הלל
ראה: רבי.
ספרי:
זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים ואילו הם, משה והילל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבא, משה היה במצרים ארבעים שנה, ובמדין ארבעים שנה, ופירנס את ישראל ארבעים שנה, הילל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה, ושימש חכמים ארבעים שנה, ופירנס את ישראל ארבעים שנה. (ברכה שנז)
תלמוד בבלי:
תנו רבנן, מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי, ועליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'. (ברכות ס א)
גופא אמר רב הונא בג' מקומות נחלקו שמאי והלל… והתניא הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן (לפני) הבית מאה שנה. (שבת טו א)
…נעצו חרב בבית המדרש אמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא, ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים, והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל… (שם יז א)
תנו רבנן לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי. מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה, אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ד' מאות זוז, אמר אחד מהם אני אקניטנו, אותו היום ערב שבת היה והלל חפף את ראשו, הלך ועבר על ביתו, אמר מי כאן הלל, מי כאן הלל, נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש, א"ל שאלה יש לי לשאול, א"ל שאל בני שאל, מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות, א"ל בני שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להם חיות פקחות. הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל, מי כאן הלל, נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו בני מה אתה מבקש, א"ל שאלה יש לי לשאול, א"ל שאל בני שאל, מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות, אמר לו שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות. הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל, נתעטף ויצא לקראתו, א"ל בני מה אתה מבקש, א"ל שאלה יש לי לשאול, א"ל שאל בני שאל, מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות, א"ל בני שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין בצעי המים. אמר לו שאלות הרבה יש לי לשאול ומתירא אני שמא תכעוס, נתעטף וישב לפניו, א"ל כל שאלותך שיש לך לשאול שאל. א"ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל, א"ל הן, א"ל אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל, א"ל בני מפני מה, א"ל מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז, א"ל הוי זהיר ברוחך, כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל לא יקפיד.
תנו רבנן, מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו כמה תורות יש לכם, אמר לו שתים, אחת שבכתב ותורה שבעל פה. א"ל שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך, גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב, גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל גייריה. יומא קמא א"ל א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה, א"ל והא אתמול לא אמרת לי הכי, א"ל לאו עלי דידי קא סמכת, דעל פה נמי סמוך עלי.
שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי א"ל גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל גייריה, אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא זיל גמור.
שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש ושמע קול סופר שהיה אומר ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד, אמר הללו למי, אמרו לו לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי אמר ליה גיירני על מנת שתשימני כהן גדול, דחפו באמת הבנין שבידו, בא לפני הלל גייריה. אמר לו כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע והזר הקרב יומת אמר ליה מקרא זה על מי נאמר, א"ל אפילו על דוד מלך ישראל, נשא אותו גר קל וחומר בעצמו, ומה ישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם קרא להם בני בכורי ישראל כתיב עליהם והזר הקרב יומת, גר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה… בא לפני הלל א"ל ענוותן הלל ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד ואמרו, קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה. (שבת ל ב)
הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל וחד מינייהו רבן יוחנן בן זכאי, ואמרי לה קמיה דרבי וחד מינייהו רבי יוחנן, חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה, וחד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה, אמר מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל… (פסחים ג ב)
…אמרו כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו, אמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון, ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו, שלחו וקראו לו, אמרו לו כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו, אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת, והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת, אמרו לו מנין לך, אמר להם נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד, מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת, אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת… מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח. התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם, עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו ר' שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו, אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הנח להן לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן, למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו, ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון… (שם סו א)
