אהבה

(ראה גם: אדם-חברו , איש-אשה , נשואין , עבודת ה')

תנ"ך:

ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה , וינחם יצחק אחרי אמו. (בראשית כד סז)

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו , ורבקה אוהבת את יעקב. (שם כה כח)

וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו , ועשה לו כתונת פסים. (שם לז ג)

ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי. (שמות כא ה)

ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו כי אהבת נפשו אהבו. (שמואל א כ יז)

צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד , נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. (שמואל ב א כו)

שנאה תעורר מדנים , ועל כל פשעים תכסה אהבה. (משלי י יב)

שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך , כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה , רשפיה רשפי אש שלהבתיה. (שיר ח ו)

זהר:

קשה כשאול קנאה , כל האוהב , ואין הקנאה קשורה עמו , אהבתו אינה אהבה , כיון שקנא נשלמה האהבה , מכאן למדנו שצריך האדם לקנא את אשתו , כדי שיתקשר עמה באהבה שלמה , כי מתוך כך אינו נותן עיניו באשה אחרת. מהו קשה כשאול , מה שאול קשה בעיניהם של רשעים לרדת בו , כך קנאה , קשה בעיניו של האוהב המקנא להפרד מן האהבה. (ויחי תשלג)

דבר אחר ישקני , מה ראה שלמה המלך שהוא הביא דברי אהבה בין עולם העליון (שהוא ז"א) , ובין עולם התחתון (שהוא המלכות) , והתחלת שבח האהבה שהביא ביניהם הוא ישקני , אלא למדנו וכך הוא , שאין אהבה של דביקות רוח ברוח זולת נשיקה , ונשיקה היא בפה , שהוא מבוע של הרוח והמוצא שלו , וכשנושקים זה לזה מתדבקים הרוחות אלו באלו נעשו אחד , ואז הוא אהבה אחת…

אלו ד' אותיות אהב"ה הן ד' רוחות , והן ד' רוחות של אהבה ושמחה של כל אברי הגוף בלי עצבות כלל. כי ד' רוחות הם בנשיקה כל אחד ואחד כלול בחבירו , (דהיינו רוח ז"א כלול במלכות ורוח המלכות כלול בז"א) , וכשהרוח הזה כלול ברוח האחר , והאחר כלול בזה , נעשו בכל אחד ב' רוחות יחד , (דהיינו רוח של עצמו ושל חבירו הכלול בו) , ואז מתחברים בדביקות אחת , והם ארבע בשלמות , (ב' דז"א וב' דמלכות) , ונובעים זה בזה ונכללים זה בזה…. (תרומה שעא , ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

…תלה ולא מצא , בידוע שיסורין של אהבה הם , שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח… פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא , חד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תורה , וחד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תפלה… אדהכי והכי אמר לו חביבין עליך יסורין , אמר ליה לא הן ולא שכרן. (ברכות ה א וב)

…הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב , אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות… (שם ח א)

תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים , הן צנועין באכילתן וצנועין בבית הכסא וצנועין בדבר אחר. (שם שם ב)

מרגלא בפומיה דאביי , לעולם יהא אדם ערום ביראה…כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות. (שם יז א)

…אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו , לכך נאמר בכל נפשך , ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו , לכך נאמר בכל מאדך… (שם סא ב)

ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר… ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש… אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. (שם סג א וב)

מי כתב מגילת תענית , אמרו חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות. (שבת יג ב)

אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן , דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנין… (שם כג ב)

…אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד , זו היא כל התורה כולה… (שם לא א)

רב פפא אמר אבב חנואתא נפישי אחי ומרחמי , אבב בזיוני לא אחי ולא מרחמי. (שם לב א)

…אמר רב פפא בא וראה כמה מחבבין זה את זה , שאילו ר' יוסי קיים היה כפוף ויושב לפני רבי… וקאמר כבר הורה זקן. (שם נא א)

תנו רבנן עלובין ואינן עולבין , שומעין חרפתן ואינן משיבין , עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. (שם פח ב)

מיד כל אחד ואחד (מהמלאכים) נעשה לו אוהב ומסר לו דבר… (שם פט א)

אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא , מאי טעמא , דחביב עלי כגופאי… (שם קיט א)

אמר ליה שבילי בית גלגול קאמרת , יהושע אוהב ישראל היה , עמד ותיקן להם דרכים וסרטיא… (עירובין כב ב)

אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב אילת אהבים ויעלת חן וגו' , מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה , אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה… (שם נד ב)

אמר לו בכל יום ויום אתה מחבב דברי לפני רבי יהודה , ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני… (פסחים ק א)

שלשה הקב"ה אוהבן , מי שאינו כועס , ומי שאינו משתכר , ומי שאינו מעמיד על מדותיו. (שם קיג ב)

תנו רבנן שלשה אוהבין זה את זה , אלו הן , הגרים ועבדים ועורבין… חמשה דברים צוה כנען את בניו , אהבו זה את זה , ואהבו את הגזל ואהבו את הזמה… ששה דברים נאמרו בסוס , אוהב את הזנות ואוהב את המלחמה… (שם)

דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה' , אמרה כנסת ישראל , רבונו של עולם , אימתי אני אהובה לפניך , בזמן שתשמע קול תחנוני. (שם קיח ב)

אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה , ואומרים להן , ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה. (יומא נד א)

אביי אמר כדתניא , ואהבת את ה' אלקיך , שיהא שם שמים מתאהב על ידך , שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים , ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות… (שם פו א)

הוא היה אומר כן , למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי… (סוכה נג א)

הכי קאמר , בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים , זכיתם לכתם אופיר. (ראש השנה ד א)

…נתעטף ועמד בתפלה , ואמר לפניו , רבונו של עולם , הודע שיש לך אהובים בעולמך… (תענית כ א)

אזלא ברתיה לבי מדרשא , אמרה ליה בא וראה מה עשה לך אוהבך… (שם כד א)

אמר רבא לא מפני שאוהבין את מרדכי , אלא מפני ששונאין את המן. (מגילה טז א)

תניא רבי שמעון בן יוחי אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן… (שם כט א)

…לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי , ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה , לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו. (יבמות יד ב)

האחת אהובה והאחת שנואה , וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום , אלא אהובה אהובה בנישואיה , שנואה שנואה בנישואיה. (שם כג א)

תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו , והמכבדה יותר מגופו… עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך. האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו… עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. (שם סב ב)

…מתוך אהבה יתרה שאהבה (שלמה) , מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה. (שם עו ב)

תניא לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו , שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם , אשנה שיקרוני רבי… אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא… (נדרים סב א)

והאמר מר חביבה להן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן… (גיטין לח א)

אמר רבי אלעזר מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן , וכל כך למה , לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. (סוטה יב א)

תנו רבנן , בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו , שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה , והוא נתעסק במצות… (שם יג א)

בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה , שנאמר הן יקטלני לו אייחל… (שם כז ב)

דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר , גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה , שזה תלוי לאלף דור , וזה תלוי לאלפים דור, הכא כתיב לאלפים לאהבי ולשומרי מצותי , והתם כתיב ולשומרי מצותיו לאלף דור… (שם לא א)

היינו דאמרי אינשי , רחמי דאבא אבני , רחמי דבני אבני דהוו ליה. (שם מט א)

מאי את אויבים בשער , אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה , ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה , שנאמר את והב בסופה , אל תקרי בס­פה אלא בסופה. (קדושין ל ב)

