טביעות עין
תלמוד בבלי:
ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבדה בטביעות עין, זה המקפיד על חלוקו להופכו. (שבת קיד א)
רבה בר בר חנה אירכס ליה גיטא בי מדרשא, אמר אי סימנא אית לי בגויה, אי טביעות עינא אית לי בגויה… אי משום טביעות עינא (החזירוהו), ודוקא צורבא מדרבנן, אבל אינש בעלמא לא. (גיטין כז ב)
…דאמר רב יהודה אמר שמואל בהנהי תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו, במסכת, ובפוריא ובאושפיזא, מאי נפקא מינה, אמר מר זוטרא לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא, אי ידעינן דלא משני אלא בהנהי תלת מהדרינן ליה… (בבא מציעא כג א)
רבי חייא בר אבין איתבד ליה כרכזא, אתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה אית לך סימנא בגויה, אמר ליה אין, אם כן זיל שקול… אמר רבא מרישא הוה אמינא דסימנא עדיף מטביעות עינא, דהא מהדרינן אבידתא בסימנא ולא מהדרינן בטביעות עינא, השתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא טביעות עינא עדיפא, דאי לא תימא הכי, היאך סומא מותר באשתו, ובני אדם מותרין בנשותיהן בלילה, אלא בטביעות עינא דקלא… (חולין צה ב)
משנה תורה:
…ואם היה כלים ששבעתן העין חייב להכריז, שאם יבא תלמיד חכם ויאמר, אף על פי שאינו יכול ליתן בכלי כזה סימן, יש לו בו טביעות עין, חייב להראותו לו, אם הכירו ואמר שלי הוא, מחזירן. (גזלה פרק יד יב)
המושג טביעות עין משמעותו לזהות דרך ראיה.
קל מאד לאדם לנסות להגיד "תראה לי" ואז הוא גם יזכור בדרך זאת או אחרת שזה שלו וזה קורה על פי הדימיון ולכן עדיף סימן שהוא גם מבלי לראות את החפץ. ברגע שהאדם יודע לתאר את החפץ לפני שמראים לו אותו זה סימן וודאי שהוא "יודע" מה הוא החפץ.