זקן ממרא

(ראה גם: בית דין, מחלוקת, סנהדרין)

תנ"ך:

והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלקיך או אל השופט, ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל… (דברים יז יב)

ספרי:

ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, על הוראת בית דין הגדול שבירושלים חייבים מיתה, ואין חייבים מיתה על הוראת בין דין שביבנה. על פי התורה, על דברי תורה חייבים מיתה, ואין חייבים מיתה על דברי סופרים… ימין ושמאל – אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שמע להם. (שופטים קנד)

והאיש אשר יעשה בזדון, ולא שמע מפי בית דין מורה. אשר יעשה, על מעשה הוא חייב ואינו חייב על הוראה. בזדון, על הזדון הוא חייב ואינו חייב על השוגג. לבלתי שמע אל הכהן, ולא שומע מפי השומע… (שם קנה)

…זקן ממרא על פי בית דין אם רצו חבריו למחול לו מוחלים לו, וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי יהודה בן בתירה, על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי… על זקן ממרא על פי בית דין לא הודה לי, מפני שהיה מעמיד מחלוקת בישראל… (תצא ריח)

תלמוד בבלי:

תא שמע דאמר רבי יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים… (סוטה כה א, ההמשך כבספרי תצא ריח)

אמר רב יוסף תא שמע מצאן זקן ממרא אבי פגי והמרה עליהן, יכול תהא המראתו המראה, תלמוד לומר וקמת ועלית אל המקום, מלמד שהמקום גורם… (שם מה א)

זקן ממרא על פי בית דין, שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט, שלשה בתי דינין היו שם, אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה, ואחד יושב בלשכת הגזית, באין לזה שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך לימדו חבירי, אם שמעו אמר להם, ואם לאו באין לאותן שעל פתח העזרה… אם שמעו אמר להם, ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, שממנו יוצא תורה לכל ישראל, שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. חזר לעירו ושנה ולימד בדרך שהיה למד פטור, ואם הורה לעשות חייב, שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון, אינו חייב עד שיורה לעשות. תלמיד שהורה לעשות פטור, נמצא חומרו קולו…

תנו רבנן זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים. רבי שמעון אומר אפילו אחד מדקדוקי סופרים… (סנהדרין פו ב, וראה שם עוד)

אמר רב כהנא, הוא אומר מפי השמועה והן אומרין מפי השמועה אינו נהרג. הוא אמר כך הוא בעיני, והן אומרים כך הוא בעינינו אינו נהרג, וכל שכן הוא אומר מפי השמועה והן אומרין כך הוא בעינינו אינו נהרג עד שיאמר כך הוא בעיני, והן אומרין מפי השמועה. תדע שהרי לא הרגו את עקביא בן מהללאל. ורבי אלעזר אומר אפילו הוא אומר מפי השמועה והן אומרין כך הוא בעינינו נהרג, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל… תנו רבנן אינו חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו…

חומר בדברי סופרים מבדברי תורה, האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור, חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע, ואין לנו אלא תפילין אליבא דרבי יהודה…

אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה, אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל, שנאמר וכל העם ישמעו וייראו, דברי רבי עקיבא, רבי יהודה אומר אין מענין דינו של זה… תנו רבנן ד' צריכין הכרזה, המסית, ובן סורר ומורה וזקן ממרא ועדים זוממין, בכולהו כתיב בהו וכל העם וגו'… (שם פח א)

תלמוד ירושלמי:

זקן ממרא הדא דתימר שלא להורגו (יכולים למחול לו) אבל להחזירו לא היו מחזירין אותו למקומו… (סנהדרין מב ב)

רבי זעירא אמר לשאילה, זקן ממרא שהורה לעשות ועשה חייב, הורה ולא עשה פטור, הורה על מנת שלא לעשות פטור, הורה על מנת לעשות אף על פי שלא עשה חייב… רבי בא רבי יוחנן בשם רבי הושעיה אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, כגון הנבילה כגון השרץ. אמר רבי זעירא לעולם אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרין, כגון נבילה וכגון שרץ, והוא שיגרע או יוסיף בדבר שהוא מגרע והוא מוסיף… (שם נה ב, וראה שם עוד)

משנה תורה:

אבל זקן ממרא האמור בתורה הוא חכם אחד מחכמי ישראל שיש בידו קבלה, ודן ומורה בדברי תורה כמו שידונו ויורו כל חכמי ישראל, שבאת לו מחלוקת בדין מן הדינים עם בית דין הגדול, ולא חזר לדבריהם, אלא חלק עליהם והורה לעשות שלא כהוראתן, גזרה עליו תורה מיתה, ומתודה ויש לו חלק לעולם הבא. אף על פי שהוא דן והן דנים, הוא קבל והם קבלו, הרי התורה חלקה להם כבוד, ואם רצו בית דין למחול על כבודן ולהניחו אינן יכולין, כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל.

