ישראל ועמים

(ראה גם: אומות העולם-ד' מלכויות, ארץ ישראל-כבוד, גוג ומגוג, גלות, שבעה עמים)

תנ"ך:

ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה… (דברים ד ו)

ונתנם ה' אלקיך לפניך והכיתם, החרם תחרים אותם לא תכרת להם ברית ולא תחנם, ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבניך. כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים, וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר… (שם ז ב)

כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת עליה לשלום. והיה אם שלום תענך ופתחה לך, והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. ואם לא תשלים עמך ועשת עמך מלחמה וצרת עליה. ונתנה ה' אלקיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב… רק מערי העמים האלה אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה… למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלהיהם, וחטאתם לה' אלקיכם. (שם כ י)

הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם… (שם לב כא)

כי אם שוב תשובו ודבקתם ביתר הגוים האלה הנשארים האלה אתכם, והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם. ידוע תדעו כי לא יוסיף ה' אלקיכם להוריש את הגוים האלה מלפניכם, והיו לכם לפח ולמוקש ולשטט בצדיכם ולצנינים בעיניכם עד אבדכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם ה' אלקיכם… (יהושע כג יב)

ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין, וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה… (שופטים א כא, וראה שם עוד)

ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אכרות לכם בנקור לכם כל עין ימין ושמתיה חרפה על כל ישראל… (שמואל א יא ב)

שמעו איים אלי והקשיבו לאמים מרחוק, ה' מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי… (ישעיה מט א)

כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאמים, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך… כי לי איים יקוו ואניות תרשיש בראשונה, להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם, לשם ה' אלקיך ולקדוש ישראל כי פארך. ובנו בני נכר חומותיך ומלכיהם ישרתונך. כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך. ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו, להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים. כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו, והגוים חרב יחרבו… והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך, וקראו לך עיר ציון קדוש ישראל… וינקת חלב גוים ושד מלכים תינקי, וידעת כי אני ה' מושיעך וגאלך אביר יעקב. (שם ס ב והלאה)

כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה, כי חקות העמים הבל הוא… (ירמיה י ב)

ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה', כי בשלמה יהיה לכם שלום. (שם כט ז)

והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאם ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם, ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה. והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים… (יחזקאל כ לב)

כה אמר ה' אלקים יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה, לכן הנני פתח את כתף מואב מן הערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימות בעל מעון וקרית תימה… כה אמר אד-ני אלקים, יען עשות אדום בנקום נקם לבי יהודה, ויאשמו אשום ונקמו בהם. לכן כה אמר אד-ני אלקים ונטתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה, ונתתיה חרבה מימן ודדנה בחרב יפלה. ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי, וידעו את נקמתי נאם אד-ני אלקים. כה אמר אד-ני אלקים יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט נפש למשחית איבת עולם. לכן כה אמר אד-ני אלקים הנני נוטה ידי על פלשתים וכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים. (שם כה ח והלאה)

בן אדם יען אמרה צור על ירושלים האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה. לכן כה אמר אד-ני אלקים הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו… (שם כו ב)

אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלקיך, אהבת אתנן על כל גרנות דגן… (הושע ט א)

ובהר ציון תהיה פלטה והיה קדש, וירשו בית יעקב את מורשיהם. והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר. וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וירשו את שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימין את הגלעד… ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. (עובדיה א יז)

והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן, אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל… (מיכה ה ו)

כי כה אמר ה' צב-אות אחר כבוד שלחני אל הגוים השללים אתכם, כי הנגע בכם נגע בבבת עינו. כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם, וידעתם כי ה' צב-אות שלחני. (זכריה ב יב)

כה אמר ה' צב-אות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם, כי שמענו אלקים עמכם. (שם ח כג)

כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון, ושמתיך כחרב גבור. וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו, ואד-ני אלקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן… (שם ט יג)

כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש. על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. אמרו לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד. כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו. אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים. גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור. גם אשור נלוה עמם, היו זרוע לבני לוט סלה. עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון… (תהלים פג ב)

עד מתי רשעים ה', עד מתי רשעים יעלוזו. יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פועלי און. עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו. אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו, ויאמרו לא יראה י-ה ולא יבין אלקי יעקב… (שם צד ב)

ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש… (שם קו לד)

אשר ציוית ביד עבדיך הנביאים לאמר הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבותיהם אשר מלאוה מפה אל פה בטמאתם. ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנותיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם למען תחזקו ואכלתם את טוב הארץ והורשתם לבניכם עד עולם… (עזרא ט יא)

ואשיב אותם דבר ואומר להם אלקי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו, ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים. (נחמיה ב כ)

זהר:

ואם תאמר אם הוא מטרם שהגיע זמנם, למה עושה בהם דין, אלא הם גרמו רעה לעצמם, כי הקב"ה לא היה עושה בהם דין מטרם שהגיע זמנם, אלא משום שנתחברו לישראל להרע אותם, משום זה עשה בהם דין והאביד אותם מהעולם לפני זמנם, ולכן רע לפניו. ומשום זה הטביע את המצרים בים, והאביד שונאיהם של ישראל בימי יהושפט, וכן כולם, כי בשביל שהרעו לישראל נאבדו לפני זמנם. אבל כשנשלם הזמן שהמתין להם ולא שבו בתשובה, אז שמחה ורנה לפניו על שנאבדו מהעולם, חוץ בזמן שנחרב בית המקדש, שאף על פי שכבר נשלם זמנם שהכעיסו לפניו, לא היה שמחה לפניו… (נח נג)

בא וראה, לא שלטו עמים אחרים על ישראל אלא כאשר ביטלו מהם הברית הזה. ומה בטלו מהם, (שמלו) ולא פרעו, ולא נגלה בשר קודש, ועל כן כתוב ויעזבו בני ישראל את ה' וגו' וימכור אותם ביד סיסרא… (לך שצג, ועיין שם עוד)

והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אלו הם הממונים של כל העמים העולים ויורדים בסולם הזה, וכאשר ישראל חוטאים נשפל הסולם, ואלו הממונים עולים. וכאשר ישראל מטיבים מעשיהם מתעלה הסולם, וכל הממונים יורדים למטה, והממשלה שלהם מתבטלת, הכל תלוי בסולם הזה, כאן ראה יעקב בחלומו הממשלה של עשו והממשלה של שאר העמים… (ויצא נג, ועיין שם עוד)

ראה מה כתוב, ובסל העליון וגו' והעוף אוכל אותם מן הסל מעל ראשי, אלא אלו הם שאר העמים שמתאספים על ישראל והורגים אותם ומחריבים ביתם ומפזרים אותם לארבע רוחות העולם… (וישב רעא)

תא חזי, אם אצרו ישראל מעשים טובים לפני הקב"ה, לא היו עומדים עליהם עמים עכו"ם בעולם, אבל ישראל גורמים לשאר העמים להרים את ראשם בעולם, כי אם ישראל לא היו חוטאים לפני הקב"ה היו שאר עמים עכו"ם נכנעים לפניהם. ותא חזי, אם לא היו ממשיכים ישראל במעשים רעים לצד האחר בארץ ישראל, הנה למדנו שלא היו שולטים שאר עמים עכו"ם בארץ ישראל ולא הגלו אותם מן הארץ, ועל זה כתוב כי דלונו מאד, שאין לנו מעשים טובים כראוי. (ויחי תיב)

תא חזי, כאשר צדיקי האמת עוסקים בתורה, כל אלו הכחות של שאר העמים, ושאר הצבאות וכל הכחות והצבאות שלהם נכנעים ואינם שולטים בעולם. וישראל נועדים להם, (לעמי העולם, כלומר שעמי העולם מזמינים את ישראל) להעלות אותם על כל העמים, (שזה סוד הכתוב) יששכר, יש שכר, ואם לא, חמור גרם לישראל ללכת בגלות וליפול בין העמים שישלטו עליהם. וכל זה למה, משום וירא מנוחה כי טוב, (שראה התורה שהיא טובה) ומתוקנת לפניו, ויכול להשתכר על ידה כמה טובות. והוא הטה דרכו שלא לסבול עול תורה, בשביל זה ויהי למס עובד (בגלות). (שם תרצ)

אמר רבי חזקיה לא השרה הקב"ה את ישראל בגלות בין העמים, אלא כדי שיתברכו שאר העמים בשביל ישראל, כי הם מושכים ברכות ממעלה למטה בכל יום. (שם תשכא)

ויקם מלך חדש, בספרו של רבה המנונא סבא כתוב כך. מהו שכתוב ויקם מלך חדש על מצרים, תא חזי, כל העמים שבעולם וכל המלכים שבעולם לא נתחזקו בממשלתם אלא בשביל ישראל. מצרים לא היו שולטים על כל העולם עד שבאו ישראל ונכנסו שם בגלות, אז נתגברו על כל העמים שבעולם. בבל לא נתחזקה על כל העמים שבעולם אלא בשביל ישראל, שיהיו בגלות אצלם. אדום לא נתחזקו על כל העמים שבעולם, אלא בשביל ישראל שיהיו בגלות אצלם, כי העמים האלו היו בשפלות בין שאר העמים, והיו ירודים מכולם, ובשביל ישראל נתחזקו… וכולם אינם מקבלים תוקף אלא בשביל ישראל. כי כשישראל אצלם בגלות הם מתחזקים מיד על כל העמים שבעולם. מהו הטעם, משום שישראל בלבדם הם כנגד כל העמים שבעולם. כשנכנסו ישראל בגלות מצרים, מיד היתה קימה למצרים, ונתחזקה ממשלתם למעלה מכל העמים, שכתוב ויקם מלך חדש, קימה היתה להם, שנתחזק וקם אותו הממונה לממשלת מצרים ונתן לו תוקף וממשלה על כל הממונים של שאר העמים. כי מתחילה ממשלה לאותו הממונה של מעלה, ואחר כך לעם שלו של מטה, ומשום זה אומר מלך חדש, כי עד היום הזה לא היתה לו ממשלה על שאר העמים. (שמות עה, ועיין שם עוד)

מיום ההוא עד י"ב חדש יתיעצו כל המלכים ויגזרו כמה גזירות וכמה שמדות על ישראל וילחמו בהם כמו שלמדנו, אשרי הוא מי שיקרה שם (בימות המשיח), אשרי הוא מי שלא יקרה שם, וכל העולם יהיה במבוכה גדולה. לסוף י"ב חדש, (דהיינו אחר שיתוקנו י"ב האורות במלכות), יקום שבט מישראל שזהו מלך המשיח, שיתעורר בתוך הגן עדן, וכל הצדיקים יעטרו אותו שם, ויחגרו אותו כלי זיין באותיות רשומות של כלי השם הקדוש… (שם תקיז, ועיין שם עוד)

אמר רב הונא למה נשתעבדו ישראל בכל האומות, הוא כדי שיתעלה על ידם העולם. כי הם כגנד כל, וכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ומה הקב"ה הוא אחד, אף ישראל הם אחד, שכתוב גוי אחד בארץ. מה שמו של הקב"ה הוא אחד ונתפרש בשבעים שמות, אף ישראל אחד ונתפרשו בשבעים… ושפחה כי תירש גברתה זו הגר, שהולידה את ישמעאל, שעשה כמה רעות לישראל, ומשל בהם ועינה אותם בכל מיני עינויים וגזר עליהם כמה שמדות, ועד היום הם המשתלטים עליהם, ואינם מניחים אותם לעמוד בדתם. ואין לך גלות קשה לישראל כמו גלות ישמעאל. (שם רפח, ועיין שם עוד)

אם כן כל אלו השרים הממונים על שאר העמים, כשרואים את אדונם עצוב (מחמת שעבוד ישראל), למה עובדים בפרך עם בניו. אמר רבי אלעזר אינם עושים אלא מה שמוטל עליהם ורצון אדונם הם עושים. רבי דוסתאי אמר, בשעה שבניו של הקב"ה נמסרו למושלי העמים מתאספים י"ב בתי דינין ומתגלגלים עליונים למטה, ונבקעו התחתונים וירדו מאתים וארבעים מדרגות, זה שאמר אריה שאג מי לא יירא… (שם שיב, ועיין שם עוד)

רבי חייא אמר, ימינך ה' נאדרי בכח, זהו התורה (שמאדירה את הימין), ועל כן ימינך ה' תרעץ אויב. כי אין דבר בעולם שישבור כחם של עמים עכו"ם, כמו בשעה שישראל עוסקים בתורה, שכל זמן שישראל עוסקים בתורה מתחזק הימין, ונשבר כחם של העמים עכו"ם, שיונקים מן השמאל, ושולטים עליהם על ישראל, וגוזרים עליהם גזירות שאינם יכולים לעמוד בהם. ועל זה נגלו בני ישראל ונתפזרו בין האומות… (בשלח שה)

ונאמר בישראל וירדו בדגת הים, היינו הממונים שבים שהם מצד הנחש, שהוא השר של מצרים שנתפשט בגלות האחרונה מים עד ים. ובעוף השמים היינו ערב רע, מן עמלקים נפילים, תערובת של כל האומות בגלות האחרונה. בכל צד, בין בישראל בין בישמעאל בין בעשו, ובבהמה אלו בני עשו, שממשלתם בכל הארץ… והאלקים יבקש את נרדף, היינו ישראל, שנאמר בהם ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, שהיו נרדפים לפני הערב רב, זאבים הרעים, הרי בנימין זאב יטרף לנגדם שטורף אותם, ויתקיים בעת ההוא בבקר יאכל עד, דהיינו עד כי יבא שילה… באחד יאכל הממונים של אומות העולם, ובאחד יחלק אותם לישראל. ישראל שהם אילה נרדפים מן הרשעים שהם אריות. ויתעורר נפתלי שהוא אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, יתעורר בימין, שהוא אריה משיח בן דוד, שנאמר בו גור אריה יהודה מטרף בני עלית, ויחזור על אומות העולם, כרע שכב עליהם לטרוף אותם. מי יקימנו, שבזמן ההוא מי הוא אל אחר שיקים אותו לטרוף אותם, או אומה ולשון (שיוכלו להקים אותו מלטרוף אותם). וישראל שהיו כיונה נרדפים מפני הנשר, שהוא מצד העופות של אומות העולם, בזמן ההוא יתעורר נשר (דקדושה), ויפרוש כנפיו על ערב האומות ועשו וישמעאל, שהם עמלקים וערב רע של ישראל, וטרף אותם שלא ישאר אחד מהם. לקיים מה שנאמר בישראל ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר… (משפטים תפב, ועיין שם עוד)

רבי חייא אמר, בזכות שישראל נמולים נכנעים אויביהם תחתיהם ויורשים את נחלתם, מה כתוב, יראה כל זכורך (זכרים הנימולים), וכתוב אחר כך כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך, הקב"ה עוקר דירים ממקומם ומשיב דירים למקומם… (שם תקמח, וראה שם עוד)

וזה הוא בישראל, שיש להם דין בזכות, אבל שאר העמים אין להם דין של זכות, ועל כן אסור לנו לערוך הדינים שלנו בערכאות של עמים, כי אין להם חלק בצד האמונה שלנו, שכתוב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. ומצד ישראל, כל מי שדן דין ולא כלל בו זכות, זה הוא חוטא, כי גרע סוד האמונה והטה את עצמו לצד ההוא שיש בו דין בלא זכות. (פקודי תשכג)

ואם עשו רע לישראל שהצרו אותם, כמה הם שאוחזים בהם, ודנים אותם למטה ג' פעמים ביום מכמה דינים משונים זו מזו, לאלו המלכים שהצרו להם, ונדונים בעולם ההוא בכמה דינים, וכל יום ויום מעידים עדות על ישראל ועל האמונה שלהם, ויורדים למטה ונדונים שם. אשרי ישראל בעולם הזה ובעולם הבא. (שם תתקלה)

למדנו יום אחד היו הולכים החברים עם רבי שמעון. אמר רבי שמעון, רואה אני כל העמים שהם עליונים, וישראל תחתונים מכולם, מהו הטעם, הוא משום שהמלך שלח את המלכה ממנו, והכניס שפחה במקומה, כמו שאמר תחת שלש רגזה ארץ וגו' ושפחה כי תירש גברתה, מי היא השפחה, היא המלכות נכריה (של הס"א), שהקב"ה הרג את הבכור שלהם במצרים, שכתוב עד בכור השפחה אשר אחר הרחים… (אחרי רל, ועיין שם עוד)

שלמדנו, לא יכלו שונאיהם של ישראל להרע להם, עד שישראל החלישו כח השכינה לפני השרים הממונים של שאר העמים, אז יכלו להם שונאיהם של ישראל ושולטים עליהם וגוזרים עליהם כמה גזירות רעות. וכשישראל שבים כנגדה (בתשובה, השכינה) משברת הכח והאומץ של אלו השרים הממונים ומשברת הכח והאומץ של שונאי ישראל, ונפרעת מהם הכל. ועל כן והיה מחניך קדוש, שהאדם צריך שלא יטמא בעוונותיו… (שם שמ)

המצוה שאחר זו היא, להקריב קרבן בכל יום, וקרבן זה שיהיה חלק לכל, בשמחה של בניו, (כי ע' פרים נגד ע' שרים של אומות העולם). משום שכולם אחוזים באילן. כי הענפים שלמטה הנמשכים משרש האילן כולם מתברכים מפני האילן, ואף על פי שאין בהם תועלת, מתברכים כולם. ושמחת ישראל היא באביהם של מעלה, (בשורש האילן), והם נותנים חלק מן הברכות לכל אלו שאר העמים שיש להם אחיזה ומתאחזים בישראל. וכל אלו הקרבנות הם לתת מזון לכל אלו הממונים של שאר העמים כי מתוך האהבה שהקב"ה אוהב את בניו, רוצה שכל השרים יהיו אוהבים שלהם. וזה סוד ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. אפילו כל אלו מקטרגים העליונים, כולם חוזרים להיות אוהבים לישראל, כשהכחות של מעלה חוזרים להיות אוהבים לישראל, כל אלו שלמטה על אחת כמה וכמה. ואם תאמר שלהם (לע' שרים) היו מקריבים הקרבן, אינו כן, אלא הכל להקב"ה עולה ונקרב, והוא מחלק מזון לכל הממונים של צדדים אחרים, שיהנו באותה מתנה של בניו, ויחזרו להיות אוהבים שלהם, וידעו למעלה ולמטה שאין עם כעם ישראל, שהם חלקו ונחלתו של הקב"ה, ונתעלה הכבוד של הקב"ה למעלה ולמטה כראוי… (אמור רעב, ועיין שם עוד)

כך הקב"ה הוא רופא חכם, וידע אם יתן התורה לישראל, בטרם שיודיע (לשרי האומות) בכל יום היו רודפים את ישראל בשבילה והורגים אותם. אבל עשה זה (שהזמינם ולא רצו), והם נתנו לו מנחות ומתנות כדי שישראל יקבלו אותה, וכלם קבל אותם משה לתת לישראל. (בלק קנ)

השאלה השניה (ששאל אותו הגוי), ודאי אנו קרובים אל המלך העליון יותר מכל שאר העמים, ודאי כך הוא, שישראל עשה אותם הקב"ה לב של כל העולם, וכך הם ישראל בין שאר האומות כמו לב בין האברים, וכמו שאברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל. וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות כמו לב בין האברים, ועל כן היא באמצעו של כל העולם. וישראל מונהגים תוך שאר העמים, כמו הלב בתוך האברים, הלב הוא רך וחלש והוא קיום של כל האברים, וכל האברים אינם יודעים מצער וצרה ויגון כלל, אלא הלב, שבו הקיום ובו התבונה, שאר האברים (אין הצער והיגון) קרבים אליהם כלל, כי אין בהם קיום, ואינם יודעים כלום, כל שאר האברים אינם קרבים אל המלך, שהוא החכמה והתבונה השורים במוח, אלא לב. ושאר אברים רחוקים ממנו, ואינם יודעים ממנו כלל. כך ישראל קרבים אל המלך הקדוש ושאר העמים רחוקים ממנו. (פנחס קנב)

תא חזי, כעין שושנה בין החוחים, כך הם ישראל בין העמים עכו"ם, וכך כנסת ישראל בין שאר המוני השרים הממונים. כל זמן שהשושנה עומדת סתומה, שאינה פתוחה, אין בה ריח ואין מעלים אותה, ואין מוציאים אותה מתוך הקוצים… (שם שצח, ועיין שם עוד)

ועל שהיה ברז ובסוד, הבדיל אלקים בין האור ובין החשך, דהיינו בין אומתו שהיא האור, ובין האומות שהן החשך. שנאמר ורשעים בחשך ידמו. ועוד כתוב בחשכה יתהלכו… (זהר חדש בראשית שנב)

אמר רבי אלעזר, בא וראה כמה יש לו לאדם ללכת בדרך ישרה. בא וראה מפני שלקח יעקב את הברכות מעשו ברמאות, תדע לך לא ניתנה רשות לשום אומה בעולם לשעבד את ישראל זולתי האומה של עשו. (שם נח קלא)

שאילו יבואו כל עמי העולם לא יוכלו לכלותכם מן העולם. לבן בא בתחילה ורצה לעקור את יעקב בלבדו מן העולם, בא הקב"ה והגן עליו, שכתוב השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. בא פרעה ורצה לכלותם מן העולם, בא הקב"ה והגן עליהם, שכתוב וכאשר יענו אותו כן ירבה… (שם בלק נז)

אמרו אחיכם שונאיכם, אלו הם בני עשו ובני ישמעאל, מנדיכם – מי מנדה למי, אלא הם בנדוי מכם, שלא תאכלו עמהם ולא תשתו עמהם ולא תקרבו אליהם, ועל כן הם בנידוי מכם. דבר אחר מנדיכם היינו בגלותכם, כמו שאומר סורו טמא קראו למו. ומה הם אומרים, למען שמי יכבד ה', בשבילנו ובשביל נפשנו יכבד ה', דהיינו שכל כבודו בשבילנו הוא, וכשישראל מתעוררים ומצפים כל יום לשמחת גאולת הקב"ה הם אינם מאמינים כלל, ואומרים נראה בשמחתכם, בזמן שתרד השמחה ההיא… (שם רות תקכא

מכילתא:

…וכך הודיע הקב"ה חבתן של ישראל לאומות העולם, שהוא בעצמו הולך לפניהם שיהיו נוהגים עמהם בכבוד, ולא שאינם עושים, אלא שממיתין אותם מיתות חמורות משונות זו מזו, ולענין כן הוא אומר וקבצתי את כל הגוים אל עמק יהושפט ונשפטתי אותם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו… (בשלח הקדמה)

…רבי עקיבא אומר אדבר בנבואתו שבחו של הקב"ה שאמר והיה העולם, שהרי אומות העולם שואלין את ישראל מה דודך מדוד שככה השבעתנו, שכך אתם מתים לעולם עליו, וכן אתם נהרגין עליו, שנאמר על כן עלמות אהבוך, אהבוך עד מות, וכתיב כי עליך הורגנו כל היום, הרי אתם נאים, הרי אתם גבורים, בואו והתערבו עמנו. וישראל אומרים להם מכירין אתם אותו, נאמר לכם מקצת שבחו, דודי צח ואדום. כיוון ששומעים שכך שבחו אומרים לישראל נלכה עמהם, שנאמר אנה הלך דודך היפה בנשים, אנה פנה דודך ונבקשנו עמך, וישראל אומרים אין לכם חלק בו, אלא דודי לי ואני לו. (שם שירה פרשה ג)

תהרוס קמיך, תהרוס קמינו אין כתיב כאן, אלא תהרוס קמיך, מגיד שכל מי שקם נגד ישראל כאילו קם כנגד הקב"ה, וכן הוא אומר אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד… וכן הוא אומר והנוגע בהם כנוגע בבבת עינו, רבי יודה אומר בבת עין אינו אומר, אלא בבת עינו כתיב, כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב… (שם פרשה ו)

…ילמדו כל אדם דרך ארץ מעמלק, שבא להזיק את ישראל, ואבדו הקב"ה מחיי עולם הזה ומחיי עולם הבא, שנאמר כי מחה אמחה, וכן פרעה הרשע ששעבד את ישראל טיבעו הקב"ה בים, וכן כל אומה ומלכות שבאה להזיק את ישראל בו בדין דנן לעולם… (שם עמלק פרשה ב)

שור אויבך – זהו גוי עובד אלילים, דברי רבי יאשיה, מכאן מצינו שעובדי אלילים קרויים אויבים לישראל מכל מקום, שנאמר כי תצא מחנה על אויביך כי תצא למלחמה על אויביך… (משפטים פרשה כ)

ספרא:

…ובשעה שאומות העולם עולים על ישראל אינן מבקשים אלא מה שבגלוי, שנאמר והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו… אבל בשעה שאעמיד עליכם בכם ומכם הם מחפשים אחר מטמוניות שלכם… (בחקותי פרק ד)

ספרי:

וינוסו משנאיך, וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם, אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כמי ששונא את המקום… (בהעלותך פד)

…ואמר לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה, וכי יש לך קש שהוא אוכל אש, אלא קש זה הוא עשו, שכל זמן שישראל מרפים את ידיהם מן המצוות הוא שולט בהם, ואומר מי חכם ויבן זאת וגו', ויאמר ה' על עזבם את תורתי… (עקב מא)

…ופן תדרוש לאלהיהם לאמר, שלא תאמר הואיל והם יוצאים באבניטא ויוצא בארגמן, אף אני אבוא בארגמן, הואיל והם יוצאים בתולסין אף אני אצא בתולסין, ואעשה כן גם אני, יש כן לעובדה ויש כן למתעביד, מיכן אמרו בדבר שמקריבים אותו לגבי מזבח אין מקריבים אותו לעבודה זרה… (ראה פא)

ה' בדד ינחנו, אמר להם המקום לישראל, כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה ולא נהניתם מן האומות כלום, כך אני עתיד להושיבכם לעתיד לבא ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום. ואין עמו אל נכר, שלא תהא רשות לאחד מן האומות לבא ולשלוט בכם… (האזינו שטו)

פן ינכרו צרימו, בשעת צרתם של ישראל אומות העולם מוכרים אותם ועושים אותם כאילו אין מכירים אותם בעולם, וכן מצינו כשביקשו ישראל לברח כלפי צפון היו מסגירים אותם, כענין שנאמר על שלשה פשעי צור, בקשו לברח כלפי דרום היו מסגירים אותן, שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי עזה… ובשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם ועושים אותם כאילו הם אחין, וכן עשו אמר ליעקב, אחי יהי לך אשר לך, וכן חירם אמר לשלמה מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי, לא כמות שאמרו אותם השוטים הלא בחזקנו לקחנו לו קרנים… (שם שכב)

תלמוד בבלי:

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תחת ישמעאל ולא תחת נכרי, תחת נכרי ולא תחת חבר, תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם… (שבת יא א)

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות, שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, הוי אומר איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות. (שם עה א)

והכא בגזירה שמא ילמד ממעשיו קא מיפלגי, רבי אליעזר בן יעקב סבר כיון דעובד כוכבים חשוד אשפיכות דמים, תרי דשכיחי דדיירי גזרו בהו, חד לא שכיח לא גזרו ביה רבנן… (עירובין סב א, וראה שם עוד)

דבר אחר געור חית קנה שדרה בין הקנים, דכתיב יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, געור בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד, (כולם פה אחד להרע לישראל), עדת אבירים בעגלי עמים, ששחטו אבירים כעגלים שאין להם בעלים, מתרפס ברצי כסף, שפושטין יד לקבל ממון ואין עושין רצון בעלים, פיזר עמים קרבות יחפצון, מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם, קרבות שהיו חפצין בהן… (פסחים קיח ב)

והתניא בעשרים וחמשה בטבת יום הר גריזים הוא, דלא למספד, יום שבקשו כותיים את בית אלקינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריב ונתנו להם, באו והודיעו את שמעון הצדיק, מה עשה, לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידם, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר, אמר להם מי הללו, אמרו לו יהודים שמרדו בך, כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה, כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו… אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי… ואלו הן נוראותיו, שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות… (יומא סט א)

…שפעם אחת נגזרה גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות, מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו, הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה, אמרה להם עמדו והפגינו בלילה, הלכו והפגינו בלילה, אמרו, אי שמים לא אחים אנחנו, לא בני אב אחד אנחנו, לא בני אם אחת אנחנו, מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות, ובטלום… (תענית יח א)

אמר רבי אבהו ועקרון תעקר זה קיסרי בת אדום, שהיא יושבת בין החולות והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום היו קורין אותה אחידת מגדל שיר… אמר רבי יצחק לשם זו פמייס, עקרון תעקר זו קסרי בת אדום, שהיא היתה מטרופולין של מלכים. איכא דאמרי דמרבי בה מלכי, ואיכא דאמרי דמוקמי מינה מלכי. קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן, ישבו שתיהן אל תאמן, חרבה קסרי וישבה ירושלים חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן, שנאמר אמלאה החרבה, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא, ולאום מלאום יאמץ… (מגילה ו א)

אמר רבא יום השביעי שבת היה, שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות, אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות… (שם יב ב)

אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן. אמר ליה תא ניכלינהו, אמר ליה מסתפינא מאלקיו דלא ליעבד בי כדעבד בקמאי, אמר ליה ישנו מן המצוות. אמר ליה אית בהו רבנן, אמר ליה עם אחד הן, שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך, מפוזרין הם בין העמים, שמא תאמר אית הנאה מינייהו, מפורד כפרידה זו שאינה עושה פירות. ושמא תאמר איכא מדינתא מינייהו, תלמוד לומר בכל מדינות מלכותך. ודתיהם שונות מכל עם, דלא אכלי מינן ולא נסבו מינן, ולא מנסבי לן, ואת דתי המלך אינם עושים, דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י. ולמלך אין שוה להניחם, דאכלו ושתו ומבזו ליה למלכות, ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהן זורקו ושותהו, ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהן, חובטו בקרקע ואינו שותהו… (שם יג ב)

אמרה מדת הדין לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הקב"ה ישראל עסקו בתורה, אומות העולם לא עסקו בתורה… (שם טו ב)

כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורסין, אמר להם אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם, כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם. אי בעית אימא מהכא, ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. (חגיגה ה ב)

…כי אמרית קמיה דשמואל אמר לי בנך הבא מן ישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה… (יבמות יז א)

…ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר ג' שבועות הללו למה, אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי… ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר שש שבועות הללו למה, תלתא הני דאמרן, אינך שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים. בצבאות או באיילות השדה, אמר רבי אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה. (כתובות קיא א)

אמר רבא מלחמות יהושע לכבש דברי הכל חובה, מלחמות בית דוד לרווחה דברי הכל רשות, כי פליגי למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתי עלייהו, מר קרי לה מצוה, ומר קרי לה רשות… (סוטה מד ב)

תנו רבנן, כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים, בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרים בידכם, למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו, נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה, אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית… שאני של בית רבן גמליאל דקרובין למלכות הוו, דתניא מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, אבטלוס בן ראובן התירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות… (שם מט ב)

והאמר מר חביבה להן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן, הני מילי בצינעה, אבל בפרהסיא זילא בהו מילתא… (גיטין לח א)

אונקלוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי, אזל אסקיה לטיטוס בנגידא, אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא, אמר ליה ישראל, מהו לאידבוקי בהו, אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו. זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא, דכתיב היו צריה לראש וגו', כל המיצר לישראל נעשה ראש… (שם נו ב, וראה שם עוד)

שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור, ושל כנעני שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם… אמר רבי אבהו אמר קרא עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח כיון שלא קיימו עמד והתיר ממונן לישראל. רבי יוחנן אמר מהכא, הופיע מהר פארן, הופיע ממונם לישראל… והתניא רבי מאיר אומר מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר, אלא אדם… אמרי אין מקבלים עליהם שכר כמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצוה ועושה… תנו רבנן, וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו, בשעת פטירתן אמרו להם, דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם… ודבר זה אין אנו מודיעין אותו למלכות… (בבא קמא לז ב)

אמר רב ביבי בר גידל אמר רבי שמעון חסידא גזל כנעני אסור ואבידתו מותרת. גזילו אסור דאמר רב הונא מנין לגזל הכנעני שהוא אסור, שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך, בזמן שהם מסורים בידך ולא בזמן שאינם מסורין בידך. אבידתו מותרת, דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת, שנאמר לכל אבדת אחיך, לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני… תניא רבי פנחס בן יאיר אומר במקום שיש חילול השם אפילו אבידתו אסור… (שם קיג ב, וראה שם עוד)

אמר רבי חנינא עובד כוכבים שהכה את ישראל חייב מיתה, שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש וגו', ואמר רבי חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה… ואמר ריש לקיש עובד כוכבים ששבת חייב מיתה, שנאמר ויום ולילה לא ישבותו… (סנהדרין נח ב, וראה שם עוד וערך בן נח)

…דאמר אבוה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים, שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה לא ישמע על פיך… (שם סג ב)

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד, כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג, יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודת כוכבים, וגילוי עריות ושפיכות דמים… אמר רבי יוחנן אפילו שלא בשעת גזרת מלכות לא אמרו אלא בצינעה, אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבר, ומאי מצוה קלה, אמר רבא בר רב יצחק אמר רב אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא… והא אסתר פרהסיא הואי, אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה. רבא אמר הנאת עצמן שאני, דאי לא תימא הכי, הני קוואקי ודימוניקי היכי יהבינן להו, אלא הנאת עצמן שאני… (שם עד א)

תנו רבנן בעשרים וארבעה בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלים, כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו ארץ כנען שלנו היא, דכתיב ארץ כנען לגבולותיה, וכנען אבוהון דהנהו אינשי הוה. אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהם… אמר להם מהיכן אתם מביאים ראיה, אמרו לו מן התורה, אמר להן אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו… שוב פעם באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו הרי הוא אומר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו… ושוב פעם באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם, וכתיב אלה תולדות יצחק בן אברהם… (שם צא א, וראה שם עוד)

וחובל עול מפני שמן, אמר רבי יצחק נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות… (שם צד ב)

…תניא אמר רבי שמעון בן אלעזר בשביל הטוב בעיניך עשיתי מה אות, בשביל מה אות נכרים אכלו על שולחנו, בשביל שנכרים אכלו על שולחנו גרם גלות לבניו. מסייע ליה לחזקיה דאמר חזקיה כל המזמן עובד כוכבים לתוך ביתו ומשמש עליו גורם גלות לבניו, שנאמר ובניך אשר יצאו ממך יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל. רבתי בגוים שרתי במדינות, אמר רבא אמר רבי יוחנן כל מקום שהן הולכין נעשין שרים לאדוניהן. תנו רבנן מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל, והיה שבאי מהלך אחריהם, אמר לו אחד מהן לחברו גמל שמהלכת לפנינו סומא באחת מעיניה… רדף אחריהם ומצא כדבריהם, בא ונשקן על ראשן והביאן לביתן ועשה להן סעודה והיה מרקד לפניהם, ואמר ברוך שבחר בזרעו של אברהם ונתן להם מחכמתו, ובכל מקום שהן הולכים נעשין שרים לאדוניהם… היו צריה לראש, אמר רבא אמר רבי יוחנן כל המיצר לישראל נעשה ראש, שנאמר כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון… אמר רבא אמר רבי יוחנן כל המציק לישראל אינו עיף… (שם קד א)

דרש רבי חנינא בר פפא ואיתימא רבי שמלאי, לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניח בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין כל עובדי כוכבים בערבוביא, שנאמר כל הגוים נקבצו יחדו וגו', אמר להם הקב"ה אל תכנסו לפני בערבוביא, אלא תכנס כל אומה ואומה וסופריה… נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה, מאי טעמא משום דחשיבא, ומנלן דחשיבא דכתיב ותאכל כל ארעא ותדושינה ותדוקינה, אמר רבי יוחנן זו רומי חייבת שטבעה יצא בכל העולם… אמר להם הקב"ה במאי עסקתם ואומרים לפניו רבונו של עולם הרבה שווקים תיקננו הרבה מרחצאות עשינו הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמכם… כלום יש בכם מגיד זאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה, מיד יצאו בפחי נפש. יצאת מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחריה, מאי טעמא, דהא חשיבה בתרה… אמר להם הקב"ה במאי עסקתם, אומרים לפניו, רבונו של עולם, הרבה גשרים גשרנו הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה כל מה שעשיתם לצורך עמצכם עשיתם, תקנתם גשרים ליטול מהם מכס, כרכים לעשות אנגריא, מלחמות אני עשיתי, שנאמר ה' איש מלחמה, כלום יש בכם מגיד זאת… וכן לכל אומה ואומה. וכי מאחר דחזי לקמאי דלא מהני ולא מידי מאי טעמא עיילי, סברי הנך אישתעבדו בהו בישראל, ואנן לא שעבדנו בישראל… אומרים לפניו רבונו של עולם כלום נתת לנו ולא קיבלנוה, ומי מצי למימר הכי, והכתיב ויאמר ה' מסיני בא וגו' אמר רבי יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה. אלא הכי אמרי, כלום קיבלנוה ולא קיימנוה, ועל דא תברתהון, אמאי לא קבלתוה. אלא כך אומרים לפניו רבונו של עולם כלום כפית עלינו הר כגיגית כמו שעשית לישראל… מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו, שנאמר וראשונות ישמיעונו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם… אומרים לפני הקב"ה, רבונוו של עולם, ישראל שקיבלוה היכן קיימוה, אמר להם הקב"ה אני מעיד בהם שקיימו את התורה, אומרים לפניו רבונו של עולם, כלום יש אב שמעיד על בנו, דכתיב בני בכורי ישראל, אמר להם הקב"ה שמים וארץ יעידו בהם שקיימו את התורה כולה… אמר להם הקב"ה מכם יבואו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה, יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים, יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה…

איכא דמתני להא דרבי יצחק אהא, דתניא רבי יוסי אומר לעתיד לבא באין עובדי כוכבים ומתגיירין, ומי מקבלינן מינייהו, והתניא אין מקבלים גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן תפילין בזרועותיהם ציצית בבגדיהם מזוזה בפתחיהם, כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג ואומר להם על מה באתם, אומרים לו על ה' ועל משיחו, וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר ננתקה את מוסרותימו וגו'… (עבודה זרה ב א)

תניא רבי ישמעאל אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן, כיצד, עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אף על פי שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו… מאי וקרא לך, משעת קריאה…

דכי אתא רב דימי אמר תלתין ותרין קרבי עבדי רומאי בהדי יונאי ולא יכלי להו, דעד דשתפינהו לישראל בהדייהו. והכי אתנו בהדייהו, אי מינן מלכי מנייכו הפרכי, אי מנייכו מלכי מינן הפרכי. ושלחו להו רומאי ליונאי, עד האידנא עבידנא בקרבא, השתא נעביד בדינא מרגלית ואבן טובה איזו מהן יעשה בסיס לחברו, שלחו להו מרגלית לאבן טובה… אינך וספר תורה איזו מהן יעשה בסיס לחברו, אינך לספר תורה, שלחו להו אם כן אנן ספר תורה בהדן וישראל בהדן, כפו להו. עשרין ושית שנין קמו להו בהימנותייהו בהדי ישראל, מכאן ואילך אשתעבדו בהו… מעיקר דרשו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך, ולבסוף דרוש יעבר נא אדוני לפני עבדו… (שם ח א)

קטיעה בר שלום מאי הוי, דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי אמר להו לחשיבי דמלכותא מי שעלה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער, אמרו לו יקטענה ויחיה, אמר להו קטיעה בר שלום חדא דלא יכלת להו לכולהו, דכתיב כי בארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, מאי קאמר, אילימא דבדרתהון בד' רוחות, האי כארבע רוחות, לארבע רוחות מבעי ליה, אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל… (שם י ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל עוד אחרת יש ברומי, אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חיגר ומלבישין אותו בגדי אדם הראשון ומניחין לו בראשו קרקיפלא של רבי ישמעאל, ותלו ליה בצואריה מתקל ר' זוזא דפיזא, ומחפין את השווקים באינך, ומכריזין לפני סך קירי פלסתר אחוה דמרנא זייפנא, דחמי חמי ודלא חמי לא חמי, מאי אהני לרמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה, ומסיימין בה הכי, ווי לדין כד יקום דין. (שם יא ב)

ואין עושין תכשיטין לעבודת כוכבים קטלאות ונזמים וטבעות, רבי אליעזר אומר בשכר מותר, אין מוכרין להם במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקצוץ, רבי יהודה אומר מוכר הוא על מנת לקוץ. מנהני מילי, אמר רבי יוסי בר חנינא דאמר קרא לא תחנם, לא תתן להם חנייה בקרקע. האי לא תחנם מיבעי ליה דהכי קאמר רחמנא לא תתן להם חן, אם כן לימא קרא לא תחונם, מאי לא תחנם, שמע מינה תרתי. ואכתי מיבעי ליה דהכי אמר רחמנא לא תתן להם מתנת של חנם, אם כן לימא קרא לא תחינם… דבר אחר לא תחנם לא תתן להם חן, מסייע ליה לרב, דאמר רב אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו… (שם יט ב)

אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו"ם מפני שחשודין על הרביעה, ולא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים… ואיבעית אימא אפילו מוצאה נמי רובעה, דאמר מר חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן, דאמר רבי יוחנן בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, אי הכי ישראל נמי, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. (שם כב א)

תנו רבנן, ישראל שנזדמן לו עובד כוכבים בדרך טופלו לימינו, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר בסייף טופלו לימינו, במקל טופלו לשמאלו. היו עולין במעלה או יורדין בירידה לא יהא ישראל למטה ועובד כוכבים למעלה, אלא ישראל למעלה ועובד כוכבים למטה, ואל ישוח לפניו שמא ירוץ את גולגלתו, שאלו להיכן הולך ירחיב לו את הדרך, כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע…

בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים מפני שמילדת בן לעובדת כוכבים, אבל עובדת כוכבים מילדת בת ישראל. בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים, אבל עובדת כוכבים מניקה בנה של ישראל ברשותה… ועובדת כוכבים לא תיילד את בת ישראל מפני שחשודין על שפיכות דמים, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים עובדת כוכבים מילדת את בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה, אבל לא בינה לבינה, ורבי מאיר אומר אפילו אחרות עומדות על גבה נמי לא, דזימנין דמנחא ליה ידא אפותא וקטלא ליה ולא מתחזי. כי ההיא איתתא דאמרה לחברתה מולדא יהודייתא בת מולדא יהודייתא, אמרה לה נפישין בישתא דההיא איתתא דקא משפילנא מינייהו דמא, (יבואו עליך רעות כמו ששפכתי מהם דמים), כי אופיא דנהרא… ורמינהו יהודית מילדת עובדת כוכבים בשכר אבל לא בחנם, אמר רב יוסף בשכר שרי משום איבה… (שם כה ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן ישראל מל את העובד כוכבים לשום גר, לאפוקי משום מורנא דלא, ועובד כוכבים לא ימול ישראל מפני שחשודים על שפיכות דמים דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים עובד כוכבים מל את ישראל בזמן שאחרים עומדים על גבו, אבל בינו לבינו לא… (שם כו ב)

…בנותיהן מאי היא, אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על בנותיהן נידות מעריסותן, וגניבא משמיה דרב אמר כולן משום עבודת כוכבים גזרו בהן. דכי אתא רב אחא בר אדא אמר רבי יצחק גזרו על פיתן משום שמנן, מאי אולמיה דשמן מפת, אלא על פיתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום דבר אחר, ועל דבר אחר משום דבר אחר. בנותיהן דאורייתא היא, דכתיב לא תתחתן בם, דאורייתא ז' אומות, אבל שאר עובדי כוכבים לא, ואתו אינהו וגזור אפילו דשאר עובדי כוכבים… ישראל הבא על העובדת כוכבים הלכה למשה מסיני היא, דאמר מר הבועל ארמית קנאים פוגעים בו, אמר ליה דאורייתא בפרהסיא, וכמעשה שהיה, ואתו אינהו גזור אפילו בצינעה. בצינעה נמי בית דינו של חשמונאי גזרו, דכי אתא רב דימי אמר בית דין של חשמונאי גזרו ישראל הבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"א, כי אתא רבין אמר משום נשג"ז, כי גזרו בית דינו של חשמונאי ביאה, אבל יחוד לא… ואתו תלמידי בית שמאי ובית הלל גזור אפילו אייחוד דעובדת כוכבים. מאי על דבר אחר משום דבר אחר, אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על תינוק עובד כוכבים שיטמא בזיבה, שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור… (שם לו ב, וראה שם עוד)

אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב, מצור ועד קרטיגני מכירים את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים. (מנחות קי א)

הלוקח עובר חמורו של עובד כוכבים והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי… (בכורות ב א, וראה שם עוד)

…אמר רבי יצחק בר נחמני אמר ריש לקיש משום רבי אושעיא, ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמתו בדיניהם, אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה, ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם אף על פי שלא משך קנה ופטור מן הבכורה… אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה, או קנה מיד עמיתך, מיד עמיתך הוא דבמשיכה, הא מיד עובד כוכבים בכסף… (שם יג א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

תני עיר שיש בה עכו"ם וישראל הגביים גובין משל ישראל ומשל עכו"ם, ומפרנסין עניי ישראל ועניי עכו"ם, ומבקרין חולי ישראל וחולי עכו"ם, וקוברין מתי ישראל ומתי עכו"ם, ומנחמין אבילי ישראל ישראל ואבילי עכו"ם, ומכניסין כלי עכו"ם וכלי ישראל מפני דרכי שלום. גירדאי שאלין לרבי אמי יום משתה של עכו"ם מה, סבר משרי לון מן הכא מפני דרכי שלום, אמר לון רבי בא והתני רבי חייא יום משתה של עכו"ם אסור, אמר רבי אימי אילולי רבי בא היה לנו להתיר עבודה זרה שלהם, וברוך המקום שהרחיקנו מהם. (דמאי יט א)

המקבל שדה מישראל מן העכ"ם מן הכותי חולק לפניהם… רבי יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו"ם מן הכותי חולק לפניהן… רבי יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו"ם מעשר ונותן לו… רבי זעירא רבי יוחנן בשם רבי ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית, אתם עושין שליח ואין העכו"ם עושה שליח, רבי יסא סבר מימר אין העכו"ם עושה שליח ביד אחר חבירו, הא בישראל עושה, אמר רבי זעירא ומינה, אותן עושין שליח ולא בישראל, ודכוותה אין העכו"ם עושה שליח אפילו בישראל… (שם כה א, וראה שם עוד)

חוכרין נירין מן העכו"ם בשביעית אבל לא מישראל, ומחזיקים ידי עכו"ם בשביעית אבל לא על ידי ישראל, ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום… ולא אמרו העוברים אלו עובדי כוכבים שהן עוברין מן העולם, ולא אמרו לישראל ברכת ה' עליכם, מה ישראל אומרים, ברכנו אתכם בשם ה', לא דייכם כל הברכות הבאות לעולם בשבילנו, ואין אתם אומרים לנו בואו וטלו לכם מן הברכות הללו, ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיות גולגליות וארנוניות… (שביעית יא א)

…תני סיעות בני אדם שיהו מהלכין בדרך פגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו, ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם, אפילו כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל, ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל ייהרגו, אמר רבי שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי, ורבי יוחנן אמר אף על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי… (תרומות מז א, וראה שם עוד)

שמואל אמר וצבא תנתן על התמיד בפשע, בפשעה של תורה, ותשלך אמת ארצה, אימתי שישראל משליכין דברי תורה לארץ המלכות העכו"ם גוזרת ומצלחת, מאי טעמא ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה… (ראש השנה יח א)

בראשונה גזרו שמד ביהודה, שכן מסורת להם מאבותם שיהודה הרג את עשו, דכתיב ידך בעורף אויביך, והיו הולכין ומשעבדין בהן, ואונסין את בנותיהן, וגזרו שיהא איסטרטיוס בועל תחילה… (כתובות ה ב)

מעשה ששילח המלכות שני איסטרטיוטות ללמוד תורה מרבן גמליאל, ולמדו ממנו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות, ובסוף אמרו לו כל תורתכם נאה ומשובחת, חוץ משני דברים הללו שאתם אומרים, בת ישראל לא תיילד לעכו"ם, אבל עכו"ם מילדת לבת ישראל, בת ישראל לא תניק בנה של עכו"ם אבל עכו"ם מניקה לבת ישראל ברשותה, גזילות של ישראל אסור ושל עכו"ם מותר. באותו שעה גזר רבן גמליאל על גזילות עכו"ם שהיא אסור מפני חילול השם, שור של ישראל שנגח לשור של עכו"ם פטור וכו', בדבר הזה אין אנו מודיעין, אפילו כן לא מטון לסולמיה דצור עד דשכחון כולו. (בבא קמא יט ב)

