רות

(ראה גם: בועז, דוד, מגלת רות, מחלון וכליון, נעמי, שבועות)

תנ"ך:

וישאו להם נשים מואביות שם האחת ערפה ושם השנית רות, וישבו שם כעשר שנים… ותשאנה קולן ותבכינה עוד, ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה, שובי אחרי יבמתך. ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלקיך אלקי… (רות א ד והלאה)

ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו, ותאמר לה לכי בתי… ויאמר בועז אל רות הלוא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה, וכה תדבקין עם נערותי… ותפל על פניה ותשתחו ארצה, ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכרני ואנכי נכריה. ויען בועז ויאמר לה הוגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך, ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום. ישלם ה' פעלך, ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך, ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך… (שם ב ב והלאה)

ויאכל בועז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה, ותבא בלט ותגל מרגלותיו ותשכב… ויאמר מי את, ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה. ויאמר ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר. ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך, כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את… (שם ג ז)

…וגם את רות אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו, עדים אתם היום. ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים, יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם… ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה ויבא אליה, ויתן ה' לה הריון ותלד בן… (שם ד י)

זהר:

ר' שמעון אומר, (שמה שכתוב לא ידע בשכבה ובקומה הוא) שלא ידע, שעתיד הקב"ה להקים ממנו דוד המלך ושלמה המלך וכל המלכים ומלך המשיח. עוד (יש לפרש) ובקומה על מה שאמר ברות ותקם בטרם יכיר איש את רעהו, ובאותו הלילה היה לה קימה ודאי, כי נתחבר עמה בועז להקים שם המת על נחלתו, והוקם ממנה כל אלו המלכים, וכל איש נעלה שבישראל. (פירוש אחר), ולא ידע בשכבה, היינו שכתוב, ותשכב מרגלותיו עד הבקר, ובקומה, שכתוב ותקם בטרם יכיר איש את רעהו וגו', משום זה כתיב, ובקומה וב' עם נקודה. (ויקרא שיא)

שתי נשים היו, שמהן נבנה זרע יהודה, ומהן באו דוד המלך ושלמה המלך ומלך המשיח, ואלו שתי נשים היו זו כמו זו, (כלומר שהיו שוות זו לזו, והן) תמר ורות שבעליהן מתו מתחילה והן השתדלו למעשה זה. (וישב קצא)

רות מת בעלה, (כמו תמר), ואחר כך השתדלה במעשה הזה אצל בועז, שכתוב ותגל מרגלותיו ותשכב, והשתדלה בו, ואחר כך הולידה את עובד, ואם תאמר למה לא יצא עובד מאשה אחרת, ולא (באופן כזה), ומשיב, אלא ודאי היא נצרכה להולידו ולא אשה אחרת, ומשתי אלה נבנה ונשתכלל זרע יהודה ושתיהן עשו בכשרות, כדי לעשות טובה עם המתים, להתתקן אחר בעולם.

וזהו כמו שנאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו, כי כשהיו חיים בתחילה (בעליהן של תמר ורות) לא היה בהם שבח, (ולאחר כך שמתו ונתיבמו נשיהם נתגלגל מהם מלכות דוד ושלמה ומלך המשיח), ושתיהן, (תמר ורות) השתדלו לעשות חסד ואמת עם המתים, והקב"ה עזר להם באותו מעשה, והכל היה כראוי להיות. אשרי מי שמשתדל בתורה יום ולילה, כמו שאמר והגית בו יומם ולילה למען וגו'. (שם קצג)

ר' יהודה פתח קרא ברות, שכתוב, עיניך בשדה אשר יקצורון וגו', מקרא זה יש להסתכל בו למה צריך כאן לכתוב את זה, אמר לו ר' יצחק אם כן, כמה מקראות הם בתורה, שנראה שאינם צריכים להכתב, ואנו רואים שכולם הם סודות עליונים, אמר ר' יהודה מקרא זה מי שרואה אותו ואינו מסתכל בו דומה למי שלא טעם תבשיל מעולם.

אלא יש כאן סוד, וברוח הקדש נאמר זה, משום שראה בועז, הדיין של ישראל את העניות של צדקת ההיא, שאינה מגבהת עיניה לראות במקום אחר אלא מול פניה, וראה כל מה שראתה בעין טובה, ולא היתה בה עזות מצח שיבח עיניה.

משום שיש עינים שבשבילם אינה שולטת ברכה במקום ההוא. ובועז עין טובה ראה בה, שכל מה שהסתכלה היתה בעין טובה, ועוד שראה שהיתה הצלחה בידיה, שכל מה שהיתה לוקטת נתוסף בשדה. ובעז הסתכל שרוח הקדש שורה עליה, אז פתח ואמר, עיניך בשדה אשר יקצורון וגו'. אם תאמר בשביל שהיו לוקטים אלו האחרים, (על כן אמר לרות עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן, אם כן איך אמר שתלך אחריהן ולא היה צריך לכתוב אלא ולקטת אחריהן, מהו והלכת אחריהן, אלא בשביל עיניה אמר, והלכת אחריהן, כי עיניה היו גורמות ברכות מרובות, ועל כן והלכת אחריהן, אחר עיניך, כל בני העולם אין להם רשות ללכת אחרי עיניהם, ואת תלכי אחרי עיניך כי עיניך גורמות ברכות מרובות.

דבר אחר, על עיניך בשדה אשר יקצורון, בעז ראה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנה מלכים עליונים ושליטים שהם עינים של הכל, כמו שהיתה תמר, שכתב בה, ותשב בפתח עינים שנתישבה בפתח, שיצאו ממנה מלכים שליטים עליונים, הנקראים עינים, כמו שאמר אם מעיני העדה, כי כמו שכל אברי הגוף אינם הולכים אלא אחרי העינים, והעינים מנהיגים לכל הגוף, אף כך מלכים וסנהדרין וכל אלו השליטים הכל הולכים אחריהם. ומשום זה אמר לה עיניך שאלו הם המלכים והשליטים העתידים לצאת ממנה.

כתוב בשדה אשר יקצורון, מי הוא שדה, זהו ציון וירושלים, שכתוב ציון שדה תחרש, וכתוב כריח שדה אשר ברכו ה', שזה ירושלים, ועל כן כתוב, עיניך בשדה. שאלו העינים שלה העתידים לצאת ממנה, אינן שולטות אלא בשדה, אשר יקצורון, כי משדה ההוא היו לוקחים כל בני עולם תורה, ואור המאיר שכתוב, כי מציון תצא תורה.

והלכת אחריהן, היינו באלו מעשים טובים שאני רואה בך, הלא צויתי את הנערים וגו', כמשמעות שלו, (דהיינו כפשוטו), כי האשה דעתה קלה, ועל כן הזהיר הנערים שלא יגעו בה. וצמית, תפש לשון נקי, וצמית, שאם חשקך להתדבק באדם לקיים זרע בעולם, והלכת אל הכלים, אלו הם הצדיקים שנקראים כלי ה'. שכתוב, הברו נושאי כלי ה', שעתידים הצדיקים שיביאו אותם כל העולם מתנה למלך המשיח. והם כלי ה', כלים שהקב"ה נהנה מהם. אלו הם כלים שבורים, שבורים הם בעולם הזה כדי לקיים התורה. והשימוש שהקב"ה משתמש בהם אינו משתמש אלא מתוך כלים ההם. וכאשר תתדבק בהם ושתית וגו'. (ויקהל תנ)

ואל תתגר בם מלחמה, כל זה נצטוה למשה, אבל לאחר מותר, ואם תאמר ליהושע, ולאלו הזקנים שהאריכו ימים אחריו, גם כן מותר, אינו כן, משום שכולם מבית דינו של משה היו, ומה שנאסר למשה נאסר להם. ועוד שלא יצאו עדיין אלו מרגליות טובות, כי בימי השופטים יצאה רות, ובת עגלון מלך מואב היתה, מת עגלון שהרגו אהוד, ונתנה מלך אחר, נשארה בת עגלון זו, והיתה בבית אומנת, ובשדי מואב, כיון שבא שמה אלימלך לקחה לבנו.

ואם תאמר שאלימלך גייר אותה שם, לא, אלא כל דרכי הבית, ואכילה ושתיה למדה, ומתי נתגיירה, אחר כך, כשהלכה עם נעמי, אז אמרה עמך עמי ואלקיך אלקי, נעמה שיצאה מבני עמון בימי דוד יצאה… (בלק צט)

פתח רבי ואמר, בסוד הוי"ה, י' נקראת בדוגמא, זה אלימלך, (כלומר אלימלך רומז לי' דהוי"ה, שהיא נשמה לנשמה). ה' נקראת בדוגמא, זו נעמי, (שנעמי נקראת ה' ראשונה דהוי"ה, שהיא נשמה, ובינה). ולמה נקרא שמה נעמי, שנאמר ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, (כי הבינה נקראת נועם ה', ועל כן נקראת נעמי, ו"ה נקראות), בדוגמא זו רות ובעלה, (שרות היא ה' אחרונה, ובעלה מחלון הוא ו').

