צדיק ורע לו

(ראה גם: השגחה, יסורים, נסיון, עולם הזה, צדיק-מיתה, שכר)

תנ"ך:

את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. (קהלת ז טו)

יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, אמרתי שגם זה הבל. (שם ח יד)

טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל, למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו. ותעשה אדם כדגי הים, כרמש לא מושל בו… (חבקוק א יג)

זהר:

ועל זה אמר שלמה המלך, יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים וגו', יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים הוא כמו שבארנו, שבשביל מעשים הטובים שעשו, הקב"ה לוקח אותם מהעולם עד שלא הגיע זמנם, ועושה בהם דינים (כדי שלא יקלקלו מעשיהם), ויש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים, הוא שהקב"ה מאריך להם הזמן, ומאריך אפו, (כנ"ל בדור המבול), וכל זה הוא כמו שבארנו, אלו כדי שלא יחטאו (ויקלקלו מעשיהם הטובים, על כן מגיע אליהם דינים כמעשה הרשעים), ואלו, כדי שיחזרו אליו בתשובה או בשביל שצריך לצאת מהם בנים טובים, על כן ממתין להם ומאריך אפו ומגיע אליהם כמעשה הצדיקים. (בראשית ב שצ)

…ואלו (דהיינו הפגמים שהצדיקים סובלים מחמת קטנות הבינה), הם נקראים יסורין של אהבה, כי של אהבה הם, ולא מחמת האדם עצמו של אהבה הם, מחמת שנפגם האור של אהבה הקטנה, (שהיא הנוקבא בעת קבלתה מקטנות הבינה), שנדחתה מאהבה רבה, (שהיא הבינה בגדלותה), משום זה אלו הצדיקים הם חברים ושותפים עמה, (בפגם שלה), אשר חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, כי הם זכו לזה להיות חברים עמה, עליהם כתוב למען אחי ורעי וגו'. (וישב מא, ועיין שם עוד וצדיק-כללי יא)

וסוד הדבר הכל הבל, את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו, זה הוא סוד הדבר שגילה ופרסם, שהכל תלוי בימי הבלי, כלומר בזמן שהבל זה יונק מן הדין, כדי לעשות דין, (דהיינו מטרם הכרעת קו האמצעי), צדיק אובד בצדקו (מכח הדין ההוא), ובזמן שהבל ההוא יונק מן רחמים, דהיינו אחר הכרעת קו האמצעי), אז רשע מאריך ברעתו, (שמכח הרחמים הוא ארך אפים), ושניהם, (הרשע והצדיק) תלויים בהבל הזה, ועל כן כתוב בימי, ולא כתוב ביום, וכולם תלוים בהבל הזה, מי שיקרה בשעת הדין הוא בדין ומי שיקרה בשעת הרחמים הוא ברחמים.

ואם תאמר הרי כתוב, יש צדיק אובד, (לשון הוה ותמידי), ואינו אומר אבוד, (שאם תלוי בזמן היה לו לומר לשון עבר ולא הוה, ומשיב), שהדין ההוא (כל פעם שמתעורר), אובד את הצדיק מן העולם ומן הדור, (וזה נוהג תמיד), ויש רשע מאריך ברעתו מאריך ממש בחטאו, כי דין ההוא בעת שיונק מן הרחמים עושה רחמים על רשע ההוא ומאריך לו. (בא קמה)

וכשהקב"ה מעורר דיניו, דן דיניו בכתר זה, (שהוא המלכות), אז כתוב, תם ורשע הוא מכלה, משום שהצדיקים נתפשים בעונות הרשעים, שכתוב, ויאמר ה' למלאך המשחית בעם רב וגו', (שפירושו) קח הרב (שבהם), ועל כן אמר איוב דבר זה, תם ורשע הוא מכלה, ולא פירש הדבר, (שהכונה על הצדיקים הנתפשים בעונות הרשעים). ר' ייסא אמר, אחת היא, זו כנסת ישראל בגלות מצרים, שבשבילה הרג הקב"ה במצרים ועשה נקמות, זה שאמר תם ורשע הוא מכלה, (שהרי גם תמימים היו שם, שלא שעבדו את ישראל, ונהרגו יחד עם הרשעים שבהם).

ר' חייא אמר, איוב לא נלקה אלא בזמן שיצאו ישראל ממצרים, אמר איוב, אם כן כל הפנים שוים, תם ורשע הוא מכלה, פרעה התקיף את ישראל, ואמר, מי ה' אשר אשמע בקולו, ואני לא התקפתי אותם, ולא עשיתי כלום, תם ורשע הוא מכלה. (בשלח קצ)

ומצד הצדיק ורע לו, השכינה היא עטרה על ראש האדם, והשפחה היצר הרע נכנעת תחת גבירתה, ומצד הצדיק הגמור אין זר ואין יצר הרע, ומצד הרשע הגמור, אין לו חלק בשכינה, כי אין חלק לאדם בשכינה אלא מצד הטוב… (משפטים תמא)

כאן נחלקו עמודי עולם הראשונים, אחד אמר, איוב היה מחסידי אומות העולם, ואחד אמר, שהיה מחסידי ישראל, והוא נלקה כדי לכפר על העולם, כי יום אחד מצא רב המנונא את אליהו, אמר לו ודאי למדנו, שיש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. אמר (רב המנונא שפירוש הוא) צדיק היינו כל שממועטים לו עונותיו, נפרעים ממנו בעולם הזה (בשביל עונותיו), ועל כן צדיק ורע לו, וכל שמרובים עונותיו וממועטים זכיותיו נותנים לו שכרו בעולם הזה, (ועל כן) רשע וטוב לו. אמר לו דיניו של רבון העולם עומדים, אבל בשעה שרוצה הקב"ה לכפר עונות הדור מכה בזרוע שלהם ונפרעים כולם, משל לרופא שמכה (היינו שמקיז דם) בזרוע כדי להציל כל האברים, כמו שכתוב והוא מחולל מפשעינו וגו'. (פנחס שנד, וראה עוד צדיק-כלל שם קח)

ומי שהוא צדיק ורע לו, דהיינו זה שהוא מעץ הדעת טוב ורע, כיון שרע (נמצא) עמו, אין צדיק אשר לא יחטא ברע הזה, מאחר (שנמצא עמו). רשע וטוב לו, הוא שנתגבר היצר הרע על יצר הטוב שלו, ועל זה אמרו וטוב לו, שהטוב הוא תחת רשותו של הרשע… (כי תצא יג)

ספרי:

…ואומר הנה דמעת העשוקים, ואמר הכסיל חובק את ידיו, ואומר דרך רשעים באפילה, והם רואים את הצדיקים כשהם מצטערים בעולם הזה בשנים ושלשה ימים מצטערים, וסופן לשמוח באחרונה, שנאמר להטיבך באחריתך, ואומר טוב אחרית דבר מראשיתו, ואומר כי אני ידעתי את המחשבות אשר אני חושב, ואומר אור זרוע לצדיק, אורח צדיקים כאור נוגה… (ראה נג)

תלמוד בבלי:

…בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן, שנאמר הודיעני נא את דרכיך, אמר לפניו רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו, אמר לו, משה, צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע, רשע וטוב לו רשע בן צדיק, רשע ורע לו רשע בן רשע. אמר מר צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע, איני, והא כתיב פקד עון אבות על בנים, וכתיב ובנים לא יומתו על אבות, ורמינן קראי אהדדי ומשנינן לא קשיא הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, אלא הכי קאמר ליה צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור… ופליגא דר' מאיר, דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר וחנותי את אשר אחון, אף על פי שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם אף על פי שאינו הגון. (ברכות ז א)

…טוב כעס משחוק, טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעולם הזה, משחוק שמשחק הקב"ה על הצדיקים בעולם הבא… (שבת ל ב)

א-ל אמונה, כשם שנפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין, ואין עול, כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין, כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין. (תענית יא א)

ראה עוד צדיק-כללי ערובין כא א וכב א, וקדושין מ ב.

תלמוד ירושלמי:

וכל דא מן הן אתת ליה, אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, וראה אדם אחד עולה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום. למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת, אמר כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים, איכן היא טובתו של זה, איכן היא אריכות ימיו של זה, ולא היה יודע שדרשה ר' יעקב לפנים ממנו, למען ייטב לך לעולם הבא שכולו טוב, והארכת ימים לעתיד שכולו ארוך. ויש אומר על ידי שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם, אמר זו תורה וזו שכרה, זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקונן זה הוא הלשון שהיה יגע בתורה כל ימיו זו תורה וזו שכרה, דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים… (חגיגה ט ב)

ילקוט שמעוני:

הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע, שלמה מביט בכל הדורות ורואה דברים שמגיעים לרשעים מגיעים לצדיקים, ואמר הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק זה אברהם, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', ורשע זה נמרוד, שהמריד כל באי עולם בהקב"ה, זה מת וזה מת, הוי מקרה אחד לצדיק ולרשע… (קהלת פרק ט, תתקפט וראה שם עוד)

אמונות ודעות:

ואומר עוד שאני מצאתי יסורי הצדיקים בעולם הזה שני סוגים, האחד על העברות המעטות, כמו שבארתי לעיל, והשני על דרך הנסיון מיסרם ה' בהם, כאשר ידוע לפניו שהם יסבלו אותם, ואחר כך יגמלם עליהם טוב, כאמרו "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" (תהלים י"א ה'). ולא הועיד לעשות כגון זה במי שלא יסבלם, כיון שאין תועלת בכך, אלא התועלת בתוחלת הצדיקים כדי שידעו בני אדם שלא לחנם בחרם ה', וכפי שידעת על איוב ותוחלתו, אלא שכאשר יסורי האדם דרך עונש, ובקש מה' שיודיעו על מה הביא אותם עליו, קבע שהוא מודיעו, כאמרו, "והיה כי תאמרו תחת מה עשה ה' אלקינו לנו את כל אלה, ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נכר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ לא לכם" (ירמיה ה' י"ט), ויש צדק בדבר מפני שהוא גורם לו להנתק מחטאיו… ושאל איוב על מה תריבני ולא פרש לו, וגם בזה יש צדק כדי שלא תקל בעיני בני אדם תוחלת הצדיק, ויאמרו כי לא הוחיל אלא מפני שידע גודל שכרו.

