הנאה

(ראה גם: אדם-חייו, אושר, שמחה, תענוג)

תלמוד בבלי:

ואמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צב-אות… (ברכות ו ב)

ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב אשרי איש ירא ה', ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב. (שם ח א)

אמר אביי ואיתימא רבי יצחק הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי, שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, ואמר רבי יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו… (שם י ב)

מרגלא בפומיה דרב, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. (שם יז א)

כיצד מברכין על הפירות… מנא הני מילי, דתנו רבנן קדש הלולים לה', מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, מכאן אמר רבי עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך… אשכחן לאחריו, לפניו מניין, הא לא קשיא דאתי בקל וחומר, כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן… הצד השוה שבהן דבר שנהנה וטעון ברכה, אף כל דבר שנהנה טעון ברכה…

תנו רבנן אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל… אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית… (ברכות לה א, וראה שם עוד)

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח, שנאמר כל הנשמה תהלל י-ה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח… (שם מג ב)

שלשה נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן, גודגדניות וכפניות ופגי תמרה. שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהן, אלו הן רחיצה וסיכה ותשמיש… שלשה משיבין דעתו של אדם, אלו הן קול ומראה וריח. שלשה מרחיבין דעתו של אדם, ואלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים. (שם נז ב)

אמר ר' יוסי בר' חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם, שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. (שם סב ב)

פתח ר' נחמיה בכבוד אכסניא ודרש… המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה… (שם סג ב)

ואמר ר' אבין הלוי כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה, שנאמר ויבא משה ואהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים. (שם סד א)

…וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב… וילכו לאהליהם שמצאו נשותיהן בטהרה, שמחים, שנהנו מזיו השכינה, וטובי לב, שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר… (שבת ל א)

…אמר לך רב יוסף דכולי עלמא אין מערבין אלא לדבר מצוה, ודכולי עלמא מצות לאו ליהנות ניתנו… (עירובין לא א)

…אין לי אלא באכילה, בהנאה מנין (שאסור שור הנסקל), תלמוד לומר ובעל השור נקי, מאי משמע, שמעון בן זומא אומר כאדם שאומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום. (פסחים כב ב)

איתמר הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו, אביי אמר מותרת ורבא אמר אסורה. אפשר וקא מיכווין (אפשר להבדל ומתכוון להתקרב), לא אפשר וקא מיכוין כולי עלמא לא פליגי דאסור, לא אפשר ולא מיכוין כולי עלמא לא פליגי דשרי, כי פליגי דאפשר ולא מיכוין, ואליבא דרבי יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין אסור כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי אליבא דרבי שמעון… (שם כה ב, וראה שם עוד)

תניא רבי שמעון אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי ליהנות ממנה… אמר רבי יצחק כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה, שנאמר ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק, וכתיב לכן עתה יגלו בראש גולים. (שם מט א)

תא שמע בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור, ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר, מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן. (יומא סט א)

אמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, לעתיד לבא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש ואומרים לו ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, אמר להם ואין יתרון לבעל הלשון… (תענית ח א)

…ומאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה, משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה, ואנא יהיבנא זוזא ולא מקרבא הנייתיה. (שם כג ב)

שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה, אמר להם אמרו אתם, אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע… (מגילה יב א)

בחודש העשירי הוא חודש טבת, ירח שנהנה גוף מן הגוף… שמא תאמר אית הנאה מינייהו, מפורד, כפרידה זו שאינה עושה פירות… (שם יג א וב)

סומא פורס על שמע… ורבנן אית ליה הנאה כרבי יוסי… וכי מה איכפת ליה לעיור בין אפילה לאורה, עד שבא מעשה לידי… אמרתי לו בני אבוקה זו למה לך, אמר לי כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין. (שם כד ב)

…יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר, אמר הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא, נפק אחר לתרבות רעה. (חגיגה טו א)

מתני לה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. (יבמות סג ב)

אמר רבי יוחנן שבע בעילות בעל אותו רשע (סיסרא את יעל) באותו יום, שנאמר בין רגליה וגו', והא קא מתהניא בעבירה, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים… (יבמות קג א)

בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר, רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה… (כתובות קד א)

