שאילת שלום

(ראה גם: אדם-חברו, ברכה)

תנ"ך:

וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם, העודנו חי. ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו וישתחוו. (בראשית מג כז)

וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל. (שופטים ו יב)

והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם, ויאמרו לו יברכך ה'. (רות ב ד)

זהר:

אבל אומר לכם, יום אחד הייתי הולך בדרך, מצאתי אדם אחד והקדמתי לו שלום, ואותו אדם היה שודד וקם עלי וציער אותי, ולולא שנתגברתי עליו הייתי מצטער, מיום ההוא ואילך נדרתי שלא להקדים שלום רק לאדם צדיק, ורק אם אני מכירו בתחילה (שהוא צדיק, מפחד) שהוא יכול לצער אותי ויתגבר עלי בכח, ומשום שאסור להקדים שלום לאדם רשע, שכתוב, אין שלום אמר ה' לרשעים.

ואותה שעה שראיתיכם, ונתתם לי שלום ולא השיבותיכם, חשדתי בכם, (שאינכם צדיקים), משום שלא ראיתי בכם מצוה הנראית מבחוץ, (על כן לא השבתי לכם שלום), וכמו כן הייתי חוזר על תלמודי, (ולא יכולתי להשיבכם שלום), אבל עתה שאני רואה בכם שאתם צדיקים הרי הדרך מתוקן לפני. (מקץ רסד)

ועל כן אסור לו לאדם לברך לחבירו בבוקר מטרם שיברך להקב"ה, כי הוא צריך להתברך מתחילה, והיינו בבוקר יאכל עד, (שהוא ז"א), ואחר כך יתברכו אחרים, (דהיינו) ולערב יחלק שלל, כי הקרבנות שהיה בתחילה הכל נקרב אל הקב"ה וההתעוררות (שמלמטה) עלתה שם, ומשום שהוא נתברך היה מקשר קשרים לכל שאר צבאות העליונים, ומחלק להם ברכות לכל אחד ואחד כראוי לו ונתקים העולמות ומתברכים העליונים והתחתונים… (ויחי תשצה)

מכאן אני לומד, שאשר לאדם רשע אסור להקדים לו שלום, ואם הוא מוכרח יקדים לו כמו דוד שברך את הקב"ה והיה נראה שבשביל (נבל) אמר, ואם תאמר שרמאות היתה אינו כן, כי כל מי שמעלה דבריו אל הקב"ה ונראה שבשביל (האדם) אמר, אינו רמאות, משום (שכך דרכם של צדיקים שמדברים לאדם, כפי הנדמה, אבל הם מעלים דבריהם אל הקב"ה, כדי לקיים הכתוב, שויתי ה' לנגדי תמיד). ומי שמקדים שלום אל צדיק הוא שוה כמו שמקדים שלום אל הקב"ה, כל שכן אדוני, (דהיינו ר"ש), שהוא השלום של מעלה ושל מטה. (וארא לא)

ר' יהודה פתח, חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, מקרא זה העמידוהו, אבל מהו חדלו לכם מן האדם, וכי הזהיר הנביא להמנע משאר בני אדם, וכן שאר (בני אדם) יחדלו ממנו, ויהיו נמצאים בני האדם, שלא יקרבו זה אל זה לעולם. אלא העמידו הכתוב במי שמשכים לפתחו של חבירו לתת לו שלום, (מטרם שמברך אל הקב"ה, ועל זה נאמר חדלו וגו'). (תצוה נא)

תא חזי, קול גדול זה, הוא עיקר הכל וסוד השם הקדוש, (שה"ס הדעת שבבינה), ועל כן העמדנו שאסור לו לאדם להקדים שלום לחבירו מטרם שהתפלל תפלתו, וסוד זה העמידוהו במה שכתוב, מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו, ואינו אסור עד שמברך אותו בקול גדול, שהוא עיקר השם הקדוש, (כגון שאמר לו יברכך ה', אבל כשאינו מזכיר השם אינו אסור. (פקודי קיג)

ומשום זה אסור לברך לאדם, מטרם שאדם התפלל תפלתו, והמשיך אל ראשו את הזה (שהיא המלכות), ואם הקדים וברך אדם מקודם הרי ממשיך אותו האדם, כמו במה על ראשו, במקום את הזה (שצריך להמשיך על ראשו, ולפיכך דומה כאלו עשהו במה). (בלק קיב)

א"ר חייא מכאן למדנו, כל המקדים ויוצא לקראת הבא מן הדרך, ונותן לו שלום, מעלה עליו הכתוב כאלו אכילה ושתיה הוא נותן לו, מנא לן, מהאי קרא, דכתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, וכי צריכין ישראל ללחם ולמים, והלא המן יורד להם, שהיה טב ושפיר מכל אכילה שבעולם.

