שמות קדושים

(ראה גם: אלקים, שמות קדושים-שם הוי"ה)

תנ"ך:

ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ויאמר אלקים אל משה אהי-ה אשר אהי-ה, ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי-ה שלחני אליכם. (שמות ג יג)

מגדל עוז שם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב. (משלי יח י)

זהר:

עיר ומגדל זהו חכמה העליונה, כי היו יודעים שהשם הקדוש (שהוא מלכות) לא נתחזק בהארץ אלא בעיר ומגדל, עיר שכתוב עיר דוד היא ציון וגו', מגדל שכתוב כמגדל דוד צוארך, (הרי שהשם הקדוש שהיא מלכותא דדוד נקראת גם כן בשמות הללו עיר ומגדל)… (נח שמט)

אלא הרי למדנו, הוי"ה בכל מקום שהוא, הוא רחמים בודאי, והקבה הוי"ה הוא שמו, שכתוב אני הוי"ה הוא שמי. ואנו רואים שלפעמים נקרא שמו אלקים, שהוא דין בכל מקום שהוא, אלא בשעה שמתרבים צדיקים בעולם, שמו הוי"ה ונקרא בשם הרחמים, ובשעה שרשעים מתרבים בעולם, שמו אלקים, ונקרא בשם אלקים… (וישלח קסט)

אבל אחר שעשה אותה הצורה של המרכבה של אדם העליון, ירד (והתלבש) שם, והוא נקרא בו בצורת (ד' אותיות) הויה, (דהיינו הע"ס כח"ב תו"מ), כדי שישיגו אותו בדרך מדותיו, (שהן הספירות), בכל מדה ומדה וקרא אל אלקים ש-די צב-אות אהי-ה כדי שיכירו אותו בכל מדה ומדה, איך מנהיג העולם בחסד ובדין כפי מעשיהם של בני אדם, ואם לא היה מתפשט אורו על כל הבריות איך היו מכירים אותו, ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו. (בא ריח, ועיין שם עוד)

תא חזי באותה שעה נשלמה הלבנה (שהיא המלכות) מכל הבחינות, וירשה שבעים ושנים שמות קדושים בשלשה צדדים, (דהיינו ג' קוין), צד אחד התלבשה (המלכות) בעטרותיו של החסד העליון בע' חקיקות של אור אבא עלאה שהאיר לה, (שהוא סוד ויסע)…

הצירוף של האותיות האלו (הם כך), אותיות הראשונות, (שהם ע"ב אותיות של הפסוק ויסע) רשומים כסדרם בדרך יושר (כי היושר יורה על חסד), משום שכל האותיות הראשונות נמצאות בחסד, (דהיינו בקו ימין), ללכת בדרכי יושר בסדור מתוקן.

אותיות השניות, (דהיינו ע"ב אותיות שבהכתוב ויבא), רשומים בגלגול למפרע, (דהינו שנרמזות ממטה למעלה), משם שכל אותיות השניות נמצאות בגבורה לגלות דינים וכלי זיין הבאים מצד השמאל, (וכשהן למפרע רומזות על דינים).

אותיות השלישיות, (דהיינו ע"ב אותיות שבהכתוב ויט) הן אותיות הרשומות להראות הגוונים, (שהם הדינים), להתעטר במלך הקדוש (שה"ס ע"ב גוונים לאתפארא), וכולם מתחברים ומתקשרים בו, (מטעם היותו קו האמצעי), והוא מתעטר בעטרותיו דרך יושר, ורושם לצד זה ולצד זה כמלך שמתעטר מכל.

כאן נרשם השם הקדוש חקוק בע"ב תיבות, (דהיינו שהג' פעמים ע"ב אותיות שבכל קו מג' קוים מתחברים ומשתלבים יחד, ואז עושים ע"ב תיבות שבכל תיבה ג' אותיות מן ג' הקוין המתעטרים באבות, (דהיינו חג"ת שהם מרכבה קדושה העליונה)… (בשלח קס, ועיין שם עוד)

כעין זה השם הקדוש חקוק באותיות הרשומות במרכבה העליונה שהם העטור של האבות. (שם קעג, ועיין שם עוד)

א"ר יהודה אם היה שותק הכתוב ולא אמר יותר היה יפה, השאלה הוא, אלא הרי כתוב, והכית בצור ויצאו ממנו מים, (וכי זה נהוג אצל שם הקדוש), אמר לי ודאי כך הוא, כי אין לך כל שם ושם מהשמות הקדושים של הקב"ה שלא יעשה נסים וגבורות, ומוציא כל מה שצריך לעולם, כל שכן כאן להוציא מים. (שם תכה)

תא חזי, כל השמות וכל כינוי של השמות שיש להקב"ה כולם מתפשטים לדרכם, וכולם מתלבשים אלו באלו, וכולם מתחלקים לדרכים ושבילים ידועים חוץ מן שם אחד, הברור מכל שאר השמות שהוריש לעם היחידי, הברור מכל שאר העמים, והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שכתוב כי חלק ה' עמו, וכתוב ואתם הדבקים בהוי"ה, שדבוקים בשם הזה ממש, יותר מבכל שאר השמות.

ושם אחד מכל השמות שלו, ההוא שנתפשט לכמה דרכים ושבילים, שנקרא אלקים, והוריש שם הזה ונחלק לתחתונים שבעולם הזה, ונחלק שם הזה למשמשים ולממונים המנהיגים שאר העמים, כמש"א ויבא אלקים אל בלעם לילה, ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה, וכן כל ממונה וממונה, שהוריש אותם הקב"ה לשאר העמים כלולים בשם הזה, ואפילו ע"ז נקרא בשם הזה, ושם הזה מלך על גוים ולא שם ההוא של ההוא שמלך על ישראל, (שהוא שם הוי"ה), שהוא יחידי לעם היחידי לעם ישראל, לעם הקדוש.

ואם תאמר, על דרך זה נעמיד הכתוב, שכתוב, מי לא יראך מלך הגוים, שזה השם שמלך על גוים הוא אלקים, כי בו שורה יראה, ודין שורה בו, אינו כן, ולא על זה נאמר, כי אם כן אפילו ע"ז הוא בכלל הזה, (של מי לא יראך, שגם ע"ז נקראת אלקים). (משפטים לו)

ומשום זה, שם ע"ב ההוא כלול בסוד האבות, (שהם ג' קוין) ימין ושמאל ואמצע, (המלכות) מתעטר בהם להיות שם קדוש, ואינו שם עליון כאלו שמות העליונים של עולם העליון, (שהוא ז"א) הנאחזים למעלה למעלה (בבינה, ואינם נמשכות למטה). ואף על פי שהשם הזה הוא עליון, (שהרי הוא ג' קוין שהם גח"ת דז"א), אבל הסוד שלו הוא דוד המלך, (דהיינו מלכות) המתעטר באבות…

שם של מ"ב אותיות הסוד שלו הוא האבות, (שהם חג"ת דז"א שה"ס כ"ב אותיות) המתעטרים בעולם העליון, (שהן עשר ספירות דבינה), ועולם העליון מתעטר במה שעליון (ממנו, שהן עשר ספירות דחכמה שכ"ב של ז"א ועשר דבינה ועשר דחכמה עולים בחשבון מ"ב, ועל כן הוא עולה ואינו יורד… (תרומה קח, ועיין שם עוד)

כעין זה עדות ביהוסף שמו וגו', (נקרא) עדות, כי שם י-ה שביהוסף (שהוא חכמה ובינה), הוא עדות ודאי, אלה שתי האותיות י"ה מעידות עדות בכל מקום, (דהיינו שמאירות הארת החכמה הנקראת עדן או עדות), וכאן (בי"ה) הוא עדות, ומשום זה (כתוב), משכן העדות, משכן של עדות הזה, (שהוא י"ה, דהיינו בינה), שעל כן נקרא משכן על סוד שם הזה הקדוש, (י"ה), והיינו שכתוב ועדותי זו אלמדם, משום שמקום זה (י"ה) הוא סתום וגנוז מכל, (ועל כן כתוב אלמדם)… (פקודי כב, ועיין שם עוד)

תא חזי, כאשר אלו האותיות (של השם מ"ב) שקועות שם (בחשן המשפט) בכח ההוא, (שהיו שקועות) מאירות אותיות אחרות שבשבטים, מאירות אז שנחשבות הכל הוא בסוד ההוא של אלו האותיות של השמות הקדושים שאמרנו, (דהיינו השם מ"ב), ואלו האותיות של שמות הקדושים (דמ"ב), הן באות על סוד התורה, (שהן מתגלות בז"א הנקרא תורה), וכל העולמות נבראו בסוד אלו האותיות, אלו השמות (דמ"ב), היו גנוזים ושקועים שם (בחשן), ושמות השבטים היו בולטות אותיותיהם למעלה, ועל כן הכל הוא מסוד אלו האותיות וכבר העמדנו הכל… (שם רסט)

תא חזי, כמו שיש שמות קדושים עליונים, (כגון שם מ"ב וכו'), מתחברים אלו באלו, כך הוא שם הקדוש (הויה), מפורש למעלה בבינה, ומפורש למטה (במלכות), שם הזה (הוי"ה), הוא למעלה (בג"ר), (ביחוד הוי"ה אהי"ה), ושם הזה הוא באמצע בחג"ת, ביחוד הוי"ה אלקים), ושם הזה הוא למטה (בנהי"מ, ביחוד הוי"ה אדנ"י), הוי"ה ה"ס השם הקדוש שהוא אחד, סוד הכל, (שכולל כל השמות), עולם העליון, (שהוא בינה וג"ר, שנקרא אהיה, מתיחד) בסתום מסתום שעליו, (שהוא חכמה הנקרא הוי"ה, והיינו היחוד הוי"ה אהי"ה) המשתתף עמו והוא אחד. עולם התחתון, (שהוא מלכות הנקראת אדנ"י, מתיחד) בסתום, (שהוא ז"א הנקרא הוי"ה, והיינו היחוד הוי"ה אדנ"י), שבאמצע, (שה"ס המלכות שלמעלה מחזה דז"א הנקראת אלקים מתיחדת עם) סוד המרכבה הקדושה העליונה שעליה, (שהוא חג"ת ונקרא הוי"ה והיינו היחוד הוי"ה אלקים, שהוא מעשה מרכבה, כנ"ל בדבור הסמוך), והעמדנו. (שם תשעט, ועיין שם עוד)

ר' אלעזר אמר כל עשרת השמות כתובים (בתורה), ואנו למדנו, אשר שם הראשון הוא אהי"ה הוא סתום העליון, כמי שאמר אני מי שאני, ולא נודע מי הוא, והיא כתר, ואחר כך כתוב אשר אהיה, (שהוא חכמה, שפירושו) שאני עתיד להתגלות באלו כתרים (האחרים), כי בתחלה הוא סתום (דהיינו בכתר), ואחר כך מתחיל להתגלות, (דהיינו בחכמה ובבינה), עד שמגיע לגילוי השם הקדוש (בתפארת).

וכך כתוב במשה, אהי"ה תחילה, שהוא סתום מכל, (דהיינו כתר, שפירוש) אני הוא מי שאני, אחר כך אשר אהיה, (שהוא חכמה, שפירושו) אני עתיד להתגלות, אחר כך אהיה האחרון, (דהינו) אהיה שלחני אליכם שהוא בינה), וזהו כשאמא מתחברת (עם הזו"ן), ועוד השם סתום, מתי מתגלה השם, הוא בזמן שכתוב, לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם, הוי"ה אלקי אבותיכם וגו', (השם הזה) הוא שלמות הכל, וכאן הוא הגילוי והיחוד של השם הקדוש, (והוא תפארת). (ויקרא קסו, ועיין שם עוד)

למדנו השם הקדוש נחקק בבחינות ידועות באותיות רשומות של כ"ב אותיות, הי' בא', א' בי', י' בב', ב' בי'… (אחרי שפד, ועיין שם עוד)

אר"ש למדנו ספרא דצניעותא השם הקדוש מגולה ומכוסה, המגולה כתוב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א, המכוסה כתוב באותיות אחרות, ואותו שיתכסה הוא נסתר מכל, אר"י ואפילו אותו שנתגלה מכוסה באותיות אחרות, משום אותו הנסתר מכל נסתר שבפנים…

כי כאן צריך הכהן לצרף השם הקדוש ולהוריד רחמים, שכולם כלולים בדבור של כ"ב אותיות כתרי הרחמים, (שה"ס השם של כ"ב אותיות אנקתם וכו' המובא בברכת כהנים), ובאותיות אלו של שם הזה סתומים כ"ב מדות הרחמים שם י"ג (תקוני דיקנא) דעתיקא הסתום והגנוז מכל, וט' (תקוני דיקנא) שנגלו מז"א (ט' וי"ג הם כ"ב), ומתחברים כל כ"ב מדות הרחמים בצרוף שם אחד שהיה הכהן מכוון, כשנושא את ידיו, בכ"ב אותיות חקוקות (דהיינו בשם כ"ב אנקתם).

ולמדנו, כשהיה צניעות בעולם, היה מתגלה שם הזה (של כ"ב אותיות) לכל, וכשנתרבה החוצפה בעולם, נסתם באותיותיו, שבעת השם היה מגולה היה הכהן מכוין והשם מתפרש ומתגלה במה היה מכוין, היה מכוין בסתום הנסתר והגנוז, (והשם) מתגלה ומתפרש, ומשנתרבה החוצפה בעולם, נסתם הכל באותיות רשומות (דהיינו בכ"ב אותיות)… (נשא קסא, ועיין שם עוד)

תא חזי, שם אחד קדוש יש באותיות חקוקות השולט מחצות לילה והלאה, והם האותיות כל"ך סעפ"ה יאע"וצה דמ"ן דמנצפ"ך כולל אותם, מ' העמידוהו (בס"ה) לםרבה המשרה… (שלח ה, ועיין שם עוד)

ומשום זה כל השמות הם כינויים שלו על שם מעשיו, כעין זה ברא נשמה בצורה שלו הנקראת על שם פעולותיה, שבכל אבר ואבר של הגוף הנקרא עולם קטן, כמו שרבון העולם נוהג בכל בריה ובכל דור כפי מעשיו, כך הנשמה היא כפי מעשיו של כל אבר ואבר…

אף כך רבון העולם, מקודם שברא העולם וברא הבריות שלו, למי נקרא רחום וחנון או דיין, אלא כל שמותיו הם כינוים, ולא נקרא בהם אלא על שם בריות העולם, ומשום זה כשבני הדור הם טובים הוא נקרא אליהם הוי"ה במדת רחמים, וכשבני הדור הם רשעים, הוא נקרא אליהם אדנ"י במדת הדין, כי לכל דור ולכל אדם נקרא לפי המדה שלו, אבל לא שיש לו מדה (ידועה) ולא שם ידוע.

כעין הספירות, שכל ספירה יש לה שם ידוע, ומדה וגבול ותחום, ובאלו השמות מתפשט רבון העולם ומלך בהם, ונקרא בהם ומתכסה בהם ודר בהם כנשמה באברי הגוף, ומה רבון העולמים אין לו שם ידוע ולא מקום ידוע, אלא ממשלתו בכל צד (שבעולם), אף כך אין לנשמה שם ידוע ולא מקום ידוע בכל הגוף אלא ממשלתה היא בכל צד… (פנחס תתס)

ר' יהודה אומר, והרי נאמר אני ה' ראשון, (הרי שהקב"ה נקרא גם ראשון), אמר לו דבור מסייע להקודם, משכתוב ואת אחרונים אני הוא, ללמד אף על פי שיש אחרונים לראשון, אני הוא (ואין שני לו. שואל) וכי אחרונים יש לראשון, כן שמו המיוחד (הוי"ה) הוא ראש ומיוחד, אחרים הם אלף דלת נון יוד, אלקים, ש-די, א-ל צב-אות, והם מתכנים ביחודו, (כלומר שיחודו מכונה בשמות האלו), והוא הוא יתברך ממש, שכתוב, ואת אחרונים אני הוא. (זהר חדש בראשית שע)

ומשום זה נקרא הקב"ה באלו השמות (אריה, שור, נשר, אדם), וכל הצבאות שלהם, (דהיינו המלאכים) אין מקום, ואין בריה בעולם שאין שמו של הקב"ה, (דהיינו השם הוי"ה) שולט עליה, ונקראים בשמו, כעין זה הוא בצורת אדם י' שורה בראשו, ה' ה' הן בעשר אצבעות, ו' הוא בגוף שלו, וכעין זה הוא בנשר, י' על ראשו, ה' ה' על כנפיו, ו' על גופו, וכן בכל חיה וחיה (מארבע החיות), וכן בכל מלאך ומלאך.

