ערך: דיין

דיין

(ראה גם: בית דין, דור המדבר-זקנים, דין, סנהדרין)

תנ"ך:

ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע, ושמת עליהם שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטון ישפטו הם, והקל מעליך ונשאו אתך… (שמות יח כא)

אלהים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאור. (שם כב כז)

לא תטה משפט אביונך בריבו… (שם כג ו)

הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם… ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם, שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות ושוטרים לשבטיכם… (דברים א יג)

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך, ושפטו את העם משפט צדק… (שם טז יח)

ראה עוד ערך דין.

זהר:

מדבר שקר תרחק וגו', הוא מצוה להשוות את בעלי הדינים ולהתרחק מדבר שקר, שלא יאמרו משא פנים (יש בדבר). כי הקב"ה נאמר בו אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד – בסופי תיבות נמצא אחד, דיין הזה צריך להיות כמו האחד שהוא הויה אחד שלא יקח שחד, שהוא יהיה בצורתו… (משפטים תלו)

כיון שראה משה כך, אמר אני רואה שכל האסיפה של אנשים גדולים מישראל וכל ראשי האבות ונשיאי העדה עלי קרבים, מיד נפרש משה מן הדין, וזה שכתב ויקרב משה את משפטן לפני ה', עניוות של משה, דיינים אחרים אינם עושים כן, אף על פי שיש עליהם אסיפה גדולה, אלו הדיינים נקראים עזי פנים, אין בהם מן העניוות של משה כלל… (בלק שעח)

על דיין המקלקל בדין, (מאין לנו שלוקה בצרעת), שכתוב כאכול קש לשון אש וחשש וגו' ופרחם כאבק יעלה וגו', מהו הטעם, כי מאסו את תורת ה' צב-אות. ואין פרחם אלא צרעת, שכתוב ואם פרוח תפרח הצרעת… (שם שצג)

בודאי באותו זמן, יש נספה ומסתלק מן העולם קודם זמנו בלא משפט, על שלא הוציאו המשפט לאורה, ועל שעיוותו וקלקלו המשפט, דאמר רבי יוסי כל דיין שאינו מחמיץ את הדין אין מחמיצין דינו מלמעלה, ומסתלק מן העולם קודם זמנו. יש מי שדן את הדין לאמיתו, ומקבל עליו שכר מאת הקב"ה, ויש מי שדן דין אמת לאמיתו ונתפש, כגון דיין שמדקדק דקדוקים לזכות לרשע ואינו מעניש אלא בדין אמת, דתניא בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, כדי לעשות סייג לתורה, או מפני שהזמן גורם, והדיין מסלק עצמו מן הדין, ומלהענישו, ומדקדק בענין הדין למצא פתח לזכות אותו מן הדין ממש, הוא דין אמת, ואפילו הכי כשהקב"ה דן את העולם אותו הדיין נתפס עליו ומסתלק מן העולם קודם זמנו, ואם לאו עליו הכתוב אומר לא נין לו ולא נכד בעמו, כשעצמו אינו נתפס נתפס זרעו.

יש מי שאינו דן את הדין לאמיתו ומקבל עליו שכר, כגון אבא שראה אחד מחבק לאשת איש ומנשקה, אפיק לון לקולפין (להריגה), וקטל להון, לאו דבני הריגה נינהו, אלא לעשות סייג לתורה… (זהר חדש רות קטו)

השופט יש לו לדעת ולרדוף אחרי מעשה בני העיר ולהוכיחם,   כי הוא נתפש בעונותיהם, שלא יאמר השופט אני צריך לדון דין בין איש לחברו ולא יותר, אלא כל מעשי בני העיר תלויים על ערפו, ואם עוצם עיניו ממעשי בני העיר הוא נתפס בעונותיהם… מכאן למדתי שאין שופט בכל דור ודור שלא יהיה רשום ונודע למעלה, ובשעה שנתעורר דין על העולם הוא נדון תחילה, שכתוב שפוט השופטים. (שם קלז)

מכילתא:

…ומה תלמוד לומר מן הבוקר עד הערב, אלא מלמד  שכל מי שמוציא דין אמת לאמיתו מעלה עליו הכתוב כאילו היה שותף עם הקב"ה במעשה בראשית,   כתיב הכא מן הבוקר עד הערב, ובמעשה בראשית כתיב ויהי ערב ויהי בקר. (יתרו פרשה ב)

רבי עקיבא אומר בדיינים הכתוב מדבר, שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם, אלהים לא תקלל, אין לי אלא דיין, נשיא מניין, תלמוד לומר ונשיא בעמך… (משפטים פרשה יט)

לא תשא שמע שוא, הרי אזהרה למקבל לשון הרע, דבר אחר אזהרה לדיין שלא ישמע מבעל דין עד שיהא בעל דינו עמו, שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם. דבר אחר אזהרה לבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהא בעל דינו עמו… (שם פרשה כ)

מכאן אמרו כל הנוטל ממון ומטה את הדין אינו יוצא מן העולם עד שיחסר מאור עיניו, רבי נתן אומר עד שיהא בו אחד משלשה דברים הללו, או טירוף דעת בתורה, שיטהר טמא או שיטמא טהור, או יצטרך לבריות, או שיחסר מאור עיניו. (שם)

ספרא:

לא תעשו עול במשפט, מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול, שנאוי ומשוקץ, חרם ותועבה, וגורם לחמשה דברים, מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותו מארצו. (קדושים פרק ד)

ספרי:

והוא לא אויב לו, לפסול את השונאים מלישב בדין, אין לי אלא שונאים, קרובים מניין, תלמוד לומר בין המכה ובין גואל הדם… אין לי אלא לישראל, לגרים מניין, תלמוד לומר על המשפטים האלה, אין לי אלא דיני נפשות דיני ממונות מניין, תלמוד לומר על המשפטים האלה. או כשם שדיני נפשות בעשרים ושלשה כך דיני ממונות בעשרים ושלשה, תלמוד לומר על המשפטים האלה, אלה בעשרים ושלשה ואין דיני ממונות בעשרים ושלשה… ומניין שדיני נפשות בעשרים ושלשה, תלמוד לומר ושפטו העדה הרי הם עשרה, והצילו העדה הרי עשרה, שלשה מניין, הרי אתה דן, הואיל ואמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי מטי דינים, מה עדים שנים אף דיינים שנים, אין בית דין שקול, מוסיפים עליהם עוד אחד הרי שלשה… (מסעי קס)

…אלא כך אמר להם, ה' אלקיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם, וכן שלמה אמר ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך, כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. אפשר שלמה לא היה יכול לדון את ישראל, שנאמר בו ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם וכו', אלא כך אמר להם, איני כשאר כל הדיינים, מלך בשר ודם יושב על בימה שלו דן להריגה ולחניקה ולשרפה ולסקילה, ואין בכך כלום, ואם חייב ליטול סלע נוטל שתים… ואם חייב ליטול דינר נוטל מנה, אתה אינו כך, אלא חייבתי ממון נפשות אתה תובע, וכן הוא אומר אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. (דברים ט)

לא תכירו פנים במשפט, זה הממונה להושיב דיינים, לא יאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין… איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין, נמצית מזכה את החייב ומחייב את הזכאי, לא מפני שהוא רשע, ולא מפני שאינו יודע, מעלה עליו כאילו הכיר פנים בדין.

שמא תאמר הואיל וזה עני וזה עשיר וזה מצוה לפרנסו אזכינו נמצא מתפרנס בנקיות, תלמוד לומר כקטון כגדול תשמעון. דבר אחר כקטון כגדול תשמעון, שמא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר, אזכינו ולכשיצא חוץ אומר ליתן לו שאתה חייב לו, תלמוד לומר כקטון כגדול תשמעון.

לא תגורו מפני איש, שאם באים שנים לדון לפניך, עד שלא תשמע את דבריהם אתה רשאי לשתוק כשיתגלה לך הדין אי אתה רשאי לשתוק. שמעת את הדין ואין אתה יודע להיכן לזכות הזכאי ולחייב את החייב אתה רשאי לשתוק, שנאמר ואלה הדברים אשר תעשו, דברו אמת איש לרעהו אמת ומשפט, שלום שיש בו משפט אמת הוי אומר זה הביצוע…

דבר אחר לא תגורו מפני איש, שמא תאמר מתיירא אני מפני איש פלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא יקצוץ את נטיעותי, תלמוד לומר לא תגורו מפני איש… (דברים יז)

לא תטה משפט, שלא תאמר איש פלוני נאה, איש פלוני קרובי, ולא תכיר פנים, שלא תאמר איש פלוני עשיר, איש פלוני עני, ולא תקח שוחד, ואין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכאי, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. כי השוחד יעור עיני חכמים, ואין צריך לומר עיני טפשים… כי השוחד יעור האומר על טהור טמא ועל טמא טהור… דבר אחר כי השוחד יעוור עיני חכמים, אינו יוצא ידי עולמו עד שיורוהו צדק בהוראתו. ויסלף דברי צדיקים, אין יוצא ידי עולמו עד שידע מה דבר. (שופטים קמד)

אשר יהיה בימים ההם, אמר רבי יוסי הגלילי,   וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא נמצא בימיו, אלא שופט שהוא כשר ומוחזק באותן הימים,   היה קרוב ונתרחק כשר… (שם קנג)

תלמוד בבלי:

…ומניין  לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם,   שנאמר בקרב אלקים ישפוט. (ברכות ו א)

…אזל אכל ביה קורצי בי מלכא, אמר איכא חד גברא ביהודאי דקא דיין דינא בלא הרמנא דמלכא… אמרו חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי, יהבי ליה קולפא (מקל לרדות), אמרו ליה דון דינא… (שם נח א)

…אלא לומר לך  כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית,   כתיב הכא ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב, וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. עד מתי יושבין בדין, אמר רב ששת עד זמן סעודה… (שבת י א)

רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל, אתאי ההיא איתתא קא צווחה קמיה ולא היה משגח בה, א"ל לא סבר ליה מר אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה, א"ל שיננא רישך בקרירי רישא דרישיך בחמימי, הא יתיב מר עוקבא אב בית דין, דכתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רוע מעלליהם. (שבת נה א)

…אלא מה אני מקיים וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו' שכל דין שדן מבן שמנה עד שמנה עשרה החזירן להן… (שבת נו ב)

תניא רבי יוסי בן אלישע אומר,   אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם לא באת אלא בשביל דייני ישראל,   שנאמר שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו בונה ציון בדמים וירושלים בעולה ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו וגו'. רשעים הם אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם, לפיכך מביא הקב"ה עליהן ג' פורעניות, כנגד ג' עבירות שבידם… ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל, שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה וגו'. אמר עולא… אי בטלי דייני בטלי גזירפטי… דכתיב הסיר ה' משפטיך פנה אויבך.

אמר רבי מלאי משום ר"א בר' שמעון מאי דכתיב שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים, שבר ה' מטה רשעים אלו הדיינין שנעשו מקל לחזניהם, שבט מושלים אלו תלמידי חכמים שבמשפחות הדיינין. מר זוטרא אמר אלו תלמידי חכמים שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור. אמר ר"א בן מלאי משום ר"ל מאי דכתיב כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה, כי כפיכם נגואלו בדם אלו הדיינין, ואצבעותיכם בעון אלו סופרי הדיינין, שפתותיכם דברו שקר אלו עורכי הדיינין, לשונכם עולה תהגה אלו בעלי דינין. (שבת קלט א)

…בא לו אצל ר' דוסא בן הרכינס, אמר לו אם באין אנו לדון אחר בית דינו של ר"ג צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים, אלא ללמד  שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה.   (ראש השנה כה א)

תנו רבנן למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו, שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן, פלוני כנדב ואביהוא, פלוני כאלדד ומידד, ואומר ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואומר וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל… לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים. ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו, הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו… (שם)

ג' דברים צוה ר' ישמעאל בר' יוסי את רבי, אל תעש מום בעצמך, מאי היא, לא תיהוי לך דינא בהדי תלתא, דחד הוי בעל דינך ותרי סהדי… (פסחים קיב ב)

…והא כתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים, מאן אלהים דיינא… (יומא פז א)

…וליושב על המשפט זה הדן דין אמת לאמתו… ואין פליליה אלא דיינין, שנאמר ונתן בפלילים. (מגילה טו ב)

…עיילוהו למערתא דחסידי ולא קיבלוהו, עיילוהו למערתא דדייני וקיבלוהו. (מועד קטן יז א)

…שופט זה דיין שדן דין אמת לאמיתו… (חגיגה יד א)

…ואיבעית אימא תוקע עצמו לדבר הלכה בדיינא דאתי דינא לקמיה וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו' מפחד בלילות, מפחד של גיהנם שדומה ללילה. (יבמות קט ב)

…אמר רבי יוחנן עשינו עצמינו כעורכי הדיינין… מעיקרא סבר ומבשרך לא תתעלם, ולבסוף סבר אדם חשוב שאני. (כתובות נב ב)

שני דייני גזירות היו בירושלים, אדמון וחנן בן אבישלום… ורמינהי, שלשה דייני גזילות היו בירושלים… אמר רב נחמן בר יצחק שהיו גוזרין גזירות על גזילות… ותו ליכא, והאמר ר' פנחס אמר רבי אושעיא  שלש מאות ותשעים וארבעה בתי דינין היו בירושלים,   כנגדן בתי כנסיות וכנגדן בתי מדרשות וכנגדן בתי סופרים, דיינין טובא הוו, וכי קאמרינן אגוזרי גזירות קאמרינן…

קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין להו דינא,   והיכי עבדי הכי והכתיב ושוחד לא תקח, וכי תימא הני מילי היכא דלא שקיל מתרוייהו, דלמא אתי לאצלויי דינא, קרנא כיון דשקיל מתרווייהו לא אתי לאצלויי דינא, וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי, והתניא ושוחד לא תקח, מה תלמוד לומר, אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי, הרי כבר נאמר לא תטה משפט, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ושוחד לא תקח. הני מילי היכא דשקיל בתורת שוחד, קרנא בתורת אגרא הוה שקיל. ובתורת אגרא מי שרי, והתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין, הני מילי אגר דינא, קרנא אגר בטילא הוה שקיל. ואגר בטילא מי שריא, והתניא מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין, היכי דמי, אילימא אגר דינא, דינו דין, והתניא הנוטל שכר לדון דיניו בטילין, אלא אגר בטילא וקתני מכוער הדיין, הני מילי בטילא דלא מוכחא,   קרנא בטילא דמוכחא הוה שקיל, דהוה תהי באמברא דחמרא ויהבי ליה זוזא.   כי הא דרב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו הבו לי גברא דדלי לי בחריקאי (ידלה במקומי) ואידון לכו דינא… (כתובות קד ב, וראה עוד ערך שוחד)

כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה. אמר רבה בר רב שילא האי דיינא דשאיל שאילתא פסול למידן דינא. ולא אמרן אלא דלית ליה לאושולי אבל אית ליה לאושולי לית לן בה…

א"ר פפא לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה. דרחים ליה לא חזי ליה חובה, דסני ליה לא חזי ליה זכותא… (כתובות קה ב)

העורר על השדה והוא חתום עליה בעד, אדמון אומר השני נוח לי והראשון קשה הימנו, וחכמים אומרים איבד את זכותו… אמר אביי לא שנו אלא עד, אבל דיין לא איבד את זכותו, דתני ר' חייא אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן קראוהו, אבל הדיינין חותמים אף על פי שלא קראוהו. (כתובות קט א)

…אמר רב, אמר שמשון לפני הקב"ה, רבונו של עולם זכור לי עשרים ושתים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום… וא"ר יוחנן שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים, שנאמר דן ידין עמו כאחד וגו'. (סוטה י א)

היכי דמי רשע ערום, אמר רבי יוחנן זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חברו. (סוטה כא ב)

משרבו בעלי הנאה נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם. משרבו רואי פנים בדין בטל לא תגורו ופסק לא תכירו ופרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם. משרבו לוחשי לחישות בדין, (עורכי הדיינין ומתלחשים עם הדיינין לפתוח להם פתח בזכותו של זה ובחובתו של זה), רבה חרון אף בישראל ונסתלקה השכינה, משום שנאמר בקרב אלקים ישפוט. (סוטה מז ב)

…הכא בשליח נעשה עד ועד נעשה דיין קמיפלגי, מאן דאמר בפני שנים, קסבר שליח נעשה עד ועד נעשה דיין, ומאן דאמר בפני ג' קסבר שליח נעשה עד ואין עד נעשה דיין. והא קיימא לן בדרבנן דעד נעשה דיין… (גיטין ה ב)

ותניא היה ר"ט אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים. (גיטין פח ב)

הדר יתבי וקאמרי, הא דאמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן, אמר רב אסי אמר רבי יוחנן וקשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו… (קדושין יג א)

נאמן דיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי, במה דברים אמורים שבעלי דינים עומדים לפניו… (שם עד א)

אין בודקין (ליוחסין) לא מן המזבח ולמעלה ולא מן הדוכן ולמעלה, ולא מן הסנהדרין ולמעלה… מאי טעמא, דתני רבי יוסף כשם שבית דין מנוקין בצדק כך מנוקין מכל מום, אמר מרימר מאי קראה, כולך יפה רעיתי ומום אין בך. אימא מומא ממש, אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא והתייצבו שם עמך, עמך בדומים לך… (קדושין עו א)

…והא רבי יוסי בר חנינא דיינא הוא ונחית לעומקיה דדינא… (בבא קמא לט א)

…אמר, גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה למה לי… (שם נח ב)

למימרא דעד נעשה דיין, והתניא סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין, דברי רבי טרפון, רבי עקיבא אומר כולם עדים הם, ואין עד נעשה דיין… (שם צ ב, וראה שם עוד)

…כל דיינא דלא דאין כי האי דינא לאו דיינא הוא… (בבא מציעא לו ב)

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו' זה דיין שדן דין אמת לאמיתו… (בבא בתרא ח ב)

איכא דאמרי אמר רבי יצחק כל דיין שלוקח שוחד מביא חימה לעולם, שנאמר ושחד בחיק וגו'. (שם ט ב)

דתניא רבי אלעזר אומר איוב בימי שפוט השופטים היה, שנאמר הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו, איזה דור שכולו הבל, הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים. (שם טו ב)

…א"ל דייני דשפילי (שאינם בקיאים בדין) הכי דאיני… (שם כט א)

…ושמואל אמר שודא דדייני (לאותו שיהא נוטה לה בדיינים שהיה הניתן אוהבו או קרובו יותר לו יתנו)… (שם לה א)

…אמרי הואיל וחכים כולי האי (ר' בנאה), ליתיב אבבא ונידון דינא, חזאה דהוה כתיב באבולא כל דיין דמתקרי לדין לא שמיה דיין, אמר להו אלא מעתה אתא איניש מעלמא ומזמין לדינא פסליה, אלא כל דיין דמתקרי לדין ומפקין מיניה ממונא בדין לאו שמיה דיין… (שם נח א)

…אמר ליה הלכתא כוותייכו דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני. (שם סה א)

דאמר רב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין, שנים כותבין ואין עושין דין… (שם קיג ב)

…דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. (שם קלא א)

…א"ל דייני דחצצתא (דייני פשרה שאין בקיאין בדין וחוצצין מחצה לזה ומחצה לזה) הכי דייני. (שם קלג ב)

דיני ממונות בשלשה, גזילות וחבלות בשלשה, נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה… (סנהדרין ב א, וראה שם עוד)

תנו רבנן דיני ממונות בשלשה, ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי,   אמר רב נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי… איבעיא להו, כגון אנא דגמירנא וסבירנא ונקיטנא רשותא אבל לא נקיט רשותא דיניה לא דינא, או דילמא אף על גב דלא נקיט רשותא דיניה דינא. תא שמע דמר זוטרא בריה דר"נ דן דינא וטעה, אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אם קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים, שמע מינה כי לא נקיט רשותא דיניה דינא, שמע מינה. אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה מיבעי למיפטרא לישקול רשותא מבי ריש גלותא… (שם ד ב, וראה שם עוד)

גופא אמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקרא בית דין חצוף, יתיב רב נחמן וקאמר להא שמעתא, איתיביה רבא לרב נחמן אפילו שנים מזכין או שנים מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין, ואי איתא להוו כשנים שדנו, שאני התם דמעיקרא אדעתא דתלתא יתיבי הכא לאו אדעתא דתלתא יתיבי. איתיביה רבן שמעון בן גמליאל אומר הדין בשלשה ופשרה בשנים, ויפה כח פשרה מכח הדין, ששנים שדנו בעלי דינין יכולין לחזור בהן, ושנים שעשו פשרה אין בעלי דינין יכולין לחזור בהן… (שם ה ב, וראה שם עוד)

רבי שמעון בן מנסיא אומר שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהן או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו, משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו, שנאמר פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, קודם שנתגלע הריב אתה יכול לנטשו, משנתגלע הריב אי אתה יכול לנטשו. ריש לקיש אמר שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע דבריהן או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפי, משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה יכול לומר להן איני נזקק לכם, שנאמר לא תגורו מפני איש…

ויהיו הדיינים יודעים את מי הן דנין ולפני מי הן דנין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל, וכן ביהושפט הוא אומר ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה', שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה, תלמוד לומר עמכם בדבר משפט, אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. היכי דמי גמר דין, אמר רב יהודה אמר רב איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי… איני והא רב הונא תלמידיה דרב הוה כי הוה אתו לקמיה דרב הונא אמר להו אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו, מאי מצוה נמי דקאמר רבי יהושע בן קרחה למימרא להו אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו… (שם ו ב)

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט, וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וגו'. ואמר רבי שמואל בן נחמן אמר רבי יונתן כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה נוטל ממנו נפשו, שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב למה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, מפחדה של גיהנם שדומה ללילה.

דרש ר' יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק מאי דכתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק, וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין, אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו, ואם לאו אל תאמרהו. ר' חייא בר אבא א"ר יונתן מהכא, אמור לחכמה אחותי את,   אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו, ואם לאו אל תאמרהו. אמר ר' יהושע בן לוי עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן,   פשיטא, לא צריכא אלא לתלמיד היושב לפני רבו…

כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה. דבי נשיא אוקמו דיינא דלא הוה גמיר, א"ל ליהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש קום עליה באמורא, קם עליה ולא א"ל ולא מידי, פתח ואמר הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו, ועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידין, שנאמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ.

אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין על הצבור שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך, וסמיך ליה לא תטע לך אשירה כל עץ, אמר רב אשי ובמקום שיש תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר אצל מזבח ה' אלקיך. כתיב לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי הא דעץ שרי, אמר רב אשי אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב.

רב כי הוה אתי לבי דינא אמר הכי ברעות נפשיה לקטלא נפיק וצבי ביתיה לית הוא עביד, ורוקן לביתיה עייל, ולואי שתהא ביאה כיציאה… דרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמרו רבנן הוו מתונין בדין, דכתיב לא תעלה במעלות וסמיך ליה ואלה המשפטים. אמר ר' אליעזר מניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש, שנאמר לא תעלה במעלות, וסמיך ליה ואלה המשפטים אשר תשים, אשר תלמדם מיבעי ליה, אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא אלו כלי הדיינין. רב הונא כי הוה נפק לדינא אמר הכי, אפיקו לי מאני חנותאי, מקל ורצועה ושופרא וסנדלא. ואצוה את שופטיכם בעת ההיא אמר רבי יוחנן כנגד מקל ורצועה תהא זריז.

שמוע בין אחיכם ושפטתם, אמר רבי חנינא אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו, קרי ביה נמי שמע בין אחיכם, רב כהנא אמר מהכא, מלא תשא, לא תשיא. ושפטתם צדק, אמר ריש לקיש צדק את הדין ואחר כך חתכהו… (שם ז ב, וראה עוד דין)

כתיב ואצוה את שופטיכם בעת ההיא, וכתיב ואצוה אתכם בעת ההיא, אמר רבי אלעזר אמר רבי שמלאי  אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהן, ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור.   עד כמה, אמר רבי חנן ואיתימא רבי שבתאי כאשר ישא האומן את היונק. (שם ח א)

…דייני גולה קרנא, דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי, דייני דפומבדיתא רב פפא בר שמואל, דייני דנהרדעא רב אדא בר מניומי. (שם יז ב)

תנו רבנן ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות שרי אלפים שש מאות, שרי מאות ששת אלפים, שרי חמשים שנים עשר אלף, שרי עשרות ששת ריבוא, נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות. (שם יח א)

דיני ממונות בשלשה, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררין להן עוד אחד דברי ר"מ, וחכמים אומרים שני דיינין בוררין להן עוד אחד. זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים אימתי בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין, אבל אם היו כשרין או מומחין מפי בית דין אינו יכול לפוסלן… הכי אמרי במערבא משמיה דר' זירא מתוך שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהן בוררין להן עוד אחד יצא הדין לאמיתו…

תניא נמי הכי, כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהם, ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן…

זה פוסל דיינו וכו', כל כמיניה דפסיל דייני, א"ר יוחנן בערכאות שבסוריא שנו, אבל מומחים לא… הכי קאמר אבל אם היו כשרין נעשו כמומחין מפי בית דין ואינו יכול לפוסלן… (שם כג א)

תנו רבנן, והוא לא אויב לא יעידנו, ולא מבקש רעתו ידיננו. אשכחן שונא, אוהב מנלן, קרי ביה הכי והוא לא אויב לו ולא אוהב לו יעידנו ולא מבקש רעתו ולא טובתו ידיננו. מידי אוהב כתיב, אלא סברא הוא, אויב מאי טעמא משום דמרחקא דעתיה, אוהב נמי מקרבא דעתיה. ורבנן האי לא אויב לו ולא מבקש רעתו מאי דרשי ביה, חד לדיין, אידך כדתניא אמר רבי יוסי ברבי יהודה מכאן לשני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה שאין יושבין בדין כאחד. (שם כט א)

תנו רבנן מניין לכשיצא לא יאמר הריני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחברי רבו עלי, תלמוד לומר לא תלך רכיל בעמך, ואומר הולך רכיל מגלה סוד. (שם לא א)

תא שמע שני סופרי הדיינין עומדין לפניהן, אחד מן הימין ואחד מן השמאל וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין… (שם לד א)

…ורבא אמר מהכא, אשרו חמוץ, אשרו דיין שמחמץ את דינו… (שם לה א)

…והקרובים באים ושואלים בשלום הדיינין ובשלום העדים, כלומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם… (שם מו א)

…ומשם כותבין ושולחין בכל המקומות, מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו, משם מעלין אותו להר הבית, משם לעזרה, משם ללשכת הגזית. (שם פח ב)

ה' לא קראו, רב אמר אלו הדיינין, ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות. (שם קד ב)

ארבע דייני היו בסדום, שקראי ושקירוראי זייפי ומצלי דינא… (שם קט ב)

…אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה… (שבועות ל ב)

תנו רבנן מניין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו, (לא יחזיק דבריו להביא ראיות להעמידם, שבוש לחזור), תלמוד לומר מדבר שקר תרחק, ומניין לדיין שלא ישב תלמיד בור לפניו, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מניין לדיין שיודע לחבירו שהוא גזלן, וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן מנין שלא יצטרף עמו, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק, מניין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר הואיל והעדים מעידין אחתכנו, ויהא קולר תלוי בצואר העדים, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק… (שם וראה שם עוד)

יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינים, וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים, וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים כשקבלו עליהם את הדין##

שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר. (אבות א ח וט)

רבי ישמעאל אומר החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא, והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. הוא היה אומר אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד, ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה. (שם ד ז)

ותיפוק ליה משום חשדא, דתניא דן את הדין זיכה וחייב טימא וטיהר אסר והתיר וכן העדים שהעידו כולן רשאין ליקח, אבל אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו… (חולין מד ב)

