ספר תורה

(ראה גם: ספר, קריאת התורה, תורה)

תנ"ך:

והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים. (דברים יז יח)

והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה. (שם כט כ)

קח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם, והיה שם בך לעד. (שם לא כו)

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. (יהושע א ח)

ויאמר חלקיהו הכהן הגדול אל שפן הסופר ספר התורה מצאתי בבית ה', ויתן חלקיה את הספר אל שפן ויקראהו. (מלכים ב כב ח)

ובהוציאם את הכסף המובא בית ה', מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת ה' ביד משה. (דברי הימים ב לד יד)

זהר:

הגבורים, שהם מין הג' של הערב רב, שנתערב בישראל, עליהם נאמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, והם נמשכים מצד אלו, שנאמר עליהם הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם, (דהיינו מצד דור הפלגה). ובונים בתי כנסיות ומדרשות ונותנים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו, והיינו כנגד הכתוב עיר ומגדל וראשו בשמים, ואינם מתכוונים לשם ה', אלא לעשות לעצמם שם… (בראשית רכט)

ועתידים בני העולם שיצעקו, ולא יהיה מי שישגיח עליהם… אבל רפואה אחת מצאתי להם בעולם ולא יותר, במקום ההוא שימצאו עוסקים בתורה, ונמצא ביניהם ספר תורה שאין בו פסול, כשיוציאו אותה, יתעוררו העליונים והתחתונים, וכל שכן אם כתוב בו השם הקדוש כראוי להיות, וכבר למדנו הדבר. או לדור, שנגלה ביניהם ספר תורה (שטלטלו אותה לרחובה של עיר וכדומה כדי להתפלל), ולא נתעוררו עליה למעלה ולמטה (שלא נתקבלה תפלתם משום שהיתה בלי תענית ובלי תשובה למטר). מי יתעורר עליה להתפלל, בשעה שהעולם בצער רב, והעולם צריך לגשמים, וצריכים להגלות ביותר את ספר התורה, מחמת הדוחק שבעולם… כי הנפש מקדמת ומודיעה אל הרוח שספר תורה נמצא בגלות, שנגלה מחמת דוחק העולם, והחיים באו (על הקברים) ומבקשים רחמים. אז הרוח מודיע אל הנשמה, והנשמה להקב"ה, ואז נתעורר הקב"ה ומרחם על העולם. וכל זה הוא על גלות ספר התורה ממקומו… אוי לדור, אם צריכים להגלות ספר תורה ממקום למקום, ואפילו מבית הכנסת לבית הכנסת… (ויחי שיז)

וכאשר לא נמצא צדיק שמכריזים עליו ביניהם, ואינו נמצא מי שיעורר (את הנפשות) בצער שבעולם, אלא ספר תורה, אז העליונים ותחתונים מתעוררים עליו (להתפלל על העולם), אבל הכל צריכים להמצא בזמן ההוא בתשובה, ואם אינם נמצאים בתשובה, הנה בעלי הדין מתעוררים עליהם (להענישם על טלטול ספר התורה), ולא רק הנפשות ואפילו הרוח שבגן עדן מתעורר עליהם בשביל הספר תורה לבקש רחמים, כמו שלמדנו. (שם שכז)

כשעולה שם ספר התורה, אז צריכים כל העם לסדר את עצמם למטה, באימה וביראה ברתת ובזיע, ולכוון את לבם כמו שהיו עומדים עתה על הר סיני לקבל התורה, ויהיו מקשיבים ויטו אזניהם, ואין רשות לעם לפתוח פיהם אפילו בדברי תורה וכל שכן בדברים אחרים, אלא כולם באימה, כמי שאין לו פה, וכבר העמדנו שכתוב, וכפתחו עמדו כל העם, ואזני כל העם אל ספר התורה.

אמר רבי שמעון, כשמוציאין התורה בצבור לקרות בו, נפתחים שערי השמים של רחמים, ומעוררים את האהבה למעלה, וצריך האדם לומר כך, בריך שמיה דמארי עלמא… (ויקהל רכג, וראה שם עוד, וערך קריאת התורה)

אמר רבי אלעזר, זה שאמרו החברים, שגלות ספר תורה, אפילו מבית כנסת לבית כנסת אחר אסור, וכל שכן לרחוב, ולמה (מוציאים אותו) לרחוב, אמר רבי יהודה כמו שאמרנו, כדי שיתעוררו עליה ויבקשו רחמים על העולם… (אחרי רהע)

…אבל במקרא זה יש להעיר בו, שכתוב, מפני שיבה תקום וגו', מפני שיבה, היינו מפני שיבה אורייתא סתם תקום, מכאן שאדם צריך לקום מפני ספר תורה, וכך עשה רב המנונא סבא, כשהיה רואה ספר תורה, היה קם מפניה, ואמר, מפני שיבה תקום… (קדושים קלא)

קם רבי אליעזר ואמר, הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה בהיכל, דבר זה העמדנו בספרא דצניעותא, כי כאן יש להסתכל, וכי הכל תלוי במזל, והרי למדנו, ספר תורה הוא קדש, ונרתיקו קדש, וההיכל קדש, וכתוב וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש, הרי הם ג' (קדושות), וספר התורה הוא כנגדם, שנרתיקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה ניתנה בג' קדושות, בשלש מעלות (שהם כהנים לוים וישראלים), בימים שלשה, (כמו שכתוב היו נכונים לשלשת ימים). וכן השכינה היא בשלשה, לוחות וארון והיכל, והכל תלוי בספר תורה, (ואתה אומר, שספר התורה) תלוי במזל, והרי כתוב, ומאותות השמים אל תחתו, מי שהוא בקדושות הללו יהיה תלוי במזל… (נשא אדרא רבא קמט)

