זקן זקנה

(ראה גם: דור המדבר-זקנים, כבוד זקן, שיבה)

תנ"ך:

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ויראת מאלוקיך אני ה'. (ויקרא יט לב)

בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות… (שמואל ב יט לו)

כה אמר ה' צב-אות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים. (זכריה ח ד)

אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כחי אל תעזבני. (תהלים עא ט)

אבוא בגבורות א-דני ה' אזכיר צדקתך לבדך… וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור… (שם שם טז)

עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים, ושבו העבים אחרי הגשם, ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטוחנות כי מיעטו וחשכו הרואות בארובות. וסוגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה, ויקום לקול הצפור וישחו כל בנות השיר. גם מגבוה ייראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתכל החגב ותפר האביונה כי הולך האדם לבית עולמו וסבבו בשוק הסופדים. עד אשר לא ירתק חבל הכסף ותרוץ גולת הזהב, ותשבר כד על המבוע ונרוץ הגלגל אל הבור… (קהלת יב ב והלאה)

ספרא:

מפני שיבה תקום, יכול מפני אשמאי, תלמוד לומר זקן, ואין זקן אלא חכם, , שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא זה שקנה חכמה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. יכול יעמוד מפניו מרחוק, תלמוד לומר והדרת פני, או והדרת יכול להדרנו בממון, תלמוד לומר תקום והדרת, מה קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור. איזהו הידור, לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו… רבי שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח, תלמוד לומר זקן ויראת מאלוקיך. (קדושים פרק ז יב)

זהר:

ומח הזה שהוא חכמה סתימאה זו (דהיינו ראש הג' דא"א), שקט ונשקט במקומו כיין הטוב על שמריו, והיינו שאומרים שזקן דעתו סתום, ומוחו סתום ושקט. (נשא אדרא רבא כב)

תלמוד בבלי:

אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל, תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב, אבל בחוצה לארץ לא, כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו. (ברכות ח א)

כדאמר להו ר' יהושע בן לוי לבניה… והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון. (שם שם ב)

אמרו להם בית הלל לבית שמאי מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את ר' יוחנן בן החורנית… (שם יא א)

…ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי, אמר להו לא חזינא להו לרבנן דקשישי מינן דעבדי הכי. (שם ל א)

…ואמר אם חכמה אין כאן זקנה אין כאן… (שם לט א)

תנא ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה וזקנה בשל ילדה, בשלמא זקנה בשל ילדה שבח הוא לה, אלא ילדה בשל זקנה אמאי גנאי הוא לה… (שבת סד ב)

אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי (נערים) עצה… (שם פט ב)

עד אשר לא תחשך השמש והאור זו פדחת (מצח) והחוטם, והירח זו נשמה, והכוכבים אלו הלסתות, ושבו העבים אחר הגשם זה מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי… אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה מאי טעמא לא אתית לבי אבידן, אמר ליה טור תלג (השליג), סחרוני גלידין (סביבותיו הלבינו), כלבוהי לא נבחין, טחנוהי לא טוחנין. בי רב אמרי אדלא אבידנא בחישנא (הולך שחוח כמחפש מה שלא אבד לו). תני רבי יוסי בר קסמא אומר טבא תרי מתלת, (שתי רגלים לבד בלי המקל), ווי לה לחדא דאזלא ולא אתיא, מאי היא, אמר רב חסדא ינקותא… אמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא שרי שקיך ועייל לחמך, עד ארבעין שנין מיכלא מעלי, מכאן ואילך מישתי מעלי…

אמר ליה רבי לרבי שמעון בר חלפתא מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך. אמר לו סלעים נעשו גבוהים, קרובים נעשו רחוקים, משתים נעשו שלוש, משים שלום בבית (אבר תשמיש) בטל. וסגרו דלתים בשוק וגו' אלו נקביו של אדם, בשפל קול הטחנה בשביל קורקבן שאינו טוחן, ויקום לקול הצפור, שאפילו צפור מנערתו משנתו, וישחו כל בנות השיר, שאפילו קול שרים ושרות דומות עליו כשוחה.

ואף ברזילי הגלעדי אמר לדוד בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע, מכאן שדעותיהם של זקנים משתנות. אם יטעם עבדך את אשר אוכל, מכאן ששפתותיהם של זקנים מתרפטות, אם אשמע קול שרים ושרות, מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות. אמר רב, ברזילי הגלעדי שקרא הווה, דההיא אמתא דהויא בי רבי בת תשעין ותרתין שנין והות טעמא קידרא. רבא אמר ברזילי הגלעדי שטוף בזמה היה, וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו.

תניא רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתווספת בהם, שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה, ועמי הארץ כל זמן שמזקינים טפשות נתווספת בהן, שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח.

גם מגבוה ייראו, שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים, וחתחתים בדרך, בשעה שמהלך נעשו לו תוהים, וינאץ השקד זו קליבוסת (עצם הירך בולטת מתשישות), ויסתבל החגב אלו עגבות (דומה עליו כמשא), ותפר האביונה זו חמדה…

ואמר רבי יצחק מאי דכתיב כי הילדות והשחרות הבל, דברים שאדם עושה בילדותו משחירים פניו לעת זקנתו. (שבת קנא ב)

אמר לו (ר' עקיבא), יהושע אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך… כששמעו חכמים בדבר אמרו, מה בזקנותו כך, בילדותו על אחת כמה וכמה… (עירובין כא ב)

אמר רב יהודה אמר רב כל עיר שיש בה מעלות ומורדות אדם ובהמה שבה מתים בחצי ימיהם, מתים סלקא דעתך, אלא אימא מזקינים בחצי ימיהם. (עירובין נו א)

…אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה (הושע)… (פסחים פז א)

ארבעה אין הדעת סובלתן… וזקן מנאף… (שם קיג ב)

מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה והעלוהו בית אבטינס והשביעוהו והלכו להם… (יומא יח ב)

…אי נמי משום (שאברהם) דזקן ויושב בישיבה הוה… שנאמר ואברהם זקן בא בימים, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ויהי כי זקן יצחק, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ועיני ישראל כבדו מזוקן, אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, אר"א שמושל בתורת רבו… (שם כח ב)

…אמר להם (שמעון הצדיק) בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי… (יומא לא ב)

כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש, אמר רבי יוסי ברבי חנינא לנערים (המן) לחם, לזקנים שמן, לתינוקות דבש. (שם עה ב)

תנו רבנן, יש מהם אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו, אלו חסידים ואנשי מעשה, ויש מהם אומרים אשרי זקנותנו שכיפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה… (סוכה נג א)

…הכי אמר רבי יוחנן זקנה קפצה עליו (על שמואל), דכתיב נחמתי כי המלכתי את שאול, אמר לפניו רבונו של עולם שקלתני כמשה ואהרן… מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם אף אני לא יתבטל מעשה ידי בחיי, אמר הקב"ה היכי אעביד, לימות שאול לא קא שביק שמואל, לימות שמואל אדזוטר מרנני אבתריה… אמר הקב"ה אקפיץ עליו זקנה… (תענית ה ב)

אמר רבי זירא לדידי מיפרשא לי מיניה דר' ירמיה בר אבא אמר קרא אספו זקנים, דומיא דאסיפת זקנים, מה אסיפת זקנים ביום אף צום נמי ביום… (שם יב ב)

הזקן שבהם אומר לפניהן דברי כבושין, תנו רבנן אם יש זקן אומר זקן, ואם לאו אומר חכם, ואם לאו אומר אדם של צורה, אטו זקן דקאמרי אף על גב דלאו חכם הוא, אמר אביי הכי קאמר, אם יש זקן והוא חכם, אומר זקן והוא חכם, ואם לאו אומר חכם… (שם טז א)

דאתמר שאלו תלמידיו לרב אדא בר אהבה במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי… אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דהוה עביד רב הונא, אמר ליה בינקותיה לא דכירנא בסיבותיה דכירנא… (שם כ ב)

אמר רבי יוחנן כי הוינא טליא אמינא מלתא דשאילנא לסבייא ואישתכח כוותי… (שם מגילה ה ב)

מאי מטוב מצרים, אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. (שם טז ב)

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה, שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה… (שם לא ב)

הכל חייבין בראיה חוץ… והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו… (חגיגה ב א)

דאמר מר אין לך נאה בישיבה אלא זקן, ואין לך נאה במלחמה אלא בחור… כי אתא רב דימי אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה, ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד… זקן זה שראוי לישיבה… (שם יד א)

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן פסוק זה שר העולם אמרו, נער הייתי גם זקנתי, מאן אמריה, אילימא קודשא בריך הוא מי איכא זקנה קמיה, ואלא דוד אמריה, מי קשיש כולי האי, אלא שמע מינה שר העולם אמרו. (יבמות טז ב)

דתניא רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה יכשר וגו'. רבי עקיבא אומר למד תורה בילדותו ילמד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר בבקר זרע וגו'… (יבמות סב ב)

רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, אמר רבי זירא קא מכסיף לן סבא. (כתובות יז א)

אמרי ליה רבנן וכי מאחר דהכי (יש לו כח רב), למה ליה למיסמכיה, אמר להו אם כן מה אניח לעת זקנה. (שם סב א)

…ושמא תאמר לנערים יפה (יין) ולזקנים אינו יפה, תלמוד לומר ולבן שנים מחלב, אל תיקרי לבן שינים אלא לבן שנים… (שם קיא ב)

…ותו כד צבעי סביא דיקניהון חוורן עיקבי נימהון… (נזיר לט א)

אמרו ליה רבנן לרבי שמעון בר אבא חזינא ליה לרבי יוחנן דלית ליה (שער), אמר להון מחמת זקנה נשרו. (שם נט א)

בעקבות משיחא… נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים… (סוטה מט ב)

המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים… אמר רבא לא שנו אלא זקן שלא הגיע לגבורות… איתיביה אביי המביא גט והניחו זקן אפילו בן מאה שנה נותן לה בחזקת שהוא קיים, תיובתא, ואיבעית אימא כיון דאיפליג איפליג… (גיטין כח א)

ראה עוד כבוד-זקן קידושין לב ולג.

כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו… בנערותו מה הוא אומר וקוי ה' יחליפו כח, בזקנותו מה הוא אומר עוד ינובון בשיבה… (שם פב א)

…למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה ואחת זקינה, ילדה מלקטת לו לבנות, זקנה מלקטת לו שחורות, נמצא קרח מכאן ומכאן… (בבא קמא ס ב)

ואיזהו מטבע של אברהם אבינו, זקן וזקינה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר. (שם צז ב)

רבי יוחנן גברא סבא הוה ומסרחי גביניה… (שם קיז א)

תא שמע מאימתי כל אדם מותרים בלקט, משילכו בה הנמושות, ואמרינן מאי נמושות, אמר רבי יוחנן סבי דאזלי אתיגרא… (בבא מציעא כא ב)

דתנו רבנן והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם, הא כיצד… או שהיה זקן ואינה לפי כבודו (לטפל באבדה)… (שם ל א)

עד אברהם לא היה זקנה, מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק, אתא אברהם בעי רחמי והוה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. (שם פז א)

ואמר רבי אבהו שאלו את שלמה איזהו בן העולם הבא, אמר להם כל שכנגד זקניו כבוד. (בבא בתרא י ב)

…ואין שיבה פחותה משבעים… זקנים שבאותו דור אמרו פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לאותה בושה… (שם עה א)

…אמר רב פפא כל מילי עתיקא מעליא לבר מתמרי ושיכרא והרסנא. (שם צא ב)

דאמר רבי אמי בישיבה הלך אחר חכמה, במסיבה הלך אחר זקנה. (שם קכ א)

אמר ליה פשיטא דהלכתא כוותן דקשישנא מינייכו, ולאו הלכתא כוותייכו דדרדקי אתון, אמר ליה מידי בקשישותא תליא מילתא, בטעמא תליא מילתא… (שם קמב ב)

אמר רבי יוחנן אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה… (סנהדרין יז א)

סבי דסורא רב הונא ורב חסדא, סבי דפומבדיתא רב יהודה ורב עינא… (שם שם ב)

תניא ר"א אומר זקנים שבדור כהוגן שאלו, שנאמר תנה לנו מלך לשפטנו, אבל עמי הארץ שבהן קלקלו… (שם כ ב)

…אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי אבא התיר להטמין את הצונן, א"ל כבר הורה זקן… (שם כד א)

…וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן, אמר לו נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו, ואני ואתה ננהיג את הדור. אמר להן הקב"ה נראה מי קובר את מי. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי נפישי גמלי סבי טעיני משכי דהוגני (הנושאים עורות גמלים צעירים). (שם נב א)

כדתניא אל תחלל את בתך להזנותה, רבי אליעזר אומר זה המשיא את בתו לזקן… (שם עו א)

ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא… הזקינה שמא תעשה כשפים… (שם ק ב)

…והיו מבזין אותו, אמרו לו (לנח) זקן תיבה זו למה… (שם קח ב)

…אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי… (מכות י א)

תנו רבנן כשנתפס רבי אליעזר למינות העלהו לגרדום לידון, אמר לו אותו הגמון זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו… אמר ליה ומאי טעמא לא אתית לבי אבידן, אמר להו זקן הייתי ומתיירא אני שמא תרמסוני ברגליכם, ועד האידנא כמה סבי איתרמוס, אתרחיש ניסא ההוא יומא אירמס חד סבא… (עבודה זרה טז ב ויז ב)

ומי מלכי זוטרי מקמי קשישי… (הוריות יא ב)

אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק. רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר הלומד מן הקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגיתו, והלומד מן הזקנים למה הוא דומה לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. (אבות פרק ד כ)

…בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם. (שם פרק ה כא)

רבי שמעון בן יהודה (בן מנסיא) משום רבי שמעון בן יוחאי אומר הנוי והכח… הזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם, שנאמר (משלי ט"ז) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, ואומר (שם כ') תפארת בחורים כוחם והדר זקנים שיבה, ואומר (שם י"ז) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, ואומר (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צב-אות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כולם נתקיימו ברבי ובבניו. (שם ו ח)

…אמר לו רבי עקיבא, יהודה צהבו פניך שהשבת את זקן, תמהני אם תאריך ימים… (מנחות סח ב)

תנו רבנן כהנים במומין פסולים בשנים כשרים, לוים במומין כשרים בשנים פסולים… עד שיזקין עד כמה, אמר רבא אלעא אמר רבי חנינא עד שירתת… אמרו עליו על רבי חנינא שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו. אמר רבי חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי. (חולין כד א)

…על אשכח ינוקי מלעיל סבי מלתחת, אמר אי יתיבנא שלמא להני קטלי לי הני, סברי אנן עדיפינן דאנן קשינן טפי… (בכורות ח ב)

ואלו (מומים) שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה… זקן וחולה ומזוהם… מנהני מילי, דתנו רבנן מן הצאן ומן הכבשים ומן העזים פרט לזקן ולחולה ולמזוהם… (שם מא א)

אמר חזקיה אמרי אינשי סבא בביתא פאחא בביתא, סבתא בביתה סימא (אוצר) בביתא. (ערכין יט א)

רבי שמעון בן עקשיא אומר זקני עם הארץ כל זמן שהם מזקינים דעתן מיטרפת עליהם, שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינים דעתן מתיישבת עליהם, שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. (קנים כה א)

היכי דמי סמוך לזקנתה, אמר רב יהודה כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא, ורבי שמעון אומר כל שקורין לה אמא ואינה בושה… (נדה ט א)

אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב כיון שנתקו שיניו של אדם נתמעטו מזונותיו, שנאמר גם אנכי נתתי לך נקיון שנים בכל עריכם וחוסר לחם בכל מקומותיכם. (שם סה א)

תלמוד ירושלמי:

אמר ר' זעירא אם נזדקנה אומתך עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה, שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים… (ברכות סח א)

אמר רבי יוחנן יפה סיפסוף שאכלנו בילדותינו מפרסקים שאכלנו בזקנותינו… (פאה לג א)

…וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שצריך לבריות. וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו… וכל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח ועושה עצמו כאחד מהן אינו מת מן הזקנה עד שיהא כאחד מהן… וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שיהא עיניו כהות… (שם לז א)

המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו, אפילו מן הילדה אינו מביא, הדא אמרה כשם שהילדה חיה מן הזקינה, כך הזקינה חיה מן הילדה… (בכורים א א)

כיצד הוא יודע (אם הנטיעה הילדה חיה מהזקנה), רבי ביבי בשם רבי חנינה אם היו העלים הפוכין כלפי הילדה דבר בריא שהוא חי מכח הזקנה, ואם היו העלים הפוכים כלפי הזקנה דבר בריא שהוא חי מכח הילדה, אמר רבי יודן בר חנין סימנא, דאכיל מן חבריה בהית (מתבייש) מסתכל ביה. (בכורים ו א)

נמצאת אומר המת לששים שנה מיתה האמורה בתורה, וכתיב תבא בכלח אלי קבר, לשבעים מיתה של חיבה, דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה, לשמונים מיתה של זקנה, שנאמר ואם בגבורות שמונים שנה… תני רבי חנינא בן אנטיגונוס אומר זקן שאכל את החלב וכי מי מודיענו שהוא בהיכרת… (שם ו ב)

רבי יוסי בי רבי בון בשם ר' חונא בר חייא בא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצוה, שמפני זקן אין עומדין (בעלי אומניות) ובפני עושי מצות עומדין… עד כמה אדם צריך לעמוד מפני זקן, שמעון בר בא בשם רבי יוחנן פעמים ביום, רבי לעזר אומר פעם אחת. לא כן תני רבי שמעון בן אליעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח, תלמוד לומר זקן ויראת מאלקיך אני ה'… ר' חזקיה רבי חנינה בריה דרבי אבהו בשם רבי אבדומא דמן חיפה לזקן ד' אמות, עבר לפניו ישב לו… חזקיה ב"ר מן דהוה לעי באורייתא כל צורכיה הוה אזל ויתיב ליה קומי בית ועדא בגין מיחמי סבין ומיקם ליה מן קומיהון… אמר רבי סימון אמר הקב"ה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ה', אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחילה… רבי מאיר חמי אפילו סב עם הארץ ומיקם ליה מן קמוי, אמר לא מגן מאריך ימים… (שם יא א וב, וראה שם עוד וערך כבוד זקן)

מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך, כגון אני (שהיה בטוח בעצמו שלא ישלוט יצר הרע, אמר שאין לשנות בלשון עד יום מותך), אתת רוחא ונסיתיה, ושרי תהי ביה (התחיל להתחרט לחזור בו מחטאתו), אמרה ליה לא תצוק, רוח אנא, אזול ואישתוי לחברך (ולא תתגאה יותר מאחרים). (שבת ח א)

