מנהיג

(ראה גם: מלך, נשיא, פרנס, צרכי צבור, שר)

תנ"ך:

יפקד ה' אלקי הרוחות לכל בשר, איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. (במדבר כז יז)

חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם. רק חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמאל, למען תשכיל בכל אשר תלך. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל… (יהושע א ו)

זקן ונשוא פנים הוא הראש, ונביא מורה שקר הוא הזנב. והיו מאשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים. (ישעיה ט יד)

בן אדם הנבא על רועי ישראל, הנבא ואמרת אליהם לרועים כה אמר אד-ני אלקים, הוי רועי ישראל אשר היו רועים אותם הלוא הצאן ירעו הרועים. את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו, הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו. את הנחלות לא חזקתם, ואת החולה לא רפאתם, ולנשברת לא חבשתם ואת הנדחת לא השיבותם ואת האובדת לא בקשתם, ובחזקה רדיתם אותם ובפרך… כה אמר ה' הנני אל הרועים ודרשתי את צאני מידם, והשבתים מרעות צאן ולא ירעו עוד הרועים אותם, והצלתי צאני מפיהם ולא תהיין להם לאכלה. (יחזקאל לד ב והלאה)

כה אמר אד-ני אלקים רב לכם נשיאי ישראל חמס ושוד הסירו ומשפט וצדקה עשו, הרימו גרושותיכם מעל עמי נאם אד-ני אלקים. מאזני צדק ואיפת צדק ובת צדק יהי לכם… (שם מה ט)

זהר:

ועוד כל אלו השולטים בעולם הזה על ידו, על ידי מטטרון עולים לשלוט, וכל אלו היורדים, על ידו יורדים משליטתם, כולם תלוים בסולם הזה שהוא מטטרון, הוי"ה שולט על כולם. (ויצא עד)

ראשי העם נתפסים בכל דור ודור בשביל החטא הזה, אם יודעים ואינם מקנאים אותו, משום שחוב זה מוטל עליהם לקנאות, בשביל הקב"ה בברית הזה את כל מי שמביא קדושה זו ברשות אחר, עליו כתוב, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו', והכל קנאה אחת (הבא על הגויה והעובד עבודה זרה), ועל כן נדחתה השכינה מפניו)… (שמות כח)

מה הצאן, כשיקריבו על המזבח, בשבילם זוכה לחיי העולם הבא, כך המנהיג לישראל כדין וכשורה, בשבילם זוכה לחיי העולם הבא. ועוד הרועה את הצאן, כשהצאן יולדת, הרועה נוטל אותם טלאים בחיקו, כדי שלא יילאו ויגעו, ומוליכם אחרי אמותם, ומרחם עליהם, כך המנהיג לישראל, צריך להנהילם ברחמים ולא באכזריות, וכן אמר משה, כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגו'. מה הרועה את הצאן כשהוא טוב מציל את הצאן מן הזאבים ומן האריות, כך המנהיג לישראל, אם הוא טוב מצילו מן העכו"ם ומדין של מטה ומדין של מעלה, ומדריכן לחיי העולם הבא. כך משה, רועה נאמן היה, וראה הקב"ה שכדאי הוא לרעות את ישראל, באותו הדין ממש שהיה רועה את הצאן, לכשבים כפי הראוי להם, והנקבות כפי הראוי להם. (שם שעה)

בעוד שהיו הולכים נטה השמש לבא, אמר רבי חייא לרבי יוסי, למה אתה שותק, אמר רבי יוסי מסתכל הייתי בדעתי, שאין העולם מתקיים אלא על ראשי העם, אם ראשי העם הם צדיקים טוב לעולם, טוב לעם, ואם אינם צדיקים אוי לעולם אוי לעם. אמר רבי חייא ודאי כך הוא, מאין לנו, כי כתוב ראיתי את כל ישראל נפוצים וגו', לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום. כתוב ישובו, הלא ישבו היה צריך לומר, וכן לביתו, בביתו היה צריך לומר, שהרי נמצאים במקומם.

אלא כך למדנו, אם ראש העם לא זכה (במעשיו), נתפש העם בעונו. מאין לנו, כי כתוב ויאמר דוד וגו', הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו. הרי שדוד חטא וישראל סבלו, ואם ראש העם נתפש בעונו, נצולים העם, כי הדין אינו שורה עליהם עוד, שכתוב ויאמר ה' לא אדונים לאלה, כלומר אם אינם ראשים לעם, (כי נהרג אחאב), ישובו מדרך הזה איש לביתו בשלום, כולם נצולים (מהדין שרכב עליהם) אם ראשיהם נתפס… (בא צד)

אלא כשהקב"ה יש לו רצון לבנות עיר, מסתכל תחלה בראש ההוא, המנהיג את עם העיר, ואחר כך בונה את העיר, ומביא בה את העם, זה שאמר, לא בחרתי בעיר עד שהסתכלתי בדוד, שיהיה רועה על ישראל, משום שהעיר וכל בני העיר כולם תלוים ברועה המנהיג העיר, אם הרועה הוא טוב, טוב לו, טוב לעיר, טוב לעם, ואם הרועה הוא רע, אוי לו, אוי לעיר, אוי לעם, ועתה הסתכל הקב"ה בעולם ועלה ברצונו לבנותו, והקים תחילה את דוד. (ויקהל סח)

ולמדנו כל אלו מנהיגי העולם הנמצאים בכל דור ודור, מטרם שבאו לעולם היו נמצאים לפני הקב"ה בצורותיהם, ואפילו כל אלו נשמות בני אדם, עד שלא תבאנה לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע באותה הצורה ממש, שהם בעולם הזה… (אחרי צה)

פתח ההוא סבא ואמר, ויהי בימי שפוט השופטים ויהיה רעב בארץ, בזמן שהקב"ה דן את העולם, למי הוא דן תחילה, לאותם שהם דנין את העולם, הם דנין את העולם, מי דן אותם, הקב"ה, מפני קלקול הדין רעב בא לעולם. בכל זמן אינו בא, אלא בעון ראשי העם, כי הא דאמר רבי יודאי, מאי דכתיב רב אוכל ניר ראשים, ויש נספה בלא משפט, כשיש סיפוק אוכל בעולם ניר ראשים, הם זורעים ואוכלים לשובע… ואי תימא אם הגדולים חוטאים בלא משפט, שלא עשו משפט בעולם, הקב"ה בא להרוג העניים בשבילם, אלא העניים הם כליו של הקב"ה, והם קרובים אליו, וכשהרעב בא לעולם, הם צועקים אליו, והקב"ה שומע להם, ומעיין על העולם ודן לאותן דגרמו צער זה על העניים, ונספים מן העולם קודם זמנם… (זהר חדש רות קיב)

מכילתא:

…ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אם במשה האמינו, קל וחומר בה', בא זה ללמדך, שכל מי שמאמין ברועה נאמן, כאלו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם. כיוצא בדבר אתה אומר, וידבר העם באלקים ובמשה, אם באלקים דברו, קל וחומר במשה, אלא זה בא ללמדך, שכל מי שמדבר ברועה נאמן, כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם. (בשלח פרשה ו)

ספרי:

וידבר משה אל ה' לאמר, להודיע שבחן של צדיקים, שכשהם נפטרים מניחין עצמן ועוסקין בצורך צבור. לאמר, אין תלמוד לומר לאמר, מה תלמוד לומר לאמר, אלא אמר לו, הודיעני נא אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו… (פנחס קלח)

אשר יצא לפניהם וגו', לא כדרך שאחרים עושים, שהם משלחים חיילות והם באים לבסוף, אלא כשם שעשה משה, שנאמר ויאמר ה' אליו אל תירא אותו, וכשם שעשה יהושע, שנאמר וירץ יהושע וגו' ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו… אשר יצא לפניהם בכרך, ואשר יבא לפניהם בכרך, אשר יוציאם בזכיותיו, ואשר יביאם בזכיותיו… מנין אתה אומר שהראהו המקום למשה כל הפרנסים העתידים לשמש את ישראל מיום שיצאו מן המדבר עד שיחיו המתים, שנאמר צאי לך בעקבי הצאן. (שם קלט)

