ערך: רוח הקודש

רוח הקודש

(ראה גם: אורים ותומים, נבואה, נביא)

תנ"ך:

ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. (ישעיה נט כא)

לב טהור ברא לי אלקים, ורוח נכון חדש בקרבי. אל תשליכני מלפניך, ורוח קדשך אל תקח ממני. (תהלים נא יג)

ורוחך הטובה נתת להשכילם, ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם. (נחמיה ט כ)

זהר:

אשרי האדם שזכה בתורה, ללכת ולהתדבק בדרכיו, כי כשהאדם הולך בדרכי התורה, מושך עליו רוח קדוש עליון, כש"א עד יערה עלינו רוח ממרום, וכשהאדם מטה דרכיו (מן התורה), מושך עליו רוח אחר מצד האחר, שהוא צד הטומאה… (נשא רעיא מהימנא יז)

רבי שמעון אומר הרוח שבמים, זה הוא רוח הקודש, (דהיינו הרוח שבמלכות הנקראת רוח הקדש, שהוא נושב בתחלה, כמש"א הפיחי גני, (דהיינו שמעלה מ"ן), ואחר כך יזלו מים, (שהם מים עליונים דכורין) למלאות אותה, זה שאמר ישב רוחו יזלו מים, תחלה ישב רוחו, ואחר כך יזלו מים, וכל עוד שאינו נושב רוח הזה אין המים נוזלים… (חקת עה)

מכילתא:

רבי אליעזר בן יעקב אומר רוח הקדש שרתה עליהם והוא אומר השאילני כליך המונח במקום פלוני, והוא מוציא ונותן לו, ואין חן אלא רוח הקדש, שנאמר ונתתי על בית דוד רוח חן ועל ירושלים רוח חן וגו'. (בא פרשה יג)

רבי נחמיה אומר כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש, שכן מצינו באבותינו, שבשכר שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ונאמר אז ישיר משה ובני ישראל. (בשלח פרשה ו)

…ישראל אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ורוח הקודש צווחת ואומרת אשריך ישראל מי כמוך, ישראל אומרים מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו, ורוח הקדש צווחת ואומרת ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו. ישראל אומרים כי תפארת עוזמו אתה וגו', ורוח הקדש צווחת ואומרת ישראל אשר בך אתפאר. (שם שירה פרשה ג)

אמר אויב, וכי מאין ידעו ישראל מה חשב עליהם פרעה במצרים, אלא רוח הקדש שרתה עליהם והיו יודעין מה פרעה חשב עליהם במצרים… חמשה דברים היה פרעה מנאץ בתוך ארץ מצרים, אמר אויב ארדוף וגו', וכנגדן שלח חמשה דברים, השיבתו רוח הקדש ואומר נשפת ברוחך כסמו ים, צללו כעופרת במים אדירים וגו'… כך פרעה עמד ונאץ בארץ מצרים ארדוף אשיג אחלק שלל, ורוח הקדש מלעגת עליו ואומרת נשפת ברוחך כסמו ים… (שם פרשה ז)

ספרא:

…ומה אם מי שהוא שומע מפי הקדוש ומדבר ברוח הקודש צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, על אחת כמה וכמה הדיוט מן הדיוט. (ויקרא פרק א)

ספרי:

אין כא-ל ישורון, ישראל אומרים אין כא-ל, ורוח הקודש אומרת כא-ל ישורון, ישראל אומרים מי כמוכה באלים ה', ורוח הקודש אומרת אשריך ישראל מי כמוך… (ברכה שנד, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

…אמר רב נחמן בר יצחק אף על פי כן חזר דוד וסמכן ברוח הקדש, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים. (ברכות ד ב)

…אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה, א"ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. (שם י א)

ותאמר לא אדוני, אמר עולא ואיתימא רב יוסי ברבי חנינא אמרה ליה לא אדון אתה בדבר זה ולא רוח הקודש שורה עליך שאתה חושדני בדבר זה… (שם לא ב)

…כלום הכירך רבן גמליאל מעולם, אמר לו לאו, באותה שעה למדנו שכוון רבן גמליאל ברוח הקודש. (עירובין סד ב)

ת"ר הלל זה מי אמרו, ר"א אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים, הם אמרו לא לנו ה' לא לנו, משיבה רוח הקודש ואמרה להן למעני למעני אעשה… (פסחים קיז א, וראה שם עוד)

כדתניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל, ועדיין היו משתמשין בבת קול. (יומא ט ב)

אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים. (שם כא ב)

…ועליה קונן ירמיה אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים, משיבה רוח הקדש ואומרת אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, חזי מאי סליק ביה. (שם לח ב)

מיתיבי כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו אין שואלין בו… (שם עג ב)

…והאמר שמואל אסתר ברוח הקדש נאמרה… תניא ר' אליעזר אומר אסתר ברוח הקדוש נאמרה, שנאמר ויאמר המן בלבו. ר' עקיבא אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה. ר"מ אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר ובבזה ללא שלחו את ידם. אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מילתא דעדיפא מכולהו, שנאמר קימו וקבלו, קימו למעלה מה שקיבלו למטה. (מגילה ז א)

ואמר ר' יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש, שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. (שם יד א)

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, בגדי מלכות מיבעי ליה, אלא שלבשתה רוח הקדש, כתיב הכא ותלבש וכתיב התם ורוח לבשה את עמשי וגו'. (שם שם ב)

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, כן רבו וכן פרצו מיבעי ליה, אמר ר"ל רוח הקדש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ… דבר אחר פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. (סוטה יא א וב)

א"ר אלעזר בג' מקומות הופיע רוח הקודש, בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי ובבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם, דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, מנא ידע, דלמא כי היכי דאזל איהו לגבה אזל נמי אינש אחרינא לגבה, יצאה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים. בבית דינו של שמואל, דכתיב הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו, ויאמר עד ה' ועד משיחו כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד, ויאמרו מיבעי ליה, יצאת בת קול ואמרה אני עד בדבר זה. בבית דינו של שלמה דכתיב ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו, מנא ידע, דלמא איערומא מיערמא, יצאת בת קול ואמרה היא אמו. (מכות כג ב)

א"ר פנחס בן יאיר… קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים. (ע"ז כ ב)

…רבי אחא ברבי חנינא אומר סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש, שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות… (ערכין טו ב)

תלמוד ירושלמי:

א"ר יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה, שמשם שואבים רוח הקודש, על שם ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה… א"ר יונה, יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש, ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח, מאי טעמא, והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים. (סוכה כב ב)

…כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים… אם אין חכמים אין נביאים אם אין נביאים אין רוח הקודש אם אין רוח הקודש אין בתי כניסיות ובתי מדרשות כביכול אין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל. (סנהדרין נא א)

ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל מעשה שנכנסו זקנים לעליית בית גדיא ביריחו ויצתה בת קול ואמרה להו יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש והלל הזקן א' מהם, נתנו עיניהן בשמואל הקטן… (הוריות יט ב, וראה שם עוד)

אבות דר' נתן:

עשרה שמות נקרא רוח הקדש, אלו הן משל מליצה חידה דיבור אמירה תפארת ציווי משא נבואה חזון. (לד ח)

מדרש רבה:

א"ר חייא רבה ואביו שמר את הדבר, ורוח הקודש אומרת שמור את הדברים, שעתידין הדברים ליגע. (בראשית פד יא)

הקבצו ושמעו בני יעקב, ר' ברכיה זימנין אמר לה בש"ר חייא וזימנין אמר לה בשם רבנן דתמן, מכאן שהיו מפוזרין וירד מלאך וכינסן. א"ר תנחומא מכאן שהיו מפוזרין וכינסן ברוח הקדש. (שם צח ד)

דבר אחר וכאחד השרים תפולו, א"ר פינחס הכהן ב"ר חמא א"ל הקב"ה הפלתם עצמכם, לשעבר הייתם משתמשים על ידי רוח הקדש, עכשיו אין אתם משתמשים אלא על ידי מלאך. (שמות לב א)