…כיון דחזיא דקמצטער, א"ל רבי מצאתי להן תקנה מן התורה, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכי אפשר לדבוקי בשכינה… אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם ועושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה… (שם קיג ב)

אין בין המודר הנאה מחברו למודר הימנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש… (נדרים לב ב, וראה שם עוד)

רבי יהודה לא אתא לבי תעניתא, אמרין ליה (לרבן גמליאל) לא אית ליה כסויא, שדר ליה גלימא (מעיל) ולא קביל, דלי ציפתא ואמר ליה לשלוחא חזי מאי איכא (ראה כמה עושר יש לי, שנעשה לו נס), מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא. (שם מט ב)

ר' עקיבא איתקדשת ליה ברתיה דכלבא שבוע, שמע כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה… אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא, אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתי ולית לי מידעת לאגונה (להשכיבה), אמר לה ר' עקיבא לאנתתיה חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה… (שם נ א)

…דכולי עלמא טובת הנאה (דאית ליה אפשר למיתן לכהן וללוי אחר שמחזיק לו טובה) אינה ממון… (שם פה א)

כתנות עור, רב ושמואל, חד אמר דבר הבא מן עור, וחד אמר דבר שהעור נהנה ממנו. (סוטה יד א)

ואמר ר' יהושע בן לוי כל הנהנה מצרי העין עובר בלאו, שנאמר אל תלחם את לחם רע עין וגו'… רב נחמן בן יצחק אמר עובר בשני לאוין, אל תלחם ואל תתאו. (שם לח ב)

…משרבו בעלי הנאה נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם… (סוטה מז ב)

תני ר' חייא… סעודתך שהנאתך ממנה משוך ידך הימנה… (גיטין ע א)

משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואי אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקין בתורה אין אתם נמסרים בידו… (קידושין ל ב)

…וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ דור הנאה ממנו, שנאמר ובמושב לצים לא ישב. (שם מא א)

דא"ר אבהו א"ר אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל ולא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה, עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה… (שם נו ב)

…א"ל הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך… לא צריכא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר מאי, מצי אמר ליה מאי חסרתיך, או דלמא מצי אמר ליה הא איתהנית… (בבא קמא כ א, וראה שם עוד)

כדתניא, הרי כלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו מה הבריות אומרות עליו, מה הנאה יש לפלוני ומה הבריות מזיקות לו, עליו הכתוב אומר מהיות טוב אל תקרי רע. (שם פא ב)

…אמר ליה (ריש לקיש) ומאי אהנת לי, התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי, אמר ליה אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה… (בבא מציעא פד א)

…תדע דהא שואל כל הנאה שלו ואינו משלם אלא קרן… ואיבעית אימא לא תימא כל הנאה שלו אלא אימא רוב הנאה שלו… (שם צד ב)

…אמר לפניו רבי שמעון בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו… (בבא בתרא ח א)

…בטנך ערימת חטים, מה ערימת חטים הכל נהנין ממנה אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן. (סנהדרין לז א)

למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ, בתחלה דומה לקיתון של זהב, סיפר הימנו דומה לקיתון של כסף, נהנה ממנו דומה לקיתון של חרש, כיון שנשבר שוב אין לו תקנה. (שם נב ב)

שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם… פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם, שקט לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם. (שם עא ב)

דרש רב אחא בר' חנינא… ואל אשה נדה לא קירב, שלא נהנה מקופה של צדקה, וכתיב צדיק הוא חיה יחיה. (שם פא א)

ואמר רבי אלעזר כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו… (שם צב א)

רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה. (שם צט ב)

…אלא אחאב וותרן בממונו היה, ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה… (שם קב ב)

…אמר לו רבי תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני, אמר לו אמור, אמר לו רבי שמא מינות בא לידך והנאך ועליו נתפסת, אמר לו עקיבה הזכרתני… (עבודה זרה יז א)

אלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואיסורן איסור הנאה, היין והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין, וחרס הדרייני ועורות לבובין… יין מנלן, אמר רבה בר אבוה אמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, מה זבח אסור בהנאה אף יין נמי אסור בהנאה, זבח גופיה מנלן, דכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה מת אסור בהנאה אף זבח נמי אסור בהנאה, ומת גופיה מנלן, אתיא שם שם מעגלה ערופה… (שם כט ב, וראה שם עוד)

הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו. (אבות ב ג)

…הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. (שם ד ה)

הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. (שם שם יז)

רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה… ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה… (שם ו א)

רבי אבהו אמר אמר קרא בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו תזכה ותאכל כמלא עיניה… (זבחים קיח ב)

גופא אמר רב ענן אמר שמואל ישראל מומר לעבודת כוכבים מותר לאכול משחיטתו, שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב… (חולין ד ב)

אמר לו (ר' פנחס בן יאיר לרבי) כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני, ישראל קדושים הן, יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה, וכתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו… אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו. (שם ז ב)

…ורב לא מתהני מסעודת הרשות… (שם צה ב)

האשה שנהרגה נהנין בשערה, בהמה שנהרגה אסורה בהנאה… אמר רב בפאה נכרית… (ערכין ז א וב)

הנהנה מן ההקדש שוה פרוטה אף על פי שלא פגם מעל, דברי ר"ע, וחכמים אומרים כל דבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום, ושאין בו פגם כיון שנהנה מעל… (מעילה יח א, וראה שם עוד)

הנייתו והניית חברו, אכילתו והניית חברו, הנייתו ואכילת חבירו מצטרפין זה עם זה ואפילו לזמן מרובה… רב אחא בריה דרב איקא הנאה הנראית לעינים אסרה תורה… (שם כ א)

תלמוד ירושלמי:

…אמר מה אנא מזבין לכון איקרא דאבהתי בפריטין, איני נהנה מכבוד אבותי כלום… (פאה ג א)

ר' חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל. (קידושין מח ב)

…א"ל ראב"ע הרי אתה כמהנן ממון, ואין אתה אלא כמפסיד נפשות, קובע אתה את השמים מלהוריד טל ומטר… (ידים ד ג)

מדרש רבה:

אמר ר' אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו, אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי. (בראשית פרשה ג ט)

…שנאמר ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים כגון יתושים וזבובין ופרעושין, א"ר יצחק מגדלאה אף הן יש בהן הנאה… (שם פרשה ה ט)

וכן יצחק אמר ועשה לי מטעמים, בתחילה הייתי נהנה מן הראייה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם… מכאן לסומים שאינם שבעים. (שם פרשה סה ט)

…הדא אמרה שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו… (שם עט ו)

…אלא מאי ואת שלום הצאן, הדא אמר שאדם צריך לשאול בשלום דבר שיש לו הניה ממנו. (שם פרשה פד יג)

המשל אומר מן שטייא לית הנייא אלא מן קציא, (מן השיטים אין הנאה שאין עושים פירות אלא אם יקצצנו ויעשה ממנו כלים). (שמות פרשה ו ו)

אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים כלום נתכוון אבא ישי להעמידני, והלא לא נתכוון אלא להנאתו… (ויקרא פרשה יד ה)

…אבל ישראל יש להקב"ה הנייה מהם, קורין קריאת שמע ומתפללין ומברכין שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכל יום… (במדבר פרשה א ד)

ר' עקיבא אומר אני אין בי כח לומר כמו שאמרו רבותי, אלא רבותי חסרוה ואני לא חסרתיה אלא כמריח באתרוג, המריח נהנה והאתרוג לא חסר… (שיר השירים פרשה א כ)

ר' חוניי בשם רבי מאיר מפני מה נתעקרו אמהות כדי שיהנו בעליהן בנויין… (שם פרשה ב לב)

…אמר להם לא דומה כשם שהוא מתהנה מן הטעם כך הוא נהנה מן הראייה. (קהלת פרשה ה יא)

מדרש תנחומא:

וכן אתה מוצא שלא נתנו המועדות לישראל אלא להנאת עצמן, אמר הקב"ה אתם ההניתם עצמכם, תהיו שונין לשנה הבאה… (בראשית ד)

…כך ברא הקב"ה את שבעים אומות ומכלם לא מצא הנאה אלא בישראל, שנאמר הביאני אל בית היין… אחת היא יונתי תמתי. (במדבר י)

