חנכה (חנוכה)

(ראה גם: הסטוריה-בית שני, יון, חשמונאים)

תלמוד בבלי:

אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה… אמר רב זירא אמר רב… מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת, קסבר כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה… ורמינהו, מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק… דאי לא אדליק מדליק, ואי נמי לשיעורה.

תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך… אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא, ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא, חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין. וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין…

תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, אם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים, ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו. אמר רב צריך נר אחרת להשתמש לאורה…

מאי חנוכה, דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון, ודלא להתענות בהון. כשנכנסו יונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה…

אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה… אמר רבה נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח, והיכא מנח ליה… והילכתא משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין. אמר רבי יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה… אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינא, אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר… ועוד מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה, שמע מינה הדלקה עושה מצוה… דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס… בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו… הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא… (שבת כא א, וראה שם עוד)

על ששה חדשים השלוחין יוצאין… על כסליו מפני חנוכה… והלכתא בטלו (ימי מגילת תענית), והלכתא לא בטלו… לא קשיא, כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר יומי. (ראש השנה יח א ויט ב)

בחנוכה (קורין) בנשיאים ומפטירין בנרות דזכריה, ואי מיקלעי שתי שבתות בתרייתא בנרות שלמה. (מגילה לא א)

…הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב, רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור… (בבא קמא סב ב)

תלמוד ירושלמי:

אמרין דבי רבי ינאי מדליקין בשמן שריפה בחנוכה… (תרומות נט א)

רב אמר ברוך… על מצות הדלקת נר חנוכה. (סוכה יד א)

אמר רב בא ואפילו תימר בטלה מגילת תענית, חנוכה ופורים לא בטלו… (תענית יב ב)

מדרש רבה:

רבנין אמרין הנותן בים דרך מעצרת ועד החג, ובמים עזים נתיבה מן החג ועד החנוכה… (בראשית פרשה ו ח)

מדרשים:

…וכשמוע חמשה בני מתתיה קמו ויבאו למצפה גלעד אשר היה שם פליטה לבית ישראל בימי שמואל הנביא, צום גזרו וישבו על העפר לבקש רחמים מלפני אלקי השמים, אז נפל בלבם עצה טובה, יהודה הבכור שמעון השני השלישי יוחנן הרביעי יונתן חמישי אלעזר. ויברך אותם אביהם וכן אמר, יהודה בני אודה ממך כיהודה בן יעקב אשר היה נמשל כאריה, שמעון בני אודה ממך כשמעון בן יעקב אשר הרג יושבי שכם, ויוחנן בני אודה ממך כאבנר בן נר שר צבא ישראל, יונתן בני אודה ממך כיונתן בן שאול אשר הרג עם פלשתים, אלעזר בני אודה ממך כפנחס בן אלעזר אשר קנא לאלקיו והציל את בני ישראל. על זה יצאו חמשה בני מתתיה ביום הזה וילחמו בעמים ויהרגו בהם הרג רב ויהרג מהם יהודה… ויען מתתיה אביהם ויאמר אני אצא עמכם ואלחם בעמים פן יאבדו בית ישראל, ואתם נבהלתם על אחיכם. ויצא מתתיה ביום ההוא עם בניו וילחמו בעמים, ואלקי השמים נתן כל גבורי העמים בידם ויהרגו בהם הרג רב כל אחזי חרב וכל משכי קשת שרי החיל והסגנים לא נותר בהם שריד, וינוסו שאר העמים למדינות הים. ואלעזר היה מתעסק להמית את הפילים ויטבע בפרש הפילים… (מגלת אנטיוכוס, וראה שם עוד)

ילקוט ראובני:

והנה עלה זית טרף בפיה, לולי שהעיר הקב"ה רוח הכהנים שיהו מדליקים נרות בשמן זית אז אבדה פליטת יהודה מן העולם. למה נאמר ויקחו אליך שמן זית לפרשת מועדים, מלמד שהיו ישראל עתידים להתחדש יום טוב להם על עסקי השמן, ואיזה זה חנוכה. (במדבר בהעלותך דף יא)

