אבות

(ראה גם: אברהם, יצחק, יעקב)

זהר:

דבר אחר הנצנים אלו הם האבות, שנכנסו במחשבה ונכנסו בעולם הבא (שהוא בינה), ונגנזו שם, ומשם יצאו בגניזו, ונסתרו בתוך נביאי האמת, נולד יוסף נסתרו בו, נכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם, ואז נראו בארץ ונגלו שם, ומתי הם נראים, היינו בשעה שהקשת נראית בעולם… (הקדמה ה, ועיין שם עוד)

ולמעלה מפתח הזה, (דהיינו מאורות נה"י) עומד אברהם שהוא ימין של הקב"ה, (דהיינו חסד), ולפתח אחר עומד יצחק שנעקד על גבי המזבח, והיה קרבן תמים לפני הקב"ה (והוא גבורה), ולפתח אחר בתוך ההיכל עומד יעקב איש תם וי"ב השבטים מסביב לו, והשכינה על ראשם, (והיינו אורות דחג"ת שבהיכל הזה, כי אברהם יצחק יעקב הוא סוד חג"ת, כנודע). וכשישראל בצרה מתעוררים שלשת האבות ומעוררים את השכינה שתגן על ישראל, ואז עולה השכינה ומתעטרת למעלה והיא מגנת על ישראל… (בראשית ב כה, ועיין שם עוד)

אמר רבן יוחנן בן זכאי באותה שעה, (היינו בעת שהנשמה היא בבחינת כחום היום) הולך הקב"ה (שהוא ז"א), כדי להשפיע להנשמה… ומשום שהאבות אברהם ויצחק שמעו שהקב"ה הולך אל הנשמה, (כלומר שהאבות הרגישו שהנשמה היא במצב כחום היום, שצריכה למקום הלבשת החסדים), הם מבקשים מיעקב שילך עמהם ולהקדים לה שלום… והם עומדים על הנשמה, שכתוב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, הם האבות, אברהם יצחק ויעקב הנצבים עליו, ורואים מעשים הטובים שעשתה הנשמה, (כלומר שרואים המ"ן של הנשמה, ומשפיעים לה מיין דוכרין)… (וירא כח, ועיין שם עוד)

והקב"ה רצה להבדיל זרע הקדוש בלבדם כראוי, שמשום זה ברא העולם, כי ישראל עלה ברצונו של הקב"ה מטרם שברא העולם, ומשום זה יצא אברהם לעולם, והעולם נתקיים בשבילו, ואברהם ויצחק עמדו ולא נתיישבו במקומם עד שיצא יעקב לעולם. כיון שיצא יעקב לעולם נתקיימו אברהם ויצחק ונתקיים כל העולם… (שם תסח)

עוד פירוש, האבות הניחו לו מחייהם כל אחד ואחד, אברהם הניח לו מחייו, וכן יעקב ויוסף, יצחק לא הניח לו כלום, משום שדוד המלך בא מצדו, (שגם יצחק מקו שמאל כמו דוד, ועל כן לא היה יכול ליתן לו חיים משלו). ודאי שאברהם הניח לו חמש שנים כי היה לו לחיות מאה ושמונים שנה (כמו יצחק), והוא חי רק מאה ושבעים וחמש שנים, וה' שנים חסרות, יעקב היה לו לחיות בעולם כימי אברהם, ולא חי אלא קמ"ז שנים, חסרות לו כ"ח שנים, נמצא שאברהם ויעקב הניחו לו מחייהם ל"ג שנים, יוסף חי מאה ועשר שנים היה לו לחיות קמ"ז שנה כימי יעקב, חסרות ל"ז שנים, הם שבעים שנה שהניחו לדוד המלך להתקיים בהם, ודוד חי בכל אלו השנים שהניחו לו האבות…

ואם תאמר יצחק, למה לא הניח לו כלום מחייו, משום (שיצחק) היה חושך, (דהיינו מקו שמאל שמטרם התכללותו עם הימין הוא חשך כנ"ל), ודוד מצד החשך בא, (כלומר שגם הוא מצד שמאל), ומי שהוא בחשך, אין לו אור כלל, ואין לו חיים, ועל כן לא היו חיים לדוד כלל, אבל אלו (דהינו אברהם יעקב ויוסף), שהיה להם אור, (כי מצד ימין הם), האירו לדוד המלך ומהם הוא צריך להאיר ושיהיה לו חיים… (וישלח נד, ועיין שם עוד)

דבר אחר, ולקחתם לכם וגו' פרי עץ הדר זה הוא אברהם, (דהיינו חסד), כפות תמרים זהו יצחק, (דהיינו גבורה), וענף עץ עבות זהו יעקב, (דהיינו ת"ת), וערבי נחל אלו הם שתי המדרגות שאמרנו (דהיינו נצח והוד). ומי שלומד זה, הוא משום שעץ עבות זהו יעקב, שאוחז לכל החלקים, (דהיינו שש קצוות חג"ת נה"י נכללות בו, ועל כן נקרא עץ עבות, ומשום זה הוא אומר, שפרי עץ הדר זהו אברהם וכו'), ודאי הוא יעקב, (אבל לא משום זה מוכרחים לומר שפרי עץ הדר זה אברהם וכו'), אלא שכבר בארנו, אשר פרי עץ הדר, זהו בארו של יצחק, שהוא גבורה תחתונה, (דהיינו הנוקבא), כפות תמרים, כפת חסר ו' (שפירושו קשור, דהיינו) קשר שנקשר בבאר, כמו שכתוב כפיתו בסרבליהון (דהיינו יסוד ונוקבא) שאינם עולים זה בלי זה וכקשורים הם, וענף עץ עבות הוא ענף העליון שנעשה עץ עבות, שאוחז לכל צד… (ויחי רכג, ועיין שם עוד)

ושכבתי עם אבותי, אשרי חלקם של האבות, שהקב"ה עשה אותם מרכבה קדושה, וחפץ בהם להתעטר עמהם, זהו שכתוב רק באבותיך חשק ה' וגו'. אמר רבי אלעזר יעקב היה יודע כי העיטור שלו הוא באבותיו, כי עיטורם של האבות היא עמו, והוא עמהם, ועל זה באותיות חקוקות למדנו, אשר ש (יש בה) שלשה קשרים, שני קשרים אחד מצד זה ואחד מצד זה, (דהיינו מימין ומשמאל), וקשר אחד שכולל אותם, וזהו שלמדנו, והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, כי קשר ההוא שבאמצע אוחז צד זה וצד זה (הימין והשמאל), ועל זה כתוב ושכבתי עם אבותי, ושכבתי עם אבותי ודאי. (שם רצד, ועיין שם עוד)

ג' פעמים ביום בא רוח אחד במערת המכפלה ומנשב בקברי האבות ומתרפאים כל עצמותיהם, ועומדים בקיומם, ורוח ההוא מושך טל מלמעלה מראש המלך (היינו חב"ד דז"א), ממקום שנמצאים אבות העליונים, (מחג"ת שנעשו לחב"ד), וכשמגיע הטל ההוא מהם, מתעוררים אבות התחתונים (במערת המכפלה).

ולמדנו, יורד טל ההוא במדרגות ידועות, מדרגה אחר מדרגה, ומגיע לגן עדן התחתון, ומטל ההוא מתרחצים הבשמים שבגן עדן, ואז מתעורר רוח אחד הכלול בשני אחרים, (דהיינו רוח מבחינת קו אמצעי שהוא יעקב, הכולל בב' קוין אברהם ויצחק), ועולה ומשוטט בין הבשמים ונכנס בפתח המערה. ואז מתעוררים האבות הם ונשותיהם ומבקשים רחמים על הבנים.

וכשהעולם נמצא בצער, (ואינם נענים), משום שהם ישנים מחמת עונות העולם, ואותו הטל (אינו מקיץ אותם), כי אינו נמשך ואינו נמצא, עד שנתעורר ספר תורה בעולם כראוי, ואז הנפש מודיעה לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה להקב"ה, אז יושב המלך על כסא רחמים, ומושך מעתיקא הקדוש העליון (שהוא אריך אנפין) המשכה מטל הבדולח, (שהוא מוחא סתימאה דא"א), ומגיע לראש המלך (לחב"ד דז"א), ונמשך אותו הטל לאלו הישנים, (להאבות שבמערת המכפלה),ואז מתחברים כולם (להתפלל על העולם), ומרחם הקב"ה על העולם. ותאנא אין הקב"ה מרחם על העולם עד שמודיע אל האבות, ובזכותם מתברך העולם… (ויחי שכט)

תא חזי, מקום זה נקרא קרית ארבע, מה הטעם, משום ששם נקברו ארבעה זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. ויש קושיא כאן שלמדנו, האבות הם מרכבה קדושה, ומרכבה אינה פחותה מארבע, ולמדנו, הקב"ה חיבר את המלך דוד עמהם, ונעשו מרכבה שלמה, זהו שכתוב, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה וגו', ואם כן דוד היה צריך להקבר עם האבות, ויהיה עמו קרית ארבע, מהו הטעם שלא נקבר עמהם… (שם תתב, וראה שם עוד)

ועוד סוד הדבר הוא, דלמדנו בעשרה מאמרות נברא העולם, וכשתסתכל הם רק שלשה שהעולם נברא בהם, בחכמה, ובתבונה ובדעת, והעולם לא נברא אלא בשביל ישראל, וכשרצה הקב"ה לקיים את העולם עשה לאברהם בסוד החכמה, ליצחק בסוד התבונה, ליעקב בסוד הדעת, שבזה נקרא ובדעת חדרים ימלאו, ובאותה שעה נשתכלל כל העולם, וכשנולדו ליעקב י"ב שבטים (שהם סוד י"ב גבולי אלכסון), נשתכלל הכל כעין של מעלה… (שמות רמט, ועיין שם עוד)

אשריכם אברהם יצחק ויעקב, שבזכותכם נפתחו הקשרים, והקב"ה זכר את שלשה קשרי האמונה שלכם, זה שאמר ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, את אברהם הוא קשר אחד של אברהם, את יצחק הוא קשר השני של יצחק, ואת יעקב הוא קשר הג' השלם של יעקב. (בא קכג)

בספרו של אדם הראשון היה כתוב בו, ביום שיבנה בית המקדש יעוררו האבות שירה למעלה ולמטה, ומשום זה אנו מוצאים ש' מאותיות גדולות (בשיר השירים, שג' ענפים שלה מורים על ג' אבות), ואלו הם שמעוררים השיר, לא שהם מנגנים, (כי רק המלכות היא מנגנת), אלא שהם מעוררים כלפי מעלה השיר של אלו שירים הגדולים הממונים על העולמות כולם, (דהיינו של הבינה).

ולמדנו, ביום ההוא קם יעקב השלם ונכנס בגן עדן בשמחה למקומו, ואז הגן עדן (שהוא המלכות) מתחיל לנגן, וכל אלו הבשמים שבגן עדן (מנגנים), מי גרם שירה זו ומי אמר לה, הוי אומר שזה יעקב גרם לה, שאם הוא לא נכנס בגן עדן לא אמר גן העדן שירה… (תרומה שיז)

אמר רבי אלעזר משמע מזה, שיעקב (שהוא ת"ת) יצא מדין הקשה, (מגבורה שהוא הפכי אליו), כי יצחק (שהוא גבורה), דין קשה אחז בחלקו. אמר לו רבי שמעון, וזה הוא בלבד, והרי יצחק יצא מן חסד, וכך בכל המדרגות הדין יוצא מרחמים ורחמים מדין. אברהם ירש ירושת החסד ויצא יצחק בדין מתוך החסד, יעקב יצא ברחמים מתוך דין קשה (שהוא יצחק), וכך הוא למעלה (במדרגת האצילות), שיוצא זה מן זה ויונק זה מזה, (דהיינו גבורה מחסד וחסד מגבורה), עד שניכר שהכל הוא אחד ומאחד תלוים כולם, והכל נמצא אחד… (שם תתקיט, ועיין שם עוד)

כתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, מקרא זה העמידו החברים, אבל המשל, זהו אברהם שכתוב בו, נשיא אלקים אתה בתוכנו, שכתוב ואברכך ואגדלה שמך, ופחד זהו יצחק שכתוב ופחד יצחק היה לי, עושה שלום במרומיו, זהו יעקב שכתוב תתן אמת ליעקב, וכתוב והאמת והשלום אהבו, כי אמת ושלום (שהוא סוד ת"ת ויסוד) קשורים זה בזה, ועל כן יעקב הוא שלימות הכל… (ויקרא קצא, ועיין שם עוד וויקרא רצה ושו)

המתנדבים בעם אלו הם האבות (דהיינו חג"ת דז"א), הנקראים נדיבים, כמו שאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם, (דהיינו האבות הנמשכים מאברהם שהוא חסד דז"א נקראים נדיבי עמים). אז ברכו ה' להמשיך ממנו ברכות למטה וימצאו ברכות בכל העולם… (שם תמט)

 

…ועל כן אומר בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, להראות חסד ואמת שעשה הקב"ה לישראל, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, (והוציאו מקו השמאל שבבינה, כמו שכתוב לעיל דבור הסמוך). מה מלמדנו (הכתוב בזה שאומר ואקח את אברהם מעבר הנהר, ואינו אומר ואקח את יצחק, ומשיב) אלא אברהם (שהוא חסד דז"א וקו ימין שלו), לא נתדבק באותו הנהר (שהוא קו שמאל דבינה) כמו יצחק, (שהוא קו שמאל דז"א), שנתדבק בו בצדו להתחזק (דהיינו בצד שמאל דבינה שהוא הצד של יצחק)… (אמור קפט, ועיין שם עוד)

ועם כל זה עולם התחתון לא נשלם ולא היה שלם ולא נמצא בקיומו עד שבא אברהם ונתקיים העולם אבל לא נשלם, עד שאברהם נמצא בעולם ואחז בו בימין שהוא חסד, כמי שאוחז בימינו של מי שנפל. בא יצחק ואחז בידו של העולם בשמאל, (דהיינו בגבורה), ונתקיים העולם יותר. כיון שבא יעקב אחז באמצע בגוף (שהוא קו האמצעי) ונכלל בב' הצדדים (בימין ובשמאל), ונתקיים העולם ולא היה מתמוטט. ועם כל זה לא נשתל העולם בשרשיו עד שיעקב הוליד י"ב שבטים וע' נפש ונשתל העולם… (במדבר ה)

…ועל כן צריכים שיראו לפני ג' פעמים בשנה, ג' פעמים למה, אלא בשביל האבות הראשונים שקבלו ברית הזה בראשונה לכל מצות התורה, ומשום זה הם ג' פעמים בשנה, אברהם קבל ברית, יצחק קבל ברית, יעקב היה שלם מכולם, (כי אברהם ויצחק הם כנגד ימין ושמאל, ויעקב הוא כנגד קו האמצעי הכולל את שניהם), ועל כן כתוב בו, ויעקב איש תם, שלם מכל. אברהם נקרא תמים ולא היה כל כך שלם, אבל תם שלם מכל… (שלח קסח)

רבי אלעזר אומר יפה לעולם לא נתלבשה קשת הזו (שהיא המלכות) אלא בלבוש של האבות הראשונים (שהם חג"ת דז"א, שהם) ירוק אדום ולבן. ירוק זה הוא לבושו של אברהם ונצטבע לבושו זה כשיצא ממנו ישמעאל. אדום זה יצחק, הבא בצבע אדום, ונצטבע כשיצא ממנו עשו. ונמשך אדום הזה למטה עד כוכב מאדים שנאחז בו עשו. לבן זה הוא לבוש הטוב של יעקב, שלא נשתנו פניו הטוב לעולם, (כי מטתו שלמה ולא היתה בו שום פסולת).

רבי אבא אמר יפה הוא, אבל כך אמר המאור הקדוש (דהיינו רבי שמעון), לבן זהו אברהם שנלבן בלובן של אש, (על ידי נמרוד שהפילו לאור כשדים). אדום זה ודאי יצחק, ירוק זהו יעקב העומד בין ב' הצבעים… וכתוב בו ביעקב לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, כי כל מטתו היתה שלמה… (פנחס לה, ועיין שם עוד)

תאני אמר רבי אבא, כתוב רק באבותיך חשק ה', מכאן אמר רבי שמעון האבות הן המרכבה הקדושה העליונה, וכתוב חשק ה', בא וראה כמו שיש מרכבה קדושה למטה (במלכות שהיא מחזה ולמטה דז"א), כך יש מרכבה קדושה למעלה, (דהיינו מחזה ולמעלה דז"א), ומי הם, היינו זה שאמרנו (שהם האבות הנקראים חג"ת), והכל נקרא המרכבה הקדושה, כי הכל נקשר זה בזה ונעשו הכל אחד… (ואתחנן נ, ועיין שם עוד)

בהתעוררות השופר הזה, שנתעורר בתרועה תקיעה ותרועה, יתעוררו האבות מתוך המערה, ויעלו ברוח ויבואו אליה. ומהקול ההוא כמה רשעים בארץ הקדושה ימותו ויסתלקו מן העולם. ביום ההוא יעלו תפלות ישראל בכל מקום שהם לפני המלך הקדוש, והאבות יבואו יחד ויהיו באותו ההר. ומשה יעלה עמהם ושם הוא יסתכל באבות, והאבות יסתכלו בו, וכולם יעלו למערתו של משה. ומשיח יתעורר אליהם וכולם יתחברו ביום הזה… (זהר חדש בלק קכב)

ואף על פי שאברהם תקן מה שחטא אדם, וכן יצחק ויעקב וכל הצדיקים, עם כל זה לא פסקה זוהמת הנחש מן העולם, עד שעמדו ישראל על הר סיני וחזרו האותיות להיות ביושר… (שם רות שפז)

מיד נתעוררו האבות והאמהות והלכו אל משה, אמרו לו, משה הרועה הנאמן, איפה הם הבנים, איפה עזבת אותם, מיד נתעורר משה והלך עמהם ליהושע… קם אברהם הזקן בתחילה ואמר לפני רבון העולם, אתה ידעת שהלכתי לפניך בדרך האמת, עשר פעמים נסית אותי ועמדתי בכולן, בני איפה הם, לא שמעתי קול דבריהם בארץ שנשבעת לי לקיים אותם בה.

אמר לו הקב"ה, אהה אברהם אהוב נפשי, ובשר קודש יעברו מעליך, דהיינו שבטלו מהם הברית הקדושה, ועבדו עבודה זרה, ועל זה חרה אפי בהם, ובשבילך הארכתי אפי להם כמה פעמים ולא שבו לפני. כיון ששמע אברהם כך, אמר, ימחו על קדושת שמך בין העמים, כל עונותיהם, עד שיהיה לך הרצון להשיבם אליך. וכן כולם (ענו להקב"ה) באופן הזה, והלכו להם… (איכה לג)

ספרי:

ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, ולא מאבות, רבי יוסי אומר אף מאבות… (בהעלותך קא)

…כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, בא אבינו יצחק לעולם יצא ממנו פסולת עשו אלופי אדום, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים, כשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת, אלא נולדו כל בניו כשירים כמותו, שנאמר יעקב איש תם יושב אהלים, מהיכן המקום מכיר את חלקו, מיעקב, שנאמר כי יעקב בחר לו י:ה ישראל… (האזינו שיב)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן אין קורין אבות אלא לשלשה, ואין קורין אמהות אלא לארבע, אבות מאי טעמא, אילימא משום דלא ידעינן אי מראובן קא אתינן אי משמעון קא אתינן, אי הכי אמהות נמי לא ידעינן אי מרחל קא אתינן אי מלאה קא אתינן, אלא עד הכא חשיבי, טפי לא חשיבי… (ברכות טז ב)

…ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר, מאי לאמר, אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם… (שם יח ב)

איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום. (שם כו ב)

…שכשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה ואמר כמה תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה, וכשאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך מיד נענה… (שבת ל א)

דרש רבא, מאי דכתיב לכו נא ונוכחה יאמר ה', לכו נא, בואו נא מיבעי ליה, יאמר ה', אמר ה' מיבעי ליה, לעתיד לבא יאמר להם הקב"ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם, ויאמרו לפניו, רבונו של עולם, אצל מי נלך, אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע ולא בקש רחמים עלינו, אצל יצחק שבירך את עשו והיה כאשר תריד ולא בקש רחמים עלינו, אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו… אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי, אמר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אמר, אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו, אמר ליה בניך חטאו, אמר לפניו, רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך, אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אמר לו ליצחק בניך חטאו לי, אמר לפניו, רבונו של עולם, בני ולא בניך, בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך, ועוד כמה חטאו, כמה שנותיו של אדם שבעים שנה, דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין, דל כ"ה דלילותא, פשו להו כ"ה, דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא, אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך, ואם תמצא לומר כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו כי אתה אבינו… (שם פט ב)

…דאמר רבי אבא בר כהנא עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו, אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשו, יעקב הוליד י"ב שבטים שלא היה בהן שום דופי. (שם קמו א)

אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו, והיה לו לומר בניך הם, בני חנוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל רחמיך עליהן… ישראל שהן בני בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב… (פסחים פז א)

תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק… רבי יהושע אומר בניסן… נולדו אבות, בניסן מתו אבות… ואומר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, מדלג על ההרים בזכות אבות, מקפץ על הגבעות בזכות אמהות. (ראש השנה י ב)

סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם… (שם לב א)

…אמר לפניו, רבונו של עולם, אלקים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם, בימי קדם, ואנו בעינינו לא ראינו… (תענית כד ב)

אמר רבי יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים… (יבמות סד א, וראה שם עוד)

דרש רבי עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרב אסי, וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי, כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט… ואם חוזר בו נאסף בזמנו כאברהם אבינו, שנאמר והומכו ככל יקפצו, כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל… (סוטה ה א)

…דתנן וכולן רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, שהן בני אברהם יצחק ויעקב… (בבא קמא פו א)

אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא, אמר ליה מאי טעמא נגה ליה למר, אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה, וכן ליצחק וכן ליעקב, ולוקמינהו בהדי הדדי, סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה… (בבא מציעא פה ב)