רבי יעקב בר אביי בשם רב ששת נמנו באושא שלא לנדות זקן, ואתייא כיי דאמר ר' שמואל בשם רבי אבהו זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך. רבי יעקב בר אביי בשם רבי אחא זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו נוהגין בו כקדושת ארון. רבי אחא ר' תנחום רבי חייה בשם רבי יוחנן זקן שנידה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נידויו נידוי… (מועד קטן יא א)

זקן (פטור מעליה לרגל), דכתיב רגלים, אמר רבי יוסה תרתיהון לקולא, יכול לשמוח ואינו יכול להלך קורא אני עליו רגלים, יכול להלך ואינו יכול לשמח קורא אני עליו ושמחת… (חגיגה ג א)

ריב"ל אמר ראש וזקן זקן קודם, שאינו ראש אם אינו זקן, מה טעמא אתם נצבים היום כולכם וגו', וכתיב ויאסף יהושע את כל זקני ישראל שכמה, משה הקדים ראשים לזקינים, יהושע הקדים זקינים לראשים, משה על ידי שהיו הכל תלמידיו הקדים ראשים לזקינים, יהושע על ידי שלא היו הכל תלמידיו הקדים זקינים לראשים… משה על ידי שלא נתייגע בתלמוד תורה הקדים ראעשים לזקינים, יהושע על ידי שנתייגע בתלמוד תורה הקדים זקינים לראשים… (הוריות יט א, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

אמר ריש לקיש שלשה הם שנאמר בהם בשיבה טובה, אברהם היה שוה לו, דוד שוה לו, גדעון לא שוה לו… (בראשית פרשה מד כג)

…האיש אינו מזקין והאשה מזקנת, ר' עזריה אמר אף לזאת לא נצרך, שהרי שרה בת תשעים שנה ולא הזקינה, אי זו היא זקינה, כל שקורין אותה אימא פלנית ואינה מקפדת. (שם פרשה מז ד)

ואברהם ושרה זקנים, א"ר יוחנן כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים מה תלמוד לומר ואברהם זקן, אלא שהחזירהו הקב"ה לימי נערותיו צריך לכתוב פעם שניה ואברהם זקן. ר' אמי אמר כאן זקנה שיש בה לחלוחית, ולהלן בזקנה שאין בה לחלוחית. (שם פרשה מח יט)

א"ר יהודה בר סימון אמר הקב"ה אתם מילדים עצמכם ומזקינים את חבריכם ואני זקנתי מלעשות נסים. (שם שם כ)

רבי יצחק פתח (תהלים ע"א) וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני, אמר רבי אחא לא היא זקנה ולא היא שיבה, אלא שאם נתת לי זקנה תן לי שיבה עמה, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה, ואברהם זקן. (שם פרשה נט ד)

ואברהם זקן, זקן זה שקנה שני עולמות, שלשה נכתרו בזקנה ובימים, ושלשתן היו ראש לנסיון, אברהם יהושע ודוד… אמר רבי אחא יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה. בא בימים ר"י אומר בא בדיפלון, רבי אבא אומר בא בכפלון, (מפולש לחיי העולם הבא), אמר רבי יצחק באותן הימים שכתוב בהן (קהלת י"ב) עד אשר לא יבואו ימי הרעה. (שם שם ט)

ותלך לדרוש את ה', וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים, והלא לא הלכה אלא למדרשו של שם ועבר, אלא ללמדך שכל מי שהוא מקביל פני זקן כמקביל פני שכינה. (שם פרשה סג ז)

…אמרו ראו דברים ישנים מפי זקן חדש… (שם שם יג)

אמר רבי יהודה בר סימון אברהם תבע זקנה, אמר לפניו רבון העולמים, אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד, אמר לו הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב זקנה, וכיון שעמד אברהם נתן לו זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. (שם פרשה סה ד)

ר"י אמר שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו… (שם פרשה צד ה)

בר אחוי דרבי יוסי ג' סימנים נתן להם הזקן, הבא בסיגנון שלו אנכי, והממנה מכם זקנים ואומר לכם פקוד זה הוא הגואל… (שם פרשה צז ח)

ר"א בנו של ריה"ג אומר, ראה (משה) משוי גדול על קטן ומשוי קטן על גדול… משוי זקן על בחור ומשוי בחור על זקן, והיה מניח דרגון שלו והולך ומיישב להם סבלותיהם… (שמות פרשה א לב)

לך ואספת את זקני ישראל, לעולם זקנים מעמידים את ישראל, וכן הוא אומר (יהושע ח') וכל ישראל וזקיניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון, אימתי ישראל עומדים כשיש להם זקנים, למה כשהיה בית המקדש קיים היו שואלים בזקנים, שנאמר (דברים ל"ב) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל… כיון ששמע מלך ישראל זה אמר, אין זו שלי אלא של זקנים הוא, מיד (מ"א כ') ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ וגו', ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם לא תשמע ולא תאבה, כיון ששמע לעצת הזקנים מיד (שם) ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב וכו', הוי ישראל נמלכים בזקנים… (שם פרשה ג י)

וילך משה ואהרן ויאספו וגו', אמר רבי עקיבא למה נמשלו ישראל לעוף, מה עוף אינו פורח אלא בכנפים, אף ישראל אינן יכולין לעמוד אלא בזקנים. גדולה זקנה, אם זקנים חביבין לפני הקב"ה, ואם נערים נטפלה בהן (נעשית טפלה) ילדות. תני רבי שמעון בן יוחאי בכמה מקומות שנינו שחלק הקב"ה כבוד לזקנים, בסנה דכתיב (שמות ג') לך ואספת את זקני ישראל… רבי אבין אמר עתיד הקב"ה להושיב את זקני ישראל בגורן והוא יושב בראש כולן כאב בית דין ודנין לעכו"ם, שנאמר (ישעיה ג') ה' במשפט יבא עם זקני עמו… (שם פרשה ה טו)

דבר אחר א"ר נחמיה מהו מדלג על ההרים, אלא אמר הקב"ה אין להם מעשים לישראל שיגאלו אלא בזכות הזקנים, שנאמר (שמות ג') לך ואספת את זקני ישראל, ואין ההרים אלא הזקנים שכן בת יפתח אומרת לאביה (שופטים י"א) וירדתי על ההרים… שהלכה להראות לזקנים שהיא בתולה טהורה… (שם פרשה טו ה)

ויקרא משה לכל זקני ישראל וגו', הדא הוא דכתיב (איוב י"ב) בישישים חכמה וגו', למה זכו הזקנים שיגאלו בני ישראל על ידיהן, אלא בשעה שנגלה הקב"ה על משה בסנה אמר לו (שמות ג') לך ואספת את זקני וגו'… ואומר ויאמן העם, אמר הקב"ה הריני פורע לזקנים על שעשו את ישראל להאמין בשמי… אילו לא קבלו הזקנים את דבריו של משה אף כל ישראל לא היו מקבלין, אלא הזקנים קבלו תחלה ומשכו כל ישראל אחריהם… אמר הקב"ה אף אני עושה להם כבוד ויהיה גאולת ישראל על ידיהן, שהיו ישראל שוחטים פסחיהם על ידיהן של זקנים… (שם פרשה טז א)

ולכן הזהיר הקב"ה על כבודן של זקנים ושל צדיקים, לפי שהם מזהירין את ישראל מן העבודה זרה… (שם פרשה לא יז)

דתני ר' שמעון בן יוחאי לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שחלק הקב"ה כבוד לזקנים אלא בכמה מקומות, בסנה לך ואספת את זקני ישראל, במצרים ובאת אתה וזקני ישראל, בסיני עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל… ואף לעתיד לבא הקב"ה חולק כבוד לזקנים, הה"ד וחפרה הלבנה ובושה החמה, וכתיב ונגד זקניו כבוד. ר' ישמעאל בר ביבי ור' שמעון ור' ראובן בשם ר' חנינא אמר עתיד הקב"ה למנות לו ישיבה של זקנים משלו, הה"ד כי מלך ה' צב-אות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד, נגד זקנים אין כתיב כאן אלא נגד זקניו כבוד… (ויקרא פרשה יא ח)

עד אשר לא תחשך השמש, זה קלסתר פנים, והאור זה מצח, והירח זה החוטים, והכוכבים אלו ראשי לסתות, ושבו העבים אחר הגשם, רבי לוי אמר תרתי, חדא לחבריא וחדא לבוריא. חדא לחבריא, בא לבכות זלגו עיניו דמעות, חדא לבוריא (טפשים) בא להטיל מים הגללים מקדמין אותו. ביום שיזועו שומרי הבית אלו ארכובותיו, והתעוותו אנשי החיל אלו צלעותיו, רבי חייא בר נחמן אמר אלו זרועותיו, ובטלו הטוחנות זה המסס, כי מעטו אלו השינים, וחשכו הרואות בארובות אלו העינים, רבי חייא בר נחמן אמר אלו כנפי הריאה שמשם יוצא הקול. וסגרו דלתים בשוק אילו נקביו של אדם שהם כמו דלת הפותח וסוגר, בשפל קול הטחנה בשביל שאין המסס טוחן, ויקום לקול הצפור, הדין סבא כד שמע קל הצפרין מציצין, אמר בליביה לסטים אתאן למקפחא יתי. וישחו כל בנות השיר אלו שפתותיו, רבי חייא בר נחמיה אמר אלו הכליות שהן חושבות והלב גומר. וגם מגבוה ייראו הדין סבא דצווחין ליה זיל לאתר פלן, והוא שואל אית תמן מסקין ומחתין (עליות ומורדות), וחתחתים בדרך, רבי אבא בר כהנא ורבי לוי, רבי אבא בר כהנא אמר חיתיתא של דרך נופל עליו, אמר עד אתר פלן אית לי מהלך באתר פלן לית ליה מהלך, חרנא אמר התחיל מתווה תוואי (מסמן עד שם אוכל ללכת), וינאץ השקד אילין קרסולות, ויסתכל החגב זה לוז של שדרה… (ויקרא פרשה יח א)