אמר רב יהודה אמר רב כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו… מהלל, דאמר מר התחיל מקנטרן בדברים וקאמר להו הלכה זו שמעתי ושכחתי. (שם שם ב)
דתניא אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן, שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. (שם קטו א)
תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל, אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס, עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום המעונן הוא, הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג, פרקוהו והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה, אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת. (יומא לה ב)
תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן, אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן. הוא היה אומר כן למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבא אל ביתך, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים, אמר לה על דאטפת אטפוך ומטיפיך יטופון. (סוכה נג א)
אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה, אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר ברוך ה' יום יום. (ביצה טז א)
תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביום טוב, חברו עליו תלמידי שמאי הזקן, אמרו לו מה טיבה של בהמה זו, אמר להם נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה, כשכש להם בזנבה והלכו להם, ואותו היום גברה ידם של בית שמאי על בית הלל ובקשו לקבוע הלכה כמותן… (ביצה כ א, וראה המשך בערך בבא בן בוטא)
אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין. (כתובות סז ב)
דתניא אמרו עליו על הלל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו, מביאה כשהיא חולין לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה. (נדרים ט ב)
אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כר' יוחנן דבי נשיאה, אלא כהלל ושבנא, דכי אתא רב דימי אמר, הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה שבנא עבד עיסקא, לסוף א"ל תא נערוב וליפלוג, יצתה בת קול ואמר אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'. (סוטה כא א)
…שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גיריא ביריחו, נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך, נתנו עיניהם בהלל הזקן, וכשמת הספידוהו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא. (סוטה מח ב)
תנן התם בראשונה היה נטמן (הקונה) יום שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו, התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס, ואימתי שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו. (גיטין עד ב)
תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו, שלשים מהן ראוים שתעמוד להן חמה כיהושע בן נון, עשרים בינוניים, גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי, אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וקלין וחמורין וגזרות שוות ותקופות וגמטריאות ומשלות כובסים ומשלות שועלים שיחת שדים ושיחת דקלים ושיחת מלאכי השרת ודבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה, ודבר קטן הויות דאביי ורבא… אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו נשרף. (בבא בתרא קלד א)
תלמוד ירושלמי:
א"ר אבין והלא אי איפשר לשני שבועות שלא חל י"ד להיות בשבת, ולמה נעלמה הלכה מהן כדי ליתן גדולה להלל. (שבת פז א)
…אף על פי שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו ממנו עד שאמר להן יבוא עלי כך שמעתי משמעיה ואבטליון, כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן, כיון שמינו אותו נשיא התחיל מקנתרן בדברים, ואומר מי גרם לכם לצרך לבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם, לשמעיה ואבטליון שהיו יושבין אצלכם, כיון שקינתרם בדברים נעלמה הלכה ממנו, אמרו לו מה לעשות לעם ולא הביאו סכיניה, אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הניחו לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הן… (פסחים לט א)
הלל הזקן כד הוה חמי לון עבדין בפחז (כשהיה רואה אותן שעושין שמחת בית השואבה בקלות ראש, אמר דלאפס נחשבו (התשבחות לפני ה' אם אינן עושין ביראה ובאימה), הוה אמר לון דאנן הכא מאן הכא ולקילוסן הוא צריך, והכתיב אלף אלפין ישמשוניה וריבות ריבויין קדמוהי יקומו. כד הוה חמין לון עבדין בכושר הוה אמר, די לא נן הכא מאן הכא (אם אין אנחנו כאן להודות מי כאן שישבח במקומנו, שחביב לפני ה'), שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל, מה טעמא ונעים זמירות ישראל. (סוכה כד א)
אמר רבי לוי מגילת יוחסין מצאו בירושלים וכתוב בה הלל מן דדוד, בן יצף מן דאסף, בן ציצית הכסת מן דאבנר… (תענית כ ב)
שמונים זוג של תלמידים היה לו להלל הזקן, גדול שבהן יונתן בן עוזיאל, והקטן שבהן רבן יוחנן בן זכאי, פעם אחת חלה ונכנסו כולם לבקרו, עמד לו רבן יוחנן בן זכאי בחצר, אמר להן הכין הוא הקטן שבכם שהוא אב לחכמה ואב לדורות, אי צריך לומר הגדול שבכם, אמרו לו הרי הוא בחצר, אמר להם יכנס, כיון שנכנס אמר להן להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. (נדרים יט ב)
