צדיק

(ראה גם: אדם-חייו, עבודת ה')

תנ"ך:

ויתהלך חנוך את האלקים, ואיננו כי לקח אותו אלקים. (בראשית ה כד)

ונח מצא חן בעיני ה'. אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח. (שם ו ח)

ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. (שם ז א)

כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. (שם יח יט)

ויגש אברהם ויאמר, האף תספה צדיק עם רשע. אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר, האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה. חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. ויאמר ה' אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם… (שם יח כה)

כן יאבדו כל אויביך ה' ואהביו כצאת השמש בגבורתו, ותשקוט הארץ ארבעים שנה. (שופטים ה לא)

אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל, מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים. וכאור בקר יזרח שמש, בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ. כי לא כן ביתי עם א-ל, כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח. (שמואל ב כג ג)

ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים, והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה. (יחזקאל ט ד)

והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב, המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם א-דני אלקים… שלשת האנשים האלה בתוכה חי אני נאם א-דני אלקים אם בנים ואם בנות יצילו, המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה. (שם יד יד)

ואיש כי יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה. אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל, ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב. ואיש לא יונה חבולתו חוב ישיב גזלה לא יגזל לחמו לרעב יתן ועירום יכסה בגד. בנשך לא יתן ותרבית לא יקח מעול ישיב ידו, משפט אמת יעשה בין איש לאיש. בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת, צדיק הוא חיה יחיה נאם א-דני אלקים. והוליד בן פריץ שופך דם, ועשה אח מאחד מאלה… והנה הוליד בן וירא את כל חטאת אביו אשר עשה ויראה ולא יעשה כהן… הנפש החוטאת היא תמות, בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה… (שם יח ה והלאה)

ואתה בן אדם אמור אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו. באמרי לצדיק חיה יחיה והוא בטח על צדקתו ועשה עול, כל צדקותיו לא תזכרנה ובעולו אשר עשה בו ימות… (שם לג יב)

הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך. (מיכה ו ח)

הנה עפלה לא ישרה נפשו בו, וצדיק באמונתו יחיה. (חבקוק ב ד)

אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. והיו לי אמר ה' צב-אות ליום אשר אני עושה סגולה, וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים לאשר לא עבדו. כי הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צב-אות אשר לא יעזב להם שורש וענף. וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק. (מלאכי ג טז)

מזמור לדוד ה' מי יגור באהליך מי ישכן בהר קדשך. הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה, וחרפה לא נשא על קרובו… (תהלים טו א)

הנה עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם… (שם לד טז)

טוב מעט לצדיק, מהמון רשעים רבים. כי זרועות רשעים תשברנה, וסומך צדיקים ה'. יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה. לא יבושו בעת רעה, ובימי רעבון ישבעו. (שם לז טז)

זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב. (משלי י ז)

שפתי צדיק ידעון רצון, ופי רשעים תהפוכות. (שם שם לא)

צדיק מצרה נחלץ, ויבא רשע תחתיו. (שם יא ח)

כי שבע יפול צדיק וקם, ורשעים יכשלו ברעה. (שם כד טז)

מעין נטפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע. שם כה כו)

ברבות צדיקים ישמח העם, ובמשול רשע יאנח עם. (שם כט ב)

יודע צדיק דין דלים רשע לא יבין דעת. (שם שם ז)

אם תשוב עד ש-די תבנה, תרחיק עולה מאהליך. ושים על עפר בצר, ובצור נחלים אופיר. והיה ש-די בצריך, וכסף תועפות לך. כי אז על ש-די תתענג ותשא אל א-לוה פניך. תעתיר אליו וישמעך, ונדריך תשלם. ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור. (איוב כב כג)

את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר, למה תשומם. (קהלת ז טו)

זהר:

ואלו המשיגים את המלכות שבהיכלות הם הצדיקים אשר לא החליפו את כבוד רבונם באלהים אחרים, בסוד הכתוב אשת חיל עטרת בעלה, כי סוד האמונה, דהיינו של המלכות הוא, שהמשיגה זוכה להתדבק ברבונו ולירא ממנו תמיד, ולא יסור לימין ושמאל, ובארנו שלא ילך אדם אחר אלהים אחרים, הנקרא אשת זנונים (שמשום זה כתוב לשמרך מאשה זרה, מנכריה אמריה החליקה), ואין אדם זוכה לכל זה אלא על ידי המלכות, ולפיכך מעלת צדיקים המשיגים אותה גדולה מאד, (וזה סוד שאמרו צדיקים ניזונים בזרוע)… (בראשית ב ז)

אשריהם הצדיקים שהם יודעים לפייס את רבונם, ולבטל הגזירות ולהשרות השכינה בעולם, ולהוריד ברכות ולהסיר בעלי הדין שלא ישלטו בעולם… (שם סא, ועיין שם עוד)

עוד פתח ואמר, צדיקים כאור נוגה וגו', אשריהם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, כי הקב"ה חפץ ביקרם. תא חזי מה כתוב, וארח צדיקים כאור נוגה, מהו כאור נוגה, הוא כאותו אור המאיר שברא הקב"ה במעשה בראשית, זה הוא האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעולם הבא, הולך ואור, כי הוא הולך ועולה באורו תמיד, ואינו חסר לעולם…

תא חזי עתיד הקב"ה להאיר לצדיקים מעולם הבא, ולתת להם שכר מנת חלקם, מקום שהעין אינה שולטת לעמוד עליו, כמו שאתה אומר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, וכתוב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, אשריהם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב, צדיקים לעולם יירשו ארץ, וכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, ברוך ה' לעולם אמן ואמן. (שם תמו)

ולא עוד אלא שישראל נקראים משום זה צדיקים, מכאן למדנו, שכל מי ששומר הברית שהעולם מתקיים עליו נקרא צדיק, מאין לנו זה מיוסף, שבשביל ששמר ברית העולם, (דהיינו שלא נכשל באשת אדונו), זכה שנקרא צדיק, וזה שכתוב ועמך כולם צדיקים וגו', ובזה ביאר לנו רבי חייא את הכתוב, נח איש צדיק, שפירושו שנח היה שומר הברית, ועל כן נתקיימו תולדותיו, ולכן אומר הכתוב אלה תולדות נח, נח איש צדיק, כי תלויים זה בזה. (נח ג)

למה כתוב נח ב' פעמים, אלא כל צדיק וצדיק שבעולם יש לו ב' רוחות, אחד הוא בעולם הזה, ואחד בעולם הבא, וכן תמצא בכל הצדיקים (שקראם הקב"ה), משה משה, יעקב יעקב, אברהם אברהם, שמואל שמואל, חוץ מיצחק, שלא כתוב בו (ב' פעמים יצחק) כמו שכתוב בהם, והוא משום, שבשעה שנקרב יצחק על המזבח יצא נשמתו שהיתה בו בעולם הזה, וכיון שנאמר לו לאברהם ברוך מחיה המתים, (דהיינו שנאמר לו, אל תשלח ידך אל הנער, אחר שכבר שלח ידו לשחטו), חזרה אליו רק נשמתו שבעולם הבא, (ועל כן לא נקרא יצחק יצחק), ומשום זה תמצא, שלא יחד הקב"ה את שמו (על צדיק בחייו) אלא על יצחק, משום שנחשב כמת, ועל כן רמז הכתוב ואמר הן בקדושיו לא יאמין וגו', כי אינו מייחד שמו על הצדיק בחייו. (שם יג)

ואדם שהוא צדיק, הוא (עצמו) קרבן ממש לכפר, (דהיינו על ידי שמקריב) רעותא (שלו), ואחר שאינו צדיק, הוא אינו קרבן, משום שיש בו מום שכתוב כי לא לרצון וגו', ועל כן הצדיקים הם כפרה של העולם והם קרבן בעולם, תא חזי, ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני, (היינו) הס"א הנ"ל, והוא ברא לקבל רשות להחשיך פניהם של בני אדם… (שם קלא)

ר' יוסי אמר, בדור הזה, זהו לשבחו, שהיה בדור החייב ההוא, ונמצא בכל זה איש צדיק תמים, ודאי לאו דוקא בדורו, אלא אפילו בדור של משה (היה צדיק), אבל לא היה יכול להגין על העולם, משום שלא נמצאו עשרה (צדיקים) בהעולם כמו שאמר (במהפכת סדום), אולי ימצאון שם עשרה ולא נמצאו שם. אף כאן לא נמצאו עשרה, אלא נח ושלשה בניו ונקבותיהם שלא היו עשרה, ועל כן לא יכלו להגן על הדור.

ר' אלעזר שאל לו לר"ש אביו, הנה למדנו, בשעה שהעולם מתמלא מעונות בני אדם, והדין יוצא, ווי לאותו צדיק הנמצא בהעולם, שהוא נענש תחילה בעונותיהם של הרשעים, ולפי זה הקשה, איך נצל נח מן המבול, ולא נענש בעונות הדור. אמר לו ר"ש הנה אמרו שהקב"ה רצה להוציא ממנו תולדות לעולם (ועל כן נצל), ועוד כי הדין לא היה יכול לשלוט עליו, משום שהיה מכוסה ונחבא בהתיבה ונעלם מהעין… (שם קעו)

ר' יצחק אמר, בכל זמן שמתרבים רשעי עולם, הצדיק שנמצא ביניהם הוא נענש תחלה, שכתוב וממקדשי תחלו, ולמדנו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, ונח, איך הצילו הקב"ה בין כל אותם הרשעים, אלא בשביל שיצאו ממנו תולדות בעולם, כי היה צדיק כראוי, והוא ראוי להוציא תולדות מתוקנים.

ועוד שהוא התרה בהם כל יום ויום ולא קבלו ממנו, וקיים בנפשו המקרא שכתוב, ואתה כי הזהרת רשע וגו' וכתיב ואתה את נפשך הצלת. מכאן כל מי שמזהיר את הרשע אף על פי שלא קבל ממנו, הוא הציל את עצמו, ואותו הרשע נתפס בחטאו… (שם קצ)

כתיב וישמע אברם כי נשבה אחיו. וישמע אברם זוהי הנשמה שנשארה בגוף בטהרה, כי נשבה אחיו, זהו היצר הרע, שנשבה בין הרשעים בהרבה עונות. וירק את חניכיו ילידי ביתו, אלו הם הצדיקים העוסקים בתורה, שהם אברי הגוף, (כלומר אברי הגוף מדומים לצדיקים העוסקים בתורה), המזוינים ללכת עמו, במספר שלש מאות ושמונה עשרה, שהם רמ"ח אברי הגוף וע' של סוד הנשמה… בכולם נזדיין ללכת שם אל אלו הרשעים להחזיר אותם בתשובה על עונותיהם. (לך צ)

ר' יצחק פתח ואמר צדיק כתמר יפרח, מפני מה שמו את הצדיק לתמר, מה תמר כיון שקצצו אותו לא יחזור ויעלה עד זמן רב, דהיינו לע' שנים, אף הצדיק כן, כיון שנאבד מהעולם לא יבא אחר תחתיו עד זמן רב, (דהיינו עד ע' שנים שהם ז' ספירות חג"ת נהי"מ, שכל אחת כלולה מעשר, והטעם הוא מפני שאין לו שלמות זולת בהנוקבא שהיא המלכות, ספירה השביעית, ועל כן נצרך לכל ע' שנים).

כתמר יפרח, הוא להורות מה תמר אינו עולה אלא זכר ונקבה, אף הצדיק כן, שאינו עולה אלא זכר ונקבה, הזכר הוא צדיק, והנקבה היא צדקת, כמו אברהם ושרה, ועל כן אינו נשלם אלא בע' שנה שלמים כנ"ל. כארז בלבנון ישגא, מה ארז בלבנון הוא עליון על כל האילנות, אף הצדיק הוא עליון על כל, והכל יושבים תחתיו, כלומר שמתקיימים בזכותו, פירוש כי הצדיק (שה"ס יסוד דז"א שורשו הוא בבינה, שהוא נכלל שם בסוד קו המכריע בין ב' הקוין ימין ושמאל אשר שם)… ועליו עומד העולם (שהיא הנוקבא), ובשבילו הוא נסמך, ועליו הוא נשתל, כלומר שמשפיע לה מג' קוין שלו…

ר' יהודה אומר, והרי למדנו שעל שבעה עמודים העולם עומד, (ולא על צדיק אחד בלבדו), אמר לו ר' יוסי כן הוא ודאי, אבל כל עמודים האחרים עומדים בכח עמוד השביעי שהוא הסומך של העולם, והוא הנקרא צדיק, (דהיינו יסוד דז"א), והוא משקה ומרוה את העולם שהיא הנוקבא, וזן כל העולמות, ועליו כתוב אמרו צדיק וגו', וכתוב טוב ה' וגו'…

אמר ר' יצחק הרי כתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, (שהוא יסוד דז"א היוצא מבינה שחזרה לחכמה הנקראת עדן), וזה הוא העמוד שהעולם עומד עליו, והוא המשקה להגן, (שהיא הנוקבא), והגן מושקה ממנו, ועושה ממנו פירות, שהם נשמות בני אדם, וכל הפירות פורחים בעולם, שהיא הנוקבא, והן קיום העולם וקיום התורה, מי המה פירות האלו, הם נשמות הצדיקים שהן פרי מעשיו של הקב"ה. (שם קכה, ועיין שם עוד)

אמר ר' אלעזר, ווי להם לרשעים שאינם יודעים ואינם מסתכלים (לדעת), ואינם יודעים להשמר מעונותיהם, ומה הקב"ה, שכל מעשיו אמת, ודרכיו משפט אינו עושה כל מה שעושה בעולם עד שמגלה אל הצדיקים כדי שלא יהיה לבני אדם פתחון פה עליו, בני אדם עצמם לא כל שכן, שיש להם לעשות דבריהם באופן שלא ידברו בני אדם שטנה עליהם, וכן כתוב והייתם נקיים מה' ומישראל. (וירא קעט)

יהיה הוא בגימטריא שלשים, כך למדנו, שלשים צדיקים הזמין הקב"ה לעולם להיות בכל דור ודור, כמו שהזמין את אברהם, כלומר כי כתוב אלה תולדות וגו' בהבראם, שנתבאר שהוא אותיות באברהם, שבשבילו נברא העולם. ואומר שכך בכל דור ודור יש ל' צדיקים שבשבילם נברא העולם, כמו שנברא בשביל אברהם.

פתח ואמר מן השלשים הכי נכבד, אלו הם שלשים הצדיקים שהזמין הקב"ה לעולם שלא יהיו חסרים מן העולם בכל דור, ובניהו בן יהוידע כתוב בו מן השלשים הכי נכבד, שהוא אחד מהם, ואל השלשה לא בא, היינו שיש שלשה אחרים שהעולם עומד עליהם והוא אינו שקול כמותם, ואל השלשה לא בא, היינו להיות במנינם, כאחד מהם, באלו שלשים הצדיקים זכה לכנס בחשבונם, אבל ואל השלשה לא בא, שלא זכה להתחבר בהם ולהיות עמהם בחלק אחד, יהיה, הוא כמו שלמדנו ששלשים הוא, ובשביל זה הקב"ה ברכו שיהיה שקול מאלו שלשים הצדיקים. (שם רט)

א"ר יצחק מאי דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות בחורבות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, מאי טיבותא דא למיזל כדין, דכתיב איש משענתו בידו. אלא אמר רבי יצחק, עתידים הצדיקים לעתיד לבא להחיות מתים כאלישע הנביא, דכתיב וקח משענתי בידך ולך, וכתיב ושמת משענתי על פני הנער. אמר לו הקב"ה דבר שעתידים לעשות הצדיקים לעתיד לבא אתה רוצה עכשיו לעשות… אבל הצדיקים לעתיד לבא עלה בידם הבטחה זו, דכתיב ואיש משענתו בידו, כדי להחיות בו את המתים מהגרים שנתגיירו מאומות העולם, דכתיב בהו כי הנער בן מאה שנה ימות, והחוטא בן מאה שנה יקולל. א"ר יצחק סופיה דקרא מוכיח, כדכתיב מרוב ימים. (שם שצח)

אבל ימיהם של צדיקים הווים ומתקיימים, כלומר אפילו אם הם חיים יותר מע' שנה, כי הם מקבלים ממזל העליון, שהוא מוסיף חיים על ע' שנה, כמה שרוצה, כמו שאתה אומר ויהיו חיי שרה, וכן ואלה ימי שני אברהם… (חיי שרה לו)

מהו השדה נתתי לך והמערה אשר בו, אמר רבי יוסי הפקדה (אוצר) דשלוה ומנוחה רבה, אמר ר' שלום בר מנומי, אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עולמות וכסופין בשביל התורה, הדא הוא דכתיב ומאתים לנוטרים את פריו, ומאתים על שמוסרים עצמם בכל יום כאילו נהרג על קדושת שמו… אמר רב נחמן כל המוסר נפשו בהאי פסוקא נוחל ארבע מאות עולמות לעולם הבא. אמר רב יוסף והא תנן מאתים, אמר רב נחמן מאתים על התורה ומאתים על שמסר עצמו בכל יום על קדושת שמו. (שם סא)

ויש אחרים שהם יותר בפנימיות, שאינם בחצר אלא בבית, כמו שאתה אומר נשבעה בטוב ביתך, אמר דוד נשבעה בטוב ביתך, ושואל כיון שאמר ישכון חצריך אמאי כתיב נשבעה בטוב ביתך, ישבע בטוב ביתך צריך לומר אלא הרי למדנו שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ועל כן אמר כמדבר בעדו, נשבעה בטוב ביתך שכונתו היתה על עצמו ועל שאר המלכים שיש להם ישיבה בעזרה שהוא סוד בית, דהיינו בית המקדש.

ויש מקום לחסידים העליונים הנכנסים (עוד יותר) בפנימיות, (דהיינו לבחינת היכל), ומי הם, הם כמו שכתוב והחונים לפני המשכן קדמה וגו', ועליהם נאמר קדוש היכלך. וכמה מדורים על מדורים ואורות על אורות נבדלים זה מזה בעולם ההוא, וכל אחד ואחד מתביש מאורו של חברו, כי כמו שהמעשים טובים נבדלים בעולם הזה, כן מקומות והאורות שלהם נבדלים… (שם קכח)

אמר רב יהודה אמר רב, עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן עם הצדיקים, להשרות שכינתו עמהם, והכל ישמחו באותה שמחה, הדא הוא דכתיב ישמח ה' במעשיו, א"ר יהודה עתידים הצדיקים באותו זמן לברא עולמות, ולהחיות מתים, אמר ליה רבי יוסי, והתנן אין כל חדש תחת השמש, א"ל רבי יהודה תא שמע, בעוד שהרשעים בעולם וירבו, כל העולם אינו בקיום, וכשהצדיקים בעולם, אזי העולם מתקיים, ועתידים להחיות מתים, כדקאמרן, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, כדכתיב לעיל.

באותו זמן ישיגו הצדיקים דעת שלמה, דאמר רבי יוסי ביומא דיחדי קודשא בריך הוא בעובדוי, זמינין עתידים הצדיקים להשיג את הקב"ה בלבם, ויתרבה אז החכמה בלבם, כמו שהיו רואים אותו בעין, וזהו שכתוב ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וגו' ושמחת הנשמה בגוף יתר מכולם, על שיהיו שניהם קיימים, וידעו וישיגו את בוראם ויהנו מזיו השכינה, וזהו הטוב הגנוז לצדיקים לעתיד לבא… (תולדות לט)

עוד יש לפרש כי אדם ההוא שזכה לשמור אות ברית קודש ומקיים מצות התורה, נקרא צדיק ומראשו ועד רגליו הוא בחינת צדיק ועליו אמר הכתוב ברכות לראש צדיק, כי כאשר הברכות נמשכות לעולם הן שורות על ראשו וממנו נמצאות הברכות בעולם, בבנים קדושים וצדיקים שהוא מעמיד. (ויצא שכה)

וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו', ר' חייא פתח ואמר, רבות רעות צדיק וגו', כמה מקטרגים יש לו לאדם מיום שנתן לו הקב"ה נשמה בעולם הזה, דכיון שיצא האדם לאויר העולם מיד נזדמן יצר הרע להשתתף עמו, כמו שלמדנו, שכתוב, לפתח חטאת רובץ, כי אז נשתתף עמו היצר הרע… (וישב א)

אבל צדיק ההוא שהוא ירא את רבונו כמה רעות הוא סובל בעולם הזה, כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם היצר הרע, והקב"ה מצילו מכולם, זהו שכתוב רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה', רבות רעות לצדיק לא כתוב, אלא רבות רעות צדיק, (שזה יורה שפירושו הוא, שהסובל רבות רעות הוא הצדיק), משום שהקב"ה חפץ בו, (כי הרעות שסובל מרחיקות אותו מן יצר הרע כנ"ל), ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא ומציל אותו מכולם, בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי חלקו. (שם יא)

כעין זה בכל מקום שנמצא צדיק בעולם הקב"ה מגין על העולם בשבילו, וכל זמן שהוא חי אין הדין שורה על העולם, וכן למדנו. (שם יט)

ויהי ה' את יוסף, רבי יוסי פתח, כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו, מקרא זה בארוהו באברהם, ועל כן, את חסידיו כתוב חסידו בלשון יחיד, וכבר נתבאר.

תא חזי, בכל מקום שצדיקים הולכים שומר אותם הקב"ה ואינו עוזב אותם, דוד אמר, גם כי אלך בגיא וגו', כי בכל מקום שצדיקים הולכים השכינה הולכת עמהם ואינה עוזבת אותם. יוסף הלך בגיא צלמות והורידוהו למצרים, השכינה היתה עמו, וזהו שכתוב ויהי ה' את יוסף, ומשם שהיתה עמו השכינה כל מה שהיה עושה היה מצליח בידו, ואפילו אם כבר היה בידו, ורבונו דרש ממנו באופן אחר (ממה שהיה), היה הדבר מתהפך בידו, לאותו אופן שרבונו היה רוצה בו…

הצדיקים אחרים מתברכים בשבילם, והם עצמם אינם יכולים להנצל בזכותם, ובארוה, יוסף נתברך רבונו בשבילו, והוא עצמו לא יכול להנצל ממנו בזכותו ולצאת לחרות.

ואחר כך הכניסו לבית הסוהר, כמו שאמר ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו, עד שלאחר כך הוציאו הקב"ה לחירות והשליטו על כל ארץ מצרים, ועל כן כתוב ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו, חסידו כתוב, ונתבאר, והקב"ה מגין על הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, שכתוב וישמחו כל חוסי בך וגו'. (שם רד)

ויהי כדברה אליו יום יום, ר' אלעזר פתח ואמר, לשמרך מאשת רע וגו' אשרי הם הצדיקים היודעים דרכיו של הקב"ה ללכת בהם, משום שהם עוסקים בתורה יום ולילה, שכל מי שמשתדל בתורה ימים ולילות נוחל שני עולמים עולם העליון ועולם התחתון, נוחל עולם הזה אף על פי שלא עסק בתורה לשמה, ונוחל עולם העליון בעת שעסק בה לשמה… (שם ריט)

תא חזי, הקב"ה בשביל הצדיקים, אף על פי שהעונש כבר נגזר על העולם הוא מתעכב בשבילם, ואינו שולט על העולם, כל ימיו של דוד המלך נתקיימה הארץ בשבילו, לאחר שמת נתקיימה בזכותו, שכתוב וגנותי וגו' למעני ולמען דוד עבדי, כעין זה כל ימיו של יעקב וכל ימיו של יוסף לא שלטו עונשים בעולם, (כי פסק הרעב בשבילם ונתעכב שעבוד מצרים). (מקץ טו)

וישלח פרעה ויקרא את יוסף, רבי אבא פתח ואמר רוצה ה' את יראיו וגו', כמה חפץ הקב"ה בצדיקים משום שהצדיקים עושים שלום למעלה, (באו"א), ועושים שלום למטה (בזו"ן), ומביאים את הכלה לבעלה, ומשום זה חפץ הקב"ה באלו המתיראים אותו ועושים רצונו, (פירוש שעל ידי המ"ן שהם מעלים לזו"ן מעלים גן ז"ון מ"ן לאו"א, ונעשה זווג למעלה באו"א ולמטה בזו"ן)… (שם לב ועיין שם עוד)

גם את העולם נתן בלבם, היינו שכל העולם וכל מעשי העולם אינם נקשרים בקדושה אלא ברצון הלב, כשעולה ברצון האדם, (שה"ס הכתוב, וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'), אשרי הם הצדיקים שממשיכים ברצון לבם מעשים טובים להטיב לעצמם ולכל העולם והם יודעים להתדבק בעת שלום, (דהיינו בעת שיש זווג העליון שנקרא שלום), ובכח הצדקה שעושים למטה, (הם מעלים מ"ן), והם ממשיכים לאותה המדרגה שנקראת כל (שהוא יסוד), להאיר בעתו, (שהוא הנוקבא). (שם נג)

א"ר יהודה אם כן הרי כתוב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו', ואם הזוכים לנשמה הם אוהביו של הקב"ה למה מתו במבול, אמר לו כן הוא ודאי שהם אוהביו של הקב"ה ולא נשאר מכל אלו שהיה בהם נשמה קדושה, דהיינו חנוך ירד וכל הצדיקים שהיו יכולים להגן על הארץ שלא תשחת בזכותם, וזהו שכתוב כל אשר נשמת רוח באפיו מכל אשר בחרבה מתו, שפירושו כבר מתו ויסתלקו מן העולם, ולא נשאר מהם מי שיגן על העולם בזמן ההוא. (ויגש יח)

פזר נתן לאביונים, רבי אלעזר אמר, כאשר ברא הקב"ה את העולם, העמיד אותו על עמוד אחד, וצדיק שמו, (דהיינו יסוד), וצדיק זה הוא קיום העולם, (דהיינו שמקיים את הנוקבא הנקראת עולם), וזה הוא שמשקה (היינו הארת חכמה), וזן, (היינו הארת חסדים), לכל, שכתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו', (שהוא היסוד המכונה נהר). (שם סד, ועיין שם עוד)

א"ל רבי יוסי, הרי בארוהו שהצדיקים אינם רוצים להטריח לאדונם במקום שהנזק מצוי לעין, כמו שמואל, שאמר, איך אלך ושמע שאול והרגני, אמר לו עגלת בקר תקח וגו', משום שהצדיקים אינם רוצים להטריח את אדונם במקום שהנזק מצוי, וגם כן אליהו כיון שראה שהנזק מצוי לא רצה להטריח את אדונו. (שם עט)

תנא, צדיק ההוא שהקב"ה רוצה בו, כרוז קורא עליו שלשים יום בין הצדיקים דבגן עדן, כל הצדיקים שמחים כל הצדיקים באים ומעטרים את מקומו של אותו צדיק, עד שיבא להתיישב ביניהם. (ויחי קפט)

אבל צדיקים וחסידים בכל יום ויום רואים בלבם כאלו באותו יום נפטרים מן העולם, ועושים תשובה שלמה לפני אדונם, ואינם צריכים לדבר אחר, (דהיינו לבדוק בצל וכדומה לו), אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא… (שם רט)

ומי מעורר לכל זה, שיתפללו נפשות המתים על החיים, ומשיב, בשעה שיש צדיק בעולם שמודיע להם כראוי, ואותו צדיק הוכר ביניהם, כי למדנו כאשר נשאר צדיק בעולם הוא מוכר בין החיים ובין המתים, כי כל יום מכריזים עליו ביניהם, וכשיש צער רב בעולם והוא אינו יכול להגן על הדור, הוא מודיע אותם את הצער שבעולם, (והם מבקשים רחמים על החיים)… (שם שכו)

מכאן שהצדיקים רואים דברים למרחוק (מטרם שבאו לעולם), כי הקב"ה מעטר אותם בעטרה שלו, מה הקב"ה רואה למרחוק, כמו שכתוב וירא אלקים את כל אשר עשה וגו', כי הקב"ה רואה את כל המעשים מטרם שנעשו וכולם עוברים לפניו…

אף הצדיקים כן, הקב"ה מראה להם כל דורות העולם מטרם שבאים ונמצאים בעולם, מאין לנו זה, מאדם, שהיה הראשון, שהקב"ה הראה לו כל הדורות מטרם שבאו, שכתוב זה ספר תולדות אדם, וכן למשה, שכתוב ויראהו ה' את כל הארץ וגו', שהקב"ה הראה לו כל דורות העולם וכל מנהיגי העולם, וכל הנבראים מטרם שבאו לעולם.

