משנה

(ראה גם: חכמים, תורה שבעל פה)

זהר:

…ואם חסר איזה פרק מן המשנה, כמו שהעמידוהו, זה חסר מן המשנה, אתם מתקנים אותו (דהיינו במקומות שאמרינן בגמרא חסורי מחסרא והכי קתני), וזה הוא חסרון שיוכל להמנות, ואם יבא פתי ויוציא שם רע על אותו אומן החותך הלבושים, ויאמר וכי התורה הוא חסר, והרי כתיב תורת ה' תמימה, תמימה בכל אברין דגופא שהם רמ"ח מצות עשה, זה שאמר כלך יפה רעיתי ומום אין בך, ותמימה בלבושים שלה, ואיך יהיה חסר מן המשנה. אתם תאמרו לו, תדייק ותמצא חתיכה (החסרה), שתמצא אותה מעורבת בשאר פסקים ומשניות, (כלומר כך דרכה של תורה, עניה במקום זה ועשירה במקום אחר), שדרך האומן לחתוך את הלבושים לכמה חתיכות, ותלמיד שאינו בקי לקשר ההלכה באלו החתיכות מתחלפים לו פסקים וקושיות ואינו מוצא תירוץ עליהם, עד שיבא האומן ויתרץ להם כל אלו הספקות שלהם. בזמן ההוא הלכה, שהיא הבת, עולה לפני המלך שלמה בכל… (צו לא, ועיין שם עוד)

איתן מושבך, איתן הוא אותיות תניא, דהיינו משנה וברייתא), כי שם (במשנה וברייתא) הוא הקן של נשר העליון, שהוא השכינה, ועליה נאמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, שהם שוני הלכות ומשניות (הנקראים גוזליה), וכל דבור ודבור שיוצא מפיו של תניא ההוא, (דהיינו מן שוני המשניות), שהוציא בין לשם הוי"ה בין בתורה בין בתפלה בין בברכה בין בכל מצוה ומצוה, מה כתוב בה, יפרוש כנפיו, אותו הנשר שהוא דבור… (פנחס תצב, ועיין שם עוד)

(המשנה, שבתורה שבעל פה, שהיא סוד המלכות), היא תחילת הראש (של המלכות, שהוא סוד ג"ר), בסוד התקון הראוי לה, הברייתא היא בסוד התקון של ירכים ורגלים… (פירוש שהולך ומבאר כאן שהמחלוקת הנמצאת בתורה שבעל פה, שהוא סוד המלכות, שזה מתיר וזה אוסר, זה מטהר וזה פוסל וכו', כל אלו הם הקישוטים של המלכות, הן דברי המתירים והן דברי האוסרים, שזה סוד אלו ואלו דברי אלקים חיים, ולפיכך מפרש תחילה איך חלקי תורה שבעל פה מתיייסים אל המלכות, ואומר שהמשנה היא סוד הראש והג"ר של המלכות, והמחלוקת המובאה במשנה היא קישוטי נה"י, וחלק התורה המיוחס לגוף המלכות, דהיינו לחג"ת שלה, לא פירש, ונראה שיש כאן חסר… (זהר חדש שיר השירים קס, ועיין שם עוד)

ספרא:

ושמרתם זו משנה, ועשיתם זו המעשה, וכל שאינו במשנה אינו במעשה. (אמור פרק ט ג)

ספרי:

אלה החוקים אילו המדרשות, והמשפטים אלו הדינים, אשר תשמרון זו משנה, לעשות זה מעשה. (ראה נט)

למען ילמד ליראה את ה' אלקיו, מלמד שהמורא מביא לידי מקרא, מקרא מביא לידי תרגום, תרגום מביא לידי משנה, משנה מביא לידי תלמוד, תלמוד מביא לידי מעשה, מעשה מביא לידי יראה. (שופטים קסא)

תלמוד בבלי:

…לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים… (ברכות ה א)

…ורבי אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך, למשנה אין צריך לברך, ורבי יוחנן אמר אף למשנה נמי צריך לברך, אבל לתלמוד אין צריך לברך… (שם יא ב, וראה שם עוד)

…מכאן אמרו הזבים והמצורעים ובאין על נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ואגדות, אבל בעלי קריין אסורים, רבי יוסי אומר שונה הוא ברגיליות ובלבד שלא יציע את המשנה, רבי יונתן בן יוסף אומר מציע הוא את המשנה, ואינו מציע את הגמרא… (שם כב א)

אמר ריש לקיש מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמה ודעת וגו', אמונת זה סדר זרעים, עתיך זה סדר מועד, חוסן זה סדר נשים, ישועות זה סדר נזיקין, חכמת זה סדר קדשים, ודעת זה סדר טהרות, ואפילו הכי יראת היא אוצרו. (שבת לא א)

והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה… (שם מו א)

…לא אהיה חובש, לא אהיה מחובשי עצמן בבית המדרש, ובביתי אין לחם ואין שמלה, שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא. (שם קכ א)

…אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד. (שם קלח ב)

נראה אם פרחה הגפן, אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי המשנה, הנצו הרמונים אלו בעלי גמרא… (עירובין כא ב)

תנו רבנן כיצד סדר משנה, משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו… (שם נד ב)

אלא שתיק ליה בברייתא ומהדר ליה במתניתין, הכי נמי אימור שתיק ליה במתניתין ואהדר ליה במכילתא אחריתי. (פסחים מח א)

…ואלא רב הונא מתניתא קא משמע לן, רב הונא מתניתא לא שמיע ליה. (שם קא ב)

ריש לקיש אמר, אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה עליו, שנאמר והוא לא פנים קלקל, מאי תקנתיה ירבה בישיבה, שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשר חכמה, כל שכן אם משנתו סדורה לו מעיקרא, כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתניתין ארבעים זמנין, כנגד מ' יום שניתנה תורה, ועייל לקמיה דרבי יוחנן, רב אדא בר אהבה מסדר מתניתין עשרין וארבע זימנין כנגד תורה נביאים וכתובים, ועייל לקמיה דרבא. (תענית ז ב)

כי הא דריש לקיש הוה אזיל באורחא מטא עורקמא דמיא, אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה וקא מעבר ליה, אמר ליה קרית, אמר ליה קרינא, תנית, תנינא ארבעה סידרי משנה, אמר ליה פסלת לך ארבעה טורי וטענת בר לקיש אכתפך, שדי בר לקישא במיא… (מגילה כח ב)

וליוצא ולבא אין שלום… ושמואל אמר זה הפורש מתלמוד למשנה. (חגיגה י א)

משען אלו בעלי מקרא, משענה אלא בעלי משנה, כגון רבי יהודה בן תימא וחביריו, פליגא בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה. (שם יד א)