ראה משה בימי חשמונאי שאז יתקנו קליפות נוג"ה, התפלל משה ואתחנן נו"ן ארוכה, לתקן נוג"ה, וזהו אעברא נ"א, ראשי תיבות נגה ארמית, נקור אנטיוכוס, השיב לו הקב"ה רב לך, שכבר נתן הקב"ה מסוה למשה, שהוא ס"ו של מסוה מורה אל גלגל החוזר בעולם, גלגל גימטריא ס"ו, והוא סוד יו"ן, כבר תקנת מה שראוי לתקן בימי יו"ן. (דברים ואתחנן)

תרגום יונתן:

ומשנאיו מן יקומון – דיוחנן כהן גדול. (דברים לג יא)

ונכשלים – ובית חשמונאי שהיו חלשים יעשו להם נסים וגבורות. (שמואל א ב ד)

כפלח הרימון – מלכות בית חשמונאי כולם מלאים מצוות כרימון, חוץ ממתתיהו ובניו הצדיקים מכולם, ומקיימים מצוות בצחות. ששים המה מלכות – וקמו יונים ואספו ס' מלכים מבני עשו משורינים ורוכבי סוסים, ופ' דוכסין מבני ישמעאל רוכבי פילים, חוץ משאר אומות בלא מספר, ומינו את אלכסנדר למלך, ובאו להלחם על ירושלים. אחת היא – ובעת ההיא עבדה כנסת ישראל בלב אחד לאדונה… לכן מסרם ה' ביד מתתיהו ובניו, וכל המלכים שיבחום… (שיר השירים ו ז)

רש"י:

מחץ מתנים קמיו – …דבר אחר, ראה שעתידין בית חשמונאי ובניו להלחם עם היונים, ונתפלל עליהם לפי היו מועטים, י"ב בני חשמונאי ובניו להלחם עם רבבות… (דברים לג יא)

אבן עזרא:

גילי – …לדעתי על יהודה בן חשמונאי שגבר על היונים, ובתחלה היה עני. (זכריה ט ט)

עושה חזיזים – רוצה לומר בהתגבר החשמונאים יהיה שבע גדול, התרפים – האומרים אין מושיע לישראל, בעבורם ברחו ישראל מירושלים לפני מלחמות החשמונאים, ואמרו שאין מושיע. (שם שם יא)

הילל ברוש – קונן על נפילת גדולת החשמונאים, שנפלו מלכיהם ושריהם. (שם יב ב)

באחרית הזעם – יספר זעם ה' על ישראל בימי יון ואנטיוכוס, עד שיטהרו החשמונאים הבית. (דניאל ח יט)

רמב"ן:

ולדעתי שאר המלכים שמלכו היו עוברים על דעת יעקב ונענשו… וזה היה עונש החשמונאים חסידי עליון, שהחזירו תורה ומצוות, ובכל זאת נהרגו ארבעת האחים וכל זרעם על ידי עבדיהם, ואולי גם חטאו שהיו כהנים והיה להם רק לעבד עבודת ה'… (בראשית מט י)

בהעלותך – …אלא ענין ההגדה לרמוז מהפרשה על חנכה של נרות של בית שני של חשמונאי ובניו… (במדבר ח ב)

בעל הטורים:

ויהי ביום כלות – סמך חנוכת המזבח לברכת הכהנים, רמז לחשמונאים שיעשו חנוכה… (במדבר ז א)

אברבנאל:

יגיע כוש – קשה לפרש על כורש כבאבן עזרא, אלא על ימי החשמונאים שבאו האומות להלחם בהם, ובסוף הודו וגם שלחו דורונות לבית המקדש. (ישעיה מה יד)

בגדים צואים – על בני החשמונאים ששפכו דמים וכו', ועומדים לפני המלאך – ומשמשים בבית המקדש, הסירו – יסירו מהם המלכות שאינה כערכם. (זכריה ג ד)

שני מקלות – נגד החשמונאים הטובים והרשעים, ג' הרועים – בני מתתיהו, מתו בירח – תוך ל' שנה, או שמתו כולם באותו חודש… (שם יא ח)

של"ה:

וכן לעתיד שנזכה להארץ במילואה וטובה כשיבא משיחנו, יבא אליהו הנביא והוא כהן, כי פנחס הוא אליה, ובזה הטעות טעו החשמונאים בבית שני, שתפסו במלוכה, ולא היה נעלם מהם כי המלוכה דוקא לדוד ולזרעו, כי הם חשבו שהמלוכה באתה מהכהונה, והיו חוששין לזרע האם, וישימו כסא לאם המלך… (תורה שבכתב פרשת וישב)

