סטרא אחרא

(ראה גם: יצר הרע, מזיקין, מלאך המות, סמאל, קליפה, שדים, שטן)

זהר:

כיוון שהקב"ה ראה את זה, העיר נשיבת הרוח מתוך עץ החיים, (שהוא ז"א), ודפק בעץ אחר, (שהוא המלכות), ונתעורר הצד האחר הטוב, ונתקדש היום. כי בריאת הגופים והתעוררות הרוחות בלילה הזה (של שבת) הן בצד הטוב ולא בצד האחר. (כי בריאת הגופין והתעוררות הרוחות בלילה הזה הוא מהצד הטוב, ולא מהסטרא אחרא, כי פעולת הקב"ה קיימת לנצחיות, וכמו שבשבת בראשית לא השגיח כלל במה שכבר נפגם האדם בחטא דעץ הדעת, והזכר ונקבה הזדווגו, וקידש היום כמו לפני החטא, כי ביטל כל שליטתם דס"א, אף על פי שהיה להם כח לקלוט, כן בכל השבתות דשתא אלפי שני, אף על פי שהאדם עוד מלא מזוהמא דחוויא, כי עוד לא תיקן את החטא דעץ הדעת, מכל מקום כשהוא מזדווג בליל שבת, אין שום שליטה לכחות הרע עליו)…

ואם היה מקדים הצד האחר בלילה הזה, מקודם שיקדים הצד הטוב, לא היה יכול העולם לעמוד בפניהם אפילו רגע אחד, אבל הקב"ה הקדים רפואה, וקדוש היום דלג לפניו, והקדים לבא לפני הצד האחר, ונתקיים העולם. ומה שחשב הצד האחר להבנות בעולם להתחזק, נבנה בלילה הזה הצד הטוב ונתחזק, שנבנו גופים ורוחות קדושים בלילה הזה, מצד הטוב. ומשום זה עונתם של חכמים היודעים זה, הוא משבת לשבת.

כי אז כשראה זה הצד האחר, אשר כמו שהוא רצה לעשות עשה הצד של הקדושה, הוא הולך ומשוטט בכמה חיילות וצדדים שלו, ורואה כל אלו המשמשים מטתם כשהם ערומים לאור הנר, (ולפיכך) הבנים הנולדים משם הם נכפים, משום ששורים עליהם הרוחות מאותו צד האחר, והם הרוחות הערומים של הרשעים, הנקראים מזיקים, ולילית שורה עליהם והורגת אותם.

כיון שנתקדש היום, והקדושה שולטת על העולם, אותו הצד האחר מקטין את עצמו, ומסתתר בכל ליל השבת ובכל יום השבת, חוץ מן אסימון וכל הכת שלו, שהולכים על הנרות בסתר לראות את גילוי התשמיש, ולאחר כך הם מסתתרים בתוך נקב תהום רבה. כיון שיצאה השבת, כמה צבאות ומחנות עפים ומשוטטים בעולם ועל כן נתתקן שיר של פגעים, שלא ישלטו על עם הקדוש… (הקדמה רמט, ועיין שם עוד)

אם התפלה אינה שלמה, כמה מלאכי חבלה רודפים אחריה, כמו כתוב כל רודפיה וגו', ומשום זה מתפללים והוא רחום וכו', שהוא כנגד ד' קליפות, יכפר עון הוא כנגד ס"מ שהוא הנחש, ולא ישחית, הוא כנגד הקליפה הנקראת משחית, והרבה להשיב אפו הוא נגד הקליפה הנקראת אף, ולא יעיר כל חמתו הוא נגד הקליפה הנקראת חמה, ואנו מתפללים, שד' הקליפות הנ"ל לא ירדפו אחרי התפלה. וכמה מלאכי חבלה תלוים באלו ד' הקליפות הנ"ל… (בראשית קפד)

והרי יש כמה ערבובים רעים בישראל הנקראים בהמות וחיות, אבל יש ערב מצד הנחש, ויש ערב מצד אומות העולם עכו"ם שהם דומים לחיות ובהמות השדה, ויש ערב רב מצד המזיקים שהם נשמות הרשעים, כי נשמות הרשעים הם ממש מזיקי העולם, ויש ערב רב של שדים ורוחות ולילין, וכולם מעורבים בישראל, ואין בכולם ארור כמו עמלק שהוא נחש הרע, ואל אחר, הוא המגלה כל עריות שבעולם, כלומר, הוא שורש הקליפה המביאה גילוי עריות בעולם, הוא רוצה, שממנו ימשך הרציחה בעולם, ובת זוגו היא סם המות של עבודה זרה, באופן שג' עבירות החמורות גילוי עריות ושפיכת דמים ועבודה זרה נמשכים מקליפת עמלק, והוא אל אחר, וכולם הם בחינת סמאל, ויש הרבה בחינות סמאל, ואין כולם שוין, אבל סמאל זה שהוא מצד הנחש איהו ארור מכולם. (שם רצא)

והנחש, אמר רבי יצחק שהנחש הוא יצר הרע (המפתה לחטא), רבי יהודה אומר, שהיה נחש ממש. באו לפני רבי שמעון, אמר להם, ודאי הכל אחד, כי סמאל היה ונראה רוכב על נחש, וצורת הנחש הוא השטן, דהיינו היצר הרע המפתה לבני אדם לחטוא, ואחר כך עולה למעלה ומשטין, הרי שהכל אחד, ואפשר לומר שהנחש הוא יצר הרע, ואפשר לומר נחש ממש.

תנינא, באותה שעה ירד סמאל המלאך מן השמים ורכב על נחש הזה, וצורתו ראו כל הבריות וברחו מפניו, ובאו, היינו הס"מ ונחש בדברים עם האשה, וגרמו מות להעולם. ודאי בחכמה הביא סמאל קללות על העולם, כלומר שבערמה פתה אותם, וחבל אילן הראשון שברא הקב"ה בעולם, דהיינו את אדם הראשון.

ודבר זה היה תלוי על סמאל, (דהיינו מה שעשק את המוחין והברכות מאדם הראשון), על ערמתו, (שהחטיאו בעץ הדעת), עד שבא אילן אחר הקדוש, שהוא יעקב, ולקח מן סמאל בחזרה את הברכות, שלא יתברך סמאל המלאך מלמעלה שהוא שרו של עשו, ולא יתברך עשו למטה, (כי על ידי חורבנו של אדם הראשון נבנו סמאל ועשו, ועל ידי חורבנם של סמאל ועשו, חוזרת ונבנית הקדושה)… (שם תלז, ועיין שם עוד)

…אחר שנבראו הרוחות, נשארו הרוחות ההם אחר הרחים של הנוקבא דתהום הגדול לילא דשבתא ויומא דשבתא… כיון שיצא קדושת היום, דהיינו במוצאי שבת, והרוחות לא נשלמו, הם יוצאים לעולם ומשוטטים לכל רוח, ובני העולם צריכים להשמר מהם, שהרי אז נתעורר כל צד השמאל והגיהנם אש לוהט, וכל אלו שמצד שמאל הולכים ומשוטטים בעולם, ורוצים להתלבש בגוף ואינם יכולים, אז צריכים להשמר מהם, ותקנו חז"ל לומר שיר של פגעים, דהיינו יושב בסתר, בכל שעה שיראה שלהם שורה בעולם. תא חזי, בשעה שקדש היום בליל שבת, שורה סוכת השלום בעולם, והיא נפרשת בהעולם, מי הוא סוכת השלום, ואומר שהיא שבת, וכל הרוחות ורוח סערות, ושדים וכל צד הטומאה, כולם מסתתרים ונכנסים בעין הריחים דנוקבא דתהומא רבה, שהרי מאחר שהקדושה נתעוררה לשרות בעולם, רוח הטומאה לא יתעורר עמה, כי זה בורח מפני זה, שהקדושה בורחת מפני הטומאה, והטומאה בורחת מפני הקדושה… (בראשית ב קצא, ועיין שם עוד)

ויתפרו עלי תאנה, הנה בארנו, שלמדו כל מיני כשפים וקסמים ונאחזו בזה שלמטה, דהיינו הס"א, כמו שנתבאר… (שם שיא, ועיין שם עוד, וערך אדם הראשון-חטא לכאן)

כמו שזרוע השמאל למעלה, (בז"א), אוחז בה בהנוקבא, ומתעורר כנגדה באהבה, כן יש למטה (מהנוקבא), נחש הזה, שהוא זרוע שמאל של רוח הטומאה, (והוא הנוקבא דטומאה), ואוחז בו, כי שרוכב עליו, (שהוא הזכר דטומאה, המזדווג עם הנחש), והוא קרב אז אל הלבנה, (שהיא הנוקבא), ומושך אותה, (היינו שיונק ממנה), ומבין הדבקים, (דהיינו ממקום הזיווג, ונטמאת… ואז ישראל מקריבים למטה שעיר, (בראש חודש, שעל ידי השעיר ממשיכים מיתוק המלכות בהבינה, והארת השמאל ממטה למעלה), ונחש ההוא נמשך אחרי אותו השעיר, (כי כל תאותו הוא להארת השמאל), והלבנה נטהרה… (נח קג, ועיין שם עוד)

סט"א הוא זכר ונקבה, הם תוקף הזוהמא של דין הקשה, וכמו שאדם חטא בו (בעץ הדעת), ונתחזקו (הדכר ונוקבא דס"א) על ידו בעולם, כן עשו אף הם שיתחזק הסט"א יותר, שכתוב, אשר בנו בני האדם, דהיינו בניו של אדם הראשון, שהביא והמשיל הסטרא אחרא על העולם, הוא הצד הרע, כמו שצד הקדושה אין לה ממשלה בעולם הזה אלא בעיר ומגדל, כן חשבו אף הם לבנות עיר ומגדל, להשליט הצד הרע הזה בהעולם. (שם שנא)

מצד רוח הטומאה מתפרדות הרבה מדרגות, וכולן אורבות לצרור (על הקדושה), אלו לעומת אלו, שכתוב, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כי כשמתחברים הם מחריבים העולם. ובא וראה תאותם של מדרגות הטומאה אינה אלא לצרור את המדרגות הקדושות, יעקב שהיה קדוש, כולם ארבו עליו וצררו לו, בתחילה נשכו נחש, כמו שאתה אומר ויגע בכף ירכו, (שנאמר על שרו של עשו, שהוא רוכב על הנחש), עתה נשכו חמור, (דהיינו שכם בן חמור, שהוא ימין דקליפה. שם (כשהנחש נשכו), עמד הוא עצמו לנגד הנחש, עתה, (כשנשכו החמור), שמעון ולוי שבאים מצד הדין הקשה, עמדו לנגד החמור, ושלטו עליו מכל הצדדים ונכנע לפניהם, כמו שאת אומר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב, ושמעון שמזלו היה שור, (דהיינו גבורה ושמאל דקדושה), בא על חמור, (שהוא ימין דקליפה) וצרר אותו, כדי שלא יתחברו (שור וחמור דקליפה) יחד, ונמצא (ששמעון) הוא הכנגד שלו (ולא יעקב). וכולם באו לצרור את יעקב, וניצל מהם, ואחר כך שלט הוא עליהם, ואחרי זה בא שור, (שהוא יוסף), ונשלם בחמורים, (שהם המצרים, שמלך עליהם), שהיו כולם מצד החמור… (וישלח קמה, ועיין שם עוד)

תא חזי, ענה זה, ממזר היה, שבא צבעון על אמו והוליד ממזר, והוא בא (על כן) מרוח הטומאה שנתדבק בו, ומשום זה מצא אותן (הרוחות), והיו מלמדים אותו משום זה כל מיני בחינות שבצד הטומאה.

ותא חזי, אלו הן וכמה אחרים היוצאים זה מזה, כולם באים מאותו הצד, (דהיינו צד שמאל), והולכים במדבר ונראים שמה, משום שהמדבר הוא מקום חרב, הוא מקום מושב שלהם, (כי החורבן נמשך תמיד מצד שמאל). ועם כל זה כל אדם ההולך בדרכיו של הקב"ה, ומתיירא מפני הקב"ה, אינו מפחד מהם, הלכו ונכנסו בהר (כלומר שהמשיכו הארת השמאל בנוקבא, ולא יראו). (שם רסד)

ויהי מקץ, רבי חייא פתח ואמר, קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, אבן אפל וצלמות, מקרא זה בארוה, קץ שם לחשך, זה הוא קץ של השמאל, (שאינו כלול מימין, שהוא השטן והוא מלאך המות), שהוא משוטט בעולם (ומסית בני אדם לחטא), ומשוטט למעלה ועומד לפני הקב"ה ומסטין ומקטרג על העולם. וכבר נתבאר. וכל תכלית הוא חוקר, כי כל מעשיו אינם לטוב, אלא לכלות תמיד ולעשות כליה בעולם, (היינו שנוטל נשמות בני אדם וממיתם… ומהו אבן אפל וצלמות, זהו קץ, שהוא מצד החשך, (דהיינו השטן), שהוא פסולת הזהב. (מקץ א)

מהו הטעם (שאמרו שניהם למה הרעות, ומשיב), אלא הוא סוד, משה, מהו הטעם שאמר למה הרעות, הוא משום שניתן רשות לס"א לשלוט על ישראל, הרעות, נתת רשות לצד האחר של הרע לשלוט עליהם. אליהו אמר הרעות, (פירושו גם כן) נתת רשות לסטרא אחרא לטול נשמתו של זה, וזהו שאמר הרעות, והכל הוא סוד אחד, (שהרעות הוא סוד נתינת רשות לס"א שנקרא רע). (ויגש עג)

…ותקן כתות לשמש את הכסא, שהם מלאכים שרפים חיות ואופנים חשמלים אלים אלהים בני אלהים אישים. ולאלו עשה משמשים, את סמאל וכל הכתות שלו, שהם כעננים לרכוב עליהם לרדת לארץ, והם כסוסים להם (למלאכים). (בא רכח)

ולמדנו, באותה שעה בא שר המושל הממונה על מצרים, ואסף שש מאות מרכבות מקטרגים, ועל כל מרכבה ומרכבה שש מאות שליטים ממונים מקטרגים, זה שאמר ויקח שש מאות רכב בחור וגו', וכי שש מאות רכב בחור לא היו רכבי מצרים, ומה הטעם (אומר אחר כך) וכל רכב מצרים, אלא כך למדנו, שסמאל היה משאיל (לשר מצרים) שש מאות מרכבות מקטרגים לעזור אותו, זה שאמר ויקח שש מאות רכב בחור, (שלא היו משל מצרים).

אימתי שלם הקב"ה לסמאל, הוא במלחמת סיסרא, שעקר הקב"ה לכל אלו המרכבות ונמסרו ביד המטרוניתא, זה שאמר נחל קישון גרפם נחל קדומים וגו', ולעתיד לבא יהיו נמסרים כולם, זה שאמר מי זה בא מאדום וגו', ועל כן, וילך מאחריהם, שעתידה השכינה באחרית הימים לעקור אותם מן העולם. (בשלח קנה)

מי הן הנשמות שבכאן, הוא סוד, אלו הן נשמות של ילדים קטנים, היונקים מתוקפן של אמותיהם, והקב"ה רואה, שאם יתקיימו בעולם יבאישו ריחם ויחמצו כחומץ הזה, על כן לוקטם כשהם קטנים בעוד שנותנים ריח טוב. מה עושה להם (הקב"ה), עוזב אותם להתעשק ביד אמה ההיא, וזו היא לילית, וכיון שניתנו ברשותה, שמחה בילד ההוא, ועושקת אותו, ומוציאה אותו מן העולם בעוד שהוא יונק מתוקפה של אמו…

ואם תאמר שצד ההוא באה בילד ההוא, (כלומר שיש לה שליטה בנשמתו), אינו כן, אלא לוקחת אותה ושמחה עמה, והיא פורחת מן ידיה ונכנסת במקום ההוא, (של הס"א), ופוקדת את הילד ההוא ושמחה עמו וצוחקת בו, ומתאוית לבשר ההוא, עד שלאחר כך לוקח הקב"ה נשמתו, והיא לוקחת גופו, ולאחר כך הכל הוא ברשות הקב"ה… (משפטים מב, ועיין שם עוד)

…אוי שכך נאבדים בני העולם בלא דעת, קול הזה של האשה, כשמתערב ומשתתף עם הקול של הנחש, בשעה שלילית החייבת והמרשעת יוצאת מתוך האיפה שלה ומשוטטת בעולם, אם פורשת באלו שני קולות, קול של הנחש וקול של האשה, והאשה (לילית) מתחממות בהם, והם בה, וכיון שמתחממת נעשה רוח והולכות עמה עד שהרוח משוטט ונכנס במעיה של אשה ההיא. וילד הזה שהיא מולידה, כשבאה המרשעת ההיא (לילית), היא פוקדת את הרוח, שבא מחיבור הרע של קול הנחש הדופק בה, והוא (הרוח), מצחק עם הילד עד שבאה המרשעת ההיא כאשה הפוקדת בן של אשה אחרת, ומפטפטת עמו ומצחקת עמו, עד שבאה אמו, כך עושה רוח הזה, ופעמים הרבה, שהוא (הרוח) הוא שליח של מרשעת ההיא, והורג אותו, זה שאמר ומיד עושקיהם כח…

חטאת רובץ ההוא, (שהוא הנחש שעליו נאמר, לפתח חטאת רובץ, שהוא הפתח של המלכות עומד על הפתח ככלב, בזמן שקול האחרון יוצא, שאשה (הכורעת לילד) נותנת, (דהיינו לפני הלידה), הוא מדלג מן הפתח ונעבר משם והולך אחר האשה, מהו הטעם, משום שהקב"ה שולח מפתח אחד (לפתוח את רחמה), והקול פורח והמפתח בא, והנחש הולך אחר הקול היוצא לעולם, ועד ההר שבבטן הולך, ודופק שם עד הזמן שהיא תנקה מזוהמא ההיא של נשיכות הנחש הרע, והקב"ה מסבב סבות ועושה מעשים כראוי… (שם שיט, ועיין שם עוד)

תא חזי, מי שמוצא את חברו כמוהו, שעושה כמעשיו בעולם, אוהב אותו ומתדבק בו ועושה עמו חסד, אבל הסטרא אחרא אינו כן, כיון שמוצא מי שעוזב את צד הקדושה של הקב"ה, ועושה כמעשיו ומתדבק בו, אז הוא רוצה לכלותו ולהוציאו מן העולם. אשה זו עשתה כמעשיו והתדבקה בו, ראה מה שעשה בה, וצבתה בטנה ונפלה ירכה… (שם של)

ירך שאמרנו, הרבה התקיפו ישראל (לס"א) בירך הזה, מרדכי היה מראה לאותו רשע המן ירך ההוא שלו, ועל זה היה כועס, שהוא דבר הראוי לו, (שהרויחו מיעקב כנ"ל)…

ומשום כך תואנה מצאו המרכבות שלו, (של הס"א), לרבנן, והוא החיכוך שלהם שמחככים בבגדי רבנן תמיד, לירכים ולבגדיהם, כי אלו ב' דברים היא של הס"א, וכל כעסם הוא, מפני שגזלו אותם ממנו, על כן אין להם תואנה אלא לרבנן… ומבקשים מרבנן, משום שהם הכלל של יושב אהלים ההוא (יעקב)… (שם שלז)

וכי ינצו אנשים וגו', אלו מיכאל וסמאל, ונגפו אשה הרה, זו כנסת ישראל, (דהיינו המלכות), ויצאו ילדיה לגלות, ענוש יענש, זה סמאל, כאשר ישית עליו בעל האשה, זה הקב"ה. (שם שעא)

…ומשום שאתה היית גומל חסד עם השכינה, שכל המצות שלך הם לקיים איזה חסיד המתחסד עם קונו, נתן לך מדת החסד, ומשום ששמרת מצות הלא תעשה, והיה לך להתגבר על יצרך, לקשר אותו תחת ידך, ולא השתדלת במצוה זו, אלא לקשר את סמאל תחת ידיו של הקב"ה, ובת זוגו של סמאל שהיא שפחה רעה, לקשר תחת יד הגבירה שהיא מלכות, אותם וכל הממונים וכל המחנות שלהם, על כן נתן לך הקב"ה מדת גבורה שלו, שתהיה בעזרתך שיתחלחלו ויפחדו ממך סמאל ובת זוגו וכל הממונים והמחנות שלהם, ויהיו קשורים בשרשרות תחת ידך… (שם שפ, ועיין שם עוד)

…אדון הוא הקב"ה באדנ"י, (כי אדון מלשון דין), לדון בכל מיני דינים, לשפחה רעה כי תירש גבירתה, שממנה נמצאים כל הנזקים שהם מלאכי חבלה, שמהם הנשמות של הרשעים, כמו שהעמידו בעלי המשנה, נשמות הרשעים הן הן המזיקים שבעולם, אל אחר, מזיק גזלן רשע, ובת זוגיה סם המות.