…תנא הך תנא ברישא, והך חזיא להיתרא ושריא, והדר חזיא לאיסורא, ואיידי דחביבה ליה אקדמה, ומשנה לא זזה ממקומה. (יבמות ל א)

…דאמר רב פפא ואיתימא רבי יוחנן מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם, סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם, מסתמיך ואזיל רבי אבהו אכתפיה דרבי נחום שמעיה, מנקיט ואזיל הלכתא מניה, בעא מיניה מחלוקת ואחר כך סתם מאי, אמר ליה הלכה כסתם, סתם ואחר כך מחלוקת מאי, אמר ליה אין הלכה כסתם, סתמא דמתניתין ומחלוקת בברייתא מאי, אמר ליה הלכה כסתם, מחלוקת במתניתין וסתמא בברייתא מאי, אמר לו וכי רבי לא שנאה חייא מניין לו… (שם מב ב)

אמר רב יוסף כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה. (שם נ א)

אמר רב עמרם הא מלתא אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתין… (שם נו א)

…דאמר אביי אמרה לי אם, בר שית למקרא, בר עשר למשנה, בר תליסר לתעניתא מעת לעת… (כתובות נ א)

…זו משנה ראשונה, אבל בית דין של אחריהן אמרו, אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה. (שם נז א)

לימא בהא קמיפלגי, דמר סבר טעה בדבר משנה חוזר, ומר סבר טעה בדבר משנה אינו חוזר, לא דכולי עלמא טעה בדבר משנה חוזר… (שם פד ב)

תניא זו משנת רבי נתן, רבי אומר אין אני רואה דבריו של רבי נתן באלו… (שם צג א)

אתמר קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים, רבי אלעזר אומר, הרי זה עם הארץ, רבי שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור, רבי ינאי אומר הרי זה כותי, רבי אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש… אחרים אומרים אפילו קורא ושונה ולא שימש תלמידי חכמים זהו עם הארץ, קרא ולא שנה הרי זה בור, לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה. ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב, אמר רבי יצחק אלו ששונים הלכות, תנא התנאים מבלי עולם, מבלי עולם סלקא דעתך, אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתן. (סוטה כב א)

דבר אחר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא, ועתדה בשדה לך זה משנה, אחר ובנית ביתך זה גמרא… (שם מד א)

עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה, אמר רב יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות, מיתיבי למדו מקרא אין מלמדו משנה, ואמר רבא מקרא זו תורה… אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם לבניך, אל תיקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד, מי יודע כמה חיי, לא צריכא ליומי (כל יום)… (קדושין ל א)

כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, וכל שאינו לא במקרא ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב… וכל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ דור הנאה ממנו, שנאמר ובמושב ליצים לא ישב, מושבו מושב ליצים. (שם מ ב)

…על מנת שאני שונה, חזקיה אמר הלכות, ורבי יוחנן אמר תורה. מיתיבי איזו היא משנה, רבי מאיר אומר הלכות, רבי יהודה אומר מדרש, מאי תורה, מדרש תורה, והני מילי דאמר לה תנינא, אבל אמר לה תנא אנא, עד דתני הילכתא ספרא וסיפרי ותוספתא… (שם מט א)

…ורב הונא אצטריך, סלקא דעתך אמינא אין סדר למשנה, וסתם ואחר כך מחלוקת היא, ורב יוסף אי הכי כל מחלוקת ואחר כך סתמא נימא אין סדר למשנה, וסתם ואחר כך מחלוקת היא, ורב הונא, כי לא אמרינן אין סדר למשנה בחדא מסכתא, אבל בתרי מסכתות אמרינן. (בבא קמא קב א)

תנו רבנן, רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה, ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו, רבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זה הוא רבו… תנו רבנן העוסקין במקרא מדה ואינה מדה, במשנה מדה ונוטלין עליה שכר, גמרא אין לך מדה גדולה מזו, ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא… אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו, שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר גמרא, הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא… דרש רבי יהודה ברבי עילעאי, מאי דכתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו, אלו תלמידי חכמים, אמרו אחיכם אלו בעלי מקרא, שונאיכם אלו בעלי משנה, מנדיכם אלו עמי הארץ. (בבא מציעא לג א)

רבא אמר לעולם רבי יהודה הנשיא היא, ומאי דשייר במתניתין קא מפרש בברייתא. (שם נא א)

אמר רב מאי דכתיב כל ימי עני רעים, זה בעל גמרא, וטוב לב משתה תמיד, זה בעל משנה, רבא אמר איפכא, והיינו דאמר רב משרשיא משמיא דרבא, מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם, בוקע עצים יסכן בם, מסיע אבנים יעצב בהם אלו בעלי משנה, בוקע עצים יסכן בם אלו בעלי גמרא. (בבא בתרא קמה ב)

מאי בבל, אמר רבי יוחנן בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד. (סנהדרין כד א)

אמר רבי יוסי זו משנת רבי עקיבא, אבל משנה ראשונה… (שם כז ב)

אמר רבי אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה, במי שיש בידו חבילות של משנה, קרי רב יוסף אנפשיה ורב תבואות בכח שור. (שם מב א)

כי דבר ה' בזה… רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה. (שם צט א)

אמר רבי זירא אמר רב… טוב לב משתה תמיד, אלו בעלי משנה, רבא אמר איפכא, והיינו דאמר רב משרשיא משמיה דרבא, מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם אלו בעלי משנה, ובוקע עצים יסכן בם, אלו בעלי תלמוד. (שם ק ב)

הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה… (אבות ה כא)

שלח רבי ראובן משמיה דרבי יוחנן כך היא הצעה של משנה, ואיפוך… (מנחות נז ב)

…מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים שוב אינו רואה, רבי יוסי אומר ג' שנים… (חולין כד א)

תנו רבנן… ולהורות זו הוראה, את כל החוקים אלו מדרשות, אשר דבר ה', זו הלכה, ביד משה זה תלמוד, יכול אף המשנה, תלמוד לומר ולהורות… (כריתות יג ב)

תלמוד ירושלמי:

אמר רב זעירא בשם רבי יוחנן אם באת הלכה תחת ידיך ואין אתה יודע מה טיבה, אל תפליגנה לדבר אחר, שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני, וכולן משוקעות במשנה. (פאה יב ב)

…אמר לון פוקון שאלון לרבי יצחק רובה דבחנת ליה כל מתניתא… (מעשר שני כח א)

דתני רבי שמעון בן יוחי העוסק במקרא מידה שאינה מידה, העוסק במשנה מידה שנוטלין ממנה שכר, העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו. לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד, אמר רבי יוסי בי רבי בון הדא דאת אמר עד שלא שיקע בי רבי רוב משניות, אבל מששיקע בי רבי רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה. (שבת עט ב)