לפני אידיהן של עכו"ם שלשה ימים אסורין מלשאת ומלתת עמהן, מלהשאילן ומלשאול מהן… וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור, לאחר אידיהן מותר… תני עבר ונשא ונתן עמו מותר, רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן ואפילו ביום אידו. ותני כן במה דברי אמורים בנכרי שאינו מכירו, אבל בנכרי המכירו מותר, מפני שהוא כמחניף להן. תני נכנס לעיר ומצאן שמחין שמח עמהן, מפני שאינו אלא כמחניף להן… (עבודה זרה א א, וראה שם עוד)

הורי רבי יוסי בי רבי בון שאסור להשכיר להן קבורה בארץ ישראל, על שם לא תתן להם חניה בארץ, לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם. והתני מעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך בדרך וראה קלוסקין אחת משלכת בדרך, אמר לטבי עבדו טול לך קלוסקין זו, ראה נכרי אחד בא כנגדו, אמרו לו מבגיי טול לך קלוסקין זו. רץ אחריו רבי אילעאי אמר לו מה שמך, אמר לו מבגיי, מאין אתה, מן העיירות של בורגנין, ומכירך הוא רבן גמליאל מימיך, אמר לו לא… לא תחנם, לא תתן עליהם חן, והתני מעשה ברבן גמליאל שהיה מטייל בהר הבית וראה אשה אחת נכרית ובירך עליה, וכי דרכו של רבן גמליאל להביט בנשים, אלא דרך עקמומית היתה… מה אמר אבסקנטה (לשון מציאת חן), לא אמר אלא ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו. רבי שמעון רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה גודלת ישראל לא תגדל את הנכרים משום לא תתן עליהם חן, ולא יעשה ישראל שושבין לנכרי משום לא תתחתן בם… רבי סימון היו לו נוטעי כרמים בהר המלך, שאל לרבי יוחנן אמר לו יבורו ואל תשכירם לנכרי. שאל לרבי יהושע מהו להשכירן לנכרי, ושרא ליה רבי יהושע מקום שאין ישראל מצויין כהדא בסוריא… (שם ז ב)

מדרש רבה:

רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר, דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, עשו מונה לחמה שהיא גדולה, ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה… מה הלבנה הזו שולטת בלילה וביום, כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה בעולם הבא. רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן, כך כל זמן שאורו של עשו קיים אין אורו של יעקב מתפרסם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס') קומי אורי כי בא אורך, כי הנה החושך יכסה ארץ. (בראשית ו ה)

אמר רבי יוחנן ג' דברים ניתנו מתנה לעולם… ויש אומרים אף הנקמה באדום, שנאמר (יחזקאל כ"ה) ונתתי נקמתי באדום וגו'… (שם שם ז)

…שם הנהר השני גיחון, זה מדי, שהיה המן שף עמא כנחש. חדקל זו יון, שהיתה קלה וחדה בגזרותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. רבי הונה בשם רבי אחא אמר כל המלכיות נקראו על שם אשור, על שם שהיו מתעשרות מישראל, אמר רבי יוסי בר חלפתא כל המלכיות נקראו על שם נינוה, על שהיו מתנאות מישראל, אמר רבי יוסי בר חלפתא כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהיו מצירות לישראל… (שם טז ז)

איש לשון בל יכול בארץ וגו' (תהלים ק"מ), אמר רבי לוי לעתיד לבא הקב"ה נוטל את העכו"ם ומורידן לגיהנם, ואמר להם למה הייתם קונסין את בני, והן אומרים לו מהם ובהם היו באים ואומרים לשון רע איש על חבירו, והקב"ה נוטל אלו ואלו ומורידן לגיהנם… (שם כ א)

שני גוים… דבר אחר שני שנואי גוים בבטנך, כל אומות העולם שונאות את עשו, וכל האומות שונאים את ישראל… רב יעבד צעיר, אמר רב הונא אם זכה יעבוד, ואם לא יעבד… (שם סג ט)

ואחרי כן יצא אחיו, הגמון אחד שאל לחד מן אלין דבית סלוני, אמר ליה מי תופס המלכות אחרינו, הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב, אמרו, ראו דברים ישנים מפי זקן חדש, להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק. (שם שם יג)

דבר אחר הקול קול יעקב, אמר רבי ברכיה, בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות ט"ז) וילונו כל עדת, ויבא עמלק וגו', ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות. אמר רבי אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל אומות העולם אצלו, אמרו לו תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו, אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולין להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו… (שם סה טז)

והיה זרעך כעפר הארץ… מה עפר הארץ מבלה את כל כלי מתכות והוא קיים לעולם, כך בניך מבלים את כל העכו"ם והם קיימים לעולם. ומה עפר עשוי דיש לכל, כך בניך עשויים דיש למלכיות. הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"א) ושמתיה ביד מוגיך, אילין דממיגין מכתיך ומייסרין אותך ומתישין את כל כחך, אפילו כן לטובתיך, משקשקין וממרקין לך מן חוביך, כמה דתימא, (תהלים ס"ה) ברביבים תמוגגנה צמחה תבורך… רבי עזריה בשם רבי אחא אמר היא סימן טוב, מה פלטירה זו מבלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת לעולם, כך בניך מבלים את כל העכו"ם והם קיימים לעולם… (שם סט ג)

חד עמא דארעא אמר ליה לרבי הושעיא אין אמרית לך חדא מילתא טבא את אמרת בציבורא מן שמי, אמר ליה מה היא, אמר ליה כל אותם הדורונות שנתן יעקב אבינו לעשו עתידין עכו"ם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא, מאי טעמא, (תהלים ע"ב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו, אמר ליה חייך מלה טבא אמרית, ומן שמך אנא אומר לה. (שם עח טז)

והתחתנו אותנו, אמר רבי אלעזר לעולם אין ישראל נותן אצבעו בתוך פיו של עכו"ם מתחלה אלא אם כן נותן עכו"ם אצבעו תחילה בתוך פיו של ישראל, התחתנו אותנו ולא תתחתן בם, הם אמרו והתחתנו אותנו, הם תבעו תחלה… (שם פ ז)

ויהי אחר הדברים האלה, (תהלים ל"ט) מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני, רבי חמא בר חנינא ורבי שמואל בר נחמן, רבי חמא בר חנינא אמר לא היו ראויים אומות העולם שיהיה בהם דווים וסכופין, ולמה יש בהם, אלא שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם אומה של דווים וסכופין אתם, על שם חרפת נבל אל תשימני. ורבי שמואל בר נחמן אמר לא היו אומות העולם ראויים שיהיה בהם מעלה חטטין, ולמה יש בהם מעלה חטטין, אלא שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם לא אומה של מצורעים אתם… (שם פח א)

…וכשם שהכל יראים מן הקב"ה ומן המלאכים, כן הגוים יראים מישראל, שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' (דברים י"ג), לכך נאמר איומה כנדגלות… (שמות טו ז)

הן עם לבדד ישכון, מהו הן, כל האותיות מזדווגין חוץ מב' אותיות הללו, כיצד, א"ט הרי י', ב"ח הרי י'… נמצא ה"א לעצמה. וכן האות הנ' אין לה זוג, י"צ הרי ק', כ"פ הרי ק', נמצא נו"ן לעצמה, אמר הקב"ה כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם העכו"ם אלא לעצמן מפורשים, שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ולבטל המילה או לעבוד עבודה זרה הן נהרגים ואין מתערבין בהן, ומה אני עושה, כל שונא וכל אויב שיגזור עליהם גזירה אני הורגו, שנאמר (שם) הן עם כלביא יקום, מכאן אתה למד, אתה מוצא בא עליהם עמלק והרגו אותו, כמו שנאמר (שמות י"ז) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, בא סיסרא והרגוהו… (שם שם ח)

כך המצרים עמדו ושעבדו את ישראל מה שאי אפשר, וכן אדום, מה עשה הקב"ה, במצרים פרע מהם, שנאמר (תהלים קל"ו) ונער פרעה וחילו בים סוף, באדום כתיב (ישעיה ס"ג) פורה דרכתי לבדי. אמר רוח הקודש מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה. והקב"ה עתיד לגאול את ישראל מאדום… ולא עוד אלא שיהיו גדולי מלכים רואין קטן מישראל ומתאוין לכרוע לפניו בשביל השם שכתוב על כל אחד ואחד, שנאמר (ישעיה מ"ט) כה אמר ה' גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו. משל לעץ נאה… כך אומרים המלכים עד עכשיו היינו עושים בישראל מה שאי אפשר, שנאמר לבזה נפש למתעב גוי, ועכשיו לישראל אנו משתחוים, אמר להם הקב"ה בשביל שמי שכתוב עליהם… (שם שם יח)

אמר הקב"ה אצלי הם כיונה פותה, כל מה שאני גוזר עליהם עושים ושומעים לי, אבל אצל עכו"ם הם קשים כחיות, שנאמר גור אריה יהודה, בנימן זאב יטרף, יהי דן נחש, לפיכך הם קשים כנגד עכו"ם, למה שעכו"ם אומרים להם מה אתם מבקשין מן השבת הזו שאתם שומרים, מן המילה הזו שאתם מולים, והם מבקשים לבטל להם את השבת, המצוות, והם נעשים כנגדן קשין כחיות… (שם כא ה)

…ובא ירמיה ואמר זית רענן יפה פרי תואר, אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו, ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותן לגת ונותנין אותן במטחן, ואחר כך טוחנין אותן ואחר כך מקיפין אותן בחבלים ומביאין אבנים ואחר כך נותנין את שומנן, כך ישראל באין אומות העולם וחובטין אותם ממקום למקום, וחובשים אותם וכופתין אותם בקולרין ומקיפין אותן טוריוסין, ואחר כך עושים תשובה והקב"ה עונה להם. דבר אחר מה ראה ירמיה למשול ישראל כזית, אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב, אלא עומד, כך ישראל אינן מתערבים עם העכו"ם, שנאמר ולא תתחתן בם. דבר אחר כל המשקים אדם מערב בהם ואינו יודע אי זה תחתון ואי זה עליון, אבל השמן אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהם, כך ישראל בשעה שהם עושים רצונו של מקום נצבים למעלה מהעכו"ם, שנאמר (דברים כ"ח) ונתנך ה' אלקיך עליון. (שם לו א)

…לכך אמר הקב"ה למשה ויקחו אליך שמן זית זך, לא שאני צריך להם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם, למה כדי להעלות אתכם בפני כל האומות, שיהו אומרים ישראל מאירים לפני מי שמאיר לכל… (שם שם ב)

…אמר רבי חייא בר אבא אמר דוד, רבון העולם, כך תעלה לפניך, שאילו היו יכולין לקצוץ ארזים לעשות סולמות עולים היו למעלן, מנין, כמו שכתוב, (תהלים ע"ד) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות, אלא שאינן יכולים, ומניחים אותך ובאים עלינו, כמו שכתוב (שם כ"א) חשבו מזימה בל יוכלו, ובאים עליו שנאמר (שם ע"ט) אלקים באו גוים בנחלתך וגו'… (שם נא ד)

אמר רבי אלעשה, גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, כתיב בתורתכם אחרי רבים להטות, אנו מרובים מכם, מפני מה אין אתם משוין עמנו בעבודה זרה. אמר לו יש לך בנים, אמר לו הזכרתני צרתי, אמר לו למה, אמר הרבה בנים יש לי, בשעה שהם יושבין על שולחני זה מברך לאלהי פלוני, וזה מברך לאלהי פלוני, ואינם עומדים משם עד שמפצעין את מוחן אלו את אלו. אמר לו ומשוה אתה עמהם, אמר לו לא. אמר לו עד שאתה משווה אותנו לך, השווה את בניך. נדחף והלך לו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו רבי, זה דחית בקנה רצוץ, לנו מה אתה משיב, אמר להם בעשו כתיב ביה שש נפשות, וכתיב ביה נפשות הרבה, וביעקב שבעים נפש, וכתיב ביה נפש אחד, אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות הרבה, אבל יעקב שהוא עובד לא-לוה אחד כתיב בו נפש אחת. (ויקרא ד ו)

…שנין דא מן דא, אל תקרי שנין אלא סנין דא מן דא, מלמד שכל אומה ששלטה בעולם היתה שונאת לישראל ומשעבדת בהן… (שם יג ה, וראה שם עוד)

אמר רבי אבין שושנה זו יוצאה עליה שרב הרי היא כמושה, יצא טל הרי היא מפרחת, כך כל זמן שצלו של עשו קיים כביכול ישראל נראין כאילו הם כמושין בעולם הזה, אבל לעתיד לבא יעבור צלו של עשו, וישראל מרטיבין והולכים… מה שושנה זו ניכרת בין העשבים, כך הן ישראל נכרין בין האומות, שנאמר (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'… (שם כג ו)

ושור או שה אותו ואת בנו, אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, כתיב יודע צדיק נפש בהמתו, זה הקב"ה, שכתוב בתורתו לא תקח האם על הבנים, ורחמי רשעים אכזרי זה סנחריב, שכתוב בו אם על בנים רוטשה. דבר אחר יודע צדיק זה הקב"ה, שכתוב בתורתו שור או כשב וגו', ורחמי רשעים אכזרי זה המן הרשע, דכתיב להשמיד להרג ולאבד. אמר רבי לוי אוי להם לרשעים שהם מתעסקים בעצות על ישראל, וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך… אמר רבי לוי אף גוג ומגוג לעתיד לבא אומר כן, שוטים היו הראשונים שהיו מתעסקים בעצות על ישראל, ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים, אני איני עושה כן, אלא בתחילה אני מזדווג לפטרון שלהם, הדא הוא דכתיב יתיצבו מלכי ארץ וגו'. (שם כז יא)

כה תברכו וגו', הדא הוא דכתיב (משלי ג') אל תקנא בעושי חמס ואל תבחר בדרכיו… לפי שהיה גלוי לפני הקב"ה שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם, ועתידים ישראל להתרעם על זאת כשם שאמר מלאכי, (מלאכי ג') אמרתם שוא עבוד אלקים וגו' ועתה אנחנו מאשרים זדים וגו', לפיכך אמרה רוח הקדש על ידי שלמה אל תקנא באיש חמס, אל תקנאו בשלום עשו הרשע ואל תבחר בכל דרכיו, שלא תעשו כמעשיו, למה, הביטו לאחרית הדבר, שהנה היום יבא שיתעב האלקים כל מי שהיה מליז במצות… (במדבר יא א)

דבר אחר ויגר מואב, לשון גר, שהיו רואין עצמן גרים בעולם, אמרו ירדו למצרים לגור, ואחזו אותה ומשכירין היו להם בתים, שנאמר (שמות ג') ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה. דבר אחר לשון יראה, שהיו מתיראין, שראו כל נכסי האומות ביד ישראל, שבא סיחון ונטל ארץ מואב, ועוג נטל כל ארץ בני עמון, שנאמר (דברים ג') כי רק עוג וגו', באו ישראל ונטלוה משניהם… (שם כ ג)

…את מוצא בחג ישראל מקריבין לפניך ע' פרים על ע' אומות, אמרו ישראל, רבון העולמים, הרי אנו מקריבין עליהם ע' פרים, והיו צריכין לאהוב אותנו, והם תחת אהבתי ישטנונו… (שם כא כב)

…הקב"ה אמר נקמת בני ישראל, ומשה אמר נקמת ה' במדין… אמר משה, רבון העולמים, אם היינו ערלים או עובדי עבודה זרה או כופרי מצוות לא היו שונאין אותנו, ואינן רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצוות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך, לתת נקמת ה' במדין. (שם כב ב)

דבר אחר מהו רב לכם, אמר רבי אחא נוגעין אתם בו, בשלכם אתם נוגעים, כיצד, ברכה אחת ברכו אביו ועל חרבך תחיה, וליעקב בירך עשר ברכות… אם בטלה ברכתו, אף עשר שלכם בטלות… מהו פנו צפונה, אמר רבי חייא אמר להם אם ראיתם אותו שמבקש להתגרות בכם אל תעמדו כנגדו, אלא הצפינו עצמכם ממנו עד שיעבור עולמו, הוי פנו לכם צפונה. אמר רבי יהודה בר שלום, אמרו לו ישראל, רבונו של עולם, אביו מברכו על חרבך תחיה, ואתה משביר עמו ואומר לנו הצפינו עצמכם, ולהיכן נברח, אמר להן אם ראיתם שמזדווג להם ברחו לתורה, ואין צפונה אלא תורה, שנאמר (משלי ב') יצפון לישרים תושיה… ואת העם צו לאמר, אמר הקב"ה ולא לכם בלבד אני מצוה, אלא אף לבניכם, אמר הקב"ה למשה אף אתה צוה לראשי הדורות שיהיו נוהגין בו בכבוד, הוי ואת העם צו לאמר. אמר רבי שמואל בר נחמן כשעמד עשו עם יעקב אמר לו עשו, יעקב אחי נהלך שנינו בעולם הזה כאחת, אמר לו יעקב (בראשית ל"ג) יעבר נא אדוני לפני עבדו, מהו יעבר נא, יטול עולמך תחילה… (דברים א יז, וראה שם עוד)

היו צריה לראש, אמר רבי הלל ברבי ברכיה כל מי שבא להצר לישראל נעשה ראש, מה טעם היו צריה לראש. את מוצא עד שלא חרבה ירושלים לא היתה מדינה חשובה כלום, משחרבה ירושלים נעשה קסריה מטרופולין ותנופלין… (איכה א לב)

משא בערב ביער בערב לינו ארחות וגו', כי אתה עשית. משל למלך שנשא מטרונה, אמר לה אל תשיחי עם חברותיך ואל תשאלי מהן ואל תשאילי להן. לימים כעס עליה המלך וטרדה חוץ לפלטין, וחזרה על כל שכנותיה ולא קבלו אותה, וחזרה לפלטין, אמר לה המלך הקשית אפיך, אמרה המטרונה למלך, אדוני, אילולי הייתי משאילה להם ושואלת מהן מנא, והוה עבידתי גבה או עבידתה גבי לא הוון מקבלין לי. כך אמר הקב"ה לישראל אקשיתון אפיכון, אמרו לפניו, רבונו של עולם, לא כתבת בתורתך ולא תתחתן בם וגו', אילולי הוינן משאלין להון ונסבון מינהון ואינון מינן והוית ברתיה גבי או ברתי גביה לא הוו מקבלים לי, הוי כי אתה עשית. (שם א סד)

הייתי שחוק לכל עמי, כתיב (תהלים ס"ט) ישיחו בי יושבי שער, אלו עכו"ם שהן יושבין בבתי תרטיאות ובבתי קרקסיאות, ונגינות שותי שכר, מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין הן יושבין ומשחין בי ומלעיגים בי, ואומרים בגין דלא נצרוך לחרובא כיהודאי. והן אומרים אלו לאלו כמה שנים את בעי מחי, והן אומרים כחלוקא דיהודאי דשבתא, ומכניסין את הגמל לטרטיאות שלהן והחלוקין עליו, והן אומרים אלו ולאלו על מה זה מתאבל, והן אומרים היהודים הללו שומרי שביעית הן ואין להם ירק, ואכלו החוחים של זה והוא מתאבל עליהם. ומכניסין את המומוס לטיאטרון שלהם וראשו גלוח, והן אומרים אלו לאלו, על מה ראשו של זה מגולח, והוא אומר היהודים הללו שומרי שבתות הן, וכל מה שהם יגעים כל ימות השבת אוכלים בשבת, ואין להם עצים לבשל בהם, והם שוברים מטותיהם ומבשלים בהם, והם ישינין בארץ ומתעפרים בעפר וסוכין בשמן לפיכך השמן ביוקר… (שם ג יב)

מה יונה זו מכפרת על העונות, כך ישראל מכפרים על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהם, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה… (שיר א סג)

…רבי יוסי ברבי חנינא אמר שתי שבועות יש כאן, אחת לישראל ואחת לאומות העולם. נשבע לישראל שלא ימרדו בעול המלכיות, ונשבע לאומות העולם שלא יקשו עול ישראל, שאם מקשים עול על ישראל הן גורמין לקץ לבא שלא בעונתו. אמר רבי לוי כתיב (ישעיה ל"ב) הן לצדק ימלך מלך, אין הקב"ה מעמיד מלך חנף על אומתו עד שגובה דיקי שלה וגומרה תחלה, רבי אבהו בשם רבי תנחום אומר, מה שוטרי ישראל אומרין לפרעה, הדא הוא דכתיב (שמות ה') תבן אין ניתן וגו', וחטאת עמך, את חטאי על עמך, את חטאי על אומתך, ואת גורם לעצמך שתסתלק המלכות ממלך ותנתן לאומה אחרת. רבי חלבו אומר ד' שבועות יש כאן, השביע לישראל שלא ימרדו על המלכיות, ושלא ידחקו את הקץ, ושלא יגלו מסטירין שלהם לאומות העולם, ושלא יעלו חומה מן הגולה. אם כן למה מלך המשיח בא, לקבץ גליותיהן של ישראל… (שם ב יח)

רבי יודן בשם רבי חמא ברבי חנינא ורבי ברכיה בשם רבי אבהו, כתיב ואבדיל אתכם מן העמים וגו' (ויקרא כ'), אילו נאמר ואבדיל את העמים מכם לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא ואבדיל אתכם מן העמים, כזה שהוא מברר הרעה מהיפה שוב אינו חוזר ומברר, אבל המברר היפה מן הרעה שוב חוזר ומברר… אלא נאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי לשמי לעולם. אמר רבי אחא מכאן שאמר הקב"ה לאומות העולם שיעשו תשובה ויקרבם תחת כנפיו. אמר רבי לוי כל מעשיהן של ישראל משונין מן אומות העולם, בחרישתן בזריעתן בנטיעתן בקצירתן בעימורן… בחרישתן נאמר (דברים כ"ב) לא תחרוש בשור ובחמור… (שם ו ד, וראה שם עוד)

ונחזה בך, אומות העולם אומרים לישראל עד מתי אתם מתים על אלקיכם ומשלמין לו, הדא הוא דכתיב על כן עלמות אהבוך, ועד מתי אתם נהרגין עליו, כדכתיב (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום, עד מתי אתם גומלין טובות עליו ולא לעצמו, והוא גומל לכם רעות, באו לכם אצלנו ואנו ממנין אתכם דוכסין אפרכין וטרטילין, ונחזה בך ואתון אינון מחזיתיה דעלמא. וישראל משיבין להם, מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים, שמעתם מימיכם אברהם יצחק ויעקב עבדו עבודה זרה שיעבדו בניהם אחריהם… אלא מה אתם יכולים לעשות לנו כחולה שנעשה ליעקב אבינו כשיצא מבית לבן. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר ס' רבוא מלאכים היו חלין ומרקדים לפני אבינו יעקב בצאתו מבית לבן, ורבנן אמרי ק"כ רבוא… (שם ז ב)

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מים רבים אלו אומות העולם, שנאמר (ישעיה י"ז) הוי המון עמים רבים, לא יוכלו לכבות את האהבה, אהבה שאהב הקב"ה את ישראל, שנאמר (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה'… דבר אחר אם יתן איש כל הון ביתו באהבה, אם פותחין הן כל אומות העולם את כל תסבריות שלהן ונותנים ממונם בדבר אחד מן התורה, אינו מתכפר בידם לעולם. דבר אחר אם פותחין… בדבר אחד מן התורה ונותנין כל ממונם בדמיו של רבי עקיבא וחבריו אין מתכפר להם לעולם… (שם ח ז)

רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא אומר בעלמא הדין נמשלו ישראל לצורים, שנאמר (במדבר כ"ג) הביטו אל צור חוצבתם, נמשלו כאבנים, שנאמר (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל, ואומות העולם נמשלו כחרשים, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל') ושברה כשבר נבל יוצרים, נפלה כיפה על קידרא וי לקידרא, בין כך ובין כך וי לקידרא, כל מי שבא ומזדווג להם הוא נוטל את שלו מתחת ידיהם… (אסתר ז)

מדרש תנחומא:

צא מן התבה, זה שאמר הכתוב אני פי מלך שמור על דברת שבועת אלקים (קהלת ח'), אמר הקב"ה לישראל, משביע אני עליכם שאם תגזור עליכם מלכות גזירות קשות אל תמרדו עליה בכל דבר שהיה עליכם, אלא פי מלך שמור. אבל אם תגזור עליכם לבטל התורה ואת המצוות, אל תשמע לה, אלא אמור לה אני פי מלך שמור בכל מה שאתם צריכים, אבל על דברת שבועת אלקים אל תבהל מפניו תלך, לפי שאין מבטלין אתכם מן המצוות אלא שתכפרו בהקב"ה, לפיכך על דברת שבועת אלקים… (נח י)

…אלה תולדות יצחק בן אברהם וגו', זה שאמר הכתוב כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי (ישעיה נ"ד), אתה מוצא ישראל אומרים לפני הקב"ה רבון העולמים, ראה האיך העכו"ם משתעבדין בנו, אין להם מלאכה אחרת אלא יושבין ומתיעצין עלינו, שנאמר שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם (איכה ג'), אמר להן הקב"ה מה הן מועילין, גוזרין עליכם גזירות ואני מבטלן ושוברן, שנאמר אני מנגינתם… המן בקש להשמיד את כל היהודים וה' לא בקש, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, בלק ובלעם בקש לקלל את ישראל, וה' לא בקש, לפיכך כתיב מי זה אמר ותהי ה' לא צוה. הוי כל כלי יוצר עליך לא יצלח. אדריאנוס אמר לרבי יהושע גדולה הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים, אמר ליה גדול הרועה שמצילה ושומרה ושוברן לפניה. (תולדות ה)

…אמר הקב"ה לישראל, בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו, וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת, אבל לעתיד לבא אני פורע ממנו ומלכותי מתבוססת, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו, אותה שעה והיתה לה' המלוכה. (שם ח)

אמר רבי שמואל בר נחמן מסורת אגדה היא שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל, שנאמר (ירמיה מ"ט) אם לא יסחבום צעירי הצאן… (ויחי יד, וראה שם עוד)

…אמר שלמה דרך עצל כמשוכת חדק ואור ישרים סלולה (משלי ט"ו), בעשו הרשע הכתוב מדבר, כשם שמשוכה של קוצים מתחדקת בבגדים של אדם, את מפשר אותה מכאן ומתחדקת ממקום אחר, כך מלכות עשו גובה את הארנון מישראל עד שלא תגבה הרי הגולגולת באה, ועד שהיא נגבית באין לעסק טרופין… (תשא א)

דבר אחר אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וגו', וכן הוא אומר (חגי א') על כן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה, שבשביל עונות ישראל אף העכו"ם לוקין. אמר רבי יהושע בן לוי, אלו היו יודעין העכו"ם שבשביל עונות ישראל הן לוקין, היו מעמידין להם ב' איסטרטיוטין לכל אחד ואחד מישראל, כדי שישמעו את התורה ולא יחטאו, ולא דיין שאין העכו"ם משמרין את ישראל, אלא עוד הן מבטלין אותן מן המצוות, שאם יחטאו כל העולם לוקה, שנאמר על כן עליכם כלאו שמים מטל… (בחקותי ב)

מדרש תנחומא הקדום:

…אמר רבי שמואל בר נחמן בשלשה מקומות בא הקב"ה להתווכח עם ישראל והיו אומות העולם שמחים, ואמרו היאך יכולים אלו להתווכח עם בוראן, עכשיו הוא מכלה אותן. באותה שעה שאמר להם לכו נא ונוכחה (ישעיה א') שמחו ואמרו עכשיו הוא מכלה אותן, כיון שראה הקב"ה שהיו שמחין, הפכה להם למוטב, אמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג וגו'. כששמעו אומות העולם כן תמהו, ואמרו זו תשובה וזו תוכחה, אמרו לא אתא אלא למתפגגא עם בנוהי… (אמור יג, וראה שם עוד)

…אמרו רבותינו מעשה שבאו כתבים רעים מן המלכות לגדולי ציפורי, באו ושאלו את רבי אליעזר בן פרטא, אמרו לו כתבים רעים באו לנו מן המלכות, מה אתה אומר, נברח, והיה מתיירא לומר להם ברחו בשבת, אמר להם ולי אתם שואלים, לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד, ביעקב כתיב ויברח יעקב (הושע י"ב)… ואמר לך עמי בא בחדרך וגו' (ישעיה כ"ו)… (מסעי א)

פסיקתא:

דבר אחר מה עפר הארץ אם אינו אין העולם מתקיים, אם אין עפר אין אילנות ואין תבואה, כך אם אין ישראל אין אומות העולם מתקיימים, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ (בראשית כ"ב), בעולם הזה הם משולים בעפר הארץ, לימות המשיח הם משולים בחול הים, מה דרכו של חול מקהה שיני אדם כך ישראל לימות המשיח מכלים את כל האומות… דבר אחר למה משולים כחול הים, מה חול הים אדם נוטל ממנו מלא קומצו ונותן לתוך העיסה או לתוך התבשיל ואין בריה יכולה לטעמה שמקהה את שיניו, כך ישראל כל מי שגוזלם או בוזזם בעולם הזה הוא מקהה שיניו לעתיד לבא, למה, מפני שהם קודש וכל הנוגע בהם מתחייב… (פרק יא)

מני אפרים, כך פתח רבי תנחומא בי רבי בשם רבי, אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם (משלי כ' י')… מה כתיב אחריו בא זדון ויבא קלון (שם), בזמן שישראל שוקלין במאזני צדק ובאבני צדק ובמשקלות של אמת, אין שום אומה ומלכות שולט בהם, ובזמן שהם נחשדים על המשקל, מיד השונאים באים עליהם… (פרק יג)

שוחר טוב:

ולא היה לאחרונים ללמוד מן הראשונים, וגוג ומגוג אתו לעלמא דאתי ונפלי, ודוד רואה ואומר למה רגשו גוים. דבר אחר מה הים הזה הגל שלו עולה ומתגבר כאילו מציף את העולם, וכיון שמגיע לשפת הים הוא משתטח לפני החול, כך אומות העכו"ם כל מי שמזדווג לישראל לעשות להם רעה נופל לפניהם, למה שישראל משולין כחול, שנאמר (הושע ב') והיה מספר בני ישראל כחול הים… (תהלים ב, וראה שם עוד)

דבר אחר למנצח על אילת השחר, זה שאמר הכתוב (תהלים ס"ו) אמרו לאלקים מה נורא מעשיך, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מה דחלין אינון מנגניא דילך, הנהרגין הורגין את הורגיהן, והנצלבין צולבין את צולביהן… כיצד, פרעה אמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, והושלך לים, שנאמר (שמות ט"ו) מרכבות פרעה וחילו ירה בים… (שם כב)

ראה אויבי כי רבו ושנאת חנם שנאוני, אם עשו שונא ליעקב שנטל ממנו הבכורה, והדין עמו, לברבריים ולענתותיים מה עשה? (שם כה)

ראה גם ישראל-כללי תהלים קט.

תנא דבי אליהו זוטא:

…לכן ישמור אדם דברים בלבו, שלא יעשה שותפות דברים עם העכו"ם ולא יכרות עמו ברית, שכן מצינו באברהם אבינו שעשה שותפות עם אבימלך, וסוף הדברים שכרת עמו ברית, שנאמר (בראשית כ"א) ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית, וכשכרת עמו ברית נתקבצו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו למה יכרות אברהם ברית עם עכו"ם… מכאן אמרו אין לך אומה בעולם שאינה משעבדת ומענים את ישראל יותר מכמה מאות שנה, אלא בשביל שכרת אברהם אבינו ברית עם העכו"ם… ואם תלמיד חכם הוא לא די שכורת עמו ברית, אלא מזלזל הוא את תורתו ומחלל שמו של אביו ומבזבז את ממונו ומאלמן את אשתו ואינו ממלא את ימיו, ומוסר את בניו לחרב ומגלה אותם מארצם ושוכרן לעבודת אלילים, וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות. (פרק ז)

ישמור אדם דברים בלבו שלא יאכל עם עכו"ם על השולחן, שכן מצינו בחזקיהו מלך יהודה שאכל עם עכו"ם על השלחן, ולסוף נענש עליו עונש גדול… (פרק ח)

דבר אחר לחדשיו יבקר, למכבדי תורה, שמכבדין את התורה בכל יום תמיד, כיצד, עיר שיש בה עכו"ם ועשרה בתים של ישראל שמשכימין ומעריבין בבית הכנסת ובבית המדרש, אף על פי שהעכו"ם חונים סביבותיהם אפילו הכי הם מכבדים אותם ויראין מהם, שנאמר (ישעיה כ"ה) על כן יכבדוך עם עז קרית גוים עריצים ייראוך וגו'… (פרק יח)

מדרש תדשא:

…ויעש את מנורת הזהב כנגד י' דברות, וכל מנורה יש בה ז' נרות, הרי ע' כנגד ע' אומות, שכל זמן שהנרות דולקות האומות מתכבשין, ומיום שכבו הנרות מתגברין… (פרק ב)

חטא חטאה, למה כפליים, אלא למקום ולבריותיו, על עצמו ועל אחרים, שישראל מזכים את הבריות כולן, שהן רואים את מעשיהם נאים, והן אומרים אין אומה כיוצא בו, שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וגו' כי מי גוי גדול וגו', וכשישראל עושין רצון המקום הוא עושה להם נסים ושמו מתקדש בעולם בשבילנו, כמו שעשה במצרים ובים ובמדבר ובירדן וביריחו ובגבעון כשעמדה החמה, ובסיסרא… ובהרבה מקומות שנעשה נסים לישראל, היו כל האומות משבחים להקב"ה והיו מתגיירין ובאין בדת אלקי ישראל… וכשישראל חוטאים הוא פורע מהם, והגוים מנאצים אותם ומגדפים את המקום, שנאמר (ישעיה נ"ב) ותמיד כל היום שמי מנואץ… כל מכבדיה הזילוה, אלו הבבליים, בראשונה היו מביאים מנחה בימי חזקיה לדרוש המופת אשר היה בארץ, והיום בזזו את כל יקרה, למה שראו ערותה, שבאו במקדש וראו בקירות ההיכל חקוקים תבנית כל רמש ובהמה ושקץ וכל גלולים, שנאמר (יחזקאל ח') ואבוא ואראה כל תבנית… (פרק כ)

מדרשים:

ודתיהם שונות מכל עם, כדאנו בעינן למיזון מנהון מירעה סוגדים עלינו שווקים ומשחקים בנו ומלעיגים עלינו, ואומרין אסור הוא, מכניסין הפסד בממונו של עולם, לז' יומין אומרים שבתא, לתלתין יומין ריש ירחא… ואכלין ושתין ורווין ונפקין ומבזין ליה למלכא… (מדרש אבא גוריון ג)

ועת לשנא, כנגד הודו לא-ל השמים שהודיה גדולה מבקשים ישראל להודות להקב"ה שהטיל ביניהם ובין אומות העולם שנאה ותחרות, שאילולי כן היו מתערבים ולומדים ממעשיהם, שנאמר (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, לפיכך הודו לא-ל השמים כי לעולם חסדו. (מדרש תמורה כו)

דבר אחר ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג'), שכל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא כנגדן ונתן אימת זה על זה. ברא הקב"ה את ישראל ברא כנגדן לאומים כי לעין (בולעין) אותן ישראל כשהן חיין, ומה תקנה תקן להם, שרים, ברא לאומים ברא שרים שלהם, ברא ישראל ברא שרים שלהם מיכאל וגבריאל, בזמן שישראל עוברין על רצונו של מקום עומדין ומקטרגין שרי המזלות על ישראל, ועומדין שרי ישראל בתחינה ובקשה לפני הקב"ה, כיון שמתחברת תחנתם של שרי מזלות עם תחנתם של ישראל מיד מתרצה להם הקב"ה לישראל, ונתן להם שיהיו מתגברין ומתישין את כחן ומסכסכין את רוחם, ואלמלא כן לא היו יכולין ישראל לעמוד בפניהם. (מדרש כונן)

לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, זש"ה לא תיראום, שבשעה שישראל יראים מן המקום, אף האומות יראים מהן, וכן דוד אומר (תהלים קי"ח) ה' לי לא אירא, כשהוא שלי לא אירא, וכשאנו מניחין את יראתו אף האומות פושעין בהן, שנאמר (הושע ט') זנח ישראל טוב אויב ירדפו, ומהו טוב, טוב ה' לכל, כשהן יראין ממנו הכל יראין מישראל, ואף החיות מתיראין מהן, ממי את למד מדניאל בשעה שהשליכו אותו לגוב האריות… אף האומות מבקשין לבא תחת כנפי השכינה בשעה שישראל עושים רצונו של הקב"ה, וכן את מוצא בדוד (ש"ב ט"ו) וכל הגיתים שש מאות איש אשר באו ברגליו מגת… (אגדת בראשית פרק טו)

…ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד, אותה שעה וישכון ישראל בטח בדד, כל זמן שמ"ה בשלוה אין ישראל בשלוה, משל לקורא דגר שהיה מזמר בביתו של אדוניו, היה יושב וסועד, וקורא מזמר. אחר זמן הביא אדוניו לבן הנץ, כיון שראה אותו הקורא ברח תחת המטה והטמין עצמו, ולא פתח עוד את פיו. נכנס המלך לסעוד לבן ביתו, א"ל למה אינו מזמר הקורא, אמר לו מפני שהכנסת עליו בן נץ והוא רואה אותו ומתירא ואינו מזמר, אלא הוציא את הנץ והוא מזמר. כך ישראל בעולם הזה נתונין בחוצה לארץ ישראל ומ"ה יושבות בארצם, שנאמר (יחזקאל י"א) אשר אמרו להן יושבי ירושלים רחקו מעל ה' לנו היא נתנה הארץ למורשה, והקב"ה אומר לישראל למה אין אתם מקלסין אותי, שנאמר (שה"ש ב') יונתי וגו', אמר לו משה, רבונו של עולם כל זמן שמ"ה בארצך אין ישראל נראין בעולם, אלא העבר אותן והן נראין, שנאמר (דברים ל"ג) ויגרש וגו' ואחריו וישכון וגו', אף הקב"ה כביכול אינו נראה בעולם עד שעה שיעקור מלכות אדום, שנאמר (תהלים מ"ז) מלך אלקים על גוים, אותה שעה (שם) אלקים ישב על כסא קדשו. (שם פרק נז)

ילקוט שמעוני:

ויעקד את יצחק בנו, כל מה שהיה אברהם אבינו עוקד את יצחק בנו למטה, היה הקב"ה כופת שריהם של אומות העולם מלמעלה, ולא עשה אלא כיון שהפליגו ישראל עצמן לעבודה זרה בימי ירמיה, אמר להם הקב"ה מה אתם סבורים דאינון כפתיא קיימון, שנאמר כי עד סירים סבוכים וגו', כי עד שרים סבוכים, אשתרון יתהון כפתיא אוכלו כקש יבש. (בראשית פרק כב, קא)

ואת אחיך תעבוד, אם זכה תעבוד, ואם לאו תעבד. והיה כאשר תריד, אמר לו את יש לך ירידין והוא יש לו ירידין, את יש לך נמוסים והוא יש לו נמוסים, אם ראית יעקב אחיך פורק מעליו עולה של תורה גזור עליו שמדים ואת שולט בו. הדא הוא דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, ויצחק היכן הוא, אמרו ישראל מי שאמר גזור עליו שמדים את מתכיפו לאבות. וישטום עשו בלבו, נעשה לו שונא ונוקם ונוטר, עד כדון קראון סנטיראי דרומאי. (שם פרק כז, קטו)

ומאי שנא מצרים מכל המדינות כולם שנכנסו ישראל לתוכה, אלא אמרו באותה שעה היו מצריים שולטין מסוף העולם ועד סופו, אמר אין לך אומה מלוכלכת בעבירות ובדברים מכוערים ובדברים שאינן ראויין ושטופה בכשפים ובזמה וחשודה על כל מעשים רעים אלא מצריים בלבד, לפיכך באה להם תקלה לישראל על ידיהם, והקב"ה בקש לעשות קורת רוח לשמו הגדול מהם. ואף לעתיד לבא עתידין אומות העולם ליכשל בישראל, שנאמר והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה וגו'. (שמות פרק ז, קפב)

שמעו עמים ירגזון… דבר אחר כיון ששמעו אומות העולם שהקב"ה הרים קרנם של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין, לכך נאמר שמעו עמים ירגזון, אמר להם המקום שוטים שבעולם, כמה מלכים מלכו מכם ולא כעסו בני ישראל, שנאמר ואלה המלכים, כמה שלטונים שלטו מכם ולא כעסו בני ישראל, אלוף לוטן אלוף שובל, ועכשיו אתם כועסים, אף אני נותן לכם כעס שאין בו רצון, שנאמר ה' מלך ירגזו עמים… (שם טו, רנא)

רבי פנחס בשם רבי שמואל בר נחמן, מסורת אגדה היא ביד בניה של רחל עשו נופל, דכתיב אם לא יסחבום צעירי הצאן.ולמה קוראם כך, שהן קטנים של שבטים, וכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, וכתיב וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. זה כתיב בו קטן, הנה קטן נתתיך בגוים, וזה כתיב בו נער, והוא נער את בני בלהה, זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהן, וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהן, זה חס על כבוד קונו, וזה בזה על כבוד קונו, זה כתיב בו ולא ירא אלקים, וזה כתיב בו את האלקים אני ירא, יבא זה ויפול ביד זה… (שם פרק יז, רסד)

ואת העם צו לאמר, מתיראין מכם אלו וצריכים אתם לשמור את עצמכם, ומה אם בשעה שמתיראין מכן צריכין אתם לשמור את עצמכם, על אחת כמה וכמה בשעה שהן מצליחין ואינן מתיראין מכם… (דברים פרק ב, תתז)

עמים הר יקראו, מנין אתה אומר שהיו אומות ומלכיות מתכנסות ובאות לפרגמטיא של ארץ ישראל, והם אומרים הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן, נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה, ועולין לירושלים ורואין את ישראל שעובדין לא-ל אחד, ואוכלין מאכל אחד, לפי שעובדי אלילים לא אלוהו של זה כאלוהו של זה… והם אומרים אין יפה להדבק אלא באומה זו, מנין אתה אומר שאין זזין משם עד שמתגיירין, ובאים ומקריבים זבחים ועולות, תלמוד לומר שם יזבחו זבחי צדק… (שם פרק לג, תתקסא)

…שאם באים השבטים לדין עם עשו לומר לו למה רדפת את אחיך, הוא אומר להם למה רדפתם את יוסף אחיכם ואינכם מעולין ממני, וכיון שהוא בא אצל יוסף אומר לו, למה רדפת את אחיך, והוא אינו יכול להשיבו, אם תאמר שעשה לך רעה, אף אני אחי שלמו לי רעה ואני שלמתי להם טובה. מיד הוא שותק, ועליו הכתוב אומר הנה היו כקש אש שרפתם לא יצילו את נפשם מיד להבה, הנה היו כקש זה עשו, שנאמר ובית עשו לקש… לא יצילו את נפשם מיד להבה זה יוסף, שנאמר ובית יוסף להבה… (שופטים ה, נא)

דבר אחר נמשלו ישראל בחול ועובדי אלילים בסיד, שנאמר והיו עמים משרפות סיד, אם אין אתה נותן חול בסיד אינו עומד, כך אם אין ישראל אין עובדי אלילים יכולים לעמד, אילולי יוסף המצריים היו מתים ברעב… מה דרכו של חול מקהה שינים, אף ישראל לימות המשיח מכלים את העובדי אלילים, שנאמר וירד מיעקב והאביד שריד מעיר… (מלכים א ד, קעו)

הוי עמים רבים כהמות ימים, נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים, ונמשלו האומות לים, שנאמר כהמות ימים יהמיון, והם מתייעצים על ישראל, והקב"ה מתיש גבורתן, אמר ישעיה והרשעים כים נגרש, מה הים הגל הראשון אומר עכשיו אני עולה ומציף את כל העולם, וכיון שבא לחול הוא כורע ומשתבר, ואין הגל השני למד מן הראשון, כך פרעה נתגאה על ישראל והפילו הקב"ה, וכן עמלק וכן סיחון ועוג ובלעם ובלק, ואין אחד מהם למד מחברו. (ישעיה פרק יז, תכ)

יספת לגוי נכבדת, אמר הנביא רבונו של עולם, ישראל יספת לו נכבדת, אתה נותן לו בן והוא מוהלו לשמונה ימים, ואם הוא בכור פודהו לשלושים יום… דבר אחר יספת לגוי, רבנן אמרין עובדי כוכבים אם אתה מרבה להם ימים טובים הם אוכלים ושותים ופוחזים ונכנסים לבתי טרטיאות ולבתי קרקסאות ומכעיסין אותך בדרכיהם ובמעשיהם, אבל ישראל אוכלים ושותים ושמחים ונכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבים בתפלות ומרבים במוספין ובקרבנות. דבר אחר נתת שלוה לפרעה, שמא קראך ה', לא בחרופין ובגדופין, מי ה' אשר אשמע בקולו, נתת שלוה לסנחריב… אבל יספת לגוי נכבדת, נתת שלוה לדוד וברך אותך, שנאמר ויברך דוד את ה', נתת שלוה לשלמה וברכך… (שם כו, תל)

והיה הגוי והממלכה, אתה מוצא כל אומה ששעבדה את ישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו, בשביל כבודן של ישראל, בפרעה מהו אומר, שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו, שהיה שליט מסוף העולם ועד סופו. במלכות אשור מהו אומר, ותמצא כקן ידי לכל ממלכות הארץ… (ירמיה פרק כז, שח)

וקבצתי את כל העמים… כך וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, להודיע חיבתן של ישראל לפני עובדי אלילים, שיהיו נוהגים עמהם בכבוד, ולא די שלא נוהגים עמם כבוד, אלא ממיתים אותם מיתות חמורות מיתות משונות זו מזו. לענין כן הוא אומר וקבצתי את כל הגוים, יכול על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים. תלמוד לומר על עמי ונחלתי ישראל… (יואל פרק ד, תקלז)

ואשרו אתכם כל הגוים, עתידים ישראל להתקלס מן האומות, אמר רבי שמעון בן חלפתא כשהמטרונא מתקלסת מאוהביה ומשכניה אין לה כבוד, אלא כשמתקלסת מצרותיה זו היא כבודה, וכן הוא אומר ברוך תהיה מכל העמים… (מלאכי פרק ג, תקצ)

…משל למה הדבר דומה, למלך שכעס על בני המדינה, והלכו בני המדינה ופייסו את בן המלך שיפייס את המלך, הלך ופייס את אביו. לאחר שנתפייס לבנו, הלכו בני המדינה ואמרו הימנון למלך, אמר להם המלך, לי אתם אומרים הימנון, לכו ואמרו הימנון לבני, שאלולי לא פייסני כבר הייתי מחריב את כל בני המדינה. כך עובדי אלילים כל העמים תקעו כף, אמר הקב"ה לי אתם אומרים הימנון, אמרו הימנון לישראל, שאלולי הם לא נתקיימו בעולם הזה שעה אחת, שנאמר הרנינו גוים עמו. דבר אחר כי יבער כמעט אפו, בשר ודם כשהוא בכעס אינו ברצון, וכשהוא ברצון אינו בכעס, אבל הקב"ה אינו כן, כי יבער כמעט אפו על עובדי אלילים, אשרי כל חוסי בו, אלו ישראל. (תהלים ב, תרכד)

בני איש אלו עובדי אלילים, שהם בני נח, עד מה כבודי לכלמה, עד מתי אתם מרדפין אחר כבודן של ישראל, תאהבון ריק, עד מתי אתם מרדפים אחר דברים של ריקנות ואומרים אלקים עזבם שכחם וסלק שכינתו מהם, ואין השכינה חוזרת להם מעתה. תבקשו כזב סלה, מה אתם סבורים על ידי שנסתלקה השכינה לשעה היא קיימת לעולם, ודעו כי הפלה ה' חסיד לו, כבר בשרנו על ידי ישעיהו נחמו נחמו עמי… (שם ד, תרכז)

יכרסמנה חזיר מיער זה רומולוס, וזיז שדי ירענה זה האיסקרטורין. דבר אחר וזיז שדי זה וזה, דבר אחר חזיר מיער העין תלויה, אם זכיתם מיאור, כשם שאין חיות הים שולטות ביבשה, כך אין שולטן בך, ואם לאו מן יער מן חיותא דחורשא… (שם פ, תתל)

…ומה תמרה וארז כל מי שעולה לראשם ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת, כך כל מי שבא להזדווג עם ישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם… (שם צב, תתמה)

דבר אחר זה הים גדול ורחב ידים, מדבר במלכות הרביעית שהיא שולטת בעולם, שם רמש ואין מספר, אין מספר לגזרות שמכתיבין עלינו בכל יום. חיות קטנות עם גדולות, דוכסין ואפרכין ואסטרטליטין. שם אניות יהלכון, שם האניות יהלכון הם האוניות שמכתיבות עלינו, לויתן זה יצרת לשחק בו, שכל מי שמתלוה עמהם עתיד להעשות שחוק עמהם לעתיד לבא… (שם קד, תתסב)

