דרך ארץ

(ראה גם: אדם-וחברו-וחייו, תורה-ודרך ארץ)

זהר:

…מכאן למדנו דרך ארץ לאורח, (ליתן מתנות לבעלת האכסניא בשעת יציאתו), ועל כן לאחר שנתן לה מתנות כדי לחבבה על בעלה ברכה אותו, שנאמר ויברך אלקים את נח… (נח רנ)

…תא חזי דרך ארץ הוא, שמטרם שהזמינם אברהם לאכול לא אמרו לו כלום, שלא יתראה שמשום בשורה שבשרו לו הזמינם לאכול, ועל כן אחר שכתוב ויאכלו אמרו לו הבשורה. (וירא קב)

ואנו למדים דרך ארץ ממה שעשה אברהם, כי משום שתשוקתו ורצונו היה באותה המערה אף על פי שעפרון היה שם, לא רצה לבקש ממנו מיד… ושאל תחילה מה שלא צריך לו, ולאחרים ולא לעפרון, אלא שאמר לבני חת תנו לי אחוזת קבר. (חיי שרה צב)

…ואחד שלא תבוש מפני אנשי החבורה, כי דרכנו, שכל האוכלים על שלחן חתן וכלה, נותנים להם כולם פזרונות ומתנות. (ויצא מד)

מכילתא:

וככה תאכלו אותו, כיוצאי דרכים, רבי יוסי הגלילי אומר בא הכתוב ללמדנו דרך ארץ מן התורה, על יוצאי דרכים שיהיו מזורזין. (בא פרשה ז)

ללמדך כשתבא לדרך הכנס בכי טוב וצא בכי טוב, וכן אתה מוצא באבות הראשונים שנהגו בדרך ארץ, וישכם אברהם בבקר… (בא פרשה יא)

ויאמר משה אל יהושע, מכאן שהיה עושהו כמותו, למדו כל אדם דרך ארץ ממשה, שלא אמר ליהושע בחר לי אנשים אלא בחר לנו אנשים, מכאן שהיה עושה אותו כמותו, מכאן שיהא תלמיד חביב לפני רבו כמותו. (בשלח-ויבא עמלק פרשה א)

…ילמדו כל אדם דרך ארץ מעמלק, שבא להזיק את ישראל ואבדו הקב"ה מחיי עולם הזה ומחיי עולם הבא, שנאמר כי מחה אמחה. (שם פרשה ב)

וכן צריך היה משה להשיב, אלא למדה תורה דרך ארץ, בא משה והשיב תשובה לשולחו, שכן אמר משה, אף על פי שהוא יודע ועד אשיב תשובה לשולחני… (יתרו-בחודש פרשה ב)

…כסותה כמשמעו, ועונתה זו דרך ארץ, שנאמר וישכב אותה ויענה, דברי רבי יאשיה… (משפטים פרשה ג)

ספרי:

…דבר אחר בא הכתוב ללמדך דרך ארץ שכל זמן שאדם רוצה לדבר לחבירו לא יאמר לו קרב אליך אלא מושכו במה שרוצה ומדבר עמו. (בהעלותך קב)

תלמוד בבלי:

ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דר' יהושע בן לוי הוה קא מצער ליה טובא בקראי, יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא, סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה, כי מטא ההיא שעתא ניים, אמר שמע מינה לאו אורח ארעא למעבד הכי, ורחמיו על כל מעשיו כתיב. (ברכות ז א)

תניא אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אני אוהב את המדיים, כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי השולחן, כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד, וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה… תניא אמר רבן גמליאל בששה דברים אני אוהב את הפרסיים, הן צנועין באכילתן, וצנועין בבית הכסא, וצנועין בדבר אחר… (שם ח ב)

מרגלא בפומיה דאביי, לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך משיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק. מרגלא בפומיה דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, שנאמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם. (שם יז א)

…אמרו לו תלמידיו רבינו שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ, ירד וטבל ושנה להם, אמרו לו לא כך למדתנו רבינו שונה הוא (בעל קרי) בהלכות דרך ארץ, אמר להם אף על פי שמיקל אני על אחרים מחמיר אני על עצמי. (שם כב א)

תנו רבנן ארבעה צריכים חיזוק, ואלו הן תורה ומעשים טובים ותפלה ודרך ארץ… דרך ארץ מניין, דכתיב חזק ונתחזק בעד עמנו וגו'… (שם לב ב)

תנו רבנן העובר לפני התיבה צריך לסרב, ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח, כיצד הוא עושה פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב, שלישית פושט רגליו ויורד. תנו רבנן שלשה רובן קשה ומיעוטן יפה, שאור ומלח וסרבנות… (שם לד א)

תנו רבנן ואספת דגנך מה תלמוד לומר, לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן, תלמוד לומר ואספת דגנך, הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל… (שם לה ב)

תנו רבנן ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם, אל יצא כשהוא מבושם לשוק, ואל יצא יחידי בלילה, ואל יצא במנעלים המטולאים, ואל יספר עם אשה בשוק, ואל יסב בחבורה של עמי הארץ, ואל יכנס באחרונה לבית המדרש, ויש אומרים אף לא יפסיע פסיעה גסה, ואל יהלך בקומה זקופה. אל יצא מבושם לשוק, אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן במקום שחשודים על משכב זכור. אמר רב ששת לא אמרן אלא בבגדו, אבל בגופו זיעה מעברא ליה. אמר רב פפא ושערו כבגדו דמי, ואמרי לה כגופו דמי… (שם מג ב, וראה שם עוד)

אמר ליה ריש גלותא לרב ששת אף על גב דרבנן קשישי אתון, פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו, בזמן שהן שתי מטות גדול מיסב בראש, ושני לו למעלה הימנו, ובזמן שהם שלש, גדול מיסב באמצע שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו… אמר רב ששת אנא מתניתא ידענא, דתניא כיצד סדר הסבה, בזמן שהן שתי מטות גדול מיסב בראש ושני לו למטה הימנו, בזמן שהן שלש מטות גדול מיסב בראש, שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו. מים ראשונים מתחילין מן הגדול, מים אחרונים בזמן שהן ה' מתחילין מן הגדול, ובזמן שהם מאה מתחילין מן הקטן עד שמגיעים אצל ה', וחוזרין ומתחילין מן הגדול…

תנו רבנן אין מכבדין לא בדרכים ולא בגשרים ולא בידים מזוהמות… אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה… אלא אימא בפתח הראוי למזוזה. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע… (שם מו ב, וראה שם עוד וערך אכילה)

תנו רבנן שנים ממתינין זה לזה בקערה, שלשה אין ממתינין, הבוצע הוא פושט ידו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו הרשות בידו. (שם מז א)

תנו רבנן ד' דברים נאמרו בפת, אין מניחין בשר חי על הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת, ואין זורקין את הפת, ואין סומכין את הקערה בפת… (שם נ ב, וראה שם עוד)

א"ר ירמיה בן אלעזר מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון, מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ולא ירע לו. (שם סא א)

רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב… א"ל כהנא הכא את, פוק דלאו אורח ארעא, אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך. (שם סב א, וראה שם עוד)

רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו… (שם סג ב)

…ותנא דבי רבי ישמעאל, לימדך תורה דרך ארץ, בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק… ואמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, שנאמר כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי, רבינא אמר רבד איתמר… (שבת קיד א)

 

ואמר רב חסדא בר בי רב לא לישדר מאניה לאושפיזיה לחווריה ליה (לא ישלח בגדיו לאכסניתו לכיבוס), דלאו אורח ארעא, דילמא חזי ביה מידי ואתי למגניא. אמר להו רב חסדא לבנתיה תיהוי צניעתן באפי גברייכו, לא תיכלון נהמא באפי גברייכו, לא תיכלון ירקא בליליא, לא תיכלין תמרי בליליא, ולא תשתון שיכרא בליליא, ולא תיפנון היכא דמפני גברייכו, וכי קא קארי אבבא (קורא בדלת) איניש לא תימרון מנו אלא מני… (שם מ ב, וראש שם עוד)

אמר רב המנונא שמע מינה אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא, וכמה, אמר רב מרי משח אודניה וחוטרא אבתריה (מעט כמות אזנו, ויכהו במקל מיד, שלא יהא מרגילו אצלו). (שם קנה ב)

א"ר אילעאי בשלשה דברים אדם ניכר, בכוסו ובכיסו ובכעסו, ואמרי ליה אף בשחקו. (עירובין סה ב)

אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה, דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל… (שם ק ב)

..אמרו ליה מאי טעמא קרית לך רב הונא, אמר להו בעל השם אני, (מקטנותי כך קוראים לי). מאי טעמא כי אמרו לך ניתיב אפוריא יתבת, אמר להו כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, מאי טעמא כי יהבי לך כסא קבלת בחד זימנא, אמר להו מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול, מאי טעמא אשתיתיה בתרי זימני, אמר להו דתניא השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן, שנים דרך ארץ, שלשה מגסי הרוח. מאי טעמא לא אהדרת אפך, אמר להו כלה הופכת פניה (ולא האיש)… (פסחים פו ב)

תנו רבנן שבעה דברים צוה ר"ע את רבי יהושע בנו… ואל תכנס לביתך פתאום כל שכן לבית חבירך, ואל תמנע מנעלים מרגליך… (שם קיב א)

דאמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין… אי בעית אימא לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי… (ראש השנה ח ב)

…כיון דתלמידים הוו לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך. (שם לא ב)

ויקרא אל משה וידבר, למה הקדים קריאה לדיבור, לימדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קורהו… אמר רבה מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור, שנאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. (יומא ד ב)

אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא (קנקן של חרס ועור בהמה) לאושפיזיה. (שם יב א)

אמר רב יהודה המהלך לימין רבו הרי זה בור…. ועוד תניא שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע גדול בימינו וקטן משמאלו… (שם לז א)

…וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך אלא מצדד פניו והולך… (שם נג א, וראה שם עוד)

…מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה… אמר רב אחא בר יעקב בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולים שמנקרין באשפה, עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה. (שם עה ב)

אביי אמר כדתניא, ואהבת את ה' אלקיך, שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו, אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה… ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (שם פו א)

…מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט ונתוח… אלא רמי בר אבא אורח ארעא קמ"ל, כדתניא לא יאכל אדם שום ובצל מראשו אלא מעליו, ואם אכל הרי זה רעבתן… (ביצה כה א)

שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מטתי קללת חברי, וותרן בממוני הייתי… שאל ר"ע את רבי נחוניא הגדול במה הארכת ימים… א"ל מימי לא קבלתי מתנות ולא עמדתי על מדותי, וותרן בממוני הייתי… שאלו תלמידיו את ר' זירא במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי במבואות המטונפות, ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא ששתי בתקלת חבירי ולא קראתי לחבירי בחניכתו, ואמרי לה בחכינתו. (מגילה כח א)

מאי על כל נעלם, אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה, ושמואל אמר זה הרק בפני חברו ונמאס… (חגיגה ה א)