איתבעת מתניתין ולא אשתכחא, אמר ליה אחא כן אמר רבי שמעון בן לקיש, כל משנה שלא נכנס לחבורה אין סומכין עליה. (עירובין ט א)

…אמר ליה מי שסדר את המשנה סמכה למקרא… (פסחים כו ב)

רבי מנא בעא קומי רבי יודן, לא כן אמר רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי לעזר, כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם, אמר לי ולא רבי דילמא חורן, מה הן, אין דאשכח רבי מתני מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם, אתר דלא אשכח רבי מתני מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת, ורבי שנה סתם, לא כל שכן שתהא הלכה כסתם. ואתא רבי חזקיה רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר בא בשם רבי לעזר ואפילו אחרים שנו מחלוקת ורבי שנה סתם הלכה כסתם, ולמה הוא מורה לה כיחידייא, רבי שמואל בר ינאי בשם רבי אחא, הדא דאת אמר בשאין מחלוקת אצל סתם, אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם, רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי אחא הדא דאת אמר ביחיד אצל יחיד, אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם. (תענית יג א)

…הדא אמרה משנה קודם למקרא, ודא מסייעא ליה, דתני רבי שמעון בן יוחי העוסק במקרא מידה שאינה מידה, ורבנן עבדין מקרא כמשנה, רבי שמואל בר נחמן אמר משנה קודם לתלמוד, ומה טעמא, קנה חכמה קנה בינה וגו', רבי יוחנן אמר תלמוד קודם למשנה, ומה טעמא, קנה חכמה מה טוב מחרוץ, מה מקיים רבי יוחנן טעמא דרבי שמואל בר נחמן, מים בזול ויין ביוקר, איפשר לעולם לחיות בלי יין, אי איפשר לעולם לחיות בלא מים, ומה מקיים רבי שמואל בר נחמן טעמא דרבי יוחנן, מלח בזול פילפלין ביוקר, איפשר לעולם לחיות בלא פילפלין, אי איפשר לעולם בלא מלח… רבי אבא בר כהנא אזל לחד אתר אשכח רבי לוי יתיב דרש איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו, עושר זה המקרא, נכסים אילו הלכות, וכבוד זה התוספות, ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה אילו משניות גדולות, כגון משנתו של רבי חונה ומשנתו של רבי הושעיה, ומשנתו של בר קפרא… (הוריות יט א)

מדרש רבה:

מטל השמים זה מקרא, ומשמני הארץ זה משנה, דגן זה תלמוד, תירוש זה אגדה. (בראשית סו ד)

…אמר וכי משנת חסידים היא, מיבעי להאי מלתא מתעבדא על ידי אחרינוי ולא על ידך. (שם צד ט)

…מלמד שהיה דוד מקיים המשנה אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל. (שמות ב ג)

בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהן ק', ק' למשנה, יוצאין מהן י'… (ויקרא ב א)

רב הונא אמר תרתי, אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות המשניות, מה טעמא, גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם (הושע ח'). רב הונא אמר חורי, כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים בכל מקום מוקטר מוגש, וכי יש מנחה טהורה וקמיצה והקטרה בבבל, אלא אי זו, זו משנה, אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים במשנה, כאלו אתם מקריבים קרבן. (שם ז ג)

אמר רב יודן ברבי שמואל, אפילו דברי תורה שנתנה מלמעלה, לא נתנו אלא במדה, ואלו הן מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדה, יש זוכה לגמרא, ויש למשנה, ויש לתלמוד ויש לאגדה, ויש זוכה לכולן. (שם טו ב)

רבי בנאה פתר קריא במשניות, דאמר רבי בנאה לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות, שאם ירתק יפתחו לו, אם לתלמוד לתלמוד, אם להגדה להגדה, רבי אלעזר בשם רבי יהושע בן לוי אמר עמוד ברזל משנה. (שם כא ד)

מה הגפן הזו יש בה ענבים יש בה צמוקים, כך ישראל יש בהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי הגדה. (שם לו ב)

שש עגלות צב וגו'… שש כנגד שש סדרי משנה.. (במדבר יב כא)

…צא וחשוב כ"ד ספרים של תורה שבכתב, ושמונים מן המשנה המתחלת במ"ם, מאימתי קורין את שמע וכו', ומסיימת במ"ם, (תהלים כ"ט), יברך את עמו בשלום… דבר אחר, שראשי ששה סדרי משנה חשבון ראשי אותיותיהן עולים שמונים, צא וחשוב מ' מן מאימתי של סדר זרעים, י' מן יציאות השבת של סדר מועד, ח' מן חמש עשרה נשים מן סדר נשים, א' מן אבות נזיקין מן סדר ישועות, כ' מן כל הזבחים מן סדר קדשים, א' מן אבות הטומאות מן סדר טהרות, הרי שמונים, מיכן שעולים תורה שבכתב ותורה שבעל פה למנין ק"ד. (שם יג טז)

ששים המה מלכות, ס' מסכתות… ועלמות אין מספר, משנה החיצונה. (שם יח יז)

אמר רבי לוי, לשעבר היתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמע דבר משנה והלכה ותלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה ביותר, שהן חולים מן השעבוד, אין מבקשין לשמע אלא דברי ברכות ונחמות. (שיר השירים ב יד)

אשקך מיין הרקח אלו משניות גדולות, כגון משנתו של רבי חייא רבה, ומשנתו של רבי הושעיה ושל בר קפרא, ומשנת רבי עקיבא. מעסיס רמוני, אלו ההגדות שטעמן כרמון, דבר אחר אשקך מיין הרקח, התלמוד, שמפוטם במשניות כרקח. (שם ח א)

כתיב ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים, ועליהם ככל הדברים (דברים ט'), אמר רבי יהושע בן לוי עליהם ועליהם, כל ככל, דברים הדברים, המצוה כל המצוה, ללמדך שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות כבר היה וניתן הלכה למשה מסיני, מניין, שכתוב יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, והרי חבירו מוכיח עליו, כבר היה לעולמים. (קהלת א כט)

…מלך זה בעל תלמוד, לשדה נעבד, זה בעל משנה, שהוא עודר לפניו את ההלכה. (שם ה ז)

רבי אבא בר כהנא עאל לכנישתא ושמע קליה דרבי לוי יתיב דריש הדין פסוקא, איש אשר יתן לו האלקים עושר זה בעל מקרא, ונכסים זה בעל משנה, וכבוד זה בעל תוספתא, ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה אלו משניות גדולות, כגון משנתו של רבי עקיבא ומשנתו של רבי חייא ושל רבי הושעיא ושל בר קפרא, ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו, שאסור להורות מהם, כי איש נכרי יאכלנו, זה בעל תלמוד, שמטמא ומטהר אוסר ומתיר, עמד רבי אבא בר כהנא נשקו על ראשו, אמר אילו לא עליתי אלא לשמוע מפיך הטעם הזה דיי. (שם ו ב)

