משיח ימות

(ראה גם: גאולה, לעתיד לבא, משיח-כללי-חבלי)

זהר:

…אמר להם רבי שמעון, אין רצונו של הקב"ה בזה, שיתגלה יותר מדאי לעולם, וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצא סודות החכמה, ולדעת בהם קצים וחשבונות (שם הגאולה), ובאותו הזמן תגלה לכל, וזה שאמר כי אז אהפוך אל עמים וגו', מהו אז, היינו בזמן שכנסת ישראל תקום מעפר, ויקים אותה הקב"ה, אז אהפוך אל עמים וגו'. (וירא תס)

…ואין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואין בין עולם הזה לתחיית המתים, אלא נקיות והשגת ידיעה, רב נחמן אמר ואריכות ימים. אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא, אמר ליה לא, דתנן, בית המקדש קודם לקבוץ גליות, קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם, מנא לן, דכתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, זו היא תחיית המתים שהיא הרפואה לשבורי לב, על מתיהם, בונה ירושלים תחלה, ואחריו נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב אחרון על הכל.

יעבדוך עמים, (נתקיים) בזמן ששלט שלמה המלך בירושלים, שכתוב, וכל מלכי ארץ וגו', מביאים איש מנחתו וגו', וישתחוו לך לאומים (יתקיים בזמן שיבא מלך המשיח, שכתוב, וישתחוו לו כל מלכים. רבי יהודה אומר, הכל יהיה בזמן שיבא מלך המשיח, שכתוב, וישתחוו לו כל מלכים, כל גוים יעבדוהו. (תולדות קמה)

אמר לו, כל הברכות האלו נתקיימו, וכן ברכות האחרות שהקב"ה ברך את יעקב נתקיימו. אבל בתחילה לקח יעקב (את כל הברכות) למעלה, (משמים וארץ העליונים, ועל כן הם אצלו מחוסרי השלמות, כל עוד שלא לקח מלמטה כנ"ל בסמוך), ועשו לקח למטה, ולאחר כך כשיקום מלך המשיח, יקח יעקב מלמעלה ומלמטה, (דהיינו גם משמים וארץ התחתונים), ויאבד עשו מכל, ולא יהיה לו חלק ונחלה וזכרון בעולם. וזה שאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, מפני שיאבד עשו מכל, ויירש יעקב שני עולמות, עולם הזה (דהיינו שמים וארץ התחתונים), ועולם הבא, (דהיינו שמים וארץ העליונים. ואין לשאול הלא גם מקודם ביאת המשיח מקבל יעקב משמים וארץ התחתונים, דהיינו בזמן בית המקדש, ובשבתות וימים טובים, ועל ידי תפלות, אבל לעתיד לבא יהיה זה בקביעות)… (שם קנד, ועיין שם עוד)

מהם נתקיימו בעולם הזה, וכולם יתקיימו בזמן מלך המשיח, שאז יהיו ישראל גוי אחד בארץ ועם אחד אל הקב"ה, וזהו שכתוב, ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, וימשלו למעלה ולמטה, שכתוב, וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי, היינו המלך המשיח, שכתוב וביומיהון די מלכיא אינון יקום א-לה שמיא מלכו וגו', ועל כן רצה יעקב שברכותיו יהיו נדחות לעתיד לבא, ולא לקח אותם מיד. (שם קפו)

ויתר עז, בזמן שמלך המשיח יתער בעולם, הם יצאו ויערכו מלחמה בעולם וינצחו, ויתגברו על העמים, ובני העולם יפחדו מהם, ויתחלחלו לפניהם, ויחשבו (בני ראובן) להתגבר (במלכות), ולא ישארו בה, זהו שכתוב פחז כמים אל תותר, מהו הטעם, שאלה ישארו במלכות ואפילו בצד אחד בעולם, משום כי עלית משכבי אביך, שעתידים לבא ולערוך מלחמה בתוך ארץ הקדושה, משכבי אביך, הוא בדיוק, וזו היא ירושלים שירצו לקחת אותה ממלך המשיח. (ויחי תקמח)

באותו זמן יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומי הרשעה, ויערוך עליה מלחמה ג' חדשים, ויתאספו שם עמים רבים ויפלו בידיהם, עד שיתאספו עליה כל בני אדום מכל קצוי העולם, ואז יתעורר הקב"ה עליהם, זהו שכתוב כי זבח לה' בבצרה, ולאחר כך מה כתוב, לאחוז בכנפות הארץ וגו', ויכלה את בני ישמעאל מן הארץ וישבר כל הכחות שלמעלה, ולא ישאר כח למעלה על עם העולם, (דהיינו ישראל), אלא כח ישראל בלבדו, זה שאמר ה' צלך על יד ימינך… (וארא רה, וראה עוד משיח-כללי שמות קיג והלאה)

שתולים בבית ה' לזמן מלך המשיח, בחצרות אלקינו יפריחו, בתחיית המתים, עוד ינובון בשיבה ביום ההוא שהעולם חרב, (דהיינו באלף השביעי) דשנים ורעננים יהיו, לאחר כך (שהעולם) יחזור להבנות, שכתוב השמים החדשים והארץ החדשה, ואז ישמח ה' במעשיו… (ויקרא רסח)

אמר רבי יהודה, עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים בתורה בזמן מלך המשיח, משום שמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכתוב, ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, אמן כן יהי רצון. (שם שפח)

קם רבי יוסי ואמר, בימיו של מלך המשיח לא יאמרו אחד לאחד למדני חכמה, שכתוב ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ובזמן ההוא יעורר עתיק יומין רוח היוצא ממוח הסתום מכל, (שהוא חכמה דא"א), וכשיוציא את זה כל הרוחות שלמטה יתעוררו עמו, ומה ומי הם (הרוחות שלמטה), הן הספירות הקדושות דז"א, שהן ששה רוחות אחרים שהם כך, שכתוב (עליהן) רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה', (שהם בחינות חג"ת נה"י דז"א).

שלמדנו כתוב, וישב שלמה על כסא ה', וכתוב שש מעלות לכסא, (נגד חג"ת נה"י), ומלך המשיח עתיד לשבת (בכסא) של שבע (מעלות), שש הן (כנגד חג"ת נה"י), ועם הרוח של עתיק יומין שעליהם, (היוצא מנקב שמאלי של חוטמא כנ"ל), הרי שבע, כמו שלמדנו. אמר רבי שמעון ינוח דעת רוחך לעולם הבא… (אדרא רבא ס"ה ועיין שם עוד)

…ואותו השופר הקטן, (שהוא המלכות), יתקע תרועה תקיעה ותרועה ג' פעמים בראש ההר כבתחילה, אז יסעו הדגלים של המשיח ההוא, ויפול רעש על העולם על ידי קולות השופר, וכל בני העולם ישמעו ויראו, כמו שאמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו, וכתקוע שופר תשמעו. ואז יתבער הגלולים מן ארץ הקדושה, וג' מלחמות יעשו בני ישמעאל עם המשיח, והם יבואו וישתחוו לרבון העולם בהר הקודש בירושלים, ואלו המלחמות תהיינה באלף הששי… (זהר חדש בלק קכט, וראה עוד משיח-חבלי)

מכילתא:

…רבי אליעזר המודעי אומר, מדורו של משה ומדורו של שמואל, רבי אליעזר אומר מדורו של משיח שהם ג' דורות, ומנין לדורו של משיח שהן ג' דורות, שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. (בשלח ויבא עמלק פרשה ב)

ספרי:

בינו שנות דור ודור, זה דורו של משיח, שיש בו שלש דורות, שנאמר יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. שאל אביך ויגדך, למחר עתידים ישראל להיות רואים ושומעים כשומעים מפי הקודש, שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר, ואומר לא יכנף עוד מוריך. זקניך ויאמרו לך, מה שהראיתי לזקנים בהר, כענין שנאמר ואל משה אמר עלה אל ה' וגו'. (האזינו שי)

וכן אתה מוצא לימות המשיח, שאין עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ושלוה, מה נאמר בהן, וישמן ישורון ויבעט… דבר אחר שמנת עבית כסית, אלו שלשה דורות שלפני ימות המשיח, שנאמר ותמלא ארצו כסף וזהב, ותמלא ארצו אלילים ויטוש א-לוה עשהו נוטה שמים ויוסד ארץ… (שם שיח)

תלמוד בבלי:

תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו… (ברכות יב ב, וראה שם עוד)

…ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך, ופליגא דשמואל, דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. (שם לד ב)

תניא אמרו לו לרבי אליעזר, וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח, אמר להן לפי שאינן צריכין, שנאמר לא ישא גוי אל גוי חרב, ותהוי לנוי בעלמא, אמר אביי מידי דהוה אשרגא בטיהרא (נר לאור היום), ופליגא דשמואל, דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד, שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ… (שבת סג א)

במתניתא תנא, ותאכל בעולם הזה, ותשבע לימות המשיח, ותותר לעתיד לבא. (שם קיג ב)

ותניא רשב"א אומר, עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך, ועודך בידך, ואף שלמה אמר בחכמתו וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, אלו ימי הזקנה, והגיעו שנים שתאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה, ופליגא דשמואל, דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד… (שם קנא ב)

רב חסדא רמי, כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה, והכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, לא קשיא כאן לעולם הבא, כאן לימות המשיח… (פסחים סח א, וראה שם עוד)

תנו רבנן אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, אמר רבי אליעזר מאי קרא, הן גור יגור אפס מאותי, מי גר אתך עליך יפול, אבל אידך לא. (יבמות כד ב)

אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא, דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר, צירוף אחר צירוף, שנאמר ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער, תני רבי יוסף בזוזי ובזוזי דבזוזי, אמר רב חייא בר אשי אמר רב עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות, שנאמר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם. (כתובות קיב ב)

אמר רב קטינא, שית אלפי שני הוו עלמא, וחד חרוב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. אביי אמר תרי חרוב, שנאמר יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. תניא כותיה דרב קטינא, כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ואומר מזמור שיר ליום השבת, יום שכולו שבת, ואומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. תני דבי אליהו, ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו. אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות, וביובל האחרון בן דוד בא, אמר ליה בתחילתו או בסופו, אמר ליה איני יודע, כלה או אינו כלה, אמר לו איני יודע, רב אשי אמר הכי אמר ליה, עד הכא לא תסכי (תצפה) ליה, מכאן ואילך איסתכי ליה.

שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף, מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש, אמרתי לו זו מניין לך, אמר לי לחיילות של רומי נשכרתי ובין גינזי רומי מצאתיה, וכתוב בה, לאחר ד' אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם העולם יתום, מהן מלחמות תנינים, מהן מלחמות גוג ומגוג, ושאר ימות המשיח, ואין הקב"ה מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה, רב אחא בריה דרבא אמר לאחר חמשת אלפים שנה איתמר. תניא רבי נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד תהום, כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר, לא כרבותינו שהיו דורשין עד עידן עידנין ופלגא עידן, ולא כרבי שמלאי שהיה דורש האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש, ולא כרבי עקיבא שהיה דורש עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ, אלא מלכות ראשון שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה. מאי ויפח לקץ ולא יכזב, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא, אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו, שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה, תלמוד לומר לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם, וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב, מדת הדין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכין, לקבל שכר, שנאמר אשרי כל חוכי לו…

אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים, ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו. כתנאי, רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין, אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב… אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם, כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה וגו', ושתק רבי אליעזר. ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'. רבי אליעזר אומר אף מזה, שנאמר כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה, וליוצא ולבא אין שלום מן הצר… (סנהדרין צז ב, וראה עוד משיח-כללי-חבלי)

תניא רבי אליעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר ארבעים שנה אקוט בדור, רבי אלעזר בן עזריה אומר שבעים שנה, שנאמר והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד, איזהו מלך מיוחד, הוי אומר זה משיח. רבי אומר שלשה דורות, שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים, רבי הילל אומר אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה, אמר רבי יוסף שרא ליה מריה לרבי הילל, חזקיה אימת הוה בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני, ואמר גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות. תניא אידך, רבי אליעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה, כתיב הכא ויענך וירעיבך ויאכילך, וכתיב התם שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה. רבי דוסא אומר ד' מאות שנה, כתיב הכא ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וכתיב התם שמחנו כימות עניתנו. רבי אומר ג' מאות וששים וחמש שנה, כמנין ימות החמה, שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה, מאי יום נקם בלבי, אמר רבי יוחנן ללבי גליתי לאברי לא גליתי, רבי שמעון בן לקיש אומר ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי. תני אבימי בריה דרבי אבהו ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה, שנאמר ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך, אמר רב יהודה אמר שמואל, ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו, שנאמר כימי השמים על הארץ, רב נחמן בר יצחק אמר כמימי נח עד עכשיו, שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי. (שם צט א)

תניא רבי סימאי אומר, נאמר ולקחתי אתכם לי לעם, ונאמר והבאתי אתכם, מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ, מה ביאתן לארץ שנים מס' רבוא, אף יציאתן ממצרים שנים מס' רבוא, אמר רבא וכן לימות המשיח, שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים. (שם קיא א)

איכא דמתני להא דרבי יצחק אהא, דתניא רבי יוסי אומר לעתיד לבא באין עובדי כוכבים ומתגיירין, ומי מקבלינן מינייהו, והתניא אין מקבלין גרים לימות המשיח… אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם מזוזה בפתחיהם, כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן על מה באתם, אומרים לו על ה' ועל משיחו, שנאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק וגו', וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר ננתקה את מוסרותימו וגו', והקב"ה יושב ומשחק… (ע"ז ג ב)

ואמר ר' יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, שנאמר כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף, כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. (שם ה א)

אמר רבי חנינא אחר ארבע מאות שנה לחורבן הבית אם יאמר לך אדם קח שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד לא תקח, במתניתא תנא, אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם, אם יאמר לך אדם קח לך שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד אל תקח, מאי בינייהו, איכא בינייהו תלת שנין, דמתניתא טפיא תלת שני. (שם ט ב)

כתנאי, חופף עליו זה מקדש ראשון, כל היום זה מקדש שני, ובין כתפיו שכן אלו ימות המשיח, רבי אומר חופף עליו זה העולם הזה, כל היום אלו ימות המשיח, ובין כתיפיו שכן זה העולם הבא. (זבחים קיח ב)

דתניא רבי יהודה אומר, כנור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר שובע שמחות את פניך, אל תקרי שובע אלא שבע, ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר למנצח על השמינית, על נימא שמינית, של עולם הבא עשר… (ערכין יג ב)

תלמוד ירושלמי:

רבי שמעון בן לקיש משום בר קפרא ארץ שמתיה חיין תחילה לימות המשיח, ומה טעם נותן נשמה לעם עליה. (כלאים מב ב)

מדרש רבה:

ראה משיח-כללי בראשית מג ז.

דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים, כל הממון אינו עולה אלא למלכות אדום, ומלכות אדום אינה מתמלאת לעולם, דאמר רבי לוי כתיב (משלי כ"ז) ועיני האדם לא תשבענה ועיני אדום לא תשבענה, תאמר משהממון נכנס באדום שוב אינו חוזר לבעליו, תלמוד לומר אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, למקום שהממון מתכנס למלכות אדום בעולם הזה, משם הוא מתפזר לימות המשיח, דכתיב (ישעיה כ"ג) והיה סחרה ואתננה קדש לה'… (קהלת א כא וראה עוד לעתיד לבא)

…כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן, וכמה נכסה מהם, מ"ה ימים, הדא הוא דכתיב (דניאל י"ב) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ משומם ימים אלף ומאתים ותשעים, וכתיב (שם) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, ואילין יתיריא מאן אינון, רבי יוחנן בן קצרתא בשם רבי יונה אמר אלו מ"ה יום שהוא נכסה מהם, ואותן הימים ישראל קוטפים מלוחים ושרשי רותם ואוכלין, הדא הוא דכתיב (איוב ל') הקוטפים מלוח עלי שיח ושרשי רתמים לחמם, ולאיכן הוא מוליכן, מאן דאמר למדבר יהודה ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג, מאן דאמר למדבר יהודה, הדא הוא דכתיב (הושע י"ב) עוד אושיבך באהלים כימי מועד, ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג מדכתיב (שם ב') הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה ונתתי לה את כרמיה, וכל שהוא מאמין לו והולך אחריו וממתין הוא החיה, וכל שאין מאמין לו והולך לאומות העולם, בסוף הן הורגין אותו. אמר רבי יצחק בן בריון לסוף מ"ה ימים נגלה להם ומוריד להם את המן, ואין כל חדש תחת השמש. (שיר השירים ב כב)

…הנצנים נראו בארץ, מי הם, רבי ברכיה בשם רבי יצחק, כתיב (זכריה ב') ויראני ה' ארבעה חרשים ואלו הן, אליהו ומלך המשיח ומלכי צדק ומשוח מלחמה, עת הזמיר הגיע, הגיע זמנן של ישראל להגאל, הגיע זמנה של ערלה להזמר, הגיע זמנה של מלכות כותים שתכלה, הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה, שנאמר והיה ה' למלך על כל הארץ, וקול התור נשמע בארצנו, איזה זה, זה קולו של מלך המשיח, המכריז ואומר, מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נ"ב). התאנה חנטה פגיה, אמר רבי חייא בר אבא סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם, הרשעים כלים, והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים, ועליהם נאמר, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים.

אמר רבי יוחנן שבוע שבן דוד בא, שנה ראשונה מתקיים מה שנאמר (עמוס ד') והמטרתי על עיר אחת וגו', בשניה חצי רעב משתלחין בה, בשלישית רעב גדול ומתים בו אנשים ונשים וטף וחסידים ואנשי מעשה מתמעטים. והתורה משתכחת מישראל, ברביעית רעב ולא רעב, שובע ולא שובע, בחמישית שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחים, והתורה חוזרת לחדושה ומתחדשת לישראל, בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא.

מדרש תנחומא:

…וכמה ימות המשיח, רבי עקיבא אומר ארבעים שנה, כשם שעשו ישראל במדבר ארבעים שנה, והוא גוררן ומוציאן למדבר ומאכילן מלוח רותם, שנאמר (איוב ל') הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם, רבי אליעזר אומר מאה שנה, רבי ברכיה בשם רבי דוסא אומר שש מאות שנה, רבי אומר ארבע מאות שנה, שנאמר (מיכה ז') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, מה מצרים ארבע מאות שנה, אף ימות המשיח ארבע מאות שנה. רבי אליעזר אומר אלף שנה, שנאמר (תהלים צ') שמחנו כימות עיניתנו, רבי אבהו אומר שבעת אלפים שנה, שנאמר (ישעיה ס"ב) כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, מה ימי המשתה שבעת ימים, אף ימי המשיח שבעת אלפים שנה, רבותינו אמרו שני אלפים שנה, שנאמר (ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה, ואחר ימות המשיח בא העולם הבא, והקב"ה מופיע בכבודו ומראה זרועו שנאמר (שם נ"ב) חשף ה' זרוע קדשו לעיני כל הגוים… באותה שעה רואים ישראל את הקב"ה בכבודו, שנאמר (שם) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. (עקב ז, וראה גם משיח-כללי בהעלותך ז)

שוחר טוב:

אמר רבי יודן לעתיד לבא אדם יש לו שנים ושלשה זהובים חוב על חבירו, והוא אומר לו נלך אצל מלך המשיח, והם הולכים אצלו, והוא אומר לו מה אני חייב לך שנים ושלשה זהובים טול מכאן, שהכסף והזהב לפני מלך המשיח הוא כעפר, שנאמר (תהלים קמ"ז) השם גבולך שלום. (מזמור פז)

אותיות דרבי עקיבא:

שי"ן זה שיניהם של רשעים גמורים שעתיד הקב"ה לשברן שלשה פעמים, א' בעולם הזה, וא' בימות המשיח, וא' לעולם הבא… ולא עוד אלא שעתידין שיניהם של אוכלין ממון של ישראל בימות המשיח להיות יוצא מפיהן כ"ב אמות וכל באי העולם רואין ואומרין מה חטאו אלו שכך יוצאין שיניהם מפיהן, משיבין ואומרים מפני שאכלו ממון של ישראל שהם קדושים למקום כתרומה, שכל האוכל מהם חייב כליה… וכיון שבא משיח לישראל יורדין עמו מיכאל וגבריאל שרי צבאות ושרי קדושין ואדירים ועושין מלחמה עם רשעים גמורים משלש שעות עד תשע שעות, והורגים תשע עשר אלפים רבבות מרשעים גמורים שבאומות העולם, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ וגו'…

ילקוט שמעוני:

ביום חתונתו, אלו ימי המשיח, שנמשל הקב"ה כחתן ומשוש חתן על כלה, וביום שמחת לבו בבנין בית המקדש, וגלתי בירושלים וששתי בעמי… (שיר השירים פרק ג, תתקפח)

מדרש הגדול:

אמר רבי אבא בר כהנא מאי דכתיב והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים (ישעיה י"א), לכשירום נסו שלמלך המשיח כל התורנין שלאומות העולם משתברין, וכל החבלים מתנטשין וכל הספינות משתברות, ואין עומד מכולן אלא ניסו של בן דוד, שנאמר אשר עומד לנס עמים, וכן הוא אומר נטשו חבליך בל יחזקו כן תרנם בל פרשו נס (שם ל"ג), וכן אסף אומר, ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מ"ח), וכן כשעומד נסו שלבן דוד כל לשונות שלאומות בטילות והנימוסות שלהן בטילין, וכן הוא אומר (מיכה ז') יום לבנות גדריך יום ההוא יחרק חק. באותה שעה מהוא אומר, אליו גוים ידרושו (ישעיה י"א) כולן אומרין מה בידינו עכשיו, מיד והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' וגו' (ישעיה ב'), בין רוצים בין לא רוצים, ומה מצוות הוא נותן להם, כגון ציצית ומזוזה וסוכה ולולב, אבל ישראל כולן למדין מן הקב"ה תורה, שנאמר וכל בניך למודי ה' (שם נ"ד), והאומות למדין מן המשיח, שנאמר אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד (שם י"א), שהוא נותן לו נחת רוח ושלוה ויושב בשלום והשקט, וכן הוא אומר (שם ט"ז) והוכן בחסד כסא, מה תלמוד לומר וישב עליו, שאינו כמלכים הראשונים המטלטלין, אלא ישיבה שאין לה הפסק לעולם… (בראשית לו לט)

שמנת עבית כסית, אלו שלשה דורות שלפני המשיח, שנאמר (ישעיה ב') ותמלא ארצו סוסים וגו', ותמלא ארצו כסף וזהב, ותמלא ארצו אלילים. (דברים לב טו)

ילקוט המכירי:

והיה אם שלום תענך, מדבר בימות המשיח, שהוא פותח להם בשלום, שנאמר (זכריה ט' ט') ודבר שלום לגוים, והיה אם שלום תענך, שהן כופתין את עצמן, שנאמר וכתתו חרבותם לאתים (ישעיה ב'), והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך (דברים כ' י"א), שהן מביאין לו דורונות, שנאמר יאתיו חשמנים מני מצרים (תהלים ס"ח ל"ב), שהן חשין ובאין ובמנחתם. ואם לא תשלים עמך וצרת עליה (דברים כ' י"ב), רוח תזזית נכנסת בהן והן מורדין על מלך המשיח, ומיד הוא הורגן, שנאמר והכה ארץ בשבט פיו, ואין משתייר אלא ישראל, שנאמר (דברים ל"ב י"א) ה' בדד ינחנו… (ישעיה יא ד)

לקח טוב:

…ואחרי כל זאת שומע גוג ומגוג ועלה עליהם, שנאמר (תהלים ב') יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדי יחד על ה' ועל משיחו, והוא נכנס והורג אותו בחוצות ירושלים, שנאמר (דניאל י"ב) והיתה עת צרה, וישראל רואים כך ואומרים אבד משיח ממנו ושוב לא ישוב משיח אחר, וסופדים עליו ארבע משפחות, שנאמר (זכריה י"ב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד, והקב"ה יוצא ונלחם עמם, שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, וההרים ימושו והגבעות תמוטנה, והר הזתים יבקע מחציו, והקב"ה יורד עליו וישראל נסים ונמלטים, שנאמר (זכריה י"ב) ונסתם גיא הרי, וזאת תהיה המגפה, וישראל גולים אחרי כן למדברי אגמות לרעות במלוחים שרשי רתמים מ"ה ימים, וענני כבוד מקיפין אותם ושם ישראל יהיו נחבאים, וכל מי שיש בלבו הרהור רע על הקב"ה העננים משליכין אותו והכנענים הורגין אותו, ומישראל הרבה יצאו אל הכנענים, ואותם לא יהיה להם חלק עם ישראל לעולם הבא, אבל אותם העתידים להתענות במלוחים מ"ה ימים ולקץ מ"ה ימים בת קול אומרת להם רדו לבבל, שנאמר (מיכה ד') ובאת עד בבל שם תנצלי, ובת קול מפוצצת שנית לכו לאדום ועשו שם נקמתי, שנאמר (יחזקאל כ"ה) ונקמתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל. וישראל באין לרומי, ובת קול יוצאה שלישית, עשו בה כאשר עשה יהושע ביריחו, והם סובבים את העיר ותוקעים בשופרות, ובפעם השביעית מריעים תרועה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ונפלה חומת העיר והם נכנסים בתוכה ומוציאין את בחוריה מתים ברחובותיה, שנאמר לכן יפלו בחוריה ברחובותיה וגו'. ואחרי כן הם קובצין את כל שללה וישראל מבקשין את אלקיהן ואת דוד מלכם, ומיד נגלה עליהם מלך המשיח והוא אומר להם אני הוא מלך המשיח שהייתם מחכים, והוא אומר להם שאו את הכסף ואת הזהב והם נושאים אותו ועולים… (בלק, וראה שם עוד)

מדרשים:

וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית (דברים ל"ב), אלו שלשה דורות שלפני המשיח, שנאמר (ישעיה ב') ותמלא ארצו כסף וזהב וגו' ותמלא ארצו סוסים וגו' ותמלא ארצו אלילים. (מדרש ג וד)

תרגום יונתן:

וחמא ית דבית עמלק ונטול מתל נבותיה ואמר שירוי אומיא דאגיחו קרבא בדבית ישראל הינון דבית עמלק, וסופיהון ביומי מלכא משיחא למסדרא סדרי קרבא עם כל בני מדינחא עם דבית ישראל, ברם סופיהון דאילין ודאילין עד עלמא יהון לאובדנא. (במדבר כד כ)

ותהי המשרה – וקבל אורייתא עלוהי למנטרא, שר שלום – משיחא דשלמא יסגי עלנא ביומוהי. (ישעיה ט ה)

רמב"ן:

…והנכון שארץ ישראל בשעת קיום המצוות כהעולם קודם החטא, אין חיה ורמש ממיתין, כמו שכתוב "ושעשע יונק על חור פתן", כי רק בחטאו נגזר על האדם להיות טרף לשיניהם, והושם בהם הטבע לטרוף גם זה את זה, כי בטרפם פעם אדם יהיו רעים עוד יותר, ובבריאה אמר שנתן להם ירק לאכול, וכן נשארו בימי נח, שנאמר "מיד כל חיה אדרשנו" על נפש האדם, ולא חיה מיד חברתה, ובארץ ישראל על השלמות יעמדו על הטבע הראשון שהושם בהם ביצירתם. (ויקרא כו ו)

כל הימים – …כשתגיע זכותך שתשמור המצוה לאהבת ה' אהבה שלמה קיימת לעולם, שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא עוד, והוא לימים, שאמר "ומל ה' אלקיך את לבבך" וגו', ואז כאשר יכרות להם ברית עולם יבדילו ג' ערים אלה. (דברים יט ט)

ומל ה' – זה שאמר הכתוב הבא ליטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב בכל לבבך ויעזרך, ונראה מהכתובים כי מזמן הבריאה היתה רשות לאדם לעשות כרצונו, צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, שתהיה להם זכות בבחירתם בטוב, אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה ויחפוץ הלב למה שאינו ראוי, וזו המילה, כי החמדה והתאוה ערלה ללב, וישוב האדם למה שהיה קודם חטאו של אדם הראשון, שעשה בטבעו כראוי, לא היה ברצונו דבר והפכו. ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וצריך ללמדם, ובזמן ההוא יתבטל יצרם, וזהו הלב החדש וכו' כביחזקאל, הלב החדש ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון, וזה שאמרו רז"ל "ימים אשר תאמר אין לי חפץ בהם", אלו ימות המשיח, שאין בהם זכות וחובה, כי יעשה האדם בטבעו המעשה הראוי. (שם ל ו)

…ונחזור בקצרה, כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבואו ימי המשיח, והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש, והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העולם הבא, שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון בהדבקה בגן עדן עולם הנשמות, ותתעלה בהשגה גדולה ממנה, ויהיה קיום הכל לעד ולנצח נצחים. סימן לדברים הללו, רמז להם בתורה ששת ימי המעשה, בששי נברא אדם וגמר מעשיו, בשביעי שבת, לכך מלכות האומות קדמוניות באלף החמישי כנגד יצירת עופות ושרצי המים ושאר דברים, ותוספת מלכותם בששי מעט כנגד יצירת בהמה וחיה שנבראו בתחילתו, וכן מלכות בית דוד באלף השישי כנגד יצירתו של אדם, שמכיר את בוראו ומשלו בכולם, ובסוף אותן אלף יהא יום הדין שאדם נדון בו, שביעי שבת שהוא התחלת עולם הבא, ואין לזוכים בו קץ וסוף אלא מתקיימים ברצון בוראם יתברך ויתעלה חפצו ורצונו המקיימם… (תורת האדם שער הגמול, וראה עוד עולם הבא)

…ואחר שהזכיר גאולת אפרים, היא י' שבטים, הזכיר גאולת נפוצות יהודה, ואמר בה "גם את בדם בריתך שלחתי" וגו', רמז בכאן על עקבות משיח, שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל, ותרבה העזות והחוצפה, כדכתיב "מבור אין מים בו", ולא ישאר בידם רק זכות מצות מילה, גם היום מגיד משנה אשיב לך, כאשר שלחתי מבשר טוב לגאולת אפרים, כן אשלח לכם מבשר שני, "ועבר בים צרה", הוא בעבור מלך הצפון הוא קיסר, שיבא מעבר לים ברכב ובפרשים ובאניות רבות, וילכו על כל ארץ מצרים ומלכות כוש, וזהו דכתיב והובישו כל מצולות יאור, ויאור בכל מקום הוא יאור מצרים, וזהו "ולובים וכושים במצעדיו", וזהו שאמר שם "ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער וגו' ובאניות רבות" וגו', ואומר "וארץ מצרים לא תהיה לפליטה", ואז יפשוט על כל העולם כולו ט' חדשים, ובהיותו שם ישמע שעם רב באים מדרך המזרח, הם עשרת השבטים, ויצא לקראתם ויערוך למלחמה עליהם, כדכתיב "ושמועות יבהלוהו ממזרח ומצפון ויצא בחימה גדול" וגו', ועל אותו היום נאמר "והיתה עת צרה אשר" וגו', ואמר ירמיה הנביא "שאלו נא וראו אם יולד זכר וגו', הוי כי גדול היום מאין כמוהו, ועת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", ויפלו כולם חללים לפני ה' ולפני מחנהו, כמו שכתוב, "ובא עד קצו ואין עוזר לו", אחרי כן ילחמו בני יהודה עם בני ישראל ויבואו על ירושלים, כדכתיב "וגם יהודה תלחם בירושלים", לפי שקנאו אפרים על בני יהודה מדבר המלוכה, ועל זה נתנבא ישעיה שתסור הקנאה ותעבור המלחמה בסור הקנאה, "וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו, אפרים לא יקנא" וגו'. ואחר כך תהיה מלחמת גוג ומגוג, ויהיו כל המלחמות וכל הקנאים עוברות לאלף השישי ג' מאות ול"ה שהוא קפ"ט. (שיר השירים ח יג, וראה עוד משיח-כללי)

משנה תורה:

וכמה כ מ ה דוד והתאוה לחיי העולם הבא, שנאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים, כבר הודיעונו החכמים הראשונים, שטובת העולם הבא אין כח באדם להשיגה על בוריה, ואין יודע גדלה ויפיה ועצמה, אלא הקב"ה לבדו, ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל, אינן אלא לדברים שבגוף, שנהנין בהם ישראל לימות המשיח, בזמן שתשוב הממשלה לישראל, אבל טובת חיי העולם הבא, אין לה ערך ודמיון ולא דמוה הנביאים כדי שלא יפחתו אותה בדמיון, הוא שישעיהו אמר "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו", כלומר הטובה שלא ראתה אותה עין נביא, ולא ראה אותה אלא אלקים, עשה אותה האלקים לאדם שמחכה לו, ואמרו חכמים, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך. (תשובה ח ז, וראה עוד משיח-כללי שם ט ב)

כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה, שנאמר "כה אמר ה' צב-אות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו". (תעניות ה יט)

בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש, שנאמר ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, והיכן מוסיפין אותן, בערי הקיני והקניזי והקדמוני, ושנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו, ועליהן נאמר בתורה ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך. (רוצח ח ד)

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם, המשולים כזאב ונמר, שנאמר "זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם", ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר "ואריה כבקר יאכל תבן", וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח, הם משלים, ובימות המלך המשיח יוודע לכל לאי זה דבר משל ומה ענין רמזו בהן.

אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, יראה מפשטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר "הנה אנכי שולח לכם את אליה" וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר "והשיב לב אבות על בנים". ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלקות בדברים אלו. ועל כן פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו, וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכללי הדבר כמו שבארנו.

בימי המלך המשיח, כשתתיישב מלכותו ויתקבצו אליו כל ישראל, ויתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה, ואומר זה מיוחס כהן, וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאין מיוחסין לישראל, הרי הוא אומר, "ויאמר התרשתה להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים", הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס. ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמעיד שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד, שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה.

לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה.

ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ולא תחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק על כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". (מלכים יב א והלאה)

פירוש המשניות:

אמנם ימות המשיח הוא זמן שתשוב המלכות לישראל ויחזרו לארץ ישראל, ויהי אותו המלך גדול מאד, ובית מלכותו בציון, יגדל שמו וזכרו יהיה מלא הגוים, יותר מן המלך שלמה, וישלימו אתו כל האומות ויעבדוהו כל הארצות לצדקו הגדול ולנפלאות שיהא על ידו, וכל מי שיקום עליו יאבדהו השם יתעלה וימסור אותו בידו, וכל פסוקי המקרא מעידין על הצלחתו והצלחתנו עמו, ולא ישתנה במציאות שום דבר ממה שהוא עתה, אלא שהמלכות תחזור לישראל, וזהו לשון החכמים, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ויהיו בימיו עשירים ואביונים, גבורים וחלשים כנגד זולתם, אבל באותם הימים יהיה נקל מאד על בני האדם למצא מחייתם עד שבעמל מעט שיעמול אדם יגיע לתועלת גדולה, וזהו שאמרו עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת, לפי שבני אדם אומרים כשימצא אדם דבר מוכן ומזומן לפלוני מצא פת אפונה ותבשיל מבושל, והראיה על זה מה שנאמר "ובני נכר אכריכם וכורמיכם", להודיע שיש שם זרע וקציר, ולכן קצף החכם הזה שאמר המאמר הזה על תלמידו כשלא הבין דברו, וחשב שהוא על פשוטו, והשיבו כפי השגתו, ולא היתה אותה התשובה תשובה האמיתית…

והתועלת הגדולה אשר תהיה באותם הימים הוא, שננוח משעבוד מלכיות שהוא מונע אותנו מעשיית המצוות כולם, ותרבה החכמה כמו שנאמר "כי מלאה הארץ דעה", וישבתו המלחמות, כמו שאמר "ולא ישאו גוי אל גוי חרב", ויהיה נמצא בימים ההם שלימות רב, ונזכה בו לחיי העולם הבא, והמשיח ימות וימלוך בנו תחתיו ובן בנו, וכבר ביאר הנביא את מיתתו, "לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט", ויאריך מלכותו ימים רבים עד מאד, ויארכו חיי בני האדם גם כן לפי כשיסורו הדאגות והיגונות יארכו ימי האדם, ואין לתמוה שתתקיים מלכותו אלפים מן השנים, לפי שהחכמים אמרו, כי הקיבוץ הטוב כשיתקבץ לא במהרה יפרד. ואין אנו מתאוים ומקוים לימות המשיח לרוב התבואות והעושר ולא שנרכב על סוסים ולא לשתות יין במיני הזמר, כמו שמחשבין מבולבלי הדעת, אבל התאוו הנביאים והחסידים ימות המשיח, ורבתה תשוקתם אליו, למה שיהיה בו מקבוץ הצדיקים והנהגת הטובה והחכמה, וצדק המלך ורוב יושרו, והפלגת חכמתו וקרבתו אל האלקים, כמו שנאמר (תהלים ב') "ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילידתיך", ועשיית כל מצוות תורת משה רבינו ע"ה מאין התרשלות ועצלה, ולא אונס, כמו שנאמר, (ירמיה ל"א) "ולא ילמדו עוד איש אל אחיו ואיש אל רעהו לאמר דעו את ה', כי כלם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם וגו', ונתתי את תורתי בלבם וגו' והסירותי את לב האבן מבשרכם". והרבה מאלו הפסוקים בזה הענין. ובאלו הענינים ישיגו העולם הבא השגה חזקה, והתכלית העולם הבא, ולעומתו הוא ההשתדלות, ולפיכך זה החכם המוחזק בידיעת האמת עיין בתכלית האחרון והניח מה שזולתו, ואמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא… (סנהדרין הקדמת פרק חלק, וראה עוד משיח-כללי)

אגרת תימן:

אבל מה שזכרת מדבר הקיצים, ומה שבאר רב סעדיה בהם, תחלת מה שיש עליך לדעת, שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם, כמו שבאר דניאל, ואמר (דניאל י"ב) "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ", אבל רוב ציור קצת החכמים על זה ועלה ברעיוניהם שהשיגוהו, כי קדם הנביא להודיע ענין זה, ואמר (שם ד') "ישוטטו רבים ותרבה הדעת", כלומר ירבו הדעות והסברות בו, וכבר באר הקב"ה על ידי נביאו, שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח, ויעברו הקצים ולא יתקיימו, ואחר כך הזהירנו מלהסתפק בענין זה, ואמר אל יעציבו אתכם אם לא יעלה חשבונם, אבל כל מה שיוסיף להתאחר הוסיפו בו תקוה, שכן אמר (חבקוק ב') "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר"…

ואמר ישעיהו כשספר אריכות הגלות הזאת, (ישעיה כ"ד) "ואוספו אספה אסיר על בור, וסוגרו על מסגר ומרוב ימים יפקדו", ובאר לנו דניאל עומק ידיעת הקץ והיותו סתום ונעלם, ולפיכך מנעונו החכמים ז"ל מלחשב הקיצים לביאת המשיח, לפי שיכשלו בהם ההמון, ושמא יטעו בראותם שבאו הקצים ולא בא. וכן אמרו החכמים ז"ל, תפח רוחם של מחשבי קצים, לפי שהם תקלה לעם, לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחת חשבונם.

ואנו דנים את רב סעדיה לכף זכות, ונאמר שמא מה שהביאו לענין זה, ואף על פי שהיה יודע שהתורה אסרה זה, לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה', לולא הוא עליו השלום… וראה בגלל מה שראה בדעתו, לקבץ המון העם על דרך חשבון הקצים, כדי לאמץ אותם ולהוסיף על תוחלתם, והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמים, ואין לטעון עליו על שטעה בחשבונותיו, כי כונתו היתה מה שאמרתי…

על זה הענין יהיה הדבר לימות המשיח, מהרה יגלה, שכשיחשבו האומות שאומה זו לא תהיה לה לעולם ממשלה ולא יגאלו מן השעבוד שהם בו, וכל החכמים כולם פה אחד בעצה זאת, וגם הקוסמים בעלי כחות יפר הקב"ה מחשבותם וסברתם הנכחשת, ואז יגלה המשיח, שכן אמר ישעיהו בבאור ענין זה (ישעיהו מ"ד) "מפר אותות בדים וקוסמים יהולל, משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם"…

אבל יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת, קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו, והוא קבל הדבר וכן הדבר עד תחלת הגלות של ירושלים… ובאור הדבר, שבנבואת בלעם יש רמז שתחזר הנבואה לישראל אחר שתפסק מהם, לפי שיש בתורה פסוקים, שאף על פי שהכונה בהם לשום ענין, אף על פי כן יש בהם רמז לענין אחר, כמו שמצינו מאמר יעקב אבינו ע"ה שאמר לבניו "רדו שמה", שיעכבו במצרים כמנין רד"ו, שהם מאתים ועשר שנים… ועל הענין זה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כ"ג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל", יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין מששת ימי בראשית עד אותה העת, ותחזר הנבואה לישראל, ואז יאמרו להם הנביאים מה פעל א-ל, ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ארבע מאות שמונים ושמונה שנה… ולפי ההקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה, ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח, ונאמר (יואל ג') "ונבאו בניכם ובנותיכם" וגו'… ואלה הדברים שקדמה הבטחתם על ידי הנביאים, שהודיעונו כמו שאמרתי לכם, שבקרוב לימות המשיח האמיתי ירבו הטוענים והחושבים שכל אחד מהם הוא משיח, ולא תעמוד טענתם ולא תתאמת, ויאבדו הם ויאבדו עמהם רבים…

רבינו בחיי:

…ומה שנחתמה פרשת הגאולה של מעלה במלת "לעשותו", כדי להשוות ענין הגאולה למעשה בראשית, שנחתם "אשר ברא אלקים לעשות" (בראשית ב'), והשוה אחרית הזמן עם ראשית הזמן, למען הודיעך כי שוין הן לענין פעולות הטבע ומנהגו של עולם, כי כן ינהג בזמן המשיח כל מנהג הטבע כמעשה בראשית, ובפירוש אמרו כן, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גליות בלבד, ותוספת הוא"ו לרמוז כי האלף הששי ינהוג מנהג ששת ימי המעשה, וסמך לו מיד "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב", להודיע כי בו יהיה תחיית המתים… (דברים ל טו, וראה עוד תחיית המתים)

ספורנו:

וזכרתי להם – בקבוץ גלויות, אשר הוצאתי – שהוצאתים כדי שאהיה להם לאלקים, כאומרו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", ומה שהשחיתו אז, יתוקנו אחר קבוץ גלויות לימות המשיח, על דרך "אני ה' לא שניתי", ולא היה הקלקול זולתי מהם, אשלים כונתי בסור כל הקלקולים לעתיד לבא. (ויקרא כו מה)

מהר"ל:

…לכך אמרו כי שלימות של עולם הזה אינו רק עד ז', כי העולם הזה הוא עולם הטבע, שנברא בשבעת ימי בראשית, ולימות המשיח על שמונה נימין, כי השלימות שיהיה לימות המשיח יהיה על הטבע, ואפילו למאן דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות, מכל מקום השלימות הוא מגיע אל מעלה עליונה יותר מן העולם הזה, ולכך הכנור של ימות המשיח של שמונה, ולעתיד שלא יהיה טבע גשמית כלל, אבל השלימות יהיה נבדל לגמרי, אז יהיה הכנור של עשרה נימין… (נצח ישראל פרק יט, וראה עוד משיח-כללי שם פרק כז)

יש לך לשאול, אחר שכבר אמרנו כי הזמן אשר הוא מסוגל שיגלה בו המשיח באחרון ימי עולם, אם כן לא ימשך מלכות המשיח זמן רב, ואם כן מהו הטובה שיקבלו ישראל בזמן המשיח, אשר המשיח הוא תקות ישראל ותוחלתם, ואמר דודאי למי שאומר בפרק חלק, כי זמן המשיח יהיה זמן ארוך, וכמו שיתבאר עוד, ואין זה סותר למה שאמרנו שימי המשיח באחרית הימים, כי ימי המשיח זמן אחד, לא כמו שהוא הזמן הזה, בשביל רוב הצרות שבהם בזמן הזה, נחשב הזמן ארוך מאד, אבל ימי המשיח שיהיו בסוף הזמן הוא אחד. ולפי אותם שאומרים שאין מלכות המשיח נמשכת כל כך, אין זה קשיא, שאם היינו אומרים כי טובת המשיח לאכול ולשתות בלבד, היה לך להקשות קושיא זאת, אבל אנו אומרים, כי המשיח יבא כדי להשלים ולהיישיר העולם לקנות תחיית המתים ועולם הבא, אם כן מה בכך שלא יהיה נמשך מלכות המשיח כל כי האי ריתחא לירתח, שיתן להם מדריגה יותר עליונה, היא מדריגת תחיית המתים לעולם הבא, וימי המשיח אינן רק שעל ידם יזכו למדריגה עליונה והיא מדריגת תחיית המתים, ועולם הבא, כמו שאמרנו למעלה, ולכך תחלה יקנו המעלה הזאת שהיא ימי המשיח, ואחר כך יקנו המדרגה היותר עליונה. וזהו ענין המשיח להעלות המציאות ממדרגה למדרגה וממעלה למעלה לא זולת זה… (שם פרק כח, וראה עוד משיח-כללי שם)

ובפרק הבא על יבמתו, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אשר עשיתי". וביאור ענין זה, כי הנשמות שהם קודם ימות המשיח, נקרא המקום שבאו משם גוף, כי קודם ימי המשיח יש לנשמות הצירוף אל הגוף, אבל לימות המשיח לא יהיו הנשמות מוטבעות בגוף, אבל יהיו נבדלים מן הגוף, ובפירוש אמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות מן הגוף, שאז יהיו הנשמות באות לעולם נבדלים, ועוד שהנשמות אשר באים לעולם הזה, המדרגה הזאת נקראת גוף, מפני שמדרגה הזאת הוא גוף המקום אשר ראוי לנשמות, אשר הם בעולם הזה בלא תוספות ובלא חסרון, אבל לימות המשיח יבואו הנשמות ממדריגה יותר עליונה, ואין זה גוף המדרגה אשר היא ראויה לעולם הזה. ומזה תבין הטעם שהמלך המשיח יהיה נולד מאומה אחרת, שהרי דוד ממואביה ושלמה מעמונית, שכאשר השי"ת רוצה להוציא הויה חדשה, אל זה צריך הרכבה מן נטיעה אחרת… (שם פרק לב, וראה עוד משיח-כללי שם)

…וביאור ענין זה, שקודם שיבא המשיח, ראוי שיהיה נמצא הפסד גמור, כיון שיהיה הויה חדשה ויהיה כמו עולם חדש, שקודם זה הגיעו ישראל עד עפר, ועתה ירום קרנם עד שמי שמים, וכי אין דבר זה הויה חדשה, ולכך כאשר תפול הויה חדשה, אז יהיה בטילה הויה הראשונה, ותתבטל צורת עולם הראשון, ולכך יהיו תלמידי חכמים מתמעטין, פירוש אותם שיש בהם השכל יתמעטו, וכאשר השכל מתמעט, אז יבא פורענות על השאר, כי כאשר תלמידי חכמים בעולם אין פורעניות באה לעולם…

ואמר השאר שאינם תלמידי חכמים, עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות מתחדשות בעולם. וזכר ד' גזירות, כי לפעמים הצרה היא מצד אריכות הזמן שעומד בפורענות זמן רב, וכנגד זה אמר עיניהם כלים ביגון, שזה נאמר שתמיד יום יום מצפים להרוחה, ולא תבא להם הרוחה, שמאריך בצרתם. ולפעמים הפורעניות הוא מצד הרבוי, ונגד זה אמר וצרות רבות מתחדשות. ולפעמים הגזירה בעצמה קשה, וכנגד זה אמר וגזירות קשות מתחדשות, הרי לך כל החלקים, עד שיהיה הפסד בכל.

