קבר

(ראה גם: בית קברות, קבורה)

זהר:

ואם היה ניתן רשות לעין לראות, היה רואה, בליל כניסת השבת, ולילה של ראש חודש וזמנים בצורות על הקברים המודות ומשבחות להקב"ה, אבל הכסילות של בני אדם מעכבת אותם (מלראות), ואינם יודעים ואינם משגיחים על מה הם נמצאים בעולם הזה, ואינם דואגים להשגיח בכבוד המלך העליון בעולם הזה, ומכל שכן להשגיח בכבוד עולם ההוא (העליון), ועל מה היא עומדת. (תרומה רצד)

ובשעה שהעולם צריך רחמים, והחיים הולכים ומודיעים לנפשות הצדיקים ובוכים על קבריהם והם ראוים להודיע להם, מה הטעם (שראוים הוא משום) ששמים הרצון שלהם להתדבק נפש בנפש, אז מתעוררות נפשות הצדיקים ומתאספות והולכות ומשוטטות לישני חברון, ומודיעות להם צער העולם. וכולן עולות לפתח גן העדן ומודיעות לרוח, ואלו הרוחות המתעטרים בגן עדן, מלאכים עליונים הולכים ביניהם, וכולם מודיעים לנשמה והנשמה מודיעה להקב"ה, וכלם מבקשים רחמים על החיים, והקב"ה מרחם בשבילם על העולם, ועל זה אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו.

אמר ר' חייא, תמה אני, אם יש מי שיודע להודיע אל המתים חוץ ממנו. אמר ר' אבא הצער (שהאנשים מצטערים) מודיע להם, התורה מודיעה להם, שבשעה שאין מי שיודע בזה, (איך להודיע לנפשות הצדיקים), מוציאים ספר תורה סמוך לקברים והן מתעוררות על מה שהתורה נגלתה למקום הזה, אז (המלאך) מודיע להם… (אחרי רסד)

למדנו א"ר יהודה, יום אחד היו הולכים ר' חזקיה ור' ייסא בדרך, פגשו (במקום שנקרא) גוש חלב והיה חרוב, ישבו סמוך לבית הקברות, ור' ייסא היה בידו חלק אחד של ספר תורה שנקרע, בעוד שישבו התנענע לפניהם קבר אחד, וצעק, אוי אוי, הרי העולם נמצא בצער, כי התורה גלתה לכאן, או אפשר שהחיים באו לצחוק עלינו ולבזות אותנו בחרפה, עם תורתם, נזדעזעו ר' חזקיה ור' ייסא.

אמר ר' חזקיה (אל הקבר), מי אתה, אמר לו מת אני, והרי נתעוררתי בשביל ספר התורה, כי פעם אחת היה העולם יושב בצער, ובאו החיים כאן לעורר אותנו בספר תורה, ואני וחברי הקדמנו לישני חברון, וכשנתחברו בגן עדן ברוחות הצדיקים נמצא לפניהם, שספר התורה הוא שהביאו לפנינו החיים היה פסול, ומשקר בשם המלך, על שנמצא ו' יתירה במקרא ההוא דושסעת שסע שתי פרסות, ואמרו כיון ששקרו בשם המלך, (כי התורה היא שם המלך), לא ישובו אליהם (להודיעם אם נתקבלה תפלתם), ודחו אותי וחברי בשעה ההיא מבית הישיבה… (שם רסח)

ספרי:

מנין למוכר קבר אבותיו שעובר בלא תעשה, תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך, יכול אפילו לא נקבר אדם בו מעולם, תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל, הא אם קבר בו אפילו נפל אחד ברשותו אינו עובר בלא תעשה. (שופטים קפח)

תלמוד בבלי:

והתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו, התם תוך ארבע אמות הוא דאסור חוץ לארבע אמות חייב, דאמר מר מת תופס ד' אמות לקריאת שמע… (ברכות יח א)

תנו רבנן הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין ואסף אתכם בדין ועתיד להקימכם בדין, מר בריה דרבינא מסיים בה משמיה דרב נחמן, ויודע מספר כולכם והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם, ברוך מחיה המתים. קברי עובדי כוכבים אומר בושה אמכם וגו'. (שם נח ב)