דן את הדין, זיכה את החייב וחייב את הזכאי, טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו, ואם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם… א"ר אילעא אמר רב כגון שנשא ונתן ביד… כגון שהיה לו משכון ונטלו הימנו, טימא את הטהור דאגע בהו שרץ, טיהר את הטמא שעירבן עם פירותיו. (בכורות כח ב)

הנוטל שכר לדין דיניו בטילין… מנהני מילי, אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגו', מה אני בחנם אף אתם בחנם… (בכורות כט א)

תלמוד ירושלמי:

…ועל זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, וכן דיין שדן דין אמת לאמיתו… וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שיהא עיניו כהות, שנאמר ושוחד לא תקח כי השוחד יעור עיני חכמים וגו'. (פאה לז א)

רב אמר הדיינין חותמין אף על פי שאינן יודעין לקרות, אבל אין העדים חותמין אלא אם כן יודעין לקרות… (גיטין נג ב)

…רבי בא בשם רבי אבהו בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשלשה על מנת שתדיננו דין תורה, וטעה ודנן משיקול הדעת, מה שעשה עשוי מפני שטעה ודנן משיקול הדעת, ישלם מביתו שהגיס דעתו לדון יחידי דין תורה, דתנינן אל תהי דן יחיד, שאין דן יחיד אלא אחד. אמר רבי יהודה בן פזי אף הקב"ה אינו דן יחידי, שנאמר וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, אילו מטין לכף זכות, ואילו מטין לכף חובה, אף על פי שאינו דן יחידי חותם יחידי, שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת… (סנהדרין א ב, וראה שם עוד)

…ומנין שלא יהו הדיינין קרובין זה לזה, אמרה תורה הרוג על פי עדים, הרוג על פי דיינין, מה עדים אין קרובין זה לזה, אף דיינין אין קרובין זה לזה…   (שם יח ב, ורא שם עוד)

…וכל מי שלא ראה בנים כשר לדון דיני ממונות ולא דיני נפשות, רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף פחות מבן עשרים ושלא הביא ב' שערות  כשר בדיני ממונות ולא בדיני נפשות, ויושב בדינו של שור… (שם כג א, וראה שם עוד)

כשם שאת דורש באביו ואמו (של בן סורר ומורה), כך את דורש בזקני בית דין, שנאמר ויצאו פרט לחגרים, ואמרו פרט לאילמים, ידינו לא שפכו פרט לגדמים, ועינינו לא ראו פרט לסומין, מגיד הכתוב כשם שזקני בית דין שלימים בצדק, כך הם צריכין להיות שלימין באיבריהן… (שם מב ב)

אבות דרבי נתן:

אל תעש עצמך כעורכי הדיינים, כיצד, מלמד שאם באת לבית המדרש ושמעת דבר או הלכה אל תבהל ברוחך להשיב, אלא הוי יושב ושואל… ובזמן ששני בצעי דינין באין לפניך לדון דין אחד עני ואחד עשיר, אל תאמר היאך אזכה את העני ואחייב את העשיר… (פרק י ב, וראה שם עוד)

שבעה אין להם חלק לעולם הבא… ודיין לעירו (דן יחיד, וראה שם עוד פירושים). (פרק לו ה)

מדרש רבה:

כך בימי שפוט השופטים היה אדם מישראל עובד ע"ז והיה הדיין מבקש להעביר עליו מדת הדין, והיה הוא בא ומלקה את הדיין, אמר מה שבקש לעשות לי עשיתי לו. אמרו אוי לו לדור ששפטו את שופטיהם, הה"ד ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. (בראשית פרשה מב ד)

הדיין הזה כל זמן שהסניגור מלמד הוא ממתין, נשתתק הסניגור עמד לו הדיין, כך וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם. הסניגור הזה כל זמן שהדיין מסביר לו פנים הוא מלמד, עמד לו הדיין נשתתק הסניגור… (שם מט כו)

ולוט יושב, ישב כתיב, אותו היום מינוהו ארכי דיינים. חמשה ראשי דיינים היו בסדום, רב שקר, ורב שקר, רב מסטירין, רב נבל וקלא פנדר… (שם פרשה נ ו)

ויאמר מי שמך לאיש וגו', רבי יהודה אומר בן כ' שנה היה משה באותה שעה, אמר לו עדיין אין אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו, לפי שבן ארבעים לבינה… (שמות פרשה א לה)

…אלא אמר רבי אבינא כשם שהזהיר הקב"ה את הכהנים שלא יהו פוסעין פסיעות גסות על גב המזבח, אלא עקב בצד אגודל, כך הזהיר הקב"ה את הדיינין שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין. (שם פרשה ל א)

דבר אחר מלך במשפט יעמיד ארץ זה יהושפט, שנאמר (דהי"ב י"ט) ויאמר יהושפט אל השופטים ראו מה אתם עושים, ואיש תרומות יהרסנה, זה חכם שהוא יודע הלכות ומדרשות ואגדות  ויתום ואלמנה הולכין אצלו שיעשה דין ביניהן, והוא אומר להן עסוק אני במשנתי איני פנוי, אמר לו הקב"ה מעלה אני עליך כאילו החרבת את העולם…   (שם שם י)

ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה, והלא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו, והלא שמעון ולוי גבורים והאחרים, אלא שדן דין של יתומה לפניו וזיכה אותה… כיצד היו יצחק ויעקב יושבין שם וכל אחיו והיו מחפין אותו, הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר… (שם שם טו)

דבר אחר ואלה המשפטים, יש לעכו"ם שופטים ויש לישראל שופטים ואין אתה יודע מה ביניהן… כך לעכו"ם שופטים ואינן עוסקין בתורה ואינן עושין אותה, שנאמר (יחזקאל כ') וגם אני נתתי להם חקים לא טובים וגו', אבל המצות כתיב בהן (ויקרא י"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. (שם שם יח)

…זה שאמר הכתוב (משלי כ"ד) גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב, אמר הקב"ה מי גרם לדיינין שיהיו יודעין לדון, על ידי שקבלתם את התורה שכתוב בה אלה החוקים וגו'… מהו בל טוב, אלא בשעה שהדיין יושב ודן באמת, כביכול, מניח הקב"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו, שנאמר (שופטים ב') וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט, וכיון שרואה אותו שהוא נושא פנים, כביכול, מסלק שכינתו ועלה לשמים… ומה הקב"ה עושה, שולף חרבו כנגדו להודיעו שיש דיין למעלה… (שם שם כ)

לא תשימון עליו נשך, לא היה צריך לומר אלא לא תשים, מהו לא תשימון, אלו העדים והערב והדיינין והסופר שאילולא הם לא יטול כלום, לפיכך לוקים כולם. (שם פרשה לא ו)

מה כתיב אחריו, אלהים לא תקלל, ומה ענין זה לזה, אמרו רבותינו מעשה באחד שהיה לו דין ובא אצל הדיין וזיכה אותו, ובא ויצא אותו שנזדכה ואמר, פלוני השופט אין כמותו בכל העולם. אחר ימים היה לו דין ובא אצלו וחייבו, יצא מלפניו ואמר אין דיין שוטה הימנו, אמרו לו אתמול היה משובח והיום שוטה, לכך הזהיר לך הכתוב, אלהים לא תקלל. (שם שם ח)

אלהים לא תקלל, רמ"א על הכל הזהיר הקב"ה על דייני ישראל שהם מלמדים אותן משפט ועל הנשיא… וכן אתה מוצא שלא לקה קרח ועדתו אלא על שפשט ידו במשה ואהרן… (שם שם יז)

…אלא הותרה הרצועה לית דין ולית דיין… (ויקרא כח א)

מה ראה נשיא אשר להקריב אחר נשיא דן, לפי שדן נקרא שמו על שם דין, ואשר נקרא שמו על שם אישורו, לפיכך ציוה הקב"ה להקריב אשר אחר דן, שצריך הדיין לאשר דינו, כמו שכתוב (ישעיה א') דרשו משפט אשרו חמוץ. (במדבר פרשה יד כ)

וכן שמואל הצדיק… דרך העולם בעלי דינין הולכין אצל הדיין, ואני הייתי הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום וחמור שלי. וכן משה אמר (שמות י"ח) כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי, ואני לא עשיתי כן אלא הלכתי אצלם… (במדבר פרשה יח ט)

ה' אלקי אבותיכם, הלכה אחד מישראל שנתמנה חכם או דיין על הצבור מהו שיהא מותר לו לדון לעצמו, כך שנו רבותינו אל תהי דן יחידי… רבנן אמרי בא וראה בשעה שנתמנה משה על ישראל אמר להן איני יכול לישא את משאכם לעצמי, אלא מנו לכם דיינים שיהיו דנין אתכם, שנאמר הבו לכם אנשים. אמר רבי ברכיה בשם רבי חנין  צריכין הדיינין שיהא בהן שבע מדות, ואלו הן, חכמים ונבונים וידועים, וארבע כמו שכתוב להלן,   (שמות י"ח) אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע. ולמה לא נכתבו שבע כאחת, שאם לא נמצא מביא מג', ואם לא נמצאו מג' מביא מאחד, שכן כתיב אשת חיל מי ימצא. (דברים פרשה א ז)

שנאמר (ש"ב ח') ויהי דוד עושה משפט וצדקה, מהו משפט וצדקה לכל עמו, רבי יהודה ורב נחמן, חד אמר היה דן את הדין מזכה את הזכאי ומחייב את החייב, אם לא היה לחייב היה דוד נותן משלו, הוי משפט וצדקה. א"ל רב נחמן א"כ נמצאת מביא את ישראל לידי רמיות, ומהו משפט וצדקה, היה דן את הדין מזכה את הזכאי ומחייב את החייב, הוי משפט וצדקה שהיה מוציא את הגזל מידו. (שם פרשה ה ג)

…והרי הכרוז עומד לפני כסאו של שלמה, כיון שהיה עולה מעלה הראשונה היה כורז לא תטה משפט, מעלה השניה היה כורז לא תכיר פנים, שלישית היה כורז לא תקח שחד, רביעית לא תטע לך אשרה, חמישית לא תקים לך מצבה, ששית לא תזבח לה' אלקיך וגו'. א"ר חייא בר אבא סדר הדין כך הוא, התובע תובע והנתבע משיב והדיין מכריע, א"ר סימא וצריך הדיין לשנות טענותיהם מפיו, ממי אתה למד משלמה, שנאמר (מ"א ג) ויאמר המלך זאת אומרת וגו'. א"ר יהודה בר אלעאי שמעתי שאם רוצה הדיין להושיב האנטדיקון יושיב, ואיזה אסור שלא יהא אחד יושב ואחד עומד… (שם שם ה)

ויהי בימי שפוט השופטים, אוי לדור ששפטו את שופטיהם, ואוי לדור ששופטיו צריכין להשפט, שנאמר (שופטים ב') וגם אל שופטיהם לא שמעו, ומי היו רב אמר ברק ודבורה היו, ריב"ל אמר שמגר ואהוד היו… (רות פרשה א א)

אימתי דברי תורה מתבזין בפני עמי הארץ בשעה שבעליהן מבזין אותם… כגון זקן יושב ודורש (דברים י"ט) לא תטה משפט והוא מטה משפט, לא תכיר פנים והוא מכיר פנים… תני ר' חייא (ויקרא י"ט) לא תעשו עול במשפט, מלמד שהדיין שמקלקל הדין קרוי ה' שמות, עול, שנוי, משוקץ, חרם תועבה, והקב"ה קורא עליו ה', רע מנאץ מפר ברית מכעיס וממרה, וגורם ה' דברים לעולם, מטמא את הארץ, ומחלל את השם ומסלק את השכינה, ומפיל ישראל בחרב ומגלם מארצם, אוי לדור שמקולקל במדה זו… (שם שם ב)

מדרש תנחומא:

ואיש תרומות יהרסנה, אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמושלכת בזוית הבית, ואומר מה לי בטורח הצבור מה לי בדיניהם מה לי לשמוע קולם, שלום עליך נפשי, הרי זה מחריב את העולם, הוי ואיש תרומות יהרסנה. (משפטים ב)

…שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם כפר בהקב"ה תחלה ואחרי כן כפר בתורה,   שנאמר (דברים ל"ב) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים… (שם ג)

הכר פנים במשפט בל טוב, מהו, שבשעה שדיין מכיר פנים ומקלקל את הדין מסלק את השכינה, שכתוב בו טוב ה' לכל (תהלים קמ"ה), מפני שכתוב בו אלקים נצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט, ומלאכי השרת אומרים, מהו זה שסלק שכינתו מן ישראל, והוא אומר סלקתי את שכינתי ממקום פלוני מפני שראיתי הדיין שקלקל את הדין ועמדתי משם… וכשדן דין אמת אין השכינה זזה הימנו… (שם ד)

…שנאמר (דה"ב י"ז) וימלך יהושפט וגו' ויתחזק על ישראל, מהו ויתחזק שנתחזק ומינה את הדיינין, ואומר, (שם) ויגבה לבו בדרכי ה' ועוד הסיר את הבמות ואת האשרים מיהודה, גסות רוח היתה בו שהוא אומר ויגבה לבו, אלא שמינה דיינין עליהן היודעין ללכת בדרכי ה'… (שופטים א)

באותה שעה נשבע הקב"ה שהוא נפרע לעצמו מן הדיינין שנאמר (ישעיה א') לכן נאם האדון ה' צב-אות אביר ישראל וגו', ואין לכן אלא לשון שבועה… מה כתיב אחריו, ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, לפיכך אמר דוד (תהלים קמ"ז) מגיד דבריו ליעקב וגו'. (שם)

שופטים ושוטרים, שופטים אלו הדיינים, שוטרים אלו הפרנסים שמנהיגים את העדה. רבי אלעזר אומר אם אין שוטר אין שופט, כיצד, כיון שנתחייב אדם בדין לחבירו אם אין שוטר מוציא ממנו, כיון שפורש מן הדיין אין ספיקה ביד הדיין לעשות לו כלום, אלא אם כן מוסרו ביד השוטר והשוטר מוציא ממנו. וכן הוא אומר (דהי"א) וימלך דוד על כל ישראל ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא… אלא כל מי שאינו שומע לדין מוסרין אותו ביד יואב ומוציא ממנו בעל כרחו. (שם ב)

