אב ובן

(ראה גם: אב, אלקים-פוקד עוון אבות, בן סורר ומורה, בנים, חינוך, ירושה, כבוד אב ואם, משפחה)

תנ"ך:

האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילידתיהו, כי תאמר אלי שאהו בחקיך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. (במדבר יא יב)

ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך. (דברים ו ז)

ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. (שם יא יט)

לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו. (שם כד טז)

ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית… (מלכים א א ו)

ואת בני המכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה, אשר צוה ה' לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות כי אם איש בחטאו יומת. (מלכים ב יד ו)

מה לכם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה… והוליד בן פריץ שופך דם, ועשה אח מאחד מאלה… (יחזקאל יח ב וי)

כי בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו. (מיכה ז ו)

הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם. (מלאכי ג כג)

שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך. (משלי א ח)

נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך. (שם ו כ)

משלי שלמה, בן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אמו. (שם י א)

בן חכם מוסר אב, ולץ לא שמע גערה. (שם יג א)

בן חכם ישמח אב, וכסיל אדם בוזה אמו. (שם טו כ)

עטרת זקנים בני בנים, ותפארת בנים אבותם…יולד כסיל לתוגה לו, ולא ישמח אבי נבל. כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו. (שם יז ז והלאה)

הוות לאביו בן כסיל ודלף טורד מדיני אשה. בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת. (שם יט יג)

בני אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני. ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים… שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך. אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו… שמע לאביך זה ילדך, ואל תבוז כי זקנה אמך. אמת קנה ואל תמכר, חכמה ומוסר ובינה. גיל יגיל אבי צדיק, יולד חכם ישמח בו. ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה… (שם כג טו)

גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. (שם כח כד)

איש אוהב חכמה ישמח אביו, ורועה זונות יאבד הון. (שם כט ג)

ראה עוד ערך חנוך.

זהר:

אלא תא חזי, כתוב בן חכם ישמח אב, אם הבן טוב, כל בני העולם מזכירים את אביו לטוב, ואם הבן רע הכל מזכירים את אביו לרע… (נח לג)

ויאמר ה' אל אברם, מה כתוב למעלה מזה, וימת הרן על פני תרח אביו וגו', מה משמיענו כאן, (שאומר על פני תרח אביו, ואם תאמר שעל פני משמע בחיי אביו), הכי עד היום הזה לא היה אדם שמת בחיי אביו חוץ מזה (הרן), ומכל מקום לא כתוב בו על פני, דהיינו הבל שמת בחיי אדם אביו, חנוך שלקח אותו אלקים בחיי ירד אביו… (לך טז)

בא אל אשת אחיך וגו', (לא היה צריך לומר לו את זה), כי יהודה וכל השבטים היו יודעים את זה, אלא עיקר הדבר (שאמר לו, הוא) והקם זרע, משום שזרע ההוא נצרך שהדבר יתתקן, ולהכין גולם שיקבל תקון כראוי, שלא יפרד הגזע משרשו, וזה שאמר ואדם על עפר ישוב. (פירוש, אף על פי שנגזר מיתה על האדם המפרידה אותו משורש הנצחי ית', מכל מקום לא נפרד לגמרי, כי על ידי הבנים שכל אחד מוליד נשאר כל אחד דבוק בשורשו הנצחי ית', כי כל בן הוא חלק מגוף האב, ובזה נמצא כל אדם כמו טבעת אחת בשרשרת החיים… (וישב קעז, ועיין שם עוד)

אמר רבי שמעון לרבי יצחק, הראית צורת אביך ביום הזה או לא, כי למדנו בשעה שהאדם מסתלק מן העולם, אביו וקרוביו נמצאים שמה עמו, ורואה אותם ומכירם, וכל אלו שיהיה משכנו עמהם בעולם ההוא במדרגה אחת, כולם מתקבצים ונמצאים עמו והולכים עם נשמתו, עד המקום שישכן שמה… (ויחי קנ)

אמר רבי חזקיה, למדנו מפרקי רבי ייסא סבא, במנהגי העולם, אדם שזכה בבן בעולם הזה, הבן צריך לשים עפר על עיניו כשיקבר, וזה הוא כבודו, להורות שהעולם נסתם ממנו מאביו, והוא יורש תחתיו את העולם… (שם שמ)

