מלאך

(ראה גם: אדם-מלאך, גבריאל, חיות הקדש, יעקב-והמלאך, מטטרון, מיכאל, מלאך המות)

תנ"ך:

ויבואו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום, וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה… (בראשית יט א)

ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם, ויאמר הנני… (שם כב יא)

ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת, הוא ישלח מלאכו לפניך, ולקחת אשה לבני משם… (שם כד ז)

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. (שם כח יב)

ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום יעקב, ואמר הנני… (שם לא י)

ויעקב הלך לדרכו בו ויפגעו בו מלאכי אלקים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחנים. וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו, ארצה שעיר שדה אדום… (לב ב)

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך, ויאמר למה זה תשאל לשמי, ויברך אותו שם. ויקרא יעקב שם המקום פניאל, כי ראיתי אלקים פנים אל פנים ותנצל נפשי… (שם לב כט)

המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים, ויקרא בהם שמי, ושם אבותי אברהם ויצחק, וידגו לרוב בקרב הארץ. (שם מח טז)

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, וירא והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוכל. (שמות ג ב)

ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם. (שם יד יט)

הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך, ולהביאך אל המקום אשר הכנותי. השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו, כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו. (שם כג כ)

ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך. (במדבר כ טז)

ויחר אף אלקים כי הולך הוא, ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו, והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו… (שם כב כב)

ויהי בהיות יהושע ביריחו, וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו, וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו, ויאמר לו מה אדוני מדבר אל עבדו… (יהושע ה יג)

ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים, ויאמר אעלה אתכם מצרים ואביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם, ואמר לא אפר בריתי אתכם לעולם… (שופטים ב א)

ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי, וגדעון בנו חובט חטים בגת להניס מפני מדין… וישלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת מצות, ומלאך ה' הלך מעיניו. וירא גדעון כי מלאך ה' הוא, ויאמר גדעון אהה אד-ני אלקים כי על כן ראיתי מלאך ה' פנים אל פנים. ויאמר לו ה' שלום לך אל תירא לא תמות. (שם ו יא והלאה)

וירא מלאך ה' אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת, והרית וילדת בן… ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלקים בא אלי, ומראהו כמראה מלאך האלקים נורא מאד, ולא שאלתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי… ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך ה' בלהב המזבח, ומנוח ואשתו רואים ויפלו על פניהם ארצה. ולא יסף עוד מלאך ה' להראה אל מנוח ואל אשתו, אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו… (שם יג ג)

שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף. וקרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות, מלא כל הארץ כבודו… (ישעיה ו ב)

ויענו את מלאך ה' העומד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל הארץ יושבת ושוקטת. (זכריה א יא, וראה שם עוד)

ואומר אל המלאך הדובר בי מה אלה, ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה את ישראל ואת ירושלים… (שם ב ב וראה שם עוד)

כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צב-אות הוא. (מלאכי ב ז)

כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך… (תהלים צא יא)

אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו. ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר… (איוב לג כג)

זהר:

בן אדם למטה (בעולם הזה) יש לו דמות וציור, ומכל מקום אינו מתקיים לנצח, כמו המלאכים של מעלה. הציור והדמות של המלאכים של מעלה הם מצטיירים בציוריהם כמו שהם, מבלי להצטייר באמצעות מלבוש אחר, ומשום כך המה חיים וקיימים תמיד. הציור של אדם באופן אחר, ומשום כך הם מתקיימים רק למועד ועת קצוב… (בראשית צד, ועיין שם עוד)

…אמר רבי שמעון חברייא ודאי שהיה מלאך, ומכל מקום יש לנו סמוכים בודאי, פתח רבי שמעון אחריו ויקח ה' אלקים את האדם… (שם רנח, ועיין שם עוד)

ועוף יעופף וגו', הם שלוחים עליונים, (דהיינו מלאכים), המתראים לבני אדם כמראה בן אדם, וזה נשמע ממה שכתוב יעופף על הארץ, שמורה שהם כדמות בני הארץ, משום שיש מלאכים אחרים שאינם נראים אלא ברוח ממש, לפי מושגי השכל של בני אדם, ועל כן כתוב כאן על הארץ… בשביל זה (שמשנים צורתם להתלבש בגופות בני אדם), לא כתוב בהם למינהו, כאלו מלאכים האחרים (הנמשכים מז"א), שכתוב בהם ואת כל עוף כנף למינהו, משום (שאלו הנמשכים מז"א) אינם משתנים ממיניהם לעולם, ואינם משתנים להתלבש בגוף בני אדם), כאלו מלאכים האחרים שלא נאמר בהם למינהו. ואם תאמר שיש בין המלאכים עצמם שמשתנים אחד מחברו, ודאי כן הוא, שיש ביניהם שמשונים אלו מאלו, דהיינו שיש ביניהם מדרגות רבות, ומשום זה כתוב ומשם יפרד, (כי אותה הפרסא שמתחת האצילות שעליה נאמר ומשם יפרד)… (שם תו, ועיין שם עוד)

ויאמר אלקים יהי אור, פירושו שיהיה נמשך התפשטותו של אור הזה למטה, ואלה הם המלאכים שנבראו ביום הראשון, יש להם קיום להתקיים בצד ימין, כי יום א' הוא חסד הנבחן לצד ימין, ועל כן גם המלאכים הנמשכים בו הם בחינת ימין… (בראשית ב' קנג, ועיין שם עוד)

ואת להט החרב המתהפכת, כל אלו הנמצאים בדינים דולגים בהעולם, (שדולגים מצורה לצורה שפושטים צורה ולובשים צורה), שמתהפכים לצורות רבות כדי להפרע מהעולם. לפעמים הם בצורת אנשים, ולפעמים בצורות נשים, ולפעמים הם אש לוהט, ולפעמים הם רוחות, ואין מי שיעמוד עליהם, וכל זה הוא לשמור את דרך עץ החיים, שלא יוסיפו להרע כבתחילה… להט החרב אלו הלוהטים אש ועונשים קשים על ראשיהם של הרשעים והפושעים, והצרות מתהפכים לכמה מינים של דינים, לפי דרכיהם של בני אדם, ועל כן נקראים להט, כמו שאתה אומר וליהט אותם היום הבא, ועל כן נקראים החרב, כי הוא חרב לה', כמו שאתה אומר חרב לה' מלאה דם.

אמר רבי יהודה, להט החרב הוא אפילו כל אלו המענישים של מטה שבעולם הזה, המתהפכים מצורה לצורה, כולם הם ממונים על העולם להרע ולהשטין לרשעי עולם העוברים אל מצות רבונם…

תא חזי, כיון שחטא אדם, המשיך על עצמו כמה מיני מזיקים רעים וכמה מדייני דינים, והיה ירא מכולם, ולא יכול להתגבר עליהם. שלמה ידע חכמה העליונה, והקב"ה שם עליו כתר מלכות, והיו יראים מפניו כל בני העולם, כיון שחטא המשיך על עצמו כמה מיני מזיקים רעים, וכמה אורגי דינים, והיה ירא מכולם… ואז יכלו להרע לו, וכל מה שהיה בידו לקחו ממנו… (שם שיח, ועיין שם עוד)

והנה שלשה אנשים, אלו הם ג' מלאכים שליחים, שהם מתלבשים באויר, ויורדים לעולם הזה בצורה של אדם, והיו ג' כעין למעלה (חג"ת דז"א), משום שהקשת, דהיינו הנוקבא אינה נראית זולתם… וצריכים לכל ג' המלאכים, כי אחד היה לרפאהו מהמילה, וזהו רפאל שהוא בעל הרפואות, ואחד היה לבשר לשרה שתלד בן, וזהו מיכאל, משום שהוא הממונה על צד הימין, וכל טוב והברכות שמצד ימין נמסרו בידיו, ואחד היה להפך את סדום, וזהו גבריאל, שהוא לשמאל, והוא ממונה על הדינים שבעולם, כי מצד שמאל הוא הדין, והפעולה היא על ידי מלאך המות, שהוא שר הטבחים של המלך, שהוא המוציא לפועל את דינין שנדונו על ידי גבריאל. וכולם עושים את שליחותם, כל אחד ואחד כמו שראוי לו, המלאך גבריאל הולך בשליחות אל הנשמה הקדושה, ומלאך המות הולך בשליחות אל הנפש מיצר הרע, ועם כל זה, הנשמה אינה יוצאת מהגוף עד שרואה את השכינה. כאשר ראה אותם מתחברים יחד, אז ראה את השכינה בגוונים שלה, והשתחוה… (וירא נב, ועיין שם עוד)

מיכאל הוא שם הימין, (דהיינו חסד), שהוא נאחז ומשמש לשם הזה (אד'ני) יותר ממלאכים האחרים, בכל מקום שסוד שם הזה נמצא, גם מיכאל שמה, נסתלק מיכאל נסתלק אלקים (שהיא הנוקבא), עם שד"י שהוא יסוד.

בתחילה היו שלשה אנשים, ונתלבשו בציור של אויר והיו אוכלים, אכלו ודאי, כי אש שלהם אכל והשחית הכל, ונעשה בזה נחת רוח לאברהם, הם עצמם אש בודאי, ואש הזה נתכסה בציור האויר, ולא היה נראה, ואותו המאכל שאכלו היה אש לוהט, ואכלו אותו, ואברהם היה מקבל נחת רוח מזה.

כיון שנסתלקה השכינה, מה כתוב, ויעל אלקים מעל אברהם, מיד מסתלק עמה גם מיכאל כנ"ל, שכתוב ויבואו שני המלאכים סדומה וגו', מתחילה כתוב שלשה, ועתה שנים, מכאן שמלאך מיכאל נסתלק יחד עם עלית השכינה, ונשארו רק שני מלאכים.

המלאך שנראה למנוח ירד ונתלבש באויר, ונראה אליו, וזה הוא המלאך אוריאל, מי שלא ירד באלו המלאכים שבאברהם, ירד כאן לבדו, לבשר למנוח הבא מדן. ומשום שמנוח אינו חשוב כמו אברהם, לא כתוב שאכל, כי כתוב אם תעצרני לא אוכל בלחמך, וכתיב ויהי בעלות הלהב וגו', ויעל מלאך ה' וגו', וכאן כתוב ויעל אלקים מעל אברהם, (אבל במלאכים לא כתוב שנסתלקו מעל אברהם והוא) משום שעם אלקים נסתלק גם מיכאל כנ"ל, ונשארו רפאל וגבריאל, ועליהם כתוב שני המלאכים סדומה בערב, בשעה שהדין תלוי על העולם, ולאחר כך נסתלק אחד, ונשאר רק גבריאל לבדו, בזכותו של אברהם ניצל לוט, ועל כן גם הוא זכה בהם, בשני המלאכים. (שם ע)

תא חזי, אחר שאברהם נמול, היה יושב וכואב, והקב"ה שלח אליו ג' מלאכים בגלוי, להקדים לו שלום. ואם תאמר איך היו בגלוי, וכי מי יכול לראות מלאכים, כי כתוב, עושה מלאכיו רוחות. אלא ודאי שראה אותם, כי ירדו לארץ כצורת אנשים, ולא יקשה לך זה, כי ודאי הם רוחות קדושים, ובשעה שיורדים לעולם, הם מתלבשים באויר וביסודות כל כיסוי ועטיפה, ונראים לבני אדם כעין צורתם ממש… וראה עתה (שהם מלאכים), משום שנמול, מה שלא ראה מקודם לכן מטרם שנמול, כי בתחילה לא היה יודע אלא שהם בני אדם, ואחר כך ידע שהם מלאכים, ובאו אליו בשליחות מהקב"ה, דהיינו בשעה שאמרו אליו איה שרה אשתך, ובשרו לו בשורת יצחק…

איה שרה וגו', וכי לא ידעו מלאכים העליונים ששרה היא באוהל, אלא המלאכים אינם יודעים בעולם הזה, רק מה שנמסר להם לדעת, תא חזי, ועברתי בארץ מצרים אני ה', הלא כמה שליחים ומלאכים יש לו להקב"ה, ולמה עבר בארץ מצרים בעצמו, ומשיב אלא משום שהמלאכים אינם יודעים להבחין בין טפה של בכור לאותה שאינה בכור…

כעין זה והתוית תו על מצחות האנשים, ולמה צריכים המלאכים לסימן זה, אלא משום שהמלאכים אינם יודעים רק מה שנמסר להם לדעת, דהיינו כל אלו הדברים שעתיד הקב"ה להביא לעולם, ומהו הטעם שיודעים זה, הוא משום שהקב"ה מעביר כרוזים בכל הרקיעים, ומודיע אותו הדבר שעתיד להביא בעולם, והמלאכים שומעים הכרוזים ויודעים. כעין זה, בשעה שמחבל נמצא בעולם, צריך בן אדם להסתיר עצמו בביתו ולא יתראה בשוק, כדי שלא יחבל, כמו שאתה אומר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, כי מן המלאכים שאפשר להסתר מהם, צריכים להסתר, אבל מלפני הקב"ה אינו צריך להסתר…

ויאכלו, וכי יעלה זה על הדעת, וכי מלאכים עליונים אוכלים, ומשיב, אלא משום כבודו של אברהם נראה כך שאכלו, רבי אלעזר אמר שאכלו ממש, משום שהם אש אוכלה אש, ולא שיהיה נראה כאוכלים, וכל מה שנתן להם אברהם אכלו, משום שמצד אברהם אכלו למעלה, (כלומר המשכת החסדים הוא סוד אכילה שלמעלה, ואברהם הוא סוד החסד, על כן כל מה שנתן להם ממדתו מדת החסד אכלו, כי כן דרך אכילתם למעלה בשמים… (שם צג)

וה' פקד את שרה וגו', רבי חייא פתח ואמר, ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' וגו', במקרא הזה יש להסתכל בו, ויראני את יהושע הכהן הגדול זהו יהושע בן יהוצדק, עומד לפני מלאך ה', מי הוא מלאך ה', זהו מקום (שנקרא) צרור, שנשמת הצדיק קשורה בו, וכל נשמות הצדיקים נמצאים שמה, וזהו מלאך ה' שאומר הכתוב. והשטן עומד על ימינו לשטנו, זהו יצר הרע, שהוא הולך ומשוטט בעולם, ליטול נשמות ולהוציא רוחות, ולהשטין על הבריות למעלה ולמטה, וזה היה בעת שהטיל אותו נבוכדנצר לאש ביחד עם נביאי השקר, ואז היה השטן משטין עליו למעלה, כדי שישרף עמהם… (שם שסז)

אלא אמר רבי יהודה, מכאן למדנו כח גבורתו של הקב"ה ומעלתו, שהוא גבוה על הכל. אמר הקב"ה, אומה זו של מצרים מזוהמת ומטונפת, ואין ראוי לשגר מלאך, ולא שרף, דבר קדוש בין רשעים ארורים מטונפים, אלא אני עושה מה שאין יכול לעשות מלאך ולא שרף ולא שליח, שאני אומר ממקום קדושתי יהא כך, ומיד נעשה, מה שאין המלאך יכול לעשותו… (שם תטז)

צוה ישועות יעקב, שכל אלו השליחים העושים שליחות בעולם יהיו כולם מצד הרחמים, ולא יהיו מצד הדין, משום שיש בעלי השליחות מצד הרחמים, ומצד דין הקשה, ואלו השליחים הבאים מצד הרחמים אינם עושים בעולם שליחות דין כלל. ואם תאמר הרי המלאך שנגלה לו לבלעם, הרי למדנו שהיה שליח של רחמים ונהפך לדין, לא, לעולם לא נשתנה לדין, אלא שליח של רחמים היה להגן על ישראל, ולהיות מליץ טוב עליהם, ולעומתו לבלעם היה דין… (שם תפה)

אמר רבי יהודה בר יצחק בא ושמע, אין מלאך אחד עושה רק שליחות אחת ולא שתי שליחויות בבת אחת, (פירוש כי יש כאן שליחות להחיות הגוף בקברו, ולהעלותו לארץ ישראל, ששם מתלבשת בו הנשמה). אמר רבי אבא, ולמדנו מלאך אחד אשר קסת הסופר במתניו, (שהוא גבריאל), עתיד לרשום כל אחד ואחד על מצחו, דהיינו שיתקן את הגוף, ולאחר כן, השר הגדול, היינו מטטרון, הולך לתקן כל אחד ואחד, ולהעמידו לקבל נשמתו, וזהו שכתוב הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה, מהו לפניך, הוא יורה לפני שליחותך, שהקב"ה ישלח מלאך מקודם לתקן הגוף, ואחר כך יביאהו מטטרון להתלבשות הנשמה, מטעם שאין מלאך אחד עושה ב' שליחויות. (חיי קסה)

ומי אמר רבי אחא הכי חס ושלום, שהרי בדבר זה ירבה מחלוקת בעולם, (כלומר כל השומע יחלוק עליו), כי אם תאמר כך, (ששיתוף פירושו שיתוף טוב ורע הנוהג בברואים), הרי המלאכים שהם נבראים רוח הקודש ממש, יאמר שיש שיתוף (טוב ורע) בהם, אם כן כל פנים, פנים שלהם ופנים שלנו שוים, (כלומר שמלאכים ובני אדם שוים… כי למדנו במתניתין שלנו, שכל מה שעשה הקב"ה עשה כעין גוף ונשמה, (הגוף ממלכות והנשמה מבינה), וכל מה שעשה הקב"ה שיתף בזה ובזה… ואם תאמר הרי אין גוף אל המלאכים, כך הוא, אבל אינם יכולים לפעול פעולה, עד שישתתף בהו ההוא נשמתא דקדישא, (אור הבינה), שהיא סעד מלמעלה ממנו, (פירוש המלאכים הם חיצוניות המלכות, ואין בהם שום כח מטרם שמקבלים סעד מן הבינה, כי מטרם זה אינם ראוים למוחין, כי המלכות מטרם שנמתקה בבינה אינה ראויה לקבל מוחין)… (תולדות מז, ועיין שם עוד)

…מאין לנו זה, כי כתוב ויאמר שלחני כי עלה השחר, ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, ויאמר שלחני הוא, מפני שהחזיק בו יעקב, ואיך אדם שהוא בשר ודם יוכל להחזיק במלאך, שהוא רוח ממש, שכתוב עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. אלא נשמע מכאן אשר המלאכים שליחי הקב"ה, כשיורדים לעולם הזה הם מעוטפים ומתעטפים ומתלבשים בגוף בדומה לעולם הזה, משום שכן ראוי להיות, שלא לשנות ממנהג המקום שהלך שמה… (שם קסג, ועיין שם עוד)

רבי שמעון פתח ואמר, ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו, תא חזי, כמה יש לו לאדם לתקן דרכיו בו, בהקב"ה, כדי לקיים מצות התורה, כי למדנו, שודאי שני מלאכים יש לאדם שליחים מלמעלה להתחבר עמו, אחד לימין ואחד לשמאל, והם עדים על האדם, ובכל מה שהוא עושה הם נמצאים שם, וקוראים אותם יצר טוב ויצר הרע… תא חזי, בשביל שיעקב בטח בו, בהקב"ה, וכל דרכיו היו לשמו, על כן אויביו ישלים אתו, וסמאל הזה, שהוא חילו ותוקפו של עשו השלים עם יעקב, ומשום שהשלים עם יעקב, והודה לו על הברכות, אז גם עשו השלים עמו… (שם קע, ועיין שם עוד)

והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות עולים (על ידי מטטרון), והאחרים שאינם קרובים למלכות, (היינו שהם מסט"א) יורדים, ואין להם תקומה. ועוד בו, (במלאך מטטרון), הם עולים ויורדים, כשהוא עולה עולים עמו מלאכי אלקים, כשהוא יורד יורדים עמו מלאכי אלקים, שהם שתים עשרה מרגליות טובות, והם מיכאל קדמיאל וכו', והם אלפי שנא"ן, שהוא ראשי תיבות שור אריה נשר, ון' דשנאן זה אדם, שכלול דכר ונוקבא, והם עולים כשמטטרון עולה, והם יורדים כשהוא יורד, ועוד כל אלו השולטים בשליטה בעולם הזה, על ידו על ידי מטטרון עולים לשלוט, וכל אלו היורדים על ידו יורדים משליטתם, כולם תלוים בסולם הזה, שהוא מטטרון, הוי"ה שולט על כולם, שכתוב והנה ה' נצב עליו. (ויצא עג, ועיין שם עוד)

והיו שני שרים גדולים וחשובים, שהיו דופקים תחת כסא הכבוד של המשגיח על ישראל, מדה החמישית, בעבור שיהיו בגלות כל הזמן ההוא, (שצריכים שהיא בחינת אפרים), וגרוע (מזה) שישכח אותם בארץ אויביהם (שהיא בחינת מנשה). וב' שרים אלו הם שתי מדות, שבכל אחת ב' ספות… (ויחי מ, ועיין שם עוד)

למדנו, אמר רבי יוסי, שני שרים (דהיינו מלאכים) היו תחת כסא הכבוד הקדוש, ושמו של אחד מהם הוא מטה, שהיא שורה באוצר ההיכל, והנה אנו בגלות לא נשאר בינינו אלא זה, שהוא מטבע שלו (של הקב"ה), הוא חתום מן שמו של הקב"ה, דהיינו המלאך מטטרון, ששמו כשם רבו).

זה הוא שכתוב הנה אנכי שולח מלאך וגו', לא ראוי לדבר כך, אלא עולם הבא, (שהיא בינה, כמו שפירשנו במקומו), והיא השמירה בדרך, (ואמרה), משרה אני השכינה ביניכם לשמור אתכם בגלות, והיא תשמור אתכם עד שתביא אתכם לארצכם, כמו שהייתם מקודם לכן… המלאך שבכתוב זהו השכינה, (המתלבשת ופועלת) על ידי מטטרון, (כי בגלות המכונה דרך) הגלתה השכינה מן המלך, (מז"א, ופועלת על ידי מטטרון, עד ימי הגאולה), שתשוב למקומה…

שר השני השורה תחת כסא הקדוש השורה באוצר ההיכל הוא נוריאל, כי השר של ישראל שנתמנה עליהם, (דהיינו השר הא' שמתחת כסא הקדוש, שהוא מטטרון), בכל עת שהיתה השכינה עם המלך היה יוצא ונכנס לפניהם מטטרון, הוא (דהיינו השר השני נוריאל), מקבל עבודתם של ישראל להקב"ה כאש, וכאשר נתבטל האש, כי הגלו ישראל ואינם מעלים מ"נ בעבודתם, נסתלק אורה של השכינה, ונסתלקה השכינה מן המלך… (שם נב ועיין שם עוד)

זהו למדנו ובארוהו, אבל בא וראה כתוב, הנה אנכי שולח מלאך וגו', זהו מלאך שהוא גואל את העולם, (שנקרא מלאך הגואל), והוא שמירה לבני אדם, וזהו הוא המזמין ברכות לכל העולם, משום שהוא מקבל אותם מתחילה, ואחר כך הוא מזמין אותם בעולם, (דהיינו המלאך מטטרון), ומשום זה כתוב הנה אנכי שולח מלאך לפניך. וזה הוא מלאך שפעם הוא זכר ופעם הוא נקבה, וכך הוא, שבזמן שהוא מזמין ברכות לעולם, אז הוא זכר ונקרא זכר, כזכר המזמין ברכות לנוקבא, ובזמן שנמצא בדין על העולם, אז נקרא נקבה, כנקבה שהיא מעוברת, כן הוא מתמלא מן דינים, ואז הוא נקרא נקבה, ועל כן פעם נקרא זכר ופעם נקרא נקבה, והכל סוד אחד.

כעין זה כתוב ואת להט החרב המתהפכת, שיש מלאכים שליחים בעולם שמתהפכים לכמה אופנים, פעם לנקבה ופעם לזכר, פעם לדין ופעם לרחמים, והכל הוא בענין אחד, כעין זה אותו מלאך הוא באופנים רבים, וכל צבעי העולם (שהוא הנוקבא) כולם הם במקום הזה, וזה סוד כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו', וכמו שיש בו כל אלו הצבעים כן הוא מנהיג לכל העולם. (שם תסז, ועיין שם עוד)

…(הבאים מצרימה) פירושו כל אלו הצבאות ומחנות (מלאכים שהיו) יורדים לגלות עם יעקב, שכתוב את יעקב, מהו דכתיב איש וביתו באו, (הלא במלאכים אינו נוהג בית), אמר לו ודאי שכן הוא, (שהמלאכים באו איש וביתו), כי כך למדנו, כל המקבל מאחר נחשב לבית אל הנותן… (שמות לו)

…אמר לו (רבי אלעזר) הדבר שאמר אבי, מלאכים עליונים, שהם גבוהים מן התחתונים שבהם, והיינו שכתוב איש וביתו באו, הלא במלאכים אינו נוהג בית, אמר לו ודאי שכן הוא (שהמלאכים באו איש וביתו), כי כך למדנו, כל המקבל מאחר נחשב לבית אל הנותן… (שמות לו)

…אמר לו (רבי אלעזר) הדבר שאמר אבי, מלאכים עליונים, שהם גבוהים מן התחתונים שבהם, והיינו שכתוב איש וביתו באו, (אשר המלאך העליון נקרא איש, (והתחתון לו נקרא) ביתו, וכך אמר אבי, כל אלו המלאכים שבמדרגה העליונה נקראים גברים זכרים, ואלו שבמדרגה תחתונה מהם נקראים נקבות, ונקראים בית, שאשה נקבה מקבלת מן הזכר. (שם מט)

אמר רבי יצחק, כשמביא הקב"ה דין על עם, מתחלה עושה דין בממונה הממונה עליהם למעלה, שכתוב יפקד ה' על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה על האדמה. באיזה דין נידון הממונה שלמעלה, מעבירים אותו בנהר דינור הנמשך ויוצא (מלפני ה'), ואז הוסרה הממשלה שלו, ומיד מכריזים עליו ברקיע, הממשלה של פלוני הממונה הוסרה ממנו, עד שמגיע קול ההוא בכל הרקיעים, ועד שמגיע לאלו המושלים בעולם הזה, ויוצא הקול ומכריז בכל העולם עד שמגיע לעופות ולילדים, ולאלו הכסילים שבבני אדם שאינם יודעים (מה שאומרים). (שם פה)

ויקם מלך חדש, רבי יוסי אומר בכל יום עושה הקב"ה מלאכים שליחים לעולם, שכתוב עושה מלאכיו רוחות, עשה לא כתוב, אלא עושה, משום שבכל יום ויום עושה. (שם קנז)

פתח ואמר ששים המה מלכות ושמונים וגו', ששים המה מלכות הם גבורים של מעלה, שמצד הגבורה, הנאחזים בחקיקות (דהיינו בחיצוניות) כל החיה הקדושה דישראל, (שהיא המלכות, ועל כן נקראים על משה ששים מלכות, והם מלאכים על האומות). ושמונים פלגשים הם הממונים בחקיקות המלכות שמתחתיהן, (של הששים מלכות), ועלמות אין מספר, הוא כמו שאמר היש מספר לגדודיו, ועם כל זה כתוב אחת היא יונתי תמתי…

כעין זה עשה הקב"ה בארץ, זרק כל העמים לכל צד, ומינה עליהם ממונים, זה שאמר אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים, והוא כבר לקח לחלקו את כנסת ישראל… (שם רמז, ועיין שם עוד)

רבי תנחום אמר, כל אומה ואומה יש לה שר למעלה, וכשהקב"ה נותן ממשלה לזה, משפיל לזה, וכשנתן ממשלה לשר ההוא של מצרים, אין לו הממשלה אלא בשביל ישראל, זה שאמר היו צריה לראש. (שם רפה)

מלאכי שלום מר יבכיון, וכי יש מלאכים שאינם של שלום, אמר לו כן, תא חזי, יש מלאכים שהם בעלי דין הקשה, (הנמשכים מספירת הגבורה, ויש שהם בעלי הדין שאינו קשה, (הנמשכים ממלכות), ויש שהם בעלי דין ורחמים, (הנמשכים מת"ת), ויש בעלי רחמים שאין בהם דין כלל, הנמשכים מבינה), והם נקראים מלאכי שלום, ועל אלו המלאכים של מטה כתוב אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, וכתוב ונמקו כל צבא השמים. אם כן כל אלו השרים הממונים על שאר העמים כשרואים את אדונם עצוב, למה עובדים בפרך עם בניו, אמר רבי אלעזר, אינם עושים אלא מה שמוטל עליהם, ורצון אדונם הם עושים. (שם שיא)

אלו שמקיימים מצוות התורה והולכים בדרך הישר, ביראת אדונם, כמה הם מליצי טוב, העומדים עליהם למעלה, כמו שאמר, אם יש עליו מלאך מליץ אחד וגו', וכתוב ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, משום זה אשרי הוא מי ששומר מצוות התורה… אמר לו רבי חייא אם כן למה צריכים כאן מלאך שיהיה מליץ על האדם, והרי כתוב כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד, וכתוב ה' ישמרך מכל רע, שהקב"ה רואה כל מה שעושה אדם בעולם… אמר ליה רבי יהודה, הכל ודאי הוא כן, שהקב"ה רואה הכל, אבל הרי כתוב וגע אל עצמו ואל בשרו, וכתוב ותסיתני בו לבלעו חנם, שזה להראות שנמסר הרשות לצד האחר, להשטין על דברי העולם, ושיהיו נמסרים בידיו, וכל אלו הם דברים נסתרים לפני הקב"ה, ואין אתה ראוי ללכת אחריהם (לחקרם)… (בא ב, ועיין שם עוד)

ותקן כתות לשמש את הכסא, שהם מלאכים שרפים חיות אופנים חשמלים אלים אלהים בני אלהים אישים, ולאלו עשה משמשים את סמאל וכל הכתות שלו, שהם העננים לרכוב עליהם לרדת לארץ, והם כסוסים להם (למלאכים). (שם רכח)

אמר רבי אבא, כמה אלפים וכמה רבבות של מחנות קדושות יש לו להקב"ה, בעלי פנים העליון, בעלי עינים בעלי כלי זיין, בעלי יללה בעלי יבבא, בעלי רחמים בעלי דין, ולמעלה מהם פקד את המטרוניתא, (שהיא מלכות), לשמש לפניו בהיכלו. כנגד אלו יש לה למטרוניתא (שהיא המלכות), מחנות (מלאכים) מזוינות בששים פנים נמצאות המחנות המזוינות, וכולן חגורי חרב עומדים מסביב (המלכות), כמה יוצאים, כמה באים, בשש כנפים מעופפים כל העולם, לפני כל אחד ואחד גחלות אש דולקות, לבושיו אש לוהט, בגבו להט החרב הלוהטת בכל העולם לשמור לפניה, זה שכתוב ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים…

זה שאמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו, כל שליחות שהמלך (שהוא ז"א) רוצה, יוצאת מבית המטרוניתא (שהיא המלכות), וכל שליחות מלמטה מן המלך, נכנסת תחילה אל המטרוניתא ומשם אל המלך. נמצא שהמטרוניתא היא שליח של כל ממטה למעלה ממעלה למטה, ועל כן היא שליח כל, זה שאמר ויסע מלאך האלקים לפני מחנה ישראל, היינו ישראל של מעלה (ז"א), מלאך האלקים (הוא המלכות), זה שאמר בו, והוי"ה הולך לפניהם וגו'… (בשלח קמו, ועיין שם עוד)

ויש מלאכים המשמשים את הגוף, ומלאכים המשמשים את הנשמה, וכמו שיש הפרש בין גוף לנשמה, כך יש הפרש בין מלאכים דגוף ומלאכים דנשמה, ויש נשמה לנשמה, ומלאכים למלאכים, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. ואלו שהם נשמה לנשמה (שהוא מאצילות) כולם אחד… (שם תנה, ועיין שם עוד)

בקדושה זו צריכים להשמר ולגנוז אותה בינינו כדי שנתקדש בקדושה בראש ובסוף, יותר מאלו הקדושות שאומרים עמנו מלאכים העליונים. הקדושה שאנו מקדשים בשבח שאנו משבחים למלאכים העליונים שבשביל שבח הזה עוזבים אותנו לבא בתוך שערים העליונים, ועל כן אנו אומרים קדושה זו בלשון הקדש… ואם תאמר שהוא רמאות אינו כן, אלא מלאכים העליונים הם קדושים יותר ממנו, והם מקבלים יותר קדושה, ואם לא שאנו לוקחים ומושכים עלינו קדושות אלו לא יכולנו להיות עמהם חברים, וכבוד הקב"ה לא היה נשלם למעלה ולמטה בזמן אחד… (תרומה נד)

זהו מצות הקב"ה למשה, ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים, וכתוב שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים וגו', כי מעשה המשכן בקרשים האלו היה כעין אלו השרפים, אלו עומדים ואלו עומדים.

ואם תאמר הרי כל צבאות השמים עומדים כולם, כמו שאמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, וכתוב וכל צבא השמים עומדים עליו, כי כל מחנות העליונים אין להן קפיצין, וכולם עומדים בקימה, אלא ודאי כולם עומדים והם נקראים לפעמים שרפים, ולפעמים בשם אחר, ואלו (שבכתוב שרפים עומדים) נמצאים תמיד בשם אחד שרפים. (שם תתו, ועיין שם עוד)

תא חזי, בשעה שמקום ההוא (השכינה), מקבלת מזונות למעלה (מז"א בשביל העולמות), כל (המלאכים) המקדשים לאדונם, כולם מתעדנים ומתעוררים ומעלים כנפיהם (לכסות פניהם), כשהשכינה באה עם מזונות ההם, כדי שלא יסתכלו (בהשכינה). והם ג' מחנות (מלאכים) בעליה אחת, קוראים ואומרים קדוש, ואלו קוראים למחנה שניה, ומעלים כנפיהם הראשונים עם השניים, והשניים אומרים קדוש… (שם תתכד, וראה עוד מלאך-שירה)

 

…ואלו הממונים העומדים באויר, נתמנו לד' רוחות העולם, לצד מזרח נתמנה ממונה אחד העומד באויר בצד ההוא ששמו גזרדיא, ועמו שרים ממונים אחרים, שהם מחכים לדבור ההוא של התפלה, שעולה באויר בצד ההוא וממונה ההוא לוקח אותה. אם היא דבור כראוי, כל אלו השרים נושקים לדבור ההוא, ועולים עמו עד אויר ההוא של הרקיע למעלה, ששם ממונים שרים אחרים. בשעה שנושקים לדבור ההוא פותחים ואומרים אשריכם ישראל, שאתם יודעים לעטר לאדוניכם… (ויקהל קכח, ועיין שם עוד)

ובכל רקיע ורקיע יש ממונה שנתמנה על העולם ועל הארץ, להנהיג את כולם, חוץ בארץ ישראל שאין רקיע מנהיג אותה. ולא כח אחר, אלא הקב"ה לבדו, וכבר העמידוהו… אלא בכל רקיע ורקיע יש ממונים השולטים על העולם, ואותו הממונה השולט על רקיע ההוא נותן מן הכח שיש לו אל רקיע ההוא, ורקיע ההוא מקבל מאותו הממונה ונותן למטה לארץ, ואותו הממונה אינו מקבל אלא מתמצית האויר שלמעלה, אבל ארץ הקדושה אינו שולט ברקיע שעליה ממונה אחר, ולא כח אחר, אלא הקב"ה בלבדו.

בכל רקיע ורקיע יש פתחים ידועים והממשלה של כל ממונה רשומה מפתח לפתח, ומפתח הזו ולהלאה אינו שולט אפילו כמלא חוט השערה, ואין זה נכנס בתחומו של פתח חבירו חוץ כשניתנה לו רשות לשלוט אחד על חבירו, ואז גם המלאכים בארץ שולטים אחד על חברו… (ויקהל רפח, ועיין שם עוד)

ועל הכל נתמנה רוח הזה אורפניאל שאמרנו, והוא שולט על היכל הזה, מכלל הזה, כשנכלל רוח ברוח, (דהיינו אורפניאל בהדרניאל), ומכים זה בזה להכלל יחד, (כלומר שמזדווגים יחד), נבראו אלו השליטים האחרים שנתמנו על העולם, ולאלו הם שרפים של שש כנפים המקדשים לאדונם ג' פעמים ביום, ואלו הם המדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה, ואלו הם העומדים להעניש בעולם הזה ובעולם הבא, ולאלו המזלזלים באדם שלמדו ממנו אפילו דבר אחד בתורה…

כשמתיישבים רוח ברוח (אורפניאל בהדרניאל), ומאירים ביחד, יוצא מאור ההוא חיה אחת השולטת על השרפים (הנ"ל), וארבע (חיות) תחתיה, שפניהם פני נשר, חיה הזו שמה יופיאל, והוא עומד בכל סודות החכמה, וכל אלו מפתחות החכמה נמצאים בו. חיה זו עומדת לתבוע שכר מעם הקב"ה, לתת לכל אלו הרודפים אחר כל בעלי חכמה, ואפילו אחר כל אדם, ללמוד חכמה לדעת את אדונם, ושכר ההוא לתת לבני אדם הרודפים אחר חכמה לדעת את רבונם. כשאדם נפטר מן עולם הזה, חיה זו יוצאת על ד' שרפים מעופפים ומעופפים לפניו, ואינה עוזבת כל אלו מעוררי דין ומשפט לקרב אליו, וכמה שם הם שליחי השלום מסביב לו. ואלו השרפים כשנוסעים ונראים נכנעים אלו נחשים השרפים היוצאים מנחש ההוא שגרם מות לכל העולם… (פקודי תקכה, ועיין שם עוד)

ואם תאמר, איך לוקחים (מלכי ישראל) הדבר ממקום (גבוה) ההוא. בא וראה, כל מדרגה ומדרגה וכל פתח ופתח כולם יש להם בחוץ ממונים ידועים, שנתמנו בכל אלו הרקיעים, עד שיורדים למטה ברקיעים התחתונים, ומודיעים הדבר לאלו שצריכים, כי משום שמאלו היכלות שהם בצד הקדושה וסוד האמונה נפרדות מדרגות למטה, כולן בסוד האמונה, ויורדות מדרגות אחר מדרגות, עד שפורחות בעולם הזה ונתמנו בו.

מהם לשמור בני אדם מן הסטרא אחרא ומנזקי העולם, ובאלו הדרכים שהולכים, ומהם לעזור לבני אדם כשבאים להטהר, ומהם לעשות אותות ונסים בעולם, ומהם העומדים להביט במעשה בני אדם להעיד עדות…

פתח שני, בפתח הזה יש ממונה שמו דהריאל והוא לצד ימין, וזה הוא ממונה להכניס כל הזכיות שזכו בהם בני אדם, כדי שהאדם יהיה נדון עליהם לטוב. כשהאדם נידון לטוב, שאלו הזכיות נמצאות מרובות על עונות בני אדם, אז ממונה הזה (דהריאל) הוא ממונה על השכר והחלק של אלו זכויות ושכרן הטוב.

ומוציא דין ההוא וממנה ממונה ההוא שנקרא פדיאל, שהוא בהיכל השלישי…

פתח השלישי, בפתח הזה יש ממונה אחד, שמו גדיאל, והוא לצד שמאל, וזה הוא ממונה להכניס כל העבירות וכל הרעות שהאדם סר אחריהן בעולם הזה ומוריקים לתוך המאזנים לשקול אותן, באלו הזכיות שנכנסו בידי ממונה האחר (דהריאל)…

פתח הרביעי בפתח הזה עומד ממונה אחד ושמו מאזניה, וזה הוא המאזנים שלוקחת זכיות וחובות ונשקלים בו כולם יחד, וזה נקרא מאזני צדק, כמו שכתוב, מאזני צדק. תחת ממונה ההוא יש ב' ממונים אחד לימין ואחד לשמאל. אחד לימין שמו הריאל, אחד לשמאל שמו גדודיאל, וכשנשקלים זכיות וחובות, זה שבימין מכריע לצד ימין, וזה מכריע לצד שמאל, וכולם נכללים ברוח ההוא שנקרא זכות א-ל. וכשנכללו כולם בו (בזכות א-ל), הוא מוציא חיה אחת, וחיה הזו לוהטת, ונקרא שמה תומיאל, חיה זו היה חיה, העומדת להשגיח בעולם מתוך אלו, עיני ה' ההולכים ומשוטטים בעולם, ואלו עיני ה' כולן לוקחות השגחה מאלו מעשים טובים שנעשו בסתר, ולהשגיח באלו המעשים שהם בשלמות הלב…

חיה זו עומדת להשגיח על התפלות… והיא מניחה אותן בהיכל הזה, ואלו הבקשות עומדות בהיכל הזה עד ארבעים יום להשגיח בהן. כי בכל ארבעים יום, יוצאת חיה זו, ולוקחת כל אלו התפלות, ומניחה אותן לפני אלו ע"ב אורות, ודנים אותן, ואז רוח הזה שנקרא זכות אל מעיין בהן אם האדם זכה או לא זכה…

תחת חיה ההיא לוהטים ארבעה שרפים, שרפיאל, ברקיאל, קרישאל, קדומיה. ואלו ארבעה עומדים תחת חיה הזו, לארבע רוחות העולם, אלו הארבעה העומדים לארבע רוחות העולם, הם ממונים להשגיח בכל אלו השומרים יום השבת, ומענגים את השבת כראוי, מאלו ארבעה (שרפים) כשנוסעים יוצאים ניצוצי אש, ומאלו הניצוצים נעשו כ"ב גלגלים לוהטים באש, מכאן נעשה נהר דינור, אלף אלפים ישמשו לנהר הזה…

תחת אלו ארבע (השרפים) יש ממונים אחרים, העומדים לחוץ, הנועדים מצד ההיכל הזה, ומכריזים על כל אלו הדינים וכל אלו הגזירות שנגזרו בהיכל הזה… (שם תרט, ועיין שם עוד)

היכל החמישי, היכל זה עומד להאיר לאלו התחתונים, וזה הוא היכל העומד להאיר בסוד האמונה, פתח אחד נמצא בהיכל הזה וממונה אחד עליו, וממונה ההוא נקרא בסינגוריה, כדי ללמד סניגוריה לפני אדונם, ולא ישלוט בהם הסטרא אחרא. בהיכל הזה עומד רוח אחד הכלול בארבעה, כי רוח זה כלול בארבעה גוונים, לבן שחור ירוק אדום, וזה הוא רוח הנמצא כלול בכולם, ונקרא סוריה, הוא שר על כל אלו צבאות התחתונים, וכולם עומדים תחתיו, ומתמנים על ידו. רוח הזה הסוגר ופותח כל מפתחות עליונים כולם נמסרו בידו, כל צבאות תחתונים כולם נכללים ועומדים תחתיו, ונזונים ממנו. רוח זה עומד בכל סודות אדונו, כולם נמסרו בידו. רוח הזה נקרא אהבה, ומשום זה נקרא היכל הזה היכל אהבה… רוח הזה שומר כל השמירה שלמעלה, וזה נקרא שומר ישראל, שומר הברית, משום שכאן הוא השמירה של כל אוצרות העליונים, ועל כן צפונות אדונו צפונים בו, מן זה יוצאים שבילים ודרכים לאלו שלמטה, כדי לעורר בהם רוח אהבה…

מהיכל הזה יוצאים כל הרוחות הקדושים שמתקיימים מקיום הנשיקים העליונים, כי מאלו הנשיקין יוצא אויר דרוח לקיום הנפש לכל אלו נשמות העליונות שנתנו בבני אדם… ובסוד היכל הזה כתוב שני שדיך כשני עפרים וגו', משום שבהיכל הזה יש רוח ההוא שאמרנו (אהבה), וחיה ההוא (זהר, ומהתכללותם יחד) הוציא ב' אורות כלולים זה בזה, ומתקשרים זה בזה, ונקראים א-ל ש-די, אלו נקראים ש-די, ואלו מהיכל שלמטה שנקרא זכות אל מתחברים זה בזה ונכנסים זה בזה, ונקרא א-ל ש-די משום שיצא מכלל אלו השדים.

והשם א-ל הזה שהוא מצד ימין, לוקח ממקום הזה כל הרחמים העומדים להזין היכל ההוא שלמטה שנקרא זכות, על שם הרוח שבו. השם ש-די הזה מניק לכל אלו התחתונים ולכל אלו ההיכלות, ולכל אלו שמבחוץ העומדים מצד הזה הנקראים יתדות המשכן, כמו שהעמדנו, ועל כן נקרא ש-די משום שמשפיע מזונות לכל התחתונים, כמו שהוא מקבל מצד ימין.

מכאן יוצאים האורות שנקראים להט החרב המתהפכת, משום שמתהפכים לכמה גוונים… וזה הוא הממונה על העולם, בזמן שרעב נתמנה על העולם, והעולם נדון בו, אז חיה הזו מתמנה על העולם, ומוציאה רוח של מזון לכל אלו בני האמונה שלא ימותו ברעב, משום שמסטרא אחרא בזמן ששולט רעב בעולם יוצא מסטרא ההוא ב' רוחות הטומאה הנקראים שוד וכפן, וזהו סוד לשוד ולכפן תשחק, כי אלו עומדים בעולם ועושים קטרוג על בני אדם… חיה זו הוציאה ניצוץ היוצא מהתנוצצות ב' ניצוצין שאמרנו, שהם מתהפכין לכמה גוונים, וניצוץ הזה נקרא שרפים, וניצוץ הזה אוחז בהם ומלהט אותם.

בהיכל הזה יש ב' ממונים שהם אורות העומדים על אלף ורבי רבבות שנקראים גפנים, ואלף ורבוא רבבות שנקראים רמונים, וכולם עומדים באהבה, ואלו הם שמביאים אהבה בין ישראל למטה והקב"ה למעלה… מכאן יוצאים שני ממונים, ונקראים אהבה, על שם ההיכל, ואלו עומדים להשגיח על אלו שמייחדים יחוד אדונם באהבה, ומוסרים נפשם עליו באהבה, ועולים למעלה ומעידים, וכל אלו שעושים חסד בעולם, אלו החסדים עולים ונכנסים בהיכל הזה… (שם תרלב, ועיין שם עוד)

היכל הששי, זה הוא היכל שנקרא היכל הרצון, שהוא רצון הנקרא מוצא פי ה', הוא שמחה של דביקות הכל… בהיכל זה נמצאים ששה פתחים, ד' לארבע רוחות העולם, ואחד למעלה ואחד למטה, באלו הפתחים נתמנה רוח אחד, שהוא גדול על כולם, שהם ממונים בכל אלו הפתחים, ושמו רזיאל, וזה נתמנה ונפקד על כל סודות עליונים, שמדברים פה אל פה הנשוקים זה לזה באהבת האהבה…

רוח הזה רזיאל, נמסרו בידיו כל הסודות של אלו נשמות העליונות המעוררות השתוקקות של אהבה למעלה ולמטה יחד. אלו הם נשמות עליונות, כגון רבי עקיבא וחבריו… רוח הזה הוציא י"ב אורות, וכולם עומדים בסוד תחת רוח הזה, בארבע רוחות העולם, עומדים ארבעה אורות עליונים השולטים על ארבע רוחות, בצד הדרום עומד אור אחד עליון ימין של כל העולם, שממנו מתחילים ישראל להתאחד בסוד האמונה, והוא מיכאל שר הכח דאורות עליונים היורדים מצד דרום, ששם עומד העור בתקפו.

מיכאל הזה אור הימין, הוא אפוטרופוס הגדול (דהיינו משגיח) של ישראל, משום כאשר הסטרא אחרא עומד להשטין על ישראל, אז מיכאל טוען עמו, ונעשה סניגור, וניצולים מקטרוג ההוא של ראש אויבי ישראל…

בצד צפון עומד אור אחר, שהוא עומד לבטל הדין מן היכל הרביעי, ונותן (ביטול גזר הדין) לממונה ההוא לקחת הדין, ולפעמים אור הזה שבצד צפון עושה הדין (בעצמו), ואינו נמסר ביד הסטרא אחרא, כי כל הדינים שנעשו על ידו, יש להם רפואה… גבריאל הוא אור הזה שבצד צפון, ובכל מקום שהוא מכה שורה בו חסד, משום שגבריאל הוא בשני צדדים, הוא כלול בשניהם, (בגבורה ובחסד), ועל כן מכה ורפואה בו…

בצד מזרח עומד אור אחר, שהוא נמצא בכל דברי רפואה להכניס לפני הקב"ה כל אלו שנשכחו בבית חלייהם, (מלהבריא בזמנם), ולקרב הזמן והקץ מאלו חליים שנשלמו באמונתם, ומסבב העולם בכל יום ויום כדי להשלים רפואה במצות אדונו, ואור הזה שמו רפאל, אף על פי שהעמדנו (שרפאל) הוא לצד מערב, והוא אוחז בצד זה ובצד זה, לצד מיכאל ולצד גבריאל. וזה הוא ממונה בשעה שהאדם נדון בהיכל הרביעי לחיים, אז הוא מקדים ברפואה, ורפואה הזו יוצאת מתוך המצוקה…

ובצד הזה של מערב יש אור אחד ושמו נוריאל, והוא אוריאל, וזה הוא כלול מכולם ועומד להיות שליח בכל דבר, (שהמערב הוא המלכות הכלולה מכל ג' קוין), ויש לו ג' סדרים, (דהיינו ג' קוין), אבל הם שנים, משום שכל אחר מאלו כלול בחברו… אלו י"ב אורות העומדים ברוח ההוא (רזיאל) שאמרנו, שרוח ההוא הוא בשלמות עליהם, שאלו ארבעה אורות עליונים (העומדים בד' רוחות העולם, שהם מיכאל גבריאל רפאל אוריאל), יש תחתיהם שמונה אורות אחרים, כדי להיות בשלמות, שבכולם שלמות אחת, וכשמתפשטים כולם, הם ג' לכל צד… (שם תרמז, ועיין שם עוד)

בהיכל זה עומדים אלו י"ב אורות, ארבעה הם למעלה ושמונה עמהם, הוא משום שכל אחד לוקח עמו שנים, כמו שהיה סדר הדגלים… היכל זה הוא כלל של כל אלו היכלות התחתונים, שכולם כלולים בהיכל זה. היכל הראשון (שהוא לבנת הספיר), ששם עומד רוח ההוא (סטוטריה) שאמרנו, וכל אלו החיות… אלו שני עמודים שלצד מזרח נקראים קרעיאל, שנתמנה לחוץ על י"ב אלף ממונים, שכולם נקראים יתדות המשכן, וזה לימין, ולשמאל נקרא שמעיאל, ונתמנה על י"ב אלפים ממונים אחרים, וכולם הם יתדות כמו שאמרנו. העמודים שנתמנו לצד דרום, אחד נקרא סעדיאל, ואחד נקרא סטריאל, כל אחד ואחד נתמנה על י"ב אלפי ממונים אחרים, אלו אינם נעברים משליטתם לעולם. אלו כולם ממונים על קיום העולם, ואלו הם השוקלים במאזנים זכרים ונקבות שינשאו זה לזה, ואלו נקראים מאזנים…

אלו שני עמודים שבצד צפון נקראים פתחיאל עטריאל, וכל אחד ואחד ממונה על י"ב אלפי ממונים אחרים, והם יתדות המשכן, אלו הממונים שהם ב' העמודים האחרים שלצד מערב, הם פדתיאל תומיהאל, ונתמנה על כל אחד על י"ב אלפי ממונים אחרים, וכולם יתדות המשכן… אלו ב' יתדות שלצד מזרח נקראים יהדניאל גזוריה, יש להם י"ב אלפי ממונים לכל אחד, וכולם יתדות אלו ב' יתדות שלצד דרום, אהריאל ברהיאל, כל אחד ואחד הוא על י"ב אלפים כראשונים. אלו ממונים על לידה, ולוקחים הקולות של הנשים ומניחים אותם לפני היכל ההוא…

אלו שני סמכין שבצד צפון, חלחליאל קרספיהאל הם ממונים כל אחד על י"ב אלפים אחרים, ושבצד מערב הם סוגדיה גדריה, ואלו ממונים על י"ב אלף אחרים. ואלו ממונים על דם הברית, כשנמול הילד לשמונת ימים, ואלו לוקחים דם ההוא ומניחים אותו לפני היכל הזה, וכשנתעורר רוגז בעולם, מביט הקב"ה על דם ההוא ולא ניתנה לסטרא אחרא רשות לכנוס לשם…

היכל השלישי, היכל זה (נוגה) העומד שיכלול ויתיחד בו היכל השני, (עצם השמים), ורוח ההוא וכל אלו החיות שבו כולם כלולים ומתיחדים זה בזה, והם רוח אחד שכלול זה בזה. יש לו גם כן שמונה סמכין לד' רוחות העולם, וכלם נקראים יתדות המשכן. ב' סמכין שלצד דרום הם שכניאל עזוזיה, ב' סמכין שלצד מזרח יהודיה עזריאל, ואלו עומדים כל אחד ואחד על י"ב אלפי ממונים אחרים, וכולם נקראים יתדות המשכן. ואלו נתמנו על הבל פיהם ההוא של התינוקות שעוסקים בתורה לקיים העולם, ואלו לוקחים ההבל ההוא, ומעלים אותו למעלה… נעשה ממנו רוח אחד ועולה הרוח למעלה להתעטר בעטרה קדושה, ונתמנה לשומר העולם וכן כולם.

ב' סמכין שהם לצד צפון, הם עזפיאל קטטריא קטטריהאל, והם ממונים על י"ב אלפי ממונים, כל אחד ואחד, ב' סמכין שבצד מערב הם עססניה אדיריריה, והם ממונים על י"ב אלפי ממונים אחרים כל אחד ואחד, אלו נתמנו להכריז בכל הרקיעים על כל אלו שמעבירים בניהם מלעסוק בתורה, ועושים להם שלא יעסקו בה…

היכל רביעי הוא היכל העומד ביותר באור, היכל זה מסבבים אותו ל"ב יתדות עליונים, וחמש מאה אלף אחרים הממונים תחת אלו, וארבעה אחרים שהם עליונים על כולם, וכולם הם יתדות של היכל הזה, אלו ארבעה הם חסדיהאל, קסיריה, קדומיה, דהריאל, אלו ארבעה ממונים על כולם, וכולם האחרים ממונים תחתיהם. ועל ידי אלו הדין נודע להעשות בעולם, ועל אלו כתוב, ומאמר קדישין שאלתא. לאלו הארבעה באים כל אלו הצבאות הממונים על הדין לשאול איך נגזר הדין על העולם…

אלו ל"ב האחרים הם ממונים על כל אלו העוסקים בתורה תמיד, ואינם מפסיקים ביום ובלילה, ואלו האחרים כולם שמתחתיהם הם ממונים על כל אלו שקבעו עתים ידועים לתורה, ועל זה הם ממונים כולם, וכולם מענישים כל אלו שיכלו לעסוק בתורה ולא עסקו.

היכל חמישי היכל זה (אהבה) עומדים בו שס"ה ממונים כמספר ימות השנה, ולמעלה מהם ארבע סמכין, עליונים על כולם, ואלו הם קרשיהאל, סטריהאל, עסיריה, דקמיאל, ואלו נקראים יתדות של היכל הזה. אלו נתמנו לשמח העולם, כשהנשמה נתוספת מערב שבת לערב שבת, והיא יוצאת, כשהיא יוצאת יוצאים אלו עמה, ומעבירים מישראל כל עצבות וכל יגיעה, וכל מרירות הנפש, וכל רוגז שבעולם, ואלו הם משמחי העולם. כל אלו שלמטה מאלו ארבעה, כולם נתמנו להעביר הדין מאלו בעלי הדין, ומאלו שמענישים אותם בגיהנם להעביר הדין מהם… (פקודי תרעה והלאה, ועיין שם עוד)

היכל השישי, היכל זה הוא היכל העומד על כל היכלות התחתונים, בהיכל זה יש מאה אחרים העומדים לחוץ, הנקראים יתדות כאלו האחרים, והם מאה לצד ימין ומאה אחרים לצד שמאל. שני ממונים עליונים יש בצד ימין, ושני ממונים אחרים לצד שמאל, אלו שבימין הם מלכיאל שמעיהאל, ואלו שבשמאל נקראים מסרסניה צפצפיה, אלו הם יתדות עליונים מימין ומשמאל. ואלו הם עומדים ומזומנים בעולם באותו זמן שמגיע זמנו של הצדיק להסתלק מעולם, וניתנה רשות לסטרא אחרא, אז אלו ארבעה עומדים להזדמן שם, כדי שתצא נשמתו בנשיקה ולא תצטער בשליטות הסטרא אחרא…

מהיכל זה מתחילים כל הסודות וכל המדרגות העליונות להתחבר, כדי שימצא הכל למעלה ולמטה בשלימות… (שם תשב, ועיין שם עוד)

ארבעה צדדים של מחנות (המלאכים שבמלכות המכונים מרכבה תחתונה), נגנזו (על ידי הענין שירד על המשכן, שהוא המלכות). תקון הראשון (של הענן הזה) במשמרה א' מאלו ד' מחנות (שכינה), מטרם שנתקן הכל. הראש שלצד ימין הוא צדקיאל, עליון הממונים עליון על המחנות, שהם תחת ממשלתו של מיכאל, ועמו היו מתתקנים כל אלו המחנות תחת ידו. וממונה אחד הוקם על ארבעה (פעמים) שלשה, (שהם) ארבעה צדדים למטה, (שכל אחד כלול משלשה). והנה כל אלו מחנות העליונים כשיורדים למטה משתנה שמם בשמות אחרים, וכשהם למעלה אין משתנה לעולם, וממונה ההוא צדקיאל, עומד עליהם בפנים, אות אחת מתנוצצת על ראשיהם, והיא א' קטנה, כשאות הזו מתנוצצת, כולם נוסעים לאותו מקום שמתנוצצת ההתנוצצות… (ויקרא ט, ועיין שם עוד)

לפנים מהם (דהיינו לפנים מסטר של המלכות, שהוא ת"ת), רזיאל ממונה עליון, עליון על המחנות, העומד בפנים תחת ממשלתו של מיכאל (שהוא חסד), ועמו כל אלו המחנות שתחת ידיו, וממונה אחד עומד עליהם בשער הנקרא רומיאל, וסובבים אותו י"ב ממונים שלשה שלשה ד' פעמים מיכאל, ורזיאל ורומיאל, ורזיאל ממונה העליון עומד על כולם שלא נשתנה שמו, אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, שהיא אות ר', שכשהיא מתנוצצת כולם נוסעים לצד התנוצצות ההיא. אות זו עומדת לענוש אותם המגלים סודות.

לפנים מהם, (דהיינו לפנים מסטר דת"ת, שהוא) גבורה, יופיאל ממונה עליון, ממונה על המחנות תחת ממשלתו של מיכאל, ועמו היו מתתקנים כל אלו המחנות שתחת ידיו, ולא נגלו כאן המחנות בחשבון, משום שלא נשלמו כאן, עד שבאו לבית עולמים… ומה שאמרנו כאן (במשכן שטרם נשלמו), הוא שכל אלו המחנות שהם תחת ידיו (של יופיאל), נמסרו בעת ההיא להכנס עמו, וממונה אחד עומד עליהם ושמו חכמיאל, וי"ב ממונים מסבבים אותו, לכל צד ג' כמו שאמרנו, ויופיאל ממונה העליון עומד על כולם, שלא נשתנה שמו.

אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, והיא אות ק', כי אות זו מתנוצצת בסטר גבורה), וכשהיא מתנוצצת נוסעים כולם לצד ההתנוצצות ההיא…

לפנים מהם, (דהיינו לפנים מסטר גבורה, שהוא חסד), קודמיאל ממונה עליון, עליון על המחנות, תחת ממשלתו של מיכאל, ועמו היו מתתקנים כל אלו המחנות שתחת ידיו. וממונה אחד עומד עליהם בשער, שנקרא אריאל, וי"ב ממונים מסבבים אותו, ג' ג' לכל צד, וממונה הזה קודמיאל עומד עליהם, שלא נשתנה שמו לעולם. אות אחת עומדת על ראשיהם, והיא אות י', כשזו נוצצת נוסעים כולם להתנוצצות ההיא שמתנוצצת… (שם יא, ועיין שם עוד)

הראש שלצד שמאל (המלכות), חזקיאל, ממונה עליון, עליון על המחנות, כל אלו העומדים בשער המשכן תחת ממשלתו של גבריאל, ועמו מתתקנים בשער ההוא כל אלו המחנות שמתחת ידו. וממונה אחד הוקם על השער במחוץ, ושמו גזריאל, ועמו י"ב ממונים המסבבים אותו ג' ג' לכל צד. ואלו הם שלהט החרב המתהפכת, מתהפכת בידיהם. וממונה הזה חזקיאל עומד עליהם למעלה בפנים. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם, והיא אות א' (שהיא סטר מלכות שבגבריאל), כי אלו המחנות אינם עומדים ואינם נוסעים אלא בסוד א', שהיא ימין, משום שהשמאל (דגבריאל), אינו נוסע אלא בימין, והימין נוסע תמיד לשמאל… לפנים (מן סטר מלכות, דהיינו סטר ת"ת הוא הממונה), רהטיאל, עליון על המחנות, העומד בפנים תחת ממשלתו של גבריאל, ועמו כל אלו המחנות שתחת ידו, וממונה אחד עומד עליהם בשער, שנקרא קדשיאל, ומסבבים אותו י"ב ממונים, ג' ג' ד' פעמים. וממונה ההוא עומד על כולם, שלא נשתנה שמו. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל המחנות, ואות זו היא אות ז', (שהיא סטר ת"ת שבגבריאל), והיא נחלפת בתקון המשכן באות ל'…

לפנים (מן סטר ת"ת, דהיינו סטר גבורה הוא) קפציאל, ממונה העליון, עליון על המחנות, תחת ממשלתו של גבריאל, ועמו מתתקנים כל אלו המחנות שתחת ידיו, אלו שנמסרו לו בשעה ההיא, וממונה אחד עומד עליהם, ושמו עזאל. וי"ב ממונים מסבבים אותו לכל צד ג' ג'… אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, והיא אות ד', (שהיא סטר גבורה שבגבריאל), וכולם נוסעים להתנוצצות של האות ההיא, אות זו תלויה באויר על ב' אותיות אחרות, שהן א' ל'.

לפנים (מן סטר גבורה שבגבריאל, דהיינו סטר חסד שלו הוא) שמעיאל, ממונה העליון, זה מתחלף לד' שמות, משום שאינו עומד בחקיקותיו, פעם הוא לצד ימין,ופעם הוא לצד שמאל, (ויקרא לפי שמושו), ועמו י"ב ממונים שמסבבים אותו ג' ג' לכל צד, כמו שהעמדנו. ורגשיאל ממונה העליון הוא על אלו י"ב ממונים תחת ממונה ההוא שמעיאל… ואות אחת מתנוצצת על ראשיהם למעלה, היא אות ה', וזו תלויה באויר על כל שאר אותיות… (ויקרא כ' ועיין שם עוד)

ז' רקיעים הם למעלה, ובכל אחד ואחד כוכבים ומזלות ושמשים המשמשים בכל רקיע ורקיע, ובכל אחד מאלו יש מרכבות אלו על אלו, לקבל עליהם עול מלכות אדונם, ובכל הרקיעים יש מרכבות ומשמשים משונים זה מזה, אלו על אלו, מהם בשש כנפים, ומהם בארבע כנפים, מהם בד' פנים, מהם בב' פנים, ומהם בפנים א', מהם אש לוהט, מהם מים, מהם רוח, זה שאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. (שם קלה)

…ובמקום ההוא (דהיינו על הכבש), יש צבאות צבאות שאומרים קדוש בקול גדול עליון, (שהם מקו ימין חסד), ומצד אחר אומרים קדוש בקול נעימות עליונה (שהם מקו שמאל, גבורה), ומצד אחר צבאות אחרים שאומרים קדוש, (שהם מצד אמצעי ת"ת). וכן לד' קרנות (של הכבש, שבכל קרן עומדים ג' כתות הנ"ל ואומרים ג' פעמים קדוש)… שש מאות אלף רבבות צבאות נמצאים בכל קרן (של הכבש), ועליהם ממונה אחד, וכולם מתלבשים אפוד (מסוד בגדי כהונה, ועומדים (על הכבש) לסדר עבודת המזבח, (שהיא המלכות), כנגד התחתונים (שבבית המקדש).

במקום אחר (לעומת הכבש) נמצאים גלי הים הרועשים, שיורדים במדרגות ידועות, ושם אומרים הצבאות בקול נעימות ברוך כבוד ה' ממקומו, וכולם משבחים בשירה ואינם שותקים ביום ובלילה, וכולם מסדרים שבחים בקול נעימות.

במקום אחר נמצאים צבאות צבאות העומדים ביראה ברעדה וברתת, כמו שאמר גבה להם ויראה להם… ובשעה שמגיע אש של יצחק (הדינים של קו שמאל) על המזבח, כמה שביבים עולים ויורדים לכל צד, ומתלהטים מהם כמה תקיפים בעלי כח גבורי העולם, ואם לא היה הכהן עומד על המזבח ומסדר העצים, לא היה יכול העולם לעמוד מפניהם, מאלו הגחלים והשביבים היוצאים מהם, מתלהטים גביהם של החיות, כמו שאמר ודמות החיות מראיהם כגחלי אש, בוערות כמראה הלפידים.

מצד ימין של אלו החיות מתעורר רוח אחד מלמעלה (מחסד דז"א), נושב ומתישב באש ההוא ומתלהט ומתבשם, ולוהט ושקט בזיו היקר ומאיר לכמה צבאות נמצאים בצד ימין. מצד שמאל (של החיות) מתעורר רוח אחר חזק מגבורה דז"א, משבר סלעים, ונושב באש ההוא ומתחזק ומתגבר, אז מתלבש בה (באש) ההוא, הרוח שמצד שמאל, ומאיר לכמה צבאות העומדים בצד הוא (צד שמאל של החיות), וכן לד' רוחות לד' מחנות, וכולם מתבשמים בעת שהכהן עולה על המזבח. (צו עט, ועיין שם עוד)

…ועשה רקיע בין שתי המחיצות האלו, זה שאמר יהי רקיע בתוך המים וגו', ועליהם תיקן וסידר מלאכים עליונים קדושים מתוך הרוח שנגזר מפיו, שכתוב וברוח פיו כל צבאם. ובאלו (המלאכים) תיקן וסידר מזמרי שבחיו ביום, והם מתערבים בלהבות אש, ואלו גדודי צבאות אומרים שירה ביום, תשבחות בבקר וזמירות בערב, כשמגיע הלילה כולם פוסקים מלומר שירה, (אלא מלאכים אחרים אומרים שירה בלילה). למעלה מהם יש גדודי אש העומדים בשלהבת חזקה, ומריחים אש אוכלה וחוזרים למקומם.

ויש בצד האחר (דהיינו בקליפות) שהתהומות עולים אלו על אלו, ויש תהום עליון, (שהוא בינה דקליפות), ויש תהום תחתון, (שהוא מלכות דקליפות), ובכולם שוכנים בעלי הדין מצד הדין הקשה. ויש בתוך בחינת תהום התחתון שלהבות השורפות ניצוצי אש, הממונים על דיני העולם, לשרוף הרשעים באש הנמשכת מנהר דינור. וכלם אש ומראה אש שלהם אש לוהטת, ועומדים בין עליונים לתחתונים.

וכשעשן המזבח עולה, נעברים ונאבדים (אלו מלאכי חבלה), ממדרגה ההיא, העומדים לכלות ולהאביד, ואותה הנזילה של אש חזק מהנהר דינור חוזרת למקומה, וכולם נהנים מעשן המזבח, משום שנתקן כנגד מזבח העליון… (שם קכה, ועיין שם עוד)

ולמדנו, בזמן ההוא שהדין תלוי בעולם, וצדק (שהוא מלכות) מתעטר בדין, כמה בעלי כנפים המתעוררים כנגד בעלי הדין הקשה, לשלוט בעולם, פורשים כנפיהם מצד זה ומצד זה להשגיח בעולם, אז מתעוררים כנפים לפרוש עליהם ולהתחבר בדין קשה, ומשוטטים בעולם להרע, אז כתוב אוי ארץ צלצל כנפים… (קדושים ט, ועיין שם עוד)

תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם, התקין כל דבר ודבר כל אחד ואחד בהצד שלו, ופקד עליהם כחות עליונים, ואין לך אפילו עשב קטן בארץ שאין עליו כח עליון למעלה (בעולמות העליונים), וכל מה שעושים בכל אחד ואחד וכל מה שכל אחד ואחד עושה הכל הוא בהתגברות של כח העליון הממונה עליו למעלה, וכל המנהגים (שבהם) נחתכים מדין, על הדין נוסעים, ועל הדין מתקיימים, אין מי שיוצא חוץ מקיומו לחוץ.