אמר (רשב"י) איכא מילתא דבעי לתקוני, אמרו ליה איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי, אמר איכא איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה, א"ל ההוא סבא כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה, עבד איהו נמי הכי, כל היכא דהוה קשי טהריה וכל היכא דהוה רפי צייניה… (שבת לג ב)

הרוצה שלא תשרה חיה רעה בצל קבר נועץ קנה בד' שעות ביום ויראה להיכן צלו נוטה, משפיע ועולה משפיע ויורד, (עושה שפוע שלא יהיה למצבה צל בצהרים). (עירובין מג ב)

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן באר והמן… וקברו של משה. (פסחים נד א)

מניין לציון, ר' ברכיה ר' יעקב בר בת יעקב בשם ר' חונייא דברת חוורין ר' חזקיה ר' עוזיאל בריה דרב חונייא דבית חוורן בשם ר' חונייא דבית חוורן וטמא טמא יקרא, כדי שתהא הטומאה קוראה לך בפיה ואומרת לך פרוש, ר' אילא בשם ר' שמואל בר נחמן ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. עצם, מיכן שמציינין על העצמות, אדם, מיכן שמציינין על השדרה והגלגולת, ובנה, מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה… (שקלים ג א וראה שם עוד)

רבי נתן אומר מותר המת (שגבו בשבילו) בונין לו נפש על קברו. (שם ז א)

מציינין את הקברות, אמר ר"ש בן פזי רמז לציון קברות מן התורה מניין, תלמוד לומר וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון… (מועד קטן ה א)

תנו רבנן אין מציינין לא על כזית מן המת ולא על עצם כשעורה ולא על דבר שאינו מטמא באהל, אבל מציינין על השדרה ועל הגולגולת על רוב בנין ועל רוב מנין המת, ואין מציינין על הוודאות אבל מציינין על הספיקות… ואין מעמידין ציון במקום טומאה שלא להפסיד את הטהרות (שאינו מרגיש עד שבא על הציון פתאום ויטמאו), ואין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל… (שם שם ב, וראה שם עוד)

אין חופרין כוכין וקברות במועד, אבל מחנכין את הכוכין במועד, ועושין נברכת במועד וארון עם המת בחצר, רבי יהודה אוסר אלא אם כן יש עמו נסרים. מאי כוכין ומאי קברות, אמר רב יהודה כוכין בחפירה וקברות בבנין… (שם ח ב)

כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע, כסבורין העם לומר שקולו של הרוג הוא, אמר להם קולי הוא, תדעו שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע. (חגיגה טז ב)

הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי אמר, נעניתי לכם עצמות בית שמאי, ומה סתומות שלכם כך, מפורשות על אחת כמה וכמה… (שם כב ב)

וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל, שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין העכו"ם קרויין אדם… (יבמות ס ב, וראה שם עוד)

…אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר. (שם צז א)

תנן התם התלוליות הקרובות בין לעיר ובין לדרך, אחד חדשות ואחד ישנות טמאות, הרחוקות חדשות טהורות ישנות טמאות, איזוהי קרובה חמשים אמה, ואיזו היא ישנה ששים שנה דברי ר"מ, רבי יהודה אומר קרובה שאין קרובה הימנה, ישנה שאין אדם זוכרה… בשלמא דרך בית הקברות דזמנין דמתרמי בין השמשות ומקרו קברו בתל, אלא עיר הסמוכה לבית הקברות כולהי לבית הקברות אזלי, אמר רבי חנינא מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהם, עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה, טפי דברא איניש בהדה ולבית הקברות אזלא, הלכך טומאה בארץ ישראל לא מחזקינן… (כתובות כ ב)

תניא רבי מוטל בצפורי ומקום מוכן לו בבית שערים… (שם קג ב)

המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו, שנים נוטלן ואת תפוסתן, מצא שלשה, אם יש בין זה לזה מד' אמות ועד שמונה הרי זו שכונת קברות, בודק הימנו ולהלן עשרים אמה, מצא אחד בסוף עשרים אמה בודק הימנו ולהלן עשרים אמה, שרגלים לדבר, שאילו תחילה מצאו נוטלו ואת תפוסתו. אמר רב יהודה מצא פרט למצוי, מת פרט להרוג, מושכב, פרט ליושב, כדרכו, פרט לשראשו מונח בין ירכותיו… (נזיר סד ב, וראה שם עוד)