…בהאי אתרא רחמו לי ולא ממלי מילי עלוי , בהאי אתרא סנו לי ממלי מילי עלוי. (שם נ א)

תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בשום… ויש אומרים מכניס אהבה ומוציא את הקנאה. (בבא קמא פב א)

תנו רבנן אוהב לפרוק ושונא לטעון , מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו. (בבא מציעא לב ב)

איכא דאמרי הכי אמרו לה , אהבה דוחקת את הבשר. (שם פד א)

תנו רבנן י"ג דברים נאמרו בפת שחרית… ויש אומרים אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה. (שם קז ב)

תניא היה רבי מאיר אומר יש לו לבעל הדין להשיבך ולומר לך , אם אלקיכם אוהב עניים הוא , מפני מה אינו מפרנסן , אמור לו כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם… (בבא בתרא י א)

ההוא דהוה קאמר ואזיל , כי רחימתין הוה עזיזא (כשאהבתנו היתה עזה) אפותיא דספסירא (על חוד החרב) שכיבן , השתא דלא עזיזא רחימתין , פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן. (סנהדרין ז א)

אוהב זה שושבינו, שונא כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה… (שם כז ב)

תנא משום רבי שמעון בן אלעזר אהבה מבטלת שורה של גדולה מאברהם, דכתיב וישכם אברהם בבקר , שנאה מבטלת שורה של גדולה מבלעם , שנאמר ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו. (שם קה ב)

משל למה הדבר דומה , לאדם שנושה משני בני אדם , אחד אוהבו ואחד שונאו , אוהבו נפרע ממנו מעט מעט… (עבודה זרה ד א)

זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע , אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר , קרא עליו המקרא הזה , מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וגו'. (מנחות יח א)

תנו רבנן חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות , תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן… (שם מג ב)

ראה הקב"ה את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר , שנאמר ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל , אמר לו הקב"ה יהושע כל כך חביבין עליך דברי תורה , לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. (שם צט ב)

…דקיימא לן חיבת הקדש מכשרתן. (חולין לג א)

ללמדך שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על האומות העולם. (חולין ס ב)

אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם , שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה , אתם ממעטין עצמכם לפני… (שם פט א)

תניא היה רבי מאיר אומר , מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה , מפני שרגיל בה וקץ בה , אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים , כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. (נדה לא ב)

שמעיה אומר אהב את המלאכה ושנא את הרבנות. (אבות א י)

הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן , אוהב שלום ורודף שלום , אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. (שם שם יב)

רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. (שם ב יב)

הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם , חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם , שנאמר כי בצלם אלקים עשה את האדם , חביבין ישראל שנקראו בנים למקום , חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום , שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה , חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם , שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. (שם ג יד)

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם , להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו ע"ה. (שם ה ג)

כל אהבה שהיא תלויה בדבר , בטל דבר בטלה אהבה , ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם… (שם שם טז)

אבות דרבי נתן:

ושנאת הבריות כיצד , מלמד שלא יכוין אדם לומר אהוב את החכמים ושנוא את התלמידים , אהוב את התלמידים ושנוא את עמי הארץ אלא אהוב את כולם ושנוא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין וכן המסורות… הלא הוא אומר ואהבת לרעך כמוך אני ה' , מה טעם כי אני בראתיו , ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו , ואם לאו אי אתה אוהבו… (פרק טז ה)

איזהו גבור… ויש אומרים מי שעושה שונא אוהבו. (פרק כג א)

רבי נתן אומר אין לך אהבה כאהבה של תורה… (פרק כח א)

רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר… אהוב את המוכיחך ושנא את המשבחך… (פרק כט א)

תלמוד ירושלמי:

חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ. (סנהדרין ו א)

מדרש רבה:

אמר רבי יוסי בר חנינא התוכחה מביאה לידי אהבה , שנאמר (משלי ט') הוכח לחכם ויאהבך , היא דעתיה דריב"ח , דאמר כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה. (בראשית נד ג)

אמר רבי שמעון בן יוחאי אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה , אהבה מקלקלת את השורה , דכתיב וישכם אברהם בבקר וגו' , ולא היה לו כמה עבדים , אלא אהבה מקלקלת את השורה… (שם נה יא)

ריש לקיש אומר בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל , בדביקה בחשיקה ובחפיצה… (שם פ ו)

בשעה שהשנים יפות הבריות נעשין אחין אלו לאלו , ותרעינה באחו , אהבה ואחוה בעולם… (שם פט ה)

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה , מים רבים אלו העכו"ם , שנאמר (ישעיה י"ז) כהמות ימים יהמיון , ואם מתכנסין כל העכו"ם לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל אינם יכולין… שנאמר (מלאכי א') ואוהב את יעקב… (שמות מט א)

ועל כל פשעים תכסה אהבה , שאוהב המקום את ישראל , שנאמר אהבתי אתכם אמר ה'… תפלה שנתפלל משה עליו (על אהרן)… (ויקרא ז א)

כד דמך ר' יוחנן הוה דורו קורא עליו , אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו. (שם ל א)

עת לאהב , דכתיב (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה' , ועת לשנוא , דכתיב (ירמיה י"ב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. (קהלת ג י)

רבי ברכיה ורבי אבהו בשם רבי יונתן אמר גם את העולם נתן בלבם , אהבת עולם נתן בלבם , אהבת תינוקות נתן בלבם. (שם שם טו)

הגידה לי שאהבה נפשי , אומה שאהבה נפשי , אומה שנתתי נפשי עליה… (שיר א מד , וראה עוד אלקים-ישראל)

אמר רבי שמואל בר רב יצחק האשה אוהבת בחור מסכן מזקן עשיר. (רות ו ד)

פרקי דרבי אליעזר:

חבה יתירה חבב הקב"ה לאדם הראשון , שבראו ממקום טהור וקדוש… (פרק יב)

מכאן אתה למד עד שלא לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר הוריו , לקח אשה אהבתו הולכת אחר אשתו… (פרק לב)

שלשה אוהבים יש לו לאדם בחייו , ואלו הן , בניו ובני בניו , וממונו ומעשיו הטובים… (פרק לד)

מדרש תדשא:

העולה כנגד אהבה , והשלמים כנגד בקשה… יקרה היא האהבה , אלא שיש צדיקים עובדים את המקום באהבה , ונותנים כבוד ויקר למלכותו מפני שהוא לבדו קיים את הכל… (פרק יב)

אותיות דרבי עקיבא:

דבר אחר אין אהבה אלא בלב , שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וגו'… (למ"ד)

ילקוט שמעוני:

נוח לקנות שונא וקשה לקנות אוהב. (דברים פרק ו , תתמה)

שימני כחותם על לבך , אמר רבי אבהו , שני דברים שאלו ישראל לפני הקב"ה , ואמר להם הנביא לא שאלתם כראוי , כי עזה כמות אהבה , אהבה שאהב יעקב את רחל , שנאמר ויאהב יעקב את רחל… דבר אחר זה אהבת דוד ויהונתן , שנאמר ויאהבהו יהונתן כנפשו… דבר אחר זה אהבת יעקב ליוסף שנאמר וישראל אהב את יוסף… דבר אחר אהבה שאהב משה ליהושע… דבר אחר כי עזה כמות אהבה אהבתי אתכם ואהבת את ה' אלקיך , עלמות אהבוך… (שיר פרק ח , תתקצג)