תנו רבנן, שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא, אלו הן אברהם יצחק ויעקב, אברהם דכתיב ביה בכל, יצחק דכתיב ביה מכל, יעקב דכתיב ביה כל. שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל… תנו רבנן ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים, אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל… תנו רבנן שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב, אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל… (שם טז ב)

…לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם, אמר רב יהודה שפדאו מצער גידול בנים, דכתיב לא עתה יבוש יעקב וגו', לא עתה יבוש יעקב מאביו, ולא עתה פניו יחוורו מאבי אביו. (סנהדרין יט ב)

…כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים על אחת כמה וכמה. (שם צו א)

…אמר לו הקב"ה (למשה) חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב בא:ל ש:די ולא הרהרו על מדותי, ולא אמרו לי מה שמך. אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף ולא הרהר על מדותי, אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה, שנאמר ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים ולא הרהר אחר מדותי, אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה, ביקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי, ולא אמרו לי מה שמך… (שם קיא א)

…אמר לה (רבונו של עולם לכנסת ישראל) איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחלה בעולם, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם… (מנחות נג א)

תניא רבי אליעזר אומר גפן זה העולם, שלשה שריגים זה אברהם יצחק ויעקב, והיא כפורחת עלתה נצה אלו האמהות… (חולין צב א)

תניא רבי אליעזר הגדול אומר אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין אין יכולין לעמוד מפני תוכחה, שנאמר ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם. (ערכין יז א)

תלמוד ירושלמי2:

אמר רבי יהושע בן לוי אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא אלא חד זמן איסתכלית, אשכחית כתוב בה מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה דבר אמירה ציווי כנגד שנותיו של אבינו אברהם, דכתיב לקחת מתנות באדם, וכתיב האדם הגדול בענקים, מאה וארבעים ושבעה מזמורות שכתוב בתהילים כנגד שנותיו של אבינו יעקב, מלמד שכל הקילוסין שישראל מקלסין להקדוש ב"ה כנגד שנותיו של יעקב, שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל… (שבת עט ב)

תוספתא:

בכל מקום הקדים אברהם לאבות, ובמקום אחד הוא אומר וזכרתי את בריתי יעקב וגו' מלמד ששלשתן שקולין זה כזה… (כריתות ד)

מדרש רבה:

בראשית ברא אלקים, ששה דברים קדמו לבריית העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות… האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות, האבות מנין, שנאמר (הושע ט') כענבים במדבר וגו'… (בראשית א ה)

ויתן לו מעשר מכל, רבי יהודה בר סימון אמר, מכח אותה ברכה אכלו ג' יתידות גדולות בעולם, אברהם יצחק ויעקב, באברהם כתיב (בראשית כ"ד) וה' ברך את אברהם בכל, בזכות ויתן לו מעשר מכל, ביצחק כתיב (שם כ"ז) ואוכל מכל, בזכות ויתן לו מעשר מכל, ביעקב כתיב (שם ל"ג) כי חנני אלקים וכי יש לי כל, בזכות ויתן לו מעשר מכל. (שם מג י)

אמר רבי חייא ציפרנן של אבות ולא כריסן של בנים… (שם מט י)

אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים ב' וג' דפים הוא אומרה ושונה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא. …אמר רבי אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב… (שם ס יא)

עטרת זקנים בני בנים, האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות, האבות עטרה לבנים שנאמר ותפארת בנים אבותם, הבנים עטרה לאבות, דכתיב עטרת זקנים בני בנים. רבי שמואל ברבי יצחק אמר, אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב, משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון… וצפה אותו השלטון באסטרולוגיא שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך, אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד… (שם סג ב)

רבי חנינא ברבי פנחס אמר, י"ח פעמים מזכיר האבות בתורה, וכנגד כן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה, ואם יאמר לך אדם י"ט הם, אמור לו והנה השם נצב עליו לית הוא מן המנין, ואם יאמר לך אדם י"ז הם, אמור לו (שם מ"ח) ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק חד מנהון. (שם סט ב)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים אמר הקב"ה אתה אמרת והיה לי לאלקים, חייך כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה… (שם ע ו)

ויחר ליעקב וירב בלבן, רבי עזריה בשם רבי חגי ורבי יצחק בר מרון ותני לה בשם רבי חנינא בר יצחק, קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים, קפדנותן של אבות מנין, ויחר ליעקב וירב בלבן, ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי וגו', דא את סבור שמא מכות או פצעים יהיו שם, אלא דברי פיוסים, יעקב מפייס את חמיו… ולא ענותנותן של בנים מדוד, שנאמר (שמואל כ' כ') ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי, מזכיר שפיכות דמים בפיוסו מילי דקטלא… (שם עד ז)

וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה… והוא עבר לפניהם, הדא הוא דכתיב כרחם אב על בנים, תני רבי חייא כרחמן שבאבות, ואי זה הוא רחמן שבאבות, רבי יהודה אמר זה אברהם, אמר אברהם חלילה לך מעשות כדבר הזה (בראשית י"ח), רבי לוי אמר יעקב, והוא עבר לפניהם, אמר טב דיגע בי ולא בהון. (שם עח יא)

ויעל מעליו אלקים, אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה, שנאמר (בראשית י"ז) ויעל אלקים מעל אברהם, ויעל מעליו אלקים, (שם כ"ח) והנה ה' נצב עליו… (שם פב ז)

רבי פנחס בשם רבי הושיעה אמר נטל הקב"ה רגליו של יעקב אבינו והעמידן על הים ואמר לו ראה נסים שאני עושה עם בנים, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"ד) בצאת ישראל ממצרים ישראל סבא, רבי הונא בשם רבי אחא אמר אף רגליהם של אבות העמיד על הים, הדא הוא דכתיב (שם ע"ח) נגד אבותם עשה פלא. (שם צב ב)

…הדא הוא דכתיב כי מראש צורים אראנו, אלו האבות, שנאמר (מיכה ו') שמעו הרים את ריב ה', מוצאים אנו מתחילה היה המקום מבקש לכונן העולם ולא היה מוצא עד שעמדו האבות, משל למלך שהיה מבקש לבנות מדינה, גזר וחפשו מקום לבנות בו המדינה, בא ליתן היסוד והיו המים עולים מן התהום ולא היו מניחים לעשות את היסוד… עד שבא במקום אחר ומצא שם צור גדול אמר כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו… כיון שבאו האבות וזכו, אמר הקב"ה על אלו אני מכונן העולם, שנאמר (שמואל א' ב') כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, לכך כתיב (במדבר כ"ג) כי מראש צורים אראנו. (שמות טו ח)

ולמה נמשלו בכוכבים ולא בחמה ולא בלבנה, אלא אברהם נמשל בחמה, ויצחק בלבנה, ויעקב בכוכבים, לעתיד לבא החמה והלבנה בושים, שנאמר (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צב:אות בהר ציון ובירושלים ונגד זקיניו כבוד, והכוכבים אינם בושים, כך אברהם ויצחק פניהם מתכרכמות לעתיד לבא בשביל בניהם, אברהם בשביל ישמעאל ובני קטורה, יצחק בשביל עשו ואלופיו, הכוכבים אין להם בושה, כך יעקב אין לו בושה שלא יבוש, שנאמר לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, למה, כי בראותו ילדיו מעשה ידי וגו', שכולם צדיקים… (במדבר ב יב)

…ימי אברהם קע"ה שנה יצחק ק"פ שנה, יעקב קמ"ז שנה, כשאתה כוללן נמצא ה' מאות שנה ושתי שנים, וכן מהלך שמים לארץ כימי השמים על הארץ. (שם יח יז)

…וירדו אבותינו מצרימה, מה טיבן של אבות כאן, שנאמר וירעו לנו מצרים ולאבותינו, שכל זמן שישראל בצרה, אף הן בצרה. (שם יט ז)

…לך (ירמיה) וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם, שהם יודעים לבכות, אמר לפניו, רבונו של עולם, איני יודע היכן משה קבור… מיד הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר לאבות העולם עמדו שהגיע זמן שאתם מתבקשין לפני הקב"ה, אמרו לו למה, אמר להם איני יודע, מפני שהיה מתירא שלא יאמרו בימיך היתה לבנינו זאת… אמרו בן עמרם, אי אתה יודע שבית המקדש חרב וישראל גלו, והיה צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם, מיד אף הם קרעו בגדיהם והניחו ידיהם על ראשיהם והיו צועקים ובוכין עד שערי בית המקדש, כיון שראה אותם הקב"ה מיד ויקרא ה' אלקים צב:אות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק… בא אברהם לפני הקב"ה בוכה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו ומכה את פניו וקורע את בגדיו ואפר על ראשו, והיה מהלך בבית המקדש וסופד וצועק, אמר לפני הקב"ה מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון שבאתי לידי בושה וכלימה זאת… (איכה פתיחתא כד, וראה עוד אברהם לכאן)

הכל נשכח, למה, דכיון דישראל נכנסין לידי צרה, הן אומרים (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו', שמא אומות העולם אומרים זכור למעשה נמרוד… (קהלת ב טז)

…ונזדווגו לו ה' מלאכי חבלה, קצף ומשחית והשמד אף וחמה, מיד נתיירא משה מהן, מה עשה, נתלה במעשה אבות, מיד הזכיר ואמר (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אמר לו הקב"ה, משה, אבות העולם מה יש להם עליו, אם באתי לדקדק אחריהם אני יש לי עליהם, אברהם יש לי עליו שאמר (בראשית ט"ו) במה אדע כי אירשנה, יצחק יש לי עליו שנאמר (שם כ"ה) ויאהב יצחק את עשו, ואני שנאתיו, שנאמר (מלאכי א') ואת עשו שנאתי. יעקב יש לי עליו שאמר (ישעיה מ') נסתרה דרכי מה', כיון שאמר (שמות ל"ב) אשר נשבעת להם בך, למען שמך, באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים, שנאמר וינחם ה'… (שם ד ה)

לריח שמניך טובים, רבי ינאי בריה דרבי שמעון כל השירים שאמרו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, כאדם שמריק מכלי לכלי חבירו. כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה… (שיר השירים א כ)

דבר אחר תשורי מראש אמנה, זה אברהם שכתוב בו והאמין בה', מראש שניר וחרמון זה יצחק, מה זה השניר שונה את הניר, כך לא נתנסה יצחק אלא פעם אחד בלבד, וחרמון זה יעקב, מה חרמון זה כל טובו נתן בזוטו, כך כהונה מיעקב, לויה מיעקב, מלכות מיעקב. (שם ד יט)

…באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם ואצל משה בן עמרם, ואמר להם, עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרוין בה, כי מלאכי השרת וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרר, ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחים, אמרו לו מפני מה, אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש… אמרו לו אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הקב"ה ונחתמה גזירתם מה אנו יכולים לעשות… (אסתר ז)

מדרש תנחומא:

זה שאמר הכתוב והיה ראשיתך מצער וגו' (איוב ח'), ללמדך שכל המצטער בתחלתו נוח לו בסופו, ואין לך שמצטער מתחלתו יותר מאברהם שהושלך לכבשן וגלה מבית אביו ורדפו אחריו ט"ז מלכים, ונתנסה בעשר נסיונות וקבר את שרה ולסוף נח, שנאמר (בראשית כ"ד) ואברהם זקן בא בימים וה' ברך וגו'. וכן יצחק נצטער, בנערותו קנאו בו פלשתים, שנאמר (שם כ"ו) ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו, ולבסוף בקשו ממנו, שנאמר (שם) ויאמר אליהם מדוע באתם אלי וגו' ויאמרו ראה ראינו וגו', ויעקב כמה נצטער, שנאמר (תהלים קכ"ט) רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל, עד שהיה במעי אמו בקש עשו להרגו… ולסוף נח, שנאמר ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו, הוי והיה ראשיתך מצער, ואחריתך ישגה מאד. (עקב ג)

אמר רב הונא אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות, אברהם הפריש תרומה גדולה, שנאמר (בראשית י"ד) הרימותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא תרומה, כמה דאת אמר (במדבר י"ח) והרמותם ממנו תרומת ה', יצחק הפריש מעשר שני, שנאמר (בראשית כ"ו) ויזרע יצחק וגו', אמר רבי איבא בר כהנא והלא אין הברכה מצויה לא על המדוד ולא על השקול ולא על המנוי, ולמה מודדין, בשביל לעשרו, הדא דכתיב ויברכהו ה'. יעקב הפריש מעשר ראשון, שנאמר (שם כ"ח) וכל אשר תתן לי וגו'… (ראה יד)

שוחר טוב:

אמר רבי פנחס אלו בקשו אבות העולם שתהא דירתן למעלה יכולים היו, ואף על פי כן לא נקראו קדושים עד שנתנו לארץ ונסתם הגולל בפניהם… ואומר הרבה ארבה עצבונך והרונך, הרבית עצבונך לאבות העולם, שמא הפסידו כלום, תלמוד לומר בל אסיך נסכיהם מדם… אמר רבי בשם רבי אידי לשלשה חלקים נחלקו היסורין, אחד נטלו אבות וכל הדורות, ואחד דורו של שמד, ואחד דורו של מלך המשיח… (תהלים טז)

אל תגעו במשיחי, אמר רבי ברכיה אלו האבות, ובנביאי אל תרעו אלו האמהות שהיו נביאות… (שם קה)

מדרש שמואל:

מפני מה נצרפו האבות ברעבון, כדי שיזכו בניהם לתורה… (פרשה כח)

תנא דבי אליהו רבא:

…לפיכך הייתי אומר שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב שלא קנו האבות העולם הזה והעולם הבא וימות בן דוד אלא בשביל מעשיהם הטובים ותלמוד תורה. (פרק כה)

…וכן למדנו מאבותינו הראשונים שבתחלת מעשיהם היה להם יראה מלפני הקב"ה, שנאמר (שמות י"ד) וייראו העם את ה' וגו', הא למדת שבשכר היראה שיראו אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב מן הקב"ה, ובשכר האמונה שהאמינו ישראל בהקב"ה כשהיו במצרים נגאלו ממצרים ונקרע להם הים… (שם)

פסיקתא:

אמר רבי יוחנן בשם רבי יוסי בי רבי חלפתא אברהם אבינו שאינו כתוב בו שמירת שבת לפיכך ירש את הארץ במידה, קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, אבל יעקב אבינו שכתוב בו שמירת שבת, וקבע תחומים לשבת, שנאמר ויחן את פני העיר, נכנס בערב עם דמדומי חמה וקבע תחומים לשבת, לפיכך ירש את הארץ שלא במידה, והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. (פרשה כג)

מסכת שמחות:

אין קורין לאבות אבינו אלא לשלשה האבות, ולא לאימהות אמנו אלא לארבע האימהות. (פרק א יד)

מדרש תדשא:

כנגד השמים והארץ והים נבראו ג' אבות, אברהם יצחק ויעקב, והרביתי את זרעך ככוכבי השמים (בראשית כ"ו), ושמתי את זרעך כעפר הארץ (שם י"ג), וכחול אשר על שפת הים (שם כ"ב). (פרק ג)

מדרשים:

ויהי כי זקן יצחק, עשרים דור עד אברהם אין כתיב בהן זקנה אלא בו, שנאמר (בראשית כ"ד) ואברהם זקן, ועמד יצחק אף הוא (שם כ"ז) ויהי כי זקן יצחק, עמד יעקב אף הוא שנאמר (שם מ"ח) ועיני ישראל כבדו מזוקן, זה שאמר הכתוב (תהלים צ') יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם, ואין הדרך אלא זקנה שנאמר (משלי כ') תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה… (אגדת בראשית פרק מ)

ילקוט שמעוני:

ויקרבו ימי ישראל למות, הדא הוא דכתיב מי גבר יחיה ולא יראה מות, מי גבר כאברהם שהצילו מכבשן האש, וכתיב ביה ויגוע וימת אברהם, מי גבר כיצחק שפשט צוארו על גבי המזבח, וכתיב ביה לא ידעתי יום מותי, ומי גבר כיעקב שנפגש עם המלאך, וכתיב ויקרבו ימי ישראל וגו'… (בראשית פרק מז, קנה)

…אמר הקב"ה לישראל אני מתקדש בכם, שנאמר כי בראותו ילדיו וגו', וכן הוא אומר ישראל אשר בך אתפאר… כיון שנברא אדם הראשון אמרו זה הוא שאנו מקלסין אותך בשמו, אמר להם גנב הוא, שנאמר ותאכל מן העץ וגו', בא נח אמרו לו זה הוא, אמר להם שכור הוא, שנאמר וישת מן היין, בא אברהם אמרו לו זה הוא, אמר להם זה גר הוא, בא יצחק, אמרו לו זה הוא, אמר להם זה אוהב שונאי, בא יעקב אמר להם זה הוא, וכן הוא אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל, ונקרא ישראל על שמו… (ויקרא פרק יט, תרד)

…אברהם אומר למשה אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ושבים, ומשה אומר לו אתה היית זן עובדי אלילים ואני זן מאמינים, אתה היית זן בישוב ואני במדבר. יצחק אמר למשה אני גדול ממך שפשטתי צוארי על גבי המזבח וראיתי פני השכינה, אומר לו משה אתה ראית פני השכינה וכהו עיניך, אני דברתי עמו פנים בפנים ולא כהו עיני, יעקב אומר למשה אני גדול ממך שפגשתי עם המלאך ונצחתיו, אומר לו משה אתה פגשת המלאך באיפרכיא שלך, ואני עליתי למעלה אצלן באיפרכיא שלהן והם מתיראין ממני… (דברים פרק לג, תתקנא)

האדם הגדול בענקים, אדם זה אדם הראשון, הגדול אלו אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים, באברהם הוא אומר וה' ברך את אדוני מאד ויגדל, ביצחק כתיב ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד, ביעקב כתיב ויגדלו הנערים, ועשו היה בכלל, אלא שקלקל במעשיו ובזה את הבכורה ונעשה קטן… (יהושע פרק יד, כג)

אמר רבי ברכיה כשברא הקב"ה את עולמו בקש להראות למלאכים שבח מעשה הצדיקים, מה אנוש כי תזכרנו זה אברהם, שנאמר ויזכור אלקים את אברהם, ובן אדם כי תפקדנו זו שרה, שנאמר וה' פקד את שרה, ותחסרהו מעט מאלקים זה יעקב, שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות, מלמד שלא היה חסר ליתן להם אלא הנפשות, ואומר וישר אל מלאך ויוכל… (תהלים ח, תרמב)

דבר אחר הולך תמים זה אברהם, שנאמר התהלך לפני והיה תמים, ופועל צדק זה יצחק, שמסר עצמו לשחיטה, ודובר אמת זה יעקב, שנאמר תתן אמת ליעקב… (שם טו, תרסה)

אותיות דרבי עקיבא:

…שאפילו אברהם יצחק ויעקב שהם גדולים ממלאכי השרת, והקב"ה אהבם אהבה גמורה יתר מכל העולם כולו, לא גלה להם שם המפורש, אלא למשה בלבד, שנאמר ושמי ה' לא נודעתי להם, ומה הודיע להם מקצת שמו שאינו מפורש, שנאמר וארא אל אברהם יצחק ויעקב בא:ל ש:די, שלש אותיות הודיע להם כנגד שלשתן, ש' כנגד אברהם, ד' כנגד יצחק, י' כנגד יעקב, ולכולן שם א' גלה להן, אבל למשה גלה לו כל השמות המפורשות… ומפני מה לא גלה דרכיו לאברהם שפירש עצמו מעבודה זרה ונדבק תחת כנפי השכינה, וליצחק שנעקד כשה תמים על גבי המזבח ומסר רביעית דם שלו לפני המקום, וליעקב שהריק את עצמו ואת בניו ואת בנותיו ואת יודעיו ואת קרוביו מחטא ומעבודה זרה, שנאמר ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר וגו', אלא מלמד לאברהם לא גלה לו על שום שזרעו של ישמעאל נופל בגיהנם, ליצחק לא גלה לו על שום שזרעו של עשו נופל בגיהנם, ליעקב מפני מה לא גלה לו, שבחר לו המקום לסגולתו וחקק לו דמותו על כסא הכבוד, שנאמר כי יעקב בחר לו י:ה ישראל לסגולתו (תהלים קל"ה), ובו מקלסין לפניו עליונים ותחתונים כל היום… אלא מפני שאמר שנסתרו דרכיו לפני בוראו, שנאמר (ישעיה מ') למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה', לפיכך לא גלה לו. ((הי וא)

מדרש הגדול:

ויחפרו עבדי יצחק בנחל, רבי עקיבה אומר כל מקום שהיו האבות מהלכין היתה הבאר מהלכת עמהן, אברהם חפר בארץ שלשה פעמים ומצא אותה לפניו, שנאמר אשר חפרו בימי אברהם אביו, יצחק חפר בארץ ארבעה פעמים ומצא אותה לפניו, שנאמר ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצא שם באר מים חיים… (בראשית תולדות כו יט)

דבר אחר ושמר ה' אלקיך את הברית ואת החסד, זה חסד שניתן לאברהם אבינו, שנאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז'), ולא נתחייבו אומות העולם כלייה אלא בזכות חסד שעשה אבינו אברהם, ועליו הוא אומר וחסד לאומים חטאת (משלי י"ד), חסד שעשה אברהם אבינו הוא היה כעס על האומות. אמר להן הקב"ה לאומות ה}­לם, הרי עשרים דור משנברא אדם הראשון ועד שבא אברהם לעולם, ולא עמד אחד מהם ובנה מזבח עד שבא אברהם ובנה מזבח לשמי, שנאמר ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה'.

דבר אחר וחסד לאומים חטאת, חסד שעשה יצחק הוא עמד לבניו במדבר, שנאמר כה אמר ה' מצא חן במדבר (ירמיה ל"א).