דבר אחר ואמלא אותו כל החכמה הזו מנין, מן הקב"ה רוח אלקים, וכן אתה מוצא ביהושע שהוא בא מיוסף ומה כתיב בו, (דברים ל"ד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה. וכן אתה מוצא בעתניאל בן קנז שבא מיהודה מה כתיב בו, (שופטים ג') ותהי עליו רוח ה'… דבר אחר שמע ה' קול יהודה שנתן בו רוח הקדש לגדולה ומתגבר בה. א"ר חנינא הדא הוא דכתיב (איוב ל"ב) אכן רוח היא באנוש, וכל הבינה שהיתה בבצלאל משל שד-י היא, הוי ואמלא אותו רוח אלקים, בחכמה שהיה חכם בתורה, ובתבונה שהיה מבין בהלכה, ובדעת שהיה מלא דעת בתלמוד. אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה, אבל לעתיד לבא רוחי מחיה אתכם שנאמר (יחזקאל ל"ז) ונתתי רוחי בכם וחייתם. (שם מח ו)

…וכיון שראה משה אותם מיד שרתה עליו רוח הקדש והקימו. (שם נב ג)

…ודכוותיה ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים, וכי מלאך היה והלא פינחס היה, ולמה קורא אותו מלאך, אלא א"ר סימון פינחס בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים. (ויקרא א א)

דבר אחר לעשות לרוח משקל, א"ר אחא אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל, יש שמתנבא ספר אחד ויש שנים. (שם טו ב)

…שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה, שהוא והם כולם נתמלאו רוח הקדש, והם נתמלאו רוח הקדש מרוחו של משה ומשה לא חסר כלום, כאדם שמדליק נר מנר, הנר דולק וחבירו אינו חסר. (במדבר יג יט)

לכך נכתב פרשת בלעם להודיע למה סלק הקב"ה רוה"ק מאומות העולם, שזה עמד מהם וראה מה עשה. (שם כ א)

תני כשאמר המן הרשע לאבד את ישראל אמר איך אני שולט בהן, הריני מפיל גורלות, ורוח הקדש צווחת (יואל ד') ועל עמי ידו גורל. (אסתר ז)

כנסת ישראל מה היתה אומרת, שמע ה' וחנני וגו' הפכת מספדי למחול לי, (תהלים ל'), ורוח הקדש מה אומרת, (שם) למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלקי לעולם אודך. (שם ז)

א"ר יודן ללמדך שכל מי שמלמד תורה ברבים זוכה ששורה עליו רוח הקדש, שכך עשה שלמה שלמד ושרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים, משלי וקהלת ושיר השירים. (שיר א ט)

לכה דודי נצא השדה, רוח הקדש צווחת ואומרת נצא ונטייל בדימוסין של עולם… (שם ז יז)

תנא משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקודש מישראל, אף על פי כן היו משמשין בבת קול, מעשה שנמנו חכמים בעליית בית גדיא ביריחו יצתה בת קול ואמרה להם יש ביניכם אדם אחד שהוא ראוי לרוח הקדש אלא שאין דורו כדאי לכך, נתנו עיניהם בהלל הזקן. (שם י יא)

ר' אחא בש"ר שמואל בר נחמן אמר, בג' מקומות מצינו רוח הקדש סמוך לגאולה, מאי טעמא (ישעיה ל"ב) משוש פראים מרעה עדרים, מה כתיב אחריו, (שם) עד יערה עלינו רוח ממרום, והיה מדבר לכרמל והכרמל ליער יחשב. ודכוותיה (שם ס') הקטן יהיה לאלף והצעיר וגו', וכתיב בתריה (שם ס"א) רוח א-דני אלקים עלי יען משח ה' אותי. והדין עיני נגרה וכתיב בתריה עד ישקיף וירא ה' משמים. (איכה ג לז)

מצינו שהלכו לבית המשתה ולא שרת עליהם רוח הקדש זה עוג, וג' ריעי איוב הלכו לבית האבל ושרת עליהם רוח הקדש, הדא הוא דכתיב ויען בלדד. תני בשם ר' מאיר כל מקום שנאמר עניה ואמירה כה ככה אלו בלשון הקדש ברוח הקדש הוא מדבר. (קהלת ז ח)

…א"ר ירמיה זה רוח הקדש, פעמים משיח בלשון זכר ופעמים משיח בלשון נקבה. (שם שם מח)

והרוח תשוב אל האלקים זו רוח הקודש, את מוצא כיון שראה ירמיה ירושלים חרבה ובית המקדש שנשרף וישראל שגלו ורוח הקדש שנסתלקה לה, התחיל עליהם בהבל הבלים. (שם יב ח)

מדרש תנחומא:

בראשונה היה הסוד ליראיו, שנאמר סוד ה' ליראיו, חזר ונתנו לישרים, שנאמר ואת ישרים סודו, חזר ונתנו לנביאים, שנאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, כל מה שהיו הצדיקים עושין ברוח הקדש עושין. (ויחי יד)

…מכאן אתה למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקודש, לכך כתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, מן אותם שכתוב בהן ויוכו שוטרי בני ישראל. (בהעלותך יג)

פסיקתא:

אמר לו רב נחמן חס ושלום מהו לא יוכל לראות, שנסתלקה ממנו רוח הקודש, התחיל יעקב אמר לו מי אלה… התחיל מגפפן ומנשקן ושמח בהם, אמר שמא מתוך שמחה תשרה עלי רוח הקודש ואברכם, ולא חזרה עליו רוח הקודש, וכיון שראה יוסף צרתו נטלם ויצא לו לחוץ ונפל על פניו, והרביצם על פניהם ומבקש רחמים. א"ר מיד אמר הקב"ה לרוח הקודש עד אימתי יהיה יוסף מצטער, הגלי במהרה והכנסי ביעקב שיברכם… (פרשה ג ביום השמיני)

שוחר טוב:

ר' פינחס בשם ר' אושעיא אמר חמש עמידות העמיד הקב"ה לדוד בספר תהלים, ארבעה כנגד ארבעה מלכיות שראה אותן ברוח הקודש היאך הן עתידות לשעבד בישראל, והוא מעמיד להקב"ה על כל אחת ואחת, וחמישית שראה מלכות של גוג שהוא בא אל ישראל בחזקה… (מזמור יז)

…וכל מקום שנאמר מזמור לדוד היה מנגן ואחר כך היתה שורה עליו רוח הקדש, לדוד מזמור שורה עליו רוח הקדש ואחר כך היה מנגן. (מזמור כד)

…ורוח הקודש משיבה ואומרת מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. דבר אחר מאת ה' היתה זאת רוח הקודש אומרת כן, זה היום עשה ה' כל הגאולות שעברו על ישראל אחריהם שעבוד, מכאן ואילך אין אחריהם שעבוד… וישראל משיבים אותם אתם תמהים עלינו, יותר אנו תמהים מכם, ורוח הקודש משיבה להם מאת ה' היתה זאת. (מזמור קיח)

הללויה הללו א-ל בקדשו אמרה רוח הקודש על ידי יחזקאל… (מזמור קנ)

מדרש שמואל:

…וגם אנכי השאילתהו לה' וגו', באותה שעה נצנצה בה רוח הקודש, כל ימים ששמואל קיים שאול קיים. (פרשה ג)

מדרש משלי:

ותתצב אחותו מרחוק, אין מרחוק אלא רוח הקודש, שנאמר (ירמיה ל"א) מרחוק ה' נראה לי. לדעה, אין לדעה אלא רוח הקודש, שנאמר כי א-ל דעות ה'. מה יעשה לו אין זה אלא רוח הקודש, שנאמר (עמוס ג') כי לא יעשה א-דני א' דבר וגו'. (פרשה יד)

תנא דבי אליהו רבא:

דבר אחר אלה דברי דוד האחרונים, היו אומרים בעשרים ושתים שנה שנסתלקה רוח הקודש מדוד מלך ישראל בכל יום ויום היה מוריד דמעות ואוכל פתו באפר… אשרי אדם השם עצמו כשור לעול וכחמור למשא וישב ויהגה בכל יום בתורה, מיד רוח הקודש שורה עליו ותורתו בתוך מעיו, שנאמר אשריכם זורעי על כל מים, ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נ"ה), כיצד פירוש קורא אדם תורה נביאים וכתובים משנה הלכות אגדות ומדרש וירבה בישיבה וימעט בסחורה, מיד רוח הקודש בתוך מעיו ומלתו על לשונו, שנאמר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני. (פרק ב)

וכן כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו ומחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו ועל כינוס גליות, מיד שורה רוח הקודש בקרבו, שנאמר (ישעיה ס"ג) איה השם בקרבו את רוח קדשו… (פרק ד)

מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו. (פרק ט)