ומפני שזכר כאן ההפסד שיהיה בעולם לבני אדם, זכר אחריו בברייתא ההפסד שיהיה במילי דשמיא, ויותר מזה, כי כולם הולכים מהיפך להיפך, כי בית הועד יהיה לזנות, דהיינו שהדבר הטוב יהיה לרע, וכן כולם, אבל ותהי האמת נעדרת, שלא תאמר כי הפחותים יהיו משקרים בשביל פחיתות שלהם, ולא נקרא זה שהאמת הלכה לה, רק שהם אינם חפצים באמת, כי זה אינו, כי לא ימצא כלל, אף אצל אשר נקראו טובים, ועל זה נאמר שהאמת הלכה לה, ולא ימצא האמת, ודבר זה יותר פחיתות, שאם בני אדם, מצד שהם אינם טובים משקרים, אין כאן בטול האמת מן העולם, רק שהבריות הם אינם טובים ובאים לידי שקר, ולפעמים ימצא אדם כשר, ואין הכל משקרים, אבל לעתיד יסולק האמת מצד עצמו, ולא נמצא אצל אחד האמת, רק כל אדם כוזב. וקאמר עוד תניא רבי נהוראי וכו', ובא לומר כי עוד יהיה בדור שבן דוד בא שלא יהיה סדר בעולם, ודבר זה ענין בפני עצמו, כי ראוי לפי הסדר, שהקטנים מכבדים לגדולים, ודבר זה הוא סדר הדור, ואלו בדור של משיח לא יהיה סדר הדור כלל, ולכך קאמר נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו לפני נערים, וכן שאר הדברים כולם, יהיה בהם שינוי הסדר, ודבר זה הפסד גמור.

ורבי נחמיה אמר כי בדורו של משיח יהיה העולם יוצא מן הסדר לגמרי, וידוע כי העזות יוצא מן הסדר השוה, וכן כאשר זה שהוא יקר ונכבד יעות דבר, זה שינוי יוצא מן הסדר לגמרי. והגפן יתן פריו והיין ביוקר, דבר זה שינוי גמור, והמלכות וכו' ודבר זה ברור כי הוא בפני עצמו יוצא מן האמונה ואין תוכחה, שיוצא מן הסדר, וכאשר יוכיח אותו אין מקבל תוכחה.

הרי ה' דברים שהעולם יוצא מן הסדר הראוי, ומפני שהעולם נברא בה' משמו יתברך, שמספרו חמשה, כנגד זה אמר כי בה' דברים יהיה יוצא מן סדר העולם, כי הסדר הוא על ידי הה"א משמו… אבל רבי נהוראי זכר שמונה דברים, וכולם הם הדברים שהם אלקות, כמו התורה והחכמה יהיה בטול להם, ולא שיהיה בטול להם, רק שיהיו מגונים ושפלים בעיני בני אדם. ואמר רב מאי קרא, "כולו הפך לבן טהור הוא", והנה נראה לפי הדעת רחוק מאד שיביא ראיה ממקרא זה שמדבר בצרעת, ודע כי הכתוב שאומר כולו הפך לבן טהור הוא, מפני כי כאשר הצרעת במקצת טמא, וזאת התורה כי הצרעת הוא הפסד לאדם… אמנם כאשר פרחה בו צרעת בכלו הוא טהור, כי בצד הזה אין הצרעת חוץ לסדר העולם, כאשר ההפסד בשביל הויה, כי כל הויה יוקדם לה העדר, ומפני כי יוקדם אל ההויה ההעדר, לכך העדר זה הוא בשביל ההויה… כלל הדבר, כאשר יש כאן הפסד להויה יש כאן טומאה, רק אם ההפסד הוא בשביל הויה אחרת, שכל הויה יוקדם לה ההעדר, אין זה נקרא הפסד, רק הוא הויה, וכך גם כן כאשר הדור כלו מקולקל ונפסד, אז אין הפסד זה יוצא מסדר המציאות, שכבר התבאר לך כי ההתחדשות הויה צריך שיהיה קודם העדר הויה הראשונה, והפסד זה הוא הויה, והוא הסדר שראוי והכרחי להיות ההפסד שהוא צריך אל ההויה.

תנו רבנן כי יראה כי אזלת יד, אין בן דוד בא עד שירבו המסורות… ואלו ד' דברים בודאי כלם הם אזלת יד, כי כאשר האדם נמסר ביד האחד אשר לא יכול קום, בשביל זה מטה ידו וכחו, אשר נמסר ביד אחר. וכן עד שיתמעטו התלמידים, וזה מטת יד מצד היסוד של עולם, כי התלמידים הם יסוד ישראל, שעליהם קיים ישראל בשביל התורה. עד שתכלה פרוטה מן הכיס – כלומר שהדבר המקיים את האדם הוא הפרנסה והממון… לפיכך אמר עד שתכלה פרוטה מן הכיס, ויהיה להם עוד מטות יד מצד עצמם, וזה שאמר עד שיתיאשו מן הגאולה… (שם פרק לה, וראה עוד משיח-כללי שם ופרק לו)

כבר התבאר לך, כי התכלית והסוף מסוגל לשלימות יותר מהכל, וזה כי ההתחלה במה שהוא התחלה אין בה שלימות, שהרי לא נשלם עדיין, רק הסוף יש בו השלמה, ולכך הסוף ראוי אל השלימות. והנה המתחייב מזה, שיהיה תכלית הזמן מן ימי עולם מסוגל לשלימות, וזהו ימי המשיח, שהוא באחרית הזמן, ודבר זה מבואר למעיין בדבר זה. ואף כי בארנו למעלה כי עולם הזה אין מוכן לישראל, ואיך יהיה המשיח בעולם הזה, שהוא עולם הגשמי, שכל ענין המשיח הוא אלקי לא גשמי. ואין זה קשיא, כי ימות המשיח הם אחד, ולכך כל ימי המשיח נקרא סוף העולם, וסוף העולם הוא מוכן שיהיה אלקי, וכמו האדם הזה, כאשר הוא בעיקר ימיו אינו אלקי, אבל כאשר הוא בסוף ימיו נסתלק ממנו כחות הגשמי, עד שהוא אלקי, ודבר זה גם כן אצל העולם, כי בסוף ימי עולם שאז יהיה ימות המשיח יהיה העולם הזה אלקי, ולא יהיה האדם רודף אחר הדברים הגשמיים, רק דברים אלוקיים, וכן בסוף ימי העולם יהי העולם אחד לגמרי, כי עיקר סגולת השלימות הוא האחדות, כי על דבר שהוא שלם נאמר שהוא אחד, כמו שכתוב, "ויהי המשכן אחד", רוצה לומר ויהיה משכן שלם…

והתבאר לך כי בימי המשיח אז יהיה העולם בשלימות, כאשר כל סוף הוא מסוגל אל השלימות, מתחייב שהיה העולם אחד, שאם לא היה העולם אחד, לא היה בו שלימות, ודבר מבואר הוא. בפרק אלו עוברין, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וכי עד האידנא לאו אחד, אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אמי, לא כעולם הזה עולם הבא, עולם הזה על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת, אבל לעולם הבא כלו הטוב והמטיב… וביאור זה, כי מה שכתב "והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד וגו', אין זה חס ושלום מצד עצמו, כי הוא יתברך מצד עצמו הוא אחד לעולם, אבל הענין הוא מצד המקבלים…

וביאור ענין זה, דהוי לכתוב שמע ישראל ה' אלקינו אחד, אלא שיש ב' בחינות בו יתברך, במה שהוא אלקי כל הנמצאים, הבחינה הזאת הוא מצד העלול, והרי העלול אינו אחד, אבל לעתיד יהיה החבור הזה מצד העלה יתברך, לכך לא היה מצורף השי"ת אל עולמו רק מצד שהוא אחד, לא מצד העלול, כי העלול אינו אחד. וזה מה שאמר ה' אלקינו בעולם הזה, ה' אחד לעולם הבא. והנה עצם המשיח שהוא יהיה המאחד הכל ומשלים הכל עד שיהיה העולם אחד, ולכך אמרו ה' אחד לעולם הבא. ומזה עצמו התחייב בטול מלכות רביעית מן העולם, שכל דבר שהוא יוצא מן האחדות יהיה מסולק עד שהעולם יהיה אחד בלתי מחולק כלל, ואשר הוא מתנגד אל זה הוא כח אדום, שזאת המלכות היא התנגדות אל האחדות…

ובפרק אלו טרפות, רחם זו שרקרק, ולמה נקרא שמו רחם, אמר רבי יוחנן כין שבאה רחם בא רחמים לעולם, אמר רב ביבי בר אביי, והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק, וגמירי דאי יתיב על ארעא ושריק אתי משיח, שנאמר אשרקה להם ואקבצם… אבל המאמר הזה כפשוטו, ובאו לפרש במאמר הזה, כי לעתיד לימות המשיח יהיה העולם אחד לגמרי, ויש מיני נמצאים המסוגלים לדבר אחד, ויתר מכל זה הם מיוחדים העופות, בעבור שהם נקראים עוף השמים, והם מסוגלים לאיזה דברים… ויש ברחמים, כמו עוף שנקרא רחם, ולפיכך נקרא רחם, על שם הרחמים… ולא נקרא רחם החי"ת בצירי, שמשמע על אחרים, אבל רחום, החי"ת בשורק אינו משמע רק הרחמנות בעצמו, והוא מורה על הרחמנות שבאה לעולם… וכאשר באים רחמים מלמעלה לעולם מפני כי השי"ת מתחבר לתחתונים ומרחם עליהם, ולכך העוף שנקרא רחם, עבור שרקרק המורה על חבור, וזהו דוקא כאשר יתיב על מידי, לא כאשר הוא פורח מלמעלה באויר שאין כאן חבור, רק כאשר הרחמים למטה, לא כאשר החבור הוא למעלה באויר, וכאשר יתיב על ארעא ועביד שרקרק נעשו עליונים חבור לתחתונים חבור אחד לגמרי, והרחמים הם בארץ, ולפיכך אתי משיח… (שם פרק מב)

…ולפיכך אין בן דוד בא עד פ"ה יובלות, שזהו תשלום מן האותיות, ואז אפשר שיבא המשיח, וכל הדברים האלו אשר אמרנו היינו שלא יהיה פחות אבל אפשר שיהיה יותר, וכדמוקי ליה רב אשי בתר הכי, ולמאן דאמר אחר ד' אלפים ומאתים ותשעים ואחד עולם יתום, דסבירא ליה דבעינן פ"ה יובלות לכל הפחות לביאת המשיח, וצריך עוד ארבעים שנה עד שיצמח המלך המשיח בשלימות, כמו שהיה תחלה כאשר יצאו ממצרים, ואחר ארבעים היו גוברים על שונאיהם לכלות אותם… ומה שאמר שיהיה מהם מלחמות תנינים, רוצה לומר גוי אכזר כמו דכתיב גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן, כן מה שאמר מהם מלחמות גוג ומגוג, היינו אומה שכחה מחמת הרבוי… ואלו שני כחות מתנגדים אליו, הרבוי הכופרים בא-ל יהיו מתנגדים לישראל, והם מלחמות גוג ומגוג, והשני אשר מיוחס להם גודל הכח, והם מלחמות תנינים.