ואין שערה בראש שאינו שורה בה השם הוי"ה, ואין עשב שאינו שורה בו השם הוי"ה כמו השושנה בתפוח שלה שורה י', ובשרביט שלה ו', בחמשה עלים שבחוץ ובחמשה שבפנים שורות ה' ה', להראות שאין אפילו עשב שלא נברא בשם הוי"ה, שלא יאמרו שאל אחר ברא אותם. (שם יתרו יא, ועיין שם עוד)

ואז נחקק השם הקדוש בסוד האותיות דהיינו באותיות שנבראו בהם שמים וארץ, שהוא השם החקוק העליון בסוד מ"ב אותיות… וכיון שהאותיות עומדות בתקונן, (דהיינו בהארת השם מ"ב), ונתקיים העולם, (כי בו נבראו שמים וארץ כנ"ל בסמוך), אז נתקנו האותיות בע"ב שמות הנקראים יין, שהם ע' שמות שנקרא בהם הקב"ה, ואלו הם סוד יין, (דהיינו שמשפיעים הארת החכמה הנקראת יין)… (שם שיר השירים שפב, ועיין שם השם)

ספרי:

כי שם ה' אקרא, נמצינו למידים שלא הזכיר משה שמו של מקום אלא לאחר עשרים ואחד דבר, ממי למד ממלאכי השרת, שאין מלאכי השרת מזכירים את השם אלא לאחר שלש קדושות, שנאמר וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות, אמר משה דיי שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת… המזכיר שמו של מקום בחנם על אחת כמה וכמה. רבי שמעון בן יוחי אומר מניין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה' תלמוד לומר קרבן לה', והרי דברים קל וחומר ומה אילו שהם מוקדשים לשמים אמר המקום אל יחל שמי עליהם עד שקדשו, המקדש שמו של מקום בחינם ובמקום בזיון על אחת כמה וכמה… (האזינו שו)

תלמוד בבלי:

…מאי ברכה אחת, א"ר חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות. (ברכות יב א)

והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'… (שם נד א)

א"ר הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו, שנאמר והיה ש-די בצריך וכסף תועפות לך… (שם סג א)

תא שמע היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה יגוד ויגנזנו, אלא ליכנס בהן בבית הכסא מאי, יש בהן קדושה ואסור או דילמא אין בהם (בקמיעות) קדושה ושרי… (שבת סא ב)

…ה"ו זה שמו של הקב"ה. (שבת קד א)

דתניא הרי שהיה שם כתוב לו על בשרו הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת, נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליה גמי ויורד וטובל, רבי יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף, שאני התם דאמר קרא ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלקיכם, עשייה הוא דאסור, גרמא שרי. (שם קכ ב)

מותיב רב אחא בר הונא בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא, שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירים שם שמים אפילו בשטרות, וכך היו כותבים בשנת כך וכך יוחנן כהן גדול לא-ל עליון, וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום ואותו היום עשאוהו יום טוב… (ראש השנה יח ב)

תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל. חנניה בן אחי ר' יהושע אומר זכר צדיק לברכה, אמר להם נביא לישראל בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה. (יומא לז א)

והכהנים והעם כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. (יומא סו א)

ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול, מאי גדול, אמר רב יוסף אמר רב שגדלו בשם המפורש… א"ל אין אומרים שם המפורש בגבולים… (שם סט ב)

…גמירי דלא מפקי (שדים) שם שמים לבטלה. (מגילה ג א)

…אמר ישעיה ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה… אמר שם איבלע בארזא, אתיוה לארזא ונסרוה… (יבמות מט ב)

אמר רב חנין אמר רב השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו, ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי, שכל מקום שהזכרת השם מצויה שם עניות מצויה, ועניות כמיתה… (נדרים ז ב)

א"ר שמעון בר זביד א"ר יצחק בר טבלא א"ר חייא אריכא דבי ר' אחא א"ר זירא א"ר אלעזר א"ר חנינא א"ר מיאשה משמיה דרבי יהודה בר אילעאי, מאי דכתיב וזרחה לכם יראי שמי, אלו בני אדם שהן יראין להוציא שם שמים לבטלה. (שם ח ב)

וטעמא מאי תקינו רבנן כינויין, דלא לימא קרבן, ולימא קרבן, דילמא אמר קרבן לה', ולימא קרבן לה', דילמא אמר לה' ולא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה, ותניא ר' שמעון אומר מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה… תלמוד לומר קרבן לה', וקל וחומר, ומה זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמים על הקרבן אמרה תורה קרבן לה', לבטלה על אחת כמה וכמה. (שם י א)

היינו דאמר רב חנין בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב עדות ביהוסף שמו, יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה. (סוטה י ב)

ותניא אידך כה תברכו את בני ישראל, בשם המפורש, אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינוי, תלמוד לומר ושמו את שמי, שמי המיוחד לי, יכול אף בגבולין כן, נאמר כאן ושמו את שמי, ונאמר להלן לשום את שמו שם, מה להלן בית הבחירה, אף כאן בית הבחירה. רבי יאשיה אומר אינו צריך, הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך, בכל מקום סלקא דעתך, אלא מקרא זה מסורס הוא, בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי, והיכן אבוא אליך וברכתיך, בבית הבחירה, שם אזכיר את שמי, בבית הבחירה. (שם לח א)

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע, אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע, דכתיב זה שמי לעולם, לעלם כתיב. רבא סבר למידרשיה בפירקא, א"ל ההוא סבא לעלם כתיב. רבי אבינא רמי כתיב זה שמי וכתיב זה זכרי, אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת. תנו רבנן בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם, משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים. תניא אמר רבי טרפון פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני אצל כהן גדול ושמעתי שהבליע שם בנעימת אחיו הכהנים. אמר רבי יהודה אמר רב שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא. (קידושין עא א)

…א"ל ר' חייא שמא ר' יהודה בן קנוסא תלמידי הוא וכל מעשיו לשם שמים. (בבא קמא פא ב)

אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינה מיתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא ומחינן ליה באלוותא דחקיק עליה אהי-ה אשר אהי-ה י-ה ה' צב-אות אמן אמן סלה ונייח. (בבא בתרא עג א)

המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם… תנא עד שיברך שם בשם… דתניא איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו מה תלמוד לומר, והלא כבר נאמר ונוקב שם ה' מות יומת, לפי שנאמר ונקב שם מות יומת יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד, מניין לרבות כל הכינויין, תלמוד לומר איש כי יקלל אלקיו מכל מקום דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה, ועל הכינויין באזהרה… (סנהדרין נה א, וראה שם עוד וראה ברכת ה')

אמר רב אחא בר יעקב אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות, לאפוקי בן שתי אותיות דלא, פשיטא, יכה יוסי את יוסי תנן, מהו דתימא מילתא בעלמא הוא דנקט קא משמע לן… (שם ס א)

עומדין מנלן, א"ר יצחק בר אמי דאמר קרא ואהוד בא אליו והוא יושב בעלייית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר אלקים לי אליך ויקם מעל הכסא, והלא דברים קל וחומר, ומה עגלון מלך מואב שהוא נכרי ולא ידע אלא בכינוי עמד, ישראל ושם המפורש על אחת כמה וכמה. קורעין מנלן, דכתיב ויבא אליקים בן חלקיהו ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים… אמר רב יהודה אמר שמואל השומע אזכרה מפי העובד כוכבים אינו חייב לקרוע… דאמר רבי חייא השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים… אלא פשיטא מעובד כוכבים, ואי שם המיוחד מי גמירי, אלא לאו בכינוי, ושמע מינה בזמן הזה הוא דלא הא מעיקרא חייב שמע מינה. (שם)

לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה. (שם קא א)

…וחד אמר שחקק שם שמים על אמתו. (שם קג ב)

שבשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא בעא למישטפא עלמא, אמר מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה, ליכא דאמר ליה מידי… נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו אמר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לכל העולם כולו לא כל שכן, א"ל שרי, כתב שם אחספא שדי אתהומא נחת וקם אדוכתיה… (מכות יא א)

משביעני עליכם… באלף דלת, ביוד הי, בש-די בצב-אות, בחנון ורחום, בארך אפים ברב חסד ובכל הכנויין הרי אלו חייבין, המקלל בכולן חייב דברי ר"מ, וחכמים פוטרין, המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי ר"מ, וחכמים פוטרין, המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלא תעשה. יככה ה' אלקים וכן יככה אלקים זו היא אלה הכתובה בתורה, א-ל יככה ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרים… למימרא דחנון ורחום שמות נינהו, ורמינהי, יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין, אלו הן שמות שאין נמחקין, כגון א-ל אלקיך אלקים אלקיכם, אהי-ה אשר אהי-ה, אלף דלת, ויוד הי, ש-די צב-אות הרי אלו אין נמחקין, אבל הגדול הגבור הנורא האדיר והחזק והאמיץ והעזוז חנון ורחום ארך אפים ורב חסד הרי אלו נמחקין…

כל שמות האמורים בתורה באברהם קדש חוץ מזה שהוא חול, שנאמר ויאמר י' אם נא מצאתי חן בעיניך, חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר המודעי אמרו אף זה קדש… כל שמות האמורים בלוט חול חוץ מזה שהוא קדש, שנאמר ויאמר לוט אליהם אל נא אדני… כל שמות האמורים בנבות קדש, במיכה חול, ר"א אומר בנבות קדש במיכה יש מהן חול ויש מהן קדש, אלף למד חול, יוד הי קדש חוץ מזה שאלף למד והוא קדש, כל ימי היות בית האלקים בשילה. כל שמות האמורים בגבעת בנימין ר"א אומר חול רבי יהושע אומר קדש… כל שלמה האמורין בשיר השירים קדש, שיר למי שהשלום שלו, חוץ מזה כרמי שלי לפני האלף לך שלמה, שלמה לדידיה, ויש אומרים אף זה חול, הנה מטתו שלשלמה ששים… ויש אומרים זה (האלף לך שלמה) קדש וזה הוא חול דמטתו… כל מלכיא האמורים בדניאל חול חוץ מזה שהוא קדש, אנת מלכא מלך מלכיא די א-לה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך, ויש אומרים אף זה קדש, שנאמר מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך. (שבועות לה א)

…עליו (גזרו) לשרפה שהיה הוגה את השם באותיותיו, והיכי עביד הכי, והתנן אלו שאין להם חלק לעולם הבא… אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו, להתלמד עבד… אלא מאי טעמא אענש משום הוגה את השם בפרהסיא הוי. (ע"ז יז ב)

וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים… (אבות ב ב)

…וכל מעשיך יהיו לשם שמים. (שם שם יב)

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים… (שם ה יז)

כדבעא מיניה רבי יהודה נשיאה מר' אמי מאי דכתיב בטחו בה' עדי עד כי בי-ה ה' צור עולמים… כדדרש ר' יהודה בר ר' אילעאי אלו שני עולמות שברא הקב"ה אחד בה"י ואחד ביו"ד, ואיני יודע אם העולם הבא ביו"ד והעולם הזה בה"י אם העולם הזה ביו"ד והעולם הבא בה"י, כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, הוי אומר העולם הזה בה"י והעולם הבא ביו"ד… מפני מה נברא העולם הבא ביו"ד מפני שצדיקים שבו מועטים… (מנחות כט ב, וראה שם עוד)

מיתיבי חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת… וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות… (חולין צא ב)

…בני לן ביתא באוירא דעלמא, אמר שם תלא בין רקיעא לארעא אמר להו אסיקו לי ליבני וטינא. (בכורות ח ב)

מיתיביה עובד כוכבים שהתנדב קורה ושם כתוב עליה בודקין אותו, אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה יגוד וישתמש במותר, ואם לאו טעונה גניזה, חיישינן שמא בלבו לשמים… דתנן היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגוד ויגנוז. (ערכין ו א)

תלמוד ירושלמי:

עשרה פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם ביום הכפורים, ששה בפר וג' בשעיר ואחד בגורלות, הקרובים היו נופלין על פניהן הרחוקים היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אלו ואלו לא היו זזים משם עד שהוא מתעלם מהן, זה שמי לעולם זה שמי לעלם, בראשונה היה אומרו בקול גבוה, משרבו הפרוצין היה אומרו בקול נמוך, א"ר טרפון עומד הייתי בין אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו מבליעו בנעימת הכהנים. בראשונה הוא נמסר לכל אדם, משרבו הפרוצים לא היה נמסר אלא לכשירים… ר' איניוני בר סוסיי סלק גבי ר' חנינה לציפורין אמר איתא ואנא מסר יתיה לך, עאל ליה בריה תחתי ערסא, עטש ושמע קליה, אמר מה אתון גחינין גביכון ברמיו, (היה הבן מתעטש תחת המטה ושמע ר' איניוני קולו, אמר מה אתם נוהגין כאן מנהג רמאות, לא אמסרנו לא לך ולא לברך, וראה שם עוד) אזל לא לך ולא ליה. חד אסי בציפורין אמר לרבי פינחס בר חמא איתא ואנא מסר ליה לך, א"ל לית אנא יכיל, אמר למה, א"ל דאנא אכיל מעשר ומאן דרגיל ליה לא יכול מיכל מבר נש כלום. (דצריך קדושה יתירא, אי נמי שמא יבא לידי קטטה עמהם ויקללן בשם). (יומא יח ב, וראה עוד להלן מ"ר קהלת)

מדרש רבה:

ר"א בשם ר' יוסי בר זימרא אמר בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו, ושאם יעשו תשובה גואלן בע"ב אותיות, דא"ר יודן (דברים ד') מלבא לקחת לו גוי מקרב גוי עד ובמוראים גדולים אתה מוצא ע"ב אותיות של הקב"ה, ואם יאמר לך אדם ע"ה הם, א"ל צא מהם גוי שני שאינו מן המנין, ר' אבין אמר בשמו גאלן, ששמו של הקב"ה ע"ב אותיות. (בראשית מד כב)

רבנן אמרי כל מי שבא לשם שמים נעשה ירא שמים. (שם נג יג)

בר אחוי דרבי יוסי ג' סימנים נתן להם הזקן, הבא בסיגנון שלו אנכי, והממנה מכם זקנים ואמר לכם פקוד זה הוא הגואל, רבי חוניא מוציא אנכי ומכניס שם המפורש תחתיו. (שם צז ח)

ויך את המצרי… רבנן אמרי הזכיר עליו את השם והרגו, שנאמר הלהרגני אתה אומר. (שמות א לד)

…באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו הקב"ה את השם הגדול, ויאמר אלקים אל משה, אמר רבי אבא בר ממל א"ל הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא, פעמים שאני נקרא בא-ל ש-די בצב-אות באלקים בה', כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים, וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צב-אות, וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא א-ל ש-די, וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה', שאין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר (שמות ל"ד) ה' ה' א-ל רחום וחנון, הוי אהי-ה אשר אהי-ה אני נקרא לפי מעשי. ר' יצחק אמר, א"ל הקב"ה למשה אמור להם אני שהייתי ואני הוא עכשיו ואני הוא לעתיד לבא, לכך כתיב אהי-ה ג' פעמים. (שם ג ו)

ולא עוד אלא שיהיו גדולי מלכות רואין קטן מישראל ומתאוין לכרוע לפניו בשביל השם שכתוב על כל אחד ואחד, שנאמר (ישעיה מ"ט) כה אמר ה' גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו. (שם טו יח)

…אדנ-י בם אין כתיב ביו"ד ה"א אלא באל"ף דל"ת, אדונו של כל העולם בהם, דבר אחר אד-ני בם, א"ר לוי שהיה טבלא של שם המפורש כתוב על לבם… (שם כט ב)

אשר נקרא שם שם ה' צב-אות, א"ר יוחנן משום רשב"י מלמד שהשם וכל כנוייו מונחין בארון. (במדבר ד כא)

גדול השלום ששמו של מקום קרוי שלום, שנאמר (שופטים ו') ויקרא לו ה' שלום. (במדבר יא יח)

ושמו את שמי, מגיד שהם מתברכים בשם המיוחד, יכול אף בגבולין יהו מתברכין בשם המיוחד, תלמוד לומר ושמו את שמי, ונאמר להלן (נחמיה א') לשכן את שמי, מה להלן מקדש אף כאן מקדש… (שם שם כא)

דבר אחר כנגד ע' שמות שיש לו להקב"ה. (שם יד כד)

ור' סימאי אומר פורפירא הלבישן ושם המפורש חקוק עליו, וכל הימים שהיה בידם לא היה דבר רע נוגע בהם ולא מלאך המות ולא דבר אחר. (שם טז טו)

…בא אצלו פעם שניה, מה עשה משה, הזכיר עליו שם המפורש וברח, מנין שנאמר כי שם ה' אקרא. (דברים יא ד)

…כך אמר הקב"ה, ומה אם שעה שהעלמתי מהם שם המפורש הם הורגים בכינוי, אילו נתתי וגליתי להם שם המפורש על אחת כמה וכמה. עובדא הוה בחד אינתא פרסייא דאקלת ברה בחדא מלה מן שמא מפרשא, שמעה שמואל אמר זיל אתקין ליה תכריכין. ר' חנינא הוה בידו שם המפורש, כד אתי מידמך אמר אית הכא בר נש דמימסור ליה, אמרין אית הכא עניני בר נחשון, שלח בתריה ואתא, ועלל בריה ואיטמר תחות ערסא, כד אתי מימסור עטיש ההוא ינוקא, אמר אבוי פוק לך מן תמן, את לא זכית למישמע ודין לא זכה למיקבלה. חד אסייא בציפורי הוה בידו שם המפורש, כד בעא למידמך אמר אית הכא בר נש דמימסור ליה, אמרין אית הכא ר' פנחס בר חמא, שלח בתריה ואתא, ושאיל יתיה ואמר ליה נסיבת מן יהודאי כלום מן יומיך, א"ל נסיבית מעשר, ולא קבל עליה למימסר ליה, אמר דילמא תבע גבי בר נש כלום ולא יהיב ליה וכעס עלוי וקטל ליה.

