השאלה הטבעית שעולה, האם אדם שאין לו מושג בתחומים מסויימים יכול להעיד על איכות התחומים הללו או על טיבם?
בתורה יש מספר מרכיבים כאשר אחד מהם הוא האגדה והאיכות שיש באגדה היא שהלומד יכול להעיד ולאמר על דבר מסויים "זה" היינו להעיד בפני בית דין על מקרה או אדם זה או אחר לזכות או לחייב. בשביל לחייב במצווה אדם חייב להיות מחוייב בה. היינו, עיוור איננו מצווה במצוות מסויימות וכן באיסורים מסויימים מכיוון שאין ביכולתו לתפוס את המרחב ואת היחס שבין המרחב אליו אלא באמצעות כלים מאד מסויימים. כל עוד אותם הכלים קיימים הוא איננו נחשב עיוור אבל כאשר אותם הכלים אינם קיימים או אינם פעילים הוא חוזר לגדר עיוור ולכן הוא יכול להעיד אך ורק על בקיום של הכלים בעת המעשה וכן לאחר מכן להעיד בפני בית הדין ולאמר "פלוני (זה) עשה כך או אחרת".
עיוור יכול להעיד על דבר שהיה בעבר אבל רק מזכרון ולא ממראה ולכן מכיוון שהזכרון תלוי במראה המציאות ואין הזכרון כשלעצמו נאמן במאת האחוזים בבית דין אלא גם ההכרה במציאות כרגע, עיוור שאיננו יכול לזהות את מציאות והתגלות הבורא במציאות המשותפת אלא רק במציאות שלו עצמו איננו יכול להעיד.
בהקשר הזה גם עלתה השאלה "האם עיוור יכול לשחוט?" והשאלה באמת קשה וענו על כך שרק אם היה שוחט מומחה בעבר יכול לשחוט ויש אחרים שאמרו שרק אם בדקו לפניו את הסכין והשגיחו עליו כשהוא שוחט וראו שהוא שוחט כראוי כמו שעל מתלמד שחיטה מעמידים "מורה" או "מפקח" בכדי לוודא שעושה את המלאכה כמו שצריך, אז ורק אז שחיטתו שחיטה.
יש כאלו שאמרו ששוחט מומחה שהתעוור יכול לשחוט בעצמו אבל לדעתי אין ספק שאחר חייב לבדוק לו את הסכין ולהשגיח על הסכין ועל השחיטה. ואין בכך בהורדת כשרונו של השוחט או בחוסר כבוד אליו כי אם להיפך, מתוך שהיה רגיל בראיה אין הוא בהכרח בקיא במציאות שלפניו כאשר אין בידיו את הראיה. שהרי בראיה שהיא כלי מעולה מתגלים כל הצדדים בשביל להכשיר את השחיטה ואילו כאשר אבדה הראיה ממנו אין כבר בידו את היכולת להכשיר בעצמו והדבר מתאים למקרה שיש "מורה" או "מפקח" שידיו רוטטות ולא יכול לשחוט אבל יכול להשגיח ואילו ידיו של העיוור אינן רוטטות ולכן הוא יכול להחזיק סכין אבל בשילוב של שתי היכולות, עיניים וידיים רק אז אפשר להכשיר את השחיטה.