רות (שהיא ה' אחרונה מלכות), הסבה לשמה רות, אל תור, שנאמר ותור וגוזל, (כי המלכות נקראת גם כן תור, וכן כתוב) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה, (הרי שהמלכות נקראת יונה דהיינו תור).

פתח ואמר ומהו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, הוא המעשה שהאדם עושה. אם הם מעשים טובים ישכון עליו הוי"ה. ואם לא, יסתלק ממנו הוי"ה, שנאמר חכמת נשים בנתה ביתה ואיולת בידיה תהרסנה. חכמת נשים הן הנשמה והנפש, (שהן נקבות), ואולת היא הנפש של השמאל הנקראת ערפה, (בעלה כליון, הוא רוח של השמאל). (זהר חדש רות ה)

רות על שם תורה, שהוא כשר על המזבח, כך רות, כשרה לבא בקהל, שעליה נתקיימה הלכה, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, (שהנקבות מותרות לבא בקהל, עוד) רות היא, משום שיצא ממנה בן שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות.

רות אשת מחלון באה בקהל, (ובעלה נקרא) מחלון, משום שמחל לו הקב"ה, שיהיה שמו נזכר (על ידי היבום). ערפה אשת כליון לא באה בקהל, שכילה אותם הקב"ה, וכליון לא נזכר שמו בישראל.

ועל תקון זה, נעמי היא נשמה, אלימלך נשמה לנשמה, מחלון, רוח השכלית, רות, נפש השכלית, כליון רוח הבהמיות, ועל זה אמר שלמה ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, רוח האדם זהו מחלון, רוח הבהמה זהו כליון, שהוא מהצד השמאלי, ערפה היא הנפש הבהמית שהיא מקשה עורף, והיא מצד שמאל, ועל כן כליון לא נזכר שמו בישראל.

ויקחו להם נשים מואביות, א"ר רחומאי בנות עגלון מלך מואב היו, ומפני מה זכה עגלון לכך, א"ר רחומאי, כשבא אהוד ואמר, דבר אלקים לי אליך, ויקם מעל הכסא, אמר לו הקב"ה אתה קמת מכסאך בשביל כבודי, חייך ממך יצא מי שישב על כסאי, שנאמר וישב שלמה על כסא ה'. (שם קמב)

…ר' יוחנן אמר כשרה היתה רות, (כלומר לא היתה מכשפה כמו בנות מואב האחרות). ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שובנה אשה לבית אמה, יעש ה' יעשה כתיב (והקרי יעש), היינו שאמרה להן, אם תזכו ליכנס תחת כנפי השכינה (אז יעשה במלואו), ואם לא יעש חסר ה') שלא יהיה בשלמות.

כי מר לי מאד מכם, עליכם היה צריך לומר, מהו מכם, א"ר קרוניא אמר רב כהנא, כך אמרה, הדחק שבלבי מכם הוא, כי אתן סבבתן לבני שימותו, דהיינו כמי שמתרעם על אחר. (שם שח)

ורות דבקה בה, היינו שדבקה באמונתה כמו שקבלה עליה בחיי בעלה. תא חזי שבחה של רות, שאף על פי שאימת בעלה לא היתה עליה, דבקה באמונתה, ועם כל זה, נעמי חידשה לה (קבלת האמונה) כמתחילה, (כמו שהיתה באה להתגייר), והתרתה בה התראות וקבלה עליה את כולן. (שם שכב)

רבי נחמיה אומר כתיב וישם כסא לאם המלך, זו רות המואביה, דזכתה וראתה למלך שלמה על כסאו. כשם שלבה היה שלם כך השלים ימיה ושנותיה, הדא הוא דכתיב ותהי משכורתך שלימה, שלמה כתיב וקרינן שלימה, מלמד שראתה למלך שלמה על כסאו, וראתה שכרה בעולם הזה ובעולם הבא. (שם שמ)

רות היא בצורת העולם התחתון, (שהוא מלכות), שמרווה להקב"ה תמיד בשירות ותשבחות. רות היא על שם תור, (כי רות היא אותיות תור), שקולו משונה מכל שאר הקולות, אף כנסת ישראל, (שהיא המלכות הנקראת רות), משונה בקול, בתשבחה, מכל שאר הקולות. תור זה נותן ב' קולות יחד, אחד עליון ואחד תחתון, (כלומר אחד קול גבוה, ואחד קול נמוך). אף כנסת ישראל, (שהיא המלכות), מתעוררת למעלה (מבינה), ומתעוררת למטה, (ממנה עצמה), והכל בזמן אחד ובקול אחד. (שם תעח)

אף כאן גם כן, משך הקב"ה את רות אחריו, ולקחה מהעמים האחרים, וקרב אותה אליו, להוציא ממנה צבאות ומחנות קדושים. (שם תפח)

א"ל ר' ייסא, כיון שהערתי בדברי חכמה העליונים האלו (של רות) אני אומר, שרות היתה כשרה, אמר לו רבי יודאי אף על פי שהיתה כשרה לא ניכרה כשרותה עד שדבקה באותו צדיק בועז. תא חזי, רות היתה כשרה מכל האומות, מה אמר לה בועז, אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגו', וכה תדבקין עם נערותי. מה אמרה היא, גם אמר לי עם הנערים אשר לי תדבקין, כיון שראתה חמותה כך, (שחשבה להתדבק עם הנערים), אמרה לה לא כך, טוב בתי, שתצאי עם נערותיו ולא עם הנערים.

אמר ר' ייסא חס ושלום לצדקת הזו מדברי דופי, (שתאמר, שבועז אמר לה להדבק עם הנערים), כי כשרה היתה, שכך אמר ר' שמעון כתוב, ויאמר לה בועז הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר, מה כתוב למעלה, אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים, מלמד שנצנצה בה רוח הקודש. אלכה נא השדה, מי הוא שדה, היינו שדקדקה בדבריה לרמז על האמונה הגדולה, ומי היא, היא שדה אשר ברכו ה', והיא שדה תפוחים קדישין, (דהיינו המלכות, שהיא נקראת אמונה, ונקראת שדה.

מה כתוב, ויקר מקרה, ובבלעם כתוב, ויקר אלקים אל בלעם, ויקר, בלשון קרי וטומאה, אבל כאן שינה ואמר ויקר מקרה, כי כאן הוא בלשון כבוד, (דהיינו לשון יקר), כמו שאמר מה יקר חסדך אלקים. ואיזה יקר נפגש בה, היינו חלקת השדה לבועז, ששדה זה הוא חלק הצדיקים, (כי בועז ה"ס צדיק), ושם הלכה ונכנסה בחלק אחד (מן השדה), ולמדה דרכו, וידעה אותו מקוצרים האלו, ומי הם, היינו תלמידי חכמים הנקראים קוצרי השדה.

בתוך כך והנה בועז בא, שהצדיק, (שהוא יסוד) בא עמוס בכמה ברכות ובכמה קדושות… (שם תצח, ועיין שם עוד)

ספרי:

וכן אתה מוצא ברות המואביה מה אמרה לחמותה, עמך עמי ואלקיך אלקי באשר תמותי אמות, אמר המקום לא הפסדת כלום, הרי המלוכה שלך היא בעולם הזה ובעולם הבא… (בהעלותך עח)

תלמוד בבלי:

מאי רות, א"ר יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות. (ברכות ז ב)

ורחצת וסכת ושמת שלמותיך, א"ר אלעזר אלו בגדים של שבת. תן לחכם ויחכם עוד, אמר רבי אלעזר זו רות המואביה ושמואל הרמתי. רות, דאילו נעמי קאמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן, ואילו בדידה כתיב ותרד הגורן, והדר ותעשה ככל אשר צותה חמותה. (שבת קיג ב)

ותלך ותבא ותלקט בשדה, אמר רבי אלעזר שהלכה ובאת הלכה ובאת עד שמצאה בני אדם המהוגנין לילך עמהם. ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת, וכי דרכו של בועז לשאול בנערה, אמר ר' אלעזר דבר חכמה ראה בה, שני שבלין לקטה, שלשה שבלין אינה לקטה. במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה, עומדות מעומד נופלות מיושב. וכה תדבקין עם נערותי, וכי דרכו של בועז לדבק עם הנשים, א"ר אלעזר כיון דחזא ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, אמר שרי לאידבוקי בה.

ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום, א"ר אלעזר רמז רמז לה, עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך, דכתיב ביה הלום, שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי א-דני ה' ומי ביתי כי הביאתני עד הלום. וטבלת פתך בחומץ, א"ר אלעזר מכאן שהחומץ יפה לשרב. ר' שמואל בר נחמני אמר רמז רמז לה עתיד בן לצאת ממך שמעשיו קשין כחומץ, ומנו מנשה. ותשב מצד הקוצרים, ולא בתוך הקוצרים רמז רמז לה שעתידה מלכות בית דוד שתתחלק. ויצבט לה קלי ותאכל, אמר רבי אלעזר ותאכל בימי דוד ובימי שלמה, ותשבע בימי חזקיה, ותותר בימי רבי, דאמר מר אהוריריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא. במתניתא תנא ותאכל בעולם הזה, ותשבע לימות המשיח, ותותר לעתיד לבא. (שם)

…ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו, אמר רבי אלעזר מאי קראה, דכתיב ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה. אמרה לה אסיר לן תחום שבת, באשר תלכי אלך, אמרה לה אסיר לן יחוד, באשר תליני אלין, מפקדינן שש מאות וי"ג מצות, עמך עמי, אסיר לן עבודת כוכבים, ואלקיך אלקי. ארבע מיתות נמסרו לבית דין, באשר תמותי אמות, ב' קברים נמסרו לבית דין, ושם אקבר, מיד ותרא כי מתאמצת היא וגו'. (יבמות מז ב)

והאמר רב נחמן אמר לי הונא בר נתן תנא מנין לברכת חתנים בעשרה, שנאמר ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו, ובועז אלמון שנשא אלמנה הוה… (כתובות ז א)

אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות. וא"ר יוסי בר חנינא רות בת בנו של עגלון מלך מואב היתה. (נזיר כג ב)

…ויפלו ביד דוד וביד עבדיו, דכתיב ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, אמר רבי יצחק אמר הקב"ה יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה. (סוטה מב ב)

…שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנו שלמה, שכתוב ביה אלף עולות יעלה שלמה, ואמר רבי יוסי בן חוני רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה. (שם מז א)

…אמר לו הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית. והלא דברים קל וחומר, ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקב"ה על ב' אומות גדולות ולא החריבן… (בבא קמא לח ב)

סידרן של כתובים רות וספר תהלים ואיוב ומשלי קהלת שיר השירים וקינות דניאל ומגילת אסתר עזרא ודברי הימים… שמואל כתב ספרו ושופטים ורות. (בבא בתרא יד ב)

…אשר בעלו למואב שנשאו נשים מואביות, וישבי לחם זו רות המואביה ששבה ונדבקה בבית לחם יהודה, והדברים עתיקים דברים הללו עתיק יומיא אמרן… עם המלך במלאכתו ישבו שם, זו רות המואביה שראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה, שנאמר וישם כסא לאם המלך, וא"ר אלעזר לאמה של מלכות. (שם צא ב)

רבי חנינא אומר מהכא, ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי, וכי נעמי ילדה, והלא רות ילדה, אלא רות ילדה ונעמי גידלה, לפיכך נקרא על שמה. (סנהדרין יט ב)

מדרש רבה:

היה צאן ובקר ואהלים, ר' טוביה בר יצחק אמר שני אוהלים, רות המואביה ונעמה העמונית. דכוותה קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך וגו', ר' טוביה ב"ר יצחק אמר ב' אוהלים ר' יוסי ב"ר יצחק אמר שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית. א"ר יצחק מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתיו, בסדום. (בראשית מא ה)

…מי היה מחכה לרות שהיתה גרה שחזרה למלכות ישראל… (שם פח ו)

ר' סימון בשם ר' אלעזר אומר בו שיטה חורי, אמר מי הוא שעשה חסד עם מי שצריך חסד, זה בועז עם רות, הדא הוא דכתיב, ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום קרובי להכא, ואכלת מן הלחם מלחם של קוצרים, וטבלת פתך בחומץ, שכן דרך הקוצרים להיות טובלין פתן בחומץ בשעת השרב, א"ר יונתן מכאן שמוציאין מיני חמצים לגרנות. ותשב מצד הקוצרים ודאי, ויצבט לה קלי, קליל זעיר בראשי אצבעותיו נתן לה, והכתיב ותאכל ותשבע ותותר, א"ר יצחק אנן שמעינן מינה תרתי, או ברכה שירת בידו של אותו צדיק, או ברכה שירת במעיה של אותה צדקת, אלא מן מה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר אנו יודעין שברכה שורה בתוך מעיה של אותה צדקת. (ויקרא לד ח)

עם המלך במלכותו ישבו שם, מכאן אמרו לא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינן של זונות, הדא הוא דכתיב וישם כסא לאם המלך זו בת שבע, ותשב לימינו זו רות המואביה. (רות ב ב)

וישאו להם נשים מואביות, תני בש"ר מאיר לא גיירום ולא הטבילו אותם ולא היתה הלכה להתחדש ולא היו נענשין עליהם עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואביות… ושם השנית רות שראתה בדברי חמותה. ר' ביבי בש"ר ראובן אמר רות וערפה בנותיו של עגלון היו, שנאמר (שופטים ג') דבר סתר לי אליך המלך ויאמר הס וגו' וכתיב ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלקים לי אליך, ויקם מעל הכסא, א"ל הקב"ה אתה עמדת מכסאך לכבודי, חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'. (שם שם ט)

ותלכנה, היו עסוקות בהלכות גרים. (שם שם יג)

יעש ה' עמכם חסד, רבי חנינא בר אדא אמר יעשה כתיב, כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהון, ועמדי, שויתרו לה כתובותיהן. א"ר זעירא מגלה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה, ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים. (שם שם טו)

ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך, מהו אל תפגעי בי, אמרה לה לא תחטא עלי, לא תסבין פגעיך מני, לעזבך לשוב מאחריך, מ"מ דעתי להתגייר, אלא מוטב על ידך ולא על ידי אחרת. כיון ששמעה נעמי כך התחילה סודרת לה הלכות גרים. אמרה לה בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות של עכו"ם, אמרה לה אל אשר תלכי אלך. אמרה לה בתי אין דרכן ישראל לדור בבית שאין שם מזוזה, אמרה לה באשר תליני אלין. עמך עמי אלו עונשין ואזהרות, ואלקיך אלקי שאר מצות. (שם שם כג)

ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה, א"ר יהודה ב"ר סימון בא וראה כמה חביבים הגרים לפני המקום, כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה הכתוב לנעמי. (שם ג ה)

ר' תנחומא בשם ר' עזריה ור' חנחמא בש"ר יהושע בר אבין כתיב (תהלים פ"ט) ה' צב-אות מי כמוך חסין י-ה שמוציא דברים בעונתו, אשתו של בועז מתה באותו היום ונתכנסו כל ישראל לגמילות חסדים ואזיל כל עמא לגמילות חסדא, נכנסה רות עם נעמי, והיתה זו יוצאת וזו נכנסת. (שם שם ו)

ר' ינאי אמר בת מ' שנה היתה ואין קוראין בת אלא לבת מ' שנה. ותלך ותבא, עד כדון לא אזלת ואת אמרת ותבא, ר' יהודה בר' סימון אמר התחילה מסיימת לפניה הדרכים. ויקר מקרה, א"ר יוחנן כל הרואה אותה מריק קרי. (שם ד ו)

למי הנערה הזאת, ולא הוה חכים לה, אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה, כל הנשים שוחחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת, כל הנשים מסלקות כליהם וזו משלשלת כליה, כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה, כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר… ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא, ואת אמרת מעשיה נאים ונעימים, אלא רבתה רפתה לה (גבירתה למדה כך והרפה ממנה). (שם שם ח)

ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר, על שם (שמות כ') לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וגם לא תעבורי מזה, ע"ש (שם ט"ו) זה א-לי ואנוהו, וכה תדבקין עם נערותי אלו הצדיקים שקרויין נערים, שנאמר (איוב מ') התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך. עיניך בשדה אשר יקצורון וגו', עיניך זו סנהדרין, רמ"ח איברים שיש באדם אינן הולכין אלא אחר העינים, הדא שנאמר עיניך וגו', והלכת אחריהן לבלתי נגעך, שלא לרחוק. וצמית והלכת אל הכלים אלו הצדיקים שקרויין כלים, שנאמר (ש"ב א') איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה… (שם שם י)

ותפל על פניה ותשתחו ארצה וגו', מלמד שנתנבאה שהוא עתיד להכירה כדרך כל הארץ. (שם ה ב)

הגד הוגד לי, למה שני פעמים הגד הוגד לי, הוגד לי בבית הוגד לי בשדה… ותעזבי אביך ואמך מע"ז שלך, שנאמר (ירמיה ב') אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו. וארץ מולדתך זו שכונתה, ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום, שאילו תמול שלשום (שנתחדשה הלכה מואבי ולא מואבית) לא היית. (שם שם ג)

ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך וגו', א"ל חס ושלום אין את מן האמהות אלא מן האימהות. (שם שם ה)

גשי הלום, ר' יוחנן פתר בה שית שטין, מדבר בדוד, גשי הלום קרובי למלכות, ואין הלום אלא מלכות, הה"ד (ש"ב ז') כי הביאותני עד הלום, ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות, וטבלת פתך בחומץ, אלו היסורין, שנאמר (תהלים ו') ה' אל באפך תוכיחני, ותשב מצד הקוצרים שנוצדה ממנו המלכות לשעה… ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו, שנאמר (שם כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו…

