ישראל תורה

(ראה גם: אבות-תורה, אברהם-תורה, דור המדבר-מתן תורה-נעשה ונשמע, למוד, מתן תורה, תורה)

מדרש רבה:

חביבין ישראל שנקראו רעים, שנאמר (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי, ומה היתה ערבותן, אלא בשעה שהקב"ה בא ליתן את התורה לא קבלוה אחת מן האומות אלא ישראל, משל למלך שהיה לו שדה, והיה מבקש למוסרה לאריסים, קרא לראשון ואמר לו תקבל אתה השדה הזו, אמר לו אין בי כח, קשה הימני… וקרא לחמישי ואמר לו תקבל אתה השדה הזו, אמר לו הן, על מנת לפולחה, אמר לו הן, משנכנס לתוכה הובירה, על מי המלך מקפיד, על אותם שאמרו אין אנו יכולין לקבלה, או על מי שקבלה עליו ומשקבלה עליו נכנס בה והובירה… (שמות כז ח)

…דבר אחר אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה, מלמד שהתורה ארוסה היא לישראל, שנאמר וארשתיך לי לעולם (הושע ב'). ומנין שהיא כאשת איש לעכו"ם, שנאמר (משלי ו') היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא אל אשת רעהו. (שם לג ח)

…אמר לפניו, רבונו של עולם, אכתוב אותה להם, אמר לו איני מבקש ליתנה להם בכתב מפני שגלוי לפני שאומות העולם עתידים לשלוט בהם וליטול אותה מהם, ויהיו בזויים באומות, אלא המקרא אני נותן להם בכתב, והמשנה והתלמוד וההגדה אני נותן להם על פה, שאם יבאו אומות העולם וישתעבדו בהם, יהו מובדלים מהם… (שם מז א)

דבר אחר כתב לך, בזכותך אני נותן להם את התורה, אמר רבי שמעון בן חלפתא הוא שמשה אומר להם לישראל ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון וגו' ויתנם ה' אלי, לי נתנם ואני נהגתי עמכם עין טובה ונתתי אותם לכם, לכך נאמר כתב לך, בזכותך… (שם שם ג)

…לכך נאמר כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה, שאילולא תורתי שקבלתם לא הייתי מכיר אתכם ולא הייתי מביט בכם משאר אומות, לפיכך כרתי אתך ברית ואת ישראל. רבי יהודה ברבי סימן אמר בשם רבי יהושע בן לוי, אמר להם הקב"ה, לשעבר הייתם נקראים כשאר אומות, ומשקבלתם תורתי כרתי ברית עמכם ועליתי אתכם… (שם שם ד)

אמר רבי שמעון בן יוחי, כתיב (ישעיה ס"ה) כי כימי העץ ימי עמי, ואין עץ אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל, או ישראל בשביל התורה, אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנברא בזכותם על אחת כמה וכמה… (קהלת א ט)

דבר אחר מי כהחכם אלו ישראל, דכתיב בהון רק עם חכם ונבון, ומי יודע פשר דבר, שהיו יודעין לדרוש את התורה למ"ט פנים טהור וכנגדן טמא… (שם ח ג)

אמר רבי לוי שלש קוויות טובות קוו ישראל על הים, קוו לתורה, קוו לדגלים, קוו למשכן, קוו לתורה דכתיב בצלו חמדתי וישבתי… (שיר ב יא)

מדרש תנחומא:

ויבא עמלק וילחם עם ישראל, רבי אליעזר חסמא אומר מקרא זה רשום ומפורש הוא על ידי איוב, שנאמר (איוב ח') היגאה גומא בלא בצה וגו', כשם שאי אפשר כך, כך אי אפשר לישראל לחיות אלא אם כן מתעסקין בדברי תורה, ולפי שפירשו ישראל מדברי תורה, לפיכך השונא בא עליהם… (בשלח כה)

לקח טוב:

והייתם לי סגולה מכל העמים, שתהיו פנויים לי ועוסקים בדברי תורה, ולא בדברים אחרים. (שמות יט ה)

תורה ציוה לנו משה, הציווי הזה אינו אלא לנו בעבורנו, כדי שנקבל התורה ונשמרה. מורשה קהלת יעקב, לנו מורשה ולא לאחרים, דבר אחר מורשה, משל לבן מלכים שפירש למדינה, אפילו לאחר מאה שנה אינו בוש לחזור, מפני שהוא אומר למלכות אבותי אני חוזר, לירושת אבותי אני חוזר… (דברים ברכה)

