ספק

תלמוד בבלי:

…אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא (למשה) כחצות, מי איכא ספיקא קמי שמיא… (ברכות ג ב)

…דרבי יעקב בר אידי רמי, כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב ויירא יעקב מאד, אמר שמא יגרום החטא. (שם ד א)

…בית שמאי ספוקי מספקי להו, ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא. מכל מקום לבית שמאי הוה ליה ספק ערלה, ותנן ספק ערלה בארץ ישראל אסור, ובסוריא מותר, ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט… (שם לו א)

ונגע לא יקרב באהלך, שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך. (שם נה ב)

אמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה, ספק דדבריהם לא בעי ברכה, והא יום טוב שני דספק דבריהם הוא ובעי ברכה, התם כי היכי דלא לזילזולי בה. (שבת כג א)

אמר איכא מילתא דבעי לתקוני, אמרו ליה איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה, ואית להו צערא לכהנים לאקופי… (שם לג ב)

ספק חשכה ספק אינו חשכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות, אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין. (שם לד א)

…ספק נפשות להקל. (שם קכט א)

…אם ספק, רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל, רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק עירוב כשר… (עירובין לה א, וראה שם עוד)

…האי תנא ספוקי מספקי ליה אי יש תחומין או אין תחומין, ולחומרא. (שם מג ב)

…וספק דבריהם להקל. (שם מה ב)

אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום, דאם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף… הוי ספק וודאי, ואין ספק מוצא מידי ודאי… (פסחים ט א, וראה שם עוד)

אמרו לו, שמא חוץ לחומה לנו, אמר להם, לדבריכם, אף תלויות לא ישרפו, שמא יבא אליהו ויטהרם… (שם יג א)

הוי ספיקא דאורייתא, וכל ספיקא דאורייתא לחומרא… (ביצה ג ב)

ועוד אמר רבי מתיא בן חרש החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת. מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק כותי ספק ישראל מפקחין עליו את הגל… (יומא פג א)

וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן, נשאלה שאלה זו בפניהם, מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת, נענה רבי ישמעאל ואמר, אם במחתרת ימצא הגנב, ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, ניתן להצילו בנפשו, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת… (שם פה א, וראה שם עוד)

אמר רבי יצחק אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו, ואם תאמר מתפייס הימנו, ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים… (שם פו ב)

…אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל, אדם קוצר ודאי אוכל. (סוכה מט ב)

אמר שמואל מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר. (מועד קטן יח ב)

…רבי מאיר חייש אפילו לספיקא, רבן גמליאל אפילו לודאי לא חייש… (יבמות יח א)

ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא, ספק אמר אנא בר מיתנא הוא ונכסי דידי הוא, ויבם אמר את בראי דידי את ולית לך ולא מידי בנכסי, הוי ממון המוטל בספק, וממון המוטל בספק חולקים… (שם לז ב, וראה שם עוד)

שני נזירים שאמר להן אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם, מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה, ואומר, אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך… קתני שני נזירים שאמר להם ראיתי אחד מכם שנטמא, ואיני יודע איזה מכם, ואמרי, כל ספק טומאה ברשות היחיד מהיכא ילפינן לה, מסוטה, מה סוטה בועל ונבעלת, אף כל ספק טומאה ברשות היחיד כגון דאיכא בי תרי, אבל הכא שני נזירים והאי דקאי גביהון הא תלתא, הוה ליה ספק טומאה ברשות הרבים, וכל ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור… (נזיר נז א, וראה שם עוד)

כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה, משנזקק לטומאה ספקו טמא… (שם סה ב, וראה שם עוד)

האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו, ואמאי, ספק ספיקא הוא, ספק תחתיו ספק אין תחתיו, ואם תמצא לומר תחתיו ספק באונס ספק ברצון, לא צריכא באשת כהן… (כתובות ט א)

…רב הונא ורב יהודה אמרי חייב, ברי ושמא ברי עדיף. (שם יב ב)

