כהונה

(ראה גם: אהרן, בגדי כהונה, בכור, מתנות כהונה, קרבן-הקרבה)

תנ"ך:

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. (שמות יט ו)

וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו, פן יפרץ בהם ה'. (שם שם כב)

ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי, אהרן נדב ואביהו אלעזר ואיתמר בני אהרן. ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. (שם כח א)

וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, לקח פר בן בקר אחד ואילים שנים תמימים… (שם כט א, וראה שם עוד)

זכרון לבני ישראל, למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת לפני ה', ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו. (במדבר יז ה)

ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עוון המקדש, ואתה ובניך אתך תשאו את עוון כהונתכם. וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך, ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות… וידבר ה' אל אהרן, ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי, לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם… (שם יח א וח והלאה)

כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, ברית מלח עולם היא לפני ה' לך ולזרעך אתך. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם, אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל. (שם שם יט)

ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. (דברים יז ט)

והיה כקרבכם אל המלחמה, ונגש הכהן ודבר אל העם… (שם כ ב)

ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה', ואל כל זקני ישראל. (שם לא ט)

ויבא איש האלקים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן, לעלות על מזבחי להקטיר קטורת לשאת אפוד לפני, ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל… (שמואל א ב כז)

ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני ה' כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי ברח הוא ולא גלו את אזני, ולא אבו עבדי המלך לשלח את ידם לפגע בכהני ה'… (שם כב יז)

…ובני דוד כהנים היו. (שם ב ח יח)

ושריא סופר וצדוק ואביתר כהנים. וגם עירא היאירי היה כהן לדוד. (שם כ כה)

ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניהו כהן משנה ואת שלשת שמרי הסף. (מלכים ב כה יח)

והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני, ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם אד-ני אלקים… (יחזקאל מד טו)

כה אמר ה' צב-אות שאל נא את הכהנים תורה לומר, הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש, ויענו הכהנים ויאמרו לא… (חגי ב יא)

וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את לוי אמר ה' צב-אות. בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא. תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צב-אות הוא. (מלאכי ב ד)

וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה. (שם ג ג)

ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה, ויקרא על שמם. אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו, ויגאלו מן הכהונה. ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ולתומים. (עזרא ב סא)

ויסדו הבונים את היכל ה', ויעמידו הכהנים מלובשים בחצוצרות והלוים בני אסף במצלתים להלל את ה' על ידי דויד מלך ישראל. (שם ג י)

ולכם מהודעין די כל כהניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא ופלחי בית א-להא דנה מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם. (שם ז כד)

ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה ועל מזבח הקטורת לכל מלאכת קדש הקדשים, ולכפר על בני ישראל ככל אשר צוה משה עבד האלקים. (דברי הימים א ו לד)

ואת התיחש הכהנים לבית אבותיהם והלוים מבן עשרים שנה ולמעלה במשמרותיהם במחלקותיהם. ולהתיחש בכל טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם לכל קהל כי באמונתם יתקדשו קדש. ולבני אהרן הכהנים בשדי מגרש עריהם בכל עיר ועיר אנשים אשר נקבו בשמות לתת מנות לכל זכר בכהנים ולכל התיחש בלוים. (שם ב לא יז)

זהר:

תא חזי, הכהנים (שהם מקו ימין), והלוים (שהם מקו שמאל), מתעוררים בהקרבת הקרבן, כי כדי להתחבר הימין עם השמאל. אמר רבי חזקיה הכל כך הוא, אבל כך שמעתי, כהנים והלוים זה מעורר השמאל וזה מעורר את הימין, דהיינו הכהנים, משום שהחיבור של הדכר אל הנוקבא אינו אלא בשמאל וימין, כמו שאמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, ואז מתחבר הדכר עם הנוקבא, והתשוקה נמצאת, והעולמות מתברכים, והעליונים ותחתונים הם בשמחה. ועל כן הכהנים והלוים מעוררים דבר למטה, (הקרבן), לעורר השתוקקות ואהבה למעלה, כי הכל תלוי בימין ושמאל, כי קו האמצעי אינו אלא המיחד אותם, נמצא שהקרבן יסוד העולם תקון העולם… (ויחי תשיח, ועיין שם עוד)

תא חזי בסוד הקדושה מלך, וכהן המשמש תחתיו, בין למעלה בין למטה. יש מלך למעלה שהוא סוד קדש הקדשים (בינה), והוא מלך עליון, ותחתיו יש כהן, סוד אור הראשון המשמש לפניו (חסד), וזהו כהן שנקרא גדול, צד הימין… סוד הדבר בשעה שמלך הזה וכהן הזה (דז"א) נכנעים ומודים לו להקב"ה, אז הקב"ה מושל לבדו למעלה ולמטה, כמו שאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. (יתרו ט, ועיין שם עוד)

אמר רבי שמעון, לא שמש משה שהוא השמש בהלבנה, (המלכות), עד שנכלל בכל הצדדים בסוד אות ו' כמו שהעמדנו, (דהיינו שנכלל באהרן ובלוים שהם ימין ושמאל). תא חזי, מה כתוב, מתוך בני ישראל לכהנו לי, לכהן לא כתוב, אלא לכהנו לי, לשמוש שלו, לשמוש של אות הו' הזו… (תצוה לח, ועיין שם עוד)

אמר רבי חייא הרי ידוע באיזה מקום נקשר כהן גדול (בחכמה), ובאיזה מקום נקשר כהן אחר, ואותו שנקרא סגן ידוע (שהוא בחסד). ועל כן כהן אחר מקריב קרבנו (של כהן גדול שנקרא הכהן המשיח), בתחילה, ומעלה אותו עד אותו המקום שמקושר בו (עד חסד דז"א), ואחר שהכהן העלה אותו עד אותו מקום אין מעכבים את (הכהן הגדול) להעלות למקומו שיתכפר חטאו. ועל כן כהן אחר מקריב עליו קרבנו, וכיון שאחר מקריב ואין מסתפקים כל כך על ידו, (כי הוא יכול להעלות רק עד חסד), אחר כך הוא (הכהן הגדול עצמו) מקריב, ואלו העליונים מתחברים כולם לכפר חטאו, והמלך הקדוש מסכים עמהם… (ויקרא שא)

אלא אלו הכהנים אינם נמצאים כל כך בחטא, כי הכהן שומר את עצמו תמיד, משום שמשאו של אדוניו עליו בכל יום, ומשאם של ישראל כולם, והמשא של כל אחד ואחד, ועל כן פליאה היא אם יחטא, ועל כן כתוב ואם, וכן ואם כל עדת ישראל ישגו, כי פליאה שכולם ימצאו בחטא אחד… (שם תצ)

רבי אבא פתח ואמר, והאש על המזבח תוקד בו, למה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, והרי למדנו, שאש בכל מקום הוא דין, והכהן בא מצד ימין, והוא רחוק מן הדין, שהכהן אינו מזדמן בדין לעולם, וכאן הוא צריך להבעיר הדין בעולם. אלא כך למדנו, אדם הבא לחטא לפני אדונו הוא שורף את עצמו בשלהבת יצר הרע, ויצר הרע בא מצד רוח הטומאה, והרי שורה בו רוח הטומאה, ולפעמים נודע קרבנו שבא מצד הזה, שצריך להקריב על המזבח את הדומה לו (עז), ואינו כלה ואינו מתבטל אותו רוח הטומאה אלא באש המזבח, שאש הזו מבערת רוח הטומאה, ומינים רעים מן העולם, והכהן נתכוון לזה לתקן האש שתבער מינים רעים מן העולם, (ועל כן צריך לכהן שיעשה זאת, שהוא מן הימין, והימין מבער השמאל)… (צו כג, ועיין שם עוד)

רבי יצחק פתח, הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי, הכהנים אלו הכהנים המשמשים בכהונה גדולה, ומקרבים דברים קדושים למקומם, ומיחדים יחוד כל דבר ודבר כראוי… וכי הכהנים אינם תופשי התורה, אלא אלו הם הלוים התופשים בכונות הבאים מצד התורה, והתורה ניתנה מצד שלהם… ואלה הם שלש מדרגות שצריכים להמצא תמיד על הקרבן, להביא רצון למעלה ולמטה, ושתמצאנה ברכות בכל העולמות. הכהן מקריב קרבן ומכוון ליחד השם הקדוש כראוי, ולעורר את הצד שלו… (שם קכב, ועיין שם עוד)

…כי בכל מקום שלא נמצא דכר ונוקבא כנסת ישראל אינה שורה ביניהם כלל, משום זה הזהיר את הכהנים שכתוב בזאת יבא אהרן אל הקדש, דהיינו שימצאו דכר ונוקבא, (שאם לא כן לא ישרה זאת), ועל כן לא יבא הכהן אל הקדש עד שישא אשה, כדי שישתתף בקשר דכנסת ישראל, כי מי שלא נשא אשה הוא משרה לכנסת ישראל בחוץ, והיא אינה מתחברת עמו. (שמיני לח)

תא חזי, כנסת ישראל מתברכת על ידי הכהן, וישראל מתברכים על ידי הכהן, והכהן מתברך על ידי הכהן העליון, (חסד דז"א), זה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. (שם מא)

אמר רבי יהודה הכל הוא משום שכנסת ישראל מתעטרת ומתברכת על ידי הכהן במילואים. ויום ההוא (השמיני) שמחת הכל היתה, שמחת כנסת ישראל בהקב"ה, שמחת עליונים ותחתונים. וכמו שנשלם הכהן למטה כביכול נשלם הכהן למעלה, (חסד דז"א), חוץ מנדב ואביהו שעוררו הפרעה בין המטרוניתא והמלך… (שם נב)

…משום זה צריך הכהן להמצא בהארת פנים בשמחה כעין של מעלה, כי על ידו נמצאות ברכות ושמחה, ועל כן נתרחק ממנו דין ורוגז ועצבות, כדי שלא יהיה נפגם מאותו מקום שנקשר בו (המלכות), ועל כן ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה ולא כהן, עליהם נאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה. (שם ס)

אמר רבי יצחק הכי למדנו, נגע צרעת, נגע פירושו דין קשה השורה בעולם, צרעת פירושו סגירה, שהיא סגירה של אור העליון שאינו יורד לעולם… והובא אל הכהן, הכהן שלמטה, שהוא נתתקן שיפתח אותה הסגירה, ולהדליק הנרות (הספירות) שיצאו על ידיו ברכות למעלה ולמטה, ויהיה נעבר ויסתלק אותו הנגע, וישרה אור הרחמים על כולם, משום זה והובא אל הכהן. (תזריע קלח)

משום זה צריך הכהן לכוון בדברים העליונים, ליחד את השם הקדוש מן המקום שצריך ליחד, ועל כן למדנו בזאת יבא אהרן אל הקדש, היינו שבזאת (היא מלכות) צריך לקרב הקדושה למקומה… כי ממקום זה צריך האדם לפחד מפני הקב"ה… (אחרי פד, ועיין שם עוד)

…כיון שהזהיר את ישראל שיקדשו עצמם בכל, הזהיר גם לכהנים שיקדשו עצמם וכן ללוים. מאין לנו לכהנים, כי כתוב אמור אל הכהנים, ומאין לנו ללוים, כי כתוב ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם, כדי שימצאו כולם צדיקים קדושים וטהורים… מהו הטעם שכתוב כאן בני אהרן, אלא בני אהרן ולא בני לוי, כי אהרן הוא התחלה לכל כהני העולם, כי בו בחר הקב"ה מכל, כדי לעשות שלום בעולם, ומשום שדרכיו של אהרן העלו אותו לזה, כי כל ימיו של אהרן היה משתדל להרבות שלום בעולם, ומשום שדרכיו כך העלהו הקב"ה לזה, שיכניס שלום בפמליא של מעלה… (אמור א)

רבי יוסי אומר לא יקרחה עם ה"א, מהו הטעם, אלא שמן ההוא העליון שהוא שמן משחת קדש המשלים לכל שבעת הימים, כמו שלמדנו, שכתוב כי שבעת ימים ימלא את ידכם, ואותו שמן העליון הוסר ממנו ונקרח קרחה אם הוא פוגם את ראשו, כי הראש של כהן העליון הוא שמן העליון הזה. ועל כן אין הכהן התחתון צריך להראות בעצמו שום פגם, וכבר למדנו… (שם כא ועיין שם עוד)

…מהו בעמיו, אלא דבר זה חרפה הוא בעמיו, פגם הוא בעמיו, ועל כן כתוב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. מעמיו ודאי, הכל כעין של מעלה, כי אני ה' מקדשו, מהו מקדשו, אלא אני הוא אותו שמקדשו בכל יום, ועל כן לא יפגום זרעו, ולא ימצא בו פגם, כי אני מקדשו, שאני רוצה לקדש אותו וימצא קדוש בכל, והקדוש ישתמש על ידי הקדוש. תא חזי, הקב"ה ישתמש על ידי הכהן שימצא קדוש כשבא לשמש, ומשום שהקב"ה ישתמש על ידי הכהן שהוא קדוש, ישתמש הכהן על ידי טהור, ומי הם, הלוים… (שם לה)

וסוד הדבר, יומם יצוה ה' חסדו, זה הוא חסד (דז"א), שהוא כהן גדול. כי מיכאל הוא כהן הדיוט כלפי אדונו, (שהוא חסד דז"א), ועם כל זה שהוא כהן הדיוט כלפי אדונו, הוא מלך על חיות הקודש… (נשא י, ועיין שם עוד)

למה (יביא את אשתו) אל הכהן, סוד הדבר הוא, משום שהכהן הוא שושבינה של המטרוניתא, (מתקן את המלכות לזווג עם ז"א, ועל כן שייך לו תקון הפגם של הסוטה, המגיע עד המלכות). כאן יש להסתכל, הרי כתוב ושחט את בן הבקר, ושחט אחר ולא הכהן, משום שהכהן אסור לו לפעול בדין, כדי שלא יפגום אותו מקום שהכהן אחוז בו (חסד), ואתה אומר והביא האיש את אשתו אל הכהן לדון הדין שלה. אלא ודאי רק הכהן ראוי לזה, משום שהוא שושבינא של המטרוניתא, וכל נשי העולם מתברכים מכנסת ישראל… ואם תאמר שהכהן עושה דין, אינו כן, אלא כדי להרבות שלום בעולם הוא משתדל בזה, ולהגדיל החסד, כי אם האשה ההיא נמצאת נקיה, הכהן מרבה שלום בהם… (נשא סא, ועיין שם עוד)

במה (יבחן הדבר), בהקרבת קטורת, כי השושבין צריך שיקטר על ידו הקטורת ויתקשר, מי הוא שושבין, זהו הכהן, ומשום זה והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, ולא הטהור, כי שתי מדרגות הן… (קרח יג)

רבי אלעזר אומר, אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים, כי הם הגזע והשורש של הלוים, וזאת עשו להם וגו', שהכהן צריך לתקן להם, שאף על פי שהם קרבים אל הקדש, לא יבואו אלא בתקון הכהן, שהוא יודע הסימן שיגיע אליו ולא יותר, וכשמכסים לכלי הקודש, אז שורה כיסוי אחר מלמעלה, ואסור ללוים לקרב לראות, כי דבר בלחש אינו נוהג בהם אלא בכהנים, שהדברים שלהם והמעשים שלהם הם בסוד ולחש, ולוים הם בהרמת קול. משום זה הכהנים הם בלחש ובסוד, ועל כן אסור להם יין, כי יין הוא להרמת קול ולגלות סודות, ומשום זה נמסרו הלוים להרמת קול, משום שמתאחזים בדין, ודין הוא בגלוי לפרסם הדבר לפני הכל… (שם כג, ועיין שם עוד)

ברוך אדם כורע בו ברכיו, וכופף ראשו באתה, משום שאתה נקרא ראש, ועל כן כהן נוטל חלק בראש, והוא ראש תמיד ומשום זה הכריעה היא בברוך, וכפיפת הראש היא באתה, והכהן בכל מקום שקורא אתה הוא משתחוה בתפלה… (עקב טז)

מכילתא:

עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל כשרים לכהונה, משנבחר אהרן יצאו כל ישראל, שנאמר ברית מלח עולם היא לפני ה' ואומר והיתה לו ולזרעו אחריו… (בא הקדמה)

שלשה דברים ניתנו על תנאי, ארץ ישראל, ובית המקדש, ומלכות בית דוד, וחוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא ניתנו על תנאי… שנאמר ברית מלח עולם היא, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם… (יתרו פרשה ב)

כהנים, יכול כהנים מבטלים, כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו, מכאן אמרו ראויין היו כל ישראל לאכל בקדשים עד שלא עשו העגל, משעשו העגל נטלו מהם ונתנו לכהנים, שנאמר שה פזורה ישראל אריות וגו'. (שם בחדש פרשה ב)

וגם הכהנים הנגשים אל ה', יכול הכהנים בכלל העם, שנאמר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר, אין כהנים בכלל העם… (שם פרשה ד)

שהיה רבי מאיר אומר אין כהן נרצע, והן אומרים נרצע, אין כהן נמכר, והן אומרים נמכר… (משפטים פרשה ב)

ספרא:

ואמר רבי שמעון כל מי שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה… וכן היה רבי שמעון אומר, הרי הוא אומר מי גם בכם ויסגור דלתיים אמר ה' צב-אות ומנחה לא ארצה מידכם, שני דברים המשמשים את הגוף אין נמנעים לעשותן ואין נוטלים עליהם שכר, שאומר אדם לחבירו הדליק לי את הנר הזה ואגף לי את הדלת אחריך, אין נמנעים לעשותם, ואין נוטלים עליהם שכר, לא עשיתם עמי שכר, על אחת כמה וכמה שנוטלים עליהם שכר. (צו פרק טז)

…רבי יהודה אומר יכול יהו אהרן ובניו צריכים לשמן המשחה לעתיד לבא, תלמוד לומר זאת משחת אהרן ומשחת בניו, הא מה אני מקיים אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ, זה אהרן ודוד… (שם פרק יח)

וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, באותה שעה זכה במתנות כהונה, וזכה בנשיאות כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים. (שמיני הקדמה יז)

קדושים יהיו לאלוקיהם, על כרחם, ולא יחללו את שם אלקיהם, כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קדש, להגיד מה גרם… (אמור פרק א ו)

ספרי:

אל מבית לפרוכת, מיכן אמרו מקום היה אחורי בית לפרוכת ששם בודקים יחוסי כהונה… (קרח קטז)

…ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל, בשעת חילוק הארץ, וחלק לא יהיה לך בתוכם, בביזה, אני חלקך ונחלתך, על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות, ולבנו אחד לא נתן שום מתנה, אמר לו בני, אף על פי שלא נתתי לך מתנה, על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה… שמחה גדולה היתה לו לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות. רבי ישמעאל אומר משל הדיוט אומר לטובתי נשברה רגל פרתי, לטובתו של אהרן בא קרח ועירער על הכהונה כנגדו… (קרח קיט)

חביבין ישראל כשהם מכנן אין מכנן אלא בכהנים, שנאמר ואתם כהני ה' תקראו, משרתי אלקינו יאמר לכם… וכשהוא מכנן אין מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, בזמן שהתורה יוצאה מפיו הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו הרי הם כחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה… נמצאת אומר שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה אהרן ונטלו… הרי כתר תורה מונח לכל באי העולם, שכל שזוכה בו מעלה אני עליו כאילו שלשתם מונחים וזוכה בכולם… גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לו לדוד, אהרן זכה לבנים צדיקים ורשעים, ודוד זכה לצדיקים ולא לרשעים, כן הוא אומר אם ישמרו בניך את בריתי וגו'…