מצודת דוד:

שני מקלות – על הנהגת בני חשמונאי, הראשונים הנהיגו בתורה ויראת ה', ובניהם הרשיעו והיו חובלים. ג' הרועים – ג' בני חשמונאי, שמתו תוך ל' שנה, ותקצר נפשו – שאחרי מיתת בני מתתיהו הרשיעו. ואקח את מקלי – בני חשמונאי שהלכו בדרך ישר, ואחרי מותם סר כוחם. (זכריה יא ז וט)

רש"ר הירש:

והנה בשעת יאוש זו, כאשר דומה היה כי לא נותר עוד כל מנוס לרוח ישראל, וכי הגיעה השעה לכלותם, בקעה פתאום מתוך האפלה הרוחנית שלהבת י-ה טהורה, אשר יקדה בקרב משפחה אחת ובלבו של אחד מזקני הכהנים. זקן זה ידע לשמור על עצמו ועל משפחתו, הרחק משאונה של עיר הבירה, בחיק הרי יהודה, ולהתמסר לקיום מצוות התורה. הוא גם ידע בשעת המבחן לצאת באומץ לב ובעוז נפש בהתלהבות קודש ובהתעוררות אלוקית למען ה' ותורתו, להתקומם נגד אלילי יון ולקנא לכבודו של אלקי ישראל. ולאורה של שלהבת קודש זו התעוררו שוב הכרתו ואומץ רוחו של העם, עד כדי כך, שהאליל היוני וכל סוגדיו היונים ושוטריו גורשו מעל אדמת ישראל. מקדש תורת ה' ורוח ישראל טוהרו כליל מכל שמץ של תועבות יון, ושוב הוכח בעליל לדורם המשתומם ולדורות הבאים, כי גם על סף הכליון "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם"… (במעגלי שנה חלק ב עמוד רי)

שפת אמת:

חנכה – …וכן מתתיהו כהן גדול הניח הארה אחריו לדורות השפלים, ולפיכך זכו למלוכה, כמו שכתב בשאול, שזכה בשביל שזקנו הדליק נרות במבואות האפלים. (חנוכה תרנ"ז)

שם משמואל:

ולפי זה יש ליתן טעם מה שנטלו החשמונאים גם כתר מלכות, שענין מלוכה הוא התאחדות העם, כדכתיב (שמואל א' א') זה יעצור בעמי… ועל כן כתר מלכות זכה דוד ונטלו, מפני שהיה מרכבה למדת כנסת ישראל, אך אז שמצד הערלה בלתי אפשר היה להם להתאחד על ידי כנסת ישראל, וכל כח האחדות היה על ידי כהנים לבד, לכן להם יאתה גם המלוכה… (בראשית מקץ תרע"ח)

וכן מלחמת החשמונאים עם היוונים נקראת בכתוב קשת, כמו שכתוב (זכריה ט') כי דרכתי לי יהודה קשת, כי אז היו בתכלית השפלות והצרה, עד שהתפרצו כחץ מקשת, ומסרו נפשם על קידוש השם, על כן נמי זכו למדרגה גבוהה מאד, כמו שנראה ממנין ימי חנוכה שהם שמונה, שמורה המספר שהוא על הטבע… (שם תרע"ח)

ומעתה יש ליתן טעם על החשמונאים שנטלו לעצמם המלוכה, דהנה הם קדשו שם שמים בפרהסיא ונעשה על ידם נס גדול מאד, עד שנקבע זכר לדורות, על כן זכו נמי למעלת המלוכה כנ"ל, ואין ענין כהונה שבחשאי מתנגד להם, וגם זאת שעשו מלחמה שהיא מדת הדין, ובהכרח לומר, שזכו למעלה גבוהה מאד, למעלה מחלוקת המדות, ואין ענין הכהונה שוב עומד לנגד בנטילת המלכות, ולא מיגרעי גרעי בענין זה משאר השבטים… ומאחר דהני טעמי ליתנייהו בחשמונאים, על כן הסכימו אתם הסנהדרין וכל עדת החסידים. ומכל מקום יש לקיים דברי הרמב"ן שהעונש שהגיע להם שנכרת זרעם… דהתינח יוחנן כהן גדול ובניו הם זכו למעלה רמה ונשאה למעלה מכל חלוקת הקוים, וקדשו שם שמים בפרהסיא כנ"ל, אבל בניהם אחריהם שלא היו כל כך גדולים וצדיקים כמותם, שוב חל עליהם האיסור דאין מושחין כהנים מלכים, והיקש דלא יהיה לכהנים כנ"ל… (שם תר"פ)