…דרבי יהושע אדרבי יהושע נמי לא קשיא, התם חד ספיקא הכא תרי ספיקי, הלכך לרבן גמליאל אלים ליה ברי דאפילו בחד ספיקא נמי מכשיר, וקיל ליה שמא, דאפילו בספק ספיקא נמי פסיל, לרבי יהושע אלים ליה חד ספיקא דאפילו בברי נמי פסיל, וקיל ליה ספק ספיקא, דאפילו בשמא נמי מכשיר… (שם יד א)

…אילימא מתשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח, ספיקו אסור, ובנמצא הלך אחר הרוב, התם לחומרא, אלא מתשעה צפרדעים ושרץ אחד ביניהם, ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע, ספיקו טמא, התם נמי לחומרא, אלא מתשעה שרצים וצפרדע אחד ביניהם, ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע, ברשות היחיד ספיקו טמא, ברשות הרבים ספיקו טהור… היכי דמי, אילימא דאיכא תשעה כנענים ואחד ישראל ביניהם, ותיפוק ליה דרובא כנענים נינהו, אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל, לא צריכא, דאיכא תשעה ישראלים וכנעני אחד ביניהם, דהוה ליה כנעני קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי… (שם טו א)

היו בה מומין ועודה בבית אביה, האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה היו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו, נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות… (שם עה א, וראה שם עוד)

אתמר שני שטרות היוצאים ביום אחד רב אמר חולקין, ושמואל אמר שודא דדייני… (שם צד א, וראה שם עוד)

…אדם חש בעיניו, נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא… (שם קה א)

והתנן ספק נזירות להקל, אמר רבי זירא לא קשיא, הא רבי אליעזר הא רבנן, דתניא, המקדיש חייתו ובהמתו הקדיש את הכוי, רבי אליעזר אומר לא הקדיש את הכוי, מאן דאמר ממונו מעייל לספיקא גופיה נמי מעייל לספיקא, ומאן דאמר ממונו לא מעייל לספיקא גופיה כל שכן דלא מעייל לספיקא… אימא סיפא, ספק בכורות, אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה, בין טמאה בין טהורה, המוציא מחבירו עליו הראיה, ותני עלה, ואסורים בגיזה ועבודה… ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור, דברי רבי מאיר, וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו… (נדרים יח ב, וראה שם עוד)

למימרא דרבי מאיר סבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא, ורבי יוסי סבר מעייל איניש נפשיה לספיקא, ורמינהי, מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים, ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות אם גדולה שבקטנות, ואם קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות, כולן אסורות דברי רבי מאיר, חוץ מן הקטנה שבקטנות, רבי יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות… (שם סא א)

…ורבי שמעון היא, דאמר אדם מכניס את עצמו לדבר שספיקו חמור מודאו, דתניא הריני נזיר על מנת שיהא בכרי זה מאה כור, והלך ומצאו שנגנב או שאבד, רבי שמעון אוסר שספק נזירות להחמיר, רבי יהודה מתיר, שספק נזירות להקל… (נזיר ח א)

דאי תני גבי אשה, התם הוא דבעיא כפרה וסליחה משום דמעיקרא לאיסורא איכוון, אבל חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלהיתרא איכוין לא בעי כפרה וסליחה… (שם כג א)

…פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת… (סוטה יב א)

…התם ספק ממונא לקולא, הכא ספק איסורא לחומרא. (שם סג ב)

…והתורה אמרה לא יבא ממזר בקהל ה', ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא, בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא… (שם עג א, וראה שם עוד)

כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה, רבי יהודה אוסר, רבי אליעזר אומר ודאן בודאן מותר, ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור, ואלו הן הספקות, שתוקי אסופי וכותי. (שם עד א, וראה שם עוד)

דתנן העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה, מאי טעמא, הוי ספק ספיקא, וספק ספיקא לקולא. (שם עה א)

…אמרי דבי רבי ינאי פרט לזורק אבן לגו, היכי דמי, אילימא דאיכא תשעה כנענים ואחד ישראל ביניהם, תיפוק ליה דרובא כנענים נינהו, אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל, לא צריכא דאיכא תשעה ישראלים ואחד כנעני, דאף על גב דרובא ישראלים נינהו, כיון דאיכא חדא כנעני בינייהו, הוי ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, וספק נפשות להקל. (בבא קמא מד ב)

