כשוף

(ראה גם: להט, נחוש, קסם)

תנ"ך:

אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם, אני ה' אלקיכם. (ויקרא יט לא)

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל. (במדבר כג כג)

לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ה' כל עושה אלה, ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך. (דברים יח י)

עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו, כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלקיהם. (הושע ד יב)

זהר:

ויעשו להם חגורות, רבי יוסי אמר כיון שידעו מעולם הזה ונתדבקו בו, אז ראו שעולם הזה מתנהג על ידי עלי האילן הללו, ועשו להם חיזוק להתחזק בהם בעולם הזה, (פירוש קודם החטא היה העולם מתנהג על ידי הקדושה לבדה, ועל ידי חטא דעץ הדעת הפילו המוחין ממדרגות הקדושה, והקליפות נתמלאו מחורבנה של הקדושה, וניתנה ההנהגה בידי הסט"א, שישלטו בעולם הזה), ואז ידעו כל מיני כישוף שבעולם, ורצו לחגור כלי זיין מכחם של עלי האילן הללו, כדי להגן על עצמם. (בראשית תנב, ועיין שם עוד)

ויתפרו עלי תאנה, הנה בארנו, שלמדו כל מיני כשפים וקסמים, ונאחזו בזה שלמטה, דהיינו הס"א, כמו שנתבאר… (ולפני החטא דעץ הדעת לא היה בחינת צל הזה דס"א בעולם, אלא בחינת צל דקדושה בלבד, וזה היה הטעות של אדם הראשון, כי אחר החטא של עץ הדעת, שבסבתו פרחו ממנו כל האורות העליונים שהשיג, וידעו כי עירומים הם מכל האורות, ונפל עליהם הצל דס"א, דהיינו העלמה והצל הבא מחמת עבירה, אז ויתפרו עלי תאנה… והם טעו וחשבו שצל הזה דעלי תאנה שנפל עליהם מחמת העבירה, דומה כמו הצל דקדושה שסגולתו להמשיך האורות כולם, ועל כן עשו להם מהצל הזה חגורות… דביקות מתוך העלמה… ועל פי הטעות הזה התחבא אדם הראשון בתוך עץ הגן… והתפאר לפני השי"ת וטען את קולך שמעתי וגו', דימה עצמו למשה, שהסתיר פניו מהביט אל האלקים, וחשב שעל ידי הצל הזה יחזור ויזכה תיכף לכל האורות שפרחו ממנו… וזה אמרו כאן שלמדו כל מיני כשוף וקסם, כי ענין הכשפים ביארו חז"ל בסנהדרין ס"ז שמכחישים פמליא של מעלה, פירוש כי לולא הכשפים היו הצדיקים יכולים להמשיך אותות ומופתים מעולמות העליונים, לקרב העולם להשי"ת, על דרך שהיה ביציאת מצרים ובימי יהושע והנביאים. אבל על ידי החטא דעץ הדעת נעשה בנין ד' עולמות אבי"ע דס"א, לעומת ד' עולמות אבי"ע דקדושה, בסוד הכתוב זה לעומת זה עשה אלקים, שפירושו שכל הכחות שישנם באבי"ע דקדושה לקרב העולם להשי"ת, ניתנו כנגדם באבי"ע דטומאה לרחק העולם מהשי"ת. והענין הוא, כי כמו שהעבירה דעץ הדעת היתה לשורש שממנה נמשכים כל העבירות שבעולם, כן הצל דהיינו כח ההעלמה על קדושתו יתברך כנ"ל, הנמשך מעבירה דעץ הדעת הנקרא עלי תאנה, נעשה לשורש שממנו נמשכים כל מיני כחות ההעלמה על קדושתו יתברך… והקרובים ביותר לשורש הזה הם הכשפים, שניתן להם כח שקול נגד הקדושה להכחיש את הפמליא של מעלה, על דרך שעשו המכשפים כנגד האותות והמופתים של משה רבינו… ועל כן מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, דהיינו ביציאת מצרים ובימי הנביאים לא יכלו הצדיקים להמשיך אותות ומופתים לקרב העולם להשי"ת, מחמת שיודעים, שאבי"ע דטומאה יתנו כח להמכשפים שיוכלו לעשות גם הם בלהטיהם כן)… (בראשית ב שיא, ועיין שם עוד)

…רבי אליעזר אומר, בימי אנוש היו בני האדם חכמים בכשפים וקסמים, ובהחכמה איך לעצור כחות השמימים (שלא יפעלו על העולם), ומיום שיצא אדם מגן עדן והוציא עמו החכמה של עלי תאנה, (שהיא כשפים), לא היה עוד איש שיעסוק בה, כי אדם ואשתו ואלו שנולדו ממנו מטרם שבא אנוש, עזבו את החכמה הזאת, ולא התעסקו בה. וכאשר בא אנוש, ראה אותם (עלי תאנה) וראה שחכמתם מכחשת העליונים, דהיינו שמכחשת הקדושה, ועסקו בהם ועשו פעולות וכשפים וקסמים ולמדו מהם עד שנתפשטה חכמה ההיא בדור המבול, וכולם עשו בכחה את מעשיהם להרע. והיו מתחזקים כלפי נח בחכמתם זו, במה שהזהירם מהמבול, ואמרו ששום דין שבעולם לא יוכל לשרות עליהם, כי יעשו בחכמה לדחות מעליהם את כל בעלי הדין. ומאנוש ואילך התחילו כולם לעסוק בחכמה הזו, וזהו שכתוב אז הוחל לקרא בשם ה', והוחל פירושו שעשו חולין את קריאת שם ה' על ידי חכמת הכשפים שעסקו בה…

בימי אנוש, אפילו התינוקות שבאותו הדור, היו משגיחים כולם בחכמות העליונות, והיו מסתכלים בהם, כלומר (שהיו מתבוננים בהם). אמר רבי ייסא, אם כן טפשים היו, שלא היו יודעים שעתיד הקב"ה להביא עליהם מי המבול, וימותו בהם. אמר לו רבי יצחק יודעים היו, אבל אחזו טפשות בלבם, שהם היו יודעים את המלאך הממונה על האש, ואת המלאך הממונה על המים והיו יודעים לעצור אותם, שלא יוכלו לעשות בהם דין, ועל כן לא פחדו מעונש, והם לא היו יודעים, שהקב"ה הוא השולט על הארץ וממנו יבא הדין על העולם. אלא היו רואים, שהעולם נפקד ביד ממונים האלו, ובהם תלויים כל דברי העולם, ומשום זה לא היו מסתכלים בהקב"ה, ולא היו משגיחים במעשיו, עד שנשחתה הארץ ורוח הקדש הכריז עליהם בכל יום יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם… (שם שעט והלאה)

בימי אנוש, אפילו התינוקות שבאותו הדור, היו משגיחים כולם בחכמות העליונות, והיו מסתכלים בהם, כלומר (שהיו מתבוננים בהם). אמר רבי ייסא, אם כן טפשים היו, שלא היו יודעים שעתיד הקב"ה להביא עליהם מי המבול, וימותו בהם. אמר לו רבי יצחק יודעים היו, אבל אחזו טפשות בלבם, שהם היו יודעים את המלאך הממונה על האש, ואת המלאך הממונה על המים והיו יודעים לעצור אותם, שלא יוכלו לעשות בהם דין, ועל כן לא פחדו מעונש, והם לא היו יודעים, שהקב"ה הוא השולט על הארץ וממנו יבא הדין על העולם. אלא היו רואים, שהעולם נפקד ביד ממונים האלו, ובהם תלויים כל דברי העולם, ומשום זה לא היו מסתכלים בהקב"ה, ולא היו משגיחים במעשיו, עד שנשחתה הארץ ורוח הקדש הכריז עליהם בכל יום יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם… (שם שעט והלאה)

רבי יצחק ורבי יוסי היו הולכים מטבריא ללוד. אמר רב יצחק תמיהני על רשע ההוא בלעם, כי כל מעשיו של אותו רשע היו מצד הטומאה, וכן למדנו סוד אחד, שכל מיני נחש וכשפים שבעולם, כולם מתקשרים ויוצאים מנחש ההוא הקדמוני, שהוא רוח הטומאה המזוהם, ועל כן כל הכשפים שבעולם נקראים על שם הזה נחשים, וכולם מצד ההוא יוצאים, וכל הנמשך בזה (אחר כשפים) הוא נטמא. ולא עוד אלא שצריך להטמא מקודם, אם רוצה לעשות כישוף, כדי להמשיך על עצמו צד ההוא של רוח הטומאה, כי למדנו, כמו שאדם נתעורר מלמטה, כן הוא ממשיך עליו מלמעלה, אם הוא נתעורר מלמטה… בצד הטומאה, כן הוא ממשיך עליו רוח הטומאה ונטמא, וזה אמרו על מה שלמדנו, הבא לטמא מטמאים אותו. משום זה, רשע ההוא בלעם, בשביל להמשיך על עצמו רוח הטומאה מנחש ההוא העליון, היה מטמא את עצמו בכל לילה באתונו, והיה עושה עמה מעשה אישות בשביל להטמא ולהמשיך עליו רוח הטומאה, ואחרי זה עשה כשפיו ומעשיו.

ותחילת מעשיו היו, לקח נחש מתוך הנחשים, וקשר אותו לפניו, ובקע את ראשו והוציא את לשונו, ולקח עשבים ידועים ושרף כולם, ועשה מהם קטורת אחת, ואחר כך לקח הראש של אותו הנחש, ובקע אותו לארבעה צדדים, ועשה ממנו קטורת אחרת. ועשה סביבותיו עגול אחד, והיה אומר דברים ועשה מעשים אחרים, עד שהמשיך עליו רוחות הטומאה והודיעו לו מה שצריך, ועשה על פיהם מעשיו כפי מה שידעו מצד הנחש ההוא של הרקיע.

ומכאן היה יודע ידיעות וכשפים וקסמים, ומשום זה כתוב, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, היינו נחשים של ממש, כי העיקר והשורש בטומאה הוא כמו שנתבאר לעיל, שתחילת הכל אינו אלא בנחש. אמר רבי יוסי למה כל מיני כשפים וקסמים אינם נמצאים אלא בנשים, אמר לו, כך למדנו, כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, רק בה ולא בבעלה, אמר כן הוא ודאי…

אמר לו, כל אלו המעשים שעשה בלעם, וכל מה שידע, מאין למד אותם, אמר לו מאביו למד אותם, אבל באלו הררי קדם, שהוא ארץ קדם, למד כל הכשפים וכל מיני קסמים, משום שבהרים האלו נמצאים המלאכים עזא ועזאל, שהפיל אותם הקב"ה מן השמים והם קשורים שם בשלשלאות של ברזל, ומודיעים כשפים לבני אדם…

…אמר לו יפה אמרת, אבל בא וראה, התורה לא נתנה אלא לזכרים, שכתוב וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, שהרי הנשים פטורים ממצות התורה, ועל כן לא פסקה זוהמתן בעת מתן תורה, ומשום זה הכשפים שהם נמשכים מזוהמא דחויא נמצאים בעיקר בנשים. ועוד שאחר העגל חזרו כולם לזוהמתם, ואפילו הזכרים, ונשים קשה להן להפריד את עצמן מן הזוהמא יותר מאנשים, ומשום זה נמצאים נשים בכשפים ובזוהמא הזו יותר מאנשים, משום שנשים באים מצד שמאל, ונתדבקו בדין קשה, וצד זה נתדבק בהם יותר מבאנשים, משום שבאים מצד דין הקשה, והכל מתדבק והולך אחר מינו…

כעין זה אשה בימי טומאתה יש לאדם להשמר ממנה (שלא יגע בה), משום שהיא מתדבקת ברוח הטומאה, ובזמן ההוא אם תעשה כשפים יצליחו בידיה יותר מבזמן אחר…

אמר לו זה משום שמסתכל בצפצופם של עופות, כדי לדעת עתידות, למה נקרא נחש וכשוף, אמר לו,משום שנמשך מצד הזה (של טומאה), כי רוח הטומאה שורה על אותו העוף, מודיע דברים בעולם, וכל רוח טומאה מתדבק ובא לעולם מן הנחש, ואין מי שינצל ממנו בעולם, כי הוא נמצא בכל דבר, עד הזמן שעתיד הקב"ה להעביר אותו מן העולם… (חיי פ והלאה, ועיין שם עוד)

ולבני הפלגשים וגו', מהו מתנות, ואומר אלו הן מיני מדרגות תחתונות (של הקדושה בלתי מתוקנות), שהן שמות של מיני רוח הטומאה, (ונתנם להם), כדי להשלים המדרגות, (כלומר שיטהרו אותם וישלימו את המדרגות של הקדושה), ויצחק נתעלה על כולם באמונה העליונה כראוי, שהיא בינה… וישלחם מעל יצחק בנו, כדי שלא ישלטו אצל יצחק… ובכדי שיצחק יתתקן בצד דין הקשה העליון להתגבר על כולם, וכולם נכנעו לפניו. קדמה אל ארץ קדם, כי שם הם מיני כשפים של הטומאה. בא וראה, כתוב, ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם, אלו הם, שהיו מבני הפלגשים של אברהם, ואמרו, כי באלו הררי קדם נמצאים אותם המלמדים כשוף לבני אדם, ומאותה ארץ קדם יצאו לבן ובעור ובלעם בנו וכל המכשפים וכבר ביארוה. (שם רסג)

ובכל עשרת מיני כשפים וקסמים מהארת הכתרים התחתונים עשה לבן כנגד יעקב ולא יכול לו, זהו שכתוב ותחלף את משכורתי עשרת מונים וגו', כי כולם עשה לבן לנגדו, ולא עלה בידו להרע לו, שכתוב ותחלף את משכורתי עשרת מונים ולא נתנו אלקים להרע עמדי, מה הם מונים, כתרגומו מינים. וכתוב לשעירים אשר הם זונים אחריהם, מונים הם מינים כמשמעו, ועשרה מינים הם של כשפים וקסמים בכתרים התחתונים (דקליפות), וכולם עשה (לבן) נגדו. עשרה מינים הם, שכתוב, קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. אמר רבי יוסי נחש וקסם שני מינים הם, ובמדרגה אחת עולים, וכשבא בלעם כנגד ישראל, עשה בקסם, וזה שכתוב וקסמים בידם, וכנגד יעקב בא לבן בנחש, והן זה והן זה לא עלה בידיהם, וזה שאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל… אמר בלעם לבלק, בא וראה, מי יוכל להם, כי כל הקסמים והכשפים שבכתרים שלנו, מהארת המלכות של מעלה מתעטרים, והוא (ז"א) נתקשר בהם (בישראל), דכתיב ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו.

אמר רבי יהודה חס ושלום שבלעם היה יודע משהו בקדושה שלמעלה, (שהיה יודע שהכשפים שלו נמשכים ממלכות דקדושה), כי הקב"ה לא רצה בשום עם ולשון שישתמשו בכבודו, אלא הבנים הקדושים שלו בלבדם… (וישלח לד, ועיין שם עוד)

אמר רבי חייא, נחש ידוע (מה הוא, אבל) שפיפון מהו, אמר לו הסוד של תקון הכשפים, הנחש הוא שפיפון… כן אותו רשע בלעם היה יודע הכל, בא וראה, כתוב וילך שפי, (שזה רומז) על שפיפון, (ומקודם לזה כתוב ולא הלך כפעם בפעם לקראת) נחשים, הרי שפעם נשתמש בזה ופעם בזה. (ויחי תשי)

רבי יוחנן היה עומד לפני רבי יצחק, אמר, מה ראה בלק לומר הנה עם יצא ממצרים, ולא אמר הנה עם בני ישראל. אמר לו רבי יצחק, בלק מכשף גדול היה, וכן דרך המכשפים לקחת הדבר שאין בו חשד, וכן אין מזכירים לעולם שם אביו של אדם, אלא שם אמו, שהוא דבר שאין בו חשד. שכן דרך השדים שמעיינים בדבר ההוא שנאמר להם (מפי המכשפים), אם הוא שקר מודיעים להם דבר שקר, ואם הוא אמת כל מה שאומרים להם הוא על כל פנים אמת לזמן קצר, כל שכן אם המכשפים רוצים מהם שיעשו מעשה, (ודאי שהם מדקדקים לומר אמת בלי חשד, ועל כן אין מזכירים שם אביו של אדם). (שמות רצט)

וכאן הנהרות של מצרים מגדלים בעלי כשפים דגים חזקים, קשורים בעשר מדרגות הכישוף, שכתוב קוסם קסמים וגו', הרי עשר מינים של חכמת הכישוף. ובזמן ההוא (של יציאת מצרים), הושיט הקב"ה אצבעו וערב אלו הנחלים והנהרות של המצרים, (שהם המדרגות העליונות שהמצרים יונקים משם), ונמנעו דגי החכמה שלהם (מלהשפיע להם חכמה)… (וארא קסו, ועיין שם עוד)

אמר להם, עד עתה עוד לא כליתי (להשיב) על דברי השאלות שלכם, כי למדנו וה' הכה כל בכור, כל בכור סתם, (אינו אומר בכורי מצרים, משום שסובב גם על המדרגות שהמצרים נאחזים בהם, שהם ד' מדרגות הקליפות), כמו שאמרנו, הכל היה כמו אלו שמתו, אלו קושרי הקשרים שהיו משתמשים בכשפיהם באלו הכתרים, מהם היו משתמשים בעליונים, ומהם בתחתונים, ואף על פי שכולם תחתונים, (עם כל זה היו משתמשים גם בעליונים), וכל ארץ מצרים היתה מלאה כשפים, שכתוב כי אין בית אשר אין שם מת… (בא קכז)

כוכב הזה כשיוצא הוא פושט יד אחד (שהוא סוד חסד הנקרא יד ימין), בחמשה אצבעות, ומאיר ומתנוצץ באותו החלון בעלי הקסמים והכשוף יראים ממקום זה, משום שבשעה שזה שולט כל הקסמים והמכשפים מתבלבלים והכשוף אינו מצליח בידם… ואם תאמר כיון שרקיע הזה הוא נסתר, (שהוא בבינה), איך יודעים אותו (המכשפים שיתבלבלו ממנו, ומשיב) אלא שיש להם סימן בחיצוניות הקדושה, שמשם יודעים שכוכב הזה שולט, והם יראים תמיד ממנו, והקסמים והכשפים אינם מצליחים בידיהם… ומשום זה מתמעטים בעלי הקסמים והכשוף מן העולם, מפני שאינם יודעים השורש כשרואים שהכישוף אינו מצליח בידם… (תרומה תתנא, ועיין שם עוד)

אלא דבר זה צריך (דהיינו רק שעיר לחטאת), והוא ידוע לכל בעלי כשפים, שכל מעשיהם במה שלא מתחבר בנקבה, ועל כן שעיר, שעוד לא נתחבר בנקבה בצדדים שלו (של הס"א) הם כולם, (והטעם הוא שאל אחר הסתרס ולא עביד פרי)… וזה נודע לכל אלו המכשפים שמשתמשים במעשים אלו, ומשום זה שורים על השעיר ההוא כל חטאתם. (תצוה קי)

למה קורא אותם ערב רב, אלא כל המכשפים של מצרים היו, ובראשם יונוס וימברוס, ובשעות היום (אחר שש שעות) היו עושים תמיד כשפיהם, וכל אלו מכשפים העליונים היו מסתכלים מכשנוטה השמש (לערוב) בשש שעות ומחצה, עד התחלת תשע שעות ומחצה, דהיינו ערב גדול, כל אלו מכשפים הקטנים (היו עושים כשפיהם) מתשע שעות ומחצה עד חצות הלילה… וקראו אותם ערב רב, משום שיש ערב קטן, שהוא מתשע שעות ומחצה ולמטה… והחכמה שלהם (של ערב רב) היתה גדולה, והם הסתכלו בשעות היום והסתכלו במדרגת משה, וראו כי בכל הצדדים בשש משה… (תשא סא, ועיין שם עוד)

והכל היה (ב' הפירושים של המלה חרט היו שם), כי ודאי השליך הזהב בכיס, והסתירו מעין, כמו שאומרים המכשפים, וכך צריך להיות במיני כשפים אלו, שכך הוא מעשה המכשפים האלו שדבר הצריך גילוי להתגלות אחר כך, צריך מקודם להסתר וכיסוי, והדבר שצריך אחר כך לכיסוי, צריך בתחלה להיות בגלוי… (שם פא, ועיין שם עוד)

כתיב ויעשהו עגל מסכה, וכתוב ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, משמע שלא עשה אותו, (אלא נעשה על ידי אחר), אם כן מהו ויעשהו, אלא ודאי כמו שהעמדנו, שלולא אהרן לא נתחזק רוח הטומאה להכלל בזהב, אבל כל תקון צריכים לבנות אותו, (וזה נבנה על ידי המכשפים). תא חזי, יש מי שעושה כשפים ומצליח בידו, ויש מי שעושה אותם באופן הזה ממש, ואינו מצליח בידו. כי לעבודות אלו צריך איש מתוקן. תא חזי מבלעם שהיה מתוקן לאלו כשפים שלו להצליח בידו, משום שכתוב נאום הגבר שתום העין… כי עין אחת שלו היתה סתומה תמיד, ומראה עינו לא היה בדרך ישר, מום היה בו בעיניו… אבל רוח הקדש מי שישתמש בו מה כתוב, כל איש אשר בו מום לא יקרב. וכאן במעשה העגל היה הכל מתוקן לרוח הטומאה לתת לו מקום לשלט, כי מצא מדבר שהוא חרוב מכל, כמו שכתוב נחש שרף ועקרב וגו', שמשם הוא השליטה שלו… מצא את אהרן להתחזק בימין ולהכלל בו, אז נשלם מקומו (של הסט"א) כראוי, ויצא ונשלם המלאכה… (פקודי שיח, ועיין שם עוד)