ואומר אני, ואף גם השלם יתכן שיבואו עליו יסורין כדי ליתן לו שכר על כך, מפני שאני מצאתי שהטף מתיסרין, ואין לי ספק שישלם להם, ויהיו יסורי החכם להם כמוסר אביהם להם על ידי הכאה וכליאה כדי למנעם מלהזיק, וכמו שהוא משקה אותם הרפואות הנגעלות המרות כדי לסלק חלים… (מאמר ה פרק ג)

חובת הלבבות:

ואם יאמר האומר הנה אנחנו רואים מקצת צדיקים לא יזדמן להם טרפם אלא אחרי העמל והיגיעה, ורבים מאנשי העבירות בשלוה וחייהם בטוב ובנעימים, נאמר כי כבר קדמו הנביאים והחסידים לחקור על זה הענין, מהם מי שאמר (ירמיה י"ב) "מדוע דרך רשעים צלחה", ואומר האחר (חבקוק א') "למה תראני און ועמל תביט ושוד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא". ואמר (שם) "כי רשע מכתיר את הצדיק", ואמר (שם) "תחריש בבלע רשע צדיק ממנו". ואמר אחר, (תהלים ע"ג) "הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל", ואמר (שם) "אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים". ואמר אחר על פי אנשי דורו (מלאכי ג') "גם בחנו אלקים וימלטו", והרבה כזה. אך הניח הנביא התשובה בבארו עילת זה מפני שעילת כל אחד מן הצדיקים הנבחנים וכל אחד מן הרשעים שהם בטובה בעולם הזה זולת עילת האחר, לכן העיר על זה באמרו, (דברים כ"ט) "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו"…

ועם כל זה ראיתי לבאר בענין הזה מה שיהיה בו מעט הספקה ואומר, כי הפנים אשר בעבורם ימנע מהצדיק הזדמנות טרפו עד שיטרח עליו ויבחן בו אפשר שיהיה עון שקדם לו התחייב להפרע ממנו עליו, כמו שכתוב (משלי י"א) "הן צדיק בארץ ישולם", ויש שיהיה על דרך התמורה בעולם הבא, כמו שכתוב (דברים ה') "להיטיבך באחריתך". ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה בעבודת הבורא ית' כדי שילמדו בני אדם ממנו, כמו שידעת מענין איוב, ויש שיהיה לרשע אנשי דורו ויבחנהו הבורא יתעלה בעוני ובריש ובחלאים להראות חסידותו ועבדותו לאלקים מבלעדיהם, כמו שכתוב (ישעיה נ"ג) "אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם". ויש שיהיה מפני שאיננו מקנא לאלקים לקחת הדין מאנשי דורו, כמו שידעת מענין עלי ובניו שאמר בהם הכתוב (ש"א ב') "והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו" וגו'… (שער ד הבטחון, פרק ג)

תרגום יונתן:

ועתה – וכדון אין בבעו אשכחית רחמין קדמך אודיעני כדון ית אורח טובך ואנדע רחמך היך אנת מדבר עם בני נשא, זכאין מטי להון הי כחייבין ולחייבין הי כזכאין, ותוב זכאין מטי להון הי כזכוותהון והחייבין מטי להון הי כחוביהון, מן בגלל דאשכח רחמין קדמך וגלי קדמך ארום עמך עמא הדין. (שמות לג יג)

יש צדיק – על עסק מזליא דאתבריאו בהון בני אנשא, דאית גבר זכאי אבד בצדקתיה, וזכותיה מנטרא לעלמא דאתי. (קהלת ז טו)

רמב"ן:

והדבר השלישי היוצא לשלמה מכלל דבריו בהבלי העולם הזה שהזכיר, הוא הדבר הקשה שהוא שורש המרי ושורש האמונה, שבו נתחבטו הראשונים וגם האחרונים בכל אומה ולשון, והוא ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. שהוא אומר אני רואה העולם שפרטיו הבל ויסודיו קיימין ועומדין, וכלליו קיימים ואינם עומדים, אבל חכמתי עמדה לי, ירמוז לנפש החכמה שהיא עומדת לגמרי ואינה מתגלגלת במסבות כלל. וחזר ואמר אבל בראותי שמקרה אחד יקרה את כולם לפעמים קשה לי עד מאד, זהו שאמר "ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר, ודברתי בלבי שגם זה הבל", כלומר הרהרתי בזה הרהור רע, אולי יש בנפש ובחכמה. והוא מספר כמה קשה עליו דבר זה, זהו שאמר "ושנאתי אני את החיים כי רע עלי המעשה" וגו'. זה הענין בעצמו, אמרו דוד אביו או אסף במזמור אך טוב לישראל אלקים לברי לבב, שאמר "ואני כמעט נטיו רגלי כאין שפכו אשורי, כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה", זו קושית רשע וטוב לו, ומלת 'קנאתי' הורה על היות לו קושיא אחרת בצדיק ורע לו, כי הוא לא יקנא בשלות רשעים רק בהיות להם שלוה והיות לו רבות רעות וצרות…

וזאת הכפירה נתפשטה ביוונים מזו הקושיא, ואמרו שאין הבורא יודע הפרטים, ונותנים טענות נמאסות מפני שהכונות מורות על חסרון המכוין, והם בו תוספת, כידוע בספר ראש הממרים ימחה שמו ושם הנגררים אחריו. וזו פשטה גם באומתנו מראש, שהוא שנאמר "ואמרו איכה ידע א-ל ויש דעה בעליון", כלומר איכה ידע א-ל בפרטים ויש דעה בעליון בעתידות… ובסוף נתגלה לו הטעם שנאמר "עד אבוא אל מקדשי א-ל אבינה לאחריתם" (תהלים ע"ג י"ז), כלומר שבאתי במחשבתי למקדשי השם לעולמים שהכין למקודשיו, ואבין לאחריתם איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות, זהו הכרתת הרשעים. "ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני" (שם כ"ג), קיום הצדיקים לעד עם השם הנכבד, כי יכנה הצדיקים בשם עצמו. וכן יעשה איוב, יקשה ברשע וטוב לו ויקשה בהוא עצמו שרע לו. ואמר המשורר עוד "מי לי בשמים", טוב מזל או מלאך ושר שיועיל או יזיק לי, ועמך לא חפצתי בארץ אדון אחר, כי אתה לבדך המשגיח ומטיב בשמים ובארץ, "כי הנה רחקיך יאבדו", וסרה מלבי קנאתי ברשעים "ואני קרבת אלקים לי טוב", ותסיר קושית צדיק ורע לו.

וכן שלמה אמר מתחלה שראה לפעמים המשפט מעוקל, זה שאמר "את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו, יאמר אף על פי שימיו קצרים בכל ראה זה בימיו. ואמר "אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם לעשות רע", יאמר כי מפני שאין דבר העונש והרעות משתלם מהרה על כן יטעו לבות בני אדם לומר לית דין ולית דיין. ואמר "אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו", זו קושית רשע וטוב לו, ותרץ אותה תחלה שאינה אלא אריכות, "כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלקים שייראו מלפניו, טוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלקים". יאמר שזה וזה אריכות, צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה, ורשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין, ואלו דברי אסף וטענותיהם של חברי איוב.

אבל שלמה חזר ופירשה, "יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים וגו' אמרתי שגם זה הבל", יאמר שיש צדיקים אובדים לגמרי שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, ולא תרץ שלמה בזה אלא שכתב "אמרתי שגם זה הבל", והכונה לומר אמרתי שגם זה מגלגול הסבות שחוזרות ליסודם מהר. ואמר עוד על זה, "וראיתי את כל מעשה האלקים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר תחת השמש אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא, וגם אם יאמר החכם לדעת לא ימצא", שלא ימצא במעשה ולא ימצא גם בחכמה. השלים ענינו בכאן, כי הוא חשב שלא ימצא האדם הטעם בחכמתו, כי יש בדבר סוד נעלם מבני אדם, וכן השלים איוב טענותיו במאמר "והחכמה מאין תמצא", עד "אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה", כי הוא לבדו היודע זה…

אבל תדע שהקושיות הגדולות האילו אין ענינן מרובה בעולם, שרבותינו שבתלמוד תרצו לנו תירוץ טוב מאד לכל מאמין בעולם הנשמות. אמרו במסכת קידושין כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעים לו בעולם הזה, ודומה כמי ששרף את התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת. ובמסכת פיאה אמרו, רובו זכיות ומיעוט עבירות נפרעין ממנו עבירות קלות שעשה בעולם הזה כדי ליתן לו שכרו משלם, וכן ברשעים אמרו רוב עבירות ומיעוט זכיות נותנין לו שכר מיעוט זכיות בעולם הזה, כדי ליפרע ממנו משלם לעולם הבא. ויש בזה טעם לפחיתות העולם הזה ופחיתות הנאותיו… וכבר הזהיר שלמה זה, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. (דרשה על דברי קהלת)

והכלל כי ראוי להאמין בה, אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון (שבת נ"ה א'), ולא יהא נשוא פנים לעצמו ויפשפש במעשיו. ונאמין כי הטעם של רבותינו אמת הוא, והב"ה מנהיג עולמו באותה מדה. ואל תקשה עלי ממה שאמרו יסורין של אהבה, ועם כל זה יש בענין סוד גדול אי אפשר לדעתו בשום ענין אלא בקבלה, והוא טעם מחוור מאד, לא תשאר בו קושיא לדעתו של אדם, והוא התירוץ שאמר אליהוא והוא נזכר במזמור לאסף, ורמוז בדברי שלמה, אבל לא האריך בו… (שם)

וסוף דבר, ראוי להאמין בזה הענין לכל בעל מקרה ופגע כי מקרהו וצרתו על עונו ופשעו, וישוב על הנודע מהם בתשובה, ועל לא הודע שלו ושלא זכור בהם יתודה מן הסתם. ואם יראה צדיק אובד בצדקו יהיה מיחס זה תחלה אל מיעוט עבירות שעשה, וכן יחשוב ברשע שליו יהא תולה שלותו בצדקות או מעשה טוב שעשה. ואחרי כן אם יעבור דעתו למי שיראנו אובד והוא צדיק גמור, רב הזכיות נקי החטא ובר הלבב, וזו איננה קושיא בדעת האדם, רק למי שהוא יודע בעצמו שהוא צדיק ואין לו פשע עון מספיק לרעה המוצאת אותו, ואפשר שישא פנים בעצמו וישיא נפשו בצדקו. אבל זה הספק שהוא מועט עם הספק האחר שהוא רב ממנו, שיראה הרשע הגמור המוחלט מצליח בכל ענין ההצלחות, יהיה החושב מיחלו התלאות בסופו או שלות הרשע הזה בסוד הנזכר הנכלל בסוד העיבור, אם זכהו אלקים אליו לדעתו מפי הקבלה הנאמנה לאחר שישמר בו מן המכשול והטעות, כי לא רבים יחכמו. ואם לא שמע אותו יהא תולה הענין בו על דעת יודעם, ועם כל זה יחשוב בין הידוע בין שאינו ידוע שיש אחרי כל זה צדק וטוב טעם ודעת במשפט האלקים מן הצד הנעלם, והכל בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים…

ואני מזהירך עוד למי שירצה להיות ממי שנאמר עליו, "וצדיק באמונתו יחיה", ואינו חפץ להמנות עם הנאמר בהם "בנים לא אמון בם", שלא ישתדל בחקירה הזאת מפי הספרים ורוב המדברים בענין הזה, ויכיר וידע כי אין הספק הזה רב מאד בעיני בני האדם ואינו צריך ברוב הענינים המתקשים בתחלת העיון. וכבר בטל הרבה מן המחקר הזה הרב הגדול ז"ל בטענותיו בפרק שנים עשר מספר מורה הנבוכים, אמר ז"ל, כי יעלה על לב ההמון כי רעות העולם יותר מן הטובות, וכשתעריך מנוחת האדם ותענוגיו בזמן מנוחתו אל הדאגות והמכאובות הקשים והפגעים והחליים והמכשולות יראה להם כי מציאות האדם לרעתו. והוא ז"ל באר כי רוב הרעות הבאות באישי בני אדם באות מחסרון דעתם, ומסכלותנו נזעק ונשוע, ומן הרעות אשר נסבב לנפשותינו ברצוננו נדאג ונכאב, כמו שאמר שלמה "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו". ופירש כי רב הרעות ההוות בבני אדם הם מנזקי אדם באדם, כגון הקטטות והמלחמות או מנזקי אדם לנפשו ברוב התאוה למאכל ולתשמיש וכיוצא בזה… (תורת האדם)

ויש דבר מכאיב הלבבות ומדאיב המחשבות ממנו לבדו נמשכו רבים בכל הדורות לכפירה גמורה, והוא הראות בעולם משפט מעוקל וצדיק ורע לו, רשע וטוב לו. כי יאמרו מדוע דרך פלוני ופלוני צלחה, ולמה פלוני ופלוני שיראו צדיקים אבדו. זה שורש המרי בכל המורדים מכל אומה ולשון. ונחלקו בו לשני דעות, מהם מי שיראה בדעתו לשלול ההשגחה מן הבורא יתברך לא הידיעה, מפני כי הידיעה מעלה ביודע ושלמות בו, והמעלות כולם הלא לאלקים המה, רק ההשגחה יסיר ממנו, יאמר כי מפחיתות האדם אצל מעלתו ורוממותו ית' לא ישגיח עליו כלל. ויש כת אחרת תראה בדעתה לאמר כי איננו מדרך חכם שלם ויכול שיעשה רע או שלא ימנענו, ויתר נאות למעלת העליון יתברך לשלול ממנו הידיעה ויאמר שלא ידע אישי השפלים, ובסור הידיעה סרה ההשגחה מאליה. ועל כן האישים רק הם הפקר… כאשר נודע בספרי ראש היונים והנמשכים אחריו, יעקור הא-ל זכרם וישמיד מהם שורש וענף.