…אורח ארעא קא משמע לן דביאה בלילה. (כתובות נו א)

אמר ליה רב לחייא בריה, וכן א"ל רב הונא לרבה בריה כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא שהן דומין לפתילתא של אבר, ואפילו קמי שבור מלכא פלוט. רבי יוסי ורבי יהודה חד אכיל דייסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא, א"ל דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה עד מתי אתה מאכילני צואתך (עפרורית שבצפרניו), אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך, (שהיה נותן ההוצא בפיו). (נדרים מט ב)

תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר ארש, לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה… (סוטה מד א, וראה שם עוד)

כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב… תנו רבנן האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב, ויש אומרים פסול לעדות… וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ דור הנאה ממנו, שנאמר ובמושב לצים לא ישב, מושבו מושב לצים. (קידושין מ ב)

אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן… נביא הוא, וכבר לימד אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא אחותך היא… (בבא קמא צב א)

אטרח רבנן כולי האי ודאי לאו אורח ארעא… (בבא מציעא פד ב)

ויפצר בם מאד, אמר רבי אלעזר מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול. כתיב ואקחה פת לחם, וכתיב ואל הבקר רץ אברהם, אמר רבי אלעזר מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה… תני משום רבי יוסי למה נקוד על איו שבאליו, לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו, והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל, על ידי בעלה שאני. (שם פז א)

כדכתיב בספר בן סירא, הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו, וקל מחתן אורח מכניס אורח, וקל מאורח משיב דבר בטרם ישמע, שנאמר משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה. (בבא בתרא צח ב)

…אורח ארעא קמ"ל דלא ליבעול שלא כדרכה… (סנהדרין ק ב)

…א"ל (אנטונינוס לרבי) סק עילואי לפורייך, אמר לאו אורח ארעא לזלזולי במלכותא כולי האי… (עבודה זרה י ב)

הכא כיוון שאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא. (שם נב ב)

רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון… (אבות ב ב)

רבי נחוניא בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. (שם ג ה)

ר' אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה… (שם שם יז)

רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם… (שם ד טו)

והתורה נקנית במ"ח דברים… במיעוט דרך ארץ… (שם ו ו)

מלתא אגב אורחא קא משמע לן, דאורח ארעא למטרח בי חתנא טפי מבי כלתא. (חולין פג א)

…מה תלמוד לומר אשר יצוד, למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת. תנו רבנן כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון… מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק, עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים, חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר, מאה מנה ישפתו לו קדרה בכל יום… אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן תן חיים לנערותיך, מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין… (חולין פד א)

תניא היה ר' מאיר אומר אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל… ולא יאמר לו סוך שמן מפך ריקן, ואם בשביל כבודו מותר… ולא ישגר אדם חבית של יין ושמן צף על פיה… ואין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעל הבית אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית… (שם צד א, וראה שם עוד)

א"ל רב לחייא בריה וכן א"ל רב הונא לרבה בריה חשיך ותקין נפשך וקדים תקין נפשך, (למד עצמך שאפילו אינך צריך לנקביך ליפנות בב' פרקים אלו) כי היכי דלא תרחק, תוב וגלי (שב תחלה ואח"כ גלי ותעשה צרכך) כסי וקום, שטוף ושתי שטוף ואחית, וכשאתה שותה מים שפוך מהן ואחר כך תן לתלמידך, כדתניא לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהן… רב אשי אמר הילכך האי תלמידא דשפיך קמי רביה לית ביה משום אפקירותא… (תמיד כז ב)

לכדכתיב בספר בן סירא שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי, שר הנרגל בבית המשתאות… והאוחז באמה ומשתין מים והנכנס לבית חבירו פתאום… אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים הקב"ה שונאן ואני איני אוהבן, הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לבית חבירו… (נדה טז ב)

תנו רבנן י"ב דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חיננא, ג' דברי חכמה… ג' דברי דרך ארץ… מה יעשה אדם ויחכם, אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה… מה יעשה אדם ויתעשר, אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה, אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר לי הכסף ולי הזהב… מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים, אמר להם ישא אשה ההוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש… אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו, שנאמר הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. (נדה סט ב והלאה)

תלמוד ירושלמי:

תני לא יסרב אדם בחברו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רוצה, ולא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מקבל, מהו בתקרובת, ידע שהוא רחיץ והוא מטרח עליו, (רחץ ידיך ושב בסעודה, או שאין לו מקום ואומר רחץ ואתקן לך מקום). ובירושלים הוה מפיך פילכיך דשמאלא לימינא (הופכים המפה מצד שמאל לימין ויודעין שנתמלאו כל המקומות). (דמאי יח ב)

ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו, אמר רבי אלכסנדרי מיכן שאין קטן רשאי לישב עד שיאמר לו הגדול שב. (כתובות ב ב)

מדרש רבה:

ר' לוי בשם ר' יוסי בר אלעאי אמר דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, עשו מונה לחמה שהיא גדולה, ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה. (בראשית פרשה ו ה)

…שאם יבא הגדול ליקח רשות מן הקטן ממנו, והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני, אומרים לו למוד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים וכשבא לברא את האדם נמלך במלאכי השרת… (שם פרשה ח ז)

ויקח את שני נעריו אתו, א"ר אבהו שני בני אדם נהגו בדרך ארץ, אברהם ושאול, אברהם שנאמר ויקח את שני נעריו, שאול שנאמר (ש"א כ"ח) וילך הוא ושני אנשים עמו. (שם פרשה נה יב)

וישב עמו חודש ימים, אמר רבי אמי למדתך תורה דרך ארץ עד כמה צריך אדם להטפל בקרוביו עד חודש ימים… (שם פרשה ע יג)

ויחץ את העם, לימדך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד. (שם פרשה עו ב)

דבר אחר ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים, למה עצי שטים, למד הקב"ה דרך ארץ לדורות, שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות, אומר לו ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו כשאמר לעשות משכן אמר לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות, אתם על אחת כמה וכמה. (שמות פרשה לה ב)

ר' תנחומא בשם ר' אלעזר ב"ר אבין בש"ר מאיר אומר, המשל אומר אזלת לקרתא הלך בנימוסיה, למעלה שאין אכילה ושתיה עלה משה ונדמה להם, למטה שיש אכילה ושתיה ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו… (שם פרשה מז ו)

…אמר ליה למה זכית למיכל על פתוריא (על שולחני), אמר ליה מיומי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה, ולא חמית תרין מתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון. אמר ליה כל הדא דרך ארץ אית גבך וקריתך כלבא, קרא עליה ושם דרך, דיישים אורחיה סגי שוי. דאמר רבי ישמעאל עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, שנאמר לשמור את דרך עץ החיים, דרך זו דרך ארץ, ואחר כך עץ החיים זו תורה. (ויקרא פרשה ט ג)

א"ר שמעון בן יוחאי ד' דברים הקב"ה שונאן אף אני איני אוהבן, האוחז באמה ומשתין, והמשמש מטתו ערום, האומר דברים שבינו לבין אשתו בפרהסיא, והנכנס לביתו פתאום, ואין צריך לומר לתוך ביתו של חבירו. רב אמר אל תכנס לעיר פתאום, ואל תכנס לבית פתאום, בתך בגרה שחרר עבדך ותנה לו, ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמיה דר' חנינא הוה מבעבע על שם ונשמע קולו. (שם פרשה כא ז)

א"ר יצחק למדתך תורה דרך ארץ, שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח, שאילו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם, היה טוענו ומוליכו אצל אביו… (שם פרשה לד ט, וראה שם עוד)

דבר אחר איש איש לימדה אותך התורה שתהא ותרן בתוך ביתך, נשפך יין הוי וותרן… (במדבר פרשה ט ב)

יבא דודי לגנו, א"ר חוניא לימדתך התורה דרך ארץ שלא יהא החתן נכנס לחופה עד שהכלה נותנת לו רשות… (שם פרשה יג ד)

בלולה בשמן זו התורה שצריכה לבלול במעשים טובים, כההיא דתנינן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, הוי למנחה שאותה שעה הוא נושא נחת רוח ליצרו, בזמן שאדם עוסק בתלמוד תורה הוא בעל מעשים טובים ושומר עצמו מן החטא. (שם שם טו)

מי באר, מי בורות היה צריך לומר, למדך תורה דרך ארץ, שההולך לארץ שאינו שלו ויש בידו צורכו לא יאכל ממה שבידו, אלא שלו יהא מונח ויקנה מן החנוני בשביל להנותו… (במדבר פרשה יט ז)

…ומהו ראה דרכיה וחכם, רבנן אמרי ראה דרך ארץ שיש בה (בנמלה) שבורחת מן הגזל… (דברים פרשה ה ב)

ומעשה שמתה אשתו של ר' טרפון וכשנסתם הגולל אמר לאחותה בתוך האבל הכנסי וגדלי את בני אחותך, ואף על פי שכנסה לא נהג בה דרך ארץ אלא לאחר ל' יום. (קהלת פרשה ט ז)

…ומייתי לה ר' יונתן מדרך ארץ, כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים. (שיר השירים פרשה א י)

מדרש תנחומא:

והלא אין אכילה למלאכי השרת, אלא ללמדך דרך ארץ שלא ישנה אדם ממנהג המדינה… (וירא יא)

ועוד תמצא בקרבנות שאומר בכבשים שני כבשים ובלחם שני עשרונים וביין רביעית ההין, כך מעט היו מקריבים להודיע דרך ארץ כי יין הרבה מביא את האדם לידי חטא ולצרה גדולה ולחסרון כיס, שנאמר (משלי כ"ג) אל תרא יין כי יתאדם… (שמיני יא)

…אמר רבי אלעזר בן שמוע כשהוא לוקח משבת לשבת (בשר) לא יהא לוקח עד שנמלך בתוך ביתו, ומנין שכך כתוב ואמרת אוכלה בשר (דברים י"ב)… (אחרי יא)

…עמדו משנתן עומדים כאריות חוטפים קריאת שמע וממליכים להקב"ה נעשין אריות מפליגין לדרך ארץ למשא ומתן… (בלק יד)

ביום השמיני… מה ראה להיות פוחת בכל יום, אלא למדך תורה דרך ארץ מן הקרבנות, שאם ילך אדם לאכסניא וקבלו, ביום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות, בשני מאכילו דגים, בשלישי גבינה, ברביעי מאכילו ירק, כך פוחת והולך עד שמאכילו קטניות… (פנחס יז)

תני רבי הושעיה למדך תורה דרך ארץ, שדה שהיא מעלה חוחים יפה לזרעה חטים, שדה שהיא מעלה באשים יפה לזורעה שעורים, מאי דכתיב תחת חטה יצא חוח וגו'… (ראה טו)

אבות דר' נתן:

מעשה שאירע ברבי יאשיה וברבי מתיא בן חרש שהיו שניהם יושבים ועוסקין בדברי תורה, פירש רבי יאשיה לדרך ארץ, אמר לו רבי מתיא בן חרש, רבי מה לך לעזוב דברי אלקים חיים ולשטוף בדרך ארץ, ואף על פי שאתה רבי ואני תלמידך, אין טוב לעזוב דברי אלקים חיים ולשטוף בדרך ארץ… (פרק א א)

וקנה לך חבר, כיצד, מלמד שיקנה אדם חבר לעצמו שיאכל עמו וישתה עמו ויקרא עמו וישנה עמו ויישן עמו ויגלה לו כל סתריו סתר תורה וסתר דרך ארץ… (פרק ח ד)

רבי נתן אומר אין לך אהבה כאהבה של תורה, ואין לך חכמה כחכמה של דרך ארץ …רבי יהודה בן אילעאי אומר כל העושה דברי תורה עיקר ודרך ארץ טפל, עושין אותו עיקר בעולם, דרך ארץ עיקר ודברי תורה טפל, עושין אותו טפל בעולם, משלו משל למה הדבר דומה לאיסטרטיא שהיא עוברת בין שני דרכים, אחת של אור ואחת של שלג, אם מהלך כנגד האור הרי נכווה באור, ואם מהלך נגד שלג הרי הוא לוקה בצינה, כיצד יעשה ילך בינתיים ויזהר בעצמו שלא יכווה באור ושלא ילקה בצינה. (פרק כח א וי)

ח' דברים רובן קשה ומיעוטן יפה, יין מלאכה שינה ועושר ודרך ארץ… (פרק לז ה)

מסכת כלה:

לא ישמח אדם בין הבוכים ולא יבכה בין השמחים, לא יהא ער בין הישנים ולא יהא ישן בין הערים… ולא קתני לא יזעף. לעולם אל יהי קפדן בסעודה, בסעודתיה הוא דלא ליהווי הא בדרשה ובישיבה ובדברים אחרים להווי, הא בית הלל קתני לה, דקאמרי ליה לשמאי, אף על גב דכביש לך קפדא להטיל אימא על הבריות, בביתא מיהו לא ליקפד מר, דלמא נמנע למעבד מצוה…

לא יטול אדם את הכלי ביד ואצבעותיו מלוכלכות ברוטב, לא ינפח במים וישתה משום שתים… לא יעבור אדם פרוסה בקערה ולא יקנח את הקערה בפרוסה, ולא ישתה אדם מכוסו ויתן לחברו, ולא ישוך אדם את פתו ויתן לחברו… (פרק י, וראה שם עוד וערך אכילה)

מסכת דרך ארץ רבה:

לעולם אל יפטר אדם לא מאצל רבו ולא מאצל חברו אלא אם כן נפטר ממנו ונוטל הימנו רשות, וילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום, שאמר לאברהם כלום אברהם אני צריך לו, אמר לפני רבונו של עולם הן. לעולם אל יכנס אדם פתאום לבית חבירו, וילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום שעמד על פתח הגן וקרא לו לאדם, שנאמר (בראשית ג') ויקרא ה' אלקים לאדם. מעשה בארבעה זקנים שהלכו למלכות הפנימית, והיה להן פילוסופוס א' חבר שם, ואלו הן ר"ג ורבי יהושע ור"א בן עזריה ור"ע, אמר לו רבי יהושע לר"ג רבי רצונך שנקבל פני פילוסופוס חברנו, אמר לו לאו. לשחרית אמר לו רבי רצונך ונקבל פני פילוסופוס חברינו, אמר לו הן, הלך רבי יהושע וטפח על הדלת, והיה פלוסופוס ההוא מחשב בדעתו ואמר אין זו דרך ארץ אלא של חכם… לעולם יהיו כל בני אדם חשובין לפניך כלסטים, והוי מכבדן כרבן גמליאל… (פרק ה וראה שם עוד)

הנכנס לבית כל מה שיגזר עליו בעל הבית יעשה (כשהוא דבר כשרות). ומעשה בשמעון בן אנטיפטרס שהיו אורחין נכנסין אצלו… בשעת פטירתן היה מלקה אותן… אמר להם רבי יהושע אני אלך ואראה מה מעשיו… אמר לו דבר אני צריך לשאול ממך, מפני מה בני אדם הנכנסין אצלך אתה מלקה אותן ולי לא הלקית. אמר לו רבי אתה חכם גדול ודרך ארץ יש בידך, בני אדם הנכנסין אצלי גזרתי עליהן שיהו אוכלין, והן נודרין בתורה ועוברין… לא יהא אדם קפדן בתוך סעודתו, מעשה בהלל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד, ובא עני ועמד על פתחו, ואמר אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה לכלום, נטלה אשתו כל הסעודה ונתנה לו, ואחר כך לשה עיסה אחרת ובישלה… אמר לה, בתי, אף אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות…

ומעשה ברבי יהושע שנתארח אצל אלמנה אחת, הניחה לפניו מעשה אלפס ולא הניח פאה… פעם שלישית הקדיחתו מלח, וכיון שטעמו רבי יהושע משך ידו ממנו ואכל פתו ריקן. אמרה לו מפני מה מיעטת בגריסין הללו, אמר לה כבר סעדתי… מכאן אמרו חכמים תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, ולא יפרוס אדם את המטה במקום הרך אלא במקום הקשה, ולא יאחז אדם כביצה פרוסה בידיו, ואם עושה כן הרי זה רעבתן וגרגרן, ולא ישתה אדם כוסו בבת אחת ואם שתה הרי זה גרגרן ורעבתן, וכמה ישהה וישתה, שנים מדרך ארץ, שלשה מגסי הרוח… (פרק ו)

שנים שהיו על שולחן אחד, הגדול שבהן שולח יד תחלה ואחר כך הקטן, ואם שלח הרי זה גרגרן. ומעשה ברבי עקיבא שעשה סעודה לתלמידיו, הביא לפניהם שני תבשילין, אחד נא ואחד מבושל. בתחילה הביאו לפניהם נא, הפקח שבהן אחז את הקלח בידו אחת ותלשו בידו אחת, לא בא אחריו, משך ידיו ממנו ואכל פתו ריקם. הטפש שבהן אחז את הקלח בידו אחת ונשכו בשיניו, אמר לו רבי עקיבא לא כך בני, אלא הנח עקבך עליו בתוך הקערה. ואחר כך הביא לפניהם מבושל אכלו ונסתפקו. אחר כך אמר להם, בני ולא עשיתי לכם כל כך אלא לבדק אתכם אם יש בידכם דרך ארץ. לא יאכל אדם עד ד' שעות, ולא ירחץ בבית המרחץ עד ד' שעות… (פרק ז)

הנכנס לבית אל יאמר להם תנו לי ואוכל, עד שיאמרו לו הם אכול. מזגו לו את הכוס שותה ושותה, וכמה ישתה, בחמין שלשה פעמים ובצונן ד'… (פרק ח וראה שם עוד)

לא יפרוס אדם פרוסה על גבי הקערה, ולא יקנח אדם בפרוסה את הקערה ולא ילקט אם פירורין אפילו על גבי השולחן מפני שהוא ממחה דעת הבריות… ולא ישוך אדם מפרוסה ויחזירנה לתוך הקערה, וכן לא ישוך אדם מפרוסה ויתננה לחבירו לפי שאין דעות הבריות שוות, ולא ישתה מן המים ויתננה לחבירו מפני סכנת נפשות… חמשה דברים אמר רבי, אין מניחין בשר חי על גבי הפת ולא על הכוס, ולא קערה על גבי הפת, ואין זורקין את הפת, ואין סומכין קערה בפת, ואין יושבין על האוכלין מפני שמשביחין את האוכלין, והנכנס לסעודה לא יטול חלקו ויתננו לשמש שמא תארע קלקלה בסעודה, אלא יטלנו ויניחנו לפניו ואחר כך יתננו לו… (פרק ט, וראה שם עוד)

…ולא ירוק אדם בבית המרחץ מפני הסכנה, ובכל מקום לא ירוק אדם בפני חבירו… (פרק י)

מסכת דרך ארץ זוטא:

תן דעתך עד שיצא מפיך, חשוב מעשיך בדרך ארץ… (פרק ג)

מי שהוא תלמיד חכם לא יאכל מעומד, לא ילקלק באצבעותיו ולא יגסה בפני חבירו. מיעוט שיחה, מיעוט שחוק מיעוט שינה מיעוט תענוג מיעוט הן מיעוט לאו לאו. לעולם יהא אדם יודע אצל מי הוא יושב ואצל מי הוא עומד ואצל מי מיסב ואצל מי הוא מסיח ואצל מי הוא חותם שטרותיו. בארבעה דברים תלמידי חכמים ניכרים, בכיסן בכוסן בכעסן ובעטיפתן, וי"א אף בדיבור… (פרק ה)

תנא דבי אליהו רבא:

לשמר את דרך עץ החיים, מלמד שדרך ארץ קדמה לעץ החיים, ואין עץ החיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. (פרק א)

אפילו אין בידו של אדם אלא דרך ארץ ומקרא בלבד שכרו מונח לפני, ובלבד שיהא שמור מן העבירה… (פרק ב)

…באותה שעה בקש הקב"ה להחריב את כל העולם כולו, אמר הקב"ה לא נתתי לאלו את ארץ ישראל אלא כדי שיקראו וישנו ויעסקו בתורה כל ענין בזמנו וילמדו דרך ארץ. אמר הקב"ה לא כך כתבתי בתורתי, אף על פי שאין בהם בישראל דברי תורה אלא דרך ארץ בלבד, יקוים בהם בישראל הכתוב (ויקרא כ"ו) ורדפו מכם חמשה מאה וגו', אבל אם תעשו את התורה והמצוות אחד מכם ירדוף אלף ושנים רבבה… לפיכך בגבעת בנימין שלא היו עוסקין בתורה ובדרך ארץ נתקבצו ויצאו למלחמה ונהרגו בהם שבעים אלף… (פרק יא)

…מכאן אמרו שני בני אדם אחד עמל בדברי תורה ואחד עמל בדרך ארץ, הרוצה לעמול בדרך ארץ נונתים לו שיעמול בדרך ארץ, ועליו הכתוב אומר (איוב ה') כי אדם לעמל יולד, למה הדבר דומה לנוד שנתמלא מים ונשפך והלך לו, לאחר שעה אין בנאד כלום. והרוצה לעמול בדברי תורה נותנין לו שיעמול בדברי תורה, ועליו הכתוב אומר (משלי ט"ז) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, למה הדבר דומה, לאסקופה התחתונה שהכל דשין בה, ולקורה שהכל עוברין עליה ובאילן שהכל יושבין בצלו וכנר שעושה מאור עינים לרבים. (פרק יג)

…שנאמר (ירמיה ל"ג) הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו קהל גדול ישובו הנה, בם עור ופסח אלו עמי הארץ שיש בהם דרך ארץ ושאר מצות ומרחיקין עצמן מן הגזל ומן העבירה ומדבר מכוער. (פרק יד)

