ערך: כבוד אב ואם

כבוד אב ואם

(ראה גם: אב-ובן-ובת, אם, מכה אביו ואמו, מקלל)

תנ"ך:

כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך. (שמות כ יב)

כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך, למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך. (דברים ה טז)

זהר:

פתח רבי ייסא ואמר בן יכבד אב ועבד אדוניו, בן דא עשו דלא הוה בר נש בעלמא דיוקיר לאבוי כמה דאוקיר עשו לאבוי, וההוא יקירו דאוקיר ליה אשליט ליה בהאי עלמא. (תולדות רו)

…מכל מקום נענשה (רחל), שלא גידלה את בנימין, ולא היתה עמו אפילו שעה אחת בעולם, משום הצער של אביה, ואף על פי שנתכוונה לטוב. (ויצא שפ)

כבד את אביך וגו', בכל מיני כבוד, לשמחם במעשים טובים, כמו שאמר גיל יגיל אבי צדיק, וזהו כבוד אביו ואמו. כבד את אביך וגו', כבדהו (הקב"ה שנקרא אביך, והמלכות שנקראת אמך), בבגד נקי, שהוא כנפי מצוה (טלית נאה). כבד את ה' מהונך, זה תורה ומצוות… כבד את ה' מהונך, כבן שהוא חייב בכבוד אביו ואמו. משום שהוא משותף משתי טפות שמהן גופו של אדם, מטפה של אביו הלבן שבעינים ועצמות ואברים, ומטפה של אמו השחור שבעין ושערות ועור ובשר, ומגדלים אותו בתורה ובמעשים טובים. 

כי האדם חייב ללמד בנו תורה, שכתוב ושננתם לבניך, ואם אינו לומד אותו תורה ומצוות, הוא כאילו עושה לו פסל. ומשום זה כתוב לא תעשה לך פסל, ועתיד להיות בן סורר ומורה, ומבזה אביו ואמו, וגוזל ממנו כמה ברכות, כי משום שהוא עם הארץ הוא חשוד על הכל…

כמו שאדם מכבד את הקב"ה, כן צריך לכבד את אביו ואמו, ומשום ששותפות אחד יש להם עם הקב"ה עליו, וכמו שצריכים לירא מהקב"ה, כן צריכים לירא מאביו ואמו, ולכבד אותם יחד בכל מיני כבוד. למען יאריכון ימיך, משום שיש ימים למעלה (ז' ספירות), שבהם תלוים חיי האדם בעולם הזה. ובארנו את אלו הימים של האדם בעולם ההוא למעלה, וכולם עומדים לפני הקב"ה ובהם נודע חיי האדם. על האדמה אשר ה' וגו', הוא הבטחה להנות באספקלריא המאירה, וזה סוד על האדמה… (יתרו תקנא, ועיין שם עוד)

איש אמו ואביו תיראו וכו', הרי למדנו שפרשה זו היא כלל התורה, למה הסמיך יראת אב ואם לשבתותי, אלא אמר רבי יוסי מפני שהכל אחד, כי מי שירא מזה שומר את השבת. למה ביראה הקדים אמו לאביו, כמו שהעמדנו, אבל אמו משום שאין רשות בידיה כל כך, (להטיל יראה) כאביו, לכן הקדים וכתב את היראה שלה… רבי יהודה אומר איש אמו ואביו תיראו היא כעין שכתוב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, ובמקום אחר הקדים שמים לארץ, אלא שהוא להראות ששמים וארץ נעשו ביחד, אף כאן הקדים האם לאב, ובמקום אחר הקדים האב לאם, להראות ששניהם כאחד השתדלו בו. (קדושים כו, ועיין שם עוד)

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, מצוות אלה שקולות זו כנגד זו, ששקול כבוד אב ואם לכבוד של שבת, באביו הקדים כבוד, וזהו שאמר הכתוב ואם אב אני איה כבודי… כבודי הוא עולה בחשבון מ"ב, שהם עשרה מאמרות ול"ב אלקים (הכתובים) במעשה בראשית… (שם לד ועיין שם עוד)

איש אמו ואביו תיראו וגו', מצוה זו היא לכבד אב ואם, שצריך האדם לירא מאביו ואמו, ולכבד אותם, כמו שהאדם צריך לכבד את הקב"ה ולירא ממנו, מצד הרוח שנתן בתוכו, כך הוא צריך לכבד אביו ואמו מצד הגוף שלו, כי הם משתתפים עם הקב"ה ועשו לו גוף, ולפי שהם שותפים במעשה, יהיו גם שותפים ביראה ובכבוד… (שם ס, ועיין שם עוד) 

פתח ואמר בן יכבד אב ועבד אדוניו, בן יכבד אב כמו שאתה אומר כבד את אביך ואת אמך, והעמידו שפירושו במאכל ובמשתה ובכל, זהו שמחויב בחייו, אחר שמת אם תאמר שפטור מכבוד אינו כן, כי אף על פי שמת הוא עוד מחויב בכבודו יותר, שכתוב כבד את אביך. ואם אותו הבן הולך בדרך מעקשים ודאי שמבזה את אביו, ואם אותו הבן הולך בדרך הישר ומתקן מעשיו, ודאי שזה מכבד את אביו, מכבד אותו בעולם הזה בין אנשים, ומכבדו בעולם הבא אצל הקב"ה, והקב"ה מרחם עליו ומושיבו בכסא כבודו, ודאי בן יכבד אב… (בחקותי ס)

כבד את אביך וגו', כבד את אביך הוא בסוד הנצח, שמשה אחוז בו ויונק אותו, כי משה היה מכבד את הקב"ה בתורה… פירוש אחר כבד את אביך זו תורה שבכתב, ואת אמך זו תורה שבעל פה, כי כמו שהאב נותן שפע לאם, כך נותנת התורה שבכתב שפע לתורה שבעל פה… (זהר חדש תשא ס, ועיין שם עוד)

מכילתא:

שם שם לו חק ומשפט, חק זה השבת, ומשפט זה כיבוד אב ואם, דברי רבי יהושע. (בשלח-ויסע פרשה א)

כבד את אביך ואת אמך, שומע אני בדברים, תלמוד לומר כבד את ה' מהונך, במאכל ובמשתה ובכסות נקיה… מה כבוד לא חלק בין אשה לאיש, אף מורא לא חלקו בין איש לאשה דברי רבי ישמעאל, רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, מה שבת לא חלק בין איש לאשה בין טומטום לאנדרוגינוס, אף מורא לא תחלוק… רבי אומר חביב כבוד אב ואם לפני מי שאמר והיה העולם, ששקל כבודן ומוראן לכבודו, וקללתן לקללתו. כתיב כבד את אביך ואת אמך, וכנגדו כתיב כבד את ה' מהונך, הקיש כבוד אב ואם לכבוד המקום… רבי אליעזר אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאדם מכבד אמו יותר מאביו, לפי שהיא משדלתו בדברים, לפיכך הקדים אב לאם לכיבוד, וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאדם מתיירא מאביו יותר מאמו, לפי שהוא מלמדו תורה, לפיכך הקדים אב לאם במורא… מגיד ששניהן שקולין זה בזה. כבד את אביך ואת אמך, אם כבדתן למען יאריכון ימיך, ואם לאו למען יקצרון, שדברי תורה נוטריקון, שכן דברי תורה נדרשין מכלל הן לאו מכלל לאו הן… (יתרו בחודש, פרשה ח)

ספרא:

…נאמר איש אמו ואביו תיראו, ונאמר את ה' אלקיך תירא, הקיש מורא אב ואם למורא המקום. נאמר כבד את אביך ואת אמך, ונאמר כבד את ה' מהונך, הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום… וכן בדין מפני ששלשתם שותפים בו. האב קודם לאם בכל מקום, יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם, תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו, מלמד ששניהם שקולים, אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו. איזו היא מורא, לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו, ולא סותר את דבריו, אי זהו כיבוד, מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא. או איש אביו ואמו תיראו, יכול אם אמר לו אביו ואמו לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה ישמע להם, תלמוד לומר ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבים בכבודי… (קדושים הקדמה ד והלאה)

תלמוד בבלי:

אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן כיבוד אב ואם… (שבת קכז א)

אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם, שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש… דתניא נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים שנה, כשם שפירש יעקב אבינו מאביו, דיעקב תלתין ושיתא הוויין, אלא ארביסר דהוה בבית עבר לא חשיב להו… (מגילה טז ב)

דתניא, יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת, תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי… (יבמות ה ב)

תנו רבנן בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך, אמר להם הזהרו בכבוד אמכם… דאורייתא היא, דתניא כבד את אביך ואת אמך, את אביך זו אשת אביך, ואת אמך זו בעל אמך, וי"ו יתרה לרבות את אחיך הגדול, הני מילי מחיים, אבל לאחר מיתה לא. (כתובות קג א)

רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו, וחכמים אוסרין, אמר רבי צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום, אם כן אין נדרים, ומודים חכמים לרבי אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו, שפותחין לו בכבוד אביו ואמו. (נדרים סד א)

אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו, מפני שלא מיחה בכבוד אביו, דקאמרי ליה עבדך אבינו ולא אמר להו ולא מידי. (סוטה יג ב)

תנינא להא דתנו רבנן, איש, אין לי אלא איש, אשה מנין, כשהוא אומר תיראו, הרי כאן שנים, אם כן מה תלמוד לומר איש, איש סיפק בידו לעשות, אשה אין סיפק בידה לעשות, מפני שרשות אחרים עליה.

תנו רבנן, נאמר כבד את אביך ואת אמך, ונאמר כבד את ה' מהונך, השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום… וכן בדין, ששלשתן שותפין בו. תנו רבנן שלשה שותפין הן באדם, הקב"ה ואביו ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני… תני תנא קמיה דרב נחמן, בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאלמלי דרתי ביניהם צערוני… שאל בן אלמנה אחת את רבי אליעזר, אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים, איזה מהם קודם, אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך. בא לפני רבי יהושע אמר לו כך, אמר לו רבי נתגרשה מהו, אמר ליה מבין ריסי עיניך שבן אלמנה אתה, הטל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין…

בעו מיניה מרב עולא, עד היכן כבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון, ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו. אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו, בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר, ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו. לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו… ואמר רבי חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה… כי אתא רב דימי אמר, פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי, ובאתה אמו וקרעתו וטפחה לו על ראשו, וירקה לו בפניו, ולא הכלימה.

תני אבימי בריה דרבי אבהו, יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי העולם הבא. אמר רבי אבהו כגון אבימי ברי קיים מצות כיבוד, חמשה בני סמכי הוה ליה לאבימי בחיי אביו, וכי הוה אתא רבי אבהו קרי אבבא רהיט ואזיל ופתח ליה, ואמר אין אין עד דמטאי התם, יומא חד אמר ליה אשקיין מיא, אדאייתי ליה נמנם, גחין קאי עליה עד דאיתער, איסתייעא מילתיה ודרש אבימי מזמור לאסף.