…שלש מאות פתחים שם, (בהמגדל), בפתח שבאמצע עומד אור זה של צורת ספר התורה, שבו עתיד מלך ישראל לקרות בפרשת הקהל, וזה יהיה מלך המשיח ולא אחר… (שלח קמא, ועיין שם עוד)

ועל כן ספר תורה, שהוא בצורת בית המקדש, אין בו צורת טעמים ונקודות, שהכל סתום בתוכו, כמו הצורה של סוד בית המקדש הראשון, שהטעמים והנקודות היו סתומים בתוכו… (זהר חדש שיר רמח)

מכילתא:

רבי אלעזר המודעי אומר, כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, בניך שאתה עתיד לפזרן תחת רוחות השמים, שנאמר כי בארבע רוחות השמים וגו', ורשע זה בא לכלן מתחת כנפיך, ספר תורה שנתת להם מי יקרא בו. (בשלח, ויבא עמלק פרשה ב)

…חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן, שלא נתנו על תנאי… ומנין לספר תורה שלא ניתנה על תנאי, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה… (יתרו פרשה ב)

ספרא:

לא מאסתים ולא געלתים, וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ושלא נמאסו, והלא כל מתנות טובות שנתנו להם נטלו מהם, ואילולי ספר תורה שנשתייר להם לא היו משונים מאומות העולם כלום… (בחקותי פרק ח)

ספרי:

וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר לשמו, שלא יהא נאות בשל אבותיו, משנה, אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מניין, תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת… (שופטים קס)

דבר אחר, כשתפסו את רבי חנינה בן תרדיון נגזרה עליו גזירה לשרוף ספרו, אמרו לו גזירה נגזרך לשרוף ספרך, קרא מקרא הזה, הצור תמים פעלו… (האזינו שז)

תלמוד בבלי:

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר רבי אמי מאי דכתיב ועוזבי ה' יכלו, זה המניח ספר תורה ויוצא… (ברכות ח א, וראה שם עוד)

והתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו… (שם יח א)

תנו רבנן לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל… (שם כג ב)

רב אחאי איעסק ליה לבריה בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא, עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא, אזל בתריה לעיוני, חזא ספר תורה דמנחא, אמר להו השתא לא אתאי סכנתון לברי, דתניא בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי… אמר רבי יהושע בן לוי ספר תורה צריך לעשות לו מחיצה עשרה… (שם כה ב)

ואמר רבי יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם, מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא… דכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך. (שם נה א)

וספר מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה, אמר רב משרשיא שבתחלה היו מצניעין את אוכלין דתרומה אצל ספר תורה ואמרו האי קדש והאי קדש, כיון דקחזו דקאתו לידי פסידא גזרו ביה רבנן טומאה. (שבת יד א)

בעא מיניה רב הונא בר חלוב מרב נחמן ספר תורה שאין בו ללקט שמונים וחמש אותיות, כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין אותה מפני הדליקה או אין מצילין… תנו רבנן ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה, רבי אומר לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו, כמאן אזלא הא דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעה ספרי תורה, כמאן, כרבי… איבעיא להו, הגליונין של ספר תורה מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין אותן מפני הדליקה… תא שמע הגליונין של מעלה ושל מטה שבין פרשה לפרשה שבין דף לדף שבתחלת הספר שבסוף הספר מטמאין את הידים, דילמא אגב ספר תורה שאני… (שם קטו ב, וראה שם עוד)

דתניא, זה א-לי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות… ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראין נאין. (שם קלג ב)

פתח אידך ואמר, המחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקיימו בידו, יקח בהן ספר תורה. (עירובין סד א)

אמר רבי יהושע בן לוי כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאילמלי מתעשרין אין כותבין. תנו רבנן, כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאיתויי מוכרי תכלת אינן רואין סימן ברכה לעולם, ואם עוסקין לשמה רואין. (פסחים נ ב)

דכי אתא רב דימי אמר, פעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מבעוד יום, למחר פרסו סדין על העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו… (שם פו ב, וראה שם עוד)

…ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים. תנו רבנן לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז… (תענית כ א)

וספרים נכתבין בכל לשון, ורמינהו, מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא וכתב עברי אינו מטמא את הידים, עד שיכתבנו בכתב אשורית על הספר ובדיו… ותניא אמר רבי יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך, דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן, ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת, וכתבו לו אלקים ברא בראשית… (מגילה יט ב)

…מהו דתימא נכנסין שכיחי יוצאין לא שכיחי דמנחי ספר תורה ונפקי, קא משמע לן. (שם כב א)

בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת… ספרים לוקחין תורה, אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים… (שם כה ב)

תנו רבנן תשמישי מצוה נזרקין, תשמישי קדושה נגנזין, ואלו הן… תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים… ותיק של ספר תורה… אמר רבא מריש הוה אמינא האי כורסיא תשמיש דתשמיש הוא ושרי, כיון דחזינא דמותבי עלויה ספר תורה, אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור. ואמר רבא מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא, כיון דחזינא דעייפי ליה ומנחי סיפרא עלויה אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור… ואמר רבא הני זבילי (רש"י: כמין דלוסקמי) דחומשי וקמטרי (רש"י: ארגז) דספרי תשמיש קדושה נינהו ונגנזין, פשיטא, מהו דתימא הני לאו לכבוד עבידן לנטורי בעלמא עבידי, קא משמע לן… ואמר רבא ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם, ואפילו שונה הלכות, אמר רב אחא בר יעקב ובכלי חרס, שנאמר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים… (שם כה ב והלאה)

