עץ הדעת

(ראה גם: אדם הראשון-חטא, גן עדן, עץ החיים)

תנ"ך:

ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. (בראשית א ט)

ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות. (שם שם יז)

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל, ותתן גם לאישה עמה ויאכל. (שם ג ו)

זהר:

ועץ החיים (שהוא ז"א הנקרא אילנא דחיי) יהיה נטוע בתוך הגן (שהיא השכינה), שאז נאמר בו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, (בגלות לא היה הז"א נטוע תוך השכינה, כי לא היה זווגו קבוע אלא במקרה, ומה שאינו כן לעת קץ, יהיה ז"א נטוע תוך הגן תמיד בזווג דלא פסיק, שהוא סוד ואכל וחי לעולם). והשכינה לא ישלוט עוד עליה האילן דס"א, שהוא הערב רב, שהם עץ הדעת טוב ורע, ולא תקבל בה עוד טמא, כלומר שלא תפרנס את הטומאה, ועל כן נתבטלה הטומאה מן העולם. וזה שכתוב על העת ההיא ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר…

וישראל יהיו בבחינת הכתוב כל עץ נחמד למראה, ויחזרו וישיגו אותו התפארת שאבדו בחורבן בית המקדש… ועץ הדעת טוב ורע נפרד ונדחה מישראל ואינם מתדבקים ואינם מתערבים בהם, כי אז נאמר לישראל מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, שהוא בחינת הערב רב. דהיינו שאז יגלה הקב"ה לישראל, שביום שאכלו מעץ הדעת גרמו בזה ב' אבדות, שהם חורבן בית ראשון ובית שני, וזהו שכתוב ביום אכלך ממנו מות תמות, שנזכר פעמים מיתה… (בראשית רמה)

…מהו עץ פרי, ואומר שזה עץ הדעת טוב ורע, דהיינו הנוקבא דז"א שנקראת כן), ועושה פרי פירושו צדיק יסוד עולם, (דהיינו יסוד דז"א), שהוא העושה כל הפירות ומשפיעם להנוקבא, ומשום היתרון הזה של היסוד ניכר יום ב' לפחיתות עד שלא נאמר בו כי טוב… (שם שפא, ועיין שם עוד)

ועץ הדעת טוב ורע, למה נקרא כן, הרי עץ הזה אינו באמצע, אלא שהוא נוטה לשמאל יותר מימין, ומתרץ אבל מהו עץ הדעת טוב ורע, דהיינו למה נקרא כן, אלא משום שיונק מב' הצדדים, ימין ושמאל, וידע אותם, ומשום שיונק מב' הצדדים ויודע אותם, (דהיינו שמתדבק בהם והוא שורה בתוכם, נקרא משום זה בשם טוב ורע. (שם תכז, ועיין שם עוד)

כי אנו רואים אשר אברהם אכל מעץ הדעת, ויצחק ויעקב וכל הנביאים אכלו מעץ הדעת, ועם כל זה חיו, אבל התירוץ הוא, כי אילן זה, עץ הדעת, אילן המות הוא, והיינו שכל מי שנוטל אותו עצמו לבדו הוא מת, כי סם המות לקח… (שם תלג, ועיין שם עוד)

אמר ר' יוסי, הרי למדנו שצוהו הקב"ה על ע"ז דכתיב ויצו, ועל שפיכת דמים ועל גילוי עריות, וכי כמה אנשים היו בעולם שהיה צריך הקב"ה להזהירו עליהם. אלא ודאי כל אלו ז' המצות היו רק על אילן זה של עץ הדעת, משום שבו נאחזים כל אלו המצות כמו שמבאר והולך.

משום שבו נאחזים כל אלו המצות, כי כל מי שלוקח העץ הדעת (דהיינו הנוקבא) בלבדה (בלי בעלה ז"א), עושה פרוד, ונמצא שלוקח אותה שתשפיע בהמונים שלמטה (שבבי"ע דפרודה ששם הקליפות), שהם נאחזים בעץ הדעת. ולוקח בזה על עצמו איסורי ע"ז ושפיכת דמים וגילוי עריות, ע"ז הוא עובר באלו השרים הממונים שהוא המשיך להם השפע מעץ הדעת ונמצא עובד אל הממונים, שהוא ע"ז. שפיכת דמים הוא עובר, משום שבאילן הזה תלויים הכחות של שפיכת דמים כי הוא בצד שמאל שהוא גבורה, וסמאל שרו של עשו נתמנה על זה. גילוי עריות הוא עובר משום שעץ הדעת אשה היא, ונקרא אשה, דהיינו הנוקבא דז"א, ואסור להזמין אשה בלבדה אלא ביחד עם בעלה, שלא יהיה נחשד בגילוי עריות, והחטא של עץ הדעת הוא שלקח הנוקבא בלבדה בלי בעלה…

מיד אחר שנגעה בעץ הדעת ותרא האשה כי טוב וגו', אמר ר' יהודה אילן הזה העלה ריחות, כמו שנאמר כריח שדה אשר ברכו ה', ומשום הריח שהיה עולה ממנו חמדה אותו לאכול ממנו. ר' יוסי אומר שהראיה שלה הביאה לה החמדה לאכל מעץ הדעת, ולא הריח, שהרי כתוב ותרא האשה. אמר לו ר' יהודה והא כתיב ותפקחנה עיני שניהם, אמר לו ר' יהודה הרי אחר החטא כתוב ותפקחנה עיני שניהם, הרי שלא השיגה ראיה אלא לאחר האכילה, אבל מקודם האכילה לא השיגה רק ריח בלבד.

אמר לו ר' יוסי, ראיה זו שמקודם האכילה היתה בשיעור של האילן, שהוא בחינת אור נקבה, שראיה זו הביאה לה החמדה, אבל הראיה שהשיגה אחר האכילה היתה בשיעור יותר גדול מבחינת האילן, ועל זה נאמר ותפקחנה וגו', שכתוב ותרא האשה ומלת האשה הוא מדויק, להורות שהראיה היתה באור של בחינת נקבה… (שם תמד, ועיין שם עוד)

ותקח מפריו, הנה למדנו שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם ובאכילתם גרמו מות לכל העולם, כי אילן הזה דעץ הדעת בו שורה המות, והוא אילן השולט בלילה, (דהיינו הנוקבא, שהוא סוד המאור הקטן לממשלת הלילה), וכשהיא שולטת, דהיינו בלילה, כל בני העולם טועמים טעם המות, כי השינה היא אחד מששים ממות… (שם תנ)

תא חזי, כתוב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות. ולמדנו שהוא משום ששינה מצות המלך, והחליף עץ החיים שבו נשלם הכל ובו תלויה האמונה, ונתדבק במקום אחר, והרי למדנו בכל דבר, צריך האדם להראות מעשה כעין של מעלה, ולעשות המעשה כמו שצריך, ואם המעשה נשתנה בדבר אחד, הוא מושך עליו שישרה בו דבר אחר שאינו צריך, (דהיינו הס"א). (קדושים קיב)

ואילן טוב ורע בשבילו נאמר ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, משום שהיו ישראל מעורבים עם ערב רב, היו כולם אילן טוב ורע, ועל כן חציו מתוק מצד הימין,וחציו מר מצד השמאל, ובזמן שהערב רב היו מחטיאים את ישראל היו, כאלו היו כולם מצד הרע, ועל כן המים הוחזרו להיות מרים באותו עץ מר… (נשא פז)

ובמוץ ותבן של חטה, העמידו חכמים עליה, אילן שאכל אדם הראשון חטה היה, כי על ידי אכילת עץ הדעת הקריב ח' ט' שהן הקליפות מוץ ותבן לאות ח', (שהיא המלכות), ונסתלק ממנה הי' (שהוא יסוד), שהוא עשור שלה, ומשום זה כשהיא במוץ ותבן, שהם כנגד ערלה ופריעה, (שהאחד חותכים והשני פורעים) פטור מן המעשר… (עקב ל, ועיין שם עוד)