נזק שבת ובשת ורפוי (צריכים) לשלם לשכינה ובניה, שהם ישראל. שבת הוא בטול תורה (שהס"א) בטלה מן הבנים, ורפוי שגרמה להם להתרפות מדברי תורה, נזק, בכמה נזקים של מלאכי חבלה בעלי משחית אף וחימה, ובשת שהיו מבזים את השכינה באלילי שקר שלהם, והיו אומרים איה אלקיך, וכמה גזלות גזלה שפחה הרעה, שנאמר בה גזלת העני בבתיכם.

כמה ברכות גזלה שפחה הרעה מן השכינה, בכובד המס ובכובד כמה דינים משונים על בניה… שור המועד, בעלה (של השפחה הרעה), נכנס לבית המלך אדונו, בארבעה אבות נזיקין שלו, שהם עון ומשחית אף וחימה, שכולם מועדים לקלקל, בגופו הרביץ על הכלים מזבח מנורה שלחן ושאר כלים, רבץ עליהם ושבר אותם, ובשן שלו אכל כל הקרבנות והמאכלים של השולחן, והשאר ברגליו רמס, ובקרן שלו, הרג כהנים ולוים הרס הכל חלל ממלכה ושריה.

הבור הוא נקבה הרעה, לילית, בבית שלה שהוא בית האסורים, חטפה שפחה הרעה את המטרוניתא ובניה (שהם ישראל) בגלות שלה, ושמה אותם בכמה שרשראות ואסרו בניה ידיהם מקושרים לאחור, היא ישבה בגוים וגו', ולא עוד אלא כל מכבדיה הזילוה וגו'.

ולא עוד, אלא (הקליפה הרעה, שהיא) זונה שהיא הבער, דהיינו אש, ויצת אש בציון, אחר כך בא אדם בליעל, רשע, רביעי לאבות נזיקין, (שהוא מבעה), שנאמר בו אדם מועד לעולם, בין ער בין ישן, ושלח את בעירו, (דהיינו המחנות שלו), ואכל וכילה וקצץ כרמים ופרדסים של ירושלים והשחית הכל… (שם תמח, ועיין שם עוד)

ואם תאמר הרי קדושת הקדיש, שהוא תרגום, למה אינו ביחיד, בוא וראה, קדושה זו, (דהיינו קדיש), אינה כשאר קדושות, שהם משולשים, אבל קדושה זו היא עולה בכל הצדדים, למעלה ולמטה ובכל צדדי האמונה, ומשברת מנעולים וטבעות ברזל, וקליפות רעות, להתעלות כבוד הקב"ה על כל, ואנו צריכים לומר אותה בלשון של הסטרא אחרא, ולענות בכח גדול אמן יהא שמיה רבה מברך, כדי שישבר כח הסטרא אחרא, והקב"ה יתעלה בכבודו על כל וכשנשבר בקדושה זו הכח של הסטרא אחרא, הקב"ה מתעלה בכבודו, וזוכר את בניו, וזוכר את שמו, ומשום שהקב"ה מתעלה בכבודו בקדושה זו, אינה אלא בעשרה.

ובלשון הזה (של תרגום) נכנעת הסטרא אחרא בהכרח, ונשבר כחה ומתעלה כבוד הקב"ה, ומשבר מנעולים וטבעות ושרשרות חזקות, וקליפות רעות… (תרומה נז)

…אלא בלילה עולה עשן ההוא (של אמורים ופדרים), ואינו עולה כמו (עשן) של קרבן אחר, שהעשן היה עולה בדרך ישר, כי כאן היה עולה עשן ההוא לנקב אחד שברוח צפון, ששם המדורים של רוחות רעות, וכיון שהעשן עולה ומעקם דרכו לצד ההוא, כולם היו נזונים ועומדים ונכנסים במקומם, ואינם יוצאים משם לשלוט בעולם…

ממונה אחד נמצא לצד ההוא על נקב ההוא שבצפון על כל אלו גדודי הרוחות, ששמו סנגיריא, ובשעה שעשן ההוא מעקם דרכו ועולה, ממונה הזה וששים רבוא אלף מחנות אחרים, כולם נועדים לקבלו ולהיות ניזון ממנו, ועומדים בנקב ההוא (שבצפון), ונכנסים בפתח אחד שנקרא קרי, וזהו סוד שכתוב ואם תלכו עמי קרי וגו', וכתוב והלכתי עמכם בחמת קרי, דהיינו ברוגז ההוא שיוצא מפתח (שנקרא) קרי.

ואלו הם המשוטטים בלילה, (אם אינם ניזונים מעשן הנ"ל), ובשעה שהנשמות יוצאות מפתח להראות למעלה, הם יוצאים ומקטרגים אותם ואינן יכולות לעלות ולהראות למעלה, חוץ מאלו חסידים הקדושים העליונים שהם בוקעים רקיעים ואוירים ועולים, ואלו מחנות הרוחות יוצאים ומודיעים דברי שקר לבני אדם, ונראים להם בצורות אחרות (של נקבות), ומצחקים בהם עד שמוציאים זרע, ונקראים בעלי הקרי, משום שהם יוצאים מפתח הנקרא קרי גרם להם (שנקראים בעלי הקרי).

ובשעה שנאכלים האמורים והפדרים (על המזבח), עשן ההוא היה מרוה אותם ומזין אותם כפי מעלתם, כך המזון שלהם, לפי מה שראוי להם, ובזה אינם יוצאים ואינם משוטטים בארץ הקדושה… (שם סה, ועיין שם עוד)

…מה כתוב אחר כך, כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני, כי ראה בפנים של עשו כאותה הצורה ממש שנראה לו סמאל, כי בכל מקום שאדם מקושר כך נראה פניו… (שם תרפה)

כיון שסט"א ההוא התעורר, כל בני העולם טועמים טעם המות, (היינו שנופלת עליהם שינה), שהוא אחד מששים של מיתה, והסט"א שולטת עליהם, אז כיון שהטומאה נפרדה מלמעלה וירדה ושולטת למטה, אז נבדלו ג' מחנות מלאכים לשבח את הקב"ה בג' צדדים שבלילה, כמו שהעירו החברים בזה.

בעוד שהם משבחים להקב"ה, הולכת הסט"א ומשוטטת למטה בכל צדדי העולם, וכל עוד שהסט"א אינו נעבר משם, אין המלאכים יכולים להתיחד ברבונם. הוא סוד לחכמים, מלאכים עליונים וכן ישראל למטה, כולם דוחקים את הסט"א ההוא, מלאכים העליונים כשרוצים להתיחד ברבונם אינם יכולים עד שדוחים (הסט"א לחוץ), מה עושים, יורדים ששים רבוא מלאכים קדושים ומפילים שינה על כל בני העולם, כיון שהסט"א ירדה, שדחו אותה לחוץ, ונותנים לה כל עולם הזה בשינה ההיא, אז הסט"א שולטת עליהם (על בני האדם), מקבלים טומאה ממנה, חוץ מבארץ ישראל לבדה, שאין הסט"א שולטת שם, כיון שהסט"א נפרדה מהם, באים המלאכים לפני רבונם ומשבחים ומודים לפניו…

כעין זה, ישראל למטה, אינם יכולים להתיחד ברבונם, עד שדוחים הסט"א מהם, ונותנים לה חלק, במה שתתעסק, (שהוא סוד השעיר לעזאזל),ואחר כך הם מתקרבים אל רבונם, ולא נמצא מקטרג למעלה ולמטה.

ואם תאמר, זהו יתכן למטה, אבל למעלה (במלאכים), איזה קטרוג שייך שם, (שבשביל זה יהיו מחויבים לדחות הסט"א למטה כנ"ל, ומשיב), אלא למעלה הוא משום שהסט"א היא רוח טמא, והם הם רוחות קדושים, (ועל כן) עד שמשלחים הסט"א מביניהם, אינם יכולים לקרב אל אדונם, כי קדושה בתוך טומאה אינה מתערבת לעולם… (שם תרומה תתסה, ועיין שם עוד)

…בלילה אתה אומר, כי בתחילת הלילה כל אלו מינים ורוחות רעים מתעוררים בעולם, איך יכול להיות זה, אם כן, הרי למדנו, שמצד צפון (שהוא השמאל), יוצאים כל אלו מינים הרעים, ולמדנו, כשנתעורר רוח צפון בחצות לילה, הרי אז כל אלו רוחות הרעים וצדדים הרעים מתאספים מן העולם ונכנסים תוך הנקב דתהום הגדול, ואם כן בצד דרום שהוא ימין (ובחינת חסד), למה משוטטים אלו מינים הרעים בתחלת הלילה שרוח דרום שולט, (שהיה צריך להיות בהיפך, שבתחילת הלילה, שאז שולט רוח דרום יעברו הסט"א מן העולם, ובחצות כששולט רוח צפון היו צריכים לחזור ולשלוט בעולם).

אלא ודאי, לולא צד הדרום ההוא המעכב ודוחה את הסט"א, היה הסט"א מעכר כל העולם, והעולם לא היה יכול לסבול, אבל כשנתעורר הסט"א (לשלוט בעולם), אינו מתעורר אלא בצד רוח מערב, (שהוא המלכות), שהוא שולט בתחלת הלילה, והוא אוסף את כל העולם, ועל כן הקב"ה מקדים רפואה לעולם (על ידי השינה) כמו שלמדנו… (שם תתעו)

…ומדבר שהוא חזק מכל המדבריות שבעולם, מהו הטעם שהוליך שם את ישראל. משום שבשעה ההיא שיצאו ישראל מצרים ונשלמו לששים רבוא, נתחזק המלכות הקדושה ונתעלה על הכל, והלבנה, (שהיא המלכות), האירה, ואז נכנעה מלכות הרשעה סט"א, והוציא הקב"ה (את ישראל) ללכת במדבר החזק, שהוא מקום והשליטה של סמאל הרשע, שהוא שלו ממש, כדי לשבור תוקפו וכחו ולכתת ראשו ולהכניעו שלא ישלוט. ואם לא חטאו ישראל רצה הקב"ה להעבירו מן העולם, ועל כן העביר את ישראל בנחלתו וגורלו וחלקו ממש.

כיון שחטאו כמה פעמים, נשך אותם הנחש, ואז נתקיים הוא ישופך ראש, שישראל הכו ראשו תחילה ולא ידעו להשמר ממנו, ואחר כך הנחש הכה לאחרונה, ונפלו כולם במדבר, ונתקיים ואתה תשופנו עקב, וארבעים שנה הוכו על ידו כנגד ארבעים מכות של בית דין.

ועל כן כתוב אשר ראית, כי בעיניהם היו רואים את בעל המדבר שהולך אסור לפניהם, ולקחו נחלתו וגורלו, מאין לנו, הוא משכתוב, אז נבהלו אלופי אדום, שאלו הם נחש שרף ועקרב, ואנו גם כן נפרדנו מן הישוב אל המדבר החזק ולעסוק שם בתורה, כדי להכניע לצד ההוא.

ועוד כי אין דברי תורה מתישבים אלא שם, כי אין אור אלא אותו היוצא מתוך החשך, כי כאשר צד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ונתגדל כבודו…

ואנחנו עד עתה ישבנו שם כל ימות השנה, כדי להכניע צד ההוא במדבר, עתה שהגיע הזמן של עבודת הקדש של צד הקדוש אנו חוזרים לישוב, ששם היא עבודת הקב"ה, ועוד, שעתה בראש השנה הגיע הזמן של נחש ההוא לבקש דין מלפני הקב"ה, ושם במדבר הוא שולט, ועל כן יצאנו משם ובאנו לישוב. (תצוה פב)

פתח זקן ההוא ואמר, תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו, עתה הוא הזמן שיתעורר דין עליון חזק, וכשהוא מתעורר, הסט"א מתחזק עמו, וכיון שהסט"א מתחזק, הוא עולה ומכסה את הלבנה, (שהיא המלכות), ואינה מאירה אור, ומתמלאת מצד הדין, ואז כל העולם הוא בדין, העליונים והתחתונים, וכרוז יוצא בכל הרקיעים התקינו כסא הדין לאדון הכל שהוא רוצה לדון…

ומדין ההוא מתחזק הסט"א ונמצא מקטרג כדי שיתנו לו אלו הרשעים, משום שעליו כתוב, ולכל תכלית הוא חוקר, ומכסה את הלבנה שלא תאיר, ולמה אינו מוסר את (הרשעים) בידי המקטרג, משום שאין חפצו של הקב"ה לאבד מעשה ידיו.

וסט"א ההוא נמצאת קליפה קשה, שאי אפשר לשברה חוץ בעצה ההוא שהקב"ה נתן לישראל, שכתוב, תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כדי לשבור כיסוי ההוא שנתכסה ממנו הלבנה ואינה מאירה.

וכשישראל מתעוררים למטה בתקיעת שופר, קול ההוא היוצא משופר בוטש באויר, ובוקע רקיעים עד שעולה לאבן החזק ההוא, (דהיינו הסט"א) המכסה את הלבנה, הוא משגיח ומוצא התעוררות הרחמים, אז (סט"א) ההוא שעלה ועומד למעלה ומכסה את הלבנה מתבלבל, אז עומד קול ההוא ומעביר את הדין ההוא (מן המלכות)… (שם פח, ועיין שם עוד)

ותא חזי, אף על פי שהשעיר הוא חלק לסט"א, יש כאן סוד, (שבצד הטומאה), כל הבחינות שהם יותר למטה הם טמאים יותר, וכל מה שיורדות מדרגות התחתונות, כך הטומאה שלהם יותר, ומשום זה בעז חלקים של הסט"א הוא יותר, משום שהשערות שלו תלויות למטה יותר מבהמה אחרת, כמו שהדין שלהם תלוי למטה בטומאה, אבל מלכות הרשעה האחרת הזו, שהוא מלך של כל הסט"א, הטומאה שלו ברורה וזכה יותר, ואינו בטומאה שלמה כאלו התחתונים, ועל כן נותנים לו שעיר, שהשערות שלו אינן תלויות למטה ואינו חלק, אינו חלק, משום הטומאה שלו, ואינם תלוים למטה, כדי שלא יתחזק בו הטומאה כאלו (מדרגות הסט"א) שלמטה, ועל כן הוא ודאי שעיר, ולא דבר אחר. (שם קיא, ועיין שם עוד)

כעין זה קטורת, מי שהריח בעשן ההוא, כשעלה עמוד ההוא מאותו מעלה עשן, היה מברר לבו בברור לעבוד לאדונו, ונעבר ממנו הזוהמא של היצר הרע, ולא היה לו אלא לב אחד כלפי אביו שבשמים, משום שקטרת הוא שבירת היצר הרע, ודאי בכל הצדדים, וכמו שהציץ היה קם על נס, כך קטרת, שאין לך דבר בעולם לשבר את הסט"א חוץ מקטרת.

בא וראה, מה כתוב, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, מהו הטעם, כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף, כי אין שבירה לצד ההוא על ידי קטרת, שאין לך דבר חביב לפני הקב"ה כקטרת, ועומדת לבטל כשוף ודברים רעים מבית, ריח ועשן של קטרת שעושים בני אדם הוא מבטל (כשפים) במעשה ההוא, כל שכן קטרת.

דבר זה גזרה עומדת לפני הקב"ה שכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטרת, ינצל מכל הדברים הרעים והכשפים שבעולם, ומכל פגעים רעית ומהרהור רע, ומדין רע ומות, ולא ינזק כל יום ההוא, כי אין סט"א יכולה לשלוט עליו, וצריך שיכון בו. (ויקהל תסו)

…אלא משום שביטל ואסר כמה צדדים רעים, ומשום שסט"א ההוא אסור אינו יכול לשלוט ולא להיות קטיגור ועל כן נקרא מזבח, (משום שהסט"א הנאסר ונעקד עליו כמו קרבן), כשהסט"א היה רואה את עשן הקטרת עולה הוא נכנע ובורח, ואינו יכול לקרב כלל למשכן, ומשום זה נטהר ולא נתערב אחר בשמחה ההיא שלמעלה, חוץ מהקב"ה בלבדו… (שם תעב)

…אלא סוד כאן, תא חזי, כל אלה בריות העולם כולן נודעות למעלה, או לצד זה (דקדושה), או לצד זה (דסט"א), אלו הנודעים למעלה לצד הקדושה ההשגחה שלה היא תמיד עליהם, ואלו הנודעים לצד הטומאה השגחתה תמיד עליהם, ובמקום ששולטת ההשגחה מצד הקדושה, לא ישגיח עליו הסט"א, ולא יקרב אליו לעולם, ולא יוכל להדיחו ממקומו בשום דבר, בכל מה שהוא עושה, ועל זה (כתוב) עיני ה' אל צדיקים וגו', ומשום זה לא יוכל לשלוט עליהם הסט"א. (פקודי פט)

…ובחשבון ההוא שמבחוץ מה כתוב, ועשית יריעות עזים, למה עזים, (הרי השם עזים מורה על דינים עזים וקשים, ומשיב), אלא סוד הגוון שלו הוא לתת לו מקום בסוד הקדושה, (דהיינו שיכסה על הקדושה), ומשום זה צריכים יריעות עזים ודאי, (שהדינים שבהן שומרים על הקדושה, שלא יוכלו החיצוניים להדבק בקדושה, דהיינו במשכן דיריעות שש משזר וגו', ועל זה כתוב אל גנת אגוז ירדתי וגו', והעמידוהו, אבל מה אגוז יש לו קליפה המסבבת ומכסה על המוח שבו, והמוח בפנים, אף כך בכל דבר של קדושה, הקדושה בפנים, והסט"א בחוץ, וזה סוד רשע מכתיר את הצדיק, ועל כן נקרא אגוז, וכבר העמידוהו.