אף כאן וירא ישראל את בני יוסף, שראה למרחוק (איך שעתידים לעבוד ע"ז), ונזדעזע ואמר מי אלה… (שם שסז, ועיין עוד שם תשמט)

וילך איש מבית לוי, ר' יוסי פתח, דודי ירד לגנו לערוגות הבושם, לגנו זהו כנסת ישראל, (דהיינו הנוקבא), משום שהיא ערוגת הבושם, להיותה כלולה מכל מיני בשמים וריחות של עולם הבא, (שהוא בינה), בשעה שהקב"ה יורד לגן זה, (שהיא הנוקבא), כל נשמות הצדיקים מתעטרים שם, (דהיינו שמקבלין מוחין והארות), כולם נותנים ריח, כמו שאמר וריח שמניך מכל בשמים, שהם נשמות הצדיקים המכונים בשמים…

בגן עדן הארץ כולם עומדים בדמות צורה שהיו נמצאים בעולם הזה, והסתר והסוד הזה נמסר לחכמים, הרוח היורד לבני אדם שהוא מצד הנקבה, הוא תמיד נחקק בחקיקה כחותם הזה, (שאותיותיו שקועות), כי ציור הגוף בעולם הזה בולט לחוץ, והרוח נחקק לפנימיותו, כשנתפשט הרוח מן הגוף ועולה לגן עדן הארץ, רוח ההוא בולט בגן עדן הארץ, בצורתו ודמותו של הגוף ממש שבעולם הזה, משום שהוא תמיד כחותם… (שמות קעו, ועיין שם עוד)

א"ר יצחק אשריהם הצדיקים, שרצונם הוא בדבקות הקב"ה תמיד, וכמו שהם דבקים בו תמיד, כן הוא דבוק בהם, ואינו עוזב אותם לעולם. אוי לרשעים, שרצונם ודבקותם מתרחקים ממנו (מהקב"ה), ולא די להם שמתרחקים ממנו, אלא עוד מתדבקים בצד האחר, (דהיינו בצד הטומאה), תא חזי, עמרם שנתדבק בהקב"ה יצא ממנו משה שהקב"ה לא סר ממנו לעולם, והשכינה נתדבקה בו תמיד, אשרי חלקו. (שם קפה)

כשבא ר' חייא לפני רבי וסיפר לו המעשה, תמה רבי, ואמר לו ר' שמעון בן גמליאל אביו, בני, ר' שמעון בן יוחאי הוא אריה, ור' אלעזר בנו אריה, ואין ר' שמעון כשאר אריות, עליו כתוב, אריה שאג מי לא יירא וגו', ומה העולמות של מעלה מזדעזעים ממנו, אנו על אחת כמה וכמה, הוא איש, שלא גזר תענית מעולם על מה ששאל והתפלל, אלא הוא גוזר והקב"ה מקיים, הקב"ה גוזר והוא מבטל, והיינו שלמדנו מה שכתוב, מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים, הוא כי הקב"ה מושל באדם, ומי מושל בהקב"ה, צדיק, שהוא גוזר גזרה והצדיק מבטלה.

למדנו אמר ר' יהודה אין לך דבר שיהיה אהוב לפני הקב"ה כמו תפלתם של צדיקים, ואף על פי שרצוי לו, פעם עושה בקשתם ופעם אינו עושה.

תנו רבנן, פעם אחת היה העולם צריך מטר, בא ר' אליעזר וגזר ארבעים תעניתים, ומטר לא בא, התפלל תפלה ולא בא מטר. בא ר' עקיבא ועמד והתפלל, אמר משיב הרוח ונשב רוח עז וקשה, אמר ומוריד הגשם, ובא מטר. חלש דעתו של ר' אליעזר, הסתכל ר' עקיבא בפניו (והרגיש חולשת דעתו).

עמד ר"ע לפני העם ואמר, אמשול לכם משל למה הדבר דומה, ר' אליעזר דומה לאוהבו של מלך, שאוהב אותו ביותר, וכשבא לפני המלך, הוא רצוי לו ואינו רוצה לתת לו בקשתו במהרה, כדי שלא יפרד ממנו, כי רצוי לו שידבר עמו, ואני דומה לעבדו של המלך, שמבקש לפניו בקשה, המלך אינו רוצה שיכנס לשערי ההיכל, ומכל שכן לדבר עמו, אמר המלך תנו לו בקשתו מיד, ולא יכנס כאן…(שם רנב, ועיין שם עוד)

ויאמר ה' אל משה עבור וגו', ר' חייא פתח, חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם, אשרי הם הצדיקים, שהקב"ה רוצה בכבודם יותר מעל שלו. תא חזי, כמה הם בני העולם שמחרפים ומגדפים למעלה, דהיינו סנחריב חרף וגדף, ואמר מי בכל אלהי הארצות וגו' והקב"ה מחל ולא נשה ממנו, כיון שהושיט ידו על חזקיה, מה כתוב, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.

ירבעם בן נבט היה עובד ע"ז ומקטר לה, ומזבח לה, והקב"ה לא נשה ממנו, וכשבא עדו הנביא והתנבא עליו, וירבעם הושיט ידו כנגדו, מה כתוב, ותיבש ידו וגו' ולא יכול להשיבה אליו.

פרעה חרף וגדף ואמר מי ה', והקב"ה לא נשה ממנו, עד שמיאן לשלח את ישראל… וכן בכל מקום, הקב"ה נושה בעד פגיעה בכבוד הצדיקים יותר מעל שלו. (בשלח תכ)

והרי דעת החברים היודעים סוד הזה, מתדבקים בזה, ומשום זה נקראים בנים להקב"ה, ואלו הם שהעולם מתקיים בשבילם, וכשהעולם עולה בדין, מסתכל הקב"ה בבניו אלו, ומרחם על העולם, ועל זה כתוב, כולו זרע אמת… (יתרו תעז)

גופיהם של הצדיקים שאינם מתענגים בעולם הזה אלא מתענוג של מצוה, וסעודות של שבתות וחגים וזמנים, רוח הטומאה ההיא אינו יכול לשלוט עליהם, כי לא נתענגו משלו כלום, ומשום שלא לקחו משלו אין לו רשות עליהם, אשרי הוא מי שלא נהנה משלו כלום. (תרומה רפ)

ואם תאמר הרי הצדיקים אינם בוטחים במעשיהם כלל, ותמיד הם יראים, כאברהם שכתוב בו, ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה וגו', כיצחק שכתוב בו, כי ירא לאמר אשתי, כיעקב שכתוב בו ויירא יעקב מאד ויצר לו, ואם אלו לא בטחו במעשיהם כל שכן שאר צדיקי העולם, ואתה אומר, וצדיקים ככפיר יבטח.

אלא ודאי ככפיר כתוב, כי מכל אלו שמות (של האריה), לא כתוב אלא כפיר, ולא כתוב לא אריה ולא שחל, ולא שחץ. אלא כפיר, שהוא החלש והקטן שבכולם, שאינו בוטח בכחו אף על פי שהוא חזק, כך הצדיקים אינם בוטחים במעשיהם עתה אלא ככפיר, אף על פי שיודעים שכח מעשיהם הטובים הוא חזק אינם בוטחים אלא ככפיר, ולא יותר. (שם שח)

שברו על ה' אלקיו, שברו ולא אמר תקותו, ולא בטחונו, אלא שברו אל תקרי שברו (עם ש' שמאלית) אלא שברו (עם שין ימנית). כי נעים להם לצדיקים לשבר את עצמם ולהשבר שבר על שבר, והכל על ה' אלקיו, כמו שאמר כי עליך הורגנו כל היום, כי עליך נשאתי חרפה.

כעין יעקב שכתוב, וירא יעקב כי יש שבר במצרים, כי ראה השבר של הגלות שהיה לו במצרים ושם בטחונו בהקב"ה, ובני יעקב סבלו השבר של הגלות, ולא נשתנו מסוד אמונת אבותיהם, והשם של הקב"ה היה רגיל בפיהם. (ויקהל סז)

ועל כן לצדיקים קורא (לדרך) ארח, שהם היו ראשונים לפתוח מקום ההוא, ולא על המקום (נאמר שפתחו אותו) אלא אף על פי שאחרים בני העולם הולכים באותו מקום, עתה שהלכו בו צדיקים הוא מקום חדש, שמקום ההוא הוא חדש עתה, כמו שלא הלך בו אדם אחר לעולם, משום שהצדיקים מחדשים את כל מקום ההוא בכמה דברים חדשים עליונים שהקב"ה רוצה בהם.

ועוד, שהשכינה הולכת במקום ההוא, מה שלא היה מקודם לכן, ועל כן נקרא ארח צדיקים משום שנתארח בו אורח עליון קדוש, דהיינו השכינה… (שם שצג)

אלא כך למדנו, כשצדיקים מרובים בעולם, הקב"ה שמח ומשתבח בהם, שלמדנו כששורה צדיק בעולם, ונמצא בו, כביכול הוא מטיל שלום בעולם, (שהוא המלכות), וכל העולם מתברך בשבילו, ומטיל שלום בחברותא של מעלה, מאין לנו הוא, כי כתוב, או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, שני שלומים למה כתוב כאן, אלא יעשה שלום לי, היינו שמשרה דכר ונוקבא (שהם ז"א והמלכות), שלום יעשה לי, היינו שמתברכים האבות, (שהם חג"ת דז"א)… (ויקרא רלא)

למדנו, בזמן שצדיק נמצא בעולם, דינים אינם מתעוררים ואינם שולטים בעולם, משום שאדם צדיק ההוא הוא אות בעולם, (דהיינו שהוא בבחינת יסוד שנקרא אות), והקב"ה רוצה ביקרו, והעולם מתקיים בשבילו.

למדנו, אר"י בזמן שבני אדם נמצאים חייבים לפני הקב"ה, הצדיק ההוא הנמצא בעולם הקב"ה מדבר עמו, כדי שיבקש רחמים על העולם, ויתרצה להם, מה עושה הקב"ה מדבר עמו מאלו רשעי עולם, ואמר לו שיטיב עמו לבדו ויכלה את כולם, מה דרכו של אדם צדיק ההוא עוזב את שלו ולוקח עצמו ללמד זכות על כל העולם, כדי שהקב"ה יתרצה להם… (שם רלג)

ועל כן למדנו, במקום שבעלי תשובה יושבים, צדיקים גמורין אין יושבים שם, מהו הטעם, אלא הם (בעלי התשובה) נתתקנו במקום עליון במקום שהשיקוי של הגן נמצא שם, (דהיינו בינה, שהוא משקה את הגן שהוא מלכות), וזו היא תשובה, (כנ"ל שמשיב המלכות אל הבינה), ועל כן נקראים בעלי תשובה, ואלו (צדיקים הגמורים), נתתקנו במקום אחר, שנקרא צדיק, (שהוא יסוד דז"א).

ועל כן אלו, (בעלי תשובה), יושבים במקום עליון, (שהוא בינה), ואלו, (צדיקים גמורים), יושבים במקום קטן, (דהיינו ביסוד דז"א). מהו הטעם, הוא כי אלו (בעלי תשובה) משיבים המים (שהם השפע) למקומם, ממקום עליון של הנהר העמוק, (שהוא בינה), עד אותו מקום שנקרא צדיק, (שהוא יסוד דז"א), וצדיקים גמורים ממשיכים את השפע, מאותו מקום שהם יושבים, (דהיינו מן היסוד דז"א) לעולם הזה, ועל כן אלו (בעלי תשובה) הם עליונים, ואלו צדיקים הם תחתונים, אשרי חלקם של בעלי תשובה… (שם רעא)

אמר ר' אלעזר ומה כל כך מדקדק הקב"ה עם הצדיקים. אמר לו ודאי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים, ושומר אותם, שרוצה להוסיף להם קדושה על קדושתם… (שמיני טו)

…עוד יש צדיק אובד בצדקו, כי כשהרשעים מרובים בעולם, והדין תלוי, צדיק אובד בצדקו, שהוא נתפס בעונותיהם, כמו אבי, שנתפס בעונותיהם של בני עירו, שהיו כולם עזי פנים והוא לא הזהיר אותם ולא היה מביישם לעולם, והיה מעכב בידינו שלא נתגרה ברשעים, והיה אומר לנו לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה… (תזריע עט)

כי בענן אראה על הכפרת, א"ר יהודה אשריהם הצדיקים שהקב"ה חפץ ביקרם, ולמדנו מלך בשר ודם אם אדם רוכב על סוס שלו בן מות הוא, והקב"ה הרכיב את אליהו על שלו… (אחרי נא)

למדנו אותו הצדיק שמתדבק ברוחו ונפשו למעלה בהמלך הקודש באהבה כראוי, הוא שולט בארץ שלמטה, וכל מה שגוזר על העולם מתקיים. מאין לנו זה מאליהו, שכתוב חי ה' אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. (אחרי ריח)

ואלו נפשות הצדיקים נמצאות בעולם הזה, להגן על בני האדם החיים, וזו נקראת נפש וזו אינה מסתלקת מעולם הזה, נמצאת בעולם הזה להסתכל ולדעת ולהגן על הדור, וזהו שאמרו החברים, שהמתים יודעים בצער העולם ועונשם של הרשעים בארץ הוא בנפש הזאת, שכתוב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. (שם רנט)

למדנו כתוב, והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, והיתה נפש אדוני, נשמת אדוני היה צריך לומר, (שהרי הנפש נשארת בעולם הזה, ורק הנשמה עולה לצרור החיים) אלא כמו שאמרנו, שאשרי חלקם של הצדיקים שהכל נקשר זה בזה, הנפש ברוח והרוח בנשמה והנשמה בהקב"ה, נמצא שהנפש צרורה בצרור החיים, (כי נקשרת בנשמה שהיא בצרור החיים). (שם רעד)

אשריהם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, שהקב"ה רוצה בכבודם, ומגלה להם סודות עליונים של שמו הקדוש, שלא גילה (למלאכים) העליונים הקדושים. ועל כן יכול משה להתעטר בין המלאכים הקדושים, וכולם לא יכלו לקרב אליו כאש שורף וגחלי אש, (משום שהזכיר שמות הקדושים שהמלאכים לא ידעום)… (שם שצא)

ר' יצחק אמר, כתוב אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש וגו' לחזות בנועם ה', אשרי הם הצדיקים שכמה אוצרות עליונים צפונים להם בעולם ההוא, (שהוא בינה), שהקב"ה משתעשע בהם באלו העולמות, כמו שהעמדנו, (שעליהם בקש לחזות) בנועם ה'…. (שם תיב, ועיין שם עוד)

אשרי הם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב, ואורח צדיקים כאור נגה, משום שבזמן ההוא, דהיינו לעתיד לבא, יסתלק הנחש שהיה שורה בתחילה בנוקבא, (דהיינו שהיה יונק מן המלכות) ויבא דכורא לשרות במקומו כמו בתחלה, (דהיינו בזווג דלא פסיק, כי אין עוד מי שיפריד הזווג), והכל יהיה שלם. (קדושים קל)

פתח ואמר, כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, מהו כי יודע ה', אלא הקב"ה יודע ומשגיח בדרך הצדיקים להטיב להם ולהגן עליהם, והוא הולך לפניהם לשמרם, ומשום זה מי שיוצא לדרך צריך שהדרך הזו תהיה דרך הקב"ה וישתתף הקב"ה עמו, ומשום זה כתוב, כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, שתאבד מאליה, משום שהקב"ה לא נודע לדרך ההיא שלהם, ואינו הולך עמהם. (שם קלג)

אבל מי שהוא טוב, כל אלו השומרים הם לפקודתו, וקטגור נעשה סנגור, ומביאים אותו לטוב הגנוז ויאמר (אל הטוב הגנוז), אדוננו הרי איש טוב וצדיק ירא שמים רוצה לכנוס לפניך, ואמר לנו פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י-ה. אותו טוב הגנוז יאמר להם, פתחו לו באותו שער שנקרא אהבה, או באותו שער שנקרא תשובה, וכל צדיק יכנוס כפי המדרגה שלו, וסוד הדבר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק. (נשא מו)

מה משמע (מכל המאמר הזה), שמשמע שאלו הצדיקים מטרם שיורדים לעולם הם נודעים לכל למעלה, (וזהו לכל הצדיקים), וכל שכן משה, ומשמע (שנשמותיהם) של צדיקים נמשכות ממקום עליון… (שלח לך שיח)

טוב מכולם, (מי שבא לעולם הזה) ולא נפרד (מהקב"ה), ואינו בגלוי, וכל דבריו הם בצנעה, זה הוא זכאי חסיד ששמר מצות התורה וקיים אותם ועסק בתורה יומם ולילה, זה מתאחד ונהנה במדרגה עליונה על כל שאר בני אדם, וכלם נשרפים (מהסתכלות) בחפה של זה. (חקת סא)

אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, ואף על פי שהם במקום אחר בעולם אחר עליון, זכותם עומדת בעולם הזה לדורי דורות, ובשעה שישראל חוזרים בתשובה לפני הקב"ה, וגזירה נגזר עליהם, אז קורא הקב"ה את הצדיקים העומדים לפניו למעלה, ומודיע להם, והם מבטלים גזרה ההיא והקב"ה מרחם על ישראל, אשרי הם הצדיקים שעליהם כתוב ונחך ה' תמיד. (שם סח)

אך כך צדיק שהוא מטולטל ממקום למקום מבית לבית, הוא כאלו בא בגלגול פעמים הרבה, והיינו ועושה חסד לאלפים לאוהביו, עד שיזכה להיות שלם לעולם הבא. (פנחס רעיא מהימנא נב)

כך עושה הקב"ה עם הדור, שהקב"ה נותן את הצדיק ברשות המקטרג כדי להציל את הדור בשבילו, ואם הצדיק הוא חזק כמו יעקב, נאמר בו ויאבק איש עמו, כל שכן וכל שכן שמנצח אתו (את המקטרג), עד שאמר לו שלחני. אמר צל צל, כך הוא. אשרי חלקו של אותו צדיק שהוא חזק לסבול יסורין, כל שכן מי שמנצח על ידי היסורין את המקטרג שלו, (שפרש) שליטתו על כל הדור, ונחשב לו כאלו הוא הצילם, והקב"ה עושה אותו רועה עליהם במקומו (של המקטרג), ומשום זה זכה רעיא מהימנא להיות רועה על ישראל, ולא עוד אלא שכך השליטו עליהם בעולם הבא, משום שהצילם שלא נאבדו משם, כי הנהיגם בתורה ובמעשים טובים…

אמר לו אם לא היו שניהם בזמן אחד יפה, אבל יש צדיק כאן ויש צדיק כאן, לזה יש מחלות ונגעים, ולזה יש חסד, למה אם נכבדת המחלה (דהיינו עונות הדור) יקיז דם לשניהם, לשני הצדיקים) שהם שתי זרועות, כדי לתת רפואה לכל אברי (הגוף, דהיינו לכל הדור). ואם לא נכבדת המחלה על כל האברים למה מקיז לזרוע ימנית יותר משמאלית, (למה ילקה זה ולא לזה). א"ל אלא אמור אתה… (שם צד, ועיין שם עוד)

אמרתי לו, מה זה שבכל זמן שהרשעים מתרבים בעולם והדין שורה בעולם הצדיקים שבהם מוכים עליהם, כי כך למדנו, בעונות הדור נתפסים הקדושים והצדיקים. למה, אם משום שאינם מוכיחים לעולם על מעשיהם, כמה יש שמוכיחים ואינם מקבלים מהם, והצדיקים נכנעים לפניהם, ואם משום שאין מגין על העולם (נתפשים הצדיקים ומתים כדי שיתקיימו הרשעים בזכותם, שואל) לא ימותו הצדיקים ולא יהיו נתפשים בעונותיהם של הרשעים…

אמר לו בעונות הדור, ודאי נתפסים הצדיקים, וכבר העמדנו דברים אלו, אבל בשעה שהצדיקים נתפסים במחלות או בנגעים הוא כדי לכפר על עונות העולם, כי אז מתכפרים כל עונות הדור, (שעל ידי זה מתעלה צד הקדושה, והס"א נכנעה), מאין לנו זה, הוא מכל אברי הגוף, כי בשעה שכל האברים הם בצרה, ומחלה גדולה שורה עליהם, צריכים להלקות אבר אחד כדי שיתרפאו כולם, ואיזה אבר מלקין, לזרוע שמוציאים ממנה דם, ואז יש רפואה לכל אברי הגוף.

אף כך, בני העולם הם אברים זה עם זה, בשעה שרוצה הקב"ה לתת רפואה לעולם, הוא מכה לצדיק אחד שביניהם במחלות ובנגעים, ובשבילו נותן רפואה לכל, מאין לנו זה, כי כתוב, והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו', ובחבורתו נרפא לנו, ובחבורתו היינו הקזת דם…

ולעולם אינו מכה את הצדיק, אלא כדי לתת רפואה לדור ולכפר על עונותיהם, כי נוח לו לסטרא אחרא יותר מן הכל, שהדין שולט על הצדיק, כי אז אינו מחשיב לכל העולם ואינו משגיח בהם מרוב שמחה ששולט על הצדיק, והצדיק ההוא (המתיסר על הדור), זוכה לממשלה עליונה בעולם הזה ובעולם הבא, ואם יש צדיק וטוב לו הוא משום שהקב"ה אינו דואג לכפר על העולם.

אמרתי לו, אם (ב' הצדיקים שהאחד הוא צדיק ורע לו, והשני הוא צדיק וטוב לו) לא היו בזמן אחד, יפה, אבל יש צדיק כאן ויש צדיק כאן, (בזמן אחד), שלזה יש מחלות ונגעים ולזה יש כל טוב שבעולם, אמר לי בצדיק אחד מהם או שנים די (על כפרת הדור), שהקב"ה אינו צריך להכות כולם, כמו שלא צריכים להכות ולהקיז דם אלא מזרוע אחת כדי לתת רפואה לכל אברי הגוף, אף כאן בצדיק אחד די.

ואם המחלה התקיפה את כל האברים, אז צריכים להקיז דם מב' הזרועות, אף כך, אם נתרבו עונות כבדים על העולם, אז כל הצדיקים מוכים כדי לתת רפואה לכל הדור… (שם קח)

וכי כל בני העולם הולכים לשאול, כן, אבל הצדיקים עולים מיד, שכתוב מוריד שאול ויעל… ואפילו צדיקים גמורים יורדים שם, למה הם יורדים, הוא משום שלוקחים משם כמה רשעים ומעלים אותם למעלה, ומי הם (שמעלים אותם) היינו הם שהרהרו בתשובה בעולם הזה, ולא יכלו, כי נסתלקו מן העולם, והצדיקים יורדים בשביל רשעים האלו בתוך השאול ולוקחים אותם ומעלים אותם משם. (שם קלח)

כי למדנו, א"ר יצחק אמר רב, כל זמן שהצדיקים בדור אין מדת הדין יכולה לשלוט בהם, זה שאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, וכשהקב"ה רוצה לעשות דין ברשעים מסלק הצדיקים מביניהם, ואז עושה דין ברשעים. (זהר חדש בראשית תקטז)

א"ר פנחס, (צאינה וראינה היינו), זכאים אתם הצדיקים לראות בזיו יקר העליון של המלך הקדוש, שכל השלום הוא שלו, ובאיזו זכות (זוכים לזה), היינו בשביל עטרה שעטרה לו אמו, בשביל כתר תורה ההוא, שהכתירו לו הצדיקים בדברי תורה בעולם הזה, ומהו אמו, א"ר אבהו, אמו הוא כמו אומו, (דהיינו האומה שלו), ואיזהו אומו של הקב"ה, אלו הם הצדיקים שהם אום הידוע לו. (שם תרנג)

אלא כך נגזר, כשהצדיק נפטר מעולם הזה, מזמין לו הקב"ה גוף אחר כשר וטוב, שלא יהיה בזוהמא ולכלוך של גוף הזה, ומכניס בו הנשמה הקדושה ההיא, והקב"ה משרה אותו בקיומו בגוף ההוא בגן עדן שלמטה, וגוף ההוא יהיה לצדיקים בעולם האחר, שהוא עולם הבא. (שם תשעב)

למדנו זקן בבית סימן טוב לבית, כך צדיק בדור, סימן טוב הוא בעולם, למדנו שהקב"ה מטיל אימת הדיין והמנהיג על בני אדם, שכל זמן שאימת הדיין על הדור בידוע שהוא צדיק והם צדיקים, ניטלה אימת הדיין מבני אדם הוא חייב והם חייבים יותר ממנו. (שם תתסא)

א"ל ר' שמעון מה אתה רוצה לעשות, אמר לו אני רוצה להחריב העולם, משום שלא נמצאים שלשים צדיקים בדור, כי כך גזר הקב"ה על אברהם, ואברהם היה יהיה, יהיה בגימטריא שלשים, א"ל ר' שמעון בבקשה ממך, לך לפני הקב"ה ואמור לו בן יוחאי נמצא בעולם, (דהיינו ר' שמעון שזכותו גדולה כמו שלשים צדיקים). (שם וירא ב)

מכילתא:

מצינו שמותיהן של צדיקים ומעשיהם גלויים למקום עד שלא נוצרו, שנאמר בטרם אצרך בבטן וכו', מצינו שמותיהן של צדיקים, שמותיהן של רשעים מניין… (בא פרשה יו)

ספרי:

גדול השלום שניתן בחלקם של צדיקים, שנאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם… (נשא מב)

…וללמדך שהיו זכאות בנות זכאי, וכל מי שמעשיו סתומים מעשה אבותיו סתומים והכתוב מייחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק… רבי נתן אומר בא הכתוב ללמדך שכל צדיק וצדיק שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו להודיע כמה צדיק גדול שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו… עובדיה גדל בין שני רשעים, בין אחאב ואיזבל, ולא עשה כמעשיהם ונתנבא על עשו שגדל בין שני צדיקים, בין יצחק ורבקה, ולא עשה כמעשיהם… (פנחס קלג)

ויאמר ה' אלי בדבר הזה רב לך, שאין מניחים את הצדיקים לבא לידי עבירה חמורה… (שם קלה)

מיכן אמרו שלש כיתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו, כת ראשונה אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. כת שניה אשרי תבחר ותקרב לשכון חציריך, בחרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע. כת שלישית אשרי יושבי ביתך, כת רביעית מי יגור באהליך, כת חמישית מי ישכון בהר קדשך, כת ששית מי יעלה בהר ה', כת שביעית מי יקום במקום קדשו, שמעון בן יוחי אומר לשבע שמחות פניהם של צדיקים ראויים לעתיד לבא, לחמה וללבנה לרקיע לכוכבים, ולברקים ולשושנים ולמנורת בית המדש, לחמה וללבנה מניין, יפה כלבנה ברה כחמה… (דברים י, וראה שם עוד)

שיר המעלות אין כתיב כאן, אלא שיר למעלות, למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבא. רבי אומר… ששם מעלה מזו למעלה מזו… שומע אני ביניהם איבה וקנאה ותחרות, תלמוד לומר ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, מה כוכבים אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות, אף צדיקים אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות, ומה כוכבים שאין אורו של זה דומה לזה, אף צדיקים כך… ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, מה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם, כך צדיקים רמים ומנוטלים על כל באי העולם, ומה כוכבים רואים אורם מסוף העולם ועד סופו, כך צדיקים רואים אורם מסוף העולם ועד סופו. מה כוכבים פעמים נגלים פעמים נכסים, ומה כוכבים כיתות כיתות שאין להם מניין, כך צדיקים כיתות כיתות שאין להם מניין… (עקב מז)

…ואם תמיה אתה על הדבר, צא וראה מה נאמר ביהושע, ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, וידום השמש וירח עמד, נמצינו למדים שהצדיקים שולטים בכל העולם כולו. (האזינו שו)

אבל מעשיהם של צדיקים מגדלים פירות ופרי פירות, וכן הוא אומר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. דבר אחר מה אוצר זה חתום ואינו חסר כלום, כך צדיקים לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה, ומנין שלא נטלו צדיקים כלום משלהם בעולם הזה, שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. (שם שכד)

כל קדושיו בידיך אלו נפשותיהם של צדיקים שניתנות עמו באוצר, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך. (ברכה שדמ)

ברך ה' חילו בנכסים, מיכן אמרו רוב כהנים עשירים הם, משום אב הדורש נער הייתי וגם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. (שם שנב)

דבר אחר כי שפע ימים יינקו זו ימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבא, מניין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שהים הגדול מקיאם לימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבא, תלמוד לומר כי שפע ימים יינקו. (שם שנד)

תלמוד בבלי:

אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, שמא יגרום החטא. (ברכות ד א)

דאמר רב הונא מאי דכתיב למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו, וכי רשע בולע צדיק, והא כתיב ה' לא יעזבנו בידו, וכתיב לא יאונה לצדיק כל און, אלא צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע, ואי בעית אימא שעה משחקת לו (לרשע) שאני. (שם ז ב)

מרגלא בפומיה דאביי, לעולם יהא אדם ערום ביראה מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות… מרגלא בפומיא דרב, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו… שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, רב ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר כל העולם כולו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע, וחד אמר כל העולם כולו נזונין בזכותם והם אפילו בזכות עצמן אין נזונין… (שם יז א וב)

רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות, הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן… כי החיים יודעים שימותו אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים, שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג. בן איש חי, אטו כולי עלמא בני מתי נינהו, אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי. רב פעלים מקבצאל שריבה וקבץ פועלים לתורה… (שם יח א)

אמר אביי גמירי טבא לא הוי בישא, ולא, והכתיב ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול, ההוא רשע מעיקרו אבל צדיק מעיקרו לא. ולא, הא תנן אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי… אמר לך רבא צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה… (שם כט א)

וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך. ופליגא דר' אבהו, דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב… (שם לד ב)

…אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו, שנאמר באזני ה' צב-אות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב. ואמר ר' יוחנן עתיד הקב"ה להחזירן לישובן, שנאמר שיר המעלות לדוד הבוטחים בה' כהר ציון, מה הר ציון עתיד הקב"ה להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן. (שם נח ב)

רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר ולבי חלל בקרבי… ואמר רבא לא איברי עלמא אלא לרשיעי גמורי או לצדיקי גמורי, אמר רבא לידע אינש בנפשיה אם צדיק גמור הוא אם לאו. (שם סא ב)

התם כדרבי גוריון, דאמר רבי גוריון, ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. (שבת לג ב)

דא"ר אחא בר' חנינא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, דכתיב ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה וגו', א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לפניו רבונו של עולם היה בידם למחות ולא מיחו… (שם נה א)

שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם… אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל יכתב בו ויעש הרע בעיני ה'. (שם נו א וב)

…אמר לו ר' יהודה בן בתירה, עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק (צלפחד). (שם צו ב)

כי הולך האדם אל בית עולמו, אמר ר' יצחק מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו… (שם קנב א)

אף הקב"ה על גופן של צדיקים אומר יבא שלום ינוחו על משכבותם, ועל נשמתן הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. תניא ר' אליעזר אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, ושל רשעים זוממות והולכות… אמר ליה רב מרי עתידים צדיקים דהוו עפרא, דכתיב וישוב העפר על הארץ כשהיה… א"ל והא קרא כתיב וישוב העפר על הארץ כשהיה, אמר ליה דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי, דכתיב ורקב עצמות קנאה, כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבים, כל שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבים… א"ל והכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב, א"ל ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים… (שם קנב ב)

אמרו יחזקאל ולא פירשו, דכתיב ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב עליה קינים והגה והי, קינים זו פורענותן של צדיקים בעולם הזה, וכן הוא אומר קינה היא וקוננוה, והגה זו מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, וכן הוא אומר עלי הגיון בכנור… ואמר רב חסדא דריש מרי בר מר מאי דכתיב והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' הדוד אחד תאנים טובות מאד כתאני הבכורות, והדוד האחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע, תאנים הטובות אלו צדיקים גמורים… (עירובין כא א)

לא יאחר לשונאו, א"ר אילא לשונאיו הוא דלא יאחר, אבל יאחר לצדיקים גמורים, והיינו דא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם למחר לקבל שכרם. (שם כב א)

…ואלא מאי טובם כחדק, כשם שחדקים (מין קוצים) הללו מגינין על הפירצה, כך טובים שבנו מגינים עלינו. (שם קא א)

…והכי קאמר וכאור בקר בעולם הזה, כעין זריחת שמש לצדיקים לעולם הבא. (פסחים ב א)

והאמר רבא מאי דכתיב ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עוזו, למה צדיקים דומין בפני שכינה כנר בפני האבוקה… וכי האי גונא לאו מצוה הוא, והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא הרי זה צדיק גמור. (שם ח א)

אמר ר' אליעזר מאי טעמא דחייא בר רב, דכתיב וחרבות מחים גרים יאכלו, מאי משמע, כדמתרגם רב יוסף ונכסיהון דרשיעיא צדיקיא יחסנון… אלא אמר רבא כדרב חננאל אמר רב, דאמר רב חננאל אמר רב עתידין צדיקים שיחיו את המתים, כתיב הכא ורעו כבשים כדברם וכתיב התם ירעו בשן וגלעד כימי עולם… (שם סח א, וראה שם עוד)

רב נחמן בר יצחק אמר מפני שיש בו מילוט נפשות של צדיקים מגיהנם, שנאמר אנה ה' מלטה נפשי. חזקיה אמר מפני שיש בו ירידתן של צדיקים לכבשן האש ועלייתן ממנו, ירידתן דכתיב לא לנו ה' לא לנו… (שם קיח א)

אמר רבי חמא בר חנינא שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים… ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. (שם קיט א)

דרש רב עוירא זימנין א"ל משמיה דרב וזימנין א"ל משמיה דרב אשי, מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק… (שם קיט ב)

יצאה בת קול ואמרה לו (לשאול) אל תהי צדיק הרבה. (יומא כב א)

דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת, לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת. (שם כט א)

חנניה בן אחי ר' יהושע אומר זכר צדיק לברכה, אמר להם נביא לישראל, בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה. (שם לז א)

אמר ליה רבינא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה מנא הוא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה, אמר ליה דהא כתוב זכר צדיק לברכה, מדאורייתא מנא לן, דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, וכתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום… אמר ר' אלעזר צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם, צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, עובדיה, רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם זה עשו. אמר ר' אלעזר מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', וכתיב בתריה ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה… אמר ר' אלעזר אפילו בשביל צדיק אחד עולם נברא, שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק, שנאמר אמרו צדיק כי טוב… אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר וזרח השמש ובא השמש, עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, ראה הקב"ה שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר וצדיק יסוד עולם. ר' חייא דידיה אמר מהכא, רגלי חסידיו ישמור, חסידיו טובא משמע, אמר רב נחמן בר יצחק חסידו כתיב (שם לח ב)

כתיב וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו, וכתיב ויצא העם ולקטו, וכתיב שטו העם ולקטו, הא כיצד, צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו רשעים שטו ולקטו. כתיב לחם, וכתיב עוגות, וכתיב וטחנו, הא כיצד, צדיקים לחם, בינונים עוגות, רשעים טחנו ברחים. (שם עה א)

אמר רבי חנינא צדיקים אוכלין אותו בשלוה, רשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין. (שם שם ב)

להטות משפט צדיק, טוב להם לצדיקים שאין נושאין להם פנים בעולם הזה, טוב לו למשה שלא נשאו לו פנים בעולם הזה… אשריהם לצדיקים לא דיין שהן זוכין אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שכמה בנים היו לו לאהרן שראויין לישרף כנדב ואביהוא, שנאמר הנותרים, אלא שעמד להם זכות אביהם. (שם פז א)

א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן, שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים, צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה, א"ר אבין מאי קרא, ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו, ימחו מספר זה ספרן של רשעים גמורין, חיים זה ספרן של צדיקים… תניא בית שמאי אומרים ג' כתות הן ליום הדין, אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, בינוניים יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין… (ראש השנה טז ב)

רב הונא רמי, כתיב צדיק ה' בכל דרכיו, וכתיב וחסיד בכל מעשיו, בתחלה צדיק ולבסוף חסיד… עתים לטובה כיצד, הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן, להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן הכל לפי הארץ… (שם יז ב)

רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונם… שמעון בן נזירא בשם ר' יצחק אמר כל תלמיד חכם שאומרים דבר הלכה מפיו בעולם הזה שפתיו רוחשות עמו בקבר, שנאמר וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים, מה כומר של ענבים זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף שפתותיהם של צדיקים כיון שאומרין דבר הלכה מפיהם של צדיקים שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר. (שקלים ז א וב)

א"ר אליעזר למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר, לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות. (סוכה יד א)

והא אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר אשרי כל חוכי לו, ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו. (שם מה ב)

כדדריש רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעין בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה. (שם נה א)

חסידים ואנשי מעשה מרקדין לפניהם וכו', תנו רבנן יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו, אלו חסידים ואני מעשה, ויש מהן אומרים אשר זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה… (שם נג א)

אמר אביי אוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק טוב לשכנו, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. (שם נו ב)

מאי ה' עושה חזיזים, אר יוסי בר חנינא מלמד שכל צדיק וצדיק הקב"ה עושה לו חזיז בפני עצמו, מאי חזיזים אמר רבי יהודה פורחות, אמר רבי יוחנן סימן למטר פורחות. (תענית ט ב)

אמר רב נחמן בר יצחק אף אני אומר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים לאורה וישרים לשמחה, צדיקים לאורה דכתיב אור זרוע לצדיק, ולישרים שמחה דכתיב ולישרי לב שמחה. (שם טו א)

…אמרו לו חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי ליעשות נס על ידו… (שם יח ב)

דרש רבי חייא בר לולייני מאי דכתיב צדיק כתמר יפרח בארז בלבנון ישגה, אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר, אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז, הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק חס ושלום אין גזעו מחליף, לכך נאמר ארז. אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיק חס ושלום אין עושה פירות, לכך נאמר תמר. (שם כה א)

אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. (שם לא א)

תחת הסרפד, תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידות בית ה', דכתיב רפידתו זהב, יעלה הדס, זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה. (מגילה י ב)

ולמה נקרא שמה הדסה, על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר והוא עומד בין הדסים. (שם יג א)

תנא כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין ופרט לך הכתוב באחד מהן לשבח, כגון דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה, בידוע שהוא צדיק בן צדיק… ואמר ר"א אמר רבי חנינא צדיק אבד לדורו אבד, משל לאדם שאבדה לו מרגלית, כל מקום שהיא מרגלית שמה, לא אבדה אלא לבעלה… ואמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר ביום ההוא יהיה ה' צב-אות לעטרת צבי וגו', מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה, לעושין צביונו ולמצפין תפארתו, יכול לכל, תלמוד לומר לשאר עמו, למי שמשים עצמו כשירים… (שם טו א וב)

…וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, וכולל גרי הצדק עם הצדיקים, שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וסמיך ליה וכי יגור אתכם גר, והיכן מתרוממת קרנם, בירשלים, שנאמר שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך. (שם יז ב)

והתניא שלשה דברים נאמרו בצפרנים, הקוברן צדיק, שורפן חסיד, זורקן רשע… (מועד קטן יח א)

א"ל בר הי הי להלל מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלקים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו, אמר לו עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. (חגיגה ט ב)

ר"א בן שמוע אומר על עמוד אחד (העולם עומד), וצדיק שמו, שנאמר וצדיק יסוד עולם… ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום ונשמתן של צדיקים… דכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך. (שם יב ב)

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, א"ל מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלקים… אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך, אלא ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם, אמר רב משרשיא מאי קראה, גבי צדיקים כתיב לכן בארצם משנה יירשו, גבי רשעים כתיב ומשנה שברון שברם. (חגיגה טו א)

תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים דחופים סחופים… הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים… (יבמות מז א)

…אי הכי ויעתר לו ויעתר להם מיבעי ליה, לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. א"ר יצחק למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר, מה עתר זה מהפך את התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות. (שם סד א)

…השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן. (שם צט ב)

אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, שנאמר השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע, בשלמא רע לחיי, אלא טוב אמאי לא, אלא שמע מינה טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. (שם קג א)

קרי שמואל עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און, קרי רב עליה דשמואל ותשועה ברוב יועץ. (שם קכא א)

תנו רבנן מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא, שעה ראשונה אמר להם שלום, שניה אמר להם שלום, שלישית אמר להם עלתה, אמר לה בתי מי העלך, אמרה לו זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו, אמרו לו נביא אתה, אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא דבר שהצדיק מתעסק בו יכשל בו זרעו. אמר רבי אבא אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, ר' חנינא אמר מהכא א-ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו. (שם שם ב)

דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים חארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש א-דני כוננו ידיך… הכי קאמר מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע, ומאי ניהו, מטר. (כתובות ה א)

ואי בעית אימא כיון דאמר ר' חנינא בר חמא ישב בראש לא סגי דלא מליך, ודכתיב בהו בצדיקים ותגזר אומר ויקם לך. (כתובות קג ב)

תנו רבנן, כי השוחד יעור עיני חכמים, קל וחומר לטפשין, ויסלף דברי צדיקים, קל וחומר לרשעים… אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת. (שם קה א)

ולר' אלעזר צדיקים שבחוצה לארץ אינם חיים, אמר רבי אילעא על ידי גלגול, מתקיף לה ר' אבא סלא רבא גלגול לצדיקים צער הוא, אמר אביי מחילות נעשות להם בקרקע. ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, אמר קרנא דברים בגו, יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את בנו, שמא לא יזכה למחילות. (שם קיא א)

אמר רבי חייא בר יוסף עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלם, שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ, ואין עיר אלא ירושלים, שנאמר וגנותי אל העיר הזאת. וא"ר חייא בר יוסף עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן, קל וחומר מחטה, מה חטה שנקברה ערומה יוצאת בכמה לבושין, צדיקים שנקברו בלבושיהן על אחת כמה וכמה. (שם שם ב)

א"ר שמעון בר זביד א"ר יצחק בר טבלא א"ר חייא אריכא אמר ר' אחא א"ר זירא א"ר אלעזר א"ר חנינא א"ר מיאשה משמיה דרבי יהודה בר אילעאי מהי דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו', אלו בני אדם שהן יראין להוציא שם שמים לבטלה… ופליגא דר"ש בן לקיש, דאמר אין גיהנם לעולם הבא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה, ורשעים נידונין בה, שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו', ולא עוד אלא שמתעדנין בה, שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק. (נדרים ח ב)

צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה. (שם כא ב)

…אמר רבי אבהו משום ר' חנניה בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה, אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה. (שם סב א)

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן, אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה, זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם. אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה… אלא משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו וזה אשתו ואחותו עמו, לזה נזדמנה לו אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו, זה שנזדמנה לו אשתו צדיקים ילכו בם, וזה שנזדמנה לו אחותו ופושעין יכשלו בם… אלא משל ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם, הוא שנתכוין לשם עבירה ופושעים יכשלו בם… (נזיר כג א, וראה שם עוד)

…לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים, שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. (סוטה ט ב)

דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות, אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים… (שם יא ב)

…אמרה לו בתו, אבא קשה גזרתך יותר משל פרעה… אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר ותגזר אומר ויקם לך… א"ר יהודה בר זבינא מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער, מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקא של חוה… מאי שנא גומא, א"ר אלעזר מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. (שם יב א)

ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, דכתיב את מספר ימיך אמלא. (שם יג ב)

…דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר, גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה, שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפים דור, הכא כתיב לאלפים לאהבי ולשומרי מצותי,והתם כתיב ולשומרי מצותיו לאלף דור… הנהו תרי תלמידי דהוון יתבי קמיה דרבא חד אמר ליה אקריון בחלמאי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, וחד אמר ליה אקריון בחלמאי וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ויעלצו בך אוהבי שמך, אמר להו תרווייכו רבנן צדיקי גמורי אתון, מר מאהבה ומר מיראה. (שם לא א)

ופסקו אנשי אמנה, אמר רבי יצחק אלו בני אדם שהן מאמינין בהקב"ה, דתניא רבי אליעזר הגדול אומר כל שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה, והיינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב כי מי בז ליום קטנות, כי מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא, קטנות שהיה בהן שלא האמינו בהקב"ה… (שם מח ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן הנעלבין ואינן עולבים, שומעין חרפתן ואין משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. (גיטין לו ב)

…א"ל מאתריה דר' יאשיה אתה, קרי עליה וצדיק יסוד עולם. (שם סא א)

…אמר ליה בניהו מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אדיקתיה לאורחיה, אמר ליה מכרזי עליה ברקיע  דצדיק גמור הוא, ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה זכי לעלמא דאתי. (שם סח ב)

אמר רבא רב אידי אסברא לי, אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב, אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב… ר"ש בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות, שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו… אמר רבי אלעזר ברבי צדוק למה צדיקים נמשלים בעולם הזה, לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו כולו עומד במקום טהרה, כך הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה כדי שיירשו העולם הבא, שנאמר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. (קידושין מ א וב)

על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו. על מנת שאני רשע, אפילו צדיק גמור מקודשת, שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו. (שם מט ב)

אר"ש בר נחמני א"ר יונתן אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים, אימתי אש יוצאה בזמן שקוצים מצוין לה, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר ונאכל גדיש, ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש, שנאכל גדיש כבר. תאני רב יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים, ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר והכרתי ממך צדיק ורשע. בכי רבי יוסף כולי האי נמי לאין דומין, א"ל אביי טיבותא הוא לגבייהו, דכתיב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. (בבא קמא ס א)

…קרי אנפשיה צדיק מצרה נחלץ ויבא אחר תחתיו. (שם ס ב)

…אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינן (רעבים) ולית לן מידי, אמר ליה זיל הב אגרייהו, א"ל דינא הכי, אמר ליה אין, וארחות צדיקים תשמור. (שם פג א)

תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון, תזרח השמש לצדיקים, יאספון רשעים לגיהנם, ואל מעונתן ירבצון אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו. יצא אדם לפעלו, ויצאו צדיקים לקבל שכרן, ולעבודתו עדי ערב, במי שהשלים עבודתו עדי ערב. (שם שם ב)

…כי גדל אתא יתיב במתיבתא דרבי, שמעיה לקליה, אמר הא קלא דמי לקליה דר' אלעזר בר' שמעון, אמרו ליה בריה הוא, קרא עליה פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם, פרי צדיק עץ חיים זה ר' יוסי בר' אלעזר בר' שמעון, ולוקח נפשות חכם זה ר' שמעון בר איסי בן לקוניא. (שם פה א, וראה שם עוד)

אמר רבי אלעזר מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים, מנלן מעפרון… (שם פז א)

…אלא הכי קאמר, אספרם למעשיהם של צדיקים מחול ירבון, וקל וחומר ומה חול שמועט מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כל שכן שמגינם עליהם… (בבא בתרא ז ב)

נפק בת קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטלתיא (ארגז) דדביתהו דר"ח בן דוסא דעתידא דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי… מה עשה הקב"ה סירס הזכר (של לויתן) וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר הנה נא כחו במתניו זה זכר, ואונו בשרירי בטנו זו נקבה… (שם עד ב)

אמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שאנמר יכרו עליו חברים ואין כרה אלא סעודה… ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר התמלא בסוכות ערו, זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צלצל, שנאמר ובצלצל דגים ראשו, זכה עושין לו צלצל, לא זכה עושין לו ענק, שנאמר וענקים לגרגרותיך, זכה עושין לו ענק, לא זכה עושין לו קמיע שנאמר ותקשרנו לנערותיך… ואמר רבה אמר ר' יוחנן עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק, שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו. עשן בחפה למה, אמר רבי חנינא שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא. ואש בחופה למה, אמר רבי חנינא מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. (שם עה א)

ואמר רבה א"ר יוחנן עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו… א"ר אלעזר עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. (שם שם ב)

כי אש יצאה מחשבון וגו', תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין, ולהבה מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו שיחין (נמשלים לאילנותו ולשיחין)… (שם עח ב)

…בת ארבעים שוב אינה יולדת, אלא מתוך שצדקניות הן (בנות צלפחד) נעשה להן נס כיוכבד. (שם קיט ב)

כי השתות יהרסון צדיק מה פעל, רב יהודה ורבי עינא, חד אמר אילו חזקיה וסיעתו נהרסים צדיק מה פעל, וחד אמר אילו בית המקדש יהרס צדיק מה פעל, ועולא אמר אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות צדיק מה פעל… היכא אשכחן צדיקי דאיקרו שתות, דכתיב כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, ואיבעית אימא מהכא, הפליא עצה הגדיל תושיה. (סנהדרין כו ב)

תנו רבנן אדם יחידי נברא ומפני מה… מפני הצדיקים ומפני הרשעים, שלא יהו הצדיקים אומרים אנו בני צדיק, ורשעים אומרים אנו בני רשע. (שם לח א)

…תא שמע מדאיקבור צדיקי, ואי אמרת משום כפרה, צדיקי לכפרה צריכי, אין דכתיב אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא… נימא להו לצדיקי דמייקרי בהו אינשי. (שם מו ב)

וכל כך למה, לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק. דאמר ר' אחא בר חנינא מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק, שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע, ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו… (שם מז א)

אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא, שנאמר כי עונותיכם היו מבדילים וגו'. (שם סה ב)

שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם, לצדיקים רע להן ורע לעולם, יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם, פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם, כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם, שקט לרשעים רע להן ורע לעולם, לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם… (שם עא ב)

שלחו מתם איזהו בן העולם הבא, ענוותן ושפל ברך, שייף עייל שייף ונפיק וגריס באוריתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. (שם פח ב)

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר… (שם צ א)

תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב"ה להחיות אינן חוזרין לעפרן, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים. מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימין. ואם תאמר אותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, צדיקים מה הן עושין, הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים… שמא תאמר יש להם צער, תלמוד לומר וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. (שם צב א)

אמר ר' יוחנן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שנאמר ענה ואמר הא אנא חזי גוברין ארבעה שריין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון, וחזייה די רביעאה דומה לבר א-להין. (שם שם ב)

…אלא למאן דאמר סריסים ממש, משתעי קרא בגנותא דצדיקי. (שם צג ב)

…מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבונו של עולם אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח, פתחה ואמרה שירה לפניו, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו', אמר שר העולם לפניו, רבונו של עולם צביונו עשה לצדיק זה… (שם צד א)

א"ר יוחנן… מארת ה' בבית רשע זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל מ' סאה גוזלות בקנוח סעודה, ונוה צדיקים יבורך זה חזקיה מלך יהודה שהיה אוכל ליטרא ירק בסעודה. (שם שם ב)

…אמר הקב"ה צדיק זה (יעקב) בא לבית מלוני יפטר בלא לינה, מיד בא השמש. (שם צה ב)

…שלח להו (נבוכדנצר) אית להו צדיקי דבעו רחמי ומייתו ליה, שלחו ליה צרור הכסף לקח בידו, ואין כסף אלא צדיקים, שנאמר ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים. (שם צו ב)

…שנאמר אשרי כל חוכי לו, אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא, שנאמר אשרי כל חוכי לו, לו בגימטריא תלתין ושיתא הוו, איני והאמר רבא דרא דקמי קודשא בריך הוא תמני סרי אלפי פרסא הואי, שנאמר סביב שמנה עשר אלף, לא קשיא הא דמסתכלי באיספקלריא המאירה, הא דמסתכלי באיספקלריא שאינה מאירה, ומי נפישי כולי האי, והאמר חזקיה אר ירמיה משום רשב"י, ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הם אני ובני מהם, אם מאה הם אני ובני מהם, אם שנים הם אני ובני הם, לא קשיא הא דעיילי בבר (שצריכים לבקש רשות כשנכנסין להסתכל באספקלריא המאירה), הא דעיילי בלא בר. (שם צז ב)

כי אתא רב דימי אמר עתיד הקכ"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו, שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו הא-ל ישועתנו סלה… דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשר עולמות, שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי… כך נותן הקב"ה כח בצדיקים לקבל טובתן. (שם ק א)

כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו, כמאן דאמר ישעיה הרג. (שם קג ב)

ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ מה טיבם של שבעת הימים, אמר רב אלו ימי אבילות של מתושלח, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא… וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים, א"ר ירמיה מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים. (שם קח ב)

אספו לי חסידי אלו צדיקים שבכל דור ודור, כורתי בריתי עלי זבח, אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש. עלי זבח אלו ר"ע וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה… (שם קי ב)

א"ר אלעזר א"ר חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר ביום ההוא יהיה ה' צב-אות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו וגו', מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה, לעושים רצונו ומצפים לישועתו, יכול לכל, תלמוד לומר לשאר עמו, למי שמשים עצמו כשירים… (שם קיא ב, וראה שם עוד)

צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם, שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין במבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, צדיק בא לעולם טובה באה לעולם, שנאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. (שם קיג ב)

רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא, טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, אם לחטאים יורה קל וחומר לצדיקים. (מכות י ב)

א"ר אבא בר כהנא מאי דכתיב חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, אמר אברהם לפני הקב"ה חולין הוא מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, ולא, והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע, בצדיק שאינו גמור, אבל בצדיק גמור לא, והכתיב וממקדשי תחלו, ותני רב יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו, התם נמי כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו הוו להו כצדיקים שאינן גמורים. (ע"ז ד א)

אמר רבי כמה גדולים צדיקים הללו שנזדמנו להן שלש מקראות של צדוק הדין בשעת צדוק הדין. (שם יח א)

…והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. (אבות ה א)

דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב יש הבל אשר נעשה על הארץ וגו', אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הבא בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הבא בעולם הזה, אמר רבא אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו, אלא אמר רבא אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הזה בעולם הזה. (הוריות י ב)

מפני מה נברא העולם הבא ביו"ד, מפני שצדיקים שבו מועטים, ומפני מה כפוף ראשו, מפני שצדיקים שבו כפוף ראשיהם מפני מעשיהן שאינן דומין זה לזה. (מנחות כט ב)

דאמר ר' חמא בר חנינא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן, שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע, וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו… (חולין ז ב)

והאמר רבין בר אבא ואמרי לה אמר רבי אבין בר שבא משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות והרוחות והרעמים ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנם, ונתנו חכמים עיניהם ברבי חייא ובניו, כי מהניא זכותייהו אעלמא, אדידהו לא, כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. (שם פו א)

א"ר אבא קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו, שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים. (שם פט א)

ויותר יעקב לבדו, אמר רבי אלעזר שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל… ויקח את האבן, אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו… (שם צא א וב)

…הבשילו אשכלותיה ענבים אלו הצדיקים שבכל דור ודור. (שם צב א)

ואכרה לי בחמשה עשר כסף, א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שנאמר בקברי אשר כריתי לי, בחמשה עשר זה ט"ו בניסן, שבו נגאלו ישראל ממצרים, כסף אלו צדיקים, וכן הוא אומר צרור הכסף לקח בידו, חומר שעורים ולתך שעורים אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם, ואיני יודע אם שלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ואם שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן, כשהוא אומר ואקחה שלשים הכסף ואשליך אותו בית ה' אל היוצר, הוי אומר שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן. אמר אביי ורובייהו משתכחי בבי כנישתא דתותי אפתא, היינו דכתיב ואומר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף. רבי יהודה אומר אלו שלשים צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימים עליהם. (שם צב א)

תניא נמי הכי, רוכבי גמלים כולם רשעים, הספנים כולם צדיקים, החמרים מהן רעים מהן צדיקים… (נדה יד א)

דדריש ר' חנינא בר פפא ואתו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו, רבונו של עולם טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק לא קאמר, כדר' חנינא, דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. (שם טז ב)

…ומה היא השבועה שמשביעין אותו, תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע… (שם ל ב)

דרש רבי אבהו מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה. (שם לא א)

תלמוד ירושלמי:

א"ר ירמיה בר' אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא עתיד הקב"ה לעשות מחיצתן של צדיקים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת, ומלאכי השרת שואלין אותן ואומרין להן מה פעל א-ל מה הורה לכם הקב"ה. (שבת לט ב)

…ואמר לו ואין הקב"ה מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק, אמר לו הן, הקב"ה מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק, ואין הקב"ה מבטל גזירתו של צדיק מפני גזירתו של צדיק חבירו. (תענית טז ב)

ר' ברכיה ר' חלבו עולא בירייה רבי לעזר בשם ר' חנינה עתיד הקב"ה להיעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא, מה טעמא, שיתו לבכם לחילה, לחולה כתיב, והצדיקים מראין אותו באצבע ואומרים כי זה אלקים אלקינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות, עלמות בעלומות בזריזות עילמות כאילין עלמות. תירגם עקילס אתא נסייא עולם שאין בו מות, והצדיקים מראין אותו באצבע ואומרים כי זה אלקים אלקינו עולם ועד, הוא ינהגנו עלמות, הוא ינהגנו בעולם הזה, הוא ינהגנו לעתיד לבא. (מגילה כ ב)

משמת רבי יוסי חסידא ורבי יוסי קטונתא פסקו אנשי חסידות, ולמה נקרא קטונתא שהיה תמציתו של צדיקים ושל חסידים. (סוטה מז א)

יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם, א"ר אבהו ובלבד יין עם רוב שינה, א"ר יונתן ישינים הן קימעא מפני שתהא דעתן מייושבת (לעסוק בתורה). (סנהדרין מג ב)

ר"ש בן מנסיא אומר הנוי והכח והעושר והחכמה והשיבה והכבוד והבנים לצדיקים נאה להם ונאה לעולם… תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אילו שבע מידות שמנו חכמים בצדיקים כולן נתקיימו ברבי ובניו, רבי יוחנן אומר כל שבע מידות שאמרו חכמים בצדיקים היו ברבי, מאן רבי הוא רבי הוא ר' יהודה הנשיא… (שם נה ב)

כיי דמר רב הונא בשם רב וישקלו את שכרי שלשים כסף, אילו שלשים מצות שעתידין בני נח לקבל עליהן, ורבנין אמרי אילו שלשים צדיקים שאין העולם חסר מהן, דמר רב נחמן בשם רבי מנא אין העולם יכול להיות פחות משלשים צדיקים כאבינו אברהם, ומה טעם ואברהם היה יהיה, יהיה מניין שלשים, פעמים שרובן בבבל ומיעוטן בארץ ישראל, פעמים שרובן בארץ ישראל ומיעוטן בבבל, סימן יפה לעולם בשעה שרובן בארץ. (ע"ז ט א)

אשר יש צדיקים וגו', אשריהם הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעולם הזה, ווי לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים בעולם הזה. (הוריות טו ב)

אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי קל וחומר על ממונו החביב… אם כך על של רשע, קל וחומר על של צדיק. (נגיעים יב ה)

תוספתא:

וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים וגו', הלא אין דרכן של ערביים להיות נושאין אלא עורות ריח רע ועיטרן, אלא שנתנו את הצדיק ההוא בין דברים החביבין. והלא דברים קל וחומר, ומה בשעת כעסן של צדיקים מרחמין עליהן, בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה… (ברכות פרק ד, וראה שם עוד)

בזמן שהצדיק בא לעולם טובה באה לעולם, שנאמר ויקרא את שמו נח לאמר וגו', וכשנפטר רעה באה לעולם, שנאמר הצדיק אבד אין אש שם על לב וגו', ואומר יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו, הולך שלום אל הקבר. (סוטה פרק י)

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אם ראית צדיק יוצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה דרך הקדם על ידיו שלשת ימים או אחר על ידיו שלשת ימים כדי שתצא עמו לדרך, מפני שמלאכי שלום מלווין אותו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.. (ע"ז פרק א)

מדרש רבה:

ר' אבהו אמר מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב, (תהלים א') כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'. והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באי זה מהם חפץ, כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. (בראשית ב ז)

ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים, ויהי בקר אלו מעשיהן של צדיקים, יום אחד שנתן להם הקב"ה יום אחד, ואי זה זה יום הכפורים. (שם ג י)

א"ר אילפא… ומה תלמוד לומר ולמשול ביום ובלילה, אלא אלו הצדיקים שהן שולטין במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא להאיר בלילה, הדא הוא דכתיב (יהושע י') וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו… (שם ו יד)

א"ר ברכיה בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו, מה עשה הקב"ה, הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושיתף בו מדת רחמים ובראו, הדא הוא דכתיב (תהלים א') כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד… (שם ח ד, וראה שם עוד)

מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים, אלא כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן, כיון שהם מתים הן נחין, הדא הוא דכתיב ושם ינוחו יגיעי כח…. ורשב"ל אמר ליתן שכר לאלו בכפלים ולהפרע מאלו בכפלים, ליתן שכר לצדיקים שלא היו ראויים לטעום טעם מיתה וקבלו עליהם טעם מיתה, לפיכך (ישעיה ס"א) לכן בארצם משנה יירשו. (שם ט ז)

תני בר קפרא בכל מקום שנאמר חי, צדיק, ארפכשד חי, שלח חי. (שם כד ג)

כעבור סופה ואין רשע זה דור המבול, וצדיק יסוד עולם זה נח… (שם ל א, וראה שם עוד)

אלה תולדות נח, הדא הוא דכתיב (משלי י"א) פרי צדיק עץ חיים, מה הן פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים, (שם) ולוקח נפשות חכם, שזן ופרנס כל י"ב חדש בתיבה, אחר כל השבח הזה (שם) הן צדיק בארץ ישולם, בא לצאת ונשתלם אתמהא, דא"ר הונא משום ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי נח כשהוא יצא מן הבתיבה הכישו ארי ושברו… (שם ל ו)

בדורותיו, ר' יהודה אומר בדורותיו היה צדיק, הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק, בשוק סמיא צווחין לעווירא סגיא נהור… ר' נחמיה אמר ומה אם בדורותיו היה צדיק, אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה, משל לצלוחית של אפרסמון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בין הקברות והיה ריחה נודף, ואלו היתה חוץ לקברות על אחת כמה וכמה. (שם שם י)

ויזכור אלקים את נח ואת כל החיה וגו', כתיב (תהלים ל"ו) צדקתך כהררי א-ל משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה', ר' ישמעאל אומר בזכות הצדיקים שקיבלו את התורה שניתנה מהררי א-ל את עושה עמהם צדקה עד כהררי א-ל, אבל רשעים שלא קיבלו את התורה את מדקדק עמהם עד תהום רבה. ר' עקיבא אומר אלו ואלו מדקדק עמהם עד תהום רבה, מדקדק עם הצדיקים וגובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי להשפיע להם שלוה וליתן להם שכר טוב לעולם הבא. א"ר לוי משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן, את הצדיקים בדירתן שנאמר (יחזקאל ל"ד) במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם… ר' יונתן בשם ר' יאשיה מסרס קרא, צדקתך על משפטיך כהררי א-ל על תהום רבה, מה הרים הללו אין להם סוף, אף הצדיקים אין להם סוף למתן שכרן, מה הרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם, כך הם הצדיקים נכבשים על הפורענות שלא יצאו וישרפו את העולם. ומה הרים הללו נזרעים ועושים פירות, כך מעשיהם של צדיקים עושים פירות, הדא הוא דכתיב (ישעיה ג') אמרו צדיק כי טוב וגו', ומה תהום זה אין לו חקר, כך אין לפורענותן של רשעים חקר… (שם לג א)

דבר אחר טוב ה' לכל וגו' ויזכור אלקים את נח וגו', א"ר שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין… אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים, בכל מקום שנאמר אלקים הוא מדת הדין… (שם שם ד)

ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, א"ר יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת, ומה הוא בודק קנקנים יפים, שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו נשבר, כך אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים… (שם לד ב, וראה שם עוד)

ויאמר ה' אל לבו, הרשעים הן ברשות לבן… אבל הצדיקים לבן ברשותן, (ש"א א') וחנה היא מדברת על לבה, (שם כ"ז) ויאמר דוד אל לבו, (דניאל א') ויאמר דניאל אל לבו, ויאמר ה' אל לבו. (שם שם יא)

דאמר רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי משהא הקב"ה ומתלא עיניהם של צדיקים ואחר כך הוא מגלה להם טעמו של דבר, כך אל הארץ אשר אראך, על אחד ההרים אשר אומר אליך… (שם לט יב)

א"ר ירמיה החמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו, בכבודו כתיב (ש"א ב') כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו על ידי אחרים, ובכבודו של צדיק כתיב ואברכה מברכיך ומקללך אאור, אנא. (שם לט יח)

וינגע ה' את פרעה וגו' כתיב (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח וגו' מה התמרה הזו וארז אין בהן לא עקומים ולא סיקוסים, כך הצדיקים אין בהם לא עקומים ולא סיקוסים, מה התמרה וארז לבן מכוון למעלן, כך הצדיקים לבן מכוון להקב"ה, הדא הוא דכתיב (שם כ"ה) עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי. מה התמרה וארז יש להן תאוה, אף צדיקים יש להן תאוה, ומה היא תאותן, הקב"ה, שנאמר (שם מ') קוה קויתי ה'… אי מה הארץ אינה עושה פירות כך הן הצדיקים, אתמהא, תלמוד לומר יפרח, מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה ולולבים להלל חריות לסכוך סיבים לחבלים סנסנים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית, כך הם ישראל… (שם מא א)

…א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים, אבל ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים, ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד שבהם ומכריעו עליהם, שהוא יכול לומר למדת הדין די, אני נוטלו ומכפר עליהם. (שם מד ו)

א"ר יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מאי טעמא זכר צדיק לברכה. (שם מט א)

א"ר יהושע בר נחמיה אף שאתה מביא לעולמך אתה מכלה בו את הצדיקים ואת הרשעים, ולא דייך שאין אתה תולה הרשעים בשביל הצדיקים, אלא שאתה מכלה את הצדיקים עם הרשעים… (שם שם יד)

…דאמר ר' יוחנן כל צדיקים שנאמרו בסדום צדיקם כתיב. (שם שם יח)

יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה (תהלים ל"ז), כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים, בת כ' כבת ז' לנוי, בת ק' כבת כ' שנה לחטא. (שם נח א)

וזרח השמש ובא השמש (קהלת א') א"ר אבא בר כהנא… אלא עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק זה הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו, יום שמת ר"ע נולד רבינו, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש… (שם שם ב, וראה שם עוד)

א"ר יוסי בר דוסא כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך… (שם ס ט)

ואלה ימי שני אברהם, כתיב (קהלת ל"ז) יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, יודע ה' ימי תמימים זה אברהם, שנאמר והיה תמים, ונחלתם לעולם תהיה ואלה שני חיי אברהם, שחבב הקב"ה שנותן של צדיקים וכתבם בתורה כדי שתהא נחלת ימיהם זכורה לעולם. (שם סב א)

ואלה תלדות יצחק בן אברהם, (משלי כ"ג) גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו, גילה אחר גילה בזמן שהצדיק נולד. (שם סג א)

…אבל הצדיקים על ידי שתחלתן יסורין וסופן שלוה הם פותחין בקללה וחותמין בברכה, אורריך ארור ומברכיך ברוך, (שם סו ה)

ר' חנינא בר פפא שאל את ר' אחא, א"ל מהו דכתיב הון אדם יקר חרוץ, א"ל חרוצה היא ביד הצדיקים שאינם נוטלין מן יקרם שלעתיד לבא בעולם הזה. (שם סז ב)

ויצא… ר' עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה זיוה פנה הדרה… ר' עזריה בשם ר' סימון אמר, לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותם של שני צדיקים. (שם סח ז)

א"ר יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם, (בראשית מ"א) ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלקיהם מתקיים עליהם, שנאמר והנה ה' נצב עליו. (שם סט ב)

וזה שער השמים, א"ר אחא עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך. (שם שם ו)

כל מקום שהצדיקים הולכים ברכה משתלחת, ירד יצחק לגרר באת ברכה לרגלו, שנאמר (בראשית כ"ו) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה וגו'… (שם עג ו, וראה שם עוד)

וישלח יעקב מלאכים לפניו, ר' יהודה ב"ר סימון פתח, (משלי כ"ה) מעין נרפש ומקור משחת וגו', א"ר יהודה ב"ר סימון כשם שאי אפשר למעין להרפס ולמקור להשחת, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע, וכמעין נרפס וכמקור משחת כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע. (שם עה ב)

אשריהן הצדיקים שמתברכין בארץ ומתברכין בשמים, וכך היא המדה, שנאמר (ישעיה ס"ג) אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן… (שם שם ח)

א"ר יודן א"ל המקום שוב אל ארץ אבותיך, אף על פי כן ויירא יעקב מאד, אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה… (שם עו ב, וראה שם עוד)

אמר רבי אחא בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג, אמר לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה… (שם פד א)

תני רשב"י בכל מקום שהצדיקים הולכים השכינה הולכת עליהם. (שם פו ז)

לעולם אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה שלשה ימים, וכן למדנו ליוסף ליונה למרדכי לדוד, וכן הוא אומר (הושע ו') יחיינו מיומים ביום השלישי של שבטים יקימנו. (שם צא ט)

א"ר חמא ב"ר חנינא לא דיין לצדיקים שמחזירים להן אבידתן, אלא שנוטלים שכר, ותקח האשה את הילד ותניקהו. (שמות א ל)

דבר אחר מכאן שהפורענות שוהא על הצדיקים לבא ומדת הטוב ממהרת לבא. (שם ג יח)

…שכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מגן עדן מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנם מפי הרשעים… (שם ז ג)

…בא וראה דרך הצדיקים במה שהם סורחים הם מתקנים, הוי נופת תטופנה שפתותיך כלה. ממי הם למדים מן הקב"ה, שבדבר שהוא מכה הוא מרפא…. (שם כג ג)

לפי שבעולם הזה היו הרשעים עשירים ונתונים בשלוה ובהשקט והצדיקים עניים, אבל לעתיד לבא כשיפתח הקב"ה לצדיקים אוצרות גן עדן, הרשעים שאלו נשך ותרבית עתידים להיות נושכין בשיניהם… (שם לא ד)

…לכן הזהיר הקב"ה על כבודן של זקנים ושל צדיקים, וכן הוא אומר (משלי א') להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, למה הזהיר עליהם, לפי שהם מזהירים את ישראל מן ע"ז. (שם לא יז)

דבר אחר כתב לך, כל הצדיקים באו באומניות על הקב"ה, באברהם כתיב (שיר ז') מה יפו פעמיך בנעלים מעשה ידי אמן, בא באומניות (בראשית י"ח) ויגש אברהם וגו'… (שם מז יד, וראה שם עוד)

כי הולך האדם אל בית עולמו, בית העולם לא נאמר אלא בית עולמו, מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו. (ויקרא יח א)

אמר להם הקב"ה לרשעים, הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם מבקשין לשמוח… (שם כ ב, וראה שם עוד)

דבר אחר צדקתך כהררי א'ל מה ההרים ראוים להזריע ועושים פירות, כך הצדיקים עושים פירות ומטיבין לעצמם ולאחרים… צדקתך כהררי א-ל, מה ההרים הללו אין להם סוף כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים… ר' ישמעאל אומר הצדיקים שעושין התורה שניתנה מהררי א-ל הקב"ה עושה עמהן צדקה כהררי א-ל… רבי עקיבא אומר אלו ואלו מדקדק עמהם, הצדיקים גובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה בשביל ליתן להם שכר טוב לעתיד לבא, ומשפיע עליהם לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה כדי ליפרע מהם לעתיד לבא. רבי מאיר אומר משל הצדיקים בדירתן, שנאמר במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם… (שם כז א, וראה שם עוד)

והאלקים יבקש את נרדף, רב הונא בשם רב יוסף אמר, לעולם והאלקים יבקש את נרדף, רשע רודף צדיק האלקים יבקש את נרדף, רשע רודף רשע והאלקים יבקש את נרדף, אפילו צדיק רודף רשע והאלקים יבקש את נרדף… (שם שם ה)

ורבנן אמרי כל מה שהצדיקים מגדלין במצות ובמעשים טובים בעולם הזה דיין שהקב"ה מחדש פניהם כגלגל חמה, שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. (שם כח א)

מהו צליל שעורים, רבנן אמרי על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים, ובזכות מה ניצולו בזכות לחם שעורים, ואיזו זו זו מצות העומר… אמר ליה כל כך למה, להודיעך שכל זמן שישראל בצער אף הצדיקים הוין עמהם בצער. (שם כח ו)

דבר אחר שובע שמחות את פניך אלו ז' כתות של צדיקים שעתידים להקביל פני שכינה ופניהם דומות לחמה ולבנה לרקיע ולכוכבים לברקים ולשושנים ולמנורה הטהורה שהיתה בבית המקדש… (שם ל ב, וראה שם עוד)

ר' יהודה אומר הדא הוא דכתיב סביב רשעים יתהלכון, סביב לרשעים הצדיקים מתהלכין, כיצד, בשעה שהצדיקים יוצאין מתוך גן עדן ורואין את הרשעים נדונין בגיהנם נפשם שמחה עליהם, באותה שעה הן נותנין שבח והודאה להקב"ה על הייסורין שהביא עליהם בעולם הזה… (שם לב א)

מה הגפן הזו שרביט אחד יוצא ממנו ומכבש כמה אילנות, כך ישראל צדיק אחד יוצא מהן ושולט מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב ויוסף הוא השליט… (שם לו ב, וראה שם עוד)

משפטיך תהום רבה, אר"מ משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים בדירתן (יחזקאל ל"ד) במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיו נויהם… (במדבר א א)

דבר אחר מה הכוכבים חולקין כבוד זה לזה ושלום ביניהם, שנאמר (איוב כ"ה) עושה שלום במרומיו, כך הם הצדיקים אוהבים זה לזה. כשם שהכוכבים אינן מריבין זה עם זה כך הם הצדיקים. (שם ב יב)

מה התמרה הזו עושה תמרים ועושה קוצים, וכל מי שהוא מבקש לגבות תמרים הקוצים שיש בה שולטין בו, כך הם הצדיקים, כל מי שאינו משמר עצמו מהם נשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף, ואף כל דבריהם כגחלי אש. (שם ג א)

דבר אחר מה תמרה זו יש לה תאוה, כך צדיקים יש להם תאוה, מה תאותם הקב"ה, שנאמר (ישעיה כ"ו) נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך, כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל. (שם)

…כך כל תאותן וצפויין של צדיקים הקב"ה, מה תמרה זו אינה עושה פחות מג' אנבונין, כך אין ישראל חסרים מג' צדיקים בעולם, כאברהם יצחק ויעקב, חנניה מישאל ועזריה… מה תמרה זו יש בה לולבין להלל וחריות לסוכה, אפילו הסיב שלה הולך לחיזוק ועצה להדליק, כך בישראל צדיקים ישרים חסידים בני תורה, אפילו סוריהן גומלי חסד אינון. אי מה התמרה אין עושין ממנה כלים כך הצדיקים אין עושין פירות, תלמוד לומר (תהלים צ"ב) כארז בלבנון ישגה… מה התמרה עושה פירות כך הצדיקים עושים פירות, שנאמר (ישעיה ג') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו… דבר אחר צדיק כתמר וגו' מדבר בשבטו של לוי שהיו צדיקים והפריחו מעשים טובים בעת שעשו ישראל העגל, לפיכך גידלם הקב"ה בישראל כארז הזה שהוא גבוה וגדולה בלבנון משאר האילנות, כך הם גדולים מכל ישראל, שלא בחר בכל השבטים לעמוד בשימושו אלא בני לוי בלבד… (שם)

הדא הוא דכתיב (תהלים קמ"ו) ה' אוהב צדיקים וגו', כך אמר הקב"ה (משלי ח') אני אוהבי אהב, וכן הוא אומר (ש"א ב') כי מכבדי אכבד, הם אוהבים אותי ואף אני אוהב אותם, ולמה הקב"ה אוהב צדיקים, שאינן נחלה ואינם משפחה… אם מבקש אדם להיות כהן אינו יכול, להיות לוי אינו יכול, למה שלא היה אביו לא כהן ולא לוי, אבל אם מבקש אדם להיות צדיק, אפילו גוי, יכול הוא, שאינן בית אב, לכך הוא אומר יראי ה' ברכו את ה'. (שם ח ב)

ומצינו למדים שהרשעים שבועה לצדיקים, ומנין שהצדיקים ברכה לרשעים, שנאמר (ירמיה ד') והתברכו בו גוים… (שם ט מט)

ויהי, א"ר יודן כל מקום שנאמר בלשון הזה בצדיקים שקול הוא כל"א צדיקים כמנין ויהי. (שם י יב)

ותמהר האשה ותרץ וגו', מלמד שכל מעשה הצדיקים במהירות. (שם שם יז)

דבר אחר עורי צפון וגו', לעתיד לבא עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בגן עדן, ואין צריכין לא בפלסמון ולא ראשי בשמים, אלא רוח צפון ורוח דרום מכבדות וזוחלות כל בוסמני גן עדן ונותנים ריחם… (שם יג ג)

כף אחת עשרה זהב, כנגד עשרה דורות מן פרץ ועד דוד, שנאמר ואלה תולדות פרץ… כף אחת שהיו יד אחת כולם צדיקים גמורים, הוי מלאה קטרת שמעשיהם היו נעימים כריח הקטורת… (שם שם יג)

…וכשאמרתי דברים לפני ר' יוסי ב"ר זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואין אותך ועומדין לפניך ואת מביאן לידי יראת שמים, שנאמר מפני שיבה תקום ויראת מאלקיך, למה שמעלתן של צדיקים מעלה שאין לה ירידה… (שם טו יג)

ויסעו מקדש… על שנתחברו לרשע הזה (אדום) לעבור בארצו חסרו לאותו צדיק, לכך נסמכה פרשת אסיפת אהרן לאחר פרשת מלך אדום. (שם יט ט)

ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו… זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח) אשרי אדם מפחד תמיד, וכן הוא מדת הצדיקים, אף על פי שהקב"ה מבטיחן אין פורקים מיראה, וכן ביעקב, (בראשית ל"ב) ויירא יעקב, לא נתיירא, אמר שמא נתלכלכתי אצל לבן בכלום, וכתיב (דברים כ"ג) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, והניחני הקב"ה… (שם שם יט)

כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, כך מתעסק בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם. (שם כא ד)

וכתיב ויקרב משה את משפטן, י"א שהפליא מן משה, שיש צדיקים שנתגאו בדבר מצוה והתיש הקב"ה את כוחן, את מוצא שאמר דוד (תהלים קי"ט) זמירות היו לי חקיך, לומר שקלות ורגילות כזמירות, אמר לו הקב"ה חייך שסופך לעות דבר שהתינוקות קורין… (שם כא יב)

מהו לא יגרע מצדיק עיניו (איוב ל"ז) אין הקב"ה מונע מן הצדיק מה שרוצה בעיניו… (שם כב ה)

דבר אחר לב חכם לימינו אלו הם הצדיקים שהן נותנין לבם לתורה שהיא מימין, שנאמר מימינו אש דת למו, ולב כסיל לשמאלו אלו הן הרשעים שהן נותנין לבם להעשיר, שנאמר (משלי ג') בשמאלה עושר וכבוד. (שם שם ח)

דבר אחר א"ר אבא עתיד מחיצתן של צדיקים להיות לפנים ממלאכי השרת, והם שואלים להם מה הלכות חידש הקב"ה היום. א"ר לוי בר חנינא ואל תתמה אף בעולם הזה היתה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת, שנאמר (דניאל ג') ורוה די רביעאה דמי לבר א-להין, שהיו לפנים מהמלאך והוא מכבה לפניהם האש. (דברים א י)

דבר אחר כך ברא הקב"ה את עולמו, יום שיהא יום ולילה שיהא לילה, בא יעקב ועשה את היום לילה ששקע לו הקב"ה את השמש שלא בעונתה, שנאמר (בראשית כ"ח) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, בא יהושע ועשה הלילה יום, שנאמר שמש בגבעון דום, הרי שהצדיקים גורעים ומוסיפים על דבריו של הקב"ה, כדי שיהו הבריות יראין מלפניו. (שם י ב, וראה שם עוד)

זה שאמר הכתוב (ש"ב כ"ג) אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם, ומהו צדיק מושל יראת אלקים, הצדיקים מושלים כביכול שהקב"ה מושל, כיצד, כל מה שהקב"ה עושה הצדיקים עושין, כיצד, הקב"ה פוקד עקרות, ואלישע פקד את השונמית, מנין שנאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. הקב"ה מחיה מתים, ואלישע החיה את בנה של שונמית… (שם שם ג, וראה שם עוד)

…(משלי י"א) הן צדיק בארץ ישולם, (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, וכשם שעילית אותי על ס' רבוא כך אני מעלה אותם לעתיד לבא בתוך נ"ה רבוא צדיקים גמורים, שנאמר הן, הן בגמטריא הכי הוי. (שם יא ו)

ורבנין אמרין מה הנאה יש אל הצדיקים שמסגלין במצות ובמעשים טובים, דיין שאני עתיד לחדש פניהם כגלגל חמה, דכתיב (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. (קהלת א ד)

א"ר ירמיה בן אלעזר עתיד הקב"ה לחדש מאור פניהם של צדיקים לעתיד לבא, הא מד"א (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כשם שהוא מחדש פניהם, כך הוא מחדש לבושיהם. (שם א כא)

אבל לעתיד לבא הקב"ה עתיד להמנות לו חבורה של צדיקים משלו ומושיבן אצלו בישיבה גדולה, שנאמר (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' ונגד זקניו כבוד. א"ר אבין בשם ר"ש בן יוחאי עתיד הקב"ה לישב כבגורן וצדיקים יושבין לפניו, כההוא דכתיב ביהושפט שנאמר (דה"ב י"ח) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבין בגורן וגו'… (שם שם ל)

א"ר יצחק ב"ר מריון (חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה, אפילו צדיק חי העולמים מאמונתו הוא חיה. (שם ג יא)

דבר אחר על דברת בני האדם, על מדברות שהצדיקים מדברים בעולם הזה בסיגוף ובתעניות וביסורין, וכל כך למה, לברם האלקים, לברר להם מדת צדקותם ולראות שהם בהמה המה להם, לראות ולהראות לאומות העולם היאך ישראל נמשכין אחריו כבהמה. (שם שם כד)

את הכל ראיתי בימי הבלי, שאלו את שמואל הקטן מהו דכתיב יש צדיק אובד בצדקו, א"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהצדיק עתיד לבא לידי מייט, אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו, שנאמר יש צדיק אובד בצדקו. (שם ז לב)

כי החיים יודעים אלו הצדיקים, שאפילו במיתתן קריין חיים, והמתים אינם יודעין, אלו הרשעים שאפילו בחייהן קרויין מתים, ומנין שהצדיקים קרויין חיים במיתתן, שנאמר (במדבר ל"ב) אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר וגו', לאבות לא אמר אלא לאברהם יצחק וליעקב, אמר למשה צא ואמור להן שבועה שנשבעתי להם קיימתיה. (שם ט ד)

א"ר אשיאן אין בין צדיקים לרשעים אלא דיבור פה בלבד, רשב"ל אמר אין בין צדיקים לבינן אלא דיבור פה בלבד. (שם ט ט)

בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים וכמה גדול כחה של צדקה, וכמה גדול כחן של גומלי חסדים, שאין חסין לא בצל שחר ולא בצל כנפי ארץ ולא בצל כנפי שמש ולא בצל כנפי חיות, ולא בצל כנפי כרובים, ולא בצל כנפי שרפים אלא בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים ל"ו) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (רות ה ד)

ר' הונא בש"ר שמואל בר רב יצחק הצדיקים הן שלהן הן, ולאו שלהן לאו, שנאמר כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום. (שם ז ה)

…א"ר שמואל בר רב נחמן מסתברא כמאן דאמר שמלתו של אחיה, שדרך הצדיקים להיות קורעים בשעה שמחלוקת במלכות בית דוד… (שם ז יא)

הרשעים קודמין לשמן, (ש"א כ"ה) נבל שמו… אבל הצדיקים שמם קודם להם, (שופטים י"ג) ושמו מנוח… ושמו מרדכי, לפי שדומין לבוראן דכתיב (שמות ו') ושמי ה' לא נודעתי להם. (אסתר ו)

אבל מראית עיניהם של צדיקים תואר, לפי שמראות עיניהם של צדיקים מעלה אותם למעלה העליונה, הדא הוא דכתיב (בראשית י"ח) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים… לפיכך הם שמחים במראית עיניהם, שנאמר (תהלים ק"ו) יראו ישרים וישמחו. (שם ז)

דבר אחר חזית איש מהיר במלאכתו וגו', אלו הצדיקים שהם עוסקין במלאכתו של הקב"ה, לפיכך לפני מלכים יתיצב, שמתיצבים בתורה שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו… (שיר א ג)

הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ה) תחת אבותיך יהיו בניך, את מוצא צדיק מוליד צדיק, רשע מוליד רשע, צדיק מוליד רשע, רשע מוליד צדיק, וכולהון יש להם מקרא ויש להם משל ויש להם מליצה. צדיק מוליד צדיק דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך, משל סרכא דאקים תאניתא… צדיק מוליד רשע יש לו מקרא, (איוב ל"א) תחת חטה יצא חוח, משל מולידין דלית כוותהון, מרביין דלא דמיין להון. רשע מוליד צדיק יש לו מקרא, (ישעיה נ"ה) תחת הנעצוץ יעלה ברוש, משל מן סניא נפק ורדא… (שם שם ו)

א"ר אליעזר משל את הצדיקים במשובח שבמינים ובמשובח שבאותו המין, המשובח שבמינים כשושנה, ובמשובח שבאותו המין, שושנת העמקים. (שם ב ג)