דבר אחר גשי הלום מדבר בשלמה, גשי הלום קרובי למלכות, ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות, שנאמר (מ"א ד') ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת, וששים כר קמח, וטבלת פתך בחומץ זה לכלוך מעשים, ותשב מצד הקוצרים, שנוצדה לו מלכותו לשעה… דבר אחר גשי הלום מדבר בחזקיהו, ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות, וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין, שנאמר (ישעיה ל"ח) ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וגו', ותשב מצד הקוצרים, שנוצדה לו מלכותו לשעה, כמד"ת (שם ל"ז) ויאמר חזקיהו יום צרה ותוכחה, ויצבט לה קלי, שחזרה לו מלכותו שנאמר (דה"ב ל"ב) וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן… דבר אחר גשי הלום מדבר במנשה, גשי הלום קרובי למלכות, ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות, וטבלת פתך בחומץ שלכלך מעשיו כחומץ ממעשים רעים. ותשב מצד הקוצרים, שנוצדה לו מלכותו לשעה, דכתיב (דה"ב ל"ג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא עליהם ה' את שרי הצבא אשר למלך אשור…

דבר אחר גשי הלום מדבר בבועז, קרובי להכא, ואכלת מן הלחם זה לחמן של קוצרים, וטבלת פתך בחומץ דרך הקוצרים להיותן טובלין בחומץ פתן, א"ר יונתן מכאן שמוציאין מיני חומצנין לגרנות, ותשב מצד הקוצרים בצד הקוצרים ודאי, ויצבט לה קלי קליל זעיר בשתי אצבעותיו. א"ר יצחק את שמע מינה תרתי או ברכה שרת באצבעותיו של אותו צדיק, או ברכה שרת במעיה של אותה צדקת, ממה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר נראין הדברים שהברכה שרת במעיה של אותה צדקת… (שם ה ו)

ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין, א"ר חנין בר לוי בודאי מואביה היא זו, הוא אמר וכה תדבקין עם נערותי, והיא אמרה עם הנערים אשר לי. (שם שם יא)

ורחצת וסכת, ורחצת מטנופת ע"ז שלך, וסכת אלו מצות וצדקות, ושמת שמלותיך עליך, וכי ערומה היתה, אלא אלו בגדי שבתא… וירדת הגורן, זכותי תרד עמך. (שם שם יב.

ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי, אלי קרי ולא כתיב, אמרה לה שמא יבא אחד מן הכלבים ויזדווג לי, ואף על פי כן עלי לישב הדברים. (שם שם יג)

חרדה שהחרידה רות לבועז דכתיב ויחרד האיש וילפת ובדין הוא שיקללנה אלא ובוטח בה' ישוגב, נתת בלבו וברכה, שנאמר ברוכה את לה' בתי. (שם ו ב)

וילפת, לפתתו כחזזית, התחיל ממשמש בשערה, אמר רוחות אין להם שער, אמר לה מי את רוח או אשה, אמרה אשה, פנויה את או אשת איש, אמרה לו פנויה, טמאה את או טהורה, אמרה לו טהורה, והנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו, שנאמר ויאמר מי את, ותאמר אנכי רות אמתך וגו'. (שם שם ג)

ר"ל אמר רות בת מ' שנה היתה ולא נפקדה כיון שנשאת למחלון, וכיון שהתפלל עליה אותו צדיק נפקדה, שנאמר ויאמר ברוכה את לה' בתי. ורבנן אמרין שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהן של צדיקים, שנאמר ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים יתן ה' את האשה. (שם שם ד)

…א"ר יהודה בר ר"ס בזכות וימד שש שעורים וישת עליה זכה ועמדו ממנה ו' צדיקים, וכל אחד ואחד בהן שש מדות, דוד חזקיהו יאשיהו חנניה מישאל ועזריה דניאל ומלך המשיח…. ויבא העיר ולא היה צריך למימר אלא ותבא העיר ואת אמרת ויבא העיר, אלא מלמד שהיה מהלך עמה שלא יפגעו בה אחד מן הבחורים. (שם ז ב)

מדרש תנחומא:

…ומה עשו אף הם נשאו להם נשים מואביות שלא הטבילו אותם ולא גיירו אותן, שם האחת ערפה שהפכה עורף לחמותה, ושם השנית רות שראתה דברי חמותה… והיא לא עשתה כן כמו שאמרה לה חמותה, היא אמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך ואחר כך וירדת הגורן, ומה עשתה רות, לאחר שירדה לגורן עשתה כל מה שאמרה לה, שנאמר ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה, ולמה לא עשתה כך, אמרה רות כלתה הדור פרוץ בעריות, שמא יראו אותי מקושטת ויאמרו שמא זונה היא…

מהו וילפת, כמו דאמרת וילפת שמשון את שני עמודי וגו' (שופטים ט"ז) התחיל אותו צדיק לצעוק, לפפתו אמר לה מי את, ותאמר אנכי רות אמתך, אמר לה ומה באתה לעשות כאן, אמרה לו לקיים את התורה, שנאמר וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, אלא עמוד וקיים את התורה, אמר לה הואיל ובאתה לקיים את התורה ליני הלילה… אמר רבי חנינא אמרה לו וכי בדברים אתה מוציאני, אמר לה חי ה' איני מוציאך בדברים. (בהר ג)

מדרש תנחומא הקדום:

היטבת חסדך האחרון מן הראשון, כך היה בועז דורש, מה אוהבת אשה בחור עני מזקן עשיר, ואני בן שמונים שנה, ובאת אצלי לקדש שם שמים, התחיל לברכה, אמר לה ליני הלילה אם יגאלך טוב, ואם לא חפץ לגאלך וגו', אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום, בא לו יצר הרע, אמר לו אתה פנוי והיא פנויה, טול אותה, מיד השביע ליצרו ואמר לו חי ה', איני נוגע בה… (בא טז)

מסכת סופרים:

…רות (קוראים) במוצאי יום טוב ראשון של עצרת עד חציו ומשלים במוצאי יום טוב האחרון. ויש אומרים בכולן מתחילין במוצאי שבת שלפניהם… (פרק יד)

שוחר טוב:

רגזו ואל תחטאו, אמר דוד עד מתי אתם חוטאין ומרגיזין ואומרים פסול יש בו מרות המואביה בא, אמרו בלבבכם, מאין אתם באים, מאיסור שתי אחיות, דעו עיקרכם ודומו סלה. (מזמור ד)

ילקוט שמעוני:

ר' תנחומא פתח נדרשתי ללא שאלו זו רחב הזונה, נמצאתי ללא בקשוני זו רות המואביה שלא יצאת מן העולם עד שראתה שלמה, וכן הוא אומר וישם כסא לאם המלך זו רות המואביה שהיתה אמה של מלכות, ומה ענין רות אצל עצרת, שנקראת בעצרת בזמן מתן תורה, ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני… (רות תקצו)

דבר אחר ותצא מן המקום מה הכתוב למנות יציאתה וביאתה, אלא אמר הקב"ה תבא רות שהיא גיורת ולא כחשה בחמותה, ותוכיח את ישראל שמרדו בי, שנאמר אוי להם כי נדדו הלכו. ותלכנה בדרך, א"ר יוחנן עברו על שורת הדין והלכו ביום טוב. דבר אחר ותלכנה בדרך עסוקות בהלכות גרים. (שם תרא)

אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני, מה נחמה נחמה, א"ל עתידה את לעלות לגדולה ועתידין בניך להיות מנהיגין של ישראל, ועתידה את ללבוש כתר מלכות, ואף על פי שאת רואה עצמך שאת עניה עתיד לצאת ממך מי שמקדיש מאה ככרי זהב… (שם תרג)

ויקח בועז את רות וגו', א"ר נחוניא עקר מיטרין לא הוה לה וגלף לה הקב"ה. (שם תרח)

א"ר חייא כל ראשי פסוקים של רות ווי"ן בר מח' פסוקים, שנדבקה לברית שנתנה לח' ימים, לפיכך ווי"ן, ווי לדור ששפטו את שופטיהן, ווי לדור שגבוריו ירודין. ויקח בועז את רות, אמרו אותה הלילה שבא עליה מת. (שם)

ילקוט ראובני:

כבר הודעתיך א' כי היא רות ב' היא נעמי והם סוד בינה ומלכות, והענין כי כל דבר קליפה שנפרד מן הקדושה משך עמו ניצוצות קדושה וכשנפרד לוט מאברהם אז נפרדו ב' ניצוצות מן הקדושה, א' כנגד המלכות והוא רות, וא' כנגד בינ"ה, והוא נעמי, אמנם מן רות יצא דוד ועובד וכל שורש המלוכה עד משיח, מה שאינו כן בנעמי והענין כי להיות נעמי מן הבי"נה לא היה כח ללוט להדבק שם וכו', אך מן רות שהוא מלכות שם היה כח הקליפה להדבק שם. (לך לך)