ויקח את יהושע, לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא. (שם קמא)

ויקצוף משה על פקודי החיל, מגיד שאין הסירחון תלוי אלא בגדולים. (מטות קנז)

רבן שמעון בן גמליאל אומר אין כל ישיבה וישיבה יושבת, עד שיהיו הבריות מרננות אחריו, ואומרים מה ראה איש פלוני לישב, ומה ראה איש פלוני שלא לישב, לכך נאמר וידועים לשבטיכם. ואשימם בראשיכם, יכול אם מניתם אתם אותם הם ממונים אם לאו אינן ממונים, תלמוד לומר ואשימם בראשיכם, אם אני ממנה אותם הרי הם ממונים, אם לאו אינם ממונים. יכול אם גדלתם אתם אותם הרי הם גדולים ואם לאו אינן גדולים, תלמוד לומר בראשיכם. דבר אחר ואשימם בראשיכם, אם שימרתם את דבריכם הרי ראשיכם שמורים, ואם לא שימרתם את עצמכם אין ראשיכם שמורים. מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם, וכן הוא אומר בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני. (דברים יג)

בעת ההיא לאמר, לשעבר הייתם עומדים ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור, מעשה ברבי יוחנן בן נורי ורבי אלעזר חסמא שהושיבן רבן גמליאל בישיבה, ולא הרגישו בהם התלמידים, לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים. כך היתה מידתו של רבן גמליאל, כשהיה נכנס ואומר שאלו, בידוע שאין שם קנתור, כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו, בידוע שיש שם קינתור. נכנס ומצא את רבי יוחנן בן נורי ואת רבי אלעזר בן חסמא שישבו להם אצל התלמידים, אמר להם רבי יוחנן בן נורי ורבי אלעזר בן חסמא הודעתם לצבור שאתם מבקשים לעשות שררות על הצבור, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, מיכן ואילך הרי אתם עבדים ומשועבדים לצבור. (שם טז)

ויצו את יהושע, אין צווי אלא זירוז, שנאמר ויקרא משה ליהושע בן נון, ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, חזק בתורה ואמץ במעשים טובים, כי הוא יעבר לפני העם הזה, אם הוא עובר לפניהם עוברים, ואם לאו אין עוברים, והוא ינחיל אותם, אם מנחילם נוחלין, ואם לאו אין נוחלין… (ואתחנן כט)

דבר אחר יערוף כמטר, מה המטר הזה אי אתה רואהו עד שבא, וכן הוא אומר ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו בעבים, כך תלמידי חכמים אי אתה יודע מהם עד שישנה משנה הלכות ואגדות, או עד שיתמנה על הצבור. (האזינו שו)

כל קדושיו בידיך, אלו פרנסי ישראל, שעומדים על ישראל ונותנים עליהם נפשן, במשה מה הוא אומר, ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחיני נא, בדוד הוא אומר, אני הוא חטאתי ואני העויתי, ואלה הצאן מה עשו. (ברכה שדמ)

תלמוד בבלי:

כי הוו מפטרי רבנן מבי רב חסדא, ואמרי לה מבי רבי שמואל בר נחמני, אמרו ליה הכי, אלופינו מסובלים וגו', רב ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר אלופינו בתורה ומסובלים במצוות, וחד אמר אלופינו בתורה ובמצוות, ומסובלים ביסורים… (ברכות יז א)

אמר לו (רבי יהושע לרבן גמליאל) אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאין אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים… (שם כח א)

מאי לך רד, אמר רבי אלעזר אמר לו הקב"ה למשה, משה רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו, אתה למה לי… עכשיו יאמרו ראו פרנס שהעמיד עליהם, בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים, ויחל משה את פני ה'… (שם לב א)

אמר רבי יוחנן ג' דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו, ואלו הן, רעב ושובע ופרנס טוב… דכתיב ויאמר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו'. אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל, אמר לו הקב"ה למשה, משה, הגון עליך בצלאל, אמר לו רבונו של עולם, אם לפניך הגון לפני לא כל שכן, אמר לו אף על פי כן לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל, אמרו לו אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן. (שם נה א)

ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הציבור, זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ואפילו במסכת כלה… ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם, ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה, למאי נפקא מינה, למנוייה פרנס על הצבור, אי בחדא מסכתא באתריה, אי בכוליה תנויה בריש מתיבתא. (שבת קיד א)

ארבעה אין הדעת סובלתן… ופרנס המתגאה על הצבור בחנם. (פסחים קיג ב)

אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל, כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מתעשר, מעיקרא כתיב (בשאול) ויפקדם בבזק, ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים… דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו, אומרין לו חזור לאחוריך. (יומא כב ב)

שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל, משה ודוד, משה אמר יכתב סורחני, שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני, דוד אמר אל יכתב סורחני, שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה… (שם פו ב)

תני אין פודין שבוי בשבוי ואין גובין טלית בטלית, (אם גבו לשבוי או לטלית זו אין משנים לאחר), ואין ממחין ביד פרנסים לכך. (שקלים ז א)

ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, אמר רבי יהודה אמר רב כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם, שנאמר לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב. (ראש השנה יז א)

…ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור, הרי הוא כאביר שבאבירים… (ראש השנה כה ב)

מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר ג' פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן, משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן, באר וענן ומן, באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה… חזרו שניהם בזכות משה, מת משה נסתלקו כולם, שנאמר ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד, וכי בירח אחד מתו… אלא מלמד שנתבטלו ג' מתנות טובות שנתנו על ידן, ונסתלקו כולן בירח אחד, אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד… (תענית ט א)

…איזהו יחיד ואיזהו תלמיד, יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור, תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה בלמודו ואומר, ואפילו במסכת דכלה. (שם י ב)

תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום… ועל פרנס המתגאה על הצבור. (חגיגה ה ב)

…אמר לו אחריהן קורין תלמידי חכמים הממונין פרנסים על הצבור, ואחריהן תלמידי חכמים הראויין למנותם פרנסים על הצבור, ואחריהן בני תלמידי חכמים שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור… (גיטין ט א)

…דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל, כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה… (קידושין ע א)

וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר, אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו, מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ… והמתנשא לכל ראש, אמר רב חנן בר רבא אמר רב אפילו ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה. (בבא בתרא צא א וב)

אמר רבי אלעזר כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעולם הבא, שנאמר כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם. (סנהדרין צב א)

…מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו… (עבודה זרה ה א)

בני תלמידי חכמים שממונים אביהם פרנס על הצבור, בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ואחוריהם כלפי העם, בזמן שאין להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ופניהם כלפי העם. רבי אלעזר בר רבי צדוק אומר אף בבית המשתה עושים אותם סניפין. (הוריות יג ב)

זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה, פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן, חד אמר דור לפי פרנס, וחד אמר פרנס לפי דורו. למאי הלכתא, אילימא למעליותא, דמר סבר אי מעלי דרא מעלי פרנס, מר סבר אי מעלי פרנס מעלי דרא, הא איכא צדקיה דהוה מעלי, ודריה לא הוה מעלי… אלא לענין תוקפא וניחותא קאמרינן. (ערכין יז א)

תלמוד ירושלמי:

…וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. (ברכות כא א)