שאמר רבי אבא, כמה רשעים הם בעולם, שמולידים בנים טובים יותר מן הצדיקים, ואותו בן הטוב שיוצא מן הרשע הוא טוב ביותר, להיותו טהור מטמא, אור מתוך החושך, חכמה מתוך הטפשות, וזה טוב יותר מכל. (שמות רח)

כי האדם חייב ללמד בנו תורה, שכתוב, ושננתם לבניך, ואם אינו לומד אותו תורה ומצוות הוא כאלו עושה לו פסל, ומשום זה כתוב לא תעשה לך פסל, ועתיד להיות בן סורר ומורה, ומבזה אביו ואמו, וגוזל ממנו כמה ברכות, כי משום שהוא עם הארץ הוא חשוד על הכל… (יתרו תקנד)

שלמדנו ג' דברים צריך האדם לעשות לבנו, מילה, ופדיון, ולהשיאו אשה. והכל עשה הקב"ה לישראל… (תרומה תתצד)

אלו נתמנו להכריז בכל הרקיעים על כל אלו שמעבירים בניהם מלעסוק בתורה, ועושים להם שלא יעסקו בה, אז יוצאים כל אלו הממונים ומכריזים ואומרים, אוי לפלוני, שהעביר בנו מלמוד התורה, אוי לו, כי נאבד מעולם הזה ומעולם הבא. (פקודי תרצה)

משום זה אמר רבי שמעון, אדם שמוליד בן הוא נקשר בשכינה, שהוא פתח של כל הפתחים העליונים, פתח הנקשר בשם הקדוש (הוי"ה, שכל ספירה היא פתח לעליונה ממנה). ודם ההוא היוצא מן הילד (בברית מילה), שמור לפני הקב"ה, ובשעה שהדינים מתעוררים בעולם משגיח הקב"ה בדם ההוא ומציל את העולם, ומשום זה כתוב, ובן שמנת ימים ימול לכם… (ויקרא רכא)

פתח רבי אלעזר ואמר, עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, בנים, כבר העמדנו (שהם חג"ת דז"א, שהם בנים לחכמה ובינה), בני בנים, אלו הם שאר ספירות המלך, (דהיינו נה"י) כמו שאמר וכל בניך למודי ה' (שסובב על נה"י), וכתוב בני ציון היקרים, (שהם נה"י דז"א המתחברים עם ציון שהיו יסוד המלכות), כמו שאתה אומר ותפארת בנים אבותם, שפירושו הבנים, הם חג"ת אינם מתעטרים אלא באבות, (שהם חכמה ובינה, שהם אבות לחג"ת)… (שמיני יג)

ולפני עור לא תתן מכשול, הוא כמשמעו, והעמידוהו, במי שגורם לאחר שיחטא, וכן מי שמכה לבנו הגדול… (קדושים צא)

והסוד הוא, תערובת טפות (הזרע) במקום שאינו שלו גורם את זה, מי שמערב טפה שלו בשפחה, במחלת בת ישמעאל (שהיא קליפה רעה), או בבת אל נכר, (דהיינו בתו של עכו"ם), הם רע וחשך, והטפה שלו הוא טוב ואור… הוא מערב טוב עם רע עובר על מאמר אדונו, שאמר, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. הקב"ה במה שערב (אותו האדם), מרכיב אותו ומביאו בגלגול לקבל ענשו… (בהר סה, ועיין שם עוד)

בן מתדבק תמיד באביו בלי פירוד כלל, אין מי שימחה בידיו, עבד עושה עבודתו של אדונו ומתקן תקוני העולמות. מי שיהיה לו שניהם, (בן ועבד) בכלל אחד, בחבור אחד, זה הוא אדם המתקן כל סוד האמונה… (שם פג)

הוציא רבי ייסא נאד אחד מלא מים ונתן לו. אחר ששתה אמר נעלה עמך (להר) למים. עלו להר ומצאו חוט אחד דק של מים ומילא כלי אחד. ישבו, אמר להם אותו האדם, עתה שאלו, כי אני משתדל בתורה על ידי בני אחד שהכנסתי אותו לבית רב, ובשבילו הרוחתי בתורה. אמר רבי חזקיה, אם (זכית בתורה) על ידי בנך יפה הוא, אבל הדבר שאנו עומדים בו אני רואה שלמקום אחר אני צריך להעלותו… (שלח לך כ)