איבעיא להו, מהו למכור ספר תורה ישן ליקח בו חדש, כיון דלא מעלי ליה אסור, או דלמא כיון דליכא לעלויי עילוייא אחרינא שפיר דמי… תא שמע מניחין ספר תורה על גבי תורה ותורה על גבי חומשין וחומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין ולא חומשין על גבי תורה, הנחה קאמרת, שאני הנחה דלא אפשר… תא שמע דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבן שמעון בן גמליאל לא ימכור אדם ספר תורה ישן ליקח בו חדש, התם משום פשיעותא… תא שמע דאמר רבי יוחנן משום רבי מאיר אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה… תנו רבנן לא ימכור אדם ספר תורה אף על פי שאינו צריך לו, יתר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל אפילו אין לו מה יאכל ומכר ספר תורה או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם. (שם כז א, וראה שם עוד)

אמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן הגולל ספר תורה צריך שיעמידנו על התפר, ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואין גוללו מבפנים, וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ… (שם לב א, וראה שם עוד, וערך קריאת התורה)

דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, למה זה דומה לספר תורה שנשרף, שחייב לקרוע… כי נח נפשיה דרב הונא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה, אמר להו רב חסדא מילתא דבחייה לא סבירא ליה השתא ליקום ליעבד ליה. דאמר רב תחליפא אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפורייה והוה מנח ספר תורה עליה, וכף כדא אארעא ואותיב ספר תורה עילויה, אלמא קסבר אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה. (מועד קטן כה א)

ואלו קרעין שאין מתאחין… ועל ספר תורה שנשרף… מנלן, דכתיב ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה ויקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח וגו'… והיינו דכתיב ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם, מכלל דבעו למיקרע. (שם כו א)

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב ידו פרש צר על כל מחמדיה, זה עמון ומואב, בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל, הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על ספר תורה, אמרו, זה שכתוב בו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ישרף באש. (יבמות טז ב)

…נפקא מינה למכר ספר תורה בשביל בנים. (שם סא ב)

…עול לגביה רבי אמי ורבי אסי, אמרו ליה לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא בנגר שיש בראשו גלוסטרא, שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי, עד שקרעו ספר תורה בחמתן, קרעו סלקא דעתך, אלא אימא שניקרע ספר תורה בחמתן, והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים, וכן הוה… (שם צו ב)

אתמר, ספר שאינו מוגה, אמר רבי אמי עד ל' יום מותר לשהותו, מכאן ואילך אסור לשהותו, משום שנאמר אל תשכן באהליך עולה. (כתובות יט ב)

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. (שם קו א)

אמר רבה בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר ובפתחו עמדו כל העם, ואין עמידה אלא שתיקה… ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו, ושמואל אמר עד שיצא… (סוטה לט א וב, וראה עוד: קריאת התורה)

ברכות כהן גדול כיצד, חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל, וקורא אחרי מות, ואך בעשור, וגולל את התורה ומניחה בחיקו, ואומר יתר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן… (שם מ ב)

תנו רבנן משמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה… (שם מט ב)

ההוא גברא דעל לבי כנישתא, שקל ספר תורה יהיב לה לדביתהו, ואמר לה הא גיטך, אמר רב יוסף למאי ליחוש לה… (גיטין יט ב)

ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העובדי כוכבים יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם… שמע מינה ספר תורה שנמצא ביד עובד כוכבים קורין בו, דילמא לגנוז, אמר רבי נחמן נקטינן ספר תורה שכתבו מין ישרף, כתבו עובד כוכבים יגנז, נמצא ביד מין יגנז, נמצא ביד עובד כוכבים, אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו. ספר תורה שכתבו עובד כוכבים, תני חדא ישרף, ותניא אידך יגנז, ותניא אידך קורין בו… (שם מה א, וראה עוד: ספר תורה-כתיבה)

מה עשה (טיטוס), תפס זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה… (שם נו ב)

בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה, תיבעי למען דאמר תורה מגילה מגילה ניתנה, תיבעי למאן דאמר תורה חתומה ניתנה… אמר ליה אין כותבין, ומה טעם, לפי שאין כותבין… (שם ס א, וראה שם עוד)

בעי רב יוסף וא"ו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא, אמרו ליה ניתי ספר תורה ואימנינהו, מי לא אמר רבה בר בר חנה לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום… תנו רבנן חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ספר תורה, יתר עליו תהלים שמונה, חסר ממנו דברי הימים שמונה… (קדושין ל א, וראה שם עוד)

איבעיא להו, מהו לעמד מפני ספר תורה, רבי חלקיה ורבי סימון ורבי אלעזר אמרי קל וחומר מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן. (שם לג ב)

וכבוד גדול עשו לו במותו, זה חזקיה מלך יהודה… אמר ליה רבי נחמיה… אלא שהניחו ספר תורה על מטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה, והאידנא נמי עבדינן הכי, אפוקי מפקינן אנוחי לא מנחינן… (בבא קמא יז א, וראה שם עוד)

תנו רבנן השואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא ישאילנו לאחר, פותחו וקורא בו, ובלבד שלא ילמוד בו בתחלה ולא יקרא אחר עמו, וכן המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חדש פותחו וקורא בו, אם בשבילו פתחו אסור, סומכוס אומר בחדש שלשים יום, בישן שנים עשר חדש… (בבא מציעא כט ב, וראה שם עוד)

