נשואין שנה ראשונה

תנ"ך:

כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח. (דברים כד ה)

זהר:

כי יקח איש אשה חדשה וגו', מצוה זו היא, שהחתן ישמח עם אשתו שנה אחת, שכתוב, נקי יהיה לביתו שנה אחת, שאלו י"ב חדשים הם שלה, כי השנה היא כלה, (דהייינו המלכות שנקראת שנה), ואין כלה זולת בי"ב חדשים, שכתוב (ויעש את הים וגו') עומד על שנים עשר בקר, (כי הים הוא המלכות, י"ב בקר הוא סוד ד' ספירות חו"ב תו"מ, שבכל אחת ג' קוין, שהוא סוד י"ב בכל מקום), ומתוך שאין תקון הכלה חוץ מי"ב, על כן צריך החתן לשמח אותה ואת ביתה, אותה ותקוניה, כעין של מעלה, ועל כן יעקב, כתוב בו, ויקח מאבני המקום (אשר המקום הוא מלכות), אבני המקום הן י"ב, ומי שמשמח את הכלה משמח את העלמות שלה, (שהן ספירותיה שבבריאה), ועלמות הן י"ב, (מטעם הנ"ל) והכל הוא סוד השנה, ומשום זה צריך החתן לשמוח באשתו שנה אחת.

והרי העמדנו, ששמחה זו אינה שלו אלא שלה, שכתוב, ושמח את אשתו, וישמח את אשתו לא כתוב, אלא ושמח, דהיינו שישמח את הכלה. כעין זה, אין שמחה לכלה, זולת בגוף ותקוניה, ומי משמח אותם, צדיק, ועל כן נקי יהיה לביתו, נקי שלא יעמול בדברי העולם, כדי שיהיה לו רצון לשמח אותה, נקי מכל, נקי ממסים וארנוניות וממס גלגלת, נקי שלא יצא לצבא לעשות מלחמה, כדי שתמצא שמחה למעלה ולמטה, ולעורר שמחה למעלה, אשרי העם הקדוש שאדונם שמח בהם, אשרי הם בעולם הזה ואשרי הם בעולם הבא. (כי תצא מג)

ספרי:

כי יקח איש אשה חדשה, אין לי אלא בתולה, מניין לרבות ארוסה ושומרת יבם, תלמוד לומר ושמח את אשתו מכל מקום, אם כן למה נאמר חדשה, מי שחדשה לו, פרט למחזיר גרושתו, ואלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר. לא יצא בצבא, יכול לא יצא בצבא אבל יספיק כלי זיין ומים ומזון, תלמוד לומר ולא יעבור עליו לכל דבר, שומע אני אף בנה בית וחנכו ונטע כרם וחיללו, אירס אשה ולקחה, תלמוד לומר עליו אינו עובר, אבל עובר הוא בעל אילו, נקי יהיה לביתו זה ביתו, יהיה זו כרמו, ושמח את אשתו זו אשה, אשר לקח להביא את יבמתו. (תצא רעא)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן, אשה חדשה, אין לי אלא אשה חדשה, אלמנה וגרושה מנין, תלמוד לומר אשה מכל מקום, אם כן מה תלמוד לומר אשה חדשה, מי שחדשה לו, יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו. תנו רבנן, לא יצא בצבא, יכול בצבא הוא דלא יצא, אבל יספיק מים ומזון ויתקן הדרכים, תלמוד לומר ולא יעבר עליו לכל דבר, יכול שאני מרבה אף הבונה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארס אשה ולא לקחה, תלמוד לומר עליו, עליו אי אתה מעביר, אבל אתה מעביר על אחרים, ומאחר דכתב לא יעבור, לא יצא בצבא למה לי, לעבור עליו בשני לאוין. (סוטה מד א)

רש"י:

אשה חדשה – שהיא חדשה לו, ואפילו אלמנה, פרט למחזיר גרושתו. ולא יעבר עליו – דבר הצבא, לכל דבר – שהוא צורך הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן דרכים, אבל החוזרים מעורכי המלחמה על פי כהן, כגון בנה בית ולא חנכו, או ארש אשה ולא לקחה, מספיקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים… ושמח – ישמח את אשתו, ותרגומו יחדי ית אתתיה, והמתרגם ויחדי עם אתתיה טועה הוא, שאין זו תרגום של ושימח אלא של ושמח. (דברים כד ה)

רמב"ן:

ולא יעבר עליו – לשון רש"י מדברי רבותינו, ואם כן יהיה עליו ועל הצבא הנזכר, יאמר שלא יעבור האיש הזה על הצבא לכל דבר לא להיות פקיד על אנשי הצבא או מצביא את עם הארץ או לכל הצריך להם, כגון סיפוק מים, לא ישגיח עליהם, רק בשמחתו, והוא פירוש נכון. (שם)

ספר החינוך:

שנמנע החתן מלצאת מביתו כל השנה, כלומר, ללכת במסעות רחוקים, ונמנע גם כן שר הצבא מלהוציאו בעל כרחו, כלומר, להוציאו ללכת למלחמה, או לעשות מהמלאכות הצריכות בשביל המלחמה, כגון לספק מים ומזון לאחיו, או לתקן עניני העיר לשמרה מהאויב, ועל זה נאמר ולא יעבר עליו לכל דבר… ועוד אמרו שם (סוטה מ"ד) וכי מאחר דנפקא לי מלא יעבר עליו, לא יצא בצבא למה לי, לעבר עליו בשני לאוין… (כי תצא מצוה תקפא)

שנצוינו שישמח החתן עם אשתו שנה אחת, כלומר שלא יסע חוץ לעיר לצאת למלחמה ולא לענינים אחרים לשבת זולתה ימים רבים, אלא ישב עמה שנה שלמה מיום הנשואין, ועל זה נאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח.

משרשי המצוה, כי הא-ל ברוך הוא עלה במחשבה לפניו לבראת העולם וחפצו שיתישב בבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה, שיזדווגו בהכשר, כי הזנות תועבה היא לפניו, על כן גזר עלינו, העם אשר בחר להיות נקרא על שמו, שנשב עם האשה המיוחדת לנו להקים זרע, שנה שלמה, מעת שנשא אותה, כדי להרגיל הטבע עמה, ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב, עד שיבא אצל הטבע כל מעשה אשה אחרת וכל עניניה דרך זרות, כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה, ויפנה אל האשה הראויה לו מחשבתו, ויכשרו הילדים שתלד לו, ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו… והעובר על זה ופורש ממנה תוך שנה לעמד זולתה ימים רבים, ואפילו במחילתה, בטל עשה זה. ומכל מקום הרוצה לצאת לדבר מצוה או לשמח עם רעיו על דעת שישוב לימים מועטים בשמחה, מן הדומה שאין בזה בטול המצוה, ויש אומרים שבמחילתה מותר. (שם מצוה תקפב)

ספר חרדים:

לא יחבול רחים ורכב כי נפש הוא חובל, תרגום ירושלמי, לא תהון אסיר חתנין וכלתין, וזו קבלה למשה מסיני, וזה טעם סמיכות הפסוק לדלעיל מניה, דכתיב כי יקח איש אשה חדשה ושמח את אשתו אשר לקח, דהיינו מצות עונה, כדכתיבנא לעיל, וסמך לו לא יחבול רחיים ורכב, זו אזהרה שלא ימנע אחר עונתן לא יקשור הרחים שהוא רמז לאשה, ולא הרכב שהוא רמז לאיש, ואשכחן לשון טחינה באשה, שנאמר תטחן לאחר אשתו, ועון פלילי הוא זה, והרשע העושה זה אין לו כפרה עולמית, ואין לו חלק לעולם הבא, כדמסיים בפסוק זה התרגום ירושלמי. ושמעתי מפי החכם רבי עובדיה בנו של רבי זכריה, שמעשה היה באדם אחד שקשר יהודי א' ונכרת בתוך שנתו, ולא היה אדם יודע רק הרשע הגיד בשעת מיתתו, אני קשרתי את פלוני החתן והנה לפני מלאך המות וחרבו שלופה בידו, ואמר לי שהעון הזה גרם מיתתי, וגם אין לי חלק לעולם הבא, ומיד פרחה נשמתו. (פרק ה, מצוות לא תעשה מהתורה התלויות בידים ואפשר לשמרם כל יום, מא)

העמק דבר:

נקי – פטור מעבודה, אבל רשאי לצאת, ושמח – אפילו מדרבנן אינו חייב לשמחה אלא שבוע אחד, אבל באמת הוא רשות, שאף על פי שכל ישראל בצער במלחמה, דלא הזהירה תורה אלא על המלך ושר הצבא שלא יעבר לכופהו, משמע שאם רוצה לצאת שרי. אשר לקח – שהיא עדיין חדשה, ואם יסיח דעתו ממנה יוכל להיות שינתק החבל לגמרי.(דברים כד ה)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן

הלימוי לרפואה שלמה:

• אפרים

בתוך שאר חולי ישראל ורפואה קרובה לבוא.