וכבר באו אלה שתי הכפירות, רצוני לומר הכפירה בידיעה והכפירה בהשגחה בדברי הנביאים במקומות רבים. וזכר במזמור אך טוב לישראל אלקים לברי לבב הענין בריוח ובלשון מבואר, אמר "ואני כמעט נטיו רגלי כאין שפכה אשורי כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה" (תהלים ע"ג) יאמר בראותי שלום רשעים כמעט שלא נטה מדרך האמונה שהזכיר "אך טוב לישראל אלקים לברי לבב", כלומר שכל הטובות ממנו. ומלת קנאתי הורה על היות קושייתו בייסורי הצדיקים כאשר היה רואה בשלום הרשעים, כי הוא לא יקנא בהוללים, רק בצדיק בהיות לו רעות וצרות ולהוללים השקט ובטחה… ויחזור לדעת הכופרים הגמורים הכוללים כל הכפירות שהם כופרים בידיעה, והזכיר כפירתם ואמרו איכה ידע א-ל ויש דעה בעליון, פירוש כי כפירתם בידיעה מפני שיאמרו אחרי שהוא א-ל תקיף ואמיץ כח ויש דעה בו והוא עליון ונשגב ויכול, למה יצא מלפניו משפט מעוקל, על כן יגזרו שלא ידע ולא יבין… והנה השלים החכם ענין התימה הזה, ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני "עד אבא אל מקדשי א-ל אבינה לאחריתם, איך היו לשמה כרגע" וגו' (שם), והענין הכרת הרשעים ושיהיה אחריתם לשמה ולבזיון. "ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני" (שם), זה קיום הצדיקים ועמידת זרעם ושמם, כי זה החכם כלל הצדיקים בשם עצמו, כאשר אמר "אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי" (שם), מפני שאין הקושיא בצדיק ורע לו רק ליודע בעצמו שהוא צדיק, כי לכל אחד מהנספה נוכל לאמר לו אינך צדיק ולא בר לבב וזך מחשבה…

והנה נחזור לתלונת איוב ותוכחתו עם חביריו, ודע כי מאשר הענין הזה פנה גדולה בתורה, וראות הענין בתחלתו מבוכה רבה, נתיחד לנו בו ספר אחד כולו, והוא ספר איוב. ויש מרבותינו שאמר כי משה רבינו כתבו, ונאמר לו מפי הגבורה ענין האיש ההוא והחבירים ההמה, מפני היות ענינו שורש באמונה ויסוד התורה. ודע כי שם בספר ההוא יקשו כל העולה על הלב להקשותו בענין הזה, ושם צריך שיהיה התירוץ הגמור, כי כן יראה מדברי אליהוא, שהוא תירץ הכל ואיוב קבל דבריו ושתק לו…

אבל באמת יש בזה הענין סוד גדול מסודות התורה, לא ישיגם דעת חושב רק הזוכה להם לומד מפי מלמד עד משה רבינו ע"ה מפי הגבורה יתברך, והוא נזכר בדברי אליהוא, גם במזמור הזה נרמז בפסוק "כחלום מהקיץ אד-ני בעיר צלמם תבזה", כי יאמר אחרי הקיצותם בעיר הצלם שלהם נבזה תחת היותו נכבד, והוא הצדיק לא יביאהו הא-ל במצרף רק יהיה תמיד דבק באלקיו…

ודע כי דבר החברים אשר יאמרו כי היסורין על עון יבואו אמת ויציב נכון וקיים, כי הא-ל יתברך מנהיג עולמו במדה ההיא, והקושיא הזאת של איוב איננה תמידית באנשים עם היותנו מאמינים בעולם הנשמות ובשכר העולם הבא, כי מן הידוע ברוב הצדיקים שהם חוטאים לפעמים, ורחוק הוא שימלטו מחטא קל או חמור, כענין שנאמר, "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ולכן הצדיק הגמור שיארע לו החטא הקל ועבר בזדון על מצות בוראו יתברך על כל פנים ראוי ליענש עליו, והנה אם יאבד הא-ל מגופו בעולם הזה כל הטובה אשר נהיתה בעולם ויהיה נדון בייסוריו של איוב כל ימיו, טוב לו משיענש בנפשו להיות נדון בעולם הנשמות בייסורי גיהנם, או שיגרע חטאו מנפשו מעט מן מעלתה בעולם הנשמות ודבוקה בזיו העליון ועולם הבא, לפחיתות הגוף וגריעות הטובה שתבואהו בעולם הגופות, אשר אין בין הטובה ובין הרעה רק דבר גרוע וענין כלה ואבד, ולמעלת הנפש ועלוי הטובה אשר באור פני מלך החיים, וכי היא הטובה במאמר מוחלט אשר אין לה ערך ודמיון ולא תחלה בדבר גשמי לעולם, ולכן אמרו רז"ל במסכת קדושין כל שזכיותיו מרובין מעוונותיו מריעין לו בעולם הזה, ודומה כמי ששרף את התורה כולה, ולא שייר ממנה אפילו אות אחת… (איוב הקדמה)

…וירמוז לו כי סוד אליהוא אמת, כי איוב לא קבל ממנו רק כי אפשר כדבריו, וכן מנהג צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, תתנהג על דרך ההוא בדרך משפט אם הדבר כן, אבל אין לאליהוא ראיה מוכחת על הענין, ואין אדם יכול לדעת זה רק בדרך קבלה. ועתה אמר לו כי כן המשפט וכך היא המדה כאשר אפרש בעזרת השם. וכבר פירשתי כי אליהוא הודיעו ענין צדיק ורע לו, כי היא תלונת איוב, והוא החמס הנעשה לבני אדם כפי דעתו, ולא פירש לו ברשע וטוב לו דבר… (איוב לח א)

…ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר אין זה באותם שנתברכו מפי הקב"ה, כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, אבל היו האבות כלם כמלכים, ומלכי גוים באים לפניהם וכורתים עמהם ברית… (בראשית כה לד)

כוזרי:

ואם יבא שטן המחשבה להראות לו העול על הארנבת, באשר היא מאכל לצבועים… ישיב עליו השכל ויגער בו, לומר איך אייחס העול אל חכם שנתברר לי צדקו ושאיננו צריך אל העול?… אך אני רואה החכם ההוא המנהיג הצדיק הוא אשר שם כלי הציד לאריה מגבורה ויכולת ושינים וצפרנים, ושם העכביש נוכר (מכיר) לתחבולה, ושם לו האריגה לבוש מבלי למידה יארוג השבכים לזבוב… ומי שנתיישב על נפשו זה יהיה כמו שאומרים על נחום איש גם זו, כל אשר תמצאהו צרה אומר גם זו לטובה, ויהיו חיים ערבים תמיד ותקלנה עליו הצרות, אבל אפשר שישמח בהם כשירגיש לעון שיש עליו כמי שיפרע חובו והוא שמח במה שהקל מעליו ממנו וישמח לשכר ולגמול הצפון לו, וישמח במה שהוא מלמד לבני אדם מהסבל והצדקת דין הבורא, וישמח במה שיש עליו בזה מהשם הטוב והתפארת. זה בצרות המיוחדות בו, וכן יעשה בצרות הכוללות, כשיעבירו בלבולי המחשב על לבו אורך הגלות ופזור האומה ומה שהגיע אליה מהדלות והמיעוט… (מאמר ג יא)

מורה נבוכים:

כאשר הונח זה הענין של איוב תחלת מה שאירע היה הענין המוסכם עליו מן החמשה, רוצה לומר איוב וחביריו שכל מה שחל לאיוב ידוע אצלו יתעלה ושהשם הביא עליו אלו המכות, וכלם מסכימים גם כן שהוא אין לפניו עולה ולא ייוחס לו חמס, תמצא אלו הענינים גם כן בדברי איוב הרבה, וכשתתבונן בדברי החמשה בענין מחלקותם כמעט שתמצא הדברים שאמרם האחד מהם אמרום כולם… וחבריו כולם הסכימו שכל עושה טוב יגמל טוב וכל עושה רע יענש, וכשתראה רשע ואיש מרי בהצלחה, דע כי באחריתו יהפך עליו הענין וימות הוא ויחולו בו ובביתו ובזרעו צרות, וכשתראה עובד השם ברעה, אי אפשר מבלתי שירפא השם מחץ מכתו… ואין זה המכוון בזה הענין כלו, אבל המכוון מה שנבדל בו כל אחד מהם וידיעת דעתו בזה הענין, והוא חול הגדול שבמכאובים והחזק שבהם בתם שבאנשים ובישר שבהם בתכלית היושר, והיה דעת איוב בו שזה הענין ראיה על השוות הצדיק והרשע אצלו יתעלה על דרך בזיון במין האדם, והוא אומרו בכלל דבריו, "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אם שוט ימית פתאום למסת נקים ילעג". יאמר כי כשיבא השוט פתאום וימית כל מי שיפגוש וישאהו למסת נקיים ילעג… וכבר ידעת מאמר חכמים שזה הדעת של איוב הוא בתכלית הרע, ואמרו עפרא בפומיה דאיוב ואמרו בקש איוב להפוך את הקערה על פיה…

ואמנם דעת אליפז בזה המאורע הוא גם כן אחת מן הדעות הנאמרות בהשגחה, וזה שהוא אמר שכל מה שחל באיוב היה חולו על צד הדין, כי היו לו חטאים היה ראוי בגלל למה שחל בו…