ילקוט ראובני:

ישראל נוטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה, ובראשית: בששים רבוא אותיות שישראל יקבלו תורה, כדי שכל אחד מישראל אוחז באות אחד מן התורה וכו', ולכן ספר תורה שחסרה אות אחת פסולה, כי אין אוכלסא פחות מס' רבוא, ואם היו ישראל חסרים אחד לא קבלו התורה, וזה שאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש, רוצה לומר ס' רבוא אותיות משיבת נפש אחת מישראל. (בראשית)

ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, הקדש מעולה מאחר שיש לכל ישראל אות א' בתורה, נמצא שהנשמה של כל אחד מישראל היא בת זוגו לאות א' של תורה, ומזה הטעם נדחית התורה מפני נשמה של כל אחד מישראל, וקיימא לן פקוח נפש דוחה שבת מטעם זה, לפי שהנשמה היא בדוגמא זכר והתורה דוגמת נקבה, וידוע כי הנקבה משועבדת לזכר, כך התורה מחוייבת לעשות רצון נשמה מישראל, וזהו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ונדחה המצוה מפני הנשמה. (ויקרא אחרי)

רבינו בחיי:

מורשה קהלת יעקב – …ואפשר לומר כי מלת מורשה תחזור לארץ ישראל, ויהיה ביאור הכתוב, בזכות התורה שצוה לנו משה הארץ, שכתוב בה (שמות ו') ונתתי אותה לכם מורשה אני ה', תהיה מורשה לקהלת יעקב, שהרי בקיימנו התורה אנו זוכין בירושתה… (דברים לג ד, ועיין שם עוד)

ספורנו:

וכאשר בחר באומה הישראלית, כאומרו בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה, וזה מפני שתקוות המכוון מאתו ית' היא יותר ראויה ומצויה באישי זאת האומה, ממה שתהיה באישי זולתה, כי אמנם מציאות הבורא ואחדותו נודע בקצתם ומקובל בכולם מהאבות, כאמרו נודע ביהודה אלקים וגו', כתב להורותם התורה והוא החלק העיוני, והמצוה והוא החלק המעשי, כאשר העיד באמרו והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, והזהיר שבנטותם מזה יעיר אזנם ביסורין… (ויקרא יג מז)

מדרש שמואל:

…ואמר שניתן להם כלי חמדה, כלומר שלא היו ישראל ראוים אליה, כי אם מלאכי השרת לא ראוים אליה כל שכן ישראל, אמנם נתנה להם בדרך מתנה… (אבות ג כ)

כלי יקר:

אף חובב עמים – שחובב כל העמים, רק ישראל בידך – בהשגחה פרטית, כי ישא מדברותיך – בשמחה, ולא כמשא כשאר העמים. (דברים לג ד)

אור החיים:

…וראיתי לתת לב איך זכה יתרו שתכתב על ידו פרשה זו… ונראה שהטעם להראות ה' את בני ישראל בכל דור שיש באומתנו גדולים בהשכלה, והכונה שלא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכל והכרה יותר מכל האומות, והאות השכלת יתרו, אלא בחרם לחסד עליון ולצד אהבת האבות… (שמות יח כג)

אם שמע תשמעו – …אולי יכוון על תורה שבכתב ושבעל פה ודקדוקי סופרים וגזירותיהם, ועל מה שמשמיעם אז אמר שמע, ועל העתיד מפי חכמים אמר תשמעו, ואולי על זה אמרו נעשה ונשמע, הנאמר מפי ה' נעשה מעתה קודם שנשמעהו, ולתורת חכם אמרו ונשמע, תלו הדבר עד שישמעום, כי אין להם גבול, שבכל ודור יחדש דינים וגזרות, ומי יכלכל תורה כזו שאין לה שיעור, ועל זה כפה עליהם הר כגיגית, עד שקבלו תורת חכם. והיו באונס עד מרדכי, שראו פעולת חכם לחיים וחזרו לקבל כל מה שחדשו, שראו גדולת מעשה הצדיקים… (שם יט ה)

רש"ר הירש:

…לא כן התורה היהודית, שהיא אחרת ושונה מכל החוקים שינוי מהותי. בנוהג שבעולם, מוצאו של כל חוק נובע מן העם, ואילו בישראל הדבר להיפך, העם נובע כתוצאה מן החוק האלקי, חוק התורה הוא העושה אותנו לעם. בכל אומה ולשון משמשים החוק והדת כאמצעים לפיתוח חיי הפרט והכלל, ובעוד שאצל העם היהודי אין הפרט והכלל רואים תכלית כלשהיא לעצמם כי אם בקיום החוק. בנוהג שבעולם חוק ודת צריכים להסתגל לצרכי החברה ואישיה, ואילו בישראל מחוייב הפרט כמו הכלל להקריב את כל רגשותיו, שאיפותיו ומאווייו על מזבח החוק והדת לצידם של החיים החברתיים והדתיים. מקובל בכל מקום לראותם כשני מושגים נפרדים. לדת הוקצו שטחים מיוחדים בזמן ובמקום… לא כן בישראל, העם שהתחנך מאז ומעולם לאחד את החוק והדת כיסוד אחד ובלעדי של החיים, כך שכל גווני הקיום וההתפתחות של האדם נישאים ואף נוצרים מתחילת הוויתם על כנפי הרעיון האלקי האחד והמיוחד. ולא עוד אלא שבמיוחד אותם שטחי החיים אשר מחוץ לפולחן, אותם קטעי הווי אשר היסוד הדתי חופף במישרין גם עליהם, הם הנחשבים לעתים כעיקרי הדת.

חוקי העמים כדוגמת דתיהם אינם כי אם פרי דרגה שכלית מסויימת של טובי חכמיהם, בתקופה זו או אחרת, משום כך שכיחים בהם תמורות וחליפין… ואילו אצלנו, שלא שם חלקנו כהם, היסוד הבלעדי של החיים ניתן לנו בשלמותו, אין אחריו לא שינוי ולא תמורה, לא קיצוץ ולא הוספה. דתנו על פי התורה, זוהי המטרה הנעלה והסופית אשר אליה שואפים להגיע כל הדורות של עם ישראל, היא האידיאל שלמענו הננו מתפתחים… אך בשום פנים אין היא הגרעין העשוי להתפתח על ידינו… (במעגלי שנה ב עמוד רכב, וראה עוד יהדות)

העמק דבר:

אל הכפורת – למדנו שהבטת הקב"ה וישראל יחד אל התורה, ומה שאמר בבבא בתרא צ"ט על הכרובים של שלמה, דכתיב ופניהם אל הבית, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, רוצה לומר במדבר היה עיקר העסק בתורה, ונתפרנסו במן, כחתן וכלה, שאינה עושה מלאכה אלא מתקשטת וניזונה, ובארץ ישראל ניזונו על ידי עבודה, וזהו ופניהם אל הבית, מקום עבודה… (שמות כה כ)

כי המצוה הזאת – …אמנם לרמב"ם אין מצות עשה של תשובה, אלא כשאדם שב יתודה, ואמר לא נפלאת, הגם שדקדוקי תורה עמוקים מני ים, וחכמי אומות העולם משפטים בל ידעום, מישראל לא נפלאת, לא בשמים – למעלה משכל האדם, ולא מעבר לים – מהעדר רב וקבלה, שישראל בר מזלי דתורה, וכבזוהר הקדש דישראל ואורייתא חד, רוצה לומר נשמת ישראל אחוזה בשורש התורה, ולכן נמשלת התורה לאשה הנמצאת אך לאישה… (דברים ל יא)

משך חכמה:

ושמענו ועשינו – מה שדבר ה' אליהם האיר בחדרי רוחם ונעשה עצם המושג, והוא אצלם כמעט כפועל, כמו שליחותו של מלאך, שהמושכל הוא עצמותם, ולכן יקל לישראלי למסר נפשו על קדושת ה'… (דברים ה כד)