וכל הממונים מיום שנברא העולם, נתמנו שליטים על כל דבר ודבר, וכולם מתנהגים על פי חוק אחר עליון שמקבל כל אחד ואחד, כמו שכתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, כיון שמקבלים חוק הזה נקראים כולם חוקות, וחוק ההוא הניתן להם בא משמים, ועל כן נקראים חוקות שמים, ומאין לנו שבאים מן השמים, הוא כי כתוב כי חק לישראל הוא, ועל כן כתוב את חקותי תשמורו… (שם קח)

מצד כסא העליון (דבריאה, שהוא סוד ת"ת דבריאה), שהוא גוף (ומלבוש) להקב"ה, שהוא ת"ת דאצילות), והמלאכים (שביצירה) התלוים ממנו, הם אברים התלוים מן הגוף, (שהוא ת"ת דבריאה), שהם זכרים, והנשמות הנגזרות ממנו (מת"ת דבריאה) הם זכרים. כסא השני (שהוא מלכות דבריאה) הוא גוף של השכינה, (שהיא מלכות דאצילות), וכל הנשמות התלויות בה הן נקבות, והמלאכים (שביצירה) התלוים מכסא (השני) הזה הם נקבות, והקרבה שלהם, (דהיינו יחודם של אלו זכרים ונקבות), היא בהקב"ה ושכינתו, (דהיינו כשהקב"ה מתיחד בשכינתו, גם הם מתייחדים)… (בהר לה, ועיין שם עוד)

בשעה שהוא תפוס בכבלי המלך, (דהיינו בשעה שהוא חולה ונקשר אל מטתו), ונידון דינו, ונשלם (לחוב), כי לא נמצא עליו מליץ יושר, והממונה של המלך (דהיינו מלאך המות) יורד ועומד לפניו, למרגלותיו, וחרב חדה אחת בידו, נושא האדם את עיניו ורואה את כתלי הבית שלוהטים ממנו באש, ובתוך כך רואה אותו כולו לפניו מלא עינים, ולבושו אש לוהט לפני האדם, (ואף על פי שאחרים העומדים שם אינם רואים אותו), כך הוא ודאי, כי כמה בני אדם רואים מלאך בשוק ועומדים לפניו, ושאר בני אדם אינם רואים אותו. ואם תאמר הרי כתוב עושה מלאכיו רוחות וגו', ואיך אפשר לראותם בארץ, אלא דבר זה הרי העמדנו, כיון שהמלאך יורד לארץ הוא מתלבש בגוף ונראה למי שנראה באותו הלבוש שנתלבש בו, ואם לא (היה מתלבש בלבוש), לא היה העולם יכול לסובלו ושיהיה נראה, וכל שכן בזה שכל בני העולם צריכים אליו… (נשא קטז, ועיין שם עוד)

רוח מד' רוחות (מתלבש) בארבע מדורים ובד' צדדים, בזיוים שנבראו בסומכים של הפנים המאירים, ומשום זה הם כמראה החיות שהם ד' זויות שהדגלים פרושים, (הנקראים) אריה נשר שור אדם, שכולל כל ד' מלאכים השולטים (מיכאל גבריאל אוריאל רפאל), וכולל הכל, (שד' מלאכים אלו כוללים כל צבאות השמים). קולמיטין (פירושו סומכין).

דגל ראשון מחנה מזוינת (החיה שלה היא) אריה, (המלאך ההוא) מיכאל, רשום בפרישת הדגל הפרוש לצד ימין, (והרוח שלה) מזרח, שהוא תחילת השמש ההולך בנסיעותיו בהארתו, שני ממונים תחת ידו, יופיאל וצדקיאל, אחד לתורה ואחד ללכת בשוק… אלף ורבבות ממונים תחתיו, וכולם ביראה באימה בזיע וברתת…

ארבעה פנים לכל אחד ואחד לד' צדדים, כולם מאירים בלבן של השמש, אחד לצד מזרח מאיר בשמחה, ואחד לצד מערב זה מקבץ אורו, ואחד לצד צפון שהוא חושך בלי אור… וכלם מימין ומשמאל הם בג' ראשים, ראש אחד שלו ע"ד אלף ושש מאות אלו הם ראש אחד, יוצאים צבאות ביד ימין שהרים עליהם חוץ מכל אלו הממונים שלמטה שהם תחת אלו השליטים אלו על אלו, מדרגות תחתונות עם עליונות שאין להם חשבון.

ראש הב' ההולך עם ראש ה' החשבון שלו נ"ד אלף ות', חוץ מכל אלו הממונים שלמטה לד' צדדים, שאין להם חשבון. ראש השלישי ההולך אחריהם נ"ז אלף וארבע מאות, כעין שנוסע הימין כן נוסע השמאל, וכן מלפנים וכן מלאחור… (בהעלותך קא, ועיין שם עוד)

דגל השני,(שהוא דגל מחנה ראובן), הוא מחנה מזוינת (בבחינת) נשר, (ובשליטת המלאך) אוריאל, (השולט מבחינת קו אמצעי, ונסיעתו של הדגל הוא לצד דרום, (שהוא קו ימין וחסד), ב' ממונים עמו, שמשיאל חסדיאל, נשר הזה עולה וכל בעלי כנפים לפניו. כמה מחנות עולים מכל הצדדים, כל אחד ואחד בתוקף השמש…

דגל השלישי (שהוא דגל מחנה דן, הוא פני שור מן החיות שהוא שמאל, מלאכם הוא) גבריאל, (דהיינו מקו שמאל, ונוסע בצד) צפון, (שהוא שמאל), ועם (גבריאל) יש ב' ממונים, קפציאל וחזקיאל… שור הזה הוא מצד שמאל, קרניו עולים מבין שתי עיניו, כועס בהסתכלות, העינים לוהטים כאש של אש דולק, נוגח ורומס ברגליו ואינו מרחם…

דגל הרביעי (שהוא דגל מחנה אפרים מבחינות החיות הוא פני) אדם, (ומד' מלאכים הוא) רפאל, (והוא נוסע) במערב, (שכל אלו הם בחינות המלכות), ועמו רפואה, כי בצד אדם נכלל דין העליון בו, ומתרפא, זה אוחז בקרניו של השור כשרוצה להביא אותן לתהום הגדול, וקושר אותן שלא תשרפנה העולם, אחר זה שורה קול דממה דקה, כאן הדבר בחשאי שלא נשמע דבר הברה כלל… (שם קיב, ועיין שם עוד)

…עוד אמר שנים הם וחזר לאחד, כששולט הוא מעופף על כנפי רוח, ומשוטט במאתים אלף ומסתתר. אמר להם אלו ב' כרובים שהיה רוכב עליהם הקב"ה, ומיום שנגנז יוסף מאחיו נגנז אחד ונשאר אחד אצל בנימין… (פירוש ב' כרובים הם מטטרון וסנדלפון, שהם מרכבה לזווג זו"ן דאצילות)… (שלח צז, ועיין שם עוד)

פתח ואמר המלאך הגואל אותי מכל רע יברך וגו', מקרא זה אמר יעקב ברוח הקדש, ואם ברוח הקודש אמר לו, יש בו סוד החכמה, המלאך, קורא את (המלכות) מלאך. וקורא אותה בשמות אחרים, וכאן למה נקראת מלאך, אלא (כשהמלכות) היא שליח מלמעלה, ומקבלת זוהר מן האספקלריא של מעלה, אז מברכים אבא ואמא אותה, ואומרים לה, בתי, לכי שמרי ביתך (דהיינו העולם), פקדי את ביתך כך, עשי לביתך לכי וזוני אותם… ואם תאמר הרי בכמה מקומות נקראת מלאך ולא באה לזון את העולמות, ועוד שבשם זה אינה זנה את העולמות אלא בשם הוי"ה, כך הוא ודאי, כשהיא שליח מן אבא ואמא נקראת מלאך, וכיון ששורה על מקומה על ב' כרובים אד-ני שמו… (כשהשכינה) נראית למשה בתחילה, היא נקראת מלאך, ליעקב לא נראית כך אלא בדוגמא… (בלק מח, ועיין שם עוד)

הזמין את מלאכי מרום לברך לו, שכתוב ברכו ה' מלאכיו וגו', ומטרם שבאו ישראל, מלאכי מרום היו עושים ומשלימים את העשיה, כיון שבאו ישראל ועמדו על הר סיני, ואמרו נעשה ונשמע, לקחו העשיה ממלאכי השרת, נכללו בדברו, ומאז היתה עשיה בארץ ישראל בלבדם, ומלאכים הקדושים בלבד, וישראל גומרים ומשלימים העשיה, ועל כן גבורי כח עושי דברו היו בתחילה, ולאחר כך (כשבאו ישראל) היו רק לשמע בקול דברו… (בלק קה)

…מיד ויתיצב מלאך ה', מהו ויתיצב, אמר רבי אבא יצא ועמד באומנות אחרת מאומנותו, מהפכים הרחמים לדין, (על כן כתוב) לשטן לו, (ולא לאחר), כי לא היה אומנותו. אמר רבי אלעזר לא שינה המלאך ולא יצא מאומנותו, אלא משום שמלאך הזה היה מצד הרחמים ועמד כנגדו, היה סותר חכמה שלו, וקלקל רצונו, זה שאמר לשטן לו, לא היה שטן, ונמצא שטן, אבל לאחר לא היה שטן. (שם תט)

תא חזי, המן שהיה יורד לישראל במדבר, אותו המן היה מן הטל שלמעלה, שהיה יורד מעתיק הסתום מכל הסתומים, (שהוא כתר), וכשהיה יורד היה אורו מאיר בכל העולמות, וממנו ניזון חקל תפוחין (שהפיל הקב"ה), כיון שירדו ושלט בהם האויר נשתנו מאותה המדרגה הראשונה שהיו בה, מה עשה הקב"ה, ראה שהם (עזא ועזאל) מטעים העולם, קשר אותם בשלשלאות של ברזל בהרי חושך… (שם תכ, וראה עוד ערך עזא ועזאל)

…אלא מצמיח חציר אלו הם ששים אלף רבוא מלאכים שליחים שנבראו ביום ב' דמעשה בראשית, וכולם אש לוהט, אלו הם חציר, למה הם חציר, הוא משום שצומחים בעולם כחציר הזה, שככל יום ויום עתה נקצרים ולאחר כך חוזרים וצומחים כבתחילה… (פנחס עז, ועיין שם עוד)

ויין זהו יין ישן הנמשך מלמעלה, (הארת החכמה הנמשכת מבינה), ישמח לבב אנוש, אנוש זה סוד אותו הנער שמגיע לזקנה, ואחר כך חוזר להיות נער כבתחילה, (שהוא מטטרון שר העולם)… (שם פ ועיין שם עוד)

ויאמר יעקב כאשר ראם, מהו כאשר ראם, אלו מלאכים של יום, (של ז"א הנקרא יום), ומלאכים של לילה (של המלכות הנקראת לילה), היו, והיו נעלמים ממנו, ואחר כך נגלו אליו. ועל כן כאשר ראם כתוב מחנה אלקים זה, מכאן שהיו אלו של יום ואלו של לילה, אלו של לילה כתוב בהם מחנה אלקים, (כי המלכות נקראת אלקים, ואלו של יום כתוב בהם זה, (כי ז"א נקראת זה), ועל כן, ויקרא שם המקום ההוא מחנים, ב' מחנות, ועתה מחנות קדושים אני רואה כאן… (שם רלז, ועיין שם עוד)

כי מיכאל גבריאל נוריאל רפאל שולטים על ד' יסודות טובים של האדם, שהם מים אש רוח עפר (שם סוד חג"ת תו"מ), וכל אחד מהם יש לו ד' פנים, (אריה שור נשר אדם), ועון ומשחית אף וחימה תלוים על מרה לבנה, שהיא הריאה שישים בה סרכה… מיד כשעוברים אלו ד' הקליפות מן האדם שולט עליו עץ החיים בע"ב פנים… (שם ער, ועיין שם עוד)

…מטטרון אות הוא בצבא שלו, שהוא צורת צדיק (שהוא יסוד), הוא אות בצבא שלמעלה (באצילות), ומטטרון הוא אות בצבא שלמטה, (בבריאה, (מטטרון בו ש-די, (בגימטריא, בו נאמר), והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק.

ורגליהם רגל ישרה, כי הרגלים של המזיקים כולן עקלתון, דהיינו הרגלים של החיות הקדושות נאמר בהן ורגליהם רגל ישרה, שהוא מצד חיה, שהוא ישראל…

וכשהיו ישראל שומעים קול (תורה ותפלה) ממזרח, היו רצים למזרח, ולמערב כך, וכן לדרום ולצפון, אמר הקב"ה למלאכי השרת, אלו הרצים לתפלה דמצוה ורצים לשמוע השיעור בשבת, ורצים לעשות רצוני וחוזרים בתשובה, קבלו אותם בהיכל הזה שלא מראה הזו…

כך כשישראל מתפללים, מיכאל מעופף העולם בעפיפה אחת, וגבריאל מעופף בב' עפיפות, וכשהדבור יוצא מישראל בהלכה בתפלה ובכל מצוה שהשכינה שם הם רצים אליו ושבים עמה בשליחות אדונם. ובכל מקום ששומעים קול תורה שהקב"ה שם, הם רצים אל קול ההוא, ושבים בו בשליחות אדונם, ובכל קול שאין שם הוי"ה, ודבור שאין שם אדני, אין (מיכאל וגבריאל) רצים ושבים שם. ומשום זה ורגליהם רגל ישרה, כי ישרים דרכי הוי"ה, במקום שיש שם הוי"ה, שם הוא דרך ישרה, ואם אין שם הוי"ה אינו דרך ישרה… (שם רעיא מהימנא שיז, ועיין שם עוד)

כעיני עבדים אל יד אדוניהם, מהו כעיני עבדים, אלו הם שאר שרי העמים שאינם נזונים אלא משיורי גוף האילן (שהוא ז"א), שישראל מתדבקים בו, וכשישראל לוקחים ברכות ממקום ההוא, כולם מתברכים מישראל… (ואתחנן קיג, ועיין שם עוד)

כעיני שפחה אל יד גבירתה, זו היא השפחה שהעמדנו, שהרג הקב"ה הכח שלה במצרים, כי אין הכח שלה נמצא, אלא כשנמשך מתמצית (השפע) של ארץ ישראל… בא וראה, מצד שפחה זו יצאו כמה רוחות חוקרי דין שמקטרגים כנגד ישראל, ובאים לקטרג עליהם, והקב"ה עשה שמירה לישראל, כמו אב הרוצה לשמור את בנו מכל… ובא וראה, בשעה שאלו מינים הרעים קרבים לפתחו של אדם, נושאים ראשם ומסתכלים בהשם הקדוש הנראה מבחוץ שהוא ש-די, המתעטר בעטרותיו, שם הזה שולט על כולם, ממנו יראים ובורחים ואינם קרבים לפתחו של אדם. (ואתחנן קיג, ועיין שם עוד)

ובאלו הכוכבים היה כוכב אחד שלא בא לאותה הנקמה, ונתקלל לעולם… וכי יש לו רשות למלאך בזה (שיקלל למי), אלא זהו מלאך שכתוב בו, ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל, וזה הוא שכל המלחמות הן שלו, (דהיינו המלכות). (שם קפב)

(ואחר שעושה לכל זה), מה שהוא היה שד, (שהוא מזיק), דהיינו בחינת ש-די, כי כך עולה מטטרון בחשבון, ומיד יתקיים בו (על הנשמה) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. ואם אינו חוזר בתשובה, (הנשמה) משועבדת אצלו בעונות שעשה, ויתקיים בו, האשה וילדיה תהיה לאדוניה,  דהיינו שהנשמה תצא ממנו לשורשה, ושנאמר באותו שהוא בעל חובו, (דהיינו כח העונות שבגוף מגלגול הקודם), והוא יצא בגפו (בלי תקון), ושד הזה הוא כמטה משה שנתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כך שד הזה מתהפך משד למלאך וממלאך לשד, כפי מעשיו של האדם.

ועל שם השדים הבאים מזה, העמידו בעלי המשנה שיש מהם כמלאכי השרת, שהם תלמידי חכמים היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות, והם בצורתם בארץ… ויש מהם (משדים) כבהמה, שהם פרים ורבים כבהמה, הצורה שלהם למטה הם עמי הארץ… והם שונאים לתלמידי חכמים בעלי משנה שהם מלאכי השרת ממש. ומשום זה העמידו בעלי המשנה על האדם, אם יהיה כמלאך ה' צב-אות יבקשו תורה מפיהו, ואם לא לא יבקשו תורה מפיהו. (תצא לא, ועיין שם עוד)

רבן יוחנן בן זכאי אומר, נתן הקב"ה ממשלה למלאכים על השמים, (שהם יצירה), והשמים על הארץ (שהיא עולם עשיה), וכולם נתלים בכסאו יתברך שמו, (שהוא עולם הבריאה), להורות כי גבוה מעל גבוה שומר. (זהר חדש בראשית שלו)

שלמדנו מה שכתוב עוטה אור כשלמה, מלמד שעשה הקב"ה שאר המלאכים באותו האור הראשון (של ז"א), מאותו האור ממש, והיעלה על דעתך שהוא כמוהו, אלא מה הוא דבר מובדל ומושכל, כך שאר המלאכים דברים מובדלים ומושכלים, אבל אין השגתם כהשגתו (כי הפרגוד מחשיך עליהם), שרבי כרוספדאי למד, השגת המלאכים היא השגה גדולה, מה שאין כמוה למטה מהם, (אבל השגתם קטנה ממה שלמעלה מהם). (שם שס)

רקיע הזה למה הוא בא, אמר רבי חזקיה, להבדיל בין המלאכים הקדושים מתחת לרקיע ההוא, ובין המלאכים הקדושים שזכו, שהם למעלה מרקיע, זה שאמר ויעש אלקים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, בין המים אשר מתחת לרקיע הם המלאכים אשר מתחת לרקיע ההוא, ובין המים אשר מעל לרקיע, הם המלאכים שהם מלמעלה. אמר רבי יצחק משמע מזה שהוא מסך המפסיק ביניהם.

רבי אליעזר שאל את רבן יוחנן בן זכאי, אמר לו רקיע הזה שנברא ביום שני מהו, אמר לו, סוד עליון הוא, שהקב"ה ברא ממונה תחת ידו, ובחר בו והשליטו על כל צבאות השמים, (שהוא המלאך מטטרון שר הפנים), ובשביל ענין הזה (דהיינו מחמת גודל שליטתו), לא נאמר בו טוב, כדי להראות לכל העולם שאין טוב ויקר וגאולה וגאות אלא בהקב"ה לבדו. (שם שפב)

שנו חכמים כל יום ויום עושה הקב"ה מלאכים קדושים, ואלו הם נשמות הצדיקים, זה שאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, עשה לא נאמר, אלא עושה, משמע מזה שהוא עושה בכל יום.

אמר רבי אבהו לא יקשה לך זה, (מה שהנשמות הן מלאכים קדושים), כי יש מלאכים שנבראו מכסא הכבוד, והם שלוחים ממונים בשליחותו של הקב"ה, אם שאר המלאכים שהם מכסא הכבוד הם כך, נשמות הצדיקים שהן מכסא הכבוד, (וגם) קיימו התורה, על אחת כמה וכמה שעושה אותן הקב"ה מלאכים עליונים קדושים…

אמר רבי פנחס כלל הקב"ה באדם ארבעה דברים, אש רוח מים ועפר… שנים הם שנחצבו מהמשרתים שמלמעלה, ושנים הם שנחצבו מלמטה, מאין לנו, שכתוב עושה מלאכיו רוחות, הנה רוח, משרתיו אש לוהט, הנה אש. יסד ארץ על מכוניה הוא כמשמעו, על הרים יעמדו מים, הנה מים… (שם שפט)

אמר לו הנה זה הוא סוד המרכבה, בא וראה, שלמדנו במשנה שלנו ארבעה מלאכים קדושים נוסעים במסעם של כסא הכבוד של המלך הקדוש, ומי המה אלו המלאכים, הם אלו הנקראים חיות הקודש, (שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל), ואלו הארבעה הם יקרים ועליונים על כל שאר המלאכים חוץ מאחד, (שהוא מטטרון שר הפנים). ויש אומרים שהאחד (שהוא מטטרון) הוא מאלו ארבעת המלאכים, והוא אינו כך, כי כך מצאנו בספרו של שלמה המלך. ואלו ארבעה כשמתאספים בקיבוץ במסעיהם, נשמע בכל הרקיע קול נסיעתם כקול מלאכים רבים העליונים הנקראים אלף אלפים ורבי רבבות, וכקול ההוא של המשרת האחד (מטטרון), המשרת לפני מלך העליון, והקיבוץ ההוא שהם מתקבצים הוא בזמן שבא להשפיע עליהם חסד וכבוד מלכים…

בעמדם וגו', מהו קול המולה כקול מחנה, כך למדנו, כאשר (המלאכים) משבחים להקב"ה, כל מלה שהם משבחים לפניו היא כמלה של התשבחות של מחנה ישראל שמשבחים אותו למטה, בעמדם פירושו (בעמדם משבח), כמו עמדו ולא ענו עוד, כי כשמחנה ישראל אינם משבחים להקב"ה למטה, מיד תרפנה (המלאכים כנפיהם), כי רפה כחם של הקבוצה הקדושה, ואין להם כח לשבח תשבחה שלמה לפניו… וכשפוסקים להשמיע קולם ולהתפלל ולקרות בתורה, מה כתוב, בעמדם, כלומר בשתיקתם מן התורה ומן התפלה תרפינה כנפיהן של החיות… (שם תצב, ועיין שם עוד)

אמר רבי יוחנן בן זכאי, יש מלאך ממונה מהבקר ועד חצי היום באותה הרוח הבאה ממזרח, ושמו מיכאל, שהוא ממונה לצד מזרח, ואמר רבן יוחנן בן זכאי, הוא מיכאל, שכתוב בו הנה מלאכי ילך לפניך, בהסתכלות תמצא שמיכאל (הוא אותיות) מלאכי, וזה הוא שאמר הקב"ה למשה, הנה מלאכי ילך לפניך, כלומר, הנה מיכאל ילך לפניך. (שם תקלד)

מי הם אויביכם, אלו הם המורים חובתם של בני אדם, דתניא, אמר רבי יוחנן מלאכים יש המורים חובתם של בני אדם, ומלאכים יש המורים זכותם, ואפילו אחד מני אלף מורה זכותיו עוזבים אותו, זה שאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, וכתוב אחריו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו'.

וכי יש מלאך משטין זכותו של אדם, אמר רבי שמעון, חס ושלום שמלאך משטין זכות, אלא יש מלאכים ממונים לעיין ולהורות בחובתו של אדם, בכל שעה שיחטא, והם מורים אותו דבר שנצטוו. בדומה לזה, וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו, מהו עליו, היינו עליו של אחאב, שהיו מעיינים בדינו… אלו מימינים לזכות, ואלו משמאילים לכף חובה. (שם תקצא)

אמר רבי יצחק אל תתמה על זה (שהיה לרבי אבא, כי הכתוב מעיד כך, שלמדנו עשה הקב"ה לזה הממונה תחתיו (שהוא מטטרון שר הפנים), ותלה ממנו כל שאר הצבאות, כמו צואר הזה שכל הגוף תלוי ממנו. ובשעה שהצדיקים עוסקים בתורה, הקב"ה בונה עולמו, ונותן שמו בקרבו (בתוך מטטרון), להגיע לכל, (דהיינו שמטטרון ישפיע לכל), ושיספיק לעולם מטובו של המקום.

כשאין הצדיקים עוסקין בתורה, הקב"ה לוקח את שמו מרבו, ואז העולם חסר, והוא (מטטרון אינו במעלות היכולת (שיוכל למלא חסרונם), מאין לנו, כי כתוב כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, (שפירושו) אם הצדיקים מרבים ומגדלים תורה כמגדל הזה, מיד צוארך בנוי לתלפיות, (שפירושו) זה שהוא צוארו של עולם, (דהיינו מטטרון) בנוי בבנין קדוש (משמו יתברך המתלבש בו), עד שכל הפיות תלו, (דהיינו) שנלאו לדעת השגחתו. וזהו תלפיות (שהוא אותיות) תל פיות, (שפירושו שהפיות נלאו).

ואז אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים, שהם אותם (המלאכים) הנקראים אלף אלפין וכל השאר תלוים עליו, וכל השליטים וכל העולמות מלאים טובו של מקום.

אמר רבי יהודה והיינו שכתוב, ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, כלומר, כשהצדיקים אינם עוסקים בתורה, הסולם (שהוא מטטרון), מוצב ארצה, שאינו במעלה. זכו הצדיקים ועסקו בתורה, ראשו מגיע השמימה, אזי יש לו מעלה, וכל טוב לא יחסר, ומיד והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. (שם ויצא מה, ועיין שם עוד)

ותא חזי, כשאדם בא מבית הכנסת, הולכים עמו מלאכים קדושים מצד זה ומלאכים מצד זה, והשכינה על כולם, כאם על הבנים, ובאותה שעה (נאמר עליו) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וגו', רק בעיניך תביט וגו', כי אתה ה' מחסי וגו', לא תאונה אליך רעה וגו'. כל זה אם האדם נכנס לביתו בשמחה ומקבל האורחים בשמחה, וכשהשכינה באה עם המלאכים, ורואה נר דלוק ושלחן ערוך, והאיש ואשתו הם בשמחה, באותה שעה אומרת השכינה, זה שלי, ישראל אשר בך אתפאר.

ואם לא, השכינה הולכת (משם), והמלאכים עמה, והיצר הרע בא עם צבאותיו, ומתחברים עמהם (עם האיש ואשתו), ואומר זה שלי הוא ומצבאותי הוא, ומיד שורה עליו ומטמא אותו ומסתלק י"ה מאיש ואשה…

ועל כן הבא להטהר עוזרים לו. הבא לטמא פותחים לו. ותא חזי, מלאכים קדושים ומלאכים טמאים הולכים עם אדם בכל מקום שילך, אם האדם הוא צדיק, מתחברים עמו מלאכים הקדושים ושומרים אותו בכל מקום שילך, זה שאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ואם אינו צדיק, מסתלקים ממנו המלאכים הקדושים ושולטים עליו המלאכים הטמאים ומנהיגים אותו לגיהנם. ובשעה זו, בשעת דחקו קראתי ואין עונה. ובשעה ששולטת עליו רוח הטומאה שולטים עליו או מחלות או אומות העולם… (שם אחרי צד)

ויהי בימי שפוט, החכמים פתרו המקרא שכתוב, ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים, מי הם כוכבי בוקר, אלו הם המלאכים הקדושים השולטים ביום. מי הם בני אלקים, הם המלאכים הקדושים השולטים בלילה. (שם רות א)

רבי נחמיה פתח, ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו', הם עזא ועזאל, ששני מלאכים היו שקטרגו לאדונם (על בריאת האדם), והפיל אותם הקב"ה ממקום הקדוש שלמעלה, וכשירדו נתגלמו באויר ונעשו כבני אדם. ואין לך בכל המלאכים שיגמרו להתערב בתוך בני אדם כאותם הנקראים אישים, וכאותם הנקראים בני האלקים, כיון שהפילם הקב"ה נתגלמו מכל אלו היסודות שבבני אדם והתלבשו בהם.

מלאכים אחרים כשיורדים ועתידים לחזור למקומם, מתגלמים באויר העולם, ולוקחים צורת בני אדם עמהם ולא יותר, ומשום זה הם נראים לפי שעה ולא יותר, פעם ביום או ב' פעמים או בכל יום פעם אחת או ב' פעמים, ואחר כך פורחים באויר ומתפשטים (מן האויר) וחוזרים למקומם.

רבי קסמא בר רבי ינאי פתח, עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, יש מלאכים שהם מרוח, ויש מלאכים שהם מאש, וכל אחד נותן משלו לחבירו, משום שיש שלום ביניהם, ועל כן אלו היורדים יורדים מב' היסודות האלו, כשיורדים מתלבשים יותר (שמתלבשים) באויר בעולם הזה, (שהוא יסוד הרוח), ונתגלמו. אלו המתערבים בעולם הזה, מתלבשים ביסודות של העולם הזה, ואינם יכולים לעוף ולשוב למקומם ומתעכבים כאן, כיון שנתעכבו כאן שבעה ימים זה אחר זה אינם (יכולים) לחזור לשם.

ועל כן ויראו בני האלקים את בנות האדם וגו', מהו כי טובות הנה, היינו שהיופי שלהן היה מאיר כאור העליון. כיון שהולידו בנים, לקחם הקב"ה והכניסם בהרי חושך… (שם רפג, וראה עוד עזא ועזאל)

דאמר רבי נחוניא, בן גאים ספר לי, כשעליתי לרקיע, ברקיע העליון מצאתי מלאכי שרפים, כולם כמראה הלפידים, וגלגלי אש סובבים אותם, וגבותם כגחלי אש, ושיניהם ועיניהם ניצוצי אש, וכסות שלהם הוא אש לוהטת, ועליהם יש ממונה אחד ושמו הדומיעם. כשראו אותי שם, אמרו, מי נתן ילוד אשה בינינו במקום הזה, פחדתי ממנו, והזכרתי אותיות השם, כשראיתי שמבקשים לשרוף אותי בהבל פיהם, ועמדו כולם. אמר לי אותו השר הגדול הממונה עליהם, מי אתה, אמרתי לו שמי… (שם שנז ועיין שם עוד)

…כי הקב"ה מחלק חלקים בכל יום ובכל לילה, דהיינו מזון לעולם, לעליונים ולתחתונים. בלילה לאלו המלאכים הממונים על מקומם ושולטים בלילה, שהם אוכלים בלילה, כמו שאמר ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. ביום למלאכים האלו הממונים על מקומם ושולטים ביום, הקב"ה מחלק להם מזון ביום, כיון שחלק להם, מחלק אחריהם לכל בני העולם הזה.

כל אלו המלאכים של מעלה, בעוד שאוכלים מזונם כולם משבחים ומודים ומנשאים לאדונם, וכן לאחר כך, כעין זה ישראל למטה צריכים באותו אופן ממש להיות חברים עמהם. (שם תקעד)

נזכירה דודיך מיין, היינו מיינה של תורה, דודיך אלו הם ע' הממונים המסבבים את הכסא הקדוש, (שהוא מלכות), והם שרים שולטים ולוקחים דין מאותו היין, ואלו הם, מיכאל, גבריאל, רפאל, נוריאל, קדומיאל, מלכיאל, צדקיאל, פדאל, תומיאל, חסדיאל, צוריאל, רמאל, יופיאל סטוריה, גזריאל, להמיאל, חזקיאל, רהטיאל, קדשיאל, שבניאל, חכמיאל, מבניאל, קניאל, גדיאל, צורטק, עופפיאל, רחמיאל, סנסניה, ודרגזריה, ודרגויה, רססיאל, רומיאל, סניה, טהריאל, עזריאל, גדיה, שמיאל, עינאל, תסוריה, דניאל, צוריה, כסיסיה, עיריאל, סמכיאל, מרוניה, כמניה, ירויאל, טטרוסיה, חוניאל, זכריאל, ועריאל, דטיאל, דגיאל, בראל, אהינאל, אין בין כולם רק ס"ה. בספרים אחרים כתוב כסדר הזה… ע' אלו הם המסבבים את הכסא הקדוש הנקראים דודים ומאירים ונוצצים מאלו הדודים העליונים, המאירים ונוצצים בהסתר ובגניזה עליונה, ועליהם כתוב כי טובים דודיך מיין, דודיך היינו אלו כולם בכלל אחד ע' שמות המלאכים התחתונים, המאירים מתוך ע' (השמות) העליונים (שבז"א), וכולם מאירים ונוצצים מתוך אותו היין המשומר (שהוא בבינה)… (שיר השירים שעד, ועיין שם עוד)

מכילתא:

…שלוחי הקב"ה לא כשלוחי בשר ודם, ששלוחי בשר ודם צריכין לחזור אצל שלוחיהם, אבל לפניך אינו כן, אלא התשלח ברקים וילכו וישובו לא נאמר, אלא וילכו ויאמרו, בכל מקום שהן מהלכין נמצאים לפניך, ואומרים עשינו שליחותך, לקיים מה שנאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. כשהקב"ה גוזר גזרות טובות ורעות על ישראל, על הטובה מחזירים לפניו, ועל הרעה אין מחזירים לפניו, שנאמר והנה ששה אנשים באין מדרך שער העליון וגו'… אלא אלו שנצטוו על הרעה לא למדנו שהחזירו שליחותן, וזה שנצטוה על הטובה למדנו שהחזיר שליחותו, שנאמר והנה איש לבוש הבדים וגו'… (בא הקדמה)

דבר אחר וינער ה' את מצרים, מסרם בידי מלאכים נערים, ובידי מלאכים אכזריים, שנאמר ומלאך אכזרי אשלח בם, ואומר תמות בנוער נפשם. (בשלח פרשה ו, יד)

ספרא:

רבי עקיבא אומר, כי לא יראני האדם וחי, אף חיות הקדש הנושאות אינן רואות את הכבוד, אמר רבי שמעון איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו, כי לא יראני האדם וחי, אף מלאכים שחיים חיי עולם אינן רואין את הכבוד. (ויקרא פרק ב)

…גדול השלום, שהרי עליונים צריכים לו, שנאמר המשל ופחד עמו, עושה שלום במרומיו, והרי דברים קל וחומר, ומה במקום שאין איבה ותחרות ושנאה ובעלי דבבא צריכים שלום, קל וחומר למקום שיש בו כל המדות הללו. כתוב אחד אומר עושה שלום במרומיו, וכתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו, וכתוב אחד אומר אלף אלפין ישמשוניה וריבוא ריבבן קדמוהי, כיצד יתקיימו הפסוקים הללו, עד שלא גלו מארצם היש מספר לגדודיו, משגלו מארצם אלף אלפים ישמשוניה, כביכול נתמעטה פמליא של מעלה. רבי אומר משום אבא בן יוסי, כתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו, וכתוב אחד אומר אלף אלפין ישמשוניה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, אלף אלפים ישמשוניה, זה גדוד אחד, וכמה הן גדודיו, היש מספר לגדודיו. (נשא מב)

…ומניין שאין מלאכי השרת מזכירים שמו של מעלה עד שמזכירים שמו ישראל מלמטה, שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ואומר ברן יחד כל כוכבי בוקר והדר יריעו כל בני אלקים, כוכבי בוקר אילו ישראל שמשולים לכוכבים שנאמר והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים, בני אלקים אילו מלאכי השרת, וכן הוא אומר ויבאו בני האלקים. (האזינו שו)

תלמוד בבלי:

אמר רבי אלעזר בר אבינא, גדולה מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל, דאילו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים, ואלו בגבריאל כתיב והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף וגו', מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא, אמר רבי יוחנן אתיא אחד אחד, כתיב הכא ויעף אלי אחד מן השרפים, וכתיב התם והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני. תנא מיכאל באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע, ומלאך המות בשמנה, ובשעת המגפה באחת… (ברכות ד ב)

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, והלא אתה נושא פנים לישראל… (שם כ ב)

אמר רבי ישמעאל בן אלישע ג' דברים סח לי סוריאל שר הפנים… אמר רבי יהושע בן לוי ג' דברים סח לי מלאך המות… (שם נא א)

…אמרו מלאכי המות לפני הקב"ה, זו תורה וזו שכרה, ממתים ידך ה' ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים… (שם סא ב)

ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי, אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. (שבת יב ב)

דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין, ורחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צב-אות… (שם כה ב)

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון… (שם נה ב)

דרש רבי סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום… אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו, לשמע בקול דברו, ברישא עושי דברו, והדר לשמע… ואמר רבי יהושע בן לוי, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר מלאכי צב-אות ידודון ידודון, אל תיקרי ידודון אלא ידדון. ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו, אמר להן לקבל תורה בא. אמרו לפניו, חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. אמר לו הקב"ה למשה, החזיר להן תשובה, אמר לפניו, רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להם תשובה, שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, ואמר רבי נחום מלמד שפירש ש-די מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו, רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להן למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם… קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם, מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו', ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם… אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם, ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים, אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע. (שם פח ב)

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו, ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר, תניא רבי יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו. (שם קיט ב)

אמר רבי יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים ומתעתעים בנביאיו… (שם)

תניא רבי אליעזר אומר, נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, רשעים זוממות והולכות, ומלאך אחד עומד בסוף העולם ומלאך אחד עומד בסוף העולם ומקלעין נשמתן זה לזה, שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. (שם קנב ב)

אמר רבי יוחנן קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל אותי מכל רע, מלאך בעלמא… (פסחים קיח א)

….ויש אומרים ואמת ה' לעולם גבריאל אמרו, בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש, אמר גבריאל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש, אמר לו הקב"ה אני יחיד בעולמי, והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד, ולפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה, אמר תזכה ותציל שלשה מבני בניו.

דרש רבי שמעון השילוני בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש, עמד יורקמו שר הברד לפני הקב"ה, אמר לפניו, רבונו של עולם, ארד ואצנן את הכבשן, ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש, אמר לו גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך, שאתה שר ברד, והכל יודעין שהמים מכבין את האש, אלא אני שר של אש, ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ, ואעשה נס בתוך נס, אמר לו הקב"ה רד… אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותן (את המצרים) ליבשה, אמר לפניו, רבונו של עולם, כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו, אמר לו אתן לך אחד ומחצה שבהן… (שם)

…דתני רבי חייא כמין קול נשמע בעזרה, שבא מלאך וחבטו על פניו, ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו, שנאמר ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל. (יומא יט ב)

…וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם, מיכאל באמצע, גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו. (שם לז א)

תנו רבנן לחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי רבי עקיבא, וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם, צאו ואמרו לו לעקיבא, עקיבא טעית, וכי מלאכי השרת אוכלים לחם, והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי… (שם עה ב)

אמר לו הקב"ה למיכאל, מיכאל סרחה אומתך, אמר לפניו רבונו של עולם, דיו לטובים שבהם, אמר לו אני שורף אותם ולטובים שבהם, מיד ויאמר לאיש לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב, ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר, ויבא לעיני מיד וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות הכרובים, וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא. אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של של גבריאל לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט, וכתיב והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני. אמר רבי יוחנן באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו שיתין פולסי דנורא, אמרו ליה אי לא עבדת לא עבדת, אי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך, ועוד דעבדת לית לך אין משיבין על הקלקלה, אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי ואוקמיה בחריקיה (במקומו) עשרים ואחד יום, היינו דכתיב ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום, והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני, ואני נותרתי לבדי אצל מלכי פרס, יהבו ליה עשרין וחד מלכי ופרוותא דשמהיג, אמר כתיבו לי לישראל באכרגא (מס גולגולת), כתבו ליה, כתיבו לי רבנן באכרגא, כתבו ליה, בעידנא דבעו למיחתם עמד גבריאל מאחורי הפרגוד, ואמר שוא לכם משקימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שינה… ולא השגיחו עליו, אמר לפניו, רבונו של עולם, אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים ודניאל איש חמודות בכף שניה, לא נמצא מכריע את כולם, אמר הקב"ה מי הוא זה שמלמד זכות על בני, אמרו לפניו, רבונו של עולם, גבריאל, אמר להם יבא, שנאמר ואני באתי בדבריך, אמר להו ליעול, אעיילוהו, אתא אשכחיה לדוביאל דנקט ליה לאיגרתיה בידיה, בעא למרמה מיניה, בלעה… (שם עז א)

אמר רבי אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים… (ראש השנה לב ב)

תנו רבנן בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן, באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם, ומניחין לו ידיהן על ראשו, ואומרים פלוני זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור… דבי רבי שילא אמרי, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך… (תענית יא א)

אזלו אותבי תותי גודא רעיעא הוו קא כרכי ריפתא, אתו תרי מלאכי השרת, שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה, אמר ליה אידך שבקינהו דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא… (שם כא א)

אמר רבי יוחנן ג' מלאכי השרת נזדמנו לה (לאסתר) באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה, ואחד שמתח את השרביט (של אחשורוש)… (מגילה טו ב)

…אמר רבי אלעזר מלמד שהיתה מחווה כלפי אחשורוש, ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן… ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד, אמר רבי אבהו מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו. (שם טז א וב)

שאני חורבן הבית דאפילו מלאכי שלום בכו, שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון… (חגיגה ה ב)

…זבול שבו ירושלים ובית המקדש, ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, שנאמר בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים… מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. (שם יב ב)

…למעלה מהן חיות הקודש, רגלי החיות כנגד כולם, קרסולי החיות כנגד כולן, שוקי החיות כנגד כולן, רכובי החיות כנגד כולן, ירכי החיות כנגד כולן, גופי החיות כנגד כולן, צוארי החיות כנגד כולן, ראשי החיות כנגד כולן, קרני החיות כנגד כולן… (שם יג א)

…וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות, אמר רבי אלעזר מלאך אחד שהוא עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות, במתניתא תנא סנדלפון שמו, הגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה, ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו, איני והכתיב ברוך כבוד ה' ממקומו, מכלל דמקומו ליכא דידע ליה, דאמר שם אתגא (הכתר), ואזל ויתב ברישיה…

כתוב אחד אומר אלף אלפין ישמשוניה, ורבו רבבן קדמוהי יקומון, וכתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו, לא קשיא, כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים, כביכול שנתמעטה פמליא של מעלה. תניא רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי, אלף אלפין ישמשוניה, מספר גדוד אחד, ולגדודיו אין מספר, ורבי ירמיה בר אבא אמר אלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור, שנאמר נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי, אלף אלפין ישמשוניה, ורבו רבבן קדמוהי יקומון, מהיכן נפיק, מזיעתן של חיות, ולהיכן שפיך, אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב על ראש רשעים בגיהנם, שנאמר הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול… אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אריא תא אימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוה אמר אבוך, כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור, ואמרי שירה ובטלי, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך, ופליגא דרבי שמואל בר נחמני, דאמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד, שנאמר בדבר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם… נענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה המרכבה, עמד רבי יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו… וכשנאמרו הדברים לפני רבי יהושע היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך, אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה, פתח רבי יהושע ודרש, ואותו היום תקופת תמוז היה, נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן, והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה… (שם יד ב, וראה עוד ערך חיות הקדש)

…חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למכתב זכוותא דישראל, אמר גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, שמא חס ושלום ב' רשויות הן, אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא… והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צב-אות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו… ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקב"ה הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי. (שם טו א וב)

תנו רבנן ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם, שלשה כמלאכי השרת, יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת, יודעין סלקא דעתך, אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת… ששה דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כמלאכי השרת… יש להם דעת כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת… (שם טז א)

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן פסוק זה שר העולם אמרו, נער הייתי וגם זקנתי… (יבמות טז ב)

…פתח ואמר אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש… דאמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם, צדיק פלוני בא. אומר להם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו, ואומרים לו יבא בשלום ינוחו על משכבותם, אמר רבי אלעזר בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, שלש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו, אחת אומרת לו בא בשלום, ואחת אומרת הולך נכחו, ואחד אומרת לו יבא שלום ינוחו על משכבותם. בשעה שהרשע נאבד מן העולם, שלש כתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו, אחת אומרת אין שלום אמר ה' לרשעים, ואחת אומרת לו למעצבה ישכב, ואחת אומרת לו רדה והשכבה את ערלים. (כתובות קד א)

אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת, חיגרין מפני מה הויין, מפני שהופכים את שולחנם… אמר אמימר מאן מלאכי השרת, רבנן, דאי תימא מלאכי השרת ממש, אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי, ואמאי קראי להו מלאכי השרת, דמצייני כמלאכי השרת. (נדרים כ א וב)

דרש רבי יהודה בר ביזנא, בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו, ולא שיירו ממנו אלא רגליו… תני אהבה בריה דרבי זירא כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו'. (שם לב א)

…מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה, ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, והקב"ה הוא אומר מי יקום לי עם מרעים וגו'… סמליון אמר וימת שם משה, ספרא רבה דישראל. (סוטה יג ב)

…והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי, דאמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, לא קשיא, הא ביחיד הא בצבור, (שאינם זקוקים למלאכים דכתיב הן א-ל כביר לא ימאס). ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, והתניא… ואי בעית אימא גבריאל הוה (שדיבר ארמית), דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשון. (שם לג א)

דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרב אמי וזימנין אמר לה משמיה דרב אסי, בשעה שאמר הקב"ה לישראל הסר המצנפת והרם העטרה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, זאת להן לישראל שהקדימו לפניך בסיני נעשה לנשמע… (גיטין ז א)

אמר רבי תנחום בר חנילאי, לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם, ואכלו סלקא דעתך, אלא אימא נראו כמי שאכלו ושתו. אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח, עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח… מאן נינהו שלשה אנשים, מיכאל, וגבריאל ורפאל… (בבא מציעא פו ב)

ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שבקש הקב"ה לבראות את העולם, אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם, אמר לפניו רבונו של עולם, די שאעמוד בשלי, מיד בעט בו והרגו, שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב. אמר רבי יצחק שמע מינה שרו של ים רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו, אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' כמים לים מכסין, אל תקרי לים מכסים, אלא לשרה של ים מכסים. (בבא בתרא עד ב)

ושמתי כדכד שמשותיך, אמר רבי שמואל בר נחמני פליגי תרי מלאכי ברקיעא, גבריאל ומיכאל… חד אמר שוהם וחד אמר ישפה, אמר להו הקב"ה ליהוי כדין וכדין… לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל', וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו הני למאן, אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים… (שם עה א)

אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו, אמרו לפניו, רבונו של עולם, מה מעשיו, אמר להן כך וכך מעשיו, אמרו לפניו רבונו של עולם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם, וכן כת שניה, כת שלישית אמרו לפניו, רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו, כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה, כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין, אמרו לפניו, רבונו של עולם לא יפה אמרו ראשונים לפניך, אמר להן ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו'… (סנהדרין לח ב)

…דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן, מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה, אמר להן הקב"ה, מעשה ידי טובעין בים, ואתם אומרים שירה לפני… (שם לט ב)

…אמרה רוח פסקונית לפני הקב"ה רבונו של עולם, אם יבואו אברהם ושרה ויעמדו לפניך אתה אומר להם ומכלים אותם, ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל. ומי אית ליה רשותא כולי האי, אין, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא שלש שמות יש לו פסיקון איטמון סיגרון, פסיקון שפוסק דברים כלפי מעלה, איטמון, שאוטם עונותיהן של ישראל, סיגרון, כיון שסוגר שוב אינו פותח. (שם מד ב)

מיתיבי, היה רבי יהודה בן תימא אומר, אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין… (שם נט ב)

…רבי יצחק אמר רבי אבא ראה (פנחס) שבא מלאך והשחית בעם… ואחד שבא מלאך והשחית בעם… בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להן הניחו לו, קנאי בן קנאי הוא, משיב חימה בן משיב חימה הוא… (שם פב ב)

אמר רבי יצחק יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע, שאילמלא בא מלאך וסטרו על פיו, ביקש לגנות כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים. (שם צב ב)

אמר רבי יוחנן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שנאמר ענה ואמר הא אנא חזי גוברין ארבעה שריין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון, ורויה די רביעאה דמה לבר אלהין… (שם צג א)

אמר שר העולם לפניו, רבונו של עולם, צביונו עשה לצדיק זה… אמר רבי יוחנן אותו מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו, נתקבצו כל הרוחות אצל דומה, אמרו לו שומר מה מלילה שומר מה מליל… (שם צד א)

ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו', אמר רבי יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, שנאמר והלילה אמר הורה גבר… ואף מבני בניו של אותו הרשע בקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה… (שם צו א וב)

כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה… רבי שמעון בן לקיש אמר ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי… אמר רבי אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה, משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי… (שם צט א וב)

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת, מה אתה עושה לו, אמר להן עלי לעשותן ריעים זה לזה… וישם דבר בפי בלעם, רבי אליעזר אומר מלאך… (שם קה א וב)

אמר ריש לקיש שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, טועה שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה, טועה שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד, טועה שאינה קולטת אלא אדם, והוא מלאך… (מכות יב א)

ומי שרי, והכתיב לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני, אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן… והתניא לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת, אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון, ושבמדור התחתון מי שרי, והתניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ממעל לרבות מלאכי השרת, כי תניא ההיא לעבדם… (עבודה זרה מג א וב, וראה שם עוד)

כתיב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם, מאי אמרי, הכי אמר רבא בר רב שילא אתה תקום תרחם ציון, רב נחמן בר יצחק אמר בונה ירושלים ה', ומעיקרא מאי הוו אמרי, אמר רבא בר רב שילא כי בחר ה' בציון. (מנחות פז א)

דרש רבי חנינא בר פפא יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן, אם רצונו של הקב"ה בערבוביא למה אמר למינהו באילנות… מיד כל אחד ואחד יצא למינו, פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. (חולין ס א)

תנא כמה רחבו של סולם, שנו שמונת אלפים פרסאות, דכתיב והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, עולים שנים ויורדים שנים, וכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה, וכתיב ביה במלאך וגויתו כתרשיש, וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו. תנא עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלים בדיוקנו של מטה. בעו לסכוניה (שהיה ישן), מיד והנה ה' נצב עליו…

ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס אתה שמתיירא מן השחר, אמר לו מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו, מסייע ליה לרב חננאל אמר רב, דאמר רב חננאל אמר רב, שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש ה' צב-אות, מיתיבי חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם, וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות, ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר ברן יחד כוכבי בקר, והדר ויריעו כל בני אלקים, אלא אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות, והאיכא ברוך, ברוך אופנים הוא דאמרי ליה, ואיבעית אימא, כיון דאתיהיב רשותא אתיהיב.

וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו, איני יודע מי נעשה שר למי, כשהוא אומר כי שרית עם אלקים הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך… ובגפן שלשה שריגים… רבא אמר אלו שלשה שרי גוים שמלמדים זכות על ישראל בכל דור ודור… (חולין צא ב)

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, כל המספר לשון הרע, אומר הקב"ה לשר של גיהנם, אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה, נדוננו, שנאמר חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים… (ערכין טו ב)

בכה רבי שמעון ואמר, מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים, ואני לא פעם אחת, יבא הנס מכל מקום… (מעילה יז ב)

דדריש רבי חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו, רבונו של עולם, טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש… (נדה טז ב)

ומלמדין אותו (בבטן) כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה… וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ… (שם ל ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו, תרין אמורין רבי לוי ורבי סימון, חד אמר כמלאכים וחד אמר ככהנים… ומאן דאמר כמלאכים ורגליהם רגל ישרה, רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר המלאכים אין להם קפיצין, ומה טעמא, קרבת על חד מן קמייא קיימיא (תמיד הן עומדים, דכתיב קמייא, קרי ביה קיימיא). (ברכות ד א)

אמר רבי זעירא המלאך היה מקדר לפניהם (לפני לוט) את הדרך… (שם ד ב)

…רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי עלון קומי אניפותא דקיסרין, חמתון וקם מן קומיהון, אמרין ליה מן קומוי אילין יהודאי את קאים, אמר לו אפיהון דמלאכין חמית… (שם לז ב, וראה שם עוד)

תני בר קפרא מלאך ירד ונדמה להן (לפרעה ולעבדיו) כדמות משה, ותפסו את המלאך וברח משה… (שם סג א)

רבי שמעון בן לקיש אומר אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל, בראשונה ויעף אלי אחד מן השרפים, שרפים עומדים ממעל לו, מיכן והילך והאיש גבריאל, כי אם מיכאל שרכם. (ראש השנה ו א)

…אבל הקב"ה אינו כן, אמרו בית דין היום ראש השנה, הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה יעמדו סנגורין יעמדו קטיגורין, שאמרו בני היום ראש השנה, נמלכו בית דין לעברה למחר, הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה יעבורו סנגורין יעברו קטיגורין, שנמלכו בני לעברה… (שם ז ב)

אמר רבי אבון המלאך עצמו חציו מים וחציו אש, ואית ביה חמש גפין, וגויתו כתרשיש, ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וגו'… (שם יב ב)

…הלכו וישבו להן תחת אילן אחד, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם, והיו מלאכי השרת מקפצין לפניהן כבני חופה שמיחין לפני חתן, נענה מלאך אחד מתוך האש, ואמר כדבריך אלעזר בן ערך כן הוא מעשה המרכבה… (חגיגה ט א)

…אבל בעולם הזה, אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות, הקב"ה מכריעו לכף זכות, ומה טעם אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר… (קדושין כב ב, וראה שם עוד)

…רבי יוסי בן חנינה אמר באותה שעה ירד מלאך ונדמה כדמות שלמה, והעמידו מכסאו וישב תחתיו, והיה מחזר על בתי כנסיות ובתי מדרשות… (סנהדרין יג א)

אמר רבי שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להן קפיצין, ומה טעמא, משוט בארץ ומהתהלך בה… (שבועות לב א)

מדרש רבה:

אימתי נבראו המלאכים, רבי יוחנן אמר בב' נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ד) המקרה במים עליותיו וגו', כתיב עושה מלאכיו רוחות. רבי חנינא אמר בה' נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב ועוף יעופף על הארץ וגו', וכתיב (ישעיה ו') ובשתים יעופף. רבי לוליאני בר רברין אמר בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו, והקב"ה ממדד באמצעו, אלא אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי וגו'… (בראשית א ד)

אמר רבי סימון, בשעה שבא הקב"ה לברא את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים חבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא, שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים… רב הונא רבה של צפורין אמר, עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקב"ה, אמר להן מה אתם מדיינין כבר נעשה אדם. (שם ח ה)

אמר שמואל בר יצחק הנה טוב מאד זה מלאך חיים, והנה טוב מאד זה מלאך המות… (שם ט יב)

דאמר רבי שמעון בן לקיש (איוב כ"ה) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, המשל זה גבריאל, ופחד זה מיכאל. (שם יב ז)

על גחונך תלך, בשעה שאמר לו הקב"ה על גחונך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו, והיה קולו מהלך מסוף העולם ועד סופו. (שם כ ח)

רבי יהודה ברבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי סימון מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה… והכתיב (בראשית ט"ז) ותקרא שם ה' הדובר אליה, רבי יהושע בר רבי נחמיה בשם רבי אידי אמר על ידי מלאך, והכתיב (שם כ"ה) ויאמר ה' לה, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר על ידי מלאך. (שם שם יב)

…רבי שמואל בר נחמן אמר וגדולה מן הגאולה, שהגאולה על ידי מלאך, והפרנסה על ידי הקב"ה, גאולה על ידי מלאך מניין, שנאמר (בראשית מ"ח) המלאך הגואל אותי מכל רע… (שם שם כב)

דבר אחר מקדם, קדם לגן עדן נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י') היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר, ואדע כי כרובים המה. ואת להט, על שם (תהלים ק"ד) משרתיו אש לוהט. המתהפכת, שהם מתהפכים, פעמים אנשים פעמים נשים, פעמים רוחות פעמים מלאכים. (שם כא יג)

ואני הנני, הנני מסכים לדברי מלאכים שהיו אומרים (תהלים ח') מה אנוש כי תזכרנו. (שם לא טו)

ריש לקיש אמר אף שמות מלאכים מיכאל רפאל וגבריאל (עלו מבבל), אמר רבי לוי אחד נדמה לו (לאברהם) בדמות סדקי, ואחד בדמות נווטי, ואחד בדמות ערבי, אמר אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם, אני יודע שהן בני אדם גדולים… (שם מח ט)

אמר רבי אחא וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם, הדא אמרת אין יצר הרע שולט במלאכים. (שם שם יא)

ויאמרו כן תעשה כאשר דברת, אמרו אנו אין לפנינו אכילה ושתיה, אבל אתה שיש לפניך אכילה ושתיה כן תעשה לעצמך כאשר דברת. (שם שם יב)

והוא עומד עליהם, הכא את אמר והוא עומד עליהם, ולהלן אמר נצבים עליו, אלא עד שלא יצא ידיהם נצבים עליו, כיון שיצא ידיהם והוא עומד עליהם, אימתו מוטלת עליהם, מיכאל מירתת, גבריאל מירתת… ויאכלו, וכי אוכלין היו, אלא נראין כאוכלין, ראשון ראשון מיסתלק. (שם שם טז)

ויפנו משם האנשים, הדא אמרת אין עורף למלאכים. (שם מט יב)

ויבואו שני המלאכים וגו', (יחזקאל א') והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, אמר רבי אייבו רצות אין כתיב כאן, אלא רצוא, רצין לעשות שליחותן, כמראה הבזק, רבי יהודה בשם רבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא כזה שהוא בוזק גפת בכירה… אלא מלאכי רחמים היו, והיו ממתינים וסבורים שמא ימצא להם זכות… (שם נ א)

והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו איותה ויעש (איוב כ"ג), תני אין מלאך אחד עושה ב' שליחות, ולא ב' מלאכים עושים שליחות אחת, ואת אמרת שני, אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק, גבריאל נשתלח להפוך את סדום, ורפאל להציל את לוט. (שם שם ב)

ויבואו שני המלאכים, הכא את אמר מלאכים, ולהלן קורא אותן אנשים, אלא להלן שהיתה שכינה על גביהן קראן אנשים, כיון שנסתלקה שכינה מעל גביהן לבשו מלאכות, אמר רבי תנחומא אמר רבי לוי, אברהם שהיה כחו יפה נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט על ידי שהיה כחו רע נדמו לו בדמות מלאכים, אמר רבי חנינא עד שלא עשו שליחותן קראן אנשים, משעשו שליחותן קראן מלאכים. (שם שם ג)

ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה, אמר רבי חלפתא קסרייא, ומה אם לוט על ידי שכבד את המלאך נשא לו פנים, לך לא אשא פנים… (שם שם כא)

…אמר רבי אמי תחת אחד השיחים, ששם השיחו עמה מלאכי השרת. (שם נג יז)

הוא ישלח מלאכו לפניך, רבי דוסא אמר הרי זה מלאך מסויים, בשעה שאמר אברהם אבינו, הוא ישלח מלאכו לפניך, זימן לו הקב"ה ב' מלאכים, אחד להוציא את רבקה, ואחד ללוות את אליעזר. (שם נט יד)

…וכיון שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמושך, נשפכו מים על שוקיו, והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקב"ה ב' מלאכים, א' מימינו וא' משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"א) אל תשתע כי אני אלקיך, אל תשוע. (שם סה טו)

דבר אחר הקול קול יעקב, הוא קולו משתק את העליונים ואת התחתונים, רבי ראובן אמר כתיב בעמדם תרפנה כנפיהם, בעמדם, וכי יש ישיבה למעלה, לא כן אמר רבי שמואל אין ישיבה למעלה, שנאמר (שם) ורגליהם רגל ישרה, אין להם קפיצין… ומה הוא בעמדם, בא עם דם, בשעה שישראל אומרים שמע ישראל המלאכים שותקין, ואחר כך תרפנה כנפיהם, ומה הם אומרים ברוך שם כבוד מלכותו, וברוך כבוד ה' ממקומו… (שם שם יז, וראה שם עוד)

רבי פנחס בשם רבי חנין דציפורין אמר שמע קולן של מלאכי השרת אומרים בא השמש בא השמש. (שם סח יב)

…והנה מלאכי אלקים אלו משה ואהרן, ומנין לנביאים שנקראו מלאכים, דכתיב (חגי א') ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם… (שם שם טז)

…ומנין שהמלאך שלישו של עולם, שנאמר (דניאל י') וגויתו כתרשיש, ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחושת קלל. (שם שם יז)

רבי חייא ורבי ינאי, חד אמר עולים ויורדים בסולם, וחד אמר עולים ויורדים ביעקב… מעלים ומורידים בו, אפזים בו, קפזים בו, סוטנים בו, (דוחקים קופצים ומקטרגים), שנאמר (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר, את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה, עולים למעלה ורואים איקונים שלו, ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן… דבר אחר מלאכים שהן מלוין את האדם בארץ ישראל אין מלוין אותו בחוצה לארץ, למעלן כל מי שהוא אומר זכותו עולה, חובתו יורד, למטן כל מי שהוא אומר זכותו יורד, חובתו עולה…

רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, מלאכי השרת על ידי שגילו מסטורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן קל"ח שנה, רבי תנחומא הוה מפיק לישנא קלא, אמר רבי חמא בר חנינא על ידי שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה. היכן חזרו, כאן, עולים ויורדים, עולים ואחר כך יורדים. (שם שם יח)

ויפגעו בו מלאכי אלקים, כמה מלאכים היו חלים ומרקדים לפני יעקב אבינו בכניסתו לארץ, רבי הונא בשם רבי אייבו אמר ס' רבוא מלאכים היו חלים לפני יעקב אבינו בכניסתו לארץ, רבנן אמרי ק"כ ריבוא, ויקרא שם המקום ההוא מחנים, מחנה הרי ס' ריבוא, מחנים הרי ק"כ רבוא, אמר רבי יודן נטל מאלו ומאלו ושלח פרוסזבין לפניו, הדא הוא דכתיב וישלח יעקב מלאכים לפניו. (שם עד טו)

מלאכים… רבנן אמרי מלאכים ממש, אמר רבי חמא בר חנינא, הגר שפחת שרה היתה ונזדמנו לה ה' מלאכים, זה שהוא אהובן של בית על אחת כמה וכמה, ומה אליעזר שהיה עבדו של בית נזדווגו לו כמה מלאכים, זה שהוא אהובו של בית על אחת כמה וכמה, אמר רבי יוסי, יוסף קטנן של שבטים ונזדווגו לו ג' מלאכים, הדא הוא דכתיב (בראשית ל"ז) וימצאהו איש, וישאלהו האיש, ויאמר האיש, זה שהוא אביהן של כולן על אחת כמה וכמה. (שם עה ג)

דבר אחר וישלח יעקב מלאכים, בא וראה מה כתיב למעלה מן הענין, ויאמר יעקב כאשר ראם וגו', כמה היה מחנה אלקים, שני אלפים רבוא ממלאכי השרת, שנאמר (תהלים ס"ח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש, ויקרא שם המקום ההוא מחנים, שתי מחנות למה, מלמד שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים רבוא מלאכי השרת, ונדמו לחיילות של מלך, מהן לבושי ברזל, ומהן רוכבי סוסים, ומהן יושבי קרנות, פגע בלבושי ברזל, אמר להם משל מי אתם, אמרו לו של יעקב… (שם שם י)

רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום בורא הקב"ה כת של מלאכים חדשה, והן אומרין שירה חדשה לפניו והולכין להם, אמר רבי ברכיה השבתי את רבי חלבו, והוא כתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר והגיע זמני לומר שירה, אמר לי חנוקא סברת למחנקני, אמרית מה הוא דין דכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לי זה מיכאל וגבריאל שהן שרים של מעלה, דכולא מתחלפין ואינון לא מתחלפין… אדריינוס שחיק טמיא שאל את רבי יהושע בן חנניה, אמר לו אתם אומרים אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום ויום הקב"ה בורא כת של מלאכים חדשים והן אומרין שירה לפניו והולכין להן, אמר ליה הין, אמר ליה ולאן אינון אזלין, אמר מן הן דאתבריין, אמר ליה ומן אן הן אתבריין, אמר ליה מן נהר דינור… אמר ליה ומן אן הוא אתי, אמרי ליה מן זיעתהון דחייתא דאינון מזיעין מן טעינון כורסייא דקב"ה… (שם עח א)

ויאמר שלחני, שהגיע זמן קילוסי לקלס להקב"ה, אמר ליה יקלסו חבירך, אמר ליה איני יכול, למחר אני בא לקלס, והן אומרין לי כשם שלא קלסת אתמול כך אין אתה מקלס היום, אמר ליה שייצת סייבת (ציערתני והצקתני), לא אשלחך כי אם ברכתני, אמר ליה אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פרשו ממנו אלא בברכה, אמר ליה אותן נשתלחו על מנת כך, אבל אני לא נשתלחתי לכך… רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, אמר לו, מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן קל"ח שנה, אשמע לך ואדחה ממחיצתי, אמר שייצת סייבת, לא אשלחך כי אם ברכתני. אמר רב הונא בסוף אמר אני מגלה לו, אם אומר לי הקב"ה למה גלית לו, אני אומר לפניו רבונו של עולם, בניך גוזרין גזירות ואין אתה מבטל גזירתן, ואני הייתי יכול לבטל גזירתם. אמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך, ואני עומד שם, הדא הוא דכתיב (הושע י"ב) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. (שם שם ב, וראה עוד אדם-מלאך, ויעקב-מלאך)

…רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, משהוא מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, אין אנו יודעין שהוא אומר (ישעיה מ"ד) לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה, אלא מלאך אחד שנגלה על יעקב אבינו… בשביל לקיים גזירתו של אותו מלאך, שאמר לו לא יעקב וגו'. (שם שם ד)

כי שרית עם אלקים וגו', נתגוששת עם העליונים ויכולת להם, ועם התחתונים ויכולת להם. עם העליונים זה המלאך, רבי חמא בר חנינא אמר שרו של עשו היה, הוא דהוה אמר ליה כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים, מה פני אלקים דין, אף פניך דין… (שם שם ו)

ויאמר הגידה נא שמך, רב אמר בשם רבי יוסי בר דוסתאי, כתוב אחד אומר (תהלים קמ"ז) מונה מספר לכוכבים וגו' שמות יקרא, וכתוב אחד אומר (ישעיה מ') לכולם בשם יקרא, אלא מלמד שיש שם שינוי, לא כשם שנקרא עכשיו כך הוא נקרא לאחר זמן, שנאמר (שופטים י"ג) ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, איני יודע איזה שם אני מתחלף. (שם שם ז)

…ורבי שמואל בר נחמן אמר גדולה (פרנסה) מן הגאולה, שהגאולה על ידי מלאך, ופרנסה על ידי הקב"ה, גאולה על ידי מלאך, המלאך הגואל אותי, ופרנסה על ידי הקב"ה (תהלים קמ"ה) פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. (שם צז ג)

יברך את הנערים, זה יהושע וגדעון, הדא הוא דכתיב (יהושע ה') ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו', רבי יהושע בשם רבי חנינה בר יצחק, צעק מתוך צפרני רגליו ויאמר שר צבא ה', שר צבא של מעלן אני, ובכל מקום שאני נראה הקב"ה נראה… עתה באתי, עם משה רבך באתי, אלא שהיה מתפלל ואומר (שמות ל"ג) אם אין פניך הולכים וגו', לעלות למעלה לא הייתי יכול, שעדיין לא עשיתי שליחותי, ולמטה לא הייתי יכול, שעדיין היה מתפלל ואומר אם אין פניך הולכים וגו', אלא הזהר שלא תעשה כשם שעשה לי משה רבך ונדחתי. (שם שם ד)

הקבצו ושמעו בני יעקב, רבי ברכיה זימנין אמר לה בשם רבי חייא, וזימנין אמר לה בשם רבנן דתמן, מכאן שהיו מפוזרין וירד מלאך וכינסן. (שם צח ד)

וירא מלאך ה', רבי יוחנן אמר זה מיכאל, רבי חנינא אמר זה גבריאל, רבי יוסי הארוך כל מקום שהיו רואים אותו היו אומרים שם רבינו הקדוש, כך כל מקום שמיכאל נראה, שם הוא כבוד השכינה. אליו, מהו אליו, מלמד שהיו אנשים עמו ולא ראו אלא משה בלבד, כשם שכתוב בדניאל (דניאל י') וראיתי אני דניאל לבדי את המראה. (שמות ב ח)

בלבת אש, בתחלה לא ירד אלא מלאך א' שהיה ממוצע ועומד באמצע האש, ואחר כך ירדה שכינה ודברה עמו מתוך הסנה. (שם שם ט)

אמר רבי סימון בקשו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו, רבון העולם אדם שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו את הבאר… אמר להם עכשיו צדיק הוא או רשע, אמרו לפניו צדיק הוא… (שם ג ג)

דבר אחר דאמר רבי ענניאל ברבי ששון אמר הקב"ה לכשאני מבקש אחד מן המלאכים שהוא אחד משלישו של עולם פושט ידו מן השמים ומגעת לארץ, שנאמר (יחזקאל ח') וישלח תבנית יד ויקחני בציצית ראשי, וכשבקשתי ג' מהן עשיתים יושבים תחת האילן, שנאמר (בראשית י"ח) והשענו תחת העץ… (שם שם ז)

…אמר רבי חייא הגדול אמר לפניו, רבונו של עולם, בי אתה רוצה לגאול בניו של אברהם, שעשה אותך אדון על כל בריותיך, שלח נא ביד תשלח, אמר לפניו איזה חביב לאדם, בן אחיו או בן בנו, הוי אומר בן בנו, כשבקשת להציל לוט בן אחי אברהם ביד המלאכים שלחת להצילו, בניו של אברהם שהם ס' רבוא בידי אתה משלח להצילם, שלח ביד המלאכים שאתה רגיל לשלח… (שם שם כא)

צבאות השמים מלאכים, שנאמר (דהי"ב י"ח) וכל צבא השמים עומדים וגו', צבאות הארץ ישראל, שנאמר (שמות י"ב) יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, ואדון שניהם הקב"ה וכשם שהכל יראים מן הקב"ה ומן המלאכים, כן הגוים יראים מישראל, שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו', לכך נאמר איומה כנדגלות, שדימה הקב"ה את ישראל למלאכים, במלאכים נאמר (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו, ובישראל נאמר (דברים כ"ט) אתם נצבים היום, המלאכים אומרים בכל יום קדוש קדוש קדוש, וישראל אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, המלאכים נקראו אש, דכתיב (תהלים ק"ד) משרתיו אש לוהט, וישראל כמו כן, דכתיב (עובדיה א') והיה בית יעקב אש, המלאכים מתחדשים בכל יום ומקלסין להקב"ה, והן חוזרין לנהר אש שיצאו ממנו, ושוב אלקים מחדשן ומחזירן כשם שהיו בראשונה, שנאמר חדשים לבקרים, כך ישראל משתקעים בעונות מיצר הרע שיש בגופן, וחוזרין ליראתו… (שם טו ז)