…בבית ראשון ניתן להם זמן ובאחרון לא ניתן להם זמן, אמרתי לו בני יושבי בית ראשון אף על פי שהיו עובדי ע"ז היה בהן דרך ארץ והיתה בהן צדקה וגמילות חסדים… (שם)

מאי וזרעו במים רבים, אלא אלו בעלי בתים שבישראל שיצליחו במעשה ידיהם בשביל דרך ארץ שיש בהם, על אחת כמה וכמה תלמידי חכמים שבישראל שיצליחו הם ובניהם ובני בניהם. (פרק כא)

…לאמר לאסירים צאו (ישעיה מ"ט) אלו עמי הארץ שיש בהם דרך ארץ ושאר מצות ומחזיקין את ידי תלמידי חכמים, ומרחיקין את עצמן מן העבירה ומגזל ומכל דבר מכוער… (פרק כז)

ילקוט שמעוני:

ואתם לא תצאו… ללמדך שתהא נכנס בכי טוב ויוצא בכי טוב. וכן אתה מוצא שהיו אבות והנביאים נוהגין בדרך ארץ, שנאמר וישכם אברהם בבקר… והרי דברים קל וחומר ומה אם אבות והנביאים שהלכו לעשות רצון של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ, על אחת כמה וכמה שאר כל אדם… (שמות פרק יב, רו)

דבר אחר ולא נחם אלקים כדרך כל הארץ, דרך ארץ העבד טוען את רבו שמא אדונו טוענו, הקב"ה לא נהג עמהן כך, אלא ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך (דברים א'). דרך ארץ המים מלמעלה והלחם מלמטה, ברם הכא הלחם מלמעלה והמים מלמטה, הלחם מלמעלה (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, והמים מלמטה (במדבר כ"א) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר… (שמות פרק יג, רכו, וראה שם עוד)

וירב העם עם משה, עברו על שורת הדין, דרך ארץ אדם כועס בתוך ביתו אינו נותן עיניו אלא בקטן, אבל אלו לא נתנו עינם אלא בגדול… (שם פרק יז, רסב)

…מכאן אתה למד דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה, ועשית מכסה לאהל מכסה אחר מכסה… (שם פרק מ, תכב)

חושך שבטו שונא בנו… אלא מתוך שאין מוכיחו על התורה והחכמה ודרך ארץ עתיד לשנאתו… (משלי פרק יג, תתקנ)

קורות בתינו ארזים… אמר רבי יוחנן למדה תורה דרך ארץ שיהא מקרה בארזים שאין מתונים ויעשה מרטיס של ברותים שהוא במקום דריסה והם מתונים. (שיר השירים פרק א תתקפה)

רש"י:

נעשה אדם – אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה, שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן… (בראשית א כו)

וילך למסעיו – הולך ולן באכסניות שלן בהן בהליכתו, למדך דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניא שלו. (שם יג ג)

ויאמרו אליו איה – …למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש… (שם יח ט)

בשר לאכול – ולא לשובע, למדה תורה דרך ארץ שאין אוכלין בשר לשובע. (שמות טז ח)

וישב משה את דברי – ללמדך דרך ארץ ממשה, שלא אמר הואיל ויודע מי ששלחני איני צריך להשיב לו. (שם יט ח)

אבן עזרא:

ויבא יתרו – כדרך מוסר, יתרו בראשונה, אחריו הבנים ואחריהם האשה. ויצא משה – בעבור כבודו וחכמתו, ואין מנהג אדם נכבד לצאת לקראת אשתו ובניו. (שמות יח ה וז)

רד"ק:

שלש סאין – חלה של סאה לכל אחד דרך כבוד. (בראשית יח ו)

ויאמר – בבבא קמא צ"ב, מילתא דאית בך קדים אמרה, אמר להם אל תחשבו שהכבוד משלי. (שם כד לד)

ותקם רבקה – למדנו הכתוב דרך ארץ כי לא רכבה עד שנפרדו ממנה המלוים. (שם שם סא)

משנה תורה:

ראה: אדם-חייו.

רבינו יונה:

אחר כך ילך לעסקיו, כי יפה דרך ארץ, ולא יוכל אדם לעבוד את הבורא אם לא יטרח לבקש מזונותיו…

אל תשב בין העומדים ולא תעמוד בין היושבים, ולא תישן בין הערים ולא שמח בין העצבים… כללו של דבר אל ישנה אדם מן המנהג, אך הכל יהיה לטובה וביראת שמים, שאם רואה לצים אל יתלוצץ כמותם… (ספר היראה)

רבינו בחיי:

ידוע כי המוסר נקשר עם התורה, וכתיב "אורח לחיים שומר מוסר", ואמרו בפירוש: אם אין דרך ארץ אין תורה. ומדרך המוסר ודרך ארץ שלא יסב אדם על השולחן עד שידע מי הם המסובים, וכן שנינו בהלכות דרך ארץ, לעולם יהא אדם יודע אצל מי עומד, ואצל מי מיסב, ואצל מי חותם.

דרך ארץ שיכבד אדם לחברו ליטול תחילה במים ראשונים, אבל לא במים אחרונים לפי שידיו מזוהמות, וכן שנינו אין מכבדין לא בידים מזוהמות, ולא בדרכים, ולא בגשרים אלא בפתח הראוי למזוזה, שאינו דרך ארץ שיתעכב מלרחוץ ידיו המזוהמות לכבוד שום אדם. לא ישב בסעודה למעלה למי שגדול ממנו בשנים. צריך שיהא אדם צנוע באכילה ושתיה, ולא יהא קפדן על שולחנו, ולא יאכל וישתה מעומד, שנים ממתינין זה לזה בקערה, שלשה אינם ממתינים… אין מסתכלין בשולחן בפני האוכל ולא בקערה ובמנה המונחת לפניו כדי שלא יתבייש… (שלחן של ארבע שער ג, וראה עוד ערך אכילה)

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ – דרך ארץ בכאן הוא עסק סחורה שמתפרנס בו. משכחת עון – גזל, ואמר יפה תלמוד תורה וכו', לפי שתלמוד תורה מתקיים עמו. ואין להבין מזה שיהיה דרך ארץ עיקר, אלא בודאי תורה עיקר לדרך ארץ, שכן אמרו בברכות פרק כיצד, דורות הראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתן ארעי זה וזה נתקיים בידם.

ועוד יכלול שכל אחד ואחד מהם יפה בעתו, שיהיה רודף אחר פרנסתו, שאם לא יצטרכו הבריות לכך יהיו בועטין מריבוי השלוה ויוצאין מקו העבודה, ולא יהיו משגיחין בדרכי השי"ת כלל… (אבות פרק ב משנה ב)

אם אין תורה אין דרך ארץ – שלימות דרך ארץ, ודרך ארץ שבכאן הוא המוסר בהנהגותיו של אדם, איך יתנהג עם הבריות, ועם עצמו במדותיו, ומצוות התורה מלמדות האדם מוסר ודרך ארץ, שיבקר חברו החולה, ושינחמהו מאבלו, ושיקבור את המת, לפי שהכל בתורה, ובתורה ימצא אדם איך ראוי לו שיתנהג. ובא לעורר את האדם, שאף על פי שיש לו מוסר ודרך ארץ וכו', לא יספיק לו זה בלבד בלא תורה, שבלא תורה אין לדרך ארץ שלו שלימות, לפי שהתורה עיקר, ובלי העיקר אי אפשר להיות שלם.

אם אין דרך ארץ אין תורה – אין שלימות לתורתו, ולא יספיק שיהיה לו תורה בלי מוסר, לפי שהמוסר שלימות תורתו. שאם היה בעל תורה ומרבה לאכול בשר ולשתות יין או להמשך בשאר התענוגים וכו', וחושב שאין איסור זה נזכר בתורה, הרי תורתו מאוסה ובזויה בעיני הבריות, ואין צריך לומר שאין בה שלימות. (שם פרק ג משנה יז)

בעל הטורים:

ויאכלו – ואחר כך ויאמרו, רמז שאין משיחין בסעודה. (בראשית יח ח)

ספורנו:

וגם גמליך אשקה – שראוי לשואל לשאול פחות מצרכו, ולנדיב שיתן לשואל די מחסורו או יותר. (בראשית כד יד)

בא אליך – הודיעו דרך מוסר שיוכל להכין לו מקום. (שמות יח ו)

מהר"י יעבץ:

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ – בחון דברו שלא אמר הזהר בדרך ארץ עם התורה, שהיה נראה שישוו בקצת, אבל אמר יפה, כלומר ואף על פי שהתורה חמדתו של עולם, ויעלה על דעתך שלא תצטרך עמה לדבר אחר, אינו כן, כי יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, כענין התכשיטים המייפים את הכלה ומחבבים אותה בעיני בעלה. ולענין פירוש דרך ארץ נחלקו המפרשים, ר"מ ז"ל ורוב המפרשים פירשו מלאכה, והרב ישראל כתב, אם כן וכל תורה שאין עמה מלאכה הוא נתינת טעם, וכיון שכן היה ראוי שיאמר שכל תורה. והנכון בעיני כי דרך ארץ בכאן המדות החשובות, כשמח בחלקו, וענו ושפל. והר"י הקשה לפירושו מלשון "שיגיעת שניהם", כי מה יגיעה יש במדות הטובות… ורואה אני את דברי הרב ישראל, כי איך יהיה תוספת ביאור והוא ענין אחד, ועוד למה שנה התנא לשונו, בתחלה קרא למלאכה דרך ארץ ואחר כך מלאכה. ומה שהקשה מלשון "שיגיעת", אין לך עמל גדול כהשתעבד האדם עצמו למדות החשובות… (אבות פרק ב ב)

כל המקבל עליו עול תורה – הנה פירש לך זה האלקי כל מה שכתבתי, כי הדבק במלך מלכי המלכים ועובד אותו איך ישועבד למי שלמטה ממנו, ולכן העושה מלאכתו טפלה ותורתו עיקר מסייעין אותו מן השמים מקום תחנותו שלא יצטרך להתבטל מתלמוד תורה, וגם עול דרך ארץ, כי מלאכת הצדיק מתברכת וטוב מעט לצדיק, וזה לאות מוחש לגודל התורה, שהממעט בעסקים יאכל וישבע, והרודף אחריהם כל היום וכל הלילה יחסר לחמו. (שם פרק ג ו)

אם אין תורה אין דרך ארץ – פירש המפרש מדות חשובות, כי מן התורה הן יוצאות. ואינו נכון בעיני, שכבר חברו ספרים רבים בלי ריח תורה. וכבר כתבתי בתחלת פרק השני שהן מיפות התורה אבל אינם חלק ממנה זולתי מה שהוא תלוי במצות, ואם הוא כילי לעניני עצמו לא יפסיד מפני כך עולמו… והנראה לי שדרך ארץ בכאן כפשוטו מנהגו של עולם, זריעה קצירה, שכיבה קימה, בנין בתים, אכילה שתיה ויתר מנהגו של עולם, יאמר כי לא ברא השי"ת אלה הדברים כולם על מה שהם עליו, זולתי שיהיו נושאי התורה, כי היא קדמה לעולם… והתחיל האדון הזה לגלותנו סוד מעלת האדם וכי הוא תכלית זה העולם, וכי לא נברא אלא לעשות רצון יוצרו, ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה… (שם שם כא)

