ערך: צניעות

ערך: צניעות

(ראה גם: אדם-מדות, גילוי עריות)

זהר:

…תא חזי מה כתוב למעלה, ויהי כי החל האדם וגו', והיו הולכים ערומים לעיני כל, מה כתוב, ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו', וזה היה להם יסוד ועיקר (שגרם להם) להמשיך בחטאיהם, עד שגרם להם להשמד מהעולם… (נח עד)

פתח ר' יוסי ואמר, אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך וגו', אשתך כגפן פוריה, פירושו שכל זמן שהאשה היא בירכתי הבית ואינה יוצאת לחוץ היא צנועה, וראויה להוליד בנים כשרים כגפן, מה גפן אינה נטעת רק במינה, ולא במין אחר, כך אשה כשרה לא תעשה נטיעות (דהיינו בנים) מאדם אחר… (וירא תלא)

ולמדנו אסור לו לאדם להסתכל ביופי האשה כדי שלא יבא להרהור רע, ויהיה נעקר לדבר אחר, (דהיינו שיעקר ממנו טפה לבטלה), וכך היה ר' שמעון עושה, כשהיה הולך בעיר והחברים היו הולכים אחריו, וראה נשים יפות, היה משפיל עיניו והיה אומר לחברים אל תפנו.

וכל מי שמסתכל ביופי האשה ביום, הוא בא להרהר בלילה, ואם עולה עליו הרהור ההוא הרע, הוא עובר משום ואלהי מסכה לא תעשו לכם, (כי אותם הקליפות היונקים מזה נקראים אלהי מסכה). עוד, אם שמש באשתו בזמן שחושב באותו הרהור הרע, אלו הבנים שמוליד נקראים אלהי מסכה… (קדושים עא)

…וכשהוא, (היסוד) נתתקן אליה, אז נאמר ותראה היבשה, דהיינו שתראה בקישוטיה, מכאן שלא תראה אשה בקישוטיה ותקוניה, חוץ כשהיא עם בעלה, אז תראה ותתקן כראוי. (זהר חדש שיר תעג)

ספרי:

דבר אחר למד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהם, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ותקח תמר אפר על ראשה. (נשא יא)

תלמוד בבלי:

תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים, הן צנועין באכילתן, וצנועין בבית הכסא, וצנועין בדבר אחר. (ברכות ח ב)

תניא אמר ר' עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא, ולמדתי ממנו ג' דברים, למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר ליה בן עזאי עד כאן העזת בפניך ברבך, א"ל תורה היא וללמוד אני צריך… רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב, שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו, אמר ליה דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא, א"ל כהנא הכא את, פוק דלאו אורח ארעא, אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך… א"ר תנחום בר חנילאי כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים, מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין, ויש אומרים אף חלומותיו מיושבים עליו… אמרי להו אנן קבלה גמירינן, קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא… ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן אמר האי צנוע באורחותיו הוה, א"ל רב נחמן את עיילת בהדיה לבית הכסא וידעת אי צנוע אי לא, דתניא אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא… תנו רבנן איזהו צנוע זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום… (שם סב א)

אמר להו אביי לרבנן כי עייליתו בשבילי דמחוזא למיפק ביה בחקלא לא תחזו לא להך גיסא ולא להך גיסא, דלמא יתבי נשי ולאו אורח ארעא לאסתכולי בהו. רב ספרא על לבית הכסא, אתא רבי אבא נחר ליה אבבא, אמר ליה ליעול מר, בתר דנפק, אמר ליה עד השתא לא עיילת לשעיר וגמרת לך מילי דשעיר, לאו הכי תנן, מדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד, וזה היה כבודו, מצאו נעול בידוע שיש שם אדם מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם, אלמא לאו אורח ארעא הוא, והוא סבר מסוכן הוא…

ואמר להרגך ותחס עליך, ואמר ואמרתי מיבעי ליה, ותחס וחסתי מיבעי ליה, אמר רבי אלעזר, אמר לו דוד לשאול מן התורה בן הריגה אתה, שהרי רודף אתה והתורה אמרה בא להרגך השכם להרגו, אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך, ומאי היא, דכתיב ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו, תנא גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה. להסך, אמר ר' אלעזר מלמד שסכך עצמו כסוכה. (שם סב ב)

תנו רבנן מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה, אמר רב בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה, אמר לו רבי חייא זו דרכה בכך, אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו. (שבת נג ב)

אבוה דשמואל לא שביק להו לבנתיה דנפקי בחוטין ולא שביק להו גניאן גבי הדדי… לימא מסייע ליה לרב הונא דאמר נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה, לא, סבר כי היכי דלא לילפן גופא נוכראה. (שם סה ב)

עין אחת הא לא כחלי, אמר רב הונא שכן צנועות כוחלות עין אחת. (שם פ א)

למי הנערה הזאת, וכי דרכו של בועז לשאול בנערה, אמר ר' אלעזר דבר חכמה ראה בה… במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה, עומדות (לוקטת) מעומד, נופלות מיושב. (שם קיג ב)

אמר ר' יוסי מימי לא נסתכלתי במילה שלי. איני, והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש, אמר להו מימי לא נסתכלתי במילה שלי, ברבי מילתא אחריתי הוה ביה, שלא הכניס ידו תחת אבנטו. וא"ר יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי. (שם קיח ב)

אמר להו רב חסדא לבנתיה תיהוי צניעתן באפי גברייכו, לא תיכלון נהמא באפי גברייכו, לא תיכלון ירקא בליליא, לא תיכלין תמרי בליליא ולא תשתון שיכרא בליליא, ולא תיפנון היכא דמפני גברייכו, וכי קא קארי אבבא איניש לא תימרון מנו אלא מני. נקיט מרגניתא בחדא ידיה וכורא בחדא ידיה, מרגניתא אחוי להו וכורא לא אחוי להו עד דמיצטערן, והדר אחוי להו. (שם קמ ב)

דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו היא אשתו, נזדמנה על הגשר יסלקנה לצדדין, וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה, אפילו דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני לא ינקה מדינה של גיהנם, ועליו הכתוב אומר יד ליד לא ינקה רע, לא ינקה מדינה של גיהנם. אמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה, שנאמר ויקם וילך מנוח אחרי אשתו… אמר רב אשי ולמאי דאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפילו בי רב נמי לא קרא, דכתיב ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש, ולא לפני האיש, אמר רבי יוחנן אחרי ארי ולא אחרי אשה, אחרי אשה ולא אחרי עבודת כוכבים… (עירובין יח ב)

אמר רבי יוחנן אלמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה… (שם ק ב)

…מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן מגיעו כפול, הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין… (יומא לט א)

תנו רבנן שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך, אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי… (שם מז א)

אמר רב נחמן משל לכלה כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה, כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה. (שם נד א)

…והצנע לכת עם אלקיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה, והלא דברים קל וחומר ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת, דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה. (סוכה מט ב)

מאי תיקון גדול, אמר רבי אלעזר כאותה ששנינו חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. תנו רבנן בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באין לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה… (שם נא ב)

כי הא דא"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים, מנלן מתמר, דכתיב ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה, אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים… (מגילה י ב)

א"ר אלעזר מאי דכתיב לא יגרע מצדיק עיניו, בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר, ומאי צניעות היתה בה ברחל, דכתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, וכי אחי אביה הוא, והלא בן אחות אביה הוא, אלא אמר לה מינסבא לי, אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה… מסר לה סימנים, כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי, מסרתינהו ניהלה… ומה צניעות היתה בשאול, דכתיב ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל… (שם יג ב)

מעשה באדם אחד שהטיח באשתו תחת התאנה והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך… (יבמות צ ב)

אלא רבא סברא דנפשיה קאמר, משום צנועות ומשום פרוצות, משום צנועות דאי אמרת לא להוי גט זימנין דלא אניס, וסברה דאניס ומיעגנא… (כתובות ב ב)

…האי סכנה אונס הוא, משם דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה… (שם ג ב)

רבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה, חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי, אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב, אמר לה אין… (שם סב ב)

ואלו יוצאות שלא בכתובה, העוברת על דת משה ויהודית, ואיזו היא דת משה, מאכילתו שאינו מעושר, ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת. ואיזוהי דת יהודית, יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם, אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו, רבי טרפון אומר אף הקולנית, ואיזהי קולנית לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכיניה שומעין את קולה… ראשה פרוע דאורייתא היא, דכתיב ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, דאורייתא קלתה שפיר דמי, דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור… אלא בחצר אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, אמר אביי ואיתימא רב כהנא מחצר לחצר ודרך מבוי. וטווה בשוק, אמר רב יהודה אמר שמואל במראה זרועותיה לבני אדם, רב חסדא אמר אבימי בטווה ורד כנגד פניה. ומדברת עם כל אדם, אמר רב יהודה אמר שמואל במשחקת עם בחורים. אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזילנא בתריה דרב עוקבא חזיתיה לההיא ערביא דהוה יתבה קא שדיא פילכה וטווה ורד כנגד פניה, כיון דחזיתינן פסיקתיה לפילכה שדיתיה, אמרה לי עולם הב לי פלך, אמר בה רב עוקבא מילתא, מאי אמר בה, רבינא אמר טווה בשוק אמר בה, רבנן אמרי מדברת עם כל אדם אמר בה… מאי קולנית אמר רב יהודה אמר שמואל במשמעת קולה על עסקי תשמיש… (שם עב א)

בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וגו', מאי טעמא משום צניעותא. (סוטה מט ב)

אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה, מאי טעמא פריצותא בעלמא הוא דחזו לה. כתנאי, אכלה בשוק גירגרה בשוק, הניקה בשוק, בכולן ר"מ אומר תצא, ר"ע אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה, אמר לו רבי יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, והתורה אמרה כי מצא בה ערות דבר, ולהלן הוא אומר על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר, מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור. (גיטין פט א)

תניא היה ר' מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים, יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזה היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל בפני אשתו ויוצא. ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו, וזו היא מדת כל אדם שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה. ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צדדיה ורוחצת עם בני אדם, עם בני אדם סלקא דעתך, אלא במקום שבני אדם רוחצין, זו מצוה מן התורה לגרשה, שנאמר כי מצא בה ערות וגו'… (שם צ א)

תנו רבנן, בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם, משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים… אמר רב יהודה אמר רב שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו… (קדושין עא א)

אמרי, לטחון חטים כיון דלא בעיא צניעתא מידי לא בעי מסלקי מרוותא דחצר נפשייהו, ועליה דידיה רמי נטירותא, אבל למיפא, כיון דבעיא היא צניעותא (שמגלה זרועותיה), מרוותא דחצר מסלקי נפשייהו, הילכך עלה דידה רמיא נטירותא. (בבא קמא מח א)

עשרה תקנות תקן עזרא… ושתהא אשה חוגרת בסינר משום צניעותא. (שם פב א)

ויאמרו אליו איה שרה שאתך ויאמר הנה באהל, להודיע ששרה אמנו צנועה היתה. (בבא מציעא פז א)

אמר רב אשי הא מילתא בעו מינאי דבי רב נחמיה ריש גלותא מהו להכניס מין ומינו ושאינו מינו לדיר, כיון דאיכא מיניה בתר מיניה גריר, או דלמא אפילו הכי לא, ופשטי להו לאסורא דלא כהלכתא, משום פריצותא דעבדי. (שם צא ב)

ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב, איהו באחרניתא, אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל, דכתיב הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה. (בבא בתרא טז א)

ועוצם עיניו מראות ברע, א"ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, היכי דמי אי דאיכא דרכא אחרינא רשע הוא, אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא, לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה. בעא מיניה ר' יוחנן מרבי בנאה חלוק של תלמיד חכם כיצד, כל שאין בשרו נראה מתחתיו. (שם נז ב)

ההוא גברא דשמעה לדביתהו דקא אמרה לברתה אמאי לא צניעת באיסורא, הך איתתא עשרה בני אית לה ולית לי מאבוך אלא חד. (שם נח א)

וירא את ישראל שוכן לשבטיו, מה ראה (בלעם), ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה. (שם ס א)

…אלא ר' יונתן רבך לא כך אמר, ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה… מתוך סימנים מסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא. (שם קכג א)

תנא משמיה דר' יהושע בר קרחה גדר גדול גדרה תמר באותה שעה, אמרו לבנות מלכים כך, לבנות הדיוטות על אחת כמה וכמה, אם לצנועות כך, לפרוצות על אחת כמה וכמה. אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה גזרו על הייחוד ועל הפנויה… (סנהדרין כא א)

ולאסתכולי מי שרי, מיתיבי ונשמרת מכל דבר רע, שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה, ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה, ואפילו מלא עינים כמלאך המות… ולא בבגדי צבע של אשה, א"ר יהודה אמר שמואל אפילו שטוחין על גבי כותל, א"ר פפא ובמכיר בעליהן… ולטעמיך הא דאמר רב יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת, הא קא מסתכל, אלא בעבידתיה טריד, הכא נמי בעבידתיה טריד… תנו רבנן ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, מכאן א"ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות… (ע"ז כ א)

רב יהודה איניש צניעא הוה, ולא שרי ליה לגלימיה כוליה יומא. (מנחות מג א)

אמר ר' אמי אמר רבי ינאי וזהו עדן של צנועות, א"ל רבי אבא בר ממל לר' אמי תנא תני צריכות, ואת תני צנועות, אמר ליה שאני אומר כל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע… אלא אמר רבא צנועות עד שבדקו בו עצמן לפני תשמיש זה אין בודקות בו לפני תשמיש אחר, ושאינן צנועות בודקות ולא איכפת להן. (נדה יב א)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבי יוחנן ענתנייתא ברית כרותה היא היגע בתלמודו בצנעה לא במהרה הוא משכח, מה טעם ואת צנועים חכמה. (ברכות לז ב)

ר' בא ור' סימון תריהון אמרין תדע לך שהוא כן, שהרי האיש הזה צנוע ואינו משמש מטתו לאור הנר. (פסחים כח א)

רבי חייא בשם רבי יוחנן היוצאה בקפלטין שלה אין בה משום ראשה פרוע, הדא דתימא לחצר, אבל למבוי יש בה משום יוצאה וראשה פרוע, יש חצר שהוא כמבוי, ויש מבוי שהוא כחצר, חצר שהרבים בוקעין בתוכה הרי הוא כמבוי, ומבוי שאין הרבים בוקעין בתוכו הרי הוא כחצר… רבי לעזר בשם רבי חנינה ראו אותה חוגרה בסינר רוכל יוצא מתוך ביתה, כאור הדבר תצא, רוק על גבי מיטתה כאור הדבר תצא, רוק על גבי מטתו כאור הדבר תצא, סנדלו לפני מיטתה כאור הדבר תצא, סנדלה לפני מיטתו כאור הדבר תצא, שניהם יוצאין ממקום אפל כאור הדבר תצא, מעלין זה את זה מן הבור כאור הדבר תצא, שניהם טופחות על יריכה במרחץ כאור הדבר תצא. חנינה בר איקא בשם רבי יהודה וכולהן אם הביאה ראייה לדבריה (שלא היה שם זנות) נאמנת. רב אדא בר אחוה בשם רב מעשה בא לפני רבי ומר מה בכך, בעיין קומוי אפילו ראו אותו נותן פיו על פיה שלה… אתא עובדא קומי רבי יוסי אמר תיפוק בלא פרן, והויין קריביה עררין, ואמרין אין שוטה היא תיפוק בלא פרן, ואין לית שוטה היא תיסב פרן שלים, (אם לא שוטה היא תפסיד)… (כתובות מד ב)

…וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה, ואין הדבר כאור, מביא מפה, ואינו חוצץ, ומביא כהן זקן, אפילו תימר ילד, שאין יצר הרע מצוי לשעה. (סוטה יג ב)

מדרש רבה:

רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר ויבן כתיב, התבונן מאין לבראתה, אמר לא אברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה, לא מן העין שלא תהא סקרנית… אלא ממקום שהוא צנוע באדם, אפילו בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה תהא אשה צנועה, אשה צנועה, אף על פי כן (משלי א') ותפרעו כל עצתי. לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה, שנאמר (ישעיה ג') ותלכנה נטויות גרון… (בראשית יח ג)

היניקה בן אין כתיב כאן, אמנו שרה היתה צנועה יותר מדאי, אמר לה אברהם אבינו אין זו שעת הצניעות, אלא גלי את דדיך כדי שידעו הכל שהתחיל הקב"ה לעשות נסים. (שם נג יג)

גמלים מיניקות ובניהם שלשים, ובנאיהם שלשים, רב  ברכיה בשם רשב"ג אמר לפי שהוא צנוע בתשמישו לפיכך לא פירסמו הכתוב. (שם עו ו)

אמרו ז' בנים היו לה לקמחית וכלם שמשו בכהונה גדולה, שלחו אחריה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך, אמרה להם מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי ואמרת חלוקי, אמרו כל קמחייא קמח וקמח דקמחית סולת, וקרון עלה כל כבודה בת מלך פנימה. (ויקרא כ ז)

…יפה היא הצניעות, שנאמר והצנע לכת עם אלקיך, הרי הוא מדבר עמו באהל מועד, וכן דוד אמר (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה… מיכן אמרו אשה שהיא מצנעת עצמה אפילו היא ישראלית ראויה היא שתנשא לכהן ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר ממשבצות זהב לבושה… (במדבר א ג)

…כך היה דוד מרקד לפני הארון, אמרה לו (מיכל), היום נגלה כבודו של בית אבא, בא וראה מה בינך לבין בית אבא, כל בית אבי היו צנועים וקדושים, אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם, הדה הוא דכתיב (ש"ב א' כ"ד) ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה וגו', ר' אבין בשם ר' אליעזר נכנס לו לדיר הצאן גדר לפנים מגדר, ויבא שאול להסך את רגליו, עשה עצמו כסוכה עטיף פעליונים, וישב לבית הכסא והוה חמי ליה משולשל ציבחר ומסלק ציבחר משולשל צבחר ומסלק צבחר, אמר דוד לית אריך מנגע בהא גופא צניעא… וכך אמרה לו מיכל של בית אבי היו צנועין כל כך ואת עומד ומגלה לבושך כאחד הריקים… (שם ד כא)

בירכתי ביתך, בזמן שהיא נוהגת בעצמה דת יהודית, שהיא צנועה, זוכה שיוצאין ממנה בנים בעלי משנה בעלי מקרא בעלי מעשים טובים… (שם ח י)

ופרע למה, שדרך בנות ישראל ראשיהן מכוסות, ולכך היה פורע ראשה ואמר לה את פרשת מדרך בנות ישראל שדרכן להיות מכוסות ראשיהן והלכת בדרכי הגוים שהן מהלכות ראשיהן פרועות הרי לך מה שרצית. (שם ט יג)

מה יונה צנועה, כך ישראל צנועים. (שיר השירים א סג)

…אין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם. (שם ד ג)

רב הונא בשם רשב"ל מה כלה זו צנועה, כך תלמיד חכם צריך שיהא צנוע. (שם שם כב)

…מה רחל זו צנועה, כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין. (שם ו יב)

למי הנערה הזאת, ולא הוה חכים לה, אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה, כל הנשים שוחחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת, כל הנשים מסלקות כליהם וזו משלשלת כליה, כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה… (רות ד ח)