אמר רבי נחמיה, בא וראה אהבתו של הקב"ה על ישראל, שהרי מלאכי השרת שהן גבורי כח עושי דברו, עשאן הקב"ה שומרים לישראל, ומי הם, מיכאל וגבריאל, שנאמר (ישעיה ס"ב) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים, וכיון שבא סנחריב מיכאל יצא והכה בהם, וגבריאל הציל במצותו של הקב"ה לחנניה וחביריו, ולמה כך, אלא תנאין עשה עמהם הקב"ה, אימתי כשבקש לירד להציל אברהם מכבשן האש, אמרו מיכאל וגבריאל לפניו, אנו יורדין להציל אותו, אמר להם אילו ירד לשם אחד מכם לכבשן אתם הייתם מצילין אותו, אלא לשמי ירד, ואני יורד ומצילו, שנאמר (בראשית ט"ו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, אלא אתן לכם זמן אימתי תרדו, על שנזדקקתם להצילו לכבוד שמי… וכשם שעשה הקב"ה בעולם הזה ביד מיכאל וגבריאל, כן לעתיד לבא יעשה על ידיהם, שנאמר (עובדיה א') ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו, זה מיכאל וגבריאל, ורבינו הקדוש אמר זה מיכאל לעצמו, שנאמר (דניאל י"ב) ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, שהוא תובע צרכיהן של ישראל ומדבר עליהם… אמר רבי יוסי למה מיכאל וסמאל דומין, לסניגור וקטיגור בדין, זה מדבר וזה מדבר, גמר זה דבריו וזה דבריו, ידע אותו הסניגור שנצח, התחיל משבח את הדיין שיוציא איפופסין… (שם יח ה)

אמר רבי יהושע בן אבין שרו של נבוכדנצר קל שמו, והפילו הקב"ה, אף שרו של פרעה מצרים שמו, והיה פורח לרדוף אחריהם, כיון שהשקיע הקב"ה את המצרים בים לא שקע תחלה אלא שרן… (שם כא ה)

דבר אחר רבי סימון בשם רבי אלעזר פתח, (הושע י"ב) וה' אלקי הצבאות ה' זכרו, שהוא עושה צביונו בבריותיו, דבר אחר אלקי הצבאות שהוא עושה בצביונו במלאכיו, כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבים, שנאמר (שופטים ו') ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה, ופעמים עושה אותן עומדים, שנאמר (ישעיה ו') שרפים עומדים, וכתיב (זכריה ג') ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ופעמים עושה אותם בדמות נשים, שנאמר (שם ה') והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם, ופעמים במדות אנשים, שנאמר (בראשית י"ח) והנה שלשה אנשים, ופעמים עושה אותן רוחות, שנאמר (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות, ופעמים אש, שנאמר (שם) משרתיו אש לוהט. (שם כה ב)

…באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה, עשה לו הקב"ה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם, אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים הימנו, לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו… (שם כח א)

…והלא מלאך אחד אין כל בריה יכולה לעמוד בקולו, שנאמר (דניאל י') וגויתו כתרשיש וקול דבריו כקול המון, והקב"ה שכתוב בו (ירמיה כ"ג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא צריך לדבר בכח… (שם שם ד)

…אמר רבי אבדימי דמן חיפה, כ"ב אלף ירדו עם הקב"ה לסיני, שנאמר (תהלים ס"א) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, הנאין והמשובחים, יכול אף על פי שהיו רבים דחוקים היו, תלמוד לומר שנאן, שאנן והשקט. אד-ני בם אין כתיב ביו"ד ה"א אלא באל"ף דלי"ת, אדונו של כל העולם בהם, דבר אחר אד-ני בם, אמר רבי לוי, שהיה טבלא של שם המפורש כתוב על לבן, דבר אחר אד-ני בם, רבנן אמרין שמו של אלקים היה מעורב עם כל אחד ואחד, מיכאל, גבריאל… (שם כט ב)

דבר אחר וכאחד השרים תפולו, אמר רבי פינחס הכהן ברבי חמא, אמר להם הקב"ה הפלתם עצמכם, לשעבר הייתם משתמשים על ידי רוח הקודש, עכשיו אין אתם משתמשים אלא על ידי מלאך, הוי הנה אנכי שולח מלאך לפניך. (שם לב א)

דבר אחר הנה אנכי שולח מלאך, אמר הקב"ה לישראל, אילו זכיתם אני בעצמי נעשיתי לכם שליח כדרך שעשיתי לכם במדבר, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם וגו', ועכשיו שלא זכיתם הריני מוסר אתכם לשליח, שנאמר הנה אנכי שולח מלאך, ואימתי נמסרו לשליח, בשעה שעבדו עבודה זרה… אמר רבי לוי ב' מדות טובות בטל הקב"ה מעכו"ם, שלא יעמדו עליהם נביאים, ושלא ימסרו ישראל לשר כל ימי משה, כיון שמת משה חזר אותו השר למקומו, שכן יהושע רואהו… (שם שם ג)

השמר מפניו, אמר הקב"ה לישראל הזהרו בשליח, שאינו חוזר בשליחותי, מדת הדין הוא… דבר אחר אל תמר בו, אל תמירוני בו, ואל תעשוני תמורתו, ושמא תאמרו הואיל והוא השר שלנו לו אנחנו עובדים והוא נושא את פשעינו, לאו, אלא כי לא ישא לפשעכם, לא כמותי שכתוב בי (מיכה ז') נושא עוון עובר על פשע, אבל הוא לא ישא לפשעכם, ולא עוד אלא שאתם גורמים שישמט שמי מקרבו, שנאמר כי שמי בקרבו. דבר אחר כי שמי בקרבו, לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו השכינה, שנאמר (נחמיה ט') ואתה מחיה את כולם… ולא עוד אלא שהוא מתחייב על ידם, כי אם שמע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר, ידבר אין כתוב כאן, אלא אדבר, אם אתם מקבלין הימנו כאילו לי אתם מקבלים… (שם שם ד)

דבר אחר הנה אנכי שולח מלאך, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ד) חונה מלאך ה' סביב ליראיו וגו', עושה שתי מצוות הקב"ה נותן לו שני מלאכים לשמרו, שנאמר (שם צ"א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, עושה הרבה מצוות, נותן לו הקב"ה חצי מחנהו, שנאמר (שם) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, והוא חצי מחנהו, שנאמר (שם ס"ח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן. (שם שם ו)

…ואילולא זכויות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו, לא היה יכול להכנס, למה, שהיו מלאכי השרת שם, מה עשה לו הקב"ה, נתן לו מדמות לבושי הקדש, שנאמר (שמות כ"ח) ולבני אהרן תעשה כתנות, כשם שכתוב (ישעיה נ"ט) וילבש צדקה כשריון וגו'. (שם לח י)

…שנאמר (שמות ג') ויאמר ה' ראה ראיתי, אמר הקב"ה למשה, אתה רואה ראיה אחת, ואני רואה שתי ראיות, רואה אתה אותם באים לסיני ומקבלים תורתי, ואני רואה אותם שאחר שאבא לסיני ליתן להם את התורה, ואני חוזר בטטראמולין שלי, שהן מתבוננין בי, ושומטים אחד מהן ומכעיסין אותי בו, שנאמר (תהלים ק"ו) וימירו את כבודם בתבנית שור. (שם מב ה)

דבר אחר זכור לאברהם, מה ראה להזכיר ג' אבות, אמר רב ולוני בן טברי בשם רבי יצחק, כיון שעשו אותו מעשה יצאו ה' מלאכי חבלה לכלותן, אף וחמה וקצף והשמד והשחת, כמו שכתוב, כי יגורתי מפני האף והחמה, אמר, רבון העולם, אתה עומד בא' ואני באחד, אתה עמוד באף, שנאמר (תהלים ז') קומה ה' באפיך, ואני בחמה, שנאמר (שם ק"ו) לולי משה וגו' להשיב חמתו מהשחית, אמר לו הקב"ה הרי עמדתי באחד ואתה באחד, לג' מה תעשה, אמר לו משה הרי ג' האבות עומדים לשלשתן… (שם מד ו)

רבי תנחום בר חנילאי פתח, ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו', במה הכתוב מדבר, אם בעליונים, והלא כבר נאמר ברכו ה' כל צבאיו, הא אינו מדבר אלא בתחתונים, עליונים על ידי שיכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה, נאמר ברכו ה' כל צבאיו, אבל תחתונים, על ידי שאינן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה, לכך נאמר ברכו ה' מלאכיו, ולא כל מלאכיו. דבר אחר הנביאים נקראו מלאכים, הדא הוא דכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו'… ורבנן אמרי אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו, איש האלקים בא אלי, ומראהו כמראה מלאך האלקים , כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך. אמר רבי יוחנן מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים, הדא הוא דכתיב ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה', הא על כרחך אתה למד שמבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים. (ויקרא א א)

…כך העליונים, לפי שאין יצר הרע מצוי בהם, קדושה אחת, שנאמר ומאמר קדישין שאילתא, אבל התחתונים לפי שיצר הרע שולט בהם, הלואי בשתי קדושות יעמדו… (שם כד ח)

…כך העליונים שאין יצר הרע מצוי בהם אמירה אחת דיה להם, שנאמר בגזירת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא, אבל התחתונים שיש בהם יצר הרע, הלואי לשתי אמירות יעמדו… (שם כו ה)

כיוצא בו, ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר, הקב"ה אמר למלאך, והמלאך לכרוב, אמר ליה גזר עלי הקב"ה, ואני אין לי רשות ליכנס למחיצתך, אלא עשה עמי צדקה, ותן לי שני גחלים משלך שלא אכוה… אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, ששה שנים היו אותן גחלים עמומות בידו של גבריאל, סבור שישראל עושין תשובה, כיון שלא עשו בקש לזורקן ולקעקע ביצתן, אמר לו הקב"ה גבריאל גבריאל, יש בהם בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו, שנאמר וירא לכרובים תבנית יד אדם. אמר רבי אבא בשם רבי ברכיה מי מעמיד העליונים והתחתונים, הצדקה שעושים ביד, הדא הוא דכתיב וצדקתך אלקים עד מרום וגו', ואף כאן אמור אל הכהנים… (שם שם ח)

רבי יעקב בר זבדי פתח, ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עוון, וכתיב שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, בב' יעופף לקילוס, ובב' יכסה פניו שלא יראה פני שכינה, ובשתים יכסה רגליו, דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל, וכתיב עשו להם עגל מסכה… (שם כז ג)

כשם שברא הקב"ה ד' רוחות וכנגדן ד' דגלים, אף כך סיבב לכסאו ד' מלאכים, מיכאל וגבריאל ואוריאל ורפאל, מיכאל בימינו כנגד ראובן, למה נקרא שמו מיכאל, בשעה שעברו ישראל בים פתח משה בשירה מי כמוך וגו', משסיים את התורה אמר (דברים ל"ג) אין כא-ל ישורון, מי כמוך אין כא-ל, הרי מיכאל. אוריאל משמאלו כנגד דן שהוא בצפון, למה נקרא שמו אוריאל, בשביל תורה נביאים וכתובים, שהקב"ה מכפר עליו ומאיר להם לישראל, שנאמר קומי אורי כי בא אורך, ודוד אמר (תהלים קי"ח) א-ל ה' ויאר לנו, הרי אוריאל… גבריאל מלפניו, כנגד מלכות יהודה, ומשה ואהרן שהיו במזרח, ולמה נקרא שמו גבריאל, ביהודה כתיב כי יהודה גבר באחיו וגו' ובמשה כתיב ויקרא אל משה, וכתיב (ישעיה ט') ויקרא שמו פלא יועץ א-ל גבור, הרי גבריאל. רפאל כנגד אפרים, ולמה נקרא שמו רפאל, כדי לרפאות שברו של ירבעם שיצא מאפרים, שהוא במערב, (במדבר י"ב) א-ל נא רפא נא לה, הרי רפאל. (במדבר ב ט)

 

…כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא, למה נאמר, לפי שאשתו אמרה לו ומראהו כמראה מלאך האלקים נורא מאד, היתה סבורה שהכיר בו מנוח שהוא מלאך, ואף על פי כן היה מזמנו לאכול, שטועה היה, כסבור שיש אכילה למעלה, לכך נאמר לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא, אבל אילו היה יודע שהיה מלאך אינו אומר לו שיאכל, שבקי היה שאין אכילה למעלה, ולמה לא הכיר בו, מכאן את למד, בשעה שהיו הנביאים הולכים בשליחותו של הקב"ה רוח הקודש שהיתה שורה עליהם היתה נותנת להם אימה בעיני רואיהם, שהכל מתיראים מהם, שהיו דומין למלאכים. ולמה אכלו המלאכים שבאו לבשר את שרה בהריון, וזה לא רצה לאכול, לפי שאותם מלאכים כשנתראו תחלה לאברהם בדמות עוברי אורח נתראו לו, והוא הכניסם לביתו כמנהגו והזמינם לאכול, והם לא רצו לבטל ממנו מנהג האכסנאים ואכלו עמו, ואחר שאכלו אמרו שליחותן, ולא נראה הדבר שיקבלו שכר על שליחותן. אבל זה המלאך בתחלה אמר שליחותו, ואילו היה אוכל עמו, היה נראה כאילו קיבל שכר על שליחותו, לכך נמנע מלאכול… ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי, אמר לו המלאך אין את צריך לידע שמי, שאין סופך שתראני עוד לעולם, הדא הוא דכתיב (שופטים י"ג) והוא פלאי, על עצמו אמר לו שהוא יהיה מכוסה ממנו, שלא יראנו עוד לעולם, כמא דכתיב (תהלים קל"ט) פליאה דעת ממני. דבר אחר והוא פלאי, אמר לו המלאך איני יודע לומר לך שמי, שלפי השליחות ששולח הקב"ה אותנו קורא לנו שם. דבר אחר והוא פלאי, שם שמו המלאך פלאי לפי שליחותו, הוא בא להזיר את שמשון, כמא דכתיב כי נזיר אלקים יהיה הנער, לכך קרא שמו פלאי, כענין שאמר הכתוב איש או אשה כי יפליא וגו'… (שם י יח)

…רבי פנחס בר רבי אבין אמר רבי חנן אף הסרסור הרגיש עמהם מן שעה לשעה, שלשעבר (תהלים ס"ח) מלכי צב-אות ידודון, רבי יודן בשם רבי איבו מלכי צבאות, מלכיהון דמלאכיא, אפילו מיכאל אפילו גבריאל היו מתיראים מפני משה, וכיון שחטאו,בגלורין שלהם לא היה משה יכול להסתכל, הדא הוא דכתיב (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה… (שם יא ה)

…רבי יצחק אמר היד שהיא שולטת על מצוה אחת זו מצות התפילין, כתיב בה יפול מצדך אלף, שנמסר לה אלף מלאכים לשמרו, אבל הימין שהיא שולטת במצוות הרבה, ורבבה מימינך, רבבה של מלאכים נמסרים לה… (שם יב ג)

דבר אחר במלך שלמה, במלך שהוא עושה שלום בין בריותיו, החיות של אש והרקיע של שלג, החיות של אש, שנאמר (יחזקאל א') והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, והרקיע של שלג, שנאמר (שם) ודמות על ראשי החיה, רקיע כעין הקרח וגו', ולא זה מכבה את זה, ולא זה מכלה את זה. אמר רבי יוחנן כתיב (איוב כ"ה) המשל ופחד עמו וגו', המשל זה מיכאל, והוא של שלג, ופחד זה גבריאל והוא של אש, מהו עמו, מושלמים לו, לא זה מזיק את זה, ולא זה מזיק את זה. אמר רבי אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אלא אפילו במלאך עצמו הוא עושה שלום, ואית ביה חמש אפין, הדא הוא דכתיב (דניאל י') וגויתו כתרשיש, ופניו כמראה ברק וגו', לא זה מכבה את זה, ולא זה מכלה את זה. (שם שם י)

וידבר אליו, ולא למלאכי השרת שהיו שם, מגיד הכתוב שהיה יוצא הקול מפי הקב"ה כמין סילון לתוך אזניו של משה, והמלאכים היו באמצע ולא היו שומעין אותו, וכן הוא אומר ירעם א-ל בקולו נפלאות הוי וידבר אליו. (שם יד לו)

ויתיצב מלאך ה', מלאך של רחמים היה ונעשה לו לשטן… ותרא האתון את מלאך ה', וכי לא היה יכול המלאך לנשוף בו ויוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו, והרי בסנחריב כתיב (ישעיה ל"ז) ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור, וכתיב (שם מ') וגם נשף בהם, אלא כך אמר לו, הפה נתן ליעקב… והאומות כולם בחרב… (שם כ יא)

ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי, שהיה רשע ערום, ויודע שאין עומד בפני הפורענות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי, אין רשות למלאך ליגע בו… כך אומנותו, לא כך אמר לאברהם להקריב את בנו, ואחר כך (בראשית כ"ב) ויקרא מלאך ה' ויאמר אל תשלח ידך, למוד הוא לומר דבר, ומלאך מחזירו… (שם שם יג)

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל, ראתה עינו את ישראל יושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לעתיד לבא, ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה, וכן הוא אומר (ישעיה כ"ג) כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק, ואמר (שם ל') ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, ומלאכי השרת רואין אותן ושואלין אותן מה הורה לכם הקב"ה, לפי שאינן יכולין ליכנס במחיצתן, שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל. (שם כ יט)

אמר רבי יצחק כתיב (במדבר כ"ח) את קרבני לחמי, וכי יש לפניו אכילה ושתיה, למוד ממלאכי השרת, (תהלים ק"ד) משרתיו אש לוהט, מהיכן ניזונין, רבי יודן אמר רבי יצחק מזיו שכינה הם ניזונין, שנאמר (משלי ט"ז) באור פני מלך חיים. (שם כא יז)

…מניין שנאמר (תהלים נ"ד) פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו', אימתי, כי ברבים היו עמדי, ומי הם אלו המלאכים שהן משמרין את האדם… אימתי, בזמן שאת משמר דברי תורה… (דברים ד ד)

…ומהו ובעל הכנפים יגיד דבר, אלו המלאכים שכתוב בהם (ישעיה ו') שש כנפים שש כנפים לאחד. (שם ו ה)

…כך היה סמאל הרשע מצפה ואומר מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק, עד שאמר לו מיכאל מה רשע אני בוכה ואתה משחק, (מיכה ז') אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה' אור לי… באותה שעה אמר הקב"ה לגבריאל צא והבא נשמתו של משה, אמר לפניו, רבונו של עולם, מי שהוא שקול כנגד ס' רבוא איך אני יכול לראות במותו, ומי שיש בו דברים אלו איך אני יכול לעשות לו קצף. ואחר כך אמר לו למיכאל צא והבא נשמתו של משה, אמר לפניו, רבונו של עולם, אני הייתי לו רב והוא היה לי לתלמיד, ולא יכול אני לראות במותו. ואחר כך אמר לסמאל הרשע, צא והבא נשמה של משה, מיד לבש כעס וחגר חרבו ונתעטף אכזריות והלך לקראתו של משה, כיון שראה אותו שהוא יושב וכותב שם המפורש וזוהר מראהו דומה לשמש, והוא דומה למלאך ה' צב-אות, היה מתיירא סמאל מן משה, אמר ודאי שאין המלאכים יכולין ליטול נשמתו של משה, אחזתו רעדה וחיל כיולדה, ולא מצא פתחון פה לדבר עם משה, עד שאמר משה לסמאל, (ישעיה מ"ח) אין שלום אמר ה' לרשעים, מה תעשה בכאן… אמר לו הקב"ה לסמאל בא והבא נשמתו של משה, מיד שלף חרבו מתערה ועמד על משה, מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק שם המפורש, ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש, ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיוור את עיניו, עד כאן עלתה למשה…

באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים, וירד הקב"ה משמי שמים העליונים ליטול נשמתו של משה, וג' מלאכי השרת עמו, מיכאל וגבריאל וזגזגאל, מיכאל הציע מיטתו של משה, וגבריאל פירס בגד של בוץ מראשותיו, וזגזגאל מרגלותיו… (שם יא ו)

רבן גמליאל אמר מלאכי השרת אמרוהו, שיר השירים, שיר שאמרוהו שרים של מעלה. (שיר א יב)

דבר אחר ישקני מנשיקות פיהו, אמר רבי יוחנן מלאך היה מוציא הדבור מלפני הקב"ה על כל דיבור ודיבור ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל, ואומר לו מקבל אתה עליך את הדיבור הזה, כך וכך דינין יש בו… (שם שם יב)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר טעמון דרבנן דכתיב (דברי הימים א' כ"ב) כי היו שרי קודש ושרי האלקים, שרי קדש אלו מלאכי השרת… (שם שם טז)

רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר, כתיב (בראשית ל"ב) ויאבק איש עמו, אין אנו יודעין מי היה ברשותו של מי, אם המלאך היה ברשות יעקב, ואם יעקב ברשות המלאך, אלא ממה דכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו המלאך ליעקב שלחני כי הגיע קילוסי לקלס, הוי המלאך ברשות יעקב אבינו. ובאיזה צד נדמה לו, רבי חמא ברבי חנינא אמר לשרו של עשו הרשע נדמה לו… (שם ג ו)

…והקב"ה אומר להם, בני, הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים, ואין חברים אלא מלאכי השרת… בר קפרא אמר למה קרא למלאכי השרת חברים, לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות ופלוגת דברים. (שם ח טו)

…אמר רבי יוחנן למלאך קשה שביניהם אמר, זה גבריאל, שנאמר ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וקסת הסופר במתניו. ג' דברים היה אותו מלאך משמש, קנסטור, ספקלטור וכהן גדול… (איכה ב ד)

מדרש תנחומא:

והקב"ה יושב על כסאו והכל עומדין לפניו, שנאמר ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים וגו', וכן הוא אומר ורבו רבון קדמוהי יקומון (דניאל ז'), וכן שרפים עומדים וגו'… מלך בשר ודם גבוה קומה ויש במשרתיו כיוצא בו גבוה, והקב"ה גדול ה' ומהולל מאד (תהלים קמ"ה). מלך בשר ודם חכם ויש במשרתיו גבור וחכם כיוצא בו, והקב"ה מאין כמוך ה' וגו' (ירמיה י'), גדולים מלאכיו אבל לא כיוצא בו. בא וראה, מלאך שלח ידו מן הרקיע ואחז ליחזקאל בציצית ראשו, שנאמר וישלח תבנית יד ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח'), משמע הכתוב שאין מן הרקיע לארץ אלא מלא פיסת ידו של מלאך, שנאמר באדין מן קדמוהי שלח פסא די ידא וכתבא דנא רשים (דניאל ה'), להודיעך שאין קצבה לשמשיו, ואם לשמשיו כך, הקב"ה על אחת כמה וכמה… (בראשית ה)

…ויעקב היה ישן והמלאכים משמרין אותו, שנאמר והנה מלאכי אלקים עולים וגו', וכתיב והנה ה' נצב, והוא היה משלח כה תאמרון לאדוני לעשו, הוי אומר מעין נרפש וגו'. ומהיכן היו המלאכים, ראה מה כתיב למעלה ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה, מהו מחנים, שתי מחנות, שבשעה שהלך יעקב לארם נהרים היו מלאכי ארץ ישראל משמרין אותו ומלוין אותו, כיון שהגיעו לחוצה לארץ נסתלקו וירדו אחרים ונתלוו לו, כיון שחזר מן לבן היו אותן מלאכים שנמסרו לו מלוין אותו עד ארץ ישראל, כשהרגישו מלאכי ארץ שיעקב בא, יצאו לקראתו להתלוות לו, שנאמר ויפגעו בו מלאכי אלקים, התחילו שתי מחנות עומדין אצל יעקב, שנאמר מחנים, מה עשה שלח מהן בשליחותו, מיד הלכו וקדמו לעשו ועשו עצמן כשני ראשי גייסות, פגעה בו כת ראשונה שהיו בה ד' כתות, נפלו עליו הכוהו ושברוהו, אמר להם הניחוני שאני בן בנו של אברהם, הוסיפו להכותו… (וישלח ג)

…אבל צדיק מלאכי שלום מלוין לו, שנאמר (שם צ"א) כי מלאכיו יצוה לך, והיושב בבית רעוע השטן מקטרגו ופנקסו נפתחת מן המשנה, והנודר ואינו משלם מנין, דכתיב כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו וגו' (דברים כ"ג), וכתיב מוקש אדם ילע קדש, ואחר נדרים לבקר (משלי כ'), פנקסו מתבקרת ומלאכים מלמדין עליו חובה ומזכירין עונותיו. (שם ח)

…אמר לו אתמול מלאך והיום שוטה… (משפטים י)

אמר הקב"ה אומות העולם בגדו בי ונתתי להם שרים שיהו משמשין אותן, אף אתם כן, אני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם, שנאמר (שמות כ"ג) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך, כשזכיתם וקבלתם את התורה והייתם עושים רצוני הייתי מהלך לפניכם, נאמר, וה' הולך לפניהם יומם, ועכשיו שעשיתם עבודת כוכבים כעובדי כוכבים, איני משלח לפניכם אלא מלאך. (שם יז)

…ראה מה בין ראשונים לאחרונים, הקב"ה אמר למשה הנה אנכי שולח מלאך, השיבו איני חפץ אלא לך, יהושע בן נון ראה את המלאך ונפל על פניו, שנאמר (יהושע ה') ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו… אבל משה דחה אותו, אמר לו הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך, אמר רבי שמעון בן לקיש, כתיב באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה (תהלים צ"א), אמר לו צנה נעשה לך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך, לפיכך לשמרך, בדין הוא שישמרך… השמר מפניו ושמע בקולו (שמות כ"ג) למה, לא זכיתם לשמע בקולי, שמעו בקולו של מלאך, הוא אינו יכול לישא לפשעכם, למה, ששהוא מן הכת שאינן חוטאין, לכך כתיב כי לא ישא לפשעכם. דבר אחר כי לא ישא לפשעכם, למה שהוא שליח, וכל מה שהשליח משתלח לעשות הוא עושה, אבל אני נושא לכם פנים, אם תאמר אין הסליחה מסור לך, כי עמך הסליחה למען תיוורא, לא מסרת אותה למלאך שר הפנים, שנאמר (שמות כ"ג) כי לא ישא לפשעכם, למה, כי שמי בקרבו, אמר רבי שמעון בן לקיש שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך, שנאמר כי שמי בקרבו, אמר לו משה איני מבקש שילך מלאך עמנו אלא אתה, ואם אין אתה הולך אין אנו זזים ממקומנו, שנאמר (שמות ל"ג) ובמה יוודע איפא הלא בלכתך עמנו. אמר לו חייך ואף לא ילך מלאך אלא ושלחתי את הצרעה לפניך… (שם יח)

…אמר רבי יהושע בן לוי, מהו יפול מצדך אלף, הקב"ה מוסר לכל אחד ואחד מישראל רבוא ואלף מלאכים שיהו משמרין אותו ועושין לו דרך, ואחד מהן מכריז לפניו, ואומר תנו כבוד לצלמו של הקב"ה, לפי שכל העולם כלו מלא רוחות ומזיקים. אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי לוי אין לך בית רובע בחללו של עולם שאין בו תשעה קבין מזיקין, והיאך עשויין, אמר רבי לוי פורמא בפניהם כגון חמורים של טוחנים, וכשהעונות גורמין הפורמא נגלה, והאדם נשתטה. וכשהמלאך כורז האדם בשלום, שתק מיד נזוק, והמלאך אומר נשלם פלוני, שנאמר (איוב ל"ג) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים… ומנין שמלאך כורז לפניו שנאמר (איוב ל"ג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, אם יהא מן אותן אלף כורז לפניו להגיד לאדם יושרו, אותה שעה ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. הוי אם נתרבה במצוות רבוא ואלף מלאכים משמרין אותו, ואם הוא שלם בתורה ובמעשים טובים הקב"ה משמרו, שנאמר (תהלים קכ"א) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך… אמר רבי הושעיא אשרי ילוד אשה שראה מלך מלכי המלכים ופמליא שלו משמרין אותו, ומשלח מלאכים, שנאמר (בראשית ל"ב) וישלח יעקב מלאכים לפניו, וכן הוא אומר המלאך הגואל אותי מכל רע (שם מ"ח)… (שם יט)

…אמר לו הקב"ה למשה, משה, המדות האלו הן אצלכם, שמא אצלי, הסתכל במלאכים שהן אש לוהט וכמה אוצרות שלג וברד שיש לי, שנאמר (איוב ל"ח) הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה. וכן הוא אומר (תהלים ק"ד) המקרה במים עליותיו, ואין המים מכבים את האש ולא האש שורפת המים. וכן החיות של אש, והרקיע שעל ראשן מן המים, שנאמר (יחזקאל א') ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות, וכתיב (שם (שם) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה, והן עומדות טעונות כל אותו אונקוס של מים שעוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ואף הן אונקוס גדול של אש והן עומדות מן רקיע לרקיע, ובין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי אבא אף טלפי החיות מהלך ארבע מאות שנה, וכלם טעונות אש ברקיע שכלו מים, ואין האש שורפת המים, ולא המים מכבין את האש, למה, עושה שלום במרומיו… (תרומה יא)

…אלא בשעה שבא אדם לשמש עם אשתו, רומז הקב"ה למלאך הממונה על ההריון ושמו לילה, והקב"ה אומר לו, דע שזו הלילה נוצר אדם מזרע פלוני, דע לך והשמר בזו הטיפה וטול אותה בכפך, וזרע אותה בגורן לשס"ה חלקים, והוא עושה לו כן… מיד הקב"ה גוזר על הטפה מה יהא בסופה, אם זכר אם נקבה, אם חלש אם גבור… וכן גוזר על כל קורותיו, אבל אם צדיק אם רשע לא… מיד רומז הקב"ה למלאך הממונה על הרוחות, ואומר לו, הבא לי רוח פלוני שהיא בגן עדן ששמו פלוני ותארו כך וכך, לפי שכל הרוחות שעתידין להבראות כולן הן נבראות מיום שברא העולם עד שיכלה כל העולם הם מזומנין בבני אדם, דכתיב (קהלת ז') מה שהיה כבר נקרא שמו, מיד הולך המלאך ומביא את הרוח לפני הקב"ה, וכשהיא באה מיד כורעת ומשתחוה לפני המלך מלכי המלכים הקב"ה… מיד מכניסו הקב"ה לשם בעל כרחו, ואחר חוזר המלאך ומכניס הרוח לתוך מעי אמו, ומזמנין לו שני מלאכים ושומרין אותו שלא יצא משם ושלא יפול… נוטלו המלאך משם, ומוליכו לגן עדן, ומראה לו הצדיקים יושבין בכבוד ועטרותיהם בראשיהם, ואמר המלאך לאותו הרוח תדע לך מי הם אלו… לערב מוליכו לגיהנם ומראה לו שם את הרשעים שמלאכי חבלה מכים אותן במקלות של אש, וקוראין וי וי, ואינם מרחמים עליהם, ואמר לו המלאך לאותו הרוח תדע מי הן אלו… ומטייל אותו המלאך מן הבקר עד הערב, ומראה לו מקום שהוא עתיד למות בו, ובמקום שהוא עתיד להקבר בו, ואחר כך מוליכו ומטיילו על כל העולם, ומראה לו את הצדיקים ואת הרשעים, ומראה לו הכל, ובערב חוזרו לתוך מעי אמו… לסוף מגיע זמנו לצאת לאויר העולם, מיד בא אותו המלאך ואמר לו באותה שעה מגיע זמנך לצאת לאויר העולם, והוא אומר לו, למה אתה רוצה להוציאני לאויר העולם, אומר לו המלאך, בני, תדע שעל כרחך אתה נוצר, ועכשיו דע שעל כרחך אתה נולד… ואינו רוצה לצאת משם עד שמכהו ומכבה לו את הנר שהוא דלוק על ראשו ומוציאו… (פקודי ג, וראה שם עוד)

…ולפיכך כשהוא הולך לבית עולמו, יש מלאך ממונה בגן עדן שלוקח אותו ומביאו בגן עדן, והכופרים והפושעים הקב"ה מצוה למלאך ומושך ערלתו, שנאמר (תהלים ה') שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. (תזריע ה)

קדושים תהיו כי קדוש אני, אמר להם הקב"ה לישראל, עד שלא בראתי עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם, והיו אומרים ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם (דברי הימים א' ט"ז), כיון שנברא אדם הראשון אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם, זהו שאנו מקלסין אותך בשמו, אמר להם לא, גנב הוא זה, שנאמר (בראשית ג') ותאכל מן העץ, בא נח אמרו לו זה הוא, אמר להם זה שכור הוא… (קדושים ב)

דבר אחר כי מי בשחק יערך לה', בשעה שבקש הקב"ה לבראות את העולם, ובקש לבראות את האדם, היו מלאכי השרת אומרים מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח'), מה אתה מבקש מן האדם הזה, אמר להם הקב"ה ומי מקיים מצותי וחוקותי ותורותי, אמרו לו אנו מקיימין תורתך, אמר להם כתיב בה זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט), ואתם אין ביניכם מתים… הוי אין התורה אצלכם, שנאמר לא תמצא בארץ החיים (איוב כ"ח), כיון שאמר הקב"ה לישראל שיעשו לו משכן ומזבח העולה, התחילו מקריבין בתוכו, התחיל הקב"ה מצוה כמה מצוות על כל דבר ודבר והן עושין, התחיל הקב"ה אומר למלאכי השרת כי מי בשחק יערוך לה', כשם שישראל עורכין לי, שהייתם אומרים לי מה אנוש כי תזכרנו… (בחקותי ד)

…והמלאך רוצה נראה, רוצה אינו נראה, וכן הנביאים נמשלו למלאכים… (שלח א)

מדרש תנחומא הקדום:

ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר (דניאל ח' י"ג), מהו פלמוני, רבי יוחנן אמר זה מיכאל, שהוא עומד לפנים, רבי חנינא אמר זה גבריאל, המדבר בישראל, שהיה אומר עד מתי החזון התמיד (שם)… (בראשית כג)

…אמר לו למה זה תשאל לשמי, פעמים שהמלאך נעשה רוח, שנאמר עושה מלאכיו רוחות (תהלים ק"ד), פעמים שהוא נעשה ברק, שנאמר (איוב ל"ח ל"ה) התשלח ברקים וילכו, ולפי הנסים הוא עושה עצמו, וכן המלאך אמר למנוח למה זה תשאל לשמי. מיד ברכו המלאך, שנאמר ויברך אותו שם (בראשית ל"ב). וישר אל מלאך ויוכל וגו' (הושע י"ב ה'), מה דבר עמו, אמר לו לך שלם את נדרך, טוב אשר לא תדור וגו' (קהלת ה' ד') מיד מה עשו שמעון ולוי… מיד נפל על פניו ולא עמד עד שנתן לו רשות, קום עלה בית אל… (וישלח כב)

…ובשביל כפרתן של ישראל הוסיף להן עוד שתי כנפים, שנאמר שש כנפים לאחד (ישעיה ו' ב'), למה, כדי שיתכסו הרגלים שהן דומות לעגל, כדי שלא יראה אותם ויזכור מעשה העגל… ובשביל ישראל מחה הקב"ה את השור ונתן כרוב תחתיו, שאין אתה מוצא שהוא מזכיר שם אלא כרוב, שנאמר (יחזקאל י' י"ד) פני האחד פני הכרוב… וכל כך למה, לכפר על ישראל… (אמור כג)

ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים (במדבר כ"ב), וכי לא היה יכול לילך אחריו לשדה, אלא כך מדתו של הקב"ה, מלך בשר ודם שולח ספקלטור להרוג את האדם, הולך אחריו ימים רבים, וזה שנתחייב מיתה אוכל ושותה, והספקלטור מהלך אחריו ממקום למקום. ולפני הקב"ה אינו כן אלא הספקלטור במקומו, ומי שנתחייב מיתה בא אצלו ברגלו, כדי שלא יהא מלאך מצטער לילך אחר בלעם אלא קדמו לדרך, שכך כתיב ויעמד מלאך ה' במשעול הכרמים… (בלק יב)

פרקי דרבי אליעזר:

…והמלאכים שנבראו ביום שני, כשהן נשלחין בדברו נעשין רוחות, וכשהן משרתין לפניו נעשין של אש, שנאמר (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. ד' כתות של מלאכי השרת מקלסין לפני הקב"ה, מחנה ראשונה מיכאל מימינו, מחנה שניה של גבריאל על שמאלו, מחנה שלישית של אוריאל מלפניו, מחנה רביעית של רפאל מלאחריו, ושכינתו של הקב"ה באמצע… ושבעה מלאכים שנבראו מתחלה משרתים לפניו לפנים מן הפרוכת, והוא הנקרא פרגוד, והדום רגליו כאש וברד, ותחת כסא כבודו כאבן ספיר, ואש מתלקחת סביבות כסאו… ואופן הגלגל וכרוב וחיה נותנין לפניו שבח ודמות כסאו כעין ספיר של ארבע רגלים, וארבע חיות הקודש קבועות על כל רגל ורגל, ארבע פנים לאחד וארבע כנפים לאחת מהן, שנאמר וארבעה פנים וגו', והם הם הכרובים כשהוא מדבר פני המזרח מדבר מבין שני הכרובים פני אדם, וכשהוא מדבר פני הדרום מדבר מבין שני הכרובים פני אריה, וכשהוא מדבר פני המערב מדבר מבין שני הכרובים פני שור, וכשהוא מדבר פני הצפון מדבר מבין שני הכרובים פני נשר, ולעומת האופנים וגלגלי המרכבה…

והחיות עומדות אצל כסא כבודו, ואין יודעות מקום כבודו, והחיות עומדות ביראה ובאימה ברתת ובזיע, ומזיעת פניהם נהר של אש מושך ויוצא לפניו, שנאמר (דניאל ז' י') נהר די נור נגד ונפיק מן קדמוהי, שנים שרפים עומדים אחד מימינו של הקב"ה ואחד משמאלו, (ישעיה ו') שש כנפים שש כנפים לכל אחד ואחד, בשתים יכסה פניו שלא יביטו פני השכינה, ושנים מכסות רגליהם שלא יראו פני שכינה, כדי לשכח עמידת רגל עגל, ובשתים מעופפים ומעריצים ומקדישים שמו הגדול. וזה עונה וזה קורא, ואומרים קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות מלא כל הארץ כבודו, והחיות עומדות אצל כבודו ואינן יודעות מקום כבודו, עונות ואומרות בכל מקום שכבודו שם, (יחזקאל ג') ברוך כבוד ה' ממקומו. (פרק ד)

החמה שלש אותיות של שם כתובים בלבו, והמלאכים מנהיגים אותו, אלו שמנהיגים ביום אין מנהיגים אותו בלילה, אלו שמנהיגים אותו בלילה אין מנהיגים אותו ביום… (פרק ו)

…וכל המזיקים המהלכים ברקיע, והמלאכים שנפלו מגדולתן וממקום קדושתן מן השמים בימי דור אנוש, כשהם עולים לשמוע דבר מאחורי הפרגוד, הן מתרדפין בשבט של אש וחוזרין לאחוריהן למקומן… (פרק ז)

עשר חופות עשה הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן… והיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדים כנקבות, שנאמר (יחזקאל כ"ח) מלאכך תופיך ונקביך בך. ביום שנברא אדם הראשון, שנאמר (שם) ביום הבראך כוננו, אמר הקב"ה למלאכי השרת, בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו… והיו מלאכי השרת כמו שושבינים המשמרים את החופות, שנאמר (תהלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך… (פרק יב)

…ושל רעה יש בה ארבעה פתחים, ועל כל פתח ופתח שבעה שומרים מלאכים יושבים, ארבעה מבחוץ ושלשה מבפנים, אלו שבחוץ רחמנים הם, אלא שבפנים אכזריים הם, וכשיבא אדם ליכנס בפתח הראשון, מלאכים הרחמנים מקדימין אותו ואומרים לו מה לך ליכנס בתוך האש הזאת ומה לך ליכנס בתוך הרשעים והגחלים, שמע לנו ושוב בתשובה, אם שמע להם מוטב, ואם לאו הרי אומר להם בהם אין חיים. בא ליכנוס בפתח השני, אומרים לו הרי נכנסת בפתח הראשון, אל תכנוס בפתח השני, מיד מלאכים הרחמנים מקדימין אותו, ואומרין לו מה לך להיות מרוחק מתורת אלקים, שיהיו קורין אותך טמא ובורחין ממך, שמע לנו ושוב, אם שמע להם מוטב, ואם לאו הרי אומר להם בהם אין חיים.

בא ליכנס בפתח השלישי, אומרין לו הרי נכנסת בפתח הראשון ושני, מה לך ליכנס בפתח שלישי, מיד הרחמנים מקדימין אותו, ואומרין לו, מה לך להיות מחוק מספר חיים, לא טוב לך שתהיה חקוק מהיותך מחוק, שמע לנו ושוב, אם שמע להם מוטב, ואם לאו אוי לו ולראשו. בא ליכנס בפתח רביעי אומרין לו הרי נכנסת בפתח שלישי אל תכנס לפתח רביעי, מיד הרחמנים מקדימין אותו, ואומרין לו הרי נכנסת לכל הפתחים הללו, ולא שמעת ושבת עד עתה הקב"ה מקבל את השבים… אמרו האכזרים הואיל ולא שמע תצא רוחו, שנאמר (תהלים קמ"ו) תצא רוחו ישוב לאדמתו… (פרק טו)

רבי אבהו אמר רצה הקב"ה לגמול חסד עם יצחק, ושלח מלאך לפני אליעזר עבד אברהם, ונקפצה לו הדרך… (פרק טז)

בשבע שעות ביום בערב שבת נכנס אדם הראשון בגן עדן, והיו מלאכי השרת מקלסין אותו ומכניסין אותו לגן עדן, ובין השמשות בערב שבת גורש ויצא, והיו מלאכי השרת קוראין עליו ואומרים (תהלים מ"ט) אדם ביקר בל ילין, נמשל כבהמות נדמו… (פרק יט)

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, רבי אומר ראו המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים את בנות קין מהלכות גלויות בשר ערוה, ומכחלות עיניהן כזונות, ותעו אחריהן… רבי יהושע בן קרחה אומר, המלאכים אש לוהטים, שנאמר (תהלים ק"ד) משרתיו אש לוהט, הוא בא בבעילה בבשר ודם ואינה שורפת הגוף, אלא בשעה שנפלו מן השמים ממקום קדושתן כחן וקומתן כבני אדם ולבושן גוש עפר, שנאמר (איוב ז' ה') לבש בשרי רמה וגוש עפר, רבי צדוק אומר מהם נולדו הענקים, מהלכים בגובה קומה ומשלחים ידם בכל גזל וחמס ושפיכת דמים, דכתיב (במדבר י"ג) ושם ראינו את הנפילים וגו', אמר רבי יהושע בן קרחה ישראל נקראו בני אלקים, שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם, והמלאכים נקראו בני אלקים, שנאמר (איוב ל"ח ז') ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים, ואלו עד שהיו במקום קדושתן בשמים נקראו בני אלקים, שנאמר (בראשית ו') וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלקים… (פרק כב)

רבי שמעון אומר קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו, ואמר להם באו ונבלבל את לשונם. ומנין שהקב"ה ירד אליהם, שנאמר (בראשית י"א) הבה נרדה, ארדה אין כתיב אלא נרדה, ומנין שהפיל גורלות ביניהם, שנאמר (דברים ל"ב ח') בהנחל עליון גוים, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל ביתו, שנאמר כי חלק ה' עמו (שם)… וירד הקב"ה ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו ובלבל את לשונם לשבעים לשון, כל א' וא' כתבו ולשונו, ומנה מלאך על כל לשון ולשון. (פרק כד)

…אמר הקב"ה למלאכי השרת, בואו ונבקר את החולה, שמדת גמילות חסדים גדולה לפני, מיד ירדו המלאכים ובקרו את אברהם… מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית, שנאמר (מלאכי ג') ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא. (פרק כט)

…וכל מלאך ושרף לא יצילו את הרשעים מדינה של גיהנם, שנאמר (דברים ל"ב) ואין מידי מציל… שכן אמר הקב"ה לאברהם אבינו (בראשית ט"ו ט"ו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום, וכי כשהנפש יוצאת מן הגוף זה השלום, אלא שהמלאכים מקדימין ואמרין לו שלום… (פרק לד)

…מה עשה הקב"ה, שלח לו מלאך להצילו ולהושיעו, ונראה לו כאיש, שנאמר (בראשית ל"ב) ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וכיון שעלה עמוד השחר אמר לו המלאך שלחני שהגיע עת עמידתי לשרת ולזמר לפני הקב"ה, ולא רצה יעקב לשלחו, מה עשה המלאך, התחיל לקושש ולזמר מן הארץ, וכששמעו העליונים את קול המלאך שהיה משורר ומזמר מן הארץ, אמרו, בשביל כבוד הצדיק אנו שומעים את קול המלאך מן הארץ, עליו הכתוב אומר (ישעיה כ"ד י"ג) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו'… רצה יעקב להתגבר על המלאך, מה עשה המלאך, אחז בגיד הנשה שעל כף הירך, ונשה גיד הנשה שלו ונעשה כחלב המת, לפיכך אסור לבני ישראל לאכול גיד הנשה שעל כף הירך.

רצה יעקב לעבור את מעבר יבוק ולהתעכב שם, אמר לו המלאך לא כך אמרת לי (בראשית כ"ח) עשר אעשרנו לך, מה עשה יעקב, לקח את כל מקנה קנינו שהביא מפדן ארם… ועוד אמר המלאך ליעקב והלא יש לך בנים ולא עשרת אותם לי… ירד מיכאל המלאך ונטל את לוי והעלהו לפני הקב"ה, אמר לפניו, רבונו של עולם, זה גורלך וחלק מעשיך, ופשט יד ימינו וברכו שיהיו בני לוי משרתים לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים. אמר מיכאל לפני הקב"ה, רבון כל העולמים המשרתים למלך אינו נותן להם טרף מזונם… (פרק לז)

…אמרו לו מלאכי השרת, משה, לא נתנה התורה אלא למענינו, חזר משה ואמר להם, כתיב בתורה כבד את אביך ואת אמך, וכי יש לכם אב ואם… וחשו ולא ענו עוד, מכאן אמרו עלה משה בחכמתו אל העליונים, והוריד עוז מבטחן של מלאכי השרת, שנאמר עיר גבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה (משלי כ"א כ"ב). ראו מלאכי השרת שנתן הקב"ה תורה למשה, עמדו גם הם ונתנו לו מתנות ואגרות ופתקין של רפואות לבני אדם, שנאמר (תהלים ס"ח) עלית למרום שבית שבי…

ראה השטן שלא נמצא בהם חטא ביום הכפורים, אמר לפניו, רבונו של עולם, מה מלאכי השרת אין להם קפיצין, כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת אין להם אכילה ושתיה, כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם, כך ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים… אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה הרי אנו משרתים לפניך ביום ובלילה, ואין אנו יכולין לראות את כבודך, וזה ילוד אשה רוצה לראות את כבודך, ועמדו בזעף ובהלה להמיתו, והגיעה נפשו עד מות, מה עשה הקב"ה נגלה עליו בענן… (פרק מו)

אבות דרבי נתן:

…אף הקב"ה עשה שלום במרום, ואיזה שלום עשה הקב"ה במרום, שלא קרא עשרה גבריאל, עשרה מיכאל, עשרה אוריאל, עשרה רפאל, כדרך שבני אדם קורין עשרה ראובן עשרה שמעון, עשרה לוי, עשרה יהודה, שאלמלא עשה כדרך שבני אדם עושים, כיון שקרא לאחד מהם באין לפניו ומתקנאין זה בזה, אלא קרא גבריאל אחד… כיון שקרא אחד, הם באו לפניו, ומשגרו לכל מקום שירצה. ומניין שיראים זה את זה ומכבדין זה את זה וענותנין מבני אדם, שבשעה שפותחין את פיהם ואומרים שיר, זה אומר לחבירו פתח אתה, שאתה גדול ממני, וזה אומר לחבירו פתח אתה, שאתה גדול ממני… ויש אומרים כתות כתות הן, כת אחת אומרת לחברתה פתחי את שאת גדולה ממני, שנאמר (ישעיה ו') וקרא זה אל זה ואמר. (פרק יב ו)

…שלשה כמלאכי השרת, יש בהם בינה כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרין בלשון הקודש כמלאכי השרת… ג' כמלאכי השרת, יש להם כנפים כמלאכי השרת, ויודעים מה עתיד להיות כמלאכי השרת, ומהלכין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויש אומרים אף הופכין פניהן לכל דמות שירצו, ורואים ואינם נראין. (פרק לז ב וג)

פסיקתא:

דבר אחר ויהי, מי אמר ווי, המלאכים אמרו ווי, אמרו עכשיו מניח הקב"ה את העליונים ויורד ודר בתחתונים, אף על פי כן פייסן הקב"ה את העליונים, ואמר להן חייכון העיקר למעלה… (פרשה ה)

…ומלאכי השרת רואים את המזיקים, והמזיקים אינם רואים את מלאכי השרת. (פרשה ו)

לפי שבשעה שברא הקב"ה את עולמו, אמר לו לשר החושך סור מפני, שאני מבקש את העולם לבראות באורה, ושרו של חושך דומה לשור, באותה שעה אמר הקב"ה סור שר החושך מלפני, ואם אי אתה סר מלפני אני גוער בך, שאני מבקש לבראות את עולמי באורה…

והיה מהלך ברקיע ופגע בו קמואל המלאך, שהיה ממונה על שנים עשר אלפים מלאכי חבלה, שהם יושבים בשער הרקיע, גער במשה ואמר מה לך בקדושי עליון, אתה ממקום הטנופת באת ומהלך במקום טהרה… כיון שלא הניחו, הכהו משה פצע ואבדו מן העולם, והיה משה מהלך ברקיע כאדם שמהלך בארץ, עד שהגיע למקום הדרניאל המלאך שהוא גבוה מחבירו ששים רבוא פרסאות, וכל דיבור ודיבור שיוצא מפיו יוצאים בדיבור שנים ברקים של אש. פגע במשה, אמר לו מה לך במקום קדושי עליון, כיון ששמע קולו נבהל מפניו, וזלגו עיניו דמעות, וביקש ליפול מן הענן, באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה, ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל, דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם, כשביקשתי לבראות את אדם הראשון עשיתם לפני קטיגור ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' ה'), ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש, ועכשיו אתם עומדים במריבה, ואין אתה מניחים אותי ליתן תורה לישראל… כיון ששמע הדרניאל כך, אמר לפניו, גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא, עכשיו אני אעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו, והיה מהלך לפניו עד שהגיעו לאשו של סנדלפון, אמר לו הדרניאל למשה, עד כאן היה לי רשות להלוך, מכאן ואילך אין לי רשות להלוך מפני אשו של סנדלפון שלא ישרפני. כיון שראה משה את סנדלפון נבהל מפניו וזלגו עיניו דמעות, ובקש ליפול מן הענן, ובקש רחמים מלפני הקב"ה וענהו, בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, באותה שעה ירד הקב"ה בעצמו מן כסאו ועמד לו לפני סנדלפון עד שעבר, ועל אותה שעה אמר ויעבר ה' על פניו (שמות ל"ד ו'), אמרו עליו על סנדלפון שהוא גבוה מחבריו מהלך חמש מאות שנה, ומשתמש אחר המרכבה וקושר כתרים לקונו. וכי תעלה על דעתך שיודעים מלאכי השרת היכן הוא, והלא כבר נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג' י"ב), ואילו מקומו לא ראו, אלא משביע את הכתר ועלה ויושב בראש אדונו… (פרשה כ, וראה עוד מלאך-קדושה)

…כיון שעבר פגע בו ריגיון נהר של אש שגחליו שורפים את המלאכים ושורפים בני אדם, נטלו הקב"ה והעבירו ממנו. פגע בו גליצור שכתב בו מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, והוא מגלה טעמי צור, וכנפיו פרושים לדבר להבל החיות, שאלמלא אין מקבלו נשרפים מלאכי השרת מהבל החיות, ושוב מלאך אחד גליצור עומד ואומר שנה זו חיטין יצליחו ויין יזול, ושוב מלאך אחד שנוטל אודות של ברזל, ועליהם גחלי ריגיון ומעמידם כנגד המלאכים ונגד נגידים כדי שתפול אימתם בעולם, נטלו הקב"ה והעבירו ממנו. פגע בו גדוד של מלאכי חבלה, שהם סבוכים לכסא הכבוד, שהם גבורים עצומים, כיון שהגיע משה אליהם בקשו לשורפו בהבל שבפיהם, מה עשה הקב"ה פירש עליו מזיוו והעמידו לפני כסאו, ואמר משה השב להם תשובה למלאכי השרת…

אמר לפניו, רבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים, אמר לו חזור לימינך, חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו זו היא תכלת, אמר לו חזור לשמאלך, חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו מה אתה רואה אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו היא ארגמן, חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק, אמר לו זה היא תולעת שני… מה עשה הקב"ה הוריד עליהם לארץ מאה ועשרים ריבוא מלאכי השרת, כל אחד ואחד מישראל אוחזים אותו שני מלאכי השרת, אחד מניח את ידו על לבו, ואחד מגביה את צוארו, כדי שיראה להקב"ה פנים בפנים… (שם)

אלא עד שלא חרב בית המקדש, היה שבחו של הקב"ה משלום, משחרב בית המקדש, כביכול, מיעט הקב"ה בפמליא שלו, מנלן, אמר ביתי חרב וקילוסי עולה משלם. דבר אחר רכב אלקים וגו', אמר רבי תנחום בן חנילאי כיליארדים רכב, רבותים אלפי מילירדים שנאן, עד שאין סופיסטוס יכול לחשוב. רבי עזריה ורבי יהודה בי רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ריבותים שאין להם מנין, אלפי שאין להם מספר, ורבנין אמרין ירדו שנונים על העולם להחריבו… אמר רבי יוסי בי רבי חלפתא אילו שרי אומות העולם היו, ולמה ירדו, רבי חייא בר רבא אמר לכבודה של תורה, ורבי חייא בר יוסי אמר לכבודם של ישראל…

כך כשנגלה הקב"ה לעשות מלחמותן של בניו להפרע מן האומות, באו מלאכי השרת לסייעו, אלו באבני ברד ואילו בגחלי אש. אמר להם עברו מן הכין, איני צריך לכם… ה' בם, רבי פנחס בשם רבי יהושע בן לוי אדנותו עליהם, מיכאל מרתת, גבריאל מרתת… (פרשה כא)

שוחר טוב:

ומהו אליך לא יגש, אמר הקב"ה בנוהג שבעולם מלך יוצא בדרך כל לגיונותיו יוצאין לשמרו והוא נזקק להם ליתן לכל אחד ואחד פרנסתו, אבל אני מסרתי לך אלף משמאל ורבבה מימין שהן נזקקין לך לשמרך, ואין אחד נוגש אותך, ואין אומר לך פרנסני. אמר רבי חנינא לא אמר מסרו מצדך אלף, אלא יפול, שאם יבואו עליך מזיקין אותם מלאכים מפילים אותם לפניך. דבר אחר מהו יפול, שהקב"ה משלימן לך, כענין שנאמר (דברי הימים א' י"ב) וממנשה נפלו על דוד. וכל המלאכים הללו שנמסרו לאדם שיהו משמרים אותו, אימתי הוא משתמר, בשעה שהוא משמר את התורה… (תהלים יז)

רבי פנחס בשם רבי אבא אומר מלאך שהוא ממונה על התפלה ממתין עד שיתפלל כנסיה אחרונה שבישראל, הוא עושה עטרה ונותנה בראשו של הקב"ה, שנאמר (משלי י') ברכות לראש צדיק, צדיקו של עולם. (שם יט)

עליהם עוף השמים ישכון… רבי עקיבא אומר אלו מלאכי השרת… (שם קד)

הללו את ה' מן השמים, ומי הם, מלאכי השרת. הללוהו כל מלאכיו, כשם שיש צבאות הרבה בארץ, כך הם בשמים, (בראשית ב') אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, לכך נאמר הללוהו כל צבאיו, ומי הם צבאיו, שעושין צביונו של הקב"ה… (שם קמח)

הללוהו ברקיע עוזו, מהו עוזו, הללוהו במה שעשה בעזים שברקיע, ומי הם עזים שברקיע, שרי עכו"ם, וכן הוא אומר (חגי ב') והפכתי כסא ממלכות, מהו והפכתי, שהוא הופכם מן הרקיע לארץ… (שם קנ)

מדרש משלי:

דבר אחר לא ירעיב ה' נפש צדיק, זה תלמיד חכם, שכל זמן שהוא מתעסק בתורה בחגים, אם נתעלם ממנו פרק אחד או דבר מתלמודו אינו נפטר מן העולם עד שבאין מלאכי השרת וסודרין לפניו, בשביל שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב"ה לעתיד לבא… (פרשה י)

תנא דבי אליהו רבא:

מכאן אמרו, כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים, אינו צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שמור, אלא הקב"ה משמרו בעצמו, ומלאכי השרת עומדים סביב לו וחרב ביד כולם ומשמרין אותו, שנאמר (תהלים קמ"ט) רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם… (פרק ד)

…שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי, והלא כבר יש לי ד' מאות ותשעים וששת אלפים רבבות של מלאכי השרת, שהם עומדים ומקדישים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה עד שקיעת החמה, ואומרים לפני קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגו', ומשקיעת החמה ועד יציאת החמה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו… (פרק ו)

כיצד ישב הקב"ה וברא את עולמו, חמש שיטות בדבר, שטה ראשונה ברא הקב"ה שני אלפים רבבות כרובים ושני אלפים רבבות אופנים, וכן שרפים ואראלים וכן שאר מלאכי השרת אין מספר, ולמעלה מהן חיות הקודש, ולמעלה מהן רקיע כעין הקרח הנורא, ולמעלה ממנו כסא הכבוד, ולמעלה ממנו יושב הקב"ה בשמי השמים העליונים… והרי דברים קל וחומר, ומה אם העומדים בחוץ שאינם רואים פני השכינה מבפנים הרי היו בשמחה כאילו הם אוכלים ושותים ושבעים ושמחים שמחה גדולה, מכל שכן המלאכים וצבא השמים שהקב"ה הכניסן לפנים תחת כסא הכבוד, שהיו בשמחה גדולה כאילו הם אוכלים ושותים ושבעים ושמחים שמחה גדולה. וכיון שברא הקב"ה את כל העולם כולו, ועמד ודחפם והוציאם לחוץ, היו כולם צועקים ומיללים ובוכים בכיה גדולה, ואמרו לפניו, רבונו של עולם, מפני מה הוצאתנו ממדה של קורת רוח, מה עשה הקב"ה כדי לפייס אותם, מכל ארבע מדות שברא הקב"ה בעולמו, הביאם וקבע את צורתם בכסא הכבוד שלו, פני אדם מן בני אדם, פני אריה מן החיה, פני שור מן הבהמה, פני נשר מן העופות… אבל כיון שחטאו ישראל בעגל, הביא הקב"ה את פני הכרוב והכניסו תחת פני שור, שהרי פעם אחת נאמר (יחזקאל א') ודמות פניהם פני אדם… פעם אחרת נאמר (שם ו') וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב…

וכיון שיצא המבול מן העולם אמר לו הקב"ה לנח צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך, באותה שעה התיעצו מלאכי השרת והיו קושרין תגר לפני הקב"ה, כמו שעשו קטגוריא כשברא הקב"ה את אדם הראשון, ושהיו אומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם, מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח'), באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת, תנו עיניכם במרכבה ודייכם מלקטרג בו עוד, כי אפילו אם אין לי מהם אלא אחת מן ארבע מדות שקבעתי בכסא הכבוד שלי, כבר גזרתי עליהם שיאכלו העולם הזה… (פרק לא)

מדרשים:

למעלה ממעון ערבות, ובערבות יש בו משפט וצדקה וטללי חיים וברכה ונשמתן של צדיקים וכסא הכבוד וחיות הקודש ושרפים ואופנים וכרובים, והם באים להודיע כבודו של הקב"ה, עשאם מאש וממים ומים עליהם ושלום ביניהם שאין המים מכבין את האש ולא האש לוחך את המים, ולכך נאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. והמלאכים עומדים רחוק מהשכינה שלשים וששה אלף פרסאות, וכי מלאכים עומדים והלא מצינו שאין להם עמידה ולא ישיבה בשמים כי אם כפיפה, אלא עומדים כפופים לפני הקב"ה ואין רואים מקום שכינתו ומקדישים שמו של הקב"ה היושב על כסא רם ונשא וענן וערפל מקיפין אותו… (מדרש עשרת הדברות)

…ואחר כך כנס כל מלאכי השרת כתות כתות וא"ל נעשה אדם וגו', אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו (תילים ח') והיא היתה כת של מיכאל, מיד שרפן באשו הגדולה והשאיר מהן מיכאל לבדו. וקרא לכת של גבריאל ואמרו כמו שאמרו לו הראשונים ושרפן באשו הגדולה והשאיר מהן גבריאל לבדו. קרא לכת של לביאל אמרו לפניו רבונו של עולם מי יאמר לך מה תעשה עשה כרצונך בעולמך כי כך נאה לך. אמר הקב"ה לביאל יפה ראית לעצמך שריפאת מה שהרסו חבריך, מיד החליף את שמו וקרא שמו רפאל ומסר בידו כל מיני רפואות שבעולם, אמר למיכאל לך הבא לי עפר ממקום בית המקדש וכן עשה… (מדרש כונן)

ילקוט שמעוני:

אמר רבי יהושע בן לוי שני שערי כדכד יש בגן עדן, ועליהם ס' רבוא מלאכי השרת, וכל אחד מהם זיו פניהם כזוהר הרקיע מבהיק, ובשעה שהצדיק בא אצלם מפשיטין מעליו הבגדים שעמד בהן בקבר, ומלבישין אותו ח' בגדים של ענני כבוד, ושני כתרים נותנים על ראשו, אחד של אבנים טובות ומרגליות, אחד של זהב פרוים, ונותנין שמונה הדסים בידו, ומקלסין אותו, ואומרים לו, לך אכול בשמחה לחמך, ומכניסין אותו למקום נחלי מים מוקף ת"ת מיני ורדין והדסים, וכל אחד ואחד יש לו חופה בפני עצמו לפי כבודו… (בראשית פרק ב, כ)

שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזאל, אמר להם כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה, היה הקב"ה מתעצב, מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל, ואמרו לפניו, רבונו של עולם, הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך מה אנוש כי תזכרנו, אמר להם ועולם מה יהא עליו, אמרו לו, רבונו של עולם היינו מסתפקין בו, אמר להם גלוי וידוע לפני, אם אתם שרויין בארץ היה שולט בכם יצר הרע, והייתם קשים מבני אדם… (שם פרק ו, מד, וראה עוד ערך שמחזאי, וערך עזא ועזאל)

האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום, אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שהטריח, פתח להם הקב"ה פיהם ואכלו, שנאמר עומד עליהם תחת העץ ויאכלו… (שם פרק יח, פב)

…אמר רבי טרפון לא היה לו רשות למיכאל לזוז ממקומו עד שנתן לו יעקב רשות, שנאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו וכי גנב או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר. באו כתות כתות של מלאכי השרת שאמרו לו, מיכאל עלה, כי זמן הזמיר הגיע לומר, אם אין אתה פותח בשיר נמצא השיר בטל. התחיל מתחנן ליעקב, אמר לו בבקשה ממך שלח אותי, שלא ישרפוני מלאכי השרת שבערבות בשביל עיכוב השיר, אמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני, אמר לו וכי איזה מהם חביב השמש או הבן, אני השמש ואתה הבן, ואתה צריך לברכתי, אמר לו אף על פי כן, מיד אמר לו לא יעקב יאמר עוד וגו'.

אמר רבי בשעה שהיו מתאבקים רצה כת של מיכאל לסכנו, אלא שנגלה עליהם הקב"ה, וכיון שראה להקב"ה תשש כחו, שנאמר וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, אמר לו הקב"ה למיכאל יפה עשית שעשית כהן שלי בעל מום, אמר לו רבונו של עולם והלא אני כהנך, אמר לו אתה כהני ברקיע, והוא כהני בארץ, מיד קרא מיכאל לרפאל, אמר לו חברי, בבקשה ממך עמוד עמי בצרה, שאתה ממונה על הרפואות, ירד ורפאו… אמר ליה הקב"ה למיכאל למה עשית כן לבני בכורי, אמר לפניו לכבודך עשיתי, אמר ליה מעכשיו תהא ממונה עליו ועל זרעו עד סוף כל הדורות… אתה ראש למלאכי השרת, והוא ראש לכל האומות, יבא ראש ויעמוד על הראש… (שם פרק לב, קלב)

…והנה נער בוכה… דבר אחר המלאך שהיה מתלוה עמו, שמלאך נקרא נער, שנאמר רוץ דבר אל הנער הלז לאמר… (שמות פרק ב, קסו)

…וישלח אלקים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל, וידמה כאחד מהם, ויען המלאך ויאמר, אם על המלך טוב יביאו אבן שהם וגחלת אש, וישימו אותם לפני הילד, והיה אם ישלח ידו אל השהם דע כי מחכמה עשה זאת ונהרגהו… ויקח המלאך ידו אל הגחלת, ותדבק הגחלת באצבע וישאה אל פיו… (שם)

…אמר רבי אלעזר בן פדת וכולן ירדו שנונים לכלות שונאיהן של ישראל, שאלו לא קבלו את התורה היו מכלין אותן… אבל הקב"ה אינו כן, בשעה שבא לסיני נטל עמו מלאכי השרת הנאים ומשובחין שהיו ביניהן… אבל בסיני כשבא הקב"ה ירדו עמו אלף אלפים ורבי רבבות, אף על פי כן היה להם ריוח, שנאמר אלפי שנאן, כמה דאת אמר שאנן מואב מנעוריו. (שם פרק כ, רפו)

ויקח משה חצי הדם, מהיכן היה יודע משה חצי הדם… בר קפרא אמר מלאך ירד מן השמים בדמות משה וחלקו. (שפ פרק כד, שסא)

…כך העליונים שאין יצר הרע מצוי ביניהם, קדושה אחת להם, שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא, אבל התחתונים לפי שיצר הרע מצוי בהן, הלואי יועיל שתי קדושות, שהדא הוא דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים… (ויקרא פרק יט, תרג)

…מיד אמר להם הקב"ה למלאכי השרת, הגביהו מטתו של אהרן אוהבי ברומו של עולם, כדי שידעו ישראל ולא יזיקו את משה ואת אלעזר, הגביהו מלאכי השרת את מטתו ברומו של עולם, והקב"ה הולך לפני המטה ומספיד עליו, ומלאכי השרת עונין אחריו, תורת אמת היתה בפיהו וגו'… (במדבר פרק לג, תשפז)

שרפים עומדים ממעל לו, שנים שרפים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו שלא יביטו פני השכינה, ובשתים יכסה רגליו דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל, שלא יביטו פני השכינה, ובשתים מעופפים ומעריצים ומקדישים שמו הגדול, זה עונה וזה קורא, זה קורא וזה עונה קדוש קדוש קדוש וגו', והחיות עומדים אצל כסא כבודו ואינם יודעים מקום כבודו, ועומדות באימה וביראה ברתת ובזיע שלא יאכל אש אוכלה אש לעשן של מלאכים, ומזיעת פניהם נהר של אש מושך לפניו, שנאמר נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי, וגומרות ועונות ואומרות כל מקום שכבודו שם, ברוך כבוד ה' ממקומו… (ישעיה פרק ו, תד)

…מהו במלקחים, להודיעך כחן של צדיקים הקב"ה אמר למלאך ליטול גחלת מעל גבי המזבח וליתן על פי הנביא, ונטל המלאך את הגחלת במלקחת מן המזבח של מעלה ונכוה, והשליך אותה, ונטל עוד מלקחת אחרת ונטל הגחלת בשתיהם ונתנו לגחלת בשפתיו של ישעיהו ולא נכוה, וכן הוא אומר כי רב מאד מחנהו, אלו המלאכים, ומי קשה מהם, וכי עצום עושה דברו, אלו הצדיקים… (שם תו)

דרש רבי חנינא בקש הקב"ה למוד את ירושלים במדה, שנאמר ויאמר אלי למוד את ירושלים לראות כמה רחבה וכמה ארכה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, הרבה כרכים נתת להם לאומות העולם ולא נתת להם במדה, ירושלים ששמך בתוכה וצדיקים בתוכה, תתן להם במדה… ואמר רבי שמעון בן לוי, שכל פמליא שלי נעשים לה חומה לירושלים לעתיד לבא, ואני מצוה למלאכים לשמרה, שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים… (זכריה פרק ב, תקסט)

…והמלאך שהיה מתרגם בין שכינה לנביא, כנגד משה ואהרן שהיו מתרגמין את התורה לישראל, שנאמר ואומר אל המלאך הדובר בי… (שם פרק ז, תקעד)

אמר רבי יונתן כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה נברא בו מלאך, שנאמר וברוח פיו כל צבאם… (תהלים לג, תשכ)

את מוצא שחיבב הקב"ה את ישראל יותר ממלאכי השרת, שאלו אין מתקרבין אלא ברחוק חמש עשרה אמה, שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, וישראל עומדים במשכן ואין אחד מהן ניזוק. (שיר השירים פרק א, תתקפג)

מדרש הגדול:

ויאמר אליו הנה נשאתי פניך, מגיד הכתוב שיש למלאכי השרת רשות לעשות כחפצם, ושמעשיהן מסורין להן, ואין מעכב על ידם, כדרך שבני אדם רשותם בידם כל אחד ואחד מה שהוא כוחו. (בראשית יט כא)

לקח טוב:

…דורשי רשומות אמרו הנה אנכי שולח מלאך לפניך, הם לוחות הברית שנתונות בארון הקודש לשמרך בדרך, שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה… (שמות פרק כג כ)

ילקוט ראובני:

את השמים, לרבות חיילי השמים, שהם המלאכים… וסולם גדול ניצב בשמים, וראשו מגיע למעלה לרקיע, ומלאכים קדושים ושרים נכבדים ממונים עליהם, כ"ה מלאכים ממונים על שערי צפון הם ה', ועל שערי הדרום הם ו', ועל שערי המזרח הם ד', על שערי מערב הם י', ומלאכים שבשמים הם רגל עגל עגול בתוכו, ומבחוץ מפוצל, לקיים איש על עבר פניו ילכו, לא יסבו בלכתם, שהעיגול בתוך הבליטות רגליו סגלגלין כף רגל העגל, ומה שרגליהם רגל עגול, כי החושך ראש לברית, ודמותו כשור כזה, ולכך עשה שלמה י"ב בקר תחת הים. ומה שכתב רגל ישרה, שאין רגל שור גדול משל אריה, ולא אריה משל שור, ולא אדם מנשר, מה רבו מעשיך ה'. (בראשית)

ברא השי"ת ש"ץ רקיעים, אבל אלו ז' רקיעים הם עיקר, ועתה השמים הם מהלך ת"ק וסולם מוצב ארצה, על חלד וראשו מגיע השמימה, ושיעור הסולם מהלך ת"ק שנה, ושרים רבים נכבדים ממונים עליו, הרי זה סריסים הממונים על הארצות ויורדים וכו'. רקיע הראשון ובו מחנות מלאכי חמה, וז' כסאות מרכבות על השמים, לא שישב עליהם, כי אם להראות, ומשרתים עליהם שולטים ומחנות שלהם חונים סביבותיהם, והם מזומנים לנקום נקם עוברי רצונו של מקום, ומזיקים לאדם העוסקים במלאכתם, וכשמשביעים את המלאכים הם מזומנים לעשות. וז' שוטרים נוצרים מאש ומראה כאש, ואש מתלהטת, ומאש יצאו, ומחנותיהם לא יעשו דבר, כי בעצת השוטרים וברשותם יצאו וישלחו, הן לטוב הן לרע, אם ליותר, אם למחסר, אם למלחמה אם לשלום. תחת השוטר הא' שבעים מלאכים משרתים לפניו, והם הנשמעים לכל דבר רפואה לעשות ולקרא כולם בשם בצום בתענית ובטהרה. ג' תחת השוטר הג' המשרתים לפניו ל"ז שרים המה ממולאים אף וחימה להפיל שונאים בקרב מלחמה ולהשליט למקומם כולם בשמות יקרא בצום ובתענית ובטהרה. ד' תחת השוטר הד' מ"ב שרים, והם המטים לב מלך והשרים, לכולם בשמות יקרא בטהרה, ה' תחת ה' ס"ב שרים הנשמעים בלילה לדבר עם הכוכבים לשאול ולדבר עם הרוחות לכולם בשמות יקרא בטהרה. ו' תחת השוטר הו' ל"ז שערים והם מלאכי גבורה האוזרים כח וחיל לרוץ ולעוף בכל העולם לכולם בשמות יקרא בטהרה, ז' תחת השוטר הז' מ"ו שרים, והמה מגידים לכל דבר בחלום, לכולם בשמות יקרא בטהרה ויצליח… (שם)

יש מלאכים קדושים נצחיים, והם אותם שנבראים ביום שני, ויש מהם שבטלים, כי הם אומרים שירה, והם אותם שנבראו ביום חמישי… ויברא אלקים את התנינים הגדולים הם ארבע מחנות שכינה, וכל אחד מקבל שפע מאחת מן הדמות, כענין שנאמר עליהם עוף השמים ישכון, כי משם קיום מלאכי השרת, כדאתמר ובשתים יעופף, מיכאל מימין המקבל מן החסד, על כן הוא כהן גדול, כי בחסד ואמת יכופר עוון, גבריאל משמאל המקבל מן הגבורה ושמו מוכיח עליו, על כן הוא שר צבא. אוריאל מלפניו מקבל מן הרחמים, שמשם אורה יוצאת לעולם, רוצה לומר ממזרח ופני לא יראו, רוצה לומר אוריאל. רפאל במערב מקבל מהשכינה כדי לרפאות שבר אברהם, והרמז מרכבו ארגמן, ראשי תיבות של אוריאל רפאל גבריאל מיכאל נוריאל.