מדרש שמואל:

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ – לפי ששני דברים הללו עומדים כנגד דברים הרבה… וכל עוד שהיו עוסקים בתורה היה הקב"ה עובר על פשעיהם, וגם דרך ארץ והוא קירוב הדעת ואהבת הבריות זו בזו והשלום שביניהם, גם זה עומד למגן על האדם על עבירות רבות… אי נמי אמר כי יש באנשים עושים מלאכתם עיקר ותורתם טפלה, ויש אוחז בזה ובזה שוה בשוה, ויש עושה תורתו עיקר ומלאכתו טפלה, ועל הראשון אמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, אף על פי שעושה הדרך ארץ שהוא המלאכה עיקר, ואל זה מורה אומרו "עם דרך ארץ", כי קטן נתלה בגדולה, ואמר יפה הוא דרך זה וטוב מהעושה מלאכתו עיקר ואינו עושה תורתו אפילו טפלה, ולזה קראו יפה שהוא דרך מיופה, אמנם אינו הדרך האמתי. אבל מי שעושה את שניהם שוה בשוה זה טוב מן הראשון, כי משכחת עון. וטוב משניהם התורה שיש עמה מלאכה, שהתורה עיקר והמלאכה טפלה… (אבות פרק ב ב)

…ואומרו מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, נקט אותה בזו אף זו, כי לא מיבעיא שמעבירין עול המלכות שהם המסים וארנוניות, אלא אפילו עול דרך ארץ, כלומר עול שהוא מוטל על כל איש ואיש הלא הוא פרנסת אשתו ובניו, כי זה העול הוא דרך ומנהג כל הארץ לסובלו על צוארו… והשי"ת מזמין לו פרנסתו ממילא ומבלי עול וטורח רק מלאכתו נעשית מאליה…

ואפשר עוד שכוון לספר בשבח המקבל עול תורה, והוא כי אפילו עול מלכות שמים מעבירין ממנו, וכוונת עול מלכות שמים היא על השכינה, כי היא המנהגת את העולם וכולם נתונים תחת עולה, והוא מושל ביראת אלקים, והיא גוזרת והצדיק מבטל ודוחה את הגזרות אשר גזרה מלכות שמים. ואפילו עול דרך ארץ, שהוא מה שנגזר מתחלת בריאת העולם אפילו אותו עול מבטל אותו הצדיק כשהוא רוצה… (שם פרק ג ו)

אין אין תורה אין דרך ארץ – …אמנם כוונת התנא כי כל המדות והדרך ארץ אשר יקנה האדם מעצמו ומשכלו בדרך אנושית אינו נערך כלל בערך הדרך ארץ הנלמד מתורתנו הקדושה, וכמו שמצינו בדברי רז"ל פעמים רבות, "למדה תורה דרך ארץ" וכו'. ולהיות הדרך ארץ הנלמד מדברי תורה גדול בכמות ובאיכות נוכל לומר שאם אין תורה אין דרך ארץ… ואמר אם אין דרך ארץ אין תורה, כלומר אף אם אמרנו שאין נערך לכלום הדרך ארץ השכלי עם כל זה הוא מפתח ומבוא לתורה אשר ממנה יבא הדרך ארץ התורניי, שאם אין דרך ארץ כלל ועיקר באדם, אפילו השכליי לא יוכל להשיג התורה…

ואפשר עוד שכוון להשמיענו גודל עון ביטול התורה, כי על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, וזה שאמר אם אין תורה, כלומר אם ראית בימיך שאין מי שיעסוק בתורה, דע לך בודאי שיתבטל מן העולם אפילו מה שהוא דרך ארץ… ובעון ביטול תורה הקב"ה מבטל הטבע והדרך ארץ… ואמר אם אין דרך ארץ אין תורה, כלומר ואם ראית שאפילו הדרך ארץ נתבטל מן העולם וימנעו הרביבים ומטר לא היה אל תתמה… יתלה בביטול תורה…

ואפשר עוד לומר שהשמיענו שהתורה והדרך ארץ אי אפשר להתקיים זה בלא זה, כלומר אם האדם קנה מדות טובות ודרך ארץ ולא למד תורה כל אותו הדרך ארץ יבוטל ויוסר ממנו, מפני שאין עמו התורה, כי התורה תקיימנו בידו… וכן אם אין דרך ארץ אין תורה, שאפילו אם האדם למד תורה ואין בו דרך ארץ עמה אותה התורה שלמד תשתכח ממנו…

ואפשר עוד לפרש בשנאמר שדרך ארץ האמור בכאן הוא על המלאכה, וכמו שאמר רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, ופשט דבריו נראין שמדבר על המלאכה, שכן אמר בסוף דבריו וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה… ואמר אם אין תורה אין דרך ארץ, כלומר אם לא יעסוק האדם בתורה כלל רק כל היום יעסוק במלאכתו אין דרך ארץ, כלומר שלא יראה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם, כי כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין ומלאכתו מתברכת, וכן אם יומם ולילה לא ימוש ספר התורה מפיו ואינו רוצה לעסוק במלאכה גם זו רעה חולה… (שם שם כג)

מהר"ל:

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ – …בארנו לך למעלה בסוף הפרק כי מפני שהיו דברי רבי במעשה האדם אשר הם מעשה המצות האלקיות והמדות שהם מביאים את האדם לחיי עולם הבא, ולכך בא הבן אחריו לתת מוסר לאדם בדרך ארץ שהוא הנהגת העולם, שהם הכנה אל ההצלחה. ודבר ידוע כי דרך ארץ שהוא צריך אל הנהגת העולם הוא קודם מן המצות בצד מה, דהיינו כי האדם צריך קודם לדרך ארץ ואחר כך אל התורה, כמו שיתבאר בסמוך. אבל מדריגת דרך ארץ למטה מן מעשה המצות, שהם המעשים האלקיים אשר הם למעלה מן דרך ארץ, שהוא לצורך הנהגת העולם. ולכך ראוי שהיו דברי רבן גמליאל שמדבר בדרך ארץ אחר רבי.

ופירוש זה המאמר, כי רבן גמליאל בא לומר כי אף הדברים שהם מילי דשמיא כמו התורה אל יאמר האדם די לי בעשייתם ושומר מצוה לא ידע דבר רע, ולפיכך יעלה על דעתו שלא יפנה אל הנהגת העולם לעשות מלאכה אבל צריך שיעשה האדם מילי דשמיא כפי הסדר הראוי, ולכך אמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שלא ישנה סדר הראוי, רק שיהיה קודם דרך ארץ ואחר כך תורה… ודבר זה נמשך כפי היצירה של אדם שתמיד החכמה והשכל באים אחר הדברים שאינם שכליים לגמרי… ומה שאמר "שיגיעת שניהם משכחת עון", כבר התבאר זה בסוף פרק שלפני זה, וזה כי האדם כאשר הוא שלם מבלי חסרון הוא מסולק מן החטא, כי החטא הוא חסרון באדם, ולפיכך אין ראוי שיהיה נמצא החטא באדם כאשר הוא שלם. והאדם כאשר הוא שלם בדרך ארץ וגם בתורה, הנה אינו חסר דבר ומסולק מן החטא שהוא חסרון… אך מה שאמר "שיגיעת שניהם", דמשמע שתולה ביגיעה במה שעמל ויגע, נראה שרצה לומר כי ראוי שיהיה האדם עמל בשני חלקים אלו אשר יש באדם, כי יש באדם גוף ונפש, והתורה היא שלימות הנפש. ודרך ארץ מה שהאדם צריך לצורך גופו לפרנסתו ושאר דברים. ואמר כי כאשר האדם עמל בשני דברים, דהיינו בדרך ארץ להנהנת גופו מה שצריך לו, ומה שהאדם עמל לשלימות נפשו שהיא התורה, ואז לא נמצא העון, כי עמל שניהם להשלים את עצמו, והעון לחסר את עצמו… ומסלק ממנו החטא אף בשעה שאינו עמל באלו שני דברים, מכל מקום הנה הוא האדם שעמל להשלים עצמו ולא יבא לידי חטא…

ועוד יש לך לדעת מה שאמר כי "יגיעת שניהם משכחת עון", שתלה הדבר בעמל ויגיעה, וזה כי החטא והעון נמצא כאשר יש כאן ישיבה ואין כאן עמל, ודבר זה רמזו בפרק חלק, אמר ר' יוחנן כל מקום שנאמר בו וישב אינו אלא לשון צער… כי האדם שהוא בעמל הנה כאלו לא נמצא בפועל השלימות מצד העמל שיש לו, ומי שאינו בשלימות בפעל הנה עומד אל ההשלמה ולא ימשוך אחר זה חסרון, אבל כאשר הוא יושב ונח כאלו הגיע כבר אל ההשלמה וימשוך אחר דבר זה העדר וחסרון… (דרך חיים פרק ב ב, וראה שם עוד)

אם אין דרך ארץ אין תורה – יש להקשות, מאחר שאינם זה בלא זה, אם כן אי אפשר שיהיה נמצא אחד, שצריך דרך ארץ קודם לתורה, ודרך ארץ אי אפשר שיהיה נמצא, שצריך תורה קודם לו… פירוש דרך ארץ הוא המלאכה שאדם עושה כדי שימצא פרנסתו, וכל דבר שהוא צורך העולם הן משא ומתן וכל סדר הנהגת העולם אין לזה קיום אם לא נמצאת בו התורה, כמו שתמצא בכלל העולם, שאם לא היתה תורה לא היה לעולם קיום, וכן באדם הפרטי אין לדרך ארץ קיום בלי התורה, כי התורה היא השלמת הנהגת העולם הזה הטבעי, ואין דבר עומד בלי הדבר שמשלים אותו, ודרך ארץ הנהגת סדר עולם, והתורה היא הנהגה אלקית למעלה מהנהגת העולם הזה, והיא משלמת הנהגת העולם הזה עד שעל ידי שניהם תושלם ההנהגה לגמרי אשר ראויה לאדם.

ואם אין דרך ארץ אין תורה, כי לא ניתנה התורה לעולם הזה רק כאשר המקבל בשלימות, ולפיכך אם אין דרך ארץ, שזהו כאשר יש בו הנהגת העולם בשלימות, אין תורה כי צריך קודם שיהיה המקבל בשלימות. ופירוש אין תורה, הוא, שאם אין האדם מוכן כלל לתורה בודאי אדם כזה אין בו דרך ארץ, אבל אם הוא ראוי, ואפשר שתהיה בו תורה, לא יאמר על זה "אין תורה", כי צריך בודאי שימצא קודם דרך ארץ שהיא המדרגה התחתונה, ואחר כך התורה המדרגה העליונה. וכן מה שאמר אם אין דרך ארץ וכו', פירושו אדם שאינו ראוי כלל לדרך ארץ אז לא ימצא בו תורה.