למה נתאחר בועז לקחת אשה רות המואביה, מפני שרות היתה מזרע מואב, אבל מתחלה היתה מנפשות קדושות של ישראל, ובעבור שחטא נתחייבו חובת גלגול ונתגלגלה באומות העולם, ועתה שבא בועז לעולם זאת הנשמה של רות היתה בת זוגו, כי כבר קבלה כל עונשה להגיע זמנה לבא להתגלגל בזה העולם, וגם בועז בן זוגה, ועל זה אמר ע' סנהדרין הוצרכו לסבב סבות בדבר, וגם זה היה בעינו של בועז, כי נפש אשתו רות נתרחקה עד שנתגלגלה באומות העולם, כי לפעמים מתלכלכת הנפש, ורות היתה נפש מנפשו של בועז וראויה לו, וכשירדו מלמעלה למטה נתגלגלה באומות העולם, וזה לזכות את ישראל שהם מרומים על ידי ישראל, ועל כן אמרו חז"ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, ולכן מרחמים ומכסים על עונות ישראל שמדברים ועושים נגד אומות העולם לא מצדם הבאים מכח האומה או מכח עשו, אלא מכח אותן הנפשות שנתגלגל מאומתיהם מזרע ישראל. לכן נתאחר הדבר שאמרנו מבועז, שרצה בועז לחקור ולדרוש בדבר אם היתה ראויה לו או מאיזה כת היתה, ודרשו וחקרו בית דין של מעלה בדבר, ולהראות אם היא ממש נפטרה מנפש ישראל, ואם היתה ראויה לו לאשה, כי בועז חכם וצדיק היה מזרע מלוכה, וכן מצאו שנפש רות מזרע אברהם ומזרע הפרתמים ואמר שמצא שהיתה ראויה לו, אז סיבב הקב"ה סיבובים ההם סיבה אחר סיבה שבאה לגורן נתיחדה לו אשה וכו'. וענין עובד שאמרו חז"ל שבועז קיים יבום בזה האשה הנקראת רות, היה ראוי להביא נשמת מחלון וכליון בזרעו ובזרע רות כמו שהביא יהודה בתמר נשמת ער ואונן בפרץ וזרח שיצאו תאומים, והטעם הוא משחז"ל מחלון וכליון, מחלון שמחל להם ה' ולא הוצרך לגלגל, אבל כליון הוצרך לגלגל על כן לא ילדה אלא אחד. (וישב)

תרגום יונתן:

עם המתים – דסריבתון למיסב גובריא בתר מיתיהון. ועמדי – וסוברתון יתי. (רות א ח)

ספר חסידים:

ונכתב מעשה רות מפני שהיתה צנועה ביותר ועשתה חסד גדול לנעמי שעזבה נעמי בבית שלא תתבייש והיא מלקטת לצורך נעמי ולבלתי לכת אחר הבחורים, שאם היתה לוקחת איש לא היה מניח לה לפרנס נעמי, ועתה לקחה בועז וילדה בן, לכן יצאו ממנה מלכים ונביאים, ולכך זכה לוט שהלך עם אברהם מחרן שנתחתנו בזרע אברהם. (תריט)

אגרת שמואל:

ותלכנה בדרך – א"ר יוחנן שהלכו ביום טוב, רוצה לומר מרוב חשקן לארץ הקודש, ועוד אמרו הולכות יחפות וגופן נוגע בארץ, רוצה לומר שהיה רק עליון המנעל משום צניעות, והתחתון חסר, ומרוב עוני לא יכלו לתקן, ועוד אמרו עוסקות בהלכות גרים, רוצה לומר עוסקות בדרך איך לשוב לארץ יהודה לדת יהודית. (רות א ז)

ורות דבקה בה – ולא שתה לבה לדבריה כי לבה לשמים, ונראה שכתב ותשנה חסר אל"ף שבכיית ערפה היתה על פרישתה, ושל רות שנפשה מרה על דברי חמותה צר לי מכם, ובכתה כל פעם שאמרה לה ללכת, וזה שאמרה אל תפגעי בי, לשון מיתה, שמרוב בכיה תמות. (שם שם יד)

אל תפגעי – אף אם תכעיסני לא אשוב, כי אני הולכת לחסות תחת כנפי השכינה. או בבואי להתגייר אין מהדין לדחות בב' ידים. אשר תלכי – גם אם לא תלכי אל מקומך, שלא תחשוד שהולכת אתה לגבות כתובתה. ומה שאחז"ל שהודיעה לה תחום שבת, כי בשבת תלויה אמונת הא-ל אחדותו ויכלתו, שברא העולם יש מאין וראוי לשמוע בקולו, או שלא ירע בעיניה אם לא ילכו בשבת על אף הסכנה. והזהירה ממצות קלות, על היחוד, לפי שהיתה יפה מאד שכל הרואה אותה נקרה. עמך עמי – אולי הודיע לה בכללות מצות בין אדם לחברו ובין אדם למקום. (שם שם טז)

כה יעשה לי – שלא אתחייב בד' מיתות אלא שהמות הרגיל יפריד בינינו. או התפללה שתמות במקומה, שזה אינו תלוי בבחירת בני אדם, וכך תוכל להקבר סמוך לה. או התפללה שלא יפרדו במות, שזו תלך לגן עדן וזו לחרפות… (שם שם יז)

כי מתאמצת היא – מתחזקת עוד בסברתה בהיפך העולם שמתרפים. או שרוצה ללכת אתה כדי שיחזיקו בה מכיריה של נעמי ולא תגיע שמה לבדה. ועל הגירות כבר אין בה ספק כלל… או ראתה שאין צורך לחזקה בהודעת השכר… (שם שם יח)

השבה – אהבתה לארץ ישראל היתה כאילו שבה לשם, ובאה מאהבה זו ולא מאהבת חמותה. או ותשב נעמי – להקרא בשם זה מפני רות הטובה לה מי' בנים ודי זכות שהתגיירה על ידה… או מתחלת יציאתה דעתה להתגייר, ולא מדברי חמותה. או היא המואביה הא' שהתגיירה ולא חששה אם תעגן מפני הדין של לא יבא מואבי. או הנפש בתחלה ממקום קדוש, ולרוע מעלליה נדחית בגלגול למקום קלפות, ועתה שבה משם ליהדות. או זוהי השבה שלמענה נאמר "אל תצר את מואב", מפני פרידה טובה שבהם. (שם שם כב)

ולנעמי מודע – …ואולי העלים עיניו מהן שלא יחשדוהו ששולח מנות לרות בתואנה שהן לנעמי, כי הוא פנוי והיא פנויה וחשד ההמון קרוב… וכשראה את רות מלקטת בשדה חשב שנעמי מקיימת ושונא מתנות יחיה, או שיש לה שדות מבעלה ואין מזונות רות עליה, לכן שלחה אותה ללקט, ואין ראוי לו לתת לרות. וכבר הורונו רז"ל שפחד מן החשד… (שם ב א)

אחר אשר אמצא חן – תלך לשדה רק עם חבורת אנשים מהוגנים, וכן לקמן "ותלך ותבא", עד שמצאה הגונים. ואמר המואביה – אף שהמואבים מתאכזרים למזונות רצתה לזון את חמותה. (שם שם ב)

אחרי הקוצרים – ומופלג מהם, ולא בצדם. או רצתה ללכת רק אחר קוצר הגון, וכאן היו כולם כשרים. (שם שם ג)

ה' עמכם – בראותו אשה יפה שכל הרואה אותה נקרה, אמר ה' יצילכם מיצר הרע המפתה אתכם לתת עיניכם בה, והשיבו יברכך ה' – גם אתה צריך לברכה זו, או רק הוא, כי הוא אלמון ואין לו פת בסלו… (שם שם ד)

נערה מואביה – ספר עליה דברים אשר לא כן, שמסלסלת בשערה ומתקשטת כנערה, או אינה ראויה לו כזקן. מואביה – ולא ידע עדיין מהלכה דמואבי ולא מואבית, ואפילו אם ידע אינה ראויה למי שיקוה שיצא ממנו שבט מושלים. משדי מואב – צרי עין אינה ראויה לנדיב כמוך. השבה עם נעמי – לבדה בדרך, אם כן ודאי פרוצה היא. ואפשר לדרוש דברי הנער הנצב על הקוצרים לזכות, נערה – ראויה לך שתלד אחר שמתו בניו, מואביה – ואתה למדתנו מואבי ולא מואבית, השבה עם נעמי – עם היותה בחוסר כל, והיא בת מלכים משדי מואב. (שם שם ו)

ותאמר – רק בפה ולא עשתה מעשה שהיא עצלנית, ותעמד מאז הבקר – ולא עשתה דבר. שבה הבית – ולכן נחרב ביתה בזמן מועט. או שאמרה ואספתי – גם מה שאין בו דין שכחה, שלא תספיק לעיניה השדה כולה. מאז הבוקר – ולא יספיק לה שעה שעתים. או לזכות: אלקטה נא – אף שהוא בדין בקשה רשות. ואספתי – ולא רצתה בחנם אלא עזרה לאסוף העמרים למקומם. מאז הבקר – ולא הלכה לנוח, זה שבתה הבית – מעט בבית עם נערות בועז, או נחה רק מעט מהדרך וכבר יצאה ללקט. (שם שם ז)

הלא שמעת בתי – דבר הנער שאינך יושבת בית, ולכך אל תלכי לשדה אחר שלא לאמת את דבריו. (שם שם ח)

