שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות כ'
[כ] והביאו ראיה ממשה ופנחס, והשאלה וכי מלאך היה, אצל משה, הוא ממה שדרשו בסדר ההגדה של פסח אני ה' ולא מלאך ולא שרף, ולא השליח. ועיין באבודרהם בפירושו לסדר ההגדה שהקשה מוישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ותירץ דזה משה שהיה שלוחן של ישראל לפרעה, עד כאן. ומלבד שהוא דחוק דהרי מעולם לא שלחו ישראל את משה, ולא היה שלוחן רק שליח ה' אל פרעה, עוד מהמדרש דכאן שפירש מלאכיו כו' מבואר דמלאך רוצה לומר מלאכו של ה', וגם התכת לשון הכתוב אינו נכון כדבריו עיין שם. ועיין בספר תניא רבתי [סי' מח] שהביא בשם רבינו ישעיה לתרץ דמשה היה שליח רק לדבר אל פרעה, וזה פלא דהרי תשובתו בצידו ויוציאנו ממצרים [וראיתי להמחבר אח"כ שהרגיש ודחק לפרשו יעו"ש].[1] ובשם אחיו רבי בנימין הביא שני תירוצים, ועל הראשון כתשובה הקודמת, שהרי כאן אומר "ויוציאנו ממצרים" ושם במקרא דאתי עלה בעל ההגדה נאמר "ויוציאנו ה' ממצרים" לשון אחד, ומאין הרגלים לחלק. ותירוץ השני מה שאמרו מצינו הנביאים שנקראו מלאכים, לא ידעתי במאי תירץ קושייתו, שענין הנביא נקרא מלאך שגם הוא שליח ה', ועל כל פנים הרי אומר שאותו המלאך הוציא. ואין בידי לכוין דבריהם, אלא כאשר יהיה סכינא חריפא מפסקא קראי, ולומר ש'ויוציאנו' חוזר אל השם[*], ואינו במשמע בפשטות הלשון.
[1] תניא רבתי סימן מ"ח: "ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקב"ה בעצמו. כמה שנאמר: ועברתי בארץ מצרים וגו'. פירש רבינו ישעיה ז"ל, שמשה לא היה שליח אלא לדבר לפרעה. אבל לא היה בידו כח להוציא אלא הקב"ה בעצמו. ואחי רבי בנימין נר"ו פירש, מכת בכורות שהיא המכה האחרונה שהביא הקב"ה על המצריים במצרים, שעל ידי אותה המכה יצאו לחירות, לא הביא אותה על ידי מלאך ולא על ידי שליח אחר, אלא הוא בעצמו הכה אותם, כדכתיב: ויהי בחצי הלילה וה' הכה. ושאר כל המכות כלן נעשו על ידי משה ואהרן. וזהו שמפרש והולך: ועברתי והכיתי, כלן מעוטין הן. ומה שכתוב: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, משמעו כמו שפירש הרב ז"ל וישלח מלאך לדבר אל פרעה ולעשות האותות ויוציאנו ממצרים. עוד פירש אחי: לא על ידי מלאך וכו', לפי מה שמצינו בכניסתם לארץ נאמר: הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו', יכול אף יציאתן ממצרים על ידי מלאך? לכך נאמר: ויוציאנו ה' ממצרים, הוא בכבודו נגלה עליהן וגאלן, כמו שמפרש לפנינו: או הנסה אלהים לבא לקחת וגו'. ומה שכתוב: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, מצינו שהנביאים נקראו מלאכים, כמה דתימא: ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים – זה פנחס. ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו".
שמות פרק יב', פסוק יג: "וְעָבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֮ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וּבְכָל־אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י יְהוָֽה"
על הספר תניא רבתי באתר ישיבת בית-אל
קישור לתניא רבתי באתר HEBREWBOOKS
השם: הבורא יתברך. והמיקוד הוא על זה שהיה ניתן לטעות ולהבין שכשאומרים "יוציאינו" ממצרים במשמעות של שליח זה או אחר ועל זה חכמים מדייקים "אני ולא מלאך" במדרשים רבים כל כך משיהיה אפשר להכילם בשורה או שתיים.