סיום

תלמוד בבלי:

רבי אלעזר בתר דסיים צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום וריעות… רבי יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעזך ותתעטף בחסידותך… רבי חייא בתר דמצלי אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו… (ברכות טז ב, וראה שם עוד)

…שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים… (שם לא א)

…כי סיים, אמר ליה סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך, למה לי כולי האי… (שם לג ב)

ואמר אביי תיתי לי, כדי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה, עבידנא יומא טבא לרבנן. (שבת קיח ב)

…והאמר רבא רבי שמעון בשטת רבי יוסי אמרה, דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס… (פסחים נג ב)

מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש מארמי אובד אבי… (שם קטז א)

תנא, כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן (של תוכחות). (מגילה לא ב)

אמר רבי חמא ברבי חנינא כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו, מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו, רבי אלעזר אומר אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב ויהי בעת ההיא וירד יהודה, רבי שמואל בר נחמני אמר אף קובר אשתו ובניו, דכתיב ותמת בת שוע אשת יהודה וגו' וכתיב וימת ער ואונן. (סוטה יג ב)

היכי דמי גמר דין, אמר רב יהודה אמר רב איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי… (סנהדרין ו ב)

אמר ליה, פתיא אוכמא, מינאי ומינך תסתיים שמעתא. (עבודה זרה טז ב)

…פתח במזבח וסיים בשולחן, רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם, ועכשיו שאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו. (מנחות צז א)

תלמוד ירושלמי:

אימתי הוא נעילה, רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב ורבי יוחנן, רב אמר בנעילת שערי שמים, ורבי יוחנן אמר בנעילת שערי היכל… (ברכות לא א, וראה שם עוד)

אין תימר הפותח הוא חותם כבר מתוקן הוא (לברכה זה שהיה בוצע, ולמה טעון עוד סימן אחר)… (שם נט א)

…מכיון שהתחיל במצוה אין אומרין לו מרק… (ראש השנה י א)

מדרש רבה:

ויעש משתה לכל עבדיו, אמר רבי אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. (שיר השירים א ט)

ויעש משתה לכל עבדיו, אמר רבי יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה, מיד שרתה עליו רוח הקדש… (קהלת א א)

מדרש תנחומא:

דבר אחר, כל המצוה, אם התחלת במצוה הוי גומר את כולה, למה, אמר רבי יוחנן כל מי שמתחיל במצוה ואחרי כן בא אחר וגמרה, נקראת על שם הגומרה, ממי את למד, ממשה, כיון שיצאו ישראל ממצרים מה כתיב, ויקח משה את עצמות יוסף עמו, כל העם עוסקין בבזה, ומשה היה מטפל בעצמות יוסף…. נסתלק משה במדבר ולא נכנס לארץ, הכניסו ישראל עצמות יוסף וקברו אותן, ותלה המצוה בהן, שנאמר (יהושע כ"ד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, לכך אמר להם כל המצוה… (עקב ו, וראה שם עוד)

הלה' תגמלו זאת, הה"א רחוקה מן השם, למה, שהוא סיום חתימתו של משה, קח ראשי תיבות של פסוקים עד ה"א מהלה', כגון ה' מהאזינו וי' מיערף, כ' מכי שם ה' אקרא, ה' מהצור שי"ן משחת לו, ה' מהלה', ותמצא שהכל עולה בגימטריא כמנין משה, וזו היא חתימתו של משה, כאדם שמסיים ספרו וחותם את שמו בסיום ספרו, ולכך הה' רחוקה מהשם. (האזינו ה)

פרקי דרבי אליעזר:

מכאן אמרו, כל מי שהוא מדבר עם חבירו דבר שהוא גנאי לו, מתחיל לו בדברים טובים, וגומר בדבר שאינו לרצון לו, מנין אנו למדין, מהקב"ה כשנגלה על אברהם אבינו התחיל מבשרו על ההריון של שרה אשתו, ואחר כך הגיד לו מעשה סדום… (פרק כה)

לקח טוב:

ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל בשמחה, ואותו היום עשאוהו יום טוב, משל לפורע את חובו ועשה יום טוב… מכאן סמכו חכמים שכל המשלים מסכתא צריך לעשות יום טוב לחבירו, כל שכן שמשלים לימודה, וכן היה עושה כהן גדול יום טוב לאחיו בשעה שהיה יוצא בשלום מן הקדש. (פרשת צו)

ספר חסידים:

אחד תלמיד שאל לחכם, אמר, כשאני מסיים סדר או מסכתא יבא לו שום צער מה אעשה, אמר לו החכם, אם כן אל תכתוב שמך בספר, וכשתכתוב שום ספר, קודם שתתחיל לכתוב תתענה יום אחד, ותתפלל להקב"ה שיצליחך שלא יפגעך רעה, וכן קודם לסיומו תתפלל שלא יארע לך דבר רע כל זמן שאתה עוסק באותו ספר או באותה מסכתא, וכן עשה, והצליח ולא ניזק. (תתריב)

הגר"א:

כתב בתשובת ריב"א הקטן, שמעתי אומרים בשם הגר"א מוילנא זי"ע, דאותיות סיו"ם הנגלה והנסתר הם שוין ודומין בגימטריא, כמו סמ"ך, ס' הוא הנגלה, מ"ך הם הנסתר, כי אינם מורגשים במבטא, ומספרם ששים כמו ס' הנגלה, וכן יו"ד ו"ו מ"ם, ורמז, שהן הנגלה, דהיינו הלומד בפועל, והן הנסתר, דהיינו שלא למד רק שמשתתף עמו להסיום, שניהם הם שוים להסיום. (דברי אליהו מסכת שבת קי"ח)

שם משמואל:

ולפי האמור נוכל עוד ליתן טעם מה שמסיימים תורת כהנים קודם שבועות, דכל העוסק בתורת העולה כאילו הקריב עולה, וקרבנות מכפרים ומטהרין הנפש, ועיקר הטהרה הבאה מלמעלה היא אחר סיום הדבר, והיינו טעמא דעושין סעודה לגמרה של תורה, כי בגמר שורה האור הבא מלמעלה, ועושין לו סעודה שיהיה לו חיזוק להשאר לעולם… על כן מסיימין תורת כהנים, כדי שתבא הטהרה מלמעלה, וזה מפתח גדול לשבועות… (ויקרא בחקותי תרע"ב)