שופטים וגו', צריך שיהיו השופטים בעלי זרוע במעשים טובים, שכך עשה משה, ויבחר משה אנשי חיל (שמות י"ח) בתורה ובמעשים טובים ובגבורה, וצריך שיהיו נקיים מכל משפט, שלא יהא לאדם פתחון פה עליהם, כמשה שאמר לישראל (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי… (שם ג)

תתן לך… דבר אחר מלמד שנקראו הדיינין על שם משה, זה אחד משלשה דברים שמסר משה נפשו עליהן ונקראו על שמו… נתן נפשו על דינין שנאמר (שמות ב') ויך את המצרי ויצא ביום השני וגו', לפיכך נקראו של שמו, שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. (שם ה)

משפט צדק, ללמדך שצדקה עושין עם שניהם עם הזכאי שנוטל את שלו, ועם החייב שמוציאין גזל מתחת ידו. דבר אחר משפט צדק, בזמן שעוסקין ודנין בצדק הן עושין צדקה עם הבריות ומצילין אותן מן הפורעניות, שנאמר (תהלים פ"ה) אמת מארץ תצמח וגו', בזמן שדין אמת מארץ תצמח, אז צדק משמים נשקף, הקב"ה עושה צדקה עם הבריות ומציל אותן מפורעניות ומיסורין, וטובה באה לעולם. (שם ו)

דבר אחר לא תטה פנים, אזהרה לחכם שלא יושיב אצלו מי שאינו ראוי לדין, ואם הושיב כאילו נטע אשרה, דסמיך ליה לא תטע לך וגו'. לא תטה משפט, צריך שיהיו הדיינים רואים כאילו שכינה ביניהם, שנאמר בקרב אלקים ישפוט, מכאן לבעלי דינין שינהגו אימה לעצמן… (שם ז)

לא תקח שוחד, כיון שנותן הדיין לבו על השוחד נעשה עיוור בדין ואינו יכול לדון אותו באמת… (שם ח)

מכילתא דרשב"י:

ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל, מינה עליהן דיינין וצוה את הדיינין שיהיו סובלין טורח הצבור כענין שנאמר ואצוה את שופטיכם (דברים א'), וצוה את העם שיהיו נוהגין כבוד בדיינין, כענין שנאמר ואצו אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון. (שמות יח כה)

ילקוט שמעוני:

ואתה תחזה – בנבואה. אנשי חיל אלו עשירים ובעלי ממון, יראי אלקים אלו שהן יראים מפני המקום בדין, אנשי אמת אלו בעל הבטחה, שונאי בצע אלו ששונאים לקבל ממון בדין, דברי רבי יהושע, רבי אלעזר המודעי אומר ואתה תחזה להם באספקלריא במחזות זו שמחזין בה מלכים, אנשי חיל אלו בעלי הבטחה, יראי אלקים אלו שעושין פשרה בדין, אנשי אמת כגון רבי חנינא בן דוסא וחבריו, שונאי בצע אלו שהן שונאין ממון עצמן, ואם ממונם שונאין קל וחומר ממון חביריהם… (שמות פרק יח ער)

ושפטו את העם בכל עת, רבי יהושע אומר  בני אדם שהן בטלין ממלאכתם יהיו דנים את העם בכל עת…   (שם רעא)

רבן שמעון בן גמליאל אומר אין כל ישיבה וישיבה יושבת עד שהבריות מרננות אחריו ואומרות, מה ראה איש פלוני לישב, ומה ראה איש פלוני שלא לישב, לכך נאמר וידועים לשבטיכם, שיהו ידועים לכם.

ואשימם בראשיכם, ואשמם כתיב, אמר להם משה אם אין אתם נשמעין להם, אשמה תלויה בראשיכם, משל למה הדבר דומה, לנחש הזה שאמר הזנב לראש עד מתי אתה מהלך תחלה, אני אלך תחילה, הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה… כך כשהקטנים נשמעים לגדולים הן גוזרין לפני הקב"ה והוא עושה, ובשעה שהגדולים הולכים אחר הקטנים הם נופלים… (דברים פרק א, תתיב)

ואקח את ראשי שבטיכם וגו' ואצוה את שופטיכם, משכתים בדברים, אמרתי להם אשריכם על מי באתם להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב, בני אדם שנראו אחים ורעים, כרם חמד, נחלה, צאן מרעיתו וכל לשון חבה… בעת ההיא, לשעבר הייתם עומדים ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור… ואצוה את שופטיכם וכתיב ואצוה אתכם, אזהרה לצבור שתהא אימת הדיין עליהם, ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור, עד כמה, עד כדי כאשר ישא האומן. ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר כנגד מקל ורצועה תהא זריז. (שם)

כי זנתה אמם הובישה הורתם, אמר רבי שמלאי אמר הקב"ה דייניכם מביישין דברי בפני עמי הארץ, כיצד, יושב ודורש לא תלוה ברבית, והוא מלוה ברבית… ואמר רבי ברכיה מעשה באדם אחד שנגנב טליתו והלך לקבול עליה לדיין ומצאה פרוסה על מטתו… (הושע פרק ב, תקיז)

מכאן אמרו כל מי שיושב בדין שני דברים נזקקין לו, אלו הם הסייף מלמעלה והגיהנם מלמטה, אם זכה והוציא את הדין לאמיתו ניצל משניהם, ואם לאו נמסר בידיהם. (משלי פרק ב, תתקלב)

ישלם שבעתים זה הדיין, שבשעה שנתמנה על הצבור ואינו דן דין אמת לאמיתו הקב"ה משלימו לי"ד מדורי גיהנם, ולא עוד אלא שמוריד עמו כל בניו וממונו, שנאמר את כל הון ביתו יתן, (שם פרק ו תתקלט)

מדרש גדול:

ושפטו את העם בכל עת – ר' יהושע אומר בני אדם שבטילין ממלאכתן יהיו דנין את ישראל בכל עת. ר' אלעזר המודעי אומר בני אדם שבטילין ממלאכתן ועוסקין בתורה יהיו דנין את ישראל בכל עת, וכן הוא אומר (שופטים ה') רוכבי אתונות צחורות אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ועוסקין בתורה ועושין אותה כצהרים, יושבי על מדין, שיושבין ודנין דין אמת לאמתו…

דבר אחר ושפטו את העם בכל עת בדיני ממונות הכתוב מדבר שדנין אותן בכל יום מן התורה ואפילו בערב שבת, ומדברי סופרים שאין דנין בערב שבת… (שמות יח כב)

…הכתוב מדבר בדיין, כיצד אמר הקב"ה לדיין הוי יודע שישראל צאני צאן מרעיתי, הזהר שלא תפרוץ כבודן ושלא תקנוט עליהן ותסבול טרחן ומשאן וריבם עד כאשר ישא האומן את היונק, ותהיה להם כרועה, ודרכו של רועה מפורש בקבלה (ישעיה מ') כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל, ולא תפסע על ראשיהם ואל תקלקל את הדין ואל תעות את הדין ואל תענה את הדין לדבר בעולם. שית לבך לעדרים, תן דעתך על הסופרים ועל החזנים ועל השוטרים העומדין לפניו שלא תגדל מעלתן עליהם ולא תרבה להן שכר ותטריח על הצבור ותעלה על עצמך כאלו נטלת שוחד… (שם כא א)

ואלו הן השבע מדות שצריך שיהיו כולן אפילו בבית דין שלשלשה, חכמה ויראה וענוה ושנאת ממון ואהבת האמת ואהבת הבריות להן ובעלי שם טוב, חכמה מנין, שנאמר (דברים א י"ג) אנשים חכמים ונבונים… ואהבת הבריות להן, שנאמר (שם) וידועים לשבטיכם, ובמה יהיו אהובין לבריות, בזמן שהן בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ומשאן ודבורן בנחת עם הבריות, ובעלי שם טוב, שנאמר אנשי חיל, אלו שהן גבורים במצות וכובשין יצרן עד שלא יהיה להן שם גנאי, ויהיה פרקן נאה. ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד גוזל, כענין שנאמר (שמות ב') ויקם משה ויושיען… (דברים א טו)

דבר אחר ושפטו את העם, אמר ר' שמואל  כל זמן שישראל נשמעין לדייניהן הקב"ה עושה להן דין בשונאיהן,   שנאמר ושפט את ישראל את כל המקומות האלה (ש"א ז'), ומה כתיב אחריו (שם) ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שאול. (שם טז יט)

משפט צדק, אמר הקב"ה לדיינין אם עושין אתם משפט אמת בארץ אני עושה עמכם צדקה מן השמים, שנאמר (תהלים פ"ה) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, ואם מטין אתם את הדין אתם מזמינין עצמכם לגיהנם, לכך נאמר לא תטה משפט. (שם)

תרגום יונתן:

אלהים לא תקלל – עמי בני ישראל דייניכון לא תקילין… (שמות כב כז)

רש"י:

מן הבקר עד הערב – אפשר לומר כן, אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר בו ויהי ערב וגו'. (שמות יח יג)

אנשי חיל – עשירים, שאינם צריכים להחניף. אנשי אמת – בעלי הבטחה, שהם כדאים לסמוך על דבריהם, שעל ידי כן יהיו דבריהם נשמעים. שנאי בצע – ששונאים את ממונם בדין… (שם שם כא)

אלהים לא תקלל – הרי זו אזהרה לברכת השם ואזהרה לקללת דיין. (שמות כב כז)

ושוחד לא תקח – אפילו לשפוט אמת, וכל שכן להטות את הדין. יעוור פקחים – אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד סוף שתטרף דעתו עליו, וישתכח תלמודו ויכהה מאור עיניו. (שם כג ח)

לא אוכל לבדי – אפשר שלא היה משה יכול לידון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים וכו'? אלא אמר להם ה' אלקיכם הגדיל והרים אתכם על דייניכם, נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינים… אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות, שאם דן הורג ומכה וחונק ומטה את דינו אין בכך כלום, אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע, שנאמר "וקבע את קובעיהם נפש". (דברים א ט)

ואשימם בראשיכם – מכובדים עליכם, שתהיו נוהגים בהם כבוד ויראה. ואשמם חסר יו"ד, שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכווין אותם לדרך הישרה. (שם שם יג)

ראשים עליכם – במקח בממכר, במשא ומתן, נכנס אחרון ויוצא ראשון. ואצוה – הוו מתונים בדין, אם בא לפניך דין פעם שתים ושלש אל תאמר כבר בא לפני פעמים הרבה, אלא היו נושאים ונותנים בו… (שם שם טו)

השופט אשר יהיה בימים ההם – ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך. ימין ושמאל – אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל. (שם יז ט ויא)

ראה עוד ערך דין

רמב"ן:

…ודרשו עוד לפניהם – ולא לפני הדיוטות, מפני שכתב במשפטים "והגישו אדוניו אל האלהים", "עד האלהים יבא דבר שניהם", וכתיב גם כן "ונתן בפלילים", שהם הדיינין המומחין הסמוכים עד משה רבינו, ולכך אמר בכאן שהמשפטים האלה ישימו אותם לפני האלהים שיזכיר ולא לפני הכו"ם, ולא לפני מי שאינו שופט על פי התורה והוא ההדיוט, לזה אסור לבא לפניו כשם שאסור לבא לפני עכו"ם… לשומו דיין ולצעוק לו שיכוף את בעל דינו לדון לפניו. וההדיוט עצמו אסור לדון להם, ואף על פי שהזכירו חכמים שתי הכתות האלה באחת  יש הפרש ביניהם, שאם רצו שתי בעלי הדין לבא לפני ההדיוט שבישראל מותר הוא, ובדקבלוה עילוייהו דינו דין,   אבל לפני העכו"ם אסורין הם לבא לפניו שידון להם ביניהם לעולם, ואפילו דיניהם כדיננו לאותו ענין. (שמות כא א)

אלהים לא תקלל – אמר אונקלוס על הדיין שלא יקלל אותו כאשר יחייבנו בדין, לא תקיל לשון קללה הוא בארמית… ועל דעת רבותינו בגמרא אלקים לא תקלל אזהרה על ברכת השם אפילו בכינוי. והנה הזהיר על המלך העליון יתברך ועל המולך בארץ, והם אמרו בגמרא כי יכנס בכלל אלהים השם הנכבד והשופט אשר ישב מושב אלקים בארץ. ולא נתבאר אם יכנס בכלל הנשיא ראש סנהדרי גדולה שנקרא נשיא בגמרא, והרב רבי משה אמר שהוא נכלל באזהרה הזו, וכן נראה לי… (שמות כב כז)

כי המשפט לאלקים – …ונתן אתכם במקומו, ואם תגורו ותעשו חמס הנה חטאתם לה' כי מעלתם בשליחותו. (דברים א יז)

צוה בתורה "עד האלהים יבא דבר שניהם", "ונתן בפלילים", אם כן מצוה שיהיו לישראל פלילים, יבא בכאן שישימו השופטים בכל עריהם כאשר יתן להם השם את הארץ, כי בחוצה לארץ אינם חייבים למנות להם בית דין, אבל כאשר יצעק המעוות יעמדו עליו הראויים לשפוט ובמשפטיהם ישפטוהו, או יעלה לארץ בזמנן ושם ישפטוהו במקום המשפט. והוסיף בכאן שוטרים והם שיהיו נוגשים בדבר המשפט. ולפי זה אין ישראל שבחוצה לארץ מצווים למנות להם דיינין בעיירות. וכן כתב הרב ר' משה. אבל במסכת מכות שנו, "והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם", מלמד שסנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ… (דברים טז יח, וראה שם עוד וערך בית דין)

רד"ק:

זאת אומרת – אמרו חז"ל מכאן שצריך הדיין לשנות טענות בעלי הדין, כדי שישמעו בעלי הריב שהבין טענותיהם. (מלכים א ג כג)

אלמים – במדרש, וכי יש כלבים אלמים? אלא כמו הכלב משליך לו פרוסה וסוכר פיו, כן דייני ישראל. (ישעיה נו י)

רשב"ם:

אלהים לא תקלל – דבר הכתוב בהווה, לפי שהמלכים והדיינין דנין דיני ממונות ונפשות רגילים בני אדם לקללם, וכן הוא אומר "גם במדעך מלך אל תקלל", וכן הוא אומר "כי קללת אלקים תלוי", כשרואים את האדם תלוי מקללים את הדיינים… (שמות כב כז)

לא תשא – אזהרה לדיין לחקור, ואפילו שני עדי שקר ויגמר הדין על פיהם לא יצטרף עמהם. (שם כג א)

מדבר שקר תרחק – ואם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים ואין אתה יכול להכחישן התרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל, ואף על פי כן אם הוא נקי וצדיק בדין, שכבר גומר הדין לזכות אל תהרגו עוד מאחר שכבר קבלת העדים וגמרת הדין ולא נתת לבך על זה עד לבסוף, שאם אתה הצדקתו אני לא אצדיקו וחייב מיתה… (שם שם ז)

משנה תורה:

מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ובכל פלך. שופטים אלו הדיינים הקבועים בבית דין, ובעלי דינין באים לפניהם, שוטרים אלו בעלי מקל ורצועה והם עומדים לפני הדיינים המסבבין בשווקים וברחובות לתקן השערים והמדות, ולהכות כל מעוות, וכל מעשיהם על פי דיינים, וכל שיראו בו עיוות דבר מביאין אותו לבית דין. (סנהדרין פרק א א)

אין אנו חייבין להעמיד בתי דינים בכל פלך ובכל עיר אלא בארץ ישראל בלבד. כמה בתי דינין קבועין יהיו בישראל?   קובעין תחלה בית דין הגדול במקדש, והוא הנקרא סנהדרי גדולה ומניינם שבעים ואחד… (שם שם ב וג, וראה עוד ערך בית דין)

אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים מופלגים בחכמת התורה, בעלי דיעה מרובה, ויודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות, ודרכי המעוננים והקוסמים והבלי עבודה זרה,   כדי שיהיו יודעים לדון אותם… (שם פרק ב א)

כשם שבית דין מנוקין בצדק, כך צריכים להיות מנוקין מכל מומי הגוף, וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה, בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושידעו ברוב הלשונות, כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן, בית דין של ג' אף על פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים, צריך שיהיה בכל אחד מהן ז' דברים, חכמה, ענוה, ויראה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעל שם טוב, וכל אלו הדברים מפורשים בתורה… ובמה יהיו אהובים לבריות? בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות, ולהלן הוא אומר "אנשי חיל", שהן גבורים במצוות ומדקדקין על עצמם וכובשין את יצרם, עד שלא יהיה להם שום גנאי ולא שם רע, ויהא פרקן נאה, ולב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו. ומה משה רבינו עניו אף כל דיין צריך להיות עניו, יראי אלקים, שונאי בצע – אף ממון שלהם אינן נבהלים עליו, ולא רודפין לקבץ ממון, אנשי אמת – שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העול. (שם שם ז)

ראה עוד ערך בית דין, שם כל פרק ב.

כל בית דין של ישראל שהוא הגון שכינה עמהם, לפיכך צריכים הדיינים לישב באימה וביראה ועטיפה וכובד ראש,   ואסור להקל ראש או לשחק או לספר בשיחה בטלה בבית דין, אלא בדברי תורה וחכמה. (שם פרק ג ז)

כל סנהדרין או מלך או ראש גולה שהעמידו להן לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וראוי להיות דיין, אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות, הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה… ועוד אמרו כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון כאילו הקים מצבה, שנאמר "ולא תקים לך מצבה", ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטע אשרה, וכן אמרו חכמים, "לא תעשון אתי אלהי כסף" זה הדיין שמינוהו בשביל עשרו בלבד. (שם שם ח)

כל דיין שנתן ממון בשביל שימנוהו אסור לעמוד מפניו, וציוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו, ואמרו חכמים שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור. (שם שם ט)

כך היה דרך חכמים הראשונים בורחין מלהתמנות… (שם שם י)

ראה עוד בית דין שם פרק ד.

כל דיין הראוי לדון שנתן לו ראש גלות רשות לדון, יש לו רשות לדון בכל העולם אף על פי שלא רצו בעלי דינין.   וכל דיין הראוי לדון שנתנו לו בית דין שבארץ ישראל רשות לדון, יש לו רשות לדון בכל ארץ ישראל ובעיירות העומדות על הגבולים אף על פי שלא רצו בעלי דינין, אבל בחוצה לארץ אין רשותן מועלת לו לכוף בעלי דינין… (שם פרק ד יד)

מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו יודע או מפני שאינו הגון, שעבר ראש גלות ונתן לו רשות או שטעו בית דין ונתנו לו רשות, אין הרשות מועלת לו כלום עד שיהא ראוי. (שם שם טו)

כל דיין שדן דיני ממונות וטעה, אם טעה בדברים הגלויים, כגון דינין המפורשין במשנה או בגמרא חוזר הדין כשהיה, ודנין בו כהלכה, ואם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם, אף על פי שגרם להזיק לא נתכוון להזיק. (שם פרק ו א)

טעה בשקול הדעת כגון דבר שהוא מחלוקת תנאים או אמוראים ולא נפסקה הלכה כאחד מהן בפירוש, אם היה זה דיין מומחה ונטל רשות מראש גולה או שלא היה נוטל רשות אבל קבלו אותו בעלי דינין עליהן, הואיל והוא מומחה חוזר הדין.   ואם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם. היה הטועה מומחה ולא נטל רשות ולא קבלו אותו בעלי דינין או שלא היה מומחה אבל קבלו אותו וטעה בשיקול הדעת, אם נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אם לא נשא ונתן ביד יחזור הדין, ואם אי אפשר להחזיר ישלם מביתו. (שם שם ב וג)

אבל מי שאינו מומחה ולא קבלו אותו בעלי דינין, אף על פי שנטל רשות הרי זה בכלל בעלי זרוע, לפיכך אין דיניו דין, בין טעה בין לא טעה, וכל אחד מבעלי דינין אם רצה חוזר… (שם שם ד, וראה שם עוד)

מי שקבל עליו קרוב או פסול בין להיותו דיין בין להיותו עד… אם קנו מידו על זה אינו יכל לחזור בו עד שיגמר הדין, נגמר הדין והוציא הממון בדין זה הפסול או בעדותו אינו יכול לחזור. (שם פרק ז ב)

הכל כשרים לדון דיני ממונות אפילו גר, והוא שתהיה אמו מישראל, וגר דן חברו הגר אף על פי שאין אמו מישראל, וכן הממזר והסומא באחת מעיניו כשר לדון דיני ממונות, אבל בדיני נפשות אין דנין אותן אלא כהנים לוים וישראל המשיאין לכהונה ולא יהיה אחד מהן סומא אפילו באחת מעיניו. (שם פרק יא יא)

לא תעשו עול במשפט – זה המעוות הדין ומזכה את החייב ומחייב את הזכאי, וכן המענה את הדין ומאריך בדברים ברורים, כדי לצער אחד מבעלי דינים. הגס לבו בהוראה, וקופץ וחותך את הדין קודם שיחקרנו בינו לבין עצמו עד שיהא ברור לו כשמש, הרי זה שוטה רשע וגס רוח. (שם פרק כ ו וז)

כל דיין שבא לפניו דין והתחיל לדמותו בדין פסוק שכבר ידע אותו, ויש במדינה גדול ממנו בחכמה ואינו הולך ונמלך בו, הרי זה בכלל הרשעים שלבם גס בהוראה… "כי רבים חללים הפילה" זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, "ועצומים כל הרוגיה" זה שהגיע להוראה ואינו מורה, והוא שהדור צריך לו… (שם שם ח)

ראה עוד ערך דין שם פרק כא.

אסור לאחד הדיינים כשיצא מבית דין לומר, אני הוא המזכה או מחייב וחברי חולקין עלי, ואם אמר כן הוא בכלל הולך רכיל מגלה סוד… (שם פרק כב ז)

דיין שהוא יודע בחברו שהוא גזלן או רשע אסור להצטרף עמו, שנאמר "מדבר שקר תרחק"… (שם שם י)

כל דיין שנוטל שכר לדון דיניו בטלים, והוא שלא יהיה שכר הניכר, אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין, ואמר להם תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם, או תנו לי שכר בטלתי, הרי זה מותר. והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד, ויטול משניהם בשוה זה בפני זה. (שם פרק כג ה)

אסור לדיין לדון מי שהוא אוהבו אף על פי שאינו שושבינו ולא ריעו כנפשו, ולא למי ששונאו אף על פי שאינו אויב לו, אלא צריך שיהיו שני בעלי דינים שוים בעיני הדיינים, ובלבם. ואם לא היה מכיר אחד מהם ולא מעשיו, אין לך דיין צדק כמוהו. (שם שם ו)

כל שני תלמידי חכמים ששונאים זה את זה אסורין לישב בדין זה עם זה, שדבר זה גורם ליציאת משפט מעוקל. (שם שם ז)

לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו על צוארו, וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן ולפני מי הוא דן, ומי עתיד להפרע ממנו אם נטה מקו האמת. (שם שם ח)

כל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם השכינה שתסתלק מישראל. וכל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין, הקב"ה גובה ממנו נפשות.   וכל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת כאילו תקן את כל העולם, וגורם לשכינה שתשרה בישראל. ושמא יאמר הדיין מה לי ולצרה הזאת, תלמוד לומר "ועמכם בדבר משפט", אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. (שם שם ט)

וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם… וכן יש לדיין לנדות ולהחרים מי שאינו בן נידוי כדי לגדור פרץ כפי מה שיראה לו והשעה צריכה לכך,   ויאמר שנידהו והחרימו על דעתו, ויפרסם חטאו ברבים. וכן יש לדיין לעשות מריבה עם הראוי לריב עמו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולהשביעו באלקים בעל כרחו שלא יעשה או שלא עשה. וכן יש לו לכפות ידים ורגלים ולאסור בבית האסורים ולדחוף ולסחוב על הארץ… ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ואל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו… (שם פרק כד ו והלאה)

שלשה שישבו לקיים את השטר, ובאו שני עדים ועירערו על אחד מהם שהוא גזלן וכיוצא בו, ובאו שנים אחרים והעידו שחזר בתשובה, אם עד שלא חתמו העידו שחזר הרי זה חותם עמהם… אבל אם ערערו עליו בפגם משפחה, שאמו לא נשתחררה או לא נתגיירה ונודע אחר שחתמו השנים שאין במשפחתו פגם וכשר הוא, הרי זה חותם עמהם, שזה גילוי דבר שהיה מקודם הוא… (עדות פרק ו ז)

כל הכשר לדון כשר להעיד, ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון, האוהב והשונא, והגר והמשוחרר, וכן הזקן והסריס, והממזר וסומא באחת מעיניו אינן כשרים לדון דיני נפשות. (שם פרק טז ו)

ספר חסידים:

ראה ערך דין.

רבינו בחיי:

ולא תענה – אזהרה לדיין וליושבים לפניו שלא יטענו לבעל דין, ודרשו עוד שלא יעמד בדין לפני רבו או שגדול ממנו. (שמות כג ב)

ויש שפירשו החושך עצמו מן הדין על הדיין שיברח מן הדין שלא יתמנה לכך, וכן מצינו בקצת חכמי התלמוד… פורק ממנו איבה – שישנאוהו בעלי הריב מפני הדין, וכן פורק ממנו גזל – שאולי יטעה בדין והרי זה גזל, וכן בעל הריב נשבע לשקר. והגס לבו בהוראה – אינו מסתפק ואינו מתפחד מהשגיאה והטעות הרי זה שוטה – שאינו חושש לדברים וממה שאפשר שיארע. רשע – שאינו מתמלא ספקות ומתיירא שמא יטעה בהוראתו, וכיון שהורה להיתר לא ירצה לחזור בו, ויראה פנים להיתר להחזיק דברו, ונמצא מאכיל האסור. (אבות פרק ד משנה ט)

ספר החינוך:

שלא לקלל הדיינים, שנאמר "אלהים לא תקלל", והוציאו הכתוב בלשון אלקים כדי שיהא נכלל בלאו של ברכת השם… משרשי המצוה להסיר מהדיינים יראת הנידון וקללתו, כדי שיוציאו דין לאמיתו. ועוד תועלת אחרת, כי המון העם בסיכלותם שונאים הדיין, ואם לא יוזהרו מקללתו אולי יקללוהו ויתעוררו מתוך כך לקום עליו. ואין החיוב אלא המקלל הדיין בשם משמות השם או בכינוי, אבל בלא שם וכינוי אין בו חיוב אבל אסור, והאיסור בכל לשון. (משפטים מצוה סט, וראה עוד ערך דין למצוה עד)

שלא ילך אחד הדיינים אחר דעת דיין גדול או אחר דעת הרוב מבלי שיהיה הדבר מובן אצלו בשכלו, ואם הדין תלוי בגזירת הכתוב וכו' שיהא יודע אותו הוא. ובזה הלאו נכלל שהמלמד זכות בדיני נפשות לא יחזור וילמד חובה…   ונוהגת מצוה זו בזכרים אבל לא בנשים שאינן דנות. ואל יקשה בעיניך מה שכתוב בדבורה הנביאה "היא שופטה את ישראל", שאפשר לתרץ שלא היה הדין נחתך על פיה, אלא היתה חכמה ונושאים ונותנים עמה. או נאמר שקבלוה עליהם ראשי ישראל לדון על פיה,   שבקבלה ודאי הכל כשרים, דכל תנאי שבממון קיים. אבל לדעת קצת מפרשים נשים כשרות לדון מפסוק זה, ורק להעיד ודאי שאינן כשרות. (שם מצוה עז)

שלא יעשה הדיין עוול בדין, והעוול בכל עת, שיעבר על מה שציותה לנו התורה בענין הדין, אלא אם כן עשה ברצון בעלי הדין. מדיני המצוה, שהמענה (דוחה) את הדין מכלל מעוול. ומה שאמרו "הוו מתונים בדין", אמרו רז"ל שצריך להמלך עם גדול ממנו אם הוא אצלו… שהדבר צריך מתון וישוב דעת הרבה שלא יטעו, וחכם גדול צריך להיות בדין… ומפני חומר הדין שבחו הרבה מי שיכול להטיל פשרה בין בעלי הריב… (קדושים מצוה רלג, וראה שם עוד)