והיכל הזה תלויים בו כל סודות הכשוף להמית בני אדם טרם שיגיע זמנם וכל הכשפים שבני אדם משמשים בהם. אלו העושים כשפים להטמא בהם, כמו בלעם, שהיה מכשף בכשפיו היו נטמאים תחילה בטומאת זרע רותחת ששפכו בבהמה, ומשום זה נדון בלעם בו בשכבת זרע ההיא הרותחת כמו שאמרנו, ועל כן נקרא היכל ההוא שחת טמא. (שם תתסא)

ובספרם של המכשפים של אשמדי מצאתי, שאלו הרוצים לעשות כשפים מצד שמאל, ולהתדבק בהם, יקום לאור הנר, או במקום שנראים הצלמים שלו (דהיינו לאור הלבנה), ויאמר אלו המלים המתוקנות לאלו הכשפים, ויקרא להם לאלו צדדי הטומאה בשמות הטומאה שלהם, ויזמין הצלמים שלו לאלו שמות הטומאה שקרא, ויאמר שהוא מתתקן להם ברצונו ולמצותם, (ואז) יוצא אדם ההוא מרשות אדונו, והפקדון של אדונו, (דהיינו הנשמה שניתנה לו בפקדון מאדונו) הוא נותן לצד הטומאה. ועל ידי אלו דברי הכשפים שאמר, ושהזמין אותם לצלמים שלו נראים שני רוחות ומתתקנים באלו הצלמים שלו, (להיות) תואר בני אדם, ומודיעים לו לזמנים ידועים דברים להרע לו, ודברים להטיב לו, ואלו שני רוחות שלא נכללו בכלל גוף עתה נכללו באלו הצלמים, והם מתתקנים בהם, ומודיעים אל האדם דברים להזיק לו. וזה הוא שיצא מרשות אדונו, והפקדון שלו נתן לצד הטומאה… (תזריע טז, ועיין שם עוד)

רבי יצחק היה הולך אל הבציר של אביו, ראה אדם אחד שנטה (מן הדרך), עם משא קשורה על כתפיו, אמר לו, חבל המקשט כתפך למה, לא השיב לו כלום. הלך אחריו ראה שהיה נכנס למערה אחת, נכנס אחריו, ראה קיטור עשן עולה מתחת הארץ, ואיש ההוא נכנס בנקב אחד ונעלם ממנו. פחד רבי יצחק, ויצא אל פי המערה. בעוד שהיה יושב עברו רבי יהודה ורבי חזקיה. ראה אותם וקרב אליהם. ספר להם המעשה, אמר רב יהודה ברוך הרחמן שהצילך, מערה זו היא של מצורעים מרעי סרוניא, וכל יושבי העיר ההיא מכשפים ובאים למדבר לנחשים שחורים שהם בני עשר שנים או יותר לעשות כשפים, ואינם שומרים עצמם מהם, ונעשו מצורעים, וכל מיני כשפים שעושים הם במערה הזו. (שם קסח)

אמרו ילך עם איש ההוא ונראה, אמר רבי יצחק אסור לנו, אם היה הולך לקבל רפואה מאדם גדול ירא חטא, כמו נעמן שהלך אל אלישע, היינו הולכים אחריו, עתה שהוא הולך לרחוקים מן העולם (מצורעים ומכשפים), לרחוקים מן התורה מתועבים מכל, אסור לנו להראות לפניהם… הלך אותו האדם למערה ההיא הוא ובנו, והניח אותו במערה, בעוד שיצא אביו לקשור חמורו, יצא קיטור אש והכה (את בנו) בראשו והרגו… (שם קעח)

תא חזי, הקב"ה הוציא עשר ספירות עטרות קדושות למעלה, שהוא מתעטר בהן ומתלבש בהן… כנגד זה יש עשר ספירות שאינן קדושות הן למטה, והן אחוזות בזוהם הצפרנים של ספירה קדושה אחת הנקראת חכמה, ועל כן נקראות חכמות. ולמדנו עשרה מיני חכמות אלו (דקליפות) ירדו לעולם, וכולם (ניתנו) ונטמאו במצרים, חוץ מאחד שנתפשט בכל העולם, והם כל מיני כשפים, ומהם ידעו מצרים כשפים יותר מכל בני העולם, וכשהמצרים רצו לעשות אסיפת כשפים למעשיהם, היו יוצאים לשדה להרים הרמים וזובחים זבחים, ועושים חפירות בארץ, ומסבבים הדם מסביב אותם החפירות, ושאר הדם מתקבץ בתוך החפירות ונותנים עליו הבשר ומקריבים הקרבנות לאלו המינים הרעים, ואלו המינים הרעים מתאספים ומתקרבים יחד, ומתרצים עמהם בהר ההוא. (אחרי רמח)

ורב מתיבתא אמר כך, דקדוק זה לא ידע שלמה המלך, אשר קול ההוא הוא כלול מן רוח נפש, והבל העצמות מעצבון של הבשר. (והקול) משוטט באויר, וכל אחד (מאלו הג') נפרדו זה מזה, וכשהקול מגיע למקום ההוא שנכנס בו, הוא יושב כמת, וכל אלו המכשפים והקוסמים יודעים מקומות אלו בכשפיהם וכופפים עצמם לארץ ושומעים קול זה, שרוח נפש והבל העצמות מתחברים בו, והם מודיעים הדבר, וזה הוא אוב מארץ, ועל כן רדף שלמה לדעת מה שנעשה מקול הזה, ולא ידע. (שלח רכא)

בן צפור הוא כמו שאמרו, (מבני בניו של יתרו שנקרא צפור), אבל בן צפור ממש, (שכל עסקיו היה עם צפור), כי כשפיו היו בכמה מינים של אותה צפור, לקח צפור ודפק עם עשב ומפריח באויר, עשה מעשים ולחש לחשים, ואותו צפור היה בא, ובפיו אותו העשב, ומצפצפה לפניו, והכניסה בכלוב אחד, הקטיר לפניה קטורת, והיא מודיעה לו כמה דברים עשה כשפים והעוף מצפצפת ופורחת ומשוטטת אל גלוי עינים, ומודיע לה, והיא באה וכל דבריו היו בצפור ההוא…

יום אחד עשה מה שעשה, ולקח צפור ההיא, ופרחה והלכה, ונתעכבה ולא באה, היה מצטער בעצמו ומטרם שבאה ראה שלהבת אש אחת שפרחה אחריה, ושרף כנפיו. אז ראה מה שראה ופחד מפני ישראל. מה שמו של אותה הצפור, הוא ידוע, וכל אלו המשתמשים ויודעים להשתמש בצפור ההוא לא ידעו כשפיו, כמו שהיה יודע בלק… וכל החכמה שהיה יודע היה יודע בצפור ההיא, וכך היה עושה, כפף עצמו לפני (הצפור) והקטיר קטורת, כסה ראשו וכפף ואמר העם, והצפור משיבה ישראל, הוא אמר מאד, והצפור השיבה רב, ע' פעמים צפצפו זה וזה, הוא אמר דל, והצפור אמר רב, אז פחד.

ובמיני הכשוף של קסדיאל הראשון מצאנו, שצפור הזה, היו עושים אותו בזמנים ידועים מכסף מעורב בזהב, הראש מזהב, פיה מכסף, כנפיו מנחשת קלל מעורב בכסף, כך כל אחת, הגוף מזהב, נקודות הכסף בנוצה שלה, רגליה מזהב ושמים בפיה לשון של הצפור ההוא הנקרא ידוע… והם שמים את הצפור ההוא בחלון אחד, פותחין החלון נגד השמש, ובלילה פותחים החלון נגד הלבנה ומקטירים קטורת ועושים כשפים משביעים את השמש, ובלילה משביעים ללבנה, וכך עושים ז' ימים. מכאן והלאה כבר לשון ההוא מקשקש בפי הצפור, אחר זה נוקבין אותו הלשון מחט של זהב והיא מדברת גדולות מאליה, והכל ידע בלק על ידי צפור הזו, על כן נקרא בן צפור, ומשום זה ראה מה שאדם אחר לא יכול לדעת ולא יכול לראות. (בלק ב, ועיין שם עוד)

מצאתי בספרו של אשמדאי שנתן לשלמה המלך, שכל מי שהוא רוצה לעשות כשפים חזקים סתומים מעין, אם יודע הסלע שנפל שם בלעם, ישכח שם מאלו הנחשים שנעשו מעצמותיו של אותו רשע, אם יהרג אחד מהם בראשו, יעשה כשפים עליונים, בגופו כשפים אחרים, ובזנבו כשפים אחרים. ג' מיני כשפים יש בכל אחד ואחד. (שם קפב)

מה עשה הקב"ה, ראה שהם (עזא ועזאל) מטעים את העולם, קשר אותם בשלשלאות של ברזל בהרי חושך… ובני העולם יודעים מקומם באים אליהם, והם לומדים לבני אדם כשפים ונחשים וקסמים, ואלו הרי חושך הנקראים הרי קדם, מאי טעמא, משום שהחושך קדם לאור, ומשום זה הרי חושך נקראים הררי קדם, ולבן ובלעם למדו מהם כשפים, והיינו שאמר בלעם מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם… (שם תכב, ועיין שם עוד)

וכך הוא הדרך של מי שמגיע אליהם, כיון שנכנס אדם בראשי ההרים, רואה אותו עזאל הנקרא גלוי עינים, מיד אמר לעזא, אז נותנים קול, ומתאספים אליהם נחשים גדולים השורפים, ומסבבים אותם, ומשלחים (מין חיה) קטנה אונימתא, כנגד האדם, ולמדנו שהיא כמין חתול, וראשה כראש הנחש, וב' זנבות לה, וידיה ורגליה קטנות, אדם הרואה אותה מכסה את פניו, והוא מביא (כלי) אחד עם אפר מקטורתא, משריפת תרנגול לבן, ומשליך בפניה, והיא באה עמו. עד שמגיע לראשי השלשלאות שראש ההוא של השלשלאות תקוע בארץ, ומגיע עד התהום, ושם בתהום יש אדן אחד, והוא תקוע בתהום התחתון, ובאותו האדן נקשר ראש השלשלאות, וכשאדם מגיע לראש השלשלאות מכה בו ג' פעמים, והם (עזה ועזאל) קוראים לו, אז כורע על ברכיו ומשתחוה, והולך ועוצם את עיניו עד שמגיע אליהם. אז יושב לפניהם, וכל אלו הנחשים מסבבים אותו מצד זה ומצד זה, ופותח עיניו ורואה אותם, הוא מזדעזע ונופל על פניו ומשתחוה כנגדם. אחר כך מלמדים אותו כשפים וקסמים, והוא יושב אצלם ג' ימים, כשמגיע הזמן ללכת לדרכו אותה (חיה קטנה), וכל אלו הנחשים הולכים לפניו, עד שיוצא מן ההרים מבין חושך ההוא החזק.

ובלעם כשהגיע אליהם, הודיע להם הדבר שרוצה מהם, וסגר עצמו עמהם בהרים, ובקש לקטרג על (ישראל) להשיב אותם למצרים והקב"ה בלבל וקלקל כל החכמות שבעולם וכל הכשפים שבעולם, ולא יכלו לקרב אליהם… (שם תצה, ועיין שם עוד)

ועוד אדם הזה חוזר כל ימיו אחר כשוף, ומצליח בו עם מלכים ומושלים הוא מעונן ומנחש ומכשף, והוא הרשימה שלו היא רושם של הנחש במדת הלבן שרושם לבן יש לו בכתפיו, שמשם ניטל הנחש, ואין שערות על אותו הרושם, ומזל אדם ההוא בכל דבר הוא לבן, השערות שלו לבנות, והוא ארוך קומה והשערות שלו ארוכות… (זהר חדש יתרו מט)

הנה כסה את עין הארץ, יש אומרים סיחון ועוג שישראל הרגו אותם, שהיו עין הארץ, אבל כשהביא הקב"ה על ארץ מצרים ארבה, מה כתוב, ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ, למה, משום שכל המכשפים והקוסמים שבעולם אינם יכולים לעשות כישוף אלא במדרגה אחת, בפעם אחת, ולעם הזה הביא ארבה מעורב בכמה מינים מעורבים זה בזה, עד שכל המכשפים וכל הקוסמים לא היו יכולים לקום מפניהם, וזהו הוא ויכס את עין כל הארץ. אמר רב אבא בא וראה, בלק ובלעם לא היו בעולם מכשפים וקוסמים כמוהם, בלעם היה כחו וגבורתו בפיו ובעיניו, בלק היה כחו וגבורתו בפעולת הידים, וזה צריך לזה, כי כל מיני כשפים שבעולם הם בפה ובמעשה, ובהם הם תלוים, בלעם היה לו לשון ולא ידים, בלק היה לו ידים ולא לשון. (שם בלק כז)

אמרו לו במה היית עוסק, אמר להם הייתי עוסק בפרשת בלק, וראיתי שחכמת בלק היתה חזקה ויתרה מחכמת בלעם, חכמת בלעם היתה לרגע אחד, חכמת בלק היתה בכל זמן. אבל מפתחות של כל היו בידי בלעם, מפני שהוא היה משלים בפה, בלק היה יודע לעשות כשפים, ולא ידע להשלים בפה… בא וראה איך השנים היו בעצה רעה זה בזה כנגד ישראל, אמר בלעם יעקב היה בבית לבן אבי אבי וניחש כשפים כנגדו ויכול לו, אני אסדר כשפים כנגד (יעקב), אמר בלק, ואני אסדר קסמים לשם הנקרא ישראל. באותה שעה יצאה רוח אחת מצד יוסף מתוך ענפי האילן, ונשב באלו הכשפים וביטל אותם. והיינו שאמר יוסף, כי נחש ינחש איש אשר כמוני… (שם נא ועיין שם עוד)

וראה כי העמדנו מה שכתוב, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', כי השביה של הסט"א אינה אלא קטורת, משום שאין שמחה וחביבות לפני הקב"ה כמו הקטורת, ועומדת לבטל הכשפים והדברים הרעים מן הבית. הריח ועשן הקטורת שאנשים עושים לאותה מעשה (כשפים) הוא מבטל, כל שכן הקטורת. דבר זה הוא גזירת ברית לפני הקב"ה, שכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטורת, הוא ניצל מכל דברי כשפים שבעולם, ומכל פגעים רעים ומהרהור רע ומדין רע וממות, ולא יוזק כל אותו היום, כי הסט"א אינו יכול לשלוט עליו. (שם שיר שמה)

לסוסתי ברכבי פרעה וכו', רבי שמעון פתח ואמר, ויקח שש מאות רכב בחור וגו', בא וראה חכמת מצרים (היתה) שכל מה שעשו עשו על פי החכמה העליונה, ופרעה היה חכם יותר, כי אין מעמידים מלך במצרים אם לא יהיה חכם מכולם. ועל כן כתוב ויקח, שלקח הכל בחכמה, לקח לו עצת חכמה, אמר העם הזה הם שש מאות אלף איש, נכנס לחדריו, והפך בכל מיני הכשוף שלו, ועשה הרבה פתויים, וכישף כשפים ולקח שש מאות רכב ברורים שבכשפים, ועמוסים בכל מיני קסמים וכשפים בסוד של מעלה, של אותו ממונה שנתמנה עליהם… וכל רכב מצרים כל אחד ואחד טעון בכשפיו וקסמיו, לא היו חכמים במצרים שלא יהיו טעונים משאות של קסמים וכשפים, ושלישים, מיני כשפים היו חקוקים בג' ג', ושמות הטומאה היו בג' ג' אותיות כולן חקוקים בקשרים מזוינים … באותה שעה חקק הקב"ה ביד הזו, כל הצורות וכל הצבאות וגבורי מצרים, כמו שהמכשפים והקוסמים עושים בשעה שבאים לעשות כשוף, אותה היד היתה חקוקה בה כנגד אותם המכשפים ונשברו לפני אותה הצורה שהיתה חקוקה ביד ההיא, זה שאמר ימינך ה' תרעץ אויב… (שם תקיז, ועיין שם עוד)

בלעם לקח משם (מהרי חושך) כשפיו, ולמד מהם (מעזא ועזאל) בהרים האלו, זה שאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם… ומתוך שהיו בקטרוג על אדונם בתחלה (בבריאת האדם) ועד היום הזה הם צוררים לאדונם כל כך בכשפים האלו המכחישים החבורה שלמעלה, ולולא השלשלאות האלו המשוקעות בתהום הגדולה שמחזיקות אותם בחוזק רב, היו מחריבים העולם, והעולם לא היה יכול לסבול. ושם בהרי חשך אלו הם יונקים מצד צפון, כי מאותו הצד כל אלו המינים (הרעים) מתעוררים בעולם… מה אנשי שם, הם הנפילים שלמדו שם בכל דבר ודבר שבעולם להשלים כשפיהם…

רבי עזריה שאל את רבי יוסי איש כפר אונו, מהו הטעם שהמכשפים נמצאים יותר בנשים ולא בגברים, שכתוב מכשפה לא תחיה, ולא כתוב מכשף. אמר לו כתוב לא תאונה אליך רעה, רע שהוא לשון זכר לא כתוב, אלא רעה, שזה ודאי צד הנקבה הוא, ונגע לא יקרב באהליך, זה הוא זכר, ומן הנקבה הם כל מיני כשפים וכל העסקים הרעים הבאים לעולם… והנקבה אינה מתגברת אלא בכח הזכר, שהיא שורה (בדברים) העמוקים (של השכר), ויודעת ממנו להשביע את האדם שימלא את רצונה. וממה היא משביעה, היינו בשם, ובדברים העמוקים של שם הטומאה. ועל כן המעשים תלויים בנקבה והדבורים בזכר. ושניהם מתעוררים מן הנקבה, ומשום זה מיני הכשפים נמצאים בנקבה ולא בזכר. (שם רות רצ, ועיין שם עוד)

כמו זה דרבי תנחום ברבי שמלאי, שפעם אחת היה בכרך קסרין, עבר בין שתי נשים, הסתכלו בו, ונסתכן מיד בגופו ובממונו, מהו הטעם, הוא משום שרוח רעה שורה עליהן, ויכול להזיק. מה היא תקנתו, יאמר כך, לכי לכי, דומי דומי, הסירי קשר הקשר, לא ולא לי, ואחר כך יתחיל בא-ל ויגמור בא-ל שכתוב א-ל מוציאו ממצרים… עד מה פעל א-ל, וילך לו ולא יביט לאחריו. רב הונא היה עולה מבבל לארץ ישראל, כשעלה שמה, פגש בכפר אחד, וראה אשה שהיתה באה אחריו, וזרקה מים על כתפיו, ולקחה עפר מתחת רגליו. החזיר ראשו ואמר לה, עשי וקחי אחרי, כי ללא כלום אלי, אבל אני גוזר עליך בלבול בדעתך. אחר כך אמר, לא בשבילי, אלא כדי שלא תהרגי בני אדם אחרים, וכן היה… (שם ש)

מכילתא:

מכשפה לא תחיה, אחד איש ואחד אשה, רבי ישמעאל אומר, נאמר כאן לא תחיה ונאמר להלן לא תחיה, מה להלן בסייף, אף כאן בסייף, רבי עקיבא אומר נאמר כאן לא תחיה, ונאמר להלן לא תחיה… מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה… רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב וידעוני, והלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו, ולמה יצאו, להקיש עליהם ולומר לך, מה אלו בסקילה, אף כל מכשפין בסקילה… (משפטים פרשה יז, וראה שם עוד)

ספרי:

…לא תלמד לעשות, יכול אי אתה יכול להבין ולהורות, תלמוד לומר לעשות, לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות. (שופטים קע)

קוסם, אחד מרובה ואחד מעט, קסמים, לחייב על כל קסם וקסם, איזהו קוסם, זה האוחז במקלו ואומר אם אלך אם לא אלך, וכן הוא אומר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. דבר אחר שועל בימינו ומשמאלו… מעונן רבי ישמעאל אומר זה המעביר על העין, רבי עקיבא אומר אילו נותני העתים, וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים, כגון אלו האומרים למודי ערב שביעית להיות יפות, עקירות קטנות להיות רעות. ומנחש, איזהו מנחש, כגון האומר נפלה פתו מפיו, נפלה מקלי מידי, נחש מימיני ושועל משמאלי, ופסק זנבו את הדרך לפני, והאומר אל תתחיל בו, שהרי ראש חדש שהוא, שהרי ערב שבת ומוצאי שבת הוא. ומכשף העושה מעשה ולא האוחז את העינים, רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע, שנים מלקטים קשואים, אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב, העושה מעשה חייב, האוחז את העינים פטור… (שם קעא)

ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך, אמר רבי שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו, שאין עונשים את האדם עד שמזהירים אותו. כשהיה רבי אלעזר מגיע לפסוק זה היה אומר חבל עלינו, מה אם מי שמדבק בטומאה רוח טומאה שורה עליו, והמדבק בשכינה דין הוא שתשרה עליו רוח הקדש, ומי גרם, כי אם עונותיכם היו מבדילין ביניכם ובין אלקיכם. (שם קעג)

תלמוד בבלי:

…ענני ה' ענני, ענני שתרד אש מן השמים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם. (ברכות ו ב)

…רבי יוסי אומר אפילו רוב ישראל נמי אינו מברך, מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים, אטו כולהו לכשפים מקטרן, הוי ליה מיעוטא לכשפים… (שם נג א)

…ואל תשב ותמשמש (בבית הכסא), שכל היושב וממשמש אפילו עושין כשפים באספמיא באין עליו… (שם סב א)

…והאידנא דחיישינן לכשפים מאי, אמר רב פפא שאיף ליה (לתינוק שנתן לו) מאותו המין. (שבת י ב)