אחריו נמצאים שני אחים אחוזים זה בזה, (שהם עץ החיים ועץ הדעת), אחד מקבל אורחים והוא מראה החיים, מי שאוכל על שלחנו חי לעולם, ואחד מקבל אורחים ואינו מקבל, הוא מראה החיים ומראה המות, (שהיינו עץ הדעת טוב ורע, כלומר ששניהם נמצאים בו), מי שאוכל על שלחנו נופל ומת, אין לו הצלה, אין מי שיעזור לו, אחריהם (של עץ החיים ועץ הדעת) נמצאים אהובים שהם תאוה לעינים ונחמדים לקרב אליהם הכל משבחים אותם, (דהיינו כל עץ הגן)… (זהר חדש בראשית רמז)

רבי אבא בשם ר' חייא אמר, עץ ממש היה, והיו שנים, האחד הנותן חיים לאדם, והאחד שהאוכלו ידע הטוב והרע, לדעת הדרך הטוב והישר שיוכשר האדם, והדרך הרע שיתקלקל בה האדם, ולפיכך צוהו הקב"ה שלא יאכל ממנו פן ידחה הטוב ויחזיק ברע. ועל כן נאמר מכל עץ הגן אכול תאכל, זהו עץ החיים, שהיה לו לאדם לאכול ממנו, והוא לא חטא אלא בעץ הדעת טוב ורע, שנצטווה שלא יאכל ממנו, הדא הוא דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות… (שם תשעז)

תלמוד בבלי:

דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון רבי מאיר אומר גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר וישת מן היין וישכר, רבי נחמיה אומר תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר ויתפרו עלה תאנה, ר"י אומר חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן. (ברכות מ א)

מדרש רבה:

מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ר"מ אומר חטים היה, כד לא הוה בברנש דעה, אינון אמרין לא אכל ההוא אינשא פיתא דחיטי מן יומוי. ר' שמואל ב"ר יצחק בעי קמי ר' זעירא אמר לו אפשר חטים היה, אמר ליה הין, אמר ליה והכתיב עץ, אמר ליה מתמרות היו כארזי לבנון… ר' יהודה בר אלעאי אמר ענבים היה, שנאמר (דברים ל"ב) ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו, אותן האשכולות הביאו מרורות לעולם. ר' אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג') ותרא האשה כי טוב העץ וגו'. אמרת, צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג. ר' יוסי אומר תאנים היה, דבר למד מענינו… כך בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן טרדו הקב"ה והוציאו חוץ לגן עדן והיה מחזר על כל אילנות ולא היו מקבלין אותו, ומה היו אומרים לו, א"ר ברכיה הא גנב דגנב דעתיה דברייה… אבל תאנה שאכל מפירותיה פתחה דלתיה וקבלתו, הדא הוא דכתיב ויתפרו עלה תאנה. מה היתה אותה התאנה, ר' אבין אמר ברת שבע, דאמטיית ז' ימי אבלא לעלמא, ר"י דסכנין בשם ר"א אמר ברת אליתא, דאמריית אליתא (יללה) לעלמא, ר' עזריה ור' יהודה ב"ס בשם ריב"ל אמר חס ושלום לא גלה הקב"ה אותו אילן לאדם, ולא עתיד לגלותו. (בראשית טו ח)

רבי יוסי בר זמרא אמר ג' דברים נאמרו באותו אילן, טוב למאכל, יפה לעינים, ומוסיף חכמה, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, ותרא האשה כי טוב, מכאן שהוא טוב, וכי תאוה הוא לעינים מכאן שהוא יפה לעינים ונחמד העץ להשכיל, מכאן שמוסיף חכמה. (שם יט ז)

ותאכל מן העץ, הדא מסייעא לההיא דא"ר אבא דעכו אתרוג היה, אשר צויתיך לאמר, מהו לאמר, להזהיר את הבהמה ואת החיה ואת העופות, לא דייך שלא הזהרת אותן אלא שנתת להן ואכלו. (שם כ כ)

אבות דר' נתן:

…מה עשה אותו רשע, באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ, ויש אומרים לא נגע בו כל עיקר, אלא כיון שראהו אותו אילן היה צווח עליו ואמר לו, רשע רשע אל תגע בי, שנאמר אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני. (א ה)

מדרש תדשא:

ועץ הדעת טוב ורע, אמר רבי פנחס בן יאיר העץ הזה עד שלא אכל ממנו אדם הראשון לא נקרא שמו אלא עץ בלבד, כשאר כל העצים, אבל משאכל ועבר על גזירתו של הקב"ה נקרא שמו עץ הדעת טוב ורע על שם סופו… ועוד על דבר אחד שם העץ דעת טוב ורע, שעל אכילתו ידע אדם רעות, שעד שלא עבר על ציווי לא נגזר עמל ולא יגיעה ולא קור ולא חום ולא מכאוב ולא כל דבר רע מזיקו, אבל משעבר על חוק גזירתו של מקום התחילו כל הרעות נוגעות בו, שהיה עושה במאמרו ונצערים במעשיו ונוטל הרגשות של רעות. ולמה צוה אותו הקב"ה שיאכל מכל עץ הגן ומנע לו אחד מהן, כדי שיהא רואה אותו תמיד וזוכר את בוראו ומכיר שעול יוצרו עליו ושלא תהא רוחו גסה עליו. (פרק ז)

מדרש אגדה:

ומעץ הדעת טוב ורע, לא אמר הקב"ה עץ הדעת אלא משה שכתב התורה קראו עץ הדעת, וגם האדם לא היה יודע שהוא עץ הדעת, שכן האשה אמרה אל הנחש ומפרי העץ אשר בתוך הגן, ולא אמרה ומפרי עץ הדעת. (בראשית ב יז)

מדרשים:

ועץ הדעת טוב ורע, אמר רבי פינחס בן יאיר העץ הזה עד שלא אכל ממנו אדם הראשון לא נקרא שמו אלא עץ בלבד כשאר כל העצים, אבל משאכל ועבר על גזירתו של הקב"ה נקרא שמו עץ הדעת טוב ורע על שם סופו, כמו שמצינו דברים רבים שנכתבו שמם תחילה על שם סופן. ולמה קרא שמו טוב ורע, שהודיעו הקב"ה שלא יאכל ממנו לא טוב ולא רע, כמו שאמר ללבן, השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע (בראשית ל"א)… ומכאן אנו אומרים שעד שלא אכל מן העץ היה יודע טוב ורע, שכן מצינו שקרא שמות לכל היצורים מן חכמה גדולה שניתנה לו, שנאמר ויקרא האדם שמות. ועוד מצינו שבראו הקב"ה במדה טובה בצלם ובדמות… ומנין אתה אומר שלא נקרא העץ כן, מתשובת האשה לנחש, ראה מה השיבה אותו, ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו, ולא אמרה מפרי עץ הדעת טוב ורע. ועוד בשעה ששאל הקב"ה למה אתה נחבא, מה אמר, המן העץ אשר צויתיך וגו', ולא אמר מעץ הדעת. ועוד על דבר אחד שם העץ דעת טוב ורע שעל אכילתו ידע אדם רעות, שעד שלא עבר על ציווי לא נגזר עמל ולא יגיעה ולא קור ולא חום ולא מכאוב ולא כל דבר רע מזיקו, אבל משעבר על חוק גזירתו של מקום התחילו כל הרעות נוגעות בו… ולמה ציוה אותו הקב"ה שיאכל מכל עץ הגן ומנע לו אחד מהן, כדי שיהא רואה אותו תמיד וזוכר את בוראו ומכיר שעול יוצרו עליו, ושלא תהא רוחו גסה עליו… (מדרש תדשא ז)

ילקוט ראובני:

ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות, דע והתבונן השי"ת לא הזהיר לאדם הראשון שלא יאכל מעץ הדעת ומעץ החיים ולא מנע ממנו, ומי יתן ויאכל, אלא מנעו שלא יאכל מעץ הדעת לפי שכמה קליפות חיצונים מתאחזות בו, והיה גורם קיצוץ ופרוד, אבל עץ החיים לא נמנע מאדם הראשון. וקצץ בנטיעות והפריד אלוף, לא נתנוהו לקרב אל עץ החיים לפי שהוא פנימי, ואין עץ החיים מושג אלא על ידי עץ הדעת, כי עץ הדעת הוא בית שער שבו נכנסים לעץ החיים, וזהו סוד שאמר הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, ולפיכך וישלחהו ה' מגן עדן, ובעון אדם נקנסה מיתה עליו ועל דוד… (בראשית)