ובכלל מצוה זו שכל איש שהוא חכם בדיני התורה וישר בדרכיו שהוא מצווה שידין דין תורה בין בעלי הריב אם יש כח בידו, ואפילו יחיד יכול לדון מדין תורה, וחכמים הזהירו שלא יהא אדם דן יחידי… (שם מצוה רלה)

…אבל בדיני ממונות יש לעד ללמד זכות או חובה, אבל לא ימנה מן הדיינים, שאין עד נעשה דיין אפילו בדיני ממונות. במה דברים אמורים, בדבר שצריך עדים מן התורה, אבל בשל דבריהם נעשה דיין, כגון קיום שטרות. (מסעי מצוה תיא)

שמנע בית דין הגדול או ראש גלות שלא יעמיד דיין לשפט העם שלא למד חכמת התורה וביאור משפטיה הישרים, ואפילו היו בו כמה מדות נכבדות… כשם שצריך הראוי להיות דיין להיות יודע דיני התורה, כמו כן צריך להיות בעל מדות ואדם כשר, שלא יאמר לו הנידון טול קורה מבין עיניך… (דברים מצוה תיד)

שנמנע הדיין מלירא מאיש לדון דין אמת, ואפילו הוא איש מזיק עז פנים עב המח, אלא יחתוך הדין ולא ישים לבו כלל למה שיקרה עליו מההיזק, ואמרו חז"ל עד שלא תשמע דבריהם, או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם, שמא יתחייב ונמצא רודף אחר הדיין להרגו… (שם מצוה תטו)

למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה בעל כרחם, ויצוו בראוי לעשות וימנעו הדברים המגונים, ויקיימו הגדרים על העובר, שלא יהיו מצוות התורה ומניעותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש… (שופטים מצוה תצא, וראה גם בית דין)

מאירי:

צדיק הראשון – אזהרה לדיין שלא ישקיע מחשבתו במה שסיפר הראשון… (משלי יח יז)

…והוא אמרם רז"ל אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, צא ובדוק בדייני ישראל, שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל. ברור אצלי,   שהדיינים הם סבת כל העבירות בהתרשלם בתוכחות ולנקום נקמת ה' בעוברי מצוותיו, וכל שכן בהעזרם מהם…   (חבור התשובה מאמר א פרק יא)

בעל הטורים:

אלהים – בגימטריא הוא דיין. (שמות כב כז)

ואצוה את שופטיכם בעת – ראשי תיבות ואשב, שצריך הדיין שישב, כי המשפט לאלקים הוא, וסמיך ליה, והדבר אשר יקשה מכם, לומר כל שמקשה ערפו כנגד הדיין כאילו מקשה כנגד השכינה. (דברים א טז ויז)

שופטים – בגימטריא מכשף, שמעמידין מכשף בעלי כשפים שיודעים לבטל כשפים. שופטים – תגין למעלה ולמטה, יראה הדיין כאלו חרב מלמעלה וגיהנם פתוחה מלמטה. (שם טז יז)

שופטים ושפטו משפט – הרי ג', שדיני ממונות בג'. (שם)

הרקאנטי:

מדרש רות, פתח ההוא סבא ואמר ויהי בימי שפוט השופטים, בזמן שהקב"ה דן את העולם למי דן תחילה, לאותן שהן דנין את העולם, הן דנין את העולם ומי דן להם, הקב"ה… יש מי שעומד בשלוה ונספה מן העולם על איזה עון, על עון שמקלקלין את הדין ומעותין אותו, ואי תימא אם הגדולים חוטאים בלא משפט שלא עשו משפט בעולם הקב"ה בא להרוג את העניים בשבילם, אלא העניים הם כליו של הקב"ה והם קרובים אליו, וכשהרעב בא לעולם הם צועקים עליו והקב"ה שומע להם ומעיין עליהן ודן לאותן שגרמו צער זה על העניים ונספין מן העולם קודם זמנם, דא"ר יודן כל דיין שאינו מחמיץ את הדין אין מחמיצין דינו מלמעלה ומסתלק מן העולם קודם זמנו, ההוא דאמר יש נספה בלא משפט. יש מי שאינו דן את הדין לאמתו ומקבל עליו שכר מאת הקב"ה ויש מי שדן את הדין לאמיתו ונתפס עליו לפני הקב"ה, כגון דיין שמדקדק דקדוקין לזכות לרשע… כשהקב"ה דן את העולם אותו הדיין נתפש עליו ומסתלק מן העולם קודם זמנו, ואם לאו עליו כתיב "לא נין ולא נכד בעמו", כשעצמו אינו נתפש נתפש זרעו. יש מי שאינו דן את הדין לאמתו וקבל עליו שכר, כגון אבא שראה מחבר לאשת איש ומחבקה ומנשקה אפיק לו לקולפול וקטיל לון, לאו דבני הריגה נינהו אלא לעשות סייג לתורה, דלא תימא דיינא אפיק לי בדין בתורה וסגי לי, אלא דיינא דלא עבד סייג לתורה אין לו סייג בעולם הזה ובעולם הבא סייג שלו נין ונכד עצור ועזוב הוי בעולם הזה, בעולם הבא מעבירין ממנו אותם מעשים טובים שהם סייג לעולם הבא לאדם… (משפטים)

דרשות הר"ן:

ראה ערך בית דין ודין.

עקדה:

ויעמד העם – כי עוד לא היו להם דיני משפטים, והוצרך לשפט לפי שיקול דעתו וסברתו, ואם כן לא היה יכול למנות דיינים תחתיו, כי לא יסמוך שיכוונו אל היושר כמוהו, או שלא יקבלום הכיתות עליהם. ולסלק זה הטורח הסכימו העמים לייסד חוקים מטעם המלך וגדוליו, ומעתה על הדיין רק לפרש החוק ואין עליו תרעומת. (שמות יח יג)

…ונקראו השופטים אלהים ושותפים להקב"ה, כי ענינם להשיב החלקים אל הכללות, כמו שהוא יתברך כולל כל הענינים הנפרדים ומשיבן להכלל באחדותו הנפלאה… (דברים טז יח)

מנורת המאור:

אין מעמידין דיינים בישראל אלא ראויים לדון ושלמים בכל דבר, כבפרק קמא דסנהדרין י"ז א', אמר רבי יוחנן אין מושיבין סנהדרין אלא בעלי חכמה, ובעלי קומה, ובעלי מראה, ובעלי כשפים ויודע שבעים לשון… וכבר ראינו מה שאירע לגדולי ישראל בשביל שהחניפו לינאי המלך אף על פי שהיה מלך, כבמסכת סנהדרין י"ט א'… ואם זה בא להם על שהחניפו למלך, מה יבא לדיינים המחניפין לבעלי דינין. אבל הדיינין שדנין דין אמת ואין מחניפין לשום אדם יזהירו בעולם הזה ובעולם הבא…

וגרסינן במדרש השכם חייבין ישראל למנות דיינין שיהא בהם יראת שמים, כדי שלא יהא בהם משוא פנים ולא מקח שוחד, שכששופטי ישראל ומנהיגי הדור וגדולינו הולכין בישרות ובתמימות ומתרחקים מן הכיעור ומן החטא, כך הם כל ישראל, שהגוף הולך אחר הראש… המשפט הישר הוא קיום לישראל בכלל ולדיין ולבעלי דינין בפרט, ולפיכך כשהדיין ישב לדון ידקדק מאד בדבר, שלא יצא מתחת ידו אלא משפט צדק, וידע שיש מנהיג בעולם, ושהוא משגיח על הכל ושופט על הדיינין, ויראה עצמו כאילו עומד עליו צופה וחרבו שלופה בידו… ואל יתגאה את עצמו בדין… וכשהדיין יהא כוונתו לשם שמים ויהו בעלי דינין שוין בלבו ויפשפש ויברר הדין על בוריו, בית דין של מעלה יסייעוהו להוציא הדין לאמיתו ויהא שכרו מושלם… כל דיין שצועק לפניו העשוק ואוטם אזנו ממנו עונשו הוא מדה כנגד מדה, שגם הוא יקרא ולא יענה… (נר ג כלל ט חלק ב פרק א והלאה)

אברבנאל:

ואצוה – ראה רש"י, ונראה שהזהירם על חמשה דברים שיפשעו השופטים, שמע – שלא יחסכו עצמם מעמל הדין. ושפטתם – שלא יעשה פשרה או יפסוק מאומד אחרי שיודע פסק הדין. לא תכירו – לפסוק על פי שוחד או הכרת פנים. תשמעון – שישמעו הטענות בשוה. לא תגורו – מפני אלימות. אשר יקשה מכם – בל יחשבו שמשה עסוק ויפסקו מה שלא ידעו. (דברים א טז ויז)

תתן לך – שימנו אותם בעצמם, ולא הנביא כבמדבר, או שאין ראוי שהמלך ימנה אותם אלא העם… ומזהיר על מינוי ראויים, ושלא יהיו עכו"ם ולא עמי הארצות, ושיהיו בעלי מדות, לכן סמך לכאן הפסוקים של בעל מום וכו'. (שם טז יח)

ספורנו:

אלהים לא תקלל – אף על פי שתחשוב שהטה את דינך הדיין לא תקללהו, שאין אדם רואה חובה לעצמו. (שמות כב כז)

מדבר שקר תרחק – מכל דבר שיכול לסבב שקר, כמאמר ז"ל הוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר. (שם כג ז)

צדק צדק – בחר היותר שופטים בצדק אף על פי שאין בהם שאר התנאים הנחוצים לדין. (דברים טז כ)

לא תטע – מביא שלשה הנאים בחוש ונמאסים מפני מומם הרוחני, אשרה שהיא לנוי אבל תכסיס לע"ז, וכן נעדיף צדק רוחני על שלמות הגוף. מצבה – שכאילו המקריב ניצב תמיד לפני ה', אבל נפלו ממדרגה זאת בעגל, וכן הוא זקן שיצא עליו שם רע בילדותו. וקרבן בעל מום, אף שאין הבהמה חסרה בשויה, כן בעל מדות ושלם אף שאינו עשיר ונאה. (שם שם כא)

מהר"י יעבץ:

אל תעש עצמך כעורכי הדיינים, הם מסדרי הטענות לבעלי דינים, ועורכים תביעות התובעים ותשובות הנתבע, ולפי שהם סבה שיתמידו הדיינים מקום מושבם ויעוררוהו פעם אחר פעם לשמוע הטענות קראם עורכי הדיינים… והנראה לומר שהזהיר לדיין הצדיק בענין דק, והוא שידוע שאין לדיין אלא מה שעיניו ראותו, ויש לו לדון לפי טענות בעלי הריב לא לפי מה שאפשר להתפלפל ולחשוב בסתירת הטענות, הוא אמרו אל תעש עצמך בהיותך יושב ודן כעורכי הדיינים, שהם חושבים דבר והפכו, שמא תוליד מחשבתך טענה כסותרת על דרך הפלפול, וכשיטעון בעל הריב אותה הטענה תהיה אצלך קרובה. זה סבה לנטות מן האמת כאילו היה הטוען קרובך… (אבות א משנה ח)

ידין עמך בצדק – שאמר ב'  ענינים נכבדים נפרדים זה מזה לשיעור מופלג. הא', שהדיין יהיה מזומן לכל מי שיבא ויצעק לפניו, וידוננו ויושיענו בצדק ובמשפט, והוא אומרו ידין עמך וגו'. והב', שיהיה הדיין מוטבע במדת המשפט ובשנאת העולה, עד שהוא בעצמו ידרוש אחרי העשוקים והעושקים מבלי בואם לפניו, וכמו שהזהיר הנביא לבעלי תשובה (ישעיה א') "דרשו משפט"…ובזה יתקנו את אשר עוותו בימים הקדמונים. וזהו לדעתי (שמות י"ח) "יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע", יראי אלקים לדון בצדק ובמשפט, וצרף לזה תנאי והוא שיהיו אוהבי האמת בטבע, וזה שאפילו יהיו יראי אלקים אפשר שיטו הדין לפי שבוש דעתם, כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולזה התנה אנשי אמת, שידינו משפט צודק בטבע. ואמר שונאי בצע… שלא יכול לסבול הגזל והחמס ויקשה בעיניו מאד, ולזה יזדרז להציל עשוק מיד עשקו מבלי דרישת העשוק, והיא מדה עליונה אלקית… (תהלים עב ד)

מדרש שמואל:

והריטב"א ז"ל כתב, הוו מתונים בדין, מלשון מתנה, כלומר הוו ממנין דיינין שיהיו שונאי בצע, כדי שלא יקחו שוחד לעוות את הדין אלא שיתנו הדין במתנה. אי נמי הוו מתונים כמו נתונים, כלומר הוו בעיניכם כאילו אתם נתונים בדין, וכמו שאם אתם הייתם עומדין בדין תדקדקו בו כדי שתהיו יוצאין זכאין, כך אתם כשיעמדו אחרים לפניכם בדין תדקדקו בו ותזכו למי שהוא זכאי ותחייבו למי שהוא חייב על פי הדין ועל פי האמת ולא תגורו מפני איש… (אבות א א)

והר' יוסף ן' נחמיאש ז"ל כתב, אל תעש עצמך כאורכי הדיינים באל"ף, והוא ראש הדיינין, כדאיתא בב"ר ועפרון יושב בתוך בני חת, אותו היום מינוהו ארכי… שלא תדבר בראש מושב זקנים ממך. וה"ר ברוך ן' מלך ז"ל כתב, אל תעש עצמך כאורכי הדיינין, שלא תעשה כמנהג ערכאות של כותים אותם שמנהגם לגלות ליחיד את הדין, אלא שמוע בין אחיכם עד שיהיו שניהם לפניך… (שם שם משנה ח)