עוד שמעתי, מאור הקדוש, שכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרים שם את אביו של אותו אדם, (שנשמתו מעידה לפני המלך על חידושי תורה שלו), בשעה שהקב"ה אומר (לפמליא שלו), התאספו לשמוע חידושים ודברים חדשים בתורה של פלוני בן פלוני… כמה הם שנושקים על ראשו (של אבי המחדש), כמה צדיקים מעטרים אותו כשיורדים, אשרי חלקם של כל אלו העוסקים בתורה, וביום השבת יותר מבשאר ימים. (שם שו)

אלו הם הצדיקים שנשתכללו בבנים קדושים שזכו לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה בעולם הזה. ואלו נקראים ב' מזבחות, (וצדיקים אלו) מתעטרים לפני המלך הקדוש, כי זכות בניהם שבעולם הזה מגינה עליהם, ומעטרים אותם שם. איזה רוח זוכה לכל זה, זה ששתה אפרוחיה (ללמד) למזבחותיך, (שהם ב' תורות הנ"ל), מכאן אמור דבריך, כי בלא בושא אראה שם, (משום שזכית לבן שכמותך העוסק בב' תורות). (בלק רכ)

פתח אותו הילד ואמר, רבון העולם, כתוב בתורה כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח את האם וגו', היה צועק הילד ובוכה, אמר רבונו של עולם, תקיים דבר זה שבתורה, שני בנים היינו מאבי ואמי, אני ואחותי הקטנה ממני, היה לך לקחת אותנו ולקיים הדבר שבתורה (שכתוב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך). ואם תאמר רבונו של עולם אם כתוב ולא אב, הנה כאן הכל הוא, אבי ואמי, האם מתה ולקחת אותה מעל הבנים, עתה גם אבי שהיה מגין עלינו לקחת מעל הבנים, איפה הוא הדין של התורה. בכו רבי אלעזר והחברים כנגד הבכיות והצעקות של אותו הילד… (שם שסא, וראה שם עוד)

…וכל בן צריך להיות לאביו כסוס וכחמור למשא, ולהיות כפוף תחתיו. וזה הוא סוד אדם ובהמה תושיע ה', שישראל הם בניו של אדם (שהוא הוי"ה דמ"ה), ועושים עצמם כבהמה תחתיו. (פנחס מד)

…ואף על גב שאביו ואמו נפטרו מעולם זה, השמחה של האדם הוא בכל השותפים, כי למדנו, בשעה שאדם משתף את הקב"ה בשמחתו, בא הקב"ה לגן העדן ולוקח משם את אביו ואמו, שהם שותפים עמו, ומביאם עמו לאותה השמחה, וכולם נמצאים שם ובני אדם אינם יודעים, אבל בצרתו של אדם נמצא הקב"ה אצלו בלבדו, ואינו מודיע לאביו ואמו, זה שאמר בצר לי אקרא ה' ואל אלקי אשוע וגו'.

אמר הקב"ה אני ושכינתי הננו שותפים של הנשמה, ואביו ואמו הם שותפים של הגוף, שאביו מזריע הלובן שהם הלובן שבעינים ושל העצמות והגידים והמוח, והאשה השחור שבעין והשערות והבשר והעור. השמים והארץ וכל צבאם השתתפו גם כן ביצירתן, המלאכים (כי מהם באים) היצר הטוב ויצר הרע, שהאדם יהיה מצויר משניהם, השמש והלבנה להאיר לו ביום ובלילה… מה עושה הקב"ה, הוא עוקר את אביו ואת אמו מגן עדן ומביאם עמו שיהיו עמו בשמחת בניהם, (וכן בזמן הגאולה), שאין שמחה כשמחת הגאולה… (פנחס קכה)

