שד

(ראה גם: אשמדי, לילית, מזיקין, נעמה, עוזא ועזאל)

זהר:

ואלו שני הממונים שוחים בים הגדול ופורחים משם והולכים בלילה אל נעמה אם השדים, שטעו אחריה בני האלהים הראשונים, וחושבים לקרב אליה, והיא מדלגת ששים אלף פרסאות והיא נעשית לכמה צורות לבני אדם בשביל שיטעו אחריה בני אדם. (הקדמה קנז, ועיין שם עוד)

כיון שנתקדש היום, נשארה בריאת הרוחות שלא נברא להם גוף. וכי לא היה יודע הקב"ה לעכב מלקדש היום, עד שיבראו גופים לאותם הרוחות, אלא עץ הדעת טוב ורע היה מעורר את הצד האחר הרע, ובקש להתגבר בעולם, ונבדלו ויצאו הרבה רוחות בהרבה כלי זיין להתחזק ולהתלבש בגופים בעולם. (והרוחות האלו בלי הגופין הן הקליפות והמזיקין המביאים את האדם לידי חטא, ובכונה הניחם, כי על ידי זה נשארו לנו כח הבחירה ומקום עבודה בתורה ובמצות)… (שם רמח, ועיין שם עוד)

אדם הראשון מאה ושלשים שנה שימש ברוחות נקבות הנ"ל, עד שבאה נעמה שמחמת יפיה זנו בני האלקים אחריה, שהם עזא ועזאל, והולידה מהם, וממנה נתפשטו רוחות רעות ושדים בהעולם, שהן הולכות ומשוטטות בלילה והולכות בעולם ומצחקות בבני אדם וגורמות להם שיוציאו קרי, ובכל מקום שמוצאות אנשים ישנים ביחידות בבית, שורות עליהם ונאחזות בהם, ומתדבקות בהם ומקבלים מהם חמדה ומולידות מהם. (ביאור הדברים, כי טרם שבאה נעמה לא היו אלא אלו ב' קליפות הנ"ל, שהם לילית קדמאה, שנבראה מכח גניזת אור הראשון, שהיא רק בחינת מים תחתונים בלבד וכנגד המלכות בלבדה, ונבחנת שהיא מבחינת עולם הזה, כי עולם הזה הוא בחינת מלכות. ב', היא הקליפה שיצאה ונבראה בעת שג' אותיות הי"מ נפלו למים תחתונים ונעשו ימ"ה)… (בראשית קב, ועיין שם עוד)

עוד פירש ר"ש הדבר, כתוב שומר הברית והחסד, שומר זה כנסת ישראל (דהיינו מלכות), הברית זה יסוד העולם, (דהיינו היסוד), והחסד זה אברהם, (דהיינו חסד דז"א), כי כנסת ישראל שהיא המלכות, היא שומרת את הברית והחסד)… נמצא ודאי, אשר ברא אלקים לעשות דהיינו לשכלל ולתקן הכל, כל יום ויום, דהיינו לכל יום ויום מששת ימי בראשית, (שהם שש ספירות חג"ת נה"י דז"א), ולהוליד רוחות ונשמות קדושות, ואפילו הרוחות והשדים (הם בכלל אשר ברא אלקים לעשות.

ואם תאמר שהם, (דהיינו הרוחות והשדים) אינם לתקון העולם, אינו כן, אלא גם הם נבראו לתקון העולם, דהיינו להלקות על ידיהם את רשעי עולם להוכיח להם שילכו בדרך הישר, ומי שהולך לשמאל נמצא מתדבק בהשדים ורוחות שהם צד השמאל ומתענש על ידיהם. משום זה גם השדים והרוחות הם לתקון העולם, דהיינו להחזיר את הרשעים למוטב. תא חזי, מה כתיב בשלמה והוכחתיו וגו', מהו נגעי בני אדם, ואומר שאלו הם המזיקים, דהיינו רוחות ושדים, הרי שהם נבראו לענוש את עוברי עבירה, ובני אדם מפחדים ושומרים עצמם מהחטא.

תא חזי, בשעה שנבראו הרוחות והשדים קידש היום, ונשארו רוחות בלי גוף, ואלו הם בריות שלא נגמרו, ומצד שמאל הם, והם פסולת הזהב, (פירוש כי בסוד שבירת הכלים של ז"ת חג"ת נהי"מ נתערבה הקליפה בהקדושה, ובעולם התקון חזרה ונתבררה הקדושה מן הקליפה, ומהם באו כל הפרצופים דאבי"ע דקדושה, אמנם נשאר פסולת שאינו ראוי עוד לברר משם שום קדושה מטרם גמר התקון, ומהפסולת ההיא נעשו הס"א והקליפות, ויש בזה ימין ושמאל, והפסולת מבחינת ימין נקראת חתוכא דכספא, דהיינו פסולת הנשאר אחר התוך הכסף, והפסולת מצד שמאל נקראת התוכא דדהבא או זוהמא דדהבא, דהיינו פסולת הנשאר אחר התוך הזהב, כי צד ימין מכונה כסף, וצד שמאל זהב, וזה שאמר שלהיותם מצד שמאל הם פסולת הזהב, וענין שלא הספיק הקב"ה לעשות להם גופים עד דאתקדש יומא).

ועל כן, כיון שלא נשלמו והם פגומים, השם הקדוש אינו שורה בהם, והם אינם מתדבקים בהשם הקדוש, והיראה שלהם הוא מהשם הקדוש, וזעים ומפחדים מפניו, ועל כן לא יוכלו להתדבק בו. וכן השם הקדוש אינו שורה במקום פגום, ועל כן אינו שורה בהם.

ותא חזי, אשר בריות האלו פגומים הם מלמעלה ומלמטה, ועל כן אינם מתדבקים למעלה ואינם מתדבקים למטה. (מלמעלה פירושו מצד הבינה, ומלמטה פירושו מצד המלכות). ואלו הם שכתוב בהם אשר ברא אלקים לעשות, (שפירושו שברא בריות שצריכים לעשותם ולהשלימם כנ"ל), כי הם לא נשלמו למעלה ולמטה, (לא מצד הבינה ולא מצד המלכות). ואם תאמר הרי רוחות הם בלי גופין, אם כן למה לא נשלמו למעלה, (מצד הבינה, פירוש כי כל אחיזת הס"א הוא רק בגופין שהם בחינת כלים, ולא ברוחות שהם בחינת אורות, ועל כן מקשה למה אינם נשלמים מצד הבינה, כיון שאין להם מבחינת מלכות כלום). אלא מכיון שלא נשלמו הרוחות למטה בארץ, (דהיינו שיהיה להם גוף), אינם שלמים גם למעלה בבחינת האורות, (כלומר, כי באמת הם נמשכים מהמלכות, והם צריכים משום זה לגופים להתלבש בהם, וכיון שאין להם גופים הרי זה פגם גם בהרוחות, ולא יוכלו לקבל תקונם מלמעלה בהבינה).

וכולם באים מצד שמאל ונעלמים מעין האדם, ועומדים לנגדם להזיק אותם. ג' דברים להם כמלאכי השרת וג' כבני אדם, וכבר פרשוהו (חגיגה ט"ז א').

אחר שנבראו הרוחות נשארו הרוחות ההם אחר הריחים של הנוקבא דתהום הגדול ליל שבת ויום השבת, כיון שיצאה קדושת היום, דהיינו במוצאי שבת, והרוחות לא נשלמו, הם יוצאים לעולם ומשוטטים לכל רוח, ובני העולם צריכים להשמר מהם, שהרי אז נתעורר כל צד השמאל והגיהנם אש לוהט, וכל אלו שמצד שמאל הולכים ומשוטטים בעולם, ורוצים להתלבש בגוף ואינם יכולים, אז צריכים להשמר מהם. ותקנו חז"ל לומר שיר של פגעים, (דהיינו יושב בסתר), בכל שעה שיראה שלהם שורה בעולם.

תא חזי, בשעה שקידש היום בליל שבת, שורה סוכת השלום בעולם, והיא נפרשה בהעולם, מי הוא סוכת השלום, ואומר שהיא שבת, וכל הרוחות ורוח סערות, ושדים וכל צד הטומאה, כולם מסתתרים ונכנסים בעין הרחים דנוקבא דתהומא רבה, שהרי מאחר שהקדושה נתעוררה לשרות בעולם, רוח הטומאה לא יתעורר עמה, כי זה בורח מפני זה, שהקדושה בורחת מפני הטומאה, והטומאה בורחת מפני הקדושה. (בראשית קפז והלאה, ועיין שם עוד)

ואמר ר' יצחק, מאותה השעה שהרג קין את הבל, נפרד אדם מאשתו, וב' רוחות נקבות היו באות ומזדווגות עמו, והוליד רוחות ושדים המשוטטים בעולם, ולהיותם שתים, הוא מטעם כי הזנות הוא מקליפות הימין, שעל כן הן מצחקות, אבל בסוף הן מיסרות ומענישות האדם, שהוא בחינת שמאל, ועל כן היו שתים, אחת מקליפת הימין והשניה מקליפת השמאל.

ולא יקשה לך להבין זה, כי גם בן אדם כשהוא בחלומו באות רוחות נקבות ומצחקות עמו ומתחממות ממנו, ואחר כך מולידות, (ואלו התולדות) נקראים נגעי בני אדם, ואינם מתהפכים אלא לצורות בני אדם, ואין להם שער בראשם, כי אותם התולדות הן בחינת קליפת הימין, ושערות מבחינת שמאל הם באים, ועל אלו כתוב בשלמה, והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. ויש אפילו באופן הזה, שרוחות זכרים באים להנשים שבעולם בחלומן, והנשים מתעברות מהם ומולידות רוחות, וכולם נגעי בני אדם נקראים. (שם שמו)

רבי שמעון אומר, מאה ושלשים שנה נפרד אדם מאשתו, וכל אלו מאה ושלשים שנה היה מוליד רוחות ושדים בעולם, משום אותו כח הזוהמא שהיה הולך ונשאב הימנו, כיון שנכלה כל הזוהמא ממנו, חזר וקנא את אשתו והוליד בן, אז כתוב ויולד בדמותו כצלמו.

תא חזי, כל אדם ההולך לצד שמאל ומטמא דרכיו, כל רוחות הטומאה הוא מושך על עצמו, ורוח הטומאה מתדבק בו ואינו עוזב אותו, ודבקות רוח הטומאה ההוא, הוא רק באותו האדם שמשך אותו, ולא באחר, משום שדבקות שלהם אינה אלא באלו האנשים שנתדבקו בהם, אשריהם הצדיקים ההולכים בדרך הישר, והם צדיקי אמת, ובניהם צדיקים בעולם, ועליהם כתוב, כי ישרים ישכנו ארץ.

אמר ר' חייא, מה שכתוב ואחות תובל קין נעמה, מה משמיענו הכתוב כאן במה שאמר ששמה נעמה, אלא משום שזנו אחריה בני אדם מרוב יופי ונעימות שבה, ואפילו רוחות ושדים זנו אחריה. ר' יצחק אמר אלו בני האלקים עוזא ועזאל זנו אחריה.

רבי שמעון אומר אמם של שדים היתה, כי היא באה מצד קין שממנו יצאו שדים ורוחות, והיא נתמנית עם לילית על מיתת אסכרה של התנוקות. א"ל רבי אבא, והרי אמר מר, שנעמה נתמנית לצחק עם בני אדם בחלומות, אמר לו כן הוא ודאי, כי היא באה ומצחקת עם אנשים ופעמים היא מולידה מהם רוחות בעולם, ועד עתה היא עומדת בתפקידה לצחק עם אנשים…

א"ל ר' אבא, והרי אלו השדים מתים כבני אדם, ולמה אמרת שנעמה עודנה חיה עתה, אמר לו כן הוא, אבל לילית ונעמה ואגרת בת מחלת הבאה מצדם כולן חיות, עד שיבער הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ, שכתוב, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

א"ר שמעון ווי להם לבני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים ואינם מסתכלים, וכולם אטומים ואינם יודעים כמה מלא העולם מבריות משונות שאינם נראים, ומדברים נעלמים, ואלמלא ניתן רשות לעין לראות היו בני האדם מתפלאים, איך אפשר להתקיים בעולם.

תא חזי, נעמה זו, אמם של השדים היא, ומצדה באים כל אלו השדים שמתחממים מבני אדם, ומקבלים רוח תשוקה מהם מצחקים עמהם ומשימים אותם בעלי קרי, ומשום שבעל קרי בא מרוח הטומאה הנזכר, הוא צריך לרחוץ את עצמו. (שם שנא)

שני רוחות רעות מתדבקות ביחד, הארת הרוח של הזכר היא דקה, (כלומר שהוא ו"ק בלי ראש), והרוח של הנקבה מתבארת בהרבה דרכים ושבילים, (כי הוא פרצוף שלם ראש וגוף, כי בקליפה הנקבה גדולה מן הזכר), והיא מתדבקת ברוח ההוא של הזכר, והוא מתעדית בהרבה עדיים, כמו זונה מתועבת, העומדת בראש דרכים ושבילים לפתות בני אדם, וזה מלמדנו, שהיא מזדקקת רק למתחילים לילך בדרך ה', שהם עלולים לנפול בפח שלה, וזה נבחן כעומדת בראש הדרכים של עבודת ה', אמנם אלו הרגילים בדרכי ה', כבר אותה הזונה נפרדת מהם, ואין לה שליטה עליהם.

השוטה הקרב אליה, היא מחזקת בו ומנשקתו, ומוזגת לו יין מלא שמרים, דמרורות פתנים, כיון ששתה כבר הוא זונה אחריה, לאחר שרואה אותו זונה אחריה וסר מדרך האמת, היא מתפשטת מכל אלו התיקונים שהיתה מתתקנת כלפי אותו השוטה, כפי שנתבאר לפנינו.