למדך תורה דרך ארץ שההולך לארץ שאינו שלו ויש בידו צרכיו לא יאכל ממה שיש בידו אלא שלו יהא מונח ויקנה מן החנוני בשביל לההנותו. (חקת יב)

ילקוט שמעוני:

אוהב ממון לא ישבע ממון, שכל מי שהומה ומהמה אחר ממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו… (קהלת פרק ה, תתקעא)

מדרש אגדה:

לא תשחית את עצה, מכאן שכל המשחית דבר שיש עליו הנאה עובר בלא תשחית. (דברים כ יט)

רמב"ן:

את מקדשי תיראו – …ובמדרש הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל… כי החפץ ביצירה שיברכו עליה בשמו הגדול, משם יהיה קיום העולם, ואם לא יתעלה בשמו הגדול ותסתלק שכינה מישראל… (ויקרא כ ג)

כוזרי:

אמר החבר, ומה שיחזיק עריבותו ויקבענה, ויוסיף לו עריבות על עריבות הוא, שיברך תמיד על כל מה שהוא מוצא מן העולם.

אמר הכוזרי, איך זה, והברכות טורח יותר!

אמר החבר, הלא ראוי יותר שיסופר על האדם השלם שהוא מרגיש הנאה במה שיאכל וישתה מאשר יסופר על התינוק ועל הבהמה, וכן הבהמה ראויה יותר להנאה מאשר הצמח, אף על פי שהצמח ניזון תמיד.

אמר הכוזרי, כן הוא מפני יתרון החוש וההרגשה בהנאה, כי אם היו מביאים אל השכור כל אשר יתאווה והוא בשכרותו… ויסופר לו על זה כשירפא משכרותו, היה מצטער ויחשוב הכל הפסד ולא ירווח, מפני שלא באו לידו ההנאות בענין שירגיש וינעם בהן.

אמר החבר, ההזדמנות (הכנה) להנאה והרגשה, ושיחשוב בהעדרה קודם לבואה, כופל את ההנאה, וזה מתועלת הברכות למי שרגיל בהן בכוונה והבנה, מפני שמציירות ההנאה בנפש והשבח למי שחננה, וכבר היה מזומן להעדרה… (מאמר ג יג והלאה)

ספר חסידים:

מעשה בחכם שציוה לבנו שלא יהנה מהעולם מדי, ולא יעברו עליו ל' יום בלי תענית… (צז)

ולמה זה שלצדיק בא בטרחות, כיעקב? כי לצדיק אין מהנים עד שיצטער, שלא תהיה לו שמחה שלמה בעולם הזה. (שפו)

ומה שאליהו נהנה מאחאב הוראת שעה היתה, או שמומר לתיאבון היה… (תתקלח)

עקדה:

…ולכן הגבילו השמוש בהנאות לג' תשוקות אלו, הטוב, המועיל והערב, ופסלו הרביעי, הבהמי לגמרי. ועל אלו אמרו בבראשית רבה כ': אין תשוקת אשה אלא לבעלה, הוא הערב, אין תשוקת גשמים אלא לארץ, הוא המועיל, אין תשוקת הקב"ה אלא לישראל הוא הטוב שמיישרם בו. ועל הד' אמר אין תשוקת יצר הרע אלא לקין ולחבריו, כי בטבעם השלוח והעדר ההגבלה, אין שלום ביניהם… (בראשית ו ט)

…ולכן הכין הגבלת כל הענינים שלא יעיקו זה את זה אלא יתפשרו, ולא יטרדו בעסקים הזמניים כי די בארץ להשלים סיפוקם בהתעסקם בלמודם ובשלימותם, כי המותרות דוחים בעליהם מעול התורה והיראה, וזה שאמר ואכלת ושבעת וברכת וגו', שהשביעה באופן שיגיע ממנה הברכה וההודאה על ההנאה, כי ההנאה מסובבת מהברכה… (דברים יג ב)

אלשיך:

והשליך אותה – לרמוז שכל מאכלי והנאות העשיר עוברים וחולפים אל מקום הדשן. (ויקרא א ו)

מהר"ל:

משרבו בעלי הנאה נתעוותו הדינין, פירוש הנאת הגוף ותאוה חמרית, נתקלקל הדינים, כי הדין הוא אלקי, כדכתיב (דברים א') "כי המשפט לאלקים הוא", וכן נתקלקלו המעשים האלקיים כאשר האדם רודף אחר התאוות החמריות הגופניות, ואין נוח בעולם כאשר האדם נעשה חמרי, כי אין הנחה ושלימות בדבר זה. (חידושי אגדות סוטה מז ב)