ואולי יקשה לך מה שאמרנו למעלה, שאמר המשיח עתה אתינא, כי הכל אמת נכון, כי מצד המשיח בעצמו אין מניעה כלל, ואין לו זמן מוגבל, רק כי יש מניעה מצד שהמקבל אינו מוכן, והיינו דאמר ליה היום אם בקולו תשמעו, כלומר אם המקבל מוכן, אין המניעה מצד המשפיע, והקץ הוא הכנת המקבל… (שם פרק מה)

ממה שהתבאר יש לך לדעת, כי ענין המשיח וההנהגה שתהיה בעולם שיהיה העולם בשלימות, לא כמו שהיה העולם הזה, רק הויה אחרת. ובפרק השואל: "וזכור את בוראך בימי בחרותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה", אלו ימי הזקנה, "והגיעו ימים אשר תאמר אין לי חפץ בהם", אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. ופירוש ענין זה, שהדבר אשר הוא בפועל אינו יוצא עוד לפועל אחר שכבר הוא בפועל, ולכך העולם הזה אשר אנחנו בו, אשר אינו בשלימות, כיון שאינו בשלמות אפשר בו החטא, שישנה האדם דרכו לחטא, אבל ימי המשיח, כבר העולם בפועל השלימות, לכך לא יהיה קנין זכות הוא היציאה אל הפועל, ולא חטא לשנות האדם את מעשיו ממה שנברא האדם עליו, כיון שכבר הוא בשלימות הגמור, אין כאן שנוי רק יהיה הכל כאשר הוא, כי הכל יהיה בפועל.

ויראה שאין לומר שלא יהיו ישראל קונים עוד שלימות ומעלה לימות המשיח, רק שלא יוכל הרשע לשנות מעשיו שיהיה צדיק, ודבר זה נקרא יציאה לפועל, אחר שהיה רשע כבר, שיהיה מעתה צדיק, ולכך הכתוב מזהיר האדם שיהיה צדיק קודם שיתגלה המשיח, שאז בודאי אפשר שהחוטא יחזור בתשובה, אבל לימות המשיח לא יוכל לעשות תשובה, כי אין שם שנוי, שישנה עצמו מרע לטוב, שיהיה הרשע צדיק או מטוב לרע. אבל אם כבר הוא צדיק, אז בודאי אפשר שיקנה שלימות ומעלה יותר, והדעת נותנת כך, כי אין ימי המשיח שיהיה העולם שכלי לגמרי, ויהיו כמו מלאכים נבדלים, שהרי יהיו אוכלים ושותים, ואינו עולם המשיח כמו עולם הבא, ולפיכך בודאי שייך בו קנין מעלה, רק שלא יהיה דבר זה שיהיה האדם משנה מעשיו מן הרע אל הטוב או מן הטוב אל הרע, כי בודאי אם הוא רשע כל ימיו, אם יראה בימות המשיח מה שיעשה השי"ת לישראל, בודאי יחזור בתשובה כדי לקבל הטוב, ודבר זה אין נקרא תשובה כלל…

ולפיכך נראה כמו שאמרנו, כי לדעת הברייתא יהיה לימות המשיח העולם בשלימות ובפעל לגמרי, וכאשר העולם בשלימות ובפועל אין בו שינוי כלל, ולמה יחטא והכל הוא עומד כפי מה שהוא ואין בו קנין שלימות, ובשביל השלימות שיהיה בעולם יסולק יצר הרע, כי יצר הרע הוא החסרון שהוא בעולם, וכאשר בימי המשיח יסולק יצר הרע, וכדכתיב "ומל ה' אלקיך את לבבך" וגו', לכך אין בו חוב, וכן ממילא, כאשר אין יצר הרע אין כאן זכות, כמו שאמרו במסכת יומא, כלום בראת יצר הרע, רק כדי לקבל אגרא וכו'.

אמנם מכל מקום נראה, כי סבירא ליה לברייתא, שאין קנין מעלה לימות המשיח, היינו שיקנה מה שירצה, כמו שהוא הענין קודם ימות המשיח, שאם ירצה להיות צדיק גדול ולקנות מעלה יתרה יקנה כל אשר ירצה, אבל לימות המשיח לא יוכל לקנות כאשר ירצה, רק כפי אשר סדר השי"ת שיקנה כל אחד ואחד לפי מעלתו ומדרגתו, וזה בקיום המצות ועשית רצונו יתברך. אך שיהיו הכל עובדים את ה' במצותיו ולא יהיה לאחד מהם כח להוסיף על מה שנברא עליו לקנות מעלה יותר ולא יהיה תולה בבחירתו לעשות כך, כי אין נראה כלל שלא יקנו מדריגה יותר לימות המשיח ממה שהיה להם קודם, כך הוא דעת הברייתא…

ובפרק חלק תניא, רבי אלעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה… וביאור מחלקותם, כי סבירא לרבי אלעזר כי המשיח אינו רק שיוציא אותם מהגליות, ואחר שהוציא אותם מן הגליות יהיה הקב"ה בעצמו ובכבודו מנהיג את ישראל, ודבר זה יהיה עוד מעלה יותר, רק כי עיקר ההוצאה מן הגלות היא על ידי משיח, ולכך ימי משיח מ' שנה, כי תהיה ההוצאה מן הגלות עד שבאו לכלל מנוחה והשקט מ' שנה, כמו שהיה כשיצאו ממצרים. ומי שאמר ע' שנה, ימי מלך אחד, אין הכתוב תולה צור במלך המשיח, דמאי ענין צור למלך המשיח, רק שהכתוב אומר כי תהיה נשכחת צור ימי מלך אחד, רוצה לומר המלך מלכות שהוא מיוחד, ויש לו המשך מלכות כראוי, ואין מי שראוי למלכות כמו מלך המשיח, ולכך אמר ימי מלך אחד, זהו מלך המשיח, וסוף סוף המשך המלכות שראוי למלך המשיח הוא שבעים שנה, ולפיכך אי אפשר שתהיה מלכותו של משיח פחות מן שבעים שנה, שאם לא כן יהיה חסר מלכותו של משיח… (שם פרק מו, וראה עוד משיח-כללי)

…וכן ב' אלפים ימי המשיח מיוחדים למשיח, אבל קודם לכן אי אפשר לבא בשום אופן, בכל תשובה ומעשה טוב בעולם, רק באלו ב' אלפים אחרונים הם ימי משיח, שהזמן האחרון הוא מיוחד אל ביאת המשיח, ובתוך אלו ב' אלפים שנה זמן הכשר לזה יבא המשיח, ומכל מקום אפשר שיבא על ידי רחמים בכל ב' אלפים. הנה התבאר לך, שהזמן אשר הוא מיוחד למשיח הוא באחרית הימים, שהוא השלמת ימי העולם, ואם כן לא יקשה אם כל כך מעכבין עקבות משיח, מפני שהזמן אשר ראוי לו הוא אחרית הזמן, והוא מיוחד אליו, ודבר בעתו מה טוב… (חידושי אגדות סנהדרין צז א)

…ולכך מביא כאן אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה על ישראל ט' חדשים, וזה שאמר ואין מספיקין לבנותה עד שבן דוד בא… ופירוש אלו ט' חדשים, כי מלכות מלך המשיח נקרא בכתוב אדם, כמו שאמר וארו עם ענני שמיא כבר אינש וגו', וכמו שהמשיל את המלכיות לחיות, כך המשיל מלכות מלך המשיח לאדם. ותולדות האדם הוא בט' חדשים, ותיכף שמתפשט מלכות הרשעה על ישראל יתחיל לצאת ולהתגדל מלך המשיח, כי אין ראוי שיהיה מלכות אחד מושל בעולם כלל… וכאשר מתחיל לצמוח מלכות מלך המשיח, ואחר ט' חדשים יהיה גמר מלכות מלך המשיח ויטול המלכות מאדום, ומה שמתפשט מלכות הרשעה ט' חדשים על ישראל כאשר יהיה מתגלה מלכות מלך המשיח שהוא מלכות אחד, יהיה מקבל המלכות גם כן מן אומה אחת, כי כך ראוי שיהיה מקבל המלך שהוא אחד על העולם המלכות מן מלכות אחד… (שם צח א)

…ולמאן דאמר שס"ה שנה, הוא ענין גדול מאד, כי הגאולה האחרונה בערך הגאולה הראשונה היא כמו ערך החמה נגד הלבנה, וזה כי הלבנה היא מאירה וחוזרת ומאפלת, כך היתה גאולה ראשונה, אבל הגאולה האחרונה שהיא תמיד, הגאולה הזאת נגד החמה, שהיא נשארת כך תמיד בלא שנוי… ולמאן דאמר שבעת אלפים שנה, שנאמר ומשוש חתן על כלה, פירוש שמחה שלמה, שהרי החתן ראוי שיהיה לו שמחה שלימה עם אשתו, לכך שמחתו שבעת ימים, ויומו של הקב"ה אלף שנה, ישמח עם ישראל שמחה שלימה שבעת אלפים שנה… ולמאן דאמר מיום שנברא העולם וכו', פירוש כי ימות המשיח עולם בפני עצמו, ולכך הוא שקול כמו מן בריאת עולם עד המשיח… (שם)

של"ה:

…עוד יש שכר אחר גשמי, לעולם הזה לימות המשיח, וזה בתחיית המתים שיחיו אז הצדיקים הגמורים, והטעם לדעתו ז"ל, אם כדי לפרסם נסי הקב"ה ואמונתו בעולם, ואם כדי שישיגו קצת תענוג גשמי אז כימים שנצטערו בהם או יותר, כפי מה שתגזור החכמה העליונה, או כדי שיקנו שלימות יותר מאשר קנו בתחילה, כאשר לא יכלו להשיג בחייהם המעלה שהיתה ראויה להם לפי יושר לבם, מפני המעיקים ועול הגלות…

הנה נראה דעת שמואל שלא יתחדש דבר בימות המשיח על מה שהעולם נוהג בו היום, ואל זה הדעת נטה הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות מלכים… אמנם אומר אני ביראה ורתת וזיע, כי אפשר כוונת שמואל הוא עד כלות אלף הששי, אבל אחר כך מודה שמואל לכל מה שאמרנו, ואפשר אף באלף הששי מודה שמואל לכל מה שאמרנו בענין הנולדים מביאת המשיח ואילך, שיזכו לנשמות חדשות, והוא לא דבר רק מאלו הנפשות שנולדו קודם ביאת המשיח מטפה סרוחה, שבהם יהיה נוהג ענין המיתה, ואחר כך יחיו לתחיית המתים הגדול. אמנם הנולדים בקדושה לא ישלוט בהם המות עוד. וכן המתים אשר יחיו בביאת המשיח, אשר כלה מהם הגוף העכור מזוהמתו, אז ישארו חיים וקיימים. ושמואל ורבי חייא בר אבא מר אחר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

והרב בעל עבודת הקודש ביאר דברי שמואל בענין אחר, וזה לשונו פרק ל"ח מחלק העבודה, ואפשר לתקן זה בשנאמר כי כוונת שמואל שלא יחדש הקב"ה דבר חוץ לטבע, אבל יהיו דברים על טבעם לשרשם, כמו שהיו בתחילת הויתם ובריאתם. והנה ידוע כי בתחילת הבריאה כבר הוקבע העולם לטובת האדם והנאותיו על השלימות והטוב שבפנים שאפשר לו, גם כיון בו שיהיה חיים נצחיים כמו שכתבנו כבר, וחטאו גרם לו שישתנה טבעו של עולם עליו ועל כל הבאים אחריו… ובשובם אל יושנן כמו שכוונה בהם החכמה העליונה השלמות ההוא שישובו אליו הוא רינתם ושמחתן בהיותם על הכוונה שכוון בהם בבריאתם… ואין ספק שיודה שמואל שאין העולם נוהג אחר החטא כמו שהיה נוהג קודם החטא, כי החטא ממית גורם קלקול העולמות והפסד סדרי בראשית, ושנוי טבעו של עולם. ויאמין עם זה שהכוונה העליונה בבריאה לא הגיעה עדיין ולא נשלמה, והכרח שתושלם ותגיע על כל פנים. והנה לא בא זה לולא הגיע עד היום, ולא יבא עד אשר יגלה אשר לו המשפט, ואז תשוב הממשלה הראשונה, ממשלת הרצון והחפץ העליון לא ישונה, ויישוב המאמר כמו שאומר, כי דעת רבי יוחנן כי מה שנבאו הנביאים מטובות ונחמות יהיו דברים יתחדשו בימות מלך המשיח, שלא היו בזמן הבריאה וקודם שחטא אדם הראשון, ודעת שמואל כי אין בדברים ההם שנבאו הנביאים כי אם חזרת העולם אל טבעו ומנהגו הראשון שהיה נוהג בתחילת הבריאה קודם החטא… אבל נראה בעיני יותר הדרך שכתבתי למעלה, כי רבי יוחנן ושמואל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי אפשר שמואל איירי באלף השישי, ורבי יוחנן מיירי אחר כך…

ולעתיד לבא שיתבער היצר הרע המחטיא ויתמו חטאים מן הארץ, לא יצטרך עוד לקרבן, כי תתעלה מדת דינו ברחמים, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, עד כאן לשון תולעת יעקב.