טוב אשר תאחוז בזה, זה מקרא, וגם מזה אל תנח ידך, זה משנה. (שם ז לה)

ובטלו הטוחנות אלו משניות גדולות, כגון משנתו של רבי עקיבא, ומשנתו של רבי חייא ורבי הושעיא, ומשנתו של בר קפרא, כי מיעטו, זה התלמוד שבלול בהן, וחשכו הרואות בארובות, את מוצא כשגלו ישראל לבבל לא היה אחד יכול לסבור את תלמודו… (שם יב ח)

מדרש תנחומא:

…ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל, שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה, ומתקבצין שתי פעמים בשנה, באדר ובאלול מכל המקומות, ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה, עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמיתה, ומביאין ראיה מן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד שלא יכשלו ישראל בדברי תורה. (נח ג)

אמר רבי יהודה בר שלום בקש משה שתהא המשנה אף היא בכתב, וצפה הקב"ה שאומות עתידין לתרגם את התורה ולהיות קורין אותה יונית, והן אומרים אנו הן של ישראל, אמר לו הקב"ה למשה אכתב לו רובי תורתי, ואם כן כמו זר נחשבו (הושע ח'). וכל כך למה, מפני שהמשנה היא מסטורין של הקב"ה, ואין הקב"ה מוסר מסטורין שלו אלא לצדיקים. (ויקרא ה)

…משנה משולשת, תלמוד הלכות ואגדות. (יתרו י)

מנין היה משה יודע אימתי יום, אלא כשהקב"ה היה מלמדו תורה בכתב היה יודע שהוא יום וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד, היה יודע שהוא לילה. (תשא לו)

פסיקתא:

…אמר הקב"ה לאומות מה אתם אומרים שאתם בניי, איני יודע אלא מי שמסטירין שלי בידו הוא בני, אמרו לו ומה הם מסטרין שלך, אמר להם זו המשנה… (פרשה ה)

שוחר טוב:

רבי אבא אמר, אם חפצת בתורה סופה נקראת על שמך, כגון משנתו של הושעיא ובר קפרא וכיוצא בהן, ולמה נקראת על שניהם, לפי שיגעו בה… אמר רבי ברכיה אף אבות הראשונים קבעו את המשנה, שהיו יושבים ביום שהוא נוטל מן הלילה, ובלילה שהוא נוטל מן היום. (מזמור א)

אשר פריו יתן בעתו, אלו תלמידיו של אדם שיגיעין בתורה, ועושין את היום עתים, עת לתורה, עת למקרא, עת למשנה עת לתלמוד. (שם)

רבי תנחומא פתר לה בשיתא סדרי משנה, תורת ה' תמימה זה סדר נשים, עדות ה' נאמנה זה סדר זרעים, שהוא מאמין בחיי העולם וזורע, יראת ה' טהורה זה סדר הטהרות, שמפריש בין טומאה לטהרה, פקודי ה' ישרים משמחי לב, זה סדר מועד, שיש בו סוכה ולולב ומועדים, שנאמר בהן ושמחת בחגך. מצות ה' ברה זה סדר קדשים שמאיר את העינים לקדושים, משפטי ה' אמת צדקו יחדו זה סדר נזיקין, שיש בו כל הדינין. (מזמר יט)

…שם רמש אלו המסכתות דבר קפרא ורבי חייא ודרבנן בבלאי. (מזמור קד)

תנא דבי אליהו רבא:

ולילה ללילה יחוה דעת, אלו המשניות… (פרק ב)

אחד של מדת הצדיקים כיצד, צא ולמד מבן עשרים שנה ואילך, כיון שבא אדם למשנה ולמד מהן יראת שמים ומעשים טובים, מלוין אותו עד שהוא נכנס לבית עולמו, והקב"ה שמח ובא כנגדו, ואומר מה אם יהיה לו בן או בן בן ממלא מקומו של אביו, שנאמר (תהלים י"ז) ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו'. מדה של רשעים כיצד, צא ולמד, מבן שלש עשרה שנה ואילך כיון שבא אדם למקרא ולמשנה ופורש בדרכים מכוערים ודברים שאינן ראויין, הקב"ה מתאנח ובא כנגדו, ואומר מה אם יהיה לו בן או בן בן ויזכור שמו של אביו… אבל אם קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש תלמידי חכמים, זו מדה שלמה. (פרק יח)

תנא דבי אליהו זוטא:

פעם אחת הייתי מהלך בדרך, מצאני אדם אחד ובא אלי בדרך מצ­ת, והיה בו מקרא ולא היה בו משנה, ואמר לי רבי, מקרא נתן לנו מהר סיני, משנה לא נתן לנו מהר סיני, ואמרתי לו, בני, מקרא ומשנה שניהם מפי הגבורה נאמרו, ומה בין מקרא למשנה, אלא משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים, והיה אוהבן אהבה גדולה, ונתן לזה קב חטין ולזה קב חטין, ולכל אחד מהן נתן גם כן אגודה של פשתן, הפקח שבהן נטל את הפשתן וארג מפה יפה, ונטל את החטין ועשאן סולת, ובררה וטחנה ולשה ואפאה וסדרה על השלחן, ופרס עליה מפה יפה, והניחו עד שבא המלך. והטפש שבהן לא עשה כלום. לימים בא המלך לתוך ביתו, ואמר להם לשני עבדיו בני, הביאו לי מה שנתתי לכם, אחד מהן הוציא את הפת של סולת על השולחן ומפה היפה פרוסה עליו, ואחד מהן הוציא את החטין בקופה, ואגודה של פשתן עליהם, אוי לה לאותה בושה, או לה לאותה חרפה, איזה מהן חביב יותר, הוי אומר זה שהוציא פת על השולחן ומפה יפה פרוסה עליו. ועוד אמרתי לו, בני, אם אמצאך בתוך משנת חכמים תעשה דבריך בדאים, ואמר לי הן, אמרתי לו בני, כשאתה יורד לפני התיבה בשבת כמה אתה אומר, ואמר לי שבעה, ואמרתי לו, בני, ובשאר הימים כמה אתה אומר, ואמר לי שמונה עשר… ואמרתי לו, בני, וכי יש לך אלו מהר סיני, והלא אינן אלא משנת חכמים, אלא כשנתן הקב"ה את תורה לישראל לא נתנה להם אלא כחטין להוציא מהן סולת, וכפשתן לארוג מהן בגד בכלל ופרט, ופרט וכלל, וכלל ופרט וכלל… (פרק ב)