ואמר ר' יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב מת תופס ד' אמות לטומאה, ותנא תונא חצר הקבר העומד בתוכה טהור, והוא שיהיו בה ארבע אמות דברי בית שמאי, בית הלל אומרים ארבעה טפחים, במה דברים אמורים שפתחה מלמעלה, אבל פתחה מן הצד דברי הכל ארבע אמות… והני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא אבל מת בעלמא תפיס. (סוטה מג ב)

…ושל קברות (מציינים) בסיד, סימנא דחיור כעצמות, וממחה ושופך כי היכי דניחוור טפי. (בבא קמא סט א)

ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן, כי מטא למערתיה דר' חייא איעלמא מיניה, חלש דעתיה, אמר רבונו של עולם לא פלפלתי תורה כמותו, יצתה בת קול ואמרה לו תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא ריבצת… (בבא מציעא פה ב)

אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של עובדי כוכבים… אמר ליה לאו כהן הוא מר, מאי טעמא קאי מר בבית הקברות, א"ל לא מתני מר טהרות, דתניא ר"ש בן יוחי אומר קבריהן של עכו"ם אין מטמאין… (שם קיד א)

ר' בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא… כי מטא למערתא דאדם הראשון יצתה בת קול ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה אל תסתכל, הא בעינא לציוני מערתא, כמדת החיצונה כך מדת הפנימית… (בבא בתרא נח א)

המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר וכן המקבל מחברו לעשות לו קבר, עושה תוכה של מערה ד' אמות על שש, ופותח לתוכה שמונה כוכין, שלש מכאן ושלש מכאן ושנים מכנגדן, וכוכין ארכן ארבע אמות ורומן שבע ורחבן ששה, רבי שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש אמות על שמונה, ופותח לתוכה שלשה עשר כוך, ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלשה מכנגדן, ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל, ועושה חצר על פי המערה שש על שש כמלא המטה וקובריה, ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן, רבי שמעון אומר ארבע לארבע רוחותיה, רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הסלע… (שם ק ב, וראה שם עוד)

מיתיבי החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית, הכא במאי עסקינן בקבר בנין. תא שמע קבר חדש מותר בהנאה, הטיל בו נפל אסור בהנאה, הכא נמי בקבר בנין. תא שמע נמצא אתה אומר שלש קברות הן, קבר הנמצא, קבר הידוע, קבר המזיק את הרבים, קבר הנמצא מותר לפנותו, פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה, קבר הידוע אסור לפנותו, פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה, קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו, פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה, הכא נמי בקבר בנין. וקבר הנמצא מותר לפנותו, דילמא מת מצוה הוא, ומת מצוה קנה מקומו, שאני מת מצוה דקלא אית ליה. (סנהדרין מז ב)

שלח להו (נבוכדנצר) אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה, שלחו ליה קברות שלהם מעולין מפלטירין שלך. (שם צו ב)

עשרה דברים קשים ללמוד… והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות… ויש אומרים אף הקורא כתב שעל גבי הקבר. (הוריות יג ב)

דתנן שהיה רבי מאיר אומר כל דבר שהיה בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיתוודע הטומאה, וחכמים אומרים חופר עד שמגיע לסלע או לבתולה, ר' אסי אמר רבי יוחנן מחלוקת כשבדק ומצא, וקמיפלגי בפלוגתא דרבי ור"ש בן גמליאל, דתניא שדה שאבד בה קבר, נכנס בתוכה טמא, נמצא בתוכה קבר, נכנס לתוכה טהור, שאני אומר הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא, דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר תיבדק כל השדה כולה… בשלמא שדה דרכה למיקבר בה, כי היכי דקבר בה האי קבר אינש אחרינא… (בכורות כה ב)

אמר ר"ש בן יוחי ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו… והלן בבית הקברות. (נדה יז א)

תלמוד ירושלמי:

ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר לועג לרש חרף עושהו. דלמא ר' חייא רובא ור' יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דר' שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה ר' יונתן מפסע על קיבריה, אמר ליה רבי חייא רובא כדון אינון מימר למחר אינון גבר ואינון מעיקין לן, א"ל וחכמין אינון כלום… (ברכות טו ב)

