סימן

(ראה גם: אות, אבדה)

תנ"ך:

…והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק, ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני. (בראשית כד יד)

ויאמר גדעון אל האלקים, אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת. הנה אנכי מציג את גזת הצמר בגרן, אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חורב, וידעתי כי תושיע בידי את ישראל כאשר דברת… (שופטים ו לו, וראה שם עוד)

ויאמר יהונתן, הנה אנחנו עוברים אל האנשים ונגלינו אליהם. אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם, ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם, ואם כה יאמרו עלו אלינו ועלינו כי נתנם ה' בידינו, וזה לנו האות. (שמואל א יג ח)

זהר:

סימן זה נמסר בידינו, שבכל מקום שאומרין בכוונה וברצון הלב מעשה הקטרת, אינו שולט המות במקום ההוא, ולא ינזק, ולא יכלו שאר העמים לשלוט על המקום ההוא. (ויקהל תעג)

אלא בספר החכמה של שלמה המלך אמר כך, ג' סימנים הם, סימן לעבירה הוא ירקון, סימן לשטות הוא שמרבה דברים, סימן שאינו יודע כלום, הוא שמשבח עצמו… (בלד קסג)

…כי נשר זה הוא סימן לרחמים (כי פני נשר הוא סוד קו האמצעי, שהוא רחמים). (פנחס שפו)

תניא, זקן בבית, סימן טוב לבית, כך צדיק בדור, סימן טוב הוא בעולם… (זהר חדש בראשית תתסא)

מכילתא:

ויהי קול השופר, הרי זה סימן יפה בכתובים, כל מקום שנאמר שופר זה סימן יפה לישראל, שנאמר עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר… (יתרו פרשה ד)

ספרא:

…שתק וקיבל שכר על שתיקתו, מיכן אמרו, כל המקבל עליו ושתק סימן יפה לו… (שמיני לו)

ספרי:

ואכלת ושבעת, סימן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושובעת, וכן הוא אומר יודע צדיק נפש בהמתו… (עקב מג)

…רבי יהודה היה נותן בהם סימנים, דצ"ך עד"ש באח"ב. (תבא שא)

תלמוד בבלי:

וסימן לדבר, משמרה ראשונה חמור נוער, שניה כלבים צועקים, שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. (ברכות ג א)

…המתעטש בתפלתו סימן רע לו… מתעטש אמתעטש נמי לא קשיא, כאן מלמעלה כאן מלמטה, דאמר רב זירא הא מילתא אבלעא לי בי רב המנונא ותקילא לי כי כולי תלמודאי, המתעטש בתפלתו סימן יפה לו, כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה, כך עושין לו נחת רוח מלמעלה. (שם כד ב)

תנו רבנן המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים, אבא שאול אומר סימן לדבר תכין לבם תקשיב אזנך. (שם לא א)

המתפלל וטעה סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו. (שם לד ב)

…וסימנך חד כתרי ותרי כחד. (שם מד ב)

המתפלל בחלום סימן יפה לו, והני מילי דלא סיים… המגלח ראשו בחלום סימן יפה לו, ראשו וזקנו לו ולכל משפחתו… הנפנה בחלום סימן יפה, שנאמר מהר צועה להפתח, והני מילי דלא קנח… ששה דברים סימן יפה לחולה, אלו הן, עטוש זיעה שלשול קרי ושינה וחלום… (שם נז א וב, וראה שם עוד)

אמר רב נחמן בר יצחק סימן לעבירה הדרוקן… תנו רבנן ד' סימנין הן, סימן לעבירה הדרוקן, סימן לשנאת חנם ירקון, סימן לגסות הרוח עניות, סימן ללשון הרע אסכרה. (שבת לג א)

אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני… אלא הר שנעשה סימן טוב לישראל… (שם פט א)

…וסימנך לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו… (שם צ ב)

לשון אחר, סימנים עשה בתורה וקנה אותה. (שם קד א)

תנו רבנן, ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. (שם קטו ב)

…לימד דעת את העם, דאגמריה בסימני טעמין והסברה במאי דדמי ליה. (עירובין כא ב)

…אלא בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא נתקיימה תורתן בידן, בני גליל דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימנא לא נתקיימה תורתן בידם. (שם נג א)

אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין, שנאמר שימה בפיהם, אל תקרי שימה אלא סימנה. שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה דרבי אבהו, אמר, אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה, הציבי לך ציונים שימי לך וגו', עשו ציונים לתורה, ומאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא, דכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון… (שם נד ב)

…וסימנך עגלה בצפון ועקרב בדרום. (שם נו א)

דתניא העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם… תנו רבנן המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה סימן ברכה לעולם… תנו רבנן, המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם… תנו רבנן, תגרי סמטא ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות ונותנין עיניהן בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם, מאי טעמא, דתהו ביה אינשי. תנו רבנן ד' פרוטות אין בהן סימן ברכה לעולם, שכר כותבין ושכר מתורגמנין ושכר יתומים ומעות הבאות ממדינת הים… (פסחים נ ב)

סימן להרים מילין, סימן לעמקים דקלים, סימן לנחלים קנים סימן לשפלה שקמה. (שם נג א)

…וסימניך שמעו נא אחי ורעי. (שם קיד א)

…וסימניך מתניתין מלכתא… (ביצה כח ב)

וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום, האי מרבה דידיה, והאי מרבה דידיה. (יומא כא ב)

וסימניך תנורא שגירא… וסימניך תנורא קרירא… (שם כט א)

…אזלו ויהיבו סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו. (שם פג ב)

תנו רבנן, בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה. לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח, במערב סימן רע ליושבי מערב, באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו… (סוכה כט א)

עשה להן סימניות כאכין ורקין שבתורה, לומר לך צעקו קודם גזר דין נענין, צעקו לאחר גזר דין אינן נענין… (ראש השנה יז ב)

אמר ליה רבי לרבי חייא זיל לעין טב וקדשיה לסיהרא, ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים. (שם כה א)

אמר לו רבי יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר… (תענית ב א)

אמר רבי יוחנן סימן למטר פורחות… וסימניך מהולתא דבתר מיטרא פסיק מיטרא, וסימניך חריא דעיזי. (שם ט ב)