ארגמן הואיל ואתא לידינו נימא ביה מלתא, מיכאל וגבריאל נקראו שניהם שרפים, הרי פעמים שניהם אש, כשמיכאל בימין שרף, אז גבריאל בשמאל במחיצת ברד, ואחר כך בא גבריאל ועשה שליחותו למטה לטובה, לתקנת הצדיקים הולך מיכאל בשמאל במחיצת ברד, וגבריאל בימין במחיצת אש, ואז הגוון של המלאך כפי המחיצה, וגויתו כתרשיש, ואל תתמה, הרי אמר אהרן לימין משה, ומסתלק אהרן וישב לשמאל משה, ואלעזר לימין משה, כך כשהצדיק גבריאל להביא ראייה של זכות, יזכה שהולך לימין, כשנותנים לגבריאל הנצחון אז הוא בימין, וכשבא להתווכח אז עומד לפני הכבוד.

מיכאל וגבריאל הם שרים גדולים ואוהבים את ישראל כנפשם, ומלמדים טוב על ישראל, גבריאל בא"ת ב"ש גמת"ך, בגימטריא הנה מדבר טוב על ישראל, בא"ל ב"ם נמ"ט של"א בגימטריא אל לבוש הבדים…

מיכאל נקרא א', ישראל נקרא א', הקב"ה נקרא א', לפיכך ברא ו' ימים ב' עדים על כל א',והשבת נקרא א', דכתיב ימים יוצרו, לכך הקדימו על כל המועדים.

גבריאל מראה גבורתו לשרי אומות פעם אחת בשנה, כדי להתיש כחם ולא יזיקו את ישראל, כי מיכאל וגבריאל שרי ישראל הם… סמך זה מיכאל, שסמך את ישראל, ומליץ יושר הוא על ישראל, ואם לאו שהוא מדבר טוב על ישראל לא היינו בעולם, ואומר להקב"ה ישראל מייחדים ואומרים מיכאל, מי כמוך באלים ה', וגבריאל אומר ישראל אומרים גבורי כח עושים דברו, ואומרים גבורי אל, דכתיב הא-ל הגדול הגבור והנורא, תהיה עזרם, שהרי חרב פיפיות בידם… על כן מיכאל שרף ושר על כל שרים, וגבריאל שר על כל שרי אומות העולם… מיכאל הוא כהן גדול שלמעלה, וגבריאל הוא סופר שלמעלה, ולפי שמיכאל מימין הכבוד, והוא שרף והוא יעוף ונכבד, הוא מלאך רחמים, והוא על רוח מערב, ששכינה במערב, וגבריאל לפני הכבוד כדיין, והוא על רוח מזרח, זה סוד כל מקום שנאמר בא מלאך וחבטן בקרקע, הוא גבריאל שהוא הדיין.

מלאכים הממונים על האומות סופן א"ל מיכאל וגבריאל, לפי שמנצחים זה את זה כאילים, נקראו הבו לה' בני אילים, כאילים המנגחים בגבריאל, ודוביאל שר יון המלאך א' עניו וא' מכניס חבירו ואומר כוחו הראוי לכך, פעמים גבריאל במקום מיכאל, כשעשה שליחותו. גבריאל שמח לעשות רצון בוראו, דכתיב והנה האיש לבוש הבדים אשר קסת הסופר במתניו משיב דבר לאמר, עשיתי ככל אשר ציויתני… (שם, ועיין שם עוד)

המלאכים נידונים על מה שהיה להם לחשוב ולא חשבו, כשאמרו מה אנוש כי תזכרנו, היה להם לחשוב, אל תדין חבירך עד שתגיע למקומו, שאם היו נבראים כבשר ודם ביצר הרע, היו חוטאים, על כן הושיט אצבעו ביניהם ושרפם. (שם)

סוד עמוק מסתרי המרכבה, כי המרכבה העליונה מסודרים ע' שרים, וכשהם כולם מקובצים ובשבעים כתריהם כולם כא' קרא אדם, וכולם עיניהם צופים להשי"ת ב"ה וב"ש, לתת להם מזון ופרנסה במה שיתקיימו ויוכלו כל אחד לפרנס את אומה שלו, וזה שאמר דוד טוב לחסות בה' מבטוח באדם, שהם שרים שהם אדם בכללם וכו'…

ואחר כך כינס כל מלאכי השרת, אמר להם נעשה אדם וגו', אמרו לו רבונו של עולם, מה אנוש כי תזכרנו, והיא היתה כת של מיכאל, מיד שרפן באש הגדולה, והשאיר מיכאל לבדו, וקרא כת של גבריאל, ואמרו לו כשם שאמרו הראשונים, ושרפן באש הגדולה, והשאיר מהן גבריאל לבדו. קרא לכת של לביאל ואמר לפניו רבונו של עולם מי יאמר לך מה תעשה, עשה כרצונך בעולמך, כי כך נאה לך, אמר הקב"ה יפה ראית לעצמך, שריפאת אתה מה שהרסו חבריך, מיד החליף שמו וקרא שמו רפאל, ומסר בידו כל מיני רפואות שבעולם, ואמר למיכאל לך והביא לי עפר ממקום בית המקדש, וכן עשה, וצברו הקב"ה בידו ועשאו לאדם הראשון… ומינה הקב"ה למיכאל וגבריאל על ישראל, ורפאל מינה על כל הרפואות. אותן המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו, אמר להם הקב"ה בואו וראו את השירה, כיון שראו את ישראל פתחו אף הן ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ… (שם)

המעלה הו' היא תינוקות של בית רבן שלא חטאו, והיא מעלה פנימית יותר מאלו, ובכל יום ויום מטטרון שר הפנים יורד דרך העמוד ולומד להם תורה, ומחיצתן גדולה מכולם… וכנגדם מעלה מלאכים הנקראים כרובים, ועליהם נאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה, גמולי מחלב עתיקי משדים, וראש המעלה הזאת הוא יהושע נער משרת משה… (שם)

אני ראיתי מיכאל שר הגדול עומד מימין הכסא, ויפיפיה שר התורה עומד לפניו, וגבריאל עומד מן השמאל, ומטטרון שר הפנים עומד לפני פתח היכל של הקב"ה, ויושב ודן כל חילי מרום בדין העומד לפני המלך, והקב"ה גוזר הוא עושה… (שם)

בית שמאי ובית הלל נגד תרין מלאכים ברקיע, מיכאל וגבריאל, והכריע ביניהם אוריאל וכו' והוא נוריאל, ואיתא בזוהר חנוך זה נוריאל. דע שניצוץ של אברהם הוא ממיכאל, ושל יצחק מגבריאל, ושל יעקב מאוריאל, והם היו ראשי הדור לתקן דורות הרשעים ההם להיותם הטהורים, והם מעצמם נשמת אדם הראשון בסוד הגלגול וכו', לחתוך הזוהמא שקבל מסמאל, ונחש ובת זוגו. ודע שאוריאל זה קודם שבא ביעקב בא בחנוך, והיינו דכתיב ויתהלך את האלקים, כלומר שהלך בגן עדן וחזר לעולם הזה, וכל זה עשה מן הכח שניתן לו מן ניצוץ אוריאל… (שם)

כשהקב"ה מאביד אדם מן העולם, המלאך הולך וזה מתחלף בכל דור ודור, עד שיחזיר אליו מלאכו, ואותו מלאך שהוא בצער שאבד בדין, ולאחר ששב בתשובה שלו נתן לזה, אבל במבול לא עשה כן, ואובד למעלה ואבוד למטה, הם והממונים שלהם הם נטבעו, וכנגדם עברם בנהר דינור ואבדם מן העולם, ואפילו על השרים הממונים על העוברין שבמעי אמן. (נח)

אלה משפחות בני נח וגו', דע כי כל השרים העליונים שולטים ב' חלקים חלק א' בארץ, באותו מקום שהשר מושל, וחלק אחד מן האומות באותה אומה השוכן באותו מקום, נמצא שר משבעים שרים יש לו חלק ידוע בארץ וחלק ידוע באומות, וזה הסוד ע' משפחות בני נח… ובאותו זמן של הפלגה נתייחדה כל אומה ואומה לשר שלה, כאומרו שר מלכות פרס, והנה שר יון בא, ובאותו זמן לקח כל שר חלקו א' בארץ ומן האומות, והקב"ה לקח חלקו מן הארץ ירושלים ומבני אדם את ישראל… (שם)

דע כי יש מלאכים בצבא מעלה המשולחים למטה בענין צרכי השפל, אם לטובה אם לרעה, שנאמר בגזרת עירין ובמאמר קדישין, וכתיב והא עיר וקדיש נחית משמיא, ויש מלאכי מעלה שאינם משתלחים לעולם, וקבלה בידינו מאבותינו, שג' המלאכים האלה היו מאופני המרכבה, מיכאל גבריאל ורפאל, דוגמת אבותינו הראשונים, ומה טעם אמרו שרפאל ריפא את אברהם והלך להציל את לוט, כי הצלה ורפואה חדא מילתא היא…

ועתה נתחיל להגלות מי היה המלאך הבא לבשר את מנוח. תדע שמלאך שבישר את שרה על אדות יצחק אותו מלאך בעצמו היה שבישר את מנוח, ודא הוי אוריאל, ובעבור שלא עשה שליחותו כהוגן, שלא היה לו לבשר את שרה תחלה, דאיהו מעולם דנוקבא, ודא היה סבה שנפטרה שרה והוצרך היה שיצחק יעקד על גבי המזבח, לכך נענש המלאך ולא ניתן לו רשות לעלות למקום קדושתו עד זמן מנוח, שעלה בלהב העולה שהעלה מנוח על הצור. וכל זה גרם סמאל, שנתן עצה למלאך איך יעשה, כי המלאך היה מסופק למי יבשר, לאברהם או לשרה, כי המלאכים אינם יודעים אלא אם כן מה שיגידו להם מהגוזר העליון, וסמאל היה עומד בפתח האוהל של אברהם וכו', וכיון שראה אברהם וכל ילידי ביתו יצאו מסטרא דערלה, עלה עשן באפו ועמד על הפתח לבקש על נפשו, שהיה מתפחד שיתבטל מעלתו מכל וכל, ויפסיד נחלתו אשר חייו ומזונו תלויים בו, דאיהו מסטרא דימינא פנימאי. וכשבאו ג' מלאכים רפאל לאברהם, אוריאל לבשר את שרה, וגבריאל להפוך את סדום, וישא עיניו זה אשר היה יושב פתח האוהל נשא עיניו והכירם שהם מחנה שכינה, והרגיש שבאו כנגדו ממש לדחפו מפתח אברהם ומביתו שלא נשאר ערל בביתו שיוכל להדבק בו, ולכך אמר שני פעמים וירא, ראה שעברו לפניו בכעס ולא שאלו לשלום, הרגיש שהיו כעוסים עליו, למה שהיה יושב שם, נתייעץ סמאל לעשות תחבולה עד שיכשלו בשליחותם, והתחיל עם המבשר שהוא אוריאל, אמר לו שליחותך היא שתבשר תולדות יצחק לאברהם, זה אינו נקראת בשורה, כי כבר אברהם אבינו נתבשר מן הקב"ה, והשליחות שלך אינה אלא לבשר את שרה, שהיא אינה יודעת כלום, וכן עשה, בישר את שרה וגרם דנולד בסטרא דנוקבא, וגם לאותן שהלכו לסדום הכשילום בדברים, שאמרו כי משחיתים אנחנו, ושלשתן נענשו שלא יוכלו לעלות למעלה, גבריאל ורפאל נתעכבו עד שיעקב הלך לבית אל והתפלל תפלת ערבית, ובכח אותה תפלה עלו שניהם למעלה… ובשביל שאוריאל עולה רח"ם, לכך ניתן לו בשורת התולדה, והקב"ה סיבב שעל ידי זה המלאך נתענש סמאל וסטרא דיליה, כמו שעשה הוא למלאך הזה ולסטרא דיליה.

כתבו רז"ל כי ראיית המלאכים היא גלויי עינים, ואמנם במקום שהוזכרו המלאכים בשם אנשים הוא כבוד נברא במלאכים, והוא סוד המלבוש יושג לעיני הזכי נפשות, ובני הנביאים המה במדרגה כמו המלאכים, כי יש למלאכים מעלות ומדריגות אלו על אלו, וכבר רמזו רז"ל במלאכים שנבראו ביום ב' והנבראים ביום ה' ואלו המלאכים הנקראים בשם אנשים המתלבשים צורת אנשים בלי מראה אחרת.

אותם המלאכים המושגים לעין גוף וצריכין הן להתלבש צורת אנושית, מאין זה להם, אמרו המקובלים כי לוקחים חלק מן שלג תחת כסא הכבוד שממנו נתהוה הארץ, וזולת זה לא ישיגו לחוש העין.

דע שהמלאכים הנקראים אישים הם רחוקים מן הכבוד, וקרובים לגלגלי היסודות, ואותם קרובים הם להתלבש צורת האנושית יותר מן הקרובים אל כבוד השכינה, ושמם מוכיח שנראו אישים… (וירא)

ההוא דאתי לשיזבא ללוט, ותימא דאמרינן בבראשית רבה דאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, ויש לומר דכאן לא עשה מיכאל ב' שליחויות ביחד, כי אם משעשה אחת שבישר לשרה, ואחר כך הלך לסדום אז היה תחילת שליחות אחרת, ודוקא במקום אחד אינו עושה ב' שליחויות… (שם, וראה שם עוד)

כי משחיתים אנחנו וגו', יש מלאכים שגולים ויורדין מקדושתן, דע כשתולין בעצמם נשפלים מקדושתן, רמז ממלאכים שבאו ללוט ואמרו כי משחיתים אנחנו, אלא היה ראוי לומר כי שלוחים אנחנו, או היה ראוי לומר כי משחית ה', לכן נחסרה אות יו"ד מן משחיתם, וכמו שנחסר יו"ד מן מלה, כן חסר קדושתן, וביאורו הוא זה כך חסרו קדושתן, הקדושה שחסרה מהם הוא זה, שזה היו"ד של משחיתים חסר, והעשירי יהיה קדש, ואחר שחסרה מהם הקדושה נעשו טומאה, ואחר כך אמר ויבואו שני המלאכים סדומה וגו', והיפך זה במלאכים אחרים שמעלין להן מקדושתן כמו המלאך שבא למנוח שנאמר אם תעצרני לא אוכל בלחמך, כי לה' לבדו תעלנה. ובעבור שתלה הגבורה בשם ה' כתיב ויעל מלאך ה' בלבת אש השמימה, מלמד שעלה במעלה עליונה יותר ממה שהיה, וכן בנשמות יש נשמות שמקבלים ירידה ומחלים קדושתן, והיפך זה נשמות אחרים שמקבלים קדושת תוספות… (שם)

עידית אשת לוט הביטה אחריה וכו', הטעם כבר ידעת כי מלאכי סדום דברים נבראים היו כאשר יוכיחם בחז"ל מהרבה מקומות, והם מלאכי דין, ונקראים כולם קליפות וערלים. וכבר ידעת מה שאמרו רז"ל על אלו המלאכים שנפלו מקדושתן, באמרם משחיתים אנחנו, ותלו הכח בעצמם, ואין שום מלאך יכול לעשות קטנה או גדולה אלא בכח יתברך, לכן אשת לוט הביטה אחריה לאותן המלאכים שהיו נשלחים מהשכינה, והשלימה אותה הפעולה בלתי כח השכינה, וכאלו הדברים נבראים, לכן נענשה, היא הסירה כח משכינה לאלו המלאכים, לכן נענשה מדה כנגד מדה, לקבע בלבנו שאין קיום העולם אלא בשכינה שהיא נרמזת במלת מל"ח… (שם)

והנה סולם מוצב ארצה וגו', כי הסולם הוא המלאך, והוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והוא סנדלפון, אופן אחד בארץ וראשו מגיע השמימה לבין החיות, כי יש מלאכים שגדולים כים הגדול, ויש מלאכים מן הארץ עד לרקיע, וקול של תפלת הצדיקים הם סולמים למלאכים… ואין המלאכים יכולים לדבר סוד בפני האדם, פן יפרסם לבני אדם, וכתיב כבוד ה' הסתר דבר… ורצו לבעט בו אלולי שומר שער, והוא נע"ר לא הניחם לרדת עד שקבלו עליהם שלא יזיקו לו. (ויצא)

הנה לך סוד גדול, למה לא היו המלאכים מעופפים, כמו שאמר ויעף אלי אחד וגו', אלא היו אותן שנשתלחו ללוט וחטאו במה שגילו ללוט ואמרו כי משחיתים אנחנו, ולא נתן להם כח לעופף אלא לעלות בסולם על ידי דילוג, כי אין להם קפיצה, ועלו הם תחילה לראות אם הם רשעים לעלות עדיין, וירדו כי לא יתקבלו עדיין, ויש אומרים כי נתקבלו, וירדו מלאכים אחרים ללוותו. (שם)

ויאבק איש עמו, ויאבק בגימטריא סמאל, ואם תאמר הרי י' חסר, כנגד י' ברכות דויתן לך, שהודה לו על הברכות, ובאבכיר משמע דמיכאל הוה, לפי שהלך לבדו, ותלמיד חכם אל יצא יחידי בלילה, לכן הזיקו, ועוד לפי שלא היו עמו מלאכים, ונגע לו בכף ירכו לפי שנשא ב' אחיות, אך עדיין לא ניתנה התורה, ויזרח לו השמש… (וישלח)

ויאמר שלחני, כתב בעל הסוד, בראותו את המלאך השביעו בסתר שלא יזוז ממנו, על כן לא היה יכול לזוז משם בלתי רשות, ויאמר שלחני, כי אפילו שדים ורוחין ולילין אם משביעין אותם לא יוכלו לזוז משם בלתי רשות המשביע, והוא דוחקו להזכיר שמו כדי שיוכל להשביעו, והשיבו למה זה תשאל לשמי, להשביעני, אפילו בסתם מועיל, ולא עוד אלא שלא אוכל להודיעך כי הוא לפי שליחותי… אמר רב חלבו בכל יום ויום בורא הקב"ה כת חדשה ואומרת שירה, חוץ ממיכאל גבריאל ושרי המרכבה ממטטרון וסנדלפון וכיוצא בהם, אין מתחדשים, אלא עומדים בכבוד מששת ימי בראשית, ואין שמותם מתחלפים לעולם, שנאמר והאיש גבריאל וכו'…

מלאכים ממונים על הימים בכל השנה, על כל הפעולה מראש השנה, ומלאך היום נקרא יום ומלאך הלילה נקרא לילה, וזהו אם ראית תלמיד חכם עובר עבירה ביום, אל תהרהר אחריו בלילה, לכן אמר שלחני כי עלה השחר… (שם)

המלאכים המליצים על בני אדם דומים להם בפרצוף, כראות פני אלקים ותרצני, וכן כל אומה ועירה דומה למלך, אבל המלאכים הנשלחים למטה לפי צורך שעה וכפי החפץ, גם אליהו דמי עצמו לדוב כדי להטריד רבי חייא ובניו, לפי שהדוב בעל בשר, וכתיב באליהו הוא בעל שער… (שם)

שבעים שרים ממונים על שבעים אומות, אותן שבעים שרים סובבים חוץ לכסא הכבוד, והם נקראים סוד הקליפה, ובהם נאחזת סוד הערלה, ועל ידי אברהם אבינו נתן מקום אחיזה להשרים מצד על ידי עשו, נמצא שישמעאל ועשו הם סוד אחיזה ע' שרים סובבים המרכבה, וכולם נקראו קליפות החיצוניות, וזה סוד ויוצא אותו החוצה… (וישב)

במעשה מרכבה החיות מצד א' והשכינה באמצע וחיה אחת עולה למעלה מכסא הכבוד ונוגעת אצל השרפים, יורדים אצל המשכן ואומרים בקול גדול קול דממה דקה רק הכסא אגדל ממך, מיד שתקו האופנים ודוממים המלאכים וגדודי עירין וקדישין דחופים לנהר דינור, והחיות נותנים פניהם לארץ, והנביא מביא רוח א' חרישית נותנו באזני החיות, כדי שלא ישמעו קול הדיבור. (מקץ)

המלאך הגואל אותי, מאי המלאך, אי הוי אמר מלאך הוי משתמע על חנוך ומטטרון, אבל ה' בתוספת איהו שכינתא. (ויחי)

שומע תפלה וגו', זו תפלה של מלאך מזלו של אדם, שהוא מתפלל על האדם, ושמע הקב"ה תפלתו, שכל ענין שאדם עושה מלאך מזלו מראה באותו ענין למעלה, כמו שיכונו למטה, וזהו שנאמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, וגם לרבות מלאך מזלו. (שמות וארא)

והדגה אשר ביאור מתה וגו', כל דבר שהאדם נכשל בו, כמו בעץ ובאבן וכיוצא בו ונזוק, אז מלאך הממונה על אותו דבר יבא לדין, לפי שבידו היה להתפלל ולהצילו, וכשהצדיק מגיע זמנו ליפטר מן העולם, אז מלאך הממונה על אותו מזל מבקש שלא ימות באותו מזל שהוא בו, שלא יביאהו לדין, וכן הדגה אשר ביאור מתה ובאש היאור, לפי שהממונה על היאור היה לו להתפלל על גזירת כל הבן הילוד היאורה תשליכהו ולא התפלל, לכך נענש. (שם)

מאי אלהים אחרים, אלו ממנין דשבעים אומין וסמאל ונחש אינון ע"ב בגין דא יהיב אורייתא מימינא ומשמאלא דאיהו גבורה, דאית ביה ע' אנפין לשיזבה מע' אומין, דאורייתא אתייהב ממיא ומאשא, דאינון תרין לשיזבא לישראל מסמאל ונחש, דאינון ממיא ואשא, ובגינייהו אתאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. (יתרו)

מורי ז"ל כשהיה קורא ונזדמן לו שם מלאך שאין אותו השם כשם אדם, היה אומר ב' אותיות לבדו, כגון מטטרון אמר מט"ט, או סמאל אמר ס"מ, אבל מלאכים שהם כשמות האדם, כגון מיכאל גבריאל רפאל אין בכך כלום, והטעם כשברא הקב"ה את המלאכים צוה אותם כשיקראו אותם או שישביעו אותם שיבאו, ואם היה מזכיר שמם היו באים לבטלה, והיה מזיק להקורא, ואם הוא אהוב מהעליונים ותחתונים, ויודע בעצמו שמימיו לא חטא, יוכל להזכירם ואינם מזיקים לו. (משפטים)

מלאך אחד יש ושמו אוריא"ל, תפס בפסיעה אחת מגלגל העשירי עד הארץ, ואמר אני שר צבא ה' עתה באתי, ואם מלאך כזה שהט' גלגלים לא נחשבו אצלו כל כך, על אחת כמה וכמה יהוא"ל שהוא עליו, שנראה אורי"אל הנער אצלו ויהו"אל נחשב אצל שמוע"אל כלא היה. אמרו עוד שהמלאך שמוע"אל ממנו קבלו אברהם ומשה רבינו ע"ה, כאשר ירדו לסוף החכמה, דכתיב ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים, זה שמוע"אל המלאך. (שם)

ראיתי הדרני"אל שבגבהו קומתו מקמואל ס' רבוא פרסאות, וכל דיבור היוצא מפיו י"ב אלפים ברקים של אש. ראיתי סנדלפון השר הגבוה מהדרניאל מהלך ת"ק שנה, ועליו אמר יחזקאל והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לד' פניו, וזה סנדלפון שקושר כתרים לקונו, ובשעה שהכתר יוצא, כל חיילי מרום, כולם חלים וזעים וחיות הקודש דוממות, ושרפי קודש נוהמים כאריות, ואומרים קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות מלא כל הארץ כבודו. וכאשר בא הכתר לכסא הכבוד, מתגלגלים מיד גלגלי המרכבה ומרעישים אדני שרפרף, וכל הרקיע כולם אחוזים חלחלה, וכאשר הכתר עולה על כסא הכבוד ולישב במקומו, כל חיילי מרום פוצחים פיהם לעומת שרפים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, מפני שאין מכירין מקומו ממש. וכשמגיע הכתר לראשו מחזיק עצמו לקבל הכתר מעבדיו, וכל חיות ושרפים וגלגלי המרכבה וכסא הכבוד וחיילי מעלה וחשמלים וכרובים מתגדלים ומתגברים ומתגאים ונותנים הוד והדר לבורא יתברך וממליכים אותו עליהם, ואומרים פה אחד ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד.

אני ראיתי רגיו"ן נהר של אש שיוצא מלפני הקב"ה מתחת כסא הכבוד, והוא עשוי מזיעת החיות שסובלים הכסא ומזיעים אש מאימתו של הקב"ה עליהם, עליו מפרש ונהר דינור נגיד ונפיק קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי יקומון דינא יתיב וספרין פתיחין שהקב"ה יושב ודן מלאכי השרת, וכשבאין לדין מתחדשין וטובלים אותם באותו נהר של אש, ואחר כך נמשך אותו נהר ומושך גחלים בוערות ומשליכים אותו על ראש רשעים בגיהנם, שנאמר הנה סער"ת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. אני ראיתי גליצו"ר המכונה רזיא"ל העומד אחורי הפרגוד ושומע מה שיגזור, ומכריז לעולם, והכרוז מסר לאליהו, ואליהו מכריז על הר חורב, וכנפי גליצור השר פרושות ועומדות לקבל הבל פיהם של חיות, שאלמלא כן היו נשרפים כל מלאכי השרת מהבל פיהם של חיות.

אני ראיתי מיכא"ל השר הגדול עומד מימין הכסא, וגבריא"ל עומד משמאלו, ויפיפיה שר התורה עומד לפניו, ומטטרו"ן שר הפנים עומד לפני הפתח היכל של הקב"ה, ויושב ודן כל חילי מרום בדין העומד לפני המלך, והקב"ה גוזר והוא עושה.

אני ראיתי גדוד של מלאכי אימה שסובבים כסא, שהם גבורים ועצומים מכל מלאכים, וכל אלו שראיתי בקשו לשרפני בהבל פיהם, ומפחדו של מלך מלכי המלכים הקב"ה לא היה להם רשות להזיקני, כי כולם נתייראו וחלו וזעים מאימתו… (שם)

גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינם יכולין לשמוע הקול, שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו, אלו המלאכים שנאמר מחנה אלקים זה, ומי קשה מהם, הצדיקים, שנאמר כי עצום עושה דברו, זה הצדיק שעושה דברו, ואיזה זה משה, שנאמר לו עשה משכן ונזדרז ועשה… (תרומה)

מלאכי חבלה דומים לרשעים, ובראם בצלם אלקים וכו', ומלאכי רחמים ומלאכי השלום דומים לצדיקים גמורים, ואם אינו מיפה פניו שיתאוה לו, ויזהר במחשבת לבו להרהר, אז מזריח פני מי שנעשה למעלה כדמותו, וכל זמן שאורן מאירין אין מזיק רשאי ליגע בו, וכן הוא אומר נמשל כבהמות נדמו, זה הוא שאמר סר צילם מעליהם, וכשאדם חוטא ונהנה מעבירות אזי עולב פני מלאכי חבלה, וזהו ופני זעם לעומתם ועשן לפניהם, שהם כדמות צדיקים הם בפנים של הכבוד, שהשמחה שם. (במדבר שלח)

מלאך הממונה על החמה גלגליאל שמו, ומלאך הממונה על הלבנה שמו אורפניאל, לכן אמר בלק לכה נא ארה לי, ארה נוטריקון אורפניאל ראש הירח, וכן ארה גימטריא כ"ח אורפניאל, שכן כ"ח עיתים יש לירח… ובלעם אמר קב"ה לי, שרמז מלאך גלגליאל, שהוא כלול מן ק"ז כחות כמנין קב"ה, והקב"ה אמר לא תאור את העם הזה שהוא פני הלבנה. (בלק)

ותדע כי הקב"ה ברא ג' כיתות מלאכים וכו' נגד ג' משמרות הוי הלילה וכו' ונגד ג' כיתות הללו ברא הקב"ה בעולם ג' בריות צורות המדבר צורות המושכלות, צורות הצומחות וחילוק ג' אורות הללו לכל בעלי חיים והבינם בחכמה ובתבונה ודעת, ועל כל מין ומין יש לו שר אחד, ולכל אלו השרים יש להם אפוטרופוס המבקש בכל ראש השנה מהשי"ת שפע ומזון לכל מין ומין וכו', וכל הממונים ושריהם וחייליהם שהם על בעלי חיים גשמים שהם תחת ממשלת הממונים והשרים הרוחניים, הם מוכרחים לעשות רצון קונם לבא באש ובמים ובכל שליחותם שיגזור עליהם… (מטות)

המלאכים מתפללים בכל יום תקט"ו תפלות כמנין ישר"ה, ומהם למד משה והתפלל תקט"ו תפלות, שנאמר ואתחנן אל ה', ואתחנן עולה תקט"ו. (ואתחנן)

דבר אחר ברכי נפשי את ה' זה שאמר הכתוב יצו ה' אתך את הברכה באסמיך, אתה מוצא כל דבר ודבר מלאך ממונה עליו, אם זכה אדם מלאכי השרת נמסרים לו, הוי יצו ה' אתך את הברכה, ואם הפרשת מעשרותיך בשדה ברכתי אותך בשדה… (תבא)

וזאת הברכה, איתא בסודי רזא שיסד בעל הרוקח מלאך הממונה על ראש חודש אדר אברכיא"ל שמו, ויש תחתיו כ"ה מלאכים שכולן שמותיהם שוים בטוב וכו', ולפי שמלאך אברכיאל הוא מלאך ברכה, לכן אמר וזאת הברכה אשר ברך משה, ברכם בחדש אדר, שאז המלאך הממונה על אותו חדש מורה על ברכה… (ברכה)

רב סעדיה גאון:

בגזרת עירין – מלאכי אף וחמה הקדושים שגוזרים מפי הקב"ה. (דניאל ד יד)

אמונות ודעות:

…ואמר עוד ולא יתכן בחכמה שיהו הנשלחים אל בני אדם מלאכים, מפני שאין בני אדם מכירים שעוד יכולת המלאכים במה שהם יכולים לעשות ולא במה שאין להם יכולת בו, וכאשר יעשו אותות ומופתים לבני אדם יחשבו שכך הוא טבעם של כל המלאכים, ולא יתאמת אצלם שאותו האות הוא מאת ה', אבל כאשר יהיו השלוחים בני אדם כמונו, וראינו אותם עושים מה שאין לנו יכולת לעשותו, ומה שאינו אלא מפעולות הבורא, התאמת להם השליחות בדברו… (מאמר ג פרק ד)

והחמישי, ושמא מתבונן ויאמר והיאך השרה הבורא שכינתו בין בני אדם והניח המלאכים הטהורים, אנו אומרים ומי הגיד לך שהמלאכים בלי שכינה, כי אפשר שכבר השרה ביניהם מן האור פי כמה ממה שהשרה בין בני אדם, ובפרט שכבר אמר הכתוב א-ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו… (שם פרק י)

…וכאשר התבוננתי בכתובים מצאתי את המצב בו כפי שמסרו לנו, כאמרו בזמן המגפה וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין הארץ ובין השמים, וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, וכאשר התפלל והקריב נאמר אחר כך ויאמר ה' למלאך וישב חרבו אל נדנה. ולמדתי לכך שגוויית המלאכים מאש ירוקה, שנאמר ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים, ושכולם מלאים עינים, שנאמר וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב, ושאור העינים כחולה, כי אלו היתה ירוקה כמו הגויה, לא היו ניכרות עינים, אבל יוכרו בשנוי מראיהן, ומראה הכחלות היה עין החשמל האמור בכתוב. וכבר ידעת כי מראה האש הגדולה כמעט היו אבותינו מתים מחמתה, כאמרו ועתה למה נמות, כל שכן אם היתה מכוונת כנגד האדם עם חרב שלופה, וכבר ידעת כי המלך דוד עליו השלום, כאשר ראה אותו המלאך, ואף על פי שלא היה מכוון כנגדו להדיא, פחד וחל ורעד, כאמרו כי נבעת מפני חרב מלאך ה', ולא חדל מאותו היום להיות רועד… (מאמר ו פרק ז)

תרגום יונתן:

ואמר ה' למלאכיא דמשמשין קומוי דאתבריאו ביום תנין לבריית עלמא… (בראשית א כו)

ואתפניאו מתמן מלאכיא דדמין לגובריא ואזלו לסדום… (שם יח כב)

ואמר שלח יתי ארום סליק עמוד שחרא, והא מטת שעתהון דמלאכיא למשבחא, ואמר לא אשלח יתך. (שם לז כז)

ואשכחיה גבריאל בדמות גברא והא טעי בחקלא… (שם לז טו)

ואתגלי זגנוגאל מלאכא דה' ליה בלהבי אשישתא מגו סניא… (שמות ג ב)

שרפים – שמשין קדישין… ובשתים יעופף – ישמש. (ישעיה ו ב)

משרתיו אש – תקיפין היאך אישא. (תהלים קד ד)

הללוהו במרומים – אנגלי מרומא, מלאכיו – דמשמשין קדמוי. (שם קמח א)

וגבורים עליהם – ומן קדמוי משתלחין גוברין גותנין למרדי ברשיעיא. (קהלת ה ז)

עוף השמים – רזיאל מלאכא מכריז… ובעל הכנפים – אליהו כהנא רבא פרח באויר ומדוי מילין דמתעבדין בטימורתא. (שם י כ)

המשל – מיכאל מן ימינא והוא דאשא, וגבריאל מסמאלי והוא דמיא, ובירתא קדישתא פתכין אשתא ומיא. (איוב כה א)

רש"י:

יום אחד – …למה כתב אחד, לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני, כך מפורש בבראשית רבה. (בראשית א ה)

ויאמר לה מלאך ה' – על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר, לכך נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה. (שם טז ט)

נצבים עליו – לפניו, אבל לשון נקיה הוא כלפי המלאכים… (שם יח ב)

כי לא אוכל לעשות דבר – זה עונשן של מלאכים על שאמרו כי משחיתים אנחנו, ותלו הדבר בעצמן, לפיכך לא זזו משם עד שהוזקקו לומר שאין הדבר ברשותן. כי לא אוכל – לשון יחיד, מכאן אתה למד שהאחד הופך והאחד מציל, שאין ב' מלאכים נשלחים לדבר אחד. (שם יט כב)

עולים ויורדים – מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו. (שם כח יב)

כי לא ישא לפשעכם – אינו מלומד בכך, שהוא מן הכת שאין חוטאין, ועוד שהוא שליח, ואינו עושה אלא שליחותו. כי שמי בקרבו – כי שמי משותף בו, ורבותינו אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו, מטטרון בגימטריא שד"י. (שמות כג כא)

לשטן לו – מלאך של רחמים היה, והיה רוצה למנעו מלחטא שלא יחטא ויאבד. (במדבר כב כב)

אבן עזרא:

…ובעבור היות כל מעשה השם ביד המלאכים עושי רצונו נקרא כן, ובפסוק כי שמי בקרבו אבאר קצת סוד השם. ואל תשים לבך אל דברי הגאון, שאמר שהאדם נכבד מהמלאכים, וכבר ביארתי בספר היסוד כי כל ראיותיו הפוכות, וידענו כי אין בבני אדם נכבדים כמו הנביאים, ויהושע נפל על פניו לפני מלאך ה' והשתחוה, ואמר מה אדוני מדבר אל עבדו, וכן זכריה ודניאל, ולמה אאריך… ואל תחשוב שהמלאכים הם מאש ורוח בעבור שנמצא עושה מלאכיו רוחות, כי אין ככה דרך פשוטו, רק דבר דוד בתחלה על מעשה בראשית… ואמר כי הרוח שלוחו של השם ללכת אל מקום שישלחנו. (בראשית א א, וראה עוד אדם-מלאך)

…ופירוש ויאכלו כי נאכל הלחם, כטעם אשר תאכל האש… (שם יח א)

…ודרך סולם להיות סמל… והרב שלמה הספרדי אמר, כי סלם רמז לנשמה העליונה, ומלאכי אלקים מחשבות החכמה… ואלה המפרשים לא ראו נבואת זכריה ועמוס וירמיה, והטעם דרך משל, כי כל דבר לא כיחד מן השם, ודברי מטה תלוים בעליונים, וכאילו סלם ביניהן שיעלו המלאכים בו להודיע הדברים אחר שהתהלכו בארץ, גם כן כתוב ומלאכים אחרים יורדים למלאת שליחות השם כדרך מלך עם משרתיו. (שם כח יב)

…לדעת זה המלאך שנראה ליעקב, שהוא גוף, יתבאר לך אם השם יפקח את לבבך בפרשת כי שמי בקרבו… (שם לב לג)

לרגל המלאכה – …ומזאת הגזרה מלת מלאך, בעבור שהוא תחת רשות השולח… (שם לג יד)

וירא ה' – ונקרא המלאך בשם הנכבד, כדרך כי שמי בקרבו, ושם אפרשנו, וכך המלאך שנראה לגדעון, ושם כתוב ויאמר לו ה'. או השם ראה כי סר לראות, וצוה את המלאך לקרא אליו, על כן מלת אלקים… וזה השם איננו שם עצם רק תואר, וכולל כל קדוש שאינו גוף ולא כח בגוף, ככתוב להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי, שהוא הגוף, והנה אלקים במקום הזה הוא המלאך הנזכר. (שמות ג ד)

…על כן ה' אלקים דבקים עמו המלאכים הקדושים, וככה ה' צב-אות הם צבאות השמים, ואל תאבה לדברי הגאון האומר שבעבור ישראל נקרא כן, והביא ראיה מן '"והוצאתי את צבאותי", הלא תראה "וכל צבא השמים עומדים עליו"…

ועתה אזכיר הטעם, דע כי שלשה עולמים הם, האחד הוא השפל… ותנועת השמש והעולם העליון הוא עולם המלאכים הקדושים, שאינם גופות ולא בגופות כנשמת האדם, ומעלותם נשגבו מדעת הקלה כנגדם, וכל זה העולם כבוד וכולו עומד, ואין תנועה בשנוי בערך, רק מעמדו איננו בעצמו רק בשם הנכבד לבדו, ונשמת האדם ממינם, ומקבלת כח עליון כפי מערכת המשרתים, וכל המשרת הנגד הצבא הגדול בעת הבראו, ואם תחכם הנשמה תעמוד בסוד המלאכים ותוכל לקבל כח גדול מכח עליון שקבל על ידי אור המלאכים, אז יהיה דבק בשם הנכבד… (שם שם טו)

…והנה ידמה משה כמעלת המלאך, וזהו "ואתה תהיה לו לאלהים", והנה אין אלקים במקרא רק השם הנכבד או מלאכיו הקדושים, כי על ידם יראו מעשה השם בארץ, או קדושי מטה, העושים משפטי אלקים בארץ… (שם ד יד)

מלאך האלקים – הוא השר הגדול ההולך בענן, והוא הכתוב עליו "וה' הולך לפניהם יומם", וכאשר נסע זה המלאך ההולך לפני מחנה ישראל והלך מאחריהם, נסע עמוד הענן עמו. והאומר כי מלאך האלקים הוא הענן, יראה לנו אנה מצאנו עמוד הענן נקרא מלאך האלקים, ואם המלאך הוא העמוד למה אמר פעם אחרת ויסע עמוד הענן… (שם יד יט)

השמר – כל מלאך עושה דבר השם לא יוסיף ולא יגרע, וככה שטן איוב מלאך היה, וככה היוצא לקראת בלעם לשטן לו. והנה השומע בקול המלאך הוא שומע בקול השם הנכבד… וטעם כי שמי בקרבו – …משל לעגול שהנקודה היא קרובה אל כל מרחק, על כן היה כבוד השם בקרב המחנה, ונוסע בתוך המחנות… (שם כג כא)

אמר אברהם המחבר, כי יש על שני דרכים, האחד יש שהוא גוף שיש לו אורך ורוחב ועומק… ויש שאינו גוף והם מלאכי השם הקדושים גם נשמת האדם, ואלה השנים דרכים השם בראם לבדו… (שם כה מ)

…וטעם ואותה החייתי – כי בן אדם בראותו המלאך ימות, והעד ותנצל נפשי, ודבר מנוח לעד, אף כי הבהמה שאין לה שום שותפות עם רוח המלאך כבן אדם. (במדבר כב לג)

אנכי אנכי – לא אשתנה כצבאות מעלה נגד המוצק, והתחתיים בעצם ובתבנית, ולכן אושיע בכל עת. (ישעיה מג יא)

שולח את מלאכי – אולי משיח בן יוסף. האדון – הוא הכבוד ומלאך הברית. (מלאכי ג א)

חונה מלאך – על שה' הצילו כשסבבוהו עבדי אכיש, ואף על פי שאין המלאכים נראים, הם נודעים בלב באמת. (תהלים לד ח)

מלאכיו – הדרים בשמים, ואינם גוף, ועל ידם תבאנה הגזרות משמים. גבורי כח – ואין נברא יכול לעמד בפניהם, לשמע בקול – ואינם מקוים לשכר במעשיהם. לשמע – זהו תענוגם ותפארתם, לשמע. (שם קג כ)

לאלקי האלקים – המלאכים העליונים שאינם גופים ולא כגופים. לאדוני האדונים – המלאכים אדוני הארץ. (שם קלו ב וג)

מלאכיו – שאינם גופים, צבאיו – שהם גופים טהורים לא מורכבים, שהם הכוכבים הרבים בגלגל המזלות. (שם קמח א)

אלהין – המלאכים העליונים שהם צורת אמת ואינו כגופות, והנשמות נגזרות מהם כאור היוצא מן השמש, והנשמות גופות, על כן אין יודעות הנסתרות רק מעט, ובמראה לילה, שאינן מתעסקות בצרכי הגוף. (דניאל ב יא)

יצאתי – ממערכת המלאכים או מהיכל השמים להשכילך. (שם ט כא)

גבוה מעל גבוה – הרבה שומרים שרואים החמה, איש לא ידע מספרם ומעלותיהם, והיודע סוד השם ידע כי הם נ"ה. (קהלת ה ז)

רמב"ן:

…ואם תבקש בריאה למלאכים שאינם גוף, לא נתפרש זה בתורה, ודרשו בהם שנבראו ביום שני, שלא תאמר שסייעו בבריאת העולם, אבל אם תזכה ותבין סוד מלת בראשית, ולמה לא הקדים אלקים ברא בראשית, תדע כי על דרך האמת הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים. (בראשית א א, ועיין שם עוד)

הנפילים – …אבל המדרש אשר לרבי אליעזר הגדול בפרקיו על המלאכים שנפלו ממקום קדוש קדושתן מן השמים, והוזכר בגמרא במסכת יומא, הוא הנאות בלשון הכתוב יותר מן הכל, אלא שיש צורך להאריך בסוד הענין ההוא. (שם ו ד)

והנה שלשה אנשים – …ובאמת כי כל זה הוזכר בכתוב ראיית מלאך או דבור מלאך הוא במראה או בחלום, כי ההרגשים לא שישיגו המלאכים אבל לא מראות הנבואה, כי המשיג לראות מלאך או דבורו איננו נביא, שאין הדבר כמו שהרב גוזר, כי כל נביא זולת משה רבינו נבואתו על ידי מלאך, וכבר אמרו בדניאל אינהו עדיפי מיניה, דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא, וכן לא נכתב ספרו עם ספר הנביאים מפני שהיה ענינו עם גבריאל, אף על פי שהיה נראה אליו ומדבר עמו בהקיץ… הנה בכל מקום יתעוררו החכמים להודיענו כי ראיית המלאך איננה נבואה, ואין הרואים מלאכים והמדברים עמם מכלל הנביאים, כאשר הזכרתי בדניאל, אבל היא מראה תקרא גלוי עינים… אבל במקום אשר יזכיר המלאכים בשם אנשים, כענין הפרשה הזאת ופרשת לוט, וכן ויאבק איש עמו, על דעת רבותינו הוא כבוד נברא כמלאכים, יקרא אצל היודעים "מלבוש", יושג לעיני בשר בזכי הנפשות, כחסידים ובני הנביאים, ולא אוכל לפרש. והמקום אשר תמצא בו ראיית ה' ודבור מלאך או ראיית מלאך ודבור ה' ככתוב בדברי משה בתחלת נבואתו ובדברי זכריה, עוד אגלה בו דברי אלקים חיים ברמיזות. וענין ויאכלו, אמרו חכמים ראשון ראשון מסתלק, וענין ההסתלקות תבין אותו מדבר מנוח אם תזכה אליו… (שם יח ב)

וה' המטיר – …הנה שלש מחלוקות בדבר, שרבי יהודה ברבי סימון ייחס השם הראשון לגבריאל, שהוא השליח לשחת, ויקרא השליח בשם השולח, ורבי אליעזר אמר כי הוא ובית דינו הסכימו במשפט, ומאתו בא… (שם יט כד)

למה תשאל לשמי – אמר אין לך בידיעת שמי תועלת, כי אין הכח והיכולת בלתי לה' לבדו, אם תקראני לא אענך, וגם מצרתך לא אושיעך, אבל עתה אברך אותך כי כן צוותי… (שם לב ל)

…וכן יעשו בשמות המלאכים גבריאל מיכאל, כי בעבור גדולת כחם יגידו בשמם כי הגבורה לא-ל ומי כמוהו… (שם לג כ)

וטעם אנכי אלקי אביך – כי ידבר השליח בלשון שולחו (לדעת רבי אברהם), ואיננו נכון, כי משה גדול הנבואה לא יסתיר את פניו מן המלאך, ורבותינו אמרו בבראשית רבה, מלאך זה מיכאל… נתכוונו לומר, שמתחלה נראה אליו מיכאל, ושם כבוד השכינה, והוא לא ראה הכבוד, כי לא הכין דעתו לנבואה, וכאשר כיון לבו וסר לראות נתגלה אליו מראה השכינה, ויקרא אליו אלקים וגו'. ועל דרך האמת המלאך הזה הוא המלאך הגואל, שנאמר כי שמי בקרבו, הוא שאמר ליעקב אנכי הא-ל בית אל, ובו נאמר ויקרא אליו אלקים, אבל יקרא במדה ההיא מלאך בהנהגת העולם, והן כתיב ויוציאנו ה' ממצרים, וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ונאמר ומלאך פניו הושיעם, כלומר מלאך שהוא פניו, כדכתיב פני ילכו והניחותי לך, והוא שנאמר בו, "ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא", ועוד תבין זה בפסוקים הבאים בע"ה… (שמות ג ו)

ויסע מלאך האלקים – לרבי אברהם הוא השר הגדול ההולך בענן… ועל דעתי זה שאמר הכתוב ויסע מלאך האלקים היה בתחלת הלילה, ומלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל רמז לבית דינו של הקב"ה שנקראת מדת הדין במקומות מן הכתוב, והוא השוכן בעמוד האש והולך לפניהם לילה להאיר להם, וכן הזכיר האלקים, ויתכן שאינו נסמך אבל הוא ביאור… (שם יד יט)

…אבל מי כמוך באלים במלאכי מעלה, שהם נקראים אלים, מלשון זה א-לי ואנוהו, והקב"ה נקרא א-ל עליון על כלם, וכן ועל א-ל אלים ידבר נפלאות, כמו הוא אלקי האלקים, וכן הבו לה' בני אלים כמו בני האלקים, כי יקראו אלים ובני אלים, וכן יקראו האלקים ובני אלקים, כי גדול ה' מכל האלהים… ובמכילתא מי כמוכה באלו שהם משמשים לפניך במרום, שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים… (שם טו יא)

…ודע כי יש במן ענין גדול רמזוהו רבותינו במסכת יומא, לחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלין, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי ישמעאל טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, אלא לחם אבירים, לחם שנבלע באברים. והענין הזה שאמר רבי עקיבא הוא שקיום מלאכי השרת בזיו השכינה, וכן דרשו ואתה מחיה את כלם, מחיה לכלם, ועליו נאמר ומתוק האור, שישיגו בו באור טוב טעם, והמן הוא מתולדות האור העליון, שנתגשם ברצון בוראו יתברך, ונמצא שאנשי המן ומלאכי השרת נזונין מדבר אחד, ורבי ישמעאל תפשו, מפני שקיומם אינו בדבר המתגשם מתולדות האור, שהרי קיומם באור העליון עצמו, ומפני זה היו מוצאים טעם במן מכל מה שירצו… (שם טז ו)

…יאמר שלא יהיה לנו בלתי השם אלהים אחרים מכל מלאכי מעלה ומכל צבא השמים הנקראים אלהים, כענין זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, והיא מניעה שלא יאמין באחד מהם ולא יקבלהו עליו בא-לוה ולא יאמר לו א-לי אתה… ובכאן אני מזכיר מה שיורו הכתובים בענין עבודה זרה, כי היו שלשה מינין, הראשונים החלו לעבוד את המלאכים שהם השכלים הנבדלים, בעבור שידוע למקצתן שררה על האומות, כענין שכתוב שר מלכות יון ושר מלכות פרס, וחשבו שיש להם יכולת בם להטיב או להרע, וכל אחד עובד לשר שלו, כי היו הראשונים יודעים אותם, והנה הם הנקרא בתורה ובכתובים כלם אלהים אחרים, אלהי העמים, כי המלאכים נקראים אלהים, כמו שנאמר הוא אלקי האלהים, וישתחוו לו כל אלהים, כי גדול ה' מכל האלהים…

והמין השני בעבודה זרה שחזרו לעבוד לצבא השמים הנראה מהם עובדי השמש או הירח, ומהם למזל מן המזלות… ובזה אמר הכתוב יזבחו לשדים לא א-לוה, אלהים לא ידעום וגו', לעג להם הכתוב שהם זובחים גם לשדים שאינם א-לוה כלל, כלומר שאינם כמלאכים הנקראים אלוה, אבל הם אלהים שלא ידעום, כלומר שלא מצאו בהם שום אלקות וכח שולטנות… וכך אמרו אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ממעל לרבות מלאכי השרת, כי גם בהם יעשו צורות לשכלים הנבדלים אשר הם נפש למזלות, כאשר היה בענין מעשה העגל. (שם כ ג)

…ועל דרך האמת המלאך שהובטחו בו בכאן הוא מלאך הגואל, אשר השם הגדול בקרבו, כי בי-ה ה' צור עולמים, ומהו שאמר אנכי הא-ל בית אל, כי דרך המלך לשכון בביתו, ויקראנו הכתוב מלאך, בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא, ורבותינו אמרו כי הוא מטטרון, הוא שם למורה הדרך, וכבר פרשתי זה בסדר בא אל פרעה, וזה טעם לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, הוא בית המקדש… ועוד אזכיר כוונתם בשמו כשם רבו. והנה קולו הוא קול אלקים חיים, והמצוה לשמוע בקולו מפי הנביאים, או הטעם שלא יקצצו בנטיעות ויעזבו תורה שבעל פה, כענין שדרשו "ואת אמרת קדוש ישראל נאצו", זו תורה שבעל פה, והנה פירוש "ושמע בקולו", לדברי, וכן אמר "כי אם שמע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר", ואונקלוס תרגם ארי בשמי מימרא כי בו ידבר, ואמר "ואיבתי את אויביך", שגם במדת הרחמים אהיה להם אויב, וצרתי את צורריך על ידו במדת הדין, ולכן פירש כי "ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי וגו', והכחדתיו", בהביאו אותך אליהם, להודיע כי הוא המכחיד אותם. והנה כאשר המלאך הזה שוכן בקרב ישראל לא יאמר הקב"ה כי לא אעלה בקרבך, כי שמי בקרבו, והוא בקרב ישראל, אבל כשחטאו בעגל רצה לסלק שכינתו מתוכם, ושיהיה מלאך משלוחיו הולך לפניהם, ובקש משה רחמים וחזר ושיכן שכינתו בתוכם, ושם אפרש הפסוקים בע"ה.

וגם שם במדרש רבה רמזו לזה, אמרו הנה אנכי שולח מלאך, אמר לו הקב"ה מי ששמר את האבות ישמור את הבנים, וכן אתה מוצא באברהם כשבירך את יצחק אמר "הוא ישלח מלאכו לפניך", ביעקב "המלאך הגואל אותי", אמר להם הוא גאלני מיד עשו, הוא הצילני מיד לבן, הוא זנני ופרנסני בשני רעבון, אמר הקב"ה למשה אף עכשיו מי ששימר את האבות ישמור את הבנים, שנאמר "הנה אנכי שולח מלאך לפניך". עוד אמרו שם בפירוש, אמר להם הקב"ה לישראל, הזהרו בשליח שאינו חוזר בשליחותו, מדת הדין הוא, אל תמר בו וכו', ומכל מקום לדברי הכל המדרש שהזכרתי אמת הוא, שכל ימי משה לא היה מלאך שר צבא הולך עמהם, כי משה היה ממלא מקומו, כענין שנאמר "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל", ובימי יהושע הוצרך לו שיבא אליו מלאך שר צבא ה' ללחום מלחמותם, והוא גבריאל הנלחם להם, וזהו שראו אותו וחרבו שלופה בידו, כי בא לעשות נקמה בגוים… (שם כג כב)

…והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגויהם כוכב ומזל ידוע כאשר נדע באצטגנינות, וזהו שנאמר "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים", כי חלק להם לכלם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי עליון, נתנם להיותם שרים עליהם כענין שכתוב "ושר מלכות פרס עומד לנגדי", וכתיב "והנה שר יון בא", ונקראים עליהם מלאכים כדכתיב "ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס", והנה השם הנכבד הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל, בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו. והנה בחוצה לארץ, אף על פי שהכל לשם הנכבד, אין טהרה בה שלמה בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם, ולכך יאמר הכתוב "אלקי כל הארץ יקרא", כי הוא אלקי האלהים המושל על הכל, והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת המשרתים… (ויקרא יח כה)

ותרא האתון – מלאכי השם השכלים הנבדלים לא יראו לחוש העינים, כי אינם גוף נתפש במראה, וכאשר יראו לנביאים או לאנשי רוח הקודש כדניאל, ישיגו אותם במראות הנפש המשכלת, כאשר תגיע למעלת הנבואה או למדרגה שתחתיה, אבל שיושגו לעיני הבהמה אי אפשר, על כן תוכל לפרש ותרא האתון, כי הרגישה בדבר מפחיד… ואם נאמר כי המלאכים הנראים בדמות אנשים כאשר הזכרתי בפרשת וירא יושגו אף לעיני הבהמות, אם כן איך לא יראנו בלעם, ולא הוכה בסנורים… (במדבר כב כג)

ובמלאכיו ישים תהלה – כי הם אצלו הוללים מבוא בסודו, כי לא כל דרכיו דרכיהם, ולא מחשבותיו מחשבותיהם. (איוב ה יח)

עושה מלאכיו רוחות, רמז ביום השני נבראו המלאכים, הם צבאותיו שעליהם נקרא אלקי צבאות, שאינם מתחלפים ומתבטלים בהתחלף שאר המלאכים שנבראו ביום ה', כמו שנבאר… ומה שאמר ועוף יעופף אמר על שני הכרובים המושכים את הברכה מדת דרום ומדת הצפון, שעליהם נאמר עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני, רוצה לומר אחר שהשמים וארץ פועלים פעולה ימשך ויתרבה עליהם כח שתי המדות… ויברא אלקים את התנינים הגדולים, הם ד' מחנות שהם מחוץ לשכינה, וכנגדם אמר לויתן זה יצרת לשחק בו, ובראו הקב"ה לקלס אותו ולרוממו בדברי שירות ותשבחות, זהו יצרת לשחק בו. ואת כל נפש החיה הרומשת, היא החיה המרובעת פנים, פני אדם, פני אריה, פני השור, פני הכרוב, ולכל פנים ד' פנים, וד' כנפים למעלה כנפיהם פרושות, ופניהם ומראיהם כמראה אש, מתוך אש אדומה אש שחורה, וזהו שנאמר בקבלה, היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר, ואדע כי כרובים המה, ולכך אמר אשר שרצו המים למיניהם, וקראם בשם חי, כי הגופות נדבקות, אבל פניהם וכנפיהם פרודות לכל כנפים, כאמרו בקבלה, לכך אמר אשר שרצו המים למיניהם, ואת כל עוף כנף למינהו, אלו המלאכים הנבראים בחמישי, כי הם מדריגות מדריגות, זה למטה מזה וזה למעלה מזה, כי יש אש דוחה אש ואש אוכלת אש, ומהם ממים ומהם מרוח, וכפי יסודם שליחותם, והמשתלח לרחמים הוא מים, והמשתלח לדין הוא מאש, ולכך אין מלאך משתלח לדין ולרחמים… והמלאכים האלה שנבראו ביום החמישי מתבטלים כהתבטל הניצוץ על גבי גחלת אחר שאומרים שירה, כי סבתם היא חיצונה וכחם תשש ובטל לעמוד לפני יוצרם, ומתגלגלים וחוזרים פעם אחרת ואומרים שירה והולכים להם, וכפי הענין הזה נאמר "חדשים לבקרים רבה אמונתך"… (שיר השירים סודות מעשה בראשית, ועיין שם עוד)

קרוב לומר, כי המלאך שנשתלח לעם לישראל הוא המלאך הממונה על הסרת העון וכפרת החטא. והוא השרף שראה ישעיה הנביא ע"ה עף אליו ברצפה אשר בידו שלקח במלקחים מעל המזבח, שאם לא היה זה המלאך המשתלח להם לישראל הממונה על הסרת העון וכפרת החטא וסליחת הפשע, לא היה אומר להם "כי לא ישא לפשעכם", כי אין בזה תימא, אם לא יעשה דבר שאינו ממונה עליו, כי אין לו רשות לעשותו. על כן ראיתי לומר כי זה המלאך הנזכר בכאן בתורה הוא השרף שראהו ישעיה, והוא מיכאל, כמו שנראה ממה שאמר בברכות, גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל וכו', וידענו כי זה המלאך הוא מכח החסד, והוא שר ישראל, שנאמר "כי אם מיכאל שרכם", והוא שר צבא ה' אשר בא אל יהושע אחרי מות משה, כמו שנאמר עתה באתי. ולפי זה הפירוש נאמר שלכך נקרא שרף, אף על פי שהוא של מים, לפי שבא ברצפה של אש, ועוד לפי שנהפכה מדת הרחמים למדת הדין, כמו שיורה עליו ענין הפרשה, שנאמר "לך ואמרת לעם הזה שמעו שמע ואל תבינו", ועל כן בא אליו ברצפה… (האמונה והבטחון פרק כ)

רד"ק:

…אבל אדם שרוחו משמים, קראו אדם להבדילו מחיים העליונים, שאין להם חלק כלל מאדמה, ואפילו אותם שהם בעלי גוף אין גופם מאדמה כלל, ואין יסודם מד' יסודות, כי הם יסוד ה', והאדם עפר מן האדמה, ומושבו באדמה, ושם חיותו ותרבותו, ולא יטה לצד עליון אשר בו כי אם אחד מני אלף. (בראשית א כו)

אד-ני – מחלוקת אם הוא קודש או חול, אמר לגדול במלאכים במעלת השכל, ובזה יפול בהם מנין… (שם יח ג)

איש – מלאך, כשמדברים עם בני אדם נראים כאנשים, ושלחו הא-ל לחזק לבו שלא יירא מעשו, כי לא יוכל לו, והנה נאבק עד עלות השחר, לרמוז שתהיה לו אורה והצלה. (שם לב כה)

לא יעקב – יש למלאך רשות להוסיף על שליחותו, כבמלאכי לוט, או שאמר לו זאת בשם ה'.

מה שמך – שלכל אחד שם לפי הענין שהופקד עליו, כדכתיב לכולם בשם יקרא, ולפי ששינה את שמו, רצה לדעת על מה הוא ממונה. למה זה – אינך צריך לדעת, ולא ידענו למה מעלימים שמם, ובבראשית רבה, לפי ששמותיהם משתנין לפי שליחותם, מה שאינו כן בכוכבים. (שם לב כט ול)

לא – שאני איש כי אם שר צבאות מעלה ומטה, מיכאל, ולפי גדולתו נקדש המקום, עתה באתי – לחזק בלבו, שהוא מלאך נראה פתאום, ובדרש על בטול תורה ותמיד של בין הערבים… (יהושע ה יד)

וישב – אין המלאכים נראים בישיבה, ורוצה לומר נתעכב עד שיפנה אליו, לרמוז שה' נמצא להם תמיד, אלא שצריכים לפנות אליו, ובדרש נתעכב עד שמצא לו זכות… (שופטים ו יא)

נורא מאד – כי המון בני אדם חושבים שהמלאך גוף וצורתו נוראה. (שם יג ו)

קדושים – המלאכים שבקיומם קיום הגלגלים, ואמונה היא הקיום, והם קיימים לעולם כי אינם גוף, ומקיימים השמים שהם גוף. מי בשחק – השמים וצבאם מודים שאין דמיון לא-ל, ושממנו בא להם הכח והפלא שהם מראים. בני אלים – שצבא השמים המלאכים והצבא כבנים להם, כי תנועתם מסבתם. (תהלים פט ו וז)

מלאכיו – עליונים במדרגה על כל הנבראים, ומכחם תנועת הגלגל והכוכבים ומזומנים לשמע מה שיצום… מלאכיו – התחתונים, כמו שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, שהנביאים נקראים מלאכים. (שם קג כ וכא)

רשב"ם:

וירא אליו – שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קוראו בלשון שכינה, כדכתיב כי שמי בקרבו, שלוחו כמותו, וכן וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, וכתוב שם וירא ה' כי סר לראות. (בראשית יח א)

אל תביט אחריך – …גם שלא להסתכל במלאכים ובמעשיהם שלא לצורך, כדכתיב מות נמות כי אלהים ראינו, וכן ביעקב, כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי. (שם יט יז)

כוזרי:

…והמדרגה היא תכלית ההגעה המקווה לאדם השלם, (לפי דעת הפילוסופים), אחרי אשר תשוב נפשו מטוהרה מן הספיקות, מבינה החכמות על אמיתתן, ותשוב כאילו היא מלאך, ותשוב גם במדרגה המלאכותית התחתונה (שבמדרגות המלאכים), הנפרדת מן הגופות, והיא מדרגת השכל הפועל, הוא מלאך, מדרגתו למטה מן המלאך הממונה בגלגל הירח, והם שכלים מופשטים מחמרים קודמים עם הסבה הראשונה, ואינם יראים הכליון לעולם… (א א)
…והאיך התחזק בנפשכם הדבר הגדול הזה, שיהיה לבורא הגופות והרוחות והנפשות והשכלים והמלאכים, אשר נתעלה והתקדש והתגדל מהשגת השכלים כל שכן מהחושים… (שם סח)
…ויהיה מכם מי שיעמוד לפני ומי שיעלה לשמים, כאשר היו הולכים בין המלאכים וקוראים להם המלאכים בן אדם, כדי להכירם בין המלאכים העומדים בתוכם, ויהיו גם כן מלאכים הולכים ביניכם בארץ, ותראו אותם יחידים ורבים שומרים אתכם ונלחמים לכם… (שם קט)
אמר הכוזרי, כבר התבאר לי סוד המדות ונתגלגלה לי הבנת ענין כבוד ה' ומלאכות ה' ושכינה, ושהם שמות נופלים על דברים נראים אצל הנביאים, כמו שנאמר עמוד ענן ואש אוכלת… (ב ז)
כללו של דבר שיהיה המזג כולו מתוקן ומזומן לקבול הנהגת הנפש המדברת אשר היא עצם נפרד קרוב לעצם המלאכים, שנאמר בהם (דניאל ג' י"א) די מדריהון עם בשרא לא איתוהי… (שם כו)
…אך הוא מתאוה זה אילו היה מגיע למדרגת חנוך, שנאמר בו (בראשית ה' כ"ד) "ויתהלך חנוך את האלקים", או למדרגת אליהו זכור לטוב, ולהפנות עד שיתיחד לחברת המלאכים, ולא יהיה משתומם ביחידות ובבדידות אבל צוותו (חברתו)… (ג א)
…והוא לעולם כאילו השכינה עמו, והמלאכים מתחברים עמו בכח, ואם יחזק בחסידות ויהיה במקומות הראוים לשכינה יחברוהו בפועל, ויראה אותם עין בעין למטה ממדרגת הנבואה, כאשר היו טובי החכמים בבית שני רואים הצורות ושומעים בת קול… (שם יא)
…ורצה בו למנוע מחשוב באמיתות העצם אשר ידיעתו נמנעת, וכאשר שאלו ואמר (שמות ג' י"ג) "ואמרו לי מה שמו", ענהו לאמור מה להם לבקש מה שלא יוכלו להשיגו, דומה למה שאמר המלאך (שופטים י"ג י"ח) "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי", אך אמור להם א-היה, ופירושו אשר א-היה, והטעם הנמצא אשר אמצא להם בעת שיבקשוני…ואלקי האלהים כינוי, בעבור שכל הכחות הפועלים צריכים אליו יתברך שיסדרם וינהיגם, ואדוני האדונים כמוהו… ולא יעמוד על המהות ועל הענין, אלא השכל השלם אשר הוא שכל בפועל כמלאכים, ישיג הענינים והמהויות בעצמם, מאין צורך אל המקרים שיהיו באמצע… ואין אחר המדרגה ההיא אלא מדרגה שהיא קרובה מן הסוג האלקי המלאכי, וברא האדם בצורות מלאכיו ומשרתיו הקרובים אליו במדרגה לא במקום, כי התעלה מהמקום…
וקיימו אותם הנביאים מפני שלא יכלו להכחיש מה שראוהו בעין הרוחנית אשר נתן להם יתרון בה, והיו קהלות ובדורות נחלקים לא תעבור עליהם ההסכמה, והודו להם החכמים אשר השיגום, וראו אותם בעת נבואתם, ואילו היו רואים פילוסופי יון הנביאים בעת נבואתם ומופתיהם היו מודים להם, והיו מבקשים פנים מאופני ההקדשה איך יגיע האדם למדרגה הזאת, וכבר עשה קצתם זה, כל שכן המתפלספים מאנשי התורות, ואל כמו זה יהיה הרמז באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד לענין אלקי נמצא, כאילו הוא אומר אדוני, ומלאכות ה' כנוי לשליחות, והמלאך יש שיהיה נברא לעתו מן הגופים היסודיים הדקים, ויש שיהיה מן המלאכים הנצחיים, ושמא הם הרוחניים שאומרים הפילוסופים. ואין לנו לדחות דבריהם ולא לקבל אותם. והספק במה שראה ישעיהו ויחזקאל ודניאל אם הם מהנבראים לעת הצורך או מן הצורות הרוחניות הקיימות. וכבוד ה' הוא הגוף הדק ההולך אחרי חפץ האלקים המצטייר כפי שירצה להראות על הנביא כפי הדעת הראשונה, אך על הדעת השניה יהיה כבוד ה' כלל המלאכים והכלים הרוחניים, כסא ומרכבה ורקיע אופנים וגלגלים, וזולת זה ממה שהוא קיים עומד, והוא נקרא כבוד ה', כאשר נקראו שמושי המלך כבודה… ובכבוד ההוא מה שתוכל לסבול ראיית הנביאים, ויש בעקבותיו מה שראותנו סובלת אותו, כמו הענן ואש אוכלת ממה שהוא רגיל אצלנו, ויש אחריו דק יותר מדק, עד שיגיע למדרגה שלא ישיגנה הנביא, ואם יהרוס אליו תנתק הרכבתו… (שם ג)
…והמלאכים לפניו נכנעים ויציאת כל צרכיהם מאתו, יספיק להם ולא יחסר מאומה… (שם ה)
…והתחייב מזה לשום מעלה ויתרון ללשון הקודש, ושהמלאכים יותר חוששים לה ומרגישים מזולתה מהלשונות… ודמה הענין האלוקי כשהוא מנהיג הרוחניים כמלך על כסאו, אשר יעשו דבריו ברמז מעט אצל סגולתו ועבדיו המכירים אותו מבלי תנועה מהם וממנו. ודמהו כשהוא מנהיג הגלגלים כמלך במדינה…
והקדים רוח אלקים, והוא רוח הקודש, ממנו נבראים המלאכים הרוחניים, ובו מתחברות הנפשות הרוחניות… ועל הדומה לזה חקרו הפילוסופים, והביאם מחקרם לאמר, כי מאחד לא יהיה ממנו כי אם אחד, וקבעו מלאך קרוב נאצל מן הראשון, ואחר כן אמרו, כי המלאך הזה יש לו שתי מדות, אחת שהוא יודע מציאותו בעצמותו, והשנית ידיעתו שיש לו סבה, והתחייבו ממנו שני דברים, מלאך וגלגל הכוכבים הקיימים, וזה גם כן במה שהשכיל מן הראשון התחייב ממנו מלאך שני, ובמה שהשכיל מעצמותו התחייב ממנו גלגל שבתאי, וכן עד הירח, ואחר כן אל השכל הפועל, וכבר קבלו בני אדם זה והתפתו לו, עד שאמרו שהוא מופת (ראיה), מפני שיחסו אותו אל פילוסופי יון… (שם כה)
והגיעו באדם אל מעלת המלאכים אשר אינם צריכים לכחות הטבעיים, מפני שהם שכלים אינם צריכים בפעליהם אל זמן, כאשר אנחנו רואים השכל יצייר ברגע אחד השמים והארץ… ועל האמת שהבורא יתברך ינהיגם בתכונה מהתכונות, קרא אתה התכונה ההיא אם תחפוץ טבע, או נפש או כח…
וזה הוא אשר יאצל עליו רוח אלקי נבואי אם יהיה ראוי לנבואה או למודי אם מדרגתו למטה מזאת… והפילוסופים קוראים נותן המדרגה הזאת השכל הפועל, וישימוהו מלאך אחרי האלקים, וכאשר שכלי בני אדם נדבקים בו הוא גן עדנם והתמדתם הנצחית (לדעתם). (ה י)
וכן הפחות שבבני תורת האלקים יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבאומות, שאין להן תורת האלקים, כי התורה שהיא מאת האלקים מקנה הנפשות מנהג המלאכים ותכונתם, וזה מה שאין משיגים אותו בלמוד. (שם כ הקדמה ד)

 

משנה תורה:

כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים, מהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה, והם הווים ונפסדים תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות… ומהן ברואים צורה בלא גולם כלל והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה, אלא צורות נפרדות זו מזו. ומהו זה שהנביאים אומרים, שראו המלאך אש ובעל כנפים, הכל במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא", ואינו אש אלא משל, וכמו שנאמר "עושה מלאכיו רוחות".