מה שושנה זו אינה אלא לריח, כך לא נבראו הצדיקים אלא לגאולתן של ישראל. (שם שם ט)

א"ר לוי אמר הקב"ה בחורבנה העמידה לי צדיקים ובבנינה העמידה לי רשעים. בחורבנה העמידה לי צדיקים, דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו… (שם ד יא)

באתי לגני, א"ר מנחם חתניה דר' אלעזר בר אבונה בשם ר"ש בר' יוסנה, באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני לגונני, למקום שהיה עיקרי מתחלה, ועיקר שינה לא בתחתונים היתה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג') וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן… חטא אדם הראשון נסתלקה השכינה לרקיע הראשון… כנגדן עמדו צדיקים שבעה והורידוה לארץ, זכה אברהם והורידה משביעי לששי… עמד משה והורידה לארץ, א"ר יצחק הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ז) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה, הרשעים מה יעשו תלויין באויר, כי לא השכינו שכינה לארץ, אבל הצדיקים השכינו שכינה לארץ… (שם ה א)

…הא כיצד, תני רשב"י הרי שהיה אדם צדיק כל ימיו ובסוף הוא נעשה רשע, עליו הכתוב אומר וברשעתו אשר עשה לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, א"ר יוחנן ולא עוד אלא שכל עבירות שעשה הקב"ה מונה אותן לו זכיות, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל הבגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות לפני. (שם ו א)

ששים המה מלכות, אלו ששים חבורות של צדיקים שיושבות בגן עדן תחת עץ החיים ועוסקות בתורה. (שם שם יד)

מדרש תנחומא:

ויאמר ה' אלקים הן האדם, זה שאמר הכתוב לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלקים את האדם ישר (קהלת ז'), לא בראו הקב"ה שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו, ואם תאמר למה ברא יצר הרע שכתוב בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אתה אומר שהוא רע, מי יוכל לעשותו טוב, אמר הקב"ה אתה עושה אותו רע… (בראשית ז)

…לפיכך הוא אומר הוציאה ממסגר נפשי וגו' בי יכתירו צדיקים, שבי נוטל הקב"ה כתב, שאומר ומה נח שהיה צדיק ולא היה צדיק שלם כך עשה לו הקב"ה נסים, שנאמר ימלט אי נקי (איוב כ"ב) ולא נקי, אם היה צדיק גמור על אחת כמה וכמה. (נח ט)

ויהי רעב בארץ, יתברך שמו של הקב"ה לנסות אותו צדיק להודיע מעשיו הטובים בעולם מיד בא רעב בעולם… כך פתח ר' תנחומא בר אבא למה נמשלו הצדיקים כתמר וכארז, לומר לך על ידי שהן גבוהין יותר מכל האילנות ונראין מרחוק הכל עומדים תחתיהן ונושאין עיניהן לקומתן, לפיכך נמשלו הצדיקים לתמר ולארז, שהקב"ה מגביהן בעולם. ועוד למה נמשלו הצדיקים לתמר ולארז, אתה מוצא שאר אילנות כל זמן שמזקינים נקצצין ונוטעין מנצר שלהם ומיד הן גדילין, והארז והתמר משנקצצין מי יוכל לעלות במקומן אלא אם כן ביגיעה גדולה לשנים הרבה, כך אם אבד צדיק מן העולם מי יוכל לעמוד במקומו מיד אלא לשנים הרבה, לפיכך צדיק כתמר יפרח. (לך ה)

…וכתיב ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, שאין לך אדם שהוא חביב לפני המלך ואינו חביב לפני בני פלטרין שלו, וכשהוא חביב לפני בני פלטרין שלו אינו הוא חביב לפני המלך, והצדיקים הן חביבין לפני הקב"ה והן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות, מניין שכן אתה מוצא כשהיה המלאך בא אצל דניאל היה קורא אותו איש חמודות שלש פעמים… (וירא ה)

התם תנן מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין, ללמדך אשריהן הצדיקים ואשרי דביקיהם, וכן הוא אומר ויזכור אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה (בראשית ח') כולן בזכות נח, ווי להן לרשעים ווי להן לדובקיהן… (שם ט)

…שומר מצוה אלו הצדיקים שמשמרים מצותיו של הקב"ה והקב"ה מקיים גזירתן, וכן הוא אומר ותגזר אומר ויקם לך וגו' (איוב כ"ב), תדע לך שמשעשו אותו מעשה בקש הקב"ה לכלותן, עמד משה כביכול, תפש להקב"ה כאדם שתופש בחבירו… הוי מי יאמר לו מה תעשה. (שם יט)

…אמר הקב"ה בעולם הזה הצדיקים מולידים טובים ורעים, אבל לעולם הבא כולם יהיו צדיקים, לעולם ירשו ארץ נצר מטעי. (חיי שרה ח)

…אמר רשב"י אין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהן אלא לאחר מיתתן, שנאמר (תהלים ט"ז) לקדושים אשר בארץ המה וגו', אימתי הן קדושים כשהן קבורין בארץ, שכל זמן שהן חיין אין הקב"ה מייחד שמו עליהן, כל כך למה, שאין הקב"ה מאמין בהן שלא יטעה אותן היצר הרע, וכיון שמתים הקב"ה מיחד שמו עליהן… (תולדות ז)

…נטל במלקחים גחלת שלא יכול השרף ליטול בידו אלא בשתי מלקחות, נתן על פי ישעיה ולא נכוה, הוי אומר כי רב מאד מחנהו ומי עצום, מהו עושי דברו אלו הצדיקים, וכן אתה מוצא במשה כשירדה אש במתאוננים, א"ר יצחק היה עומד משה רבינו ומשקיע ציפי צמר באותה האש והיא משתקעת בארץ, ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת. וכן יעקב נטל לשר הגדול ורפש, שנאמר ויאבק איש עמו, וכשהוצרך נטל מחנות של מלאכים ושלחן בשליחותו אל עשו, שנאמר וישלח יעקב מלאכים לפניו. (וישלח ב)

ותשא אשת אדוניו, זה שאמר הכתוב תחשכנה עיניהם מראות וגו' (תהלים ס"ט), אתה מוצא שהצדיקים מתרוממין בעיניהם, שנאמר (בראשית כ"ב) וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק… אבל הרשעים נופלים בעיניהם, שנאמר (שם י"ג) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן, זה סדום… (וישב ו)

אריב"ל מתוך צרה רוחה, מתוך אפילה אורה, מתוך נבולן של צדיקים רוממותן, וכן הוא אומר (משלי ל') אם נבלת בהתנשא אם זמות יד לפה, חנניה מישאל ועזריה מתוך נבולן רוממותן… (מקץ ג)

וירא יעקב כי יש שבר במצרים, זה שאמר הכתוב נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים ל"ז) אמר רבי שמואל בר נחמן פסוק זה שר העולם אמרו, נער הייתי מימות אדם, וגם זקנתי עד ימות המשיח, ולא ראיתי שעזב הקב"ה את העולם מן הצדיקים אלא שבכל דור ודור מעמיד צדיקים… (מקץ ו)

א"ר ישמעאל אתה מוצא שהצדיקים מברכין לבניהם בשעת מיתתן, שכן הוא אומר יצחק לעשו ואברכך לפני ה' לפני מותי… (ויחי ה)

אמר הקב"ה לשעבר הייתי צריך לברך את בריותי, שנאמר ויברך אלקים את נח (בראשית ט')… מכאן ואילך יהיו הכהנים וצדיקים מברכין אתכם… (שם ז)

שני בני אדם קבלו שני צדיקים ונתברכו בשבילן, ולא היה להם בנים מתחלה ומשנכנסו לבתיהם נתן להם הקב"ה בנים, לבן ויתרו… (שמות טז)

ויביאו את המשכן אל משה, זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו (איוב ל"ז), ומה כן, אין הקב"ה מונע מן הצדיק דוגמטרין שלו, הוי לא יגרע מצדיק עינו, תדע לך אברהם הוליד ליצחק דומה לו, שנאמר אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק… (פקודי יא)

…ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו, שנאמר (יואל ב') וה' נתן קולו לפני חילו, אלא עומדין ונבהלין, והצדיקים יכולין לשמוע קולו, שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו, אלו המלאכים… ומי קשה מהם, הצדיקים, שנאמר (יואל ב') כי עצום עושה דברו זה צדיק שעושה רצון יוצרו, ואיזהו זה משה, שאמר לו הקב"ה עשה לי משכן, ועמד ונזדרז ועשה משכן והיה עומד בחוץ… (ויקרא א)

שכן אמר שלמה המלך ע"ה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה (קהלת ד'), ואי זה רוח שתשוב אל האלקים אשר נתנה, אלו רוחות הצדיקים והחסידים ובעלי תשובה שעומדין לפניו במעלה גדולה, והוא החיים שאין עמה מות והטובה שאין עמה רעה… (שם ח)

קח את אהרן ואת בניו, זה שאמר הכתוב מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו (משלי כ'), זה אהרן ובניו, אם מן הדבר הזה אף משה היה צדיק ולא היו בניו כמותו, ועלי צדיק ולא היו בניו כמותו… ולמה אתה אומר מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו, שראה בניו בחייו משמשין בכהונה גדולה, לפיכך קח את אהרן ואת בניו. (צו י)

…אמר ר' יוחנן וכי לפני ה' מתו, אלא מלמד שהוא קשה לפני הקב"ה בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקין מן העולם בחייהם. (אחרי ו)

זה שאמר הכתוב צדקתך כהררי א-ל משפטיך תהום רבה וגו' (תהלים ט"ו), צדקתך כהררי א-ל אלו הצדיקים שנמשלו בהרים, שנאמר (מיכה ו') שמעו הרים את ריב ה', משפטיך תהום רבה, אלו שנאמר (שמות ט"ו) תהומות יכסיומו. צדקתך כהררי א-ל אלו הצדיקים, מה הרים הללו מעלים עשבים, אף הצדיקים יש להם מעשים טובים… מה ההרים הללו ראוין להזריע ועושין פירות, כך הצדיקים עושין פירות ומטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים… מה ההרים הללו כובשין את התהום שלא יעלה ויציף את העולם, כך מעשיהם של צדיקים כובשין את הפורעניות שלא תבא לעולם. צדקתך כהררי א-ל, ר' ישמעאל אומר הצדיקים שהן עושין את התורה שנתנה מהררי א-ל הקב"ה עושה עמהן צדקה כהררי א-ל, והרשעים שאין עושים את התורה שנתנה מהררי א-ל, הקב"ה מדקדק עמהם עד תהום רבה. רבי עקיבא אומר אחד אלו ואחד אלו הקב"ה מדקדק עמהן וגובה מן הצדיקים מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי לשלם להם שכר משלם לעולם הבא… רבי מאיר אומר משל את הצדיקים בדירתן ומשל את הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים בדירתן כמו שנאמר (יחזקאל ל"ד) במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיו נויהם… (אמור ה)

א"ר אלעזר בן נחום עדנך אין כתיב אלא עדניך, מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו. (שם ו)

…זה שאמר הכתוב פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם (משלי י"א), אם יהיה אדם צדיק ואף על פי שהוא צדיק ואינו עוסק בתורה אין בידו כלום, אלא פרי צדיק עץ חיים זו תורה, שמתוך שהוא בן תורה הוא לומד היאך לוקח נפשות, שנאמר ולוקח נפשות חכם… (בחקותי ה)

…זה שאמר הכתוב (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח, מה התמרה הזו צלה רחוק כך מתן שכרן של צדיקים רחוק, מה התמרה הזו עושה תמרים ועושה נובלות, כך ישראל יש בהן בני תורה ויש בהן עמי הארץ… צדיק כתמר יפרח, מה התמרה הזו אם נקצצה או נעקרה אין עולה תחתיה אחרת, וכך הארז… לפיכך נמשלים הצדיקים לתמרה ולארז. צדיק כתמר יפרח, מה התמרה הזו עושה תמרים ועושה קוצים, וכל מי שמבקש לגנוב התמרים הקוצים שבה שולטים בו, כך הצדיקים והחכמים בני תורה, וכל מי שאינו משמר עצמו מהם נופל בגיהנם ולוקה בעולם הזה, למה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף, ואף כל דבריהם כגחלי אש… (במדבר טו)

…ולא בועז לבד אלא כל הצדיקים משביעין ליצרן, שכן את מוצא בדוד כשנפל שאול בידו מה כתיב שם, (ש"א כ"ו) ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו וגו' … (בהעלותך י)

זה שאמר הכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי י"ג), זה אליעזר שאמר לרבקה (בראשית כ"ד) הגמיאיני נא מעט מים כדי גמיאה, ובטן רשעים תחסר זה עשו, שאמר ליעקב הלעיטני נא… דבר אחר צדיק אוכל לשובע נפשו זו רות המואביה, שכתוב בה (רות ג') ותאכל ותשבע ותותר, שהברכה שרתה בפיה של אותה צדקת, ובטן רשעים תחסר אלו העכו"ם… (פנחס יג)

…זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו (איוב ל"ו), מהו לא יגרע מצדיק עינו, אין הקב"ה מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעינו, ללמדך שמשה מתאוה לראות בנקמת המדינים קודם שימות, והיה מבקש מן הקב"ה על כך שיראם בעיניו… (מטות ד)

דבר אחר כלכם ערבים זה בזה, אפילו צדיק אחד ביניכם כלכם עומדים בזכותו, ולא אתם בלבד אלא אפילו צדיק אחד ביניכם כל העולם כולו בזכותו עומד, שנאמר וצדיק יסוד עולם… (נצבים ב)

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, לעולם יבדוק אדם בשמות לקרא לבנו הראוי להיות צדיק, כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע, כמו שמצינו במרגלים. (האזינו ז)

אמר רבי חנינא רוח פסקונית יש לה רשות לדבר לפני הקב"ה… אברהם בדקו מיתה, נמרוד בדקו מיתה… שכך אמר שלמה הכל הולך אל מקום אחד וגו' (קהלת ג'), ומעתה מה הועילו צדיקים שעמלו בתורה ובמעשים טובים בעולם הזה. שלמה פרשה, ומי יודע רוח בני האדם העולה וגו' (שם), העולה זו נשמת הצדיק הגנוזה ומונחת תחת כסא הכבוד, ורוח הבהמה זו נשמת הרשע שיורדת לגיהנם… ומנין שהצדיק קרוי אדם, שכן יונה אומר (יונה ד') ואני לא אחוס על נינוה וגו' אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם וגו', אלו הצדיקים… (ברכה ו)

הן קרבו ימיך… אמר רבי שמואל בר נחמני וכי ימים הם מתים, אלא אלו הצדיקים אף על פי שהן מתין, ימיהן בטלים מן העולם אבל הם עצמן קיימים, שנאמר (איוב י"ב) אשר בידו נפש כל חי, וכי נפשותיהן של חיים הן מסורין בידו והמתים אינן מסורין בידו, אלא אלו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים… אבל הצדיקים מברכין על כל דבר ודבר שאוכלין ושותין ושרואין וששומעין, ולא בחייהם בלבד, אלא אפילו במיתתן מברכין ומודין לפני הקב"ה, שנאמר (תהלים קכ"ח) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם… (שם ז)

מדרש תנחומא הקדום:

כתיב צדיק כתמר יפרח, פתח ר' תנחומא למה נמשלו הצדיקים בתמר וארז ולא באילן אחר, אתה מוצא כל האילנות אין אדם יכול לומר מרחוק זה אילן פלוני, למה שהן קצרין, אבל התמר והארז על ידי שהן גבוהין בקומה הן נראין מרחוק, כך הצדיקים הם נראין מרחוק… (לך לך ט)

…אבל הצדיקים בזמן שהן חביבין לפני הקב"ה הן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות, שכן אתה מוצא בדניאל כשהמלאך בא אצלו היה קורא אותו איש חמודות ג' פעמים, ולמה ג' פעמים, אלא אשריו האיש שבישרו המלאך ואמר נחמד אתה לפני הקב"ה גם משובח בעליונים וחמוד אתה על דורך… (וירא ז, וראה שם עוד)

אותיות דר' עקיבא:

שלמה נתנבא ואמר יצפון לישרים תושיה (משלי ב') ישרים אלו צדיקים גמורים, שהן מקבלין פני שכינה בכל יום, שנאמר ישבו ישרים את פניך (שם כ"ה). הקב"ה נקרא ישר, והצדיקים נקראו ישרים, הקב"ה מנין, שנאמר טוב וישר ה' (שם קי"א), צדיקים מנין, שנאמר אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה (שם קי"א), הקב"ה נקרא טוב, שנאמר טוב ה' לכל (שם קמ"ה), צדיקים נקראו טובים, שנאמר (ישעיה מ') אמרו לצדיק כי טוב כי טוב שכר מעשיו לעולם הבא. (אות ס')

פסיקתא:

…אלא כשאדם צדיק אף בני ביתו כמותו צדיקים, וכל מי שידבוק בו, וכשאדם רשע אף בני ביתו כמותו רשעים. (פרשה ג ביום השמיני)

אדם אם היה עובר בין הקברות והיה יודע שצדיק קבור שם צריך להזכירו במעשיו, אמר שלמה זכר צדיק לברכה (משלי י'). אמר ריש לקיש כשהקב"ה מזכיר לצדיק הוא מזכירו לטובה, שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה (בראשית י"ח), מהו אומר, ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, וכן משה… אבל כשיבוא להזכיר הרשע הוא מזכירו לרעה, ומי היה זה, זה היה עמלק… אמר לו משה רבון העולמים הצדיקים כתב בהם זכרון, אמר לו הקב"ה חייך זכרונם של צדיקים כדי ליתן להם מתן שכר לעתיד לבא, זכרונם של רשעים כדי ליפרע מהם ולמחות את שמם. (פרשה יב, זכור)

אמר להם הקב"ה לצדיקים, צדיקי עולם עדיין לא נטל אפרים משיח צדקי חצי צערו, עדיין יש לי מידה אחת שאני נותן לו שלא ראתה עין מעולם… (פרשה לז שוש אשיש)

דבר אחר כי פקד ה' את חנה, זה שאמר הכתוב מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו (משלי כ"ז), מהו מצרף לכסף וכור לזהב, אלא כשם שהצורף הזה מכניס את הכסף לאש ואת הזהב לכור ואינו משהם בהם, כך הקב"ה צורף את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כבודו, הוי מצרף לכסף וכור לזהב, מהו ואיש לפי מהללו, הקב"ה צורף את הצדיק לפי מעלליו. וכן אתה מוצא שרה צירפה הקב"ה עשרים וחמש שנים משבאת לארץ ישראל… (פרשה מג כי פקד ה' את חנה, וראה שם עוד)

דבר אחר שובה ישראל… אם צדיק אדם כותבים צדקתו ואם הרשיע כותבים את רשעתו, לפיכך כשבא צדיק המלאכים מקדימים ומקלסים לפניו יבא בשלום וינוח על משכבו… (פרשה מד שובה ישראל)

אבל צדיקים שבישראל שמתייראין מן הדין ועוסקים בתורה ומברכים ומקדשין ומייחדין אותי בכל יום בכל איבריהם בכל חייהם ובמיתתן כך אני מרביצן בכבוד גדול תחת עץ החיים בגן עדן ובקבריהם אני נותן להם מנוחה ועומדים מקבריהם כל ערבי שבתות וכל ראשי חדשים וימים טובים וזמנים ומרננים ומשבחים לפני, (תהלים קמ"ט) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. (פרשה נ שובה ישראל)

פסיקתא דרב כהנא:

מחר אנכי נצב על ראש הגבעה, מכאן שהצדיקים מסכימין (משכימין) לצרכי צבור. (פרשה ג זכור)

אבל לעתיד לבא מה הקב"ה עושה, גילה השמים הללו כמה שכתוב ונגולו כספר השמים (ישעיה ל"ד) ומוציאו (החמה) מתוך נרתיקו והוא יוצא על תקופתו ופורע מן הרשעים… באותה שעה הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומשמרים אותם לתוכה, שנאמר כי יצפנני בסכה ביום רעה וגו' (תהלים כ"ז)… (פסקא כט אחריתא דסוכות)

מכילתא דרשב"י:

מעט מעט אגרשנו מפניך, מכאן שהרשעים נבראו לצוות לצדיקים, וכן הוא אומר כל פועל ה' למענהו, יכול אף לעתיד לבוא, תלמוד לומר וגם רשע ליום רעה. (שמות כג כט)

פרקי דרבי אליעזר:

…מכאן אמרו אם יש חמשים צדיקים בעולם בצדקתם העולם עומד, התחיל מבקש ומתחנן לפניו עד שהגיע לעשרה, מכאן אמרו חכמים אם יש עשרה צדיקים במקום בזכותן המקום ניצול, שנאמר לא אשחית בעבור העשרה. (פרק כה)

אבות דר' נתן:

עשרה נקראו חיים… צדיק נקרא חיים, שנאמר (משלי י"א) פרי צדיק עץ חיים. (פרק לד י)

ז' מעלות בין צדיק לצדיק, אשתו נאה משל חבירו, בניו נאים משל חבירו, שנים אוכלין בקערה אחת זה טועם לפי מעשיו וזה טועם לפי מעשיו, שנים צובעים בנינרה אחת לזה עולה נאה ולזה עולה כיעור, בחכמתו ובתבונתו ובדעתו ובקומתו, שנאמר (משלי י"ב) יתר מרעהו צדיק וגו' (פרק לז)

מסכת כלה רבתי:

מאי צדיק ומאי חסיד, צדיק בעל צדקה, חסיד גומל חסדים, מדקתני כליל להני ישר למה לי, ישר ישר דרך נאמן רוח מרחקתו מן החטא. (פרק ח)

שוחר טוב:

חזקיה בר' חייא אמר, אשריהם צדיקים הנביאים שהם מדמים הצורה ליוצרה ואת הנטיעה לנוטעה, כד"א כי שמש ומגן ה' אלקים… (מזמור א)

אמר רבי יוחנן עמד הקב"ה לישב בדין עם הצדיקים והרשעים והוא דן את הצדיקים ומזכן לגן עדן, ודן את הרשעים ומחייבן לגיהנם… (שם)

אמר רבי יצחק אפילו אומר אדם לחבירו למה את עושה כך הוא כועס עליו, והצדיקים אומרים להקב"ה למה אתה עושה כך ואינם נענשין, ולמה אינם נענשין, לפי שלא בקשו טובה לעצמן אלא על ישראל. (מזמור ב)

יגמר נא רשעים מן העולם ותכונן צדיק, תכונן מלכותך צדיק העולם, וממה שאתה בוחן לבות וכליות אנו יודעים שאתה אלקים צדיק, ואין אדם נקרא צדיק אלא אם כן הוא טוב, אמר ר' טביומי צדיק והוא טוב למה הוא דומה, לפעמון של זהב ומכושו של מרגליות… (מזמור ז)

סביב רשעים יתהלכון, ר' יהודה אומר סביב לרשעים צדיקים הולכים, בשעה שיוצאין מגן עדן ורואין את הרשעים נידונין בגיהנם, נפשם שמחה עליהם, שנאמר (ישעיה ס"ו) ויצאו וראו בפגרי האנשים, באותה שעה צדיקים נותנים הודיה להקב"ה על היסורין שהביא עליהן בעולם הזה. (מזמור יב)

א"ל הקב"ה איני מחזיק לך טובה, טובתי בל עליך, ולמי אני מחזיק טובה לקדושים אשר בארץ, שאין הקב"ה קורא לצדיקים קדושים עד שינתנו בארץ עד יום מיתה, למה שיצר הרע מיצר את האדם בעולם הזה ואינו מאמין בהן עד יום מיתה, וכן שלמה אומר (קהלת ז') כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, לפיכך אינו נקרא קדוש עד שינתן בארץ… (מזמור טז)

תני רבי שמעון בן יוחאי מה גבורים הם הצדיקים שהן יודעין לפתות את בוראן ויודעין היאך לקלס. (מזמור יט)

…ולמה שלשה ימים, לפי שאין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים, וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע אין לכם להצטער אלא שלשה ימים, שנאמר (יהושע ב') ונחבתם שמה שלשה ימים, וכן אתה מוצא ביונה… (מזמור כב)

ולמה הצדיקים דומין, למי שמהלך ואבוקה בידו, הגיע לאבן משמר את נפשו שלא יכשל, הגיע לגומץ משמר את עצמו שלא יפול לתוכו, כך אמר דוד באתי לחלל את השבת, התורה האירה לי… (מזמור כז)

דבר אחר זה שאמר הכתוב (הושע י"ד) אהיה כטל לישראל, פסוק זה נאמר לעולם הבא, כשם שאין הטל מזיק לכל בריה, כך הצדיקים לעתיד לבא עתידין לשבוע מזיו השכינה ואינן ניזוקין, שנאמר (תהלים י"ז) שובע שמחות את פניך. (מזמור מד)

דבר אחר טובים השנים, טוב צדיק בן צדיק מצדיק בן רשע, ולא דומה זכות צדיק אחד לזכות שני צדיקים, אשר יש להם שכר טוב, שאם תבא פורענות על המשפחה זכו שניהם עומדת ומבטלת אותה… ואם היו שלשה צדיקים צדיק בן צדיק בן צדיק אינה פוסקת מהם לעולם, שנאמר (קהלת ד') והחוט המשולש. אמרו לפני רבי זעירא והלא פלוני צדיק בן צדיק בן צדיק ודור רביעי רשעים, אמר להם לא במהרה ינתק, שאפילו פוסקת חוזרת כמו שנעשה לפלוני, כמו שנאמר (ישעיה נ"ט) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, כיון שהוא בן תורה ובנו ובן בנו שוב אין תורה פוסקת מהן, שנאמר מעתה ועד עולם, מה הוא (שם) אמר ה', אמר הקב"ה אני ערב בדבר זה. (מזמור נט)

זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח) בקום רשעים יסתר אדם, שכל זמן שהרשעים מושלים אין לצדיקים קומה זקופה ולא פה, אבדו רשעים רבו הצדיקים, לכך נאמר בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים. (מזמור סח)

זה שאמר הכתוב (ישעיה ג') אמרו צדיק כי טוב, אר"י בר שלום מה הוא זה שנקרא צדיק, זה הקב"ה, שנאמר (תהלים י"א) כי צדיק ה' צדקות אהב, למה אם יש בידינו זכות יתן לנו משלנו, ואם לאו צדקה יעשה לנו משלו, וכי יש צדיק גדול מזה… (מזמור עב)

זה שאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע, באשר דבר מלך שלטון, הצדיקים אומרים להקב"ה מה תעשה, אומר לו קום והוא קם, שנאמר (במדבר י') קומה ה', שוב והוא שב, שנאמר (שם) שובה ה', אומרים לו אל תישן והוא מתעורר, שנאמר (תהלים מ"ד) עורה למה תישן… (מזמור פג)

בא חבקוק ואמר לו מה אתה מבקש, אמר לפניו מה שאמרתי לפניך בשגגה, שראה חנניה וחבירו נשלכין לכבשן האש ונמלטין, וראה רבי חנניא בן תרדיון וחבריו נשרפין, כיון שראה כן קרא תגר ואמר, רבון כל העולם אלו צדיקים ואלו צדיקים אלו טהורים ואלו קדושים מפני מה אלו ניצולין ואלו נשרפין, (חבקוק א') על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט, כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל… (מזמור צ, וראה שם עוד)

…אך אמר הקב"ה קשה בעיני לומר לאברהם שימות, שכבר הקנני שמים וארץ וירד לכבשן האש על שמי וקידש שמי בעולם, וגם קשה לי לומר ליצחק שימות שעקד עצמו על גבי המזבח וקידש שמי בעולם… וכן לכל צדיק וצדיק, ואילולי ששואלים מיתה הצדיקים בפיהם לא היו מתים, באברהם כתיב (בראשית ט"ו) ואנכי הולך ערירי… כך הצדיקים כשמסתלקין מן העולם הבריות מצטערין עליהן, שכל זמן שהם ביניהם הם מכלים את הפורעניות מלבוא בעולם, ומלאכי השרת שמחין עליהם שהם באים ושוררים ביניהם, וכשהצדיק מסתלק מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת יוצאין לקראתם, אחרת אומרת (ישעיה נ"ו) יבא שלום, והשנית אומרת ינוחו על משכבותם, והשלישית אומרת הולך נכוחו. (מזמור קטז)

אמר רב מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהם של צדיקים ליחרב, שנאמר (ישעיה ה') באזני ה' צב-אות אם לא בתים רבים לשמה יהיו, אמר רבי יוחנן ועתיד הקב"ה להחזירם לישובן, שנאמר שיר המעלות הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב, מה הר ציון עתיד הקב"ה להחזירו, אף בתיהם של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירם. (מזמור קכה)