רבי חלבו בשם רבי בא בר זבדי אין מעמידין פרנסין פחות מג'… רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין מעמידין שני אחין פרנסים… רבי יוסי עאל לכפרה, בעי מוקמה לון פרנסין ולא קבלון עליהון, עאל ואמר קומיהן בן בבי על הפקיע, ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להמנות עם גדולי הדור, אתם שאתם נתמנין על חיי נפשות לא כל שכן. רבי חגיי כד הוה מקים פרנסין הוה מטעין לון אורייתא, לומר שכל שררה שניתנה בתורה ניתנה, בי מלכים ימלוכו, בי שרים ישורו. רבי חייא בר בא מקיים ארכוניי, רבי אלעזר הוה פרנס, חד זמן נחית לבייתיה אמר להו מאי עבדיתון, אמר לו ליה אתא חד סיעא ואכלון ושתון וצלו עלך, אמר לון ליכא אגר טב, נחת זמן תנינן, אמר לון מאי עבדיתון, אמר ליה אתא חד סיעא חורי ואכלון ושתון ואקלונך, אמר לון כדון איכא אגר טב, (ללמדך שלא יקפיד הפרנס אם יקללוהו, ויקבל על זה שכר טוב). רבי עקיבא בעין ממניתיה פרנס, אמר להו נמלך גו בייתא, הלכון בתריה שמעון קליה דימור על מנת מתקל מנת מבזייא, (תקבל על עצמך על מנת שיבזוך)… (פאה לו ב)

אלו הם היחידים, אלו שהן מתמנין פרנסין על הצבור, מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה, אלא מכיון שהיא מתמנה על הציבור ונמצא נאמן, כדיי הוא מצלייא ומתענייא. (תענית ה א)

מדרש רבה:

…זה שאמר הכתוב בני אם ערבת לרעך (משלי ו'), אמר רבי נחמיא נאמרה על החברים כל הימים, שאדם חבר לא אכפת לו בצבור ואינו נענש עליו, נתמנה אדם בראש ונטל טלית, לא יאמר לטובתי אני נזקק לא אכפת לי הצבור, אלא כל טורח הצבור עליו. אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו, הוא נענש עליו, ורוח הקדש צווחה בני אם ערבת לרעך אתה ערב עליו, תקעת לזר כפיך, אמר לו הקב"ה אתה הכנסת עצמך לזירה ומי שהוא מכניס עצמו לזירה או ניצוח או נוצח. אמר לו הקב"ה אני ואתה עומדים בזירה, או נצחת או נצחתי… (שמות כז ח)

רב הונא אמר, אם נכשל אדם בעבירה שחייב בה מיתה בידי שמים, מהו יעשה ויחיה, אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים, ואם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שנים, ואם אינו למוד לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה, ילך ויעשה פרנס על הצבור, וגבאי של צדקה, והוא חי, שאלו נאמר ארור אשר לא ילמד לא היתה תקומה, אלא ארור אשר לא יקים… (ויקרא כה א)

…כאן נאמר וישלח ישראל, ובמקום אחר תלה השליחות במשה, שנאמר (דברים ב') ואשלח מלאכים ממדבר קדמות… הכתובים האלו צריכים זה לזה, שמשה הוא ישראל וישראל הן משה, ללמדך שראש הדור כל הדור. (במדבר יט יז)

 ואשימם בראשיכם, אמר רבי יהושע בן לוי, אמר להם משה, אם אי אתם נשמעים להם אשמה תלויה בראשיכם, למה הדבר דומה, לנחש הזה, שאמר הזנב לראש עד מתי אתה מתהלך תחלה, אני אלך תחלה, אמר לו לך, הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה, מצא אש והשליכו לתוכו, מצא קוצים והשליכו לתוכן, מי גרם לו, שהלך הראש אחר הזנב, כך כשקטנים נשמעים לגדולים הם גוזרים לפני המקום והוא עושה… כך בשעה שישראל שומעין לגדוליהם ואין גדולים עושים צרכיהם, אשמה תלויה בראשם של גדולים, ואם לאו תלוי בראשיהם של עצמם. אמר רבי יצחק בשעה שישראל נשמעים לגדוליהם, ואין גדוליהם עושים צרכיהן, באותה שעה (ישעיה ג') ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו, וכל כך למה, שמשאוי צבור קשה, ואין אדם יחיד יכול לישא משאוי של צבור בעצמו, תדע לך, שהרי משה רבן של כל הנביאים לא היה יכול לשאת משאוי הצבור לעצמו, מנין, ואומר אליכם בעת ההיא וגו'… (דברים א ח)

זה שאמר הכתוב (איוב ל"ד) ממלוך אדם חנף ממוקשי עם, רבי יוחנן אמר אם ראית חנף ורשע מנהיג את הדור, נוח לו לדור לפרוח באויר ולא להשתמש בו… (שם ה ח)

דבר אחר זה שאמר הכתוב (הושע ד') כרובם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר, מהו כרובם, אמר רבי שמואל בר נחמני, שכל מה שהגדולים עושין הדור עושה, כיצד, הנשיא מתיר, ואב בית דין אומר הנשיא מתיר ואני אוסר, והדיינים אומרים אב בית דין מתיר ואנו אוסרים, ושאר הדור אומרים הדיינים מתירין ואנו אוסרין, מי גרם לכל הדור לחטוא, הנשיא שחטא תחלה… (שם ב יב)

מדרש תנחומא:

אלהים לא תקלל, מה ראה להזהיר על הדיינים ועל הנשיא, אתה מוצא שלא לקה קרח ועדתו אלא על שבזו משה ואהרן… (משפטים יב)

…וכן את מוצא בפרנסי ישראל שלא נשתבחו אלא על ידי הדין, בשמואל כתיב (שמואל א' ז') והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל וגו'… (שופטים א)

שוטרים אלו הפרנסים שמנהיגין את העדה… (שם ב)

מסכת דרך ארץ זוטא:

הוא היה אומר, הגרע והבורסקי והבנאי אין מעמידין מהם פרנס על הצבור… (פרק י)

פסיקתא:

דבר אחר, אחרי מות, כך פתח רבי תנחומא ברבי אבא, כי בתחבולות תעשה לך מלחמה (משלי כ"ד ו'), התחבולות מיתרגם ויקרא אליו רב החובל (יונה א' ו'), למה, הספינה הזו מהלכת בים, אם אין לה קברניטין אובדת היא, כך הם ישראל, אפילו הם כמה אוכלוסים, אם אין להם מנהיג אינם יכולים לעמוד… (פרק מז)

ילקוט שמעוני:

וירא כבוד ה', אמר להן הקב"ה למשרתי צבור, צאו מכאן במהרה, בני מתים בצמא, ואתם יושבין ומתאבלין על הזקנה. (במדבר פרק כ, תשסג)

אשר יצא לפניהם, שלא יהא עושה כדרך שאחרים עושין, שהן מוציאין את לגיונם ויושבין להן בתוך בתיהם, אלא אשר יצא לפניהם, שכן בדוד הוא אומר וכל ישראל אוהבים את דוד, כי הוא יוצא ובא לפניהם. ואשר יוציאם ואשר יביאם, שלא יהא מוציאן רבבות ומכניסן אלפים… (שם פרק כז, תשעו)

דבר אחר יערוף כמטר, מה המטר הזה אי אתה רואהו עד שבא… כך תלמיד חכם אי אתה יודע מה הוא עד ששנה משנה הלכות ואגדות, או עד שיתמנה פרנס על הצבור. (דברים פרק לב, תתקמב)

…אם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו, היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע, ופנחס בן אלעזר עמהם, שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם, ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם, ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון… וילמדו אותם דרך ארץ בשנה, בשתים, בשלש, בארבע, בחמש, עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם שברא כלו שברא מסוף העולם ועד סופו. והם לא עשו כן, אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם, כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו, ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח… (שופטים פרק יא, סח)

…מנהגו של עולם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם אכזרי הוא הורג את כלם, ואם רחמן הוא הורג את חצים, ואם רחמן מלא רחמים הוא מיסר את הגדולים שבהם ביסורים. אף כך הקב"ה מיסר את יחזקאל, כדי למרק עונותיהם של ישראל. (יחזקאל פרק ד, שדמ)

אתם עדי נאם ה' ואני א-ל, מלמד כשיחדש הקב"ה את עולמו, עומד בעצמו ומסדר סדרן של חסידים, סדרן של פרנסי הדור… (ישעיה פרק מג, תנד)