ולבני לוי, מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהונה, כך ברית כרותה ללוים. כל מצות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני, וזו בתחילה נאמר לו, דברי רבי נחמיה, רבי יונתן אומר אף זו בשמחה נאמרה… (שם)

ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, זו היא שאמר רבי יוסי הגלילי וכי עלת על דעתך שתלך לכהן שלא היה בימיך, אלא כהן שהוא כשר, וכן הוא אומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה. (תבא רחצ)

ברך ה' חילו, בנכסים, מיכן אמרו רוב כהנים עשירים הם, משום אב הדורש נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, זה זרעו של אהרן, ופעל ידיו תרצה, שמרצה את ישראל לאביהן שבשמים. מחץ מתנים קמיו, כל מי שמעורר כנגדו על הכהונה מיד נופל… (ברכה שנב)

 

תלמוד בבלי:

מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן… (ברכות ב א)

תא שמע והתעלמת מהם, פעמים שאתה מתעלם מהם ופעמים שאין אתה מתעלם מהם, הא כיצד, אם היה כהן והיא בבית הקברות… (ברכות יט ב)

אמר רבי יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו. (שם לב ב)

כי אתא רבי יצחק אמר עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה, שהיו בה שמונים זוגות אחים כהנים נשואים לשמונים זוגות אחיות כוהנות, ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא דהוו נסיבן לרמי בר חמא ומר עוקבא בר חמא, ואף על גב דאינהי הוו כהנתא, אינהו לא הוו כהני. (שם מד א)

וכהנים זריזים הם… (שבת כ א)

…והלא כבר נאמר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צב-אות… ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה… (שם נה ב)

ואמר רבי יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי, יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה. (שם קיח ב)

מערבין… ולכהן בבית הפרס, רבי יהודה אומר אפילו בבית הקברות, מפני שיכול לחוץ ולילך ולאכול. (עירובין כו ב)

ואם היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם, וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות, בית הקברות סלקא דעתך, טומאה דאורייתא היא, אלא בבית הפרס דרבנן, ומטמא לישא אשה וללמד תורה, אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל מוצא ללמוד לא יטמא… (שם מז א)

אמר רבי אבא בר זבדא כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם, שנאמר עירא היאירי היה כהן לדוד, לדוד הוא דהוה כהן לכולי עלמא לא, אלא שהיה משגר לו מתנותיו, וכתיב בתריה ויהי רעב בימי דוד… (שם סג א)

…תנו רבנן הכל נכנסין בהיכל לבנות לתקן ולהוציא את הטומאה, ומצוה בכהנים, אם אין שם כהנים נכנסין לוים, אין שם לוים נכנסים ישראלים, ואידי ואידי טהורין אין טמאין לא… מצוה בתמימים, אין שם תמימים נכנסים בעלי מומין, מצוה בטהורין, אין שם טהורין נכנסים טמאין, אידי ואידי כהנים אין ישראלים לא… (שם קה א)

הנהו תלתא כהני, חד אמר להו הגיעני כזית, וחד אמר הגיעני כזנב הלטאה, בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול, והא אין בודקין מן המזבח ולמעלה, לא תימא שמץ פסול אלא אימא שחץ פסול, ואי בעית אימא שאני התם דאיהו דארע נפשיה. (פסחים ג ב)

גופא רב אמר אישתבש כהני, ושמואל אמר לא אישתביש כהני… אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה בקיאין הן בטומאת מת ואין בקיאין הן בטומאת שרץ… (פסחים יז א, וראה שם עוד)

תניא רבי שמעון אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי ליהנות ממנה, כגון מאי, אמר רבי יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ, דאמר רבי יוחנן בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה, מאי היא, אמר רב חסדא או אלמנה או גרושה או זרע אין לה, במתניתא תנא קוברה או קוברתו, או מביאתו לידי עניות, איני והא אמר רבי יוחנן הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן, כל שכן שתורה וכהונה מעשרתן, לא קשיא, הא בתלמיד חכם הא בעם הארץ. רבי יהושע נסיב כהנתא, חלש, אמר לא ניחא ליה לאהרן דאידבק בזרעיה, דהוו ליה חתנא כי אנא. רב אידי בר אבין נסיב כהנתא, נפקו מיניה תרי בני סימכי… אמר רב פפא אי לא נסיבנא כהנתא לא איעתרי, אמר רב כהנא אי לא נסיבנא כהנתא לא גלאי… (שם מט א)

תנו רבנן בראשונה היו מניחין עורות קדשים בלשכת בית הפרוה, לערב היו מחלקין אותן לאנשי בית אב, והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע, התקינו שיהיו מחלקין אותן מערב שבת לערב שבת, ועדיין היו גדולי כהונה נוטלין אותן בזרוע, עמדו בעלים והקדישום לשמים… ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין… אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי, אוי לי מאגרופן, שהם כהנים גדולים ובניהן גזברין וחתניהם אמרכלין ועבדיהן חובטין את העם במקלות. תנו רבנן ארבע צווחות צוחה עשרה, ראשונה צאו מכאן בני עלי שטימאו היכל ה', ועוד צוחה צא מיכן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים דהיה כריך ידייה בשיראי ועביד עבודה, ועוד צוחה העזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאבי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה, ועוד צוחה העזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של פנקאי וימלא כריסו מקדשי שמים, אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל ג' מאות עגלים ושותה ג' מאות גרבי יין, ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה. אמרו כל ימיו של יוחנן בן נרבאי לא נמצא נותר במקדש… (שם נז א)

…דתניא ואכלו אותם אשר כפר בהם, מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים… (שם נט ב)

דתנן היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, רבי אליעזר מחייב קרן וחומש רבי יהושע פוטר… דתנן היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, כל הקרבנות כולן שהקריב על גבי המזבח פסולין, ורבי יהושע מכשיר, ואמרינן מאי טעמא דרבי יהושע, דכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה… (שם עב ב)

בן אחיה וכו', על ידי שהיו הכהנים מהלכין יחפים על הרצפה והיו אוכלין בשר ושותין מים היו באין לידי חולי המעים, והוה ידע האי דין חמר טב למעיא, והאי דין חמר סמם למעייא. (שקלים יג ב)

לשכת הגזית שם היתה סנהדרין של ישראל יושבת ודנה את הכהנים, וכל מי שנמצא בו פסול היה לובש שחורים ומתעטף שחורים ויצא והלך לו, ושלא נמצא בו פסול היה לובש לבנים ומתעטף לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים… (יומא יט א)

תנו רבנן, מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חברו, נטל סכין ותקע לו בלבו, עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר, אחינו בית ישראל שמעו, הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה, על העיר או על העזרות, געו כל העם בבכיה, בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר, אמר הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין, ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים… (שם כג א)

תנו רבנן ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין, מכאן ואילך פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל… ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפול, הצנועים מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין, ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חבירו והיו קוראין אותו בן חמצן עד יום מותו… דאמר רב הושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירות בזמניהן, וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן, שנאמר ירעש כלבנון פריו, ומהן היתה פרנסה לכהונה… (שם לט א וב)

…שמעת מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן… והתניא בעשרים וחמשה בטבת יום הר גריזים הוא, דלא למספד, יום שבקשו כותיים את בית אלקינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריב ונתנו להם, באו והודיעו את שמעון הצדיק, מה עשה, לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הלו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר… (שם סט א)

מיתיבי כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו אין שואלין בו, שהרי שאל צדוק ועלתה לו, אביתר ולא עלתה לו… (שם עג ב)

תנו רבנן מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים, כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל, ואי אתה עומד עליהם בשעת הדוחק, וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה (של משמרת בלגה) וסתמו את חלונה, ויש אומרים משמרתו שוהה לבא… אמר אביי אין, כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה, ומשום אבוה ואימיה קנסינן לכולה משמרה, אמר אביי אוי לרשע אוי לשכנו… (סוכה נו ב)

תנו רבנן, מפני מה אמרו אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים, שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו ויסייעו להם, מפני מה אמרו אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה, מפני שהן עסוקין תמיד בעבודה, מכאן אמרו, כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם, אסור לשתות יין כל אותו היום… תנו רבנן מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת, כהן הדיוט אחת לשלשים יום… מיתיבי ואלו הן שבמיתה, שתויי יין ופרועי ראש … (תענית יז א וב, וראה שם עוד)

…אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה… (מגילה ג א)

בהראותו את עושר כבוד מלכותו, אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה… כתיב התם לכבוד ולתפארת. (שם יב א)

רב בכהני קרא, דהא רב הונא קרי בכהני, בשלמא רב הונא קרי בכהני, דהא אפילו רב אמי ורב אסי דכהני חשיבי דארעא ישראל מיכף כייפו ליה… (שם כב א)

כהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו… (שם כד ב, וראה שם עוד)

שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים… ולא ברכתי לפני כהן… למימרא דמעליותא היא, והא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפני אפילו כהן גדול עם הארץ, אותו תלמיד חכם חייב מיתה, שנאמר כל משנאי אהבו מות… כי קאמר איהו בשוין. (שם כח א)

אמר רבי חמא בר חנינא מנין לחתן שמיסב בראש, שנאמר כחתן יכהן פאר, מה כהן בראש, אף חתן בראש, וכהן גופיה מנלן, דתנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון וליטול מנה יפה ראשון. (מועד קטן כח ב)

דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת ובנשיא ובכהנים… בזמן שבית המקדש קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש. (חגיגה טז א)

משעבר הרגל מעבירין על טהרת עזרה, עבר הרגל ביום ששי לא היו מעבירין מפני כבוד השבת, רבי יהודה אומר אף לא ביום ה' שאין הכהנים פנויין, תנא שאין הכהנים פנויין מלהוציא בדשן. (חגיגה כו א)

סלקא דעתך אמינא שאני כהנים הואיל וריבה בהן הכתוב מצוות יתרות אפילו לאו שאין שוה בכל לא דחי, קא משמע לן דדחי. (יבמות ה א)

בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים, בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל, הרי אלו יאכלו בתרומה, ובת כהן שניסת לישראל והכניסה לו עבדים, בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו לא יאכלו בתרומה. (שם סו א)

בת ישראל מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה… (שם פה ב)

ואידך כרבי יהושע בן לוי, דאמר בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים, וזה אחד מהם והכהנים הלוים בני צדוק. (שם פו ב)

…והיינו ריח הגט הפוסל בכהונה. (שם צד א)

אמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל, הולד שתוקי, מאי שתוקי, אילימא שמשתקים אותו מנכסי אביו, פשיטא, מי ידעינן אבוה מנו, אלא שמשתקין אותו מדין כהונה, מאי טעמא, אמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו, בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא… (שם ק ב)

ולא תהא כהנת כפונדקית. (שם קכב א)

אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהנים כתובתה מנה, בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז, ולא מיחו בידם חכמים… (כתובות יב א)

ורמינהו, העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה… והא קתני סיפא אמר להן רבן גמליאל קבלנו עדותכם, אבל מה נעשה לכם שהרי גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בית דין על כך, שהכהנים שומעין לכם לרחק אבל לא לקרב… (שם יד א)

וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינן נאמנין, ובזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנין. רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד, אמר רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין, אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד, רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד… (שם כג ב)

ואיבעית אימא רבי יהודה ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קמיפלגי. איבעיא להו, מהו להעלות משטרות ליוחסין… רב הונא ורב חסדא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין, איבעיא להו, מהו להעלות משטרות ליוחסין… רב הונא ורב חסדא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין. איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין… רב חסדא ורבי אבינא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין… אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא מהו… אמר ליה אנא מתניתא ידענא, שנאמר ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי הגלעדי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה… אמר להם הרי אתם בחזקתכם, במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול, אף כאן בקדשי הגבול, ואי סלקא דעתך מעלין מנשיאות כפים ליוחסין, הני כיון דפרסי ידייהו אתי לאסוקינהו… (שם כד ב, וראה שם עוד)

…אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ, שסופך להאכילך תרומה… (נדרים כ א)

אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, שנאמר והוא כהן לא-ל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם… והיינו דכתיב והוא כהן לא-ל עליון, הוא כהן ואין זרעו כהן. (שם לב ב)

איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא, למאי נפקא מינה, למודר הנאה… (שם לה ב, וראה שם עוד)

…דכתיב ובני דוד כהנים היו, מה כהן נוטל בראש, אף תלמיד חכם נוטל בראש, וכהן מנא לן, דכתיב וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב, ותנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. (שם סב א)

…ויעש להם בתים, רב ושמואל, חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות… (סוטה יא ב)

…וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות… מה בין כהן לכהנת, מנחת כהנת נאכלת ומנחת כהן אינה נאכלת, כהנת מתחללת וכהן אין מתחלל, כהנת מטמאה למתים ואין כהן מתטמא למתים, כהן אוכל בקדשי קדשים ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים… (שם כג א)

תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר, אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר למעלה, ואי אפשר לומר למעלה שכבר נאמר למטה, הא כיצד, זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה, רבי יאשיה אומר כל הראוי לשרת למטה, והשאר למעלה… (שם לז א)

משמת רבי ישמעאל בן פאבי בטל זיו הכהונה. (שם מט א)

אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום… מנא הני מילי, אמר רב מתנה דאמר קרא ויכתוב משה את התורה הזאת, ויתנה אל הכהנים בני לוי, אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו, אלא כהן ברישא והדר לוי… איני והא רב הונא קרי בכהני בשבתות וימים טובים, שאני רב הונא דאפילו רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארץ ישראל מיכף הוו כייפי ליה. אמר אביי נקטינן אין שם כהן נתפרדה החבילה.. (גיטין נט א, וראה שם עוד)

אמר רבי אלעזר יודן בריבי היה דורש כשהן רוצעים אין רוצעים אלא במילתא, וחכמים אומרים אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום… אמר קרא ושב אל משפחתו, למוחזק שבמשפחתו. איבעיא להו, עבד עברי כהן מהו שימסור לו רבו שפחה כנענית, חידוש הוא, לא שנא כהן ולא שנא ישראל, או דילמא שאני כהנים הואיל וריבה בהן מצוות יתרות, רב אמר מותר, ושמואל אמר אסור… איבעיא להו, כהן מהו ביפת תאר, חידוש הוא, לא שנא כהן ולא שנא ישראל, או דילמא שאני כהנים הואיל וריבה בהן מצוות יתרות, רב אמר מותר ושמואל אמר אסור. בביאה ראשונה כולי עלמא לא פליגי דשרי, דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע… איכא דאמרי בביאה שניה כולי עלמא לא פליגי דאסירא, דהויא לה גיורת, כי פליגי בביאה ראשונה… (קדושין כא ב)

…ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך, ינאי המלך, רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרון, שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים… (שם סו א)

…רבי ינאי אמר מהכא, ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו, אלא זה כשר ונתחלל. בעל מום דעבודתו פסולה מנלן, אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, והא שלום כתיב, אמר רב נחמן וי"ו דשלום קטיעה היא. כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, ואיזה זו, זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן לוי וישראל… (שם שם ב)

עשרה יוחסים עלו מבבל, כהני לויי ישראלי חללי גירי וחרורי… כהני לויי וישראלי מותרין לבא זה בזה, לויי ישראלי חללי גירי וחרורי מותרין לבא זה בזה… (שם סט א, וראה שם עוד)

תנו רבנן בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אתו לכל אדם, משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים… (שם עא א)

אמר רב יהודה אמר שמואל ארבע מאות עבדים ואמרי לה ארבעת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אימר, וכולם נטמעו בכהונה, וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם… ופליגא דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו, שנאמר ועמך כמריבי כהן… (שם עב ב)

הנושא אשה כהנת צריך לבדק אחריה ארבע אמהות שהן שמנה, אמה ואם אמה ואם אבי אמה ואמה, ואם אביה ואמה, ואם אבי אביה ואמה… אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה, ולא מן הדוכן ולמעלה… (שם עו א)

תא שמע עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו וכולן ניתנו בכלל ופרט וכלל וברית מלח, כל המקיימן כאילו מקיים כלל ופרט וכלל וברית מלח, כל העובר עליהם כאילו עובר על כלל ופרט וכלל וברית מלח, ואלו הן… (בבא קמא קי ב)

…וטעמא מאי תקינו רבנן מקושר, אתרא דכהני הוו והוו קפדי טובא ומגרשי נשייהו, ועבדי רבנן תקנתא, אדהכי והכי מיתבא דעתייהו… (בבא בתרא קס ב)

תנו רבנן מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת, כהן הדיוט אחד לשלשים יום… דכתיב וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם… אי הכי האידנא נמי, דומיא דיין, מה יין בזמן ביאה הוא דאסור שלא בזמן ביאה שרי, אף פרועי ראש בזמן ביאה הוא דאסור, שלא בזמן ביאה שרי, ויין שלא בזמן ביאה שרי, והתניא רבי אומר, אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו … התם היינו טעמא מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא… הכא אפשר דמספר ועייל… מאי כסום יכסמו את ראשיהם, תניא כמין תספורת לוליינית… אמר רב אשי ראשו של זה בצד עיקרו של זה… (סנהדרין כב ב, וראה שם עוד)

אתא חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי, אמר להן כהן וזמר, אמר ליה יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך, אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות… מאי שנא כהן, משום דחשידי אשביעית… (שם כו א)

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אלקיכם כהן הוא, דכתיב ויתנו לי תרומה, כי קבריה למשה במאי טביל, וכי תימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים, אמר ליה בנורא טביל… (שם לט א)

דבי רבי ישמעאל תנא לאהרן כאהרן, מה אהרן חבר אף בניו חברים, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ, שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים ולוים למען יחזקו בתורת ה', כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת, וכל שאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת, אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נותנה לפני ארי, מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל, אף כהן עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה, רבי יוחנן אמר אף גורם לו מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו… (שם צ ב)

…וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים, אלא מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן. (שם צג א)

איתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה, איהו הוה מלכא, לאחוה שוייה כהנא רבא, לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא, אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן, אי אתו מעשר דשקילתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן… (שם קי א)

מאי חבר כהנים, אמר רבי אלעזר שהיו מתחברין להרוג נפשות, ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות. (מכות י א)

אמר רב יהודה הכי קאמר, אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות ואין חילוק ביניהן, ומה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח, אלא שהפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו וכו'… (שבועות יג ב, וראה שם עוד)

…דתניא דברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט, אלו הם, פר הבא על כל המצוות, ופר יום הכפורים, ועשירית האפה, לא פורע ולא פורם, אבל הוא פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה, ואין מטמא לקרובים, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, ומחזיר את הרוצח, ומקריב אונן, מקריב חלק בראש, ונוטל חלק בראש, ומשמש בשמונה כלים, וכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בו, ופטור על טומאת מקדש וקדשיו, וכולן נוהגין במרובה בגדים חוץ מפר המביא על כל המצוות… (הוריות יב ב, וראה שם עוד)

רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן. (אבות ד יג)

גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות, והכהונה נקנית בעשרים וארבע מעלות, והתורה בארבעים ושמונה מעלות… (שם ו ה)

אמר רבי יוחנן בא וראה כמה גדול כחן של כהנים, שאין לך קל בעופות יותר ממוראה ונוצה, פעמים שהכהן זורקן יותר מבשלשים אמה… (זבחים סד א)

וכל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים, כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל אכלי, אמר רבי יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, רבינא אמר כהנים אצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטרפה, קא משמע לן… (מנחות מה א)

הכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואין צריך לומר לדבר אחר (אם שימשו לעבודה זרה), שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים… הרי אלו כבעלי מומין, חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין… אמר רב יהודה כהן ששחט לעבודת כוכבים קרבנו ריח ניחוח, ורב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחח… אמר רב נחמן מנא אמינא לה, דתניא כהן שעבד עבודת כוכבים ושב, קרבנו ריח נחוח… (מנחות קט א, וראה שם עוד)

כשר בכהנים פסול בלוים, כשר בלוים פסול בכהנים. תנו רבנן כהנים במומין פסולים בשנים כשרים, לוים במומין כשרים בשנים פסולים… (חולין כד א)

…וסמניך ישמעאל כהנא מסייע כהני, מאי היא דתניא כה תברכו את בני ישראל, רבי ישמעאל אמר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, לכהנים עצמן לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם, הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים… (שם מט א)

תניא היה רבי מאיר אומר הוא עשך ויכוננך, כרכא דכולה ביה, ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו ממנו מלכיו… (חולין נו ב)

…והיא כפורחת עלתה נצה אלו פרחי כהונה… (שם צב א)

דאמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן מנין שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ, שנאמר ויאמר להם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה', כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת, ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת. (שם קל ב)

רב כהנא אכל בשביל אשתו… (שם קלב א)

דתניא רבי שמעון אומר כל שאינו מודה בעבודה אין חלק בכהונה, שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה, אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות חמש עשרה עבודות, כגון היציקות והבלילות והפתיתות והמליחות תנופות והגשות והקמיצות הקטרות והמליקות וקבלות הזאות והשקאת סוטה ועריפת עגלה ערופה וטהרת מצורע ונשיאות כפים בין מבפנים בין מבחוץ, תלמוד לומר מבני אהרן, עבודה האמורה לבני אהרן… הא מודה בה אף על גב דאינו בקי בהן. (שם שם ב)

אמר רבא בדק לן רב יוסף האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי קא מחבב מצוה או זלזולי קא מזלזל במצוה, ופשטנא ליה ונתן ולא שיטול מעצמו, אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא… מימר אמרי הבו לי, וכיון דשמענא להא דתניא ויטו אחרי הבצע, רבי מאיר אומר בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא, ואי יהבו לי שקילנא, כיון דשמענא להא דתניא הצנועים מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים, משקל נמי לא שקילנא, לבר ממעלי יומא דכיפורי לאחזוקי נפשאי בכהני… אמר רב יוסף האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשבבותיה ודחיקא ליה מילתא, ליזכי ליה מתנתא, ואף על גב דלא אתי לידיה, במכרי כהונא… (שם קלג א)

הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים, פשיטא… כהנים איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב בסוכות תשבו, ואמר מר תשבו כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו, אף סוכה איש ואשתו, והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו, קא משמע לן נהי דפטירי בשעת עבודה, בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי… (ערכין ג ב, וראה שם עוד)

חרמי הכהנים אין להם פדיון אלא נותנין לכהנים כתרומה… (שם כח ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן חיללו, ועליהן הכתוב אומר שחתם ברית הלוי, ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. (בכורות כו ב)

וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, שנאמר המקריב את דם השלמים וגו', העבודה המסורה לבני אהרן כל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה… אלא מיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סילסול בעצמן שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם. (שם ל ב)

תנו רבנן כהן שוטה מטבילין אותו ומאכילין אותו תרומה לערב ומשמרין אותו של יישן, ישן טמא, לא ישן טהור… (נדה יג ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבי יהושע בן לוי מימי לא ברכתי לפני כהן ולא הנחתי ישראל לברך לפני, רבי יודה בן פזי בשם רבי אלעזר כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה… רבי אחא רבי תנחומא ברבי חייא בשם רבי שמלאי עיר שכולה כהנים נושאין את כפיהם, למי הם מברכין, לאחיהם שבצפון לאחיהם שבדרום לאחיהם שבמזרח ולאחיהם שבמערב, ומי עונה אחריהם אמן, הנשים והטף… (ברכות מא א, וראה שם עוד)

אמר ליה אבא בר בר חנא מה ידיך חוריתא קטעין (ידך האחרת קטועה), וכעס עילוי אבוי, אמר ליה לא מיסתך דאת רביע והוא קאים ומשמש, ועוד דהוא כהן, ואמר שמואל המשתמש בכהונה מעל… (שם ס א)

כהן ולוי שקבלו שדה מישראל כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, רבי אליעזר אומר אף המעשרות שלהן, שעל מנת כן באו… (דמאי כו א, וראה שם עוד)

ביומוי דרבי יהושע בן לוי בקשו להימנות שלא ליתן מעשר לכהונה, אמרין מאן ייעול, רבי יהושע בן לוי דהוא מסייע לליואי, עאל וסייע לכהנים, אמר בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לוים וזה אחד מהן, והכהנים הלוים בני צדוק. רבי בנימין בר גידול ורבי אחא הוון יתיבין, אמרין והא כתיב והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים ליתן לו תרומת מעשר… רב הונא לא נסב מעשר, רבי אחא לא נסב מעשר, רבי חייא בר בא הורי על גרמיה לצאת לחוץ לארץ בגין דלא מיסב מעשר… (מעשר שני לא א, וראה שם עוד)

רבי חייא בשם רבי יוחנן מתניתא לענין קדשי הגבול, אבל לענין משפחה ולקדשי המזבח צריך שני עדים, והא תני מעלין לכהונה ללויה לישראל על פי עד אחד, ניחא לכהונה ללויה לישראל, ולא לענין משפחה ליתן לו מעשר עני, שתי חזקות לכהונה בארץ ישראל, נשיאות כפים וחילוק גרנות… תני רבן שמעון בן גמליאל כשם שהתרומה חזקה לכהונה, כך מעשר ראשון חזקה לכהונה, והחולק על פי בית דין אינה חזקה לכהונה, אני אומר תרומה נפלה לו מאבי אמו כהן… (כתובות יג ב, וראה שם עוד)

תנן אמרינן שתי שאילות שאלן חגי הנביא, אחת השיבו כראוי, ואחת לא השיבו לו כראוי, הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו… וכי יש רביעי בקודש, ויענו הכהנים ויאמרו לא, לא השיבו אותו כראוי, שיש רביעי בקדש, ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה, היטמא אם תהיה כנף טמא נפש ונגעה בכל אלה היטמא, ויענו הכהנים ויאמרו יטמא, השיבו אותו כראוי… רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא בקיאין היו בהסיטות, ולא היו בקיאין במדפות… (סוטה כג א, וראה שם עוד)

כד דמך רבי יודן נשיא אכריז רבי ינאי אין כהונה היום, כד דמך רבי יודן נשייא בר בריה דרבי יודן נשייא דחף רבי חייה לרבי זעירא בר בא בכנישתא דגופנא דציפורין ומסאביה… (נזיר לג ב)

…ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעים בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר, ואם נתן הרי זה חילל, ולא יחללו את קדשי בני ישראל, והן מחללין אותן, יותר מיכן אמרו תרומותן אינן תרומה מעשרותן אינן מעשרות, והקדישן אינן הקדש, ועליהן אמר הכתוב ראשיה בשוחד ישפטו וכהניה במחיר יורו וגו', והמקום מביא עליהם שלש פורעניות, הדא היא דכתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש, והר הבית לבמות יער. (קדושין ל ב)

מדרש רבה:

…אברהם אמר הנני, הנני לכהונה הנני למלכות, זכה לכהונה וזכה למלכות, זכה לכהונה (תהלים ק"י) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם… משה אמר הנני לכהונה הנני למלכות, אמר לו הקב"ה אל תקרב הלום, אין קרב אלא כהונה, הדא מה דכתיב (במדבר א') והזר הקרב יומת. (בראשית נה ו)

והעלהו שם לעולה, רבי יהודה בר סימון אמר, אמר לפניו רבון העולמים, יש קרבן בלא כהן, אמר לו הקב"ה כבר מניתיך שתהא כהן, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"י) אתה כהן לעולם. (שם שם י)

…והנה מלאכי אלקים אלו כהנים גדולים, עולים ויורדים בו, שהם עולים ויורדים בכבש. (שם סח טז)

שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל וגו' (הושע ה'), אמר עתיד הקב"ה ליטול את הכהנים ולהעמידם לדין, ולאמר להם למה לא יגעתם בתורה, לא הייתם נהנים מכ"ד מתנות כהונה, ואינון אמרין לא יהבין לן כלום… (שם פ א)

הוציאוה ותשרף, אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר אמר משם רבי מאיר תמר בתו של שם היתה, כתיב (ויקרא כ"א) ובת איש כהן וגו', לפיכך הוציאוה ותשרף. (שם פה יא)

אמר רבי לוי משל למה הדבר דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה, יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות, התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם, לא ראיתם בכאן רבי, אמרו לו רבך לאו כהן הוא, אמר להן הן, אמרו לו שוטה, מי ראה כהן בבית הקברות… (שמות ה יז)

ואתה הקרב אליך וגו', הדא הוא דכתיב (זכריה י') ממנו פנה ממנו יתד, ממנו קשת מלחמה… אבל ישראל אינו כן, אלא מהם גדוליהם, מהם מלכיהם, מהם כהניהם, מהם נביאיהם, מהם שריהם… ממנו יתד זה כהן גדול, שנאמר (ישעיה כ"ב) ותקעתיו יתד במקום נאמן… (שם לז א)

…דבר אחר שעשה הקב"ה כבוד לאהרן שהלבישו כמלאכי השרת, שנאמר (מלאכי ב') כי מלאך ה' צבאות הוא, אמר רבי יהודה מכאן אמרו כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה אינו כהן לעתיד לבא, אלא נמאס מג' דברים, שנאמר (הושע ג') כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי, שכן ג' אלפין יש בו, שנמאס מן הכהונה ומן המקדש ומן הלויה. אבל אם היה בן תורה הוא כמלאך, שנאמר (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא… (שם לח ג)

…והלא דברים קל וחומר, ומה אם צפרים שאוכלים מפתו ושותין מימיו מכפרין עליו, כהן שנהנה מישראל בכ"ד מתנות כהונה על אחת כמה וכמה. (ויקרא טז ז)

רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר משל לישראל וכהן שנכפו, נמסר להן רופא מומחה, והיה מצוה את ישראל ומניח את הכהן, אמר לו הכהן מפני מה אתה מצוה את ישראל ואתה מניחני, אמר לו זה ישראל הוא ודרכו להלך בין הקברות, אבל אתה כהן ואין דרכך להלך בין הקברות, לפיכך אני מצוה את ישראל ומניחך… (שם כו ה)

דבר אחר אמור אל הכהנים, הדא הוא דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד, אמר רבי לוי מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה ונתנה לו הפרשה הזו, שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואי זו, זו פרשת המת, שנאמר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן. (שם שם ו)

…מיכן אמרו, אשה שהיא מצנעת עצמה אפילו היא ישראלית ראויה היא שתנשא לכהן ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר ממשבצות זהב לבושה… (במדבר א ג)

…שאפילו אדם רואה בחלומו כאילו חרב מחתכת בירכו, מה יעשה, ישכים לבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים וישמע בברכת כהנים ואין דבר רע מזיקו… (שם יא ט, וראה עוד ברכת כהנים)

דבר אל אהרן וגו' לפי שכל מעשה הפרשה באהרן, הביא את אהרן ואת בניו לכל דיבור, שזה כלל, כל זמן שהמעשה בכהנים הדיבור לכהנים, המעשה לישראל הדיבור לישראל… (שם שם י)

…אמר לה פנחס אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים, שנאמר (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, והמלאך מבקש נראה, מבקש אינו נראה. (שם טז א)

אמר משה רבונו של עולם לא כך צויתי (שמות כ"ח) ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו, והרי עומדים כנגדנו להרגנו, אמר בקר ויודע ה' את אשר לו, מהו כן, אמר רבי נתן, אמר הקב"ה, אם נתקבצו כל חרטומי העולם ובקשו להפוך את הבקר לערב לא יוכלו, וכשהבדלתי בין אור לחשך כך הבדלתי אהרן להקדישו בקדש הקדשים… (שם יח ג)

עם המלך במלאכתו, מכאן אמרו עשרה כהנים נביאים עמדו מרחב הזונה, ירמיה חלקיה שריה מחסיה חנמאל שלום ברוך נריה יחזקאל בוזי. (רות ב א)

 

כלם אחוזי חרב, רבי זעירא ורבי יהודה בשם שמואל אלו תלמידי חכמים שמלמדין לכהנים שחיטה והלכות זריקה וקבלה וקמיצה… מלומדי מלחמה שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה, איש חרבו וגו' שהיו מזהירין אותם בעת ששוחטים שלא יפגל אחד מהזבחים ושלא לפסול אחד מהקרבנות בנותרות. (שיר ג יב)

מדרש תנחומא:

עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל ראויין לכהונה, שנאמר (במדבר י"ח) ברית מלח עולם היא וגו', משנבחר נפסלו ישראל, שנאמר (במדבר כ"ה) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית וגו'. (בא ה)

…את מוצא שתי תרומות בחר בהן הקב"ה אחד למשכן ואחד לכהנים, תרומת כהנים על מנת שיהיו בני תורה, אמר רבי ינאי כל כהן שאינו בן תורה מותר לאכול על קברו תרומה. אמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן ראה מה כתיב (יחזקאל כ"ב) כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי, למה, בין קדש לחול לא הבדילו, ובין הטמא לטהור לא הודיעו, כיון שאינו בן תורה אינו יודע להבדיל בין קדש לחול ובין הטמא לטהור… ראה כמה חביבה תרומת כהנים שניתנה לכהנים בני תורה, אבל תרומת המשכן קראה הקב"ה לשמו, שנאמר ויקחו לי תרומה. (תרומה א)

…והיה אהרן מתיירא שמא יש בלבו של הקב"ה עליו כלום, לפיכך אמר הקב"ה למשה וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, לרומם ולגדל לאהרן ולבניו בכהונה גדולה, לפי שגלוי וידוע לפניו שלא עשה אהרן אלא מיראה, ולפיכך הודיעם שאין בלבו של הקב"ה עליו כלום… (תצוה י)

…אבל התודה היתה דמה ואמוריה למזבח, והחזה והשוק לכהנים, ועורה ובשרה לישראל, נמצאת עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל, לפיכך נקראת זבח השלמים, שהיה עושה שלום לכל. (צו ד)

ואת כל העדה הקהל, אמר לו הקב"ה למשה לחלוק לו כבוד כנגד ישראל, כדי שיראוהו היום נכנס לכהונה גדולה, והתרה בהם התראה שלא יחלקו על הכהונה כקרח וכעדתו שנבלעו, שאני יודע שעתיד עוזיה לחלוק ולעמוד על הכהונה… (שם יא)

…אמרו ז"ל כל שבעת הימים שהיה משה בסנה אמר לו הקב"ה לך בשליחותי, והוא אומר לו שלח נא ביד תשלח (שמות ד'), כך יום ראשון ושני אמר לו הקב"ה אני אומר לך לך, ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח, חייך למחר אני פורע לך, כשיעשה המשכן תהא סבור בעצמך שאתה משמש בכהונה גדולה, ואני אומר לך קרא לאהרן שישמש, לכך נאמר קרא משה לאהרן ולבניו… אמר לו משה כך אמר לי הקב"ה למנותך כהן גדול, אמר לו אהרן אתה יגעת במשכן ואני נעשה כהן גדול, אמר לו חייך אף על פי שאתה נעשה כהן גדול, אילו אני נעשה, שכשם ששמחת לי בגדולה, כך אני שמח בגדולתך… אמר רבי שמעון בן יוחי אמר הקב"ה אותו הלב השמח בגדולת אחיו ינתנו אבנים טובות עליו, שנאמר (שמות כ"ח) ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו. לפיכך כל שבעת הימים שהיה משה עסוק במשכן הוא היה זורק את הדם ומקטיר את החלבים, אמר לו הקב"ה מה אתה סבור שאתה נעשה כהן גדול, קרא לאהרן ולבניו שישמשו… ולמה לזקני ישראל, כדי לגדלו בפני הזקנים אמר לו הקב"ה קרא לזקנים ומשח אותו והגדולה אתן לו בפניהם, שלא יהיו אומרים מעצמו נעשה כהן גדול. (שמיני ג)

…לפיכך אמור ואמרת, לפי שבעולם הזה כהן מטמא למת מצוה, אבל לעתיד אין אתם מטמאין כל עיקר, למה שאין מיתה לעתיד, הדא הוא דכתיב בלע המות לנצח. (אמור ג)

…מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול, ובני אהרן סגני כהונה, תרומה לכהן, מעשר ראשון לכהן, כ"ד מתנות לכהן, מיד ויקהלו על משה ועל אהרן… (קרח ג)

בקר ויודע ה'… דבר אחר אמר להם משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולין אתם לערב יום בלילה, זהו שאמר הכתוב בתחילה ויהי ערב ויהי בקר, ויבדל אלקים בין האור ובין החשך (בראשית א'), וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך, כך הבדיל את ישראל מן העכו"ם… וכך הבדיל אהרן, שנאמר (דברי הימים א' כ"ג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, אם יכולין אתם לעכב אותה הבדלה שהבדיל הקב"ה בין היום ובין הלילה, כך תוכלו לבטל את זו… (קרח ה)

שוחר טוב:

ומעשה בחסיד אחד שהביא קרבנו מגליא ומאספמיא, וראה הכהן גדול שהוא קומץ ומקטיר ואוכל את השאר, אמר כל הצער הזה שציערתי בשביל זה שיאכל, היו הכל מפייסין אותו לומר מה זה שלא נצטער אלא בין כבש למזבח זכה שיאכל את מנחתך, אתה שנצטערת כל הצער הזה על אחת כמה וכמה, הוי כי לא בזה ולא שקץ. (מזמור כב)

אשכילה בדרך תמים, רבי יהודה אומר אמר הקב"ה למשה מנה לי כהן, אמר לפניו מאי זה שבט, משבט ראובן, אמר לו לא, לא אשית לנגד עיני, מי שעשה דבר בליעל, שנאמר (בראשית ל"ה) וישכב את בלהה פילגש אביו, אמר לו משבט שמעון, אמר לו עשה סטים שנאתי, ממה שעשה בשטים, לכך לא ידבק בי, אמר לו אמנה לך משבט דן, אמר לו דבר עקש יסור ממני, שהן עובדי עבודה זרה… אלא ממי אמנה, אמר לו תמנה לך משבטך, עיני בנאמני ארץ, שנאמר (במדבר י"ב) בכל ביתי נאמן הוא. רבי נחמיה אמר ואית דאמר לה בשם ריש לקיש, אמר הקב"ה מי שמשרתני בעולם הזה הוא ישרתני לעולם הבא. (תהלים קא)

