תוהו

(ראה גם: בריאה, מציאות)

זהר:

תהו הוא מקום שאין בו שום צבע ושום צורה ולא נכלל בסוד הצורה, (כי תהו הוא סוד צמצום א', ובהו הוא המסך שנתתקן לסוד הזווג, כנ"ל)…

לכל יש לבוש להתלבש, מלבד לתוהו, (כי מטבע דברים הרוחניים הוא, שכל סבה מתלבשת בהדבר המסובב ממנו, דהיינו שמקיים אותו, ואם המסובב הזה נעשה סבה למסובב שני כן גם הוא מתלבש בו ונותן לו כח הקיום וכן הלאה… חוץ מתוהו הזה שאין לו שום לבוש, כי אינו מתלבש בהתחתון שלו המסובב ממנו, אלא הוא כמו עומד בפני עצמו בלי שום קשר עם האחרים המסובבים ממנו).

לבוהו כבר יש לו ציור וצורה שהוא האבנים המשוקעות תוך החקיקה דתוהו… (בראשית כ, ועיין שם עוד)

ואחריהם ברא שמים וארץ על תהו, שאין שם יסוד, שהיא ברית, שישעין אותם עליו, (דהיינו שמים וארץ תחתונים שהם זו"ן, שמטרם שנתמתקה המלכות בבינה היתה הנוקבא בבחינת תהו, שעליה נאמר והארץ היתה תהו), משום זה רצה הקב"ה ליתן התורה לאומות העולם, שהיא ברית מילה ממש, (כלומר שעל ידי התיקון של ברית מילה היו ממתיקים את המלכות בבינה, שאז היו מתגלים להם המוחין הנקראין תורה), אבל האומות לא רצו לקבלה, ונשארה הארץ חרבה ויבשה. (שם ריז)

תהו הוא הארץ הנקראת נשיה, ונקרא כן משום שלא נראה בה שום מראה עד שהיא נשכחה לגמרי, ובהו שבכתוב היא הארץ הנקראת ארקא, שהיא מקום שאינו נשכח… (בראשית ב לח, ועיין שם עוד)

פתח אותו היהודי ואמר, והארץ היתה תהו ובהו, מי היא ארץ (הזו) אותה הנודעת למעלה ולמטה, (דהיינו המלכות), היתה תהו, מהו תהו, זהו קו ירוק שמקיף כל העולם, ונקרא קו תהו, שכתוב ונטה עליו קו תהו ואבני בהו, כמו שלמדנו, (שאבני בהו הן) אבנים מפולמות הנשקעים בתוך התהום ומהם יוצאים מים.

עתה יש לדעת, תהו שהוא קו ירוק מהו קו ירוק, אלא מצאנו בספרו של הרופא קירטינא ושמו ידן דקסרי, וקוראים שמו קירטינא הרופא משום שהוא גדול על כל הרופאים, ויקר בחכמה, וכך בלשון פרס לאדם יקר קוראים לו קירטינא, והוא אמר, והארץ היתה תהו, מהו תהו, הוא קו ירוק המקיף כל העולם, ומה הוא, הוא קליפת האגוז, וזו היא הקליפה החיצונה שהיא ירוקה.

לפנים ממנו הוא בוהו, והוא אבנים מפולמות שמהן יוצאים מים, מן תהו נמשך עור ובשר מן בוהו נמשכות עצמות.

לפנים ממנו, (מבוהו) הוא וחושך, זה הוא חשכה שנמשך ממנה עמו של עשו, ואם תאמר (שהוא נמשך) מתוהו, כך הוא ודאי כי חשך תלוי ממנו תהו, (כלומר שחשך הוא בחינת תהו שהוא מלכות דמדת הדין, אלא שנמתק בבינה, ואז נעשה בחינת חשך שהוא סוד אש מתלקחת מן המלכות לבינה), אלא אלו אבנים מפולמות, (שהן בהו) נכנסו באמצע (בין תהו ובין חשך)… (זהר חדש בלק עד, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן שמים וארץ, תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים… תנא תהו, קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו, שממנו יצא חשך, שנאמר ישת חשך סתרו סביבותיו, בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים, שנאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. (חגיגה יב א)