ואפשר עוד שדבריו מיוסדים על דברי רבותיו אשר דברו עם הדיין והזהירו אותו על ענין הדיינות, עתה גם הוא לא יחשוך את פיו מדבר עם הדיין ואמר לו אהוב את מלאכת הדיינות וההוראה ועסוק בתורה יומם ולילה, כדי שתהיה בקי להבין ולהורות, כי הדן דין אמת נעשה שותף להקב"ה, אבל שנא את הרבנות והשררה הנמשכת לך מן הדיינות, ולא תתגאה ותשתרר על העם… (שם משנה ט)

ואמר ואל תאמר קבלו דעתי, כלומר אל תאמר כיון שמן הדין הייתי ראוי לדון יחידי ולא נשתתפתי עם אחרים אלא ממדת חסידות, וכיון שכן אכריח את חבירי לקבל דעתי, שהם רשאים שהם הרבים ולא אתה, שהם רשאים להכריח אותך ולא אתה. אי נמי אל תאמר לבעלי הדין קבלו דעתי והתרצו במה שאדון מדעתי ואף אם אטעה בדין, לפי שהם רשאים ולא אתה, הם רשאים מעצמם לומר לך שהם מקבלים עליהם את הדין ואף שתטעה בדין, אבל אין אתה רשאי לומר להם שיקבלו עליהם את הדין אף שתטעה… (שם ד משנה י)

אלשיך:

דבר בא אלי – ורק הוא יכול לשפוט ברוח הקודש כשאין עדים, והדבר בעצמו בא לפניו. בין איש – שיודע מה בלב איש. (שמות יח טז)

…והנה כל אבן (בחושן) רמז למדות המשפטים, ג' ראשונות שישים הדיין אל לבו לקנא על שפיכות דמים גילוי עריות וע"ז, ונגדם אבן ראובן שאמר "אל תשפכו דם", שמעון שקינא על הזימה בשכם, ולוי שקינאו בעגל. והדיין צריך אחר כך ט' מדות לדון בצדק, שיודה על האמת כיהודה בתמר, שלא יטה משפט כיששכר והספיר הנוקב את ההר, שונא בצע כזבולון שהיה עשיר וחקוק ביהלום העגול, כי העושר מתגלגל בעולם, וכזבולון הוציא כל הונו לתלמוד תורה, וידקדק במשפט כי לאלקים הוא, כדן שאבנו לשם, כי לשם הוא השם, ויהיה מתון בדין כנפתלי שחזר למצרים להביא שטר מכירת המכפלה, ואבנו הוא שבו, שבו והמתינו, ושלא ישא פנים כנגד הגבור, ואבנו אחלמה, כלומר אח למה תשא, ולא ישא פני דל ואבנו תרשיש, שגם המתרושש יהיה בעיניך כמאושר, ויהיה סבלן כיוסף שאבנו שהם, מאותיות מה העניו, וישתוק אם חבריו מחייבים כבנימין שהיה יודע במכירת יוסף ושתק, ואבנו ישפה, כלומר יש פה. (שמות כח טז)

ושפטו את העם – או שלא ישפטו את השופטים עצמם, כי דיין שמוציאים ממנו ממון בדין אינו דיין. אשר ה' אלקיך נותן לך – ואם תאמר ואם לא ימצאו שופטים כאלה, ה' מזמינם לכל דור כפי ערך הדור, ואתה תכוון לשם שמים, ומגלגלים זכות על ידי זכאי. (דברים טז יח, וראה עוד ערך דין)

ושפטום – או כבר שפטוהו בבית דין של מעלה, וזה שאמרו דן דין אמת לאמיתו, שנדון כבר כך למעלה, וצריך זכות רב לבל יטה הדין, ואחשוב שאם יכוונו לשם שמים אין תקלה יוצאת מתחת יד הדיינים. (שם כה א)

מהר"ל:

…ואמר ברוך הוא וכו', נתן אל השי"ת ארבעה דברים והם כולם שייכים אל הדיין, וכן בכתוב תמצא ארבעה מדות בדיינים, דכתיב "אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע", פירוש אנשי חיל שהוא אדם זריז להציל עשוק מיד עושקו, וזהו נקרא אנשי חיל. יראי אלקים, שהם יראים את השי"ת בדין ואינם יראים את האדם, וזהו נקרא ירא אלקים, שאם אינו ירא אלקים הוא ירא מלעשות דין באנשים, אנשי אמת, שהוא אוהב את האמת, ומתוך כך לא יפסוק עד שידע אמתת הדין, ולא יפסוק באומדנא רק רוצה לשפוט אמת. שונאי בצע, שאם אוהב ממון באולי יהיה לו הנאה של מה בדין ולא יכול לברר הדין לאמתו… (דרך חיים ד משנה כב, וראה עוד בערך דין שם א משנה ח, וד משנה ח)

…הרי לך ד' דברים שהם ד' אבות נזיקין בדין, המשקר במעשים שלוקח ממון חברו, המשקר בדברים ומחניף אנשים ומכיר פנים לגדולים במשפט, והמטה דין שאין יראת אלקים על פניו, וכנגד ד' אלו אמרה תורה אנשי חיל, יראי אלקים, אנשי אמת שונאי בצע.

ויש לך להבין שהזהירה תורה שיש למנות דיינים שאין בהם פחיתות כלל. והנה האדם יש בו ד' חלקים אלו, הגוף, הנפש, השכל וממונו, שביארנו כי גם הממון נכנס בגדר האדם לפי שהוא חיותו, ויש שממונו חביב עליו מגופו, וכנגד שלא תהיה לדיין תכונה רעה מצד גופו אמר אנשי חיל, שמצד הגוף האדם נכנע לפני התקיף ממנו, ויהיה בעל כח מצד הגוף ואינו מחניף אף לגדול שבגדולים. ויש אדם שגובר בו כח הנפש עד שאף מהשי"ת אינו ירא, כנגד זה אמר יראי אלקים, ולא יטה משפט אלא ידקדק בו. אנשי אמת הוא כנגד השכל, שאוהבים השכל ומפני כך אוהבים האמת השכלית. שונאי בצע הוא נגד הממון, ובזה האדם שלם בכל… (נתיב גמילות חסדים פרק ה)

…ודבר זה ידוע כי אלקים מדת הדין, ובשם הזה ברא הקב"ה עולמו, כי נברא העולם בדין שגזר להיות נבראים, והדיין שדן דין אמת נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, שהרי נקרא הדיין בשם אלקים, ובזה נשתתף לשמו אשר ברא כל, ואין הדין כמדת החסד, כי יש חסד למעלה מחסד, והקב"ה חסדו גדול יותר מחסד אדם, ולא שייך בחסד לומר שנעשה שותף עם השי"ת, אבל המשפט שהוא משפט אמת אין לומר בזה כי משפט גדול ממשפט אחר, ולכן כאשר דן דין אמת לאמיתו מתחבר אל הדין.

ולשון "לאמיתו" שאמר אינו כבמקצת מפרשים שאם היה דן הדין ובעל הדין היה רמאי עד שלא יצא דין אמת והדיין עשה מה שיש לו לעשות, שזה לא נקרא דין אמת, אלא פירושו שהוא מכוון אל האמת לגמרי, שהוא ברור אצלו, ואילו לא אמר "לאמיתו" היה משמע גם כשהדיין לא התכוון לאמת רק לזכות את אוהבו, ובאמת היה הדין כך… (נתיב הדין פרק א)

…ולפיכך צריך שיהיה מתון בדין, כמו שראוי לאדם במה שהוא אדם גשמי שאין השכל אתו בפועל לגמרי, ואין אתו המשפט, ולפיכך צריך המתנה… כי אי אפשר שיקנה השכל אלא על ידי עיכוב והמתנה, והממהר לפסוק הוא שוטה וגס רוח, לכך כמו שאמר "ולא תעלה במעלות על מזבחי", ודבר זה הוא ערוה שהיא פחיתות גשמית, ומי שממהר לפסוק נוטה אל הגשמי. ואמר גם אזהרה למי שפוסע על ראשי עם קדש, שהיא גאוה אצל הדיין, שהגאוה הסרה מן השכלי, ועל כן כמו שאסור להעמיד דיין עם הארץ, כך אסור להעמיד בעל גאוה, כי אין ספק שאין אתו החכמה כלל… (שם)

ובפרק שני דייני גזירות, אמר רב אמר רב שילא דיין השואל פסול לדון (שואל חפץ מחברו). והטעם  כי הדיין שנתלה בבריות וצריך להם פסול לדין,   כי אין ראוי שיהיה צריך אל מי שהוא דן. ומעתה אוי לנו מיום הדין, כי הדיינים שהם הרבנים במדינות אלו כולם תלויים בראשיתם וביחידי הקהל, שכל שנה או ג' שנים חוזרים להעמיד אותו על רבנות, ואיך לא יהיה ירא מפניהם. וראוי לומר כי דיין כמו זה פסול מדינא, וכל זה ממעשה הדור עם שאר דברים שבארצות אלו, כי אין בעלי הבתים מאמינים לרב, כי יראים אולי יצא חוץ לשורה, ולכך יש לחוש גם כן כי הרב ירא מבעלי הבתים אם לא יעשה רצונם… (שם פרק ב)

חלקם שאלו בפיהם, נראה דהכי פירושו, חלק הראוי להם לפרנסה שאלו בפיהם שיתנו להם, ודבר זה נקרא חלקם, כלומר החלק שראוי להם לפרנסתם, ודרך הוא לפרנס את הדיינים, כדתניא (כתובות ק"ה א') דייני גזירות היו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה, ור' יהודה סבר שדבר זה היה נטיה אחר הבצע, כאשר יאמר תן לי. אבל דבר זה שהטילו מלאי על בעלי הבתים ולא נתנו להם דבר, רק שהוצרכו לטרוח בעבורם דבר זה נקרא שהיו נוטים אחר הבצע. ולר"ע יותר מעט עשו, שלא היו נוטלים כלום מן בעלי בתים, רק דבר כמו זה שנטלו מעשר יותר מן הראוי להם ליטול, והרי דבר זה ראוי להם רק שנטלו בחזקה יותר ממה שנטלו אחרים… (חידושי אגדות שבת נו א)

אם דומה הדיין וכו', פירוש כי הדיין לחוזק כחו הוא מחזיק ונותן יסוד קיים לארץ, כי כל כך הדין חזק, וזה כאשר אינו נצרך לבריות אז הדין חזק, וכל דבר שהוא חזק יש לו כח לקיים העולם, ואם הדיין צריך לבריות אין לדיין הזה החוזק, כי אי אפשר זה מאחר שהוא תש כחו אין עושה בכח, ולכך מהרס את העולם… (שם כתובות קה ב)

ששים גבורים סביב לה, כלומר שהדיין קרוב אל השי"ת, כי הדיין נקרא גבור שיש בידו חרב, שהוא על משפט, כמו שאמר "כלם אחוזי חרב". ומה שאמר ששים גבורים כי ששים הוא מן מדת הגבורה וזה המספר שייך לו… (שם סנהדרין ז א)

של"ה:

בפרק בתרא דכתובות, לא לידון אינש לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה… על כן כל דיין יבחן מה שבלבו וקיים ויראת מאלקיך, דברים המסורים ללב, וימנע עצמו מהדין אלא אם כן שני בעלי דינין שוין בלבו, ומכל שכן אם מקרבא דעתו לאחד מהם מצד הקורבא אף שכשר מצד הדין, כי הפסולין לאדם שאמרו החכמים מחמת קורבא ונתנו גבול והתירו יותר מזה, זהו בסתם בני אדם, אבל אם מבורר בדעת בני אדם שעדיין אהבת הקורבא בלבו שלזה, אזי ימנעוהו לישב על הדין, ולא ישגיחו בגבול קורבא שנתנו חכמים… ואף אם הדיין יודע בעצמו ששני בעלי דינין שויין בעיניו רק מבין שבעל דין אחד חושדו שמקריב דעתיה להשני ביותר, ימנע עצמו מלישב בדין. (מסכת ראש השנה עמוד הדין)

…ביאור הדברים חמשה כללים, ב' כללים מעלת הדיין מצד עצמו, עוד ב' כללים מעלת הדיין מצד הבעלי דינין מצד עצמו, א' להיות הדיין בטבעו אמיץ כח מחזיק הדין כברזל אף שורף גדישו מצד הבעלי דינין, אמרו רז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת כאילו תיקן העולם כולו וגורם לשכינה שתשרה בישראל… (תורה שבכתב משפטים, וראה שם עוד)

כלי יקר:

ואתה תחזה – …וכל המעלות שבך צריכין להיות גם בדיינים, אנשי חיל, המה גבורי כח אשר ככחם אז כן עתה לשבר זרועות רמות, כי כל דיין תש כח מסתמא הוא עובר בלא תגור ממנו. יראי אלקים, המה הענוים כי ענוה מביאה לידי יראה, שנאמר (משלי כ"ב) עקב ענוה יראת ה', לכך נאמר "ידרך ענוים במשפט", כי על ידי הענוה יבא לידי יראה וכל הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. אנשי אמת, המה החכמים היודעים להבחין בין אמת לשקר, כדי לדון דין אמת לאמתו, כי מי פתי יסור להבחין בין אמת לשקר בלי ספק לא ידע ולא יבין בחשיכה יתהלך. שונאי בצע אלו העשירים אשר יש להם כל ובצע לא לקחו וכל דיין עני יש לחוש פן יקח שוחד להטות דין. ועל ד' כתות אלו אמר המשורר (תהלים פ"ב) "מזמור לאסף אלקים נצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט", כי הקב"ה נצב להיות שופט את שופטי ישראל על העול הנעשה בקרבם. ואמר "עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תשאו סלה", כנגד העדר היראה, כי בזמן שאין הדיין ירא אלקים וגס רוח אז הוא נושא פני הרשע ביתר שאת, כדי שיכבדו וינשאו גם הרשע מצד רום לבבו של הדיין המבקש התנשאות, "שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו", הורה שלא היו עשירים והיו לוקחין שוחד, על כן לעולם לא יצא שום דל ויתום צדיק בריבו, כי לא היה לו מה ליתן לדיין לשחדו… (שמות יח כא, וראה שם עוד)