אבל דעת בלדד השוחי בזאת השאלה היא אמונת התמורה והגמול, וזה שהוא אמר לאיוב שאלו הקורות העצומות אם אתה נקי ואין לך חטא, סבתם הגדיל הגמול ויומר לך הטובה שבתמורות, וזה כולו טוב לך לרבות הטובה אשר תשיג אליה בעולם הבא… ואמנם דעת צופר הנעמתי הוא דעת מי שרואה שהכל ימשך לרצון לבד, ולא יבקש לפעולותיו סבה כלל, ולא יאמר למה עשה זה ולמה לא עשה זה, ומפני זה לא יבוקש דרך היושר ולא גזרת חכמה בכל מה שיעשהו השם, שעצמותו ואמתתו מחייבם שיעשה מה שירצה, ויד שכלנו תקצר תעלומות חכמתו אשר מדינה וממשפטה שיעשה מה שירצה לא לסבה אחרת, והוא אומרו לאיוב "מי יתן א-לוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה, החקר א-לוה תמצא אם עד תכלית ש-די תמצא". ועתה ראה והתבונן איך הוצע הענין אשר בלבל בני אדם והביאם לדעות אשר הקדמנו לפרשה בהשגחת השם בנבראים, וזכרון כל מה שחייבתהו החלוקה ויחסו הענין ההוא לאחד מן הנודעים בעולם בחשיבות אם היה משל…

ודעת אליפז הולך על דעת תורתנו, ודעת בלדד הולך על דעת המעתזיל"ה, ודעת צופר על דעת האשרעריא, ואלו היו הדעות הקדומות בהשגחה. ואחר כן התחדש דעת אחר והוא המיוחס לאליהוא, ולזה שובח אצלם ונזכר שהיה קטן מהם בשנים וגדול בחכמה, והתחיל לכהות ולגעור באיוב וליחס לו הסכלות בהגדילו ובהרחיקו איך באו עליו הצרות והוא עושה טוב, והאריך לשבח פעולותיו… אבל השיב עניני דבריהם במלות אחרות והוסיף בביאורם…

זאת היתה כונת ספר איוב כלו, רצוני לומר לתת זאת הפינה באמונה ולהעיר שילמדו הראיה מן הענינים הטבעיים, עד שלא תטעה ותבקש בדמיונך שתהיה ידיעתו כידיעתנו, או כונתו והשגחתו והנהגתו ככונתנו והשגחתנו והנהגתנו. וכשידע האדם זה יקל עליו כל מקרה ולא יוסיפו לו המקרים ספקות על השם, ואם ידע או לא ידע ואם ישגיח או יעזוב אבל יוסיף עליו אהבה כמו שאמר בסוף זאת הנבואה, "על כן אמאס וניחמתי על עפר ואפר"… (חלק ג פרק כג)

והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלקיות, והוא שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה, כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו, והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד… ומפני זה יראה לי, כי כל מי שתמצאהו רעה מרעות העולם מן הנביאים או מן החסידים השלמים לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההיא, ולפי אורך השכחה ההיא או פחיתות הענין אשר התעסק בו יהיה עוצם הרעה. ואחר שהענין כן כבר סר הספק הגדול אשר הביא הפילוסופים לשלול השגחת השם מכל איש ואיש מבני אדם ולהשוות ביניהם ובין אישי מיני שאר בעלי חיים, והיתה ראייתם על זה מצוא החסידים והטובים רעות גדולות… (חלק ג פרק נא)

ספר חסידים:

ואם ירננו העולם על צדיק פלוני אחד שבא לו מקרה אחד רע, תאמר להם בעון הדור נתפס שהצדיקים נתפסים בעון הדור, שנאמר (איכה ד') "רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם". (קיג)

…מפני שאמרו צדיק ורע לו צדיק בן רשע, והלא אין אוחז במעשיו אלא אם יש צדיק שנהנה מאביו או אביו מחפה עליו הרי זה גוזל בשביל בניו הרי יתכן שבניו ישאו בעונו, אבל אם עבירה אחרת עשה האב להנאת גופו, שאין לומר בשביל הבן עשה, הרי למה הבנים מקבלים עונש, הרי אמרו הבועל ארמית לא יהיו בניו תלמידי חכמים, ואם הוא חטא הם מה חטאו? הרי תדע לך שכל אדם זוכה לבניו בה' דברים, כמו שאמרו מי שמכבד תלמידי חכמים וכו', לכן מה ששמח האב שהוא רשע על כן הבנים נכשלים. מפני מה רבה ואביי שהם מבני עלי מתו, מפני שנגזרה גזירה, אם לא יהיו זכיות גדולות לא ינצלו אף על פי שהוא זכאי… לכך על תתמה על דור המבול וסדום שמתו הקטנים, וכי מה חטאו שמתו, אלא שנאמר גזירה היא, שאם לא יהיה זכות מרובה וגדול לא ינצלו אפילו הם לנפשם… (קסד)

…ועוד יש הריגה לפי שאבות הכשרים לא עשו סייג לדבר, וכתיב (ויקרא ו') "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת", וכתיב (קהלת ג') "ומקום הצדק שמה הרשע". ועוד שאין לכשרים לדור בעיר עם הרשעים, וכן כמה ממון נאבד כשישנו עם ממון שנעשה בעולה, כדכתיב ביהושפט (דהי"ב כ') "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך", וזהו (משלי י"ג) "יש נספה בלא משפט". (ריג)

שאלו לחכם ראובן עשיר כשהיה מהנה ממונו לאנשים שאינם מהוגנים היה מצליח, אמרו לו אם היית מהנה לטובים אז כל אשר לך יצליח יותר, שמע לחכם והיה מהנה לטובים צדיקים, והיה ראובן יורד מנכסיו, וכשהיה נותן לרעים היו נכסיו מוצלחים, א"ל החכם עוד תתמה יותר כי יש עשיר שכשעושה עולה הרבה מצליח, וכשאחר עושה מעט עולה נפרעים ממנו כדי שלא יעשה יותר, אבל לאדם רע כשעושה טובה ירד מנכסיו ויתמעטו נכסיו וכשיעשה רעה מצליח כדי שיעשה יותר רעה, כך לראובן, לפי שהקב"ה אינו חפץ בטובתו של ראובן רע בעיניו שהצדיק יהנה ממנו, לכך ירד מנכסיו, כדי שלא יעמוד לו זכות הנאתו של צדיק, וכשעושה לרעים טובה יצליח כדי שלא יהיה לו נחשב לזכות לעולם הבא. (תתרנד)

ראה עוד צדיק-כללי תקל.

רבינו בחיי:

הן א-ל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה. יאמר הכתוב כי השי"ת נותן כח בצדיקים ומעצים כחם בכחו לסבול יסורים, לפי שהיסורים הן כפרת עונות, וכמו שאמר רבי עקיבא חביבין יסורים, ובפרק ראשון דברכות אמרו, כל מי שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין, שנאמר ה' חפץ דכאו החלי, ועל כן יבאו היסורים על האדם למרק חטאיו כדי שיהיה זכאי לעולם הבא, ומפני זה מיסר הקב"ה הצדיקים בשביל מיעוט עונות שבידם בזמן הפחות, והוא העולם הזה שאין לו קיימא, ובדבר הגרוע והוא הגוף, כדי לזכותו ולגמול לו פרי מעשיו הטובים בזמן הנכבד, והוא העולם הבא הנצחי והקיים, בדבר המעולה והוא הנפש, זהו מאמר ר' עקיבא (סנהדרין ק"א א') חביבין יסורין… (כפורים א' וראה עוד ערך יסורין)

וידוע כי יש בדבר טעמים רבים בענין מניעת הזמנת הפרנסה לצדיקים. וכתב בזה החכם הגדול רבי בחיי בן בקודה ז"ל (שער הבטחון פרק ג'), דע כי הפנים שבעבורם ימנע מן הצדיק הזמנת מזונותיו וטרפו עד שיטרח עליו ויבחן בו אפשר שיהיה לעון שקדם לו, התחייב להפרע ממנו, כענין "הן צדיק בארץ ישולם", ויש שיהיה דרך התמורה בעולם הבא, כמו שאמר "להטיבך באחריתך", ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה בעבודת השם כדי שילמדו בני אדם ממנו, כענין איוב, ויש שיהיה ליישב אנשי דורו ויבחנהו השי"ת בעוני ובריש וחלאים להראות חסידותו ועבודתו לשי"ת מבלעדיהם, כמו שאמר הכתוב "אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם" (ישעיה נ"ג ד'). ויש שיהיה מפני שאינו מקנא להשי"ת לקחת הדין מאנשי דורו, כמו שידעת מענין עלי ובניו, שאמר בהם הכתוב, "והיה כל הנותר בביתך יבא להשתחוות לו לאגורת כסף וככר לחם ואמר ספחני נא אל אחת הכהונות לאכול פת לחם" (ש"א ב')… (שם פרנסה)

אור ה':

אבל הספק הגדול אשר לא יותר בשלמות ויעדנו התירו בכלל הזה, והוא רוע הסדור אשר יחשב ממה שנראה הרבה מהחשובים מדרך כף רגל לפחותים, ובכלל צדיק ורע לו רשע וטוב לו, והוא הדבר אשר נבוכו בו מהנביאים והחכמים עד היום. ולפי שאפשר שיושב בזה כמו שכתב הרב אם בשנודה ההקדמה, רוצה לומר צדיק ורע לו רשע וטוב לו, או בשנכפרו בה, ואם היה שנכפור בה מצד הנשוא או מצד הנושא צריך לחקור בתשובה הזאת אם היא מספקת. ואמנם דרך התשובה בשנודה ההנחה הטוב כשניחם הטוב המגיע לרשע והרע המגיע לצדיק לא אל ההשגחה אבל אל הפתיות ואולת, וזה שהצדיק אם לא ירצה לדרוך בסבות הנאותות בפתיותו ואולתו איננו עול בחק השם, לפעמים יקרה טוב מהאולת והפתיות והוא הטוב המגיע לרשע, ואמנם התשובה בשנכפור ההנחה מצד הנושא הוא שהצדיק שיראה צדיק איננו צדיק באמת, ואם היה שנראה אותו פועל הטוב הנה אפשר שלפי הכנתו מקצר מלפעול הטוב ונחשב לו מרי… ואמנם התשובה בשנכפור ההנחה מצד הנשוא הוא שנאמר שהרע המגיע אל הצדיק איננו רע באמת, למה שתכליתו אל הטוב, ולהיות דרך אל הטוב יחשב טוב… כשחקרנו בתשובה הזאת יראה בלתי מספקת, וזה שהתשובה בשנודה ההנחה היא בלתי מספקת, למה שלא נמצא לצדיק הטוב הראוי לו מצד פעולותיו, ואם כבר נראה אותו דורך בסבות הנאותות לבל ימצאוהו צרות רבות ורעות ולרשע הצלחות עצומות… והתשובה גם כן בשנכפור ההנחה מצד הנשוא היא גם כן בלתי מספקת, למה שכבר נמצא רבות רעות צדיק שאין תכליתן אל הטוב… (מאמר ב כלל ב פרק ב)

והנה הספק ההוא מצד מה שיחשב מרוע הסדור אין התירו ממה שיקשה, לפי מה שהונח והוא האמת בעצמו, שהעונש והגמול האמיתיים הוא הנפשי, וזה שיסוד הספק הוא הרע המגיע לצדיק והטוב המגיע לרשע. והנה הרע המגיע לצדיק מלבד הרע המגיע אליו מצד האבות כמו שקדם כבר אפשר בו שיגיע מצדדים מתחלפים כמו שקדם, אם להתר הקשר והדבקות שבינו ובין השי"ת, שיהיה לפעמים להיותו בעל חומר, ואם שיהיה ממין הרע שתכליתו טוב, אם גשמי ואם נפשי, כמו שיבא עליו ענין מצער לתכלית טוב גשמי או בלתי נטות אל התאות שהיה מוכן אליהם, או לשומו שלם ולהקנותו קנין חזק במעלות הנפשיות, וזהו אצלי ענין הנסיון הנזכר בתורה בכלל האמונה הנאמר בבחינת המנוסה…