מורשה קהלת יעקב – ישראל כולם שמעו וראו שה' מדבר למשה כל התורה, ועל כן אמונתם צלולה ואמיתית, מה שאינו כן המאמין בסבת אותות ומופתים. ובני נח מצווים רק על ידי נביאיהם ואין להם אימות מוחשי, ואם כן שמירתם היא מעין הדת הנימוסית, ועל כן מיתתם בסייף, שהיא גם המסורה למלכות למפירי הדת הנימוסית, וכופין רק על דבר המושג בשכל, על כן כפה הר כגיגית אחר שראו אמיתות התורה בחוש… והתפעלות מעמד הר סיני חקוקה בצורת הנפש הישראלי, וזהו ענין השבועה שהיא קשר נצחי, ומה שאמרו שכל הנשמות עמדו בסיני… (שם לג ד)

שפת אמת:

ובמדרש שמעו וגו'…אכן בני ישראל הם באמת מיוחדים בשורשם לתורה, אם כן למה אמרו גם כן נשמע, והיה זה כדי לתקן הפחותים שבישראל שצריכין להתקרב על ידי השמיעה, וגם לרבות האומות שיתקרבו על ידי השמיעה. אכן לאחר שקילקלו נעשה, והוא שעל ידי החטא נתגרשו משורש אחיזתם, צריכין להתקרב על ידי השמיעה כמו האומות. ולהוסיף ביאור על זה, כי באמת בני ישראל הם מיוחדים להתורה, כמאמר אורייתא וקוב"ה וישראל כלהו חד, אם כן אין צריך להתפעל על ידי השמיעה כנ"ל, אמנם אמרו נשמע גם כן, כי בודאי אין שיעור למדרגות התורה, והנה יש גבוה מעל גבוה, והוסיפו נשמע גם כן, פירוש שיוכלו עוד להשיג על ידי השמיעה מה שלמעלה מהשגתם. והנה בזכות זה זכו שגם אחר שחטאו וקילקלו נעשה, נשאר להם להתדבק מעצמותם לא על ידי השמיעה, שזה ענין מיוחד לאומות, כענין וישמע יתרו, רק על ידי שהוסיפו נשמע לשם שמים כנ"ל, וגם כדי לקרב הרחוקים, על ידי זה נשאר להם תיקון אחר החטא בנשמע. (שמות יתרו תרל"ז)

במדרש ה' עוזי ומעוזי וכו', כי באמת שורש של נשמות בני ישראל הם דבקים בשורש התורה, כדאיתא אורייתא וישראל כולהו חד, וזהו ה' עוזי ממש, ובחינת ומעוזי הוא העוז שיש לאדם מהקב"ה על סיבות ועצות, והיא מדרגה פחות מהנ"ל… (שם תרמ"ד)

ומשה עלה וכו'… כי משה רבינו ע"ה היה מוכן לקבל התורה בבחינת לקיחה, והוא במדת הדין, לכן כתוב עלה אל האלקים, אבל הקב"ה נתן התורה במתנה, כמו שכתוב ויקרא אליו ה', במדת הרחמים, ומן ההר בזכות אבות, לאמר, פירוש בשביל לאמר לכל הכלל, אפילו אותן שאין זוכין לקבל בבחינת לקיחה, רק במתנה ובזכות אבות. וזה עצמו הב' לשונות כה תאמר וגו' ותדבר, כי בית יעקב בבחינת מתנה, ושם ישראל לי ראש בבחינת לקיחה, ובב' הבחינות ניתנה תורה לישראל, לכן מברכין ב' ברכות, על התורה אשר קדשנו וצונו לעסק בדברי תורה, בבחינת יגעתי ומצאתי, לקיחה, ואשר בחר בנו ונתן לנו, במתנה… אבל במתנה אין דינא דבר מצרא, משום שרוצה ליתן לזה ולא לאחר… ולכן משה רבינו ע"ה שכחו יפה כמו שכתוב נתגששת עם המלאכים, וזכותו רב מזכות העליונים, לכן ניתנה לו בלקיחה, וגם הוא עצמו בכלל העליונים, כדכתיב ומשה עלה אל האלקים, אבל התחתונים שאין להם זכות כמו מלאכי עליון, לכן מתנות באדם, בכח המתנה ניתנה התורה לאדם בארץ, אבל באמת היתה הכוונה שאפילו אותן שאינם ראוים על ידי התורה ייטיבו מעשיהם, ויהיו אחר כך ראוים לזה, לכן ב' הבחינות, לקיחה ומתנה הם אפילו לפשוטי בני ישראל, רק בתחילה במתנה ואחר כך מביאתן התורה לידי זכות, שיהיו ראוין גם בלקיחה… (שם תרנ"ח)