והיינו דממדה זו עצמה, מדת העזות התחילה הישועה, כי לולי מדת העזות לא יתכן שחשמונאי ובניו לבדם ירהבו עוז בנפשם להוציא חרב שלופה על מחנה כבד של יונים שכבשו כל העולם, והיה להם למסור עצמם להריגה על קידוש השם, כמו שעשו אלפים ורבבות קדושים קודם להם, אלא באשר אז מדת העזות גברה ושלטה בעולם היא קליפת יון, את כח מדה זו בעצמה לקחו להם, והרהיבו עוז בנפשם לבא להלחם אתם, ובאמת זה עצמו היתה הישועה, שכחם של היונים שב אל הקדושה, ונשארו ריקים מכל כח סר צלם מעליהם… (שם חנוכה תרע"ג ליל ו)

…אבל מלכות יון אלמלא גברו עליהם ישראל עדיין היתה ממשלתם קיימת, ומפלתם לא היתה בסדר הטבע, אלא למעלה מן הטבע, ובאמת שהיה זה מחמת מסירת הנפש ששארית ישראל מסרו נפשם על התורה ועל המצוות עד להפליא, ועל כן לעומתם הערה עליהם מן השמים רוח עוז וגבורה למעלה מן הטבע… ומסירות נפשם זו עוררה עוד למעלה ישועה ממקום גבוה מאד למעלה משבעת ימי הבנין וסדר הבריאה, ובכח זה הרם והנשא נצחו את היונים שמציאותם רק מסדר הטבע והבריאה. וכדי להודיעם מאין באה להם ישועה זו, היה הנס בנרות המנורה שמונה ימים, ושמונה הוא למעלה מסדר הבריאה, ובית דין של חשמונאים התבוננו בה בינה, ותקנו לעומתם לדורות שמונת ימי חנוכה… (שם תרע"ז ליל ח)

…והחשמונאים השתמשו במדה זו שהיתה מרחפת בעולם (העזות), והכניסוה לקדושה לקרא מלחמת הדת חלשים נגד גבורים ומעטים נגד מרובים, ואם כן ממכה זו עצמה שהיתה אז שולטת קליפה רעה בעולם נסתעפה ישועה לישראל, וכענין מה שכתוב (ירמיה ל') וממכותיך ארפאך. ובשביל זה נתווספה מדה רעה זו על חשבון וגבול הקדושה, ועל כן אינו דומה נס ניצוח היונים לאינך נסים שהיו לישראל תמיד, שהם היו בגבול הקדושה לבד, אבל נס זה היה התפשטות הקדושה אף בגבול החיצונים, ועל כן נמי תקנו מצות נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ, להאיר הארת הקדושה אף בגבול החיצוניים… (שם תרע"ט ליל ד)

והנה יון דאיקרי חושך, ראשי תיבות חמור שור כלב, מוכח דהיא הכוללת שלשתן, והיא בטומאה לעומת יעקב אבינו ע"ה בקדושה, והנה הכהנים החשמונאים שנצחום, נראה שבמסירות נפשם זכו להארה עליונה למעלה מחלוקי הקוים, ועל כן התגברו במלחמה שהיא מקו השמאל, היפוך מדת הכהנים שהם מצד הימין מדת החסד… (שם תר"פ ליל ו)

…אבל היונים אינם כן, שמחמת גלגל הטבע היה להם לעלות עוד יותר מק"פ עווקים, כי הם בבחינת חכמה נגד שאר האומות, וכמו שטבע החכמה מתעלה ביותר מטבע החומר ומתגבר עליו, כן היתה מלכות היונים, ולולי שהצרו לישראל מאד ובאה ישועתם מלמעלה מסדר הטבע, היו היונים עוד מושלים בעולם, אבל מחמת שהרעו לישראל ביותר, שם קץ לחושך למעלה מן הטבע, ועל כן נתעורר בקרב החשמונאים כח עצום למעלה מן הטבע, והלכו חשמונאי וד' בניו והתגרו מלחמה בעם רב כחול הים… כי בערו בלבם להבות אש יוצא מגבול הטבע… (שם ליל ח)