אמר רבי יהודה אשרי מי שאבותיו הרהרו בדבר טוב, מאין לנו, מן בת שבע אם שלמה, שהכתוב מעיד עליה שהיא אם שלמה ממש, (כלומר שהיתה ראויה להולידו), משום שנתיסד ממנה מענינה, ומהרהוריה, ומהשתדלותה, שנאמר מה ברי ומה בר בטני. אמו נכון, אביו מאין לנו (שהרהר בדבר טוב, ומשיב) שכתוב, שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו… (זהר חדש בראשית תמח)

ועל כן מי יציל אותם מעינויים, היינו זכות ההיא (של האב שמת) מגינה על בניו, והוא (דהיינו האדם הנזכר), הוא אחד מאלו (הבנים הניצולים בזכות אביהם), וזכות ההיא (של אביו) מגינה עליו בעת צרתו. (יתרו רסו)

דבר אחר, אשרי משכיל אל דל, מהו דל, זהו אדם שמת בלי בנים, ובשעת פטירתו מן העולם שיצאה נשמתו ממנו, ראה מה אמר עליו הפסוק, יד ליד לא ינקה רע, (כלומר, כיון שלא הניח בן אין לו מי שינקה את הרע שלו), ואם נשאר לו בן בעולם, אם יחזיק בו אדם וילמדנו תורה, יעשה שלום לי, וביום רעה ימלטהו ה'… אותו אדם שמת, שהוא אביו של הילד, שהיו דנים אותו בגיהנם, בא בחלום לחכם הזה, ואמר לו, רבי, כמו שנחמת אותי, ינחם אותך הקב"ה, בשעה שאמר בני ההפטרה בקהל הוציאוני מן הדין, בשעה שעבר לתפלה ואמר קדיש קרעו לי גזר הדין מכל וכל, ובשעה שהחכים נתנו לי חלק בגן עדן… ובשעה שנחכם יותר וקראו לו רבי, העטירו אותי בכתר, שהצדיקים מתעטרים בו, ונתנו לי אכילה ושתיה, מההיא שנהנים מזיו השכינה, וכל אדם הנהנה מזיו השכינה הוא דומה כמו שאכל ושתה, ובשבילך רבי, זכיתי לכל היקר הזה אשרי חלקך… (שם אחרי קג)

מכילתא:

…מנין אם לא פדאו אביו יפדה את עצמו, תלמוד לומר כל בכור בני אפדה, רבי יוסי הגלילי אומר, הואיל ואמרה תורה פדה את בנך ולמד את בנך תורה, אם למדת על תלמוד תורה שאם לא למדו אביו הוא מלמד לעצמו, כך אם לא פדאו אביו הוא פודה את עצמו… והרי המילה תוכיח, שאינה שקולה כנגד הכל, ואם לא מלו אביו הוא מל את עצמו, כך אם לא פדאו אביו הוא יפדה את עצמו, לא אמרת במילה שחייבן עליה כרת… הצד השוה שבהן שהן מצות האב על הבן, אם לא עשה אביו יעשה הוא לעצמו, אף כל שהוא מצות האב על הבן, אם לא יעשה לו אביו הוא יעשה לעצמו. מכאן אמרו מן התורה חייב אדם למול את בנו ולפדותו, וללמדו תורה, וללמדו אומנות, ולהשיאו אשה, רבי עקיבא אומר אף ללמדו שייט, רבי אומר אף ישוב מדינה. (בא פרשה יח)

וכי ימכר איש, האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו, שהיה בדין, מה אם הבת שאינה נמכרת על הגניבה אביה רשאי למכרה, הבן שהוא נמכר על הגניבה אינו דין שיהא אביו רשאי למכרו, תלמוד לומר וכי ימכור איש את בתו, האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו. (משפטים פרשה ג)

אם אחרת יקח לו, מכאן אמרו חייב אדם להשיא את בנו קטן, במקום אחר מהו אומר והודעתם לבניך ולבני בניך, אימתי אתה זכאי לראות את בני בניך, בזמן שאתה משיא בניך קטנים. (שם)

ספרי:

ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, בניכם ולא בנותיכם, דברי רבי יוסי בן עקביא, מיכן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה, ואם אין מדבר עמו לשון קודש ואינו מלמדו תורה, ראוי לו כאילו קוברו, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, אם לימדתם אותם את בניכם ירבו ימיכם וימי בניכם… (עקב מו)