דבר אחר חסד שעשה יעקב הוא עמד לבניו להתגבר בין האומות, שיהיו אומות ומלכיות מביאין אותן בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות וגו'… (דברים ז יב)

לקח טוב:

וימהר ייסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו, מעולם אבותינו רחמנים היו. (בראשית מג ל)

ילקוט ראובני:

זה ספר תולדות אדם, רמז ג' אבות בפסוק, תולדות אדם, ברא אלקים אדם, ויקרא את שמם אדם, לומר ג' אבות בדמות אלקים, ביראת אלקים כמלאכי השרת, שנאמר אני אמרתי אלקים אתם, ולא היה לטעום מיתה, מתחילה היה להקדים האבות, ואלו היו מתחלה לא היו מתים, אבל הואיל וקדמן אדם, אכן כאדם תמותון וכו'… (בראשית דף נג)

ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה וגו', למה היה הקב"ה אוהב את האבות, מפני שכל היום וכל הלילה לא היו פונים מלהרהר אחר חפצי שמים, כמו שנאמר ויקץ יעקב משנתו, אתה תמצא כ"ד פסוקים אינם על הסדר, כמו ויבא יעקב אל אביו ממרא קרית ארבע אשר גר שם אברהם וגו', נגד כ"ד שעות, כי כל כ"ד שעות לא היה להם פנאי מחפצי שמים אפילו בחוצה לארץ. (שם ויצא דף קכד)

ותצא דינה בת לאה וגו', ידוע תדע כי האבות לא היו מזוקקים מסיגים עד שיצא מהם הסיגים, הם הדינים, מן אברהם ישמעאל, מן יצחק עשו, ויעקב שהיה מטתו שלימה מזוקק שבעתים בלתי סיג מתדבקה בו סיג לבן חותנו, שנאמר ואחר כן ילדה בת ותקרא שמה דינה, דינה ממש. (שם וישלח דף קמא)

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא:ל ש:די, האבות הם המרכבה, והקב"ה מזכיר אברהם יצחק יעקב במקום שמזכיר שמו, שנאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא:ל ש:די, זהו שנאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, הכוונה בכל מקום שאני מזכיר את האבות שם שמי ושם הברכה, והיה ש:די חקוק בסוף שמם של האבות, שסוף שמם שהוא בק"ם, ומתחלפים בא"ת ב"ש שד"י, ועל שהאבות נאחזים בחיות העליונות א"ריה נ"שר א"דם ש"ור ושד"י חקוק בשמם והתפילין והמזוזה והברית רומזים בהן, על כן מזכירין ש"די במזוזה, ש"די בתפילין, וש"די בברית, כי שם ש:די הוא שם שלם על כל הנעלמות, וכל העולם נברא בשם ש:די, והכל תלוי בזכות האבות, וזהו שאמרו האבות הן הן המרכבה. (שמות דף טז)

בכל אות נפשך תאכל בשר וגו', לא טוב אתה מאדם הראשון דלא אכל בשר כל יומא, וכן אברהם ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויאכלו, והוא לא אכל, וכן יצחק מתאוה ולא רצה לשחוט משלו, אלא אמר לעשו וצודה לי צידה, ורבקה לקחה לו עיזים ועשתה לו מטעמים, לא טלאים לפי שהם שמינים שיש להם אליה, ולא היו אוכלים אלא עיזים. יעקב ישב בבית שם ועבר ובבית לבן וודאי בבית לבן הארמי לא אכל בשר כי נבלה הוא… ובבני יעקב נאמר וישבו לאכל לחם… (דברים ראה דף כז)

חובת הלבבות:

אבל ההפרש שבין קדמונינו ובינינו בפרישות הוא, שחנוך ונח ואברהם ויצחק ויעקב ואיוב ורעיו היה שכלם זך ויצרם חלש, ונפשותם היו נמשכות אחר שכלם, והמעט מן המצוות היה מספיק להם בהשלמת עבודת האלקים עם אמונת לבם לאלקים, כמו שכתוב באברהם (נחמיה ט') ומצאת את לבבו נאמן לפניך, ולא היו צריכים אל הפרישות היוצאת מהדרך השוה התוריה. וכאשר ירדו בניהם אל מצרים וגרו בה בימי יוסף כשבעים שנה בשלום, וחזקה תאותם וגדלה תשוקתם וגבר יצרם על שכלם, נצטרכו מן הפרישות אל מה שיהיה הפך תאותם ויעמוד כנגד יצרם, והוסיף להם הבורא מן המצוות השמעיות מה שעמד להם במקום הפרישות הראויה להם כפי תכלית יכלתם… (שער ט הפרישות, פרק ז)

תרגום יונתן:

נקי – כאברהם, ישרים – כיצחק ויעקב. (איוב ד ז)

רש"י:

את שבעת המזבחות – …אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כלן, אברהם בנה ארבעה, ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו (בראשית י"ב), ויעתק משם ההרה וגו', ויאהל אברם וגו', ואחד בהר המוריה, ויצחק בנה אחד, (שם כ"ו) ויבן שם מזבח וגו', ויעקב בנה שתים, אחד בשכם ואחד בבית אל. (במדבר כג ד)

נגד אבותם – האבות באו לים סוף, והראם איך גואל את בניהם. (תהלים עח יב)

אבן עזרא:

וארא – נבואת האבות היתה במראות הלילה, על כן מלת וארא… והנה מצאנו כתוב באברהם אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, וביעקב אני ה' אלהי אברהם אביך. ורבי ישועה אמר כי אברהם ויעקב לא ידעו זה השם, רק משה כתב ככה, ולא דבר רבי ישועה נכונה, כי איך יכתוב משה שם לא הזכירו השם, ואין ספק כי האבות ידעו זה השם, שהוא שם העצם, רק זה השם הוא התאר לא ידעו… והנה האבות לא הגיעה מעלתם לדבקה בשם כמשה אשר ידעו השם פנים בפנים, על כן היה יכול משה לשנות תולדות עולם השפל ולחדש אותות ומופתים שלא יכלו האבות לחדשם… והטעם כי על יד האבות נודע שמי, שהוא א:ל ש:די, ועל ידך יודע שמי ה' הנכבד בעולם… (שמות ו ג)

רמב"ן:

ויעבר אברם בארץ – אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו כל מה שאירע לאבות סימן לבנים ולכן יאריכו בכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים… וכלם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו, ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח הגזירה או פועל דמיון תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים, ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות… ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד לעשות בזרעו והבן זה… (בראשית יב ו, וראה עוד ערך אברהם לכאן)

א:ל ש:די – …ולכן אמר עתה לאברהם אבינו כי הוא התקיף המנצח שיגבר על מזלו ויוליד ויהיה ברית בינו ובין זרעו לעולם, שיהיה חלק ה' עמו, וברצונו ינהיגם לא יהיו תחת ממשלת כוכב ומזל. ודע וראה כי אברהם אבינו לא הזכיר בדבריו שם יו"ד ה', רק בצירוף השם הכתוב באלף דלת או בצירוף א:ל עליון עמו, ויזכיר בעניני אלקים, וכן יאמר ה' אלקי השמים, ואמר ה' יראה על מקום המקדש העתיד, ויעקב הזכיר תמיד א:ל ש:די, ומשה רבינו לא יזכיר כן לעולם, ואם תזכה תבין זה כולו… (שם יז א)

ויעל מעליו אלקים – כמו שאמר באברהם ויעל אלקים מעל אברהם, ובשניהם להודיע כי לא היה זה מראה וחלום נבואה לבד, או כענין ויבא אותי ירושלימה במראות אלקים, אבל ששרתה עליו שכינה במקום אשר הוא עומד, ועל דרך האמת עלה מעליו אלקים במקום המדבר עמו, כענין שנאמר ברוך כבוד ה' ממקומו, ויאמר מה שהזכירו החכמים האבות הן הן המרכבה. (שם לה יג)

וארא אל אברהם – …והחכם רבי אברהם פירש כי בי"ת בא:ל ש:די מושכת, ושיעורו וארא אל אברהם וגו' בא:ל ש:די, ובשמי ה' לא נודעתי להם. וענין הכתוב כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות השמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל בהם נוהג העולם, ברעב פדה אותם ממות, ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה, והם בכל היעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עברה, רק במעשה הנס. ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו במעשיו דבר… והנה אמר האלקים למשה נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הווה לא נודעתי להם לברא להם חדשות בשנוי התולדות… והנה גם לדבריו היה ראוי שיאמר הכתוב ואודע אל אברהם וגו', או שיאמר ובשמי ה' לא נראיתי להם, אבל הוא יתקן בזה כי מפני היות נבואת האבות במראות הלילה אמר בהם וארא, ובעבור היות של משה פנים אל פנים אמר לא נודעתי להם כאשר נודעתי לך. ועל דרך האמת בא הכתוב כפשוטו ומשמעו, יאמר אני ה' נראיתי להם באספקלריא של א:ל ש:די כטעם במראה אליו אתודע, ואותי אני ה' לא נודעתי להם, שלא נסתכלו באספקלריא המאירה שידעו אותי, כטעם אשר ידעו ה' פנים אל פנים, כי האבות ידעו ה' המיוחד אבל לא נודע להם בנבואה, ולכן כשידבר אברהם עם השם יזכיר השם המיוחד עם אל"ף דל"ת, או אל"ף דל"ת לבדו. והנה הענין שהאבות היה גלוי השכינה להם והדבור עמהם במדת הדין הרפה ונהג עמהם בה, ועם משה יתנהג ויודע במדת הרחמים, שהוא בשמו הגדול, כטעם מוליך לימין משה זרוע תפארתו… (שמות ו ג)

…ושם אמרו ז"ל, כי בשעה שהאבות היו עוסקין במאכל ובמשתה ובמשגל ושאר עסקי הגוף דברי תורה מה תהא עליהם+ והיתה התשובה כי גם בכל עסקי הגוף היתה כונתם לשם שמים ולא היתה מחשבתם נפרדת מן האור העליון אף לרגע אחד. ומתוך כך זכה יעקב אבינו להוליד י"ב שבטים שכולם היו תמימים… (אגרת הקודש פרק ו)

המדות הללו נתנו לאבות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, במדה שאדם מודד מודדין לו, לפי שנתנסה אברהם אבינו במדת החסד, כדכתיב ויטע אשל, ונוטריקון שלו: אכילה שתיה לויה, לפיכך ניתנה לו מדת החסד. ולפי שגדר יצחק יצרו ונתרצה להתקרב עולה תמימה לפני בוראו, ופחד מיוצרו, לפיכך ניתנה לו מדת פחד, שהיא מכח הגבורה, ולפי שהיה יעקב אבינו אמיתי ונתאמתו דבריו, שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך… והפריש הקב"ה אחד מבניו לשרתו ולברך בשמו, לפיכך ניתנה לו מדת האמת. ועוד כדי להעיד עליו שלא במרמה קבל את הברכה, ושלא רימה את לבן… כי בשביל הבכורה רצה יצחק לברך את עשו, והוא מכוחו בא לבכורה, ולכן ראוי לברכה… (האמונה והבטחון טו)

ולפי שניתנו מדות אלו לאבות, לכך אמרו חז"ל האבות הן הן המרכבה, ואין אבות אלא ג', ואין מרכבה פחותה מד', ומי הוא הרביעי, דוד… (שם)

…עד אשר נתגלגל מן הדורות ההם לדור העשירי מנח האיש הנבחר מרחם משחר, הוא אברהם אבינו, השיג מידיעת בוראו מה שלא השיגו הראשונים, וידע מאמיתותו מה שלא ידעו מלפנים, והתחיל לקרא בשם ה' בכל הגוים, ומעודו אחז מדת החסד בידו, ונבחר מכל בניו יצחק אבינו, כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע, והשיג מידיעת הבורא, והוזהר גם הוא ללכת בדרכיו, והוא לקח את הדין לחלקו. וכאשר נולד יעקב אבינו, ונראה בעולם דוגמת דיוקנא של הקב"ה החקוק בכסא הכבוד, לקח ממדת הדין וממדת החסד הדרך הממוצעת והשוה, והיו דרכיו דרך אמת ונתיבות שלום… (שיר השירים הקדמה)

כוזרי:

…אבל המדות התלויות בשם המפורש הן היצירות בלי אמצעים טבעיים… רוצה לומר, בגזרתו ובחפצו בלי מצוע סבה אחרת. ואפשר שרצה לומר זאת באמרו וארא אל אברהם יצחק ויעקב בא:ל ש:די, רצה לומר בדרך הכח והנצחון… ולא ברא להם מופת כאשר ברא למשה… ועשה עם משה וישראל דברים שלא הניחו ספק בנפשות שבורא העולם ברא זאת… (מאמר ב ב)

ועל ארץ ישראל נתקנאו יצחק וישמעאל, ונדחה ישמעאל כקליפה… ועל הארץ הזאת נפלה הקנאה בין יעקב ועשו בבכורה ובברכה… (שם ד)

…ומה שהיה מזריזות האבות לדור בה והיא בידי עובדי עבודה זרה, והכספם לה, והעלותם עצמותם אליה… (שם כ)

מורה נבוכים:

…אבל בהגיע איש מבני אדם מהשגות האמתיות ושמחתו במה שהשיג לענין שיהיה בו מספר עם בני אדם ומתעסק בצרכי גופו, ושכלו כלו בעת ההיא יהיה עם השי"ת, והוא לפניו תמיד בלבו, ואף על פי שגופו עם בני אדם, על הדרך שנאמר במשלים השיריים אשר נשאו לאלו הענינים, אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק, זאת המדרגה איני אומר שהיא מדרגת כל הנביאים, רק אומר שהיא מדרגת משה רבינו ע"ה הנאמר עליו ונגש משה לבדו אל ה'… וזאת גם כן מדרגת האבות, אשר הגיעה קרבתם אל השי"ת, עד שנודע שמו בהם לעולם, אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, זה שמי לעולם. והגיע מהתאחד דעותם בהשגתו שכרת עם כל אחד מהם ברית קיימת, וזכרתי את בריתי יעקב וגו', כי אלו הארבע רצוני לומר האבות ומשה רבינו התבאר בהם מן ההתאחדות בשם, רוצה לומר השגתו ואהבתו, מה שהעיד עליו הכתוב, וכן השגחת השם בהם ובזרעם אחריהם גדולה, והיו עם זה מתעסקים בהנהגת בני אדם והרבות ממון, ומשתדלים במקנה ובכבוד, הוא אצלי ראיה, שהם כשהיו עושים המעשים ההם לא היו עושים אותם רק באבריהם לבד, ובלבותם ודעותם לא יסורו מלפני השם. ויראה לי כי אשר חייב היות אלו הארבעה עומדים על תכלית זה השלמות אצל השם, והשגחתו עליהם מתמדת, ואפילו בעת התעסקם להרבות הממון, רוצה לומר בעת המראה ועבודת האדמה והנהגת הבית, היה מפני שתכלית כונתם היתה בכל המעשים ההם להתקרב אל השי"ת קרבה גדולה, כי תכלית כונתם כל ימי חייהם להמציא אומה שתדע השם ותעבדהו, כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, הנה התבאר לך כי כוונת כל השתדלותם היתה לפרסם יחוד השם בעולם ולהיישיר בני אדם לאהבתו, ומפני זה זכו לזאת המדרגה, כי העסקים ההם היו עבודה גדולה גמורה, ואין זאת מדרגה שיחשוב כיוצא בו להיישיר להגיע אליה, אבל המדרגה ההיא אשר קדם זכרה לפני זאת אפשר להשתדל להגיע אליה בהרגל ההוא אשר זכרנוהו… (חלק ג פרק נא)

ספר חסידים:

…ואהב את האבות, שכל היום והלילה לא פסק לבם מלהרהר בחפצי שמים, ואמרו חז"ל בכ"ד פסוקים האבות על הסדר ובכ"ד שלא על הסדר, כי כל כ"ד שעות היו על סדר אחד בחפצי שמים. (קסה)

רבינו בחיי:

ואבואה אליה – …וידוע שאין הפרש אצל השכל בין אברי המשגל לשאר האברים, כגון הפנים והידים… וכיון שכן היו האבות שכליים כמלאכי השרת, אין לתמוה עליהם בדבר הזה, כי כל כוונתם בהשתמשם בכלי הגוף כדי להמשך אחר השכל, גם האמהות רחל ולאה שהיו מריבות זו עם זו על הפעולה הזאת הטבעית כל דבריהם היו מן המין הזה… לא היתה כונתן רדיפת התאוה חס ושלום, כי אם כוונת המצוה בלבד, כאשר ידעו בנבואה… (בראשית כט כא)

ברכות אביך – …ועל דרך הקבלה ברכות אביך גברו, כלומר שפע אצילות אביך יקבל וימשך מלמעלה ויתגבר על ברכות הורי הם האבות העליונים, והם המדות שהחזיקו בהם אברהם ויצחק והם החסד והפחד והם ידי אביר יעקב שבארתי לך למעלה, וקראם הורים, כי האבות הן הן המרכבה, וכן דוד המלך ע"ה קראם הרים, הוא שאמר (תהלים קכ"א) אשא עיני אל ההרים, ודרשו רז"ל אשא עיני אל ההרים אלו האבות, פירוש העליונים, עד תאות גבעות עולם, עד שישלימו המדות, ואז יהיה השם והכסא שלם והבן זה… (שם מט כו, ועיין שם עוד)

הרקאנטי:

ספר הבהיר: לאברהם וליצחק וליעקב נתנו כחות אחר לכל אחד ואחד, ובמדה שהלך כל אחד ואחד דוגמתה ניתן לו. אברהם גמל חסד בעולם, שהיה מזמין לכל באי עולם ועוברי דרכים מזון וגומל חסד ויוצא לקראתם, וכתיב וירא וירץ לקראתם ועוד וישתחו ארצה, זאת היתה גמילות חסדים שלמה, והקב"ה מדד לו כמדתו ונתן לו מדת החסד, שנאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וגו', מאי מימי קדם, מלמד שאם לא היה אברהם גומל חסד וזוכה למדת החסד לא היה יעקב זוכה למדת אמת, ובשביל שזכה אברהם למדת חסד, זכה יצחק למדת פחד, שנאמר, וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, הואיל וזכה יצחק למדת הפחד, זכה יעקב למדת אמת, שהיא מדת שלום, ומדד לו הקב"ה כמדתו, דכתיב ויעקב איש תם… (בראשית נח, דף כ)

בעל הטורים:

וזכרתי את בריתי – האבות מנויין למפרע, אומר הקב"ה אני זוכר מאין באתם, ומונה היחס למעלה עד ליעקב בן יצחק בן אברהם. בכולם כתיב אף חוץ מיעקב, שהיתה מטתו שלמה, ולא יצא ממנו פסולת. וזכרתי – הפסוק מתחיל בזכירה ומסיים בזכירה, שלעולם יזכור זכות אבות. אברהם נקרא עבדי, כדכתיב (דברים ט') זכור לעבדיך, וסמוך ליה לאברהם, וכן ביעקב כתיב (ישעיה מ"ד) יעקב עבדי, משאין כן ביצחק, לפי שאברהם ויעקב קיימו המצוות בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ, מה שאין כן ביצחק (שלא יצא לחוצה לארץ). אברהם ויעקב הוזכרו ראש לאבות, ויצחק לא הוזכר בשום מקום בראש, לפי שרצה לומר לעשו הוה גביר לאחיך, לעשותו ראש ליעקב. (ויקרא כו מב)

יברכך – …וג' תיבות בפסוק, כדי להזכיר זכות ג' אבות, ובהם ט"ו אותיות על שם האבות שראו זה את זה ט"ו שנים, וזכות השבטים עם האבות הם ט"ו… (במדבר ו כד)

ואהבת – אותיות האבות, בכל לבבך כאברהם, שנאמר בו ומצאת את לבבו (נחמיה ט'), בכל נפשך כיצחק שמסר נפשו להקב"ה, ובכל מאדך כיעקב, דכתיב ביה (בראשית כ"ח) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. (דברים ו ה)

א:ל גדול ונורא – ולא אמר גבור, אלא הזכיר גדול כנגד אברהם, דכתיב ביה (יהושע י"ד) האדם הגדול, נורא כנגד יעקב, דכתיב ביה מה נורא המקום הזה, והזכיר אלו שמצינו שנלחמו, אברהם עם המלכים, ויעקב כנגד לבן ועשו, אבל לא מצינו ביצחק שנלחם. (שם ז כא)

הארץ וכל אשר בה – וסמיך ליה רק באבותיך, לומר שהארץ וכל אשר בה לא נבראת אלא בזכות האבות. (שם י טו)

עקדה:

…וזהו הטעם שאברהם הצריך יותר לנסיון מהאבות האחרים, להודיע שיצא מהאצטגנינות לגמרי, ובא לכלל אהבה ויראה. ובכל השלמות הזאת עוד לא בא אל השלמות האנושית, כי מבואר שנתגלו ליעקב בתחילת ענינו דברים אלוקיים, שלא סופר כי נתגלו כמותם לאברהם. וכן מצינו במדרש רבה ס"ג אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכות יעקב… (בראשית יב א)

…וזה שאמר אברהם קראו הר, שנאמר בהר ה' יראה, רוצה לומר הוא השיג שהמציאות היותר שלמה של המין האנושי היא קרבת ה', כהר המתנשא מהארץ, יצחק קראו שדה, רוצה לומר הוא ידע שהשגחת ה' קרובה אל השלם שבמין האנושי, שהשגחת הבעל על שדהו… ויעקב קראו בית, רוצה לומר דירת קבע, שהשגחת בעל הבית עליה תמיד. והסכימה אתו דעת העליונה, וקראו (ישעיה ז') בית אלוקי יעקב… (שם כח כב)

קדושים תהיו – …וזה שאמר בתנחומא ריש קדושים, כשבא אדם הראשון אמרו מלאכי השרת, זהו שאנו מקלסים אותך בו, אמר להם גנב הוא וכו'… אברהם לא בא מזרע הקדושה, יצחק בא ממנו מי שחטא, עד שבא יעקב שנתקדש מכל הצדדים, לקיים מה שנאמר ישראל אשר בך אתפאר… (ויקרא יט ב)

…והנה אהבת האבות נמשלה לאהבת החשק, שהיא בלי סבה וחזקה מאד, כמו שכתוב, רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם, ואהבת הבנים היא לצד מה שבחר בהם ביחס לעמים ועשה להם נפלאות עצומות… (שם כג ב)

מהר"י יעבץ:

הראית עמך …אפשר לי לומר לדעת זה שהזכיר אמונת אברהם, כי בעבורה זכינו לנחול את הארץ, כי ג' מתנות טובות ראויות לישראל בזכות האבות, הארץ בזכות אברהם, תחיית המתים בזכות יצחק, שפשט צוארו על גבי המזבח, עולם הבא בזכות יעקב. וכן תמצא ג' ברכות, הא' חותמה מגן וכו', הב' מחיה המתים היא כנגד יצחק, הג' הא:ל הקדוש כנגד יעקב שהיתה מטתו שלמה, ולזה אמר מן בגלל קושטא וכו' כי בזכותו אנחנו יורשים את הארץ… (תהלים ס ג)

אברבנאל:

שלש התחלות לישראל, אדם בבחינת הצומח, נח בבחינת הצורה המרגשת, ואברהם הצורה האנושית המשכילה כחי המדבר. ואמר לו לך לך – שהנפש תעזוב את הארציות, ונצח את ד' המלכים, האיכויות השולטות על ה' החושים בשכלו… וכן אברהם התחלה לאומה כשכל מעשי ועיוני, יצחק הוא השכל הנקנה, שרכש אותו בכח העקדה, ויעקב השכל הנאצל, הנבואי, תכלית השלמות… (בראשית יב א)

והוא יושב פתח האוהל – להודיענו שמחשבת האבות לא נפרדה מה', ויכלו להתבונן בשכלי ובגשמי כאחת, כי גם גשמיותם היתה על פי השכל… (שם יח א)

וידו אוחזת – …מה שהיה מזג יעקב ועשו שונה, היה כדי לזכך את מזג האומה, כמו שמצינו שהאוכל מזדכך ג' פעמים, באיסטות, בכבד, ובאברים ובעורקים עצמם, כן היה בג' האבות… (שם כה כו)

ויבך אותו – …ובאמת האבל הגדול הזה הוא תימה. ונראה כי האבות נתקנו על סדר העולם, אברהם נגד הגלגל העליון המקיף, ולמעלה ממנו נמצא שכל נבדל, ובסבתו גלגל אחר ובו אפודת י"ב המזלות נגד יעקב… ולכן נקרא אלקי ישראל, כמו אלקי השמים, כי זה במתכונת זה. ושלמות האומה תלויה בשלמות הבנין הזה, ולכן חרדו בגבעה בהפקד שבט בנימין ממנין השבטים, וזהו טעם אבל יעקב. וזו כוונת חז"ל, שסימן היה בידו, שאם לא ימות אחד מבניו אינו רואה גיהנם… (שם לז לה)

ושמי ה' לא נודעתי – …אלא אמר לו שהגאולה מחוייבת מג' סיבות, א' שלא נראה לאבות כי אם על ידי אמצעי ולא בשמו ה', ועתה יוודע להם כל אחד במחיצתו, מה שלא נודע לאבות. ב' לקיים השבועה לאבות, כי בימיהם רק גרו בארץ, והשבועה לא נתקיימה… (שמות ו ג)

לכל האותות – …וכתב הרמב"ם שהנסים לא היו כדי שיאמינו בנביא, כי אם לצורך השעה, ולכן תמצא רבים וכן גם האבות, שלא עשו נסים כלל… (דברים לד יא)

אלשיך:

את הברית – במדרש רבה, אמר רבי חייא שלש מדות טובות יש ביד ישראל, בישנים, רחמנים וגומלי חסדים, וירשו אותם מיצחק יעקב ואברהם, ומפסוקים אלו מביא ראיה על מדת גמילות חסד. (דברים ז יב)

רק באבותיך – ואם תאמר גם אבותי קיימו העולם מבלי מעמסת המצוות, אך בהם חשק מצד עצמם וכשרונם, ובכם רק מכל העמים, שבערך להם אתם טובים. (שם י טו)

מהר"ל:

…אבל השלישי אינו מתנגד, ואדרבא, הוא מאחד את הכל, כמו שהאמצעי מאחד את שתי הקצוות. ולכן מדת אברהם חסד, ומדת יצחק הדין, זה הפך לזה, כי הדיין צריך לרדת לעומק הדין, ויעקב נגד האמצעי, כמו שאמרנו למעלה, לכך מדתו האמת, כי האמת אין לה נטיה לימין ולשמאל… וכל זרע יעקב זרע אמת, שלא היה פסול בזרעו, ואף על גב שהיו האבות ג', עיקר הכל הוא אברהם, שממנו יצא הכל והוא הראשון… והרי התבאר כי ראש אבן הפינה אי אפשר שימצא בתכלית השלמות, כי לא ימצא אחד שהוא בתכלית השלמות, כי אם הקב"ה בלבד… וכל אחד מהאמוראים הנ"ל גילה את החסרון המיוחד (של אברהם) בענף אחד… (גבורות ה' פרק ט)

וכן אברהם במה שהיה גר והוא פרטי, והנבדל (המלאך) אין בו ענין פרטי, כי הפרטי הוא חלק, וזה שייך לחומר שהוא מתחלק, ולפיכך נקרא גר, מלשון גרגיר שהוא פרטי, ולפיכך לא ראוי לאברהם הקילוס להקדיש שמו עליו ולומר ברוך ה' אלקי ישראל. וכן יצחק במה שהיה אוהב את הרשע… הוא רחוק מן המעלה האלוקית הנבדלת, כי ראוי שיהיה נבדל מכל גוף. אבל יעקב היה קדוש ונקרא קדוש, שנאמר והקדישו את קדוש יעקב, ולפיכך היו המלאכים מקדישים בשם יעקב, והדבר נפלא. וכן תיקנו ג' ברכות ראשונות של י"ח ברכות, ברכה ראשונה מגן אברהם נגד אברהם, שניה מחיה המתים נגד יצחק, שחיה מן עקדתו, ויעקב שהיה קודש תיקן הא:ל הקדוש, ולגודל מעלת קדושתו היה מנצח המלאך, שעל זה נקרא ישראל. (גבורות ה' פרק מד)

וביאור זה שבנה אברהם ד' מזבחות, מפני שמדתו מדת החסד, שתתחלק לד' חלקים. ויצחק מדתו מדת הדין אינו מתחלק כלל, ובנה מזבח אחד, ויעקב בנה שנים, שמדתו הרחמים מתחלק לשנים בלבד, שהרי הרחמים בין לצדיק בין לרשע… (שם פרק סט)

…וחכמים אומרים הארץ עומדת על י"ב עמודים (חגיגה י"ב), הם י"ב שבטים. כי הארץ נתן לבני אדם, והשבטים הם ראשונים לכל ישראל, וישראל קודמים לכל ע' אומות. ולפיכך העולם עומד על י"ב עמודים, השבטים אשר יש להם חבור אל השי"ת, שנקראים שבטי י:ה, ויש אומרים על ז' עמודים, והם האבות, שהרי ג' אבות וד' אמהות הם. והארץ נתן לבני אדם, הם האבות, שהם יותר התחלה מן השבטים, ולפיכך על ידי האבות יש חבור לארץ אל השי"ת, וזה הקיום שלה… (באר הגולה באר ו)

ומפני כך האבות שהם התחלה תקנו התפלות, כי התפלה היא מה שמתחבר העלול אל העילה יתברך, והאבות הם העלול הראשון אשר יש לו צירוף אל השי"ת. וכל אחד תיקן כפי מדתו. אברהם תיקן שחרית בהתחלת היום, כי היה התחלה באבות. ויצחק תיקן מנחה שהיא אחר חצות היום, והוא השלמת העולם, ודבר זה ידוע לחכמי אמת. ויעקב שהיה אחר כך תיקן תפלת מעריב, שהיא באחרונה, וגם הוא כפי מדתו של יעקב. ודבר זה כנגד מה שהעולם הזה הוא ביד השי"ת, כי הלילה מורה שהעולם ביד השי"ת, ויעקב ביד השי"ת יותר משאר האבות, כי צורת תם חקוקה בכסא הכבוד… אבל הכלל הוא, כי ראוי דוקא לאבות שהם כמו התחלה לעולם שיתקנו התפלות, כי ההתחלה היא העלול הראשון שנתלה בעילה… (נתיב העבודה פרק ג)

…אף על גב שהיתה מצבה אהובה בימי האבות, שאז, אף שהשי"ת כולל הכל, הי[ כל אחד מהאבות דבק במדה מיוחדת, ולכך היו מקימים מצבה מאבן אחת, וכאשר באו ישראל שהם אומה כללית, והם דבקים בו יתברך לא בכח פרטי רק בכח כללי הן של השי"ת, ולפיכך שנא אז המצבה, שהיא שייכת אל העבודה זרה, שהיא כח פרטי בלבד… (נתיב הדין פרק א)

…האדם נברא חסר, וכל חסרון הוא רע, ולפיכך הוא משתוקק אל הרע תמיד, אבל מי שהוא בשלמות ואינו חסר, אי אפשר שישלוט בו היצר הרע. וזה אמרם בבא בתרא י"ז, האבות לא שלט בהם יצר הרע, בעבור שנאמר בהם בכל מכל כל, כלומר, שכל אחד מן האבות נחשב כללי, שהרי יצא מהם כלל האומה הישראלית… ולא שייך בהם היצר הרע שהוא מצד החסרון, כי רק הפרטי במה שהוא פרטי הוא חסר… (נתיב היצר פרק ב)

…ומעתה הם ג' בעלי תשובה, המדרגה העליונה הם השבים מאהבה, ואחר כך אותם שהם שבים מחמת יראה מהשי"ת, והמדרגה השלישית אותם ששבים מחמת יסורין… כי אלו ג' דרכי התשובה הם, האחד מצד אברהם, שהיא מדת האהבה, כדכתיב זרע אברהם אוהבי, הדרך השניה מצד יצחק, דכתיב ופחד יצחק היה לי, והדרך הג' מדת יעקב, דכתיב לא-ל העונה אותי ביום צרתי… (נתיב התשובה פרק בו)

…אבל האבות שלא היתה הבטחתם פרטית כי אם כללית, "לך ולזרעך אתן את הארץ", דבר זה נקרא דביקות כללית, דהיינו של כלל האומה, ובכללי אין שינוי כי אם בפרט, ולפיכך, אף על גב שתתווסף ותגרע הדביקות לפי המקבלים, עצם הדביקות הכללית נשארת ועומדת… (נצח ישראל פרק יא)

מה שנתן לאברהם המילה וליעקב גיד הנשה, זה כי המצוה הזאת שייכת להם בפרט, לכך נתן להם מצוות פרטיות דוקא, אבל לישראל נתן המצוות מצד שהתורה ראויה להם עצמם… (תפארת ישראל פרק יז)

ותדע, כי כמו שהיו שלשת הדברים עמודי העולם (תורה, עבודה וגמילות חסדים), וניתנו לג' אבות, שהם גם כן יסודות ואבות העולם… וזה כי תמצא גמילות חסדים שהיתה מדת אברהם, כמו שמבואר בכתוב שהיה זריז בכל גמילות חסד… יצחק זכה במדת העבודה, שהרי הקריב עצמו על גבי המזבח. יעקב היתה לו מדת התורה, כמו שאמר יעקב איש תם יושב אוהלים. ואל יקשה בעיניך שהרי אברהם היה שומר התורה, דכתיב וישמר משמרתי וכו', ודרשו רז"ל קיים אברהם אבינו אפילו עירוב תבשילין, יש חילוק, כי אברהם שמר התורה במעשה, אבל לימוד התורה היה ליעקב בפרט… ועוד אף כי אברהם שמר התורה, לא מצינו כי בזכותו ניתנה תורה לישראל, אבל בזכות יעקב ניתנה, שנאמר ויקם עדות ביעקב וגו' (תהלים ע"ח)… הרי כי התורה ניתנה ליעקב בפרט, הכי היא תורת אמת… (דרך חיים א משנה ב)

…וכמו שהראה הקב"ה לאברהם את שעבוד מצרים והגאולה, כך הראה ליעקב סוף כל הגליות, וכמו שאמרנו בקש יעקב לגלות את הקץ… וזה כי יעקב הוא סוף אבות, שכשם שאברהם היה התחלה מן האבות, כך היה יעקב בתכלית האבות וסוף שלהם, ולפיכך מן יעקב יורשים ישראל תכליתם ואחריתם, כי יעקב בסוף ותכלית האבות ירשו הבנים ענינו, ותדע כי האבות האלו אברהם היה התחלתו בצער, שהיה נרדף מנמרוד, ואחר כך היה כל ימיו בטוב ובברכה… ולפיכך היו ישראל בהתחלה קודם שלקח השי"ת אותם לעם כאשר היו במצרים בצער, אבל כאשר לקח השי"ת אותם לעם היו ישראל בברכה כל זמן התחלה שלהם. ויצחק היה התחלתו בטובה וברכה, ובסוף חשכו עיניו מראות… וזה מוכח על ישראל, שמתחלה היו בטובה, ולבסוף חשכו עיניהם מכח הגלות והשעבוד תחת האומות, ויעקב גם כן היה לו מדה מיוחדת, שרוב ימיו היה בצער, והוא שאמר וא-ל ש-די, מי שאמר לעולמו די, יאמר לצרותי די… אך בסוף ימיו כאשר בא אל יוסף כבר היה נח מכל צרותיו, וגם זה ענין סוף ישראל כי יהיה הגלות ארוך מאד, ובאחרית הימים מסתלק הגלות ויהיו בטובה… (שם ה ד)

…כי מעלת האבות דוקא מצד הארץ, כי אם לא היתה הארץ לא הגיעו האבות אל קדושה העליונה, ולכן הארץ מגדלתן. ומזה תדע כי הארץ שייכת לאבות והאבות לארץ ביותר. ולפיכך כאשר מזכיר זכות ג' אבות, מזכיר גם עמהם הארץ. וכאשר ישראל דומים ומתדמים אל האבות, שלהם ניתנה ושייכת הארץ, אז יש להם הארץ וכאשר יוצאים ממדת האבות גולים ממנה. וכן אם אין שומרים מה שראוי לארץ מצד עצמה, גולים. ועל ידי ג' עברות אלו יוצאים לגמרי ממדת אבותיהם… (שם שם משנה ט)

אמנם לפי דעת חז"ל כל האבות נתנסו, וכדאיתא בפרק חלק, אלא שבאברהם פירש הכתוב. ודבר זה ענין מופלג, כי האבות במה שהם אבות אינם אנשים טבעיים, אלא אלוקיים, ולפיכך נתנסו, כי כל נסיון מלשון נס, שכשם שהנס הוא בלתי טבעי, כך הנסיון הוא בלתי טבעי, כי אם אין המנוסה נוהג שלא כטבע, אינו יכול לעמוד בנסיון. כי אין הטבע נותן שישחוט האדם בנו, וכן שאר כל הנסיונות, ולפיכך אי אפשר שלא יהיו האבות מנוסים, שאינם אנשים טבעיים… אבל אברהם שהוא התחלה לאבות, והוא עוד יותר מיוחד משאר האבות, שהיה אברהם מעל הטבע, דהיינו מתעלה על העולם הטבעי, וכמו שרמז במה שהיה רוכב על החמור, שכל ענין זה הוא שהיה אברהם רוכב על העולם הטבעי, ולפיכך נכתב הנסיון אצלו בפירוש… (שם בעשרה מאמרות משנה ג)

ואעשך לגוי גדול, זהו שאומרים אלקי אברהם. פירוש, הקב"ה הבטיחו שתהיה ממנו אומה גדולה, ולכן הקב"ה מייחד שמו עליו, מפני שאין הקב"ה מייחד שמו על יחיד פרטי, כי אם על אומה שלמה, ואותם שהם אבות האומה, הקב"ה מייחד שמו עליהם… וראוי לך לידע, שיש במדרש הזה ענין פנימי נסתר, כי ראוי הנאמר "ואעשך לגוי גדול" לאברהם, כי אליו הגדולה, והברכה יורדת מכח יצחק לעולם, שהרוצה להעשיר יצפין, והגדלת השם הוא במדת יעקב, לעשות לו שם תפארת… (גור אריה בראשית יב ב)

…אלא על כרחך לפני המקום חשוב ענין אבות יותר ויותר, לפי שהאבות הם התחלה ותולדה לבנים. וטעם זה ידוע למבין, כי הוא דבר נפלא, כי האבות הם יסוד העולם, בעבור שהם עיקר לכל ישראל וגם השבטים הם אבות כל שבט ושבט לשבטו, כי ראובן בני ראובן נקראו על שמו, והם עיקר צורת העולם… והמלאכים אשר הם ניתנים לשמור העולם וממונים עליו הם נמצאים עם האבות, שהם יסודות הבריאה, אבל משה רבינו ע"ה אף על גב דפניו כפני החמה, אינו מן האבות, בעבור שאינו התחלה שאין אבות העולם רק אותם שהם התחלה, ומהם נתייסד העולם. לזה תמצא במדרש רבות בפרשת בראשית, שקודם שנברא העולם האבות היו במחשבה להיות נבראים, והיינו הטעם כי האבות הם עיקר העולם, שממנו נתייסדו ישראל… (שם לב ד)

נכתבו האבות אחורנית וכו', והיינו כשהקב"ה מזכיר אותם בעצמו, אבל משה אמר זכור לאברהם וגו', כי שמא צריך צדקת וזכות כולם ביחד, כי אין האדם יודע, לכך הזכיר אותם כסדר, ולחבר זכות כולם ביחד, אבל הקב"ה אומר שכל אחד ואחד זכותו די שיגאול ישראל, לכך הקב"ה זכרם אחורנית. ואומר אני כי יעקב צורתו חקוקה בכסא כבוד ושמו ית' מיוחד עליו עד שהמלאכים מקלסין שמו, ברוך ה' אלקי ישראל, וכאשר השי"ת זוכר האבות זוכר יעקב תחלה, שהרי הוא קרוב אליו, שהרי צורתו חקוקה בכסא שלו, כי איך יזכור אברהם תחלה ואחר כך יצחק ויעקב והרי יעקב עמו בכסא אין זוכר את הרחוק ואחר כך הקרוב, רק הקרוב ואחר כך את הרחוק, לכך אמר וזכרתי את בריתי יעקב… (ויקרא כו מב)

…וכן סבר רבי אליעזר כי האבות שהם קדושים אלוקיים ראוים שיהיו נולדו בתשרי, וכן כל הדברים האלקיים רואים שיהיו בתשרי, שזה החודש הוא מיוחד לכל דבר שהוא קדוש, רק כי בפסח נולד יצחק, וזה מפני כי בראש השנה נפקדה שרה, ואזלינן בזה בתר פקידה וזה עיקר אצל יצחק… (חידושי אגדות ראש השנה י ב)

מפני מה היו האבות עקורים וכו', פירוש מפני כי השי"ת עילת הכל, ומפני כי האבות הם התחלה וסבה אל האומה ולכך צריך לעשות האבות שהם עלולים ונבראים מן העלה, ולכך הם עקורים, ובזה הם צריכים אל העלה, וזה על ידי שמתפללים אל העלה שיהיה להם בנים, וכל אשר מתפלל הוא עלול אל השי"ת, כאשר הוא צריך אל העלה שהוא מתפלל אליו… (שם יבמות סד א)

…אבל משה שהוא היה יחיד ולא היה כמהו, זה לא קשיא, כי משה לא היה אחד מן האבות, והיה אדם פרטי, ומצטרף אל שאר פרטיים, אבל האבות אינם נכללים עם הבנים כלל, ואם היה אחד לבדו נמצא שהיה בתחתונים אחד שאין צריך להשלמה, והוא עיקר ושורש הכל, ודבר זה לא תמצא כי אם בו יתברך, שהוא עיקר הכל והוא אחד שאין צריך השלמה, ולפיכך היו אבות ג' ולא אחד, כי אחר שאין ראוי להיות אחד בלבד, רק השי"ת שהוא אחד בעליונים… ולכך אברהם שהיה התחלה וראש אל הכל, דבר זה נחשב לאברהם יותר מן הראוי, עד שהיה לו מדה הראשית יותר מדאי, ולא היה לאברהם גם כן מעלת השני שהוא יצחק. ומעלת השלישי שהוא יעקב, כיון שהיה ראש האבות. וזה שאמר שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, פירוש שהיה נוטה ענין אברהם אל הראש, עד שהיה רוצה להיות ראש ומושל על תלמידי חכמים להיות מושל עליהם לעשות אנגריא בהם. והנה נמשך לאברהם דבר זה מצד מדתו שהיה ראש וראשון… (שם נדרים לב א)

ולפיכך אמר בסמוך גם כן ג' לא שלט בהם היצר הרע, פירוש שלא היה בהם העדר הוא היצר הרע, מפני שהיו נבדלים מן עולם הזה. ויש לך להבין דבר זה שנרמז זה במה שאמר אצל האבות בכל מכל כל, ורוצה לומר כי לא היו האבות כמו שאר בני אדם פרטיים, שהרי אין האב נכנס בגדר הבן, ואינו משתתף עמו, ולפיכך האבות אינם פרטים, כי הפרטי הוא חלק ואין האבות חלק, ומפני כך לא שלט בהם היצר הרע, כי יצר הרע הוא חסרון ורע שנמצא באדם, ואין חסרון בדבר שהוא כללי… (שם בבא בתרא יז א)

ג' היו באותה עצה וכו', פירוש הגדולים יותר באומות, והם על כולם הם ג' ודבר זה ידוע לנבונים, השנים מהם יש להם חבור לישראל, שאינם מתנגדים לגמרי, והאחד מתנגד להם לגמרי, וזה כי אברהם ויצחק היו לאומות חבור אליהם, שהרי מן אברהם יצאו כמה אומות, ומיצחק יצא אדום, ומן יעקב הוא השלישי היה זרעו נבדל לגמרי מן האומות, ולכך כנגד זה היה יתרו שהיה גר כמו שהיה אברהם, וכן יצחק היה בעל יסורין, כמו שאמרו במדרש יצחק חדש יסורין, וכנגד זה איוב שהיה בעל יסורין, ולא היה גם כן מתנגד לישראל כמו שלא היה יצחק גם כן מתנגד לאומות, אבל יעקב שהיה מתנגד לאומות, וכדכתיב ויתרוצצו הבנים בקרבה, לכך יצא מהם בלעם שהיה מתנגד לגמרי לישראל. (שם סנהדרין קו א)