מדרש רבה:
גומל נפשו איש חסד, זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם, אמרו לו תלמידיו רבי להיכן אתה הולך, אמר להם לעשות מצוה, אמרו לו וכי מה מצוה זו, אמר להן לרחוץ בבית המרחץ, אמרו לו וכי זו מצוה היא, אמר להם הן, מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות, אני שנבראתי בצלם ובדמות, דכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם על אחת כמה וכמה.
דבר אחר גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם, אמרו לו תלמידיו רבי, להיכן אתה הולך, אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא, אמרו לו כל יום אית לך אכסניא, אמר להם והדין נפשא עלובתא לאו אכסניא הוא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית היא הכא. (ויקרא לד ג)
מסכת דרך ארץ רבה:
מעשה בהלל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד, ובא עני ועמד על פתחו, ואמר אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה כלום, נטלה אשתו כל הסעודה ונתנה לו, ואחר כך לשה עיסה אחרת ובישלה אלפס אחר ובאתה והניחה לפניהם, אמר לה בתי מפני מה לא הבאת לנו מיד, שחה לו כל המעשים, אמר לה בתי אף אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות, שכל המעשים שעשית לא עשית אלא לשם שמים. (פרק ו)
מדרשים:
ששה זוגות שנותיהם שוות… משה והלל הזקן… (מדרש ג וד' ששה)
ילקוט שמעוני:
אמרו פעם אחת שאלו את הלל באיזה לבוש הפרה נשרפת, אמר להם בגדול, אמרו לו אינה נשרפת אלא בלבן, אמר להם אני ראיתי את יהושע בן פרחיה ששרפה בגדול, א"ל אנו ראינו ששרפה בלבן, אמר להם אתם אומרים משמו ואני אומר משמו, מי יוכיח, אמרו ליה לך לתורה מי שרף פרה ראשונה, אמר להם אלעזר, א"ל וכי לובש אלעזר בגדי גדול בימי אביו, אמר להם אל תבוזו שכחה לאדם, שאם מה שראו עיני שכחתי, מה ששמעו אזני לא אשכח, מה תלמוד לומר הכהן, שהוא מכהן בבגדים… (במדבר פרק יט, תשסא)
מדרש הגדול:
…יכול אם אמר לו הכהן על הטמא טהור יהא טהור, תלמוד לומר טהור הוא וטהרו הכהן, על הדבר הזה עלה הלל מבבל. (ויקרא יג לז)
…מהוא זה, אמר לו בית, אמר לו אין זה בית אלא אלף, צרם באזנו התחיל אותו הגוי צועק אזני אזני, אמר לו ומי הודיעך שזה אוזן, אמר לו העולם יודעין שהיא אוזן, אמר לו וכל העולם יודעין שזו אלף ושזו בית, וכשם שקבלת עליך זו באמונה כך קבל עליך זו באמונה. (שם כו מו)
ילקוט ראובני:
ג' בני אדם הם תנאים כמו משה, והם היו יניקתם שלשתם מן משה, ריב"ז יונק מימין של משה, הילל יונק מגופו של משה, ר"ע יונק משמאל של משה… (ואתחנן)
של"ה:
עוד יש לי לגלות סודות… וכל אלה הדברים נראין כסותרין זה את זה ומשתנים זה מזה וכל זה מצדנו שאין ברשותנו וכחנו די לעמוד עליהם, ולזה אי אפשר לקיים שני חלקי הסותר, ונקבעה ההלכה כא' משתי הדעות, ולזה אמרו אלו ואלו דברי אלקים חיים, והכל אחד מצד הנותן ב"ה, אבל מצדנו הם דברים שונים והלכה כבית הלל בלבד. עד כאן לשון ספר עבודת הקודש, וקרובים לזה הם דברי הפרדס סוף פ"ב משער המכריעים, וז"ל במחלוקות שהיא כמחלוקת הלל ושמאי, שהלל היה נשיא איש החסד ושמאי אב"ד בעל הגבורה, וממדותיהם נכרים, שהלל לא כעס מימיו שלא לפגום, ושמאי היה רגזן שמדתו גרמה לו, ועיקר מחלוקתם היה לשם שמים לקבל ההכרעה ולפיכך נתקיימו מחלקותם, ועל דרך זה יובן מה שארז"ל מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם, מפני ענוותנותם, והכוונה שהיו מתדבקים לצד החסד בענוה ושפלות, ובהיותם נוחים לכן הלכה היא השכינה כמותם, שנטייתם לצד החסד. ועל דרך זה יובן ארז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים וכו', פירוש אלקים חיים הוא הבינה שמשם נשפע הבנין, ואמר שבין המטמאין והפסולים והמחייבין שהם נוטים לצד הגבורה אל החומרה להראות שיש שם רשות לקליפות, ולכן חייב פסול טמא, בין המטהרין המכשירין והמזכים שהם נוטים לצד החסד אל הקולא, להראות שאין שם רשות ושליטה לקליפות, ולכן זכאי כשר וטהור הכל הוא מהבינה, שמשם השפעת ב' הקצוות, וכאשר יגבר יד ושפע המתרבה מאחד משני הקוים אז הלכה כמותו לאסור ולהתיר וכו', ולכן בין המטהר ובין המטמא שניהם צודקים, ולכן לפעמים יהיה גם כן הלכה כבית שמאי בדוחק שרוב הנטייה הוא לצד החסד… (בית דוד, ועיין שם עוד)
ר' צדוק:
והנה הלל היפך עזרא ואנשי כנסת הגדולה ששקדו להוסיף סייגות והזהירו על זה, אבל הלל לא היה רוצה בריבוי הסייגות, כמ"ש לענין י"ח דבר (שבת י"ז א' ובתוספות שם י"ד ב')… וכן בכל מקום בית הלל לקולא, ואף על פי שהוא נקרא תלמידו של עזרא ולא למד לפניו רק שהיה הולך בעקבותיו, והיינו בענין הענוה והחסידות שתארוהו שם, וכל אחד לפי דורו, בדור עזרא היו צריכים להרבות סייגות ובזה היה חסידותו גם ענוותו… ואחריו בא הלל מזרעא דדוד שהקים עולה של תשובה ועורר תיקון מדת התשובה מצד תיקון ההוד והזיו המאיר בה שהוא התיקון דלשעבר שיהיו זדונות כזכיות, אין צריך עוד לריבוי סייגות מעתה לשמירה דלהבא, מאחר שגם הזדונות שבו זכיות ונתקן לשעבר גם כן… (חלק ה תקנת השבין ה עמוד כד)
חכמה ומוסר:
…ומעתה נבין כונת הלל "מאי דעלך סני לחברך לא תעביד", פירוש רצה לבאר לו את הכלל כי כל התורה מיוסדת על טובתנו גם בעולם הזה, והוא כי התורה הזהירה לנו "ואהבת לרעך כמוך", ולכאורה קשה לאדם לקיים זאת, ואם כן הרי זה עול על האדם, אבל אחרי ההתבוננות אין זה עול… כי אחרי העיון הם טובת האדם, והאדם המשכיל יבחור לעצמו הטוב שאחרי העיון, ובזה הורה לו דרך נקל לשמור כל הפרטים, כי הכל הם טובת האדם. (חלק א ו)