רמח"ל:

…ויש הרחקים שמוטל על כל פרוש לעשות, להיות כונס בתוך שלו ובונה גדרים לעצמו, כדי שיהיה מרוחק. ואם תאמר מנין לנו להוסיף איסורים, והרי חז"ל אמרו לא דייך מה שאסרה תורה וכו', ומה שראו חז"ל בחכמתם שצריך לאסור כבר אסרוהו, ועוד שאין גבול לדבר, ונמצא האדם שומם ומעונה, ולא נהנה מהעולם כלל, וחז"ל אמרו (ירושלמי קידושין) שעתיד אדם ליתן דין לפני המקום על מה שראו עיניו ולא רצה לאכול ממנו אף על פי שהיה מותר והיה יכול? התשובה היא: כי הפרישות ודאי צריך ומוכרחה… ובהתאמת לנו גם כן רוב חולשת האדם וקרבת דעתו אל הרעות, יתברר שכל מה שיוכל לעשות להמלט מהענינים האלה ראוי שיעשהו, כי אין לך תענוג עולמי שלא ימשוך אחריו איזה חטא בעקב. למשל, המאכל והמשתה המותרים – מילוי הכרס, מושך אחריו פריקת עול, ומשתה היין מושך אחריו הזנות… (מסילת ישרים פרק יג)

…זהו ענין הפרישות, הטוב שלא יקח האדם מן העולם בשום שימוש אלא מה שהוא מוכרח בו מפני הצורך בטבעו… שיש לו לאדם לפרוש מכל מה שהוא תענוג עולמי, למען לא יפול בסכנתו. ואם תשאל, אם כן למה לא גזרו עליו חכמים? התשובה מבוארת, כי לא גזרו אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה, ואין רוב הצבור יכולים להיות חסידים, אך השרידים החפצים לזכות קרבתו יתברך, ולזכות בזכותם ההמון הנתלה בם, להם מגיע לקיים משנת חסידים… (שם)

הפרישות בהנאות הוא מה שהזכרנו בפרק הקודם, שלא לקחת מדברי העולם אלא מה שהצורך יכריח, ודבר זה יקיף לכל מה שהוא תענוג לאחד החושים, והיינו במאכלות, בבעילות, במלבושים, בטיולים, בשמיעות וכיוצא בזה, רק בימים שהעונג בהם מצוה… (שם פרק יד)

אור החיים:

וירא מנוחה כי טוב – פירוש מנוחה העליונה, כי טוב – פירוש בהתבונן האדם בכל הנאות העולם הזה הנרגשות כמו שתאמר תאות המאכל והמשתה אין העריבות של אותו דבר צודק מצד עצמו אלא מצד הגוף אשר הוא כלי ריק שעומד למלאות, שכן הטביע בו היוצר שלא יכול להתעכב ריקם כלל, ולזה כאשר יהיה האדם שבע לא מלבד שלא יקח עריבות למאכל ההוא אשר נכספה וגם כלתה נפשו אליו באותה שעה עצמה קודם שמילא כריסו, אלא שמואס בו כמואס ברע… גם בדבר אשר יחשוק בו האדם למראית עין ויתאו לבריה נעימה, כאשר יחקור בטוב החקירה יראה שאותו יופי ונעימות אינו אלא מראה היולי, כי בהתבונן האדם בבשר ובעור אשר מהם בנוי כל יופי ותואר באדם יראה וישכיל בהתבונן בהם כי אין בהם נעימות וימאס בבשר אדם מגשת אליו, ואין הכל אלא דמיון. אבל הטוב האמיתי והנעימות הצודק הוא של עולם העליון, ולזה אמר "וירא מנוחה כי טוב", פירוש העולם שנקרא מנוחה שהוא טוב, לשלול הטוב הנדמה בעולם הזה… (בראשית מט טו)

רש"ר הירש:

אכלוהו היום – …קבלת עול מלכות שמים על ידי האדם המבקש את מחייתו לא תביא לידי ניוון קיומו הארצי, להיפך, היא תעלה את הנאתו מקיומו הארצי למדרגה גבוהה יותר, היא תרומם אף את הנאת חושיו, עד שתעשה חלק מעבודת ה' במעשים הנעשים מתוך רצון מוסרי חופשי, ועד שאף בהנאת חושיו יחוש האדם את קירבת ה'… ביהדות שמח ה' בשמחת בריאתו הקטנה, האדם… (שמות טז כה)

לא תזרע כרמך – …והנה ישנו צמח אחד, שהדעת היתה נותנת לאסור את עצם נטיעתו וגידולו על האדמה של תורת המוסר האלקי, שהרי הפרי הגדל בצמח הזה מפתה לפרוץ את גדרי המוסר ומביא לידי מעשים המחללים את כבוד האדם… ואולם התורה מתירה לנטוע כרם בארץ ישראל, ולא עוד, אלא היין מבטא בקרבן את תחושת השמחה העילאית לפני ה' ומביא לידי שיר של התלהבות לה', "בקדש הסך נסך שכר לה'". משום כך התורה מקיפה את מטע הכרם בארץ ישראל בסייגים נוספים של הלכות כלאים… תורת ה' איננה נותנת רק רשות לשמוח אלא היא מקדשת אפילו את שמחת ההנאה החושנית העליונה, בתנאי שהנהנה נשאר בהנאתו תחת השלטון של תורה ה', ושלא יבא על ידי ההנאה לפרוץ את הגדרות שתורת ה' גדרה לחטיבה היהודית של המין האנושי… (דברים כב ט)

ר' צדוק:

…ובג' אלו פסיק טעמא דאסור ושרי כמ"ש בזוהר (ח"ב צ"ג ב') היינו משום דעדיין לא השיג לאור מקיף להיות כל מעשיו ומחשבותיו בלתי לה' לבדו שלא יכנס הרע כלל גם בדבר הרשות שהוא קליפת נוגה, דבזה לא פסיק טעמא כלל כיון שאין לו עוד דבר הרשות כלל רק כולו לה', וזהו זכור דשבת שכולו לה', כל עינוגים שלו מצוה גדולה וכל דברי הרשות דהיינו דבר שהגוף עושה לצרכו ולהנאתו ומדבר ומהרהר להנאתו ואין בו איסור הרי הם בשבת מצוה, שהרי אפילו מי ששיחה תענוג לו מפורש בשולחן ערוך דהיא מכלל עונג שבת, וזהו מתנה טובה יש לי וכו' (שבת י'), כי דבר זה אינו ביד האדם שלא יהיה לו דמיון רק מעזר השי"ת וממתנתו כנ"ל… (חלק ב צדקת הצדיק עמוד קו)

…ואיתא שלהי ברכות שמקיא חלב שינק משדי אמו על דברי תורה כי על יגיעה בדברי תורה יוכל להקיא כל מיני עינוגי עולם הזה, וזה טעם אדם כי ימות באוהל, שממית וכו', היינו שמשים כל חיותו בזה על ידי זה נפלט גם כן כל עונג רע שהזין לנפש, ואפילו כל מיני עינוגי הרשות דהיתר, ושעל זה תקנו חכמים ברכת הנהנין על כל הנאות דאכילה וראיה ושמיעה וכיוצא שעל ידי הברכה יהיה נזכר לדעת לקבל עונג זה מהשי"ת ולא עונג גופני שזהו התכללות קליפת נוגה בקדושה כנודע, דק"נ פעמים נכלל בקדושה, מכל מקום כמעט אי אפשר לאדם לימלט מהנאת רשות בעולם הזה שהוא כרוך בעקביו על ידי עטיו של נחש, שעל זה אז"ל (מ"ר ריש תזריע) בעוון מלא אפילו חסיד שבחסידים וכו', שלכן לא תיקנו ברכה על הזיווג שבזה כמעט אי אפשר לינצל מהרגשת עונג גופני. וזה טעם מיתה בעטיו של נחש שעל זה נגזרה המיתה וחבוט הקבר כנודע שהוא על כל עינוגי הרשות. הגם דיש כד"ש (נדרים כ') בר"א דומה למי שכפאו וכו'… וכאז"ל (כתובות ק"ד) ברבי שאמר דלא נהנה מעולם הזה באצבע קטנה, ובודאי נשתמש בכל צרכי עולם הזה רק לא הרגיש עונג גופני הנמשך מעטיו של נחש, מכל מקום הרי עטיו של נחש כרוך בכל אחד, ועל רבי נודע מטעם המקובלים דבאמת לא מת, נראה דהוא היה נקי באמת לגמרי כל ימיו… (שם צדקת הצדיק רסב עמוד קמז)