…ומי יודע, עבדיו ובני פלטין שלו, ומי הן עבדיו של הקב"ה, בני אהרן שהן מקריבין לפניו כל עת, יאמרו נא בית אהרן מה עשיתי להם לכל מי שעמד כנגדן, עמד קרח ועדתו בלעה אותם הארץ, עמד עוזיהו ובקש להקטיר את הקטורת וזרחה הצרעת במצחו, ובשביל מה שילמתי לו השכר הזה, בשביל שהלך לפני ביושר, שנאמר (מלאכי ב') בשלום ובמישור הלך אתי ולמד תורתי, שנאמר (שם) תורת אמת היתה בפיהו. (שם קיח)

מדרש שמואל:

רמה קרני בה', עשר קרנות הם, קרנו של אברהם אבינו… וקרנה של כהונה, (תהלים קי"ב) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד… (פרשה ד)

אמר רבי לוי כל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, בכהנים מהו אומר, (שמות כ"ח) וכהנו לי… (פרשה יט)

רבי יהודה אומר, אמר לו הקב"ה למשה משה מנה לי כהן גדול, אמר לו מאיזה שבט, אמר לו משבטו של לוי, באותה שעה שמח משה, ואמר כך שבטי חביב, אמר לו חייך שאהרן אחיך הוא, ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וגו', אמר לו במה אני מושחו, אמר לו בשמן המשחה, שנאמר ולקחת את שמן המשחה וגו' (שמות כ"ט), אבל עבודתו אינה עבודה וחייב מיתה אלולי שמותן של שבטים שהם חקוקים על לבו, אמר הקב"ה חביב עליו שמותן של שבטים משבטו של לוי ומכהן גדול שנמשח בשמן המשחה… (פרשה כג)

פסיקתא:

אמר רבי ברכיה הכהן אנו קורין מסמרות בסמך, ואין כתיב אלא משמרות, מה משמרות כהונה עשרים וארבע, כן ספרי תורה עשרים וארבעה הם… (פרק ג)

דבר אחר ויהי ביום, מי קרא ווי, הבכורות אמרו ווי שניטלה מהם הכהונה. שנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, וכן כתב והכהנים והעם אל יהרסו וגו' (שמות י"ט), עד עכשיו לא ניתנה תורה ולא ניתנה כהונה לאהרן, והוא אומר והכהנים והעם אל יהרסו, רבי יהושע בן קרחה ורבי אחד מהם אומר הכהנים אלו הבכורים, וחביריו אומרים אלו נדב ואביהו… אמר רבי אבא בר ממל אילו הבכורות… (פרק ה)

תנא דבי אליהו זוטא:

כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו (תהלים קל"ב), כהניך אלו צדיקי אומות העולם שהם כהנים להקב"ה בעולם הזה, כגון אנטונינוס וחבריו… (פרק כ)

ילקוט שמעוני:

ויגע בכף ירכו, אמר לו הקב"ה למיכאל יפה עשית שעשית כהן שלי בעל מום, אמר לו רבונו של עולם והלא אני כהנך, אמר לו אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ… (בראשית פרק לב, קלב)

…אי מלך יכול חוזר ומכבש, תלמוד לומר כהנים בטלנים, כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו. מכאן אמרו ראויין היו כל ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו את העגל, משעשו העגל ניטלו מהם ונתנו לכהנים… (שמות פרק יט, רעו)

והובא אל אהרן הכהן, אין אלא אהרן מנין לרבות כהן אחר, תלמוד לומר הכהן, מנין לרבות בעלי מומים, תלמוד לומר מבניו, יכול שאני מרבה חללין, תלמוד לומר הכהנים, יצאו חללין, מנין לרבות כל ישראל, תלמוד לומר או אל אחד, אם סופנו לרבות כל ישראל מה תלמוד לומר הכהנים, מלמד שאין טומאה וטהרה אלא מפי הכהנים, הא כיצד, חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן אף על פי שהוא (שוטה) אמור טמא והוא אומר טמא, או אמור טהור והוא אומר טהור… (ויקרא פרק יג, תקנא)

פרשה זו סמוכה לפרשת המלך, ללמדך שאם אין מלך אין כהן, ואם אין כהן אין מלך, וכן אתה מוצא בכל מקום הן סמוכין זה לזה, שנאמר וינאץ בזעם אפו מלך וכהן… (דברים פרק יח, תקטו)

רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא כל הכהנים ששמשו בימי צדקיה ערלים היו, שנאמר בהביאכם וגו' ערלי לב וערלי בשר… (יחזקאל פרק מד, שפב)

שוחר טוב יבקש רצון, זה דוד מלך ישראל שהיה שוחר טובתם של ישראל להעמיד מהם עשרים וארבע משמרות כהונה ועשרים וארבע משמרות לויה, יבקש רצון, שהיה מבקש רחמים שתשרה עליו רוח הקדש כדי לברך את ישראל… (משלי פרק יא, תתקמז)

מדרש תדשא:

למה לא ציוה הקב"ה להראות נגעים לאחד מישראל, אלא לאהרן ולבניו בלבד, אלא כשם שנוטלין מתנותיהם ותרומותיהם וכל קרבנות של ישראל, כך יקבלו טרחותיהן בשביל כך עשה המקום שיהיו ישראל באין ומראין נגעיהן לכהן, שכן כתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, ועוד כדי שיצטרכו ישראל להם, ויהיו נותנים להם מתנותיהם בעין יפה. (פרק טז)

אותיות דרבי עקיבא:

כהונה ולויה לא נתנה אלא מדרום, שנאמר א-לוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן (חבקוק ג')… (סמ"ך)

ילקוט המכירי:

…בשרו הקב"ה שכל מקום שהוא הולך ישראל משתמשין במלך ובכהן, כיצד, במצרים במלך ובכהן, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר (שמות י"ב), וכן (תהלים ע"ז) נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן… (תהלים עז)

יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו יאמרו נא בית אהרן משל לבעל הבית שהיה מתנהג יפה עם אריסיו, בשעת חשבון אינו מדקדק עמהם, בשעת הגורן הוא משייר להם שיורי הגורן, ובשעת הגת משייר להם שיורי הגת, אבל אינן יודעין משאו ומתנו בתוך ביתו, ומי יודע עבדיו ובני פלטין שלו, ומי הן עבדיו של הקב"ה, בית אהרן שהם מקריבים לפניו בכל עת… (שם קיח)

מדרש הגדול:

אמר רבי יהודה יכול אהרן ובניו צריכין שמן המשחה לעתיד לבא, תלמוד לומר משחת אהרן זאת ומשחת בניו זאת, כדאי אהרן לעצמו וכדאי בניו לעצמן, ומה אני מקיים אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ (זכריה ד'), זה אהרן ודויד שחוזרין לגדולתן לעתיד לבא, שכל זמן שהמלכות נוהגת כהונה גדולה נוהגת, נסתלקה זו נסתלקה זו, וכן הוא אומר הסר המצנפת הרם העטרה (יחזקאל כ"א). (ויקרא ז לה)

דבר אחר יראת ה' טהורה, יראה מביאה לידי טהרה, וכן אתה מוצא באהרן שהיתה בו יראת שמים, שנאמר ואתנם לו מורא וייראני (מלאכי ב'), לפי כך ניתנה לו פרשה שאינה זזה ממנו ומבניו לעולם, זו טהרת המת, שאין אחד מהן מיטמא במת… (ויקרא כא א)

…בישראל כתיב קדש ישראל לה' (ירמיה ב'), ובכהנים כתיב ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים (דברי הימים א' כ"ג). ולפי שהן הוגין בתורה ומפלפלין בטומאה וטהרה ובסדרי הקרבנות, ולפי כך כרת להם הקב"ה ברית שלא יפסקו דברי תורה מפיהם לעולם, וכן הוא אומר ולכהנים הלוים לא יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה ועושה זבח כל הימים (ירמיה ל"ג), והלא כבר חרב בית המקדש ופסקו קרבנות, אלא שלא יפסקו מהם תלמידי חכמים מורין הורייה והוגין בסדר קרבנות, ומעלה עליהם הכתוב כאילו מזבח בנוי והן מקריבין עליו כל הקרבנות, וכן הוא אומר ואת עמי יורו בין קדש לחול (יחזקאל מ"ד), ולפי כך הן עתידין להתייחס תחלה, שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי (מלאכי ג'), מהו בצדקה, בשכר שצידקו את ישראל בעולם הזה, שהן מורין להן כהלכה, יזכו להיות משמשין בצדקה לפני הקב"ה לעתיד לבא… וכן את מוצא בדוד מלך ישראל, כשראה ברוח הקדש שבית המקדש עתיד ליחרב וקרבנות עתידין ליבטל, נתנבא עליהן שהן עתידין לחזור לשימושן לימות המשיח, ושעתיד הקב"ה להושיעם על שעמדו בבריתם, וכן הוא אומר וכהניה אלביש ישע… (במדבר ד כב)

ילקוט ראובני:

…אבל רזא דמלתא דבעי הקב"ה דכהנא יחליש תוקפא דדינא, ומשום הכי אצטריך לאתגלגלא תלתא זימנא עד דאתחליש תוקפא דדינא, ובזימנא תלתא אתבסם דינא, אתייחד ראובן דאיהו רמז בחכמ"ה דאיהו בכור לדין, ובתר הכי אתהדרו בוכרי ישראל דאיהו רמז בחכמה תתאה דאיהו כנסת ישראל, ובכללא דידה הוא בוכרייא דישראל ומשום כנסת ישראל אית ביה דינא מסטרא דגבורה אתבדרו וכהני דאינון מסטרא דחס"ד, ואף דליואי אינון מסטרא דדינא הא אתבסים דינא דאתגלגלו תלתא זימנא ובאתחברותא דכהן איש חסד, וכן אמרו הא מלתא בראובן דאיהו רמז בחכמה עילאה לאחזי עלמא לאסגי על ידא וכדי לבסמא דינא אצטריך לאתגלגלא בשבט לוי. (בראשית ויחי)

כל כהן שחלל כהונתו בעולם הזה פניו מוריקות מפני הבושה ויושב לבדד ושומם עד שבא אליהו וטיהר את בני לוי. (במדבר פנחס)

אמונות ודעות:

…והשלישי מה שצוה בקרבן לכל אדם, ואחר כך מנעם זולתי אהרן וזרעו, וגם זה אינו בטול, כיון שלא נאמר בכתוב שכל בני אדם נתמנו להקריב, אלא היה מקריב לפני אהרן כל מי שנתמנה לכמו מקומו, אבל מי שאינו ממונה לא היה רשאי להקריב לפני שנבחר אחר ולא לאחר בחירתו… (מאמר ג פרק ט)

תרגום יונתן:

ואברכה מברכיך – ואברך ית כהניא דפרסין ידיהון בצלו ומברכין ית בנך… (בראשית יב ג)

וישמע יתרו כהן – אונוס מדין (חמור או מושל)… (שמות יח א)

ממלכת כהנים – מלכין קטירי כלילא וכהנין משמשין… (שם יט ו)

ואמר ה' לאהרן אנת ובנך ובית אבך עמך תקבלון חובי קודשיא אין לא מזדהרין באסקותהון, ואנת ובנך עמך תקבלון ית חובי כהונתכון אין לא מזדהרין באפרשותהון. (במדבר יח א)

כהנים היו – רברבין. (שמואל ב ח יח)

כהן לדוד – רב. (שם כ כו)

ואתנם לו – אולפן אורייתי שלים ודחיל מן קדמי. מלאך ה' – משמש קדם ה'. (מלאכי ב ה וז)

רש"י:

ממלכת כהנים – שרים, כמה דאת אמר (שמואל ב' ח') ובני דוד כהנים היו. (שמות יט ו)

וגם הכהנים הנגשים – הבכורות, שהעבודה בהם. (שם שם כב)

ויגמל שקדים – ולמה שקדים, הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות, אף המעורר על הכהונה פורענות ממהרת לבא, כמו שמצינו בעוזיהו, והצרעת זרחה במצחו. (במדבר יז כג)

ברית מלח עולם – כרת ברית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים, כברית הכרותה עם המלח שאינו מסריח לעולם. (שם יט)

ברית כהונת עולם – שאף על פי שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן, אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן. (שם כה יג)

מחץ מתנים קמיו – על המעוררים על הכהונה אמר כן, דבר אחר ראה שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היונים, ונתפלל עליהם, לפי שהיו מועטים… (דברים לג יא)

כהן לדוד – לו היה נותן מתנותיו, ופשוטו שר ושופט. (מלכים ב כ כו)

תורה מכהן – שעל הכהן להורות, כמו שכתוב יורו משפטיך ליעקב. (ירמיה יח יח)

שתי המשפחות – מלכות והכהונה, עמי ינאצון – בדברים אלו גורמים לעמי לנאץ מלהיות לי לגוי, שמלמדים אותם לומר לא ישוב ה' מחרונו ולא תועיל לכם תשובה. (שם לג כד)

חמסו תורתי – עליהם היה להוכיח ולהורות ולא עשו, הרי זה חמס שחמסוה מהצריכים ללמד. (יחזקאל כב כו)

ולא יצאו – משם בבגדי קדש אל העם, כי יש בהם מעלות טהרה ובגדי החול מדרס להם. (שם מב יד)

כסום יכסמו את ראשיהם – ככוסמת, ראשו של זה בצד עיקרו של זה, או לשון מדה שוה. (שם מד כ)

שולחן ה' נבזה – בוזים לחלק איש באחיו, מאחר שאסור לחלק מנחה כנגד מנחה, וטורח להם לחלוק כל מנחה בשביל כזית או כפול המגיע לכל אחד. (מלאכי א ז)

מי בכם – …ולחז"ל אפילו דלתות לא סגרתם בחנם, קל וחומר שלא עשיתם חנם מה שדרך לעשות בשכר, לפיכך אין לי חפץ בכם. (שם שם י)

אבן עזרא:

כהן און – עובד השם או עבודת גלולים, כי כהן בכל המקרא הוא משרת. (בראשית מא מה)

ואתה הקרב – בעבור היות משה כהן הכהנים בתחילה, וכבר רמזתי שאהרן נבחר לכבוד משפחת נחשון שיהיו הכהנים מכפרים בעד ישראל, ואין לדבר על משה רבינו שהיה בורח, ומי יתן לו אשה עברית, ועוד טורח המצוות והדין עליו. (שמות כח א)

אמור – אחר שהזהיר בני ישראל בכלל להיות קדושים, הזהיר בני אהרן שחייבים להשמר מדברים אחרים בהיותם משרתי ה'… (ויקרא כא א)

והכהנים – הם הזקנים, והעקר משה. (דברים כז ט)

כהן – המורה, נביא – המוכיח. (ישעיה כח ז)

כמריבי כהן – יוכיחו הכהנים שהם רעי מעללים ולא ההיפך, כתפקידם. (הושע ד ד)

בריתי כרתי – שבעבור הקרבנות שיקריב יהיה לישראל החיים והשלום, ויש אומרים נתתי לו מצוות תורת כהנים. תורת אמת – על אהרן ופנחס ובניהם הקדושים, ואינו מקבל שוחד. בשלום – עם ישראל, ובמישור לעשות המצוות. כי שפתי כהן – בהיות הכהן ישר ירבו הישרים, מלאך – שליח בין ה' וישראל. (מלאכי ב ה-ח)

רמב"ן:

לא יסור שבט – …וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו תורה ומצוות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבע בני חשמונאי הזקן החסיד המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם, בחרב, והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל כל מאן דאמר מבית חשמונאי קא אתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה… ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם, מפני שהיו כהנים, ונצטוו תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבד את עבודת ה'. וראיתי בירושלמי במסכת הוריות אין מושחין מלכים כהנים. אמר רבי יהודה ענתוריא על שם לא יסור שבט מיהודה, אמר רבי חייא ברבי אבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, מה כתיב בתריה, לא יהיה לכהנים הלוים, הנה שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן… (בראשית מט י)

קדשים יהיו לאלקיהם – הקדושה היא הפרישות כאשר פירשתי, יאמר שאפילו במותר לישראל יהיו הכהנים פרושים, יבדלו מטומאת המתים ונשואי הנשים שאינם הגונות להם בטהרה ובנקיות, והטעם כי אני ה' מקדשכם, עם הכהנים ידבר כאשר החל אמור אל הכהנים, או אני ה' מקדשכם כלכם, הכהנים והעם, והטעם כי מאחר שהוא מקריב לחם אלקיך קדוש יהיה לך, כי על ידו אני מקדש את כלכם ומשרה שכינתי במקדשכם. (ויקרא כא ו)

עבודת מתנה – רש"י, לומר שהיא לכם מתנה גמורה עד שהזר הקרב יהיה חייב מיתה. והנכון בעיני שיאמר ועבדתם עבודת כהונה, ואיננה לכם עבודת שעבוד כעבודת עבדי המלכים, אבל עבודת מתנה גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת מאתי, כענין שדרשו למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין. (במדבר יח ז)

אל הכהן אשר יהיה בימים ההם – כי הם נתונים לאנשי משמר ככל הקרבנות, לא שיוליך עמו כהן מעירו להקריב בכוריו… (דברים כו ג)

רד"ק:

והכהנים – מפני הנס נשאוהו, ואמרו רז"ל בג' מקומות נשאוהו הכהנים, כאן, כשסבבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו… (יהושע ג ג)

ובני דוד כהנים – שרי כהונה, כי מינה את צדוק להיות כהן גדול מבית אלעזר, ומשנהו אחימלך מבני איתמר, אף על פי שעדיין אביתר חי. (שמואל ב ח יז)

כהן לדוד – גדול ובעל עצה… (שם כ כו)

חמסו תורתי – שאחר שהכהנים עוברים עליה איך יזהירו העם עליה, ויחללו בקדשי – אכלום בטומאה, ומשבתותי העלימו עיניהם – שלא הוכיחו המחללים אותה. (יחזקאל כב כו)

ונתת – שיחזקאל היה כהן, ולעתיד יהיה כהן גדול או משנה לאהרן בתחית המתים… (שם מג יט)

נבזה הוא – שמקריבים על המזבח חלב ודם דברים נבזים, ואינם שמים לב למה מקריבים. וכי תגישון – אינכם אומרים למקריב כי רע להקריבו, ואתם נושאים פני המקריבים ומקריבים אותו. (מלאכי א ו וז)

אתה כהן – מלך ונגיד, מלכי צדק – כי אתה מלך צדק. (תהלים קי ד)

משנה תורה:

כל הכהנים בזמן הזה בחזקה הם כהנים, ואין אוכלין אלא בקדשי הגבול, והוא שתהיה תרומה של דבריהם, אבל תרומה של תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס. אי זהו כהן מיוחס, כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן פלוני הכהן עד איש שאינו צריך בדיקה, הוא הכהן ששימש על גבי המזבח.