התקונים שלה לפתות את בני אדם הן, שערותיה מתוקנות אדומות כשושנה, פניה לבנות ואדומות, באזניה תלוים ששה תקונים של אטון מצרים, על ערפה תלוים כל הכחות שבארץ הקדם, פיה מתתקן בפתיחה קטנה וצרה יפה בתקוניה, הלשון כחרב חדה, הוחלקו דבריה כשמן, שפתותיה יפות אדומות כשושנה, מתוקה מכל מתוק שבעולם, מלובשת ארגמן ונתתקנה בארבעים תקונים חסר אחד.

השוטה ההולך אחריה ושותה מכוס יינה, ומנאף עמה, וזונה אחריה, מה היא עושה, מניחה אותו יישן במטתו, ועולה למעלה ומסטנת עליו, ומקבלת שם רשות (להרגו), ויורדת אליו והיא כבר הסירה את התיקונים מעליה, ונעשתה גבור עריץ עומד לנגדו, לובש לבוש של אש לוהט, מטיל פחד עצום המחריד גוף ונפש, מלא עינים איומות, חרב חדה בידיו, טיפות מרות תלויות על חרב ההוא, הורג את שוטה ההוא ומטילו לגיהנם… (ויצא כד, ועיין שם עוד)

ויותר יעקב לבדו וגו', רבי חייא פתח ואמר, לא תאונה אליך וגו', תא חזי, כאשר ברא הקב"ה את העולם עשה בכל יום ויום המלאכה הראויה לו, ובארוהו, ונאמר שביום רביעי עשה את המאורות, ואז נבראה הלבנה חסרה, שהיא אור שמיעט את עצמו, ומשום שהיא מארת חסר ו' ניתן מקום לשליטה לכל הרוחות והשדים ורוחות סערה ומזיקים וכל רוחות הטומאה.

כולם עולים ומשוטטים בעולם להשטות (בני אדם) ונתמנו במקומות שנחרבו (מישוב), ובשדות קשים, (שאינם ראוים לזריעה), ובמדבריות חרבים, וכולם מצד רוח הטומאה. ולמדנו, כי רוח הטומאה הבא מנחש עקלתון, (שהוא לילית), הוא רוח הטומאה ממש, והוא נתמנה בעולם להשטות אנשים אליו, ועל כן היצר הרע שולט בעולם.

והוא נתמנה אצל בני אדם ונמצא עמהם ובערמה ובעלילות הוא בא אליהם להשטות אותם מדרכי הקב"ה, כמו שהשטה את אדם הראשון וגרם מות לכל העולם, כן הוא משטה בני אדם. ומי שבא להטמא מושך עליו את רוח הטומאה ההוא, ומתדבק עמו, וכמה הם (רוחות הטומאה), הנועדים לטמא אותו, ומטמאים אותו והוא נטמא, ומטמאים אותו בעולם הזה ובעולם ההוא, וכבר נתבאר.

ובשעה שאדם בא להטהר אותו רוח הטומאה נכנע מפניו, ואינו יכול לשלוט עליו, ואז כתוב לא תאונה אליך רעה, זו היא לילית, ונגע לא יקרב באהלך, אלו הם שאר מזיקים, וכבר בארוהו ולמדנו.

ר' אלעזר אמר, הרי אמרו שלא יצא אדם יחידי בלילה, ומכל שכן בזמן שהלבנה נבראה, והיא חסרה, (שאינה מאירה במילואה), ובארוהו, כי אז רוח הטומאה שולט, וזהו רוח רעה. ושואל, מי הוא רוח רעה, זה הוא הנחש הרע, ונגע זה הוא מי שרוכב על הנחש, (שהוא סמאל), רעה ונגע הם כאחד.

ואף על פי שלמדנו, שנגע הוא נגעי בני אדם שנולדו מאדם, כי אלו השנים שלא קרב אדם אל אשתו, רוחות הטומאה היו באות ונתחממו ממנו והולידו ממנו, ואלו נקראים נגעי בני אדם, (פירוש, אף על פי שלמדנו שנגעים הם שדים שנולדו מאדם, מכל מקום אינו סותר את דברינו, שנגע הוא ס"מ הרוכב על הנחש, כי ב' בחינות הם).

והרי למדנו, כשאדם בחלומו, ואינו שולט בגופו, והגוף נדם, רוח הטומאה בא ושורה עליו, ויש לפעמים שרוחות נקבות טמאות באות וקרבות אליו, ומושכות אותו עמהן, ומתחממות ממנו, ומולידות אחר כך רוחות ומזיקים, ולפעמים נראים כמראה של בני אדם, אלא שאין להם שערות בראש.

ומכל וכל יש לו לאדם להשמר מפניהם, כדי ללכת בדרכי התורה, ולא יטמא עמהם, כי אין לך מי שישן בלילה על מטתו, שלא יטעם טעם מיתה, ונשמתו יוצאת ממנו, וכיון שנשאר הגוף בלי הנשמה הקדושה, רוח הטומאה נועד, ושורה עליו, והוא נטמא. וכן ביארנו הדבר, שאין לו לאדם להעביר ידיו על עיניו בבוקר, משום שרוח הטומאה שורה עליו וכו', וכבר למדנו זה.

תא חזי, כי יעקב, אף על פי שהיה אהוב לפני הקב"ה, כיון שנשאר לבדו, רוח אחר היה נועד להתחבר עמו.

רבי שמעון אומר תא חזי, מה כתוב בו באותו רשע בלעם, וילך שפי, מהו שפי, יחידי, כמו שאתה אומר, שפיפון עלי אורח, (דהיינו) כאותו הנחש ההולך יחידי, ואורב על הדרכים והשבילים, כן בלעם היה הולך יחידי. מהו הטעם, הוא כדי להמשיך על עצמו רוח הטומאה, שכל מי שהולך יחידי בזמנים ידועים, אפילו בעיר במקומות ידועים, הוא מושך על עצמו את רוח הטומאה.

משום זה בכל הזמנים לא ילך אדם יחידי בדרך ובעיר, אלא במקום שבני אדם הולכים ושבים ונמצאים שם, ועל כן לא ילך אדם יחידי בלילה, משום שלא נמצאים אז בני אדם, והוא הטעם שלא תלין נבלתו על העץ, כדי שלא להחזיק בארץ גוף מת בלי רוח, בלילה, משום זה, אותו רשע בלעם, היה הולך יחידי כנחש הזה, כמו שבארוהו. (וישלח עה)

…מבני בניו (של קין) בצד רוחות, סערות ומזיקים הם נמצאים, כי כשהיה צריך להתקדש יום השבת, (דהיינו בין השמשות), נבראו מהצד ההוא רוחות, הנמצאות מעופפות בלי גוף, ואלו אינם מיום השבת ולא מיום הששי, (להיותם מבין השמשות), ונשארו אלו שני ימים בהם בספר, ומשום זה אין להם קיום לא מיום זה ולא מיום זה.

והלכו ונתפשטו באותו צד של קין, (דהיינו בני בניו), ונתלבשו באותו הד, ולא נתלבשו בהם להתקיים (בקיום ממשי, כי על כן) נקראות ימם חסר י', מפני שאין להם קיום לא מיום זה ולא מיום זה. והנה נראים לבני אדם, (כלומר, אף על פי שהן רוחות מכל מקום נראים, כי פעם א' ביום הן מתלבשות בגוף כדלהלן). והוא ענה מצא אותן (הרוחות הנקראות ימים), ולמדו אותו להביא ממזרים לעולם, (דהיינו לחבר חמור וסוס שיצא מהם פרד), והן הולכות בין ההרים ונמצאות מלובשות בגוף פעם אחת ביום, ואחר כך מתפשטות ממנו, (ונשארות בלי גוף)…

תא חזי, ענה זה ממזר היה, שבא צבעון על אמו הוליד ממזר, והוא בא מרוח הטומאה שנתדבק בו, ומשום זה מצא אותן (הרוחות) והיו מלמדים אותו משום זה כל מיני בחינות שבצד הטומאה..

ותא חזי, אלו הן וכמה אחרים היוצאים זה מזה כולם באים מאותו הצד, (דהיינו צד שמאל), והולכים במדבר ונראים שמה, משום שהמדבר הוא מקום חרב, הוא מקום מושב שלהם, (כי החורבן נמשך תמיד מצד שמאל), ועם כל זה כל אדם ההולך בדרכיו של הקב"ה, ומתירא מפני הקב"ה, אינו מפחד מהם, הלכו ונכנסו בהר, (כלומר שהמשיכו הארת השמאל בנוקבא ולא יראו).

כעין זה, כל אלו ההרים החרבים הם מקום בית מושב שלהם. אמר לו כן הוא, וכל אלו העוסקים בתורה עליהם כתוב, ה' ישמרך מכל רע. (שם רסב, ועיין שם עוד)

שכן דרך השדים שמעיינים בדבר ההוא שנאמר להם, (מפי המכשפים), אם הוא שקר מודיעים להם דברי שקר, ואם הוא אמת, כל מה שאומרים להם הוא על כל פנים אמת לזמן קצר, כל שכן אם המכשפים רוצים מהם, שיעשו מעשה, (ודאי שהם מדקדקים לומר אמת בלי חשד, ועל כן אין מזכירים שם אביו של אדם). (שמות ש)

מחלון ההוא יוצאים (למטה) שש מאות אלף רבוא רוחות השולטים על צפרני בני אדם בשעה שהם נזרקים בגלוי, בזה עושים כשפים וקסמים כל אלו היודעים בהם, בעת ההוא שככב הזה שולט, כל אלו הזורקים צפרניהם או עושים כשפים בהם, גורמים מות לכל העולם, והכשפים שהם עושים מצליחים בידיהם. (תרומה תתנד)

ועל ידי אלו דברי הכשפים שאמר, ושהזמין אותם לצלמים שלו, נראים שני רוחות ומתתקנים באלו הצלמים שלו, (להיות) תואר בני אדם, ומודיעים לו לזמנים ידועים דברים להרע לו, ודברים להטיב לו. ואלו שני רוחות שלא נכללו בכלל גוף, (שלא הספיק לעשות להם גופים עד שקדש השבת), עתה נכללו באלו הצלמים (שנתן להם האדם), והם מתתקנים בהם ומודיעים אל האדם דברים להזיק לו, וזה הוא שיצא מרשות אדונו, והפקדון שלו, (דהיינו הנפש), נתן לצד הטומאה.

תא חזי, אסור לו לאדם לזרוק כלי ביתו או דבר אחר שכמותו (בכעסו), ולמסור אותם ביד הסטרא אחרא, שלא צריך (לעשות כן), כי כמה חוקרי דין ומשפט מוכנים לקבל דבר ההוא, ומזמן ההוא אינן שורות עליו ברכות, כי מסטרא אחרא הוא, כל שכן מי שמזין מרצונו על הטוב ההוא העליון, (דהיינו על הצלם שלו), לאחר ולסטרא אחרא, שזה מחמת שהזמין אותם היה… (תזריע יז)

כשנכנס השבת, והאדם כבר חטא, נעשו מרוח שמאל ההוא, בריות המתפשטות בעולם, שלא נגמרו הגופים שלהם, (דהיינו שדים), ונתחברו בגוף הזה של אדם בזכר, ובנקבה (שהיא חוה), והולידו בעולם, ואלו נקראים נגעי בני אדם, למדנו (שיש רוחות) עליונים מאלו (שנעשו מרוח השמאל דאדם הראשון), שהם אינם מתדבקים למטה בעולם הזה ותלוים באויר, ושומעים מה ששומעים מלמעלה, ומהם יודעים רוחות אחרות שלמטה (בעולם הזה הנראים לאנשים בחלומם ומודיעים להם). (שם קיז)

באותה שעה שרוצה להתקדש היום, היו יוצאים רוחות ושדים לברוא להם גוף, ונתקדש היום ולא נבראו, ונשאר העולם כמו נפגם ממלאכתו ונחסר (מחמת מציאות הרוחות ושדים), כיון שנתקדשו ישראל ונשלמו במדרגתן, ונמצאו הלוים בצד שמאל, אז נשלם פגם ההוא של העולם, (שנעשה) בצד שמאל), (מחמת מציאות הרוחות והשדים, כי על ידי הלוים נכלל השמאל בימין ועל ידי זה נתתקן השמאל). (קרח לז)

ומשום זה, י' מן ש-די (דהיינו אות ברית), שהוא טבעם משלשלת, (שה"ס המסך שבקו האמצעי) ממנה מפחדים כל השדים והמזיקים, (משום שהוא ממעט הג"ר דשמאל שהוא כל חיותם), ומיד שרואים את הי' במזוזות השערים הם בורחים, כי בה, בי' (דש-די) נאמר, לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל, כל שכן (שהם בורחים) כשרואים אותה באות תפילין שעל הזרועות, (דהיינו בקשר של תפלה של יד), והרשומים בה באות ברית בבשרם, (נאמר עליהם) והזר הקרב יומת, (דהיינו היצר הרע שנקרא זר יומת), שאין זר אלא היצר הרע, הדומה לכל החיות והעופות הדורסים. (פנחס תפח)

ואף כך (ניתן קמח בינוני הנ"ל) לפרשי המלך הם בעלי משנה, שהם כמלאכים, והמשמשים שלהם, הם שדים יהודים, שהם רשומים באות ש-די (דהיינו באותו ש"ד מן שד"י), ויש שדים ומזיקים מצד הטומאה, הנקראים שדים עכו"ם, כי זה לעומת זה עשה האלקים.