היו שריה כאילים, מה אילים הללו הופכים פניהם אלו תחת אלו, כך גדולי ישראל רואים דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקב"ה תבא שעה שאני עושה להם כך. (איכה פרק א, תתריב)

עיניך ברכות בחשבון, עיניך אלו הזקנים הממונים על הצבור, שנאמר והיה אם מעיני העדה. ברכות, מה ברכה זו אין אדם יודע מה בתוכה, כך אין אדם יכול לעמוד על דברי חכמים. בחשבון, בחשבונות שנגמרין בעצה ובמחשבה… (שיר השירים פרק ז, תתקצב)

לקח טוב:

החוי נשיא הארץ, כל פרצה שאינה באה מן הגדולים אינה פרצה… (בראשית לד ב)

לא תוכל לתת עליך איש נכרי, זה לא תעשה, איש ולא אשה, מיכן שאין ממנין אשה פרנסה על הצבור. (דברים פרק יז)

מדרש הגדול:

רבי מנחמא בשם רבי תנחום אומר, כל פרנס שאינו משחית נפשו ומשליכה על ישראל אינו פרנס, במשה הוא אומר אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא, ביהושע הוא אומר בי ה' מה אומר (יהושע ז' ח'), בי ולא בהון… (שמות פרק לב לב)

ואשימם בראשיכם, יכול אם מניתן אותן הרי הן ממונים ואם לאו אינן ממונין, תלמוד לומר ואשימם בראשיכם, הא אם מניתם אותן הרי הן ממונין, ואם לאו אינן ממונין… דבר אחר ואשימם בראשיכם, אם שמרתם דבריהם ראשיכן שמורין, ואם לאו אין ראשיכם שמורין. (דברים א יד)

ילקוט ראובני:

…אבל הענין כך הוא, ראה משה בעולם שהכל נבראו זוגות, וכן אשכחנא בדורות התנאים, והיתה כוונתו של משה שיהיו שני מנהיגים, דהיינו איש על העדה אשר יצא לפניהם למלחמה, ואחד אשר יצא בתורה להיות יושב אהלים ללמוד, ואשר יביאם בזכיות לימוד תורה, והשיב לו הקב"ה צו את יהושע שיהיה מלך ואב בית דין בישראל, וחכם של ה' בתורה והחזקהו בתורה ואמצהו במלחמה, כי אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. (במדבר פנחס)

תרגום יונתן:

אשר יצא – די הוי נפיק קדמיהון לסדרי קרבא, ודי הוי עליל קדמיהון מן סדרי קרבא ודיפוק יתהון מן יד בעלי דבביהון, ודיעול יתהון לארעא דישראל ולא תהי כנשתא דה' בלא חכימין מן בגלל דלא יטעון ביני עממיא כענא דטען ולית להון רועי. (במדבר כז יז)

ונתתי לה את כרמיה – ואמני לה ית פרנסהא… (הושע ב יז)

רעה את צאן ההרגה – אתנבי על פרנסיא דאתמניאו לפרנסא עמא, ואינון שליטו בהון כענא לנכסתא. (זכריה יא ד)

רש"י:

אלקי הרוחות – למה נאמר, אמר לפניו, רבונו עולם, גלוי לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו. (במדבר כז טז)

קח לך – קחנו בדברים, אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום, לך – את שבדוק לך, את זה אתה מכיר… וסמכת את ידך עליו – תן לו מתורגמן שידרוש בחייך, שלא יאמרו עליו לא היה לו להרים ראש בימי משה. וציויתה אותו – על ישראל, דע שטרחנין הם, סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך. (שם שם יח ויט)

מאשרי – מדריכי, מבולעים – ההולכים בדרך המתעים אותם, ואין לצאת מדרך זו. (ישעיה ט טו)

צופיו עורים – הנביאים צועקים להם, ופרנסים עורים, אינם רואים הנולדות ואינם מזהירים את העם. (שם נו י)

אלופינו מסובלים – אלופים שבנו נסבלים על ידי הקטנים הנשמעים להם, ומתוך כך אין פרץ וגו'. (תהלים קמד יד)

רמב"ן:

וציוית אותו – רש"י… אבל וצוית אותו לעיניהם שיצונו במצות הנגיד והשופט, כי בעבור היותו לראש יפקידם בידו ויזהירנו להשתדל מאד בענינם ולהיות נלחם מלחמות ה', והיה הוא המוציא והמביא אותם, ולהזהר בדבר המשפט, וזה ראוי להיות לעיניהם, כדי שיבטחו בו וישמעו אליו, כי ידעו כי ילך בענינם בדרכי האמת, כי כן צוה אותו רבו… ואלו מצות הנגיד שיהיה תקיף ולא יירא את העם, ולפי דעתי בפשט הכתוב טעם וציויתה אותו לעיניהם הוא המנוי שימנה אותו במעמדם להיות נגיד עליהם… (במדבר כז יט)

רד"ק:

ויראו בני האלהים – הראשים, תני רבי שמעון בן יוחאי כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה… (בראשית ו ב)

מאשרי העם – אתם הראוים לישרם בדרך מתעים אותם, והם בעיניהם מאשרים אותם. (ישעיה ט טו)

והכלבים עזי נפש – אינם רעבים, ולא לכך לא ישמרו, אלא שכל עסקם במאכל ומשתה, רועים – את עצמם, לא ידעו הבין – שבזה מתעים את כל העם. (שם נו יא)

כוזרי:

אמר החבר, החסיד הוא מי שהוא מושל, נשמע בחושיו וכחותיו הנפשיים והגופיים, ומנהיגם הנהגה הגופיית, כמו שנאמר (משלי ט"ז ל"ב) "ומושל ברוחו מלוכד עיר", והוא המוכן לממשלה, כי אילו היה מושל במדינה, היה נוהג בה בצדק כאשר נהג בגופו ונפשו. וחסם הכחות התאוותיים, ומנע אותם מן הרבוי אחר אשר נתן להם חלקם… וחסם הכחות הכעסניים המבקשים ניצוח, אחר אשר נתן להם חלקם בנצחון המועיל בדברי החכמות והדעות, וגערת האנשים הרעים… אז יקרא אל עדתו כמושל הנשמע, שקורא אל חילו השומע לעזור לו להדבק במדרגה שהיא למעלה ממנה, רצוני לומר המדרגה האלקית, אשר היא למעלה מהמדרגה השכלית, ויסדר עדתו ויתקנה, ודומה לסדר שסידר משה עליו השלום לעדתו סביבות הר סיני… (מאמר ג ה)

משנה תורה:

אסור לאדם לנהוג בשררה על הצבור ובגסות הרוח, אלא בענוה ויראה, וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים נענש, ואינו רואה בן תלמיד חכם, שנאמר "לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב". וכן אסור לו לנהוג בהן קלות ראש, אף על פי שהן עמי הארץ, ולא יפסיע על ראשי עם הקדש, אף על פי שהן הדיוטות ושפלים בני אברהם יצחק ויעקב הם, וצבאות השם שהוציא מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה. וסובל טורח הצבור ומשאן כמשה רבינו, שנאמר בו כאשר ישא האומן את היונק, צא ולמד ממשה רבן של כל הנביאים, כיון ששלחו הקב"ה במצרים ונאמר ויצום אל בני ישראל, אמרו מפי הקבלה, שאמר להם למשה ולאהרן על מנת שיהיו מקללים אתכם, וסוקלין אתכם באבנים…

כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה, כדי שלא יתבזה בפניהם, אם המלאכה ברבים אסורה עליו, קל וחומר לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים ובכנסית עמי הארץ ובסעודת מרעות, אוי להם לאותן הדיינים שנהגו בכך מעלבון תורת משה, שבזו דיניה והשפילוה עד ארץ והגיעוה עד עפר, וגרמו רעה להן ולבני בניהם בעולם הזה ולעולם הבא. (סנהדרין פרק כה א)