מכאן אמרו לעולם ינהג אדם בעצמו י"ח מדות, א' יהא אדם עניו בביתו, ב' חסיד בישיבה, ג' ערום ביראה, ד' חכם בתורה, ה' פיקח במעשים טובים, ו' נאה ומתקבל על הבריות, ז' מודה על האמת, ח' דובר אמת בלבבו, ט' מודה ועוזב, י' אוהב את המקום אהבה גמורה בין כשהוא טוב לו בין כשהוא רע לו. י"א מתאנח על כבוד הקב"ה ועל כבודם של ישראל כל ימיו. י"ב מחמד ומתאוה ומצפה לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמיח בקרוב ולקיבוץ גליות, אז זוכה לרוח הקודש בדבריו, שנאמר (חבקוק ב') כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו… (פרק יג)

ילקוט שמעוני:

רבן שמעון בן גמליאל אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקדש היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקדש וגו'. (בראשית פרק י, סב)

וישמע אברם לקול שרי, לקול רוח הקדש שבה. (שם פרק טז, עט)

עד שלא נגנז אליהו היתה רוח הקודש מרובה בישראל, שנאמר ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לוקח את אדניך מעל ראשך… אדנינו לא נאמר אלא אדניך, מלמד שהיו חכמים כאליהו, וכשנגנז אליהו נסתלקה מהם רוח הקדש, שנאמר ויאמרו אליו הנה נא יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל ילכו נא ויבקשו את אדניך, אלא שנסתלקה מהם רוח הקדש… (מלכים ב פרק ב, רכד)

רבי הונא בשם רבי אחא כדי שלא יאמרו דברי פיוטין הוא, כדי שידעו הכל שאמרו ברוח הקדש. (דניאל פרק ד, תתרסג)

אני פי מלך שמור, אמר להם רוח הקדש משביע אני עליכם שאם תגזור עליכם מלכות הרביעית גזרות קשות אל תמרדו עליה בכל דבר שהיא גוזרת עליכם… אבל אם תגזור עליכם לבטל את המצוה ואת התורה אל תשמעו… אני פי מלך שמור בכל דבר שהיא צריכה, אבל על דברת שבועת אלקים אל תבהל מפניו תלך, למה שאין מבטלין אתכם מן המצות אלא שתכפרו בהקב"ה. וכן עשו חנניה וחבירו… (קהלת פרק ח, תתקעח)

אבן עזרא:

מתי תבא אלי – שתשרה עליו רוח הקדש בביתו בהתבודדו. (תהלים קא ב)

רמב"ן:

…וטעם הכתוב, שאף על פי אם יהיה נביאכם נביא ה' אינו מתנבא בשמי הגדול, רק במראה או בחידות, והזכיר כן, כי רבים מן הנביאים לא ישיגו לזה, אבל יהיו נביאים ברוח הקדש כענין שנאמר "רוח ה' דבר בי", והיא יד ה' האמורה ביחזקאל. (במדבר יב ו)

…ולדעתי היתה עליו כאן יד ה' הנקרא רוח הקדש, כענין בספרי דוד ושלמה, וכמו שאמר "רוח ה' דבר בי", כי משה רבינו ע"ה בכל ביתו נאמן, ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר ה'. (שם טז ח)

וטעם ויקר אלקים ויאמר אליו – כי כאשר קרה לבלעם כמקרים אשר יקראו לאנשי רוח הקודש בהתבודדם שחלף רוח על פניו תסמר שערות בשרו פחד ורעדה קראתו ורוב עצמותיו הפחיד והודו נהפך עליו למשחית, והוא נופל על פניו ארצה, אז אמר את שבעת המזבחות ערכתי, והוא דרך תפלה. (שם כג ד)

כוזרי:

…כי משה מדובר בו בדבור התחלתו מאת הבורא, לא קדמה למשה בו מחשבה ולא עצה, שלא תהיה הנבואה כאשר חשבו הפילוסופים, מנפש יזדככו מחשבותיה ותדבק בשכל הפועל, הנקרא רוח הקדש, או בגבריאל ויעזרהו וישכילהו, ואפשר יתדמה לו בעת ההיא בחלום או בין שינה וקיצה שאיש מדבר עמו ושומע דבריו בנפשו לא באזניו ורואה אותו במחשבתו לא בעיניו, וסרו אלה הסברות במעמד הגדול ההוא… (מאמר א פז)

אמר החבר הלא דימיתיו לך בשופט צדק… ונקרא כותב ומדבר, וכן מצטייר מן הגשם הדק הרוחני הנקרא אצלנו רוח הקדש הצורות הרוחניות הנקראות "כבוד ה'", ונקרא על דרך העברה ה'… (מאמר ב ד)

…והקדים הדבר החשוב, והוא רוח אלקים חיים, אמר אחת רוח אלקים חיים, שתים רוח מרוח, שלש מים מרוח, ארבע אש ממים, ולא זכר הארץ מפני שהיא הגוף והחומר להויות, כי כלן ארץ, אבל אומרים זה גוף אשיי, וזה גוף מימיי. על כן הקדים שלש אמות, אש ומים ורוח. והקדים רוח אלקים והוא רוח הקודש, ממנו נבראים המלאכים הרוחניים, ובו מתחברות הנפשות הרוחניות, ואחריו האויר המושג, ואחריו המים אשר מעל לרקיע, לא השיגתם הקשת הפילוסופים על כן לא הודו בהם… (מאמר ד כה)

…וכבר יצליח הכח הדברי בקצת האנשים מהתדבקו בשכל הכללי, במה שירוממהו מהשתמש בהקשה והעיון ויסור מעליו הטורח בלמוד ובנבואה, ותקרא סגולתו זאת קדושה, ותקרא רוח הקדש. (שם ה יב)

מורה נבוכים:

והמדרגה הב' הוא שימצא האדם כאלו ענין אחד חל עליו וכח אחד התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתושבחות או בדברי הזהרה מועילים, או בענינים הנהגיים או אלקיים, וזה כלו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש, ובזה המין מרוח הקודש חבר דוד תהלים, וחבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים, וכן דניאל ואיוב ודברי הימים, ושאר הכתובים בזה המין ברוח הקודש חוברו, ולזה יקראום כתובים רוצים לומר שהם כתובים ברוח הקודש. ובבאור אמרו מגלת אסתר ברוח הקודש נאמרה, ועל כיוצא ברוח הקודש הזה אמר דוד "רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני", רוצה לומר שהיא הביאתהו לדבר מאלו הדברים. ומזה הכת היו שבעים זקנים הנאמר עליהם "ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו", וכן אלדד ומידד, וכן כל כהן גדול הנשאל באורים ותומים מזה הכת, רצוני לומר שהוא כמו שזכרו, שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקודש, וכן יחזיאל בן זכריהו מזה הכת והוא הנאמר עליו בדברי הימים, "היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר הקשיבו כל יהודה ויושבי ירושלים כה אמר ה' לכם" וגו'. וכן זכריהו בן יהוידע הכהן מזה הכת, שהנה נאמר בו "ורוח ה' לבשה את זכריהו בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלקים"… ודע שבלעם גם כן מזאת הכת היה בעת שהיה טוב, וזה הענין רוצה לומר באמרו "וישם ה' דבר בפי בלעם", כאלו הוא אומר שברוח ה' ידבר, ומזה הענין יאמר הוא על עצמו "שומע אמרי א-ל" וגו'.