אמר רבי נחמן בר יצחק וסימנך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא. (שם י א)

יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה, שנאמר הלא קציר חטים היום. (שם יב ב)

רבי עקיבא אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם… (שם ל ב)

…סימן זה יהיה לך, כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום. (מגילה ו א)

יתר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל אפילו אין לו מה יאכל ומכר ספר תורה או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם. (שם כז א)

אמר רב ספרא בנים הרי הם כסימנים, ואית דאמרי בנים עדיפי מסימנים… (יבמות יב ב)

…אמר שלשה סימנים יש באומה זו, הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים… (שם עט א)

אמר רבי אבהו סימני סריס ואילונית ובן שמנה אין עושין בהן מעשה עד שיהו בן עשרים… (שם פ א, וראה שם עוד)

אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו… מאי לאו דבהא קמיפלגי, דמר סבר סימנין דאורייתא ומר סבר סימנין דרבנן… (שם קכ א, וראה שם עוד)

…רקדו לפניה שחקו לפניה העבירו לפניה כוס של בשורה או מפה של בתולים, אם יש לה עדים באחד מכל אלו כתובתה מאתים… (כתובות טז ב)

וסימניך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. (שם כב ב)

רב אסי מתני איפכא ומנח בה סימנא… (שם עז א)

והתניא מת מתוך השחוק סימן יפה לו, מתוך הבכי סימן רע לו, פניו למעלה סימן יפה לו, פניו למטה סימן רע לו, פניו כלפי העם סימן יפה לו, כלפי הכותל סימן רע לו, פניו ירוקין סימן רע לו, פניו צהובין ואדומין סימן יפה לו, מת בערב שבת סימן יפה לו, במוצאי שבת סימן רע, לו מת בערב יום הכפורים סימן רע לו במוצאי יום הכפורים סימן יפה לו, מת מחולי מעיים סימן יפה לו, מפני שרובם של צדיקים מיתתן בחולי מעיים… (שם קג ב)

מיכן אמרו סימן יפה באדם שהוא ביישן… (נדרים כ א)

אמר רבי חנן סימן גדול מסר להן, אמר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים… אמר רבי חנינא סימן גדול מסר להן, בן פניו למטה בת פניה למעלה… אמר רבי יהודה שנולדו בה (ביוכבד) סימני נערות. (שם יב א)

ויקבר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור, אמר רבי ברכיה סימן בתוך סימן, ואפילו הכי ולא ידע איש את קבורתו… (שם יג ב)

…סימן לבנים שעברו אבות את הירדן… (שם לד א)

לא אענך עוד, תני רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות. (גיטין ז ב)

ודוקא בצד אות פלונית דהוה ליה סימן מובהק, אבל נקב בעלמא לא, מספקא ליה סימנין אי דאורייתא אי דרבנן… (שם כז ב, וראה שם עוד)

ודילמא סימנא שווייה, דהא רב צייר כוורא, רבי חנינא חרותא, רב חסדא סמ"ך, רבי הושעיא עי"ן, רבה בר רב הונא צייר מכותא, לא חציף איניש לשוויי לשמא דאבוה סימנא. (שם פז ב)

והאמר מר סימן לגסות עניות… (קידושין נט ב)

הא דאמר שמואל תרתי זרעייתא איכא בנהרדעא, חדא מיקרי דבי יונה,וחדא מיקריא דבי עורבתי, וסימניך טמא טמא טהור טהור… (שם ע ב)

אמר רבי יהושע הרואה טי"ת בחלומו סימן יפה לו… (בבא קמא נה א)

סימן העשוי לידרס, רבה אמר לא הוי סימן ורבא אמר הוי סימן… דאיתמר מקום, רבה אמר לא הוי סימן ורבא אמר הוי סימן… (בבא מציעא כב ב)

…מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין, אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז… דאיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן, כתב רחמנא שה דאפילו בסימנין מהדרינן. וסימנין דאורייתא, אמרי, מדקתני להו תנא לסימנין גבי שמלה, דקתני, מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין חייב להכריז, אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז, שמע מינה דשה לאו לסימנין הוא דאתא. (שם כז א)

ורמינהו, מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן חייב להכריז, בא בעל סימן ונטל את שלו זכה הלה בדבר שאין בו סימן… (שם כא א, וראה שם עוד)

רב אשי ורבינא סוף הוראה, וסימניך עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם. (שם פו א)

…אלא מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא. (בבא בתרא קכג א)

כדאמר רב חסדא בת תחלה סימן יפה לבנים. (שם קמא א)

…תניא אבא שאול אומר יום טוב של עצרת ברור סימן יפה לכל השנה כולה. (שם קמז א)

…ועוד סימנים עשויין להשתנות לאחר מיתה… (שם קנד א)

תא שמע רבי נתן אומר, סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה, מת שלא נספד ולא נקבר או שחיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפין על מטתו, זהו סימן יפה למת… (סנהדרין מז א)

ואמר רבי אלעזר כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו… ואמר רבי אלעזר כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו. (שם צב א)

…ומאי סימניה (דמשיח), יתיב ביני עניי סובלי חלאים… (שם צח א, וראה שם עוד)

…ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו, אמר תמות נפשי מות ישרים, אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו, ואם לאו הנני הולך לעמי. (שם קה א)

אמר רב יוסף בבל ובורסיף סימן רע לתורה… (שם קט א)

וסימנך בהרת כגריס ומחיה כעדשה. (מכות כ ב)

…וסימנך אחור וקדם צרתני. (עבודה זרה ח א)

…וסימנך ספרא בצירא, תנא תוספאה. (שם ט א)

…וסימן לאסור מלכיהם בזיקים. (שם טז ב)

…וסימנך רטיבא ליבשתא ויבשתא לרטיבא. (שם כח ב)

וסימנך ויין ישמח לבב אנוש. (שם כט א)

…וסימנך קדש לה'. (שם לט א)