מורה נבוכים:

צריך שתתעורר על טבע המציאות בזה השפע האלקי המגיע אלינו, אשר בו נשכיל, ויהיה יתרון שכלנו זה על זה. והוא שאפשר שיגיע ממנו מעט לאיש אחד, ויהיה שיעור הדבר ההוא המגיע לו שיעור שישלימהו, לא זולת בזה, ואפשר שיהיה הדבר המגיע אל האיש שיעור שישפיע על שלמותו להשלים זולתו, כמו שקרה הענין בנמצאות כלם, אשר מהם שהגיע לו מן השלמות מה שינהיג בו זולתו, ומהם שלא יגיע לו מן השלמיות אלא כשיעור שיהיה מנהיג בו עצמו, לא זולתו, כמו שבארנו… וזה שהשפע המגיע בכל כת משתיהם יהיה, אם בשיעור שישלימהו לא בזולת זה, או בשיעור שיעדף על שלמותו מה שישלים בו זולתו, והכת הראשונה והם החכמים אפשר שיהיה השופע על כח האיש מהם השכלי כשיעור שישימהו בעל חקירה והבנה וידע ויכיר, ולא יתנועע ללמד לזולתו ולא לחבר… ואפשר שיהיה השופע עליו כשיעור שיגיעהו בהכרח לחבר וללמד… (חלק ב פרק לז)

כבר התבאר תכלית הביאור כי האדם מדיני בטבע, ושבטבעו שיהיה מתקבץ… ולרוב ההרכבה בזה המין, מפני שהוא המורכב האחרון כמו שידעת, היה ההבדל רב בין אישיו, עד שאפשר שלא תמצא שני אנשים מסכימים במין ממיני המדות… ומפני שטבעו נותן שיהיה בין אישיו זה החלוף וטבעו, צריך אל הקיבוץ צורך הכרחי אי אפשר בשום פנים שישלם קבוצו אלא במנהיג בהכרח, ישער פעולותיהם וימלא המחסר וימעיט מן המרבה, ויחזק פעולות ומדות יעשום כולם על חק אחד תמיד, עד שיעלם ההתחלפות הטבעי ברוב ההסכמה ההנחיית, ויסודר הקיבוץ. ולזה אומר שהתורה אף על פי שאינה טבעית, יש לה מבוא בענין הטבעי, והיה מחכמת אלקים בהעמיד זה המין למה שרצה במציאותו, ששם בטבעו שיהיה לאישיו כח הנהגה, ומהם מי שיהיה הוא עצמו אשר ניבא בהנהגה ההיא, והוא הנביא או מיסד הנימוס, ומהם מי שיהיה להם כח לחייב לעשות מה שציוה הנביא ההוא ולהמשך אחריו ולהוציאו לפועל, והם המלך הלוקח הנימוס ההוא… (שם פרק מ, וראה שם עוד)

ספר חסידים:

הוי מקובל על כל אדם, ולא תרדוף אחר הרבנות, כי אוי לרבנות שמקברת בעליה, וראיה מיוסף שמת קודם לאחיו… (ע)

ולא ידור בעיר שפרוצים שם שוורים, ולא בעיר שאין אחד הראש, שנאמר (משלי כ"ח ב') "בפשע ארץ רבים שריה"… (קעט)

ואם תראה דור שמנהיגיו רעים, דע לך לפי שהיה להם מנהיג טוב והיו מבזים אותו, וכתיב (ישעיה ח' ו') "יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט", או לפי שהצדיקים היו נוהגים בענוה, כשהיה להם למחות לרעים היו אומרים, מה אני ראוי להוכיח להם, כשהיה לאל ידם או ידי אבותיהם, לכך הרכיב עליהם מנהיג עד שאפילו היו חפצים למחות לרעים יראים מפניהם, וכן אם יוכיחום לא יהיו דבריהם נשמעים אפילו לטובה, ויהיו כפופים לפני רעים. (תרצד)

רבינו בחיי:

ודבר ידוע, כי שלום העיר וההנהגה שבה הכל לפי המנהיגים, שכן דרשו ז"ל, הכל הולך אחר הרועה, שהרי משה זכה וזיכה את הרבים, ירבעם בן נבט חטא והחטיא את הרבים, הכל הולך אחר הרועה, ובזמן שאין הרועים נוהגין כשורה רבו המחלוקות בין בני העיר, וכולם מפוזרים כצאן שאין להם רועה, וכן הזכיר ירמיה (י' כ"א) "כי נבערו הרועים ואת ה' לא דרשו, על כן לא השכילו וכל מרעיתם נפוצה", והרועים היו יהויקים וצדקיהו שהיו מלכים, שכן המלך יקרא רועה… מפני שלא דרשו את ה' כמו יאשיהו, על כן לא הצליחו במלכותם כמו שהצליח הוא, וכל מרעיתם, הם הצאן, והם ישראל שנפוצו בגלות, לפי שהרועים לא היו כדאי, וכן כתוב "על הרועים חרה אפי" (זכריה י' ג')… (כד הקמח שלום)

מאירי:

מושל מקשיב – הערה למושל שיזהר, כי במעט סטיה יגרום תקלות רבות, וכן השכל בגוף. (משלי כט יב)

עקדה:

והעם לא נסע – …והיא הערה לכל דור שלא להתפקר נגד הפרנסים הגדולים מהם במעלה ובחכמה, כי הם תחת אלקים ומחויבים לקנא קנאתו. (במדבר יב בסוף)

אשר יצא לפניהם – לא תהיה לו רק השררה והאדנות, אלא גם רוח בינה ויראת ה', ויביאם בהנהגה עליונה שיסמכו עליו בכל מעשיהם. (שם כז יז)

מנורת המאור:

הקב"ה למען חסדו הגדול שעושה תמיד עם בני ישראל, ממנה מהם בכל דור ודור מנהיגים שיהיו עומדים בשער המלך לדבר טוב על עמו, שאין עזובים לכלותם בלי עצור ועזוב, על כן כל העוסקים עמהם, אם יהא כונתם להליץ טוב על ישראל יתמידו בגדולתם ויתעשרו, כדגרסינן במסכת יומא, פרק בראשונה (כ"ב ב'), אמר שמואל, כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מתעשר… ואם מרחם על הצבור זוכה לגדולה לעולם הבא, כדגרסינן בפרק חלק (סנהדרין צ"ב א'), אמר רבי אלעזר, כל פרנס שמרחם על הצבור זוכה ומנהיגם לעולם הבא… וגם נותן להם כח לעמוד בהיכל המלך וצדקתם עומדת לעד, כדגרסינן בפרק ב' דאבות (משנה ב'), רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון… וכל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים, שזכות אבותם מסייעתן, וצדקתם עומדת לעד, ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. אבל המתקרב לשלטונות כדי להתגדל את עצמו ולהשתרר על עם הקדש, ואינו משגיח להגן בעדם אלא לכבודו ולכבוד בית אביו, יפסיד אמונתו ויהיה מוכרח לבקש ולדרוש הנאת השלטונות, שאין מקרבין לו לאדם אלא להנאתם, כדגרסינן בפרק ב' מאבות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו… (נר א כלל ג חלק ב)

אברבנאל:

לא יסור שבט – …וגם היום אין ספק שהנגידים אשר הממלכות והקהילות ממנים, מזרע דוד. (בראשית מט י)

…ויבאו זקני בית דין הגדול, כדי שזקני העיר ישתדלו יותר בקיום המצוה, וחטא העם ייוחס למנהיגיהם, שלא הישירו את העם בדרך התורה, ואם היה משפט מדוקדק כראוי, לא יהרגו בתחומה, ועל כן צריך להתפלל עליהם. (דברים כא ז)

הנני מסיר – כונת הנבואה שיענישם על רשעת המנהיגים וגבהות הנשים, ואחר כך יעד טובות חזקיה, והתחיל לספר העונש ואחר כך את סבתו, "ואתם בערתם הכרם וגו'"… ורוצה לומר המנהיגים מפאת שלמותם שיבטחו בהם, נתמנו בלי שלמות טבעית ומדותית. (ישעיה ג א)