ומה שאמר כי האבות היו מנוסים, דבר זה כי אלו ג' אבות היו מנוסים כל אחד בדבר מיוחד, וזה כי אברהם היה מנוסה בברכת הטוב, כדכתיב (בראשית כ"ד) וה' ברך את אברהם בכל, ואין נסיון כמו זה, כמו שאמר שלמה (משלי ל') ריש ועושר אל תתן לי פן שבעתי וכחשתי… ועל כל זה אמר ואנכי עפר ואפר, והיה ממעט עצמו עד עפר לפני השי"ת, ויצחק נתנסה ביסורין שהיו בגופו, שהרי כהו עיניו, ונחשב היה כמת, כי כל סומא נחשב כמת, ולפיכך על הנסיון הזה שעקד נפשו על המזבח שזה היה פעם אחד בלבד, היה זה בו שהיה סומא ודבר זה לא סר ממנו עד מותו. ויעקב נתנסה מה שהיה בעל צרה, כדכתיב (בראשית מ"ג) וא-ל ש-די שאמר לעולמו די, יאמר לצרותי די… ומפני כי האדם יש בו גוף ויש בו הנפש וגם הממון, שנרמזים בפסוק (דברים ו') בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, אברהם נתנסה בחלק הממון, יצחק בחלק הגוף, יעקב בחלק הנפשי, כי הצורה היא לנפש… (סנהדרין קו ב)

של"ה:

…ולזה אמרו האבות הן הן המרכבה, וזה לשון ע"ה פרק י"ז מחלק סתרי התורה, האבות לפי שהשלימו זאת המרכבה והייחוד נתייחד השם הגדול בהם, ובזה היו מרכ"בה לשם המיוחד, ולזה אמרו עליהם האבות הן הן המרכבה, לפי שכל אחד מהם ע"ה לקח לו מידה אחת וייחד בה כל השאר, אלא שאותה המדה היתה לו לראש פינה, והתנהג בה כל ימיו, ונעשה מרכבה וכסא כבוד לה' עם כללות כלן במדה ההיא, ונדבק ונתיחד בה וגם היא בו… ויצחק נתקדש בהר המוריה ומשעה שעלה על גבי המזבח והיה עולה תמימה, לא זזה שכינה מעליו, ולזה לא נזכרה בו לשון עליו מעליו בכתוב. ולפי שיעקב הוא עיקר האבות כי מטתו שלימה ובו שלימות היחוד, כי הוא המקיים את הכל הבריח התיכון מבריח מקצה אל קצה מדתו מדת האמת, שבה קיום הכל, ויעקב מקיים הכל מעלה ומטה, ולזה כתיב בו והנה ה' נצב עליו, מה שלא הכתיב באבותיו, והוא עיקר המרכבה ושלימותה… (בעשרה מאמרות מאמר ב, ועיין שם עוד)

…על ידי אברהם נתקן כתנות אור, שהוא רמז לאחדות השם ויחודו, ולכן הוא בא אבל לא נתקן לגמרי, כי עדיין היו הסיגים מעורבים בכסף והכסף בסיגים, כלומר בקדושה היתה עדיין זוהמא, ובין האומות היו נשמות טהורות, ובתחלה רצה הקב"ה לטהר הקדושה, והוציא מאברהם ישמעאל ומיצחק עשו, עד שנשאר יעקב מטתו שלימה, ואחר כך שם לקבל ניצוצי הקדושה הנדחים חוצה, לבל ידח ממנו נדח, והכניס הכסף בתוך כור הברזל בתוקף הברזל במצרים… (מסכת פסחים)

…ונסמך זה הענין לויאמר ה' לך לך מהטעם שנפרש אחר כך, והנה על ידי אברהם אבינו נתפרסם העיקר הכולל סוד מציאות השי"ת, וקרא בשם ה' א-ל עולם, ויצחק אחז במדת הדין לפרסם כי אית דין ואית דיין, ולא כקצת כופרים אף שמאמינים במציאות השי"ת וחידוש העולם כופרים, ואומרים הארץ נתן לבני האדם, יעשו מה שירצו, ויעקב יושב אהלים שם ועבר הוא עיקר התורה, הרי ג' אבות פרסמו ג' עקרים. וכמו שהעיקר של מציאות השי"ת כולל כל העיקרים, כמו שכתבנו, כך אברהם אבינו שפירסם מציאות השי"ת כלל כל התורה… (שם מצה עשירה)

…אבל הכח כח אדם וחוה, ששניהם נקראים אדם, כיצד, אברהם ושרה הם תיקון אדם וחוה וקיומם, ויצחק ורבקה הם קלסתר פני של אברהם ושרה, ונתהווה העולם על ידי יעקב אבינו, שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם, ונתדבק בעץ החיים, כי אדם הראשון קלקל בעץ הדעת, והאבות התחילו לתקן הקלקול, אברהם שורש עץ הדעת טוב ורע לתקנו, ויצחק הוא עץ הדעת שממנו טוב ורע, ויעקב הוא התוכיות עץ החיים בתוך הגן, מטתו שלמה אשר על אומה ישראלית… (תורה שבכתב פרשת חיי שרה, וראה עוד אברהם)

…והנה אלה שלשה מתנות מישך שייכי בג' האבות, מתנה של תורה מתחיל מאברהם אבינו, כמו שאמר בפרק קמא דעבודה זרה, שני אלפי תורה מתחילין מן ואת הנפש אשר עשו בחרן, ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא. מתנת ארץ ישראל זהו ליצחק, כי נאסר לילך מארץ ישראל לחוצה לארץ, ובזה יתבאר ענין חפירות הבארות שהזכיר הכתוב, דיש להקשות לעיל מיניה כתיב ויברכהו ה' שלא כדרך הטבע, ובענין הבארות היה עשוק ורצוץ, עוד קשה בבאר הראשון והשלישי הגיד הכתוב טעמים על קריאת השמות… ובבאר האמצעית לא אמר טעמא… אלא הענין, מאחר שיצחק נתקדש בקדושת הארץ על כן באו רמזים אקדושת הארץ הן למעלה… הן הענין דבארות… המתנה הג' עולם הבא שהוא ארץ ישראל שלמעלה, שעליו נאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו, שם צורתו של יעקב חקוקה, כי מיעקב לא יצא שום פסולת רק אומה שלימה ששים רבוא נשמות קדושות, שהם סוד רוחניות התורה… (שם תולדות)

…והנה כל ג' אבות נזדככו בענין הגליות, יעקב ובניו ירדו למצרים, לגלות בפועל, כי היו גולים לארץ אחרת, וראוי היה יעקב לירד בשלשלאות וכו', גלות ד' מאות שנה התחיל משנולד יצחק אף שלא היו גולים, מכל מקום כתיב תמיד לשון ויגר, ואברהם שהיה נשיא אלקים בתוכם ועמק השוה כל האומות המלכוהו, מכל מקום סבל הגלות במחשבה, כי שלשים שנה מתחילין מבשורת בין הבתרים… (שם)

רמח"ל:

…והנה צריך שתדע, שסוגי ההשפעה העליונה, שתחתיה נכללים כל מיני ההשפעות ופרטיהם הם שלושה, והם הנרמזים בשלשת אותיות השם ב"ה, וחבורם יחד, להשלמת הבריאה כלה, נרמז בה"א האחרונה. וכנגדם שלשה הכינויים, הגדול, הגבור והנורא. והממשיך אותם כראוי הוא זכותם של אברהם יצחק ויעקב, והממשיך ההשלמה היוצאת מחבורם הוא זכותו של דוד המלך ע"ה, שמתחבר עם האבות ומשלים תקונם של ישראל. (דרך ה', חלק ד פרק ו יא)

…ובאמת דבר זה הוא סוד מהסודות העמוקים. דע כי לא כעבודה אשר לנו עתה, היתה העבודה לאדם בראשונה… כי עד אברהם לא בחר הקב"ה באומה מהאומות, והיה חפץ שיתוקן כל העולם בשוה. ותראה עוד שמאברהם ויצחק הוצרך עוד לצאת ישמעאל ועשו, וזה היה תקון, מה שאינו כן בתחילה, שהיה ראוי, שכל היוצא יהיה טוב. ועוד תראה שאברהם קיים כל התורה כולה, ודבר זה לא נאמר באדם ומתושלח ונח… והנה האדם כשנברא לא היתה בו זוהמא כלל, ולא היה לו אלא להעלות העולמות למדרגה העליונה… ואז היה היצר הרע מתוקן, וכל רע חוזר לטוב, כמו שעתיד להיות בסוף התקון… וכשחטא הנה נפגם בזוהמא, ועם כל זאת רצה הקב"ה לתקנו על ידי כמה גלגולים, כי אותן הנשמות שהיו כלולות בו היו מתגלגלות בעשרה דורות… שבכח הגלגול יהיה תקון הנשמות בכח המיתה שסובלות… ולכן לא נצטוו בתורה, כי עדיין היה התקון ראוי להם בסוד אור הקדושה… ולא יכלו לתקן, ואז נלקח דרך תקון אחר, והוא דרך אברהם, שאי אפשר עוד לתקן ברוב ההארה, אלא צריך הטורח… ולכן התחיל אברהם לשמור התורה, ונתקצרו הימים בסוד המדרגה התחתונה, והיה התקון בסוד הטורח והעמל. וגם יצא ממנו ישמעאל, ומיצחק עשו, להוציא הזוהמא, ואחר כך יצאו ישראל מיעקב, עד ימות המשיח שיתוקן העולם… (אדיר במרום דף יא)

…ועתה אודיעך עיקר אחר, ואחתום מאמרי. והוא מה שכתוב בהושע (ב' כ"א) "וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה". והם שלשה ארשתיך נגד ג' אבות, ואומר לך מה ענינם, כי סודם סוד שלושת גווני הקשת, שיהיו מאירים באור גדול, ונאמר בהם "וזכרתי את בריתי יעקב וגו'" (ויקרא כ"ו), והענין, כי אז תהיה נשלמת ההנהגה על ידי השכינה. וההנהגה בסוד שלושת האבות היא לחסד, לדין ולרחמים, ולכן כללות השכינה בתקונה נקרא שבת, כי היא בת יחידה, ונכללת בשלושת האבות הנרמזים בשי"ן, ותהיה ההשפעה שלמה… כי השכינה תהיה מתחזקת מאד בכבוד גדול ושמחה רבה… והם שלושת האבות אשר זכרתי, שבם היא נקשרת ומנהגת כל הנמצאים, וכל זמן שאינה נכללת מכולם אין ההנהגה שלמה… ותדע שבשלושת האבות הנה יעקב הוא המתחזק יותר, כי הוא בעלה של כנסת ישראל, והשנים מתחברים בו… (מאמר הגאולה בסופו)

כלי יקר:

ויעל מעליו – פירש רש"י למדנו מכאן שהאבות מרכבתו של הקב"ה, הורה בזה, שאין שום אמצעי בין המקום ב"ה ובין האבות, ויהיה מחיצתם לפנים ממחיצתם של מלאכי השרת…וכמו שכתוב ומתחת זרועות עולם, כי המה מחזיקים הכסא כביכול… (בראשית יז כב)

וארא אל אברהם – …כל ימי האבות היו דין וסבל, אלא שתמיד אמרתי לצרותיהם די, אבל עכשיו אתחיל ברחמים גמורים, בלי תערובת צרה… (שמות ו ג)

אור החיים:

לי לאלקים – …והנכון, שיתייחד עליו שם ה' לאלקים כמו על אבותיו. ודבר גדול דבר, וכן היה, שנאמר ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל, ואחר כך שלם נדרו… (שם כח כא)

ויקח קרח – …ד' כשברא ה' האדם נטע אחד שבו כלולים כל ענפי הקדושה, וכשחטא ונפגם נפגמו כל הנשמות התלויות בו, וכל היוצאים ממנו פגומים עד נפש אברהם אבינו ע"ה שנתלבנה בי' נסיונות, ונתבררה הפסולת בישמעאל, ויצתה נשמת יצחק ונתלבנה בעקדה, ונתברר הפסולת ותגבורת האש הוא עשו, ויצתה נשמת יעקב בלא דופי, וזה שאמרו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון, נמצינו אומרים שהאילן יעקב, ויצאו ממנו י"ב ענפים, ומלוי ג' ענפים וכו', וכשבא קרח להחליף ענפי הקדושה ולהפך הכונה ממקומה, נפגמו ענפי הקדושה שבשורש נשמתו, והפך בן יצהר להאיר לעולם כצהרים וכו', להרתיח העולם כצהרים וכו', וממה שלא הזכיר יעקב לא נודע אם הגיע הפגם עדיו… (במדבר טז א)

הגר"א:

מאיש – יעקב שנאמר עליו איש תם, וידע דרכי ה', בינת אדם – מדרגת יצחק, חכמה – נגד אברהם, דעת קדושים – השבטים דור דעה, והם ד' דרגות שבישראל, אנשים, חכמים, נבונים וידועים. (משלי ל ג)

שמו של יעקב לא נשתנה לגמרי, דלמאן דאמר תפלות אבות תקנום, מרומז בשמותיהם התפלות שהתקינו, כי באברהם אות השני משמו הוא ב' לרמז על תפלת בוקר שהתקין, וביצחק אות השני משמו הוא צ' לרמז על התפלה שהתקין תפלת צהרים והיא מנחה, וביעקב אות השני משמו הוא ע', לרמז על תפלת ערבית שהתקין, לכן לא נשתנה שמו לגמרי, למען ידע דור אחרון כי תפלת ערבית מידו זאת לנו. (דברי אליהו לך לך)

נפש החיים:

וזה היה ענין עבודת האבות כל ימיהם, כי המה בנוראות צדקתם וטהרת קדושת לבם היו מדבקים מחשבתם לרצונו יתברך כל ימיהם בלי הפסק רגע, ובטלו ברצונם כל הכחות שבעולם ולאפס ותהו נחשבו אצלם, ולכן זכו גם לנסים נפלאים בשדוד המערכות וצבאיהם כנ"ל, ולכן נתיחד שמו יתברך עליהם להקרא אלקי אברהם אלקי יצחק וכו', וכאמרו ית' בעצמו אלקי אבותיכם, ולזה אמרו ז"ל האבות הן הן המרכבה.

אמנם מדרגת משה רבינו ע"ה היתה עוד יותר גבוהה, כמו שהעידה התורה ולא קם נביא וכו', ועצם חילוק מדרגתו ממדרגתם ביאר הוא ית' בעצמו, ואמר אני הוי"ה וארא אל אברהם וגו' בא-ל ש-די, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם. והענין הוא הוא עצם החילוק שנתבאר למעלה בין השם אלקים לשם הוי"ה ב"ה, כי על הרוב בענין השגת האבות מצינו נאמר השם אלקים, האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו, האלקים הרועה אותי, וכן אנו קוראים אותו ית' אלקי אברהם וכו', כמו שאמרנו לעיל בעין קדושת מדרגתם, שלא השגיחו על שום כח וענין בעולם כלל. אמנם השגת נבואתם לא היתה בביטול הכחות ממציאותם לגמרי, וזה שאמר הכתוב וארא אל אברהם וגו' בא-ל ש-די, שענינו גם כן כענין השם אלקים, ורוצה לומר שאני בעל הכחות כולם, וברצותי כל רגע אני משדד מערכת כל הכחות… אבל משה רבינו ע"ה היתה השגת נבואתו בענין בחינת השם העצם המיוחד הוי"ה ב"ה, ולכן לא היה שום כח חוצץ בפני אור השגת נבואתו, וכן על ידי כל נסי ה' שנעשו על ידו ראו כולם ביטול מציאות כל הכחות לגמרי…

והוא גם כן ענין מאמרם ז"ל בסוף פרק כסוי הדם, גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם, דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר, ואלו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה, כי עפר ואפר על כל פנים עדיין מתראה למציאות עפר, אבל משה רבינו אמר ונחנו מה, כאלו אין שום מציאות בעולם כלל לגמרי… (שער ג פרק יג)

הכתב והקבלה:

…אבל שם שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב הם שמות אשר פי השם נקבם להקרא כן, וכי יש לך חשיבות גדולה מזו, אשר טרם נוצרו בבטן וקודם הולדם היתה עין ה' עליהם להודיעם בשם, אשר יורה בלי ספק על יתרון מעלות נפשותיהם, ולזה כבוד גדול הוא להם אם יקראום זרעם אחריהם בשם הנכבד אשר מפי השם יצא לקרותם בו… (בראשית מט לא)

…והנה הוא ית' נתן לאבות עושר וכבוד וכל טובות זמניות, ברעב פדה אותם ממות… והוא ממדת ש-די, אמנם לא נהג עם האבות בעשיית הנסים והנפלאות אשר על ידם ישתנו התולדות הטבעיות הנהוגים בעולם, שהוא להיותו אדון כל. לכן אמר ובשמי ה' לא נודעתי להם… ויותר נראה לי שאין לפרש כפשוטו שלא נודע לאבות שם הוי"ה ב"ה, כי הכתובים מעידים על הפוכו, ככתוב באברהם וירא אליו ה' באלוני ממרא… והכונה שכבר נראה אל האבות והתידע אליהם לא הודעת שמו המורה על מציאותו לבד, אבל שכבר השיגו מענין תואריו עד שידעו כי הוא א-ל ש-די, שהוא העיקרי משמות התוארים… אמנם לבניהם אפילו שמי, המורה על מציאותי לא הודעתי להם, בשלא נמצאתי להם ולא הורגלתי עמהם בשום ענין מצויין… וכפירוש הרלב"ג ושמי ה' לא נודעתי להם מוסב על ישראל… וכן לא נודעתי להם, לא נודעתי מהם מסבתם, לא היו האבות סבה להתודעות שמי בעולם, ולא נתפרסם לכל, הם לבדם ידעו והכירו אותו, אבל כל באי עולם היו משוקעים בטומאת האלילים… (שמות ו ג)

מלבי"ם:

ויפול אברם על פניו – …ויש אלקות החלה על כל איש המוכן לזה על פי הכנתו, שהאבות אשר נתקדשו להיות מרכבה לשכינה שכן עליהם האלקות בענין אחר נשגב מן האלקות הנמצא בטבע, ותחת המרכבה הכללית שבה ינהיג ה' ההנהגה הכללית, היו הם מרכבה מיוחדת להנהגה מיוחדת לפי המעשים הבחיריים ונקרא אלקי אברהם מצד האלקות ששכן ושפעל נסים נסתרים לפי הנהגת חסדי אברהם, וכן אלקי יצחק ואלקי ישראל, ומצד זה דבר אתו אלקים… (בראשית יז ג)

…ועל כן האבות השיגו מראה ודמיון, כי היתה נבואתם באמצעות מחזה העולמות ובאמצעות הכח הדמיוני, והיתה הנבואה על ידי שם ש-די, ששם זה מורה שאמר לעולמי די, וגבל ומדד וקצב חוקי הטבע, כי מצד שם הוי"ה אין די ואין גבול… ועל ידי שהשיגו נבואתם על ידי אספקלריא שאינה מאירה ראו מראה ודמיון, כמו שכתוב וארא אל אברהם וגו' שראו מראה ודמיון, כי היתה בא-ל ש-די… (שמות ו ב)

וליוסף אמר – המקובלים יכנו את האבות הקדושים בשם ג' רגלי המרכבה, ואת דוד ברגל רביעי, ונסביר הדבר, כי בהאבות היה ענין האלקי על צד השלמות, שמלבד שעבדו את ה' בכל לבבם ונפשם היו בהם גם הענינים האלה, א' לפרסם מציאות ה' והשגחתו בעולם ולהורות להסרים למשמעתם הדרך אשר ילכו והמעשה אשר יעשון. ב' לכהן לפני ה' לבנות מזבח ולהקריב קרבנות לפניו… ג' שנתן להם ה' ענין ההוד וההדר שהוא אשר כל רואיהם באה בלבם האהבה להם ויראת הכבוד מהם… ושנים עשר שבטי י-ה אף שכל אחד מהם היה בו מהענינים האלה, אבל לא על צד השלמות… (דברים לג יג)

רש"ר הירש:

…וכך מציירים חז"ל את היחס שבין שלושת האבות, אברהם קראו הר, יצחק קראו שדה, יעקב קראו בית (מדרש תהלים פ"א). מקום ההתגלות של ה', התחום בו ה' נמצא לאדם, נקרא בפי אברהם הר, הוא היה בודד יחיד ומיוחד בין בני האדם, ועל כן בחוג החברה האנושית לא מצא אברהם את ה'. בלכתו לדרוש את ה' ולגלות את עקבות מעשיו יצא אל הטבע החפשי בהרים… אך ברבות ימי האבות מצאו את אצבע התגלות ה' בעצם גורלם הם, "יצחק קראו שדה", הטבע המשועבד לאדם, לצורך ספוק מזונותיו, תחום זה כבר נוגע לקיום האדם, אם כי אין זה אלא מגע חיצוני, ויצחק כבר זכה לראות בו את הליכות ההשגחה הפרטית, "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים וגו'", ואילו יעקב לא נאלץ לעזוב את ביתו בבואו לדרוש אלקים, הוא דרש את ה' במקום הימצאו, הוא היה אב לבנים, לא בהר וגבעה… אלא בביתו ראה את ה'… (בראשית יב ח)

ברך את אברהם בכל, חז"ל מקבילים לפסוק זה את דבריהם של יצחק "ואכל מכל", (בראשית כ"ז), ושל יעקב "יש לי כל" (שם ל"ג), בראותם בשלשת הביטויים בכל מכל כל את תמצית תוכן חיי האבות, הרי הם אומרים "שלשה הטעימן הקב"ה מעין עולם הבא, דכתיב בהו בכל מכל כל" (בבא בתרא ט"ז). שלשת האבות כשם שנבדלו במעמדם החיצוני, אברהם שכל חייו היו עליה בלתי פוסקת, ובסוף ימיו זכה להיות נשיא אלקים בין הגויים, כנגדו יעקב, אשר במקלו בידו אנוס היה לברוח ממולדתו לעבוד עבודת עבד אצל דוד נוכל, ובתווך יצחק, שבביתו כבר נראית השמש הנוטה לשקוע, הרי עם זה, שלשתם כאחד הטעימן הקב"ה בחייהם מעין עולם הבא, שכן זכו לברכת ה' בכל מכל כל… (שם כד א)