ומשום זה אמרו בעלי המשנה, שאלו ג' מינים שמהם (שמן השדים דיהודים) מין אחד שלהם, הם כמלאכי השרת, ומין שני הוא כבני אדם, ומין שלישי הוא כבהמות, ויש מהם חכמים בתורה שבכתב ושבעל פה, ואותו הנקרא יוסף השד, הוא על שם שהולידו שד, ולא לחנם אמרו בעלי משנה, אם הרב דומה למלאך ה' צב-אות תורה יבקשו מפיהו, (כי בעלי משנה דומים למלאכים), ואשמדאי מלך השדים, הוא וכל משפחתו, הרי העמדנו שהם שדים יהודים, שנכנעו בתורה ובשמות התורה. (שם תשסג)

בספרו של שלמה (כתוב), סמוך לפתח, כנגד ב' מדרגות, מזדמן שד אחד, שיש לו רשות להזיק, והוא עומד בצד שמאל (של הפתח), נושא אדם את עיניו ורואה סוד השם של אדונו (שבמזוזה שבימין הפתח) ונזכר בו, אין (השד) יכול להזיק. ואם תאמר, אם כן (זה נכון כשהאדם בא אל הבית, אבל) כשיוצא מן הפתח הבית לחוץ, הרי (השד שנמצא בצד שמאל של הפתח) עומד אז לימינו (של האדם), והמזוזה לשמאלו, ואיך נשמר האדם אם שורה לשמאלו.

אלא כל מה שעשה הקב"ה כל דבר ודבר הולך אחר מינו. באדם נמצאים ב' מדרגות, אחת מימינו ואחת משמאלו, אותה שבימין נקראת יצר הטוב, ואותה שבשמאל נקראת יצר הרע, כיון שיוצא האדם מפתח ביתו אותו השד נושא עיניו ורואה את יצר הרע כשהוא שורה לשמאל, הוא נמשך לאותו הצד (שהיצר הרע נמצא, דהיינו לשמאל), והוסר מימין, ואז באותו צד (שמאל) שעומד אז השם של אדונו, (דהיינו המזוזה), ואינו יכול לקרב אליו להזיק לו, והאדם יוצא וניצל ממנו, וכשנכנס (אל הבית), נמצא השם הקדוש (שבמזוזה) עומד לימינו, (ועל ידי זה הימין על השמאל), ואינו יכול לקטרג עליו… (ואתחנן עד)

ר' חייא אמר, כל מי שרוצה להשמר בדרכיו, לא יעבור על מים ששופכים לפני הפתח, משום ששם שורה שד אחד, והוא בין ב' דלתות הפתח, ופניו כנגד הפתח, ורואה כל מה שעושים בבית, ועל כן אין אדם צריך לשפוך מים בין ב' שערי הפתח. ר' יצחק אמר, מים צלולים אין איסור בהם, אלא שלא ישפוך אותם דרך בזיון, מהו הטעם, הוא משום שיש לו (לשד) רשות להזיק, ולא עוד אלא שמחזיר ראשו כנגד הבית, ובכל מה שמסתכל נעשה מקולל.

שס"ה כחשבון ימות השנה, יש לו (לשד), משמשים שהוא שולט עליהם, וכולם יוצאים עם האדם כשיוצא מפתח ביתו. א"ר אלעזר, כל זה כי רצה הקב"ה לשמור את ישראל והתקין שמו הקדוש למעלה, שהוא התורה, וכל התורה היא שם קדוש אחד, ומי שעוסק בתורה עוסק בשמו.

תא חזי, אדם צריך לרשום בפתח ביתו את השם הקדוש, שהוא אמונת כל, כי בכל מקום שהשם הקדוש נמצא, מינים רעים אינם נמצאים שם, ואינם יכולים לקטרג על האדם, כמו שכתוב לא תאונה אליך רעה… (שם קו, ועיין שם עוד)

תא חזי, מצד שפחה זו יצאו כמה רוחות רעות חוקרי דין שמקטרגים כנגד ישראל, ובאים לקטרג עליהם, והקב"ה עשה שמירה לישראל, כמו אב הרוצה לשמור את בנו מכל מקרה, אמר הקב"ה לישראל, כמה מקטרגים מוכנים כנגדכם, עסקו בעבודתי ואני אהיה שומר אתכם מבחוץ, אתם תהיו נתונים בבתיכם מבפנים ותהיו ישנים במטתכם, ואני אהיה שומר עליכם מבחוץ ומסביב מטותיכם.

ותא חזי, בשעה שאלו מינים הרעים קרבים לפתחו של אדם, נושאים ראשם ומסתכלים בהשם הקדוש הנראה מבחוץ, שהוא ש-די, המתעטר בעטרותיו, (דהיינו הממשיך כל המוחין אל המלכות), שם הזה שולט על כולם, ממנו יראים ובורחים, ואינם קרבים לפתחו של אדם… (שם קטו, ועיין שם עוד)

תא חזי, רוח רע הזה, השורה בין הפתחים, אוי לו לאדם שאינו יודע להזהר ממנו, ואינו רושם פתח ביתו בשם עליון קדוש, (דהיינו המזוזה), שימצא עמו, כי יש לו לאותו רוח רע שס"ה משמשים רעים מקטרגים (בשס"ה ימי השנה), כל אחד משמש ביומיה, וכולם נמצאים עמו (עם האדם), בכל ימי השנה ומקטרגים עליו למעלה ולמטה, וכולם נמצאים עמו ביום ובלילה, ביום הם מקטרגים עליו, ובלילה מצערים אותו בחלומו.

כשיוצא לקטרג עליו, כשהוא נכנס לביתו, משימים ידיהם על כתפיו ואומרים לו, אוי לו לפלוני שיצא מרשות אדונו, אוי לו לפלוני בעולם הזה ובעולם הבא, משום זה צריכים בני האמונה להיות רשומים בכל, להיות רשומים ברושם אדונם, שיראו מהם כל צדדי מינים הרעים, ויהיו שמורים בעולם הזה ובעולם הבא. אשרי חלקם של ישראל, עליהם כתוב, ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו'. (שם קלד)

בסתרי תורה יש לנו להמשיל משל. יש נשמה שהיא מטרוניתא, (דהיינו שנמשכת ממלכות דאצילות), ויש נשמה שהיא אמה, (דהיינו שנמשכת מעולם הבריאה), כמו וכי ימכור איש את בתו לאמה, ויש נשמה שהיא שפחה הדיוטה, (דהיינו שהיא מעולם עשיה). וגם האדם הוא כן, יש אדם שהוא עבד שפחה אל הנשמה, ולפעמים הוא שהנשמה הולכת בסוד הגלגול, (מחמת שהאדם חטא עמה בגלגול הקודם, אז) ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, (שהנשמה אינה מוצאת בו מנוח, מחמת העונות שבגלגול הקודם), והיצר הרע רודף אחריה ליכנס בגוף הזה, שהוא שפחה אל יצר הרע, (כלומר כח העונות שמגלגול הראשון שיש בגוף הזה נבחן שהוא שפחה אל יצר הרע). והוא שד יהודי, (הכפוף ליצר הרע), והנשמה היא י' הנקראת אמה העבריה, (להיותה מעולם הבריאה), ובה שד הזה, (דהיינו כח העונות של גלגול ראשון), מתהפך להיות ש-די, מחמת ששמר הנשמה וחזר על ידה בתשובה, ומברך עמה להקב"ה בכל יום בברוך, ומקדש עמה להקב"ה בקדוש קדוש קדוש, ומיחד עמה להקב"ה, בקריאת שמע.

(ואחר שעושה כל זה, מה שהוא היה שד, (שהוא מזיק, דהיינו כח העונות שבגוף), חזר להיות מלאך שלו, מבחינת מטטרון, וחזר להיות ש-די, כי כך עולה מטטרון בחשבון ש-די, ומיד יתקיים בו (על הנשמה), ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. ואם אינו חוזר בתשובה הנשמה משועבדת אצלו בעונות שעשה, ויתקיים בו האשה וילדיה תהיה לאדוניה, (דהיינו שהנשמה תצא ממנו לשורשה), ונאמר באותו שד שהוא בעל חוב, (דהיינו כח העונות שבגוף מגלגול הקודם, והוא יצא בגפו, (דהיינו שיצא בלי תקון). ושד הזה הוא כמטה משה שנהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כך שד הזה מתהפך משד למלאך וממלאך לשד, כפי מעשיו של האדם.

ועל שם השדים הבאים מזה, (דהיינו משד הנהפך למלאך כנ"ל), העמידו בעלי המשנה, שיש מהם כמלאכי השרת, שהם תלמידי חכמים היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות, והם בצורתם בארץ (למטה), שהם בעלי הפילוסופיא, אצטגניני ישראל היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות על פי האותות של החמה והלבנה והליקוי שלהם, וכל כוכב ומזל יודעים מה שמראה בעולם.

ויש מהם (משדים) כבהמה, שהם פרים ורבים כבהמה, הצורה שלהם למטה (בארץ) הם עמי הארץ, והעמידו בעלי המשנה שהם שקץ ובנותיהם שרץ, ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה, והם שונאים תלמידי חכמים בעלי משנה, שהם מלאכי השרת ממש, ומשום זה העמידו בעלי המשנה על האדם אם יהיה כמלאך ה' צב-אות יבקשו תורה מפיהו, ואם לא לא יבקשו תורה מפיהו, (כי תלמידי חכמים הם כמלאכי השרת ממש). (כי תצא ל)

אמר ר' יהושע בן לוי, פעם אחת נפגשתי בהר סלע עיטם ומצאתי בשני צדי הסלע שני אנשים ושולטים בב' פיות, זה למעלה מזה, והיו מדברים זה עם זה (עלי), בוא ונעבירו מן העולם. קרא להם איש הגדול ההוא (מן השדים) של אגרת בת מחלת ושמו יוסף השד, אמר להם (על ריב"ל) הלא זה הוא רב גדול ועליון של הדור, שבגזירת פיו הוכרחתי לעבור מן ישוב הארץ (למדבר), וזה הוא שמכריזים עליו ברקיע. (דמיין, פירושו שולטים מלשון דההוא גברא מעבד דומין).

בעוד שהייתי הולך מצאתי האם של אלו האנשים, אמרה (עלינו), לבתה הקטנה, אלו הם חגבים קטנים, שכחם בפיהם, הביאי אותם אלי, ואעשה מהם תבשיל מטעמים לאחיך. מטרם שבאה (אלינו) קרה נס, ונעשה לפנינו נהר מים רבים, שמעתי שהיתה אומרת, אמי אמי, פרפרת רבת הכלכלה עברה מאתנו, וברחתי מהן, ונצלתי. (זהר חדש נח נד)

ראה עוד ערך מזיקין.

ספרי:

יזבחו לשדים, אילו הם שעובדים לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות ודברים שהם צרוך העולם והנייה לעולם בהם לא היה הנאה כפולה, אלא הם עובדים לדבר שאין מטיבים להם אלא מריעים להם. לשדים, מה דרכו של שד נכנס לאדם וכופה אותו. (האזינו שיח)

תלמוד בבלי:

והאמר מר לאחד נראה ומזיק, לשנים נראה ואינו מזיק, לשלשה אינו נראה כל עיקר. (ברכות מג ב)

א"ר תנחום בר חנילאי כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים, מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין… ההוא בית הכסא דהוה בטבריא כי הוו עיילי ביה בי תרי אפילו ביממא מתזקי, רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי, אמרי להו רבנן לא מסתפיתו, אמרי להו אנן קבלה גמירינן קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא… (שם סב א)

לשידא דבית הכסא לימא הכי, אקרקפי דארי ואאוסי דגורייתא אשכחתון לשידאי בר שיריקא פנדא, במישרא דכרתי חבטיה בלועא דחמרא חטרתיה. (שבת סז א)

אמר רבי חנינא אסור לישן בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית. (שם קנא ב)

ואמר ר' ירמיה בן אלעזר כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו, מכלל דעד האידנא לאו בצלמו אוליד… כי קאמרינן ההוא בשכבת זרע דחזא לאונסיה. (עירובין יח ב)

…דלמא יוסף שידא אמרינהו (שאינו שומר שבת). (שם מג א)

מתניתא תנא מגדלת שער כלילית… (שם ק ב)

אמר רב יוסף, אמר לי יוסף שידא אשמדאי מלכא דשידי ממונה הוא אכולהו זוגי, ומלכא לא איקרי מזיק. איכא דאמרי לה להאי גיסא, אדרבה מלכא רתחנא הוא מאי דבעי עביד, שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין מוחין בידו. אמר רב פפא אמר לי יוסף שידא בתרי קטלינן, בארבעה לא קטלינן, בארבעה מזקינן, בתרי בין בשוגג בין במזיד, בארבעה במזיד אין בשוגג לא. ואי אישתלי ואיקרי ונפק מאי תקנתיה, לינקוט זקפא (גודל) דידיה דימיניה בידא בשמאליה, וזקפא דשמאליה בידא דימיינה ונימא הכי, אתון ואנא הא תלתא… הוה עובדא עד מאה וחד ופקע שידא. (פסחים קי א, וראה שם עוד)

אמר ריש לקיש ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו, אלו הן, הנפנה בין דקל לכותל… לא אמרן אלא דלית ליה ארבע אמות (כולן משום רוח רעה, דלא שביק רוחא לעבור בין דקל לכותל משום הכי מזקא ליה)… (שם קיא א, וראה שם עוד)

פרחא (צלף) דבי זרדתא שידי, הא זרדתא דסמיכה למתא לא פחתא משיתין שידי, למאי נפקא מינה למיכתב לה קמיעא, ההוא בר קשא דמתא דאזיל וקאי גבי זרדתא דהוה סמיך למתא עלו ביה שיתין שידי ואיסתכן, תא לההוא מרבנן דלא ידע דזרדתא דשיתין שידי היא, כתב לה קמיע לחדא שידא, שמע דתלו חינגא בגויה וקא משרו הכי, סודריה דמר כי צורבא מרבנן, בדיקנא ביה במר דלא ידע ברוך. אתא ההוא מרבנן דידע דזרדתא שיתין שידי הוא, כתב לה קמיעא דשיתין שידי, שמע דקא אמרו פנו מנייכו מהכא.