הוא ובניו, שאם הוא מת בנו עומד תחתיו. ואין לי אלא זה בלבד, מניין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם, תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהם בקרב ישראל בנו עומד תחתיו… (שופטים קסב)

תלמוד בבלי:

אמר לו, צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע, והא כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב ובנים לא יומתו על אבות, ורמינן קראי אהדדי ומשנינן לא קשיא, הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם… ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג, שנאמר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, וכתיב בתריה ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי, ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק, ואילו מה רבו צרי לא כתיב… (ברכות ז א וב)

…דאמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד לבנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. (שם כא ב)

תנו רבנן איזהו עם הארץ… רבי נתן בר יוסף אומר כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה. (שם מז ב)

אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו, מאי עביד ליה, אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא… ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. (שבת י ב)

רבי אומר בעוון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך, איזה הן מעשה ידיו של אדם, הוי אומר בניו ובנותיו של אדם. תנו רבנן בעון נדרים בנים מתים, דברי רבי אליעזר ברבי שמעון, רבי יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה… פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי, חד אמר בעון מזוזה, וחד אמר בעון ביטול תורה, למאן דאמר בעון מזוזה מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, ולמאן דאמר בעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו, (הפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם). פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ציצית… אמר רב כהנא ואיתימא שילא מרי דכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים… תניא רבי נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים. (שם לב ב)

…תינוקות יוכיחו שמבטלין את אביהן… (שם לג ב)

דתניא מפני מה מתים בניו של אדם כשהן קטנים, כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר, כדי שיבכה, ערבונא שקלי מיניה, אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. (שם קה ב)

אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן… והמגדל בניו לתלמוד תורה. (שם קכז א)

 

תנן נוטל אדם את בנו והאבן בידו, אמרי דבי רבי ינאי בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו. (שם קמב א)

…שחורות כעורב, במי אתה מוצאין (הלכות)… רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב, אמרה ליה דביתהו ינוקי דידך מאי אעביד להו, אמר לה מי שלימו קורמי באגמא (ירקות לטחון ולעשות לחם). (עירובין כב א)

…אמר ליה תניתוה אב ובנו הרב ותלמידו בזמן שאין עמהן דיורין הרי הן כיחידים ואין צריכין לערב… (שם כג א)

האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו… אמר רבי יוחנן כדי לזרזן במצות קאמר… (פסחים פט א)

תנו רבנן המפריש את פסחו ומת, אם בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח, אין בנו ממונה עמו יביאנו לשם שלמים לששה עשר… (שם צח א)

בן אצל אביו בעי הסבה… (שם קח א)

…אשריהם לצדיקים, לא דיין שהן זוכין, אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שכמה בנים היו לו לאהרן שראויין לישרף כנדב ואביהוא, שנאמר הנותרים, אלא שעמד להם זכות אביהם. אוי להם לרשעים לא דיין שמחייבין עצמן, אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, הרבה בנים היו לו לכנען שראויין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל, אלא שחובת אביהם גרמה להן. (יומא פז א)

…כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה, ומשום אבוה ואימיה קנסינן לכולה משמרה, אמר אביי אוי לרשע אוי לשכינו… (סוכה נו ב)

….שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. (תענית יט א)

דאמר עולא כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות, בידוע שהוא נביא בן נביא, שמו ולא שם אביו, בידוע שהוא נביא ולא בן נביא… במתניתא תנא, כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין, ופרט לך הכתוב באחד מהן לשבח, כגון דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה, בידוע שהוא צדיק בן צדיק, וכל שפרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי, כגון ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, בידוע שהוא רשע בן רשע. (מגילה טו א)

דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול, אמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול, דתניא ולפני עור לא תתן מכשול, במכה לבנו גדול הכתוב מדבר. (מועד קטן יז א)

דאמר רב גידל אמר רב, כמה אתה נותן לבנך כך וכך, כמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו, הן הן הדברים הנקנין באמירה. (שם יח ב)

ואלו קרעים שאין מתאחין, הקורע על אביו ועל אמו… דכתיב ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, אבי אבי זה אביו ואמו… (שם כו א)