…אוקמיה, שייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה, היינו דאמר רבי יוחנן דילכון אמרי, דילהון היא. (שם קיז ב)

…דאי כסומכוס, האמר ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה, ואלא מאי רבנן, הא אמרי המוציא מחבירו עליו הראיה…כי אמר סומכוס שמא ושמא, אבל ברי וברי לא אמר… כי אמר סומכוס היכא דאיכא דררא דממונא, אבל היכא דליכא דררא דממונא לא… (בבא מציעא ב ב, וראה שם עוד)

אמר רב ששת בריה דרב אידי פרשי אינשי מספק שבועה, ולא פרשי מספק ממונא, מאי טעמא, ממון איתיה בחזרה, שבועה ליתיה בחזרה. (שם ו א)

אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם, או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא, נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו… (שם לז א, וראה שם עוד)

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש, ואל ילבין פני חבירו ברבים… (שם נח ב, וראה שם עוד)

הניח (רבי אלעזר ברבי שמעון) ידו על בני מעיו, אמר שישו בני מעי שישו, ומה ספיקות שלכם כך, ודאית שלכם על אחת כמה וכמה… (שם פג ב)

שמעת מיניה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב, לימא תהוי תיובתא דרב נחמן… (שם צז ב, וראה שם עוד)

דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך, ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו, ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו, ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה, והקב"ה אינו כן… (בבא בתרא י א)

דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית, ואמר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי לאותו מקום ואם לאו, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין, שהיה רבי אליעזר אומר ספק ביאה טהור, ספק מגע טומאה טמא. (שם נה ב)

נפל הבית עליו ועל אשתו, יורשי הבעל אומרים אשה מתה ראשון ואחר כך מת הבעל, יורשי אשה אומרים שבעל מת ראשון ואחר כך מתה אשה, בית שמאי אומרים יחלוקו, ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן… (שם קנח א, וראה שם עוד)

אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה כל הנותן תרומה לכהן על הארץ כאילו נותנה לפני ארי, מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל, אף כהן עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה. (סנהדרין צ ב)

…אמר רבי יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה… (שבועות יט ב)

אמר רבא אמר רבי יוחנן ואמרו לה אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן ספק חי ספק מת אין מתרפאין מהן, ודאי מת מתרפין מהן… (עבודה זרה כז ב)

רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק… (אבות א טז)

…כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי הנח לעבודת כוכבים שספיקה וספק ספיקה אסורה עד סוף העולם… (זבחים עד א, ואראה שם עוד)

…קסברי חדש בחוצה לארץ דרבנן, ולספיקא לא חיישינן. (מנחות סח ב)

אמר ליה (רבי פנחס בן יאיר) אתה הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה, אני ודאי עושה… (חולין ז א)

אמר ליה רבא מאי שנא ספק סכנתא לחומרא, ספק איסורא נמי לחומרא… (שם ט ב)

…אמר לך עצם ודאי פוגם, עור ספק פוגם ספק לא פוגם, הוי ספק וודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי… זה היה מעשה, ואמרו כל ספק בשחיטה פסול… (שם י א, וראה שם עוד)

…אנא מרב יהודה גמירנא דאפילו ספיקי דגברי גריס, דאמר רבי יהודה אמר רבי ירמיה בר אבא ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל… (שם יח ב)

תחלת הציהוב שבזה ושבזה מהו, ספיקא הוה ונפיק או דלמא בריה הוי ולא נפיק… (שם כב ב)

איבעיא להו, מי פשיט ליה לרבי יהודה דאין חוששין לזרע האב, או דלמא ספוקי מספקא ליה… (שם עט א, וראה שם עוד)

…ומה מילה שודאה דוחה שבת אין ספיקה דוחה יום טוב, כסוי שאין ודאו דוחה שבת, אין דין שאין ספקו דוחה יום טוב… (שם פד ב, וראה שם עוד)

כתב שדר לה תליסר גמלי ספקי טריפתא… (שם צה ב)