עיניך בשדה – שלא תסתכל סביבותיה, או שהוא צדקנית וטובת עין ואם תסתכל בתבואה תתברך. או שלא תלך אחריהם מיד, שיוציאו עליה שם כחוטפנית, אלא אחר שגמרו תלך ללקט בשדה. (שם שם ט)

מדוע מצאתי חן – אין זה פלא שנחשדתי, דקים להו לרבנן שסתם בנות מואב זונות כבת לוט שפרסמה זנותה, וכבשטים, ונפלאת בעיניה שמדבר עליה טובות. או רצתה לדעת כוונת דבריו אולי עיניו נתן בה, ואמר שדבר מפני הטובות שעשתה לחמותה. (שם שם י)

כי נחמתני – שיהיה לי חלק לעולם הבא, שבזה הסתפקה. או אמרה אמצא חן – שתחלה חשבה שמדבר אליה טובות כי מחזיקה לנכריה עדיין, ולא תחזור לסורה, ואמר לה שמדבר על הטובות ששמע עליה, ועל זה אמרה נחמתני. ואנכי לא אהיה – ניחמתני במה שאמרת שמשכורתי שלמה כמשכורת מן האב, ולא כמשכורת שפחה שנותנים לה כדי שתתקיים לעבודה. או אל תשויני לשפחות שאדבק עמהן. וכן אמר לה בעת האוכל "גושי הלום", ולא שתשב עם הנערות. (שם שם יג)

ויאמר לה – במסורה ו' לה בלי מפיק, אמר לה חס ושלום אין את מהאמהות אלא מהאימהות, מלשון לא. גושי הלום – ולא אמר הנה מפני החשד. ויצבט לה – הושטה קטנה בב' אצבעות, ואמרו או ששרתה ברכה באצבעותיו של הצדיק או במעיה של הצדקת, ומשנאמר "ותותר", משמע שבה היתה הברכה. (שם שם יד)

שול תשולו לה – שיעשו עצמם הרבה פעמים כמוטעים וישכחו בכונה מן הצד שבו היא מלקטת. ולקטה – ולא תעזרו לה ללקט. ולא תגערו בה – כי בת מלך היא. (שם שם טז)

בשדה עד הערב – שנשארה עוד לחבט, והיה הרבה אף על פי שלא לקטה מהעמרים, או אף שלקטה עד בין הערבים עוד חבטה לרוב זריזותה, והיתה שהות לבא הביתה ושתראה חמותה לאור היום מה שלקטה. ותחבוט – שלא יהיה רב כל כך ותוכל לשאתו בפעם אחת אל העיר. כאיפה שעורים – ג' סאין, ומשא אדם כשמסייעין אותו ה' סאין, ומשא שמרים מעצמו שליש, דהיינו כסאה וחצי, והיא מגבורתה נשאתו בעצמה על כתפה. (שם שם יז)

בתי – את התנהגת אתי כבת, וגם אני לא אתנהג כחמות אלא אבקש טוב לך, אשר ייטב לך – אף שרוח בעל השני דוחה לרוח הא', ומדחה רוח בני, טובתך אבקש ואפילו אם יהיה זה זר ולא בועז. וקודם אבקש נשואין אלו הטובים לך וגם לרוח המת, שהוא זיווג קרוב ליבום. (שם ג א)

ורחצת – מפסיק אחר כך, שלא תסוך במרחץ שלא יחשדוה. או תטבול לשם גרות בפני ג', או מה שדרשו רז"ל מה שנטהרת מע"ג ועשית מצוות יסייע לך בדבר. וירדת – וירדתי כתיב, אני הייתי עושה בעצמי כך. ומה שיעצה נעמי לעשות בדרך זו נראה כי ידעה שדוד והגואל יצאו מבועז, ובדבר כזה בהכרח יהיה קטרוג של סט"א, וצריך לתת לו דבר להאחז בו, כענין שעיר לעזאזל, ואם יעשה כמעשה פריצות, שהיא חלקו ותאותו, לא יקטרג… (שם שם ג)

אשר תאמרי אלי – אלי קרי ולא כתיב, רוצה לומר אפילו דברים זרים שלא תאמרים לי בפירוש אעשה. או אף אם אין הדברים נראים לי. או אעשה אבל לא כסדר שאמרת, או אפילו דבר שאינו להנאתי אעשה כמצותך. (שם שם ה)

מי את – מותרת או אסורה, ומששמעה כך אמרה ופרשת – לשון נקיה של נשואין וז' ברכות. כי גואל אתה – להביא רוח מחלון, ולזה צריך קדושה רבה וכל צד היתר. ופרשת כנפך – חסר כתיב, שרוצה רק ביאה אחת לגאל נשמתו של מחלון. ואמרו רז"ל שלא יפתח אדם פה לשטן, שבא עליה ביאה אחת שלמחרתו מת. (שם שם ח)

היטבת חסדך – שבקשת ופרשת כנפיך, שנשמות הגרים אינן עולות מדי חודש ושבת לראות פני האדון, כי אין להם מלבוש, אלא אם כן מתלבשות בנפש צדיק, ואם יקחנה בועז בודאי תתלבש נפשה בנפשו. ואמר לה שאינה צריכה לכך, כי חסדך הראשון מעשיה יספיקו לה בפני עצמה, ואף על פי שאינה צריכה לכך יגאלנה. (שם שם יא)

ליני הלילה – כששמעה שיש גואל קרוב ממנו רצתה ללכת, ולא הניחה מפני הסכנה, שכבי – שנשבע ליצרו ואין עוד חשש. (שם שם יג)

אל תבואי ריקם – בל תחשוב שאחרי שתבא אל המנוחה לא תפנה עוד אליה. ואלי לא כתיב, שבועז לא אמר לה כך ורות הוסיפה דברים אלו מפני השלום להטיב לב חמותה. (שם שם יז)

וגם את רות המואביה – הידועה במעשיה הטובים, הגם שהיא מואביה, אשת מחלון – שהיה צדיק, וכר' יוחנן שהוא לשון מחילה, שהיה מרתת מן העבירות. קניתי לי – אם כן ראויה לי. להקים שם – ולא כנסתי רק לזונה כדברי הגואל, ולא מאהבת נשים. או כפי חסרון המצות שיעשה אדם תרחק נשמתו במעלות ממנו ית', ומה גם אם עבר על לא תעשה, ותקן השי"ת בחמלתו הגלגול שיוכלו לתקן, וכבאיוב. ובועז הצדיק קבל עליו להמשיך נפש המת באשה, וצריך בזה השתדלות נמרצת, כי אינו גואל ממש. או אחר שראויה לו ולקחה רק להקים שם ודאי יהיה לה זרע ראוי לעמד בקרב משפחתו בצדקות ובשער הסנהדרין. (שם ד י)

ויקח בועז וגו' ותהי לו – רצה בה כפי שהיא שמחה בו. ויתן ה' לה – ולא בזכותו, כי זכותה עצום. ותלד – השוה לידה להריון שלא היתה בצער, שנשים צדקניות לא היו בפתקא של חוה… או ותהי לו – היא היתה בת זוגו משמים, ולכן הרתה תכף מביאה ראשונה. (שם שם יג)

רמ"ע מפאנו:

צא ולמד מרות המואביה שלא נתקבלה אלא בשעת עניה ומרוריה של נעמי, ואז כתיב ורות דבקה בה דוקא, לא בשלותה, כי המר ש-די לה מאד… (מאמר אם כל חי חלק ג סימן ט)

אלשיך:

לכנה שובנה – ידענו שנפש הגר מלבוש לצדיק גדול, ושנעמי אשה גדולה ובעלת רוח הקדש ולא נמנע ממנה שבזכות בת לוט שנתכוונה לשם שמים עתידה פרידה טובה ומלכות בית דוד לצאת ממואב, ורמזה לגירות באמרה לכנה וגם שובנה, שישובו אתה, כענין שמאל דוחה בגירות. יעש ה' – נכתב חסר, על שיסורין באין על הגרים. ואמרה להם כמו שעשיתן חסד לתת למתים תכריכין משלהן, כן תהיו אתן מלבוש לצדקניות שיתלבשו נפשותם מנפשותיכם… (רות א ח)

ותשנה קולן – חסר אל"ף, לשון תשות כח, או רק אחת נשאה קולה בעצם, ועוד שערפה בכתה רק שעור הרמת ב' קולות ונפטרה. וברז"ל ב' נשים מסרו עצמן על שבט יהודה, תמר צועקת אל אצא ריקם מבית זה, ורות כל שעה שחמותה אומרת לכי היתה בוכה. ורות דבקה בה – מצד איכותה, ועל ידי הנשיקה אתדבקא רוחא ברוח מחלון המקשקש בה. (שם שם יד)