תא חזי, באותו שמבחוץ, (דהיינו ביריעות עזים), כל מה שמוסיף גורע, וסימנך פרי החג שמתמעטים והולכים… (שם רמח, ועיין שם עוד)

…מום היה בו בעיניו (בבלעם), ועל כן היה מתוקן לכשפים שלו, כי הסט"א דבק במום ובחסרון)… וכאן (במעשה העגל), הכל היה מתוקן לרוח הטומאה, לתת לו מקום לשלוט, כי מצא מדבר שהוא חרוב מכל, כמו שכתוב נחש שרף וגו', שמשם הוא השליטה שלו, מצא די זהב כראוי, מצא את אהרן להחזיק בימין ולהכלל בו, אז נשלם מקומו (של הסט"א) כראוי, ויצא ונשלם המלאכה.

ומאין לנו שהיה רוח הטומאה, כי כתוב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, זה הוא רוח הטומאה, נחש הקדמוני, כמו שאמרנו בכמה מקומות, ובשעה שרצה אהרן להטהר, הקריב עגל (לחטאת), מצד ההוא, לעשות בו דין, בתחילה עשה לו לשלוט, ועתה יעשה בו דין להכניע אותו, כי כשנעשה דין בהצד הזה, נכנעים כל אלו השולטים מצדו… (שם שכ, ועיין שם עוד)

אמר רבי שמעון, אף על פי שכל אלו הדברים הם כמו שאמרנו, הרי הקב"ה נותן לו שליטה לסט"א, וצריכים להכניע את רוח הטומאה מכל הצדדים, בא ואומר לך סוד אחד, ולא ניתן לגלותו חוץ לאלו קדושים עליונים.

בא וראה, למקום הזה, שהוא רוח הטומאה, נתן לו הקב"ה שליטה שישלוט בעולם בכמה אופנים, והוא יכול להזיק, ואין לנו רשות להתנהג עמו בבזיון, כי צריכים להשמר ממנו, שלא יקטרג עלינו בקדושה שלנו, ועל כן יש לנו סוד אחד, שצריכים לתת לו מקום קטן בתוך הקדושה שלנו, כי מתוך הקדושה יוצאת שליטתו, והיינו שצריכים להצניע בתוך סוד התפילין שערה אחת של עגל שתצא לחוץ ותהיה נראית…

תא חזי, ביום ראש השנה נדון העולם, והקב"ה יושב ודן כל העולם, וסט"א ההוא עומד מצד זה, וכל אלו שנדונו למיתה משגיח עליהם ונרשמים לפניו, ובשעה שישראל מעוררים רחמים בקול שופר ההוא, אז נתערבב לו הכל, שאינו יודע ואינו משגיח באלו שנדונו, עד שלאחר כל אלה אינם חוזרים בתשובה, ונגזר עליהם מיתה, יוצאים כתבים מבית המלך ונמסרו לו, כיון שהכתבים נמסרו לו (לסט"א) אינם חוזרים עד שנעשה הדין.

וישראל כולם צריכים להשמר ממנו, כל שכן אדם לבדו, כי בסוד העליון של מעלה צריכים להשמר, (משום שיש לו שורש בקדושה),ולתת לו בכל חדש וחדש, כשהלבנה צריכה להתחדש, שעיר אחד, כדי שלא יקטרג על ההתחדשות…

וכשמתחדשת כל חדש וחדש נקראת משום זה נער, וכבר העמדנו, והאחר הזה (היינו הסט"א) שהוא תמיד בטומאה, ואינו יוצא ממנו, נקרא מלך זקן וכסיל, ומשום זה ישראל הקדושים שהם עם אחד ביחוד קדוש, הקב"ה נותן להם עצה להנצל מן הכל… (שם שכט)

ועל זה נתן סט"א ביד הכהן, שכתוב, צו את אהרן ואת בניו לאמר, יש סוד כאן, כי העמדנו שאין צו אלא עכו"ם, (דהיינו סט"א), וכאן ניתנה לו לשרוף מחשבה רעה ההיא, ולהעבירה מן הקדושה, ברצון הזה שעולה למעלה, ובעשן הזה, ובחלבים הנשרפים, כדי שיהיו נעברים מן הקדש, וצו ההוא נמצא ברשותם להפרידו מן הקדש על ידי הקרבן. ואם תאמר צו את בני ישראל, (ואיך תפרש את המלה צו על סט"א, ומשיב), אף כאן פירושו (שהסט"א) עומד לרשותם, כי כל זמן שישראל עושים רצונו של אדונם, אין הסט"א יכול לשלוט עליהם… (שם פקודי שסג)

ותא חזי, בזמן שנבנה בית המקדש ונעשה, נכנע הסט"א ונסתלק מן העולם, וכשנסתלק מן העולם ונבנה המשכן על ידי משה, אז הוקם למעלה ולמטה… (שם שע)

תא חזי, כתוב, ויתן את אדניו, בשעה ההיא נזדעזע סמאל ממקומו וארבעים מרכבות שעמו, וברח ד' מאות פרסאות לתוך ההסתר של נקב העפר, הביא משה אלו האדנים ונתחזק צד הזה, נפלו אז אלו האדנים של הסט"א ונחלשו…

כי למדנו, כל זמן שזו מתחזקת, (דהיינו הטומאה), נחלשת זו, (דהיינו הקדושה), זו מלאה זו חרבה, משום זה על יום ההוא מלכות הרשעה תתחזק, ביום ההוא תתחזק, ויקים אותה הקב"ה למלכות הקדושה, ועל כן כתוב והריסותיו אקים… (שם שעה, ועיין שם עוד)

ויקם משה את המשכן, בזמן ההוא שאלו האדנים הוקמו וניתנו במקומם, באותו הזמן נחלשו ונעברו ממקומם האדנים שבמקום סטרא אחרא, ועל כן כתוב ויתן את אדניו. מהו ויתן, אלא למדנו, כשראה משה לפניו את סמא"ל הרשע שהיה הולך אליו לקטרג עליו, אז התקיף אותו משה, וקשר אותו לפניו, והקים את המשכן, ונתן את אדניו, שכתוב, ויתן את אדניו, ויתן בחזקה, שלא יכול אדם אחר לשלוט עליו (על סמאל), ולתת האדנים במקומם כמו משה, כי בכח גדול הקים אותם משה…

ביום ההוא שהקים המשכן, כשהתחיל משה להקים אותו, אחד בניסן היה, שבזמן ההוא, תוקף הסט"א הוא בעולם, כי בימי ניסן, למדנו, שאפילו ראש השור הוא באבוס, (עלה לעליה, והשמט הסולם מתחתך, שלא יעלה אחריך להזיקך). ובניסן התחיל משה להקים המשכן, וראה את סמא"ל הולך סביבו לבלבל אותו, ונתגבר עליו משה, ואז ויתן את אדניו, התחיל הוא ונתן למטה את האדנים והתחיל מי שהתחיל, (דהיינו הקב"ה), ונתן למעלה את האדנים. (שם שפח)

…בשעה ההיא שנקודה הזו הוקמה, נשתקע הצד האחר, אבל לא נמחה כלל, כי אינו נמחה אלא לזמן ההוא שעתיד לבא, שאז נמחה מן העולם, כמו שהעמדנו, וכאן הוקם זה נשתקעה זו (הסט"א). אז התחיל להתחזק צד הזה של הקדושה, וכשניתנו אדנים האלו, נשתקעו כל האדנים דסט"א, ונכנסו בנקב דתהום הגדול, כי משום שנתעלה צד הזה דקדושה עליונה, וחלקה הגיע להתעלות, אז הצד האחר הזה נשתקע ונכנס בנקב ההוא של התהום.

ואם לא חטאו ישראל, לא היה הסט"א יכול יותר לשלוט בעולם, ולאחר כך חטאו, וגם כן המשיכו עליהם הסט"א כבתחילה, ומיום ההוא לא היה עצה (כנגד הסט"א), אלא לתת חלק לסט"א ההוא מכל, מסוד הקרבנות והנסכים והעולות, ובא וראה, משום זה העולה נשרפת כולה, כדי להכניע הצד ההוא ולהעלות צד הקדושה, ומשום כשמשה הקים למקום זה, נשתקע מקום זה… (שם תיח)

כמו שיש בצד העליון של הקדושה היכלות ידועים (של הנוקבא), כלפי מדרגות העליונות (של הדכר), להכלל אלו באלו, אף כן הוא למטה, בלעומת (הקדושה) בסט"א, שיש מדרגות (בדכר) כלפי אלו היכלות של הנוקבא להכלל אלו באלו. במדרגה הזו, שהיא הרביעית, נמצאים דינים רעים לרדת למטה, להיות נמסרים לאלו (המחבלים) העושים דין רע וחזק (ברשעים), מכאן הם יונקים הכח שלהם להתקיף ולהשלים דין ההוא שעושים, ומשום זה כל אלו המדרגות כלולות בהם בכל אלו ההיכלות התחתונים שלצד הנוקבא למטה, אשרי חלקם של הצדיקים שמטים דרכם מדרך הזה, והולכים אחרי יראת הקב"ה להתקדש בקדושת אדונם, אשריהם בעולם הזה ובעולם הבא. (שם תס)

כעין זה בסט"א צד הטומאה מתפרדות מאלו היכלות (הטומאה) מדרגות למטה, כולן מדרגות להרע ולהדיח העולם, מהן עומדות להטות בני אדם מדרך טוב לדרך רע, ומהן עומדות לטמא בני אדם, לאותם שבאו להטמא, כמו שלמדנו בא בן אדם להטמא מטמאים אותו בעולם הזה ובעולם ההוא, והן הנקראות צואה רותחת, כמו שאמר צא תאמר לו, ואלו המדרגות עומדות לטמאות ביותר, ומשום זה הן תמיד כנגד אלו (הבאים להטמא), והכל הוא במדרגות ידועות כראוי. (שם תריא)

תא חזי, בזמן שהאדם נמול לשמונת ימים שרתה עליו השבת (שבתוך שמונה ימים), שהיא מלכות הקדושה, ערלה זו שחותכים ומשליכים אותה לחוץ, רואה אותה אז הסט"א, שהיא חלקו מקרבן הזה, אז נשבר הסט"א ואינו יכול לשלוט ולקטרג עליו, ונעשה מליץ טוב על ישראל לפני הקב"ה. (שם תרצא)

וכשנתחבר הסט"א בדין, היא שולטת בקטרוג באלו ארבע מיתות בית דין, סקילה שרפה הרג וחנק, כולם שליטת הקטרוג הרע, סקילה משום (שהסט"א) אבן נגף, שריפה משום שהוא צור מכשול אש חזק, הרג, זהו חרב תאכל בשר, תאכל בשר ודאי, משום ששולטת בבשר, וזה הוא (שהסט"א נקרא) קץ כל בשר, חנק משום שהוא קללת אלקים, אותו השולט על חנק, על התלוי, (בסוד הכתוב כי קללת אלקים תלוי), והעמדנו, שהוא משום שלא נשאר ממנו, (מן התלוי), אלא בשר לבד, (כי הנשמה פרחה ממנו), וקללת אלקים זו שולטת בבשר, שהוא מרה חשוכא, ומשום זה (הקדושה) לטוב, וזה (הסט"א) לרע. וצריכים ישראל, שיש להם סוד האמונה להשמר, כדי שישלוט צד האמונה, ולא יתנו מקום לסט"א לשלוט, אשרי הם בעולם הזה ובעולם הבא… (שם תשכז)

…מה שאין כן בהיכל ההוא הששי, בסט"א, ששם כל התענוגים הרעים וכל מיני תאוות של תענוגי העולם הזה, וכשעולם הזה מתנהג בהם, נכשלים בהם בני אדם מלזכות לעולם הבא, שרואים כמה תענוגים ותאוות שהגוף נהנה ומתענג מהם, וזונים אחריהם, זה שכתוב, ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו', כי כל התאוות ותענוגי עולם היו תלוים בו. (שם תשמו)

והנה העמדנו, שכמו שיש מדרגות והיכלות בצד הקדושה, יש גם כן לצד הטומאה, וכולם נמצאים ושולטים בעולם בצד הטומאה, (ועל כן יש) ז' היכלות שהם כנגד ז' שמות שהגיהנם נקרא בהם, (כלומר שנקראים באותם השמות שז' מדורי גיהנם נקראים בהם), וכולם עומדים לדון ולטמא לאלו רשעי עולם שנתדבקו בהם, ולא נשמרו דרכיהם מהם, כשהם בעולם הזה. כי מי שבא להטהר בעולם הזה, בצד הטהרה, מטהרים אותו במקום ההוא שנקרא סוד האמונה, (דהיינו במלכות שבקדושה), שכמה מדרגות הן, וכמה ממונים שכולם עומדים לקרב בני אדם לעבודת הקב"ה ולטהר אותו, ומי שבא להטמא, מטמאים אותו בצד האחר הזה, שהוא טמא, אשר כמה מדרגות וכמה ממונים שכולם עומדים לטמא בני אדם.

מי שיקרב אליהם ובא להמשך אחר צד הרע ההוא, עליו כתוב, מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו וגו', מי הוא האדם שנברא בעולם ולא יראה אותו המות, שכל העולם נמשכים אחריו, (דהיינו את מלאך המות), כי בזמן ההוא שבא לתת חשבון לפני אדונו, (דהיינו כשבא להסתלק מן העולם), מטרם שיפטר מעולם הזה, רואה אותו (את מלאך המות).

ואלו ז' היכלות, שהם ז' מדורי גיהנם, נקראים י"ב חדש, משום שכמו שיש לצד האמונה (שהיא המלכות) י"ב חדשים של מדרגות הקדושות, כן יש לסט"א זה י"ב חדשים, שהרשעים נדונים בהם… היכל הראשון הוא התחלת יצר הרע, היכל הראשון הזה נקרא בור ריק מכל, מי שבא ליכנס בו אין מי שיאחז בו (שלא יפול), כולם דוחים אותו להפילו שלא יקום, אין בו סומך לטוב… (שם תתלט, ועיין שם עוד)

…תא חזי, קץ כל בשר הזה, כל רצונו תמיד אינו אלא בבשר, ומשום זה תקון הבשר, תמיד הוא עליו, ועל כן נקרא קץ כל בשר, וכשהוא שולט, שולט על הגוף ולא על הנשמה, הנשמה עולה למקומה, והגוף ניתן למקום הזה, (לקץ כל בשר),כמו הקרבן… (שם תתקנה, ועיין שם עוד)

ואמר רבי שמעון, הרי למדנו, יש מי שזכה בנשמה, ויש מי שזכה בהתעוררות רוח, ויש מי שלא זכה אלא בנפש, זה מי שלא זכה אלא בנפש, ואינו עולה יותר (לזכות לרוח ונשמה), הרי מתדבק בצד הטמא ההוא, וכשהוא ישן, אלו צדדים רעים באים ומתדבקים בו, ומודיעים לו בחלום מדברי העולם, מהם שקרים ומהם אמת, ולפעמים צוחקים לו ומראים לו דברי שקר, ומצערים אותו בחלומו, ועל כן האומות עכו"ם, מהם שרואים בחלומם דברי אמת, משום הצד ההוא שנתדבקו בו, וכולם דברים שיבואו בזמן קרוב..

תא חזי, באלו מינים הרעים יש ג' מדרגות אלו על אלו, מדרגה עליונה שבהם, הם אלו התלוים באויר, (שהם שומעים מה שנגזר למעלה, אבל הם אינם באים לעולם הזה, המדרגה התחתונה שלהם הם אלו המצחקים עם בני אדם ומצערים אותם בחלום, משום שכולם מחוצפים ככלבים, ויש מדרגה עליונה עליהם (דהיינו אמצעית), שהם מעליונים ותחתונים, (והם שומעים דברים מן העליונים, דהיינו מאותם התלוים באויר), ומודיעים הדברים לאדם (בחלום)…

כיון שקנה רוח, רוח ההוא יוצא ומשבר הרים וסלעים, (שהם כחות החיצוניים), והוא עולה ומתפשט ונכנס בין מלאכים העליונים הקדושים, (כי הרוח נמשך מעולם היצירה ששם המלאכים)… (ויקרא תל, ועיין שם עוד)

ויש בצד האחר (דהיינו בקליפות), שהתהומות עולים אלו על אלו, ויש תהום עליון, (שהוא בינה דקליפות), ויש תהום תחתון, (שהוא מלכות דקליפות), ובכולם שוכנים בעלי הדין מצד הדין הקשה, ויש בתוך בחינת תהום התחתון, שלהבות השורפות ניצוצי אש, הממונים על דיני העולם, לשרוף הרשעים באש הנמשכת מנהר דינור, וכולם אש, ומראה שלהם אש לוהטת, ועומדים בין עליונים לתחתונים… וכשעשן המזבח עולה, נעברים ונאבדים (אלו מלאכי חבלה) ממדרגה ההיא, (דהיינו מתהום התחתון), העומדים לכלות ולהאביד, ואותה הנזילה של אש חזק מנהר דינור שהוא חזק ועליון חוזרת למקומה. וכולם, (דהיינו כל החיצוניים נהנים מעשן המזבח, משום שנתקן כנגד מזבח העליון, ועל כן נהנים ממנו… (צו קכז)

אמר רבי יצחק ודאי זה הוא סוד הדבר, שכתוב, נאר מקדשו, (דהיינו שנסגרו האורות של המקדש, שהוא המלכות), מהו הטעם, משום שבני העולם גרמו (בעונותיהם), שכתוב, את מקדש ה' טמא, טמא ממש. אמר רבי אלעזר טמא, משום שנסתלק מי שנסתלק, (דהיינו ז"א), ונחש הקשה שורה ומטיל זוהמא ומטמא מי שמטמא, והכל משום עונות העולם.