גר שנתגייר והיתה לו פרה, נשחטה עד שלא נתגייר פטור (ממתנות), משנתגייר חייב, ספק פטור, שהמוציא מחבירו עליו הראיה. כי אתא רב דימי אמר ליה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן תנן ספק פטור, אלמא ספיקא לקולא, ורמינהו, חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי אלו של בעל הבית, ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים של בעל הבית, רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט… אמר ליה ספק איסורא לחומרא, ספק ממונא לקולא, דאמר רב חסדא וכן תני רבי חייא שמונה ספקות נאמרו בגר, ארבע לחיוב וארבע לפטור, קרבן אשתו וחלה ובכור בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה לחיוב, ראשית הגז והמתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור לפטור… (שם קלד א, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך, אמר לו, רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר… מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות… (תמורה טז א)

ספק אכל חלב ספק לא אכל, ואפילו אכל ספק יש בו כשיעור ספק אין בו, שומן וחלב לפניו ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל, אשתו ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באיזו מהן שגג… מביא אשם תלוי… איתמר רב אסי אמר חתיכה אחת שנינו, ספק של חלב ספק של שומן, חייא בר רב אמר חתיכה משתי חתיכות שנינו… אמר רבי זירא מאי טעמא דרב, קסבר שתי חתיכות אפשר לברר איסורו, חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו… (כריתות יז א, וראה שם עוד)

…נמצא (דם) בפרוזדור ספקו טמא, לפי שחזקתו מן המקור… (נדה יז ב, וראה שם עוד)

דרש רבי חיננא בר פפא, מאי דכתיב עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם נותן חפץ בחמת צרורה ופיה למעלה ספק משתמר ספק אין משתמר, ואילו הקב"ה צר העובר במעי אשה פתוחה ופיה למטה, ומשתמר. (שם לא א)

תלמוד ירושלמי:

…רבי שמעון בן לקיש אומר דברי הכל היא, ישראל שעיקרו חייב ספקו חייב, וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור. אמר רבי יוחנן כך היה משיב רבי מאיר את רבי יהודא בן חגרא, אין אתה מודה לי שספק לקט לקט, אמר רבי שמעון בן לקיש, כך היה רבי מאיר משיב את החכמים, אין אתם מודים לי שספק לקט. ומניין שספק לקט לקט, רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן עני ורש הצדיקו, הצדיקוהו במתנותיו… (פאה כד ב,וראה שם עוד)

רבי חייה בשם רבי יוחנן ששה ספיקות הן, הצלף באילן כבית שמאי, כלי חרס בכלי נתר כבית שמאי, חולדת הסנאים בשרצים כבית שמאי, פול מצרי בזרעים, ואנדרוגינוס באדם, כוי בחיה דברי הכל, רבי חמא בר עוקבא אמר ואמה טריקסין… (כלאים לט א)

ספק הערלה, בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר, ובחוצה לארץ יורד ולוקח, ובלבד שלא יראנו לוקט… איזו ספק הערלה, כרם של ערלה וענבים נמכרות חוצה לו… אמר רבי יודן אף זה ספיקו אסור בסוריא, איזו ספק המותר בסוריא, כרם של ערלה וכרם אחר בצידו וענבים נמכרות חוצה לו… (ערלה כ א, וראה שם עוד)

…לא אמרו אלא ונטמאת (העירוב), ספק נטמאת מבעוד יום ספק נטמאת משחשיכה, אבל אם היתה ספק טהורה ספק טמאה מערבין בה… (עירובין עב ב, וראה שם עוד)

…דאמר רבי אילא בשם רבי לעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה, הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת, תמן שניהן מודין בשהפתח פתוח, תמן תנינן היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה… אמר ליה דברי הכל היא, שנייא היא מומין שדרכן להוולד… (כתובות ו א, וראה שם עוד)

כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה, משנזקק לטומאה ספיקו טמא… וטמא אותו, את הוודאיי הוא מטמא, אינו מטמא את הספק, לעולם הוא בטומאתו עד שידע שטהר, וטיהרו, את הוודאיי הוא מטהר אינו מטמא את הספק… (נזיר מו א, וראה שם עוד)

…דמר רבי יוחנן שלשה הן שהן בספק ועשו אותן כודאי, ואילו הן המפלת יד חתוכה ורגל חתוכה ושילייא ודם הנמצא בפרוזדור… (נדה ז ב, וראה שם עוד)