או אפשר לפרש, אם אין דרך ארץ וכו', שדרך ארץ שהיא הנהגת סדר עולם קודם לחכמה האלקית היותר עליונה במעלה. ומה שאמר אם אין תורה וכו' רוצה לומר שאז אין קיום לדרך ארץ, שאם לא היתה תורה אין קיום אל העולם… (שם פרק ג משנה יז)

ובפרק אין עומדין שנו רבותינו, ד' צריכין חיזוק, תורה, מעשים טובים, תפלה ודרך ארץ… דכתיב "חזק ונתחזק בעד עמנו" וגו'. פירוש שיש מתנגד אל דרך ארץ, כי דרך ארץ הוא מה שנותן השכל, לכך צריך האדם להתגבר בשכלו על הטבע החמרי, הרוצה בטבע בלבד מבלי שום הנהגה שכלית, ולפיכך צריך חיזוק. וכל אלו הד' דברים אינם מצד עולם הזה, שהוא עולם הטבעי, וכן דרך ארץ שהוא הנהגת העולם לפי הסדר השכלי ואינו לפי הטבע… והם דברים גדולים, ולמעלה הם נקשרים בד' יסודות עולם כאשר תבין דברי חכמה.

הדברים שהם דרך ארץ הם כל דברי מוסר שכוללת מסכת אבות והנזכרים בתלמוד וכל שאר דברי מוסר. והיא ההנהגה הישרה והיפה על הבריות. ויש מהם שאם לא יזהר בהם הוא חטא ועון גדול וצריך להיות נזהר בהם, ולכן נקראו דברי מוסר, שמייסרים את האדם שלא ילך בדרך רע, וזכרום במסכות אבות, על שם "שמע בני מוסר אביך". ושאר דברים שהם יפים וטובים ולא נקראו רק דרך ארץ, נזכרים במסכת דרך ארץ ובתלמוד, לאותן אין צריך לתת טעם, כי ידועים שנוהג כמנהגו של עולם. והעיקר במאכלו של אדם, כי כשהוא כרעבתן מגונה בעיני הבריות. וראוי לאכול לפי עשרו וזה נקרא דרך ארץ, ואם יותר מעשרו נקרא רעבתן, אבל בנערים אמרו "וחיים לנערותך", שלא ילמד אדם את בנו בבשר ויין.

ובמדרש: "ואתם לא תצאו" וגו', וכן אתה מוצא שהיו האבות והנביאים נוהגים בדרך ארץ, שנאמר "וישכם אברהם בבקר" וגו'… ביארו בזה שאבות העולם שהיה השי"ת עמהם בכל הליכתם, ויש להעלות על הדעת שלא היה נחשב אצלם דרך ארץ שהוא הנהגת האדם באשר הוא אדם, דבר זה אינו, כי היו נוהגים בדרך ארץ, ואם היה השי"ת נוהג עמהם בנסים חוץ להנהגת העולם היה זה לשעה ולהכרח בלבד, וזולת זה הנהגתם בדרך ארץ, כי דרך ארץ הוא הנהגת העולם הזה, ומי שאינו נוהג בדרך ארץ אינו נחשב מן המציאות כלל, כי על כן אל יקל אדם בדברים שהם דרך ארץ, כי דרך ארץ קדמה לתורה ויסוד לתורה שהיא דרך עץ החיים… (נתיב דרך ארץ א)

של"ה:

אם כן מדרך ארץ הוא להגדיל הנשמה על הגוף כולו ולהמליכו ולראות שיהיה הגוף נכנע תחת הנשמה והולך בדרכיה, ויהיו חולין נעשין על טהרת הקודש, דהיינו הגוף ימשך אחר הנשמה, ויחשוב כי הגוף הוא תיק ונרתק הנשמה, על כן ראוי לדמות לה… אף בדברים הגופניים הכרחיים יהי רוממות הנשמה לנגד עיניו, ויהיה לו דרך ארץ, שיהיה נוטה מצד הבהמות לצד השכל בכל מעשיו, במאכלו ובמשקהו, ואף פעולתו בעשיית צרכיו ובדבורו ובהלוכו ובמלבושיו… יהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ומסודרים ביותר, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות דעות.

ואוסיף: לא יאכל וישתה מה שערב לגוף ומזיק לגוף, אלא יאכל מן המועיל לגוף, ואף מה שמועיל לא ימלא כריסו כבהמה, רק כפי צורך קיומו. וזה המעט שאוכל ושותה יהיה בנקיות ובטהרה, לא יאכלנו אלא בביתו על שלחנו, ויהיה ערוך במפה נקיה, ויאכל וישתה בנחת, ולא יאכל שום דבר בחנות או בשוק, ולא יאכל ולא ישתה מעומד, ולא יקנה הקערה ולא ילקה באצבעותיו, ולא יאכל התבשיל שבקדרה אלא ישאיר בה מעט שלא יראה גרגרן, ולא יאכל אצל עם הארץ, ואין ראוי לאכול אלא בסעודה של מצוה, כגון סעודת אירוסין ונשואין, והוא שיהיה תלמיד חכם שנשא בת תלמיד חכם…

גם מדרך ארץ הוא לראות שיהיה גופו נקי תמיד, הן אברים הגלוים הן אברים הנסתרים, הן מכל לכלוך הן מכל זוהמא, וכהא דתניא בפרק במה טומנין רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, שנאמר "כל פועל ה' למענהו". וזולת זה הטעם הוא שבטבע נקיות הגוף מביא לידי התעוררות נקיות הנשמה, וכשאינו נקי נמצא כבהמה ועושה מעשה הבהמה. ויראה שלא יאכל מאכל שיצא ריח רע מפיו, ואם ריח רע נודף מפיו ישתדל להתרפאות ממנו, כדי שלא יהא מאוס אצל בני אדם, ויתקן שערו וזקנו כדי שלא יהיה מכוער אצל חבירו, קל וחומר שלא ירד ריר מפיו ולא יטנפו נחיריו.

גם יזהר בכבוד מלבושיו וילבש מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהם, כדאיתא בפרק ואלו קשרים, שאם נמצא בתלמיד חכם רבב על בגדו חייב מיתה. ולא ילבש מלבוש מלכים שהכל מסתכלין בהם, ולא מלבוש עניים שמבזה את לובשיו, אלא בגדים בינונים נאים לפי יכולתו, ולא יהא בשרו נראה מתחת בגדיו, כמו בגדי פשתן הקלים ביותר, גם במהלכו של אדם ניכר אם חכם ובעל דעה הוא או שוטה וסכל.

ומכל מקום דרך ארץ של השכל הוא שלא יחכם יותר מיכולת ומדריגת חכמתו, ועל דרך מאמר שלמה המלך ע"ה "אל תתחכם הרבה פן תשומם", ועל דרך שאמרו רז"ל "במופלא ממך אל תדרוש", אלא ילך בהשכלה מעלה מעלה ויוסיף תמיד דבר יום ביומו בחכמתו ובהשכלו בדרך ההדרגה.

דרך ארץ בממונו הוא שיעיין תמיד שיהיה משומר מה שנתן לו השי"ת ושלא יהיה נפסד… ואם אינו בכל יום, מכל מקום יקבע בכל חדש יום אחד, וגם יתבונן במשא ומתן שלו, ואם רואה שההוצאה יתרה מהריוח שמרויח יתבונן לצמצם… האשה תהיה עקרת הבית ותעיין תמיד בכל אשר להם ובמטלטלין להיותן שלמים ונקיים ומיופים ומסוגרים ומשומרים… וקבלה ישנה מאבותי ז"ל שלא להשליך שום חשבון ישן אף על פי שנחשב ונפרע הכל, ואין יוצא עתה מזה החשבון כלום, אלא יהא מונח במקום מוצנע, כי מי יודע מה יולד יום.

תנן כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, על כן צריך אדם לראות ולהמציא לעצמו בעזרת השי"ת מלאכה או איזה עסק שממנו יהיה פרנסתו ופרנסת ביתו, ואל יסמוך לידי מתנת בשר ודם חס ושלום… (שער האותיות אות ד, וראה שם עוד)

רש"ר הירש:

דרך עץ החיים – דרך זו המוליכה אל עץ החיים, קרויה בתנא דבי אליהו ובויקרא רבה (ט' ג' י"ז) "דרך ארץ" היא דרך התרבות, דרך החכמה הסוציאלית, המחנכת את האדם למוסר ולסדר בחייו החברתיים בארץ. וכך שנה ר' ישמעאל בר רב נחמן, כ"ו דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הה"ד "לשמור את דרך עץ החיים", דרך זו דרך ארץ, ואחר כך עץ החיים זו תורה. התרבות פותחת את חינוך האדם השלם, עלה התאנה והחגורה החלו בחינוך האדם, הם גילויים ראשונים של תרבות, ותרבות המשועבדת למוסר היא שלב ראשון בתשובה אל ה'. דרך ארץ ותורה ירדו כרוכים בישראל, האדם השלם והיהודי השלם הם זהים בבית ישראל. אך בדרך ההתפתחות של האנושות קודמת התרבות לתורה, החרב והכרובים – הסבל וההרגשה במציאות א-ל עליון – יביא את האנושות אל דרך התרבות, המוליכה אל עץ החיים. משום כך רוח ישראל נוחה מכל תרבות – ובלבד שהיא מביאה לידי הכרת האמת ולידי עשיית הטוב. אולם אם התרבות משועבדת לחושניות, רק תגדל על ידי כך ההשחתה. אך השימוש לרע בדרך ארץ לא יבטל את ברכת התרבות, שכן "אם אין דרך ארץ אין תורה" (אבות ג') משם כך יחבב היהודי את כל האמת והטוב שבתרבות, בהופעתו ייראה כבן תרבות, ויפגין שיהדות היא דרגה עליונה של אנושות. אך מאידך "אם אין תורה אין דרך ארץ", אם התרבות איננה מביאה לידי תורה, אלא מבקשת למלא את מקומה, הרי אין היא הדרך המוליכה אל עץ החיים, אלא הדרך אל ההשחתה. (בראשית ג כד)

אופן הקטרת הקטורת בקודש הקדשים היה לסלע מחלוקת בין החכמים לבין הצדוקים. הצדוקים הורו שיתקן מבחוץ ויכניס, ואילו לפי קבלת החכמים היה מכניס כאחד את הגחלים וכף הקטורת, ורק בין הבדים היה שופך את הקטורת על הגחלים… ראוי לציין שדוקא קבלת החכמים מתאימה במלואה למשמע לשון הכתוב, ואילו תפיסת הצדוקים מבארת את הכתובים בדוחק רב, שהרי ההלכה ברורה, "ולקח מלא המחתה וגו' ומלא חפניו וגו' והביא מבית לפרוכת, ונתן את הקטרת על האש לפני ה'"…. הצדוקים טענו טענת "נימוס", אם לפני בשר ודם אין עושים כן, קל וחומר לפני המקום…וכך כבר הצדוקים בשעתם היו סוגדים לאליל הנימוס החיצוני, הוא האליל שגם הצדוקים של ימינו סוגדים לו, ובשמו הם נוהגים בניגוד לכל דין בשעות הקדושות ביותר של עבודת ה'… (ויקרא טז יג)