למדנו, כשמתחיל הנחש (הקדמוני) להתגלות מסתלקים הסומכים, (שהם נצח והוד), ובנינים (שהם המוחין), ונעברים מן המלכות, ובא הנחש התקיף ומטיל זוהמא, ואז נמצא שהמקדש נטמא, מי הוא המקדש… והיינו את מקדש ה' טמא, משום עונותיו, כי (על ידי עונותיו) נתגלה הנחש התקיף. מה הם עונותיו, הם לשון הרע, שבשביל לשון הרע מזדמן הנחש (הקדמוני), בין למעלה ובין למטה… (תזריע צב, ועיין שם עוד)

שלמדנו, בשעה שהנחש החזק שלמעלה נתעורר בשביל עונות העולם, הוא שורה ומתחבר עם הנוקבא, ומטיל בה זוהמא, ואז נפרש הדכר ממנה, משום שנטמאה, ונקראת טמאה, ואין ראוי לדכר שיקרב אליה, כי אוי (לעולם) אם הוא נטמא עמה בזמן שהיא טמאה…

ולמדנו, מאה ועשרים וחמשה מיני טומאה ירדו לעולם, המתאחדים ונאחזים מצד הנחש החזק, ושבעה ועשרים הגדולים שבהם נאחזים בנוקבא, ומתדבקים בה, אוי למי שיקרב אליה בזמן ההוא, שמי שיקרב אליה, מראה פגם למעלה, כי בעון הזה מתעורר הנחש החזק למעלה, ומטיל זוהמא במקום שאינו צריך ומתחבר בנוקבא, ושערותיו של הדכר גדולות, והנוקבא נטמאת ושערותיה מגודלות, וצפרניה גדולות, ואז דינים מתחילים להתעורר בעולם, והכל נטמאים, זה שאמר כי את מקדש ה' טמא, מקדש ה' נטמא בעונות בני אדם.

תאנא, מה שכתוב, ואיבה אשית בינך ובין האשה, כ"ד מיני טומאה הטיל הנחש בנוקבא כשנתחבר עמה, כחשבון ואיבה, וכ"ד מינין מתעוררים למעלה וכ"ד למטה, והשערות גדולות והצפרנים גדולות, ואז מתעוררים דינים בעולם… (אחרי תא, ועיין שם עוד)

סט"א רוצה לעשות כן, והיא מכה ברשעים, וכל מה שהיא מכה, הוא, ונר רשעים ידעך, כי מחרף ומגדף לכל הצדדים, ואינו יכול להאיר כלל, ואז כתוב, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, שרוצה להתדמות אליו, ואינו יכול, ועל כן ה' צדיק יבחן… (שלח לך רח)

…יותר (הכסיל, שהוא הסט"א) חובק את ידיו במרירות ואנינות שלו, ואחר כך אוכל את בשרו בהכרח, כי אין לו רשות לסט"א לשלוט על דבר אחר, (חוץ מבשר), מה הוא נהנה בכל מה שהשטין ועשה ועמל (עד שהמיתו), שלאחר כך אין לו רשות (להנות ממנו), אלא על מה שהוא שלו, (שהוא הבשר, כי הסט"א נותנת לאדם את הבשר), ואחר כך הוא רוקד ושמח ככסיל בלא דעת כלל, והולך בלא תועלת, ואוכל את הבשר, ובשאר אין לו רשות, והוא מרירות שלמעלה ושלמטה, כשישראל בצרה ושונאיהם אוכלים אותם, ואינם נותנים כח במעשים טובים שלהם להוציאם ממנו, (מן הסט"א).

ואפילו מבשר שהוא של צד ההוא, רע לפני מלך הקדוש (לתת אותו לסט"א, כי הוא רחום וחנון, אבל על שלו, (של הקב"ה), שהוא רוח הקדוש ונשמה הקדושה, אין העליונים והתחתונים יכולים לשלוט עליו כלל, ועל כן כל העלילות וכל מה שהסטין אותו הרע שחשב לשלוט על הרוח הקדוש, ובסוף אינו יכול, וישוב ואוכל את בשרו, ואיזה תועלת היה לו (מן הקטרוגים שלו), ועוד שהם מכסים כולם כערפל חזק, ואין מנוחה לעליונים ותחתונים… (שם רפ, וראה עוד: מלאך המות)

ועוד למדנו בחבור הראשון, כי נוח לו לסט"א לשלוט על הצדיק יותר מכל, שאינו מחשיב אז את כל העולם. בתוך כך נזדמן להם צל אחד, ואמר להם, מאין לנו זה, (שמחשיב לשלט על הצדיק מלשלוט על כל העולם), מאיוב, כי ראה הקב"ה שהדור היה חייב כליה, והשטן בא לקטרג, אמר לו הקב"ה השמת לבך אל עבדי איוב… (פנחס צג)

…ומשום שעילת העילות מופלא ומכוסה בכתר הזה, ובשבתות וימים טובים (הכתר) מתפשט בשם הויה, על כן אין ממשלה אז לסמאל ונחש ולכל הממונים שלו, ואין ממשלה לגיהנם הוא נקבה רעה של סמאל, ולא למחנות שלו, כי כולם מתחבאים מלפני המחנות של המלך, כמו שיתחבאו אומות העולם עכו"ם כשיתגלה המשיח… (שם תקעג)

ורבנן, (שמעו), אין כל השדים שוים, ולא כל עבדי השכינה שוים, כי כתוב בה (בשכינה), ומלכותו בכל משלה, יש לה כמה נערות עבריות, (שהן מלכות דבריאה), ושפחות עבריות (שהן מלכות דעשיה), ויש לה עבדים ושפחות נכריות (של הסט"א שמשמשים אותה), כדי שלא תמצא מלכות אחרת בעולם, בזמן שהיא שולטת, (ועל כן גם הסט"א כפוף לה אז ועושה רצונה).

ואלו שפחות נכריות מצד סם המות, (שהן נגד השכינה), שהן נוקבא של סמאל, אשר השפחה היתה למטרוניתא, (דהיינו שפחה יורשת את גבירתה), וסמאל והנוקבא שלו שהוא אל אחר, עבדים היו אל הקב"ה ולאחר כך עשו עצמם אלהות, והקב"ה עתיד להעביר אותם מן העולם ולמחות אותם.

ואם תאמר אם בני אדם עושים אותם אלהות ולא מרצון עצמם, למה נענשו, (להעבירם מן העולם). אלא כשהיו דור המבול ודור הפלגה יודעים בהם, והיו מקטירים להם ומשתחוים להם, ובכח ההוא שהיו מקטירים להם ומשתחוים להם היו יורדים אליהם ועשו רצונם, והיו מדברים באלו הצורות (שעשו), הרי נעשו אלהות ועבודת כו"מ, ומשום זה עמד הקב"ה להעביר אותם ולמחות אותם מן העולם… (כי תצא לח, ועיין שם עוד)

וכמו שיש י"ב מזלות מצד הטוב, כך יש י"ב מזלות מצד הרע, זה שאמר שנים עשר נשיאים לאומותם, כי זה לעומת זה עשה האלקים, והרשעים הם אבי אבות הטומאה, שהם טמא מת ושרץ המטמא את האדם מאוירו, מתוכו, ומגבו, ואפילו תוך תוכו… (שם קכד)

…משום שהקטורת היא ודאי השבירה של היצר הרע, בכל הצדדים וכמו שהציץ היה עומד על הנס, כך גם הקטורת (היתה עומדת על הנס), שאין לך דבר בעולם שישבר את הסט"א חוץ מקטורת. תא חזי, כי העמדנו מה שכתוב, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', כי השבירה של הסט"א אינה אלא קטורת, משום שאין שמחה וחביבות לפני הקב"ה כמו הקטורת, ועומדת לבטל הכשפים והדברים הרעים מן הבית…

דבר זה הוא גזירת ברית לפני הקב"ה, שכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטורת, הוא ניצל מכל דברי כשפים שבעולם, ומכל פגעים רעים ומהרהור רע, ומדין רע וממות, ולא יוזק כל אותו היום, כי הסט"א אינו יכול לשלוט עליו, וצריך שיכוון בו. (זהר חדש שיר השירים שדמ)

…יש לבושים שהרוחות מתלבשות בהם, שהם כעין הגוף שבעולם הזה… ואם אותו הגוף (שהרוח עתיד להתלבש בו בעולם הזה) עתיד לעזוב את הרוח הקדוש, ולסור אחר רוח רע, אז, אותו הרוח (שבגן עדן) פורח מאותו לבוש שלו, והלבוש נמשך לחוץ מגן עדן.

משום שבכל יום ב' וד' הרוח הרעה של אשת הזנונים, הולכת מסביב לגן עדן, ויש לבושים הנמשכים אחר אותו הרוח הרע, ותשוקתו של אותו הרוח הרע היא ללבושים האלו, וכיון שהרוח הקדוש יורד (מגן עדן העליון) ומתלבש באותו הלבוש, אינו מתישב בו, (משום שנמשך אחר הרוח הרע), והוא פורח ממנו ועולה למעלה (לגן עדן העליון).

ואותו הלבוש (אחר שהרוח הקדוש פרח ממנו), נמשך אחר הרוח הרע, ומוציאים אותו לחוץ (מגן עדן), ויושב שם, עד שבא אותו אדם (דהיינו הגוף שבעולם הזה אחר פטירתו מהעולם הזה, שמעשיו הרעים גרמו אל הלבוש שבגן עדן שיסור אחר הרוח הרעה… (שם שצד, ועיין שם עוד)

ירדה אשת הזנונים, (שהיא הנחש), ואותו הרוכב והשולט עליה, שהוא אותו חסר לב, (דהיינו היצר הרע), המסית הכל. וראו אותו היקר העליון שהיו בו אדם ואשתו, התחזקה אשת הזנונים בכח ותוקף של אותו השולט עליה, וקרבה לחוה, והתחילה לפתותה בכמה פיתויים ובכמה מתיקות הלשון, עד שנתפתתה, ואחר כך נתפתה אדם, ופרחו ממנו אלו הלבושים, ונסתלקה ממנו הנשמה, שהיא זהר המראה שלמעלה, ונשאר ערום מכל, הוא ואשתו. (שם תא)

ויאמר אלקים יהי מארת וגו', כתוב חסר ו', הוא משום שניתן לסט"א מקום לשלוט, ונתכסה אור הלבנה כאגוז הזה, שהקליפה מכסה על המוח, (דהיינו על הגרעין), בכל הצדדים, והקליפה מתחזקת בחוץ, וכערלה המכסה על הברית, ומשום זה חשך האור שלמעלה… (שם תיח)

…וכדמיון שברא רוח ונפש דקדושה, כך ברא רוח ונפש מהצד השמאלי, (שהם רוח ונפש בהמית), וכדמיון היין שהוא עומד על שמריו, כך הוא הרוח והנפש השלטת, (דקדושה, שורים) על הרוח והנפש הבהמית, ולמה נקראת בהמית, מפני שהיא מצד סמאל ונחש, שהם דכר ונוקבא, (הרוח מצד סמאל, והנפש מצד הנחש),ועל זה אמר שלמה המלך בחכמתו, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. וצד הטומאה אין הקב"ה נותן את השם שלו, שנאמר, אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים… (שם רות ג)

ילקוט ראובני:

עת אשר שליט אדם באדם לרע לו, כי אדם הבליעל עם הקליפות שלטו באדם הקדוש בשורש נשמת האדם, והלבישוהו והטמינוהו בתוכם, אמנם שהם חושבים שהוא לטובתם ואינה אלא לרעתם, כמו שיתבאר, ובזה יש ליתן טוב טעם למה החיצוניים מתאוים כל כך להחטיא את האדם, וטורחים מאד בזה, ואיך הם מכעיסים את בוראם להעלות השכינה ולהחריב בית מקדשו, אשר כל זה הוא על עונות של ישראל.

אך הענין הוא, כי החיצונים שיורי ופסולי וזוהמא של שבעת מלכי אדום הנ"ל, והיא נקראת מות, אמנם הטוב שהוברר מהם והם הנקראים חיים, ובעוד הקדושה ביניהם הם חיים ויש להם חיות ומזון ושפע, וכשמסתלק הקדושה הם מתים, ולכן הם טורחים כל כך בכל מאמצי כחם להחטיא את האדם כדי להכניס נשמתו בתוכם, ועל ידי זה יהיה להם חיים ומזון ושלום, כדרך הטורחים אחר מזונותיהם, וכתיב לא יבוז לגנב כי יגנב למלאות נפשו כי ירעב וגו'.

והענין הוא, כי נשמה הקדושה אף שתחטא ותלך אל הקליפות, מכל מקום לא ידח ממנו נדח, אפילו ניצוץ קטן של קדושה שהיא היתה ממקום קדושתו יתברך, ולכן הוא ממשיך מזון לכל הנשמות המסורים בתוך הקליפות, ועל ידי זה ניזונים גם כן הקליפות, כדרך האילן הממשיך מזון אל הפירות, ומשם נמשך אל העלים והקליפות, וכשנגמר הפרי מתייבשים העלים והקליפות, ולא עוד אלא כבר נתבאר לעיל בפ"א, כשישראל גולים גם השכינה גולה עמהם, כי היא אש אוכלת ומלקטת הניצוצי נשמות מביניהם, והנה השכינה והנשמה מתלבשים בתוכם ודאי יונקים שפע רב, לכן כל מגמתם להחטיא את האדם, כדי להמשיך נשמותיהם, והשכינה גם כן ביניהם. והנה ודאי, כי ערך גודל קדושת הנשמה, כן הוא תוקף השפע שיונקים משם עליהם על ידה, ולכן כשרואין נשמה, שהיא גודל הערך, המה מתכוונים להחטיא אותה, ולהכניסה בעומק הקליפה, לכן רוב הקליפה בתלמידי חכמים, לכן אמר רז"ל תלמיד חכם לא יצא יחידי בלילה, גם זה הוא הענין כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, וזה הטעם שמצינו אנשים גדולי הערך שחוטאים חטאים גדולים ועצומים…

והנה אף על פי שאמרנו שלכך גלתה השכינה כדי ללקט כל אותם נצוצות, עם כל זה הכל תלוי ביד האדם, לפי שהאדם עצמו גרם לזה, ומי שקלקל צריך לתקן, ולכן נצטוינו על פריה ורביה, ושנקדש עצמינו בשעת הזיווג, כדי שנוכל להוציא ולהמשיך משם אותן קליפות הנשמות ויבררו מן הרע, ולהיות שבעונותינו אין אנו נזהרים לגמרי בזה, ולכן נמשכים נשמות ערובות קצת מהקליפות, וזה סוד יצר הרע הניתן באדם, ולכן צריך האדם להזהר כל ימיו לטהר, כדי להפרידו ממנו אותו הרע שנשאר בו, וזהו על ידי מעשיו, ועם כל זה לא יספיק להפרידו לגמרי עד יום מיתה, כי אז נדבק הרע בתוך העפר ומסתלק והולך, וגם זה הוא ענין חבוט קבר…

והנה מיום שחטא אדם, כל המעשים שלנו המה להפריד הנשמות ההם מן הקליפות על ידי מעשינו הנזכרים, וזהו סוד תנו עוז לאלקים, ואם היינו כולנו צדיקים ושבים בתשובה שלימה, היה כח בידינו להוציא הקדושה מתוך הקליפות ברגע אחד, ותיכף היה בא משיח כמו שאמרו רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, אמנם חטאתינו מתישים כחו יותר, צור ילדך תשי. וכשיכלו לצאת הנשמות מתוך הקליפות, אז תצא השכינה מהם, וישארו המה מתים, וזהו בלע המות לנצח, הקליפות נקראים מות, וכאשר תצא השכינה הנקראת חיים, אין להם תקומה כמו שהיה בשעת מתן תורה.

הנה כבר נתבאר, כפי ערך גודל הנשמה, כן הוטבעה בתוך הקליפה, והם מבקשים לטנפה, כדי שישאר תמיד אצלם להיותם נהנים ממנה, והנה מתייראים שמא על ידי צדיק גמור יצא מביניהם בעת זיווגו אותה נשמה קדושה, ויאבדו מזון שלהם, לכן כשרואים איזה פגם עד מאד, אז מוציאים אותה הנשמה קדושה משם, כדי שתכנס שם למקום פגום שתחטא ותקלקל יותר מבתחלה, ותחזור לידם פגומה כבתחלה, ותעמוד בידם תמיד, וחושבים שהיא לטבתם, והנה הוא לרעתם, כי השי"ת תמים פעלו, וכיון שעל ידי חטא שלטו באלו הנשמות, אינו רוצה להוציא מהם שלא כדין, ומה הוא עושה, ממתין עד שיהא איזה מקום פגום, ומרמז לחיצונים שיצאו ויכניסו הנשמה קדושה בזה הטינוף, והמה חושבים שהוא לטובתם, נמצא הקב"ה עושה בדין, וברשותם, כענין סוד שעיר המשתלח, כנזכר בזוהר, שעל ידו נוטלים כל עונותיהם של ישראל, והמה חושבים, שיהיה אור נשמה קדושה בבן אדם רשע או בנר אחד שעדיין הוא ברשותם, וכבר נתייאשו ממנו, שחושבים שאין לה עוד תקומה. ולהיות הנשמה קדושה ועצומה, מתעוררת ומישרת מעשיה, ונפרדת לגמרי מן הקליפות, ולא עוד אלא שמביאה עוד ניצוצות אחרות עמה, וזה ענין אברהם בן תרח עובד עבודה זרה, ונאמר בו ואת הנפש אשר עשו בחרן, וכל גרי הצדק, כגון רות ורחב וכל מלכי בית דוד, משיח, ורבי עקיבא ורבי מאיר וכיוצא בהם, וכן דוד יצא מהם, אחר כך הכרית כל הקליפות שהיה הוא מלובש בתוכם, שהוא קליפת מואב, ששם היה נפש דוד טבועה,והיה ממדד את מואב חבלים והרגם, נמצא שליט האדם בליעל באדם הקדוש לרע לו. והעולה מזה, הנשמה היותר עצומה מוטבעת בתוך הקליפות, ויצא גדול מאד, ובזה תבין מעשה דוד ואביגיל ובת שבע, גם בזה תבין למה הוא צדיק בן רשע, ומן הראוי לצדיק שיוליד כמותו. (בראשית)

וישתחו ארצה שבע פעמים, באותן ז' השתחויות שהשתחוה יעקב לעשו עד גשתו וגו', הכניע קליפות עשו, דדמיא לתנינא דאית ליה ז' רישין, שהם ז' כחות הטומאה. (שם וישלח)