חכמה ומוסר:

…והרי זה דומה לפרה שנתפטמה מכרשיני עכו"ם, הרי זו אסורה, ככה האיש אשר יש בנכסיו גזל, הרי זה כל ימיו יתפטם מאיסור גזל. וכבר כתבנו לעיל, כי המינקת תוליד טבע רע בתינוק, אף שהיא חולה ואוכלת איסור בהיתר. ומכל שכן מגזילת עצמו, וכבר כתבו המקובלים, כי כל הנאת עולם הזה נותן כח לסטרא אחרא, כי הנאת עולם הזה גורמת מחשבות רעות באדם, ועל כן כתב האר"י ז"ל שצריך לכוון ביותר באכילתו שתהיה לשם שמים… (חלק א נג)

חסדך ואמיתך תמיד יצרוני – פירוש כי אנו רואים שמטבע האדם לשמוח באמת בראותו דבר נפלא והוא מתענג בראייתו או בשמעו חידוש נפלא. במה נהנה, הרי אין הדבר שלו? אלא שטבע האדם לשמח בזה באמת, וכאשר רואה מעלה נפלאה ומכיר גדולת הדבר, שמח באמיתת המעלה ההיא, היינו החכמה המונחה בה. ולכן הצדיקים המכירים יכלתו יתברך ונפלאותיו שמחה גדולה היא להם… (חלק ב טז)

מכתב מאליהו:

מה היא הנאה? הרגש נעימות. ומהו שורש הנעימות הזאת! מלוי השאיפה. בהגיע אל זה אשר חסרונו היה מורגש, נהנים. כל שההתנגדות נגדה גדולה – הנאת השגתה רבה, כל שרעב יותר מרבה ליהנות באכילתו. וכן "מים גנובים ימתקו".

וכן ברוחניות, כל נצחון במלחמת היצר הנאתו רבה מאד, אפילו בעולם הזה. אבל במה שכבר הגיע האדם למדריגת לשמה, היינו אשר כבר פשוט הוא אצלו ואין מרגיש עוד בעצמו שום התנגדות נגדו, מאחר שאין כאן עוד מלחמה, לא שייך בו הנאה. כל אשר יעשה האדם מיראה, עדיין מוצא הוא התנגדות היצר הרע, ואינו לשמה גמור… על כן נהנה בראותו שהרבה מצוות לעצמו, ממש כמו בעיני העולם הזה שהשואף לכסף נהנה כשמתקבץ אצלו ממון רב. אבל אשר יעשה לשמה, רק להתחסד עם בוראו, ולא לעצמו כלל, הרי אין עוד אצלו השאיפה לצורך עצמו, שהתבטל בכל עניני עצמו אליו ית' ולא שייך עוד התנגדות היצר… ממילא דלא שייכת גם הנאה בזה. וכן בעולם הבא אי אפשר להבחין גדר הנאה בהויה אלא בהשגה לבד, כי בהשגה מורגשת ההתחדשות ולא בהויה כלל… (חלק א עמוד רפח)

…וגם הרי כך הוא הדרך, שיהנה האדם בעולם הזה, למען יוכל לברך, וגם אמרו ז"ל משום זה שמי שאינו נהנה נקרא חוטא? אמנם ככל זה עשה יעקב אע"ה בארץ ישראל, מקום הקדושה, אבל במצרים שאני, ולא רצה להכנס לשום הנאה דעולם הזה, אלא העביר את הכל לשמים באהבתו ית', כי ירא היה מהשפעת טומאת מצרים. הרי כאן עוד דבר בולט, הכנה נוראה שהכין יעקב אע"ה ברדתו מצרימה, שלא השאיר לעצמו אפילו הנאה כזו של ראיית יוסף במלכותו, ואפילו לא הנאה למען הברכה… (חלק ב עמוד רלא)

מהי הנאה? אין הנאה אלא בהשלמת החסרון. האדם שרוי ברוב רגעי חייו במצב של חסרון, ושואף תמיד למלא את חסרונו. יש ועכובים גדולים מונעים את השלמת חסרונו, אבל ככל שירבו העכובים, כן החסרון מורגש יותר, לכן תרבה ההנאה כשלבסוף יתמלא החסרון. אולם כשמשיג את מבוקשו בנקל בלי עכובים – הנאתו מועטה, כי דבר שהוא כפת בסלו אינו מורגש כמעט כחסרון.