אמר רבי אמי, האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא, ניתלי שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא, אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה, ומאן דבעי למיעבד בעיסקא ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח, לירבי תרנגולא, אי שמין ושפר מצלח, האי מאן דבעי למיפק לאורחא, ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא, ניקום בביתא דחברא אי חזי בבואה דבבואה לידה דהדר ואתי לביתא, ולאו מלתא היא, דלמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה. אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא, לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי וסילקי ותמרי. (הוריות יב א)

…וסימנך שינוי שקר שינוי אמת. (מנחות מג א)

…וסימנך עשירים מקמצין. (שם פו א)

…מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים שוב אינו רואה, רבי יוסי אומר ג' שנים… (חולין כד א)

תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף, הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים, לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים, לפוטרו בלא כלום אי אפשר, שכבר הוקש לבהמה, הא כיצד, הכשרו בסימן אחד… דרש עובר גלילאה בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים, דגים שנבראו מן המים הכשירן בולא כלום, עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחר… (שם כז ב)

…וסימניך ובשר בשדה טרפה. (שם מז ב)

וסימניך ישמעאל כהנא מסייע כהני… אמר רב טבות וסימניך יפה כח הבן מכח האב. (שם מט א וב)

אמר רב הונא סימן לטרפה י"ב חדש… (שם נז ב)

סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא, כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור… (שם נט א, וראה שם עוד)

…וסימניך פירוז רשיעא… (שם סב ב, וראה שם עוד)

…והאמר רב כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש… רב בדיק במברא, ושמואל בדיק בספרא, רבי יוחנן בדיק בינוקא… תנא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן, אמר רבי אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זימני… אמר רבא מרישא הוה אמינא סימנא עדיף מטביעות עינא, דהא מהדרינן אבידתא בסימנא ולא מהדרינן בטביעות עינא, השתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא טביעות עינא עדיפא, דאי לא תימא הכי, היאך סומא מותר באשתו, ובני אדם איך מותרין בנשותיהן בלילא, אלא בטביעות עינא דקלא… אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא, תדע דאילו אתו בתרי ואמרי פלניא דהאי סימניה והאי סימניה קטל נפשא לא קטלינן ליה, ואילו אמרי אית לן טביעות עינא בגויה קטלינן ליה. אמר רב אשי תדע, דאילו אמר ליה איניש לשלוחיה קרייה לפלניא דהאי סימניה והאי סימניה ספק ידע ליה ספק לא ידע ליה, ואילו אית ליה טביעות עינא בגויה כי חזי ליה ידע ליה. (שם צה ב, וראה שם עוד)

אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך מתניתא גוזמא. (ערכין יא א)

…ומאי כדי לשבת ולימים טובים, סימנא בעלמא. (שם יג א)

אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך וזאת לפנים בישראל. (נדה מה ב)

בן ט' שהביא ב' שערות שומא, מבן ט' ועד י"ב ויום אחד שומא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר סימן, בן י"ג שנה ויום אחד דברי הכל סימן… (שם מו א, וראה שם עוד)

איזהו סימנים, (אצמל קאי, רש"י), רבי יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד, רבי עקיבא אומר משיטו הדדים, בן עזאי אומר משישחיר הפיטומת, רבי יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהא לחזור… וכן היה רבי שמעון בן יוחי אומר, שלשה סימנין נתנו חכמים באשה מלמטה וכנגדן מלמעלה, פגה מלמעלה בידוע שלא הביאה שתי שערות, בוחל מלמעלה בידוע שהביאה שתי שערות, צמל מלמעלה בידוע שמתמעך הכף… (שם מז א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

תני המוכר ספר תורה של אביו אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכל המקיים ספר תורה בתוך ביתו, עליו הכתוב אומר, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. (בכורים יג א)

תני רבי ליעזר בן יעקב, לא תנחשו ולא תעוננו, אף על פי שאין נחש יש סימן, ובלבד לאחר ג' סימנים, כגון ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין וגו'… (שבת לח ב, וראה שם עוד)

…בשעה שהיה אדם מוכר את שדה אחוזתו, היו קרובין ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרים נקצץ פלוני מאחוזתו, ובשעה שהיתה חוזרת לו היו עושין לו כן, ואומרים חזר פלוני לאחוזתו. אמר רבי יוסי בי רבי אבון אף מי שהיה נושא אשה שאינה הוגנת לו קרוביו ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות, והתינוקות מלקטין ואומרים נקצץ פלוני ממשפחתו, ובשעה שהיה מגרשה היו עושין לו כן ואומרים חזר פלוני למשפחתו… (כתובות טו א, וראה שם עוד)

תוספתא:

רבי עקיבה אומר אם שגורה תפילתו בפיו סימן יפה לו, ואם לאו סימן רע לו… כל שרוח עצמו נוחה בשלו סימן יפה לו, אין רוח עצמו נוחה בשלו סימן רע לו, בן עזאי אומר כל שלקה גופו מפני חכמתו סימן יפה לו, חכמתו מפני גופו סימן רע לו. כל שנטרפה דעתו מפני חכמתו סימן יפה לו, וכל שנטרפה חכמתו מפני דעתו סימן רע לו. (ברכות פרק ג)

…תגרי סימטא וקוצצי אילנות טובים ומגדלי בהמה דקה אינן רואין סימן ברכה לעולם. (בכורים פרק ב)

מדרש רבה:

אמר רבי אלעזר אף על פי שאין נחש יש סימן, כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו. רבנן אמרי, בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן… (בראשית פה ז)

אמרו רז"ל סימן לגאולה הראשונה שבאנכי ירדו ישראל למצרים, שנאמר (בראשית מ"ו) אנכי ארד עמך מצרימה, ובאנכי אני מעלה אתכם, וסימן לגאולה האחרונה, שבאנכי הם מתרפאין והן עתידים להגאל, שנאמר (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא. (שמות ג ו)

באותות, סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה, וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן… (במדבר ב ו)

…יותר מדברי תורה הוי זהיר בדברי סופרים, וכן הוא אומר (שיר א') כי טובים דודיך מיין, טובים דברי דודים מיינה של תורה, למה, שאין אדם מורה כראוי מדברי תורה, מפני שהיא סתומה, וכולן סימנין, שנאמר (דברים ל"א) ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, סימנין בפיהם… (שם יד יב)

ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים, מי הם, אליצור בן שדיאור וחבריו, האנשים אשר נקבו בשמות, אף על פי שלא פרסמן הכתוב נתן סימניהן, ומתוך המקראות את מבין אותם. (שם יח ב)

אבות דרבי נתן:

…לפי שיקב סימן טוב יותר מחטים, ללמדך שכל זמן שהיין לוקה סימן רע לכל השנה כולה. (פרק ד ב)

בן עזאי אומר, כל שדעתו נוחה מפני חכמתו סימן יפה הוא לו, ושאין דעתו נוחה מפני חכמתו סימן רע הוא לו, כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו, ושאין דעתו נוחה מפני יצרו סימן רע לו, כל שרוח חכמים נוחה הימנו (בשעת מיתה) סימן יפה, שאין רוח חכמים נוחה הימנו סימן רע לו, כל שפניו זקופות למעלה סימן יפה לו, וכל שפניו כבושות למטה סימן רע לו, נתן עיניו בבני אדם סימן יפה לו, לא נתן עיניו בבני אדם סימן רע לו, כל שפניו מצהיבות סימן יפה לו, כל שפניו משחירות סימן רע לו… (פרק כה א)

רבי חנניא בן יעקב אומר, הניעור בלילה מתוך דברי תורה סימן יפה לו, מתוך דברי שיחה סימן רע לו. (פרק כט ג)

מסכת סופרים:

…ואומר ג' פעמים סימן טוב סימן טוב תהיה לכל ישראל, ברוך יוצרך ברוך עושך… (פרק כ ב)

מסכת שמחות:

…לפי שחרב סימן קללה ומזבח סימן כפרה, מעבירין סימן קללה בשביל דבר כפרה… (פרק ח)

מסכת כלה רבתי:

תנו רבנן, כותבי ספרים, והמתורגמנין, ומעות הבאות ממדינת הים והחזנין אין רואין סימן ברכה לעולם… והמתורגמנין משום דנטלי שכר שבת, מעות הבאות ממדינת הים משום דמתרחיש בהו ניסא, והחזנין משום מלאכת ה'… המצפה לשכר חמורו ולשכר אשתו אינו רואה סימן ברכה, מאי… (פרק י)

פסיקתא:

…כך ויקרא יעקב אל בניו… אמר להם, בניי, סימן זה אני נותן לכם, בלשון אנכי הסיח עם זקני, אנכי מגן לך, ובלשון אנכי הסיח עם אבי, אנכי אלקי אברהם אביך, ובלשון אנכי הסיח עמי, אנכי הא-ל בית אל, ואף אתם אם בא ואמר לכם בלשון הזה אנכי, דעו שהוא שלכם, ואם לאו, כביכול, אינו שלכם… (פרק כא)

תנא דבי אליהו:

…הא למדת שכל המבעט ביסורין סימן רע לו, אמרו חכמים וכי לא בדין עונותיו באו עליו היסורין, אתמהא… (פרק ב)

…לכן כל תלמיד חכם שמרבה במלאכתה של תורה ואינו מכניס פירות הרבה, סימן יפה לו, שהקב"ה אוהב את תורתו, שאם יעשיר יפשע מדברי תורה… (פרק ג, וראה שם עוד)

כל הקץ בחיים טובים בעולם הזה סימן רע לו… (פרק יד)

…מכאן אמרו כל המזלזל בנטילת ידים סימן רע לו, ועליו הוא אומר (דברים כ"ט) והיה כשמעו את דברי האלה הזאת וגו'… (פרק טו)

מדרש הגדול:

דבר אחר אשר תשים, אמר לו סימנה בפיהם, מכאן אמר רב חסדא, אין התורה נקנית אלא בסימנין, וכן הוא אומר, אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא (משלי ז'), עשה מודעין לתורה. למה הדבר דומה, לפלטין גדולה שהיא מלאה בתים וקסוסאות ואכסדראות, וכל מי שהוא נכנס לתוכה לא היה יודע לצאת, הפקחין מה הן עושין, נותנין סימנין בכניסתן כדי לדעתן ביציאתן, כך דברי תורה צריך אדם לעשות להן סימנין בלבו שלא ישכחם. (שמות כא א)

ילקוט ראובני:

והנה רחל בתו באה עם הצאן וגו', רבי עקיבא אומר, כל מי שנכנס בעיר ומצא נערה לפניו דרכו מצלחת לו, ומנין תדע שהוא כן, בא וראה מאליעזר והנה נערה יוצאת וגו', ועוד ממי את למד ממשה רבינו ע"ה, ולכהן מדין שבע בנות וגו' והצליח דרכו ועלה למלוכה, ומנין שהוא כן, תדע מיעקב, והנה רחל בתו באה עם הצאן. (בראשית ויצא, מפרקי דרבי אליעזר)

רד"ק:

דומו – פיהם יכשילם, ואין זה נחש, שאם לא כן לא היה ה' עוזרם, אלא הוא קול דברים ישמע האדם ויחזק לבו, ואינו כנחש הסומך בחולדה עופות וכוכבים, וחושב כי אלו מטיבים ומריעים, אבל אם עושה לסימן ולחזוק לבו מותר, כרב דבדיק במברא, אמרו רז"ל בית אשה ותינוק אף על פי שאין נחש יש סימן, אם בא מעצמו ג' פעמים, או אם קבעו מתחלה סימן בפעם אחת. (שמואל א יד ח)

משנה תורה:

אין מנחשין כעכו"ם, שנאמר לא תנחשו, כיצד הוא הנחש, כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפצי נעשים, הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי… וכן אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני, וכן אלו שאומרים שחוט תרנגול זה שקרא ערבית… וכן המשים סימנים לעצמו, אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני, ואם לא יארע לי לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם, וכן כל כיוצא בדברים האלו הכל אסור, וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה. (אמר אברהם זה שבוש גדול, שהרי דבר זה מותר ומותר הוא, ואולי הטעהו הלשון, שראה, כל נחש שאינו כאליעזר ויונתן אינו נחש, והוא סבר שלענין איסור נאמר, ולא היא, אלא הכי קאמר אינו ראוי לסמוך, ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו).