אדריינוס שחיק טמיא הוה עבר באילין שבילין דטבריא, וחמא גבר סב קאים חציב חצובן למצב נציבן (לינטע), אמר ליה סבא סבא, אי קרצת לא חשכת, (אם עבדת בילדותך לא הוצרכת לעבד בזקנותך), אמר ליה קריצת וחשכית… אמר ליה ואת בר מאה שנין וקאים וחצב חצובין ומנצב נציבין, סבר דאת אכיל מנהון? אמר ליה אי זכית אכלית, ואם לאו כשם שיגעו לי אבהתי כך אני יגע לבני. אמר ליה בחייך אם זכית אכלית מנהון תהוה מודע לי. לסוף יומין עבדין תאנים… מלא קרטלא תיאנין וקם ליה על תרע פלטין… אמר ליה אנא סבא דעברת עלי ואנא חצב חציבין למנצב נציבין, ואמרת לי… הא זכיתי ואכילית מנהון, והילין תאניא מן פיריהון. אמר אנדרינוס קלוונין אנא דתיתנון סילון דדהבא ויתיב ליה, אני מצוה שתושיבוהו על כסא של זהב. אמר קלוונין אנא דתפנון הדין קרטלא דידיה ותמלון יתיה דינרין (שתמלאו סלו דינרים). אמרו ליה עבדוהי כל הדין מוקרה (כבוד) תיקריניה להדין סבא דיהודאי, אמר להון ברייה אוקריה (הבורא מכבדו) ואנא לא אנא מוקר ליה… (שם פרשה כה ה)

…ר' יוחנן מברך יום הראשון של חג ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם וכו' על מצות לולב, ושאר כל הימים על מצות זקנים… (במדבר פרשה יד יב)

אספה לי שבעים איש וגו', הלכה בתוך כמה אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן, כך שנו רבותינו בתוך ד' אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן ושואל בשלומו בתוך ד' אמות. ואיזה הידור אמרה תורה והדרת, שלא יעמוד במקומו ולא ישב במקומו ולא יהא סותר את דבריו, וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה ולא יקפוץ להשיב, ולא יהא נכנס בתוך דבריו… (שם פרשה טו יג)

וירדתי ודברתי, להודיעך שיום מנוי הזקנים היה חביב לפני הקב"ה כיום מתן תורה… (שם שם יט, וראה עוד דור המדבר-זקנים)

זה שאמר הכתוב כי לוית חן הם לראשך, רבנן אמרי נעשה דבר תורה חן לרשיותך, כיצד אדם בן תורה בשעה שהוא מזקין הכל באין ומסבבין אותו ושואלין אותו דברי תורה. (דברים פרשה ו ג)

מהו מחורף עצל לא יחרוש, ארשב"י זה שאינו למד תורה בנערותו ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול, וזהו ושאל בקציר ואין. (שם פרשה ח ז)

…כנגד ז' עולמות שאדם רואה, בן שנה דומה למלך, נתון באיספקרפסקי והכל מחבקין ומנשקין אותו… הזקין הרי הוא כקוף, הדא דתימר בעמי הארץ, אבל בבני תורה כתיב (מלכים א' א') והמלך דוד זקן, אף על פי שהוא זקן מלך… (קהלת פרשה א ג)

מדרש תנחומא:

ואברהם התחיל בזקנה וביסורין ובפונדק ובליגטא, התחיל בזקנה, שהיו האב והבן נכנסים לעיר ולא היו מכירין הזקן לכבדו, והיה אברהם מצטער, אמר לפניו רבונו של עולם מה הפרש בן אב לבן, א"ל הקב"ה חייך אני מתחיל בך, שנאמר ואברהם זקן… (נח יד)

ואברהם זקן, אמר רבי יהושע בר נחמני מפני ארבעה דברים הזקנה קופצת על האדם, מפני היראה, ומפני כעס בנים, ומפני אשה רעה ומפני המלחמות… אבל אברהם אשתו מכבדתו וקוראתו אדני, שנאמר ואדני זקן… לפיכך כתיב (בראשית כ"ד) וה' ברך את אברהם בכל. (חיי שרה ב)

וא-ל ש-די, זה שאמר הכתוב על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא (תהלים ל"ב), אמר רבי אבא לעת מצוא הזקנה, צריך אדם להתפלל על זקנתו שתהא עיניו רואות ופיו אוכל, ורגליו מהלכות, שבזמן שאדם יזקין הכל מסתלק ממנו, ביצחק מה כתיב, ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו… (מקץ י)

אתה מוצא שהזקנים אחד משלש עשרה דברים שהן כתובים לשמו של הקב"ה, אלו הן… הזקנים מנין, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל… (בהעלותך יא)

…עד שהיו ישראל במצרים היה להם שבעים זקנים, שנאמר לך ואספת את זקני ישראל, ועמהם יצאו ממצרים, וכשעלה משה לקבל את התורה עלו עמו, שנאמר (שמות כ"ד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל… נתכנסו כל ישראל אצל הזקנים, אמרו להם משה התנה עמנו שירד לסוף מ' יום ולא ירד… כיון ששמעו כך אמרו להם למה אתם מכעיסין למי שעשה לכם כל אותן הנסים והנפלאות, ולא שמעו להם והרגום וחור שעמד כנגדן בדברים קשים עמדו עליו והרגוהו… (שם יד)

מדרש תנחומא הקדום:

ואברהם זקן, בא וראה מאדם ועד אברהם עשרים דורות, ואין כתיב בהן זקנה אלא בו, היו מולידים בנים ובני בנים ולא היו נכרים איזה הבן ואיזה האב, והיו הבנים מכים את האבות ולא היו יודעים, שנאמר ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה, שהיו הכל שוין, עד שבא אברהם ונתן לו הקב"ה את העטרה הזו, שהוא עיטרו לאדם שכשהוא מזקין, ואימתי באה עליו, כשהוא עושה צדקה, שנאמר עטרת תפארת שיבה, והיכן אתה מוצאה, בדרך צדקה תמצא (משלי ט"ז י"א). מי היה זה, אברהם, שכתוב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' (בראשית י"ח), אמר לו הקב"ה חייך שאתה ראוי לזקנה, ולכך נאמר ואברהם זקן. ואף דוד נטל העטרה הזו, שנאמר והמלך דוד זקן (מלכים א' א'), למה שעשה כמדת אברהם, שנאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב ח'). (חיי שרה ד)

בימי בחורותיך, לא תמתין עד שתזקין, אלא עד אשר לא יבאו ימי הרעה, אמר רבי יצחק אלו ימי הזקנה, שהוא אומר לעשות דבר ולא יכול, ולמה ימים של רעה המה, אמר רבי שמעון בן יוחי למה הדבר דומה, לאחד שהיה יושב על הדרך ומקפח לעוברים ושבים, אמר לו המלך חזור בך, ולא חזר בו, משהזקין אמר אני משלים למלך, אמרו לו אין המלך מחזיק לך טובה, למה לפי שלא בטובתך חזרת בך. והגיעו שנים אשר תאמר אין לי חפץ בהם אלו היסורין, עד שלא תחשך השמש, זה פרצוף פנים, והאור אלו העינים, והירח אלו הלחיים, והכוכבים אלו השינים, ושבו העבים אחר הגשם… משעיניו דולפות ריסי עיניו יורדין להם. ביום שיזועו שומרי הבית אלו ארכובותיו, רבי חייא בן נחמיה אומר אלו עצמותיו. והתעותו אנשי החיל אלו זרועותיו. ובטלו הטוחנות אלו מלתעותיו, וחשכו הרואות אלו העינים, וסוגרו דלתים בשוק אלו הרגלים, למה כשהוא מזקין אינו מרבה רגליו בשוק, שרגליו נאספות מן השוק, בשפל קול הטחנה, על ידי שנתעצל באכילה, ויקום לקול הצפור, אמר רבי לוי ברבי שלום אפילו שומע קול צפור מצפצף הוא סבור שמא גנבים הם. דבר אחר כשם שבני הצפור מטין לאביהן שיבא ויתן לתוך פיהם, כך הוא מקוה למי שיבא ויתן לתוך פיו. וישחו כל בנות השיר אלו השפתים, שכל ימיו שהוא בחור קולו יצא, וכיון שמזקין הן מתרפות ואין קולו הולך. גם מגבוה ייראו, אמרו לו מבקש אתה לבא ולבקר את החולה הזה, אומר להן יש שם סולם לעלות, יש שם מקום גבוה, שהוא מתיירא מגבוה. דבר אחר אומרים לו בא ונצא לבית הכנסת, והוא משבר את הדרך ועושה אותו קמעא קמעא, וינאץ השקד זה הלוז שיש בסוף השדרה, ויסתכל החגב אלו רגליו שהן מתנפחות, ותפר האביונה, אפילו התאוה בטלה, כל הדברים הללו מגיעין לזקן, אבל אברהם שכתוב בו ואברהם זקן לא בטלה תאותו, שנאמר ויוסף אברהם ויקח אשה. (שם ז)

אבות דרבי נתן:

הוא היה אומר הלומד תורה בילדותו דברי תורה נבלעין בדמיו ויוצאין מפיו מפורשין, והלומד תורה בזקנותו אין דברי תורה נבלעין בדמיו ואין יוצאין מפיו מפורשין, וכן מתלא אומר אם בנערותיך לא חפצתם איך תשיגם בזקנותך. (פרק כד ד)