גם הנאה רוחנית באה ממלוי חסרון. האדם חסר רוחניות הרבה יותר מאשר הוא חסר גשמיות… כשהאדם מרגיש בחסרונות אלה ומשתדל למלאותם, הוא מפיק מהשלמה זאת, הנאה הרבה יותר עמוקה מההנאה אשר באה מהשלמת החסרון הגשמי. אדרבא, הנאה רוחנית אין ערוך לה ואין לדמותה כלל להנאה גשמית. כשם שהחסרון הגשמי זעיר הוא לגבי החסרון הרוחני, כי החסרון הגשמי הוא סוף סוף בעל גבול ומדה, כי כל גשם מוגבל, ואילו החסרון הרוחני הוא בלי גבול, כפי שאין קץ וגבול למעלות הרוחניות. יהיה החסרון מאיזה סוג שיהיה, אין ספק שההנאה היא תמיד באה ממילוי החסרון.

יסוד זה אנו לומדים מגמרא סוף מסכת נדרים (צ"א), שאם אדם החשוד למנאף הציל את הבעל מסכנת מיתה, מותרת האשה לבעלה, כי לו היה נואף באמת, היה רוצה שימות בעלה. ומקשה הגמרא: פשיטא. ומתרצת, שהיינו טועים ואומרים, שהצילו כדי להגדיל טעם העבירה, כדכתיב "מים גנובים ימתקו" (משלי ט'). ומבארים שם בתוספות, שמשמע לן דנואף אינו יודע זה, וניחא ליה דלימות בעל כדי שישאנה בפרהסיא…

הביאור הוא, שזהו סוד כמוס מבני אדם. שהרי לו ידע האדם את האמת, שעיקר הנאתו אינה באה מעצם הדבר, אלא מההתגברות על הקשיים העומדים בדרך השגתו, כי אז לא היה בוחר בדבר איסור, וגם לא היה שואף אל גשמיות, מאחר ואותה הנאה אפשר להשיג גם מההתגברות על הקשיים המעכבים את השגת דבר שבקדושה, ואדרבה, כאן היתה הנאתו ביתר שאת, כי ברוחניות החסרונות והאפשריות למילויים הם יותר גדולים לאין שיעור וערך.

יסוד גדול וחשוב בדרכי היצר לומדים אנו מזה, היצר מפתה את האדם לשאוף אל הגשמיות, ומגדיל בעיניו את ערכה, ומדמה לו שעצם דבר האיסור נותן לו את ההנאות, ומכסה ממנו את האמת שעיקר ההנאה אינה באה אלא מהתגברות על העיכובים להשגתו…

המגמה הישירה של הבחירה אינה ההנאה, בחירתו של האדם עמוקה הרבה יותר, שכן בוחר האדם בחסרון שהוא ישאף למלאותו, ורק בזה מתבטאת מהותו של האדם. האדם יכול לבחור להתענין רק בחסרון הגשמי שלו, שהוא היותר בולט לעין, ולהשתיק להרגיש החסרונות הרוחניים, או בידו לבחור להטות אוזן אל צרכי נשמתו, ולהשתדל להשלים אותם בכפי יכלתו… (חלק ג עמוד קפ, וראה עוד אדם-בחירה)

אבל הענין הוא, שישנן שתי מדרגות, מי שקרוב להיכשל בתאוות צריך לרחק הנאות העולם הזה, ואפילו רבי חשש לזה. אבל מי שכבר ריחק את התאוות מכל וכל צריך להתקרב אליהן קצת, כדי שירגיש ברכה והודאה אל השי"ת על ההנאה שנתן לו. ובכוזרי (ג' ט"ו) כתב, שמי שגדול ושלם יותר ברוחניות הוא נהנה יותר מטעם האכילה… כי דוקא הוא הראוי לזה, כי הוא מסוגל להעמיק יותר בברכתו… (חלק ד עמוד רסח)