אמונות ודעות:

הפרק הרביעי , החשק. פרק זה אף על פי שגנאי להזכירו , הרי אין מגונה יותר מדעות הכופרים… כך נזכיר גם את זה כדי להשיב עליו ולהגן על הלבבות מכיוצא בו. והוא יש אנשים הרואים כי החשק היותר חשוב מכל מה שיעסוק בו האדם ומדמים שהוא מעדן את הרוח ומרכך את המזג עד שתהיה הנפש רגישה מרוב עדינותה , ושהוא מצב דק מאד , ומציינים בכך על פעולות הטבע שהוא חומר המתמצה אל הלב , ראשיתו מבט , ואחריו חפץ ואחריו התחזקות , ומתוספים על כך גורמים אחרים עד שמתחזק. ואף התרוממו למעלה מזה והסבו אותו אל פעולות הכוכבים , ואמרו אם היה הצומח של שני בני אדם שוין שהם מביטים זה על זה במבט שלישי או ששי ושלט על מזל אהבתם כוכב אחד הכרחי שתהא ביניהם אהבה וריעות. והתרוממו עוד יותר עד שהסבוהו אל פעולת הבורא יתרומם ויתהדר , וטענו שהוא ברא רוחות בני אדם ככדורים עגולים ואחר כך חלקם לשנים ונתן כל חצי באדם , ומפני כך כאשר הנפש מוצאת את מחציתה חושקת בו. והתרוממו מכך עד שעשאוהו כמצוה ואמרו , שלא הוטרדו בני אדם בדבר זה אלא כדי ללמדם הכניעה לאהבה כדי שיכנעו לה' ויעבדוהו.

והאנשים האלה בכל מה שאמרו פתאים בל יבינו. וראיתי להשיב עליהם תחלה בענין זה תשובה ברורה במה שבדו , ואחר כך אבאר להם את הנזקים שיש במה שנתלו בו. ואומר מה שאתם אומרים על ה' יתרומם ויתהדר לא יתכן שיחנך במה שהזהיר ממנו… אבל ענין חלוקת הכדורים אשר נתלו בו , כיון שכבר השבנו על מי שאמר בקדמות הרוחניות , וביררנו כי נפש כל אדם נבראת עם שלמות צורתו , בטל הענין הזה ונאפס. אבל מה שטענו מצד הכוכבים ותיאום המזלות והצומחים אלו היה כמו שאמרו לא היה אפשר למצא שראובן יאהב את שמעון , אלא ושגם שמעון יאהבהו , כי שניהם שוין , ואין אנו מוצאים שהדבר כך.

אבל מה שהזכירו שהראשית מבט ואחריו יבא חשק בלב , אני אומר לפיכך צונו ה' יתהדר ויתרומם שנשעבד לעבודתו העין והלב יחד , כמו שאמר "תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה" , והזהיר מלהפנותם אל המרי… כי אינו אלא שיתחזק מצב זה בלב עד שישתלט עליו וימשול בו , ויזניח אותו האדם אכילתו ושתייתו ויתר תועליותיו , עד שימס גופו וימק בשרו ויחולו עליו המחלות בכל חריפותם. ואיה אי השקט והעלפון וטמטום החושים והדאבון והיגון וטרדת הלב… ופעמים שמגיע זה עד המוח ויחלש הדמיון וההבנה והזכרון , ופעמים יבטל החוש והתנועה ואפשר שישתגע כאשר יראה חשוקו ויגבר צערו ותפסק נשימתו לזמן מה. ואפשר שיראהו או ישמע זכרו ויאנח וימות באמת. ויהיה המשל צודק , כמו שאמר כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה.

והאיך יהיה האדם כבול הוא ושכלו עד שלא ידע לא אל ולא יכולת , ולא עולם הזה ולא עולם הבא זולת חשוקו , וכמו שאמר וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. והיכן הכניעה וההשתעבדות כי אם למטרה , ולנלוים אליו , והישיבה על הפתחים וההתעכבות בכל מקום כאמרו "שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת על דרכים ישבת". ואיפה נדודי השינה בלילות וההשכמה בשחרים וההסתתרות ממי שימצאהו , וכאלו מת כמה פעמים בכל כלמה , וכמו שנאמר "ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים". והיה הרצח לחושק או לנחשק או לאחד מקרוביהם , או להם ולקרוביהם , ואפשר גם להרבה בני אדם עמהם…

ואף אם ישיג אי פעם את מבוקשו , ויגיע הטבע לכדי מה שהטריד בו את עצמו , ישוב ויתחרט וישנא למה שהיה אוהב יותר מכדי אהבתו אותו , כאמרו "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה , ויאמר לה אמנון קומי לכי". ויתברר לאדם שהוא מכר עצמו ודתו וכל חושיו ושכלו אחר חדירת החץ שאין להחזירו , כאמרו "עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח".

אבל טוב המצב הזה באשתו של אדם , שיהו קשורים זה בזה לבנין העולם , כמו שאמר "אילת אהבים ויעלת חן דדיך ירווך בכל עת". ויגלה הבעל מאהבתו לאשתו בתבונה ועל פי הדין , ובשעור שבו תתמיד חברותם , ויעצרהו מכל שזולת זה ביכולת וכח. (מאמר י פרק ז)

חובת הלבבות:

וכן שתי מדות האהבה והשנאה , מקום האהבה למי שמסכים עמך על עבודת האלקים ועל מי שישמחך באחרית ענינך , ומקום השנאה למי שעובר על רצון האלקים ועמד כנגד אנשי האמת והביאך אל מה שמקציף בוראך… (שער ג עבודת האלקים פרק י)

והששי כי הבוטח באלקים הוא אהוב לכל כתות בני אדם , ועדתם נוחה עליו מפני שהם בטוחים מהזקתו ולבם שלם מחמתו , ולא יפחדו ממנו על נשיהם ועל ממונם , והוא גם כן בטוח מהם מפני שיודע שתועלתו ונזקו אינם ביד נברא ולא ביכלתו , ועל כן איננו מפחד מהזקתם כאשר איננו מקוה הנאתם , וכשהוא בטוח מהם והם בטוחים ממנו יאהבם ויאהבוהו , כמו שכתוב (תהלים ל"ב) "והבוטח בה' חסד יסובבנו". ומי שאיננו בוטח באלקים אין לו אוהב , מפני שהוא בכל עת חומד אותם ומקנא בם… (שער ד הבטחון פרק ה)

אבן עזרא:

באהבתה תשגה – תחשב שוגה אם תתמיד באהבתה , וכל שכן בזולתה , כי אהבת האשה תסיר מעבודת ה'. (משלי ה יט)

רבינו בחיי:

מדת האהבה גדולה , אך מדת החשק גדולה ממנה , כי האהבה היא שאוהב את האהוב בכל פעולותיו בנגלה ובנסתר , אבל לעתים תתעלם האהבה ממנו , כגון כשהוא מתעסק באכילה ושתיה ושינה , אבל החשק הוא דבקות המחשבה באהבה עזה , שאין מחשבת החושק נפרדת מן החשוק כלל , ואף כשיאכל וישתה לא יחשוב כי אם בו , ולפעמים יתבטל ממנו חוש העינים ולא יתאו למטעמותיו ולא יאכל כלל , ואף בשינה יראה את החשוק בחלומו וידבר אתו… (כד הקמח אהבה)

ספר חסידים:

פעמים מן השמים שאדם אוהב אשה ואשה איש , אף על פי שלא יקחנה , כדי שיקוץ בנשים אחרות שלא נגזרו לו. (תצז)