ויקנאו אותו פלשתים – קנאה זו פותחת שורה של מאורעות, המציינים את השלב החדש שהחל עם יצחק. אברהם עם כל עשרו, ועם היותו גם הוא גר בקרב העמים רכש לו כבוד בעצם אישיותו, עד כי כנשיא אלקים התהלך בקרבם ללא קנאה וללא צרות עין. עם יצחק פתחה הגלות, החלה להתגשם בשורת "כי גר יהיה זרעך", אושרו של יצחק הועם על ידי קנאה וצרות עין מטרידה, ויעקב כבר התהלך כעבד גמור. הרי אלו שלש דרכים לעמידת בית אברהם כגר בקרב העמים… הברית האלקית הגנה עליהם בכל דרכי עמידתם ובכל תהפוכות גורלם… עתידה הגלות להביא את בניהם לידי חירותם האחרונה, זו שאין אחריה עבדות, והיא תתפתח בכוון הפוך, בקו עולה והולך, ובכל שלב תתגלה הברית, תחלה ברית יעקב, שנות המבחן בדמות עבד, בהן תעמוד לנו הברית האלקית בצרה ומצוקה, שלב זה הנו, אולי, כבר מאחורינו… עתה עומדים אנו בפני מבחן השלב השני, ברית יצחק, להתהלך חפשים ועצמאיים בקרב הגויים, לא להרתע מפני נגוד וקנאה לקיים את צוואתו של אברהם, גם אחרי שקורא לנו דרור… רק אחר כך נוכל לצפות לשלב האחרון של הגלות, בו נרכוש את כבוד הגויים והכרתם, לא למרות היותנו יהודים, אלא בגלל היותנו יהודים, בו נתהלך בין הגויים בגאון כאברהם "נשיא אלקים"… (שם כו טו)

העמק דבר:

אשת אברם – …שהאבות עסקו בג' עמודי ההשגחה, כל אחד הצטיין בעמוד אחד, אברהם בתורה, שהוא היה הראשון שעמל בשקידתה… ומשום הכי, אף על גב שהיה מושגח בפרעה וכו' כל הספורים באו בכח החרב להכות כל קמיו בדרך נפלא. יצחק הצטיין בעבודה, ובילקוט שהיה שקוע תמיד בתפלה, על כן באו כל הספורים שהצטיינה ההשגחה עליו בפרנסה,יעקב הצטיין בגמילות חסדים למעלה מטבע האדם, על כן הצטיינה ההשגחה עליו בנצירת שלום למעלה מהטבע… (בראשית יב יז)

אשר התהלכו אבותי – עומק מליצה זו פירשו רז"ל ברבה, ר' יוחנן וריש לקיש, חד אמר כנשיא שהולך והזקנים לפניו, וחד אמר כרועה והצאן לפניו, למאן דאמר כנשיא הוא צריך לזקנים, ומאן דאמר כרועה הצאן צריכים לו ואין הוא צריך להם. במשמעות אשר התהלכו לפניו, א' שפירסמו כבודו בעולם, זהו כנשיא וזקנים שבזה שהולכים לפניו כבודו מתגדל, ב' שפרנסם בהשגחה פרטית, כרועה את צאנו… (שם מו יז)

בשדה המכפלה – לשון קפול, כי בזמן שהאבות חיו התפשטה קדושתם בכל העולם, וכשמתו נגנזה במקום מיוחד… (שם מט ל)

מוהר"ן:

…ועל כן האבות אברהם ויצחק כשבאו למקומות שלא היו שם יראות ותיכף כשרצו לכנוס לשם, הרגישו זאת, על ידי שהתחילו להרגיש לפי ערך קדושתם יופי הנשים, ועל כן הרגישו שאין שם יראה. ועל כן אסרו על עצמן זיווג נשותיהם… ואחר כך אברהם תיקן זאת והמשיך אריכות ימים, כמ"ש (בראשית כ"א) "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים", בחינת יראת ה' תוסף ימים כנ"ל, ואחר כך קלקלו פלשתים כל התיקונים שתיקן אברהם, בחינת (שם כ"ו) "וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים", ועל כן כשבא יצחק לשם הוצרך גם כן לאסור זווגו כאחותו כנ"ל, עד אשר המשיך שם אריכות ימים… ואז הותרה לו, כמש"כ (שם) "ויהי כי ארכו לו שם הימים וגו'"… (ס)

שפת אמת:

אלה תולדות נח וגו'… אלו הם מיני מדרגות שקבל העולם תקונים על ידי הצדיקים. נח בדורו ואחר כך האבות. והנה נח תיקן הדרך להיות צדיק על ידי עזר וסייעתא דשמיא. ואחר כך באו האבות ותקנו דרכים גבוהים מזה… וכח זה השיג נח . שהוא המנוחה והביטול אליו ית'. ונייחא זו עביד תולדות כמו שכתוב בזוהר הקדש. אבל האבות השיגו הימים טובים. שהם המשיכו קדושות יתרות במעשיהם הטובים, שהרי הימים הטובים תלוין בבני ישראל, כמו שכתוב ישראל דקדשינהו לזמנים… (בראשית נח תרמ"א)

ברש"י, נח היה צריך סעד… שפירוש שהאבות וכלל ישראל המציאו מכח אל הפועל אותה הנקודה והמכוון שזרע הקב"ה בעולמו, דכתיב כולם בחכמה עשית, וכדאיתא במדרש מה צורך היה לי ליחס שם עבר פלג ומצאת את לבבו… וזה שאמר ונח מצא חן בעיני ה' שנתעלה ונדבק בשורשו, ומצד זה נתקיים בעולם הזה, אבל אברהם אבינו ע"ה מסר נפשו עד שמצא בעולם הזה החכמה הגנוזה, וזה הוא באמת כח התורה, כמו שאמרו שמאברהם התחיל ב' אלפים תורה… (שם שם תרמ"ט)

כתיב אור זרוע לצדיק… כי צדיק הוא ברובו, כמו שאמרו כל שזכיותיו מרובין, אבל בחינת ישר הוא שלא יהיה שום התנגדות, לכן כתיב בנח איש צדיק, ואברהם אבינו התחיל לתקן כל שורש החטא, והוא הדרך שזכו בני ישראל בכח התורה… ומכל מקום הוכרח נח לתקן מקודם בחינת צדיק, ואחר כך באו האבות בבחינת ישרים, שכן כתוב אור זרוע לצדיק אחר כך לישרי לב שמחה… (שם שם תרנ"ב)

איתא במדרשים… וזה שאמר בזהר הקדש בפסוק וראיתיה וגו', כי הם תלת גוונין חיור סומק ירוק, היינו שאבות הקדושים המציאו מכח אל הפועל אלה הגוונין, כי הקב"ה גבוה ונישא מכל אלה הגוונין, ורק כפי הכנת התחתונים כך נעשה למעלה התלבשות להיות מדה של חסד ושל רחמים… והשערים שפתחו האבות המה חזקים ביותר, ואין העוונות יכולים להסתירם, והשערים של השבטים צריכין זכות התחתונים ביותר שיכולין לכנוס בהם… (שם שם תרנ"ג)

ואעשך לגוי גדול… כי הג' אבות הם עמודים שכל בני ישראל עומדים עליהם, כמו שכתוב במדרש אם חומה היא נבנה עליה, דגם נח היה צדיק לשעה בדורותיו, אבל מהאבות התחיל בנין חדש קבוע לעולם, וכל מעשיהם היה בכללות כל בני ישראל, והניחו אלקות בנפשות בני ישראל, וכמו שאמרו בוחרים בדרכיהם ועל ידי זה עושין כמעשיהם, ובך חותמין, כי כחו של אברהם אבינו ע"ה הוא חותם ברית מילה שחתם בבשרינו, והוא יותר מכל האותות… חותם על זרועך הוא בחינת יצחק, והוא התפילין, דכתיב וקשרתם, שצריך קשירה כעקדת יצחק… וכל אלה הניחו אותות ורשימות בנפשות בני ישראל לדורות, לכן נקראו אבות. והקדים הכתוב לך לך, שגם זה הניח אברהם אבינו ע"ה לדורות בבני ישראל, כמו שכתוב זכרתי לך חסד נעוריך וגו', וכפי מה שמקוים זה בכלל ובפרט בכל אחד שמרחק עצמו מגשמיות, כך זוכה לכחות אלו אלקי אברהם יצחק יעקב… ולכן הם הג' סעודות נגד הג' אבות, ונקראו סעודתא דמהימנותא, כי על ידי האמונה הנ"ל שמבטלין כל המעשים והוא בחינת לך לך, מתקיים ואעשך וכו' בחינת אלקות מהג' אבות. (שם לך לך תרמ"ח)

בפסוק ואעשך לגוי גדול… כי כל עבודת האבות היתה לדורות לכל בני ישראל, ונקראו אבות, כי כל מהותם היתה להיות יסוד לתולדותיהם, לכן אמר אברהם אבינו ע"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, כי לא היה נחשב לו הכל אם לא יהיה לו תולדות, והאבות נעשו כלים אשר על ידיהם יכולין גם אנחנו להמשיך אלקותו ית' עלינו, זה שאמר אלקי אברהם… לכן דרשו זה שאומרים אלקי אברהם, כח התפלה בכל קראינו אליו, ותפלות אבות תקנום, שהוא התקרבות אל השי"ת, וזה עצמו ענין הקרבנות, שבמקום תמידין תיקנום, וזה נקרא תיקון הטבע והבריאה המתחדש בכל יום להיות דבוק לשרש… ואגדלה שמך הוא בחינת התורה, שהוא הנהגה עליונה למעלה מהטבע… והתחיל באברהם במצות מילה,והיא שורש וראשית אל התורה… (שם שם תר"נ)

במדרש שמעי בת… וכמו שיש גילוי פרטי לכל עובד ה' כפי היגיעה, כן יש גילוי כלליות לאותן הגדולים כאברהם שהיה משתוקק שיתגלה כבודו ית' לו ולכל זרעו, וזכה לזה כדכתיב אשר אתה רואה וגו' לך אתננה ולזרעך, והקב"ה וב"ש כשבחר בהאבות היתה הבחירה לכל בני ישראל שעתידין לצאת מהם, וזה הרמז אתה הוא ה' האלקים ראשי תיבות אהי"ה, אשר בחרת באברהם, שהיה בחירה לדורותיו כנ"ל, כי באמת האבות הם בחינת כלל ישראל, והם הראשים והפנימיות, כמו שיש בפרט ראש ושאר אברי הגוף, כן אמרו רז"ל ברא כרעא דאבוה, כמו כן בכלל האבות היו הראש של בני ישראל ודורות שאחריהם הם הבנים, שהוא בנין כל הגוף, והתשוקה והדביקות שנמצאו בכלל ישראל אל הקב"ה הוציאו האבות מכח אל הפועל, שהיו רוחניים, ושורש אבות מלשון אהבה, כמו ולא אביתם לעלות, שהאבות הם הרצונות ותשוקות בני ישראל אל ה', לכן נעשו מרכבה אליו ית"ש, ואנחנו אחריהם, כמו שיהיה לעתיד והשיב לב אבות על בנים וגו'. (שם שם תרנ"ב)

במדרש והיה ברכה… והענין הוא, כי האבות המשיכו אלקותו ית"ש על כל זרעם אחריהם, כמו שכתוב ואעשך לגוי גדול, שאומרים אלקי אברהם ומצד זה יכולין בני ישראל להתקרב בתפלה אל הקב"ה. ואיתא במה שאומרים אלקינו ואלקי אבותינו, כי צריך כל אחד למצא אלקותו ית' מצד התבוננות בדעת את גבורת הבורא ית"ש כפי יכלתו, ומצד מה שהשרישו אבותינו הקדושים בנפשותינו וכן כתב בחובת הלבבות, וזה שהקדימו אבות לגבורות, כי יותר פועל מעשה אבות מחלק שיכולין להתבונן בעצמינו… (שם שם תרנ"ח)

והנה האבות נתעלו… שורש נפש האבות הוא גבוה מאד, וזה שאמר לך לך, להודיע טבעך בעולם, להוציא מכח אל הפועל שורש נפשו ועצמותו, והארת האבות אין מתגלים רק בזמן ומקום מיוחד, וכמו כן באיש ישראל בכח המילה מתנוצץ בו חלק מבריתו של אברהם אבינו ע"ה, וכמו כן בכלל ישראל עמך כולם צדיקים, שהם כלים שיתגלה בהם הארת האבות, וכמו כן בארץ ישראל ובית המקדש… וכח האבות מסייע לנפשות בני ישראל לעולם, כתיב …והיה ברכה, שהברכות מסורים בידך, כמו כן אברהם שורש התמימות לתת שלימות לכל הנמשכים אחריו… (שם שם תרס"ב)

בפרשת העקדה… אך הפירוש שבכל מעשה האבות נשתתפו עם כל הדורות העתידין לעמוד מהם, ולכן נקראו אבות, שלא היה שום עובדא לעצמותם, רק בשם כל ישראל, כמו שאנו עושין בשם כל ישראל, ומצד זה נוכל אנחנו להתקשר במעשה האבות, מפני שהם כללו אותנו במעשיהם… (שם וירא תרמ"ה)

במדרש והאלקים נסה… כי כל המדריגות שזכו האבות היה הכל מתנה מהשי"ת בעבור בני ישראל, לכן נקראו אבות, רק שהם ע"ה בצדקתם זכו להיות כלי לקבל אלה המדריגות בעבור בני ישראל… ועם כל זה הכל עשה למען שמו באהבה, שהכין לנו אלה הכלים אבותינו הגדולים למען שמו… ובזכות כלל ישראל ניתן לאבותינו כל אלה המדריגות. וזה שאמר נתת נס, שהיה מתנה גם כן שיוכל אברהם אבינו ע"ה למצא לו הנהגה שלמעלה מן הטבע, והוא להתנוסס, כתורן של ספינה, להיות נודע לנו כי יש בנו כח מאבותינו לצאת מן דרך הטבע ולאחוז במעשה אבות. וכן מה שאמרו חז"ל מאכלת שבני ישראל אוכלין מתן שכרה, גם כן נכלל בזה עבודת הבורא ית', שיש לנו כח על ידי עקדה ונסיונות של אברהם אבינו ע"ה להיות בוחר בדרכיו ולעשות כמעשיהם. (שם שם תרנ"א)

בפסוק המכסה אני מאברהם וגו', וכתב זה בתורה שלא להרהר אחר מדת דינו של הקב"ה, שכל מה שעושה נמלך באבות …ולכן כל פורעניות שלא תבא על בני ישראל הכל בהסכמת אברהם עמוד החסד, ותפלה זו שפעל אברהם אבינו ע"ה אם יהיה עשרה צדיקים בעיר הוא הנהגה לדורות, וגם בכל איש פרטי שנקרא עיר קטנה, ויש בו רמ"ח ושס"ה, ואם עשרה מהם צדיקים ניצול כל האדם. גם פרשת העקידה הכל היה לטובת בני ישראל, כמו שכתוב ונפלאותיך אלינו, כי מסר הקב"ה את יצחק תחת יד אברהם, להיות מדת החסד גוברת על מדת הדין… (שם שם תרנ"ו)

בפסוק כי ידעתיו… ופירוש למען כפשוטו, כי האבות הכינו דעת לכל בני ישראל. ובאמת זה תכלית שלימות בני ישראל שיתמשכו אחר לב האבות, כדכתיב והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ואז יהיה הגאולה במהרה בימינו, כי האבות היה להם רק לב אחד לאביהם שבשמים ולא הסיחו דעת מאהבת ודביקות הבורא אפילו שעה אחת, וכשישראל זוכין מאיר בהם כח האבות, ובגלות נסתר זה הכח בנפשות בני ישראל… ולכן יתכן לפרש את עני אבותינו, פירוש כח האבות בנפשות בני ישראל היה בעניות ושפלות, שאותו התשוקה שנטעו האבות בבני ישראל לא האיר בהם כראוי… וזה בחינת ג' תפלות שתקנו האבות עבודה בלב זו תפלה. ותקנו ג' זמנים להיות מתעורר התשוקה בלבות בני ישראל להתדבק בהקב"ה שזה תכלית התפלה, וזהו אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט, תקונים שנעשים בכל יום על ידי עבודה בתפלה. ועל זה איתא חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, פירוש למעשה אבותי שנטעו בי, שיזכה להתעוררות התשוקה הגנוזה בנפשות בני ישראל בכח האבות… (שם שם תרס"א)

במדרש יפה שיחתן של עבדי אבות וכו', כי מעשה האבות המה למעלה מהשגת האדם, כי הגופים שלהם האירו יותר מכל הנשמות שלנו, כדאיתא האבות הן הן המרכבה, ורק ממעשה עבדים שלהם יכולין לקבל הארה ולימוד, כאשר רואין במעשה העבד התפלות וההשתחויות שעשה בזה השליחות, ובאברהם בעצמו לא מצינו זה, כי אין בדעתינו כח להשיג במעשה האבות בעצמם, לכן איתא על דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו וכו'. (שם חיי שרה תרמ"א)

איתא במדרש אברהם תבע זקנה, יצחק יסורין, יעקב חולי. כי עיקר רצון האבות היה לקרב בני ישראל לאביהם שבשמים ולתשובה, ומדת אברהם אבינו ע"ה החסד, וזה בחינת התעוררות מכח הזקנה, רוב שנים יודיעו חכמה, שמיישב האדם את עצמו כמה חסדים עובר עליו תמיד מהקב"ה ומתעורר לתשובה על ידי הזקנה, שרואה שמתקרב אל המיתה לחזור נשמתו, ויצחק במדת הדין תבע יסורים, ויעקב במדת רחמים הממוצע תבע חולי, כדכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. ובקשת אליעזר היה עשה חסד עם אדוני אברהם, במדרש, התחלת, גמור, כמו שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה בך חותמין, כי התחלה בחסד וסופו בחסד… (שם שם תרנ"ח)

אדוני אבי זקני… והוא היה כל עבודת האבות להתגלות אור התורה הצפון במעשה בראשית, גם מה שטעה יצחק במעשה עשו שסבר שאף שהוא איש שדה ממשיך הכל להשי"ת, כמו ששאל לו היאך מעשרין המלח ותבן… (שם תולדות תרל"א)

ונתתי לזרעך וכו' עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' וקשה הלא איתא כל אחד מאבות כדאי לעצמו, ולמה תלה לו השי"ת בזכות אברהם, אבל הענין הוא, כי המתנה לדורות לזרע ישראל אי אפשר לתלות ביצחק, שהיא מדת הדין, ורצה להנהיג הכל על קו הדין ממש, וכבר ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים על פי מדת הדין,לכן תלאו הכתוב במדת אברהם, הגם כי הכל במשפט… ואפשר היה זה הטעם שהזמין הבורא ית' להיות ברכת יעקב מאביו שלא מדעתו, כי רצון יצחק היה לברכו על פי מדת הדין, כמו שכתב רש"י ז"ל ויתן לך האלקים בדין וכו', אך דינו של יצחק אי אפשר להתקיים בו העולם, אכן בהיותו סבור כי הוא עשו ובלי ספק ידע יצחק כי גדלה מעלתו של יעקב מעשו, רק שרצה לברך הבכור, וידוע כי לפי מדרגת הנשפט הוא המשפט, והמשפט של הצדיק הוא בודאי ביותר דקדוק… ונמצא ברכתו שברך לעשו כפי דעתו במדת הדין, הרי הוא ליעקב במדת חסד ורחמים והבן… (שם שם תרל"ח)

בענין הג' בארות כתבתי במקום אחר שהם בחינת ג' אבות, והנה מדת אברהם ויצחק אהבה ויראה, ויש בהם גם מצד הטבע, שצריך האדם לאהוב את הבורא ית"ש ולירא ממנו, ולכן אית אהבה ואית אהבה, וכמו ביראה יש מצד העונש ויש יראה אמיתית, ולכן אברהם ויצחק הוצרכו לנסיונות לברר כי מדתם בעצם לא מצד הטבע, ולכן יש בזה התערבות לאומות העולם, ויצאו מהם ישמעאל ועשו,ולכן אמרו לנו המים, ובאמת אלה המדות הם הכנה אל התורה… (שם שם תרנ"ט)

בפסוק ויחן את פני העיר וגו'… ובכח האבות נעשה ארץ הקדושה מקום קדוש להיות בו משכן כבודו ית"ש… ובני ישראל עושין ישוב הפנימי ולכן נקראין יושבי ביתך, שיודעין ומבינים המקום המוכן לקדושה, וזה נגמר על ידי האבות ודוד המלך ע"ה… (שם וישלח תרנ"ב)

בפסוק עם לבן גרתי… כי האבות זכו להיות מזוכך גם בגופם, שנעשו מרכבה אל הקב"ה וזכו בעבודתם גם לדורות להמשיך השכינה בעולם הזה בבית המקדש בפועל ממש, וזה דבר גדול מאד, וזה היה עבודת האבות בארץ ישראל, אבל יעקב אבינו ע"ה בהיותו בחוצה לארץ היה בבחינת גר כנ"ל… (שם שם תרנ"ד)

ברש"י חבל על דאבדין וכו'… אף על פי כן הוטב בעיני השי"ת עבודת האבות לפרסום כבוד שמו ית', כמו שהוא נסתר בעולם הזה כמו שאמרו ז"ל למען אברהם שקראך אדון… והיא עבודת אבותינו לברר בטבע ובחושך שמכל מקום נמשך הכל מנקודה הפנימיות, ושהכל לכבודו ברא וכו'… (שמות וארא תרל"ב)

ברש"י, וארא אל האבות וכו', חבל על דאבדין וכו', ביאור הענין, כי בודאי גם האבות היו יכולין להשיג שם הוי"ה ב"ה, אמנם בחירת האבות היה בבחינת א:ל ש:די, שהוא כבוד מלכותו ית' בעולמות שברא, כענין שכתוב לתקן עולם במלכות ש:די, וזה עצמו מה שאמר ארץ כנען וגו' מגוריהם אשר בה וגו', כי רצו לתקן עולמות השפלים לפרסם ולגלות כבוד ה' לידע כי מלכותו מלכות כל עולמים… ובודאי זה דבר גדול מאד לאבותינו הקדושים בהיותם יודעין כי מוכנים הם לעלות בעליות גבוהות עד מאד, הניחו הכל והכניסו עצמם בתיקון הבריאה, שהרי הכל לכבודו ברא, ובזכות זה הבטיח להם השי"ת כי גם זרעם אחריהם יבררו את מלכותו ית'… (שם שם תרל"ז)