חלה בזמן הזה ואפילו בארץ ישראל אינה של תורה, שנאמר בבואכם אל הארץ, ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם. וכשעלו בימי עזרא לא עלו כולם, וכן תרומה בזמן הזה של דברי סופרים, ולפיכך אוכלים אותה הכהנים שבזמנינו שהן בחזקה, (ראה ראב"ד שם). מי שהעידו עליו שני עדים שראוהו אוכל בתרומה של תורה הרי זה מיוחס, ואין מעלין ליוחסין לא מנשיאות כפים ולא מקריאה בתורה ראשון, ולא מחילוק תרומה בבית הגרנות, ולא על פי עד אחד… (אסורי ביאה כ א, וראה שם עוד)

עשרים וארבע מתנות ניתנו לכהנים, וכולן מפורשין בתורה, ועל כולן נכרתה ברית לאהרן, וכל כהן שאינו מודה בהן אין לו חלק בכהנים, ואין נותנין לו מתנה מהן. וכל האוכל מתנה שיש בה קדושה מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול כך וכך… (בכורים א א, וראה עוד כל הפרק)

הכהנים חשודים על השביעית, לפי שהם אומרים הואיל והתרומות מותרות לנו, אף על פי שהן אסורין על הזרים במיתה, קל וחומר פירות שביעית… (שמטה ח יח)

הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות, שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, ומצות עשה היא להבדיל הכהנים ולקדשם ולהכינם לקרבן, שנאמר וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב. וצריך כל אדם מישראל לנהוג בהן כבוד הרבה, ולהקדיש אותם לכל דבר שבקדושה, לפתוח בתורה ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון. משה רבינו חלק הכהנים לח' משמרות, ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר, וכן היו עד שבא שמואל הנביא, ובימי שמואל חלקם הוא ודוד המלך לארבעה ועשרים משמר, ועל כל משמר ראש אחד ממונה… (כלי מקדש ד א)

הכהנים מפני שהן עומדין על הרצפה תמיד ואוכלין בשר הרבה ואין עליהן בגדים בשעת העבודה אלא חלוק אחד, הם חולין במעיהן, לפיכך מעמידין ממונה אחד שיהיה מבקר אותן ומרפא כל תחלואיהן ועוסק בהן תמיד הוא ואנשיו שתחת ידו. (שם ז יד)

נזיר וכהן שפגעו במת מצוה, יטמא נזיר אף על פי שהוא סותר הימים הראשונים ומביא קרבן טומאה, ואל יטמא כהן, שזה קדושתו קדושת שעה, ואפילו היה נזיר עולם, והכהן קדושתו קדושת עולם. (נזיר ז יג)

…ודבר זה קבלה הוא, אפילו היה הנמכר כהן הרי זה מותר בשפחה כנענית כל ימי עבדותו. (עבדים ג ד)

הכהן מותר ביפת תואר בביאה ראשונה, שלא דברה תורה אלא כנגד היצר, אבל אינו יכול לישאנה אחר כך מפני שהיא גיורת. (מלכים ח ד)

מורה נבוכים:

…והפריש כהנים לבית המקדש, ואמר וכהנו לי, וחייב שייוחד להם מתנות על כל פנים שיספיקו להם מפני שהם עסוקים בבית ובקרבנותיו, והם מתנות הלוים והכהנים… (חלק ג פרק לב)

הכוזרי:

…ובחר אלקים לזה בני לוי שהם הקרובים, כל שכן מעת העגל, שנאמר (שמות ל"ב) ויאספו אליו כל בני לוי, ובחר לנכבד שבהם, והוא אלעזר הכהן, לנכבד שבדברים והדק שבהם, כמו שאמר (במדבר ד') ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה, כל אלה אשר נתלית בהם האש הזכה והדקה, ואור החכמה והדעת, ועוד אור הנבואה באורים ותומים… (מאמר ב כו)

…ומשם תצאנה שתי החכמות, חכמת התורה ונושאיה הכהנים, וחכמת הנבואה ונושאיה הנביאים, והם היו כמו היועצים המכירים המזהירים האומה והמזכירים והכותבים, והם ראש האומה… (שם כח)

…והיה ממופתי השכינה שיראה החרון המעט על העונות לעתם בקירות והבגדים, וכאשר יחזק הענין יראה בגופים על מדרגות מן החוזק והחולשה, והכהנים מועמדים לחכמה הזאת הדקה, להכיר מה ממנה אלקי… (שם נח)

בעבור שהיו דבקים בקדושה ובטהרה, וכל שכן מי שהיה שוכן בעיר השכינה, ואיננו פוגע כי אם כיתות על מדרגות הקדושה מכהנים ולוים ונזירים וחברים ונביאים… וכל שכן אם יהיה כהן או לוי יחיה מלחם ה' ועומד בבית ה' מנעוריו כשמואל, ואינו צריך לבקש המחיה ומתעסק בעבודת ה' כל ימיו, מה אתה סבור במעשהו ובזכות נפשו ותיקון מעשיו? (מאמר ג כא)

אמר החבר, מבלי ספק שהיה שמור בלבבות הפתחא והקמ"ץ והשבר והנטיה והשוא והטעמים בלב הכהנים מפני צרכם לעבודה ולהורות את בני ישראל… (שם לא)

…ואמר בכהנים ובשופטים שיהיו דבריהם נשמעים… ומה שנקבצו עליו הכהנים והשופטים מן המקום אשר יבחר ה', מפני שהם נעזרים בשכינה, ולא יתכן לעבור עליהם שיסכימו בדבר שחולק על התורה… (שם מא)

רבינו בחיי:

…ויתכן שנאמר כי מה שצוה בזה לאהרן שבא לרמוז כי הכהנים הלוים מורי התורה שעתידין לצאת מאהרן יהיו מזונתם בהרוחה ולא בעמל, כאוכלי המן, וכענין שכתוב (דברי הימים ב' ל"א) ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה'… (שמות טז לג)

…ודע כי בב' פרשיות אלו הסמוכות זו לזו נתבארו משפטי המתנות של כהן ולוי, ופרשיות אלו בא הדבור לאהרן לבדו בלשון וידבר ובלשון ויאמר, חקי התורה ושאר המתנות שהן בין כלן עשרים וארבע שהן לבית אהרן אמורים בלשון וידבר, חקי המעשר לבית לוי אמורים בלשון ויאמר, בשכבר ידעת כי מדת הכהן היא תורה שבכתב, ומדת הלוי תורה שבעל פה, ועל כן זכתה לו תורה כ"ד מתנות כהונה כנגד כ"ד ספרים… (במדבר יח יט, ועיין שם עוד)

וצריך ישראל תלמיד חכם שיחלק כבוד לכהן להיות בראש, כיון שהכהן תלמיד חכם, אבל אם היה ישראל תלמיד חכם והכהן עם הארץ, תלמיד חכם מברך ראשון… (שלחן של ארבע שער ג)

ספר החינוך:

לקדש זרע אהרן, כלומר לקדשם ולהכניסם לקרבן, וזהו עיקר העשה, וכן להקדימם לכל דבר שבקדושה, ואם מאנו בזה לא נשמע אליהם, וזה כלו לכבוד השם יתעלה, אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו, שנאמר וקדשתו כי את לחם וגו'… זאת המצוה אנחנו נצטוינו בה, ואין זה בבחירת הכהן, ועוד אמרו קדושים יהיו לאלקיהם על כרחם, והיו קדש – לרבות בעלי מומין, שלא נאמר אחר שזה אינו ראוי להקריב לחם אלקיכם למה זה נקדימהו ונכבדהו, על כן אמרו והיו קדש, כלומר הזרע הוא מיוחס כולו.

משרשי המצוה, לפי שידוע כי מכבוד האדון לכבד משרתיו, ובכל עת כבדנו הכהנים נזכר ונקבע במחשבתנו כבודו ב"ה וגדלו, ובזכות המחשבה הזכה והמעולה והרצון הטוב, תחול ברכתו ב"ה וטובו הגדול עלינו, והוא חפץ בברכה, כאשר הודענו כמה פעמים… וכבוד זה נעשה להם כשראויין לכך, אבל אם היו בעלי עבירות נמנעים מכבוד. וכבר אמרו ז"ל שממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, ועכשיו בזמן הזה לא ראינו מי שהקדים עצמו לשום כהן מפני חכמתו, ועקב ענוה יראת ה'… (אמור מצוה רסט)

משרשי המצוה, הקדמה: אין ספק כי כל שבט הלוי הבדיל השם מעדת ישראל לעבודתו תמיד, ואמנם בשבט בעצמו נבחר בהם אחד, להיות לכלם לראש ולקצין ולשר, הוא וזרעו לעולם, והוא קדש מקודש בשבט לעמד ולשרת פני השם תמיד, ושאר כל השבט נתן תחתיו לסייע בעבודה, כמו שכתוב ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש… כלומר שאתה העיקר ולא הם, ועל כן בהיות הכהנים עיקר הבית בעבודת אלקינו זכו בעשרים וארבע מתנות שניתנו להם המפורשות בכתוב… (קרח מצוה שצו)

בעל הטורים:

וקדשתו – ב' במסורה, חד ריש פסוק וחד סוף פסוק, וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב, וכאן הגבל את ההר וקדשתו, גבי כהן ריש פסוקא, לפי שקדושתו ראשון, פותח ראשון וכו', ותלמיד חכם קדושתו בסוף, כדכתיב לקדושים אשר בארץ המה, כלומר לאחר מיתתו שיהיה בארץ ניכרת קדושתו, כי בחייהם הן בקדושיו לא יאמין, וגם גדולת תלמיד חכם בסוף הקריאה, שגדול גולל. (שמות יט כג)

אמור אל הכהנים – סמך אזהרת כהנים לא יטמאו לאוב, שגם בו נאמר אזהרה שלא לטמא, אי נמי שלא יטמא הכהן למת כשירצה לשאול באוב… אל הכהנים – בגימטריא זה לא חללים. בני אהרן – בגימטריא זה גם בעלי מומין, למה אמר בני אהרן ולא בנות אהרן, לפי שהן גרמו מיתה לדורות. (ויקרא כא א)

וקדשתו – ג' קדושות בפסוק, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, ויתן לו מנה יפה ראשון. (שם שם ח)

פרח ציץ שקדים – כנגד שלשה שערערו על הכהונה, קרח וירבעם ועזיהו, שקדים בגימטריא חשמונים, רמז לחשמונים שהם מזרע אהרן, ומתקיימת הכהונה בידם. (במדבר יז כג)

הרקאנטי:

כבר הודעתיך כי הכהנים הם ממדת החסד, ועל כן הם המכפרים, כי בחסד יכופר עון, והנה הזהירם הכתוב שלא יטמאו למתים, גם רבה בהם הכתוב מצות יתרות שלא יפגמו מדתן, וזה טעם להזכירו בני אהרן, כלומר איש החסד אוהב שלום ורודף שלום, כאשר העיד עליו הכתוב תומיך ואוריך לאיש חסידיך, וזה טעם לדברי רז"ל שאמרו בני אהרן ולא בנות אהרן, שהנשים לא הוזהרו מלטמא, כי כחם ידוע, ומכאן תבין טעם לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין.

…אף כי לפעמים תמצא פעולה בפעולות הכהנים ענינים שהם למדת הדין, זהו בעבור כי אצילות האש הוא מן המים, כענין שאמרו רז"ל המים הרו וילדו אפלה… וטעם אשה זונה וחללה כי הכהנים הם תחלת הבנין, ועל כן נאמר בכהן גדול והוא אשה בבתוליה יקח, מוסף על זה כי הנשים האלו קבלו מצד הטומאה, ואין ראוי לכהן שהוא מצד החסד והטהרה להשפיע בהן רק בבת זוגו… (ויקרא אמור דף סה)

דרשות הר"ן:

וזה המאמר צריך ביאור, מדוע שנתייחס זה הגמול לאהרן על טוב לבו בנבואת משה, יותר מכמה מעלות שהיו לאהרן מצד כהונתו. והתשובה בזה, שכבר הודיעונו רז"ל שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה… אז יוודע כי זה בהשגחה מהשי"ת ובכונה ממנו לשלם טוב לטובים, ולכן יחסו ז"ל זה הגמול לאהרן תחת זה הפועל, יותר מכמה מעלות טובות שהיו בכהונה הגדולה. כי דבר ידוע הוא, שעל ידי החושן היה נודע ענין העתידות, וזה לא היה ראוי שיגיע לחלקו של אהרן, כי הודעת העתידות הוא דבר ראוי לנביא ולא לכהן, שמעשיו עבודת הקרבנות… והחושן אינו מגיד העתידות מצד היותו חושן לבד, אבל מצד האורים והתומים שהיו בין כפליו, שלא היו מכלל בגדיו, ואם כן למה זכה בו אהרן, שזכה לגמול טוב באותו ענין בעצמו שהראה טוב לבבו, שעם היותו קודם למשה בנבואה, לא נתקנא בו כשנבחר לנביא… (דרוש ג)

עקדה:

…ודוגמת המלאכים המשרתים לפניו, הם הכהנים המשרתים בבית המקדש, ואסר להם מקצת הטומאות לקרובים והתיר מקצתם, כי המלאכים עלולים וראוים ליראה, ומצד שהם עילות לאשר תחתם הם שמחים. ואסר גם בעלי המומין שאינם ראוים לעמוד לפניו, כי הוא דופי ומיאוס חיצוני, וגם חויבה שלמות הגוף וכחותיו לשלמות הנפש השורה עליו… אמנם כללות האומה הנבחרת הם דוגמת עולם הגלגלים המתנועעים על פי מניעיהם, וכן הוקבעו הכהנים שהם בדרגת מלאכים ללמד את ישראל תורה ומצוות, כמו שנאמר יורו משפטיך ליעקב וגו', והעכו"ם במדרגה התחתונה השקועה בהפסד החומר כשאר הנמצאות החמריות… (ויקרא כא א)

משפט הכהנים – לפי שהעמידה לפני הכהנים לשאל באורים ותומים הכרחי למלך, לפיכך סמך לו משפט הכהנים, ואמר שלא יתעסקו הכהנים בפרנסה אלא יהיו פנוים לעסק התורה ולמודה לישראל, ויהיה להם כדי מחיתם. (דברים יח ג)

אור ה':

…ואם היה שכבר נמצא יתחלפו אישי האומות למה שנמצא קצת אישיה רבה בהם הכתוב מצות יתרות, כאילו תאמר שהזכרים חייבים במצות יותר מהנשים והעבדים, והכהנים חייבים במצוות יותר מהישראלים, הנה יהיה זה סבה לחלוף מדרגתם בחשיבות, כאילו תאמר הזכרים חשובים מהנקבות ומוכנים אל השלמות יותר, והכהנים שנתקדשו בכהונה בקדושתו של אהרן חשובים משאר ישראל, ומוכנים אל השלמות יותר. אבל אמנם באישי כל חלק מהם היה שוה, ולזה הוא מבואר שאינה מתייחסת בשלמות המושגחים בצד מה… (מאמר ב כלל ב פרק א)

 

אברבנאל:

מה שבחר ה' במשפחה אחת לשרת בקדש הוא, שראוי שיתחכמו לדעת דעת עליון, ובקשת הצרכים והאשה והבנים ימנעו מזה, על כן יחד משפחה אחת שיספקו כל צרכיהם, ב' בחר בבני אהרן שהיו מוכשרים לכך ביותר מצד האב והאם, וכן כל שבט לוי, ובני משה לא היו מיוחסים לזה מצד אמם… (שמות כח א)

כהן – נכבד, והיה רעה המלך להיות עמו תמיד ולדבר ולהשתעשע. (מלכים א ד ה)

ואל עונם ישא נפשו – הכהנים ירבו להם עונות, יאמר על כל דבר שהוא עון שירבו להביא קרבנות. (הושע ד ח)

ספורנו:

לכבוד – הא-ל בהיותם קדש לעבודתו, ולתפארת – שיהיה כהן מורה נורא על סביביו, שהם תלמידיו החקוקים על לבו וכתפיו. (שמות כח ב)

והובא אל הכהן – למקום קרוב חוץ למחנה, שיוכל הכהן בכבוד ובלי רב טורח ללכת לראותו. (ויקרא יד ב)

בעל בעמיו – הכהן בעל בעמיו להבין ולהורות, וראוי לו לנהג נשיאות שישמעו דבריו, ואין ראוי שיחלל הכנתו למקדש וקדשיו כדי לכבד מתים שאינם קרובים, שהקבורה יקרא דשכבי, אבל בקרובים הוא גם כבודו. (שם כא ד)

תשמרו – שלא יקרב זר לעבודת כהונה כמו שקרה בעוזיהו, ועבדתם – וכמו כן תשמרו שלא יקרב זר בעבודה שתעבדו, וזה יצטרך כי אמנם עבודת מתנה אתן את כהונתם, עבודת הכהונה המוטלת עליכם בלבד אתן ואשים אותה למתת כבוד ומעלה בעיני כל אדם, ובל יתאוו כולם אליה, ולפיכך צריך שתשמרו היטב. (במדבר יח ז)

לשרתו – על ידם כפרה וברכה, ועל פיהם יהיה – בקיאים בדרכי בני אדם ומזגיהם, ואולי יכירו הרוצח בדרכיו ומעלליו. (דברים כא ה)

אל הכהן – אף על פי שאינו גדול בחכמה תדבר עמו בכבוד, שאתה מביא דורון לה' בעל הקרקע. (שם כו ג)

והכהנים – שיתפם להזהיר על העיון בתורה, ועל הכהנים מוטל ללמד. (שם כז ט)

המחטא אותה – המטפל בתקון החוטא להעביר חטאו ולעשות טהרה מהטומאה, ולא די שאוכל מבשרה בעולם הזה, אלא יאכל הזכות לעולם הבא, ואפשר שבשעת הסמיכה יאמר לו הכהן דברי תשובה, וזה שאמר אשר יגע בבשרה, שיטפל להשיבו עד שנוגע בבשרו כמלקות וסיגופים. אשר יזה – ושיוריד דמעות, על הבגד – לבוש רוחו שהפשיט בהעוותו… (ויקרא ו יט)

כי את לחם אלקיך – קדושתו מצד שמקריבים לחם ה' ולא מצד עצמם, שמצד זה אין להם מעלה על ישראל, שגם הם רק קדושים בכתיב חסר… וגם אינו מקיל להם מפני קדושתם, ואדרבא בת איש כהן וגו' תשרף. (שם כא ו)

לא תבשל – גם הגדי והחלב מבהמה יצאו, ולמה יפרידם, אלא א-ל דעות ה', והפרידם, וכן לא יהרהר על הבדלת הכהנים ולוים מישראל ונתינת המעשרות להם. (דברים יד כא)

…ולכן נגשו הכהנים שעל ידם בא השפע, ויסלקו בתפלתם טומאת העוון המקטרגת ויביאו ברכה, שכח הכהן הוא לומר טמא וטהור כבנגעים, וכן בכל ריב יסלקו ההיזק ויביאו שלום. (שם כא א)

מדרש שמואל:

והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב, כי שלשה כתרים אלה אשר זכר ה', והיסוד לכלם הוא הכתר תורה, והשנים האחרים הם הממציאים הדרך להשגת הראשון, כי כתר כהונה הוא אשר נתן לאהרן ולתלמידיו אחריו שהיה אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן אל השלימות הראשון הנכלל בתורה, ונמצא שהכתר השני שהוא כתר כהונה היה סבת קיום הראשון, והוא כתר תורה, כי הכהנים הם היו המדריכים לבני אדם לשלימות וקיום התורה… (אבות ד יז)

מהר"ל:

אהרן אחיך הלוי – הוא יהיה כהן, שהוא שליח ישראל לאביהם שבשמים. (גור אריה שמות ד יד)

בימים ההם – הרמב"ן הקשה מה שנא כהן חשוב או לא לענין המצוה, ונראה שרוצה לומר אני מצוה לך להביא הבכורים לכהן שיהיה בימים ההם להוראה, בין ראוי כראשונים בין לא, וכן אתה צריך לנהוג בו כבוד, וקרא דלעיל הוא לשמע לו, וכאן הוא לכבדו. (שם דברים כו ג)