מסכת סופרים:

…אבל אמרו, נמשלה המקרא כמים והמשנה כיין והש"ס כקונדיטון, אי אפשר לעולם בלא מים, ואי אפשר לעולם בלי יין, ואי אפשר לעולם בלא קונדיטון, ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן, כך אי אפשר לעולם בלא מקרא ובלא משנה, ואי אפשר בלא הש"ס לעולם, ועוד נמשלה התורה כמלח, והמשנה בפילפלין, והש"ס כבשמים, ואי אפשר לעולם בלא מלח, ואי אפשר לעולם בלא פילפלין, ואי אפשר לעולם בלא בשמים, ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן, כך אי אפשר לעולם בלא מקרא, ואי אפשר לעולם בלא משנה, ואי אפשר לעולם בלא הש"ס, אבל אשרי אדם שיש עמלו בהש"ס, ולא שיהא דולג במקרא ובמשנה ויבא להש"ס, על מנת שילמד מקרא ומשנה ויבא להש"ס, על זה נאמר (משלי י"ח) הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה במשכיתו. (פרק טו)

ילקוט שמעוני:

דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ, זו תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, ויאכל תנובות שדי, זו מקרא, ויניקהו דבש מסלע, זו משנה… (דברים פרק לב, תתקמד)

אם חבול תחבול, רבי בנייה פתר במשניות, דאמר רבי בנייה לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות, שאם ירתק יפתחו לא, אם לגמרא לגמרא, אם לאגדה אגדה, רבי אלעזר בשם רבי יהושע בן לוי עמוד ברזל משנה. (משלי פרק כ, תתקנט)

ילקוט ראובני:

ועתה אודיעך דבר גדול, שמימות משה ועד הלל ת"ר סדרי משנה, שהמשנה מקבלת משש קצוות, וכל קצה כלול מעשר, על כן היו ת"ר סדרי משנה, וכן נתנם הקב"ה למשה, וכן הורידם לא פחות ולא יותר, ועל אותן המשניות היו דנים את ישראל במדבר מ' שנה, ולא רצה משה לכתוב את התורה אלא בסוף מ' שנה סמוך למיתתו, שכן הכתוב מעיד, ויכתוב משה את התורה, וכאשר הוריד תורה שבכתב היה מפרשה בת"ר משניות… ואותה התורה שבעל פה שהיו דנים היא נקראת משנה ראשונה בכל התלמוד. (יתרו)

פירוש המשניות לרמב"ם:

…אם כן כל הדינים הנזכרים במשנה נחלקים על אלו החמשה חלקים, ומהם פירושים מקובלים מפי משה, ויש להם רמז בכתוב, או אפשר להיות סוברים עליהם סברא, ומהם הלכה למשה מסיני, ומהם מה שהוציאו בדרך הקש וסברא ובו נפלה מחלוקת, ומהם גזרות, ומהם תקנות… (הקדמת סדר זרעים, וראה שם עוד)

כוזרי:

…וחבר רבי המשנה בשנת תק"ל לשטרות, והוא שנת ק"ן לחורבן בית שני, אחר חמש מאות ושלשים שנה להפסק הנבואה, נתגלגל בה כל מה שזכרנו, אלה רמזים מעט מהרבה מדבריהם וממעשיהם, והשתדלו במשנה כהשתדלותם בתורה, מחברם אותה ומסדורה ומספר סדריה ופרקיה והלכותיה, והזהרם בשמועות מה שהוא רחוק מהדעת שיהיה דבר מוסכם עליו, ונתגלגל בה מצחות הלשון העברית מה שאיננו נגזר מלשון המקרא הרבה, אבל קצור דבריה ויופי חבורה ונוי ערכה וכלול אופני הענינים עם הפסק בלי ספק בענין, שיראה המעיין בעין האמת, כי בשר ודם יקצר מחבר כמותה אלא בעזר אלקי, ואין שונא אותה אלא מי שאינו מבינה ולא מתעסק בלמודה וקריאתה, וישמע מדברי החכמים והשיחות והדרשות, ויגזרו עליהם בדרך מקרה ובחסרון, כאשר גוזר על האדם בחסרון מי שיפגענו מבלי מבחן ואורך חברה. ומדמיונה סמיכתם על הנבואה, מה שאמרו (פאה ב' ו') אמר נחום הלבלר מקובל אני מפי רבי מיאשה שקבל מאבא שקבל מהזוגות, שקבלו מהנביאים הלכה למשה מסיני. ומהזהרם מקבלת היחידים, מה שאמר אחד מהם לבנו שצוהו בעת מותו, בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר לך, אמר לו ואתה למה לא חזרת בך, אמר לו אני שמעתי מפי רבים והם שמעו מפי רבים, אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתם, אתה שמעת מפי יחיד, מוטב שתניח דברי יחיד ולאחוז דברי רבים. אלה מעט מהרבה כטפה מן הים מן הראיות על מעלת שמועות המשנה… (מאמר ג סז)

רבינו בחיי:

…ונראה לי באמרו שהמשנה מסתורים, שהמשנה מגלה מסתורים, ותורה שבכתב היא המסתורים, בשכבר ידעת, כי המשנה כנגד ה"א שניה שבשם, שהיא פירוש השם הנסתר והנעלם, ועליה נקרא השם המפורש, וכן המשנה פירוש לתורה שבכתב, ותורה שבכתב מתגלה ומתפרשת על ידה, ומטעם זה רצה הקב"ה שתהיה כתובה על לוח הלב, ולא נתן רשות למשה לכתבה, כי יהיה בזה גלוי מסתורים, ויהיו שאר האומות שלא קבלו התורה ולא רצו בה שוים עם ישראל, וזהו שאמר כמו זר נחשבו, שיהיו הכל שוים בכתיבתה, ואין למקבלי התורה יתרון עליהם… ורבינו הקדוש שחבר המשנה ולמד אותה ברבים, וכתבוה הכל בימיו, כונתו היתה שלא תשתכח תורה מישראל, שראה הרשעה מתפשטת בעולם, וישראל מתפזרין בגלות, על כן הותר לו לעשות כן, משום שנאמר (תהלים קי"ט) "עת לעשות לה' הפרו תורתך", וכתב וחבר המשנה שהיא תורה שבעל פה, ועל כן קראה משנה, לפי שהיא שניה לתורה שבכתב, ורובה לשון הקדש צח כתורה שבכתב… כי לרוב חכמת רבינו הקדוש וחכמת בני דורו היה פירוש התורה אצלם מבורר ופשוט מתוך המשנה, ואצל דורות רבינא ורב אשי היה עמוק וסתום מאד, ומזה אמרו בתלמוד על המשנה חסורי מחסרא והכי קתני, שאין הכוונה להיות המשנה חסרה כלל חלילה, אבל הכוונה שהיא חסרה אצלנו מפני חסרון שכלנו, ומפני שאין אנו מגיעים לעומק חכמת דור של חכמי המשנה, ולפיכך עשו רבינא ורב אשי פירוש על המשנה, והוא התלמוד… (שמות לד כז)