עץ הדעת ממראה מתניו ולמעלה הוי טוב, וממראה מתניו ולמטה הוי רע, והכי עבד נבוכדנצר צלמא דידיה רישיה די דהב, ודרעוהי די כסף, עד הכי הוה מסטרא דטוב, ובגין דא אמר וד"י זהב, וממראה מתניו ולמטה הוא רע, הדא הוא דכתיב מעוהי וירכוהי די נחשא מסטרא דנחש הקדמוני. (שם)

ויגרש את האדם וגו', את לרבות אילן שחטא בו גם כן נתגרש עמו, ונח הביא עמו לתיבה ואתו חייבים והדר אתפגם עד שבא אברהם. (שם)

אבן עזרא:

…והנכון בעיני ששני עצים הם בתוך גן עדן ואינם במקום אחר על כל פני האדמה, והאחד עץ הדעת והוא יוליד תאות המשגל, ועל כן כסו האדם ואשתו ערותם, וכאשר אכל אדם מעץ הדעת ידע את אשתו, וזאת הידיעה כנוי למשגל, ובעבור עץ הדעת נקרא כן… (בראשית ג ו)

רמב"ן:

ועץ החיים בתוך הגן – ולא אמר בגן, ועוד שאמר ומפרי העץ אשר בתוך הגן, נאמר לפי פשוטו שהוא מקום ידוע בגן שהוא בתוך, ולכך תרגם אוקלוס במציעות גנתא. והנה לדבריו עץ החיים ועץ הדעת שניהם היו באמצע, ואם כן נאמר שהוא כאלו תעשה באמצע הגן ערוגה אחת סוגה ובה שני האילנות האלה, ויהיה האמצע הזה אמצע רחב, כי אמצע הדק כבר אמרו שאין יודע בו אמתת הנקודה בלתי השם לבדו. ועץ החיים אילן פריו נותן באוכליו חיים ארוכים, ועץ הדעת טוב ורע אמרו המפרשים כי היה פריו מוליד תאות המשגל, ולכן כסו מערומיהם אחרי אכלם ממנו… ואיננו כנון אצלי, בעבור שאמר "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע", ואם תאמר כחש לה, הנה "ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע". והיפה בעיני כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדות כאשר יעשו השמים וכל צבאם… ופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהפכו לטוב או לרע, ולכן נקרא עץ הדעת טוב ורע, כי הדעת יאמר בלשונינו על הרצון… והנה בעת הזאת לא היה בין אדם ואשתו התשמיש לתאוה אבל בעת ההולדה יתחברו ויולידו, ולכן היו האברים כלם בעיניהם כפנים והידים ולא יתבוששו בהם. והנה אחרי אכלם מן העץ היתה בידו הבחירה וברצונו להרע או להטיב בין לו בין לאחרים, וזו מדת אלקים מצד אחד, ורעה לאדם בהיות לו בה יצר ותאוה. ואפשר שנתכוון הכתוב לענין הזה כשאמר "כי האלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים", שיבקש לו מעשים משתנים בבחירה ממנו. וכאשר צוהו הקב"ה על העץ שלא יאכל ממנו ולא הודיעו כי בו המדה הזאת, רק אמר לו סתם ומפרי העץ אשר בתוך הגן, כלומר הידוע באמצעיתו לא תאכל ממנו. (שם ב ט)

ודע והאמן כי גן עדן בארץ וכן עץ החיים ועץ הדעת, ומשם יצא הנהר ויפרד לארבעה ראשים הנראים לנו… אבל כאשר הם בארץ כן יש בשמים דברים יקראו כן, והם לאלה יסוד, כמו שאמר "הביאני המלך חדריו", מלמד שעתיד הקב"ה להראות את ישראל גנזי מרום החדרים שבשמים… והדברים הנקראים עץ החיים ועץ הדעת למעלה סודם נעלה ונשגב והאדם חטא בפרי עץ הדעת תחתון ועליו במעשה ובמחשבה, ואם היה העץ טוב לאדם למאכל ונחמד אליו להשכיל למה מנעו ממנו, והאלקים הוא הטוב והמטיב לא ימנע טוב להולכים בתמים… (שם ג כב)

מורה נבוכים:

וממה שצריך שתדעהו גם כן אמרם עץ הדעת לא גלה הקב"ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו זה אמת, שטבע המציאות כן חייב. (ב ל)

ר' בחיי:

…אמנם ממה שהזכיר "בתוך הגן" והושם בין עץ החיים ועץ הדעת, אנו מבינים כי שניהם היו בודאי בתוך הגן, ואף על פי שהם שנים ואי אפשר לשני אילנות להיות באמצע ממש היו בכאן למטה אחד ולמעלה שנים, כי חבורן אחד מלמטה והולכים ומתפרדים למעלה, ובכן היו שניהם באמצעות הגן ממש. (בראשית ב ט)

ויצו ה' אלקים על האדם – ידוע כי עיקר התורה הם המצות עשה ולא תעשה, ואם כן עץ החיים ועץ הדעת הקבועים בתוך הגן רמז למצות עשה ומצות לא תעשה הקבועים בתוך התורה, והאדם הוא רמז לשכל… (שם ג כא)

חזקוני:

…אלא יש לומר לא אכל מעץ החיים, שלא נשתהה בגן עדן רק ג' שעות, ואם תמצא לומר אכל ממנו, שמא עץ הדעת סם המות הוא לאוכל מעץ החיים, ועץ החיים סם חיים לאוכל מעץ הדעת, לפיכך לאחר שאכל מעץ הדעת אמר הקב"ה "פן ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים" פעם שנית.

דבר אחר מכל עץ הגן אכול תאכל לאו מעץ החיים קאי, שהרי אינו צריך אזהרה, שמה שכתוב ועץ החיים בתוך הגן, היינו באמצע הגן, וראיה לדבר שתרגום באמצע גינתא, ועץ הדעת היה מקיפו סביב על פני כל סביבו, נמצא ששניהם באמצע הגן, וכל זמן שלא יעבור ולא יקח מעץ הדעת עץ החיים יהיה שמור בתוכו, לפיכך לא נזהר רק על עץ הדעת… (שם ג טז)

הרקאנטי:

ויצמח ה' אלקים וגו'… עץ החיים רומז למכריע ראשון, עץ הדעת רומז למכריע שני, ולשון דעת מלשון וידע אדם וידע אלקנה, כמו דאמר "ואנכי היודע ועד נאם ה'", והבן זה. ואמר טוב ורע, כי יונק מזרועות עולם טוב מן החסד ורע מן הגבורה. ויש מפרשים עץ הדעת, כלומר עץ של דעת, וכבר ידעת פירוש חכמה ותבונה ודעת, פרי עץ הדעת היא השכינה לפירוש הראשון, רמז כי עץ החיים הוא באמצע האילנות שהם בגן, ולכך תרגם אונקלוס במציעות גינתא, ולפירוש השני רמז כי הוא משפיע אל הגן היבש באש וישקנו מימי התשובה והרחמים… (בראשית, ועיין שם עוד)

עקדה:

ולצורך ההתבוננות בשכל המעשי על הנאה והמגונה ושאר הדברים האפשריים שמחוייב שישתלם בו השכל האנושי כדי להגיע לחיים השכליים בהחלט, וכבר חברו חכמי האומות ספרים אין קץ על כך, לכן הצמיח עץ הדעת טוב ורע אצל עץ החיים, שסגולתו בשמוש בו במראהו בריחו ואולי בטעימה לבד ממנו, שנקנה לאדם רוח דעת טוב ורע באלו הענינים, הטוב להדבק בו, והרע למאס בו, ואז יש בו מדעת בוראו ומלאכיו, ועל ידי זה יבא לחיים האמיתיים שהוא הטוב, ולא שישתקע רק בדרך זו. אם כן הגן הזה צורת האדם שהוא עולם קטן נטוע בתוך העדן. ויותר נכון שהעדן השכל העליון הכולל, והגן השכל החלקי המושפע ממנו, ויך שרשיו למעלה, וזהו ענין כל הנטעים והגנים שבכתובים… (בראשית ב ט, שער ז)