קטב מרירי תרי קטבי הוו, חד מקמי טיהרא וחד מבתר טיהרא, דמקמי טיהרא קטב מרירי שמו, ומיחזי בי כדא דכמכא (כד של כותח) והדר ביה בחשא (כף הקדירה), דבתר טיהרא קטב ישוד צהרים שמו, ומיחזי בי קרנא דעיזא והדר ביה כנפיא.

אביי הוה שקיל ואזיל ואזיל רב פפא מימיניה ורב הונא בריה דרב יהושע משמאליה, חזייה לההוא קטב מרירי דקא אתי לאפיה דשמאליה, אהדרא לרב פפא לשמאליה ולרב הונא בריה דרב יהושע לימיניה, אמר ליה רב פפא אנא מאי שנא דלא חשש לי, אמר ליה את שעתא קיימת לך. מחד בתמוז עד שיתסר ביה ודאי שכיחי, מכאן ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי, ומשתכחי בטולי דחצבא דלא חצב גרמידא ובטולי דצפרא ופניא דלא הוי גרמידא, ועיקר בטולי דבית הכסא.

נשורא (פירורין של פת) בביתא קשי לעניותא, בלילי שבתות ובלילי רביעית שרו מזיקין עילויה. איסרא דמזוני נקיד שמיה, איסרא דעניותא נבל שמיה… (שם שם ב, וראה שם עוד)

…דתניא לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלת היא ושמונה עשר רבוא של מלאכי חבלה יוצאין וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו. מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא, זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא אמרה ליה אי לאו דמכרזן עלך ברקיע הזהרו בחנינא ובתורתו סכנתיך, אמר לה אי חשיבנא ברקיע גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה במטותא מינך שבק לי רווחא פורתא, שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות. ותו חדא זמנא פגעה ביה באביי, אמרה ליה אי לאו דמכרזי עלך ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו הוה סכנתיך, א"ל אי חשיבנא ברקיע גוזרני עלייכי שלא תעבורי בישוב לעולם. הא קא חזינן דעברה, אמרי הני גזייתא נינהו דשמטי סוסיא ואתו דברי להו. (שם קיב ב)

…והנך תריסר ירחי שתא כי שתי מיא לא לישתי אלא בגובתא דנחשא דילמא חזי בבואה דשידא וליסתכן. (יומא פד א)

שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא, כפאו מאן, אילימא כפאו שד, והתניא עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו, כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו. (ראש השנה כח א)

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא… שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים… (סוכה כח א)

והאמר ר' יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא, שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה', ודלמא משקרי, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה. (מגילה ג א)

תנו רבנן ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם, שלשה כמלאכי השרת, יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת, יודעין סלקא דעתך, אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת. ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם. (חגיגה טז א)

ודלמא שד הוא, א"ר יהודה אמר רב שראו לו דמות אדם, אינהי נמי דמו, דחזו ליה בבואה, ואינהו נמי אית להו בבואה, דחזו ליה בבואה דבבואה (צל צלו), ודלמא לדידהו אית להו בבואה דבבואה, אמר רבי חנינא אמר לי יונתן שידא בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו. (יבמות קכב א)

…וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו שד… (נדרים כ ב)

שדה ושדות הכא תרגימו שידה ושידתין, במערבא אמרי שידתא. אמר רבי יוחנן שלש מאות מיני שדים היו בשיחין, ושידה עצמה איני יודע מה היא. אמר מר הכא תרגימו שידא ושידתין, שידה ושידתין למאי איבעי ליה, דכתיב והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו'. אמר להו לרבנן היכי אעביד, אמרו ליה איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד, אמר להו היכא אישתכח, אמרו ליה אייתי שידה ושידתין כבשינהו אהדדי אפשר דידעי ומגלו לך, אייתי שידה ושידתין כבשינהו אהדדי, אמרו אנן לא ידעינן דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע, אמר להו היכא איתיה, אמרי ליה איתיה בטורא פלן… (גיטין סח א, וראה עוד אשמדאי)

תנו רבנן הבא מבית הכסא אל ישמש מטתו עד שישהה שיעור חצי מיל, מפני ששר בית הכסא מלוה עמו… (שם ע א)

א"ל רבי ללוי… הראני ישמעאלים דומין לשעירים של בית הכסא… (קידושין עב א)

דתניא צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף… לאחר שבע שנים נעשה שד… (בבא קמא טז א)

אמר רבא לדידי חזי לי הורמין בר לילית כי קא רהיט אקופא דשורא דמחוזא ורהיט פרשא כי רכיב חיותא מתתאיה ולא יכיל ליה, (שהיה השד רץ ביותר), זמנא חדא הוה מסרגאן ליה תרתי כודנייתי וקיימן אתרי גישרי דדונגג ושואר (קפץ) מהאי להאי ומהאי להאי, ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה (כוסות יין) ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי ולא נטפא ניטופתא לארעא, ואתו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה, עד דשמעו בי מלכותא וקטלוהו. (בבא בתרא עג א)

אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים, בלהטיהם אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר ואת להט החרב המתהפכת. אמר אביי דקפיד אמנא שד, דלא קפיד אמנא כשפים… ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלקים היא, אמר ר' אליעזר מיכן שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה. רב פפא אמר האלקים אפילו כגמלא נמי לא מצי ברי, האי מיכניף ליה והאי לא מיכניף ליה… (סנהדרין סז ב)

…ואין שואלין בדבר שדים בשבת, רבי יוסי אומר אף בחול אסור, אמר רב הונא (אין) הלכה כר' יוסי, ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה, כי הא דרב יצחק בר יוסף דאיבלע בארזא ואיתעביד ליה ניסא פקע ארזא ופלטיה. (שם קא א)

…יצא לקראתו בן תמליון, רצונכם אבוא עמכם, בכה ר' שמעון ואמר מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים, ואני לא פעם אחת, יבא הנס מכל מקום. קדים הוא על בברתיה דקיסר, כי מטא התם אמר בן תמליון צא בן תמליון צא, וכיון דקרו ליה נפק אזל, אמר להו שאילו כל מה דאית לכון למישאל… (מעילה יז ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל המפלת דמות לילית אמו טמאה לידה, ולד הוא אלא שיש לו כנפים. (נדה כד ב)

תלמוד ירושלמי:

תני ר"ש בן יוחי וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, כל אפילו רוחות אפילו שדים. רבי יניי ורבי יונתן הוו מטיילין באסלטין חמתון חד ושאל בהון, אמר להון שלמכון רבייא, אמרין אפילו תואר חברות אין עלינו לרעה, (אף שהוא נוהג דרך חברותא ולא אמר שלום רבותי אעפ"כ אין עלינו לרעה). (ברכות לח א)

הלן בבית הקברות מקטיר לשדים… (תרומות ב א)

אבות דרבי נתן:

ולמעלה מן האילנות ברא רוחות רעות, שרוחות רעות הולכות לכאן ולכאן ואילנות אינם זזים ממקומן, למעלה מרוחות רעות ברא בהמה… (לז א)

ששה דברים נאמרו בשדים… יש להם כנפים כמלאכי השרת, ויודעים מה עתיד להיות כמלאכי השרת, ומהלכין מסוף העולם עוד סופו כמלאכי השרת. ויש אומרים אף הופכין פניהן לכל דמות שירצו, ורואין ואינם נראים. (שם שם ג)

מדרש רבה:

…ואת הבהמה ואת כל רמש האדמה אתמהא, ר' אומר אלו השדים שברא הקב"ה את נשמתן ובא לבראות את גופן וקדש השבת ולא בראן, ללמדך דרך ארץ מן השדים, שאם יהי ביד אדם חפץ טוב או מרגלית ערב שבת עם חשיכה אומרים לו השלך ממך, שמי שאמר והיה העולם היה עסוק בברייתו של עולם, וברא את נשמתן ובא לבראות את גופן וקדש שבת ולא בראן. (בראשית ז ז)

דבר אחר אלה תולדות, ואין הראשונים תולדות, ומה הן רוחות, דא"ר סימון כל ק"ל שנה שפרשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממים ממנה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ויולדות ממנו, הדא הוא דכתיב (ש"ב ז') אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, בנו דאדם קדמאה. מ"ד דרוחי דביתא טבין דרבו עמיה (הם טובים שגדלים עמו), ומ"ד דאינון בישין דחכמין יצריה, (הם רעים שמכירים יצרו הרע ומזיקים), מ"ד דרוחי דחקלא בישין דלא רבין עמיה, ומ"ד דאינון טבין דלא חכמין יצריה. (שם כד ו)

ומכל החי וגו' א"ר הושעיא אפילו רוחות נכנסו עם נח אל התיבה, שנאמר מכל החי, מאותן שנבראו להם נפשות ולא נבראו להם גופים. (שם לא יח)

עובדא הוה בחדא איתתא דילידת בלילה (לפני המבול), אמרה לברה זיל אדליק בוצינא דנקטא שורך (טבורך), נפק ופגע ביה שידא שמדון, א"ל זיל גלוג לאימך דקרא תרנגולא, ואלמלא דקרא תרנגולא הוינא מחי יתך וקטליתך, א"ל זיל את גלוג לאמך דלא קטעת אמא שורי, דאילמלי דקטעתיה הוינא מחי יתך וקטיל יתך, הדא הוא דכתיב (איוב כ"א) בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין… (שם לו א)

ויטע כרם, בשעה שהיה הולך ליטע כרם אפגע בו שידא שמדון, א"ל שותפי עמך, אלא איזדהר בך דלא תיעול לחלקי, ואם עלת בחלקי אנא חביל בך. (שם שם ז)

הן עשו אחי איש שעיר, גבר שידין כמו דאמר (ישעיה י"ג) ושעירים ירקדו שם. (שם סה י)

…כך לפי שהיו ישראל להוטים אחרי ע"ז במצרים, והיו מביאים קרבניהם לשעירים, דכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, ואין שעירים אלו אלא שדים, שנאמר ויזבחו לשדים, ואין שדים אלו אלא שעירים, שנאמר ושעירים ירקדו שם… (ויקרא כב ה)

הדא הוא דכתיב (שיר ג') הנה מטתו שלשלמה וגו', רשב"י פתר קרייה בשלמה, הנה מטתו שלשלמה זה שלמה המלך, ששים גבורים סביב לה, שהיו ס' גבורים סובבים מטתו בלילה, והן היו מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, למה היה עושה כן מפחד בלילות, שהיה מתיירא מן הרוחות שלא יזיקוהו… עד שלא חטא שלמה היה רודה בשירים ובשירות והיה מושל על השדים, שנאמר (קהלת ב') עשיתי לי שרים ושרות וגו', משוררים זכרים ומשוררות נקבות, ותענוגות בני אדם פרוזבטה, שדה ושדות, שידה ושידתין דהוו אזיין בהון. כיון שבנה בית המקדש וכל המעשה של אשמדאי, וכיון שחטא טרדו אשמדאי, ולאחר שחזר למלכותו היה פחדו עליו והביא ס' גבורים שהיו משמרים את מטתו, הדא הוא דכתיב מפחד בלילות, שהיה מתפחד מן הרוחות. (במדבר יא ה)

ראה עוד מזיקין במדבר יב ג)

הונא בשם רב יוסף הכל מסייעין את המלך, כל שכן הכל מסייעים בשביל כבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואפילו רוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת. (שיר א ה)

א"ר אבא בר כהנא ברוחות היה שלמה משתמש ושולח להנדיקי ומביאין לו משם מים, ומשקין כאן ועושה פירות. (קהלת ב ז)

מדרש תנחומא:

…וזו שאמרו נעלה ונעשה עמו מלחמה נעשו קופין רוחין ושדין… (נח יח)

א"ר ברכיה בר סימון מעשה היה בקריתנו ברוח אחד שהיה שרוי על המעין, בא רוח אחר להזדווג לו ובקש להוציאו משם, היה שם חסיד אחד ושמו יוסי איש צייתור, נגלה לו אותו הרוח, אמר ליה, רבי הרי כמה שנים שאני נתון כאן ובצהרים ובלילה וביום לא הזקתי בריה, והרוח הזה בא עלי עכשיו ממקום אחר ומבקש להוציאני מכאן ולישב הוא להזיק את הבריות. א"ל ומה נעשה, א"ל טלו מקליכם ומגלכם וצאו עליו בשעת הצהרים, ואמרו שלנו נצח שלנו נוצח, והוא בורח. עשו כן והבריחוהו משם, אמרו לא זזו משם עד שראו כחררת דם צף על פני המעין. (קדושים ט)

פסיקתא:

וכבודי לאחר לא אתן, ר' נחמן בשם ר' אבון אלו השדים. (פרשה יז ויהי בחצי הלילה)

פרקי דרבי אליעזר:

דבר אחר פנת הצפון בראו ולא גמרו, אמר שכל מי שיאמר שהוא אלוה יבא ויגמור את הפנה הזאת שהנחתי, וידעו הכל שהוא אלוה, ושם הוא מדור למזיקין ולזועות לרוחות ולשדים לברקים ולרעמים, ומשם רעה יוצאת לעולם… (פרק ג)

שוחר טוב:

…אמר שלמה כתיב (במדבר כ"ג) כתועפות ראם לו, ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת, ראם אלו השדים, מאי רבותיהו מינן, אמר ליה (אשמדאי) שקול שושילתא מינאי והב לי עזקתא דחקיק עלה שם ואחוי לך… (מזמור עח)

ילקוט שמעוני:

בנפשות הוא אומר ארבע ובגופים הוא אומר שלש, אלו שדים שברא הקב"ה את נשמתן ובא לבראות גופן וקדש שבת ולא בראן… (בראשית פרק א, יב)

וקטב מרירי, לפי דרכך אתה למד שכל מי שהשד בו מורר. (דברים פרק לב, תתקמה)

ילקוט ראובני:

בראשית ברא אלקים, ה' ג' תגין שמעולה בג' מראות, אדם אינו רואה את השדים ושדים אינן רואים את המלאכים ומלאכים אינם רואים לקב"ה. (בראשית)

ויעל אברם ממצרים, א"ל אליהו ודאי בההוא זימנא נשמתא אשתזיב מההוא ממונה בישא אל אח' מלאך מצרים מלכא דאינון צוררים דדחקן בנשמתן ואינן מלאכי חבלה מזיקין, כמה דאוקמוה מארי מתניתין נשמתין דרשיעא הן הן מזיקים בעולם. מה כתיב, ויעל אברם ממצרים, אסתליק עלייהו בתוקפא סגי הוא וכל נשמתיה וכל דיליה, ואפילו לוט עמיה דאיהו שד מסטרא דימינא דלא כל השדים שווים, דאית שדים כגוונא דמלאכים קדישין דידעין מה דהוי ומה דעתיד למהוי, ועל האי שד אמר הקב"ה אעשה לו עזר, זכה עזר ואם לאו כנגדו, עזר דזכה לאות י' דברית מילה ונתעביד שד"י, ואי לאו איהו כנגדו שד, הדא הוא דכתיב ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו… (לך לך)

ד' שדים היו אמהן דשדים, לילי"ת, נעמ"ה, אגר"ת מחלת, וכל אחת מושלת בתקופה אחת מתנהגת בתקופתה משקיעת החמה עד חצות לילה, ומתקבצות בהרי נשפה סמוך להרי חושך, והם נשיו של שרו של עשו, ודוגמתם נשא עשו ד' נשים, והם ד' כיתות של שיר של פגעים, שח"ל ופת"ן כפי"ר ותנין. (תולדות)

עולים ויורדים בו… וכתיב כבוד ה' הסתר דבר, גם הנשמות והשדים אינם רוצים שיצאו בני אדם אחריהם פן ישביעום ויצטרכו להודיעם… (ויצא)

המצרים היו מלחשין באוזן הטלה, ושד עולה מתוך האוזן ומגיד עתידות, לכך צוה משכו לבזיונן, וקחו לכם צאן לשחיטת פסחים, וכיוצא בזה היו נוטעים אילן אחד בשנה שהיו יודעים על פי הכישוף, ואחר שנה היו קוצצים אותו בדרך שהיו יודעים לנחש ולכשף, עד שהיה בא השד והיה יושב בראש האילן ומדלג ומרקד כשעיר עליו והיה מגיד עתידות, וזהו לשעירים אשר הם זובחים על פני השדה, ולמה קורא לשדים שעירים, שלשדים זכרים יש להם שער בראשם ולנקבות אין להם שער בראשם, ולכך בועז הניח ידו על ראש רות כשראה שהיה לה שער שאל מי את בתי. (בא)

ואיש איש מבני ישראל וגו', סוד כיסוי הדם שלא יתקבצו שם כיתות הטומאה להשדים שהדם הוא מזונות שלהם, כי ש"ד הוא דבר שנוי להקב"ה ומ"ה מקטרג עליו, וכשהוא נעשית בהיתר צוה הקב"ה לכסותו. (אחרי)

תרגום יונתן:

יזבחו לשדים – לטעות דמתילין לשידין דלית בהון מדעם דצרוך. (דברים לב יז)

איים – תמון בחתולים ושידין חד עם חבריה יחימן. (ישעיה לד יג)

מפחד לילה – מן דלוחה דמזיקי דאזלין בלילה… מקטב – מסיעת שידין. (תהלים צא ה וו)

רש"י:

ומכל החי – אפילו שדים. (בראשית ו יט)

ותועפות ראם – עפיפת גובה, דבר אחר תוקף ראמים ואמרו רבותינו אלו השדים. (במדבר כג כב)

ולחומי רשף – השדים נלחמו בהם, שנאמר (איוב ה') ובני רשף יגביהו עוף, והם שדים. וקטב מרירי קטב כריתה כמו (הושע י"ג) אהי קטבך שאול. (דברים לב כד)

ובנגעי בני אדם – אשמדי, שהשדים בני אדם הראשון. (תהלים פט לב)

מחץ – שד המעופף כחץ. מדבר ומקטב – שמות שדים, זה מזיק בלילה וזה בצהרים. (שם צא ה וו)

אבן עזרא:

לשעירים – הם השדים, ונקראו כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותם, והקרוב בעבור שיראו אותם המשוגעים כדמות שעירים. (ויקרא יז ז)

לשדים – …ולפי דעתי שאין צרוך רק פירושו לשדים שאינם אלהים ונקראו שדים על טעם אימים משוד הדעת, (רוצה לומר שדוד וטרוף הדעת). (דברים לב יז)

רמב"ן:

נעמה – …ומדרש אחר לרבותינו שהיא האשה היפה היא מאד שממנה טעו בני האלקים, והיא הנרמזת בפסוק "ויראו בני האלקים את בנות האדם", כמו שמוזכר בפירקי רבי אליעזר, ואחרים אמרו כי היא היתה אשת שמדון אם אשמדאי, וממנה נולדו השדים, כי כן ימצא שמה בכתבי שמושי השדים. והכתוב ירמוז ויקצר בתעלומות אלה. (בראשית ד כא)

בלהטיהם – אמרו רבותינו שהם מעשה כשפים, ועל ידי מלאכי חבלה הם נעשים, והמלה מגזרת אש לוהט… והענין כי הם נעשים על ידי לוהטים מלאכי אש מלהטת באדם, ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב. כענין "ויגל ה' את עיני נער אלישע והנה רכב אש וסוסי אש", ואולי יקראו כן המלאכים השוכנים באויר בגלגלי היסודות שקורין אותם שדים, אבל בלהטיהם אמר שהם שדים, והמלה נגזרת ממלת לט, כי השדים באים בלט, כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש, וזהו שאמר לחכמים ולמכשפים, כי חכמי ההשבעות ואסיפת השדים היו ראשיהם וזקניהם, וחרטומי מצרים יכלול את שניהם… (שמות ז יא)

לא יהיה לך – …והמין השלישי בע"ז, אחר כך חזרו לעבוד השדים שהם רוחות, כאשר אפרש בע"ה, כי גם מהם יש ממונים על האומות שיהיו הם בעלי הארץ ההיא להזיק לצריהם ולנכשלים שבהם, כידוע מענינם בחכמת נגרומאנסיא, גם דברי רבותינו, ובזה אמר הכתוב "יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום" וגו', לעג להם הכתוב שהם זובחים גם לשדים שאינם אלוה כלל, כלומר שאינם כמלאכים הנקראים אלוה, אבל הם אלהים שלא ידעום, כלומר שלא מצאו בהם שום אלהות וכח שולטנות להם, והם חדשים להם, שלמדו לעשות כן מחדש מן המצרים המכשפים… (שם כ ג)

…ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקין בלשון רבותינו, ובלשון הכתוב שעירים כי כן יקראו הוא ואומתו שעיר… (ויקרא טז ח)

לשעירים – …האמת כאשר כתבתי למעלה, וכן שם השעירים יתברר לך משם, ויקראו שדים בעבור שמשכנם במקום שדוד כגון המדבר, ועיקר מציאותם בקצוות כגון פאת צפון החרב מפני הקור, ודע כי כאשר הבריאה מתחלה במעשה בראשית בגוף האדם וכל בעלי הנפש והצמחים והמתכות מארבע יסודות ונתחברו ארבעתם בכח אלקי להיות מהן גוף גס מורגש לכל חמש ההרגשות לעביו ולגסותו, כך היתה יצירה משתי יסודות מן האש והאויר, והיה מהם גוף איננו מורגש ולא מושג לאחת מן ההרגשות, כאשר נפש הבהמה איננה מושגת להרגשות לדקותה, והגוף הזה הוא רוחני יטוש לדקותו וקלותו באש ובאויר, וכאשר ההרכבה בכל דבר סבת ההויה וההפסד במורכבים מארבע יסודות, כך היא במורכבים האלו משני היסודות כי בהתחברותם יהיה בעל הגוף חי ובהתפרדם יהיה כמת, וכך אמרו רבותינו ששה דברים נאמרו בשדים… וסיבת המיתה פירוד החבור היא הסיבה בכל המורכבים, וסבת הטיסה בקלות יסודותם כאשר נראה גם בעוף, כי מפני שגברו עליו האש והאויר והיסודות האחרים בו מעטים הוא טס ופורח, וכל שכן אלו שאין בהם מן היסודות הכבדים כלום, שטיסתן גדולה יעופו ולא יגעו. וענין האכילה ללחוך מן המים והאש הריחות והליחות כענין האש שתלחוך המים אשר בתעלה, והוא ענין ההקטרות שיעשו בעלי נגרומנסיא לשדים, סבתה היובש אשר תיבש האש אשר באויר בגופן, וצריך להחזירה כאשר היא האכילה באדם לצרוך מה שנתך ממנו. וענין מה שאמרו שומעין מה שעתיד להיות, כי מטיסתן באויר השמים יקבלו העתידות משרי המזלות השוכנים באויר, והם נגידי התלי, ומשם יגידו שם בעלי הכנפים בעתידות, כאשר הוא מנוסה בנחשים. ואלו אינם יודעים במה שעתיד להיות לימים רבים ולעתים רחוקות, רק יודיעו בעתיד להיות בקרוב, כי ידעו בנסיונותם שיקבלו מן השדים בנגזר לבא. ולכך תרגם אונקלוס "יזבחו לשדים לא אלוה", דבחו לשדין דלית בהון צרוך, יאמר שאין בהם שום צורך, כי לא ימנעו הנזק העתיד ולא יעשו שום תועלת וגם לא יודיעו ברחוק שישתמר ממנו האדם בדעתו. והוא לשון הכתוב גם כן לא אלוה, כאלו אמר לא כח וממשלה, כי אלהים לשון אילות וכח אלקים. ויאמר שאין בשדים אילות ושום כח, ולכך אין צורך להם, כי לא ידעו גם היטב אין אותם. (שם יז ז)

רד"ק:

מפחד לילה – יש מפרשים על השדים, וחכמי המחקר מבטלים אותם במופת. (תהלים צא ה)

ויחי אדם – …כל אותם השנים שהיה אדם בנדוי היה מוליד רוחין שדין ולילין… וכתב הרב נסים בשם ר' שרירא ז"ל פירוש דבר זה, בלטייה שקלל הקב"ה לאדם נתן בו אות שלא היו ילדיו דומין לו, וכמו נשים שיולדות בריות משונות כאלו דאמרו רבנן (נדה כ"ד)… וכשהיה אדם הראשון בקללה לא היה מוליד אלא בריות משונות דמות שדין ולילין בכעור פניהם וגביהם, והם רוחות רעות, כדרך שהיתה רוחו של אדם רוח רעה בשעה שהיה מקולל, יצאו ממנו רוחות רעות שיש בהן רעה ואין בהן טובה… (בראשית ה ג)

כוזרי:

…ונראה בנשים ובנערים בעבור חלישות רוחם, שיעשו בגופותם מקומות שחורים וירוקים מהיציאה בלילה, והם מיחדים זה אל השדים, ואפשר שיקרה מזה ומראות המתים וההרוגים חליים קשים בגוף ובנפש. (מאמר ב סב)

מורה נבוכים:

…וכן היו כתות מן הצאב"ה עובדים לשדים, והיו חושבים שהם ישובו בצורת העזים, ולזה היו קוראים לשדים שעירים, וכבר התפשט הדעת הזה מאד, "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים", ולזה היו אוסרים הכתות ההם גם כן אכילם העזים… ובעבור שימחה זכר אלו הדעות אשר אינם אמתיות, צונו להקריב אלו השלשה מינים לבד… (חלק ג פרק מו)

ספר חסידים:

אם ראית שהמיר לא מפני זנות ולא מפני בלעות דע כי הוא או אבותיו עסקו בהשבעות ובמעשה שדים, וניןן רשות להטעותו, ונפרעים מן האב שגרם.

מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים או בלחישת כשפים לא יהיה סופו טוב, ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו, ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה, וגם ימנע משאלות חלום… (רד ורה)

…אבל חלומות פתאום שדומה כאשה באה לפניו ולא שחק עמה קודם לכן ולא הרהר אחריה מחמת שד הוא, שמחמת שד ורוח אין אדם ישן בחוזק אלא עיניו כאלו הן סגורות וחושב מחשבות, כי השד אינו נכנס במחשבה אלא מלחש באזנו מתוך עומק חור האוזן… והאדם חפץ להקיץ והשד מנפח לפני נחיריו ופיו ואין הדעת יכול לשוב לאדם על מתכונתו והוא בדעתו כאדם ער. וכל אלה מחמת שד, ועליהם נאמר (ירמיה כ"ג) "מה לתבן את הבר", כי אין בהם ממש… (תמא)

ראה עוד מזיקין שם תסט.