העובר בין הקברות מהו אומר, בא"י מחיה המתים, רבי חייא בשם רבי יוחנן ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים, ר' חייא בשם רבי יוחנן היודע מספרכם הוא יעורר אתכם הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, בא"י מחיה המתים. רבי אליעזר בשם רבי חנינא אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין וסילק אתכם בדין ועתיד להחיותכם בדין היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם ברוך מחיה המתים. הה"ד במתי ישראל אבל במתי אומות העולם אומר בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם וגו'. (שם סה א)

כרם רבעי מציינים אותו בקזוזות אדמה ושל ערלה בחרסית ושל קברות בסיד וממחה ושופך. (מעשר שני כח א)

ר' אבהו שלח לרבי חנינה בריה יזכי בטיבריה, אתון ואמרין ליה גמל הוא חסד, שלח ומר ליה המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריא… (פסחים כד א)

…מצא אבן אחת מצוינת, אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא, אני אומר מת קמצוץ היה נתן תחתיה, היו שתים המאהיל עליהן טהור וביניהן טמא, אם היה חרוש בינתיים הרי הן כיחידות, ביניהן טהור סביבותיהן טמא. תני אין מציינין על הבשר שמא נתאכל הבשר… (מועד קטן ג א, וראה שם עוד)

המוצא מת מושכב כדרכו… אי זהו מושכב כדרכו רגליו מפושטות וידו על לבו, אבל אם מצאו קמצוץ אני אומר גל נפל עליו והרגו. מצא שנים ראשיהם בצד מרגלותיהם נוטלן ואת תפוסתן… (נזיר מה א, וראה שם עוד)

הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל, ואינן מטמאין במשא, רא"א מטמאין במשא, ר' יהושע אומר אם יש תחתיהן עפר קברות מטמאין במשא ואם לאו אינן מטמאין במשא, איזהו הדופק את שהגולל נשען עליו אבל דופק דופקין טהור. (אהלות ב ד)

…הבודק בודק אמה על אמה ומניח אמה עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה, המוציא את העפר ממקום טומאה אוכל בדמעו, המפקח בגל אינו אוכל בדמעו. היה בודק הגיע לנחל או לשלולית או לדרך הרבים מפסיק, שדה שנהרגו בה הרוגים מלקט עצם עצם והכל טהור, המפנה קברו מתוך שדהו מלקט עצם עצם והכל טהור, בור שמטילין לתוכו נפלים או הרוגים מלקט עצם עצם והכל טהור, רש"א אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תבוסה. (שם טז ד)

החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס, עד כמה הוא עושה, מלא מענה מאה אמה, בית ד' סאים, ר' יוסי אומר בית חמש במורד, ובמעלה נותן רובע כרשינים על בורך המחרישה עד מקום יצמחו שלשה כרשינין זו בצד זו עד שם הוא עושה בית הפרס, רבי יוסי אומר במורד ולא במעלה. (שם יז א, וראה שם עוד)

תוספתא:

אחד המוציא שלשה מתים ואחד המוציא שלשה כוכין ואחד המוציא כוך בקיע ומערה, אחד מצא עשר ואין ביניהן מארבע אמות ועד שמונה יש להם תפוסה ואין להם שכונת קברות דברי ר' שמעון, וחכמים אומרים רואה את האמצעיים כאילו אינן והחיצונין מצטרפין מארבע אמות ועד שמונה… פוסא שמטלין לתוכה הרוגים והנקבר שלא ברשות אין לו תפיסת קברות ואין לו שכונת קברות, רבן שמעון בן גמליאל אומר נפלים אינן קונין את הקבר ואין להן תפיסה והנקבר שלא ברשות יש לו תפיסה… (אהילות פרק טז, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

ויצב יעקב מצבה, תנן התם מותר המתים וכו', ר' נתן אומר מותר המת יבנה לו בית על גבי קברו וכו', תני רשב"ג אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרוניהם… מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת, אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, הדא הוא דכתיב קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה. (בראשית פב יא)

א"ר יהושע בן לוי ס' הלכות למדני ר' יהודה בן פדייה בחרישת הקבר וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור. (שמות ו ב)

…מכאן אמר ר' אלעזר צריך אדם שיהיה לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות כדי שיזכה ויקבר באותו מקום… (ויקרא ה ה, וראה שם עוד)