ראש עמל מסבי עמל שפתימו יכסמו… דבר אחר אלו עובדי אלילים, שהם משכימים ומעריבים ונוטלים עצה על ישראל, ונותנים עינים על ממונם. איש לשון בל יכול בארץ, אמר רבי לוי לעתיד לבא נוטל הקב"ה את עובדי אלילים ומוסרם לגיהנם, ואומר להם למה הייתם קונסים את בני, והם אומרים מהם ובהם היו באים ואומרים לשון הרע… (שם קמ, תתפח)

מדרש הגדול:

ראוה בנות ויאשרוה, אמר הקב"ה ראויין היו ישראל שיבראו לבדן ולא יבראו אומות העולם עמהם, אם כן למה נבראו, לשבחן שלישראל, היה רבי יוחנן מושלו משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה לו חלוק והוציאו לשוק למכרו, ולא היה נכר אם נאה הוא אם לאו, מה עשה אותו האיש, הוציא חלוק אחר שהוא פחות ממנו ונתנו בצדו, והשביח אותו החלוק הראשון… ויהיו הכל משבחין אותן ומקלסין אותן, ואומרין אשרי אומה זו, אשרי אלקיה, אשרי תורתה, כדכתיב אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו. (שמות א א)

רבי שמעון בן לקיש אמר, לאחד שהיה לו בן והזמין את האורחין, אמר המלך לבנו בני, רצונך לסעוד עם האורחים, אמר לו לאו, אמר לו ועם מי אתה רוצה לסעוד, אמר לו עמך. כך אמר הקב"ה לישראל, בני רצונכם לסעוד עם אומות העולם, אמרו לפניו, רבון העולמים, אל תט לבי לדבר רע (תהלים קמ"א). אמר להם הקב"ה מפני מה, אמרו לו מפני שהן עולילות, אמר להן ודאי אין אתם כדאי לסעוד עמהם. אמרו לפניו רבון העולמים, ובל אלחם במנעמיהם (שם), אין אנו חפיצים במנות היפות שלהם ובנעימות שלהם, ובמי אנו חפצים, במנות היפות והנעימות שלך… (שם כז כא)

תנא בשלשה מקומות חששו אומות העולם על ישראל שנתערבו בהן ובקשו להונותן, ובשלשתן סמך הקב"ה יחוסן. במצרים היו אומרים אם בהן שלטו המצרים לשעבדן לא כל שכן ששלטו בנשותיהן, באותה שעה העיד בהן הקב"ה שהן בני אבותיהן, היכן העיד עליהן, להלן ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי, כיון שפרסם הכתוב את זו בלבד, ידענו שכולן בני אבותיהן. שניה בערבות מואב, לפי שכתוב וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות (במדבר כ"ה א'), היו אומות העולם יכולין להונותן, בא הכתוב וייחסן לאבותיהם… שלישית בימי עזרא, לפי שנשאו מקצתן נשים נכריות, בא הכתוב והעיד עליהן שהוציאו את כולן ולא נשתיירה מהן אחת… (במדבר כו א)

מדרש הגדול:

ראוה בנות ויאשרוה, אמר הקב"ה ראויין היו ישראל שיבראו לבדן ולא יבראו אומות העולם עמהם, אם כן למה נבראו, לשבחן של ישראל, היה רבי יוחנן מושלו משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה לו חלוק והוציאו לשוק למכרו, ולא היה נכר אם נאה הוא אם לאו, מה עשה אותו האיש, הוציא חלוק אחר שהוא פחות ממנו ונתנו בצדו, והשביח אותו החלוק הראשון… ויהיו הכל משבחין אותן ומקלסין אותן, ואומרין אשרי אומה זו, אשרי אלקיה, אשרי תורתה, כדכתיב אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו. (שמות א א)

רבי שמעון בן לקיש אמר, לאחד שהיה לו בן והזמין את האורחין, אמר המלך לבנו בני, רצונך לסעוד עם האורחים, אמר לו לאו, אמר לו ועם מי אתה רוצה לסעוד, אמר לו עמך. כך אמר הקב"ה לישראל, בני רצונכם לסעוד עם אומות העולם, אמרו לפניו, רבון העולמים, אל תט לבי לדבר רע (תהלים קמ"א). אמר להם הקב"ה מפני מה, אמרו לו מפני שהן עולילות, אמר להן ודאי אין אתם כדאי לסעוד עמהם. אמרו לפניו רבון העולמים, ובל אלחם במנעמיהם (שם), אין אנו חפיצים במנות היפות שלהם ובנעימות שלהם, ובמי אנו חפצים, במנות היפות והנעימות שלך… (שם כז כא)

תנא בשלשה מקומות חששו אומות העולם על ישראל שנתערבו בהן ובקשו להונותן, ובשלשתן סמך הקב"ה יחוסן. במצרים היו אומרים אם בהן שלטו המצרים לשעבדן לא כל שכן ששלטו בנשותיהן, באותה שעה העיד בהן הקב"ה שהן בני אבותיהן, היכן העיד עליהן, להלן ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי, כיון שפרסם הכתוב את זו בלבד, ידענו שכולן בני אבותיהן. שניה בערבות מואב, לפי שכתוב וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות (במדבר כ"ה א'), היו אומות העולם יכולין להונותן, בא הכתוב וייחסן לאבותיהם… שלישית בימי עזרא, לפי שנשאו מקצתן נשים נכריות, בא הכתוב והעיד עליהן שהוציאו את כולן ולא נשתיירה מהן אחת… (במדבר כו א)

ילקוט ראובני:

ישמר אדם בלבו שלא יעשה שותפות בכותי ולא יכרות עמו ברית, שכן מצינו באברהם שנאמר ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך, וכשכרת עמו ברית נתקבצו כל מלאכי שרת לפני הקב"ה, אמרו לפניו, אדם יחיד שבחרת מכל שבעים אומות נתחבר עם הכותי, אמר להם הקב"ה יחיד שנתתי לו למאה ואומר לו העלהו לעולה, אם יעלהו מוטב, ואם לאו יפה אתה אומרים, שנאמר ויהי אחר הדברים האלה והאלקים ניסה את אברהם. (בראשית וירא)

…כי לפעמים מתלכלכות הנפשות, ורות היתה נפש מנפשו של בועז, וראויה לו, וכשירדו מלמעלה מלמטה נתגלגלה באומות העולם, וזה לזכות את ישראל שהם מרומים על ידי ישראל, ועל כן אמרו חז"ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, ולכן מרחמים ומכסים על עונות ישראל, שמדברים ועושים נגד אומות העולם לא מצדם הבאים מכח האומה או מכח עשו, אלא מכח אותן הנפשות שנתגלגלו באומותיהם מזרע ישראל, לכן נתאחר הדבר שאמרנו מבועז, שרצה לחקור ולדרוש בדבר אם היתה ראויה לו או מאיזה כת היתה… (שם וישב)

רב סעדיה גאון:

ושניין – שונות הן בגזירותיהן, נבוכדנצר לעבוד לצלם, אחשורוש בסעודתו ובהמן, יון גזרו על הברית ועל השבת, וארם על כל מצוות התורה וגזירות. (דניאל ז ד)

…ואמרו עוד כי סבת הדבר תהיה עמידת איש מזרע יוסף בהר בגליל, ויתקבצו אליו שרידי אנשים מן האומה, ויהיו פניו אל הבית המקודש אחר שכבר החזיקו בו הרום, וישב בו זמן מסויים, ואחר כך ילחם בו איש שמו ארמליוס, וילחם בהם ויכבוש את העיר ויהרוג וישבה וישמיד, ותבא על האומה צרה גדולה באותו הזמן, והקשה שבכולן קלקול היחסים בינם ובין כל הממלכות עד שיגרשום אל המדברות וירעבו ויתענו, ומחמת מה שיבא עליהם יצאו רבים מן הדת, וישארו הנשארים המזוקקים, ואז יתגלה להם אליהו הנביא ותבא הישועה… ואחר ששמעתי דברים אלו התבוננתי בכתוב, ומצאתי בו מקום לכל נקודה מהם… (אמונות ודעות מאמר ח פרק ה)

חובת הלבבות:

…ואמרה תורה ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגו', ואי אפשר שיודו לנו האומות במעלות החכמה והבינה עד שיעידו לנו הראיות והמופתים ועדי השכל על אמיתת תורתנו ואומן אמונתנו, וכבר הבטיחנו לגלות מסך הסכלות מעל שכלם ושיראה כבודו הבהיר לאות לנו על אמיתת תורתנו, כאשר אמר (ישעיה ס') והלכו גוים לאורך וגו'… (שער א פרק ג)

והגדולה בטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם והראיה החזקה עליו התורה הנתונה למשה נביאו ע"ה, והראות האותות על ידו ושנות המנהגים והטבעים… ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה לענינים ההם, יביט בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הגלות וסדור ענינינו ביניהם, עם מה שאנו בלתי מסכימים עמהם בסתר ובגלוי, והם יודעים בזה, ויראה כי ענינינו אפשר שיהיה קרוב מעניניהם במזונות ובטרפים ואפשר שיהיה טוב מעניניהם בעתי המלחמות והתגרות, ותראה הבינוניים וכפריים שבהם טורחים יותר מן הבינוניים שבנו והדלים שבקרבנו, כמו שהבטיחנו יוצרנו יתברך, (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אוביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'… (שער ב פרק ה)

רש"י:

בראשית – אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו… (בראשית א א)

והיה כאשר תריד – לשון צער, כלומר כשיעברו ישראל על התורה ויהי לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, ופרקת עולו וגו'. (שם כז מ)

לפניהם – ולא לפני עובדי אלילים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני ארמיים מחלל את השם ומייקר שם האלילים להשביחם, שנאמר כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים, כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם. (שמות כא א)

ובמה יוודע איפא – דבר אחר אני שואל ממך שלא תשרה שכינתך עוד על אומות העולם, ונפלינו – ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם. (שם לג טז)

גאולה תהיה לו – …ובגוי שתחת ידך הכתוב מדבר, ואף על פי כן לא תבא עליו בעקיפין מפני חילול השם, אלא כשבא ליגאל ידקדק בחשבון לפי המגיע בכל שנה ושנה… (ויקרא כה מח)

ובגוים לא יתחשב – כתרגומו, לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות, שנאמר (ירמיה ל') כי אעשה כלה בכל הגוים וגו', אינן נמנין עם השאר. דבר אחר, כשהן שמחין אין אומה שמחה עמהם, שנאמר (דברים ל"ב) ה' בדד ינחנו, וכשהאומות בטובה הם אוכלין עם כל אחד ואחד, ואין עולה להם מן החשבון, וזהו ובגוים לא יתחשב. (במדבר כג ט)

והעבטת גוים – יכול שתהא לוה מזה ומלוה לזה, תלמוד לומר ואתה לא תעבוט, ומשלת בגוים רבים – יכול גוים אחרים מושלים עליך, תלמוד לומר ובך לא ימשולו. (דברים טו ו)

כל העם הנמצא בה – אפילו אתה מוצא בה משבעה אומות שנצטוית להחרימם, אתה רשאי לקיימם, למס ועבדוך – עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד. (שם כ יא, וראה עוד ערך מלחמה)

למען אשר לא ילמדו אתכם – הא אם עשו תשובה ומתגיירין אתה רשאי לקבלם. (שם שם יח)

הרנינו גוים עמו – לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל, ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו. ונקם ישיב לצריו – על הגזל ועל החמס, כענין שנאמר (יואל ד') מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה מחמס בני יהודה… ואמר אי אלקימו – האויב יאמר אי אלוקימו של ישראל, כמו שאמר טיטוס כשגדר את הפרוכת. ראו עתה – אז יגלה הקב"ה ישועתו, ויאמר ראו עתה כי אני אני הוא, מאתי באת עליהם הרעה, ומאתי תבא הטובה, ואין מידי מציל – מי שיציל אתכם מן הרעה אשר אביא עליכם. (שם לב מג והלאה)

על שושנים – ישראל כשושנה בין החוחים, שהחוחים מנקבים אותם. (תהלים סט א)

עליך ברית יכרותו – ברית זו רק להכרית שמך, שאין אתה קרוי אלא אלקי ישראל, ואם לא יזכר שם ישראל לא יזכר עוד גם שמך. (שם פג ו)

נדברו – מלכי אומות העולם מתלוצצים על שאני עוסק בתורה. (שם קיט כג)

אויה לי – אמרה כנסת ישראל כבר לקיתי בגלויות רבים, אני שלום – עמהם, ובכל זאת באים למלחמה בי. (שם קכ ה)

השבעתי אתכם – האומות, בצבאות – שתהיו הפקר כצבאים, תעוררו את האהבה – שביני לדודי לשנותה ולבקש ממני להתפתות אחריכם, עד שתחפץ – כל עוד אהבתו תקועה בו והוא חפץ בי. (שיר ב ז)

אנה הלך דודך – כך מקנטרים האומות את ישראל, אנה פנה – אחר שהתחילו לבנות ברשות כורש אמרו, אנה פנה דודך אם חזר אליכם. (שם ו א)

וחכך כיין – הזהרי בתשובותיך, הולך דודי – זהירה אני להשיב להם שאעמד באמונתי שחכי הולך לפני דודי באמונת מישור שהיא מן הלב. דובב – שגם אבותי בקבר ישמחו בי ויודו על חלקם. (שם ז י)

השבעתי אתכם – העכו"ם שאף על פי שאני מתאוננת דודי מחזיק בי, מה תעירו – לא יועיל לכם… שימני כחותם – בשביל האהבה תחתמני על לבך שלא תשכח. עזה כמות – אהבתי נגד מיתתי, שאני נהרגת עליך. כשאול קנאה – שנתקנאו והתגרו בי אומות העולם בשבילך… (שם ח ד וו)

כרם – כנסת ישראל… נתן הכרם לנוטרים – לאדונים קשים, בבל מדי יון ואדום, איש יביא בפריו – לקחו מהם מה שיכלו במסים וארנוניות. כרמי שלי -יאמר להם ביום הדין גלוי וידוע לפני מה שלקחתם מכרמי, האלף לך – נחזיר הכל, ומאתים – ונוסיף עוד משלנו לראשיהם וחכמיהם, שהם הנוטרים, וכדין הנהנה מן ההקדש יוסיפו חומש, ר' על תת"ר, וכדכתיב תחת הנחושת אביא זהב. (שם שם יא ויב)

אבן עזרא:

ולא יחמוד איש – כך אשלח אימה בלבם, וקל וחומר שלא יעשו מלחמה. (שמות לד כד)

בהנחל עליון – למפרשים על דור ההפלגה, שאז גזר על ארץ ז' עמים שתהיה לישראל, ותספיק למספרם. כי חלק ה' עמו – לכל חלק למטה חלק למעלה, למספר – כחז"ל צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד, כי חלק ה' עמו – ולא עשה כן לכל גוי, ועל כן אמר עם נבל, שנפלו מגדולתם… (דברים לב ח)

רמב"ן:

וישב אותם אברם – רמז שהעמים יבואו לבטל הקרבנות, ויבריחום. (בראשית טו יא)

והתעני תחת ידיה – …כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם. (שם טז ט)

יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק… כי בא להודיע דבר עתיד כי באר מים חיים ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר מקור מים חיים את ה', וקרא הראשון עשק ירמוז לבית הראשון אשר התעסקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו, והשני קרא שמה שטנה שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו בשמו… וכל ימיו היה לנו לשטן עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה, והשלישי קרא רחובות הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה… (שם כו כ)

וישלח יעקב – …ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק, שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא עצמו, לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהנצל… (שם לב ד)

…וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם, מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפליטים, וכן אמרו בבראשית רבה, אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו אלו אחינו שבדרום… (שם שם ט)

…כי המאורע הזה כולו ירמוז לדורותיו, שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן, והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה, בדור של רבי יהודה בן בבא וחבריו… ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה ויותר רע מזה, והכל סבלנו ועבר עלינו כמו שרמז ויבא יעקב שלם. (שם שם כו)

כי גוי – וטעם כי לא כצורנו צורם, גם כן דברי האויב, יאמר ככתוב שהיה להם לחשוב ולהשכיל זאת הנעשה בישראל, כי הוא פעל השם על עונם, ויבינו ממנה לאחרית נפשם כי כן יעשה בסוף לכל העכו"ם כי הם מורדים בשם יותר מישראל… (דברים לב כח)

רד"ק:

לברית עם – לקיום הגוים, שכל ברית הוא לשון קיום, וישראל יביאו קיום לגוים על ידי השלום שיבא על ידי המשיח, ושעל ידו ישמרו ז' מצוות. לפקח – עיניהם שחשכו בגולה ולגאלם. (ישעיה מב ו)

לבזוי נפש – ישראל, שמתעב אותו כל גוי. למען ה' – שנאמן בעזרת ישראל יכבדו אותם. (שם מט ז)

ונודע – כשילכו בארץ העמים לטייל או לסחורה אף על פי שאינם צריכים, יהיו נכרים לתהלה… (שם סא ט)

כל אוכליו יאשמו – שלעונש ישראל נחרבה בבל וכו'. (ירמיה ב ג)

עמך ה' ידכאו – בעזרת המלכות, וגר – ישראל שבא להתגורר, יהרוגו – שאינם יראים מהמלכות, שאין לו תובעים, ומהא-ל אינם יראים, שיאמרו לא יראה י-ה. (תהלים צד ה)

רשב"ם:

ונברכו בך – יתערבו, מלשון מבריך. (בראשית כח יד)

כוזרי:

אמר הכוזרי: אם כן אני רואה שתורתכם אינה נתונה כי אם לכם, ואין חייב בה זולתכם. (מאמר א כו)

אמר החבר: כן הוא, וכל הנלוה אלינו מן האומות בפרט יגיעהו מן הטובה אשר ייטיב לנו הבורא, אך לא יהיה שוה עמנו, ואילו היה חיוב התורה מפני שבראנו, היה שוה בה כל אדם… אך אנו חייבים בתורה מפני שהוציאנו ממצרים והתחברות כבודו אלינו, מפני שאנחנו נקראים הסגולה מבני אדם… (שם כז)

אמר הכוזרי: והלא היה יותר טוב שיישר הכל, והיה זה יותר נכון וראוי בחכמה?

אמר החבר: והלא היה יותר טוב שיהיו החיים כולם מדברים?… (שם קב וקג)

…ואנחנו אין אנו משוים עם נפשותינו כל הנכנס בתורתנו במלה בלבד, אבל במעשים שיש בהם טורח על הנפש, מטהרה ולימוד ומילה ומעשים תוריים רבים, ושינהג במנהגינו… ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח, כי האזרחים לבדם הם ראויים לנבואה, וזולתם תכלית ענינם שיקבלו מהם ושיהיו חכמים וחסידים, אבל לא נביאים… (שם קטו)

אמר החבר: הפילוסופים אין להאשים אותם, מפני שהם עם לא נחלו חכמה ולא תורה, מפני שהם יונים, ויון מבני יפת השוכנים בצפון, והחכמה שהיא ירושה מאדם והיא החכמה המוחזקת בכח אלקי, איננה כי אם בזרע שם, שהוא סגולת נח, לא פסקה החכמה ולא תפסוק מן הסגולה ההיא מאדם. ולא היתה החכמה ביון אלא מעת שגברו ונעתקה החכמה עליהם מפרס, ואל פרס מכשדים, וקמו בהם הפילוסופים המפורסמים בימים ההם, לא קודם לכן ולא לאחר מכן… (שם סג א)

…ומה שהיה מבקשת האומות פרס והודו ויון וזולתם להקריב עליהם ולהתפלל בעדם בבית ההוא הנכבד, ומה שהוציאו ממונם על המקום ההוא, ואם היו מחזיקים בחקים אחרים, מפני שלא קבל אותם הנמוס האמיתי, ומה שהם מרוממים אותו עתה עם העדר הראות השכינה עליו… (מאמר ב כ)

אמר החבר: ישראל באומות כלב באברים, הוא רב חלאים מכלם ורב בריאות מכלם… שהוא בחלאים מתמידים הפוגעים אותו בכל עת, מדאגות ויגונות ופחד… מבלעדי המאכלים הרעים והמשתה הרע והתנועות והטרחים והשינה והיקיצה כולם פועלים בו, וזולתו מן האברים במנוחה… וכן הענין האלקי ממנו כמעלת הנפש מן הלב, ועל כן אמר (עמוס ג' ב') רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם. ואלה הם החלאים, אבל הבריאות (שהלב בריא מכל האברים), מה שאמרו רבותינו מוחל עונות עמו, מעביר ראשון ראשון, כי איננו מניח עונותינו להתעכב עלינו ויהיו גורמים לאבדנו לגמרי, כאשר עשה להאמורי… וכאשר ישיג הלב משאר האברים חליים מתאוות הכבד והאצטומכא והביצים מרוע מזגם, כן ישראל ישיגום החלאים מהתדמותם בגוים, וכמו שאמר (תהלים ק"ו ל"ה) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. ואל יהי רחוק בעיניך שיאמר בכמות זה (ישעיה כ"ב) אכן חלינו הוא נשא, ואנחנו בצרה והעולם במנוחה, והצרות המוצאות אותנו סבה לתקנת תורתנו ובור הבר ממנו, ובבורנו ותקוננו ידבק הענין האלקי בעולם… (מאמר ב לה-מד)

אמר החבר: והלא אור הלבבות יותר דק ומעולה מאור הראות, והלא היו כל אנשי העולם בעורון ובתעות קודם בני ישראל, זולתי היחידים אשר זכרנום… עד שנזדככה הקהלה ההיא שהיתה ראויה לחול עליה האור ולעשות לה המופתים הנוראים ולשנות להם המנהגים… והיתה סבה להישרת הלבבות, וכל מי שבא אחריהם לא יוכל לצאת מיסודותיהם, עד ששבו היום כל יושבי העולם מודים בחדוש העולם ובקדמות לבורא העולם, ומופתם על זה בני ישראל, ומה שנעשה להם ומה שנגזר עליהם. (שם נד)

אמר הכוזרי: כבר חשבתי בענינכם, וראיתי שיש לאלקים סוד בהשאירכם, ושהוא שם השבתות והמועדים מהגדולה שבסיבות בהשאיר תארכם, כי האומות היו מחלקות אתכם ולוקחות אתכם לעבדים בעבור בינתכם וזוך דעתכם, והיו משימים אתכם עוד אנשי המלחמה, לולא אלה העתים שאתם שומרים אותן השמירה המעולה… ולולא הם לא היה אחד מכם לובש בגד נקי, ולא היה לכם קיבוץ לזכרון תורתכם… וכבר היה לכם בזה ששית ימיכם מנוחת הגוף והנפש, אין המלכים יכולים עליה, מפני שנפשותם אינן מתישבות ביום מנוחתם, כי אם יצטרכו ביום ההוא ליגיעה ותנועה, היו נעים ויגעים, ואין נפשותם במנוחה שלמה… (מאמר ג י)

…והפחות שבאדם יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבבהמה, וכן הפחות שבבני תורת האלקים יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבאומות, שאין להם תורת אלקים, כי התורה שהיא מאת האלקים מקנה הנפשות מנהג המלאכים ותכונתם, וזה מה שאין משיגים אותו בלמוד. והראיה על זה, כי ההתמדה על מעשה התורה ההיא מביאה אל מדרגת הנבואה, אשר היא הקרובה שבמדרגות האנושיות אל האלקים, אם כן בעל התורה הממרה טוב מאשר אין אצלו תורה, כי הוא כבר תקנתו תורת אלקים מנהג מלאכותי (מלאכי), השקיף בו על מדרגת המלאכים, ואף על פי שמריו בלבל אותו עליו והפסידו, נשארו לו ממנו רשמים, ונשאר באש הכוסף אליו… (מאמר ה כ)

משנה תורה:

שלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים… במה דברים אמורים בארץ ישראל, אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד, עבר ונשא ונתן עמהם באותן השלשה ימים הרי זה מותר בהנאה, והנושא ונותן ביום חגם עמהן הרי זה אסור בהנאה. ואסור לשלח דורון לכותי ביום אידו, אלא אם כן נודע לו שאינו מודה בעבודת כוכבים ואינו עובדה, וכן כותי ששלח דורון לישראל ביום חגו לא יקבלנו ממנו, ואם חשש לאיבה נוטלו בפניו ואינו נהנה בו, עד שיודע לו שזה הכותי אינו עובד כוכבים ואינו מודה בה… (עכו"ם ט א, וראה שם עוד)

כשם שאין מוכרין לעובד כוכבים דברים שמחזיקים בהם ידיהן לעבודת כוכבים, כך אין מוכרין להם דבר שיש בו נזק לרבים, כגון דובים ואריות וכלי זיין, וכבלים ושלשלאות, ואין משחיזין להם את הזיין… וכן אסור למכור כלי נזק לישראל לסטים. היו ישראל שוכנים בין העובדי כוכבים וכרתו להם ברית, מותר למכור כלי זיין לעבדי המלך וגייסותיו, מפני שעושים בהם מלחמה עם צרי המדינה להצילה, ונמצאו מגינים עלינו, שהרי אנו שרויין בתוכם… (שם שם ח)

עובד כוכבים שעשה לבנו או לבתו משתה אסור ליהנות מסעודתו, ואפילו לאכול ולשתות הישראל משלו שם אסור, הואיל ובמסיבת עובדי כוכבים אכלו. ומאימתי אסור לאכול אצלו משיתחיל לעסוק ולהכין צרכי סעודה, וכל ימי המשתה ולאחר ימי המשתה שלשים יום… וכל ההרחקה הזאת מפני עבודה של עבודת כוכבים הוא, שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבניך וזנו וגו'… (שם שם טו, וראה שם עוד)

אין כורתין ברית לשבעה עממין כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבוד עכו"ם, שנאמר לא תכרות להם ברית, אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו, ואסור לרחם עליהם, שנאמר ולא תחנם… אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה אסור, מפני שאינו עושה עמנו מלחמה… אבל המוסרים והאפיקורסין מישראל היה דין לאבדן ביד ולהורידן לבאר שחת, מפני שהיו מצירין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה'.

מכאן אתה למד שאסור לרפאות עכו"ם אפילו בשכר, ואם היה מתיירא מהן או שהיה חושש משום איבה מרפא בשכר, אבל בחנם אסור… אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל, ובסוריא מוכרין להם בתים אבל לא שדות, ומשכירין להם בתים בארץ ישראל, ובלבד שלא יעשו שכונה, ואין שכונה פחות משלשה, ואין משכירין להם שדות, ובסוריא משכירין להם שדות… ומותר למכר להם בתים ושדות בחוצה לארץ מפני שאינה ארצנו… ומפני מה אין מוכרין להם, שנאמר ולא תחנם, לא תתן להם חניה בקרקע, שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתן ישיבת ארעי היא. וכן אסור לספר בשבחן לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו, או שיחבב דבר מדבריהם, שנאמר ולא תחנם, לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים, ואסור ליתן להם מתנת חנם, אבל נותן הוא לגר תושב, שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, או מכור לנכרי, במכירה ולא בנתינה.

מפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, ואין ממחין בידי עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום, ושואלים בשלומם ואפילו ביום חגם מפני דרכי שלום, ואין כופלין להם שלום לעולם. ולא יכנס לביתו של עובד כוכבים ביום חגו לתת לו שלום. מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש.

אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים, או שיד עכו"ם תקיפה על ישראל, אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת ארעי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו, אלא עד שיקבל עליו שבע מצוות בני נח, שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה. (אמר אברהם, זאת לא מצאנו ולא שמענו מעולם, והפסוק שהוא מביא בז' אומות הוא, ואפילו לדבריו ישיבה כתיב ולא העברה). ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג… (שם פרק י א והלאה)

אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן, שנאמר ולא תלכו בחוקות הגוי, ונאמר ובחקותיהם לא תלכו… אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים. לא ילבש במלבוש המיוחד להן, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם… ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם, כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין. (אמר אברהם איני יודע מהו זה, אם יאמר שלא יעשה בהם צורות כמו שהם עושים…). ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי לפי שלא ידמה להן, הרי זה מותר ללבוש במלבושיהן ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין… (שם יא א, וראה שם עוד)

…ואסור למכר טלית מצוייצת לכותי עד שיתיר ציציותיה, לא מפני שיש בגופה קדושה, אלא שמא יתעטף בה, ויתלוה עמו ישראל וידמה שהוא ישראל, ויהרגנו… (ציצית ג ט)

עכו"ם שצריך לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד בו היה אסור לישראל לחתוך לו אותה, שהעכו"ם אין מעלים אותם מידי מיתה ולא מורידין אותן אליה, אף על פי שנעשית מצוה ברפואה זו, שהרי לא נתכוין למצוה, לפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מותר לישראל למול אותו. (מילה ג ז)

אסור לישראל להשאיל או להשכיר בהמה גסה לנכרי שלא יעשה בה מלאכה בשבת, והרי הוא מצווה על שביתת בהמתו… (שבת כ ג, וראה שם עוד)

ישראל הדר עם העובד כוכבים ומזלות או עם גר תושב בחצר אינו אוסר עליו, שדירת העכו"ם אינה דירה, אלא כבהמה הוא חשוב. ואם היו שני ישראלים או יתר ועכו"ם שכן עמהן, הרי זה אוסר עליהם, ודבר זה גזירה שלא ישכינו עכו"ם עמהן, שלא ילמדו ממעשיו. ולמה לא גזרו בישראל אחד ועכו"ם אחד, מפני שאינו דבר מצוי, שהרי יפחד שמא יתייחד עמו ויהרגנו, וכבר אסרו להתייחד עם העכו"ם… (עירובין ב ט, וראה שם עוד)

אין אופין ומבשלין ביום טוב כדי להאכיל כותים או כלבים, שנאמר הוא לבדו יעשה לכם, ולא לכותים ולא לכלבים… (שביתת יום טוב א יג, וראה שם עוד)

ויש דברים אחרים אסרו אותן חכמים ואף על פי שאין לאיסורן עיקר מן התורה, גזרו עליהן כדי להתרחק מן העכו"ם ויבאו לידי חתנות. ואלו הן: אסרו לשתות עמהן ואפילו במקום שאין לחשוש ליין נסך, ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן, ואפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהן. כיצד, לא ישתה אדם במסיבה של עכו"ם, ואף על פי שהוא יין מבושל שאינו נאסר, או שהיה שותה מכליו לבדו, ואם היה רוב המסבה ישראל מותר. ואין שותין שכר שלהן שעושין מן התמרים והתאנים וכיוצא בהן, ואינו אסור אלא במקום מכירתו, אבל אם הביא השכר לביתו מותר, שעיקר הגזירה שמא יסעוד אצלו… אף על פי שאסרו פת עכו"ם, יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחין פת הנחתום העכו"ם במקום שאין שם נחתום ישראל, ובשדה מפני שהוא שעת הדחק, אבל פת בעלי בתים אין שם מי שמורה בה להקל, שעיקר הגזירה משום חתנות, ואם יאכל פת בעלי בתים יבא לסעוד אצלן…

עכו"ם שבשל לנו יין או חלב או דבש או פרישין וכיוצא באלו דבר הנאכל כמות שהוא חי, הרי אלו מותרין, ולא גזרו אלא על דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי…

שמן של עכו"ם מותר, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול, מפני שממרה על פי בית דין שהתירוהו, ואפילו נתבשל השמן מותר, ואינו נאסר לא מפני בישולי עכו"ם מפני שנאכל כמות הוא חי, ולא מפני גיעולי עכו"ם מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו. וכן דבש של עכו"ם שנתבשל ועשו ממנו מיני מתיקה מותר מטעם זה… (מאכלות אסורות יז ט, וראה שם עוד)

…וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו, שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם, שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו… ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן, הלעכו"ם ששונאין אותן ורודפים אחריהם, הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן. (מתנות עניים י ב)

…והעכו"ם מותרין להקריב עולות לשם בכל מקום, והוא שיקריבו בבמה שיבנו, ואסור לסייען ולעשות שליחותן, שהרי נאסר עלינו להקריב בחוץ, ומותר להורות להם וללמדם היאך יקריבו לשם הא-ל ברוך הוא. (מעשה קרבנות יט טז)

אבידת עכו"ם מותרת, שנאמר אבידת אחיך והמחזירה הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזיק יד רשעי עולם. ואם החזירה לקדש את השם, כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח. ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה, וחייב להחזירה, ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל מפני דרכי שלום. טעות העכו"ם כאבידתו ומותרת, והוא שטעה מעצמו, אבל להטעותו אסור… (גזלה יא ב, וראה שם עוד)

וכן אסור ליהודי להתייחד עם העובד כוכבים מפני שהן חשודים על שפיכות דמים. ולא יתלוה עמהן בדרך. פגע עובד כוכבים בדרך מחזירו לימינו, היו עולין במעלה או יורדים בירידה לא יהיה ישראל למטה ועכו"ם למעלה, שמא יפול עליו להמיתו, ואל ישוח לפניו שמא ירוץ את גולגלתו. אם שאלו לאן הולך ירחיב לו את הדרך, כדרך שהרחיב יעקב לעשו, שנאמר עד אשר אבא אל אדוני שעירה. אסור ליקח רפואה מן העכו"ם, אלא אם כן נתייאשו ממנו שיחיה, ואסור להתרפאות מן האפיקורוס, ואף על פי שנתייאשו ממנו, שמא ימשכו אחריו. ומותר לקח רפואה מן העכו"ם לבהמה או למכה שבגוף מבחוץ, ואם היתה מכה של סכנה אסור ליקח ממנו. וכן מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהם. ומותר לשאל לרופא עכו"ם ויאמר לו סם פלוני יפה לך וכך וכך תעשה, אבל לא יקח ממנו. ואסור להסתפר ממנו ברשות היחיד שמא יהרגנו, ואם היה אדם חשוב מותר מפני שמתיירא להרגו… ואסור להשיא עצה טובה לעובד כוכבים או לעבד רשע, ואפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצוה והוא עומד ברשעו אסור… (שם יב ז והלאה)

אסור להשתתף עם העכו"ם שמא יתחייב לו חבירו שבועה, וישביעו ביראתו… (שלוחין ה י)

…ומצות עשה לנגש את העכו"ם ולהצר לו, שנאמר לנכרי תגוש, מפי השמועה למדו שזו מצות עשה. (מלוה א ב)

העכו"ם וגר תושב לוין מהן ומלוין אותן ברבית, שנאמר לאחיך, לאחיך אסור ולשאר העולם מותר… אסרו חכמים שיהיה ישראל מלוה את העכו"ם ברבית קצוצה, אלא בכדי חייו גזרו שמא ילמוד ממעשיו מרוב ישיבתו עמו, לפיכך מותר ללוות מן העכו"ם ברבית, שהרי הוא בורח מלפניו ואינו רגיל אצלו. ותלמיד חכם שאינו רגיל בו ללמוד ממעשיו מותר להלוות לעכו"ם ברבית אפילו להרויח, וכל אבק רבית עם העכו"ם מותרת לכל… (שם ה א, וראה שם עוד)

כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהן, אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ולא לפני עכו"ם… היתה יד העכו"ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדייני ישראל, יתבענו לדייני ישראל תחילה, אם לא רצה לבא נוטל רשות מבית דין ומציל בדייני עכו"ם מיד בעל דינו. (סנהדרין כו ז)

אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום, אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. אם השלימו וקבלו שבע מצוות שנצטוו בני נח עליהן, אין הורגין מהן נשמה, והרי הן למס… והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל, אלא יהיו כבושים תחת ידם, ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם. והמס שיקבלו שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם, כגון בנין החומות וחוזק המצודות… ויש למלך להתנות עמהם שיקח חצי ממונם או הקרקעות ויניח כל המטלטלין, או המטלטלים ויניח הקרקעות כפי מה שיתנה.

ואסור לשקר בבריתם ולכזב להם אחר שהשלימו וקבלו שבע מצוות, ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצוות עושין עמהם מלחמה, והורגין כל הזכרים הגדולים ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אשה ולא קטן… (מלכים ו א, וראה שם עוד וערך ארץ ישראל-כבוש)

שני עכו"ם שבאו לפניך לדון בדיני ישראל, ורצו שניהן לדון דין תורה דנין, האחד רוצה והאחד אינו רוצה, אין כופין אותו לדון אלא בדיניהם. היה ישראל ועכו"ם אם יש זכות לישראל בדיניהן דנין לו בדיניהם, ואומרים לו כך דינכם, ואם יש זכות לישראל בדינינו דנין לו דין תורה, ואומרים לו כך דינינו. ויראה לי שאין עושין כן לגר תושב, אלא לעולם דנין לו בדיניהם. וכן יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן… אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום, הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. (שם י יב, וראה שם עוד)

מורה נבוכים:

כי אומתנו אומה חכמה שלמה, כמו שבאר ית' על ידי האדון אשר השלימנו, ואמר רק עם חכם ונבון הגוי וגו', אך כאשר אבדו טובותינו רשעי אנשי האומות הסכלות, ואבדו חכמתנו וחבורינו והמיתו חכמינו, עד ששבנו סכלים כמו שיעד רע בעונותינו, ואמר ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, והתערבנו בהם, ונעתקו אליו דעותיהם כמו שנעתקו אלינו מדותיהם ופעולותיהם, וכמו שאמר בדמיון המעשים ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, כן אמר בהעתק דעות הסכלים אליו, ובילדי נכרים ישפיקו, תרגם יונתן בן עוזיאל, ובנימוסי עממין אזלין. וכאשר גדלנו על מנהג דעות הסכלים שבו אלו הדעות הפלוסופיות כאלו הם נכרים מתורתנו כזרותם מדעות הסכלים, ואין הענין כן… (חלק ב פרק יא)

ספר חסידים:

כתיב בסוף מלאכי (ג' כ"ד) והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם. למה בסוף הנביאים חרם, מפני שגלוי לפניו כשיהיו ישראל בגוים אינם יכולים לקבל התורה והמצוות, מפני שאין יכולים הטובים לכוף לרעים, מפני שהגוים שמהנים להם ממונם עוזרים להם ואין נשמעים לטובים לכך סמך לזכרו תורת משה עבדי וגו' והכיתי את כל הארץ חרם… (תה)

בעיר אחת היה שר רע והיה רוצה להעביר היהודים שבעיר מן הדת, וברחו, ואמרו קהלות לגזור חרם שלא ידור יהודי עוד בעירו לעולם, אמר להם החכם, אל תתנו מכשול לפני הדורות הבאים אחרינו, אלא תגזרו לזמן שהשרים בחיים. (תכד)

כמו שמנהג הנכרים כן מנהגי היהודים ברוב מקומות, כגון אם הנכרים גדורים מעריות, כך יהיו בני היהודים הנולדים באותה עיר. (תתשא)

רבינו בחיי:

ויחץ – וכן צריכים אנו לאחוז בדרכי האבות ולהתקין עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה ובתפלה לפני ה', אבל במלחמה אי אפשר, שהשביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות… (בראשית לב ז)

את החוקים – כשיראו העמים שישראל מתעסקים במצוות שכליות שהשכל מעיד עליהם, יבינו שגם בחוקים יש בפנימיותם חכמה גדולה שאין הכל זוכין לה. (דברים ד ו)

ודבר ידוע, כי ישראל זרע קדש, אף גם זאת בהיותם בגלות בארץ אויביהם ועם היות שהם מפוזרים בקצוות, דחויים בגוים כזורה ברחת ובמזרה, לא ישכחו עקרי התורה והמצוה, אך שמרו משמרת האמונה ועמדו חזקים באמונתם. ובכל דור ודור כל אחד ואחד מן האומות מתגרה בהם להמיר דתם ולהחליף אמונתם ולא אבו שמע… והנה זאת אמנה שרואים ישראל אדמתם לנגדם זרים אוכלים אותה והמורדים והפושעים משמרים בהבלי שוא הם שוכנים בתוכה, והם מגורשים מבית תענוגיהם, משועבדים בין האומות ועומדים באמונתם… (כד הקמח אמונה)

היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמרו אלי כל היום איה אלקיך, יאמר, הנה מלכות אדום מתמידין עלי כל היום חרופין וגדופין כהתמדת הלחם יום ולילה ואומרים לי איה אלקיך, ואני היודע כי אלקינו חי ואלקיהם מת. והענין הזה כבר התנבאו עליו הנביאים כולם, שהם עתידין לחרף ולגדף אותנו, שהן עתידים לקרא אותנו טמאים, ולפסול אותנו במומן… (שם גאולה ב, וראה שם עוד)

 

 

הוי מתפלל בשלומה של מלכות, אין צריך לומר בישראל, אלא אפילו באומות העולם צריך להתפלל בשלום המלכות, כיון שאנחנו מסורים בידם ונשמרים ברשותם, שאלמלא מוראה היו הבריות הורגין זה את זה, וכשיש מלך בארץ שיתנהגו הכל על פיו ויהי מוראם עליו ושופט אותם בצדק, הרי זה תקון בני הארץ ותועלתם, ומדת השלום שרוי ביניהם, ולכן צריך להתפלל בשלומה… ואין צריך לומר היום בגלותנו, שצריכין אנו להתפלל בשלומה של מלכות, שהרי אף בזמן מעלתינו ומלכותינו כשהיה בית המקדש קיים נצטוינו מן התורה להקריב קרבנות על אומות העולם, והם שבעים פרים שבעת ימי סוכות, כדי לכפר על שבעים אומות, ועוד שהיינו מתפללין עליהם, והוא שאמרו במדרש, תחת אהבתי ישטנוני, ואני תפלה, ראויין אומות העולם לאהב אותנו, ולא די שאין אוהבין אותנו אלא ששונאין אותנו, ואנו מתפללין עליהם… (פרקי אבות ג ב)

ספר החינוך:

שלא ללכת בחקות האמורי וכן בחקות הגוים… וענין המצוה שלא נתנהג כהם במלבושינו וענינינו, וכמו שאמרו בספרא ובחקותיהם לא תלכו, שלא תלכו בנמוסות שלהם, כגון טיאטראות וקרקסאות, וכל אלו הם מיני שחוק שעושין בקבוציהן כשמתקבצים לעשות שגעונות וזנות ועבודת אלילים. ואמרו שם רבי יהודה בן בתירא אומר שלא תגדל ציצת הראש כהם, ולא תספר קומי, כלומר שלא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע… משרשי המצוה כדי להתרחק מהם ולגנות כל הנהגותיהם, ואפילו במלבוש… והמתרחק מכל הנהגותיהם ומכל נמוסיהם וישים כל לבו ומחשבותיו אל השם ובמצותיו היקרות, נפשו בטוב תליו וזרעו יירש ארץ. (קדושים מצוה רסב)

שלא נחמול על עובדי עבודה זרה ולא יישר בעינינו דבר מהם, כלומר שנרחיק ממחשבתנו ולא יעלה על פינו שיהיה במי שהוא עובד עבודה זרה דבר תועלת, ולא יהי מעלה חן בעינינו בשום ענין, עד שאמרו רז"ל שאסור לומר כמה נאה גוי זה… משרשי המצוה, לפי שתחלת כל מעשה בני אדם היא קביעות המחשבה במעשים, והעלות הדברים על שפת לשון, ואחר המחשבה והדבור בה תעשה כל מלאכה, ועל כן בהמנענו במחשבה ובדבור ממצא בעובדי עבודה זרה תועלת וחן, הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומלרדף אחר אהבתם ומללמד דבר מכל מעשיהם הרעים… והעובר על זה ושבח עובדי עבודה זרה ומעשיהם זולתי בענין שימצא שבח יתר מאד לאומתנו מתוך שבחם, עבר על לאו זה, ואין בו מלקות, לפי שאין בו מעשה, אבל ענשו גדול מאד, כי הוא סבה לתקלה מרובה שאין לה תשלומין, כי הדברים ירדו לפעמים בחדרי בטן השומעים, וכל יודע דעת יבין זה. (ואתחנן תכו)

לנגש הנכרי עובד עבודה זרה שיפרע מה שהוא חייב לנו, ולא נחמל ונרחם עליו להאריך לו המלוה… ומשרשי המצוה שלא נלמד את נפשותינו לחמל ולרחם עליהם, למען לא נמשך אחר מעשיהם ואחר עצתם בשום דבר. והרמב"ן כתב שאין זה מצות עשה כלל, אבל ענין הכתוב להזהיר על החמלה בישראל. (ראה מצוה תעו)

שנצטוינו לזכר מה שעשה עמלק לישראל, שהתחיל להתגרות בם… משרשי המצוה לתת אל לבנו שכל המצר לישראל שנאוי לפני השם ב"ה, וכי לפי רעתו וערמת רב נזקו תהיה מפלתו ורעתו, כמו שאתה מוצא בעמלק… (תצא מצוה תרג)

מאירי:

…ואפשר לפרש בו פירוש אחר, אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו (תהלים י"ד), ובא הדרש עליו כל הטועם מנכסיהם של ישראל כאילו טועם טעם לחם, כי מאכל הלחם הוא יותר תמידי מכל המאכלים, ואמר שאוכלי עמי היה אצלם המאכל ההוא כאכילת הלחם לא ישבעו ממנה, ולא היה להם לזרא ולא יקוצו בו להתמדת אכילתו, ונפשם השבעה לא תבוס הנופת ההוא לעולם… (משיב נפש מאמר א פרק ט)

בעל הטורים:

ורוח תשימו – ואידך רוח והצלה יעמד ליהודים (אסתר ד'), רמז לדורות הבאים שיתנו שוחד לשריהם. (בראשית לב יז)

ומשנה כסף – ב' במסורה, ומשנה כסף ומשנה שברון שברם (ירמיה י"ז), לומר לך קל וחומר, מה הכא בשגגה בא הכסף לידי אחי יוסף באו לשלמו כפלים, כל שכן שעתידין האומות לשלם כל הכסף שלוקחים מישראל כפלי כפלים. (שם מג טו)

מכל העמים אשר על פני האדמה – וסמיך ליה לא תאכל כל תועבה, לומר לך שלא יתערבו עם האומות, והאומות נמשלו לבהמות. (דברים יד ב)

זיתים יהיו לך בכל גבולך – הפסוק מתחיל ומסיים בזית, לומר שאין הזית מתקבל באילן אחר, וזהו בניך כשתילי זיתים (תהלים קכ"ח), שלא יתערבו באחרים, לכך סמך לו בנים ובנות תוליד. (שם כח מ)

דרשות הר"ן:

והנה תפול בכן שאלה גדולה, איך אמר כי ענין החקים חכמתנו ובינתנו לעיני העמים, ושבעבורו יאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, כי הענין יראה בהפך, כי אין ספק שהחקים הם המצוות שאין טעמם נודע, והם דברים שאומות העולם מכחישי התורה משיבים עליהם. אבל הפסוק נקשר עם הבא אחריו, עד שיהיה השני נותן טעם לו, והוא אומרו, כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, יראה בזה, כי כשיראה האומות הנ"ל שהם צועקים ואינם נענים, ויראו אותנו קרובים אל השי"ת, עד שהוא עונה אותנו בכל קראנו לו, על כרחם יתבוננו וידונו עלינו בחכמה ותבונה, על שהענין האלקי ידבק בנו ולא בהם… ויראו שהתורות כולן משותפות עם תורתנו בנגלה מעניניהם בעשות המצוות השכליות, רוצה לומר להשמר מן הגזל ומן הרציחה ודומיהם, שתורתינו נתייחדה, וכל שכן בזמן הזה, בחוקים, והיה נראה עין בעין שהענין האלקי דבר בנו, ויאמרו רק עם חכם ונבון (על שמירת החוקים המיוחדים לנו)… (דרוש א)

פשט הפסוק מראה, כי אהבת ה' אותנו תוודע מצד מה שהיה עשו שוה ליעקב באחוה, ולזה היה ראוי שישוה לו בנחלה, ולא נהיה כן, אבל אהב את יעקב להיות מבורכת ה' ארצו, ונחלת עשו נחלה מבוהלת… ולזה אחשוב כי מצד טבע הענין עשו חייב להיות עוכרנו וראשית צרינו על כל שארית הגוים, מצד היותו אח ליעקב כמו שאפרש. כי במה שאהב את יעקב והביאו אל מנוחתו וגרש עשו, נודעו חסדיו ורוב טוב לבית ישראל. והוא כי בכל עמים רבים לא ימצא ראוי לנטור עברה וצרת עין בממשלת ישראל כעשו, כי שארית הגוים אשר קדמו לאברהם כבר ראו כי בו בחר השי"ת, ולזה לא תרע עינם בממשלתו כלל… אבל עשו להיותו אח ליעקב בן אשה כבודה כמוהו, תרע עינו באחיו ויתן דופי… ועל זה הצד יובן מה שדרשו רז"ל במגילה באומרו ולאום מלאום יאמץ, ובאמרו אמלאה החרבה, שאי אפשר להיות שניהם שוים בגדולה, אבל אם מלאה זו נחרבה זו. ויש לשאול למה יחויב זה באדום מכל הגוים. אבל זה כמו שכתבתי, כי מצד שאין גוי ראוי שיקנא ביעקב, יהיה אפשר שימשול ממשל רב גם בהיות מושל בישראל. כי ממשלת הגוים בארצותם לא תעיק לישראל כלל, כי דבר אין להם עמו, אך עשו כי תמצא ידו יגבה לבו להתנשא על אחיו, כי הוא הבכור, ובנחלתו יתעבר לאמר גם אני יורש עצר. ומזה יתחייב מוט עשו, כי ירים יעקב את ידו וגבר. ואמנם מוט יעקב לא ימשך מהתנשאות עשו, אבל התנשאות עשו יחוייב למוט יעקב, ולא בעצם על דרך שימשך מוט עשו להתנשאות יעקב חלילה, אבל במקרה, והוא כי אם לא צדקת השי"ת אשר יעשה ביעקב ואויביו יכניע, כי יחלק השי"ת לכל העמים ולאמים ישית בחלקות למי יחפוץ מבין כל עמים רבים להנחיל כסא כבוד יותר מעשו בן האהובה, ולזה יחוייב שינשא עשו בגוים, אם לא בעת אשר יעקב וזרעו יצליחו למלוכה…

והשי"ת הודיע שזה מתחייב למה שאין בבטנה שני עוברים לבד, אבל גם שני גוים… ואלה האומים לא יהיו שוים באומץ, אבל אחד יאמץ בעת מה והשני בעת מה. וסבת פירודם יהיה כי הרב יעבוד צעיר, ולהיות זה בלתי מסכים לטבע האנושי, לא יעמדו כי אם במריבה. כי לו סודר הענין בהיפך, כי הבכור ימלוך והצעיר יעבדנו, לא ימשך מזה ריב ומצה, כי הצעיר לא ימאן לענות מפני הבכור, אבל הבכור לא ימצא את לבבו להכנע לצעירו. ואמנם איך קרה זה לא אדענו, כי אין ספק כי לא נבראו אלו העוברים להיות חייתם בריב עד שיתחילו בבטן להלחם, אין מנוס אם כן לתת לזה איזו סבה טבעית מחייבת. ואמנם הסבה לפי הנראה היא, היות כל אחד מאלה העבורים מזגו מנוגד למזג חבירו לגמרי, כי עשו היה אדמוני כלו כאדרת שער, מורה על רתיחת הלחות ורוב העשניות, ויעקב היה איש חלק נח בלחותיו בלתי מעלה עשן. וכן היו דרכיהם ומעשיהם. ואין ספק שיעיקו אחד לחבירו בטבע, כי הדברים החלוקים בטבע כל אחד יקומם על חבירו וידחנו בכחו… והיות הנגוד בטבע היה נפלא מאד, כי היות האנשים חלוקי המזג יהיה נמשך לטבע האב והאם, ואם תרצה ליחסו אל המערכת יהיה נמשך לרגעי ההריון והלידה, ולזה ראוי שהבנים התאומים יתדמו במזג ובמדות… אבל חידש מהשי"ת להיות אות ומופת שיקרה לילדים האלה, כדי שיורה מה שיקרה להם בבטן על המוצאות אותנו באחרית הימים.