אמר ליה רב יעקב בר אבוה לאביי כגון אנא דעד דאתינא מבי רב אבא מדלי לי כסא ואמא מזגה לי היכי איעביד, אמר ליה מאמך קביל ומאבוך לא תקבל, דכיון דבר תורה הוא חלשה דעתיה. רבי טרפון הוה ליה ההיא אמא, דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא גחין וסליק לה, וכל אימת דהות נחית נחתת עלויה, אתא וקא משתבח בי מדרשא, אמרי ליה עדיין לא הגעת לחצי כיבוד, כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה. רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא. אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן (ראם), רבי יוחנן כי עברתו אמו מת אביו, ילדתו מתה אמו, וכן אביי…

תנו רבנן מכבדו בחייו ומכבדו במותו, בחייו כיצד, הנשמע בדבר אביו למקום, לא יאמר שלחוני בשביל עצמי, מהרוני בשביל עצמי, אלא כולהו בשביל אבא. במותו כיצד, היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא, אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו, והני מילי תוך שנים עשר חדש, מכאן ואילך אומר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא… תנו רבנן חכם משנה שם אביו ושם רבו, תורגמן אינו משנה לא שם אביו ולא שם רבו… אלא אמר רבא שם אביו של חכם ושם רבו של חכם… 

תנו רבנן איזהו מורא ואיזהו כיבוד, מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו. כיבוד, מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא. איבעיא להו משל מי, רבי יהודה אמר משל בן, רב נתן בר אושעיא אמר משל אב, אורו ליה רבנן לרב ירמיה ואמרי לה לבריה דרב ירמיה כמאן דאמר משל אב… אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תימה ליה לאבוך הכי, דתניא הרי שהיה אביו עובר על דבר תורה, אל יאמר לו אבא עברת על דברי תורה, אלא אומר לו אבא כך כתוב בתורה, כך כתוב בתורה, צעורי קא מצער ליה, אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך…

אמר רב מתנה אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול… איבעיא להו, בנו והוא רבו מהו לעמד מפני אביו, תא שמע דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא קום מקמי אבוך, שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה… איבעיא להו בנו והוא רבו מהו שיעמד אביו מפניו, תא שמע דאמר רבי יהושע בן לוי אני איני כדי לעמוד בפני בני, אלא משום כבוד בית נשיא… (קדושין ל ב והלאה)

…בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בגמילות חסדים כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד… (שם מ א)

אם אמר לו אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר לא ישמע לו… שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה', כולכם חייבין בכבודי… סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום, שנאמר כאן כבד את אביך ואת אמך, ונאמר להלן כבד את ה' מהונך, הלכך לציית ליה, קא משמע לן דלא לשמע ליה. (בבא מציעא לב א)

אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת, אבדתו ואבדת רבו שלו קודם, אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא, ואם היה אביו חכם של אביו קודמת… (שם לג א, וראה שם עוד)

…והתניא עשר מצוות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם… וכיבוד אב ואם דכתיב כאשר ציוך ה' אלקיך, ואמר רב יהודה כאשר ציוך במרה. (סנהדרין נו ב)

גנב (בן סורר ומורה) משל אביו ואכל ברשות אביו, משל אחרים ואכל ברשות אחרים, משל אחרים ואכל ברשות אביו, אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים… (שם עא א)

אלו הן הנחנקין, המכה אביו ואמו… דאיבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו, רב מתנא אמר ואהבת לרעך כמוך… רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא (קוץ), מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא, דילמא חביל והוה ליה שגגת איסור, אי הכי אחר נמי, אחר שיגגת לאו, בנו שגגת חנק… בעו מיניה מרב ששת בן מהו שיעשה שליח לאביו להכותו ולקללו, אמר ליה ואחר מי התירה, אלא כבוד שמים עדיף, הכא נמי כבוד שמים עדיף… המכה את אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה, זה חומר במקלל מבמכה, שהמקלל לאחר מיתה חייב, והמכה לאחר מיתה פטור. (שם פד ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן, היה הוא ואביו בשבי, הוא קודם לרבו, ורבו קודם לאביו, אמו קודמת לכולם… (הוריות יג א)

האב קודם לאם בכל מקום, יכול מפני שכיבוד האב קודם על כיבוד האם, תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו, מלמד ששניהם שקולין, אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו… (כריתות כח א)

תלמוד ירושלמי:

מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו, רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה, אתא שאל לרבי יוחנן, מהו לצאת, אמר ליה אם מפני סכנת דרכים צא, אי משום כבוד אב ואם איני יודע, אטרח עליו רבי יוחנן ומר אם גמרת לצאת תבא בשלום… (ברכות כג ב)

כיבוד אב ואם, רבי אבוה בשם רבי יוחנן שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם, אמר להם ולי אתם שואלים, לכו ושאלו את דמא בן נתינה ראש פטרבולי היה, פעם אחת היתה אמו מבטרתו בפני כל בולי שלו, ונפל קורדקן שלה מידה, והושיט לה שלא תצטער. אמר רבי חזקיה גוי אשקלוני היה וראש פטרבולי היה, ואבן שישב אביו עליה לא ישב עליה מימיו, וכיון שמת אביו עשה אותה יראה שלו. פעם אחת אבדה ישפה של בנימין, אמרו מאן דאית ליה טבא דכוותה, אמרו אית ליה לדמה בן נתינה, אזלון לגביה, פסקו עמיה במאה דינר, סליק ובעי מייתו להו, ואשכח אבוה דמיך, אית דאמרין מפתח דתיבותא הוה יתיב גו אצבעתיה דאבוי, ואית דאמרין ריגלוהי דאבוה הות פשטא על תיבותא, נחת לגבון אמר לון לא יכילית מייתותיה לכון, אמרי דילמא דו בעי פריטן טובא, אסקוניה למאתים, אסקוניה לאלף, כיון דאיתער אבוה מן שינתיה סליק ואייתותיה לון, בעון מיחתן ליה בסיפקולא אחרייא, ולא קביל עלוי, אמר מה אנא מזבין לכון איקרא דאבהתי בפריטין, איני נהנה מכבוד אבותי כלום. מה פרע ליה הקב"ה שכר, אמר רבי יוסי בי רבי בון בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה, ושקלו לו כל ישראל משקלה זהב ונטל. והאמר רבי שבתי מאי כתיב ומשפט ורב צדקה לא יענה, אין הקב"ה משהא מתן שכרן של עושה מצות בגוי.

אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת, והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה, והיתה מהלכת עליהן, עד שהגיעה למטתה, פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו, אמרה להן התפללו על טרפון בני, שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי, אמרו לה מה עביד ליך, ותניית להון עובדא, אמרו לה אפילו עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע. אמו של רבי ישמעאל באת וקבלת עלוי לרבותינו, אמרה להן גיערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד, באותה שעה נתכרכמו פניהם של רבותינו אמרו איפשר רבי ישמעאל לא נהג בכבוד אבותיו, אמרו לה מה עביד ליך, אמרה כד דו נפק מבית וועדה אנא בעי מישגז (לרחוץ) ריגלוי ומישתי מיהן, ולא שביק לי, אמרו לו הואיל והוא רצונה הוא כבודה… רבי זירא הוה מצטער ואמר הלואי היה לי אבא ואימא דאיקרינון דנירת גן עדן, כד שמע אילין תרתין אולפניא, אמר בריך רחמנא דלית לי לא אבא ואימא, לא כרבי טרפון הוות יכילנא למיעבד, ולא כרבי ישמעאל הוינא מקבלה עלוי…

יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם, ויש שהוא כודנו ברחיים ויורש גן עדן. כיצד מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם, חד בר נש הוה מייכיל את אביו תרנגולים פטומים, חד זמן אמר ליה אביו ברי אילין מנן ליך, אמר ליה סבא סבא אכול ואדיש דכלבין אכלין ואדשין, ונמצא מאכיל את אביו פטומין ויורש גיהנם. כיצד כודנו בריחיים ויורש גן עדן, חד בר נש איטחין בריחיים, אתית מצוותא לטחנייא (לטחון עבור המלך), אמר ליה, אבא, עול טחון תחתי, אין מטת מבזייא, (אם יבואו להכות או לבזות), טב לי אנא ולא את, אין מטת מילקי טב לי ולא את… דתני רבי שמעון בן יוחי אומר, גדול היא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו, נאמר כבד את אביך ואת אמך, ונאמר כבד את ה' מהונך, ממה את מכבדו, ממה שיחננך, מפריש לקט שכחה פיאה, מפריש תרומה ומעשר ראשון, ומעשר שני ומעשר ומעשר עני וחלה… אם יש לך אתה חייב בכולן, ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן. אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם, בין שיש לך הון בין שאין לך הון כבד את אביך ואת אמך, ואפילו אתה מסבב על הפתחים… רבי יונתן ורבי ינאי הוו יתבון, אתא חד בר נש ונשק ריגלוי דרבי יונתן, אמר ליה רבי ינאי מה טיבו הוא שלים לך מן ימוי, אמר ליה חד זמן אתא קיבל לי על בריה דיזנוניה, אמרית ליה איזיל צעק בי כנישתא עלוי ובזיתיה, אמר ליה ולמה לא כפיתיה, אמר ליה וכופין ליה, אמר ליה ועדיין את לזו, חזר ביה רבי יונתן וקבעה שמועה מן שמיה… אמר רבי יוסי בי רבי בון הלואי הוון כל שמועתה ברירה לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב. (פאה ג א)

רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו… רבנין אמרין חזקה שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו, (אינו משקר לומר שמתחרט ויעבר משום כבוד אביו ואמו), רבי אליעזר אומר פעמים מעמיד פעמים אינו מעמיד, מודה רבי אליעזר לאחר מיתה שאינו מעמיד… (נדרים כח ב)

…תמן תנינן האב זוכה לבן בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים. בנוי מניין, יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם, בכח גבור בארץ יהיה זרעו וגו', בעושר נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, בחכמה ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, בשנים למען ירבו ימיכם וימי בניכם. וכשם שהוא זכה לו בחמשה דברים, כך הוא חייב לו בחמשה דברים, ואילו הן מאכיל ומשקה, מלביש מנעיל מנהיג הדא הוא דכתיב יחולו על ראש יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם… (קידושין יא ב)

אבידת אביו שחצי תלמודו ממנו ואבידת אמו גרושה מאביו מי קודם, אביו הוא שיקדום או עד שיהא כל תלמודו ממנו, אבידת רבו שחצי תלמודו הימינו, ואבידת אמו גרושה מאביו מי קודם… (הוריות יח א, וראה שם עוד)

פרקי דרבי אליעזר:

…מכאן אתה למד, עד שלא לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר הוריו, לקח אשה אהבתו הולכת אחר אשתו, שנאמר (בראשית ב') על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, וכי יעזב איש את אביו ואת אמו ממצות כבוד, אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו… (פרק לב)

מסכת שמחות:

על כל המתים כולן אינן חולצין אלא על אביו ועל אמו, ואם אין ראויין לחלוץ אף על אביו ועל אמו לא יחלוץ, מעשה כשמת אביו של רבי עקיבא, חלצו לפניו והוא לא חלץ. על כל המתים כולן קורע בסכין, על אביו ועל אמו אינו קורע בסכין… (פרק ט)

מדרש רבה:

ממשמע שנאמר וילכו אחורנית, איני יודע שערוות אביהם לא ראו, אלא מלמד שנתנו ידיהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהם, ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן, אמר הקב"ה לשם, אתה כסיתה ערוותא דאבוך, חייך שאני פורע לך… (בראשית לו ט)

…לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר, אצא ויהיו מחללין בי שם שמים, ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו, אמר לו הקב"ה לך, אני פוטרך מכיבוד אב ואם, ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם… (שם לט ז)

אמר רבי יהודה בר סימון אברהם תבע זקנה, אמר לפניו, רבון העולמים אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד, מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם יודע למי מכבד… (שם סה ד)

אמר רב שמעון בן גמליאל, כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו, אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות, אמר אין כבוד של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות, הדא הוא דכתיב בגדי עשו החמודות אשר אתה בבית… (שם שם יב)

…אמר ליה יוחן (עשו), אמר ליה רשע הוא , אמר ליה בל למד צדק, לא כיבד את הוריו, אמר לו הקב"ה בארץ נכוחות יעול עתיד הוא לפשוט ידו בבית המקדש… (שם סז ה)

ויבא אותם אל לאה אמו, להודיעך עד היכן היתה כבודה של אמו עליו, שלא טעמן עד שהביאם אל אמו. (שם עב ב)

…והרי דברים קל וחומר, ומה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת, על ידי שהיה מכבד את אביו היו מלכיות ושלטונים רוצים להדבק לו, על אחת כמה וכמה שיהיו רוצין להדבק ביעקב אבינו הצדיק שקיים את כל התורה. (שם פב טו)

רבי תנחומא בשם רבי ברכיה נהג בו (יוסף) בכבוד כמורא האב על הבן, ויאמר לו הנני… (שם פד יב)

…רבי יוחנן אמר שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו… (שם צד ה)