מחלת יש לה מחנות תע"ח כמנין שמה, לילית יש לה ת"פ מחנות כמנין שמה, ומחלת ומחנותיהם תמיד הם מרקדות ומזמרות כלשון מחולות, ולילית ומחנותיהם תמיד מיללות ובוכות כשמה לילית, יללה, והם שונאים זה את זה, ולא פגעו בהדדי רק ביום כפור, ונעשה מלחמה גדולה ביניהם, ומכח זה תפילתן של ישראל עולה למעלה בלא קיטרוג כלל. (ויקרא אחרי)

כשנקרא שמות לעשרה דרגין דסט"א, קרא אתרין שוקין דההוא סטרא תאומיאל, תומיאל, והם בקליפה להבדיל אלף הבדלות כמו נצ"ח והו"ד בקדושה, כי את זה לעומת זה עשה אלקים והם הרצים דסט"א, והענין כי בהיכל נוג"ה יש מקום נקרא ת"א הרצים, על שם הנכנסים שם מלאכים שהם רצים עליונים, ונוטלים בידם מגיני זהב, שהם סוד החשמלים, אשר הם מגינים וסייפים ורמחים ורצים להגין על ישראל מהאומות, ועורכים מלחמה עמהם, ומתנקמים מהם תיכף, ולכך הם רצים להציל הניצולים במרוצה, ואחר כך השיבו אל ת"א הרצים. ויש סט"א רצים אחריה להרע לישראל, ולפעמים שאלו הרצים בקדושה קודמים לאלו החיצוניים, ומפילים אותם, וזה סוד הרצים יצאו דחופים והעיר שושן צהלה ושמחה, ולפעמים אלו בסט"א קודמים, כתיב והעיר שושן נבוכה, וכולם הם בסוד שוקין וירכין וכשהאדם רץ למצוה ברגלים ובשוקים, נותן כח וחיל להרצים הקדושים שבהיכל נוגה וכו', ולכן אמר משה והולך מהרה אל העדה… (במדבר קרח, ועיין שם עוד)

…ומשה למד אלו הסודות כשעלה למרום מרזי"אל ויופי"אל, הדא הוא דכתיב עלית למרום שבית שבי. אמרו אלו המלאכים למשה, אנחנו נראה לך באיזה אופן תוכל לקחת שבי מסט"א לבטל מחשבתו, כשיבא על ישראל להפר ברית אתם בלתי רשות מבית דין עליון, תדע בודאי, שהסט"א יש לה רשות לעשות חיתונים מנוקבא דיליה עם גבורים וחסידים מישראל, ואילין נוקבין אינון נפשיהון מחסידי עכו"ם, ובזה האופן חסידי עכו"ם יש להם חלק עולם הבא, בהיות שנזדווגו עם ישראל, לכן כשהסט"א שלח מסטרא דמסאבא דיליה לצער את ישראל ולהפר את תורתם, צריך שיצא לקראתו מלך או גבור חיל מישראל, שיהיה לו איזה קורבא עם סטרא דמסאבותא, בת אל נכר הארץ, למה, כי כשמתעורר ממונה דסטרא לבא נגד נגד האומה ישראלית, הוא בשביל שישראל הורד עולם מעל צוארם… ויהושע היה ראוי לכך, בשביל ג' סיבות, א' שהיה מזרע יוסף שנתגדל בבית פוטיפר, ועוד שיהיה עתיד להיות חותנו של סט"א שלקח רחב הזונה, והיא היתה יודעת זאת… (שם מטות, ועיין שם עוד)

הריקאנטי:

והנחש היה ערום, מלת נחש נראה לי שהוא נגזר מלשון לא תנחשו, והכלל הוא, כי הוא רמז לרוח הטומאה הבאה מן הצפון, כי משם יניקתו, ומשם נשפעין המחשבות הרעות המטמאות ומדיחות את האדם, שנאמר "מצפון תפתח הרעה". (בראשית)

והבן כי המשיל כ"י של מעלה בעודה בגלות לנחש, כשהראש כפוף והזנב למעלה, כן כחות הטומאה שולטין בה והולכת קדורנית… (בלק, ועיין שם עוד)

אגרת שמואל:

וירדת – וירדתי כתיב, אני הייתי עושה בעצמי כך, ומה שיעצה נעמי לעשות בדרך זו, נראה כי ידעה שדוד והגואל יצאו מבועז, ובדבר הזה בהכרח יהיה קטרוג של סט"א, וצריך לתת לו דבר להאחז בו, כענין שעיר לעזאזל, ואם יעשה המעשה דרך פריצות, שהיא חלקו ותאותו, לא יקטרג, וכפי שהיה במעשה יהודה ותמר. (רות ג ג)

של"ה:

והענין, דע כי זה לעומת זה עשה אלקים, כמו שהואצל אצילות קדוש סוד האחדות הנקרא אדם העליון, כמו שכתוב ועל הכסא דמות אדם, כן עשה אדם בליעל שהוא כקוף בפני אדם, והוא הנקרא עולם הקליפות, יש בו עשר ספירות וז' היכלות וכמו ד"ו פרצופין בתפארת ומלכות כולל אצילות הקודש, כן בקליפה סמאל ולילית בר מינן ושמותיהן, וענינן מבואר בארוכה בפרדס בשער התמורות, ואם תשאל מנין יצאו הקליפות, ומי נתן טהור מטמא, כבר כתב הפרדס התשובה, כי האמת הוא, כי למעלה במקום האצילות אין דבר רע יורד מהשמים, כי למעלה הדברים דקים תכלית הדקות, אמנם בהתעבות הדברים וירידתם בסתר המדרגה הנאצלות, הוכרח היות הדבר נפרד אוכל מתוך האוכל, ויתהוה שם פסולת. עוד משל נאה ומתיישב ביותר להמשל אל זרע האדם, אשר הוא המובחר, המתהוה בגוף האדם, והוא יוצא מהמוח דרך האשדות אל הגיד, ואותה הטיפה בבטן המלאה יתהוה ממנו הוולד, ודברים אחרים מזוהמים מזולת הולד, וכי יעלה על הדעת, שבזרע האדם, שהוא מבחר הגוף, יתהוה בו מציאות הזוהמא ההוא, לא ודאי, שאם כן יספה ברגע, אבל הזוהמא ההיא מתהוית בהמשכת טפה הזרעית ממקום למקום וממדריגה למדריגה מתהוה הזוהמא בהבדלת המובחר יתהוה ממנו הולד, ומהשאר מתהוה הזוהמא, וכן דברים באצילות למעלה במקומה אין דבר רע, אמנם בהמשכה למטה יתהוה ממנו בהבדלת הטוהר והקדושה דבר טמא, שהיא הפסולת וסיגי הזהב וכו'.

ודע, אף שהאדם בצלם ודמות עליון, מאחר שנתלבש מזוהמת הנחש לדעת טוב ורע, אם בוחר ברע משנה פניו ונמשל כבהמות נדמה, ונעשה כקוף, ואמרו רז"ל אין חיה שולטת באדם אלא כשנדמה כבהמה, והחיה הרעה הטורפת היא הקליפה, על כן בתוך מעלת ורוממות האדם מרומזת התמורה, כי על כל דבר פנים טהור, בתמורתו פנים טמא, והנה כתיב ויהי האדם לנפש חיה, שהוא רוממות המעלה, הנה בשנותו את טעמו אז, ויהי האדם לנפש חיה שהחיה רעה שולטת בו, בר מינן, וזהו ענין שני יצרים באדם… ועל כן היצר הרע באדם קודם יצר הטוב, כי כן קליפת הפרי קודמת לגידול הפרי…

והנה הקליפה קליפת הפרי נקרא בלשון רז"ל שומר, והוא ענין גדול, כבר כתבתי ענין הקליפות הוא ממותרת הקדושות, והנה אם לא חטא אדם, לא היה הקליפה מתנגדת רק שומרת לפרי, כמו המלך שהוא יושב פנימי, והעבדים שומרים אותו, אבל מצד החטא התעורר המרירות בהם, ונעשים מורדים. ובמסכת סנהדרין פרק ד' מיתות תניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר, חבל על שמש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא לא נתקלקל נחש, כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנים לו ב' נחשים, אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום, להביא לו סנדלפונים טובים ואבנים טובות ומרגליות, ולא עוד אלא שמפשילים רצועה תחת זנבו ומוציא בה עפר לגנתו ולחורבתו. עד כאן המאמר הזה, רומז למה שכתבנו, וכן יהיה לעתיד, הקליפות שהם רעות יחזרו להיותן טובים, בסוד מלאך רע עונה אמן… (בית ישראל)

…ומקודם אציע הצעה קטנה, הגם כי יש מקום למעלה מצטרפים יחד בשורש העליון, והענין הוא כמו ב' דרכים המתחלקים זה לכאן וזה לכאן, ויוצאים ממקום אחד אשר משם פרשת דרכים ולמטה מתפרדים, אבל כל למעלה ולמעלה יותר מתקדש עד שבשרשם נכנס הכל לשורש הקדושה. ומשה רבינו ע"ה נכנס בדרך הטוב והישר, הוא סטרא דימינא, כי מוליך לימין משה, ונכנס למעלה למעלה עד השורש שהוא גבוה מאוד מכל מעלות הנביאים, ובלעם היה בסטרא דמסאבא, היה קוסם ומנחש, מכל מקום עלה למעלה עד שהגיע להשורש, אבל ירד גם כן וטימא את עצמו בקסמים ובנחשים, נמצא בבחינה זו בלעם קם כמשה, אבל בההתפשטות רחוק רחוק הוא משה רבינו ע"ה טהור ובלעם טמא, ומאחר שבהשורש מתאחד, היה משה רבינו ע"ה משיג גם כן מה שהשיג בלעם, אבל בלעם לא השיג מה שהשיג משה רבינו ע"ה, כי תמיד מתרחק והולך… (תורה שבכתב בלק)

רמח"ל:

ועתה עוד אפרש לך בזה ענין גדול, והבן, כי אין יניקת הסט"א אלא מסוף המלכות, והוא הסוד שנאמר, (איכה א' ט') טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה, והנה על זה אמרו (בראשית רבה כ"ב), טב לביש לא תעביד, וביש לא ימטי לך, שהרי הקליפה מתחזקת בכח שלוקחת מן הכנפות האלה, ואחר בגאוה ובגודל לבב חושבת למרוד בגבירתה, ולעתיד לבא נאמר, (איוב ל"ח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, ואז לא יתחזקו עוד בכנפים האלה לעבור אחר כן את גבולה בסוד נחלה עבר על נפשנו (תהלים קכ"ד), כי הנה גבולות הושמו לה, אבל כשבעה ותרם לבה, לעבור הגבול למרוד, אבל לעתיד לא תינק עוד מן הכנפים, כאשר אמרתי, ולא תוכל להתחזק ולעבור גבולה, ואז תיבלע. ולכן אמר (ויקרא כ"ו) והשבתי חיה רעה מן הארץ, כי בתחילה יוסרו ממנה צלה וכחה, שבהם היתה מתחזקת מכנפות הארץ שאמרתי, ומשם והלאה וחרב לא תעבור בארצכם, והנה כיון שתחלש כבר הסט"א שלא תהיה לה יניקה, הנה אז תילקח מהם הנקמה… (מאמר הגאולה)

ועתה אבאר לך ענין כל הדברים האלה בסייעתא דשמיא באר היטב, הנה רצה המאציל ב"ה שיהיה מלך המשיח סובל החולאים כמוזכר בדברי רז"ל, והוא מה שהוא סובל סיתומי הסט"א בעבור ישראל, וזה לרע לסט"א, כי על זה נאמר באשר כרע שם נפל שדוד, כי כל המקומות שסט"א מתאחזת בהם בזמן שליטתה, נשארת לכודה שם כצפור בפח, שלא תוכל לנוס אחר כך בזמן התגברות הקדושה, אלא אותן המדריגות עצמן יהיו שלשלאות על צוארה, להכניעה תחת הקדושה בתשובה, ובזה הדרך ימצאו כל המדרגות של הסט"א אשר שלטו על ישראל ועל מלך המשיח לסתום אורם וליסרם קשורות ועומדות תחתיהם לעתיד לבא, וכן משה הושב בסוף, כי היה גם הוא בתוך קליפת מצרים, כדי שתשאר מצרים אחר כך כפותים תחתיו… (אדיר במרום דף ז, ועיין שם עוד)

…והנה ישראל חטאו הרבה, והיו חס ושלום חייבים כליה, מה עשה הקב"ה, לוה מס"מ הרשע, והיינו שרצה שיאריך לו הזמן וזקף עליו במלוה את החוב, אם לא ישובו בתשובה חס ושלום יאבדם, וגם ההלואה זאת לא היתה בחנם, אלא בריבית, כי כך היא ההנהגה עם הס"מ הרשע, והריבית היא כל השלוה והגדולה שנתנה לעוברי רצונו, והנה לכן צריך שלא יקנאו ישראל בהם או ללכת בדרכיהם, כי זאת להם תחת מה שהניח ס"מ הרשע קיום לעולם ולישראל ואורך הזמן עד שיחזרו בתשובה. והנה על זה כתיב, תחת עבד כי ימלוך, שהוא ס"מ שמתגאה בכחו, ושרים הולכים כעבדים שנעשו עבדים לפניו מפני ההלואה הזאת, והוא בחינת מט"ט בסוד ימי החול בגלות, והוא תמיד נעשה כנושה לדחוק בעבור חובו, וגורם ירידה וסיתום תמיד, ומכאן נמשכו הגזירות רבות שהיו בעונותינו הרבים בזמן הגלות… (שם דף יב)

…והנה באמת מן הבחינה הזאת ראוי שתצא הסט"א ולא מבחינה מתוקנת, והנה בתחלה נעשו הי' כלים, והם תולדה מן הצמצום ומן הרשימו של החלל, ואחר כך בתוכם היה צריך להתפשט העצמות בסוד האורות, וצריך שתדע כי הנה בכלי נמצא שורש שיוצא הסט"א, פירוש כי כאשר חידש המאציל חידוש העולם בסוד הצמצום, והניח הרשימו שממנו נעשו הכלים, הנה הרשימו ההוא היה לפי המציאות שרצה שימצא העולם, וכיון שרצה שתהיה בעולם הסט"א, הנה ודאי שצריך שהכנת הרשימו תהיה נותנת זה, אך זה צריך שתבין, כי הענפים שהן הבריות אינם יוצאין מן השורש שהם הספירות, אלא כשיעמדו הספירות בערך אליהם, פירוש שהיו באותו הכח הראוי להוציא הבריות ההם, כי בהיות הספירות בבחינת אצילות, הנה לא יוציאו מלאכים, כי רב הוא האור בהם ממה שצריך שיהיה להוציא המלאך, וכן בהיותם בבחינת בריאה לא יוציאו של יצירה, כי הם בעלי כח ואור יותר ממה שצריך לערך המלאכים ההם, והנה על כן, אף על פי שנאמר שהרשימו הוא הנותן שתהיה הסט"א בעולם, אבל זה פשוט, שלא יהיה שורש ראוי להוציא אותה, אלא לאחר שירד האור ירידות רבות, שהוא עד סוף מדריגת הקדושה, שאז מגיע להוצאת הסט"א.

והנה כשיצאו הכלים האלו שהם מסוד הרשימו הזה, הנה שם היה נתגלה זה השורש שממנה תצא אחר כך הסט"א, אך הענין הוא, כי באמת אין הסט"א יוצאת אלא מן הו"ה לבד, אבל לא מן הג' ראשונות, ולכן עד כאן לא נקרא שנתגלה שורש לזה הענין, כי הכל היה בסוד הג"ר בלבד… נמצא שבכלים האלה נמצא השורש לסט"א כנ"ל. אבל הענין הזה צריך פירוש גדול, כי לא תחשוב חס ושלום, שיהיה בכאן ענין הסט"א כלל, כי הלא הסט"א אינו אלא נברא אחד, שבראו הקב"ה, אך אותו האור שהוא יכול להיות שורש אל הסט"א להוציא אותה, עליו אנו מדברים… (שם דף כט, ועיין שם עוד)

ואפרש לך עתה זה הענין היטב, הנה המאציל ב"ה רצה שתהיה הסט"א, אך שתהיה מנוצחת מן האדם, ואז תצא הבריאה שלימה, ועל כן לא נתקנו הכלים בראשונה לגמרי, אלא לאחר שימצא האדם ויזכה במעשיו, ואז נמצא שלא תהיה הסט"א עוד פגם, ואז הכל יהיה מתוקן, והנה כבר שמעת גם כן איך האורות לא יכלו להתפשט בתוך הכלים, יען הכלים לא היו ראויין לקבלם, כי עדיין נמצא בהם השורש הראוי להוציא הסט"א, ולכן האורות נסתלקו, ואז בחינת אלילות נעלם, ולא נשאר אלא בי"ע כנ"ל, ואפילו האורות שבאו אחר כך, הנה לא היה אלא מבחינת הכלים הנתקנים, שהם בחינת בי"ע לבד, והן בסוד ב"ן ולא בסוד ס"ג…

והבן היטב, כי הוא סוף התיקון, והנה נמצא שהכלים לא נתקנו בשלימות, וזה גורם ששום חיצוניות אינו נתקן לגמרי, כי הוא מעכב על הפנימיות, שלא ישלוט עליו שליטה גמורה להאיר, אבל לעתיד לבא כשיהיה החיצוניות נתקן לגמרי, הנה ישתוה לפנימיות שיוכל להדבק בו דביקות שלם, ואז יהיה הוא השולט.