תטחנו – קודם מוכיח השרים המכים העניים או משעבדים גופם. (שם שם טו)

ויהיו מאשריו – הראשים ראוים לעונש על שלא הוכיחום, והיו מאושריו – ההמון הלומדים מהם מבולעים מושחתים במעשיהם. (שם ט טו)

והם רועים – כלבי רועים המלומדים לשמר, וכן היו פרנסי ישראל פקחים מתכונתם ורעבים לתשועת ה'. והמה רועים – אך כל אחד פניו רק לתועלתו הפרטית. (שם נו יא)

ספורנו:

איש אשר רוח בו – מוכן לקבל אור פני מלך חיים, כענין ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. וצויתה אותו לעיניהם – תמנה אותו לנגיד עליהם לעיניהם, כדי שיקבלוהו וישמעו בקולו, כי יאמר צווי על המנוי… (במדבר כז יח ויט)

שופטים ושוטרים – אחר המצות להמון צוה עניני מנהיגיו, והם המלכים והשופטים והכהנים והנביאים אשר בתקונם יתוקן ענין ההמון ובקלקולם יקולקל, כמו שהעיד הנביא באמרו שריה בקרבה אריות זאבי ערב לא גרמו לבקר, נביאיה פוחזים אנשי בוגדות כהנים חללו קדש חמסו תורה… (דברים טז יח)

מדרש שמואל:

…אשר הרצון בזה, כי כשיאבד המלך אשר הוא המקיים אותה, בתת עונשים לעוברים, אז תאבד התורה, ובהיותה נתונה לאיש אחד שישים על לבו שיקיימוה, אז התורה תתקיים, ואם לאו תאבד מכל וכל, כי המון העם לא יעשו דבר מפני המעלה אלא מפני יראת העונש, ולכך יחוייב שבכל דור ודור ימצאו אנשים שרידים אשר ה' קורא בהם, שיהיה עליהם מוטל להעניש לרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים, ולכן אמר שזאת התורה מסרה משה ליהושע, כדי שיעשה הוא שיקיימוה, וכל אשר ימרה את פיו יומת… (פרקי אבות א א)

מהר"ל:

…ועתה בעוונותינו הרבים באו שועלים קטנים נכנסו בגדר הזה ופרצו פרצות בגדר שגדרו צדיקים יסוד עולם מנוחתם כבוד, והכל בסבה זאת, כי עמדו רשעים ועליהם שמן משחת קדש, ויאמרו לאשר הוא מחויב לגדור גדר ולעמוד בפרץ, מה לך פה כי אין לך כח ויכולת על זה, וכיוצא בזה עושים, עד שהותרה הרצועה לעוברים בכמה דברים. ועל זה אני אומר כי נקרא באמת ראש, ובאמת הוא ראש ועליון כאשר מדריך אשר תחתיו ביראת שמים, והוא הולך לפני הצבור בכל צרכיהם בראש ומשתדל לטוב להם, ועל זה ראוי לומר אשרי לו ואשרי חלקו, אבל אם אין מדריך אותם ביראת השם אז הוא בהיפך, כי הפך מן ראש הוא שאור, שיש בו אותיות ראש למפרע, כי מחמיץ את אחרים כמו שאור המחמיץ את העסה, והמה מעדת ירבעם, ואי אפשר לספר קלקול זה ויושביה… (נצח ישראל פרק כה)

…ואתה דע עוד, כי אין ראוי שיהיה בן תלמיד חכם ממנו, כי אחר שהוא מטיל אימה יתירה על הצבור, הנה יש לך לדעת כי הכחות השכליות מנהיגים את הכחות הגופניות מבלתי שיטילו אימה עליהם, פירוש שאין מתפעל הכחות הנפעלים מן הכחות הפועלים בהם כלל, אבל הכחות הגופניות הפועלים הם פועלים בכחות הנפעלים ומטילים עליהם אימה יתירה, ולפיכך אמר כי מי שמטיל אימה יתירה על הצבור, אין זוכה לבן תלמיד חכם לעולם, מפני כי אין הנהגתו מתייחסת אל השכלי, רק לכח אחר מן כחות הגשמיות, לכך לא יצא תולדה שכלית ממנו לעולם… כי הפרנס המנהיג, אם מנהיגם בנחת, הרי מורה כי כח הפועל הוא כמו כח נבדל מן הגשמיות, והוא נושא לשכלי, לפיכך אותן הכחות הם נבדלים מן הגשמיות, ואל אשר נבדל מן הגשמי תולדתו שכלי, כמו כח המדמה אשר הוא נבדל מן הגוף, וזה הכח מנהיג את הגוף בנחת, לפי שהוא נבדל ממנו, ובעבור שהכח המדמה הוא נבדל ממנו, לכן הוא נושא לשכל והשכל יוצא ממנו… וכאשר תשכיל בדברים הנפלאים האלו, תדע כל הדברים האלו, כי מי שמנהיג בנחת וברחמים שם אור העולם הבא בכח הרחמים, לפיכך אמר כי מנהיג אותם לעולם הבא, כי הנהגה ברחמים היא הנהגה מן עולם הבא אם תבין… (חידושי אגדות ראש השנה יז א)

הגר"א:

ו' דרגות במנהיגים, הראשים – מוציאים ומביאים, עיני – השופטים, זקנים – הלומדים תורה שבכתב, פה – הלומדים תורה שבעל פה הגלויה, שוטרים ועם. (ישעיה א ו)

מאשרי – הרגלים המוליכות, ואם יכשלו נכשל כל הגוף. (שם ט טו)

קצין – מורה הוראה בעם, שוטר – מקפיד על המעשים, ומושל – במדות. (משלי ו ז)

צאנך – …וזה שאמרו המלך תמלך אם משל תמשל, המלך שוה לכל העם והם ימליכוהו, והמושל גבור מכולם וכבשם, וזה שאמר והיה ה' למלך, שאז יקבלו עליהם האומות מלכותו, שעתה הוא מושל עליהם… (שם כז כז)

כלי יקר:

בעדך ובעד העם – שחטאו כפול, שחטא והחטיא העם, ועוד שכפרת אהרן כפרת העם, שכל זמן שמנהיגי ישראל מתוקנים כל העם מתוקן, וקלקולם אשמת כל העם, כמו שאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם… (ויקרא ט ז)

אור החיים:

דבר אל בני ישראל – לרז"ל שלא ימנה עליהם מנהיג מערב רב, מלשון דברות. (שמות כה ב)

וידבר – …והמלך אשר ישים ה' עליהם לא ישתוו ברצונם אליו זולת האיש משה, שאמרו ז"ל שהיה שורש כל הנשמות של דור המדבר, וזו היתה סיבה שהפקיד והנפקדים נמזגו לגדר ההשתוה, וזה גם כן הטעם שצוה ה' לעשות שופטים לשבטיך, לפי שהשבט יתקרב בתכונה לענפיו, וזה ידע משה, ואמר תשובה למאמר המיתה, יפקד וגו', אחד שיהיה טבעו שוה בתכונה לכל העדה… אשר יצא לפניהם – שיהיה לו הרצון בהם ושיהיה להם הרצון כמוהו לצאת ולבא עמו… ואיש כזה אינו בנמצא, זולת אם יהיה כמשה… (במדבר כז יט)

מלבי"ם:

לא יסור שבט – המושלים, ומחוקק – הנמוסין והחוקים גם בעת הגלות. (בראשית מט י)

למה הרעותה – הנה בזכות משה קבלו המן העל-טבעי, כי היה משה נבדל ונעלה מהטבע, ורע בעיניו שירד ממדרגתו הרוחנית להאכילם בשר גשמי, והתלונן שה' הטיל עליו גם חובת האב לפרנס העם, ולא רק חובת המלמד המוציא הנפש המשכלת לשלמותה, אבל לא את הטבעית והחיונית, שזה על ידי האב… (במדבר יא יב)