לא תאכל ממנו – הרמב"ן שאל אם הוא טוב למה מנעו ה' ממנו, ואם רע למה בראו? ויחס סגולתו לא-ל ולמלאכיו, ונדחק לומר שהאכילה תוליד בחירה ורצון להרע ולהיטיב לו או לאחרים, שהיא מדה אלקית מצד אחד ורעה לאדם מהיות לו בה יצר ותאוה… ודבריו תמוהים, כי כונת ה' היתה מתחילה לעשות האדם בעל בחירה, וזו עצם אנושיותו. ונראה שבענין דעת טוב ורע ג' מדרגות: שיסכלהו, שידעהו כהוגן, ושידעהו בשבוש, ונגדם בשמוש זה העץ: מי שלא ירגיש בו כלל, והוא עיר פרא כבהמה, ומי שהרגיש והורגל בו ונהנה ומשתמש בו כבעצי הבשמים המועיל להיטיב הפקחות ולהשיג הכרת הטוב ורע על שויו. ואחשוב שהטעימה ממנו לא תזיק. וכן אמר הרב המורה שרק ההשתקעות בו רעה, שיאכול ממנו לגמרי עד שיזון בו לבדו, כרופא שנתן לחולה תפוח להעטישו וכדומה, והזהירו שלא יאכלנו, והודיעו שביום שיסתפק ממנו בענין אכילה גסה, שיחשוב שהכל זולת החיים המפורסמים הבל, יפסק ממנו חוט החסד המושך עליו החיים התמידיים בדרך השגחה, כשכר עמידתו על המצות, ויחויב לו המות הטבעי הכרוך בהויתו.

ונראה עוד ליחס כללות החכמות לעצי הגן, ועץ החיים הוא השפע האלקי הנבואי שהוא תכלית הכל, ולמעלה מהשכל האנושי, והיא ההישרה האלקית התוריית, ועץ הדעת הוא השכל הפילוסופי העיוני, שהוא טוב במה שמוציא בעליו מהדעות הנפסדות המכחישות מציאות הסבה הראשונה וכדומה, ורע במה שיכחיש אותה, ולכן הזהירו שאם יאכל ממנו ויחשוב שאין מלבדו, מות ימות… (שם שם יז)

וידעו כי עירומים הם – ולא רק התבוששו, כי הבושה ענין הכרחי לאדם ובאה ממה שהורשה ליהנות מהעץ זולת האכילה, והידיעה להסתכל בענינים בגאוה וגודל לבב באה מאכילה גסה. (שם ג ז שער ט)

אברבנאל:

ועץ הדעת: אינו רומז לכח המוליד כדעת אבן עזרא, אלא מרבה תאות המשגל, מלשון "וידע את אשתו". ומה שכתב הרמב"ן שתחילה לא היתה באדם בחירה ורצון, ועושה הכל בטבעו בלי אהבה ושנאה, אינו מתקבל, כי האדם בטבעו בעל בחירה מהיותו מורכב מחלק חמרי ושכלי, ובלא זאת לא היה מצוה "לא תאכל ממנו" וגו', אלא שהעץ מרבה התאוה, שהמעט ממנה טוב להוליד בדומה, ובהתרבותו רע ומרחיק האדם מהשלמות, ולכן נקרא טוב בתחילה ואחר כך רע, ואכילתו תביא להפלגת התאוה, אך ראיתו והנגיעה בו מועילה להולדה הנחוצה, לכן היה גם כן בגן, ואם יאכל ממנו וישתקע בתאוה "מות תמות" – יבטל ההשואה הגופנית המחייבת החיים, ויבא להתכה… (בראשית ב ט)

ותרא האשה כי טוב העץ – לרש"י להיות כאלקים, לרמב"ן שאינו סם, ובו יתור אחר עיניו וישכיל לחמוד, וקשה מניין ידעה זאת? אלא כדפירשנו, ראתה שהנחש אוכל ושמן חלקו. ונחמד העץ להשכיל – אחר שה' קראו עץ הדעת. ותקח מפריו – שאם העץ מועיל, כל שכן הפרי. או חשבה שצויי ה' היה רק על העץ. (שם ג ו)

וידעו כי עירומים הם – לא כבן גוריון, שקודם היו כבהמות בלתי יודעים, כי היה יציר כפיו של ה' ושלם, וגם לא כרש"י שלא ידעו בטוב ורע כי ידיעת שני ההפכים אמת, אלא שקודם ידעו הטוב והרע בהכרח מדעי, והיו מוכנים להזדווג כראוי בשכל לתכלית הולדה בלבד, וכשחטאו השיגו הטוב והרע בהכרח שמושי-חמרי, כי כוחותיהם הגשמיים נעשו מורדים ומשתמשים בהפלגה בתאוותם, ומפני זה שיערו שהאבר הראשון במורדין מכוער וראוי לכסות. (שם שם ז)

ספורנו:

עץ הדעת – משיא לתת לב אל הטוב והרע, ומזה "והאדם ידע", נתן לה עליה, ומזה נקרא הקרוב "מודע לאישה", שדרכו לתת לב לצרכי קרובו. טוב ורע – לבחור הערב אף על פי שיזיק, ולמאוס הבלתי ערב אף על פי שיועיל. (שם ב ט)

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל – הכירה שהיה ערב למאכל בשביל טבע המקום ואוירו וריח הפרי. ונחמד העץ להשכיל – שכבר אמר הא-ל יתברך עץ הדעת. (שם ג ו)

אלשיך:

ועץ הדעת – שכח קדושה מעורב עם כח חיצוני טמא, והאוחז בו נותן כח בחיצוניות על ההולך בשרירות לבו לדעת לפי שכלו את הטוב והרע, ולא יסמוך על אבינו שבשמים שהורה לנו הטוב והרחיקנו מן הרע, והורה לנו בזה שידבק בטוהר לבו במצוות ה' ובתורה, ולא יחקור בשכל לדעת הטוב והרע על ידי חקירות מתוך פסולת אמונות נכרים, כי רבים חללים הפילה החקירה השכלית, והיא החכמה החיצונית. ולכן הזהירו לא תאכל ממנו אפילו במחשבה… (שם ב ט)

בתוך עץ הגן – התחבא בעץ שחטא בו, כי חשב ששם בחינת הרע מעורבת ומשולל דקות, שם יבא הקול מעובה מתייחס אל כח האדם שדבק בעץ הזה, ושם שמע קריאה מפורשת. (שם ג ח)

מהר"ל:

…וכן בהמות בהררי אלף אין ענינו חמרי כלל, רק שמדריגת דברים הם כמו פירות גן עדן, שאין אדם בעולם אשר לו חכמה ותבונה יאמר כי היו פירות גן עדן כמו הפירות שהם אצלינו, שאין הגן עדן נושא לדברים אלו שהם אצלינו, שלא היה נקרא גן עדן, וכן לא היו מתחייבים מן פירות גן עדן מה שהיה מחייב שהאוכל מעץ הדעת יודע בין טוב ובין רע, והאוכל מעץ החיים חי לעולם, אם כן אי אפשר כי הפירות גן עדן היו חמריים, רק בלתי חמריים… (חידושי אגדות בבא בתרא עד ד"א מעשה בר"א)

ועץ הדעת נאמר בו שהיה בו ג' דברים אלו, כי טוב העץ למאכל, זהו כנגד הגוף שהוא מבקש האכילה והשתיה, ונחמד להשכיל כנגד כח השכלי, שהיה משלים השכל, וכי תאוה הוא לעינים, כי התאוה לעינים מחזיק הנפש ונותן לו שמחה. ולפיכך היין שהוא משמח יש לו גם כן מראה אודם, כדכתיב "אל תרא יין כי יתאדם". ומאן דאמר שהיה חטה, מפני שהחטה טוב להשכיל… וסבר להך מאן דאמר כי חטאו של אדם הראשון בנחמד להשכיל, ומפני כך נמשך אחר עץ הדעת. ומאן דאמר שהיה יין, דבר ידוע כי היין המשמח אלקים ואנשים נחמד למראה… והיה החטא בכח הנפשי שהיה מבקש השמחה. ומאן דאמר תאנה היתה סבר, כי החטא היה בכח גופני המבקש התאוות, ואין דבר שיותר טוב למאכל כמו התאנים, ולכך נאכלים בקנוח סעודה, והיה חטא אדם הראשון בטוב למאכל. ומחלוקת החכמים איזה מן הכחות האלו הם מוכנים לחטא… (שם סנהדרין ע א)

של"ה:

…ולזה רצו להפוך את הקערה, והיה זה נמנע כי אם מצד האדם אשר יש לו הקליפה ונפש ובאמצעיתו יכניסו לפני ולפנים לא באופן אחר, ומפני זה סבבו עליו אכילת הפרי בעבור שהוא ממונה על התאוה והראיה, כי התבוששו מאחר שאכלו ממנו כמו שמתבייש כשרואה דבר שהוא חרפה לו, ואז הרגישו כי אותו החוש חרפה להם, כי בא מצד כח הבהמי, ומפני כשזה קם זה נופל, אם כן כשיגבר בו הכח הבהמי, בענין התאוה הבאה מצד הנחש הפועל הזה יעורר דוגמתו למעלה ויגברו גם המה ואז תתהפך הקערה והעבד ימלוך כמו שהוא עתה בעונותינו, מלבד הרעה הגדולה אשר עשה בקצצו הפרי מהעץ. ויש מחז"ל שאמרו אתרוג היה, שנאמר וכי תאוה הוא לעינים"… נמצא ששתי רעות עשה בחטאו, ועוד נצטוה על עץ הדעת טוב ורע, כדי להרחיקו מהשינוים הנולדים מאותו העץ, כי הוא עץ מורה על הטוב ועל הרע, וכוונת הקב"ה היתה שיהיה האדם בארץ כמלאך האלקים שלא יטה בבחירתו אל הרע, כי אם שיהיה אחד בחלקיו נוטה אל אחד המיוחד, ולזה אמר לו שיאכל מעץ החיים מורה על זה, כדי להרחיקו מהרע ומהמות, וכל עוד שהוא יפעל בזה האופן למטה יעורר גם למעלה אחדות, והקליפות תהיינה משועבדות וכל אחד על מקומו יבא בשלום. והוא לא כן עשה, אלא בבחירתו חטא במחשבה ובמעשה ונטה אחר אילן הנקיבה שרגליה יורדות מות, והשתחוה אליה ומיד נעשה בעל שינויים ובחירה ונכנס בשינויים וגרם עליהם המות אשר הוא שינוי רע ומר, היפך החיים…

והנה אבאר זה המאמר דד' מיתות כיד ה' הטובה עלי, כי יהיו יוצאים מזה כמה מילי מעלייתא בתולדות אדם שיתבונן האדם איך יתדבק בקדושה, ומקודם אקדים הקדמה ענין עץ החיים ועץ הדעת. כתב הרקאנט"י בפרשת בראשית וכן כתב בספר עבודת הקודש כי היה להם שורש אחד למטה, אף כי הם שנים בענפיהם, ועל כן תרגם אונקלוס על שניהם במיצעת גנתא, ואי אפשר לשני אילנות שיהו שניהם באמצע אלא אם כן הם מורכבין זה בזה ומיוחדים שניהם בשורש אחד. והנה מדבר בתחתונים ומרמז העליונים, וסוד הענין בסוד אצילות אילן העליון, שאין שם קיצוץ. ובביאור עץ החיים ועץ הדעת ופרי עץ הדעת בעליון רבו בזה הפירושים. אמנם המחוור הוא זה, סוד עץ החיים הוא תפארת שהוא העץ של חיים, רוצה לומר של בינה הנקרא אלקים חיים, ושורש הבינה בחכמה, שהיא תחיה בעליה, כי שם שורש התפארת והעלמו, ובמקומו הוא עץ שתול, כאשר הארכתי בזה למעלה. ועץ הדעת הוא יסוד, מלשון "וידע אדם את אשתו", כי הוא ברית המעור המחבר ד"ו פרצופים, והפרי של עץ הדעת הוא מלכות המנהיג את העולם בכח עליון לטוב ולרע, כפי התעוררות שמתעוררים העולם במעשיהם…

והנה הזהירו השי"ת שלא יאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, כי אז יעורר שורש הרע להיותו רע בעצם, כי בעודו שם בשרשו היה שורש במותרות בבחינה שהם שומר ולא קליפה, אמנם כשיפריד הפרי מהעץ יעשה קיצוץ ויעורר שתי רשויות, כי השומר יהיה קליפה קלוף מהאוכל וטמא טמא יקרא, כי הקליפה נזרקת מחוץ למחנה מושבה, וזה גורם האדם ואשתו בהולכם אחר עצת הנחש, ששורש הנחש מעצמיות האילן של החיצונים, שהוא סמאל ובת זוגו, והם הסיתו את הזוג אדם וחוה… (בית ישראל, ועיין שם עוד)

רמח"ל:

ואומר לך עתה למה באמת היה כך עץ הדעת, אבל הסוד הוא כי הוא היה ממש שורש הגוף שבו היו נמצאים אז אדם וחוה, והקדושה היתה מתחזקת, כי אף על פי שעדיין לא היה מתוקן לגמרי, אבל לא היה יכול להרע להגלות כלל, כי הלא כך הוצרך לברא הגוף של אדם וחוה שלא יהיה בו רע גדול, אבל היה להם להאמין לדברי הקב"ה שאסור, ונמצא שאז היה טוב למאכל, כי כך היה נראה שיהיה ראוי לפי המצב ההוא, וגם שיהיה תאוה, כי בהיותו משרשו ממש היה ממשיך אחריו העינים. והנה עכשיו הבנת ענין התאוה, ותבין אתה בדברי הרשב"י זללה"ה כאן, שהוא נמשך מסוד האזנים… (אדיר במרום דף מט)

…ואמנם אדם הראשון כבר היה רואה הרע, והיינו כי הלא הוא היה עץ הדעת טוב ורע שהקב"ה אסרו עליו, ואף על פי כן היתה עינו מטעה אותו לחשוב אותו תאוה לעינים וטוב למאכל ונחמד להשכיל מדברי הכתוב "ותרא האשה" וגו', ונמצא שהיה רואה מיד שיש מקום לטעות חס וחלילה, ולומר, או שתי רשויות הם, חס וחלילה, או כל שאר סברות הרעות שהיה משים לפניהם הנחש. ואמרם אדם הראשון באמת חכם גדול היה, והיה לו לחקור בחכמתו על זה כראוי, וגם כבר היה יודע אמיתו של דבר מצד חכמתו, שכל מה שרואה נגד מה שהודיע לו ירד מן אמתת התיקון ואינו אלא שקר מדומה מכלל הרע שברא הוא יתברך שמו, להודיע אמיתת יחודו ולנסות בו את האדם עצמו לתת לו זכות, ואם היה עומד באמונתו ולא היה מתפתה אחר יצר הרע, אלא אדרבה, היתה מתחזקת בלבו האמונה הזאת ואז היה נקרא שהשיג היחוד עליון, שהרי כבר ראה וציירה מחשבתו מה הוא הרע וגם השיג בחכמתו שכל מה שהוא רע אינו אלא נברא ממנו יתברך לכבוד עצמו, והנה היה די שיתחזק באמונה זו שלא לעבור את פי ה', וזה עד ליל שבת קדש, כאשר חכמים יגידו, שאז היה הקב"ה עושה ביום אחד מה שהוא עושה עתה בששה אלפי שנין, והיינו שהיה סוף סוף מראה לו בפועל שמה שהאמין מיחוד יתברך הוא אמת, וזה כי היה מבטל ברגע אחד כל הרע מן העולם, אבל אדם הראשון נתפתה בתחילה אחר התאוה והתשוקה, ואז חזר וחשב סברות רעות כדי להקל על עצמו… (דעת תבונות מ)

…ואמנם זה כלל ענין שני העצים, עץ החיים ועץ הדעת, שודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והעצים עצים היו. והפירות פירות והאכילה אכילה, אך פירות דקים ואכילה דקה, מה שאין מחשבתנו מציירת, שאינה מציירת אלא דברים גופניים, אמנם הלא גם בפירות הגשמיים יש הסגולות שמשתמשים מהם לרפואות ולדברים אחרים, ויש בסגולות הטבעיים דברים נפלאים, גם העצים האלה היה בפרים סגולה שחקק הבורה ית' שמו, כי עץ החיים היה בפריו סגולה להכניס בלב הידיעה הנכונה והדבקות והאהבה אליו יתברך והידיעה בדרכיו הקדושים, והיה שולל מן הנפש התאוות הגופניות, ועץ הדעת היה מכניס בלב התאוות הגופניות והחומריות וכל החטאים. ואם היה אדם הראשון אוכל מעץ החיים ולא מעץ הדעת, היה מתדבק והולך בקדושת קונו ומתענג על הוד קדושתו לנצח נצחים באין מפריד, וכשאכל מעץ הדעת נשתקע בתאוות הגופניות ואהב החמריות. הנה כי כן מכל מקום אבד יקר רוחניותו ונשאר גשמי במספר הימים שנגזר עליו עד שישבע פרי חטאו ושב ורפא לו… (שם קכו)