…ולא עוד אלא שכל הפותח פתחו לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו, אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה ליטול פי שנים ברוחו, כמה דתימא (מלכים ב' ב') ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, היה לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחיה בן אכסניא שלו… (שמות ד ב)

…יוסף קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר כבד את אביך וגו'… (ויקרא ב ט)

ודבר דבר, אימיה דרבי שמעון בן יוחאי כד הוה משתעיא מותר מילי בשבת, הוה אמר ליה שבתא היא, והות שתקא. (שם לד טז)

…לפי שנפתלי כיבד את אביו יותר מדאי, שהיה אביו שולחו לכל מקום שירצה, והיה זריז במשלחתו ומצא קורת רוח ממנו והיה אמריו נעימים עליו, ולכך ברכו אביו באילה שלוחה… (במדבר יד כג)

הלכה אדם מישראל שהיה זהיר בכיבוד אב ואם מהו שכרו, כך שנו רבותינו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, כיבוד אב ואם. אמר להם צאו וראו מה עשה דמה בן נתינה באשקלון, והיתה אמו חסרת דעת והיתה מסטרתו בין חביריו, ולא היה אומר לה אלא דייך אמי… אמר רבי יודן, כיון שבאו ישראל לעשות עמו מלחמה הראהו הקב"ה למשה אותו הר שהאבות קבורים בו, אמר לו, משה אמור להם לישראל אין אתם יכולין להזדווג לו, עד עכשיו מתבקש לו שכר הכיבוד שכיבד את אלו שקבורין בהר הזה, מנין, ממה שקרינו בענין רב לכם סב את ההר הזה. (דברים א יד)

מדרש תנחומא:

…ומי גרם לו כל הארירה הזאת, על שביזה את כבוד אביו, כך עתיד הקב"ה ליפרע מבני בניו של חם… אבל יפת שכבד אביו מה פרע לו הקב"ה, כשיבא גוג ומגוג על ישראל ומפילן, שנאמר (יחזקאל ל"ט) והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר וגו'… (נח טו)

…רבותינו אמרו, חם על שראה ערות אביו אף על פי שלא קללו נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל הדורות, המקלל את אביו על אחת כמה וכמה… בוא וראה מצות כיבוד אב ואם כמה חביבה לפני הקב"ה, שאין הקב"ה מקפח שכרו בין צדיק בין רשע, מנלן, מעשו הרשע, על שכבד את אביו נתן לו הקב"ה את כל הכבוד הזה… ומה אם רשע זה על שכבד את אביו מה פרע לו הקב"ה, המכבד את אבותיו ועושה מצות אחרות על אחת כמה וכמה. אמר הקב"ה מי הקדימני ואשלם, תחת כל השמים לי הוא (איוב מ"א) מי הוא זה שהקים כבוד לאבותיו ולא נתתי לו בנים… (קדושים טו)

וכשם שהאב כותב נכסיו לבנו ואף בנו חייב להעלות לו דורון, וכך הקב"ה אומר לישראל כי תבאו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם ועשיתם עולה לה'… (שלח יד)

מדרש תנחומא הקדום:

…אמר לה הן עשו איש שעיר וגו', אמר לה אין את יודעת שכל המשחק באביו כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר והייתי בעיניו כמתעתע, ואין מתעתע אלא עבודה זרה, שנאמר הבל המה מעשה תעתועים… (בראשית תולדות יח)

שוחר טוב:

דבר אחר שמע בני מוסר אביך, השמיע לאזניך מה שנפקדת על הר סיני, על כיבוד האב, ואל תטוש תורת אמך, מה שהזהיר לך בסיני על כיבוד האם, אם עשית כן נמצאת עושה כיבוד אב ואם… (משלי פרשה א)

תנא דבי אליהו רבא:

דבר אחר, זכור את יום השבת לקדשו, וכבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, וכי מה ענין זה אצל זה, אלא ללמדך שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אין חטא של חילול השבת ולא שאר שום כל חטא בא על ידו, ואם חטא נמחל לו, שנאמר (ישעיה נ"ו) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם מחללו, אל תקרי מחללו, אלא מחול לו… דבר אחר זכור את יום השבת לקדשו, כבד את אביך ואת אמך וגו', אל יאמר אדם הואיל ואבי שבשמים הקדימני תחלה, אעשה את רצון אבי שבשמים ואניח את כבוד אבי ואמי, לכך נאמר (משלי ג') כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, וימלאו אסמיך שבע וגו', ונאמר כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך… לכן בזמן שאדם מקלל את אביו ואת אמו או מכה אותם, כביכול הקב"ה כופף את רגליו תחת כסא כבודו, ואומר, אני השויתי את כבודי לכבודן של אלו, ששלשתן שקולין כאחד, אילו הייתי אצלם כך היו עושים לי, יפה עשיתי שלא דרתי עמהם בשכונה אחת, הא למדת כל המבקש ימים ושנים ועושר וכבוד וחיים ארוכים בעולם הזה ולעולם הבא, חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית יעשה את רצון אביו שבשבמים ואת רצון אביו ואמו…

דבר אחר, כבד את אביך ואת אמך וגו', ולא תרצח, מה ענין כבד אצל לא תרצח, אלא ללמדך אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו אפילו בילדותן, ואין צריך לומר בזקנותן נחשב לו כאילו רוצח כל ימיו לפני הקב"ה… נחשב לו כאילו נואף כל ימיו לפני הקב"ה… נחשב לו כאילו הוא גונב נפשות כל ימיו לפני המקום… כאילו הוא מעיד עדות שקר כל ימיו לפני המקום… כאילו חומד ממון אחרים כל ימיו לפני המקום. ובזמן שהאדם הוא מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו בילדותם ובזקנותם למה הוא דומה, למלך שבא אצלו בן אוהבו, אמר לו, בני, מאין אתה בא, אמר לו מבית אבי ואמי, אמר לו המלך אביך ואמך מה הם עושין, אמרו לו נפטרו בשלום לבית עולמן, אמר לו המלך בני ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח בעולם על שנתת מנוחה לאביך ולאמך עד שנפטרו בשלום לבית עולמן, עכשיו בא עמי לביתי ואראה לך מה שגנזו לך אביך ואמך אצלי… (פרק כו)

בזמן שהאדם מכבד את אביו ואת אמו בילדותן ואין צריך לומר לעת זקנותן כך הוא מפורש עליו בקבלה על ידי ישעיה, הלא פרוס לרעב לחמך וגו', הא כיצד, אלא אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ומבקש לעשות מהן צדקה שיתפרנסו אחרים משלו, כיצד יעשה, בתחילה יפרנס את אביו ואת אמו, ואם הותיר יפרנס את אחיו ואחיותיו… כמו כן לא יראה אדם את אביו ואת אמו כשהן הולכין בבגדים בלואות אלא ילבישם בבגדים נאים, אם לובש אדם את עצמו בחמשה מנה, ילביש את אביו ואת אמו בעשרה מנים, וכן יבחר להם כל הדרכים הטובים… כך כל העולם כולו של הקב"ה ואין הקב"ה מבקש מן האדם רק שיכבד אב ואם, ויתיירא מהם שהוא כאילו מכבד להקב"ה ומתיירא ממנו, מפני שהקב"ה השוה כבודו לכבוד אב ואם, והשוה מוראו למורא אב ואם וכעבד אל אדוניו. (פרק כז)

מדרשים:

מעשה באדם אחד שפעם אחת גזרה המלכות שכל אדם שישב בטל שלא יעשה מלאכה שיקצצו ידיו ורגליו, ובכל יום ויום היה הבן טוחן בריחים והוא יושב במטה. יום אחד נכנסו לשם עבדי המלך, אמר הבן, אבא טחון בריחים ואני אשב במטה, מצאוהו עבדי המלך שהיה יושב במטה והביאוהו לפני המלך וקצצו ידיו ורגליו, וזה הביאו לחיי עולם הבא שהציל את אביו… ואם יראה הקב"ה שיכבד אביו ואמו מאריכין לו ימיו ושנותיו, כל המבזה אביו יתלה על העץ ויסקל באבנים, כי כן מצינו באבשלום בן מעכה על שביזה את דוד נתלה על העץ באלה והושלך בפחת גדול והקימו עליו גל אבנים. וכל המכבד אביו ואמו הקב"ה משלם לו שכרו בעולם הזה ובעולם הבא. (מדרש עשרת הדברות)

ילקוט שמעוני:

…י' פעמים אמרו בני יעקב ליוסף עבדך אבינו, ושמע יוסף את הדבר הזה ושתק, ושתיקה כהודאה, לפיכך נתקצרו משני חייו י' שנים, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו… (בראשית פרק מד, קנא)

…דכתיב ויקברו אותו עשו ויעקב בניו, היו כולם במערה עומדים ובוכין, והשבטים עומדים וחולקין כבוד ליעקב, יצאו חוץ למערה, כדי שלא יהא יעקב בוכה ומתבזה בפניהם… (שם פרק נ, קסב)

מה המקוה הזו אדם מבקש לטבול ומצא שם אביו או רבו מתבייש והולך לו, אבל הים הזה מפליג קימעא ויורד וטובל. (תהלים סה, תשפט)

מקלל אביו ואמו, רבי יהודה ברבי נחמיה ורבי לוי, חד מנהון אמר משל לאחד שקנה סכין להיות מחתך בו בשרו, נפל על אצבעו וחתכה, כך אדם מוליד אלא לכבודו, והם מקללין אותו, וחרינא אמר משל לאחד שהדליקו לו את הנר להיות נאות לאורו, ונפל על בגדו ושרפו כך אין אדם מוליד אלא לכבודו והם מקללים אותו. (משלי כ, תתקנט)

לקח טוב:

כבד כנגד יהי מאורות, מי שמכבד את הוריו יתקיים עליו (תהלים צ"ח) אור זרוע לצדיק, ומי שאינו מכבדם יהי מאירה בכל אשר לו, שנאמר (משלי ג') מארת ה' בבית רשע. (דבר אחר האב והאם נמשלו לו לאדם כמאורות, דכתיב (בראשית ל"ז) והנה השמש והירח וגו', ואומר הבא נבא אני ואמך ואחיך. (דברים ואתחנן)

אמונות ודעות:

ואבאר עוד הזכיות אשר על כל פנים יש בהן גמול בעולם הזה, ואפילו כפר האדם. ואומר שהן שש, תחלתן כבוד ההורים, כאמרו כבד את אביך ואת אמך… (מאמר ה פרק ו)

רש"י:

כי גם את בניהם – גם לרבות את אבותיהם ואמותיהם, אמר רבי עקיבא אני ראיתי נכרי שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו. (דברים יב לא)

אבן עזרא:

כבד – היא מצות עשה, ומשקול הדעת שנכבד למי שהיטיבו לו והיו סבה להיותו חי, ועל כן שכרו, למען יאריכון ימיך, ובעבור שה' נפח בו נשמה על ידי האבות שתיקנו הגוף, ציוה שיכבדם, ובזה מכבד השם, ואמר כאשר ציוך שהשכר על מצות עשה והעונש על לא תעשה… (שמות כ א)

…ואמר תיראו בלשון רבים, שחייבים הרואים להכריחו וללמדו. (ויקרא יט ג)

רמב"ן:

בד – השלים החיובים בכבוד הבורא, וחזר לצוות בעניני הברואים, והתחיל מהאב שהוא כבורא משתתף ביצירה, ולכך אמר כאשר ציויתיך בכבודי, ולא פירש כאן הכבוד כי נלמד מהנאמר למעלה באב הראשון שלא יכפור שהוא אביו, ולא יעבדנו עבור ירושתו או ענין אחר שיצפה ממנו, ולא ישבע בחיי אביו לשוא ושקר. וחז"ל פירשוהו. והמצוה בתחתונים על כן שכרה בארץ, ועל דעת חז"ל ימלא ימינו בעולם הזה ויהיו ארוכים לעולם הבא. (שמות כ יב)