דתנן המחלק לנכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין, ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום… (יבמות לו א, וראה שם עוד)

…מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי, אמר לו רבי יהודה יש לך עדים, אמר ליה לאו, יש לך בנים אמר ליה הן, אמר ליה נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך… והתניא יכיר יכירנו לאחרים, מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה בן גרושה הוא או בן חלוצה הוא, וחכמים אומרים אינו נאמן… (שם מז א, וראה שם עוד)

אמר ליה אבוך היכא, אמר ליה במתא… (שם קו א)

ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן, נאמר אדם לומר זה כתב ידו של אבא… דאי אשמעינן אביו משום דשכיח גביה, אבל רבו לא, ואי אשמעינן רבו משום דאית ליה אימתיה דרביה אבל אביו לא… (כתובות כח א)

האב אינו חייב במזונות בתו… הא במזונות בנו חייב, בתו נמי חובה הוא דליכא הא מצוה איכא. מני מתניתין לא רבי מאיר לא רבי יהודה ולא רבי יוחנן בן ברוקא, דתניא מצוה לזון את הבנות קל וחומר לבנים, דעסקי בתורה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות, משום זילותא, רבי יוחנן בן ברוקא אומר חובה לזון את הבנות לאחר מיתת אביהן, אבל בחיי אביהן אלו ואלו אינן ניזונין… (שם מט א, וראה שם עוד)

אמר רב יצחק באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה, מכאן ואילך יורד עמו לחייו, (לרדותו ברצועה ובחוסר לחם)… (שם נ א)

בנין דיכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון… אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין, כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו… (שם נב ב)

…אתא רבי אושעיא בריה יתיב קמיה הוה קא משאיל ליה שמעתא, חזא דקא מתחדדי שמעתיה חלש דעתיה, אמר אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי. על לביתיה, על בריה קם קמיה… אמרה ליה דביתהו מי איכא אבא דקאים מקמי ברא, קרי עליה רמי בר חמא החוט המשולש לא במהרה ינתק. (שם סב ב)

דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים, עד כמה, עד בן שש. (שם סה ב)

אמר רבי יוחנן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים… (נדרים לו א)

אמר רבי יעקב המדיר בנו לתלמוד תורה מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר… (שם לח ב)

האיש מדיר את בנו בנזיר ואין אשה מדרת את בנה בנזיר… (נזיר כח ב, וראה שם עוד)

רב חסדא אמר גמירי כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו. (סוטה יא א)

…אלא זה הבא על הערוה והוליד בן והלך לבין עובדי כוכבים ועבד עבודת כוכבים, ארורין אביו ואמו של זה שכך גרמו לו. (שם לז ב)

…היינו דאמרי אינשי, רחמי דאבא אבני, רחמי דבני אבני דהוו ליה. רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה, כי גדל אמר ליה אשקיין מיא, אמר לו לאו בריך אנא, והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא. (שם מט א)

שלחו מתם… הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר יזל מים מדליו, שמהן תצא תורה, ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן, אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם… (שם פא א, וראה שם עוד)

…דאמר רב חנניא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו… אילו הרגו את דוסתאי מי נתן לינאי אבא בר כמותי… (גיטין יד א וב)

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי אסי מכר עבדו ומת מהו שיקנסו בנו אחריו… (שם מד א)

המוכר את עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו, אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן… (שם מו ב, וראה שם עוד)

…מי משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא או לא… אמר רב הילכתא משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא. (שם סו א)

כל מצוות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות, וכל מצוות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין… תנינא להא דתנו רבנן, האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו אומנות, ויש אומר אף להשיטו במים, רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות… תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות, הוא קודם לבנו, רבי יהודה אומר בנו קודמו, שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו… כל היכא דליכא אלא חמש סלעים הוא קודם לבנו, מאי טעמא מצוה דגופיה עדיפא… תנו רבנן הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו, רבי יהודה אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו… (קידושין כט א, וראה שם עוד)

עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה, אמר רב יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן, שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות… ואבי אביו מי מיחייב, והתניא ולמדתם אותם את בניכם, ולא בני בניכם, ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך, לומר לך, שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות, הוא דאמר כי האי תנא, דתניא ולמדתם אותם את בניכם, אין לי אלא בניכם בני בניכם מנין, תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך… אמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. רבי חייא בר אבא אשכחיה לרבי יהושע בן לוי דשדי דיסנא ארישי (סדין שאינו ראוי), וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא, אמר ליה מאי כולי האי, אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב, מכאן ואילך רבי חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה… (שם ל א, וראה שם עוד)

אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר את והב בסופה… תנו רבנן שלשה שותפין הן באדם, הקב"ה ואביו ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. תניא רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם, וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב… (שם שם ב)

שאל בן אלמנה אחת את רבי אליעזר אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם, אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך… (שם לא א, וראה שם עוד וערך כבוד אב ואם)

דאמר רב יהודה אמר רבי אבא אמר רבי יהודה בר זבדי אמר רב כל זמן שבשוק אביו ואמו נאמנים עליו, נאסף מן השוק אין נאמנים אליו, מאי טעמא, אמר רבא הואיל ויצא עליו שם אסופי. (שם כג ב)

האומר בני זה ממזר אינו נאמן, ואפילו שניהם מודים על העובר שבמעיה ממזר הוא אינם נאמנים, רבי יהודה אומר נאמנים… (שם עח ב, וראה שם עוד)

איתיביה, החובל בבנו גדול יתן לו מיד, בבנו קטן יעשה לו סגולה, החובל בבתו קטנה פטור, ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה… לא קשיא כאן כשסמוכים על שולחנו, כאן כשאין סמוכין על שולחנו… (בבא קמא פז ב, וראה שם עוד)

הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם, ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם… והא מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה לא דבר שיש בו אחריות ממש, אלא אפילו פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריו חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן… (שם קיא ב)

תנו רבנן מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו, שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה', כולכם חייבין בכבודי… סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום… קא משמע לן דלא לשמע ליה. (בבא מציעא לב א)

אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד… (שם לו א)

מיתיבי, הניח להם אביהם מעות של רבית, אף על פי שיודעים שהן של רבית אינן חייבין להחזירן, הא אביהן חייב להחזיר… הניח להן אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם… והני מפני כבוד אביהם מי מיחייבי, קרי כאן ונשיא בעמך לא תאר, בעושה מעשה עמך, כדאמר רבי פנחס משמיה דרבא בשעשה תשובה… (שם סב א)

תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין… איכא דאמרי הכותב נכסיו לבניו בחייו… (שם עה ב)

אמר ליה עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו, לא פתחה להו… (שם פה א)

תא שמע קוצץ (ליטול מעות ולא לאכול בשעת עבודה) אדם על ידי עצמו על ידי בנו ובתו הגדולים… מפני שיש בהם דעת, אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים… מפני שאין בהן דעת, קא סלקא דעתך במעלה להן מזונות… הכא במאי עסקינן בשאין מעלה להן מזונות… (שם צב ב)

ברוך אתה בצאתך, שיהו צאצאי מעיך כמותך. (שם קז א)

…ולא לאב (חזקה) בנכסי הבן, ולא לבן בנכסי האב… (בבא בתרא מב א)

אמר רבי יוחנן אומן אין לו חזקה, בן אומן יש לו חזקה, אריס אין לו חזקה בן אריס יש לו חזקה, גזלן ובן גזלן אין להם חזקה, בן בנו של גזלן יש לו חזקה… (שם מז א)

יש נוחלין ומנחילין… האב את הבנים והבנים את האב… (שם קח א, וראה שם עוד וערך ירושה)

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה, כתיב הכא והעברתם את נחלתו, וכתיב התם יום עברה היום ההוא, אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, חד אמר כל שאינו מניח בן, וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד… (שם קטז, וראה שם עוד)

הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו, רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב… תא שמע דיועזר היה לו בן שלא היה נוהג כשורה, הוה ליה עיליתא דדינרי קם אקדשה… (שם קלג ב, וראה שם עוד)