אל תפגעי בי לעזבך – אם תפגעי בי הוא רק לעזבך, כי לא אעזב את ה'. ומה שהזכירה לה נעמי מצות אלו כי בלכתם בדרך היא בסכנה מפני יופיה, ורמזה לה בהליכת תחום שבת. ואם תבקש לה גבור לשמרה תשכח איסור היחוד, ואחר שהזכירה גילוי עריות הזכירה עבודת אלילים. או אמרה אל תפגעי בי – שכבר דחית אותי פעמים שלוש, ואם תוסיפי הוא לא מפני דין גרות אלא לפגוע בי שאעזבך שאני רעת מעללים, ולא לפי כבודך. באשר תלכי אלך – שידעתי שנפשי תתייחס ותדבק בך כמלבוש, ואלין אצלך לעולם הבא. עמך עמי – ואותן שיבאו לאספך אליהם בעת מיתה יבואו גם אלי. רק המות יפריד – בין גוף לגוף, אבל לא בין נפשותינו. (שם שם טז)

לכי בתי – אמרה דרך כבוד לה לזון ממתנות, ואפילו כבתה תרשה לה ללכת. או חשבה שעל ידיה יבנה בית דוד, ורצתה לסבב נשואיה עם בועז שהוא היה דור י"א ושלמה צריך להיות דור ט"ו, שהיא לבנה במילואה. (שם ב א)

אלכה נא השדה – ותשאר רק בשדה אחת ולא תלך בבקעה משדה לשדה. ואלקטה – תקח לקט ולא תלך לקצה השדה לקחת פאה. אחר הקוצרים – שלא יסתכל בי אף שאמצא חן בעיניו, וגם שלא יסובב שימצא חן בעיני… ובכל זאת קראה המואביה על שאמרה אשר אמצא חן בעיניו, ואמרה "אחר" שהוא סמוך ולא מופלג כבפסוק הבא. ואמרה לה נעמי לכי בתי – כבתי בצניעות ולא כמואביה. (שם שם ב)

ויקר מקרה – רוח מחלון שבה במקרה, כי לא ידבק רוח קודש בבלתי יהודית, ומחלון וכליון היו פרץ וזרח, וזה גרם לה לבא לשדה בועז אשר לו משפט הגאולה. או המקרא אשר קרה לה עם אביה, כי היא היתה בת לוט שנתכוונה לשם שמים, הזמין אותה לשם. (שם שם ד)

למי הנערה – מי יערוך אליה לנושאה, שהיא מיוחדת כל כך בצניעות וחכמה, ושאל הנער הנצב שהוא רואה הכל ויוכל לומר לו אם לפני בואו לא התנהגה בצניעות, ומתשובתו שגינה אותה במואביה ושאינה לפי כבודו למד שדבר גנות אחר לא היה לו לומר עליה, ואז הבין שאולי היא פרידה טובה ממואב שיצא ממנה שבט מושלים. (שם שם ה)

ויען הנער – הרים קול לספר בגנותה, הניצב על הקוצרים – לא אמר כן לשנאתו אותה כי אם לאהבת אדוניו, שלא יישר לגדול הדור לישא מואבית וגם צעירה והוא זקן. מואביה היא – עדין ולא דבקה בדת משה וישראל. השבה עם נעמי – נגררה אחריה ולא לבקש ה', ובעלה מת על שנשאה. משדה מואב – שבה לבדה ובודאי קרה לה מקרה בלתי טהור. (שם שם ו)

ותאמר אלקטה – לגנב דעתנו אמרה, שלא נדקדק בה אמרה שתלקט לקט כדין, וכשלא נראה תאסף מן העמרים. אחרי – רחוק מהקוצרים שלא יראו מעשיה. שבתה הבית מעט – אינה יושבת בבית, ולכן נתעכבה פה, ולא מפני שמלקטת רק שתים. (שם שם ז)

הלא שמעת – שלא תחשוב כי דברי הנער נכנסו ללבו, או אחר ששמעת ולא השיבות מי אתה עבד שתדבר בבת מלכים. בתי – תחשבי לצדקת גמורה, ולא תלכי מזה – שאת בתי לכל דבר שבקדושה, ואם היית בשדה אחר אולי היו שומעים לקול הנער. וכה תדבקין – בחלקת שדה זו שאליה יצאו נערותיו ביום זה ולא ילכו עוד בשדה אחרת, ואם תלך לשדה אחר אשר לי גם ציוה הנערים לבלתי נגעה. ואחר כך שלח בועז נערותיו לשדה יומיום לשמרה, ומשראתה נעמי זאת שלחה את רות אליו כי לא יבישה. (שם שם ח)

עיניך בשדה – תסתכלי לאן ילכו ואל תשאלי. אשר יקצורון – ותמתין עד שיהיו עסוקים במלאכה ללכת אחריהם. (שם שם ט)

מדוע מצאתי חן – והלא הנער צודק בדבריו שאנכי נכריה. או הלא דברי הנער לפי הטבע וראוי שיתקבלו, ומדוע לא יאמין לו, אין זה אלא שאולי אני האשה המעותדת לבא ממואב. (שם שם י)

ויען בועז – הרים קולו שישמעו העומדים שם ושלא יחשבום כממתיקים סוד, ולהתנצל על הנער אשר לא הוגד לו כל זה, והוא שמע פרטים בהגדה, וגם פעמים רבות לכן הוחזקו הדברים אצלו ולא אצל הנער. אשר עשית את חמותך – שבזבזת עליה משלך בהיפך שבנוהג שאין כלה וחמותה אוהבות זו את זו. אחרי מות אישך – ולא עשית זאת מאהבת אישך ולמצא חן בעיניו, אלא אחרי מותו זמן רב שהמת שכוח מהלב, ואם כן יוכחש מה שאמר מואביה צרת עין. ותעזבי – ולא כלכלת חמותך שתטפל בצרכיך או שאין לך קרובים וכו', שהיו לך אביך ואמך, ותלכי אל עם – וסמכת אליהם ועל ה' ולא על חמותך שתכלכלך, אם כן באת לאהבת ה'. ולא השיב על העמרים ושהיא יצאנית כי השקר גלוי לכל. (שם שם יא)

ישלם ה' פעלך – בזה שהקניטך הנער תקבלי יותר שכר. או אל תיראי שלא תקבלי שכר מפני הטובה שכבר גמלתיך, ועל אשר דבר סרה תהיה משכורתך שלמה. או ישלם ה' פעלך מה שעשתה כבת לוט לשם שמים, ותהי משכורתך שלמה להביא על ידך נפש שלמה קדושה. (שם שם יב)

כי נחמתני – לא פייסת אותי רק על דברי הנער, אלא אמרת על מה שהוגד לך. וכי דברת על לב – שנכנסו דבריך ללבי, ואם כן יצאו מלבך ולא דברת רק לפייסני. (שם שם יג)

לעת האוכל – המתין עד אז שלא יחשדוהו, ואז לא יניחנה רעבה בעת שאוכלים, ובודאי לא ישב עם נעריו, וגם לא רצה להושיבה אצלם שמא עיניהם יתנו בה, לכן הושיבה אצלו. מן הלחם – ולא מן המטעמים האחרים לבל יחשד למתנת אהבים. ותשב מצד הקוצרים – חשבה שלא טובה עצתו, שאם תשב מצדו תהיה נוכח הקוצרים, וכך היתה מצדם וצריכים להפוך פנים להסתכל בה. (שם שם יד)

ותקם – תכף אחר שאכלה הקלי, לבל תראה כממתנת שיתנו לה עוד, ובל יחשדוה שמסתכלת במסובין או שממתנת שיסתכלו בה. גם בין העמרים – ואם יחשדוה שקמה כדי שעתה תוכל ללקט או להתיר עמרים ציוה בועז שלא יכלימוה על כך. (שם שם טו)

שול תשולו – תנסו אותה על ידי שתשכחו צבתים קטנים, ולקטה – ותראו שלא תקח אלא מן הלקט. או בראותו שאין חושדים אותו הוסיף שיעזבו לה. (שם שם טז)

ותלקט בשדה – ולא הלכה בין העמרים. (שם שם יז)

ותשא – מודיענו למה חבטה, כדי שתוכל לשאת בעצמה ולא יקרבו לעזרה, או שתוכל מטפחתה להחזיק הכל, ולא יראו שהלכה ללקט בשדה. ותוציא – להראות לה שהוא מברכת ה', ולא שנתנו אתנה מהגרנות כמנהג הדור, ולרמוז כמו שברך ה' מה שהותירה משבעה כן ברך הלקט. (שם שם יח)

ורחצת – טבילה, וסכת – לרמז שיצאו ממנה כהנים משוחים. ושמת – השמלות על ראשך שלא יכירוך. או ורחצת מע"ז, שע"ז צריכה תשובה כמה פעמים כמו שמצינו בעגל. וסכת – תקבלי על עצמך כל מצוות ה', ושמת שמלותיך – תעשי יחוד למעלה ותלבשי על ידי המצוה במדים הנעשים ע"י השבת, ורוח נעמי תתלבש בה. (שם ג ג)

מרגלותיו – ולא מרגלות אחד הבחורים, ואין ספק שאין לבה להרע, ואינה שוכבת בחיקו כמבקשת הנאה, וגם ראה שהיה עת התעוררות הקדושה בחצות, וגם נעשה כראשי לפתות מכח חיצוני המקשה אותו לטמאו, ושאל מי את, אם היא לשם שמים. (שם שם ח)