תנו רבנן ג' מיני הדרוקן הן, של עבירה עבה, ושל רעב תפוח, ושל כשפים דק. (שם לג א)

אמר אביי אמרי לי אם… שבעה (קשרים) אפילו לכשפים מעלי, אמר רב אחא בר יעקב והוא דלא חזי ליה שמשא וסיהרא, ולא חזי מיטרא, ולא שמיע ליה קול ברזל וקול תרנגולתא וקל ניגרי… (שם סו ב)

יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה, דברי רבי מאיר, וחכמים אוסרים אף בחול משום דרכי האמורי… (שם סז א, וראה שם עוד, וערך דרכי האמורי)

…מגושתא, רב ושמואל, חד אמר חרשי, וחד אמר גדופי… תסתיים דרב אמר גדופי, דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב הלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה, דאי סלקא דעתך חרשי, הכתיב לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות. (שם עה א)

אמר רבי יוחנן אסור לקנח בחרס בשבת, מאי טעמא, אילימא משום סכנה, אפילו בחול נמי, ואלא משום כשפים, אפילו בחול נמי לא… מאי כשפים, כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קא אזלי בארבא, אמרה להו ההיא מטרוניתא אותבן בהדייכו ולא אותבוה, אמרה איהי מילתא אסרתא לארבא, אמרו אינהו מילתא שריוהא, אמרה להו מאי איעבד לכו דלא מקנח לכו בחספא, ולא קטיל לכו כינא אמנייכו, ולא שליף לכו ירקא ואכיל לכו מכישא דאסיר גינאה. (שם פא ב)

אמר להן רבי אליעזר לחכמים והלא בן סטרא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו… (שם קד ב)

אמר רבי יונתן אניגרון ואבנגר ותירייקה מעלו בין לגילויא בין לכשפים. (שם קט ב)

אמר מר ואין מעבירין על האוכלין אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, לא שנו אלא בדורות הראשונים, שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים, אבל בדורות האחרונים שבנות ישראל פרוצות בכשפים, מעבירין. (עירובין סד ב)

אמר אמימר אמרה לי רישתינהי דנשים כשפניות, האי מאן דפגע בהו בנשים כשפניות נימא הכי, חרי חמימי בדיקולא בזייא לפומייכו נשי דחרשייא, קרח קרחייכי פרח פרחייכי, איבדור תבלונייכי, פרחא זיקא למוריקא חדתא דנקטיתו נשים כשפניות, אדחנני וחננכי לא אתיתי לגו, השתא דאתיתי לגו קרחנני וחננכי… והא דאמרן עשרה תמניא שיתא ארבעה אין בהן משום זוגי, לא אמרן אלא לענין מזיקין, אבל לענין כשפים אפילו טובא נמי חיישינן. כי הא דההוא גברא דגרשה לדביתהו, אינסבה לחנואה, כל יומא הוה אזיל ושתי חמרא, הוה קא עבדא ליה כשפים ולא קא מהניא לה ביה, משום דהוה מזדהר בנפשיה בזוגא, יומא חד אשתי טובא ולא הוה ידע כמה שתי… אפיקתיה בזוגא, כי הוה אזיל גס ביה ההוא טייעא, אמר ליה גבר קטילא הוא דאזיל הכא, אזיל חבקיה לדיקלא צווח דיקלא ופקע הוא… (פסחים קי א וב)

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל, מניין שאין שואלין בכלדיים, שנאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך. (שם קיג ב)

תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה… ממאי הוי, רב אמר נשים כשפניות משחקות בו… (יומא פג ב)

אמר רבי כל המנחש לו נחש, שנאמר כי לא נחש ביעקב, והא בלמ"ד אל"ף כתיב, אלא משום מדה כנגד מדה. תני אהבה בריה דרבי זירא, כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו'. (נדרים לב א)

…וחכמים אומרים הזנות והכשפים כילו את הכל (טעם וריח הפירות). (סוטה מח א)

עשרה קבים כשפים ירדו לעולם, תשעה נטלה מצרים ואחד כל העולם כולו… (קדושין מט ב)

נכרים חיישי לכשפים… (בבא מציעא כג א)

אמר רבי יוחנן אין מושיבין בסנהדרי אלא… ובעלי כשפים ויודעים בע' לשון… (סנהדרין יז א)

תנו רבנן שבע מצוות נצטוו בני נח… רבי שמעון אומר אף על הכישוף, רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת כישוף בן נח מוזהר עליו, לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש… (סנהדרין נו א)

בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו, וידעוני זה המדבר בפיו, הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה… בעל אוב מאי מעשה איכא, הקשת זרועותיו הוי מעשה ואפילו לרבנן… אלא אמר רבא במקטר לחבר, אמר ליה אביי המקטר לחבר חובר חבר הוא, אין והתורה אמרה חובר זה בסקילה. תנו רבנן חובר חבר, אחד חבר גדול ואחד חבר קטן, ואפילו נחשים ועקרבים, אמר אביי הלכך האי מאן דצמיד זיבורא ועקרבא אף על גב דקא מיכווין דלא ליזקו אסור…

תנו רבנן בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו, ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו… תנו רבנן בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגולגולת, מה בין זה לזה, מעלה בזכורו אינו עולה כדרכו, ואינו עולה בשבת, נשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת, עולה, להיכא סליק, הא קמיה מנח, אלא אימא עונה כדרכו ועונה בשבת… כדתניא ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות, כדי שתשרה עליו רוח טומאה… תנו רבנן מעונן רבי שמעון אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין, וחכמים אומרים זה האוחז את העינים, רבי עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות, ואומר היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח, לימודי ערבי שביעיות חיטין יפות, עיקורי קטניות מהיום רעות.

תנו רבנן, מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפלה מידו, בנו קורא לו מאחריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש מימינו ושועל משמאלו, אל תתחיל בי שחרית הוא, ראש חודש הוא, מוצאי שבת הוא. תנו רבנן לא תנחשו ולא תעוננו, כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים. (שם סה א והלאה, וראה שם עוד)

המכשף העושה מעשה חייב ולא האוחז את העינים, רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע שנים לוקטין קשואין, אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב, העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור… תנו רבנן מכשפה, אחד האיש ואחד האשה, אם כן מה תלמוד לומר מכשפה, מפני שרוב נשים מצויות בכשפים. מיתתן במה, רבי יוסי הגלילי אומר נאמר כאן מכשפה לא תחיה, ונאמר להלן לא תחיה כל נשמה, מה להלן בסייף, אף כאן בסייף. רבי עקיבא אומר, נאמר כאן מכשפה לא תחיה, ונאמר להלן אם בהמה אם איש לא יחיה, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה… אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו, ולמה יצאו, להקיש עליהן ולומר לך, מה אוב וידעוני בסקילה, אף מכשף בסקילה…

אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה. אין עוד מלבדו, אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים. ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא אמר לה אי מסתייעת זילי עבידי, אין עוד מלבדו כתיב. איני, והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים, שמכחישין פמליא של מעלה, שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה.

אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא, בלטיהם אלו מעשה שדים, בלהטיהם, אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר ואת להט החרב המתהפכת. אמר אביי דקפיד אמנא שד, (אינו יכול לעשות דבר בלי כלי), דלא קפיד אמנא כשפים. אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת, יש מהן בסקילה, ויש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן מותר לכתחלה, העושה מעשה בסקילה, האוחז את העינים פטור אבל אסור, מותר לכתחלה, כדרב חנינא ורב אושעיא, כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה, ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה… זעירי איקלא לאלכסנדריא של מצרים זבן חמרא, כי מטא לאשקוייה מיא, פשר וקם גמלא דוסקניתא (נעשה דף של גשר), אמרו ליה אי לאו דזעירי את, לא הוה מהדרינן לך, מי איכא דזבין מידי הכא ולא בדיק ליה אמיא. ינאי איקלע לההוא אושפיזא, אמר להו אשקין מיא, קרבו שתיתא, חזא דקא מרחשן שפותה, שדא פורתא מיניה הוו עקרבי, אמר להו אנא שתאי מדידכו, אתון נמי שתו מדידי, אשקייה, הואי חמרא, רכבה, סליק לשוקה, אתא חברתה פשרה לה, חזייה דרכיב וקאי אאיתתא בשוקא… (שם סז א, וראה שם עוד)

…והא המקלל את הקוסם (למה נהרג), הא תני רב יוסף יכה קוסם את קוסמו, דמיחזי כמברך את השם. (שם פב ב)

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא… רבי עקיבא אומר… והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך… (שם צ א)

…ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא, מפחדה לא יישן בלילה… הזקינה שמא תעשה כשפים… (שם ק ב)

אמר רבי יוחנן בלעם חיגר ברגלו אחת היה… קוסם באמתו היה, כתיב הכא נופל וגלוי עינים, וכתיב התם והנה המן נופל על המטה וגו'. איתמר מר זוטרא אמר קוסם באמתו היה. (שם קה א)

מרבה נשים מרבה כשפים… (אבות ב ז)

…רב פפא אמר פרט לנגעי כשפים (דלא מיטמו). (הוריות י א)

אמרי ליה יוחנא וממרא למשה, תבן אתה מכניס לעפריים (כשפים למצרים), אמרו להו אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול. (מנחות פה א)

…והאמר רב כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש… רב בדיק במברא, ושמואל בדיק בספרא, רבי יוחנן בדיק בינוקא… תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית תינוק ואשה, אף על פי שאין נחש יש סימן, אמר רבי אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זימני. (חולין צה ב)

מדרש רבה:

ויקרא פרעה לחכמים ולמכשפים, באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת, ואומר להם כך אותותיו של אלוקיכם, בנוהג שבעולם בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכין לה, כלום מביאין מורייס לאספמיא דגים לעכו, אין אתם יודעין שכל הכשפים ברשותי הן, מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולי שלהם ועשו אף הם כך, ולא עוד אלא קרא לאשתו, ועשתה כך, שנאמר ויקרא גם פרעה… (שמות ט ד)

ויעשו כן חרטומי, מלמד שהיו סבורין שהיו מעשה כשפים. בלהטיהם, אמר רבי איבו בר נגדי אמר רבי חייא בר אבא, בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר (בראשית ג') ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים, לפי שמעשה כשפים על ידי מלאכי חבלה נעשים. (שם שם י)

…כך מלכות אדום מתגאה וחומסת וגוזלת ונראית כאלו מצעת בימה. מעשה בשלטון אחד שהיה הורג הגנבים והמנאפים והמכשפים, גחין ואמר לסנקלטיטן שלשתן עשיתי בלילה אחד… (ויקרא יג ה)

…וכשנכנסו לארץ כנען היו כנענים בעלי זנות ובעלי כשפים, שנאמר מרוב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים, אמר להן הקב"ה, בני, הזהרו שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו. (שם כג ז)

שאל גוי אחד את רבי יוחנן בן זכאי, אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין כשפים, אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשים אותה, ונוטלין את אפרה… (במדבר יט ד)

וקסמים בידם, שהוליכו בידם כל מיני קסמים שהיו קוסמים בהם, שלא יתן לו עלילות, וביד זקני מדין היו הקסמים, שאמרו אם יבא עמנו יצלח, אם יעבר שעה אחת אין בו תוחלת. (שם כ ז)

בלק היה בעל קסמים ובעל נחש יותר מבלעם, שהיה נמשך אחריו כסומא… (שם כ טו)

מדרש תנחומא:

למה נקרא שמם תרפים, לפי שהן מעשה תורף, מעשה טומאה, וכיצד היו עושין, מביאין אדם בכור ושוחטים אותו ומולחים אותו במלח ובשמים, וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה, ומניחין הציץ במכשפות תחת לשונו ומניחין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לו, ומדבר עמם בלחש… (ויצא יב)

מדרש תנחומא הקדום:

כי לא נחש ביעקב, הרי אתה מנחש ומקוסם, באיזה מקום תשלוט בהם, והן אינן כן, כשהן צריכין להלחם בשונאם, עומד כהן גדול ולובש אורים ותומים ונשאלים בהקב"ה, וכל הגוים מנחשין ומקסמין ואלו מבדין אותן בתשובה ומבטלין קסמיהן, דכתיב מפר אותו בדים וקוסמים יהולל. (בלק כג)

אבות דרבי נתן:

שבעה אין להם חלק לעולם הבא, ואלו הן… וקוסם חזן וטבח. (לו ה)

ילקוט ראובני:

רבי איבו אמר נח היה מבין צפצוף עופות וכו', וישלח את העורב שהוא פקח שבעופות למידע סימנא, אמר רבי חייא היכי עביד הכי, והא אסור לנחש בעופות, אמר רבי חייא למה שלח העורב, רמז הקב"ה שהוא רחמן נהפך לאכזרי כמו עורב… (נח)

עבודה זרה של אברהם אבינו ת' פרקים הוי לה, בו הוה כתוב כל עניני כישוף ולהשיג אדם תאותו, ולפי התאוה שרצה אדם להשיג לעבודה זרה אחרת וכישוף אחר, וזה סוד שם הטומאה שמסר אברהם לבני הפלגשים… וזאת היתה חכמת בני קדם, שהיו בני פלגשים שנאמר וישלחם וגו' קדמה אל ארץ קדם, רומז לכח בני קדם, שנאמר מן ארם ינחני בלק מהררי קדם וכוחות החיצוניים הטומאה מסר להם, והם מעשה שדים וכשפים, ואיתא בספרים הקדושים בדוגמא דאית שם בקדושה, כך אית שם מסאבא שהוא טמא, ועל דא אמר לא יהיה לך אלהים אחרים וגו', כי הכין אברהם אבינו ע"ה המרכבה טהורה מבפנים ליצחק, והמרכבה החיצונית לעשו וישמעאל, כאשר יש במרכבה הפנימית שמות הטהרה, כן יש במרכבה חיצונה שמות טומאה ושהם שמות השדים וכו', והיה משפיע הכח לבני הפלגשים שרגילים הם להזכיר וכו' כאשר ביארנו, והיה עולה בידם… (חיי שרה)

מרכבה טמאה בגימטריא בעל צפון, שהיה חקוק עליה דמות כלב רע, חושבניה דדין כדדין, בסוד לא יחרץ כלב לשונו. עשו מצרים כלבים של זהב בכשפים, שאם יבא אדם לשם היו נובחים וקולן היה הולך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום, ומשה שיתקן, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו… (בא)

המצרים היו מלחשין באוזן הטלה ושד עולה מתוך האוזן ומגיד עתידות, לכך צוה משכו לבזיונן, וקחו לכם צאן לשחיטת פסחים. וכיוצא בו היו נוטעים אילן אחד בשנה, שהיו יודעים על פי הכישוף, ואחר שנה היו קוצצים אותו בדרך שהיו יודעים לנחש ולכשף, עד שהיה בא השד והיה יושב בראש האילן ומדלג ומרקד כשעיר עליו והיה מגיד עתידות, וזהו לשעירים אשר הם זובחים על פני השדה… (שם)

וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך וגו', יוחנ"י וממר"א ב' אחים היו, והיו בעלי כשפים ועשו להם כשפים ופרחו באויר, והיו מיכאל וגבריאל רואים אותם ולא יוכלו להם, מיד צעקו ואמרו רבונו של עולם, הללו ששיעבדו בניך וכביכול עליך, שנאמר וברוב גאונך תהרוס קמיך ועכשיו אי אתה עושה להם דין… (בשלח)

…וט"ו פסוקים יש בתורה שמתחילים בנ' ומסיימים בנ', שגילו המלאכים למשה בספר שימוש התורה ובפרשת מצורע שהם טובים לבטל הכשפים בשעת הבדלה, אבל הם סדורים בענין אחר, לא כמו שהם סדורים בסידורים שלנו. והנה יש בתורה ג' פסוקים שמתחילים בנו"ן ומסיימין בנו"ן, ובהם הסתכל אלישע כשראה שמו של נעמן שמתחיל בנו"ן ומסיים בנו"ן… (תזריע)

…אלא בלק חכם גדול היה. וטבע כל המכשפים מתחלה יודעים באיזה מקום קשור זה הדבר דלמטה שרוצה לעשות הכישוף באיזה מדריגה העליונה קשור, ומשביעים אותו דלמעלה בחרשין וממילא מתישים כח זה דלמטה. והנה בלק ראה מדריגת ישראל, וראה י"ב מלאכים סובבים הכסא כבוד נגד י"ב שבטים, וחשב שישראל מוסרים לאותם מלאכים, ורצה לפעול הכישוף באותם המלאכים, כתב ושלח שם אותן המלאכים לבלעם כדי שיוכל לעשות חרשין, וזהו וישלח מלאכים אל בלעם, אבל טעה בדבר, כי ישראל תחת הקב"ה מסורין. (בלק)

המכשפים אינם יכולים לעשות כישופם אלא דבר אחד וברגע אחד, ומכת ארבה שבמצרים היה עירובין כמה מינים מבולבל זה מזה, ולא היו החרטומים יכולים למיקם קמייהו… וכן כתיב בבלק הנה כסה את עין הארץ, פירוש כי הכחישו כח בלק ובלעם שלא היה בעולם חרשין וקוסמין כמותם, והיה בלק ובלעם צריכים זה לזה, דאי אפשר לזה בלא זה, כי בלעם כחו בפיו, ובלק בידים ולא בפיו, והכישוף צריך שניהם. (שם)

אמונות ודעות:

ואם ישאל שואל, והיאך עשו המכשפים כמו משה באותותיו? נאמר כי האותות אשר עשה הוא עשר, ולא הזכירה התורה שהם עשו כמותו כי אם בשלש, ואף השלש לא אמרה התורה שעשו כמוהו להשוות בינו לבינם, אלא הזכירה את זאת, כדי להראות השוני שבין פעולתו ופעולתם, והוא שהיא אמרה בפירוש שמשה עשה דברים גלוים כאשר ציוה ה', והם עשו דברים נעלמים ונסתרים, שכאשר חוקרים אחריו מתגלית התחבולה, כאמרו ויעשו כן החרטומים בלטיהם, ומלה זו בלשון בהתלקט הדבר הנעלה הנסתר והמכוסה, כאמרו הנה היא לוטה בשמלה… ולא ארשום פרטים היאך אפשר לעשות תחבולה במקומות המים המעטים ולשנותו על ידי צבע, והיאך מניחים במקצת המימות דבר מסוים ויברחו ממנו הצפרדעים… (מאמר ג פרק ה)

תרגום יונתן:

ולא הלך – ולא אזל היך מה דהוה אזיל בכל זמן וזמן למשתאלא בדכירא לקדמות קסמיא אזיל… (במדבר כד א)

מעונן – ולא חרורי עיינין ולא נטורי נחשין ולא חרשין. ומחברין ואסרין חיוין ועקרבין וכל מיני רחשין ושאלין אובא טמיא וגרם ידוע ותבע מן מיתיא… (דברים יח י)

שומר רוח – דנטיר חרשין וקוסמין, בעבים – ומזליא מתילין לענני דשמיא דאזלו ולא תיבין. (קהלת יא ד)

רש"י:

בלטיהם – לחש שאומרים אותו בלט ובחשאי… (שמות ז כב)

אצבע אלקים היא – מכה זו אינה על ידי כשפים, מאת המקום היא. (שם ח טו)

מכשפה לא תחיה – אלא תומת בבית דין, ואחד זכרים ואחד נקבות, אלא שדבר הכתוב בהווה, שהנשים מצויות מכשפות. (שם כב יז)

לא תנחשו – אלו המנחשים בחולדה ובעופות, פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך. לא תעוננו – לשון עונות ושעות, שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה, שעה פלונית קשה לצאת. (ויקרא יט כו)

וכלי הקדש – זה הארון והציץ, שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים, והוא עצמו פורח עמהם, הראה להם את הציץ שהשם חקוק בו, והם נופלים, לכך נאמר על חלליהם במלכי מדין, שנופלים על החללים מן האויר… (במדבר לא ו)

לא תהוון איסורי חתנין וכלין, ארום כל דעבד אילין כפר בחיי עלמא דאתי. (דברים כד ו)

למתפרות כסתות – תופרות כסתות ותולין לנשאלים על אצילי הידים ומתנבאות בהן, ועושות המספחות – גם כן לקסום, ונראה שהוא מבד… (יחזקאל יג יח)

אבן עזרא:

חרטומי – חכמי התולדות, כל חכמיה – במזלות ופתרון חלומות. (בראשית מא ח)

ולמכשפים – משנים דבר התולדות למראה העין, והחרטומים הם היודעים סוד התולדות… והפריש הכתוב בין מעשה משה שהיה אמת, שנהפך המטה לתנין, ובין מעשה החרטומים, על כן כתוב בלטיהם, מגזרת להט החרב… כמו בריקות ואש עוברת, וזאת היא אחיזת עינים. (שמות ז יא)

מכשפה – טעם להזכיר זה אחר הבתולה, כי המתאוים יתאוו דרך כשפים למלאת תאותם. (שם כב יז)

מנחש – מנסה, כמו נחשתי ויברכני ה' בגללך, כי נחוש בצורות ובקלות ובמעשים ובתנועות ובימים ושעות. תעוננו – יש אומרים לשון עת, שיחשוב בלבו דבר ויטה אזניו לשמע מה יענה המדבר, ויש אומרים לשון ועונתה לא יגרע, והנכון בעיני מגזרת ענן, כי ידוע כי יש מי שיעונן שיסתכל בעננים ובדמותם ובתנועתם… (ויקרא יט כו)