האיר הקב"ה עיניהם של צדיקים שמח את לבן דשן עצמותם כשבשרן בשורות טובות, ומה היא הבשורה שבשרן, מה שכתוב למעלה מן הפרשה, (תהלים ק"ו) אך צדיקים יודו לשמך וגו'. (מזמור קמא)

לכך נאמר יתום ואלמנה יעודד, וכי כל היתומים הוא מעודד, לאו אלא אם היו צדיקים… אלא הוא גוזר על כל הצדיקים והרשעים והם עולים לירושלים, וגן עדן היא זו הדרך לשתיהן, והצדיקים והרשעים הם באים לירושלים, כיון שהגיעו לשם הקב"ה מכניס הצדיקים לגן עדן ומעות דרכן של רשעים ומוליכן בדרך לגיהנם, לכך נאמר ודרך רשעים יעות. (מזמור קמו)

מדרש שמואל:

א"ר ירמיה בר אליעזר גדול כחן של צדיקים שאין כל העולם כולו ומלואו מקלסין את הקב"ה אלא מחצי השם, שנאמר (תהלים ק"נ) כל הנשמה תהלל י-ה הללויה, אבל הצדיקים מקלסין להקב"ה בשם שלם, (שם צ"ו) שמחו צדיקים בה'… (פרשה ד)

והנער שמואל הולך וגדול וטוב, כל זמן שהצדיקים בגדולה הקב"ה עמהם בגדולה, גם עם ה' גם עם אנשים. (פרשה ז)

א"ר יודן חמשה פעמים כתיב ברזילי וברזילי כנגד חמשה ספרי תורה, ללמדך שכל מי שהוא נזקק לצדיק בשעת פרנסתו מעלין עליו כאלו קיים חמשה ספרי תורה. א"ר אליעזר כמה דיואות משתפכות כמה קולמסין משתברין כדי לכתוב בני חת בני חת עשרה פעמים, ללמדך שכל מי שהוא מסדר מקחו של צדיק מעלין עליו כאלו קיים עשרת הדברות. (פרשה כז)

מדרש משלי:

לכך נאמר לא ירעיב ה' נפש צדיק, רבי סימון אומר אלו הצדיקים שאפילו בחייהם אין הקב"ה מצריכן לבריות. (פרשה י)

רבי זעירא משמע להא אפין אחרנין, כל מי שישן על מטתו בלילה וחושב בלבו ואומר למחר אני משכים ואעשה עם פלוני טובה עתיד לשמוח עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא, שנאמר וליועצי שלום שמחה… אלו שתי כליות של אדם שהן מייעצין עמו, שנאמר וליועצי שלום שמחה, ולא עוד שאלה שנקראו צדיקים, אימתי בזמן שמיעצין את האדם לטובה. (פרשה יב)

דבר אחר אשת חיל מי ימצא, זה שאמר הכתוב עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, כנגד אברהם ושרה שהיו שקולין כאחד בצדקה ובגמילות חסדים והיו סימן טוב לעולם, כך אין מונע מן הצדיקים נשים כשרות שהוא מזווג להן, כמו שמצינו באשתו של נח שהיו שקולין מעשיה כשל נח, לפיכך זכתה וניצלה ממימי המבול. (פרשה לא)

תנא דבי אליהו רבא:

גלמי ראו עיניך וגו' (תהלים קל"ט), מה תלמוד לומר, עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו, וצדיקים יושבים לפניו ואומר להם בני דור פלוני כך עשה תורה, וכך עשיתי עמו צדקה, ואדם פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה, אבל איני זוכר עונותיו… (פרק א)

…ואיזה צדיק מושל ביראת אלקים, זה הכובש את יצרו. (פרק ב)

מכאן אמרו הצדיקים נענשים אפילו על הקלות, והרשעים אין נענשים אלא על החמורות, צא ולמד ממשה ואהרן נדב ואביהוא שלא נענשו אלא על הקלות… (שם)

מכאן אמרו חכמים כל דבר שעתיד להיות בסוף כבר נעשה מקצתו היום, לעתיד יהא ישיבה להקב"ה בבית המדרש שלו וצדיקי עולם באור פניהם יושבין לפניו, כבר נעשה מקצת ישיבה לצדיקים בעולם הזה לדוד מלך ישראל, והיה מאיר פנים בהלכה אל הצדיקים היושבים לפניו. וכן לעתיד יהא לצדיקים חייהם שלא בצער ושלא ביצר הרע לימות בן דוד ובעולם הבא, כבר נעשה מקצת חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע אל הצדיקים בעולם הזה, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב ויעבץ ויתרו וכל הדומה להן… (פרק ג וראה שם עוד)

כבוד ועוז לצדיקים לעתיד לבא ולעולם הבא כיצד, הקב"ה יושב בבית המדרש שלו וצדיקי עולם יושבין לפניו ולכל אחד נותנין לו מאור פנים בתורה שיש בו… (פרק ה)

נזכירה דודיך מיין, כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעלם ולעלמי עלמיא זוכר ומשבח מעשה הצדיקים והכשרים וטופח שתי ידיו זו על גב זו אומר למה לא נתמלא העולם כאברהם יצחק ויעקב וכמשה ודוד… (פרק ו)

אשרי מי שלא בא לידי עבירה ולא לידי חטא ועון ולא יצא מן הדרך הטובה, ואפילו הוא ישראל הוא ראוי להעלות עולה על גבי המזבח כאלו הוא כהן גדול, שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' (שמות כ"ד), אבל זה ששם עצמו עצל מן העבירה ולא עושה את העבירה הרי הוא מזומן כמלאכי השרת. (פרק ט בסוף)

…כך כביכול הקב"ה נותן להם שמחה לצדיקים בעל כרחם שלא בטובתן, שנאמר (תהלים ד') נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. פרק יח)

זה יאמר לה' אני אלו צדיקים גמורים, וזה יקרא בשם יעקב אלו בני הרשעים… (שם)

יודע צדיק נפש בהמתו כיצד, יש בו באדם דברי תורה ומצות שומר את עצמו שלא יבא לידי עבירה ולידי דבר מכוער, מפני שהעלה דבר על דעתו ואמר אוי לי אם אחטא שימותו בני בעונותי, לכך נאמר יודע צדיק נפש בהמתו… (שם)

…מכאן אמרו התלמיד חכם שבדור הוא סובל עונות הדור שבתוכו בינו לבין עצמו, ואין כל בריה יכולה להכיר בהן אלא הקב"ה לבדו, ועליו הכתוב אומר ועונותם הוא יסבול, ואם הם עשרה שעשו כאותו מעשה ואין צריך לומר כל הקהל כלו אין האויב יכול לשלוט בהן, (ישעיה נ"ד) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם וגו'. (פרק כו)

תנא דבי אליהו זוטא:

…אלא אם עושה אדם את עצמו צדיק ולדבר אמת מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך צדיקים ומדבר אמת… (פרק ג)

…אלו הן היסורין של אהבה, אלו תלמידי חכמים הצדיקים שמתים להם בניהם שלהם בקטנותן ומכפר להן על עונותיהן בעולם הזה, ואחר כך הן באין בטהרה לחיי העולם הבא… מכאן אמרו הצדיקים תחלתן מריבה וסופן שמחה, והרשעים תחלתן שמחה וסופן מריבה. (פרק יא)

…וכן יהיה השמש נחת רוח ותענוג גדול לצדיקים לימות בן דוד ולעולם הבא, אבל רשעי עמי הארץ יהיו נדונין בה בשמש ויהיו בטלים בה, שנאמר (מלאכי ג') ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו'… אבל חסידי עמי הארץ אף על פי שלא קראו ושלא שנו הואיל והקראו והשנו את בניהם ואין בהם עובדי ע"ז ואין בהם חמס וגזל ואין בהם ג"ע ושפיכות דמים והיו מהנין תלמידי חכמים מנכסיהן, הקב"ה מביא אותם ומושיבן אצל הצדיקים ויהיו נהנים מן השמש שיזרח לצדיקים לימות בן דוד ולעולם הבא. (פרק יב)

…ואומר להם הקב"ה לצדיקים לכו והכניסו לגן עדן, שלא בראתי אותו אלא בשביל הצדיקים, ואומר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם בוא וסעוד עמנו בגן עדן, שנאמר יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו וגו', ושומע לו הקב"ה ומהלך עמהם בתוך הגן, שנאמר (תהלים צ"א) יקראני ואענהו וגו', וגבריאל נוטל שתי כסאות אחת להקב"ה ואחת לדוד, שנאמר (שם פ"ט) וכסאו כשמש נגדי, ואוכלים ושותים שלשה כוסות… ואומר דוד אגדה לפני הקב"ה, ועונין הצדיקים יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים בגן עדן… (פרק כ, וראה שם עוד)

מדרשים:

אבל הקב"ה אינו כן, אלא הדור מכעיסין והוא מרחם עליהם ואין שם אלא צדיק אחד יודע הוא בו ומצילו, שנאמר יודע צדיק נפש בהמתו, וכן הוא אומר טוב ה' למעוז ביום צרה וגו'. (אגדת בראשית פרק ד)

…אלא אמר דוד בואו ושמעו מה אמר הקב"ה, שנאמר ה' אלקי ישראל, אמרו לו ישראל מה אמר לך, אמר להן צור ישראל מושל באדם, צדיק מושל ביראת אלקים, למה שהקב"ה גוזר דבר ביראתו והצדיקים מושלים ביראתו. והאיך הקב"ה עומד ביראתו להפוך ה' הכרכים, ואברהם הצדיק מושל ביראתו והתחיל אומר למה אתה עושה כך, שנאמר חלילה לך. צדיק מושל ביראת אלקים, א"ר אחא רצונך לידע כחן של צדיקים היאך שולטים ביראתו של הקב"ה, שכביכול גדלן ועשה אותן שריו, שנאמר (דבהי"א כ"ד) ויחלקוה בגורלות אלה עם אלה כי היו שרי קודש ושרי אלקים וגו'. יתברך שמו של הקב"ה שכך מחבב את הצדיקים במדת ענותנותו שקרא אותם שריו שיהיו שולטין ביראתו, שנאמר חלילה לך… (שם פרק כב, וראה עוד ערך אברהם לכאן)

א"ר ברכיה כשהצדיקים בעולם האורה עמהם, שנאמר (תהלים נ"ו) אור זרוע לצדיק וגו', וכן ירמיהו אומר (ירמיה י"ג) תנו לה' אלקיכם כבוד וגו', עשו תשובה לפניו, שאין כבוד אלא תשובה… בטרם יחשיך וגו', עד שלא יסלק את האורה מכם ויסלק את הצדיקים והנה נמצאין בחושך… ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף, עד שלא יסתלקו אותן שמתפללין וקודמין את הנשף, שנאמר (תלים קי"ט) קדמתי בנשף ואשוע, ללמדך שכל זמן שהצדיקים קיימין האור בעולם. כך כל זמן שהיה יעקב בארץ ישראל, היה האור עמו, וכשיצא נסתלק האור, שנאמר (בראשית כ"ח) ויפגע במקום וגו'… לפיכך הוא אומר איני חוזר לארץ ישראל עד שתשלח אותו האור שהיה עמי, שנאמר (תלים מ"ג) שלח אורך וגו'… (שם פרק נד)

שבע כתות של צדיקים עתידים להיות פניהם מאירים לעתיד לבא, לחמה וללבנה לרקיע לברקים לכוכבים לשושנים ולמנורת בית המקדש… לרקיע, שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע… (מדרש הלל וראה שם עוד)

ילקוט שמעוני:

אריב"ל שני שערי כדכד יש בגן עדן ועליהם ס' רבוא מלאכי השרת, וכל אחד מהם זיו פניהם כזוהר הרקיע מבהיק, ובשעה שהצדיק בא אצלם מפשיטין מעליו הבגדים שעמד בהן בקבר ומלבישין אותו ח' בגדים של ענני כבוד, ושני כתרים נותנין על ראשו, אחד של אבנים טובות ומרגליות ואחד של זהב פרוים, ונותנין שמונה הדסים בידו ומקלסין אותו ואומרים לו לך אכול בשמחה לחמך, ונכנסין אותו למקום נחלי מים מוקף ת"ת מיני ורדין והדסים, וכל אחד ואחד יש לו חופה בפני עצמו לפי כבודו, שנאמר כי על כל כבוד חופה… וששים מלאכים עומדים לראש כל צדיק וצדיק ואומרים לו לך אכול בשמחה דבש, שעסקת בתורה שנמשלה כדבש, שנאמר ומתוקים מדבש, ושתה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית שעסקת בתורה שנמשלה ביין… (בראשית פרק ב, כ, וראה שם עוד)

איש, כל מקום שנאמר איש צדיק מומחה. (שם פרק ו, מח)

…ולמה (בקש רק על) עשרה, כנגד כניסה לכולן, דבר אחר שכבר נשתייר בדור המבול ח' ולא נתלה לעולם בזכותם. דבר אחר שהיה סבור הרי שם לוט ואשתו וד' בנותיו וד' חתניו. ר' יהודה בר' סימון ור' חנין בשם ר' יוחנן כאן י' ובירושלים אפילו א', דכתיב שוטטו בחוצות ירושלים וגו'. (שם פרק יח, פג)

נמצא (יעקב) נושא אשה בן פ"ד ועשו בן מ', למדנו שהקב"ה מקדים לרשעים ומשהה לצדיקים. (שם פרק כח, קיז)

…וכל כך למה, שנתן להם הקב"ה ליסוריהן של צדיקם קץ בעולם הזה, באותה שעה מגעת פורענות של רשעים שאין לה קץ לעולם, ויסורים של צדיקים הקב"ה מעבירן מן העולם, שנאמר קץ שם לחושך. (שם פרק מט, קסא)

אשרי הצדיק ואשרי שכונותיו, יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכין לאהרן ולמשה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני וגו' נעשו גדולים בתורה, שנאמר יהודה מחוקקי, וכן מבני יששכר יודעי בינה לעתים ומזבולון מושכים בשבט סופר… (שם)

זה שאמר הכתוב צדיק מושל ביראת אלקים, אתה מוצא הרבה דברים שגזר משה על האלקים וקיים גזרתו, שנאמר כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, והקב"ה לא אמר לו אלא ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, וכן מכנף הארץ זמירות שמענו, שמענו שהן מקלסין להקב"ה, עמד ושתקן, שנאמר האזינו השמים, ראה מה כחו של משה גדול, עליו הכתוב אומר גבורי כח עושי דברו… (במדבר פרק י, תשכט)

זה שאמר הכתוב ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ א"ר חנינא צדיק זה הקב"ה דכתיב ביה כי צדיק ה' צדקות אהב, וטהר ידים זה הקב"ה דכתיב ביה טהור עינים מראות ברע, יוסיף אומץ זה הקב"ה שהוא מעצים כחו של צדיק שיעשה רצונו. דבר אחר ויאחז צדיק זה משה, שנאמר בו צדקת ה' עשה, וטהר עינים זה משה דכתיב ביה לא חמור אחד מהם נשאתי, יוסף אומץ זה משה שהוא מעצים כח וגבורה כמה דאת אמר ועתה יגדל נא כח ה'. (שם פרק יד תשדמ)

…כך בזמן שהן תופסין במעשה אבותיהן דור אחר דור הן נידונין על ידו, אבל אם הם מסורגין דור אחר דור, דור צדיק ודור רשע, לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, באותה שעה שמח משה ואמר אין בישראל קוצץ בן קוצץ. (שם)

מכאן אמרו ז' כתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו, הראשונה אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, שניה אשרי תבחר ותקרב, שלישית אשרי יושבי ביתך, רביעית ה' מי יגור באהלך, חמישית מי ישכון בהר קדשך, ששית מי יעלה בהר ה', שביעית ומי יקום במקום קדשו… (דברים פרק א תתא)

כתיב הענק תעניק לו, והרי דברים קל וחומר, ומה אם רשעים שנמכרים בגניבתן אמר הכתוב הענק תעניק, צדיקי עולם שעושין רצונו בתורתו בכל יום תמיד על אחת כמה וכמה… (שם פרק טו, תתצח)

והנער שמואל משרת את ה', וכי לפני השכינה היה עומד, אלא כל זמן שהיה עומד לפני עלי כאלו עומד לפני השכינה, וכן הוא אומר חי ה' אשר עמדתי לפניו, וכי לפני השכינה היה עומד, אלא כל זמן שהיה עומד לפני אחיה השילוני כאלו עומד לפני השכינה. (שמואל א צו)

איך נפלו גבורים, ר' חנינא ור' יונתן תרוויהון אמרין מכאן שהצדיקים קרוין כלי מלחמה, שנאמר איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה. (שמ"ב פרק א, קמא)

ר' ברכיה ורבי לוי בשם ר' חמא בר חנינא שני אדם אמרו דבר אחד, לוט וצרפית, לוט אמר עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני עירי, והיו מעשי רבים על מעשי בני עירי, עכשיו שאני הולך אצל אברהם מעשיו רבים על שלי, שנאמר כי לא אוכל להמלט ההרה. צרפית אמרה, עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני עירי והיו מעשי רבים על מעשי בני עירי, עכשיו שבאת אלי באת להזכיר את עוני ולהמית את בני. (מ"א פרק יז, רט)

אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן, שבשביל אמן אחד שעונים רשעים מתוך גיהנם ניצולין מתוכו. כיצד, עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש, וכל הצדיקים יושבים לפניו, וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם, וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו, והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי משיח. וכיון שמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו אומר יתגדל ויתקדש וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל באי עולם כולם עונים אמן, ואף רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהנם עונים ואומרים אמן מתוך גיהנם, ומתרעש העולם עד שנשמע קול צעקתם לפני הקב"ה… כהניך אלו צדיקי אומות העולם שהם כהנים להקב"ה בעולם הזה, כגון אנטונינוס וחביריו, וחסידיך אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים… (ישעיה פרק כו, תכט, וראה שם עוד)

…אבל צדיקים כי שבע יפול צדיק וקם, ורשעים יכשלו ברעה אחת ולא שתים. (ירמיה פרק י, רפו)

דבר אחר אבד רשעים מפני צדיקים, נמרוד מפני אברהם, אבימלך מפני יצחק, הוי כי יודע ה' דרך צדיקים, אימתי כשדרך רשעים תאבד. (תהלים א, תרכ)

יגמר נא רע רשעים מן העולם, ותכונן צדיק ותכונן מלכותך צדיק העולם, וממה שאתה בוחן לבות וכליות אנו יודעים שאתה אלקים צדיק. א"ר פנחס ממה שאנו חייבים לך ואנו מפקידים אצלך בכל יום ואתה מחזיר לנו אנו יודעין שאתה אלקים צדיק, ואין אדם נקרא צדיק אלא אם כן הוא טוב… (שם ז תרלז)

כי דורש דמים אותם זכר, כשיבא הקב"ה לתבע דמו של ר' עקיבא הוא תובע דמו של בן קפיא, מהו לא שכח צעקת ענוים, אינו שוכח דמן של ישראל מיד העו"א, ולא דם צדיקים שנהרגו בימי גזרה, כגון רבי עקיבא וחבירו בן עזאי ור' יהודה הנחתום… מהו לא שכח צעקת ענוים, רבי אבהו בשם ר' אלעזר אומר כל צדיק וצדיק שעובדי אלילים הורגין אותן כביכול הקב"ה כותב בפורפירא שלו, שנאמר ידין בגוים מלא גויות… (שם ט, תרמג)

ישר יחזו פנימו, שבע כתות הן, ואי זה כת המעולה שבהם שמקבלים פני שכינה זו כת ישרים, שנאמר ישר יחזו פנימו… והיא יושבת לפני המלך ורואה פני המלך, דכתיב וישבו ישרים את פניך, וכת שניה אשרי יושבי ביתך, שלישית מי יעלה בהר ה', רביעית אשרי תבחר תקרב, חמישית ה' מי יגור באהליך, ששית מי ישכון בהר קדשך, שביעית מי יקום במקום קדשו, לכל כת וכת מדור בפני עצמו בגן עדן…

הושיעה ה' כי גמר חסיד, זה שאמר הכתוב אבד חסיד מן הארץ, שאל אדרינוס באיזה זכות אומה זו עומדת, א"ל יש בה צדיקים יש בה יגיעים בתורה מיד גזר והטילו מרגזאות על הארץ, כיון שנתנו עליהם העול הזה חדלו מליגע בתורה, לפיכך אמר דוד הושיעה ה' כי גמר חסיד. (שם יא ויב, תרנו)

סביב רשעים יתהלכון, רבי יהודה אמר סביב לרשעים צדיקים מתהלכין, בשעה שהצדיקים יוצאים מגן עדן ורואים רשעים נדונין בגיהנם נפשם שמחה עליהם, הדא הוא דכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, באותה שעה צדיקים נותנין שבח על היסורין שהביא עליהם בעולם הזה, שנאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך בעו"א ותנחמני מהם… א"ל רבי נחמיה עד מתי אתה מעקם עלינו את המקרא, אלא סביב רשעים להצדיקים מתהלכין, בשעה שהרשעים יוצאין מגיהנם ורואים את הצדיקים בשלוה בגן עדן נפשן מתמעטת עליהם… (שם יב, תרנט)

דבר אחר אני בצדק אחזה פניך, מה ראה דוד לפרש כחה של צדקה לבדה בזכותה, אלא ללמדך שאפילו רשעים שאין בידם אלא זכות של צדקה לבדה זוכין ומקבלין פני שכינה, שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר, הכל רואין צדיקים ורשעים, אם כן מה בין צדיקים לרשעים, אלא כדי שידעו הרשעים לפני מי הם מכעיסין, וידעו הצדיקים לפני מי הם יגיעין. דבר אחר אני בצדק אחזה פניך, לפי שהרשעים בעולם הזה שלוים ושקטים וכופרים בהקב"ה ומכעיסים אותו, וצדיקים מתיסרים ומתים על שם יוצרם, לכך אמר דוד איני מאותם שמכעיסין לפניך, אלא מאותם שיגעים לפניך בתורה, שנאמר בה צדק צדק תרדוף. (שם יז תרעא)

שגיאות מי יבין, תנא ר' שמעון בן יוחאי גבורים הם הצדיקים שהם יודעים לפתות את בוראם ויודעים היאך לקלס לבוראם, ראה דוד היאך מקלס, התחיל מקלס בשמים השמים מספרים כבוד א-ל, אמרו לו השמים שמא את צריך לכלום… אמר לו הקב"ה דוד מה את בעי, א"ל שגיאות מי יבין, שגייתא דעבדינן קמך א-להא שרי לן, א"ל הא שביק לך, גם מזדים חשוך עבדך, אלו הזדונות אל ימשלו בי… (שם יט, תרעז)

דבר אחר אל תאסוף עם חטאים נפשי, אלו המצריים, שכן יעקב צוה את יוסף אל נא תקברני במצרים. ר' יוחנן אמר בשני מקומות מצינו שהצדיקים מבקשים מהקב"ה שלא יאספו עם הרשעים, דניאל אמר ורחמין למבעא מן קדם א-לה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל. ודוד אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי. ר' חלפתא בשם ר' אבהו אמר, כתיב ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת, תלה לו הכתוב שבעת ימי אבלו של שמואל הצדיק, שלא יתערב אבלו בתוך אבלו של צדיק… (שם כו תשה)

דבר אחר זה שאמר הכתוב אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, פסוק זה על העתיד נאמר, כשם שטל זה אין מזיק לכל בריה, כך צדיקים לעתיד לבא ניזונין מזיו השכינה ואינן נזוקין, שנאמר שובע שמחות את פניך. (שם מג, תמשח)

ורוב שלום עד בלי ירח, כשם שחמה ולבנה מאירים לכל העולם, כך הצדיקים עתידין להאיר לעולם, שנאמר והלכו גוים לאורך. (שם עב, תתו)

זה שאמר הכתוב שמחה לצדיק עשות משפט, הצדיקים פורעין חובן ומזמרין להקב"ה… (שם עט תתכד)

אמרו לשמואל הקטן מהו ואחריו כל ישרי לב, אמר להם מתן שכרן של צדיקים נתון באחריתם, שנאמר ואחריו כל ישרי לב, ומתן שכרן של רשעים מלפניהם, שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. (שם צד, תתנ)

אמר רבי אלעזר בן פרטא צדיקים נוטל מהם יצר הרע ונותן להם יצר טוב, שנאמר ולבי חלל בקרבי, רשעים נוטל מהם יצר הטוב ונותן להם יצר הרע, שנאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים, בינונים נותן להם זה וזה, את שבא ליצר הרע יצר הרע שופטו, את שבא ליצר טוב יצר טוב שופטו. (שם קט, תתסח)

זכר עשה לנפלאותיו, כל מה שעשה בעולם הזה לצדיקים לאו כלום הוא אלא כשיעשה לעולם הבא וצדקתו עומדת לעד. (שם קיא, תתע)

א"ר עקיבא מעשיהם של צדיקים מצילים אותם, שנאמר צדקת ישרים תצילם, והכל בזכות התורה שנמשלה לצדקה ולחיים שנאמר בן צדקה לחיים… (משלי פרק יא, תתקמז)

ר' אליעזר אומר לא כן שהרי סופו של פסוק מפרש וזרע צדיקים נמלט, אם ראית צדיק שהוא בן אבות לא במהרה הוא חוטא, למה שהוא מחשב אכחיש את יצרי לשעה ולא אאבד את עולמי לשעה, ונמצא נמלט מדינה של גיהנם, הדא הוא דכתיב וזרע צדיקים נמלט. (שם)

דבר אחר פרי צדיק עץ חיים, אמרו רבותינו כל הבנים שהניקה שרה, דכתיב הניקה בנים שרה, כלם נתגיירו, ואל תתמה בדבר, שהרי אתה מוצא באליפז על ידי שנתגדל בחיקו של יצחק נעשה צדיק וזכה ששרה עליו רוח הקודש. (שם)

…ותפלת צדיקים ישמע, בשעה שמתפללים עם הצבור. (שם פרק טו, תתקנג)

ויאחז צדיק דרכו, בשעה שהכעיסו המרגלים הקב"ה, אמר משה רבונו של עולם תפוס דרכך תפוס אומנותך, שכל הצדיקים תפשו אומנותם, אברהם תפש את המילה, יצחק את התפלה, יעקב את האמת… (איוב פרק יז, תתקז)

ואין הדורות נגאלין אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, לבני ישראל אין כתיב כאן אלא לבית ישראל (רות פרק ג, תרו)

רפדוני בתפוחים אלו הצדיקים שבכל דור ודור, שכן אחד מזכה את דורו עמו. (שיר פרק ב, תתקפו)

דבר אחר דודי ירד לגנו, כד דמך רבי חייא בר אבא בר אחתיה דבר קפרא עאל ריש לריש אפטר עלוי, דודי ירד לגנו זה הקב"ה, ירד לגנו זה העולם… וללקוט שושנים אלו הצדיקים, כדי לסלקן מביניהם, משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה אותו הבן חביב עליו יותר… כך בשעה שישראל עושים רצונו של מקום הקב"ה חוזר בכל העולם ורואה איזה צדיק בעובדי אלילים ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב, ובשעה שמכעיסין אותו הוא מסלק את הצדיק שביניהם. (שם פרק ו תתקצא)

ילקוט המכירי:

תוכו רצוף אהבה (שיר ג') אלו הן נפשות הצדיקים שהן נתונות עמו במרום, שלשה הן שנכנסו זה לפנים מזה, ומשה נגש אל הערפל (שמות כ'), ולפנים הימנו צדק ומשפט, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פ"ט), ולפנים מהם נפשותיהם של צדיקים, שנאמר אשר בידו נפש כל חי וגו'. (תהלים פט כג)

מדרש הגדול:

ותלך לדרוש את ה', הלכה לה אצל שם הגדול, ויש אומרין אצל מדרשו שלעבר, ללמדך שכל המקביל פני זקן כאלו מקביל פני שכינה. (בראשית כה כב)

ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר, הא כל אדם כשר שהוא עומד בתוך השבט הרי זה ראש לכל שבטו, קל וחומר לביתו, קל וחומר לגופו, קל וחומר למשפחתו, קל וחומר לבית אביו, וכן הוא אומר ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, לשבח בו את כל השבט… (במדבר כז א)

לקח טוב:

ויברך אותם אלקים לאמר, מה תלמוד לומר לאמר, מלמד שבתחלת בריאת העולם היה הקב"ה מברך עולמו, מיכן ניתנה ברכה לצדיקים לברך עולמו, וכן הוא אומר והיה ברכה. (בראשית א כב)

ויברח הוא וכל אשר לו, כל הצדיקים ברחו והומלטו והצליחו, ונתנו מקום לשעה ולא עמדו לפני השעה. (שם לא כא)