ובמדרש אני ישנה וכו'… הענין הוא שיש לבני ישראל חלק בתורה שהוא למעלה מהשמש, וזה השורש אינו נפסק לעולם, כאשר אמר השי"ת בסיני אנכי ה' אלקיך, מאז יש בכל איש ישראל כח אלקי… וזה נמשך מהשתוקקות שיש בלבות בני ישראל, ובודאי לא לחנם אמר השי"ת ויקחו לי תרומה, רק שהיו משתוקקים מאד לעלות למדרגה ראשונה שהיה להם בקבלת התורה, ולא היו יכולין להוציא מכח אל הפועל על ידי החטא, עד שריחם השי"ת עליהם, ונתן להם עצה על ידי המשכן וכליו… ואדרבא, קל וחומר הוא, עתה שכבר היה לנו המשכן ובתי מקדשות, בנקל יותר להשיג מה שכבר זכינו לזה… רק שצריך להיות בכלות הנפש… (שם תרומה תרמ"ב)

עוד במדרש, יש לך מקח שאין בני אדם יודעין מה לקח… כי שורש התורה למעלה, כדכתיב ונעלמה מעיני כל חי, רק על ידי הביטול אליו ית' זוכין בני ישראל להמשיך אור התורה בתוכם, וזכו בני ישראל לזה בהקדמת נעשה לנשמע, שעל ידי המסירת נפש מתעלין בני ישראל מלבוש הגשמיי, וכמו שהיה במתן תורה כמלאכי השרת, ואחר החטא אבדנו זאת המדרגה… אין יכולין להשיג רק על ידי הסרסור, שמשה רבינו ע"ה נטל הכתרים… וכפי מה שכתבנו כי העיקר על ידי הביטול… (שם שם תרמ"ד)

במדרש אך סוררים לשכון וכו', כי היו בני ישראל מוכנים בקבלת התורה לתקן כל החטא מאדם הראשון, ואחר שחטאו מכל מקום נשאר להם הדביקות על ידי התורה… ובני ישראל שקבלו התורה שנקראה עץ החיים, נשאר להם החיות לעולם, דאיתא עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה, לכן אדם הראשון שהיה לו רק מצוה נתבטלה ממנו, ובני ישראל שהיה להם אחיזה בתורה, נשאר אצלם גם אחר החטא… אך אחר החטא היה צריך להיות התיקון על ידי עצות וצמצומים, כי מקודם היה להם הקדושה בהתגלות, ואח"כ היה העצה על ידי משכן… (שם שם תרמ"ה)

במדרש תנחומא לקח טוב, משל שני סוחרים, לזה מטכסא ולזה פלפלין וכו', החליפו, מה שביד זה אינו ביד זה, ובתלמידי חכמים זה שונה סדר זרעים וזה סדר מועד, השנו זה לזה, ביד כל אחד ב' סדרים וכו'. הענין הוא כי יש לכל איש ישראל חלק מיוחד בתורה, והתורה מחברת נפשות בני ישראל, כמו שכתוב תמימה משיבת נפש, ונעשין אחדות אחת בכח התורה, כמו שכתוב מורשה קהלת יעקב, ומקבלין זה מזה הדעת המיוחד לכל אחד, וכתוב ה' עוז לעמו יתן ובזה יברך את עמו בשלום, שמו של הקב"ה שלום, מלך שהשלום שלו, ועושה שלום במרומיו, וכמו כן התורה שמותיו של הקב"ה, ולכן על ידי התורה זוכין לשלום, וכמו כן לכולם בשם יקרא, לפי ששמו יתברך כולל כל צבא מעלה, לכן מתחברין על ידי השם, כמו כן נפשות בני ישראל מתחברין על ידי התורה… (שם שם תר"ס)

במדרש ויתן אל משה… שראינו בקבלת התורה היו ב' הבחינות, הדברות ששמענו מפיו של הקב"ה, ואחר כך ויתן אל משה בכתב, והיה בחינת נעשה ונשמע… ולכן כשקלקלו נעשה נשברו הלוחות, אבל בדברות ששמענו מפיו לא נעשה שינוי, והוא בחינת דעת, שהוא התקשרות שאי אפשר להנתק לעולם… (שם תשא תרמ"ב)