אלא מפני שלא באו להקדים להם שלום, העלה עליהם הכתוב כאילו חסרו מחייתם, וכל המקדים שלום לחבירו ויוצא לו לדרך, מעלה עליו הכתוב כאלו נותן לו לאכול ולשתות. וכן א"ר חייא רבה, מיכאל וגבריאל ומלאכי השרת השומרים שערי צדק יוצאין לקראתו ומקדימין לו שלום. (זהר חדש לך לך מו)

א"ר נהוראי השכינה עמנו, קום. קמו, נתנו עליו קול, כיון שראה אותם קרב עליהם, אמר ר' נהוראי מי אתה, א"ל משום שלא שאלתי שלומכם אינכם מכירים אותי, אני יהודי, ואני נבוך עתה בשדה הזה. ולא שאלתי בשלומכם, שחשבתי אולי רשעים הם, וכתוב אין שלום אמר ה' לרשעים, ואז לא הכרתי אתכם, עד שראיתי בכם כנפי מצוה, (דהיינו ציצית), ואני שמח, עתה, שלום עליכם, חכמים, ישבו תחת האילן… (שם רות תנא)

תלמוד בבלי:

וא"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחבירו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום, שנאמר בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן, שנאמר ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם. (ברכות ו ב)

אמר ליה רבי אלעא לעולא כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה דאדם גדול הוא ושמח במצות… (שם ט ב)

בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. (שם יג א, וראה שם עוד)

אמר רב כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה, שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה, ושמואל אמר במה חשבתו לזה ולא לאלוה. מתיב רב ששת בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, תרגמה ר' אבא במשכים לפתחו. (שם יד א)

…אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק. (שם יז א)

ותניא ר' אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו… גורם לשכינה שתסתלק מישראל. (שם כז ב)

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש… אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. (שם ל ב)

תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפלתו, לאחר שסיים תפלתו א"ל ריקא והלא כתוב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך, וכתיב ונשמרתם מאד לנפשותיכם, כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום, אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי. א"ל המתן לי עד שאפייסך בדברים, א"ל אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו, א"ל לאו, ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך, א"ל היו חותכים את ראשי בסייף, א"ל והלא דברים קל וחומר, ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה. מיד נתפייס אותו השר ונפטר אותו חסיד לבית לשלום. (שם לב ב)

…והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם, ויאמרו לו יברך ה', ואומר ה' עמך גבור החיל… (שם נד א)

ואמר רבי אבין הלוי הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום, שהרי יתרו שאמר למשה לך לשלום עלה והצליח, דוד שאמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה. ואמר רבי אבין הלוי הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום, אלא לך בשלום, שנאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום. (שם סד א)

…אין שם שאילת שלום, מסייע ליה לרב המנונא משמיה דעולא דאמר אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ, משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום. (שבת י ב)

תנו רבנן הנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ור"מ אומר יכולה היא שתרחם, ר' יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל, רבי יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל. שבנא איש ירושלים בכניסתו אומר שלום, וביציאתו אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום… (שם יב א, וראה שם עוד)

ואמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, אמר לו, משה אין שלום בעירך, אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, א"ל היה לך לעזרני. (שם פט א)

אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום… (יומא נג ב)

עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין עליהן עוד שבע שהן י"ג תעניות על הצבור, הרי אלו יתרות על הראשונות… ממעטין במשא ומתן… ובשאילת שלום בין אדם לחבירו כבני אדם הנזופין למקום. (תענית יב ב)

תנו רבנן חברים אין שאילת שלום ביניהן, עמי הארץ ששואלין מחזירין להם בשפה רפה ובכובד ראש. (שם יד ב)

והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה, חיישינן שמא שד הוא… (מגילה ג א)