מדרש תנחומא:

…רבנן אמרי אף בחול אסור לצאת בהן לרשות הרבים מפני שהעם מסתכלין בה ופגם הוא לאשה, שלא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה, שאין נותנין פרצה לפני הכשר ביותר לפני הגנב. אמר רבי שמואל בר נחמני, ראה מה כתיב באיוב (ל"א) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, ראה צדקתו של איוב, ומה בתולה שאדם רשאי להסתכל בה שמא ישאנה לעצמו או ישאנה לבנו או לאחיו לא נסתכל בה, באשת איש על אחת כמה וכמה. לכך צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב שלא תכשל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם ונמצאו מסתכלין באשת איש… שלא תצא ותגרום תקלה לעצמה, שהרי דינה בת יעקב בשביל שהיתה רגילה פדרנית גרמה תקלה לעצמה, מנין ממה שקראו בענין ותצא דינה. (וישלח ה)

בא וראה כשבקש הקב"ה לברא את חוה היה מחשב מאיזה מקום לבראותה, אמר אם אברא אותה מן הראש תהיה רוחה גסה, מן העין תהיה סקרנית… מה עשה הקב"ה בראה מן הצלע, ממקום צנוע שתהא צנועה יושבת בבית, שנאמר ויקח אחת מצלעותיו, ואף על פי כן לא יצאו ידיהן מאלו המומין, לא בראה… מן הרגל שלא תהא פדרנית, עמדה לאה והיתה פדרנית, שנאמר ותצא לאה, וכן ותצא דינה. א"ר יהודה בר שלום וזו שאמרנו בכשרות שבישראל, ואין צריך לומר בשאר הנשים, אבל בצנועות שבעובדי אלילים מה כתיב, ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. (וישב ו)

שרפים עומדים ממעל לו בשמים לשמשו, בשתים יכסה פניו בצניעות, שלא יראה גופו לפני גופו. (צו יג)

…ואחר כך דבר עמו בסיני, שנאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני, כיון שהוקם המשכן אמר יפה הוא הצניעות, שנאמר (מיכה ו') והצנע לכת עם אלקיך, התחיל לדבר עמו באהל מועד. (במדבר ג)

אבות דרבי נתן:

…מכאן אמרו אל יתיחד אדם עם כל הנשים בפונדק אפילו עם אחותו ועם בתו מפני דעת הבריות, לא יספר עם האשה בשוק ואפילו עם אשתו, ואין צריך לומר עם אשה אחרת מפני טענת הבריות, לא ילך אדם אחר האשה בשוק ואפילו עם אשתו, ואין צריך לומר עם אשה אחרת מפני טענת הבריות, נאמר כאן לא תקרבו ונאמר להלן לא תקרב, לדבר המביא לידי עבירה, לא תקרב הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור. (ב ג)

מסכת דרך ארץ זוטא:

…הדר מצוה צניעות. (פרק ה)

תלמיד חכם צריך שיהיה צנוע באכילה ובשתיה ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל בהליכתו ובעטיפתו ובקולו וברוקו ובמעשיו הטובים. מה כלה זו כל זמן שהיא בבית אביה מצנעת עצמה וכשהיא יוצאת מפרסמת עצמה ואומרת כל מי שיודע בי עדות יבא ויעיד, כך תלמיד חכם צריך שיהא צנוע במעשיו ומפורסם בדרכיו, רודף אחר האמת ולא אחר השקר, אחר האמונה ולא אחר הגזל, אחר ענוה ולא אחר הגסות… (פרק ז)

פסיקתא:

כך שנו רבותינו מי שראה קרי ביום הכיפורים רוחץ כדרכו ביום הכיפורים, בלבד שילך וירחץ במקום צנוע, שאין לך חביב לפני המקום מן הצניעות, והצנע לכת עם אלקיך. (פרשה מה)

מדרש שמואל:

בבאכם העיר כן תמצאון אותו וגו', וכל האורך הזה למה, מלמד שהיו מביטות בנוי של שאול ולא היו שבעות ממנו דברי רבי יהודה, א"ר יוסי נמצאת עושה בנות ישראל כך, והלא כדרך שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מהאשה שאינה ראויה לו כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מן האיש שאינו ראוי לה… (פרשה יג)

תנא דבי אליהו רבא:

…כך כל זמן שאשתך בירכתי ביתך היא אינה דומה אלא לגפן שאינה זזה ממקומה לעולם, ובניה דומין לזית, מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי תלמוד, מהם בעלי משא ומתן, מהן חכמים ומהן נבונים יודעי בינה כל דבר בעתו… שניה לה אשה שמהלכת בשוק ומדברת עם כל אדם היא גורמת רעה לעצמה ולבניה שיהיו בניה בעלי מומים… (פרק יח)

ילקוט שמעוני:

שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה. יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל האנשים כולם בזכותו. אמר רבי חייא בר אבא כדאי הוא גדר ערוה שיגאלו ישראל בזכותו ממצרים, שנאמר שלחיך פרדס רמונים, שלוחיך כד"א ויהי בשלח פרעה. רבי הונא בשם רב פקרא בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים… ועל ידי שלא היה בהן פרוץ ערוה… תדע לך שהוא כן אחת היתה ופירסמה הכתוב, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן, שלומית, רבי לוי אמר דהות פטפטה שלם עלך שלם עליכון… (ויקרא פרק כד, תרנז)

למה ה' יחרה אפך, עד שהן במצרים עבדו אלילים ואף על פי כן לא היו פרוצין בעריות, שנאמר גן נעול וגו', ובשעה שירדו למצרים היו צנועים כל אחד ואחד בתוך אהלו, שנאמר איש וביתו באו, לא ראובן היה מביט באשתו של שמעון, ולא שמעון באשתו של ראובן, אלא כל אחד באהלו צנוע, ואפילו כשהיו ששים רבוא במדבר כך היו צנועים, ולא היה אחד מהם פותח פתחו כנגד פתחו של חברו, כיון שצפה בלעם וירא את ישראל שוכן לשבטיו, התחיל משבחן מה טובו אהליך יעקב. (במדבר פרק כד, תשעא)

…ומעין שטים של זנות היה, ומשקה ארץ סדום, שנאמר איה האנשים אשר באו אליך הלילה וגו', לפיכך נתקלקלו באותו מעין… (יואל פרק ד, תקלח)

בערב היא באה, אמר רבי לוי אף על פי שהיה עו"א היה בו דרך צניעות שלא היה מכניסן ביום אלא בלילה. (אסתר פרק ב, תתרנג)

לקח טוב:

כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה, מה ראה, ראה שהיו נפנים זה לפני זה, האיש לפני האשה והאשה לפני האיש היו מצניעינון זה מזה. (בראשית כ יא)

רש"י:

מלאו ימי – שאמרה לי אמי, ועוד שהרי אני בן פ"ד שנה ואימתי אעמיד י"ב שבטים, וזהו שנאמר ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כך. (בראשית כט כא)

ואיש לא יעלה עמך – הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלות שלטה בהן עין רעה, אין לך יפה מן הצניעות. (שמות לד ג)

ומצאה איש בעיר – לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב, הא אילו ישבה בביתה לא אירע לה. (דברים כב כג)

רמב"ן:

כי היה זה מצניעות הצדיק כי לכל אחת מארבעה נשיו היה אהל מיוחד בעבור שלא תדע האחרת בבאו אל רעותה, גם אסור הוא בדין תורה, כמו שהזכירו חכמים במסכת נדה… (בראשית לא לג)

משנה תורה:

צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן, ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב, ולא יקנח בימין, ויתרחק מכל אדם, ויכנס חדר לפנים מחדר מערה לפנים מן המערה ונפנה, ואם נפנה אחורי הגדר יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש, ואם נפנה בבקעה ירחיק כדי שלא יראה חבירו פירועו, ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול, וכדרך שנוהג צניעות ביום בבית הכסא כך נוהג בלילה. ולעולם ילמד אדם עצמו להפנות שחרית וערבית בלבד כדי שלא יתרחק.

תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות, ולא יגביה קולו ביותר אלא דבורו בנחת עם כל הבריות, וכשידבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח, ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו… (דעות ה ו, וראה שם עוד)

וכן צוו חכמים על האשה שתהיה צנועה בתוך ביתה ולא תרבה שחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המטה בפיה, ולא תהיה מדברת בעסק זה, ולא תמנע מבעלה כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה, אלא נשמעת לו בכל עת שירצה, ותזהר מקרוביו ובני ביתו כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה, ותתרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור. (אישות טו יח)

ואי זו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל, ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת יהודית, יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עלה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת, או שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחייה כדרך שעושות העכו"ם הפרוצות, או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, או שהיתה משחקת עם הבחורים, או שהיתה תובעת התשמיש בקול רם מבעלה עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש, או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה.

עזרא תיקן שתהיה אשה חוגרת בסינר תמיד בתוך ביתה משום צניעות, ואם לא חגרה אינה עוברת על דת משה ולא הפסידה כתובתה, וכן אם יצתה בראשה פרוע מחצר לחצר בתוך המבוי, הואיל ושערה מכוסה במטפחת אינה עוברת על דת. (שם כד יב)

אסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר, הרי שהיתה שבת ולא היה לו בית אחר והיה הנר דלוק הרי זה לא ישמש כלל, וכן אסור לישראלי לשמש מטתו ביום, שעזות פנים היא לו, ואם היה תלמיד חכם שאינו בא להמשך בכך הרי זה מאפיל בטליתו ומשמש, ואין נזקקין לדבר זה אלא מפני צורך גדול, ודרך קדושה לשמש באמצע הלילה. (אסורי ביאה כא י)

ולא יכנס אדם עם אביו למרחץ ולא עם בעל אחותו ולא עם תלמידו, ואם היה צריך לתלמידו מותר, ויש מקומות שנהגו שלא יכנסו שני אחים כאחד למרחץ.

לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש, ולא תלך אשה בשוק ובנה אחריה, גזירה שמא יתפשו בנה ותלך אחריו להחזירו, ויתעללו בה הרשעים שתפסוהו דרך שחוק. (שם שם טז)

ולא יסתכל בבהמה ובחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה, ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת מפני שהן עסוקין במלאכתן לא יבואו לידי הרהור.

וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה, אפילו להסתכל בבגדי צמר של אשה שהוא מכירה אסור, שלא יבא לידי הרהור.

מי שפגע באשה בשוק אסור לו להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו, וכל המהלך בשוק אחרי אשה הרי זה מקלי עמי הארץ. ואסור לעבור על פתח אשה זונה עד שירחיק ד' אמות, שנאמר ואל תקרב אל פתח ביתה.

ואסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידו במבושיו שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו שמא יבוא לידי הרהור, ואם השתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם היה נשוי מותר, ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל, אלא בשעה שהוא צריך לנקביו.

חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שמעולם לא נסתכל במילה שלו, ומהן מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו, מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהן אוחזות לבב הקדושים. (שם שם טז)

ספר חסידים:

אל תערב בנים ובנות פן יחטיאו. אז תשמח בתולה במחול לבדם, אבל בחורים וזקנים יחדיו (ירמיה ל"א י"ב), וכן ילדים וילדות משחקים ברחובותיה (זכריה ח'), ילדים לבד וילדות לבד, וכן בסוף תהלים (קמ"ח י"ב) בחורים וגם בתולות ולא אמר בחורים עם בתולות, כמו זקנים עם נערים, גם לרבות נשים לבד.

מעשה באדם שהיה רוכב יחיד בלילה והלבנה זורחת באותה לילה והוא רוכב במדבר, והנה ראה חיל גדול עגלות עגלות גדולות ועל העגלות יושבים בני אדם והמושכים העגלות בני אדם. ותמה מה היו עושים. כשנתקרב אצלם הכיר מקצתם שכבר מתו, אמר להם מה זה שאתם מושכים כל הלילה העגלות ומקצתכם על העגלות, אמרו לו בשביל עונינו כשהיינו חיים באותו עולם היינו משחקים עם נשים ובתולות, ועתה אנו מושכים העגלה עד שכך אנו עייפים ויגיעים שלא נוכל לנהוג יותר, ואז יורדים אותם שעל העגלה ואנו עולים נחים ונוהגים אותנו עד שיגיעים ועייפים ואחר כך הם עולם ונחים. וזהו שנאמר (עמוס ב' י"ג) "הנה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה", וכתיב (ישעיה ה' י"ח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה". והישרים מכים את המוליכים כמנהיג את הבהמה בהעגלה שנאמר (תהלים מ"ט י"ג) "נמשל כבהמות נדמו", וכתיב "וירדו בם ישרים לבוקר". ומי שעשה בחייו מעשה בהמה יש לו לעבוד באותו עולם כבהמה… (קסח-ט)

בכל מקום דע את בוראיך, אפילו במקום שאסור להרהר בדברי תורה כיצד דעהו בצניעות, ועוד בהיותך בבית המרחץ או בבית הכסא זכור טומאתך כמה טומאה יוצאה ממך וסורחה, ובזה כל אדם יתפשו בענוה ואל ישיאך לבך להשתרר על שום אדם, כי אתה שוה לו בכל מיני סרוחה ובושה, ותירא לחרף ולדבר קשות עם מי שירא להשיב לך, כי תענש עליהם יותר ממה שהיית עושה למי שאינו ירא ממך… (תקמה)

לא יתקע יהודי ידו בכף הנכרית ולא הנכרית בכף איש יהודי ולא יהודית בכף הנכרי ולא הנכרי בכף יהודית אף על פי שהיד מעוטפת בבגד, סייג לגלוי עריות. (תתרצ)

המברך "שהשמחה במעונו" צריך לחקור אם קיימו "וגילו ברעדה" (תהלים ב'), אם רעדה במקום גילה קיימו, אבל אם אדם לוקח לו אשה שאינה הוגנת או הוא אינו הגון או שניהם אינם מהוגנים, או אין תרבות שם וניבול פה ביניהם או נשים יושבות בין האנשים שהרהורים שם, לא יתכן לברך שהשמחה במעונו. (תתשכ)

רבינו יונה:

ותלמיד חכם שאינו נוהג בצניעות חייב מיתה בידי שמים, לפי שמרחיק אהבת הבריות מן התורה, ואמרו רז"ל (שבת קי"ד א') כי על זה נאמר (משלי ח') "כל משנאי אהבו מות", פירוש מש נאי, משניאי, שהם גורמים לבריות לשנוא את התורה… (שערי תשובה ג קיג)

אל יעמוד ערום ממטתו, אף מיושב, כמו שהיה מתפאר רבי יוסי (שבת קי"ח) מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי, אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו, ואז בקומו יהיה מכוסה, ואל יאמר, הנני בחדרי חדרים בבית אפל, מי רואני, ומי מעידני, כי מלא כל הארץ כבודו, לפניו כחשכה כאורה, וילבש בגדיו, ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו, כי עקר מצות ציצית לזכרון ללבשו תמיד, כי לזכרון המצות נתנה ולמען לא יסור האדם אחרי שרירות לבו ואחרי מראה עיניו המחטיאות את הגוף. והדרך הזה לא ימצא כי אם בלכתו בדרך אשר דברי ערוה מצויים שם, על כן ילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ ידיו…

וילך ויבדוק עצמו בבית הכסא, ושם יהיה צנוע, אל יגלה עצמו כי אם לפניו טפח ומאחריו טפחים, והאשה מלאחריה טפח ומלפניה ולא כלום. ולא ישתין מעומד פן יהיו ניצוצות נתזים על רגליו ויראה ככרות שפכה… מאד יש לו לאדם להתחזק ולקדש עצמו אף במותר לו… (ספר היראה)

…וישכב ויסיר חלוקו במטתו, ולא יראוהו קורות ביתו מגולה, ואם יש שם כתבי קודש במקום אשר הוא שוכב שם יכסה… ואל יישן פרקדן, פן ישים ידו על הערוה, ואם יש לו אשה יהיה צנוע, ויזהר מדבר עמה נבלה, כי אף שיחה בטלה שבין איש לאשתו על הכל בא במשפט. ובשעת בעילה אל יהרהר באשה אחרת, כי כמעט עושה בניו ממזרים… ויזהר מאד מאד שלא יוציא שום נבול ודבר ערוה מפיו, אף דרך שחוק, ויתכוון בשעת מעשה לשם מצוה, ושיהיו לו בנים שילכו בדרכי השם, ולא יתכון להנאתו… (שם)

ואסור לאדם להסתכל באשת איש מן התורה, שנאמר (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ואמרו רז"ל לבא ועינא תרי סרסורי לחטאת. ואסור להסתכל אפילו בפני אשה פנויה מדברי קבלה, שנאמר (איוב ל"א) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. כל המסתכל באשת איש מכשיל כח יצרו הטוב, והודו נהפך למשחית, שכך אמרו רז"ל (סנהדרין צ"ב) המסתכל בעריות קשתו ננערת. ואשר לא ישא עיניו אל אשת איש, זוכה ותחזינה עיניו בנועם ה', מדה כנגד מדה, חלף עבודתו אשר לא זן עיניו ממראה האיסור, שכך אמרו רז"ל כל הכובש עיניו מן העריות זוכה ומקבל פני השכינה, שנאמר ועוצם עיניו מראות ברע…

ואסור ליגע באשת איש בידיה ופניה או בכל אבר מאבריה מן התורה, שנאמר (ויקרא י"ח) "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו". וכן היא הלכה ברורה שהקריבה הזאת היא הנגיעה בידיה או בפניה או בכל אבר מאבריה, כדי ליהנות מן המגע. וזאת מן העבירות החמורות שבתורה, ומתבאר במסכת סנהדרין (ע"ה א') כי ראוי לאדם שיהרג ואל יעבור על זה. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה בחכמתו, (קהלת ז') "ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה, טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה".

ואסור להרהר באשה מן התורה ואפילו היא פנויה, וחמור בפנויה ההרהור ממגע, שעל ההרהור עובר בלאו מן התורה, שנאמר (דברים כ"ב י') "ונשמרת מכל דבר רע", ופירשו רז"ל (ע"ז כ') שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה. (אגרת התשובה יח והלאה)

רבינו בחיי:

…הלא תראה הנביאים כלם יזהירו תמיד על מדה זו בהוכיחם את ישראל, הוא שכתוב "גם בוש לא יבושו גם הכלם לא ידעו", והנה לשון בושת הוא לשון כולל הצניעות והענוה, והוא כולל גם כן הבזיון והחרפה. הצניעות והענוה הוא שנתחייב אדם שיהיה לו בושת מהקב"ה ומן הבריות, הבזיון והחרפה הוא שיתחייב אדם שיהיה זהיר שלא יביא את חבירו לידי בושת, שלא יביישנו לא בדבור ולא במעשה ושלא ילבין את פניו, כי כל מי שיש שלו בושת מהקב"ה אי אפשר לו שיבא לידי בושת לעולם… (כד הקמח הלבנה)

ספר החינוך:

משרשי המצוה, הרחקת הזמה, כתבתי בפרשת וישמע יתרו בלאו דלא תנאף מה שידעתי. וזאת המצוה גם כן מאותו השורש הוא, שנמנעו מלהתקרב עם הערוה שום קורבה, לפי שידוע כי הקירבה סבה אל גלוי ערוה, ימשכו כמה תקלות וכמה הפסדים כמו שכתבתי שם…