תנא אין מוסרין את השם לכל אדם ולא לעומד בחצי ימיו אלא למי שיצאו רוב שניו, ואין מוסרין אותו אלא מעומד, ואין מוסרין אותו אלא במקום טהור ועל המים. בראשונה היו מוסרין אותו לכל אדם, וכשרבו הפושעים התקינו שלא יהו מוסרין אותו אלא לצנועים שבכהונה, והצנועין שבכהונה היו מבליעים אותו בתוך נעימת הכהנים… וא"ר טרפון פעם אחת שמעתי ונפלתי על פני. הקרובים כשהם שומעין אותו נופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אלו ואלו לא היו זזין משם עד שעה שנתעלם מהם, שנאמר (שמות ג') זה שמי לעולם, לעלם כתיב, וכל כך למה, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף. (קהלת ג טו)

תני רשב"י זיין שנתן להם לישראל בחורב ושם המפורש היה חקוק עליו, וכשחטאו במעשה העגל ניטל מהם. (שיר א כה)

ויגד משה לאהרן את כל דברי ה', ורבנן אמרי גילה לו שם המפורש. (שם ד יב)

מדרש תנחומא:

…והיו תוקעין והלוים היו משוררים ומזמרים ומחרימין ומשמתין ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש ובכתב הנכתב על הלוחות ובחרם בית דין העליון… (וישב ב)

משום שהקב"ה שם שמו בישראל, ומה השם והחותם ששם בהם הוא ש-די, השי"ן שם באף, והדל"ת ביד, והיו"ד במילה… (תזריע ה)

רבי לוי בשם רבי אחא בר חיננא אומר כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם… (תצא יא)

פרקי דר' אליעזר:

…והוא יושב על כסא רם ונשא וכסאו גבוה ותלוי למעלה באויר מראית כבודו כעין החשמל ועטרה נתונה בראשו, וכתר שם המפורש על מצחו… (פרק ד)

החמה שלש אותיות של שם כתובים בלבו, והמלאכים מנהיגים אותו, אלו שמנהיגים ביום אין מנהיגים אותו בלילה… (פרק ו)

…ונותנין פניהן למטה לארץ ופורשין את כפיהן לאביהם שבשמים, וראש הישיבה מזכיר את השם, ושומעין בת קול שצווחת ואומרת בלשון הזה… (פרק ח)

מה עשה יעקב, הביא ציץ וכתב עליו שם הקדש ותלה על צוארה (של דינה) ושלחה והלכה לה… (פרק לח)

אמר לו הקב"ה, משה אין אתה יכול לראות את כבודי שלא תמות… למען השבועה שנשבעתי לך והשם שהודעתי לך אני אעשה רצונך… וכשאתה שומע את השם שהודעתי לך שם אני עומד לפניך, ועמוד בכחך ואל תפחד. (פרק מו)

רבי אלעזר בן ערך אומר כשירד הקב"ה ליתן תורתו לישראל ירדו עמו ס' רבוא של מלאכי השרת כנגד ס' רבוא של גבורי ישראל ובידם זיינות ועטרות, ועטרו את ישראל בכתר שם המפורש…

ר' אליעזר המודעי אמר עמד פנחס והחרים על ישראל בסוד שם המפורש ובכתב שנכתב על הלוחות… (פרק מז)

אבות דרבי נתן:

…ודאשתמש בתגא אבד ואזיל ליה, כיצד שכל המשתמש בשם המפורש אין לו חלק לעולם הבא. (פרק יב בסוף)

עשרה שמות של שבח נקרא הקב"ה, ואלו הן שם אל"ף דל"ת, ויו"ד ה"א, י"ה, אלקים, אלו"ה, אלהי"ך אלקיכם, א-ל, אהי"ה אש"ר אהי"ה, שד"י, צב-אות. (פרק לד ב)

אותיות דר' עקיבא:

ואיזו חותמות השם שבו נחתמו כל שמות המפורשות שעל כסא הכבוד, שנאמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר (שמות ג'), זה שמי לעולם אלו שמות המפורשות, וזה זכרי לדר דר אלו חותמות השם, שכל שם ושם שבמרכבה יש לו שם ויש לו כנוי, והקב"ה יושב על כסא האש וסביב סביב לו כעמודי אש שמות המפורשות, כל א' וא' בתוך חופת אש, כל א' וא' בתוך מראות אש… ובזמן שאדם משתמש בהן מתמלא כל רקיע ורקיע כולו אש, ויורדין לשרוף את העולם באש, וכיון שמגיעין לארץ ורואין שכנפי שמים קשורים בכנפי ארץ וכנפי ארץ בכנפי שמים וחתומין בטבעת אהי"ה אשר אהי"ה, מיד עומדין מכעסן… שאפילו אברהם יצחק ויעקב שהם גדולים ממלאכי השרת והקב"ה אהבם אהבה גמורה יתר מכל העולם כולו לא גלה להם שם המפורש אלא למשה בלבד, שנאמר (שמות ו') ושמי ה' לא נודעתי להם, ומה הודיע להם מקצת שמו שאינו מפורש, שנאמר (שם) וארא אל אברהם יצחק ויעקב בא-ל ש-די, שלש אותיות הודיע להם כנגד שלשתן, ש' כנגד אברהם, ד' כנגד יצחק, י' כנגד יעקב, ולכולן שם א' גלה להן, אבל למשה גלה לו כל השמות המפורשות, בין שמות שחקוקין על כתר מלכות שבראשו, ובין שמות שחקוקין על כסא הכבוד, ובין שמות החקוקין בטבעת שבידו, בין שמות שהן עומדים כעמודי אש סביבות מרכבותיו, ובין שמות שהן מפריחין סביבות שכינה כנשרי מרכבה, ובין שמות שנתחתמו בהן שמים וארץ ים ויבשה הרים וגבעות תניני תהומות יסודי עולם… (הי וא)

…ומהו ושם, מלמד שעתיד הקב"ה לגלות שם המפורש לכל צדיק וצדיק לעולם הבא, שנבראין בו שמים החדשים וארץ החדשה, כדי שיהיו כולם יכולים לבראות את העולם חדש, שנאמר שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, ומנין שזה הוא שם המפורש, נאמר כאן שם עולם, ונאמר להלן זה שמי לעולם, מה להלן שם המפורש, אף כאן שם המפורש. (יו"ד)

פסיקתא:

דבר אחר רכב אלקים וגו', רבי ברכיה אמר בשם רבי אבא בר כהנא כתב כה אמר ה' אלקי צב-אות א-דני (עמוס ה'), שמו של הקב"ה הוא צב-אות, אמר רבי יהודה בר סימן לא סוף דבר כל שמו אלא אפילו אות אחת משמו עושה צבא ככל שמו, רבותינו אומרים, אמר הקב"ה אני ה' הוא שמי (ישעיה מ"ב) מה אני בורא עולמות ומחריב עולמות, אף שמי בורא ומחריב עולמות, (פרשה כא י' הדברות קמייתא)

מפני מה ישראל מתפללים ואינן נענים, ריב"ל בשם ר"פ בן יאיר מפני שאינם יודעים סוד שם המפורש, ואית ליה קרייא סגייה, לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני (ישעיה נ"ב)… (תהלים צ') אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו. (פרשה כב י' הדברות תנינותא ושוחר טוב צא)

שוחר טוב:

אמר ר"א בר כהנא שני דורות נשתמשו בשם המפורש, אנשי כנסת הגדולה ודורו של שמד… ויש אומרים אף בדורו של צדקיהו היו יודעין בשם המפורש, שנאמר (ירמיה כ"א) כה אמר ה' הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם, וזהו שם המפורש, שהיו יוצאין ולא היו עושין מלחמה ונופלין השונאין לפניהם, וכיון שגרמו העונות וחרב הבית היו נופלין ביד שונאיהן. רבי איבו ורבנן אמרי המלאכים היו מקלפין את השם שהיה חקוק עליהן, ורבנן אמרי מעצמו היה נקלף… (מזמור לו)

מזמור לאסף א-ל אלקים ה', למה הזכיר שמו של הקב"ה ג' פעמים, ללמדך שבשלשה שמות הללו ברא הקב"ה את עולמו, כנגד שלשה מדות שבהן נברא העולם, ואלו הן, החכמה והדעת והתבונה… (מזמור נ)

לקח טוב:

א"ר יהודה אמר רב שם בן מ"ב אותיות והוא השם אב"ג ית"צ קר"ע שט"ן, וכוליה קדוש ומקודש, אין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס, ואינו משתכר, ואין מעמיד על מדותיו, ודבורו בנחת עם הבריות, וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ותלמודו מתקיים בידו, ונוחל שני עולמות. שם הנכבד זקוף בלשון בפה כל ישראל, ואבינו אברהם קראו בלשון הזה, שנאמר ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה, והוא השם שקראו אדם הראשון, ומה שאמר משה רבינו מה שמו, על שם גבורתו של אלקינו, שאמר ויאמר לו אהי"ה, ועוד אמר לו ה', ולמה אנו כותבין השם הגדול בשלשה יודי"ן, י' על שם יו"ד של ש-די, ויו"ד של אלקים, ויו"ד של אהיה… זה שמי וזה זכרי, לא כשאני נכתב אני נקרא. (שמות ג טו)

…וכנגד שלש יודי"ן יברכך יאר ישא כותבין את השם בשלשה יודי"ן. (נשא)

ילקוט שמעוני:

מיד ראה שמחזאי ריבה אחת ושמה איסטהר נתן עיניו בה אמר השמעי לי, א"ל איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו, למדה אותו שם, הזכירה אותו ועלתה לרקיע ולא קלקלה, אמר הקב"ה הואיל ופרשה עצמה מן העבירה לכו וקבעוה בין שבעה כוכבים הללו כדי שתזכו בהן לעולם ונקבעה בכימה… (בראשית פרק ו, מד)

מופת הששי שמש בגבעון דום, שבא יהושע ועשה מלחמת ישראל, והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת, עד שראה חכמי הגוים רוגשים במזלות לבא על ישראל, מה עשה, פשט את ידו לאור השמש והירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד ואחד במקומו ל"ו שעות עד מוצאי שבת. (שם פרק טו, עז)

…ויהי בהתפללו ויבט בצדו והנה מטה ספיר מוצב ארצה והוא נטוע בתוך הגנה, ויקרב אל המטה והנה חקוק בו שם ה' אלקים צב-אות כתוב ומפורש על המטה, ויקרא בו ויתלשהו כהתלש עץ יער מסבכו ויהי למטה בכפו, הוא המטה הנברא בתבל מפעלות אלקים אחרי בוראו שמים וארץ וכל צבאם… (שמות פרק ב, קסח)

אמר לפניו רבון העולמים הודיעני את שמך הגדול והקדוש שאקרא בשמך ותענני, והודיעו אהי-ה אשר אהי-ה, וראו העליונים שמסר הקב"ה שם המפורש ואמרו בא"י חונן הדעת… אמר לו לך אמור להם אהי"ה שלחני אליכם, ועדיין היה משה מסרב, א"ל הקב"ה ראוי אתה לרדות במקל… אם לא היה בדעתך לילך היה לך לומר בתחלה איני הולך אלא המתנת עד שמסרתי לך מסטורין שלי ושם המפורש… (שם פרק ג, קעא)

דבר אחר וארא וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם, לא פרשתי להם אם מפורש הוא ולך גליתי אותו שאתה הולך לגאול את ישראל כדי שתצליח, אמר הקב"ה בעולם הזה ליחידים גליתי שמי אבל לעולם הבא לכל ישראל אני מודיע שמי, שנאמר לכן ידע עמי שמי. (שם פרק ו, קעו)

…ויש אומרים נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליך ליאור, מיד צף ועלה ארונו של יוסף. (שם פרק יג, רכז)

כיון שראה בלעם הרשע את פינחס עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה, מפני שהוא משתמש בשם המפורש… (במדבר פרק לא, תשפה)

בא וראה, כשנבראו העליונים והתחתונים בחצי השם נבראו, שנאמר כי בי-ה ה' צור עולמים ולמה לא נבראו בכולו שאין העולם כדאי להזכיר שמו של הקב"ה שלם… (ישעיה פרק כו, תכט)

…בעולם הזה שע"א מצויה אמרו ה' הוא האלקים, אבל לעולם הבא כשימלוך הקב"ה עלינו אומר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. (זכריה פרק יד, תקפה)

…רבי נהוראי אומר שם המפורש ראה (הים) חקוק על המטה ונקרע. (תהלים קיד, תתעג)

ילקוט ראובני:

וירד ה' בענן ויתיצב עמו וגו', שם היחוד האמיתי הוא שם בן ד' האותיות הוא שם נעלם ונסתר עתה בשמיטותינו שלא ידענו מה היה לו, ואותו שם המיוחד שהיה בשמיטת החסד היו רואים ויודעים אותו כל הבריות שהיו שם, ולאותו רמז איש חס"ד שהוא אברהם, שכתוב ויקרא בשם ה' א-ל עולם וגם איש בצדו קרא בשם זה משה, שאברהם בחס"ד ומ"שה בנצ"ח שהוא בצדו גם כן אמר ויקרא בשם דכתיב וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה'. (כי תשא)

בזימנא דמשה הוי רחמין טובא בעלמא הוי סגי על ידי סגן ובתר אצטריך על ידי כהנא רבא דכהנא בשאר זימנא לא הוי תקיף חילא דחס"ד טפי מסגן דמשה. הזהרה בקבלה מעשיות המשתמש בשמות הקדש או בהשבעות עונשו גדול כי כמה פעמים יהיה לבטלה, ושאלתי למור"י אם מותר להשתמש בשמות קדש או בהשבעות כמו הקדמונים שהשתמשו להבין ולהשכיל, והשיב מור"י ז"ל כי אותן החכמים הקדומים היה להם אפר פרה כמו ר' טרפון, אבל אנן טמאי מתים ואסור. (חקת)

תרגום יונתן:

את האורים ואת התומים – …דבהון חקיק ומפרש שמא רבא וקדישא דביה אתבריין תלת מאה ועישרתי עלמיא וחקיק ומפרש באבן שתיה דביה חתם מארי עלמא פום תהומא רבא מן שירוייא, וכל מאן דמדכר ההוא שמא קדישא בשעת אניקי משתזיב וטמירן מגליין, ויהון על לבא דאהרן… (שמות כח ל)

אמר משה נביא ויי להון לרשיעיא דמדכרין שמא קדישא בגדיפין ארום לחד מן מלאכי מרומא לית אפשר למידכרא שמא מפרשא עד זמן דאינון אמרין קדוש קדוש קדוש תלת זימנין, ומנהון יליף משה ולא היה מדכר שמא מפרש עד זמן דהוה מחניך פומיה בעשרין וחדא מילין דאינון תמנין וחמשא אתין… (דברים לב ג)

יפול מצדך – תדכר שמא דקודשא יפלון… (תהלים צא ז)

רש"י:

ה' אלקים – ה' הוא שמו אלקים שהוא שליט ושופט על כל, וכן פירוש זה בכל מקום לפי פשוטו, ה' שהוא אלקים. (בראשית ב ה)

זה שמי לעלם – חסר וי"ו, לומר העלימהו שלא יקרא ככתבו… (שמות ג טו)

בכל המקום אשר אזכיר את שמי – אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי שם אבוא אליך וברכתיך, אשרה שכינתי עליך, מכאן אתה למד שלא נתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה, וזהו בית הבחירה, שם נתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם. (שם כ כא)

אבן עזרא:

…ודע כי מהפסוק הראשון עד לעשות הזכיר הכתוב אלקים ואחר כן השם הנכבד והנורא עמו, ומה יקרו דברי קדמונינו ז"ל שאמרו נקרא שם מלא על עולם מלא, כי לא היה שם כח מקבל זה השם… (בראשית ב יב)

ויאמר – עתה בקש משה מה שם יאמר לישראל משמותיו, כי בשם א-ל ש-די לא יעשה אותות רק בשם הנכבד. וא"ר ישועה כי קבלה היתה לישראל מאבותם כי המושיע לישראל יגלה שם חדש שלא נשמע… ולעולם לא ימצא בדברי משה שם אלקים רק השם הנכבד, רק במקום אחד, בעבור שאמר "העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלקים", אז אמר משה "מפני ה' אלקים". (שמות ג יג)

ויאמר עוד – …ואלה השלשה שמות הם שמות העצם, ועתה אפרש לך מה טעם שם העצם וטעם אלה האותיות וקצת סוד השם הנכבד ולמה אינו נקרא ככתבו… והנה ככה מלת אהי"ה גם השם הנכבד מד' אותיות, כי שניהם שמות העצם, והנה מצאנו ה' צב-אות, והוצרכו רבים לומר כי צבאות שם העצם, או הוא אות בצבא שלו, וזה לא יתכן כי הנה אלקי הצבאות ולבדו לא תמצאנו כי אם עם אלקים או עם השם הנכבד… וככה ה' צב-אות הם צבאות השמים… והנה אלקים תאר השם, כי הוא על לשון רבים ויחיד, כמו "הלא א-לוה גובה שמים"… ומלת א-ל תקיף, וככה שד-י… (שם שם טו, וראה שם עוד ושם הוי"ה)

…ועתה אגלה לך קצת סוד א-ל ש-די. ידענו כי השם ברא ג' עולמות שהזכרתי, והעולם השפל יקבל כח מעולם התיכון, כל אחד מהפרטים כפי מערכת העליונה, ובעבור כי נשמת האדם גבוהה מן העולם האמצעי אם היתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי ועל ידי אמצעי והניחה תאות העולם השפל והתבודדה לדבקה בשם הנכבד, אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתבא עליו ביום ידוע, השם שדבק בו יסבב סבות להצילו מרעתו… על כן אמר השם לאברהם קודם וארבה את זרעך "אני א-ל ש-די", שפירושו מנצח המערכות העליונות, לא שתשחת המערכה… (שם ו ג)

רמב"ן:

…עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד, כאלו תחשוב על דרך משל כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות כגון בראש יתברא אלקים, וכל התורה כן מלבד צירופיהן וגימטריותיהן של שמות, וכבר כתב רבינו שלמה בפירושו בתלמוד ענין השם הגדול של ע"ב באי זה ענין הוא בשלשה פסוקים ויסע ויבא ויט… (בראשית הקדמה)

…והסתכל כי בכל ענין המבול הזכיר אלקים ובכל ענין הפלגה הזכיר השם המיוחד, כי המבול בעבור השחתת הארץ, והפלגה בעבור שקצצו בנטיעות והנה ענושים בשמו הגדול… (שם יא ב)

…והקב"ה הודה שישא לכל המקום בעבורם כי במדת רחמים יתנהג עמהם, ומה שיודיע אליך כל הענין היות ויאמר ה' כתוב יו"ד ה"א, וכל אשר הזכיר אברהם אל"ף דל"ת, והנה זה מבואר. (שם יח כג)