מדרש רבה:

רבי אבהו ור' יהודה בר סימון, רבי אבהו אמר משל למלך שקנה לו שני עבדים שניהם באוני אחת ובטימי אחת, על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון, ועל א' גזר שיהא יגע ואוכל, ישב לו אותו תוהא ובוהא, אמר שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זה ניזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל, כך ישבה הארץ תוהא ובוהא, אמרה עליונים ותחתונים נבראו בבת אחת, העליונים ניזונים מזיו השכינה, והתחתונים אם אינם יגיעים אינם אוכלים… (בראשית ב ב)

א"ר תנחום לבן מלך שהיה ישן על גבי עריסה והיתה מניקתו תוהא ובוהא, למה שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו, כך צפתה הארץ שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו של אדם, שנאמר ארורה האדמה בעבורך, לפיכך והארץ היתה תהו ובהו. (שם שם ג)

ר' יהודה בר סימון פתח קריא בדורות, והארץ היתה תהו זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום, ובהו זה קין שבקש להחזיר את העולם לתהו ובהו… (שם שם ד)

ר"ש בן לקיש פתר קריא במלכיות, והארץ היתה תהו זו מלכות בבל, שנאמר (ירמיה ד') ראיתי את הארץ והנה תהו, ובהו זו מלכות מדי, שנאמר (אסתר ו') ויבהילו להביא את המן… (שם שם ה)

ר' אבהו ור' חייא רבה, ר' אבהו אמר מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב (תהלים א') כי יודע ה' דרך צדיקים וגו', והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים… א"ר חייא רבה מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא אלקים הרי בנוי, היך מד"א (ישעיה נ"א) לנטוע שמים וליסוד ארץ וגו'. והארץ היתה תהו ובהו, הרי חרב, היך מד"א (ירמיה ד') ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, ויאמר אלקים יהי אור הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא. (שם שם ז)

לקח טוב:

תנא תוהו זה קו ירוק, פירוש תכלת ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יוצא חושך, שנאמר ישת חושך סתרו וגו', ופירוש תהו דבר שתוהה בני אדם, בוהו, אבנים מפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים, שנאמר ונטה עליו קו תהו ואבני בהו, והוא דבר המבעית את האדם, כי היו המים על כל הארץ והחושך עליהם, כי החושך מן הארץ יוצא, כי הארץ תחתיה כולה חשך… (בראשית א א)

ילקוט ראובני:

…כי מלה של בראשית לשון בית ראש, זה בית המקדש שכתוב מרום מראשון מקום מקדשנו, ופתח והארץ היתה תוהו ובוהו, תהו בגימטריא תי"א, הבית הראשון עמד ת"י שנים ונחרב בתי"א, תהו ובהו בגימטריא ת"ל זהו בית שני ובית ראשון שעמדו תת"ל שנים, בית ראשון ת"י ובית שני ת"ך… ועוד רמז היתה תהו ובהו, היתה זו ת"ך של בית שני, תהו תי"א זו בית ראשון. (בראשית)

רבי אבא בר כהנא אמר חשך ואפילה שמשו בארץ מצרים שלשת ימים, שנאמר ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים, אבל תוהו ובוהו לא שמשו כלל בעולם הזה, והן עתידין לשמש בכרך גדול הידוע. (בא)

תרגום יונתן:

תהו ובהו – חורבנא וצדיותא. (ישעיה לד יא)

תרגום אונקלוס:

תהו ובהו – צדיא וריקניא. (בראשית א ב)

רש"י:

תהו ובהו – תהו לשון תימה שאדם תוהה ומשתומם על בהו שבה, בהו – לשון רקות וצדו. (בראשית א ב)

אבן עזרא:

תהו – אמר הגאון תהו שהוא מתהום, וזה לא יתכן כי מ"ם תהום שרש כמ"ם המים, ובספר יצירה זה קו ירוק ובהו אלו אבנים מפולמות. והנכון כאשר אמר המתרגם ארמית, וכן "ובתהו יליל ישמון", שאין בו ממש. (בראשית א ב)

רמב"ן:

…ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור, הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת… אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון נקרא ליונים היולי, ואחר ההיולי לא ברא דבר אבל יצר ועשה ממנו, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותם… והחומר הזה שנקרא היולי נקרא בלשון הקדש תהו, והמלה נגזרת מלשונם "בתוהה על הראשונות", מפני שאם בא אדם לגזור בו שם תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר כי לא לבש צורה שיתפש בה השם כלל. והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקדש בהו, והמלה מורכבת כלומר בו הוא… (בראשית א א, וראה שם עוד)

…כי פירוש תהו דבר מורגש, כמו תהי ליה בקנקניה, וכן אמרו רבותינו, תהו דבר המתהה את הבריות, כלומר שמרגישין בו, ופירוש בהו, דבר שיש בו ישות, כלומר בו הוא, שאדם אומר בזה הדבר איכא יש, והוא יסוד המים, וכן אמרו תהו זה קו ירוק, כלומר דבר גשמי והוא המים, בהו אלו אבנים מפולמות, כלומר יסוד העפר, הן אבנים מבהיקות כגון דגים המפולמים שהם לבנים מן המים… (תורת ה' תמימה)

רבינו בחיי:

היתה תהו ובהו – כשנבראת בתחילה היתה תוהו ובוהו, כלומר שממה וריקנית, שלא היה בה עשב אדם חיה ובהמה… כמו "ויתעם בתוהו לא דרך" (תהלים ק"ז). ואין לפרש דקודם בריאתה היתה תוהו ובהו, דאם כן היה לו לכתוב והארץ היה תוהו ובוהו, כלומר מה שעכשיו ארץ היה כבר תוהו ובוהו. דבר אחר דבר הכתוב על העתיד, פירוש קודם שברא הקב"ה את השמים ואת הארץ היתה תוהו ובוהו, אותו מקום שהארץ עתידה לעמוד בו… שהרי ענינים אלו עדיין לא נבראו… ולפי סברת התלמוד משמע שגם תוהו ובהו נבראו, וצריך לפרש וסביבות קצות הארץ ברא תוהו ובוהו… (שם שם ב)

הרקאנטי:

והארץ היתה תהו ובהו וגו' החל מסוף המעשה שבו נגמר הבנין, ואמר כי הארץ הנזכרת למעלה בטרם שתאצל מעלת העלות ית' ויתעלה היתה דבר המתהא את בני אדם, מפני שאין שם לא ממש ולא צורה, ואחרי אצילותה חזרוה לבהו, ומלת בהו כמו בו הוא. ורז"ל אמרו תהו זה קו ירוק המקיף את העולם כלו, בהו אלו אבנים מפולמות, שנאמר "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו". יש מחכמי הקבלה מפרשים קו ירוק היא התשובה, אבנים מפולמות הם אבני הבנין הדומין לשש קצוות. והנה מקו הירוק הנרמז נמשך תחילת העולם ובנינו, שנאמר עולם חסד יבנה, והנה בהו מלביש את התהו, כי תהו מורה על דבר שאין ניכר בו לא ממש ולא צורה, ובהו מורה על יישות, אף כי שניהם רוחניי, מכל מקום אבני הבנין פעולתם בתחתונים יותר מן התוהו.

ספר הבהיר, א"ר ברכיה מאי דכתיב והארץ היתה תוהו מאי משמע היתה שכבר היתה, ומאי תהו דבר המתהא את בני אדם, ומה בהו, אלא תהו היתה וחזרה לבהו, ומאי בהו דבר שיש בו ממש, דכתיב בהו בו הוא.

ספר הזוהר, והארץ היתה מקדמת דנא, היתה דוקא. ענין אחר והארץ היתה אחרי אצילותה הויה שיש בה תהו ובהו, רוצה לומר מקבלת מזרועות עולם הנקראים תהו ובהו, ובעבור כי עיקר קבלתם הוא קודם מן התוהו, על כן הקדימו, כענין שאמרו רז"ל כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, כי כן הוא בענין הייחוד, וזה סוד גדול יתבאר בסוד המזבח בגזרת הא-ל.