והנה הא דהיה כח ליונים לשלוט אז על ישראל, דבזוהר הקדוש משום דבבית שני קטרוגא דערלה היה שם, וכבר פירשנו שזהו חטא נשים נכריות שלקחו בבבל, ומובן דבמסירות נפש שהיתה אז תיקנו חטא זה, ועל כן שוב היה מאיר על פניהם צלם האלקים, ומשום זה נפל פחד המועטים על היונים המרובים… (שם תרפ"א ליל ח)

והטעם שבמסירת נפש שהיתה לישראל בימים ההם נתקנו בשלשה חדשים אלו בגוף ונפש ושכל, ונעשו ראויים שתחול עליהם ההארה העליונה, וזה גרם לניצוח על היונים, כי הם היו חכמים ולא היו יכולים לנצחם אלא בכח הארה שלמעלה מבחינת השכל, שבבחינת השכל היתה להם נמי אחיזה, אלא שמחמת שזכו ישראל להארה העליונה ההיא גברו על היונים, ובאשר במסירות הנפש נתקנו ישראל בגוף ונפש ושכל, היו יכולים לסבול ההארה ההיא, ולא נתקו נפשם מנרתיקם, והן ההארה ההיא נשארה לדורות בימי החנוכה, וזה שבמדרש: שלך קיימת לעולם, שפירש הרמב"ן שהכוונה על נרות חנוכה… (שם תרפ"ד)

…לפי האמור יש לומר דזה היה ענין כל נצחונם של בית חשמונאי ועוד כמה וכמה שנצחו מועטין מישראל את המרובין מאומות העולם, שמאחר שהיו מועטין, ומכל מקום ערבו לבם למלחמה עבור כבוד שמו יתברך וכבוד עמו ישראל, בזה עצמו התאחדו בקרב כלל ישראל להיות נחשבים כאבר מאברי הכלל, וקיימו בעצמם עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב' ד'), שמסרו נפשם עליהם כמו אבר שמוסר את עצמו עבוד הנפש כולה… (תצא תרפ"ב)

ר' צדוק:

…וטמאו כל השמנים הם כל החכמות אמיתות של חכמי ישראל נטבעו ונתערבו בחכמות חיצוניות ונעשה נס על ידי הכהנים שהם מלמדי התורה בישראל, כמש"נ ובאת אל הכהנים, יורו משפטיך, התחלת תורה שבל פה על ידי עזרא שהיה כהן וכן אחר החורבן על ידי ר' יוחנן בן זכאי הכהן, וכהן גדול הגדול בחכמה מהם נמצא פך שמן חתום בחותמו שברוב חכמה שבו חתים פך והוא כלי חרס קטן… (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רלז)

ומתתיהו דנצחם ידוע בספר פרי עץ חיים שתיקן ההוד, דעל כן אמרינן על הנסים בהודאה. והוא כהן וזכו זרעו למלכות אף על פי שנענשו על זה לפי שהם כהנים ונטלו מלוכה, וכמו שכתב רמב"ן (פרשת ויחי) על פסוק "לא יסור שבט", והיינו דענין המלכות אינו אלא חלוקת כבוד שכן מברכין עליו שחלק מכבודו וכו', ואין הכבוד מפאת עצמותו רק מפאת זיו והוד מלך המתפשט ממנו, ועל כן זכה יהודה שתפס בפלך הודיה מדת הוד למלכות, והיינו שבט מושלין שהוא הוד מלכותו ית' וזהו מלכות דוד ושלמה, ומדת הוד דאהרן הוא הוד דנוקבא מדת הבושה כנזכר, ונאמר הן יורו משפטיך ליעקב, וגם הוא הוד מלכות, כמ"ש (גיטין ס"ב א') מאן מלכי רבנן… והחשמונאים שתיקנו מדת ההוד זכו למלכות, רק לפי שהם לקחוה בשבט מושלים נענשו. ובאמת בימי בית שני שהיה פקידה בעלמא לא היה ראוי מלכות לישראל ועל כן לא מלך מלך מבית דוד, ועל ידי שהם לקחו מלכות דממשלה לעצמם ולא על פי נביא נענשו על ידי הורדוס שהאביד כל זכר למו… (חלק ה תקנת השבין עמוד כג)