מדיני המצוה, מה שאסרו חכמים ז"ל בזה לגדר, והוא שלא יקרץ אדם בידיו וירמוז בעיניו לאחת מן העריות ושלא לשחק עמהם כלל, ואפילו להריח בשמים שעליהם אסרו, ושלא להביט בנשים כלל, ואפילו בפני כלה בכונת הנאה, ואפילו באצבע קטנה שלהן אסרו להסתכל חוץ מאשתו של אדם שמותר לו להביט ביפיה, ואפילו בעודה נדה, מפני שהיא מותרת לו לאחר זמן, וחזקה בישראל שיצרו מסור בידו בכגון דבר זה שתלוי בזמן, ודוקא במקום מגולה שבה התירו להסתכל בעודה נדה, אבל לא במכוסה כדי שלא ילבשנו יצר הרע. ואמרו רז"ל גם כן שאסור להסתכל אפילו בשערה של אשה האסורה לו, ואפילו לשמע קולה לכונה שיהנה בה אסור, ואפילו להסתכל בבגדי צבע של אשה, כלומר בבגדים נאים שדרכן לעשותן מבגדים צבועים אסור להסתכל בהן כל זמן שמכיר האשה הלובשת אותן, לפי שמתוך ראית המלבוש יבוא להרהר בה. והרחיק גם כן שלא לשאל בשלום אשת איש כלל ואפילו על ידי בעלה. ורוב פרטי הרחוקין שהזהירו עליהן בענין זה. אבל כלל הדבר הוא, שלא יעשה האדם שום דבר בעולם המביאו לידי הרהור בנשים לא במעשה ולא בדבור ולא שום רמז לקרב דעת האשה הקלה עם דעתו, אלא באשתו לבד. וכענין זה היה מוכיח הנביא אנשי דורו באמרו להם (ירמיה ה' ח') "איש אל אשת רעהו יצהלו", כלומר לפי דרכם שנראה כאלו אינם מתכונים לכך, ירמזו לנשי רעיהם רמיזות של נואף ומגביהין קולן בענין שישמעו אותן הנשים ויתעורר יצרן אל אהבת הנאוף…

ולכן הזכירו ז"ל קצת מהם, ובשאר יזהר כל אחד ואחד לשמר עצמו לפי מה שימצא את גופו, כי השם יראה ללבב, ומכל מקום לפי הדומה מכל מה שהזהירו ז"ל אין אדם רשאי לזוז ממוסרם הטוב, ואף על פי שהוא מוצא עצמו חשוך התאוה קצת, לא יאמר כיון שאני מוצא עצמי כן, מה אכפת לי אם אסתכל בנשים, כי יודע אני בעצמי שלא יתעורר יצרי בכך, שהרבה אמרו כן ונכשלו. ועל זה רמזו ז"ל (סוכה נ"ב א') באמרם כי היצר בתחלה חלש מאד, והולך ומתחזק על האדם הרבה. ואתה בני הזהר על זה מאד, ואל יבטיחך יצרך ואם אלף ערבים יתן לך. וזה שאתה מוצא קצת מעשים בגמרא מראים סותרים דברי אלה, כלומר שאפילו במה שאסרו ז"ל בנשים לא היו קצת מהן חוששין, אין זה סתירה כלל לדברי, דבמקום מצוה הוא דוקא שהיו מקילין קצת, כמו שמצינו ברבי יוחנן (ברכות כ') דהוה יתיב אשערי טבילה, כדי שיתסכלו בו הנשים וילדו בנים נאים כמותו, והוא לא היה מסתכל בהן חלילה… ועוד שהם ז"ל היו כמלאכים שלא היה עסקם אפילו שעה קלה כי אם בתורה ובמצות והיתה מפורסמת כונתם לכל העולם כשמש, ולא היו מרגישים הרגש רע בשום דבר מרוב דבקותם בתורה ובמצות. אבל אנחנו עכשיו אין לנו לפרץ אפילו גדר קטן בענינים אלו כלל, אלא לשמר כל ההרחקים שהודיעונו ז"ל בפרט. ובמה שלא הזכירו הם יש על כל אחד ואחד לעשות כפי מה שימצא את גופו מוכן לכך… (אחרי מות מצוה קפח, וראה שם עוד)

בעל הטורים:

והיא תראה את ערותו ונכרתו לעיני – רמז למה שאמרו (נדרים כ') המסתכל באותו מקום הויין ליה בנים סומין, וזהו וראה את ערותה, שמסתכל באותו מקום, ונכרתו לעניני בני, שהבנים יכרתו עיניהם. (ויקרא כ טז)

עינך לא יהיה לך בכיסך – לומר לך שלא יסתכל בכיס מבושיו ובערותו. (דברים כה י)

מנורת המאור:

להרחיק מן האדם כל הרעות המזדמנות לבא לו בסבת המשגל גזרו, שלא יסתכל באשה ואפילו בבגדיה, כדי שלא יבא לידי הרהור, כי במה שאדם מסתכל מושך לבו אחריו ואחר כך פועלו, כמו שאמרו ז"ל עינא וליבא סרסורי דחטאה נינהו, ועל כן ציוו לעשות הרחקות בדבר… (כלל ב חלק ג פרק ב וראה שם עוד)

ולא האנשים בלבד שיש להם ליראה מן החטא תמיד, אלא אפילו הנשים שיש להם בושת יותר בדבר, תפחדנה מלהיות מפותות לדבר עבירה, שכבר מצינו בגדולה שבנשים שהיתה מתלוצצת במה שאמרו ז"ל דעתן של נשים קלה ונכשלה בדבר, כדגרסינן בפרקא קמא דע"ז י"ח ב', אזל רבי מאיר וערק לבבל. איכא דאמרי משום מעשה דברוריא, פירש הקונטרס, שפעם אחת לגלגה על מה שאמרו חכמים נשים דעתן קלה (קידושין פ' ב') ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם, וצוה לאחד מתלמידיו לפתותה לדבר עבירה, והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית, וכשנודע לה הדבר חנקה עצמה, וערק רבי מאיר מחמת כיסופא… (שם פרק ו)

ראה עוד נר ז כלל ב חלק א פרק א.

אברבנאל:

ותפול מעל הגמל – הטתה עצמה לצד אחר או הרכינה על הגמל שלא יראה פניה מהצניעות… (בראשית כד סד)

ספורנו:

כי תשטה אשתו – תסטה מדרכי צניעות. ומעלה בו מעל – חללה את קדש ה' אשר אהב בקדושי האישות בחבוק ונשוק זולת אישה ודומיהם. (במדבר ה יב)

מהר"ל:

…ויש לרבותינו ז"ל במדרש במלת "ואיו למה זה עזבתן את האיש", אמר להם שמא מאותו זרע שאמר איה שרה אשתך שכל העולם מתברך בשביל אותו זרע, בארו בזה כי מה שאמר ואיו כלומר איש כזה שאמרתם עליו כך מורה שהוא איש צנוע בדרכיו, שהרי יעשה טובה לי ולא בא עמכם אלי ואני צריך לשאול עליו איו, וזה הוראה על צניעת דרכיו, ולו לא היה צנוע בדרכיו היה רץ אלי לומר אלו דברים. ואולי הוא מזרע של שרה שאמרו המלאכים עליה איה שרה אשתך, להורות על מעלתה שהיא היתה צנועה, ובשביל כך היתה ראויה לבן שעל ידו כל העולם מתברך. כי הצניעות מורה על הברכה, שכל ענין הברכה צנוע ונסתר, כי הדברים הפחותים אין מדריגתם פנימי ואינם ראויים לברכה, אבל דברים אשר הם עליונים במעלה הם פנימים, והם ראוים לברכה מצד אשר הם פנימים נסתרים. וכבר התבאר זה כי הצניעות וההסתר מורה על עילוי מעלה, וכל ברכה בהסתר ובצניעות, והפך זה הגלוי מורה על שפלות וחסרון, ואין ברכה בו… ולכך שמא ישא אחת מכם ויהיה מזרעכם מתברך כל העולם… (גבורות ה' פרק כ)

…דבר זה דברי חכמה ואמת, דהוה דביתהו חייפא רישה וכו'. רוצה לומר כי אין ראוי להמשך אחר האמת במדת הצניעות, וכמו שאמרו במסכת בבא מציעא בהני תלת מילי עבידי צורבא מרבנן דמשני במילי, ואחד מהם בפוריא,   כי הצניעות בשבילו ראוי שישנה האמת, והצניעות והאמת זה כנגד זה, כי מצד האמת אין ראוי לשנות כלל, אך הצניעות דוחה האמת עד שמותר לשנות מפני הצניעות,  וחייפא רישה דקאמר שהגיע אל דבר שראוי בו הצניעות, ובודאי שמותר לשנות בשבילו, ומכל מקום היה זה גורם שמתו שני בניו, כי דבר שנתן לו בשביל שכל דבריו היו באמת, ולכך היה לו הכל כסדר ולא היה יוצא דבר אחד מן הסדר הראוי, וכאשר היה משנה ומחליף האמת אז נטל ממנו מה שבא לו בשביל שהיו כל דבריו נמשך אחר האמת… (נתיב האמת פרק א)

בספר משלי "בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה". שלמה המלך רצה לומר כי עם הזדון, דהיינו מי שאינו צנוע והוא נקרא זדון שאין לו בושה להיות מתפעל מן הבריות וזה נקרא זדון לב, וכאשר האדם הוא כך בא קלון וחרפה אליו, כפי מדתו אשר נמשך אחריו שהוא רחוק מן הכבוד ולפיכך ויבא קלון, ואת צנועים חכמה, כי מי שהוא בצניעות נמשך אחריו החכמה, כי החכמה ראויה לה הצניעות.