…ויש אוהב אשה מפני שזרעה יתחתן בזרעו. ויש שאוהב אשה ואם יקחנה יצטער , ופעמים הוא לטובה , כדכתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה , ונעשית עקרה , ולבסוף היה לטובה. (תצח)

פעמים שבני אדם שונאים זה את זה בחנם , כי אחרי ימים יהיה ריב בין זרעם , ולכן למפרע מזלו של זה בשנאה עם זה , וקצת שנאה דבוקה בלב האבות… ופעמים אוהבים זה את זה , כי אחר ימים זרעם יתחתנו זה עם זה , ומזלם ידע , ורוח האהבה דבוקה בלב האבות. (תתרכג)

מאירי:

מבורך – שהאשה צורך גדול לאדם , ונוזלים – רמז על התחדשות ותוספת אהבה בינו לבינה יום יום , כמים הנובעים. (משלי ה טו)

לחכמה אחותי – האהבה שאינה מתפרדת , מודע לבינה – האהבה החזקה. (שם ז ד)

ויאהבך – שהאהבה היא קירוב הדעת ושיווי הרצון , והחושקים בחכמה הוא מצד חקירת האמת , ומתוך המשא ומתן יבררו האמת ויסכימו לדעת אחת , ויאהבו זה את זה. (שם ט ח)

עקדה:

קצת מהקדמונים חשבו שאהבה תתהווה מצד ההפכים והשנאה בין הדומים , כמו שאמרו "כל אומן סני לחבריה" (שוחר טוב י"א). ואריסטו סתר דבריהם ואמר , שהאהבה תתהוה מהשוה והדומה , ולא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא שדומה לו (חולין ס"ה) , וכן בתורה. ותראה כי כאשר בעץ קצת דמיון לנפש הצומחת שבאדם יפול חנו בעיניו , ועוד יותר בבעלי חיים , עד שתפול עליהם החנינה והרחמים , ויומר באדם שנאמר בו ואהבת לרעך כמוך , באותו שהוא עמו בגדר אחד , עד שיתבאר כי האהבה היא התאחדות האוהבים כאילו הם עצם אחד. ולכן נתייחדו ישראל בברית אחת , ותורה ומשפט ובית מקדש וכהן אחד כדי שיתאחדו יחד באהבה ובחבה מכל שאר העמים. (בראשית ב יח)

את יחידך – כי האהבה השלמה תתכן רק לאחד , ולא יוכל לאהב הרבה יחד… (שם כב ב)

כמו שתנועת השמש היא אמת המדה לכל הזמן , כן אהבת האדם את עצמו היא קנה מדה לאהבת הזולת , עד שיהיה דין הריע או הקרוב כדין עצמו. וכמו שאמר "אהבת נפשו אהבו" , בדוד ויהונתן , שירא על סכנת חברו כעל סכנת עצמו… וכן שאר הקרובים כפי קרבתם אהבתם , ולכן שמו עונשים יותר גדולים על החוטאים נגד קרובים , וכמו שכתוב בדברים י"ג "כי יסיתך אחיך וגו' , לא תחמול ולא תכסה עליו" , ולכן יחס הכתוב עניני הסיוע והעזר לאח "כי ימוך אחיך" , "וחי אחיך עמך" וגו'. (שם כה יט)

יש פעולות הנעשות בכח הבחירה (השכל) , ויש שעל ידי אהבה (נטיה) , ויש שעל ידי הרצון. הבחירה היא רצון שכלי , ובה יבחר לפעמים הרע במיעוטו , כגון שישליך סחורות לים להקל המשא , אמנם במעשים שבאהבה ישתתף הרצון יותר , יש אוהב הדבר מחמת עצמו , כגון אהבת הטוב , ויש אוהב מחמת דבר אחר , כגון מפני המהנה והמועיל , ואז לא יהיה הרצון חזק כל כך. אמנם פעולות החשק והרצון שיעשם בלי טענה חזקות מאד , ורודפי אהבים ויתר התאוות יוכיחו , ואמרו "החושק אין לו עינים"… (במדבר כג ב)

ספר העקרים:

האהבה אל השי"ת תענג הנפש ותשמח אותה , ואף על פי שהאהבה אל הדבר הבלתי מושג או קשה ההשגה תטריד הנפש ותבלבל אותה לחשוב מחשבות להשיג הדבר הנאהב , ולזה יהיו החושקים תמיד בצער ובדאגה עד שישיגו הדבר הנאהב , מכל מקום האהבה אל השי"ת אף אם הוא דבר בלתי מושג , לא תטריד הנפש ולא תבלבל אותה , כי במעט המושג ממנו אל האדם תשמח הנפשות ותגיל ותתענג תענוג נפלא , כי כן דרך האוהב שהמעט המושג אליו מהדבר הנאהב יותר ערב אצלו מהרבה מזולתו… ויש בה מיני תענוגים מתחלפים כמיני ההשגות המתחלפות אשר בו. ושאר מיני האהבות יצערו האדם צער נפלא קודם השגת הדבר הנאהב , וכשישיג ממנו מעט ישמח בו , אלא שיכפל הצער עד שישיגהו כלו , אחר שהוא אפשרי ההשגה אליו , וכשיושג כלו תפסק האהבה וישקוט החשק. אבל אהבת השי"ת ישמח האדם במועט המושג להיותו משער גודל מעלת הדבר המושג ויתענג בו בלי שום תוספת צער , אחר היותו יודע שהוא יתברך נמנע ההשגה…

ואי אפשר לאהבה הזאת שתשקוט ותפסק להיות הדבר הנאהב בבלתי בעל תכלית… כל שכן כי העובד מאהבה אין לו לחוש לתועלת ולא לנזק יגיע לו בעבודתו , כי אין כונתו אלא לעשות רצון האהוב בלבד , לא יחוש לטורח או נזק יגיע לו , ובלבד שיגיע התועלת אל האהוב. הלא תראה יהונתן כי באהבתו את דוד המלך לא היה חושש להפסד המלוכה , שהיה מפסיד בהיות דוד חי… אבל כוונתו היתה להגיע התועלת אל דוד שהיה אהובו , ואף אם היה מזיק לעצמו. וזהו דרך האהבה הגמורה אשר מצד האוהב בלבד , כי האהבה שהיא בעבור התועלת אל האוהב תדמה אל האהבה שיאהב האדם הבהמות בעבור התועלת הגדול המגיע אליו מהן , והאהבה שהיא בעבור השמירה מן הנזק תדמה אל האהבה שיאהב האדם הכלבים , בעבור שמירתם אותו מהנזק.

