פרישות פרושים

(ראה גם: אדם-חייו-מדות, עבודת ה'-אהבה, קדושה)

תלמוד בבלי:

…כיוצא בו לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ שמא ירגילנו אצלו, וכי מרגילו אצלו מאי הוי, אלא אימא שמא יאכילנו דברים טמאין… אמר אביי גזירה שמא יאכילנו דברים שאינן מתוקנין. (שבת יג א)

בגדי עם הארץ מדרס לפרושים (אוכלי חוליהן בטהרה), בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. (חגיגה יח ב)

ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות, הוא היה אומר חסיד שוטה, ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם… (סוטה כ א)

תנו רבנן שבעה פרושין הן, פרוש שיכמי, פרוש נקפי, פרוש קיזאי, פרוש מדוכיא, פרוש מה חובתי ואעשנה, פרוש מאהבה פרוש מיראה. פרוש שכמי זה העושה מעשה שכם, פרוש נקפי זה המנקף את רגליו, (מהלך בשפלות עקב בצד גודל ואינו מרים רגליו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים). פרוש קיזאי, א"ר נחמן בר יצחק זה המקיז דם לכתלים, (עושה עצמו כעוצם עינו שלא יסתכל בנשים, ומתוך כך מכה ראשו בכותל והדם יוצא). פרוש מדוכיא אמר רבה בר שילא דמשפע כי מדוכיא (הולך כפוף כבוכנא), פרוש מה חובתי ואעשנה, הא מעליותא היא, אלא דאמר מה חובתי תו ואעשנה, (מראה עצמו כאילו קיים את הכל), פרוש מאהבה (מאהבת שכר המצות ולא מאהבת מצות הבורא), פרוש מיראה, אמרו ליה אביי ורבא לתנא לא תיתני פרוש מאהבה פרוש מיראה, דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה… אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין, שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס. (שם כב ב)

והיה שם איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר פן פועירה שמו, ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך ינאי המלך לבם של פרושים עליך, ומה אעשה, הקם להם בציץ שבין עיניך… (קידושין סו א)

תנו רבנן כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להן ר' יהושע, אמר להן בני… אם כן לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות, פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים, מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים, שתקו… (בבא בתרא ס ב)

…אמרו הניחו לו (לפנחס), אף הוא לעשות צרכיו נכנס, התירו פרושין את הדבר. (סנהדרין פב ב)

…אמרה לו אף על פי שנשי צדוקים הן, מתיראות מן הפרושים ומראות דם לחכמים… חוץ מאשה אחת שהיתה בשכונתינו שלא הראת דם לחכמים ומתה. (נדה לג ב)

תלמוד ירושלמי:

שבעה פרושין הן, פרוש שיכמי ופרוש ניקפי ופרוש קיזאי פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה פרוש אהבה. פרוש שיכמי טעין מצוותא על כיתפא, פרוש ניקפי אקיף לי ואנא עביד מצוה (ואין לי פנאי לדבר עמך), פרוש קיזאי עבדי חדא חובה וחדא מצוה ומקזז חדא בחדא, פרוש מה הנכייה מאן דאית לי מה אנא מנכי עביד מצוה, (מהמיעוט שיש לי אני מנכה לעשות ממנה מצוה), פרוש אדע חובתי ואעשה, היא דא חובתא עבדית דאעבד מצוה כוותה, (הגידו לי איזו עבירה עשיתי ואעשה מצוה כנגדה, וכולן להתראות ולהתגדר בהן), פרוש יראה כאיוב, פרוש אהבה כאברהם, אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם, אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב. (ברכות סד א)

אשה פרושה זו שהיא יושבת ומלעבת בדברי תורה, ותאמר אלי תבא וישכב עמה בלילה הוא, (שאומרת שהיא צנועה מלאה שתבעה התשמיש בפיה, והיא אינה עושה כן אלא להיות מלעיג בדברי תורה)… ומכות פרושים, זה שהוא נותן עצה ליתומים להבריח מזונות מן האלמנה, (לפי שחכם להרע הוא היועץ נקראת עצתו מכת פרושים)… (סוטה טז א)

אומרים צדוקים קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים ספרי המירס אינם מטמאין את הידים, א"ר יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד, הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים… (ידים ד ו)

אומרים צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם מטהרים את הנצוק, אומרים הפרושים קובלין אנו עליכם צדוקים שאתם מטהרים את אמת המים הבאה מבית הקברות, אומרים צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין, ועבדי ואמתי שהזיקו פטורין… אמרו להם לא אם אמרתם בשורי וחמורי שאין בהם דעת, תאמרו בעבדי ובאמתי שיש בהם דעת, שאם אקניטם ילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב לשלם.

אומר צדוקי גלילי קובל אני עליכם פרושים שאתם כותבים את המושל עם משה בגט, אומרים פרושים קובלין אנו עליך צדוקי גלילי שאתם כותבים את המושל עם השם בדף… (שם שם ז וח)

תוספתא:

אומרים ביתותים קובלים עליכם פרושים מה אם בת בני הבא מכח בני שבא מכחי הרי ירושתני, בתי הבאה מכחי אינו דין שתרשני… קבולני עליכם פרושים שאתם מזכירים את השם מן הגוף שיש בו טומאה. (ידים ב)

אבות דרבי נתן:

ח' פרושין הם, פרוש שכמי, פרוש נכפאי, פרוש מקצואי, פרוש מכובאי, פרוש מלאכה היתה לו, פרוש מחופתו עשאני, ופרוש מן היצרא ופרוש מן היראה. (לז ד)

אמונות ודעות:

הפרק הראשון בפרישות. אומר, יש אנשים שנראה להם כי מה שראוי שישתמש בו האדם היא הפרישות בעולם הזה, והתיור בהרים, ולבכות ולהתאבל, ולספוד על העולם הזה, ואמרו חייבנו את זאת מפני שהוא עולם כליון, מתהפך באנשיו ואינו יציב לשום אדם… ואמר עוד "הנה יום ה' בא אכזרי ועברה וחרון אף" (ישעיה י"ג ט'), לפיכך אמרו צריך למאוס את העולם הזה ולא יבנה בו בנין, ולא יטע ולא יתחתן ולא יוליד ולא ישכון בין אותם אשר בחרו את המעשים האלו כדי שלא ידביקוהו ויתגנב אליו ממדותיהם אלא יתבודד בהרים, יאכל מה שימצא מן הצומח עד שימות בכאב לב וביגון.

והתבוננתי במה שאמרו ומצאתי רובו אמת, אלא שהם הגזימו בהזנחת הישוב, כי הם הזניחו מה שאי אפשר בלעדיו מן המזון והלבוש והמדור, ואף הזניחו זכרון עצמם, כי בהמנעם מלהתחתן יכרת הזרע, ואלו היה זה נכון היו נוהגים כך כל בני אדם, וכאשר ינהגו כך יכחד המין האנושי, ובהכחדתו תבטל החכמה והתורה והתחיה והשמים והארץ…

אבל הטוב לאדם מדת הפרישות בעולם הזה שישתמש בה במקומה, והוא אם נזדמן לו מאכל אסור או ביאה אסורה או ממון אסור, ישחרר לו את המדה הזו כדי שתעצרהו מכך, כמו שאמר "כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש". (מאמר י פרק ד)

…ואם יראה שהתאוה עלולה להשתלט עליו ותביאהו באסור או במגונה ישחרר כח הפרישות עד שימנע מכך… (שם פרק יז)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.