העמק דבר:

מדודאי – מקצת מהם, כי אין דרך ארץ לבקש כל אשר לחבירו אפילו הוא נצרך יותר ממנו. (בראשית ל יד)

ויחן את פני – במדבר ששלח דורונות לפני העיר, מזה יש ללמוד דרך ארץ איך להתנהג בדרך. (בראשית לג יח)

איש אל יותר – רוצה לומר איש חשוב ובעל דרך ארץ המשאיר פאה באילפס, כבעירובין נ"ג, גם הוא אל יותיר מהמן. (שמות טז יט)

אנשי שם – ואין אפרתי אומר לגדול ממנו מדוע תתנשא, שזו מדת הפחותים, ואפילו אם היה הדבר חס ושלום אמת… (במדבר טז ב)

שפת אמת:

וישב משה את דברי העם וכתב רש"י ממכילתא, וכי צריך היה משה להשיב, אלא ללמדך דרך ארץ ממשה רבינו ע"ה. ואין מובן, כי הקושיא במקומה עומדת. וביאור הענין על פי מאמר ז"ל דרך ארץ קודמת לתורה, לכן הוצרך ללמדנו דרך ארץ קודם קבלת התורה, והענין הוא כי דרך ארץ הוא הכנת האדם מכח הדעת שבו, וזה ענין תיקון המדות בימי הספירה קודם קבלת התורה… (שבועות תרמ"ג)

ר' צדוק:

…ולכך דור המבול נאבדו מן העולם שפרצו בדרך ארץ, שדרך ארץ הוא ההגדרה בתאות לבו לבלתי היות פרוץ בשרירות לבו בגזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן… (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד ז)

דרך ארץ גם הגוים זהורים ויותר מישראל, כי כבוד אב ואם זהו ממדת דרך ארץ, וכמ"ש (קידושין ל"א) כיון ששמעו "כבד" הודו אומות העולם לדברות. ואז"ל (ב"ר) דעשו נזהר בו הרבה, וארשב"ג אני וכו' ולא הגעתי וכו', רק באמת אין זה דרך ארץ כלל, כי עיקר הדרך ארץ היינו ההכרה בכל עניני הארץ שהכל מהשי"ת, וכמ"ש בברכות כ"ב על ברכת המזון עשאן ר"י כהלכות דרך ארץ, וברכת המזון היינו ההכרה שהשי"ת מכין מזון לכל חי, ובור הוא שאינו בדרך ארץ, היינו כמו שדה בורה ולא שדה אשר ברכו ה', דהיינו חקל תפוחין קדישין דהוא מדת כנסת ישראל שיש בה זריעת השי"ת שאפילו ריקנין שבה מלאים מצות. והכרה בדרך ארץ וישוב העולם באמונה שלימה שהכל מהשי"ת וזה נקרא עם הארץ שהוא מכלל הארץ הידועה ועוסק בדרך ארץ. אבל דרך ארץ דאומות עכו"ם שאינו מצד ההכרה דלה' הארץ ומלואה אין זה דרך ארץ כלל… יש לומר ערוב נגד "כבד" בדברות שהוא מדת דרך ארץ, והשי"ת מפלה ומברר שאומות עכו"ם אינן בדרך ארץ כלל כמו ישראל. ואמרו בשבת קנ"א אין חיה רעה וכו' נדמה כבהמה, ומי שהוא בדרך ארץ יש לו צורת אדם, מה שאינו כן בור אינו מן הישוב ונדמה כבהמה, על זה באה מכת ערוב, ולכן נאמר בו כי אני ה' בקרב הארץ, שזהו אמיתות מדת דרך ארץ שבהנהגת הארץ אני ה' כנ"ל… (חלק ב צדקת הצדיק עמוד עא)

…ועיקר הזיווג נקרא דרך ארץ בסוף נדרים צ"א ב' צערתן בדרך ארץ, ובגיטין ע' א' מי שאינו בקי בדרך ארץ… ודרך ארץ נקרא מה שהוא צריך לישוב הארץ והעולם דלא תוהו בראה ולהיות ביתו מיתבא יתיב על ידי זה, דזהו כל ענין דרך ארץ בכל מקום העסק בישוב העולם כד"ש ברכות ל"ה ב' הנהג בהן מנהג דרך ארץ, ובקדושין מ' ב' מי שאינו וכו' בדרך ארץ אינו מן הישוב. וההשתקעות בתאוות מה שאין צריך לישוב העולם הוא היפך מדת דרך ארץ. ועל כן בחר אברהם אבינו בארץ ישראל שראן עוסקין בניכוש וכו' ולא כאותן האוכלין ושותין ופוחזין, כמ"ש בב"ר ל"ט שראה בהן בדרך ארץ הקודמת לתורה, והבין מזה דאותה הארץ היא המוכנת לתורה, כי אם אין דרך ארץ אין תורה, כמ"ש פ"ג דאבות, ובמסכת כלה איתא שאלו את ר"א וכו' והלא כל בני ישראל יש להם דרך ארץ, א"ל חס ושלום כל מקום שאין התורה עוברת ע"פ אין בו דרך ארץ. ורוצה לומר דעל ידי מדת דרך ארץ גם כן אין מתכוין לפריצות ומרוחק מהרהורים ואין צריך להגדרות כל כך במותר. והשיב כל מקום שאין וכו' דאם אין תורה אין דרך ארץ גם כן, ואפילו מי שיש בו דרך ארץ, דגם השואלים לא אמרו דבר שאינו דלא היו מזכירין ד' ריקים. אבל כן האמת דכל ישראל ואפילו הריקין הם בדרך ארץ שקדמה לתורה, שכן עתידין לזכות לעתיד מיהת לתורה, כמ"ש כי כולם ידעו את ה', אלא שמכל מקום כל זמן שלא נכנס עדיין הדברי תורה בלבו גם הדרך ארץ שלו אינו גמור המצילות מן השקיעות בהיפוך תוקף הסתת היצר, דדבר זה אינו אלא על ידי התורה.

ומי שהתורה עוברת תוך פיו מיהת אף שלא נקבע עדיין בלב הוא בדרך ארץ, ויכול להציל עצמו גם מתוקף היצר על ידי מדת דרך ארץ, כד"ש ר' עמרם חסידא על ידי הבושה שהוא גם כן ממדת דרך ארץ שלא לעשות כן בפני בני אדם על כל פנים. דעל כן אמרו נדרים כ' א' כל המתבייש לא במהרה חוטא, ושאין לו בושה לא עמדו אבותיו על הר סיני. דשאין בו דרך ארץ סימן שאין בו ריח תורה גם כן מורשה מאבותיו, דאז היה בו מושרש על כל פנים מדת דרך ארץ הקודמת לתורה בלבבות בני ישראל, שזהו מג' סימנים דבני ישראל, שאיתא ביבמות ע"ט א' שהם ג' עקרי מדות דרך ארץ הקבועים בכל לבבות בני ישראל בטבע תולדתם, דעל ידי זה הם כלי לקבל דברי תורה, אלא דהדרך ארץ שבטבע אינו מסלק הבחירה ורק לא במהרה חוטא אבל אם יתקפנו יצרו יוציאו מן העולם חס ושלום, רק על ידי התורה יקבע בו הדרך ארץ על כל פנים, שאפילו אין כחו יפה פעמים לכבשו על פי התורה, כי בהכנסת הרהורין בלב הוא מבטלו מדברי תורה, מכל מקום נשאר הדרך ארץ הקודם לתורה לכבשו על פי המדת דרך ארץ. וכן אף כשמתעהו היצר שכונתו לקדושה ולשם שמים לבטל הרהורין וכיוצא בענין הפריצות במותר, הרי כפי מחשבתו מיהת הוא בדרך ארץ, ועל כן נקרא כתרנגולין לענין חמדת דרך ארץ. ומכל מקום הוא לגנאי גם כן שאינו אלא כדרך גבר בעלמא בלי שום קדושה, מה שאינו כן הקדוש באמת שכונתו באמת לאמיתו למצוה לבד… (חלק ב ישראל קדושים עמוד י)

וזה שטענו כלום כפית עלינו וכו' למעלה משכלינו, והשיבו הראשונות ישמיעונו, ז' מצות וכו'. כי שבע מצות בני נח הם כמו דרך ארץ שקדמה לתורה, ופירוש דרך ארץ הוא כפי שכל בני אדם, ותורה היא למעלה משכל בני אדם, ולכך ההתחלה דאברהם אבינו היה על פי שכלו עד שזכה לתואר אזרחי, וזכה דשני כליותיו היו נובעות תורה… (חלק ג דובר צדק עמוד צ)

חכמה ומוסר:

ובאמת להתאים שלימות היהדות והמדיניות גם יחד, זה מהעבודות הקשות. רבים מרבים לא ירצו להשלים ב' השלמויות, כידוע בעוונותינו הרבים הריסות החינוך בצאן קדשים, ומרוב עוני ודוחק נהרס אף ידיעת חכמת החינוך, לחנך להיות טוב לשמים ולבריות… ומפאת חסרון ידיעת חכמת החינוך מי יבין להשריש בלבות הנערים יסודות היהדות, היינו יסודות הדת בהשכלה עיונית, וחוקי הדרך ארץ המחוייבים לאדם על פי התורה… (חלק ב רלח)

איתא עוד במדרש, "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה", למדתך תורה דרך ארץ, שביקש הקב"ה בקשה תנו לי תרומה. בא וראה כמה גדולה הדרך ארץ שנמצאת בתורה בדרך העברה, והבל היא כל חכמת הדרך ארץ המתגלגלת בעולם. אראה לך דוגמא אחת. הנה מובן כי עניני דרך ארץ הוא מפני שהאדם ביקר גדול במה שהוא אדם, ונמצא בו מעניני החכמה, על כן יש להוקירו ולכבדו ולדרוש טובתו אפילו שלא בפניו. והנה פלא תראה אנשי העולם המובהקים בדרך ארץ ולהפיץ דרך ארץ לאחרים, הלא היו צריכים להיות מקושטים בה כבעדי זהב, אך תראה שרחוקים ממנה מאד. בימים הקדומים שמלכי ארץ לא היו מלומדים להנהיג בחסד, היו מוכנים להפקיר אלפי אנשים בשביל מעט כבוד. הלא זה מקור הדרך ארץ לכבד את האדם שהוא האדם היקר – ולמה תפקירנו בשביל רצונך? וכל חכמתם היתה לגנוב לבב זולתם ולרמות רעיהם, והלא זהו הדרך ארץ להכיר היושר האמיתי, ואיה היושר לרמות אנשים רבים? הרי לך מופת שכל חכמת העולם בדרך ארץ ברגלים תרמס ושקר יסודה.