מה שמו – …ודרך שאלה בקש שיודיעהו מי השולח אותו, כלומר באי זו מדה הוא שלוח אליהם, והנה אמר ישאלוני על שליחותי אם היא במדת א-ל ש-די היא שעמדה לאבות, או במדת רחמים עליונית שתעשה בה אותות ומופתים מחודשים ביצירה. וזה בעבור שאמר לו אנכי הא-ל אלקי אביך אלקי אברהם, ולא פירש שם משמותיו הקדושים כלל, ושמע משה שהבטיחו על מעמד הר סיני ומתן תורה והוא היודע כי התורה לא תנתן בשם א-ל ש-די הנזכר באבות רק השם הגדול שהוא היה העולם, ועל כן שאל מה אומר אליהם… אהיה עמהם בצרה זו ואהיה עמכם בשעבוד שאר מלכויות… רש"י מדברי רבותינו. והכונה להם בזה כי משה אמר לפניו יתברך "ואמרו לי מה שמו", שיגיד להם ה' שיורה הוראה שלמה על המציאות ועל ההשגחה, והב"ה השיבו למה זה ישאלו לשמי, אין להם צורך לראיה אחרת, כי אהיה עמהם בכל צרתם יקראוני ואענם… עוד דרשו רבי יצחק אמר, אמר לו הקב"ה למשה אמור להם אני שהייתי ועכשיו אני הוא ואני הוא עתיד לבא, לכך כתוב כאן אהי"ה ג' פעמים. וביאור דעת ר' יצחק כי בעבור שהזמן העובר והעתיד עלו בבורא בהוה, כי אין חליפות וצבא עמו ולא עברו מימיו כלום, לפיכך יקרא בו כל הזמנים בשם אחד, מורה חיוב המציאות…

והרב אמר במורה הנבוכים הנמצא אשר הוא נמצא, כלומר ראוי המציאות, יבאר להם כי יש נמצא ראוי להמצא שלא היה נעדר ולא יהיה נעדר. והנה לדעת אלה החכמים צריך שנפרש כי הקב"ה אמר למשה שיאמר להם זה השם וילמדם אותו, כלומר שיפרוט להם ראיות שכליות אשר בהם יתקיים אצל חכמים זה השם, כלומר המציאות או הקיום… ואין זה משמעותו של מקרא, אבל כי הזכרת השם להם הוא הראיה והוא האות והמופת על דברם שישאלוהו. ועל דעתי לא יסתפקו זקני ישראל במציאות הבורא כאשר אמר הרב וחלילה, אבל זה השם תשובת שאלתו שפירשנו לך הודיעו שהוא שלוח אליהם במדת הדין אשר במדת הרחמים…

והנה פירש לו כי אהיה אשר צוה לאמר להם הוא השם הגדול הזה, והם שוים בלשונם ובאותיות, כי שתי האותיות האחרונות שבשם הראשון הם הקודמות בזה, כי בראשון יורו על חכמת שלמה, כדכתיב "וה' נתן חכמה לשלמה", ובזה יורו על חכמת אלקים. ואות האל"ף בראשון תורה על הקדמות והיחוד, והיו"ד בשני על עשר ספירות בלי מה. ונלקחו שתי האותיות האלה האל"ף והיו"ד משני השמות הקדושים ונכתבו תחלה וסוף בשם הנכתב הנקרא באל"ף דל"ת להורות כי הוא אצילות מן הראש ועד סוף ומדת הדין באמצע, כי שמי בקרבו. ומזה תבין למה קמצותו, ונשתמש לשון הקדש בשם ההוא בכל שם אדנות כי ממנו כל הממשלה ושלטון והב"ה יראנו נפלאות מתורתו. (שמות ג יג)

ושמי ה' לא נודעתי – …וענין הכתוב כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות השמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל בהם נוהג העולם, ברעב פדה אותם ממות, ובמלחמה מידי חרב… והם בכל היעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עברה רק במעשה הנס… והנה אמר האלקים למשה נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בה המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הוה לא נודעתי להם לברא להם חדשות בשנוי התולדות, ולכן אמור לבני ישראל אני ה', ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא… וצדקו כל דברי ר' אברהם בענין הזה אלא שהוא כמתנבא ואינו יודע…

ובעבור היות (נבואה) של משה פנים אל פנים אמר לא "נודעתי להם" כאשר נודעתי לך, ועל דרך האמת בא הכתוב פשוטו ומשמעו יאמר אני ה' נראיתי להם באספקלריא של א-ל ש-די, טעם במראה אליו אתודע, ואותי ה' לא נודעתי להם, שלא נסתכלו באספקלריא המאירה שידעו אותי, כטעם "אשר ידעו ה' פנים אל פנים", כי האבות ידעו ה' המיוחד אבל לא נודע להם בנבואה, ולכן כשידבר אברהם עם השם יזכיר השם המיוחד עם אל"ף דל"ת או אל"ף דל"ת לבדו. והנה הענין שהאבות היה גלוי השכינה להם והדבור עמהם במדת הדין הרפה, ונהג עמהם בה, ועם משה יתנהג ויודע במדת הרחמים שהוא בשמו הגדול… (שם ו ב)

את האורים ואת התומים – …והענין הוא כי היו שמות קדושים מכחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם… כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו חוזר מיד ומכוין בשמות התומים ועודם האותיות מאירות לעיניו ויבא בלבו שחבורם (למשל) יהודה יעלה, וזאת מדרגה ממדרגות רוח הקודש, והיא למטה מן הנבואה ולמעלה מבת קול… ואפשר שאחרי שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים והתומים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמוסרם להם עם סתרי תורה, ולפיכך היה ביד דוד אפוד והיה כדמות אפוד משה ובו חשן כדמות חשן הקדש… (שם כח ל)

וקראתי בשם ה' לפניך – שאקרא לפני השם הגדול שלא תוכל לראותו, וחנותי בו את אשר אחון ורחמתי בו את אשר ארחם, שתדע בקריאה ההיא מדת החנינה ומדת הרחמים אשר יחוננו וירוחמו בשמי ובטובי… (שם לג יט)

ה' אלקים – רחום בדין, לשון רש"י, ולא השגיח הרב כי השם הראשון הוא כתוב באל"ף דל"ת והשני הוא כתוב ביו"ד ה"א, שבו אמר כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים אלקים זו מדת הדין, אבל השמות הנזכרים כאן אדון במדת רחמים, וכך אמרו בילמדנו, אמר לו, רבון כל העולמים אי מתבעי לי בדין הב לי, ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי… אבל לשון ספרי, כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים, שנאמר ה' א-ל רחום וחנון, אלקים זו היא מדת הדין, שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם, והכוונה לפרש כי השם השני בכאן הוא מדת הרחמים והוא השם המיוחד, ושאר השמות כולן מדת הדין כמו אלקים, שהוא שם גם לדיינים, וכל שכן אל"ף דל"ת שהוא לשון אדונים. (דברים ג כד)

עוד התורה מאירת עינים בדברים גדולים מכל אלו, היא החכמה הנעלמת מעיני כל חי ורחבה מני ים, והוא שכל התורה כלה שמותיו של הקב"ה, ובכל פרשה ופרשה יש בה שם שבו נוצר הדבר או שנעשה בו או שנתקיים אותו ענין בו. ויש במקצת זה ספר והוא הנקרא שמוש תורה, שמפרש בפרשיות שמוש כל אחת מהן, והשם היוצא ממנה והיאך יוצא ממנה והיאך משתמשין בה, אבל יש לנו קבלה שיותר ממה שכתוב בספר ההוא הם שמות כל התורה כלה מבראשית ועד לעיני כל ישראל כלה שמות… ומזה ידע משה רבינו ע"ה כל מה שיכול שום נברא לידע ולהבין. וכן בנביאים מפרשת המרכבה של יחזקאל יוצאים שמות של פתחי היכלות, ומפרשת הבקעה (פרק ל"ז) יוצא השם שבו אדם מחיה מתים, ודבר נודע לרבים כי מפסוקי ויסע ויבא ויט יוצא שם של שבעים ושתים אותיות שבו משתמשין חסידי הדורות היודעים אותו להמית ולהחיות, לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, לבנות ולנטוע. (תורת ה' תמימה)

…ולא השמות האלו הם בלבד נאמר פעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה, אבל ענין כל שם ומדה שלו שלא יהיו נזכרים פעמים כך ופעמים כך, חוץ מן המלות המורים זכר, כגון רחום וחנון פוקד עון, שלא יתכן לומר ה' רחום וחנון וכיוצא בהן בלשון נקבה, אבל השמות פעמים שהן באין בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה, ואין בזה ספק כי הוא אמת, ולכך נהגו רז"ל לכנות שכינה בלשון נקבה בכמה מקומות, כגון ראוי שתשרה עליו שכינה, עלתה שכינה, אמרה שכינה לפני הקב"ה במדרש משלי. והטעם לזה הענין אף על פי שהשמות יש ביניהן הפרש ממדת הדין למדת רחמים, כל מה שיש בזה יש בזה, ומפני זה מתהפכת מדת הדין למדת רחמים ומדת רחמים למדת הדין… ודעת אונקלוס מפורש כי שכינה פירוש לשמו של הקב"ה, שתרגם "לשכן שמו שם" (דברים י"ב י"א) לאשראה שכינתיה תמן… והקב"ה מיוחד בכולן וכולן מיוחדים בו… (האמונה והבטחון פרק ב)

רד"ק:

והיה ה' למלך – כשיראו הגוים הבאים על ירושלים אלה הנפלאות יכירו השגחתו. ושמו אחד – לא יזכירו אחר, ולאבן עזרא השם המפורש יהיה אז ככתיבתו, ולהחכם הגדול הרמב"ם כל השמות המיוחסים לאלקים נגזרים לפי יחס הפעולות אליו או ההישרה לשלמותו, ועל כן חשבו שיש לה תארים רבים, ואז תבא לבני אדם השגה שתתיר מהם הספק הזה, והוא השם המורה על העצם לבד ואינו נגזר. (זכריה יד ט)

רשב"ם:

וירא אליו ה' – האיך שבאו אליו שלשה אנשים שהיו מלאכים, שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קראו בלשון שכינה, כדכתיב "כי שמי בקרבו", שלוחו כמותו… (בראשית יח א)

ויאמר עוד אלקים אל משה – לא נאה שיקראו אותי בשמי בכל דברים כשם שאנו קוראים המלכים בשמם, אלא ה' אלקי אבותיכם וגו', שהוא לשון אדנות ומלכות… זה שמי לעולם – אהי"ה האמור בפסוק ראשון, וזה זכרי – ה' האמור בפסוק שני שהוא לשון מלכות, וכענין מזכירים את המלכים ולא בשמם. ומה שכתב בי"ה אפרש בא"ת ב"ש. צפ"ת דפנ"ת זהי"ף תצמ"ץ פתט"ף דפנמ"י, תפע"ף מצמ"ץ פס"ף שידפ"י ספ"ק לי"ף ל"ס י"ץ צפ"ץ כתק"י, (הוא קורא עצמו אהי' ואנו קוראים אותו יהי' וי"ו במקום יו"ד, כמו כי מה הוה לאדם), זהו עיקר עומק פשוטו של מקראות, ואין מגלין אותן אלא לצנועים. (שמות ג טו)

מורה נבוכים:

כל שמותיו יתעלה הנמצאים בספרים כולם נגזרים מן הפעולות, וזה מה שאין העלם בו אלא שם אחד והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא שם המיוחד לו יתעלה, ולזה נקרא שם המפורש, ענינו שהוא יורה על עצמו יתעלה הוראה מבוארת, אין השתתפות בה, אמנם שאר שמותיו הנכבדים מורים בשתוף להיותם נגזרים מפעולות ימצא כמותם לנו כמו שבארנו, עד שהשם המכונה בו יו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא גם כן נגזר מן האדנות. וההפרש בין אמרך אדני בחיר"ק הנו"ן ובין אמרך אותו בקמצת הנו"ן כהפרש בין אמרך שרי, אשר ענינו השר שלי, ובין אמרך שר י אשת אברם שבזה הדור וכללות לאחרים… אמנם ביארתי לך זה בא-דני לבד המכונה בו, להיותו המיוחד שבשמות המפורסמים לו יתעלה. אמנם שאר שמותיו, כדיין וש-די וצדיק וחנון ורחום ואלקים כלם הם מבואר הכללות והגזרה, אך השם שאותיותיו יו"ד ה"א וא"ו ה"א לא יודע לו גזרה ידועה ולא ישתתף בו זולתו, ואין ספק שזה השם העצום אשר לא ידובר בו כמו שידעת אלא במקדש, וכהני השם המקודשים לבד בברכת כהנים וכהן גדול ביום הצום, יורה על ענין אחד, אין השתתפות בינו יתעלה ובין זולתו בענין ההוא. ואפשר שיורה כפי הלשון אשר אין אתנו היום ממנה אלא דבר מועט, וכפי מה שיקרא גם כן ענין חיוב המציאות. סוף דבר גדולת זה השם והשמירה מלקרוא אותו להיותו מורה על עצמו יתעלה מאשר לא ישתתף אחד מן הברואים בהוראה ההיא, כמו שאמרו עליו ז"ל שמי המיוחד לי. אמנם שאר השמות הם כולם מורים על התארים לא על עצם לבד רק על עצם בעל תארים מפני שהם נגזרים, ולזה יביאו לחשוב הרבוי, רצוני לומר יביאו לחשוב מציאות תארים, ושיש עצם וענין נוסף על העצם, כי כן היא הוראת כל שם נגזר, כי הוא מורה על ענין ועל נשוא לא באר אותו התחבר בו הענין ההוא. וכאשר התבאר במופת כי השם יתעלה אינו נושא התחברות בו ענינים, ידענו שהשמות הנגזרים הם לפי יחס הפועל אליו או לפי ההישרה לשלמותו, ולזה היה כועס רבי חנינא מאמרו הגדול הגבור והנורא, לולא שני ההכרחים אשר זכרנו, להיות אלו מביאים לחשוב תארים עצמיים, רצוני לומר שהם שלמיות נמצאים בו.

וכאשר רבו אלו השמות הנגזרים מן הפעולות לשם יתעלה, הביאו קצת בני אדם לחשוב שיש לו תארים רבים כמספר הפעולות אשר נגזרו מהם, ולזה יעד בהגיע לבני אדם השגה שתסיר מהם זה הספק, ואמר "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", רוצה לומר שכמו שהוא אחד כן ייקרא אז בשם אחד לבד, והוא המורה על העצם לבד ולא שהוא נגזר. ובפרקי דרבי אליעזר אמר, עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד, הסתכל איך גלה שאלו השמות הנגזרים כולם נתחדשו אחר חדוש העולם. וזה אמת שהם כולם שמות הונחו לפי הפעולות הנמצאות בעולם, אמנם כשתבחן עצמו נקי מיוחד מופשט מכל פועל לא יהיה לו שם נגזר בשום פנים, אבל שם אחד מיוחד להורות על עצמו, ואין אצלנו שם בלתי נגזר אלא זה, והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א אשר הוא שם המפורש גמור, לא תחשוב זולת זה, ולא יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיעות ומה שתשמעהו מהם או תמצאהו בספריהם המשונים ומשמות חברום, לא יורו על ענין בשום פנים, ויקראו אותן שמות, ויחשבו שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם יעשו נפלאות, כל אלה הדברים לא יאות לאדם שלם לשמעם, כל שכן שיאמינם. ואינו נקרא שם המפורש כלל זולת זה השם בן ארבע אותיות הנכתב אשר לא יקרא כפי אותיותיו… (חלק א פרק סא)

צונו בברכת כהנים ובה שם ה' ככתבו אשר הוא שם המפורש, ולא היה נודע אל כל אדם איך יהיה הדבור בו ובאי זה תנועה יניע כל אות מאותיותיו, או אם ידגש קצת אותיותיו, אם היתה אות מקבלת דגשות. אבל אנשי החכמה היו מוסרים אותו זה לזה, רצוני לומר תאר הדבור בו, ולא היו מלמדים אותו לאדם אלא לתלמיד הגון פעם אחת בשבוע. ואני סובר שזה שאמרו שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרים אותו לבנים ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע, אין זה איך יהיה הדבור בו לבד, אלא ללמד גם הענין אשר בעבורו ייוחד זה השם ויהיה בו סוד אלקי. עוד גם היה אצלם שם בן שתים עשרה אותיות, והוא בקדושה למטה מזה השם בן ארבע אותיות, והקרוב אצלי שלא היה שם אחד אלא שתי שמות או שלשה כלל אותיותיהם שתים עשרה אותיות, והיו מכנים בו בכל מקום שיהיה מזדמן להם בקריאתם שם בן ארבע אותיות כמו שנכנה אנחנו היום באל"ף דל"ת, וזה השם גם כן אשר הוא בן שתים עשרה אותיות, אין ספק שהיה מורה על ענין יותר מיוחד מהוראת אל"ף דל"ת. ולא היה נמנע מעולם מאחד מבני החכמה, אלא כל מי שיבקש ללמדו ילמדוהו, ולא היה כן שם בן ארבע אותיות, שלא למדוהו מעולם אדם ממי שידעו אלא לבנו ותלמידו פעם אחת בשבוע. וכאשר היו אנשים פרוצים לומדים זה השם בן שתים עשר אותיות ומפסידים בו אמונות, כמו שיקרה לכל מי שאינו שלם כשידע שהדבר אינו כמו שהיה מדמה אותו תחלה, הסתירו זה השם גם כן, ולא היו מלמדים אותו אלא לצנועים שבכהונה, לברך בו בני אדם במקדש, שכבר פסקו מלזכור השם המפורש במקדש גם כן להפסד אנשים. אמרו, משמת שמעון הצדיק בטלו אחיו הכהנים מלברך בשם, אלא היו מברכים בזה שם בן שתים עשרה אותיות…

והיה אצלם גם כן שם בן שתים וארבעים אותיות, וידוע אצל כל בעל ציור שאי אפשר בשום פנים שיהיו שתים וארבעים אותיות מלה אחת, אמנם היו אלו מלות רבות כלל אותיותיהם שתים וארבעים. ואין ספק שהמלות ההם מורות על ענינים בהכרח הענינים ההם יקרבו לאמתת ציור עצמו יתעלה בפנים אשר אמרנו. ואמנם נקראו אלו המלות הרבוי האותיות שם להיותם מורים על ענין אחד לבד כשאר השמות המיוחדים. ואמנם רבו המלות ההם להבנת הענין, כי הענין האחד אפשר שיובן במלות רבות, והבן זה… ולא נקרא כלל שם בן ארבעים ושתים אותיות זה ולא שם בן שתים עשרה אותיות שם המפורש, אבל שם המפורש הוא השם המיוחד לו כמו שבארנו. ואמנם אלו השנים האחרים היו מלמדים קצת חכמה אלקית בהכרח, והראיה על היותו מלמד חכמה, אמרם עליו שם בן ארבעים ושתים אותיות קודש ומקודש, ואין מוסרים אותו אלא למי שצנוע ועומד בחצי ימיו… ומבואר הוא שזה כולו אינו רק הודעת ענינים אלקיים, ומכלל הענינים שהם סתרי תורה כמו שביארנו… (שם פרק סב)