אין זקן ממרא חייב מיתה עד שיהא חכם שהגיע להוראה סמוך בסנהדרין, ויחלוק על בית דין בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, או בתפילין ויורה לעשות כהוראתו, או יעשה הוא על פי הוראתו ויחלוק עליהן והן יושבין בלשכת הגזית…

היה חכם מופלא של בית דין וחלק ושנה ולימד לאחרים כדבריו אבל לא הורה לעשות פטור… מצאן חוץ למקומן והמרה עליהן פטור… וכל כיוצא בהן שהן פטורין מן המיתה יש לבית דין הגדול לנדותם ולהפרישן ולהכותן ולמנען מללמד, כפי מה שיראה להן שהדבר צריך לכך.

וכיצד דנין זקן ממרא. בעת שיפלא דבר ויורה בו חכם המגיע להוראה, בין בדבר שיראה בעיניו בין שקבל מרבותיו, הרי הוא והחולקין עמו עולין לירושלים ובאין לבית דין שעל פתח הר הבית, אומרין להם בית דין כך הוא הדין, אם שמע וקבל מוטב, ואם לאו באין כולן לבית דין שעל פתח העזרה… ואם לאו כולן באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית… ובית דין אומר להם כך הוא הדין, ויוצאין כולם. חזר זה החכם לעירו ושנה ולמד כדרך שהוא למוד הרי זה פטור, הורה לעשות או שעשה כהוראתו חייב מיתה, ואינו צריך התראה, אפילו נתן טעם לדבריו אין שומעין לו, אלא כיון שבאו עדים שעשה כהוראתו או שהורה לאחרים גומרין דינו למיתה, ותופסין אותו ומעלין אותו משם לירושלים… ועד הרגל משמרין אותו וחונקין אותו ברגל… וארבעה צריכין הכרזה… זקן ממרא… (ממרים פרק ג ד והלאה)

זה שחלק על בית דין הגדול… בין שהיו הן אוסרין והוא מתיר, בין שהיו הן מתירין והוא אוסר הרי זה חייב מיתה. אפילו הוא היה אומר מפי הקבלה, והן אומרים כך נראה בעינינו שהדין נותן… וכן אם חלק עליהם בגזרה מן הגזירות שגזרו בדבר שיש בשגגתו חטאת וזדונו כרת, כגון שהתיר החמץ ביום ארבעה עשר בניסן בשעה שישית, או אסרו בהנאה בשעה חמישית… (שם פרק ד א, וראה שם עוד)

אחד שנחלקו בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, או שנחלקו בדבר המביא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. כיצד, נחלקו באשה זו אם היא ערוה אם לאו… וכל כיוצא באלו הרי זה חולק בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. וכיצד דבר המביא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, כגון שנחלקו בעיבור שנה אם מעברים עד הפורים או בכל אדר הרי זה חייב, שזה מביא לידי חמץ בפסח. וכן אם נחלקו בדין מדיני ממונות או במין הדינין שדנין דיני ממונות הרי זה חייב, שהרי לדבריו של זה שאומר שזה חייב לזה כיון שנטל ממנו כדין נטל ועל פי בית דין נטל, ולדבריו של זה שאומר פטור או שאמר שאין אלו ראויין לדין, כל שנטל גזל הוא בידו, ואם קדש בו אשה אינה מקודשת, ולדברי האומר שלו נטל, הבא עליה במזיד ענוש כרת בשוגג חייב חטאת, ונמצא הדבר מביא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת… וכן כל כיוצא בזה צריכין לבדוק ולחקור אם היתה מחלוקת זו מביאה לידי דבר זה, ודבר זה מביא לידי דבר שני אפילו אחר מאה דברים אם יבא בסוף לדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת…