ועתה נראה הדרך ארץ הנמצא בתורתנו בדרך העברה. בעל הבית יבקש מפועל בדרך גזרה ולא בתחנונים, תן לי זאת וזאת, ועם כל זה כשהקב"ה בקש דבר ביקש בבקשה ובתחנונים, היש דרך ארץ גדול מזה? ועוד שזה היה בשביל המשכן שהוא לטובת האדם. ומעתה נדע כי לשוא נחפש דרך ארץ וחכמה בחיק נכריה, ובזוית אחת של תורתנו נמצא מה שלא נמצא בכל העולם… (שם רנ)

מכתב מאליהו:

כבר התבאר במאמר "העסק בדרך ארץ למה", כי כל עסק האדם בהשתדלות דרך ארץ הוא למען ילמד בו את ענין השגחתו יתברך ויעמוד בנסיון, וידע כי אין ממשלה לטבע כלל, אלא הכל מהשי"ת לבדו. משום זה הצורך לעסוק בדרך ארץ משתנה לפי מדרגת האדם בהכרת השגחתו יתברך. ומצינו בזה ה' מדרגות.

המדרגה העליונה בענין הזה, האדם שכבר עמד בנסיון, והכיר שהנס והטבע שניהם כאחד נסים גלויים ממש, ויודע שאין ממש בטבע, לאדם כזה אין עוד צורך בנסיון של "בזיעת אפיך תאכל לחם", וראוי לו להשתמש בכל זמנו אך בדביקות בהשי"ת ובתורתו, מאחר שאין שום ענין בהסתרת הנס ממנו. זו שיטת ר' שמעון בר יוחאי, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים…

המדרגה הב': אמנם אין מתנהגים משמים בנסים אלא למי שהגיע לשלימות הבטחון, שהנס והטבע שוים בלבו בלי שום הפרש, שיבחין שאין בטבע ממש והוא רק נסיון. אבל מי שעוד לא הגיע לשלימות כזו, יתנהגו אתו בהנהגה הטבעית, שהוא מחוייב לעמוד בנסיון הטבע, ועדיין שייך ל"בזעת אפיך תאכל לחם", זוהי המדרגה שאמר רבי ישמעאל (ברכות ל"ה) ואספת דגנך – הנהג בהם מנהג דרך ארץ. ואם אדם כזה לא יעסוק בדרך ארץ ויסמוך על הנס, לא יצליח.

המדרגה הג', זה שרואה בטבע כלי בידו יתברך שעל ידו יפעל, ולא יראה שאין שום ממש בטבע, ויש מדרגות שונות ביניהם, זה שהגיע למדרגת ר' ישמעאל כנ"ל ראוי לו לעסוק, כי בכל מעשה הוא מוסיף לברר לעצמו את ביטול פעולת המעשה, ומתעלה בדרך זו מדרגא לדרגא בהכרתו. אבל מי שבמדרגא נמוכה מזו, שיש לחשוש כי מעשיו לא יוסיפו לו בהירות בהכרתו, אלא חס ושלום ירד לאט לאט לחשוב שיש ממש בטבע, לאדם כזה מעשים טבעיים סכנה, וצריך למעט בהם ככל האפשר… וגם במשפט שמים מוטב שיקבל בדרך נס מבדרך הטבע… (חלק א קצז, ראה עוד ערך טבע ופרנסה)

אמרו ז"ל עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה… לשמור את דרך עץ החיים, דרך זו דרך ארץ, ואחר כך עץ החיים זו תורה (ויק"ר ט' ג'), וכן שנינו אם אין דרך ארץ אין תורה (אבות ג י"ז), ופירש שם רבינו יונה, רוצה לומר שצריך תחלה לתקן את עצמו במדות ובזה תשכון התורה עליו, שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מדות טובות… הרי שהורונו חז"ל שעלייתנו בתורה היא דרך תיקון המדות, ואם תיקון המדות נראה לנו רחוק מהשגתנו, הרי ההתנהגות בנימוסי דרך ארץ היא ודאי ביכלתנו, וחיצון משפיע על הפנים כידוע.

הנסיון היותר גדול בחיי אברהם אבינו ע"ה היה כשחזר מן העקידה ומצא שמתה עליו שרה אשתו, ולא עוד אלא כשביקש לקוברה לא מצא מקום כי אם בדמים מרובים… והנה שעת אבילות היתה לו ומתו מוטל לפניו, עת מספד ובכי על אשת נעוריו שהוא היה טפל לה בנבואה, ואף על פי כן הבליג על צערו והתנהג עם בני חת הללו בדרך ארץ למופת. כי כלל גדול בדרך ארץ, מפני שאני בצער לא צריך השני לסבול. ואף שידע את כוונותיהם דיבר אליהם בכבוד רב והשתחוה להם פעמיים. ואל לנו לחשוב אף לרגע שלהחניף להם עשה זאת. חלילה, לא תיתכן כלל חניפה אצל האדם הגדול בענקים הבוטח בה' בכל לבו, אלא ברור הוא כחמה שאברהם אבינו ע"ה התנהג עמהם בדרך ארץ כזו מפני שהכיר את החיוב ואת ההכרח להתנהג ככה.

שורש החיוב הזה טמון בחיובינו לאדם באשר הוא אדם, כל אחד משועבד לחברו לכבדו בכל הכבוד הראוי לאדם, כי "חביב אדם שנברא בצלם" (אבות ג' י"ד). וכן אמרו במשנה (גיטין ס"א) ונפסק ברמב"ם (הלכות ע"ז י' ה') "ושואלין בשלומן (של עובדי כוכבים) מפני דרכי שלום", וכתב רש"י (גיטין שם) ושואלין בשלומם כל הימים, ואף על פי שמטיל על הנכרי שם שמים, שהשלום שמו של הקב"ה… ברור כי מחיובי דרך ארץ היא כנ"ל.

ועוד אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק. (ברכות י"ז). נתאר לעצמנו רבן יוחנן בן זכאי, "שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים תקופות וגימטראות… שיחת מלאכי השרת… ומעשה מרכבה" (סוכה כ"ח), שהיה נשיא ישראל בתקופת חורבן הבית וכל צרכי ישראל עליו היו מוטלים… ומעולם לא קרה שיהיה כל כך טרוד במחשבותיו שישכח להקדים שלום אפילו לנכרי בשוק! איזו הרגשת חיוב היתה ממלאת את לבו שתבטיח מסירות נאמנה כזו לכבודו של זולתו!

ואל נחשוב שמדה זו היא ממדת חסידות, הרי לא הלל היה אלא שמאי שאמר "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (אבות א' ט"ו), והנמנע מזה הריהו גוזל את חברו. כן אמרו ז"ל (ברכות ו') כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום, שנאמר "בקש שלום ורדפהו", ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן… ואם זה אתה נוטל ממנו על ידי זלזול ברגשותיו, אין לך גזלה גדולה מזו.

שורש ענין עבדות הוא היות אדם קטן במדרגת "כלי" לאדם גדול במה שעוזר לו להגיע אל תכליתו הרוחנית… אבל במשך הדורות החליפו האומות את הכוונה הראשונה ונעשו הגבורים למושלים והחלשים לעבדים. מכל מקום ברצותם להראות כאילו הם ראויים למשול הנהיגו בעצמם כת המושלים קצת מנהגי עדינות ודרך ארץ, כי בזה רצו להראות הצטיינותם על עבדיהם. כאלה היה עפרון החתי שעליו נאמר "רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים"… אך דבורו היה בנימוס גדול ובדרך ארץ רבה כמנהג האצילים. ועם צבועים כאלה נהג אברהם אבינו ע"ה כפי נימוסיהם בדייקנות רבה, אבל בכבוד ובדרך ארץ אמתיים. מכאן אפשר ללמוד את גודל חובת דרך ארץ.

בתקופות מאוחרות יותר נשתלשלו הדברים עד שהעבדים פרקו מעליהם את עול אדוניהם, אז ביזו לגמרי את יסודות דרך ארץ, וכל החצוף יותר מצליח יותר, ואדרבה החוצפה נעשית לכבוד והזלזול ליוקרה. מזה באה לדאבוננו החוצפה גם לרחובות ישראל, ונתקיים בנו "כמקולקלים שבהם" וכו' (סנהדרין ל"ט) רחמנא ליצלן.

בראש דברינו הבאנו את מאמרם ז"ל שדרך ארץ קדמה לתורה, ואם אין דרך ארץ וכו', והיינו שהתנהגות בדרך ארץ היא הדרך אל התורה וההכנה אליה, כי מי שאינו מכיר את חיובי הכבוד כלפי הזולת חסרות לו התכונות הנדרשות להצלחה בתורה… עלינו בני תורה מוטל החיוב והאחריות להתכונן ולהתחזק במדת דרך ארץ, מדת אבותינו הקדושים ע"ה, שהיא הקדמה לתורה. (חלק ד עמוד רמד)

בדרך ארץ – התנהגות על פי שכל האדם והרגשתו…

דרך ארץ היא התנהגות ישרה ויפה כלפי הבריות וכלפי עצמו. ומתנהג בכל דבר בשכל ובעדינות. עיקר המבחן הוא במאכלו, כי האדם שאינו נוהג בדרך ארץ באכילתו שהוא רעבתן מגונה הוא על הבריות ביותר… אמרו בגמרא (שבת י') שהאדם נבחן באיזו שעה ביום שהוא רגיל לאכול. שעה ראשונה מאכל לודים (אוכלי אדם), כי האדם שהוא כל כך להוט אחר אכילתו עד שהוא אוכל שעה ראשונה ביום, סוף סוף אם לא יהיה לו מה לאכול חשוד הוא לאכול בשר אדם, ואם לא יאכל בני אדם ממש יזיק להם בגופם כדי למצא תאותו…

לכן אתה מוצא שהאבות והנביאים נהגו בדרך ארץ, "וישכם אברהם בבקר"… הרי דברים קל וחומר, ומה האבות והנביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם (והיה אפשר לחשוב שזה ידחה דרך ארץ, מכל מקום) נהגו בדרך ארץ. שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.

והרי אנו מלאים תירוצים שאנו עסוקים וטרודים ואין לנו זמן להתנהג בדרך ארץ, ועוד שאנו אנשים חשובים ודרך ארץ היא לקטנים וכו' וכו' – כל תירוצנו בטלים ומבוטלים לאור מדרש חז"ל הנ"ל. והרי הם ידעו אמיתת התורה לעומקה. (חלק ה עמוד סא, וראה שם עוד)

ואמר ז"ל שביאור אז"ל שדרך ארץ קדמה לתורה כ"ו דורות (ויק"ר ט' ג') היינו הדורות קודם מתן תורה שבני אדם הוצרכו לסמוך על שכלם לבד להגיע אל האמת…

…ולפי מה שלמדנו במאמר הנפלא הנ"ל, שדרך ארץ היינו עבודת השכל, יצא לנו פשט חדש במה שאז"ל "אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה" (אבות ג' י"ז). כי אינם מדברים כלל בענין פרנסה גשמית אלא רק שצריך להגביר השכל להגיע אל האמת יחד עם התורה שהיא תורת אמת, ואם שניהם לא יבואו יחד גם האחד לא יתקיים. ובדרך זו אפשר לבאר גם משאז"ל "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון" (אבות ב' ב'). ומה שאמר אחר כך "וכל תורה שאין עמה מלאכה וכו' הוא דבר בפני עצמו. (שם עמוד ריג)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.