והידעונים – מגזרת דעת, שיבקשו לדעת העתידות. וריקי מוח אמרו, לולי שהאובות אמת גם כן דרך הכשוף, לא אסרה הכתוב, ואני אומר הפך דבריהם, כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר, והעד הפסילים והאלילים… כי נפש הפונה והמבקש טמאה היא, כי איננה דבקה בשם. (שם שם לא)

קוסם קסמים – יתכן היותו שם כלל, ופירושו חותכי משפט האומרים כי כן יהיה בלא ספק, והפרט מעונן ומנחש ומכשף, גם יתכן היותו שם פרט להוברי השמים, והטעם קסמים שיש במשפטי הכוכבים הנקרים הראשונים ושניים… וחובר חבר – אלה האומרים שיחברו השדים, ודורש אל המתים – הולכים אל בית הקברות ולוקחים עצם אדם מת, ובעבור מחשבתו ושגעונו תראה לו דמות צורות בחלום גם בהקיץ, וכל אלה תועבות השם, כי האמת להיות לב האדם תמיד תמים עם בוראו… (דברים יח י)

כשפים – מעשה התולדות שמהם יבואו הכשפים, ומעוננים מסתכלים בעננים לדעת העתידות. (מיכה ה יא)

רמב"ן:

תניא לא ישא אדם ויתן עם המכשפים, ואין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה, ומעשה בבן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שהכישו נחש, ובא איש מכפר סכניא לרפאותו, ולא הניחו רבי ישמעאל, אמר לו ישמעאל אחי הנח לי ואני אביא לך ראיה מן התורה שהוא מותר, ולא הספיק לגמור את הדבר, עד שיצאת נשמתו, קרא עליו רבי עקיבא אשריך בן דמא שגופך טהור ויצאת נשמתך בטהרה, ולא עברת על דברי חבריך, שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש. ואף על גב דלארמיים לחיי שעה לא חיישינן, שאני כישוף דמשכא, הילכך אפילו מכה שאינה של חלל ואין בה סכנה אין מתרפאין מהן… ורבי אבהו היכי עביד הכי, והתניא אין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה, ומעשה בבן דמא וכו', ומסתברא, דכי אמרינן שאני כישוף דמשכא, כגון שבא לרפאותו בדברי כישוף וצד עבודת אלילים, כגון בן דמא שהכישו נחש, והיה אותו מכשף רוצה ללחוש עליו לחש שהיה מצרף בו שם אלהים אחרים, ומשום הכי אמרינן שאני כישוף דמשכא, שאלו נתרפא חס ושלום יאמרו יש ממש בדבר, והוה ליה כעצי אשרה ועבודת אלילים, שאין מתרפאין בהם בארמיים… הא ברופא מומחה ורגיל ומרפא בסמנין מותר כשאר הארמים… וכענין הזה מצינו בירושלמי מעשה ברבי יהושע בן דמא שנשכו נחש ובא איש מכפר סכניא לרפאותו על ידי לחש… ולחש עליה לחש שצירף בו שם אלהים אחרים… היה אומר טוב לו שימות ואל יבא לידי כך. מכאן נלמד שעל צד השם שהיה המכשף מזכיר היו חוששין לו, לא מפני שהכישוף מטעה ומושכת לבן של פתאים. אבל במרפא בסמנין על דרך המלאכה ברפואות הרי המכשפים כשאר ארמים, והיינו עובדא דרבי אבהו. (תורת האדם ענין הסכנה)

…והנראה בעיני עוד, כי מכת הדם להפוך תולדת המים לדם, ומכת הצפרדעים להעלותם מן היאור יכלו לעשות כן, כי אין בהם בריאה או יצירה, כי לא אמר הכתוב ויהיו הצפרדעים, רק ותעל הצפרדע, שנאספו ועלו, רק מכת הכנים היתה יצירה, ואין טבע העפר להיות כנים… ולא יכולו כי השביעו השדים לעשות מאמרם ואין בהם כח… (שמות ח טו, וראה שם עוד)

מעביר בנו ובתו – ממיני הכשוף על דרך הפשט, או המולך על דעת רבותינו, והוא האמת. והזכיר מכשף שם כלל לכל הכשפים, וחובר חבר ושואל אוב וידעוני והם פרטים בכשוף. ואסר אותם גם לשואל ודורש אל המתים באוב עצמו ובכל ענין שידרוש אליהם. והזכיר קוסם קסמים והיא מחשבה בעתידות בכלל, מלשון קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו, כמו שנאמר בלעם בן בעור הקוסם, והיה מנחש, כמו שנאמר בו ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. והזכיר בפרט מעונן, והוא היודע בעננים, ומנחש המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף… והוא לשון נגזר מלשון חשתי ולא התמהמתי, שכל מה שימהר להודיע בעתיד קודם היותו יקרא נחש, כלומר נחיש ונקדים לדעת.

ואמר הכתוב תועבת ה' כל עושה אלה, ולא אמר עושה כל אלה, כי הכתוב ידבר על רובם, כי המעונן והמנחש אינה תועבה ולא הוריש הכנענים בעבורם, כי כל בני אדם יתאוו לדעת עתידות ומתעסקין בחכמות רבות כאלה לדעתם.

ועתה דע והבן בענין הכשפים: כי הבורא ית' כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה להן, נתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם, כאשר הוא מנוסה בחכמת איצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם, והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד גזירת עליונים אשר שם להם, אבל היה מנפלאותיו העצומות ששם בכח המנהיגים עליונים דרכי תמורות וכחות להמיר אשר למטה מהם… וכאשר תהיה הלבנה במזל פלוני ובמבט פלוני תעשה תמונה והקטרה כענין פלוני לכל טובה לבנות ולנטוע, והנה גם זה הנהגת הלבנה וכח מנהיגיה, אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא ית', אשר שם בהם מאז, וזה הפך, וזה סוד הכשפים וכחם, שאמרו בהם שהם מכחישים פמלייא של מעלה, לומר שם הפך הכחות הפשוטים, והם הכחשה לפמליא בצד מהצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה, שיונח העולם במנהגו ואל טבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו…

ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל, כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה, ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים. ורבותינו גם כן יודו בהם, כמו שאמרו בואלה שמות רבה, כי עוף השמים יוליך את הקול זה העורב וחכמת הטיארין, העופות, ועוד מוזכר מזה הענין בגמרא. אבל יש לענין הזה סוד, וכבר הודענו כי יש למזלות שרים ינהיגו אותם והם נפשות לכידורי הגלגלים, ושרי זנב וטלה הקרובים לארץ, והם הנקראים נגידי התלי יודיעו העתידות, ומהם נעשים סימנים בעופות שבהם יודיעו עתידות, ולא לזמן גדול ולעתידות רחוקות יגידו, רק בעתידות הקרובות לבא יודיעו מהם בקול העוף יקראו בקול מר על מת, ומהם בפרישות כנפיו… וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם …(דברים יח ט, וראה שם עוד)

רד"ק:

רעתך – הכשופים המסירים הבטחון מה', חכמתך – החכמות החיצוניות. (ישעיה מז י)

רשב"ם:

לקראת נחשים – לנסות ממקום למקום לקללם… (במדבר כד א)

כי מנסה – נתן כח בכשפים לדעת הנולדות כדי לנסות ולזכות את ישראל אם לא יאמינו בעבודת גלולים. (דברים יג ד)

תמים תהיה – …ולפי שמנסה את ישראל נתן כח ברוח הטומאה להגיד על פי השעירים. (שם יח יג)

מבעלי התוספות:

ולא יכולו – שהכנים מפסיקים בין רגלי החרטומים והקרקע ואז אין מכשפות מועיל כבמעשה דרבי שמעון בן שטח והמכשפות… (שמות ח יד)

כוזרי:

…ומי שהגיעו הדבר הזה וקיים אותו על גבוליו ותנאיו בלב שלם הוא המאמין, ומי שהשתדל לתקן הדברים לקבל הענין ההוא במחקר וסברות והקשות ממה שימצא בספרי החוזים, הורדת הרוחניות ועשית הטלסמאות הוא הממרה, כי הוא מקריב הקרבנות ומקטיר הקטורות מהקשה וסברא, ואיננו יודע אמיתת מה שראוי, וכמה ואיך ובאיזה מקום ובאיזו עת ומי מבני אדם… (מאמר א עט)

אמר החבר, והסנהדרים היו מצווים שלא תעלם מהם חכמה מהחכמות האמיתיות והדמיוניות וההסכמיות, עד שהכשפים והלשונות היו יודעים… (שם ב סד)

אמר החבר, החסיד ממנו נזהר במצוות אלה הדברים האלקיים… ולא ישמע אל קוסם ואל חובר ואל מעונן ומנחש… (ג יא)

…וזהו ההפרש בין מה שנעשה על ידי משה ובין מה שעשו החרטומים בלטיהם, אשר אם היו מחפשים עליהם היו מוצאים התחבולה, כמו שאמר ירמיה (ירמיה י' ט"ז) הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו, רוצה לומר אם תפקדם ותחפש עליהם יהיו לאפס, והענין האלקי כל אשר תחפש עליו תמצאהו כזהב נקי… (ה כא)

משנה תורה:

אין מנחשין כעכו"ם, שנאמר לא תנחשו, כיצד הוא הנחש, כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפצי נעשים, הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם אצא יפגעני אדם רמאי. וכן אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים כך יהיה ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני, וכן אלו האומרים שחוט תרנגולת זו שקראה כמו תרנגול, וכן המשים סימנים לעצמו, אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני, ואם לא יארע לי לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם וכל כיוצא בדברים האלו, הכל אסור, וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה. (אמר אברהם זה שבוש גדול, שהרי דבר זה מותר ומותר הוא, ואולי הטעהו הלשון שראה כל נחש שאינו כאליעזר ויונתן אינו נחש, והוא סבר שלענין איסור נאמר, ולא היא, אלא הכי קאמר, אין ראוי לסמוך, ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו…).

מי שאמר דירה זו שבניתי סימן טוב היתה עלי, אשה זו שנשאתי ובהמה זו שקניתי מבורכת היתה, מעת שקניתיה עשרתי, וכן השואל לתינוק אי זה פסוק אתה לומד, אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר זה סימן טוב, כל אלו וכיוצא בהן מותר, הואיל ולא כיוון מעשיו ולא נמנע מלעשות, אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה, הרי זה מותר. (אמר אברהם, מה שאמרו בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן, לא אמרו לענין איסור והיתר אלא לענין הסמיכה, ואמרו שראוי לסמוך אחר שהוחזקו ג' פעמים).

איזהו קוסם, זה העושה מעשה משאר המעשיות כדי שישום ותפנה מחשבתו מכל הדברים, עד שיאמר דברים שעתידים להיות, ויאמר דבר פלוני עתיד להיות או אינו הווה, או שיאמר שראוי לעשות כן, והזהרו מכך. יש מן הקוסמים שמשמשים בחול או באבנים, ויש מי שגוהר לארץ וינוע וצועק, ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או בעששית ומדמין ואומרים, ויש מי שנושא מקל בידו ונשען עליו, ומכה בו עד שתפנה מחשבתו ומדבר, הוא שהנביא אומר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. אסור לקסום ולשאול לקוסם, אלא שהשואל לקוסם מכין אותו מכת מרדות, אבל הקוסם עצמו אם עשה מעשה מכל אלו וכיוצא בהן לוקה, שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו וגו' קוסם קסמים.

איזהו מעונן, אלו נותני עתים, שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן אף על פי שלא עשה מעשה, אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים, וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים, הרי זה לוקה, שנאמר לא תעוננו. וכן האוחז את העינים ומדמה בפני הרואה שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה, הרי זה בכלל מעונן ולוקה.

איזהו חובר, זה שמדבר בדברים שאינן לשון עם ואין להן ענין, ומעלה על דעתו בסכלותו שאותן הדברים מועילין, עד שהן אומרים שהאומר כך וכך על הנחש או על העקרב אינו מזיק, והאומר כך וכך על האיש אינו ניזוק, ומהן אוחז בידו בעת שמדבר מפתח או סלע וכיוצא בדברים האלו הכל אסור. והחובר עצמו שאחז בידו כלום או שעשה מעשה עם דבורו אפילו הראה באצבעו, הרי זה לוקה, שנאמר לא ימצא בך וגו' וחובר חבר. אבל אם אמר דברים בלבד ולא הניד לא אצבע ולא ראש, ולא היה בידו כלום, וכן אדם שאמר עליו החבר אותן הקולות והוא יושב לפניו ומדמה שיש לו בזה הנאה, מכין אותו מכת מרדות מפני שנשתתף בסכלות החבר, וכל אותן הקולות והשמות המשונים המכוערים לא ירעו וגם היטב אין אותם.

מי שנשכו עקרב או נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה, ואפילו בשבת, כדי ליישב דעתו ולחזק לבו, אף על פי שאינו מועיל כלום, הואיל ומסוכן הוא התירו לו, כדי שלא תטרף דעתו עליו. הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק של יבעת, והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים, אלא שהן בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רפואת גוף, ואינן אלא רפואת נפשות, שנאמר ויהיו חיים לנפשך. אבל הבריא שקרא פסוקים ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים, הרי זה מותר.

איזהו דורש אל המתים, זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבית הקברות, כדי שיבא מת בחלום ויודיעו מה ששאל עליו, ויש אחרים שהם לובשים מלבושים ידועים ואומרים דברים ומקטירין קטורת ידועה וישנים לבדן כדי שיבא מת פלוני ויספר עמו בחלום, כללו של דבר, כל העושה כדי שיבא המת ויודיעו לוקה, שנאמר לא ימצא בך מעביר וגו' ודורש אל המתים.

אסור לשאול בעל אוב או בעל ידעוני, שנאמר לא ימצא בך מעביר וגו', ושואל אוב וידעוני, נמצאת למד שבעל אוב וידעוני עצמן בסקילה, והנשאל בהן באזהרה, ומכין אותו מכת מרדות, ואם כיון מעשיו ועשה כפי מאמרן לוקה.

המכשף חייב סקילה, והוא שעשה מעשה כשפים, אבל האוחז את העינים, והוא שיראה שנעשה והוא לא עשה, לוקה מכת מרדות, מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל לא ימצא בך הוא, ולאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא, ואין לוקין עליו, שנאמר מכשפה לא תחיה.

ודברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן, והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים ומחוכמים להמשך בהבלים אלו, ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל… כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה, אבל התורה אסרתן, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: תמים תהיה עם ה' אלקיך. (עבודת כוכבים יא ד והלאה)

פירוש המשניות לרמב"ם:

…ואין ספק שהדבר כך, כי הקב"ה הקים לנו נביאים חלף הוברי השמים והקוסמים, כדי שנשאלם בכללים ובפרטים, ויודיעונו דברים נאמנים מהעתים, כמו שיגידו הקוסמים ההם דברים שאפשר שיתקיימו, ואפשר שלא יתקיימו… וזה חי נפשי פרק גדול וראוי לבאר אותו כדי שיתבאר ההפרש בין דברי המתנבא בשם האלקים ודברי בעלי הכחות. ואני אומר שהקוסמים והוברי השמים יגידו העתידות ההויות, אבל יצדקו קצתם וישקרו קצת בהכרח, וזה הדבר אנו רואים אותו תמיד, ויסכימו עליו גם כן אנשי המלאכה ההיא… ואין מיעודי הנביאים כן, אבל יצדק הכל עד מלה אחרונה… (הקדמת זרעים)

מורה נבוכים:

המצוות אשר כלל אותם הכלל השני, הם המצוות אשר ספרנום בהלכות עבודה זרה, ומבואר הוא, שהם כלם להציל מטעות עבודה זרה ומדעות אחרות בלתי אמיתיות התגלגלו עם עבודה זרה, כמעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וזולתם מן הכת שלהם. וכשתקרא כל הספרים אשר זכרתי לך, יתבאר לך שהכשוף אשר תשמע אותו, הוא מפעולות שהיו עושים אותם הצאב"ה הכשדיים והכלדיים, ויותר היה במצרים ובכנענים, היו מביאים לחשוב בהם או היו חושבים שבהם יעשו מעשים נפלאים במציאות אם לאיש אחד או לאנשי מדינה. והמעשים ההם אשר יעשו אותם המכשפים אין ההקש נותן אותם, ולא יאמין השכל שהם יחייבו דבר כלל, כמו שיכוונו לקבץ צמח ידוע בעת ידוע, או ילקח מן הדבר הפלוני מספר הפלוני ומכך מספר כך.

והוא שער גדול מאד אכללה לך בשלשה מינים. האחד מהן מה שנתלה בדבר מן הנמצאות, צמח או בעלי חיים או מוצא, והשני מה שנתלה בהגבלת זמן שיעשו בו המעשים ההם, והשלישי פעולות אנושיות שיעשו, כרקוד או טפוח… או לשרוף דבר או לעשן בעשון ידוע, או דברים ידובר בהן מובנין או בלתי מובנים אלו הם מיני מעשה הכשוף. ויש פעולות כשוף שלא ישלמו אלא בכל אלו הפעולות, באמרם ילקח כך וכך עלה מן הצמח הפלוני, ויקחהו בהיות הירח במעלה הפלונית… ויש פעולות כשוף יחשבו חושבים שהם ישלמו באחד מן המינין ההם. ורוב מעשה הכשוף האלו יתנו בהן שיהיו העושות נשים על כל פנים, כמו שנמצא שזכרו בהוצאות המים…

ואי אפשר לפעולת הכשוף מבלתי הבטה בעניני הכוכבים, רצוני לומר שהם יחשבו שזה הצמח מחלק הכוכב הפלוני, וכן כל בעלי חיים, וכן כל מוצא ייחסוהו לכוכב. וכן יחשבו שהפעולות ההם אשר בעשותם אותם יעשה להם הכשוף הם כמיני עבודות לכוכב ההוא, וירצהו הפועל ההוא או המאמר ההוא או העשון, ולזה יעשה לנו מה שנרצה… אחר שכונת התורה כולה וקטבה אשר עליו תסוב הוא הסתר עבודה זרה ומחות זכרה, ושלא יחשב בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל בדבר מאלו הענינים הנמצאים לבני אדם, שזה הדעת הוא המביא לעבדם, התחייב בהכרח שיהרג כל מכשף, כי כל מכשף הוא עובד עבודה זרה בלי ספק… וכאשר המכשפים היו חושבים בכשופיהם שהם עושים מעשה, ושהם בפעולות ההם מגרשים החיות הרעות מן העירות, ויחשבו גם כן שבכשופיהם ידחו מיני נזקים מצמחי האדמה… כלל בדברי הברית, שבעבודת עבודה זרה ומעשה הכשוף ההוא אשר תחשבו שירחיקו מכם אלו הנזקים, בהם יחולו הצרות ההם בכם, אמר והשלחתי בכם את חית השדה וגו', פרי אדמתך וכל יגיעך וגו'… הנה התבאר לך אתה המעיין למה כוונה התורה לאותם פרטי הקללות והברכות הנכללות בדברי הברית.