אלקי הרוחות לכל בשר – כי מצד הנשמה העליונה הנפרדת מן הגויה אין צריך למנהיג, כי היא קדושה ומלאכיית, והמלאכים אין צריכים למנהיג, וכן מצד הנפש החיונית והגוף הבהמי גם כן אין צריך למנהיג, שכל בעלי חיים חיים נפרדים כל אחד בפני עצמו, רק מצד הרוח הנתון בבשר, שהוא רוח האדם הכלוא בבשר, שעל ידי זה יש בחירה, וכל אחד יש לו תכונות ומדות ותאוות מיוחדות מאותו רוח אחרת אתו, ומצד זה צריך למנהיג שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד מהם… (שם כז טז)

אשר יצא לפניהם – וההנהגה הזאת תתחלק לשתים, א' בעת שיצאו ללחום עם אויביהם, שיצא לפניהם, ב' בעת שישובו אל בתיהם שאז צריך להנהיג ההנהגה הפנימית לעשות משפט בין אדם לחברו וכדומה…. (שם שם יז)

נוגשיו מעולל – מתלוצץ על מנהיגיו הנוגשים המס, נשים – כי הנוגשים החובות מושלים בכל אשר להם. בלעו – השחיתו דרך התורה הטובה, עד שלא יכירוה עוד, על ידי שהטום מעקרי האמונה. (ישעיה ג יב)

זקני – המדריכים בבין אדם למקום, שריו – המדריכים בין אדם לחבירו. (שם שם יד)

חיתו שדי – מדבר נגד נביאי השקר והמנהיגים ודימם לרועה שאינו משגיח ועוזב עדרו לחיות. צופיו עורים – וחיות היער יכולות לבא לטרוף, והכלבים – למנהיגם אין יתרונות הכלב, כי אם כל חסרונותיו, שלא ידעו שבעה וגו'. (שם נו ט-יא)

רש"ר הירש:

…כל זה (דור ההפלגה) קרה בהשפעתו של נמרוד, שידע לזהות את תהלתו הפרטית עם תהלת הצבור המקריב את עצמו למענו. באותו אופן משכו נפוליאון ואלכסנדר את האנשים לשרותם, על ידי שנתנו להם חוט תהלה בלולאת בגדיהם, ולא על ידי נתינת זהב וכסף. (בראשית יא ד)

יתר שאת – בתור ראש ומנהיג היה עליך לסבול על שכמך יותר, בגנוד לאלופי עשו אלופינו מסובלים. (שם מט ב)

מה עשה לך העם – העובדה שאיש לא התנגד לפעולתו הנמרצת של משה לחיסול העגל, עובדה זו הוכיחה מה רב כוחו של מנהיג תקיף, מכאן השאלה המופנית כלפי אהרן, מה עשה לך העם הזה, אלו מעשי אלימות עשה נגדך עד שהיית אנוס להניח לו בשגיונו… (שמות לב כא)

האנכי הריתי – בהורים קיימים יחסי אהבה וכבוד טבעיים המקילים על החינוך, מה שאינו כן במנהיג הממונה על הצבור, ומה עוד כישחסר לו כח הדבור וההופעה האומרת כבוד. (במדבר יא יב)

ויראו – כמו שציין הנביא במיכה ו' ד' נשלחו לישראל שלשה אישים להשפיע עליהם במובן ג' היסודות שהוא מונה שם, עשות משפט, אהבת חסד, והצנע לכת. משפט שהוא עיצוב החיים ברצון ה', זו היתה פעולת משה בעם, הקרבה עצמית למען שלום וחסד היתה פעולת אהרן, והצניעות יסוד נשי ישראל בצניעות ובטהרה, הושפעה על ידי מרים… (שם כ כט)

אלופינו מסובלים – מנהיגינו וגדולינו אינם למשא על העם, כי אם נושאים בעול, ובזה הם לדוגמא. (תהלים קמד יד)

העמק דבר:

קדש לי – …והנה איגוד כל אומה הוא על ידי הנהגתה לעמוד כלפי חוץ וכלפי מהרסים מבפנים, והנהגה זו בישראל על ידי קבלת מלכות שמים, שמוכנים למסור את נפשם עבורו, וב' ראשי ישראל המנהיגים הצריכים להשתקע גם בעבודת ה' ולעסק בתורה, וכדי שיהיו מוכשרים לכך, הקדישם כבר מבטן. (שמות יג ב)

נער – …והספור בא ללמד כמה ראש הדור מחוייב לטרוח בעת הריסות העם לישבם, ולא יחוש אחר עזי פנים, אבל לתלמיד (יהושע) אסור להתבטל. (שם לג יא)

כל פטר רחם – כבר פירשנו שההכרח לקבע אנשים מוכשרים להתקדש ולהדריך את העם, ואחר חטא העגל נתמנה לזה שבט לוי… (שם לד יט)

שואל מעמך – בשביל ד' מדרגות, מנהיגים, תלמידי חכמים, בעלי בתים עוסקים בפרנסתם, ונשים עבדים וקטנים, ומכל אחר שאל דבר מיוחד, למנהיגים אין לעסק בדביקות, אלא לשקוד על צרכי צבור, שאפילו מצות קריאת שמע נדחית בפניהם, ושואל מהם רק ליראה את ה', שלא לבא לעשות לכבוד עצמו והנאתו… (דברים י יב)

מוהר"ן:

ולפעמים חושב אדם בעצמו שיש לו רחמנות על העולם ורוצה בהנהגתו, ובאמת זהו הרודף אחר הכבוד ותולה רדיפתו ברחמנות, ובאמת הוא רחוק מרחמנות הזה, כי כל זמן שאין לאדם אמונה בשלימות שאין שלימות אחריו, בודאי אין לו לקבל המלוכה וההנהגה, ואפילו מי שמאמין באיזה דבר שהוא מדרכי האמורי, אף על פי שהוא מאמין בהשי"ת בודאי אין לו לקבל המנהיגות, כי המנהיגות עיקרה בבחינת רחמים, ועיקר הרחמים בהסרת עכו"ם, אפילו שמץ עכו"ם. ואפילו כשהוא אומר צבי הפסיקו אין לו רחמנות בשלימות, בכלל אין לו לקבל המנהיגות, אפילו מי שיש לו אמונה גדולה עד שיפשפש את עצמו, שלא ישאר אצלו אמונות שאין צריך להאמין, כגון דרכי אמורי הנ"ל, ושיהיה תמים עם ה' אלקיו, אז הרחמנות באמת, ולו ראוי להנהיג. אבל מי שאין לו אמונה בשלימות ונדמה שיש לו רחמנות על העולם ורוצה להנהיג את העולם, זה בחינת (סוטה מ"ט ב') והמלכות תהפך למינות, כי מעט המינות פוגם במלכות בבחינת ההנהגה, מהפכה למינות, כמו שמהפך את המלכות לעצמו שהוא מין מעט.