…כי כתר תורה הוא כנגד השכל, וכתר כהונה כנגד הגוף, כי הכהונה מעלת וקדושת הגוף, שהרי הכהן נולד בקדושה, והכהונה תולה בטפה שנולד מן הכהן, וזה ההפרש שיש בין הכהונה ובין כתר מלכות, ובין כתר תורה, כי כתר הכהונה קדושת הגוף, ולפיכך הנולד מן הגוף הוא גם כן קדוש, רק אם חלל זרעו… ולפיכך הבן יורש את הכהונה. והנה כתר כהונה שנתן השי"ת לישראל הוא כנגד מה שבאדם קדושה בגוף, ולפיכך המומים פוסלין בכהנים… אמנם ראוי לך להבין דבר זה שאמרנו, כי יש לכהנים קדושת הגוף, שהכוונה בזה, שהגוף שלהם נמשך ממדריגה עליונה אלקית, כי גם לגוף האדם יש מדריגה עליונה כאשר תדע ותבין מן רמ"ח אברים של אדם, והכהן שהיה כהן צדק ראשון הוא אברהם אבינו, ואמר הכתוב עליו אתה כהן לעולם, ומספרו רמ"ח כמספר אברי האדם. וכל אלו דברים מופלגים בחכמה, ואין להאריך… (דרך חיים פרק יג)

ובמסכת הוריות, כהן קודם ללוי וכו'… ורוצה לומר אף כהן שהוא קדוש אין מעלתו כמו מעלת תלמיד חכם, כי הכהן אין קדושה שלו נבדלת מן הגוף, שאם היתה נבדלת לא היה יורש דבר זה מן האב, כי הוא אביו מצד הגוף, כדאמרינן בהמפלת, ואינו אביו מצד הנשמה הנבדלת, ולכך אם האב תלמיד חכם אינו מוליד בן תלמיד חכם, ואילו האב כהן מוליד בן כהן גם כן, וכל זה מפני כי התלמיד חכם אשר יש לו שכל נבדל מן הגוף, והאב הוא אב לבן מצד הגוף, לכך אם האב תלמיד חכם, בשביל זה לא יוליד בן תלמיד חכם, והכהן קדושתו אינה נבדלת מן הגוף, לכך אם האב כהן, הבן גם כן כהן. ולפיכך הממזר, אף כי יש לו פחיתות מצד הגוף מצד הטיפה פסולה שיש בו, מכל מקום אם הוא תלמיד חכם אין לו חבור וצירוף אל הגוף, והוא קודם לכהן גדול עם הארץ… (נתיב התורה פרק יא)

… ואותו כהן, שהיה ראוי לפי קדושת כהונתו שיהיו דבריו גם כן בקדושה, והוציא דבריו בענין מאוס, לומר זנב הלטאה על הקדשים, היה זה שלא נולד בקדושה רק על ידי דבר ערוה, שהיא מאוסה ומגונה, ולכך היה מוציא לשון כזה… וללשון אחר דמצאו בו שחץ פסול, פירוש גיאות פסול מצאו בו, ורוצה לומר, כי מפני גאותו אין ראוי לכהונה, כי העבד צריך שיהיה עבד נכנע, וכאילו אינו מודה בעבודה, והגאוה היא תועבה גשמית, וזה שמוציא דבר מגונה מפיו אשר אין ראוי אל השכל הוא תעוב ופחיתות גשמי, ובשביל גאותו אין ראוי לעבודה, וזה פסול גמור. (נתיב הצניעות פרק ג)

כל כהן שיש לו עזות מצח אל תהרהר אחריו, וקשיא מאי שנא כהן מן אחר… אמנם עיקר פירושו, כי ישראל נמשלים כאלו היה איש אחד, וכמו שיש לאדם אברים מתחלפים, יש אברים חשובים ויש פחותים, כך יש באומה ישראל מדריגות מתחלפות, המלך שבהם דומה ללב שהוא מלך האברים, העינים הם סנהדרין, כדכתיב (במדבר ט"ו) אם מעיני העדה נעשתה לשגגה וגו', אלו סנהדרין, והכהנים הם כנגד המוח עם המצח, אשר שם הנשמה הטהורה כנגד הכהנים שהם קדושים וטהורים, ובמוח השכל, וזהו מדריגת הכהנים, דכתיב (דברים ל"ג) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, ולפיכך כל כהן שיש בו עזות מצח אל תהרהר אחריו, כי כאשר מקבל הכהן דבר מה מן העזות הוא עזות מצח לגמרי, כי כל כח שלהם הוא המצח עם המוח והוא מקבל העזות. ועוד כי אמרו גם כן במסכת ביצה (כ"ה ב') ג' עזים, ישראל עזים שבאומות, והכהן בישראל כערך ישראל אל האומות, וכמו שישראל הם העזים באומות, כך הכהן עז בישראל. והטעם כי כל הנוטה אל החומר הוא מתפעל ואינו עז, ישראל אשר הם נבדלים מן החומר יש בהם כח עזות כמו האש שהוא פועל בתוקף… (חידושי אגדות קידושין ע ב)

רמח"ל:

עיין אדיר במרום עמוד סא והלאה.

כלי יקר:

בני אהרן – קדוש ה', וממנו הקדושה לבניו, אבל הם קדושים ממנו על ידי אמצעי, ולכך מצד חלק קדושה שקבלו ממנו אין להם לטמא למתים רחוקים, ומצד שרחוקים קצת ממקור הקדושה הותר להם להטמא בקרובים, שדי לעבד להיות כרבו, שגם הקב"ה מתעסק בקרוביו, כמו שכתוב ויקבר אותו בגיא. (ויקרא כא א)

אור החיים:

וגם הכהנים – הגם שיש להם מעלה, בערך מקום זה כאילו אין להם קדושה. (שמות יט כב)

וקדשתו – לשון יחיד, שאזהרה זו שאם לא רצה לגרש שמלקין ומיסרין אותו עד שיגרש, ומקפיד על כל יחיד, אף על פי שיש עוד הרבה כהנים. יהיה לך – הוא שלך לכופו על כך, כי קדוש – אע"פ שקדושה נקנית ברצון ולא בכפיה, כאן הוא שלא לאבד קדושתו. מקדשכם – שעל ידי הכהן אני משרה שכינתי, ואם אין כהן אין מקדש ועבודה במשכן. (ויקרא כא ח)

לכן – והנה נראה בעיני האדון ב"ה לתת כהונת פנחס דרך מתנה ולא כמחילה על הקנס שלא נמשח, כדי שיהיה כהן מצדו ולא מצד הענף שבא ממנו לתפארת לו, וזהו הנני נותן, וכנגד שמתנה צריכה קנין אמר לשון שבועה, לכן, וכנגד המעוררים אמר בריתי שלום, וכנגד המיחוש שאינה אלא לפנחס אמר לו ולזרעו, וכבר העירותיך שהכהונה היא נפש, והבטיחו שישתלשל בזרעו ענף זה הקדושה הנקרא כהונה. (במדבר כה יב)

תניא:

והנה כל בחינות ומדרגות אהבה הנ"ל הן מסטרא דימינא, ובחינת כהן איש חסד, ונקרא כסף הקדשים, מלשון נכסוף נכספת לבית אביך. אך יש עוד בחינת אהבה העולה על כולנה כמעלת הזהב על הכסף, והיא אהבה כרשפי אש מבחינת גבורות עליונות דבינה עילאה, דהיינו שעל ידי התבוננות בגדולת אין סוף ב"ה דכולא קמיה כלא ממש חשיב, תתלהט ותתלהב הנפש ליקר תפארת גדולתו ולאסתכלא ביקרא דמלכא כרשפי אש שלהבת עזה העולה למעלה… על ידי תגבורת יסוד האש האלקי שבנפש האלקית, ומזה באה לידי צמאון, ואחר כך באה לידי כלות הנפש ממש, והנה מכאן יצא שורש הלוים למטה, ולעתיד שהעולם יתעלה יהיו הם הכהנים… (פרק נ)

הכתב והקבלה:

ברית מלח – פירוש שהמלח מורה על התערבות של יסוד האש והמים, וכן כאן הברית על תערובת הכהנים העובדים וישראל המספקים מחיתם בכ"ד מתנות כהונה. (במדבר יח יט)

בריתי שלום – האדם הוא שלם כאשר קיים את המצוות המוטלות עליו, בן נח על ידי ז' המצוות, הישראלי כפי ערך ומדרגת נפשו צריך לקיים יותר, ולמעלה ממנו הכהן, שנפשו מוכשרה בכוחות בשיעור יותר רב, וגם פנחס נשתנתה נפשו על ידי פעולה זו, וקיום מצוות הכהנים הוא שלומו, רוצה לומר שלמות נפשו. (במדבר כה יב)

מלבי"ם:

ויניחהו אהרן – אולם אהרן ראה ויבן לדעת שלא בעבור העבודה לבד ניתן לו המן התמידי, כי עקר המבוקש היה לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' כנ"ל, כי הכהנים נתייחדו אל עסק התורה, כמו שכתוב יורו משפטיך ליעקב, כי שפתי כהן ישמרו דעת, ועל כן הניח את המן לפני העדות ללמד שבעבור התורה הנתונה בארון העדות יזכה להיות מאוכלי המן. (שמות טז לד)

ואתה הקרב אליך – באשר ראה ה' לבחור באיש אחד אשר יהיה אמצעי בין ה' ובין ישראל, להיות מבני היכלו פנימה ושליח העם כולו בעבודת ה' וההוראה, ומצא את אהרן מוכן מצד סגולת נפשו להמעלה הגדולה הזאת הוא וזרעו אחריו, כי כל הנפשות לו הנה… ומעתה יהיה אהרן האמצעי בין ה' ובין עמו בהעלאת העבודה וריח ניחוח העולה מעבודת ה' מלמטה למעלה, כמו שמשה היה אמצעי להוריד את התורה מלמעלה למטה… (שם כח א)

הנה בארנו שיש הבדל בין שם "בני אהרן" ובין שם "הכהנים", ששם בני אהרן כולל כל מי שהוא מבניו, והבעל מום לפעמים יתואר בשם כהן ולפעמים לא, ועל פי זה בארנו שם שיש הבדל בין אם אומר בני אהרן הכהנים, ובין אם יאמר הכהנים בני אהרן, שאם יאמר תחלה שם בני אהרן, שכולל הכל, בא שם הכהנים אחריו למעט שם בני אהרן, לא כל בני אהרן רק הכהנים הכשרים, וממעט חללים ובעל מום, אבל כשאומר הכהנים בני אהרן, שבא שם בני אהרן לרבות, לא דוקא כהנים, רק הוא הדין כל בני אהרן, מרבה בעל מום, כיון שהם בני אהרן… (ויקרא יג ב)

קדושים יהיו – אחר שהזהיר את ישראל בכלל שיקדשו את עצמם מטומאות המאכלות ומאיסור העריות ויתר התועבות… הזהיר את הכהנים בקדושה יתירה נוסף על קדושת ישראל, ודבר בלשון נסתר קדושים יהיו, שהוא האזהרה לבית דין שישגיחו על זה ויכריחו אותם אל קדושה זו, להזהר מן הטומאה והקרחה והשריטה. ובאר הטעם כי את אשי ה' וגו', רוצה לומר שזה הסבה הגורמת שמוכרחים להתקדש בקדושה עליונה, כי הם משרתי אלקינו… (שם כא ו)

ובני אהרן – עתה למד דעת את העם מי יהיה התוקע ומי יהיה המטיף את העם לתשובה, שלא כל אדם יטול העטרה הזאת לעצמו, להיות נאה דורש אם אין נאה מקיים, כי התוקע והמוכיח את העם והשליח העומד לאמצעי בינם ובין ה' ללמד עליהם זכות וצדקה צריך להיות מבני אהרן הכהנים, שבני אהרן היה מדתם מדת אהרן לאהוב שלום ולרדוף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, והכהן היה מדתו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו אז מלאך ה' צב-אות הוא, להיות מלאך מליץ בינו לבין העם. (במדבר י ח)

ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם – כבר פירשתי בספרי למעלה שזה קאי על בית דין של כהנים, שהם היו משגיחים שלא יעשה שום דבר השייך למזבח רק על ידי הכהנים… ופירש לפי הרמז למבית לפרוכת יהיה מקום בית דין של כהנים הבודקים… (שם יח ז)

בארצם לא תנחל – הנחלה שייך בארץ והחלק שייך אף במטלטלין שלא יחלקו עם אחיהם בשלל בעת כבוש הארץ… (שם שם כ)

לכהנים – כי היה לפני יריחו למלחמה, וכששמע הנסים ציוה שהכהנים ישאו הארון. (יהושע ו ו)

הכהנים לא אמרו – שתפקידם להוריד שכינה למקדש. (ירמיה ב ח)

הסיר המצנפת – בעת שהיו מכבדים הכהונה היה ה' מרים גם כבוד המלכות, ואתה רוצה להשפיל הכהונה ולהגביה המלכות, זאת לא תהיה. (יחזקאל כא לא)

לכהנים שומרי – שלעתיד לבא יכהנו רק בני צדוק שלא עבדו עבודה זרה, ושאר הכהנים יהיו לשמור, ונראה שכהן שאינו בר עבודה מותר לשיר, שהיא עבודת הלוים, או ששוררו בכלי, שלזה מותר גם ישראל. (שם מ מד)

כל נבלה – אולי יזהיר מפני מה שנראה כנבלה, המסוכנת, שיזהרו ממנה לעתיד לבא. (שם מד לא)

יחי לבבכם – הכהנים אוכלי הקרבן יקבלו שפע רוחני מהמזון הקדוש. (תהלים כב כז)

רש"ר הירש:

והוא כהן – הכהן פועל בתורה, בדוגמה ובמעשים סמליים, הוא משפיע על האדם וסביבותיו, שיהיו "כן", הולמים את רצון ה', מוכנים ומזומנים לעבודתו. אין זה תפקיד הכהן להתאים את הא-ל חלילה לצרכי האדם, על פי ההשקפה המודרנית, "לספק את צרכיו הדתיים של האדם", אלא תפקיד הכהן להכשיר את האדם ולהתאים אותו לרצון ה'. (בראשית יד יח)

כי נכמרו – הכהן והפולחן היהודי אינם מכוונים לעורר רגשות אפלים באדם, המקדש היהודי פונה בראשונה לשכל… "התפלל" רוצה לומר שפוט פנימי של האדם את עצמו על ידי השכל, ולא בכיה מכוונת לפני השי"ת, מבלי כל כונת שפור אמיתית של האישיות-דבר שאליו מכוון הכומר האלילי, הרוצה לקשר ולעכב בעד השכל, על ידי התעוררות רגשות, רגשות אין להם כיוון מסוים, הם מבטאות אי שקט או תוצאה של קנאות עיוורת. (שם מג ל)

הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו – על הכהנים לזכר שעליהם להתעלות למדרגה של כוננות מוחלטת לה', דבר שיכשיר אותם להנהגת העם. (שמות יט כב)

לכהנו לי – "כהן" בבנין פיעל פירושו בכל מקום, לשרת בכהונה, ולא למנות אדם לכהונה. כך ויכהן אלעזר… (שם כח א)

לקדש אותם – ההכנה למקצע החדש דורשת הבדלה מן ההוה השונה במהותו ממצבם בעתיד. פר – הכהן צריך לפעל במשרתו, על כך רומז הפר, ועליו להיות תמיד על המשמר בכל הרצינות המיוחדת למשרתו, ולכן הפר הזה חטאת. ואילים – הכהן הוא המורה דרך לעדה, כך שמשרתו דורשת ממנו הופעת כבוד, עליו לחתור בכך לשלמות ולהתעלות, ולכן האיל עולה. בתור שכזה יש לכהן גם מעלות ויתרונות, ולכן איל אחד מלואים. ולחם – נקרא גם כן חלות לחם שמן, שעשיתו על ידי חליטה ברותחים אפיה וטגון. המנחה דורשת גם מדה כפולה של שמן, רביעית הלוג (מנחות ע"ח א'), הדבר מציין את העושר החמרי הקשור בכהונה. אמנם אין לכהן בעצמו בסיס חמרי איתן, מתנות כהונה ניתנות למי שהבעלים רוצים לתתם, ומהם גם מתנות בלי שיעור קבוע כחלה ותרומה. מתנות אלו ינתנו לכהנים במדה שאישיות הכהן מגשימה את דבר ה' בהופעה מאירה כלפי העם, על ידי כך יהנה גם הכהן נושאו ומייצגו מהכרה וכבוד מצד העם. מצד שני מזהירות המנחות את הכהן לבל ישתמש בכהונתו כדי להשיג מותרות, עליו להסתפק ברקיק הפשוט כמו בחלה העשירה. (שם כט א וב)

גם הפעם התנאי הראשון הוא, ביטול הישות העצמית ועקירת המגמה של קיום האדם למען עצמו. אולם לפני זריקת הדם על המזבח, ביטוי לשאיפת ההתעלות כמו בקרבן העולה, יותן מן הדם שנתקבל בכלי קודש, על האוזן, היד והרגל של הכהנים למען יתנו דעתם על מעמדם. אוזנם-קליטה רוחנית, ידם-עשיית מלאכה, רגלם-שאיפת התקדמות, כל אלה תחומים שבעיקר בהם חייבת אישיות הכהן להוכיח את עצמה, שעה שהיא צועדת בראש הציבור… (שם שם כ)

על חטאתו – …כי אין הכהן הגדול מוסמך להורות כבית דין הגדול, אך הוא סמל אחדות הצבור ובית הדין. עובדה זו עומדת בנגוד לדעות על הירארכיה של הכהונה בישראל. אמנם מצוה שיהיו כהנים בבית דין, אך גם אם אין בו כהנים ולוים בית הדין כשר. תפקיד הכהן הוא להורות ולהשיב מעוון, ולא לצוות, כפי שהגמרא דורשת על הפסוק כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' (מלאכי ז' ב'), משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום וכו'… האורים ותומים היו מיוחדים להוראה במקרים מיוחדים בעלי חשיבות צבורית, על הכהן מוטל איפוא להמחיש וליישם בחייו את הוראת בית הדין, ולהיות מופלא בהוראה, כפי שכל חייו צריכים להיות בשלמות האפשרית… (ויקרא ד ג)

ואת שוק התרומה – שוק וחזה אינם לכפרה, כי אם ניתנים כהכרה בתפקידי הכהן. החזה מציין את החשיבה והרציה, שעליהם לעמד תחת השפעת הכהנים נושאי התורה, השוק מציין את העמדה והכח החמריים, שעליהם להיות מורמים אל ה' לרוחני מוסרי על ידי הכהן, וכן את העמדתם לרשות הכהן… (שם ז לב)

כאשר ציויתי – משה היה נוכח לכהנים בשעת המלואים כמביא דבר התורה, וכן לדורות הכהן עומד תחת מורה ההוראה, הכהונה היא למען קיום התורה ולא למען הוראתה, ומכאן הדין בהוריות י"ג א', ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. (שם ח לא)

איש מחתתו – חטאם היה שלא פעלו ככהני העם, כי אם מתוך הכרת ערך עצמם, הם לקחו איש מחתתו, ולא כלי שרת משל צבור. (שם י א)

יין ושכר – חלול העבודה וחיוב מיתה עליה בשתית רביעית יין, וביותר מרביעית מיין מזוג. עבודת ה' והסמליות שבמקדש מדברים אל השכל הבהיר של האדם, ולא אל השטח האפל של רגשות ודמיונות… לפני גויות אחיהם המתים הוזהרו להיות רק עבדים, ולא הוזי הזיות, כבפסוק כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. (שם שם ט)