ואם תרצה לומר כי רצה השי"ת לשית עשו כלי זעמו על ישראל, ולזה הטביעו בטבע מנגד ליעקב למען יתנגדו במדותיהם, כי כפיהם תהיה השנאה והאהבה בין אנשים. מצורף עוד כי למה שידע השי"ת כי עשו וזרעו היו ממורדי אור, הטבעים בענין שישנאו איש את אחיו, למען הרחיק את עשו מעל גבול ישראל… (דרוש ב)

ועוד סיבב השי"ת ענין הבכורה, לפי שידוע שהעברת הנחלות ולנחול הראוי לחבירו בסבתו היא סבה חזקה להפריד בין אחים, ולפי שלא היתה זאת הסבה חזקה עדיין, כי עשו עצמו הסכים במכירת הבכורה, סבב השי"ת ענין ברכה על הענין שבארנו, להמשיך השנאה קבועה בין האחים וזרעם ותמשך עד אחרית הימים, כמו שנתבאר בדניאל… (דרוש ה, וראה עוד יעקב-ועשו)

…ידוע שכל הקטטות שבינינו והאומות הם מסבת חלוף האמונה, כמו שאמרו בשבת פ"ט אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא שמיע לך מאי הר סיני, אמר ליה … דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאמרי תרווייהו מאי הר סיני, שירדה שנאה לאומות העולם עלינו. וכמו שאמר אם תמצאו את דודי מה תגידו לו, שחולת אהבה אני, הגידו לו, שכל חלאים שהאומות העולם הנ"ל מביאים עלי, אינם אלא מפני שהבדילנו השי"ת מכל האומות שלא נתחתן בהם ושלא לאכול המאכלות האסורות, והריחוק וההבדל מביא על כל פנים לידי כך… (דרוש ז)

ספר העקרים:

…אבל עיקר ההכרח הוא ממש שבקש משה רבינו מהשי"ת שתתעלה מדרגת כל ישראל ומדרגתו בנבואה מכל שאר האומות, וזה הוא מה שבקש משה רבינו מהשי"ת, כשאמר לו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה (שמות ל"ג), כי בקש ממנו שני דברים, האחד שלא תשוה שום אומה לישראל, וזה שלא תשרה שכינה על אומות העכו"ם להמצא בהם נבואה, והשני שלא ישוה לו שום אדם בנבואה, וזה אמרו אני ועמך. ונאמר לו בתשובה, גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה וגו', הרי שהודה לו השי"ת באותו עלוי שבקש ממנו… (מאמר ג פרק כ, וראה עוד משה-נבואה)

עקדה:

…כמו שתלקה החמה על ידי הלבנה הקטנה, כן ילקו גויים גדולים על ידי ישראל, וכמו שבלקוי הלבנה תגרום הלבנה לעצמה הרע על ידי כניסתה בצל, כן לא תלקה האומה מצד האומות, כי אם מצד הכנסה בדרכיהם המקולקלים… (שמות יב א)

…וגם האומה הזאת נבדלה משאר האומות, וכן הפליגה התורה לדבר בענין מזונותם, לא רק להבדילם מטומאה ושקוץ, כי אם גם נתנה להם העמים שתחתיהם למאכל, כמו שכתוב כי לחמנו הם, והכוונה לכמו שכתוב בישעיה ס"א חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו… (שם טז ד)

…ולדעתי היתה זו העצומה בהשגחות שהשגיח הקב"ה עלינו, שהקדים רפואה למכת גלותנו, שפרסם התורה וקבלת חלקה באומות, כך שישראל הגולים ביניהם לא ישכחו עיקר התורה, אחר שגם האומות מודים באמיתותה ומגדלים אותה, רק החלוק הוא באופני הבנתה. (דברים ד לה)

…וכן אמר לישראל את ה' האמרת היום וגו', שההתנשאות על העמים היא מצד שהשתעבדו לקבל עול מלכותו… (שם כו א)

אברבנאל:

ולאום מלאום יאמץ – גם אחר כך לעולם לא יהיו בשלום כי אם מריבים זה עם זה, ומה שעושים עתה רמז לעתיד. ורב יעבד צעיר – זה יוסיף קנאה, שהגדול יהיה משועבד לצעיר, זה ימשול בכח וזה ברוח, על כן עשו ראשית צרינו, שאין הקנאה נופלת אלא בשוים. (בראשית כה כג)

וידו אוחזת – …ורמז שתמיד אדום וישראל קשורים זה בזה, אחד נופל ואחד קם, ושימים רבים יהיה יעקב תחת רגלי עשו, ושממשלת יעקב האמיתית תהיה באחרית ממשלת עשו… (שם שם כו)

…ונראה שכל ענין המלאך היה בהקיץ מהנבואה, שינצל מעשו, אבל עשו יכה בזרעו יוצאי ירכו כל זמן שהם דבוקים עמו, ואחר כך יבקש עשו מהם רשות וברכה בעלות השחר… (שם לב כה)

גדילים תעשה לך – …תכלית המצוה שיתנהג כל אדם באופן ברור בלי זיוף ועירוב, ויוליך עמו ציצית להראות בעמים שהוא יהודי… (דברים כב יב)

הרנינו גוים – ישתדלו להחניף את ישראל ולרצותם כדי שירננו, וזה על נקמת הדם השפוך ולחלול ה' ועל כפרת העם והארץ… (שם לב מג)

ה', הנביא בקש לא יראו האומות בהיטיב ה' לישראל, ואמר לו מוטב שיחזו ויבושו. והקשה רש"י על זה מהדקדוק, ופירש שתסלק גבורתך מהם ולא יצליחו, ותנקם מהם. ויש מפרשים שלא יראו עונג עולם הבא, ויקנאו על העונג הרוחני של ישראל. (ישעיה כו יא)

ויחזק חרש – אפשר לפרש על העמים שיראו בזמן גאולת ישראל, ויתחזקו בעבודה זרה להוריד רוחניות הכוכבים עליהם ולהצליח במלחמותיהם. (שם מא ז)

אוכלת אדם – מה שמחרפים עתה את ישראל ואומרים שאוכלים דם נוצרי בפסח, ולא יחרפום עוד בכאלו. (יחזקאל לו יג)

ספורנו:

הוה גביר לאחיך – שיהיה טוב ליעקב שהוא בארץ ישראל עם איזה שעבוד, כדי שלא יטרוד נפשו ביותר בגשמיות כמו שקרה אחר כך, וידע שארץ ישראל ליעקב… (בראשית כז כט)

לי סגולה – אף על פי שכל המין האנושי יקר לי מהשפלים, כי הוא לבדו המכוון, כי לי כל הארץ – ההבדל בפחות ויותר, וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק. (שמות יט ה)

אשר לו חוקים – שאין גוי שיש לו חוקים המורים על מציאות הא-ל ועל דרכיו, ומשפטים שאין בהם תועלת לדיינים וחזניהם ולסופריהם, כי אם משפט וצדק. (דברים ד ח)

שחת לו – מומם בעגל שחת לה' את המכוון, שכוון לקדש את ישראל, ועל ידם את שמו בעולמו, שיהיו למאורות המין האנושי להבין ולהורות. (שם לב ה)

מדרש שמואל:

ואפשר לפרש זה הדרך עצמו על כל כללות האומה הישראלית המשועבדים בזה הגלות, כי הנה השם טוב שאנו מקוים בשוב ה' את שיבת ציון, כי על אותו הזמן נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, וגם נאמר וקורא לך שם חדש, אותו השם לא ימשך לנו על שנהיה בתכלית השפלות בין העמים, עד שכמעט אבד שמנו מן הארץ, וכמו שאמר ועלה מן הארץ, ואמרו ז"ל בזמן שישראל הם בירידה התחתונה הם עולים, ואז נגד שמא, וימשך שמם של ישראל כשיחשבו כל העולם שאבד שמיה, אז באותו זמן ישקיף וירא ה' משמים… (אבות פרק א יג)

עוותתי – שכל מחשבותם רק להרע לי, כהמלך שעבר יהודי וברכו, וחתך ראשו על שהעיז לברכו, עבר השני ולא ברכו, וחתך ראשו על שלא ברכו, שאינו אלא מבקש עלילה. (לחם דמעה איכה ג נט)

סורו טמא – בגלות מצרים רק לא אכלו אתם לחם, ועתה הרחיקום אפילו מנגיעה, שאם ישראל נוגע בכלי של פרסי שוברו… לא יוסיפו לגור – מגרשים ישראל מארצם. (שם ד טו)

מלכת ברחובותינו – או האומות מזלזלים בנו כל כך, שיהודי צריך לירד מהמסילה כדי שיעבר הגוי, וגזירה זו בפרט בירושלים שהם רחובותינו… (שם שם יח)

אלשיך:

גוים ולאומים – לא ישקטו מלערוך מלחמה, כי לא יפחדו פן ינוצחו, והקטן לא יכיר קטנות ערכו מפני הגדול, כי אין לאחד מהם מלוכה, אלא כשמנצח את חברו. (בראשית כה כג)

קרובים אליו – בל יחשבו שילגלגו על החוקים, כי יאמרו שקרבות ה' אליו היא על ידי החוקים, אחר שמשפטים יש גם להם ואינו קרוב להם. אך הם טועים, כי אלו משפטים צדיקים – ומשפטיהם רק להישיר את העם ואין בהם קדושה להמשיך שפע ולברא כח קדוש. (דברים ד ז)

כי ה' אלקיכם – ואם תאמרו מדוע קרא עצמו אלקי ישראל ולא אלקי השמים וכו', כי בעיני העמים אתם כאלקים משתמשים בעמודים וכו', והצדיקים עושים כמעשיו, אומרים לשמש דום וכו', ומכניעים שרי האומות הנקראים אדונים, ובזה שהוא אלקי ישראל הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים. (שם י יז)

ולא ירא אלקים – הכנעה זו לא הספיקה שתהיה ירא אלקים, ולכן עוד אי אפשר להכניעם. וכן גאולתנו העתידה מגלות אדום אפשרית רק על ידי תשובה, ואם לא תבא בעצמה תבא בעתה על ידי חבלי משיח, כי רק אז יכול ליפול שרו של עשו הוא סמאל, שטן, יצר הרע, ובכל חטא ישראל הוא מוסיף כח, וזה שאמר בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך – כחות הטומאה שבראתם. (שם כה יח)

ננתקה מוסרותימו – אומרים נבטלם ממצות ה' שהם הקשר שבין ה' משיחו ועמו, ועבותימו – את זכות האבות. (תהלים ב ג)

השבעתי אתכם – בשמעו דברי כנסת ישראל על הגלות משביע האומות בל יכבידו על ישראל יותר מדי, באילות השדה – נראה שהם הקיצים הממהרים יותר או פחות, תעירו – על ידי הצרות המעוררים אותם לשוב וממהרים את הקץ. עד שתחפץ – יותר טוב שיתעוררו מחפץ עצמם בלי הצרות. (שיר ב ז)

מהר"ל:

במדרש חמשה שמות יש לו, הר האלקים… הר סיני שממנו ירדה שנאה לעכו"ם. ביאור זה, כי נתינת תורה לישראל מעלה עליונה למקבלים, וכאשר זכו ישראל למעלה הזאת שקבלו התורה האלקית, והאומות שאינם ראוים למעלה הזאת אין ספק כי יקבלו על ידי זה ריחוק ושנאה, שכיון שנתנה תורה והיה סדר המציאות נותן שתהא תורה, שהיא סדר אלקים בעולם, מי שלא נמצא בו דבר זה מרוחק מן השי"ת, ומפני זה ההר ששם קבלו התורה גורם הטוב למי שקבל התורה, והיפך זה לאותם שאין להם תורה…

ועוד שם אמר רבי פנחס מה הסנה כשאדם מכניס ידו מסתרטת, כך כשירדו למצרים לא הכיר בהם אדם, כשיצאו ישראל יצאו באותות ובמופתים ובמלחמה. רבי יהודה בר שלום אמר מה הסנה נכנס העוף לתוכו ואינו מרגיש, וכשיוצא כנפיו מתמרטות, כך כשירד אברהם למצרים לא הרגיש בו בריה, וכשיצא וינגע ה' את פרעה. ביאור דבר זה נפלא מאד, וזה כי ישראל מתחברים אל העכו"ם בעבור שהעכו"ם נחשבים כמו קליפה לפרי, והיינו בתחלה, ובסוף נבדל הפרי מן הקליפה לגמרי. וכן ישראל, בתחילה יש לישראל התחברות אל העכו"ם, ובסוף הם נבדלים מהם. ויש אותות ומופתים בסוף שישראל יש להם התחברות אל השי"ת, ולכך הם יוצאים מרשות בסוף על ידי אותות ומופתים, אבל כניסתם תחת רשות האומות אין כאן נסים, שבמה שיש להם חבור אל האומות אין דביקות ישראל עם השי"ת. וזהו בעצמו מתייחס אל הסנה, שהיציאה משם בקושי ובחזקה. (גבורות ה' פרק כג)

ומה שאמרו במכילתא אז נבהלו אלופי אדום, מפני שאמרו עכשיו יבאו לנקום וישטום עשו את יעקב על הברכות, אילי מואב יאחזמו רעד, אמרו עכשיו יבאו לנקום ויהי ריב בין רועי מקנה אברם. אל תאמר שבמכילתא רוצה לומר שהיו יראים דבר זה ממש, רק כי מוכח דבר זה, כי עשו לעולם מתנגד ליעקב, כאשר ידוע מענין עשו שהוא תמיד שונא את יעקב, וזה אמרם שהיו יראים שיקחו את נקמתם וישטום עשו את יעקב, שהוא מורה על הבדלה עצמית של עשו ליעקב. וכן בעצמו מה שאמר ויהי ריב וגו' ויפרדו איש מעל אחיו, מורה על הבדל עצמי, כמו שאמר במדרש הפרד נא מעלי, כשם שהפרדה אינה קולטת זרע, כך אי אפשר לאותו איש להתערב זרעו בזרע אברהם. וכל הדברים האלה סתרי חכמה מאד, כי מה שנפרדו מורה כי אינם מתחברים יחד, וכל אשר נזכר אחרון הוא יותר היפך ישראל ומתנגד להם… (שם פרק מז)

ואחר שהזכיר הגנות הזה גם כן התחיל ברוך שומר הבטחתו, להודיע כי אותה הבטחה שהבטיח הקב"ה את אברהם לעשות הקץ גרם שלא יוכלו שונאינו לנו, כמו לבן ומצרים אשר עמדו עלינו תמיד לכלותנו, וברית הבטחה הזאת היא שעמדה לא לבד לאבותינו אלא אף לנו, שבאותה הבטחה הבטיח הקב"ה גם כן על שאר מלכיות…

צא ולמד… ומה ראו חז"ל על ככה להגדיל מחשבת לבן ולהניח עשו שלא דברו ממנו. ועוד שאמר פרעה לא רצה לעקור רק הזכרים לבד, והכתוב אומר אמר אויב ארדוף אשיג אחלק, ורצה לאבד את הכל, לא רק את הזכרים? דע כי במאמר זה גלו דברים הרבה מאד, כי יש לישראל מתנגדים, לא כמו שאר מתנגדים שבאו בשביל סבה, אבל יש להם לישראל שונאים ואויבים מבלי סבה. וזה דוקא בישראל, שאיזה אומות שונאיהם מבלי שעשו להם דבר, ויבא התנגדות להם. ובבראשית רבה תולדות, שני גוים, שונאים דגוים בבטנך, הכל שונאיהם של ישראל, והכל שונאיהם של עשו, ומי שהיה מתנגד לישראל ביותר מבלי סבה היו לבן ופרעה, כי לא עשו מאומה לפרעה וגזר על הזכרים, וזה התנגדות מבלי סבה. אבל מה שאמר פרעה אריק חרבי וגו', זה לא היה מבלי סבה, כי חשב את ישראל בורחים ורצה להחזירם. וכן השנאה ללבן היתה גם כן מבלי סבה, כי לא עשה לו יעקב רק טובות גדולות, ורדף אחריו… ודבר זה היה בלי סבה כלל, ומה שאין כן בעשו שחשב להרוג את יעקב היה בשביל סבה שלקח ברכתו, אבל אלו שנים מבלי סבה היה זה, ולפיכך זכר אלו שנים בלבד… (שם פרק נד, וראה עוד לבן-ויעקב)

ועוד יש לך לדעת, כי הפסח הוא עצמו מה שישראל הם לה', כמו שנתבאר, ואחר המדרגה העליונה הזאת שישראל הם להקב"ה נמשך אחר זה הגאולה שהיא המצה, ונמשך אחר זה גם כן השעבוד כאשר המקבל ראוי לזה, והכל הוא מצד שיש להם מדריגה העליונה הזאת… כי נותנת המדה כאשר הם שלמים יש להם הגאולה, והשעבוד כאשר יש בהם חסרון. ועוד אחר שהפסח כמו שאמרנו למעלה מורה על שאנחנו להקב"ה, ובשביל כך יש יציאה לישראל מן רשות האומות, כי הוא יתברך אלקי האלהים המושל על כל המזלות ועל כל האומות, ובשביל זה אנו יכולים לצאת מרשות האומות, שאנו לו יתברך והוא מוציא אותנו מרשות אחרים… אבל לישראל שאין להם שר ומלאך מיוחד כי הם אל השי"ת, כאשר הם בשלימות מעלתם, שאז הם ראוים אל השי"ת, וכאשר אינם בשלימות מעלתם הם נעזבים והם נכנסים ברשות אחרים. שאל תאמר כי ישראל הם משותפים עם האומות, שאם היו משותפים עם האומות עד שחס ושלום היו לחלק מלאך, שאז שייך בזה אין כח נוגע במוכן לחברו. אבל אין לישראל שיווי עם האומות, כי דבר שיש לו שווי עם אחד ונתן לזה חלק ולזה חלק, אין אחד נוגע בחלק אחר שכך נחלק, אבל ישראל לא קבלו חלוקה, רק הם חלק ה' יוצר הכל, ולא שייך אצל השי"ת. וכן ישראל גם כן אין ענינם חלק שיהיו מקבלים חלוקה עם האומות, ולפיכך ראויים אל הגאולה לצאת מרשות אחרים כאשר הם אל השם… (שם פרק ס, וראה עוד ישראל-כללי)

…ולפיכך באה ההוראה בארבע כוסות על מדריגת ארבע מלכיות, וישראל יש להם מדריגה מיוחדת נבדלת לעצמם שהם חלק ה', עד שבענין זה כל מדרגת האומות שהם ד' מלכיות הם נמשכים אחר ישראל, ובכח מדריגת ישראל שקנו הכל גם מדריגת ארבע מלכיות, כי ישראל נותנים קיום לכולם… דבר זה התבאר במקומות הרבה, כי לא היתה בריאת האומות רק שהם טפלים אל האומה הנבחרת, והכל נברא בשביל ישראל והם נבראו בשביל עצמם… (שם)

…וזה כי התחתונים במה שהם תחתונים מצד הזה דבק בהם חסרון ואינם בשלימות לגמרי, ולפיכך אם היו כל התחתונים וכל האומות בשוה, היו כולם בעלי חסרון, מצד שהם תחתונים, אבל עכשיו שהנבחרים הם חלק ויחידות לא הכל, מעתה אף על גב שהם תחתונים, מכל מקום דבק בהם ענין אלקי בחלק מהם… וזהו חלק השי"ת הוא יעקב וזרעו שדבק בהם ענין אלקי. ועתה במה שהנמצאים הם תחתונים וראוי אל התחתונים מדריגה פחותה, ענין זה הוויית העכו"ם, ובמה שיש בעולם מדריגה עליונה ומעלה גדולה, כי השי"ת נקרא א-ל עולם, ואם כן אלקותו על התחתונים גם כן, וזה בחלק ממנו בלבד, שנקרא שמו יתברך עליהם, וחלק זה הוא יעקב וזרעו. משל זה, אם לא היה נברא האדם בעל בשר ואברים פחותים, לא היה אפשר שיהיה נמצא האבר הנכבד הראש והמוח, שהרי לפי הטבע אין החומר סובל שיהיה הכל נבחר, רק נברא האדם והאברים הפחותים קבלו הפחות, ונשאר לאברים הנכבדים הטוב. ואם אתה אומר הלא כל האומות בטבעיהן נבראים בשוה, אין זה קשיא, כי אנחנו אין מדברים מן הטבע, רק במה שמוכן האדם לקבל ענין אלקי, כי זה לא נמצא, ואי אפשר להיות נמצא בכל האומות בשוה, ולכן סכלו אותם שאמרו שאפשר שיהיה ההצלחה האלקית בשוה אצל הכל, ודבר זה לא יתכן כלל… (שם פרק סז, וראה עוד ישראל-כללי)

…ואמר ליה זיל אגרי בהו בהאי עלמא והוית רישא וכו'. דבר זה ענין נפלא מאד למבינים, למה המיצר לישראל נעשה ראש. וזה מפני כי ישראל הם עליון במעלה ובמדריגה, שנאמר ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ, וכשהוא מיצר לישראל אז הוא נעשה ראש לאותם שנקראו ראש. ויש לך לדעת כי זה נאמר כשישראל ראויים לצרה בעונותינו הרבים, ומאחר שראוי היה לישראל גלות, המיצר להם הוא דבר שראוי להיות, ולפיכך נעשה ראש שיורש את כוחם, והיפך זה כאשר אין ישראל בגלות… (נצח ישראל פרק ה)

כאשר אדם שומע הדברים אשר הגיעו להם לעם ה', אשר לא הגיע לשום אומה בעולם, ותהרהר במחשבתך אולי הוא יתברך עזב אותם, והם אליו כאומה אחרת חס ושלום ויותר פחות מהם כאשר הם ירודים אל הכל, אל יבא בלבך ובמחשבתך דבר כמו זה, כי מחייב השכל שאינו כך, וגם המוחש לא יקבל זה… כי מן הדברים שנתבארו בפרקים הקודמים מסדר השתלשלות הרבוי מן האחד, ובארנו לך במופת ברור כי אי אפשר רק שיש בבריאה דבר שהוא ראשית שהוא קודם וראשית אל הריבוי אשר הוא אחריו… ולכך אי אפשר רק שתהיה אומה אחת יחידה והיא ראשית הרבוי מן האומות בעולם, ואם לא כן היה הספק הזה עומד במקומו, מאיזה צד יבא הריבוי מן הסבה הראשונה שהיא אחת. אבל האומה הזאת היחידה הם ישראל, שהם אומה אחת יחידה נקראת ראשית, וכן כתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, ואמר הכתוב כי האומה הזאת קדש שהיא אל השי"ת, מפני שהיא ראשית לכל האומות, והדבר שהוא ראשית הוא אל השי"ת, והראשית הזה הוא אחד, ושאר האומות הם תוספת, ומזה הצד הוא הרבוי, אבל מה שכתיב ראשית גוים עמלק, אין זה שהוא ראשית תבואתו של השי"ת, רק ראשית גוים, ורוצה לומר כי במה שהגוים מחולקים מן ישראל, לדבר הזה עמלק הוא ראשית, כי הוא יותר מחולק ומובדל מן ישראל משאר אומות כידוע.

ומפני כי ישראל הם ראשית המציאות לכך הם עיקר המציאות, והאומות שאינם ראשית אין להם דבר זה, לכך אינם רק תוספת, והדבר שהוא תוספת אינו עצם ועיקר המציאות. ואיך יהיה דבר זה בטל, שיהיו האומות עיקר וישראל יהיו טפלים אצלם והם משועבדים להם… כי השי"ת יחיד בעולם, איך לא יהיה לו בעולם אומה השייכת לו, ויש לה התיחסות אליו, שהיא גם כן אומה יחידה בעולם, שעליהם נאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, שיש להם התורה, ובשביל זה הם עם אחד, ולא כמו שאר עובדי גלולים אין להם תורה מן השמים שהיא תורה אחת, רק יש להם דת נימוסית, שאפשר שיהיו לה פנים הרבה. ועל ידי התורה גם כן ישראל עם אחד אומה כמו זאת היא שייכת אל השי"ת שהוא אחד. ואם כן איך נאמר שמעלת ישראל בטילה… (שם פרק י, וראה עוד ישראל-כללי)

…כי דברים הרבה תלויים בזה, במה שאין לישראל שום מדרגה בינונית, או שהם מושלים על הכל, או שהכל מושלים עליהם, וכבר רמזה זה התורה גם כן באדם, אשר כבר אמרנו כי ישראל והאדם שוים, שכמו שיש לאדם משפט הצורה נגד שאר בעלי חיים, כך לישראל משפט הצורה נגד העובדי גלולים… שכאשר אין הצורה כמו שראוי להיות, אז נחשבת נעדרת לגמרי, ואז שאר בעלי חיים שיש להם מציאות מה מושלין עליו… (שם פרק יד, וראה עוד גלות-ישראל בגלות)

…ודבר זה גורם שעשו רוכב על יעקב שהוא צולע, וזה שאמר שמביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חגר, ואמר שמלבישין אותו בלבוש אדם הראשון, פירוש דבר זה, כי כל המאמר הזה בא לפרש, כי היה לעשו העולם הזה, ולכך כל מה שראוי אל עולם הזה היה לעשו, ולא היה ליעקב רק עולם הנבדל מן הגשמי, ולכך אמר שמביאין אדם שלם, כי ראוי אל עשו שיהיה אדם שלם, כאשר יש לו העולם הזה, לכך לא היה ראוי שיהיה לו חסרון כלל בעולם הזה, ולא כן יעקב שאין ראוי לו עולם הזה, ולכך היה חגר ברגליו… וראוי לאלו ב' אחים שהם תאומים שיירשו אלו ב' דברים שהם מתחברים יחד, יעקב ירש מעלה אלקית של אדם כמו שאמרנו, ועשו יירש מעלת הבגדים שהיא החשיבות… (שם פרק טז)

…ושלא יגלו הסוד, ובמדרש שבסמוך משמע שלא יגלו סודותיהן, פירוש שלא יגלו ישראל שום דבר שהוא סוד אצלם לא יגלו לעובדי גלולים, וטעם דבר זה, כי כל אחד אשר מגלה סודו לאחר, הרי יש לו חיבור אל העובד גלולים אף בדבר הנסתר, ודי שיהיו ישראל תחת העובדי גלולים בדבר שהוא נגלה, אבל אין ראוי שיהיו ישראל תחת העובדי גלולים בדבר סתר… (שם פרק כד)

…ומה שאמר ומתפלל עם הצבור, פרשנו למעלה עיין שם, ואין ספק כי כאשר יש כאן בחינה מה של יציאה מן הגלות, כמו שהוא כאשר ישראל מתאחדים ואינם מחולקים, וזה נחשב שהם יוצאים מן הגלות, כי בגלותם הם פזורים בין העובדי גלולים, וכאשר ישראל מתאחדים, דבר זה נחשב שהם יוצאים מן הגלות, ודבר זה הוא גורם שיהיה להם יציאה לגמרי מן הגלות. וכשם שקיום ישראל היא השמירה מן חלוק עצמם, שבזה יהיו אומה שלימה, וזהו קיום ישראל בגלותם, כן ההבדל מן העובדי גלולים עד שהם אומה שלימה בעצמם, הוא קיום ישראל, שאם אין ישראל נבדלים מן העובדי גלולים, הרי אינם אומה שלימה בעצמם, כי הדבר אשר הוא שלם בעצמו, הוא עומד בעצמו… ואמרו במדרש הן עם לבדד ישכון, מובדלים הם מן העובדי גלולים במאכלן ובמלבושיהן ובגופיהן ובפתחיהן. אינם דנין עם העובדי גלולים, ישראל דן אותם ביום, והעובדי גלולים בלילה… זכר כל הדברים שהם קיום האדם, כי אין ספק שהאכילה מקיים את הנפש, ועוד הם מובדלים בגופיהם על ידי המילה, ועוד הם נבדלים מן העובדי גלולים בבית דירה שלהם על ידי מזוזות הפתח, עד שיש כאן הבדל בכל הדברים אשר הם שייכים אל האדם. ואמר שישראל דן אותם ביום, לפי שהם אמיתת המציאות, אשר המציאות היא נחשבת כמו יום, אשר בו נמצא הכל, והעובדי גלולים אשר אין להם אמיתות המציאות דין שלהם בלילה, לפי מדריגתם אשר אינם אמיתת המציאות. וכבר ביארנו במקומות הרבה כי העובדי גלולים נקראו מים בכל מקום, כדכתיב ימשני ממים רבים ועוד. ונמשלו ישראל בהיפך זה… הכתוב מייחס העובדי גלולים למים ואת ישראל לאש, ואלו שני דברים האש והמים אם נתערב ביחד המים מכבין האש, ואם האש עומד רחוק מן המים ונבדל ממנו, אז האש מכלה ומייבש המים עד שלא נשאר דבר בו, ומתיש כחו. והם סגולת ישראל באמת, כי אם מתערבין ומתחברין ישראל לעובדי גלולים, אז המים שהם העובדי גלולים גוברים עליהם לגמרי, ואם נבדל האש מן המים, הרי האש בכחו מבטל המים עד שאין נמצאים… כי הבוערים יחשבו כי קירוב אש ומים יהיה שלום ביניהם, וזה אינו, כי ההתחברות להם, אז העובדי גלולים גוברים ומבטלים חס ושלום אותם… אף כי בודאי ראוי לישראל בעצמם קבלת עול מלכות שלהם עליהם, וכמו שאמרו שלא ימרדו בעובדי גלולים, אבל דברינו על ההבדל בלבד אשר צריך להסכים על זה כל אשר נתן השי"ת בנו חכמה…

ועל זה אמרו שלא יגלו הסוד, כלומר כל דבר שהוא סוד פנימי לא יהיה לישראל שום שתוף עם העובדי גלולים ולא יהיה שום חבור להם, כי אם ישתתפו העובדי גלולים עם ישראל בדבר שהוא פנימי נסתר, דבר זה הוא שתוף וחבור להם לגמרי, וישראל צריכים שיהיו נבדלים מן העובדי גלולים, וזהו קיום שלהם בין העובדי גלולים. ולפיכך כאשר בא דניאל בגלות תחת האומה, היה גוזר על יין, שלא יהיה חבור לישראל לעובדי גלולים בדבר שהוא פנימי נסתר כמו היין שהוא נסתר… (שם פרק כה)

ובמדרש רבי אחא בשם רבי הונא לג' חלקים נתחלקו היסורים, אחד לדוד, ואחד לדורו של שמד ואחד למשיח. וביאור ענין זה, כי ענין היסורים הם מצד התנגדות אשר יש לדבר אחר, לכך באים יסורים עליו. וידוע כי העובדי גלולים וישראל הם מתנגדים, ודוד היה ההתחלה לענין זה שהיה לוחם בעובדי גלולים המתנגדים, ולכך היו מתנגדים ביותר אל דוד, שהוא כמו התחלה לדבר זה. והרוגי מלכות הם עצם ישראל, שהעובדי גלולים מתנגדים להם, כי הרוגי מלכות היו מוסרים נפשם על התורה והמצוות, ולכך היו הם עצם ישראל שהעובדי גלולים היו מתנגדים להם,והיו שולטים בהם. ומלך המשיח הוא יהיה סוף ההתנגדות, לפי שהמלך המשיח בא לבטל את העובדי גלולים, ולכך בכל כחם יהיו העובדי גלולים מתנגדים למשיח. ואלו דברים עמוקים מאד. (שם פרק לב)

כל שני דברים אשר הם מחולקים אין להם עמידה יחד, והאחד מבטל את השני, לכך אי אפשר שיהיה כל אחד עומד בעצמו, עד שלא יהיה להם חבור ושתוף כלל. אבל כאשר יגיע ימי המשיח, אשר הזמן ההוא ראוי שלא יהיה עוד חלוק והבדל, ואי אפשר שיהיה כל אחד עומד בפני עצמו, שאז לא יהיה העולם אחד רק מחולק, ואז כל אחד הוא בטובת השני, שאי אפשר שיתקיים שניותו והחלוק בפועל, וההבדל במה שישראל הם אומה יחידה לגמרי, והעובדי גלולים הם רבים, לכך רבוי העובדי כוכבים הם המתנגדים ובטול לישראל, וכך ישראל האומה היחידה הם בטול העובדי גלולים הרבים. וזה ענין מלחמת גוג ומגוג, שכל העובדי גלולים אשר הם הרבוי יתחברו כוחם על המלך המשיח… (שם פרק לח, וראה עוד גוג ומגוג)

…פזר עמים קרבות יחפצו, מי גרם להם לישראל שיתפזרו בין העובדי גלולים, קרבות שהיו חפצים בהם. כבר התבאר למעלה, כי ג' מלכיות מן העובדי גלולים הם נמשכים במה אל ישראל אף בעולם הזה, וכמו שנתבאר במדרש. אבל מלכות הרביעית היא מתנגדת להם, ולכך לימות המשיח יהיו שלש מלכיות לגמרי נמשכים אחר מלכות ישראל, אבל במלכות רביעית אין התאחדות עם ישראל, ועל זה אמר גער וגו', פירוש גער חיה וממילא תקנה עדה, כי אי אפשר שיהיה למלכות זו התאחדות עם זרע יעקב… (שם פרק מב)

מן הדברים אשר ביארנו לך בחיבור זה, כי היה בעולם הזה התנגדות לישראל מצד אשר העולם הוא חלק העובדי גלולים, ובזמנים אשר מיוחדים אל העובדי גלולים ומתיחסים אליהם היה נמצא ההתנגדות אל ישראל. כי דבר זה ברור, כי יש לכל דבר זמן מיוחד אליו… ולעתיד גם אויביהם ישלים עמהם, הוא עולם המשיח, ולא יהיה עוד התנגדות לישראל בשום בחינה, עד שהכל יושלם עמהם, ובשביל זה יהיה להם הנצחיות כאשר יש שלום להם מכל אויביהם, ואין כאן סבת ההפסד, כי סבת ההפסד הוא ההיפך אשר יש לדבר… כי אז יזכו ישראל לכח אריה שיקבלו אותו בקדושה, ואז יהפך להם החודש הזה לששון ולשמחה, כי קודם זה לא היה החודש הזה אשר הוא מיוחד לאריה שייך לישראל, כי לא היה מדריגתם כל כך שיקבלו כח זה בקדושה, רק לעתיד יהיה להם דבר זה, שיקבלו כח עליון בקדושה, אבל כח זה היה לעובדי גלולים, כי העובדי גלולים מקבלים כח זה בסט"א… כי לעתיד הוסרה הטומאה מן העולם ויהיו הכל בטהרה, ויהיה לישראל כח האריה בקדושה… (שם פרק נה)

…ודבר זה מורה על התחלה העליונה שיש לישראל, וזה שאמר הן עם לבדד ישכון, כלומר כי לפי עילוי התחלתן עם זה לבדד ישכון, כי יש להם התחלה עליונה על כל, ולכך אמר ובגוים לא יתחשב, ופירושו, כי הטוב אשר מגיע לעובדי גלולים אין הטוב הזה נבדל מן ישראל, כי אין לעובדי גלולים קיום ועמידה בעולם רק על ידי ישראל, והעובדי גלולים תלוים בישראל, ואין ישראל תלויים בהם, ולכך הטוב שמגיע אל העובדי גלולים אינו נבדל מן ישראל, כיון שכל העובדי גלולים קיום שלהם מכח ישראל… (שם פרק נז)

וזה שאמר ראשית גוים עמלק, כי עמלק ראשית והתחלת כל הגוים, ומפני זה עצמו עמלק מתנגד ואויב לישראל, כאשר הוא ראשית גוים, כי אין ספק כי העובדי גלולים כולם מתנגדים לישראל, ועמלק הוא ראשית והתחלת גוים, לפיכך עמלק יותר מתנגד אל ישראל מכל העובדי גלולים, מפני שהוא ראשית הגוים אשר יש להם התנגדות לישראל, לכך אין לו שום צירוף עם ישראל, ובשביל זה הוא עדי אובד… (שם פרק ס)

דע כי במאמר הזה באו להודיע ההפרש שיש בין ישראל לשאר האומות, וראוי לך לדעת כי כל הנבראים נבראו לכבודו יתברך… ויש מהם כבוד אל השי"ת ביותר, ודבר שהוא כבודו נקרא לבוש של הקב"ה, כי הכבוד אצל הזולת שרואים הכבוד, ועל ידי המלבוש הוא נראה אצל אחרים… (באר הגולה ד)

…ומה שנמצא בדברי חכמים "כשר שבגוים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ מחו", אפילו נודה לדבר זה, כי מפני שאמר טוב שבגוים הרוג, היינו אפילו אינו עובד אלילים, כי אותו הוא טוב שבגוים, ועם כי דבר זה אין ראיה כלל, כי פירוש טוב, אף שאותו גוי רגיל שעושה לו טוב, מכל מקום כיון שהוא עובד אלילים הרוג, אבל אפילו אם נאמר שלשון טוב שבגוים משמע שאינו עובד עבודה זרה, הרי הוציאו זה ממה שכתוב ויקח שש מאות רכב בחור וגו' משל מי היו הסוסים… משל הירא את דבר ה', שנאמר הירא את דבר ה' הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. אמר רבי שמעון בן יוחי טוב שבגוים הרוג, ופירושו טוב שבגוים הרוג במלחמה, כמו שהיה במצרים, שהיו המצרים מצירים את ישראל והורגים אותם, אין לך מלחמה יותר מזאת, והטוב שבגוים אין ראוי לרחם במלחמה, שאם יפול הוא בידו לא יהיה הגוי מרחם עליו. וכבר מפורש זה בפרק אין מעמידין, וזה לשונו, הגוים לא מורידים (להרגם), ומיהו במלחמה בהא אמרינן בקידושין טוב שבגוים הרוג, הרי מפרש, שהגוים אשר הם נבדלים מישראל ובאו במלחמה על ישראל, אף על פי שהוא טוב, אל תאמין לו במלחמה והרוג אותו במלחמה. הרי הדברים מבוארים, כי איך יהיו דבריהם סותרים, שאמרו אין מורידין אותם לבור.

אמנם מה שאמרו עוד כי תקנו חכמי ישראל בתפלותיהם דברים שאינם ראוים, עד שאף כנגד המלכות דברו. אם היה הדבר כמו שאמרו, היה דבר זה סותר דברי עצמם, כי ברכה זאת, שהיא קללת המינים, שמואל הקטן תיקן אותה ביבנה לפני חכמים, והרי משנה ברורה בתפלת השחר: הוי מתפלל בשלמה של מלכות… אין הכונה שיתפלל על מלכות ישראל, שאם כן לא היה צריך לתת טעם שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו… ואם כן איך יתקנו היפך זה. ולא זה בלבד, רק מה שהיה נגד הכתוב, מה שהוזהרנו על ידי נביאים שיש לנו להתפלל בשלום המלכות אשר הגלינו שמה, שכך כתיב על יד ירמיה, ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה', ואיך יתקנו היפך זה חס ושלום לעבור דברי הנביא, ואדרבא הזהירו אותנו חכמים לקבל עלינו מלכות וממשלת האומות, אחר שגזר השי"ת שנהיה תחת רשותם ראוי עלינו לקבל ממשלתם, ושלא לבטל הגזירה…

וכנגד הג' תיקנו וכל אויבי עמך מהרה יכרתו, אותם שהם שונאים עם ישראל מצד הדת, ואם כן הוא שונא הדת, ואם אמרו וכל אויבינו מהרה יכרתו, היה אפשר לחשוב כי התפלה על אותם שהם אויבינו מרעים לנו מבקשים חס ושלום להכרית שם ישראל מן העולם, אבל אין הדבר כך, רק התפלה מי שהוא אויב של האומה מצד שהוא שונא הדת… וכאשר שונא הדת אין ספק שכל מחשבתו לבטל הדת של ישראל, והיה הדבר הזה ברור, שאילו היו רוצים להתפלל על אויביהם היתה התפלה וכל אויבינו אשר הם אויבים לנו, אבל אויבי עמך התפלה היא על מי שהוא אויב לשם ישראל, והם כלל האומה, והוא שונא את ישראל מצד שיש להם דת שהוא יתברך גזר על עמו כמו מלך שגוזר גזרותיו על עמו… (שם באר ז)

…אבל דעת רבי נחמיה דוקא מן המלכיות הוא חירות, שהמלכיות אף שהם מתנגדים לישראל אינם בעצמם ההעדר, רק שהמלכיות מתנגדים לישראל, ולכך מן המלכיות דוקא חירות, ולא ממלאך המות, ולרבנן דוקא מן היסורין שהם מקריים, ואין המקריים יכולים לשלוט בתורה שהיא שכלית, אבל המלכיות שהמתנגד הוא בעצם, כי המלכיות מתנגדים בעצמם לישראל אינו כך, כי אין הדבר שהוא במקרה כמו דבר שהוא בעצם. ואפשר לפרש שכל אחד בא להוסיף, כי לדעת מי שאומר חירות מן מלאך המות אין חדוש כל כך כי מלאך המות שולט תמיד והתורה מבטלת דבר שהוא שולט תמיד, אבל המלכיות אינם תמידים אין התורה גוברת על זה, ולדעת מי שאומר אף חירות מן המלכיות, כי המלכיות שולטים בעולם זמן מיוחד, ולכך אין שולטין עליו, אבל היסורים הם לפי רגע בלבד… (תפארת ישראל פרק מז)

ועוד במדרש, ונשא השעיר עליו את כל עונותם, נוטל הקב"ה עונות ישראל ונותן אותם על עשו, שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם, ואין שעיר אלא עשו. הרי מדרגת יום כפורים שהוא יתברך היה נותן עונש של יעקב על עשו. וכן הוא מדרגת פורים מה שהיה רוצה המן שהוא מזרע עשו לעשות למרדכי, שהוא מזרע יעקב, שהיה חפץ לאבדו, נטל הקב"ה ונתן על זרע עשו הוא המן, ונאבד. ודברים אלו גדולים ומופלגים ואין כאן מקומם, כי פירשנו דבר זה במקומו. כלל הדבר מה שהיו ישראל מנצחים כח עשו הוא מדרגה עליונה מעולם העליון, וכן ביום הכפורים נצוח סמאל הוא כח עשו, הוא למעלה מן עולם הזה, ולפיכך אמרו כי פורים ויום הכפורים לא יעבור ולא יהיו בטלים, כי אלו שנים הם בטול כח עשו שבא לעולם, ומאחר כי מדרגתם מעולם העליון, אין בטול להם אף לזמן התחיה, שיתבטלו עניני העולם הזה… (שם פרק נג)

ובפרק ד' מיתות, בן נח שעסק בתורה חייב, שנאמר מורשה קהלת יעקב, אל תיקרי מורשה אלא מאורסה, והבא על נערה המאורסה חייב. ודבר זה תבין ממה שהתבאר למעלה, כי התורה היתה מתייחסת לישראל בפרט, ולכך היא מאורסה לישראל דוקא, ואינה שייכת לאחרים, ועל ידי תורה שבעל פה, שהיא בפה האדם, והתורה היא עמו לגמרי, ואינה על הקלף כתובה, רק היא בפה האדם, ולכך מצד התורה שבעל פה שהיא עם האדם יש לתורה חבור לישראל, ולא אל בן נח כאשר התורה עם האדם… אבל התורה שבכתב, מאחר שהיא בכתב אינה מיוחדת לישראל כמו התורה שבעל פה, שלהם לבדם היא, והיא עמהם ולא למכחישים התורה… (שם פרק סח)

ודבר זה בארו חכמים במסכת ברכות, הרואה חכמי אומות העולם אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם, והרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו. ההפרש אשר יש בין זה לזה, כי לשון נתינה משמע אינו מן עצם החכמה שהיא אל השי"ת, כי אמר עליהם ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם, כי במה שהם בשר ודם חמריים השפיע להם השי"ת חכמה, ואין זה מן אמיתת חכמת השי"ת שהיא נבדלת אלקית, אבל לישראל השפיע החכמה העליונה האלקית. ואל יקשה לך כי דבר זה אי אפשר שיהיה האדם משיג חכמת השי"ת, אין זה קשיא, כי התורה היא משפט השי"ת, ואף כי נראה כי הם דברים גשמיים, מכל מקום השכל שבתורה הוא השכל נבדל אשר נתן משפט שכלי לגמרי לישראל, כי אין הדבר תולה בעומק החכמה, אף כי בודאי טעמי התורה הם עמוקים עד כי אין סוף לעומק הזה, מכל מקום אף דברים הנגלים שהם בתורה הם שכל אלקי נבדל לגמרי. ולכך אמר במדרש, אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, שנאמר והאבדתי חכמים מאדום, אבל אם יאמר לך יש תורה בגוים אל תאמין, שנאמר מלכה ושריה בגוים אין תורה, כי אין ראוים אל שכל האלקי הנבדל שהיא התורה… (נתיב התורה פרק יד)

…וכל אלו שמות תהו ובהו שלא היתה הבריאה בשלימות ומורה על החסרון הדבק בבריאה, ומצד החסרון הזה שהיה בבריאה עמדו ד' מלכיות אלו, שלקחו המלכות מן ישראל, אשר האומה הזאת נבראת לכבוד השי"ת. ואלו הד' מלכיות שנחלו המלכות מן ישראל הם מבטלים כבודו יתברך בעולם התחתון, כי אף ימצא בהם דבר מה שנותנים כבוד לשמו יתברך כמו שיתבאר, הלא לא מעוקצם ולא מדובשם השי"ת חפץ, כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו, דבר זה ממעטים האומות, ולא נבראו לזה רק ישראל שהם עם אחד, כמו שרמז הכתוב (ישעיה מ"ג) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו… כי האומה הזאת מעידה על השם שהוא אחד, כמו שאמרו במדרש כי ישראל מעידים על השי"ת שהוא אחד (דברים רבה ב'). אבל ד' מלכיות מבטלים אחדותו בעולם, כאשר לוקחים הממשלה מישראל שהם מעידים על אחדותו יתברך, ולכך בסוף ד' מלכיות כאשר תחזור המלכות לישראל, כתיב (עובדיה א') והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה י"ד). וזה כמו שאמרנו כי המלכיות הם ארבעה, ומספר זה הוא יוצא מהאחדות, כי האמצעי שאין בו צד מיוחד הוא אחד, כמו שידוע שאי אפשר שיהיה האמצעי שנים, והרוחות הם מחולקים, שזה מתפשט למזרח וזה למערב, והם היפך האחד, וכמו שרמז הכתוב את ישראל בתחלת הבריאה, כמו שאמר הכתוב בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית, והם העלול הראשון מן השי"ת, לכך ראוי שיהיה נרמז בתחלת הבריאה, וכן רמז הכתוב גם כן ד' מלכיות, שהוא החסרון שנמצא בבריאה מצד חסרון העלול… (נר מצוה בתחלה, וראה שם עוד)