ספר חסידים:

מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים או בלחישת כשפים לא יהיה סופו טוב ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו, ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה וגם ימנע משאלות חלום… ולא יבקש שאחרים יעשו לו, ואין טוב לאדם אלא להתפלל להקב"ה, ואם יצא בדרך לא יאמר השבעת מלאכים לשומרו בדרך אלא יתפלל לפני הקב"ה בכל צרכיו, ורחום וחנון הוא ונחם על הרעה. וכמה נביאים נהרגו ולא השביעו בשם הקודש אלא בתפלה עמדו, אמרו אם לא ישמע תפלתינו נדע שאין אני ראויים להנצל, ולא היו עושים אלא בתפלה. (רה)

אין מלמדים את השם אלא לחכם כדי שלא יעסוק בהם, ואם סבור לטובה לעשות יעשה. ולמי ששומע לעצת יראי ה' ואינו חכם בעיניו ואינו אוהב כבוד מבני אדם לומר אני יודע, הרי לאותו שבקשו חכמים אליהם לעשות בשם כל מה שעשה לא ירצה עד שקבלו חכמים עליהם העון. (תעא)

כי ידע הקב"ה שבהשבעות רצו לבטל גזירות ולהפיל האויבים, והקב"ה היה מחליף הממונים באותו השבעה, אבל בשם המפורש שאינו צריך להשביע את המלאכים אלא מזכיר את השם בלא מלאכים נעשה חפצו. ולא יתכן לומר כיון שבשם עושה חפצו בלא המלאכים אלא בשם אין לומר שהשם גורם שהקב"ה יעשה חפצו, כי הבורא ויוצר הכל לא יוכל המשביע אותו או בהזכרת השם להכריחו, אלא כח יש בשם שיעשה חפץ המזכיר. (תעג)

מי שיש לו בנים או חתנים או תלמידים ויש לו ספר של שמות הקודש אל יניח בביתו פן יעסקו בו בלא ידיעתו, ויעשה גניזה שיגנזו במקום שלא ידעו כדי שלא יקחום, שמא יעסקו בו בלא ידיעתו ויענישו, והוא נענש על שהיה יכול לגונזו ולא גנזו. (תרפט)

המת מגיד בטורח גדול לכך אסור לעשות בהשבעות או בענינים אחרים שהמתים יגידו עתידות, אך תמים תהיה עם ה' אלקיך. (תתשלב)

חזקוני:

ויסע ויבא ויט, כל אחד משלשה פסוקים אלו יש בו ע"ב אותיות, ומהם יוצא שם בן ע"ב אותיות כמו שפירש"י בסוכה בפרק לולב וערבה, ובו קרע משה את הים, ולפי שמתחלה הזכירו משה על המים לפיכך בהושענות בחג שבו אנו נידונים על המים אנו מזכירים ממנו שתי תיבות הראשונות לשני חצאין, ונראה כאילו הזכרנוהו כולו, והם אנ"י וה"ו, שהאחד תיבה ראשונה והאחר תיבת שלשים ושבע. (שמות יד כא)

רבינו בחיי:

ביום עשות ה' אלקים – לא הזכיר השם המיוחד עד עתה בכל ששת ימי בראשית, ועל דרך הפשט שם אלקים נופל על מעשה הטבע ומעיד על החדוש, ושם המיוחד מעיד על קדמותו ומציאותו יתברך, ועל כן לא הזכיר השם המיוחד בכל מעשה הטבע רק שם אלקים, כי התורה רצתה להתחיל בספור החדוש, ועל כן הוצרך להזכיר השם המורה על המחדש, והוא הכנוי שנתחדש לו בבריאת עולמו… ועל דרך השכל חלקי המציאות כ"ו חלקים, ואלו הן מעלות השכלים הנפרדים והגלגלים והיסודות והנפשות, הרי כ"ו כמנין השם המיוחד, וידוע כי החלקים האלה לא היו נשלמים ונגמרים בגמר שלמותם עד יום הששי… ויש לך לדעת כי החלקים האלה כולם הם נכללים בד' וד' בג', כי כן השם המיוחד שהוא כ"ו הוא בן ד' אותיות, ועקר ארבעתם השלשה, כי הרביעית כפולה, והבן זה מאד.

ועל דרך הקבלה תלה הפעולה בשם המיוחד, כי הוא הפועל והוא האומן שהזכירו בבראשית רבה שאין המלך בונה מדעתו אלא מדעת האומן, והאומן אינו עושה אלא כפי מה שהוא רואה בשכלו וחכמתו, וזהו סוד הכתוב שבקהלת (ב' י"ב) "את אשר כבר עשוהו", עשהו לא נאמר אלא עשוהו, כביכול הוא ובית דינו. (בראשית ב ד)

ויך את המצרי – …ודע כי ההכאה הזאת בלשון היתה, כי המית אותו ברוח שפתיו, וכן דרשו ז"ל שהרגו בשם המפורש, והראיה ממה שכתוב "הלהרגני אתה אומר", באמירה בלבד, ושם המפורש של מ"ב אותיות היה. ויש בכתוב התעוררות על זה, וכן אמר דוד ע"ה (תהלים מ"ד) "בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו", ואמר זה על מ"ב אותיות, ועל זה נאמר (תהלים קמ"ח) "כי נשגב שמו לבדו", וזהו כי הוא אמר ויהי, וזהו (איוב כ"ו) "תולה ארץ על בלימה", והבן זה. ובכח השם הזה אמר משה עלה שור עלה שור, וכן מצינו באלישע הנביא באותם נערים שהתקלסו בו, והיו אומרים לו (מ"ב ב') "עלה קרח" הזכיר בו הכתוב "ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה'", והוא שם בן מ"ב אותיות, ולכך נהרגו מ"ב ילדים… (שמות ב יב)

וירא ה' כי סר לראות – קבלנו כי יש שם בן מאה אותיות ויוצא מפסוק זה, והוא מסורת רבינו שמואל הכהן ז"ל שקבל מרבו ורבו מרבו מפי רב הונא. (שם ג ד)

…ועל דרך השכל בחכמת הצרוף שם אהיה לבדו כולל שלש הויות הללו, כי האל"ף ראשית האחדים כנגד היה, וה"א אמצעית האחדים כנגד הוה, והיו"ד סוף האחדים ותכלית כל חשבון כנגד יהיה, וה"א אחרונה להורות כי הוא בשלשה זמנים הללו וקיומו בכלם בהוה. גם השם המיוחד מורה כן, והושם אות היו"ד בראש מפני שהאל"ף ראשית האחדים והט' סוף האחדים, וכשאנו חושבים ט' ואנו רוצים לחשוב יו"ד נצטרך על כל פעם לחזור לאל"ף, ואי אפשר להשלים חשבון י' כי אם עם האל"ף, אם כן האל"ף ראשית ותכלית, כן הבורא ראשית ותכלית לנמצאים כולם. והובלעו שתי אותיות אלו מהאל"ף והטי"ת ונעשה מהן יו"ד והיא בראש השם, כדי לסתום הפתח ולהזהיר על השאלה הנמנעת, והיא שאלת מה לפנים מה לאחור, כי שאלת מה לפנים היא האלף, ושאלת מה לאחור היא הטי"ת, שהיא תכלית, ועל כן הושם במקום שתיהן אות היו"ד הכולל ראשית ותכלית, היה ויהיה, להורות כי הוא יתברך ראשית הכל ותכלית הכל…

עוד אני מוסיף ביאור על דברי הרב (הרמב"ן לפסוק זה כדלעיל), כי שם אהי"ה ושם יהו"ה הכל אחד ושם אחד ודבר אחד, שהרי שם אהיה מספרו כמספר יה"ו שהוא עיקר השם המיוחד, כי הה"א כפולה. עוד אני אומר כי יש בידינו קבלה כי משה רבינו ע"ה בקש לדעת מהותו של שם כדי שיכול להשיב להם תשובה ברורה, וזהו שאמר מה שמו, כלומר מהות שמו, ומזה נרמז ונרשם בלשון שאלתו השם המיוחד לי מה שמו מה, ועל כן היה הענין מוכרח להשיב ולומר לו אהי"ה אשר אהי"ה, שהוא המהות, כי א"ה רמז לכתר עליון, י"ה רמז לחכמה, הרי שתי ספירות נכללות בשם אהיה. ועוד שם אהי"ה רמז לתשובה ונקראת בשם שתי הספירות הקודמות לה, לפי שהיא נאצלת מכחם. והנה אהי"ה הראשון בכתוב הוא התשובה, והשני על שתי הספירות הקודמות להם, ויהיה פירוש אה"יה אשר אהי"ה המאושר מן אהיה הראשון, והכל דבר אחד, והשם הזה הוא העליון שבכל מדותיו של הקב"ה, ועל זה רמז דוד המלך ע"ה ואמר (תהלים קל"ח) "כי הגדלת על כל שמך אמרתך", כלומר כי הגדלת על כל שם ושם שיש לך אמרתך, והיא האמירה הזאת שאמר למשה…

וצריך אתה לדעת כי אהי"ה הכולל שתי ראשונות ועוד אהי"ה שהוא רמז לתשובה ועוד אהי"ה השלישי בלתי הה"א שהוא רומז לפנימיות הרחמים שהיא התפארת שלשתם נכללין בשם המפורש, כי היו"ד רמז לחכמה עם קוצה הרומז לכתר ה"א לתשובה וא"ו לתפארת, ה"א כנגד ה"א, מכאן תבין כי השם המיוחד שתי אותיות ראשונות הם רמז לאמתתו ושתים אחרונות רמז למדותיו. ועוד התבונן מה שהיו בתורה שתי אותיות ראשונות שם בפני עצמו, ולא כן השתים האחרונות כי אינן שם. והטעם בזה, כי כאשר נזכיר שתים ראשונות האחרונות בכללן, כי הן התחלה ואי אפשר להיות בהן קצוץ, אבל האחרונות שאינן שם אלו היו שם היה בזה קצוץ, ולכך לא נכתבו שתים אחרונות שם בפני עצמו, והמקום יראנו נפלאות מתורתו. (שם ג יג)

…ועל דרך הקבלה זה שמי לעולם החסד והוא אלקי אברהם אלקי יצחק שהזכיר בכתוב, וזה זכרי מדת זכור והוא מדת התפארת שעליה הזכיר ואלקי יעקב, ולכך הוסיף אות וא"ו והוא הכח הנמשך לעשירית הנקראת דור… (שם שם טו, ועיין שם עוד)

צא אתה וכל העם אשר ברגליך – …והנה בכאן נשתלחו ישראל והותרו ממאסרם בכח עליון ועל כן יוצא מן הכתוב הזה השם הידוע לאשה המקשה ללדת וכחו עצום לפתוח מוסרות הולד שהוא אסור בבית האסורים להוציאו ממסגר לאויר העולם כדי שיזכה לתורה, כי האדם לעמל התורה יולד, כשם שישראל יצאו ממאסרם לקבל התורה בחדש השלישי, והשם הזה ידוע הוא לבעלי השמות ומפורסם בנקודו… (שם יא ח)

…וצריך אתה לדעת כי שלשה פסוקים אלו יש בכל אחד מהם ע"ב אותיות שהם בין כלן יר"ו אותיות, ומשלשתם יוצא שם בן ע"ב תיבות כל שם ושם אותיותיו משולשות, ושם בן ע"ב זה נחקר מן הספירה הרביעית שהיא חסד, ויסע כנגד החסד, ויבא כנגד הגבורה, ויט כנגד התפארת. ויש לך להשכיל כי האותיות הראשונות מן הפסוק הראשון גם האחרונות מן הפסוק השלישי שהן יוצאות כסדרן ולצד ימין, אבל האמצעיות שהן יוצאות מן הפסוק השני שהן למדת הגבורה הן הולכות למפרע ולצד שמאל, כי הוא מתחיל מן ה' אחרונה של הלילה, והנה שלשתם נאחזים זה בזה ונעשה מהם שם אחד של שבעים ושתים, וכל אותיותיו נקשרות ומשולבות בשלשת אבות המרכבה העליונה. (שם יד כא)

ה' ה' – …ודע כי השם הראשון הוא עצם ולא מדה, והשם השני מדה, והוא מדת הרחמים בלא תשובה ובלא שאלה אלא כאב רחמן שהוא מרחם על בנו ויודע בו מה שהוא צריך ונותן לו מבלי שישאל ממנו…

ועל דרך השכל ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' א-ל, הרי שלש שמות והשאר מדות, והן עשר והמדות נאמרות על השמות, שלש השמות כנגד שלש עולמות עולם המלאכים, עולם הגלגלים והעולם השפל, וכנגד שני העולמות שהם קיימים נצחיים בלתי משתנים הזכיר שני שמות שאינם משתנים, והם דומים זה לזה, כי כן שני העולמות דומים זה לזה בענין הקיום והנצחות… וכנגד עולם השפל הזה שהוא משתנה והוא בעל הויה והפסד הזכיר א-ל שהוא שם התואר והוא מתהפך ממדת הדין למדת רחמים… (שם לד ו, ועיין שם עוד וערך אלקים-מדות)

…וכשהיה כהן גדול מתודה ביום הכפורים היה אומר הכתוב הזה בתפלתו, והשם שהיה מזכיר בכתוב הזה הוא שם בן מ"ב, ולכך אנו אומרים בתפלתנו ביום הכפורים לפני ה' תטהרו, כלומר לפני שם בן מ"ב, וכן דעת מורי הר"ש, וכן עקר. כי יום הכפורים יום רחמים בדין, והשם הזה ז' תיבות כל תיבה ותיבה בת ששה אותיות, הששה תיבות מדת רחמים והשביעית מדת הדין, וכהן גדול היה צריך להתחנן אצל הדיין.

וידוע כי השם של מ"ב זה בו נברא העולם, והוא יוצא בראשית ונקודו ידוע, והוא נחקר ממדת הגבורה, ושלש אותיות ראשונות הן הן שלש אותיות ראשונות של אלפא ביתא, ללמדך כי בששה ימים נברא העולם לשש קצוות בששה חותמות, והתיבה השביעית תחלתה שי"ן, שפירושה אש, וזהו שי"ן שורקת שהיא מדת הדין. ומשפט תיבה זו להיותה מנוקדת בשור"ק ונחתם בה השם כלו, כי כן תמצאנה רמוזה בחתימת פרשה זו…

וכך אמרו חכמי המרכבה אין שמותיו של הקב"ה נקראין בקדושה אלא מתוך מורשי לבו של אדם, והכוונה להם לומר שאילו יוצאים בשפתיו הנה הם מתפשטין באויר והאויר בא לידי טומאה, ונמצא שם שמים מתחלל, ולפיכך היה הכהן מבליע, היה מתחיל להזכירו בהוצאת שפתים ואחר כך משלימו בבליעתו, ושמעתי כי ההבלעה היתה בתיבות האחרות שהיו אותיות ההוי"ה נזכרים בהם עם נקודם, כגון אליהו הנביא ישעיהו הנביא וכיוצא בו, וזו היתה ההבלעה… (ויקרא טז ל)

נחנו נעבור – …אמנם קבלנו כי התחלת פסוק זה בנו"ן היה בכונה כפסוק שאמר ירמיה (איכה ג') נחנו פשענו ומרינו… כי אחד עשר פסוקים הם במקרא שמתחילין בנו"ן ומסיימין בנו"ן, וזה אחד מהם, ואם כן לא היה יכול לומר אנחנו והוצרך לכתוב נחנו, וידענו כי שם המפורש יוצא מאחד עשר פסוקים אלו, והוא משלש עשרה אותיות, ואם תזכיר הפסוקים עם השם היוצא מהם לא תירא מפחד, כי הוא השם המועיל לפחד… (במדבר לב לב)

או הנסה – …אבל נראה לי כי אולי הזכיר "לעיניך" כדי שיתחיל הכתוב באל"ף ויסיים בכ"ף שהוא מספר שם אהיה, כי בזה השם נשתלח משה לישראל, מדת הדין אשר במדת רחמים, זרוע נטויה במוראים גדולים… (דברים ד לד)

שמע – …ודע כי מפסוק של שמע יוצא שם בן י"ד והוא נחקר מן השלישית, וג' שמות הן והם של חכמה להחכים המזכירם כי יקח בשמים ראש, ובאור הכתוב ה' שהוא אלקינו, ופירש ה' אחד, כי ה' שהוא אלקינו מתחלף באל"ף בי"ת, והחלוף ההוא שהוא פירוש ה' אחד, ונמצא שהשגנו הוראת יחוד ה' מתוך חבור אותיותיו והבן זה… (שם ו ד)

לא יתיצב איש בפניכם – יש בפסוק הזה ע"ב אותיות כנגד שם בן ע"ב, יוצא ממנו שם ידוע נדרש למבוקשיו יודעי כחו הגדול לפחד הדרך, ומה שאמר כאשר דבר לכם כי כן הבטיחם השי"ת (שמות כ"ג) "את אימתי אשלח לפניך", וכן התפלל משה רבינו ע"ה (שמות ט"ו) "תפול עליהם אימתה ופחד"… (שם יא כה)

הנסתרות לה' אלקינו – …ויש לך להשכיל עוד כי מהפסוק הזה יוצא שם מומחה לשאלת חכם בצרוף אותיות, והם ג' שמות כל שם ושם של ג' אותיות וכולן הן תשעה, והוא סוד הטי"ת הכפולה בשם הידוע, והשם הזה מעיד שאין במלת הנסתרות וא"ו, אמנם מצאנו וא"ו בשם אלקינו שנשארה יחידית מן הצרוף, וזה מבואר. (שם כט כח)