ודע שעור התועלת הגדולה גם כן, ולהרחיק מכל מעשה כשוף הזהיר מעשות דבר מחקותיהם, ואפילו במה שנתלה במעשה העבודה וכיוצא בהן, רצוני לומר, כל מה שיאמר שהוא מועיל, ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי, אבל נוהג לפי דעתם, כמנהג הסגולות והכחות המיוחדות, והוא אמרו ובחקותיהם לא תלכו וגו', והם אשר יקראום דרכי האמורי, מפני שהם סעיפי מעשה המכשפים, שהם דברים לא יגזרם היקש טבעי, אך הם מושכים למעשה הכשוף, אשר הם נסמכים לעניני הכוכבים בהכרח, ויתגלגל הענין להגדיל הכוכבים ולעבדם ולרוממם. ואמרו בפירוש כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, רוצים בזה, שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר, וזולתו אסור… (חלק ג פרק לז)

ספר חסידים:

…ג' יצרים על האשה, לראות וליראות יצר הרהור של תאוה וחימוד של חימום ויצר לב בוער שהלב חושב כל שעה אחר האשה ומשתגע אחריה… יש שנעשה על ידי כשפים, ואפילו לא ראה אותה מעולם… (קעב)

אם תראה שמתנבא אדם על משיח, דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים, או במעשה שם המפורש, ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח, כדי שיתגלה לעולם, ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם… (רו)

איש שלקח אשה וכשפו אותן שאין יכולין ליזקק יחדו, ועסקו בשביל רפואה שנה או שנתים או שלש ולא הועיל להם, עוון להם שיחיו יחדיו. (שצא)

נשים שהיו חשודות על שאוכלות ילדים… ויש נשים שעל כרחם עושים, ויש שמכשפות, אלא זאת עשו, תכריזו בבית הכנסת כשתהיינה אף החשודות שם, שידעו אם ינזק אחד הילדים שישחיזו שיניהם באבנים המקיפות את הבאר, והחייבות ימותו באותה שעה… (תיא)

צדיק אחד היה נוטה למות, ובא אחד שנעשה לו כשפים לו ולאשתו שלא תהיה הרה, ובקש כשילך לפני הקב"ה תחלה שיבקש לו שתהר, ונדר לו ומת, באותה שנה התירה הכשפים לו והרתה. (תמז)

יש נשים שקורין להם שטרייאס מר"ש ורוול"ש (מכשפות שונות), אותן נבראו בין השמשות שיעשו דבר ושישתנו מברייתן, אשה אחת היתה שטריאה והיתה חולה ביותר, והיו שתי נשים בלילה עמה, אחת היתה ישנה ואחת היתה ערה, ואותה החולה עמדה לפניה והיתה מנפצת שערה, ורצתה לפרוח ורצתה למוץ דמה של הישנה, והערה הקיצה הישינה ותפשו את החולה השטריאה, ואחר כך ישנה עוד, והערה לא היתה ישנה, עמדה השטריאה והיתה מנפצת שער ראשה ורצתה לפרוח, והערה הקיצה הישנה, ותפשו את החולה השטריאה אם היתה מזקת להמית את אשה אחרת היתה השטריאה חיה, וכיון שלא יכלה להזיק מתה השטריאה, כי צריכה את אשר בא מן האדם לבלע הדם והבשר, וכן הוורוולף… (תסד)

אשה אחת היתה חשודה שהיתה שטריאה, והיתה מזקת, ונדמה ליהודי כחתול, והכה אותה היהודי, ולמחר בקשה מאותו שיתן לה מפתו וממלח שלו, ורצה לתת לה, אמר לו זקן אחד אל תהי צדיק הרבה במקום שחב לאחרים אין אדם יכול להראות חסידות, שאם תחיה תזיק לבני אדם, וכיון שהקב"ה המציא לך זה דוגמת עמלק לשאול והענישו על מה שהחייהו… (תסה, וראה שם עוד)

כשהמכשפים עומדים על הארץ אז הממונים שבארץ ניתנים ביד המכשפים, שיש להם לעשות אז מה שהמכשפים חפצים, אבל כשאין המכשפים בארץ אלא באויר, אז אין המכשפים יכולים למשול בממונים לדחקם שיעשו מה שחפצים, כי כשהם באויר לא נתן ממשלת האדם על הממונים, כי לא נבראו מן האויר. הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות (תהלים קמ"ח), ולא נאמר ונבראו, כי מן המים נבראו התנינים, ולא אמר המים נתן לבני אדם כי לא נבראו מן המים, ואינם יכולים לחיות במים, ולפיכך כשעושים אחיזת עינים כשמגיע למים שוטפים מתהפך לענינו הראשון, ולכך אותה השבעה של אחיזת עינים או המעשה שיעשה אינה מגעת על הממונים על המים. ויש השבעה על המים ולא על היבשה… אלא בשם המפורש המשביע יעשה במים וביבשה ובאויר, כי הבורא מושל בכל, ונשגב שמו לבדו. (תעד ותעה)

מי שמכושף אין לו תקנה אלא שיצא מן העיר וידור בעיר אחרת, ויקח בעיר אחרת אשה… (תצח)

תינוק אחד היה בוכה בלילה, והרגישו וידעו שאשה יהודית עשתה לו, ואמרה אם התינוק לחכם, הנה בני בוכה שכישף אותו פלונית, ואנכי יודעת לרפאותו שלא יבכה ויחזור החולי על אותו ילד שהיה החולי עליו תחילה, אמר לה החכם, אם אמו חטאת, הילד לא חטא. (תרפא)

חזקוני:

בחר לנו אנשים – שנולדו באדר ב', ואין להם לירא ממכשפות, כי אין בו מזל ואין כשוף מצליח בו. (שמות יז ט)

רבינו בחיי:

מכשפה לא תחיה – ענין הכשוף הוא חבור דברים חלוקים זה מזה, וכאשר יחבר אותם הדברים למטה זה עם זה, כן יתחברו ויתערבו הכחות אשר למעלה זה עם זה, ותצא מביניהם פעולה נפלאה נכרית… והנה חרטומי מצרים עיקר חכמתם היה ענין הכשוף, והיו עושים בהם דברים נפלאים בדרך טבע, ודרשו רז"ל למה נקרא שמן כשפין, שמכחישים פמליא של מעלה. והכחשת הפמליא הוא כשאדם עושה למטה הרכבת דברים שהם הפך הכחות הפשוטים הנגזרים בתנועת הגלגלים ובגזרת עירין שהם נפש להם, והם הנקראים פמליא של מעלה. וראוי לאדם שיניח העולם שיתנהג כמנהגו וכפי טבעו הפשוט, שהוא רצון בוראו ית'… וכן דעת הרמב"ם. אבל דעת רבינו חננאל ז"ל בפירושו במס' סנהדרין, מכחישין נראין כאלו מכחישין, ואמר כי אין לכשפים פעולה כי אם מה שיגזור השי"ת, וכענין שאמר ר' חנינא לאותה אשה אין עוד מלבדו כתיב… ואם תשאל כיון שאין לכשפים פעולה אלא במקום שהקב"ה גוזר, למה אסרתה תורה, ולמה חייבה מיתה למכשף, והטעם מפני שעבר על גזרתו של הקב"ה לעשות מה שמנע ממנו…

ומפני שישראל היו מורגלים בחכמה הזאת, כי הם היוצאים ממצרים עתה מחדש וקרוב הדבר מאד שיטעו בני אדם אחריה, על כן הוצרך הכתוב למנוע מהם לאסור החכמה הזאת, וכדי להוסיף חומר בדבר לא אמר הכתוב מכשפה מות תמות, אלא לא תחיה… ואין מעשה האוב נעשה כי אם באשה, ולכך אמר הכתוב (ויקרא כ') ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני. וכבר הזכירו בספרי הכשפים, כי ענין האוב אשה עומדת בקבר המת על מראשותיו והאיש מרגלותיו, ונער באמצע והקשקוש בידו מצלצל ומקשקש בו, והנה זה הורגל בין האומות באותם הזמנים במאד מאד… (שמות כב יז)

וצריך שתתבונן, כי יש במזוזה השם המיוחד מבפנים, ושם ש-די מבחוץ, והיה זה מפני שאומות העולם חושבין, שאין ההצלחה מצויה בבתים כי אם כפי מערכת הכוכבים המנהיגים את העולם השפל הזה, כגון אלו שאומרין מיום שקנה פלוני בית זה או נשא אשה זו, מאותה השעה נתעשר ונתעלה מזלו, כפי המזל והשעה והרגע שהיה בתקפו ובמעלתו. וידוע כי אין ראוי להסתכל בזה, כי אין הרגעים ועתות היום אלא להקב"ה, והוא שאמר דוד: בידך עתותי. וכגון אלו שאומרים העושה מלאכה ביום פלוני אינה מצלחת, כל המסתכל בזה עובר משום ולא תעוננו. אך מה שנוהגין העולם שאינם נושאין נשים בחסרון אלא במילוי הלבנה אין איסור בזה, ואינו מן הענין אלא סימן בעלמא, ואין כונתם אלא לסימן טוב שיעשו הנישואין במילוי ולא בחסרון… (כד הקמח מזוזה)

ספר החינוך:

שלא נלך אחרי נחשים, שנאמר לא תנחשו, ונכפל במקום אחר, שנאמר לא ימצא בך וגו'… משרשי המצוה, לפי שענינים אלה הם דברי שגעון וסכלות גמורה, ולעם קדוש אמיתי אשר בחר הא-ל לא יאות להם שישעו בדברי שקר, ועוד שהם סבה להדיח האדם מאמונת השם ומתורתו הקדושה, ולבא מתוכם לכפירה גמורה, שיחשב כל טובתו ורעתו וכל אשר יקרהו שהוא דבר מקרי לא בהשגחה מאת בוראו, ונמצא יוצא בכך מכל עקרי הדת, על כן כי חפץ השי"ת בטובתנו, צונו להסיר מלבנו מחשבה זו, ולקבע בלבבנו, כי כל הרעות והטובות מפי עליון תצאנה, לפי מעשה האדם אם טוב ואם רע, והנחשים אינם מעלין ולא מורידין, וכמו שכתוב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. (קדושים מצוה רמט)

שלא לעונן, שנאמר ולא תעוננו, ופירוש הענין כמו שאמרו בספרא, שהוא לשון עונה, כלומר שלא נקבע עונות לומר שעה פלונית טובה לעשות בה מעשה פלוני, ויצליח כל העושה אותו באותה שעה… ובכלל זה אמרו רז"ל שהוא מעשה אחיזת עינים שיעשו בני אדם, וכמו שאמרו ז"ל מעונן זה האוחז את העינים, וענין זה הוא מין גדול מהתחבולה יחובר אליה קלות היד וגבורת מהירותה, עד שיראה לבני אדם שיעשה המחבל ענינים של פלא, כלומר דברים שהם חוץ מן הטבע, כמו שיעשו תמיד המשתדלים בזה, שיקחו חבל וישימו אותו בכנף בגדם לעיני האנשים, ואחרי כן יוציאו נחש… משרשי המצוה מה שכתבנו בלאו במנחש, ועוד הפסד גדול מאד נמצא בזה, לפי שישובו אצל ההמון והנשים והנערים הענינים הנמנעים בתכלית המניעה אפשריים, ויערב לדעתם לקבל הנמנע והיותו אפשר מבלתי היות הענין נס מאת הבורא, ואולי יצא להם מזה סבה רעה לכפר בעקר והכרת נפשם… (שם מצוה רנ)

שלא נשתדל בכל מעשה כשוף כלל, ועל זה נאמר לא ימצא בך וגו', ומכשף. וענין הכשוף ידוע לכל דרך כלל, שיעשו בני אדם תחבולות בלי מספר במיני עשבים ואבנים והדבק מן הדברים שמשתמשים בהן בני אדם אלו עם אלו, ומהם שיכונו המעשים הרעים ההם בעתים ידועות, ומכל אלו הדברים המגונים והמכוערים תרחיקנו התורה תכלית הריחוק, כי הבל המה, ואין ראוי לעם קדוש מחזיקי דת האמת לתת מחשבה בכיעורין אלו רק בעבודתו יתברך, כי הוא ישלים כל חפץ עמו לטוב, בחסותם בשמו הגדול ושומם כל מבטחם ומענותם על חסדיו לבד. ומהיות הענינים אלו רחוקים מאד וכעורים לפניו ב"ה, ובהם ניצוץ מעניני עבודה זרה, הזהירנו על זה בלאו, וחייב סקילה כל העובר ומשתדל בזה אם הוא מזיד… (שופטים מצוה תקיא)

בעל הטורים:

מכשפה – אותיות המכשף, גם האיש, סמיך ליה כל שוכב עם בהמה, שרוב עריות על ידי כשפים, ובמדרש עמלקים כשפו עצמם כדמות בהמות למלט עצמם, על כן ציוה "משור עד שה". (שמות כב יז)

הרקאנטי:

מדרש רות, אנשי השם, מאי אנשי השם, דאינון נפילין אוליפו בעלמא שם בכל מלה ומלה לאשלמא חרשייהו, ומכאן תבין פירוש מלמד מסר להם שם בטומאה, כי הכשפים ומעשה השדים נשפעים מן המדה ההיא הנקראת רוח מסאבא, ומכאן תבין טעם גדול בפירוש המלות הזרות הנזכרים בלחשים הנזכרים בדברי רז"ל, אף על פי שהדברים ההם אין להם פירוש אלא במלות עצמן ולחכימא ברמיזא. (בראשית דף יח)

מכשפה לא תחיה, כבר ביארנו כי כשפים ומעשה שדים נשפעין מרוח הטומאה ואף כי עניני הכשוף קצתם נעשים בעירוב היסודות והרכבתם, כמו שאמרו רז"ל קמיע של עיקרין, מכל מקום יש נעשים בדבור לבד, כי יש כח בדברי האדם כמו שרמזתי בסוד התפלה… וחד אמר מן הנקבות באות כל מיני נחש וכשוף וכל הרהורים רעים ואלמלא שאסורים ידיה ולא שבקין, היו הורגין וממיתין בני העולם בכל עת ובכל זמן ולא אתקפא נוקבא אלא בחילא דדכורא… (משפטים דף מז, ועיין שם עוד)

דרשות הר"ן:

אבל מה שתמיהני בזה הוא ענין הכשוף, שאסרה אותו התורה בפירוש, ונכלל איסורו בפרשה זו באמרו לא תעשה כמעשיהם. ואין ספק שהוא ענין אמיתי, אף על פי שהוא ז"ל כתב בפרק הנזכר שהוא דבר בטל אין לו אמיתות, ואין זה דעת רז"ל בכמה מקומות, והרי אמרו ההיא איתתא דמהדרא למשקל עפרא מתותיה כרעיה דרבי חנינא, אמר זילי שקולי אין עוד מלבדו כתיב, והקשו עליו מדאמר רבי יוחנן למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה וכו', ותירצו שאני רבי חנינא דנפישא זכותיה, הנה מבואר נגלה, שענין הכישוף הם סוברים שהמגיע ממנו הוא אמיתי, לא מדומה לבד, ועל פי מה שכתבנו יחוייב שיהיה מותר מצד הכנת המתפעל כי מצד הפועל בצבא המרום הוא דבר בטל, ואם כן למה אסרה אותו התורה.

ונגלה לי תימה זה ממה שאמרו רז"ל במסכת סנהדרין ס"ז בלטיהם אלו מעשה שדים, בלהטיהם אלו מעשה כשפים, ופירש רש"י ז"ל שמעשה כשפים על ידי מלאכי חבלה הם נעשים, ועל זה הענין בעצמו מפורש מבואר, והוא שעל ידי מעשה הכשפים יוכנו הגופים התחתונים לקבל רושם ושפע מצד מלאכי חבלה, וזהו ענין ראוי שתאסור אותו התורה… כי אמנם נבראו להיות כלי זעמו של הקב"ה לבד, לא שישפיעו כחותיהם במציאות, כי אם כאשר ירצה להשחית אומה או אישים מה כענין מכת בכורות וכיוצא בו. ובזה יובן מה שאמרו רז"ל למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה, והוא כי השי"ת ברא עולמו שהמשפיעים טוב ישפיעו תמיד, והמשפיעים רע לא ישפיעו אלא כאשר ירצה השי"ת לבד לצורך השעה, ואשר יתעסקו בעניני הכשפים יכינו התחתונים לקבל רשמי המשפיעים רע, והוא היפך מה שסודר בפמליא של מעלה. (דרוש ד בסופו)

…והתשובה על זה, כי מהיות התורה וקבולה הדבר היותר גדול שאפשר שיהיה במין האנושי, ראוי להם שיקבלו אותה שינתנו להם הוראות חזקות שהתורה היא אמיתית, ושיוסר כל ספק מאותן ההוראות, ומהענין בכללו, שאינו בא אלא בכח אלקי. ועל זה נמשך יציאת מצרים כולו, כי רצה השי"ת שיתחדשו האותות בגאולה ההיא שהיתה בלי ספק התחלת התורה, למען ידעו כל ישראל שהנמנעות בחק הטבע אינם נמנעות בחק השי"ת, כי זאת הפנה היותר גדולה בדת… רצה שיתפרסם זה בארץ מצרים, לפי שהיא ארץ החרטומים והמכשפים, ומה שבחן שם שהוא דבר נמנע בחק הטבע, וכי לא תפסה בה חכמת הכשוף, אשר היא סעיף מסעיפי החכמה הטבעית, ראוי שנאמין שנעשה בכח אלקי בלי ספק… ושאילו נתחדשו אותם המופתים בארץ נעדרת החכמה, ישאר ספק בלב האנשים שנעשו בחכמת הכשוף, והם אפשריים בחק הטבע… (דרוש ה)

ואחר שנשלם זה, בא להזהיר האדם למנוע מדרכי האמורי. וידוע שרוב הדברים ההם תכלית שהם מכוונים בהם שני דברים, האחד להשיג תועלת בעולם הזה כאסיפת הקנינים ונצוח המלחמות, ולזה יחדו עתים ושעות הראויות לכל ענין וענין כסברתם. והשני הוא שישיגו הקדמת הידיעה בדברים העתידים. וידוע הוא שהאנשים שהיו יותר נפתים לזה ורודפים אחריו היו המלכים, כי הם נכספו לזה יותר לצורך מלחמותיהם ורוב ענינם, ומפני זה הענין היו רוב מלכי ישראל נכשלין בדברים האלה, עד שראינו שאול משיח ה' דרש לאשה בעלת אוב, לדעת מה יהיה אחריתו, ומפני זה סמך האזהרות למצות הקמת המלך… (דרוש יא וראה עוד ערך מזל)

…ואמר הכתוב, שזה הנביא ניתן לנו במקום המעוננים והקוסמים אשר היו משתמשים בהם יתר האומות, ולהשלים תועלתם יעמוד לנו, כי באמת המעוננים והקוסמים יקדמו הידיעה בקצת הדברים אשר יקובל בהם תועלת, והשלימנו ביותר שלמות והוא ענין הנביא. נמצא שענין הנביא להשפיל אותן הידיעות, ולהשלים תועלתן. וכן היה בראשית נבואת הנביא הנאמן, אז כונעו והשפלו המנחשים והקוסמים, והיתה זאת התחבולה מאלקים שיתנבא הנביא במקום רוב החרטומים, כי אז יבחן עוצם אותותיו יותר… קוסם קסמים ענינו שיש באנשים מי שכח המדמה שלו חזק, עד שישער ויגיד קצת עתידות, וזה הכח יצטרך לעוררו, ולזה יעשו קצת תנועות ותחבולות, הוא מאמר הכתוב (הושע ז') עמי בעצו ישאל וגו'… ואם תקשה אחר שאסרו כל אלה הסימנים ואמרו שהוא בכלל מנחש, איך יאמרו בפרק גיד הנשה צ"ה רב בדיק במברא, ומה בין מברא לצבי הפסיקו בדרך?

תשובתך, רב אף על פי שהיה בודק במברא, לא היה סומך עליו שיעשה מעשה על פי הוראת הבדיקה, אך היה רוצה לקחת קצת הוראה אם יצליח דרכו. ואף אם ימצא שלא יצליח, לא היה נמנע מלכת, לדעתו שהשי"ת משנה הכל כרצונו. והנחוש אינו אסור אלא למי שסומך עליו, וזה מבואר שם… ואם תשאל אם כן איך אלו הב' היו מנחשים גמורים, ואיך נאמר באלו הצדיקים ככה (באליעזר ויהונתן)? והתשובה, כי לא נאסר הנחש אלא במה שאין השכל גוזר ומורה עליו, אבל מה שהשכל מורה אין זה נחש, כי אם מנהגו של עולם, ואין בין זה ובין האומר אם ימטיר מחר נזרע וכדומה. ומה שתלו מעשיהם אלו השנים, כבר הורה עליו השכל… ואמר כי האשה אשר תהיה יותר שלמת המדות היא האשה הראויה ליצחק, ובמה יוודע איפוא…

ואם תקשה ותאמר, הרי אמרו חולין צ"ה רבי יוחנן בדיק בינוקא, ומן הנראה שהיה סומך במעשיו עליו כאליעזר עבד אברהם, שהרי אמרו שם וכו'… והתשובה בזה, כי זה אינו מצדדי הנחשים אבל הוא צד נבואה, כמו שאמרו רז"ל בפרק קמא דבבא בתרא י"ב, אמר רבי יוחנן משחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה וכו'.

