שיחת מלאכי השרת פרק א' – ר' צדוק – אות כט'

שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות כט'

[כט] ובתנחומא [ר"פ שלח] ובבמדבר [רבה טז, א] גם כן בקצור, אמר לה פנחס אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים שנאמר שפתי כהן וגו', והמלאך רוצה נראה רוצה אינו נראה, וכן הנביאים נמשלו למלאכים שכן הוא אומר כו' [הביא כל אותם הראיות שבויקרא רבה כסדרן בשינוי קצת בלשון וגם מימרת ר' סימון על פנחס ביחוד נשמטה שם עי' שם]. וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים [נראה דמפרש מקרא זה אנביא ולא אתלמידי חכמים כדברי רז"ל] לפיכך אמר לה פנחס אני כהן ונביא [כצ"ל], כשאני רוצה נראה וכשאני רוצה איני נראה, עד כאן לשונו.[1] ביאור, נראה אצל המלאך רוצה לומר נרגש אל לב האדם כאלו קול מדבר עמו ומעוררו, וכשרוצה אינו נראה. וכן כהן ונביא שנקרא מלאך ה' על היותו דבוק בתמידות רק לעשות רצון השי"ת ושליחותו, וכפי גודל הדבקות בעשיית רצון השי"ת כן תגדל השגחת השי"ת עליו להצילו בכל דרכיו, וכמו שכתוב במורה הנבוכים [חלק ג, נא]. ולכך כשרוצה אינו נראה, רוצה לומר אינו נרגש כלל אל הרואים היותו מרגל הארץ, כי ברצון השי"ת והשגחתו החופפת מן התדבקותו בו עד שקנה שם פרטי מלאך ה', ברצותו ישים לעין הרודפים מסוה שלא ירגישו כלל בו. מה שאין כן מי שלא הגיע עדיין למדרגת ההדבקות הגמורה להיות כל מחשבות לבו רק לה' כל היום, גם ההשגחה איננה דבקה עמו וכמו שכתוב במורה הנבוכים שם, ואיננו בטוח מן השמירה בכל עת שירצה שיהיה אינו נראה לרודפיו, ולכך הוצרכה להטמינו לשני. והנה למדנו מדברינו כי ביד האדם כאשר ירצה להיות דומה לאחד מצבא המרום במרום ובשם מלאך ה' צבאות יקרא, והוא נמשל נדמה בכל ענייני המלאך כאשר למדו, שאם רוצה אינו נראה, והיקש אל כל הדומה מכחות המופלאות שיש למלאך הרוחניי, יכול האדם להגיע אליהם גם הוא.

[1] תנחומא שלח א': "וישלח יהושע בן נון וגו', ומי היו? שנו רבותינו אלו פנחס וכלב, והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותם… וילכו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה, עמדה וקבלה אותן, הרגיש בהן מלך יריחו ושמע שבאו לחפור את כל הארץ, שנאמר: ויאמר למלך יריחו לאמר הנה אנשים וגו'. כיון שהלכו לבקשם מה עשתה רחב? נטלה אותם להטמינם. אמר לה פנחס: אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים, שנאמר (מלאכי ב): כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, והמלאך רוצה נראה רוצה אינו נראה. וכן הנביאים נמשלו למלאכים, שכך הוא אומר במשה וישלח מלאך ויוציאנו (במדבר כ), וכי מלאך היה והלא משה היה, אלא מכאן שהנביאים נקראו מלאכים. וכן הוא אומר (שופטים ב): ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים ויאמר אעלה אתכם ממצרים וגו' והלא פנחס היה, אלא מכאן שנקראו הנביאים מלאכים. וכן את מוצא באשתו של מנוח שאמרה איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא (שופטים יג). וכן הוא אומר (חגי א): ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם לאמר, הא למדת שנקראו הנביאים מלאכים. וכן הוא אומר (ד"ה ב לו): ויהי מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו. לפיכך אמר לה פנחס: כשאני רוצה נראה וכשאני רוצה איני נראה. ומנין שלא הטמינה אלא לכלב, שנאמר (יהושע ב): ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו, ותצפנם אינו אומר כאן אלא ותצפנו. ללמדך כמה נתנו עצמן שני צדיקים אלו לעשות שליחותן…"