…אמור אל הכהנים כאל בני אהרן, הסבר להם, שכהונתן נובעת מהיותם בני אהרן, ידעו וישיבו אל לבם שכהונתם לא באה להם בזכותם, אלא היא נתונה להם מלידה. הכהונה היא תפקיד הנמסר לאדם מלידה, הכהן נולד ומתחנך לתפקיד זה, למען ימלא בו את תוכן חייו שלעתיד. בהיותם כהנים-עוד יראו עצמם כבני אהרן, וכן יראו את בניהם ככהנים שלעתיד, ויחנכו אותם למצוות שבלב. לכך רומז גם סדר המילים המצוי רק במקום הזה, "הכהנים בני אהרן", ואילו בשאר מקומות כתוב "בני אהרן הכהנים"… ומעיר על כך הרא"ש בהלכות קטנות שלו, "ולכן שינה הלשון כאן, שבכל מקום נאמר בני אהרן הכהנים, וכאן נאמר הכהנים בני אהרן, להזהיר הכהנים על בניהם"… (שם כא א)

קדושים יהיו – לא רק במקדש, כי אם גם חוצה לו ישאו רק את סמל החיים והרצון החפשי, והכח הרענן הבלתי מוחלש שבאדם, שלא יגרמו לחלול השם. (שם שם ה)

אשר בו מום לא יקרב – …אין האלקיות בעיקר נחמה עבור השבורים והרצוצים, כי אם עבור האדם השלם במלא כחות החיים, הכהנים צריכים לסמל את ההשפעה המונעת של התורה, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, בקרבת השי"ת לא יתכן איפוא שישרת בעל מום, כי הוא אינו יכול לייצג שם את עובד ה', וגם אינו יכול לייצג את עמדת המוצא ממנה יתקרב האדם לבורא-מתוך שבר החיים, כדי להשיג שם שלמות… (שם שם יז)

פעמים אחדות נאמר בפרק זה על הקדשים "קדשי בני ישראל… אשר הם מקדישים לי", אם אין אנחנו טועים, הרי כאן אזהרה לכהנים לבל ישגו ביהירות רוחנית, אל יראו את עצמם כנושאים עיקריים של המקדש, ואל יתייחסו בזלזול אל הזרים ההדיוטות… (שם כב ג)

ושמרו את משמרתי – הבעלים מרימים את התרומה, ראשית ברכת ה', לשבט הרוחניות. בזה הישראל מכיר בעליונות התורה ומוסדותיה, שעליו לעמוד תחת מרותה, וכן כל נכסיו. לכהן מזכירה התרומה שתפקידו הוא לשמר ולהעמיד את כל אישיותו בכל מצבי חייו לשרות, אמנם מן התורה עיקר פרנסת הכהנים על תרומת מעשר הקבועה, כדי להזכירם את מקור מחצבתם משבט הלוי, השבט שלא החניף לעם, כי אם התקומם בשעת הצורך ונלחם בעם. (שם שם ט)

והשיאו אותם – …גם לכהן אסורה התרומה בטבלה, כי גם הוא עומד תחת חוק התורה. לחם משמרתו, התרומה, מזהירה אותו לחיות את חייו בטהרה ולהיות לדוגמה. מענין בקשר לזה גם תפקיד האשה, ביתו זו אשתו, עליה לקבל על עצמה את מקצע בעלה, ואף אחרי מותו אם היא מחנכת את צאצאיו כהוגן, היא עומדת בתפקידה… (שם שם טז)

אל משה ואל אהרן – …במקום בו משתף את אהרן בדבור יש למצוה למשך ולחנך את האדם למלוי והגשמת המצוות, שזהו בעצם תפקיד הכהן בישראל… (במדבר ב א)

כל הקרב – …ובאמת אין הבדל כה גדול בין כהן לישראל, כי ביאה ריקנית בכהן חייב מיתה, וכדי לבנות במקדש או להוציא את הטומאה מותר גם לישראל להכנס לשם בשעת הצורך… ההבדל ביניהם הוא רק בנוגע לעבודה בבית המקדש, שהיא בכהנים בלבד… (שם יז כז)

כל תרומות – על ידי המתנות מורם הכהן מהעם לחיות חיים לדוגמה במרום פסגת המוסר והקדושה, ומתוך הקדשת כל ישותו. (שם יח יט)

לא תחללו – על ידי התנהגות בלתי ראויה, כבבכורות כ"ו ב', הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הגרנות אין נותנים להם תרומה ומעשר בשכר, אם עושים כן חיללו וכו'. (שם שם לב)

…תפקידי הכהונה בדרך כלל הם, הוראה מחוץ לכתלי בית המקדש, וכפרה על שגגות המקדש, הזדון ניתן בדרך כלל לשיפוט בית הדין, זאת אומרת עליהם לחנך ולהשגיח שהחיים יתנהלו במכוון ובזהירות, ולכן אין מקום לרוצח בשוגג בתוך חוג הכהן הגדול. (שם לה לד)

משה ואהרן בכהניו – גם משה שרת במקדש, כהן הוא מלשון כן (כ"ף פתוחה), הפועל על ידי הוראה, דוגמא אישית, או מעשה סמלי על אנשים ויחסיהם, בהתאם לרצון ה'. (תהלים צט ו)

העמק דבר:

הקרב אליך – שמעלתו קרובה לשלך, כי ישראל צריכים גם לכתר עבודה. בניו אתו – ואין להם כהונה מצד עצמם, הגם שהם צדיקים וגדולים, וזו היתה טעות נדב ואביהו. (שמות כח א)

ומשחת – כתרגום אונקלוס ותרבי, שמשמעו גבהות הנפש, שהבגדים עצמן גרם להם לבד שמן המשחה. (שם כח מא)

הכהנים בני אהרן – ולא כהן סתם, שגם גדול בעירו מיקרי כהן, כמו ובני דוד כהנים היו. בעמיו – עם הוא קבוץ אנשים במנהג מיוחד, ותחת הכהן נטפלים קבוצי עם. (ויקרא כא א)

קדושים יהיו – פרישות מאנשים לשם ה' בכל ענין שמתקדש שם שמים על ידי כן, שיהיו מצוינים במדות ובצניעות, ולא שיהיו מובדלים מאנשים בדבר, שזו התרברבות. לחם אלקיכם – שעל ידי הקרבן מתחבר עם בני אדם המוכשרים לכך, ומפרנס עולמו. והיו קדש – הבטחה שיהיו קדושים בעיני העם. (שם שם ו)

והקריב אליו – מבריאת שמים וארץ נשמת אהרן מסוגלת לכהונה, והלוים להיות נבחרים לשמו, ועל ידי העגל נתגלה הענין. (במדבר טז ה)

המעט מכם – שאתם מוכשרים להשיג רוח הקודש ונבואה על ידי שהבדילכם למשכן ולעמד לפני העדה – בכל דבר שבקדושה, בין אדם למקום, ובקשתם גם כהונה – זה מורה שאינו משום שאתם מבקשים חסידות ואהבת ה', אלא משום כבוד הכהונה, וזה קל בעיניכם? ולמעלת הכהונה ראוי רק מי שמעשיו רק לשם שמים ולא לכבוד עצמו. (שם שם ט)

והשיכותי מעלי – …ויש לומר עוד שציוה להניח לפני העדות להראות שבחירת אותו שבט אינה במקרה מפני שהבכורים טעו בעגל וכו', אלא מעיקר הבריאה היה כן, אלא שלא יצא לאור עד שנתגלגל מכמה סבות, ובזה תשוך תלונתם על ה', שהרבה סבורים שלבקשת משה ואהרן נעשה כן, ויהיה מקום להתלונן עליהם. (שם יז יט)

ויוצא פרח – היה נמצא על המטה גם הציץ וגם שקדים, וכבתוספות יומא נ"ב מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, משמע שנתקיימו, ובאו לאות שקדים, שהמערער על הכהונה עונשו ממהר לבא, והפרחים על הלוים, שהמערער יגיע לו גם כן עונש, והמערער לא יגיעו עונשו מיד במיתה, אלא יענש באיזה עונש גלוי, ואם לא ישוב יגמל עונשו. (שם יז כג)

ברית מלח – וכן הכהונה אם משתמשים בה במדה היא זכות, ואם במדה גדושה היא למשחית. וחלק לא יהיה – הביזה שהיא לתענוג, כי עבודת ה' ושקידת התורה היא הנאתם. (שם יח יט וכ)

הכהנים – היינו שופטים הדנים בדמוי מלתא למלתא (דבר לדבר), והשופטים – דיינים הדנים בכח החקירה, על פי חוקי התלמוד. (דברים יט יז)

לכהנים הלוים – …ובארנו שלשון רבים כשמדבר אל יחיד, אם כן פסוק א' מדבר רק לכהנים, ואמר שגם כהן עם הארץ אף שאינו משוקע באהבת ה' לא יטול חלק ולא יהיה נשכר, אף שנמאס מלכהן, כבהושע ד'. (שם יח א)

הכהנים בני לוי – ביארנו שהמה כהנים תלמידי חכמים דוקא… והיינו שהכהנים שומרי תורה, וכל מילי דמתא עלייהו רמיא, כבמועד קטן ו' א', ואם כן כל מקרה שבא לעיר שאיננו מצוי כל כך עליהם חל העונש, וכדאיתא במכות י"א, שהיה להם להתפלל… (שם כא ה)

משך חכמה:

וקדשתו – בש"ע קכ"ח: אסור להשתמש בכהן אם לא מחל, והגר"א כתב על זה, דלא כהרמב"ם ספר המצוות מ"ע ל"ב, שכתב ואפילו ימאנו לא נשמע מהם, אם כן אין בידו למחול, והיא מחלוקת בתוספתא סנהדרין פ"ג גבי כהן גדול שרצה לרחוץ עם אחרים, ושם אמנם פסק הרמב"ם דמותר לו לרחץ, שזו רק תוספת קדושה שנהגו בו, אבל מה שכהן הדיוט קדוש מזר לא מצי מחיל… (ויקרא כא ח, וראה שם עוד)

והזר הקרב – ומדוע לא הרגו את עוזיה, לדברי רבי עקיבא שזר ששמש במקדש בחנק? ולרבי יוסי בר יהודה חבר אינו צריך התראה? נראה דנשיא ככהן גדול, ונידון בע"א, ומשנצטרע אי אפשר להביאו לתוך לשכת הגזית שבמקדש. ולרש"י נראה שרק בקש להקטיר, ואם כן היה חולק על הכהונה, שדינו בצרעת. (במדבר יח ז)

שפת אמת:

הנס והישועה בחנוכה נעשה על ידי הכהנים, כי מדת הכהן לקרב בני ישראל להקב"ה, כדאיתא באהרן, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ולפי שעמדה מלכות יון הרשעה להשכיח תורה ומצוות מבני ישראל, לכן הכהן גדול מסר את נפשו ועלתה בידו, והתקין עוד הכנה לדורות בימי חנוכה, שהימים מסייעים לקרב לבות בני ישראל לשמים, וזה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל, הוא בחינת שני שדים זה משה ואהרן… ובית המקדש היה בחינת אהרן הכהן, להיות בית מיוחד שבני ישראל מפרישין ומבדילין מקום מיוחד אליו ית"ש, וכמו כן בכל איש ישראל להיות דירה בלבו ליראת ה' ואהבתו, ואהרן מסר נפשו לקרב בני ישראל לאביהם שבשמים והשפיל עצמו לשפלים מבני ישראל לקרב לבם, וכמו כן מתתיהו כהן גדול אחריו הניח הארה לדורות השפלים, ועליו נרמז ושם דרך, המדליק נרות במבואות האפלים שבשביל זה זכו למלוכה בני חשמונאי… (חנוכה תרנ"ז)

במדרש ואתה תצוה וכו'… והנה אהרן הכהן נבחר להיות עובד ה', והיה זה לטובת בני ישראל אחר החטא, שהיה בהם תערובות טוב ורע, היה עצתו של הקב"ה להיות בוחר אדם מיוחד לדורותיו אחריו להיות טהור, ועל ידי זה ימשך מכחו טהרה לכלל ישראל, וכמו כן יש ללמוד אשר טוב לאדם ליחד מדה מיוחדת ומצוה מיוחדת לעשותה תמיד בשמירה עצומה, ועל ידי זה יוכל למשוך הארה ותיקון לכל המדות, וזה שאמר במדרש ממנו יתד וכו', שעל ידי בחירת אהרן היה יתד קבוע לבני ישראל, כי הקב"ה הרים אותו שיהיה נפש מכל דבר רע, וממילא על ידי זה היו יכולין בני ישראל לחזור תמיד להתדבק בהבורא ית'. (שמות תצוה תרל"ח)

בגמרא ומדרש תרומה שלשה זרים… והענין הוא שכל אלו הם מעוררין וממשיכין עזר וסיוע מעולם העליון, שהכהן יש לו כח לעורר בעולמות עליונים על ידי עבודה שלו, וכמו כן מלך ישראל, וכמו כן תלמידי חכמים העוסקים בתורה לשם שמים, וזה פירוש הכתר, שהוא אור מקיף ומאיר למעלה מכפי מדריגת גוף האדם… (שם שם תרמ"א)

במדרש ואתה תצוה וכו'… וכמו כן על ידי עבודת הכהן בבית המקדש נתקנו נפשות בני ישראל לקבל הארה עליונה כענין המצות, ולכן כתיב לשון תצוה, וכתוב יערוך וגו' מערב עד בוקר וגו' ודייק מו"ז ז"ל דלכן כתיב בלשון הערכה, כי עיקר הדלקה היה בכח עליון, וכמו שכתוב שתהיה עולה מאליה, רק שעל ידי הערכת הכהן בא ההארה… וכמו כן נאמר בעבודת הכהן בבית המקדש, שעל ידי זה נתקן מעשה בראשית ממש, ולכן נקרא קרבנות שנתקרבו התחתונים לעליונים בכח עבודת הכהן… ואהרן שושבינא דמטרוניתא, והוא קירב התחתונים לעליונים והוא שלוחם של בני ישראל, לכן כתיב מערב עד בקר. (שם שם תרמ"ז)

במדרש, כשאמר הקב"ה ואתה הקרב וכו', הרע למשה וכו'. והענין הוא כי מוכן היה משה רבינו ע"ה להיות כהן, ואז היה העבודה במעלה גבוהה יותר, כמו שכתוב אני אמרתי אלקים אתם, שהיו בני ישראל מוכנים ממש כמלאכים, ואחר החטא היה התיקון במדריגה נמוכה מזה, וכל בגדי כהונה שהיו להיות נדמה הכהן כמלאך ה'. אבל מקודם היה עצם האדם מתלבש במלאכות ה', ולכן משה רבינו ע"ה שימש בלי בגדי כהונה… ולכן בפרשה זו לא נזכר שמו של משה רבינו ע"ה, כמו שאמרו חז"ל שאמר מחני נא וכו' והענין כנ"ל כי משה רבינו ע"ה אמר אם תשא חטאתם להיות נמשכין אחר מדריגה שלו, ואם אין נתרצה להיות הנהגה שלהם במדריגה קטנה שלא על ידו, ועתה שנאמר לו הקרב, שזהו בחינת אהרן בחינת תקרב, שהיא מדת בעלי תשובה, ולא נתקיים לגמרי נשיאות חטאם להיות בבחינת תבחר, שהוא בחינת משה רבינו ע"ה בחיר ה', לכן הרע לו ולא נזכר שמו בפרשת לבושי אהרן, שהיא מדריגה נמוכה מבחינת משה רבינו ע"ה… (שם שם תרנ"א)

בפסוק קרב אל המזבח… וב' צדיקים אלו היו מוכנים להיות עובדי המקדש, דכתיב משה ואהרן בכהניו כי הכהן השליח צריך להיות בטל לגמרי אליו ית' כמו שכתוב אצלם ונחנו מה, ופסוק אחר כתיב ואהרן מה הוא, כי היה להם ביטול הגמור, רק משה רבינו ע"ה היה עניו בבחינת צדיק גמור, ואהרן בא אל הביטול בבחינת בעל תשובה… (ויקרא שמיני תרמ"ה)

במדרש מה כתיב למעלה אוב או ידעוני וכו'… פירוש כי יש בטבע חכמות וידיעות הטומאה, ולפי רוב התדבקם במתים וטמאים יודעין אלה הידיעות, אבל בני ישראל אדרבא כפי טהרת הכהנים מכל טומאה בזה יודעין דעת עליון. וזה שאמר לא כן נתן וכו'… (שם אמור תרמ"ט)

במדרש מה כתוב למעלה כי יהיה בהם אוב… כי בחינת אהרן הכהן הוא היפוך ממעשה אוב, שהוא כח הטומאה ויציאה מתחת יד רשות הקדושה, ובחינת אהרן לבטל הנהגות הטבע להתמשך אחר הנהגה עליונה, ולכן זכה להיות שואל באורים ותומים על פי ה', ועליו כתיב עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו… אבל בחינת אהרן הוא להיות בני ישראל כלים למשוך אחר הנהגה זו, כענין שנאמר לכתך אחרי במדבר, משכני אחריך נרוצה, ומדה זו מיוחדת לאהרן שענני כבוד בזכותו… (שם תרנ"ג)

בזוהר הקדוש קרח… ובזוהר הקדש כהן קדוש לוי טהור, כי קדוש הוא מתחלתו, וטהור בא מעבודתו לדחות הטומאה, כמו שכתוב מי יתן טהור מטמא, והשי"ת בחר באהרן הכהן להיות קדוש מרחם הוא וזרעו עד סוף כל הדורות, ואין זה מעבודתו, רק מה שנתן לו השי"ת, וכן כתוב בספרים על עבודת מתנה אתן וכו' כהונתכם, שהם נשמרים מהשי"ת שלא יבואו לידי שום טומאה כלל, ועל ידיהם נמשך קדושה לכלל ישראל, ומה שאמר כולם קדושים אמת היה, אבל היה בכח שדביקים באחדות הקדושה על ידי אהרן כהן גדול שנקרא קדוש… (במדבר קרח תרל"א)

בפסוק ברית מלח עולם, פירש רש"י מספרי שבריא ומבריא אחרים וכו', שזאת המתנה שנתן השי"ת לאהרן להיות מדבק כל בני ישראל אליו, כמו שכתוב ומקרבן לתורה, דכתיב עבודת מתנה אתן את כהונתכם… ואהרן בחר לו זה הדרך וזכה בו להיות כלי מוכן בעבור כל בני ישראל, ועל זה מבקשין ואהבתך אל תסיר ממנו וכו', שאין יכולים לבא לזה רק בכח המתנה כנ"ל, ולכן נתנו בני ישראל תרומה לכהן, ובכח זה נתדבקו בשורש כמו שכתוב איש אשר יתן לכהן לו יהיה, כפי התחברות שהיה להם לכהנים זכו במדתם… (שם שם תרמ"ו)

בענין מחלוקת קרח… דידוע בחינת כהן ולוי ימינא ושמאלא, כדאיתא בזוהר הקדש, כי יש בתורה כל הדרכים, שנקראה תורת חסד ואש דת ותורת אמת, והלוים הם בחינות הדינין ואש, לכן אחר יעקב אבינו ע"ה אחלקם ביעקב וכו', שרצה שיבטלו כחם לכללות ישראל ושלא יוכלו להתקבץ כאחד בפני עצמם כי היו מכלים העולם בגודל אש הגבורה שבהם… ולכן צוה המקום ב"ה שיבטלו הלוים אל הכהנים… והכהנים בחינת המנוחה והכינוס היא בבחינת החסד, וסימנך ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו, כי התקיעה היא בחינת החסד והרחמים והתרועה בדין, ובחינת אהרן הכהן הוא תורת חסד, ולכן ניתן לו לברך את בני ישראל מצות ברכת כהנים… (שם שם תרמ"ח)