ברש"י חבל על דאבדין וכו'… והאבות זכו לתקן הטבע, כי עדיין לא היה להם התורה והאמת, כי התורה ומצוות הם סיועים ועצות מן השמים לבני ישראל מהכח שלמעלה מן הטבע… אכן עבודת האבות היה בכחם כמו שאמרו ז"ל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו, וזה היה הקדמה שיזכו בני ישראל אחר כך אל התורה, ודבר זה נוהג בכלל ובפרט, שכל איש ישראלי כפי מה שמתקן הטבע ומקדש עצמו בעולם הזה, זוכה אחר כך לתורה ולסיוע משמים, ובכלל היו האבות הקדמה של תיקון הטבע לכן היה זה חביב מאד לפניו ית'… (שם שם תרמ"א)

בפסוק וארא… כבר כתבנו ענין המדריגות בין האבות למשה רבינו ע"ה כי משה רבינו ע"ה היה מיוחד להיות איש אלקים מיד כשנברא, כמו שכתוב משה משה לא פסיק טעמא בגווייהו, והיה מוכן להתורה שהיא למעלה מהבריאה, והאבות היו מוכנים לתקן מעשה בראשית והטבע, והוא בחינת הדבור שאמרו בזוהר הקדוש שהיה עוד בגלות, היינו הנהגתו יתברך את העולם והטבע… כאשר חכמים הגידו, שאבות בחרו הגלות, והוא כדי לקיים שם שמים בעולם, כי הלא על ידי שירדו אבותינו בגלות נתקדש שם שמים… והארץ נתן לבני אדם הוא עבודת האבות ובני ישראל כמו שכתוב ארץ מגוריהם, פירוש להוציא מכח אל הפועל הקדושה שנמצא תוך הטבע, ועל ידי זה זכו אחר כך אל התורה, דכתיב ושם דרך אראנו בישע אלקים, דרשו חז"ל המשים אורחותיו, היינו ליישר דרכים המעוקמין כמו שרמזו חז"ל… (שם שם תרמ"ה)

בפסוק וארא… אכן האבות הקדושים היה כחם יפה לברר כבוד מלכותו ית' בעולם בלי נסים, וגברו על כל הטבע, כמו שכתוב במשנה עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה, ועשרה נסים נעשו לאבותינו, ושניהם ענין אחד, כי על ידי שאברהם אבינו ע"ה בכחו גבר כל מיני הסתרות של הטבע שנחלקו בעשר, לכן עשה הקב"ה לאבותינו עשרה נסים כשהוצרכו לשינוי הטבע, ושני אלו הדרכים נמצאו בבני ישראל, מה שזרעו האבות בהם כח האמונה כמו שכתוב מאמינים בני מאמינים, שהאמונה נטבעה בבני ישראל מכח האבות… (שם שם תרמ"ט)

ענין הפרש האבות לבחינת משה רבינו ע"ה שהוריד תורה מן השמים, והאבות נעשו מרכבה לשכינה והוא התיקון בארץ, וזה נצרך מקודם כמו שכתוב דרך ארץ קדמה לתורה, והוא בחינת ארץ ישראל מקום מקודש, מוכן להשראת השכינה, ולכן מזכירין בתפלה אלקי אברהם יצחק ויעקב, שיכולין לקבל אלקות בכח האבות, וזה עיקר הגאולה בגוף שהוא מורכב מד' יסודות… (שם שם תרנ"א)

מצות הסוכה היא… שהאבות היו גרים בעולם, ועיקר תהלוכות שלהם היה למעלה, עד שאמרו האבות הן המרכבה, וכמו כן נמצא בסוכות מעין גירות זה בכל איש ישראל, ולכן איתא בזוהר הקדוש בסוכות תשבו על האושפיזין, שלהיות עתה עושין בני ישראל כמעשה אבותיהם, בא כח האבות לסייע להם, לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם… (סוכות תרנ"ב)

איתא במדרש הדס מורה על שיש בהם ריח ואין בהם טעם ואיתא כי הדסים רומזים על האבות, וזה הכח שנטעו האבות בנפשות בני ישראל, אפילו אותן שאינן בני תורה יש בהם ריח מצד האבות, ותו איתא במדרש חזית על פסוק לריח שמניך טובים, המצוות שעשו האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק, והיינו שקודם קבלת התורה הרגישו האבות ריח מהתורה שעתידה להנתן אחר כך, כי בחינת הריח הוא מרחוק… וזה הריח נמצא על כל פנים בכל איש ישראל ממה שעתידין להיות בני עולם הבא… (שם תרס"ד)

שם משמואל:

והנה ג' האבות אברהם יצחק ויעקב מבואר במהר"ל שהם היו כנגד שלש עבירות אלו, אברהם כנגד גילוי עריות, דאפילו בדידיה לא הוה מסתכל, יצחק כנגד עבודה זרה שהקריב עצמו לקרבן להשי"ת, יעקב לא ראה טפת קרי מימיו, שזהו ענין שפיכת דמים, והם בעבודתם נגד ג' עבירות אלו נטעו בלב ישראל נפש טהורה שלא להיות נמשך אחר ג' עבירות אלו, ושיהיה בכח האיש הישראלי לנקות את עצמו מקנאה ותאוה וכבוד, והיינו שהבא להטהר ימצא עזר בנפשו בדברים אלה… (נח תרע"ב)

…והאבות הקדושים ידוע ששלש רגלים הם בזכות ג' אבות, וכמו שהם היה ביכולתם להשפיל עצמם להגביה את אנשי דורם, לכן בזכותם ניתן יום טוב להגביה להאנשים בלתי מתעלים בשבת, כידוע שיש נשמות שאין להן עליה ביום השבת וביום טוב יש להן עליה… (שם)

והנה ידוע שכולם נתמרקו ונצרפו כל אחד לפי מדתו, אברהם שמדתו קו ימין חסד נצרף במצרים, שמדתם קו ימין דחיצוניות יצרא דגילוי עריות, יצחק שמדתו קו שמאל הגבורות הקדושות ופחד יצחק, נצרף בפלשתים שמדתם ליצנות, כבמדרש, ובמושב לצים לא ישב, זה אבימלך שנאמר הנה ארצי לפניך, כי ליצנות הוא היפוך מדת היראה והפחד, יעקב דהוא כלול בתרין היה נתמרק ונצרף בכפלים, מלבן מימין ומעשו משמאל… (לך לך תרפ"א)

עוד יש להתבונן, שליצחק ויעקב היה הזיווג כל כך קשה ובחסדים ותחבולות, ובאברהם לא מצינו זה, ובנקל נזדמנה לו שרה בת זיווגו… ולפי האמור יש לומר דכל זה שייך ביצחק ויעקב שהיו בלי שום פסולת, זה עולה תמימה וזה איש תם יושב אוהלים, והיה נצרך שהזיווג שלהם יהיה נמי מופשט ומובדל מעירוב טוב ורע, על כן היה כל כך קשה, ונצרכו לכל אלה, אבל אברהם שבעת קיחת שרה לא היה עדיין כל כך מבורר, שהרי בפרשת מילה נאמר לו והיה תמים, על כן לא היה נצרך שיהיה זיווגו מופשט ומובדל מעירוב טוב ורע, והיה יכול לקחתה כמו שהיא… (חיי שרה תרע"ה)

…דהנה קודם שבא אברהם אבינו ע"ה היה החושך גובר בעולם, והענין האלקי היה בהסתר מאד מאד, וכשבא אברהם התחיל להאיר לעולם והיה קורא בקול גדול ופרסם את האלקות בעולם, והסיר את החושך וההסתר וגלה את פני הלוט הלוט, עד שהקריא את שמו של הקב"ה בפי כל בריה, ובא יצחק והוסיף להאיר, ובא יעקב והוסיף להאיר, ובמדרש (ריש וישב) אברהם גייר גיורים, יצחק גייר גיורים, יעקב גייר גיורים עד משה רבינו ע"ה, והם הורידו את השכינה מרקיע לרקיע עד שהורידוה לארץ, היינו התגלות מלכותו ית"ש בעולם, וההמשכות שמשכו את האלקות בעולם לא היו בסתר, אלא בפרסום גדול, אך משניתנה תורה שוב אין נדרש מישראל שיהיו קוראים בקול גדול לכל באי העולם לבא ולהתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה, אדרבא… (שם תרע"ו)

…ונראה שאברהם היה לו מירוק במצרים שנלקחה ממנו שרה אשתו, וזה מירוק לחטא גילוי עריות שמתחבר למה שאינו ראוי לו, וזה להיפוך, ששלו נלקח ממנו, ובפחדו עליה שהיה נוגע לו עד דכדוכה של נפש היה לו מירוק על החטא הקדום של אדם הראשון בגן עדן. ויצחק היה לו מירוק בפלשתים, שנתגרש משדותיו ומרכושו וסתמו לו הבארות, וזהו מירוק על חטא עבודה זרה שהיה ענינם להמשיך השפעות מן הצד, וכמאמר הנשים הארורות ומן אז חדלנו וגו' חסרנו כל (ירמיה מ"ד), וכן בחטא עץ הדעת טוב ורע שהיתה הכוונה להיות כאלקים יוצרי עולמות, והיה מירוק שאף מה שהיה שלו גזלו ממנו. והנה יעקב אבינו ע"ה נמי מלבד שהיה נקי מחטא שפיכות דמים לגמרי עד שלא קרי מימיו, עוד היה צריך מירוק על החטא הקודם מאדם הראשון משפיכות דמים, והנה חטא אדם הראשון בשפיכות דמים נראה שהיה הוצאת שכבת זרע לבטלה, כמו שכתוב בליקוטי התורה מהאר"י ז"ל… ונראה שהמירוק על חטא ההשחתה וההריגה לנפש שהיתה ראויה להבראות… היה מה שיצא יעקב אבינו ע"ה מבאר שבע מקום הקדושה… אפילו מבלעדי הליכתו לבית לבן הארמי מקום נחש וקסם, אלא אפילו לארץ אחרת היתה צרה, גדולה והמירוק מתדמה לחטא הנ"ל בחלקו הראשון… (ויצא תרע"ט)

…ונראה דשלשת השרים של פרעה בטומאה הם לעומת שלשת האבות ומדתם בקדושה, אברהם מדתו חסד קו ימין בקדושה, לעומתו שר האופים בטומאה, יצחק קו שמאל, לעומתו שר הטבחים בטומאה, יעקב קו האמצעי, לעומתו שר המשקים בטומאה, ועל כן מצינו באברהם בסעודתו למלאכים הקדים להכין מעשה אופה לבשר… שהקדים את מה שהיא מדתו, וסימנך שמראה מעשה אופה הוא לבן גוון החסד, וביצחק מצינו שעיקר הסעודה היה מעשה הטביחה, שכך צוה לעשו וצא השדה וצודה לי ציד, ולא הזכיר לחם כלל… ומראה הבשר הוא אדום גוון הגבורה, ולעומתו בטומאה שר הטבחים, וביעקב מצינו מדתו הקול קול יעקב שיוצא מן הקנה, ומצינו לו גם כן ויבא לו יין וישת, חמרא דמנטרא, ולעומתו בטומאה הוא שר המשקים. ויש לומר עוד שהם לעומת מחשבה דיבור ומעשה… (וישב תרע"ד)

…והנה בבריאת העולם הזכיר הכתוב אחר החושך שלש בריאות, אור, רקיע, ויקוו המים ותדשא, ונראה שהן מקבילות לעומת שלש הקליפות שבראשי תיבות חשך, לעומת חמור בקליפה, שלעומתו בקדושה הוא אברהם המאיר ובא כנ"ל, נברא אור ביום ראשון מדת החסד. ולעומת שור בקליפה, שלעומתו בקדושה יצחק מדת הדין להרחיק מה שראוי להרחיק, וזה נרמז נמי במהות השור, ששרשו מפני שור מהשמאל… על כן נברא לעומתו ביום שני רקיע המבדיל בין מים למים. ולעומת כלב בקליפה היוצא מהרכבת שור וחמור, שלעומתו בקדושה הוא יעקב דכלול הוה כנ"ל, נבראו ביום השלישי שני דברים, גמר מלאכת המים המורה על פירוד, וכן פירוד בין המים לבין הארץ לישובו של עולם, זה מתיחס למדת יצחק שור בקדושה, ומאמר השני תדשא הארץ להכין מזון בחסדו, שזה מתיחס למדת חסד לאברהם… (חנוכה תר"פ)

וארא אל אברהם… ונראה דהנה במדרש (ב"ר י"ט) ז' צדיקים היו מאברהם עד משה, שכל אחד הוריד את השכינה מרקיע לרקיע עד משה רבינו ע"ה שהורידה לארץ… היינו שכל ששת הצדיקים לפניו היו כמו ששת ימי המעשה, שעבודתם היתה להמשיך קדושה בעולם הטבע, ולהאיר את הטבע באור אלקי… כי בכל הענינים שהיה הטבע עומד כנגדם כמו עשרת הנסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו ע"ה, וכמו שכתב בעל העקידה על דברי המדרש (שם פרשה ס"ח) נעשה כל העולם כמין כותל לפניו, והם בכח קדושתם בקעו את כל חומות הברזל שעמדו לפניהם ונמשכו אחר רצון השי"ת, ובזה האירו את עולם הטבע, עד שהיה בכחם להוציא יקר מזולל, ולגייר גיורים ולברר הטוב מן הרע, וצדיקים אלה עשו זאת בכח השם א:ל ש:די לעשות נסים נסתרים מלובשים בטבע…

והנה כל זה בידינו מכח ירושת האבות ומכח משה רבינו ע"ה, שהאבות הקדושים השרישו בקרבנו זה הכח להלוך בתוך החושך והמניעות המסתירים את האור האלקי בתוך הטבע, ולהביא את האור האלקי בתחום הטבע על ידי עבודתנו בתורה ותפילה ובסור מרע, ואחר כך לקבל את אור קדושת השבת לפי רגלי העבודה כל ששת ימי המעשה… (שמות וארא תרע"א)

…היוצא מדברינו אלה, שיש צדיקים כגון אבות העולם ודוד המלך ע"ה שהיו מתחזקים מאליהם לקשר ולאחד כל חושיהם ומחשבותיהם ותשוקותיהם בעבודת השי"ת, ולא היה שום ענין וטרדה מטרידם ומהבלם מאומה, וכל זה היה בכח עצמותם אף בלתי שהיו נעזרים על זה מהשי"ת, וזה נקרא שלא נתקרבו, אבל הם קרבו את עצמם. ויש צדיקים שהיו בענין זה נעזרים מהשי"ת… (שם שם תרע"ב)

…ויש לומר דהיינו טעמא דכל האבות שלא אמרו שירה, שהרי היתה מהותם לפרסם את האלקות בעולם ולמשכם אל תחת כנפי השכינה, כבמדרש (פרשת וישב) אברהם גייר גיורים, יצחק גייר גיורים, יעקב גייר גיורים. והנה שירה היא עליה מכלל עולם הטבע, וניכר אפילו בלשון שיש שינוי בלשון שירה ליתר המאמרים, וגורם פירוד מכלל העולם, והיה זה גורם שלא יוכלו למשוך את זולתם לגיירם כנ"ל, אך ישראל על הים שאז נעשו נפרדים מכלל העולם וקנו שם עצמם עברים, הבינו שהפירוד זה מכלל העולם לא יפגום את ההמשכה של כל באי עולם… (ויקרא פסח תרפ"ב)

…אך לעומת כל הכחות האלה שמושכים את האדם ברשתם, העמיד ה' לישראל שלשה אבות אברהם יצחק ויעקב, שהם הטביעו בטבע זרעם אחריהם שלא להמשך אחר ג' הכחות הנ"ל, אברהם כנגד טבע המושך לגילוי עריות, יצחק כנגד עבודה זרה, יעקב כנגד שפיכות דמים, כמו שכתב המהר"ל, וכמו כן נתן השי"ת ג' מועדים פסח שבועות סוכות, שהם כנגד אברהם יצחק ויעקב, והם נותנים עוז וחיל בנפשות ישראל להתגבר על ג' הכחות הנ"ל… (שם תזריע תרע"א)

…ועוד יש לי להוסיף בזה דברים, ששלשה אלה מקבילים לאברהם יצחק ויעקב, דהנה במות היו נוהגות מימות עולם אדם ונח, והיינו כל אחד לפי שכלו היה מתקרב להשי"ת, וכן באברהם אבינו ע"ה, מצינו שחקר בשכלו הרבה בענין אלקות כבזוהר הקדש, עד שהשיג אחדות השי"ת בחקירתו, והיו שתי כליותיו נובעות חכמה, אך זכה למה שלא זכו צדיקים הקודמים לו, שהם זכו לעצמם לבד, והוא ע"ה בכל מה שזכה זכה גם לזרעו אחריו. והנה גם בזה זכה שזרעו אחריו יהיה ביכולתם להתקרב אל השי"ת בבחינת נשמתם, אף ששכלם לא יהיה כל כך בהיר שיזכו מצד עצמם. ועל כן מה שישראל מקריבים בבמות אף שמצד עצמם הם לא הגיעו למעלה זו, הוא מפאת ירושת אברהם אבינו ע"ה. ובא יצחק והוסיף במה שהקריב את נפשו להשי"ת, שתהיה אפשרות לזרעו אחריו גם לקרב בחינת הנפש, ובזכותו זכו ישראל למשכן, ובזה יובנו דברי המדרש רבה שהקב"ה התכוון להעמיד המשכן ביום שנולד בו יצחק אבינו, ולהנ"ל שכל ענין המשכן היה ירושה מיצחק אבינו יובנו הדברים בטוב. ובא יעקב והוסיף קדושה בתמימותו שתהיה אפשרות לזרעו אחריו להתקרב גם בבחינת גופם, ובזכותו זכו ישראל לבית המקדש, ועל כן נקרא בית אלקי יעקב, וזכה לקדושת הבית שהיה מדוממים כנ"ל, שגם הגופים של זרעו אחריו יתקרבו להשי"ת… (שם אחרי תרע"ג)

…ושלשה מדות אלו היו בשלשת האבות, אברהם יצחק ויעקב. יעקב היתה בו מדת אתהפכא חשוכא לנהורא, וזהו היתה עבודתו בבית לבן שהיה רכושו מצד הטומאה, ונעשה ממנו רכושו של יעקב מצד הקדושה, וזהו שצווחו בני לבן לקח יעקב את כל אשר לאבינו. יצחק נגמל מיצר הרע לשמונה, כמו שדרשו רז"ל (הובא בתוספות שבת ק"ל) הג:מל, ודרשו נמי (ב"ר פרשה נ"ג) שנגמל מיצר הרע, אף שקטן היה ולא היה לו לב לחשוב חשבונות… הטעם משום שעליו נאמר אשר קידש ידיד מבטן, והיתה נפשו מטבעה מטוהרה שלא היתה יכולה לסבול את יצר הרע. אברהם קנה שלימותו מחמת שראה את כל העולם הולכים חשכים התעורר להכיר את בוראו, והנה הוא יתרון האור מן החושך, ועל כן מחמת שהיה לו החושך לתועלת להכיר על ידו את האור, לכן היה בכחו למשוך אחריו רבים עד שאיחה את כל העולם להשי"ת… (במדבר נשא תרע"ד)

ר' צדוק:

כי הג' אבות הם שורש לג' קדושות הנזכרות, אאע"ה שנקרא תחלה לגרים הוא התחלת הקדושה שמלמטה בהגדרת כל אבריו וכחותיו להיות הכל בקדושה, והוא הוצרך לקרב את עצמו כמ"ש בקדושין (ע' סע"ב) דבגרים תחלה והיו לי לעם ע"ש ברש"י. ונתנסה בי' נסיונות להתברר בי' המדרגות של כל קומה מצד קדושת עצמה שמלמטה במלחמת היצר… ויצחק כבר היה יושב בארץ הנגב להניות, מנוגב מכל ויצרו בידו, ועל כן לא היה צריך למלחמות ונסיונות, וגם העקידה לא נחשב לנסיון לו כלל, כי הוא זכה להקדושה שמלמעלה להיות יצרו בידו, שזהו מה שהוסיף הוא להיות נקרא אב בפני עצמו ויחד שם שמים עליו בפני עצמו, כי הוא המשיך שורש קדושה חדשה בעולם דהקדושה מלמטה כבר היתה לו מורשה מאברהם…

ויעקב אע"ה כבר מצא ב' קדושות אלו מושרשים בלבו, והוסיף להמשיך הקדושה דעולם הבא, שהוא הנחלה בלא מצרים שזכה לה כנ"ל… (חלק ב ישראל קדושים עמוד קי)

…וקדושת האבות הם נגד ג' קליפות אלו, דאברהם אבינו ע"ה מדתו חסד ואהבת הבריות, והוא נגד קליפת עשו שהוא הקנאה ורציחה והוא שונא הבריות… ויצחק אבינו ע"ה מדתו פחד יצחק, נגד קליפת ישמעאל שהיא תאוה וחמדות זרות, ויעקב אבינו ע"ה הבריח התיכון שכולל קדושת אברהם ויצחק, והוא כנגד קליפת עמלק שהוא קליפת כלב, כמו שכתוב בזוהר הקדוש שהוא פנימיות משור וחמור קליפת עשו וישמעאל… וקליפת עמלק קליפת הגאוה, וכן הוא מפורש במדרש גאות אדם תשפילנו זה עמלק וכו', וכנגדו יעקב אבינו ע"ה שהיה שפל בעיניו, כמו שנאמר מי יקום יעקב כי קטן הוא… (פרי צדיק בראשית יב)

…ועיקר הרכוש גדול שזיכה אברהם אבינו ע"ה לזרעו שיזכו על ידי יציאת מצרים למתן תורה, וזה יוכלו לזכות רק כשיזכו שיוכלל בהם קדושת אברהם ויצחק, ששורש הדברי תורה אנכי ולא יהיה… אנכי כולל כל רמ"ח מצוות עשה, ולא יהיה כולל כל שס"ה לא תעשה. וקדושת אברהם אבינו היה ההשתדלות במצוות עשה… והוא בא על ידי אהבה מדתו של אברהם אבינו. וקדושת יצחק אבינו ע"ה היראה פחד יצחק, שמזה בא לזהירות במצוות לא תעשה, והיינו לעקור הרע מלב כסיל לשמאלו, ועיקר הרכוש גדול דמתן תורה שיתקע תלמוד תורה בלבם על ידי דבור אנכי, וזהו על ידי זכות אברהם, אך לא יוכלו לזכות לדברי תורה עד שיתבררו במדת סור מרע להוריק הרע מלב כסיל, וזה על ידי מדת פחד יצחק… (שם תולדות א)