רבי יהודה אומר אף המוכר ספר תורה בהמה ומרגלית אין להם אונאה… (שם נו ב)

…תניא כמאן דאמר שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן, דתניא וימת שם משה עבד ה', אפשר משה מת וכתב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי רבי יהודה, ואמרי לה רבי נחמיה, אמר לו רבי שמעון, אפשר ספר תורה חסר אות אחת, וכתיב לקוח את ספר התורה הזה, אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע… (בבא בתרא טו א, וראה עוד: ספר תורה-כתיבה)

והתניא בני עיר שנגנב ספר תורה שלהן, אין דנין בדייני אותה העיר, ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר… שאני ספר תורה דלשמיעה קאי. (שם מג א)

קבל מן הקטן (פקדון) יעשה לו סגולה… מאי סגולה, רב חסדא אמר ספר תורה. (שם נב א)

איבעיא להו ספר תורה מאי (להעלות לו), כיון דאסור לזבוניה לאו נכסי הוא, או דלמא כיון דמזדבן ללמוד תורה ולישא אשה נכסי הוא, תיקו. (שם קנא א)

…וכותב לו (המלך) ספר תורה לשמו, יוצא למלחמה מוציאה עמה, נכנס הוא מכניסה עמו, יושב בדין היא עמו, מיסב היא כנגדו, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו… תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו. אמר רבא אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה… אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי, ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי… רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר בן פרטא, שאמר משום רבי אלעזר המודעי, כתב זה לא נשתנה כל עיקר, שנאמר ווי העמודים, מה עמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו… אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת, לשתי תורות, אחת שיוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו, אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו… (סנהדרין כא ב)

נטל (רבי אליעזר) שתי זרועותיו והניחן על לבו, אמר, אוי לכם שתי זרועותי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין, הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי… (שם סח א)

…אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה… (שם קא א)

דרש רבי חנינא בר פפא ואיתימא רבי שמלאי, לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו… (עבודה זרה ב א)

…אינך וספר תורה איזו מהן יעשה בסיס לחבירו, אינך לספר תורה, שלחו להו, אם כן אנן ספר תורה גבן וישראל בהדן… (שם ח ב)

תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו… ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר מונח לך בחיקך, אמר לו מן השמים ירחמו, אמר לו אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש… ובחזרתן מצאו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו, הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה, אמרה לו בתו, אבא אראך בכך, אמר לה אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי, מי שמבקש עלבונה של ספר תורה הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו רבי, מה אתה רואה, אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות… (שם יח א)

ואמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב הלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף מצוה מן השוק, כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. אמר רב ששת אם הגיה אפילו אות אחת מעלה עליו כאילו כתבו… (מנחות ל א, וראה עוד: ספר תורה-כתיבה)

תלמוד ירושלמי:

לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, מעשה ברבי אלעזר שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש, אם היה נתון על גבי דבר אחר מותר, עד היכן, רבי אבא בשם רבי חונא טפח, רבי ירמיה בשם רבי זעירא אפילו כל שהוא. (ברכות כח א)

תני המוכר ספר תורה של אביו אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכל המקיים ספר תורה בתוך ביתו עליו הכתוב אומר הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. (בכורים יג א)

…בכל אתר את אומר הולכין אחר התורה, והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן, אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן, והא תמן (בבבל) מייבלין אורייתא גבי ריש גלותא… (יומא לו ב)

לוי בן סיסי באו הגייסות לעירו, נטל ספר תורה ועלה לראש הגג, אמר, רבון העולמים, אין בטלית חדא מילה מן הדין ספר אורייתא ייעלין לון, ואין לא ייזלון לון, מיד איתבעון ולא אישתכחון. תלמידיה עבד כן ייבשת ידיה ואזלון לון, תלמיד תלמידיה עבד, לא יבשת ידיה ולא אזלון לון… (תענית טז א)

שלשה ספרים מצאו בעזרה, ספר מעוני, וספר זעטוטי, וספר היא, באחד מצאו כתוב מעון אלקי קדם, ובשנים כתיב מענה אלקי קדם, וקיימו שנים ובטלו אחד. באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל,ובשנים כתוב וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים וביטלו אחד. (שם כ ב)

ר"נ אומר ברעץ ניתנה תורה, ואתייא כרבי יוסה, רבי אומר אשורית ניתנה התורה וכשחטאו נהפך להן לרעץ, וכשזכו בימי עזרא נהפך להן אשורית… תני רבי אלעזר בן פרטא שאמר משום רבי לעזר המודעי כתב אשורי ניתנה תורה, ומה טעמא ווי העמודים, שיהו ווים של תורה דומים לעמודים… (מגילה י א, וראה עוד: ספר תורה-כתיבה)

…אמר ליה רבי חונא בר חייה עוד מעט והיינו באין לידי שריפת תורה, אמר ליה ואדיין את לזו, כן אמר רב ירמיה בשם רב אין קורעין אלא על ספר תורה ששרפו מלך ישראל בזרוע, כגון יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה וחביריו, עולא בירייא רבי לעזר בשם רבי חנינה הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע על הגויל בפני עצמו ועל הכתב בפני עצמו, מה טעמא, אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים, את המגילה זה הגויל, ואת הדברים זה הכתב. (מועד קטן יז ב)