… סלקא דעתך אמינא אבא לגבי בריה אחולי אחיל, קא משמע לן… (שם קלו ב)

…דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן המזכה לעובר לא קנה, ואם תאמר משנתינו, הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו… (שם קמב ב)

אמר רבי חנינא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו, ודוקא גדול, ודוקא בתולה, ודוקא אשתו ראשונה, ודוקא שהשיאו ראשון… מיתיבי ייחד לו אביו בית וכלי בית, כלי בית קנה בית לא קנה, אמר רבי ירמיה כגון שהיה אוצרו של אביו מונח שם… (שם קמד א, וראה שם עוד)

…ואיבעית אימא אבא לגביה בריה שעבודי משעבד נפשיה… מתקיף לה רב נחמן וכי אדם עושה קנוניא על בניו… אלמא אדם עשוי שלא להשביע את בניו (שייראו עשירים)… (שם קעד ב)

דתנו רבנן לא יומתו אבות על בנים מה תלמוד לומר, אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות, הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו, אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים… והכתיב פוקד עוון אבות על בנים, התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן… (סנהדרין כז ב)

מיתיבי הטהרות והטומאות האב ובנו הרב ותלמידו מונין להם שנים, דיני ממונות ודיני נפשות ודיני מכות קידוש החדש ועיבור שנה אב ובנו הרב ותלמידו אין מונין להן אלא אחד… (שם לו א)

…אמר רב אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפילו לרשיעא בר צדיקא, כמאן כהאי תנא. (שם נב א, וראה שם עוד)

…רבי יהודה אומר חטה היה, שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן… (שם ע ב)

אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תימא ליה לאבוך הכי, דתניא הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה, אלא אומר לו, אבא כך כתיב בתורה, סוף סוף היינו הך, אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך. (שם פ ב)

אלו הן הנחנקין, המכה אביו ואמו… תנן המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה… (שם פד ב, וראה ערך מכה אביו ואמו)

…אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום… (שם צא א)

…אמר ליה אפיך צלותיך, בר ברך קירא ליזבון ואת לא תצטער. (שם צה א)

…ונגע לא יקרב באהליך, שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים, עד כאן ברכו אביו, מכאן ואילך ברכתו אמו, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל בכל דרכיך וגו', עד כאן ברכתו אמו… (שם קג א)

ברא מזכי אבא, אבא לא מזכי ברא, דכתיב ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל… (שם קד א)

…אמרו כלום יש אב ששונא את בנו. (שם קה א)

איתיביה רבינא לרבא, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין, לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה, התם אף על גב דגמיר מצוה, דכתיב יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך. (מכות ח א)

תני חדא אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם, ותניא אידך אין בנו נעשה לו גואל הדם… והאמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו חוץ ממסית… לא קשיא הא בבנו והא בבן בנו. (שם יב א)

…אמרו לו, רבונו של עולם כלום יש אב שמעיד על בנו… (עבודה זרה ג א)

אמר רבי לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם… (שם ה א, וראה שם עוד)

רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם, שנאמר עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא… ואומר עטרת זקנים בני בנים, ותפארת בנים אבותם. (אבות ו ח)

…תנו רבנן היה הוא ואביו ורבו בשבי, הוא קודם לרבו ורבו קודם לאביו, אמו קודמת לכולם. (הוריות יג א)

יפה כח הבן מכח האב, שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה… (שבועות מח א)

הוא (רבי עקיבא) היה אומר, האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ, שנאמר קורא הדורות מראש… (עדיות ב ט)

אמרו עליו על רב פנחס בן יאיר… ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו. (חולין ז ב)

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן תן חיים לנערותיך, מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין. (שם פד א)

אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא… (שם קה א)

אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן, ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן… (ערכין כד א)

המחרים בנו ובתו… אין מוחרמין, שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו… (שם כח א)

דתנו רבנן קרבנו, בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו, יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אביו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה, אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, תלמוד לומר קרבנו… אבל יוצא במעות שהפריש אביו אפילו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה… תלמוד לומר קרבנו… (כריתות כז ב, וראה שם עוד)

…גזרה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין לחמור. (נדה נה א)