ופרשת כנפיך – אמנם נעמי אמרה והוא יגיד לך, שלא תדבר דבר, אבל לא נעשה כמחשבתה שתבא אליו לפני שירדם, כי נפלה עליו תרדמת ה', וחששה פן יקללה מחרדתו בהקיצו, וגם שלא הכירה ושאל מי את, והבינה שמחרדתו לא הכירה ובכוונתה, ואמרה אנכי רות – שאמרת שכשרה אני, ופרשת כנפיך – כשם שהוא ית' כנפיו פרושות עלי כדברך, כי גואל אתה – ואף שאני רק אמתך עליך מצות גאולה, ואינו צריך קדושין וז' ברכות רק ביאה. (שם שם ט)

גדול חסדך האחרון מן הראשון – שעשית כבת לוט עם אביך שעשית להציל העולם, כי אז לא היו בחורים, שחשבת איש אין בארץ, או מה שעשית עם נפש בעליך, שגדולה טובה שעושה לנפש רעהו מלעושה לגופו. (שם שם י)

אל יודע כי באה – לרז"ל התפלל שלא יוודע, או אמר בעת הזאת לא יוודע שבאה ויוכל לתת לה שעורים ולא יחשדוה שקבלה אותן מהגורן. או ותקם – שבהליכתה היה לדבר מצוה, ועתה חששה פן לא יסיעוה שאינה הולכת למצוה, וכן בבת לוט שבשכבה לא הרגיש אלא בקומה, ולכן נקוד שם על וא"ו, והטיל וא"ו זו במלת בטרום כאן. כי באה – לא יחשדוה מה שהיתה עם בועז אלא פן קרה לה בדרך, וכן נתן לה שעורים שיחשבו שנשארה שם מאתמול, ונתן לה הרבה, שיחשבו שלא יכלה לחזור אמש מכובד המשא, ולכן הלך אתה ללוותה, כי על עצמו לא חשש. (שם שם יד)

ואחזי בה – לרז"ל שחגרה מתניה כזכר, נראה שתחבה ב' קצוות באזור וב' קצוות החזיקה, וראינו ענותנותה שכל הזמן לא פתחה עוד פיה לדבר. (שם שם טו)

עדים אתם – שאין זו גיורת פשוטה כי אם הגבה למעלה ואשרי האוחז בה. ושהיא אשת המת – שרוח מחלון בה. ולא יכרת – שהולד לא יסבול יסורים כבן יבמה, כאיוב ודוד שהיו בני יבמה. ומשער מקומו – וגם יהיה בעל הוראה, ועשה אותם עדים על כן שלא יליזו עליו על שנשא הגיורת. (שם שם ט)

כבית פרץ – שאף על פי שהיה בעברה על ידי תמר נצטרפה זכות יהודה, כן עתה תצטרף זכותך, לנערה הזאת – שהיא צדקת וגם זכותה תסכון, או כמו שיהודה קבר ב' בניו שילדה לו אשתו באישות גמורה, והצליח בפרץ שילדה לו תמר על אם הדרך, כך בך שלא התקיימו בניו מזרע ישראל, שהיא הנערה הזאת – מיוחדת לצאת ממנה מלכות שבאה לקבל שכר פעולתה לשם שמים עם אביה… (שם שם יב)

משבעה בנים – ואם תאמר רק הבן יכול לזכות נפש האב, הנה את הבאת אותה תחת כנפי שכינה, וכאילו ילדת אותה, כי כלתך – שעדיין רוח בנך בה ולא סר ממנה שם כלתך, והטוב היוצא ממחלון יתייחס לך, כי זכתה על ידך. (שם שם טו)

מהר"ל:

שתי בריכות טובות רות וכו', פירוש כי אלו דווקא נקראו שתי בריכות טובות, אף על גב דכמה וכמה גרים טובים נתגיירו בישראל, לא חשיב רק אלו בריכות טובות, שאלו ב' בריכות נברכו להוציא פרי חדש בישראל אשר לא היה, ותבין מאד איך היו אלו ב' בריכות סיבה להוציא פרי חדש, וזה כי האומות עם כי יש בהם פחיתות הרבה מאד, יש בהם ענין זה שהם זולת ישראל, ולכך לא היה ראוי שיבא ענין חדש והויה חדשה לעולם כי אם על ידי האומות, וכל אשר יותר רחוק מישראל שלא תמצא שום אומה יותר רחוקה מישראל מן עמון ומואב, שנצטוו עליהם לא יבואו בקהל השם לעולם, ומהם ראוי שיהיה נולד משיח, וכל זה מפני התחדשות הויה החדשה… (חידושי אגדות יבמות סב ב)

לאמה של מלכות, דאין לפרש לאם המלך ממש, וכי יש לעשות כסא לאמו, ומאי ענין האם לכאן, אבל רוצה לומר לאמה של מלכות, כי מאחר שכל המלכות יצא ממנה שם לה כסא… כי כך גזר וסידר השי"ת במלכות דוד שיהיה יוצא על ידי נקבות מיוחדות כמו שהיו בנות לוט ורות המואביה, וכמו שמוכיח הכתוב שאמר "הנמצאות", כמו שכאשר אדם מוצא את אשר הוא מבקש, ולכך שם שלמה כסא לאם המלך אמה של מלכות אשר היתה מיוחדת לה. ולכך לא מתה רות עד שראתה שלמה יושב על כסא מלכותו, כי שלמה היה מלכות דוד בשלימות… (שם בבא בתרא צא ב)

שעתידין לצאת ממנה וכו', פירוש כי עיקר מה שבאת רות להתגייר לצאת ממנה מלכות דוד, ואי אפשר שיצא מלכות בית דוד כי אם על ידי מואב, ודבר זה בארנו בחבור הנצח (פרק ל"ב), ולפיכך כאשר באת רות להתגייר רמז לה בועז דבר זה בענין הגירות, שעתיד לצאת ממנה ששה בנים כל אחד ואחד בעל שש מדות… וכאשר באת רות להתגייר בשביל שיצא ממנה הזרע המבורך, והזרע הוא מכח הוי"ו משמו הגדול, ולכך יצאו ממנה ששה בנים וכל אחד היה בעל ששה מדות… (שם סנהדרין צג א)

אור החיים:

…ולפעמים תצא הנפש מעצמה לעולם לצד השרצת נפשות הקלפה בעולם, ובצאתה תהיה מובדל מאוצר הקליפה טבעה ותתאוה ללכת בדרך הטוב, והוא סוד נשמות הגרים המתגיירים מעצמם, ובכלל דבר זה גם כן באמצעות דבר מגונה ביותר, יבחר השבאי שהוא אדם בליעל להוציא נפש הקדושה ששבויה בידו במקום קליפה, וזה לך האות רות המואביה יצאה מזנות אב ובתו. ותבחן לדעת כי רות שיצאה ממנה שלשלת מלכות בית דוד שהיא בעלת עבודה בחציפות יתר… (בראשית מט ט, ועיין שם עוד)

שם משמואל:

הענין מה שקורין מגילת רות בשבועות… והנה אבי אדמו"ר זצללה"ה נתן טעם לשבח רות שזכתה לכל חמדת ישראל, שיצא ממנה דוד המלך ע"ה עד מלך המשיח, והלא הרבה גרים מתגיירין, וכבר היו גרים שישבו בכבודו של עולם, והניחו הכל ובאו במסירות הנפש להדבק בקהל ישראל כשהם דווים סחופים ומטורפים, ויסורין באין עליהן ולא זכו למה שזכתה, ואמר הטעם שזכתה כל כך משום שנעמי אמרה לה ארבע מיתות נמסרו לבית דין, והשיבה שתשמור עצמה שלא תתחייב מיתת בית דין, אלא שמקבלת על עצמה אפילו אם בשביל גירותה יתגלגלו עליה מיתות בית דין נמי כדאי לה להיות יהודית, וזה הרצון הוא בתכלית עומק הלב ובנקודה הפנימית שהיא בחינת יחידה על כן זכתה נמי לנקודה הפנימית שבישראל שמשיח ישיג בחינת יחידה. (שבועות תער"ב)

הענין מה שקורין מגילת רות בשבועות, דהנה במדרש רות, ערפה שהפכה עורף לחמותה, והנה ערפה היא אותיות פרעה, אותיות העורף, שהיה קשה עורף ביותר, ולא נכנע עד המכה העשירית. ורות היא היפוך מזה, ורות היא אותיות תור, והיא מדתן של ישראל אחת היא יונתי תמתי, ויונה היא תמה ופושטת צוארה ואינה מפרכסת, וצואר הוא היפוך העורף… (שם תרע"ג)

חכמה ומוסר:

…אבל רות שינתה טבעה ומדותיה והיה לה לב טוב, והבינה שנעמי אומרת לנסותה, והשיבה כמעט בעזות אל תפגעי בי, ראה כמה מסוכן כל זמן שלא שינה אדם טעמו וטבעו להיות נקי מתאוות וחמדות שמהלך אחר שיחה נאה… (חלק א רלו)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.