וחובר חבר, ענינו הלחשים, וכן נתבאר בספרי. ואלו הידיעות כולן הקסם והעוננות והכשוף וזולתם הם הנקראים בלשונם ז"ל דרכי האמורי, ומאלה קצת הדברים אסורים, וקצת מותרים. ודעת הרמב"ם ז"ל בזה, כי כל מה שלא יגזרהו העיון הטבעי אסור. ואמר הרב ז"ל כי מעשה הכישוף הם כלם דבר לא יגזרם עיון טבעי, והם נכללים בג' מינים, מה שנגלה בהגבלת זמן שיעשו בו המעשים ההם… וזה תימא, שהרי יש בגמרא דברים ידועים התירו ממה שלא יגזרם העיון הטבעי, והם כוללים כל אלו החלקים שאמר או רובם. אמרו בבמה אשה (שבת ס"ז) אמר רבי יוחנן לאשא צמירתא לישקול סכינא דפרזלא כולא וליזיל להיכא דאיכא ורדינא, וליקטור ביה בנירא ברקא, יומא קמא ליחרוק ביה פורתא, ולימא וירא אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה וגו'. והרי כאן פעולות אנושיות ידועות, וימים ידועים ומצמח ידוע. ועוד שם מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח לו על קדקדו, ויאמר הכי, חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד, ואין בו משום דרכי האמורי… כל אלו הדברים לא יגזרם ההיקש הטבעי…

וכן מה שכתב עוד בספר המדע, שכל אלו הדברים דברי תהו והבל הם, שנמשכו בהם חסרי הדעת לא שיהיה בהם ממש כלל, הוא מן התימא, שהרי אמרו (חולין ז') בההיא איתתא דהוה מהדרא למשקל עפרא מתותא כרעיה דרבי חנינא וכו', ואמר שאני רבי חנינא דנפישי זכותיה, ואם אותן הדברים ממה שאין בהם ממש, למה יצטרך גודל זכותו לכך. ומלבד כל זה צריך ביאור למה התירו קצת דברים ואסרו קצתם, אחרי שהם כלם ממה שלא יגזרם ההקש הטבעי…

והתשובה בזה, כי הדברים כולם פועלים בשני דרכים, אם פועל טבעי ואם פועל סגוליי. והפועל בסגולה גם הוא פועל בטבע, אלא שהפועל הטבעי יגזור השכל חיובו, והפועל הסגוליי יקבל השכל אפשרותו, לא שיגזור חיובו… אבל על האמת ידיעת סבת העלם כח הסגולה איננו גדול מהעלם ידיעת הסבה בכחות שאר הענינים, כי העלם הסבה הזאת היא עומדת על שני ענינים, האחד העלם ההתחלות הפועלות, רצוני לומר ההתחלות המביאות הכח הזה למציאות, וזה ההעלם איננו גדול בידיעת הסגולה מבידיעת הטבע, והשני העלם ידיעת המקבל, רצוני לומר, הספק בענין אשר ממנו מוכן לקבל הפועל ההוא יותר מגוף האחר…

אבל מה שאסרה תורה משום דרכי האמורי ושנודע איסורו בגרמא הוא ממין אחר, והוא שאותם האומות בזמן הקדום היו מדמין לעשות פועלים או דברים להשיג מהם תועלת מצד הגעת רצון בעל הכח השמימי אליהם, וכל מה שיהיה מזה מהמין הן שיהיה לו עיקר, הן שיהיה פועל הבטלה, נאסר מפני שהוא מדרכי האמורי ודרכי עבודת אלילים… (דרוש יב)

ספר העיקרים:

השפע האלקי הזה שאמרנו שהוא הכרחי שימצא כדי שעל ידו יוודעו הדברים הנרצים אצל השי"ת מהבלתי נרצים, איננו בחק האדם שישיג השפע ההוא בעצמו מזולת רצון אלקי, כי אין זה מדרך הטבע, שתחול רוח השכל הנבדל מחומר על הדבר החמרי, ובעבור זה היו כל הקדמונים מרחיקים שיחול רוח אלקים על האדם, ויתנבא בכח עליון, ויגיד עתידות. ולזה היו האומות הקודמות עושים צורות והקטרות ותפלות לכוכבים להוריד רוחניות איזה כוכב על צורה מה, כדי שעל ידה יחול רוח הכוכב שהוא נשוא בגשם הכוכב על האדם, שהוא גשמי, ויגיד העתידות בכח רוח הכוכב ההוא השופע על האיש ההוא, וזה ענין הקסם. ולהיות כל האנשים כוספים לדעת העתיד להתחדש עליהם מיום ליום בכל פרטי עניניהם, היו הקדמונים נמשכים אחר הקוסמים וידיעת משפטי הכוכבים, והיו קצת האומות עושים כשפים ועובדים השדים כפי חלוף מדרגותיהם, אלו עובדים לשרי האש, ומעבירים בניהם ובנותיהם באש, ואלו עובדים לשרי האויר, שכן כתב רב אחאי בתשובה, כי יש שדים מיסוד האש, ויש מיסוד האויר, וכל זה היו עושים כדי שיחול עליהם רוח טומאה מן השדים להגיד עתידותיהם. ויש שהיו עושים עשונים והקטרות להתחבר עם המתים, ולנים בבית הקברות כדי שיחול עליהם רוח טומאה מן המתים, עד שהיו קוברין מתיהם בבתי עבודת אלילים שלהם… כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בדרשה שלו שקבל מהיודעים במלאכת האוב… וכן היו נוהגין עובדי האש לעשות מדורות גדולות בלילה אחת בעת יכנס השמש במזל סרטן בכל שנה ושנה, ולרקד ולטפח סביב המדורה ולהקיף אותה ולדלג עליה, וכל אלו הדרכים לפי שהם עבודות לשדים ומצד רוח טומאה הרחיקה אותם התורה… כי כל אלו הדברים, אף על פי שהם מודיעים העתידים להיותם מצד רוח הטומאה, מרחיקים את האדם משלמותו, ואי אפשר להיות האדם על ידם תמים ושלם השלמות האנושית, לפי שאי אפשר שיודעו על ידם הדברים הנרצים אצל השם מהבלתי נרצים, ועל כן אמר תמים תהיה עם ה' אלקיך…

אלא שבלי ספק ענין הנבואה הוא שפע שופע ברצון אלקי על הכח הדברי, אם באמצעות הכח המדמה, אם בזולתו, כמו שיתבאר. ואם תשכיל למה שהקוסמים ועובדי אלילים ובעלי אוב וידעוני והעושים פעולות זולת אלו לחזק הכח הדמיוני להגיד העתידות, אי אפשר להם להגביל הדברים הנרצים אצל השי"ת, לפי שאין להם דרך לדעת זה, כי הוא דבר למעלה מן הטבע ומרוח הטומאה ומכחות הגלגלים שכל פעולותיהם נמשכים מהם, ובעבור זה אי אפשר להם שיצדקו תמיד בהגדת העתידות. וזה משני צדדים, אם מצד שהכח המדמה מדרכו שיכזב בהכרח, לפי שאין כל מדומה אפשר, ואם מצד שהשי"ת יכול לשדד כח המערכת ולסדר היפך הנגזר מהם… (מאמר ג פרק ח)

מנורת המאור:

דברי הכשופין מסבבין לבני אדם להסיר בטחונם מהא-ל יתברך, אשר הוא גוזר ומקיים, ומתעסקים בהבלי השוא, שמהם דברי שדים ורוח טומאה, ומהם חבורי חיות, ומהם בעצמות של מתים של חיה אחת אשר שמה ידוע, ומהם אוחזין העינים, ועל כן הזהירה תורתינו הקדושה לפי שכל אלו הדברים הם הבלים ורוחות ודברי פתויים הנעשים לריקים, ובאמת אינן מעלים ולא מורידים, אבל יוכלו להזיק לאיש הנטבע בהם בכח דמיונו שמדמה בהם ופועל בו…

ואלו הדברים נחלקים לכמה פנים, יש מהם מרוח טומאה, כדגרסינן בפרק ד' מיתות (סנהדרין ס"ה ב') זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה… ויש מהם מענינים אחרים, כדאמרינן נמי התם אמר רבי איבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא, בלטיהם אלו מעשה שדים, בלהטיהם אלו מעשה כשפים… ולפי שכל זה הבל ורעות רוח, ההרגל בזה אינו אלא אבדון עולם, על כן תורתנו התמימה הזהירה על זה, ואמרה תמים תהיה עם ה' אלקיך.

החושבים בעונות ומסתכלים בהם, ואומרים עונה זו טובה לעשות בה כל דבר… כן בכל אדם הבוטחים בדבר, אבל הבוטח באדון הכל, הוא יהיה לו למגן, דכתיב והבוטח בה' חסד יסובבנו, רוצה לומר חסד השי"ת יגינהו מן המקרים… אבל אותו שפירש דעתו מלהשיג דברי תורה, הוציא כל ימיו להשיג הנעלם ממנו, וחושב שהוא מהוברי השמים, ושהוא יודע לכוון העתים ולשפוט הזמנים ולראות העתידות נקרא מעונן, כפי דעת האמיתי של רבי עקיבא… וגרסינן נמי בערבי פסחים (קי"ב ב') אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משמיה דרב, מנין שאין שואלין בכלדיים, שנאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך. (נר ב כלל י, חלק ב פרק א וב)

אף על פי שהכשופים לא יוכלו להזיק למי שהוא מתמים דרכיו ובוטח בהשי"ת, ואינו מקפיד על דברים אלו, כפי שכתוב למעלה בנר ב', אבל בראות חז"ל איך בני אדם ערלי לב ומקפידים על דברים כאלו ויוכלו להזיקם, על כן לימדו לישראל הדברים שיוכלו להנצל מהם מדברי הכשוף, וכן דרשו מלא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות… וגם הורו לנו דרך לשמור מכל הדברים המזיקין, כדאמרינן בפרק ערבי פסחים (קי"א א') אמר ריש לקיש ארבעה דברים העושה אותם דמו בראשו, הנפנה בין דקל לכותל, והעובר בין שני דקלים… (נר ו כלל א חלק א פרק ו, וראה שם עוד)

אור ה':

…ואולם הה', הנתלה בהרחקת התורה, החלק הזה הוא ממה שיקל התרו, וזה כי העוננות והניחוש ממה שיביא המון העם לסלק מעליהם הבטחון בהשי"ת ולבטל ההשתדלות, וזה לסכלותם בסוד אפשרות הדברים וחיובן, אבל יחשבו שהדברים כלם מחוייבים במוחלט, ושהחריצות בדברים שקר. והוא שקר מבואר, אין ספק באמיתתו, ובזה נסתלקו הספקות מהדרוש הזה, ונתבאר הצד המחייב, והוא מה שהסכימו חז"ל במקומות הרבה מהתלמוד, עם שחייבו שהמושגח האמיתי הוא למעלה מהמערכת, כמו שהוא האמת עצמו. (מאמר ד דרוש ד)

…אמנם אנחנו לא נכזיב החוש ומה שנתפרסם לרז"ל במקומות רבים מהתלמוד, אלא שצריך שנשתדל בהיתר הספק הזה החזק והוא המראה פנים לצד השולל, והוא, איך יגיע הפועל המכוון מהפועל בקמיעות או בלחשים, אשר הוא פועל חוץ מהמנהג הטבעי. וזה שכבר התבאר במה שאחר הטבע, שכל דבר שיוציא זולתו מהכח אל הפועל, הנה ימציא לו בפועל מה שנמצא למתפעל בכח. ולפי שהוא מבואר שאין בקמיעות והלחשים דבר בפועל ממה שיכוין בהם, הנה אם כן אין הקמיעות והלחשים הפועלים לזה הפועל, ומזה הצד בעצמו יתבאר, שאין הגשמים השמימיים הפועלים, וזה שאין יחס בינם ובין הקמיעות והלחשים. וכבר יראה השי"ת ויתעלה שמו לעד אינו הפועל. וזה מפנים, מהם שלמה שהמבואר מהפעולות האלה, שהם מיוחסות לרצון הפועל, יתחייב אם כן, שיהיה השי"ת נמשך גם כן, והוא מגונה מאד. ומהם כי לפי שהפעולות המכוונות ההם מהם לטובה ומהם לרעה, יתחייב שיהיה השי"ת מסכים אל הרע ההוא חלילה… התבאר אם כן שאין השי"ת הפועל, והוא מבואר, שאין אדם הוא הפועל, וזה שהוא מן המבואר בו, שלא יפעל דבר חוץ מהמנהג הטבעי, במה שהוא אדם, וכאשר יפעלהו יחוייב שיפעלהו באמצעות הקמיעות והלחשים, ולזה איזה התייחסות ביניהם ובין הפועל המגיע מהם, מי יתן ואדע…

ואמנם הספק הזה ואם הוא חזק אין היתרו ממה שיקשה, וזה שכבר יראה שהפועל הקרוב לפעל הזה המגיע מהקמיעות והלחשים איננו אחד בכולם, אבל הוא מתחלף בהם. מהם שהפועל הקרוב הוא הגרמים השמימיים, ומהם שהפועל הקרוב הוא השי"ת, ואמנם ישתתפו שהקמיעות והלחשים להם במדרגת הכלי… (שם דרוש ה, וראה שם עוד)

אברבנאל:

המכשפים ולטיהם: להרמב"ם פרק ל"ז חלק ג' אין לשדים מציאות, ואינם כי אם דמיון, שיש רק שכלים נבדלים כמספר הגלגלים, גשמים נצחיים גרמי השמים, גשמים הווים ונפסדים מד' היסודות, ומי יתן ידעתי מה יפרש בחרטומי מצרים, אולי שהיו אחיזת עינים, ופירוש להטים עושים במהירות תנועה…

דרך ב' לחכמי האמת שיש ג' דרגות ברוחניים, השכלים הנבדלים מחומר כמספר הגלגלים חלוקים לד' ראשים, מיכאל וגבריאל רפאל אוריאל סובבים לכסא הכבוד, מדרגה ב' מלאכי השרת מלאכי רחמים בם ינהיג העולם, דרגה ג' שתחת גלגל הירח, מלאכי חבלה שדים ומזיקים להעניש, ושניהם ישפיעו רק ברצונו יתברך, והמכשף יכין הגופים התחתונים לקבל השפעתם, ובכוחם אחזו המכשפים אחיזת עינים או העלו הצפרדעים, אבל להסירם לא יכלו, שכחם רק להזיק. (שמות ז ח)

מכשפה לא תחיה – על פי רוב יפתו בתולות על ידי נשים מכשפות, והכשוף מצטרף לזנות. לא תחיה – ולא תאמר הבלים המה. (שם כב יז)

לא תלמד – הזהירם בבואם לארץ, כי בעבור תועבות אלו גורש הגוי, ואחריהם נמשכו לעריות. וזכר ט' מינים מהכשוף, מעביר בנו ובתו – שורפו לשמש המושל ביסוד האש… והוא חמור מכולן, לכך הזכירו ראשונה. קוסם – הגדת העתיד בכח המדמה, ולאבן עזרא ממשפטי הכוכבים, ואילו כן לא תאסור התורה, אלא היא הגדה בתנועות תחבולות וכלים. מעונן מנחש – לרמב"ן השופט מעננים, ולאבן עזרא מנחש המגיד מצפצוף ותנועות העופות, לחז"ל בוחר בעונות, והנחש האומר פתו נפלה מפיו וכו'… מכשף – לרש"י על ידי מלאכי חבלה, שמכין האדם לקבל רושמם, להמורה כולם תוהו והבל, כי לא יסבור בשדים, אך התורה מכזיבתו: יזבחו לשדים, ובחז"ל גם כן בסנהדרין ס"ו וס"ז. ולרמב"ן הכשוף סעיף מחכמת הכוכבים, ואם כן למה נקרא תועבה? והר"ן השיב, שה' ברא מלאכי חבלה להיות כלי זעמו, ואם האדם מכין עצמו לקבל רושמם, הוא נגד רצונו יתברך להשפיע תמיד הטוב, וזה שאמרו שמכחישין פמליא של מעלה. חובר חבר – לספרי הלחשים, לרש"י אוסף חיות ולוחש עליהם, לאבן עזרא יודע בהתחברות השדים, לרמב"ן מין כשוף, לחכמי האומות הביא בשדים אשה לבעלה מהדרך, והנראה כחז"ל. שואל אוב – ממעשה שאול נראה שהוא מאלה המינים… דורש אל המתים – הולך לבית הקברות שיבואו אליו להודיעו בחלום… (דברים יח ט-יב)

בשעלי שעורים – קוסמות בשעורים שמשליכות, וכפי נפילתן מנחשות, וכן בפתיתי לחם, וכל דבריהם כזב. (יחזקאל יג יט)

ספורנו:

וינס משה – כי אמנם היה אז נחש גמור ורודף, אבל תניני החרטומים בלטיהם לא היתה בהם תנועה, עם היותם על תמונת תנינים, כי אמנם הכשפים לא ימציאו נמצא טבעי באמת, כאמרם ז"ל בסנהדרין, האלקים, אפילו כגמלא לא מצו ברי… (שמות ד ג)

ויהיו לתנינים – על תבנית ותמונת תנינים אבל לא בתנועתם. (שם ז יב)

למתי אעתיר – למען תכיר רב ההבדל בין פעולת החרטומים לפעל האלקי, כאמרו למתי, וכאמרו רק ביאור תשארנה, וזה כי אמנם מעשה הכשוף יהיה לזמן מוגבל, וישוב הטבע לאיתנו תכף כשיבוטל הכשוף, כי אז יסור המעיק לטבע, כאמרם ז"ל (סנהדרין) למה נקרא שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה אמנם הא-ל ית' יצוה לטבע לשבות ולהשתנות ולפעול כפי קצתו או כפי כלו בזמן אשר יגביל לו, ולא ימרה את דברו. (שם ח ה)

לא תאכלו על הדם – כל אלה היו דרכים אצלם בהגדת עתידות בסורם מדרכי רוח טהרה ונבואה, לדרכי רוח הטומאה… (ויקרא יט כו)

וקסמים בידם – כלי הקסם, כי קוסם היה בלעם לכוין השעה, כאמרו ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו. (במדבר כב ז)

לא כן נתן לך ה' – שלא יתאמתו בך דברי המעוננים והקוסמים, כאמרם (שבת) אין מזל לישראל. (דברים יח יד)

מהר"ל:

…כי הגסות רוח הוא כח טומאה כנגד גסות הרוח, הכשוף, ומדרגה אחת להם, רק שהגאוה… מצד הימין, וכשוף הוא מצד השמאל, ולפיכך נקרא המכשפים להט… ודברים אלו תבין מה שרמזנו לך, כי מה שאמרו במסכת סוטה מ"ח הכשפים והזנות כלו את הכל… (חידושי אגדות שבת קלט א)

…אבל המכשפים והחרטומים פועלים על יד אחת ושדים וכחות אלו אינן צריך לזה קדושה כלל. (סנהדרין סה ב)

נשים מצויות בכשפים, מפני כי הכשפים מצליח בידם כי הכשפים הוא שנוי הסדר, ואל זה הנשים מוכנות ביותר… למה נקרא שמם כשפים וכו', פירוש ההפרש שיש בין מעשה כשפים ובין מעשה שדים, כי הכשוף הוא שמשנה סדר העולם, וזה שאמר שמכחיש פמליא של מעלה מפני שהם לשעה בלבד, כמו כל אלו מעשים שהביא, ולכך מביא קרא להט החרב, שאין בלהט דבר ממש… כי השד אינו יכול לשנות כח פמליא של מעלה, רק פעולת הכשוף שמערב הסדר מבלבל אותו, ובזה מכחיש פמליא של מעלה. (שם שם סז א)

…וזכר הכתוב כאן הנסים אשר הוא יתברך פועל, לא תאמר כי יוכל לדמות לו אחד מן הפועלים אל מעשיו… וכאשר תראה פעולת המכשפים שפועלים אין זה פלאות, כי הם פועלים בדברים הפרטיים, ואין זה שמושל על העולם כאשר מושל על דברים שהם פרטיים, וזהו אומרם שאין השד שולט על פחות מכשעורה, והטעם מבואר, כי פחות מכשעורה אינה בריאה נחשבת, מפני שאין לה שעור, כי נקרא שעורה שכל דבר שהוא כמותה או יותר מזה יש לו שעור, ודבר שאין לו שעור בטל אצל כלל העולם, ואין הכחות שולטים על כלל העולם… (גבורות ה' פרק מז)

…ואמר אחריו כי לא נחש ביעקב וגו', והכתוב הזה בא לבאר כי אין ישראל כמו שהם העובדי גלולים, אשר הם קוסמים ומעוננים, וכל אלו הם כחות הטומאה נבדלים מן השי"ת בעצמו… שבשביל זה הם יושבים לפני ה', כמו שהתבאר, ומצד הזה עצמו גם כן אינן ראויים שיהיה בהם נחוש, כי בענין הנחוש הם נבדלים ונפרדים מן השי"ת, כי הנחוש מכחות חיצוניות כחות הטומאה, ולכך אין ראוי על ישראל הנחוש… ומי שאין לו ניחוש ופורש מן כחות חיצוניות, מכניסין אותו למחיצתו של הקב"ה, שאף מלאכי השרת אין יכולים לכנוס לשם, כי גם המלאכים יש בהם צד מה מענין זה… (נצח ישראל פרק נח)

בפרק ד' מיתות אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת, יש מהן בסקילה, וכו', כרב חנינא ורב אושעיא כל מעלי שבתא הוי עסקי בספר יצירה ועבדי להו עגלא תלתא ואכלי ליה וכו'. ואמרו כיון שאמר ג' מיני כשפים הם, יש ללמוד שדבר זה הוא כישוף, והתירו כשפים, ודבר זה חס ושלום לא עלה על דעתם, אך מפני שרז"ל מפרשים לשון כשפים שמכחישין פמליא של מעלה, פירוש מה שנגזר מצבא עליונים על הארץ הם משנים ומבטלים, כי העולם הזה נוהג על ידי העליונים, והכשפים מבטלים אשר נגזר מצבא עליונים, בשביל כך נקרא המבטל גזירת עליונים אף על ידי שם בלשון כשפים. ועוד כי פירוש ג' מיני כשפים רוצה לומר, שנראה לאדם שהוא כשוף, אבל אינו כשוף, ודבר זה הוא מבואר מעצמו, כי נמצא כך במקומות הרבה, ואין להביא ראיה מן השם… ואמרו כי אחד אסור וחייב עליו סקילה, אם כן אותו אשר התירו אינו כשוף, רק מפני שאינו דבר טבעי קרא לו השם הזה, ואמר כי אף שנראה שהוא כשוף, הוא מחולק מן דבר שהוא כשוף, כי מה שעסקו בספר יצירה ואברי להו עגלא תלתא הוא מותר לגמרי, כי זהו דרך סדר העולם… ולפיכך ספר יצירה שבו הזכרת שמותיו יתברך אשר בהם ברא עולמו, שכל העולם נברא בשמותיו, אין זה דבר יוצא מסדר עולם, ואף כי הוא מבטל טבעי הדברים והמנהג, דאם לא כן היה אסור התפלה, כי התפלה מבטלת גם כן גזירות העולם הזה…

ועוד אמרו מה שאסרו חכמים לשתות זוגות הוא ענין כשפים, ואין הדבר כך, וכי איך לא יאמין האדם במזמור יושב בסתר עליון, שם נזכר בפירוש, שצריך האדם שמירה מן המזיקין, וכי הדבר הזה רע ללמוד האדם על מה הם שולטים, להיות נשמר מהם. והנה דבר זה חכמה גדולה ללמד האדם שיהיה ניצול מן המזיקים, אבל חס ושלום שיהיו פועלים בזה, רק להגן ולהציל. והרי דניאל קרא אותו נבוכדנצר רב חרטומיא, רוצה לומר גדול שבמכשפים כלם… וזה מוכח שידעו כישוף, וחס ושלום שיהיו הם מכשפים, רק להציל עצמם ומפני שידעו בחכמתם שהשדים שולטים במי שאוכל או שותה שתים, היו מצילים האדם מזה. וענין זה הוא חכמה נפלאה מאד. צריך גם כן לגלות לפרש מה שמקובל מפי חכמים, כי השי"ת כאשר ברא עולמו יש בריאה שאינה עצם הבריאה, רק הם נמשכים אחר עצם הבריאה, ודבר זה תמצא בנבראים גשמיים ובנבראים בלתי גשמיים, כמו הרוחות והשדים, והם אינם עצם הבריאה, אבל הם נמשכים לבריאה וטפלים אצל הבריאה, ובדברים גשמיים, כמו התולעים וכיוצא בהם… ודבר זה נקרא שניות, כי בעצם ובראשונה אין בהם בריאה כלל, רק שניים הם לבריאה… וכאשר אדם מתדבק באחדותו יתברך, האחדות שלו מבטלת כח המזיקים שאין בהם רק שניות… ולפיכך אמר (הקורא קריאת שמע על מטתו) כאילו אוחז חרב של שתי פיות…