ואיך שיהיה הנה הרע שיגיע בדרך הזה ואם היה שלא תהיה תכליתו טוב גשמי, הנה הוא טוב גמור, אחר שהונח הגמול האמתי הטוב הנפשי, וזה אצלי יסורין של אהבה הנזכר בדברי חז"ל, לא היסורין שתכליתן טוב גשמי כמו שדמה הר"ל, ולזה אין מקום לספק הזה מצד הרע המגיע לצדיק…

וכבר אפשר ברע המגיע לצדיק ובטוב המגיע לרשע שיגיע בדרך אחרת זולת הדרכים שקדמו, וזה שהשורש אצלנו בקבלה האמיתית היות העולם נדון אחר רובו, וזה אמנם מיוחד בייעודים הגשמיים, כי בגמול ובעונש הנפשי האמתי מדרגת כל אחד ידועה, כמו שבא בגמרא שבת באמרם מלמד שכל אחד עושה לו מדור לפי כבודו, ומהצד ההוא כבר יגיע טוב לרשע ורע לצדיק כשלא יהיה במדרגה שישתנה הסדור בשבילו ולא יהיה עול בחק היושר האלקי, וזה כי למה שהגמול והעונש הגשמיים הכוללים כבר יסודרו על הרוב מהגרמים השמימיים, והיו הכוכבים שיתנו ההצלחות המדומות יתנו על הרוב תכונות טובות, והמזיקים שיתנו הרעות, יתנו על הרוב תכונות רעות, הנה כבר יעבור בחק היושר האלקי להיות נידונים אחר הרוב, אחר שגמול והעונש האמיתי הוא הגמול והעונש הנפשי. וזאת היא החזקה שבמסות אצלי שלא הזכירה בתורה הגמול האמתי, כי הייעודים שהזכירה הוא לכללות האומה הנידונים אחר הרוב, אך אמנם הגמול המיוחד ליחידים עם שנרמז במקומות מהתורה, הנה נתפרש בקבלה האמיתית. ואיך שיהיה לא נשאר ספק מצד מה שיחשב מרוע הסדור… (שם פרק ד, וראה שם עוד)

דרשות הר"ן:

ובזה הענין יסתלק הספק הגדול המתמיה בהנהגת העולם בצדיק ורע לו וכו', והוא שאילו היו השפעים הנמשכים בזה העולם התחתון פרטיים, עד שנאמר שיהיה מתיחד כוכב אחד לבד לאיש אחד ייחדהו השי"ת אליו ויפקידהו לשלם לו כמעשהו, היה בלי ספק ענין זר מתמיה, אבל הענין אינו כן, כי מנהיגי העולם התחתון ענינם כללי, עד שאי אפשר לומר שימשך מהם הטוב תמיד, ולא ימשך מהם הרע לפעמים, כאשר נאמר שאי אפשר לשמש לבשל הפירות ולא תחמם ראש האיש הטוב ההולך בדרך בתקופת תמוז, עד שאפשר שיתחדש ממנו חולי כפי הכנתו…

הנה נתבאר מזה שכאשר נתחדש שפע שופע ממשיך איזה דבר מזיק יקבל בו היזק גם האיש אשר איננו ראוי שיענש כפי מעשיו, אם לא שיהיה אליו זכות פרטי יגן השי"ת בעדו מההזק ההוא הנמשך המתחדש, ועל זה הדרך לא ישאר ספק מתמיה בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וכל מה שאמר הכתוב "כי קנאתי בהוללים" וגו' אינו אלא כמתאונן על המדה הזאת הנוהגת, לא שיהיה נעלם מהם טעמו של דבר… (דרוש ח, וראה עוד צדיק-כללי דרוש י)

עקדה:

הפעולות האנושיות תהיינה מפאת ההשגחה, המערכה השמימית, ההשתדלות האישית, או ההזדמן. והשכל, הדת והנסיון חיייבו שלא יהיו דרך אחת מאלו בלבד, אם כי השכל האלקי שולט על הכל, אם לא תהיה בחירת האדם חפשית אז השכל שניתן באדם לשוא, וגם אין שכר ועונש… וברוב יהיו מעשי האנשים בינוניים או פחות, ואז צריך לפקוח עיניו על מעשיו, כי מזלם רעוע, והזכות לא תספיק להכריעו וכל שכן להפכו לטובה, ולכן הישירה התורה בעצות טובות בכללות במלחמות ובכל העסקים… וכן נהגו האבות והנביאים בכל עסקיהם הזמניים עם שהיו מושבחים מה' ומובטחים מאתו. ומי לנו גדול ואהוב לאלקים כדוד שהיה מובטח מפי נביא נאמן, ובכל זאת השתדל בכל מאמצי כחו להמלט משאול, כי ידע שתשועת ה' והבטחותיו וחולו רק על ראש המשלים חוקו בפעולותיו האנושיות ככל שיספיק שכלו… ובזה תשקוט הנפש מתלונת צדיק ורע לו וכו', כי יש לתלות בחסרון השתדלות והשתכלות ובמזל כמו שכתבנו… (בראשית לב ד שער כה)

ספר העקרים:

בהסרת תלונת צדיק ורע לו, ונאמר שפעמים רבים יודעין בני אדם שעונותיהם גורמין יסורין ועם כל זה צועקים וקוראין תגר על משפטי ה', וזה דומה אל מי שכהו עיניו מרוב המשגל… ועם כל זה מצטער וקורא תגר על חליו, ועל כיוצא בזה אמר שלמה "אולת אדם תסלף דרכו" (משלי י"ט)… וכן פעמים הרבה יחטא האדם לפי שהשי"ת רב חסד ומאריך אל החוטא אולי ישוב בתשובה עד שישכח החוטא את חטאו, וכשמביא הקב"ה עליו יסורין על החטא שקדם להעיר אותו שישוב אל השם קורא תגר, לפי ששכח עונותיו וחושב שכמו שהוא אינו נזכר מהם כך השי"ת שכח אותם, ואומר שעל חנם באו עליו אלו היסורין… ונמצא פעמים הרבה האדם שיקרא תגר על הרע מועט שהוא סבה לטוב מרובה, ועל כיוצא בזה אמר הנביא "ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע" (הושע ז').

אבל גם אם נניח הצדיק שיהיה כן באמת והרע שיהיה רע באמת כבר יקרו אל הצדיק רעות לארבע סבות דומות לארבע הסבות שזכרנו ברשע וטוב לו. האחד מצד הטבע הכולל כמו טבע ההויה וההפסד, כאלו תאמר גשם שוטף צדיק עם רשע בשלא יהיה הצדיק באופן ראוי שיושגח עליו להצילו מרעתו, או מצד הטבע הכולל בהוראת המערכת כשלא יהיה הצדיק באופן מהשלמות לנצח הוראות המערכת, או שיהיה חלוש המזג ויחלה תמיד, או שיהיה מאומה שפלה או ממדינה נגזר עליה גזרה מה ויגיעו רעות אל הצדיק באמצעותה, לפי שהגזרות הכוללות הנגזרות על האומה, יחולו על הפרטים לא מצד עצמן אלא מצד היותן חלקי האומה ההיא… ופעם גם כן יחולו רעות על הצדיק בעבור כללות האומה על צד העונש שיחשב לו למרי כשלא יבקש רחמים על בני דורו, כמו שאמרו רז"ל שאלימלך ומחלון וכליון שהיו גדולי הדור נענשו בעבור שהיה להם לבקש רחמים על בני דורם ולא בקשו… ופעם יחולו על הצדיק רעות בעבור כללות האומה לא על צד העונש אבל כדי לכפר על כלל האומה, וזה שלהיות השי"ת חפץ בקיום העולם ויודע שהצדיק יקבל היסורין בסבר פנים יפות ולא יקרא תגר על מדותיו של הקב"ה, לפיכך מביא הקב"ה יסורין על הצדיק כופר הרע הנגזר לבא על כלל האומה כדי שיהיה כפרה עליהן, וזהו שאמרו רז"ל (מו"ק כ"ח א') מיתתן של צדיקים מכפרת… והשני, שלפעמים יבא רעות על הצדיק מצד ההשגחה האישית, והוא שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ושמא חטא בעבירות שהיה בהם ידיעה או בתחלה או בסוף ולא נתן את לבו לשוב מהם, או שלא היתה בהן החרטה הראויה, ורוצה הקב"ה למרק אותן העבירות שבידו במעט יסורין בחייו כדי שיהא נקי מכל חטא לזכות לחיי העולם הבא…

וגם כן פעמים יבואו על הצדיק יסורין מצד ההשגחה האישית כדי לשמרו מן החטא שהוא מתחיל להכשל בו, או שהוא מוכן עליו, על דרך "וישמן ישורון ויבעט" (דברים ל"ב), וכמו שאמרו רז"ל (חגיגה ט' א' ) יאה עניותא לישראל כורדא סומקא לסוסיא חוורא, וזה כדי שלא יבעטו מרוב הטובה. השלישית היא שלפעמים יגיעו אל הצדיק רעות בסבת הרשע, כמו שיגיעו טובות אל הרשע בסבת הצדיק, אם מפני שהאבות היו רשעים ונגזר עליהם ועל זרעם עונש מה שהוא ימשך בהכרח על הזרע ההוא הן שיהיו רשעים או צדיקים, כמו שנמשך העונש על כל זרע עלי בעבור חטא האבות… ואם מפני שאף על פי שלא נגזרה גזרה על האבות ועל זרעם אלא על האבות בלבד, ימשך העונש מן האבות אל הבנים במקרה, אף על פי שיהיו צדיקים, כמו מי שהיה עשיר ובעבור חטאו אבד ממונו ונשארו בניו בעוני, אף על פי שהם צדיקים בעון האבות…

והרביעית היא, שלפעמים יגיעו אל הצדיק רעות לטוב לו, והן הנקראים יסורין של אהבה, ונקראין גם כן נסיון, וזה על שלשה פנים, האחד יסורין הבאין על הצדיק הגמור העובד השם מאהבה גמורה, שמאהבת השם מביא עליו יסורין למרק או איזו טומאה או זוהמת חטא שבנפשו, וזה שהאדם אי אפשר לו שלא יחטא לפעמים בעבירות קלות שאינו חייב עליהן קרבן, או שהוא מתעצל בקיום מצות עשה, ואפילו הצדיק הגמור אינו נותן על לבו לשוב עליהם… והאופן השני כדעת הגאון ז"ל שכבר יגיעו אל האדם יסורין בלי עון כלל לנסותו אם הוא עובד השם מאהבה גמורה, שלא כל האדם שמחשבתו טובה ועובד ה' מאהבה גמורה בימי השלוה וההצלחה יש לאל ידו לחזק את לבו לסבול הטורח והעמל לאהבתו של מקום ולעבוד השם מתוך העוני והצער כמו מתוך השלוה וההשקט… שעל ידם מתברר לבני האדם האומרים על הצדיקים המצליחים שאינן עובדים מאהבה…