אבות דר' נתן:

…ואין מקיימין בה (בירושלים) קברות חוץ מקברי בית דוד וחולדה הנביאה שהיו שם מימות נביאים הראשונים, וכשפינו את הקברות מפני מה לא פינום, אמרו מחילה היתה שם שהיתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון. (פרק לה)

מסכת שמחות:

המלקט עצמות והמשמר עצמות פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה. ואם רצה להחמיר על עצמו לא יחמיר מפני כבוד עצמות, רבי יוחנן בן נורי אומר ירחיק ארבע אמות ויקרא, ר' שמעון בן עזריה אומר אם היו אחרים עמו יסלקום למקום וקורא… רבי נתן אומר אם יש תפלתו עליו הרי זה פטור, שזיקת שמירתו עליו ולא זיקת התפילה. המעביר עצמות וכתבי הקדש ממקום למקום לא יניחם לא בקרון ולא בספינה ולא על גבי בהמה, ואם בשביל הניית עצמו או שיגנוב את המכס מאנסים הרי זה מותר… היה עובר בין הקברות לא יהיו תפילין עליו ולא כתבי הקדש בידו מפני שהוא דרך בזיון. העושה כוך בקבר והגיע זמן המקרא לא יקרא ולא יתפלל אלא פירש למקום טהרה וקורא ואחר כך נכנס. המוצא מת בקבר לא יזיזנו ממקומו אלא אם כן יודע שהיה מקומו, שאלו המוצא עצמו בקבר הרי זה נותנו במכמורות דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים לא יזיזם ממקומן… (פרק יג וראה שם עוד)

אין מוציאין אמת המים מן הקברות ולא יעשה שם שביל ולא ירעה בהמתו שם ולא יטייל שם ולא ילקט משם עצים ועשבים, ואם ליקטן אסור בהנייה, ואם בשביל הניית עצמו ליקטן שורפן במקומן. הנחלות עוברים ממקום למקום ונעקרות ממשפחה למשפחה, הקבר אין עובר ממקום למקום ואין עובר ממשפחה למשפחה, קבר חדש נמדד ונמכר ונחלק, ישן לא נמדד ולא נמכר ולא נחלק. יש קבר חדש שהוא כקבר ישן, וישן שהוא כקבר חדש, ישן קבר בו עשרה מתים שלא ברשות הבעלים הרי זה כקבר חדש, נמדד ונמכר ונחלק כי נפל אחד מרשות הבעלים הרי זה כקבר ישן לא נמדד ולא נמכר, קבר גולין אין להם חזקה, בשעת הדבר בשעת המלחמה אין חזקה לקברות, רבי שמעון בן גמליאל אומר הנפלין אין קונין את הקבר, הנקבר שלא ברשות אין לו חזקה, האשה שירשה את הקבר נקברת בו היא ויוצאי יריכה דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר היא וכל יצאי יריכה, מודה רבי יהודה שאניניה הראויין לה בחייה נקברין עמה במותה. אביה אומר תיקבר אצלי, בעלה אומר תיקבר אצלי, קוברין אותה אצל אביה ואם יש לה בנים קוברין אותה אצל בעלה, ואם היא אומרת קברו אותי אצל בני קוברין אותה אצל בניה…

המוכר דרך קברו לחבירו לא עשה כלום, המוכר מקום מספד לחבירו לא עשה כלום, הלוקח מעמד לחבירו כך שמין לו זקני אב בית דין ארבעה קבין, דרך היחיד ארבע אמות דרך הרבים שש עשרה אמה… דרך הקבר אין לה שיעור והמספד אין לה שיעור… (פרק יד)

רמב"ן:

…ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות, באשר אנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים… (בראשית כג יז)

רד"ק:

במבחר קברינו – כי היו להם מערות לקבר מתיהם, וכל משפחה היתה לה מערה, וקוברים שם כמה מתים כל אחד בארונו… והיה דעתם שישאל מהם שיתן אחד מהם לו מקום בקברו לקבר את מתו, ולא כן שאל הוא, אלא שתהיה לו אחוזה ידועה לו ולמשפחתו. (שם שם ה)

רשב"ם:

תנו לי אחוזת קבר – הניחו לי לקנות קרקע כאן ותתרצו להניח בו מתי ממשפחתי, כי אחוזת קבר אין יכול להיות אלא ברצון כל בני העיר. (שם שם ד)

משנה תורה:

אין קורין (קריאת שמע)… ולא בבית הקברות ולא בצד המת עצמו, ואם הרחיק ארבע אמות מן הקבר או מן המת מותר לקרות… (קריאת שמע ג ב)

מת שעשו לו נכרים ארון וחפרו לו קבר בשבת או הביאו לו חלילין לספוד בהן, אם בצנעה ימתין בכדי שיעשו למוצאי שבת ויקבר בו, ואם היה הקבר בסטריא גדולה והארון על גביו וכל העוברין והשבין אומרים שזה שהנכרים עושין עכשיו בשבת לפלוני הוא, הרי זה לא יקבר בו אותו ישראל עולמית, מפני שהוא בפרהסיא, ומותר לקבור בו ישראל אחר, והוא שימתין בכדי שיעשה, וכן כל כיוצא בזה… (שבת ו ה)

עשר קדושות הן בארץ וזו למעלה מזו, עיירות המוקפות חומה מקודשות משאר הארץ שמשלחין מתוכן את המצורעים ואין קוברין בתוכן מת עד שירצו שבעה טובי העיר או כל אנשי העיר, ואם יצא המת חוץ לעיר אין מחזירין אותו לתוכה אף על פי שרצו כולן להחזירו. רצו בני העיר להוציא הקבר מן המדינה מפנין אותו, וכל הקברות מפנין חוץ מקבר נביא או מלך. קבר שהקיפתו העיר בין מד' רוחותיו בין משתי רוחות זו כנגד זו אם היתה בינו ובין העיר יתר מחמשים אמה לכאן וחמשים לכאן אין מפנין אותו עד שירצו כולן, פחות מכאן מפנין אותו. (בית הבחירה ז יג)

המוכר מקום לחברו לעשות לו קבורה או המקבל מחבירו לעשות לו קבורה עושה מערה ופותח לתוכה שמונה קברים, שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגד הנכנס למערה, מדת המערה ארבע אמות על שש, וכל קבר וקבר ארבע אמות אורך ורחב ששה טפחים ורום שבעה, נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדין אמה ומחצה, ובין השנים האמצעיים שתי אמות. (מכירה כא ו)

בתי הקברות אסורין בהנאה, כיצד, אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין עושין בהן מלאכה, ולא קורין בהן ולא שונין בהן, כללו של דבר אין ניאותין בהן, ולא נוהגין בהן קלות ראש, לא ילך אדם בתוך ארבע אמות של קבר ותפילין בידו וספר תורה בזרועו ולא יתפלל שם, וברחוק ארבע אמות מותר…

אין מפנין את המת מקבר לקבר אפילו מבזוי למכובד, ואם היה בתוך שדהו מפנהו אפילו ממכובד לבזוי.

אין קוברין מת על גבי מת ולא שני מתים כאחד שבזיון הוא, וקטן הישן עם אמו נקבר עמה.

עפר הקבר אינו אסור בהנאה שאין קרקע עולם נאסרת, אבל קבר הבנין אסור בהנאה. הבונה קבר למת לא נאסר עד שיכנס בו המת, ואפילו הטיל בו נפל נאסר בהנאה. נפש שנעשה לשם חי ושם בו המת והוסיף בו דימוס אחד לשם המת, אף על פי שפנה המת הכל אסור בהנאה, ואם הכיר את התוספת חולץ אותה והשאר מותר, נעשה לשם המת כיון שהוטל בו המת נאסר אף על פי שפנהו.

הבונה קבר לאביו והלך וקברו בקבר אחר הרי זה לא יקבר בו מת אחר עולמית, והקבר הזה אסור בהנאה מפני כבוד אביו… (אבל יד יג)

ספר חסידים:

ברזילי הגלעדי אמר (ש"ב י"ט ל"ח) אמות בעירי, כי הנייה יש למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים על נשמתן טובה ומטיבין להם באותו עולם, וגם כשמבקשים מהם הם מתפללים על החיים. וכלב בן יפונה נשתטח על קברי אבות. אחד צוה לקוברו בבית הקברות קצת רחוק משאר מתים לקוברו לבדו, ובקרוב זמן סביבותיו מת זה אחר זה. (תנ)