וממה שצריך שנעורר עליו שדוד ושלמה ודניאל הם מזה הכת, ואינם מכת ישעיהו וירמיהו ונתן הנביא ואחיה השילוני וחבריהם, שאלו, רצוני לומר דוד ושלמה ודניאל אמנם דברו וזכרו מה שזכרו ברוח הקודש, ואמנם מאמר דוד אמר "אלקי ישראל לי דבר צור ישראל" ענינו שהוא יעדו טוב על יד נביא אם נתן או זולתו, כמו "ויאמר ה' לה", וכמו "ויאמר ה' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת את בריתי", אשר זה בלא ספק יועד רע לו על ידי אחיה השילוני או זולתו. וכן אמרו בשלמה, "בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלקים" וגו', אין זה נבואה גמורה, לא כמו "היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר", ולא כמו "ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה", ולא כנבואת ישעיהו וירמיהו, כי כל אחד מהם אף על פי שבאתהו הנבואה בחלום הנבואה ההיא תודיעהו שהיא נבואה ושבאת לו הנבואה, ובזה הענין של שלמה אמר בסופו, "וייקץ שלמה והנה חלום", וכן בענין השני אמר בו "וירא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון", אשר התבאר שהוא חלום, וזאת מעלה למטה ממעלת הנאמר עליה "בחלום אדבר בו"… (חלק ב פרק מה, וראה עוד ערך נבואה)

רבינו בחיי:

ודע כי ההפרש שיש בין נבואה לרוח הקדש הוא, שהנביא בעת שתבא בו הנבואה כל הרגשותיו וכחותיו בטלות והוא משולל מכל דרכי העולם הזה ומופשט מן החומר ומתבודד עם השכל לבדו. והנה זה בהקיץ, וזו היא מעלת שמונה נביאים. ורוח הקדש היא שלא תתבטל אחד מהרגשותיו והוא מדבר כדרך כל אדם, אבל יעורר אותו רוח עליוני ויופיע הדברים על לשונו וידבר עתידות בסיוע אלקי, וזו היא מעלת הכתובים. אבל מעלת התורה שצוה לנו משה למעלה מכל זה, כי נבואתו של משה למעלה מכל הנביאים כולן. ומטעם זה תמצא לרז"ל שיזכירו בכל מקום תורה נביאים וכתובים בסדר המעלות ומדרגות הנבואה… (ויקרא ח ח)

אם יהיה נביאכם ה' – ושעורו אם יהיה נביאכם נביא ה', ויאמר מי שיהיה מכם נביא אפילו יהיה נביא ה' איננו מתנבא בשמי הגדול רק במראה או בחידות, והזכיר כן כי רבים מהנביאים לא ישיגו לזה, אבל יהיה נביאכם ברוח הקדש, כענין שאמר "רוח ה' דבר בי", והיא יד ה' האמורה ביחזקאל… (במדבר יב ו, וראה עוד נבואה)

…והוא דעת הרמב"ן ז"ל כי היתה מדרגה ממדרגות רוח הקדש, והכהן המלובש בחשן אשר אורים ותומים נתונים בין כפליו היה מתלבש באלו הרוח הקדש… ודע כי ד' מדרגות הן בנבואה, בת קול, אורים ותומים, רוח הקודש, נבואה, וכלן מדרגות חלוקות זו למעלה מזו, וכלן נמשכות מן המדה הנקראת צדק, וזהו (איוב כ"ח) "צדק לבשתי וילבישני". והנני מבאר לך בכאן ד' מדרגות הללו, הראשונה בת קול… ובת קול זה היה נשמע תמיד לחכמי התלמוד ולחסידי הדורות בזמן בית שני, שהיו משתמשין בבת קול אחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים. המדרגה השנית אורים ותומים שהם שמות הקדש שהיו מורים על עצם אספקלריא שאינה מאירה אשר מתוכה התנבאו הנביאים כלן הם המעידים על אמתתם… המדרגה השלישית רוח הקדש, וזו המדה היא במדות הנביא הזכרתים כבר בפסוק (דברים כ"ג) "ונשמרת", וענין רוח הקדש הוא שימצא האדם בעצמו לב רחב ויזדמנו בפיו דברים נפלאים ויגיד העתידות ולא יתבטלו הרגשותיו כלל, אבל יוציא הדברים מפיו כפי מה שישים בפיו רוח הקדש, והוא אינו יודע מאין באו לו הדברים. המדרגה הד' נבואה, והוא שיגיד העתידות בבטול כל הרגשותיו, וישאר מופשט מן החומר וכל כליו ויתיחד עם השכל הזך לבו… אמנם דעת הרמב"ן ז"ל באמרו כי היא מדרגה ממדרגות רוח הקדש, כי רוח הקדש גדולה מכלן בסדר המעלות לדעתו מלמעלה למטה, כך הם, רוח הקדש, נבואה, אורים ותומים בת קול. רוח הקדש היא החכמה שהיא רוח נמשך מן הקדש שהוא המקור העליון, וכן כתיב (שמות ל"ה) "וימלא אותו רוח אלקים בחכמה", וכן תמצא בספר יצירה אחרת רוח אלקים חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים קול ורוח ודבור, וזהו רוח הקדש, קרא החכמה רוח אלקים חיים ומנאה ראשונה לענין ההשגה, ואמר שהיא רוח הקדש… (דברים לג ח)

ספר העקרים:

ואולם כבר אפשר כי אחר אלו ההשגות יפתח אל האדם שער אחר ומדרגה אחרת לא ישער אותה האדם, כי כמו שמי שלא ראה מאורות מימיו אם יסופר לו ענין המאורות והמראים לא יכול לשער בהם כלל, ולא יבין חלופי הגוונים כמו שלא ישער הסריס ענין תענוג המשגל, כן אפשר שאף על פי שלא ימצא לאדם מצד דרך ומנהג הטבע מדרגה יותר גדולה כבר יצוייר אצל השכל, והחוש יעיד על זה, שאחר אלו הד' מדרגות (של החכמה) יפתח לאיש מה שער אחר שלא ישער בו האדם מצד טבעו, וידבר בדברי חכמה או בדברי שיר ושבח להשי"ת בלשון צח ומהיר שלא היה מדרגתו לדבר או לידע זה, ויתמה כל השומע אותו מעניני ידיעתו וסדור דבריו, והוא עצמו לא ידע מהיכן בא לו הכח ההוא, כמו שהנער ילמד הדבור ולא ידע מהיכן יבא לו הכח ההוא. ואמנם כבר יתפרסם ויוכר לכל יתרון מדרגתו בזה, והמדרגה הזאת תקרא רוח הקודש. וכמו שהשכל האנושי יעמוד אצל אותן הארבע מדרגות הראשונות ולא יעבור מהן, כן יש מי שיעמוד על המדרגה של רוח הקודש ולא יעבור ממנה. ויש מן האנשים מי שכחם המדמה חזק, אם מצד טבעם ואם מצד איזה פעל שיעשה לחזק הכח הדמיוני, כמו המעשים שיעשו הקוסמים ואשה בעלת אוב, ומתוך כך ידמה דמיונות, ויש שיחלום חלומות צודקים כחלומות פרעה ונבוכדנצר ושר המשקים והאופים, ובעבור זה יש שידמו בנפשם שהם נביאים, ואלה הם שקראם הנביא המתנבאים מלבם… (מאמר ג פרק י, וראה עוד נבואה)

אור ה':

וגם כן במדברים ברוח הקדש הבדלים, כי מהם ישופע להם הדברים שדברו והם בייעודים העתידים, וזה אמנם בזולת חלום ומראה, אמר מבאר לזה "רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני", וזהו מדרגת דוד בתהלותיו, ושלמה במגלת שיר השירים וירמיה במגילות קינות, כי עם היותו נביא איננו נמנע בחקו לדבר ברוח הקדש, ואם היא מדרגה למטה מהנבואה בעת פנותו מהיותו מתנבא וזה מבואר בעצמו, והיא גם כן מדרגת דניאל לפי הקב"ה, ומהם שלא ישפע להם בייעודים עתידים אלא ספורים קרו, והכוונה אשר דקדוק הלשון בהם ודקדוקי סופרים ככתיב וקרי, וחסרון ויתרון, ואותיות גדולות וקטנות, ופרשיות סתומות ופתוחות נפל בהם ברוח הקדש, וכללו המדרגות האלו בכתובים כמו שכללו מדרגות הנביאים בנביאים, ואם כבר יתחלפו במדרגה לפי מה שיראה מהם והעירו עליו בשני מחגיגה אמרם כל מה שראה יחזקאל וכולי, ולזה היו כל המדרגות שלש, מדרגת אדון הנביאים, והוא בתורה, מדרגת שאר הנביאים והוא בנביאים, מדרגת המדברים ברוח הקדש והוא בכתובים… (מאמר ב כלל ד פרק א)

עקדה:

וכן אמרו רז"ל בעלי הקבלה שנתנו שמות נפש ורוח ונשמה, ואמרו שהנפש נמצאת עם האדם בתחלת ענינו, ובפקחו עיניו בדרכי התורה והמצוה יתגבר שכלו ותנח עליו הרוח, וכשיוסיף אומץ בזריזות ותשוקה לראות פני אלקיו תבא בו הנשמה, ואולי המדרגות רוח הקדש ונבואה מקבילות לשתי אלו, שבהיותו במדרגת רוח יושפע עליו שפע להשיג מדעים רוחניים לשיר תהילות ולהגיד עתידות וקצת מחכמי ישראל השתמשו בכח זה… (בראשית ב ז)

אברבנאל:

רוח ה' – כברמב"ם רוח הקודש שהוא כח שילוה לאדם לעשות פועל משובח, וכן ששפט את ישראל ושהכה את כושן. (שופטים ג י)

ותבא בי הרוח – אינו רוח נבואה, שזה נכלל באומרו ויאמר אלי וכו', אלא רוח הקודש המאמץ הנביא. (יחזקאל ב ב)

…והנה להרמב"ם אין רוח הקודש נבואה, כי אם התעוררות וכשרון עיוני או לשורר, ולדבריו חס ושלום ר"ש אבן גבירול וכיוצא בו כדוד המלך בתהלים. אך לדעתי דרגות הנבואה א', שיקבל שכל הנביא מהאספקלריא המאירה חכמתו ית' באמות ופרטיות שהם שם מבלעדי חוש המדמה, וזו מדרגת משה רבינו ע"ה. מדרגה ב', שיחול שפע על שכל הנביא ובאמצעותו על כח המדמה, ולעתים לא ירגיש ויבין מפני עומק המושג וקוצר המשיג ומעוט הכנתו, כהמרכבות שראה זכריה. מין ג', שפע שיחול על השכל, יתפשט על הכח מדמה וממנו יעבר לחושים עד שיראה וישמע הדבר. ופעמים יהיה זה מפני חולשת המקבל ומיעוט הכנתו, או מפני הכרח הדבר, כגון מראה כלי המשכן, ובהרגשות אלו השתתפו רק האנשים שנועדו להם ולא זולתם, כגון מראה כבוד ה' בראש סיני לישראל. רוח הקדש ישלים האדם באחת המדות או הדעות כגון לדבר צחות כדוד וכו', מעל לכוחות הטבע, אך להכוזרי וכן להרמב"ן הוא ממיני הנבואה… (דניאל א א)

אלשיך:

אשר יהיה בימים ההם – כי המקום קדוש, ויערה עליהם רוח כפי צורך הדור… (דברים יז ט)

שערי קדושה:

והאמת, כי הם בקשו מדרגות גדולות, קרובות אל הנבואה, ועל כן נסתכנו קצתם, אכן אנחנו, הלואי שנזכה אל רוח הקודש מועט, כענין גילוי אליהו ז"ל אשר רבים זכו אליו, כמפורסם, וכענין גילוי נשמות הצדיקים, כנזכר הרבה פעמים בספר התיקונים, ולא עוד כי גם בזמנינו זה ראיתי אנשים קדושים זכו לכל זה, ויש אשר נפשו עצמתו (עצמה) בהזדככה במאד מאד, תתגלה לאדם ותנהיגהו בכל דרכיו. וכל אלה דרכים קרובים, יושגו אף בזמנינו זה אל הראויים אליהם, אך אמנה, צריך הבחנה גדולה ונסיונות רבות לעמוד על האמת, אולי רוח אחרת היתה עמו בלתי טהור… (הקדמה)

וכבר נתבאר למעלה בשער החמישי, כי לא כל הנביאים יונקים משורש אחד, כי יש להם שרשים שאין להם קץ, והם ששים רבוא בכל עולם, וזהו שאמרו ז"ל ששים רבוא נביאים עמדו בישראל וכו', ומשה רבינו ע"ה כולל כולן ושקול ככולן. ואמנם, דרך כללות נבאר מדריגתם, כי משה רבינו ע"ה היה עולה עד האצילות ומשם רואה ממש, אלא הוא על ידי התלבשו בבריאה לבדה, וגם זה אינו אלא בדרך מעבר לבד, כי האצילות לבדו הוא נמנע, וזהו סוד "כי לא יראני האדם וחי", ושאר הנביאים היו רואים באצילות על ידי התלבשות גמור באורות הבריאה, ואחר החורבן היה יחזקאל והתנבא מן האצילות אחר התלבשו בבריאה, והבריאה ביצירה, התלבשות גמור.

ומאז ואילך אין עוד אור אצילות והבריאה נגלין כלל, ואל זה כוונו רז"ל כי אחר חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה לגמרי, ונשתייר רוח הקודש, והוא הימשך אורות היצירה עצמן לבדם, ומשם למטה, וזהו הנקרא בתלמוד "עליית הפרדס", אשר היא היצירה, הנקרא עולם מטטרון, וגם לזה היו שימושים ידועים, לפתוח השערים שיש מן העולם השפל להעשיה והיצירה, ולייחד היחודים והתפלות הנאותים כפי עולם היצירה בעשר ספירות שבה. וזה סוד שימוש פרקי היכלות, שנשתמשו בו רבי נחוניא ורבי עקיבא ורבי ישמעאל ואנשי כנסת הגדולה.

ואחר כך נשתכחו גם דרכי השימושים ההם, ועוד אחרת, כי נאבד טהרת אפר פרה בזמן האמוראים, עד זמן אביי ורבא כנזכר בתלמוד, ולכן לא נשתמשו מאז ואילך בעליית הפרדס.

ומאז ואילך נשתמשו בשימושי עולם העשיה לבדה להיותו עולם השפל מכולן, וגם כי המלאכים שבה, מיעוטן טוב ורובן רע, ולא עוד, אלא שהטוב והרע מתדבקין יחד מאד, לכן אין בו השגה כלל, כי אי אפשר להשיג טוב לבדו, ולכן מעורבת ההשגה בטוב ורע, אמת ושקר, וזהו סוד ענין קבלה מעשית, ולכן אסור להשתמש בה, כי בהכרח יתדבק גם ברע הנתדבק בטוב, וחושב לטהר נפשו ומטנפה בסיבת הרע ההוא, וגם אפילו שישיג הוא אמת בתערובת שקר, ובפרט כי אין אפר פרה מצויה, וטומאת הקליפות מתדבקות באדם המתקרב להשיג על ידי קבלה מעשית, ולכן שומר נפשו ירחק מהם, כי מלבד שמטמא נפשו יענש בגיהנום, ואף גם בעולם הזה, קבלה בידינו כי יעני הוא או זרעו או יחלה בחלאים הוא או זרעו או ישתמד הוא או זרעו… (חלק ג שער ו)

אחר שהזהרנו את האדם בשער שקדם מכל דרכי ההשגה, כנ"ל, אל יתיאש האדם, כי הנה בפסוק ודבורה אשה נביאה, תנא דבי אליהו "מעיד אני עלי שמים וארץ, בין איש ובין אשה, בין כותי ובין ישראל, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו, רוח הקודש שורה עליו". והנה באזנינו שמענו, ובעינינו ראינו יחידי סגולה השיגו למדרגת רוח הקודש בזמנינו זה, והיו מגידים עתידות, ובהם בעלי חכמה, לא נתגלו בדורות שקדמו אלינו. וכדי שלא להרפות ידי הבאים אל הקודש להתקדש, אבאר איזו ענינים, ואפתח כמלא פי מחט סדקית, וה' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים, ותחילה נבאר כמה דברים בעניני ההנהגה, ובשער השמיני אכתוב סדר ההנהגה בהם, בעה"י.

הנה הדרך המובחר שבכולם הוא, מה שכתבנו בשם תנא דבי אליהו ז"ל, והיא הדרך שנהגו בה החסידים הפרושים הקדמונים, והוא לשוב בתשובה עצומה מכל אשר קלקל, אחר כן ישלים נפשו בקיום מצות עשה, ובכוונת תפילותיו בתכלית, ובעסק התורה לשמה בזריזות, כשור לעול, עד יותש כוחו, ובמיעוט תענוגים ואכילה ושתיה, ובקימה בחצות לילה או פחות מעט, ובהרחקת כל המדות המגונות, ובפרישות מכל אדם, אפילו בעניני שיחה בטלה, ואחר כך יטהר גופו בטבילה תמיד, ואחר כך יתבודד לעתים ויחשוב ביראת ה' וישים ההויה לנגד עיניו תמיד, ויזהר להיותו מחשבתו פנויה מכל הבלי העולם הזה, וידבק באהבתו יתברך בחשק גדול, ועל ידי כן אפשר שיזכה לרוח הקודש באחד מאלו האופנים שנאמר.

האחד הוא, שימשוך על נפשו אור עליון משורש נפשו העליונה כנ"ל בשער החמישי, ותתגלה אליו, וזה הוא רוח הקודש גמור.