במדרש כתב לך וגו'… והענין הוא, כי בעשרת הדברות ששמענו מהקב"ה בעצמו הדברים נעשו נפשות בני ישראל כלים להיות מוכנים לתורה שבכתב, דאיתא בקבלת התורה היה קידושין, וכמו שהאשה על ידי הקדושין נעשית כלי וכו', כי כח התורה שבעל פה הוא מזה שנטע הקב"ה בנפשותינו… ובלוחות היה תורה שבכתב, והם אותיות ורמזים שיוכלו בני ישראל לעמוד על ידיהם לרצון הבורא ית'. אבל העיקר הוא כחן של ישראל בפה, ועל זה אמרו מפיו דעת ותבונה… שכל אות ודבור שבתורה פותח שער מיוחד להשיג הסודות הטמונים… (שם שם תרמ"ט)

במדרש ברכו ה' מלאכיו… והיינו שבני ישראל בעצמותם יכולין לכוון דעת הבורא ית' בלי שום ציווי, והוא תורה שבעל פה, ולכן בלוחות ראשונות היה תורה שבעל פה קודם שבכתב, וזה הקדמת נעשה לנשמע, אך אחר החטא צריכין לעורר הכל בכח התורה, ולכן משה רבינו ע"ה כתיב בו ויקרא, לשון שמלאכי השרת משתמשין, והוא דביקות מצד עצמותו קודם הדבור והציווי… (ויקרא תרל"ט)

חג השבועות… פירוש שכל העולם הוא במאסר הטבע, ואינם יכולים לקבל הדברות רק בני ישראל שנעשו בני חורין ביציאת מצרים, ולכן יכולין לקבל אלקותו ית' בעולם, וממילא הרגישו כל הברואים ריח תורה, כדאיתא שנתמלא העולם כולו בשמים, פירוש אפילו מי שלא היה יכול לקבל עיקר תורה, ריח טוב קלט… כי בני ישראל יש להם בחינת האחדות, ויכולין לקבל אלקותו ית', כמו שכתוב אתה אחד ושמך אחד, זו התורה שהיא שמותיו של הקב"ה ועמך ישראל גוי אחד… (במדבר שבועות תרנ"ה)

באבות פרק ו'… פירוש כי מה עלבון לתורה על ידי שאין בני אדם עוסקים בה, רק מצד שהתורה ניתנה לישראל, ואף שאין עוסקים בה אינה מתפרשת מהם, כמו שכתוב חיי עולם נטע בתוכנו, וזה שאמר נזם זהב וכו', שיש לנו התורה ואנו מניחין אותה ומתדבקין בגשמיות, ועל ידי זה מגיע עלבון גם להתורה, שהוא הנזם כתר תורה… רק שבא הכתוב לישב איך בכח בני ישראל להעלות כל העולמות על ידי התמידין, כנודע שענין הקרבנות לקרב כל הבריאה להשי"ת, וזה אינו בכח אנושי, רק שהקב"ה בחר בנו, ובנתינת התורה נשתנה סדרי בראשית שהדביק הקב"ה כל העולמות בכח התורה ומצוות שבני ישראל עושין… (שם פנחס תרל"ד)

קרוב אליך וגו'… שכתב רש"י התורה ניתנה בכתב ובעל פה, בכתב, חרות על לוח לבם של בני ישראל, שיש בכל אחד נקודה קדושה כוללת התורה שחתם הקב"ה בלבות בני ישראל, לכן אחר שימול ה' ערלת הלב יתגלה חותם זה, ובעל פה היא פתיחת החותם שעל ידי כח הפה מתעורר נקודת הלב… (דברים נצבים תרל"ח)

ה' מסיני בא… ויש לומר עוד דאיתא שמשה רבינו ע"ה השיב למלאכים שלא שייך התורה להם, אם כן איך רצו לקבלה, אך כי התורה יש לה כמה פירושים ודרכים גבוה מעל גבוה, ולמלאכים היה הסוד, אם כן ודאי כשהחזיר להאומות לקבלה היה גם כן הפירוש בגשמיות יותר מלבני ישראל, כי לבני ישראל ניתן התורה בדרך שלמעלה מהטבע, ועל ידי שלא רצו לקבלה, ניתן גם דרך הנ"ל לישראל, וזה שאמרו רז"ל למה פתח בבראשית, כי מיוחד לישראל מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה לישראל, רק כח מעשיו הגיד, פירוש חיות התורה שיש תוך מעשה בראשית והטבע, הגיד גם כן להם, לתת נחלת גוים… (שם סוכות תרל"ב)