מדרש שמואל:

יש שהרבו זקנה לטובתן, יעקב ודוד, ויש שהרבו לרעתן, ועלי זקן מאד וגו'… (פרשה ז)

ילקוט שמעוני:

מכאן אמרו כל שהשיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנתו סימן יפה לו… (בראשית פרק כח, קיז)

והמלך דוד זקן זהו שאמר הכתוב עטרת תפארת שיבה, היכן היא מצויה, בדרך צדקה תמצא, ממי אתה למד, מאברהם, על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לשיבה, שנאמר בו בשיבה טובה, וזכה לזקנה, שנאמר ואברהם זקן, וכן אתה מוצא בדוד… (מלכים א פרק א, קסו)

רבי שמעון בן יוחאי אומר מנין שאף לעתיד לבא הקב"ה חולק כבוד לזקנים, שנאמר ונגד זקניו כבוד, נגד מלכיו נגד נביאיו לא נאמר אלא נגד זקניו, וכן אתה מוצא שהקב"ה מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל, שנאמר קצפתי על עמי חיללתי את נחלתי, יכול מחוללין על הכל, תלמוד לומר על זקן הכבדת עולך, והלא דברים קל וחומר, אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים, על אחת כמה וכמה שבשר ודם צריך לחלוק כבוד לזקנים, וללמדך שאין אדם יושב בישיבה של מטה אלא אם כן יושב בישיבה של מעלה… (ישעיה פרק כד, תכו)

וגם עד זקנה ושיבה, לא היא זקנה ולא היא שיבה, אמר דוד רבונו של עולם, כשהייתי נער הרבה נסים עשית לי וסייעתני הייתי כגבור ועומד בכחי, אבל עכשיו שהזקנתי ואיני יכול לעמוד כי אם לישב, אל תניחני. רבי אחא אמר הי זקנה והי שיבה, אלא שאם נתת לי זקנה תן לי שיבה עמה, ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' זכה לזקנה, שנאמר ואברהם זקן וגו', אמר לו הקב"ה אברהם תפשת אומנתי בוא לבוש לבושי. (תהלים עא, תתד)

..מה היין מרצה דעתו של תינוק, כך היין משיב דעתו של זקן, לכך נאמר ולבן שנים, מה כתיב אחריו למאחרים על היין… (משלי פרק כג, תתקס)

והקב"ה מספיד ואומר אוי לו למלך שבקטנותו הצליח ובזקנותו לא הצליח, אוי להם לזקנים שבזקנותם חרב ביתם… (איכה פרק א תקצו)

ילקוט המכירי:

…אמר הקב"ה לשעבר אתם בחורים והיה בכם כח לבושה, עכשיו שהזקנתם אין בכם כח לבושה, הוי לא תבושו ולא תכלמו… (תהלים לא ב)

וכן את מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל כלן, שנאמר קצפתי על עמי חללתי נחלתי, כיוצא בו יכול מחוללין, אבל על זקן הכבדת עלך מאד. (ישעיה מז ו)

מדרש הגדול:

ויקרא משה לכל זקני ישראל, מלמד שנהג משה כבוד בזקנים, מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל, מלמד שנשתמש משה בזקנים שבדורו. רבי יוסי הגלילי אומר גדולה זקנה אם זקנים הם גדולה זקנה שכך חיבבה הכתוב, אם ילדים הם גדולה זקנה שכך ניטפלה ילדות. (שמות יב כא)

ויצו משה וזקני ישראל, לעולם זקנים מעמידים את ישראל, וכן הוא אומר וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים (יהושע ח'), אימתי ישראל עומדים, כשיש להם זקנים, למה כשהיה בית המקדש קיים היו נשאלין באורים ותומים, ומשחרב המקדש היו נשאלין בזקנים, שנאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים ל"ב). וכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל… (דברים כז א)

ילקוט ראובני:

מהו מזקנים אתבונן, הרבה כבדת את הזקנים, ולא הוצאתם ממצרים עד שפירש ואמר "לך ואספת את זקני ישראל", ולא נתת התורה עד שאמרת ואספת, ויקרא משה לזקני העם וישבו לפני ה', ואמר מפני שיבה תקום, וכן הוא אומר "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", מן כבוד שנתת לזקנים הוא עושה שאצור פקודיך, לכך נאמר "מזקנים אתבונן", אמר לו הקב"ה עד עכשיו לא ראית כלום, עדיין יש לך לראות, שנאמר "כי מלך ה' צב-אות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד". (שמות)

תרגום יונתן:

איש משענתו בידו – מעשיו הטובים יגינו עליו מרוב ימים. (זכריה ח ד)

אבן עזרא:

מפני שיבה – כל איש זקן ושיבה. ויראת – שיענישך בימי הזקנה. (ויקרא יט לב)

ולא נס ליחה – …כי היבושת תתגבר על הזקן. (דברים לג ז)

רמב"ן:

מפני שיבה תקום – לשון רש"י, יכול מפני זקן אשמאי, תלמוד לומר זקן, אין זקן אלא שקנה חכמה, ולשון תורת כהנים, והוא השנוי בגמרא במסכת קדושין, תלמוד לומר זקן, אין זקן אלא שקנה חכמה, שנאמר "ה' קנני ראשית דרכו". והנה לדברי שניהם אין המצוה אלא בחכם… ועם כל זה העולה מן הגמרא לפי פסק ההלכה אינו כן, שהרי אמרו איסי בן יהודה אומר כל שיבה במשמע, ואמר רבי יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה, והנה יצוה בכל שיבה אפילו על אשמאי שהוא הבור, ויחזור ויצוה על הזקן שהוא הקונה חכמה ואפילו יניק וחכים… (ויקרא יט לב)

וכימיך דבאך – …גם אפשר ונכון הוא מה שפירשו בו שהוא הפוך מן דאבון נפש, ויקראו ימי הזקנה דאבון, כי הם ימי הרעה והצער, ויקראו זמן הבחרות ימיו כי הם שלו לשמוח בהם ולהטיב לבו, הנה הטעם וכימי ילדותיך תהיה זקנתך, וזה רמז שתתקיים שלותו וכבודו עוד כל ימי הארץ… (דברים לג כה)

רד"ק:

מטעמים – לא שאל הציד לחסרון שהיה לו ממאכל, כי עשיר גדול היה, אלא שהזקנים נפשם קצה בהם, ומתאוים המאכלים ומבקשים דבר חדש מוטעם, ובשר הציד מאכל חדש… (בראשית כז ד)

משנה תורה:

מי שהוא מופלג בזקנה, אף על פי שאינו חכם עומדין לפניו, ואפילו החכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה, ואינו חייב לעמוד מלא קומתו, אלא כדי להדרו, ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסמכו, שנאמר "מפני שיבה תקום", כל שיבה במשמע. (תלמוד תורה פרק ו ט)

ועוד יש שם שלשה מומין אחרים, ואלו הן הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד… (ביאת מקדש פרק ז יב)

אין מעמידין בסנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס מפני שיש בהן אכזריות… (סנהדרין פרק ב ג)

ספר חסידים:

…ולהיות זהיר ולקום לפני זקן אפילו מאה פעמים בל יהיה עליו למשא באהבת הבורא. (כט)

הזהיר הקב"ה בכבוד זקן, שכן כתיב (ישעיה כ"ד) "ונגד זקניו כבוד", ואם תראה זקן ובחור, אף על פי ששניהם בחיבה יחדיו, ואפילו הבן והאב, אל תחליש דעת הזקן לשאול מן הבן לפני האב, שהרי כל זמן שאברהם קיים לא מצינו שדבר הקב"ה עם יצחק… (תקעט)

חזקוני:

מבן ששים – מה שזקן פוחת יותר מפחות זקנה, שאומנות איש לפי כחו מלאכה כבדה, וזקן כחו תש. ואשה דרכה אומנות קלה, וזקנה יכולה לעמד בה במקצת. (ויקרא כז ז)

רבינו יונה:

הדרך השני, כאשר יבואו ימי הזקנה והגיעו ימי השיבה, ויכל כחו וימעט, וישח יצרו גם יזכר קצו כי קרוב הוא, ויבין לאחריתו וישוב אל השם וירחמהו. ואשר איננו חוזר בתשובה בבא ימי הזקנה, יכפל ענשו ורבה המשטמה עליו… וזמן הפליאה והתמיהה כי יעמוד אדם בחצי ימיו, ורואה כי הימים הולכים ודלים ותחל הריסות הבנין, ויחסר המזג בטבעו, ותראה בו היבשת, כענין שנאמר (תהלים ק"ב) "ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש", איך טח מראות עיניו ומהשכיל לבבו, ולא יראה כי נוסע הוא אל המקום בית עולמו. (שערי תשובה שער ב ז)

…ואמרו רבותינו (אבות פרק ה' כ"ו) בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם. והיתה כוונתם ז"ל בדברים האלה להזהיר על התשובה, ושיחשוב האדם בקצו בהגיעו לימי הזקנה אם לא זכה לעשות כן בימי בחורותיו. ואחרי כי קרבה לבא עתו, יעזוב חפצי הגוף ותאוותיו ויתקן נפשו. ובהגיעו לימי השיבה יוסיף לגרש מלבו ענין העולם, ולפי מעוט השנים הבאות ימעיט בעסק העולם ויתייחד תמיד להתבונן ביראת השם, ולחשוב עם נפשו ולתקן מדותיו, ולבקש תורה ומצוות. ומה שאמרו בן תשעים לשוח, הוא מלשון ישפוך שיחו (תהלים ק"ב)… כי אחרי שהגיע לתשעים ראוי לו להיות כל עסקו בתפלות ובתהלות ה'. דבר שלמה המלך ע"ה בענין ימי הזקנה, ואמר (קהלת י"א) "בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך"… פירוש גם כי יזקין האדם מאד אל יהי על עצמו למשא, אך בכל שנותיו ישמח, למען לא יאבד אחת משנותיו ולא ישבות מעבודת הבורא… (שם ט, וראה שם עוד)