עוד יש לי קושיא בפסוק הנ"ל, "ויספת לך עוד שלש ערים", ופירשו רז"ל דהיינו קיני קניזי והקדמוני, שהוא עמון ומואב ואדום, כי עשרה אומות הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו, ולא נתן אלא ז', וכי לעתיד יש גבול בדבר, הלא כתיב "וירד מים עד ים", כי בודאי ימשול משיח מסוף העולם עד סופו, ואין סברא לומר שבג' אלו נכללו כל אומות שבעולם. ואפשר לומר בזה, כי משיח ימשול מים עד ים, דהיינו שכולם יהיו תחתיו ויעלו לו מס, אבל עשר אומות הם שלו לגמרי, אמנם גם זה דוחק, שיהיה נשאר איזה מלכות ושררה מן האומות, על כן נראה, שכל הצלחות הגדולות לא יהיו תיכף בבא הגאולה, רק בהמשך זמן שתתרבה הדעת בישראל, ויבואו למעלה כתנות או"ר באל"ף, אז תתבטל הקליפה מכל וכל, ויתקיים "וירד מים עד ים", ואז יתבטלו כל הקרבנות זולת תודה, ואז לא יצטרכו לעיר מקלט.

ומצאתי בירושלמי במסכת מעשר שני במשנה: ותנאי היה, אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה. איתא שם, אמר רבי אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד, ובזה מתורץ למה הוצרכו לתנאי, יעשו הבית דין תקנה כפי רצונם כשיבנה בית המקדש, אלא דאגו אולי לא יהיה הבית דין גדולים מהם בחכמה ובמנין, שיוכלו לבטל דבריהם, ומפני שקשה, וכי בית דין של משיח לא יהיו גדולים מהם, על כן הוצרכו לומר שיבנה בית המקדש ועדיין בן דוד לא בא. ואפשר שזה יהיה בזמן משיח בן יוסף. ומעתה נוכל לומר, שהדברים ההם וכיוצא בהם נאמרים קודם ביאת משיח בן דוד, וברוך היודע. ובזה יתורץ גם כן קושיא גדולה, הנה בנין בית של יחזקאל הוא הבית של עתיד, והזכיר שם חטאות ואשמות, וקשה מהמדרש הנ"ל, הלא לעתיד יתבטלו כל הקרבנות חוץ תמיד, עוד קשה שם ביחזקאל מזכיר מטומאת מת לאביו ולאמו יטמאו, הלא כתיב "בלע המות לנצח", על כן נראה לפרש שכל זה מדבר בזמן משיח בן יוסף, וההבטחות הגדולות הם בזמן משיח בן דוד, וברוך הוא היודע. (בית דוד, ועיין שם עוד וערך לעתיד לבא)

…דע כי ג' זמני עולם הבא הן, כמוזכר ביוצר של שבת, חיי עולם הבא, וימות המשיח, ותחיית המתים. חיי עולם הבא הוא בית נאמן, שם דירה נאה לכל צדיק מדור לפי כבודו, ימות המשיח יהיה לקוחי איש ואשה, הקב"ה וכנסת ישראל, כדכתיב "כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך". ואחר תחיית המתים יהיה הנצחיות אשר עין לא ראתה אלקים זולתך, ופירשו רז"ל הוא סוד יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית… (תורה שבכתב שופטים)

רמח"ל:

…הנה אפילו הבחירה הזאת שהוא מניח לנו עתה, ותמיד הדבר תלוי ועומד אם להיטיב אם להרע, חס וחלילה, לפי רוב המעשה, אין סופה להתקיים כך, אלא הזמן ששיערה המחשבה העליונה היותר צריך ומספיק לכל הנשמות אשר עשה שבו יתוקנו, מי בצדקתם מי בתשובתם, ומי בקבלת יסורין, וזה הוא המועד אשר שם שיתא אלפי שנין, כדברי רז"ל (ראש השנה ל"א), ואחר יחדש עולמו להיות בני האדם כמלאכים ולא כחמורים, אבל יהיו נפשטים מן החומר הגס הזה ומן התולדות הרעות שלו, הן הן היצר וכל הנמשך ממנו, ואפילו לימות המשיח קרא כתיב, (יחזקאל ל"ו) "והסרותי את לב האבן מבשרכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו", וחז"ל אמרו "ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ", אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה, וזה פשוט, כי כאשר טהר האדם מיצרו, הנה אין עבודתו אלא בכח מוכרח ואין השבח אליו כלל… (דעת תבונות מ)

…והסדר כך הוא, כי הנה להתפשט הנוגה עוד נמצאים ענפים והם מלאכי המשחית, והרע בבני אדם למטה, ואז יהיו נבלעים הענפים התחתונים בשרשם הרע, והרע עצמו בשרשם הטוב. אך צריך שתדע, כי לכל הדברים האלה יש זמן קבוע, כי הנה כתיב, "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה" וגו', וגם כתיב "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם". אמנם האמת הוא, שלא בפעם אחת יתוקן הכל בימות המשיח, כי האמת שתיקון גדול יתוקן ודאי מיד, אבל עם כל זה עד שיגיעו הדברים לסוף שלימות התיקון צריך זמן, ובהרבה זמנים יעשו הרבה תיקונים שונים בהרבה עליות שיעלו העולמות זו אחר זו. והנה מיד בביאת המשיח יעשה תיקון א', והוא שקליפת נוגה תפרד מן הג' האחרות הקשות, והיא תשתעבד לקדושה, ואז תקבל כח יותר גדול, והיינו שתתקדש היא עצמה כנ"ל, ושאר הקליפות הקשות שתשארנה רחוקות מן הקדושה לגמרי. והנה כנגד זה יעשה בעולם שני דברים, הא' היא הנקמה במצריים, באותן שהם מצד הרע הגמור, בסוד הג' קליפות הקשות, והב' היא גרות העובדי גלולים ממה שישאר בהם, שהוא הטוב שבהם לעבוד את ה', ככתוב, "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה" וגו', והנה אז לא יקבלו הג' קליפות שום כח כלל מן הקדושה, וגם לא יהיה להם שייכות עם ישראל כלל, רק לא תבלע מיד בשורש אלא תעמוד עדיין להעניש החייבים בגיהנם, וגם יהיה לה שייכות עם הרשעים, כי כמו שבהתחברם בקליפות נוגה היה להם איזה קורבה אל הקדושה, כך עתה שיהיו רחוקים מן הקדושה יהיה להם עם כל זה איזה קורבה אל נוג"ה, ולכן באותו זמן יהיה חילוק בין ישראל לעובדי גלולים, שלישראל אין מיתה ולעובדי גלולים יש מיתה, שנאמר בהם "כי הנער בן מאה שנה ימות", אבל אחר זה יעלה העולם עוד מדרגה אחרת, שלא יהיה עוד מיתה אפילו בעובדי גלולים, והעליות הן רבות וכן תולדות העליות, אך סוף הכל הוא יום הדין הגדול, שאז תעבור סט"א לגמרי מכל הבריאה… (אדיר במרום דף נה)

אך ימות המשיח הם הנהגת הגדלות השני, ואז נקרא קודש יאמר לו, כמו שכתבנו, שההארה רבה על החומר, עד שהחומר עצמו מתקדש, והנבואה פשוטה על כל ישראל, כמו שכתוב "אשפוך רוחי על כל בשר", ואז תהיה החכמה מוטבעת בבני אדם בחוקם, כמו שהיא במלאכים, ולכן לא ילמדו עוד איש וגו'. ואמנם עד הגדלות השני אינו נקרא עדיין עליה, אלא השלמת המציאות, כי העיבור הוא תחילת הבנין, והיניקה השלמתו, שיש דברים שאינם נשלמים אלא ביניקה, והגדלות היא הגדלת כל האברים הבנויים, שיהיה בהם כל הכמות הראוי בהם. ועד הגדלות השני אין נמצא עדיין בספירות כל מה שראוי להיות בהם, כי כיון שז"א צריך שיהיה בעל מוחין, אין ענינו נשלם עד שישלטו המוחין לגמרי, וכמו שכתבנו. אך מן הגדלות השני והלאה הם עליות ממש, שמשתנית מדרגתו של ז"א לעילוי, וכן ימצאו עילויים אחר עילויים למדריגות בני האדם מימות המשיח והלאה… (כללים ראשונים כג)

מצודת דוד:

ה' למבול ישב – בימות המשיח יכירו כולם שוב כי הוא בורא העולם, כבמבול. (תהלים כט י)

הגר"א:

אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, הכוונה שלא יהיה בדור צבועים, מי שיהיה תוכו כברו בל יבוש מכל, כי לא לחרפה תהיה לו, ומי שיהיה צדיק יהיה גם כן תוכו כברו באמת, מחמת שלא יהיה לו אז על מה לחשוב שלא לשמה, מחמת שיהיה מקויים בימי המשיח "וסר מרע משתולל" (ישעיה נ"ט), ולא יהיה לו עבור צדקתו שום כבוד וגדולה, ולזה אמר כולו זכאי או כולו חייב, ולא להיות פוסח על שתי הסעיפים. (דברי אליהו סנהדרין)

מלבי"ם:

כה אמר – עתה מנבא על אחרית הימים, בתחלה יכירו כל העמים איש לפי אמונתו שירושלים עיר הקודש, ויתפללו שם, וקרוב לזמן הגאולה ילכו שם לבקש – לחקור על פנות האמונה, הגם שבניה עוד שפלים בעיניהם. (זכריה ח כ)

עקבות משיחך – על ידי החירופים יבואו עקבות משיח, ובעת שירבו הוא אות לבואו. (תהלים פט נב)

עד ערב – ביארנו לעיל שהחשבון עד הגאולה יסתיים בה' אלפים תרע"ג, שהוא עידן עדנים וגו', וכאן אמר מעת נבואה זו אלפים וש', שיסתיימו בשנת ה' אלפים תרפ"ח, כי ימי גוג ומגוג וימי המשיח כל אחד ז' שנים עד לבנין הבית. (דניאל ח יד)

רש"ר הירש:

…מכאן ואילך אין התורה דנה בתולדות האנושות, רק עיני הנביאים תיפקחנה לראות את אחרית ימי האדם: כל בניני הפאר הגדולים והקטנים יתמוטטו זה אחר זה, וכך תחדור ההכרה ללב האדם שרק "שם" אחד יתגדל ויתקדש, ושומה על האדם לפאר את השם הזה בכל כחות הפרט והכלל, ורק אחר כך ימצאו היחיד והציבור שלום וישע עלי אדמות, על תקופה זו ניבא צפניה הנביא (ג' ט') "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה', לעבדו שכם אחד"… אם שפת העמים תהיה ברורה, הם יקראו לדברים בשם ה' ולא בשם עצמם, על פי רצונם לעשות להם שם, לא מזגם ותאותם ולא רצונם לעשות לעצמם שם יהיו יסוד להערכת הדברים ולקריאת שמותיהם, אלא לכשישתעבדו לרצון הא-ל היחיד, יחזרו ויזכו באביקטיביות, הוה אומר, בהשקפת עולם שמקורה ברצון ה', כי יעריכו ויכנו את הדברים מנקודת המבט של יעודם האלוקי, ובכניעת העמים לרצון ה' יחזרו ויזכו באחדות הרוחנית וחברתית, שאבדה מהם עם בנין המגדל הזה. (בראשית יא ח)

שם משמואל:

ונראה על פי מה שהגדנו לעיל, שקיבוץ כל המצוות מכל הגלגולין לעשות מכולם כעין מנורה אחת שלימה מקובצת מפרקים וחוליות, צריך להיות קודם עולם הבא, כדי שעם הכנס האלף השביעי שהוא עולם הבא, ישרה עליהם אור ה'. יש לומר שהזמן המעותד לקיבוץ זה הוא ימות המשיח, וכמו שהמשיח יקבץ את נדחי ישראל בכלל, כן נמי בפרט של כל אחד ואחד מישראל יקבץ כל התיקונים והשלימות מכל הגלגולים ומכל שיתא אלפי שני לעשותן קומה אחת שלימה, וכמו למשל בגשמיות, כשהצורף עושה מנורה של חוליות צריך אחר כך ליישר כל חוליא בלי שום עיקום ויותרת בכדי שתהא מותאמת לחברתה, כן הוא הנמשל במצוות ומעשים טובים שיהיו צריכין ליישר ולפשט מכל עקמומיות, וכמו בכלל לעשות כל ישראל גוי אחד בארץ, וכמו שכתוב (יחזקאל ל"ז) "והיו אחד בידי", כן נמי בכל פרט ופרט, וזמן ימות המשיח הוא הכנה לעולם הבא, והוא אמצעי בין עולם הזה ועולם הבא.