חד בר נש קידש בספר תורה, רבי שובתי ורבי חסידא אעלון עובדא קומיי רבי יוסה ואמר אינה מקודשת, אמר רבי חזקיה אנא קרת איגרתא וכתיב בגוה ולא עוד, אמר רבי מנא קשיתה קומי רבי חזקיה מהו ולא עוד, בספר תורה של יחיד קידש, אמר לון אינה מקודשת, אתא מימר לך, אפילו בספר תורה של רבים קידש, והיינו ולא עוד, אתא מימר לך אפילו בספר תורה של יחידי קידש, והיינו אינה מקודשת… (נדרים יט א)

תני רבי יודה אומר אף ספר תורה בהמה ומרגלית אין להן אונאה, ספר תורה אין קץ לדמיו… (בבא מציעא יח א)

וכותב ספר תורה לשמו, שלא יהא ניאות לא בשל אביו ולא בשל רבו, ומגיהין אותו מספר עזרה, על פי בית דין של שבעים ואחד… והלא דברים קל וחומר, ומה אם יהושע שעוסק בצורכי ישראל נאמר בו והגית בו יומם ולילה, הדיוט לא כל שכן. (סנהדרין יג א)

ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים… (ידים ג ה)

תוספתא:

המוכר ספר תורתו אינו רואה סימן ברכה לעולם, כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העסוקין לגבוה אינן רואין סימן ברכה לעולם, אם היו עסוקין לשום שמים הרי הם בכלל הברכה. (בכורים פרק ב)

וכותב לו ספר תורה לשמו, שלא יהא נאות בשל אבותיו אלא בשלו, שנאמר וכתב לו, שהיא כתיבה לשמו, ואין רשות להדיוט לקרות בה, שנאמר וקרא בו, הוא ולא אחר, ומגיהין אותו בבית דין של כהנים ובבית דין של לוים ובבית דין של ישראל המשיאין לכהונה… (סנהדרין פרק ד)

ספר שבלה, אם יכול ללקט הימנו שמונים וחמש אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון אין מטמא את הידים, חבר לה יריעות אחרות היא מטמא את הידים, והשאר אין מטמא את הידים. רבי יהודה אומר הגליון שבתחלת הספר וכדי הקיף כולן מטמאין את הידים, הכותב הלל ושמע לתינוק להתלמד בו, אף על פי שאין רשאי לעשות מטמא את הידים. המשיחות והרצועות שתפרן לספר, אף על פי שאין רשאי לקיימן מטמאין את הידים, תיק הספרים ותיבה של ספרים ומטפחות של ספר בזמן שהן טהורין מטמאות את הידים… הגליונים וספרי המינין אינן מטמאות את הידים, ספרי בן סירא וכל הספרים שנכתבו מכאן ואילך אינן מטמאין את הידים… (ידים פרק ב)

מסכת סופרים:

עושה תורה ונביאים כאחת, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים תורה בפני עצמו ונביאים בפני עצמן… ספר שפסקו ושנוקד ראשי פסוקים שבה אל יקרא בו, גורפו או שעירב בו את האות אל יקרא בו… ספר שנמחק בו שיטה אחת על פני כולו אסור, נמחק בו רובו ומיעוטו קיים מותר. ספר שיש בו טעות אל יקרא בו, וכמה יהא, אחד בדף דברי רבי יהודה, רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו שלשה בדף אל יקרא בו… ומצוה בגדול לגללו, הגולל ספר תורה גוללו כנגד התפר, אבל לא כנגד היריעה, ספר תורה לא יהדקנו מתוכו, אבל מהדקו מבחוץ, והנותן ספר תורה לחבירו לא יתנהו אלא בימין, והמקבל לא יקבלנו אלא בימין, שכן נתינתו מהר סיני, שנאמר (דברים ל"ב) מימינו אש דת למו…

לא יתננו על גבי הכסא ויהא תלוי וקורא כשם שקורין בשטרות, שאין נוהגין בזיון בספרים, אלא אוחז בידיו באימה וקורא בו. אין זורקין ספרים ממקום למקום, ואין נוהגין בהן דרך בזיון. לא יתננו על גבי מטה לא במרגלות המטה ולא תחת המטה, ולא ישב אדם על גבי המטה שספר תורה עליה… (פרק ג)

…מיד גולל ספר תורה עד שלשה דפין ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל האנשים ולנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה וגו'… והמפטיר נותנו לחזן הכנסת, והוא חוזר התורה לכסות ראשי הקרואים, שאין כבוד להיות התורה יחידה… כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, כשהיו מוציאין את התורה ומחזירין היו הולכין אחריה מפני כבודה. (פרק יד)

מסכת כלה:

לפיכך זכו כלבים שיעשו מצואתם ספרים ומזוזות, לפי שנאמר לא יחרץ כלב לשונו. (פרק ז)

כותבי ספרים תפילין ומזוזות הם ותגריהן… אינם רואים סימן ברכה, תוספתא סוף בכורים, כותבי ספרים משום מחסרין ומשום מיתרין… (פרק י)

אבות דרבי נתן:

כיוצא בו (שופטים י"ח) ויהונתן בן גרשום בן מנשה, וכי בן מנשה היה, והלא בן משה היה, אלא לפי שלא נדמו מעשיו למשה אביו, לפיכך תולין במנשה… עשר נקודות בתורה, אלו הן, ישפט ה' ביני וביניך… (פרק לד, וראה עוד ספר תורה-כתיבה)

מדרש רבה:

דאמר רבי שמעון בן יוחי ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע, בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, אמר לו (יהושע א') חזק יהושע אמץ יהושע, לא ימוש ספר התורה הזה וגו', נטלו והראה אותו לגלגל חמה, אמר לו כשם שלא דוממתי מזה, אף אתה דום מלפני, מיד (יהושע י') וידום השמש וירח עמד. (בראשית ו יד)

…ויקרא שם הבאר עסק, כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את העולם, ויקרא שמה שטנה, כנגד ספר ואלה שמות על שם וימררו את חייהם, וימצאו שם באר מים חיים, כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות, ויקרא אותה שבעה כנגד ספר וידבר, שהוא משלים שבעה ספרי תורה… ויקרא שמה רחובות כנגד משנה תורה, על שם כי ירחיב, כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. (שם סד ז)

תני קטן עושין אותו סניף, אמר רבי יודן כן הוא מתניתין, קטן לספר תורה עושין אותו סניף…(שם צא ג)

רבי יוחנן אמר חמשה פעמים אמר דוד ברכי נפשי את ה', כנגד חמשה ספרי תורה. (ויקרא ד ז)

בר קפרא פתר קריא בתורה, חכמות בנתה ביתה, זו תורה, הדא הוא דכתיב כי ה' יתן חכמה ה' קנני ראשית דרכו. חצבה עמודיה שבעה, אלו ז' ספרי תורה, ולא חמשה הן, בר קפרא עביד מרישיה דוידבר עד ויהי בנסוע הארון חד, מן ויהי עד ובנחה חד, ועד סופיה חד, הרי ז'… (שם יא ג)

אמר רבי תנחום ברבי אבא… מי שאין לו בנים ומוהל ועושה ספרים ומשאילן לאחרים, אמר הקב"ה זה הקדים וקיים מצותי עד שלא נתתי לו במה לקיימן, צריך אני לשלם ליתן לו ממון ובנים שיהיו קוראים בספרים, הוי מי הקדימני לעשות מצוה ואשלם לו. (במדבר יד ו)

הלכה, אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ספר תורה בכל לשון, כך שנו חכמים אין בין ספרים תפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, רבי גמליאל אומר אף הספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית, ומה טעמו של רבן גמליאל שאומר מותר לכתוב ספר תורה יונית, כך לימדונו רבותינו, אמר בר קפרא דכתיב יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם, שיהיו דבריו של שם נאמרין בלשונותיו של יפת… (דברים א א, וראה עוד תורה)

דבר אחר, רבנן אמרי, כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום, מה עשה, אמר רבי ינאי כתב י"ג תורות, י"ב לי"ב שבטים, ואחת הניח בארון, שאם יבקש אחד לזייף דבר שיהיו מוצאים אותה שבארון, אמר משה מתוך שאני עסוק בתורה שכולה חיים, היום שוקע והגזרה בטלה… (שם ט ד)

מדרש תנחומא:

ילמדנו רבינו, אם נפלה דליקה בשבת בבית שיש שם ספר תורה וספרים אחרים, מהו להצילן מפני הדליקה בשבת. כך שנו רבותינו, כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בשבת, בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן, ולמה אמרו להצילן, מפני כבוד התורה שכתובה בהן, שאם ישרפו נראין שאינן כלום. את מוצא כשנתן הקב"ה את התורה הכל היה של אש, שנאמר (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו, אמר ריש לקיש התורה של אש, עורותיה של אש, כתבה של אש חייטה של אש, שנאמר מימינו אש דת למו, והסרסור נעשה פיו של אש… (יתרו טז)

…במה היתה כתובה קודם שניתנה, אם על כסף ועל זהב, והלא קודם שנברא העולם לא נברא כסף וזהב, אלא היתה כתובה על זרועו של הקב"ה… (וילך ב, וראה עוד: תורה)

שוחר טוב:

ויעל נחש העמוני וגו'… ורבנן אמרי זה ספר תורה, אמר להן נחש העמוני הביאו לי ספר תורה ואעקר מתוכו (דברים כ"ד) לא יבא עמוני וגו'. (שמואל פרשה יד)

אמר רבי יודן חמשה פעמים כתיב ברזילי וברזילי, כנגד חמשה ספרי תורה, ללמדך, שכל מי שהוא נזקק לצדיק בשעת פרנסתו מעלין עליו כאלו קיים חמשה ספרי תורה. (שם פרשה כז)

ילקוט שמעוני:

שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי, בשמואל נכתב לו שנאמר ויכתוב בספר וינח לפני ה', אבל באהרן לא שמענו, אלא מלמד שנתנה לו פרשה זאת שלא תזוז ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואיזו, זו זאת חקת התורה. (במדבר יט, תשס)

אמר רבי יהושע בן לוי אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו, ושמואל אמר עד שיצא, ולא פליגי, הא דאיכא פיתחא אחרינא והא דליכא פיתחא אחרינא, אמר רבא בר אהינא אסברא לי אחרי ה' אלקיכם תלכו, כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו, אמר רבי יצחק זה שמניח ספר תורה ויוצא. (דברים פרק יג, תתפו)

לקח טוב:

ויעש בצלאל את הארון, למעלה כתבנו כי ספר תורה היה מונח בארון לומר שני טפחים רוחב הספר, שיהא היקפו שלשה טפחים וגבהו ששה, שיהא ארכו כהקיפו, ואם תאמר הא כתיב לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון (דברים ל"א), הא למדנו שמחוץ לארון היה, תשובתו כי שני ספרים היו, אחד מונח מחוץ לארון, ואחד בתוכו, ואותו שהיה מצד הארון כהן גדול והמלך קורין בו ביום הכפורים. וכן היה רבי יהודה אומר בארון, דתניא רבי יהודה בן לקיש אומר, שני ארונות היו, אחד שהיה עמהם במחנה, ואחד שהיה יוצא עמהם למלחמה, זה שהיה יוצא עמהם במלחמה היה בו שברי לוחות, וזה שהיה עמהם במחנה היה בו ספר תורה, שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה… (ויקהל לז א)

ילקוט ראובני:

משסרחנו בעגל הוצרכנו ללוחות שניות, ולתקן שברי לוחות הוצרך משה רבינו ע"ה לפסול מחצב סנפרינון ללוחות שניות לתיקון דומ"ם, ולתיקון צומ"ח עפצים לספר תורה, וקנים לעשות קולמוס, ולתיקון בעלי חיים הוזקק לעבד עור בהמה אפילו מנבילות וטריפות שלנו, דהיינו נפולה ושבורה ליודע סודה… (שמות כי תשא)

אבן עזרא:

ועשית – ראיתי ספרים שבדקום חכמי טבריה, ונשבעו חמשה עשר מזקניהם ששלש פעמים הסתכלו כל מלה וכל נקודה וכל מלא וכל חסר, והנה כתוב יו"ד במלת תיעשה, ולא מצאתי ככה בספרי ספרד וצרפת ומעבר לים… (שמות כה לא)

רמב"ן:

אשר לא יקים – …ואמרו על דרך אגדה זה החזן שאינו מקים ספר התורה להעמידו כתקנן שלא יפלו, ולי נראה על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל, כמו שמפורש במסכת סופרים, שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה וגו', וכן נהגו. (דברים כז כו)

משנה תורה:

ספר תורה שאינו מוגה, אסור לשהותו יתר על שלשים יום, אלא יתקן או יגנז, ספר תורה שיש בו שלש טעיות בכל דף ודף יתקן, ואם היו ארבע יגנז, ואם היה רוב הספר מוגה והשאר יש בו ארבע טעיות בכל דף ונשאר אפילו דף אחד מאותו השאר המשובש בלא ארבע טעיות הרי זה יתקן.

במה דברים אמורים שכתב המלא חסר, שנמצא תולה האותיות ששכח ביני השיטות, אבל אם כתב החסר מלא, אפילו יש בכל דף ודף כמה טעיות הרי זה מתקן, מפני שהוא גורד ואינו תולה.

מותר לכתוב כל חומש וחומש בפני עצמו, ואין בהן קדושת ספר תורה, אבל לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיה בה פרשיות, ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים עליה חומש מותר, כתב מגילה שלש שלש תיבות בשיטה אחת מותר.

מותר לדבק תורה נביאים וכתובים בכרך אחד, ומניח בכל חומש וחומש ארבע שיטין, ובין כל נביא ונביא שלש שיטין,ובין כל נביא ונביא משנים עשר שלש שיטין, שאם בא לחתוך חותך, וסידורן של נביאים כך הוא, יהושע שופטים שמואל מלכים ירמיה יחזקאל ישעיה תרי עשר. וסדר הכתובים רות ותהלים ואיוב ומשלי וקהלת ושיר השירים, וקינות ודניאל ומגילה ודברי הימים.

כל כתבי הקדש אין כותבין אותן אלא בשירטוט, אפילו כתבן על הנייר, ומותר לכתוב שלש תיבות בלא שירטוט, יותר על זה אסור, כרך זה שיש בו תורה נביאים וכתובים אין קדושתו כקדושת ספר תורה, אלא כחומש מן החומשים, דין היתר כדין החסר. (ספר תורה ז יב והלאה)

ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו, וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם, ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות, וצורת השירות, כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם, וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים, שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים, ועליו היו הכל סומכין, לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה, והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו, ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו… (שם ח ד, וראה שם עוד)

ספר תורה נוהגין בו קדושה יתרה וכבוד גדול, ואסור לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה יאכל, ואפילו היו לו ספרים רבים, ואפילו יש ליקח בו חדש, לעולם אין מוכרין ספר תורה אלא לשני דברים, שילמוד תורה בדמיו, או שישא אשה בדמיו, והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור.

ספר תורה שבלה או שנפסל נותנין אותו בכלי חרש וקוברין אותו אצל תלמידי חכמים, וזו היא גניזתו. מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה, וזו היא גניזתן…

ומותר להניח ספר תורה על גבי ספר תורה, ואין צריך לומר על גבי חומשים, ומניחין החומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה. וכל כתבי הקדש אפילו הלכות ואגדות אסור לזרקן…

לא יאחז אדם ספר תורה בזרועו ויכנס בו לבית המרחץ או לבית הכסא או לבית הקברות, אף על פי שהוא כרוך במטפחות ונתון בתוך התיק שלו, ולא יקרא בו עד שירחיק ארבע אמות מן המת או מבית הכסא, ולא יאחז את ספר תורה כשהוא ערום, ואסור לישב על מטה שספר תורה עליה.

בית שיש בו ספר תורה אסור לשמש מטתו בו עד שיוציאנו או עד שיניחנו בכלי ויתן הכלי בכלי אחר, שאינו מזומן לו, אבל אם היה מזומן לו אפילו עשרה כלים זה בתוך זה ככלי אחד הם, או עד שיעשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, אם לא היה לו בית אחר, אבל אם יש לו בית אחר אסור לשמש עד שיוציאנו.

כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט, אלא ירחצו ידיהם ואחר כך יגעו בו.

הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו, ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם, ואחר כך יהיו מותרין לישב.

מצוה ליחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי, דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר, לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערותו כנגדו, ולא יפשיט רגליו כנגדו, ולא יניחנו על ראשו כמשאוי, ולא יחזיר אחוריו לספר תורה, אלא אם כן היה גבוה עשרה טפחים. היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עמו, לא יניח ספר תורה בתוך השק ויניחנו על גבי החמור, וירכב עליו, ואם היה מתפחד מן הגנבים מותר, ואם אין שם פחד מניחו בחיקו כנגד לבו, והוא רוכב על הבהמה והולך. כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד, שהוא העד הנאמן בכל באי עולם, שנאמר והיה שם בך לעד, ויכבדהו כפי כחו, אמרו חכמים הראשונים, כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות, וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. (שם י ב והלאה)

המוצא ספר תורה (בשבת) יושב ומשמרו ומחשיך עליו, ובסכנה מניחו והולך לו, ואם היו גשמים יורדין מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו ונכנס בו. (שבת יט כה)

שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני, נוטל כל המטלטלין וכל הקרקעות והבגדים והעבדים והבהמה והעופות והתפילין עם שאר ספרים הכל בכלל הנכסים, אבל ספר תורה יש בו ספק אם הוא בכלל נכסים או אינו, לפיכך אם תפסו אין מוציאין מידו. (זכיה ומתנה יא טו)

המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו פעם אחת לי"ב חדש, ואם כשהוא גוללו פותחו וקרא בו מותר, אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא, והוא הדין שאר ספרים, ואם פתח וקרא וגלל בגלל עצמו הרי שלח יד בפקדון ונתחייב באונסין… (שאלה ז ד)

כדרך שקורע אדם על אביו ועל אמו, כך חייב לקרוע… ועל ספר תורה שנשרף… ואין חייבין לקרוע אלא על ספר תורה שנשרף בזרוע כמעשה שהיה, וחייב לקרוע שתי קריעות, אחת על הגויל, ואחת על הכתב, שנאמר אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים. (אבל ט ב וט)

ספר חסידים:

כל המונע ספר תורה מלהכניס לתוך ארון הקודש, כגון הקובל בבית הכנסת לפני ההיכל, וכן הרוצה להכריח ולדחוק את הקהל שיעשו חפצו וטובים אומרים שלא כדין אתה עושה, עתידה תורה שתצעק ותכריז על נשמתו איש פלוני אל יבא למקום פלוני בשלום. (קז)

אחד היה תופר ספר תורה, בא כומר ורצה לעזור לו, ולא רצה היהודי על שם שכתוב (נחמיה ב') ואנחנו עבדיו נקום ובנינו, ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים. (רעט)

…נכרי אחד שר בקש ליהודים לפתוח הארון שיראה ספר תורה, אמר להם זקן אחד אל תפתחו, אל תראו לו, כי חזקיה חטא בזה, שהראה את הארון לשרי בבל, ומי שמראה ספר תורה לנכרי ראוי לחפש אחריו לאחר מותו. מי שרואה ספר תורה בארון בחלום מגיד לו על המת, לפי שכתוב (דברים י') ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ויהיו שם… וכתיב בתריה שם מת אהרן ויקבר שם… (תקלג)

…ואם כבר קראו בתורה ומעכב המערער מלהכניס ספר תורה בארון, לא יתכן שיצא אדם לחוץ ואם יודע שום דבר יאמר בבית הכנסת, ואף על גב דאמרו בין גברא לגברא נפיק, דאמרו ועוזבי ה' יכלו, זה העוזב ספר תורה, כיון שמונע אחד מלהכניס ספר תורה נראה ההולך שאינו חושש. ועוד שצריך לעמוד כשמכניסין ספר תורה, וזהו ותנו כבוד לתורה, אבל אם צריך לנקביו, עליו נאמר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. (תשעח)

המתקנים בגד פשתן על ספר תורה, וכותבים פסוקים בבגדים, ואחר כך הנשים עושות רקמה על רושם התיבה במשי מעשה מחט, אם יש בפסוקים שם הקדש לא יניח לנשים לרקום במחט על הכתיבה מפני שנוקב את השם. (תתקלג)

ראה גם ערך ספר.

ספורנו:

והיה שם בך לעד – אחר שידעתי שתעזבו התורה, שמתי ספר תורה במקום שאין אדם נכנס, ויעיד שמה שנמצא ביד צדיקי התורה היא התורה שנתנה למשה בלי תוספת וחסרון, אמנם שמצא חלקיה היה זה שנתן לכהנים ובו פרשת המלך, והוסיף בו יהושע הברית שכרת לעבוד ה' באמת ובתמים. (דברים לא כו)

רש"ר הירש:

…אבל שום דבר לא ישמש כסמל, אם לא נועד והותקן בכוונה תחילה למען המטרה הסמלית הזאת. נזכור גם, שאפילו ספר תורה, שהוא בעל משמעות סמלית מובהקת עד כדי כך, שהיינו סבורים שאין לו כלל משמעות אחרת, ושקדושתו טמונה בו עצמו, אף על פי כן שימושו בקודש מותנה בכוונה שבלב הסופר בשעת כתיבת האותיות, והרי קדושת ספר תורה תופסת רק אם נכתב לשם קדושת ספר תורה, והסופר חייב לומר, ולפחות להתכוון, לשם קדושת השם, לפני שהוא כותב את השמות הקדושים… (שמות לו ח)