אור החיים:

ואת כל העץ אשר בו פרי עץ – בזה שלל עץ הדעת, כי אינו בגדר עושה פרי בלבד, אלא שהוא עצמו פרי. או אפילו עץ הדעת בכלל, והגם שנצטוה עליו, כבר אמרו ז"ל שאם היה ממתין עד ערב שבת היה מקדש על היין. (בראשית א כט)

…ואם תאמר למה יברא ה' בריה כזו לתקלה, דע כי בריה זו כל מה שהפליא ה' בגודל בחינתה, כן גודל בחינת הנפש בעולם העליון, כי לפי ההתעצמות הצריך לאדם לנצחו, כן יטול שכרו, כמאמר רז"ל לפום צערא אגרא, ואם היה מגדיל שיעור כח המסית בשיעור מועט אין מקום לרוצה להשיג השגה גדולה, כי אין השגה זולת אמצעות נצחו המסית… ומעתה הפליא ה' להתחסד עם אוהביו להכין להם דבר שבאמצעותו ישיגו עלות במעלות חיים הנצחיים. (שם ג ט)

הכתב והקבלה:

והייתם כאלהים – כשופט וכמנהיג כפירוש הרמב"ם במורה, וטעמו כאן מעצמכם תהיו ביכלתכם לשפוט מהו טוב ותבחרו בו, ומהו רע ותמנעו ממנו, ולא תהיו דומים לשאר בעלי חיים שהם מוכרחים במעשיהם… (בראשית ג ה)

מלבי"ם:

ועץ הדעת טוב ורע – …ולדעתי יש בזה הבדל בין טוב ורע ההחלטי ובין טוב ורע יחוסי, למשל שיהיה האדם עניו ורודף צדקה וחסד וירא ה' הוא טוב החלטי, שיהיה איש רע מעללים הוא רע החלטי. וידיעת טוב ורע ממין הזה ידע גם אדם קודם החטא, כי ידיעה זו שייכת גם לשכל העיוני, שנוכל לומר שהאומר שטוב לאדם לכבד את ההורים וכו' הוא אומר אמת, והאומר שטוב לאדם לרצוח ולנאוף הוא אומר שקר. והדעת טוב ורע הנאמר פה מדבר בטוב ורע יחוסי, שבזה יצויר שיהיה טוב בבחינה אחת ורע בבחינה אחרת, למשל על דברת בני אדם שטוב לאדם שיהיה לו עושר זהב ופז ופנינים ובית מדות ובגדי שש ושיהיה חסר מכל אלה הוא רע, וכל זה אינו טוב מוחלט ורע מוחלט, רק בצירוף שאחר שכבר הרגילו בני אדם להשתמש בכלים יקרים ולאצור זהב ופנינים וללבוש בגדי חופש, ומי שיש לו עושר וזהב ופז הוא נכבד והעני הלובש בגדי קרעים חכמתו בזויה, טוב שיהיה לו כל אלה כדי שיהיו דבריו נשמעים, אבל אין זה טוב מוחלט מצד עצמו, כי הוא רק טוב בצירוף המנהג שנהגו לכבד מי שיש לו כל אלה ולבזות מי שחסר כסות ושמלה, אבל באמת הוא רע מצד עצמו, כי המנהג בכללו שגעון הוא, אשר בקשו לעצמם חשבונות רבים לבקש דברים מעטי המציאות ויעמלו כל ימי חייהם להשיגם, וישליכו אחר גום התכלית העקרי שבעבורו נבראו… ואדם קודם החטא שנפשו היתה השוררת על גופו וכל ציורי נפשו היו מלאים אמת וענות צדק והאושר האמיתי לא ידע דעת טוב ורע, היינו הטוב היחוסי שהוא טוב ורע ביחד בבחינות שונות, הגם שהיתה יודעת הטוב המוחלט והרע המוחלט, והיתה מסגולת העץ לעורר תאוות הגוף וציורי הקנאה והתאוה והכבוד שעל ידי כן יצמח בנפשו דעת טוב ורע… (בראשית א ט)

רש"ר הירש:

ועץ הדעת טוב ורע – יש סבורים שרק אכילת פירותיו הכשירה את האדם לדעת טוב ורע, כל עוד לא אכל מן העץ לא ידע להבחין בין טוב לרע, וכך הורו אחדים מן הפילוסופים שלנו, עד כה זכה רק להבחנה עיונית לדעת בין אמת לשקר, אך חסרו לו מושגי טוב ורע, שהם בתחום התבונה המעשית (מו"נ א' ב'), אולם אין פירוש זה נראה נכון. חופש הבחירה מאפיין את האדם כאדם, ומכאן שאין האדם ראוי לשמו בלא מושג הטוב והיפוכו. אלמלא הכיר האדם את מושג הטוב והרע לא יכול הקב"ה להטיל עליו איסור, ומשעבר על האיסור לא יכול להעמידו בדין ולגזור עליו עונש. אולם, האדם נצטוה, ואף הוטל עליו עונש, ומכאן שהיתה לו תודעת החובה, והוא ידע בין אסור ומותר, אך זו היה הדעת טוב ורע, והיא מתחום התבונה המעשית, ולא בתחום התבונה העיונית, נראה אפוא שהעץ נקרא על שם סופו, בו תוכרע הדעת טוב ורע, בפריו יבחר האדם מה טוב ומה רע בעיניו.

הארץ יכולה להפוך לגן עדן, אך תנאי אחד בדבר, שנקרא טוב ונקרא רע רק מה שהקב"ה קראו כן, ולא נבחין בין טוב לרע כראות עיני החושים. אם נקבל על עצמנו את הכרעת החושים יינעלו עלינו שערי גן עדן, ורק בדרכים רחוקות ועקלקלות תשוב האנושות אליהם. יתר על כן דומה שהעץ נקרא גם על שם תחילתו, שכן הוא מורה לאדם מה טוב ומה רע לו, היאך עליו להבדיל בין טוב לרע. אנחנו קוראים אחר כך שהעץ גירה את כל החושים, את הטעם, הדמיון ואת השכל המסתכל. ואף על פי כן נאסרה האכילה על פי ה', ורעה היא לאדם. אמור מעתה, מן העץ יצאה תורה שבשמירתה תלויה כל מעלת האדם, יש דבר שיאמר ראה זה טוב הוא, טוב לחושים טוב לדמיון ולשכל, ואף על פי כן הוא סותר את ייעוד האדם ועונשו מות… (שם ב ט)

…גם עץ הדעת שבגן עדן מתואר במקרא באורח דומה, "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל" וגו'. גם כאן נאמר, שגירויי הטעם היו מצוים כבר בגוף האילן, ומסתבר שזו כוונת "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל", האשה טעמה מן החלקים המותרים של האילן, מן העץ ומן העלים וכו', טוב טעמם של אלה פיתה אותה לאכול גם מן הפרי האסור, וכך אמרה בלבה, אם כן טעמו של העץ, מה רב טובו של הפרי. ורמוזה כאן אזהרה לעשות סייג למצוה, חייב אדם לקדש עצמו במותר לו, אם המותר עלול להביאו לידי עבירה. (ויקרא כג מ)

העמק דבר:

ועץ הדעת – האוכלו יודע בשכל אנושי מה טוב לו ומה רע לו, ממי יכול להיות צדיק, ושישכיל שהמצות טוב והעבירות רע. אלא שבזה יהיה יורד ממעלתו שהיתה על ידי נשמת חיים שנופחה באפיו, דבוק בקונו ית' כחלק הדבוק בעיקר, ולא הרגיש בטוב ורע לעצמו, וזהו עובד מאהבה… ואכילת עץ החיים היה לתרופה שלא ישוב לעפר… (בראשית ב ט, וראה שם עוד)