השני הוא, שעל ידי עסקו בתורה או קיומו איזה מצוה, אשר נתבאר בדברי רז"ל כל עושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד, ונוצר ממנה מלאך ממש, אך בתנאי שיקיימנה תמיד, וברוב כוונה כהלכתה, ואז יתגלה עליו המלאך ההוא, וזהו ענין מה שנמצא כתוב בספרים ענין המלאכים הנקראים "מגידים", אלא שאם לא תהיה המצוה כהלכתה, יהיה המגיד הוא מעורב טוב ברע, אמת ושקר.

השלישי הוא, שעל ידי חסידות כנ"ל יתגלה אליו אליהו ז"ל, וכפי חסידותו תגדל גילויו אליו.

הרביעית היא גדולה מכולן, והוא כי יזכה לשיגלה אליו נפש מהצדיקים הנפטרים הראשונים, אם מאותן שהן משורש נפשו, כנודע, או מזולתם, אלא מפני שעשה איזו מצוה כתיקונה כמותו, והזוכים למעלה זו ישיג לשיודיענו חכמות וסודות גנוזים שבתורה עד להפליא, וכל זה כפי מעשיו.

החמישי והוא הגרוע מכולן, כי יראה בחלומותיו עניני עתידות וחכמה קרובות אל רוח הקדש.

והנה, הדרך הזאת היא הדרך הישרה, כי כיון שאין האדם משביע, ולא מכריח העליונים, כי אם בכח מעשיו הטובים ובקדושתו ודאי שרוח הקודש הטהור ישרה עליו, בלי תערובות רע כלל, מה שאין כן בהיות האדם כמכריח, או מבקש דרכי ההשבעה, בכח מעשים ותפילות ויחודים, שאם יטעה בהם כל שהוא, אפשר שיזדמנו לו דברים חיצוניים מעורבים.

עוד יש דרכים אחרים על ידי מעשה, אבארם בחלק הרביעי. והם להמשיך עליו אחד מאופנים הנזכרים, אף אם לא יבואו מעצמם. וצריכין קדושה וטהרה גדולה, כדי שלא יהיה בהם תערובת כנזכר. אמנם הדרך הראשונה היו דורכין בה אף בדורות הראשונים, וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בפסוק "ולדבקה בו", ובאגרת הקדושה שחבר, בענין בן עזאי, שהיה יושב ושונה והאש מלהטת סביבותיו. (חלק ג שער ז)

צריך שיזדכך ארבעה זיכוכים:

הראשון – לשוב מכל חטאיו, הן במצוות לא תעשה, הן במניעת קיום מצות עשה, הן בכל דברי סופרים, הן בכל מיני מדות מגונות, ולא ישוב עוד אליהם, ובפרט מכל חייבי כריתות ומיתות וחילול השם, ובשמירת שבת, ומן הנדה, ומכל מיני קרי, ומן השבועה אפילו באמת, ומהסתכלות בעריות, ומלשון הרע, ומהרכילות, ומליצנות, ומן שיחה בטלה, ויתרחק מן הגאוה, והכעס, והקפדנות, והעצבות, ויתנהג בענוה ובשפלות ויהיה שמח בחלקו.

הזיכוך השני, בקיימו כל רמ"ח עשה דאורייתא, ומדברי סופרים, ובפרט קביעת עתים לתורה, ותפילה בכונה, ולאהוב כל אחד מישראל כבבת עינו, ולכבד השבת בכל פרטיו, וכל לילה יקום אחר חצות להתאבל על ירושלים ולעסוק בתורה, וכל מעשיו יהיו לשם שמים באהבה.

הזיכוך השלישי והרביעי הם, בעת שיכין עצמו להתקדש ברוח הקודש, האחד הוא, בטהרת הגוף, בטבילה, ובגדים נקיים, השני הוא בעת שיכין עצמו לקבל רוח הקדש, אחר אשר הוטבע בו כל מדות טובות בקנין, יכנס בבית יחידי, בטבילה ובקדושה, במקום שלא יטריחוהו קולות בני אדם וצפצופי עופות, ואם יהיה אחר חצות הוא יותר נכון לכל הדברים, ויסגור עיניו, ויפשיט מחשבתו מכל עניני העולם הזה, כאילו יצאה נפשו ממנו, כמת שאינו מרגיש כלל. אחר כך יתאמץ ויתחזק בחשק אמיץ להרהר בעולם העליון, ולהתדבק שם בשורש נשמתו ובאורות עליונים, וידמה בעצמו כאילו יצאה נפשו ועלתה למעלה, ויצייר עולמות העליונים כאילו עומד בהם, ואם עשה איזה יחוד יהרהר בו, להמשיך בזה אור ושפע בכל העולמות, ויכון לקבל גם הוא חלקו באחרונה, ויתבודד במחשבה כאילו נחה עליו הרוח עד שיעור מה, ואם לא ירגיש מאומה נראה כי עדיין איננו ראוי ומוכן. ולכן יתחזק עוד מאז ואילך בעבודה ובקדושה, ויחזור אחר ימים להתבודד על דרך הנזכר, עד אשר יזכה ותנוח עליו הרוח, וכאשר תחול עליו, צריך שיבחון אולי עדיין איננו זך ונקי, והרוח הזה הוא "מסטרא אחרא", או על הפחות תערובת רע בטוב, ומעשה בן עזאי ובן זומא בעלותם לפרדס יוכיח, וזה יבחן על ידי מה שגלה אליו אם כל דבריו אמת, או שקר ואמת מעורבין, אם דבריו דברים בטלים של הבלי העולם הזה, או בדברים שאינן על פי התורה, וכיוצא בזה, כי אז, צריך לדחותו מעליו וגם להתחזק יותר ויותר בעבודה, כדי שיהיו כל דבריו נאמנים וביראת שמים וכו'.

ודע, כי בתחילה תחול עליו הרוח במקרה, לעתים רחוקות, וגם שיהיו דברים נקלים ולא בדברים עמוקים, וגם שדבריו יהיו מעטים, וכל אשר ילך יתחזק כוחו בכל הפרטים הנזכרים.

והנה כלל הכל הוא, זיכוך החומר עד קצה האחרון, ועקירת הרהורי המחשבה וכח המדמה שבו לגמרי, ויתדבק בעליונים בתכלית הדיבוק. והנה צריך שתתבונן בכל מה שכתבנו בחלק הראשון בשער השישי, כי שם נתבאר סדר הנהגת החסידים יותר בביאור. (שם שם שער ח)

מהר"ל:

וכמו שקנו ישראל מעלת השכל בחג השבועות, קנו עוד מעלה עליונה בחג הסוכות הוא רוח הקודש השורה עליהם, ולכך היו ענני כבוד עליהם שהשכינה חופף עליהם, וכל מקום שהשכינה נמצאת שם ענני כבוד המבואר בכתוב. וזהו אמרם למה נקרא שמחת בית השואבה שהיה בחג הסוכות, שמשם היו שואבים רוח הקודש…. (גבורות ה' פרק מו)

…וזה שאמר והמים עומדים על ההרים, ורוצה לומר כי החכמים הגדולים שהם אבות העולם הם יותר קרובים אל ה' בעבור חכמתם העליונה ומעשיהם הגדולים, ולפיכך המים עומדים על ההרים שהם מתחברים ומתקשרים אליהם וכו'. ואמר וההרים על הרוח כי עדיין אין מדרגת החכמים הגדולים שיש להם דביקות לגמרי בו ית', ואמר שההרים עומדים על הרוח, הוא מדרגת רוח הקודש, ובמדרגה זאת יותר יש דביקות אל השי"ת, ומעתה שאמר אוי להם לבריות שרואות ואינם יודעים שבח התורה כל כך, שאילו ידעו שבח התורה והמצות היו יותר רודפים אחר התורה והמצות, שהרי העמודים עומדים על המים והמים על ההרים, ואמר והרוח על סערה, הוא הנבואה לגמרי, כי הרוח מדרגה למטה מן מדריגת הנבואה, ונקרא מדריגת רוח הקודש רוח בלבד, מפני שאין בה רוח הקודש כל כך בחזקה. אבל הנבואה היתה באה בכח על הנביא, ולפיכך נאמר "היתה עליו יד ה'", "ויד ה' היתה אל אליהו", לכך לא היה הנביא יכול לעמוד כאשר היתה באה עליו הנבואה… (באר הגולה ו)

…אמנם כאשר תבין עוד דברי חכמה מאד בא לומר כי לאסתר היתה דביקות ברוח הקודש, ואותה מדריגה ראוי לה מספר ע"ה, שהם נחשבים אלו ע"ה כמו שבעה ומחצה, כי כל עשרה נחשב כמו אחד, ולכך אמר כי בת ע"ה היתה, וכן למאן דאמר שהיתה בת ארבעים סבר כי המדה העליונה הזאת שהיתה אסתר זוכה לה ראוי אל אשר הוא בן ארבעים… (אור חדש ד"ה ויהי אומן)

רמח"ל:

…והנה נמצא מצב אחד, שהסכלות והחשך גבר בו תגבורת גדול, שנעדרה ממנו הידיעה האמיתית בבורא ית"ש ובשלמותו העדר גדול, והוא מה שקראוהו חז"ל שני אלפים תוהו. המצב השני הוא מצב טוב מזה שזכרנו, והוא כמצב זמננו זה, שהנה יש לנו תהלה לא-ל ידיעת מציאותו ית' ושלמותו, ותורת ה' אתנו, ולפניו אנחנו עובדים, אמנם אין אות ואין נביא וחסרה ההשכלה האמיתית שהיא רוח הקדש, כי אמנם מה שהאדם משכיל בשכלו על ידי עסקו האנושי, לגבי מה שמשכיל ברוח שכל נשפע, אינו אלא כערך הגוף אל הנשמה.