עקדה:

…ואמרו כשהשיג הענינים המושכלים על דרך כללותם הנה הוא יודע מצד היותו החלק השכלי המוחלט, ובהיותו צריך להפרדה וביאור, יוודע שהוא מפאת החומר, וכן המשנה פירוש המקרא, הפרדת כוונותיו… (שמות ג א)

מהר"ל:

…וכן בשביל טעם זה אמרו אין למדין הלכה מפי משנה, הטעם כי לא נתברר במשנה על ידי קושיות ותרוצים כמו שנתבארה ההלכה שבגמרא, כי הגמרא בירור המשנה. (באר הגולה באר ו, וראה עוד ערך הלכה)

הוי זהיר בתלמוד, התלמוד הוא בירור טעם המשנה, כל דבר כפי מה הצריך לדבר, ואם לא יזהר בו ויתן טעם שאינו טעם סוף בא ללמוד ממנו דבר שאינו אמת, ודבר זה עולה זדון… כי התלמוד אינו כמו המשנה, לפי שהמשנה אין בה בירור הדברים לגמרי, רק ששונה הדין לפי מה שהוא, והתלמוד הוא בורר הטעם להבין הדבר בשכל ובחכמה, לפיכך אמר שגגת תלמוד עולה זדון, כי השגגה הוא הטעות, והגורם הזה הוא החומר… (דרך חיים פרק ד יג)

…כי זכר ג' דברים זה אחר זה, מקרא, משנה תלמוד, ואלו שלשה דברים הם השגות חלוקות, מקרא הוא השגה מה, ואין ההשגה בשלימות ובברור, אבל המשנה היא הידיעה בבירור, והתלמוד הוא להבין טעם הדבר, שאינו במשנה כלל, ולפיכך אלו שלשה דברים הם מחולקים, וכבר אמרנו, כי מקרא משנה ותלמוד הם כנגד חכמה דעת בינה, כי המקרא יש בו חכמה, אבל המשנה היא הידיעה הגמורה להבין כל דבר כפי מה שהוא בהבדל של כל אחד מן אחד עד שידע הדבר מבורר, כי זה ענין הדעת, שידע להבדיל בין דבר לדבר, וזה הוא ענין המשנה, והתלמוד הוא בינה, שמוציא דבר מתוך דבר על ידי הפלפול, כל זה נקרא תלמוד… (שם פרק ה כא)

…ואם באמת כי משנה לא היה ראוי לומר, כי לגמרי לא ישימו לב על המשנה, ואין אנו חוששין לדברי חכמים בפרק חלק, כי את דבר ה' בזה, רבי נתן אומר, כל מי שאינו משגיח על המשנה וכו', והן הן מעשה הדור הזה, שאין אחד משגיח על המשנה, באמרו כי לא יקרא חכם רק על ידי התלמוד, שהוא פלפול ומשא ומתן, ולב האדם נמשך אל דבר זה, ומניחין המשנה, לכך עליו נאמר "כי דבר ה' בזה", וזה כי דבר ה' נאמר על גוף המצוה שהוא נשמה במשנה, ולפיכך מי שאינו משגיח על המשנה נאמר עליו כי את דבר ה' בזה, כי אין למודו רק בשביל החכמה, כי כל אדם בטבע מבקש להתחכם ואינו מבקש לדעת מצות ה' בעצמם, שהם במשנה… (שם פרק ו ו)

…וזה שאמר חכמה זה סדר קדשים, ודעת זה סדר טהרות, כי סדר קדשים נקרא חכמה, כמו שאמרו בבא מציעא ק"ט כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי, וידוע פירוש רש"י שם, שנראה כי המסכתא ההיא היא עמקות החכמה בפרט, וראוי לה חדוד ופלפול החכמה. יתר על כן סדר טהרות שהוא הנקרא שכל נבדל, כדאיתא בחגיגה, עקיבא, מה לך אצל הגדה, כלך למדברותיך אצל נגעים ואהלות, שמורה שאין חכמה יותר דקה ועמוקה מנגעים ואהלות, הנה אלו שני הסדרים האחד הוא יותר מחברו, עד שגם הם בדמיון איש ואשה שהאיש נוטה יותר אל השכל… (דרשה על התורה, וראה שם עוד)

העמוד השני מקיומה הוא בסדר הלמוד, אשר קלקולו גם כן יסלק וישכח התורה, כי כבר אמרנו כשהתורה שכל אלוקי, והאדם גשמי, עד שלא במהרה יהיה להם חבור ויחוס יחד, קשה לקנותה ומהר לאבדה, לכן אם אין למוד האדם כראוי, לפי השכל עד שיתקיים בו, דהיינו שיקנה קודם המשנה, שהיא יותר קרובה לאדם מפלפול התלמוד, אין קיום לה אצלו, ולכך סדרו חכמינו ז"ל למוד האדם בכדי שיתקיים בו, ואמרו במדרש פרשת צו, המשנה היא עמוד ברזל לתורה, כי על ידי המשנה יש לאדם יסוד של ברזל, שעליו התורה שהוא התלמוד נבנה, ובסנהדרין מ"ב, בתחבולות תעשה לך מלחמה, אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן, במי אתה מוצא מלחמתה של תורה, במי שיש בידו חבילות של משנה… ופירש רש"י ז"ל מלחמתה של תורה, הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה, לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא, ולא למד משניות וברייתות הרבה, כי מהיכן יתגלה הסוד, אלא בעל משניות הרבה, שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת, או אם יקשה לו דבר יבין מתוך משניות שבידו… עד כאן לשונו. אבל אנחנו בעלי עיוורון השכל רוצין לקנות התורה ועוזבין המשנה, מפני שבטבע האדם חפץ בתלמוד יותר, כשהוא חדוד פלפול, בפרט בנערותו הולך אחר שרירות לבו, לכך עוזבין המשנה ורצין אחר התלמוד, ולכך ביארו חכמים עונשן, כסנהדרין צ"ט, כי דבר ה' בזה, רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה, והן הן מעשה הדור הזה, שאין אחד משגיח על המשנה, בחשבו כי לא יקרא חכם רק על ידי התלמוד, שהוא פלפול ומשא ומתן, ולב האדם נמשך אל זה, ומניחין המשנה…