והאופן הג' מן היסורין, שמחסד השם ואהבתו אותו מביא עליו יסורין ולא בדברים הגלויים והידועים לבני אדם אבל גם בדברים שאינם ידועים לבני אדם, כעקדה שהיתה באחד ההרים, וזה כדי להרבות שכרו, שיהיה לו שכר מעשה טוב ולא שכר מחשבה טובה בלבד… לפי שאין ראוי שיתהלל מי שלא עשה הגבורה בפועל, אף על פי שהוא מוכן לעשותה, כמי שכבר פעל ועשה הגבורה בפועל, לפי שכל פועל יקנה בנפש תכונה חזקה יותר משהיא נקנית בזולת מעשה, וזוכה בזה לשכר מעשה הטוב עם הכונה הטובה… (מאמר ד פרק יג)

אחר שבארנו יושר משפטי השם ושאין עליו תלונה לא בצדיק ורע לו ולא ברשע וטוב לו, צריך לתת טעם למה היו הנביאים והחכמים מתרעמים על שתי המדות הללו… ונראה לי בדברי אסף הוא שאסף סדר הספקות במזמור "אך טוב לישראל" (תהלים ע"ג) כדי לכתוב התירוץ, וכתב ההתר הן בצדיק ורע לו הן ברשע וטוב לו על דרך הסבה השנית שכתבנו, והתחיל "אך טוב לישראל", כלומר הוי יודע שכל רע שיבא אל הצדיק אין תכליתו אלא לטוב… (שם פרק יד, וראה שם עוד)

ומה שנשאר לבאר הוא, שאחר שזכרנו בדברי אסף הספקות הללו והתרם, למה חזרו הנביאים הבאים אחריו לספק עליהם. והיינו יכולין לומר שהנביאים לא היו מסתפקים בדבר אחר שנזכר ההתר בדברי אסף, אלא שהזכירו שתי אלו הספקות להיותם מצטערים על הדבר צער גדול כשהיו רואין בעיניהם רשע טוב לו או צדיק ורע לו… והנראה לי בזה, שהנביאים לא היו מסתפקים בדרוש שנסתפק אסף כלל, אבל היו מסתפקים ומתלוננים על דרך מה שאמר דוד אפלה נא ביד ה' וגו', וזה שאף על פי שמשפטי השם ישרים, אפשר שיגיע רע לצדיק כמו שכתבנו, מכל מקום לא היה ראוי שיגיע זה לצדיק על ידי הרשע עצמו, שזה מביא לאנשים לפקפק במשפטי השם ותפוג תורה… (שם פרק טו)

מהר"י יעבץ:

ה' צדיק יבחן – אחר שהודיע ההשגחה במופת והוא מושכל ראשון, הסיר המכשול אשר בו נוקשו רבים ונלכדו, מדוע צדיק ורע לו ורשע וכו', ואמר כי ה' יבחן הצדיק להראות כי ראוי לעמוד במחיצתו, וזה כי מי שהשפיע לו השי"ת טובה לא ידענו אם עובד את ה' מאהבה גמורה או מאהבת השכר, ולכן יבחן השי"ת לצדיק להודיע לכל כי עבודתו שלמה… (תהלים יא ה)

ודע כי הא-ל ית' לא ישפיע טובה לצדיקים בתחלתם פן יתחלף להם המקרה בעצם ונמצאו פוגמים בעבודתם, וכשיתמידו זמן רב בעבודתם עד שנתברר כי מאהבה הם עושים אז ינחלו הכל. (שם כ ז)

ואמר כי לפעמים יביא השי"ת יסורין על הצדיקים כדי שיתפללו לפניו ויהיו יותר קרובים אליו ית'… (שם לד טז)

כי עליך – כמו שאמרו ז"ל הצדיקים תחלתן ייסורין וסופן שלוה, ולא מקוצר יד חלילה, כי יש ביד ה' להושיע בתחלה ועד סוף, גם עד זקנה גם עד שיבה גם לעולם ועד, אלא טעם הענין כי אלו היה משפיע להם טובה בתחלתם אולי היו נוטים מדרך הישר ברוב הטובה, כי העני ובעל היסורין קרוב מאד ליכנע ולירא את ה'… נמצאו היסורים בתחלתם חנינה גדולה וטובה יותר מן השלוה בסופם. (שם עא ה)

…ואמר (הרמב"ם) כי הרע מעט והטוב הרבה, ועל דרך משל אדם שנפל כותלו בגשמים הצריכים לעולם, היתרעם, ותשובה זו לא תספיק ליחיד הסובל יסורין במולדו, ומזה טען (איוב ג') "למה יתן לעמל אור", אבל ר"ע אמר האמת, כי כשילקח העולם הזה לפרוזדור אין כאן קושיא כלל, אמנם התרעומת למי שעשה מהעולם הזה טרקלין… (אבות ג כ)

…והתשובה, כי אילו היו כל הצדיקים מתייסרין בייסורין וכל הרשעים מאריכים ימים בעושר וכבוד היה מספיק, אבל המבוכה שיש צדיקים מצליחים ורשעים אובדים, וזה שאמרו ז"ל ששאל משה רבינו ע"ה מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, והקב"ה הוא היודע לב הצדיק הראוי להתייסר והוא חביב עליו ומייסרו, כי לא כל הצדיקים ראויים וזוכים לייסורין כי טפל יוצרם עמהם להרע להם הפך מדתו שהיא להיטיב. והאמת כי זו היא טובה מופלגת, מכל מקום לא הכל זוכים שירצה להרע אפילו לפי שעה… ולפי שההכרה הזאת אינה אלא ביד המקום, על כן אמר אנו אין בידינו כלום אלא בידי הקב"ה הוא. ולפירוש השני היא הערה גדולה, אמרו ז"ל (קדושין מ') לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, כי מי שרובו עונות לא יקפיד על עבירה, וכן מי שרובו זכיות על מצוה כל כך, אך מי שהוא שקול יקפיד מאד, וכל שכן כשכל העולם כולו שקול וגם הוא. (שם ד יט)

פעמים שמביא הקב"ה יסורין על הצדיק לטובתו, לאשרו וללבנו ולצדקו ולחכמו יותר ממה שהיה, אף על פי שלא היה מחוייב בהן כפי מעשיו, כמו שמצינו באיוב אשר העיד עליו הכתוב שהיה תם וישר ירא אלקים וסר מרע, ודבר איוב הוא אחד מסתרי התורה. ומצינו שבאין על צדיק אחד יסורין רבים ועל אחר ייסורין מועטים ועל אחר לא כלום, אלא כל ימיו שמחים, ועל זה אמרינן במסכת יומא (כ"ב ב') אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה.

ויש צדיק אחר, שהוא בענינו חשוב כמותו וכל ימיו מכאובים. ועל דא גרסינן במסכת מועד קטן (כ"ח א'), אמר רבה בני, חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, דהא רבה ורב חסדא תרווייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מטרא, ומר מצלי ואתי מטרא, רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין, ורבה חיה ארבעין שנין, בי רב חסדא שתין הלולי ובי רבה שתין תכליי, בי רב חסדא לחמא סמידא לכלביה ולא מיבעי, בי רבה לחמא דשערי מיבעי ולא מישתכח. וברוך היודע על מה זה ועל מה זה וגם כל הנסתרות אשר לפניו גלוי כל דבר. ואולי היסורין הן לטובתו לדכא את הגוף ולעדן הנפש, שהם שני הפכים, או הם באים מצד אחר, שהוא נסתר לנו. וכמה טוב מאמר הרמב"ם שאמר בספרו הנכבד, כי מה שאמר רבא הם דברי יחיד.

ופעמים שבאים על הצדיק יסורין ונסיונות לטובתו ולנסותו אם יעמוד בנסיונו. ואף על פי שהוא יתברך בוחן לבו ויודע בו אם יעמוד בנסיונו אם לאו, מנסהו לגלות לבו ומעשיו בפני בני אדם, שאינם מכירים מה שיש בלבו ולגדלו בעיניהם, וגם להוציא מה שבכח שכלו אל הפועל, וגם להיישיר בני אדם שילמדו ממעשיו, כמו שעשה לאברהם אבינו ועמד בכולן, להודיע כמה היא חבתו של אברהם אבינו, רוצה לומר, להודיע החבה לכל באי עולם… (נר ה כלל ג חלק א פרק ג)

מדרש שמואל:

…ולתרץ קושית צדיק ורע לו הביא ענין אברהם, כי מי לנו גדול ממנו, ועם כל זה עברו עליו צרות תכופות אם מענין הרעב, אם שנלקחה שרה פעם לבית פרעה פעם למלך גרר וכהנה עד עשר צרות, מצאנו ראינו שבאו עליו, והשי"ת הודיענו טעמו של דבר במה שמנה לנו עשרה דורות שמנח ועד אברהם, ומה בא ללמדנו, אלא להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין לפניו עד שבא אברהם אבינו וקבל עליו שכר כלם, כלומר כי אברהם קבל עליו העונש הראוי לבא עליהם וחלים הוא נשא והוא סבלם, ועל כן זכו אלו להנצל, כי הוא קבל עליו צרה אחת כנגד כל דור ודור והיא שעמדה להם… (אבות ה ב)

ספורנו:

יש צדיק אובד בצדקו – שאין מצוותיו מכבין עברה שעשה, ולהיפך. (קהלת ז טז)

מהר"ל:

…אבל הצדיק לפי גודל שלימותו אינו ממהר לצאת לפועל כל כך, ולכך אינו מקבל שלימותו רק לעולם הבא שכרו ואינו ממהר להיות נאבד גם כן, והכל כמו שהתבאר הדבר מי שיש לו שלימות קטן, לכן מיד בעולם הזה ממהר לצאת לפועל, אבל הצדיק ששלימותו גדולה, מאחר לצאת שלימותו לפועל לעולם הבא. וזאת שאמרו בברכות שאמר לו ר' יוחנן לר"א שהיה מצטער אמר לו למה אתה מצטער, אם בשביל מזוני שלא היה לך כדי סיפוקך אין אדם זוכה לשתי שולחנות, כלומר הסעודה שהיא השלימות אל האדם אין אדם זוכה לשתי השלימיות, שאם היה לך השלמה בעולם הזה, לא היה לך השלמה בעולם הבא, כי דבר זה אי אפשר שיהיה לאדם שתי שלימיות… אבל בודאי נמצאו הרבה שזכו לשתי שלחנות, כמו רבי שהיה עשיר גדול ופירוש זה אי אפשר, כי איך יהיה לאדם שתי השלמיות, כי השלימות שיש לאדם כאשר נמצא בפועל הגמור, ולכך אי אפשר שיהיה האדם בשלימות ובפועל בעולם הזה וגם יהיה בפועל בעולם הבא, כי אפשר כי אם הוא בשלימות בעולם הבא אי אפשר שיהיה בשלימות ובפועל בעולם הזה… וגם ר' לא זכה לשתי שלימיות, שאם היה לו השלמה בעולם הזה לא היו לו יסורין, שתראה מזה כי לא היה לו השלמה כלל בעולם הזה, והיינו דאמרינן במסכת ערכין, כל אשר הוא ארבעים יום בלא יסורין כבר קבל עולמו בעולם הזה, והיינו משום שבבר היה שלם וקבל השלמה בעולם הזה, ואין אדם זוכה לשתי סעודות, רוצה לומר לשתי השלמות… (נצח ישראל פרק יט)