ספר הבהיר, גם את זה לעומת זה עשה האלקים, ברא בוהו ושם מקומו בשלום, ברא תוהו ושם מקומו ברע, בוהו בשלום דכתיב עושה שלום במרומיו, מלמד שמיכאל שר ימינו של הקב"ה מים וברד, וגבריאל שר שמאלו אש, ושם שלום ביניהם מכריע, והיינו דכתיב עושה שלום במרומיו. ומנלן דבהו הוא דכתיב עושה שלום ובורא רע, הא כיצד רע מתהו ושלום מבהו. ברא תהו ושם מקומו ברע, שנאמר עושה שלום ובורא רע, ברא בוהו ושם מקומו בשלום, שנאמר עושה שלום במרומיו, הנה רמז מכאן כי תהו הוא מקום הרע, רמז למדת הגבורה, שנאמר בה מצפון תפתח הרעה, ובהו מקום השלום.

ספר הזוהר, תהו מדורא דזוהמא קינא דפסולתא, בהו ברירו מגו פסולת ואתיישב ביה, תהו אתר דלית ביה גוון ולא דיוקנא ולא אתכליל ברזא דדיוקנא, השתא איהו בדיוקנא כד אסתכלו ביה לית ביה דיוקנא כלל. לכלא אית לבושא לאתלבשא בר האי בהו, להאי אית ליה ציורא ודיוקנא אבנין משקען גו גליפא דתהו נפקי גו גליפא דמשקען תמן, ומשם תועלתא לעלמא בציורא דלבושא משכי תועלתא מעלא לתתא. ואף לפירוש הראשון שפירשנו בתהו ובהו יתיישב לפירוש זה השני, כי הארץ כלולה מהתשובה ומו' קצוות. עני"ן אח"ר, הארץ הנזכרת אחרי אצילותה קודם קבלתה השפע היתה תוהא ובוהא והיתה מתאוה להתעלות אל האור הגדול ויאיר ה' פניו אליה. (בראשית)

אברבנאל:

תהו ובהו – …ובספר יצירה ממשיך, עשה תהו ושם מקומו ברע, עשה בוהו ושם מקומו בשלום, שתהו החומר ממנו ימשכו החסרונות, ובוהו הצורה ממנה השלמות. ואמרו חז"ל תהו קו ירוק, שהחומר בלתי נמצא בפועל, והשכל יגזור על מציאותו ומוכן לקבל הצורות. ואמרו ירוק שאינו תכלית הצבעים, ולא נעדר מהם, שאינו נמצא בפועל ואינו נעדר בהחלט כי אם ממוצע ביניהם, ואמרו שממנו יוצא חושך כי ממנו בא החסרון. (שם)

ספורנו:

תהו ובהו – ואותה הארץ הנבראת אז היתה דבר מורכב מחומר ראשון הנקרא תהו, ומצורה ראשונה הנקראת בהו, כי אמנם לא היה נאות לחומר הראשון זולתי צורה אחת היא היתה ראשונה לכל צורות המורכבים בהכרח, ומזה התבאר שהחומר הראשון דבר מחודש, ונקרא החומר של אותו המורכב הראשון תהו, להיותו מצד עצמו דבר כחיי בלבד, בלתי נמצא בפועל, כאמרו "כי תהו המה", כלומר בלתי נמצאים בפועל אבל בדמיון בלבד, והצורה הנשואה באותו המורכב הראשון נקראת בהו, כי בו בתהו שאמר נמצאת בפועל… (בראשית א ב)

רוח חיים:

וידוע מה שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, וזהו לא אך על קבלת התורה כי אם אף אם היה חס ושלום כל העולם כולו בטלים כרגע מלמוד התורה היה העולם חוזר לתוהו ובוהו… וידוע כי תוהו ובוהו אינו כליון גמור לכל הבריאה, כי תוהו ובוהו היה אחר הבריאה, כמו שכתוב והארץ היתה תוהו ובוהו, וכבר היתה ארץ וזהו אחר הבריאה קודם עשיה, והיינו מפרשים כי התנאי היה שיחזור לתוהו ובוהו, היינו שיתבטל עולם העשיה, אבל לא מה שלמעלה… (אבות ו א)

מלבי"ם:

…ודברי ספר הבהיר היה יותר טוב לפרש שמפרש תהו על כח ההעדר הכרוך בחומר ובהו על הצורה שלובש לפי שעה, שצורה זאת גם כן מציאותה חלושה אחר שהתהו מנגדה, וכן משמע בספר יצירה, ועשה מתהו ממש, ויעשו מאינו ישנו, שהוא מבואר על ההעדר וההויה. אולם על דרך הפשט הפשוט העקר כדעת אונקלוס, שפירש צדיא וריקניא, וההבדל בין תהו ובהו, כי כל גשם יושקף בו שני ענינים, א' תארו החיצוני מחודד משולש או מרובע, ב', בנין גופו בפנימיותו, רך או קשה נוזלי או מוצק וכדומה, ואם אין בו ממש בחיצוניותו נקרא תהו, שתהו הוא ריע של אין ואפס, "מאפס ותהו נחשבו לו"… ואם בנין גופו בפנימיותו צלמות ולא סדרים נקרא בהו, ועל זה אמר "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו", כי הבנאי נוטה הקו להגביל חיצוניות הבנין, והאבנים הם מיסדים פנימיות הבנין, לעומת זה אמר שהקו יהיה תהו והאבנים יהיו בהו, רוצה לומר ששלשה היסודות שמהם נבנית הארץ שהם עפר מים רוח היו מעורבים זה בזה, ולא נפרשו עדיין זה מזה בענין שיסוד המים שהוא היסוד האמצעי בין יסוד העפר שתחתיו ובין יסוד הרוח שעליו היה מעורב בתחתיתו עד יסוד העפר שתחתיו, ובעליונותיו עם יסוד הרוח שעליו… וכן אמרו בחגיגה תהו זה קו ירוק שמקיף את העולם שממנו יוצא חושך, (הוא ההיקף סביבות הכדור שהיה איד מימי אוירי כעבים ועננים שמוציא חשכת מים עבי שחקים), בהו אלו אבנים מפולמות שמהם יוצאים מים. ומפרש תחלה מה היה הבהו, שהיה חשך על פני תהום, שהמים בתחתיתם היו מעורבים עם העפר עד שהיה חושך, רוצה לומר שגם אחרי שיתהוה האור לא יוכלו ניצוצי האור לעבור שם… ונגד תהו מפרש ורוח אלקים מרחפת על פני המים, שיסוד המים למעלה היה מעורב ביסוד הרוח עד שהיה כקיטור וכענן… (בראשית א ב, וראה שם עוד)

רש"ר הירש:

תוהו – …תהה מציין את התרשמותו של אדם ממצב לא נהיר, לא רצוי, תהה קרוב כנראה לדהה, המציין גון צבע עמום, נטול ברק, מכאן שתהו מציין מצב לא כמות שהוא, אלא כמות שהוא משפיע על כושר הכרתנו. תהו הוא מצב של ערבוביה גמורה, בו עצמים נבדלים לא יוכרו ביחודם. קשה יותר משמעות בהו, השורש מצוי עוד רק ב"ביי" כביטוי של צער בלשון חז"ל, בהו מציין את מצב הערבוביה כבלתי נסבל מצד עצמו, כמלא סתירות וגדוש מאבקים, נמצא זה ההבדל שבין תהו לבהו, תהו מציין מצב של ערבוביה בהשפעתה הסובייקטיבית על הכרתנו, ואילו בהו מציין מצב אובייקטיבי ערבוביה כמות שהיא. נמצא פירוש תהו ובהו – מעורפל ומעורבב, לא נהיר ולא נבדל… (שם)

העמק דבר:

תהו – זה השם מונח על דבר שאין לו גדר והבדל זה מזה, כמו מדבר שאין שם היכר שנוי מקומות מקרי בשירת האזינו ובתוהו… והכי כונת תרגום אונקלוס "ריקניא", דמקום ריק אין שנוי חלק זה מזה. ובהו – זה השם מונח על שבו היה נכלל הרבה, היינו מיבשה אשר מתחת המים עד קצה המים היה נכלל כל טבע הבריאה וכל כח הברואים אחר כך. (שם)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן

הלימוי לרפואה שלמה:

• אפרים

בתוך שאר חולי ישראל ורפואה קרובה לבוא.