…כיוצא בו המכבד את יולדיו במותן משובח ממי שמכבדן בחייהן, שהמכבדן בחייהן אינו אלא משום יראה ולשום ירושה, והמכבדן במיתתן אינו מכבדן אלא לשם שמים. רבן שמעון בן גמליאל אומר האומר לחבירו השאילני חלוקך שאלך ואבקר את אבא שהוא חולה, ומצאו שמת, קורע ומאחהו, וכשבא לביתו מחזיר לו חלוקו ויתן לו דמי הקרע, אם לא הודיעו הרי זה לא יגע בו. (תורת האדם ענין הקריעה)

רד"ק:

…והפשט קרוב לתרגומו, לא אמר שיעזב אביו ואמו בעבור אשתו, שלא יעבדם ויכבדם כפי כחו, אלא שדין כי יעזב את אביו ואמו שגדל עמהם עד שנשא אשה, וידור עם אשתו בבית אחד. (בראשית ב כד)

משנה תורה:

כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יותר מאביו, שאביו מביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא… (תלמוד תורה ה א)

מי שהיו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירה אפילו נגמר דינן להריגה והם יוצאים ליהרג אסור להכותן ולקללם, ואם קלל או חבל בהן פטור, ואם עשו תשובה הרי זה חייב ונהרג עליהן, אף על פי שהרי הן יוצאין למיתה… עבר אביו ואמו על עבירה שלוקין עליה והיה הוא חזן לפני הדיינים לא יכה אותם, וכן אם נתחייב נידוי לא יהיה שליח לנדותם, ולא ידחוף אותם ולא יבזה אותם בשליחות בית דין, אף על פי שהן ראויין לכך ולא עשו תשובה. לכל אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו חוץ ממסית ומדיח, שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו. מי שנתחייב שבועה לבנו כך ראינו בו תמיד שאינו משביעו בשבועת האלה, שהרי זה בא לקללת אביו, אלא משביעו שבועה שאין בה אלה. וכבר ביארנו שהאב שהרג את בנו אין אחד מאחיו של נהרג נעשה גואל הדם. ולא על הכאה ולא על הקללה בלבד הקפידה תורה, אלא אף על הבזיון, שכל המבזה אביו ואמו אפילו בדברים ואפילו ברמיזה הרי זה ארור מפי הגבורה, שנאמר ארור מקלה אביו ואמו. ואומר עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם וגו', ויש לבית דין להכות על זה מכת מרדות ולענוש כפי מה שיראו. (ממרים ה יב והלאה)

כבוד אב ואם מצות עשה גדולה, וכן מורא אב ואם, שקל אותן הכתוב בכבודו ובמוראו… המקלל אביו או אמו בסקילה, והמגדף בסקילה, הנה השוה אותם בעונש… אי זהו מורא ואי זהו כיבוד, מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו ולא יכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר אבא מרי, היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם. יראה לי שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלא, שאין הכל דשין בו, אבל השמות שקוראים בהן את העם, כגון אברהם יצחק ויעקב וכיוצא בהן בכל לשון ובכל זמן, קורא בהן לאחרים שלא בפניו ואין בכך כלום. אי זהו כבוד, מאכיל ומשקה ומלביש ומכסה משל האב, ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן, כופין אותו וזן אביו, ואמרו כפי מה שהוא יכול, ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר דברים שהשמשים משמשים בהן את הרב, ועומד מפניו כדרך שהוא עומד מפני רבו.

והאב שהיה תלמיד בנו, אין האב עומד מפני הבן, אבל הבן עומד מפני אביו אף על פי שהוא תלמידו, וחייב לכבדו בשאר דרכיו, בשעת עשיית משאו ומתנו ועשיית חפציו, כיצד, הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר מהרוני בשביל עצמי, פטרוני בשביל עצמי, אלא מהרוני בשביל אבא, פטרוני בשביל אבא, וכן כל כיוצא בזה, לעולם יכלול בכלל דבריו שהוא חושש בכבוד אביו, ושמתירא ממנו.

וחייב לכבדו אפילו לאחר מותו, כיצד, היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא, אלא אומר כך אמר אבא מרי אני כפרת משכבו… אחד האיש ואחד האשה חייבין במורא וכבוד, אלא שהאיש יש בידו לעשות והאשה אין בידה לעשות, שהרי רשות אחרים עליה, לפיכך אם נתגרשה או נתאלמנה הרי שניהם שוים. עד היכן הוא כיבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק. ועד היכן מוראן, אפילו היה לובש בגדים חמודות ויושב בראש בפני הקהל ובא אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו בראשו וירקו בפנו, לא יכלימם אלא ישתוק ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך, שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יתר מזה לא היה יכול לפרכס בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם ברצונו.

אף על פי שבכך נצטוינו אסור לאדם להכביד עולו על בניו לדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם, שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול. והמכה בנו גדול מנדין אתו, שהרי הוא עובר על ולפני עוור לא תתן מכשול.

מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהם, ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתטו ביותר יניחם וילך לו, ויצוה אחרים להנהיגם כראוי להם. הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו, אף על פי שהוא פטור על מכתו וקללתו עד שיעשה תשובה… ראהו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו, אבא כתוב בתורה כך וכך, כאילו שואל ממנו ולא כמזהירו.

מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה אפילו של דבריהם, הרי זה לא ישמע לו, שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי. אמר לו אביו השקיני מים, ויש בידו לעשות מצוה, אם אפשר למצוה שתעשה על ידי אחרים תעשה ויתעסק בכבוד אביו, שאין מבטלין מצוה מפני מצוה, ואם אין שם אחרים לעשותה, יתעסק במצוה ויניח כבוד אביו, שהוא ואביו חייבים בדבר מצוה. ותלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם. 

אמר לו אביו השקיני מים, ואמרה לו אמו השקיני מים, מניח כבוד אמו ועוסק בכבוד אביו תחילה, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. חייב אדם לכבד את אשת אביו, אף אל פי שאינה אמו, כל זמן שאביו קיים, שזה בכלל כבוד אביו… ומדברי סופרים שיהיה אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו. (שם פרק ו א והלאה)

מבעלי התוספות:

חוק ומשפט – חוק שהוא משפט, וזהו כבוד אב ואם. (שמות טז כה)

ספר חסידים:

מי שאמרה לו אמו עשה כך וכך אתה בני, ולבסוף בא אביו ואמר לו כך עשית, מי אמר לך לעשות זה, לא יאמר לו אמי אמרה לי כן, אם רואה שכועס אביו, פן יכעוס אביו על אמו ופן יקללנה נמצא שהוא גורם, ומעלה עליו כאילו הוא עושה לה… הבן שבא לידו ריוח ואביו ישן למדנו מבן נתינה, אבל אם בא ריוח לאביו ונפסד אביו, וכשמקיץ מצטער יותר שלא הקיצו, והבן יודע דעת אביו ששמח בשביל שמקיצו בשביל אותו דבר, מצוה להקיצו, וכן כשמקיצו ללכת לבית הכנסת או לדבר מצוה.

האב שהיה חוטב עצים או עבודה אחרת והבן לומד, עת לעשות לה' הפרו תורתך, ויעשה הבן המלאכה אף על פי שהאב עם הארץ. אבל אם הבן יודע שהאב כשהוא יושב פנוי עוסק במעשים רעים, כמו אם ישב בטל ילך אחר זונות או יסכסך בני אדם לעשות רכילות וכיוצא בזה או ילך ויעשה מחלוקת, מצוה על הבן להניחו לטרוח במלאכה כדי שלא יחטא באותו שעה. ואם הבן עושה מלאכה ואב אומר לו לך אתה ועסוק בתורה, ואני אחטוב העצים או אעשה אותה מלאכה שאתה עושה, יעסוק הבן בתורה, ואפילו אם יש שם בני אדם והבן חושב אם אני מניח את אבי במלאכה ואני אשב, יאמרו העולם שאני מבזה את אבי. ואפילו לא אמר לו לך ועסוק בתורה, אלא האב חס על בנו שלא יטרח, ישמע לאביו, וכנגד הבושת יהיה שכרו גדול. ואפילו אם האב מתכוון לבייש את בנו, לומר הוא שוקט ואני טורח. אבל אם האב רוצה שהבן ילך לשחוק או לדבר עבירה אל ישמע לו. ואדם שיש לו בן נשיא ועומד על רגליו עד שישב אביו במקומו, ויש לאביו למשא, כי כשעומד עומדים גם אחרים כנגדו, רשאי האב למחול את כבודו, ולא יעמדו כנגדו, ואם שבשביל זה שלא יעמוד גם אחרים לא יהיו עומדים כנגד אבותיהם ויקלו באבותיהם ובאמותיהם, אז לא ישנה את בנו מאחרים. אם האב והאם מתענים והבן חושב איך לבטל מהם הענוים, והבן מתענה או מדבר אני מתענה אם אתם מתענים, והבן יודע שאביו ואמו עצבים על שמסגף נפשו, אבל אינו יודע באיזה ענין לבטל מאביו ומאמו התעניות, אסור לו לענות נפשו ממה שאביו ואמו מצטערים בתעניותיו.

ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות… למה כתוב מה שחשב עשו? אלא שלא תתמה למה נתן הקב"ה ממשלה לבני עשו, לומר שתמיד בשביל אביו הלך למקום סכנה במקום החיות, כדי לצוד ציד להביא אל אביו, וממנו למד יוסף כשאמר לו יעקב לכה ואשלחך אליהם, והלא היה יודע ששונאים אותו, אלא אמר יוסף עשו הולך תמיד למקום סכנה… כל זה נכתב להודיע לישראל איך לטרוח כדי להביא פרנסה לאביהם ואיך יהיו זהירים לעשות מצות אביהם…

כתיב הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, אחים גם בגימטריא בנים, רוצה לומר שני אחים או אב ובניו כשהם בקטטות וכעס, וכן הרב לתלמידיו… מוטב שלא יחיו יחדיו, מפני שמצערו, ואל תאמר דוקא מפני שהאב מצטער, אלא אפילו הבן מצטער על ידי האב, מוטב שיפרדו, כיון שאינן יכולים לסבול יחד… כל המצוות יקבל עליהם האדם שכר אפילו מצות של אחרים, כגון מי שלא ראה אביו ואמו בעומדו על דעתו, היכן כיבוד אב ואם, ויש לו זקן וזקנה, הרי זה יקיים עליהם מצות כיבוד כאילו הוא בניהם, וכן אם לא ראם ויש לו אחים גדולים ממנו יכבדם, ויכבד צדיקים כענין שהיה לו לכבד אביו ואמו… הרי מעלין עליו כאילו קיים כיבוד ומורא. (שלו עד שמה)

החכם נכנס בבית יהודי צדיק, והיו לאותו צדיק ילדים קטנים, והיו הילדים אומרים בן הזונה תן לנו זה וזה, והיה הצדיק שוחק, אמר לו החכם, ילדים שכבר יודעים מהו בן הזונה, אם יחרפו או יקללו את אביהם ואמם נחשב להם עוון, ואף על פי שהאב והאם אינם חוששים, אין מניחים להם לחרפם או לקללם או להכותם. (תקמג)

האב המצוה לבנו לתת גט לאשתו שלא מצא בה ערות דבר אלא על חנם, על זה אינו מצוה על הבן לעשות רצון אביו כשהאשה טובה ואינה מכעסת את בעלה ואל אביו ואמו. (תקסא)

האב המצוה לבניו לקחת בת בנו או בת בתו והוא אינו חפץ בה, וירא אם יקחנה שישנא אותה, או ירא שמא לא יוכל להתאפק מלחטוא בנשים, מוטב שלא ישאנה. ואם יכול להתאפק מלחטוא בנשים, אף על פי שישנא אותה הרי עושה דבר גדול בשביל אביו ואמו, ואביו ואמו חוטאים שדוחקים אותו ליקח אשה שאינו אוהב אותה… ואם רואה הבן שהאב יותר שמח שיאמר לו הבן תעשה זה, כגון אם הבן הולך יחידי בלילה והאב צעור על זה, והאב שמח שיאמר לו הבן תלך עמי, אז יאמר הבן לאביו אם תחפץ תלך עמי, וכל כיוצא בו, ובלבד שלא יאמר לאביו בפני העולם, יאמרו הבן משעבד את אביו. ואם רוצה האב שיאמר לו בפני העולם יעשה רצון אביו…