מצב שלישי טוב מזה, הוא כמצב זמן בית המקדש, שכבר היו אותות ומופתים ונבואה במין האדם, אך לא נמצא השפע הזה מתפשט בכלו, אלא ביחידים, וגם להם בקושי, כי כבר נמצא לדבר מניעה ועיכוב. מצב רביעי טוב מכלם והוא מה שיעדו עליו הנביאים לעתיד לבא, שלא ימצא הסכלות כלל, ורוח הקדש יהיה שפוך על כל מין האנושי, בלא קושי כלל, והנה אז יקרא שנגמר בנינו של המין האנושי, כי משם והלאה עילויים יהיו לו, ועד נצח נצחים יתענג. (דרך ה' חלק ב פרק ח ד)

…והנה גזר וחקק, שבהזכיר ברואיו את שמו, ימשך להם ממנו הארה והשפעה, וכענין שנאמר, "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ'). ואולם כפי השם שיזכירוהו ויקראוהו בו, כך תהיה ההשפעה הנמשכת על ידי ההזכרה ההיא, פירוש כי ההשפעה שתמשך תהיה ממין אותה ההשפעה שעל סודה נתיחס לו ית"ש השם ההוא. ואמנם בהמשך ההשפעה תולד בהכרח התולדה המחוקקת לה, ויתפשט הענין בכל ההשתלשלות מן הראש ועד הסוף. והנה הגבילה החכמה העליונה את הענין בגבולות ידועים ובתנאים ידועים, שכשתהיה ההזכרה נשלמת בהם, תמשך ההשפעה ההיא ותולד התולדה, ולא זולת זה.

והנה בכלל ההשפעות שגזר שימשכו ממנו ית"ש, סידר שימשכו השפעות שבהגיען למי שיקבלם, יבוטלו בכחן גבולות מגבולות הטבע כמו שכתבנו, ויתקשר האיש ההוא עם הנמצאים הרוחניים, ותגיע לו ידיעה והשכלה מהשכלה האנושית, וענינים אחרים ענפי שורש זה, והוא ענין מדרגות הרוח הקודש והנבואה, וכמו שאכתוב לפנים עוד בס"ד. והנה גזר שהמשכת ההשפעות האלה גם כן תהיה על ידי האמצעי שזכרנו, דהיינו שמותיו ית"ש המתיחסים לו על שם השפעות אלה, בהכון בהם במחשבת הלב או בהזכיר אותם בפה או צרף אותם בדברים, עם התנאים מה שצריך שיחובר לזה, וכמו שנבאר עוד בס"ד. (שם חלק ג פרק ב ה)

הנה חקק הבורא ית"ש בטבעו של האדם, שיהיה מתלמד מבין ומשכיל בהשקיפו על הנמצאים ובחינותיהם ומה שמתגלה לפניו יתבונן וידרוש את שאינו מתגלה עד שישיגהו ויעמוד עליו, וזהו דרך השכלה הטבעית. אמנם עוד גזר שימצא לו השכלה מעולה מזו מאד, והיא ההשכלה הנשפעת והיינו שיושפע לו שפע ממנו ית"ש, על ידי איזה אמצעיים שהכין לזה, ובהגיע השפע ההוא אל שכלו, יוקבע בו ידיעת ענין מה, בברור, בבלתי ספק, ובבלתי טעות, וידע הדבר בשלמות, סבותיו ותולדותיו, כל דבר במדרגתו, וענין זה נקרא רוח הקדש.

והנה בדרך זה ישיג ענינים מה שבגדר ההשכלה הטבעית, אך ביותר ברור, וכמו שכתבנו. וישיג גם כן ענינים מה שאין בגדר ההשכלה הטבעית שתשיגם, ומכלל זה העתידות והנסתרות.

ואולם מדרגות על מדרגות נמצאו בדבר, בין בענין כח השפע הנשפע, בין בזמן השפעו, בין בדרך הגיעו אל האדם, ובמהות הדברים המתגלים ונודעים לו על ידי זה, אמנם בכלן תהיה ההשפעה בדרך שירגיש בה המושפע בברור.

אכן עוד יקרה, שישפע בלב האדם שפע, שיעמידהו על תוכן ענינים מהענינים, אך לא ירגיש בו המשופע, אלא כמו שנופלת מחשבה בלבבו, ויקרא זה, לפעמים על דרך הרחבה, רוח הקדש בדברי חז"ל או השפעה נסתרת, אבל רוח הקדש באמת, הוא שיהיה ניכר ונרגש בברור לבעליו.

ואמנם למעלה מכל זה יש מעלה אחרת, והיא הנבואה, וענינה שיגיע האדם ויתקשר בבורא ית"ש ויתדבק בו דבקות ממש, באופן שירגיש ההתדבקות וישיג מה שהוא מתדבק בו, דהיינו כבודו ית"ש, על הדרך שנבאר לפנים, ויהיה הדבר ברור אצלו ומורגש ממנו בלי ספק כלל, כדרך שלא יסתפק בדבר גשמי שירגישהו בחושיו… (שם חלק ג פרק ג א-ד)

…והנה למטה ממדרגת הנבואה יש מדרגה נקראת רוח הקודש, והוא ענין שיושפע שפע ממנו יתברך אל שכל האדם שבהגיעו אליו יוקבע בו ידיעת ענין מה בבלתי ספק ובבלתי טעות וידע הדבר בשלמות, סבותיו ותולדותיו כל דבר במדרגתו.

ואולם על ידי השפע הזה, אפשר שישכיל דברים שמגדר ההשכלה האנושית הטבעית להשכיל אותם, אמנם יתרון השכיל אותם על זה הדרך מהשכיל אותם על הדרך האנושי הוא, שעל זה הדרך יושגו בלי עמל, ויושגו בלי טעות, ולא ישאר בם ספק, מה שאין כן בהשכלה שעל דרך האנושי, ואפשר שישיג גם כן ענינים מה שאין בגדר ההשכלה האנושית שתשכילם, ומכללם הנסתרות והעתידות.

והנה רוח הקדש זה הנה הוא נרגש למשיגיו, שהמקבלו יכיר בלי ספק שהוא שפע נשפע לו, אמנם עוד יקרה לפעמים, שיושפע בלב אדם שפע שיעמידהו על תוכן ענין מהענינים, אך לא ירגיש בו המושפע, אלא יגיע לו כמי שנופלת מחשבה בלבו, ונקרא על דרך ההרחבה ושלא בדקדוק רוח הקדש. (מאמר העקרים)

…והנה יש בעלי רוח הקודש שהם רואים הדברים מה שאי אפשר לאחרים לראות, וזה סוד פקיחת העינים, והוא סוד נתנה רשות לעין לראות, וזה כי הנה כבר אמרתי איך מן הצלם נעשה זה הענין, כי הצלם מתגלה שם בתוך העין ועושה הזוהר, ועל כן בשוב הנשמה דרך העינים ההתנוצצות שלה מתגלה מפני הצלם המוגלה שם, ואז היא ראיה שצריך שתראה כנ"ל. אך אם יחסר כח הצלם שיסתלק משם הנה לא יכול הציור לראות, ועל כן לא תמצא ראיה. וזה ענין העורון כי לא נשאר אלא חלק הגשמי שהוא הנמשך מן המוח, ואין הראיה מצטיירת… (אדיר במרום דף עח)

אור החיים:

לא ידון רוחי באדם – …להיות שהיה ה' מתנהג עם ברואיו להוכיח ולהתדיין עמהם בנגלה "ויאמר ה' אל הנחש", "ואל האשה אמר" וגו'… וכאשר הגדילו להתעיב אמר ה' לא ידון עוד לעולם רוחי באדם פנים בפנים להשפט עמו יחד, ופירוש רוחי היא שכינתו ית' שלא יהיה עוד נחשב האדם להדרגה זו. ותמצא כי כפי מעשיו מרחיק הדרגתו מטה מטה, שבתחילה היה ה' מוכיח לאדם על פניו, ונמצאים הנבראים כולם במדרגות נביאים, ויהי כי החל האדם, פירוש נתחלל או נעשה חולין, הובדל מהדרגת נביא, ובהמשך הזמן הנצנים נראו בארץ הם הצדיקים שהחזירו העטרה ליושנה, ומשחרב המעון נסתם חזון ונשארה בחינת רוח הקודש, וכשנסתתמו עיני ישראל אין אתנו משיג ריח הקודש, ואין צריך לומר רוח הקודש, וזו היא צרות בית ישראל שאין למעלה ממנה, ותחילת קללה זו מדור המבול, ונתן ה' טעם לדבר זה "בשגם הוא בשר", פירוש בשביל שהוסיף להתעיב בתיעוב מוסרח בעון הניאוף הוא בשר… (בראשית ו ג)

מלבי"ם:

שכל טוב – שכל הוא כח הברואים לחדר לדברים שאין לחוש מבא בהם, ונעלמים מכח החכמה והבנה, ושכל טוב הוא המשיג ברוח הקדש, שהוא למעלה משכל אנוש, ההולך לפעמים בדרך עקלתון, ושכל זה בא בחנינה למי שמצא חן בעיני ה', וזה שאמר יתן חן במתנה. (משלי יג טו)

רש"ר הירש:

ראה רוח ה'.

העמק דבר:

שני חיי שרה – …ומה שאמרו שאברהם היה טפל לבשרה בנביאות הכוונה ברוח הקדש, שהוא מה שאדם מתבודד ומשרה עליו רוח הקדש, ויודע מה שרואה, אמנם לא דבר ה' עמו. ונבואה בחינה רבה מזו, ואברהם גדול בנבואה משרה, אבל ברוח הקדש היתה שרה מצוינת יותר, שאברהם עסקו עם המון רבה, ואינו יכול להתבודד כל כך, ב' דאין רוח הקדש אלא מתוך שמחה של מצוה, ושרה בצדקתה להפליא שהיתה באמונתה בבטחון חזק מאד… על כן לא נתעצבה כל ימי חייה, וזה שאמר שני חיי שרה, כולם בחיי שמחה ונפש המעלה בחיים רוחניים… (בראשית כג א)

ובנחה יאמר – התפלל שישוב רוח הקדש בתקפו, ואף שהענין ראוי להיות בעצמו, מכל מקום התפלה מועילה הרבה להיות כרצון הקב"ה. (במדבר י לו)

שפת אמת:

נסמך ויקח קרח לפרשת ציצית שלמעלה, דאיתא עינו הטעתו, ובשם הרב הק' מלובלין אמרו להוכיח מכאן כי גם רוח הקודש יכול להזיק לאדם שאינו שומר עצמו כראוי, כי מצות ציצית על שם הסתכלות, כמו שכתב רש"י, ובודאי המצוה מפקחת עיני האדם, ולכן כתיב מיד ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ב' לבבות וב' עינים, וקרח לקח לו ביותר זה ההסתכלות ונכשל בו. (קרח תרנ"ה)

שם משמואל:

ונראה לפרש דהנה בכד הקמח שסוכה מביאה לידי רוח הקודש, שסוכה היא מלשון ראיה, וכמו ששרה נקראת יסכה על שם שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביופיה כברש"י, ויש ליתן טעם למה מצוה זו מסוגלת לרוח הקודש יותר משאר המצוות, כי באמת האדם שיש בו נשמה קדושה חלק א-לוה ממעל לעולם היה צריך להשתמש ברוח הקדש, אם רק אינו בעל עבירות חס ושלום, ומכל מקום הרי אנו רואין שאפילו הכי לאו כולם זוכין לרוח הקודש, והטעם פשוט, שהאויר וגשמיות עולם הזה מפסיק, וצריכין לזה זכות מיוחדת, ועל כן בבית המקדש היו מרבית הצדיקים זוכין לרוח הקדש, וכבמדרש והנה באר בשדה זו ציון, והנה שלשה עדרי צאן אלו שלשה רגלים, כי מן הבאר ההיא ישקו, שמשם היו שואבים רוח הקודש, והטעם יש לומר כנ"ל, דמאחר ששם לא היה האויר מגושם ועשרה נסים נעשו בכל יום במקדש, וידוע דכל נס הוא ממקום גבוה, למעלה מן הטבע, ומספר עשרה נסים שהוא מספר כללי מורה שבית המקדש בכלל הוא למעלה מן הטבע, ועל כן אין אוירו מגשם, ושוב ממילא נשמות טהורות זוכות לרוח הקדש.

והנה סוכה איתא בספרים שהיא דוגמת בית המקדש, וגם גמטריא שלה היא צירוף שני השמות הידועים, והוא צירוף עליונים ותחתונים, וזהו דוגמת בית המקדש. וידוע עוד בדברי המקובלים שהסכך והדפנות וקרקעית הסוכה כולם רומזים לשמות הקדושים… ועל כן האויר שלה איננו מגשם כל כך, ועל כן מצוה זו מסוגלת לרוח הקדש, כעין המקדש שמשם שואבין רוח הקודש… (סוכות תרע"ח)

מכתב מאליהו:

איתא במדרש (ב"ר נ"ט) דוד ראש למלכות יהודה, ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שדוד שהיה רבן של בעלי רוח הקודש, הוא שהיה מרכבה למלכות, הוא שזכה למדת המלכות בשרשה, לתקן עולם במלכות ש-די. ולמה מדרגת רוח הקודש היא מדת המלכות, משום שהרואה במבט רוח הקודש צופה את פנימיות כל דבר, מהדומם ועד האדם, ורואה את תוכנם הרוחני, המהווה את תפקידם וחלקם בתכלית הבריאה, לשמש ככלים לכבוד שמים. אין אף נקודה אחת בבריאה שאינה צריכה להביא לגילוי כבוד שמים, לית אתר פנוי מיניה, בעל רוח הקודש הרואה במבט זה, הוא זוכה למלכות האמיתית, הוא משעבד את הכל למלכות שמים, והכל נשמע לו.

ותלבש אסתר מלכות – לבשה רוח הקודש. כשאסתר היתה צריכה להכנס אל אחשורוש ולשעבד אותו לרצונה, התעלתה למדרגת רוח הקודש, וזכתה לגלות את פנימיות כל הענין, ולראות בו אך את רצון ה', ממילא זכתה למלכות האמיתית, ואחשורוש היה לעבד לה, ומילא את רצונה. כיצד ואיך התעוררה לעלייה ז? היא התבוננה בשרה אמנו ע"ה. איתא במדרש רבה (ב"ר ריש חיי שרה) "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים"… שרה שיעבדה כל רגע מחייה וכל ניצוץ מכחה לעבודת ה', ולא השאירה כלום לשליטת היצר הרע, זוהי מדת המלכות האמיתית, בשלמותה של שרה הסתכלה אסתר, ואמרה, מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, היא ראתה בקכ"ז מדינות רמז לשני חיי שרה התמימות, והבינה שאם תגיע למדת מלכותה של שרה תזכה למלכות האמיתית על קכ"ז המדינות, וכולם ימלאו את רצונה… (חלק ג עמוד כב)

הכישוף והקסם נאסרו בתורה, כי כל זה הוא דרך רוח הטומאה, על ידי אקסטזה כזו הגוף נפרד מהנפש, ונמצא שהוא טמא, כעין טומאת מת. הקדושה יש לה דרך אחרת להשיג ידיעות פנימיות מהעולם הרוחני, והיא בהשפעת קדושה רבה על הנפש והגוף גם יחד, על ידי עבודה רבה של תיקון המדות והשגת המעלות בקדושה ובטהרה במשך שנים רבות, עד שהגוף גם כן מזדכך ומתעלה, ודרך זו נקראת השגת רוח הקודש, היינו שאמרה תורה (דברים י"ח י"ד) "כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך. נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך". (חלק ד עמוד קסג)