והדברים האלה באמת הולכין ומתרחבין עד מאד, כי כאשר תרד לעומק של הענינים האלו, תמצא, כי החיצוניות הוא שורש המקבל, והפנימיות הוא בחינת ההשפעה, ועכשיו צריך שהמקבל שהוא האדם יתוקן במה שהסט"א נמצא שייכות בו, ותשוב מרע לטוב, ואז הוא יכול לקבל דביקות המשפיע בלי שום מונע, וכן למעלה החיצוניות יתוקן בתיקון שלם, לקבל דביקות הפנימיות, והבן מאד, היאך אין הסט"א נמצאת אלא מן הגוף וממה שהוא שורש אליו, והדברים עמוקים מאד מאד… (שם דף ל, ועיין שם עוד)

ועתה אפרש לך זה הענין היטב, כי בתחלה יש הראש, והוא עגול שאין חילוק בין צד לצד, ועל כן אין שם פנים ולא אחור, אלא הכל שוה, והאורות יוצאין דרך השערות, אבל אחר כך מתחילין הדברים להתפשט בדרך פנים ואחור, כי הפנים הוא המקום ששם האורות נמשכים ומאירים, והאחור הוא המקום שאין האורות מאירים, וכך הם פנים ועורף, והסט"א אינה יכולה לאחוז בפנים כלל אלא באחור, ועל כן למטה בעורף יש יניקת הסט"א כנ"ל, כי הוא המקום הראשון שהיא יכולה להתחזק, ומשם היא מתגברת לינק אחר כך במקומות אחרים שהיא יונקת, אך בא"א ודאי אינה יונקת, אלא צריך לעשות שם תיקונים לצורך מה שיהיה למטה, והתיקון הזה יהיה לעשות, שגם בעורף יהיה בחינת פנים, פירוש המשכת האורות, שכיון שהוא כך, אי אפשר לסט"א לאחוז כלל… (שם דף מג, ועיין שם עוד)

ואפרש לך עתה סודו. הנה כתיב מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות. והענין, כי לסט"א יש שני שרשים, א' מסוד השבירה, וב' מסוד מיעוט הירח, ופירוש הענין, הנה כיון שנשברו הכלים אז נעשה הבירור לצורך התיקון, ומכל הספירות נדחה מה שנדחה שלא נראה לעמוד בקדושה, ויצא הסט"א, אך זה אינו נותן לה אלא המציאות שלה לבד, ואם כן לא היה צריך להיות לה תוספת ושינוי, אלא היא בריאה אחד מסודרת בסדרה לעמוד שם בחק הבריאה, אך יען רצה המאציל ב"ה לצורך הבחירה שיהיה בה שינוי ושליטה, נעשה ענין מיעוט הירח, כי בהעשות הנוקבא שהיתה ראויה להיות פב"פ עם ז"א בסוד שני המאורות הגדולים, נולד קטרוג של הסט"א שנתעוררה, והוא, כי באמת לא נתקנה המלכות היטב להיותה בסוד שם ב"ן, שהוא השבירה, והוא לא נשלם תיקונו, ומכח זה לא היתה יכולה להיות שוה עם ז"א, שהוא סוד אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ואז נתמעטה, ובמיעוט זה ניתן כח לסט"א להתפשט יותר ממציאותה הראשון, וסוד הענין אמלאה החרבה, והענין, כי הנה אז לא נתמלאה הסט"א מן חורבן המלכות, כי הט' ספירות שהם תוספת במלכות כמבואר במקום אחר, לא נטלו ממנה אבל נכנסו בתוך ז"א, אך אז קבלה הכנה, שכאשר יחטאו בני אדם, אז יהיה כך, שתתמלא החרבה מחורבנה. והבן היטב סדר הענינים, איך הכין המאציל ב"ה שורש לכל חקות ההנהגה. והנה על מציאות הסט"א מסוד השבירה נאמר מעוות לא יוכל לתקן, ולמציאות התפשטות הסט"א מכח מיעוט הירח נאמר וחסרון לא יוכל להמנות, שהוא ממש גריעו דסיהרא. וסוד הענין הוא, לכי ומעטי את עצמך, שאין האורות מאירין בכל כחם שיש בהם, אלא נעלם כחם ואינם מאירים אלא בחלק קטן שבהם, וזהו תמיד ענין כל הפגמים שכשהסט"א אוחזת ומקטרגת מתעלם האור בסוד הסתר אסתיר פני, וזהו למטה, והנה כשאין הסט"א יכולה להסתיר האורות האלה, אז נקראים האורות שלמים, והסוד ויבא יעקב שלם, כי הלא הנה לא הגיעהו החסרון מה שהשתדלה הסט"א לעשות בו, והנה למעלה בא"א אין החסרון מגיע, אלא אדרבה, שם עומד הכל בסוד השלמות של המאורות, עד כשהוא מתעורר, אדרבא, הוא משלים החסרון שלמטה, כיון שבו לא הגיע החסרון… (שם דף מח, ועיין שם עוד)

…דע כי המאציל ית"ש האציל את כל המציאות כרצונו בכל הסדרים אשר סידר את העולמות, ועוד שם דרך אחר, והוא תיקון העבודה, שבכחה נסדרים הדברים כולם בחוק וסדר אחד, וסוד הענין, כי לפי סדר הבריאה נמשכה הסט"א בסוף המדרגות, והיא רעה ומזיקה, כי להיות יצר הרע ומלאך המות נבראה, ועל ידי מעשה התחתונים אינו כך, כי הלא צריך להיות כל רע אובד, ומה שנשאר מן הסט"א צריך שיהיה טוב וטהור, וזהו כבודו של המאציל ב"ה, והוא סוד יהי כבוד ה' לעולם, שהיות המאורות שרש לסט"א לפי ההשתלשלות, אינו פגם בכבודו, כי אדרבא, כחו של המאציל ית"ש נודע בזה, אחר שהוחזר כל הרע היותר קשה לטוב… (שם דף נב)

והנה מן הי' הזאת בסופה יוצאת הסט"א, והענין הוא, כי גם הסט"א יוצאת משורש הקדושה, וסדר יציאתה כך הוא, הנה נשתלשלו המדרגות זו מזו, וכל מדרגה שיורדת מתעבית יותר, והיינו כי כח הצמצום מתגבר בה יותר, עד שמגיע למדרגה האחרונה שאפשר להמצא במדרגות של המאורות, ולפי מה שיורדין המאורות כך הם מוציאים ענפים ותולדות לפי ערך אורם שהם מאירים בהדרגה זו, וסוף הכל הוא המדרגה שנתגבר בה הצמצום בדין, שמרוב דינה הוציאה ענף קשה מאד, וזה הענף הוא הסט"א. והנה זה הענף צריך שתהיה פעולתה היפך פעולת הקדושה, כי הקדושה רוצה להיטיב, וזה הענף נברא רק כדי למנוע בסוד השכר והעונש אשר לפי הבחירה, וצריך שיהיה מקביל לכל האורות אשר בהם עבודת בני אדם, כדי שיוכל להגיע לשם פעולתו לפי בחירת התחתונים. אמנם מפני כך נעשה בזה הענף בנין גדול, והוא כי איננו מלאך או כת מלאכים לבד, אשר יצא מן השורש הקדוש כמו מלאכים הקדושים, אלא הוא אילן אחד מחובר מכמה מדרגות כמו האילן הקדוש, ואלו החלקים של זה האילן, אף על פי שהם נבראים נפרדים, כמו כל הבריאות כולן, אף על פי כן נקרא להם ספירות הטומאה, כי פעולתם כפעולת ספירות הקדושות, ולא כפעולת המלאכים, כי אחר כך יש מלאכי משחית יוצאין מן האילן הזה, כמו שיוצאין מלאכי השרת מן הקדוש, ובודאי שאין ערך לאילן הזה עם האילן הקדוש, כי האילן הקדוש ההוא עצמות א"ס ית"ש בעצמו, ואין שם שום פירוד כלל, ולא גבול ולא שום מקרה הנופל על הנבראים, אבל האילן הזה הוא תולדה נפרדת שיצאה מאחת מספירות האילן הקדוש, והוא מוגבל, והוא נופל תחת המקרה כהנבראים כולם, אלא שיש בו דוגמא למה שיש באילן הקדוש, והבן היטב.

ותדע, שבאמת כל זה האילן לא יצא אלא מספירה אחת האחרונה שבקדושה, אלא שיש בו כל כך חלקים כמו באילן הקדוש, ועל כן הוא בעצמו יש בו אבי"ע, והאצילות שלו היא יותר קרובה אל הקדושה, והבריאה פחות ממנה. ואחר כך אלו עולמות אבי"ע מתאחזים בענפי אבי"ע הקדושים לינק ולפעול מה ששייך להם לפעול בהם. וגם האמת הוא, שיש ד' מדרגות של סט"א, שבכולם יש אבי"ע, והיותר קרובה מכולם היא קליפת נוגה כנ"ל. והענין הוא, כי כשיצאה הארה שהיתה חומר הסט"א, הנה בראשיתו לא היתה רע גם היא לגמרי, אלא שהיתה טוב וכוללת בעצמה רע עד שבהתפשטה תהיה רע, מה ששום הארה אחרת לא היתה עושה זה, פירוש כי מה שיצא אפילו ממדרגה א' למעלה מן המקום שיוצאת זאת שום התפשטות ממנה לא יהיה רע, אך זאת כבר הוכנה בדרך זה. והנה זה הראשית הוא הנקרא נוג"ה, שהוא בהיקות האור… והוא סוד טוב ורע, שבאמת יש בו טוב ויש בו רע, ואחר כך מתפשט במדרגת בחינת הרע לבד, והם הג' קליפות קשות, והנה בהיות זה הטוב בקליפת נוגה, הנה אינו יכול הסט"א להתפרץ לגמרי מפני הקדושה, כי ראשיתה נכנע אליה, וגם בזה הטוב של קליפת נוגה, הנה יש חלק האחרון ממלכות דעשיה מלובש בה להחזיקה תחת ממשלת הקדושה, בסוד ומלכותו בכל משלה…

והנה תדע, שהרשעים שהרשיעו לאמר ששתי רשויות יש חס ושלום, הוא מפני ראותם האילן הזה הטמא מתפשט כמו האילן הזה הקדוש, וחשבוהו לאדון כמוהו חס ושלום, ומכאן נמשכו כל העבודות זרות. והנה צריך שתדע, כי זה הטוב שבנוגה אין בו כח אלא לשיכול להחזיק הסט"א שלא תתפרץ כנ"ל ולא תעבור בכל הגבולות, אבל אינו בכל כך כח, שלא יתפשט ממנו שום רע, ושלא יוכל הרע ההוא לעשות כל כך קלקולים כמו שעשה עד היום בעונותינו הרבים… (שם דף נד, ועיין שם עוד)

…וסוד הענין, הנה הריגת סט"א נעשה בכח שם מ"ב, שהוא השם שבו הכה משה את המצרי, כמפורש במקום אחר, ונמצא שזהו מה שצריך להשתמש ממנו בראשונה… (שם דף פא, ועיין שם עוד)

…והנה על זה כתוב, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, כי גלוי הפנימיות הוא המכניע הסט"א, שאין לה שייכות בפנימיות אלא מכח החיצוניות הסוגר… (שם דף פח)

ונחזור לענין, כי ר"ח מדרגות נמצאים בגבורה, וסודם ממש עשתי עשר, והנה בתחלה כך היו מתפשטין המדרגות בסוד שתי עשר י"ב צירופי הוי"ה כנ"ל, ובהתחבר להם הע' מיד מתעלמת בחינת הא"א משם, והיינו כי בעמדה להוציא הסט"א תעלים הא"א בחינת דוכרא שבו, שהוא כתרא, ולכן נקראת הסט"א מלכותא בלי תגא, שהיא חוצפא, ואז יוצאין הפרצופין דסט"א ונעשין י"א בסוד העשתי עשר כנ"ל… (שם דף צח, ועיין שם עוד)

…והנה עד שהאדון ב"ה תופס בשתי המידות, מידת הארת פניו ומידת הסתר פניו כאחד, אין שם השחתה והפסד, אך ההפסד והחושך אינו נודע אלא מהיות האדון ב"ה מסתיר פניו מעולמו הסתר גמור, אז יוולדו כל הקילקולים. ומענין זה נתהוו כל מלאכי החבלה וכל מדריגות הרע והטומאה, וזה ענין מיתת המלכין קדמאין, שהאור נסתלק מהם, ולא נשארו רק הכלים שהם שרשי החסרון כמו שכתבנו, והשלימות נתרחק מהם, ומהנהגה זאת יצאה הסט"א וכל תולדותיה. (כללים ראשנים סימן יא)

ופירוש זה הוא, כי הנה המלכות היא שורש התחתונים, והיא היא הממשלה של הקדושה, ומלכות כמשמעה. אך לסט"א אין ממשלה מצד עצמה כלל ועיקר, כי אין ממשלה אלא לבורא ית"ש, שהוא ברא והוא מושל על מה שברא, אך סט"א מה היא למשול. אמנם במה שרוצה המשפט העליון להניח לה ממשלה, הוא שיש לה ממשלה. ואין הממשלה באה לה, אלא שכביכול, הקב"ה מניח לה ממשלתו, והוא ענין מפני גוה, מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאומות העולם, ונמצא, שמן המלכות עצמה כביכול מתלבשים חלקים בקליפות שהם הרע, והוא מה שמן הממשלה העליונה ניתן חלק מה אל הסט"א. אך חלק מה לבד ניתן באותם הענינים שרצתה הגזירה העליונה, לא יותר, על כן אינם אלא ניצוצות ממנה, ומן השבירה כבר נזמן ענין זה, שניתן חלק ממשלה אל הסט"א, והרע מתקיים לנהוג בעולם, עד שלא נברר לגמרי ענין המ"ק, שהוא ענין הוצאת הרע, כמו שכתבנו. אך נוסף לסט"א ממשלה על ממשלה בחלקים שנוספו מפני חטאי בני האדם, והם המ"ן שלה שנפלו בקליפות.

ואמנם כל עניני המלכות נחקקים בנשמות, על כן הם היורדות בקליפות עם חלקי המלכות ממש. וכלל כל זה הוא כלל מה שביארנו, שניתנה ממשלה קצת אל הסט"א, ואינה אלא שחלקה הגזירה העליונה מממשלתו קצת אליה, כענין שחלק מכבודו לבשר ודם. וכפי מה שנחלק אליה מן הממשלה והשליטה, כך חסרים תיקונים והכנות טובות מן הבריאה כולה. וכפי מה שיוצא ממנה כחה זה, כך נוספים תיקונים והכנות בבריאה, והקב"ה מרבה לה השפעת קדושתו… (שם סימן כט, ועיין שם עוד)

בבריאות הנפרדות, רצה הקב"ה שתמצא בריאה אחת, שעל ידה יהיה מציאות לבחירה, כי כל המאורות וכן הענפים, כשאין להם מונע, בטבעם הוא להיות מתקשרים העלול בעילה, והמלאכים שאין להם מניעה נקשרים תמיד, אך זה הענין לא יניח שכר ועונש, כי בהיות ההתעוררות התחתון שווה, גם ההנקה תהיה שווה. על כן רצה המאציל שתמצא בריאה זאת אשר בחוקה היא המניעה והפירוד, שבכל מקום שתמצא תגרום להפריד מי שהיה מתחבר זולתה, ובהפרידה תחסר ההשפעה מפני חסרון ההתעוררות, ובהסתלקה, שלא תפריד, תרבה ההשפעה מפני כשרון ההתעוררות.

זאת הבריאה נמצא בה כמו מציאות וענף, כי היא בריאה נעשית ממש לעומת התפשטות המציאות הדבק הקדוש, רק שמציאות זה האחר הוא עבד למציאות הקדוש, כמו שאר הבריאות והמלאכים, כי הוא עלול ולא עילה, נפרד ולא דבק. אך כדי שיוכל לפעול בכל החלקים אשר ניתן בהם הבחירה, לכן הוצרך שיהיה בריאה כך כוללת, ונמצא בה דוגמא למה שנמצא במציאות הקדוש. ומקומות נמצאו לה לינק, כי זולתי זה לא תתקיים אפילו רגע אחד, והן מקומות דין וגבורה, כי טבעה דין חזק, מונע וסותם. וניתן לה כח לפתות בני האדם, והיא משתדלת להפריד הנשמות מן השורש. ואיך היא מפרדת, להיות הנשמה נקשרת בשורשה היטב, צריך שיהיו בידיה מעשים טובים, התורה והמצוות… וכל מצוה שתעשה הנשמה, נקשר אותו החלק המקביל למצוה אל שרשו באותו החלק עצמו, והסט"א משתדלת לפתות את האדם לסור מזה הדרך, ואז נפרד הוא משרשו, וחסר ההתעוררות הטוב.

ומציאות הטמא הזה מתחלק לעומת מציאות הקדוש לעשר ולחמשה. והענפים הם מלאכי המשחית ונשמות אומות העולם. וגם בעולם הגשמי נמצאו לה דברים, והם הדברים הטמאים והמזיקים, ויניקת הסט"א היא בשיעור מה שצריך לה להתקיים לבד. ואם תתחזק על ידי המעשה הרע, תתגבר ותינק יותר, ותתגבר המניעה לפי ערך המעשה, שכל אלה הדברים כבד סידרם המאציל ב"ה, שבעוון פלוני תצא כל כך יניקה אל הסט"א, יותר ממה שהיא רגילה, ובכח היניקה מתגברת, ומפרדת ומונעת אור הספירה ההיא שבה תלוי המעשה שלא יתפשט, כי האור שהיה צריך לבא אל חלק הנשמה החוטאת מן השורש המקביל לו, משם נוטלת הסט"א, ואז היא שולטת ומתפשטת על החלק ההוא בנשמה, ומפרדת אותה, וגורמת חסרון ההשפעה בחסרון התיקון כאשר זכרנו. והקליפה הזאת יושבת היא במקום אשר הוחק לה, ובהיות האדם חוטא תתעורר בקיטרוג, והוא תביעה שתובעת ממקומה מיד המציאות הקדוש, היניקה הראויה לה לפי החטא. ובכח מידת הדין שהושמה לדון אמת מקטרגת, ואינה שקטה עד שהמאורות נסתם אורם, אותם שהמעשה תלוי בהם, ונמצא החסד נשפל והדין גובר, וגורם הקלקול בכמה מאורות אשר להם קשר וחלק במעשה ההוא. נמצא, שאם הקליפה מתחזקת לעבור תחומה, זהו הקלקול במאורות, ואם היא משתעבדת בגבולה, אז מאירים מאורות הקדושה כראוי. (כללי פתחי חכמה ודעת, כלל ח)

הסט"א היא כלל כחות נבראים, ויש בה תחילה עשרה מקורות מקבילים והפכים לעשר ספירות, ונקראים גם כן בשם זה, דהיינו עשר ספירות של קליפה, ונחלקים לארבעה עולמות, אצילות בריאה יצירה עשיה, מקבילים והפכים לאצילות בריאה יצירה עשיה דקדושה. ואמנם ארבע מדריגות דקליפה יש, זו קשה מזו, ובכל אחת מהן ארבעה עולמות, אצילות בריאה יצירה עשיה, וארבע המדריגות נקראות רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, ונוגה, שלש מאלה הארבע הן רע גמור, אך קליפת נוגה יש לה זמנים, ופעמים שמתחברת עם השלש ונעשית רע, ופעמים משתעבדת לקדושה וטפלה לה, והיינו שנפרדת מן השלש, ומתחברת לקדושה ומטהרת, ונקראת תוספת מחול על הקודש, שהיא טוב. והנה מהמקורות האלה שזכרנו מתפשטים ענפים, והם כלל מלאכי החבלה והשדים וכל המזיקים. (כללי מאמר החכמה יד)

…אך יש לי לתמה… שמעתי שאתם אומרים, שהספירות נשתלשלו מדרגה אחר מדרגה, עד שנתהוה עולם הגשמי הזה, והוא פליאה בעיני, שאלקות ישתלשל ויתגלגל עד שיתהוה ממנו עולם הגשמי העכור… ויותר מזה יש לתמוה על האומר שסוף הדין הוא סט"א, ויותר מזה שאומרים שבתחלה היה מעורב הכל ביחד, טוב ורע, ולכן נחרבו בתחלה כמה עולמות, עד שנתברר הטוב בפני עצמו והן הספירות הקדושים והרע בפני עצמו, והיינו הסט"א… (חוקר ומקובל)