אם האב והאם מצוים לבן שלא יקח אשה כדי שיעבוד להם זה לא יתכן, אלא יקח אשה ויהיה אצלם. ואם אינו מוצא אשה במקום שאביו ואמו שם, ואביו ואמו זקנים וצריכים מי שיעבוד להם, אז לא יצא מן העיר. ואם אינו יכול להרויח אלא כדי להספיק צרכי אביו ואמו, ואם יקח אשה לא יוכל להספיק לאביו ולאמו, אז ישמע לאביו ולאמו. ואם אביו או אמו בעלי קטטה, ויש לו אשה, ויודע שעל חנם מתקוטטים והדין עם אשתו, לא יתכן לכעוס על אשתו כדי לעשות נחת רוח לאביו ולאמו. ואם עשיר הוא ויש לו מי שיעבוד לאביו ולאמו, אז יוכל ללכת אל עיר אחרת ליקח אשה. ואם רואה אביו או אמו שבנות הארץ רעות, והבן רוצה לקחת משם אשה, והאב מצוה לו שלא יקח, חוטא הבן אם יקח… אבל אם טובות, ואחיה טובים, ויש רעות ואחיה רעים, ורצו לתת לו לאב ולאם ממון שיקח אשה מהם, והטובים אינם רוצים לתת לו לאב ולאם שום דבר, והאב והאם מצוים לו לקחת בת מי שנותנים להם ממון, והבן אינו רוצה ליקח אשה אלא מטובים, אף על פי שכועסים עליו אביו ואמו לא ישמע אליהם, כיון שעושים עמו שלא כהוגן. (תקסב תקסד)

איש אמו ואביו תיראו, תיראו כתיב לאחר אביו מיד, ועוד תיראו לשון רבים… וכאילו לשלשתן אמר תיראו, שלא יכעיסו את הבן כל כך שלא יוכל להתאפק עד שימרוד בהם. (תקסה)

אדם שיש לו בנים ומתקוטטים יחדיו… לא יוכל האב לומר להם הכוני, או הכו אמכם, וכן כשמקללים זה את זה לא יאמר תקללו אותנו או אותי על מנת כן שלא תכו ולא תקללו אחיכם ואחיותיכם, אף על פי שיותר היה שמח האב שיקללו אותו, אינו רשאי לומר כן, ואינם רשאים לעשות לאביהם ולאמם כן… (תקע)

כבר היו חכמים יושבים, ובא אחר ושאל אם הבן מכה את אביו לאחר מותו פטור, ואם מקללו חייב… אמר להם מפני שמועלת הקללה שיש היזק לאב לנשמתו, מה שאינו כן בהכאה. (תקעו)

אחד היה עשיר, והאב היה עצרן במאכל ובמשתה שלו, אמר לו החכם לבן, אף על פי שיש עושר לאביך, כיון שהוא עצרן תזכה בו והאכילהו והשקהו משלך ותכסהו. (תקפב)

אחד היה עשיר והיו לו בני בית הרבה, והיו גונבים ממונו של אותו עשיר, ובנו האחד של העשיר היה יודע, והיה אומר לאביו, ולא היה מאמין לו והיה גוער בו, כיון שראה הבן שלא חשש אביו, אמר הבן אגנוב לאבי הכל, שאם לא אקח לו הם יגנבו הכל וישאר אבי ערום… אמר לו החכם אמור לאביך שגנבת לו וימחל לך, ותחזיר לו הכל. אמר אם אני אגיד לאבי יחשוד אותי, ויאמר שאני גנבתי הכל ויקלל ולעולם לא ימחול, ולא יאמין עד שאחזיר לו כל כמה שגנב לו. אמר לו אם כן תפרנסו, כיון שאין בו חכמה לשמור, ותוציא עליו כאילו היה הממון בידו ובחכמה עשית… אבידת רבו קודמת לאבידת אביו, זהו כשאין אביו משכיר לבנו רב, אבל כשאביו משכיר רב והרב לא היה מלמדו בחנם, אז אבידת אביו קודמת. (תקפה)

לא יחטא האדם לאחר מות האדם בשביל אבותיו. אם יודע שאביו לא עשה פירוש של אותו ספר, ואביו ציוה לו כתוב שמי עליהם… כדי שיאמרו עלי ז"ל, לא יכתוב הבן אלא שם רב פלוני שעשה אותם. (תקפו)

…וגר המבקש על אביו ועל אמו לא יועיל להקל מדינם, ואם אביו ואמו של צדיק החטיאו את הרבים, אפילו לבן אין לבקש להיטיב לנשמתן, דכתיב (משלי י') ושם רשעים ירקב. (תשצ)

אדם שמתפלל על אביו, אם הוא חולה לא יאמר תרפא אבא מארי או לאדוני אבא רפא, כי שלמה אמר דוד אבי, וכן אלישע אמר איה אלקי אליהו, ולא אמר אדוני, אבל עבד אברהם אמר אלקי אדוני אברהם, כי לא היה בן חורין. (תת)

אם רואה אדם שמפקידים ביד אביו או אמו או רבו והוא מכירם שלא יעשו נאמנות, אם המפקיד חכם והגון יאמר לו שלא יתן בידם ויגלה לו האמת, ואם המפקיד אינו חכם והגון יאמר לו שלא יתן בידם, ואל יאמר על אביו ואמו ועל רבו רשע הוא, אלא לטובים יאמר האמת.

רבינו בחיי:

כבד את אביך – הזהירו עד עתה בכבוד האב הראשון העליון יתברך, ועתה רצה לחתום הלוח בכבוד האב האחרון התחתון, ואמר כשם שצויתיך בכבודי, כן אני מצוך היום בכבוד אביך ואמך שהם שותפין עמי ביצירתך… וכשם שהזכיר באב הראשון יתברך שיודה בו ובמציאותו שהוא אלקיו, כן יתחייב שיודה במולידיו שהם אביו ואמו, וכשם שהזכיר לא יהיה לך שלא יכפור בו, כן יתחייב שלא יכפור באביו לומר על אדם אחר שהוא אביו, ויתחייב עוד לא ישבע בשם אביו וחיי אביו לשקר ולשוא, ושלא יעבוד אותו מפני ירושת ממון או ירושת כבוד ומעלה… וידוע כי לשון כבוד נופל על הממון, כלשון כבד את ה' מהונך (משלי ג')… ומה שקבע הכתוב שכר הכבוד אריכות ימים, הגאון רב סעדיה ז"ל נתן טעם בזה כי מפני שלפעמים עתידים שיחיו האבות עם הבנים זמן ארוך, והאבות הם למשא כבד על הבנים והכבד יכבד עליהם, לכך קבע עליהם שכר המצוה הזאת למען יאריכון ימיך, כלומר עליך לכבדם, ותחיה עמהם ואם אולי תצטער על חייהם דע שעל חייך אתה מצטער. (שמות כ יב)

כבד את אביך וגו', המצוה הזאת מן המושכלות, ולא פירש הכתוב בכאן הכבוד הזה מהו, ויש לנו ללמוד אותו מכבוד האב הראשון… ואפילו אם אין לו לבן חייב להשתדל ולטרוח שיפרנס את אביו… מצינו שכל המכבד את אביו מכבד להקב"ה, וכל המבזה כבוד אביו הוא מבזה בכבוד הקב"ה, ולמדנו זה מענין ראובן, שכתוב בו כי עלית משכבי אביך אז חיללת יצועי עלה, אביך העליון שעלה על יצועי, זו שכינה…

גדול כח מצות כבוד אב ואם, והיא מצוה בחונה כזהב, והבריות רואים לעין כי יש בשכרה פירות בעולם הזה, או בשלוה והצלחה שיוסיף לו השי"ת בכל מעשיו, או באריכות ימים, והוא השכר הקבוע במצוה הזאת… ודבר ידוע כי שכר אריכות ימים שקבע הקב"ה במצוה הזאת אינו אלא פירות המצוה שאדם אוכל בעולם הזה, אבל עיקר שכר המצוה אינו אלא לעולם הבא… (כד הקמח כבוד אב ואם)

ספר החינוך:

משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמל חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. וכשיקבע זאת המדה בנפשו, יעלה ממנה להכיר טובת הא-ל ב"ה שהוא סבתו וסבת כל אבותיו, ושהוציאו לאויר העולם וספק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלמות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, ויעריך במחשבתו כמה ראוי לו להזהר בעבודתו ב"ה… ונוהגת בכל מקום בזכרים ובנקבות, כל זמן שאפשר להן, כלומר בכל עת שלא ימנעו אותן בעליהן, והעובר עליה, בטל עשה ועונשו גדול מאד, שנעשה כמתנכר לאביו שבשמים, ואם יש כח בבית דין כופין אותו, כמו שכתבנו למעלה. (יתרו מצוה לג)

לירא מהאבות, כלומר שיתנהג האדם עם אמו ואביו הנהגה שאדם נוהג עם מי שירא ממנו… מדיני המצוה מה שאמרו רז"ל עד היכן מוראת אב ואם, שאפילו הכוהו וירקו בפניו לא יכלים אותן, ואף על פי כן ציוו חכמים לבל יכה אדם את בנו הגדול, לפי שיש בדבר משום ולפני עוור, ומנדין על כך… (קדושים מצוה ריב)

ספר העקרים:

אחר כך אמר כבד את אביך ואת אמך, לפי שהוא מן הידוע שאין המלך שבנה המדינה נגלה בכל יום לאנשי המדינה ההיא, ואם יזכרו אנשי הדור ההוא שראו ביאת המלך אל המדינה את קבלת עול מלכותו, ושהמלך בנה המדינה ושהוציאם מעבדות לחרות, הנה הבאים אחריהם שלא הרגישו בעבדות כלל ושלא ראו כניסת המלך במדינה יבאו למרוד ולחשוב שהמדינה היתה שלהם תמיד, ושאין להם מושל עליהם, ואין דרך לצאת מן השטות הזה אלא בהיותם נכנעים אל האבות ומקבלים מוסר מהם, כי הם יודיעו את בניהם איך היו עבדים, ושאדון אחד הוציאם לחרות, והוא שבנה המדינה והשכין אותם בתוכה… ובעבור זה בא הדבור החמישי שהוא כבד את אביך ואת אמך להזהיר על הקבלה, רוצה לומר שימשך האדם לקבלת האבות שזה עיקר כולל לכל הדתות, שלא תצוייר מציאותם אם לא יהיה האדם נשמע לקבלת האבות וחכמי הדת… (מאמר ג פרק כו)

אברבנאל:

אמו ואביו תיראו – שקודם הקטן ירא את אמו, ואחר כך את אביו. (ויקרא יט ג)

ספורנו:

תיראו – שלא יהיה הכבוד באופן שלבו גס בהם, אלא כמכבד נוראים למעלתם עליו. (שם)

ספר חרדים:

איש אמו ואביו תיראו, מפני צווי ה' ידמה אותם בעיניו כמלך ומלכה, ויפחד וירעד מאד מלעבר על רצונם, אלא כל אשר יצוו שניהם או אחד מהם יהיה הדבר בעיניו דבר מלך שלטון, לא יטה ימין ושמאל, דלא שייך לשון מורא אלא באדון או מלך על עבדיו, שנאמר ואם אדונים אני איה מוראי, כללו של דבר יתנהג עמהם כמו שהיה מתנהג עם מלך בשר ודם, שירא מאד פן יתיז ראשו, אפילו קרעו כסותו ורקקו בפניו והכהו ישתוק ויסבול מפני פחד ה' ומהדר גאונו, שהשוה מוראם למוראו… (פרק א, מצוות עשה מן התורה התלויות בלב, וראה שם עוד)