מי שאמר דירה זו שבניתי סימן טוב היתה עלי, אשה זו שנשאתי ובהמה זו שקניתי מבורכת היתה מעת שקניתיה עשרתי, וכן השואל לתינוק אי זה פסוק אתה לומד, אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר זה סימן טוב, כל אלו וכיוצא בהן מותר, הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות, אלא עשה זה סימן לעצמו דבר שכבר היה, הרי זה מותר… (עבודת כוכבים יא ד)

הסימנים המובהקים סומכין עליהם ודנין על פיהם בכל מקום דין תורה, והמדה או המשקל או המנין או מקום האבדה סימנין מובהקין הן… (גזלה ואבדה יג ה, וראה שם עוד)

ספר חסידים:

כי לא נחש ביעקב וגו', ציונו צורינו לא תנחשו (ויקרא י"ט), ובעונותינו שרבו כיום הזה מנחשים בישראל בודקים בעונות אומרים להזכיר במוצאי שבת שלא לאכול ביצים, או שלא לקחת אש שתי פעמים כשיש חולה בבית או יולדת תוך תשעה ימים… ועוד יש ניחוש ורב הוא ונוהג בין בני אדם, רואין אש וגחלות בוערות מעומד, אומרים יהיה לנו אורח, אם תכבהו במים האורח יפול במים, ואין לך ניחוש גדול מזה, ואמת ויציב הדבר, כמה בני אדם ניסוהו, אך הוא השטן הוא המתעה אותם, כשרואה השטן שזה מנחש ואומר יפול האורח במים, אז אומר השטן אלך ואפיל האורח במים להטעות זה להיות לסימן זה בידו לנחש לעולם, ואוי להם לעושים כך, כי עוברים על כמה לאוין לא תנחשו, לא ימצא בך וגו' (דברים י"ח), ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא י"ח), ועוד שעושים עדות התורה שקר, כי לא נחש ביעקב (במדבר כ"ג)… ואין לנו ניחוש לסימן אלא במה שאמרו חכמים, כענין שאמרו בראש השנה יאכלו ראש איל, על שם נהיה לראש וכו', ומיני מתוקים על שם שנה מתוקה וכו', וכן ירבה תרנגולא וכו'… ואותם בני אדם שיש להם לעשות מצוה, כגון להתחיל ללמד תינוקות או להכניס במצוה אחת ואומר נמתין עד ראש חודש, אף על פי שאין זה ניחוש, אין זה דרך הטוב, כי מי יודע אם יחיה אם ימות בתוך החודש, נמצא מת ולא קיים המצוה, כללו של דבר מיד כשתבא המצוה לידך עשה… (נט)

ולמען לא יהיה לבך נוקפך כשתראה או תעיין באשר נכתוב לפנינו עתה, ותאמר אין אלו דברי חסידות רק דרכי האמורי, אל יעלה על לבך ואל ישיאוך מחשבותיך לומר כן, כי ספר זה ספר החסידים שמו, וכשמו כן הוא. ואתחיל ואומר, כי באבריו של אדם חקק הקב"ה כל מעשה האדם ומקריו וברפפות אבריו יגיד עליו יוצרו כל המעותד לבא עליו דבר יום ביומו, ולמוד לך מדבר אחד הרבה דברים, דכתיב (איוב ל"א) וכל צעדי יספור, וכתיב (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, מכאן שמונין כל פסיעות האדם, ונגזר על האדם כמה פסיעות יש לו ללכת.

ותדע לך שכן הוא, שאף על פי שאין ניחוש יש סימן, ואסור לומר לאחרים פן יחזיקו בניחושים. אם כף רגלו של אדם אחזהו החיכוך כאלו קרצתו כינה, והיה ברצון מחכך כאלו מעלה שחין ואחר כך תנוח החיכוך, דע לך כי יש לו ללכת במקום שאינו ידוע, הוא אדם שאינו רגיל ללכת, ואם אזניו, יש לו לשמוע דבר חידוש, ואם עור שעל העין, יש לו לראות או לקרות כתבים של חידוש מה שאינו ידוע, ואם לשונו, יש לו לדבר דבר של חידוש, ואם גביני עיניו, יש לו לראות אנשים או נשים מה שלא ראה לפנים בזמן מרובה, ואם בפדחת יהיו צופים עליו ומתאוין לראות בו, ואם בכפיו יבא לידיו כסף או זהב חדש, ואם בחוטמו יכעוס, ואם תחת עיניו ואצל חוטם תרדנה עיניו דמעה, וכן על כל אבר ואבר מגיד החיכוך חידוש, ומי עושה כל אלה, אלא הקב"ה מגיד לאדם במעשה אבריו כל מה שיעבור עליו, וידע האדם כי הכל גוזר הקב"ה… (קסב, וראה שם עוד)

וכל דבר שהוא ג' פעמים אף על פי שאין ניחוש יש סימן, דוגמת ער ואונן, דכתיב (בראשית ל"ח) פן ימות גם הוא כאחיו… אבל לחמישי אינו מזיק, יש דברים שהן כדרכי האמורי ואף על פי כן מותר, כגון אדם ששיבר בית ישן ובונה בית חדש באותו מקום, או חדר, יש להדרים בבית ליזהר שלא ישנו החדש מן הישן בפתחים ובחלונות, אלא יכוונו לעשות בחדש כמו בישן, ואם לאו יהא להם סכנה בחייהם מפני הממונים שדים או מלאכים, והכל בספר הכבוד. (תסא)

אדם שהולך בין החשודים ליתן לבני אדם סם המות, יתקן סכין, ויתקן הקתא של הסכין בעצם של נחש, וינעוץ הסכין בשולחן או בלחם, ואם סם המות בלחם יזיע הקתא של הסכין, כי הנחש מלא ארס ומתקנים ממנו סם המות, והעצם שלו בלוע בו, וכשיש על השלחן סם המות, אף על פי שלא נעשה מן הנחש, מצא מין את מינו וניעור, לכך מזיע… (תסח, וראה שם עוד)

כתיב אור פניהם כבוד בספר תהלים, ואמרו עשרה ימים מראש השנה עד יום הכפורים, אם ידלק נר במקום שאין רוח נכנס, אם לא יכבה יחיה אותה שנה… (תקמח)

רבינו יונה:

ואין לנו לשים שום סימן אלא מה שאמרו חז"ל, ואם יש לו לאדם לעשות מצוה, כגון לחזור על מסכתא או להשיב בנו אל הספר, לא יאמר אמתין עד ראש חדש או עד הפסח… ומי שאינו מקפיד לעולם לא יקפידו עמו, אך המקפידים השטן עומד על ימינם לשטנם ולהחזיקם בטעותם. (ספר היראה)

רבינו בחיי:

וצריך שתתבונן, כי יש במזוזה השם המיוחד מבפנים ושם ש-די מבחוץ, והיה זה מפני שאומות העולם חושבין, שאין ההצלחה מצויה בבתים כי אם מקרה כפי מערכת הכוכבים המנהיגים את העולם השפל הזה, כגון אלו שאומרין, מיום שקנה פלוני בית זה או נשא אשה זו, מאותה השעה נתעשר ונתעלה מזלו כפי המזל והשעה והרגע שהיה בתקפו ומעלתו, וידוע כי אין ראוי להסתכל בזה, כי אין הרגעים ועתות היום אלא להקב"ה, והוא שאמר דוד (תהלים ל"א) בידך עתותי, וכגון אלו שאומרים העושה מלאכה ביום פלוני אינה מצלחת, כל המסתכל בזה עובר משום ולא תעוננו, שאומר עונה פלונית מצלחת, ועונה פלונית אינה מצלחת. אך מה שנוהגין העולם שאינם נושאים נשים בחסרון אלא במילוי הלבנה, אין איסור בזה, ואינו מן הענין, שהרי אינו אלא סימן בעלמא, ואין כונתם אלא לסימן טוב שיעשו הנישואין במילוי ולא בחסרון, וכענין שאנו נוהגין בליל ראש השנה, והוא מנהג הגאונים, להביא על השלחן קרכס"ת, וכענין שאמרו מושחים המלכים על המעין, והיה הענין לסימן טוב, שיעשו כדי שתמשך מלכותם,וכן מצינו מפורש שאמר דוד ע"ה, קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, והורדתם אותו אל גיחון,ומשח אותו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל וגו'. וכל המסתכל בענין הנישואין ובהצלחת הבתים לדבר אחר זולתי לסימן, הרי זה מדרכי האמורי, והוא מנהג האומות שחושבין שהצלחת הבתים תלויה במערכת הכוכבים… (כד הקמח מזוזה)

מאירי:

…ועל צד להגדיל ההתעוררות לזכור השם בכל רגע ולשוות יראתו על פניהם לבלתי יחטאו, היתה הכוונה לשום בשולחן קרא, רוביא, כרתי, סלקא, תמרי, על צד מה שאמרו במסכת כריתות ובמסכת הוריות, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, ליחזי אינש בריש שתא קרכסת, ועל צד שלא יטעו באמרם סימנא מילתא היא, שיהיה זה דרך נחש חלילה לרבותינו מרשע, היתה ההסכמה לקרות עליהם דברים יורו על הסליחה והערה על התשובה, ואמרם מילתא היא, רוצה בו, שהערות התשובה גם מבלי קביעת תפלה רק דרך סימן ותורת עראי, הם יעזרו על הכוונה, ומפני זה צוו לראותם בעת האוכל, להעיר שעם היותם נמשכים אל הנאת הגוף, לא ימשכו רק כפי הצורך, ולא ישלחו אימת המשפט מעל פניהם, והוא שהם קוראים עליהם דברים יורו על זה, יאמרו על הקרא יקראו זכויותינו… (משיב נפש מאמר ב פרק ב)

דרשות הר"ן:

…קוסם קסמים, ענינו שיש באנשים מי שכח המדמה שלו חזק עד שישער ויגיד קצת עתידות, וזה הכח יצטרך לעוררו, ולזה יעשו קצת תנועות ותחבולות, הוא מאמר הכתוב (הושע ז') עמי בעצו ישאל וגו'. מעונן הוא העושה מעשיו בבחירת הימים והוא אומר בסנהדרין ס"ה, היום יפה לצאת… מנחש אמר שם, זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו… ואם תקשה אחר שאסרו כל אלה הסימנים, ואמרו שהוא בכלל מנחש, איך יאמר בפרק גיד הנשה צ"ה, רב בדיק במברא, ומה בין מברא לצבי הפסיקו בדרך.

תשובתך, רב אף על פי שהיה בודק במברא, לא היה סומך עליו שיעשה מעשה על פי הוראת הבדיקה, אך היה רוצה לקחת קצת הוראה אם יצליח דרכו, ואף אם ימצא שלא יצליח, לא היה נמנע מלכת, לדעתו שהשי"ת משנה הכל כרצונו, והנחוש אינו אסור אלא למי שסומך עליו, וזה מבואר שם, ואפילו הכי רב לא אכל מההוא בשרא, מאי טעמא, עלומיה עיניה הא לא עלים אלא משום דנחיש, והאמר רב כל נחש שאינו סומך עליו כאליעזר עבד אברהם, שאמר והיה הנערה וגו', וכיונתן בן שאול שאמר והיה אם יאמרו אליו עלו ועלינו וגו' אינו נחש, ורב לא סמך עליו, אלא שאמר אמברא אתי לאפיה יומא טבא לגאו, ולא אמר כי אמברא אתי לאפיה איזול ואי לא לא איזול.

ואם תשאל, אם כן אלו הב' היו מנחשים גמורים, ואיך נאמר באלו הצדיקים ככה, והתשובה, כי לא נאסר הנחש אלא במה שאין השכל גוזר ומורה עליו, אבל מה שהשכל מורה עליו, אין זה נחש כי אם מנהגו של עולם, ואין בין זה ובין האומר אם ימטיר מחר נזרע וכדומה. ומה שתלו בו מעשיהם אלו השנים, כבר הורה עליו השכל… (דרוש יב)

אברבנאל:

כי נחש ינחש – כחז"ל חולין צ"ה, בית אשה ותנוק מותר לעשותם סימן, ובלבד שלא יכוון מעשיו, ואמר, שמיום ששתה בו עלה לגדולה. (בראשית מד ה)

עלו אלינו – והיה אפשר שלא ידברו דבר מכל זה, ואם יאמרו בזה הלשון, הוא בהשגחה אלקית. (שמואל א יד ח)

מהר"ל:

…וכן כמה דברים שהם סימנים בתורה שלא תשכח התורה, וכן פירש רש"י ז"ל בפירוש שיר השירים, איש חרבו על יריכו מפחד בלילות, כלי זיינו הם מסורת וסימנים שמעמידים על ידם את הגירסא שלא תשתכח, פן ישכחו ויבא עליהם צרות, ובודאי הוא ממדרש חז"ל. ובפרק כיצד מעברין, אמר רב חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנים, שנאמר שימה בפיהם, אל תיקרי שימה אלא סימנה… ופירוש דבר זה, כי התורה לפי מדריגתה שהיא נבדלת מן האדם במעלה אין קנין לה רק על ידי הסימן, ובודאי הסימנים הם המסורת שהם על התורה, ובמסורה כמה וכמה סימנים, ורש"י פירוש שם סימנים שמועות, נקט מלתא דשייך בתורה שבעל פה, ובהך משנה נקט מסורת הוא שייך אל התורה שבכתב, והוא הדין סימני שמועות הם גם כן סימנים לתורה שבעל פה, כלל הדבר, שהתורה אין לה מציאות גמור אצל האדם, וצריך לעשות סייג אל התורה שלא תסור התורה מן האדם, וזהו על ידי מסורת וסימנים, כי הדבר שיש לו סימן נותן הכרה אל האדם, עד שנמצא אצלו בפועל ונגלה לגמרי אליו, ולא שיהיה בכח אל החכמה רק בפועל לגמרי, ואם צריך אל האדם התבוננות גדול עד שיזכור התורה לא נמצא אצלו התורה בפועל, ולכך צריך שיהיה לו סימנים שעל ידי זה גלוי לפניו התורה והתורה אצלו בפועל, דכתיב שימה בפיהם… (דרך חיים פרק ג יג)

…והרבה בני אדם שעושים סימן כך כי מיום שבא זה היה מצליח, ולפיכך אין חידוש כאשר ראה סימן הצלחתו מיום שבא נחום איש גם זו אצלו, שהיו תולים הסבה בנחום איש גם זו, כמו שאמר לבן נחשתי ויברכני ה' בגללך, ושלחו אותו בכבוד, בשביל שראו והאמינו כי הוא היה להם סימן טוב… (נתיב הבטחון פרק א)

אין מושחין את המלכים אלא על המעיין וכו', יש בני אדם מתמיהים על זה, ומכל שכן מן האומות ששואלין על זה, כי נראה שהוא כעין ניחוש, ואין זה ניחוש, כי הרבה דברים תלוים במקום, כי הכל כאשר המקבל מוכן, ולפיכך כאשר מוכן המקום שיקבל המקבל אז מקבל הדבר הטוב, וכן אם המקום רע, אין מקבל המקבל דבר טוב…

וכן מה שאמר מי שבא לידע אי מסיק שתא וכו', הסימן שנעשה אל האדם הוא קרוב אל הדבר, כי מי שהוא קרוב אל ההצלחה נראה בו סימן הצלחה, וכן להפך, ומי שהוא קרוב אל החיים נעשה בו סימן של חיים, ולפיכך הנר שהוא דומה אל הנשמה, אי משיך נהוריה סימן לו שהוא חי… וכן מה שאמר דבעי למיעבד וכו', כי התרנגול זריז והוא נקרא גבר, וכל עסק צריך זרוז, ולכך סימנא כמו זה מלתא היא. ודבר זה יש לך להבין, כי התרנגול הוא ראוי לסימן זה ביותר… ומי שאינו נותן מקום ולא יאמין לדבר זה, רק שענין האדם נוהג על פי הטבע, דבר זה סכלות, כי ראוי האדם בפרט שיהיה הנהגתו לא כמו בהמה, שאין מזל לבהמה, רק הנהגת הבהמה טבעית, והנהגת האדם היא רוחנית, כי יש לו מזל, וכיון שיש לו מזל, המזל נראה על ידי סימן, וכן מועיל סימן שעושה למטה, שיהיה דבק האדם בטוב למעלה, שאין הנהגת האדם כמו הבהמה, שאין לה כח ומזל למעלה.

ולכך אמר, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל למיכל וכו', כי אלו דברים קרא הוא גדול מאד, וסימן הוא שיגדל, ורביא הוא בבנים, כרתי שיכרית שונאיו אשר הם צורריו… לכך הם אלו חמשה הם סימן טוב מתחבר אליהם על ידי אכילה, שאין יותר חבור אל דבר כמו האכילה, ויהיו אליו לטובה. ואין דבר זה דבר קטן, כי כבר האריך הרמב"ן בפרשת לך לך, כי גם הנביאים היו עושים סימנים שיהיה הסימן לטוב להם, לכך יסתם פיהם של דוברי שקר המדברים על צדיקים עתק, שחושבים דבר זה כמו ניחוש, ואין הדבר כן, רק שהוא סימן טוב בשעה שראוי אל זה, וכמו שאמרו ז"ל סימנא מילתא היא.

ואני אומר, כי אלו דברים נזכרו בהם זכות אבות, כי כך אמרו ז"ל במדרש (ויקרא רבה כ"ט) מלמדך להועיל, אמר הקב"ה תהיו מזכירין לפני זכות אבות בראש השנה, שהוא יום הדין, ותהיו ניצולים מן הדין, ולכך יהיו לפניו אלו דברים שהם סימן טוב, והמעלה שהיה לאבות נזכר בזה, ובזה יהיה ניצול מן הדין, והנה קרא פרי גדול מאד, וזהו סימן לאברהם, שנאמר עליו (יהושע י"ד) האדם הגדול בענקים, רביא הוא סימן ליצחק, שאליו נאמר (בראשית כ"ו) והרביתי את זרעך… (חידושי אגדות הוריות יב א, וראה שם עוד)

