מצוות לשכר ניתנו!

עמלתי מזה תקופה על עיון ומחשבה בצדדים השונים ל"שכר מצוות" שהאדם מקיים. ישנם מספר כיוונים\זוויות\נקודות שמהן ניתן להביט על הנושא כאשר כל אחד מהם הוא בעל אופי ותכונה אחרת כך שממילא המסקנה בהקשר לקורבנות וקודשים במקרים מסויימים היא אחת ולעומת זאת בנושאי ממונות, קידושין וכתובות היא אחרת לגמרי.

בעולם ההלכתי מקובל מאד להכריע או לפחות לנסות להכריע כדי לענות על צורך אבל בעולם המחשבתי\אמוני\רוחני נראה שבעיני חלק מהאנשים אין צורך בהבנה וממילא גם לא נצרכת הכרעה מכיוון שבעיני רוחם אין מדובר על נושא מהותי. אבל, לשמחתי רוב רובם של מכרי וחברי כן מאמינים ופועלים מתוך תפיסה שיש חשיבות מאד גדולה לעיון ובמקרים רבים גם הכרעה ולא רק בנושאים הלכתיים אלא גם בנושאים מחשבתיים ואמוניים.

אני אישית מאמין וחושב שגם אם יש תשובה כללית שניתן לענות באופן גורף עדיין חשוב מאד בכל מקרה כשלעצמו לשים לב ליחודיות של השאלה, ההרהור או הספק וממילא גם לתשובה. את הגישה הזאת למדתי ממספר אישים חשובים בחיי וממספר גדולי ישראל כמו הרמב"ם בתשובותיו השונות. הרמב"ם ורבים אחרים טרחו לענות תשובות מפורטות מאד לשאלות שבמבט ראשון יכולות להיראות תמוהות.

יש ברשותי כרך עתיק של תשובות הרמב"ם שקיבלתי במתנה מאחד מרבותי ולא טרחתי לעיין בו רבות מכיוון שכבר לאחר קריאה של דף אחד או שניים ניתן לראות את יחסו המדהים של הרמב"ם לשואל, לשאלה וממילא גם לחשיבות התשובה. ניתן לראות בטקסט קצר מאד שלמרות שהרמב"ם לא נוכח פיזית כאשר הוא קרא את השאלה וכתב את התשובה הוא העמיק במחשבתו לתוך עולמו של השואל וניסה לתת לו מענה כאילו השואל הוא אחד מבני ביתו ויוצאי חלציו. יש בתשובותיו סבלנות, רגישות אהבה ועוד מטענים רבים אחרים שמעידים לי אישית (אולי אחרים לא יראו זאת כמוני) על תכונות של חכם מכובד מחכמי ישראל שמקיים "ושננתם לבניך ודברת בם" ומרחיב את המצווה לכל אחד מישראל.

ומה שלמדתי מהרב שלמה בורשטיין זכרונו לברכה "כל מי שרוצה יבוא וילמד תורה" ולא רק דרש כך אלא יישם זאת במשך שנים רבות מצעירותו עד זקנותו ופטירתו, גם בבית המדרש וגם מחוצה לו כאשר פנה אליו אדם תמיד ענה לו בסבר פנים יפות, בכבוד, בנחת ובסבלנות.