…וכמו שהחיה כוחה הוא מצד גופה, ואם אין באדם מצד השכלי כח על החיה לצוד אותה בחכמה שהוא כח האדם, אין האדם יכול לעמוד נגד החיה מצד כח גופני הגדול אשר יש לחיה, וכן האומות, אם אין לישראל מעלתם האלקית הנבדלת, אין ישראל יכולים לעמוד נגדם מכח גודל כוחם. אמנם כמו שכל גוף גשמי הוא בעל קץ ותכלית, וכך אל כח האומות קץ ותכלית, אבל השכל הנבדל אינו בעל תכלית, כי השכל אין לו גבול ותכלית, ולכך אין למעלת ישראל שהיא מעלה אלקית קדושה קץ ותכלית. רק כאשר הגשמי גובר על השכל יש בטול אל השכל, כאשר דבר זה ידוע מכל מקום, שהגשמי מצד עצמו יש לו קץ וגבול כמו שאמרנו, וכאשר יש בטול לגשמי, אין מעכב ומבטל אל השכלי הנבדל, והשכל נשאר בלבד כאשר פסו תמו כחות הגוף… ובעת זקנותו אז מסתלק הגשמי ונשאר השכל בלבד, וכאילו היה האדם כולו שכלי, וכך בודאי הכחות של ד' מלכיות שיש להם כח שאינו נבדל גוברים על ישראל מתחלת העולם, אבל בסוף ימי העולם אז יסתלקו כחות אשר הם כח גופני, ויתגבר כח ישראל הקדוש הנבדל ולא יהיה להם שום מונע… (שם ד"ה וזה שאמר במדרש את הגמל)

…כי אלו ד' מלכיות כל אחת ואחת עמדה על ישראל בענין אחר, כי מלכות בבל החריבה בית המקדש והגלתה ישראל לבין האומות, ולא תקום על ידי מלכות אחת צרה פעמים, לכך מאחר כי מלכות בבל החריבה בית המקדש, לא היה במלכות זו צרת המן, לכך היתה צרה זאת במלכות מדי שניה למלכות בבל, ולא היה ראוי שיצא עוד צרה לפועל מן מלכות בבל, רק כאשר נהנו מסעודת אחשורוש נזכר להם אותו החטא. (אור חדש הקדמה)

רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא, (תהלים ס"ו) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה, באנו באש בימי נבוכדנצר, ובמים בימי פרעה, ותוציאנו לרויה בימי המן. פירוש כי יש לך ללמוד מן המגילה שהיתה הצרה הזאת שהגיעה להם בימי המן יותר מכל הצרות, כי כל הצרות שהיו להם לא היה אחד מבקש לכלותם, רק שהיו רוצים להיות מצירים להם… כי יש לישראל צוררים הם האומות כאשר ישראל נבדלים ומופרשים מן האומות אשר הן יוצאות מן היושר והם נוטות אל הקצה. ולכך יש אומה שנקראת על שם מים, כמו שהיה פרעה, ולכך היו מצרים (מאבדים) את ישראל במים ויש אומה שנקראת על שם אש, כי אלו השנים יוצאים אל הקצה, זה בחמימות וזה בקרירות, ולכך הם הפכים, ואלו שני קצוות הם מתנגדים לישראל, אשר בהם היושר והשווי, כי ישראל נקראו ישורון, כי היושר בהם בעצמם. ומפני שהאומות יוצאות אל הקצה הן רוצות לאבד את ישראל, אשר אינם יוצאים אל הקצה. מכל מקום לא יאמר על זה שהם היפך להם לגמרי, ולכך המצרים היו רוצים לאבד אותם במים, כי כחם המים שהוא קצה אחד, אבל לא רצו לאבד את הכל, רק כל הבן הילוד וגו', ונבוכדנצר באש, כי רצה לאבד את חנניה מישאל ועזריה באש, ולא היה מאבד את הכל, כי אין ההיפך מתנגד אל דבר שהוא ממוצע, אף על גב שהם נבדלים זה מזה, ומכל מקום אין זה היפך לגמרי, ולפיכך אין ההתנגדות הזה מה שהיה מתנגד להם פרעה ונבוכדנצר לכלותם לגמרי. אבל המן נקרא צורר היהודים (אסתר ט'), ודבר זה מפני שהיה המן לישראל כמו שני דברים שהם מצירים זה לזה, שכל אחד דוחה את השני לגמרי, עד כי אי אפשר שיהיה להם מציאות יחד… ולכך כח עמלק רוצה לדחות את ישראל ולבטל אותם לגמרי, ועל ההפך הזה מורה שם עמלק, כי אמרנו שישראל נקראו ישורון, ואלו עמלק הוא היפך זה, שהוא מעוקל, ולכך הוא היפך להם לגמרי… (שם ד"ה רבי חנינא)

…שבא הכתוב לומר, כי מפני שעשה אחשורוש סעודה זאת הגדולה ושמחה גדולה, ואיך היה השי"ת מניח לעשות זה לרשע כאילו היה הזמן ראוי לזה, והרי לא היה הזמן ראוי לזה מצד עצמו, כי היה בית המקדש חרב, רק שהיה גורם דבר זה החטא מה שכתיב (נחמיה י"ג) בימים ההם ראיתי דורכים גתות בשבת, לכך היה מפני שלא היה להם שביתה ומנוחה לישראל, כאשר לא היו שומרים השבת, היה השביתה והמנוחה לאומות לעשות סעודה ומשתה. ויש ללמוד שדבר זה היה הסבה שעשה הסעודה, דכתיב כאן בימים ההם, וכתיב התם (נחמיה י"ג) בימים ההם ראיתי דורכים גתות בשבת. רוצה לומר שהשבת שביתה לישראל, וכאשר יש לישראל השביתה אם כן אין שביתה לאומות, וכאשר אין שביתה לישראל יש שביתה לאומות…

ורבי יצחק דרש לעולם כאשר הרשעים יושבים בשלוה חושבים הרשעים מחשבות רעות על הבריות, ואמר רבי יצחק כי לכך כתיב כשבת, ולא כתיב בשבת, מפני שאין ישיבה לאומות העולם בעולם הזה, ודבר זה מפני שהאומות אינן עיקר בעולם, והם תלוים בזולתם, כי נבראו האומות לעצמם רק בשביל זולתם, לכך אין להם ישיבה, כי הישיבה משמע דבר שהוא עיקר… והם טפולים אצל ישראל, ונחשבים ישראל יושבים והאומות תלוים בישראל, שכל דבר שהוא עיקר הוא נטוע במקומו ונקרא יושב, והוא נושא את אשר אינו עיקר ונתלה בו, לכך כתיב כשבת, שאין כאן ישיבה גמורה… (שם ד"ה בימים ההם כשבת)

וכדי לבאר לך קצת מדברי הקדוש רבי שמעון בן יוחי, הנה יש לך לדעת ולהבחין, כי ישראל ושבעים אומות הקדמונים הם מחולקים, ויורה על חלוק שלהם מספרם, כי האומות הם שבעים, וישראל אומה אחת. ולפי מה שהם האומות מורה עליהם האות שבא על מספר שבעים, הוא העי"ן, וכפי מה שהם ישראל שהם אומה אחת מורה עליהם האות שבא על אחד, הוא האל"ף. ותחלה יש לך לדעת כי האל"ף והעי"ן קרובים במבטא, עד שכמעט אין אדם יכול להבדיל ביניהם… ולפי הסברא היה ראוי להיות האל"ף שהיא מורה על ישראל שהם אומה אחת, והעי"ן שמורה על שבעים אומות שלא יהיו דומים כלל, אבל השווי הזה גורם להם הפירוד וההבדלה לגמרי, שאינם מתחברים ביחד. והנה יעקב ועשו היו דומים גם כן בתואר התמונה ובקול, כי בתמונה היו דומים, כדפירש רש"י ממדרש חכמים ידך בעורף אויביך, שהרג יהודה את עשו מאחוריו, מפני שהיה קלסתר פניו דומה לשל יעקב… ובקול היו דומים, כדכתיב הקול קול יעקב, והוצרך רש"י לפרש שאין יעקב מדבר בלשון תחנונים, ולא פירש כמשמעו, שודאי היו דומים בקול לגמרי. ודבר זה תמצא הרבה שהשווי הוא גורם פירוד, אצל לוט כתיב כי אנשים אחים אנחנו, שהיה קלסתר פניהם שוה, כבחז"ל, ונאמר אליהם הפרד נא מעלי… והכל ידוע לחכימין מתוך שני שעירים אחד לה' ואחד לעזאזל, ואלו שני שעירים היו דומים ושוים. ולכן אלו שתי האותיות הדומות, האל"ף והעי"ן שהם שוים בקול ובתמונה, לא יתחברו ביחד ולא תמצא אותם זה אצל זה בתיבה אחת להיותם משותפין בשורש אחד בשום תיבה בעולם. וזה מורה הבדל גמור, שלא ישתתפו ישראל ולא יתחברו באומות, רק כאל"ף שהיא משמשת לעי"ן, כמו אעבוד, ואין כאן חיבור, להיותם מתחברים בשורש אחד, כי אם כאל"ף שימושית. וכך ישראל בודאי משמשים לאומות, כי אם לא היו ישראל, לא היו יוצאים ונבראים האומות בעצמם. ובזה ישראל משמשים להם, ואין האומות משמשים לישראל.

ונקרא אות המורה על האומות עי"ן, כי האומות העין והגלוי בהם בשביל שאינם דבוקים בכח קדוש עליון נסתר, והם מוציאים הנסתר שהוא סוד שהוא במספר שבעים אל הגלוי ואל העין. אבל ישראל שהם דבוקים בכח עליון, יש להם כח קדוש נסתר, וכן הוא לשון אל"ף ואאלפך חכמה, וכל זה בשביל החכמה העליונה היא התורה שיש בישראל, ואל"ף הוא אותיות פלא, שהוא לשון העלם והסתר שיש בישראל העלמה והסתר שהם דבוקים בכח קדוש נסתר היפך האומות… ויש לומר גם כן כי לכך האל"ף והעי"ן שוים בתמונה ובקול, ואין הפרש רק שהעי"ן מורה על נסתר שיצא על הגלוי, והאל"ף מורה על נסתר שאינו יוצא אל הגלוי, וכן העכו"ם יוצאין אל הגלוי, כמו שמורה על זה הענין שאינם דבקים בכח פנימי קדוש, אבל ישראל כח עליון שלהם עומד בהעלמו ובהסתרו, שהם דבקים בכח עליון קדוש. ומעתה תבין איסור יין נסך… (דרוש על המצוות, וראה שם עוד)

…ואין ספק כי יעקב ועשו הם נגד יצר טוב ויצר הרע, כאשר ידוע למבינים, ולכך אמר שנתן חטא יעקב על עשו, שכבר אמרנו, כי יעקב הוא טהור וקדוש מצד עצמו, רק שהחטאים הם באים מבחוץ על יעקב מצד היצר הרע, ולכן נותן החטאים על עשו אחיו, ואומר עשו מה כח יש לי וכו', רוצה לומר כי אין דבר גירוי בישראל הזה כמו מכח עשו, רק כי כך גזר הקב"ה, ואמר שנותנן על לבושיו, כי המדות שהוא יתעלה מתלבש בהן נקרא מלבוש שלו, ולכך נותן חטא ישראל על מלבושיו, ואומר שיושב הקב"ה ומכבס לבושו, כי הוא יתעלה מקוה טהור ומטהר ומסלק החטא כמו שאמרנו. (דרשה לשבת תשובה, בסוף)

תחת ישמעאל וכו', דע כי אלו דברים הם דברי חכמה, אף כי נראין שהם פשוטים. כי ימצא לישראל ג' מתנגדין, האחד מצד שהם אומות נבדלין, והאומה של ישמעאל מתנגדים לישראל מצד שהם אומות מחולקות, והבדל שלהם גורם התנגדות כמו כל שני דברים שהם מתנגדים ביחד. אבל גוי שהוא אדום יותר מתנגדים, כי ישראל ואדום הם הפכים לגמרי, כי כאשר זה קם זה נופל, ולפיכך אדום רוצה תמיד להתגבר על ישראל, שבזה הם למעלה, ומכל מקום אם ישראל מכניעים עצמם לאדום, ויש לאדום הממשלה, אינם רוצים יותר. אבל אומת חבירים הם רשעים בעצמם, כמו שאמרינן אצל שלשה שונאים זה את זה, ויש אומרים אף החברים (פסחים קי"ב), והרשע אף אם אחד מכניע עצמו תחתיו אינו מועיל… (חידושי אגדות שבת י ב)

…ודוקא אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות, וזה כי כאשר ישראל בין האומות הם שפלים ירודים תחתיהם, וכשנגאלו הם מתעלים עליהם, ואין ישראל כמו שאר האומות, שאינם מתאחדים ישראל עם האומות, או ישראל הם תחתיהם, כאשר אינם עושים רצונו של מקום, או שהם עליהם, כדכתיב (דברים כ"ח) ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ, אבל שיהיו שוים עמהם אי אפשר, כי ישראל והאומות הפכים לא יתחברו בענין אחד. לפיכך יציאת ישראל מן האומות צריך לשתי מדריגות, כי עתה הם תחתיהם ויתעלו ישראל עליהם, וכנגד זה צריך שישמרו שתי שבתות, שאז יתעלו ממה שישראל הם תחתיהם להיות עליהם… אבל כל גאולה שהיתה לישראל, כמו שהיה במצרים בגאולתם שהם מתעלים עליהם, וכן בגאולה האחרונה, ולכן צריך הבדל אחר הבדל והתעלות אחר התעלות, כאשר יהיו ישראל על האומות, וזה שאמרו שאלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלים. (שם קיח ב)

מכל מקום יש צד בחינה גם כן שישראל הם על האומות, מצד שיש להם בית המקדש, וכדי שיהיה נראה בחינה זאת אמר למלך שישלח להם קרבן להקריב, ובזה יראה שישראל הם על האומות מצד בית המקדש, ואינם תחת רשות האומות… כי הרשע הזה חכמתו להרע, ורצה להראות להם, כי ישראל אינם תחת רשות האומות מצד בית המקדש, וזהו מרידה כאשר אינם תחת רשותם, ולפיכך עשה בו מום בעין, דלדידהו לא הוי מום, ולדידן הוי מום רע, כי האומות כולם מתיחסים לגוף ולחומר, ואין להם מעלת הצורה השלמה, ולפיכך כאשר הקרבן הוא שלם בגופו די בזה שזהו שלימות, אבל ישראל יש להם מעלת הצורה השלימה, ולפיכך היה קרבנותיהם גם כן צריכים שיהיו בענין זה שיהיו שלמים בגופם וגם בצורתם… וכבר התבאר שיש בעין קצת כח נבדל, ויש אומרים בשפתים… (שם גיטין נה ב)

בשעה שנשא שלמה וכו', פירוש כאשר מלך שלמה, אז היו ישראל בגדולתם היותר גדולה, עד כי מלך שלמה על עליונים ותחתונים… וכאשר נשא שלמה בת פרעה והתחבר לאומות, ובזה נתן כח לאומות העולם, כאשר ראש מלכות ישראל נתן כח לאומות העולם, בזה הושפל מלכות ישראל בכללה ונתעלה כח האומות, ולפיכך אמר בשעה שנשא שלמה בת פרעה בא גבריאל הממונה על מדת הדין, ונעץ קנה בים והעלה שרטון, ועליו נבנה כרך גדול שברומי. ורוצה לומר, כי הגדיל כח רומי, עד שהדבר שלא היה ראוי להם קודם נתן להם עתה, כי הים אינו ראוי לישוב, ועתה נעשה מיושב, ובודאי דבר זה הוא כח הגדול של רומי. ודבר זה היה מתחייב ממה שנשא בת פרעה, כי כל שני דברים שהם הפכים כמו שהם ישראל ואדום, שהם הפכים זה לזה, כאשר האחד מתחבר אל השני, כמו שעשה שלמה שנשא בת פרעה, ובזה היה שלמה מראה שהוא נתלה בהפכו… ובזה משפיל עצמו ומגדיל דבר שהוא הפכו, עד שמלכותו נמסרה בידו לגמרי… אף על גב כי פרעה לאו מאדום היה, מכל מקום האומות הם ענין אחד, וכולם הם הפך ישראל, ואדום ראש לכולם. וזה שאמר שהעלה הים שרטון ונבנה עליו כרך גדול שברומי. ועדיין יש לך להבין מה שאמר שנעץ קנה בים, כי הים אינו ישוב, ורוצה לומר, כי אף דבר כמו זה, שהיה מגדיל כח מלכותם יותר, עד שמלכותם מתפשטת אף בדבר שלא היה קודם מן הישוב… (שם סנהדרין כא ב)

ועוד פירשנו טעם אחר, כי מלכות ישראל היא מלכות נבדלת מן מלכות האומות, ולכך היא מתעלה ומתגדלת מתוך מלכות האומות, כמו שיוצא הפרי מתוך הקליפה, וכך מלכות ישראל הוא נבדל מן מלכות האומות, ומלכות האומות נחשבת כמו קליפה אל מלכות ישראל. וכמו הפרי שהוא גדל בתוך הקליפה, כאשר הפרי על שלימותו אז הקליפה נופלת, מכל מקום תחלת הגדול הוא תוך הקליפה, כך ישראל מלכות שלהם היא מתעלה ומתגדלת מתוך מלכות האומות, והיינו שמכח מציאות מלכות האומות וממדרגתם מתעלה אל מדרגה יותר עליונה, וכאשר מלכות ישראל בשלמות, אז יסולק מלכות האומות, כמו שמסולקת הקליפה כאשר הפרי על שלימותו… (שם צח א)

…ומה שאמר שהגוים שומעים ואומרים אמת, מפני כי האומות ראוים להעיד על זה בפרט, ממה שהאומות רוצים חס ושלום לאבד ישראל, ואם לא שישראל מקיימים התורה, כבר היו מאבדים אותם, רק שגורם זה, כי ישראל היו מקיימים המצוות, ולכך האומות מעידות על שישראל קיימו המצוות, ועוד כי לפי ערך האומות שהם עובדים עבודה זרה, ישראל שהם חלק השם ראוי שיהיו מקבלים מצוות בוראם, וזה שאמר כי ישמעו האומות ויאמרו אמת, מצד כי ידיעת ההפכים אחד, וכאשר הם מעידים בעצמם שהם בעלי עבודה זרה, וידוע כי האומות הם הפכים לישראל, אם כן בזה מעידים על ישראל כי הם צדיקים, ולפיכך יאמרו האומות אמת. (שם עבודה זרה ב א)

…ואמרו כל מה שעשינו לא עשינו רק כדי שיעסקו ישראל בתורה. פירוש זה, כי הפחות נמצא בשביל החשוב, והחשוב הוא צורה לפחות, ולפיכך כל הדברים האלו הם בשביל התורה, שהיא תכלית הכל… ואף כי לא נתכוונו אל ישראל, מכל מקום אם לא עשינו לא היה להם לישראל דבר. ואין הפירוש שאומרים כי כוונתינו היתה בשביל ישראל, רק כי השי"ת סידר זה לאדום בשביל ישראל, שיהיו ישראל עוסקים בתורה, כי אם לא כן לא היה ראוי שיהיה זה בעולם, רק כי השי"ת סדר זה לאדום בשביל ישראל, ומפני כך אמרו אנו גם כן שייכים לתורה וראוים אנו לשכר הזה… כי אלו ג' דברים הם הכנה אל השכלי הוא התורה…

והשיב הקב"ה, כי אין הדבר כן באומות, כי הם נבדלים מן ישראל אין להם חבור ושתוף עמהם כלל. ואילו היה לאומות שתוף עם ישראל, יש לומר כך, אבל האומות הם נבדלים מן ישראל, ולכן אין לומר בזה כמו אצל האדם שכולם הם משמשים אל השכלי, אבל האומות אינו כך, ולכך כל מה שעשיתם לא עשיתם רק לעצמכם… (שם)

ואמר לו הקב"ה אמרתי לשעבד את ישראל בכל מלכות ומלכות, בשבילך ישתעבדו בכל ד' מלכיות ביחד, ודבר זה למעלת אברהם, שאלו ד' מלכיות מתנגדים ביחד לאברהם, כמו שמבואר בגבורת השם בפרק י'… ולכך אמר בזכותך ישתעבדו בכל ד' מלכיות ביחד, כי ד' מלכיות ביחד הם מתנגדים אל האמצעי, כי הוא נבדל מד' רוחות ואינו אלא התנגדות אחת, וישראל הם האמצעי שעומד בתוך ד' רוחות נוכחי להם מתנגד אל כולם… ואלו לא היה זכות אברהם היתה כל מלכות ומלכות בפני עצמה מתנגדת לישראל ומושלת עליהם, אבל עתה מפני שהם בני אברהם כל ד' מלכיות ביחד מתנגדים אליו, לא מצד מלכות אחד, ולכך כל הד' מלכיות נחשבות כמו מלכות אחת, ויהיו נגאלים בסוף מכל ד' מלכיות ביחד, אמן. (שם מנחות נג ב)

…יש לך לדעת, כי אי אפשר שלא יהיה צד באומות העולם שיש להם קורבה אל ישראל, דסוף סוף אמרה תורה שיש לקבל גרים להתדבק בישראל, לכך יש בהם ג' בעלי שררה שהם קרובים אל ישראל, כי אלו שלשה גם כן הם עיקר האומות שהם שרי גאים על כולם, וכמו שאצל ישראל הם ג', כדלעיל, כי העיקר מתחלק לג', כך כלל האומות שהם עיקר אחד מתפשט לג' שרי גאים מלמדים זכות על ישראל… (שם חולין צא ב)

של"ה:

וקודם שאפרש אני צריך להקדים איזה הקדמות. א', כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אנחנו קשורים בנשמותינו באחדותו, כחבל הזה שראש אחד למטה וראש אחד קשור למעלה, ושם אחיזתנו, אין כאלה חלק האומות, כי אין אחיזתם רק עד שרשיהם ולא יותר, על כן ישראל הם הפרי והאומות הם הקליפה. ב' שכבר הארכתי במקום אחר, כי אף הקליפה למעלה הוא קדושה, דאם לא כן היה דבר כפירה חס ושלום, וזהו ענין דרישיה דעשו מונח בעטפיה דיצחק, וסמאל שהוא כלל הקליפה הוא סם המות, מכל מקום שורשו הוא א"ל, ובארתי במקום אחר. ועתיד הכל לטהר מצד שרשם, והרע והטומאה יכלה והטוב והקדושה תשאר. זהו ענין הזדככות הקליפה על ידי הקדושה, כמו תרח שיצא ממנו אברהם ראש המאמינים, ומצא ההתחלה בגנות והסיום בשבח, ובזה נזדככה הקליפה ונשאר רשומה בקודש, כמו גר הנכנס בבריתו של אברהם אבינו. ודבר זה הוא מעלה גדולה לאבות ולישראל, שעל ידיהם יבא ההזדככות להתייחד הנ"ל בסוד האחדות… (מסכת פסחים מצה עשירה)

ואחר כך יש רמז בענין יעקב אשר נסע סכותה, כתיב ולמקנהו עשה סוכות, וזה לשון ספר המוסר (דף ס"ז), ובאותן הימים מקריבים ישראל קרבן על אומות העולם, כדי שלא יתערבו בשמחתן של ישראל עם מלכם. והאילן כשהוא מתברך, הענפים הקטנים אשר אין בהם תועלת והם תחת האילן סביב השרשים כלם מתברכים באילן, וזהו סוד אחזו לנו שועלים, אף על פי שהם מחבלים כרמים יש להם להתברך עמנו, מפני שאחזו לנו, אומות העולם נאחזים בישראל, ועל כן מקריבין עליהם קרבן כדי שלא יהנו ממנו, ולא יקחו חלק בחיים הגנוזים מסוד המעלה העליונה לבדם בלי עירוב אחר. ועל זה מתמעטין והולכין, יורדין מן הקודש ולא עולין, כל אותם פרים בכל יום מתמעטין ויורדין עד שבעה, הרי מברכותינו יתברכו הענפים הקטנים, והאחיזה זו היא רומזת עתה עד לאחר גמר החתימה, כי עדיין לא יש גמר לחתימא עד הושענא רבה, אחר כך שמיני עצרת רגל בפני עצמו, ואז תתבטל אחיזה זו… (עמוד השלום פרק תורה אור)

…אלא נראה לי לתרץ על דרך ויתרוצצו הבנים וגו', פירש רש"י שהיו מריבין בנחלת שני עולמות. ולכאורה קשה, וכי עשו חפץ ביקר עולם הבא? אבל דע שהרשעים הקדמונים, אף על פי שהיו רשעים היו חכמים להרע, וכל מגמתם היתה לעקר את ישראל ממקום קדושתם, ואז יכנסו המה פנימה אל הקדש, ואז לא יהיו קליפה רק יהיו בהיכל המלך, ופסוק מלא הוא, אשר אמרו נירשה את נאות יעקב… נמצא המריבה שלהם גם כן על עולם הבא… (תורה שבכתב תולדות)

…וכמו שנהג הוא לדורון לתפילה ולמלחמה, כן נוהגין אנחנו בדורינו לבני עשו, ואין כוחינו אלא בפינו להתפלל להשי"ת בעת צרה. ומלחמה להלחם עם האומות לא שייך לנו, אך ענין המלחמה עמהם תוקף השתדלות שמחוייבין השתדלנים מישראל להעיז פניהם נגד מלך והשרים, ולהשתדל על כבוד ישראל בכל כחם, אף שמראים להם פנים זועפות ודוחים אותם יחזור וילכו, וזהו קיום ועמוד הגולה, כי הפרשה הזאת הכל היא לדורות, עד שיבא משיח צדקנו… (שם וישלח)

רמח"ל:

מן הענינים העמוקים שבהנהגתו ית"ש, הוא ענין ישראל ואומות העולם, שמצד טבע האנושי נראה היותם שוים באמת, ומצד עניני התורה, הם שונים שינוי גדול, ונבדלים כמינים מתחלפים זה מזה… אדם הראשון קודם חטאו היה במצב עליון מאד ממה שהוא האדם עתה… והתולדות שהיה ראוי להוליד נגזרו ושוערו מלפניו ית"ש בהדרגות מיוחדות, פירוש שיהיו בהם ראשיים ונטפלים, שרשים וענפים, נמשכים זה אחר זה בסדר מיוחד, כאילנות וענפיהם. והנה בחטאו ירד מאד ממדרגתו, ונכלל בו מן החשך והעכירות שיעור גדול, וכלל המין האנושי ירד ממדרגתו, ועמד במדרגה שפלה מאד, בלתי ראויה למעלה הרמה הנצחית שהתעתד לה בראשונה, ובבחינה זאת הוליד תולדות בעולם, כלם במדרגה השפלה שהזכרנו.

ואמנם אף על פי כן לא חדל מהמצא בכלל מדרגת המין האנושי מצד שרשו האמיתי, בחינה עליונה מן הבחינה שהיה המין הזה אז בזמן קלקולו, ולא נדחה אדם הראשון לגמרי, שלא יוכל לשוב אל המדרגה העליונה. אבל נמצא בפועל במדרגה השפלה, ובבחינה כוחנית אל המדרגה העליונה… ואמנם נמצאו כלם, לפי המשפט העליון, ראויים להשאר במדרגה האנושית השפלה שהגיעו לה אדם הראשון ותולדותיו מפני החטא, ולא גבוהים מזה כלל, ואברהם לבדו נבחר במעשיו ונתעלה, ונקבע להיות אילן מעולה ויקר כפי מציאות האנושית במדרגתו העליונה, וניתן לו להוציא ענפיו כפי חוקו. ואז נתחלק העולם לשבעים אומות, כל אחת מהן במדרגה ידועה, אבל כולן בבחינת האנושיות בשפלותו, וישראל בבחינה האנושית בעילויו… ומרוב טובו וחסדו ית"ש גזר ונתן מקום אפילו לענפי שאר האומות שבבחירתם ומעשיהם יעקרו עצמם משרשם, ויוכללו בענפיו של אברהם אבינו ע"ה אם ירצו, ואם לא ישתדלו בזה, ישארו תחת אילנותיהם השרשיים כפי ענינם הטבעי.

ואולם לא היתה הגזירה להאביד את האומות האלה, אבל היתה הגזירה שישארו במדרגה השפלה שזכרנו, והוא מין אנושיות שהיה ראוי שלא ימצא אלו לא חטא אדם הראשון, והוא בחטאו גרם לו שימצא. ואמנם כיון שיש בהם בחינה אנושית, אף על פי שהיא שפלה, רצה הקב"ה שיהיה להם מעין מה שראוי לאנושיות האמיתית, והיינו שיהיה להם נשמה כעין נשמות בני ישראל, אף על פי שאין מדרגתה מדרגת נשמות ישראל, אלא שפלה מהם הרבה, ויהיו להם מצוות, יקנו בהן הצלחה גופיית ונפשיית גם כן כפי מה שראוי לבחינתם, והן מצוות בני נח…

ואולם לעולם הבא לא תמצאנה אומות זולת ישראל, ולנפש חסידי אומות העולם ינתן מציאות בבחינה נוספת ונספחת על ישראל עצמם… והנה בשעה שנחלק העולם כך, שם הקב"ה שבעים פקידים מסוג המלאכיי, שיהיו הם הממונים על האומות האלה ומשקיפים עליהם ומשגיחים על עניניהם, והוא ית"ש לא ישגיח עליהם אלא בהשגחה כללית, והשר הוא ישגיח עליהם בהשגחה פרטית… ואמנם מפני זה לא תעדר חס ושלום ידיעתו בפרטיהם, אבל אינו משגיח ומשפיע לפרטיהם. ואולם במעשיהם של ישראל תלה האדון ב"ה תיקון כל הבריאה ועילויה, ושעבד כביכול את הנהגתו לפעלם… אך מעשה האומות לא יוסיפו ולא יגרעו במציאות הבריאה ובגילויו ית"ש או בהסתרו, אבל ימשיכו לעצמם תועלת או הפסד, אם בגוף ואם בנפש, ויוסיפו כח בשר שלהם או יחלישוהו… ואפשר שישגיח בהם הקב"ה לצורך יחיד או רבים מישראל. (דרך ה' חלק ב, פרק ד א והלאה)

ענין הסוכה והלולב הוא, כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקב"ה את ישראל, מלבד תועלתם בגשמיות, שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם, עוד היתה תולדה גדולה נולדת מהם בדרגי הרוחניות, והוא כמו שעל ידי העננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ, כן היה נמשך להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד, נבדלים מכל העמים ומנושאים ומנוטלים מן העולם הזה עצמו, ועליונים ממש על כל גויי הארץ. ודבר זה נעשה בשעתו לישראל להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם, ונמשכת תולדתו זאת לכל אחד מישראל לדור דורים, שאמנם אור קדושה נמשך מלפניו יתברך ומקיף כל צדיק מישראל, ומבדילו מכל שאר בני אדם, ומנשאו למעלה מהם, ומשימו עליון על כלם, ודבר זה מתחדש בישראל בחג הסוכות על ידי הסוכה.

ואור השם ב"ה מאיר על ראשם של ישראל ומעטירם, באופן שתהיה אימתם נופלת על כל אויביהם על ידי נטילת הלולב ומיניו, והוא מה שאמר הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. וכבר היו משיגים זה הענין בגלוי מיד, אלו לא היו החטאים מונעים אותו. אמנם על כל פנים מזדמן הדבר לצאת לפועל בזמנו. ועל ידי פרטיות מצות הלולב בנענועיו והקפותיו, ומשתלם ענין זה להתחזק שליטת השם ב"ה על ראשם של ישראל, ולהפיל אויביהם לפניהם ולהכניעם תחתם, עד שהם בעצמם יבחרו להיות להם לעבדים, והוא הענין שנאמר אפים ארץ ישתחוו לך וגו', והלכו אליך שחוח כל בני מעניך וגו' (ישעיה ס'), כי כלם ישתעבדו להם וישתחוו להם, לקבל על ידם אור מאור השם ב"ה השורה עליהם. והנה תשפל כל גאותם ויכנעו תחת ישראל, וישובו על ידם אל עבודתו ית"ש, ולזה הולך כל ענין הלולב בפרטיו. (שם חלק ד פרק ח ב)

כלי יקר:

על העיר בטח – אמרו אחר שנכנסו בני שכם בדת הנמולים, לא ינקמו העמים בשבילם. (בראשית לד כה)

ואם פשה תפשה – …חז"ל למדו מכאן, כולו הפך לבן-שאין המשיח בא עד שתהפך מלכות למינות, פירוש כשיראו ישראל שפסה אמונה מבני אדם ישובו בתשובה… (ויקרא יג ז)

צפונה – שמימים רבים ילכו סביבו, ולא יותן לישראל כח עליהם עד מדרך כף רגל על הר הזיתים, ואם ימצא ישראלי הצלחה זעיר שם יצפין מפניהם, שאין אומה מקנאת בישראל כעשו, בחשבם שהכל גזול מהם על ידי גזילת הברכה, וזה היפך ממה שישראל עושים כיום בארצות אויביהם ומגרים אותם על עצמם. (דברים ב ג)

בהפרידו בני אדם – את אברהם, והראה בע' נפש שכל אחד מהם שקול נגד אומה, ועוד הראה ששקולים נגד כל המציאות, שהם ע' נגד האומות, י"ב שבטים נגד המזלות, וג' אבות נגד ג' עולמות המציאות. (שם לב ח)

אף חובב – אף שחובב כל העמים, רק ישראל בידך – בהשגחה פרטית, כי ישא מדברותיך – כמורשה בשמחה, ולא כמשא עליהם כשאר העמים. (שם לג ג)

אור החיים:

דן אנכי – …והנכון בעיני הוא, כי כל האומות חייבין ליענש על כל העינוי והצער שהרעו לנו, והחקירה מעיקרא אינה צודקת, כי האומות טעם אשר ירעו הוא לצד הבדלתנו מהם בקיום המצוות, צא ולמד אם היו ישראל עובדים לטלה והיו לעם אחד במצרים לא היו משתעבדים בהם… וכן בכל אומה אשר תשעבד את ישראל ותריע, הטעם הוא להיותנו נחלת ש-די, ומעתה מה מקום לטענה שהם שלוחי הגוזר, והלא הוא גזר על אשר עברו ענף אחד מדבריו, והם מריעים על שאינם עוברים כל התורה… והוא אומרו דן אנכי, כי אני יודע מחשבות אדם ותחבולותיו, וטעם העינוי שאינו לצד קיום מצות ה'… (בראשית טו יד)

…ויש לדון בישמעאל אם יש לנו קנין בו, תניא בתורת כהנים מנין אתה אומר ישראל שבא על שפחתו וילדה מותר אתה לשעבדו, תלמוד לומר אשר יהיו לך מאת הגוים… ומעתה יצא לנו הדין כי ישמעאל וזרעו קנויים לנו קנין גמור… והעד הנאמן מה שאמר הבורא וגם את בן האמה וגו', וקראה בנה ולא בנו… (שם טז ה)

ארצה שעיר שדה אדום – ורמז ג' זמנים, א' שיהיו אתנו באחוה עד עת החורבן, והיו רק זמן מה תחת יד ישראל, ב' בזמן החורבן שעשו במעלה גדולה, ורמזו במלת ארצה בפתח, ג' שתהיה אדום ירשה לנו… (שם לב ד)

כי קדוש אני – …עוד ירמוז שבאמצעות מצוה זו לא ישלטו עכו"ם הנקראים שרצים ושקצים על ישראל… (ויקרא יא מד)

ואבדיל אתכם מן העמים – פרישות ישראל מעכו"ם הוא ענין פרישתכם מבהמה טמאה. (שם כ כו)

וכי ימוך – פרשה זו תרמוז למה שכתוב בזהר הקדש, שה' ציוה לשר אדום שהוא ס"מ שלא יתנהג באכזריות עם ישראל, ואמר לו מה שמך, ועניותו של ישראל היא לצד היותו עמך, שנתלוה לדרכיך הרעים. ויצו ה' לא תעבד בו עבודת עבד ולא כשכיר כתושב, שבישראל ב' בחינות, המון העם והיושבים בשבת תחכמוני, הם פטורים ממסים וארנוניות. כנגד ההמון אמר כשכיר, שהם מכורים בעד עונותיהם, וכנגד הצדיקים כתושב, שרק יושבים בין האומות, ואין עליהם משא מלך. עד שנת היובל – הוא גבול הגאולה… הוא ובניו עמו – הניצוצות המתבררים באמצעות היותם עמו, והוא סוד הגלות, שאם לא כן למה לא ייסרם בארצם, והוא סוד עת שלט האדם באדם לרע לו, ואם לא היו ישראל חוטאים, היה להם כח לברר ניצוצות הקדושה במקום שהם מכל המקומות… לא תרדה בו בפרך – ומצד זה חייב ס"מ מיתה לעתיד לבא, שהוא מותרה ועבר. (שם כה לט)

ורדפתם – הבטיח לעיל שהאומות לא ירעו להם כלל, אבל ישראל יוכלו נגדם, ובכל זאת חרב לא תעבר בארצכם, וקראם אויבים לצד שהם אויבי ה' לצד רשעתם, או שיודע ה' כי כל האומות שונאי ישראל בטבע שנאה יסודית שאין לה תמורה… (שם כו ז)

בהעלותך – …כשיעלה הנרות לגוף המנורה, יקבעם באופן שיאירו אל מול, וירמזו בז' הנרות לאומות העולם, שכל אחד ירמוז לכלל העשר, ומאירים לנוכח המערבי ישראל, שהם בחינת המערב כידוע. ורמז שכולם כלים ונר ישראל לא יכבה. ותמצא שהארת הנרות אינה אלא בלילה, והוא סוד הגלות שנקרא לילה, מה שאינו כן בזמן הישועה המתיחס לבקר, שיכבה נר האומות וישאר מכללותם נר ישראל, וגם רמז במצות הדלקתם שיכוון שתהא הדלקתם למול פני המנורה, שהכל לצרכי ישראל המתייחס לשם פנים. (במדבר ח ב)

זאת חוקת התורה – …וההבדל בו הורמו בני ישראל מהגוים הוא באמצעות התורה, שעל ידי שקבלו התורה הרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם, להיות חטיבה של קדושה עליונה בחייהם וגם במותם… והמשלתיו לב' כלים, א' מלא דבש וא' זבל, למי מתקבצים דבורים ורמשים… (שם יט ב)

זאת חוקת התורה – …וההבדל בו הורמו בני ישראל מהגוים הוא באמצעות התורה, שעל ידי שקבלו התורה הרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם, להיות חטיבה של קדושה עליונה בחייהם וגם במותם… והמשלתיו לב' כלים, א' מלא דבש וא' זבל, למי מתקבצים דבורים ורמשים… (שם יט ב)

כלביא – …עוד ירצה שמלבד כח אשר עשה ה' בהם עוד יהיו בעיני כל האומות במדרגה גדולה לפחד מהם, והוא אומרו כלביא יקום, וזהו בערך גבורתו ובערך מה שיהיה נחשב בעיני העולם, וכארי יתנשא, פירוש יותר ממה שהוא יהיו מנושאים בעיני העולם… ודקדק לומר ודם חללים ישתה – כי על ידי הריגת האומות נדבקים חלקי הקדושה בעם ה' בסוד כי לחמנו הם… (שם כג כד)

אוי מי יחיה – ואמר אוי לאומות משומו א-ל, האויב יסובב להם שימת אלה בתארם, כי כל מקום ישיב ה' ישראל שמה הם מוציאים מהם כל ניצוצי הקדושה המעמידים ומחיים אותם… (שם כד כג)

והקרבתם – נראה כי טעם המעטת הפרים לפי שיש ב' סודי שביעיות, האומות הם הרבים ע' אומות ונמשלו לפרים, וישראל גם כן בבחינת הז' בסוד בת שבע, וכל מעשיהם שביעיות… סוד ז' ענפי האילן שבו שורש נשמתן ז' צדיקים… ורמז בחשבון זה קבוע י"ד כבשים, לרמוז ב' הדרגות שבישראל, שבאים ברמז הכבשים, א' נסתר וא' נגלה, הנסתר הם הבירורים שצריך לברר מהאומות, והנגלה הם המבררים, ולזה כשכלים הפרים זה לך האות שכלה מהם הנסתר, ולא ישארו כי אם ישראל למופת ואות, והוא מה שרמז ה' בקרבן עצרת… (שם כט יג ועיין שם עוד)

למספר בני ישראל – כל מעשה ה' זה לעומת זה, טוב ורע, וכל הנפשות מב' אילנות, הטוב הוא אדם הראשון, והרע ס"ם אדם בליעל. וכשחטא נתערב טוב ברע, וביעקב נתברר הטוב מחדש, וזה שאמר שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון. ובאילן ע' ענפים בכל אחד, כדי שכל בחינה מענפי הקדושה מושלת על שכנגדה ברע, וזה סוד רגליה יורדות מוות, שרגלים של הקדושה דורכים על ראשי הקלפה ושולטים עליה. ואמר כי חלק ה' עמו – השי"ת מושל על ישראל, ועל ידי זה על כל העולם… (דברים לב ח)

מצודת דוד:

ואתן אדם תחתיך – כשהייתם חייבים כליה במצרים נאבדו הם תחתיך, וכן בסנחריב. (ישעיה מג ג)

השבעתי אתכם – שלא תעוררו אהבת הדוד אליכן עד שתחפץ – אהבתו לשוב אלי, רוצה לומר אל תמאיסוני בעיניו שתכריחוני לעבר על דתו. (שיר ב ז)

תניא:

והנה זה לעומת זה יש עשרה כתרי דמסאבותא, ומהן נמשכות נפשות העובדי גלולים גם כן כלולות מעשר בחינות אלו ממש, ומודעת זאת בארץ מה שכתב בספר הגלגולים על פסוק אשר שלט האדם באדם לרע לו, שהוא סוד גלות השכינה בתוך הקליפות להחיותם ולהשליטם בזמן הגלות, אבל הוא לרע לו, ולכן העובדי גלולים היו שולטין על ישראל להיות נפשות העובדי גלולים מהקליפות אשר השכינה מתלבשת בבחינת גלות בתוכם. והנה אף שזה צריך ביאור רחב, איך ומה, מכל מקום האמת כן הוא, אלא שאף על פי כן אין הקליפות והעובדי גלולים יונקים ומקבלים חיות אלא מהארה הנמשכת להם מבחינת אחוריים דקדושה, כמאן דשדי בתר כתפיה, ואף גם זאת על ידי צמצומים ומסכים רבים ועצומים עד שנתלבשה הארה זו בחומריות עולם הזה, ומשפעת לעובדי גלולים עושר וכבוד וכל תענוגים גשמיים, מה שאינו כן ישראל יונקים מבחינת פנים העליונים, כמו שכתוב יאר ה' פניו אליך, כל אחד ואחד לפי שורש נשמתו עד רום המעלות… (אגרת הקדש כה)

הכתב והקבלה:

אם יוכל איש למנות – לשון חשיבות, כמו ואחריתו יהיה מנון (משלי כ"ח), רוצה לומר כחשיבות העפר לתועלת העולם בגשמי, כך תועלת זרעך ברוחני, שבאמצעותם יכירו את האלקים האמיתי. (בראשית יג טז)

ושמתי פדות בין עמי – לרמב"ן הוא על ישראל שבמצרים, ונראה שמודיעו כאן שגם לעתיד יבדיל כך בין ישראל לעמים. (שמות ח יט)

מלבי"ם:

…שכמו שבעולם הכללי ברא ה' טוב ורע, גשמיות ורוחניות את זה לעומת זה, וכנגדם ברא את האדם מורכב משניהם, ונתן לו הממשלה והבחירה להטות המאזנים כפי אשר יבחר, טוב או רע, כן עשו שני אומות נפרדים אדום וישראל את זה לעומת זה, זה לה' וזה לעזאזל, ועל ידי כח בחירה בכלל האומה יש בידם להטות הפלס לטוב עת ישמרו ישראל תורת ה' ומצותיו, ואז יהיה אדום נכנע תחת ישראל, כמו שיכנע החומר תחת הצורה באדם הפרטי השומר תורת אלקיו… ובכל דבר שבעולם יש כחות עליונים המנהיגים את הכחות התחתונים לטוב ולרע, לחסד ולשבט, כמו שבאדם הפרטי יש יצר טוב ויצר הרע… וכן יש כח עליון הנקרא שר ישראל, הוא הקדושה הכללית השומרת את ישראל, וכח הכללי הממונה לרע, הוא סמאל שרו של עשו הנוטה לצד שמאל להסית ולהדיח, כי אחר שאין קיום לעשו אלא כשישראל חוטאים, השר שלו שהוא קיומו והצלחתו, זה כל מגמתו להדיח את ישראל מתורתם ועבודתם, ובזה הראו לו פה נבואה מוחשת, שטרם קרב יעקב אל עשו, אם ללחום אם להשלים אתו, היה לו מלחמה עם השר שלו, היינו עם היצר הרע הפרטי שבגופו… (בראשית לב כה)

כי שרית עם אלהים – ובנמשל על יעקב הכללי, הוא האומה הכללית, הראו לו ששרו של עשו לא יכול לו, אבל נגע בכף ירכו, ולא גבר עליו רק על זרעו, וזה היה באחרית הימים, אבל אז יעיר השחר ויכלה הלילה, כי אז יבא עת הגאולה והאורה, ואז יבקש שרו של עשו שישלחהו כי עלה השחר, כי אז רוח הטומאה יעבור מן הארץ, וכולם ישובו אל האמונה האמיתית… (שם שם כז)

כתוב זאת זכרון בספר – שמלחמת עמלק היו לה שני ענינים, א' מה שבא מצד משטמה שיש לו על ישראל ורצה להשמידם, ב' מה שבא ללחום נגד ה' ושמו הגדול. ובמשנה תורה צוה על זכירת מעשה עמלק מצד איבתו השמורה לישראל, כי כל צוררי ישראל רצו לשלול ממונם או לכבשם לעבדים, והוא חשב למחות כל זכר למו, ועל כן צוה לישראל למחות את שמו… מחה אמחה – …ורמז גם כן שבכל דור ודור יעמדו צוררי ישראל להשמידם וצוררי ה' ומכחישי שמו, שכלם שורש פורה ראש ולענה מעמלק, ובאחרית הימים ישמידם מתחת שמי ה'. (שמות יז יד)

כי היא חכמתכם ובינתכם – בל תחשבו כי החוקים שהם מצות שאין להם טעם ישימו אתכם ללעג ולקלס בעיני גויי הארצות… כי היא בהיפך כי היא חכמתכם וגו', שעל כן יחזיקו אתכם לחכמים ונבונים, ולא לבד על ידי המשפטים, שלהם יש גם כן משפטים ונמוסים שכליים שיסדו להם חכמיהם, רק על ידי אשר ישמעון את החוקים… אם ימשך ממנו ענין נפלא רב התועלת, כל עוד שיהיה הפעל יותר זר יחשב העושהו לחכם מופלא. משל איש אחד ירפא חולי בדרכים ידועים בדרכי הרפואה, ואיש אחר ירפאנו בדברים זרים מאד, בלי ספק שזה השני יחשב לחכם יותר מופלא, שהוא משיג דברים הנשגבים ממחקר הטבעי, וכן כשיראו אתכם מקיימים החוקים שאין הדעת מסכימה להם, ויראו שעל ידי זה תשיגו תועלת נפלא, שאלקים קרובים אליכם ושומע תפלתכם בכל עת שתקראו אליו, יצטרכו להודות שאתם עם חכם ונבון, ולא יאמרו שזה גרמו המשפטים… (דברים ד ו וז)

כי יסיר – טעם איסור החתון אינו מצד שאתה מחויב להשמידם, רק מטעם כי יסיר את בנך מאחרי – ואם כן הוא נוהג גם בעכו"ם חוץ מז' אומות… לא מרבכם – ולא תאמר הלא טוב יותר שנקרב אותם אלינו להיות עמנו לעם אחד, וברבות עם הדרת מלך, על זה אמר לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם, שאין ה' חפץ ברבוי עם, כי הפרי והסגולה היא מועטת… (שם ז ד וז)

…וכן המשל, בישראל שמקבלים השפע על ידי הקב"ה שהוא השורש עץ החיים הנטוע בתוך הגן, והם הענפים נצר מטעיו, הנה שורש השרשים תמיד ידו פתוחה להשפיע שפע שבע רצון, רק לפעמים הענפים המקבלים מתקלקלים על ידי העונות ונסתמו צנורי נשמותיהם הרוחניים המקבלים החיות מהשרש, ואם כן החסרון הוא בענפים… אבל באומות העולם שמקבלים שפעם על ידי השרים, ולפעמים יראה האדון שהכל שלו רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן בשרשו שלמעלה ומזלו עומד לו, אזי צריך לעקרו עם השרש… (שם כט ט תורה אור)