…ומכל מקום קשה מה שאמר אין בידינו מיסורי הצדיקים, שהרי בודאי יסורי הצדיקים אנו יודעים כאשר אינו צדיק גמור, וכדאיתא התם. ונראה בפירושו אף לא מיסורי צדיקים, היינו שיש יסורין על הצדיק בלא חטא, וכדאיתא בפ"ק דברכות, ואף על גב דיסורין של אהבה הם, מכל מקום אמר אין בידינו כלום, כי יש צדיקים דלא ניחא להו ביסורים, וכדאיתא שם ר' חלש, עאל לגביה ר' חנינא, אמר ליה חביבין עליך יסורין, א"ל לא הן ולא שכרן… שמזה תראה כי קשים היסורים על הצדיקים, אף על גב שהם של אהבה להגדיל שכרן, ולכך אמר אין בידינו לא משלות רשעים, כמ"ש כי אף משה לא ידע שלות רשעים, ואף יסורי צדיקים אין בידינו, ולכך אמר דאף על גב שאנו יודעים יסורי צדיק, מכל מקום יש יסורין של אהבה, ואותן יסורין אין אנו יודעים, כיון שהצדיק אמר לא הן ולא שכרן, וזה אין בידינו. ועוד יראה לומר שלא בא לומר שאין אנו יודעים למה הרשעים בשלוה והצדיקים ביסורין, רק בא לומר שיש רשעים בשלוה ויש צדיקים שהם ביסורין, ואמר זה שאם האדם יראה רשע בשלוה אל יאמר כי מעשיו הם טובים וצדיקים וגם אני אעשה כך, ואם יראה צדיק אובד בצדקו ויאמר שאין מעשיו טובים, שאלו היו מעשיו טובים לא היה ביסורין, ועל זה אמר אין בידינו לא משלות הרשעים ולא מיסורי צדיקים, כי יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברשעתו, ולפיכך אין לתמוה על זה כלל, ואין בידינו דקאמר רוצה לומר שעל כרחנו אנו צריכין לקבל זה שלא בטובתנו… (דרך חיים ד טו)

שסרחה עליו מדינה וכו', פירוש שהצדיק הוא בכלל המדינה, ומענשי הצדיק בשביל שהוא חלק הכלל, וכלל המדינה סרחה. ואף על גב שלא נמצא חטא בצדיק מצד הפרט נמצא בו חטא מצד הכלל. ואם מלך רחמן מייסר הגדולים שהם צורת הכלל שהם עיקר והם הכל, ולכך היה מייסר יחזקאל שהיה העיקר של ישראל. (חידושי אגדות סנהדרין לט א)

רמח"ל:

והנה כשתעיין עוד בענין הזה, תראה שמלבד היות ענין זה נמשך על פי המשפט והדין כמו שכתבנו, הנה הוא מיוסד עוד על פי המציאות הנברא, וזה כי הנה כבר ביארנו שהמעשים הטובים מעצימים הם באדם בגופו ונפשו מציאות שלמות ומעלה, והפכם המעשים הרעים מעצימים בו מציאות עכירות וחסרון, והכל בשיעור מדוקדק כפי מה שהם המעשים, לא פחות ולא יותר. והנה האיש הצדיק שהרבה בעצמו שיעור גדול מן הזוהר והמעלה, אך מצד אחר, מפני מיעוט מעשים רעים שעשה הנה נמצא בו תערובות קצת חשך ועכירות, כל זמן שיש בו תערובת הזה, איננו מוכן והגון לדבקות בו ית', על כן גזר החסד העליון שימצא לו צירוף והוא כלל היסורין, ששם ית"ש בסגולתם, להסיר מאותו האדם העכירות ההוא, וישאר זך ובהיר מוכן לטובה בזמן הראוי. ואפשר שלא יהיה בכח היסורין הגופניים להסיר העכירות ממנו, ויצטרכו לו יסורין נפשיים, והכלל מתפרט לפרטים הרבה, אי אפשר לשכל האדם להקיף על כלם. (דרך ה' חלק ב פרק ב ה)

וכדי שיהיה מקום לתקון הגדול הזה, קשרה מתחלה את האישים זה עם זה, וזה ענין "כל ישראל ערבים זה לזה", שזכרו חז"ל (שבועות ל"ט), כי הנה על ידי זה נמצאים מתקשרים קצתם בקצתם ולא נפרדים איש לעצמו. והנה מדה זו טובה תמיד מרובה, ואם נתפסים זה על זה בחטא, כל שכן שיועילו זה על זה בזכות.

ואמנם על פי שורש זה נסדר, שיגיעו צרות ויסורים לאיש צדיק, ויהיה זה לכפרת דורו. והנה מחיוב הצדיק הוא, לקבל באהבה היסורים שיזדמנו לו לתועלת דורו, כמו שהיה מקבל באהבה היסורים שהיו ראוים לו מצד עצמו, ובמעשה הזה מטיב לדורו שמכפר עליו, והוא עצמו מתעלה עילוי גדול, שנעשה מן הראשים בקבוץ בני עולם הבא.

ואולם מן הסוג הזה עצמו ימצא עוד מין אחר, יותר גבוה במעלתו מאותו שזכרנו, וזה כי מה שזכרנו הוא שילקה הצדיק על בני דורו שהיו ראויים לעונש גדול מאד וקרובים לכליה או לאבדון, והוא ביסוריו מכפר עליהם ומצילם בעולם הזה, ומועיל להם גם לעולם הבא. אמנם יש עוד יסורים שנותנים לחסידים היותר גדולים המושלמים כבר בעצמם, והם לעזור למה שצריך לכלל גלגולי ההנהגה שיגיעו אל הסוף שהוא השלמות, ופירוש הענין כי הנה מצד הסדר הראשון שהוסדר להנהגת העולם וגלגוליו כבר היה צריך לאדם שיסבול קצת צער, לשיגיע הוא וכל העולם עמו אל השלמות, והוא מה שהיה מתילד ונמשך מהעלם אורו ית' והסתר פניו שהושם לאחד מיסודות עניני מצבו של אדם כמו שכתבנו, וכל שכן אחרי שרבו הקלקולים בעולם מצד חטאים על חטאים גדולים ועצומים שנעשו בו, הנה נתרבה יותר ההסתר ונעלם הטוב, ונמצא העולם ובריותיו במצב שפל ורע, וצריך על כל פנים שעל ידי גלגולים שנתגלגל חכמתו הנפלאה בעולם, יגיעו הדברים אל תקון… ואולם סידר האדון ב"ה שהשלמים והחשובים יוכלו לתקן בעד אחרים, ותפגע בהם מדת הדין תחת פגעה בכלל העולם, ואמנם כיון שהם בעצמם שלמים וראויים לטוב ושהם מתיסרים רק בעבור אחרים, ודאי שתתפייס מדת הדין במועט בהם, כבמרובה בחוטאים עצמם, ולא עוד אלא שעל ידי זה זכותם נוסף וכחם מתחזק, וכל שכן שיכולים לתקן את אשר עותו האחרים, ובודאי שאלה יהיו אחרי כן בקבוץ השלמים ראשי הראשונים והיותר קרובים אליו ית"ש. (שם פרק ג ח)

אבל נמצא כאן ענין רשע וטוב לו צדיק ורע לו שאינו ניתן להודע… תחום יש לדבר עד היכן נבין אחר כן נחדל לחקור. והנה אודיעך מה שדי לנו להתישב בדבר בראותנו יושר ענינו, ומה שלא ניתן להודע לא נבקש, אבל תראי כי מה שאינו ניתן להשיג אינו מבלבל כלל האמונה ולא מערבב הדעות, כי הנה, בעיניך תראי שאינו אלא תוספת ידיעה בלתי מוכרחת לנו. אך הבירור המצטרך לישוב הלב ולבירור האמונה יש ויש לנו, ולא עשה ה' אלקים דבר שישתבשו בו בני האדם באמונה שלא ימצאו יישובו…

הנה כיון ששם האדון ב"ה הנהגת השכר והעונש, מעתה יגיע לכל אדם כפי מעשיו, טוב לטובים ורע לרעים. אמנם, העצה העמוקה של האדון ב"ה הוא לגלגל הדברים באופן שלא תהיה ההנהגה אלא לטוב ולא יהיה מציאות רע כלל בעולם, וזה נקרא תיקון ההנהגה עצמה וזכוכה. ואמנם כדי לעשות התיקון הכללי הזה יצטרך להתנהג על פי שורש הענין של מציאות הטוב ורע, כי הרוצה לרפאת חולי רפואה שלימה צריך שישרש אחר הסבה ואז יסור המסובב, כן הדבר הזה, כדי לעשות שההנהגה לא תהיה אלא לטובה ולא שיהיה בה מציאות רע, צריך לדעת הסבה הגורמת המצא עתה הרע בהנהגה, ועל פי הסבה ההיא יצטרך לגלגל הדברים באופן שיצא הפרי הזה, שלא יהיה עוד בהנהגה הרעה…

אך תגבורת הרע הוא בהיות הקב"ה מסתיר פניו לגמרי מעולמו, שנאמר בו (משלי א' כ"ח) "אז יקראונני ולא אענה", זה יקרא ההסתר הגמור העשוי רק כדי לגלות אחר כך תיקון שלם, וכמו שאמרה התורה "ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו", והיינו כי לפי הסדר והנהגה הזאת אין משגיחין על הזכות או החובה, אלא ההנהגה נוהגת לפי סדריה, דהיינו להניח תגבורת לרע כדי להראות אחר כך שליטת הטוב, וכל זמן תגבורת הרע, הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך, כי על כל פנים אחר כך יקבלו שכר שלם שיחזור הטוב ויגלה וישלוט כפי הרעה שסבלו מתחלה, אך כל זמן תגבורת הרע לא יועיל זכותם להנצל ממנו, וכענין הכתוב (עמוס ה' י"ג) "לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא", ולא עוד אלא שבהיות מטבע הרע כל קלקול והשחתת סדר, על כן לא די שלא יועיל לזכות לצדיקים להנצל מן הרעה, אלא שאדרבא אנשי רע יצליחו והשעה תשחק להם, והישרים מעונים ונדכאים, וכמו שנאמר, (סוטה) "בעקבות משיחא חוצפה יסגי וחכמת סופרים תסרח" וכו'. נמצא, שאם האדון ב"ה רוצה לנהג העולם לפי הנהגת היחוד, להכיר האור מתוך החשך ולעשות שהרע עצמו יחזור לטוב, הנה, יצטרך לתת תגבורת לרע בלא השקיף אל זכות הצדיקים, אדרבא, אז נבנו עושי רשעה והצדיקים נשפל ראשם לעפר, ואחר זה יגלה ממשלתו, ופרי הגילוי יהיה להחזיר הרע עצמו לטוב, ולא יהיה עוד רע אלא טוב בעולם, ואז יקבלו הצדיקים שכרם ולא קודם לכן… (שם קסו והלאה)

מלבי"ם:

ושמרת את המצוה – עוד נתן טעם אל שני הדברים מה שהצדיקים מעונים בעולם הזה והרשעים מצליחים, שאם היה נותן שכר ומעניש תכף בעולם הזה, לא היה אפשר שיעשו המצות לשם שמים, כי היו עושים המצות ומונעים את עצמם מהעבירות לתקות גמול ויראת עונש, ולכן עשה ה' שבעולם הזה יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, וכן בהפך, ושעל ידי כן הם עושים המצות ונשמרים מהעברות לשם שמים בלבד. (דברים ז יא)

