לימוד תורה לבנות – אגרות קצרות – הרב שלמה אבינר

לימוד תורה לבנות
אגרות קצרות
הרב שלמה אבינר
עטורי כהנים, גליון 110, ניסן תשנ"ד

קישור לדף המקורי באתר דעת

מילות מפתח: לימוד גמרא לבנות


שאלה

האם יש מקום שאשה תעסוק בלימוד גמרא, הרי יש לאשה נושאים קודמים ללמוד הגמרא, כהלכות, אמונה וכו' ובכלל, האם תחום הגמרא קשור לנפש האשה?! (ואם אכן אין קשר לאשה לתחום לימוד הגמרא, כיצד יש להתייחס מצד הלימוד לבנות שיושבות במסגרת מסוימת ולומדות גמרא?!)

ושאלתי השניה – בעניין בנייתה האישית של הבת – כיצד בת יכולה לבנות את עצמה, אם אין באפשרותה ללמוד לימודים תורניים כל יום וכל היום?

ובעניין זה, יש ללמוד גם מנשים, שראוי ללמוד מהן, אך האם הדבר צריך לידי חיקוי מעשיהן, התנהגותן וכו' – והרי אדם צריך להיות האני עצמי שבו ולא משהו אחר. (או שזה עניין של הכרה בשכל ולימוד ואז מתוך כך עשיית המעשים וכו'?!).

תשובה

אכן לימוד גמרא אינו שייך לנפש האשה, וחכמים הסתייגו מאוד מאדם המלמד בתו תורה, כלומר פלפולי הגמרא, ואמרו שהוא כמלמדה תפלות (משנה סוטה כ א), שלימוד זה גורם לה ערמומית (סוטה כא ב), והרמב"ם כתב ש"רוב נשים אין דעתן מכוונות להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן" (הלכות תלמוד תורה א ג). אך אנו רואים שקביעת הרמב"ם מתייחסת לרוב, ובודאי כן הוא בכל הדברים האנושיים ולכל כלל יש יוצא מן הכלל, לכן אם אשה עומדת על טיב עצמה ורואה שאדרבה לימוד זה מוסיף לה יראת שמים, מותר לה ללמוד בעצמה ואשרי לה (טור יו"ד רמו פרישה), וכן כתב מרן הרב קוק (אגרות ב קב). לכן מצאנו נשים גדולות שהיו חכמות גדולות בגמרא כגון ברוריה בתו של רבי חנינא בן טרדיון ועוד הרבה דוגמאות בהיסטוריה.

אך דרך המלך אינה שנשים תלמדנה גמרא אלא הלכה (ספר חסידים, שו"ע יו"ד רמו ו הגה) וכן תלמדנה אמונה בעמקות גדולה. אך אין צורך שתלמדה כל היום מן הבוקר עד הערב בעמל רב, כמו גברים כפי שהסביר המהר"ל שנשים הינן יותר קרובות אל התורה מטבען לכן אינן צריכות ריבוי לימוד ועמל, ובמעט לימוד הן מגיעות למה שגברים מגיעים בעבודה רבה, כי יש להן השתוקקות גדולה אל התורה.

"וכל המוכן לדבר מה, בנקל ישיגו מצד תכונתו", לכן ריבונו של עולם הקדים את הנשים לגברים בעניין מתן תורה, כמו שכתוב כה תאמר לבית יעקב, ואחר כך כה תגיד לבני ישראל (דרוש על התורה עמ' כז), והיו תקופות שנשים בכלל לא היו צריכות ללמוד תורה מן הספר הכתוב, כי די היה להן ללמוד מספר החיים (ע' ערוך השולחן יו"ד רמו יט), כי ראו בסביבתן איך מקיימים הלכות, וספגו מושגי אמונה גם כן בדרך זו של שיחה חופשית והקרנה, מעין מה שיקרא עתה חינוך בלתי פורמאלי, אך בדורות האחרונים התקלקל המצב, ואי אפשר בלי מוסדות לימודיים לבנות בכל הרמות, מן הרמה היסודית עד הרמה הגבוהה ביותר, וכבר אמרה שרה שנירר מייסדת בית יעקב בשם החפץ חיים בלשון של בדיחותא, שבזמנינו מי שאינו מלמד בתו תורה, אינו כאילו מלמדה תפלות, אלא ממש מלמדה תפלות.

ודאי שבנות ישראל צריכות ללמוד תורה לעומק ולרוחב, כל אחת כפי מדריגתה וכפי טבעה, אך אינן חייבות ללמוד במובן הישיבתי כמו בנים.

כי רב כוחן לספוג אורה של תורה מן העולם הסובב הישר והטוב, ואין הכוונה לחיקוי, שאינו מתאים אלא לילדים קטנים אלא להסתכל על אחרים, וללמוד עבור החיים שלהן, ממה שהזולת עושה בחיים שלו. זאת ועוד, גם תלמיד ישיבה שלומד תורה יומם ולילה, אין די בכך כדי לבנות את אישיותו, אלא חייב הוא לראות אנשים חיים לאורה של תורה אשר איתם הוא יכול להזדהות, בבחינת כזה ראה וקדש, ואז הוא מארגן את כל עולמו הפנימי, כל מה שלמד וכל מה שספג במשך חייו לאותו כיוון של אותה דמות שנראית לו מושכת בתור דוגמא, וכאמור לעיל לא חיקוי קופי, אלא מכל מה שיכול לגבש על פיו את עולמו הפנימי. כך הבנות צריכות דמויות חיות שמושכות אותן להיות דומה להן.