קצפתי – מדמה ענין ישראל לבן גדולים שמרד באביו, ונתנו ביד איש בליעל להענישו, והיה לו לחשב שהוא בן חורים ושהאב ירחם בעבור קצפו, והם לא רק הענישו את ישראל, כי אם התאכזרו שלא כדרך העולם נגד זקנים… (ישעיה מז ו)

תחנף – פעם הם רוצים שישראל יכנעו בפניהם, ופעם אומרים שהם במקום ישראל, וכל זה אמצעי כדי שיתכנסו באחרית הימים למלחמת גוג ומגוג. (מיכה ד יא)

על צפוניך – על עניני האלקות הצפונים, כמו אמונת האחדות וקשרך עם ישראל, והתורה והמצוות שרוצים לבטלם. נועצו עליך – באו ממרחקים ומקרוב כי לכולם תכלית אחת, שמקנאים על פרסום אלוקותך בעולם על ידי ישראל. (תהלים פג ה וו)

רש"ר הירש:

לך לך – בזה עמד אברהם בנגוד לזרם של זמנו, דור ההפלגה שדגל בהמוניות, ובבטול האינדיבידואליות שבאדם. ההמון, הרוב הוא הקובע, ולא האדם היחיד. בראש היהדות עומד ה"לך לך", פרישה מהרוב לעת הצורך, שאם לא כן איך יכולנו להתקיים כל זמן הגלות… (בראשית יב א)

וירא אליו – …לעיני צאצאיו תעמוד התמונה המנוגדת, אברהם המחכה לפני אהלו לאורחים, וסדום לעומתו, המסוגרת לפני אורחים וחסד. מה נאצו העמים את מורשת אברהם, אומרים על צאצאיו שהם מסתגרים מהעולם ומתנשאים על הערלים, והנה יושב כאן הנמול הראשון, וכדברי הרבנים המושמצים, יורשיו האמתיים, הוא יושב בקרב בעלי בריתו הכנעניים, ודאגתו הגדולה היא, להכניס אורחים ערלים לביתו, לקראתם הוא רץ וממריץ ומניע את כל בני ביתו, עוזב גם את השכינה המתגלה אליו. לחז"ל היה כל זה, כי חשש פן – יתבדלו העמים מעליו! בני אברהם ההולכים בדרכיו שגשגו בהתבודדות-מילתם, והפכו לאנושיים שבקרב העמים. בנגוד לכל העולם הם מוכנים תמיד לטפח את האנושי שבכל אדם… (שם יח א)

לעשות צדקה ומשפט – …משפט היה אמנם גם לבני סדום וגם לאומות, אך גם על משפט זה נאמר: ומשפטים בל ידעום. משפט סדום הוא "שלי שלי, ושלך שלך", רק הזר העשיר יכול לבא להשתקע בסדום, כמו לוט. על קבוץ נדבות ועל מעשה רחמנות הם מענישים בבית סוהר ובגירוש מהמדינה כעל פשע, ואילו בישראל כופין במקרה ש"זה נהנה וזה אינו חסר"… (שם שם יט)

…בין כה וכה, זכה אברהם בחסד ה' עליו להציץ בדרכי ההשגחה, וזכו גם בניו אחריו לדעת ולהכיר מה חובתו וחשיבותו של מעוט בקרב הרוב, הן להם נועד התפקיד להיות המעטים בכל העמים, במשך אלפי שנים… (שם שם כה)

יצחק – …כבר אז צחקו על כוונת אברהם ושרה לעכב ולעמד נגד זרם הזמן ולשנותו, ועוד משנה צחוק צחקו עתה לנסיון שלהם להעמיס תפקיד זה על הנצר הרך שנולד להם. צחוק זה ימשך בעמים עד התקופה עליה נאמר "אז ימלא שחוק פינו", ולכן שמו יצחק-הצוחק בעתיד. (שם כא ג)

וירש זרעך – לזרעו יהיו אויבים על ידי הטעיות הרמוזות בפסוק ט"ז, ירושה זו אינה בדרך מלחמה, כי אם מעין "וצדיקים ירשו ארץ", הם מעצבים את הארץ בשלב הסופי, כאשר יתמו שאר הכחות שניסו לעצב את פני העולם… שער שונאיו – מקום עצוב הדמות הסוציאלית והמדינית של העיר והמדינה, ועל ידי זה והתברכו בזרעך – על ידי ישראל ימצאו את הברכה שחפשו לשוא בדרכים אחרות. (שם כב יז ויח)

שני גוים – …אומות שונות לא תמיד יוצרות מדינות השונות באופיין זו מזו. אירופה מונה עמים רבים, ואף על פי כן רוב מדינות אירפה דומות במהותן ובאופין היסודי. לרבקה נאמר, כי שני גויים בבטנה, המייצגים שתי שיטות חברתיות שונות, המדינה האחת תבנה על רוח ומוסר, על נשמת האדם באדם, כנגדה חברתה תבקש להיבנות על ערמה וכוח, רוח וחיל …ההסטוריה כולה אינה אלא מאבק אחד: ידו של מי תהיה על העליונה, יד הסייף או יד הספר, ירושלים או קיסרי. (שם כה כג)

ויעקב נתן לעשו – …משחק הנערים נשאר לתמיד: יעקב מוכן לתת לעשו המתאוה את החומריות שהוא רוצה, בתנאי שעשו ירשה לו להתמסר לרוחניות באין מפריע. (שם שם לד)

עתידה הגלות להביא את בניהם לידי חירותם האחרונה, זו שאין אחריה עבדות. והיא תתפתח בכיוון הפוך, בקו עולה והולך, ובכל שלב תתגלה הברית, תחלה יעקב ב"ברית יעקב", שנות המבחן בדמות עבד, בהן תעמוד לנו הברית האלקית בצרה ומצוקה, שלב זה הנו, אולי, כבר מאחורינו. בכבוד מזהיר עמדנו במבחן "יעקב". עתה עומדים אנו בפני מבחן השלב השני, "ברית יצחק", להתהלך חפשים ועצמאיים בקרב הגויים, לא להרתע מפני ניגוד וקנאה, לקיים את צוואתו של אברהם, גם אחרי שקורא לנו דרור, מתוך בטחון מלא בברית ה', שתגן עלינו מפני קנאה וצרות עין. הרי זה ממבחני הגלות שעוד עלינו לעמוד בהם, רק אחר כך נוכל לצפות לשלב האחרון של הגלות, בו נרכוש את כבוד הגויים והכרתם, לא למרות היותנו יהודים, אלא בגלל היותנו יהודים, כי נתהלך בקרבם כאברהם "נשיא אלקים"… (שם כו טו)

ויריבו רועי גרר – ברור שחפירת בארות היתה מותרת לכל אחד, בכל זאת טענו נגדו, כמו נגד צאצאיו במאות השנים שאחריו. "לנו המים", החפירה אמנם שלך, אך המים שלנו הם. וירא אליו ה' – לאחר שעלה לבאר שבע וחזר לבדידותו כראוי לבן אברם, חיים כמו בתוככי חומות הגיטו, אז נראה אליו ה', וכאשר נתיישב במצב הזה שוב בא לו הכל מאליו, הבאר, ידידות אבימלך וכו'… (שם שם כ וכג)

וישלח יעקב – הפגישה בין ה"עשוי" כבר, לבין זה שצריך לעמול קשה עד שמשיג את ברכתו, היא אופינית לחיי הגלות, חיי משפחה מאושרים לאחד, מול ברק חיצוני של כח ועצמה פוליטית לשני, שאצלו חשיבות חברתית וכח מדיני הן מטרות החיים, ולא האנושי שבאדם… (שם לב ד)

ויאבק איש עמו – …לרז"ל בחולין נ"א העלו אבק רגליהם עד כסא הכבוד, זהו תוכן כל ההסטוריה הנמשכת עד זמן עלות השחר, הזמן בו אפשר כבר להכיר את האמת, אך צריך עדיין לחפש אותה. ההכרה הברורה, היום המאיר עדיין לא עלה. האיש הוא המתקיף את יעקב ולא יעקב אותו, גם זה צביוני. שלחני כי עלה השחר – כאשר עולה היום הופך יעקב פתאום להיות החזק והמדביר, השני צריך להתחנן אליו. יעקב אינו רוצה בנצחון, כי אם בהכרה שהוא ראוי לברכה, במקום השנאה שאפפה אותו כל הזמן. וכן אומר לו המלאך, לא יעקב יאמר עוד שמך – המוסר הנלמד מבחינת יעקב, זה הנשאר בסוף, הוא, כי ה' הוא שליט עליון, ולכן נשאר יעקב בסוף הזמן למרות רדיפות העמים המצויידים במלא הכח החמרי, כי ליעקב הכח הרוחני. (שם שם כה והלאה)

יעקב – המשפחה החלשה, חסרת המגן, יכלה להיות בטוחה רק על ידי הכרת אצילותה המוסרית והרוחנית, רק בכוחה היא תהיה ל"ישראל", ותביא לידי גילוי את נצחון הכוח האלקי-דוקא בחולשתה החומרית. אולם כאן חולל הכבוד האנושי בישראל, כי כן לא יעשה, במקום אחר, כזאת לא היו מעיזים נגד אזרחית מקומית בעלת מעמד וזכויות, הדבר נעשה מתוך שהיא בת יעקב, נערה יהודיה… הנה נתברר להם שיש מקרים בהם היו מעדיפים ליטול לעצמם את חרבו של עשו, כאשר מדובר בהצלת הטהרה והמוסר… (שם לד ז)

אלקי ישראל – …העמדת כל ישות האדם תחת תורת ה', משמעת חפשית ושמחה בעבודתו, ועצוב כל חיי האדם להיות כמצבה לגילוי השי"ת בחיים. תורה זו נשארה עד היום מורשת בלעדית של עם ישראל, אצל שאר העמים מתבטאת "דת" רק ביחס של הצלת ה' את האדם בתהפוכות גורל החיים. (שם לג כ)

וכלכלתי אותך שם – ההתפתחות הזאת מראה לנו, איך כל פעולה קטנה של האדם עומדת בשרות מילוי והגשמת התכנית האלקית. בעבור משקל ב' סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתקיימה ברית בין הבתרים. בכנען לא היו בני ישראל מתפתחים לעם, כי אם מתפזרים בין התושבים. הנגוד המצרי פעל עליהם, כמו השנאה נגדם בישיבתם בגיטאות בימי הבינים, הם הרחיקו את היהודים מאי-התרבות ששררה סביבתם. כדי שיוכלו בני ישראל להתיישב במצרים היה יוסף העברי שם למושל, ונישל את כל המצרים מאדמותיהם, כדי שלא יוכלו לטעון נגד הזרים הבאים לארצם. כן היה גם באירופה, שההשגחה הביאה נדידת עמים מופלאה לשם, כך שנגד ציווי הגירוש של אי-סבלנות גרמנית, בסיסמת "היהודים לפלשתינה", יכולנו לענות בשאלה נגדית, כלום עמדו עריסות קודמיכם בארץ זו? (שם מה יא)

מה מעשיכם – במצרים נערך האדם לפי מקצועו, בכל זאת לא היה להם להעלים מפרעה את מקצועם, המעמיד אותם מחוץ למסגרת החברה המצרית. ההסתייגות של העמים מבני ישראל היתה מאז ומתמיד אמצעי-הקיום של העם, והגין בעדם מהתדבקות בפראות ואי-מוסריות העמים שסביבתם, עד היום בו יבקיע אור השחר גם לעמים. (שם מו לב)

אחלקם ביעקב – בזמן של מצב העם כ"יעקב", בגלות, מדות אלו של שמעון ולוי הן לברכה. ההכרה העצמית האיתנה, עד שגם הנודד הקבצן היהודי מביט בבוז ובהכרת ערך עצמו על פרחחים אירופיים. מדות אלו שמרו וטפחו את הרוח היהודית בגלות הקשה… (שם מט ז)

ויקם מלך חדש – …השנאה נגד ישראל טופחה מלמעלה, מצד השליטים, כי העם לא ראה ביהודים מתחרים וגוף זר, אלא גומלי חסד למדינה… נעיר בקשר להתפתחות השעבוד, כי א' היהודים לא גרמו רשעות זו על ידי איזה שהוא חטא מצדם, כי אחרת לא היה לפרעה צורך "להתחכם" נגדם. ב' הרשעות הזאת באה מלמעלה כאמצעי פוליטי, כדי לחזק שלטון השתררות של זרים שבאו לשלט במצרים. גם במובן זה אין כל חדש תחת השמש. אמנם אין סימנים לעבודת ה' של בני ישראל במצרים, ויחזקאל גם הוכיחם על עבודה זרה שעבדו במצרים, אך מבחינה סוציאלית לא יכלו להאשימם בדבר. נתחכמה לו – … מה שאמרו ועלה מן הארץ, רוצה כנראה לומר, שהיהודים היו חשובים לארץ, ופחדו שיצאו מהארץ לגמרי, או שיצאו מארץ גושן לארץ מצרים. המצפון הרע של העמים חשד תמיד ביהודים שהם אויבי המדינה. (שמות א ח וי)

לכל עמו – בצווי ישר לעמו נכשל פרעה, כי שום אחד לא יקח על עצמו תפקיד כזה, הן מצד נקיפת מצפונו, והן מצד תיעוב המעשה בעיני הצבור, על כן הכריז פרעה על כל הבנים כעומדים מחוץ לחוק, כך שבודאי ימצאו פושעים בקרב המצרים שימלאו אחר פקודתו המחפירה. (שם שם כב)

בני בכורי ישראל – …כן נפתח גם רחם האנושות על ידי לידת ישראל, ואחריו יופיעו גם שאר האומות כבני ה'. (שם ד כב)

תועבת מצרים נזבח – המצרי זובח את עצמו לכחות הטבע, והיהודי זובח את כחות הטבע, ומראה בזה את אי-תלותו בהם. (שם ח כב)

למען תדע – מכל זאת עדיין לא צמחה לפרעה הבנת אלקות יהודית, כי השי"ת הוא שליט חפשי על כל המפעל, ולכן ישראל חוגגים את השבת, לומר שה' יכול לרסן את כחות הטבע המשוחררים. הנכרים חוגגים לעומתם את היום הראשון בשבוע, בו התחילה הבריאה להווצר, כדעתם חלילה, על ידי כחות טבע עצמאיים. (שם ט כט)

בשעה זו בה כונן עם ישראל, הוצהר כי לא למען בני אברהם בלבד, גאולי מצרים וזרעם כונן עם זה. מה שאירע מימי אברהם ועד לגאולת מצרים אירע לטובת האנושות כולה. כל אדם יוכל להצטרף לעבר זה על ידי כניסתו אל חוג הגאולים. במדינת ה' אין ערך לא לייחוס ולא לקשרי מולדת, כי אם אך ורק לפנימיות האדם, לאנושיות שבאדם. היהודי מלידה מפסיד את ערכו אם הפך "בן נכר", ואילו עובד האלילים מלידה זוכה בשויון זכויות מלא מרגע הצטרפותו אל ברית ה' עם ישראל… (שם יב מח)

וקדשתם – …השי"ת רצה לקבע את דברו אליהם באופן הסטורי זמני ומקומי, להדגיש שהתורה והדת הישראליים הם היחידים שלא נולדו מתוך האדם. אוביקטיביות זו מבדילה את היהדות באופן חד-משמעי מכל הדתות האחרות, ולכן היא לבדה אבסולוטית ועומדת מעל כל התקדמות אנושית. כי הדתות האחרות הן רק משקע של השגת אלקות של האדם בתקופה מסוימת, ואם כן עליהן להתקדם עם האנושות והשגותיה, יתר על כן, התורה האלקית עמדה מתחלתה בנגוד לעם, כוחה נבחן בהתנגדות העם קשה-העורף. זוהי אבן בוחן ראשונה ובלתי מכזיבה לאלקיות הדת הישראלית, שבאה אל העם, ולא צמחה, כשאר הדתות, מתוך העם. (שם יט י)

והגישו אדוניו – כאן אפשר לראות בבירור את דמות החוק היהודי בהשואה לחוקים של עמי אחרים. כאן המקום היחיד, בו מענישה התורה עונש "מאסר", והפושע נכלא-במשפחה, כדי שלא לשבר את הכרתו העצמית, וכן הוא נשאר שם גם בקשר הדוק עם משפחתו… (שם כא ו, וראה שם עוד)

מעם מזבחי תקחנו – אין התורה מכירה בשני עקרונות נפרדים, כגון דת-ומדינה, דין-וחסד, ודוקא בקרבת המזבח שונא-החרב, ישבה הסנהדרין לדון… (שם שם יד)

אדם כי יקריב – בתחלת דיני המקדש והקדושה מציין שאלו פתוחים לכל אדם, ולא רק לישראל… (ויקרא א ב)

עגל – העמים מעריצים את הטבע וכחותיו, את החושניות ואת הפיסיקלי, ואלו ישראל מתגברים על אלה ומקריבים אותם לה'… (שם ט ב)

…הקרבן האלילי הוא סוביקטיבי, מנסה לשעבד את האליל על ידי הקרבן לרצון המקריב, ואילו הקרבן היהודי הוא התמסרות לתורה, ציות למצוות, ועל כן הוא קשור למצוות… (שם י א)

וישלחו מן המחנה – …משוררי ואמני ישראל ונביאיו אינם נותנים את רוחם לרוחניות ואת גופם להוללות חושנית, כאמנים ואנשי הרוח בעמים… (במדבר ה א)

ושמעו מצרים – שתי אומות התרבות של הזמן ההוא, מצרים וכנען, עוקבים אחר התפתחות ישראל. אמנם עם ישראל יתפתח שוב מזרע משה, אך האנושות תסוג בינתיים לאחור. יגדל נא כח – עובדי עבודה זרה מייחסים לאלהיהם את כחות ההרס, ואילו הכח האלקי הוא ההופך את המתנגד לו לכח התפתחות, לכן משתמש כאן בשם אדנות, בו מכנים כלי השירות את יחסם אל האדון. (שם יד יג)

וקסמים בידם – …בלעם האמין אמנם בא-ל יחיד, כרבים מבני מדינתו, אלא שהמיוחד שביהדות הוא, שהיהודים מחזיקים באמונה זו בעקביות מוחלטת לכל חייהם, ואילו בלעם מעמיד את אמונתו ואת קרבתו לה' לשרות כחות ונטיות שפלים, לתאות ממון וכו', וכן אמרו חז"ל: נביאי ישראל התנבאו למוסר, ובלעם פרץ גדרו של עולם. נביאינו מרחמים על העמים ונושאים קינה על חורבן מואב וצור (ישעיה ט"ז ויחזקאל כ"ז), ואילו בלעם משתמש בנבואתו כדי להשמיד עמים. בבלעם רוצה ה' להראות לנו, מדוע לא שפך רוח נבואתו על העמים… (שם כב ז)

…אולם נגוד זה (בין ישראל לעמים) הולך ופוחת, בהשפעת שליחות ישראל ובהשפעת הדוגמה שהוא נותן בפעילותו השקטה בקרב האומות, הרי הניגוד הזה הולך וקטן, בתחילה היחס הוא שש לשבע (בקרבנות), ביום השני רק חמש לשבע, ואחר כך ארבע לשבע וכו', ואילו היום השביעי הוא תכלית התפתחות האנושות ושליחות ישראל למעשה, ביום הזה הנגוד יחדל להתקיים, ישראל וכלל האנושות יהיו מאוחדים בכניעתם לה' ובעבודת החיים של המעשה… אולם מבחינת ההנהגה בהיסטוריה ומבחינת חלקם במילוי התפקיד של כלל האנושות לא יתבטל המעמד המיוחד של ישראל בקרב האומות, שהרי הם שונים בהתפתחותם ההיסטורית ובכשרונם המיוחד להגשמת מטרות האנושות, ולפיכך ישראל והאנושות יוסיפו להיות נכרים לעצמם, אף על פי שיהיו שוים בערכם… (שם כט יג)

חכמתכם ובינתכם – מדע היהדות הוא מדע ואמנות האמת וההרמוניה של החיים, לעיני העמים – שהם יכולים אמנם לפתח את אמנות גירוי החושים, ואילו אתם בונים משכנות בם נכרת השכינה. חייכם יהיו תעמולה לממשלת ה' בארץ על פי תורת ה'. חקים – חוקי העמים משתנים לפי הנתונים של הזמן והסביבה, הם משתדלים תמיד להתאימם לתנאי החיים, ואילו התורה נתונה, ואינה ניתנת לשינוי. רק עם חכם – כמה משונה העם יאמרו, אך אי אפשר שלא להודות בכך, שהוא עם גדול חכם ונבון. (דברים ד ו)

עמלק – בנגוד לישראל הנקרא ישורון, העם הישר אשר לא יעשו עוולה ולא ידבר כזב (צפניה ג'), העם המשתמש בכח רק בהתאם לחוק ולחובה, נוצר כאן עם שכל שאיפתו לרמוס את החלשים בכח חרבו. ישראל הוא מכשיר ה' במלחמה זו, שתסתיים כאשר חרב עמלק תשבר בכח הנתמך על ידי ה'… לא תשכח – מצוה זו, אם אתה תבא למצב כזה, בו תשתמש בכח לרעת אחרים, ולא תשכח זאת אם שכחת את תפקידך ושליחותך ותקנא בזר עלי הדפנה שהעולם קושר לראש המנצחים מחריבי אושר עמים, ושוכחים שדפנה זו צמחה בקרקע שהורוותה בדמעות. וכן אל תשכח כאשר תסבול את גסותו של עמלק, התהלך קוממיות ואל תזניח את רדיפת האנושיות והצדק, כי להם העתיד, ואתה נשלחת לעולם להודיע זאת על ידי גורלך ודוגמת חייך. (שם כה יז ויט)

כי ידין ה' עמו – אם גם אבדה עצמאות ישראל ואושרם, בכל זאת נשארו עמו, ולעולם לא הפרו הברית ולא עברו המצוות לגמרי. גם "לא תשכח מפי זרע" נתקיים בהם, כמו שאר יעודי השירה. אם כן לא היו העמים רשאים לנהוג בהם באכזריות כזאת ולענותם עד כדי כך, ויחסם לישראל נבע רק מהרגשת עמדת החזק כלפי החלש. מעשיהם היו מבחן להם, וכאשר יגיע ישראל למצב של אזלת יד, ידין ה' עמו וינקום בעמים. (שם לב לו)

הרנינו גוים עמו – יחס העמים לישראל הוא המדד להכרת ועבודת ה' בעולם. ממשלת ה' בכל הארץ תקום בהפסק עינוי ישראל על ידי העמים, כבסוף ישעיה. מכאן למדנו, כי ספר התורה צריך להגיע בסוף לידי כל העמים, והשפעתו הכללית תסלול את הדרך לגאולה הכללית של האנושות. (שם שם מג)

על ה' – במודע או בתת-המודע נאספים העמים נגד העובדה ההסטורית של קיום העם הישראלי וביאת המשיח, וזאת כדי שיוכלו להשמט מתחת לדרישות חוק המוסר האלקי, עליו השתית השי"ת את עולמו. ורק בציות לחוק יתפתחו וישגשגו העמים ויחסיהם ההדדיים. כאשר העמידו במקום חוק זה את האינטרסים האנוכיים שלהם, חלו יחסי העמים, והם מחפשים רפואה למחלה זו בדרכים המחזקים עוד את המחלה. ולכן יהגו לריק – מחשבותיהם לא יועילו. (תהלים ב ב)

עשית משפטי – כאשר גוי נעלם מהאופק ההסטורי התקרבתי תמיד יותר אל עמדתי שנקבעה לי על ידך. וזו גם אזהרה לעמים להכנע לתורה האלקית, כי כל העמים האובדים הללו שלחו יד בישראל, ובאבדנם יש לראות את הגמול האלקי על מעשיהם. (שם ט ה)

אבירי בשן – אין אומה גדולה בהסטוריה שלא היתה נגדי, והחזקים שביניהם הרעו לי ביותר. כאריה – עם כל הנגודים שבין העמים, נגדי היו כולם מאוחדים כאריה אחד. (שם כב יג)

מגוי לא חסיד – על ישראל להלחם נגד עמים שבפיהם מדברים גבוהה על אנושיות וכו' ומעשיהם עומדים בנגוד לכך, על כל פנים ביחסיהם לעם ישראל. (שם מג א)

מוזר – למרות שהשי"ת אב לכולנו, ולמרות שנולדתי כאן כמוהם, הם מונעים ממני זכות חיים. (שם סט ט)

אויביך – העמים באים נגדנו, כי אנו מגלמים את דרישותיך כלפי האנושות, אנו מצבה להזכיר לכל את חוק-מוסרך, ולכן הם שונאים אותנו. (שם פג ג)

הפח נשבר – אנחנו לא השתמשנו בכח נגד אויבינו, זרע האבדון היה טמון בקרבם, ושנאת ישראל היתה סימן לרקבונם הפנימי. (שם קכד ז)

צררוני מנעורי – השנאה היא עקרונית, ולא נגרמה על ידי עונותי. (שם קכט ב)

…חוששים אנו להיות יהודים שלמים, יהודים בלב ונפש ויהודים בחיינו היומיומיים, פן יביא הדבר לידי התערערות היחסים הטובים בינינו ובין יתר העמים, כך ששנאת ישראל תגבר עוד יותר, ומתנגדי האידיאות של היהדות ידכאונו ביתר שאת. ואין אנו מבינים, כי לא בשל היותנו יהודים שלמים לא תיפסק האיבה ולא יקל הלחץ, אלא דוקא משום שאין אנו יהודים שלמים, משום שהננו קלי דעת, אדישים כלפי מצוות התורה ומקיימים אותן רק לחצאין, על כן שונאים אותנו שונאינו ולוחצים עלינו לוחצינו. אלמלי היינו יהודים בלי אל נכר בלבנו ובחיינו היומיומיים, אלא כל חיינו רגשותינו ומחשבותינו, דבורינו ומעשינו היו משובצים במסגרת היהדות האמיתית השלמה ללא כל חריגה וסטיה, אז היתה היהדות זורחת במלא הודה והדרה, וכובשת את לבותיהם של הנכרים, אויבינו היו כורעים ברך לפני הדר גאון האלוקים הזורח מתוך יהדות זו, ולוחצינו היו נרתעים ונבהלים מפני גבורות הא-ל המתבטאות בחיים יהודיים… (במעגלי שנה א עמוד קא)

במדה שאתה תכבד ותעריץ את עברך ואת קדשיך, כן יכבדו העמים אותך, יתכן שבגלל סיבה זו או אחרת תזכה לפחות או ליותר אהדה מצדם, אבל כבד יכבדו אותך, ואולם, אם אתה בעצמך מתייחס בזלזול כלפי עברך, אינך מכבד את קברות אבותיך, אינך מכבד את מקדשך ואינך משתדל לקנות ידיעה נאותה בתורתך, איך תוכל לצפות שזרים יכבדו אותך ואת אבותיך, הרבה תענוגות צפויים לך במחיר התכחשותך לתורה, אבל לכבוד לא תוכל לצפות. מה גדלה הטעות שטעו כל אותם אנשי ההתקדמות בעלי ההשכלה וכהני ההתחדשות!

צא וראה מה אומר לך נר חנוכה. (שם עמוד ריא)

בתופעה הקרויה "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם", יש משום ניגוד קיצוני לחזונות של נביא האומות בלעם הרשע, האומר בשיר תהלתו לעם סגולה "הם עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". מוקד הסכנה אינו נעוץ בחיים בסביבה נכרית, לא בעירוב בגוים, כי אם בהתערבות, בערבוב העצמי, בשכחת העצמיות והיסח הדעת מכל החובות האישיות. עוגן ההצלה אף הוא אינו מצוי ביחסם הדוחה של הגוים לא ב"לא ייחשב בגוים", כי אם ב"גוים לא יתחשב". בזה שישראל לא יחשיב את עצמו כגוי בקרב הגוים, ותישאר בו הכרתו הבריאה אודות קיומו ותפקידו המיוחד בחיי האנושות. אמנם שאון גלי העמים משליך את האומה הזאת בכל עת אל זוטו של ים, כקונכיית פנינים זערורית המטלטלת בכל סופה וסער, ועובדה זו עשויה, אגב, לשמש כלקח די מאלף בשביל כל רודפי ההתבוללות בעמים, שילמדו מאותות הזמן את האזהרה החד-משמעית, כי דבר ה' השולל כל אפשרות של מיזוג ישראל בעמים לנצח, לא תתבדה ולא יתבדה לעולם. אמנם צריכה כל דחיה ומהלומה כואבת שאנו סופגים מידי הגוים בשליחות הבורא, לשמש לנו כתזכורת מועילה, שאנו לא נשיג בשום פנים זכויות אזרחיות על אדמת ה' באמצעות נטישת מצוותיו… (שם חלק ב עמוד מח)

ברם לא נוכל להתפאר כי עשינו את המוטל עלינו בשלימות, כל עוד אנו מחנכים את בנינו ובנותינו ברוח הבידוד וההסתגרות, כל עוד שהננו מסתפקים בשמירתם מפני מגע עם העולם החיצוני ומלמדים אותם לפחד ולחשוש מפני החיים המסוכנים של הסביבה הנכרית, אך לא להבינם, ילדינו יושלכו בין כה וכה, על כרחם, אל תוך זירת החיים הבינלאומיים, ומצבם יהא איפוא רע וחמור פי כמה, בהיותם בלתי מאומנים ומוכנים לקראת הנסיונות שיפגשו בדרכם… נבצר יהא מהם להבחין בין אמת ושקר, להבחין בין מה שגמל והבשיל כבר על יסוד האמת היהודית, ובין כל ערך שעוד הוא שרוי במערכי מלחמה עם פרי תעתועי אנוש. מה גדולה הסכנה האורבת לרגליו של מי שלא הורגל די הצורך לאהוב אהבה עזה את יהדותו, וביותר את החיים האידיאליים בתוככי היהדות, בבואו במגע חפשי ומיפגש פנים אל פנים עם חיי התרבות האירופית, איזה גורל רוחני צפוי למי שלא נתחנך להכיר שהיהדות עומדת מעל כל הערכים שבעולם… (שם עמוד נא)

אם כנים רעיונות אלו, שכל נצחון שהושג בחיל ובכח הוא המרנין את לבה של כל האנושות, וכי אושרה מיוסד על תככים מדיניים שבסיועם נכבשים שלטון ועוצמה, אז היה העם היהודי המסכן והאומלל ביותר מכל משפחת העמים. סייפו ושרביט מלכותו חבויים וגנוזים זה למעלה מאלפיים שנה, שושלת מושליו חדלה להתקיים… אין לו חלק בכל אוקיינוסי הדמים שהאדימו את ארגמן הכבוד הגברי במשך הרבה מאות שנים, גם לא בחרבות שהקימו את שערי הנצחון, לא במחץ הלבבות שאנקותיהם הניעו את מרכבות הכיבוש, ולא בדמעות ובאנחות שהוסיפו צליל לווי להימנון המנצחים. בכל אלה לא היו לישראל חלק ונחלה. אף בהתיעצויות אודות השלום הנצחי, אשר מהן ניזונה המלחמה בהתמדה, לא שיתפו אותו. ישראל לא השתתף בהמצאת מושגי הצדק והמשפט אשר שימשו כסתימת גולל על קברם של המשפט והצדק האמיתיים. והוא גם לא היה שותף להמצאת מכשירי הדיכוי והעינוי אשר היו מהם שנועדו להחניק בין זרועותיהם כל גוף ועצם שנלפת בתוכם… (שם עמוד סז)

 

הנה כי כן, כאבן בוחנת עשאך אלקים ויפזרך בקרב האומות, כשאתה חדל-אונים, ומחוסר נשק, ונטול-הגנה. בצורה כזאת הריהו מבקש להפנות אותם אל קול הצדק האלקי והאהבה השמימית, שמקננות בלבב אנוש. סנגוריך היחידים עלי אדמות הלא המה: הצדק, והאחוה, האהבה והכרת הבורא שהוא גם המנהיג לבירה… אם כן איפוא, הוה אומר: מדות הצדק והאהבה שבני ישראל נפגשים בהן עלי אדמות, דרכי נוד שטולטלו בהן, הן המשמשות קנה מדה לאיכות של חינוך הדור. גאולת ישראל צועדת יד ביד עם גאולת המין האנושי הנלפת במלקחי העושק קשיחות הלב ותעתועי הכפירה… (שם עמוד עו)

…הגוי שמזהה את היהדות רק על פי מגבלותיה בסדרי החיים וקשיי גורלו של האדם מישראל, ובשום אופן לא על פי האושר האינסופי שהיא מעניקה לנאמניה, כדברי חז"ל, מתן שכרה לא עבידא לגלויי, הלמאי יעריך ויכבד את היהודים ודתם, אם היהודי גופו איננו נושא בעול יהדותו מתוך חשק ורצון טוב… כי אם להיפך, מוכן הוא בכל עת להמיר את תכונותיו היהודיות בתכונות זרים, ומשתדל בלי הרף להוסיף נופך, לשבץ משהו בלתי יהודי ביהדותו. לא ולא, כל עוד נהיה אנו בעינינו כחגבים, אין מפלט מן תגובת הגומלין: וכן היינו בעיניהם… (שם עמוד פו)

טיעונו של המן, שבקש לקשט את שנאת היהודים שלו באמצעות הבלטת אופיים המשונה, בהיותם עם מפוזר ומפורד בין העמים, ודתיהם שונות מכל עם, לא היתה כי אם אמתלא מוליכה שולל. יהא זה מצדנו משגה אוילי, אם נעלה בדעתינו, כי נטיב לרכוש לעצמנו את ידידות העמים ולהבטיח את נצחיותה על ידי שנפקיע את עצמנו ממכלול התכונות היהודיות המיוחדות לנו. כי הנה ראש שושלת אבותיו של המן צורר היהודים, עמלק, התנפל על ישראל עוד בטרם קבלו עליהם את חוקי סיני המבדילים אותם מכל העמים, מכאן שאפילו אם נפקיר חלילה את כל מורשת סיני המסורה בידינו ונתכווץ, נתגמד, נקטין את הצד החיובי שביהדותנו עד לכדי המהות היהודית שהיתה מנת חלקנו לפני מתן תורה, מכל מקום תספיק נימה דקיקה זו של יהדות שתציין אותך, ויהא זה אפילו השם יהודי גרידא, כדי לקומם נגדך את עמלק והמן שבכל דור ודור וליפות בזה את איבתם כלפיך…

ולא זו בלבד, אלא שדוקא על ידי התרחקותך מן היהדות, אשר באמצעותה אמרת כאילו להתקרב אל הגוים ולרכוש את אימונם, הנך מעניק להם פתחון פה ובבואה דבבואה של נימוק כלשהו בשביל להצדיק אותו מוטיב הקרוי שנאת ישראל. מכיון שאם היית רשאי להפקיר חלק כה רציני מקשריך עם היהדות, מדוע זה ולמה תתעקש להחזיק בכל מחיר בקורטוב השארית?… (שם עמוד קפד)

…בין שתי הברירות הקוטביות הללו נעה ההסטוריה כמטלטלת של שעון. כדי שלא להשאיר כל מקום לספק, היכן עתיד מחוג העתים להעצר, שלח ה' את עמו שלו לבין העמים והעמידו מול שרו של עשו חגור החרב, כמשפחה משועבדת, משפחת יעקב האוחזת בעקב, המצפה רק לנצחונו של הבורא יתברך, בחינת ישר-א-ל, במשך מאות שנות לילה של גלות נאבק עשו עם יעקב ורק בצליעה על ירכו ניתן לו ליעקב להמשיך את דרכו עלי אדמות. אך בחלוף הלילה, משיזרח אורו של יום, עתיד עשו להשמיט את חרבו מידו ולברך ולשבח את השקפת חייו של יעקב-ישראל… (שם עמוד קצא)

…הנה הם שרויים "בארץ אויביהם", האדמה שהם דורכים עליה והאויר שהם נושמים כאילו גזל הם בידם… ארץ זו עם כל טובה, כל פריחתה הליכותיה וסדריה, כאויבים הם להם. הנה הם מתגלים בכל מיאוסם וגיעולם, את כל אשר נועד להיות חכמתם ובינתם לעיני העמים, ולהראות לכל עמי הארץ "כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", קיפחו ואבדו.

ועם כל זה עדיין הולכים "בקרי", הם רואים בכל אלה רק מקרה בלבד, דבר שקרה בהיסח הדעת. כך רוצים הם להתחרות במירוץ הכח של העמים, בחכמתן ובמדיניותן של הממלכות, בעוד שחובתם היא ללמד את העמים על ידי עצם קיומם וגורלם את אפסותו וחוסר ערכו של כח זה. הם מעלו בתפקידם, וממילא נשלל מהם מראש כל סיכוי של נצחון בתחרות כח זו. ומכיון שהם מתייחסים אל עצם קיומם ב"קרי", נידונים הם במדה כנגד מדה, והם עצמם הופכים להיות "קרי", תופעה מקרית ארעית, בקרב עמי העולם הגאים, חגורי הכח והחרב, שאינם מוצאים בנוודים הפזורים הללו, אלא רק את אותם הדברים המשמשים להם להגדלת כוחם וכבודם. איש אינו רואה ואינו מכבד את אותה הגדלות השקטה, את כח הנצחי האצור באותו הטוב המאיר שבעתיים בלילות חייהם, אותו הטוב אשר אלמלי ראו בו הפזורים את היחיד והמיוחד, כי אז היו מאירים בו את כל העולם מקצה אל קצה. בדין היה, שגם אחרי היותם גולים פזורים, ייראו בעיני המסתכל הנבון, בעל העין הבוחנת, כעם נפלא ונעלה, אך כיון שהאנושות אינה מוצאת בהם את סממני הגדולה המקובלים בעיניה, ואינה מבינה לגדלותם הם, מופיעים הם בתמונת עתידם המנובא כ"מאוסים" בארץ אויביהם, נטולי כבוד אדם ומשוללי זכויות אזרח… הם מהוים את היסוד הזר הטורדני והמפריע, המעורר בוז ושאט נפש, שאינו מתבולל בכל מקום, ורק פוגם באחדות המדינה, על המדינה איפוא "לגעול אותם" ולהרחיקם, אם יש את נפשה להבריא ולהתפתח.

אין הם מסוגלים להשתלב ולהטמע בין אזרחי המדינה, ואין חכמת המדינה יכולה למצא להם הגדרה חוקית מתאימה. מוחזקים הם בעיני כל מדינות המן כ"עם מפוזר ומפורד בין העמים"… הוא מכניס יסוד זר ומערים מכשולים על דרך ההתפתחות הלאומית האחידה. ולא זו בלבד, אלא את דתי המלך אינם עושים, לא בכל מצייתים הם לצו המלכותי, ועצם קיומם מעיד, שקיים תחום אשר פקודות המשטר אינן נוגעות אליו, כי הוא משתמט מהן, ובשעת הצורך הוא אפילו מעיז פנים כנגד המלך בכבודו ובעצמו, כשהוא בז ולועג לכבלים ואזיקים, לכלא ודיכוי… בהצביעו על מלכות עליונה יותר, שמפניה מתבטלת מלכותו של בשר ודם…

במשך מאות בשנים אין עמי העולם נותנים כלל דעתם על הפזורים הללו, לנהוג בהם ביחס אנושי, לתמוך בגידולם, קידומם ופיתוחם, אלא כל משאת נפשם מכוונת רק "לכלותם", לצמצמם יותר ויותר, ולסאב ולנוון אותם עד כליונם… מדיניות כזאת המנצלת בשקידה עקשנית את שני הגורמים האלה, את האלימות הפיסית ואת הכזב הרוחני, הנצחון מובטח לה מראש… מדי פעם בפעם קמים לו להמן יורשים המחקים אותו ביכולת רבה, כיון שפוקעת סבלנותו של אחד ההמנים, מנצל הוא מיד את ה"מרדכי" הראשון הנקלע על דרכו, כדי לספק את יצרי הנקמה השפלים ואת תאוות הבצע שלו השפלה עוד יותר, כשהוא מסוה את פעולותיו השטניות בדאגה כביכול לשלום המדינה…

וכאשר בא העולם הרומי-נוצרי ונטל דוקא מן הפזורים המאוסים הללו ספר אחד שלהם, אשר בו שמחו לראות את גאולת העולם ואת גאולתם הם מתועבות האלילות, והתחילו לסגוד דוקא לפני אחד מבני העם המפוזר והמפורד הזה, בראותם בו את מושיעם הנערץ, כך שלא יכלו עוד להמנע מלהודות באופי האלוקי המיוחד שבמקורם, יעודם תולדותם ותורתם של המאוסים הללו, אז הסתתר שגעון השמדה שלהם מאחורי הטענה, כי האופי האלוקי הזה שבפזורים הללו כבר עבר זמנו, ואינו חל עוד עליהם, הם קיפחוהו מאז נתפזרו בעולם, כי ה' הוא אשר הפיצם "להפר בריתי אתם"… (שם עמוד קצח)

יש לקבע למען האמת, כי לא צדק, עובדה היא, כי כשם שהמפוזרים ומפורדים הללו היו מאז ומעולם צייתנים וממושמעים במלא מדת הסבלנות, במדה והדבר היה מותר להם, כך גם הוכיחו במשך אלפי שנים ועוד הם מוסיפים להוכיח את התועלת שהם מביאים לממלכת העמים. לא בכדי נצטוו ישראל בראשית ימי טלטולם בדרכי נוד "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה" (ירמיהו כ"ט ז'), כי על כן, דוקא חוקיהם המוזרים והמבדילים אילפו אותם לדרוש בכל מדת הרצינות וההחלטיות, מתוך התמסרות כנה, לא למראית עין בשר-ודמית בלבד, כי גם בעיני המקום בשלומו של הציבור הנכרי, ולראות בכך את שלומם הם, ולהצטרף למשמותיו הכלליות ולתמוך בכל המאדיר את שגשוגו ופריחתו של קיבוץ אנושי זה. איננו מתכוננים להעלות על נס בקשר עם הנקודה הזאת, את חריצותם ומקומם המכובד של היהודים כעם מסחר… ודבר שאין צריך לומר הוא, כי אם מיעטו היהודים ליצור ולחדש בענפי מקצוע אחרים, אין הקולר תלוי בצווארם, כי הדברים האלו לא היו תלויים ברצונם או בכשרונותיהם, אלא יותר בכח הזרוע ובהעדר כל סבלנות כלפיהם… אמנם אין ספק שסקירה כזאת היתה מוכיחה אף היא, מה רב הוא חלקם של היהודים בקידמת האמנות והמדע…

ברם כל הנושאים שמנינו באקראי מתגמדים ונראים כאפסיים ממש, לעומת המאמץ היהודי אשר במסגרתו נדחק לחלוטין הענין האנוכי הצידה, בעוד שהציר המרכזי אשר עליו יסוב המאמץ כולו הנו באמת רעיון הדאגה לשלום הזולת, במובן המצומצם והרחב ביותר כאחד, הלא הם מעשה החסד והחמלה המופלאים… אי הצבור המסוגל להתחרות בנו ולהתמודד עם העם היהודי בשטח הזה שתוכו רצוף אנושיות טהורה… (שם עמוד רלא)

ברי, כי אילו היה המן קם האידנא לתחיה, ונוכח לראות במו עיניו מה רב הוא חלקו של העם היהודי בעקרונות הטוהר והצדק שהספיקו בינתיים להשתרש בעולם ולהכשירו בכך לקראת גאולתו, מה עצומה היא אפילו השפעתם של עלים ופרחים בודדים מאילן התורה החי שבקש לגדוע בזמנו, כי אז והיה אומר לנפשו, אמנם אין בלבי שום ספק כי בדלנותם של המפוזרים הללו לא תמשך לנצח, וסופה יבא ביום מן הימים, אך הוא לא יבא, כפי שדימה העולם הגדול, באמצעות טמיעתם באורח החיים והמחשבה של העמים, כי נהפוך הוא הדבר, עתידים כל העמים שיתבללו כליל הם בתוך רוחו ובהליכות חייו של העם המפוזר והמפורד עם ה'… (שם עמוד רלז, וראה שם עוד)

וגם אתם, נכבדי הגוים, אשר התכנסתם לדון על גורל היהודים, מוטב שתפנו את מבטכם לעבר התקופות ההן, אשר תעירנו כאן. ברור כי אין ביניכם איש, אשר יביט בשויון נפש אל כל התועבות המחרידות, אשר עשו אבותיכם ביהודים, ולא יזדעזע עד עומק נפשו… לא יתכן לשלול תחילה מאדם את זכויותיו הטבעיות, המגיעות לו לפי כל כללי הצדק והיושר, ולנסות אחר כך לעצור את המשחית המשתולל. כל שלילת זכויות, אפילו מתוך כונה טובה, סופה שהיא מביאה לידי התפרעות יצרים וטבח… האם סבורים אתם, כי תקופתנו הנאורה והמשכילה היא מחוסנת למדי מפני הישנותה של קנאות חשוכה קיצונית ובלתי מרוסנת כזאת? שימו לב לאזהרה, התבוננו היטב והשכילו להבין את אותות הזמן!… (חלק ג עמוד קמז, נכתב בשנת תרט"ו!)

מנשרים קלו, כל העולם התאחד נגדם, להוריד את חיינו לתוך זוהמת התאוה והשחיתות. הם שללו מהם אפילו את תנאי החיים האלמנטריים ביותר, כל מה שאדם זכאי לקבלו לפי הטבע, לגור במקום כלשהו, ולהתפרנס איכשהו, נחשב לגבי היהודים כשיא ההישגים, שניתן להשיגו רק אחרי הפצרות מרובות, השפלות איומות, מאבקים עקלקלים, דאגה יתירה וטרחה על-אנושית במשך ימים ולילות, עד שאדם עשוי להסתאב מזה גם ברוחו וגם בגופו ולשקוע בניוון מוסרי ורוחני.

העריצים חוקקו חוקים, אשר התנו את זכות קיומו של הבן במותו של אביו, וקיומו של אח במותו של אחיו. רק אחד במשפחה ניתנה לו זכות חיים, ואילו היתר נידונו לניוון וסיאוב. אמנם חוקים אלו לא נתכוונו לעורר רגשי שנאה וקנאה בתוך המשפחה, אבל הם גרמו לכך… רוב מקורות הפרנסה היו חסומים בפני היהודי, ואילו מה שנאסר על הכל הותר רק ליהודי, וגם ההיתר הזה היה מוגבל בסעיפי סעיפים לאין ספור, עד שאדם היה צריך להיות ערמומי ונוכל מובהק כדי לשמור על שיווי משקלו בתוך עניבת החנק ולא לסטות ימינה או שמאלה, לתוך זרועות העונש המר. על כן ראה היהודי את חוקי המשטר לא כחוקים שנועדו להגן עליו, אלא כאמצעי להצר את צעדיו, לדכאו ולהשפילו על כל צעד ושעל… גם הכשרון הגאוני ביותר לא הקנה ליהודי כל ערך בעיני הגוים, כל החוקים הרבים שבהם הקיפו השליטים את היהודים כדרך שמקיפים חיות טרף בסורגי הכלוב, אמרו לו ליהודי, אתה השתדל רק להרויח כסף, כי זה הדבר שאנו מעריכים בך. יהודי אמן, משורר או הוגה דעות, היה ונשאר יהודי ככל היהודים, אבל כיון שנתעשר מיד התחיל לרכוש לעצמו את אהדתם של אנשי סביבתו… בזכות הכסף נפתחו לפניו שערים ולבבות, הכסף ריכך את החוקים הקשים והפיג את נעימת הבוז והלעג שנתלוותה תמיד לשם "יהודי", השתדל לצבור לך כסף יותר יותר, כך המריצו הגוים את היהודי, יודעים אנו, שהכסף הזה סופו להתגלגל לידינו, על כן אנו סובלים אותך, ומתירים לך להשיג כסף בדרכים שאנו אוסרים לעצמנו. על כן אנו נותנים לכם את כל הזבל ובלואי הסחבות, שאינם מביאים תועלת, ובלבד שאתם תהפכו אותם לכסף עבורנו… אכן הוא היה בן לעם סגולה, דוקא במצב משפיל זה, עם המשא על השכם והמקל ביד, הוא הוכיח את השתייכותו לעם הנבחר עלי אדמות, שכן מה היה עולה בגורלו של עם בלתי נבחר, אילו היה נתון לדיכויים והשפלות כאלה במשך מאות בשנים… (שם עמוד קעו)

כשם ששלח ה' את מלאכיו כעוברי אורח אל ערי ככר הירדן, כדי לשמש אבן בוחן להתנהגותם של אנשי סדום, כך הטיל על בני עמו לחיות כעוברי אורח, נטולי בית ומולדת, על פני כל הארץ, להחזיר על פתחיהם של עמי העולם, כדי למצא קורת גג לעולליהם וכברת אדמה לקברות אבותיהם. אין לו לישראל כל יסוד לטעון לזכויות, מלבד זכויות האדם באשר הוא אדם, והטענה של אב אחד לכולנו, לכן הוא מבקש את זכות האזרח, להיות כאדם בין בני אדם בעולמו של הקב"ה.

