במסכת עבודה זרה דף כ' עמוד א' מופיע בהמשך לדיונים על המשנה (א', ח') המושג "לא תחנם" וההסבר הפשוט הוא שיש איסור לתת לגוי בכלל ולעובד כוכבים בפרט קרקע בארץ ישראל. יש בזה כמה צדדים וסיבות והמרכז במסכת עבודה זרה הוא שלא לתת לגוי אפשרות להביא לארץ עבודה זרה. זה יכול להיות עץ ויכול להיות שהוא חי פה ומביא את העבודה הזרה ממדינתו וביתו. מסבירים בגמרא שכתוב "לא תחנם" ללא ו' היינו לא "לא תחונם" ובזה הכוונה לשון "חן".
ובתוך כל השתלשלות הדברים בגמרא מסופר על נושא "חן" הגוי שרב אומר שאסור לאדם שיגיד "כמה נאה גויה זו." ובהמשך לכך מסופרים שני מקרים שבהם אמרו גדולי ישראל מילה טובה על יופיה של אישה גויה..
הראשון הוא רבן שמעון בן גמליאל שאמר "מה רבו מעשיך ה' " והשני הוא רבי עקיבא ש"רק שחק ובכה" ככל הנראה במעמד אחד. ויש לי תמיהה על המקרה ועל ההסבר שלו. בהסבר בגמרא אומרים ש"רק" היינו ירק משום שנוצרה מטיפה סרוחה (כמו שיורקת יבמה בחליצה) , שחק משום שידע שהיא עתידה להתגייר ולפי פשט הדברים ראה שהיא תנשא לו ( האם נשא אותה בפועל רבי עקיבא? הרי הייתה לו רק אישה אחת, רחל בת כלבא שבוע, לא?) ובכה על כך שיופי כמו שלה עתיד סופו בעפר.
בן יהוידע על עבודה זרה דף כ/א
שם ואף רבי עקיבה ראה וכו'. קשא מאי פריך מהא, והלא לא דבר בפיו כלום אלא רק בכה. ונראה דבכיתו שבכה על האי שופרא וכו', נמצא הוא משבח היופי שלה עכשיו, ואע"ג דהוא ראה שאחר כך תתגייר ותהיה ישראלית, ונמצא הוא נותן שבח לישראלית, י"ל כיון דעתה לא רצה לגלות לה למה שחק, ורק א"ל טעם הבכיה דבכי על האי שופרא, נמצא משבח את יופיה בפניה בעודה גויה והרי הוא נותן חן לה:
ויוצא מזה שהסיפור צריך מעט הרחבה ושהכתוב מאד מצומצם ולא מתאר את המקרה בצורה מספקת אלא רק כדי להביא ראיה למציאות.
היום אני נזכר שלפני כ 14 שנים הייתי בטיול עם חבר בלונדון וביום האחרון שלנו בעיר היה לי מעט זמן ונכנסתי לספריה עירונית מקומית במרכז שכונת ג'ולדרס גרין. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי ששהיתי מחוץ לארץ ישראל וראיתי ילדה צעירה שעושה עבודה כלשהי בנושא בביולוגיה וממש נפעמתי ממנה. מאוחר יותר לאחר זמן כשחזרתי לארץ ושקעתי בעולם התורה בחזרה ניסיתי לשחזר "מה היה יפה שנפעמתי כל כך?" ואז הפרדתי בין הצד הפנימי לבין הצד החיצוני של המקרה. נפעמתי מכך שיש ילדה מוכשרת שמשקיעה בלימודים ואני מאמין שזה ראוי להערכה. מנגד לזה בתוכה בעצם לא הייתה את אותה הקדושה שיש ביהודי אלא קדושה של שטמונה בכל אדם עם היחודיות שלה. למרות ההכרה בכך עדיין הרושם נשאר עלי ושמחתי על כך שיצא לי לראות נערה חכמה ומוכשרת.
ככל הנראה אותה הנערה לא תתגייר אבל לכל אחד בעולם יש את מה שהקב"ה נותן לו והנסיון שהקב"ה מעמיד אותו ובו הוא צריך לעמוד ולא בנסיון אחר.
אני אישית רואה את ההבדל שבין איך ילד יהודי נבנה לעומת ילד גוי בימינו אנו בעולם המודרני ובהחלט בכל מוצאי שבת בברכת "המבדיל בין קודש לחול" אני אומר תודה לקב"ה שהבדיל בין ישראל לגויים.