אבל אסור בשאילת שלום, דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום. מנודה מהו בשאילת שלום, אמר רב יוסף תא שמע ובשאילת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום, א"ל אביי דלמא מנודה לשמים שאני דחמיר. מצורע מהו בשאילת שלום, תא שמע ועל שפם יעטה, שיהו שפתותיו מדובקות זו בזו, שיהא כמנודה וכאבל ואסור בשאילת שלום… (מועד קטן טו א)

תנו רבנן אבל ג' ימים הראשונים אסור בשאילת שלום, משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל, מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו… ורמינהו המוצא את חבירו אבל בתוך ל' יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, לאחר ל' יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין… אמר רב אידי בר אבין הוא שואל בשלום אחרים שאחרים שרוין בשלום, אחרים אין שואלין בשלומו שהוא אינו שרוי בשלום… (שם כא ב)

ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין ליה הכי, רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם. (כתובות יז א)

אמר רב יוסף נידוהו בחלום צריך י' בני אדם להתיר לו… ואי ליכא ליזיל וליתב אפרשת דרכים ויהיב שלמא לבי י' עד דמקלעי ליה עשרה דגמרי הלכתא. (נדרים ח א)

כי מתא להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא, א"ל מיחייבת תרי קטלא, חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא… (גיטין נו א)

ומחזיקין ידי נכרים בשביעית אבל לא ידי ישראל, ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. (גיטין סא א)

ואין כופלין שלום לעובד כוכבים, רב חסדא מקדים ויהיב להו שלמא, רב כהנא א"ל שלמא למר… דתניא לא יכנס אדם לביתו של עובד כוכבים ביום חגו ויתן לו שלום, מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש… אמרו ליה ומנא לך דכפלינן שלמא למלכי, אמר להו דאמר רב יהודה אמר רב מנין שכופלין שלום למלך, שנאמר ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים וגו'. (שם סב א)

נשדר מר שלמא לילתא, א"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה, אפשר על ידי שליח, א"ל הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה, על ידי בעלה, אמר ליה הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל. (קידושין ע א)

אמרי תרי תוך כדי דיבור הוי, חד כדי שאילת תלמיד לרב וחד כדי שאילת הרב לתלמיד, כי לית ליה לרבי יוסי כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי דנפיש, כדי שאילת הרב לתלמיד שלום עליך אית ליה. (בבא קמא עג ב)

תני משום רבי יוסי למה נקוד על איו שבאליו, לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו, והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל, על ידי בעלה שאני. (בבא מציעא פז א)

…כתבו ליה שלמא למלכא חזקיה, שלם לקרתא דירושלם, שלם לא-להא רבא. נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה ההיא שעתה לא היה התם, כי אתא אמר להו היכי כתביתו, אמרו ליה הכי כתבינן, אמר להו קריתו ליה א-להא רבא וכתביתו ליה לבסוף… (סנהדרין צו א)

אזל לגביה אמר ליה שלום עליך רבי ומורי, אמר ליה שלום עליך בר ליואי… א"ל אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי. (שם צח א)

א"ר יהושע בן לוי שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם, אלו הן מקרא מגילה ושאילת שלום בשם והבאת מעשר… דכתיב והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם, ואומר ה' עמך גבור החיל, מאי ואומר, וכי תימא בועז הוא דעביד מדעתיה ומשמיא לא אסכימו על ידו, תא שמע ואומר ה' עמך גבור החיל. (מכות כג ב)

א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא מכדי תוך כדי דיבור כמה הוי, כדי שאילת תלמיד לרב… (שבועות לב א)

רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם… (אבות ד טו)

תלמוד ירושלמי:

תני השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה הרשות בידו, הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה… ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי, אמר הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי, חדא דלא שאל בשלומי… א"ל כך אינון נהגין גביהן, זעירא לא שאל בשלמיה דרבה, דאינון מקיימין ראוני נערים ונחבאו. (ברכות יג א)

תני במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת שואלין, ובדרום שואלין. ר' הושעיא רובא אזל לחד אתר וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון, אמר לון אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו… (שם יט ב)

אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, אמר רבי אחא הדא דאמר במלכי ישראל, אבל במלכי אומות העולם משיב שאילת שלום. תני היה כותב את השם אפילו מלך שואל בשלומו לא ישיבנו, היה כותב שנים או שלשה שמות כגון א-ל אלקים ה' הרי זה גומר את אחד מהן ומשיב שאילת שלום. רבי יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבל בציפורין עבר ארכונא ולא קם ליה מקומוי, אתון בעיין מימחוניה, אמר לו ארפוניה בנימוסיא דברייה הוא עסיק… (שם לז ב)

…מה שואלין בשלומן איישר, מאן דאמר לעכו"ם איישר מה שואלין בשלומן ישראל שלום עליכם… (שביעית טו ב)

…כל בעלי אומניות שבירושלים היו עומדים בפניהם ושואלין בשלומן ואומרים אחינו אנשי מקום פלוני באתם לשלום… כשם שהם חלוקים כאן כך הן חלוקים בשאילת שלום (לתלמיד להרב, למר פעמים ביום ולמר פעם אחת). (בכורים יא א)

אילין דר' הושעיה ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום, והוון אילין דרבי הושעיה עלין קדמאי ונפקין קדמאי, אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנות בנשיאותא, אתון בעיין מיעול קדמאי, אישתאלת לרבי אימי, אמר לון רבי אימי והקמות את המשכן כמשפטו… אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון… (שבת סט ב, וראה שם עוד)

אמר רבי חנינא מדוחק התירו לשאול שלום בשבת. (שם עח ב)

ואיגרות של רשות זו שאילת שלום. (מועד קטן יב ב)

אמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי ושואל אני בשלום פלוני חזקה על הכל חתם, שואל אני בשלום פלוני לא חתם אלא על שאילת שלום בלבד… (גיטין נב א)

רבי שמעון אומר קשה הריבית שאף שאילת שלום רבית, לא שאל לו שלום מימיו ועל שלווה ממנו הקדים לו שלום הרי זה רבית. (בבא מציעא כד ב)

אבות דרבי נתן:

ר' יצחק בן פנחס אומר… הוי זהיר בשאילת שלום בין אדם לחבירו ואל תבוא לבין המחלוקת. (כט ז)

מדרש רבה:

וכבר היה ר"ש בן זומא יושב ותוהא, עבר ר' יהושע ושאל בשלומו פעם ושתים ולא השיבו, בשלישית השיבו בבהילות… (בראשית ב ו)

ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן, את שלום אחיך ניחא אלא מאי ואת שלום הצאן, הדא אמר שאדם צריך לשאול בשלום דבר שיש בו הנייה ממנו. (שם פד יג)

…עד שעמדתי עם יהודה בן פדייה בן אחותו של בן הקפר ואמר לי, הרב והתלמיד שהיו מהלכין בדרך בתחלה שואלים בשלום התלמיד ואחר כך שואלים בשלום הרב? (שם צד ה)

מיד ויאמר יתרו למשה לך לשלום, א"ל לך לשלום, ותכנס לשלום ותבא לשלום. (שמות ד ד)

אתה מוצא כל מי שנאמר בו לך לשלום הלך וחזר, וכל מי שכתוב בו בשלום הלך ולא חזר, יתרו אמר למשה לך לשלום הלך וחזר. (שם ה ב)

א"ר יודן ב"ר יוסי גדול שלום ששמו של הקב"ה נקרא שלום, הדא הוא דכתיב ויקרא לו ה' שלום, א"ר תנחום בר יודן מכאן שאסור לו לאדם לשאול בשלום חברו במקום מטונף. (שם ט ט)

כך שנו רבותינו בתוך ד' אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן, שנאמר (ויקרא י"ט) מפני שיבה תקום, ושואל בשלומו בתוך ד' אמות. (במדבר טו יג)

…ואם בא אדם מן הדרך שואלין אותו שלום, וכן שחרית שואלין לו שלום, ובאמש כך שואלין בשלום. (שם כא א)

א"ר יעקב בר אחא א"ל הקב"ה אתה דרשת שלום נפש אחת, לדעת את שלום אסתר, חייך סופך לדרוש שלום אומה שלמה, הדא הוא דכתיב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. (אסתר ו)

תנא דבי אליהו זוטא:

אמר ר' יוחנן מעיד אני עלי שמים וארץ שכל תלמיד חכם שהוא קורא ושונה לשם שמים ונהנה מיגיע כפיו עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך… ומלאכי השרת שואלין בשלומו… (פרק יח)