ובמדרש חכמות בחוץ תרונה, שאל ר' שמואל בר נחמני את רבי יונתן בן אליעזר שהיה עומד בשוק, אמר ליה שנה לי פרק אחד, אמר ליה לך לבית התלמוד ואשנה אותך, אמר ליה לא למדתנו חכמות בחוץ תרונה… והטעם בכל זה כי החכמה בעצמה היא צנועה ונסתרת ואין החכמה בנגלה, ולפיכך כמו שהיא החכמה בעצמה כך ינהג עם החכמה שילמד בצניעות, דהיינו בסתר, וזה שאמר כאן גם כן ואת צנועים חכמה, דהיינו מי שכל מעשיו בצניעות ובנסתר נמשך אחריו החכמה שהיא צנועה ונסתר, אבל מי שכל מעשיו בבלתי צניעות זה הוא גשמי ואין ראוי אליו החכמה, שכמו שיש אל החכמה מעלה עליונה נסתרת, כך יש אל החמרי מדריגה שפלה נגלית, כמו שבארנו דבר זה בכמה מקומות, ואם כך הוא שיהיה נוהג צניעות עם התורה כל שכן וקל וחומר בשאר דברים, שכאשר לא יהיה נוהג יש גנות וחרפה וודאי צריך שיהיה נוהג בצניעות.

ובפרק לולב וערבה, דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים חמוקי יריכך למה נמשלו דברי תורה לירך, לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, והיינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך", זה הכנסת כלה והלוית המת, והלא דברים קל וחומר, ומה דברים שדרכן לעשות בפרהסיא אמרה תורה והצנע לכת עם אלקיך, קל וחומר דברים שדרכן לעשות בצנעא. פירוש דבר זה, כי ראוי שתהיה לתורה מדרגה הפנימית העליונה, כמו שהתבאר זה, ולפיכך אין ראוי שיהיה האדם נוהג בדברי תורה רק כפי מעלתה שהיא נסתרת, וינהג בה מנהג צניעות כמו שראוי לתורה שיש לה מדריגה נסתרת, ומביא ראיה מהא דאמר ר"א מה ה' דורש ממך וכו'…

וקרא הכתוב הכנסת כלה והלוית המת והצנע לכת עם אלקיך, כי הצניעות הוא הכבוד בעצמו, וכאלו אמר הכתוב שידבק בצניעות שהוא הכבוד, דהיינו להכניס חתן וכלה לחופה, ויהיה מלוה את המת וזה צניעות וכבוד. ואין לפרש על צניעות עצמו שיהיה נוהג בצניעות, שזה אינו דומה אל עשות חסד ומשפט, רק רוצה לומר שיהיה עושה צניעות וכבוד לאחרים, דהיינו הכנסת כלה והלוית המת, ומעתה למדנו קל וחומר ומה דברים שדרכן לעשות בפרהסיא, כגון הכנסת כלה והלוית המת אמרה תורה שיהיה בצניעות, והוא כבוד המת, כי כאשר בני אדם מכניסים החתן והכלה ומלוין את המת דבר זה הוא צניעות, שבני אדם המכניסים הכלה בתוכם נסתרת והוא דרך כבוד, וכן המת נסתר בתוך בני אדם המלוים, כך יראה פירושו וקל וחומר שאר דברים שיש לעשות בצנעה, שאם לא יעשה אותם דרך צניעות יהיה גנאי, ואין להאריך יותר. (נתיב הצניעות פרק א)

ובפרק הרואה, ואמר להרגך ותחס עליך… אלא צניעות שהיה בך היא חסה עליך… התבאר לן הדברים אשר אמרנו, כי מה ענין הצניעות שהיה חסה עליו שלא להורגו, אבל הדברים כי הצניעות ראוי אליו הסתירה ביותר, וכמו שהוא היה עושה דבריו בצניעות, לכך כאשר בא אדם לשלוט בו היה נסתר וצנוע ממנו עד שלא היה יכול לשלוט בו, ודבר זה ידוע מענין הצניעות, שכל ענינו הסתר ואינו נגלה בחוץ, רק כל מעשיו בהסתר ובצניעות, ולפיכך היה נסתר גם כן בשמירה עד שלא היו שולטין בו. ודבר זה מבואר. (שם)

ודבר זה נתבאר בנתיב הצניעות, כי הצניעות מורה על פרישה מן החמרי, כמו שאמר המקדש עצמו בשעת תשמיש, לפי תשמיש בעצמו כאשר הוא עושה שלא בצניעות הוא מעשה בהמה, אבל אם מקדש עצמו, דהיינו כאשר עושה מעשה זה בצניעות, ואז דבר זה הוא קדושה, ולפיכך ראוי שיהיו לו בנים זכרים, כי הזכר אינו חמרי כמו שהיא הנקבה שהיא חמרית, ולכך ראוי לזכר. ועוד מטעם הצניעות, כי הזכר בא ממקום צנוע נסתר, שהרי הוא במספר ברכה, שכל ברכה הוא ממקום נסתר, וכאשר מקדש עצמו בצניעות ובהסתר זוכה לדבר שהוא כן, שיהיה הולד זה זכר שהוא בא ממקום צנוע נסתר. (נתיב הפרישות פרק א)

…פירוש אלו ד' דברים כולם יש בהם צניעות וקדושה, ואמר כי השי"ת אשר הוא קדוש בתכלית הקדושה שונא אלו דברים, ואני אף כי אין האדם קדוש מכל מקום ראוי שיהיה שונא אלו ד' דברים שהם יוצאים מן הצניעות, כאשר נכנס לביתו פתאום, כי באולי עושים שם מלתא דצניעות, וזה שנכנס לביתו פתאום ואינו מקפיד על זה, הקב"ה שהוא קדוש ומופרש מן הדבר שהוא יוצא מן הצניעות הוא שונא אותו. ואדם אשר יש בו נשמה עליונה קדושה צנועה יושבת בחדרי חדרים ראוי שישנא אותו גם כן. והאוחז באמה ומשתין מים כי דבר זה ערוה וזנות והוא משחית זרעו, והקב"ה שונא אותו כאשר אינו נוהג בקדושה ובפרישה… ואמר עוד והמשמש מטתו בפני כל חי, כבר אמרנו כי ראוי אל האדם שיש בו פרישות וקדושה לעשות מעשה זה בצניעות ובקדושה, שאם לא כן הרי נחשב ונמשל כמו בהמה חמרית… (שם פרק ג)

…ומפני כי אסתר צנועה היתה וכמו שהתבאר, וההדס אשר עליו שלו חופין את עצמו ובזה הוא צנוע, ולכך השם הראוי לה הדסה, וזה פירוש הוא אסתר, כלומר שיש לה מדריגה פנימית נסתרת בשביל הצניעות שבה, ובשביל כך זכתה לגאולת ישראל, ומה שאמר שהיתה מסתרת דבריה, פירוש שהיה לה מדת הצניעות, ולפיכך זכתה לאבד את המן, ודבר זה ידוע כי מה שנקראת אסתר יורה על מדריגה נסתרת עליונה ופנימית שהיה לה, וכמו שיתבאר בסמוך, כי הצנוע דוקא מאבד זרע המן, ודבר זה רמז הכתוב במה שאמר על עשו "יסחבום צעירי הצאן" (ירמיה מ"ט), ותרגום יהונתן זוטרי דאחוי, שאין עשו נופל רק ביד שבט בנימין, שהוא הצעיר, כי הצעיר יש לו הצניעות יותר, שהרי לא יצא אל הנגלה רק באחרונה, ולכך יש לו הצניעות וההסתר, וכמו שיתבאר בסמוך, ולכך נפל המן ביד מרדכי ואסתר שהם משבט בנימין, ובפרט ביד אסתר שנקראת על שם הצניעות, וגם מרדכי היתה לו מדה עליונה הנסתרת כמו שיתבאר, כי כל שהוא צנוע אינו מוכן לצאת אל הנגלה, שהרי לשון צנוע משמע שהוא צנוע ואינו ממהר לצאת אל הנגלה… (אור חדש ד"ה ויהי אומן את הדסה)

כל כלה שהיא צנועה וכו', פירוש כי ראוי שהצניעות גורם למלכות ולנביאים, וביאר זה כי הצניעות הוא התקדשות מן הערוה, ואשר הוא קדוש מן הערוה דבר זה הוא מעלה נבדלת מן הגשמי, כי הזנות הוא חמרי גשמי, כמו שביארנו זה בכל מקום, כי הוא דבר בהמי, ואשר מתקדש עצמו מן הזנות הוא הסרת הגשמי, ולכך אמרו ז"ל כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויצאו ממנה מלכים ונביאים, כי המלכים יש להם מעלה נבדלת מן הגשמי, ולכך היו המלכים נמשחים בשמן המשחה כמו כהן וכלי קודש, ויותר יש למלך קדושה שהרי המלך קודם לנביא… (חידושי אגדות סוטה י א)

אין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע וכו', פירוש כי השם הזה הוא קדוש בגבורה, כאשר ידוע מטהרתו של שם מ"ב, ולפיכך צריך צניעות, כי הצניעות מורה על רוב הטהרה והקדושה, וכן מי שעומד בחצי ימיו, כי מי שהוא ילד הוא נוטה אחר הגוף… (שם קידושין עא א)

שכר שיחה נאה וכו', פירוש כי שיחה נאה מורה על הצניעות, שלא קראו מואב שהוא מאב, וזהו צניעות, ובשביל כך בניה דהיינו עמון גם כן נמשכים אחר זה, שהיו יותר צנועות מן מואב, ומפני כך אסרה תורה בהם אנגריא, שכבר התבאר כי הצניעות היא סבה שיהיה נשמר מן האויבים, שכך לשון צניעות, שהוא לשון מוצנע ונסתר, ומפני כך הוא מוצנע ונסתר גם כן שלא ישלטו בו אויבים… וכבר בארנו במקום אחר כי הצעיר, והוא האחרון, מסוגל לצניעות, כי אשר הוא יוצא ונולד אחרון והיה מוצנע עד שהוא אחרון מסוגל אל הצניעות ביותר. (שם בבא קמא לח ב)