בפרק חלק אמרו שם שמותר לשאול בשרי שמן ושרי ביצה, ויש בני אדם שחושבים דבר זה שהוא כישוף, ואלו לא ידעו מענין כשפים, שאילו היה דבר זה שיפעל השד פעולה מה יוצא ממנהגו של עולם, היה זה קשיא, והיה נראה כשפים, אבל דבר שאינו שום פועל כלל לשנות בעולם בדבר, רק להגיד לו דבר או שיראה לו דבר מבלתי שנוי במנהגו של עולם, לא יפול על זה שם כשפים כלל. ולפיכך בפרק הפועלים אמרינן רב אזיל לבי קבר, עביד מה דעביד, אמר תשעים ותשעה בעין הרע, ואחד בדרך ארץ. ופירש רש"י, יודע היה ללחוש על הקבר, ולדעת באיזו מיתה מת… רק מי שעושה פעולות זרות בעולם לגדל ולהצמיח או להפסיד ודבר זה נקרא כשפים, אבל להגיד לו דבר או להראות לו דבר ואין כאן פועל יוצא ממנהגו של עולם, אין זה כשפים, כי אין זה, רק כי השד יש לו חבור אליו בלי היזק, ולפיכך אמרו העושה מעשה חייב מיתה, והאוחז עינים פטור אבל אסור… ופועל זה היו עושים על ידי השבעה, שהיו משביעים אותם וגוזרין עליהם בשם ה' שיגידו להם דבר מה שרוצים, וכמו שאם היה מלאך או שד אומר לו דבר מעצמו, וכי איסור היה בזה? וכך אם הוא משביע אותו עד שיאמר לו דבר, גם כן מותר. אמנם מעשה אוב וידעוני דבר זה אסור, אף על פי שאין זה רק שהוא שואל בלבד, מפני שהיה מעלה המת אחר שנסתלק מן העולם, ואין לו חבור עוד אל העולם, והוא מעלה אותו… ואין שינוי גדול מזה, כי המת אין לו שייכות אל העולם, אבל לשאול המלאך או שאר כחות אין זה שינוי, כי כמה פעמים המלאך נשלח בעולם לכמה דברים, ולפיכך אף אם משביע אותו להגיד לו דבר, אין זה איסור, ואין המת נשלח להגיד דברים בעולם, רק הוא מסולק מן העולם… וכל שכן כאשר הוא על ידי לחש, שכל לחש הוא על ידי שמות, דבר זה אינו כלל דבר שהוא יוצא מן מנהגו של עולם…

הוריות פרק ג': עשרה דברים קשים לתלמוד, העובר תחת אפסר של גמל וגו'… ודברים אלו מרחיקים, ולא ידענו למה מרחיקים אותם, אם הם מרחיקים אותם מפני שאין הדעת נותנת שעל ידי זה יבא היזק לאדם, אם כן היה להם לתמוה על חרטומי מצרים ומכשפים שעל ידי לחשים ומעשים היו פועלים דברים גדולים, ואם כן למה יהיו מכחישים שאפשר שעל ידי פעולה מה יבא לידי היזק כמו אלו שזכרו, כי ידעו כאשר יפעל פעולות אלו על זה שולט המזיק… ואם רצו בזה שיהיה האדם תמיד עם ה' ולא שישמור עצמו מן המזיקין, רק ילך לפי תומו בכל מעשיו, והוא יתברך ישמור אותו, דבר זה אין הדעת נותנת, כי אין סומכין על הנס בכמו דברים אלו כלל… (באר הגולה באר ב)

מרבה נשים מרבה כשפים… וכל הנשים הכשרות מאד שלא יעשו כשפים, מכל מקום היא נוטה אל מדריגת הכשוף, מדרגה פחותה, כי הכשוף נמצא בנשים יותר מכל, לפי שפלות ופחיתות מדריגת הכשוף, נמצא בנשים שהם פחותים ושפלים במדרגה. ויותר מזה כי הכשוף הוא צריך לכח מדמה אשר נמצא בנשים, ולכך אין הכשוף שולט אלא אם כן עומד המכשף על הארץ… (דרך חיים פרק ב ז)

…והוסיף לומר, שהוא אמגושי, שהתורה נחשבת אצלו כמו הכישוף, כאילו אין התורה שכלית רק כמו הכישוף שהוא לנשים, ואין בכישוף שום תבונה, ולכך הכישוף הוא לנשים, בעבור חלישת שכלם ביותר… (נתיב התורה פרק טו)

בלטיהם, ומפני שהכשפים יותר פועלים עד שהם מכחישים גזירת פמליא של מעלה, לפיכך נקראו להטיהם, כמו חרב שנקרא להט, והכשפים כמו חרב לגזור דבר אף שאינו לפי פמליא של מעלה. (גור אריה שמות ז כב)

רמח"ל:

ואמנם גזרה החכמה העליונה שיהיה עוד לכחות הפועלים בגשמים מציאות פעולה שלא כסדר ההשתלשלות, דהיינו שיפעלו הם עצמם בגשמיות, פעולות מתייחסות לחק, ולא לחק הגשמיות, והם פעולות ישתנו בם הגשמיים מטבעם התמידי. והנה ניתן לאדם יכולת שישתמש מן הנמצאות על הדרך הזה, כמו שניתן לו יכולת להשתמש מהם על הדרך הטבעי, ובאותו הענין עצמו שניתן לו ההשתמש בטבעי, פירוש כי כמו שאין ההשתמש בטבעי מוחלט כרצונו, כי לא יוכל להשתמש בו אלא בדרכים ידועים, כי הנה לא יוכל לחתוך אלא בסכין… כן השמוש הרוחני לא ניתן לו אלא בגבולים ידועים ובדרכים מיוחדים, כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות… (דרך ה' חלק ג פרק ב ב)

והנה על פי הדרך הזה כמו שהמציא לאדם דרך להשיג בו הארה והשכלה ורוח הקדש שלא כדרך הטבע הגשמי, כן הוצרך שימצא לטוב הגדול הזה ההיפך, והוא שיוכל האדם להמשיך חשך ועכירות וכוח טומאה שלא כדרך הטבעי, והוא ענין טומאת הכשוף והדרישה אל המתים, שהרחיקנו התורה מהם. והענינים הוא המשיך על ידי הזכרות בתנאים ידועים השפעות הטומאה וזוהמא, מה שהוא הריחוק הגדול ביותר ממנו ית"ש, היפך הדביקות בו ממש. והדבר נמשך מאותם כחות הרע שזכרנו בחלק א' פרק ה', שהושמו להם בגזרתו יתברך שמות יוזכרו בם, וימשך על ידי זה מהם משך הטומאה במדרגות ידועות, שלא כדרך הטבע, וכן יעשו על ידיהם מעשים שלא כמעשים הטבעיים, כמעשה החרטומים וזולתם, כפי מה שנמסר להם בכח הפועלים ההם לפעול, ובאותם הגבולים שהושמו להם. וכן על ידי השדים יעשו מעשים כאלה לפי מה שנמסר בידם גם הם שיעשו, ובגבולים ההם המיוחדים להם. והנה באותו השיעור שניתן להם היכולת לפעול, גזר האדון ב"ה שידחו מפניהם פקידי הטבע המחזיקים עניני העולם על מצבם הטבעי, וכל המלאכים המביאים ההשפעות כפי הסדור המסודר, על זה אמרו חז"ל כשפים-שמכחישים פמליא של מעלה. אך לא יהיה זה אלא כשיעור ההוא ולא יותר, וגם באותו השיעור כבר אפשר שיודחו הם מכח חזק מהם, ותמנע פעולתם בגזרתו ית', ועל זה אמרו אין עוד מלבדו, ואפילו כשפים. וביאור שזה למי שזכותו שמן השמים יצילוהו וידחו את הרוצים להרע לו, והוא מה שאמרו, שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה. (שם ט)

כל ההשפעות הבאות מן העליונים לצורך התחתונים עוברות דרך הכוכבים, ונמצאו הכוכבים המשפיעים היותר קרובים לתחתונים, ואולם השפעתם אינה אלא כפי מה שנמשך בהם מלמעלה. לכל אלה הרוחניים נתן האדון ב"ה רשות לפעול בתחתונים פעולות שלא כדרך הטבעי, כשיעוררו אותם התחתונים על ידי אמצעים ידועים שהוכנו ונתייחדו לזה. אמנם אין בכח שום אחד מהם לעשות כל מה שירצה אלא לכל אחד יש גבול מה שהוגבל לו, שעד אותו הגבול ובאותם הדרכים בלבד שנמסרו לו, יוכל לפעול אותם הפעולות שנמסרו לו שיפעלם. ויש בדברים האלה דברים מותרים לנו ודברים אסורים לנו, והוא ענין ספר יצירה ומעשה כשפים. (מאמר העקרים)

…וממה שצריך להאמין הוא קרוב למה שהזכרנו עתה, והיינו שבהויות שהוא יתברך שמו אינו מוכרח במעשיו, על כן לא יוכל שום נברא להתחזק ולעשות נגדו, אפילו שישתמש מן החוקים והסדרים שהוא יתברך חקק, כי הרי הוא עשאם והוא יכול לשנותם ולבטלם כרצונו, והיינו אין עוד מלבדו-אפילו כשפים, שהזכרנו למעלה. שאף על פי שלפי סדרי המערכה העליונה שרצה הקב"ה וערך, הנה כשפים מכחישים פמליא של מעלה, הנה כשהוא רוצה מושל בכחו ומבטלם והיו כלא היו, ולא כשחשבו הפתאים, שיוכלו להשתמש מכליו עצמם כנגדו חס וחלילה… (דעת תבונות לה)

אור החיים:

והדגה מתה – זה היה סימן שאינו מעשה שדים וכשפים, כי אלו דמיון לעין הרואים, ולא ממש דם שיהרוג שותיו. ובכל ארץ מצרים – אפילו במרחצאות וכו', ואם כן גם שינוי מקום לא יבטל אותו, ומעשה שדים יבטל שינוי מקום, ובפרט כשיניחוהו על הארץ. (שמות ז כא)

נפש החיים:

וזהו הענין שדרשו ז"ל (חולין ז') על פסוק כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, אמר רבי חנינא אפילו כשפים. כי כל עניני פעולות הכשפים נמשך מכחות הטומאה של המרכבה טמאה, והוא ענין חכמת הכשוף שהיו הסנהדרין צריכים לידע, היינו חכמת שמות הטומאה, וידיעת עניני כחות המרכבה טמאה בשמותיהם, שעל ידם יפעלו בעלי הכשופים פעולות וענינים משונים כשמשביעין כחות הטומאה בבחינת הטוב שבו שישפיע בתוכו חיות לעשות נפלאות, היפך סדר כחות הטבעיים והמזלות. ועיין עץ חיים שער קליפת נגה ריש פרק ד', מחמת שכן קבע הבורא אדון כל יתברך עניני כחותיהם למעלה מכחות הטבעיים הנמשכים מהכוכבים והמזלות, שעל ידי זה יהיה בכוחם לעשות פעולות גם היפוך טבעי כחות הכוכבים ומזלות שהוקבע בהם בעת הבריאה, כידוע שכל כח ועולם קבע בו הבורא יתברך כח ויכולת להנהיג ולהטות את הכח והעולם שתחתיו לכל אשר יהיה שמה הרוח וכו'. ומה שכתב שם שמכחישין פמליא של מעלה, רוצה לומר שרק סדור כחות הפמליא של הכוכבים והמזלות קבע הבורא יתברך כח בכחות הטומאה שיהו יכולין להפכם, אבל לא שיהא בכחם לשנות חס ושלום מסדר הפעולות הקדושים של כחות המרכבה קדושה, ואדרבא, כשמשביעין אותם בשמות של כחות הקדושה, ממילא כרגע מתבטל כל עניני פעולתם לגמרי… כיוון שאין הכח שלהם מעצמם חס ושלום, כי אין עוד מלבדו יתברך בעל הכחות כולם, וגם שבאמת הלא הכל מלא רק עצמות אחדותו הפשוט יתברך, ואין עוד מלבדו שום מציאות כח כלל, לא כחות הטומאה ולא שום כח ושום נברא כלל, זה שאמר אין עוד מלבדו, אפילו כשפים… וזה שמביא שם הש"ס עובדא דההיא איתתא… שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה. ודאי שלא היה מחזיק עצמו רבי חנינא דנפיש זכותיה כל כך מתורתו ומעשיו הטובים המרובים, עד שבעבורם היה סמוך לבו שלא ישלטו בו פעולת הכשפים, אבל הענין כמו שכתבנו, כיון שבאמת אין בכחות המרכבה שום כח מעצמם חלילה, אלא שהוא יתברך קבע כחם למעלה מכח טבעי הכוכבים ומזלות, כדי שעל ידי זה יהא ביכולתם לעשות פעולות אף גם לשנות סדרי טבעי המזלות, ובלתו יתברך הם אפס ותהו, ולכן גם רבי חנינא לא שבטח על זכות קדושת תורתו ומעשיו המרובים, רק שידע ושיער בנפשו שזאת האמונה קבועה בלבו לאמיתה, שאין עוד מלבדו יתברך שום כח כלל, והדביק עצמו בקדושת מחשבתו לבעל הכחות כולם אדון יחיד המלא כל עלמין, ואין כאן שום שליטה ומציאות כח אחר כלל, לכן היה נכון לבו בטוח בזה שלא ישלטו עליו פעולות הכשפים הנמשכים מכחות המרכבה טמאה. ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל, כשהאדם קובע בלבו לאמר, הלא ה' הוא האלקים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם… (שער ג פרק יב)

מלבי"ם:

וישלח את העורב – שבימי קדם היו מחזיקים את העורב לעוף יודע עתידות, והיו מיחדים לו בתים מיוחדים שעל ידו קסמו כהניהם את העתיד לבא לפי מעופו לימין או לשמאל מעלה או מטה, בקול או בדממה, ובזהר האריך בסימנים אלה… (בראשית ח ז)וישלח את העורב – שבימי קדם היו מחזיקים את העורב לעוף יודע עתידות, והיו מיחדים לו בתים מיוחדים שעל ידו קסמו כהניהם את העתיד לבא לפי מעופו לימין או לשמאל מעלה או מטה, בקול או בדממה, ובזהר האריך בסימנים אלה… (בראשית ח ז)

…מעשה החרטומים היה מעשה להט ואחיזת עינים, שזה יעשה מן הצד במהירות ובתחבולה, ועל כן לא נאמר שעשו לפני פרעה ועבדיו, כי עשו בלט ובסתר, אבל הם השליכו לעיני הכל, ויהי לתנין – באמת, לא בזיוף ואחיזת עינים. (שמות ז י)

מכשפה לא תחיה – טעם להזכיר זה אחר הבתולה, כי המתאוים יתאוו דרך כשפים למלאות תאותם, והזכיר הנקבה, כי היא הנמצאת בכשפים יותר מן הזכרים… (שם כב יז)

לא תאכלו על הדם – פירש הרלב"ג מפני שסמוך אל זה אמרו לא תנחשו ולא תעוננו, למדנו שהאכילה על הדם היתה לכוונה שיודיעו להם העתידות. וזה אמנם היה שהיו זובחים הבעל חי והיה דמו יורד תוך חפירה אחת, וסביבה היו אוכלים בשר הבעל חי ההוא, שהיו חושבים שיהיו אוכלים בזה האופן עם השדים על שלחן אחד, ותתחזק האהבה ביניהם עד שיודיעום העתידות… לא תנחשו – פירש הרלב"ג הוא שישפט בדבר טוב או רע מפני דבר אחר בלתי מעיד עליו כלל… ואמרו חז"ל מנחש זה האומר פתי נפלה מפי וכו'. ויתכן שהתחלת אלה היה מן הנחש, שהיו צופים בו ועושים סימנים בתנועותיו והלוכו, ומשם התפשט לנסות בדברים אחרים. ובמה שאמרו בחולין צ"ה כל נחש שאינו כאליעזר וכו' יש פלוגתא בין הרמב"ם להראב"ד, ולדעתי גם להרמב"ם וההולכים בשטתו שנחש של אליעזר ויהונתן היה ממין האסור, הם לא עשו איסור, כי תלו הדבר בהשגחת ה', באשר ידעו כי ה' עמם בדבר הזה, והניחו סימן שבו יתודע להם הופעת ה' אם לעשות אם לחדול. וכן במה שאמרו בסנהדרין צ"ה באבישי בן צוריה דאתא יונה איטריף קמיה, וכן כמה מעשים כאלה הנמצאים בזהר, שכל אלה לא הלכו בדרך האמורי וסימניהם המוסכמים אצלם, רק בענין נעלה שידעו כי בא להם הופעה וסימן מאת ה', כי היו אנשי רוח ומכוונים ברוח הקדש. (ויקרא יט כו)

אל תפנו אל האובות – לדעת הרמב"ם והסמ"ג והתוספות הוא אזהרה לבעל אוב עצמו, ואזהרת הנשאל באוב כגון שאול, הוא מלאו דלא ימצא בך וכו' ושואל אוב וידעוני, ודעת רש"י במה שכתוב במשנה דסנהדרין מ"ה והנשאל בהם באזהרה, שהלאו אל תפנו אל האובות…(שם שם לא, וראה שם עוד)

מן ארם – שמקום בלעם היה בארם נהרים, ששם היו עוסקים בכשוף שענינם עם עזא ועזאל השוכנים בהרי נשף וחשך, ועל זה אמר מהררי קדם – כי משם היו ממשיכים הנחוש והכשופים… (במדבר כג ז)

כי לא נחש – ונחש מציין שיפעול לו רעה על ידי כשוף ורעת עולם השפל, וקסם מציין שיפעול לו רעה על ידי הכוכבים שבהם יפעלו הקוסמים, ואמר שגם יעקב, שהם ההמון שלהם, הגם שיהיו תחת המזל לא ישלט בהם נחש ורעות העולם התחתון, וישראל שהם הגדולים שבהם, או כלל העם כשהם צדיקים, ואז הם למעלה מן המזל, ולא ישלט בם קסם שיגיע רעות על ידי הכוכבים… (שם שם כג)

קוסם – הקוסם הוא שעושה מעשה מן המעשים הידועים, עד שיפנה לבו להגיד עתידות, והיו עושים מעשים עם קסמי עץ להגיד על ידם עתידות… והיו עוד כמה מיני קסמים כמו שכתוב קלקל בחצים וגו', ראה בכבד… ובא נוסף שם "קסמים" לחייב על כל קסם וקסם… (דברים יח י)

וחובר חבר – פירשו המקבץ חיות על ידי לחש, והרמב"ם פירש שדובר על הנחש דברים, ומעלה בדעתו שלא יזיקו לבני אדם… (שם שם יא, וראה שם עוד)

כי הגוים האלה – רוצה לומר, הלא בשביל זה אתה יורש אותם על ידי שהם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו… שדברים האלה לדעת השעה המוצלחת לעסקיך מה שידעו הגוים על ידי מעוננים וקוסמים נתן ה' לך שעל ידי שתלמד התורה היא תאיר עיניך, ותופיע עליך רוח הקודש לדעת מה לעשות ובמה תצלח… (שם שם יד)

רש"ר הירש:

מכשף – מלשון קשב, חושב להשתמש בכחות הטבע ולכזב, בכל זאת הוא חייב מיתה ככל עובד עבודה זרה, לא על השקר המטפיזי והמחשבתי, כי אם מפני התוצאות של שחיתות מוסרית. המכשפים היו רק לצורך הרע, על כן הם מכחישים פמליא של מעלה, כמו שהמצב כיום, אם חושבים להשתמש במדעי הטבע כדי לאפשר שחיתות. להטיהם – קובעים את המבט של האדם על דבר מבריק ולוהט. (שמות ז יא)

לא תחיה – גם אם אין המעשה רע כל כך, עליך לבערו מפני ההשפעה היוצאת ממנו על שאר העם, לעומת זאת בכתוב מות יומת – הוא כתוצאה מן המעשה הרע, ואם כתוב יחרם – על ידי מעשיו איבד את זכות קיומו. הכשוף עצמו הוא מעשה תעתועים שאינו מועיל כלל, אך השפעתו בחברה היא הרסנית ומזיקה. (שמות כב יז)

לא תנחשו – נחש הוא לדון מדבר על חברו, מבלי היות סבה מקשרת ביניהם, כגון אם נפלה פתו מפיו או אם נחש הפסיקו בדרך-אז אינו יוצא לדרך, וכדומה, כי דברים כאלו מעכבים את בחירתו החפשית של האדם, שיסודותיה אך ורק התורה ושכל האדם. לא תעוננו – בסנהדרין ס"ב ב' זה המחשב עתים ושעות, כפי שהמקום הוא שכנות הדברים זה לזה, כן הזמן הוא סדרם זה אחר זה, סדר זה פיסי, וחוץ מהתנאים הפיסיים תלויה הצלחת מעשינו בדעת התורה ובעזרת ה', ולא בסדר זמנים של מעוננים. (ויקרא יט כו)

אל תבקשו לטמאה בהם – לאבד את חופש הבחירה והפעולה על ידי טמטום שעל ידי העויות ותנועות פתאומיות של המכשף, או על ידי קטורת מרדימה החושים. (שם שם לא, וראה שם עוד)

אשר תפנה אל האובות – גם על ידי זה חושב האדם להשלים את מה שאינו מקבל על ידי ההשגחה האלקית הבלעדית, ולכן נאמר בענשו: ואני אתן את פני וגו'. (שם כ ו)