…והקרוב אלי שכך פירושו, כי כל דיין שאינו דן במתון הוא מצד גסות רוחו שהוא רוצה להראות לכל אדם כי הוא בקי בדינין ויודע לדמות מילתא למילתא, ובגובה אפו בל ידרוש מעל ספר תוכן הדין, ונמצא שזה שאינו דן במתון הוא העולה במעלה דרך גאה וגאון, וזהו שפירש"י במרוצה, כי עד מהרה ירוץ דברו לחתוך הדין, והוא גס לבו בהוראה, והפסוק אומר (תהלים ע"ה) "כי אקח מועד אני מישרים אשפוט", דוקא בזמן שאקח לי זמן ומועד… (שם כא א, וראה שם עוד)

…השני מסכים לפירש"י שפירש ה' אלקיכם הרבה אתכם – נטל העונש מכם והטילו על הדיינים, והדין דין אמת, כי זה המחזיק הממון שלא כדין סובר שהדין עמו מאחר שהדיין פוסק לו כן הרי באמת הוא שלו, ועל כן דין הוא שהדין קיים והדיין נושא אלומותיו של זה. ונראה שלכך אמר "והנכם היום ככוכבי השמים" שהם קיימים, וקיום זה בא לכם מצד שה' אלקיכם הרבה והגדיל אתכם והטיל עונש שלכם על הדיינים. ועל זה אמר גם כן ואשמם בראשיכם, שאשמת העם תלוי בכל מקום בראשיהם, כי ענין הדיינים בנין אב לכל התורה… (דברים א יא)

הבו לכם – …ואמר משה אתם יש בידכם כח למנות דיינים שיהיו רודים בשבטיכם, אבל אין בכם כח להשליטם גם על הנשיאים, כי אם אני, ועל כן אמר אתם הבו לכם אנשים וגו' לשבטיכם, שיהיו רודים בכל שבטיכם, ואני אשימם גם בראשיכם שיהיו רודין גם בנשיאים שהם ראשיכם. (שם שם יג)

אור החיים:

ואתה תחזה – פירוש לא שהעם ימנו עליהם אלא הוא יחזה. עוד רמז כי לצד זה יחשב כאלו הוא השופט כיון שהם שלוחיו ויטול חלק במצוה. מכל העם – הגם שימצא בני אדם שיראה בעיניו כי הם ראוים לדבר, אף על פי כן לא יהיה מתרצה בהם עד שיבקש כל העם ויקח הגדול שבכולם בכל בחינה מבחינות הטובות. אנשי חיל – כנגד שרי אלפים, תיבת חיל מגיד עוצם השלמת האושר והמדות והגבורה וכללות השלימות, כי כן צריך להיות שר האלף, וכנגד שרי המאות אמר יראי אלקים, כי לצד פרט זה לא יצטרך כל כך אלא כשיהיה ירא אלקים ראוי להתמנות שר למאה… וכנגד שרי חמשים אמר אנשי אמת, שיספיק לגדר זה הגם שלא השיגו לבחינה זו של יראת עוצם הדין, אלא שיהיו אנשי אמת שישתדלו על העמדת האמת לבל תהיה נעדרת. וכנגד שרי עשרות אמר שונאי בצע די להם גדר זה, ובזה יהיו ראוים להיות שרי עשרות. ודקדק לומר שונאי פירוש כי יהיה להם הדבר שנאוי לא שיצטרכו להרחיק תאותם, כי לאלה יש חשד שינוצחו מהרשע המפתה… (שמות יח כא)

…ואמר להטות, פירוש כשתהיה כוונתך להטות ממה שבדעתך בעיון משפט התורה שהוא חייב, ואתה מטה לומר זכאי כדי שיצא חייב לנטות אחרי רבים ויצא חייב, אלא אמור דעתך הגם שיצא זכאי הפך דעתך זכהו. וטעם משפט זה לצד כי ה' יושב במסיבת הדיינים והוא ישפוט בפיהם וכשיראה משפט מרומה ואין בו מציאות לזכות הזכאי יתחכם לפתות כולן לחובה וצוה שיצא זה זכאי. (שם כג ב, וראה שם עוד)

הבו לכם – כי זה מהנאות לכם כשיהיה כל שבט שופטיו ממנו… ואשימכם בראשיכם – הגם שאני אומר לכם הבו לכם שאתם הם הבוחרים אותם, לא יהיה תחת מאמרכם ורשיונכם אני אשים אותם לראשים עליכם לרדותכם במקל וברצועה. (דברים א יג)

לא תטה משפט – לא יחד האזהרה לשופטים, וצוה לנוכח להעיר כי כללות ישראל ישנם גם כן באלו אזהרות אם לא ימנו השופטים כדרך שנצטוו הם המטים משפט, הם העוברים על כל האמור. (שם טז יט)

צדק צדק תרדוף – בא להזהיר כשיש בעיר ב' אנשים מופלגים בחכמה ושנים אחרים גם כן חכמים אלא שאינם בסוג הראשון, אל יאמר אדם כיון ששני אנשים יכולין להורות ולשפוט בצדק לא אטריח את המופלגים לישא בעול מינוי הדיינות, או לצד שצריך להם טורח במינוי ימנע ויסתפק בקטנים, תלמוד לומר צדק צדק, פירוש הגם שהשגת לדיינים שהם ראויים, עליך לחזור אחר היותר ראויים מהם. (שם שם כ)

האומר וגו' יורו – יתבאר על דרך אומרם ז"ל במעשה שבאו לדון על אילן שהיה מזיק לדרך הרבים וכו' ואמר להם עד למחר וכו' ושלח וקץ (קודם את האילן שלו) וכו'. והוא אומרו האומר וגו' אדם כזה ראוי להורות משפט וכו', כי אין מקום לומר לו טול קורה מבין עיניך, וזה לך האות האומר לאביו ולאמו וגו'. עוד ירצה לפי שצוה שופטים וגו' לשבטיך, ואמרו רז"ל שצריך לימנה דיינים לכל שבט, לזה אמר כי שבט לוי לצד מה שהוכחנו שלא נשאו פנים לאב ולאח ולבן ראויים הם להתמנות על כל שבטי ישראל, כי אין לחוש שישאו פנים לשבטם יותר משבט זולתם. (שם לב ט)

הגר"א:

למדו היטב –  על הדיין להיות בקי בדין וגם בהוויות העולם,   וזה שאמר בפסוק חכמים ופקחים. (ישעיה א יז)

בני אם ערבת לרעך – …והענין שהם נגד שני מיני ראשי ישראל, והם הערבים לעם, כמו שנאמר "ואשימם בראשיכם", והם הזקנים והשופטים, וכמו שנאמר "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו"… ואותם המלמדים תורה הן ערב סתם, שהוא מחוייב לראות שלא יבא מכשול מידו, היינו שילמד אותם היטב… ואם "תקעת לזר כפיך" הוא נגד הדיינים, שהם כמו ערב קבלן, שמכניס עצמו במקומו ממש, וכן הדיין הכניס את עצמו, כי נוטל ממון מזה ונותן לזה בלא רצון הבעל דין… (משלי ו א)

עיני ה' נצרו דעת – …והענין הוא כי הדיין צריך לשני דברים, אחד, שיהיה בקי בתורה לידע הדין לאשורו, והשני, שיהיה בקי בישובו של עולם ולהבין בחכמה דברי העדים ובעלי דינין אם כנים דבריהם ואין בפיהם עולה, כי אם יהיה בקי בתורה ולא בעניני הבריות אם יטענו שקר ידונם לפי דבריהם ולא יבין רמאותם… וזה שאמרו חז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמיתו וכו'… וזה שאמר כי השוחד וגו' חכמים ואחר כך פקחים, כי חכמים הם בתורה ופקחים הם בעניני העולם… (שם כב יא)

פתח פיך – אל תשתה יין ותהיה בדעה מיושבת בבא דין האילם לסדר טענותיו. בני חלוף – והסכלים המחליפים דבריהם בסכלותם להישרם לכוונתם. (שם לא ח)

רוח חיים:

הוי מרבה לחקור –  כי בחקירת העדים צריך לפעמים איזו תחבולה כעין גניבת דעת לרמות העדים להוציא מפיהם דבר אמת, אך צריך לעשות זאת בחכמה נפלאה, שלא יבין העד,  ושלא יאמר הדיין גונב דעתי והרי הותר הדבר ויעשה גם כן, ולא ידע כי להדיין מותר ולא לו. (אבות א משנה ט)

הכתב והקבלה:

והוא לא אויב לו – ממקרא זה למדונו רבותינו שהשונא לבעל דין לא ידון אותו (דלא מצי לאפוכיה בזכותיה), וכן שני דיינים ששונאים זה את זה פסולים לדון, (דמפני שנאה שביניהם ידע כל אחד לסתור דברי חברו ויצא משפט מעוקל). בהשקפה ראשונה יפלא דהא קרא ברוצח ונרצח משתעי ולא בדיין… ונ"ל דמלישנא דקרא עצמו מוכח דלא ברוצח ונרצח ידבר, דאם כן היה לו לומר ולא בקש רעתו בפעל עבר, שהרציחה כבר עברה, ועוד דאי "והוא לא אויב לו" על הרוצח קאי היה לו להקדימו למאמר "ויפל עליו וימות", כבמקראות הקודמים שיקדים תכונת נפש הרוצח לפעל רציחה, "אם בשנאה יהדפנו" כל זה יורה שאינו מוסב על הרוצח… (במדבר לא כג)

וידועים – …לפי נגינת הטעם מלת וידועים מתחברת עם חכמים ונבונים, ופירושו וידועים בעלי דעה… תואר לבעלי מדע… לבעלי מדע ראוי לקרותם בשם יודעים, ומדשינה לקרותם כאן ידועים פירשו בו כוונה שנייה גם כן, ושפיר כתב הרמב"ן וידועים כלומר שמעלתם ידועה ונכרת למנותם שופטים… (דברים א יג)

מלבי"ם:

ואתן אותם – מכאן אולי נתקבל הנוהג שהשופט הוא מצד אחד מומחה לרבים וידוע בעם, ואחר כך מקבל רשות מהנשיא. (דברים א טו)

ראה עוד ערך דין.

העמק דבר:

שופטים ושוטרים – סמך ענין לברכת ה' דברכה מצויה בזמן שמכבדין את הדיינים… ושפטו את העם משפט צדק – גם זה אזהרה על כנסת ישראל שישגיחו על הדיינים שישפטו בצדק והקולר תלוי גם בצוארם. ומזה למדנו על ראש עירו שמחוייב להשגיח על בית דין שבעירו… (דברים טז יח)

…וביארנו בשאלתות הנוספות לפרשת משפטים על פי דברי גאון ז"ל דיש נפקא מינה לדין, דבמקום שאין תלמיד חכם אין אסור להעמיד דיין עם הארץ אם אין לפנינו דיין על פי התורה, ואם אי אפשר להשיג אזי אפילו ערכאות שבסוריא שדנים על פי דעת בני אדם כשר, ואם כן הרי זה כמו דין מצבה שפעם היא כשרה היינו בימי האבות, פעם היא אסורה… מה שאינו כן במקום שיש תלמיד חכם אלא שהוא אינו דיין על פי איזו סיבה אסור להעמיד דיין עם הארץ אפילו אי אפשר להשיג דיין על פי התורה, והרי זה כמו איסור אשרה לע"ז דלעולם אסור להעמיד… (שם יז א הרחב דבר)

ראה עוד ערך דין.

מוהר"ן:

ראה בערך דין.

שפת אמת:

מן הבוקר עד הערב… אך אמת כי גם במצות פשוטי בני אדם לעשות דין ומשפט בין איש לרעהו אם הוא באמת הוא דבר גדול, ונאמר עליו מבוקר עד ערב, שמתקשרין על ידי זה כל העולמות וממשיך האמת עד דרגא תחתונה, והוא באמת נחמה לדיינים העוסקים בצורכי ציבור, שנאמר בגמרא ומדרש שעל ידי זה באין לביטול תורה, רק שגדולה מצוה בשעתה… (יתרו תרל"ה)

ואלה מוסיף על הראשונים וכו'… אך בקבלת התורה בסיני קבלו בני ישראל אלקות, כמו שכתוב אנכי ה' אלקיך, ונכתב בתורה, לכן על ידי היגיעה בתורה זוכין למצא כח אלקי, ולכן נקראו הדיינים אלהים, וכמו שכתוב אלקים נצב בעדת א-ל, שהדיינים המומחין מתלבשים ברוח הקדש, ולא זו בדין שבין אדם לחבירו, רק לזכות לשפוט את עצמם בדרך המשפט, כמ"ש חז"ל צדיקים יצר טוב שופטן, וכל זה זוכין בכח התורה… (משפטים תרנ"ג)

שם משמואל:

ונראה דלא דוקא באותו דבר ששפט יהא נקי ממנו, אלא אף בכל עניניו והנהגותיו, שכמו שהוא שופט צדק ומיישר בין אדם לחבירו, שלא יכנס אחד בגבול רעהו, ומברר מה שייך לזה ומה לזה, כן צריך להיישיר את עצמו מקודם בינו לבין עצמו… אם מעשה זה שבא לידו הגון לפניו והתועלת שנמשכת ממנו… וכבר אמרנו במקום אחר שזוהי מצות מינוי שופטים בכלל ובפרט, כל איש ואיש יהיה שופט על עצמו, ולעומת שהוא שופט נאמן על עצמו אז יכול להיות שופט נאמן על זולתו… (משפטים תרע"ג)

חכמה ומוסר:

אחרי שידוע שהתורה אינה פסוקה משמים רק נמסרה לחכמי הדור, בקביעת מועדים, בכריתות ומיתת בית דין, הכל כאשר נראה לבית דין של מטה, ועל ידם נפסק הדין בשמים למעשה, אם כן  צריך הדיין להשלים עצמו במדות תחילה, ואז לא יהיה משוחד כי יש לו עינים לראות,   מה שאינו כן אם לא השלים עצמו במדות, אז אינו ראוי להיות דיין, אף אם פעם מכוון לאמת אין תורתו תורה כלל… (חלק א יא)


הלימוד לעילוי נשמת:

  • הענטשא לאה בת יצחק ליפא
  • יונתן בן אפרים פישל
  • שילת בת יהודה
  • ידידה אשת חיל
  • רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
  • אלי ישראל בן מדלן
  • אפרים פישל בן מנוחה
  • נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.