ואולם האהבה הגמורה היא , אשר יאהב האדם את האהוב מצד האהוב בלבד , ואין בלבו תכלית אחרת רק לעשות רצון האהוב , כי לא יאהב את האהוב לסבה אחרת זולתו , לפי שהאהבה שהיא תלויה בסבה אחרת תשתנה ותפסק… והאהבה הזאת אשר היא מצד האהוב לא תהיה אלא בבעלי שכל ובינה , כי האהבה שיאהב האדם את חברו מצד עצמו אינה אלא מצד השכל אשר בו , ולזה אם ישתנה האהוב או ימות תפסק האהבה , כי הנפש תברח מן הגוף המת , לפי שאין שם הדבר האהוב. ולהיות זאת האהבה המשובחת במיני האהבות , ולא תמצא אלא בבעלי שכל ובינה ישובח האדם או יגונה עליה , ועל כן צריך שלא יתערבב בה שום צד הכרח כלל… (פרק לו)

וראוי שנבאר כאן , אם אפשר שתפול אהבה בין השי"ת והאדם , כמו שתפול בין האדם והשם. וזה כי יש לאומר שיאמר כי אמנם יצדק שיאהב האדם את השם מצד אהבת הטוב במה שהוא טוב , ואם מצד קבלת התועלת ממנו שהוא מצד המועיל או מצד הערב , אבל השי"ת את האדם , שאין בו אחת מכל הסבות הללו , לא ידומה שאפשר שתהיה ממנו אהבה אל האדם… אבל כאשר יהיו בתכלית המרחק זה מזה , לא ידומה שאפשר שיפול בין שניהם אהבה , לפי שהם כמו הפכים , כי ההפכים הם אשר הם בתכלית המרחק כל אחד מחבירו , כי כל הפך יברח מן ההפך , ולא ידומה שתהיה אהבה אלא בדומים… אלא אם כן היה האוהב בתכלית הדבקות לחברו , כאב לבן , עד שידמה כאלו הוא הוא , ואז יכסוף שיגיעו הטובות לחבירו כמו שיכסוף אותו לעצמו , כי לא ישער זולתיות בינו ובין חבירו. אבל האוהבים שיש ביניהם זולתיות , אי אפשר שיהיה ביניהם אהבה שלמה כלל…

ותשובת דבר זה , כי האהבה תמצא בין האוהבים בשלשה סוגים , האחד היא אהבת השווי או הדמיון , והיא כאשר ישתוו שני האוהבים בענין מה , או במעלה מה , או בשלמות או בקבלת תועלת , כאלו תאמר שיקבל כל אחד מהם תועלת מחבירו או שיתענג כל אחד מהם בחבירו , או שישתוו בטוביות. ומי שיגדל אצלו קבלת התועלת יותר ראוי שיאהב את חבירו יותר כפי יתרון קבלת התועלת או הערבות אשר ישיג בחבירו , או יתרון הטוב והשלמות אשר לחבירו עליו…

והסוג השני היא אהבה הטבעית , והיא ב' מינין , אם אהבת המוליד לולד , לפי שהוא חלק ממנו , ואם אהבת האומן למלאכה אשר טרח והשתדל בהמצאתה. ולפיכך תאהבנה האמהות את הבנים יותר מן האבות , להתקבץ בהן אלו הב' ענינים יותר מבאב…

והסוג הג' היא האהבה היחסית , והיא ג' מינים , הא' האהבה שבין המלך והעם או המנהיג והמונהגים ממנו , כי אין האהבה אשר בין המלך והעם משתוה בכמות כללי , אבל ביחס וערך , כי ראוי שיהיה המלך נאהב מן האנשים יותר מאהבתו אליהם… והמין הב' האהבה שבין האב והבן , כי מזולת האהבה הטבעית אשר בין המוליד והוולד , כבר תהיה ביניהם אהבה אחרת יחסית דומה לאהבת המלך והעם , כי המבוקש לבן מהאב שיעשה עמו מעשה האב להטיב לבנו כפי מה שאפשר לו , והמבוקש מן הבן לאב שיכבדהו.

והמין הג' אהבה שבין האיש והאשה , כי מזולת האהבה הטבעית אשר ביניהם כאהבת כל זכר לנקבה לקיום המין , כבר תהיה ביניהם אהבה אחרת יחסית , דומה לאהבת המנהיג והמונהגים מאתו… ובזה הסוג מן האהבה היחסית ראוי שתהיה אהבת השפל במדרגה אל היותר טוב או יותר גדול מאהבת הגדול אליו , ועל כן יהיה השווי בזה הסוג על יחס וערך , לא השווי בכמות.

ואהבת השי"ת את האדם הוא מבואר שאי אפשר שתהיה מן הסוג הא' , שהיא אהבת הדומים , אבל כבר יחשב שתהיה מהסוג השני , שהיא האהבה הטבעית… ועל כן מבואר כי אהבת השם את האדם אי אפשר שתהיה אלא מן הסוג השלישי , שהיא האהבה היחסית , ועל כן מצא הכתוב יתאר השי"ת במלך ואב ובעל…

ולהורות שאהבת השי"ת אל ישראל יותר מכל אומה ולשון אינה כאהבת ההדמות ולא כאהבה הטבעית , אבל אהבה בחיריית נמשכת אל רצון האוהב בלבד בלי שום טעם , כנה הכתוב אהבת השי"ת אל ישראל בשם חשק , ושם חשק יאמר על הפלגת האהבה בלי טעם , כמו שאהבת האיש אשה מיוחדת מזולתה , אף על פי שהיא נאה הימנה יקרא חשק , להיותה בלי טעם… (פרק לז , וראה שם עוד וערך אלקים-ישראל)

ארחות צדיקים:

ועתה שמע, איך האהבה מקלקלת המעשים בעת שיגביר אהבתו על חכמתו, כי יש כמה מיני אהבות זו משונה מזו.

האהבה האחת אהבת אדם את בניו, ומרוב אהבה אינו מיסרם ומדריכם לדרך טובה ומניחם ללכת בשרירות לבם הרע, ומזה יבוא הזק גדול.

האהבה השניה אהבת ממון, ומרוב תשוקתו אל הממון לא יהיה משא ומתן שלו באמונה, וחומד ועושק וגוזל כדי להרבות הון. ומרוב חמדת העושר יקפץ ידו מן הצדקה ויהיה צר עין.

האהבה השלישית אהבת נשים, ואם תהיה לו אשה רעה, בעלת גאוה, היא תסיר מלבו כל המצות והיא מושכתו אחריה, ומרוב האהבה אינו מעיז פניו נגדה ושומע לעצתה… וגם מרוב אהבתו את הנשים יסתכל בהן תדיר, וידבר נבלות, ויבא לידי ניאוף.

האהבה הרביעית היא אהבת קרוביו, אביו ואמו ואחיו ואחיותיו ושאר קרוביו ורעיו וחבירו, ומתוך אהבתם יסייע להם במחלקותם ולא יחוש ולא ידקדק אם הם פשעו בבעלי מחלקותם… ואף אם פרצו פרצות רבות, יגן עליהם, וגם שומע לעצתם… וגם ירצה להעלותם למעלות שאינן ראויות להם…

האהבה החמשית היא אהבת אורך ימים, ומרוב אהבתו את החיות לא יעמוד בנסיון.

האהבה הששית היא אהבת הכבוד, והאוהב את הכבוד לא יהיו מעשיו לשם שמים… ואפילו מי שיש בו תורה ומעשים טובים הכבוד מוציאו מן העולם, כל שכן מי שאין בו תורה ומעשים טובים ורודף אחר הכבוד כמה מעשיו מגונים.