הצור תמים פעלו – על דרך הפשט נקרא הקב"ה צור מלשון תוקף, כי כשם שהצור תוקף והוא יסוד הארץ כן הקב"ה יסוד העולם… (שם לב ד)

כי אני אני הוא – מלת אני מורה על נמצא, כמו אתה, וכן מלת הוא מורה על נמצא גם כן, כלומר הוא קיים לעולם, והנה שניהם שמות, כלשון (סוכה פרק ד') אני והו הושיעה נא. וכבר בארתי לך בסדר ויהי בשלח בפסוק זה אלי ואנוהו כי פעולת השמות האלה לאהבה ולקבץ פזורים… (שם שם לט)

…ואם תשכיל במלת סתר"ה רא"ו עת"ה כי תמצא בו השם המיוחד רשום למפרע, ובא לרמוז על מדת הדין המתוחה על העכו"ם בזמן הגאולה… ותמצא בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל שמונה עשר שמות בין בסדר בראשי תיבות ובסופן, בין למפרע בראשי תיבות ובסופן, ומפני שזה הוא אחרון לכלן ראיתי לסדר כלן בכאן ולהעיר אותך עליהם, כי השמונה הם כסדר ד' בראשי תיבות, וד' בסופי תיבות, ואלו הן, (בראשית ב') יום הששי ויכלו השמים, (שם ל"ח) יהודה הוציאוה ותשרף היא… והעשרה הם למפרע, ובכל מקום שנזכר השם המיוחד למפרע הוא מדת הדין, ואלו הן, (בראשית י"א) הארץ ומשם הפיצם י', כי נמתחה עליהם מדת הדין, וכן (שם מ"ד) המה וחמוריהם הם יצאו, כי נמתחה עליהם בחטא המכירה… השמונה שהם כסדר ויש בהם רמז למדת הרחמים, והעשר שהם למפרע כלן מורים על מדת הדין… (שם שם מג, ועיין שם עוד)

ויש לך לדעת כי י"ב צירופים של השם הגדול הוא שהזהירו רז"ל ואמרו זה שמי לעולם (שמות ג') לעלם כתיב, שלא יהא אדם הוגה את השם באותיותיו, ופירוש באותיותיו בכל אותיותיו, והם הי"ב שהחכמים יקראו אותם שם רבא, והוא שאמרו בסנהדרין (ס' א') אמר רבה שם בן ארבע אותיות שם הוא, פשיטא, מהו דתימא עד דאיכא שם רבא, קמשמע לן. (כד הקמח תפלה)

הרקאנטי:

…ענין אחר ועקר כי אני והו הם שני שמות שיש לשכינה משם של ע"ב אותיות, והטעם להזכיר אלו השמות מפני שבהם נרמז גלות השכינה, שנאמר "ואני בתוך הגולה", והוא אסור בזיקים, ובקשתינו מלפניו יתעלה שיושיע את שמו הגדול, כמה דאת אמר על דבר כבוד שמך, וזהו עשה למען שמך. (בראשית)

…ודע כי הכינויין שמותר למוחקן שאינן שמו הקדש כמו רחום וחנון ודומיהם הן כמו כלים לשמות הקדש שאסור למוחקן, ובהם פועלים שמות הקדש פעולתן, כיצד, כי השם הממונה על החסד שהוא א-ל, הכנויים שהם צורת חייליו הם רחום וחנון חסיד רב חסד סולח ארך אפים, והשם הממונה על הדין שהוא אלקים הכנוים שלו שהם צורת חיליו הם קנא ונוקם פוקד עון אבות איש מלחמה, אדיר שופט דיין. והשם הממונה על הרחמים בן ארבע אותיות הכנויין שלו נושא עון אמת עובר על פשע נוצר חסד… (כי תשא, וראה עוד אלקים-מדות)

…ובספר הבהיר הזכירו בברכה זו ענינים אחדים ראוי לנו להזכירם, זהו לשונם, מאי דכתיב יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו וגו' ישא ה' וגו', זהו שמו של הקב"ה מפורש והוא שם בן י"ב אותיות, דכתיב ה' ה' ה' מלמד ששמותיו של הקב"ה ג' חיילים וכל חיל וחיל דומה לחברו, ושמו כשמו, וכולן חתומין באות יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והיאך תצרף יו"ד ה"א וא"ו ה"א כ"ד פעמים, והיינו חיל אחד יברכך ה' וישמרך, גם השני, והם כ"ד שמותיו של הקב"ה, גם השלישי, והם כ"ד, מלמד שכל חיל ראשיהם ושריהם כ"ד, תצרף כ"ד שלשה פעמים ויהיו ע"ב שמותיו של הקב"ה, והיינו ע"ב שמות היוצאים מן וי"סע וי"בא וי"ט, ומי הם אלו השרים, מלמד שהגבורה שר על כל הצורות הקדושות מצד שמאל של הקב"ה והוא גבריא"ל, ומימינו שר על כל הצורות הקדושות והוא מיכאל, ובאמצע הוא האמת והוא אוריאל…

זהו שם המפורש שניתן בו רשות לצרף ולהזכיר, דכתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, והוא שם של י"ב כשם של ברכת כהנים שהם שלשה והם שתים עשרה, וניקודו כן, י פ ע ל, י פ­ע ל,  יפ ע­ל, כל השומרו ומזכירו בקדושה ובטהרה מתקבלין כל תפלותיו, ולא עוד אלא שנעשה אהוב למעלה ואהוב למטה, נחמד למעלה נחמד למטה, ונענה ונעזר מיד.

ומה שעלה בידינו מזה המאמר כי שלשה שמות דברכת כהנים בכל פסוק שם אחד כל אחד נקרא שר לחלק הג' משם של ע"ב אותיות, כי כשתחלק שם של ע"ב אותיות לשלשה חלקים כנגד שלשה שמות אשר בו יבואו כ"ד שמות בכל חלק וחלק, ובעבור ששה מלות בברכת כהנים שהם ברכה שמירה אורה חנינה נשיאת שלום, על כן צריך אתה לכפול כל שם ושם מן הג' הנזכרים ששה פעמים, ובכל שם ארבע אותיות, והנה ארבע פעמים ששה הם כ"ד, והם הכ"ד שהזכרנו שהם חיל אחד. והטעם שנחלק שם של ע"ב אותיות לג' חלקים כנגד שלשה פסוקים הם כנגד שלשה אבות העליונים, ועל כן אמרו כי גבריאל שר על הצורות שמצד שמאל שהוא מצד הגבורה, ומיכאל מימין שהוא מן החסד, ואמת באמצע והוא המכריע.

ואלו שלשה שמות שהוזכרו בברכת כהנים כשתחברם יחד יהיו י"ב והוא שם בן י"ב, ובמקדש היו הכהנים מברכים את ישראל בזה השם, והמקובלין בו היו מבליעין אותו בנעימת אחיהם הכהנים. ובכל ברכה היו מזכירין שם בן ד' אותיות כל אחד הובדל מחברו בניקודו. גם דע כי שם של כ"ב אותיות יוצא מחמש תיבות ראשונות שבברכת כהנים שיש בהם כ"ב אותיות, והם יברכך ה' וישמרך יאר ה', וכחו ופעולתו לנס. והבן על מה שהזכיר על פסוק ה' מלך כי הפסוק ההוא מעיד על שלשה ההויות שיש לבורא ית'. ומה שאמר כי כל השמות חתומין בשם המיוחד רמז כי הוא מקור הכל וממנו אצילות הכל… (נשא ועיין שם עוד)

עקדה:

וירא אלקים – מה שהזכיר שם אלקים בכל הבריאה לומר שאלו המאמרות הם רק ענין הטבעי וסדורו הנוהג תמיד, ואלקים הוא הדיין המנהיג ומסדר הנמצאות בסדר טבעי זה, והוא חייב המסובבים בסבותיהם, ואחר כך אמר "ביום עשות ה' אלקים", להורות גדולת שם הוי"ה המשנה ומשדד הכח הטבעי בהנהגה ההשגחית עבור האדם, והוא טבע שני מיוחד לאומה הישראלית… (בראשית א לא שער ג)

ושמי ה' לא נודעתי – ידוע כי שם הוי"ה הנכבד והנורא הוא שם העצם המורה על עצמיותו שבו יכללו כל התוארים, כמו כשתקרא ראובן תכלול מה שהוא סוחר או רופא, מה שאינו כן כשתקראנו רופא, שהוא רק התואר. וכן כולל שם הוי"ה עיקרי התארים, הגדול, מחויב המציאות, שהוא סבה ראשונה לכל… ולאבות נגלה בשד-י, בתיאור שהוא מחויב המציאות ודי להספיק המציאות לכל זולתו. (שמות ו ג שער לה)

לה' – ה' הכולל כל תואריו המתיחסים לענינים פרטיים, כגון י-ה – אמיתת מציאותו שממנה המציאות לנמצאים, ומזה עוד לא נתחייבה ידיעת השגחתו וכו'. אלקים – יורה על נתינת סדר קיים בלתי משתנה לטבע, שד-י – שמשדד מערכות הטבע האלו ומסירן, אם כן לא יצלח אדם בידיעות חלקיות אלו, ועל זה בא מזמור קי"ח מן המצר קראתי י-ה, ורק כאשר ה' לי לא אירא. (שם טו א שער מ)

אברבנאל:

ה' אלקים – טעם שהזכיר כאן שם זה ובמעשה בראשית רק אלקים, יש מפרשים עד ויכולו הזכיר אלקים לפי שבנתינת הצורות לא היה צריך לנפרד ודי בפועל הגרמים השמימיים הנקראים אלהים, וכן הטבע, ומבריאת האדם הוצרך גם לפועל השכל לתת צורת אדם, והזכיר ב' השמות, ואחר כך שהוצרך רק נתינת הצורה די בשם הויה. ואין צורך להתחכמויות אלו, והנה שם הויה הוא משכיל ומשיג צורות כל הנמצאות, כי הוא נימוס וצורה משובחת לכולם, ומזאת הבחינה הוא שם העצם, כי זהו עצמותו וידיעתו ציור כללי לכל הנמצאים, ולא נזכר בו' ימי בראשית כי בלי אדם לא היו הנבראים עדיין בשלמותם, וזכר אלקים רמז למשפיע… (בראשית ג כב)

ספורנו:

ה' אלקי אבותיכם – מצד פעולתו המיוחדת לו אשר יורה עליה השם המיוחד, ומצד היותו אלקי אבותיכם שכרת עמהם ברית להם ולזרעם. זה שמי לעולם – השם המיוחד, וזה השם הקדוש המורה קדמותי ומציאותי ונצחיותי הוא זכרי לדור ודר, הוא מה שהשיגו כל חכמי הדורות חדשים גם ישנים שיש בהכרח נמצא קדמון נצחי בלתי משתנה. (שמות ג טו)

אני ה' – מקיים המציאות לא ממציאו בלבד אבל גם מקיימו, שאין לנמצאות שום ישות וקיום זולתי מה שאני משפיע עליהם, כאמרו "ואתה מחיה את כולם", ומזה יתחייב שאין לשום נמצא קיום מציאות בלתי רצוני. (שם ו ב)

בא-ל ש-די – המורה שהמצאתי את המציאות כולו. ושמי ה' לא נודעתי להם- בי"ת בא-ל נמשכת לתיבת ושמי, אמר ובשמי ה' לא נודעתי להם באותה המראה ולא שניתי בעדם שום טבע מטבעי הבלתי נפסדים, ולכן ראוי שאודיע זה לזרעם שלא קבלו זה מאבותם למען הקים אותם לי לעם, ובכן אגאלם. (שם שם ג)

ה' ה' – הוא הממציא שעשה אינו ישנו, והוא המקיים מציאות כל נמצא שאין לשום נמצא קיום מציאות זולתי השופע ממציאותו. א-ל – יכול על זה, כמו פועל רצוני, על הפך הפעולה הנמשכת מן הפועל הטבעי שהיא נמשכת ממנו בהכרח לא מצד יכולת בחירי… (שם לד ו)

אלשיך:

א-דני אלקים – שם אדנות מתיחס לשכינה השורה בעולם הזה, ושם ההויה ומה גם בנקודת אלקים מתיחס לעולם הבא… (בראשית טו ב)

שערי קדושה:

השלישי במצות לא תעשה החמורות שיש בהן כריתות ומיתה בידי שמים ומיתת בית דין… לא ישתמש בשמות הקודש כלל, ודאשתמש בתגא חלף… (חלק א שער ה)

מהו ענין הנבואה, ומה ענין השגת רוח הקודש – שאפשר להשיג גם בזמנינו זה…

והנה המשכת המחשבה ההיא ודאי שלא מאליה היתה עולה, אלא על ידי כוונות ויחודים, נמסרו בידו מאת הנביא המלמדו להתנבא…

עוד שניות היו מלמדין אותם, והם תפלות והזכרת שמות על שומרי הפתחים של הרקיעים ושל ההיכלות שבכל עולם ועולם, מסוף העולמות שהן הארבעה יסודות והאוירים שבם, עד רום עולם האצילות. ותחילה היו משתמשין לפתוח השערים שבאותה מדריגה ואחר כך היו מייחדין היחוד והתפלה המיוחדת כפי המדריגה ההיא, וכך עולין ממדריגה למדריגה, עד הגיעם לשרשם העליון ונוחים שם, ואחר כך היו עוד ממשיכין מחשבותם עד האין סוף, וחוזרין וממשיכין השפע למטה כנ"ל.

וענין השוערים והשמות האלו, פירושן הוא, כי היו משביעין בכח שם קדוש אחד, שהוא מן הספירה שבאותה מדריגה, אל המלאך המושרש ונחצב משם, והוא הממונה על שער הרקיע עצמו, שהוא החומר שבמדריגה ההיא, אשר יש לו גם כן שם ידוע לאותו שער, ופותחו, ואז נכנסת מחשבת הנביא דרך שער ההוא מאור לאור עד אור הפנימי של הספירה שבאותו מדריגה, ואז מתפלל ומייחד היחוד הצריך לשם, וכך עולה ממדריגה למדריגה… (חלק ג שער ג)

מהר"ל:

…ולפיכך ספר יצירה שבו הזכרת שמותיו ית' אשר בהם ברא עולמו, כי בי-ה ה' צור עולמים, שכל העולם נברא בשמותיו, אין זה דבר יוצא מסדר העולם אף כי הוא מבטל טבעי הדברים והמנהג, דאם לא כן היה אסור התפלה, כי התפלה מבטלת גם כן גזירת עולם הזה, וכן גם הדברים הטבעיים יכול לבטל על ידי שמו ית', ודבר זה בודאי מותר, כי אל השי"ת בודאי כח לבטל טבעי הדברים ואין זה דבר יוצא מסדר העולם. ודבר מקובל לחכמי ישראל שבשם של ע"ב קרע משה את הים, שהרי יש בג' פסוקים זה אחר זה בכל אחד ע"ב אותיות, וזה ראיה שהזכיר משה שמו ית' על הים ובשמו קרע אותו. ובשם של מ"ב קלל אלישע את הנערים, שהרי דוקא מ"ב היו נהרגים. והרי היו פועלים בשם שהזכירו שמו ית' וענה אותם בשמו. ואין זה מה שעוסק בספרי יצירה כי אם הזכרת שמותיו ית' אשר בהם ברא העולם, ואיך אפשר לאדם לומר כי הזכרת השמות שבהם ברא העולם עצמו הוא יוצא מסדר הבריאה, לכך אמרו שהוא מותר לגמרי… (באר הגולה ב ד"ה בפרק ד' מיתות)

השם וכל כנויו וכו', פירוש כי הארון הוא ארון הברית, אשר על ידו היה חבור הקב"ה עם ישראל, ולפיכך ראוי שיהיה השם וכל כנויו בארון שזה היה הברית שלם מצד כל שמותיו יתברך, וכמו שהיה שם הלוחות וגם ספר תורה בשביל שהתורה היא הברית והחבור בין ישראל לאביהם שבשמים, וכן הלוחות וכל שמותיו הקדושים על ידם הברית והחבור, כי התורה היא לישראל מן השי"ת, ולפיכך היא עושה ברית וחבור בין ישראל לאביהם שבשמים, וכן שמותיו יתברך, שמו יתברך נקרא על עמו ישראל, כדכתיב (דניאל ט') "כי שמך נקרא על עמך", ומפני כך שמותיו הם הברית והחבור בין ישראל לאביהם שבשמים והיו מונחים גם כן בארון הברית. (חידושי אגדות בבא בתרא יד ב)

אין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע וכו', פירוש כי השם הזה הוא קדוש בגבורה כאשר ידוע מטהרתו של שם מ"ב, ולפיכך צריך צניעות, כי הצניעות מורה על רוב הטהרה והקדושה, וכן מי שעומד בחצי ימיו, כי מי שהוא ילד הוא נוטה אחר הגוף, ושם הזה קדוש בגבורה שאינו נטבע בגוף. ואינו כועס, שזאת המדה גם כן הוא נוטה אל הגשמיות שיש בו התפעלות כאשר כועס, וההתפעלות הוא גשמי… ושש מדות זכר כאן, כי שם של מ"ב הוא שם היוצא מן מדת הגבורה כאשר ידוע, והיא מדה ששית. וכאשר תתבונן כי כל מדות האלו הם שצריך שיהיה לו קדושה אלקית עד שראוי למסור לו השם הקדוש. (שם קידושין עא א)

של"ה:

כל דורשי רשומות מתורתינו הקבלה אם מבעלי הקבלה ואם מבעלי הפשט אם מחוקרי תורתינו הקדושה כולם הסכימו פה אחד היות שם זה ידוד שם העצם ושורש לכל השמות, והם נאצלים ממנו והוא כוללם. ולהבאים בסוד ה' נבארן כי הם שלשה מדרגות שנבחן ענין שם העצם. השמות הכתובים בתורה שאינם נמחקים הם עשרה, אדי"ד, י"ה, י"דוד בנקודת אלקים, א-ל, אלקים, ידו"ד בנקודת צב-אות, ידוד צב-אות אלקים צב-אות, ש-די א-דני, ואלו העשרה שמות הם האצילות עשר ספירות כתר חכמה בינה וכו', הספירות הם השמות והשמות הם הספירות, כי רוחניות הספירות שואף וזורח הוא על השמות בכונת הכתוב או המפרש בשפתיו בקדושה ובטהרה, כמו בית המקדש שהוא היכל ומקום לשריית השכינה להיות אור אלקים מצומצם בין שני בדי ארון, כן אילו עשרה שמות הם היכלות לרוחניות הספירות המרומז בשם י"דוד, כי י' חכמה וקוצה רומז לכתר, וה' ראשונה בינה, ו' רומז לתפארת עם ו' קצוות, ה' אחרונה מלכות, כמו שנבאר הענין לקמן היטב.