אדם שניזוק אם יגיד מה שראה תוך עשרה ימים סכנה, שמנין שדים ט' ט', וטאטאתיה במטאטא השמד (ישעיה י"ד)… ומלאך המות כשבא לעיר כלבים בוכים, לכן כשמבריחין בהמות מן הדליקה חוזרים אל הדליקה, כי יראים וסוברין שמלאכי חבלה באו לעיר. ולולא שבני אדם היו מגידים מה שרואים היו רואים דברים הרבה כמו הבהמות שאין מגידות… אלא מכאן שסכנה לסתום חלונות ופתחים לפי שמא נגזר לשדים שאין להם לעבור אלא באותו הדרך, ומטריחים השדים במקום אחר, לכן ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר… ומנין שאין השדים יכולים לילך כי אם במקום הנגזר להם, כדאמר בפרק כל הבשר שהשד היה עומד תחת המרזב ושבר החביות, כי לא היה לו לזוז משם, ובפרק ערבי פסחים אמרינן כי אין דרך הילוכו כי אם בצידי רשות הרבים, ולכן כשאדם מתפחד פעמים שהוא נכנס למקום דריסת רגלי השד, ואמרו מאי תקנתיה, לינשוף מדוכתיה ארבעה גרמידי… אשמדי קפיד אמאן דשתי זוגי, שאומר אם היה אדם יכול לשתות כל מה שבעולם שלא היה נשאר בעולם כלום היה עושה. ומטעם זה שידא דעניות קפיד על הפתיתין והפירורין הנידושין ברגלי בני אדם, שאומר אחר שמילא כרסו דורך ברגליו מה שנשאר מפיו, אם היו יכולים להשחית כל מה שיש בעולם היה עושה, לכן מענה אותו. (תתשמו)

ענף אילן אגוזים במקום שהאגוזים תלויים יש עליהם ט' עלין וראשו של זה בצד עיקרו של זה, כתספורת בן אלעשה, לפי שמזיקין שרוים עליו, ושדים מתחברים יחד ט' ט', וגם אנשי היער פראים ט' יחד, ומי שרוצה לרפאות האדם הניזוק מן השד יאמר הלחש ט' פעמים כמו שעושים באשכנז שמונין ט' קונמפלי"ש או מרפאין אותו בט' עצים שקורין שטילוטי"ש או נאוו"ן שמתקנין ותולין בצואר החולה לוקחים מט' גשרים מט' שערי מדינה, לפי שענין השדים ט' ט'. סכנה לאותו שישן תחת אילן אגוז, וכתיב (ישעיה י"ד) וטאטתיה במטאטא השמד… (תתשנג)

לפי שאות הף' מצויה בשמן של מלאכי חבלה, כגון אף, זעף, שצף, קצף, נגף אנף רשף לפיכך לא תמצא ף' בשום תפלה לבד מתפלת מוסף, שעל כרחך אתה צריך לומר מוסף יום פלוני הזה נעשה ונקריב לפניך.

המצרים היו מלחשים באוזן הטלה והשד עולה מתוך האוזן ומגיד עתידות, לכך ציוה הקב"ה משכו לבזיונם צאן לשחיטת הפסחים. וכיוצא בזה היו נוטעין אילן אחד בשעה שהיו יודעין על פי הכישוף, לאחר שנה היו קוצצים אותו בדרך שהיו יודעין לנחש ולכשף עד שהיה בא השד והוה יושב בראש האילן ומדלג ומרקד עליו כשעיר והיה מגיד עתידות, וזהו לשעירים (ויקרא י"ז), ולמה קורא לשדים שעירים שלשדים זכרים יש להם שער בראשם ולנקבות אין להם שער, לכך בועז הניח ידו על ראש רות כשראה שהיה לה שער שאל מי את. (תתשנג-ה)

למה הרוחות מחבלין ערב שבת, לפי שאין הרוחות בגיהנם, פירוש רוחות של רשעים במיתתן הם מזיקין, כמו כל תולדות קין שמתו נעשו נשמותיהן מזיקין, וניתן להם רשות להזיק למחללי שבתות, או אם היו עצבין בשבת או אם אינו מתעדן בו, לכך תחלואי רוחות בשבת, ולכך סמך שיר של פגעים לשיר של יום השבת, לכך אומר בשבת יקום פורקן ובריות גופא ולא ביום טוב. ונשמות שמזיקין אין לאדם רפואה ברפואות בני אדם יותר כי אם בורא, ומחץ מכתו ירפא (ישעיה ל'). (תתשע)

רבינו בחיי:

ואחות תובל קין נעמה – …ויש אומרים שהיא היתה אשת אשמדון אם אשמדאי והשדים נולדו ממנה, וד' נשים היו אמות השדים, לילית, ונעמה, ואגרת, ומחלת ויש לכל אחת ואחת מהן מחנות וכתות של רוח הטומאה אין מהם מספר, ואומרים כי כל אחת מושלת בתקופה אחת מארבע תקופות שבשנה, ומתקבצות בהר נשפה קרוב להרי חושך, וכל אחת מושלת בתקופתה משעת שקיעת החמה עד חצות לילה הן וכל מחנותיהן, ועל כלן משל שלמה וקרא אותם עבדים ושפחות, שהיה משתמש בהם כרצונו… וזאת מעלה ושלמות במין האדם שממנו הרוחניים שבגלגלי היסודות גם ממנו יש רוחנים שכליים במרום, והבן זה. (בראשית ד כב)

יזבחו לשדים – לפי שמיני עכו"ם הם ג', הא' עבודת השכלים, והשני עבודת הפסילים להוריד בהם רוחניות מהכוכבים וממזלות, והג' עבודת השדים שעליה הוזהרנו "ואשר במים מתחת לארץ", שהם השדים שבתהום, לכך יזהיר עתה בכאן במין השלישי הזה, ואמר יזבחו לשדים, ואמר לא אלוה, שאין בהם כח אלהות ושולטנות כעין הכוכבים והמזלות שהם למעלה מהם. ואמר אלהים לא ידעום – כלומר אין צריך לומר שאין בהם כוח אלהים שהוא הכח הראשון, שהרי לא ידעום ולא עלתה השגתם לכך, אך הם חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם והם תרח ונחור שהיו עובדי הפסילים, כי לא היתה חכמתם שפלה כל כך. (דברים לב יז)

בעל הטורים:

שמע ישראל – הפסוק מתחיל בשי"ן ומסיים בדל"ת הרי שד, שהשדים בורחים מהקורא שמע בכוונה. (דברים ו ד)

הרקאנטי:

…ונראה לי כי יש בדברי רז"ל דברים שיורו כי אין בשדים גוף כלל מן היסודות, אמר במדרש ילמדנו אשר ברא אלקים לעשות, רבי בנייה אומר אלו השדים שברא נפשותיהן עד שלא ברא גופן קדש את השבת והניחם ונשארו רוח בלא גוף, והבא עליהם פטור וכו'. וזה המאמר עצמו הובא בספר הזוהר בלשון אחר, ובשעתא דכד בעי למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין דעלמין, ועד לא סיים לון עד דאתת מטרוניתא בתיקונוי ויתיבת קמיה אנח לאינון בריין ולא אשתלימו. נראה מכונתם שאין בהם גוף כלל רק הם כחות נאצלות ממ"ה, ועליהם נאמר עושה שלום ובורא רע, ונקראין שדים כי הם שודדים המערכות העליונות, כענין שאמרו בכשפים, מכחישין פמלייא של מעלה וכו', ולפעמים לובשין גוף שישתער לב הרואה אותם, כענין שאמרו רז"ל אינהו אדמויי אדמו, ועל כן מקומם היא בחרבה וגם בבית הכסא, והבן זה. והשתוקקותם היא להדבק אצל תלמידי חכמים, כדאיתא בברכות כי הם תאבים להדבק בתלמידי חכמים כאשה המשתוקקת לבעלה, וכשדה בית השלחין הצמאה למים, כי יש בהם פרצוף חמור כתיקון המרכבה העליונה, והבן זה. ומטעם זה לא נעשה מהם גוף שלם, והמשכיל יבין, על כן המתעסק בהם רוח טומאה שורה עליו מחוץ למחנה מושבו. (אחרי)

אור ה':

ולפי שמציאותם (של שדים) מבואר בתורה ובדברי רז"ל, עם שנתפרסם ונמשך באומות ונתאמת אצל החוש, הנה העיון בהם בשני עניינים, אם במהותם או בתכלית מציאותם. ולפי שאין לנו מבוא בידיעה בסבותיהם הנה דרך החקירה בענינים אלו מן המאוחר אל הקודם, והוא הנמשך והמפורסם בהם. ואמר שמה שנתפרסם בהם ד' עניינים, הא' ידיעה בעניינים ההוים והעתידים הטבעיים, למה שבאמצעותם תגיע הידיעה לאדם. הב', בקשת הכבוד וההשתעבד להם, שבאמצעות העבודות יתרצו ויעתרו לבקשת העובד, כאמרו "יזבחו לשדים לא אלוה", וכמו שבא בספרי המלאכה ההיא. הג', בחירת הרע כמו ההסתה לחטוא, כמו השטן לאיוב, והכזב הנמצא בהם, כמו שבא בסנהדרין. הד', שיפעלו בתכלית הקלות ויתלבשו באנושות בפתע כמו שנתפרסם במעשים באו בתלמוד בזה אין צורך לזכרם. ולזה אומר כי למה שלהם ידיעה בדברים ההוים והעתידים אין המלט מהיות בהם חלק שכלי. ולמה שנמצא בהם בקשת הכבוד והבחירה אל הרע שהם דברים בהם נמשכים מהכח המתעורר הנה אין המלט מהיות היסודות הקלים גוברים בהם, אם היה שיורכבו מהד' יסודות. ואולי שהם מחלקים אישיים ואויריים. והנה יסכים בזה הבחירה אל הרע, כי למה שהתבאר שהטוב במדות המצוע, הנה אם היה האדם השוה המזג מארבע יסודותיו ומוכן ונאות לבחור בטוב והיו האדומיים בהם בעשנים וקנאים והדומים אל הכובד והמעלה יותר ראוי לעוותם מן המצוע הזה. ולזה היו אלה שיסודם אישיות ואויריות שהם בקצה האחרון ראוי להיותם בתכלית הנאות והכעס והקנאה, עד שיגיע ממנה להסית ולהדיח האדם כפי מה שאפשר לו. וזהו מה שאשער במהותם, והוא מסכים אל מה שאמרו חז"ל בהם שיש בהם עניינים כבני אדם, ועניינים כמלאכי השרת. ולפי זה יהיה תכלית מציאותם אל הטוב הוא, אם לנסות בהם בני אדם ולשומם שלמים באמצעות נסיונם, כאשר קרה לאיוב בסוף עניינו, ואם להיות כלי מפצו לממרים דברו, כפי מה שתגזור חכמתו יתברך.

וכבר פשטה כת מהדברים יראו במהות השדים שבהם שכלים נבדלים ותכף הבראם הרגישו במעלתם ונטו אל הגאות, אם שחרה להם ההשתעבד לו ית' שנתקנאו במעלת האדם השלם, שהוא ידוע אצלם שהיה עתיד להיותם במדרגתם, וזה אמנם היה לבחירתם שנבראו בעלי בחירה ורצון ובחרו ברע, ולכן נענשו להתקיים ולהתמיד ברוע הבחירה, וזה אמנם יראה מאמר נפסד בעצמו, וזה שהוא ידוע שהרע והחסרות יגיע מפאת החומר, והטוב והשלמות מפאת הצורה, וכל שכן היות הצורה צורה שכלית שהוא מן הנמנע אצלה שתבחר ברע ובחסרון. והמאמר שנבראו בעלי בחירה ורצון כאשר נבין בו טוב הרצון בשלמות והתענוג בו הוא אמר אין ספק בו. ואם נבין בו היותם בעלי בחירה, ושאפשר להם לפעולת הטוב והרע הוא דבר בלתי מצוייר בחק השכל. ועוד שהחטא הזה בהם לא ימלט מהיות אם בעת הבראם, ואם אחר הבראם, ולפי שהוא נמנע בעת הראשון שנבראו בו, למה שהיגיעה לחטא היה למה שהרגישו במעלתם, ובכלל למה שהחטא היה מפעל מה מהפועל על כל פנים צריך שיקדם לו הפועל בזמן, ולזה מה שמחוייב שהיה החטא אחר הבריאה יחוייב אם כן שעמדו זמן בשלימות בלא חטא. ולפי שהוא מבואר בהם שאין להם הפך, ואין המלט מחדוש סבה להפוך רצונם אל החטא ורוע הבחירה, והיה שחדוש הסבה הוא נמנע בשכל הנפרד הפשוט, הוא מבואר שהחטא בהם נמנע, וכל שכן לפי הנחתם שיראו ששאר השכלים יתקיימו והובטחו מאתו יתברך בטוב הבחירה תכף הבראם, שהיה ראוי שיובטחו אלו גם כן בטוב הבחירה אחר שעמדו זמן מה בלא חטא. ולפי שהדברים נעלמים ושערי החקירה כמעט נעולים אין לנו לזוז מקבלת רז"ל, רצוני לומר שאמרו שיש בהם דברים כבני אדם ודברים כמלאכי השרת. (מאמר ד דרוש ו)

ספר העקרים:

השפע האלוקי הזה שאמרנו שהוא הכרחי שימצא כדי שעל ידו יודעו הדברים הנרצים אצל השי"ת מהבלתי נרצים, איננו בחק האדם שישיג השפע ההוא מעצמו מזולת רצון אלקי, כי אין זה מדרך הטבע שתחול רוח השכל הנבדל מחומר על הדבר החמרי, ובעבור זה היו כל הקדמונים מרחיקים שיחול רוח אלקים על האדם ויתנבא בכח עליון ויגיד העתידות. ולזה היו האומות הקודמות עושים צורות והקטרות ותפלות לכוכבים, להוריד רוחניות איזה כוכב על צורה מה כדי שעל ידה יחול רוח הכוכב שהוא נשוא בגשם הכוכב על האדם שהוא גשמי, ויגיד העתידות בכח רוח הכוכב ההוא השופע על האיש ההוא, וזה ענין הקסם… והיו קצת האומות עושים כשפים ועובדים השדים כפי חלוף מדרגותיהם, אלו עובדים לשרי האש ומעבירים בניהם ובנותיהם באש, ואלו עובדים לשרי האויר, שכן כתב רב אחאי בתשובה כי יש שדים מיסוד האש, ויש מיסוד האויר, וכל זה היו עושים כדי שיחול עליהם רוח טומאה מן השדים להגיד עתידותיהם. ויש שהיו עושים עשונים והקטרות להתחבר עם המתים, לנים בבית הקברות כדי שיחול עליהם רוח טומאה מן המתים… (מאמר ג פרק ח)

אברבנאל:

הכשוף לר"י סנהדרין פ"א על ידי מלאכי חבלה, שמוכן האדם לקבל רושמם. להמורה חלק ג' פרק ל"ז כולם תוהו והבל, כי לא יסבור בשדים, אך התורה מכזיבתו, "יזבחו לשדים לא אלוה", ובחז"ל בסנהדרין ס"ו וס"ז. לרמב"ן הכשוף הוא סעיף מחכמת הכוכבים, ואם כן למה נקרא תועבה? והר"ן השיב שה' ברא מלאכי חבלה להיות כלי זעמו, ואם האדם מכין עצמו לקבל רושמם הוא נגד רצונו יתברך להשפיע תמיד הטוב, וזה שאמר שהם מכחישין פמליא של מעלה. (דברים יח י)

…ולדעתי אין הקסם פועל בנפש המת השלם, אלא שעל ידי הקסם יתיחד השד עם גוף האיש המת בלבד, והשד יודע העתידות, והודעתו יותר קרובה לאמת אם ידבק לגוף האיש השלם, והעלתה בקסם את הגוף השלם להיותו כלי להודעה הזאת. (שמואל א כח יא)

ספורנו:

…בכן ראוי להתבונן בטומאה, ובכל טמא יתחברו השדים שהם מדיחים את האדם מן הדרך כפי האפשר אצלם, ומשרים עליו רוח הטומאה במקום הטומאה אשר שם רב משכנם, כמו שהזכירו רז"ל פ"ד מיתות, הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה. ונראה שהשדים הם נשמות רשעי ארץ נבדלות זו מזו לרוע כפי מה שהיה רב רשעם בעולם הזה, ולזה אמרו רז"ל בעירובין פ"ב כל ק"ל שנה שהיה אדם הראשון בנדוי הוליד שדין רוחין ולילין, ולזה נטו קצת קדמוני האומות. ושהם לבושים גוף מורכב מאש ואויר כדברי הרמב"ן בפרשת אמור וזה לזמן קצוב להם בגזרת הא-ל ית' כפי מדרגת רשעם למען ישאו את עונם ברעב ובצמא וכאבים ושבר רוח, כאמרו "הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו" וגו'. ושבהיותם מורכבים משני יסודות הם מתים בהפרד הרכבתם או בהתכת קצתה, ובהיות אותם היסודות דקים וקלים ובלתי סובלים שום אחד מהמראות הם בלתי נראים, ושטין באויר כדברי רז"ל פ"ק דחגיגה. ובהיות החלק האוירי בהם נתך מן החלק האשיי בהם, הם בהכרח אוכלים ושותים תמורת הנתך כדאיתא התם. ובכן נראה שמיני המזונות הנתונים להם מאת השופט יתעלה הם מיני אבות הטומאה בראשה לחיות האדם אחר מותו, ובין כל המין אנושי היותר נבחרים אצלם הם מתי ישראל, בהיות מיני הלחיות בהם יותר נקיות בתולדתם בהשמרם ממיני הנדות ובמזונם בהרחיקם אסורי מאכלות עד שיבחרו גם באד העולה מהם באהל המת, ויבחרו כמו כן בקצת לחיות המין הישראלי בחייהם, כמו נדה וזבה זב ומצורע, ובכן היתה טומאתם מטמאה מדרס ועליהם בעל קרי המטמא במגע בלבד. ואחר המין הישראלי יבחרו בליחות עכו"ם אחר מותם בלבד, בהיותם ממין האדם, וזה במגע בלבד לא באהל ובכל לא יטמאו באהל. וכמו כן לא יבחרו במותרות לחיותיהם בחייהם, ובכן לא יטמא דם נדותם וזבותם ושכבת זרע שלהם מדאורייתא. אחר ליחות המין האנושי יבחרו בליחות כל בהמה וחיה ומיני השרצים אשר בהם דם, והם הח' שרצים הכתובים בתורה, כאשר בארו הם ז"ל. אמנם יבחרו יותר בנבלת בהמה וחיה שהם רבות הדם והעפוש גם בחייהם, ובכן מטמאות במגע ובמשא בלבד לא במדרס. ולזה נראה שהם מתחברים לכל טמא ליהנות בריח טומאתו, ויותר לטמא לנפש אשר טומאתו יותר נבחרת אצלם, ובכל הם משרים רוח הטומאה על הלן בבית הקברות להודיעו איזה דרך נודע אצלם להשיג מותרות לחיי שעה, ולפתותו כשה לאבדו, וזה בעוד רשעם בם ואין אצלם דרך לתשובה. ובהיות כל חברתם הפכית לקדושת דרכי חיי העולם המכוונים במקדש וקדשיו אסרה התורה האלקית בהם כל מיני הטמאה, ובהיות היותר נבחרת אצל השדים היא טומאת מת אסרה אותה תורת אלקינו לכהנים גם חוץ למקדש, וצותה להיות הטהרה ממנה בהזית מי חטאת שלישי ושביעי, ולא כן הצריכה לעשות בשאר מיני הטמאות. (הקדמת ויקרא)

זה הדבר – כשאמר והזהרתם את בני ישראל מטמאתם הזהיר שנפרישם גם כן מטומאת רוח הטומאה והשדים. (שם יז ב)

חקת עולם – שלא יזבחו לשעירים אף על פי שלא היו מקבלים אותם לאלוה בשום פנים אבל היו חפצים בחברתם, להיות השדים להם משרתים ומסייעים בעסקיהם או שליחותם אל ארץ רחוקה, כמו שהזכירו (חולין) על יוסף שדא ועל שדא דהוה שכיח בי רב אשי. אמנם בדבר השדים אשר לא נזכרה בריאתם ראוי להתבונן שהם ז"ל קראום מזיקים, והזכירו שהם אוכלים ושותים פרים ורבים ומתים, ועם כל זה רואים ואינם נראים, וכל אלו לא יאות בהם זולתי בהיותם מורכבים מעצמים דקים נעדרי המראה, ובהיותם אוכלים ושותים יהיה בהכרח מזונם עצם מורכב דק מאד שישתנה לעצם הנזון, ואין במורכבים אצלנו יותר דק מאותו איד הדם אשר ממנו יתהוה רוח נושא לכח החיוני, וזה הכח הנשוא בו הוא נפש החי באשר הוא חי, ובהיות שזה הכח לא יהיה בלתי זה הנושא יקרא זה הנשוא לפעמים נפש כאמרו "כי הדם הוא הנפש" ובהיותו מזון לשדים הנה המקריב להם דם אשר בו זה העצם שאין כח בידם לקחתו, כאמרם כל מידי דצייר וחתים ושקיל ומני לית לן רשות למשקל, יקנה אהבתם, והאוכלו יקנה מזג נוטה לטבעם ויאהבו חברתו. וכאשר היו רבים חפצים בחברת השדים ואהבתם כדי שיסייעוהו בהשגת הערב הבלתי מועיל אשר תאותו נקנת באכילת עץ הדעת, היו מגישים דם למנחה לשדים ואוכלים אותו להתחבר עמם, וקצתם היו אוכלים אצל בית מקוה דמים בחשבם ששעירים ירקדו שם, כדי למשוך אהבתם והתחברות עמם. וכאשר קדשנו הא-ל יתברך והרחיק את עמו כפי האפשר מרדוף אחרי ערב בלתי מועיל, הרחיק מהם את השדים וחברתם בהיותם מזיקים באמת, כמו שקראו אותם רז"ל, ואסר את הדם וענש עליו כרת, כמו שענש מיתה על אכילת עץ הדעת… (שם שם ז)

מהר"ל:

ושדה עצמה וכו', פירוש כי ש' מיני שדים היו בשיחים, ושדה עצמה, כלומר השם המשותפים בה כל השדים, דהיינו מה עניין השד לא ידעתי, ואיך יודע כל שלש מאות שדים המחולקים מאיזה עניין כל אחד ואחד כאשר לא אדע השם המשותף אל כל השדים, כל שכן שלא ידעתי כל אחד ואחד. ויראה כי שלש מאות שדים הם, וטעם מופלג כי השדים לפי גודל הכח שלהם לכך שייך להם שלש מאות, והבן זה. (חידושי אגדות גיטין סז ב)

ומה שאמר כרא ליה בירא וכו', דע כי השדים הם כחות מתיחסות לעליונים ומתיחסות לתחתונים עד שאמרו עליהם (חגיגה ט"ז) ששה דברים נאמרו במזיקין, שלשה יש בהן כבני אדם ושלשה דברים כמלאכים. ואמרו אוכלים ושותים כבני אדם, ואל יעלה על דעתך כי יש להם שתיה כמו שתיה שלנו, כי אין הדבר כך, אבל השתיה הוא לפי יחוס עצמם, כי במה שהתחתונים אי אפשר להם מבלתי קבלה והוא אכילה של התחתונים, ובמה שאלו כחות הם מתיחסים אל התחתונים שייך בהם קבלה גם כן, ואין בקבלתם עניין גשמי ממש כמו שלנו, וקבלתן לפי ערך המקבל… (שם)

ואמר דשדר לבנייהו וכו', כי הנצוח לכחות אלו הם השדים הוא על ידי הכח הנשלח מן המלך, כי המלך ראוי שיהיה נבדל ולא יצא ממדרגתו, בפרט לדבר הזה שהיא התגברות על הרוחנים האלו, שאין המלך שהוא נבדל ראוי להתחבר להם, לכך אמר דשלח בנייהו כי ההתגברות עליהם על ידי כח אחר פועל ההתגברות עליהם… והכרעת חכמי האמת הוא, שכל התחתונים כמו האדם וכל אשר מתיחס אליהם מקבלים קיום והוא הפרנסה, וכל העליונים אינם מקבלים קיום תמיד אחר שנבראו מן השם יתברך. והרוחניים האלו שהם השדים מתיחסים אל התחתונים, והם גם כן מקבלים הקיום, ודבר זה יקרא שתיה. ואין קבלת הקיום שוה אל כלם ביחד, רק כל אחד ואחד הוא מקבל, וכמו שהם מחולקים בעצמם כך מה שמקבלים כל אחד קבלתו מיוחדת לו, ולכך יש לו גושפנקי מיוחד. והאדם לפי מדריגתו ומעלתו העליונה גובר ומתעלה על הרוחניים והוא מבטל את סדר שלהם, עד שנותן להם קבלה אחרת שהוא בטול להם, והיינו שאמר כי בניהו אשר נשלח מן המלך כמו שאמרנו, הוא שהיה כורה בירא למטה ומסלק המים וכורה בור למעלה להכניס יין במקומו…

כלל הדבר, כי שלמה היה מוציא את אשמדאי מן הפשיטות שיש לו בעצמו, עד שהיה לו התחברות אל המורכב כפי מה שהוא אדם, כי האדם הוא מורכב, ודבר זה בטול כח אשמדאי, כי השדים יש להם הפשיטות, וזה נקרא ששתה אשמדאי חמרא, כי היין יוצא מן הפשיטות רק יש בו הרכבה, ובשביל זה היה תחת שלמה המלך עליו השלום… ואלו דברים יש להבין מאד… (שם, וראה שם עוד וערך אשמדאי)

כתועפות אלו המלאכים, ראם אלו השדים וכו'. פירוש הכתוב, כי הוא יתברך כולל הכל, בין הנהגת העולם ובין היוצא מסדר העולם, וזה כי המלאכים הממונים על הנהגת העולם והשדים הם הפך זה מזיקים את העולם, ולפעמים השם יתברך הוא עושה מעשה הנהגת העולם, ולפעמים מחריב אותה, וזה שאמר א-ל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו, כי הוא יתברך הוציאם ממצרים, וכאשר הוציא אותם ממצרים פעמים ברא בריאה כמו צפרדע וכינים, ופעמים החריב כמו דבר שחין וחושך וכיוצא בזה. וזה שאמר התועפות אלו המלאכים, ראם אלו השדים… ומה שנקראו השדים ראם, מלשון רום, הוא ידוע שנבראו השדים בסוף מעשה בראשית בין השמשות, וידוע כי דבר שהוא אחר ששת ימי הטבע מתרומם על הטבע. (שם שם סח ב)

אדמי ליה כתנינא דשבעה רישא, והטעם הזה ידוע למבינים למה כתנינא של שבעה ראשים, כי הוא כח השד היותר עליון שיש לו שבעה ראשים. ודע כי השבעה תמצא תמיד על מספר הרבוי, כמו בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים ינוסו, וכן כל מקום, והשדים כוחם הרבוי, כי הם הפך האחדות, שכן אמרו (ברכות ה') כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקים בדלים ממנו, והם שולטים על הזוגות דוקא.