ובמה יפרדו הצורות זו מזו, והרי אינן גופין, לפי שאינן שוין במציאותן, אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו, והוא מצוי מכחו זה למעלה מזה, והכל נמצאים מכחו של הקב"ה וטובו, וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר.

זה שאמרנו למטה ממעלתו של חבירו אינה מעלת מקום, כמו אדם שיושב למעלה מחבירו אלא כמו שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחבירו בחכמה, שהוא למעלה ממעלתו של זה, וכמו שאומרים בעילה (סבה), שהיא למעלה מן העלול (מסובב).

שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם הוא, ולפיכך נקראים חיות הקדש, והם למעלה מן הכל, ואופנים ואראלים וחשמלים ושרפים ומלאכים ואלהים ובני אלהים וכרובים ואישים, כל אלו עשרה השמות שנקראו בהן המלאכים על שם עשר מעלות שלהן הן, ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת הא-ל ברוך הוא, היא מעלת הצורה שנקראת חיות, לפיכך נאמר בנבואה שהן תחת כסא הכבוד, ומעלה עשירית היא מעלת הצורה שנקראת אישים, והם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה, לפיכך נקראו אישים, שמעלתם קרובה למעלת דעת בני אדם.

וכל הצורות האלו חיים ומכירין את הבורא ויודעים אותו דעה גדולה עד למאד, כל צורה וצורה לפי מעלתה, לא לפי גודלה, אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא, אלא דעתה קצרה להשיג ולידע, אבל משגת ויודעת יותר ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה, וכן כל מעלה ומעלה עד מעלה עשירית, גם היא יודעת הבורא דעה שאין כח בני אדם המחוברים מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה, והכל אינן יודעין הבורא כמו שהוא יודע עצמו… (יסודי התורה פרק ב ג והלאה)

כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם, כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים, וכשם שמכירין הקב"ה, כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן, ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם. (שם ג ט)

ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל, ומסביבתו יתחברו ארבעתן ויהיה מהן שאר גולמי בני אדם ונפש חיה צמח ואבן ומתכת, והא-ל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו על ידי מלאך העשירי, שהיא הצורה הנקראת אישים… (שם ד ו)

אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו, ובזרועו וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים, והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטא, שנאמר "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם". (מזוזה ו יג)

מורה נבוכים:

ולפי זה הענין אצלי הושאל כנף לבורא יתברך וכן למלאכים, כי המלאכים אינם בעלי גופות לפי דעתנו, כמו שאבאר, ואמרו "אשר באת לחסות תחת כנפיו", כפירוש אשר באת לחסות תחת סתרו, וכן כל כנף שבא במלאכים ענינו הסתר, הלא תתבונן אמרו "בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו", כלומר שסבת מציאותו רוצה לומר המלאך, נסתרת נעלמת מאד, והוא פניו, וכן הדברים אשר הוא סבתם, רוצה לומר המלאך, אל אשר הם רגליו, כמו שביארתי בשיתוף רגל, הם גם כן נעלמים, כי פעולות השכלים נעלמים, לא יתבאר ענינם אלא אחר למוד, וזה לשתי סבות מצדם ומצדנו, רוצה לומר חולשת השגתנו וקושי השגת הנפרד מצד אמתתו, ואמנם אמרו "ובשתים יעופף" הנני עתיד לבאר בפרק בפני עצמו למה יחסו תנועות העופפות למלאכים. (חלק א פרק מג)

המלאכים גם כן אינם בעלי גשמים, אבל הם שכלים נבדלים מהחומר, אמנם הם עשוים והשם בראם, כמו שיתבאר. ובבראשית רבה אמרו, להט החרב המתהפכת על שם משרתיו אש לוהט, המתהפכת על שם שהם מתהפכים, פעמים אנשים פעמים נשים וכו', הנה כבר בארו בזה המאמר שהם אינם בעלי חומר, ואין להם תכונה קיימת גשמית חוץ לשכל, אבל הכל במראה הנבואה, ולפי פעל הכח המדמה כמו שיזכר בענין אמיתת הנבואה. ואמנם אמרם פעמים נשים כי הנביאים גם כן כבר ראו המלאכים במראה הנבואה צורת נשים, רומז על מאמר זכריה "והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם וכו'".

וכבר ידעת כי השגת הנקי מן החומר הערום מן הגשמות לגמרי כבדה מאד על האדם, אלא אחר למוד רב, ובלבד למי שלא יבדיל בין המושכל והמדומה, ורב השענו על השגת הדמיון לבד, ויהיה כל מדומה אצלו נמצא, או אפשר המציאה, ומה שלא יפול ברשת הדמיון אצלו נעדר ונמנע המציאות… ולכבוד זה גם כן הביאו ספרי הנבואה דברים שיראה משפוטיהם גשמות המלאכים ותנועותיהם, והיותם צורת האדם, והיותם מצווים מהשם והם עושי דברו, ועושים מה שירצה במצוותו, כל זה להיישר השכל אל מציאותם, ושהם חיים שלמים כמו שבארנו בחק הא-ל, אלא שאם יעמוד אדם בהם על זה הדמיון, היתה דומה אמיתתם ועצמם עצם השם בדמיון ההמון, שגם כן נאמר בבורא דברים יראה פשוטם שהוא גוף חי מתנועע על צורת אדם, והישיר השכל אל היות מעלת מציאותם למטה ממעלת הא-לוה, בערכו בצורותיהם דבר מצורת בעלי חיים אשר אינם מדברים, עד שיהיה המובן ממציאות הבורא יותר שלם ממציאותם, כמו שהאדם יותר שלם מבעלי חיים שאינם מדברים. ולא תחובר להם צורת בעלי חיים שאינם מדברים בשום פנים, אלא הכנפים, כי לא יצוייר עופפות מבלתי כנפים, כמו שלא תצוייר הליכה מבלתי רגלים, כי אלו הכחות לא תצויר מציאותם אלא באלו הנושאים בהכרח. ונבחרה תנועת העופפות להורות על היותם חיים, מפני שהיא השלמה שבתנועות בעלי חיים שאינם מדברים, המקומיות והנכבדת שבהן, והאדם יחשבה לשלמות גמורה… ועוד כי העוף יראה ואחר כן יעלם, ויקרב ואחר כך יתרחק בזמן מועט, ואלו כולם ענינים צריך שתאמינם במלאכים, כמו שיתבאר… (שם פרק מט)

אמנם שהמלאכים נמצאים, זה ממה שאין צריך שתובא עליו ראיה תוריה, כי זה כתוב בתורה במקומות רבים, וכבר ידעת כי אלהים שם השופטים, "עד האלהים יבא דבר שניהם", ולזה הוא הושאל השם למלאכים ולבורא להיותו שופט על המלאכים… ואחר כך אמר הוא אלקי האלקים, רוצה לומר א-לוה המלאכים ואדוני האדונים, רוצה לומר אדון הגלגלים והכוכבים שהם אדונים לכל גוף זולתם, זהו הענין, לא שיהיה אלקים ואדונים ממין האדם, שהם יותר פחותים מזה… וכבר קדם לנו בזה המאמר שהמלאכים אינם גופות, זה גם הוא מה שכתב אריסטו, אלא שהנה התחלפות שם, הוא יאמר שכלים נפרדים, ואנו נאמר מלאכים, ואמנם אמרו הוא, שאלו השכלים הנפרדים הם גם כן אמצעיים בין הבורא יתברך ובין הנמצאות, ושבאמצעותם יתנועעו הגלגלים אשר תנועתם היא סבת היות ההויות, זה גם כן כתוב בכל הספרים, שאתה לא תמצא כלל פעל שיעשהו השי"ת אלא על ידי מלאך. וכבר ידעת שענין מלאך שליח, וכל עושה מעשה מצוה הוא מלאך, עד שתנועות בעלי חיים, ואפילו שאינם מדברים, ספר הכתוב עליהם שהם על ידי מלאך, כשאות התנועה ההיא לכוונת הבורא, אשר שם בו כח יניעהו התנועה ההיא, אמר א-להי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא, ותנועת אתון בלעם כלם על ידי מלאך, עד שהיסודות יקראו גם כן מלאכים, "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט".

והנה יתבאר לך, שהמלאך יאמר על השליח מן האנשים, "וישלח יעקב מלאכים", ויאמר על הנביא "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים". ויאמר על השכלים הנפרדים שיראו לנביאים במראה הנבואה, ויאמר על הכחות החיוניות כמו שנבאר. ודברנו הנה אמנם הוא במלאכים אשר הם שכלים נפרדים, שתורתנו לא תכחיש היותו יתעלה מנהיג זה המציאות באמצעות המלאכים, כתבו החכמים במאמר התורה נעשה אדם בצלמנו, ואמרו הבה נרדה ונבלה שם שפתם, אשר זה לשון רבים, אמרו, כביכול, אין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא שלמעלה… ופמליא הוא המחנה בלשון יון… ואין הכוונה באלו המאמרים כלם מה שחשבוהו הפתיים שיש לו יתעלה דברים או מחשבה, או שאלת עצה, או התבוננות והעזר בדעת אחרים, ואיך יעזר הבורא במה שברא, אבל זה כולו באור שאפילו חלקי המציאות עד בריאת האברים מבעלי חיים כפי מה שהם עליו, כל זה באמצעות מלאכים, כי הכחות כלם מלאכים.

ומה מאד רע עיוורון הסכלות ומה מאד מזיק, אלו אמרת לאיש אחד מאשר יחשבו שהם חכמי ישראל, שהשם ישלח מלאכו שיכנס בבטן האשה ויצייר שם העובר, ייטב לו זה מאד ויקבלהו, ויראה זה עוצם יכלת בחק השם וחכמה ממנו יתעלה, עם האמינו גם כן שהמלאך גוף מאש שורפת, שעורו כשליש העולם כולו, ויראה זה כולו אפשר בחוק השם. אמנם אם תאמר לו, שהשי"ת שם בזרע כח מצייר יעשה תכונת אלו האברים ויתארם, והוא המלאך, או שהצורות כולם מפעולות השכל הפועל, והוא המלאך, והוא שרו של עולם אשר זכרוהו החכמים תמיד, יברח מזה, כי לא יבין ענין זה העוצם והיכולת האמיתיים, והוא מציאות הכחות הפועלות בדבר אשר לא יושגו בחוש.

כבר בארו חכמים ז"ל למי שהוא חכם, כי כל כח מן הכחות הגופניות מלאך, כל שכן הכחות המפוזרות בעולם, ושכל כח יש לו פעולה אחת מיוחדת, ולא יהיו לו שתי פעולות. בבראשית רבה תניא, אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות, ולא שני מלאכים עושים שליחות אחת. וזהו ענין כל הכחות. ומה שיחזק אצלך היות הכחות האישיות הטבעיות והנפשיות נקראות מלאכים, אמרם במקומות רבים, ועיקרו בבראשית רבה, בכל יום הקב"ה בורא כת של מלאכים אומרים לפניו שירה, והולכים להם. וכאשר הוקשה זה המאמר במאמר מורה על היות המלאכים עומדים, וכן התבאר פעמים שהמלאכים חיים וקיימים, יהיה המענה שמהם קיים ומהם אבד. וכן הענין באמת, כי אלו הכחות האישיות הוות נפסדות על ההמשך, ומיני הכחות ההם נשארים לא יפסדו.

ושם נאמר בענין יהודה ותמר, אמר רבי יוחנן בקש לעבור, ורמז לו הקב"ה למלאך שהוא ממונה על התאוה, רוצה לומר כח הקושי. הנה כבר קרא הכח הזה מלאך גם כן. וכן תמצאם תמיד אומרים מלאך שהוא ממונה על כך וכך, כי כל כח שימנהו הקב"ה על ענין מן הענינים הוא מלאך הממונה על אותו הדבר. וכתוב במדרש קהלת, בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך, ומלאך אומר לכרוב, הנה כבר בארו למי שיבין וישכיל, שהכח המדמה גם כן יקרא מלאך, ושהשכל יקרא כרוב, ומה מאד נאה זה למי שידע, ומה מאד הוא נמאס לפתאים.

אבל היות כל צורה שיראה בה המלאך במראה הנבואה, כבר אמרנו בזה, שאתה תמצא הנביאים יראו המלאכים כאילו הוא איש מן האנשים, "והנה שלשה אנשים נצבים עליו", ומהם מי שיראהו כאלו הוא איש נורא מפחיד, אמר "ומראהו כמראה מלאך האלקים נורא מאד", ומהם מי שיראהו אש "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש", ושם נאמר אברהם שהיה כחו יפה נדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כחו רע נדמו לו כדמות מלאכים. וזה סוד נבואי גדול. והנה יבאו הדברים בנבואה במה שראוי. ושם נאמר עד שלא עשו שליחותן קראם אנשים, ומשעשו שליחותן לבשו מלאכות. והסתכל איך באר מכל צד שענין מלאך היא פעולה אחת, ושכל מראה מלאך אמנם הוא במראה הנבואה, ולפי ענין המשיג. ואין במה שזכרו אריסטו גם כן דבר שיחלק בזה הענין על התורה, אבל אשר יחלוק בזה כולו היותו מאמין אלה הדברים כלם קדומים, ואנחנו נאמין שכל זה נברא, ושהשם ברא השכלים הנפרדים ושם בגלגל כח התשוקה להם, והוא אשר ברא השכלים והגלגלים, ושם בהם אלו הכחות המנהיגות, בזה נחלוק עליו. (חלק ב פרק ו)

כבר בארנו שתוף שם מלאך, ושהוא כולל השכלים והגלגלים והיסודות כי כלם עושים מצוה, אבל לא תחשוב שהגלגלים או השכלים כדמות שאר הכחות הגשמיות אשר הם טבע ולא ישיגו פעולותיהם, אבל הגלגלים והשכלים משיגים פעולותיהם ובוחרים ומנהיגים, אבל לא כבחירתנו… כבר ספרה התורה ענינים העירוני על זה, אמר המלאך אל לוט "כי לא אוכל לעשות וגו'", ואמר לו להנצלו "הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה", ואמר "השמר מפניו ושמע בקולו וגו'", אלו כולם יורוך על השגתם לפעולותיהם, והיות להם רצון ובחירה במה שהושפע להם מן ההנהגה כמו שיש לנו רצון במה שהושפע לנו ונוכל עליו בעקר הווייתנו… אבל יעשו הטוב לעולם, ואין אצלם כי אם הטוב כמו שנבאר… (שם פרק ז)

…אבל הנוסחאות כלם וכל המדרשות מסכימים שמלאכי אלקים אשר ראם עולים ויורדים אמנם היו ארבעה לא יותר, שנים העולים ושנים היורדים, ושארבעה נקבצו במדרגה אחת ממדרגות הסולם, והיו הארבעה בשורה אחת, השנים העולים והשנים היורדים, עד שהם למדו מזה שרוחב הסולם היה עולם ושליש עולם במראה הנבואה, כי רחב המלאך האחד במראה הנבואה היה שעור  שליש העולם, כאמרו וגויתו כתרשיש… אמנם אמרם שהמלאך שליש העולם והוא אמרם בבראשית רבה בזה הלשון שהמלאך שלישו של עולם, הוא מבואר מאד, וכבר בארנו זה בחבורנו הגדול בתלמוד, כי הנבראות כלם שלשה חלקים, השכלים הנפרדים הם המלאכים, והשני גופות הגלגלים, והשלישי החומר הראשון, רוצה לומר הגופות המשתנות תמיד אשר תחת הגלגל, כן יבין מי שירצה להבין חידות הנבואה… (שם פרק י)

זה הכתוב אשר בא בתורה, והוא אומרו "הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו'", ענינו הוא מה שהתבאר במשנה תורה, שהשם אמר למשה במעמד הר סיני נביא אקים להם מקרב אחיהם וגו', והראיה על זה, אמרו בזה המלאך "השמר מפניו ושמע בקולו וגו'", ואין ספק שזאת הצוואה אמנם היא להמון בני אדם, והמון בני האדם לא יראה להם המלאך, ולא יצוום ולא יזהירם, עד שיצטוו שלא ימרוהו, ואמנם ענין זה המאמר שהוא יתעלה הודיעם שיקים נביא להם, שיבואהו המלאך וידבר עמו ויצוהו ויזהירהו, והזהירנו השם ממרוד במלאך ההוא אשר יגיע לנו הנביא דברו, כמו שבאר במשנה תורה ואמר "אליו תשמעון"… והוא ביאור אמרו "כי שמי בקרבו". ואמנם זה כולו להודיע להם, שזה המראה הגדול אשר ראיתם אותו, רצוני לומר במעמד הר סיני, אינו ענין מתמיד עמכם, ולא יהיה בעתיד כמותו, ולא יהיה תמיד לא אש ולא ענן כמו שהוא עתה על המשכן תמיד. ואמנם יכבוש לכם הערים וישקיט לכם הא-ל הארץ, ויודיעכם מה שתעשוהו, מלאך שאשלחהו לנביאכם ולמדכם מה שצריך לעשותו ומה שראוי להשמר ממנו. ובזה נתן היסוד אשר לא סרתי לבארו תמיד, והוא שכל נביא בלתי משה רבינו תבואהו הנבואה על ידי מלאך, ודעהו. (שם פרק לד)

…ואף על פי שאמרו ז"ל "ויאמר ה' לה" על ידי מלאך, יפורש בזה שיהיה עבר הוא המלאך, שהנביא פעמים נקרא מלאך, כמו שנבאר, או שיהיה רומז למלאך אשר בא אל עבר בזאת הנבואה, או יהיה זה לבאר כי בכל מקום שתמצא דבר מיוחס לשם סתם שהוא על ידי מלאך, כשאר הנביאים, כמו שבארנו. (שם פרק מא)

…ודע שכל מי שזכר מהן הנביאים שבאתהו הנבואה, יש מהם מי שייחס זה אל מלאך, ומהם מי שייחסו לשי"ת, אף על פי שהיה על ידי מלאך בלא ספק, כבר כתבו רז"ל על זה ואמרו ויאמר ה' לה, על ידי מלאך… וכבר באה ההגדה על הדבר המגיע לנביאים לפי מה שבא בו הספור בספרי הנביאים על ארבע צורות, הצורה הראשונה יגלה הנביא, שהדבור ההוא היה ממלאך או במראה, והצורה הב' שיזכור דברי המלאך לו לבד, ולא יבאר שזה היה בחלום או במראה… והצורה הג', אשר לא יזכור מלאך כלל, אבל ייחס המאמר לשי"ת, שהוא אמרו לו, אלא שהוא יגלה שבאהו הדבר ההוא במראה או בחלום. והצורה הרביעית שיאמר הנביא מאמר סתם שהשם דבר אליו או אמר לו עשה זה או אמור זה מבלתי באור, לא בזכרון מלאך ולא בזכרון חלום, מפני השענו על מה שכבר נודע והושרש, שלא תבא נבואה ולא חזון אלא בחלום או במראה, ועל ידי מלאך… (שם פרק מב, וראה עוד ערך נבואה)

ספר חסידים:

…המחשבה הטובה אשר היא לחשוב בקדושתו של בוראו וביראתו הטהורה ולהיות במעלה הטהורה והטובה לעבוד את ה' מאהבה, ולהיות חפץ במצוותיו, וזו היא העבודה הגדולה המשתמשים בה מלאכי השרת וכל צבא השמים, שמספרים בקדושתו, שנאמר (ישעיה ו' ג') קדוש קדוש, ועל כן יש להזהר שלא להרבות דברים בטלים… (לה)

למה לא נתגלו בתורה שמות המלאכים, פן יעשום אלהות, שהרי יום אחד בשנה עושין יום איד לשם מיכאל, ומחפאין עליו דברי שקר, ולעתיד לבא מקטרג עליהם, וכתיב "בעת ההיא יעמוד מיכאל שרכם". (קצב)

אם הנכרים קרוים לשם קדשות כשם המלאכים שעשאון תועבה לשם מיכאל או לשם גבריאל, משנים שמם, שהרי אמרו את אביה היא מחללת, שקורין לאב רשע… שיכולים לכנות לו שם והוא שמח על זה, כמו שהצדיקים שמחו לקבל בושת ובזיון לכבוד הבורא, שנאמר (ישעיה ג' ו') "פני לא הסתרתי מכלימות ורוק". (קצג)

"כי את כל המעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע", את כל מעשה ה' אפילו המלאכים, שכתוב (תהלים ק"ד ד') "עושה מלאכיו רוחות", כי כל מעשיו של הקב"ה נבראים בשתי מידות, מדות גריעותא ומדות מעליותא, ובחרו כל אחד ומינה אותם על שבחרו, כדי להשוותם, זהו שכלפי צבאות מעלה נאמר (איוב כ"ה ב') "עושה שלום במרומיו"… ומנהיגי שמש וירח וכוכבים ומזלות אין להם מנוחה כמנהיגי ספינות, ובמלאכים כתיב (איוב ד' י"ח) "ובמלאכיו ישים תהלה", הדברים הנשלחים לעשותם, שהרי מצינו במלאכים שנדחו ממחיצתם מהפיכת סדום עד שחלם יעקב "והנה סולם מוצב ארצה", וכן הלקו לאליהו על שהגיד על רבי חייא ובניו… וכמו שיש גיהנם למטה כן למעלה, שהרי נהר דינור נופל על ראש רשעים בגיהנם, ובדינור דן את העליונים, ולא בזדון, שאין יצר הרע אלא באדם הנברא למטה מן הקרקע, ועל מה הם נדונים, על דברים שבלא ידיעה. ואם תאמר והלא המלאכים יודעים הכל, הרי כתיב (דניאל י"ב ו') "ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור עד מתי קץ הפלאות", הרי אין אחד נכנס במחיצת חבירו, ואינו נכנס בדבר שחבירו ממונה עליו. וכשאין אותם שתחת ידיהם צדיקים, וגזירות ופורעניות נגזר עליהם, מצטערים, וכתיב (ישעיה כ"ד כ"א) "יפקוד ה' על צבא המרום במרום". וכן מזיקים כדרך בני אדם, כמו שבני אדם יראים ממזיקים, כך מזיקים יראים ממלאכים… (תקל)

…ראש השנה מלאכים מזכירים מעשי בני אדם אם טוב ואם רע, ומבקשים לפני הקב"ה להסיר הספק מבני אדם, שאומר למה הצדיקים בנעימות בעולם הזה, ומביא עליהם יסורים, להודיע לבני אדם צדקותיהם, וכדי להראות אתנניהם לבריות… (תרה)

המלאכים שמחים בזמן שהנפש שוה להם, כלומר, אילו היינו בארץ היינו כמו זאת הנפש, שהיתה אצלנו והלכה לדור בארץ. ולפי שהנפש מלמעלה, עשה גוף בדמות אלקים ובראו בצלם אלקים כל זמן שלא יחטא האדם ואינו נהנה ממראה עיניו, למעלה מלאכי רחמים ומלאכי שלום דומין לצדיקים גמורים, ואם אינו מיפה פניו שיתאוו לו, ונזהר במחשבת לבו מלהרהר, אז מזריח פני מי שנעשה למעלה בדמותם, וכל זמן שאותן פנים מאירין, אין מזיק רשאי ליגע בו, וכן הוא אומר (תהלים מ"ט י"ג) נמשל כבהמות נדמו, ואמרו רז"ל אין חיה ומזיק שולט באדם עד שנדמה לו כבהמה, וזהו שנאמר סר צילם מעליהם (במדבר י"ד ט'). וכשאדם חוטא ונהנה מעבירות, אז עולצו פני מלאכי חבלה בזה, ופני זעם לעומתם ועשן עליהם, ופנים שהם בדמות הצדיקים הם כפנים שלפני הכבוד שהשמחה שם. (תתשלו)

…שומע תפלה וגו' (תהלים ס"ה ג'), אינו אומר שומע תפלות, אלא שומע תפלה, זו תפלה של מלאך מזלו של אדם שהוא מתפלל על האדם שישמע הקב"ה תפלתו של אדם, וזהו "עדיך כל בשר יבואו", לכך אין רשאין למעלה לומר שירות עד שיאמרו ישראל, ושכל ענין שאדם עושה, מלאך מזלו מראה באותו ענין למעלה, כמו שכוונו למטה, וזהו וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל (שמות ו' ה'),וגם לרבות מלאכי מזלם. ולרשע מקבלים מיד תפלתו במילי דצריך לו, רק שלא יהא הדבר רע לעולם…

וכל מאמצי כח איוב (איוב ל"ו י"ט) אם יש עליו מלאך מליץ, שמלאך מזלו של אדם מתפלל עליו קודם שיתפלל האדם, וזהו "והיה טרם יקראו ואני אענה" (ישעיה ס"ה כ"ד), כלומר אני אענה למלאך מזלו, ואחר כך כשמתפלל האדם על עצמו שומעין לו בעבור המזל שהתפלל עליו, וזהו עוד הם מדברים ואני אשמע. (תתשנז-ח)

הנפש יש לה מזל ברקיע, נפש מהללת את השכינה אף לאחר מיתה. מזל המלאך מהלל למעלה בקול שהצדיק רגיל בו, כדי שיזכור הקב"ה לדורו ולזרעו, ומזלו למעלה מששת ימי בראשית, כדי לתת למקיימי מצות כאלו מששת ימי בראשית עוסקין בתורה עד תחיית המתים.

לכל אדם יש מזל ברקיע, תדע כשמתקנין על הכותל צורה או את הדמות הגנב, ומכה בעין הצורה, וכואב עין הגנב במקום אותו עין, לפי שעניני האדם ביד מלאך מזלו, ובעוד מלאך מזלו אצלו, אין מזיק יכול להתקרב אליו, וכשמזל המכה אומר למזל הגנב, מיד סר מעליו והמזיק מוכן, כי נגזר על מזל השומר את האדם, ושולח לו מלאך אחד שלקתה הצורה, מיד מסתלק והמזיק מזיקו, לכך קול אומר על כל בריה בשעת הזמן, כבר הגיע זמן של פלוני לגדולה לעלות וליפול ולהכשל או להמלט, כמו שרואה בצורות. (תתשסא-ב)

עיר וקדיש (דניאל ד' כ') בגימטריא פסקנית, זהו וגזרת עילאה היא (שם כ"א), כמו שהיא פוסקת כך גוזרין למעלה, לכך נקראת פסקנית, שמכרעת בין המלאכים כשמקצתן מחייבין ומקצתן מזכין. (תתשסט)

רבינו בחיי:

…ואם כן כוונת המאמר הזה, שמים מהיכן נבראו מאור לבושו, כי השמים שהם בעלי החומר נבראו מכח זה האור הוא עולם המלאכים, שהוא צורה בלבד, והשמים שהם חומר צריכין הם למלאכים שהם צורה, כי הצורה גורמת מציאות החומר, ואין החומר גורם מציאות הצורה… (בראשית א ג)

ואל יקשה עליך לומר והלא הנכשלים בחטאים מצד יצר הרע הוא, ואם כן מי הביאו לעבור, והוא כלו שכלי בלא יצר הרע, שהרי מדה זו גם בשכלים תמצאנה, שאף על פי שאין בהם יצר הרע, הרי הם נוטים לפעמים מן הדרך הראוי, וכידוע במלאכי סדום… (שם ג ו)

…כבר ידעת כי ע' שרים למעלה המנהיגים ע' אומות למטה, וכל אחד ואחד מן השרים היה יסוד לאומתו וללשונו. והנה השרים האלה היו חלק האומות, לא כאלה חלק יעקב… וכשם שהוא אלקי השמים ואלקי האלהים, עליון על כולם, כן לשוננו עליון על כל הלשונות, ועל כן חלקנו צורנו ויסודנו שהוא יסוד לשון הקדש הוא אלקי ישראל, ואל הכוונה הזאת בארו לנו רז"ל כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקים לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי. ומכאן יש לתמוה, שכבר נתבאר כי דעת הגלגל גדולה מדעת האדם, ודעת המלאך גדולה מדעת הגלגל, ואם כן איך אפשר שלא יכירו מלאכי השרת הלשונות, והלא מרדכי היה יודע שבעים לשון… אבל בודאי מכירים הם, אלא שאין נזקקין לו בלשון אחר, עד שישאל בלשון הקדש, מפני שיש להם להמשיך כח במנוים מלשון הקדש, שהוא אלקי ישראל, ואין להם פעולה וכח זולתו. (שם יא ט)

…ומה שאמרו רבותינו אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות, לא אמרו אלא כשהם זה הפך זה, שהרי המלאך הממונה על הרחמים לא יתכן שיעשה דין, שהוא הפכו, אבל כשהם שתי שליחיות של דין או של רחמים עושה, ואפילו כמה שליחיות, ועל כן תמצא שעשה מיכאל שתי שליחיות של חסד, בשורת התולדה לשאינה ראויה להוליד, והצלת לוט שלא היה ראוי להצלה. ואם תאמר שימסר בידו גם השלישית, שהיא הרפואה, כי הכל בכלל חסד הוא, הא לאו דידיה הוא, והיה מסיג בזה גבולו של רפאל, ולכך נמסר לכל אחד ואחד מה שיש בכח פקידותו ומנויו לעשות, כי כה משפט העליונים, ממה שכתוב (איוב כ"ה) עושה שלום במרומיו… ומה שנגלו שלשה ולא ארבעתם (של מחנות שכינה), הכל לפי הצורך, מלאך החסד על שתי שליחיות שהיו של חסד, מלאך הרחמים על הרפואה, מלאך הדין על חרבן סדום, והרביעי כבר נגלה לו בין הבתרים, והבן זה. (שם יח ב)

…אבל עיקר הפרשה הזאת בכללה היא כפשוטן של כתובים, וענין שרה ואברהם ולוט ואנשי סדום הכל כפשוטו ממש לא מראה נבואה, ואם לבך חוכך איך יושגו המלאכים לעיני הבשר, כי אם במראה, זה אמת ויציב, כי ההרגשים אי אפשר שישיגו המושכלים בחושיהם, והפרשה הזאת אי אפשר ללמדה לשום משכיל אם לא על דרך הקבלה, והוא שהמלאכים האלה נקראים בשם אנשים, הכוונה בהם על כבוד נברא במלאכים, ומשכילי האמת יקראוהו מלבוש, כי הוא מלבוש לג' מעלות עליונות הנקראות אדם, שהן מתלבשות במדה זו הנקראת מלבוש, ומשחרב בית המקדש נפלה מדה זו שהיא המלבוש… ומה שנקראו אנשים בפרשה הזאת, והוא הדין בשאר המקומות שבכל הכתובים, ושהמלאכים נקראים בשם אנשים, הכוונה בהם במלבוש הזה, ומה שהכתובים יכנום בשם אנשים, מפני שהוא מושג לעיני הגוף לאותם שהם זכי הנפשות, וזהו ענין הפרשה שיקראם פעם אנשים ופעם מלאכים, מלאכים לפי שהיו מלאכים ממש, אנשים לפי שהם המלאכים הנקראים מלבוש.

ועוד דע לך, כי יש סוד בענין הפרשה דרך אחרת, והוא שהיו אנשים ממש ומלאכים ממש, והתבונן היטב, כי קרא הכתוב המלאכים בשם אנשים בענין אברהם, ובענין לוט קראם מלאכים, ודרשו רז"ל… הכא אתמר אנשים כשהיתה שכינה על גביהן, ולהלן אתמר מלאכים כשנסתלקה שכינה לבשו מלאכות, הוא שכתוב להלן וילך ה', וכתיב ויבאו שני המלאכים סדומה. ויש לך להתבונן כי אילו קראם בענין לוט מלאכים בלבד, היה טעם המדרש הזה מספיק, אבל תמצא שקראם הכתוב בענין לוט פעם מלאכים ופעם אנשים, הוא שכתוב ויבאו שני המלאכים, וכתיב וישלחו האנשים את ידם וגו', מכל זה יש לך להתבונן כי זה מופת חזק שהיו אנשים ממש ומלאכים ממש, ועשו כל מה שעשו מדעת המלאכים. ומעתה יבאו הכתובים אמיתיים כפשוטן בשם אנשים ובשם מלאכים, והגלוי והסתום בהם אמת… (שם ח, ועיין שם עוד)

…וצריך אתה לדעת, כי מה שתמצא בפרשה זו, כי המנסה הוא האלקים ומלאך השי"ת מונע… הענין על דרך הקבלה יתפקחו עיני הלב, כי אין המלאך הזה מן הנפרדים רק מן הנטיעות, אשר אין להפריד ולקצץ בהם, שאילו היה מן הנפרדים לא היה אברהם שומע לקולו בבטול מה שצוהו האלקים, גם המלאך לא היה רשאי לומר ולא חשכת "ממני", אלא ממנו, אבל המלאך היה הוא מהנטיעות, זהו המלאך הגדול, ועליו נאמר "ויסע מלאך האלקים", ואינו סמוך רק באור. ומה שהזכירו בכאן מלאך, כלומר מלאך שבקרבו השם, והוא שנאמר עליו כי שמי בקרבו, ומזה הזכירו בפסוק (בראשית מ"ט) "המלאך הגואל וגו' בקרב הארץ", והוא האדון אשר בו הרחמים, ומפני שהוא האדון אמר לשון ממני, ומפני שהוא הרחמים אמר אחרי הקרבן "בי נשבעתי נאם ה'", וכן תמצא שהזכיר קודם הקרבן "אלקים יראה לו השה", ואחרי הקרבן הזכיר "השם יראה", והבטיחו במדת רחמים שיברך את זרעו ברבוי עצום, והשגחתי בלשון ברכה ומצאתי כפולה, וידוע כי הוא רמז לכח לפנים מכח, כלשון שירה והלל, והוא שאמר "כי ברך אברכך והרבה ארבה", והזכיר בסוף "עקב אשר שמעת בקולי", וקולי הוא האלקים המצוה. (שם כב יג)

…ולפי שהסולם יש בו מדרגות רבות זו למעלה מזו, לכך ימשיל בו הכתוב את המציאות על שם שהמציאות נחלק לשלשה חלקים, חלק המלאכים, וחלק הגלגלים, וחלק עולם השפל. וכן סדרם דוד ע"ה, ברכו ה' מלאכיו, ברכו ה' כל צבאיו, ברכו ה' כל מעשיו, וכן שלמה סדרם בשיר השירים בחכמתו בג' פסוקים זה אחר זה, האחד לחייו, השני ידיו, השלישי שוקיו, שהרי כנסת ישראל מספרת שבחיו של הקב"ה בחלקי הנבראים שברא, לחייו אלו המלאכים שמגידים הנבואה אל הנביאים, והמשילם לערוגת הבושם, כי הבשמים יש בהם גוונים משתנין לבן ואדום כן המלאכים יש ממים ויש מאש…

ומזה דרשו רבותינו המלאך שלישו של עולם, שאין ראוי להבין שלישו של עולם באורך וברוחב, אלא שהוא השלישי מן העולם כולו, חלק שלישי, כך פירש הרב בפרשת תרומה בענין הכרובים, ואמר עולים ויורדים, רמז על קיומם ובטולם, שהכתוב יכנה הקיום עליה והבטול לירידה, ובא לרמוז כי יש מלאכים קיימים נצחיים לעד, והם אותן שנבראו ביום השני, ויש מהם בטלים… והנה ה' נצב עליו, כי הקב"ה עליון על כולם, משפיע כחו במלאכים, והמלאכים משפיעים כח בגלגלים, והגלגלים בתנועתם משפיעים כח בשפלים, נמצאת למד שסבת כל מפעל בשפלים הגלגלים, וסבת הגלגלים המלאכים, וסבת המלאכים ה' יתעלה, שהשגחתו שופעת על הכל.

ומלאכי אלקים נראה שכוונתו על היסודות, כענין (תהלים ק"ד) "עושה מלאכיו רוחות וגו'", השנים עולים למעלה והשנים יורדים למטה, ומה שהזכיר דרך ירידה הגלגלים תחלה, אחר כך עליה, שאמר "והנה ה' נצב עליו", כן מצינו (יחזקאל א') שהזכיר תחלה חיות הקודש, שהם המלאכים, ואחר ירד אל האופנים שהם הגלגלים לדעת כל המפרשים, והיסודות לדעת הרמב"ם ז"ל, ואחר כך עלה והזכיר השגה מעולה משניהם, והם השגת החשמל… (שם כח יב)

…ודבר ידוע, כי לולא העון לא היה הפרש בין אדם למלאך, אבל יהיה גדול ממנו, כמאמר רבותינו, גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, ועל כן יאמר הכתוב כי בקש המלאך למצא לו עון, אשר יתגבר בו עליו, ולא מצא, ומזה אמר "וירא כי לא יכול לו", כלומר לא היה לו יכולת להתגבר עליו מצד שום עון רק מצד עון שתי אחיות שנשא בחייהן…

"ויאמר שלחני" היה המלאך מתיירא אם ילך בלא רשותו, פן ילקוהו מן השמים בפולסי דנורא, כיון שבא אליו להתאבק עמו בשליחותו של הקב"ה, על כן חשב עצמו כחבוש, והיה מתחנן לו ואמר שלחני, כענין שכתוב (הושע י"ב) "וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו". (שם לב כד וכו)

למה זה – …אין דרכנו לגלות שמנו, שאין מלאך רוצה לגלות שמו שלא ליטול עטרה וכבוד לאמר נס זה עשה לפלוני, כאלו תלוי בו הדבר, ואינו אלא כעבד עושה שליחותו, וזהו שאמר המלאך למנוח, (שופטים י"ג) "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי", כלומר מכוסה, אין אנו רוצים לגלותו שלא ליטול עטרה וכבוד… ויש שפירשו למה זה תשאל לשמי ואני מנוצח, ודרך העולם שהמנצח מגלה שמו כדי שיתכבד, אבל המנוצח אינו רוצה לגלות, כדי שלא יתבייש… ועל דרך השכל ויאבק איש עמו זה גבריאל, הוא השכל הפועל לדעת חכמי המחקר, והוא המעלה העשירית ממעלות המלאכים הנקראים אישים, ועל כן נקרא בכתוב איש, ויעקב רצה לדעת אם אפשר שתהיה נפשו שכלית בעודה משותפת בחומר במדרגת השכל הפועל הנקי הטהור מחומר, והודיעו כי אי אפשר לו זה עד עלות השחר, כלומר עד שיסתלק ממחשכי הגוף אל האור הצח והטהור שכנהו בשחר… (שם שם כט, וראה שם עוד)

ועברתי בארץ מצרים – …ועל כן יעשו רז"ל מדרש בזה, אמרו אני ולא מלאך, כלומר על ידי מלאך שלוח מאתו במגפות, כענין דוד וסנחריב, והכיתי כל בכור אני ולא שרף, פירושו כי גם המכה תהיה על ידי הקב"ה, לא כמלך שעשה נקמה בשונאיו לפניו על ידי אספקלטור שלו, שהם השרפים, שמהם תצא אש שורפת באויביו, כענין אליהו בשרי החמישים, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא השליח השלוח מאתו לכל המעשים הנעשים בארץ, והוא המלאך הגדול הנקרא בעבור כן מטטרון, כי פירוש המלה מורה הדרך, כן כתב הרמב"ן, ובאור דבריו אלו, כי אלו היתה מכת בכורות על ידי שלוחיו ומשרתיו הגדולים, תהיה המכה במדת הדין מתוחה אפילו בישראל, מפני שלא היו ראוים להצלה, ועל כן היה הדין על ידי הקב"ה בעצמו וכבודו, והיא השכינה שהיא כלולה במדת הדין ובמדת הרחמים, כדי שינצלו ישראל… (שמות יב יב)

שולח מלאך – …וראיתי אחד מבעלי הקבלה שאינו מרחיק הדעת הזאת, ואומר כי קרוב אל הדעת שיהיה המלאך הזה מיכאל, והוא ממונה על הסליחה, כי הוא שר החסד, ומזה אמר כי לא ישא לפשעכם, כלומר אף על פי שהוא ממונה על כך, ואין צריך לומר שיעשה מה שאינו ממונה עליו, והוא השרף שנראה לישעיה, שהזכיר בו הכתוב (ישעיה ו') "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה", ודבר ברור הוא שהיה מיכאל, שכן דרשו ז"ל בפרק קמא דברכות, גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל, דאילו במיכאל כתיב ויעף אלי וגו'… ומה שקרא הכתוב למיכאל שרף, והוא של מים, הכל לפי הענין, כי היה בידו רצפה של אש, ועוד לפי שנהפכה מדת רחמים למדת הדין, הוא שכתוב (שם) "לך ואמרת לעם הזה וגו' השמן לב העם הזה וגו'". וזה ראיה שהוא ממונה על הסליחה, ומפני זה המלאך שבפרשה הזאת הוא השרף שבישעיה, ולכך הזכיר בכאן כי לא ישא לפשעכם, והכוונה, כי אפילו מה שהוא ממונה עליו אין לו רשות לעשותו בלא רשותי…

ועל דרך הקבלה, "הנה אנכי שולח מלאך וגו'", המלאך הזה אינו מן הנפרדים החוטאים, דכתיב בהם (איוב ד') "ובמלאכיו ישים תהלה", והתהלה היתה ממה שתלו הכח בעצמם בענין סדום… אבל הוא מן הנטיעות, וזהו שדרשו במדרש תנחומא, כי לא ישא לפשעכם לפי שהוא מן הכת שאינן חוטאין, והוא מטטרון שר הפנים… וזהו לשון מלאכי, החביב אצלי, שעל ידו אני נודע בעולם, ועליו נאמר (שמות ל"ג) "פני ילכו"… ועל כן אמר "וצרתי את צורריך" על ידו, ואמר עוד והכחדתיו, כי במדת הדין נכחדים האויבים, ומה שנקרא מלאך, והוא אינו מן הנפרדים, מפני שהנהגת העולם בו, שהוא מדת הדין. ומה שאמר השמר מפניו, כי ממדת הדין יש לו לאדם להשמר שלא יענש בחטאו, ולכך הזכיר בו לשון שמירה ולשון פנים, ואמר ושמע בקולו אזהרה שלא יקצצו בנטיעות, ולכך אמר מיד אל תמר בו, ודרשו רז"ל אל תמירני בו, אלא שיתבונן כי הכל אחד והכל מיוחד בלי פרוד, כי לא ישא לפשעכם, יאמר כי המלאך הזה יש לו כח לשאת הפשעים והסליחה מסורה בידו, ואף על פי כן לא ישא לפשעכם אם תמר בו, כי כל הממר בו ממר בשמי המיוחד שבקרבו… וזהו שאמר "כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר", ולא אמר ידבר, לבאר כי קולו הוא דבר ה' ורצונו, כי בו ידבר, זה משפיע וזה מושפע, השולח הוא המשפיע, והמלאך הוא המושפע שנאצל ממנו…

וכאשר חטאו ישראל בעגל נסתלק מביניהם המלאך הזה, וזה שאמר השי"ת (שמות ל"ג) "כי לא אעלה בקרבך", כי כל זמן שהמלאך הזה אשר השם המיוחד בקרבו מתהלך בקרב ישראל, לא יאמר השי"ת כי לא אעלה בקרבך, כי כיון ששמו בקרבו, הנה הוא בקרב ישראל, אבל כיון שנסתלק מהם בחטאם, רצה הקב"ה שיהיה אחד מן הנפרדים שלוח לפניהם, הוא שכתוב (שם) "ושלחתי לפניך מלאך וגו', כי לא אעלה בקרבך". והמלאך הזה מן הנפרדים אשר יבטיח בו לגרש הוא גבריאל המלאך, וסמך לזה מיד (שם) "וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו", כי היו מתאבלים מהסתלקות המלאך הזה שר הפנים אשר השם המיוחד בקרבו, ופחדו לנפשם מעתה פן יפלו ביד האויבים עם אחד מן הנפרדים… (שם כג כ, וראה שם עוד)

כי יצא הקצף – מלאך יש ששמו קצף, ענף וכח נמשך ממדת הדין, וכך החל הנגף, ומשה היה מכירו ממתן תורה, והוא שדרשו בתנחומא בפסוק לך רד… ונלמד מזה כי תחלה קודם בואו (של אהרן) היה המלאך משחית ומחבל את הכל, ממית את החיים ועוקר את המתים, וכן תמצא במדרש תנחומא… (במדבר יז יא)

וראיתי במדרש, סיחון ועוג בני שמחזאל היו, שהיה מבני האלהים, ושמחזאל בא על אשתו של חם סמוך לכניסתה לתיבה, וסיחון נולד בתיבה, ולכך שמש חם בתיבה כדי לחפות על אשתו… (שם כא ל)

…וקרא למיכאל המשל, מפני שהוא השר הגדול הממונה והמושל לבקש רחמים על ישראל… (דברים טז יח)

אבל דעת הרב רבי משה ברבי נחמן ז"ל ורוב המפרשים כי השטן הזה מלאך, גם בני האלהים היו מלאכים, ומה שנתקנאו להצלחת איוב ולרוב עשרו, ונתלבשו תאות הגוף במקומות המשתה והשמחה, אין לתמוה מזה, שהרי מקרא מלא מצינו מפורש "ויראו בני האלהים את בנות האדם", וידוע כי היו מלאכים לא בני אדם, והם התלבשו תאוות גופניות וירדו ממקום קדושתם מן השמים, וכן בענין איוב בני האלהים והשטן היו מלאכים טובעים בים התאוה הגשמית, והתלבשו מדות בני אדם, כגון הקנאה והשנאה והתאוה והכעס. וכתב הרב משה ברבי נחמן ז"ל, ידוע בקבלתנו כי הוא מלאך נברא להשטין ולהזיק לאדם ושמו שטן… והנה החכמים ז"ל ייחסו לו כל אלה הפעולות, וגם אמונתם שהוא מלאך באמת, לא טבע מן הטבעים ולא כח מן הכחות… ואולי מאצילות כחו יהיה לאדם שטנה, כי הוא סבה לכוכבי החורבן והדמים והחרב… והכלל נפש לגלגל מאדים… (כד הקמח השגחה)

 

בעל הטורים:

והנה שלשה – בגימטריא אלו מיכאל גבריאל ורפאל. (בראשית יח ב)

ישלח מלאכו – המיוחד לו, כדכתיב (שמות ל"ב ל"ד) "הנה מלאכי ילך לפניך", אבל לא אותו שכתוב בו ושלחתי לפניך מלאך (שם ל"ב ב') ושני פעמים כתיב מלאכו בפרשה, שבקש על שנים, אחד בהליכה ואחד בחזרה. (שם כד ז)

ויגע בכף ירכו – לראות אם הוא מלאך כמותו, אם היו לו קפצים, שהמלאכים אין להם קפצים, אי נמי לפוסלו מן העבודה, לפי שקנה מעשו הבכורה שבה העבודה. בכף ירכו – בגימטריא לפוסלו מכהונה. (שם לב כו)

והנה מצרים נוסע אחריהם – זה עוזא שר של מצרים, ולכך אמרו עזי וזמרת י-ה, כנגד שר של מצרים. (שמות יד י)

רלב"ג:

בהיות יהושע ביריחו – מחשבתו משוטטת שם, איך יעשה מעניני המלחמה, כי רחוק שיראה המלאך בהקיץ ובהשתמש החושים… (יהושע ה יג)

גבריאל – המלאך שבאמצעותו תגיע הנבואה שמתייחס למדרגת השכל האנושי כצורה, והוא שיקראו האחרונים שכל פועל, והפילוסופים הנפש הנאצלת מהגלגלים, וביחזקאל כי רוח החיה באופנים, השכל המקבל שפע השכל הוא מיכאל, שבעצמותו מך מהמושכלות, וכשיקבל שפע מהשכל הפועל הוא כצורה, ויקרא שכל נקנה, והוא שר ישראל, כי אינם תחת המערכה אלא מונהגים מהשגה האלקית הדבקה בשם מצד השכל הנקנה. (דניאל ט כא)

עיניו כלפידים – נותנים אור, זרועותיו – על פעולותיו, ומרגלותיו – המשיגים מאחרים, והבגדים הלבנים על נקיות מכל חומר, וכן הזהב, והשאר על טוהר וכלליות השגותיו. (שם י ו)

הריקאנטי:

…עוד יש לרבותינו ז"ל בפסוק הזה ענין על המלאכים בספר הזוהר… רמז כי הראות המלאכים בשני ענינים, האחד בראיית העין ממש כי לובשים צורה כאשר יתבאר בפרשת וירא, ועל השתנותם לא כתיב בהם למינהו, והאחד היא במראה הנבואה כענין זכריה ועל ההשגה ההיא נאמר למינהו… (בראשית, ועיין שם עוד)

…כוונת הרב ז"ל (הרמב"ן), כי בראיית מלאך ודבור השם לדיו פרצופין שמשם כח הנבואה, שנאמר ה' אלקים שלחני ורוחו, והנה אנחנו רואים ולא נוכל להכחיש הפעולות הנעשים בשרי בוהן או בענין אחר הבאים מרוח הטומאה, שהנער רואה מה שאין אחרים רואים, כל שכן שלוחי השם יתעלה ויתברך הבאין מרוח הטהרה וקדושה שנראין למי שנשלחו להם ולא לאחר, וכבר ראינו ושמענו דוגמא לדבר כשהחולים עומדים סמוך למיתה שרואין ומכירין המתים הבאים לקראתם, ואין אחר רואה, כענין פנו מקום לחזקיה מלך יהודה שבא, והענין הוא, כי בהתבטל הכחות הגופניות אין ראייתו ושמיעתו באמצעות הכלים המיוחדים להן כמו העין והאוזן, אלא בעין הנפש בלבד בלי אמצעי, וכן בראיית המלאכים, כי תתפשט הנפש מכחותיה ויאצל עליה רוח הקדש ותראה בראות עצמה כראיית המלאכים זה את זה, והיא הראיה אמיתית והשמיעה הנכונה… כי כל דבר רוחני היורד למטה לא יפעול זולת בהתלבשם מלבוש דוגמת הנשמה בבואה בעולם השפל… (שם וירא, ועיין שם עוד)

אנכי הא-ל בית אל וגו', המלאך הנזכר למעלה אמר לו אנכי הא-ל בית אל, והרמז לשכינה הנקראת מלאך, כי היא הנראית לאבות ואליה היה הנדר, ועל כן אמר אשר נדרת לי שם נדר, ונקראת מלאך יען היות הנהגת העולם הזה על פיה, והבן שקראה מלאך האלקים, האלקים בגימטריא מלא"ך בעבור יניקתה מן הגבורה אמר האלקים…

ויפגעו בו מלאכי אלקים, המלאכים האלו הם שני המלאכים המלוין את האדם אחד טוב ואחד רע, וקבלתם מזרועות עולם, ופגעו ביעקב כי הוא המקבל משניהם, כאשר רמזתי, ומלת לדרכו רומזת למדתו… (שם ויצא)

וכבר שאל הר' שם טוב את החסיד הר' יצחק שגם המלאכים היה להם ליענש בהיותם מקבלים מה שאינו ראוי להם ומתקרבים לעובדיהם לתת עליהם היום ברכה ולא עוד אלא שהיה להם להתרחק ולמחות בידם ולהודיעם שהם תחת אדון הכל ומלכותו בכל משלה, ולהזהירם כאשר אמר המלאך למנוח "אם תעצרני לא אוכל בלחמך ואם תעלה עולה לה' תעלנה", והרב ז"ל השיב לו כי כן הוא, ועל זה נאמר "יפקוד ה' על צבא המרום במרום"… והנה התורה אסרה לגמרי קבלת אלהותם וכל עבודה להם, אבל צוה הקב"ה ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החורבן, והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו, מאצילות כחו יבא חורבן ושממון, כי הוא העילה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות… (אחרי, ועיין שם עוד)

…ודע כי כמו שהמזון לבני אדם הוא סבת קיומם, כן המלאכים והנשמות מזונם וקיומם מן השכינה, שנאמר ואתה מחיה את כולם… (עקב)

דרשות הר"ן:

ואם תשאל לדברינו, הנה מעשה בראשית הוא בעצמו מעשה מרכבה, שאחרי שמעשה בראשית איננו כי אם ידיעת צורות הדברים שהוא נתלה ונמשך מנותני צורתם, שהם השכלים הנבדלים הנה הנכון בזה וההשגה היא בשכלים הנבדלים, וראוי שיהיה זה מעשה מרכבה… (דרוש א)

…אבל הרע המגיע מצד עבור דבר המלאך אינו על צד העונש, אבל על צד שיתבלבל השפע והסדור המגיע להם ממנו, וזה עם היות שאי אפשר תיקונו, אין החשש גדול כל כך כמו שהיה בהיות השי"ת מתיחד בהנהגתם, שיהיו מסוכנין מהכליון הגמור… והמלאכים אין ספק שיש להם הנהגות מיוחדות ועל ענינים מיוחדים, שכמו שנאמר לדניאל שר מלכות יון ושר מלכות פרס… (דרוש ד)

אבל נראה מפשט הפסוק שיצוה אותנו שננהיג כבוד עם זה המלאך יותר ממה שנעשה למלאך אחר, מצד היות שמו של הקב"ה בקרבו, ראוי שננהג עמו בקרוב מאד, כמו שננהג עם השי"ת, וכבר דרשו רז"ל ואמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו… ובין שנבין כונתם בזה המאמר או שלא נבין, אין ספק כי יש להם לרז"ל הבדל גדול בין זה המלאך למלאכים אחרים, עד שלא נקרא בשם המיוחד שם ד' אותיות אלא הוא, ולזה צוונו השי"ת שננהג עם זה המלאך כמו שננהג עמו. ובזה מסתלק תימה גדול, והוא שמצינו יהושע שהשתחוה למלאך, איך היה זה מותר ליהושע, שהרי כתיב אשר בשמים ממעל לרבות מלאכי השרת, ואין ספק שכמו שאסור לזבוח ולקטר בלתי לה' לבדו, כן אסור להשתחוות, כמו ששנינו בפרק ד' מיתות (סנהדרין ס'), אחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה… אבל התשובה, כי אותו המלאך הנראה ליהושע, הוא המלאך שהובטחו בכאן, באמרו "הנה אנכי שולח מלאך וגו'", אלא שמשה רבינו בטל זה כל ימי חייו, שלא יהיו מונהגים כי אם על ידי השי"ת לבדו… ומפני שידע יהושע שזה המלאך שנאמר עליו כי שמי בקרבו, ראה שהוא מן הראוי להשתחוות לו כמשתחוה אל השי"ת, ועשה כן. וזהו טעם מה שכתוב בפרשה זו לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם, מפני שאמר על מלאך זה ששלח לישראל שנקבל אותו ושנתנהג בו קרוב למה שנתנהג עם השי"ת, כאמרו השמר מפניו ושמע בקולו וגו', שמזה למד יהושע שהיה מותר וראוי להשתחוות אליו, חזר והזהיר לא תשתחוה לאלוהיהם.

וגם כן יש טעם אחר לאמרו בכאן לא תשתחוה לאלהיהם, לפי שאני חושב שהשורש לעבודה זרה היה מפני שהיו חושבים שיש יכולת למלאכים ולצבא השמים להיטיב ולהרע, כאשר ישיגנו רצונם… וזה אמנם הפך אמת משני פנים, הא' כי אין בדבר ממעשינו ערבות או צער לאחד מהעליונים כלל, כי אין יחס ולא טבע משותף בין מעשינו וביניהם. והאופן השני מצד שיכלתם והשפעתם הבאות מאתם מוגבלים, אי אפשר להם להוסיף ולגרוע מזה מצד עצמם, אבל כפי הכנת המקבלים לבד, לא מצד המשפיעים, כדעת עובדי האלילים, ומפני זה אמר בכאן לא תשתחוה לאלהיהם, אחרי אמרו השמר מפניו ושמע בקולו וגו', והוא כאמרו אחרי שהרשיתי בזה המלאך המרומם במעלה משאר המלאכים מצד כי שמי בקרבו, על דרך שאני מרשה אתכם לשמע בקולו ולהשתחוות אליו, ועם כל זה אמרתי לכם כי לא ישא לפשעיכם מצד היותו שליח, ואינו עושה אלא שליחותי מה היה בשאר המלאכים אשר אינם במדרגתו, וכל שכן בצבא המרום, הלא תוכלו להבין כי אין בידם להיטיב ולהרע מצד עצמם… (שם)

ספר העקרים:

במציאות המלאכים יש מחלוקת בין הפילוסופים וחכמי התורה, וזה שעם שהכל מודים במציאותם, הנה הם מתחלפים במהותם (במספרם), הפילוסופים יאמרו כי אחר שעצמותם שכל פשוט, אי אפשר שיצויר הריבוי בהם, כי לא ימצא הרבוי בדברים המסכימים בצורה אם לא מצד ההיולי, כי הרבוי בכל דבר הוא מצד החומר ואחדות מצד הצורה, ולזה היה האחדות נכבד מהשניות, ולפי שהמלאכים שהם השכלים הנבדלים אינם בעלי חומר, לא יצוייר בשום צד במה יהיה החלוף ביניהם, אלא כשיהיה האחד עלה והאחד עלול, ולפי זה אמרו שמספר השכלים הנבדלים הם עשרה, כמספר הגלגלים שהם תשעה או עשרה עם החומר מה שתחת הגלגל הירחי.

וכת מבעלי התורה שנמשכו אחר זאת הדעת יאמרו, כי מספר המלאכים כמספר הגלגלים המתנועעים בתנועות מתחלפים, כי לכל אחד מהם יש מניע שכלי מיוחד, יניעהו בתנועתו המיוחדת, ולפי שמספר הגלגלים שהם הכרחיים להניח כדי שישלמו על ידם כל התנועות הנראות לכוכבים הם מ"ט או נ', יהיה מספר המלאכים מ"ט או נ' כמספר המניעים, ויאמרו זאת דעת רז"ל שאמרו, (ראש השנה כ"א) חמשים שערי בינה נבראו בעולם… ויקראו שערי בינה, לפי שלכל אחד מהם השגה מיוחדת בפני עצמה. וכל זה חולק על דעת התורה, כי יצטרכו לומר, שהמלאכים המשתלחים לבני אדם הם ענינים מדומים, לא דברים אמתיים בעצמם, והכתוב אומר, שיש רבוי מלאכים נמצאים בעצמם מזולת שישתלחו לבני אדם, כמו שבארו ז"ל על פסוק רכב אלקים רבותים אלפי שנאן (תהלים ס"ח)… שכל זה יורה שיש מלאכים נמצאים בעצמם ומשתלחים לבני אדם, וזה הדעת מוסכם מכל בעלי התורות. ועל כן נראה שיהיה התחלפות בין השכלים הנבדלים מצד התחלפות מושכליהם, כפי מה שישיגו מתארי השלמות אשר בו יתברך, מזולת שיהיה האחד עלה והאחד עלול, ויהיה שם שכל כאלו הוא סוג כולל את כולם, והבדל כל אחד מהם כפי ההשגה או ההשגות שישיג, ואין זה ממה שיחייב רבוי בעצמות שום אחד מהם, כי הדברים יש מהם שהם מחוברים מסוג והבדל כמציאות האדם, שהוא מחובר מחיות ודבור, שהם סוג והבדל נמצאים כן במציאות, ועל כן הוא מורכב בהכרח, ויש מהם שהם מורכבים מסוג והבדל במאמר בלבד, ולא במציאות, כשחרות שהוא מראה מקבץ הראות, והמראה הוא סוג ומקבץ הראות הבדלו, ("מראה" נאמר על כל הצבעים בשוה), ואין זה ממה שיחייב רבוי בעצמות השחרות כלל, כי אין השחרות מורכב במציאות משני דברים כלל אלא במאמר בלבד. וכן הוא הענין בשכלים הנבדלים, אף על פי שהם מורכבים במאמר, אין זה ממה שיחייב רבוי בעצמותם. כי כמו שבעלי הדעת ההיא מודים, שכבר יפול חלוף בין השכלים הנבדלים מצד התחלף פעולותיהם, בהנעת גלגליהם בתנועות מתחלפות, אף על פי שלא יהיה האחד עלה והאחר עלול, כי כן יתחלפו מצד השגתם בו, כי כל מי שישיג מתארי השלמות אשר בו יתעלה אחד או שנים יתחלף למי שישיג יותר מזה… וכפי התחלף מושכליהם כן יתחלף כחם ופעולתם בעולם… כפי גודל שלמותם והשגתם כן השי"ת ימנה כלל אחד מן המלאכים על ענין מיוחד כפי השגתו וכחו. ובעבור זה הוא שאמרו רז"ל אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות, שיראה שיש לכל מלאך שליחות וכח מיוחד כפי השגתו, וכן יאמרו שר של אש ושר של מים. ואחר שהיו תארי השלמות אשר בו יתברך רבים או בלתי בעלי תכלית, כמו שיבא, חוייב שימצא רבוי גדול מהשכלים הנבדלים, כפי התחלף השגתם ממנו יתברך, וכפי התחלף הכח הניתן להם ממנו יתברך לפעול בו, מזולת שיש שיהיה האחד עלה והאחד עלול, עם היותן פשוטים בתכלית הפשיטות, ועם היותו יתברך אחד בתכלית האחדות. (מאמר ב פרק יב)

ודע כי המלאכים להיותם נבדלים מחומר ואי אפשר שישיגום המקרים הנמשכים לבעלי החומר, כקנאה ושנאה ותחרות, כי הם נקיים מכל רע, ואין בהם לא גאוה ולא בחירה אל הרע ואל החטא כלל, אבל בחירתם מתמידה אל הטוב והישר בעיני האלקים, על כן הותר להם, כשהם משתלחים לבני אדם, לדבר בלשון שולחם, כמו שמצינו זה מפורש במקומות רבים, שהנראה הוא מלאך ומדבר בשם שולחו. אמר המלאך להגר "הרבה ארבה את זרעך" (בראשית ט"ז)… והטעם בכל זה, כי המלאך לא ימרה פי השם להחליף שליחותו, ולא יטול שררה לעצמו, לפי שלא נקרא המלאך מלאך להיותו שכל נבדל, אבל להיותו בא במלאכות השם, ואם היה מחליף שליחותו, לא היה אז מלאך… וכן אינו רשאי לעשות בשעת השליחות שום דבר או פועל שלא צווה בו מהשם, ולזה אין המלאך המשתלח בשליחות השם רוצה לגלות שמו אשר לו מצד עצמו וכחו המיוחד לו, מזולת השליחות שנשתלח בו… כי זה יביא אותך לטעות ולחשוב שיש לי שום כח בשליחות הזאת מעצמי, ואינו כן, ועל כן "אם תעלה עולה לה' תעלנה", שהכח בא מצדו, והשליחות באה ממנו. ובעבור זה המשתחוה למלאך מצד עצמו וכחו הוא מקצץ בנטיעות והוא עובד עבודת אלילים, שהוזהר עליה בדבור "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ'), כמו שבארו רז"ל במכילתא. אבל המשתחוה לו מצד מה שהוא שליח ה' הוא מותר, כמו שהמשתחוה לפקיד המלך מצד עצמו וכחו ומקבלו כאדון ולא מצד הכח שיש לו מהמלך, הוא מורד במלכות, והמשתחוה לו מצד שהוא שליח המלך הוא כבוד אל המלך, ובעבור זה היה מותר ליהושע להשתחוות למלאך כשנראה לו ביריחו…

ומכאן התברר טעות המזכירים בתפלתם שמות המלאכים, כי שמות המלאכים אמנם הם להם מצד הכח אשר להם בעצמם, וזהו מה שהוזהר עליו בדבור לא יהיה לך, כמו שכתבנו. ואמנם נפלה הטעות בזה, למה שמצאו קצת תפלות מיוחדות לקדמונים נזכרו בהם שמות מיוחדים, וחשבו מתוך כך שהוא מותר להכניס בתפלה כל השמות, ואינו כן… (שם פרק כח)

…ואותה סבה מיוחדת לכל גלגל תיחד לו תנועה מיוחדת, ואותם המייחדים תנועת הגלגלים, הם מניעים אותם, והמניעים ההם נקראים שכלים נבדלים, לפי שהם נבדלים מחומר, כמו שהתבאר בחכמה הטבעית, ויקרא בלשון התורה מלאכים, ונמצא לפי זה שיש במציאות חלק שלישי בהכרח, ונקרא עולם המלאכים. והחלק הזה, עם היותו נבדל תכלית ההבדל לשני החלקים האחרים שזכרנו, הנה הוא פועל בעולם הגלגלים כמו שאמרנו…

ואמר עוד ואחר הרעש אש, לרמוז על עולם המלאכים, וקראם הכתוב אש, שנאמר משרתיו אש לוהט (תהלים ק"ד), לרמוז כי כמו שיסוד האש אין אדם יכול להשיגו בחוש הראות, כי האש היסודי אין העין שולטת בו, ואף על פי כן הוא מושג מצד הפעולות, כן המלאכים יושגו מצד פעולותיהן, אף על פי שאין העין שולטת בהם… וכן נמצא רז"ל יקראו המלאכים אש, אמרו במסכת חגיגה י"ג מאי חשמל, חיות אש ממללות, כלומר חיות אש שאינן מושגות בחוש כאש, אבל חיות הקדש, שהם הגלגלים המושגים בחוש אינן נקראין חיות אש, אלא המלאכים נקראים חיות אש, ואמרם ממללות כלומר שהם מושגים מצד פעולותיהן שהוא דבורם, וכדי שלא ישתבש אדם לחשוב שיאמר חיות אש על הגלגלים ויקראם ממללות על דרך "השמים מספרים כבוד א-ל" (תהלים י"ט), הביא בעל הגמרא הברייתא המפרשת משמעות לשון חשמל באופן אחר, שיורה על המלאכים בהכרח, כמו שאמר רבי יהודה, ואין ביניהם אלא משמעות דורשין. ואמר במתניתא תנא עתים חשות עתים ממללות, בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה חשות, ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות. וכוונת הברייתא לפרש כאן עיון פילוסופי דק מאד, והוא כי העלול ישכיל דבר מה מעלתו, וישכיל עצמותו, ובמה שישכיל מעלתו שהוא המושכל היותר חשוב יושפע ממנו מלאך, רוצה לומר שכל אחד נבדל, ובמה שישכיל מעצמו יושפע ממנו גלגל, כמו שנתבאר כל זה בפרק י"א מזה המאמר. ולזה אמר בעל המתניתא, בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה חשות, כי בבחינת מה שישיג העלול הראשון על דרך משל מהשי"ת יושפע ממנו שכל נבדל אחד בלתי מושג לחוש, וזהו חשות, ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות, וזהו בבחינת מה שישכיל העלול מעצמותו יושפע ממנו גלגל המושג לחוש. ואמר ממללות על דרך "השמים מספרים כבוד א-ל", הרי מבואר מדבריהם שהם קורין לשכלים חיות אש, וכן במקומות רבים יקראום רז"ל שרפי אש. ואמר הכתוב "לא באש ה'" (מלכים א' י"ט), כלומר שהשי"ת נבדל ממציאות המלאכים, כי המלאכים הם עלולים ואפשרי המציאות, והוא יתברך מחוייב המציאות, ולפי שמהותו יתברך נעלם תכלית ההעלם ופשוט בתכלית הפשיטות, אמר הכתוב אחר זה ואחר האש קול דממה דקה, לרמוז על המנע השגת מהותו יתברך… (שם פרק לא)

…והשכלים הנבדלים להיותם נקיים מחומר ימצא בהם השלמות אשר יתיחד בהם כפי טבעם אם לא כשיעשו הם איזה פועל בעצמם, וזה הפועל הוא התנועה, כי בפועל ההתנועעות בכלל תשיג נפשם המשכלת שלמותם, כי להיות משכנה בגוף תצטרך אל פועל גופיי כדי שתשיג השלמות שנתייחד בה כפי טבעה… (מאמר ג פרק ד)

עקדה:

את השמים – אם זהו השמים ממש, נראה שאין התורה מסכמת לדעה שהמלאכים מניעי השמים והמשפיעים אותם, כדעת הפילוסופים, וטענתם, אם היתה תנועת (גרמי) השמים מהתחלה טבעית, יחויב שינוחו הגלגלים בהגיעם למקומם הטבעי, (כהיסודות שתנועתם מלמעלה למטה למקומם הטבעי), ואם כן יחויב שהתחלות תנועתם תהיה על ידי נפש שכלית, וזוהי אומדנא…

ואולם מציאות המלאכים שהזכירה התורה מעולה מהיותם מניעי הגלגלים, והמציאם בוראם לכללים להשלים על ידם הנהגת המציאות על דרך ההנהגה הפרטית והאישית, כמו שתושלם ההנהגה הטבעית על ידי שמים אלו ותנועותיהם, וכן בכל מקום "ישלח מלאכו לפניך" וכדומה. ולכן לא נזכרה בריאתם במעשה בראשית בסדרי הבריאה הטבעית. אמנם אחר שהחכמים נמשכו אחר הדעת הפילוסופית שהמלאכים מניעי הגלגלים, וגם קצת מאמרי חז"ל מראים להם פנים, ראיתי להסכים עמהם.