התשיעית, בימי הזקנה, בהעדר כח ההרגשות, איננו עוצר כח לחדש מסילות בלבבו ולערוך מחשבות להלחם בהן ביצרו, ולהשיג המעלות, ולטרוח ולעמוד בתורה ובמעלות, כמו שנאמר "וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה" (קהלת י"ב), על כן ראוי לאדם להחיש מפלט לנפשו. (שם לד)

והלמד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק, שמהרה נפסדת הכתיבה ההיא, כן תורה שבזקנותו משתכחת מהרה… (פרקי אבות פרק ד כב)

ספר החינוך:

לכבד את החכמים ולקום מפניהם, שנאמר מפני שיבה תקום… וזה שהוציא הכתוב החכם בלשון זקן, מפני שהבחור החכם ראה בחכמתו מה שראה הזקן ברוב שניו, משרשי המצוה לפי שעיקר היות האדם נברא בעולם הוא מפני החכמה כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, ומזה השורש פירש איסי בן יהודה בגמרא קדושין שאפילו זקן אשמאי, כלומר שאינו חכם הוא בכלל המצוה שראוי לכבדו, מפני שברוב שניו ראה והכיר קצת במעשי השם ובנפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד, וזה שאמרו בתנאי שלא יהא בעל עבירות, שאם כן מנע עצמו מכבוד… (קדושים מצוה רנז)

דרשות הר"ן:

…אבל הדמיון אינו כן, כי להשתנות מושגיו ישתנה גם הוא עמהם, וישתנה גם מצד השתנות חושיו, כי כפי שיחזקו או יחלשו יחזקו ויחלשו גם הדמיון והתאוות החושיות, ולזה יתחזק הדמיון בשני בחרות ויטריד השכל יותר ממה שיטרידהו בימי הזקנה. ונראה שלזה כיוונו רז"ל בסוף קינים, זקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתם מטרפת עליהם… אבל זקני תורה כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם ואין הכונה שכל זמן שיזקינו תתרבה חכמתם, כי אפשר שאין כן, כי מאשר השכל צריך לכלים גשמיים, אפשר שכאשר יפליג בזקנה, ויפליגו הכלים להחליש יחלק גם הוא, אלא אמר דעתם מתיישבת, ופירושה שזקני תורה אשר בבחרותם הניחו תאוות העולם ובחרו הדרך הטובה, כל זמן שמזקינים מתפייסים יותר ודעתם נוחה ממה שהסכימו עליו… וזקני עם הארץ שבבחרותם נפתים אחר תאוות העולם, ואינם שבבחרותם נפתים אחר השכל על זה, וכל זמן שמזקינים ורואים שהעולם נשמט מהם והם ממנו הם רואים שכל מה שהתאוו ובחרו בימי בחרותם אפס ותוהו, ואך שקר נחלו, ולכן אין דעתם מתיישבת במה שהסכימו עליו… (דרוש י)

אברבנאל:

בא בימים – בתחילה נקרא זקן, בסוף ישיש, ובאמצע זקן בא בימים. (בראשית כד א)

וישנאו אותו – חשבו שאוהבו רק מפני הדבה שמביא, שדרך הזקנים שכלואים בבית אוהבים את המביא להם החדשות… (שם לז ד)

בן שמונים שנה – שאין ראוי שיבואו בדבר חשוב כזה צעירים שדמם רותח. (שמות ז א)

מפני שיבה תקום – הם יודיעוך האמיתויות ולא האובות. ויראת מאלקיך – שדרך הצעירים ללעוג לזקנים, ומזהירם שאם לא יכבדום לא יגיעו לזקנה. (ויקרא יט לב)

ספורנו:

אין לי חפץ בהם – אין לך תאוות התענוג בהם, שאז לא תחשב לך לצדקה אם תחדל לחטא. תחשך השמש – הלב בתגבורת הליחה השחורה בו, הירח – המוח המקבל האור החיוני מן הלב, הכוכבים – החושים, ושבו העבים – האדים החוזרים אחר ירידת הנוזלים. (קהלת יב א)

מדרש שמואל:

והרב מתתיהו היצהרי כתב, ויהושע לזקנים, תאר השלמים שאחרי יהושע בשם זקנים, כלשון הכתוב "וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע". ואחשוב בזה אחת משלשה טעמים, אם שלא נפרצה הנבואה בזמנם עד שבא שמואל, או שלא נכתבה נבואתם לפי שלא הוצרכה לדורות, או שהיתה מעלתם כל כך גדולה שלא היו צריכים להתפרד משאר האנשים בעבור התבודדותם לנבואה, ולזה תארם בשם זקנים… (אבות א א)

…וכנגד זמן הירידה והוא זמן השיבה והזקנה אמר שיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות וכו', והטעם שאין תשוקת הזקן כי אם לשוח, וזהו שלא ירבה שיחה לא עם הילדים ולא עם עמי הארצות… (שם ג יד)

מהר"ל:

…ולכך יש לפרש כי הדבר שאמרו כאן שאסתר בת ע"ה הוא, כי אסתר אינה כשאר נשים, שעל אסתר היתה רוח הקודש, ובודאי מזה תדע כי חכמה היתה גם בדברים האלוקיים, ולכך אמרו שהיתה בת ע"ה, כי מי שיש בו חכמת האלקים בפרט נקרא זקן… כי היתה חכמה עד שהיה לה חכמה שיש לאדם שהוא בן ע"ה, כי ע' הם ימי האדם, וחכמים כל זמן שמזקינים דעתן נוספת עליהם, ולפיכך כאשר הוא בן ע"ה החכמה ראויה לו ביותר, שאז הכחות הגשמיים מסתלקים ממנו, כאשר הוא נראה לעינים, ואז השכל גובר יותר, ולפיכך כל זמן שיש כאן זקנה גובר הכח השכלי יותר. ומכל מקום כאשר הוא זקן לגמרי והוא חלש אין לאדם השכל כל כך, שהחולשה של הגוף מכלכל (מקלקל?) את שכלו… אבל בן ע"ה שהוא מחצה עדיין לא יצא מכלל ע' שנה, ויש לאדם עוד החכמה. ולמאן דאמר בת פ' היתה סבר, כל זמן שלא בא האדם לכלל גבורות, דהיינו עד שמונים, עדיין הוא בכחו של ע' שנים… (אור חדש ד"ה ויהי אומן)

וכל זמן שמזקינים וכו', דבר זה יש לך להבין מאד, כי יש לך לדעת כי אף שאמרו הרופאים בחולשת האדם לעת זקנתו שהוא בטבע, ודבר זה בודאי ברור, אבל יש לטבע סבה אשר היא מחייבת הטבע, והאדם שהוא חלש בטבע לעת זקנתו מפני כי הוא קרוב לקיצו, ולפיכך מתחדשת לו החולשה, והוא בגבורות באמצע, ובסוף כשיבא לקיצו גוברת עליו החולשה, כי האדם בריאה ממוצעת ממוזגת, וכל ממוזג הוא דבר שהוא במיצועו, ולפיכך כח וגבורת האדם באמצע ימיו, כפי אשר הוא האדם. ויש לך לדעת, כי אלו ג' מיני נבראים אין להם המצוע והדבר הממוזג, רק הם נוטים לקצה, כי הדג הוא בריאה מימית, הוא נוטה אל המים… והנחש יש בו כח אשיי… ומה שאמרו עליו (קדושין מ"ט ב') עשרה קבין נגעים ירדו לעולם ט' נטלו חזירים, ומי שעליו הנגע הוא דבר יוצא מן המזג הראוי… ואי אפשר לפרש, רק מי שידע עמקי החכמה, ומפני כך אמרו כי אלו ג' דברים כל זמן שהם מזקינים והם מתקרבים אל הקצה, אדרבה כחם נוספת ומתגברים, כמו שהאדם ממוצע וממוזג כחו באמצע בשווי, כך אלו ג' שהם נוטים אל הקצה בריאתם כחם נוסף עליהם. (חדושי אגדות שבת עז ב)

זקני תלמידי חכמים, פירוש כאשר החומר נחלש, לעת הזקנה, שאז הכחות החמריים נחלשים, ומפני חולשתם כח השכלי מתגבר, שכן כאשר זה נופל זה קם, שכח החמרי בחזקו ובתקפו אין השכלי בכחו, ולעת זקנתו שבטל ונחלש החמרי מתגבר השכלי מעלה מעלה. והיפך זה בזקני עמי הארץ, שכל ענינם ושכלם גופיי, ואין להם שכל הנבדל, ולפיכך כל זמן שמזקינין ונחלשו כחות החמריים, השכל שלהם ההוא היולאני גם כן נחלש, כי שכל שלהם חמרי, כאשר ידוע למי שמבין את זה… (שם קנב א)

עד אברהם לא הוי זקנה וכו', דבר זה ביארנו, פירוש כי הזקן יש בו השכל והחכמה, שהרי כן אמרו, אין זקן אלא שקנה חכמה, כי לעת זקנתו נחלשו כחות הגופניים ומתגברים כחות השכליים, וכן אמרו תורה נקראת תושיה, שהיא מתשת כחו של אדם כי בהתגבר השכלי מתיש כחו של אדם הגופני, ולפיכך עד אברהם שהיה הדור חסר חכמה, שלא היו מכירים בוראם באותה שעה, והיה חסר השכל בעולם, ולכך לא היה זקנה, הוא הסתלקות כחות הגוף, אבל אברהם היה עושה שהיה מקבל העולם מעלת השכל, ועם זה הוא הזקנה, אף כי לא היה כל העולם חכמים ונבונים אין זה כלום, וסוף סוף היה אל העולם מעלת השכל, אשר השכל מתנגד אל כחות הגוף, לכך מן אברהם ואילך שהיה שכל בעולם היה נוהג זקנה בעולם.