לשון הזוהר פרשת תצא, בגברא דאשתדל בתר אבוה ואמיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה רוחיה ונשמתיה, וכל עלמא דהוה ליה חשוב ליה לאי למעבד ביה רעותא דאבוי ואמיה, למדנו שקבלה בידם שבכלל כבודם האהבה, ודין הוא, שהרי אמרו במדרש דכל מצות כבוד אב ואם היא פרעון חוב, שהבן חייב לפרוע לאביו ולאמו הטובה שגמלוהו, ומי שאינו מכבדם נקרא רשע, והמאכילם ומשקה אותם ועושה להם כל צרכיהם נקרא צדיק, שנאמר וצדיק חונן ונותן, היינו שנותן להם בלב חונן כדרך שהיו הם נותנים לו, ולא בלב אכזרי. ובכלל הפרעון שיאהב אותם אהבה עזה כדרך שהיו הם אוהבים אותו, ולא יהיו עליו לטורח ולמשא כבד. וכתב בספר המדות, ואם אין אדם מכבד אביו ואמו גזירות קשות באות עליו, כענין ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני, לכן הנני יוסיף להפליא וגו', כלומר שהרי השוה ה' כבודם לכבודו. (שם לז ולח)

אחד מן הענפים של מצות כבוד אב ואם שחייב אדם לעמוד בפני אביו או אמו מלא קומתו… וכתב המרדכי בקדושין, דאפילו מאה פעמים ביום חייב לקום מפניהם, ונראה דגם בכבוד של קימה זו חייב אדם בזקנו וזקנתו ובעל אמו ואשת אביו… כשישלחנו אביו או אמו לאיזה דבר לרוץ בזריזות כדכתיב נפתלי אילה שלוחה… (פרק ו מצות עשה מן התורה התלויות ברגלים)

בכלל כבוד אב ואם שלא יתקוטט עם שום אדם, שלא יחרפו מולידיו… (פרק ד דברי כבושין)

אלשיך:

למען יאריכון ימיך – לא תכבדם על שהביאוך לעולם הזה, אלא שעל ידי כן יאריכון ימיך לעולם הבא. (שמות כ יב)

אמו ואביו תיראו – ציויתי אתכם להיות קדושים כדי לבא לעולם הבא, ואל תהיו כפויי טובה לאביכם ואמכם שהביאו אתכם לעולם הזה, שעל ידם תוכלו לבא לעולם הבא. (ויקרא יט ג)

מהר"ל:

ובקדושין שם, בעי מיניה מרב עולא, עד היכן מצות כבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה ארמי אחד לאביו באשקלון וכו'. ביאור ענין זה החכמים האלו באו לבאר עד כמה השכל מחייב מצוה זאת, כי מצוה זאת בפרט מחייב אותה הדעת והשכל שיכבד האדם הוריו שהביאוהו לעולם, כמו שאמרנו. ולפיכך בא ללמד ענין מצוה זאת מן עכו"ם, שאין עכו"ם מקיים המצוה בשביל שנצטוה עליה, רק מה שיגזור השכל בלבד… והנה השכל גוזר כבוד אב ואם, שאף אם מגיע לו ביטול משא ומתן היותר גדול בהפלגה, אין לו לבטל מצות כבוד אב ואם. ורב יהודא אמר שמואל בא לבאר, כי השכל גוזר, שאף אם בא לו הפסד גדול על ידי קיום המצוה לא יבטלנה, כי מה שהיו מבקשים פרקמטיא בס' רבוא אין זה בטול שכר, רק שהוא משא ומתן גדול, אבל אין הריוח ששים רבוא, ולכך אמר כי יותר מזה מחייב השכל, אף אם יבא הפסד גדול בעד ס' רבוא, שהוא הפסד היותר גדול… ולא היה רוצה לצער את אביו.

ונתן לו הקב"ה שכרו גם כן שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. וידוע כי פרה אדומה הוא חוק לגמרי, ואין השכל יכול להשיג המצוה, ואילו כבוד אב ואם השכל מחייב אותו לגמרי, ומפני שהיה מקיים מצות כבוד אב ואם, שהשכל מחייב לגמרי, נולדה לו פרה אדומה, שאלו שניהם חוק ומשפט, והם מתחייבים זה מזה ונתלים זה בזה כאשר ידוע לחכימין… ועל דעת הכל הגוי הוא זריז במצוה זאת, כי מצות כבד מחייב אותה הדין והשכל, מה שלא תמצא דבר זה בשאר מצוות, ולפיכך מכחישי התורה אשר אין להם תורה רק מה שהשכל מחייב, נמשכים אחר המצוה הזאת ביותר מן ישראל. 

אמנם יש לדעת עוד כי האומות שהם נזהרים במצוה זאת יותר ממה שישראל זריזים הוא דבר עמוק. והוא ידוע כי עשו היה זריז במצוה זאת יותר מכל אדם, וזה שאמר הכתוב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, שהיה מכבד את אביו בצידו… ודע כי לא היה דבר זה מה שהיה משמש עשו את אביו במקרה, כי אין דברים כאלו במקרה, שיהיה זריז במצוה כמו זאת, אבל דבר זה ידוע כי הוא מורה על דין גמור, ויצא מיצחק שמדתו דין, וידוע כי כל התולדות באים לעולם במדת הדין, כמו שנזכר בכל מעשה בראשית שם אלקים, ומפני כך, עשו שכל מדתו היה מדת הדין, הוא בפרט היה דבוק לגמרי באביו, כאשר אביו הביא אותו לעולם במדה זאת שהיא מדתו. וכבר התבאר גם כן כי אין לך מצוה שהדין מחייב אותה יותר מן כבוד אב ואם, שהדין מחייב אותה, ומכל שכן עשו שהיה כל מעשיו מדת הדין מוכנים ביותר למצוה הזאת. ויראה כי חכמי האמת רמזו סוד הזה במה שהזכירו שם דמא בן נתינה, כי לשון דמא הוא לשון חיוב, כאשר יאמר דמיהן בם, או אין לו דמים, ומפני שכל דבר שהוא חייב לעשות השכל נותן אותו, לכך נקרא דמא בן נתינא, כלומר שנמשך אחר החיוב, ואין עושה דבר רק שהוא מחויב… (תפארת ישראל פרק מא)

מה עשה גוי אחד, והביא ראיה מן הגוי באשקלון ולא מן ישראל, ומזה תדע, כי הגוי מוכן ביותר לכבוד אב ואם מן ישראל, ודבר זה קשיא… וכן אמר במדרש על עשו שהיה מכבד את אביו ביותר… דבר זה הטעם כי השי"ת ציוה שיכבד אדם את אביו מפני שהביא אותו אל עולם הזה, וכך אמרו במסכת בבא מציעא ל"ג א'… שאביו הביאו לעולם הזה… ומפני כי מיוחד האב שמביאו לחיי עולם הזה, ודבר זה מיוחד בו הגוים שאליהם נתן העולם הזה, ובפרט כי עולם הזה הוא מיוחד לעשו… ואביו בשר ודם הוא שמביא אותו לעולם הזה, לכך אצלו נמצא הכבוד לאביו בשר ודם, אבל ישראל שיש לו עולם הבא ולא עולם הזה, לא נמצא בהם כל כך הזריזות למצוה זאת.

אמנם יש לך לדעת, כי אין מצוה לפי הדעת והשכל כמו שהיא מצות כבוד אב ואם, שהדעת מחייב מצוה זאת, ולכך פרשו ז"ל כמו שהביא רש"י בפרשת בשלח (שמות ט"ו) שם שם לו חוק ומשפט, שנקרא כבוד אב ואם משפט… ודבר שהוא נותן שכל האדם, מוכנים לזה הגוים בפרט, שאין להם השכל העליון הוא שכל התורה, ולפיכך הגוים בפרט דביקים במצוה הזאת… ואין נחשב דבר זה לאומות מעלה, כי אין להם לאומות דבר זה מצד מעלתם, רק מצד פחיתות שאינם רוצים לוותר… וכבוד אב ואם אשר מחייב הדעת והשכל במדת המשפט והיוצא מזה מוותר המשפט, לכך האומות הם זריזין במצוה זאת, מפני שאין בהם מדת הוויתור, כמו שאין מוותרין על הגזל בפחות משוה פרוטה.

ועוד תדע להבין ענין זה, כי האב ואם הם סבה חמרית לבן שנותנים את הזרע… ומפני שהגוי עיקר שלו הגוף, וסבתו הוא האב ואם, לכך מכבד אב ואם ביותר…

ותדע עוד דבר עמוק, כי התולדות מתחייבים מן האבות, וכל דבר המתחייב מאחר מתחייב בכח דין, ולכך אמרה תורה (ויקרא י"ט) איש אמו ואביו תיראו… ולכך אמר איש אמו ואביו תיראו, כמי שמכבד אדם גדול ממנו מחמת יראה, ומאחר שהתולדות מתחייבים בכח דין, מיוחדים בזה האומות ביותר, וכל זה כמו שאמרנו כי אין בהם מדת הוויתור, ומה שנותן ומחייב השכל אינן מוותרין, ולכך האומות שהם דביקים בכח דין, נמצא באומות היראה יותר, ולכך מכבדין את האב… (חידושי אגדות קידושין לא א)

באו ונחזיק טובה לאבותינו, אע"ג דאמר בפרק קמא דעירובין (י"ג ב') מוטב לאדם שלא נברא משנברא, היינו לאדם הפרטי, אבל הכלל בודאי טובה לכלל, כי הכלל הוא טוב… ועל תירוץ זה קשה, דאם כן למה ציותה תורה כבד את אביך ואת אמך, והכבוד הזה בשביל שאביו ואמו הביאו אותו לעולם, דכך אמרינן אבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת, מפני שזה הביאו לחיי עולם הזה ורבו הביאו לחיי עולם הבא. מזה משמע מה שהביא אותו לחיי עולם הזה טובה לאדם, והא טוב לו שלא נברא משנברא. לכך פירשנו במקום אחר, כי אע"ג שמצד האדם עצמו טוב לו שלא נברא, מכל מקום כאשר רצה השי"ת בבריאת האדם, צריך שיהיה מבטל דעתו אצל רצון הבורא… ויעשה רצון המקום כאלו הוא רצונו, ויכבד אביו ואמו שהביאו אותו לעולם. (שם עבודה זרה ה א)

כלי יקר:

ויצא יעקב – …עוד כתב לשון ויצא, שהסיח דעתו לגמרי מבית אביו, ולכן נענש על כל כ"ב שנים שלא כבד אביו ואמו, ויוסף הרגיש שהסחת דעתו מבית אביו היתה בהשגחה, ואמר כי נשני אלקים וגו'. (בראשית כח י)

רב עוד – מעתה אזכה לרב טוב הצפון לעולם הבא, כי קבל עונשו על בטול כבוד אב ואם, ומעתה יקבל שכרו משלם. (שם מה כח)

את שבתותי תשמורו – אצל אב ואם כתב תיראו, לומר איש ואשה, ואצל השבת רוצה לומר אתה ואביך. וכתב זאת דוקא בשבת, שטעם כבוד אב ואם הוא לחלוק כבוד למוציאו לעולם, ואיך לא תחלוק כבוד למוציאך למציאות, אותך ואת אביך. ובכבוד הקדים אב לאם, שאיש חייב לכבד אשתו יותר מגופו, דסלקא דעתך אמינא שאין קפידא אם תקל בכבודו, לכן הקדים אב, לומר שכבודו גדול עליך ככבוד האם. ובמורא צריך שיהיה אשה מורא בעלה עליה, וסלקא דעתך אמינא שאין קפידא כל כך במורא האם, לכך הקדימה למורא. (ויקרא יט ג)

האומר לאביו ולאמו – שהעוסק בתלמוד תורה פטור מכבוד אב ואם, וכן לא נענש יעקב על י"ד שנים שנטמן בבית עבר… (דברים לג ט)

אור החיים:

שמע בקולי – הגם שיש בדבר גניבת הדעת, עם כל זה יש לך לשמע בקולי, מלבד מצות כבוד אב ואם שהיא מצות עשה, גם היא נביאה, ונביא יצדק באומרו לעבר על מצוה לפי שעה. (בראשית כז ח)

למען יאריכון ימיך – מעצמם, כי זו סגולת המצוה מלבד שכר שקבע ה' להם, וכן בשאר מצוות… (שמות כ יב)