וראוי לדעת תחילה אם המלאכים או שמים וארץ נבראו תחילה. והזכירו זאת חז"ל במחלוקת ואחר כך סתם, בבראשית רבה ג' רבי יהודה אומר האורה נבראת תחילה, משל למלך שבקש לבנות פלטין וכו', רבי נחמיה אומר העולם נברא תחלה, משל למלך וכו'… ואחר כך מעטרו בנרות, אינו אור שיש לבעל המלאכה חס ושלום צורך בו, אלא הוא כינוי למלאכים. ורבי נחמיה כסדר הכתובים, ורבי יהודה כסדר הראוי לטבע הבריאה, ואחר כך סתם ויהי אור, שכבר היה… (בראשית א א, וראה שם עוד)

אם כן לא יאונה רע מצד הבחירה, שהיא התחברות השכל עם הרצון הישר, ולכן היא תכונה אלקית מלאכית, כי המלאכים לא יתוארו באפשרות על מעשיהם, כי אם בבחירה תמידית לעשות רצון קונם, מבלי אפשרות לצאת מבחירתם, ולכן הם מבלי שכר ועונש, שהוא רק באדם היכול ליפול אל האפשרות, אמנם האלקי הגמור בטלה אפשרותו ליפל אל הרע… (שם ב כה)

…אמנם הנבדלים שאינם גוף משיגים הדברים הנודעים לשכל, שהם דברים כוללים, ואין מטבעות להכיר הדברים המיוחדים המורגשים בחושים ההיולאניים במקריהם וברשמיהם, וזאת מעלת האדם על המלאכים כבמדרש רבה י"ט, שאמר הקב"ה חכמתו מרובה, שיש לו מבוא גם בפרטי וגם בכללי, והשכיל לקרא לבעל החיים שמות פרטיים, ושכלים העליונים ישיגו רק המינים הכוללים מצד כוללות צורתם, כגון חיה בהמה וכו'… אך ההבדל בין האדם והמלאך הוא רק, שהאדם יש לו בחירה, ולמלאך אין בחירה, ובאפשרותו ליפול רק על הטוב, וכן אין בטבעו לחשוב על השקר שהוא אמת, כפי שהדבר באדם… (שם ג כב, וראה שם עוד)

…רוצה לומר, שיכניע טבע הנמצאים אל הנמצא הנכבד הזה, הנברא בדמותו ובצלמו, ויהפך הטבע, הוא הנס באמת, וזה שאמר בתהלים צ"א: "כי מלאכיו יצוה לך וגו'", כי מלאכי הברית שבידם הופקדו טבעי כל נמצא ונמצא מצווים ועומדים לשמר את השלמים מכל נזק, וכמו שהראה רבי חנינא בן דוסא לתלמידיו, שאין הערוד ממית כי אם החטא (ברכות ל"ג). (שם ט א)

ויאכלו – באכילה זו נדחקו המפרשים… ולדעתי נתכוונו בזה לסעודה הרוחנית שממנה נהנית הנפש, כגון הזהירות בכשרות המאכלים והברכות לפניהם ולאחריהם, והכונה הטובה בלקיחתם, וזוהי אכילת המזבח, שבה תתקיים השכינה עם ישראל, וכאן נהנו המלאכים מהזריזות והעבודה הנכונה בסעודה. (שם יח ח)

מלאכי אלקים – הם השלמים מבני אדם, המשתדלים לעלות במחשבותיהם עד הגיעם אל ראש הסולם, והיא חכמת הטבע הנקראת מעשה בראשית… (שם כח יב)

למה זה תשאל לשמי – אין אני כוחני על מעשה כמוך, ושם המלאך נסתר תחת שם מלאכת שליחותו המפורסמת… (שם לב ל)

שולח מלאך – הרב אבן עזרא חרה אפו על הגאון שאמר כי המלאך הושם שליח לומר לאומה, כי האדם מצד נשמתו הטהורה נכבד מהמלאך, וגזר בכל תוקף, שהמלאכים וגם גרמי השמים מעולים לאין תכלית מהאדם. ונשתתף בביאור המלאך עם שאר המתפלספים, המכריחים התורה שתכנס כולה תחת כנפי הפילוסופיה, ולא יראו ראשי הבדים החוצה כלל. והוכחתי בשער ה' שאין ממש בטענותיהם, ואי אפשר כלל לברר שהם (הגלגלים) בעלי נפש ושהנבדלים מניעיהם, ואפילו אם יהיו, לא רחוק לומר שנבראו עבור האדם. אולם הנראה שיש לקבל מדברי התורה בנדון שלפנינו, שהמלאכים שהוזכרו בתורה לצורך הנבואה וההשגחה האישית האלקית, הם שכלים נפרדים עומדים לפניו יתברך ומתקיימים בזיו הדרו ומשרתים אותו, והנם אמצעים בינו ובין השכלים האנושיים אשר בעפר יסודם, אם כן מצד שהם נבדלים ועצמים אלקיים פשוטים מכל חומר הם מעולים מהאדם בכל המעלות שזכר האבן עזרא, אך מצד שהוא מלאך שליח, האדם בלי ספק חשוב מהם, כי בלי האדם תתבטל השליחות, ובבחינה זו יצדקו דברי הגאון, אם כן גדולתו מצד עצמו, וגם מצד שהוא שליח המלאכות, והוא הטעם שהנביאים משתחוים למלאכים.

כי לא ישא לפשעכם – בלבד, שהיא רק הארכת זמן העונש, אלא ימחול ויעבירו לגמרי, וכן אמר לקמן נושא עוון וגו' ונקה לא ינקה… כי שמי בקרבו – על דרך הפשט כנגד מה שאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', ויברכם על ידו. (שם כג כא)

…הכרובים מורים על עולם השכל, ששם מחנה המלאכים מתפשטים מזיו חכמתו, והם הנמצאים הרוחניים הקרובים אליו, ועל ידם משפיע אור הנבואה על השלמים… ועל ידי המלאכים מגיעה שלמות התורה לתחתונים, והיו בתמונה אנושית הנכבדת שבתמונות, לא שבאמת נמצאים בתמונה זו, או בתמונה כלל. והיו זהב, לומר שאינם מחומר, שממנו יפרד הריבוי האישי, אך היו ב', לומר שהם רבים במין, כי האחדות הפשוטה מכל הדברים תצויר רק בו יתברך, ועל ענין נפלא זה אמרו שהיו זכר ונקבה… ומדרגת כל אחד נכבדת ונבדלת מהשגת זולתו כהתחלפות הזכריות והנקביות, שחלופם מצד הצורה, והיותם עלות ועלולים, ומשפיעים אלו על אלו, עד שירד השפע לשפל מצבנו, וכשהם בהסכמה, ומסבירים פנים זה לזה ירד שפע רב… (שם כה י)

פרוכת – רומזת על ההבדלים בין עולם הנבדלים והגלגלים, א' שאינם בעלי גשם, ב' לכן אינם נכנסים תחת המספר האישי, ג' אינם בעלי תמונה כלל, ד' אינם בעלי העתק ותנועה, ונגד זה שם אותה על ד' עמודים… (שם)

ומה שאמר כי קלוס ברוך שם כבוד מלכותו גנוב מהמלאכים קשה, והנה אמרו בחולין נ"א חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת… שמזכירין את השם אחר ב' תיבות. פירוש, שהמלאכים מקדישין אתו על ג' עולמות, כי הם יודעים את עצמם, ומשיגים את ענין הבדלו מהם, אבל ישראל יוכלו לקדשו בהכרה שכלית רק על ב' העולמות המורגשים המושגים להם, ומהג' רק במאמר. וענין חביבות ישראל יותר ממלאכי השרת הוא אף על פי שמקצרים בקלוסם, שהם מקלסים ג' פעמים ביום, ומלאכי השרת רק פעם, ויש אומרים פעם בשבוע וכו'… ועוד השלמים משבחים אותו מצד עצמותו לעולם ומצד מעשהו בפומבי, והמלאכים משבחים שניהם יחד, כי משיגים איך נשתלשלו הנמצאות מעצמות מציאותו, ומכירים הכבוד והמלכות יחד, אם כן ברוך שם כבוד מלכותו מיוחד רק להם. (ויקרא טז א)

…ויקדים ב' הצעות, א' המלאכים ישתלחו לבני אדם במעטה גופני, וכן נפשות הצדיקים והחסידים שהם כמלאכי השרת… (שם יט כו)

ודוגמת המלאכים המשרתים לפניו הם הכהנים המשרתים בבית המקדש, ואסר להם מקצת הטומאות לקרובים, והתיר מקצתם, כי המלאכים עלולים וראוים ליראה, ומצד שהם עילות לאשר תחתיהם הם שמחים… (שם כא א)

…ומאמר הרב מבואר, שכוונתו להבדיל בין מדרגתו יתברך ומדרגת המלאכים, שלא ייחסו הכתובים למלאכים תארי אדם בלבד, כי אם השפילו תאריהם, כגון לייחס להם כנפים והתעופפות שלא תמצא לא-ל בשום מקום, וכן אמר בחלק ג' פרק ה' כי דמות כמראה אדם הוא על המדרגה הג' מהנמצאות, שהיא למעלה מהחיות שהם גופי הגלגלים, והוא החשמל החלוק ממראה מתניו ולמעלה, והאדם אינו השי"ת כי אם מכלל מעשה המרכבה… (במדבר יב א)

וביחס זה יש לומר, שבאפשרות האדם להשיג מה שלא ישיגו המלאכים, כי יש לו יחס שכלי בו יוכל להשיג העליונים, ולמלאך אין יחס חמרי בו ישיג הדברים החמריים, ועיין במדרש רבה במדבר י"ט על "ויחכם מכל האדם", ובשער י'… (במדבר יב א)

מהר"י יעבץ:

הפלוסופים שמו שלמות האדם מעלת המושכלות לבד, ונמשך להם לפי זה הפרש עצום ורב בין בני אדם והמלאכים, כי הם שכל בפועל, ובני אדם בכח, והשלם בבני אדם לפי דעתם לא יוכל להגיע אחד מני אלף ממעלת המלאך. והא-ל ית' ותורתו לא יחשבו כן, כי שלמות האדם אינו ידיעת המושכלות, אבל עשות רצון בוראו, וידיעת החכמות כולם הכנה ליראה את השם הנכבד והנורא, כאומרו ראשית חכמה יראת ה'… (תהלים ח א)

אבל המלאכים בלתי בעלי בחירה, אבל הם ידעו האמת ויפחדו מבוראם כאדם שיפחד מן המלך בל יעבור פיו בשום צד, ולזה קראם בשם הזה להורות ענינם באמת, כי הם יונקים מלמעלה מה שישפיעו למטה… (שם שם ג)

אברבנאל:

…ונראה שצדקו דברי הרמב"ם והרמב"ן יחדיו, והם השכלים והגלגלים יחד, שהנבדלים צורות הגרמים או מניעיהם, וזה שאמר "אש ומים", שהנבדלים מכונים בפי הנביאים אש, והגרמים מפני ספיריותם ותנועתם המתמדת מכונים מים, וגם הנשמות כלולות במלת "שמים". (בראשית א א)

ויאמר לה מלאך ה' – אין לומר שהיה נביא, וגם לא שהיה דמיון, כי לא יוכל לומר הרבה ארבה, ובדמיון לא יבואו הדברים מסודרים כל כך, והבת קול דבור מוגשם, וראתה מלאך בדמות איש מוגשם בזכות אברהם, להשיבה אל ביתו ושלא תפיל, ולכן דבר אתה בקצרה. (שם טז ז)

וירא אליו – קצת המפרשים אומרים, שהשכל הנבדל לא יושג בחוש, וכן נחלקו המפרשים לב' כיתות, לאבן עזרא ולרלב"ג היו אנשים ממש שאכלו ושתו, ולרמב"ן התלבשו דרך פלא בגופים, וכן במקומות אחרים. הדעת הא' שקר, כי אברהם נביא גדול מכולם, ולא אמרו "כה אמר ה'", ואמר "שוב אשוב אליך", והכו אנשי סדום בסנורים ועוד. ומשה יחס המופתים לה' ולא לעצמו, והכתוב הגדיל להדגיש במיוחד הפלא של אכילתם, ולדעת השניה צריך להבין מאין הגופות ולאן הלכו. ויש אומרים שהם אויר שהתעבה ואחר כך שוב נתדקדק, זה קשה, מדוע לא יראום כל האנשים ועוד. ונראה שכולם ראו אנשים, אבל לא היו במציאות, ובכל זאת מוחשים באמת לעיניהם, והנס האלוקי הוא, שיראו דבר שאינו במציאות מוחש לעינים וכן רבים. והסברתי מדרגות הנבואה העליונה שיחול רק על השכל כמדרגת משה, או שיחול השפע על כח הדבור והדמיון כהנביאים, או שיחול רק על החושים של אדם ידוע, וקראתיו נבואה מוחש… (שם יח א)

מלאך ה' – מה שכתב הרמב"ם בחלק ב' פרק מ' שכל מקום שנזכר המלאך הוא במראה או בחלום של נבואה, אין רוצה חלילה לומר שהעקדה בחלום, אלא שראיית המלאך או שמיעתו אינה בחושים הגשמיים, אבל המעשים שקרו בכל מקום עם שמיעת המלאך ונתייחסו לאנשים היו בפועל ובהקיץ, וכן כתב בחלק ב' פרק מ"ה, מדרגה א' שיראה המלאך מדבר במראה כאברהם בשעת העקדה, דייק לומר "בשעת"… (שם כב יא)

עתה ידעתי – …או המלאך הוסיף זאת מדעתו, שנתחדשה בו ידיעה זו, לכך אמר אחר כך נאם ה', ולפי זה מה שאמר ממני, מהמלאך. (שם שם יב)

…וקשה איך מודיע השכל הנבדל דבר פרטי, ואצלו אין כי אם הסדור הכולל, ואיך יודיע הזמן, והכולל אינו תחת הזמן… (שם מא א, וראה שם עוד וערך חלום)

וירא – להמורה ב' שרשים בנבואה, שהפועל והמשגיח בהם הוא שכל פועל, דהיינו מלאך, שתהיה במחזה או בחלום, ובפרק ו' אמר שהאש היתה המלאך הנראה אליו, על דרך "משרתיו אש לוהט", וגם היסודות והכח המדמה יכונו בשם מלאכים. ומה שכתב שמשה לא התנבא על ידי מלאך ועל ידי כח מדמה, היה אחרי השתלמו במתן תורה. ואין נראה, כי האש והמלאך הם שנים בפסוק, ולא אמר וירא כי אם על הנבדל… (שמות ג ב)

מלאך האלקים – אינו שכל נבדל שומר ישראל, שהיא ההשגחה, ולא שייך עליה מקום מוגבל ולא נסיעה, וגם לא הענן כאבן עזרא, וגם לא משה שלא נקרא כן, וגם היה לפני ישראל, אלא עמוד האש שהוא מדת הדין, ובו נשרפו נדב ואביהו והאצילים… (שם יד יט)

הנה אנכי שולח – קשה מה העונש הגדול של שליחת מלאך, ועוד מדוע לא צעק משה על כך, ועוד. לאבן עזרא והרמב"ן הוא מיכאל השר הגדול, ובכי תשא שלח מלאך פחות מזה, ועל כן לא קבלו משה, אך מלאך יוכר מפאת פעולותיו, והיא שוה בשניהם, שיביאם לארץ… ועוד צריך לדעת מה ענין המלאך, כי יש אמצעיים בעלי שכל ובחירה, הנקראים מנהיגים, ויש שהם רק כלים בלי רצון, הפועלים כפי שסודר אליהם, וכן הכחות הטבעיים, ולזה כיוונו באמרם משניתנה רשות למשחית אינו מבחין…

אלא עתה יבאר השכר והטוב שיעשה להם, והמאמתים מחכמינו קבלו, שלכל אומה ועיר מזל מיוחד, לדעתי הם השכלים הנבדלים המניעים הגרמים הנקראים בתורה אלהי האלהים, ובערך ישראל אלקים או אלקי ישראל, כי באומות משפיע על ידי אמצעים בסדר מוגבל טבעי. ומה שאמר מיכאל שרכם, רוצה לומר מבקש רחמים עליהם, ועל כן הוצרך לתת לישראל הארץ המושגחת… ואחר שלא היו מוכנים לילך תמיד עם הדביקות האלוקית, כמו שראו בסיני, שלח המלאך להנהיגם ולשמרם במדבר עד שיבואו לארץ בה תדבק השגחתו בהם, ועל כן לא בקש משה על המלאך הזה, כי עוד מעט יבואו לארץ… והוא אם כן במדרגת מנהיג פועל ולא כלי, והוא העלול הא' ששמו כשם רבו, ומשפיע ביתר השרים. ואם כן מדרגת ישראל גם אז גבוהה משאר העמים, וינהיגם על פי התורה, ועל פי מה שכל אחד יקיים תהיה הצלחתו, ואף שיתנגד לטבע. ואל יהושע בא לומר לו, שלא ילחם ביריחו בתחבולות מלחמה, וישלוף החמריות מלבו, כי ה' ילחם לו. ומה שאמר כי משה לא קבלו, רוצה לומר שלא רצה כי נבואתו תהיה על ידי מלאך ואמצעי… (שם כג כ)

לדעתי… הכרובים על שיש בשכלים עלות ועלולים, פעול ומושפע, כזכר ונקבה, וכן כתוב "ומקבלין דין מן דין"… פורשי כנפים – שמציאותם והשפעתם מלמעלה, סוככים – להשפיע בשלמים, ופניהם איש אל אחיו – שמשפיעים גם בשכלים האחרים, הכל על עולם השכל… (שם כה א, וראה שם עוד)

…והר"ן השיב, שה' ברא מלאכי חבלה להיות כלי זעמו, ואם האדם מכין עצמו לקבל רושמם הוא נגד רצונו יתברך להשפיע תמיד הטוב, וזה שאמר מכחישין פמליא של מעלה… (דברים יח י)

המלאך הזה היה שכל נבדל, כפי שסופו יורה שעלה בלהב השמימה, ונראה להם בדמות איש, ולכן שמו לפניו לאכול… (שופטים יג ג)

שרפים – השיג מציאות השכלים הנבדלים מחומר, ולהורות על פשיטותם קראם שרפים, כשם שהאש היא הפשוט והעליון ביסודות. ממעל לו – מעל הגלגלים ונבדלים מהם, או שמציאותם מפני השפעתו עליהם, ורק הוא יושב על כסא, רוצה לומר מחויב המציאות. יכסה רגליו – להראות קביעותם, כי הנוסע יגלה רגליו… להמורה כל כנף שבמלאכים לשון הסתר, והוא מפני חולשת השגתנו וקושי השגת הנפרד מצד אמיתתו… ולדעתי בשכלים ג' בחינות, מצד עצמם ומהותם, מצד מה שמסובב מהם בהנעת הגרמים השמימיים, ומצד מה שיראו בנבואה, ונגד ג' אלו אמר ו' כנפים לאחד, וכהמורה, שלכל אחד מאלו ב' סבות העלמה, מקוצר המשיג ועומק המושג… (ישעיה ו ב)

שאו מרום – יראו שכל השרים והמזלות ברואים ממני, וגם אם אינם נפסדים אינם כמוהו, ולזה אמר רבי חננאל בשם רב כת אחת אומרת קדוש, הוא העולם העליון הרוחני הנבדל מה' באחת, שהם נבראים והוא בורא, כת אחת אומרת קדוש קדוש, העולם האמצעי שהוא נברא וגשמי, וכת אחת, העולם השפל, תאמר ג' פעמים קדוש, שהוא נברא, גשמי ונפסד… (שם מ כו)

דרך א' בפירוש מעשה מרכבה כהקבלה, שהחיות משל למלאכים הרוחניים, שכלים נבדלים מכל גשמות, וכן האופנים, לדעת א' גבוהים ולדעת א' נמוכים מהחיות, והם ד' לד' מחנות מלאכים הסובבים כסא הכבוד… ויש אומרים שקראם כאן חיות, שמושפעים ראשונה מהראשון יתברך, ואופנים עלולים מהם, ובכל האמור בזה ידיעות נפלאות על השי"ת, ואסרו הלמוד המפורסם בו…. ולדעתי ראה את השכינה מסתלקת מבית המקדש, והחיות הנושאות כסא הכבוד שכלים נפרדים, והאופנים הגרמים השמימיים, ולא רמז על דבר נמוך מהם… (יחזקאל א ד, וראה שם עוד)

רצוא ושוב – רוצה לומר שהמלאכים יעשו מעשיהם בזולת זמן… (שם שם טו)

אלף אלפין – על גדודי מעלה השכלים, שהם מוגבלים במספר… (דניאל ז ט)

בפסוק משמע שהיו ה' מלאכים, אבל נראה שהיו רק ב', מיכאל וגבריאל, וקרא מיכאל קדוש, כי הוא נבדל מכל חומר, והקדוש השואל היה גבריאל שקודם נעלם ממנו, וקראו פלמוני, ואחר כך נתקרב אליו לבאר לו. ודניאל לא היה במדרגה לקבל ממיכאל כי אם מגבריאל עלולו המושפע ממנו. (שם ח יג)

בדים – לבנים מורה על פשיטות וטהרה, וראהו שכל נבדל מחומר, וגויתו כתרשיש – שהגלגל בערך הנבדל כגוף אצל הנפש. כמראה ברק – שהשכל הנבדל יושג כברק, פעם יציץ ופעם יעלם… (שם י ו)

ספורנו:

נעשה אדם – נתן אז כח בפמליא שלו להשפיע את הצלם בנושא המוכן לו… כדמותנו – בענין המעשיות, שידמה בם קצת לפמליא של מעלה בצד מה, שהם פועלים בידיעה ובהכרה, אמנם פעולתו היא בלתי בחירית, ובזה לא ידמה להם האדם, ובקצת ידמה האדם לא-ל יתברך הפועל בבחירה… (בראשית א כו)

הגידה נא שמך – המורה על צורתך ועל הפועל הנמשך ממנו, כדי שאתבונן על מה קמת לשטן, ואשוב בתשובה ואתפלל. למה זה תשאל לשמי – כי הצורה האישית לנו היא מדרגת השכלתנו, אשר לא תבואר בשום דבור, כאומרו והוא פלא, והפועל שלה כפי הרצון האלקי. (שם לב ל)

והיו הכרובים – כבר בארו הנביאים שהמלאכים במראה הנבואה נראים לחוזים כדמות כרובים, והם פני אדם ולהם כנפים, ובכל זה יורו ענין השכל הנבדל אשר כל הלוכו לצד מעלה, וזה להביט אל האלקים, השכל וידוע אותו, כל אחד מהשכלים הנבדלים כפי האפשר אצלו, וזה בעצמו הורה עתה באמרו והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, כי בהיות השכל האנושי שכל בכח אל השלמות השני אשר יקנהו בעשותו כללים ויפשיטם מחומר להשכיל ולדעת את בוראו כפי האפשר… אמר שיהיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, וכבר אמר שהכרובים זכר ונקבה היו המורים פעולת המצאת הכללים המופשטים, שהיא כפעולת הזכר בממציאו, ומורים קבלת אותם המופשטים שהיא כפעולת הנקבה… (שמות כה ב)

אלשיך:

ויפח באפיו – …כי הדבר הרוחני לא יעתק ממקורו, כי מיכאל וגבריאל בזמן שישתלחו לא יחסרו בזמן זה רגלי המרכבה, אלא מציאותם ועיקרם נשאר, ורק התפשטותם באה, וכן אליהו הנביא הנמצא אצל כל ברית מילה בישראל, כי הדבר הרוחני מתרבה ואינו נקצץ… (בראשית ב ז)

ויצמח – ענין עצי הגן והנהרות הוא כענין המלאכים המתלבשים ומתעבים בהופיעם בעולם הזה, במלבוש מעין העולם הזה, ויתראו במראה גבר, וכן כל אורות גן עדן הם רוחניים בעצם, ובעולם הזה יתלבשו ויתראו מעין השפל, ובכל זאת לא יבצר מהם רוחניותם העצמי… (שם שם ט)

מה יקרא לו – בבראשית רבה י"ז, אמר הקב"ה למלאכים חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם הבהמה וכו' ולא יכלו לקרא להם שמות… לא השכילו באיכותם, מפני הגשם שאין להם חלק בו, והראה להם שאין הגשם מונע בעד האדם, כי השכיל גם לקרא ולהשיג את ה', מה שאינו כן המלאכים, שאינם משיגים גם מה שלמעלה מהם… (שם שם יט)

ויאמר לה מלאך – בזכות אברהם המציא לה ד' מלאכים, שתתעלה בה דרגה עד שתוכל שכינה לדבר עמה, והד' הם מיכאל גבריאל רפאל נוריאל, הקטן הוא נוריאל מבחינת הדין הרפה, אחר כך רפאל בבחינת רחמים, גבריאל בחינת גבורת הדין, ומיכאל מבחינת החסד, והקטן אמר לה מבחינת הדין שלו איך העזת בפני גבירתך, והשיבה שהדין עמו והכירה ערכה, אחר כך אמר לה מבחינת הרחמים התעני תחת ידיה כי תרחמך, אחר כך אמר לה גבריאל הרבה ארבה, כי הריבוי מבחינתו כנודע, ואחר כך בישרה מיכאל על ההריון וששמע ה' אל עניה מבחינת החסד, ואחר כך דברה בה שכינה והוא יהיה פרא אדם וגו', ואז אמרה א-ל ראי, ולא מלאך. (שם טז ט)

וישאלהו האיש – בפרקי דרבי אליעזר הא' גבריאל, הב' מיכאל, והג' רפאל, כי החלומות נמשכים מגבריאל, ומיכאל בעל החסד הורהו לדבר עמהם, והג' המחבר חסד וגבורה ברחמים הודיעו שלא יבטח בו. (שם לז טו)

אנכי ה' – דרש רבי אבדימי דמן חיפה בשמות רבה כ"ט, כ"ב אלף רבוא מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה… יכול היו דחוקים, תלמוד לומר שנאן, שאנן, רוצה לומר מלאכים מתלבשים בבואם לעולם הזה בלבוש גשמי רק אם אינם מרכבה לשכינה, אבל בבא שכינה או מלאכי מרכבה אינם מתלבשים, כי העולם משועבד לאדון הארץ, ומשראו כאן המון מלאכי מרכבה שאינם תופסים מקום, אמר שלא יטעו אחריהם באלקות. (שמות כ ב)

הורד עדיך – ביד ישראל נמצאו ג' זכויות, שהקדימו נעשה לנשמע, והוא זכות שנגמרה לשעתה, ועל ידה נברא מלאך, וזה שאמר רבי סימאי שבאו ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו לכל אחד ב' כתרים על קבלת השמיעה והעשיה שהם לעתיד, ונעשו מהם אורות קדושה להתעטר בהם… (שם לג ה)

…וכן בקדושה, העליונים מכתירים בכל יום להקב"ה ג' קדושות, מה עושה, נותן בראשו א' ובראש ישראל ב', שהנה המלאכים מתעלים על ידי עבודתם רק מעלה אחת, וקונה קדושה מעין שלמעלה ממנו, אבל האדם מתעלה ב', שקודם מקבל רוח מעין עולם המלאכים, ואם מתעלה נותן בו נשמה ועולם העליון. (ויקרא יט ב)

שאו – וידענו מהזוהר הקדוש, שכל מחנה מרכבה ג' ראשים, מיכאל וב' ראשים וכו', ויש במלאכי השרת שעורים חלוקים כ"ב אלף, ובזמן הפלגת רצון וקדושה ס' רבוא כבמתן תורה, וכן בישראל, כי הפלגת קדושה בישראל בהיותם בשעור זה, ואז בנפשותם כל חלקי התורה על פי אחיזת כל נפש בקדושה באורות עליונים. ואם תאמר למה יתבטלו מלאכי מרכבתו לעומת ישראל, לא שיגעל בהם, אלא שנעשו טפל לישראל, ושכינה שורה על כולם, כי עיקר השראת השכינה הוא בנפשות הצדיקים שהם חלקו יתברך, ומהם תתפשט אל המקדש ואל המלאכים, וזה שאמר לצבאותם, צבא המלחמה וצבא השראת שכינה. (במדבר א ב)

כמראה אשר הראה – כי בפעם הא' הראה אותה בעולם העליון, הרוחני מאד, ואפילו גבול כפתוריה ופרחיה אין הציור נתפס בעצם שכל האדם, ובב' עולם המלאכים, יצטייר מראה גבוליית בצד מה, וזה שאמר מיכאל ממשיח, רוצה לומר נותן בה מדה, כי במעשה המלאכים שייך גבול, ואחר כך הראה לו מנורה של אש נתפסת, מעין אש של עולם הגלגלים… (שם ח ד)

מי א-ל – על קדושת ה', שהוא קדוש באמת, ולא ישוה אליו מלאך, שנברא עם העולם השפל, והוא רק קדוש בערכנו, ולכן יוכל להיות בשמים ובארץ, בלי לקבל שום התגשמות, כאשר יקרה לכל כח רוחני זולתו בהתקרבו לתחום העולם הזה, כי הוא לא יעצרנו גשם, וכן הוא פועל ב' הפכים כאחד, רחמים ודין, מה שאין מלאך יכול. (דברים ג כג)

וישב תחת האלה – ישב שם לשומרו שלא יבואו מדין וידאג, ולא יוכל להנבא, אחר כך אמר לו גבור החיל – שיבין שמכינו למלחמה, וגדעון הסתפק מי מדבר עמו, אם נביא או מלאך מתייחס לשכינה, או מלאך ה' המיוחס לשם הוי"ה, ואמר לו לך בכוחך זה שהקטנת את עצמך, ואל תתמה, כי אנכי שלחתיך – ושלוחו של אדם כמותו. (שופטים ו יא)

רצה לנסות אם ה' מדבר עמו מהמלאך, והנסיון אם יאכל כהמלאכים אצל אברהם, ועם ה' עמו לא יעשה עצמו כאוכל, שאינו דרך כבוד, והמלאך נגע בהבשר וכו', להשרות בו קדושה, ועל ידי זה יצאה אש משכינה של מטה, הסלע המתייחס לה, כידוע מבארה של מרים, ואז ידע שהוא מלאך ה', ופחד… (שם שם יז)

מי שמך – נכנס בלבו ספק אולי הוא מלאך, ואמר מי, לרמוז על מיכאל שבא לבשר את שרה. והוא פלאי, שבא על עסקי נזירות, דכתיב איש כי יפליא, ושמו על שם שליחותו. (שם יג יח)

על כנפי רוח – על כנפי מלאכו ההולך עמו, כמו שאמרו רז"ל כל מקום שמטטרון שם, ידוע כי שכינה שם, והוא הנקרא רוח, כמו שכתוב עושה מלאכיו רוחות, באופן שאינו נראה על הכרוב ממש, כי אם על כנפי רוח… (שמואל ב כב יא)

צפור שמים – מלאכים המתייחסים לה', ודגי הים – מלאכים המתייחסים לשכינה המכונה ים… (תהלים ח ח)

הבו לה' – בבני ישראל מעלה על המלאכים, כי מוסיפים כח, כביכול, למעלה. כבוד ועוז – ובמלאכים הם או מלאכי חסד או גבורה, ולאלה הב' יחד. (שם כט א)

חונה מלאך – ואם תאמר שמלאך הושיעו המלאך חונה רק דרך כבוד סביב לצדיקים, אך ויחלצם ה'. (שם לד ח)

ישרהו – שכל דבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך, וגדולה איכות מלאך זה משאר מלאכים, כי הוא מאיכותו יתברך, ומהוה ופועל כל, ואורו מתפשט על כנפות הארץ. (איוב לז ג)

ברן יחד – ואם תאמר המלאכים סומכים הארץ, הלא לא נבראו עד יום ה', דכתיב ועוף יעופף וגו', ואז רננו יחד עם המאורות שנבראו ביום ד'. (שם לח ז)

…אמר לו אבכה במסתרים מפני גוה, רוצה לומר זה לשטתכם שהמלאכים חשובים, אבל באמת ישראל יותר חשובים מהמלאכים, והצרות יחולו גם במלאכים, אם ישראל חס ושלום לוקים… (איכה ב יח)

מהר"ל:

…והנה המלאך, אף שמסודר ממנו פעולות שהם טובות, זהו על ידי שכך סדר השי"ת, אבל אינו יכול לשנות דבר, רק השי"ת יכול ועושה כרצונו, ואין המלאך פועל כללי… (גבורות ה' הקדמה ב')

…ואף המלאכים הרי נקרא מלאך מלשון שליחות בעולם, והרי הוא משמש הנמצאים, ולכך נקרא מלאך, ואף שהוא יתברך גם כן שומר את העולם, זה אינו, לפי שכל הנמצאים לא נבראו אלא לכבודו יתברך, ולפיכך הוא פועל לעצמו, אבל המלאך הוא עושה שליחותו לשמור התחתונים, אף שהוא לא יקבל שום עבודה מן אותו ששמש לו, ולפיכך האדם יותר נבחר בצד זה, ובפרט ישראל שלא נבראו בשביל זולתם. ואולי תאמר דסוף סוף יקשה איך אפשר זה לומר, דיותר היה חביב האדם בעל חומר מן המלאך שהוא בלא גוף, דלא יקשה הדבר, כי אף אם צורת האדם בחומר, אין החומר עצם מעצמו, ומעלת האדם מפני צורתו, אף שהוא בחומר, ומפני כך נקרא שמו יתברך עליו, לפי שאין החומר עצמותו, ומאחר שמצד עצמותו יש לאדם מעלה גדולה, כמו שיתבאר עוד, ולא יגרע מעלתו בשביל החומר, בפרט בישראל אשר החומר בטל אצל צורה… ואצל ישראל הוא היפך זה, כי הצורה עיקר והחומר טפל, ובטל הטפל אצל העיקר, ואם יאמר אומר דבר זה הוא טעם לחשיבות ישראל מכל האומות, ממה שהצורה שלהם רחוקה מן החומר, ולפי זה יהיו המלאכים הנבדלים לגמרי, או השמים יותר חשובים מן כל הנמצאים תחתונים, ולמה לא יאמר אנכי ה' אלקי המלאכים העליונים, שבזה היה נראה רוממותו וגדולתו כמו שיאמר אלקי האלקים ואדוני האדונים. אמנם אני אומר, כי כל האומר כי המלאכים הנבדלים הם יותר במעלה מן ישראל, שהם אדם באמת אשר נקראו בנים לו יתברך, אין רוח חכמים נוחה הימנו, ולא אקבל דברי מקצת אחרונים שאמרו מדעתם ומסברתם, שהרי יהושע היה משתחוה למלאך… (שם פרק מד)

ונתבאר לך מדבר חכמים, כי הכבוד של השי"ת שיוצא לזולתו הוא במה שהשפיע את ישראל בלבד, ואליהם נמשך הכל, ודי בזה המקום, יורה זה מהשם, כי המלאכים הם נקראים מלאכים, מלשון שלוחים, מפני שהם שלוחים לצורך הנמצאים, ומפני שהם שלוחים לצורך הנמצאים אינם עיקר שיקרא אלקותו יתברך עליהם, אבל ישראל היפך זה, שנקראו בנים, כי הבן משמש אל האב לכבודו, אבל המקום ברוך הוא אינו משמש לזולתו, לכך שמו יתברך נקרא על ישראל, לומר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא אמר אנכי ה' אלקי המלאכים. ולהורות על שישראל יותר במעלה מן המלאכים אמרו במדרש רבי תנחומא, ברוך ה' אלקי ישראל, אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי אתכם היו מלאכי השרת מקלסים לפני ואומרים ברוך ה' אלקי ישראל, כיון שבא אדם אמרו מלאכים זה שאנו מקלסים בשמו, אמר להם הקב"ה, לאו, גנב הוא… בא יעקב ואמרו לו זהו, אמר להם הן, זהו שאמר לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל וגו'… ופירוש זה, כי זה אשר היו משבחין בו לומר ברוך ה' אלקי ישראל, ראוי שיהיה קדוש מכל, עד כי ראוי שיהיה מתיחס אל מי שנקרא שמו עליו… (שם)

ועוד תדע להבין, כי אי אפשר שיהיה יציאת מצרים כי אם על ידי הקב"ה, כי הפועלים תמצא אותם מיוחדים שלא יצא דבר מכל דבר, כמו שתראה במציאות העולם, כי האדם יוליד אדם והשור שור, וכל הפועלים מיוחדים, וכאשר מצאנו כי הפועל הזה, שהוא ההוצאה מיוחדת לו יתברך, אי אפשר שתהיה פעולה הזאת על ידי אחר, שאם כן היו שני פועלים לפעולה אחת… ואם תאמר אפשר שתהא גאולתם על ידי אחד מן המלאכים, אם כן לא היתה הפעולה מיוחדת, שאם היה אפשר להיות יוצאים על ידי מלאך, אם כן פעולת היציאה מתיחסת אל השי"ת או מלאך, ולא מצאנו דבר מתייחס אל שני פועלים האחד גדול ואחד קטן, כי אם הוא מיוחד לפועל הגדול אי אפשר לפעול פועל קטן דבר זה. וכל זה רמזו רז"ל בבראשית רבה וירא, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות, ואין שני מלאכים עושים שליחות אחת. וביאור זה, כי אם היה מלאך אחד עושה ב' שליחיות מחולקים, נמצא שהיה המלאך מתייחס אל שני דברים, שאין זה כזה, ואם הוא מתייחס אל דבר זה אינו מתייחס אל דבר אחר. וכן אין שני מלאכים עושים שליחות אחת, שאם השליחות מתייחסת אל מלאך זה, אי אפשר להיותה מתייחסת אל מלאך אחר, שהוא מחולק ממנו ומובדל… ודבר זה עמוק מאד ביחס לפועלים… (שם פרק נב)

…והרי לך ג' דברים, ויציאת ישראל על ידי אחר, שלא על ידי הקב"ה, אפשר לומר על ידי ג' אלו, או שהיה המלאך מוציא את ישראל ביד חזקה, והיה פועל הגאולה, או שהיה מחריב ושורף את מצרים, ובשביל כך יצאו, כי כאשר החריב מצרים יצאו ישראל, או שהיה זה על ידי הטבע, דהיינו על ידי מערכת שמים, ודבר זה טבעי. וכנגד הראשון אמר לא על ידי מלאך שפעל היציאה, והוא פועל הויה, ולא על ידי שרף, לפעול היציאה על ידי הפסד מצרים, ולא על ידי השליח, הוא מנהגו של עולם, שלפעמים אומה אחת שפלה עולה, וזה נקרא שליח, שהטבע הוא שליח של הקב"ה לפעול בעולם הזה, וכל דבר בעולם השי"ת פועל על ידי הטבע.

אמנם יש בזה דבר נפלא ועמוק עוד. דע כי המלאך הזה הוא מיכאל בגימטריא מלאך, ושרף זה הוא גבריאל, ואלו שני המלאכים מיכאל של מים וגבריאל של אש, ולפיכך נקרא שרף, ועליהם נאמר עושה שלום במרומיו, שהעמיד מיכאל מים וגבריאל אש, ואין האחד מזיק את חבירו, והנה המים והאש הם שני הפכים בפעולתן, ויש פעולות בעולם נמשכים מן מדת המים, ויש מן מדת האש, ולא תמצא כח הכולל הכל, זולת השם יתברך, כי כל המלאכים זה ממונה על זה, וזה ממונה על זה, אבל השי"ת הוא הכל, ולכן אמר שלא היתה הוצאה הזאת בכח מלאך הממונה על מים, ויבואו פעולות ממנו כפי מה שהוא ראוי שיבא ממנו, ויש פעולה להיפך, שהם ממדת אש, ולא היתה הוצאה על ידי כח זה גם כן, ולא על ידי השליח… אמנם ימצא מלאך אחד אינו פועל פועל פרטי, והוא כולל יותר משאר מלאכים, אמנם חלוק בין מלאך זה ובין העלה הראשונה, כי כלליות שלו בכח קטן יותר, נמצא כי מלאך ושרף נבדלים מן הסבה הראשונה לגמרי, כי כל אחד פועל דבר פרטי, והוא יתברך כולל הכל. והענין השלישי, כי יש מלאך שהוא אינו פרטי, ואמנם כחו קטן בפעולה, לפיכך נקרא שליח, כי שליח כמותו בענין הכללית, אבל מפני שהוא שלוחו הוא קטן במדרגה, שהגדול שולח קטן, ולפיכך כח קטן יש לו, אבל הוא אינו פרטי. ואצל החכמים ידוע כי השליח הזה מטטרון שמו, בגימטריא ש-די, ועליו אמר הכתוב "הנה אנכי שולח מלאך וגו' כי שמי בקרבו"… ומכל מקום אל תאמר חס ושלום כי הוא דומה אל העלה הראשונה בכלליות, שהוא יתברך כולל הכל, או שיהיה מיכאל או גבריאל מתדמים אליו בגדולת הכח שיהיה כחו בדבר פרטי בלי תכלית, כי אין דומה לו אחד מברואיו בדבר… (שם פרק נה)

…ואמרו שהמלאכים נקראים עבדים, מפני שהם נבראים לצורך העולם, כי הם ממונים על עניני העולם, כמו העבד שהוא ממונה על צורך הבית, ויורה שמם עליהם, שנקרא מלאך מלשון שליחות, שהוא נשלח לעשות רצונו של הקב"ה, אבל ישראל הם נקראים בנים, כמו שהבן הוא עלול מן האב כך ישראל הם עלולים מן העלה הראשונה… ולפיכך ישראל יאמרו שירה להקב"ה קודם מן המלאכים, אף כי הם גם כן נבראו מן השי"ת ועלולים ממנו, כיון שישראל הם עלולים בראשונה במה שהוא יתברך עלה, והמלאכים אם שגם הם עלולים ממנו, אין זה בראשונה כמו ישראל, כי נבראו לשמש העולם מה שנשלחים מן השי"ת, ולפיכך הם נמשכים וטפלים אחר דבר אחר… (שם פרק סח, וראה עוד מלאך-שירה)

וכאן בזמן שאין בית המקדש קיים, כביכול, נתמעטו פמליא של מעלה. כבר אמרנו לך פעמים הרבה מאד, שאל תטעה בדברי חכמים, שיש מעוט לעליונים בעצמם, או שיהיה בהם ההשתנות, רק כי כן הם נמצאים אל העולם בהשתנות, כי הוא העולם אשר בו השתנות. וקאמר רבי חנינא דאמעט אותן כנפים שאומרים בהם שירה, שהרי הכתוב אומר "ובשתים יעופף". פירוש ענין זה, כי יש להעליונים בחינה מה, שבו יש התדמות במה אל הסבה הראשונה, כמו שנאמר על האדם כי בצלם אלקים עשה את האדם, וכן הוא אצל המלאכים, כי יש להם התדמות במה לבוראם, ודבר זה עיקר מעלתם, שיש להם התדמות מה אל העלה, ויש להם גם כן ענין מה שבו הם נבדלים מן העלה יתברך, ולפיכך אמר בשתים יכסה פניו, כי פניו הוא הדבר שיש לו התדמות מה אל העלה יתברך, וזה שהשי"ת הוא נגלה לנמצאים כדמות אדם, אף שאין דמות ודמיון לו יתברך, מכל מקום כך הוא נראה לנמצאים כדמות זה, כמו שאמר "ועל הכסא דמות כמראה אדם", וכמו שהתבאר בחבור דרך חיים. ונאמר עליהם דמות אדם להם, ודבר זה עיקר אצלם, ולכך אמר בשתים יכסה פניו, כי אצל השי"ת אין המציאות שלהם בפועל הגמור, ולפיכך מכסה את פניו, בעבור כי בפנים שם יש לו התדמות אל העלה, אך אינו נמצא בפועל הגמור, שאם כן היה לו שתוף עם העלה, ולכך כתיב בשתים יכסה פניו. והכנפיים הוא עצם מה שהוא מלאך, וזה כי המלאך פועל פעולתו במהירות, בעבור שאין בו כבידות החמרי, רק כאלו יש להם כנפי רוח, ולפיכך מתיחס למלאך כנפים, וזה עצם המלאך שהוא נשלח מן השי"ת לעשות שליחות. ודבר זה מכסה הפנים, שאין נמצא הפנים שיש לו דמיון אל העלה בפועל הנגלה, רק מהות המלאך, והמורה על המהות הזה הם הכנפים הוא מכסה הפנים, שבו ההתדמות אל העלה, שאין נמצא ההתדמות הזה בפעל הגמור, ולכך אמר ובשתים יכסה פניו. וכן בשתים יכסה רגליו, הרגל הוא היפך זה, דהיינו הדבר שבו הם נבדלים מן העלה, ונקרא זה רגל, בעבור שהרגל הוא הדבר הפחות והשפל ובו הוא נבדל לגמרי מן העלה, וגם זה יש לו כסוי כנפיים, שאין נמצא זה הפועל הגמור, הנגלה, כי מפני שיש לעלול דבר מה התיחסות אל העלה, לכך החסרון יש לו כסוי מצד מהות המלאך, וזהו בשתים יכסה רגליו.

ואמר ובשתים יעופף, ורוצה לומר כי זה אמיתת עצמו הם כנפים, כי הכנפים מיוחסים למלאך, לפי שהכנפים מורים על הזריזות היותר אל מה שהוא נשלח, ובכנפים עושה השליחות שנקרא בשביל זה מלאך, וכאלו אמר כי ג' בחינות יש בהם, הבחינה האחת מצד העילה, כמו שאמרנו, והבחינה השנית מצד שהוא עלול בעצמו, הבחינה הג' מצד מהות עצמו, ועל זה אמר ובשתים יעופף. ואמר כי אלו שתים דאמעטי הם אותם שאומרים בהם שירה, ופירוש זה, כי השירה היא השבח להקב"ה, והמלאכים מורים על שבח היוצר, ואלו כנפים אמעטו משחרב בית המקדש, כי לא באה מהם הפעולה שראוי לבא מהם פעולתם בשלימות, ומפני כך אלו כנפים שנאמר עליהם ובשתים יעופף, הוא השליחות אל פעולתם, וזהו השירה, כי פעולתם הוא שבח השי"ת, ומכי חרב בית המקדש אמעטי, כי אז אין פעולתם בשלימות הגמור… (נצח ישראל פרק כב, וראה שם עוד)

…ואין הפירוש שמיכאל הוא מים וגבריאל אש, דאין הדבר כך כלל, רק כי הם צורות נפרדות נבדלות זה מזה, והם מחולקים כמו אש ומים, כי מיכאל שהוא של מים רוצה לומר כי מושפע ממנו מה שהוא דומה למים, וגבריאל של אש, כי מושפע ממנו מה שהוא שוה ודומה לאש, כי מן מיכאל מושפע ממנו הטוב והחסד, וזה דומה למים, ומגבריאל מושפע הדין, והוא שוה לאש… (שם פרק נא)

…וזהו כשאמר כתועפות ראם לו, כתועפות אלו המלאכים, אשר הם ממונים על הנהגת העולם שיהיה מקוים, וראם אלו המזיקים שהם אינם ממונים להנהגת שמירת העולם, רק הם מפסידים את העולם, והשי"ת יש בו שניהם, וכך פועל עמהם, כאשר הוציא אותם מארץ מצרים היה שומר ישראל שיהיו מקויימים, והיה מזיק ומאבד את המצרים… (שם פרק נח)

…ואמר משה מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, כי הבל פיהם הוא הדבר המתחייב מן הנבדל, כי ההבל יוצא מן הפה, ולכך אמר משה מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, ורוצה לומר כי אחר שמצד הנבדל מתחייב שתהיה התורה בעליונים, שאליהם ראוי כל מעלה… וזהו שאמר שמא ישרפוני בהבל פיהם, שהאדם אינו נחשב לכלום נגד העליונים, שאם היה לו מדרגה מיוחדת אל משה בין העליונים, לא שייך לומר שמא ישרפוני בהבל פיהם, כי אחר שיש לאדם מקום מיוחד לעצמו, מורה זה על חשיבות מיוחדת שיש לו, ולמה ישרפו אותו בהבל פיהם כאילו היה משה בטל אצלם. אבל כאשר יש לו מקום מיוחד מורה על מעלה מיוחדת, כי נזכר שם מקום על המעלה בכל מקום, ולפיכך אמר הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, רוצה לומר כי יש לאדם מדרגה בין העליונים מיוחדת לעצמו… ורוצה לומר שזהו מדרגת האדם ומעלתו יותר מן העליונים, שאין לו בעצמו המדרגה העליונה, אבל הוא מיוחד לקבל, וזורח עליו כבוד השי"ת. ואילו העליונים כולם יש להם מדרגה עליונה בעצמם, אבל אינם מקבלים כבוד ה' כמו שהאדם דבק בו כבוד ה'… וכמו שאין למלאכים הצלם האלקי שיש לאדם, כי הצלם הזה לפי מעלתו העליונה צריך אליו נושא, והוא גוף האדם, שהוא נושא לצלם הזה, והמלאכים שאין להם נושא מקבל, רק האדם שיש לו בגוף יש לו נושא מקבל, לכך הוא מקבל הצלם הזה, וכן התורה לפי מעלת השכל הזה, צריך לזה נושא גשמי הוא האדם…

ואמר שכולם נעשו אוהבים אליו, וביאור זה, כי לפי מדרגת משה שהיה תחת כסא הכבוד, וזה בשביל שהוא אדם, ובשביל כך ראוי אל התורה, נעשו כולם אוהבים אליו, כי הכל מתחבר אל המדרגה הזאת, לזה אמר שכל אחד ואחד מסר לו דבר, כי כולם הם מתחברים למדרגת משה, וכל אשר מתחבר עם אחד, הרי אותו אחר מקבל הימנו, כיון שיש להם חבור יחד. ולמדרגת המלאכים אשר מדרגתם שסובבים הכסא, ומדרגת משה תחת הכסא, הרי מדרגת משה אמצעי ביניהם, והאמצעי יש בו כח הכל, ומקבל מן הכל בעבור שהוא תוך הכל ומתחבר הכל אליו, ולכך כל אחד מסר לו דבר… (תפארת ישראל פרק כד)

ובמדרש ילקוט שמעוני פרשת יתרו סימן רפ"ו, "רכב אלקים רבותים אלפי שנאן", אמר ריש לקיש טבלא יש לו על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקב"ה כתוב עליו משותף בשמו של מלאך… בארו בזה, כי המלאכים הם מקבלים מלכותו יתברך ואלקותו ודבר זה יותר ממדרגת עצמם מה שנקרא השם עליהם. והבן מה שאמר כי יש להם טבלא, ולא אמר כי השם חקוק על לבם, לומר כי המדרגה הזאת מה שמקבלים אלקותו יתברך הוא נבדל מעצמם שלהם, ואינו מעורב עמהם במדרגה העליונה הזאת אשר שמו יתברך חל עליהם, ולכך אמר שהוא על הטבלא, כי הטבלא נבדלת מעצמם, ומפני זה בא השתוף של א-ל במלאכים בסוף השם, כמו מיכאל גבריאל לומר כי אין דבר זה עצמם, רק מקבלים דבר זה מן השי"ת. והבן גם כן מה שאמר שהטבלא היא על לבם, ולא במקום אחר, כי הלב בכל הנמצאים נבדל מן הגוף, והוא מקבל החיות, והחיות אינו גוף הדבר, וכך המלאכים יש להם עוד מדרגה יותר עליונה שהשי"ת נקרא עליהם, כי במה שהם מלאכי מרום יש להם צירוף אל השי"ת. הנה הדבר מבואר כי מה שאמר אנכי ה' אלקיך, לומר כי מלכותו ואלקותו יתברך דבק בהם והם מקבלים מלכותו ביותר מכל שאר הנמצאים… (שם פרק לז)

…ושם א-ל באחרונה, לומר כי אין זה כתר הדיוט רק כתר אלקי, כמו כל המלאכים הנבדלים יש להם באחרון שם א-ל כמו גבריאל, רוצה לומר שהגבורה שלו אינה גבורת הדיוט, רק גבורה אלקית… (באר הגולה באר ד ד"ה בפרק קמא דברכות אמר ר' ישמעאל)

…ומעתה יש לך לדעת, כי אם זה שהאדם הוא היותר במעלה מכל התחתונים, והוא קרוב אל המדרגה הרוחנית ביותר מכל שאר הנבראים, עד שהוא יתברך מדבק עמו, אבל כשהרוחנים לא נשלחו לדבר עם האדם, אין לומר בזה שהוא מקבל הרגשה מן הרוחניים יותר מן שאר הנבראים, ואדרבא, בעלי חיים קודמים, ודבר זה העידו עליו חכמים באמונתם, שהרי האתון הרגישה המלאך ולא בלעם, ואמרו על זה, מכאן שנתנה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם, וזה שלא נשלח המלאך מתחלה לדבר עם בלעם…

ולפי מדרגת צורתו של אדם יש לו צורה חשובה מיוחדת שלא נמצא במלאכים במה שהוא בצלם אלקים, ומצד הזה הוא מיוחד נבדל מן המלאכים. ומפני ההבדל שבין האדם והרוחניים לא יקבל הרגשה מהם, כמו שהוא בבעלי חיים, כי לשפלות צורתן לא שייך הבדל בהם כלל, ומקבלים הרגשה, ולפיכך ויגל ה' את עיני בלעם, כאילו היתה סתימה בינו ובין הרוחניים, על שהיה צריך שיהיה נגלה אליו הרוחניים, וכל עוד שהצורה היא יותר שלמה, יש התיחדות בה, ויש הבדל בינו ובין הרוחניים, שאין ספק כי מה שראתה האתון את המלאך לא היתה נביא, ולא היה שורה עליה רוח נבואה, אבל מצד הגלות הכח של המלאך בעולם הגשמים היתה מקבלת האתון דבר זה, אף כי היא בעל חי, סוף סוף הנפש המדמה היתה מקבלת הדמיון ההוא בהגלות כח הרוחניים בתחתונים, אף אם אינו רואה המקבל, מכל מקום היא מרגישה בשינוי, ומקבלת שינוי… וזה שאמר כלבים צועקים, מלאך המות בא לעיר, כי תמצא בבעל חי זה הצעקה והיללה יותר ממה שתמצא בכל בעל חי, כאשר נראה לחוש, ואין ספק כי דבר זה אינו נמשך אחר חומרו, אבל דבר זה סגולה נמשך אחר הצורה, מפני שפלות וחסרון הדבק בצורה הזאת, הוא מסוגל בדבר זה שהוא צועק… (שם באר ה, ד"ה פרק הכונס)

…ומזה הצד האור והזיו של אדם, שהוא אור המציאות יותר מן המלאכים, כי המלאכים אין להם אור המציאות בעולם אשר הם נכנסים תחת רשות העלה יתברך… אבל אמר שיהיה האדם רודה בהכל, והכל יהיה תחת רשותו, והנה אין לאחר אור המציאות הזה כמו שהוא אל האדם. ותחלה אמר הכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, דמשמע אף המלאכים הם בדמותו, ואחר כך אמר בצלם אלקים ברא אותו, כי בודאי מהמלאכים מצד שהם עליונים בעצמם, וכל התחתונים אשר בארץ תחתיהם, שייך לומר נעשה אדם בצלמנו, שהרי כל התחתונים גם כן תחתיהם, אמנם האדם נאמר עליו בפרט בצלם אלקים ברא אותו… ואולי תשאל הנה בארנו למעלה כי המציאות הוא לדברים הנבדלים מן החומר ביותר, כמו השכל… ואיך אפשר לומר, כי יהיה אור המציאות לאדם והוא בעל חומר נברא מן האדמה, יותר ממה שהוא למלאכים, שאינם מוטבעים בחומר. בודאי אין זה קושיא, כי הדבר הזה כמו שהארכנו למעלה, כי האדם מקבל נצוץ עליון הזה, והוא בנושא הוא האדם, והנצוץ הזה שהוא מקבל יותר פשוט מן המלאכים, כי המלאכים אינם גוף וגשם בעצמם, ומכל מקום אין להם הזוהר והזיו הזה, שהוא ניצוץ עליון דבק בו, אבל האדם הוא גוף ובשר, מקבל האור והניצוץ העליון, ועומדים בנושא כמו שהתבאר. וזה ההתאבקות שהיתה ליעקב עם המלאך, כי יהיה ליעקב מעלת הצלם הזה, כמו שהתבאר, והמלאך הוא נבדל בעצמו, אבל אינו מקבל אור וזיו הזה, שהוא נבדל. ועוד כי כבר אמרנו, שאין לאדם שהוא בתחתונים שום חסרון במה שהוא בתחתונים, וזה נקרא אור וזיו המציאות שיש אל השי"ת, אבל המלאך אף על פי שהוא יותר במדרגה מצד שהוא נבדל מן החומר, מכל מקום המלאכים במדרגתם שהם עליונים יש חסרון בהם, ולא נקרא שיש להם אור וזיו המציאות כמו שיש לאדם, שהוא מלך בתחתונים, והאדם שמציאותו בתחתונים יש לו המציאות הגמורה, שאין עליו זולת השי"ת. ועוד כי יש למלאכים שהם נבדלים מן החומר מציאות יותר מצד עולם הזה, הנה יש לאדם המציאות לעולם הבא… ואור המציאות של אדם מצד העולם הבא, ואז לא תוכל לומר כי האדם הוא בעל גוף וחומר איך יהיה יותר בצלם אלקים מן המלאכים, כי אז יסולק מאתו חרפת הגוף והחומר, ובבריאתו תיכף ומיד נברא האדם על זה שיהיה מוכן לעולם הבא… (דרך חיים פרק ג משנה יד)

וזה כי המלאכים מזכירים שמו יתעלה אחר שלש תיבות, כי הוא יתעלה נצחי היה הוה ויהיה, והמלאכים נבראים, לא היו, ולעתיד לא יהיו גם כן, ומפני שהוא יתעלה נצחי היה הוה ויהיה מה שאינו במלאכים, לכך אין ראוים להזכיר המלאכים שמו יתעלה רק אחר שלש תיבות, כפי ההבדל המשולש אשר בינו יתברך שהוא היה הוה ויהיה ויש בו כל הזמנים, מה שאינו במלאכים, אבל משה רבינו ע"ה אשר הוא אדם ויש הפרש בין אדם ובין המלאך, כי המלאכים קיימים הם לכך הפחות כל ימי עולם, מה שאין כן באדם, שאינו מקוים כל ימי מעמד וקיום העולם, אבל הוא מקוים זמן מה מן העולם, הוא חלק שביעית מימי העולם, כי העולם הוא שבעת אלפים… (דרשה לשבת תשובה)

…כבר התבאר, כי העבודה הזאת שהאדם הוא העלול מקבל מן העלה, והעלול הוא נכנס לגמרי תחת רשות העלה, ועל זה אמר שצריך שיכוין האדם רגליו, כי הרגלים הם התפשטות עצמו אשר התפשט את עצמו כאלו הוא יוצא מן העלה כאשר יש לו התפשטות מה, כי מצד שהוא עלול, אין לו התפשטות עצמו כלל לחוץ, וחלוק הרגלים הוא התפשטות במה, וזה הסרה מן העלה, ולכך החיות הנושאות כסא הכבוד רגליהם רגל ישרה, כי מפני שהם נושאות כסא כבודו אין להם התפשטות כלל לסור מן העלה, כי ההתפשטות הוא הסרה והסתלקות מן העלה, והוא ברשות עצמו, אבל כאשר רגליהם רגל ישרה, בזה הם תחת רשות העלה לגמרי, וזהו בודאי ענין המלאכים, שאין המלאכים מסולקים כלל בשום צד מן העלה, ולפיכך רגליהם רגל ישרה לגמרי, ואם היה כאן חלוק רגלים, היה זה התפשטות במה, והיה זה מורה על הסתלקות מן העלה… (נתיב העבודה פרק ו)

דע כי הדין, אם היה האדם הנהגתו כאשר היה ראוי לו מה שנברא באדם הנשמה מן העליונים, ולכך תחלת דינו "נשאת ונתת באמונה", כי העליונים אין אחד מקבל מזולתו, לפי שאם אחד היה מקבל מזולתו היה בהם הרכבה, שהרי מקבל מזולתו, ודבר זה לא שייך בעליונים, אף כי הם מקבלים מן השי"ת, לא נחשב דבר זה להם הרכבה, שיהיה האחד מורכב מעצמו ומזולתו, ודבר זה לא יתכן בנבדלים שאין בהם הרכבה כלל, ולפיכך המשא ומתן מתייחס אל המורכבים שהם מקבלים מאחר, ואין במורכבים אחד עומד בעצמו… (נתיב יראת השם פרק ב)

…ולפיכך אמר שאין המלאכים מזכירין שמו רק עד אחר ג' תיבות, שאם היו מזכירין השם אחר שנים היה כאן חבור, כי שלשה מתחברים יחד, וכאילו היה אל המלאכים חס ושלום חבור וצרוף אל השי"ת… ואמר משה די שאהיה בפחות משבעה מן המלאכים, וזה מפני כי המלאכים מן העליונים והאדם מן התחתונים, ויש כאן שבעה מחיצות שנבדלים התחתונים מן העליונים, כי כל מקום שהם רוצים להזכיר שנבדל דבר מדבר, יאמר שיש כאן שבעה מחיצות מפסיקות, כי זה מורה על הבדל גמור… (שם פרק ג)

…ואף כי המלאכים שהם אינם גשמיים יש בהם הרבוי היותר, זהו מצד שהם מחולקים מצד צורתן… (נתיב הצדק פרק א)

…וכן המלאכים צעקו לקולם, כי המלאכים משמשים לתחתונים, בפרט כאשר האדם שומר התורה דכתיב (תהלים צ"א י"א) "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", ולמה היו העליונים משמשים לתחתונים, אם זה כי אם שיש מעלה בתחתונים שאין למלאכים, והיא התורה, וכאשר אין ישראל שיש להם התורה, אם כן למי הם משמשים, לכך צעקו גם כן… (אור חדש ד"ה והמלך והמן ישבו לשתות)

שלשה אנשים – גם ללוט נראו כאנשים, אלא מזליה חזא והיה ירא, אבל אברהם שהמלאכים תדירים אצלו לא ירא מהם, ובאו שלשתם אל אברהם, כי ההופך את סדום אינו רשאי לילך בלי המציל את לוט, ואחר שהמלאך גמר שליחות אחת יכול לעשות אחרת… (גור אריה בראשית יח ב)

מלאכי אלקים – כיון שהיה הולך לארץ ישראל באו מלאכי ארץ ישראל לקראתו לשמרו, כיון שלצורך ארץ ישראל הוא, שלא יהיה לו מונע לבא לארץ ישראל, ומלאכי חוצה לארץ שלא יגיע לו נזק אחר, ולא באו מיד כשיצא מבית לבן, שעדיין לא היה פטור מלבן עד שהקב"ה אמר לו השמר לך וגו', אלא היה נקרא הולך לארצו… (שם לב ב)

שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי, אף על גב דאפילו מחשבה שבלב יודעים, בודאי יודעים מחשבה שבלב, אבל הלשון אין יודעין, ואין מלאכי שרת נזקקין אלא ללשון ולא למחשבה. וראיה שאם התפלל במחשבה בלבד אין זה תפילה כלל. ואין להקשות למה לא יודעים להבין שאר לשון, כמו שיודעים מחשבה שבלב, אין זה קושיא, דמחשבה שבלב יודעים, אבל שיהיו נזקקין אין נזקקין אלא ללשון קודש, דאין תולה ענין ההבנה בלשון שהלשון בפני עצמו, והמחשבה בפני עצמה, והמלאכים נזקקין ללשון דוקא, שהוא נגלה והוא נמצא בפועל, ולאפוקי המחשבה לא נמצאת בפועל כלל, ולדבר שאין נמצא בפועל כמו שהוא הדבור שהוא נגלה בפועל, אין נזקקין, ולפיכך עיקר התפלה היא בדבור שהוא בפועל. והמלאכים דבור שלהם בלשון הקודש, כדאיתא בפרק (חגיגה ט"ז) ומה שדבור שלהם לשון הקודש דוקא, הוא מבואר שם, ולכך אין נזקקין אלא ללשון הקודש שהוא דבור שלהם… (חדושי אגדות שבת יב)

ומלאכי השרת אין מכירין בלשון ארמי, ואפשר לומר כי כל הלשונות אינם מבינים המלאכים חוץ מלשון הקודש, ונקט לשון ארמי לרבותא, אף שאמרו אל יהא לשון ארמי קל בעיניך, שמצינו שמחלק לו כבוד בתורה, אפילו הכי אין מבינים לשון ארמי, והטעם כי הלשון אינו טבעי ואינו מושכל, רק הוא הסכמי, ומפני זה אין המלאכים מבינים אותו חוץ מלשון הקודש, כי הלשון הזה, יש לו מעלה עליונה, עד שהוא קרוב אל המושכל, כי לכך נקרא לשון הקודש… אבל גבריאל מנוי שלו על כל לשון, שאף שהוא הסכמי, הנה הוא ממונה על הדבור, ומפני זה מבין כל לשון. ומפני שכל דבור הוא לשון קשות וגבורה, כדכתיב (בראשית מ"ב) "דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות", ולפיכך גבריאל ממונה על הלשון, ומפני שהוא ממונה על הלשון הוא מכיר ע' לשון.