ואם לא תביא המחלוקת לידי כך הרי זה פטור, חוץ ממצות תפילין בלבד. כיצד, הורה להוסיף טוטפת חמישית בתפילין ויעשנה חמש טוטפות הרי זה חייב, והוא שיעשה בתחילה ארבעה בתים כהלכתן זה ויביא חמישית וידבק בחיצון… וחיוב זקן ממרא על דבר זה הלכה מפי הקבלה… (שם שם ג, וראה שם עוד)

מהר"ל:

בפרק הנחנקין, חומר בדברי סופרים מדברי תורה, האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור, חמש טוטפות בתפילין להוסיף על דברי סופרים חייב, וקושיא זאת להם, איך יתכן לומר שיהיו דברי סופרים חמורים מדברי תורה. וקושיא זאת אינה כלל, כי הדבר הוא מבואר בעצמו, כי זקן ממרא חייב מיתה שלא ירבו מחלקות בישראל, ודבר זה אינו שייך רק בדברי סופרים, רוצה לומר כי הרבה מצות נאמר פירושם מדברי סופרים, ושלא יהיה כל אחד ואחד חולק על דברי חכמים על הפירוש שהוא מקובל אצלם, ויהיה חס ושלום בטל פירוש התורה, ובזה תיפול התורה בכללה, ולפיכך חייבה התורה החולק על דברי סופרים מיתה, אבל החולק על דבר הכתוב בתורה, דבר זה לא שייך בו מחלוקת, והוא סכלות מן החולק ואין אדם נמשך אחריו. (באר הגולה ב ד"ה בפרק הנחנקין)

הכתב והקבלה:

…ועל טענת ר"י איך מענין דינו של זה נ"ל דלא חש ר"ע להשיבו, כיון דכל ענשו של זקן ממרא הוא שידעו כל העם כח הקבלה בתורתנו הקדושה, שכל החולק עליה אף שהוא מופלא שבבית דין כיון שהרבים חולקים עליו יש לו לחזור מדבריו ולהודות לדבריהם ולא להרבות מחלקות. לכן איש מופלא בבית דין כזה שהוא סמוך בסנהדרין והוא חכם כאחד מחכמי ישראל ויש בידו קבלה כמוהם ודן ומורה ברבים כמו שידונו הם, ואם יודע לרבים שבאחד מן הדינים ימרה על פי בית דין הגדול שבירושלים ויורה לעשות הפך דבריהם, בזה נולד ספק בלב כל שומעיו על אמתת הקבלה… וכיון שנפתח להמון פתח ספק באחת יתרחב ספק זה בכולו… (דברים יז יג, וראה שם עוד)

חכמה ומוסר:

הראנו לדעת כי אם נדע איך ללמוד עם בנים, נשריש בהם ידיעות נשגבות מועילות להנהגת העולם במילי דשמיא וארעא.

הנה בענין זקן ממרא אין לאדם צורך למעשה, כי הלכתא למשיחא הוא (סנהדרין נ"א). והראנו להבין מזה לימוד נפלא, והיינו כי החסרון הגדול ביותר באדם השקר, כי שקר מחריב עולם, והאמת הוא היותר מעולה… והנה האמת הרבה חסרון הוא, כי הזקן הממרא נהרג בשביל רוב אמיתתו, פירוש אף על פי שיכול להיות ששכלו מראה לו כי הצדק הישר אתו, ועם כל זה לא יעשה כאמיתותו, רק היפך האמת, ורק כטעות הסנהדרין… על כן צריך לומר כי כל דבר יש טוב ורע, המעלה הגדולה ביותר יש בה טוב ורע… הן אמת שיכול להיות שזו הפעם שגו וטעו הסנהדרין, והאמת אתו הפעם, אבל על פי רוב הרבים מוכנים יותר לאמת מהיחיד, על כן זהו האמת – לאחוז את הרוב הטוב ברובו, ולילך אחרי הרבים, ולעזוב את הטוב שנמצא במיעוטו, האמת הנמצאת אצל היחיד פעם אחת, בשביל רוב השקר שביחיד יותר מברבים… ואם כן מחוייבים אנו על פי התורה לאחוז את הטוב ברובו. ומכאן תשובה ניצחת להמטילים דופי על ענינים של רבים באיזה פרטים, אבל מי יודע אם הכלל לא ירבה המעלה מעל החסרון הפרטי. (חלק ב דש)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.