המן העץ אשר ציויתיך – ולא אמר המן עץ הדעת, כי באמת אין בעץ הדעת טבע להחטיאו חס ושלום, ושיהא בו ענין טומאה כבטרפות וערלה וכדומה, אלא שהקב"ה ציוה על האדם שיהא באותה מעלה דבוק בהקב"ה, מה שאי אפשר בהשיגו דעת אנושי אם לא על ידי יגיעה רבה כאנשי המעלה המעטים, ואם כן עוול הוא שעבר על הציווי. (שם ג יא)

שפת אמת:

הענין שקבעו הימים למשתה ושמחה… דהנה הקב"ה נטע עץ החיים ועץ הדעת, ונראה כי בודאי נברא גם עץ הדעת לאכול ממנו, אבל אדם הראשון אכלו שלא בזמנו, ולא הותר לו לאכול כי היה מוכן רק למקבלי התורה, שבזה יכולין לברר הטוב מהפסולת, וקודם שהיה לאדם הראשון כח עץ החיים לא היה רשאי לאכול מעץ הדעת, ולכן עיקר כחן של ישראל בקול וקנה ועץ החיים… (פורים תרנ"ד)

שם משמואל:

ונראה לפרש… דהא שאמרה "פן תמותון" בלשון ספק, שכך שמעה מאדם הראשון, וכוונתו שמתוך הנגיעה תתאוה לאכול, וחשש שמא תבא לידי אכילה שיש בה מיתה. והגרעון היה לאדם הראשון, שהיה לו לומר בנגיעה פן, ובאכילה מיתה ממש… כי כל עצמה של אכילה לא נאסרה אלא שמא יבואו על ידה לידי ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים, שהעץ הדעת טוב ורע היה מביא בהם יצר הרע המושך לדברים אלו. וזה שאמר הנחש לא מות תמותון ודאי אלא ספק. אבל מכל מקום הברירה נשארה בידכם אף שתאכלו מכל מקום תהיו נזהרים שלא תבואו לידי עבירות. ויש להוסיף שהנחש אמר להם שעוד יוסיפו מעלה, כאמרם ז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, והני מילי כשיצרו מתגבר עליו… וזהו שאמר להם הנחש, כי עתה שאין לכם יצר הרע אין אתם מקבלין שכר על פרישתכם מע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל כשתאכלו וישתאב בכם יצר הרע ומכל מקום תזהרו מזה אז יהיה לכם שכר משלם. (בראשית תרע"ח)

והנה באשר כח יעקב ועשו היה כח המחבר, וכח אחד לשניהם ושניהם הם בחינת אדם, אלא שזה אדם דקדושה וזה אדם בליעל אדם המזיק, על כן נולדו תאומים בבטן אחת, כמו שעץ החיים ועץ הדעת טוב ורע יצאו משורש אחד, כמו שכתבו המפרשים ז"ל שם. ויש לומר הטעם כי כח המאחד בא משורש האחדות, והסט"א הם ענפים מתפרדין, על כן באו בהכרח בשורש אחד כי שורש שניהם אחד, וכן היה ביעקב ועשו, רק שזה לקח לאחד על צד הטוב כנ"ל, וזה להיפוך, כי הבחירה חפשית, ואילו היה עשו רוצה היה יכול להיות כמו יעקב לחבר בקדושה כנ"ל. (תולדות תרע"ב)

ועשה לי מטעמים וגו'… ונראה דהנה במדרש ועשה לי מטעמים, ר"א בשם ר' יוסי בר זמרא אמר שלשה דברים נאמרו בו בעץ הדעת טוב ורע, טוב למאכל ויפה לעינים ומוסיף חכמה. ושלשתן נאמרו בפסוק אחד… ויש להבין וכי צריכין לראיה מעץ הדעת טוב ורע שנהנין מן הטעם והרי כל עצמו של שם מטעמים הוא על שם הטעם. ונראה דהמדרש בא לרמז שכל עצמם של המטעמים שדרש יצחק היה לתקן את החטא של אכילת עץ הדעת טוב ורע. והנה שלשת הדברים שנאמר בעץ הדעת טוב ורע, נראה שמקבילים לגוף ונפש ושכל, טוב למאכל הוא בגוף, שנהנה מטעם, יפה לעינים הוא בנפש שמתפעלת ממראה נאה, ומוסיף חכמה הוא בשכל. והנה יצחק לא עלה על דעתו לתקן אלא לקול בחינת הגוף שבחטא אכילת עץ הדעת טוב ורע, שהוא הדבר הראשון מן שלשת הדברים, והטעם יש לומר שעדיין היתה בחינת הרע שבעולם בתוקפה, כי עדיין החשיך עיניו מראות בסיבת עשו… ומכל מקום באשר הרגיש כי הכחות הרעים מתפשטים ומתגברים בעולם לא הרהיב עוז בנפשו אלא לתקן את הדבר הראשון לבד, שהוא בחינת הגוף, אך רבקה שידעה בנבואה שיעקב יטול את הברכות ועשו ירד פלאים, חכמת נשים בנתה ביתה, והוסיפה את הלחם והוא תיקון בחינת השכל… ויעקב כשראה שמעשיו מצליחים בפועל שאכל מה שהביא לו והרגיש תיקון מן הלחם ומן המטעמים, הוסיף להביא גם יין לתקן גם את בחינת העינים שיין מתיחס לעומתן… (תולדות תרפ"א)

ונראה לפרש בהקדם דברי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בענין יעקב ועשו, שהם דוגמת עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. ועל כן כמו שהם יוצאים משורש אחד בתוך ובאמצע הגן כן יעקב ועשו נולדו תאומים. ביאור הדברים דהנה באדם הראשון כתיב (בראשית ב') ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ואף שעצי העדן אינם צריכים שמירה ועבודה, אלא שהפירוש שבעבודתו ובשמירתו של הענין האלקי יתרבה שפע בגן עדן. וכאמרם ז"ל לעבדה זו מצות עשה, ולשמרה זו מצות לא תעשה. ונראה שבאמצעות שני עצים אלו שבתוך הגן מקבלים כל עצי העדן שפעם, דוגמת הלב שבאמצע הגוף שבאמצעותו מקבלים כל האברים שפעם וחיותם, ויש עצים בגן המסתעפים מעץ החיים נוטים לימין מקבלים חיותם באמצעות עץ החיים, ויש עצים המסתעפים מעץ הדעת טוב ורע נוטים לשמאל, מקבלים חיותם באמצעות עץ הדעת טוב ורע. ונראה ששני לשונות אלו לעבדה ולשמרה, מקבילים לשני עצים אלו. והיינו דענין עץ החיים שכולו טוב וחיים בלי שום תערובת רע דוגמתו הוא האדם השלם מנוקה מכל פסולת ונטוע ומושרש במקור החיים, ומכל מקום עדיין יש בו ענין עבודה וטורח, שתהיה כל כונתו לעשות רצון קונו בלבד, בלי שום עירוב כונה לטובת עצמו, הן טובת עולם הזה והן טובת עולם הבא ודביקות אלקית…

אך עץ הדעת טוב ורע מדה אחרת יש בו, שבאשר יש בו עירוב טוב ורע, דוגמתו באדם יש חלקי הרע שגורמים מניעות שונות הן ברוחניות והן בגשמיות, והאדם צריך להתאמץ בכל כח ועוז למרות כל המניעות לעשות מה שראוי לו לעשות ולא יעצרהו הגשם המושכו לחומריות ואפילו הכחות הרוחניים הרעים, ובזה הוא מסלק את כחות הרע ומשפילם ומכניעם, ובזה הוא מתקן את עץ הדעת להפריד ולסלק ממנו את החלק הרע עד שלא ישאר אלא עץ הדעת טוב בלתי רע, ולעומתו מתוספת בו חיות הקדושה לו ולכל עצי העדן המתיחסים אליו, ועבודה זו נקראת שמירה, שעיקרה שמירה מן הכחות הרעים, ועל כן זה שנאמר באדם הראשון ולשמרה הכונה לתיקון עץ הדעת טוב ורע…