השרץ בפי החולדה ומהלכת על גבי ככרות של תרומה, ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור… על ששה ספקות שורפין את התרומה, על ספק בית הפרס, ועל ספק עפר הבא מארץ העמים, על ספק בגדי עם הארץ, ועל ספק כלים הנמצאין, על ספק הרוקין הנמצאין, על ספק מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה, על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן שורפין את התרומה, רבי יוסי אומר אף על ספק מגען ברשות היחיד, וחכמים אומרים ברשות היחיד תולין וברשות הרבים טהור… ספק טומאה צפה על פני המים, בין בכלים בין בקרקע, רבי שמעון אומר בכלים טמא ובקרקע טהור, רבי יהודה אומר ספק ירידתו טמא וספק עלייתו טהור… (טהרות ד ב, וראה שם עוד)

אבות דרבי נתן:

רבי מאיר אומר, כל העובר עבירה אחת בספק מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו בודאי, כיצד, אדם חוטא ונודע לו חטאו מביא חטאת בסלע ועשירית האיפה בפונדיון, ספק חטא ספק לא חטא, מביא מעילה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעים… (פרק ל ב)

דרך ארץ זוטא:

הוי אוהב את השמא… (פרק א)

חובת הלבבות:

ותחלת מה שיספק אותך בו היצר וישתדל לברר אותו אצלך הוא, שנפשך אין לה קיום מבלתי הגוף, ושהיא נפסדת בהפסד גופך… וכאשר יתיאש מספק אותך בזה, ישתדל לספק אותך בבורא יתברך, ויאמר לך כי העולם הזה אינו חדש ולא נברא ולא סר כאשר הוא עתה, ולא יסור כן, ואין דבר ממנו יותר ראוי להיות בורא מנברא… (שער ה, יחוד המעשה פרק ה, וראה שם עוד)

רש"י:

ולא ידע ואשם והביא – הענין הזה מדבר במי שבא ספק כרת לידו ולא ידע אם עבר עליו אם לאו, כגון חלב ושומן לפניו, וכסבור שתיהן היתר, ואכל את האחת, אמרו לו אחת של חלב היתה ולא ידע אם זו של חלב אכל הרי זה מביא אשם תלוי ומגין עליו כל זמן שלא נודע לו שודאי חטא, ואם יודע לו לאחר זמן יביא חטאת. (ויקרא ה יז)

משנה תורה:

דין תורה שספק ממזר מותר לבוא בקהל, שנאמר לא יבא ממזר בקהל ה', ממזר ודאי אסור לבא בקהל, ולא ספק, אבל חכמים עשו מעלה ביוחסין, ואסרו גם הספיקות לבא בקהל… (איסורי ביאה טו כא, וראה שם עוד)

עשר חנויות, תשע מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת נבלות, ולקח בשר מאחת מהן, ואינו יודע מאיזה מהן לקח, הרי זה אסור, שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, אבל בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב דכל דפריש מרובא פריש… (מאכלות אסורות ח יא, וראה שם עוד)

…וכל ספק בשחיטה הרי הוא ספק נבלה, והאוכל ממנה מכין אותו מכת מרדות. (שחיטה ג יח)

…שספק הלקט לקט. (מתנות עניים ד ט)

הלוקח מאחד מחמשה בני אדם, וכל אחד מהן תובע אותו, ואומר אני הוא בעל המקח, והוא אינו יודע ממי מהם לקח, מניח דמי המקח ביניהם ומסתלק, ויהיו הדמים מונחין עד שיודו או עד שיבא אליהו, ואם הוא חסיד נותן דמים לכל אחד ואחד כדי לצאת ידי שמים. (מכירה כ ב, וראה שם עוד)

זה הכלל ביורשין, כל שני יורשין, שאחד מהן יורש ודאי והשני ספק, אין לספק כלום, ואם היו שניהם ספק, שמא זהו היורש או שמא זה היורש, חולקין בשוה… (נחלות ה א, וראה שם עוד)

שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין, או עד שלא היה הדבר ברור להן, בין בזמן אחד בין בזה אחר זה, אחד מטהר ואחד מטמא, אחד אוסר ואחד מתיר, אם אינך יודע להיכן הדין נוטה, בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל. (ממרים א ה)

דרשות הר"ן:

ועכשיו נשארה השאלה הב', איך יהיה ספק במה שהשיגו מהשי"ת, אבל אגדה זו מתפרשת על הדרך שכתבנו, כי עם היותם יודעים שספק טהור על דרך האמת, היו אומרים טמא, שמאחר שהכרעת התורה נמסרה להם בחייהם ושכלם היה מחייב לטמא, היה מן הראוי שיהיה טמא, אף על פי שהוא בהפך האמת, שכן חייב השכל האנושי, והשאר אף על פי שאומרים אמת, אין ראויין לעשות מעשה כן בדרכי התורה, כמו שלא טהרו בעלי מחלוקתו של רבי אליעזר, אף על פי שנתנה עליהם בת קול מן השמים שהלכה כדבריו, ולא נסתפק להם שהענין מאת השי"ת, כמו שלא סופק על אלו, ואף על פי כן אמרו לא בשמים היא, ולפיכך אמרו מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני, ולא באתה אליו ההכרעה מן האמת, כי לא נסתפקו בזה כמו שכתבנו, אלא שהכריע ששכל האדם מחייב כפי התורה והמדות שהיא נדרשת בהם לטהר. ומה שהיו מטמאים, לא היה רק מקוצר שכלם בערך השכל האנושי או מהתרשלם בלמוד התורה בחייהם. ואמנם אם ירבו על רבה בר נחמני שהיה מטהר, אף על פי שהוא מסכים לאמת יותר מהם, לא יעשו המרובים מעשה לטהר על פי סברת היחיד, לפיכך צותה התורה שהכרעת המרובים תכריע, והיחיד מצווה לעשות כהסכמתם, אף על פי שהוא יודע שהם בלתי מסכימים אל האמת, שכך צוהו השי"ת באמרו לא תסור… (דרוש ז)

ומפורש עוד בתמורה, שאין צריך לומר שאין ראוי שימשך אחר הנביאים הפך הסכמת החכמים, אבל גם אם יספקו החכמים בדבר מה, אין לנו שנקח ביאור הספק ההוא על פי נביא, אבל יותר טוב שישאר הדבר בספקו, שאמרו שם שבימי אבלו של משה נשתכחו וכו', ואמרו לו ליהושע שאל, ואמר להם לא בשמים היא… (דרוש יא, וראה שם עוד)

מהר"ל:

רבן גמליאל אומר וכו', יש לשאול מה ענין הדברים האלו ביחד, שיעשה לו רב ויסתלק מן הספק וכו'… אבל דע כי רבן גמליאל בא לתת מוסר לאדם, שיהיו כל עניניו ברורים עד שאין ספק בהם, כי כאשר יש במעשיו אשר עושה ספק, לא נקרא בעל שכל, כי השכל כל עניניו ברור בלתי ספק, ועל הכסיל אומר הכסיל בחושך הולך, אבל האדם שירצה להיות בעל שכל, יהיו דבריו בבירור, ואם יצא האדם חוץ ממדה זאת, כאלו הוא יוצא מגדר מה שהוא אדם בעל שכל.

ומפני כי הספק שייך לאדם בג' דברים, אם בשכלו כאשר אין דבר ברור לו, ויש לו פנים לכאן ולכאן, הספק השני הוא בכל הדברים אשר האדם יספק בהם אשר לא ידע, ואין הדבר תולה בשכל כלל, והשלישי הוא ספק אשר הוא לאדם במעשה המצוות, שאין מעשה המצוה ברור… וכנגד הראשון אמר שיעשה לו רב, כדי שיהיה מה שיקנה בחכמה דבר ברור בלי ספק, ויסתלק מן הספק, פירוש מכל דבר אשר יספק, ובודאי לענין אסור אין צריך לומר, כי ספק אסור לחומרא, רק בכל דבר אשר אפשר שיגיע לו ממנו היזק, אל יכנס בספק כלל, כי אין דבר זה ראוי לאדם בעל שכל שיכנס בספק. וכנגד השלישי אמר שאל ירבה לעשר אומדות, שלא יסמוך על האומדנא בענין מעשה המצוות, וגם אם התורה התירה זה… כי אין ראוי לאדם רק שיהיו כל מעשיו ברורים מסולקים מן הספק, שכך ראוי לבעל שכל שלא יהיה הולך בחושך… (דרך חיים א טז)