ומה שאמר ובשביל צניעות שהיה ברחל וכו', דבר זה ענין מופלג, כי הצניעות לפי מדריגת הצניעות אשר בארנו גם כן במסכת מגילה שאמר שם בשביל צניעות שהיה ברחל יצא ממנה שאול, ותראה מזה כי הצניעות מביאה המלכות, שהיא המדריגה העליונה, כי לפי מדריגת הצניעות שהוא צנוע ונסתר מגיעה למדריגה העליונה שהמדריגה צנועה ונסתרת מן הכל, כמו שמבואר שם, ולפיכך מצד הצניעות זכתה שהחזיר לה הבכורה, כי הצניעות ראוי לזה, אף על גב כי הצניעות כבר היה לה אין זה קשיא למבין, כי מדריגת לאה גדולה לפי שעה בלבד, והיה ממהר לבא וממהר להסתלק בשביל סבה מה, כמו שאמרנו. אבל רחל היתה לה הכנה בעצמה אל הבכורה, ולפיכך על ידי סבה שחלל ראובן יצועי אביו נטלה הבכורה מלאה ונתנה לרחל שהיתה מוכנת מצד עצמה לבכורה, כי היא היתה אשת יעקב כמו שהתבאר, והוא עצמו הצניעות שהיתה לרחל, כי מכח זה היתה ראויה ליעקב אשר היה ליעקב המדריגה העליונה הנסתרת. (שם בבא בתרא קכג א)

של"ה:

צניעות: מעלה גדולה ונפלאה היא מדת הצניעות, שיהא אדם צנוע בכל דרכיו, במאכליו ומשתהו בדיבורו ובהילוכו במלבושיו, צנוע עם אשתו, הכלל כל עניניו יהיו בצניעות ובבושת פנים, כי גדולה מעלת הבושה. רבי יוסי היה מתפאר בצניעות שלא ראו קורות ביתו שפת חלוקו, הרי שהיה צנוע אף בחדר משכבו, ואף בחשך מחויבין אנחנו ללמוד דרכי צניעות מאברהם אבינו, כשאמר לשרה כשירד למצרים הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, ופירשו רז"ל שעד עכשיו לא הכיר בה מרוב צניעות שבשניהם… ומכל שכן האשה שהיא מחויבת להיותה צנועה ביותר, שיהיה כל כבודה בת מלך פנימה, ותסתיר עצמה מכל אדם שבעולם בכל מה דאפשר, ועיניה תמיד למטה ודיבורה בנחת ולא יראה ולא ימצא ולא יהיה מגולה מכל גופה אפילו במשהו, שלא תכשיל שום אדם במראית עין… ולא ישמע קולה כי קול באשה ערוה, ולא יראה שער משערותיה. והפליג מאד בזוהר על חטא הזה, ואפילו בחדרי חדרים צריכה ליזהר.

וצניעות אשר ינהגו איש ואשה בעת זיווגם האריכו רבותינו במאד, ולקמן בקדושת הזווג יוזכר גם כן קצת מדרכי הצניעות. וכן האריכו בצניעות אכילה ושתיה במאד מאד, ויוזכר גם כן קצת לקמן בקדושת האכילה. וראה עד היכן מעלת הצניעות, כי לא מבעיא שצריך להיות צנוע בבית ובחוץ, כי מלא כל הארץ כבודו ית"ש, וכמו שכתוב הצנע לכת עם אלקיך, אלא אפילו במקום שריית הקליפות, במקום המטונף בבית הכסא יש כמה וכמה דיני צניעות איך מחויב אדם להתנהג, כמוזכר בתלמוד ובפוסקים… וסוד הענין הוא שלא יתן פתחון פה לקליפות החונים שם לקטרג, על כן יתלבש בקדושת הצניעות, וגם מכח הצניעות שעושה שם נשאר דבק בקדושה אף שיהא במקום טומאה, קל וחומר לשכינה במקומות הטהורות שיהיו כל עניניו בצניעות הן בגילוי הן בסתר, כי הכל גלוי לפניו ית' ומלא כל הארץ כבודו.

שאל להחכם מה הצניעות, אמר לו שיתבייש בפני עצמו, ודבר זה מרומז בדברי הנביא עליו השלום, "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך", אמר עם אלקיך, כי לא די במי שהוא צנוע נגד בני אדם, אלא אפילו בהסתר במקום אין רואה, כי עם השי"ת תהיה צנוע בכל החושים, מישוש טעם ריח שמיעה ראיה, נקוט האי כללא בידך, כל דבר שלא היית עושה למשל אם היית עומד לפני משה רבינו ושבעים זקנים ככה תנהוג בסתר, זולת הענינים ההכרחיים כמו הזיווג וכמו בית הכסא שמוכרח לעשות אותם, מכל מקום יהיה בצניעות יתרה ויתירה.

עוד מעלה גדולה ונפלאה רמה ונשגבה הנכללת במדת הצניעות, הצנע לכת עם אלקיך היא מעלת התבודדות שיתבודד האדם וישב בדד בד' אמות של הלכה שלו סגור ומסוגר מן המקדש לא יצא, רצוני לומר מבית הקדושה שלו, ולא יתערב בין בני אדם, וכמו שאמר ירמיה מי יתנני מלון במדבר, כי אז ניצול האדם מכל העבירות שבין אדם לחבירו, גם נשאר קודש בדיבור במחשבה ובמעשה, וניצול מתאוה וחמדה ועוסק בתורה, כי אין לך בטולים נגדו, ואינו לומד ממעשה הדור, ומתייחד עם קונו, וזהו הצנע לכת עם אלקיך, שיהיה מוצנע ומוסגר ואין אתו רק השי"ת, ואף כשהולך מההסגר שלו לא ילך רק עם אלקיך, כלומר לבית הכנסת ולבית המדרש שהם בית אלקים, ובחזרתו משם תכף ומיד יחזור להסגר שלו… (שער האותיות צ, וראה שם עוד וערך התבודדות)

ובמסכת אבות תנו ואל תרבה שיחה עם האשה… וגרסינן במסכת דרך ארץ אל תרבה שיחה עם האשה, שכל שיחתה של אשה אינה אלא ניאופין, ותחילת הזנות שיחה עם הנשים, ומתוך השיחה באין אל השחוק, ומתוך השחוק באין לידי קלות ראש, ומתוך קלות ראש באין לזנות… לפיכך כל מי שיש בידו יראת חטא יציל עצמו מרשת זו הטמונה לכל בני אדם המביאה לאדם לידי זנות, שהיא קשה מכל העבירות, כי כלם אפשר לו לאדם לעשותם לבדו, והזנות אי אפשר לעשות אלא עם שנים, איש עם אשה, או אשה עם איש, נמצא שניהם חוטאים ומחטיאים. ואוי להם לאלו שהולכין במחול עם נשים דעוברין על כל אזהרות רז"ל, דאפילו במרצה מעות מידו לידה, דבעבידתיה קא טריד, עם כל זה יד ליד לא ינקה, קל וחומר כשמשים יד ליד ממש ולשם שמחה, כי השטן מרקד, וגם הוא מסתכל בה, וכבר אסרו להסתכל בבגדי צבעונין שלה, והוא מסתכל אז בבגדיה ובפניה בפנים שוחקות וגם משיח עמה שיחות קלות ראש, ואפילו היא בתולה… ובפרט כי רובן הם נידות כי הגיע וסתן והרי היא ערוה, על כן מטמא את עצמו במגע…

יראה לי דכל מה שאסור לאדם באשתו נדה, כגון הא דתנן לא יאכל הזב עם הזבה ואיסור נגיעה והושטה וכיוצא בה כולן אסורין מקל וחומר באשת איש… (שם אחרי כללי הברכות)

אור החיים:

ויקהל משה – …ובזוהר הקדש שהקהיל האנשים לצד אחד, שהיה השטן מרקד ביניהם ושלא יזיק חס ושלום. (שמות לה א)

אל תחלל את בתך – יצוה למי שיש לו בת שלא ינהג בה מנהג חולין להראותה בפני כל ולהתנאות לפניהם, אלא כבודה בת פנימה, והגם שיתכוון להנאת זיווגה שיודע כי בת יפה ונעימה היא ותנשא לראוי, יצו הא-ל כי חילול הוא לה, והיוצא מזה הוא להזנותה ולא להשיאה, כי יבער בה האש הטבעי, וגם תהיה סבה להבעיר יצר בלב רואה וחומד, שחוש הראות יגדיל החפץ ויבטל כח הרצון במניעה ויטהו לחפץ המעשה רחמנא ליצלן. (ויקרא יט כט)

וטהורה היא – לצד שאמר ונזרעה זרע התנה שטהורה ממעשה מגונה שהוא מעשה הנואפים הקודמים לביאת חשק, וחיבוק ונישוק והדומה, אז הוא שיטיבו לה המים, ואם לא נטמאה אבל לא נטהרה מענפי החטא, הגם שתנקה מהעונש לא יגיעוה הטובות. וכן מה שהשביעה "כי שטית וכי נטמאת", כי שטית הוא דברים הקודמים לטומאה… (במדבר ה כז)

רש"ר הירש:

והנה הכתוב חוזר ומדגיש "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו", שניהם היו ערומים, ולא היה עליהם להתבייש, כך למדנו הכתוב את שויון האיש לאשה, לא רק מבחינה גופנית, אלא גם מבחינה רוחנית, שניהם נצטוו בשוה להיות טהורים מוסריים וקדושים, הדור כולו חולה אם אין שני המינים שואפים כאחד להטהר בטהרת היסוד, המין האנושי חולה אם נערים וגברים מורים היתר לעצמם בתוקף הנעורים והגבריות את מה שאין להרשות לנערה ולאשה. אות ברית קודש חתומה על גופו של האיש, ובצדו אזהרה "התהלך לפני והיה תמים"… (בראשית ב כה)