מסכת דרך ארץ רבה:

…והיה פלוסופוס מחשב בדעתו ואומר, היאך אתן שלום לחכמי ישראל, אם אומר אני שלום עליך ר"ג נמצא מבזה את חכמי ישראל, אם אומר אני שלום עליכם חכמי ישראל נמצא מבזה את ר"ג, כיון שהגיע אצלם אמר להם שלום עליכם חכמי ישראל ולר"ג בראש. (פרק ה)

ולא ישאל אדם שלום לחבירו בבית המרחץ (מפני הסכנה), ואם שואלהו אומר לו מרחץ הוא, ויש אומרים משיבו ואין בכך כלום. (פרק י)

…והמהלך שואל בשלום היושב. (דר"א זוטא פרק ו)

א"ר יהושע גדול הוא השלום… מה מזבח שאינו אוכל ולא שותה ולא מריח ולא נבנה אלא לכפרתן של ישראל נקרא שלום, מי שהוא אוהב שלום ורודף שלום, ומקדים שלום ומשיב שלום ומטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה… (שם פרק השלום)

לקח טוב:

וקראת אליה לשלום, כמה גדול השלום שאפילו לשונאיהם הקדים להם שלום, מיכן אמרו חכמים מקדימין שלום לעובד כוכבים בשוק מפני דרכי שלום. (שופטים)

ילקוט שמעוני:

ר' חייא רבא חמא חד בבלאי, אמר ליה מה עבד אבא, א"ל אמך שייל בך, א"ל אנא אמרי לך כדין ואת אמרת לי כדין, אמר ליה שואלין על החיים ואין שואלין על המתים, כך השלום אביכם זה יעקב, הזקן אשר אמרתם זה יצחק, ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי. (בראשית פרק מג, קנ)

המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום, וכיון דפסע שלש פסיעות לאחוריו התם איבעי ליה למיקם, משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו, ואחר כך יתן שלום, משום ר' שמעיה אמרו נותן שלום לימין ואחר כך לשמאל, שנאמר מימינו אש דת למו… א"ל מי סברת לימין דידך, לשמאל דידך דהוא ימינו של הקב"ה. (דברים פרק לג, תתקנב)

אמר רב הונא כל היודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים ויתן לו שלום, שנאמר סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו שלום ולא החזיר לו שלום נקרא גזלן, רבי חלבו אמר עליו הכתוב אומר ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם. (ישעיה פרק ב, שצז)

משנה תורה:

היה קורא ופגע באחרים או פגעו בו אחרים אם היה בין פרק לפרק פוסק ומתחיל ושואל שלום מי שהוא חייב בכבודו, כגון שפגע באביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ומשיב שלום לכל אדם שנתן לו שלום.

היה קורא באמצע הפרשה אינו פוסק ומתחיל לשאול אלא בשלום מי שהוא מתיירא ממנו, כגון מלך או אנס וכיוצא בהן. אבל מי שהוא חייב בכבודו כגון אביו או רבו אם נתן לו שלום תחלה פוסק ומשיב לו שלום. (קריאת שמע ב טו)

וכן לא ישכים לפתח חבירו לשאול בשלומו קודם שיתפלל תפלת שחרית… (תפלה ו ד)

מי שלוה מחבירו ולא היה רגיל מקודם להקדים לו שלום אסור להקדים לו שלום, ואין צריך לומר שיקלסו בדברים או ישכים לפתחו… (מלוה ולוה ה יב)

ספר חסידים:

שאלת שלום של חכמים, השואל אומר צפרא דמרי טב, והמשיב אומר צפרא דמרא טב ואריך לעולם המשיב כופל השלום. (יח)

ואותן שמחרפין את הגוים בשעת שאלת שלומם והגוי סבור שאמר לו טובה חוטאים, כי אין לך גניבת דעת גדול מזה. אך כל מה שנוכל למעט בשאלת שלום של רשע יש לנו למעט, אך מפני דרכי שלום נוכל להקדים שלום לגדולים שבהם, ועוד שלא יצטרך לכפול להם שלום, כי כן דרך העולם המשיב כופל שלום. (נא)