…על כן רצה הקב"ה להראות את שני הדרכים, את הטוב ואת הרע, כדרך בני אדם, והוכנו כוחותיו תחלה בדבר אחד, ולא נולד מהן עדיין שום נברא, כי לא הוציא הבריאה בסדר ההוא אלא הניח אותן הכחות לעשות כל סדרי הבריאה שיהיה תלוי בהן. והנה מה שהוא יוצא מהן היה רק קלקולים גדולים מיני דברים רעים, שהיו יוצאים ומתיילדים בעולם, אם הם היו הפועלים ועושים הבריאה, ולכן לא נעשית אלא מכחות אחרות, ומה שאנו אומרים שורש הסט"א אינם אלא אותם הכחות המולידים אותם ולא עצם הסט"א בשום פנים, כי עדיין לא נברא עצם הנפרדים כלל. (שם)

אור החיים:

גור אריה – …אכן יתבארו הפסוקים על פי הקדמה אחת, כי אדם הראשון אילן שבו היו תלויות כל הנשמות של הקדושה שיצאו לעולם ואשר עתידין לצאת, וכשחטא אדם שלט חלק הרע, וישב ממנו שבי לאין מספר, ועם ה' משתדלים מיום היותם לברר ולהוציא בולעו מפיו, והולכים ומבררים ומוציאים מידו באמצעות מקור הקדושה אשר נטע ה' בתוכנו, היא התורה והמצוה, גם לפעמים באמצעות דבקות הנפש הקדושה בנפש הטומאה לאונסה תוציא נפש חיה למינה, והוא סוד ותדבק נפשו בדינה… ולפעמים תצא הנפש מעצמה לעולם, לצד השרצת נפשות הקלפה בעולם, ובצאתה תהיה מובדלת מאוצר הקליפה טבעה, ותתאוה ללכת בדרך הטוב, והוא סוד נשמת הגרים המתגיירים מעצמם. ובכלל דבר זה גם כן באמצעות דבר מגונה ביותר יבחר השבאי, שהוא אדם בליעל, להוציא נפש הקדושה ששבויה בידו במקום הקליפה, וזה לך האות, רות המואביה יצאה מזנות אב ובתו. ותבחן לדעת, כי רות שיצאה ממנה שלשלת מלכות בית דוד, שהיא בעלת עבירה בחציפות יותר… ויש לך לדעת, כי אם היה עושה מעשה לוט אדם אחר, לא היו יוצאים באמצעותו ב' פרידות הטובות, אלא שהיה גדול בבחינתו, כי גם בחינת הרע יש בה הדרגות גדולות, צא ולמד מהאומות שהן ענפי הקלפה, שיש בהם מלכים גדולים וקטנים, והוא סוד אומרם בעקבתא דמשיחא, כי לצד שאנחנו מבררים כל תפיסת הקלפה מהקדושה, כשיגיע הבירור לסוף דבר שהוא העקב, ולזה תמצא כי בזמנים הראשונים היו מתבררים מהקליפה נפשות גדולות, אברהם ושרה ורות… וכן היום הגם שמתגיירים, להיות שספו תמו ניצוצי הקדושה מתוך הקלפה, ולא נשארו כי אם בעקבות, גם כח המברר בבחינת עצמה קטנה… (בראשית מט ה, וראה עוד: יהודה-ותמר)

ומת כל בכור – ולא אמר והרגתי, כי השי"ת פועל הטוב בידו, והרע יצוה למשרתיו ומעשה ה' הזכרת הודעת הבכורות זה הוא, והמשחית ישחיתנו. ועוד אמרו רז"ל יהיב ביה עיניה וקטליה, או נעשה גל של עצמות, איך תהיה ראות הצדיק לרעה. אמנם כל דבר רע שבעולם בהכרח יהיה לו דבר המעמיד מהחיוני שהוא בחינת הטוב, כי חלק הרע מיתה יש לו, ואיך יהיה במציאות, וזה שאמר שלעתיד לבא ישחט הקב"ה לס"מ, רוצה לומר יסיר ממנו חלק המחייהו. ועוד תדע, שכל מקור ישאף למינו, וזה סוד בירורי ניצוצי הקדושה באמצעות נשמות ישראל ועסק תורתם, והצדיקים העצומים יכירו בהביטם באדם רשע לברר ממנו כח החיוני באמצעות ראיה הדקה, שתעשה בו נפש הצדיק כאבן השואבת… ומה שיצאו רק באמצעות מכת בכורות, ומה שהכה ה' גם בכור שאינו מצרי, שישראל נקראו בני בכורי, ומה שברא במדת הטוב, זה לעומת זה עשה האלקים בבחינת הרע, והקליפה מתאמצת לאחוז בבחינת הקדושה, ובבחינת בכור שבקליפה אוחזת בישראל לבלתי שלחם, עד שהרג ה' שם כל בכור שבקליפת מצרים, ובכור ישראל קדש אותם שלא תשאר בכורה זולת זה. (שמות יא ה)

קומה ה' – כוונת המאמר יתבאר על פי דבריהם שרשמנו בכמה מקומות, שטעם הליכת ישראל במדבר היה לברר נצוצות הקדושה השבויות ברשות שוכן מדבר ציה, וצריך אתה לדעת, כי החיצוניים ישנם בב' הדרגות, א' הוא בחינת המסית והמפתה לידבק בו הרע להשחית, ב' בחינת המזיק ומחבל ואין בטבעו לפתות. ובא המאמר ויהי בנסוע כי כשנוסע ומתדבקים בו כל נצוצות הקדושה, וכשמתבררים נצוצות הקדושה מתפוצצים ומשתברים הקליפות, והוא מאמר קומה ה' ויפוצו וגו', הם הקליפות הנאחזות בנצוצות הקדושה, וכנגד בחינת הרע המפתה את האדם אמר וינוסו משנאיך, המשנאים דרך ה' בלבות בני אדם ינוסו, ואמר בלשון רבים לצד היותם רבים, יצר הרע של עבודה זרה ושל זנות וכו', וכל זה דרך נסיעה, וכשהיה חונה היה באופן אחר, כי המקומות שלא חנה שם לא היה שם בירור נצוצות הקדושה, ויספיק מעבר שם… ואולי רמז בתיבת אלפי לשון מעלה ורבונות, ותמצא כי נצוצות הקדושה אשר שבה ס"מ הרשע היו רבים ונכבדים, צא ולמד רות מנין יצתה… (במדבר י לה)

תניא:

…וכן כל הדבורים וכל המחשבות אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו, שזהו פירוש לשון סט"א, פירוש צד אחר שאינו צד הקדושה, וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה… אבל כל מה שאינו בטל אצלו יתברך, אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו, אינו מקבל חיות מקדושתו של הקב"ה מבחינת פניות הקדושה ומהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה, אלא מבחינת אחוריים שיורדים ממדרגה למדרגה רבבות מדרגות בהשתלשלות העולמות דרך עלה ועלול וצמצומים רבים, עד שנתמעט כל כך האור והחיות מיעוט אחר מיעוט, עד שיכול להצמצם ולהתלבש בבחינת גלות תוך אותו דבר הנפרד להחיותו ולקיימו מאין ליש, שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחלה מקודם שנברא, ולכן נקרא עולם הזה ומלואו עולם הקליפות וסטרא אחרא, ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים, והרשעים גוברים בו. אלא שהקליפות הן נחלקות לשתי מדרגות זו למטה מזו, המדרגה התחתונה היא שלש קליפות הטמאות ורעות לגמרי, ואין בהם טוב כלל… ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות עובדי גלולים וקיום גופם, ונפשות כל בעלי החיים הטמאים ואסורים באכילה וקיום גופם, וקיום וחיות כל מאכלות אסורות מהצומח כמו ערלה וכלאי הכרם, וכן קיום וחיות כל המעשה דבור ומחשבה של כל שס"ה לא תעשה וענפיהן. (לקוטי אמרים פרק ו, וראה עוד: קליפת נוגה)

…וזהו כלל בכל סטרא דקדושה, שאינו אלא מה שנמשך מחכמה שנקרא קודש העליון הבטל במציאות באור א"ס ב"ה המלובש בו, ואינו דבר בפני עצמו כנ"ל,ולכן נקרא כ"ח מ"ה, והוא הפך ממש מבחינת הקליפה וסט"א שממנה נפשות אומות העולם דעבדין לגרמייהו ואמרין הב הב והלעיטני להיות יש ודבר בפני עצמו, כנ"ל, הפך בחינת החכמה, ולכן נקראים מתים, כי החכמה תחיה, וכתיב ימותו ולא בחכמה… (שם פרק יט)

…לפי שבאמת כך הוא דרך ירידת והמשכת החיות לתחתונים בצמצומים רבים ועצומים מינים ממינים שונים, להבראות מהם ברואים רבים מינים ממינים שונים. וכל כך גברו ועצמו הצמצומים והסתר פנים העליונים, עד שיוכלו להתהוות ולהבראות גם דברים טמאים וקליפות וסט"א, ולקבל חיותם וקיומם מדבר ה' ורוח פיו יתברך בהסתר פנים וירידת המדרגות, ולכן נקרא אלהים אחרים, מפני שיניקתם וחיותם אינה מבחינת פנים אלא מבחינת אחוריים דקדושה, ופירוש אחוריים כאדם הנותן דבר לשונאו שלא ברצונו, שמשליכו לו כלאחר כתפו, כי מחזיר פניו ממנו משנאתו אותו, כך למעלה בחינת פנים הוא פנימיות הרצון העליון וחפצו האמיתי, אשר חפץ ה' להשפיע חיות לכל הקרוב אליו מסטרא דקדושה, אבל הסט"א והטומאה היא תועבת ה' אשר שנא, ואינו משפיע לה חיות מפנימיות הרצון וחפצו האמיתי אשר חפץ בה חס ושלום, כי אם כמאן דשדי בתר כתפוי לשונאו שלא ברצונו, רק כדי להעניש את הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים דאכפיין לסט"א, וזה נקרא בחינת אחוריים דרצון העליון ב"ה. (שם פרק כב)

…ושני מיני נחת רוח לפניו יתברך למעלה, א' מביטול הסט"א לגמרי ואתהפכא ממרירו למתקא ומחשוכא לנהורא על ידי הצדיקים, והשנית, אתכפיא הסט"א בעודה בתקפה וגבורתה, ומגביה עצמה כנשר, ומשם מורידה ה' באתערותא דלתתא על ידי הבינוניים, וזה שאמר הכתוב ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, מטעמים לשון רבים שני מיני נחת רוח, והוא מאמר השכינה לבניה כללות ישראל כדפירשנו… (שם פרק כז)

…והטעם, לפי שבאמת אין שום ממשות כלל בסט"א, שלכן נמשלה לחשך, שאין בו שום ממשות, כלל, וממילא נדחה מפני האור, וכך הסט"א אף שיש בה חיות הרבה להחיות כל בעלי חיים הטמאים ונפשות אומות עכו"ם וגם נפש הבהמית שבישראל כנ"ל, מכל מקום הרי כל חיותה אינה מצד עצמה חס ושלום, ואלא מצד הקדושה כנ"ל, ולכן היא בטלה לגמרי מפני הקדושה כביטול החשך מפני האור הגשמי, רק שלגבי קדושת נפש האלקית שבאדם נתן לה הקב"ה רשות ויכולת להגביה עצמה כנגדה, כדי שהאדם יתעורר להתגבר עליה להשפילה על ידי שפלות ונמיכת רוחו, ונבזה בעיניו נמאס, ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא לקיים מה שכתוב משם אורידך נאם ה', דהיינו שמסירה מממשלתה ויכלתה ומסלק ממנה הכח ורשות שנתן לה להגביה עצמה נגד אור קדושת נפש האלקית, ואזי ממילא בטילה ונדחית כביטול החשך מפני אור הגשמי…

ומזה יכול ללמוד כל אדם שנופלים לו במחשבתו ספיקות על אמונה, כי הם דברי רוח הסט"א לבדה המגביהה עצמה על נפשו, אבל ישראל עצמן הם מאמינים וכו', וגם הסט"א עצמה אין לה ספיקות כלל באמונה, רק שניתן לה רשות לבלבל האדם בדברי שקר ומרמה להרבות שכרו, כפיתויי הזונה לבן המלך בשקר ומרמה ברשות המלך, כמו שכתב הזוהר הקדש. (שם פרק כט)

…והב' לבטש ולהכניע הקליפה וסט"א, אשר כל חיותה היא רק בחינת גסות והגבהה, כמו שכתוב אם תגביה כנשר וכו', והביטוש וההכנעה עד עפר ממש זוהי מיתתה וביטולה, והיינו על ידי לב נשבר ונדכה, ולהיות נבזה בעינו נמאס וכו', כי כל קרבן מן הבהמה הוא לשם הוי"ה היא מדת הרחמים, אבל לשם אלקים היא מדת הדין אין מקריבין קרבן בהמה, כי אם לשבר ולהעביר רוח הטומאה והסט"א, וזהו רוח נשברה, והאיך נשברה רוח הסט"א, כשהלב נשבר ונדכה וכו'… (אגרת התשובה פרק ז)

שפת אמת:

וברש"י ממדרש תנחומא, משל למרגלית וכו'… אבל היחוס של אלופי עשו הם אחר שכבר נולד יעקב, ולמה מייחסן הכתוב, אך הפירוש כנ"ל, שיעקב בא אל השלימות על ידיהם, ומקודם כתיב אלה המלכים וגו', ואחר כך וישב יעקב, כי באמת אין לסט"א כח רק מצד זה שעל ידי שיגבור הצדיק נגדם יעלה בתוספות מעלה, וזה שאמר ולאום מלאום יאמץ, כי מאין לעשו כח והתאמצות, רק מצד זה שעל ידי כחו יתוקן צד הקדושה ביותר תוקף… אך בעת שליטת הסט"א אין זה ניכר, וכמו שכתוב במדרש, שהקש מתפאר בשבילי נזרע השדה… ובאמת הקש הוא שומר אל החטה, רק שכל זה נתברר אחר הדישה וגמר החטים בשלימות. (בראשית וישב תרל"ז)

במדרש בזעקך יצילוך קבוציך… פירוש בכל עת שהסט"א רודפת אחר הצדיק, הוא שיש בה איזה נצוצות שצריך הצדיק להוציא בלעו מתוך פיהם, וכשמקבץ אותן הניצצות קדושות שנמצא בם באה הישועה… (שם שם תרמ"ה)

ענין החלום, שכתוב בתורה בשבע שני שובע ורעב, הרמז שגם כח הסט"א רק על ידי גלות השפע בתוך ההסתר, אבל אין להם כח חס ושלום מבלעדי חיות השי"ת, וזה שכתוב ותבלענה וגו', רק שלא נודע כי באו וגו', ונדמה כאלו יש להם כח חס ושלום בעצמותם, ואינו כן… (שם מקץ תרל"א)

במדרש קץ שם לחושך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, כל זמן שיצר הרע בעולם… זה שביאר המדרש הטעם, שמצד היצר הרע שהוא שולט במדות האדם אהבה ויראה כנ"ל מצד זה כמו שמצד מעשה האדם כלול מב' יצרים יצר טוב ויצר הרע, כי כן הוא בחינת בינוני בני ישראל, לכן יש חושך בעולם, אבל מי שהוא צדיק, ולבו חלל בקרבו, אין בו שליטות הסט"א, כי פרטו האדם הוא מתנהג כמו כלל העולם, וכמו לעתיד שיהיה נעקר היצר הרע, ומצד זה אין חושך, כמו כן באדם, כשנעקר היצר הרע שבו אין חושך… (שם שם תרל"ז)

בפסוק שמעון ולוי אחים, פרש"י, כשנתקבצו שבטו של שמעון ואמרו למשה רבינו ע"ה בת יתרו מי התירה לך… אבל מאחר שנקרא סוד, אם כן לא היו באים בעזות פנים כרשעים חס ושלום, רק שהיו רוצים לקרב כחות הסט"א להקדושה, ורצו גם כן לעשות כמעשה משה רבינו ע"ה, אבל לא כל הרוצה ליטול השם יבא ויטול… ואפשר גם כן כי על ידי מכירת יוסף לא עלתה בידם לתקן זה הסוד כראוי… (שם ויחי תרמ"ז)

בענין המטה יהי לתנין… הענין הוא, כי הגלות בו לברר התערובות טוב ורע שנעשה על ידי החטא מעץ הדעת… והוא עצמו ענין היפוך הנחש למטה ומטה לנחש, כי רצונו ית"ש היה להיות דביקות האדם בעץ החיים דרך התורה, ולולי החטא לא היה כל הטבע מעכב את האדם, ועל ידי החטא בעץ הדעת היה העונש שלא יוכל להתקרב אל עץ החיים, עד שיתקן זה הדרך הטבע… ולכן הוכרחו בני ישראל להיות במצרים קודם שזכו לקבל התורה, והוא לתקן דרך הטבע, ובכח איש ישראל לבטל הטבע, ואז נעשה מנחש מטה, כי מטה הוא סוף הנהגתו יתברך ומשם יפרד להתלבש בגשמיות ובטבע, ושם הסט"א מתגבר להיות נחש, ומזה מושכין כל המלכיות שבעולם הזה… וכל זה הוא בסיבת הסתלקות הקדושה, כמו שכתוב השליכהו ארצה, אבל כשאמר לו הקב"ה שלח ידך, הוא כחו של משה שר התורה, אחוז בזנבו, מיד נהפך מנחש למטה ונעשה כל הטבע כפוף אל הפנימיות… ולכן רמזו רז"ל שהמטה נברא בערב שבת בין השמשות, שאז סט"א ערקית, וכחו של משה שליט בעולם… (שמות וארא תרנ"ג)

…כי הלא למטה יש מקום גם לכל הברואים, והסט"א גם כן תובעת חלקה, אבל למעלה בשורש האחדות סט"א ערקת, אבל בני ישראל נבראו לתקן גם עולם הפירוד, וכתוב אתם עד עדי נאום ה', פירוש שבני ישראל הם נבראו לפרסם כבוד שמו יתברך בבחינת גליא, ולכן המצוה ליתן מחצית השקל, להעלות חלק התחתון בחלק העליון ששם אחדות אחד… (שם ויקהל תרנ"ד)