ונראה שזהו ענין משיח בן יוסף שמדת יסוד כנישו דכל נהורין, וגם משיח בן דוד הוא המאחד את ישראל. ובזוהר הקדוש (פנחס) חושב את מדתו של דוד ושלמה יסוד ומלכות, הרי שמדתו של דוד נמי היא כנישו דכל נהורין, ואפשר לומר שמשיח בן יוסף הוא בפרט, ומשיח בן דוד בכלל, והדברים עתיקים. והעולה מדברינו אלה, שזמן הקיבוץ שהוא דוגמת הרכבת קני המנורה הוא בזמן ימות המשיח, הכנה לעולם הבא, שאז תהיה המנורה כבר על עמדה, מוכנת לקבלת אור ושפע אלוקי… (דברים עקב תרע"ו, וראה עוד משיח-חבלי)

רבינו ירוחם:

וזהו כל אחריתנו ותקותנו לימות המשיח, שאז נחזור להיות בבחינת מוכרחים, ותהיה הבחירה בטוב להם הטבע, לא יתאוה למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל, כענין "ומל ה' אלקיך את לבבך" (דברים ל') ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה, ישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שהיה ראוי לעשות, וזהו בטול היצר הרע… רוצה לומר, שבזמן ימות המשיח יהיה האדם מוכרח, ויתבטל ממנו כל הפתחים ולעשות דבר והפכו, ולא יהיה שום צד ופתח לעשות היפוך דבר ה'. ואחרי כל דברינו אלה נבין, כי כל אדם ואדם באשר הוא, כפי אשר יתבונן במה שלפניו, ויבטל הבחירה כאילו אין יכול לעשות ההיפוך, זהו בבחינת בטול יצר הרע גם בזמן הזה, וזהו כל האדם, מבעל בחירה להיות מוכרח… (דעת חכמה ומוסר חלק ג כח)

מכתב מאליהו:

…דור שכולו חייב, הוא אשר אין עוד תקוה שיוכל לעלות בדרך הדרגות, ומשום זה אין עוד תועלת בגלות להמשיכה, ואז הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשין כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב (סנהדרין צ"ב ב'), וצריך עיון, עושין תשובה ומחזירן למוטב, אם אחר התשובה מחזירן למוטב, ומי מחזירן, הקב"ה או להבדיל הקשה כהמן? אבל כך הוא האמת, שכשעומד עליהם הקשה כהמן, נשבר לבם בקרבם ומתפללים, והשי"ת כשרואה שמבקשים לעשות תשובה, אבל תש כוחם מלעלות בסולם, אז הוא יתברך מחזירן בתשובה, ומעלה אותם בעצמו, ומביא להם את משיח צדקנו בגלוים גדולים לעיני כל. משום זה אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, שבעצמו זוכה לגילוי משיח, או כולו חייב, שאין תועלת לו בגלות, אז השי"ת מעלהו אחר שנשבר לבו, ומביא משיח על ידו… (חלק א עמוד כח)

וכן הגאולה העתידה אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, למה, אם בכולו חייב יכול לבא, למה לא יבא גם לממוצע? אבל הענין, דכולו חייב אם אך יחזור בתשובה, אז תשובתו דחיפה עצומה מאד, ועולה בה למעלה מאד, מאחר שרואה עד היכן הגיע בהתחברותו אל הרע, אשר הורידו אל קצה האחרון של תהום השפלות, מה שאינו כן הממוצע, לא יראה את הרע בכל הקפו גם בשעת התשובה. (שם עמוד קנט)

…והנה כבר ידוע לנו, שלא היה לו לאדם הראשון יצר הרע במובן הפשוט, אך בחירה ונסיון היו לו לפי מדרגתו, ולו עמד בנסיונו עד כניסת השבת, היה נכנס מיד לעולם שכולו שבת. וכתבו המקובלים, וכן כוונת דברי הרמב"ן הנ"ל, שענינם של ימות המשיח ותחיית המתים הוא להגיע אל מצבו של אדם הראשון בגן עדן קודם החטא, ומשם יעלו אל שלמות העולם הבא, כמו שאדם הראשון היה זוכה לו אילו לא חטא. והדבר צריך ביאור, שהרי לכאורה שונים ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה כלל, ממצב אדם הראשון קודם החטא, שנצטוה על כל פנים במצוה אחת… הרי שהיתה לו בחינת עבודה, וממילא היו שייכות במצבו זכות וחובה, אבל במדרגת תחיית המתים, שעליה נאמר שנים שאין בהם חפץ, ביטול היצר הרע, מה עבודה שייכת בה?

אך כך הוא ביאור הענין, כל דבר נמדד לפי מצבם הרוחני של המשיגים אותו. אצל אדם הראשון, יצור כפיו של הקב"ה, היתה גם נקודה דקה זו של בחירה דבר גדול, אך בשבילנו הרי נקודה דקה זו לא תבחן כלל כבחירה, ובחינה זאת תקרא בעינינו "שנים אשר אין בהם חפץ", כי לא נבחין בזה בחירה ועבודה כלל. וגם הוא אצלנו בגדר סוד, איך שייך להגיע לחטא על ידי נקודה קלה ודקה כזאת. אך מצד שני, עצם הענין הזה ישמש לגלוי גדול של עוצם חסדו יתברך, שהוא מחשיב לאדם את עמידתו בנסיון דק כזה להשג כה גדול, עד שתלויים בו גילויי כל העולמות, ומעלה עליו כאילו הוא, האדם, המגלה את כל זאת בבחירתו. בחינה זו בחסד אי אפשר שתתגלה אלא על ידי אדם הראשון במדרגת גן עדן, או על ידי מצב ימות המשיח ותחיית המתים.

אך אם המצב לעתיד לבא יהיה שוה בכל הענינים עם מצב אדם הראשון קודם החטא, מתעוררת השאלה, מניין לנו שלא יכשלו עוד הצדיקים בחטא כעין חטאו של אדם הראשון… אך ידוע שגבול יש לסטרא אחרא, עד היכן יכול לפעול… שהוגבל כחו של היצר הרע שלא יוכל לכבות לעולם את הנצוץ הפנימי הבוער בלב ישראל, כך לעתיד לבא מובטחים אנו שלא יוכל להסית עוד כבחטא עץ הדעת ומעשה העגל, ולא יפלו עוד ממדרגת גן עדן לעולמים, וזה פירוש אמרם ז"ל (סוכה נ"ב) לעתיד לבא מביא הקב"ה ליצר הרע ושוחטו, פירוש שמגביל כח שליטתו. אבל צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ובחירה אחת תהיה עדיין קיימת, הבחירה לעלות למדרגה גבוהה יותר מבחינת גן עדן…

והנה לעתיד לבא ישנה הבטחה שלא יפלו הצדיקים למטה ממדרגת גן עדן, וממילא ברור שלא תהיה עבודתם בבחינת לא תעשה, וכח השטן יוגבל מלהסית לחטא מעין אכילת עץ הדעת. אך עבודת האדם תהיה בגדר העשה הנ"ל, עבודה פנימית להתעלות למעלה מגן עדן, בבחינת עבודה זו הושווה המצב של לעתיד לבא למדרגת אדם הראשון שלפני החטא. והבחנה זו היא עמוקה מאד, ובמדרגתנו היא כמעט בלתי נתפסת בשכל, וכל שכן בלב, ואולי על בחינה זו אמרו ז"ל ששכר עולם הבא הוא בבחינת עין לא ראתה אלקים זולתך… (חלק ב עמוד קמז)

ויש בענין עוד דבר נפלא ונורא מאד. אמרו ז"ל אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, דור שכולו זכאי, פירוש על ידי דביקות ואהבת ה'. אבל דור שכולו חייב, וכי איזו הכנה יש בזה לביאת המשיח? אבל עיין מהר"ל בגבורות ה' על "וירכיבם על החמור" דמשה, ועל חמורו של משיח, שפירש שחמור רומז לחומר, היינו למדרגה גשמית ביותר, אבל פשוטה בלי סתירות, פירוש בלי גניבה והטעאה, ובחינה זו קרובה היא לתיקון, וזהו "כולו הפך לבן טהור הוא". מכאן למדנו דבר נורא, שעיקר כל החוצצים בפני הקדושה והמעכבים בעד האור להתפשט הוא כח ההטעאה והגניבה שבו מעוות האדם את האמת על פי רצונו, רק במבט האמת מתקרב האדם אל הפנימיות. (חלק ג עמוד קמ)

…לפי כל הסימנים שמסרו לנו רז"ל (עיין סוטה מ"ט) דורנו הוא דור של עקבות משיחא, אנו עומדים איפוא לפני ביאת גואל צדק, והפסד גדול הוא, אם לא נלמד להבין את דרכי הנהגת שמים שבימינו, ואם לא נדע להעריך נכונה את חובת השעה המוטלת עלינו. הננו רואים שיהודים רבים מתכנסים בארץ ישראל, בטל כאן שעבוד העמים, והארץ נותנת פירותיה. אך מאידך גיסא אנו רואים שמתקיים "חוצפא יסגי" וכו', פורקי עול מלכות שמים מושלים בכיפה, ומתגאים על כבוש ארץ ישראל וישובה בכחי ועוצם ידי, איך יש להבין כל זה, ישוב ארץ ישראל, ושלטון יהודי בה בלי שלטון התורה, ומהו ענין חוצפא יסגי בסוף הגלות?… (שם עמוד רז, וראה שם עוד)

…סוף גלות זו היא התקופה הקרויה בפי חז"ל עקבות דמשיחא, שבה חוצפא יסגא, אז גלות השכינה היא תחת יד חצופי ישראל, הן נשמות ערב רב המעורבות בישראל, אשר שורש טומאתם העיקרי הוא החוצפה כלפי שמיא, מדת עמלק. זה לשון הגר"א (בביאורו לתקוני זהר חדש דף כ"ז): ערב רב שבישראל הן עמלקים, כמו שכתב בזוהר, ומובא בזוהר, שבערב רב ישנם כחות של חמש אומות, ראשי תיבות ער"ב ר"ב, והעיקר שבהם הוא עמלק, ע' האות הראשונה, השלטון על העם הקדוש נמסר בידי ערב רב, כמובא בהגר"א שם, הערב רב שהן רישא דעמא קדישא בגלותא בתראה, שנאמר היו צריה לראש, וכמו שכתוב ברעיא מהימנא, בכח גאותם ושלטונם מנסים הם להשפיע בהשקפות טמאות אפיקורסיות של כחי ועוצם ידי ועומדים בחציפות ובעזות כנגד האמונה, התורה ועבודת ה'… אם נכיר את הנסיון הזה בכל תקפו, נדע את התפקיד שהטילו משמים על תקופתנו, להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות, ולהכיר כי טעות גמורה היא ביד אלה הטוענין כאילו שאנו עשינו את שלנו, באנו לארץ ישראל, לחמנו עליה, והננו שולטים בה, וה' יתברך יעשה את שלו, ובמשך הזמן יתבררו אמונה ויראת שמים… (שם עמוד ריז)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן

הלימוי לרפואה שלמה:

• אפרים

בתוך שאר חולי ישראל ורפואה קרובה לבוא.