…ואלו שני דברים, אף על פי ששני הלכות אלו אינם מדברים רק מספק שאירע, ויש לעלות על הדעת, כיון שאין הלכות אלו רק בשביל ספק אין זה גוף הלכה, שלא נחשב גוף הלכה רק דבר ודאי, אבל ספק מי יימר דאתא, ועוד לא היה לו לכנוס בספק, להניח לקן לפרוח ולאבד, כזה אין נקרא שכל וחכמה, שלא נאמר רק לספק, וראוי כל חכמה שתהיה ודאית, אבל דבר שהוא ספק לא יכנס בכלל חכמה, ואין ראוי לדבר רק מדברים הכרחיים לא מדברים אפשריים, ולכך יש להעלות על הדעת שאין זה עיקר התורה, ועל זה אמר, כי דבר זה גוף הלכה… (שם ג יח)

מלבי"ם:

מלת ספק באה על המסופק בדבר מה, כמו תחת רשעים ספקם, לא יעניש הרשעים, כדי שישארו בספק… ובא גם על הכאת כף אל כף או על ירך במקום שיש לו ספק ותמיה על הדבר, כמו ויספוק את כפיו… (הכרמל)

רש"ר הירש:

…וכן ביחס לקיום המצוות, הספק שמא נעשתה עבירה חמור יותר מן הוודאי, מה רבה אדישותו של אדם, המערבב חפצים, אישים ועיתים, בלי כל התחשבות בדרישות ההלכה, עד שיכול לקרות מקרה המביא לידי ספק של אשם תלוי.

הרוב המכריע של רבותינו סבור, כי ספק דאורייתא מדאורייתא לחומרא, הוה אומר, לא רק ספק המחייב אשם תלוי, (כגון ספק חתיכה משתי חתיכות, שיש בו משום איקבע איסורא), אלא גם שאר ספקות, (כגון חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן) אסורים מדאורייתא. לדעת הרמב"ם (טומאת מת ט' י"ב) הרי ספק שאיננו מחייב אשם תלוי (לא אתחזק איסורא) איננו אסור מדאורייתא, ונוהגים בו לחומרא רק מדרבנן. אך גם לשיטה זו, הרי החובה להתרחק מכל אפשרות של עבירה, הוה אומר גם מן הספק כלולה במצוות ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו… (ויקרא ה כו)

וארב לו – …לחכמים פרט לזורק אבן לחבורה, והיה שם טריפה וכדומה שהיה ידוע במקומו, ואם כן קבוע וכמחצה על מחצה, ומכאן תקנו רבנן לכל דבר המתנשא מתוך הכלל, כגון דבר שבמנין, בעלי חיים, דבר חשוב, חתיכה הראויה להתכבד, ונדונים כמחצה על מחצה. מסוג אחר הוא איסור דבר שיש לו מתירין… (דברים יט יא)

הקרובה – בבבא בתרא כ"ג ב' הכלל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב, לענין ניפול הנמצא בין שני שובכות, ואף שאין הולכין בממון אחר הרוב, הוא רק להוציא ממון מחזקתו, ואם כן הקרובה רוצה לומר קרובה לענין, ואם מרובה בתושבים היא מביאה, אף שיש קטנה קרובה יותר. (שם כא ג)

העמק דבר:

להבדיל – שמצוה לברר הספק, וגם לר"מ דספק דאורייתא מותר מדאורייתא, דכשם שאסור להקל בספק הקרוב להחמיר, כן אין להחמיר במקום שאפשר לברר היתרו. (ויקרא יא מז)

שפת אמת:

איתא בשם הרמב"ן ז"ל, על פסוק אשר יקשה מכם תקריבון אלי, שכל דבר שמסתפק אי מותר לעשותו יסלק הנאתו, וכשירצה לידע באמת אם זה רצונו יתברך, יראה האמת… (דברים תרל"א)