שם משמואל:

…ונראה דהנה בסיני כתיב (דברים ה') פנים בפנים דבר ה' עמכם, בלי אמצעי, ויש לומר דישראל זכו לזה על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בספרי, שאומות העולם כשהרתיק עליהם ליתן להם התורה שאלו מה כתיב בה, והשיבם לכל אחד להיפוך מהותו, לא תגנוב וכו', ולכאורה יש טענה, מדוע לא נאמר לישראל כמותם, אולי לא היו רוצים? ואמר דמהות ישראל להשתוקק לקרבת אלקים ובמה שנאמרה להם מצות הגבלה וקבלו עליהם לעמוד מרחוק, זה היה נסיון גדול אצלם שמשלו על תאותם. ועל פי זה יש לומר דלכן זכו שיהיה עמם הדבור פנים אל פנים… (במדבר תרע"ב)

ענין כפית הר כגיגית, מה היה צורך בזה. ונראה דהנה מה שבני נח סגי להון בשבע מצוות, ואילו ישראל צריכין להשלמתם תרי"ג מצוות, הטעם הוא, משום שהעולם נברא בששת ימים, ומלאכת השבת נעשתה ביום הששי, הרי שבעת ימי בראשית, ואפילו המלאכים נבראו באלו הימים ולא קודם, ובודאי נשמות בני נח לא עדיפי ממלאכי השרת, ובודאי בימים אלו נבראו. אך נשמות ישראל קדמה לכל מעשה בראשית, כבמדרש (בראשית פ"ח) בנשמותיהם של צדיקים נמלך… ועל כן להשיב הנפש אל שרשה צריכין מצוות דוגמת שרשה, ועל כן בני נח ששרשם למטה ממלאכים שנבראו בז' ימי בראשית, די להשיב לשרשם ז' מצוות, אבל ישראל ששרשם למעלה צריכין תרי"ג מצוות וז' מצוות דרבנן כמנין כתר, להשיבם אל שרשם… (שבועות תרמ"ג, וראה עוד מתן תורה)

…וזה שהשיב להם משה רבינו ע"ה באו ופרעו את השטר, דהיינו קבלת התורה, כלומר אף שהם עתה במעלה הגדולה, אינם יכולים לבטוח בעצמם להבא בלתי קבלת התורה מקודם. והטעם בפשיטות, כי מחמת התורה שהיא עץ החיים בלתי שינוי, כך ישראל נעשו באופן זה שיהיו בלתי שינוי, ואף על פי שחטא ישראל הוא, ועל כן אחר קבלת תורה אי אפשר לישראל לירד בשער הנ' דטומאה שלא יוכלו לרפא עוד, אבל בלי התורה כמו מה שהיה מאז שכמעט קט היו נופלין בשער הנ' דטומאה, כן יש לחוש להבא… (שמיני עצרת תרפ"א)

חכמה ומוסר:

אמרו ז"ל הדור וקבלוה בימי אחשורוש… וזה כמה הייתי מצטער להבין האיך יתכן שבמתן תורה, אשר אז שמעו מפי הגבורה ונפתחו להם שבילין דרקיע, והגיעו למדרגת נביאים, לא היה אז קבלה כמו בימי אחשורוש… הנה מצינו שהתורה יעדה תמיד על יעודי העולם הזה. הנראה עוד, כי השכל צופה מרחוק, והנפש הבהמית אך מקרוב, והנה יש כבישת הרצון ושבירת הרצון, השכל הצופה מרחוק יצוה לאדם לכבוש תאותו עתה בשביל תמורתו הנפלאה בעולם הבא, אבל נפש הבהמית לא תתרצה בכך, כי היא צופה מקרוב. והתורה ציותה שיגיע האדם גם למעלת שבירת הרצון, לזאת יעדה ביעודי העולם הזה גם כן, למען לא תפריע נפש הבהמית לאדם לבא למדרגת שבירת הרצון… והנה בימי אחשורוש היו כל הדברים כמנהגו של עולם, אחשורוש כעס על אשתו וכו', ולא נתגלה אלא בסוף כמה שנים שהכל היה בשביל ישראל, וראו כי ההנהגה הטבעית היא גם כן נס נסתר לשכר ועונש, ואז נשקטה הנפש הבהמית לקבל התורה בשבירת הרצון. ונמצא כי במעמד הר סיני ראו אז בחוש ההנהגה הגלויה הכל בדרך נס, ולא ראו עדיין בחוש כי ההנהגה הטבעית הכל על פי התורה. ואם כן הנפש הבהמית שמטרתה רק להשיג הנאות בקרוב, לא נתרצתה עדיין לשבירת רצונה. אבל בימי אסתר ראו, כי ההנהגה הטבעית גם כן לשכר ועונש, ואם כן הרי קיום התורה עסק הוא כשאר עסקים, ורק בדרך נסתר הוא, וקבלו אז התורה ברצון, היינו בשבירת הרצון… (חלק א סימן נו)