ואפשר לומר כי זהו הטעם בעצמו שאין המלאכים מכירים רק בלשון הקודש, וזה כי גבריאל ממונה על זה, ואין שני מלאכים עושים שליחות אחת, ואין להם מנוי אחד, ולכך אין המלאכים מכירים בשאר לשונות כי אם בלשון הקודש, מפני שזה הלשון אינו נופל תחת שום מלאך, כי לשון הקודש הוא מיוחד אל השי"ת לדבר בו עם הנביאים… (שם סוטה לג)

…ובפרק יום הכפורים (יומא ע"ה ב') "לחם אבירים אכל איש", לחם שמלאכי שרת אוכלים אותו, וכשנאמרו הדברים האלו לפני רבי ישמעאל אמר להם, צאו ואמרו לרבי עקיבא טעית, וכי מלאכי השרת אוכלים, אלא לחם אבירים שנבלע באברים. ואל יעלה על דעתך שרבי עקיבא לגודל חכמתו היה סובר שהמלאכים אוכלים דברים גשמיים, דבר זה לא יצוייר, אבל הפירוש שרבי עקיבא סבר שהמלאכים מקבלים מן השי"ת כמו שכל הנמצאים מקבלים מאתו, והקבול הוא השלמתם, ולפיכך קרא המן לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו, כי גם המן אינו טבעי, ועל זה השיב רבי ישמעאל וכי מלאכי שרת אוכלים, כי אין מלאכים מקבלים דבר, כי כל מקבל יושלם על ידי מה שמקבל, ואין המלאכים מקבלים יותר ממה שבריאתם בעצמם, אך רק הם עומדים בהווייתם, כמו שנבראו בעצמם, אבל האדם הוא בענין הזה אשר יקבל הדבר והוא השלמתו שאינו עצמו, ולפיכך באדם שייך שיקבל דבר, ובאותו דבר שיקבל יש בו השלמה, וזהו ענין אכילה… (שם בבא בתרא עד)

ועוד דבר זה ידוע, כי האדם ראוי לו הקליטה אצל השי"ת, אשר הוא קולט הכל, שהוא יתברך עיקר העולם, והעיקר הוא קולט הכל, והאדם נחשב הנוף האמצעי ואליו יש לו קליטה אצל העיקר, אבל הענשים אשר הם מן הצד, אין להם קליטה אצל העיקר, ולפיכך המלאכים אין להן הקליטה הזאת, כי הם מן הצדדין, והאדם הוא באמצע, ודבר זה סתרי חכמה גם כן, ולפיכך אמרו כי ג' טעיות עתיד שרה של אדום לטעות, ואלו שלשה טעיות הם כנגד ג' ערי מקלט כאשר תבין… (שם מכות יב)

…וכבוד הצלם הזה אינו למלאכים כי אם לאדם, שהרי כתיב ועל הכסא דמות כמראה אדם, ואדרבה, למלאכים יש כנפים כמו שהארכנו במקום אחר בענין, אמנם המלאכים מפני שהם מן העליונים בזה כוחם בודאי יותר, ולכך יעקב בא מצד כחו, והמלאך בא מצד כחו, והיה מגיע התאבקות זה עד הכסא, כי יעקב כחו מפני שצורתו חקוקה בכסא, והמלאכים כחם בודאי מצד שהם למעלה קרובים אל הכסא, ובזה היו מעלים אבק עד הכסא, דהיינו כח שניהם מצד הכסא… ותלמיד חכם בשביל החכמה הנבדלת שבו יש לו ענין יעקב גם כן, כי אין הצלם האלקים שהיה ליעקב הוא ענין גופני, רק נקרא צלם אלקי, כלל הדבר, כי הם מתקנאים בדבר הנבדל מהם, והוא התנגדות להם. ומפני גודל מעלת הצלם שהיה ביעקב, לא היה המלאך יכול לו, שהיה מתגבר במדריגתו, אך בכף הירך היה יכול לו, ומפני ששם אין צורה נבדלת כלל, בעבור שהוא בסתר, ואין שם ענין הצורה, שכל ענין הצורה שהיא בגלוי, כמו שהוא הפנים, והירך הוא בסתר… (שם חולין צא)

…אמנם מה שהיה בסולם מקום ד', דהיינו ב' מלאכים עולים וב' יורדים, כי הוי שנים עולים ושנים יורדים, מפני כי שייכים לאדם שני מלאכים, וכמו שאמרו (תענית י"א א') שני מלאכים מלווין את האדם, וכל שעה יש לו אחרים, ולכך שנים עולים ושנים יורדים, ואם כי בודאי אין שייך כלל השעור וגבול בכל אלו הדברים, כי אין גשמיות בכל זה כלל, מכל מקום הדברים האלו נאמרו מצד המהות, כי לכל מספר וכן לכל צד השעור, יש מהות בפני עצמו. וכאשר יאמר כי יש למלאך שני אלפים, ורוחב הסולם ארבעת אלפים פרסה, אין הפירוש שכך היתה הסולם במדידה הגשמית, רק שכך היה לסולם מהות השעור הזה, ואין כאן מקום זה… ומה שאמר שהמלאך הוא ב' אלפים פרסה, כי המלאך הוא שליש שש, כי שש הוא מספר שהוא שלם, במה שהוא כולל שש קצוות, כי שש קצוות הם הכל, והמלאך הוא שליש הכל, כמו שישראל הם שש מאות אלף בעבור שהם הכל. ומה שהמלאך הוא שליש מן שש, ודבר זה ידוע למבינים, ממה שנשלחו ג' מלאכים לאברהם, ואלו שלשה כלולים מן כל העולם, ואין כאן מקום להאריך. (שם)

של"ה:

וכן הענין במלאכים, שאין להם כח גופני כמו הפה שלנו, שבו ידברו הדבר הזה שהוא גופני. אמנם בהביט מלאך אל מלאך יבין זה אל זה, כי ידו"ד בעצמות רוח ברוחניות אותיות הנרצות על הענין הנרצה אליו, ויבין חבירו הדבר הנרצה עליו, וזהו דיבורם, ואין להם עינים כעיני בני אדם שבהם הם רואים, אמנם יש להם רוחניות הפעולה, שהיא פעולת הראיה ובה ישכיל ויביט עד למרחוק, והוא משובח מראיותינו כשבח ראיית השכל על העין, כי העין לא תראה אלא מה שכנגדה, לא כל שכנגדו, אלא דבר מקובל שיוכל הכלי הגשמי להגבילו, אבל השכל יראה אפילו מה שאינו כנגד העין…

וכן הדברים ברוחניים הכח אשר יתפשט מהספירות להשגיח על העולם מכח אין סוף הוא יקרא עינים, וכן ז' המה עיני ה' המשוטטות, ופירשו המקובלים, כי הם ז' כחות ונקראים אורפניאל, תגריאל, דגראל, פלטיאל, אסמון, פסקאל, בואל, והם המשגיחים בעניני בני אדם, ולהיות שלהם כח ההשגחה נקראים עינים, ולא שהם עינים, אלא שיש בהם השגחה רוחנית על דרך שפירשנו למעלה… ועל העינים האלה עוד עינים אחרים, כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם… (בית נאמן)

ונראה בעיני שזהו ענין שאין מלאכי השרת נזקקין ללשון תרגום, אלא הם משתמשים בלשון הקודש, ומכל מקום נזקקין גם כן לשאר לשונות זולת ללשון תרגום, והענין כי הוא דרך משל מלך מדבר כל צרכו עם משרתיו עבדי ביתו, אבל עם שרו אינו מדבר רק מועט כדרך המלך ודתו, והטעם שלא יחשבו כי הם משתוים עמו וחברותא להם יחד, מה שאינו כן עם עבדיו לא שייך לחשוב כן, על כן לא חש. על כן מלאכי השרת נזקקין אף לכל לשונות, כי לא יגיע להם מזה שום חשש, מה שאינו כן בתרגום, חוששין שלא להזקק ולהשתתף… (מסכת פסחים מצה שמורה)

והנה נאמרו פסוקים אשר מפשוטן יש להוכיח היפך מהנזכר, "הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה וגו'"… אמנם נראה לי יתיישב הענין בבירור על פי מה שכתב הפרדס, שהמלאכים זכים וברים בסוד קבוץ חלקיהם וקרבתם אל יסודות העליונים, ובבחינה זו האדם רחוק מהם, אבל בפנימיות, דהיינו מצד הנשמה, האדם למעלה מהם, והאריך פרק עשירי משער היכלות, כי כל דבר הוא מד' יסודות, והענין כי ד' יסודות העליונים הם חסד יסוד המים, גבורה יסוד האש, תפארת יסוד הרוח, מלכות יסוד העפר… והנה על ידי פרק זה נתבאר שהמלאכים זכים וברים בסוד קבוץ חלקיהם וקרבתם אל היסודות העליונים, ובחינה זה האדם רחוק ממנו ודאי, כי אין מעלת קיבוץ חלקי האדם במעלת קיבוץ חלקי המלאך, אבל המלאך אין בפנימיותו אלא אור סתם, כדרך שאר מעביר האור השופע, והאדם לא כן, שיש בתוכו נשמה נקיה וברה, עד שכאשר יגביר הנשמה על חלקי חומרי יאיר בו אור המאיר, נשמתו אור עליון ומשובח מאור השופע על המלאך, מפני כי נשמתו אבי"ע, ואינו מצטרך לקבל על ידי שום אחת מהמדריגות אלא על ידי עצמה, כי תאיר ותקבל השפע ממקום מקור נשמתו. הרי נתבאר לי מתוך דברי הפרדס, שמצד חלקי היסודות מעלת המלאך עדיפה על האדם, ואפשר שעל זה סובבים הפסוקים המורים על שפלות אדם בערך המלאך. אמנם מצד הנשמה הוא יותר ממלאך, ואדרבה המלאך שואף ממנו.

 

ועתה יש להקשות לפי זה דהיה ראוי שיהיו לאדם הרכבת ד' יסודותיו למעלה מהרכבת ד' יסודות של המלאך, מאחר שאור הפנימי שבו הוא יותר גדול מאור הפנימי של המלאך. שני תשובות לדבר, הא' כדי שיהיה בחירי, כי אז מורכב מטוב ומרע, הטוב מצד הנשמה והחומר רע יאמר, וכשגובר מצד הנשמה אז בדין שיהא מעלתו נוסף על מעלת המלאך זולת הטעם שכתבתי לעיל… וכן נאמר האדם הוא מצווה ועושה, והמלאך אינו מצווה ועושה, והמלאך אינו עושה בבחירה רק טוב הוא להיותו כולו טוב מה שאינו כן האדם הטוב שעושה הוא מצד בחירתו… הגם כי יש למלאך לפעמים גם כן איזו בחירה, כמו שמצינו במלאכי סדום. זו הבחירה נקראת בחירה נעלמת, מילתא דלא שכיחא, ואינה רק מצב שכל נברא דבוק בו חסרון מצד שהוא נברא…

והנה לפי האמת אין זה קשיא, כי תרעומת מלאכי השרת היתה על שמשה רבינו ע"ה עלה למרום כמות שהוא בעור ובשר, לא סילק לבוש החומר… מה שאינו כן חנוך, כשעלה סילק לבוש הגשמי שבא לו מזה שהיה ילוד אשה, כדאיתא בספר היכלות… (בעשרה מאמרות מאמר ב)

ומה שאמר ומי ידע גודל ורום מעלה של עולם היצירה, אין מספר לגדודי צבא מעלה, אשר שם ממלאכי הקודש מכרובים וחיות ושרפים ורום מעלותם זה על זה, אזכיר אחת מהנה המוזכר בזהר: תנא הדרניאל שמו, והוא למעלה על כל שאר מלאכים אלף וששה רבוא פרסה, וקולו הולך במאתים אלף רקיעים המסובבים באש שחורה, וזהו מלאך השני שפגע במשה רבינו בעלותו לקבל התורה, והיה משה רבינו ירא ממנו עד שהזכיר שם ע"ב… ומי יוכל להעלות במחשבתו לדעת אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבי רבבות סתרי סודות צפונות בעולם הבריאה, אשר שמו הכולל הוא אכתריאל, כל שכן וקל וחומר להשיג קצת מן הקצת מחלק מן החלק של אלף אלפי אלפים ורבוי רבבות בלי מספר מעולם האצילות… (שם ועיין שם עוד)

וסעדו לבכם אחר תעבורו וגו', דע כי המלאכים ניזונים ממדת החסד שהיא מדתו של אברהם אבינו ע"ה, כמו שכתב הפרדס בשער היכלות פרק ט"ו, שלמדנו מהזוהר בפרשה זו שהוא כן. וזה לשונו, ויקומו משם האנשים, מההוא סעודה דאתקין להו אברהם וזכה בהו, ואף על גב דמלאכים הוו וכו', עד שמזונם הוא מצד החסד לכלם בשוה. ואז ניחא מה שכתב אחר תעבורו, כי אף אחר כך הם ניזונים ממדת אברהם, כי כן מזונם תמיד משם… נודע כי נשמת הצדיק גמור כמו אברהם אבינו ויתר הצדיקים הגמורים, היא למעלה ממדריגת המלאכים, כמו שהאריך הפרדס בשער היכלות, והמלאכים מקבלים שפע מלמעלה על ידי נשמות הצדיקים, על כן אמרו לאברהם, כן תעשה תמיד, שתפתח המקור העליון על ידי נשמתך מצד מעשיך הטובים, ומברכותיך נתברך… (תורה שבכתב וירא)

רמח"ל:

חלקי כלל הבריאה הם גשמיים ורוחניים. הגשמיים הם המורגשים מחושינו, ומתחלקים לעליונים ותחתונים… והרוחניים הם נבראים משוללים מגשם, בלתי מורגשים מחושינו, ומתחלקים לשני מינים, האחד נשמות, והשני נבדלים… הנבדלים הם מין נבראים רוחניים בלתי מעותדים לגופות כלל, ונחלקים לשני חלקים, האחד נקראים כוחות, והשני מלאכים, וגם הם ממעלות רבות ושונות, ולהם חוקים טבעיים במציאותם, כפי מעלותיהם ומדרגותם, עד שבאמת נוכל לקרותם מינים רבים של סוג אחד, שהוא הסוג המלאכי.

ואולם נמצא מין אחד של נבראים, שהוא כמו אמצעי בין רוחני וגשמי, והיינו שבאמת אינו מורגש מחושינו, וגם אינו נגבל בכל גבולי הגשם המורגש וחוקיו, ומצד זה נקראהו שלא בדקדוק רוחני, אבל נבדל מן הסוד המלאכי, אף על פי שיתדמה לו באיזה בחינות, ויש לו חוקים פרטיים וגבולים מיוחדים כפי מציאותם באמת, ונקרא זה המין השדיי… (דרך ה' חלק א פרק ה א)

עוד מסורת בידינו, שעל כל עצם וכל מקרה שבנמצאים השפלים האלה, הופקדו פקידים מן הסוג המלאכי שזכרנו למעלה, ומשאם לקיים העצם ההוא או המקרה ההוא בנמצאות השפלים כפי מה שהוא, ולחדש מה שראוי להתחדש בשפלים כפי הגזרה העליונה. ואמנם עיקר מציאות, העולם ומצבו האמיתי הוא בכחות ההם העליונים, ותולדות מה שבהם הוא מה שבגשמים השפלים, וזה בין מה שמתחלת, ובין מה שמתחדש בהתחלפות הזמנים, והיינו כי כפי מה שנברא מן הכחות ההם, וכפי הסדור שנסדרו והגבולים שהוגבלו, כך היו מה שנשתלשלו אחר כך לפי חק ההשתלשלות שרצה בו הבורא ית"ש…

והנה לפי שורש זה, תחלת כל ההויות למעלה בכחות העליונים וסופם למטה, אמנם פרט אחד יש שיוצא מן הכלל הזה, והוא מה שנוגע לבחירת האדם, כי כיון שרצה האדון ית"ש שיהיה היכולת לאדם לבחור במה שירצה מן הטוב ומן הרע, הנה עשהו בלתי תלוי בזה בזולתו… (שם ב-ד)

והנה בשעה שנחלק העולם כך, שם הקב"ה שבעים פקידים מסוג המלאכי, שיהיו הם הממונים על האומות האלה ומשקיפים עליהם ומשגיחים על עניניהם, והוא ית"ש לא ישגיח עליהם אלא בהשגחה כללית, והשר הוא ישגיח עליהם בהשגחה פרטית, ובכח שמסר לו האדון ב"ה על זה, ועל דבר זה נאמר "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה" (עמוס ג' ב')… (שם חלק ב פרק ד ח)

והנה הוא יתברך ישפיע למלאך, והמלאך למלאך שתחתיו במדרגה, וכן מדרגה אחר מדרגה, עד שהמלאך האחרון יפעל בגשמיות לקיים דבר או לחדש אותו, כפי מה שיצאה גזרת רצונו ית"ש. ואמנם קיום כל הוה בכל מדרגה שהיא, אינו אלא ממנו ית"ש, כי הוא ית"ש מקיים בכחו הנבראים והשתלשלותם, כל אחד כפי ענינו, אבל הוצאת הפעולות לגשמיות, כפי דבר הנמצאים ויחסיהם שזכרנו למעלה, זה נעשה בהדרגה שזכרנו.

והנה שם האדון ב"ה בטבע כל פקיד, לעמוד על משמרתו ולקיים בגבורה מה שנמסר בידו, ולא ידחה ממשרתו אלא באותו סדר שסידר ב"ה. למשל שר האילנות ישתדל ויתאמץ להחזיק אילנותיו, ואולם בהיות הגזרה מלפניו ית"ש, יחזק שר הרוח את הרוח כפי שיוגזר עליו, וידחה שר האילנות כפי זה, ויעקרו כפי זה מאילנותיו בכח הרוח. ויש בדברים האלה הדרגה רבה ופרטיות רב, כי יש המלאכים פקידי הטבע הגשמי, המחזיקים כל חלקי הגשמיים בחוקותיהם הטבעיים, ועליהם שר גזרות הגמול, והמניעים מלאכי הטבע, לסבב הענינים לפי הגזירות, וכמה פרטים לפרטים, כפי נפלאות סתרי הנהגתו ית"ש. (שם פרק ה ג וד)

…ואמנם עוד ענין אחד חקק הבורא ית"ש על זה הדרך, והוא, כי הנה המלאכים כולם בכל מדרגותיהם, הנה נמסר בידם כח לפעול פעולות שנמסרו להם, והנה אינם פועלים בתמידות אלא כפי הסדר שהוסדר להנהגה הטבעית התמידית של העולם. אמנם יש בכחם שיכולים לפעול ממין הפעולה ההיא יותר ממה שפועלים בתמידות, וביותר כח וחוזק, שלא כסדר התמידי, ובזה הדרך יפעלו פעמים רבות במעשה הנסים והנפלאות, שיחודשו בעולם כפי רצונו ית"ש בעת שירצה. ואמנם רצה האדון ב"ה ונתן כבוד לשמו, שכשיזכר על המלאכים לפי הסדר שסידר, דהיינו על מלאכי פעולה את השם שנתיחס לו ית"ש על שם ההשפעה שבה נתלה הענין כולו, הנה יוכרח המלאך לפעול באותו הכח היתר שנמסר בידו לאותה הפעולה, כפי מה שיכריחה המזכיר השם עליו.

ונמצאו בענין הזה שני שרשים, הראשון הוא הזכרת שמו ית"ש כמו שקורא אותו שיענהו, וימשיך על ידי זה ממנו השפעה, שבהמשכה יחודשו ענינים מה שיחודשו. והשני, הכריח את המלאכים על ידי שמו יתברך, שיפעלו מה שבידם לפעול יתר על הסדר התמידי. ואמנם אין שום אחד מן הענינים האלה מוחלטים לכל רצונו של האדם, אלא מוגבלים בגבולים ובתנאים, ומשוערים עד היכן יגיע היכולת להשתמש בהם… (שם חלק ג פרק ב ז)

…ואמנם עתה אין הדבר הזה משתלם אלא ברוחניים, כי הנה הם טהורים וקדושים, ושמו יתברך שורה עליהם ומתקשר בם התקשרות גדולה, והם נמשכים ממש אחריו בכל עת ובכל שעה, וכבודו מתגדל בהם. אך בתחתונים אין הדבר נשלם, מפני שאינם עדיין שלמים, והרע מתערב בהם ולא הטהרו ממנו… והנה המלאכים מצד התיקון שהם בו, משבחים שבח זה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אך התחתונים אי אפשר להם לשבח אותו, כי אינם ראויים לזה, ולא השם שורה עליהם כראוי, ולא הכבוד מתגדל בם… (שם חלק ד פרק ד ז)

האדון יתברך שמו, כמו שביכלתו הבלתי בעל תכלית ברא הנמצאים הגופניים שרואים עינינו, כן רצה וברא נמצאים אחרים מעולים מכל אלה, בלתי מורגשים ומוחשים מן החושים שלנו. וכמו שנתן לנמצאים הגופניים האלה גבולים מיוחדים וחוקים, כן נתן חוקים אחרים לנמצאים המעולים האלה, כפי מה שגזרה חכמתו היות נאות להם לפי ענינם. ואמנם למה שהוגבל בגבולים הנודעים אצלנו, שהם הגבולים הטבעיים שבהם נרגשים מחושינו נקרא גופני, ומה ששולל מגבולים אלה נקרא רוחני, וגבוליו וחוקיו כפי מה שראוי לענינו. וצריך שתדע שכמו שבגופנים יש מינים שונים, וכפי התחלף המין כן יתחלפו החוקים המיוחדים לו, כן ברוחניים ימצאו מינים שונים כולם מן הסוג הרוחני, ובהתחלף המין יתחלפו החוקים אשר להם. אמנם כלל גדול הוא בכל הסוג הרוחני, שאין ענינו ולא גבוליו מושג לנו באמת כמות שהוא, אבל ידענו מציאותם וקצת ענינים מעניניהם, כפי מה שמסרו לנו הנביאים והחכמים ז"ל.

והנה מיני הסוג הזה שלשה, האחד נקרא כחות נבדלים, והשני מלאכים, והשלישי נשמות. הכחות הנבדלים הם נמצאים רוחניים משוללים מגופות, זכים ומעולים מאד, והם היותר קרובים אל שכינתו יתברך, ועליהם הוא שורה תמיד, ונקראים בשמות כפי מדרגתם, גלגלי הכסא, או אופנים וכיוצא בזה. המלאכים הם נמצאים רוחניים שנבראו לעשות שליחותו של הבורא ית"ש בכל מה שיחפוץ, והם ממונים כל אחד על ענין מה שמסר לו הרצון העליון. ויש בהם מדרגות שונות זו למטה מזו, וכל מדרגה מהם יש להם חוקים וגבולים כפי מה שנאות להם על פי החכמה העליונה, הנשמות הן נמצאים רוחניים מעותדים לבא בגופות ולהתחבר בהם, וליקשר בהם קשר גדול, ולהם חוקים פרטיים כפי ענינם וכפי המצבים שלהם, פירוש כי הנה מצבים שונים נמצאים לנשמות, שהרי יש להן מציאות חוץ לגוף ומציאות בתוך הגוף…

המלאכים כולם הנה הם משרתיו יתברך עושי דברו, וכל דברי העולם נעשים על ידיהם בין לטוב בין לרע, ומצד זה מתחלקים לשתי כתות, כת הטוב וכת הרע, פירוש הממונים לטובות, בין הטובות הגופניות בין הטובות הנפשיות, והממונים לרעות, הגופניות והנפשיות, והממונים על הרעות נקראים מלאכי חבלה ומזיקין.

עוד מין אחר של נבראים נמצא, שהוא מין אמצעי בין גשמי ורוחני, והיינו שיש בו קצת מגבולי הגשם ועניניו, ומשולל מקצתם, ושם המין הזה נקראים שדים, ויש בהם קצת גופניות, אך לא כגופניות שלנו, ויש בהם קצת עניני רוחניות, אך לא כרוחניים ממש, וגם בהם יש מדרגות מדרגות ומינים שונים, וכפי מדרגותיהם כך הם החוקים והגבולים שלהם…

לכל אלה הרוחניים נתן האדון ב"ה רשות, לפעול בתחתונים פעולות שלא כדרך הטבעי, כשיעוררו אותם התחתונים על ידי אמצעים ידועים שהוכנו ונתיחדו לזה. אמנם אין בכח שום אחד מהם לעשות כל מה שירצה, אלא לכל אחד יש גבול מה שהוגבל לו, שעד אותו הגבול ובאותם הדרכים בלבד שנמסרו יוכל לפעול אותן הפעולות שנמסרו לו שיפעלם… ויש בדברים האלה דברים מותרים לנו ודברים אסורים לנו, והוא ענין ספר יצירה ומעשה כשפים. (מאמר העיקרים)

ואמנם המלאכים גם עכשיו כבר הם במצב שצורתו כצורת המצב שיהיה לכל הברואים באחרונה, והיינו שהם דבקים בו יתברך, ושכינתו שורה עליהם, ומנהיגתם לאשר תחפוץ, ואחריה הם נמשכים תמיד כצל אחר הגוף. והנה הם מודים לפניו יתברך על טוב חלקם, כמו שצריך להודות על כל מדה טובה, ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והיינו שכבוד מלכותו רצונם לומר ההתרוממות שהוא יתברך שמו מתרומם עליהם, אותה ההשראה ששורה עליהם, ומשעבדם למלכותו יתברך להמשך ולהתנהג אחריו תמיד, שהרי הוא עצמו יתברך מתכבד בזה, שזהו מה שחפץ שיהיו לו נבראים קדושים נמשכים אחריו תמיד ונתקנים בטובו… (מאמר החכמה)

…ויש המזיקין ומלאכי חבלה ורוחות הטומאה שהם רע ממש, והם ההפך ממש לטוב ולשלמות, אותם שהשם העליון ב"ה מתעלם מהם העלם גמור, כטעם אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה… (דעת תבונות קיח)

תראי, האדם לא יכול להיות בזמן אחד אלא במקום אחד, וצריך משך הזמן להתנועע ממקום למקום. המלאכים, לפי שהם נכבדים מן הגוף הזה אינם כן, אבל התיחס להם העפיפה לקלותם. החושים של אדם אינם מרגישים אלא באותו השיעור וגבול המחוקק להם. הרוחניים אינם כן כלל. (שם קכו)

ותדעי, כי הנה רצה האדון ב"ה לעשות מעשיו על ידי משרתים, הלא הם מלאכיו הקדושים, ועל כן רצה ושיכן שכינתו על המלאכים האלה, הם הם שלוחיו המוצאים כל גזירותיו לפועל, ואדנותו בהם תמיד, כמו שאמרו ז"ל ה' בהם, אדנותו בהם, ואמרו שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך ומלאך, והנה זה הכבוד עומד על כל הצבאות ומתדבק עליהם תמיד, אך בערך המלאך וחשיבותו כי גם בהם נמנו המדריגות איש לפי ערכו. ותדעי עוד, שאף על פי שהכבוד בכל מקום, אמנם מתגלה במקום אחד יותר ממקום אחר, והוא מקום מיוחד לו, ששם ידרשוהו הרוצים לידבק בו, והוא ענין לשכנו תדרשו ובאת שמה… והנה כל צבא מעלה מעלים שבחו של הכבוד הזה ואומרים מלא כל הארץ כבודו, ברוך כבוד ה' ממקומו, כי הוא לבדו כח כל הנמצאים… (שם קס)

ועתה אודיעך ענין אחר מתיקוני הגאולה, כי כל אשר נתקלקל בגלות יתוקן בגאולה, וכל השרים והחיילים שנתבטלו מעבודתם וממשאם כמו ששמעת למעלה, הנה עתה יחזרו למשמרתם. ועל זה ענין נאמר (ישעיה ס"ו י') "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה". כי אוהביה הם ישראל, והמתאבלים עליה הם המלאכים, ולמה נקראו המלאכים כך, אלא כי בהיות דרכי ציון אבלות, וכבר נתבאר מהי אבילותם, "מבלי באי מועד" (איכה א' ד'), ונמצא שכיון שבטלו הדרכים מן העבודה נקראו אבילות, וכולם שבטלו אחריה ועמה נקראו כמו כן מתאבלים עליה… ועל הענין הזה נאמר גם כן (ישעיה נ"א ג') "כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה", והם כל צבאות המשרתים, כי בהתחרבה נחרבו… וכאן נכלל סוד גדול מאד, והוא כי הנה כתוב (ישעיה מ' ל"א) "וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים". וזה כי נודע לנו שהשמחה תהיה גדולה מאד בזמן ההוא, והברכה תתגבר בכל עת ובכל שעה, וכל המלאכים מוציאי הפעולות לאור הנה יקבלו תמיד בלא הפסק שפע גדול. ומפני כח התיקון העצום נאמר (ירמיה ל"א ז') "הרה ויולדת יחדיו"… אך המלאכים עליהם המשא לעשות הדברים אשר צוו עליהם, ונמצא שהם מקבלים תמיד פעולות חדשות, וכבר נאמר על הענין הזה (ויקרא כ"ו י') "וישן מפני חדש תוציאו". והנה על המלאכים האלה נאמר "וקווי ה' יחליפו כח", כי המה הגבורים העומדים למצות המלך ומייחלים לדברו, והם מחליפים כח תמיד לפי הכח המתחדש בהם, ונמצא שהם חוזרים ומתחדשים תמיד עד אין תכלית, ולכן אמר יעלו אבר כנשרים. ואמר "ירוצו ולא ייגעו", כי החיות הם "רצוא ושוב" (יחזקאל א' י"ד), רצוא להשפיע, ושוב לקבל, ונגד שני אלה אמר "ירוצו ולא ייגעו", בצאתם החוצה, ילכו ולא ייעפו, בשובם לקבל שנית מאת המלך…

ואשלים את הענין שאני בו, שהוא "תודה וקול זמרה", כי באמת המלאכים מברכים את מלכם פעמים, אחת טרם שיקחו ממנו השפע, ואחת אחר שלקחוהו… ותדע, שבהיות זמן מוכן לתת שפע אל החיילים, הנה יוודע להם מפי כרוזי המלכות העוברים ומעבירים קול בכל העולמות, ואז יזדמנו כולם בשירה ובשבח, והוא הקול זמרה שאמרתי לך. וזה הענין בארו דוד המלך עליו השלום בפסוק אחד, והוא (תהלים קמ"ה ט"ו) "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו", כי המלאכים ישאו עיניהם אל יד אדוניהם לקבל פרנסתם, ובנשואתם זאת יתנו קולם בשירה ובזמרה כאשר זכרתי. אך הכל נעשה בעתו…

ונשלים לבאר את הענין הזה של כריתת הטומאה, כי גם תחילה אמר (ישעיה י' ל"ג) "הנה האדון ה' צב-אות מסעף פארה במערצה", והכל ענין אחד, ואני פירשתי לך הפסוק השני בראשונה, כי ממנו יתבאר הראשון כי על כריתת הענפים האלה מדבר, שהם יפסק בראשונה, ומאז לא נמשך עוד כח לאילנות לעמוד, ואז נאמר ורמי הקומה גדועים (שם), שהם האילנות האלה, והם השרים של האומות… ונמצא שגוף השרים האלה יפסד, והיה נימוק בנפילת אבריהם, כי נפילת האברים היא ממש האברים שבם נתחזקו לידבק לפנים, ועל כן נאמר "ונמקו כל צבא השמים", נמיקה ממש… ולכן אמר (ישעיה ל"ד ז') "וירדו ראמים עמם ופרים עם אבירים", והם סמאל ולילית בראשונה, ואחריהם שני השרים הגדולים בשרי המשחית, שר עשו ושר ישמעאל, כי כבר ברדת אלה ירדו אחריהם מעצמם כל שאר השרים אשר תחתיהם לימין ולשמאל… (מאמר הגאולה, ועיין שם עוד)

…והנה ההבל יוצא מן הפה ובורא הנבראים, אך יש בו ב' בחינות, א' הוא עד שהוא בתוך הפה, בחינה אחרת מה שהוא חוץ לפה, והוא נקרא גם כן דיבור, והנה הגשמיים נבראו מחלק ההבל מה שהוא חוץ לפה הזאת הבוראם, והוא נקרא גם כן הבל, כי הדיבור אינו נראה, וזה בדבר ה' שמים נעשו, אך הרוחניים דהיינו המלאכים הממונים על הגשמיים נעשו מחלק ההבל שבתוך הפה, וזה נקרא רוח פיו, והוא סוד וברוח פיו כל צבאם, שהם צבא המלאכים, אך בני אדם הם יותר מן המלאכים, שהם נבראו מן ראשית ההבל שבתוך הפה… (אדיר במרום דף יא)

…ואפרש לך זה יותר, הנה כל הגזרות צריכות לצאת בסדור קול ודבור, והאמת כי השכינה מתלבשת בכל המלאכים בסוד "אד-ני בם" (תהלים ס"ח י"ח), וחק המאציל ית"ש שלא תצאנה פעולות המאורות לעולם אלא על ידי המלאכים, והשכינה מתלבשת בהם כנ"ל, ופועלת בהם להגיע הגזרות למטה, ואף על פי שהמלאכים הם מוציאות הפעולה למעשהו, עם כל זה הנה הכסא נושא את נושאיו, והמלאכים אין להם אלא ליקשר ולידבק בשכינה המתלבשת בהם, ואז היא פועלת על ידם, ובצאת הכרוז והוא ממשיך כח הקול, אז מיד המלאכים מזדמנים לקראת השכינה ומתלבשת בם, ובחינה זו כמו בחינת זיווג, ומגיע להם אחר כך השפע הצריך, והשכינה פועלת בם, ונמצא המעשה הראשון שהם צריכים לעשות בהמשך הכרוז, לידבק בשכינה המתלבשת בם, כי זאת היא העשיה שלה, שהרי כבר אמרתי שהשכינה פועלת בם, והם אינם עושים אלא התדבקות בשרשם, לתת לו כסא לשבת עליו לפעול, והבן היטב… וזהו עושי דברו לשמע בקול דברו, כי נותנים כסא לשכינה שבהם, כדי לשמע בקול, שהוא הכרוז, בחינת הקול הנמשך… (שם דף יב)

…ויש עוד מציאות ג' למאורות והוא המצאם מתלבשים במלאכים בסוד כי שמי בקרבו, וזהו סוד גדול, כי הנה רצה המאציל ב"ה שלא תגיע ההנהגה בעולם הזה אלא על ידי המלאכים, והנה היה יכול לעשות בלא זה, כי תגיע ההנהגה מיד אל האדם מן הספירות עצמם, אך סוד הענין הוא, כי הנה הנשמות הם נקראים חלק א-לוה ממעל, והם יותר מן המלאכים כידוע, והם נגזרים מצד העצמות במציאותו כנ"ל, וכך הם צריכין להדבק בו, וזהו סוף התענוג, אך האמת היא גם כן, שבהיותם בסוד זה, לא היו יכולות להיות בעלי בחירה, כי לא יפול בהם שינוי לפי המציאות זה, אלא השואה בלי שום חילוף, כמו שיהיה לנצחיות לעתיד לבא, ולכן הוצרך להתפשט, ובמדרגה מקריית להם שלא תהיינה שם לעולם, אך לעשות זה הוצרך שיוכלל הדבר במאורות תחילה, ולכן הוצרך שיהיו המאורות מתלבשין במלאכים. ועיקר ענין הזה הוא במט"ט, שנאמר בו "כי שמי בקרבו", וכן מתפשט גם כן בשאר המלאכים, ואז נתנה הנשמה תחת המלאכים, והוחק להם היות מתלבשות בגוף, אמנם לא לקבע, אלא לשוב ולהתפשט מן הלבוש הזה. וזה כי גם התלבשות השכינה במלאכים אינה קבועה, כי ברצותם להתדבק בסוד העליה אינם משיגים אותה, וצריכין לומר ברוך כבוד ה' ממקומו… (שם דף עד)

דע שרצה הרצון העליון לעשות מן מעשיו על ידי שלוחיו דהיינו המלאכים, והנה הארתו יתברך עומדת על שלוחיו שיעשו מעשיהם, ומעתה יש לנו לדבר מב' דברים, מרצונו יתברך וכוחותיו על פי סדר ההנהגה, ומהארתו העומדת על שלוחיו, ובאיזה דרך עומד עליהם, והן הן הספירות בכל פרטיהם וסדריהם, ואינם אלא כוחו מרצונו, על כן נאמר שהוא אלקות בכל חלקיו, פירוש שלכל סוגי הענינים האלה נקרא עולם אחד, עולם אלקות, והוא כחות ההנהגה לא יותר, ובי"ע (בריאה יצירה עשיה) הן סוגים אחרים, והיינו עולמות אחרים מענין שזכרנו, שעומד שם על שלוחיו, שיעשו מה שהוא מן הצורך להעשות… והן עולמות בנוים מב' ענינים, מן ההארה המשגחת על שלוחיו ועומדת עליהם, ומן השלוחים עצמם הפועלים לפי ציווים, העומדת עליהם… (חוקר ומקובל)

דע שהדבר פשוט הוא שהשכינה לא תשרה על המלאך אלא לפי כחו ומדרגתו, בכח גדול תשרה על כח גדול, ובכח קטן על הקטן, על מלאך פחותה במדרגתו, אם כן ודאי בי"ע שפחותים במדרגתן מאצילות שהוא כח לבדו, אבל בי"ע הן השלוחים, ואין כחות העליונים מתגלים על המלאכים, אלא לפי כוחם שיכולים לקבל, לכן הכחות העומדים עליהם הן למטה במדרגה לפי המקבלים… (שם)

אור החיים:

ותשחת הארץ – …אמרו רז"ל העושה עבירה אחת קונה לו קטגור, פירוש מלאך משחית, ואינו יכול לעשות דבר קודם שישפוט השופט, והוא סוד נושא עוון, ואם ירבה הקטגור לקבול, ידחוק לאבדו קודם גמר דינו, וכן כאן. (בראשית ו יא)

וישא עיניו – …אלא רוצה לומר שהכיר שהם מלאכים, שבאו בדמות אנשים להתארח אצלו, ועל כן קראם אנשים ונצבים, והכיר שבאו לצורכו, וגם זה שבא להפוך היה מעוכב עד שידבר ה' אליו, ומודיע שבראייתם נתרפא, כי המלאך יראה מרחוק, ולצד הרגשה זו השתחוה להם. (שם יח ב)

על כן עברתם – עברתם בלבוש גשמי, וגם במאכל סודות מופלאים, כמו שכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו, שפנימיות הרוחניות, ויטעימם כראוי להם. (שם שם ה)

ויעש להם משתה – כראוי לכבודם, אבל הם אכלו רק מהמצות, כי לוט לא קיים כל התורה כאברהם, ולא רצו לאכל מזבחו, אבל תרומות ומעשרות הוציא, או לצד שלא היו כהנים בעולם נעשים הם כהנים ואכלו תרומה… (שם יט ג)

וישלח יעקב מלאכים – …או יראו מחשבותיו אם כאחיו יבא או כעשו, וזאת יוכלו רק מלאכים לעשות, או כדי להקדים להודיעו שלח מלאכים, שרק יחזרו פניהם וידברו אתו, ובמעמדם יעמודו, ויחזירו התשובה. (שם לב ד)

המלאך הגואל – מאמר ה' אשר יצוה את ידידיו יקרא שם מלאך, כי קול ה' חוצב להבות אש. (שם מח טז)

אני יוצא – בעצמי, לחבת הבנים, ושאין מלאך מבחין מי נוצר מטפה ראשונה של אדם. (שמות יא ד)

כי גדול ה' – שאף על פי שיש לאומות שרים גדולים ועצומים להלחם בעדם, אף על פי כן לא ינקמו ממתנגדיהם דרך מרד, מה שאינו כן אלקי ישראל, המודד במדת המורד. (שם יח יא)

שולח מלאך – גדול, הגואל באבות, לא משרת, כידוע למשכילים, כי אין אנו מכירים מלאך אמצעי אלא הוא יתברך ושכינת עוזו. (שם כג כ)

ישאהו על אברתו – יש כת מלאכים הנושאים כל דבור טוב וברכת ה' הבאה מפי יהודי. (דברים לב יא)

הגר"א:

וקרא – בכנפיהם, קדוש – ג' פעמים להגדיל הענין, שאין למעלה ממנו. ה' צב-אות – שהוה ומתפשט בכל צבאות, ובכולם קדוש ומופרש בקדושתו מהם, מלא – והארץ האירה מכבודו, שאין בה התפשטות כמו למעלה, ולכן אינם חיים לעולם, והם בבחירה ויצר הרע שולט בהם, לכן שם אדנות בארץ והויה בשמים, וזהו כבוד מלכותו. (ישעיה ו ג)

במלקחים – כשם שאין אדם יכול ליגע באש למטה, כך אין העליונים יכולים ליגע באש של מעלה, שהיא אש אוכלת אש. (שם שם ו)

בפסוק ראו עתה וגו', ולכאורה אין לו שייכות להענין שלפניו, ועוד. ויש לומר דהענין הוא על פי מה דאיתא במגלה עמוקות, שיש תתקנ"ה רקיעים, ובתת"ק רקיעים נמצאים שם מלאכים גבוהים מעל גבוהים, לבד מן נ"ה רקיעים העליונים, ששם אין רשות לשום מלאך והם בלתי לה' לבדו, וסימנך ה"ן לה' אלקיך השמים וגו'… והנה מתחילת הספר עד הפסוק ראו עתה בספר תת"ק פסוקים, ומפסוק ראו עתה עד סיום התורה נ"ה פסוקים, ולכן כאשר בקע משה רבינו ע"ה תת"ק רקיעים על ידי התת"ק פסוקים עד הפסוק ראו עתה, אז ראה גם מלאכים שרפים ואופנים, אבל כשהגיע לפסוק זה ופתח הרקיע הראשון מן הנ"ה העליונים, ששם לא נמצא שום מלאך, אמר משה ע"ה ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי… (קול אליהו האזינו)

אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות וכו', איתא במסכת חולין צ"ה כמה רחבו של סולם, שמונת אלפים פרסאות… נמצא מזה דמלאך אחד מחזיק שליש עולם, וכן במדרש רבה ויצא, והעולם נחלק לג' חלקים, שליש ימים, שליש מדבריות, שליש ישוב. ועולם של צדיק שעתיד הקב"ה להנחילו הוא רק מב' חלקים, דמדבר אינו נצרך לו, דממים יש לו שכר הרבה, דיש כמה איי הים, גם ספינות הרבה ילכו אל הים, אבל במדבר לא נמצא רק נחשים ועקרבים וכו', נמצא דעולמו של צדיק שעתיד הקב"ה להנחילו אינו מחזיק רק ב' מלאכים, וזאת ידוע, דמצות יש תרי"ג דאורייתא וז' דרבנן, סך הכל תר"ך, ומכל מצוה נברא מלאך, נמצא שלכל צדיק יש תר"כ מלאכים שמחזיקים ש"י עולמות שלו, דשני פעמים ש"י הוא תר"כ. (דברי אליהו עוקצים)

תניא:

ומפני זה גם כן נקראים המלאכים בשם חיות והבהמות, כדכתיב ופני אריה אל הימין וגו', לפי שאינם בעלי בחירה, ויראתם ואהבתם היא טבעית להם, ולכן מעלת הצדיקים גדולה מהם, כי מדור נשמות הצדיקים הוא בעולם הבריאה, ומדור המלאכים בעולם היצירה, וההבדל שביניהם הוא, כי בעולם היצירה מאירות שם מדותיו של אין סוף ב"ה לבדן, שהן אהבתו ופחדו ויראתו וכו', וכמו שכתוב דשית ספירין מקננין ביצירה, ולכן זאת היא עבודת המלאכים תמיד יומם ולילה לא ישקוטו לעמוד ביראה ופחד וכו', והיינו כל מחנה גבריאל שמהשמאל ועבודת מחנה מיכאל היא האהבה וכו', אבל בעולם הבריאה המלאכים תמיד יומם ולילה לא ישקוטו לעמוד ביראה ופחד וכו', והיינו כל מחנה גבריאל שמהשמאל, ועבודת מחנה מיכאל היא האהבה וכו', אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ב"ה, שהן מקור המדות ואם ושרש להן… ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים ועבדי ה' בדחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת דגדולת אין סוף ב"ה… (לקוטי אמרים פרק לט)

…ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים, וכמו שכתוב כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים וגו', הודו לאלקי האלקים, לפי שיניקת חיותם היא מבחינת חיצוניות לגבי שם הויה ב"ה, אבל נשמת האדם שהיא מבחינת פנימיות החיות היא חלק שם הוי"ה ב"ה… (אגרת התשובה פרק ד)

נפש החיים:

ועל פי זה יבואר פשר דבר בענין שינוי דעות שבין גדולי הראשונים ז"ל, אם האדם מישראל גדול מהמלאך או מלאך גדול ממנו, וכל אחד משני הדעות מביא ראיות מפורשות ממקראות מפורשים. ועל פי דברינו הנ"ל יתבאר, אשר באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, רק בבחינות חלוקות, כי ודאי מלאך גדול מהאדם, הן בעצם מהותו הן בגודל קדושתו ונפלאות השגתו, אין ערך ודמיון ביניהם כלל. כמו שכתוב בזהר חדש בראשית ויקרא אלקים לאור יום, השגת המדרגה התחתונה אשר בעפר יסודה, והיא השגת בני אדם. ושם ט"ז ב', המלאכים הקרובים מקבלים כח שפע אספקלריא של מעלה תחלה, ומהם יורד לשמים וכל צבאם, ומהם אל האדם. ובזהר תרומה קכ"ט ב' מלאכי עלאי אינון דקדישין יתיר מינן. אמנם בדבר א' יתרון גדול לאדם מהמלאכים, והוא העלאת והתקשרות העולמות והכחות אחד בחברו, אשר זה אין בכח כלל לשום מלאך, והוא מטעם כנ"ל, כי המלאך הוא בעצם כח א' פרטי לבד, שאין בו כלילות כל העולמות יחד, (וכן כתוב בעץ חיים שער פנימיית וחיצוניות, ריש דרוש י' שהמלאך אינו רק בחינה פרטית של אותו העולם שעומד בו, אבל נשמת האדם בכל ג' החלקי נפש רוח נשמה שלה, היא כלולה מכל העולמות). לכן אין בכח ויכולת המלאך כלל להעלות ולקשר ולייחד כל עולם בהעולם הנטוי על ראשיהם, כיון שאינו כלול ומשותף מהם. וגם עליית עצמותו של המלאך עד מדרגתו להתקשר בעולם שעליו, אין תלוי בו בעצמו, לכן נקראים המלאכים עומדים… ורק האדם לבד הוא המעלה והמקשר והמייחד את העולמות והאורות בכח מעשיו, מחמת שהוא כלול מכולם, ואז גם המלאך משיג עליה ותוספת קדושה על קדושתו, אשר בא בכח מעשה האדם, מפני שגם הוא כלול בהאדם… (שער א פרק י)

וזהו הטעם שהמלאכים המקדישים בשמי מרום ממתינים מלשלש קדושתם עד אחר שאנו משלשים קדושה למטה, אף שקדושתם למעלה מקדושתנו, לא שהם חולקים כבוד לישראל, אלא שאין בכחם ויכולתם כלל מצד עצמם לפתוח פיהם להקדיש ליוצרם, עד עליית קול קדושת ישראל אליהם מלמטה, כי ענין אמירת הקדושה היא העלאת העולמות והתקשרותם כל עולם בעולם שמעליו, להוסיף קדושתם וצחצוח אורם… (ואולי מזה יצא מנהגן של ישראל, שנוהגים להעלות עצמן בעת אמירת הקדושה). וזה אין בכח שום מלאך ושרף לעשותו בעצמו תחלה, לזאת לא יפתח פיו עד עליית הבל פיהם של קדושת ישראל קבוצי מטה… (שם פרק יא)

הכתב והקבלה:

המלאך – …וראיתי במכילתא דרשב"י בלק קפ"ז שמלאך הוא שם הקב"ה על שם שפועל מלאכה יום יום במלאכת הבריאה. (בראשית מח טו)

מלבי"ם:

וירא – …אבל הגם שמצאנו בהרבה מקומות שידבר על ראיית המלאך בלשון שכינה, על פי רוב היה שליח שאדוניו אתו, והמלאך היה תמיד ממוצע בראית הנבואה, ונראה לרוב לפני הדבור להכינהו אל הדבור, כמו מלאך שנראה אל יהושע, שאחריו בא הדבור… (בראשית יח א)

וישא – שתחלה נראה אליו ה', ואחר כך נתגלו לו מלאכיו וקדושיו, שכל הנביאים יראו את המלאך תחלה ואחר כך יגלה להם כבוד ה'… תחלה ראה את המלאכים בעין הנבואי בעודם ברוחניותם וראה אותם מעופפים מלמעלה, והתחקה המראה בנבואתו כי שלשה אנשים נצבים עליו, ואחר כך נתגלמו בגולם ולבוש גשמי, ועבר המראה מעין הנבואי אל עין החושי, ושעל זה אמר שנית וירא. (שם שם ב)

…אולם באיזה אופן נתגלמו המלאכים עד שהיו לאנשים עוברי דרך, וישענו תחת העץ ויאכלו, אמרו המקובלים שמלאכי עליון ברדתם למטה יתלבשו גוף ובשר, והצופים יראום בתמונה זאת בהשגה חושיית, וקראו זאת גלוי עינים, ומעין זה היה המלאך שנראה להגר ולמנוח… אבל לדעת המקובלים ועמהם גם חבל נביאים מפילוסופי בני עמנו, שהמלאכים מורכבים מחומר וצורה, ויש שחמרם מיסוד האש הדקה ויש שחמרם מיסוד הרוח הדקה, כמו שכן דעת הרב אבן עזרא והכוזרי ור' שלמה בן גבירול ורבים וכן שלמים… ומה שהקשה (אברבנאל) מדוע לא ראו כל אדם, באמת מלאכי אברהם נראו לכל, וכל אנשי סדום ראום, והמראה של דניאל שאמר "והאנשים אשר עמי לא ראו את המראה", שם ראהו ברוחניותו וגויתו כתרשיש, שזה לא יושג בעין בשר רק בעין הנבואי…

ויאכלו – ענין האכילה יצדק בכל דבר שהוא מתקיים על ידו, האש תאכל את העצים וכו', והקרבנות נקראו לחם ה', שעל ידם נתקיים השראת השכינה למטה. והמלאכים האלה באו אל אברהם בזכות מצות גמילות חסדים שאחז בה כל ימיו, ומכל מצוה נברא מלאך, שהוא שליח ההשגחה לגמול לו טוב, ומלאכים אלה היו מלאכי חסד, שנשלחו או שנבראו על ידי זכות מצות גמילות חסדים והכנסת אורחים של אברהם… ואם כן המאכל שנתן אברהם אבינו להאורחים זה היה חיותם וקיומם של המלאכים האלה, וזה היה להם מאכל ולחם. (שם שם ח)

בלבת אש – ואין פירושו שהאש היה ענין אחד והמלאך היה בתוך האש, שאם כן למה התפלא על מחזה האש, ולא על המלאך עצמו, רק פירושו שהלבת אש עצמו היה המלאך… אתה תמצא הנביאים יראו המלאכים כאלו הוא איש מן האנשים וכו', ומהם שיראוהו אש… (שמות ג ב)

שולח מלאך – ולדעתי המלאך שיעד עתה להנהגתם הוא ענין אחר מן המלאך שיעד אחר חטא העגל, שהמלאך יהיה לפעמים שליח שאין אדוניו אתו, ולפעמים ה' מדבר ופועל בו, והוא שליח שאדוניו אתו, וה' שוכן בקרבו. וגדעון היה לו ספק במלאך שהתראה אליו ובקש אות… ועל ידי שקבל מאתו קרבן, ידע שה' שוכן בקרבו, מה שאינו כן מלאך של מנוח, לא קבל קרבן לעצמו, כמו שאמר ואם תעשה עולה לה' תעלנה, כי היה שליח שאין אדוניו אתו.

והנה אמרו רז"ל שמכל דבור שידבר ה' נברא מלאך, רוצה לומר, שכל דבור היוצא מאת ה', רוצה לומר גלות רצונו לעשות איזה דבר, תיכף יתהוה הדבר, כי הוא אמר ויהי, והכח שיעמיד את הדבר אם להתהוות לפי שעה אם להתקיים משך זמן אשר ירצה ה', הוא מלאך ה', שליח מאתו להוית הדבר ההוא ולקיומו. וה' ינהיג לפעמים לפי סדרי הטבע שקבע מששת ימי בראשית עד ימי עולם, והכחות הממונים להנהגה זו נקראו צבא ה', ולפעמים יצוה רצונו לשנות את הטבע וסדריה, ואז יברא מלאך שנתן לו הכח לשנות את הטבע ולעשות נס להתנוסס. ובאשר גם ההנהגה ההשגחית מתחדשת בכל רגע לעשות מעשים כפי ההשגחה, מכל דבור ודבור יברא מלאך שליח ה' לעשות הדבר שהוטב בעיני רצונו הטוב, ואם יהיה המעשה לפי שעה, יהיה המלאך לפי שעה, ואם לזמן רב, יתקיים המלאך הממונה לזה זמן רב, ועל זה אמרו רז"ל במליצתם שבכל יום נבראים מלאכים ואומרים שירה, ונטבעים בנהר דינור… שהמון המלאכים המושפעים מאותו יתברך הוא הנהר דינור די נפק מן קדמוהי, שהולכים דרך עולם הכסא אל עולם החיות, ויניעו את האופנים לפי רצונו…

ואמרו רז"ל עשה אדם מצוה אחת נותנים לו מלאך אחד לשמרו וכו', כי כל מצוה היא מלאך שליח לשמרו בשמירה השגחיית, כפי כח אותה מצוה ויחוסה אל ההנהגה ההשגחיית. ובעת ירצה ה' לשנות חוקי המערכה לצורך ענינים כוללים, זה יעשה על ידי מלאכיו גבורי כח עושי דברו, אשר בראם ויעמידם לפני כסא כבודו מששת ימי בראשית, והם עומדים בסדרים קבועים איש על משמרתו, זה למעלה מזה, ומקבלין דין מן דין מראש מקדמי ארץ. וזה יהיה בשני פנים, שלפעמים יהיה המלאך שליח שאין אדוניו אתו, רק מסר בידו כח לפעול כפי הצורך אל הנס והפלא, וזה לא יביט כלל אל מעשה בני אדם, כי הוא שליח בלא תנאי, שאף אם ימרו העם ויעוותו את דרכם, הוא מחוייב לעשות שליחותו. ולפעמים יהיה המלאך שליח שאדוניו אתו, רוצה לומר שעיקר הפעולה יעשה ה' בעצמו, רק שכל פעולותיו שיעשה גם בעצמו הם על ידי שלוחיו ומלאכיו, ואז לא תקרא הפעולה על שם המלאך רק על שם ה' השוכן ומתלבש בו, ואז יקרא המלאך בשם ה', כי שמו בקרבו… ובמכת בכורות אמר "ועברתי בארץ מצרים וגו'", ודרשו אני ולא מלאך, ובכל זאת כתוב "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם", והיה המשחית שליח שאדוניו אתו…

ויש הבדל בזה, שהמלאך שאדוניו אתו יקרא בשם האדון, וחייבים לשמוע בקולו ומצוותיו, כי ה' דובר בו, והממרה את פיו הוא כממרה את פי ה' בפניו, שחטאו גדול מאד, אבל המלאך שאין אדוניו אתו, הוא אין לו לצוות ולהזהיר, ואין חייבים לשמע מצותיו…

ולכן היתה זו בשורה טובה כי לפי מעלת ישראל אחר שקבלו את התורה התעלה גם המלאך המוכן לשמרם בשכינת עוז ה' בו במדרגה גבוהה מאד, והמקובלים אמרו שהוא מיכאל אחד מן השרים הראשונים, שהוא מלאך פניו, ולדעת חז"ל הוא מט"ט ששמו כשם רבו, מה שאינו כן אחר חטא העגל רצה לשלוח שליח שאין אדוניו אתו, רק שמסר בידו הכח לעשות נסים ולשדד הטבע לצרכם… ועל כן לא צוה שם שישמעו בקולו, כי מלאך הזה אין לו ענין עם העם לצוות או להזהירם, כי לא נשלח רק לשמרם ולהביאם אל הארץ, ואין לו להביט אל מעשיהם… (שמות כג כ)

כי ילך מלאכי – ולא לבד שתכבוש את הארץ, שזה יהיה ביד המלאך, כי גם והכחדתיו – שהוא מה שישמיד שרשו בשמים, שיפול השר שלו, שזה לא יוכל המלאך לעשות, להכחיד מלאך אחר… (שם שם כג)

…והנה ההנהגה הטבעית שינהיג בשם אלקים תהיה על ידי השמים והמערכת, והכח שיתן לצבא השמים לסובב על מעגליהם כפי רצונו יתברך יהיה על ידי המלאכים מניעי השמים, והם החיות שראה יחזקאל בצפיתו במעשה מרכבה, שהם מניעים את האופנים… ובארתי שם שהכנפים והעפיפה מצייר עת שתהיה ההנהגה בנסים נסתרים, לפי המעשה והגמול והעונש, שאז יתנשאו מדרך הטבע, והאופנים ינשאו עמהם, וההליכה ברגליהם מציינת על ההנהגה הקבועה הטבעית, שלא תשקיף על המעשים והגמול והעונש, רק הטבע תתנהג כדרכה וכפי חיוב המערכת. ועוד התבאר שם שראה במעשה המרכבה רקיע על ראשי החיות וכו', ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, בארתי שם שהשיג שמלמעלה מעולם החיות יש עולם הכסא, ששם השי"ת מנהיג לבדו בהנהגה נסית מופלאת, שלא באמצעות האופנים, והיינו שהנסים שיושפעו משם אינם נסים נסתרים עטופים בדרכי הטבע, ויורדות מכסא כבודו בלי אמצעי, שאז ירופפו כנפי החיות והאופנים ידומו ויעמדו, וקול הפקודה וההנהגה יוצא מן הכסא בעצמו, על ידי השרפים הסובבים את הכסא שהם למעלה מן החיות, שהם יעשו שליחותם על ידי ה' בעצמו… (שם כד י)

איש האלקים – היתה מסופקת אם הוא איש מצד היותו מלובש בחומר, או מלאך מצד נורא מראהו. (שופטים יג ו)

ויעל – ומבואר שראית המלאך בעת הסתלקותו גדולה מבהיותו מלובש בחומר, ולכן פחד מנוח. (שם שם כ)

שרפים – מבאר ההנהגה השניה הנסית, ממעל לו – מעל הכסא שהוא המערכת, מזומנים לעת מצא. יכסה פניו – להורות שהם בעלי גבול ומדה, כי כחם מוגבל, יכסה פניו – שעצמותם אינה מושגת לנו, כי נעלם ממושגי הזמן והמקום שבם ישיג האדם. יעופף – על עניניו העצמיים, שעושים רצון קונם, וייחס לכולם ב' כנפים, לומר שאין בהם אחדות פשוטה, כי אם ריבוי. (ישעיה ו ב)

…וישעיה ראה ו' כנפים, כי ראה השרפים שברום עולם הכסא, ובהם ב' העלמות, ההשפעות שיקבלו מעולם האצילות שעליהם, וב' ההשפעה שיורידו לאשר תחתיהם, ויחזקאל ראה המלאכים שבעולם היצירה, שלא יכסו פניהם, כי ישיגו בהשפעה היורדת עליהם, וכן לא יכסו רגליהם, כי לא יעלימו השפעתם מהאופנים שתחתיהם. ורגליהם – הכנפים יורו על התרוממות האופנים למעלה מחיוב המערכת, והרגלים על הליכתם לפי חיוב המסובבים והסבות בחיוב המערכת הקבועה. ונוצצים – שיבואו מעולם העשיה מרגלי החיות הם מנחושת זך, רוצה לומר שיבטלו ברוחניותם כח העכור של נחש הנחושת, והשפעתם זכה לעומת עכירות העולם הזה, ובכל זאת יש בו קצת מזוהמת הנחש. (יחזקאל א ו וז)

מלאכיו רוחות – להוליך העננים, משרתיו אש – החום והאש העצורים בעננים יורידו הגשם. (תהלים קד ד)

גדר המלאך הוא שליח ההולך בשליחות נכבדת דרך כבוד, והוא שליח למי שנשלח אליו לבד, ואין עליו להחזיר תשובה לשולחיו, והונח על המלאכים שישלחם ה' לענינים נכבדים, או לעשות פלאים ולשדד הטבע בעת הצורך, והגעת הנבואה לנביאים… (הכרמל)

רש"ר הירש:

הנה מלאכי ילך לפניך – מדרגת הנהגה כבזמן האבות, שנאמר ישלח מלאכו אתך וגו'. (שמות לב לד)

העמק דבר:

א-ל ראי – מלאך מיוחד להשגחה, והוא שר של ישמעאל, כי נתעכב עוד לדבר אתה. (בראשית טז יג)

המלאכים – התראו בדמות נביאים הדומים למלאכים, על כן נרתע לוט בפניהם, ולכן כתוב המלאכים… (שם יט א)

וה' המטיר – ולא המלאך, והיינו דאיתא ברבה ויצא על פסוק עולים ויורדים, כי המלאכים הללו, בשביל שאמרו משחיתים אנחנו וגו', לא עלו למעלה עד חלום יעקב, כי בשביל שאמרו משחיתים אנחנו היסב הקב"ה שלא יעשו השליחות כלל, ואיתא ברבה דכל זמן שמלאך לא עשה שליחותו, אינו יכול לשוב ולהתייצב לפני ה', ולומר עשיתי כאשר ציויתני. (שם שם כד)

הגידה נא שמך – שכח המלאכים לפי מה שנוצרו, ורצה לדעת כחו בפרטות, ויהיה לתועלת כשיצטרך לכך. למה זה – הלא אתה מתפלל לה' שהוא כח כל הכחות. (שם לב כ)

המלאך – …שגם המלאך אינו מברך אלא מדעת קונו, אלא שהוא בבחינה נמוכה ממעשה הבא על ידי הקב"ה בעצמו… (שם מח טז)

ועברתי – נתבאר שעל ידי העברתו יצא לקראתו כל כח רוחני, וכן הרואה מלאך ואינו מוכן לכך, כדבר מנוח לאשתו, אם לא ניצול בהשגחה. (שמות יב יב)

אלהי כסף – …ומה שאנו מבקשים ממלאכים שיליצו בעדנו הוא בעוונותינו, כי כשהבן מרוצה ונקי, בקשתו מקובלת לפני אביו יותר מבקשתו על ידי אמצעים. (שם כ כ)

שולח מלאך – רוצה לומר הולך עמם ומיכאל בצדו, כמלך ושר, והנה דברים חיוביים כגון פרנסת ישראל יש שניתנים מיד המלך עצמו, אבל להרוג וכו' לצרכי שמירה נעשים על ידי השר. (שם כג כ)

…הנה אופני השגחת ה' על ישראל בד' דרכים, א' על ידי מלאך בדרך אגב, כמו שאמר הנה מלאכי ילך לפניך, ב' על ידי מלאך מסוים, כמעשה דאליעזר, וכאן ושלחתי לפניך מלאך, ובאלו אפשר לבקש מהמלאך, ג' פרנסה והגנה על ידי מלאך ההולך עם ה', או כבימי יהושע, פרנסה על ידי ה' והגנה על ידי המלאך, ועוד זאת, המלאך אינו יכול לשדד המערכה אם לא נשלח במיוחד לזה. (שם לד י)

בכל ביתי נאמן הוא – …ופירש הרמב"ן בהקדמתו דמ"ט שערי בינה שנמסרו למשה הם הבריאה ושמותיה, והמחלוקת אם שער נ' הוא ידיעת הבורא או בריאת מלאכי השרת. (במדבר יב ז)

אולי נטתה מפני – מפני פחד מיתה, שאין המלאכים יודעים מחשבות. (שם כב לג)

השקיפה ממעון – על מלאכי השרת, ותראה שאף בהם תהלה, ואם כן אל תקפיד אם שגגנו במעשרות. (דברים כו טו)

קהלת יעקב – הם זוכים על ידי שמחזיקים הלומדים בלי דאגות פרנסה… ומאלו השנים בא עוז התורה, ובזה מקנאים המלאכים, מה שאינו כן "כי אראה שמיך וגו'", החכמות שנמסרו גם לאומות העולם, ובהם כח המלאכים גדול משלנו. (שם לג ד)

משך חכמה:

כי משחיתים אנחנו – נענשו על זה, כי בזה החליטו ההשחתה, והקב"ה שלחם להתרות ולהשאיר מקום בבחירה שישובו, ולוט הבין כך מסוף דבריהם, ודבר על לב חתניו שישובו. (בראשית יט יג)

ותרועת מלך – …ואילו אצל השי"ת הכל שוה, והכל כהוה, ולכן אומר "אני ראשון ואני אחרון וגו'", ובאישים העליונים העבר מורגש כהוה, מה שאינו כן בידיעתם בעתיד. (במדבר כג כא)

מוהר"ן:

כי יש שבעה אקלימים ועל כל אקלים יש מלאך ממונה… והשפע כשיורדת מקבל אותה תחילה המלאך הממונה שם, ואחר כך יורדת דרך השדים השוכנים באויר שהם מקבלים את השפע בדרך מעבר לבד, ואין יונקים ממנה רק כדי חיותם לבד. ואחר כך יורדת השפע למטה לאותו המקום והשדה שהשפע הולכת לשם, ואחר כך מקבל המלך את השפע… וכל אלו מקבלין מבחינת ש-די ועל כן כולם נקראים על שם ש-די, כי שד על שם ש-די, וכן שדה… וכשבחינת המלאך חזק אזי אין השדים מקבלין השפע רק דרך מעבר לבד, ואין יונקים ממנה רק כדי חיותם, אבל כשנחלש חס ושלום כח המלאך, אזי הם מקבלין לעצמן כח המלאך, ואזי המאכלים הגדילים על ידם נתערב בהן כח הש"ד, כי הם קיבלו לתוכן ממש את כח המלאך… ועל כן צריכין לחזק את המלאך, וחיזוק המלאך הוא על ידי שמחה, בבחינת (משלי ט"ו) "לב שמח ייטיב פנים" זה בחינת המלאך, בחינת (ישעיה ס"ג) "ומלאך פניו הושיעם", שנתחזק על ידי לב שמח. ועל כן מקום המלאכים נקרא שחקים על שם שחוק ושמחה, כי עיקר חיזוק המלאכים על ידי שמחה כנ"ל…

ועיקר חיזוק המלאך הוא בניסן, כי ניסן ראש השנה למלכים (ר"ה א'), ואז נתחדש כל ההתמנות של כל אחד ואחד, ואז נותנין לכל המלאכים ההתמנות שלהם, ואז נתחדש הרצון של השי"ת בבחינת (דניאל ד') "וכמצביה עבד בחיל שמיא", כי אז נותנין לכולם ההתמנות שלהם כרצונו ית', ואז יש להמלאכים שמחה ונתחזקין, כי אז בניסן הוא זמן הגאולה… (תנינא ה י)

שפת אמת:

בפסוק "מלאכי אלקים עולים ויורדים" אמרו חז"ל מלאכים שליווהו בארץ ישראל עלו, וירדו מלאכי חוצה לארץ. דיש לכל מקום מלאכים מיוחדים, וכן בבחינת הזמן יש מלאכי שבת ומלאכי חול… והכל ענין אחד, כי נשמות בני ישראל הם גם כן שלוחים לעשות רצון המקום, והשליחות משתנה לפי המקום והזמן, וכמו כן איתא מכל מצוה נברא מלאך, ולכן אומרים בשבת קדש שלום עליכם מלאכי השרת, ויתכן לפרש צאתכם לשלום על מלאכי חול שעולין למעלה. ומקדימים בואכם לשלום, הגם דכאן כתיב עולים ואחר כך יורדים, אך בסוף הפרשה כתיב שם המקום מחנים, פירש רש"י על ב' המחנות, מלאכי ארץ ישראל וחוצה לארץ, נראה דהכל תלוי במלאכים העליונים במעלה, כשהם יורדין התחתונים עולים, וכשהם עולים התחתונים יורדין, לכן בבא יום השבת מלאכי שבת יורדין, ואחר כך מלאכי חול עולים… (בראשית ויצא תרס"א)

איתא במדרש דיעקב אבינו לא רצה לעלות על הסולם, ודבר זה מצאנו בבחיר שבאבות ובבחיר שבנביאים, שגם משה רבינו ע"ה אמר "אם אין פניך הולכים וגו'", ולא רצה בהנהגת המלאך. וכן הסולם רומז על הנהגת הטבע על ידי השרים שלמעלה, אבל יעקב בחר לו י-ה כתיב, והוא הנהגה המיוחדת ליום השבת בחינת ה' נצב עליו… שבשבת מתגלה מלכות שמים, כי אחר מעשה בראשית כל ההנהגה בדרך הטבע… ולכן עולים ויורדים בו, כי על ידי מצות עשה עולים המלאכים, ועל ידי מצות לא תעשה יורדין אותם המלאכים שצריכין לירד, כדאיתא במדרש למעלה, המלמד זכותן של ישראל עולה, והמלמד חובן יורד… (שם תרס"ב)

כי שרית וגו', ובודאי נשאר כח זה בכל איש ישראל, אשר כל העולמות תלוין במעשיו, ובזוהר הקדוש מלאכיו יצוה לך לשמרך, פירש על יצר טוב ויצר הרע, כי כל רצון פנימי הוא נקודה חיות מהשי"ת שנשתלח בעולם הזה לכוונה מיוחדת ונקרא מלאך. ויש מלאכי חוץ לארץ וארץ ישראל, כמו שאמרו חז"ל ויפגעו בו מלאכי וגו', ויש לומר שימי המעשה שמותרין בעשיית מלאכה, והוא להוציא ולברר החיות שנסתר ונעלם במעשים הגשמיים, ונקראו מלאכי חוצה לארץ כנ"ל, ואיתא "מלאכים ממש", ואיך שלח לעשו מלאכים קדושים, אם כן יש לומר שהיה בדרך נסתר, מלאכי חוצה לארץ כנ"ל, כענין שמצינו שמלאכים מתלבשים בעולם הזה בגשמיות, ושבת קודש יום מנוחה הוא מלאכי ארץ ישראל, שמתגלה הרצון האמת בלב ישראל, ועל ידי התלהבות יכולין להעלות הכל. ובחינת מלאך שנקרא שליח הוא רק בדברים שרחוקין מהמשלח בעצמו, וצריך להיות נעשה הדבר באמצעיות השליח, וכן כל מעשה המצוות שדבקין בגשמיות, וכן אף תאוות היתר ואיסור גם כן יש בו מכוון, שכל זה נשלח בעולם, וכשיגמור המכוון חוזר השליחות להמשלח. ולכן החיות שיש בכל דבר הוא מלאך המסייע ממש, והיות נגמר רצון הקב"ה וזהו מלאכיו יצוה לך, שיש כח באדם לתקן כל מעשה להפרישו מגשמיות, להיות עולה לשרשו. (שם וישלח תרל"ג)