והנה זה נשאר לדורות שני מיני תיקונים אלה, אחד לעומת עץ החיים, אבל אין זה נמסר אלא לגדולי עולם כנ"ל דלאו כל מוחא סביל דא, ואחד לעומת עץ הדעת טוב ורע, וזה נמסר לכל אחד ואחד, שאין לך בריה שלא יהיו לו מניעות ומניעות שונות מכל צד, הן ברוחניות והן בגשמיות, זה באופן זה וזה באופן אחר, ועל זה איתא במדרש אין לך בריה שאין הקב"ה מנסה אותה. והמשכיל על דבר טוב הוא זוכר בכל שבא לידו שעתה הוא הנסיון שלו, וזכירה זו מועילה מאד לאדם להחזיק מעמד… (ויצא תר"פ)

ונראה דהנה בקבלת שבת אנו אומרים מקדש מלך עיר מלוכה וכו', ויובן זה בהקדם דברי זוהר הקדוש (רכ"א) בענין עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע, דעץ החיים הוא אתר דדביקותא יחידאי דלא אשתני ולא מתהפיך לעלמין, ועץ הדעת טוב ורע הוא אתר דמשתני ומתהפך מגוונא לגוונא ומטב לביש ומביש לטב, זימנין לביש זימנין לרחמי זימנין לדינא. ובזה יובן הפסוק ועתה פן ישלח ידו ואכל מעץ החיים וחי לעולם, וכפי משמעות הכתוב קודם שאכל מעץ הדעת טוב ורע לא נאסר בעץ החיים, היינו כי בעוד היה ישר כאשר עשהו השי"ת אם היה אוכל מעץ החיים היה קונה טבע עץ החיים שלא ישתנה ולא יתהפך לעלמין, כמו שבאכלו מעץ הדעת קנה טבע עץ הדעת טוב ורע, בודאי כן היה באכלו מעץ החיים והיה נשאר לעולם ישר. אך כאשר אכל מעץ הדעת טוב ורע וקנה טבע השינוי, אם היה אוכל אחר כך מעץ החיים והיה נקנה בו גם הטבע לבלי להשתנות ממהותו, היה נשאר לעולם במהותו זה להתהפך מטוב לרע ומרע לטוב, וזהו הפירוש "ואכל וחי לעולם", היינו במהותו זה, על כן ויגרשהו מגן עדן, וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים… ועל כן באכילת עץ הדעת טוב ורע נברא מחבל בגוונא ההוא והוא מתהפך נמי מטב לביש, כמו ענין החטא, וזהו להט החרב המתהפכת… (ויחי תרע"ב, וראה שם עוד)

במדרש רבה (כ"ה) דרש ר"י בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון… ונראה דהנה עץ הדעת פירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהוא המחבר טוב ורע, והנה ידוע דבשבת היא עליית העולמות, ובהאריז"ל דמבלעדי חטא אדם הראשון היתה עליה גם לחיצוניות העולמות, ובודאי העליה אי אפשר אלא לחלקי הטוב שנשתאבין לשרשם, ואם כן בהכרח שהיה חלקי הרע שבעץ הדעת טוב ורע נשארים במקומם למטה בלי שום יניקה מצד הטוב שעלה למעלה, והיו נעדרים לגמרי, שהרי כל חיותם היא מיניקה מצד הטוב, ועל כן אף אחר השבת שהיו חוזרין העולמות למטה לא היה נקרא עוד בשם עץ הדעת טוב ורע, שהרי חלקי הרע אינם עוד במציאות, והיה מחבר רק חלקי הטוב, כמו עץ החיים שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה באשר היה נמי באמצע הגן היה גם מחבר אלא את חלקי הטוב לבד, ואפשר שהיה נתחבר ונתאחד בעץ החיים להעשות לעץ אחד שהרי תעודת שניהם שוה. ויכול להיות שמטעם זה נבראו להיות שניהם יוצאין משורש אחד, כי אלמלא החטא היו שניהם לעץ אחד, ומובן שאז היו פירותיו מותרין, ואם כן הרי בשעה שאכל אדם הראשון ממנו לא היה איסורו איסור עולם… (קדושים תרע"ב, וראה שם עוד)

ר' צדוק:

וכשפתי נוגה, פירוש אותו שורש נחש שהיה אז רק בסוד קליפת נוגה שהוא עץ הדעת טוב ורע ראשית האיסור שהיה בעולם, וזולת זה לא היה שום דבר איסור כלל, כי לא היה מקום לרע בהתפשטות גמור בכל עשרה כחות של קומה שלימה רק באותו שורש דעץ הדעת טוב ורע, והוא נאסר אז באכילה לאדם ונחשב לאדם כמו רע גמור לברוח ממנו. והשי"ת יסד חשק זה של רע להתדמות לטוב בעולם ובקשה להתדמות לאשת חיל, וכמשז"ל (ב"ר י"ח) דראן (הנחש) עסוקין בדרך ארץ, פירוש בחשק להתפשטות לזולת שזהו מקור החשק דאשת חיל בסוד מדת המלכות, אין מלך בלא עם, ולהיות ראש לשועלים, אז גם היא בקשה להתפשט ועלתה לה ופתתה לאתתא ונעשה גם היא במדרגת יודעת רע דוגמתה, ואז נטלה נהורא, פירוש שנתנה גם לאישה כנ"ל כי מאיש לוקחה, וגם בהשפעת האיש במה שמשפיע לזולת בחשק זה נולד גם כן ידיעת רע וממילא השפעתו הוא בשורש רע כטעם בעון חוללתי… (חלק ג דובר צדק עמוד קכה, וראה עוד יצר הרע)

מכתב מאליהו:

ובמדרש תדשא ועץ הדעת טוב ורע, אמר רבי פנחס בן יאיר העץ הזה עד שלא אכל ממנו אדם הראשון לא נקרא שמו אלא עץ בלבד… פירוש שני המאמרים שכל דבר שהוא רע בשורשו ובתוכנו, אפילו תוצאותיו הטובות מכל מקום הן רעות בתוכנן, כי לא יתכן בשום אופן שמשורש רע יצמח טוב אמיתי, עץ הדעת אפילו ניצוצות הקדושה בחינת טוב שבו הם רע, ועל כן הזהיר את אדם הראשון שלא יקח ממנו לא טוב ולא רע, אפילו לא את בחינת הטוב שבו. וזהו כוונת הבראשית רבה, שמשה רבינו ע"ה קראו עץ הדעת טוב ורע על שם סופו, כי הציווי שלא לאכול ממנו היה על הטוב ועל הרע שבו… (חלק א עמוד קכז)

וכתב עוד שם בנפש החיים (בסוף ההגה"ה), "אז נתערבו כחות הרע בתוכו ממש, וכן בהעולמות, וזהו עץ הדעת טוב ורע, שנתחברו ונתערבו בתוכו ובהעולמות הטוב והרע יחד, זה בתוך זה ממש, כי דעת פירוש התחברות"… ובדרך זה יש לבאר את דברי הרמב"ם בריש מורה נבוכים (א' ב') שכתב שאדם הראשון קודם החטא לא ידע את הטוב והרע שהם ה"נאה" וה"מגונה", אבל בשלימות שכלו הוא הבחין רק בין אמת ושקר. וביאור הדברים, כי כאשר רואים אנו בבהירות מוחלטת את רעת הרע ואת טובת הטוב, הרי ממילא רואים אנו בכל רק אמת או שקר, פירוש שהטוב – היינו רצון ה', הוא לבדו אמת וקיים. והרע – היינו כל מה הוא נגד רצונו ית' הריהו שקר ובטל, כי הרי רצונו ית' הוא המקיים את כל המציאות וזולתו אין, ואיך יתכן שנברא פעוט ירצה מה שנגד רצונו ית', הרי בזה הוא רוצה דבר שהוא נגד המציאות, ואין זה אלא שרוצה באין ואפס ודמיון שוא, ובוחר הוא באבדון ומאבד את עצמו לדעת. אבל כשמתקרבים לצד ההשקפה הגשמית ושוב אין מבחינים בבהירות את מהותם האמיתית של הטוב והרע, אז נראים הדברים בבחינת נאה או מגונה, היינו שמדמים אנו שדרך הרע גם היא דרך, וגם היא מובילה אל רווחים של ממש, אלא שדרך זו הינה מגונה, ואסור לנו ללכת בה, על ידי זה מיחסים מציאות וחשיבות גם לרע, וזהו מה שקוראים טוב ורע במקום אמת ושקר… (חלק ב עמוד קלט, וראה שם עוד וערך אדם הראשון-חטא)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.