ועוד תבין דבר זה ממה שסמך הכתוב הגר והזקנה ביחד, דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וסמיך ליה וכי יגור אתכם גר, וגם בתפלה כללו הגרים עם הזקנים, ועל זקני עמך בית ישראל ועל גרי הצדק, ולכך אברהם שהיה גר ראשון היה מביא הזקנה בעולם… ומפני כי כל כך היה גובר בעולם הגשמי החמרי, שאף בימי הזקנה לא נסתלק הגשמי החמרי, ולא היה נראה האדם זקן, ומפני כך ציוה בתורה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, כי הזקן הוא כאילו כאשר היה מסולק מן הגשמי, והוא נבדל, ולפיכך יש לכבדו, וכאשר היה אברהם והיה חפץ בסלוק הגשמי החמרי ולא יהיה כל כך בעולם, היה מבקש רחמים שתהיה הזקנה בעולם… (שם בבא מציעא פז א)

של"ה:

ועל הוספת הימים יום על יום פירש הזוהר שעל זה כתיב "ואברהם זקן בא בימים", וכן "ויקרבו ימי יעקב" ועוד, כי כל יום ויום עלה לחשבון החיות, ועל כן נקראים תלמידי חכמים זקנים, כי בכל יום ויום הוא חי ונעשה זקן יותר ממה שהיה אתמול… (שער האותיות אות ת)

רמח"ל:

…וזהו ענין הקטנות והגדלות, כי הקטנות הוא דין, וכן תראה בעולם הזה כי הנערים אינם רחמנים כמו זקנים, וז"ס זקן מלא רחמים… (אדיר במרום דף צב)

מצודת דוד:

עוד ישבו ברחובות – לא ישיגם החולשה וישבו בבית, איש משענתו – כדרך הזקנים, ובכל זאת לא ישבו בבית. (זכריה ח ד)

אור החיים:

…גם הרוחנו בזה מה שאנו רואים כי כשיזקין האדם תתמעט הבנתו, ואפילו איש חכם לא יוכל לצאת ולבא במלחמתה של תורה ויתמעטו הרגשותיו, הגם שאמרו רז"ל זקני תורה דעתם מתיישבת עליהם, דקדקו לומר מתישבת לשלול דעתם של זקני עמי הארצות שמטרפת, ולכולם כח השכלי והתבונני יאפס. ולפי הקדמה זו האיר ה' עין בדבר זה כי לצד שנסתלקו כל חלקי הנפש אין כח במועט הנשאר לעשות כשיעור הכל, גם לא תעמוד הגוף ויכבד קצתו על קצתו לצד מיעוט המניק והזן שהיא הנפש וישוב כדעת קטן… (בראשית מז כט)

מלבי"ם:

זקני העדה – אם בא בנפרד יורה לרוב על זקן בשנים, ובסמיכות או בכינוי בא על נשוא פנים מופלג בחכמה. (ויקרא ד טו)

מפני שיבה – רוצה לומר תקום מטעם השיבה וחכמתו… והדרת – בקרבתו, דכתיב והדרת פני, ורשב"א דרש שהזקן עצמו יהדר זקנתו במעשים נאים. (שם יט לב)

למען תחיה – השי"ת הטביע באדם הזקנה לטובתו, שיחשוב לתקנת נפשו, ויבאו מיודעיו לבקרו וישתדלו לטובתו, ויתקרב גם לבו להם, ויתקן אם היה דבר בינו לבינם, ומספר שגם משה רבינו ע"ה נפרד בזה האופן מישראל בנחמה ובידידות. (דברים ל יט)

השיבה הוא אחר הזקנה, "ואני זקנתי ושבתי", וישיש הוא יתר משב, כמו (איוב ט"ו) "גם שב גם ישיש בנו", שב קודם, ואחר כך ישיש. (הכרמל)

רש"ר הירש:

ואברהם זקן – …זקן בעל ההכרה המזוככת ובשלה, בנגוד לנער המנער הכל מעליו, מנער את כל הרשמים שחדרו אליו ורוצה לפתח את ההכרה מקרבו. (בראשית כד א)

מפני שיבה – בנגוד לבעל האוב עליכם לכבד את הידיעות שנאספו על ידי נסיון החיים או על ידי החכמה הבהירה, השואבת את הכרותיה מתוך התורה, והדרת – בקדושין ל"ג א' למדו זקני ישראל שאין המדובר בכבוד חמרי, ואין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתן… (ויקרא יט לב)

תורה תמימה:

ואברהם זקן – סתם זקן, דבר אחר אסף חכמה ודעת על פי נסיונותיו, אכן יש והקב"ה משפיע חכמה על צעיר, ונקרא זקן על שם החכמה הנועדה בטבע לזקן… (בראשית כד א)

מפני שיבה – …וגם העוסק בצדקה ומעשים טובים חייבים להדרו, שגם כן נכלל בשם זקן, שמצינו במגילה י"ז ב' שכוללים בתפלת י"ח גרי הצדק בברכת על הצדיקים, דכתיב והדרת פני זקן, וסמיך ליה וכי יגור אתך גר, הרי שזקן פירושו צדיק… (ויקרא יט לב)

מוהר"ן:

ואברהם שזכה לבחינת זקן, בחינת אריכות ימים, על ידי זה זכה לעשירות, בחינת (בראשית כ"ד) "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל", וזה בחינת (תהלים קי"ט) "מזקנים אתבונן", שעל ידי בחינת זקן הנ"ל בא להתבוננות, שהוא בא על ידי עשירות, שנמשך לתוך אריכות ימים, שהוא בחינת זקן כנ"ל.

ובחינת זקן, דהיינו להרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדושה בכל פעם כנ"ל הוא על ידי יראה, שהיראה מביאה תוספות קדושה בכל יום ויום, שעל ידי זה נתארכין ונתרחבין הימים בבחינת (משלי י') "יראת ה' תוסיף ימים", וזה בחינת (ישעיה ל"ג) "יראת ה' היא אוצרו", בחינת (ברכות ס"א) עשאה כאוצר שהוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה, כי התחלת הימים הם קצרים ואחר כך מתרחבים והולכין בתוספות קדושה על ידי היראה כנ"ל, שנמצא שזוכין על ידי היראה לאריכות ימים, שהם בחינת זקן, בחינת תיקוני עתיק שעל ידי זה זוכין לעשירות, כי היראה שומרת מההיפך של עשירות, דהיינו עניות, שבא על ידי בחינת שקר החן והבל היופי… (ס ב וג)

ודע שזה המצח הנחש, יניקתו מזקני הדור, ממאריכי ימים שבדור, כשאין בהם שלימות, מזה יונק מצח הנחש הנ"ל. כי זקן זה קנה חכמה (קידושין ל"ב ב'), וצריך האדם כל זמן שמזקין, כל מה שנתוסף ובא לו יום מימי חייו, להוסיף בכל יום ויום שבא אחר כך תוספות אור קדושה ודעת. וכשרז"ל (קינים פ"ג) זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן. כי צריכין בכל יום ויום שבא אחר כך להוסיף בו קדושה ודעת… אבל כשהזקנים המאריכי ימים שבדור פוגמים את ימיהם, ואין מוסיפין אור קדושה ודעת בכל יום ויום, מזה יונק מצח הנחש, חכמת הטבע הנ"ל… ומתגבר חס ושלום דעת חכמת הטבע שכופרים ברצון, על ידי נפילת הדעת והימים שנופלים מהזקנים המאריכי ימים שאינם כראוי כנ"ל… שאין מוסיפין קדושה ודעת בכל יום, שזהו עיקר הזקנה והאריכות ימים כנ"ל… אבל כשהזקנים כראוי בחינת זקן זה קנה חכמה וכו' כנ"ל, על ידי זה מתגבר התגלות הרצון, בבחינת (ישעיה ט') "זקן ונשוא פנים", כי נשיאת פנים הוא בחינת רצון… (תנינא ד ח)

שפת אמת:

בפסוק ואברהם זקן בא בימים, בזוהר הקדוש שבא עם כל ההארות וכו'… פירוש זקנה הוא הכח והשרש שיש לנשמות ישראל מימי קדם אשר הם למעלה מעולם הזה, ומצד זה יש תשובה כי לעולם יכול אדם לבטל עצמו אל השרש. וזה הכח שלמעלה מהטבע הוא גבוה יותר מכל עבודת האדם, לכן אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. אמנם מי שהוא צדיק גמור כאברהם אבינו, נאמר עליו "זקן בא בימים", פירוש שבא לבחינת זקנה עם כל הימים והוא תשובה מאהבה, פירוש שסתם תשובה בא על ידי החטא… ויש תשובה מאהבה בלבד שמבטל עצמו בכלות הנפש להשי"ת, ויודע ומבין שאחר כל צדקותיו לא התחיל בעבודת הבורא כלום. וזה שאמר "בא בימים", שהימים הביאו אותו לידי זקנה, שהוא מדת התשובה היפוך משארי בעלי תשובה. (חיי שרה תרל"ז)