אמו ואביו תיראו – לרז"ל הקדים מורא אם וכו', יקשה, דגם פה הקדים האב שסמכו לתיראו, ואמת אם לא היה דין יוצא מדרך זה הייתי יכול לפרש כדברינו… ואם נתגרשה אמו שאז שקולים כבוד אב ואם, כבקדושין שאל בן אלמנה את רבי אליעזר ורבי יהושע אם נתגרשה מהו, אך בבריתא למה נאמר איש, מפני שהאיש סיפק בידו לעשות… והתחיל בלשון יחיד איש, וגמר ברבים תיראו, כי כשהבן ירא אביו גורם שגם בניו יראו ממנו, כי שורשי הקדושה שבמוליד יעשה כיוצא בהם בנולד, או על פי דרך המוסר, או מי שנוהג עם אביו ואמו כאיש, אתו תיראו, לאפוקי שאינו עושה מעשה עמך, ומה שסמך ואת שבתותי תשמורו, שאמרו רז"ל שאם אמר לו אביו חלל שבת לא ישמע לו… הנה לרמב"ם בממרים פרק ה' אם היו אביו ואמו רשעים גמורים אסור להכותם, ודייקו האחרונים דווקא להכותם אסור, אבל אין צריך לכבדם, ומה שכתב בממרים פרק ז' שחייב לכבדם, נראה לישב, שזה בעובר קצת עברות לתיאבון, וכאן ברשע גמור, ולכך סמך שבת השקולה נגד כל המצוות, ונקרא רשע גמור… (ויקרא יט ג)

מקלה אביו ואמו – באופן שאינו נתפס בבית דין, כשאר דברים שבסתר. (דברים כז טז)

מלבי"ם:

כבר ביארתי שמצות כבוד אב ואם ומצות שבת שייכים זה לזה, כי בששת ימי המעשה המציא האישים, ואם לא היה שובת ממלאכתו והיה ממציא האישים תמיד בדרך זה, לא היה מציאות לאבות ומולידים, כי היו נבראים תמיד מאת ה', רק על ידי ששבת ממלאכה זו בשבת, הניח קיום העולם על ידי התמדת האישים על אבות המולידים, ובזה יש להאבות שותפות עם ה' שהם יוציאו הגויות, וה' יתן נשמה ויפיח רוח חיים, ולכן סמך כבוד אב ואם אצל שבת… ובאשר מכבד אותם על ידי שהיו סבה לגופו הגשמי, השכר הוא לאורך ימים הגשמיים, ובדברות האחרונות הוסיף ולמען ייטב לך, כי יש בני אדם שחושבים שהרעות שבעולם הם יותר מן הטובות, וקצים ומואסים בחייהם ומקללים את אבותם שהביאו אותם אל המציאות הזאת שהוא לרעתם, לכן אמר ולמען ייטב לך, שעל ידי שתכבד אב ואם ותחשב שהחיים הם טובים כן ייטב לך באמת… ורק בלוחות האחרונות שכבר חזרו הרעות בעולם על ידי החטא כתב למען ייטב לך… (שמות כ יב)

ארור מקלה אביו ואמו – הוא בסתר, שהאב לא יפרסם, והוא מעבירות החמורות, שהוקש כבודם לכבוד המקום, ונכלל בו על עניני חלול השם, כי האבות הם אברהם יצחק ויעקב והאמהות, וכל העושה מעשה מגונה הוא מבזה אותם, ובפרט מי שאבותיו ממש הם מאנשי המעלה… (דברים כז טז)

רש"ר הירש:

וירא חם – העולם מושתת על יחס הבנים להוריהם, כל זמן שהבנים רואים בהורים את שומרי הפקדון האלקי ומחשיבים בהם את הרוחני ולא רק את הגשמי-גופני, יכולה האנושות לגדל ולשגשג. אם הילד שמח רק בצד הגשמי של ההורים נעלמת היראה מפניהם, והגזע הזה נכרת. הדור הצעיר רואה את עצמו כ"יורש" הדור הזקן ההולך ותש, הוא מסיגו הצדה ויורשו-מלשון גרש. היחס היהודי המקביל לכך הוא של "נחלה"-זרימה, הדור הזקן מעביר בבטחה את כוחותיו ואמצעיו לדור הצעיר. מקום הכח הוא למעלה, כי הדור הזקן מעביר, כתפקיד רוחני, את האמצעים הנחוצים לידי הדור הצעיר. במקום "ירושה", אין הדור הצעיר מקבל מהדור הזקן, ואם כן עליו להתחיל את הכל מחדש, ואין כאן התפתחות לקראת העתיד, (ראה יבמות ס"ב א' בענין ירושה ונחלה). כבוד אב ואם הוא אם כן היסוד להתפתחות האנושות, התדרדרות כנען נעוצה במעשה חם כלפי אביו… (בראשית ט כב)

כבד – יסודות היהדות הם יציאת מצרים ומתן תורה, אמיתויות הסטוריות המבוססות אך ורק על מסורת, שהיא מסירה נאמנה מאבות לבנים. היהדות מבוססת אם כן על ציות תיאורטי ומעשי לאבות המוסרים. הקיום הפיסי והרוחני של העם מותנה בכך. כבוד הוא המשקל הרוחני-מוסרי של ישות, זהו אמת המדה לכבודם ולא הטובות שמקבלים מהם, על כן גדול כבודם עם גידול הבנים ונשאר אף לאחר פטירת האבות. כבוד זה מעולה מכל מוסר שכלי הבא מתוך הכרת תודה בלבד. למען יאריכון ימיך – בטוי זה בא בדרך כלל על קיום האומה בכללה, ולא רק על קיום הפרט, אך בהיות מצוה זו לפרט, דורשים חז"ל מכאן קיום ליחיד בעולם הבא, כקיום הכלל בעולם הזה. (שמות כ יב)

קדושים תהיו – …ואילו כאן בא לתאר את הניגוד החיובי של חיי חברה שייכונו רק על יסוד טהרה בחיי המין, משום כך אתה מוצא, שפרק זה מתחיל בכיבוד אב ואם, שהוא אבן היסוד של כל מוסר אנושי חברתי, אך הוא מקדים את האם, שכן רק אם האיש נושא אשה כשרה ימצאו גם הבנים "אם" ראויה, שהיא תנאי לכל אנושיות רוחנית ומוסרית, רק אז יווצר היחס היהודי של בנים להוריהם, יחס זה הוא נשמת חיי המשפחה, המגדלת בנים לתורת ה', והמטפחת בהם כל מידה טובה, משום כך המצוות החברתיות שנתחדשו בפרק זה מצוות בעיקר על מדות ותכונות אופי… (ויקרא יט ב)

איש אמו ואביו תיראו – מורא אם ואב וקדושת השבת מחנכים את היהודי לקדושת החיים, מיום היוולדו ועד יום מותו. יראת אם ואב היא הצעד הראשון לקדושה, אין זו יראה מפני ההורים, שהיה עולה על הדעת שנחוש בה רק במעמד ההורים, אלא זו יראה את ההורים, עלינו לשוות את אישיותם לנגדנו תמיד, ולזכור את רצונם המחייב אותנו, ראשית יראה היא הציות, שיעבוד הרצון לרצונו של זה, שהיראה מופנית אליו… ההורים מתווכים לבניהם לא רק את הקיום הגופני, אלא גם את הייעוד היהודי, הם מוסרים לדור הבא את ההיסטוריה והתורה מידי שמים. משום כך לא הטובה שהורים השפיעו על בניהם, אלא הייעוד שניתן להם ביחס לבניהם הוא היסוד של מצוות כיבוד אב ואם. המכבד אביו ואמו מכבד את ה' ואת התגלותו בהסטוריה ובתורה. כאן בפרשת הקדושה, בולטת החובה לציית להורים, השלטת רצון ההורים על רצון הבן, ביטול רצון הבן מפני רצון הוריו הוא ההכשרה הראשונה לשליטה עצמית, היא תוציא את הצעיר משיעבוד חיי היצר ותשליט אותו על יצרי רצונו. היא תשחרר את הכוחות האלקיים שבאדם, ותביא אותו לידי חירות מוסרית, והן זו כל עצמה של תכונת הקדוש. (שם שם ג)

העמק דבר:

ויאמר ברוך – מצות כבוד אב ואם נותנת שכר גם בעולם הזה, ובכל זאת יש הבדל אם עשה לשם מצוה או מחמת שכלו. ושם שעשה לשם מצוה שנתברך שיהיו מבניו עובדי ה', עד שיחול עליהם השגחת הטבע על ידי השי"ת בעצמו, כמו שאומרים ה' אלקינו וה' אחד, רוצה לומר שמנהיג גם בהנהגה נסית… (בראשית ט כו)

איש אמו ואביו – אפילו גדול מאביו ומצויין במעלה חייב בכבודו… (ויקרא יט ג)

כאשר ציוך – שמצות כבוד אב ואם היא שכלית, הזהיר שיעשנה בשביל ציווי השי"ת… (דברים ה טז)

משך חכמה:

כאשר ציוך – בל תחשוב שהכיבוד רק על טרחתם והזמנתם אותך, כי ה' ציוך על כך גם במדבר שלא היה טורח בגידול הבנים. או בישראל צריך לכבדו גם על שמוסר לו המסורת, הקבלה, והמצוות השמעיות, ולכן במקדש ב' כשהחלו להכחיש המסורת אבד ישפה מבנימין, שהיה מכבד את אביו יותר מכל השבטים, כבירושלמי פאה פ"ק. ואמר שיכבדו גם בדור שאינו מוריש לו הדעות הצודקות, כמו במדבר, שלמדו כולם מפי הגבורה. (שם)

מקלה אביו – שמקניטו כי יודע שאביו ימחול לו, כי חש על עונשו וקאי בארור. (שם כז טז)

תורה תמימה:

תיראו – עיקר הדרוש לפטור אשה הוא מכבוד, אבל במורא ודאי חייבת, ומה שאמרו בקדושין לא יסתור את דבריו ולא מכריעו, הוא סתם, אבל בדברי תורה מצאנו הרבה שמחולקים על אבותיהם בטעם ובסברא, שהתורה תורת אמת. וכן ברמב"ם שחיטה י"א אבא מארי מהאוסרים ואני מהמתירים. ומה שכתב בממרים פרק ו' וביורה דעה ר"מ שאסור לקרא לאביו בשמו מצאנו לזה הרבה סתירות, וצריך עיון גדול, דמשמע שכל זה מנהג שחכם אחד נהג ואמר לבנו, ואינו דין קבוע… (ויקרא יט ג, וראה שם עוד)

שפת אמת:

איש אמו ואביו תיראו וגו', ודרשו חז"ל אם אמר לו חלל שבת אל תשמע לו, ולמה פרט הכתוב מצות שבת בזה, רק הרמז הוא כי הקב"ה הקשה כבוד אב ואם לכבודו ית"ש, מפני שהם שותפין בו, והגם כי כח אב ואם הכל מאתו ית"ש, אבל יצירת הגוף באה באמצעיות אב ואם, אכן הנשמה היא כח אלקי בלי השתתפות, וזה עצמו ענין השבת במעשה בראשית שנברא הבריאה בדרך הטבע, וזה ששת ימי המעשה, ואחר כך בשבת ניתן כח אלקות בחינת הנשמה של העולם, כמו שכתוב וינפש, וזה קיום כל מעשה בראשית, וכמו כן באדם הכנת הגוף באמצעיות אב ואם כעין בחינת ימי המעשה, ואחר כך שורה עליו הנשמה בחינת השבת, יומא דנשמתין ולאו דגופא, וצריך האדם להיות זהיר ביותר בחלק הנשמה, זהו ואת שבתותי תשמורו. (ויקרא קדושים תרס"א)

שם משמואל:

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, ואחר כך אל תפנו אל האלילים. ויש להתבונן מדוע בעשרת הדברות נאמר לא יהיה לך קודם שבת, ושבת קודם לכיבוד אב ואם, וכאן אחר מאמר קדושים תהיו, שהוא נגד אנוכי, נאמרה יראת אב ואם, ואחר כך שבת, ואחר כך אל תפנו וגו'. ונראה על פי מאמר כ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק, שיש קדוש במעשים ויש קדוש במוח, וזה כיבוד ויראת אב ואם, שהיא חמורה שבחמורות, היא קדושה במעשים, ושבת היא קדושה במח, ועל כן כאן דסמוכה לקדושים נאמרה יראת אב ואם מקודם, שבראשונה צריך אדם להתקדש במעשיו, ואחר כך לעלות במעלות הרמות להתקדש במח. (ויקרא קדושים תרע"א)