…והוא על דרך מה שאמרו, (פסחים פ"ח) לא כאברהם שכתוב בו הר וכו', כי מדת אברהם אבינו ע"ה שהיה ראשית התפשטות הקדושה בעולם שהיה תחלה לגרים, והוא כהר שהוא גבוה ורחוק מן האדם בריחוק מקום… אמנם ביצחק נעשה יחוד וצמצום הקדושה לזרעו, כמו שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, וזה הענין שקראו שדה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, כענין התוועדות שני רעים… ועיקר שלימות היחוד נשלם ביעקב שקראו בית, שהוא שלימות היחוד בקביעות לעולמי עד… (שם מקץ ז)

…וידוע דאברהם אבינו ע"ה היה כל ענינו וחשקו בפעל עשה טוב להכניס אורחים ולקרבם תחת כנפי השכינה… וכמו כן יצחק אבינו ע"ה היה זהיר מאד לצמצם את עצמו בסור מרע, שזה גם כן בחינת מעשים טובים, כמו שאמרו, (קידושין ל"ט) ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, וזהו אשר התהלכו אבותי לפניו דייקא אברהם ויצחק שהשתדלו בבחינת מעשים טובים. ואמנם יעקב אבינו ע"ה היה מבורר לנגד עיניו שכל מעשיו ועניניו המה רק מכחו ית' והיינו בחינת טעמי תורה, וזהו האלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, הכל רק מכחו ית'… (שם ויחי ט)

והנה בגמרא אמרו דלרבי אליעזר שבתשרי נולדו האבות, נקרא ירח האיתנים שנולדו בו איתני עולם… אך יש לומר במחלקותם… דבתשרי עלה במחשבה להבראות, ולא נברא עד ניסן, והיינו הרת עולם, וכן במחלוקת זה גם כן יש לומר שההריון היה בתשרי, והיינו כמו שהיה במחשבה שלא יהיה קלקול כלל, ואז נקראו האבות איתני עולם, כמו שנאמר איתן מושביך, שלא יוכלו להזיז כלל שלא יהיה שום טענה. אך כפי הלידה שצפה השי"ת שאין העולם מתקיים וצריך שיתוף מדת הרחמים מפני שיקלקלו, אז אף אברהם אבינו ע"ה שרצה להכניס כל העולם תחת כנפי השכינה לא הועיל רק לימי חייו, וכן יעקב אף שמטתו שלימה מכל מקום רק לעתיד יתברר ועמך כלם צדיקים, ולעת עתה יש עליהם קטרוגים עוד, ונקראים רק זיותני עולם שמאירים לכנסת ישראל, שהם בראשית המחשבה בשביל ישראל שנקראו ראשית, אך מכל מקום יש עוד קטרוגים… ויצחק אבינו ע"ה היה מדתו הגבורה והצמצום, ולא מצינו בו שרצה לגייר גרים, רק ברמז נדרש מגורי אביו מגיורי אביו, ולא היה מדתו להכניס כל העולם תחת כנפי השכינה, רק בצמצום מי שהיה מבורר אצלו שישאר כך… (ראש חדש אייר ד)

…הג' דברים המוציאים את האדם מן העולם, שהמה הקנאה תאוה וכבוד, שבזה נתעצמו ג' האבות הקדושים לתקנם כל אחד לפי בחינתו, אברהם אבינו ע"ה תיקון מדת הקנאה, שהיה מדתו חסד ואהבה, והיה אוהב את הבריות ומקרבם תחת כנפי השכינה. ויצחק אבינו ע"ה תיקן מדת התאוה, כי מדתו היראה ויראה שורף תאוה כידוע. ויעקב אבינו ע"ה תיקן מדת הגאוה והכבוד,

שאמר קטנתי מכל החסדים… (שבועות יא)

…והאבות אברהם ויצחק אף שהם בעצמם הכירו שהכל מהשי"ת\ ובאמת גם אברהם ויצחק נקראו ישראל, מכל מקם בשעת ההשתדלות היה נראה להם שעושים מה, ולכן יצא מאברהם פסולת ישמעאל, וכן מיצחק יצא פסולת עשו, מה שאינו כן יעקב, שהכיר ואמר האלקים הרועה אותי וגו' שבשעת השתדלות גם כן אמר מאין יבא עזרי, עזרי מעם ה', לית אנא מוביד סברי מן בריי, זהו מטתו שלימה ואין בו פסולת… (בהעלותך י)

ואמר אחר כך בספר הבהיר, בא אברהם וכו' נתן לו אבן יקרה זו ולא רצה אותה, זכה ונטל מדתו וכו', בא יצחק ובקש כחו ונתנו לו, ולא רצה בה זכה ונטל מדתו, שהיה מדת הגבורה וכו' בא יעקב ורצה בה ולא נתנוהו לו, אמר לו אתה תהיה באמצע ותכלול שלשתם, דכתיב תתן אמת ליעקב, ומאי אמצע, היינו שלום… ולפיכך אמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, אבן שמאסו אברהם ויצחק שבנו את העולם היתה עתה לראש פנה. להבין למה מאסו בה אברהם ויצחק ולמה יעקב רצה בה, ולא נתנו לו, רק דוד בחר בה ונתנו לו. הוא על פי מה שנאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו, שעסק אברהם ויצחק היה ההשתדלות וההילוך בעבודת ה' על דרך מה שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו, שכל חיי האדם הוא הולך עד לעולם הבא, שאז בימי אברהם התחיל הב' אלפים תורה, שמקודם היה ב' אלפים תהו, שהיה הקב"ה זן בחסדו, ואברהם התחיל בהשתדלות שיתפרסם שהוא אלקי הארץ, וכן אמרו יהי אור זה אברהם, ושם בא והאיר לפני בארץ ישראל… וזה שאמר בספר הבהיר הנ"ל אבן שמאסו אברהם ויצחק, שבנו את העולם, שעסק אברהם ויצחק היה ההשתדלות בכוחם בעסק בנינו של עולם, היינו הדברי תורה, ולא רצו במדה זו המורה על הנייחא מצד עצמו, רק לקבל האור מהשי"ת בבחינת סיהרא דמקבלא משמשא, וזה ענין מה שנאמר באברהם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה… ויעקב אבינו אמר על עצמו האלקים הרועה אותי מעודי וגו', והיינו שהוא היה מכיר שכל ההשתדלות הוא רק מהשי"ת, לכן אמר שהוא רצה במדה זו, אך לא נתנוה לו, שגם בו בחר השי"ת שיעסוק בהשתדלות… ואף שיעקב אבינו אמר גם כן האלקים הרועה אותי רק יעקב זכר שם האלקים, שמורה שהוא בעל הכחות כולם, והיינו שידע שעסקו ההשתדלות, רק שאמר שהשתדלות שלו הוא גם כן מהשי"ת, והוא בעל הכחות כולם. אבל דוד המלך ע"ה אמר ה' רועי בשם הוי"ה, שמורה על היה הוה ויהיה, אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא, והיינו שלית ליה מגרמיה כלום, רק מה שמופיע בו השי"ת כמו קודם שנברא העולם, ואחר שהיו כבר מקודם האבות שעסקו בהשתדלותם שרצו לפני כסוסים אז היתה האבן לראש פנה, שעל ידי מדה זו מדת מלכות זוכין לאור הראשון… (חקת ו)

חכמה ומוסר:

מעודי חשבתי, מה שאמרו חז"ל (ברכות ט"ז) כי רק אברהם יצחק ויעקב נקראו אבות הוא, כי מהם נולד כל כלל ישראל, אבל לא כן הוא, רק שהם יסדו הדת בעולם, כי הכירו שהוא בורא עולם ומלואו ומשגיח בעולמו, ופרסמו זאת בעולם… (חלק א קכ)

וזו מעלת האבות, כי לא הטריד להם עסק העולם, יען כי הבינו כי עסק הטבע הוא האלקים, וזהו שנאמר "למען יזמרך כבוד ולא ידום", באין הפוגות, ושום טרדה שתטריד מכבודך… (חלק ב יד)

וזהו כונת המדרש, "כל השירים שאמרו לפניך האבות ריחות היו". פירוש, כי הם הבינו שם ה' קודם שראו נסים, ולכן היתה רוחניות בלי שום גשם, בלי שום חוש. וכן המצוות הבינו מעצמם ההשכלה לבא לשמור התורה… (שם קכ)

ראה פשטות התורה. ספר בראשית מספר תולדות אבותינו אברהם יצחק ויעקב, מעשיהם הטובים, דיעותיהם הפילוסופיות, כל מקום שהלכו פרסמו שם אלקים בעולם, הנפש אשר עשו, ידיעת אלוקות הרבה שהיה להם להכיר האמת בעולם החושך, למודי דרך ארץ שאנו לומדים מהם… היש כבוד ותפארת גדול מזה בהנחלה שלנו+ (שם קנח)

רבינו ירוחם:

ועל דרך זה צריכים לבאר מה שאמרו חז"ל (ברכות ט"ז) אין קורין אבות אלא לשלשה, ואין קורין אמהות אלא לארבע, כי סוד האבות והאמהות הוא שהנם שרשי הבריאה, תופסים מסוף העולם ועד סופו… גדולים היו הרבה, אבל למדרגת "שרשים" לא הגיעו אלא האבות. והנה כשאנו אומרים גם אלקי יצחק ואלקי יעקב, בודאי ישנם עוד ענינים ואופנים שגם יצחק ויעקב לבדם תופסים מקום מסוף העולם ועד סופו, אבל המבין יבין, כי גם יצחק ויעקב הנם כלולים באלקי אברהם, האומנם כי מצינו בחינות מיוחדות בהאבות, "חסד לאברהם", ו"פחד יצחק", "אמת ליעקב", אבל סוף כל סוף צריכין להבין שכל זה הכל כלול במדתו של אברהם אבינו ע"ה במדת החסד, "יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהן", בזה נאמר לנו גדולתו של אברהם אבינו ע"ה, אמנם כי האבות הקדושים כולם היו שורשים, אבל שורש השרשים היה רק אברהם אבינו ע"ה…

אם כן איפוא, כשאנו אומרים שהאבות הקדושים הנם שרשים, ואברהם אבינו ע"ה הוא שורש השרשים, הלא כי יש מצות עשה של "ולדבקה בו", להתדבק בהאבות הקדושים ובאברהם אבינו ביחוד, כי הרי צריך להיות מחובר ומדובק אל השורש, וצריך אם כן להתדבק במדותיהם של האבות הקדושים… (דעת תורה בראשית לך לך עמוד פד)

…וזהו סוד קיום אומתנו הקדושה, כי יש לה שרשים חזקים, והם אבותינו הקדושים, אשר כל עמלם ויגיעם היה להשריש שרשים חזקים וקיימים, אשר כל רוחות לא יוכלו לעקור אותם. וזהו אם חומה היא, דמה הכתוב יסודות האבות לחומה, רוצה לומר בנו בנין חומה, כאשר ביארנו לעיל, כי בנו הבנין מחמרים כאלה שלא יוכלו להשתנות, וכל רוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו, כענין אמת דוחה הרבה מן השקר… כי עשו שרשים חזקים, כידוע מדותם חסד ואמת, ומזה נתהוה האילן הגדול הם כנסת ישראל… (דעת חכמה ומוסר ג נג)

וכשנתבונן עוד נראה כי סדר בדבר, הכל היה במחשבה תחילה, ובדקדוק עצום. אבותינו הקדושים, זמן תולדותם והיותם היה במכוון ובדקדוק גדול. אברהם אבינו היה צריך להיות דוקא בפרק ובזמן ההוא שהיה בו. איתא בחז"ל (עיין שמו"ר א' א') על פסוק (ישעיה מ"ח י"ב) "שמע אלי יעקב וישראל מקראי", מלשון מקורי, שהם תקרתו של עולם – רצה לומר שהאבות כקורות הן המחזיקות הבנין, והן נתונות דוקא באמצע, ואילו היו מקודם מי יודע אם היו עומדים… כמו מי שנותן קורה באמצע הבנין, הנה באמצע צריכים לקורה יותר חזקה, מפני שהיא המחזקת את הבנין, כמו כן האבות הקדושים לרב כוחן ניתנו באמצע, ואף על פי כן אדם הראשון היתה עבודתו עוד יותר גדולה, להיותו תחילת הבנין… זהו שאמרו במדרש (בר"ר מ' ח') שאמר לו הקב"ה לאברהם, צא וכבוש את הדרך לפני בניך, ידוע נדע כי כל מה שאנו עומדים בנסיון כבר כבשום לפנינו אבותינו… (דעת תורה ויקרא עמוד רנז)

מכתב מאליהו:

…ונראה נא עד כמה הדברים מגיעים… כמו שנראה בחוש שרבים מעמי הארץ שביהודים מוסרים את עצמם על קידוש השם, והוא מוטבע בנו מאברהם אבינו, שמסר נפשו באור כשדים על אמונתו… אדם פשוט, שעוד לא הגיע למדרגות רמות ימסור נפשו, וגם יקל לו הדבר הזה,כי ירושה היא לו מאברהם אבינו.

וכן התעוררות האדם פתאום ללכת לארץ הקדושה הוא מנסיון "לך לך", ובאמת מה נפלא הדבר, זה אלפים שנה שגלינו מארצנו, ואיך נשארה אהבתה בלבנו+ אבל אהבה זו תלויה בקדושה, הקדושה שבארץ ההיא, אותה קדושה דבוקה בנו, כי ירושה היא בנפשנו מאבינו אברהם, שמסר נפשו לעמוד בנסיון של "לך לך"…

צאו וראו אם תמצאו ביהודי שעדיין יש בו ריח של קדושת האבות, אשר יאבד עצמו לדעת חס ושלום, ואף אם סבלו רב מאד, יחשוב שיהיה לו לכפרת עוון, והוא, כי אבותינו הקדושים קנו דבקות לחיים הרוחניים, שהיא דבקות אל מקור החיים, דבקות אליו יתברך… (חלק א עמוד י)

אמרו חז"ל האבות הן הן המרכבה… המעט שניתן לנו להבין הוא, שהאבות הקדושים ע"ה זכו לדבק כל דעתם לבם והויתם בבורא יתברך בלי שום הפסק כלל, וכל מציאותם היתה מסורה לה', עד בלי השאיר מקום לעצמיותם. כל מחשבותיהם ומעשיהם היו אך ורק לעבודת השי"ת, עד שבכל דבורם ותנועותיהם, אף בענינים הנראים כעסקי עולם הזה, היתה מתגלה קדושת השי"ת והשראת שכינתו, עד שהוא יתברך ייחד שמו עליהם, כאמרנו אלוקי אברהם וכו'.

ומנקודת ראיה זו עלינו להתבונן על כל מה שמספרת התורה הקדושה מעניני האבות, כי בכל מעשה היא באה ללמדנו דרגות עליונות בדרכי עבודת השי"ת השלמה. (חלק ב עמוד קס)

כגדר הזה, אם גם בעולם נשגב מהשגתנו, היו מדות האבות הקדושים ע"ה, שכל אחד מהם הגיע לשלמות על פי מדתו העקרית. והיינו שקודם כל הגיע לשלמותו על פי המדה המיוחדת לו, ואחר כך המשיך לפתח גם את המדות האחרות, המשניות, ולהביאן לשלמות על פי מדתו העקרית. ועל ידי זה הגיע להשלמת חלקו בבריאה, וזה מה שכתוב בזוהר "כל חד מאבהן ידע ליה לקב"ה מגו אספקלריא דיליה". וכן מצינו באברהם אבינו, שקודם שנתגלה לו השי"ת בחרן כבר הגיע מעצמו לשלמות החסד… וכמעט כל נסיונותיו שבאו אחר כך היו בכיוון הגבורה… פירוש שהנסיון היה קשה בשבילו, כי היה בניגוד למדת החסד הטבועה בו, אבל דוקא על ידי ניגוד זה והעבודה הכרוכה בו התעורר להכיר את אלקותו יתברך באופן הרבה יותר נעלה, כי מה שעשה מקודם על פי מדתו, עושה הוא עכשו על פי הכרה עמוקה ומחוזקת הרבה יותר באמונתו יתברך…

ביצחק לעומת זאת, היתה מדתו העיקרית מדת היראה, פחד יצחק, ונבחר להיות קרבן כליל לה'… ובכל התלאות אשר מצאו את יצחק אבינו ע"ה, הרעב, סכנת רבקה מאבימלך, קנאת פלשתים וכו', בכל אלה לא התעורר לאחוז במדת אברהם במלואה, לבנות מזבחות ולקרא בשם ה', כי חשש שמא אינו כדאי וראוי לכך… ולבסוף עוד התנסה במדתו וויתר על תוקף מדת הגבורה שלו, ובא לידי שלמות מדת החסד.

וגם במדת האמת של יעקב היו ממוזגות מדות החסד והגבורה לשלמות נפלאה, שבתמימותו ואמיתותו התמסר מנעוריו ללימוד תורה, ולימודו כלל גם השפעה לאחרים, וגבורתו התבטאה גם באופן לימודו, וישכב במקום ההוא, אבל י"ד שנה ששימש בבית עבר לא שכב בלילה. ועל ידי מיזוג כחות אלו קנה יעקב את מדת האמת לחלוטין.

בדרך כלל מוריש האדם לבניו את מדותיו העקריות שהן חלק ממהותו, ובהן הבן ממשיך את עבודת אביו. אבל באבות הקדושים לא היה הדבר כך. אילו היתה גם ביצחק מדת החסד המדה העקרית, אז היתה עבודתו רק חזרה על עבודת אביו, וכן ביעקב, על כן כוננה החכמה העליונה שתהא מדת יצחק שונה לגמרי משל אביו, וכן מדת יעקב ממדת יצחק, כדי שכל אחד מהאבות הקדושים יוריד לעולם בחינה חדשה של עבודת ה', ומשלשתן יחד תתכונן שלמות העבודה על שלושת עמודיה. ואמנם ראוי לתשומת לב שלכל אחד משני האבות הראשונים נולד בן שיצא לתרבות רעה, ישמעאל לאברהם, ועשו ליצחק… הענין עמוק ונשתדל לבארו קצת.

הנה לאברהם היתה מדה עקרית, החסד, הטבועה במהותו, ומדות משניות שקנה בעמלו ובנסיונותיו, הגבורה והאמת. ישמעאל שלא הוטל עליו כעל יצחק להביא דרך חדשה של עבודת ה' בעולם, ירש בדרך הטבע את המדה העקרית של אביו. נמצא שחלקו ותפקידו היו, שיבא מעצמו לידי שכלול החסד על ידי כח הגבורה, כמו שעשה אברהם. אבל הוא לא עשה כן, וכתוצאה מכך נהפך חסדו לחסד שבטומאה – זנות, אשר היא מתוצאת התפשטות החסד בלי הגבלה מצד הגבורה.

וכן ירש עשו מיצחק את מדת הגבורה, אבל במקום לשכללה עלידי מיזוג כחות החסד והאמת, הניחה להתפתח בלי הגבלות, ויצא לתרבות רעה של גאוה ורציחה. על ידי זה נתבררו מדות האבות ע"ה, כי על ידי החושך רואים את מתיקות האור, ועל ידי כשלונם של אלו הוכח לכל טוהר מדרגתם של האבות ע"ה, שהשיגו בעבודתם העצומה.

אבל יעקב אבינו, שמדתו אמת, לא היה שייך לבירורים, כי מדת האמת אינה ניתנת לקלקול ולהפרדה כלל.

אולם אין ספק, שבלי ההכנות הגדולות שעשו אברהם ויצחק לא היה יעקב יכול לבא לידי שלמות מדרגתו. ומצד שני יעקב אבינו ע"ה הוא שהשלים ושיכלל את עבודת האבות. נמצא שעל ידי שלשתם יחד נבנה עם ישראל מקבלי התורה, אשר בה נמצא המיזוג השלם של מדות חסד יראה ואמת. (חלק ב עמוד קסב)

ביארו לנו חז"ל בזה דבר מבהיל. נקודות דקות אלו של חסרון שכמעט אי אפשר לעין בשר ודם להבחינם כחסרון כלל, היו סבות לגלות מצרים ושעבוד בני ישראל. והענין הוא, שכל רגע ורגע מעבודת האבות הקדושים גרם לתוצאות כבירות בעלות השפעה מכרעת על השתלשלות מהלך כל הדורות… הרי שאם היתה חסרה באחד ממעשיהם גם דרגה אחת של בחינת הצל שהיו יכולים להשלימה, נחסר על ידי כך הלימוד הזה מנפשותיהם של ישראל לכל הדורות, ויכלו להשתלם רק על ידי שעבוד מצרים. ואילו היו הנקודות הללו נשלמות על ידי אברהם אבינו ע"ה, היה תוקף החינוך שנכלל בזה ממלא את מקום כל הלימודים וכל הגילויים שנכללו בגלות מצרים ובגאולה ממנה. (שם עמוד קעה)

תחילת תיקון חטא אדם הראשון היה על ידי עבודת האבות הקדושים, ושלמות בחינה זה הושגה על ידי יעקב… שעבודת אברהם באה לשלמותה על ידי יעקב. ביעקב נאמר ויבא יעקב שלם, אצלו כבר היתה בחינה של שלמות בעבודה הרוחנית הזאת שהותחלה על ידי אברהם אבינו ע"ה. אך עדיין אין זו השלמות הגמורה של תיקון חטא אדם הראשון, כי חטא אדם הראשון היה בבחינת כלל, שהרי בנשמתו היו כלולות נשמות כל הדורות, כי עליו היה מוטל תיקון כל הבריאה, אך תיקון האבות היה רק בבחינת פרט, ועדיין חסר התיקון בבחינת כלל, שאין הכלל רק ריבוי של עבודת יחידים בלבד, אלא על ידי עבודת רבים מאוחדים מתהוה גילוי רוחני חדש ונשגב, שאיכותו עולה בכפלי כפלים לאין ערוך על סיכום הכמות של עבודת וגילוי היחידים… (חלק ג עמוד ריא)