אף על פי שהצדיקים יודעין שחלקן טוב לעולם הבא מצטערין הם מן המיתה ומאימת מלאך המות וחיבוט הקבר. (תתשלד)

דרשות הר"ן:

…ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם מקומות קבורתיהן ראויין להמצא השפע שם בצד מן הצדדים, כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלקי עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה, ומפני זה אמרו רז"ל (סוטה ל"ד) שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם, כי התפלה במקום ההוא תהיה רצויה יותר, להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלקי… (דרוש ח)

ספורנו:

גר ותושב – ובשביל היותי גר אין לי פה קבר, כאמור ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר, והטעם שאני מבקש לקנות הוא מפני שאני תושב עמכם שבאתי להשתקע לא לגור בלבד. תנו לי אחוזת קבר – הסכימו שתהיה לי אחוזת קבר, כאמרו "לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת". (בראשית כג ד)

מלבי"ם:

וירא את הקברים – שהיה דרכם לעשות בית קברות סמוך למזבח ובמות ע"ז, ומזה ידע שהם קברי ע"ז. (מלכים ב כג טז)

גר ותושב – אברהם רצה דוקא אחוזת קבר שהוא בית קברות מיוחד אל כל המשפחה, והנה הגר לא ישאל אחוזת קבר אחר שאין דעתו לישב שם בקבע הוא ובני ביתו, והתושב לא יצטרך לשאול אחוזת קבר כאשר יש לו שם שדה ונחלה שיכול להקצות ממנה מקום לאחוזת קבר, אבל אנכי גר עד עתה ואין לי פה שדה ואחוזה מכבר, ועתה אני רוצה להיות תושב לשבת פה בקביעות עם בני ביתי, לכן אבקש תנו לי אחוזת קבר עמכם שיהיה מיוחד לכל בני ביתי. (בראשית כג ד)

שמענו אדוני – מבואר מענין הפרשה כמו שכתב הרמב"ן, שהיה חק ונמוס לבני חת שלא ליתן אחוזת קבר לגר הבא לגור בארצם, ולא היה אחוזת קבר רק לתושבי הארץ והגדולים שבהם, ולדלת העם וכן לגרים הבאים לגור היה בית הקברות כולל, והיה תקנה ביניהם שלא לתת לגר מארץ אחרת אחוזת קבר, ועל פי זה השיבו לו שלא יוכלו למלאות שאלתו לעבור על נמוסיהם לתת לו אחוזת קבר, ועל כן אמרו "שמענו אדוני", והבן דברינו… אבל יש לך ברירה במבחר קברינו קבר את מתך אם תרצה לקבור בבית הקברות הכולל, ואם תרצה לקברה בקבר של יחיד, אז איש ממנו גם את קברו המיוחד לו לא יכלה ממך… (שם שם ה)

וידבר אתם – אברם נתן להם עצה שיוכלו למלאות שאלתו, כי תקנה הזאת שלא לתת אחוזת קבר לאיש נכרי יש לומר בה שני טעמים, א' שהיא תקנה כללית שזר לא יהיה לו אחוזה בתוכם, מפני שהאזרחים קודמים לקנות, ובזה יש לומר שהיתה התקנה רק על המכר לא על המתנה, שבמכר יש לומר שהאזרח קודם ובר מצרא, אבל במתנה כל אחד יכול לעשות בשדהו מה שירצה. ב', יש לומר שהתקנה היא רק על אחוזת קבר מפני שאין רוצים שאיש נכרי יהיה לו הכבוד הזה שיש לו בית קברות מיוחד למשפחתו, שזה לא יתכן רק לגדולי הארץ, ובצד זה אחוזה אחרת יוכל לקנות גם הגר, ואחוזת קבר אין לתת לו גם במתנה, ואחר שיש ספק בתקנה זאת יש רשות ביד מושל הארץ שהוא ממונה על חוקי המדינה לעשות פירוש לתקנה זו כטוב בעיניו, לכן אמר שמעוני ופגעו לי בעפרון שהוא השופט, ויוכל להסכים שהפירוש כטעם הראשון, ובזה יוכל לתת לו אחוזת קבר במתנה… (שם שם ח)

העמק דבר:

ראה ערך קבורה.

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.