אמר רבי טוביהו ברבי אליעזר ז"ל כל תאות הצדיקים אינה אלא שיהו עוסקים בתורה ובמצות, שנאמר תאות צדיקים אך טוב, אך מיעוט, זה שממעטין בצורכי העולם ואין מתעסקין אלא בתורה שנקראת טוב, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, ובמצות דכתיב (דברים ו') ועשית הישר והטוב בעיני ה'… (דברים נצבים)

ילקוט ראובני:

שבע מעלות הצדיקים הם בגן עדן בז' חופות נפרדו אלו מאלו כפי מעלתם, המעלה הא' היא מעלת אותם הנקראים צדיקים, והם כל השומרים ברית קדש בעולם הזה, ושולטים ביצרם, ואחר כך שומרי תורה, וכנגדם למעלה משרתי עליון אותם המלאכים הנקראים אראלים, וראש המעלה הזאת הוא יוסף הצדיק, והוא המשרת בחופה ראשונה שהיא בהיכל ראשון בגן עדן. המעלה הב' היא המעלה לאותם הנקראים ישרים בדרכיהם ושכל מה שעושים בעולם הזה ביושר, לבם בלא הרהור דברים רעים, וכל מעשיהם ישרים נגד בוראם, כנגדם למעלה מלאכים הנקראים חשמלים… המעלה הג' היא מעלת אותה הנקראים תמימים, ההולכים בעולם הזה מתמימות לבם ואינם מהרהרים אחר מדותיו של הקב"ה והשתדלו במעלות הראשונים בצדק ביושר בתוך לבבם ושמרו דברי התורה והמצות… המעלה הד' היא מעלת אותם הנקראים קדושים, ואלה הם שכל מפתחות של שערי גן עדן ברשותם… המעלה הה' היא מעלת בעלי תשובה אשר שברו דלתי נחשת ושבו לבוראם כראוי, כנגדם למעלה משרתי עליון קדוש… וכל הצדיקים נכוין מחופתם של אלו, ואפילו הרשעים שבגיהנם רואים זוהר מעלתם וצעורים ואומרים, רבונו של עולם פנים יש בדבר, אנו ושבחופה הגדולה ההיא חטאנו יחד… המעלה הו' היא תינוקות של בית רבן שלא חטאו, והיא מעלה פנימית יותר מאלו… המעלה הז' היא מעלת אותם הנקראים חסידים, היא המעלה הפנימית מכולם… (בראשית)

א"ר שמעון מדת הצדיק קשה לכעוס ונוח לרצות, ובא הכתוב להורות אלה תולדות נח, נח בדעתו, נח בדיבורו, נח במהלכו, ומי עשה זה איש צדיק תמים. (נח)

בהיות הצדיקים בא"י יוכלו להגן על כל המקומות, כי א"י כמו הלב הנותן כח חיות וקיום לכל אברים וכו', אמנם צדיקים של חוצה לארץ לא יועילו אלא למקומו לבד. (ויחי)

דע שמדריגות הצדיקים אינו תלוי אלא בשמירת המילה, ובזה ירש כל כחות העליונים שבאו לידי נסיון ביוסף הצדיק, וזה נקרא צדיק גמור, ומי שלא בא לידי נסיון, אף על פי ששמר את בריתו, אף על פי כן נקרא צדיק שאינו גמור. ודע כל מי שאינו צדיק גמור אינו ראוי להקבר בארון, ואם נקבר מדקדקין עמו עד חוט השערה… (ויחי בסוף)

אמונות ודעות:

יקרא צדיק מי שהיו רוב מעשיו זכיות, ורשע מי שהיו רוב מעשיו חובות, והרי מצב זה דומה לדברים הטבעיים, והוא שהחכמים קוראים את הדבר חם אם היה בו החום יותר על הקור… (מאמר ה פרק ב)

אבל הנשמע הוא מי שייחד לעצמו מצוה אחת שאינו עובר עליה כל ימיו, ואף על פי שיש שאינו מדקדק בזולתה ואף קורה שעובר, הרי בזו אינו מתרשל בה כלל, כגון שקבע לעצמו שלא יבטל אף תפלה, או שלא יבטל מכבוד ההורים… וכמו שנאמר במסורת, כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ, ופירשוהו כגון שייחד לו מצוה לעשותה, כגון כבוד אב ואם…

אבל השלם הוא מי שהצליח לעמוד בכך להיות נזהר בכל העשין והלאוין עד שלא נתרשל באף אחת מהן, והוא הנקרא צדיק גמור, ואף על פי שבני אדם חושבים שרחוק הוא שימצא כגון זה שיהיה שלם בכל דרכיו, בכל זאת נראה לי שאפשר שיצליח, לפי שאלו לא היה כן לא היה החכם מצוה בכך… (שם פרק ד)

וראיתי לקבע בסוף מאמר זה ענין זה, ואומר, כי המשמעת מצד הצדיקים חשובה ביותר, כאמרו רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה, וחטאתם יותר חמורה… (שם פרק ז)

תרגום יונתן:

וכאור בקר – טוביכון צדיקיא… דאתון עתידין למנהרא. (ש"ב כג ד)

בראש עמיר – בסוכא מרדא כן ישתארון יחידאין צדיקיא בגו עלמא בני מלכותא… (ישעיה יז ה)

סולו המסלה – בסרו בשורן טבן ונחמן לצדיקיא דסליקו הירהור יצרא דהוא כאבן תקלא. (שם סב י)

טובים השנים – ב' צדיקיא בדרא די רברבין במזלא… אית להון אגר טב די טרחו לסוברא ית דריכון. האחד יקים – אם יפול חד וישכוב מרע יקים ית חבריה בצלותיה. (קהלת ב ט וי)

ואם יתקפו – יקום גבר רשיעא ותקיפה… קימין תרי צדיקיא לקבליה ומבטלין פורענותא בזכותיהון. והחוט המשולש – תלתא צדיקיא ושלם ביניהון. (שם שם יב)

טוב כעס – רגיז דמרי עלמא על צדיקיא בעלמא הדין מן חוכא לרשיעיא. ברע פנים – אתי בצורתא ופורענותא בגין לאוטבה לב צדיקיא ויצלון. (שם ז ג)

יש צדיק – על עיסק מזליא דאתבריאו בהון בני אנשא דאית גבר זכאי אבד בצדקותיה, וזכותיה מנשרא לעלמא דאתי. (שם שם טו)

יודעים שימותו – צדיקיא ידעין דאין יחובון חשיבין כמיתיא לעלמא דאתי, בגין כן נטרין אורחיהון. (שם ט ה)

טובה חכמה מגבורה – דחוכמת צדיקיא וזכותיה משיזבא ליה ולאנשיה דריה. (שם שם טז)

רש"י:

איש צדיק – הואיל והזכירו ספר בשבחו, שנאמר זכר צדיק לברכה. דבר אחר למדך שעקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. את האלקים התהלך – ובאברהם הוא אומר (בראשית כ"ד) "אשר התהלכתי לפניו", נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו. (בראשית ו ט)

מטוב עד רע – כל טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים. (בראשית לא כד)

עד אנה מאנתם – משל הדיוט הוא, בהדי הוצא לקי כרבא, על ידי הרשעים מתגנין הכשרין. (שמות טז כח)

ויקדש בם – שמתו משה ואהרן על ידם, שכשהקב"ה עושה דין במקודשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות, וכן הוא אומר (תהלים ס"ח) נורא אלקים ממקדשיך. (במדבר כ יג)

ושם איש ישראל – במקום שייחס את הצדיק לשבח יחס את הרשע לגנאי. (שם כה יד)

וידבר משה אל ה' – להודיע שבחן של צדיקים, כשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור. (שם כז טו)

ומן הגדגדה – …וסמך משה תוכחה זו לשבור הלוחות, לומר שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה כיום שנשתברו בו הלוחות. (דברים י ז)

כל קדשיו בידיך – נפשות הצדיקים גנוזות אתו, כענין שנאמר (ש"א כ"ה) "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך". (שם לג ג)

העושק יהולל חכם – כשהכסיל מקנתר את החכם מערבב דעתו ונכשל, כשאמרו דתן ואבירם "ירא ה' אליכם" אבדו את לב משה, וגרמו שהקפיד נגד הקב"ה "והצל לא הצלת", ונענש "עתה תראה" וגו' שלא יראה מלחמת ל"א מלכים. (משלי ז ז)

יש צדיק אובד – אף על פי שאובד עומד בצדקו. אל תהי צדיק הרבה – כשאול שריחם על הרשעים. (שם שם טו)

ואם יפול עץ – אם ישכון חכם וצדיק במדינה יהיו נראים מעשיו אחרי מותו ותשלום טובה ליושבי המקום על מה שהדריכם. (שם יא ג)

אבן עזרא:

איש צדיק – במעשיו, תמים – בלבו. (בראשית ו ט)

בתוך העיר – שהם יראים את השם בפרהסיא. (שם יח כו)

נער הייתי – ניסיתי בנעורי, ולא ראיתי צדיק נעזב – לגמרי ויבקש לחם ושמלה. (תהלים לז כה)

וחסד – שכר הצדיקים שהוא לנצח. זוכרי פקודיו – מאהבה שלעולם פקודיו לפניהם ולא ישכחום לרגע, וגדולים מהיראים. (שם קג יז)

צדיק אובד בצדקו – כגון שיתענה הרבה. למה תשומם – תסור מדרך הישוב. (משלי ז טו וטז)

רמב"ן:

איש צדיק תמים היה – יזכיר הכתוב שהיה זכאי ושלם בצדקו להודיע שראוי להנצל מן המבול, שאין לו עונש כלל, כי הוא תמים בצדק, כי הצדיק הוא הזכאי בדין… אמר שהיה מתהלך את השם הנכבד ליראה אותו לבדו, איננו נפתה אחרי הוברי השמים ונחש ועונן וכל שכן אחרי ע"ז ואינו שומע להם כלל, רק בשם לבדו הוא דבק בתמים והולך בדרך אשר בחר השם או אשר יורה אותו, כי נביא היה, וזה כטעם "אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו"… או יאמר כי הוא צדיק שלם וגם בניו וביתו צדיקים, כי הוא למדם, כענין שכתוב "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו". (בראשית ו ט)

חמשים צדיקים – …והנה דעת הרב (רש"י) לומר שהרבים ראוין להצלה גדולה יותר מאשר יצילו המועטים אפילו הצלה מועטת, כמו שאמרו אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה, והנה הודה הקב"ה שיצילו ארבעים וחמשה בצירוף צדיקו של עולם כל הכרכין כאלו היו חמשים שלמים… (שם יח כד)

בתוך העיר – …והנכון בעיני כי אברהם אמר בתוך העיר לאמר שאפילו יהיו נכרים בתוכה ראוי שיצילוה, ואמר זה בעבור לוט. (שם שם כו)

…ועוד כי הבא לפני אבי כל הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן, כי ישימו עליהם עינם לטובה יבקשו עליהם רחמים, ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים… (במדבר א מה)

הרומו – …או שאמר הקב"ה כן לכבוד הצדיקים, שכל זמן שהם בתוכם לא ישלח ידו בהם. והכונה באלה וכיוצא בהם להודיע שהם צריכים בקשת רחמים… (שם יז י)

ולדבקה בו – אמר ר"א בסוף, והוא סוד גדול, ואין הסוד מטעם המקום הזה, אולי יאמר לאהבה את ה' ללכת בכל דרכיו עד שתהיו ראוים לדבקה בו בסוף… והכוונה להזהיר שלא יעבוד השם וזולתו, אלא לה' לבדו יעבוד בלבו ובמעשיו, ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו ולבו איננו עמהם, אבל הוא לפני ה'. ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה כאשר רמז בעל ספר הכוזרי… ומה שאמר יהושע "כאשר עשיתם עד היום", כי בהיותם במדבר וענן ה' עליהם והמן יורד מן השמים והשלו עולה והבאר לפניהם תמיד, וכל מעשיהם בידי שמים בדברים נסיים, הנה מחשבתם ומעשיהם עם השם תמיד… (דברים יא כב)

ואחר שאנו מתעסקים בענין המחשבה, נודיע לך ענין אחר אף על פי שאינו מכוונת הספר הזה, עם כן זה מועיל לספר זה לזולתו. דע כי בהיות החסידים המדבקים מחשבתם בעליונים כל דבר שהיו מחשבים בו ומתכונים עליו באותה שעה היה מתקיים, אם טוב ואם רע, וזהו שאמרו ז"ל נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות… ומן הענין הזה הוא ענין התפלה והקרבנות שהוא סוד הדיבוק בעליונים… (אגרת הקודש פרק ה)

רד"ק:

ולא תשא למקום – לא להשחית המקום כמו במבול, אלא יכלו הרשעים והישוב יתקיים באותם הצדיקים כמו שאמר (יחזקאל כ"ב) "ואבקש מהם איש גודר גדר וגו' לבלתי שחתה", רוצה לומר להשחית הישוב ממנה, ועד שיהיה צדיק גמור, כמו שאמר גודר גדר ועומד בפרץ, שהיה בו כח להציל על האחרים מרוב צדקתו ומחזירם למוטב כאשר יוכל… ומה שאמר, "ובקשו ברחובותיה איש אם יש מבקש אמונה" וגו', היו בהם צדיקים, אבל שילכו בחוצות וברחובות להשיבם מעוון לא היו, שהיו יראים פן יהרגום, ולא מסרו נפשם, לכן אין כח בצדקתם לסלח לעיר, אלא מהם ילכו עם הרשעים ומהם ינצלו. (בראשית יח כד)

…והיה כל הספור הזה להודיע כי השגחת הא-ל לצדיק להצילו מיד רשע שלא יוכל לו, כמו שאמר "צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו" (תהלים ל"ז). (שם לא מא)

פרי מעלליהם – אוכל פרות בעולם הזה והקרן לעולם הבא, טוב לשמים ולא לבריות זהו צדיק שאינו טוב… (ישעיה ג י)

הולך צדקות – חזקיה, שבזכותו תנצל העיר, ויש אומרים שהפסוק על כל הצדיקים בירושלים, וכל המדות המנויות ראויות למלך. (שם לג טו)

…כדפירשנו שצדיק אחד יסוף בתוך אלפים חייבים, כמו בלוט "פן תספה בעון העיר", וכל שכן מי שאין לו זכות בעצמו כהקטנים… ואפילו ירמיה עצמו לא ינצל בענתות עד שיהיו ג' צדיקים בעיר, כמו שאמר "ונח דניאל ואיוב בתוכם", ואם הם י' יצילו כל המקום בזכותם, ואולי יצילו רק ממיתה ולא מעונש, ומה שאמר בשיר של פגעים "יפול מצדך אלף וגו'" הוא לומר שההשגחה בו תמיד, כמו שאמר "כי בי חשק"… (ירמיה טז ב)

ינצלו נפשם – דניאל וחביריו בגולה, שאיך ישארו יחידים בארץ, כי היו ג' ונצטרפו זכויותיהם. ואיוב הציל רק עצמו כי בניו היו חייבים, ויסוריו היו למרק מקצת עונות שהיו בו, וכן הזכיר ג' אלו שעמדו בנסיון ולא חטאו. (יחזקאל יד יד)

צדיקים ילכו בם – יכירו שדרכיו משפט, ואם יראו צדיק ורע לו ידעו שהכל אמת, אולי אינו צדיק בלבו, או מיסרו לטובתו לעולם הבא. (הושע יד י)

על גורל הצדיקים – ירושלים לא ינוח בה שבט הרשע – חוזק וכח שהוא היום לרשע, למען לא ישלחו הצדיקים – שלא ילמדו הצדיקים ממעשיהם אם ישארו בארץ. (שם קכה ג)

כוזרי:

אמר החבר, מנהג העובד אצלנו איננו נגזר מן העולם, שלא יהיה למשא עלינו ויהיה למשא עליו, וימאס החיים שהם מטובות הבורא, וזוכר טובתו עליו בהם, כמו שנאמר (שמות כ"ג) "את מספר ימיך אמלא", אבל אוהב העולם ואריכות הימים מפני שהוא מקנה אותו העולם הבא. וכל אשר יוסיף טובה יעלה מדרגה לעולם הבא. אך הוא מתאוה זה (הבדידות) אילו היה מגיע למדרגת חנוך, שנאמר בו (בראשית ה') "ויתהלך חנוך את האלקים", או למדרגת אליהו זכור לטוב, ולהפנות עד שיתיחד לחברת המלאכים, ולא יהיה משתומם ביחידות ובבדידות, אבל הם צוותו… ונתוספה עמו ראית מלכות שמים, אשר לא יהיה צריך עמה למאכל ולמשתה, ולכמו אלה תהיה ראויה הבדידות השלמה… ואך בזמן הזה ובמקום הזה והעם הזה ואין חזון נפרץ, עם מיעוט החכמה הקנויה והעדר החכמה ההיא הטבעית (הנבואית), מי שהכניס עצמו להנזר בפרישות כבר הכניס נפשו ביסורים וחולי נפשי וגשמי, ותראה עליו דלות החליים ויהיו סבורים בני אדם שהוא דלות הכניעה והשפלות, וישוב נאסר, מואס בחייו מפני קיצתו במאסריו ומכאוביו, לא מתאוה לבדידות, ואיך לא יהיה כן, והוא איננו דבק באור אלקי שימצא בו צוות הנביאים, ולא הגיע לחכמות שמספיקים להתעסק בהם ולמצא עריבות בם שאר חייו כפילוסופים… (מאמר ג א)

החסיד הוא הנזהר במדינתו (גופו), משער ומחלק לכל אנשיה טרפם וכל ספקם, וינהג בהם בצדק… וחסם הכוחות התאותיים ומנע אותם מן הרבוי אחר אשר נתן להם חלקם, והספיק להם מה שימלא חסרונם מהמאכל המספיק והמשתה המספיק על הדרך השוה, והרחיצה וכל צרכיה על הדרך השוה. וחסם הכחות הכעסניים המבקשים לנצוח, אחר אשר נתן להם חלקם בנצחון המועיל בדברי החכמות והדעות וגערת האנשים הרעים, ונתן לחושים חלקם במה שמועיל לו… וכאשר עשה צרכי כל אחד מהם ונתן לטבעים מה שיספיק להם מהמנוחה והשינה, ולחיוניים מה שיספיק להם מהקיצה והתנועה במעשה העולם, אז יקרא אל עדתו כמושל שנשמע שקורא אל חילו לעזור לו, לעסק במדרגה שהיא למעלה ממנה, רצוני לומר המדרגה האלקית אשר היא למעלה מהמדרגה השכלית… ואחר זאת ההצעה ינהיג הכח החפצי כל האברים המשמשים אותו בזריזות וחריצות ושמחה, ויעמדו בעת העמידה בלי עצלה, וישתחוו עת שיצוום להשתחוות, וישבו בעת הישיבה… ולא יבטא בתפלתו על דרך המנהג והטבע כמו הזרזיר, אלא עם כל מלה מחשבה וכונה בה, ותהיה העת ההיא לב זמנו ופריו, ויהיו שאר עתותיו כדרכים המגיעים אל העת ההיא… ופרי השבוע יום השבת, מפני שהוא מעומד להדבק בענין האלקי, ועבודתו בשמחה לא בכניעה… (שם ג והלאה, וראה עוד ערך חסיד)

…וכבר ספרתי לך מה שעושה החסיד בזמננו זה, והיאך אתה סבור שהיה בזמן ההצלחה ההיא, ובמקום האלקי, ובתוך העם ההם, ששרשם אברהם יצחק ויעקב, והם סגולתם, מוטבעים על הצניעות אנשים ונשים, אין עולה בלשונותם, והחסיד ביניהם מתהלך ואין נפשו מתלכלכת בדברי נבלה שישמע אותם מהם, ואין נתלית בגופו ובבגדיו טומאת זיבות ונדות ושרצים ומתים וצרעת וזולת זה, בעבור שהיו דבקים בקדושה ובטהרה, וכל שכן מי שהיה שוכן בעיר השכינה, ואיננו פוגע כי אם כתות על מדרגות הקדושה, מכהנים ולוים ונזירים וחברים ונביאים וחכמים ושופטים ושוטרים, או יראה המון חוגג בקול רנה ותודה בשלש פעמים בשנה, ואינו שומע כי אם שיר ה'… מה אתה סבור במעשהו ובזכות נפשו ותקון מעשיו?

אמר הכוזרי, זאת מדרגת התכלית, אין אחריה כי אם מדרגת המלאכים… (שם כא וכב)

משנה תורה:

הצדיקים הגמורים ואנשי מעשה לא יקבלו מתנה מאדם, אלא בוטחים בה' ברוך שמו לא בנדיבים, והרי נאמר ושונא מתנות יחיה. (זכיה ומתנה יב יז)

ספר חסידים:

אל תהי צדיק הרבה (קהלת ז'), הרי שהיתה אשה טובעת בנהר ובידך להציל, אל תאמר אני מניחה לטביעה, כי איך אלך ואראה את ערותה, למה תשומם ויחשב לך עון ותענש. צא ולמד משאול שחמל על אגג ועשה קל וחומר של טעות, ועל דבר זה נטרד… (קכו)

יש צדיקים שזוכים להיות אצל שכינה, שנאמר (ישעיה ס' ב') "ועליך יזרח ה'"… ויש עומד מרחוק ורואה, שנאמר (איוב ל"ג) "וחיתו באור תראה", ויש שלא רואהו, שנאמר (ישעיה כ"ו) "ובל יראה גאות ה'". (קסו)

…ויש צדיק במקום שחפץ לא יקח אלא באשר לא חפץ בצער ובטרחים, לפי שזה העולם מהנים ממנו לרעים אפילו בלא תפלה ובלא צער, אבל לצדיק אין רוצים ליהנות לו עד שיצטער, כי הקב"ה חפץ שלא יהיה לצדיק שמחה שלימה בעולם הזה. (שפו)

כל מי שהוא חכם או צדיק יותר מחבירו מסתפק מן העולם הבא יותר אם יהיה בן עולם הבא, וכן רבן יוחנן בן זכאי בכה ואמר איני יודע אם יוליכוני וכו', כדאיתא במסכת ברכות…

יותר טוב למי שהוא בין רשעים ואינו הולך בדרכיהם, ממי שהוא בין צדיקים והולך בדרכיהם, וכן יותר רע הוא מי שדר בין צדיקים וחוטא, ממי שדר בין רשעים וחוטא. (שם תקכד ותקכה)

…כי דקדוקי עניות לצדיקים טוב להם בכמה ענינים, שמא לא היו נותנים כדבעי להם למיעבד, ושמא היו נותנים, כי אי אפשר לומר שר"ח בן דוסא לא היה נותן, אלא אותם יסורים והעצבון שסובל בעניות ואינו חושב לרמאות ולעשות עולה, הקב"ה חושב לו לטובה ולזכות יותר מצדקה שהיה נותן אם היה עשיר, ולא עוד אלא כל העולם נזונים בזכותם והם בדקדוקי עניות ומתביישים, ואותו צער הקב"ה מחליף בטובות ומשפיע טובה לכל העולם ומעלין עליו כאלו הוא נותן מידו… ויש צדיק שהוא עני אילו היה עשיר היה גאה או עושה דברים שאין טוב להקב"ה, ואם תאמר למה נותן לו יסורים של דקדוקי עניות, יתן לו שאר יסורים, זה יודע הקב"ה באיזה דבר זה או זה. יש שמביא עליו עניות כדי שיתחתן באיש שלא היה עושה אלא בעבור העוני ומצוה למלאך לגלגל הגזירה לזה עושר ולזה עוני ונדבקים יחד. ויש שיסורים ופורעניות הבאים עליו לפי ששמח לאיד חבירו… ויש שבאים עליו לפי שהיה לו לבקש ולהתפלל על בני אדם ולא התפלל. ויש בעבור שבקש להקב"ה בכל לבו ובשברון רוחו על דבר שלא נגזר, והקב"ה טורדו מאותו דבר על ידי שמביא עליו שאר דברים וישכח הראשונים ויתפלל על האחרונים. ויש מי שיסורים באים עליו בעבור שהיה לו לתת לשום אדם מן הדין שחייב מדין שמים ולא יתן לו, ומביא עליו יסורים כדי שיתן לרופאים… ויש שעניים בעבור שאבותיהם עשו עולה וירשו הבנים אותו הממון, ונגזר על אותו הממון כליה… ויש שיהיו עניים מפני שקבלו רבית או שהיו בעירם עושי עולה ולא מיחו, או היו מסייעים לעולה או שמחים בדבר, כולן לבסוף יכלו. ויש שנעשה עני בעבור שלא יתן למי שנגזר לו, ויש בעבור דברי פה בגאות, ויש בעבור שהוציא מפיו דברים קשים ואומר לעניים למי שיכול לעמול ולטרוח לא אתן לו, או מדבר בזיונות לעניים טובים ואינו נותן לקרובו ונותן לאחרים. (תקל)

…ופעמים שהאב הצדיק מצדיק את זרעו, וכששומע שנגזר רע על זרעו הוא מקבל עינוי בקבר כדי לפדות את זרעו. ואף צדיק בשביל צדיק אחר, שנאמר (ש"א י"ב) "והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם". ופעמים כשלוקים הבנים מעמידים אבותיהם שם כשהיה בידם למחות ולא מיחו, או כשגרם עון אביהם, או פעמים מעמידים הצדיק שם, שנאמר (שמות י"ד) "וירא ישראל את היד הגדולה", ישראל סבא, וכתיב (תהלים נ"ח) "ישמח צדיק כי חזה נקם"… (תרז)

לא יושיב אדם רשעים אצל צדיקים ולא צדיקים אצל רשעים, כדכתיב (תהלים א') "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד", לכך לא יושיב אדם רשעים אצל צדיקים לא בדין, ולא בעצה, ולא בסעודה, ולא יתחבר עמהם, שהרי כתיב (דברים כ"ב) "לא תזרע כרמך כלאים", חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. (תריד)

מעשה בתלמיד חכם צדיק שקברוהו אצל מי שאינו הגון, בא הצדיק לכל בני העיר בחלום הרעותם לי שקברתוני אצל בית הכסא שריחו רע וקשה לי העשן, ושמו אבנים בין קבר הצדיק לקבר הרשע כמחיצה… (תשה)

חזקוני:

ויאמר בלבו – ברשעים נאמר בלבו, "ויאמר עשו בלבו", ובצדיקים נאמר "על לבו", "וישם דניאל על לבו", ללמדך שלבם של צדיקים מסור בידם, אבל הרשעים מסורים ביד לבם… (בראשית יז יז)

ונקי וצדיק – נקי הוא מי שהוא נקי מעוון, וצדיק שיצא צדיק מן הדין, כגון שעשה עבירה בלא עדים ובלא התראה ונצדק בדין. (שמות כג ז)

רבינו יונה:

עוד אמר שלמה ע"ה (משלי כ"ה) "מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע", כי כאשר ירפש האדם את המעין ברגליו ידלח מימיו לפי שעה, אחרי כן ישקטו המים ויהיו צלולים כבראשונה, כן הצדיק, כאשר הוא מט לפני רשע, לא תשפל מעלתו ולא תמעט בעבור זאת, ואם הוא עכור לפי שעה, שבע יפול צדיק וקם וישוב לאיתנו וכבודו. "אכול דבש הרבות לא טוב" (שם) אבל הרבות החקר בכבוד צדיקים, כבוד החוקר, כי נזכר הצדיק בפסוק שלמעלה… (שערי תשובה ג קמט)

…שהדבר ידוע הוא מהכרח הפסוקים והסברא נותנת שכל מי שמדבר טוב על הטובים ועל החכמים שמוחזקים בו שהוא צדיק, וכל הדן אותם לכף חובה ולוקח (וחולק) במעשיהם לומר שאינם מכוונין ואינו רואה להם זכות, וכשמדברין לפניו מן הרשעים מצדיק את מעשיהם, בידוע שיש בו שמץ רשעות, ובזה לא תסתפק, כי בזה הדבר תוכל להבחין לבות האדם… (אבות ד ח)

רבינו בחיי:

"מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו" (משלי ב'). שלמה ע"ה הודיענו בכתוב הזה כי אין האדם צדיק עד שיתהלך בתומו בעבודת השי"ת, וענין התהלך בתומו הוא שיעשה אדם את המצות כמשפט ושיכוין בהם לאהבתו וליראתו לא להתגדל ולא להתפאר ולא שיהיה בשביל זה מכובד בעיני הבריות יותר, כי ראוי האדם שיעשה טובות וחסדים כפי יכלתו, ושלא יתפאר בהם, ושישתדל במעשים טובים ולא יספרם בשפתיו, וכל מי שמספר אותם בשפתיו ומפרסם אותם ומשתבח בהם הרי זה חוטא, יגיעו מזה שתים רעות, האחד שיתגאה בספורו למי שקבל דבריו והאמין אותם, וב' שהוא מבייש ומכלים למי שקבל החסד ממנו, ומדת הצדיק המתהלך בתומו שאינו מתפאר במעלותיו ובצדקותיו אשר עשה, הנה הוא נקרא איש אמונים, ועל כן סמך שלמה ע"ה הכתוב הזה וקשרו עם הכתוב שלמעלה ממנו, הוא שאמר (משלי כ') "רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא"…

