שיחת מלאכי השרת פרק א' – ר' צדוק – אות ח'

שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות ח'

[ח] וזה היה החילוק בין בני בבל לבני ארץ ישראל כאשר כתבתי במקום אחר[], כי בני בבל היו שקדנים ביותר בדברי תורה, כמו שיראה בכתובות [כתובות דף קו', עמוד א'] דאמרי במערבא קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה,[1] נראה שלא היו בארץ ישראל שוקדים כל כך בבתי מדרשות כמו בבבל, ומעט שהיו עוסקים בשביל כך בהשגת היראה כמו שיראה ממאמר רבא לרבנן [יומא דף עב',עמוד ב'].[2] מה שאין כן בני ארץ ישראל, וכידוע דכל ספרי דאגדתא המצויים בידינו הם מבני ארץ ישראל, ואמרו באבות דרבי נתן [אבות דרבי נתן פרק כט', משנה ז'] "כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם יראת חטא". כי ההגדות[?האגדות?] הם המביאים יראה אל לב האדם, כמו שאיתא (ספרי דברים עקב פסקה מט' \ בגרסה שבויקיפדיה פסקה לג' סעיף א') שמתוכם אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, שהוא ההכרה וההשויה ה' יתברך נגד עיניו, והם נתעסקו בכך יותר מן העסק בהלכות.[*]


[1] כתובות קו, א: "רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו, הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא, ואמרי במערבא: קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה". כשהיה רב הונא אומר את דרשתו, שלושה עשר דרשנים בעלי קול רם היו עומדים בכיוונים שונים ומשמיעים אותה לכל הקהל הרב. כאשר היו קמים מישיבתו, והיו מנערים גלימתם, היה עולה אבק ומאפיל החמה, והיה ניכר בארץ ישראל, והיו יודעים שקמו מישיבתו של רב הונא.

[2] יומא דף עב', עמוד ב': "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין? – אוי להם לשנאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה, ואין בהן יראת שמים… אמר להו רבא לרבנן: במטותא מיניכו, לא תירתון תרתי גיהנם".

ספרי דברים עקב פסקה מט' \ בגרסה שבויקיפדיה פסקה לג' סעיף א': והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. למה נאמר? לפי שהוא אומר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך", איני יודע: באיזה צד אוהבים את הקב"ה? ת"ל "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך". והיו הדברים האלה על לבבך – שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו.

אבות דרבי נתן פרק כט', משנה ז': ר׳ יצחק בן פנחס אומר כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם של חכמה. כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא. הוא היה אומר כל שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות זה גבור ואינו מזויין. כל שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו. יש בידו זה וזה גבור ומזויין. הוא היה אומר הוי זהיר בשאילת שלום בין אדם לחבירו ואל תבוא לבין המחלוקת ואל תשתדל לראותו. שב במקום חברים והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים.


– אני אישית חשבתי במשך תקופה שהצגת ההבדל בין חכמי ארץ ישראל לבבל מטרתו היא בין שתי גישות למציאות אבל בפועל התיאור הוא פשוט מציאות אחרת. כמו שבבית הורי הנושאים כמו : חשמל, פיזיקה ומיזוג אוויר היו משהו שאבי חי אותם אז יש המון ידע שהועבר אלי מאבא שלי ולא הייתי צריך לעמול על לימודם כמו שאבי עמל עליו אלא קיבלתי את ה"יסודות הכללים וההלכות" בתחומים הללו ובדומה לזה ההבדל בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל. חכמי ארץ ישראל חיו את התורה בארץ ישראל וכל הכללים ההלכות והמסורות היו דבר של יום יום ואילו לרוב חכמי בבל לא הייתה את הזכות פשוט לקבל את התורה וליישם אותה מכיוון שהם היו בגלות. וחכמי בבל עמלו על התורה מה שאין כן חכמי ארץ ישראל. וכשמשווים אדם שקיבל במסורת לעומת אדם שעמל כדי להגיע לתוצאה התפיסה שלהם בנושא תיהיה שונה. אין זה מוסיף ממעלתו של זה על זה אלא פשוט לאדם אחד יש איכות אחת חזקה יותר ולאחר איכות אחרת חזקה יותר.

– מה שאומר רבא לחכמים(רבנן) לגבי לימוד תורה הוא שחשוב שיעסקו בתורה כדי שלא ירשו גהינם אבל חשוב להדגיש שיש מספר דרכים לעסוק בתורה כאשר המטרה הסופית היא לימוד לשם קיום ואלו שלומדים שלא על מנת לקיים אלא על מנת "להחכים" בלבד הם נחשבים כ"סוג ב" של לימוד ויש להם ערך אבל זאת לא הדרך שחכמים הדריכו אותנו ועל זה אומר רבא לחכמים לפני כן "רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם" ז"א שבמובן מסויים התורה צריכה להגיע למצב שבו היא גם ממומשת במציאות ולא רק "עוברת" דרך האדם אבל לא משפיעה על פועלו בעולם.