וכבר התחלתי להדריך בני אדם שיתנו ללמד בניהם משנה תחלה ליסוד גמור, ואחר כך כל סדר הלמוד על פי שגדרו חז"ל בדרכי התורה, ולא עמדה לי, באשר מתמצעים תמיד אנשים חטאים ומחטיאים, אשר כל כוונתם בתורה רק לשם יוהרא, ומנעום מזה, באמרם טוב שילמוד בנך פלפול הגמרא, בו יעלה מעלה מעלה, והוא לתהלה ותפארת לך ולבניך עד עולם… ומלמדים הנערים לצפצף כעוף המצפצף ואינו יודע מה… (שם)

…אבל רב הונא סובר, אף כי אין עוסק בקרבנות רק במשנה, מפני כי המשנה היא סדר הלמוד דמסודר יותר מן התלמוד, כי התלמוד אינו רק לפי הפלפול, כי מביא לפעמים להקשות ממקום זה על מקום אחר, והכל הוא לפי המשא והמתן, לא לפי הסדר, אבל המשנה הוא למוד מסודר, כל דבר יחד לפי הסדר, כמו שיתבאר עוד, ולפיכך דבר זה כאילו הקריב קרבן, שאין ענין הקרבן רק לקשר הכל ביחד כסדר מסודר, וכאשר יש לו התורה שהיא מסודרת, דהיינו המשנה, דבר זה גם כן קרבן אל השי"ת, וזה שאמרו גם כן אין הגליות מתכנסות אלא בשביל משניות, כי הגליות הוא הפיזור, והוא יוצא מן הסדר, והמשניות שהאדם לומד מסודר זה אצל זה כאשר ראוי… כי גם במקרא אמרו אין מוקדם ומאוחר בתורה, אבל המשנה היא מסודר מקובץ הכל יחד, וכאשר התורה של ישראל הוא מקובץ ומחובר, כך ישראל מקובצים ומחוברים יחד, ולכך בשביל המשניות הגליות מתכנסין… (דרוש לשבת הגדול)

ובקדושין, כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא וכו'… ופירוש זה, מקרא היא התורה, שהיא החכמה העליונה האלקית, שהיא מן השי"ת לגמרי, ודרך ארץ הוא שכל האדם מה שיחייב לעשות לפי השכל של האדם, ואיך יהיה נוהג… אבל המשנה היא כמו אמצעי בין החכמה העליונה, שהוא המקרא, ובין דרך ארץ, שהיא החכמה של אדם, ולכך החכמה הזאת היא כמו אמצעי בין החכמה העליונה שהוא המקרא, ובין דרך ארץ, כי החכמים יש להם שכל נבדל, ולפיכך יש כאן שלש מדריגות, זו על זו, וכאשר מתחזק הדבר על ידי ג' מדריגות דבר זה הוא חזקה… (נתיב דרך ארץ פרק א)

שמורים הלכה מתוך משנתן, ומפני כך הם מבלי עולם, שעל ידי זה אין נמצא הלכה כתיקונה, כאשר מורים הלכה מתוך משנתם, והעולם תלויה בתורה ובמצוות. ועוד כי כאשר מורים הלכה מתוך משנתן, הרי אינם פונים אחר החכמה והשכל, ובשביל כך הם מבלים העולם, כאלו אין תורה בעולם כלל, כי התורה היא השכל העליון, ואף אם המשנה היא יסוד ושורש, דבר זה בודאי הוא כן, אבל שיהיה המשנה עיקר הבנין להורות הלכה מתוך המשנה, דבר זה אינו כלל, דגמרא היא עמוד ברזל, ודבר זה נכון. (חידושי אגדות סוטה כב א)

אחיכם אלו בעלי מקרא, התוספות מפרשים, כי אחיכם נקראו בעלי מקרא, לפי שסומכים על התלמוד בהוראה, לפי שמן המקרא לא ידעו דין והוראה, שונאיכם אלו בעלי משנה, מפני שהם סבורים שיודעים, ואינם יודעים, מנדיכם אלו עמי הארץ, מפני ששונאים את תלמידי חכמים ביותר. אבל תמוה הוא, כי איך ידבר הכתוב ברשעים, שסבורים הם שיודעים ואינם מבינים, אבל נראה, כי קרא בעלי מקרא אחיכם, מפני שהחכמה והתורה צמודים אחים, זה ברוח הקודש וזה בחכמה, ולפיכך הם אחים צמודים, אבל המשנה הוא שונא לחכמה, בעבור שאין המשנה שכלית כמו החכמה, ודבר שאינו שכלי מתנגד לשכלי… ותבין עוד כי נקרא בעלי מקרא אחים לבעלי תלמוד, כי בעלי התלמוד אינם אחים לבעלי המשנה, שאינם דורשים ולומדים מן המשנה, רק כאשר קשה להם המשנה, ואין זה נקרא למוד, רק שמפרשים המשנה, ואם היה נשנית המשנה בלשון אשר הם מפרשים ומתרצים, לא היה צריך לפירוש כלל, ואם אנו מפרשים טעם המשנה, דבר זה הוא עצמו התלמוד, אם כן אין ענין בעלי משנה לבעלי התלמוד, וכל אחד דבר בפני עצמו, כי המשנה הוא הדין כמו שהוא, והתלמוד הוא מפרש טעם הדבר, אבל התלמוד הוא יוצא מן המקרא, ובשביל כך הם אחים… (שם בבא מציעא לג ב)

כל ימי עני רעים, אלו בעלי תלמוד, שאין לו מנוחה, שצריך ליגע על התרוצים שקשים לו, וטוב לב משתה תמיד, אלו בעלי משנה, שאין לו דאגה כלל, רק שונה הפרק כמו שהוא, ורבא סבירא ליה איפכא, כי בעל משנה כל ימיו רעים, שאין נהנה כלל מן תלמודו, והלמוד הוא עול על האדם, ולפיכך עליו נאמר מסיע אבנים יעצב, כך למוד המשניות למוד שלהם טורח ועול על האדם, כמו מי שמסיע האבן ממחצב ששם חוצבין האבנים, אבל בעלי תלמוד מפני שהם עוסקים בתלמוד שהוא חכמה אשר האדם נהנה ממנו, ולפיכך נקרא טוב לב משתה תמיד… (שם בבא בתרא קמה ב)

ושמרתם זו משנה, שהמשנה עקרים כללי דברי התורה באיזה ענין הם, לא כמו התלמוד, שהוא המשא ומתן של הלכה, והמשנה גדר המצוה וציורה, וציור הדברים שמור אצלו, ויש לו נושא בשכלו, והתלמוד התחכמות השכל, מה שמוסיף חכמה אין לו נושא… (גור אריה ויקרא כג לא)

של"ה:

ולכן במקום זה הם שית סדרי משנה, להבדיל הטוב לעצמו והרע לעצמו, וכן אמר שם לקמיה, ואילנא דעץ טוב ורע, צריך למעבד פירוד בין טוב לרע, הדא דכתיב ויבדל אלקים בין האור והחושך… ואגב מבואר כי סגולת גרסת המשניות להרוג היצר הרע ולהכניעו, עם היות שמשניות האלו שיש לנו ממחלוקות התנאים לא היו עדיין בזמן דוד, מכל מקום היה ששה סדרי משנה מהלכות פסוקות, ובהם גורסים… (מסכת חולין)

כתב הכריתות, אף על פי שרבי סידר המשניות, סדורות היו המשניות קודם לכן, אלא שסתם הלכתא, וראיה לדבר, מדאמר רבי יוסי בסוף כלים, אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה, והוא קודם רבי, ולא שנה רבי אלא אם כן היה הדבר הוא מוסכם לכמה חכמים שהיו עמו, דהא תניא בריש סנהדרין דף ג', דיני ממונות בג', רבי אומר בחמשה, ולא הזכיר רבי דבריו במשנה, וטעמא דפרשינן, וכך תמצא דברי רבי בכמה ברייתות שאינם במשנה, וכן מצינו סתם דלא כוותיה, מפני שרוב החכמים הסכימו כך, כדאיתא בריש שבועות דף ד', רבי בשבועות נסיב לה כרבי עקיבא, וליה לא סבירא ליה, וכתב עוד הכריתות, שקודם רבי היו ת"ר סדרי משנה, ובא רבי וקצר, וזה ששנינו בריש פסחים, ובמה אמרו שתי שורות במרתף, ששם היו שונים שתי שורות במרתף… (תורה שבעל פה, וראה שם עוד הרבה כללים)

הגר"א:

הנה רבינו הקדוש סידר שיתא סדרי משנה בחכמה נפלאה, עד שבדבור אחד נכללין כמה עקרים וכמה סברות בקוצר לשון, ולכן האמוראים שהיו אחר חתימת המשנה לא היה להם רשות להוסיף ולא לגרוע, אלא לפרש דבריו, כי כל אחד כפי מה שקבל מרבו, ומה שאמרו לפעמים חסורי מחסרא והכי קתני, יש לומר שאין במשנת רבי שום חסרון בלישנא, ומה שהוסיפו הוא מובן בזך הלשון של רבינו הקדוש ז"ל, אפס כדי להסביר לעיני המון הרואים בהשקפה ראשונה, לפניהם צריך להסביר יותר, והמעיין בדבריו יראה שהוא כלול בדבריו ביתרון אות אחת… (קול אליהו ביצה, וראה שם עוד)

תניא:

…וגם משם היא המשנה שלפנינו, שהיא הלכות פסוקות הנמשכות גם כן מחב"ד של א"ס ב"ה, רק שבחינת חב"ד שהם טעמי ההלכות הם מלובשים וגנוזים בגופי ההלכות, ולא בבחינת גילוי וגופי ההלכות שהן בבחינת גילוי, הן הן הארת מדותיו של א"ס ב"ה בבחינת גילוי… (ליקוטי אמרים פרק נב)

רש"ר הירש:

ומשנה כסף – עוד הפעם הכסף, הכסף המושב וכסף המקנה… כך למדנו מעצם המלה "שנה", שבה ציינו חכמי המשנה את הלכותיהם, כי הם רק מסרו את המקובל בידם, רק חזרו על מה ששמעו וקיבלו בלמודים, מכאן גם המושג "שמעתתא", השמועה… (בראשית מג יא)

ר' צדוק:

והמשנה שהיא תורה שבעל פה שהיא במדרגה למטה הם ששה כמדת כל גשם בעל ששה קצוות והם למעלה משכל האנושי, ונגדו סדר זרעים שנקרא אמונת (שבת ל"א), שאמונה היא למעלה מן השכל, ולמטה נגדו סדר טהרות לטהר הטמאים שהם למטה ותחתית המדרגות, וזהו מה למעלה מה למטה (חגיגה י"א ב') וד' קצוות, וזהו בתורת האדם תורה שבעל פה, מה שאינו כן תורה שבכתב שהיא שכל אלקי לא שייך למעלה ונשאר ה' קצוות. ואמנם באמת הששה סדרי משנה הם כלולים כי הם בכלל אחד והם גם כן ב', כמ"ש תוספות יום טוב (בהקדמתו למשניות) שחלוקים לב' כב' לוחות עיין שם הטעם. ויש לומר כמו הלוחות הא' אנכי תקון הידיעה שכחו ית' בכל נמצא וברואי ומעשה העולם הזה, והב' לא יהיה לך תקון כל הקלקולים ומה שהוא היפך מן הידיעה דאנכי, וכך ג' סדרי זרעים מועד נשים כנגד אנכי, זרעים בעולם להשריש אמונת אנכי בעולם, שעל זה הם כל מצות הזרעים בעולם כמ"ש. וראשיתם ברכות שמכיר שהנאה זו ובריאה זו מן השי"ת והוא המנהיג. ומועד הוא בירור אנכי בשנה… ונשים הוא בירור אנכי בנפש שמצות אלו בהוצאת הנפשות והולדתם איך יהיה כפי רצון השי"ת ולא בענין אחר. וסדרי נזיקין קדשים טהרות הם נגד לא יהיה בתקון הקודם למי שקלקל ולבל לקלקל, וזהו נזיקין בעולם להיות טוב לבריות הוא העדר הרע, ולכך נכלל בסדר הזה מסכת ע"ז וכן מסכות אבות, וכן אמרו רז"ל (זח"א כ"ז) כל הכועס כאילו עובד עכו"ם שהרע לבריות הוא לא יהיה בעולם. וקדשים בשנה שרוב הקרבנות תלויים בזמן… וטהרות בנפש לטהר מי שנטמא ונתקלקל בטומאת הדעות בנפש. ואם כן המשניות הם חלוקים לב' חלקים וחלוקים גם כן לג' עולם שנה נפש כאשר נחשוב אנכי ולא יהיה לחד, שכן בדבור אחד נאמרו… (חלק ג דובר צדק עמוד יח, וראה שם עוד)

ורבי הוא סוף התנאים מייסדי התורה שבעל פה וכוללם יחד בחיבור המשנה שעשה שהיא יסוד כל התורה שבעל פה וכולל הכל, וכידוע דכמו שליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, הכי נמי ליכא מידי מתורה שבעל פה דלא רמיזא בחיבור המשנה. וכיון בזה לכונן קומת המלכות כידוע ורמזו בויק"ר (פ"ז) על פסוק "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם", דעל ידי לימוד המשניות יהיה קיבוץ גליות, דהוא אתי מדוד על כן היה כל השתדלותו בזה… (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קפט, וראה עוד ערך רבי)

---

לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל

לרפואת:

• אפרים

בתוך שאר חולי ישראל.