כתועבות הגוים ההם – דבר שאינו רק נגד השכל האנושי, כי אם גם בלתי מוסרי, קוסם – על פי יחזקאל כ"א כ"ו: לקסם קסם, קלקל בחצים, שאל בתרפים, ראה בכבד, משמע שקסם הוא מושג כולל לכל אלו. חבר חבר – מראה את כחו על הבריות על ידי חבור נחשים יחד ברצונו הוא. דורש אל המתים – שיענוהו, הספיריטואליזם שייך למין זה. כי תועבת ה' – כאשר האדם משליך יהבו על כחות שאינם מתחשבים במוסריות, הוא משליך מידיו את מאזני המוסר שהיו צריכים להדריכו בכל דרכיו ורגשותיו, והוא נופל לידי שעבוד כפוי, הקובר את מוסריותו… (דברים יח ט והלאה)

העמק דבר:

ויעש אלקים את הרקיע – …ובאמת כל מה שתחת הרקיע השני הוא הנהגת הטבע, והמאורות והמזלות מושלים בהם, ועל זה אמרו בסנהדרין פ"ד למה נקרא שמם כשפים, שמכחישים פמליא של מעלה, וכבר ביאר רבינו בחיי שאין בכלם להכחיש אלא הנהגת הטבע, שהוא פמליא של מטה, אבל לדידן הוא מעלה, ולכן רבי חנינא בן דוסא דנפיש זכותיה לא פחד מכשוף, שלפי מעשיו הוא למעלה מהטבע… (בראשית א ז)

אל ארץ קדם – כך מכונה ארם על שם הכשוף שבה, והתכונן להזהר מזה, כי הכנענים לא היו פרוצים בכך. (שם כט א)

לחכמים – חכמי הטבע, שיכולים לעשות באחיזת עינים, והחרטומים במדרגה יותר גבוהה ממכשפים, שיכולים להשתמש בשדים כברז"ל, וכאן עשו החכמים באחיזת עינים והמכשפים בכשוף, אבל לקמן בדם וצפרדע כתיב רק חרטומים ובלטיהם, אבל כאן לא רצו להטריח את השדים, וזה שאמר רש"י כאן, שאמרו לו תבן אתה מכניס לעפרים וכו'. (שמות ז יב)

מכשפה לא תחיה – בפשט מיירי אפילו בכותית, ואפילו למאן דאמר שבני נח אינם מוזהרים על הכשוף, משום סכנה לבני אדם נהרגת, והווי כרודף. שוכב עם בהמה – סמך זה למכשפה, דהרבעת בהמה מסוגלת לכשוף, כמעשה בלעם… (שמות כב יז ויח)

בא אל הארץ – ענין הכשוף לארץ ישראל, כי שם מצומצם זמן גשמי שנה, וצריך לדעת מתי יזרע, והיו ז' האומות משתמשות בידיעות דלקמן. לא תלמד לעשות – עיקר האזהרה כאן שלא ילמדו את האומות לעשותם. (דברים יח ט)

לא כן נתן לך – שלפעמים יש הכרח לשאול, כגון במלחמה, אבל בשאר דברים אין זו תמימות לשאול מנביא העתיד. ושאול נענש על שאלתו באוב, כי הוא עצמו גרם למצב זה שלא יענהו ה', והיה לו לשוב ולבקש שיענהו על ידי דברים שבקדושה, וזה לכלל, והיחיד ידע רק במקרה שה' הודיע לנביא עבורו, וכן אמר הנער לשאול "אולי" יגיד, ולא כדעת הרמב"ם בפירוש המשניות שהיה מגיד הכל. (שם שם יד)

ויהי בישורון – מסביר עתה אופני ההנהגה, הא' המעורב בטבע ונקרא מלכות, והב' שלמעלה מהטבע, שהיא לאלו הדבקים עם קונם, שאינו מתנהג עם הקרובים למלכות על פי חוקי המלוכה, וזו נקראת תפארת, ובין שניהם כח הכשוף… (שם לג ה)

תורה תמימה:

בלהטיהם – כשוף שהוא באחיזת עינים, ולטיהם מעשה שדים, שמביא ממש אותו דבר לשם, ולכן בדם כתוב בלטיהם, שהרי אין לכשוף שליטה על המים. (שמות ז יא)

אל תפנו אל האובות – כתב הר"ש אלגזי דעתה קרוב לאחרית הימים, שיתפשט אור האלוקות על כל בשר וראו כי אין עוד מלבדו, האור הזה כבר הבקיע ובא, והטומאה כליל תחלוף, ונתבטלו כחות הטומאה, ואין אחד שבידו לקסום וכו', ואין מאמינים בכך עוד חוץ משוטים… ואולי על יסוד זה התיר נחלת שבע ט"ו להתיר להמון השואלים במכשפים על גנבה וחולה. (ויקרא יט לא)

שפת אמת:

במדרש מה כתיב למעלה… הענין הוא, כי הנהגתו ית' עם בני ישראל היא שלא כדרך הטבע, וכדכתיב הגוים וגו' אל מעוננים וגו' ואתה לא כן נתן וגו', פירוש כי יש בטבע חכמות וידיעות הטומאה, ולפי רוב התדבקם במתים וטמאים יודעין אלה הידיעות, אבל בני ישראל אדרבא, כפי טהרת הכהנים מכל טומאה בזה יודעין דעת עליון. דאיתא שהיה העולם מרחיב והולך עד שאמר הקב"ה די, והיינו שהיה מתגשם הטבע ביותר מדי, ולכן המזיקין הם היו סוף הבריאה, עד שאמר די, נמצא לפי רוב התגשמות נדבקין בטבעיות, אבל לבני ישראל ניתן השורש והרוחניות… (ויקרא אמור תרמ"ט)

במדרש מה כתיב למעלה… כי כל אלה הידיעות הטומאה ומכשפים הכל היה מפסולת שנעשה מעץ הדעת טוב ורע, כדאיתא בזהר ותיקונים, ולכן ניטל מעולם הזה החכמה הקדומה שהיתה בימי אדם ונח, עיין שם בפרשת נח בזוהר בדור הפלגה, ולכן בני ישראל כפי מה שמתרחקין מאלה הידיעות זוכין שיתגלה להם החכמה הקדושה, והכהן העובד ה' ששואל באורים ותומים נאסר לו לטמא במת, כי כל המיתה נעשה מעץ הדעת טוב ורע… וב' הידיעות הם באדם עץ הדעת טוב ורע, אבל לבני ישראל נאמר והיית רק למעלה, פירוש שלא יניחו להתפשט החכמה להתדבק בחכמות חיצוניות, רק להיות למעלה תמיד, להיות הגוף בטל אל הנשמה. וכמו שהוא בפרט כל אדם, כך הוא בכלל, שמנובלות חכמה יש סיגים והיא חכמת הטבע, שמשם יש הכישוף וטומאות אוב וידעוני. ויש בעולם שנה נפש ב' הדרכים זה לעומת זה, ולכן כתיב לא תאכלו על הדם הוא כישוף בנפש, כמו אוב וידעוני, לא תנחשו במעשה בחינת עולם, לא תעוננו הוא בזמן, כמו שאמרו עונה פלונית יפה. ומול זה בקדושה להבדיל בין קדש לחול כתיב גם כן ב' בחינות הנ"ל, בנפש אמו ואביו תיראו… (שם שם תרנ"א)

בפסוק כי הגוים האלה וגו', כבר כתבנו במקום אחר הענין כי מעוננים וקוסמים הם על ידי כחות הטבע מעשרה מאמרות, ובני ישראל נבחרו באופן נעלה מהטבע והוא עשרת הדברות, וכמו דכתוב עושי דברו לשמוע בקול דברו, שעל ידי ביטול המעשה להנהגות הבורא ית', שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, זכו לשמוע בקול דברו… וכפי זכות בני ישראל על ידי זה עצמו שאין נמשכים אחר הקוסמים… על ידי זה זוכין לשמוע בקול דברו, וזה שאמר נביא מקרבך וגו'. (דברים שופטים תר"מ)

בפסוק תמים תהיה… הענין דאיתא מקומות שהכניס הקב"ה אותנו לשם היו גרועים ביותר, וכל העבודה זרה וכשפים היו שביח בשם, כי המקום הוא מסייע בפעולות החכמה שיש, ומזה עצמו הכניסנו הקב"ה לשם, שהגם שנדע כל זה, נבטל כל החכמות והפעולות כדי להתדבק בהשי"ת… וזה הדביקות צריך להיות יקר אצל האדם יותר מכל החכמות… (שם שם תרמ"ג)

בפסוק תמים תהיה… כי נמצא חכמה בטבעיות והוא בחינת עשרה מאמרות שנברא בו העולם, ויש חכמה בעולם שנה נפש, ומאלו הכחות נמצא בחכמי האומות מעוננים היא החכמה בזמן, קוסמים במעשה, אוב ידעוני בנפשות, אבל לבני ישראל נמשך בכל יום התחדשות למעלה מן הזמן והטבע, וזה ענין עשרת הדברות שמסר כל ההנהגה ביד בני ישראל… (שם שם תרמ"ז)

תמים תהיה… וכל הדברים חסרים ואין יכולין לבא אל השלימות רק בהתקרבותם אליו ית', ולזה מיוחדים בני ישראל שיכולין לקבל השלימות מאתו ית', לכן נקרא השולמית, ולפי שנחסר זה השלימות בעולם, לכן המעוננים וקוסמין מבקשין תחבולות על ידי הכשוף לקבל כח בחכמת הטבע, ולא זה הדרך לבא אל השלימות, ואדרבא מוסיפין להתחסר… (שם שם תרנ"א)

בפסוק תמים תהיה… והרשעים כל חכמתם במעונן ומנחש הכל בחכמות הטבעיות, ובזה מחזקים כחות הגוף ומתמעט בהם כחות הנשמה, ואנחנו צריכים להתחזק רק בתורה ולהעלות הנפש אל השורש, ובזה מתחלש כח הגוף… ובאמת כל הכשפים נעשה מתערובת טוב ורע על ידי חטא אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע, אבל בני ישראל, שניתן להם אחר כך עשרת הדברות, זה היה התיקון לעשרה מאמרות להיות מבורר טוב בלא רע, ולכן לא נחש ביעקב. ואמרו חז"ל לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות, פירוש בינה מבין דבר מתוך דבר, כי מכל אלה הדברים יודעים החכמים שורש הדברים למעלה בתורה, ולכן היו חז"ל יודעים בכשפים, וזה גם כן פירוש והיית רק למעלה, פירוש אפילו כשאתה מתעסק בדברים שלמטה, תהיה רק למעלה, להתדבק תמיד בשורש הדברים… (שם שם תרנ"ו)

כי אתה בא וגו'… כמו כן יש בעולם דברים יתרים שאין בהם שורש בקדושה למעלה, לכן נקראו כשפים, שמכחישין כח שלמעלה, פירוש שהם דברים שאין בהם שורש, ואם תאמר מהיכן בא יותרת זה, בודאי כל זה נעשה על ידי חטא הראשון, שנמשך הערלה בעולם שנה נפש, אבל בני ישראל חלק ה' עמו, ניתן להם המילה והתורה ללמדם, איך שיהיו כל מעשיהם למטה מתאימים לשורש שלמעלה… (שם שם תר"ס)

שם משמואל:

והנה כבר אמרנו במקום אחר, שהתהוות הכישוף היא רק מפאת הצמצומים שהיו מוכרחים להיות בבריאת העולם, שבלעדי הצמצום לא היה יכול העולם להבראות, מפני שהיה מתבטל במציאות. ומפאת הצמצומים נתהוה ענין שניות וכישוף המכחישים פמליא של מעלה. ולפי זה תובן עצת יעקב להטמין עצמו בבית עבר, היינו להיות טמון כולו בתורה, לבל תהיה לו שום מציאות אלא בתורה… ועל כן התורה שהיא למעלה משבעת ימי הבנין, מגבהתו ומרוממתו על כל מה שנברא בשבעת ימי בראשית, ומאחר שהוא למעלה מן הבריאה והצמצום, שוב אינו מתיירא מן הכישוף, שכל התהוותו אינו אלא מכח הצמצום… (בראשית ויצא תרע"ג)

…והנה כבר פירשנו דברי הש"ס חולין ז' למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה, ואף על פי כן האי אתתא דהוה קא מהדרא… ואמר לה שקילי (קחי וכשפי), לא מסתייעא מילתיך, אין עוד מלבדו כתיב, ואפילו כשפים, משום דרבי חנינא נפישא זכותיה. ואף שאין מדרך הצדיקים לסמוך על מעשיהם הטובים, כבר אמרנו הטעם דאין הפירוש זכותיה מעשים טובים שבידו, רק שהיה מזוכך מאד, ולאיש שהוא מזוכך מאד והוא רואה בעיניו שמלא כל הארץ כבודו, אין לכשפים שום שליטה, שהרי כל מציאות הכשפים היא רק מצד הצמצום והסתרת אורו יתברך שמו… (שם וישלח תרע"ב)

יש להתבונן בענין בלק ובלעם… למען דעת צדקות ה', נראה שהיה להם כח לפעול מה בקסמיהם נגד ישראל, ורק בצדקת ה' נצולו, וזה תימא, איך היתה להם יכולת נגד רצון השי"ת, ואף שבטבע ומנהגו של עולם יכולו לפעול מה בכישוף, הלא ישראל הובטחו על זה, כבספרי (סוף עקב), לא יתיצב איש בפניכם… אשה בכשפיה מנין, תלמוד לומר לא יתיצב מכל מקום… אך נראה דכל ענין הכשפים שמכחישים פמליא של מעלה, ופירש רש"י חולין ז', שלא גזרו על אדם למות, והוא מת על ידי כשפים, ולכאורה יפלא, איך יהיה להם כח נגד רצונו יתברך, הלא כל הבריאה נמצאת רק מאמיתת המצאו יתברך, ואיך יכולין להתנגד נגד רצונו. ועל כרחנו צריכין לומר, שזהו גם כן מפלאות תמים דעות בבריאת העולם, באשר כל הבריאה היתה צריכה להתבטל במציאות, ורק מחמת ריבוי הצמצומים המסתירים את האור הגדול היתה הבריאה יכולה לצאת אל הפועל, כמבואר בספרים הקדושים, ובכן מפעם ריבוי הצמצומים היה ביכולת הסט"א לחשוב עצמם לדבר יש ונפרט, באשר כביכול, הסתיר אורו מהם. ובזה ניתנה להם שליטה אף לעשות נגד רצונו יתברך. אך כל זה הוא בנבראים שהם גם כן בצמצום ובהסתרת פנים… ואולי מטעם זה שליטת הכישוף בלילה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש, שלילה הוא זמן ההעלם והצמצום ביותר, ולפי זה שכל שליטת הכשוף היא רק מפאת הסתרת פניו יתברך, מובן שלאיש שנזדכך עיני חומרו ועיני השכל שלו מאירין ורואין שאין לשום נמצא מציאות מבלעדו יתברך, גם כן אין הקב"ה מסתיר פניו ממנו, שוב אין הכשוף יכול לשלוט בו כלל… ועל פי הדברים האלו יובן מאמר חז"ל הנ"ל, שלא כעס השי"ת כל הימים הללו, שאלמלי כעס לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט… ולפי זה יובן מה שחשב בלעם לקלל את ישראל ולשלוט בכשפיו, כי אז היא הסתרת אורו יתברך בהכרח מכל הנבראים, ויכול הכישוף לשלוט כנ"ל, וזהו צדקת ה' שלא כעס כל הימים האלו.

ומעתה יובן גם מעשה שטים, שהיה על ידי מעשה כשפים, וכדמשמע בזוהר הקדש… והיינו שהרשעים הללו בכשפיהם הכניסו רוח רעה זו להמשיכם לזנות. אך תמוה איך הועילו בכשפיהם נגד ישראל, שהיו אז במעלה גבוהה ורמה מאד, ומאחר שהם דבקים ובטלים אליו יתברך בתכלית הביטול, כראוי לאנשי מעלה, איך היה שולט בהם הכישוף… אך בזה יובן דברי המדרש הנ"ל שגברו לבם מנבואותו של בלעם הרשע, והיינו שהיו נחשבים בעצמם לדבר יש אחר ששמעו את גדולתם, ועל כן שוב היה יכול הכישוף לשלט בהם… (דברים לקוטים פרשת בלק)

ר' צדוק:

…כי מצרים מלא זימה כמ"ש ז"ל גבי שרה, ומלא כשפים כמ"ש "תבן (אתה מכניס לעפרים)", כי מקום הכשוף במקום הזימה, שלכן הכשוף מצוי בנשים, כמשאז"ל ואמרו בפרק חלק (ק' ב') בשם בן סירא בת לאביה מטמונת שוא וכו', על שם כי הזימה הוא השתקעות בחומר ארציי ומצדו הכשוף, כמז"ל ששולט רק בארץ ולא באויר (מעובדא דשמעון בן שטח ירושלמי חגיגה המובא ברש"י סנהדרין מ"ד ב'), ולא במים (כמ"ש בסוף פרק ד' מיתות סנהדרין ס"ז ב' דבדקי אמיא. וכשפים דוגמת אשה זרה ובמותר דוגמת ספר יצירה שאמרו בפרק ד' מיתות (שם) דפטור ומותר, וגם בזה אמרו קדש עצמך במותר לך… כי עצם הכשפים רע לבריות כמ"ש בסוטה כ"ב אלמנה שובבית בעלת כשפים, שהוא נגד גמילות חסדים, כמש"ל אות י"ג, וזה היפך הזנות, וכמ"ש בבראשית רבה שבני קדם היו גדורים בעריות, ולכך מלאי כשוף, ולכך רק בזקנות כשכלה התאוה, אבל מכל מקום אינו אלא בגוף שהיה מלא זימה בבגרות שנמשך מן הזימה, כמו שהנהגה הנסיית נמשכה מתוקף האהבה להשי"ת הקודמת, כמ"ש במקום אחר, כן לעומת זה… (חלק ג קומץ המנחה נט עמוד נג)

שעורי דעת:

…אך זהו ביאור הדבר, כי אמנם נתן השי"ת כח למערכת הסט"א להיות לה הנהגה חפשית באיזו מדה, ומבואר בספרים הקדושים, שהוא בבחינת כלב קשור בשלשלת, שכחות הרע עושים ופועלים, וכמדומה שיש להם כח עצמי, אבל באמת בשרשם מקושרים הם לרצונו יתברך, וגבול הושם להם בל יעבירו לפגע ביסודות העולם ולשנות את תפקיד הבריאה ותכליתה. וכמו כן מוגבל כחם לבל ישלטו באלה האנשים בני העליה, הדבקים בה', נטועים במקום טהרה ומרוממים על כחות הטומאה, כי שורש שפע כחם הוא למעלה משורש הס"א… (חלק א תמים תהיה)

ר' ירוחם:

לא ימצא בך וגו' – …אנחנו הרי לועגים להם שעסקו בהבלים כאלה, אבל אזהרת התורה מלמדת אותנו מנהג העמים בימי קדם, שלא היו יוצאים לדרך מבלי שאלם מקודם בכשוף, ולא היו עושים שום פעולה וזיז כל דהו קודם זה, ואם הורו להם שלא לילך, או שלא לעשות, היו נמנעים מזה. ומתוך גנותם אנו לומדים את שבחן של הקדמונים, שלא סמכו כלום על הוראת שכלם, אלא בכל פעולה וזיז כל דהו שהיו רוצים לעשות, היו מנחשים מתחילה מה יראה להם הנחש אם לעשות או לחדול, שחשבו להשיג על דרך זה את רצון ה' במעשיהם, התורה אסרה את זאת, מפני שזה אינו הדרך המוביל אליו ית', אבל על כל פנים הרי הם היו מאמינים על דרך זה להשיג רצון ה'…

הספורנו (בראשית כ"ד י"ד) תמה על מה שאמרו חז"ל (חולין צ"ה) כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם אינו נחש. איך היה באמת אליעזר מנחש? ופירש וזה לשונו, התפלל שיהיה כך, לא שסמך על נחש… והמתבאר מדבריו שבאמת מעשה דאליעזר היה גם כן, והחילוק הוא רק בזה, שהוא עשה זה בדרך תפלה וזה מותר, והם עושים שלא בדרך תפלה כי אם בדרך נחש, ואת זה אסרה תורה. נמצא דבאמת המעשה מצד עצמה ישרה היא, רק שצריכה להיות על צד הקדושה, לא על צד הטומאה. והנה בצד הטומאה גילתה לנו התורה דרכיהם ובצד הקדושה מי בא בסוד ה' לידע הדרכים אשר בהם יתנהג, ואין אתנו יודע עד מה… (דעת תורה דברים עמוד רלז)

מכתב מאליהו:

"וישלחם מעל יצחק בנו קדמה אל ארץ קדם" (בראשית כ"ה). ובזהר סוף חיי שרה: "תא חזי, כתיב ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. אלין אינון דהוו מבני בני פלגשים דאברהם… אינון דאולפין חרשין לבני נשא (שלימדו כשפים לבני אדם) ומההיא ארץ קדם נפקו לבן ובעור ובלעם בנו וכלהו חרשי (כל המכשפים)".

ואף על פי כן היה צורך שיתקיימו כי יהיו כלים ללימודים לעתיד לבא, ואלו הם ניצוצי הקדושה שצריכים להעלות מהם כמו שכתבנו לעיל.

וכן כל החכמות חיצוניות של זמננו, שבהבליהם לומדים אותן על דרך אפיקורסות (שמכחישים בסיבות רוחניות כל עיקר), הן לעתיד לבא כולן יהפכו לכלים ללמוד גדולתו וענונתנותו ית', והיינו ניצוצות הקדושה שבהן. (חלק ה עמוד תסג)