כוכבי אור:

…והנה ישראל שהקדימו נעשה לנשמע, ומצד תכונתם הם מוכשרים לקבל התורה, כפה עליהם הר כגיגית, להכריח אותם על קבלת התורה… ועל כל פנים מאחר שרצון ה' היה שיקבלו ישראל התורה בדוקא, כי הלא כפה עליהם הר כגיגית להכריחם, אם כן בודאי כשיעברו על התורה יש עונש, דאף אי נימא דקבלה באונס לא הוי קבלה, מכל מקום אף בלא קבלה כלל מחויבים לשמע פי ה', ואם נותן להם התורה בלא קבלה כלל, גם כן יש עונש. ומה שאמרו בגמרא מכאן מודעא רבה לאורייתא, היינו כי בודאי יש חילוק בין נתינת התורה בדבר מלך שלטון בלי קבלה כלל, ובין קבלה, שעל ידי קבלה יוגדל החיוב ביותר. ובזה אמר מכאן מודעה וכו', היינו אם להענישם מצד הקבלה על זה יש מודעה, כי הקבלה היא כאונס, אבל מכל מקום גם בלי קבלה כלל, הכל מחויבים לשמור מוצא פי ה'. אלא דבעיקר הדבר לכאורה יפלא, דמאחר דקבלה באונס לא נחשב קבלה, אם כן מה תועלת מה שכפה עליהם הר כגיגית… הוה ליה ליתן התורה בסתם עם הקללה והברכה, ובודאי כל אחד יבחר בחיים וטוב.

על זה יש כמה ישובים. א' רצה הקב"ה להראות להם כי מצד שהם מוכשרים לקבלת התורה הם מוכרחים לקבל התורה, ואי אפשר להיות להם שום קיום כלל בלא התורה. ולבל יחשבו כי הם מנדבת לבם רצו לקבל התורה, ואם לא היו רוצים לקבל התורה היו ככל האומות, ועולם כמנהגו נוהג… ובזה יש להבין מה שחזר הקב"ה תחלה על כל אומה ולשון. הלא בנוהג מי שיש לו סחורה יחזור מתחילה במקום שיותר בטוח למכר, והוה ליה לחזור מתחילה על ישראל, ואחר כך על כל אומה אם יקבלו גם הם. אולם כנודע במה שישראל הקדימו נעשה לנשמע היה להם בזה שלימות גדולה. והנה לכאורה אין כל כך רבותא במה שקבלו התורה, כי הלא יש לחוש שאם ישיבו כי אינם רוצים לקבלה יכריח אותם בעל כרחם, כמו שהיה באמת, שכפה עליהם הר כגיגית, ואם כך הרי טוב לקבל ברצון, וממילא מצד השכל יש להם להשיב שמקבלים ברצון.

אך מאחר שחזר הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל, והניח אותם לרצונם והלך אצל ישראל, אם כן מהסברא יש לחשב כי כן יהיה, אם ישראל לא ירצו לקבל יניח אותם על דעתם ככל האומות, ובכל זאת השיבו נעשה ונשמע, ובזה נתעלו מאד מאד… ואחר כך כפה עליהם הר כגיגית, למען דעת כי באמת מוכרחים הם על קבלת התורה, ומה שסובב מתחילה על כל אומה ולשון היינו רק לטובתם להגדיל מעלתם. (חלק א סימן ג)