בדיבור כבד אמר בפיוט, קיים כיבודם ומוראם כחוקים. ויש להבין הלא מצות כיבוד אב ואם היא מן המצוות השכליות, ואינה מכלל החוקים. ונראה דהנה מצד תשלום גמול שהוא דבר שהשכל מחייב יש לאומות גם כן אחיזה במצוה זו, וכמו שכתב מהר"ל בהאי נכרי באשקלון דמא בן נתינה שמו, ועל כן עשו נמי היה מקיים כיבוד אב. ובכן אם ישראל מקיימין מצוה זו מפאת שהשכל מחייב לתשלום גמול, יש לעשו נמי חלק במצוה זו, ולזה באה המצוה שיסלק את זה שהשכל מחייב, אלא יעשה המצוה מצד המצוה שבה, כאילו היתה חוקה לבד, ובזה מסלקין כח עשו. (שבועות תרע"ו)

חכמה ומוסר:

…עיקר גדול, דבר שמצוי תמיד, כגון כבוד אב ואם, לזכור תמיד בלי נדר המוסר מזה, וטוב לחזור בכל יום איזה מאמרים מזה. וגם בהענינים אשר תבין כי יוכל לבא מהם לחילול כבודם חס ושלום, לא תדבר מזה כלל וכלל, אף שמתחילה כוונתו לטוב. והעיקר במצוה זו לאהוב אותם אהבה עזה בלב, כי השוה כבודם לכבוד וכו'. (חלק ב סימן שנג)

פרי צדיק:

…ומשפט זהו מצות כיבוד, שזה מורה על קדושה שנמצאת בגוף ישראל, דבאמת מצות כיבוד אף אומות העולם נוהגים בה, כמו שכתוב בגמרא קידושין ל"א… וצריך להבין למה שיבח את עשו במצות כיבוד, והא איתא בגמרא (עבודה זרה כ') לא תחנם, לא תתן להם חן, אך באמת אין זה לשבח, דבאומות העולם שהעיקר אצלם הגוף והנאת עולם הזה, ולכן הנימוס אצלם לכבד אבותם שהביאוהו לעולם הזה, שזה כל מגמתם, מה שאינו כן בישראל, דבאמת נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא (עירובין י"ג), ולא היה הדעת נותן לכבדם רק מחמת מצות ה'… והטעם למצות כיבוד אב מפני שהכניסו קדושה בהגוף, וכמו שאמרנו בטעם טומאת לידה… וזהו ששם להם במרה מצות כיבוד, והיינו שגוף ישראל יש בו קדושה, שמטעם זה יש מצות כיבוד, שהקדושה להגוף היא מאב ואם, וזה שניתן להם במרה למשיב נפש, שלא יצטערו פן חס ושלום יתקלקלו, שעל זה מורה מצות כיבוד שיש קדושה בגוף ישראל… משום הכי כתיב מצות שבת, שהיא קדושת הנפש, ואחר כך מצות כיבוד אב, ולא מצות מורא אב ואם, דכבוד הוא בשביל התורה שהאב זוכה לבן כאמור, ושכרה גם כן שזוכה לתורה שבעל פה… (ויקרא קדושים ג)

…אך הענין, כיבוד הוא מצות עשה שבא מאהבה, כאמרם (קדושין ל') איזה כיבוד מאכיל ומשקה וכו', ואהבה יוכל לאהוב כל אדם מישראל… ואמנם יש צד שהאדם יקיל לעצמו בענין כיבוד אב ואם, שהם הביאו גוף האדם לעולם, ואף שגם האומות מכבדים אב ואם, הוא מצד שעיקר אצלם תענוגים גופניים ותאות רעות שבעולם, לכן מכבדים אב ואם שהביאו גופו לעולם, מה שאינו כן ישראל קדושים… לכן כתב מקודם מצות שבת, שמבררת שהגופים של ישראל גם כן קדושים, שמצוה לענג את השבת באכילה ושתיה, ועל ידי זה הוא מכניס קדושה בלב… ולכן כתוב אחריו מצות כיבוד אב ואם שצריך לכבד אותם מצד שהביאו גופו בקדושה לעולם… ועל זה הקדים ב' מצות אלו, כי מורא אב ואם הוא מצד הקדושה שבו בתולדה מהם, ומוראם מכניס גם כן מורא שמים בלב, ומעורר להוציא קדושה זו לפועל בהתגלות לבו, ומצות שבת הוא מה שהשי"ת מכניס קדושה אז בלבבות בני ישראל, כמו שנאמר אני ה' מקדשכם, דמצד שהם קדושים מצד האבות מקדש אותם הקב"ה מצות קדושת שבת… ועל ידי שתי קדושות אלו יכולים ישראל לזכות להיות קדוש כמוני. (שם ד)

מכתב מאליהו:

מכתב מאליהו:

כיצד אפשר להסביר מה שאנו רואים לעיתים בענין כבוד אב ואם, בנים שניתקו מעל צוארם עול מלכות שמים, וגם אינם מקיימים מצוות שבין אדם לחברו, בכל זאת מכבדים את את אביהם ואמם בהידור, ומוכנים להקריב הרבה משלהם על מנת להנעים להוריהם את חייהם. כיצד יתכן הדבר, הרי מדת כבוד אב ואם מקורה בהכרת הטוב שרוכש הבן להוריו, הכרת הטוב היא שמחייבת את האדם להחזיר טובות לזה שגמל לו פעם חסד. אכן אדם שהוא מה"נוטלים", בחשבו שהכל נברא בשבילו ושייך לו, בהכרח שיחסר לו בהכרת הטוב, אם כן איך ישאף להחזיר טובה לזולת, ולו גם להוריו?

איתא במדרש שעשו הרשע היה גדול במצות כבוד אב, מאידך גיסא היה מושחת מאד במדות, ואמרו רז"ל אותן ה' שנים שמנע הקב"ה מחייו של אברהם מפני שעבר עשו שתי עבירות, שבא על נערה מאורסה וכו' שהרג את הנפש וכו'. כיצד תתכן סתירה כזו בכחות הנפש, מצד אחד רציחה וניאוף, העולם כולו תחת רגלי ואני רומס עליו ברגל גאוה, ומצד שני התחסדות והכרת הטוב, כל עצמי אני מוסר לזולתי. נתעמק למצא הסבר לזה. אנו מוצאים בדברי חז"ל הקדושים, חמשה דברים ציוה כנען את בניו, אהבו זה את זה, ואהבו את הגזל, ואהבו את הזימה… איך מתאימה אהבת רעים עם גזל וזימה?

חברת שודדים ורוצחים מוכרחת לסגל לעצמה משטר חזק של נאמנות בין איש לרעהו, נכונות להקרבה עבור כל אחד מאנשי חבורתם… כל מהות התחסדותם נובעת מתוך אהבת עצמם, מתוך רצונו של כל אחד למלא את תאוותיו במדה גדושה, וכדי להפיק רצון זה בכחות מאוחדים, מוכרחים הם להתאגד לחבורה אחת, ולקבע את כל המשטר הזה, יוצא איפוא ששאיפתם לגמול חסד זה עם זה נובעת מתוך רצון לגזל ולרציחה…

נמצאנו למדים שאהבת הבריות והכרת הטוב ההדדית של כנען ושל דור ההפלגה ממקור אחד נובעות, יד אחת רוחצת את חברתה, שמור לי ואשמור לך. מתוך אותה מגמה אנוכית של תועלת עצמית נבע גם כבוד אב ואם של עשו, האב נותן לבן די ספוקו עד עמדו ברשות עצמו, ובעבור זה נותן הבן לאביו בזקנותו את הנצרך לו. לא נבע זה מתוך הכרת הטוב, אלא מתוך חשבון התועלת, להוות דוגמא חיה לבנו, כדי שבבוא זקנתו גם בנו יספק לו את צרכיו, ולא יזניחנו בשעת אזלת ידו… וכמובן שדבר שמטרתו היא הנאה עצמית עושים ביתר התלהבות ודקדוק, ומחפשים תחבולות שונות כדי לשכלל 'עסק מכניס' זה… (חלק ג עמוד צה)

מטעמי מצות כיבוד אב ואם הכרת הטוב, כידוע. ועוד יש ענין בכיבוד אב ואם כמו שהיה נהוג אצל אומות העולם בעבר. והיינו שעל ידי זה יהיה סידור יפה בעולם, שהאבות יגדלו הבנים ויתקנו כל הנצרך לעתידם, והבנים יפרנסו לאבות לעת זקנתם. וגם כיבדו לזקנים, כי זהו כל העולם הזה של הזקן – כבוד שיש לו מן העבר שלו.

אבל בכיבוד אב ואם של התורה הקדושה יש עוד ענין נעלה מאד. הרי כיבוד אב ואם נכתב בלוח ראשון יחד עם המצוות של כבוד המקום. והענין הוא כי לא היה לנו שום מבוא להשיג טובות הבורא ית' עלינו לולא שהיינו רואים מקודם את חסדי ההורים לבניהם. בלי זה היה האדם מרגיש שהוא עצמו המקור לכל אשר יש לו. אבל בראותו אשר בא לעולם על ידי הוריו ובלתם לא היה נמצא כלל וכל שכן שלא היה מתגדל ומתחנך וכו' – הרי לו ציור חי לחסדיו ית' שממציא אותו ונותן לו הכל, מקיימו מרגע לרגע, מפרנסו מחכמו וכו' וכו'. וכיון שכן, האבות המה כמו ספר תורה חי אשר בו ילמד אדם את מעשי ה'… וכן מצאנו בכמה מקומות שהשוו כבוד אב ואם לכבוד המקום (קדושין ל'). (חלק ה עמוד תכא)

מהר"ל כתב בספר תפארת ישראל (פרק מ"א) שדיבור "זכור את יום השבת" בא להורות שהוא ית' ברא כל העולם ואינו במקרה. וכן דיבור "כבד את אביך" וגו' מורה שגם מציאותנו הפרטית אינה במקרה כלל, ומשום כך ציונו לכבד את האבות. ולכן נסמכו שני דיבורים אלו זה לזה. ביאור הענין, שיש שני כחות עיקריים באדם, כח השאיפה למקורו – שמתחבר עם השורש ומתבטל אליו. וכנגדו, כח ההתפרדות וההתפרטות. הראשון מביא לכיבוד אב ואם, כיבוד הרב וכיבוד הקב"ה. אבל השני הוא אהבת עצמו – גאוה, כפיית טובה וכפירה בהקב"ה. (ואמירת "הכל מקרה הוא" באה לכסות על מדות רעות אלו).

העיר באור החיים (שמות כ' י"ב) דאמר יאריכון ימיך שמשמע מעצמם ולא אמר אאריך ימיך… כי מצוה זו סגולתה אריכות ימים… כי יש מצוות שיש בהן סגולות נפלאות מלבד השכר… וזו גילה אותה ה'…

ונבאר. הזכרנו פעמים רבות את דברי רמב"ם (בפ"ט מהלכות תשובה) על "ונתתי מטר ארצכם" וגו' שפירושו שהיא משום מצוה גוררת מצוה. ובכיבוד אב ואם ענין תוכן המצוה עצמה דורש אריכות ימים. וזה, כי כל אדם יש לו חלק מיוחד בגילוי כבודו ית' ואין שני חלקים דומים, ומכל מקום יש צירופים אשר גילוייהם מצטרפים לגילוי אחד מעולה מאד. ולא במקרה יש התדמות בבני משפחה בכחותיהם וכדומה, כי צריכים גילוייהם להתחבר לגילוי אחד גדול. ולכן יש דמיון בכלים…

ומעתה מכיון שכיבוד אב ענינו ההצטרפות אל האב כנ"ל, הרי כאן מצטרפים הגילויים של האב והבן ונדרשים ימים רבים – אריכות ימים ושנים נוספים – ככלי ביטוי למה שנוסף על ידי הצירוף, ונקודה דקה ועמוקה באיכות דורשת הרבה כמות – הרבה זמן – לביטויה… (שם עמוד תכד)