אליפז תלה הכל בהשגחה ולא במערכה כדברי איוב, ורצה לומר שמפני חטאיו בא לו תמיד הפחד פן ייענש, והשיב לו שהכל בהשגחה, ולעתים יבא רע על הצדיק כדי להצילו מרעה יותר גדולה, כגון רצה לירד בספינה, וקפץ עליו חולי ונמנע, וטבעה הספינה, וזה משקול דעתו ובחזיון לילה נראה לו שהצדיק נענש על קצת עונותיו. ומשני אלה אי אפשר שיצדק ילוד אשה נגד ה'. (איוב ד ב)

פרי צדיק:

אך נראה שתפס ב' וג' פסיעות מפני הנמשל שאמר ברשעים שמצליחים ב' וג' ימים בעולם הזה וכו', ולכאורה אינו מובן, וכי רק ב' וג' ימים דרך רשעים צלחה וצדיקים מצטערין, הלא כל עולם הזה מתנהג כן שנותנים לרשעים שכר מצות שעושים בעולם הזה, שכל ימיהם כחגים, וכן להיפך בצדיקים שנפרעין מהם עבירות קלות בעולם הזה, יש שכל ימיהם מצטערין בעולם הזה. אך המכוון הוא במה שאמר ימים כידוע שו' ימי בראשית מרמזים לו' המדות ויומו של הקב"ה אלף שנה… וזה שתפס בנמשל שהרשעים מצליחים וצדיקים מצטערין בשנים ושלשה ימים, מצטערין בעולם הזה והיינו באלף הרביעי ובאלף החמישי זהו בשני ימים שהוא ב' אלפים, או בשלשה, היינו כשיהיה הקץ באלף הששי אז מצטערין באלף הד' והה' והו', אך סופן של צדיקים לשמוח באחרונה, והביא כמה פסוקים על זה, שנאמר "להטיבך באחריתך"… (ראה ד)

מכתב מאליהו:

כל מאמין יודע כי עבור המעשים הטובים בעולם הזה יזכו לחיי העולם הבא, המה החיים העקריים, החיים הנצחיים היותר מעולים והיותר מאושרים. אבל יש אשר יחשבו כי הלא גם חיי העולם הזה חיים המה, "העולם הזה גם כן עולם הנהו" כפתגם ההמוני המפורסם… ובכל אנו פוגעים בקושיות גדולות וחזקות, למה פלוני זכה לחיים מאושרים והשני חיי צער יחיה, למה פלוני הצדיק יסבול יסורין רבים וחייו יהיו כחיי גיהנום, ופלוני הרשע יהיו כל ימיו כחגים?

יש אשר אמונתם שלמה, והשאלות הללו לא יזיזום ממנה, באשר ידעו כי לא לנו לבקר את משפטי ה'… אמנם גם רבים המה אשר לא תספיק להם התשובה הברורה הזאת, ולבם יהרהר אחר מדותיו ית', כי הלא טוב ורחום הוא אם כן למה ימרמר את חיינו, ואם עונש הוא אשר יעניש, איך יכביד כל כך ענשו על הצדיק, ועל פשעי הרשע הרבים יעבור כאלו לא היו? יש אנשים אשר השאלה הנזכרת תפריע אותם הרבה בעבודתם את ה' עבודת הלב, כי מעומק לבבם יצאו להם הרהורים ויחשבו "מה בצע כי נעבדנו?"

אכן כל זה בא לנו מאשר אנו רואים את העולם הזה על פי המבט הנזכר, אך אלו הגענו למדרגה אשר רואים בה את העולם במבט אשר למדונו חז"ל, אז היו השאלות הללו מתבטלות מעצמן.

הנה אמרו חז"ל, "העולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא לטרקלין", כל מעשה שיעשה האדם הוא לאיזה תכלית אשר ישאף אליה. וכשהתכלית גדולה בעיניו יעבוד ברצון בשבילה גם עבודה קשה… אמנם תכלית כל הבריאה וממילא גם תכלית העולם הזה כולו היא העולם הבא, ואם גם קשה מאד יהיה דרכו בפרוזדור ומלא עיכובים ומכשולים ראוי שילך בה האדם ברצון טוב, מאחר שאין דרך אחרת לפניו להגיע אל מלכו… כעת בהיותנו בעולם הזה – עולם השקר אשר היצר הרע שולט בו – הנה הערכותינו ערכי שקר המה. אשרי היודע ומכיר את הערכין הנכונים גם בהיותו בפרוזדור, הוא ימצא את אשרו בטרקלין, וגם בעבודה הקשה שבפרוזדור ישמח מאד בידעו את ערך פרי עבודתו…

כן העולם הזה כולו, וכל אשר יקרה לנו בו, הכל הוא רק כפי הנצרך לנו אל הכניסה לעולם הבא. כל אשר ירשום רושם בנפשנו וכל אשר נוכל להרגיש – הכל הוא מדוד ושקול בתכלית הדקדוק, ורק כפי הנצרך לנו לתכלית הזאת שנזכה לחיי העולם הבא. אם יחרה אף ה' באדם וקשות יענישנו אין זה בשביל עצמו ית' שמתרעם על הרשע, כי במצוותינו לא נעשה לו טובה ובחטאינו לא נרע לו, אלא השומר מצוה מטיב לעצמו, ואם יחטא לעצמו ירע…

אמנם צריך לדעת כי היסורין הם סיעתא דשמיא אשר בהם יסייע הקב"ה אותנו להתקרב אליו ית' אבל לא יסלק בזה ממנו את אפשרות הבחירה, כי אף שהיסורין מדודים הם ומתאימים ממש אל הנצרך ללמדנו, מכל מקום הלימוד עצמו תלוי בבחירתנו, ויכולים אנו לסתום את עינינו להקשות את ערפנו, ואז אדרבא נמצא מקום לטעון נגדו ית'. על זה אמר הכתוב: "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם" וילמדו צדק, ופושעים – אלה אשר יבחרו לפשוע – "יכשלו בם" – באותם דרכים עצמם.

ולמה יש פעמים הרבה אשר טוב הוא לרשע בעולם הזה? גם זה פשוט וברור, מה יעשה הרב בתלמיד אשר גם הכה ופצוע לא יועילו לו? הלא ודאי שלא יענישנו ללא תועלת. ואדרבא יש לחוש מאד שאם יענישנו עוד יקשה אז התלמיד את ערפו ויוסיף להרע. אם כן לא נשאר ביד הרב אלא לגרשו מלפניו לגמרי, אבל לא יעשה ככה תיכף, אלא יחכה אולי עוד יטיב דרכו במשך הזמן, ורק אחר שנתמלאה הסאה וברור הוא שלא ישוב אפילו במקצת, אז מחליט הרב מתוך צער גדול לדחותו בשתי ידים. ממש כן היא הנהגת השי"ת עם הרשע…

ויש אשר ישאלו, אם כן למה יש יסורין שאינם עונש כלל? למה יש מי שנולד חולה וכדומה? ויש גם שמחלתם ירושה להם מאבותיהם, למה עשו להם ככה מן השמים? ואמרו חז"ל שהקב"ה גוזר על האדם קודם שנוצר אם חכם יהיה או שוטה, אם גבור או חלש, בריא או חולה, עשיר או עני, ורק אם צדיק יהיה או רשע לא נגזר מראש, כי זה תלוי בבחירת האדם עצמו, וראוי להבין למה יגזרו יסורין מראש, ולמה נגזר על מקצת בני אדם נחת ועונג, ועל מקצתם תהיה הגזירה מראש לחיות חיי סבל?

אמנם גם שאלה זו טעות היא מעיקרא, ננסה נא לבאר הענין אם כי עמוק הוא. כל המסתכל רואה שבני אדם שונים הם זה מזה, הן במראיתם, הן בכחות נפשם, הן בכשרונות שכלם וכן בסביבה אשר ימצאו בה. גם שונים המה פרטי צרופי כחות הנפש בכל אחד ואחד, למשל לאחד במדת הגאוה עשרה אחוז, ובעצלות חמשה עשר אחוז, ובתאוה עשרים אחוז, וכן מספר האחוזים בכל מדה ומדה, ומובן הוא כי כל אלה מתמזגות בו יחד, ולאדם השני התמזגות מדותיו אחרת היא לגמרי, וכן הוא גם כן בהתמזגות הכחות השכליים… וכן הוא ממש גם בענין הסביבה העושה רושם בחנוך האדם, הלא גם היא מזוגה מפרטים אשר כל פרט ופרט יפעל במזיגת כחות נפשו וכשרונות שכלו. אבל למה הוא כך? הלא לכל בני האדם תכלית אחת, שעל ידי עבדם את ה' יזכו לעולם הבא, אם כן למה לא ישוו בהכנותיהם?

אבל זה פשר הדבר: חסדי השי"ת אין להם גבול, ואפילו חסדיו הנגלים לנו הם בנוים חסד על גבי חסד עד אין שיעור. צא וחשוב! השי"ת המציאנו להגיע אל רום המעלה ולזכות להרגשת האושר היותר גדול שבכל המציאות כולה. בזה לבד כבר דיינו. אבל הוא יתברך הוסיף לנו את האפשרות להבחין במתנה הגדולה הזאת, מתנת חיי העולם הבא, שבדין אנו זוכים בהם ושלנו הם ממש, שכר מעשינו הטובים שנלחמנו ביצרנו עבורם. והוא מאשר רצה בחסדו שלא נרגיש את טובו כמתנת חנם אלא ינעם לנו עוד יותר בידענו כי שלנו הוא, ובזה הלא בודאי דיינו!

אך אנו רואים שהוא מתחסד עמנו עוד הרבה למעלה מזה. נתבונן נא, הנה המצוה העקרית היא קדוש ה', כי היא כוללת הכל, כל המצוות וכל עניני עבודת ה' תוכנם הוא קדוש ה', במה שאנו מתגברים על יצרנו כדי לעשות רצונו יתברך, אנו מקדשים את שמו, ומקרא מפורש הוא, "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וכו'… אם חבורת אנשים באו לכבד מלך בשר ודם, וכולם ינאמו בנוסח אחד ממש, איך ירגיש עצמו הנואם השני וכל שכן האחרון בידעו שלא הוסיף כלום על כל הקודמים? על כן הוסיף השי"ת בחסדו לברא כל אדם בכחות והתמזגויות אחרים וגם יצר הרע שלו ומלחמתו שונה, וממילא גם קידוש ה' שלו שונה מאשר של חבירו, ובכל יש לכל אחד ואחד חלק מיוחד לעולם הבא שהוא שלו ממש ולא קדמו אחר בו, ויש לכל אחד ואחד נחת רוח ואושר שלמים בשכרו.

בשביל זה גם סביבת כל אדם היא כראוי לפי ענינו, וכפי אותו קדוש ה' אשר עליו לקדש. יש אשר עליו לעמוד בנסיון העושר והנאות העולם הזה, שלא יתגשם בם עד שישכח את יוצרו לגמרי, וכמו שכתוב "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה'" וכו' ויש אשר עליו לסבול את נסיון העוני וצרות רבות, ואף על פי כן לא יהרהר אחר מדותיו ית'… (חלק א עמוד יט)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

לזיווג הגון:

• אבידן בן אברהם
• גבריאל בן אברהם

ולרפואת:

• יעל בת שלומית

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.