והיו להם לבני העם המטולטל בדרכי נוד כמה וכמה סבות לקוות להיענות חיובית. הלא העמים גם הם היו על פי רוב נכרים וגרים, שזה מקרוב באו להשתקע בארץ הזאת, אשר ממנו גרשו את היהודים באכזריות, ושללו מהם את זכות הקיום בה… נוסף לכך לא היו זרים זה לזה גם בתרבותם וברוחם. מאת ההשגחה העליונה יצא, שאדמת ישראל לשעבר היתה גם אדמת הישע והתקוה של כל עמי התרבות, אשר ביניהם בקשו עתה היהודים מנוחה לנפשם העייפה. אכן היו זכאים לבקש רשות כניסה בשם האבות, אברהם יצחק ויעקב, בידעם בביטחה, כי כל תושבי הארץ מן האיכר בכפר ועד למלך על כסאו, למדו לכבד את השמות האלה ברגשי הערצה וכבוד, כי כל תרבותם של העמים האלה, שהחלה להתפתח על התרבות האלילית של הרומאים והיונים, ניזונה בעיקר מן המורשה הרוחנית של היהודים… אך מה מרה היתה אכזבתם. גורל היהודים בקרב העמים הפריך בצורה מעציבה ומשוועת את סיסמת האהבה אשר העמים נופפו אותה כדגל לעיני העולם כולו. וכל כך למה, כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים (דברים ל"ב ל"א), לא בדיוק כצורנו היה צור אמונתם, הם מדדו את אמונתנו הטהורה בקנה המדה של אמונתם הכוזבת, ולפיה שפטו אותנו וחרצו את דיננו… אמנם האלילות נוצחה, אבל לא חוסלה, גרעין היהדות שבאמונת העמים היה מסולף מאד, ונותר בו הרבה מן האלילות… קנאות קיצונית חשוכה פשטה בקרב העמים, ששקעו בתרדמת חורף ממשוכת. כך הפך העולם האלילי המנוצח לאויב הקשה והאכזרי ביותר למנצחיו היהודים כבולי הידים. אך הללו עמדו זקופי קומה, על אף הכבלים והנגישות המרות, והמשיכו להרים את נס האחד והיחיד, בנחלם נצחון אחרי נצחון. הם צעדו קוממיות, למרות העול המעיק על צווארם, כי שמרו על בריתם עם אלקיהם, וקיימו קשר ישיר עמו, ללא כל מתווכים ונציגים… (שם עמוד קפט)

יש בתוכנו אנשים, אשר מביעים אמנם את רגשותיהם לפי שעה כלפי סבלותיו החומריים של ישראל, אך הם אוהדים את היהודים רק בתור בני אדם, לא את היהדות כזרם רוחני. ולפיכך רואים האנשים האלו בשויון זכויות מלא וכולל שיעניקו ליהודים, את הגאולה השלמה האמיתית. אותם אנשים צהלו לקראת הצעדים הראשונים בכיוון זה, כמו לקראת הגאולה. והנה עליהם מוטל היום לחזור בתשובה, לעמוד שוב לפני ה' עם הסליחות בידיהם, מרוכני ראש, ולהודות לפני ה' על אשלייתם. מאורעות התקופה האחרונה עשויים היו לפקוח בצער את עיניהם וללמדם, כי גם במאה התשע עשרה תישאר סיסמת ישראל בגלות, "טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים" (תהלים קי"ח). בלי ספק הגו כמה וכמה יהודים בלבם את הרעיון, כי ההתלהבות שעוררה היהדות בלבב העמים ומנהיגיהם, כפי שניתן היה לחשוב בתקופתנו, תמריץ את האומות לכפר על העוולה שגרמו לישראל. ברם, ביחס לישראל הרי תתנוסס תמיד הנבואה האלוקית, "היום את בקולו תשמעו" (שם צ"ח), שאינה חורגת מגדר ההגשמה. מספיק שהקב"ה יפרוט קלילות על נימי לבב העמים, בשעה שיעלה רצון לפניו, והנה "והיו מלכים אומניך וגו'" (ישעיה מ"ט)… ומי יודע אם בכל התפתחות הענינים לא היה משום נסיון ומבחן אם אנו בעצמנו יודעים את אשר בלבנו, אם אנו כבר מבוגרים די הצורך כדי שנהיה ראויים לגאולה, אם נהיה מוכנים לשמור אמונים לה' ולתורתו גם בהיותנו בני חורין… (חלק ד עמוד קסט)

העמק דבר:

וישכן באהלי שם – ועוד ברכו באנשים חכמי לב, שירגישו חכמת זרע שם באהליהם, שהיא אלקית ואין לה קץ ותכלית, ויראו גם המה ללמד מהם דעות ומדות… ועוד נכלל בברכה זו, שמהרחבת החיים של יפת יגיע תועלת לאהלי שם… (בראשית ט כג)

דן אנכי – היודע שיעור הגזירה, ומה שהם הוסיפו, וכן בכל האומות המשעבדים את ישראל על שאינם עוזבים את התורה, שהרי העובר על הדת הם מטיבים לו… כי גר יהיה זרעך – שלא ישתקעו שם, ומשראה השי"ת שעומדים להשתקע מיהר להוציאם, ואילו התרחקו מן האומות כרצון ה' לא היו שונאים אותם… (שם טו ד)

והתברכו בזרעך – בסוף ימצאו חן בעיניהם… (שם כב יח)

וישלח יעקב – …ולא היתה עצה נכונה, כי רצה להגלות לעשו אחר שלא הצליח להצפין עצמו מלבן, ורמזה התורה פנו לכם צפונה, שקשה להגלות לעשו, וזהו סימן לבנים. (שם לב ד)

וישרת אותם – יוסף מעצמו, כמדת ישראל להשפיל עצמו לפני שרי אומות העולם. (שם מ ד)

ויוסף ישית ידו – הבטחה לעיקר קיום האומה במצרים, ועיניך הוא על מדתו המיוחדת של יעקב, שהיא עין יעקב לשבת בטח בדד, בטח הוא להיות בשלום ואהבה בין אדם לחברו, ובדד הוא שלא להתערב יותר מההכרח בין אומות העולם, ומדות אלו נשמרות רק על ידי תורה ועבודה המבדילים בין ישראל לעמים… (שם מו ד)

ותמלא הארץ אותם – רוצה לומר כל ארץ מצרים, ולא רק ארץ גושן, שצריך לומר ותמלא מהם, ויצאו בזה מדעת יעקב שרצה שישבו רק בגושן, וזה שאמר שפסקו לימול, שרצו להיות כמצרים, והיא הסבה שבכל דור עומדים עלינו לכלותינו. (שמות א ז)

ובגוים לא יתחשב – אם ירצו להתערב בהם ימאסום כאילו אינם בני אדם, כי יש להם צורה מיוחדת גבוהה משאר אנשים, ומי שמהלך נגד צורתו הרי הוא כקוף. (במדבר כג ט)

את שבותך – עיקר הגולה, ששם עיקר ישוב ישראל, וריחמך – יתן בלב אומות העולם שיאהבוך. (דברים ל ג)

כי אשא אל שמים – …אלא כאן הכוונה, שביאר הכתוב סדר הגאולה, א' היאך תהיה חשיבות ישראל בעיני אומות העולם אחר שהיו שפלים כל כך, ב' היאך יהיו אומות העולם נענשים, על זה אמר אשא אל שמים – עיקר משמעו המשפיע, ובתקופת הבערות לא חקרו אומות העולם בחכמת הטבע רק באמונתם, ועל כן ישראל הנלוזים מאמונתם היו בזוים בעיניהם, אבל כאשר אשא אל שמים – שאתן כחי לגלות סתרי הטבע, ופירוש ידי יכלתי, ויהיו חכמי אומות העולם חוקרים על זה הרבה, עד שיעמדו על נפלאות הבורא, ובזה יכירו כח ישראל וחכמתם, וישכילו תעודתם לעבוד אך את ה' יוצר כל הבריאה, וממילא יתגדל שמו בעולם… (שם לב מ)

וישכן ישראל – עתה מפרש בהנהגה פנימית של האומה, שישכנו בטח – במנוחת הנפש באהבה בין אדם לחברו, ובלי התחרות עם שאר אומות העולם, בדד – בלי התערבות יתרה עם אומות העולם… וכן רצונו של הקב"ה שיתנהגו, כמו שאמר בהאזינו, ה' בדד ינחנו… (שם לג כח)

מוהר"ן:

…ובשביל זה העכו"ם תאיבין לממון ישראל, אף על פי שיש להעכו"ם כסף וזהב הרבה, תאיבים לדינר של יהודי, כאילו לא ראה ממון מעולם. וזה מחמת שהכסף וזהב שיש תחת ידם, אין הגוונים מאירין, ואין החן שורה על ממון שלהם, כי עיקר הפאר והחן לא נתגלה אלא אצל ישראל. ובשביל זה נקראים רשים, כמו (אבות ב') הוו זהירים ברשות, כי הם רשים ועניים, כי אין להם הנאה מממונם, כאלו הם עניים, ותאיבין לממון של ישראל, כי על ממונם של הישראלי שורה הפאר והחן. אבל דע, תיכף ומיד כשהעכו"ם מקבל ממון מישראל, תיכף ומיד נתעלם החן והפאר בתוך הממון, ובשביל זה העכו"ם בכל פעם תובע ממון אחר מישראל, ושוכח הממון שכבר קבל, כי נתעלם החן כשבא ליד העכו"ם… (כה ד)

מי שהוא מעורב בין העכו"ם, דהיינו שיש לו עסקים ומשא ומתן עמהם, צריך לשמור עצמו מאד מאד שלא יזיק לו, כי בקל יכול להתפס ברשתם חס ושלום לחלוק עצמו ממדרגת יהדותו שיש לו, כי לא די להאדם שהוא בעולם הזה השפל אשר מלאכים אין להם כח לעמוד בזה העולם, כמו שמצינו שפעם אחת באו מלאכים בזה העולם ונלכדו מאד, אבל באמת ישראל יש להם כח יותר ממלאכים, והם יכולין לעמוד בזה העולם ולהתגבר על העולם הזה ולהדבק בהבורא יתב"ש, אבל להיות גם כן מעורב עם העכו"ם זה קשה מאד, על כן צריך לשמור עצמו מאד מאד להיות כיתד חזק בל ימוט ממדריגת כשרותו ויהדותו. (רמד)

שפת אמת:

ברש"י מאי טעמא פתח בבראשית… שניתנה (תורה) לישראל בכל המדרגות אשר בה, וכמו שהיא אש דת כך ניתנה לישראל, ומצידנו לא היתה צריכה להתלבש בכל אלה המעשים, רק כדי לתת להם נחלת גוים… ולכל דבר יש אחיזה בתורה, זה בקליפה זה בעלה וכו', ובני ישראל דבוקים בגוף האילן, ואע"פ שעתה גם לפשוטי בני ישראל אינה מתפרשת רק בהתלבשות, כל זה נעשה כדי שיוכלו בני ישראל לקרב כל הברואים והמעשים להקב"ה על ידי התורה, לכן זה באמת קצת נחות דרגא לבני ישראל, אבל הוא ירידה שצורך עליה… (בראשית תרל"ו)

במדרש ואחר עורי… ואיתא במדרש כי ירא אברהם אבינו ע"ה שעל ידי המילה יתרחקו ממנו הבריות, ועתה אמר הרבה גרים באו וכו'. שבאמת מאחר שראינו שהקב"ה בחר בנו והבדילנו מן העמים, אף כי המכוון שבני ישראל ימשיכו כל הברואים אליו ית', מוכח כי זה לטובה יחשב להם, שעל ידי שבני ישראל יכולין להתקדש כראוי ואין מעשיהם הרעים מעכבים לבני ישראל על ידי שהם נבדלין מהם, ועל ידי זה יכולין בני ישראל לתקן עצמם כראוי, וממילא יוכל להתמשך מהם הארות הראוים לכל הנבראים כפי מדריגותיהם. (שם וירא תרל"ו)

בפסוק וירא אליו… ויתכן כי מצד ישמעאל יש התקרבות מכל האומות כשמתגיירין יכולין להיות עם אחד, וגם קודם הגירות על כרחך נמשך על ידי בני ישראל קיום לכל האומות, וצריך להיות ממוצע ביניהם, כענין דאיתא בספרים בד' בחינות דומם צומח חי מדבר, כי יש בין הדומם והצומח ענין ממוצע שכלול משניהם… ואנו נאמר כי אחר מדבר אדם, שעל זה נאמר אדם אתם קרוין אדם ולא האומות, וישמעאל הוא הממוצע לכן נקרא פרא אדם, ולכן יד כל בו וידו בכל, כי על ידו יש התקשרות בין מדריגות מדבר למדרגת אדם. (שם תר"נ)

ויוסף אברהם… וכמו כן היה בחינת בן הגר קודם לידת יצחק, ובני קטורה אחר לידת יצחק, ובאמת היה זה הכנה שיוכלו בני ישראל להתקיים בין האומות, כמו שאמרו רז"ל אברהם בירר לו המלכיות, והכין למצוא הארת ונצוצי קדושה בהאומות, והם בחינת הגרים שנתוספו אחר כך לבני ישראל, ונקראו ספיחים, שאינם עיקר הזרע, ולכן רמזו שנאים מעשיה כקטורת… (שם חיי שרה תר"מ)

ולאום מלאום יאמץ, פירוש שחיזוק כל אומה מכח אומה השניה, כי ודאי מה שיש כח לעשו הוא רק מה שגונב מבני ישראל, רק גם הכח לבני ישראל על ידי שגוברין נגד כחו של עשו, ורב יעבוד צעיר, הוא בתנאי שיהיה כל איש ישראל צעיר בעיניו… ונראה הפירוש כאשר בני ישראל מתגאין ויודעין ששולטין על היצר הרע, ועל ידי זה יש לו שליטה, כי צריך כל איש ישראל להיות תמיד על משמרתו… (שם תולדות תרל"ד)

בענין הברכה שרצה לברך את עשו, נראה כי ודאי הברכה המיוחדת ליעקב לא רצה ליתנה לעשו… רק ברכת עולם הזה רצה לברך לעשו, ובא יעקב ולקחו במרמה, כי הוא עלמא דשיקרא, לכן לקחו במרמה, ופירוש הענין, אף כי וודאי עולם הזה לעשו, רק שצריך לבא על ידי יעקב, וזה שאמר ביעקב ויתן לך, ובעשו משמני הארץ יהיה מושבך, כי כל השפע צריך לירד לבני ישראל, כמו שהיה בזמן שבית המקדש קיים שאומות ניזונים מתמצית… (שם שם תרל"ז)

במדרש ורב יעבד צעיר, זכה יעבד… אך הפירוש אם היה זוכה עשו היה עבד ליעקב והוא הטוב לו ותקונו, ואם לא יזכה ויעבוד עם בני ישראל, זה מפלה שלו ודאי, וכן מצינו בברכת יצחק לעשו ואת אחיך תעבוד, שהיא הברכה שלו… (שם שם תרמ"ג)

במדרש קץ שם לחושך… והענין הוא כי זה העדות שעל ידי שנבדלו בני ישראל משאר אומות עכו"ם זכו להמשיך אור עליון ביניהם, והקב"ה שורה בישראל, ומילא מאירין לכל העולם… (מקץ תרמ"ג)

בגמרא כי ההלל ניתקן על גאולה מגליות… ואיך יוכלו האומות למלוך על ישראל, רק על ידי שמסירים מלכות שמים מבני ישראל, וכפי הסרת העולם מלכות שמים מבני ישראל כמו כן יש להם ממשלה. ובאמת שליטת הד' מלכיות ברצון השי"ת היא, ואם בני ישראל יודעין זאת, וזוכרין שאין המלכות שלהם חס ושלום רק ממלך מלכי המלכים הקב'ה, אז יכולים על ידי זה לצאת לגמרי מתחת ידם. ולזאת הגאולה ממלכות אחד הוא ראיה ובירור כי השעבוד היה רק ברצון הקב"ה… ואפשר זה ענין הלל והודאה, הלל שמשבחין להשי"ת על הגאולה הראשונה, ומודין על גלות של עתה שהוא בעונותינו… ולזאת צריכין להתחזק בקבלת מלכותו ית', וממילא יסור מאתנו שעבוד גליות, כדאיתא המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות כנ"ל. (חנוכה תרל"ד ד)

כשעמדה מלכות יון הרשעה וכו', באמת היו בני ישראל שנים רבות תחת ידם בצרות רבות וגזירות קשות, כידוע, רק כשגברה ידם כל כך עד שעמדו להשכיחם תורתך ממש, כי לא היה באמת בכח בני ישראל לסבל עוד, לכן היה להם מפלה. וזה לאות כי לעולם לא יוכלו האומות לכלות מצב בני ישראל, ולכן כשגבר ידם כל כך היתה להם מפלה… ובודאי יש לבני ישראל להאמין, כי כל הכוחות של האומות ואשר מצליחים בגזירותיהם הכל בהשגחה עליונה לטובת בני ישראל, כמו שכתוב מלכותך מלכות כל עולמים, וכל הד' מלכיות הם רק כדי לצמח מזה הכרת מלכות שמים, כענין שאם יזכה יבחין, ולכן בעת הגאולה מכל מלכות נתגלה שכל כח המלכות היה מהבורא ית'… (שם תרל"ז)

בימים אלו צריך כל אחד להתחזק בנקודה מועטת שנמצא בכל איש ישראל… ואיתא רבת את ריבם, וכו', פירוש שישועות הבורא ית' תליא ברצון האדם, וכפי כח השנאה ומריבה שהיה לבני ישראל, כך עזר להם הבורא ית', גם פירוש רבת את ריבם, שהשוו מריבת בני ישראל למריבת הבורא ית', כלומר שהיתה שנאתם על מלכות יון לשם שמים בלבד, על שרצו להשכיחם להעבירם וכו'… (שם תרל"ח ד)

ענין הלל והודאה… אכן כתיב וישכן באהלי שם, שהיתה כוונת נח על זה שיתבטלו לבני ישראל, ובתנאי זה נאמר יפת, אבל הם עשו להיפוך, ופרצו י"ג פרצות במשכן ה', ולכך נקם השי"ת נקמתינו, ונעשה עדות ובירור כי אין שום אומה יכולה לקבל הארת התורה רק בני ישראל חלק ה' עמו… (שם תרמ"ב)

עוד נראה מזוזה בימין וכו'… והנה אהבה זו צריכה שמירה בשני אופנים, שלא יכבו הרשעים את האהבה כאשר עבר עלינו במלכיות אלו שעמדו להשכיח מאתנו אהבת ה', וכמו כן לשמור שלא יתערבו אחרים להשתתף באהבה זו, כי גם בזה הם מכבים אש האהבה, ושניהם נתקיימו בחנוכה, שמתחלה היה לכורש חלק בבית המקדש, והשי"ת עזר לנו ונתקן זה… ואחר כך עמדו להשכיח תורת ה' ועזר לנו הקב"ה… ולב' אלו תקנו הלל והודאה… (שם תרנ"ד)

בפסוק בן פורת יוסף וגו'… וצורה זו שנקראה עין יעקב בודאי היא לעולם בכללות בני ישראל, כענין שנאמר כל רואיהם יכירום וגו', אך אין העולם כדאי להתגלות זה העין בתוך הרשעים, וכשהיו בני ישראל מתאספים ביחד בבית המקדש ונבדלו מן האומות, חלה עליהם צורה זו, וזה עליות ג' רגלים יראה כל זכורך, ואלה הבנינים במשכן ובבית המקדש היו חומות שהעמידו בני ישראל להיות הבדל ביניהם… (שם ויחי תרמ"ו)

איתא כי משה רבינו ע"ה תיקן לבני ישראל שבת במצרים, אף כי עדיין לא ניתן להם השבת, רק בעבור כי בני ישראל שובתין בשבת קודש, אין מקום שישלטו עליהם האומות עובדי אלילים בשבת, כי כל שליטתן על ידי המלאכות ועובדין דחול שבני ישראל עושין… (שמות תרל"ד)

ובמדרש אני ישנה וגו'… כי באמת בני ישראל נשמת כל הברואים, ומן הדין צריכים להיות כל האומות כפויין לבני ישראל, כמו שכתוב אדם אתם, אתם קרויין אדם, לפי שיש להם נשמת אלקים חיים, אך בני ישראל עצמן צריכין לשעבד ולבטל גופם אל הנשמה, וממילא יהיה הכל בסדר… אבל בדורות השפלים שהגוף עיקר והנשמה טפילה ולכן משועבד הנפש להגוף… ועם זה בא כל מיני גליות בכל המדרגות… (שם תרס"ד)

בפסוק התיצבו וראו את ישועת ה' וגו', משמע שהיה צריך להלחם עמהם עד עולם, ולכן כתיב תזכור וגו' יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, והשי"ת נתן לנו ישועה זו, כי בזכירת יציאת מצרים כל יום נעשה הכל מעצמו… ועתה יכולין לתקן מלחמה זו הכל בכח התורה… (שם בשלח תרנ"א)

הקדמת יתרו קודם מתן תורה, נראה כי עמלק רצה להרוס מתן תורה, ועל ידי יתרו ניתקן מה שקלקל עמלק… והנה בני ישראל מסרו נפשם לקבלת התורה והקדימו נעשה לנשמע, רק כל האומות היו צריכין לבטל עצמם לבני ישראל, והיה ניתקן הכל, ובאמת נתבטלו כדכתיב שמעו עמים ירגזון, לבד עמלק, אף שהבין גדולת בני ישראל וממשלת השי"ת, עם כל זה בא וילחם ומסר נפשו על זה לרעה, ולכן הקב"ה ימח את שמו, ויתרו תיקן שכל האומות נמשכו אחריו, ולא אחר עמלק… (שם יתרו תרל"ה)

במדרש רעך ורע אביך וכו'… והענין הוא דכתוב ברפידים שרפו ידיהם, כי לא יוכל האדם להיות מוכן למלחמה תמיד, ורצון הבורא ית' היה להיות כל האומות בטלים לבני ישראל, והיה תיקון גמור בקבלת התורה, לכן ביציאת מצרים וקריעת ים סוף כתוב שמעו עמים ירגזון, והיה גם עמלק בכלל, אך ברשעתו בא להלחם, אף כי ידע כי עוקר עצמו מן השורש, מסר נפשו לרעה, לכן יש לנטור לו איבה לעולם… ובודאי אם לא היה שום חלישות כח לבני ישראל לא היו צריכין לסיוע זאת, והיו דביקין כולם במשה רבינו ע"ה, ולא היו צריכין לעצה של יתרו, והיה תיקון הכולל, אבל על ידי שרפו ידיהם היו צריכין להיות להם סיוע על ידי שכנים… (שם שם תרל"ט)

במדרש ה' עוזי וגו' אליך גוים יבואו וגו', כי השי"ת בחר לו בני ישראל לחלקו, והיה עולה על הדעת כי על ידי זה נתרחקו האומות, אבל באמת אדרבא, זו עצה עמוקה של הבורא ית' לקרב כל האומות אליו על ידי בני ישראל, ובני ישראל מבינים זאת, והם חפצים לקרב הכל אליו ית' לולא הרשעים שמעכבין, כמו שכתוב ויבא עמלק… והמכוון שבני ישראל יאמרו וימשכו אותן הדברות מדרגה אחר מדרגה, עד שיתקרבו כל הברואים, כי חיות הכל בתורה, ותיקון הכל בכח התורה… (שם שם תר"מ)

במדרש ה' עוזי וגו' כשנתת לי את התורה שנקראה עוז, לא בא יתרו וכו' אליך גוים יבואו. פירוש אע"פ שהבדילנו הקב"ה ובחר בנו מכל האומות אין זה גרעון וריחוק לאומות, רק אדרבא, על ידי בחירת בני ישראל נפתח פתח שיתקרבו מן האומות הראוי להתקרב, כי איך יוכל בשר ודם להתדבק באלקים חיים, ובני ישראל שנתבררו במצרים ועשה לנו הקב"ה נסים ונפלאות, והרים אותנו מן הטבע עד שבאנו אל הר סיני לקבל התורה, וממילא נפתח פתח לקרב התחתונים… (שם שם תרס"ב)

המשך פרשת זכור אחר שקלים… והענין הוא דבני ישראל שורשן בעולמות עליונים מאד, ומכל מקום הם אומה בעולם הזה כמו שכתוב ובגוים לא יתחשב וכו', וכל התנגדות האומות ואשר יכולין להרע להם הכל בבחינה תחתונה הנ"ל, אבל כאשר הם מתדבקין בשורשם לית תמן מגע נכרי כלל… (זכור תרל"ט)

איש יהודי, יחידי וכו', עיין שם במדרש, כי כשבני ישראל נעשין אגודה אחת אין לעמלק שליטה בהם, רק ברפידים, ולכן הלשון המן עם אחד מפוזר ומפורד, שכל כח שלהם האחדות, ועתה הם מפורד… (פורים תרמ"א)

…ונקרא חודש ניסן, על שם שבו מתחדש דרך הנסים, שהוא למעלה מדרך הטבע, והדרך הנ"ל המיוחד לבני ישראל אינו יכול להתגלות רק כשנבדלין בני ישראל מן האומות… (החודש תרנ"ט)

ארמי אובד אבי וכו', אף כי לא עשה במעשה רק שבקש לעקור את הכל, אך היא הנותנת, שעל ידי שבקש לעקור הכל לא נתן לו הקב"ה רשות לשלט עלינו כלל, וכן היה בהמן… ועמלק והמן חזרו לקיים מחשבת לבן, רק יציאת מצרים נוהגת תמיד כמו שכתבנו, וזה ההצלה לנו בכל דור ודור, כמו שאמרו והיא שעמדה לאבותינו ולנו… (פסח תרל"ה)

במדרש בשלח מה תצעק… ועל ידי שמירת הפה והברית קודש זוכין לחרב, ועל ידי זה גוברין על כח עשו ועמלק, וזה שאמר לפי חרב… (שם)

ענין ביד חזקה יש לפרש כמו שכתוב חי אני וגו', אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם, כמו כן יתכן שבמצרים לא היו מוכנים לגאולה, וחס ושלום היו נטמעים בתוכם, ולכן עשה הקב"ה שימררו חייהם, וכן כתוב בזוהר הקדש שמות בפסוק הפך לבם לשנוא עמו, כדי שיחפצו בגאולה, ולכן מרור זכר לוימררו חייהם, שזה היה הכנה לטובה… (שם תרנ"ה)

במדרש נכונו ללצים שפטים וכו'… היינו שהנגעים הם שמירה אל הפנימיות שלא תתערב בו פסולת, וכמו בכלל ישראל כשהם נבדלין מן העכו"ם מתגלה בהם הקדושה, וכשנתפזרו בגלות הקדושה אינה יכולה להתגלות… וכשיתבטלו כל הד' מלכיות ונשגב ה' לבדו, לא יצטרכו לנגעים, ויתגלה הקדושה בשלימות, כמו שכתוב ולא יכנף עוד מוריך. (תזריע תרנ"א)

בפסוק כמעשה ארץ מצרים וגו', לא כתיב מעשה אלא כמעשה, אם כן נכלל זה בכל מעשים אף דברי רשות לא יהיו נעשים כמעשה ארץ כנען, שצריך להיות ניכר הפרש בין מעשי איש הישראלי לשאר אומות, הן בעובדא הן ברעותא… (אחרי תרל"ח)

במדרש כמעשה ארץ מצרים וכו', הדא הוא דכתיב כשושנה בין החוחים וכו', כמו שבני ישראל נבדלין למטה מכל האומות, כן למעלה יש הנהגה מיוחדת לבני ישראל, כי כל אומה יש לה שר בשמים, אבל הנהגת בני ישראל למעלה מכל השרים, ולכן צוה הקב"ה את בני ישראל להיות נבדלין מכל האומות, וכפי ההבדל שלמטה, שאין מתערבין בהם ובחוקותיהם, כשושנה בין החוחים, כן למעלה כתפוח בעצי היער וכו'… (שם תרנ"ט)

תקנו מגלת רות בשבועות, לומר כי על ידי שנבחרו בני ישראל במתן תורה, הם כלים לקרב כל הגרים… ובאמת כפי מה שמעלין בני ישראל גם מן האומות מתרוממים הם ביותר, וזה עצמו פירוש הקדמת נעשה לנשמע, כי בני ישראל הבינו זאת שנבחרו כדי לקרב הכל, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה, כתיב הכא נעשה, וכתיב התם נעשה אדם… כמו כן בכלל כפי תיקון כלל ישראל לקרב מן האומות, כך מאיר בהם התורה, וכתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, כי בני ישראל הם באמת חלק ה' ותורתו, אבל גם זאת ממדת האמת לעשות חסד לקרב גם את הרחוקים הבאים לשם שמים… (שבועות תרס"ד)

בפסוק המה מי מריבה… ובאמת אהרן בחינת אהבת ה', וכשהיו ישראל בזו המדרגה לא היה שייכות לאומות העולם להתקרב להם , כי אהבת ה' רק לבני ישראל, כמו שכתוב אהבתי אתכם וגו', אבל כשנסתלק אהרן כתיב ויראו, שהתחילו להשתמש במדת היראה, ובזה יש הסתכלות להלחם עמהם, כי הכל צריכין ליראת אלקים, והתחיל הדרך מלחמה בחינת ימי המעשה… (חקת תרנ"ו)

וירא בלק… והנה המה ראו הארה מהקדושה באותן הארצות, ועל זה חרה להם, כמאמר פן יראה בעיניו ולבבו וכו', ואמר והוא יושב ממולי וגו', ובאמת כל הכעס שלהם היה על מה שבני ישראל חפצים לתקן גם אותם ואת מקומותיהם, כי היתכן שיעלה על דעתם לקלל עצם בני ישראל, הלא ידעו כי חלק ה' עמו, אבל רצו לקלל סוף המדריגה של בני ישראל, כי יש לבני ישראל ב' מדרגות, בבחינה עליונה חלק ה' ממש, ויש להם גם כן חלק בכלל האומות וחלק הזה רצו ליטול מהם, על ידי ראיות הארת הקדושה כנ"ל היו כקוצים בעיניהם, והוא עדות לבני ישראל כי יפה המה עושים בהסתרת הקדושה… (בלק תרל"ט)

במדרש הצור תמים פעלו… רק אחר כך נבדלו בני ישראל ונתרוממו אליו יתברך, וממילא נתרחקו הם, והגם שלא ריחק אותם, רק שבני ישראל נתקרבו ביותר בטוב מעשיהם ומעשי אבותיהם, עם כל זה כיון שעל ידי הבדלת בני ישראל נעשה שינוי מדריגות ולא כמקודם היה להם פתחון פה… לכן הם אשר באו בטענות שוא, עם יצא ממצרים וגו' כסה את עין הארץ, ומתרעמין כי בני ישראל מקבלין הקדושה ומסתירין בפניהם זה הוא על ידי שאינם רוצין באמת לעבודת השי"ת, ואם היו חפצים באמת היו רואין כי זה עוד טובה גדולה להם, ובני ישראל מוכנים לקרב כל האומות אליו ית', אם היו חפצים לכוף עצמם לבני ישראל… אכן על ידי שמרוב קדושתם נמשך הארה ורוח קדושה לכל האומות, לכן יש להם חלק בכל, ועל ידי זה יש להם בעולם הזה… (שם תר"מ)

וירא בלק… הענין הוא, כי אמרו כסה את עין הארץ, שבני ישראל אין מניחין לאומות לקבל ההארות הבאים משמים, אבל לא אמרו אמת ולא רצו האמת, כי אדרבא על זה נבראו בני ישראל שיקבלו הם ההארות, ועל ידי זה ימשיכו קצת הארות גם לכל אומה כפי חלקה… וכיון שיש פריסת שלום והגנה על בני ישראל, לכן מקריבין ע' פרים כנגד האומות, להודיע כי אדרבה על ידי ההסתר ואור המקיף לבני ישראל שלא יוכל עין רע של האומות להסתכל, אז מאירין בני ישראל לכל העולם… (שם תרמ"א)

במדרש זה שאמר הכתוב הצור תמים פעלו וכו', הענין הוא, כי הקב"ה ברא העולם להיות נתלה מדרגה במדרגה עד שיוכל להיות דביקות לכל בריה כפי הבטול שלה למדרגה שקודם לה… והמדבר בבני ישראל, שלהם עיקר הדבור, והוא באמת בחינת הנבואה ששיך לבני ישראל בפרט, שהיו מוכנים בהר סיני להיות כולם נביאים, וכן יהיה לעתיד, והוא שלימות הדבור… וזה הכח נשאר בבני ישראל, שנקראו אדם אתם. ויש בחינה ממוצעת בין כל המדריגות כידוע, ולכן נמצאו חסידי אומות העולם שיהיה יכולת להיות להם דביקות אם היו מבטלין עצמם לבני ישראל, וכן בלעם הרשע אם היה מכיר את מקומו לבטל עצמו לבני ישראל היה לו דביקות בנבואה של אמת, אך הרשעים ממאנים לשמע ולקבל האמת, ולכן כאשר הרגישו הארת הקדושה נעשו עוד שונאים לבני ישראל, כמו שכתבנו במקום אחר, שיש לבני ישראל ב' המדריגות יעקב וישראל, שבחינת יעקב הוא להתערב בין האומות ולהוציא בלעם מפיהם, ולקרב את אשר רוצה להתקרב, אבל בחינת ישראל הוא מקום שאין שום מגע נכרי כלל. ודורות הראשונים הבינו תמיד העת לקרב ולרחק… (שם תרמ"ה)

איתא במדרש עקב, מה שבני ישראל אוכלין בעולם הזה מברכתו של בלעם… ולכן באמת חסר לבני ישראל זו הברכה של עולם הזה, אך מוכן היה להיות האומות מכינים מזון לבני ישראל, וכמו חול מכין לשבת, כן האומות מכינים לבני ישראל, ואז היה גם להם חלק בברכה הגנוזה, אבל מאחר שאין האומות מבינים זאת, ואין מבטלין עצמם לבני ישראל, צריכין ליקח מהם ברכת עולם הזה שלא בטובתן, ולכן נהפך פיו של בלעם לברך את ישראל, וכמו כן מצינו ביצחק שרצה לברך את עשו היה הכונה על זו הברכה שבעולם הזה, ולהיות הוא מכין פרנסה ליעקב, ומאחר שגלוי לפני המקום כי עשו שונא ליעקב, ניטלו הברכות ממנו ליעקב… (שם תרס"א)

השיב את חמתי, פירשנו כי על ידי נקמתו הפך החימה מעל בני ישראל על ראש המדינים דכתיב אחר כך צרור את המדינים וגו'… כי באמת כל המלחמות שעומדין על בני ישראל הכל לטובתם, להיות הזמן גרמא לנקום מהם, כדכתיב עת אשר שלט האדם באדם לרע לו וגו'… (פינחס תרמ"ד)

בפסוק אל תאמר בלבבך וגו', ותמוה דמסיים ברשעת הגוים וגו', ויש לומר כי כל המשפט תלוי בעמידת בני ישראל, ובודאי אם היו בני ישראל מתוקנים כראוי, היה נגמר מיד סאתם של הכנענים, לכן אל תאמר בצדקתי וברשעת וגו', כי לפי מעשיכם עדיין לא נגמר סאתם של הגוים, רק על ידי שלבני ישראל הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, והוא באמת על ידי זכות אבות… (עקב תרל"ט)

בפרשת המלחמה… וכתיב וחמושים עלו, מזוינים, זה הכח נטלו בני ישראל ביציאת מצרים, שנקראו עבדי ה', ללחום מלחמות ה', אך בקבלת התורה זכו בני ישראל לבחינת בנים, ובזה הכח יכולין לקרב מן האומות הראוים לזה, וזה כח התורה עוז לעמו יתן יברך את עמו בשלום… ובאמת עבד מוכן למלחמת המלך, ואין בידו לחדש דבר, אבל בן יכול לקרב מי שרוצה, וב' הכחות האלו נמסרו לבני ישראל ביציאת מצרים ובקבלת התורה… (שופטים תר"ס)

לא יבא וגו'… וביאור הענין, כי בני ישראל נבראו לתקן כל הנבראים ולהטות כל האומות גם כן להקב"ה כמו שיהיה בימות המשיח, במהרה בימינו אמן, ולכן כל האומות צריכין לבקש איזה קריבות לבני ישראל, ומצד עצם שלהם הם מתנגדים לבני ישראל, ואיך יוכלו להתדבק בהם… ונאמר באדום כי אחיך הוא, ובמצרי גר היית בארצו, וכל זה לבקש להם צד התקרבות, ועמון ומואב אם היו מקדימין בלחם ומים, פירוש שהיו מבטלים עצמם לבני ישראל, היה להם מצד זה קצת אחיזה, וכיון שלא קידמו, הרגישו כי אין להם שום התדבקות, וממילא הוצרכו לבקש עצות לאבד חס ושלום בני ישראל, וממילא גרמו קילקול לבני ישראל, כי בני ישראל הם עיקר הבריאה, ולכן בגודל רשעתם מרגישין גם בני ישראל… (תצא תרל"ה)

איתא בזוהר הקדש כי ד' מינים הם מאני קרבא… כי אפילו מלחמת בני ישראל היא בבחינת השלום שרוצין לקרב כל האומות ושיכניעו עצמן לכנוס תחת כנפי השכינה, ולכן בזה החג נותנין אחיזה לכל הבא להתקרב… (סוכות תרנ"ג)

בסוכות נבדלים בני ישראל מן האומות על ידי מצות הסוכה, שהיא דירה מיוחדת לכל האזרח בישראל וכו', ולכן דוקא בחג מקריבין ע' פרים מול ע' אומות, לומר דכל מה שבני ישראל נבדלין לעצמם מזכין גם כן לכל העולם, וכמו כן בבית המקדש שהיו נבדלין בני ישראל האירו גם לכל העולם… (שם תרס"ד)

שם משמואל:

…ואמר עוד וחשון בשנה, על פי מה שהגיד הרה"ק מהר"ם זצללה"ה מרימנוב, שכל גזירות האומות תחילתן בחשון, משום חטא ירבעם שעשה את החג בחודש השמיני אשר בדה מלבו… (בראשית נח תרע"ד)

וכן יש לומר שיש שלשה זמנים חלוקים שישראל זוכין להם, ימות המשיח, ותחיית המתים, ועולם הבא. וישראל זוכין להם בשביל שהעולם הזה מלא כוחות רעים המושכים לכל רע, ושלשה אבות נזיקין… וברש"י שנהרות הם שריהם ומלכיהם של אומות העולם, ובאשר ישראל מתאמצים ואינם מניחים את עצמם להמשך אחריהם, ובשביל אותם הנהרות עצמם מתרבה כבוד ה', דאם לא היו כל כך כחות מושכין לרע, לא היתה כל כך רבותא ולא היה במה לזכות… ובשביל שלשה אלה שישראל בורחים מהם, זוכין לעומתם לשלשה זמנים… (שם לך תרע"ח)

דשאלת המלאכים היתה, הלא בית המקדש משוש כל הארץ חרב, ומאין נמצאות בעולם מנוחה ושמחה שהרשע הזה יושב ועושה מרזיחין, והשיב להם הקב"ה שזה נצמח מפאת חילול שבת של ישראל, ששבת היא מנוחה, וכשישראל פוגמים בשבת חס ושלום לוקחים אומות העולם את המנוחה… (שם וישלח תרע"ו)

ברש"י בחקותי, בזמן שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי, כי כח האומות הוא בחיצוניות בלבד, אך היונים שיש להם כח החכמה שהיא נעלמת, היתה להם שליטה גם על הפנימיות, וזה שטימאו כל השמנים שבהיכל… (חנוכה תרע"ה)

והנה בעשו כתיב ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, ובמדרש יצא כולו מפוזר ומפורד כאדרת, וכבר פירשנו שמהות עשו היתה ענין פירוד בפרט ובכלל, על כן נקרא קוצץ, ועל כן מציאותו היא רק במקום שיש שם בדק ופירוד לבבות, ובשביל שנאת חנם התגברו עלינו האדומים עד שחרבה עירנו וגלינו מארצנו… (שם תרע"ו)

…כי באשר הם חיצונים, אין להם שליטה אלא על מה שבחיצוניות, ובית הסתרים אינו מקבל טומאה, אך היונים מדה אחרת היתה בהם, שהיו מבקשים לחדור לתוך פנימיות ישראל ולקלקלם, ועל כן לדוגמה היו מהדרין לטמא כל קדש… כי באשר היתה להם החכמה ביותר מכל האומות, אף שהיו חכמות חיצוניות, מכל מקום שורש החכמה הוא למעלה בפנימיות השכל, על כן היה להם כח גדול פנימי יותר מכל האומות, שהם חיצונים לגמרי, ואינן שולטין אלא בחיצוניות… (שם תר"פ)

ונראה שזו המדה מהלכת בכל הגלויות, חוצפה היתירה של האומות שמחרפין ומגדפין באמרם כל היום איה אלקיך, זה מושך את לב בני ישראל נמי לבלתי היות נכנעים לדעת התורה, וכמו במצרים שסמוך לעת הגאולה התגברה העזות והחוצפה של פרעה ביותר, וממנו באו דתן ואבירם לעזות, כי לפני האור התגבר החושך, ובלשון הזוהר הקדש הוא קדרותא דצפרא. וכן בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא בין האומות המחרפין ומבזים את התורה, כידוע בזמנינו אלה. ולדעתי בזמננו ענין זה הוא מלחמת גוג ומגוג, שהיא קליפת המרידה, וממנה מסתעפת גם העזות והחוצפה בלב פריצי עמנו, וזה שאמרו ז"ל (סוטה מ"ט) בת קמה באמה כלה בחמותה, כמו דתן ואבירם מחמתו של פרעה… (שמות בא תרע"ח)

ונראה היות ידוע שכישראל נוצחין את אויביהם שבו כל כחות אויביהם לקדושה, ויחולו על ראש ישראל, כענין ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם (אסתר ט'). ועל כן זה הענין והכח שהיו כולם כאיש אחד בלב אחד על ידי השר של מצרים, כאשר נצחו ישראל נהפך כח זה לישראל בקדושה, ונעשו כולם אחד ממש. וזה הענין שניתן רשות לשר של מצרים הכל לתועלת ישראל… (שם בשלח תר"פ)

ונראה לפרש, דהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצלל"ה הגיד בטעם שעבד עברי יוצא בשש, כי הנקודה הפנימית שבישראל לא יתכן בה שעבוד אלא בחיצוניות, המתיחסת למספר ששה כידוע, כי שש קצוות הן הסובבות את המרכז… והנה לדבריו ז"ל אשר הוצאתיך מארץ מצרים הוא סיבה וטעם למאמר ה' אלקיך, ויש לפרש בהיפוך שמה שה' הוא אלקיך, הוא סיבה וטעם לזה שהוצאתיך, על פי מאמרם (יבמות מ"ו) הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד, ועל כן במה שהשי"ת הקריא שמו עליהם ועשה אותם עמו, נסתלק מהם השעבוד של מצרים… ולפי האמור דבור זה נוקב עד התהום, לכל הזמנים ולכל העתים, שאי אפשר שיהיה שעבוד על ישראל, שהרי ההקדש מפקיע אותם מידי שעבוד. וזה עצמו היו שני כתרים שנכתרו ישראל באמרם נעשה ונשמע, נעשו בני חורין מן המלכות וממלאך המות… וממדרגה זו נפלו במעשה העגל, וכן מה שהיו בני חורין משעבוד מלכיות שאי אפשר להם לבא לכלל חטא, שבאמצעות החטא תהיה למלכיות שליטה עליהם, ובחטא העגל שהיה בחיצוניות, שוב אפשר להם לבא בחיצוניות, שבאמצעותו תהיה שליטה עליהם שעבוד חיצוני, אבל בפנימיות ישראל נשארו במדרגתם שאי אפשר לחול עליהם שעבוד… (שם משפטים תרע"ו)

אך באמת אף שישראל מהותם בהתנשאות והגבהת הלב, כאמרם ז"ל (ביצה כ"ה) ג' עזים הם, ישראל באומות, וכן (שמות רבה מ"ב) או יהודי או צלוב, מכל מקום ישראל עם כל עזותם הם בטבע נכנעים, כאמרם ז"ל (חולין פ"ט) כי אתם המעט מכל העמים, שאתם ממעטים עצמכם, אבל המיעוט והביטול להשי"ת כל מה שהוא נגד רצון השי"ת, הוא בעיניהם כאפס ותוהו… ועל כן אף שמצד הגלות לא עצרו כח להתקומם נגד האומות בריש גלי, מכל מקום עצם מעלתם שהיא הביטול והמיעוט לפני השי"ת לא אבדו, והכניעה לפני האומות לא היתה בעצם מהות נפשם אלא פרי הגלות לבד. ותדע שבהגיע הצרה של הגזירה לא נפלו בבור היאוש, אלא התעוררו מאד בצום ותענית ותפלה, ומסרו נפשם עבור כבוד שמו. כי גזירת המן לא היתה אלא על היהודים, וכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, ואם היו חס ושלום מודים בעבודה זרה, לא היתה חלה עליהם הגזירה, ונתגלה מצפון לבם שהם עזים נגד האומות, היפך מחשבת המן שמהות ישראל היא התנשאות לבם בעצם, ולא ענין הביטול להשי"ת, כי לא ידע מהשקלים לקרבנות… (שם שם תרע"ז)

וזה דבר ידוע בדוק ומנוסה, שבכל זמן שבעונותינו הרבים הלכו שונאי ישראל לאחור ולא לפנים, וחשבו מחשבות על קיום נפשם וחומרם לבד בלי קדימת צורך גבוה, היו אויבי ישראל מתגברים וגוזרים גזירות, ובני פריצי עמינו רוצים להתגבר בחזקת היד, וינאמו נאום ונכשלו… (ויקרא תרע"ט)

…וכבר אמרנו שזה מתאים עם פירש"י סוף תצא, צננך והפשירך מרתיחתך, שכל האומות היו יראים וכו', היקרה אותם בפני אחרים. והיינו על פי מה שכתבו (ישעיה י') והיה אור ישראל וקדושו ללהבה, שלעומת שישראל עושין עבודתם עבודת השי"ת בחיות וברשפי אש, הם כאש בפני אומות העולם, וכולם יראים מהם, אך כאשר עושין בקרירות וכמצות אנשים מלומדה, שוב כן הם בפני האומות… (שם צו תרע"ג)

כמעשה ארץ מצרים וגו', וברש"י: מגיד שמעשיהם של מצרים ושל כנענים מקולקלים מכל האומות, אותו מקום שישבו בו ישראל מקוקל מן הכל. ובתורת כהנים איתא עוד, ומנין שישיבתן של ישראל גרמה להם, שנאמר אשר ישבתם בה. ויש להבין למה ישיבת ישראל גרמה להם להתקלקל עוד יותר. ויש לומר דהנה ידוע שאין לסט"א חיות אלא מהקדושה, ומחמת עונות ישראל נתרבה אצלם השפע, ואם כן מובן אשר תמיד הם משתוקקים ומתאמצים להכשיל ולהחטיא את ישראל חס ושלום. אך אמרנו במאמר הקודם, שישראל השי"ת בכבודו ובעצמו הוא משגיח עליהם ומנהיג אותם, הוא הוא היצר שלהם… ופירשנו שהיצר הרע מכניס מחשבות רעות לקין ולחבריו, והקב"ה להבדיל, מכניס מחשבות קדושות בישראל, ומכל מקום בודאי כל טצדקי דאפשר להו למעבד מן הצד להכשיל את ישראל בודאי עושין. והנה כתיב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, וכבר פירשנו שלאו דוקא שהתערבו עמהם וראו בפועל מעשיהם הרעים, אלא אפילו היו יושבים וסגורים נמי, כי אומות העולם מקלקלין את האויר במעשיהם המתועבין, כי אפילו מחשבה נחקקת באויר, וכן הוא ברוחניות, שקלקול האויר מטמטם את הלב והמוח. ומחמת טמטום המוח והלב נתקלקלו נמי המעשים, ועל כן מובן שזהו תחבולות הסט"א להכניס מחשבות רעות ללבם של האומות שישראל יושבין בקרבם, לעשות מעשים יותר מכוערים, כדי לקלקל את האויר בכדי ללכוד בהם איזה נפשות מישראל. אם כן שפיר שישיבת ישראל גרמה להם. (שם אחרי תרע"ד)