ועוד יש אהבה שביעית שהיא רעה על כל האהבות, והיא אהבת תענוגים ותפנוקים, כגון אכילה ושתיה ושאר הנאות, כגון זנות וטיולים, ואין צריך להאריך בזה הענין…

הרוצה להמלט מפח יקוש כל האהבות האלה צריך חכמה גדולה ואימוץ רב, פן ילכד בשחיתותן, כי כל האהבות האלה מקיפות את לב האדם. ואם ידחה אהבה אחת או שתים מקרבו, עדיין האהבות הנשארות יהדפוהו מאור אל חושך…

אהבת בניו תהיה על דרך זה, שיחשוב להדריך בניו בדרכי המשפט וללמדם מעשה עבודת השם ב"ה… ואהבת הממון תהיה על דרך זה, שיאהב ממונו למען אשר לא יחמד ממון אחרים ולא יצטרך לקבל צדקה, אך משלו יפרנס אחרים… וגם מחמת עשרו יפנה עצמו מעסקי העולם הזה ויקבע עתים לתורה ולקיום המצות… ואהבת נשים תהיה על דרך זה, שיחשב שהאשה מצילתו מן החטא ומרחקתו מן הנאוף, ובה מקיים פריה ורביה, והיא מגדלת את בניו… (שער האהבה, וראה שם עוד ואדם-וחברו לכאן ועבודת ה')

מדרש שמואל:

…האהבה שאין לה הפסק היא אף על פי שישער האדם שיגיע לו קצת היזק וקלון, דוגמת דוד ויהונתן, שאף על פי שהיה ראוי לעמוד במקום אביו, ודוד היה עתיד להסיר אותו מהמלכות, עם כל זה היתה אהבתו עמו בקשר אמיץ, וזה שאמר דוד המלך ע"ה בהספדו של יהונתן "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים"… וזה מצד כי אהבת נפשו אהבו ולא אהבת הגוף, וזה שאמר "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד". (אבות ה יט)

אלשיך:

ואהבת  – …או בדרך העולם תתכן אהבה עזה רק בין שנים ולא מאחד לרבים, אך אף שהוא אלקים לרבים הוא אחד לענין ואהבת, אוהב כל אחד מישראל כאילו הוא יחיד לו. בכל לבבך  – אהבה תתכן רק בין השוים במדרגתם, אך בך חושק יותר מבמלאכי השרת, כי אהבתך גדולה מאהבתם… (דברים ו ד)

מאהבת נשים  – שגם אם יצר לו מפני אהבתו לא יקללנו, כאשה בשעת חבלי לידה. או כאשה האוהבת בעלה אף על פי שימשול עליה. (שמואל ב א כה)

מהר"ל:

…יש מפרשים שהאהבות הן ג', אהבת הערב, הטוב והמועיל. רוצה לומר הדבר הערב לו, הטוב בעצמו, והמועיל לו כגון העושר. ולפיכך אמר בברכת המזון ארץ חמדה  –   נגד הערב, טובה  – נגד הטוב, ורחבה – לקנות קנינים, והוא אהבת המועיל… (גבורות ה' פרק כד)

…וכך מי שאין בו יראת שמים, שעל ידה הוא הקיום בו יתברך, ולא האהבה, כאשר דבר זה ידוע למשכילים. כי מי שיש בו יראת שמים הוא דבק בו לגמרי, ולא כן האהבה, אף כי הוא הדיבוק בו יתברך, אין הוא מחשיב את עצמו כאילו אין לו מציאות, רק שהוא מתחבר אליו כמו שני אוהבים שמתחברים זה לזה. אבל הירא מאחר, אין מחשיב את עצמו לכלום, ומבטל מציאותו אצל האחר… (תפארת ישראל פרק י)

ועיקר היראה שהיא באה מכח האהבה, כי מי שאוהב אחר הוא מכוון לעשות רצונו בכל האפשר, שלא יהיה פירוד לזאת האהבה, ובשביל כך הוא ירא לעבור רצונו אף בדבר קטן, כי זה היה ביטול האהבה… (נתיב יראת ה' פרק א)

וראיה לזה מן התורה, כי אף שציוה השי"ת על מורא אב ואם ומורא רבו, ולא מצינו שיצוה על אהבתם, דבר זה הוא מפני שאין אלו שוים ודומים, ולא תיפול אהבה ביניהם רק יראה. אם כן איך שייך אהבה אל השי"ת, שאין ביניהם שום דמיון כלל? אבל פירוש הדבר, כי השי"ת הוא קיום האדם, ואי אפשר זולתו, ולפיכך שייכת האהבה אליו, כי כל דבר אוהב הדבר אשר הוא השלמתו, והוא יתברך השלמת האדם… ויותר שייכת אהבה אל השי"ת ממה ששייכת בשאר דברים. כי כל אהבה שיש בין אוהבים, אף שהם דבקים זה בזה, מכל מקום יש לכל אחד ואחד מציאות בעצמו, אבל האהבה אל השי"ת במה שהאדם שב רוחו ונפשו אליו לגמרי, עד שאין לאדם מציאות בעצמו, ובזה הוא מתדבק בו לגמרי, וכדכתיב ולדבקה בו, ובזה שייך אהבה גמורה… והוא עצם האהבה… (נתיב אהבת ה' פרק א)

ועוד תדע ההפרש שיש בין החבה שהיא אהבה מוסתרת שהיא אהבה שלא יצאה לפעל כלל, רק היא אהבה מסותרת, אבל האהבה הנודעת הנגלית אל הנאהב כבר יצאה לפועל עד שהיתה בגלוי, ובודאי הדבר שהוא בפעל יותר נחשב מן דבר שהוא בכח ולא יצא לפעל, וזהו עצמו מה שאמרנו כי האהבה שהיא הפעל הנגלה האהבה זאת היא חבור גמור, כאשר האהבה היא בפעל… (דרך חיים ג יד)

אור החיים:

ויאמר מי אלה  –   שאל עליהם כדי לעורר רחמיו ואהבתו עליהם לפני ברכתו, כשישמע אודותם מבנו החביב, והוא סוד מדי דברי בו זכור אזכרנו וכו'. (בראשית מח ח)

הכתב והקבלה:

ידע –   …וכן כי ידעתיו רוצה לומר אהבתיו, שהאהבה היא התחברות רצון האוהב והנאהב, ודעת היא ההשכלה המחברת קצות החכמה והבינה. (שם ד א)

כי ירא אלקים אתה  –   שהאוהב האמיתי ירא תמיד פן יעשה דבר נגד רצון אהובו, או פן יקרה לאוהבו דבר. וכמו שאמרו אהבה מלאה יראה. (שם כב יב)

מלבי"ם:

ותדבק נפשו  –   …ויש הבדל בין אהבה ובין דבקות הנפש, שאם יחשוק נשיא הארץ בבת דל ואביון יצדק אהבה, לא דבקות נפש, כי הבדל המעלות והמדרגות יבדיל בין הנפשות, שלא תדבק נפש איש המעלה בבת פחותים הגם שיאהבנה, ולפעמים תדבק נפש שני אנשים העומדים במדרגה אחת מצד שווי מעלותיהם, הגם שאין ביניהם אהבת הערב, ופה היו שניהם… (בראשית לד ג)

ואהבת לרעך  – כבר העירו המפרשים שאי אפשר לומר שיאהב את חברו כאשר אוהב את עצמו, שזה דבר שאינו בכח הנפש. וגם אין לצוות על אהבה או שנאה שאין אדם מושל עליהם. אבל באמת האהבה הזאת מצוינת תמיד במלת בנפשו, "ויאהבהו יהונתן כנפשו", "כי אהבת נפשו אהבו", לא במלת כמוך, וגם פועל אהב תקשר תמיד עם את, ופה נקשר עם למ"ד… שיראה להגיע לחברו מה שרוצה להגיע לעצמו, הן מן התועליות, הן משמירת הנזק, שישתדל בכל אשר הוא לתועלת חברו, הן לבריאות גופו הן להצלחת נכסיו ככל אשר ישתדל לעצמו… וזה מציין בשימוש הלמ"ד… (ויקרא יא יח, וראה עוד אדם:חברו)