מי שמוליך מת עמו או ספרים ויהודי פוגעו לא יתן לו שלום ולא יענה לו שלום, וכן כשמת בעיר, שהרי כתיב (מ"ב ד') כי תמצא איש לא תברכנו, וכי יברכך איש לא תעננו. (תשמא)

רבינו יונה:

ויהיה מקדים בשלום כל אדם אפילו אינו ישראל, כדי שיהיה אהוב ונחמד לבריות, אך לא בשלום אשה… (ספר היראה)

רבינו בחיי:

בא וראה כמה גדול כח נתינת השלום, שהרי התירו רבותינו להזכיר בו השם, שכן כתוב בבועז ויאמר לקוצרים ה' עמכם, וכן אמר המלאך לגדעון "ה' עמך גבור החיל", וכל זה מוסר ודרך ארץ שהתורה תצוה בכך כדי להרבות האהבה והחברה בישראל. וגדולה מזו מצינו, שאסור להפסיק ולשיח בקריאת שמע וברכותיה בין הפרקים, אבל בענין נתינת שלום למי שהוא חייב לכבדו, כגון אביו או רבו או גדול ממנו, התירוה לשאול שלום בין הפרקים… וזה ממוסר התורה שיתחייב אדם לכבד מי שגדול ממנו או מי שהוא חייב בכבודו, כיון שאהובה מדת השלום. (כד הקמח שלום)

בעל הטורים:

שלום בגימטריא עשו, הוי מקדים שלום לכל אדם ואפילו בשלום גוי. (במדבר ו כו)

מדרש שמואל:

אמר הוי מקדים בשלום כל אדם, שלא תאמר די לי להיות משיב שלום למי שישאל בשלומי, אלא הוי מקדים שלום לכל אדם, ואמר לכל, הכוונה אפילו למי שהוא בעיניך גרוע ממך תקדים לו שלום. ואפשר לפרש שאמר הוי מקדים שלום לכל אדם, כלומר אפילו אם תחשבהו לאויב לך הקדם לו שלום, ועליו אמר דוד המלך ע"ה בקש שלום ורדפהו, כלומר אפילו אם השלום בורח ממך אתה רדוף אחריו ותשיגהו… ואפשר עוד לפרש כי התנא עצה טובה קא משמע לן, שאם תקדים אתה השלום תרויח שהמשיב לך חייב להחזיר לו השלום ולומר עליכם שלום טובה וברכה וכיוצא… (אבות ד כ)

אגרת שמואל:

ה' עמכם – בראותו אשה יפה שכל הרואה אותה נקרה, אמר ה' יצילכם מיצר הרע המפתה אתכם לתת עיניכם בה, והשיבו יברכך ה' – גם אתה צריך לברכה זו, או רק הוא כי הוא אלמון ואין לו פת בסלו. או שמיום שמתה אשתו לא בא לשדה, והשרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה, וברכוהו שימציא לו אשה הגונה. או ברכם שיהיו זהירים במצוות שבשדה שיהיה ה' עמהם, ואמרו לו יברך – כי טוב עין יבורך. או לפי שפגעה בו מדת הדין התפלל שלא תפגע בהם, והשיבו גם אתך יתנהג במדת הרחמים. (רות ב ד)

אלשיך:

ויאמרו לו – דוקא לו, שהוא בעל הבית, ולא לאחרים, שלא יתבטלו ממלאכתם, כמעשה אבא חלקיה בתענית. יברכך – למדנו שהמתברך צריך להוסיף על ברכת המברך, או אין אנו כדאים לברכך אלא ה', או יהיה עמנו למען ברכתך… (רות ב ד)

מהר"ל:

הוי מקדים בשלום וכו', זכר ג' דברים איך יהיה האדם נוהג בענין הראשית, ואיך יהיה נוהג במדה שהיא הפך הראשית במדת השפלות, ואיך יהיה נוהג עם הדומים והשוים מבני אדם, ואמר כי ההנהגה עם בני אדם הדומים שיהיה מקדים שלום לכל אדם, ודבר זה ענוה להקדים לכל אדם שלום ולא ימתין עד שיתן לו האחר שלום ואז יחזיר לו שלום, רק יש לו להקדים לכל אדם שלום. וזה הוראה שאין אדם אחר שפל בעיניו, כי מי שבעיניו בני אדם שפלים לא יתן שלום לאחרים, רק אם יקדימו שלום אליו אז הוא מחזיר שלום, ויהיו סתם בני אדם נחשבים אליו מבלתי שירחיק אותם, רק יקרב אותם. ועוד כי יש שפותח בשלום ומבקש שלום, ויש כאשר מתחילין עמו בשלום הוא עונה שלום, ואין זה שהשלום אצלו לגמרי, שהרי אין עונה שלום רק כאשר מתחילין עמו בשלום, אבל הפותח בשלום אצל זה נמצא השלום בעצם ובראשונה, שהרי הוא דורש ופותח בשלום ולפיכך אמר הוי מקדים שלום לכל אדם, עד שנראה כי השלום אצל זה בעצם. והפרש גדול יש בין המתחיל בשלום ובין העונה שלום, כי הפותח בשלום אף כי לא ידע כי יש לאחר שלום עמו זה נקרא שהוא בעל שלום, אבל המחזיר שלום הנה כבר מוכן האחר ונתן שלום, ואף אם מחזיר לו שלום אין לומר שהוא בעל שלום…

ויש לומר שלכך הוא סמך המאמר הזה לשלפניו, כי לפני זה אמר אין בידינו לא משלות רשעים וכו', ואמר והיה מקדים בשלום כל אדם, רוצה לומר יקדים לו בשלום בין שאינו רשע ובין שהוא רשע, כי אותו שאינו רשע ראוי להקדים לו שלום, וכמו שכתבנו, ואף לרשע יקדים שלום, שאם לא יקדים לו שלום הרי הרשע אינו מחזיק עצמו רשע, ואם לא יקדים לו שלום יחשוב הרשע שהוא מבזה הבריות ואין הבריות נחשבין אצלו, ולפיכך יקדים שלום אף לרשע. ואין לשאול סוף סוף הרי מברך הרשע, שדבר זה אין קשיא, שהרי אמרו בפרק אלו נאמרים דרש ר' יהודה בר מערבא ואיתימא ר"ש בן פזי מותר להחניף לרשעים בעולם הזה… והא דכתיב אין שלום אמר ה' לרשעים דבר זה אינו בעולם הזה, כדאיתא בפרק השואל שהוא נאמר על נפש הרשעים לאחר מיתה… (דרך חיים ד טו)

מנין שכופלין שלום למלך, פירוש זה, כי צריך שלום אחד לעצמו של מלך, ושלום השני מצד המלכות, כי בשלום המלך שלום הכל, ולפיכך כופלין שלום למלך האחד מצד עצמו והשני כנגד המלכות, כי בשלום המלך שלום הכל… אבל דבר זה לא יתכן אצל תלמיד חכם, ואפשר לומר משום שאמרו חכמים תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, כמו המלך, שהוא מרבה שלום בעולם, ואלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וכך תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, לכך כופלים שלום לתלמידי חכמים, האחד כנגד שלומו והשני כנגד שלום העולם, כאלו אנו אומרים שלום עליך עד שתהיה בשלום, ושלום עליך עד שבשביל שלומך יהא הכל בשלום.

אבל יש לך לדעת כי כופלים שלום למלך הוא בשביל מדריגת המלך בלבד, שמדריגת המלך נבדל מן העם, ואין שני דברים שהם מחולקים האחד נותן שלום לאחר, כי השלום הוא בין השוין, וכמו שאמרו (שבת פ"ט א) כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, כלום קטן שנותן שלום לגדול, כי השלום שייך בין השוים, ולפיכך כופלים שלום למלך, לומר כי אין לו שווי עם המלך, רק נבדל ממנו, שהרי המדריגה הראשונה הוא העם, המדריגה השנית הוא המלך, וכנגד זה כופלים שלום למלך. וכן לפי מדריגתן של תלמידי חכמים שגם התלמיד חכם נכבד מהכל, כופלים שלום גם כן לתלמיד חכם… (חידושי אגדות גיטין סב א)

הגר"א:

ואם נתן לו שלום ולא החזיר לו נקרא גזלן, שנאמר (ישעיה ג') גזלת העני בבתיכם, והנה לכאורה אינו מובן מהיכן מוכח מהאי קרא דקאי על החזרת שלום, ויש לפרש גזלת העני רוצה לומר גזלת העניה, פירוש שאינם עונים שלום. (קול אליהו ברכות קעח)