איתא בזוהר הקדש לוים בחינת ערב, וכהן בחינת בוקר… תו איתא בזוהר הקדוש לוי בחינת טהור וכהן קדוש דכתיב ואהרן מה הוא, כי עיקר קדושת הכהן בא מלמעלה, והוא רק כלי מחזיק ברכה… והוא שורש הברכה מלמעלה, לכן לא שייך לקנאות בו… ואהרן היה לו ב' הבחינות טהרה וקדושה, והנה בקטורת כתוב ממולח טהור קודש, לכן אינו יכול להקטיר רק הכהן שיש בו טהרה וקדושה… (שם שם תרנ"ח)

פסוק וישמע הכנעני… ובצל ידי כיסיתיך הוא בחינת אהרן הכהן וענני הכבוד והוא ליסוד ארץ היינו לקרב ולחבר בחינת ארץ לשמים, וזה היה עבודת הכהן בקרבנות, וזהו צריך הגנה כי כל מלחמות הרשעים על בני ישראל לבטל כח הקדושה, שרוצין לעורר בארץ… (שם חקת תרמ"ז)

במדרש, דין הוא שיטול שכרו, כי כהן בחינת אהבה וחסד, ונודע שעל ידי יראה השי"ת נותן אהבה כמו שכתוב בתניא על פסוק עבודת מתנה אתן וגו', לזאת כהונה לזרעו של אהרן לדורות, וזה מתנה, אבל פינחס זכה גם כן בדין אל הכהונה, וגם כן לדורות על ידי שכיפר על בני ישראל, על ידי זה השכר גם כן על לדורות… (שם פינחס תרל"א)

במדרש גדול השלום… ואיתא בספרים כלי הוא (ראשי תיבות) כהנים לוים ישראלים, וכהן הראש הוא המחבר אותם להיות אחד, לכן ניתן הכהונה לאהרן לאשר היה אוהב שלום ורודף שלום, ותכונת השלימות אי אפשר להשיג כראוי רק במתנת עליון, לכן כתיב בשבת מתנה טובה יש לי וכו', וכן הכהונה ניתנה לזרעו של אהרן במתנה, אמנם פינחס בא לזה בזכות מעשיו… (שם שם תרל"ז)

הנני נותן לו את בריתי שלום, במדרש בדין שיטול שכרו, כבר דברנו במקום אחר כי ענין הכהונה שניתנה לאהרן הכהן הוא מתנה מאת ה', אשר על ידי פעולת האדם בעצמו אי אפשר לבא לזה, כמו שכתוב לא יקרב איש זר וכו', והנה פנחס זכה לכהונה על פי מעשיו אמת שעל פי מעשיו זכה למתנה כמו שכתוב הנני נותן, אף על פי כן בא הכתוב ויחסו אחר אהרן, שאם שהיה על ידי מעשיו עם כל זה היה משותף בו כח האב אשר אף על פי שלא נמשח אז, מכל מקום על ידי הכהונה של אבותיו זכה למתנה זו על ידי מעשה הקנאה… (שם שם תרל"ח)

סמיכות הפרשיות הללו, כהונת פינחס וצרור את המדינים… כי עתה התחילה להיות הנהגה אחרת של דור באי הארץ, לכן היה מנין אחר, וכמו בדור המדבר ניתן להם אהרן הכהן, כך בדור זה היה כהונת פנחס, רק מקודם היה במעלה עליונה למעלה מהטבע בכחו של משה רבינו ע"ה, ולכן כהונת אהרן היתה מתנה משמים, ופנחס בדין זכה לכהונתו, כי היה לפי השתנות הדור שהתחיל עתה להיות עבודת האדם והתעוררות שלמטה בחינת תורה שבעל פה… (שם שם תר"מ)

במדרש בדין הוא שיטול שכרו… אף על פי כן נלחם מלחמת ה' כדי לקדש שם שמים ולכפר על בני ישראל, לכן ניתן לו שנית הכהונה, ובגמרא איתא, לא נתכהן פינחס עד שהרג לזמרי, ובודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ויש לפרש כי הכהונה אשר היתה מיוחדת לפנחס היתה כהונה זו שזכה לה על פי הדין כמו שכתבנו במקום אחר, שכהונה היא במתנה, אף על פי כן יש זוכין בדין למתנה זו, דהא כתוב הנני נותן לשון מתנה, אף על פי כן זכה לחסד ולמתנה זו מתוך הדין, וזו הכהונה שהיתה מיוחדת לפינחס, באה לו אחר הריגת זמרי, וכהונה ראשונה שבאה רק במתנה ניקח ממנו מטעם דקטל נפשא, אבל הזוכה על פי דין אינו יכול להפסיד אותה על ידי שום סיבה… (שם שם תרמ"א)

ובמדרש שהיו השבטים מבזים אותו בן פוטי כמו שכתב רש"י ובא הכתוב ויחסו אחר אהרן כי הכהונה ניתנה לאהרן שהיה המיוחס ביותר מבני ישראל, הוא ואלישבע אחות נחשון, ובאמת פינחס לא נמשח מצד שהיה בא מבנות פטיאל, אך עתה זכה לכהונה, ועליו נתקיים טוב שם משמן טוב שזכה להתקרב מכח מעשיו… (שם שם תרנ"ט)

שם משמואל:

והנה ידוע שמדת הכהנים היא בחשאי, ועל כן עיקר עבודתם שהיא קטורת, היא בחשאי, כמו שכתוב בזהר הקדש, וזה שבירושלמי שקלים פ"ו ה"א אין מושחים מלכים כהנים, שזה היפוך מזה… ואפשר נמי בפשיטות מפני שהם חלוקין במדותיהם, זה חסד בלי תערובת דין כלל, ומלך נכללת בו מדת הדין כידוע, והכתוב לא יסור קאי לאותם שיש להם שררה על ישראל, היינו כהנים בעבודתם, וכתיב יורו משפטיך ליעקב, להם אסור ליטול שררת מלוכה, אבל שאר שבטים אפשר שאין כאן איסור. ומעתה יש ליתן טעם על החשמונאים שנטלו לעצמם המלוכה, דהנה הם קדשו שם שמים בפרהסיא, ונעשה על ידם נס גדול מאד עד שנקבע זכר לדורות, על כן זכו נמי למעלת המלוכה כנ"ל, ואין ענין הכהונה שבחשאי מתנגד להם. וגם זאת שעשו מלחמה במדת הדין, והכרח לומר שזכו למעלה גבוהה מאד, למעלה מחלוקת המדות, ואין ענין הכהונה שוב עומד לנגדם בנטילת המלכות… (בראשית מקץ תר"פ)

יתר שאת ויתר עז, ובתרגום הוה חזי למיסב לתלתא חולקין, בכירותא כהונתא ומלכותא, נראה דתלתא חלוקין אלה מקבילין לגוף ונפש ושכל, בכורה היא ראשית, וכל ראש הוא בשכל שהוא ראשית הכל, (ובלשון המקובלים הוא נשמה), כהונה היא בנפש, שהיא המחברת את הנשמה לגוף, וכן היא מדת הכהן לחבר עליונים ותחתונים, ובקרבנות כתיב נפש, (ובלשון המקובלים נקרא רוח), מלוכה היא בגוף, (ובלשון הזהר נקרא נפש), והיא מדתו של דוד המלך… ושלשה אלה הם שלימות כל חלקי האדם… (שם ויחי תרע"ד)

…ועיין רמב"ן פרשת מריבה שאהרן הכהן לא כעס מימיו, כי בשלום ובמישור הלך מעודו, ולפי זה מובן שבאשר היה הפוך ממה שראובן איבד בשבילו הכהונה, על כן זכה הוא ונטלה. (שם שם תרע"ז)

…על כן היתה עצתו של אהרן שבראשונה צריכין לאחד כח ישראל, ואז ממילא יתבטל כח השטן ונפקחו עיניהם לראות נכוחו, ורצה לעשות פועל דמיוני להתאחדותם, והוא קיבוץ הזהב מכל ישראל ולהתיכו באש לעשותו גוש אחד, ובאמת היתה זו עצה טובה ראויה לאהרן שמדתו לעשות שלום בין איש לרעהו, אך עיקר הסיבה בזה שלא עלתה עצתו יפה היה הערב רב… ולפי האמור יובן במה שזכה אהרן בשביל מעשהו זה לכהונה, כבמדרש שאמר הקב"ה לאהרן יודע אני כוונתך, איני משליט על קרבנם של בני אלא אתה, שהיה מדה במדה, שהוא כל מה שעשה היה לאחד את ישראל, על כן נעשה כהן גדול לאחד את ישראל באביהן שבשמים. (שמות תשא תרע"ד)

ומעתה יש לישב נמי הא דאמר הנני לכהונה ולמלכות, דהנה כהונה יש בה שני ענינים, יש שהוא בעובדא, עבודת הקרבנות, וכמו שפירש רש"י דלשון כהן פועל עובד הוא, אך יש בו נמי המשכת השפע מלמעלה למטה, וזה מתיחס ביותר לשכן. ויש לומר שביותר מיחס זה לכהן גדול, שתיבת גדול היא התפשטות מלמעלה למטה, וכידוע שמדת החסד נקראת גדולה, ועל כן ענין כהונה גדולה מתיחס לשכל, וכהן הדיוט מתיחס לעובדא, על כן יש לפרש דהא שמשה אמר הנני לכהונה היינו כהונה גדולה, וכענין שמצינו שיעקב אבינו ע"ה היה כהן גדול, כבמדרש שאמר הקב"ה למיכאל עשית לכהן שלי בעל מום, וידוע שיעקב מלבר ומשה מלגאו, על כן היתה כהונה גדולה יותר ראויה לו מלאהרן… אך בענין השליחות להוציא את ישראל ממצרים שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה, והיה נצרך להגביהם ממטה למעלה, זה היה יכול גם אהרן, ובאמת כך היתה מדתו של אהרן להרים את הנכשלים משפל מצבם… (ויקרא שמיני תרע"ה)

ונראה דהנה האדם צריך להתקדש בכל שלשת חלקיו, גוף ונפש ושכל, על ידי מעשה דיבור ומחשבה, על ידי המעשה מקדש הרוח, ועל ידי הדיבור מקדש הנפש… ובמחשבה מקדש השכל. והכהן שהוא קודש קדשים, כדכתיב (דברי הימים א' כ"ג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, צריך להתקדש עוד יותר, ועל כן יש בכהנים מצוות יתירות. והנה בהכהנים מצינו שריבה בהם שני מיני מצוות, והן טומאה וקדושת הנשים, אבל יין הוא רק בשעת עבודה, ובנזיר שיש שלש קדושות, יין תגלחת טומאה, לעומת גוף ונפש ושכל, ואם כן צריך להבין למה בכהנים אין בהם אלא שני מיני קדושות, ונראה על פי דברי האר"י ז"ל שכל נשמה צריכה להתגלגל בכהן לוי וישראל, ואם כן הנשמה שהיא השכל שהיא פעם כהן ופעם ישראל, ואחת היא בישראלים ובכהנים על כן אין בה מצות כהונה, ואין צריך בכהן קדושה יתרה אלא בגוף ובנפש, והן שתי אלה, נשים וטומאה, ונשים היא קדושה בגוף כמובן, וטומאה היא קדושת הנפש, שאין מעשה בגוף ושינוי אם הוא טהור או מאהיל על המת, אלא שהנפש מרגשת עצבון וטמטום… והנה קדושת נשים היא במעשה, וקדושה מטומאת מת יש לומר שיהא מקבילה לקדושת הדיבור… ועל כן הכהן שמהותו לעשות שלום לתתא ולעילא היפוך הפירוד בין אדם לחברו על ידי לשון הרע, ושעל ידה נקנס במיתה, מזיקה לקדושתו טומאת מת… (שם אמור תרע"ב)

והנה מה שכהנים מוזהרין על מצוות יתירות מטומאת מת ומנשואי גרושה וחללה וזונה הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, כי ענין מיתה הוא פירוד בין הנשמה שהיא מהעליונים, לבין הגוף שהוא מתחתונים, על כן טומאת מת יש בה כח מפריד, והוא מתנגד לענין כהן שהוא המחבר עליונים לתחתונים. ויש להוסיף בזה דברים על פי האריז"ל, שענין מיתה מחמת שנדבקין בו כחות הטומאה, שאין הנשמה יכולה לסבול והיא מסתלקת, אם כן הטומאה עצמה היא ענין המפריד, על כן היא מזקת לקדושת כהן המחבר… (שם תרע"ג)

ולפי האמור יש ליתן טעם למה נדחו הבכורות מעבודת כהונה משהוקם המשכן, ומעבודת לויה לא נפסלו עד אייר. דהנה ענין כהנים ולויים יש לומר נמי, שכהנים הם מרצים את ישראל לאביהן שבשמים מצד הכלל, והיינו דבזוהר הקדוש שאהרן זכה בכהונתו משום דכל יומוי אשתדל לאסגאה שלמא בעלמא, על כן נבחר לעשות שלום בפמליא דלעילא, והוא התאחדות כלל ישראל זה בזה ותחתונים בעליונים… ואיתא נמי במהר"ל שאותיות אהרן הן פנימיות, ה' ביחידות, נו"ן בעשיריות, ר' במאות, ואל"ף רומז לפלא עליון, והיינו שהוא היה מהפנימיות שבישראל, וכל התאחדות שבעולם היא מחמת כח פנימי החורז ומאחד כל הפרטים ועושה אותם אחד, הרי דמדת הכהנים כח כללי ומאחדים כל הפרטים לעשותם כלל אחד, וכה מרצים את ישראל לאביהם שבשמים מצד הכלל, אך לוים שמדתם מדת גבורה להתלהב לאביהן שבשמים, ועולים בשיר כל פרט ופרט לפי מה שהוא משער בלביה… ועל כן מרצים את ישראל לאביהן שבשמים נמי מצד הפרט. ולפי זה מובן שזמן עבודת הכהנים התחיל מניסן זמן הכלל, ועבודת הלוים באייר זמן הפרט. (במדבר תרע"ה)

בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש וגו', ובזוהר הקדוש אמאי בקר ואמאי קדוש ולא טהור, אלא אינון מסטרא דטהור קא אתיין וקדוש כהנא, אמר משה בוקר דכדין כתרא דכהנא אתער בעלמא אי אתון כהני הא בוקר פלחו עבודה דבוקר… ויש להבין הרי קרח שרצה להיות כהן גדול, ושוב ראויה לו עבודת הבקר. ונראה לפרש, דהנה בוקר הוא זמן החסדים, וזוהי עבודת הכהנים למשוך חסד לעולם, אך הנה ידוע דהאור שנברא ביום הראשון נגנז לצדיקים לעתיד לבא היה חסד ואהבה, ונגנז מפני הרשעים שלא ישתמשו בו לחיצוניות, ואם כן כל בקר זמן המשכת החסדים יש חשש זה שלא ישתמשו בו הרשעים לחיצוניות, ונראה דזהו הטעם שעבודת הבקר מסורה לכהנים, ויובן על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שלעומת שהאדם עומד מרחוק ומתירא לגשת לפנים ממחיצתו, כן לעומתו כחות החיצונים מתרחקין ממנו ועל כן אהרן שהיה בוש לקרב אל המזבח… ולעומתו כל כחות החיצוניים מתרחקין ממנו, וכשם שמתרחקין ממנו, כמו כן מתרחקין מהחסדים שנמשכו על ידו.

ובזה יש לפרש מה שכהן נקרא קדש, דהנה קדש פירושו נבדל, ולאו דוקא מדברים חמריים, זה איננו כל כך רבותא לאנשי המעלה, אלא אפילו מדבר קדושה הוא נבדל ומלא בושה לקרב… ומובן מזה, שכל כמה שהאדם עומד מרחוק ובוש מלקרב ומתירא שמא הוא לפנים ממחיצתו, זוהי קדושה עליונה, וזוהי קדושת הכהנים, ובשביל זה עצמו הם ראויים לעבודת הבקר להמשכת חסדים, שמחמת שיש בו בכהן מדה זו לעמוד מרחוק, לעומתו החיצונים מתרחקין ממנו. והנה קרח ועדתו שהיו היפוך ממדתו של אהרן, שאהרן אפילו במה שנצטוה היה בוש ומתיירא, וקרח ועדתו אף במה שלא נצטוו רצו לגשת ולהקריב, אם כן שוב אינם ראויים לעבודת הבוקר. (שם קרח תרע"ח)

יש להתבונן דבישראל כפרת חטא טומאת מקדש וקדשיו קודמת לכפרת חטא שאר העבירות, שזה בדם שעיר הפנימי, וזה בוידוי שעיר המשתלח, וכהנים לרבי שמעון דאין להם כפרה בשעיר המשתלח, אלא וידוי הפר הוא להם במקומו, נמצא דכפרת שאר עבירות להם מוקדמת מכפרת חטא מקדש וקדשיו, שהיא רק בדם הפר. ויש ליתן טעם לזה, דהנה ידוע דאהרן בעובדא, וזכה שבמעשה ידיו שהוא עבודת הקרבנות מתקן את כל העולמות, וכמו שכתב ופועל ידיו תרצה, והיינו שהחיצוניות שלו נמי במדרגה פנימית, על כן שאר העבירות שמתיחס לחיצוניות, לעומת טומאת מקדש וקדשיו שמתיחסת לפנימיות הלב, ושאר העבירות מתיחסות ביותר לעובדא, פוגם ביותר את קדושת הכהונה שהיא בעובדא, אבל ישראל שעיקר קדושתם רק בפנימיות, על כן פוגמת מעלתם ביותר טומאת מקדש וקדשיו, שהיא הרהור עבירה הקשה מעבירה שמתיחס לפנימיות. (יום כפור תרע"ד)

ר' צדוק:

וכהן הוא שורש קדושת הנפשות דישראל מצד יחוסת מורשה מאבות, וכן קדושת הכהונה הוא יחוס מבית אבותיו, וכל מיוחס קרי כהן… וכהן גדול הוא הגדול שביחוסי כהונה והוא הגדול שבישראל מצד היחוס לבית אבותיו, שזהו מעלת כלל ישראל. ויניקת קדושה זו הוא מג' אבהן שהם ג' אמצעיות חג"ת כנודע. ואברהם אע"ה ראש היחוס נקרא כהן, כמ"ש "אתה כהן לעולם", והם עיקר וגוף הקומה. וכן הכהן הגדול העומד במקום אהרן הכהן להיות שושבינא דמטרוניתא לקרב את ישראל לאביהם שבשמים על ידי כניסתו לבית קדש הקדשים לכפר על כל עונותיהם ולטהרם שיהיו ראויים לעמוד לפני ה' ביחוד האתדבקות גופא בגופא… (חלק א פוקד עקרים עמוד כח)

…דכל כהן כיון שהוא מזרע אהרן הכהן הוא מבורר במדה זו, שהשי"ת נותן לו מורא שמים, כמו שנאמר ואתנם לו מורא וייראני, והוא מבורר במדת צדיק, כמו שנאמר אצלם בריתי היתה אתו… (פרי צדיק דברים תבא א)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.