אם לא תמצא חן בעיניו  – כן היתה דרך אבותינו שמסתכלים על יחוס המשפחה והנהגת אבי הנערה ואמה, ומדות הנערה, והאהבה היא בתחלה זיק שתחול על תלמי לבו ותתפתח על ידי כשרון המעשה, ועיקרה יבא אחר הנשואין, ולא כהמנהג החדש שילמדו קודם לתפס בלבבם על ידי שיראו זה לזה אהבה במשלים ומחזות, ותתקרר האהבה אחר כך כשיראו שהטעו זה את זה. (דברים כד א)

רש"ר הירש:

אשר אהבת  – מלשון הב, דהיינו לתת ולהתמסר לזולת, וגם לראות שהזולת יתחבר אליו, וכן שהוויתו נחוצה לך. (בראשית כב ב)

ויאהבה  – זהו שוב קו יסוד המושרש עד היום בישראל –   כמה שחיו יותר יחד ונעשתה אשתו, גברה אהבתו לה. בישראל אין השדוכים נעשים בדרך כלל על ידי אהבה חושנית, כי אם על ידי השכל. הורים וקרובים מתבוננים אם שני הצעירים מתאימים זה לזה. בא וראה מה מסופר בספורי האהבה השגורים, האהבה מגיעה לשיא לפני הנשואין, ואחר כך יורדת והולכת כתום ה"אהבה" המעוורת את עיני השכל. בישראל הנשואין הם השורש לאהבה ההולכת ומתפתחת. (שם כד סז)

את חוקותי תשמורו – …נקימה ונטירה מושרשים בחי בדרך הטבע, ובכל זאת מצוה אותנו התורה האלוקית להתנשא עליהם ולהפך את האהבה העצמית לאהבת הזולת, ולהתעלות בזה על הפיזי-בהמי שבנו. (ויקרא יט יט)

העמק דבר:

ואהבת  – אהבה היא על ב' אופנים, שמוותר מרצונו לרצון הנאהב, או דבקות מחשבתו ותשוקה להשתעשע אתו, ועל שני אלו מזהיר כאן… (דברים ו ה)

ויאהב את  –   זו אהבה במחשבה ובלב, ואהב ל… הוא ברצון. (בראשית כה כח)

מוהר"ן:

כי יש שני מיני אהבות, אחת שהיא אהבה שבימים כמ"ש לעיל "יומם יצוה ה' חסדו", יומא דאזיל עם כולהו יומין, שבכל יום, היינו שבכל מדה ומדה יש שם אהבתו של השי"ת עם ישראל, וזה שבפועל. ויש אהבה שהיא בכח, היינו האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים קודם הבריאה, שהיו ישראל עדיין בדעתו ובמוחו. למשל, יש אהבה שהאב אוהב את בנו שכל אדם יכול להשיג זאת האהבה והתקשרות והאהבה שיש בין הבן ובין האב כשעדיין הבן במוח האב קודם ההולדה, זה ההתקשרות והאהבה אין אנו יכולין להשיג עכשיו, כי אין משיגין עכשיו כי אם בזמן ובמדות, ואהבה שבדעתו ובמוחו היא למעלה מהזמן והמדות, ואינו מלובש בשום לבוש. ולעתיד לבא שיתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה, ואז יתקיים מאמר חז"ל (תענית ל"א) עתידים צדיקים להראות באצבע… ויתגלה האהבה שהיא בדעת שהיא פנימיות התורה, היינו אלקותו השוכן בתוך התורה והמדות… (לג ה)

שפת אמת:

במדרש, אחות לנו קטנה וכו'… כי הנה יש אהבת עולם ויש אהבה רבה, ואברהם קודם המילה היה בחינת אהבת עולם, האהבה אל הקב"ה מצד הבריאה, וזה בחינת קטנות, כי כל הטבע ומעשה בראשית בחינת קטנות, אבל אהבה רבה הוא מלמעלה מן הבריאה… (בראשית לך לך ס"ה)

וכתיב וכל הבארות וגו'… כי בחינת אהבה מתפשטת לכל דבר, ועל ידי זה מתערב בו שקר, ועל ידי זה נולדה מדת עצבות ועצלות בחינת עפר, אבל בחינת יראה של יצחק הוא בפנימיות האדם יותר, ולא יוכל להתפשט… (שם תולדות תרל"ד)

נודע דברי מהר"ל ז"ל… כי בעת בוא אל הצדיק איזה אהבה ושמחה מכניסו לשמים לאהבת הבורא, לכן קרא (יעקב אבינו ע"ה) אז בכוונה קריאת שמע. ועל פי הפשט טעם הדבר כי ירא לנפשו שעל ידי זה האהבה ישכח ממנו אהבת הבורא, לכן הוא מתדבק מקודם בו ית', ועל ידי זה נשכח ממנו אהבה הגשמיות, וזה ענין מה שכתוב בכל לבבך, בב' יצריך, רק שעל ידי היצר הרע מתקשר האדם באהבת הבורא בעבור יראת היצר הרע… (שם ויגש תרל"ז)

שם משמואל:

אך נראה דהנה ידוע שמדתו של אברהם אבינו היתה אהבה וחסד… והנה ענין אהבה אינו שייך אלא בדבר שרואה ומכיר, ועל כן איתא בספרי ואהבת, ומהי האהבה, והיו הדברים האלה וגו', מתוך כך אתה מכיר בהקב"ה ומדבק בדרכיו… (בראשית לך תרע"ד)

…וכמו שאמר זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק בטעם שמקודם היתה אהבה גדולה בין החסידים, יותר מבדורות שאחריהם, משום שהקדוש ר' לו"י מברדיטשוב פתח את היכל האהבה, ומזה נסתעפה אהבה גדולה גם בין החסידים. אך אחר כך ראו צדיקי הדור שמאהבה זו לקחו הרשעים לאהבתם המגונה ונתרבה גם אהבה חיצונית בעולם, עמדו וסגרו את ההיכל ההוא… (ויקרא אחרי תרע"ב)

ר' צדוק:

בילדות החשק והאהבה גובר באדם, ואז הזמן להשתמש במדת האהבה, וכן שלמה המע"ה איתא בילדותו שיר השירים (כמ"ש שהש"ר פרשה א'), וכן אברהם שהוא התחלת שם ישראל, וכמו ששמעתי על מאמר ז"ל בשבת פ"ט לא בסבא טעמא ולא בדרדקי עצה, דרדקי הוא אברהם אבינו שהיה ההתחלה והילדות, וסבא יעקב. וכן מדה כנגד מדה השי"ת אוהב האדם בילדות כמ"ש "כי נער ישראל ואוהבהו", ואחר כך האדם חושק לדברי תורה וחכמה ואז זמן היראה דאורייתא מסטרא דגבורה וכן השי"ת משפיע לו חכמה… (חלק ב צדקת הצדיק עמוד עט)

וזהו מדת זדונות כזכיות שזוכין בעלי תשובה מאהבה בעולם הזה הוא מצד מדה זו שזהו מדת אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ואמרו ז"ל דעל ידי זה היה מקרבן על ידי שהיה מתחבר ומראה אהבתו לו, והיה הלה בוש מעבירות שבידו על ידי זה ועוזבן, ואם זהו על ידי אהבת אדם כאהרן כל שכן על ידי אהבה שמראה לו השי"ת שהוא מוליד בושה גדולה בקרבו על ידי זה על עונותיו, ועל כן על ידי תשובה מאהבה הוא תוקף הבושה, ועל ידי זה הוא מתקרב לעבודתו ית' ומתפלל ונענה… ונעשה אותו ריחוק דעבירה דוגמת נידות דאשה הנזכר שהוא לחבבה על בעלה, ועל ידי כן כל היום דוה. ונודע דרומז לאלף החמישי שאותו יום כולו בגלות שהוא נגד ההוד, דבהיפוך אתוון דוה, והיינו כאשר דוה שהריחוק הוא לקירוב ולהוסיף אהבה, שזהו מדת הקירוב של מידת ההוד, לא אהבה מפורשת הבא על ידי אהבה גלויה כמו שיהיה לעתיד, רק אהבה הבאה מכח ריחוק, כי הוא מהתפשטות מדת הגבורה שהוא נגד האהבה, רק שהיא מביאה לאהבה, ובשעת הריחוק טרם נתגלה האהבה… (חלק ה תקנת השבין עמוד כב)