ואיש לא ידעה – לא רק בתולה היתה כי אם צנועה היתה, עד כי שום גבר לא העיז מעודו להתקרב אליה מתוך חיבה וקלות ראש, האשה הצנועה באמת, הדר לה ותואר לה, שלא מדעתה הופעתה עושה רושם, וגם הקל שבפרחחים לא יעיז לנבל את פיו בנוכחותה, קל וחומר שלא יהין לתלות בה עין חמדנית. (שם כד טז)

אל תחלל את בתך – ייעודה המוסרי של הגופניות האנושית הופגן בקבוצה הקודמת, בפאת ראש וזקן בגוף האדם עצמו, אך מצות אלה נוהגות רק באיש ולא באשה, כי הטבע והתורה מניחים שצניעות יתירה לאשה מטבעה, ושוב אין היא זקוקה לאזהרה מיוחדת על כך, לא האשה אלא השחתת האיש תסכן את המוסריות של הכלל. אם יעלה בידי התורה לשמור על מוסריות האיש הרי טבעה המוסרי של האשה שומר מאליו על צניעותה ועל מוסריותה. (ויקרא יט כט)

שפת אמת:

במדרש ואתה מרום לעולם ה'… וברש"י ובמדרש כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, יובן הענין על פי מה שאמרו במדרש כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא באה לעולם וכו', ממילא מדה טובה מרובה שעל ידי קדושה מעריות זוכין להכנס בכלל ישראל אף אותן שאינן ראוין, כדמצינו ולא יראה בך ערות דבר ושב, אף על פי שהיו ראוין להשראת השכינה, על ידי הערוה מסתלקת השכינה מהם, מכל שכן על ידי גדר ערוה, הגם שלא היינו ראוים, בלא זה משרה הקב"ה השכינה בינינו, דמכלל שאמרו כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, משמע דאיירי באין ראוין בלא זאת רק על ידי זכות גילוי עריות בלבד כנ"ל. והאמת כי הג' עבירות שמחויבין למסירות נפש בעבורם מכל שכן כשנשמרין מהם בודאי מביאין קדושה, שעל אלו ג' דרשו ונקדשתי בתוך בני ישראל וכו'… (קדושים תרמ"ב)

שם משמואל:

ולפי זה יובן ענין הסוטה… דבודאי לא נפלה בפעם אחת מאיגרא רמה, היינו הבנות הכשרות והצנועות, לבירא עמיקתא שוחה עמוקה זונה, אלא שתחלה זלזלה בדרכי הצניעות, והיה נראה בעיניה כאילו זה לפנים משורת הדין ויכולה להיות אשה כשרה אף בלתי היות צנועה, אך באשר נטתה מדרכי הצניעות על ידי כן נסתלק הכח הנעלם הנ"ל דהיינו שתי אותיות יו"ד ה"א השומר כנ"ל, ושוב בא כח הטומאה לעומתו ושורה בה… והוא המושך אותה ותוקפה בכח עד שהפילה לבאר שחת, ובאשר עיקר הגורם לכל אלה היא הנטיה הראשונה שנטתה מדרכי הצניעות, ומאז והלאה היא כמעט אנוסה בדבר, על כן הנטיה הראשונה תופסת את השם ונקראה סוטה, וכח רע זה הוא הרוח שטות שהזכיר רש"י… (נשא תרע"ח)

ר' צדוק:

…וזה טעם בנין בית ב' על ידי מלכי פרס, כמ"ש (בברכות ח') בשבח הפרסיים צנועים וכו', שזה היה ניצוץ קדושה שלהם מדת הצניעות, רק דמייתי עלה תיכף אחר כך, אלו פרסיים המקודשים לגיהנם, דאסור לספר בשבח עכו"ם. ובאמת הם מעלתם היא המביאתם לגיהנם, כי צניעותם היא כדי למלאות תאותם ביתר שאת… ומכל מקום לגבי ישראל הוא טוב, וזכתה אסתר כמשז"ל (מגילה י"ג ב') בשכר צניעות שהיתה בה וכו', והיא קלטה מדת הצניעות הטובה "הצנע לכת עם אלקיך", שגם היא ממדה זו להיות בהעלם ולא בהתגלות. וזה אי אפשר לקלוט רק מצד אומות העולם ומכחם, כי מצד שיש רע צריך צניעות, כמ"ש באדם הראשון אחר החטא נתחבאו, וכאז"ל (תנחומא תשא ל"א) בלוחות שניות אין לך יפה מן הצניעות, והיינו אחר החטא. וכן היה בית ב' נגד בית א' שהיה בהתגלות. וכאשר היא קלטה מדת הצניעות שבו, שהוא כללות האומה, אז היתה ישועה בהתגלות, כמשאז"ל (מגילה י"א) אימתי ראו כל אפסי ארץ וגו' בימי מרדכי ואסתר… (חלק ב צדקת הצדיק רנו עמוד קלז)

…ומיכל בת שאול שחקה על דוד המע"ה על שנגלה לעיני וגו', שהוא היפך הצניעות שלמדה בבית אביה. אבל באמת מה שהוא עושה היפך הצניעות הוא לכבוד שמים, ועל כן נענשה שלא היה לה ולד, כי היא רוצה שישמש בצניעות גם נגד כבוד שמים. וזה צניעות של אומות העולם, וכמ"ש באחשורוש דכשנכנסה אסתר (בלי רשות) כעס, שחשב דאין זה דרך צניעות, אף דהיא לבשתה רוח הקדש וכונתה לשמים… כי מעלת צניעות דישראל הוא רק כשאין להם צניעות במקום שאין צריך צניעות לשם שמים, וכמ"ש (מגילה י') בתמר בשביל שהיתה צנועה בבית חמיה יצאו ממנו מלכים ונביאים, וזה היה בעת שפשטה גדר צניעותה ותשב בפתח עינים, רק שכונתה היתה לשם שמים, ואז נתברר צניעותה שראויה לידבק בישראל ויהודא ולצאת ממנו מלכים ונביאים, ושאינו כצניעות הפרסיים… (חלק ד ליקוט מאמרים עמוד קפ)

מכתב מאליהו:

הנה הטביע הקב"ה באדם שכאשר צריך לעשות דבר שיש בו מן הפחיתות, מתבייש הוא ממנו ועושה אותו בצניעות, באדם וחוה אמרה תורה "ולא יתבוששו", אבל זה היה קודם החטא, שלא היתה בהם נקודת תאוה כלל, אפילו דקה מן הדקה, מה שאינו כן לאחר החטא, אחרי שאין בכח האדם להגיע בזה אל השלימות הגמורה, נמצאת בו הצניעות אשר תלמדהו שיש להתבייש מן התאוה. כן העוסק בהשתדלות, אם כי הוא מוכרח לזה, כי חטא אדם הראשון גרם לנו קללה זו, צריך לעשותה בצניעות, ויתבייש בלבבו בידעו שהוא עושה דבר שנראה כלפי חוץ כנגד כבודו של מעלה… וכשם שהצניעות מועילה בתאוה להפחית במדתה, כן גם בהשתדלות העצה היעוצה להשתמש בצניעות כדי שלא ירבה בהשתדלות יותר מהמדה. כדבר זה כתב הגר"א בפירושו ליהושע ב' א', "וישלח יהושע וגו' מרגלים חרש", פירוש שלחם בשתיקה, שלא יכשלו כבראשונה… (חלק א עמוד קצג)

…הרי מפורש בגמרא (סוכה נ"ב) שגם לעתיד לבא, כשהקב"ה ישחט את היצר הרע, וזהו הסבה להספד הנ"ל לחד מאן דאמר בגמרא, אפילו אז, בימות המשיח, כשיחזרו לדרגת אדם הראשון קודם החטא, מכל מקום יהיה צורך להעמיד אנשים לבד ונשים לבד! וכן מובא בחז"ל, שבתחית המתים יקומו המתים בלבושיהם, אף על פי שיהיו אז בדרגת אדם הראשון קודם החטא, שכתוב בו "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו", כי כל עניני הגוף שלהם היו קודש קדשים בלא תאוה ותערובת כונה חומרית, מכל מקום אותם צדיקים שיעמדו בתחיה, מכיון שעברו את חיי העולם הזה, יצטרכו עדיין לגדרי צניעות, כדי שלא לבא לידי הרהור עבירה, מתוך הרגל לחטא שנקבע בהם בשעה שיצר הרע היה בקרבם.

אותו קל וחומר של חז"ל לגבי בניית עזרת הנשים, על אחת כמה וכמה חל הוא על דורנו, בו שולט יצר הרע שלטון בלי מצרים. בימינו הרצון הוא אשר מכוון את השכל, בני אדם חיים לפי רצונם הפורק עול ושואף לתאוות, ומפתחים תאוריות ושיטות שונות ומשונות, פרי שכלם החולה, כדי להצדיק את דרכיהם. מקיימים בתי ספר ומוסדות חינוך מעורבים, מתוך מחשבה מסולפת שבחיים כאלה היצרים יותר מרוסנים, והם אינם מרגישים בטעותם הנוראה שההרגל לטומאה אינו הצלה ממנה, אלא אדרבא, בזה שוקעים הם יותר בתוך הטומאה, ונתונים לגמרי ברשות היצר הרע… (חלק ג עמוד מא)


הלימוד לעילוי נשמת:

  • הענטשא לאה בת יצחק ליפא
  • יונתן בן אפרים פישל
  • שילת בת יהודה
  • ידידה אשת חיל
  • רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
  • אלי ישראל בן מדלן
  • אפרים פישל בן מנוחה
  • נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.