ודע שהאמונה היא מחזקת תמיד במלכות וההנהגה, שלא יקח אותה זר שאין ראוי לה. ודע שעיקר המלכות שרשה בחכמה, בשביל כדי לידע איך להנהיג ולמלוך. לכן יש לכל מלך חכמים ויועצים, כי בזה תיכון מלכותו ויתקיים מדינתו. וזה בחינות (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם, היינו על ידי ראשי עם שהם המוחין והחכמה על ידם תיכון המלכות. ועל ידי אהבת החכמים תיכון המלכות. וכשבא למלך איזהו שנאה על החכמים ידוע להוי ליה שמן השמים יורידוהו ממלכותו… (יח ג וד)

וכשפוגם בתאוות אכילה ועל ידי זה נפגם הכבוד ואין לו פנים כנ"ל, על ידי זה מתגברין עזי פנים, דהיינו שנופל הכבוד, שהוא בחינת מלכות, ואזי נוטלין כבוד העזי פנים שבדור, כי עזות מלכותא בלא תגא (סנהדרין ק"ה)… וזה בחינת (ישעיה נ"ו) "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה"… על ידי זה מתגברים העזי פנים שהם בחינת כלבים עזי נפש, בחינת (סוטה מ"ט ב) פני הדור כפני הכלב… (סז ג)

ועל כן צריכין לחפש ולבקש מאד אחרי מנהיג אמיתי להתקרב עליו, כי כל מנהיג ומנהיג יש לו בחינת רוח נבואה, וגם עכשיו שבטלה הנבואה אף על פי כן בהכרח שיהיה להמנהיג בחינת (במדבר י"ד) "רוח אחרת" מה שאין נמצא בשאר ההמון, שעל ידי זה זכה להיות מנהיג, כי בלא זה מפני מה יזכה זה דייקא להיות מנהיג ולא אחר… וזה הרוח אחרת שיש להמנהיג הוא בחינת רוח הקדש, רוח נבואה, אף על פי שעכשיו אין נמצא רוח נבואה, רוח הקודש ממש, אף על פי כן בודאי יש לו בחינת רוח אחרת הנמשך מן הקדושה, מה שאין נמצא בשאר ההמון, שזהו גם כן בחינת רוח הקודש, אף על פי שאינו רוח הקדש ממש לידע עתידות… אבל באמת צריכין לחפש ולבקש מאד מאד אחר מנהיג אמתי כזה, וצריך לבקש מאד מהשי"ת שיזכה להתקרב למנהיג אמתי כדי שיזכה לאמונה אמתיות בשלימות… (תנינא ח)

סכנה גדולה להיות מפורסם ולהנהיג העולם, לא מבעיא כשאינו ראוי כלל ולובש טלית שאינו שלו, רק אפילו עובדי ה' באמת, גדולי הדור, יש עליהם סכנות נוראות, בהנהגת העולם. כי איש פשוט רחוק מאד שיעבור על רציחה, אפילו אם אינו איש כשר, כי אין לו תאוה לזה, ואפילו כשמגיע חס ושלום לתאוה כזו רחמנא ליצלן, אינו בא לידו, ויש לו כמה מניעות לזה… אבל בהנהגת העולם ובחידושין דאורייתא שמחדשין יכולים לעבור ממש גנב ונאף ורצח בכל פעם, בכל רגע רחמנא ליצלן. (תנינא יח)

שפת אמת:

בפסוק "והיה כאשר ירים משה"… לכן תירצו, כי ידיו של משה היו מתגברין כשבני ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ואם לאו היו נופלין ידיו של משה רבינו ע"ה, ולא היה יכול להרימם, כי משה רבינו הגם כי הוא היה מושיע לבני ישראל, אבל הכל היה תלוי בהכנת בני ישראל, כי כל נשיאי ישראל בכחן של בני ישראל הם נושאים, כמו שכתוב במקום אחר, כמו שכתוב שארון נשא את נושאיו, כן הוא בבני ישראל דומין לבוראן, וכמו כן הרים אתכם על דייניכם… (שמות זכור תר"נ)

בענין מי מריבה… ובאמת מדריגת משה רבינו ע"ה היתה למעלה מזה, אבל בני ישראל לא נמשכו אחר הנהגתו, שהתחיל עתה הדור של באי הארץ. אכן אם משה רבינו ע"ה היה יכול לבטל עצמו לההנהגה שהיה נצרך להם, היה יכול לבא לארץ ישראל, אכן זה היה העדות שאינו מוכן להנהגה, דהנה יש כלל הצריך לפרט, ויש פרט הצריך לכלל, פירוש שיש צדיקים גדולים ומשה רבינו ע"ה על כולם, שהם ממשיכין כל הכלל אחריהם, ויש צדיקים שזכות הצבור מסייעתן, והוא פרט הצריך לכלל, וכזה מצינו שאמר משה רבינו ע"ה על יהושע, שידע להלוך נגד כל רוחו של כל אחד, והיא מדריגה פחות ממעלת משה, שהמשיך את הכלל אחריו, ולכן אמר להם "המורים את מוריהם"… (במדבר חוקת תר"נ)

ר' צדוק:

כפי מחשבות ורצונות הטובות שבישראל נבנה קומת הנביא וחכם הדור, ואיתא איזה דור חביב וכו' דור המדבר, והיה אז פרנס משה רבינו ע"ה שנאמר לא קם וגו', וכאשר חסדם כענן בוקר אז מגיע המשפט חצבתי וגו'… (חלק ב צדקת הצדיק קמא, עמוד מו)

…וידוע דנפש מנהיג הדור היא הכוללת כל נפשות הפרטיות שבדור… (שם קנג עמוד נא)

כפי זיכוך מעלת האדם ומדריגתו זוכה להתמנות וראשות, והם ד' מדריגות שרים שחשב יתרו נגד ד' מעלות שזכר, אנשי חיל היינו מצד הנפש שהוא כח הגוף, וגבורים לכבוש יצרם במחשבה דבור ומעשה להיות לה', ויראי אלקים בלב כמשז"ל (יומא ע"ב) על פסוק ולב אין והוא על ידי התגלות אלקות מורגש ללב. ואנשי אמת אין אמת אלא תורה… ושונאי בצע פירוש נקיים ממחשבות זרות שכל דמיונות עולם הזה מה שחוץ לתורה נקרא בצע… (שם צדקת הצדיק רל עמוד קז)

ובכל חודש היא מתחדשת… וזהו יפתח בדורו כשמואל בדורו (ר"ה כ"ה ב') ששמעתי בשם ר"ב קדוש ז"ל דרוצה לומר מי שפותח שער חדש בעבודת השי"ת בדורו הוא המנהיג האמיתי כשמואל בדורו, דבכל דור יש התחדשות ופתיחתו הוא על ידי מנהיג הדור, ובכל דור יש ב' מנהיגים דוגמת משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ובפרט בעקבתא דמשיחא, והם נגד ב' המדרגות דבעלי תשובה וצדיקים גמורים, והם פותחים מחדש ב' שערים אלו בכל דור. וכל נפש מישראל כלולה משניהם, כי שניהם כוללים כל האומה, שהרי כל ישראל נקראים על שם יוסף שארית יוסף, ועל שם יהודה יהודים… (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד מד)

אתם נצבים וגו'… הענין הוא שכל שופט ומנהיג הדור יש לו דרך וסדר מיוחד בהליכתו ובהנהגתו בהקדושה, כמו למשל הנהגת משה רבינו ע"ה והוליכתו היתה למעלה מסדר העולם הזה בכל עניני והנהגת האדם, כמו באכילת המן שהיה בזכותו, והיה לחם מן השמים, וכל עסקיהם היה רק בתורה… ואחר זה יצאו מדעת משה לדעת יהושע, להשתמש ולעבוד בהנהגה של יהושע, ועסקו היה דוקא על ידי קדושת הארץ ולעסוק בעבודת הארץ, ומפני זה הוצרכו לעשות אותם מצבה, שיהיו נצבים בדעתם, שלא יתבלבלו על ידי התחלפות ההנהגה בעניני הקדושה, רק שישארו על עמדם מהנהגה שהיה להם כבר… (פרי צדיק דברים נצבים ג)

חכמה ומוסר:

…ועל פי המבואר למעלה בענין הרם של נושא בעול עם חבירו, נוכל להבין מה זאת שבחרו גדולי ישראל להיות רועים, הא שבחרו להם מלאכה שפלה לפרנס את עצמם בדרך ענוה, ועוד כי ענוה מביאה לרחמנות, כי הגאוה היא אהבת עצמו ואפסי עוד… ולכן הרגילו עצמם במלאכת המרעה ולרחם על הצאן לנהלם בנחת ובחנינה, ואם כבר הוטבע להם טבע לרחם על הברואים הבלתי מדברים, כל שכן על המדברים ועל עם סגולה, ויהיו מלומדים לנהל עם סגולה וללכת בדרכיו יתברך. (חלק א א)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• יונתן בן אפרים פישל
• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.