ורוחניות הספירות הם לבוש אל רוחניות הפנימיות הנרמז בשם בן ארבעה שבכל ספירה וספירה, כדאיתא בתקונים, והם מתחלקים בנקודתם ואלו הן, כתר עליון י -ה ו ה ונקודו כולו קמץ מורה על הכתר, והארבע אותיות שבו מורות על עשר ספירות שבו כדי שלא יהיה פרוד חס ושלום. ושם החכמה י -ה ו ה וכלו פתח והוא שם שבו יתגלה החכמה. וגם הבינה יש לה שם י -ה ו ה וכולו צי"רי, והוא שם שבו יתגלה הבינה. גם החסד יש לה שם י -ה ו ה והוא שם שבו יתגלה החס"ד וכולו סגו"ל. וגם הגבורה יש לה שם י -ה ו ה וכולו שב"א והוא שם שבו יתגלה הגבורה. וגם לת"ת יש לה שם י-הוה וכולו בחולם, וגם לנצח יש שם י -ה ו ה והוא נקוד כולו חיריק, והוא השם שבו יתגלה הנצח, וגם להוד יש לו שם י -ה ו ה והוא נקוד קיבוץ שפתים. וליסוד גם כן שם והוא זה י-הוה והוא כולו שורק, ולמלכות גם כן שם והוא בלי נקוד כלל אלא פשוט י-הוה ולפי קבלתה כן נקודתה.

ויש אמנם הויה פשוטה בלי ניקוד כוללת כל האצילות בדקותה נעלם, ואלו עשר הויות בנקודה מיוחדת שפי' לכל ספירה וספירה הם ענפי ההויה הפשוטה, וזהו ענין לשון עצמות המתפשט המוזכר בדברי חכמי האמת, כי עצם ושורש של התאחדות האצילות במקורם נהרהר בתפיסת הרהור השכל הויה בלי נקודה על שם שזוהי השורש מהשם הויה המתגלה בהשתלשלות י' שמות שאינם נמחקים במקומות ששם י-דוד כוללם כאשר נבאר, וענין התפשטות העצמות הזה בי' שמות לכל שם ושם לפי עילויו ומדריגתו ודקותו וקרבתו אל המאציל להתפשטות הזה רומז מה שאנו אומרים בכתר כולו קמץ ובחכמה כולו פתח.

הרי שלש עליות זו על גב זו, א' השתלשלות השמות שהם הספירות ואחדותן מצד עילה ועלול אשר שם ידו"ד עצם השתלשלות האצילות הזה, והם דברי הפרדס משער שם בן ד'… (בית ה', ועיין שם עוד וערך שם-הוי"ה)

כל דורשי רשומות מתורתינו הקדושה, אם מבעלי הקבלה ואם מבעלי הפשט ואם מחוקרי שרשי תורתנו כלם הסכימו פה אחד היות שם זה שם עצם ולא זולתו, ויחדוהו בין שאר השמות הקדושים שאינם נמחקים עד שאמרו כי אפילו שם אהי"ה עם היותו שם נורא מאד לא ישתוה אל השם הזה. ובשם זה יש סבות רבות, והיותר מכרעת שבכולם היא להיות שכל השמות שאינם נמחקים יגזור מהם פעל קצת, זולת שם בן ד' שאין אותיות מחייבות בשום הגיון פעל כלל, וזה כי שם אלקים א-לוה א-ל הוא נגזר לשון גדולה וחוזק ותוקף, וכן "ואת אילי הארץ לקח", ושם ש-די מורה על שהוא שודד המערכת, ומלת ש-די ושודד הכל אחד, ושם צב-אות מורה על היות בעל צבאות מעלה והוא נגזר מלשון צבא, ושם אד"ני מורה לשון אדנות על היותו אדון כל הארץ, והוא נגזר מלשון אדנות, ואהי"ה מורה על ענין הויה בלשון עתיד המדבר בעדו מבנין הקל. וכן דרשו רז"ל אני הייתי עמהם בגאולת מצרים אהיה עמהם בגאולות אחרות וכו'. אמנם שם בן ד' נורא מאד מי יכילנו, ביאור כי אין לו ביאור כלל בלשון סיבה שניה, כי כל השמות האלה נשתמש בהן לשון חול אם נרצה, מה שאין כן באותיות שם בן ד'. כיצד, א-ל נשתמש בו הכתוב בלשון חול אל אחר, וכן "כהררי אל" וכיוצא בו רבים, וכן אלקים, כמו "ראה נתתיך אלהים לפרעה", וכן "אלהים לא תקלל" וכיוצא בו הרכבה… מה שאינו כן בד' אותיות קדושות אלה יהו"ה, כי עם היות ששלשה מהם ימצאם ארבעתם לא ימצא בענין אחד חול, כמה דכתיב "במקום שיפול העץ שם יה"ו", אבל שם בן ד' כולו לא נמצא…

ועוד סבה ג' כי כל השמות נהגין ככתבן זולת השם הקדוש הזה, כי לא היה נהגה באותיות זולתי במקדש בברכת כהנים, וכן כהן גדול ביום הכיפורים, והטעם הזה מפני כי שאר השמות הם המנהיגים את העולם כדמוכח מתוך ביאורם, ושם בן ד' אין לו ביאור ופעולה אליו מופשטות בעולם הזה, זולתי בהתלבש בשאר שמות כמו שנבאר. ולכן שאר השמות מותר להזכירם כי כאשר אותם האותיות יתהוה רוחניות בנשמת האדם ויתלבשו באויר העולם הזה לפעול פעולתם, אבל שם בן ד' מרוב קדושתו אינו מתלבש באויר העולם הזה זולתי בבית המקדש בפרט בברכת כהנים, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך", ובהאויר טהור וזך יכול להתלבש, כי הוא מתלבש באויר בית המקדש, דהיינו שכינה שם אדנ"י, והיינו וה' בהיכל קדשו.

כתב בעל ספר האורה בהקדמתו זה לשונו, דע כי כל שמותיו הקדושים הנזכרים בתורה כולם תלוים בשם בן ד' שהוא יהו"ה ית', ואם תאמר והלא שם א-היה הוא העיקר והמקור, דע כי שם בן ד' אותיות הוא כדמיון גוף האילן ושם אהיה הוא עקר האילן זה וממנו ישתרשו שרשים ויתפשטו ענפים לכל צד, ושאר כל השמות הקדושים כלם כדמיון ענפים וסנסנים נמשכים מגוף האילן, וכל אחד מהענפים עושה פרי למינהו. עד כאן לשונו. ופירוש דבריו, כי כל שמות שאינם נמחקים תלוים בשם בן ד' וממנו מתפשטים וממנו יונקים. והקשה לפי דבריו כי למה לא יהיה תלוים בשם אהי"ה שהוא בכתר שהוא העיקר והשרש, כמו שהם תלוים בשם בן ד' שאינו כל כך שהוא בת"ת. ועל פי שאלתו זאת תירץ תירוץ נאה, כי שם אהי"ה הוא עיקר האילן ושרשו, ושם ידו"ד הוא גוף האילן, והנה לפי דרך זה הענפים מתפשטים מן הגוף לא מן העיקר כנודע, כי הכתר הוא העיקר ומרוב העלמתו אין הענפים מתפשטים ממנו, והתפארת הוא הגוף אשר משם מתפשטים הענפים. וכן ת"ת מלשון פארות, פירוש ענפים כנודע. וכן השש קצוות מסתעפים ממנו. והן אמת דבריו דברי אלקים חיים…

ורחמנא ליצלן מדעתו דאמרינן שכתר ענף לתפארת, כי זה בעינינו כי אם כאחד מן הכפירות הקשות המגיעות בעצם האצילות, שהן מהפכין קערה על פיה וקוצצין נטיעות, אבל כאשר נזכר מה שהקדמנו בשער שם בן ד' הקודם בריש פרק זה יתישב אלינו הדבר מאד, כי גם בכתר שם בן ד' נעלם תכלית ההעלם, והשמות האלה עם היות קדושתן גדולה ואינן נמחקים עם כל זאת הם היכלות להויות כדפירשנו, ומטעם העלם הכתר אינו מתגלה בו שם כלל המגביל ומגדיר רוחניות בהגיונו כשם בן ד' ושאר השמות, אבל שם א-היה הגיונו מורה העלם, שפירושו הא קאים אנא למהוי, והכונה כי אם היות שנאמר ספירת כתר אינו מפני שיש בו השגה כלל, אלא מפני כתר לי זעיר ואחווך, והכונה אל תעמיק בו שאין בו השגה, והשגת בשאר הספירות ואם כן נמצא כי הגיונו הוא סיבת רוממותו והעלמו כדפירשנו. אבל אם היה שם בן ד' נהגה באותיות היה מראה כי האצילות מושג, וזה אינו ראוי לרוב העלם, ולכן אנו הוגים אותו בהיכלו כי השגת התפארת במלכות כדמיון וה' בהיכל קדשו ה"ס כמנין היכ"ל כמנין אדנ"י עד כאן לשונו… (שם ועיין שם עוד)

רמח"ל:

ואמנם רצה השי"ת להיות נקרא בשם, כדי שיוכלו ברואיו להתעורר אליו ולקרא אותו, להזכירו ולהתקרב אליו. והנה ייחד לכבודו השם המיוחד, ואמר עליו "זה שמי לעולם" וגו' (שמות ג'), והוא השם שנקרא בו על שם הכבוד בעצמו, כפי מה שרצה ליקרא בשם, ואמנם כפי כל פרטי השפעותיו רצה ונקרא בשמות שונים.

והנה גזר וחקק שבהזכיר ברואיו את שמו ימשך להם ממנו הארה והשפעה, וכענין שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך" (שמות כ'), ואולם כפי השם שיזכירוהו ויקראוהו בו, כך תהיה ההשפעה הנמשכת על ידי ההזכרה ההיא, פירוש, כי השפעה שתמשך תהיה ממין אותה ההשפעה שעל סודה נתיחס לו ית"ש השם ההוא. ואמנם בהמשך ההשפעה תולד בהכרח התולדה המחוקקת לה, ויתפשט הענין בכל ההשתלשלות מן הראש ועד הסוף, וכמו שכתבנו. והנה הגבילה החכמה העליונה את הענין בגבולות ידועים ובתנאים מיוחדים, שכשתהיה ההזכרה נשלמת בהם, תמשך ההשפעה ההיא ותולד התולדה, ולא זולת זה.

והנה בכלל ההשפעות שגזר שימשכו ממנו ית"ש סידר שימשכו השפעות שבהגיען למי שיקבלם יבוטלו בכחן גבולות מגבולות הטבע כמו שכתבנו, ויתקשר האיש ההוא עם הנמצאים הרוחניים, ותגיע לו ידיעה והשכלה מהשכלה האנושית, וענינים אחרים ענפי שורש זה, והוא ענין מדרגות הרוח הקדש והנבואה, וכמו שאכתוב לפנים עוד בס"ד. והנה גזר שהמשכת ההשפעות האלה גם כן תהיה על ידי האמצעי שזכרנו, דהיינו שמותיו ית"ש המתיחסים לו על שם השפעות אלה, בהכון בהם במחשבת הלב או בהזכיר אותם בפה, או צרף אותם בדברם, עם התנאים מה שצריך שיחובר לזה וכמו שנבאר בס"ד. (דרך ה' חלק ג פרק ב ה)

והנה על היסוד הזה עומד המצא היכולת לאדם להשתמש בנמצאות בשמוש הרוחני, וכמו שכתבנו, ולפעול פעולות גדולות וחזקות מה שאינו באפשרות השמוש הגשמי. וזה, כי הנה האדון ב"ה הכין סדרי המציאות וכונניותיהם על זה הדרך שכלם נקשרים זה בזה, וכלם תלוים בהשפעותיו ית"ש שזכרנו, באופן שכשתמשך אחת מן ההשפעות על ידי הזכרת אחד משמותיו ית"ש כמו שכתבנו, הנה תוולד מזה התולדה עד סוף ההשתלשלות, כי הנה הוא ית"ש ימצא לקוראיו באותו השם, כפי מה שסידר ורצה, ויאיר אותו האור, וישפיע אותה ההשפעה שבה תלוי מציאות הענין ההוא המבוקש, עד סוף הענין שבגשמיות.

ואמנם עוד ענין אחד חקק הבורא ית"ש על זה הדרך, והוא, כי הנה המלאכים כלם בכל מדרגותיהם, הנה נמסר בידם כח לפעול פעולות שנמסרו להם, והנה אינם פועלים בתמידות אלא כפי הסדר שהוסדר להנהגה הטבעית התמידית של העולם, אמנם יש בכחם שיכולים לפעול ממין הפעולה ההיא יותר ממה שפועלים בתמידות, וביותר כח וחוזק שלא כסדר התמידי, ובזה הדרך יפעלו פעמים רבות במעשה הנסים והנפלאות שיחודו בעולם כפי רצונו ית"ש בעת שירצה. ואמנם רצה האדון ב"ה ונתן כבוד לשמו, שכשיזכר על המלאכים לפי הסדר שסידר, דהיינו על מלאכי פעולה את השם שנתיחס לו ית"ש על שם ההשפעה שבה נתלה הענין ההוא כלו, הנה יוכרח המלאך לפעול באותו הכח היתר שנמסר בידו לאותה הפעולה, כפי מה שיכריחה המזכיר את השם עליו…

ואמנם אין שום אחד מן הענינים האלה מוחלטים לכל רצונו של האדם, אלא מוגבלים בגבולים ובתנאים ומשוערים עד היכן יגיע היכולת להשתמש בהם ובאיזה דרך יצליחו. וכבר אפשר שתמנע התולדה ויעוכב הפועל, אפילו באותו השעור עצמו שניתן להשתמש בו, כמו שתמנע תולדות השמוש הטבעי גם כן בגזרתו ית' אם יגזור על זה.

ואולם לשורש הראשון שהוא הזכרת שמו ית' להמשך ממנו ההשפעה, ודאי שיצטרך הקורבה אליו ית' והדבקות בו, וכל מה שירבה הענין הזה יצלח הדבר ביד העושה אותו, וכל מה שימעט יתקשה עליו השגת התכלית. ולשרש השני אין תנאי זה מצטרך, אף על פי שלא יניח מהיותו עוזר לו אם ימצא, כי הנה אחרי שהושם בסגולת השמות האלה שיוכרחו המלאכים בהזכרתם, הנה שבו גם הם ככל הכלים הטבעיים שיפעל בם המשתמש בם כפי רצונו אם ישתמש מהם בדרך שמושם כראוי.

אכן הדבר ברור שאין ראוי והגון להדיוט שישתמש בשרביטו של מלך, ועל דבר זה אמרו חז"ל (אבות א' י"ג) "ודאשתמש בתגא חלף", ואין היתר בדבר, אלא לקדושים הקרובים לו ית' ודבקים בו, שישתמשו בזה למה שיולד ממנו קידוש שמו ית' ועשית רצונו באיזה צד שיהיה… (שם שם ז)

אור החיים:

כה תאמר – טעם שחזר לומר פעם ב' שם הוי"ה ב"ה ולא הספיק לו הודעת שם אהי-ה, לצד כי שם הויה הוא כולל כל הבחינות הקדושות יחיד ומיוחד ב"ה, ומתחלה לא הזכיר לו אלא שם בחינה אחת מבחינות הקדושות אשר יתכנה בה ה' בזמן שיהיה עם ישראל בצרה, ובזמנו דבר שהיו בצרה, לזה הזכיר שם אהי-ה לצד דבר בעתו, והזכיר שם המיוחד. עוד טעם שחזר לומר כה תאמר וגו' ה' וגו' לצד שחש א-ל עליון שיבין משה ששלל ה' מדעתו לומר לישראל שם הוי"ה גם שלל מלת מה שאמר בסמוך אלקי וגו' שלחני וגו' ולא יאמר אלא אהיה שלחני וגו', לזה חזר לומר כי יאמר גם כן ה' אלקי אבותיכם וגו'. ואראה כי באמירה זו רמז גם כן שם אהי"ה בתחלת שמות האבות, א' דאברהם, וב' יודי"ן א' ביצחק וא' ביעקב… (שמות ג טו)

…עוד ירצה באומרו ושמי ה' לא נודעתי להם וגו' פירוש הודעה יחוד ב' שמות יחד שהם שמי ה' שנודעתי לך, כאומרו וידבר אלקים אני ה', והוא סוד אומרו ה' הוא האלקים, והוא סוד אומר ה' אחד ושמו אחד, לא נודעתי להם להאבות, פירוש סוד ב' שמות יחד שמי ה' שהם אלקים הוי"ה שהדין יעשה רחמים ורחמים יעשו משפט לא נודעתי להם, והבן. ואמר לא נודעתי כי ה' ב"ה הוא שמו ושמו הוא, ואינו כשאר הנבראים שחלוקים משמם ושמם חלוק מהם, אשר על כן לא יוצדק לומר לא הודעתי כי השם הוא המדבר, ואם כן צריך לומר לא נודעתי.