…ותחלת התעוררות החשמונאים כפי מה שאומרים ביוצר לחנוכה היה על זה שלא תבעל אחותם להגמון… שזה היה עיקר נס דחנוכה לבטל עירוב וחבור זה, על כן כשבא הורדוס לידבק בזרעם לא עלתה בידו כמ"ש בריש ב"ב, כי זה כל שורש קדושת החשמונאים המתפשט בכל זרעם אחריהם מאחר שפעלו הקדושה לישאר קבוע לדורות עולם שלא יניחו להתערב עמהם זרע נכר. ולפי שהשי"ת רצה להניח ערבוביא זה עדיין בעולם עד עת קץ על כן נתעלם זרע החשמונאים כמ"ש (שם). וברור בעיני דמה שאמרו דלא אשתייר מיניה וכו' אין רוצה לומר דלא נשאר לגמרי מהם וחלילה מי שעשה התשועה הגדולה הזאת בישראל יכלה זרעו מן העולם, ואף דהרמב"ן פרשת ויחי נתן טעם לזה מפני שנטלו מלוכה אין זה מספיק להסיר השאלה למה יגיע עונש זה לחשמונאי הצדיק שלא נטל מלוכה שלא ישאר כלום מזרעו. אבל ברור בעיני דהכונה שלא נשתייר מזרעו בפירסום ומי שיתייחס אחריו… (שם רסיסי לילה עמוד קסח, וראה עוד ערך חנוכה לשם)

ויש להבין למה אמרו בגמרא הלשון וכשגברה בית מלכות חשמונאי, גם כל הענין יפלא, שאף שמצינו בירבעם שהיה מלך, אף שהיה משבט יוסף, הלא היה על פי נביא, אבל כאן הלא היה על פי הסכמת כל ישראל ליתן להם כתר מלכות… וכבר אמרנו שהם היו בקליפה זה לעומת זה, כנגד קדושת תורה שבעל פה, שהיה עיקר התפשטותה על ידי שמעון הצדיק, וממנו התחילה שלשלת המשנה, ואז התחילה חכמת יונית על ידי אריסטו, שהיה בקליפה נגד קדושת תורה שבעל פה, שגם הם חידשו חכמה ומוסר מלבם, ועל כן רצו לבטל תורה שבעל פה מישראל… רק שהיו אז החשמונאים מזרע אהרן, שהוא שורש תורה שבעל פה, שהוא מדת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, ועל ידי כח בחינת מדת מלכות נצחום, ועיקר התעוררות החשמונאים היתה על ידי גזרה זו, כמו שאמרו, (קדושין ס"ו) שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים, ובאמת החשמונאים התקנאו אז על גזרה זו ומרדו ביונים והצילו בנותיהם, והם אמרו שנתחללה באמת. והנה מה שנאמר לא יסור שבט מיהודה וגו', הוא גם כן על דברי תורה… והיו אז החשמונאים שורש תורה שבעל פה, ולכן הוזכר בגמרא וכשגברה בית מלכות חשמונאים ונצחום, שהנצחון היה ממדת מלכות, והיינו שהיו שורש מלכות פה תורה שבעל פה, רק בינאי שנזרקה בו וכו', ביטול כל תורה שבעל פה, כמו שכתוב בקדושין, והוא לקח המלכות רק על ענין שבט ממשלה, לכך נענש וכלתה זרעו, ואז התחילה שלשלת הלל ובניו… (פרי צדיק חנוכה א)

מכתב מאליהו:

זהו סודו של נס חנוכה, נצחון המעטים על הרבים היה נראה כנמנע בדרך הטבע, למרות זאת התחזקו החשמונאים מתוך החלטה של אין ברירה, ומתוך כך זכו לסייעתא דשמיא למעלה מדרך הטבע, הם עשו חשבונות נגד חשבונות השכל, ולכן זכו לנס השמן שלא היה מחוייב שיעשה, שעל פי דין אפשר היה להדליק גם בשמן טמא. הם עשו מה שנראה למעלה מכחותיהם, ולכן זכו למידה גדושה של סייעתא דשמיא וניסים, נס חנוכה מורה לנו שאין מקום ליאוש, במקום שנראים הדרכים חסומים ומוגבלים בדרך הטבע, יתאמץ ביותר כיון שאין ברירה, ואז יפתחו לו שערי סייעתא דשמיא חדשים. (חלק ב סוד נס חנוכה, עמוד קיט)