כגון אלו המנחשים וכו', ואם תאמר ואליעזר עבד אברהם היאך ניחש, ויונתן בן שאול, ותרצו התוספות בחולין, דאליעזר עבד אברהם לא נתן הנזמים אלא אחר ששאל לה בת מי את, ויונתן בן שאול בלאו הכי נמי היה עולה, ולזרז את נערו עשה זה. ועוד יש לתרץ, דאליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול בדבר מצוה היו עוסקים, אליעזר השתדל זיווג נאה ליצחק, ויונתן בן שאול להציל את ישראל, ומאחר שהיו עוסקים במצוה, אם כן היה דעתם להקב"ה, וכאלו אמרו בפירוש שהקב"ה יראה להם הדרך לבא לקיים המצוה, ובזה הניחוש מראה להם, ולפיכך לא שייך בזה ניחוש, כי הניחוש אינו שייך רק אם מנחש אם יארע לי כך וכך כך וכך אעשה, וזהו במילי דעלמא, אבל במידי דשמיא הוא חולש בהקב"ה אם יארע לי כך וכך אז אדע לקיים המצוה, וכיון דמילי דשמיא הנה זה הוא מאת ה', ובזה לא שייך ניחוש, שהרי הקב"ה הוא נותן לו סימן. אמנם נראה, דמכל מקום צריך שיהיה טעם לזה, כמו שאמר אליעזר שיראה שהיא גומלת חסדים, ויונתן בן שאול שנראה שהם חלשים, אבל בלא טעם הוא ניחוש, שכל מעשה השם כמנהגו של עולם, לא על ידי דברים שאינם במנהגו של עולם, כי אותם הם מכלל ניחוש. (גור אריה ויקרא יט כו)

של"ה:

זה לשון הטור, אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא אתרוגא וכו'… אלא הענין הוא, שאין שום רמז באכילת הפרי, רק הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה, רצוני לומר כשמשים רוביא על שלחנו ואכלו, אז הוא לו למזכיר שיתפלל על שירבו זכיותינו, וכשרואה כרתי, אז הוא למזכיר ורמז שיתפלל על הכרתת שונאינו, נמצא העיקר הוא ההתעוררות והתפילה, ולאחר שהתפלל ואוכל דבר זה, אז הוא רושם שתתקיים תפילתו. וקרוב לזה, מה שכתוב בספר הפרדס בשער הגוונים פרק א', וזה לשונו, כאשר ירצה לפעול פעולה ויצטרך אל המשכת הדין, אז יתלבש האדם ההוא בבגדים אדומים, ויצייר צורת ההוויה באוד"ם, וכן לכל הפעולות וההמשכות, וכאשר יצטרך חסד ורחמים יתעטף לבנים, ולנו בזה ראיות ברורות מהכהנים, שהמשכתם מצד החסד ובגדיהם בגדי לבן, להורות על השלום… ואין להרחיק הענין הזה, שהרי בעלי טבע אמרו, כי אם יביט האדם בעיניו מרוצת המים הרבים יתעורר בו הלבנה, עד שהחולים שאין להם ישוב ושנתם אינה ערבה בעיניהם ירוצו לפניהם סלוני המים כדי שיתעורר הלבינה ויגביר הלחה ויישן, וכן הענין בזה, כאשר ישוטט המעיין בשכלו ימצא אל הענין הזה עשר ידות, כי מהגוונים הנראים לעיניו או המצטיירים שבכל בגופני יתפעל הרוחני והנפש תעורר לרוח והרוח לנשמה והנשמה ממציאות למציאות, עד שיתעלה אל מקום יניקתם ויתעורר לפי מציאות ציורם… (מסכת ראש השנה עמוד הדין)

מלבי"ם:

…ובמה שכתוב בחולין צ"ה כל נחש שאינו כאליעזר וכו', יש פלוגתא בין הרמב"ם להראב"ד, ולדעתי גם להרמב"ם וההולכים בשטתו שנחש של אליעזר ויהונתן היה ממין האסור, הם לא עשו איסור, כי תלו הדבר בהשגחת ה', באשר ידעו כי ה' עמם בדבר הזה, והניחו סימן שבו יתודע להם הופעת ה' אם לעשות אם לחדול. וכן מה שכתב בסנהדרין צ"ה באבישי בן צרויה דאתא יונה איטריף מקמיה, וכן כמה מעשים כאלו הנמצאים בזהר, שכל אלה לא הלכו בדרך האמורי וסימניהם המוסכמים אצלם, רק בענין נעלה שידעו כי בא להם הופעה וסימן מאת ה', כי היו אנשי הרוח, ומכוונים ברוח הקדוש, ובזה יש ליישב דברים הרבה… (ויקרא יט כו)

רש"ר הירש:

יוסף איננו – אל תתרעמו עלי שאינני שולח אתכם את בנימין, הדבר אסור לי, אמנם אינני יודע היאך נעלם יוסף, וגם היעדרו של שמעון איננו מובן לי, בינם לבין עצמם אולי אין קשר למאורעות אלה, אך עלי היו כולנה – בי הם נפגשים, אם מאורע אחד חוזר ומתרחש בנסיבות דומות, הרי גם אם לא עמד האדם על הסיבות שגרמו לו, אל יכנס להתקשרות דומה, בטרם יתברר לו הענין, ישים לנגד עיניו את הנעשה שחזר ונשנה, יראה בו סימן וישמר מפני הדומה לו, כל עוד לא התבררו לו הדברים, זו דעת חז"ל, בית תינוק ואשה, אף על פי שאין ניחוש יש סימן… (בראשית מב לו)

שפת אמת:

הסימנים בליל ראש השנה, כרתי רוביא, כי בראש השנה אין מבקשין על עניני העולם הזה, כמו שאמרו בזהר ותיקונים, רק לבקש על מה שאמרו תן פחדך ותמלוך. ויש לומר דלכך מרמזין על צורכי העולם הזה שהם באמת רק רמזים, להוציא מכל ענין רמיזא דחכמתא לעבודת השי"ת, ובאופן זה שיהיה רק לסימן ולרמז רשאין לבקש, שכן רצונו יתברך, שעל זה נבראו… (ראש השנה תרל"ב)

שם משמואל:

…והנה ידועים דברי הרמב"ן בראשית י"ב, שכל הדברים העליונים למען שיתקיימו על כל פנים צריכין לעשות פועל דמיוני, כענין ירה ויור, על כן אנו עושין פועל דמיוני בליל ראש השנה, למען תתקיים עלינו התחדשות הבריאה בפנימיות שבפנימיות לעבודת השי"ת, ובזה אנו זוכין בדין ביום. (ראש השנה תרע"ב)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ולרפואת:

• יעל בת שלומית

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.