עוד יתבאר אומרו בא-ל ש-די ושמי וגו', על דרך מה שפירש בספר הזהר הקדש בפסוק ואמרתם כה לחי, כי מדת כה היא בחינת ההיכל שהיא שכינתו יתברך ויחודה הוא חי העולם, וזה בחינת יחוד קטן, ואחר כך חזר לייחד יחוד עליון ואמר ואתה שלום רמז למקום גבוה שהוא תפארת ישראל הרומז בוא"ו, ואולי כי הן הם הדברים הנאמרים כאן באומרו בא-ל ש-די, שזה הוא בחינת חי, אבל ושמי ה', שהוא יחוד העליון הרמוז בתיבת ואתה שגילה למשה באומרו וידבר אלקים וגו' אני ה', לא נודעתי להם וגו', והבן. (שם ו ג)

אד-ני אלקים – אומרו אד-ני על דרך מה שאמר עלי "א-דני הטוב בעיניו יעשה", פירוש שהפסד העבר והצלחתו היא נוגעת לאדונו, וכיון שכן הטוב בעיניו יעשה ודאי, והוא אומרו אד-ני, פירוש הצלחתי וטובתי לך היא, ואומרו הוי"ה בניקוד אלקים רש"י ז"ל פירש רחום בדין, וראיתי לרמב"ן שכתב על דבריו ולא השגיח הרב כי השם הראשון כתוב באל"ף דל"ת והשני ביו"ד ה"א. ואני אומר שלא נתכון רש"י על שם אדנות אלא על שם הוי"ה שהוא כתוב הוי"ה ונקוד בניקוד אלקים, וכך הם דברי המדרש וז"ל הוי"ה רחמים אלקים דין, על כן פירש הכתיבה שהוא הויה רחמים, הקריאה שהוא אלקים דין, ובזה אין כאן השגה. וטעם שאמר שם זה שבו רחמים ודין לפי מה שפירשתי בא לומר שנתכוון בתפלתו לומר גם על ישראל, לזה אמר דין ורחמים, דין למה שנוגע אל ביטול גזרת משה… כי בטענה חזקה בא לומר ששורת הדין נותנת כי עלה יעלה אל הארץ, והוא מה שנתכוון בזכרון שם אלקים, ורמז בכתיבה שם הרחמים למה שנוגע לבטול הגזירה מעל ישראל… (דברים ג כד)

…עוד נתכון במאמר הדבקים בה' אלקיכם על דרך אומרם ז"ל כי העושה מצוה שורה שם הוי"ה על האבר שבו עושה המצוה, ואמרו כי מצות עשה הם רמוזים בשם הוי"ה, ומצות לא תעשה רמוזים בשם אלקים, והוא אומר כאן ואתם הדבקים על ידי קיום מצות עשה ולא תעשה בב' שמות אלו, שם הוי"ה ואלקים… (שם ד ד)

נפש החיים:

…ולכן נקרא הוא יתברך בכל דברי רז"ל בשם הקדוש ברוך הוא, כי כללו בזה השם הנכבד אלו הב' בחינות יחד, כי קדוש פירושו מובדל ונעלה, והוא כפי אשר מצדו יתברך שהוא באמת מופרש ומובדל ומאד נעלה מכל עניני החילוקים ושינוים חלילה, רק הכל מלא אחדות גמור לבד בהשואה גמורה, ומרומם מעל כל ברכה ותהלה ואיננו צריך להתברך חס ושלום, וגם לא שייך כלל לפי זאת הבחינה שום ענין תוספת ורבוי ברכה, כיון שהכל אחדות פשוט לבד כקודם הבריאה… ומצד בחינת השגתנו מציאות הכחות והעולמות הוא נקרא ברוך כביכול, מצד התחברותו ית' אליהם, כי הם הצריכים לענין התוספת ורבוי ברכה ושפע על ידי מעשי האדם הרצוניים, וזהו הקדוש ברוך הוא, רוצה לומר שהוא מצדו ית' קדוש, והוא הוא עצמו נקרא ברוך כביכול מצדנו, והכל אחד. (שער ג פרק ה)

מלבי"ם:

אלקי אבותיכם – ששם הוי"ה שמורה על עצמותו נודע לכל על ידי ההתקשרות שהיה לו עם אבותיכם שהשיגו אותו בדרך הנבואה ונודע להם על ידי ההשגחה הפרטית והדבוק שהיה לו עמהם. והגם שמצד ששמו הוי"ה שמורה על עצמותו זה עומד תמיד על ענין אחד בלא שנוי, שזה כוון גם כן במה שאמר אהי"ה אשר אהי"ה, שמצד השם המורה על אמתת מציאותי אני ההוה הבלתי משתנה, בכל זאת השמות שאני נקרא בצירוף אל אלקות המתיחד על גדולי דור ודור וקדושיהם, וההנהגה אשר אני נוהג בהשגחתי הפרטית בצירוף אל הדבקים בי ואשר שכינתי בתוכם בכל דור, זה משתנה בכל דור ודור לפי מעשיהם וזכותם… ועל זה אמר זה שמי לעולם – שהשם מורה על שם העצמי שהוא שם הויה ואהי"ה שמורה על עצמותו לא ישתנה בשום דור ועומד לעולם בהנהגה קבועה בלתי משתנה, וזה זכרי – שהוא שם אלקים שמורה על דבקות האלקית במונהגים מאתו זה משתנה לדור דור, שבכל דור יש הנהגה חדשה וזוכרים את מעשיו באופן אחר… (שמות ג טו)

וארא – …כי יש הבדל בין בהנהגת העולמות בין בהשפעת הנבואה בין שם הוי"ה ליתר השמות, שהנהגת השי"ת יהיה לפעמים השגחה במצוע הטבע, שהגם שעולם כמנהגו נוהג בדרך הטבע והליכות המערכה אשר יסד ה' בעולמו בכל זאת הכין ה' השפעה רוחנית השגחית שהיא רוח החיה באופנים… והנהגה זאת עלומה מאד וסתומה, ועם האבות והצדיקים עד דורו של משה התנהג במדה זו וההשגחה היתה כעוטיה בדרכי הטבע ונודעה על ידי נסים נסתרים, והנהגה זו מיוחסת לשאר השמות והכנוים שנראה בהם הבורא ית' על שם פעולותיו והנהגתו בכל עת לפי העת והמונהגים. וכן בהשפעת הנבואה התגלה להאבות לפי האלקות המתפשטת בעולם להיות חיות העולמות ונפשם כנפש המתלבשת בגויה, ועל כן היתה נבואתם במראה ובמחזה לפי הלבושים והמסכים שבהם תתלבש האלקות בעולם … והיתה הנבואה על ידי שמותיו וכנויו לא על ידי שם הוי"ה, כי שם הוי"ה מורה על האלקות כפי מה שהוא בעצמו בלא התלבשות בעטוף ומסך העולמות… שהגם שהשיגו גם שם הוי"ה, כמו שכתוב "ויקרא שם אברם בשם ה'", לא השיגו אותו כפי שהוא בעצמותו רק כפי שהוא מלובש בשאר שמות שבהם ישכון כבוד בהיכלו… והיתה הנבואה על ידי שם ש-די, ששם זה מורה שאמר לעולמו די, וגבל ומדד וקצב חוקי טבע, כי מצד שם הוי"ה אין די ואין גבול וקצב… (שמות ו ב, וראה שם עוד)

ויקרא ה' – שאחרי ההעברה שהתחיל גלוי העולמות התחילו להתגלות שמותיו של הקב"ה, וקרא לפניו השמות שהם חיות וקיום של העולמות, כמו שאמר "וקראתי בשם ה' לפניך". והנה העולמות שנתהוו במקום הצמצום הם ד' עולמות אבי"ע (אצילות בריאה יצירה עשיה), ונגד עולם האצילות בא שם הוי"ה הראשון, והוי"ה השני הוא נגד עולם הבריאה… ושם א-ל שולט בעולם היצירה, שהמלאכים נלוה אל שמם שם א-ל כנודע, ומן רחום וחנון מתחיל הנהגת עולם העשיה לא בעולמות שלמעלה שלא יצדק שם רחמים וחנינה וארך אפים, ובעולם העשיה יש מדת רחום ומדת חנון… (שם לד ו)

רש"ר הירש:

א-דני – שזיכיתני לעובדך ועשיתני כלי שרת ומוציא לפועל של רצונך עלי אדמות, זה הוא השם הנשנה אחר כך בפי הנביאים ואנשי האלקים ובו הם מבטאים את יחסם אל ה'. אלקים – שם הוי"ה הנקרא כשם אלקים הוא החסד המתגלה כדין, א-דני מבטא שאדם מקבל על עצמו את רצון ה' והוא מוסר את עצמו לרצון ה', אלקים מבטא את האמונה השלמה שה' הוא רב חסד גם בזמן שהוא נוהג במדת הדין. בשני השמות האלה מבטא משה מראש שהוא יצדיק עליו את הדין גם אם עצת ה' תמצא לנכון להמנע ממילוי משאלתו האחרונה היוצאת מעומק נפשו. (דברים ג כד)

ה' אלקינו – …אולם האמת המלאה של היהדות כפי שמאמר 'שמע' מביאה להכרתנו איננה מכריזה רק על עצם אחדות הא-ל, אין היא רק אומרת שאותם שני התחומים שההשקפה האלילית רואה בהם את תחומי הכח של שני אלים מנוגדים לאמיתו של דבר אינם אלא שתי בחינות של הנהגת ה', הא-ל היחיד, במידת החסד הוא מחיה אותנו להבא, ובמידת הדין הוא שופט אותנו על שעבר. לאמיתו של דבר, עצם הנהגת ה' היא אחת ואחידה, ורק קוצר השגתנו רואה בה את שתי הבחינות האלה, שכן גם בזמן שהוא לוקח בדין, הרי הוא נותן בחסד, כי לא רק ה' אלקינו אחד, אלא ה' אלקינו ה' אחד, גם במידת אלקים הרי הוא ה'… (שם ו ד, וראה שם עוד)

הצור – בהשאלה לה' הרי צור הוא סמל ליסוד שאיננו משתנה, והמתגבר על הכל במוחלט. הוא היסוד המוחלט של כל הוויה ושל כל סוג הוויה, מה שהוא הועיד לו הוויה ימצא בו את משענתו הנצחית… כבר ביארנו בשמות ט"ו ב' את משמעות השם בן שתי האותיות, הוא מבטא את כח ה' המתגלה בנצחון ובהתגברות על כל הכחות המתנגדים, אילו היתה הנהגת ה' נוהגת רק במידה זו, היתה כל התהוות מעוצבת מיד וללא שינוי בהתאם לאידיאל של הרצון האלקי, שהרי היא היתה רק תוצאה של כח רצונו של ה' שאי אפשר לעמוד בפניו. אולם ה' העניק לאדם את הבחירה החופשית, ועל ידי כך הוא מסר לו את התפקיד לעצב את העולם בהתאם למטרות ה'. עתיד הוא למלא את התפקיד הזה רק תוך התפתחות חפשית, אך בודאות מוחלטת לא פחות, ודבר זה בא לידי ביטוי בשם בן ארבע אותיות, משום כך "בטחו בה'" עד להשגת המטרה הסופית, שכן "בי-ה ה'" תלוי המשען הנצחי של שני העולמות… שהוא צור עולמים… (שם לב ד)

העמק דבר:

כה תאמר – …דבמה שאמר תחילה אהי"ה שלחני נתבאר דיש הרבה דרכים למקום ויתברר לפי השעה, אבל לא נודע בה כמה דרכים יש, ובמה תלוי חלוקי האופנים, על כן הוצרך לפרש באר היטב, ומתחילה אמר ה' – לא יחשבו שאני אלקים דמשמעו משגיח בשעת הצורך שרואה עושק אבל בלא זאת הכל נעשה בלתי ידיעתו, אלא ה' המהוה הכל הוא אלקים, ואם כן גם צרתם ואשר נעשה עד כה הוא בידיעה אלא שנעלמה מדעת בני אדם. אלקי אבותיכם – בדרך הטבע רק בהשגחה פרטית בכל דבר שנדרש לשלשה אבות. אלקי אברהם – בדרך המיוחדת לאברהם והוא מה שנוגע למלחמה עם רודפיו, אלקי יצחק – בפרנסה, ואלקי יעקב – בדרך נעלה המיוחדת ליעקב היינו בשלום, וזה השם שיש בו כל הכחות כולם הוא שלחני… (שמות ג טו)

ושמי ה' לא נודעתי להם – כי שמי ה' שהוא מהוה הכל, שהרי לפי הנראה כל שבא ונעשה על הארץ ואין בו זה התכלית אינו ח"ו מהשגחתו ית', אבל באמת אינו כן אלא אני ה' – אף על גב שהוא סותר זה את זה לדעת אנוש, אם שמי א-ל ש-די אינו הכל בהשגחה, ואם הכל בהשגחה ע"כ אינו חושש לכבודו ואין זה ש-די, אבל האמת שאני אל ש-די ואני ה', אלא שלא נודעתי להאבות איך הוא כן, דכמו שהאבות ראו כמה עתים שהיה נראה מזה העדר כבוד שמים ולא הרהרו להקשות איך הוא, כך אין למשה ולא לנו לדורות להתקשות בזה, אלא להאמין שכך הוא, ומסתמא סוף הדבר להגיע מזה כבודו יתברך… (שם ו ג)

כה אמר ה' אלקי ישראל – שהיא היא הנהגה עליונה למעלה מן הטבע, ומשום הכי אמר אלקי ישראל, והבטיחם אם אך כן הוא שהמה אך לה' אז יהיה אלקי ישראל עמם וינצלו מן הסכנה. (שם לב כז)

משך חכמה:

…ולכן אדם הראשון קרא שמו ד', שהוא ראה הפעולות איך נעשו והיסודות איך נבראו, שזה מה שמורה איך השם הוא נותן הצורות והבריאה ביסודות, ולזה אמרו במדרש אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון, אבל אברהם הכיר הטבע והתבונן בה, ומדרכי הטבע והליכותיה הבין מפעלות תמים דעים, והכיר היוצר מתוך הצורה ויש מנהיג לבירה זו, ועל זה מורה שם אדנות, ולא היה אדם שקרא להקב"ה אדון עד שבא אברהם… והשגה זו העיקרית בכונת הבריאה (מן המסובב ומן המאוחר למוקדם), לכן אמרו בהבראם, באברהם… (ויקרא כו ד)

שעורי דעת:

אבל ביאור הדברים, הוא, כי שמה שאנו מכנים את הקב"ה בשמות שונים כמו ה', אלקים, אין השמות כחות מיוחדים ששם ה' הוא הכח יותר גדול, מציאותו יותר רמה, ושם אלקים הוא כח קטן ממנו שולט על מציאות קטנה ממנה. חלילה לנו לחשוד כזאת אלא שיש להבין זה על פי אותו הציור המובא בלקוטי אמרים (תניא) בנוגע להשראת השכינה, שבאמת מלאה היא כל הארץ לית אתר פנוי מינה, אך הענין הוא שכמו שנשמת האדם ממלאה את כל רמ"ח אברי הגוף מראשו ועד רגלו ואף על פי כן עיקר משכנה והשראתה הוא במח, ומהמח מתפשטת בכל האברים וכל אבר מקבל ממנו חיות וכח הראוי לו… כעין זה אפשר לבאר גם ענין השמות. אולם אצייר בציור יותר קרוב, "מבשרי אחזה א-לוה", מהאדם עצמו. כאשר אנו רואים איזה איש עושה פעולה מבלי התכוין כל כך מבלי עיון ומחשבה עמוקה והפעולה כמעט שתעשה מאליה הלא נשאל היאך? האם לא יעשה האדם את הפעולה עם כל הנפשיות הנמצאת בקרבו? והתשובה היא כי לאדם ישנה אך ורק מחשבה וכונה אחת, אלא פעם ישתמש בה בכל מדתה בכונה מלאה ושלמה ופעם במדה קלושה לא במלואה כפי מדת כל הכונה, אבל גם מדה זו הקלושה באה מכל הכונה שבאדם. וכן הוא בענין השמות של הקב"ה חלילה לאמור כי האלקים הוא כח מיוחד קטן משם ה', וכן אסור לנו גם לאמר כי חלק הוא מהמציאות כלה משם ה', כי באמת ישנה אך מציאות אחת גדול והוא שם ב"ה עלת כל העלות וסבת כל הנמצאים, וזאת המציאות אינה מתפלגת ואינה מתחלקת אף בהשפעה בעולם כי אודות עצמיותו יתברך לא נדבר ולית מחשבה תפיסא ביה כלל, אך במה שנוגע לקבלת ההשפעה מקבל כל ענין וענין לפי מדת השפע הדרושה לו, ויגיע אל ההנהגה האלקית באופן ובשעור הראוי לו לפי ענינו. ובזה יתחלקו עניני השמות של הקב"ה… (חלק א עמוד סט)

ר' צדוק:

אמר ר' שמעון בן לוי שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך שנאמר "כי שמי בקרבו". על דרך הפשט רומז על שמות המלאכים מיכאל גבריאל ודומיהם שמשותף שם א-ל בהם, ואמנם מה נעשה אל שמות מלאכים שונים בדברי רז"ל אשר לא נרכבו אותיות משם השי"ת תוך שמם. ואולי הרבה שמות יש לה' וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה כמו שאיתא (ברכות כ"א א') פסוק כי שם ה' אקרא על התורה שכולה הוא שם ה', כאשר כבר אמרנו כי השם רומז על הכח, ולפי שהשי"ת הוא בעל הכחות כולם אם כן יש לו הרבה שמות מאד כפי התגלות כחותיו אל נפשות בני אדם… אף על פי שבאמת בשרשם הכל אחד יחיד ומיוחד כאשר עד שלא נברא העולם… (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד עג)

מכתב מאליהו:

כתב הרמ"ק ז"ל בענין אמירת השמות של קבלה מעשית, שאינם מועילים אלא אם כן האדם הוא במדרגה שהענינים המתגלים בבחינת השמות ההם הם גלוים לו בלבו, כי אז יש לו דביקות אל השמות ההם, היינו שהגילויים שבששמות ההם נמצאים בו במציאות. ושמעתי זה גם בענין אמירת י"ג מדות הרחמים שדייקו במה שכתב רש"י בפרשת כי תשא (שמות ל"ג י"ט) הוי מלמד את ישראל לעשות כן. כי המדות האלה צריכות להיות מציאות בתוכנו, באופן המבואר בספר תומר דבורה לרמ"ק, ורק אז מועילה קריאתן… (חלק ה עמוד רלד)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.