ואפשר לומר עוד, שכל המציאות של העמים המכעיסים ובאים היא רק לתכלית זה, כדי שישראל יהיה להם ממה לברח, ויזכו על ידי זה להיות לעם לה'. וכמו שהגדנו בטעם שבכל מקום שנאמר בתורה שבת, נאמר מקודם ששת ימי המעשה, כי לרגלי רוממות השבת אי אפשר לזכות בו אלא על ידי הבריחה מששת ימי המעשה, נמצא כי ששת ימי המעשה הם סיבה לשבת. ולפי הנחה זו יש לומר הכרעה בענין מציאות האומות לעתיד, שיש מקומות בתנ"ך ובדברי חז"ל לכאן ולכאן… דהגם שלעתיד יהיו גם בני האומות מזוככים לעומת מהותם של עכשיו, מכל מקום לעומת מעלת ישראל אז, יהיה נמי שייך לומר בישראל שיזכו למעלות רמות ונשגבות עוד יותר על ידי ריחוק ובריחה מאומות העולם, ואם כן גם אז יהיה צורך בהם, על כן תהיה להם מציאות. אך לאט לאט שיתעלו ישראל במדרגות נשאות עד שיהיה ביכלתם לזכות בבחינת עצמם ולא בסיבת הבריחה, לעומת עליות ישראל תתמעט מציאות האומות מפני שלא יהיה עוד צורך בהם, עד שיעשה אותם כלה לגמרי. (שם קדושים תרע"ד)

ואתם אל תראו את עם הארץ, ונראה לפרש ענין הבטחה זו, דהנה כתיב (בראשית ט') ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ, וישראל נגד האומות הם כערך האדם נגד החיות, שכן ראה דניאל את המלכיות בתואר חיות, ואת מלך המשיח כבר אינש אתי. וכשם שמורא האדם על החיות הוא מחמת צלם אלקים שעליו, כן צריך להיות מורא ישראל על זולתם. אך כמו דכתיב אחר המבול שצריך להזהיר עליהם את החיות, פירש רש"י לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלט בהם, שנאמר נמשל כבהמות נדמו, לפיכך הוצרך להזהיר עליהם את החיות… שכשהאדם מורד באלוקות, לעמת זה החיות מורדות בצלם אשר עליו, ובש"ס שבת קנ"א אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לה כבהמה, והיא השתנות צלם אלקים, וזה נצמח מחמת מרידתו באלקות ופריקת עול מלכות שמים מעליו… ומעתה יובן דכן הוא במורא ישראל על האומות, שהוא רק לעומת מורא שמים שעל ישראל, ואך כאשר מרדו ופרקו עול נסתלק מורא האומות מפניהם, ושוב הם יראים מן האומות כמו האדם מפני חיות רעות, וזה שאמר כלב אך בה' אל תמרודו, ואז ממילא לא תיראו את עם הארץ… (במדבר שלח תרע"ג)

והנה הא דדוד וכן שאר המלכים שהיו מתיראין מאינון חובין ביותר בשעת מלחמה משעת סכנה אחרת, יש לומר משום דעיקר מלחמות האומות באות מצד שיש להם קצת השתוות, והיינו כחו של עשו מצד זכות כבוד אב ואם, ונבוכדנצר מפני שפסע ד' פסיעות לכבוד המקום… והנה בכל דבר הנאמר מפורש אירע לפעמים שאחת האומות קיימה באחד הימים… אבל לא להיותו רודף אחר כוונת התורה, מה גם להתקדש במותר לו, שאין זה מפורש איך מה ומתי, רק שצריכין להיות רודף אחר כוונת התורה ולהשכיל בחכמה זה אי אפשר שיהיה לאומות העולם אפילו קצת נגיעה, באשר הם חיצונים, אי אפשר להם להיות נמשכים אלא אחר שטחיות וחיצוניות המאמר והציווי, אבל לא לרדוף אחר כוונת התורה שהיא בפנימיות. ועל כן כשישראל שומרים עצמן מעבירות שאדם דש בעקביו כנ"ל, שוב אין לאומות שום כח ללחום את ישראל, על כן הם ז"ל פישפשו ביותר בשעת מלחמה. (דברים עקב תרע"ה)

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו וגו', יש להתבונן מה שאמר הכתוב לשון יחיד אחר שאמר קודם אויביך לשון רבים… ובזה יש לפרש הכתוב בבשלח, וישאו בני ישראל את עיניהם וגו' וייראו מאד, ולכאורה אינו מובן למה נתיראו, הלא מראש הגיד להם משה מאמר השי"ת וחזקתי את לב פרעה ורדף וגו', ומה נתחדש להם עתה דבר שהביאם לידי יראה. אך לפי הדברים יש לומר, דהנה האדם מורכב מנפש רוח ונשמה וגוף, והמחבר את כולם הוא צלם אלקים כנודע, וכמו שהוא בכל גויה כן הוא בכללות האומה, שצלם האלקים הוא מחבר את כל ישראל לעשותם כאיש אחד חברים, וכל כמה שהאדם שליט לכבוש את כוחותיו להכנע אל נשמת חיים שבקרבו, להיות הם והוא דבר אחד, במדה זו הוא מתאחד בכלל ישראל, ואין בכלל אלא מה שיש בפרט. ולעומת זה כשאדם הולך אחר שרירות לבו וכחות תאוותיו מתגברין למרוד בנשמתו ופוגם בצלם האלקים המחברם, במדה זו הוא מתרחק מכלל ישראל, כי אין צלם אלקים מחברו לכלל ישראל, ואם אין התאחדות בכלל ישראל, הוא פוגם בצלם אלקים הכללי המחבר את כל ישראל…

והנה האומות בערך ישראל הם בערך החיות לנגד האדם… וכמו שמורא האדם על החיות מחמת צלם האלקים, כמו כן מורא ישראל על האומות אם שומרים ישראל צלם האלקים שעליהם, ועל כן יהונתן ונושא כליו לבדם הבריחו את כל מחנה פלשתים, כי נפל פחד צלם האלקים עליהם, וזה היה עיקר נצחון ישראל במלחמה… אבל אם חס ושלום פגמו בצלם האלקים, לא די ששוב אין אימתם מוטלת על האומות, רק אדרבה שמחמת פגם ישראל נטלו האומות כח הצלם… ובפגם ישראל חס ושלום נטלו הם צלם האלקים, והם מטילים אימה על ישראל… וישראל היו חונים עוד בתרעומות ובמחלוקות ופגמו בצלם אלקים, ועל כן נטלו זה המצרים והיו נוסעים אחריהם בלב אחד כאיש אחד, ועל כן נפל פחדם על ישראל, שהבינו שצלם האלקים שהיה צריך להיות על ישראל נטלוהו המצרים… (שם תצא תרע"א)

זכור ימות עולם וגו', יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, היינו שבעים אומות, למספר שבעים נפש, הפירוש שכל נפש היה בידה לתקן את האומה שהיא דוגמת נפשה, היינו שבמה שהוא בעצמו נמשך אחר השי"ת בכל כחות נפשו, בזה המשיך גם כן את האומה שהיא דוגמת נפשו בלי אומר ובלי דברים. וכן אחר כך שנתחלקו ע' הנפש לששים רבוא, נתרבו נמי האומות ונתחלקו כעפרות תבל, ובכל איש ואיש מישראל תולין אלפים ורבבות מהאומות שהם שייכים לשורש נשמתו לתקנם, או כאשר לא יאבו שמע ינטל מהם הניצוץ הקדוש המחיה אותם וישובו כלא היו. ועל כן במה שאמר זכור ימות וגו' היא מצוה לזכור זאת, כמו שאר המצוות שיש בהן זכירה, שמצוה על האדם לזכור היטב מה תלוי בו, ואם יזכה אשריו, שהכריע את עצמו ואת אלפים ורבבות נפשות או ניצוצות קדושים לכף זכות… (שם האזינו תרע"ט)

…והנה מהר"ל בנצח ישראל פרק כ"ה אמר שישראל נמשלו לאש, שנאמר והיה בית יעקב אש וגו', ואומות העולם נמשלו למים, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, והנה כמו כשבאים יחד אש ומים, גוברים ומכבין את האש, כמו כן ישראל ואומות העולם, אם חלילה יש ביניהם השתוות ומתערבין יחד גובר כח אומות העולם. אך כשאין ביניהם שום השתוות ומחולקים זה מזה במדות ומעשים, גובר כח ישראל. כמו כשיש קדרה המפסקת בין המים והאש גובר כח האש ומייבש ומכלה את המים… והנה ידוע ששבע האומות רומזות לשבע המדות הרעות, היינו שכל אומה ואומה ממלכי כנען היתה להם מדה אחת מז' אלה בתכלית הרע והקלקול, ועל כן ללחום עם האומות האלו היו ישראל צריכין להיות שבע מדותיהם נקיות בתכלית, שלא תהא בהם שום תערובת רע כלל, שאלמלא כן היתה להם השתוות בצד מה אל האומות, וכשיש להם השתוות, גובר כח האומות כנ"ל. והנה ידוע שהסט"א מצד עצמם הם פגרים מתים, ואין להם שום חיות רק ממה שיונקים מסטרא דקדושה, ויניקתה היא על ידי שיש להם חיבור בצד מה לסטרא דקדושא, על ידי עוונות שנמצאו בישראל רחמנא ליצלן. וזאת היתה כונת המרגלים כשראו את שבע האומות בתכלית החוזק אמרו, כי חזק הוא ממנו, דייקו שאנחנו בעצמנו מסבבים זה, שעדיין לא שרשנו מקרבנו את הרע מכל וכל… אך באמת החטיאו המטרה, וה' צב-אות לא כן יעץ, ולא היתה כוונתו שיתעכבו במדבר עד שיטהרו לגמרי, רק יעלו תיכף, ובמה שתהיה עליה זו במסירת הנפש ממש ולא יתחכמו יותר, בזה עצמו היו מתגברין על האומות, שבחינה זו של מסירות נפש, אינה נמצאת כלל אצל האומות, ועל כן בן נח אינו מצווה על קדוש השם. ועל כן אם היו ישראל בבחינת מסירת הנפש שוב לא היתה להם שום השתוות עם אומות העולם והיה גובר כח ישראל… (שם לקוטים שלח)

עוד שם במדרש, זה שאמר הכתוב תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה, אתה מוצא בחג ישראל מקריבין לפניך שבעים פרים על שבעים אומות וגו'… לפיכך אמר להם הקב"ה עכשיו הקריבו על עצמכם. ויש לדקדק מהו הלשון לפיכך, דמשמע בשביל שהם שונאין אותנו צריך להקריב. ונראה לפרש, דאם היו אוהבים את ישראל, ממילא היו טפלים אליהם דוגמת עבד כהן שאוכל בתרומה, אף על פי שאסורה לזר ישראל. כן היה באומות העולם, אם היו אוהבים את ישראל ואז היו רואים את מעלתם, והיו מעצמם בטלים במציאותם נגד ישראל, ונעשים טפלים אליהם כעבדא לגבי מאריה, ואז היו יכולים לקבל שפע קדושה עליונה מברכת ישראל, ועל כן אז היתה השפעה כללית לישראל ולאומות העולם ממקור אחד, ולא היה נצרך לזמנים מתחלפים. אך באשר הם שונאים אותנו, וידוע שהשונא איננו רואה מעלות השנוא, וכל המעלות דומין לו לחסרונות, על כן אינם בטלים ושוב צריכין לקבל השפעה בפני עצמן, לפיכך צריכין ישראל לזמן בפני עצמן. וכל ימות החג מושכין השפעה לאומות העולם, ובעצרת לישראל בלחודייהו… (שמיני עצרת תרע"ו)

ר' צדוק:

כל התנשאות הוא על ידי התורה, כמ"ש "בי מלכים ימלוכו", אפילו מלכי אומות העכו"ם יש בהם חידושין דאורייתא בסוד הגלות. כי באמת האומר יש תורה באומות עכו"ם אל תאמין (מ"ר איכה ב' ט'), כי לא עשה כן לכל גוי, אבל מכל מקום הרי אפילו תורה שבכתב נכתב הרבה דברי רשעי אומות העולם והם מכלל התורה וכן בנביאים וכתובים, והם עצמם לא ידעו מה הם מדברים רק הנביא וישראל שבתוכם ידעו שזהו דברי תורה, וכל כחו מזה, ומיד שהוציאו בלעם מפיהם נתבטלה מלכותם. ומתוך הגזירות מבינים במה כחם בדברי תורה, ושורש כל גזירותם הוא תא ניהוי לעמא חד, שזהו עיקר בנין השי"ת מימות חורבן ראשון ואילך להפוך גם על כל עמים שפה ברורה לקרא בשם ה'…

והם נחלקים בפרטים אם הוא על מצוה פרטית רצון השי"ת להתחזק יותר בה. כענין הפטורה, שנתקן על ידי גזירה שלא לקרות בתורה, והבינו רז"ל דרצון השי"ת אדרבא דקורין רק מעט ודצריך להוסיף עוד קריאת מפטיר בנביאים… ואחר שנתחדשה הלכה זו פקע כחם ונתבטלה גזירתם, כי זהו כל עיקר כחם להוציא דבר הלכה זו. (חלק ב צדקת הצדיק קעח עמוד סב)

…אבל מכל מקום בעולם הזה שהוא עולם המעשה וזמן הטורח דערב שבת להכין לשבת שנמסר בחירת ההשתדלות לאדם צריך התחלת ההתקדשות מלמטה דוהייתם לי קדושים, שפירש בתורת כהנים שם מה אני קדוש וכו', שהוא ההשתדלות להגיע לתכלית שלימות הקדושה עד ההתדמות לקדושתו ית' כביכול כפי האפשר בכח אנושי, ועל ידי זה השי"ת מקדש מלמעלה ומבדיל מכל מיני טומאה ורע שאין לו שייכות ושום נגיעה להם כלל, וממילא אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם, שאין השליטה אלא על דבר שיש לו שייכות עמו ולא ע"ד הנבדל ממנו. וכל שליטת העמים הוא על ידי הסתלקות הכרת הקדושה דישראל בפרט, ועל כן על ידי שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד בא מלך ערד וישב ממנו שבי, כי אהרן ע"ה הוא היה הנבדל מישראל להקדישו קדש קדשים שבו היה תוקף התגלות תכלית הקדושה וההבדלה שאפשר להתגלות בעולם הזה… (שם ישראל קדושים עמוד יד)

וידוע דכל אומה יש בה כח טומאה מיוחד, ופרס נראה ששורש טומאתם בתאוות רעות, ובזה היה חטא ישראל באותן דורות שעל כן נשתעבדו להם בהנאה מסעודתו של אותו רשע ובנשואת נשים נכריות, דזהו החטא שגרם שלא נעשה להם נס בימי עזרא כבימי יהושע כמשאז"ל, אלא שאצל ישראל היה זה רק בלבושים, וכמ"ש על בגדים צואים דיהושע כהן גדול שהוא מחטא בניו בנכריות. דכל חטאי ישראל אינן בשרשם רק מצד השאור שבעיסה ושעבוד מלכיות המקיפם… והאומות בהיפך שורשם מטומאה, רק על הגוון מראין עצמן לא כן להתיהר ולהתפאר… ודבר זה בא מצד השורש ד"אתה מחיה את כולם", שהכונה כדי לכפותם, ומצד הזה יש בהם שורש של כח זה ולא מצידם, דהרי הכפיה הוא שהקדושה יכפה לטומאה, והם אין להם שייכות לקדושה רק שישראל קדושים יכפו ויכבשו מדה רעה זו, ואז ממילא יתוקנו אף הם להיות עבדים לישראל, כי יוציאו בלעם מפיהם ויתוקן הדבר כפי מה שהיה כונת השי"ת בבריאה. אך כל זמן של שליטת האדם באדם על ידי חטאי ישראל וכח הקדושה כפוף להם על ידי זה יש להם יכולת להתלבש בכח זה ולהתעות… וזה עצמו שהגוון הטוב הוא טוב בעיניהם זה עצמו גם כן נחשב לקצת טוב שבא על ידי הניצוץ קדושה המחיה אותם וכפי התרבותו על ידי חטאי בני ישראל, ועל כן יש להם קצת שכר על אותם מצות קלות עד ביבוש קצירה. ובזה הוא כח ממשלתם כפי תוקף חטאי ישראל שלעומת זה כך גובר אצלם התלבשות הגוון להיפך, וישראל בתשובתם מחזירים הקדושה והוסר גם הגוון מהם ואז יבש קצירה. וזה לעומת זה שאצל בני ישראל באותו דבר שיצרו תקפו ביותר וההתגלות מצד הלבושים בו לרע, באותו דבר יש בו קדושה עצומה בפנימיותו יותר, ואצל האומות בהיפך במה שההתגלות שלהם טוב בזה הוא תוקף הרע שבפנימיותם, וכל אומה יש לה כח מיוחד בטומאה ורע כידוע… (שם עמוד קיג)

…ופרשת בלק שהוא גילוי קשר ישראל להשי"ת אף המורדים ופושעי ישראל בתכלית התוקף בירור זה אינו אלא כפי סדר הפרשה על ידי התעוררות אומות העולם להתדמות לישראל, ובהתבוננותם בדעת שלהם הם מבררים לעין מעלת ישראל בזה. וכן בכל דור כן הוא סדר הבירור על ידי התעוררות אומות העולם שטוענים אנו ישראל כמשאז"ל (תנחומא תשא לד). ולכן נקרא הפרשה על שם בלק לא על שם בלעם, כי בלק הוא היה המתעורר בזה, וסיומה דבלעם שב למקומו היינו לעמו, שאין לו שייכות לישראל רק למקומו בארם שהוא באחוריים דקדושה כנודע. אבל בלק הלך לדרכו, הוא הדרך הנזכר בכתוב לרדוף אחר קדושת ישראל, דעל כן הזנה בנות מואב, כי ניצוץ קדושה דדוד המלך ע"ה היה מכשכש במעיו ולא היה מניחו לשקוט מזה… וזהו שורש התגלות אור זה הטמון ברשעי ישראל על ידי כח בלק שהוא כח הרדיפה דאומות העולם להיות כישראל ולגרש ישראל מכיסוי עין הארץ. והתגלות כח זה באומות העולם הוא רק על ידי רשעי ישראל שחוטאים כל כך עד שנראה שאבדו חלק עולם הבא ונתגרשו מארץ העליונה, על ידי זה צומח כח אומות העולם לטעון שגם הם כן, ועל ידי זה עצמו מתברר ומתגלה מעלת אותן רשעי ישראל ואור הרשימו שלהם… (חלק ה רסיסי לילה עמוד חפ)

…ועל ידי כח זה שבכנסת ישראל שרוצים להחזיר גם כחות העמים לקדושה, על ידי כח זה שברע דזה לעומת זה עשה אלקים נתעורר באומות הכח והרצון לגזור שמד חס ושלום על ישראל להחזיר אדרבא כנסת ישראל חס ושלום להם. אבל כל זמן שכנסת ישראל בשלימותה היינו שאין כונתם בהתחברותם עם אומות העולם אלא לשם שמים להוציא הניצוצות קדושה שבהם, דהירכין מחוברין עם הגוף, אז אף על פי שצופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו. אבל באמת נאמר "בהתחברך עם אחזיהו" וגו', ואף על פי שנתכוין לשם שמים בתחילתו, מכל מקום העוסק עם מנוול מתנוול, וכמו הגורף ביבין שאי אפשר שלא ילכלך גופו בטיט וצואה, וצריך לזה זריזות וגבורה גדולה שלא להניח שום טינופת לידבק בו ולא כל אדם זוכה… ובזה לבד שיש לו נגיעה בכנסת ישראל כאשר הם רוצים להתחבר עמם, אף שהוא כדי להאבק בם ולהכניסם לקדושה, מכל מקום חבור זה גורם איזה חסרון ונתיקה מכוונת האמת ליעקב, ועל ידי זה הם באים כנגדם לנתקם לגמרי בגזירת שמד, שחושבים שיוכלו לנתק ולעקור הירך לגמרי מהגוף. ובאמת זה אי אפשר כלל, כי היה רק נתיקה לפי שעה בעת חשכת ליל שלא ידע להזהר, וכשזרח לו השמש והאירו עיניו נתרפא מצלעתו ושב הירך לאיתנו בגוף. ואפילו המשומדים שבישראל לא ידח מהם נדח לעת קץ כשיבוא היום עולם הבא הדומה ליום וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה…

וכל זמן שהיו ישראל בארץ ישראל לא היה להם שום התחברות לעמים רק אחר הגלות התחילו לחבר עמהם ועד שחטאו בנשיאת נשים נכריות, אלא ששבו על זה בתשובה שלמה על ידי עזרא ונחמיה. ומכל מקום כמדומה בעיני דהבנים שהשימו הן הם או צאצאיהם שנשתמדו בימי היונים ועוררו השמדות… (שם עמוד קסו)

…ונתברר זה דמעמקי לבבות בני ישראל דבוק לעולם בהשי"ת וכל חבורם עם האומות באמת לאמיתו הוא רק לקלוט ניצוצות קדושה מהם, וכמ"ש (פסחים פ"ז) לא גלו ישראל אלא שיתוספו עליהם גרים, ולאו דוקא גרים בפועל רק הוספת קליטת כחות העמים להחזירם אל הקדושה לאט לאט עד בוא עת קץ שישוב הכל לקדושה… ומכל המומרים מבני ישראל שנתחברו להם לגמרי בעולם הזה ידוע דברי הרמב"ן שהוא על ידי איזה שורש פורה ראש בתולדתו מערבוב בני נכר, וזה סוד ששמעתי על מה שאמרו (שבת כ"א) בהדלקת נר חנוכה עד דכליא ריגלא דתרמודאי, דרוצה לומר שיכלה עירבוב הפסולים מבני נכר במשפחות ישראל שהיה על ידי התרמודאי, כמ"ש ביבמות י"ז, והיינו דנר חנוכה מאיר גם להם עד שיכלה גם זה הפסולת המעורבב ולא יהיה עוד שום חיבור גם למראית עין. דחיבור זה נמשך על ידי ערבוביא זה שבמשפחות ישראל, כי מזה נעשה חיבור עצום להיות לבשר אחד, ונר חנוכה מאיר בתוקף כל כך עד שיפריד גם חיבור זה ויברר שגם זה היה רק לקלוט אל הקודש מה שראוי לקלוט ולא זולת זה. (שם עמוד קסח)

אכן שמעתי מהרב הקדוש זצוקללה"ה שאמר על זה, שבעת שמגיע ירידת עשו אז מענה ומיצר לישראל ביותר, ותיכף יש לו ירידה, וזה שנאמר כאשר תריד, בזמן ירידתו, ופרקת עולו וגו', ואדרבא יהיה מיצר לישראל, ותיכף יהיה ירידתו בלא תקומה, ועל כן אמר לשון הויה, שאז הוא שמחה לישראל, ותכלית ירידתו בעת התרבות קדושת ישראל. וקודם קבלת התורה היתה מלחמת עמלק, מצד שהרגיש שעתידין ישראל לקבל התורה, והתחזקה קליפת עמלק להרחיק את ישראל חס ושלום מקבלת התורה, ותיכף היה לו ירידה, ויחלוש יהושע את עמלק וגו'… וצריך להחלישו ולהורידו קודם קבלת התורה, ועל ידי זה יהיו ישראל מוכנים לה, וכמו כן לעתיד קודם ביאת המשיח, ירגישו כל הקליפות התרבות קדושת ישראל, שאז יהיה תכלית של שלימות קדושת ישראל, ועל כן אז תתעורר מלחמת גוג ומגוג, דאמרו ז"ל (תנחומא סוף קרח) גוג ומגוג בגימטריא שבעים, שהם שבעים אומות, שיאסוף כל הע' אומות והשורש יהיה על ידי עשו… ואז יהיה בית עשו לקש… (פרי צדיק שמות פורים ו)

הענין הוא, דכתיב נתתי כפרך מצרים וגו', ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך, והיינו כשיש קטרוג על ישראל חס ושלום, נותן השי"ת כופר תחתם מאומות העולם, ועל ידי זה מתבטל הקטרוג. ואמר נתתי כפרך מצרים לשון עבר, ואתן אדם תחתיך שדרשו אל תקרי אדם אלא אדום (ברכות ג' ב'), והיינו שכן יהיה במלכות הרביעית גם כן… ומטעם זה נתתי כפרך מצרים. ובמדרש (תהלים קל"ו) איתא, ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם, המספר סוכם למספר בני ישראל, מפני שזה היה לכופר לישראל שלא יהיה קטרוג עליהם, ומשום הכי נעשה נס זה על ידי הבכורות עצמן שלא בציווי, דאם לא כן היה על גוף דבר זה קטרוג, מה נשתנו אלו מאלו, ונתן השי"ת בלב הבכורות שיהרגו אבותיהם מעצמן מפני פחד מכת בכורות, ואז נעשו הם כופר לישראל… (שבת הגדול א)

רבינו ירוחם:

ויש להשתומם שמן היות ישראל לעם, מלחמה לאומות עם ישראל, וכל זמן שיש אף רק יהודי אחד בין האומות תיכף מתגרים בו, מה זה ועל מה זה, הלא האומות היו צריכות להתבייש מזה, כולם חוגרים כוחותיהם וכל מאמציהם להלחם עם שה פזורה. אמנם האמת היא, שהמלחמה היא בלי שום סבה ותכלית, המלחמה היא טבעית, כשהתרחקנו מהם היו טוענים עלינו שאנחנו הננו "אתה בחרתנו ניקעס", וכשהתחילו ישראל להתבולל ביניהם הנה שוב לא הוטב בעיניהם. בקצרה, היהודי הוא לא טוב, והמלחמה עמו היא עולמית. ומזה גופא יש לראות כי אין זה פשוט, כמו אש ומים אשר מעצם טבעם הנה מלחמה עולמית ביניהם… ועוד מה שצריך לידע ולהבין בזה, כי המלחמה היא עמוקה ונוראה מאד, ושתכלית מלחמתם היא לעקור ולשרש ביצתן של שונאי ישראל, ולאבדם ולכלותם בתכלית, ואין לנו במה לקדם ולהודות על חסדיו יתברך, בידענו הנוראות של המלחמה… ולאו דוקא מעולם הזה, אלא אף מעולם הבא, והראיה מהגזירות שגוזרים עלינו על תורה ומצוות, אשר זהו באמת עיקר יסוד ענינם, לאבדנו מן העולם הבא. ומה נפלאו דברי חז"ל שהגדירו לנו כל המלחמה הגדולה הלזו שמקיפה כל ימות עולם עד האחרית תיכף מתחילת יצירתם של יעקב ועשו, שהיו מתרוצצים ומריבים בנחלת שני עולמות… (דעת תורה בראשית כה כב)

…היינו שמלבד הסגולה והסוד שבענין שלא להיות אתם ובחברתם כלל, הנה יש כאן עצה עמוקה וחכמה רבה בהבנת הגוים, טבעי תכונותיהם ואופים, ומזה ללמוד ולידע מה לעשות לדורות, ואיך להתנהג אתם בכל משא ומתן. אנחנו כאן המורגלים במשא ומתן עם הגוים, ואחשוב כי גם אתם כבר היתה לכם האפשרות ללמוד ולהכיר אותם די היטב, רואים אנו בעליל איך שמתפשטים ונעשים ערטלאים על ידי ליוויו של גוי. יהודי המלוה את אורחו, הנה מחשבתו וכוונתו לזולתו, משתדל הוא להיטיב לרעהו, ובסבר פנים יפות הוא נפרד ממנו. לא כן הנכרי, עם כל מראה הידידות והסברת פנים יפות, הנה מחשבתו וכוונתו לא לזולתו הן, כי אם לעצמו ולהנאתו, ואם ממנו תתלוה, הנה לכל מה שיראה אצלך יתאוה ויחמוד, ותשאר על ידו גברא ערטילאי ממש… (שם וישלח לג ח)

ובלעדיך לא ירים איש את ידו, אתמול בהיותי ניים ושכיב, ראיתי מאמר בעתון, ואם כי אינני קורא מאמרים בעתונים, מקרה קרה לי הפעם. ואמנם כי כותב המאמר ההוא מוחזק כנאמן רוח, אמרתי אראה מה בפיו. והנה הוא מדבר על הנושא: געטע האשכנזי האוהב ישראל והשונא ישראל. מחפש הוא פתרון לתמיה רבתי בעיניו, כי איך זה יתכן באדם אחד, שיהיה אוהב ושונא גם יחד. מצד אחד אומרים עליו שהיה היטלריסט גמור… ופעמים שמעו ממנו דברים טובים על ישראל, למשל כשהיה עורך דין בשביל ישראל, והנה היה מלא פיו שבחים וסנגוריא על היהודים. והנה עמל הסופר הנכבד לתרץ אלה הסתירות, אולם אני אראה לו גמרא מפורשת בשבת קט"ז, בההוא פילוסופא דהוה בשיבבותיה דרבן גמליאל ואחתיה, דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא, בעו לאחוכי ביה, מעיילא ליה (אחתיה דרבן גמליאל) שרגא דדהבא, ואז פסק הירושה לאחות, ולמחר הדר עייל ליה איהו (רבן גמליאל) חמרא לובא, ותיכף נתהפך ונתן הירושה לרבן גמליאל. כזה הוא דבר נורמלי, והפליאה היא באידך גיסא, אם נמצא באומות חכם יציב אשר לא יטה מדעותיו והבנותיו. וזהו אמנם שהעמידה לנו כאן התורה ענין פרעה, אף על גודל שנאתו לעברים, ולא היה חסר לו אמתלאות להטעות את שכלו, אלא נפלאות רואים כאן, כי פרעה חכם היה, ומשפט החכמים להודות על האמת, ואמר אין נבון וחכם כמוך… ראו אמנם מה בין ראשונים לאחרונים אף באומות! (שם מקץ מא מד)

וככה הם דברי ימי ישראל בכל גלויותיהם, תמיד נוח היה להם לסבול כל הגזירות והרדיפות מן האומות, אך ורק למען שלא להתקרב להם. טעות היא לחשוב, שהיהודים שנואים בשביל שיהודים הם, בכל הזמנים קראו תמיד ליהודים להתאחד עמהם, וישראל בחרו לעצמם לקבל עליהם כל עוני ולחץ, והתרחקו בתכלית הריחוק מכל הנהגות העולם ומטרדותיהם. וכמה נשתנה מצבנו כיום. אנחנו רצים להיות דוקא קרובים לכל הנהגות העולם, ואמתלאותינו בצדנו, כי לכך מכריח המצב הכלכלי והפוליטי השורר כיום בעולם… התודעות לרשות, התקרבות לאומות, התערבות בהנהגות העולם הוא מקום חלות לכל אבדון, הוי הוי בורח מן העבירה! (שם ויגש מו לג)

וכל רכב מצרים… רבי שמעון אומר, כשר שבמצרים הרוג. אין הכוונה כי הדין הוא להרוג אותם, כי אפילו לתעב אותם לגמרי מוזהרים עליהם, כמו שכתוב לא תתעב מצרי, ומכל שכן שמוזהרים בהריגתם. אלא הכוונה היא להורות לנו עד כמה שלחסרון בעצם אין עצה ואין תקנה… כי חסרונות ישראל הנם רק חסרונות במקרה, ובנקל הם מתתקנים וסר מהם כל נגע וטהרו, לא כן אומות העולם אשר חסרונותיהם הנם בם ובעצמם, ולכל צד שתזרקם ותהפכם על עיקרן קיימו. זהו כגדר שאמרו חז"ל (קידושין פ"ב) כשר שבטבחים שותפו של עמלק, הכוונה להורותנו כמה רב כחו של הרע במעשה ועסק השחיטה, שאין לו תיקון עם כל כשרותו. המצרים אשר ראו מעשה ה' ויראו ממנו, ולפיהם התנהגו, כלשון הכתוב: "הירא את דבר ה' וגו'", כי היו יראים תמיד, ואיך זה לבסוף נתנו בהמותיהם לרדוף אחרי ישראל? אלא שזה כמו הנחש, שאף אם לפעמים יהיה טוב, אבל נחש הוא, וכל זמן שלא ריצצת את מוחו אל תסיח דעתך ממנו, כי אינך בטוח בו לעולם, כן הוא לחסרון בעצם, אל תאמין להתכשרותו ואל תסיח דעתך ממנו, אלא הרוג אותו וסקול אותו, כי אין עצה אחרת לך, ורק אז יכנע, כי הקב"ה יעזר לך ותוכל לו. (שם שמות יד ז)

וביחוד במין האדם גם כן לכאורה אינם מובדלים זה מזה, וכל האומות שוות בתמונתם, ומי יוכל לחלק בין מין הישראלי לשאר האומות… ובלא ספק כי לו היו אף הבהמות הולכות על שתי רגלים בתמונת אדם, בטח לא היינו מבדילים אותם, והיינו הולכים שלובי זרוע עמהם. וכן אנחנו איננו מתחלקים מבין האומות, כי למשל לו היינו בתמונה אחרת, אף באיזה צבע קל, בלתי ספק היינו יודעים כי שונים אנחנו מהם, ולנו יש מטרה אחרת בחיינו ובמבטנו. אכן עתה הרי אין לנו ידיעה מוחלטת בזה, ורק באיזה מחשבות בלבד, ואפילו כי טובות המה, ובכל זאת אינם רק בגדר מחשבה קלה, ובאמת כשנביט בעצמינו נראה, כי משתווים אנו כמעט בשיווי גמור רחמנא ליצלן. ולהשתומם עד כמה חז"ל הזהירונו מהסכנה הנוראה. ומלבד שהבדיל ה' אותנו מן העמים בחוקים ומשפטים צדיקים, יותר מאילו נבראנו אף בצבע ובגוון אחר מהם, כי הבדילנו בכל וכל. הנה מלבד זאת עוד הבדילונו חז"ל הקדושים בכל מיני הבדלות, עד כי אסרו לנו במשא ומתן, גזירה שמא נלמד ממעשיהם כידוע, אין זאת כי רק הם ידעו גסותנו ופשטותנו, כי בטבעינו אין אנו מבדילים את עצמנו מהם, ואנו פוסחים תמיד בסעיפים ומחשבות רבות, לפעמים כן ולפעמים אחרת, עד כי לא נדע בשום אופן ידיעה מוחלטת ממהותנו ומטרתנו… (דעת חכמה ומוסר חלק ג כג)

אמנם כי זה המקום וזה הדור בין כך ובין כך, הם כלעצמם היו מקולקלים, וקלקולם הם זה היה הסיבה מאת ההשגחה בהבאת ישראל לשם, לנסיון להם ולזכות לגאולתם בהשמרם שם ממעשה ארץ מצרים. וכאמרם ז"ל (ויק"ר ל"ב ה') גן נעול אחותי כלה, על ידי שגדרו ישראל עצמן במצרים מן הערוה נגאלו ממצרים. ואפשר גם כי יכולים ללמוד בביאור הענין, כי הגוים נתקלקלו אמנם מחמת ביאתם וישיבתם של ישראל שמה, וישיבתם של ישראל גרמה למצרים שהתעיבו מעשיהם, וכן ביאתם של ישראל גרמה לכנענים שהתעיבו הם מעשיהם. ואמנם כי כן אנו יכולים לראות באמת מדברי הימים וממעשים בכל יום של ישראל בין האומות, כי רשעת הגוים יותר מתגברת דוקא באלה המקומות הנמצאים שם יהודים, ואם כנים אנחנו בעמדתנו זו הנה זה באמת מופת גדול באמונה.

ודאי כי היהודים לא הם המקלקלים את הגוים שכניהם כפשוטו. אבל ביאור הענין הוא ככה. הלא תדעו כי ישראל ואומות שני הפכים הם בתכלית, לא רק כשתי אומות בעלמא, אשר אם כי מחולקות הן אומה מחברתה, אבל לא הפכים הן… לא כן ישראל ושאר האומות, לא עסקי עשקים עושים ביניהם מלחמות ומריבות, אלא מלחמה נצחית יש כאן, סוד המלחמה של קדושה וטומאה.

שנאת האומות לישראל היא מהסודות הכי גדולים אשר בבריאה. למעלה מן הטבע, למעלה מן כל המהלכים. הנה אנו רואים באחרונה איך שחדשו שוב את ה"פרוטוקולים של זקני ציון", ומנהלים משפטים גדולים עליהם. ולהשתומם לראות איך שהגוים גם מאמינים בזה כבעובדה ודאית. ומה לא כתוב בהם? כי היהודים נמצאים בכל פנות העולם, וכי היהודים מנהלים בתוך כל הממשלות, וכי הם המכריעים כל דבר גדול וקטן, הם המנהלים את כל מלחמות האומות, למען להחריב את כל העולם… בלבולים ושטויות אשר ממש לא יאומן כי מי שיש לו איזה מוח בקדקדו יאמין בכזאת…

אבל המתבונן יבין ויראה מזה המופת הכי גדול על אמונה. אל נביט על הדברים בהבטה שטחית, עמוק עמוק הוא הענין, הוא סוד הפחד והאימה של הטומאה מן פני הקדושה… מי למד לחתול לשנא את העכבר? לימודים רבים צריכים על זה? הנה זה כן בעצם טבעם, אש ומים הפכים הם בתכלית, לעולם לא יהיה שלום ביניהם, הוא סוד ישראל ואומות, סוד הקדושה והטומאה… ומן הידוע כי הפכים הנה כל שיגבור האחד יתגבר השני לעומתו. למה מעשיהם של מצרים מקולקלים מכל האומות? הנה זה מגודל סוד הקדושה של ישראל… כל מה שישראל התנהגו ביותר קדושה, התעיבו הרשיעו שכניהם ביותר. השנאה לישראל היינו השנאה לכל דבר טוב… ומה המה דברי ליצנותם – הנם אך ורק על מעשיהם ומצוותיהם של ישראל. אוי ואבוי להם כי השבת קודש הוא ליצנות בעדם… כי השבת בכל קדושתה כשמתקוממת נגד הטומאה, ודאי אין להם כל דרך כי אם להתלוצץ… (דעת תורה ויקרא עמוד קלז)

הרב משאוויל (הגאון ר' אהרן באקשט זצ"ל הי"ד) אמר לי דבר נפלא. בכפר נכרים אחד דר שם יהודי אחד ולא רצה כי ילדיו יהיה להם כל משא ומתן עם הילדים הנכרים. ואף גער בילדיו וייסר אותם ולא הועיל לו כלום. ומה עשה? הנה פעם אחת בא לביתו זה השכן הנכרי, ואמר לו היהודי כי ילדיו חולים במחלת השחין, וכי כל גופם מלא מזה, וכי המחלה זו גם מדבקת היא. וכמובן שהילדים הנכריים כבר ברחו מילדיו הרחק כמטחוי קשת. והרב משאוויל ביאר במעשה זה הנהגת הקב"ה עם בני ישראל אשר אוהב אותם ודאי, ובאמת מן הדין הרי צריכים למסור נפש למען לא להתחבר אל הגוים, כי אין קלקול כקלקול התחברות אל הגוים. אבל ישראל כי לא נזהרים ומעצמם לא מתרחקים מן הגוים. ומה עשה הקב"ה? נתן הקב"ה בלבות הגוים כי הם ישנאו אותנו, והם יתרחקו ממנו. כל כמה שאנחנו רצים אחרי הגוים, כן במדה זו הם יברחו ממנו, הם עוד יתגאו עלינו, ואנחנו בעיניהם כשפלים ונבזים. ודאי כי אין כל ביאור לשנאת הגוים אותנו, לולא התוכחה "והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ" (ויקרא כו כ"ה), לא היתה קיימת כל האנטישמיות בעולם. (דברים ב עמוד מו)

מכתב מאליהו:

הנה השי"ת מתנהג עם ישראל מדה כנגד מדה, פירוש ששולח את הצורר להעניש אותם באותה המדה בה הם חטאו. ולכן המסתכל בפני הצוררים יוכל לגלות בהם את רוע המדות עצמו בעיוותן ובהגזמתן הקיצונית. בבית ראשון היה חטאם של ישראל בעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, והכל מצד בחינת התאוה, ובעבור זה קבלו את ענשם בשעבוד בבל ופרס, אשר שרי הטומאה שלהם היו במדות של תאוה. ומכיון שחטאים מסוג זה קרובים יותר לתיקון, מתבאר סבת קוצרה היחסי של גלות בבל, והטעם למה היה לה קץ ידוע מראש. אבל לא כן בבית שני, חורבנו היה בעבור שנאת חנם… מתוך שלא יכלו לסבל את מציאות זולתם, והיינו מדת עשו, מדת הגאוה הבלתי מוגבלת, ועל כן היתה גלותם בידי אדום, רציחה לשם רציחה, בחינת עמלק שבכל הדורות. מדה זו אין לרפאותה בנקל, כי אין לה גבולים טבעיים… אם ממשיכים אנו ללכת בדרך זו חס ושלום, מקבלים אנו השפעה תמיד מהס"מ שרו של עשו, ועל ידי זה תומכים אנו בו ומגבירים אותו. וכן אנו מוצאים כשמגיעה מלכות הרביעית לשיאה "חוצפא יסגי", וזוהי השליטה מצד הגאוה שאנו רואים עכשיו בחוש בעוונותינו הרבים, וזהו סוד אורך הגלות במלכות הרביעית. ואמרו רז"ל אין הקב"ה מפיל אומה עד שהוא מפיל שרה תחילה. הפירוש שמפלת האומה באה כשמדתה הרעה פג טעמה מרוב חטא, והיתה לזרא והתבזתה בעולם כולו, כי שליטת המדה היא גדר שליטת השר… בבחינה זו גם לבחינת הגאוה צפוי קץ, והיינו כשהרע יבטל את עצמו לבסוף. ואין ספק לכל עין בוחנת שלכיוון זה מובילים מאורעות זמננו, הרי ראינו לאן הובילה גאות האדם בעבר הקרוב, וכן בהווה רואים אנו איך נסתלקה מהעולם שאננות החיים ובטחונם החומרי… הרי שהחורבן והגלות והגאולה, הפורענות והנחמה כולם מאוחדים בתוכנם, הכל ענין אחד ממש, גם בחורבן טמון גרעין התשובה והגאולה… (חלק ב עמוד נא)

כי הנה מתפקיד ישראל הוא, ללמד לעולם כולו את דרכי ה' ולגלות ממשלתו יתברך שמו, ובמשיח נאמר ונהרו אליו כל הגוים, וכן איתא במדרש רבה (בראשית צ"ח י"ד) שיבא גם ללמד לאומות העולם. ויש מכח זה בכל אחד מישראל, שרוצה לתקן אחרים, ואפילו אומות העולם, כי זה מתכלית הבריאה שיתגלה כבודו יתברך לכל העולם. אך זה לעומת זה עשה האלקים, וגם האומות מצדם רצונם להשפיע על ישראל בכיוון שלהם, ולשם כך גוזרים הם עלינו שמדות. ויש אחיזה לטומאה זו רק כשחסר לישראל בשלמות הלשמה בשאיפתם להשפיע, כי אז בבא ישראל להשפיע עליהם גובר כח הסט"א נגדם ומשתדלים להטיל בישראל מזוהמתם ולהחשיך אור תורת ישראל על ידי חכמתם. ואם מצליחים מעשי שטן אז ניתנה להם רשות גם לגזור שמדות חס ושלום, וללכוד ברשתם גם צדיקים וצדקניות שיצאו ממחיצתם והתקרבו אליהם כדי ללמדם דרך האמת, כשחסרה רק נקודה אחת בלשמה שלהם… (שם עמוד קיד)

ולהבין קצת עומק הענין צריך לדעת, שהתנהגותם של צדיקי הדורות כלפי עשו וזרעו יש בה רמזים לגבי מלחמת היצר המוטלת על כל אדם מישראל. והנה יש ב' בחינות בעבודה, להתגרות בסט"א כפי שהתנהג מרדכי, ולהשתמט ממנו כפי שטענו ישראל לעומתו. ובשתיהן השתמש יעקב אבינו ע"ה, שהכין עצמו לדורון וגם למלחמה. יש מלחמת היצר פנים מול פנים, ויש דרך למנוע עצמו מלהפגש עם היצר. מצד הדרך השניה הזאת נמצא השורש לכל בחינת שלא לשמה שמתוכה בא לשמה, היינו שמשתמטים ממלחמת היצר הישירה על ידי שנותנים לו את השלא לשמה. וידוע שמבחינה זו הוא גם ענין השעיר לעזאזל.

אבל ענין ההתגרות ברשעים הוא בחינת פינוי מקום להשראת השכינה בעולם הזה… והיה צורך שיהיה על כל פנים שבט אחד בישראל אשר חלקו הוא שלא להכניע עצמו כלל, לא ליצר הרע ולא לחיילותיו, שהם הרשעים העריצים בעלי הזרוע, אלא אדרבא להתגרות ברשעים ולגלות בזה קידוש ה' ובטחון גמור… אמנם דרך קידוש ה' על ידי התגרות היא מסוכנת מאד, ויש לירא ממנו הרבה… לגדולי גדולים, וגם להם אסור לומר כן באתגליא, וגם במחשבה הוא דבר מסוכן מאד למי שלא הגיע למדרגה הגבוהה הזאת… (שם עמוד קלא)

יודעים בני עשו בלבבם, כי משיח ותכלית הבריאה וכל הטוב הכרוך בזה כל אלה שלנו הם, ועל כן הם שונאים אותנו… (שם עמוד רכ)

…אף עתה בזמננו אכתי עבדי אדום אנן. מלכיות של אדום שולטות בעולם, ותחת עול גלותם אנו נמצאים. אך הנהגת החסד של השי"ת היא אשר מונעת מהם מלכלות את הקדושה, ומחמת זה עמי אדום מתגרים זה בזה, כאשר ביארו חז"ל במסכת מגילה ו'… "שאלמלי הן יוצאין מחריבין את כל העולם כולו". כלומר אילו שנאתם לישראל היתה יוצאת מן הכח לפועל כתאוות לבם, לא היתה תקומה חס ושלום לישראל, ובזה היו מחריבין כל העולם כולו, כי נפילתו של עם ישראל, הנה ביטול כל תכלית ותוכן העולם שמסור בידי עם ישראל, וממילא אין לעולם זכות קיום, והרי הוא חרב חס ושלום… מכיוון שהקב"ה מונעם מלהוציא לפועל את מרצם וכחם כנגד עם ישראל, צריכים הם לתחליף. כעין זה הוא המשבר כלים בחמתו כדי ליתן פורקן לכעסו. וכן במלכיות אדום לו לחמו אדום ורומי כנגד כחות הקדושה היו הן מאוחדות, וחס ושלום לא היה גבול לכח ההרס שלהן. רק הודות לריסונן על ידי הקב"ה מלשלח יד בעם ישראל לוחמות הן תדיר זו בזו, וזה נותן אפשרות לעצמאות וחירות למדינות אחרות, שלולא הריב שביניהם היו תחת מרותם… (חלק ג עמוד רג)

וזהו לכאורה סוד תתן אמת ליעקב ולא לאברהם, אך "חסד לאברהם", כי במדת האמת אי אפשר היה להשתמש לא למטה ולא למעלה, ורק במדת החסד, עד שהיתה ההבדלה האחרונה של בין ישראל לעמים, היינו יעקב ועשו. ודבר זה אנו רואים עד היום הזה. העמים צועקים בשם אהבת האדם, כידוע, וגם חמלת צער בעלי חיים, והם הם העושים פוגרומים וכו'. אבל אי אפשר כח הרציחה בנפש ישראלית כלל. הם בתכונתם יופי חיצוני, ואנחנו, אולי ביופי פחותים מהם, שיגנו אותו "שמוציגר יודע" (יהודי מלוכלך), אבל בתוכן הנפש, המעלות שלנו הם. נצא ונראה, אהבת ישראל לחברו ורחמנותו עליו, ואיך הם יעשו לענייהם. איך היא אבילות רחמנא ליצלן במשפחת ישראל, ואיך אצלם "אבל" חיצוני, שבשעה שמתם מוטל לפניהם הולכים לחייטים לעשות בגדי 'אבל' בדייקנות לפי האופנה, כשמוציאים את המת 'רציניים', רצינות חיצונית ואף לא דמעה אחת וכו' וכו', ואיך הוא אצלנו להבדיל אלף הבדלות, ממש כבין שקר לאמת. וזהו סוד קיום האומה הישראלית על דרך הטבע, כי קשר אומותיהם בקרבם הוא רק קשר של מסחר, מאשר טוב להם שיתקשרו כל יושבי מדינה אחת ביחד לעמוד בפני השונא וכו', וכשמתקבצים מהרבה אומות למקום אחד נעשית מדינה חדשה, אמריקה תוכיח. אבל כבר הם בעצמם יודעים כי אינו כך אצלנו. וכבר אמר הרשע פאבעדאנאסצעוו, שכאשר דורכים על היבלת של יהודי במוסקבה, כל היהודים שבאמריקה תיכף יצווחו כאחד. זהו קשר פנימי. אצלם היא אהבה התלויה בדבר, בטל דבר-למשל כשגלו בגלות, בטלה האהבה וההתקשרות. אצלנו נשמת כל ישראל אחת היא, שכלולה יחד על ידי התורה הקדושה וכו', כאמרם ישראל וקודשא בריך הוא ואורייתא חד, והאמת לא תבטל לעולם. לכאורה דברים ידועים המה, אבל לא כך הוא, הרי יש בזה להראות אפילו לעמים בחוש מחיינו הפרטיים, ולהבדיל מחייהם, והרי זה בחוש כי אנו הפנימיים והמה החיצוניים ואיך יוכלו להכחיש דבר חושיי כזה, "אתה בחרתנו מכל העמים", וכן המבדיל בין אור לחושך בין ישראל לעמים, זהו דבר חושי, לדעתי הוא נפלא מאד וקידוש ה' גדול. (שם עמוד שכו)