וישלח – ובזה מובן איך קבל עשו השליחות על ידי מלאכים, אך כי איתא שמן המצות נבראים מלאכים, וכמו כן משמירת לא תעשה נבראו מלאכים, מצד זה שיוכלו לתקן מה שנצרך לאדם במקומות הרחוקים. ואפשר היה כל ההליכה ללבן כדי למצא אותן מלאכים מסטרא דשמאלא, שיוכלו לתקן שליחותו אל עשו, כי היה דברים שלא היה יכול הוא עצמו להגיד לו, כי לא היה כדאי עשו שיתקרב אליו רק על ידי שליח, וזה שאמר לשמרך בכל דרכיך, כי היצר הרע הוא לטובת האדם שיהיה לו שמירה בכל הדרכים שצריכין שמירה כנ"ל… (שם תרל"ד)

מלאכים לפניו, מלאכיו יצוה לך וגו', דכתיב גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו. דאיתא מי גדול, השומר או הנשמר וגו', ואנו רואין כי המלאכים מעלתן גבוהה מבני אדם, והכל אמת, כי בני ישראל מעשיהם מעוררין כח המלאכים כדאיתא, שאין המלאכים מתחילין בקדושה עד שבני ישראל פותחין וכו', ואחר כך על ידי כח המלאכים מתווסף כח לבני ישראל, וזה שאמר עושי דברו, הוא הנהגתו יתברך את הנבראים, כי עיקר המלאכים הם ממונים על הנבראים, כמו שאמרו רז"ל אין דבר שאין לו מזל למעלה. ולכן מתחדשין המלאכים בכל יום, כמו שכתוב חדשים לבקרים וגו', כי כשהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, ממילא מתחדשין המלאכים, שהם החיות של הנבראים, וכן ענין המצוות שאמרו חז"ל שמכל מצוה נברא מלאך, הוא גם כן כנ"ל, כי בכל דבר יש מצוה, והוא לעורר כח החיות של אותו דבר והוא עצמו המלאך, כנ"ל. ותיקון המעשה בימות החול הוא על ידי המלאכים, כמו שכתוב בזוהר הקדוש, כי בחול מנהיג השי"ת את העולם על ידי מלאך, והוא ענין המלאכות של ימי המעשה, כי אינו יכול להתדבק בבחינת עשיה, אם לא על ידי המלאך. אבל בשבת קודש מעין עולם הבא, וכן בשבת קודש שעיקר הרצון של בני ישראל בלי מעשה ומלאכה, והרצון יכול לבא להשי"ת בלי אמצעי כנ"ל, והכלל כי מעלת בני ישראל גדולה ממלאכים, רק שבא על ידי תיקון המעשה באמצעות המלאכים, ואחר כך מתעלין ביותר, וזה שאמר עושי דברו, שהוא שבני ישראל מבררין מלכותו יתברך שמנהיג כל הבריאה, ועל ידי זה נתקנים בחינת מלאך, כדי לשמוע בקול דברו, וזה למעלה מבחינת המלאכים כנ"ל… (שם תרל"ה)

וישלח… ותוכן הדברים כי בחינת המלאך הוא כחות הטבע, כמו שאמרו חז"ל אין עשב בארץ שאין לו מזל ברקיע, ואומר לו גדל וכו'. וכן תיקון המעשים בימי המעשה, ועשית כל מלאכתך, וכמו שאמרו חז"ל שמכל מצוה נולד מלאך, אבל פנימיות איש הישראלי הוא למעלה מבחינת המלאכים, והוא בחינת שבת קודש, אך אי אפשר לבא לפנימיות רק על ידי תיקון המעשים, וזהו ענין וישלח וכו', מלאכים לפניו… (שם תרל"ח, וראה עוד יעקב-והמלאך)

גם פירוש "לקח" טוב מלשון מלקחיים, שהוא צבת שאינו יכול לקח האש בידים… ועל ידי התורה שנתלבשו דברי השי"ת בלבוש התורה הנגלית לנו ומצוות מעשיות הם כלים לגשת לאש הנ"ל. וגם יש אש גיהנם הסובבת את כל מעשה בראשית, ובכח התורה יכולין להנצל מזו האש, ולהשתמש בעניני העולם הזה ושלא להתדבק באש היצר הרע כנ"ל. ושתי האישות הם ענין א'… ואיתא בישעיה שלקח המלאך הגחלים במלקחיים, וכתבו חז"ל שכוחו של הנביא גדול מהמלאך, שהוצרך מלקחיים, ולפה הנביא לא הזיק, והוא כנ"ל, שאין המלאך יכול ליגע באש עליון כמו האדם בכח התורה, שהיא לקח טוב. (שמות תרומה תרל"ה)

במדרש ברכו ה' מלאכיו וכו', כי גם איש ישראל נשתלח בעולם הזה לעשות שליחות השי"ת כמלאך, רק שיש הפרש, שמלאך אין לו דבר אחר חוץ מזה, ולכך הצדיקים שכל מעשיהם לשם שמים בלבד נקראים מלאך, וברש"י לשון חיבה, שמלאכי השרת משתמשין בו, וקרא זה אל זה ואמר, פירוש שמתבטלים לחיות שלהם, ושם בשורש הכל אחד. וכל מלאך מתבטל למי שלמעלה עד השי"ת, וכמו כן אדם יכול גם כן להיבטל אל שורשו נשמת ה' כנ"ל… (שם פרשת זכור תרל"ב)

במדרש, ברכו ה' מלאכיו וכו', כי באמת כל איש ישראל שנשתלח בעולם לעשות רצון אבינו שבשמים נקרא שליח ומלאך, אך כי המלאך אין לו שום דבר רק השליחות, לכך נקראים עומדים בלי השתנות, וכשאדם שומר עצמו שלא להיות שום מעשה בלי קיום רצונו יתברך, שהרי ענין זה נמצא גם בתוך כל מעשה שיש בו ניצוץ קדוש, והוא כח הפועל בנפעל, וצריך להיות כל מעשה האדם רק כדי להיות נעשה רצון ומבוקש השי"ת, ואז נקרא באמת מלאך, שהרי מוצא לעצמו בכל מעשה שליחות וקיום רצונו יתברך… וזהו שאמר ויקרא אל משה, הפירוש שכן היתה בחינת משה רבינו ע"ה, שהיה מוכן תמיד לנבואה, והיה שומע תמיד קול הקריאה כמו שעוסק תמיד בשליחותו יתברך, שאין לו דבר אחר בעולם כנ"ל. (ויקרא תרל"א)

במדרש קדושים תהיו וכו'… דאיתא בשם האר"י ז"ל ביציאת מצרים, דכתיב אני ולא מלאך, כי מרוב טומאת מצרים לא היה יכול מלאך לכנוס לתוכה, והקב"ה לפי עצם קדושתו הוא נבדל ומרומם בכל מקום, וזה מרום לעולם ה', רוממות אתה וכו' בעולמך. וכתיב ואתה, ו' מוסיף, לומר שהצדיקים הדבקים בו יתברך גם המה מתרוממים וזוכין לבחינת הקדושה, ומעלה זו יש בישראל על המלאכים, שהרי בני ישראל ירדו למצרים, ומכל מקום נשארו בקדושה, וזה הרמז שכתוב במדרש, כי למלאכים קדושה אחת, ולבני ישראל שני קדושות, דקדושת המלאך מה שהוא נפרש ונבדל מגשמיות, אבל יש עוד קדושה שניתנה לישראל, שהגם שהם בגשמיות ובלבוש גשמי, אף על פי כן יכולין להשאר בקדושה, וזה שאמר קדושים תהיו… (שם קדושים תרנ"ה)

ענין שמיטין ויובלות להר סיני, על פי המדרש ברכו ה' מלאכיו וגו' עושי דברו, בשומרי שביעית הכתוב מדבר וכו', וחז"ל דרשו, כשהקדימו בני ישראל נעשה לנשמע, אמר הקב"ה מי גילה לבני רז שמלאכי השרת משתמשין וכו'. כי בני ישראל היו מוכנים בקבלת התורה להיות כמלאכי השרת, כי באמת גם התחתונים שלוחיו של מקום הם, דהכל לכבודו ברא, רק ההפרש הוא, שהמלאך אין בו דבר אחר רק זה השליחות, ונקרא כולו מלאך, על שם השליחות, ולפי שבטל במציאות אליו יתברך, לכן ניזון מזיו השכינה, כמו שעתידין צדיקים להיות בעולם הבא. ובני ישראל בקבלת התורה היו מוכנים גם לזה, לכן ניזונו מלחם שמלאכי השרת אוכלין… אך גם אחר החטא נשאר לבני ישראל זמנים שמתעורר להם זה הכח הראשון, וכמו בשבת קודש, שמתבטלין מכל מלאכה ומוכנים רק לעבודת השי"ת, לכן המזון ביום שבת קודש הוא בקדושה, ובזמן שהיו שמיטין ויובלות היה כל השנה שנת שבתון… ויש לבני ישראל הארה מדרך הראשון שקודם החטא…וזה עיקר החירות ביובל… ולכן שומרי שביעית נקראים מלאכיו עושי דברו, שאין להם רק השליחות, ואין עוסקין בדרך ארץ כלל, רק כמלאכי השרת, ולכן היה המזון שלהם על פי נס… (שם בהר תרמ"ו)

במדרש נרננה בישועתך וגו', שהיו מתאוים בני ישראל לדגלים וכו', כי מדריגת נשמת ישראל למעלה מן המלאכים, ובחינת המלאכים הוא השורש של הנבראים בעולם הזה, ובני ישראל התאוו גם כן להמשיך כל הברואים אליו יתברך, וזהו ענין הדגלים, והוא שרצו להרבות כבוד שמו יתברך בעולם… (במדבר תרמ"א)

במדרש והיה מספר וגו'… וזה שאמר במדרש שנתאוו בני ישראל להיות להם דגלים כמו למלאכים, יש לבאר הענין, כי המלאכים הם מנהיגים את הברואים בבחינת הטבע, כענין שאמרו אין לך עשב שאין לו מזל ברקיע וכו', אכן כתוב "רבות עשית וכו' נפלאותיך ומחשבותיך", פירוש, כי סדר המעשים בטבע הוא בחינת הגדולה, כמו שאמרו בגמרא גדולה זו מעשה בראשית, אבל סדר הנפלאות הנהגה זו מסורה לבני ישראל… ונתאוו להיות להם הסדר מיוחד בנפלאות להמשיך כל המעשים אחר זה הסדר העליון, וזה ענין הדגלים. (שם תרמ"ז)

במדרש יש שמותיהן וכו'… ואלו המרגלים שהיו מקודם צדיקים ואחר כך לא יכלו לקיים זה השליחות כראוי, כאשר חכמים הגידו בשליחות מרגלים דיהושע, ותצפנו וגו', שפינחס לא היה צריך להסתיר, שנקרא מלאך וכו', הענין הוא, כי המלאך אין לו רק השליחות, לכן נקרא מלאך, כמו כן כל עובד ה' הכהן הגדול והנביאים שנקראו מלאכים, הוא על שם ביטול כל הגוף אל השליחות, כמו שאמרו, נותנים נפשם בשליחותם, וגם המלאכים יש להם כמה שמות כפי השליחות כידוע, כן הכא משמותיהם מוכיח כי היתה שליחות קשה… (שם שלח תרמ"א)

לא נפלאת היא ממך וכו', במדרש דכתיב נעלמה מעיני כל חי, מלאכים חיות הקודש וכו', וממך לא נפלאת. ביאור הענין על פי מה שאמר האר"י ז"ל, כי המלאכים הם מבחינת חיצוניות העולמות, ובני ישראל ונשמות בני ישראל מפנימיות וכו'. לכן עבודת האדם רק בחיצוניות לתקן זאת. וכן המלאכים להם קשה לתקן הפנימיות, כי זה לעומת זה עשה הקב"ה, בעבור כי לנו הפנימיות, צריכין לתקן החיצוניות, וזה שאמר "כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך", הוצא דבר מתוך פיך, פירוש כי בפנימיות אין חוסר לנו, ומעיני כל חי הוא הסתכלות החיצוניות, והוא מלאכים וחיות הקודש, והם תלוין בעבודת האדם, כפי מה שמקבלין התורה והמצוות מאיר להם פנימיות התורה גם כן, והם מצפין למעשים טובים של ישראל. (דברים נצבים תרל"ה)

שם משמואל:

…והנה במדרש כל ששת ימי המעשה היו שמים וארץ נמתחין והולכין, ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהיו מתגשמים ומתרחקים מהשורש, ועל כן המלאכים שנבראו ביום השני, וכבר פירשנו שהמלאכים שהם אמצעים להורדת השפע כולי עלמא מודים שנבראו ביום השני, ורבי חנינא דאמר שנבראו בחמישי משום דכתיב ועוף יעופף, הכוונה על מלאכי השיר, דהלשון בשתים יעופף פירש רש"י ז"ל שאומרים שירה, והיו רואים התגשמות הרוחניות יום אחר יום. וגם המלאכים שנבראו ביום ה' נמי עד כלות כל מלאכת הבריאה, היה נראה בעיניהם זר מאד… ותכליתה תהיה ניכרת לעולם הבא, וישמח ה' במעשיו, אבל המלאכים לא ידעו מזה, והיה בעיניהם תוהו ובוהו. ויש לומר שגם השפע שירד באמצעותם, כמו שהם היו תוהין ומשתוממין, כן היה השפע יורד לעולם, ועל כן לא היתה מלאכת שמים וארץ נראית, אך כשהגיע יום השבת, ושבת הוא מעין עולם הבא, התנוצצה במעט ההכרה מהי תכלית הבריאה… (בראשית תרע"א)
וישקיפו על פני סדום, ברש"י כל השקפה לרעה, חוץ מהשקיפה ממעון קדשך וכו'. הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, דענין השקפה שהוא לרעה, יש לומר הטעם, דהגשמי אינו סובל את הרוחני, כי אם במדה ובמשקל, וכאשר נתווסף רוחני יותר מכפי המדה שבכח הגשמי לקבל, אז רוחני מבטל את הגשמי, כענין שבירת הכלים, וזה שאמרה אשתו (?) של מנוח "מות נמות כי אלקים ראינו" (שופטים י"ג), כי שפטה בעצמה שאיננה ראויה לראיית המלאך… (שם וירא תרע"א)
כי משחיתים אנחנו וגו', וצריך להבין, הלא להשחית לא היה רק אחד, והשני בא להציל את לוט, וראיה על פי מה שכתבנו שהמלאכים נקבצו ובאו יחד בהסעודה, כמו שיצא יצחק ממוזג דין ורחמים שלם בכל המדות, מזה נצמח נמי להיפוך, שהמשחית את סדום, בהתכללו עם יתר המלאכים קיבל מהם נמי צד רחמים, וכמו כן המציל את לוט קיבל נמי צד הדין, ועל כן שניהם הוציאוהו ויניחוהו… (שם תרע"ג)
…והיינו שהמלאכים קבלו תועלת מן המאכל דוגמת אדם המקבל חיות על ידי אכילתו, וכמו שכתב הרב בלקוטי תורה, שיש במאכל ענין שהוא עוד גבוה מן האדם, על כן נותן חיות באדם, ומכל מקום אין המלאכים שהם רוחניים מקבלים תועלת מן המאכל הגשמי, שחומר המאכל מפסיק, ואין ענינם לברר כידוע, אך במה שקבלו תועלת מסעודה זו, מוכרח לומר, שגם חומר המאכל נזדכך. ויש לומר שהוא מחמת טובת העין ומצות הכנסת אורחים שנעשה באמצעות המאכל, קנה המאכל עצמו מעלה ונזדכך… קיצור הדברים, שבכחו של אברהם נעשה ונהפך מחומר המאכל שהביא לפני המלאכים לענין רוחני, והוא היפוך מן המן שנעשה מרוחני גשמי. (שם תרע"ה)
ולפי האמור יש ליתן טעם, מה שהיה זה מאכל למלאכים… דהנה מלאכים אין בהם אכילה אלא שניזונין מזיו השכינה, ומכל מקום אמרו ז"ל יומא ע"ה שהמן היה מאכל מלאכים, כמו שאמרו לחם אבירים אכל איש. והטעם שענין הבירור אין במלאכים, וכל ענין האכילה הוא לברר חלקי הזן מן המאכל, והפסולת תדחה לחוץ, על כן אין ענין אכילה שייך במלאכים, ואף שיש מוצא פי ה' במאכל, שראוי ליתן חיות גם למלאכים, מכל מקום באשר אין בהם ענין בירור, אי אפשר שיקבלו תועלת ממנו, אך המן שלא היתה בו פסולת כלל, ונראה שגם תיקון לא היה צריך כלל… על כן שוב הוא מאכל גם למלאכים, ועל כן יש לומר דגם בסעודתא דאברהם אחר המילה שנסתלק חלק הנחש היה ענינו כמו המן, על כן היה מאכל גם למלאכים. (שם תרע"ח)
ולפי האמור נבא לביאור דברי המדרש, שנטל מאלו ומאלו ושלח פוזביז לפניו. דהנה שני מחנות המלאכים פירש רש"י, שהם מלאכי ארץ ישראל ומלאכי חוצה לארץ, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד שהם מקבילים למלאכי שבת ומלאכי חול… ויש להוסיף בזה דברים על פי מה שהגיד הוא זצללה"ה לאשר מכל מצוה נולד מלאך, אותם מלאכים שלח יעקב לעשו. ויש לומר דמלאכי שבת ומלאכי חול נמי, דבהיות שבת יומא דנשמתא, שהיא השכל שבאדם, על כן במה שהאדם עובד עבודתו בהשכל ודעה מזה נבראו מלאכי שבת, ובמה שהאדם עובד בהתפעלות הנפש, שהיא בלב, מזה נולדו מלאכי חול. ויש לומר עוד דזה עצמו הוא ההפרש שבין מלאכי ארץ ישראל ומלאכי חוצה לארץ, דארץ ישראל נקראת ראש עפרות תבל, והיא בערך חוצה לארץ כערך הראש לגוף, על כן העבודה בשכל נבראים ממנה מלאכי ארץ ישראל, שהם מלאכי שבת, והעבודה בנפש נולדים ממנה מלאכי חוצה לארץ, שהם מלאכי חול… על כן מלאכי שבת מסלקים מישראל כל מיני הטעאה ודרך שקר, ודוד המלך ידוע שהיתה מהותו השתוקקות וצמאון לאלקות, וידוע דכל שהאדם עומד מבחוץ יגדל הצמאון ביותר… ודוגמא זו בימות החול שהאדם יורד ממעלתו ומטריד את חושיו בטרדת המלאכה והפרנסה, ובשביל שעומד בחוץ הולכים וגדלים הצמאון והתמרמרות הנפש… ותשוקה זו שהאדם רואה את עצמו מבחוץ ומשתוקק עוד יותר, מזה נבראים מלאכי חוצה לארץ, והם מסלקים מנפשות ישראל תאוות והשתוקקויות חמריות. ומעתה מובן כשנתבקשו לעורר את עשו שיפנה דעתו ורצונו לדברי השליחות, נדרש שיהיו שני מיני מלאכים, מלאכי ארץ ישראל שהם מלאכי שבת, לעורר בו מעלת הראש והשכל, להסתכל בשכל הישר, ומלאכי חוצה לארץ, שהם מלאכי החול, לעורר בו רצון שיבחר בטוב, שאחר שיבין וישכיל שהוא טוב… והנה אם היו המלאכים באים לפני עשו והביט בפניהם בודאי היתה עצת יעקב טובה, אך הרשע הזה לא נתן להם רשות כלל שיעמדו לפניו… (שם וישלח תרע"ו)
ולכאורה אינו מובן, למה לא סגי ליה מלאך אחד והוצרך למלאכים טובא, ומשני מחנות ולא ממחנה האחד. ולהנ"ל יש לומר, שבאשר ידע שעשו בא עליו בכחות חיצוניים משני הצדדין, מקו ימין ומקו שמאל, על כן כדי להכניע את שני סוגי כחות אלה, שלח לעומתם מלאכים משני מחנות, מלאכי ארץ ישראל ומלאכי חוצה לארץ, מלאכי ארץ ישראל מתייחסים לימין, ומלאכי חוצה לארץ מתייחסים לשמאל… אך הטעם שלא הועילו להכניע את הכחות הרעים הנ"ל, יש לומר דהנה אמרו ז"ל אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות, ומכל מקום המלאך שריפא את אברהם הלך להציל את לוט, ומשמע משום שמלאכים הם בלתי כלולים, אלא זה שמצד ימין הוא כולו מסוג ימין, בלתי התכללות מצד שמאל… ועל כן אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות כששתי השליחויות הן משני סוגים, ועל כן לרפא את אברהם ולהציל את לוט, שהם מסוג אחד עושה מלאך אחד… וזה כח באדם יותר ממלאכים, שהאדם הוא כלול, שידוע שמספרו מ"ה כמספר שם הוי"ה במלואו במילוי אלפין, אבל מלאך אין בו זה הענין… ועל כן יש לומר שמטעם זה לא הועילו להכניע את עשו, שבא מכח שני צדדין, הגם שהם ענפין מתפרדין ואין בהם התכללות, מכל מקום ידוע, שלהכניע את זולתו צריכין לכח גדול יותר משל זולתו. (שם תרע"ז)
והנה בש"ס נדרים כ' מאן מלאכי השרת, רבנן… ולפי זה יש לומר דהיינו ההפרש שבין מלאכי ארץ ישראל לבין מלאכי חוצה לארץ, כענין ההפרש שבין תלמידי חכמים שבארץ ישראל לבין תלמידי חכמים שבחוצה לארץ לרוגז וחימה, וישראל הקדושים נוטלין את כל אלה לעבודת ה', אלו לאהבת ה' ודביקות, ואלו להרגיז את יצר הטוב על יצר הרע, וחימה עזה על כחות הרע… (שם תרע"ח)
…ויתבאר על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דכל שפע היורד מן השמים צריך להתגשם, למען יהיה ביכולת התחתונים לסובלו, ומחמת זה הוא נמסר מעולם לעולם וממלאך למלאך, שכל אחד נמוך מחבירו, עד הגלגלים והמזלות, כדי שיתעבה בכל מקום יותר ויותר עד שיתגשם ויהיה ראוי לפני העולם הגשמי. וכמו כן להיפוך, כל מעשי התחתונים ועבודתם שהם בגשמיות למען יהיו ראויים לעשות מהם עטרה לחי עולמים עולים מעולם לעולם וממלאך למלאך, עד שנדחתה הגשמיות בכל מקום יותר ויותר, ונעשים לרוחניות. וזהו הענין דאיתא בספרים הקדושים, שהמלאכים מנשקים את התפלות בעלייתן, היינו שבהתחברותם להן בנשיקותיהם מפרידים מהן את הגשמיות…
ויש להוסיף ולומר, ששני סוגי מלאכים הם, כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות, ועל כן מלאכים המעבים ומגשמים את השפע אינם אותם המזככים ומדקדקים את העבודות ואת התפלות ואת הנשמות, ויש לומר שאותם המזככים את העולה ממטה למעלה הם המלאכים בעלי השיר, כי כל ענין שירה הוא עליה ממטה למעלה, וכמהותם שהם בעלי השיר עליה ממטה למעלה, כן נמי שמשמשין לזכך ולהעלות… ולפי זה יש לומר דאותם המלאכים המעבים והמגשמים את השפע כדי שיהיו התחתונים יכולין לסבלו, אם נבראו בשני, שהרי העולם היה נמתח ומתגשם והולך, על כן היה הצורך לאותם המלאכים. אבל המלאכים שפעולתם לזכך ולדקדק את העולה ממטה למעלה, שהם מלאכי השיר, עדיין לא היה צורך בהם עד יום החמישי שנבראו בעלי נפש התנועה…
ועל כן לעתיד לבא, שאז תהיה מחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת, מובן שישראל לא יהיו צריכין לאמצעות המלאכים לקבל השפע באמצעותם… וכלפי שעד אז היו המלאכים שנבראו ביום השני מגשמים את השפע כדי שיהיה נאות לגשם התחתונים, אז לא יצטרכו לזה, כי לא יהיה הגשם כל כך עכור, ויקבלו כל העולם באמצעות ישראל… והנה ביעקב כתיב ויוותר יעקב לבדו… וכל מחנות המלאכים היו עם מחנהו ועזבו אותו לבדו, להורות מעלתו שהוא דבוק בהשי"ת בלי אמצעות המלאכים, ועל כן גבר על המלאך הנאבק עמו, כי המלאך עם כל מעלתו עדיין צריך לאמצעי, כמו שכתוב (קהלת ה') "כי גבוה מעל גבוה שומר וגו'", אבל יעקב צורת תם חקוקה בכסא דבוק בלי אמצעי… (שם)
…ועל כן יש לומר, שמן המצוות שהאדם עושה באהבה ודביקות נבראים מלאכי ארץ ישראל, ובכלל הם מצוות עשה רמ"ח איברים דמלכא שהן מוסיפות דביקות והמשכת הלב לאביהן שבשמים, וממצוות לא תעשה, שהן לדחות כחות החיצוניים והרצון אחרי הגשמיות, מהן נבראים מלאכי חוצה לארץ… ונטל מאלו ומאלו לשלח לעשו, כי מלאכי ארץ ישראל מתיחסים לקו הימין, ומלאכי חוצה לארץ הנבראים ממצוות לא תעשה מתיחסים לקו השמאל, והם מסוגלים לעורר את הנשמות ששרשן מקו הימין ומקו השמאל כנ"ל… (שם תרפ"א)
להשכיחם תורתך, נראה דהנה המלאכים נקראים עושי דברו, וישראל נקראים עושי רצונך, כמו שאנו אומרים בברכת חתימת ההלל, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וההפרש בין זה לזה שדיבור הוא בהתגלות, ורצון הוא במצפון, והמלאכים עושים רק זה ששומעים בפירוש, אבל לא ניתן להם לירד לסוף הכוונה והרצון, אולם ישראל ניתן להם לירד לסוף הכוונה והרצון… (חנוכה תר"פ)
…ונקדים עוד הקדמה אחת הידועה, שיש מלאכים הבאים לבני אדם לסייע להם בעבודתם, וכפי מהות המלאך כן יעורר סיוע בלבות האדם. והנה ידוע מה שאמרו ז"ל בפסוק המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, המשל זה מיכאל והוא של שלג, ופחד זה גבריאל והוא של אש, ועומדין זה אצל זה ואינם מזיקים זה את זה… וזה שאמר עכשיו, היינו טרם שירדו המלאכים, שור וארי מתנגחין ועומדים, היינו שכל אחד עומד במדתו, והקנאה ביניהם עד שבא משיח, ובכן במה שירדו המלאכים ועשו סיוע להתאחדות הלבבות בזה עצמו עשו סיוע להקדמת ביאת משיח.
והנה האדם הוא עולם קטן, ובשבת מאירים בו שני מלאכי השרת המלוים את האדם אחד מימינו ואחד משמאלו, דוגמת מלאכי השרת שירדו ליהודה ויוסף, ובאשר המלאכים הם מתכללים ומתאחדים כנ"ל, גורמים נמי באדם עצמו כח ההתאחדות כל חלקי מדותיו להשי"ת, וזה זכור ושמור… (ויגש תרע"ה)
…אלא כך יש לומר, הקדושה הראשונה מעניני הגוף, שמהתחתונים שלא יתמשך אחר החומר והתאוה, והקדושה השניה מעניני הנפש שהיא מהעליונים, שלא יתמשך אחר הכבוד והגאוה. וקדושה זו נוהגת גם במלאכים, כבמדרש, על ידי שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה. ובאמת שבהם שייכת בכל עת הקדושה שלא יכנסו לפנים ממחיצתם, וכמו ששאלתי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, אהא דאנו אומרים, וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה, איך שייך עול במלאכים, שהרי עבודתם לעולם ערבה ומתוקה להם, והשיב שזהו העול אצלם שלא יכנסו לפנים ממחיצתם, למרות תשוקתם הגדולה, שאין אפשר לבשר ודם לצייר זה. אבל כל זה מחמת מהותם שהם מהעליונים, ומחמת זה עצמו נשתרבב לומר עליהם שנתגאו כנ"ל… (שם תצא תרע"ט)
…וכן כל קיומם הוא בתורה, ומאחר שנמסרה התורה לישראל, ובאופן שישראל משפיעין בתורה… שוב תלוי כל שפעם וקיומם בשמירת התורה שביד ישראל, וכל שתה תחת רגליו. ועל כן יש לומר שלא על ידיעת התורה לבד נתרגשו המלאכים, שהמלאכים יודעים סודות ורזי התורה יותר ממנו, וכמו שאיתא במקובלים שם המלאך רבו של משה, הרי שיודעים הסודות… ורק לעתיד תהיה מחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת, ובהכרח לומר שרגש המלאכים היה על כי בנתינת התורה נמסר כל שפעם וקיומם בידי ישראל ובכשרון מעשיהם, אם כן הם מקבלים חיותם רק באמצעות ישראל, ונחשב להם לירידה ממעלתם, ומעתה יובן מה שנקראת התורה שבויה… ואם כן היה הדבר רע בעיני המלאכים שיקבלו באמצעות קרוץ מחומר. וזהו שהזכירם הקב"ה שירדו אצל אברהם אבינו ע"ה ואכלו בתוך ביתו, והיינו שאברהם אבינו ע"ה המשיך רוחניות גבוהה מאד בסעודתו שהכין להם, והרוחניות היתה כל כך גוברת במאכל עד שהיה מאכל גם למלאכים הניזונים מזיו השכינה… ובכן הראה להם הקב"ה לדעת, שדבר הזה ששפעם יהיה מכאן ואילך באמצעות ישראל איננו ירידה להם, אלא תוספת מעלה, שהרי סוף כל סוף ישראל יכשירו מעשיהם… (שבועות תרע"ה)
…והנה מלאכים שמקדימים עשיה לשמיעה, שלדרכנו הפירוש קדושה וטהרה, קדושה הפירוש שיבטל את כל מהותו וביטול במציאות לשליחות, כמו שרואין שהמלאכים שאמרו כי משחיתים אנחנו נחשב להם לחטא. והטהרה שיייכת אצלם, שאף לאחר הביטול וההתמשכות לרצון השי"ת בביטול המציאות, מכל מקום יכריחו ויכפפו את רצונם ולא יתקרבו לפנים ממחיצתם, ואצלם תצדק הקדושה קודם הטהרה, שכל כמה שתגדל הקדושה תגדל התשוקה ביותר לגשת לפנים ממחיצתם… (שם תרע"ט)
…והנה דין זה שדן אדם את עצמו, נעשה לבוש לדין של מעלה להוציא לאור משפטנו, שישראל ראויין לקבל את ההארה העליונה… וזהו לבוש לקבל ההארה העליונה מעלמא דאתכסיא כנ"ל, וכן נמי הוא ענין התורה, שאורייתא כולה אלקית, ואי אפשר שתהיה בעולם הזה אחיזה בה אלא על ידי לבושין, והיינו להיות פרוש מדברים שאינם ראויים לפני תופשי התורה, וכן כל המצוות המעשיות שבתורה, ודיני השור והבור וכדומה, ובאמצעות הלבושים ישראל זוכין לתורה, וזהו שהשיב משה למלאכים, כשרצו שתינתן להם התורה, כלום יצר הרע יש ביניכם וכו', ואף שבודאי רצו רק פנימיות התורה, מכל מקום מאחר שאתם חסרים הלבושין, אי אפשר שתזכו בתורה.
…ולפי האמור מובן נמי שענין התשובה איננו שייך כלל במלאכים, שהרי חסר להם הלבוש, ועל כן מלאכים יחפזון וכו', ואף שבודאי הם מלאים תשובה כמובן, אך לפי דרכנו אין בהם תועלת התשובה, שהרי חסר להם הלבוש. (נצבים תרע"ט)

ר' צדוק:

מלאך – הוראת השם הזה בלשון הקודש על השליח הנשתלח לעשות שליחות המשלח, כמו שנאמר (מ"א י"ט) "ותשלח איזבל מלאך"… והנה כפי מה שאיתא (בר"ר פרשת ויגש) על ידי הכל עושה הקב"ה שליחותו היה ראוי שיקראו כולם מלאכים. אמנם לא יקרא השליח מלאך אלא בעת שליחותו, ואחר הסתלקות השליחות שוב אינו קרוי מלאך, וכל הברואים הם לצורך האדם ולתשמישו של אדם נבראו, כמו שנאמר (בראשית א') "ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו" וגו'… ואמנם האדם השלם אשר ידוע שכל תכליתו מה שנברא בעולם הזה לעשות רצון ה' ואל זה נשתלח, הנה עליו יכול ליפול שם התואר מלאך באמת בתמידות בהיות תמידות מגמת לבבו ופניו מועדות רק למלאכות ה' ועשיית שליחותו ורצונו ית'… וכן מצינו (מלאכי ב') "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא"… (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד ה)

הנה לפי פירוש הראשון יאמר מלאכיו על כל הנפשות כולם, והיינו כי כולם שלוחים הם לעולם לעשות רצון קונם, והשליח אף על פי שלא עשה דעת משלחו מכל מקום כיון שהלך בשליחות כלפי המשלח נקרא שלוחו שהוא שלחו, רק שלגבי השליח נתבטל השם שליחות מאחר שאין רוצה להיות שליח. ולכך בתואר מלאכיו של השי"ת שפיר כל ברואי מטה הם מלאכיו, רק אותם שאין עושי תפקידו אין השבח וההודיה יוצא מהם אל השי"ת, וזה ההבדל בין מלאכיו לצבאיו, כי צבאיו יאמר על העסק בענין העבודה השייך אל הצבא, מה שאינו כן תואר מלאכיו הוא אל הענין השליחות עצמה לא על עשיית העסק הנרצה בשליחות.

ויתכן עוד שהם נקראים מלאכיו על אותה שעה שהוא עושה השליחות, והנה כבר אמרו שילהי חגיגה כ"ז א' שאפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרימון ובשעת עשיית המצוה הוא מלאך ה', רק שמכל מקום הברכה לה' אינה עולה ממנו על דרך שאיתא (הוריות י"ג ב') מי ימלל גבורות ה', מי שיכול להשמיע כל תהלתו, שיהיה בקי בכולי ש"ס אחת לא נעדר. והיינו כי הברכה והתהלה להשי"ת נמשכת מן הנפש העושה רצונו, שניכר שהוא אדון ומושל בכל כאשר אמר ונעשית רצונו, ומן ההיפך נמשך ההיפך… (שם עמוד יא)

אבל אמיתות הדברים כי המלאך הוא כח כל דבר שכח המכה הוא המלאך הממונה אל ההכאה, וכח המציל הוא המלאך הממונה על ההצלה, כל כח רוחני אשר הוא נברא בעת בריאת העולם להיות אותו כח משמש בעולם הוא הנקרא מלאך, רוצה לומר כח שלוח מה', כי כל הכחות שלוחים מה' כאשר אמרנו. רק הכחות הנגלים והם התחתונים כל ברואי דצח"מ (דומם צומח חי מדבר) הם מתייחדים לעניינים אחרים, ועיקרן לתשמיש האדם השלם… (שם עמוד יג)

וזה ענין המחלוקת בזמן שירת המלאכים, כי מצאו כל חלוקות כללי הזמנים שבעה, כי שבעה בכל מקום הוא היקף שלם לכל ענין… והאומר הראשון היה סבור כי בכל חלוקת זמן היותר פרטי שהוא היום, מאחר שהשי"ת מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אם כן יש לכל הכחות הנבראים הכרה מחודשת על ידי התחדשות מעשי בראשית ונמצא נאמר מפיהם שיר להשי"ת.

והשני סבור כי התחדשות שב לטבעיי מאחר שהוא בתמידות, רק התחדשות זמני השבתות, כי התחדשות היומיי ניכר לכל באי העולם והוא טבעיי, והתחדשות מעשי בראשית הוא בהעלם, מה שאינו התחדשות זמן השבתיי שאין בו הכרה לעין ולטבע. והרגשת התחדשות הזמן שהוא התחדשות כח השי"ת כפי אותו הזמן הוא התחדשות הכריי למלאכים וכל כחות הנבראים… (שם עמוד כח וראה שם עוד)

 

פרי צדיק:

שלום עליכם וכו', נקראו בכאן המלאכים בשם מלאכי השלום, דשם מלאכי השרת מובן שהם משרתי ה' ומשמשיו, אבל לשון מלאכי שלום מצינו רק בחורבן, "מלאכי שלום מר יבכיון", ובגמרא חגיגה ה' שאני חורבן בית המקדש, דאפילו מלאכי שלום בכו. אך הענין על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש פרשה זו, (ק"כ א') שהובא לענין העקידה, "הן אראלם צעקו חוצה וגו'", והיינו דמלאכי ארץ ישראל שעליהם נאמר ויפגעו בו מלאכי אלקים נקראו מלאכי שלום, ואמר דבגיניה דיעקב אבטח לון שלימו, והוא דיעקב מדתו אמת, וכן מדתו שלום… וזה מה שאמר בגמרא לרבותא בחורבן, דאפילו מלאכי שלום שאין להם שייכות לגלות, וכמו שכתוב באבות, כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות וכו', מכל מקום גם מלאכי שלום בכו. וזה שאמר בזוהר הקדוש דבעקידה בכו מלאכי שלום, שכיון שישחוט את יצחק, איך יצא ממנו יעקב דבגיניה אבטח להו שלימו. (פרי צדיק וירא ב)

…כי מלאכים המה בחינת עולם היצירה, שחציו טוב וחציו רע, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, ונגד זה בחינת הרוח בלב האדם, ששם לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, והם שני מלאכים המלוים לאדם, א' טוב וא' רע, שמסיתו להיות נוטה אחר תאוה הגופניות, וביחוד תאות אכילה, שזה היה עטיו של נחש בראשונה, ועל ידי זה באה המיתה לעולם… (שם במדבר בהעלותך ו)

חכמה ומוסר:

ידוע כי עונג המלאכים אין לשער ואין להעריך עצמו מספר, והדין נותן, יען כי אין בהם כל מום לפי ערכם הרם, והם נזונים משולחן המלך מלכו של עולם, ואין להם שום דאגה כלל רק לעשות רצון קונם ששים ושמחים. והפילוסופים הבינו זאת, והשתדלו כל ימיהם בחכמה לבא לתכלית עולם הבא שלפי דעתם, להתדבק בשכל הפועל, פירוש המלאך הממונה על זה… (חלק א קנה)
…אבל לא הגיע בחכמתו כל כך להבין כמו המלאכים, אשר מרגישים כי כל רוחב ידיעתם הוא השפעתו יתברך עליהם, והם כאין בעיניהם, כי כל מה שתתרבה ידיעתם, תיכף מבינים כי היא השפעה מאתו יתברך, ומכירים יותר גדלו וטובו, מה שאינו כן יתרו לא הגיע למדרגה זו, להרגשה ההיא הנעלה מאד כמלאכי מעלה, משה רבינו ע"ה הגיע למדרגה זו… רק חכמי ישראל ברוב שרעפם בשפלות האדם, ובעזר השם באו למדרגת מלאך, ונצולו מטבע של כחי ועוצם ידי… (שם קסז)

ענין מציאות מלאכים רוחניים הוא דבר מבואר ומסופר בתנ"ך בהרבה מקומות אשר מהם ימצאון מבוארים אף לכל מתעקש לפרש בהרבה מקומות על נביאים ושלוחים גשמיים מה' נגד דברי חז"ל. עם כל זה ימצא הרבה אשר אי אפשר להתעקש עוד בהם מלומר שעל מלאכים רוחניים כיון האומר. ואין רצוני להאריך בזה ולפרשם, כי לא באנו להשיב לאותם המלעיגים… ואנחנו לא באנו אלא לפרש דעת חז"ל בענינים שהיא דעת האמתות למאמינים בהם…
אפס בזה ראיתי להשיב על מה ששאלו מה הוא ההכרח והצורך לדת בהאמנה הזאת, וכי מה חסרון יש באמונה כאשר נאמין שהשי"ת בעצמו הוא העושה את הכל. והגם כי גם זו שאלת הבל לעדת ישראל המאמינים בה' ובתורתו ובחכמיו, שמאחר שהדבר אמת כאשר העידה עליו התורה האמיתית וחכמי האומות אם כן על איזה צד יפול השאלה. אם על האמונה בזה הרי מי שאינו מאמין הוא כמי שאינו מאמין שיש ירושלים וארץ ישראל… ואם השאלה על גוף הבריאה של השי"ת לאיזה צורך בראם, הנה על זה די בתשובת החקר א-לוה תמצא…
אמנם אנחנו לא באנו לידי מדה זו להשיב בדרך ויכוח וראיות שזה אסור כמו שכתבתי… אבל רצונינו לברר למאמינים האמת… ונאמר שהגיעה שאלה זו להם מפני סכלותם בענין הבריאה, ואין מאמינים אלא במה שעיניהם רואות. אמנם רז"ל פירשו בכמה מקומות מציאות עולמות שונים אשר הם ברורים וניכרים לעיני המבינים ולא לעיני בשר של הכסילים, והפליגו במספרם בכמה מקומות… כי מה שאנו קורין עולם הוא הבריאה הנראית לנו הכוללת השמים וכל צבאיו והארץ וכל אשר עליה…
והנה הדבר ידוע לכל קהל המאמינים שהשי"ת ברא את העולם והוא כלול בו, וכמו שכתב הרמב"ם שידיעתו הכל אינו מחמת הברואים אלא מצד עצמו מפני שיודע את עצמו יודע את הכל (יסודי התורה ב' י'). שלא ברא השי"ת את העולם כאומן העושה דבר, רק על ידי דבורו לבד… אותו דבור הוא הכח של הדבר ההוא וחיותו וקיומו… וביאורו כי כל גוף נבדל מזולתו אם על ידי הבדל גוף הגשם במראהו ובתבנית שטחו ואם על ידי כחם וסגולתם… ונוכל לציירו אל הרוחני בדרך משל טבע האריה הגבורה, ולדבורה המתיקות ולאבנים טובות היופי והבהירות… הנה אלה הכחות הטבעיות הם בלתי נתפשות בגשם ביחוד. שהרי נקרא גם כן גבור הכובש את יצרו, שזהו גבורתו במחשבות מוחו ולבו לעצרם ולכובשם לבל להרהר בהרהורים זרים, וזהו גבורה רוחנית…
אמנם גם התבנית הגשמית אשר כל גשם מוגדר על ידה מגשם זולתו גם הוא עצם הבדלת התבניות הוא הבדלה כחניות. ודרך משל אין כח הסגוליי שיש לגשם כדורי או עגולי כלמרובע או משולש וכיוצא כל מיני ההבדלים הם מיני הבדילים כוחניות אשר נוכל להבינם גם בהעדר הגופני… וכיוצא באלה כל מיני שינויי הברואים כאשר נתבונן על טיב השינוי ההוא בענין צורך הבריאה אשר בעבורו חייבה הבריאה בתכנית כך וכך לצורך השלמת כח ההוא על ידי הגשם ההוא, הנה אותו הכח הנרצה הוא כח פרטי עומד בפני עצמו בזולת הגשם. ואין צריך לומר בהבדליהם הרוחניים כמו הקשיות לדוממים והבדלי הקשיות בינם…
לפיכך נבין אמרינו חיות כל גשם, רוצה לומר חיות כחו וסגולתו ביחוד הכח שהוגבל בו בצורכי הבריאה קיום אותו כח הוא על ידי השי"ת, רוצה לומר שהשי"ת הוא בעל הכחות כולם, כמו שאיתא בפירוש שם אלקים… ועל ידי הכח ההוא שאצל השי"ת יש קיום וחיות לאותו הכח הגשמיי הפרטי… (שם עמוד לה והלאה, וראה עוד ערך בריאה לכאן)
וכן הם חלוקת המוני מעלה מכללות הבריאת עולם גדול שמלאכי עולם העשיה הם כחות הפרטיים והעצמים של כל נברא פרטי ומלאכיו רוחות הם השלוחים שלהנהגת העולם שהם כוללים כל הכחות העולמיים אבל לא מתלבשים בהם ממש רק דוגמת הלב באדם, שכאשר השי"ת שולחם אז עושים השליחות דוגמת כאשר הלב נתפעל כל האיברים מרגישים ומהם נמשך בהעלם כל כחות האיברים… (שם עמוד סא)
וזהו דברי האומר כי שמות המלאכים עלו מבבל, שעד שלא עלו מבבל והיתה השכינה בתוך בני ישראל בגלוי היה בכל עת המצטרך שינוי סדר ונשתנו שמות המלאכים כמו שנתבאר לעיל. אבל משעלו מבבל והיה סוף כל הנסים והפלאים משינוי הטבע להיות מצויים בישראל שנסתלקה מהם השכינה והנבואה, אז עלו בידם שמות המלאכים שהתחילו לקרא לכל מלאך בשמו המיוחד לו לפי שאינו שכיח מעתה שישתנה משמו כלל. (שם עמוד עב)
ולהיות שם המלאך מכונה על כח פעולתו גם שם של השי"ת משתף בקרבו, כי כח זה הוא גם כן שמו של השי"ת, כי הבעל הכח ההוא ושמו משותף עם כל מלאך, שבשיתוף שמו, רוצה לומר בשיתוף כח זה שאצל השי"ת הוא עושה, לפי שהמלאך אינו בעל בחירה ורצון בעצמו כלל רק רצון השי"ת הוא העושה בו שלכל אשר יהיה רוח החיה שבו, רוצה לומר חיותו וקיומו הקבוע בו מהשי"ת לקיום כחו לשם ילכו האופנים, הם הרומזים לעצם הכח עצמו שאינו הולך מעצמו כלל רק על ידי שם ה' שמשותף בו, והיינו לפי שאין לו שום בחירה כלל… (שם עמוד עג)
ועוד דברים בגו בענין שיתוף השי"ת עם כל מלאך, כאשר אמרנו כי השם מורה על כח הדבר. והנה הכחות כולם אינם מעצמם רק מהשי"ת כמו שנתבאר, מכל מקום נתייחדו בשמות מפני שהשי"ת עשה אותם הכחות מנהגיי ומסר לכל כח להנהיג בכח ההוא. והנה מזה נצמח טעות אנוש ודורו כמו שכתב הרמב"ם, שחשבו שמאחר שהשי"ת מסר העולם לכחות חשבו שראוי לעבור לכחות ההם…
וזהו ענין שמות המלאכים עלו מבבל כמו שאמרו ז"ל (יומא ס"ט ב') שביטלו אז יצרא דע"ז, פירוש מחשבת הלב לטעות אחר כחות העליונים לחשוב שהם אלקות, רק ידעו שאין להם שום כח מעצמם. ולכך עלו עמהם שמות המלאכים, רוצה לומר ענין כל הכחות עליונים בשמם המורה על כח המיוחד להם, ולא נעלם מהם כאשר בתחלה… ומן הזמן ההוא והלאה נסתלקה הנבואה מישראל והתחילו החכמים… (שם עמוד עה)
…ואז"ל (מו"ק י"ז) אם הרב דומה למלאך ה' צב-אות וכו', תארו כל רב במלאך כי המלאכים הם כפי הדורות, כמשאז"ל (מ"ר איכה א' ועוד) על "תשי" שמתישין כח פמליא של מעלה, כפי ישראל שבדור כך המלאכים. ומצד בקשת התורה מרב הוא רק מצד שהוא שליח ה', כי עיקר קבלת תורה הוא מהשי"ת… (חלק ה רסיסי לילה עמוד נב)

רבינו ירוחם:

…וזהו וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים, שהקב"ה נותן אפילו על מלאכי מעלה, שכחם רב מאד בלי שיעור. ולכאורה מה שייך עליהם איזה עול, הלא כל המשא כאין נגדם, ובמה ייעפו שיהיה להם לעול ולמשא. אכן חז"ל הודיעו לנו, שגם על מלאכי מעלה נותן עליהם עול כבד שיעבדו בדרך עול, ומזה ניכר רצונם ושמחתם בעבודתם, ולא בעת שתקל עליהם העבודה. ולכאורה, באיזה אופן יוכל להיות גם על מלאכים דרך עול. אולם ידוע שגם במלאכי מעלה יש בחינות מיצר הרע, כידוע שנפלו לארץ וחטאו, וכידוע ענין של נהר דינור שהוא מזיעת חיות הקודש, היינו שמזדעזעין ונרתעים כל כך מאימת השי"ת עד שמזיעתם יוצא נהר דינור בלי שיעור (חגיגה י"ג), ולכאורה איזה אימה יש להם, וכי יוכל להיות שיחטאו ויגרעו מאומה חס ושלום מכבוד השי"ת? אכן אחר שמקרה זה קרה פעם אחת מיום ברא כל הבריאה במעשה שמחזאי ועזאל, ובעל כרחך שיש להם לפחוד שגם בהם יש זה אף באיזה אופן רחוק… וזהו עולם שנושאין הכסא בעול ובמורא, ומאד מאד כבד עליהם המשא, ובכל זה מקבלים עליהם עול מלכות שמים, מפני שמחתם ורצונם בעבודת השי"ת… (דעת חכמה ומוסר חלק ג פח)

מכתב מאליהו:

…הן אם יראה איש מלאך אשר לבש צורת אדם בעל גוף, (כמו שהראו עצמם המלאכים לאברהם אבינו), אף שבודאי אפשר גם למשש הגוף ההוא, מכל מקום הרי אינו אלא לשעתו, ואינו מציאות ממשית, רק כלבוש להתראות כך, ותיכף כשעבר הצורך איננו עוד, ובודאי שלא יקראו לזה חומר וגוף, אלא כאילו גוף…

ואל נתמה על אשר אנו קוראים לצד התחתון שברוחניות גוף, הן דבר זה מפורש בספרי פרשת האזינו שהמלאכים נפשם וגופם מן השמים, והאדם נפשו מן השמים וגופו מן הארץ. וביאור הענין הוא, שבחינת הסתר הרוחניות יש באדם גופו, והיא באה מצד החומריות, מצד הסטרא אחרא (ארץ), וגם במלאכים יש צד הסתר שמרגישים מציאותם, ואם כן הם בהסתר של בהירות הבחנת אפס זולתו, שהסתר זה מוכרח הוא בכל נברא. אבל הסתר זה אינו מצד החמריות, והוא גם בנבראים עליונים, (בחינת שמים)… (חלק א עמוד רצג)

…ואומרים אנו בהגדה "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו'", ומובא בזוהר הקדוש, שלכך היה צריך הקב"ה כביכול להביא הגאולה בעצמו ובכבודו, כי לא היה אפשר למלאך להכנס אל טומאת מצרים, כי גם קדושת מלאך היתה נפגמת שם. ולכאורה תמוה, אבל ביאור הענין, שהרי כבר ביארנו באריכות שיש כמה דרגות בהבחנת מאורעות העולם, יש שמבחין עולם כמנהגו נוהג, בדרך הטבע, ויש מבחינים בבחינת שליחות מאת ה' ללמד לנו, ולפעמים מתאמתת דרגה זו בראיית מלאך שליח ה' ממש, ויש שמתעורר לראות שיד ה' בעצמו פועלת בעולם בלי אמצעי… וביארו לנו חז"ל הקדושים, שאלמלא סייע השי"ת לישראל להתעלות למדרגה הגבוהה של ראיית ה' לבדו, לא היו מתעוררים אל הקדושה כלל, כי בעומק טומאת מצרים היו נשארים אדישים גם לגבי ראיית מלאך, וזהו שכינו חז"ל בחידותם, שגם קדושת מלאך היתה נפגמת. (חלק ב עמוד כ)

והנה המלאכים לא ישיגו את גדר בחירת האדם כלל, כטענתם: מה אנוש כי תזכרנו, היינו שטוענים אפילו נגד הבוחר בטוב, כי על כל פנים הוא שוקל גם את צד הרע כאפשרות ו"הוה אמינא", בשעת בחירתו. בעיניהם נחשב זה לפחיתות שאין כמוה ולשגעון, כי איך זה שוקלים ההעדר נגד המציאות בכף מאזנים. ומכל שכן שאינם מבינים איך עבירת הרשע פוגעת בנו וגורמת לחשכת חילול ה' בתוכנו, (המשל: אם מי שיצא מדעתו יביש בני אדם, בודאי לא ירגישו שום עלבון בזה), על כן לא ישיגו גם את בחינת קידוש השם שבנקמה שבאה לתקן את החילול… וכשבאים לעשות שליחותו יתברך, ללמד לנבראים את ענין השירה, יבקשו לומר שירה בבחינות הישנות "סיני", "ים", "ציון", אבל לא זו הדרך הנדרשת היום, שהרי אחר התגלותו יתברך בבחינות ההם, שוב הסתיר את עצמו כביכול על ידי החורבן ושאר אופני ההסתר, והם אינם משיגים את הגילוי שבנקמה כנ"ל, על כן שואלים על מקומו יתברך, פירוש על מקום חלות גילוי כבודו… (שם עמוד קכד)

רבינו בחיי בפירושו על החומש ביאר, שאדם חטא אף על פי שלא היה בו יצר הרע, כמו המלאכים, שלפעמים נוטים מדרך הראוי, כמו מלאכי סדום וכו', וכבר ביארנו כמה פעמים שגדר חטאי המלאכים ועונשיהם הוא אך ורק למוד עבורנו. כשמראים המלאכים כעין חטא, פירוש הדבר הוא, שכך היא שליחותם, לשם לימוד עבורנו, ללמדנו שישנן לחטא סיבות כה דקות, שכמעט ואינן ניכרות כלל. וכך פירש דברי רבינו בחיי, חטא אדם הראשון היה בבחינות דקות, שאינן נתפסות כלל בדעתנו… (שם עמוד קמו)

…זאת אומרת שלא היה באותו הדור הכנה אף במשהו למדרגה הנעלה ההיא, ולכן נשאר הגילוי לעילא, "עתה ידעתי" כתיב, ידעתי לבדי, כי לא נתגלה למטה. והיינו דברי הרמב"ן שהמניעה היתה על ידי מלאך ולא על ידי השי"ת בעצמו, כי מלאך הוא בחינת הסתר כלפי גילוי שמו הגדול יתברך, והמניעה באה מצד אי הכנת הדור לגילוי ההוא, דהיינו בחינת הסתר… (שם עמוד קצז)

ומצאנו בילקוט דבר נפלא, (ויקרא פ"ד), רבי לוי בשם רבי נחמן, מלאכי השרת על ידי שגילו מסתורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן קל"ח שנה… ידוע מה שכתב רבינו חננאל (חגיגה ט"ו במעשה דאחר), מחיוהו למטטרון שתין פולסי דנורא, חס ושלום שיש עליו דין, אלא להראות לאלישע שיש לו אדון שהוא עליו. פירוש שלא יתכנו במלאך לא בחירה ולא חטא ולא עונש, אלא שחטאם וענשם שניהם רק שליחות ללמד לבני אדם, ועל פי יסוד זה נוכל להבין שכאשר אמרו המלאכים "משחיתים אנחנו", היתה שליחותם שיראו כבני אדם שעושים מעשים, ושידברו כדרך בני אדם שחושבים שהם הם העושים, אשר אצל בני אדם נובעת הנהגה זו ממדת הגאוה… אך הודיעונו חז"ל בקבלתם כיצד היה עליהם בעצמם לסבול עונש על גאותם, כביכול, ולרדת ממחיצתם. וגם זה בא ללמדנו פחיתות מדת הגאוה וענשה, עד שנדע ונכיר שגם כשמוסיפים אנו בתוך דברינו "ברוך ה'", או "בעזרת ה'", הרבה פעמים אין זה אלא כיסוי לגאותנו וחסרוננו הפנימיים, ועדיין בגאותנו אנו נשארים… עד שבא יעקב ולימדנו שבחינת תיקון הרע תתכן בדרגת השלמות והאחדות הגמורה שאליה הגיע. אבל קודם שהגיע יעקב למדרגה זו, נצטרך לשמירה ממחשבת גדלות, ולכן לווהו המלאכים תמיד בכל דרכו, והם היו אותם המלאכים אשר שליחותם היתה להזהיר לבני אדם שלא יכשלו במסתורין של הקב"ה לגשת אל תיקון הרע ולהעלות ניצוצות של קדושה טרם הגיעם לשלמות… ולא עלו למעלה אלא בשעה שהיתה שליחות לבשר ליעקב שהגיע אל השלמות, ולהודיעו את רום ערך וחשיבות המדרגה הזאת למעלה.

וגם גילו לו כי מפרסמים הם גדולתו בין המלאכים, וכי המלאכים כולם מתאוים לראותו, פירוש לראות את דרגת השלמות. ועוד הראו לו כי דמות דיוקנו חקוקה בכסא הכבוד… (שם עמוד ריג)

…ואף שאין המלאכים כשהם לעצמם שייכים להשגת אור מתוך הסתר, כי אין אצלם הסתר ויצר הרע, ואין להם שייכות לעולם הבחירה, מכל מקום מלבישים את שבחיהם בדברים אלה, כדי ללמדנו כיצד להתפלל. (חלק ג עמוד עא)

…ואיתא במסכת חולין צ"א, שאמר אני מלאך, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. למה דוקא עכשיו הגיע זמנו לומר שירה, הביאור הוא, נברא מגיע למדרגת שירה, בשעה שבא לשלמות תכליתו, כישראל על הים, שבאו אז לידי ההשגות העליונות בהכרת הבורא. לכן, בשעה שיעקב נצח את השטן, מילא הלה את שליחותו, שהיא לשמש לצדיק אמצעי לעליה על ידי שגובר עליו בבחירתו הטובה. בזה בא השטן לידי שלמותו, ואז הגיע זמנו לומר שירה… (שם עמוד קנב)

אמרו ז"ל אין לך כל עשב למטה שאין לו מלאך המכה אותו ואומר לו גדל. יוצא איפוא, כי המלאך הוא אשר פועל, ולא הכח הטבעי. וענין שליחות המלאך ידוע, שאינה נחוצה להוצאת הענין לפועל, כי אין הקב"ה זקוק לשליחים, אלא שענינה ללמד לאדם. הן ידוע שגם באספקלריא שאינה מאירה יש מדרגות רבות מאד מאד בהכרה, יש מדרגות שהנביא שומע ולומד מפי הקב"ה, ויש מדרגות ששומע מפי המלאך, דהיינו שמלאך נברא כדי ללמד ולהשמיע לבעלי המדרגה שראויים לבא בדברים רק עמו.

עומק הבנת הענין הוא, שיש אשר מדרגתם ביראה דורשת שלא ישיגו באופן ישיר מהמקור… ועל כן בעלי המדרגה הזאת רואים שהמלאך מצוה בשם ה' לכל עשה שיגדל, פירוש שהם רואים גילוי רצונו יתברך דרך המלאך, אבל גידול העשב כשלעצמו נעשה רק על ידי רצון ה' שהוא עצם המציאות, ולא על ידי איזה "אני" המוציא לפועל את רצונו יתברך.

מן הדברים שמטעים את האדם לחשוב שיש מציאות לכחות טבעיים, הוא שרואה שאין שינוי בפעולות ההן, כמו כח הכובד, הקור החום שפועלים תמיד בשוה. אבל ראה זה פלא, למה נטעה את עצמנו כל כך, הרי כיון שרצונו יתברך הוא תמיד כך בלי שינוי, בחינת "אני ה" לא שניתי" כגון האבן שתפול תמיד ארצה, אם כן מה יחייב שינויים?

אנשי כנסת הגדולה גילו ענין זה בתפלה, "מוציא חמה ממקומה וכו'", השי"ת מוביל את החמה, אין שם שום כח שיפעל אלא רק הקב"ה בעצמו… (שם עמוד קסה)

ישנם כלים שנועדו לפעולות גסות ומגושמות, וכנגדם אחרים שנועדו לדקות ועדינות… זהו מה שמצינו ביעקב אבינו ע"ה, שבחוץ לארץ זכה להשתלם בשלימות השייכת שם, וזימנו לו מלאכים ללוותו בדרכו משם, אבל כשהגיע לארץ ישראל והיה צריך לעלות למדרגת השלימות שבארץ ישראל, היה צריך למלאכים אחרים, מלאכי ארץ ישראל, אפילו סיועים כאלה, מלאכי שלמות של חוץ לארץ, אינם כדאים לשמש סיוע להשגת שלימות שבבחינת ארץ ישראל… (שם עמוד קצא)

…גם המלאכים הם בתוך הבריאה, ולא ישיגו את יחוד מציאותו יתברך בבחינה הנ"ל, יש מין אחד של מלאכים שאומרים שירה ומתבטלים, היינו שבאים לגדר הבחנת האחדות הפשוטה, וממילא מתבטלים ממציאותם וחוזרים אל שרשם. תכליתם היא ללמד לנו הבחנה זאת. (שם עמוד רנו)

…עיין בזוהר (ויקרא ק"ג) תתאי אמרי דאיהו לעילא, דכתיב על השמים כבודו, עילאי אמרי דאיהו לתתא, דכתיב על הארץ כבודו, עד דכולהו עילאי ותתאי אמרי ברוך כבוד ה' ממקומו. הביאור הוא, אנו חושבים שעיקר גילוי חסדו בעולם העליון כנ"ל, אבל למלאכים נראה, שדוקא בעולם התחתון השפל שם מתגלה ענותנותו יתברך ביותר, כי הרי בגודל חסדו יתברך ובענותנותו המפליאה, מסתיר הוא את אורו, וגם משפיל את כבודו ומוסר ונותן את שם קדשו לאפשרות חילול כביכול, וכל כך למה, כדי לתת מקום לבחירת הנבראים… (שם עמוד רעט)

בפרקי דרבי אליעזר (פרק ט"ו) ביאר על הפסוק "אני אעביר כל טובי וגו'", אעביר כל המלאכים המשרתים לפני, ומשום מה הדגישו רז"ל שמשה ראה את הנהגת החסד רק על ידי מלאכים. כבר ביארנו, כי אף שלנו נדמה שכל ההנהגה נפעלת על ידי שליחים שונים, כחות הטבע, או במדרגות יותר גבוהות מלאכים קדושים, האמת היא, שהכל מתנהג רק על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו בלי שום שליח כלל… אבל מלמדנו המדרש הנ"ל שכל זמן היותנו בעולם הזה, רואים אנו את הנהגת טובו בבחינת שליח, דהיינו הנהגה מוגבלת. ואף משה לא היה יכול לראות מדת טובו יתברך באיתגליא ממש, כיצד כל ההנהגה נפעלת רק על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, בלי שום שליחים ואמצעים, ואף לא עליונים ביותר. זוהי הראיה של חסדי ה' הבלתי מוגבלים, ההשגה של איחוד מדותיו, ואי אפשר להשיגה בעולם הזה. כאן במבט התחתון נדמה, כי מדת החסד מוגבלת על ידי המדות האחרות, כגון מדת הדין, אבל במבט עליון הכל הוא אך חסד גלוי בלי שום הגבלה ואמצעי… (שם עמוד רפא)

גם אצל המלאכים נוכל למצא סתירה מעין זו, כי מצד אחד הרי הם מתבטלים לגמרי אל בוראם, כי אין בם אלא שליחותם ותו לא, אבל מצד אחר הרי הם משיגים הרבה מאד מאורו ית', והשגה זו מגדלת את אנוכיותם, וזו בניגוד אל ההתבטלות, וזוהי בחינת נפש וגוף שמצאנו אצל מלאכים… (אצל המלאכים אין אפשרות ליישוב הסתירה על ידי בחירה, כמו אצל האדם, כי אין להם בחירה חפשית. אצלם יישוב הסתירה בא על ידי שמרגישים "נהמא דכיסופא", על כל ההשגות הנוראות שמקבלים חינם, ודבר זה עצמו מקטין שוב את אנוכיותם, וזה תיקונם)… (חלק ד עמוד ח)

ומה שאמרו ז"ל שאמר הקב"ה למלאכים "אי אתם מתביישים הימנו, לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו", בפשטות יש לומר שפירושו הוא שגם המלאכים הוצרכו ללמוד אצל אברהם עד היכן מגיע ענין החסד בפועל, חסד חנם ממש… אבל יש בזה דבר עמוק. הרי ידוע שבחינת מלאך היא השליחות עצמה, ולכן אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות… אבל מלאך של הדין של הפיכת סדום, מה לו ולחסדי אברהם, ומה זה בא ללמדנו שגם הוא בא להתארח אצל אברהם? אבל אינו כן, וחידוש זה בא ללמדנו. מלאך הדין בא לביתו של אברהם להורות לנו שמדת הדין אינה זרה למושג של חסד חנם… (שם עמוד נד)

והנה אליבא דאמת הקב"ה עושה את הכל לבדו ואינו צריך לשליחים, וענין "עשיה על ידי שליח", כגון על ידי מלאכים או כחות הטבע, היינו רק שלפי ראות עינינו הדבר נעשה על ידי שליח, כי קשה לנו לחדור אל מעבר למכסה הטבעי… (שם עמוד קכא)

אמרו רז"ל… ישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר שלש תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' וגו' (חולין צ"א).

ויש לבאר, כי ודאי המלאכים רוחניים יותר, אכן עיקר הידיעה לדעת שלא נדע, וכמש"כ הרמב"ם (מו"נ א' ס') שרק תארים שליליים הם אמיתיים אצל השי"ת, ולכן המלאכים, לגודל השגתם, מבטאים את ידיעתם בלשון "קדוש", והתואר קדוש אצל השי"ת פירושו נשגב ונעלה מהשגתנו. וכוונת דבריהם היא שהשי"ת נעלם בתכלית ההעלמה… כי אין להם השגה חיובית כנ"ל. מה שאין כן בני אדם שבחינתם גשמית, ידיעתם לפי קוטן מדרגתם חיובית, כאשר יחשבו את הגשמיות לדבר חיובי, כן רואים השגחתו ית' גם כן באופן חיובי, כאב המטופל בבניו כביכול… (חלק ה עמוד שנט, וראה עוד אדם-ידיעה)

"מלאכים נשמתן וגופן מן השמים" (ספרי האזינו). מה פירוש "גוף" לגבי מלאכים? ואם זה מן השמים איך קוראים לו גוף? אלא שגוף פירושו הצד התחתון ברוחניות. ו"נשמה" פירושה הצד עליון ברוחניות. הנשמה של המלאכים היא ההשגות הנשגבות שהם משיגים, וגופם פירוש אנוכיותם…

המלאך – השגתו דרך אנוכיותו, היינו שהוא מקבל תמיד, ובזה אוכל נהמא דכיסופא, כי אין לו יצר הרע ובחירה שעל ידיהם יוכל להפך נטילתו לנתינה, כמו שביארנו לעיל. מעלת האדם היא דוקא שיש בו יצר הרע, ובהלחמו ביצרו מבטל את אנוכיותו והוא עצמו מגלה כבוד שמים בתוך ההסתר… (שם עמוד שפה)

"לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה אלא בכל יום בורא הקב"ה כת של מלאכים חדשה והן אומרים שירה חדשה לפניו והולכין להן"… (ב"ר ע"ח א')

הנה ידוע שכל ענין מלאכים הוא שליחות ללמד לבני אדם עבודת ה'. שתי דרכים יש להתקרבות אל ה', דרך חיצונית ודרך פנימית, הדרך החיצונית היא בהרגש והתפעלות, ואלו דורשים דוקא חידוש. וזאת מלמדים לנו המלאכים שנבראים מחדש בכל יום רק כדי לומר שירה חדשה, ואנו צריכים ללמוד מזה שכדאי להיברא רק לומר שירה אחת של התפעלות לפני ה'…

והדרך הפנימית היא תיקון המדות על ידי מבט האמת והשבה אל הלב, כדי לבא אל לשמה. ולזה אין צורך בחידוש, כי אדרבא, בישן שעובר עליו עוד פעם ועוד פעם מתחזק ומתגבר… ודרך זו מלמדים המלאכים הקבועים כגון מיכאל וגבריאל – מדות החסד והגבורה – שאינם מתחלפים ואינם מתחדשים אלא עובדים בתדירות…

ועוד שם במדרש מביא המעשה דאנדריינוס ור' יהושע, שר' יהושע אמר לו שהמלאכים שמתבטלים הולכים אל נהר דינור (עיין דניאל ז' י') שמשם נבראו. ונהר דינור בא מזיעת חיות הקודש שנושאות כסא הכבוד של הקב"ה. וכבר ביארנו שזיעת החיות מרמזת להתפעלותן ועמלן והנאתן העצומה של החיות בעבודתן הרוחנית העילאית והנוראית של נשיאת כסא כבודו כביכול. והשם "חיות" מרמז שיש בהתפעלותן חיות ופנימיות רבה, והן מלמדות אותנו שאם אנו זוכים לעמול קצת בהרמת כבוד מלכותו ית' בעולם אין הנאה והתפעלות יותר מזה. ושאר מלאכים נבראים משם כי תכליתם להיות ניצוץ אחד קטן מנהר של אש העצום ההוא. ושם הם שבים ללכת, כי דרכם יש בו מן החיצוניות כנ"ל ועל כן הוא מתבטל כלפי עוצם הפנימיות של חיות הקודש… (שם עמוד תנו)