בשבת וביום טוב אומרים באהבה וברצון וכו'. אהבה היא בלא טעם, רק שכך רצונו ית', כמו שנאמר הלא אח עשו ליעקב דהיינו שמעשיהם שוים, ואף שיעקב חס ושלום עושה כמעשה עשו, או עשו עושה כמעשה יעקב, מכל מקום ואוהב את יעקב, אהבה בלא טעם… (פרי צדיק ויקרא פסח לד)

…אך הענין כיבוד הוא מצות עשה שבאה מאהבה, כאמרם (קדושין ל') איזה כיבוד מאכיל ומשקה וכו', ואהבה יוכל לאהוב כל אדם מישראל… שאין גבול לאהבה, ויוכל לאהוב כל נפש מישראל, כדכתיב ואהבת לריעך כמוך… (שם קדושים ה)

חכמה ומוסר:

…והנה אנחנו רואים אנשים ממדינה אחת הנפגשים במדינה אחרת מתקרבים זה לזה, כי מעט ההשתוות שיש ביניהם מושכת את לבם זה לזה. אבל במדינתם הם יש אנשים רבים שיש בהם יותר השתוות אליהם, וימשיך את לבו למי שיש לו אליו השתוות יותר… וזהו הטעם ששני גרים הבאים ממדינה אחת אוהבים זה לזה.

ולכן האב עם בנו יש להם השתוות, ויש אהבה ביניהם. ומעתה אם האב שלא עשה את הבן במכוון, רק ממילא נברא ממנו, ורק פעם אחת נברא ממנו ואחר כך גדל מעצמו, ולא האב נתן בו חיות, ועם כל זה יש אהבה ביניהם, מי שנותן חיות במכוון, כל דבר ודבר, החושים הריחות, ההרגשים והדעת… ולא רגע אחד, רק כל רגע ורגע ומחדש בקרבו מעשה בראשית… על אחת כמה וכמה שיש להם השתוות רבה מאד.

והנה האוהב אכילה, הוא אוהב את המאכל אבל המאכל אינו אוהב אותו. ואם היה במציאות שהמאכל יאהב אותו גם כן, היתה התשוקה ביניהם יותר גדולה. כאשר אנו רואים את אחד אוהב את השני, והשני אינו אוהב אותו, אין האהבה ביניהם גדולה כל כך. מה שאינו כן אם גם השני מראה לו אהבה… (חלק ב עמוד לז)

מכתב מאליהו:

כל אדם יתאוה לבנים… כי ירגיש צורך והכרח שיהיה לו את אשר יאהבנו וייטיב לו. וכן אנו רואים בהולכים ערירים, אשר יכניסו יתומים לביתם והיו להם לבנים, או יקרבו אליהם כלב או שאר בעלי חיים… הלא גם זה לאות כי שורש הנתינה טמון בעומק נפש האדם.

כאן שאלה עומדת לפנינו, האם הנתינה תולדת האהבה, או להיפך, האהבה באה מן הנתינה?

הורגלנו לחשב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם יטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא… כי את עצמו ימצא בהם… האהבה הזאת היא אשר תבא בלי ספק מן הנתינה. ראיתי הורים אשר ראו את כל חמדת חייהם בבנם הקטן, והנה בשעת מלחמה ברחו כולם, והאב נשאר עם בנו בצד אחד והאם בצד שני. כאשר שקטה המלחמה והתוועדו שוב יחד, לא יכלו לתקן את אשר חסר להם בזמנו  –   אהבת האב ובנו היתה עמוקה מאהבת האם והבן… האב הוא אשר גידל ואימן את הילד תחתיה, זהו אשר חסר לה, האהבה הבאה מן הנתינה עברה כולה אל האב…

כללו של דבר, מה שיתן האדם לזולתו לא יאבד ממנו, אלא זו היא התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם לו חלק בחברו זה אשר נתן לו. זו היא הדבקות אדם לזולתו אשר נקרא לה אהבה.

התבאר כי לכל אדם יש ניצוץ כח הנתינה, שאלמלא כן היה העולם חרב, לא היו נושאים נשים, מגדלים בנים וכו'. אולם יען כי מעט מאד ענין הנתינה באדם, על כן יבחרו בני אדם באשר ימצאו חן בעיניהם להם יתנו, ויטיבו ויאהבו, את אלה יחשבו כאילו שלהם המה. אך שאר בני האדם לנכרים וזרים יחשובו, יתחרו בהם ויחטפו מהם ככל אשר יוכלו.

אך אם יתבונן האדם כי לאשר יתן יאהב, וגם יהיה לו חלק בו וידבק אליו, אז יבחין כי זה אשר לזר נחשב לו, הוא רק כי טרם נתן לו, ועוד לא היטיב עמו. אם יתחיל להיטיב לכל אשר ימצא, כי אז ירגיש אשר כולם קרוביו, כולם אהוביו, כי בכולם יש לו חלק, ובכולם התפשטה עצמותו.

לאדם אשר הגיע למדרגה זו מובנת כפשטותה מצות התורה "ואהבת לרעך כמוך". אהבת המין היא פלא בכוחות הנפש. לכאורה היה נראה שאין תוכן ממשי באהבה זו, אלא שהיא עצה עמוקה של הבורא יתברך, למען קיום העולם. אבל זה רחוק להבינו, הן כבר נתונה התאוה בלב האדם, וכן הכוסף לבנים, ואלה יספיקו לתכלית הנ"ל. על כן נאמר, כי אהבה זו באה על ידי השלימם זה את זה, כאמרם ז"ל, כל שאין לו אשה… אינו אדם שלם (ב"ר פרשה י"ז). ובהיות האדם לבדו חסר הנהו, כי לא יוכל למלא את תפקידו. על כן בהיותם נותנים השלמה זה לזה יאהבו זה את זה, כאשר התבאר כי הנותן יאהב. וזהו אשר באהבתם, כל שאיפתם היא ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה.

וכך אני אומר תמיד לזוג בעת שמחת כלולתם: הזהרו יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה… ודעו כי ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, כבר אושרכם מכם והלאה… (חלק א עמוד לו)

כי יודע ה' דרך צדיקים  – תרגום מלת יודע בזה הוא אוהב, כי השי"ת אוהב את דרך הצדיקים. והנה יש שני מיני אהבה, האהבה שהיא בטבע, והאהבה מפני סבה שראוי לאהוב, האהבה שנקראת ידיעה… (שם עמוד פז)

ואם כן במה ילחם האדם ביצרו? "כי מנסה ה' אלקיכם אתכם, לדעת הישכם אוהבים את ה' אלקיכם וגו'", על ידי האהבה אפשר לאמת דבר שאינו נראה על פי השכל. אם יראה הבן את מעשה אביו שנראה ברור כעוולה –   בכל זאת הוא משוכנע שאביו לא חטא, וידונו לכף זכות על ידי כל מיני תירוצים, אף רחוקים מדרך השכל… (חלק ב עמוד קיט)