ובמדרש תנחומא בפסוק ואברהם זקן, הה"ד ה' אלקי גדלת מאד, מלך וכו'… והצדיקים המתדבקים בשורש הנשמה וממשיכין הארות מלמעלה מהטבע, זו נקרא זקנה, וזה שאמר ואברהם זקן, ודרשו חז"ל זקן זה שקנה חכמה, דכתיב כולם בחכמה עשית, וכשמבטלין כל העשיה להחכמה והדעת, וכדכתיב יראת ה' היא חכמה… (שם תרמ"ד)

איתא במדרש אברהם תבע זקנה יצחק יסורין יעקב חולי. כי עיקר רצון האבות היה לקרב בני ישראל לאביהם שבשמים ולתשובה, ומדת אברהם אע"ה החסד, וזה בחינת התעוררות מכח הזקנה, רוב שנים יודיעו חכמה, שמיישב האדם את עצמו כמה חסדים עובר עליו תמיד מהקב"ה, ומתעורר לתשובה על ידי הזקנה, שרואה שמתקרב אל המיתה לחזור נשמתו… (שם תרנ"ח)

והוא נער וגו', ואמרו חז"ל שהיה עושה מעשה נערות וכו'. נער הוא נקרא על שם שצריך תמיד התעוררות מחדש, זה החילוק בין זקן שקנה חכמה שהחכמה בקביעות אצלו, ונער צריך תמיד התעוררות… (וישב תרנ"ו)

בשם מו"ז ז"ל בפסוק ומבן חמשים וגו' ישוב מצבא העבודה, אבל חוזר הוא לנעילת שערים, ודקדק מה זה הלשון נעילת שערים, ולא פתיחת שערים. ופירש דכתיב "מה יפו פעמיך בנעלים", פעמיך הוא התעוררות התלהבות לבות בני ישראל, מלשון פעמון זהב, בנעלים הוא שזה התלהבות צריך שמירה ומנעול שלא יתפשט בו פסולת. ושבח הזקנים הוא בזה שיש להם ישוב הדעת שלא להתפשט ההתלהבות יותר מדאי, וזהו נעילת שערים… וכן הלשון חוזר לנעילת שערים, שצריכין בימי הזקנה לחזור ולתקן עבודת ימים הראשונים לבררם מכל פסולת… וז"ש ושרת את אחיו וגו' לשמור משמרת, כי הזקנים נותנים כחם לציבור לסייע להנערים שלא יתערב פסולת בעבודתם, ועל פי זה יש לפרש המדרש פרשת וארא חביבים הזקנים אם זקנים הם חביבין הם, ואם נערים נטפל להם ילדות, ויש לפרש על פי הנ"ל כי הזקנים האמיתיים הם אותן שבימי ילדותן תיקנו בחינת עבודת התלהבות כראוי, ובימי הזקנה מבררין עבודתם הראשונה, וזה פעמים בנעלים. ואם נערים הם, פירוש אף הזקנים שמתחילין עתה לקבל עבודת ה' בימי זקנתם וחסר להם כח התלהבות עם כל זה הם מוסיפים כח להילדים וזה נטפל להם ילדות, כמ"ש ושרת את אחיו כנ"ל. (בהעלותך תרמ"ג)

במדרש הנ"ל לרשיותך, כשבן תורה נעשה זקן מסבבין אותו וכו', פירוש תלמיד חכם שהזקין ואין בכחו להתגבר במעשה המצות בכח וזריזות כמו בימי הבחרות, יש לו לקרב וללמד אנשים אחרים דרך עבודת הבורא, שדברי זקנים נשמעים ביותר, וזה לוית חן וכו'… (תצא תרנ"א)

שם משמואל:

והנה אמרו ז"ל בנדב ואביהוא שהיו מהלכין אחר משה ואהרן, ואמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואנחנו ננהיג את הדור. דהנה ידעו שיש בחינת זקנים ובחינת אבות ובחינת בנים, בחינת זקנים הם בשכל, כמו שאמרו ז"ל קדושין ל"ב זקן זה שקנה חכמה, דיש עבודה בהתלהבות ובהתפעלות הנרגשת ונראית לעינים, ובהלל ושיר שהוא מכחות הלב, ויש עבודה למעלה שהיא בחינת השכל והמח, וידוע שהמח קר, והתפעלות עבודתם בבחינת זקנים, שהוא השכל והמח… הבאה מהמח אינה ניכרת לזולתו… והעבודה שמבחינת השכל בלי התפעלות נרגשת, גדולה יותר מעבודה שעל ידי תנועה והתפעלות, והנה כך היתה עבודת משה ואהרן. והנה נדב ואביהוא חשבו שלהנהגת הדור יותר טוב שהמנהיג שתהיה עבודתו בהתפעלות למען שהרואים נמי יתפעלו ויעשו עבודתם בהתפעלות יתר, וזהו שדייקו מתי ימותו שני זקנים הללו, היינו שהם עבודתם בבחינת זקנים, שהוא השכל והמח. (קרח תרע"ד)

ר' צדוק:

ואברהם זקן, הזקנה מצד היגיעה, כמ"ש בקידושין ל"ג כמה הרפתקי וכו', וכמ"ש בעירובין כ"ב מעלות וכו' אזקינון, וכן בימי האדם יש עליה וירידה בימי חייו, שעל זה הוא כל היגיעה ועבודה ועל ידי זה מזדקן, כמ"ש זה קנה וכו', והקנין הוא ביגיעה דבלאו הכי נקרא מתנה ומציאה שבאה בהיסח הדעת… על זה מעיד זקן, ועד אברהם לא היה זקנה ויגיעה כמותו שהוא יגע ומצא, אבל לא היה צריך ליגיעה רק הקב"ה יהיב חכמתא לחכימין דייקא וכל דרכיו משפט ומברר כי הוא היה בשלימות היגיעה, ולכך מגיע לו גם בלי יגיעה והוא חלקו. ואז"ל (במדרש) ג' נאמר בהם זקן וכו' אברהם יהושע ודוד, וכל אחד ראש וכו', רוצה לומר ראשית אותו הכח המציאיי כי האבות בכלל רומזים למוח שהוא התחלה ואב לגוף, ואברהם ראש לזה, ויהושע מכניס ישראל לארץ שזהו התייחדות כללות האומה… ודוד ראש למלכים מיהודא, ומעיד הכתוב על כולם כי הם זקנים באים למדרגה זו בימים שעברו עליהם מן היגיעה ולא שנולדו כך, אף על פי שבאמת היו מוכנים לכך בתולדה… (חלק ג קומץ המנחה עמוד מח)

…אך ענין זקנה הוא, דכל לשון זקן מורה על זקני העדה והסנהדרין, והיינו כמ"ש בגמרא אין זקן אלא חכם וכו', אין זקן אלא מי שקנה חכמה, והיינו דדרש זקן זה קנה, ומורה שקנה החכמה בקנין, וגם הוא מפורש, שכן מורה לשון זה שמפורש שיוכל להראות באצבע… וז"ש חכם עדיף מנביא, בזה שזוכה למדרגת זה קנה חכמה, שהחכמה לו בקנין ובמדרגת זה שהוא מפורש. וזה ענין מ"ש בשביל ד' דברים הזקנה קופצת שזוכין למדת זקן, וחשב מפני היראה מדוד, שדוד המע"ה היה מרכבה למדת מלכות פה תושבע"פ, איהי יראה ושריא בה יראה, וז"ש דכתיב "כי נבעת מפני חרב"… מה כתיב אחריו "ודוד זקן ושבע ימים", והיינו שזכה למדת זקן זה קנה חכמה, ושבע ימים היינו שנתברר בכל המדות…

ואחר כך אמר מפני המלחמות (מזקין) מיהושע, והיינו דבארץ ישראל היו ז' אומות והם היו שורש כל ע' קליפות, שכל אחד כלול מעשר, ועיקר תורה שבעל פה בארץ ישראל… והיינו דארץ מדת מלכות תושבע"פ… וכשכבש יהושע הז' אומות שהיה כלול בהם כל השבעים וכמ"ש שכל שלטון שלא היה שלטין בארץ הוא אומר אינו שוה כלום וכו', אז כתוב "ויהושע זקן בא בימים", שנתברר שזכה זה קנה, שקנה החכמה בקנין, ומפורש לעין על ידי שנקבע בלב ונתברר בכל המדות…

ואחר כך כתב מפני אשה רעה (מזקין) משלמה, דכתיב "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו" וגו'… שמקודם נשיו הטו את לבו ולא הרגיש, עד אחר כך שהטו את לבבו אחרי אלהים אחרים, אז שם אל לבו תיכף ועשה תשובה, כיון שראה עד היכן הדברים מגיעים, וזכה להיות שם הוי"ה אלקיו בעל הכחות שלו, ואם היה זוכה כדוד המלך שהיה הגבר שהקים עולה של תשובה היה הוא משיח, אך לבבו לא היה שלם כלבב דוד אביו, ומכל מקום על כל פנים זכה למדה זקנה זה קנה… (פרי צדיק חיי שרה ה, ועיין שם עוד)

…אבל הענין דלשון עטרה הוא כשנשלם בכל ע"ס עד כ"ע, כין מה שנאמר "ואברהם זקן בא בימים" באינון יומין עלאין, כמ"ש בזה"ק, וזכה למדת זקן שהוא עתיקא, וכמו שאמרנו במ"ש בגמרא (ב"מ פ"ז) עד אברהם לא היה זקנה, שהוא שלא היה מי שזכה למדת זקנה, שהוא כשזוכין להתגלות עתיקא, וזה זכה אברהם אע"ה בנסיון העשירי שהוא נגד כ"ע, והיינו שנשלם במדתו עד השורש בכל ע"ס… (תולדות א)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.