בגמרא, מנלן דטרפה אינה חיה… אך כי וודאי חיות השי"ת שיש בכל נברא הוא חיותו, אך כי הכשרות החיות מסטרא דקדושה, ונקראת זאת החיה, ונאכלת, וחיות הטרפות הוא זה אשר לא תאכל, מה שנשלם רצונו יתברך, שאין בני ישראל אוכלין אותו, זה הוא חיותו המחיה מין ההוא. ונקרא חיה אשר לא תאכל, כי חיות הסט"א הוא זה שדוחין אותה שנתרבה כבוד ה' על ידי התגברות האדם נגד היצר הרע, שלא להתדבק בסט"א, וזה הוא חיותו. (ויקרא שמיני תרל"א)

במדרש אחור וקדם צרתני… ולכך מיד כשנברא בא עמו הסתר וקליפה, וביום השמיני ימול, על ידי שמבטל כל הז' מדות בלתי לה' לבדו, על ידי זה מתדבק בעולם העליון שלמעלה מן הטבע, ועל ידי זה נכרתים כל הקליפות, וזה שאמר וביום השמיני ימול, וכבר כתבנו במקום אחר, כי עולם הזה ועולם הבא ב' העלמות, שיש העלם מצד שלמעלה מן ההשגה והוא עולם הבא, ויש העלם מצד הסתר וקליפה וזהו עולם הזה, וכפי מה ששומרין הפנימיות בעולם הזה זוכין להתדבק בעולם הבא… (שם תזריע תרל"א)

במדרש יום ליום יביע אומר, והנה בעולם הזה, שהחיצוניות מתנגדת להקדושה, אף על פי כן על ידי התגברות האדם לדחות הרע, על ידי זה עצמו מתגלה הקדושה, כי מ"ט פנים טהור יש נגדן מ"ט פנים טמא, ואלה הכחות שבאין על ידי התגברות הנ"ל נקראים לילות, יחוה דעת הוא, שעל ידם מתברר האמת, ומתיישרים האורחות עקלקלות, אף על פי כן נאמר כי היום לוה מן הלילה, כי עוד גדלו מעלות הלילות מעל הימים כנ"ל. והמשל שכתוב במדרש, כי כל כחות הסט"א הם גם כן ברצון הבורא יתברך, שנתן ממשלה לכחות הטבעיים וליצר הרע להיות שולט באדם, ולכן אמר כי קודם שמתפשט לפרטות, כשהכל בכלל השורש שם הכל נכלל בקדושה, וכח מאמר ה' כולל הכל, אך כשיצאו כל פרט לעצמו, אז נראין כנפרדים, אבל האדם השלם יכול להחזירן אל הכלל… (שם אמור תרל"ז)

איתא בגמרא, ויהי בנסע… ובימי המעשה הוא בחינת גליא, והוא ימי מלחמה להלחם עם הסט"א, שהטבע מסתיר ומעלים הקדושה, אבל איש ישראל צריך להלחם ולברר ולהעיד כי כל הטבע הכל מאתו ית"ש בלבד, וזהו בנסוע הארון, כמו שרמזו בנסוע גימטריא יעקב, והוא בחינת ימי המעשה, וינוסו משנאיך וכי מי שונא לבורא עולם, רק שהסט"א מסתיר ומעלים שלא לראות חסדי ה' וטובו אשר הם מלאים בכל העולם, ובנוחה הוא בחינת שבת ושם ישראל כנ"ל… (במדבר בהעלותך תר"ס)

בפסוק אל תיראו את עם הארץ… וכעין זה שמעתי מפי קדשו של מו"ז ז"ל, וזה שאמר לחמנו הם סר צלם וגו', כי כל כח הסט"א הוא רק דמיון, כמו הצל שאין בו ממש, ולכן מי שיפה כחו לגשת למלחמה כראוי, רואה כי הוא רק צל… (שם שלח תרל"ח)

במדרש מי יתן טהור מטמא… ובאמת יש ב' נפלאות בקיום העולם הזה, א' מה שיוכל להיות כח לסט"א להתנגד למאמריו יתברך, זה פלא גדול שנתן השי"ת, ועל זה כתוב מי גזר כן, ומי צוה, הוא הכח שנתן השי"ת לישראל שיוכלו להמשיך חיות מאמרותיו תוך עולם הזה הנסתר, וזה מי צוה, שהשי"ת נתן כח לחבר ולדבק הכל להקב"ה על ידי המצוות… (שם חקת תרל"ב)

לסיחון מלך האמורי… ועל זה היו כל מסעות בני ישראל להמשיך נחל נובע מקור הקדושה לכל המקומות, ובאמת על ידי שהם המשיכו הקדושה לאותן המקומות, לכן נחלה לישראל וזכו המה להם… כי הקב"ה בעבור זה ברא כל ההתנגדות, כדי שעל ידי זה שבני ישראל בעבודתם יבררו הקדושה בכל המקומות, ויזכו להיות שלהם. (שם תרל"ה)

בפסוק זכר נא וגו', גם בגמרא, בקשו לקבע פרשת בלק בקריאת שמע בכל יום, כי צריך אדם להיות חזק בעבודת השי"ת, להאמין כי אף כל הסט"א ומתנגדים להקדושה כלם בטלים לרצון הקב"ה, ורק כשאדם הולך בדרך אמת, שהרי בלעם על כרחו ברך אותם… (שם בלק תרל"ב)

הנני נותן וגו'… והנה הסט"א הולכת בסוף אחר סטרא דקדושה, כדאיתא כקוף בתר בני אדם, ולכן בסיום הגוף יש ערלה, וכמו כן איתא בערב שבת בין השמשות שלטו המזיקין, וניתן השבת להשבית המזיקין, וכמו כן באדם במילה, דאיתא זכור ממי שבא להשכיחו, כי הקב"ה הכין עצות לבני ישראל, ובכל מקום שיש כח הסט"א נתן לנו חקים ומצות לסייע לנו, כמו שאמרו, אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול, ולכן בסוף ימי המעשה נותן השבת, וכמו כן באדם בגיד הנשה ששם מקום דשריא חילא דסט"א, כדאיתא דמנשי פולחנא דמאריה, לכן ניתן לנו הזכירה על ידי מצות המילה… (שם פנחס תרנ"א)

שם משמואל:

…והנה בספר שערי אורה, דכל כחות החיצונים יש להם שליטה רק מצד התעוררות מדת הדין, וכן הוא בזוהר הקדש הבקר אור, דא בוקר דאברהם, והאנשים שלחו, אילן מאריהון דדינא דהוו שלטין בליליא, המה וחמוריהם, אינון גרדוני נימוסין דאתיין מסטרא דמסאבא, דלאו אינון קדישין. עד כאן. ומשמע דהמה אינון מאריהון דדיני קדישין, וחמוריהם אינון מסטרא דמסאבא, וכשאלו מסתלקין אלו מסתלקין. ויש לומר נמי דהא דכחות החיצוניים יש להם שליטה למנוע את הנשמות הגבוהות לעלות מביניהם עד שצריכין לעצה בזיווג פגום, היינו דווקא בעוד שמדת הדין שולטת, אז יש בהם נמי כח, אבל כשמדת הדין נתקנה, ומסכימה גם היא לחסד, אז ממילא נסתלק הכח מהם ואינם יכולים למנע, ועל כן בלידת יצחק, שאברהם תיקן את מדת הדין והסכימה לחסד, אז לא היה כח לכחות החיצוניים למנע את יציאת נשמת יצחק מצד הדכורא מביניהם… (בראשית וירא תרפ"א)

ועיין בספר התפארת למהר"ל (פרק ל"ח), שכתב בזה ענין נפלא, שהחיצוניות מתיחסת למספר ארבע, שבאשר חיצוניות הראשונה הם ד' חיות המרכבה, כן כל ענין עבודה זרה שהיא חיצוניות מתיחסת למספר ארבע, ומשם נשתלשלו, וכאמרם ז"ל (שמות רבה מ"ב) בעגל, ששמטו אחד מהטטראמולין היינו מפני שור, על כן באו בזה ד' לאוין, לא יהיה לך לעומת פני אדם, ולא תעשה לעומת פני אריה… ונראה עוד לומר מטעם כי התפשטות והתרחקות מהשורש היא לד' צדדים, וזהו הענין שעושין שתי וערב, ולפי זה יש לומר שלמירוק חטא עבודה זרה היו נזקקים להיות ארבע מאות שנה במצרים… (שמות בשלח תרע"ט)

…ונראה להסביר הדברים, כי כל מהות הסט"א היא מפאת הצמצום וההסתר, כי באמת אין עוד מלבדו, על כן זמנם להתפשט אינו אלא בלילה זמן חושך ואפילה והסתר, כי כמו בגשמיות שאז זמן חושך, כן הוא ברוחניות, ובזוהר הקדש, שאז תרעין סתימין, ועל כן בזמן מנחה, אף שאז שעתא דדינא, מכל מקום אין להסט"א כח להתפשט באשר עדיין היום מאיר… (שם משפטים תרע"ג)

…והשמירה שלהם היתה מנגד לאהל מועד רחוק מיל, שהוא תחום שבת, וידוע בליקוטי התורה מהאר"י ז"ל שהוא שיעור התרחקות הסט"א מגבול הקדושה, על כן בריחוק ההוא היתה תועלת שלעומתם היתה הסט"א מרוחקת מהם ועומדת מרחוק בל קרוב אליהם, ובזה היו מבוצרים שהיתה יכולת בידם לכתתא רישייהו דסט"א… (במדבר תרע"ג)

…והוא על פי מה שהגדנו, דבשביל שבאמת אין עוד מלבדו, וכל כחות החיצונים והכשפים המכחישים פמליא של מעלה הוייתם רק מההסתר והצמצום, עד שנדמה ליש נפרד בפני עצמו, ובאמת כמו קודם בריאת העולם כן גם עתה אין שום נמצא בעולם אלא רצונו ית"ש, על כן אין רשות הניתנת לכחות החיצונים אלא על איש שהוא יש בעיני עצמו, וחשכו עיניו מראות שאין עוד מלבדו, אבל מי שהוא מזוכך ומאירה לנגד עיניו אחדות השי"ת, כי הוא לבדו ואפס זולתו, אינו מתירא משום כחות חיצוניים, וזהו שבש"ס חולין ז' שאני רבי חנינא דנפישא זכותיה ולא מתירא מכשפים… (שם שלח תרע"ה)

שעורי דעת:

אך זהו ביאור הדבר, כי אמנם נתן ה' יתברך כח למערכת הסט"א להיות לה הנהגה חפשית באיזו מדה, ומבואר בספרים הקדושים, שהוא בבחינת כלב קשור בשלשלת, שכחות הרע עושים ופועלים וכמדומה שיש להם כח עצמי, אבל באמת בשרשם מקושרים הם לרצונו יתברך, וגבול הושם להם בל יעבירו לפגע ביסודות העולם ולשנות את תפקיד בהבריאה ותכליתה, וכמו כן מוגבל כחם לבל ישלטו באלה האנשים בני העליה הדבקים בה' נטועים במקום טהרה ומרוממים על כחות הטומאה, כי שורש שפע כחם הוא למעלה משורש הסט"א, ולכן האיש היודע את רבונו בדעת בהירה מכיר בלב שלם את השגחתו על ברואיו, ומרגיש הרגשה גמורה כי אין עוד מלבדו, הוא אינו עומד תחת שליטת כח הכשפים ואפס כחם נגדו… (חלק א, תמים תהיה, עמוד קמג)

מכתב מאליהו:

אין יצר הרע אחיזת עינים בלבד, אלא נברא הוא, כמו שכתוב, ובורא חושך, אמנם הוא נברא מבחינה עליונה, כי מלאך הוא, אבל הוא עבודה זרה, (שבת ק"ה) אל זר שיושב בלבו של אדם, ויושב על מפתחי הלב (ברכות ס"א), שלא תכנס בהם הקדושה…

הסתר פנים, פירושו, שמוסרין מן השמים את ההנהגה לסט"א, היינו שמנהיגים מן השמים כרצון הסט"א, הנהגה שתגרום חילול, כמו שכתוב צור ילדך תשי, ואמרו ז"ל בחינת מתישין כח של מעלה. אז, כל מה שיראה ויבחין האדם ילמדנו היפך האמת, אז, ממשלה ממש ניתנה לסט"א, זה לעומת זה עשה האלקים, עשה היינו בעולם התחתון, עולם העשיה, שם בשעת הסתר פנים נראית כביכול רשות אחרת לגמרי…

ואמרו ז"ל, (פסחים נ') ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, עד שעת התקון דלעתיד לבא אין שמו אחד, אין קוראין שמו ככתיבתו, שאין גילוי חסדו (דהיינו בחינת שם הוי"ה) כעת, ועדיין על בשורות רעות מברכין דיין האמת ולא הטוב והמטיב, ורק לעתיד לבא, כשיתגלה שאפילו בשורות רעות בשורות טובות הן, כי הכל טוב וחסד, ויברכו על הכל הטוב והמטיב, הרי דלעת עתה, עד שישחט הקב"ה לסט"א, לא שייך כלל ההכרה דהכל טוב, וכאלו ניתנו לסט"א רשות אחרת מבחוץ לחסדו יתברך.

ובדורינו בעוונותינו הרבים גרוע עוד יותר, שכבר אין מרגישים אפילו ב' רשויות, אלא רשות אחת ממש, היינו רשות הסט"א לבד, ותו לא חס ושלום… (חלק א, רשות הסט"א גדולה מאד, עמוד רלז)

וידוע מה שכתבו המקובלים, שבכל ענין ותופעה, ואפילו ברע עצמו, בסט"א וחיילותיו, ישנם נצוצות הקדושה, וזהו ביאור הדברים: כל מה שאינו יכול בשום פנים לשמש ככלי לגילוי כבודו יתברך, אין לו מציאות כלל, ולכן כל דבר שבעולם, ואפילו הרע על כל אופניו, אפשר לגלות בו איזו תועלת מתוך עצם שימושו ככלי לגילוי, ואפשרות זו לגילוי היא היא ניצוץ הקדושה שבדבר. וכאשר האפשרות רחוקה, נמצא הנצוץ הקדוש בגלות בקרב המון הטומאה הסובבת אותו, עד שהצדיק יגאלנו מגלותו, בהפכו את האפשרות למציאות, ויתבטא רק גילוי כבודו יתברך בכל, זהו אשר נקרא בירור הנצוצות, או העלאת נצוצות הקדושה. אמנם תיקון זה לא יתכן שיעשנו, אלא מי שהוא שלם בבחינת האחדות הנ"ל, שרואה אך רשות אחת במציאות בעולם כולו, ומכיר שזולתה הכל אך שקר ואין. כי החסר בשלמות ובאחדות זאת, הרי יבחין בלבבו במדת מה בחינת רשות אחרת, שהיא בחינת עבודה זרה ורע ממש, ואם כן איך יתקנו ויהפכנו לטוב גמור, על כן ברור, כי כל החסר עדיין שלמות זו אסור לו בהחלט לרדת אל ההסתר, כדי להציל ממנו את הנצוצות הקדושים החבויים בו, כי הצל לא יציל מאומה, אלא רק ימית עצמו חס ושלום בארס הטומאה… (חלק ב, שלמותו של יעקב, עמוד ריב)

אבל עם כל שימוש ברע, אף לתכלית הטוב, כרוך בסכנה, כי כל זמן שיש לאדם שייכות עם הרע יש סכנת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גברתה, שלבסוף הרע ישתלט על האדם ויאבד גם את הטוב שבו חס ושלום, ולזה צריך זהירות יתירה.

וזה לשון הרמח"ל (מגלת סתרים פרשת נח): ויש כאן סוד, שאמרו ז"ל שעוג נשבע לנח להיות לו עבד עולם ובזה ניצל, ועשה נח נקב אחד בתיבה, והיה נותן לו מזונותיו… עוג הוא הקליפה העומדת אחרי נח, וכשהקליפה משתעבדת לקדושה אין ראוי להכריתה, אדרבא התיקון הוא לקיימה שתהיה כמשרתת… והסט"א אף על פי שמשתעבדת אין ראוי להכניסה על כל פנים בקדושה, אלא שתשב בחוץ כמשרתת, והקדושה משפעת לה מבחוץ כדי חיותה…

לפי ביאורו של רמח"ל, עוג מרמז לכחות הגוף, שבדרך כלל מתנגדים לקדושה, אך יכולים גם לעזור לה, ועל כן אין להרחיקם יותר מדאי, אבל סכנה גדולה מאד בזה, כי האדם עלול לטעות במדת הקירוב והריחוק, ולבסוף הוא ניזוק על ידיהם… וכעין זה חכמות חיצוניות, שכתב הרמב"ם שלקחן להיותן כרקחות וטבחות לתורה, אבל העיד על עצמו שלבסוף נעשו לה צרות (באיגרתו לר"י הכהן מלוניל)… (חלק ד עוג משמש לקדושה, עמוד לח)

תמיד היו בעולם שיטות שהתנגדו לתורה הקדושה… אבל לא השתמשו בתורה לשם טעיותיהם. בזמננו, אנו עדים לתופעה מוזרה, שלא היתה מעולם, שכופרים משתמשים בקדושה עצמה כדי לבסס את כפירתם, כגון אותם הפוקרים מתוך המקרא עצמו כביכול, ואותם המתאחזים במושגים קדושים כגון ארץ ישראל ולשון הקודש וכדומה. מאין באה זאת לדורינו?

יש בדבר סוד, היוצא מתוך דברי רמח"ל ז"ל בספר אדיר במרום, וזה לשונו:

ואודיעך בזה סוד גדול, עיקר התלמוד הוא המעשה, כי רז"ל אמרו אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך… וכל זה הוא, כי אין עיקר תיקון האורות אלא בהתפשטותם לפעול… שאז הקדושה היא השולטת והסט"א מתגרשת ומרחקת, וזאת היא הכונה התכליתית כידוע… אך אם בני אדם חוטאים גורמים שהאורות יהיו בטלים… וישארו בלא פעולה… ושליטתה מן הבטלה של האורות העליונים, לכן הבטלה מביאה לידי שעמום, כי בטלות האורות הוא ממש הנותנת מקום שליטה לסט"א, שהיא השעמום ועל כן התורה צריך שתהיה על מנת לעשות, שאז התיקון נמצא כראוי…

וזהו כעין מה שכתבו בספרים הקדושים בכמה מקומות, כי הסט"א והקליפות יונקים את חיותם מניצוצות הקדושה שנפלו לרשותם, מן התורה והמצוות שאנו עושים עם פגמים גדולים… הרפיון בלמוד תורה למעשה בדורות האחרונים גרם שהסט"א השיגה אחיזה באור התורה עצמה ובאופן זה זורעת כפירה והשחתה, ועל ידי הבטלה, כנ"ל בדברי הרמח"ל ז"ל, גרמנו שתזון הכפירה מהתורה עצמה, אוי לאותה בושה… (שם תכלית למוד התורה ותוצאות ביטולה, עמוד מב)