וכאשר היה כורע היה נופל חד מן הראשים, הבן הדבר הזה כי הכריעות למקום אשר אין שד שולט, והוא ידוע כי אנו כורעין לאחד, לכן האומר מודים מודים משתיקים אותו, כאלו אמר שמע שמע, וכאשר היה כורע היה דבק באותה מדריגה והיה מבטל את כח השד בכריעות אשר לפני ה' הוא האלקים אין עוד, ושם אין זולת הקב"ה וכח השד בטל… (שם קידושין כט ב)

שאין השד שולט וכו', כי הדבר שאין לו שעור הוא בטל אצל כלל העולם, ואין השד שולט על העולם. דמיון זה שאין השד שולט על יסוד העפר ויסוד הרוח, רק על דברים שהם פרטיים, ולכך דבר שהוא פחות מכשעורה, שנקרא שעורה כלומר שדבר זה הוא שעור ועל זה השד שולט, ופחות מזה אין נקרא שעור, ודבר שאינו שעור הוא בטל אצל העולם, ולכך אין השד שולט עליו, וקאמר דאפילו על שום דבר אינו שולט ואינו יכול לברא שום דבר, כי אין השדים מכלל העולם, שנבראו בין השמשות, ולכך אינם יכולים לברא דבר רק שפועלים אסיפת דבר או להפריד דבר, וזה מבואר. (שם סנהדרין סז ב)

שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה, מפני שהוא שיעור לטומאת מת, עצם כשעורה, והשדים הם כחות הטומאה ואין שולטים בבריאה שאין טומאה עליו. ועוד כיון שהוא יותר קטן מכשעורה בעבור שאין בו שעור אין שדים שולטים עליו, והדבר ידוע וטעם מופלא הוא, כי דבר שהוא כשעורה יש בו ממש בעצמו, והשד שולט עליו, אבל דבר שהוא יותר קטן מכשעורה הוא בטל אצל כלל העולם, ואין השד שולט על כלל העולם, וזהו בעצמו טעם שאין פחות מכשעורה מקבל טומאה, לפי שבשביל קטנותו בטל מצד עצמו אצל כלל העולם, ואין טומאה בכלל העולם, ומפני זה נקרא שעורה מלשון שעור, שדבר זה נקרא שעור, ופחות מזה לא נקרא שעור, ומכיון דלא נקרא שעור בטל הוא אצל כלל העולם. (גור אריה שמות ח יד)

כתועפות ראם, ואמרו רז"ל אלו השדים, ולא ידעתי למה נקראו השדים ראמים, ויראה מפני כי השדים יש בהם דברים מענין הבריות ויש בהם דברים מן העליונים, הרי מגיעים מן הארץ עד הרקיע, ובשביל כך מכנה אותם בשם ראמים, שנקרא ראם על שם גבהותו ורוממותו. ואם תאמר ולמה מדמה את כוח השי"ת לשדים ולא למלאך… ויראה דענין השדים דבר חוץ לטבע ומנהגו של עולם, וזהו ששנינו עשרה דברים נבראו בין השמשות, ויש אומרים אף המזיקים, וזה כל השנוים שם הם דברים יוצאים מן הטבע ומנהגו של עולם, לפיכך נבראו בין השמשות… ולכך השד מזיק דבר שהוא טבעי, ומפני שהשי"ת הוציא את ישראל בכח שאינו טבעי, אשר יש לו יתברך, כי היה משנה טבע ומחריב אותה והוציא את ישראל, לכך אמר כתועפות ראם לו, ולא שהוא אומר כי אין לשי"ת יותר כח מן השדים, אלא פירוש שיש לו דהיינו כח שאינו טבעי שיש לו… (שם במדבר כג כב)

ראה עוד ערך מזיקין.

רמח"ל:

ואולם נמצא מין אחד של נבראים, שהוא כמו אמצעי בין רוחני וגשמי, והיינו שבאמת אינו מורגש מחושינו, וגם אינו נגבל בכל גבולי הגשם המורגש וחוקיו, ומצד זה נקראהו שלא בדקדוק רוחני, אבל נבדל בענינו מן הסוד המלאכיי, אף על פי שיתדמה לו באיזה בחינות, ויש לו חוקים פרטיים וגבולים מיוחדים כפי מציאותם באמת, ונקרא זה המין השדיי, שהוא מין השדים, ואולם גם הוא יתחלק לפרטים אחדים, שישוב המין הכללי סוג לגביהם והם מינים אליו. (דרך ה' חלק א פרק ה א)

והנה על פי הדרך הזה, כמו שהמציא לאדם דרך להשיג בו הארה והשכלה ורוח הקדש שלא כדרך בטבע הגשמי, כן הוצרך שימצא לטוב הגדול הזה – ההפך, והוא שיוכל האדם להמשיך חשך ועכירות ורוח טומאה שלא כדרך הטבעי, והוא ענין טומאת הכשוף והדרישה אל המתים שהרחיקנו התורה מהם, וענינם הוא המשיך על ידי הזכרות בתנאים ידועים השפעות הטומאה וזוהמא, מה שהוא הריחוק היותר גדול ממנו ית"ש, הפך הדבקות בו ממש, והדבר נמשך מאותם כחות הרע שזכרנו בח"א פ"ה שהושמו להם בגזרתו ית' שמות יוזכרו בם, וימשך על ידי זה מהם משך הטומאה במדרגות ידועות, שלא כדרך הטבע, וכן יעשו על ידיהם מעשים שלא כמעשים הטבעים, כמעשה החרטומים וזולתם, וכן על ידי השדים יעשו מעשים כאלה, לפי מה שנמסר בידם גם הם שיעשו, ובגבולים ההם המיוחדים להם. והנה באותו השיעור שניתן להם היכולת לפעול, גזר האדון ב"ה שידחו מפניהם פקידי הטבע המחזיקים עניני העולם על מצבם הטבעי, וכל המלאכים המביאים ההשפעות כפי הסדור המסודר, ועל זה אמרו חז"ל כשפים – שמכחישים פמליא של מעלה. אך לא יהיה זה אלא כשיעור ההוא ולא יותר, וגם באותו שיעור כבר אפשר שיודחו הם מכח חזק מהם, ותמנע פעולתם בגזרתו ית', ועל זה אמרו אין עוד מלבדו – ואפילו כשפים, וביארו שזה למי שזכותו רב, שמן השמים יצילוהו… (שם חלק ג פרק ב ט)

…אך עתה אפרש לו כונתי בפרשי לו דברי האר"י זלה"ה על ענין גלות התורה, אשר נראה סותר עליו דבר הש"ס בפרק מי שאחזו. אך אמת הענין, כי מספירות קליפת נוגה יוצאים שדים, והואיל ואתא לידן אפרש לו ענין המאמר הוא שכמו זר נחשב ונמצאו בו כמה דקדוקים, בפרט מה שהרגישו בעלי התוספות ז"ל, למה לא שאלו באורים ותומים. וגם אחר תשובתם עוד קשה, למה צריך שד ושידתין ולכבוש אהדדי? אך האמת הוא, שכל הדברים נמסרו בפרטיות אל… וידעו חכמי ישראל שהשמיר להוציא אותו כי היה צריך מעשה זה לכבוש אהדדי שד ושידתין שעל ידם יצא הענין לפועל. ובאמת השדים הם בריה אחת קרובה מאד לבני אדם, כמו שאמרו ז"ל ג' כבני אדם (הם דומים), והם מתים ומקימים עליהם מלך חדש. אך כאשר נקרא מלך מצרים פרעה, כן מלכם תמיד בשם אחד נקרא. והנה להם מקום מושב בהרים נשכחים ומדברות רחוקים ומשם לוקחים אכלם, כי הנה הצומח שם יהיה משתוה למהותם, אך המים הנה אינם צומחים במקום אחד פרטי, כי ממקור אחד יוצאים הנהרות ומהלכים בכל הארץ, על כן יצטרך אשמדאי לחפור לו מקום בהר אחד מהריו, שהמים בהתאספם שם יוכנו בהכנה אשר הוא נותן לחפירה ההיא ויהיו ראוים לו. וצריך שידע שאין להם חולי כתחלואות בני אדם רחמנא ליצלן, אלא אם קלקול מקרי יעשה להם ישוב רגע לאיתנו. על כן גם כי נשבר לו העצם, לא החלה בעבור זה, כי אם שב הקלקול ונתקן מיד.

ואשוב עתה לפתר ענין עלותו למתיבתא דרקיעא, והענין הוא, כי בנוגה יש טוב ורע, וזה מצד הטוב הוא ויכול לעלות ולקבל לפי בחינתו ולא יותר, וזה אינו רע כלל, כי בטבעו כך הוחק לו. אך גלות התורה הוא שיצאו ממנה סודות אל החיצונים טמאים אשר מצד הרע לגמרי, ומאז לקחו הם ליסד בנינים רעועים על יסוד אמת אשר גזלו. אך שני דברים נמצאו כאן, כי כאשר נתערב בהם הקדש בחול, לא יצא מהם פרי טוב קדש לה', כי אם יחלו בחבורא ויסיימו בפירודא, ומן הקדש לחול יצאו תמיד. הלא כה נהיה לכל מחפאי כזב וטופלי השקר, אשר בלבלו אומתנו בעונות הרבים… (ילקוט ידיעת האמת ב' לקוטים עמ' שטו)

אור החיים:

וישבות ביום השביעי – ונראה לומר על דרך מה שאמרו ז"ל כי בריות נבראו ערב שבת עם חשיכה, ולא הספיקו לגמור בריאת גופם עד שקדש היום, והם הן המזיקים. ויש לנו להשכיל זאת איך יוצדק ליאמר בערך הבורא ית' שלא הספיק לגמור וכו', הלא דבר ידוע לכל כי כהרף עין יכול לברא עולמות כלם, וצא ולמד מה שכתבנו בתחלת הפרשה והראה קצת גבורותיו יתע"ש. אכן הכונה היא כי רצה ה' להודיע עוצם מעלות יום המכובד, כי הלא תדע שישתנה הדבר בין מלאכה שהתחיל בה ואין הפסד למלאכה שכבר התחיל בה ותפסד אם לא יגמרו אותה… ולזה אמר "מכל מלאכתו" לומר אפילו מלאכה שכבר התחיל בה, כיון שבא יום השביעי שבת מלהשלימה, וה' עשה כן להראות דבר זה לא לצד מניעת היכולת חס ושלום, כדי שיוכר מעלת השבת… (בראשית ב ב)

העמק דבר:

לשעירים – השדים נקראים כך באשר הם אינם בעלי מנוחה ורק טסים כטבע שעיר. (ויקרא יז ז)

יזבחו לשדים – הן כל ע"ז שהיו בדורות ראשונים היה על פי כח ידוע להם שחלק לו ה', אבל שדים אין להם שום כח והמה בריה מיוסד מיסוד הרוח ומקומם בציה ושממה וניזונים כבני אדם ממה שקבע להם ה' יוצרם, וגם יש להם מאכל תאוה הוא רוח הדם של הבהמה. והנה יש לשדים כח פנימי להסתער ולעוף למעלה ולשמוע מאחורי הפרגוד מה שנגמר ולהודיע לבני אדם, אמנם המה כיונה שיש לה כח פנימי לשליחות מכל מקום לא כל בני יונה יכולים אלא המלומדת לכך, והוא יקר המציאות, כך לא כל השדים מסתערים אלא המלומדים והמה יקרים למי שמשתמש בם, ומהנה להם בזבחי בהמה… (דברים לב יז)

מכעס בניו ובנותיו – דזהו העונש בהשתמשות בשדים שיש להם רשות להרוג בנים קטנים רחמנא ליצלן. (שם שם יט)

שם משמואל:

במד"ר ויאמר יעקב… אבל השדים שלא נגמרה בריאתם מפני שקידש היום כבמדרש, אם כן מובן שלא נבראו עמם מזונותיהם, ואין להם חיות ומזונות אלא מה ששודדים וגונבים, וכבש"ס חולין ק"ה מילי דצייר וחתים וכייל ומני לית להו רשותא למשקל מיניה, מכלל דמידי דלא צייר וכו' דרכם למשקל, ועל כן שמם שדים, נגזר מלשון שודד… (תולדות תרע"ו, וראה עוד ערך מזיקין)

ר' צדוק:

ודבי זרדתא היה ההיזק מצד אחר לא מצד הרוח המזיק רק מצד שדידה נעלמת, והוא נקרא שידי, ושידין הוא יסוד דקליפה וכמו שאיתא בזוהר לך לך (צ"ה א') דהוא שם שי"ן דל"ת יו"ד דקדושה, וידוע דאותו השם הוא שם היסוד דקדושה, ולילין ידוע דהיא נוקבא דקליפה לעומת מלכות דקדושה, כי זה לעומת זה הם, וגוף המזיק הוא הרוח כנ"ל, ויש בהם גם כן זכור ונוקבא כדאיתא בב"ר כ' גבי אדם וחוה רוחות זכרים מתחממין ממנה וכו' ורוחות נקיבות ממנו, ודבר זה יתבאר להלן. (חלק א שיחת שדים עמוד פד)

…ולכן נעשו מהם גם כן קופין שהוא שורש וראשית הרע של זה לעומת זה כנזכר לעיל, והבן זה היטב, והיינו שהגוף שלהם נשתנה לקוף, והגוף הוא סוף מעשה וקוף הוא כח הבריאה של מחשבה תחלה דסטרא אחרא, ובאמת סוף מעשה גם כן דהשי"ת וכמו שנאמר מה' מצעדי גבר וגו', פירוש מצעד הוא עקבו של אדם שהוא סוף צורת האדם, רק הרשעים מהפכים וכו' ועד שנקרא הכל על שמם לרע… והגוף נשתנה לקוף כנבוכדנצר לאריה, שכך מטבע האדם כשהיה זמן בין בעלי החיים והסתלק דעתו ממנו. וחלקי הנפש רוח נשמה שלהם שהוא השתנות של אדם מן הקוף זה ניטול מהם ונעשה מזה רוחין ושדין ולילין, והיינו כי רוחין ושדין ולילין הם ממש דוגמת נפש רוח נשמה של האדם, ולכך הם נעשים מהטיפי זרע כמאמרם ז"ל בעירובין, שהרי גם בהם יש כח נפש רוח נשמה של האדם, שאלו באו בנוקבא היה נולד מזה אדם חי בנפש רוח נשמה.

ולכן כתב בפרי עץ חיים (שער חג המצות) כי אלו רוחין ושדין ולילין דאדם הראשון הם נפשות גלות מצרים כי הם ממש נפש רוח ונשמה דאדם, וכיוצא בו כתב על י' טיפין שיצאו מיוסף שהם נפשות י' הרוגי מלוכה… ונראה דזה ענין שידין נוכראין ויהודאין הנזכרים ברעיא מהימנא (פנחס רנ"ג א', תצא רע"ז א), ועיין שם שמהטיפין של בני ישראל נברא שידין יהודאין ושל גוים נוכראין, שיש באותו כח גם בהיותו מכונה רוחין שדין ולילין איזה כח יהדות וניצוץ קדוש שאחר כך בא באיזה נפש מישראל, ובזה הוא מתתקן, מה שאינו כן בנוכראין שבאים אחר כך בנפש הגוי… (שם שם עמוד פט)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• יונתן בן אפרים פישל
• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.