וכן ביאר שלמה ע"ה במקום אחר שזכות הצדיק מועיל לזרעו אחריו הוא שאמר (משלי י"ד) "ביראת ה' מבטח עוז ולבניו יהיה מחסה". ויתכן לפרש כי הכתוב הזה בא לשבח שלש מעלות שהן זו למעלה מזו, הזכיר תחלה מתהלך, ומעלת ההתהלכות היא מעלה גדולה בצדיקים, והנה היא למעלה ממדרגת התמימות, ומדרגת התמימות למעלה ממדרגת הצדיק, כי יש צדיק שאינו תמים, שלא הגיע למדרגת התמימות. ואלו הן סדר המעלות, אחר שהגיע למדת הצדיק עולה למדת תמים, וממדת תמים עולה למדת ההתהלכות, ושלשתן אלו נמצאים בנח… והזכיר בצדיק הזה שלש מעלות של שבח שהיו בהפך מבני דורו, האחת שהיה צדיק במעשיו לא איש חמס כבני דורו, שכתוב בהם ותמלא הארץ חמס, השנית שהיה תמים, והוא השלם בכל מדותיו, הג' את האלקים התהלך נח, וידוע כי מדת ההתהלכות לא מצאנוה רק ביחידי הדור… ועוד שאין לשון זה נופל אלא על הצדיק שהשיג מעלת השמש וכחות הגלגלים והכוכבים וכיצד הם פועלים פעולות בשפלים, לפי שעם ההשגה הזאת מתפרסם מעלת אדון הכל ורוממותו… (בראשית ו ט)

זקן ושבע – לפי שנתברך אברהם בכל דבר והיה שלם בכל מיני העושר והכבוד הגיד עתה שיצא מן העולם הזה שבע מכל טוב, ולזה לא אמר ושבע ימים, כי היה במשמע שהיה חסר משאר הדברים, לא שבע מהם כי אם החיים, ועל כן הגיד לנו הכתוב מדותיו הטובות שיצא שבע מן העולם מכל דבר, כי לא היה מתאוה למותרות, כענין שכתוב בדוד ע"ה (תהלים כ"א) "תאות לבו נתתה לו", ולא כשאר בני העולם שכתוב (קהלת ה') "אוהב כסף לא ישבע כסף". (שם כה ח)

ויהי לי שור וחמור – הזכיר עשרו ברב מעוט שלא להתהלל, כענין שכתוב (ירמיה ט') אל יתהלל עשיר בעשרו, וכן דרך הצדיקים שממעטים את עצמן ואת כל אשר להם… (שם לב ה)

…וכן דרך הצדיקים השלמים בבטחון שלא יבקשו סבה כלל, וכן מצינו באליהו שעמד במדבר חסר המזון ובטח בהקב"ה, והקב"ה הזמין לו שם עורבים וכלכלו אותו… (שם מ יד)

ויריצוהו מן הבור – דרשו רז"ל מתוך צרה רוחה, מתוך אפלה אורה, מתוך נבולן של צדיקים נשיאות, שנאמר (משלי ל') "אם נבלת בהתנשא"… אף כאן ביוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו… (שם מא יד)

ותתצב אחותו – …ועל דרך המדרש זו שכינה, ולמדך הכתוב כשהצדיק מצטער שכינה מזדמנת לו להצילו, וכענין שכתוב (יונה ב') "קראתי מצרה לי אל ה' ויענני"… (שמות ב ד)

"שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און" (משלי כ"א), שלמה המלך ע"ה הודיענו בכתוב הזה כי המשפט שבו קיום העולם הוא מחתה ופחד אצל הרשעים ושמחה אצל הצדיקים… כי הצדיק ישמח בהעשות משפט בעיר וכשאין ביניהם גזל וחמס, ואם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה ידאג ויאנח על זה, כי כן מדתו של צדיק… (במדבר ד כב)

הבדלו מתוך העדה – …ולא היה צריך הבדלו אצלו, שהרי יכול הוא להמית את הרבים ולהציל את היחיד בתוכם, וכמו שאמרו רז"ל שנים וג' היו מתכסין בטלית אחת, השנים מתים והאמצעי נצול… אלא כדי שלא ידבק בהם האויר הרע שבמכת הדבר… או מטעם שאמרו רז"ל כשמדת הדין מתוחה אינו מבחין בין צדיק לרשע, או אפשר לומר שאמר כן לכבוד הצדיקים שהקב"ה לא ישלח ידו בהם בעוד שהצדיקים ביניהם. (שם טז כא)

ודבר ידוע שהצדיקים מגינים על הדור, וכשהם מסתלקים מן הדור הנה זה בעון הדור, שכן מצינו ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו ענני כבוד מחופפין על ישראל בזכות אהרן, וכשנסתלק אהרן נסתלקו ענני כבוד… וכדי ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית המקדש, ולכך מת אהרן בחדש שנשרף בו בית המקדש… (כד הקמח אבל ב' וראה שם עוד)

…וכשם שהגולה מעירו לעיר אחרת יקרא גר, כן מצינו שהצדיקים נקראים גרים, לפי שאינם מחשבין העולם הזה לכלום, ואין דירתן אלא עראי, כי הצדיקים יודעים שנפרדו מעיקר קדוש, וכאשר הגר נכסף לשוב למקומו לארץ מולדתו, כן הם נכספים לחזור לעיקרם ושרשם והוא כסא הכבוד, ששם שורש הנפש השכלית… (שם גר)

…וכן דרך השי"ת בצדיקים, מביא צער עליהם כדרך העולם, וכפי המנהג, ומציל אותם בדרך הנס שלא כדרך העולם ומנהגו… ומלחים אלו לא היו מאמינים באלהיהם כל כך, כי אחר שזעקו לאלהיהם מיד הטילו את הכלים ולא המתינו כי לא היו בוטחים באלהי טעותם שיהיו יכולים להצילם, ועל כן לא רצו לזעוק להם עוד. ויונה לא עשה כן, אבל הצדיק עליו את הדין והיה בוטח בהקב"ה שיצילהו כשם שהוא מציל את הצדיקים, כמו שכתוב "רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'", ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם, זה מוכיח שלא היתה כונתו רעה, כי היה שוכב ונרדם כמי שלבו בטוח ולא היה לו פחד כלל… (שם כפורים א')

ועוד יש לפרש, אור זרוע לצדיק, אור ממש, וזהו רמז לאור הנברא ביום ראשון שדרשו ז"ל עליו "וירא אלקים את האור כי טוב", ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו, עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, וביאור "לצדיק" לנפש הצדיק, שהנפשות נבראו ביום ראשון עם בריאת האור… ולפי שהאור והנפש נבראים ביום ראשון קיימים ונצחיים לעד, תמצא שייחד אותם הכתוב במעשה בראשית בלשון "ויהי", והוא אומרו "ויהי אור", "ויהי האדם לנפש חיה", לרמוז כי נפש הצדיק קיימת נצחית כאור עצמו, וכי נפש הצדיק זוכה ומעותדת למעלתו…

מעלת האור הזה גדולה, כי הוא מזון לנפש הצדיק כמו שהמאכל והמשתה מזון לגוף, וזהו שכתוב "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" (שמות כ"ד), אכילה ושתיה זו היא מזון הנפש, וזהו שאמרו רז"ל אמר רבי יוחנן אכילה ודאית, רוצה לומר כי המזון שהגוף מתקיים בו הוא מסיבה אחר סיבה, והאמצעיים רבים, אבל מזון הנפש מכח הסיבה הראשונה, וזו היא האכילה הודאית שאמר רבי יוחנן ממה שכתוב "באור פני מלך חיים", כי אותו האור חיים נצחיים לנפש. וכבר ידעת כי אבותינו דור המדבר זכו אל המזון הזה, שבכל יום ויום היה יורד להם מן שהיה מתולדות האור הזה, הוא שעליו אמר שלמה בחכמתו, "ומתוק האור" (קהלת י"א), הזכיר מתוק על המן שהיה מתולדות האור, וכן תמצא במן שאמר הכתוב "וטעמו כצפיחית בדבש" (שמות ט"ז). ואמר לצדיק בלשון יחיד, אלא בא לרמוז שאין הכל זוכין לאותה מעלה, וכמו שאמרו בני עליה מועטים. "ולישרי לב שמחה", הסמיך שמחה לישרים ואור לצדיקים, בא לרמוז שאין מעלת השמחה גדולה כמעלת האור, כמו שאין מעלת הישרים גדולה כמעלת הצדיקים, ותמצא לעולם בסידור המדות בכתובים שהצדיקים קודמים לישרים… להודיע שעיקר השמחה היא האור, והצדיקים הם הזוכים למעלת האור, וכל שכן למעלת השמחה… (שם נר חנוכה, וראה שם עוד)

וצריך שתדע כי בסעודה השכלית שהיא לנפש לבדה המתוקנת לצדיקים בעולם הנשמות או בחיי העולם הבא, אין כל הצדיקים שוים בה, אבל היא מדרגה, זו למעלה מזו, וכן דרשו בספרי על שובע שמחות, פניהם של צדיקים דומין לעתיד לבא לחמה ולבנה לרקיע ולכוכבים לברקים ולשושנים ולמנורות בית המקדש, וכן אמרו עוד בסדר אליהו זוטא, שבע חופות יש לצדיקים בגן עדן, שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה וגו', והענין הזה הבטיחו הקב"ה לאברהם אבינו בין הבתרים כשאמר לו וספור הכוכבים, ואמר לו כה יהיה זרעך, כלומר כשם שהכוכבים מדרגות, יש כוכב שאורו גדול מחברו ויש למטה ממנו ויש למעלה ממנו, כן עתידין שיהיו זרעך ממדרגות באור התורה והחכמה זה גדול מזה וזה למעלה מזה. וכן באור העולם הבא, מדרגתו של צדיק זה למעלה ממדרגתו של זה, יש מהם זוכים לאספקלריא שאינה מאירה, ויש מהם זוכין לאספקלריא המאירה. וכן דרשו במסכת סוכה תמני סרי אלפי דרא הוו קמי קודשא בריך הוא, דכתיב סביב שמונה עשר אלף, ופירש רש"י י"ח אלף צדיקים מקיפים את השכינה, פירוש לפירושו מקיפים לארבע רוחות העולם, ואם כן יש לכל רוח ורוח ארבעת אלפים וחמש מאות צדיקים, וזהו סביב שמונה עשר אלף. וזה טעם מה שדרשו בסוף פרק ראשון של ע"ז, שט ועובר בי"ח אלף עולמות שברא, כלומר מתהלך בין הצדיקים, לפי שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, והבן זה כי אין צריך להאריך ולהרחיב ביאור יותר. ויש עוד צדיקים גדולים למעלה מכולן שמסתכלין באספקלריא המאירה ונכנסים בלא רשות, ועליהם אמר ר' שמעון בן יוחאי ראיתי בני עליה והם מועטים, כי הצדיקים הנכנסים ברשות למעוט הם ל"ו בכל דור, ממה שכתבו "אשרי כל חוכי לו" (ישעיה ל'), וכדאמרינן התם חוכי לו, ל"ו בגימטריא תלתין ושתא הוו, אבל אלו הנקראים בני עליה הם מועטים שנכנסים בלא רשות… (שולחן של ארבע סוף שער ד)

רלב"ג:

ברכות לראש צדיק – והוא הלב, כי תמיד יחשוב בענין הטובות והם המפורסמות לאנשים בדבריו ומעשיו. או ירצה בזה לראש הענין, יגלה הצדיק הברכות שהוא דורך אליהם בפעולותיו. והנה הרשעים הם בהפך זה, כי לבם תמיד ברשע ובחמס, אבל פיהם יעלים ויכסה החמס שירצו לעשותו. או ירצה בזה כי מה שיתחיל בו הצדיק ימשכו לו ברכות תמיד ויתוספו בו טובות ועוזרים להגיע אל התכלית, לפי שכוונתו תמיד לטוב ולהטיב לאנשים…

זכר צדיק לברכה – כי תמיד יהיה נוסף ענין הטוב והשלמתו בזכרו. (משלי י ו וז)

כעבור סופה ואין רשע – הנה כשתעבור סופה תעבור על הרשע להשחיתו, כאילו הוא סבת עבור הסופה, ואולם הצדיק הוא בהפך, כי הוא יסוד עולם וסבת קיומו ושמירתו מהפגעים, כאומרו ימלט אי נקי. (שם שם כה)

תוחלת צדיקים שמחה – תוחלת הצדיקים היא החיים הנצחיים והערבים אשר הם תכלית השמחה אשר אין לשמחות הגופיות שום יחס אליה, כמו שביארנו. (שם שם כח)

בטוב צדיקים תעלוץ קריה – בהצלחת הצדיקים וטובתם תשמח העיר, כי הם אהובים לכלל העם ובטובתם להם טוב, ובהפך זה ימצא ברשעים לא ישמחו בני העיר בטובתם. (שם יא י)

מאירי:

ברכות לראש צדיק – כלומר שמה שנודע מצדקותיו לא מצד דיבורו, אבל מצד הברכות שיברכוהו המקבלים שלא בפניו תמיד ויתמידו בזה יכירו השומעים כי לא בחנם הוא, אבל הם יכסו צדקותיהם, כמו שפי הרשע יכסה ויעלים החמס. או הצדיק ילאה לברכות שיברכוהו בני אדם, ופי הרשעים ילאה מלהתנצל על רוב הקוראים חמס עליו. והכוונה ברכות לראש צדיק, כלומר שכולם מברכים אותו בהגיע ממנו תועלת ושלימות… (משלי י ו)

מקור חיים פי צדיק – אמר שפי הצדיק מקור חיים להיות נובע ממנו חכמה ודעת לכל מבקש את ה', כי הצדיק נמצא לכל דורשיו, אבל החמס שהורגלו בו הרשעים והשתקעו בענינו מכסה מהם. (שם שם יא)

פעולת צדיק לחיים – אמר שפעולת הצדיק נוטה לדרך חיים, ומורה על מחשבתו שהיא זכה ונקיה. או כל פעולות הצדיק אפילו מה שיראה מהם פעולה המונית כלם מכוונות לדרך חיים, כלומר שאם יתעסק לפעמים בהנאות גופניות אין כונתו בהם רק להעמדת גופו ולצורך הכרחי לקיום הנפש, על דרך וכל מעשיך יהיו לשם שמים, וכן אמרו ואהבת את ה' אלקיך בשתי לבבות, יצר טוב ויצר הרע. (שם שם טז)

בית צדיק חוסן רב – ימצא אוצר רב של תבואה, או תוקף הצדיק אמונה חזקה וקיימת, והוא מצד שיראתו קודמת לחכמתו. (שם טו ו)

ותחסרהו מעט מאלקים – כענין צדיק מושל וכו', שחכמי ישראל נדמו לאלקים. תעטרהו – ומתגדל שמך על ידם. (תהלים ח ו)

בעל הטורים:

כה יהיה זרעך – יהיה בגימטריא שלשים, לומר לך שאין דור שאין בו שלשים צדיקים כאברהם. (בראשית טו ה)

הולך עמם לשלחם וה' – מלמד שהשכינה מלוה לצדיקים. (שם יח יז)

וידר – ג' במסורת, וידר יעקב, וידר ישראל (במדבר כ"א), וידר יפתח (שופטים י"א), לומר שהצדיקים היו נודרים, והראשון שנדר היה יעקב, וזהו "אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב" (תהלים קל"ב), למה אמר אביר יעקב, לפי שהוא פתח בנדרים תחלה. (שם כח כ)

הריקאנטי:

ועוד אמרו רבותינו ז"ל, אמר רבי יהודה ברבי שלום אין אתה מוצא שנקרא צדיק רק שנים שעמדו בעולם, נח ויוסף, נח שנאמר נח איש צדיק, יוסף שנאמר על מכרם בכסף צדיק. (וישב)

…התשובה היא, כי אף על פי שהב"ה יודע לבות בני אדם צריך לנקות עצמו בתפלתו כי בה מתרצה לו מדת הדין, כי כיון שחלתה בעולם אינה מתרצה אלא בצדיקים לגודל השתוקקותה להשלמת הפעולות אשר היא סבתם… כבר ארז"ל בפסוק אנכי מגן לך, א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי צדיקים שמגינים, אבל ממך אני מעמיד צדיקים מגינים, ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לעבירות ולמעשים רעים אני רואה צדיק אחד בהם שיכול לומר למדת הדין די, אני נוטלו ומכפרו עליהם… זהו מאמרם כיון שניתן רשות למחבלים לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, ובפרק הכונס ארז"ל אמר רבי שמואל אמר רבי יונתן אין פורענות באה לעולם אלא בשביל הרשעים, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה… (שופטים, ועיין שם עוד)

דרשות הר"ן:

אבל מדרגתו היה… בכאן רמז לצדיקים, אשר הם עולים דרך במעלות בארץ ישראל, ומפני זה אמר עולים ויורדים בו, כי אי אפשר שתהיה העליה לצדיקים רצופה, כי נפש האדם כמו שאמרנו יש לה שתי פנות, אל צד המעלה ואל צד המטה, ואי אפשר כל עוד היותה בגוף שתהיה פנייתה אל צד המעלה לבד, אבל תצטרך גם כן לפנות למטה להנהגת גופה, והוא המשל הנרמז באמרו מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. (דרוש ה)

ונוכל להכיר מכאן איך הצדיק שקול כנגד כל העולם, כי זה המעשה שאירע לרבי חנינא עם הערוד שעשה מעצמו שוה עם מה שעשה משה רבינו על פי השי"ת לישראל, וגדול ממנו, כי כמו שהבטת נחש הנחושת היה ראוי להוסיף ארס, ודחהו, כן רבי חנינא בן דוסא היה ראוי לפי הטבע האנושי להיות ניזוק מן הארס, ולא די שניצול ממנו, אבל דחהו לגמרי והמית לארס. ולפיכך אמרו רז"ל מאי כי זה כל האדם, שקול זה כנגד כל העולם, ואמרו כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, והדמיון ירחיק זה, אבל השכל יאמתנו, כי ההרחקה שירחיק הדמיון שיהיה כל העולם נברא בשביל צדיק א', אותה ההרחקה בעצמה תפול באלף וברבבה כפי השכל, ואחר זה היש סכלות ועורון כזה שהשכל יודע בעצמו שיוכל לעלות נפשו במעלה עליונה, או שיהיה שקול כנגד כל העולם, וימשך אחר חפצו בתבנית שור אוכל עשב, וכי יתפתה ויאמר לא יכול להשיג זה השלמות כי אם בחכמה יתירה וידיעת התורה על השלמות…

והנה הדבר המטעה ההמון וזה הטעות נמשך בכל הכוונות, כי ההמוני כשרואה האנשים הטובים והחסידים מתעסקים בעניני העולם כמו שאנו רואים האבות שהיו עושים עיקר מהזריעות והמקנה, ואמרו רז"ל "ויותר יעקב לבדו", שנשתייר על פכים קטנים, ואומר ההמוני בלבו אעשה כן גם אני, ואוי להם לבריות רואות ואינן יודעות מה רואות, כי אינן רואים רק חיצוניות הדברים לא פנימיותם, שהצדיקים עושים כל דבריהם לתכלית טובה וכראוי, ויתר האנשים תכליתם ללא דבר. (דרוש ז)

ונראה לי עוד, כי מלבד השתתף הנביא עם הנביא והחכם עם החכם בתועלת קבול החכמה כמו שפירשנו, יש בזה ענין אחר, והוא שאין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש קיים היה המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה, עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל, כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה, עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים מבני דורם, גם אם לא ישתתפו עמם, אבל מצד המצאה בדורם, שהם עצמם כמו המקדש המקודש. והרמב"ן ז"ל כתב בסוף סדר עקב, ויתכן באנשי זאת המעלה שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה כאשר רמזו בעל ספר הכוזרי. ואפשר שנתכוין גם לזה, ולפיכך בהמצא לחכמים והחסידים בדורות יהיה השפע שופע עליהם, ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל המוכנים מבני דורם, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם ומשתתפים עמהם, ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם, מקומות קברותיהן ראויין להמצא השפע שם בצד מן הצדדים, כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלקי עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה… (דרוש ח)

ונרמז גם כן במדרש שמשה רבינו ע"ה מה ששאל שאל על צד החנינה… וטעמו של דבר שכשהצדיק מתבונן בחטאו אשר חטא לשי"ת מצד גדולתו הוא משער בעצמו שאי אפשר שיכופר עונו בשום פנים, לפי שידוע שהחטא יגדל כפי גדולת מי שהעוה אליו, ויתחייב מזה שאם תהיה גדולתו לבלתי בעל תכלית, שהחטא יהיה לבלתי בעל תכלית, ועל דרך זה הוא מה שאמרו חז"ל (שבת פ"ח) עושים מאהבה ושמחים ביסורים, מצד שמעריכין יסוריהן לאין נגד עונם… (דרוש ט)

ורבים שאלו איזה טעם יש ביסורין הללו של אהבה אחר שאין באים על חטא. ואני אומר שאי אפשר לאיזה צדיק שעם היות שאיננו חטא והוא מקיים המצוות כולן שלא יטרידוהו מעט תאוות העולם מהתדבק בבורא, אלא אם כן יהיה במדרגה היותר גדולה ממדרגת הצדיקים, ואף על פי כן אינו נקרא בזה חוטא ועובר עבירה, שלא היה יהושע חוטא מפני שלא הגיע למדרגת משה. ומפני זה ה' יתברך לפעמים מביא יסורין על הצדיקים אף על פי שלא נכשלו בעבירה, אלא כדי שיוסיפו להתרחק מעניני העולם הזה ושלא יתפתו אליו כלל. (דרוש י)

ספר העקרים:

האמונה בהשי"ת ובתורתו היא המביאה את האדם אל ההצלחה הנצחית ואל דבקות הנפש בדבר הרוחני, וזה דבר אימת אותו הנסיון לפי מה שבאה בו הקבלה הנמשכת, כי לעולם לא נמצא לאחד מן הפילוסופים ולא לשום חוקר שישיג מעלת הנבואה, והוא הדבק הרוח האלקי עם השכל האנושי, כמי שנמצא לבעלי התורה שנדבק שכלם בשם דבוק חזק עד שיגיע מהדבקותם לשנות טבע המציאות לעשות חפצם ורצונם ויחדשו בעולם אותות ומופתים יותר מאד כנגד טבע המציאות, כי נמצא לנביאים גזרו אומר ויקם להם השם ככל היוצא מפיהם, תמצא אליהו שהוריד האש למטה הפך טבעו, אמר "ואם איש אלקים אני תרד אש מן השמים" (מ"ב א') והיה כן, ובקע מי הירדן, ואלישע רפא צרעת נעמן והחיה את המת בחייו ואף אחרי מותו. ונמצא גם כן לכל המאמינים שהחסידים אף על פי שאינן נביאים ישנו הטבע בתפלתם או ישתנה בעבורם, שהרי חנניה מישאל ועזריה הושלכו לאש ולא נכוו, ורבי חנינא בן דוסא ורבי פנחס בן יאיר חדשו בעולם דברים בשוני טבעו ומנהגו של עולם, וזה אות כי המאמין בשם יתברך ובתורתו הוא למעלה מן הטבע ואינו משועבד לטבע המציאות, אבל טבע המציאות נכנע ומשועבד אליו, והוא יכול לשנותו כפי חפצו ורצונו, וזה מבחן ומצרף אל היות תורה מאת ה' מן השמים, אחרי שהוא יתברך מחסה ומסתור ומגן לחוסים בו ושומרי בריתו ומצותיו… (מאמר א פרק כא, וראה שם עוד)

…ואמרו שהשיב השי"ת, בתי, כנסת ישראל תהא בן זוגך, כלומר שהשכל הנקנה באמצעות התורה יהיה שכל נבדל עומד בעצמו קיים וימשול על כל הדברים החומריים כמו שהיו הנביאים וחסידים מחדשים באמצעות השכל הנקנה על צד התורה אותות ומופתים וכאלו הוא שכל נבדל עלול מן השכל הפועל או מן הספירה הנקרא שבת… ואם כן הוא כבת זוג לשבת, כלומר מושפעת ולא בן זוג, ומשפיע דומה לשאר… (מאמר ב פרק יא)

כמו שיתחלפו האנשים או הבעלי חיים בהשגת האור, שיש מהם חלושי הראות שיתענגו באור החלוש ויצטערו באור החזק כעטלף, ויש מהם חזקי הראות יתענגו בהשגת האור החזק כנשר, כן יתחלפו מדרגות הצדיקים בהשגת התענוג הנפשי שכנו אותו רז"ל בשם אור, כמו שאמרנו, והתחלפות מדרגות הצדיקים והחכמים והשלמים בתענוג ההוא יהיה כפי השגת מדרגתם בתארי השלמות אשר בו יתברך, כמו שיתחלפו מדרגות המלכים זה מזה באור ההשגחה הזאת כמו שבארנו… (שם פרק ל)

…וימצא גם כן אדם שיעשה כל ימיו רבוי עבירות ובסוף ימיו יעשה מצוה אחת או פועל אחד בכונה ראויה וימות מתוך אותה כונה, שתספיק אותה כונה לתת לו מדרגה מה ממדרגת העולם הבא, כמו שהוכחנו בפרק שלפני זה מההוא שוטר ששקד במיתת רבי חנינא בן תרדיון. ופעמים ימצא איש תספיק מדרגתו מצד רבוי עשיית מצות והכונות הראויות אל שיהיה מושגח בעולם הזה ומוצל מכל הפגעים כרוב חסידי ישראל עד שישתנה הטבע כפי רצונם, כמו שהיה זה ברבי חנינא בן דוסא, ובנחום איש גם זו, ורבי פנחס בן יאיר ודומיהם, ופעמים ימצא איש אחד מצד רבוי המצות והכונות הראויות וההשגה שישיג בא-ל ית' אל שיגיע בעולם זה למדרגת ישעיהו ואלישע ודומיהן, וזו מדרגה שאין למעלה ממנה, שהיא מדרגת גדולי הנביאים שהיו אחרי משה… (מאמר ג פרק ל)

והנראה לי בזה, שענין הברכות אינו הגדת עתידות כלל, אבל הוא תפלה עם נתינת הכנה אל המקבל שיחול השפע האלקי עליו, וזה שהשפעים העליונים ישתלשלו ויושפעו על המקבלים בהדרגות ואמצעיים, ובתנאי שיהיו המקבלים ראוים ועל יחס וסדור שמור, ושיהיו עם זה מוכנים לקבול השפע ההוא, ואם יפסק ההשתלשלות מאיזה מהאמצעיים ולא יהיה יחס שמור או הסדר או יהיה המקבל בלתי מוכן יתבלבל השפע או היחס ולא יחול השפע האלקי בהשתנות הסדר, ולזה צריך שיהיה במקבל הכנה כדי שיחול בו השפע ההוא, ויהיה המברך אמצעי בהורדת השפע ההוא, וזהו ענין סמיכת היד שהיו סומכין ידיהם המברכים על המתברכין לתת הכנה אל המתברך שיקבל השפע או הטוב ההוא, וכאלו החסיד או הצדיק המברך הוא צנור להמשיך השפע האלקי על ידו, כמו שמצינו בענין הנבואה שהיתה שורה על ידי הנביא על הבלתי ראוים אליה, ובלבד שיהיה בהם קצת הכנה, אמר השי"ת למשה "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" (במדבר כ"ז), וכפי מעלת הסומך או המברך יהיה מדרגת השפע המקובל… (מאמר ד פרק יט)

עקדה:

נח איש צדיק – מצד היותו אדם, צדיק תמים – ולא רק בענין ממון אלא בתורה כולה. את האלקים התהלך – התאזר בכל כוחו ללכת בדרכיו. (בראשית ו ט שער יב)

…ובפסחים קי"ח בשעה שהפיל נ"נ לחנניה מישאל ועזריה וכו' עמד יורקמו שר הברד לפני הקב"ה וכו', אמר לו גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך, שהכל יודעין שהמים מכבין את האש, אלא אני שר האש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ וכו'. רוצה לומר שיכניע טבע הנמצאים אל הנמצא הנכבד הזה, הנברא בדמותו ובצלמו, ויהפך הטבע. והוא הנס האמיתי. וזה שאמר בתהלים צ"א, "כי מלאכיו יצוה לך" וגו', כי מלאכי הברית שבידם הופקדו טבעי כל נמצא ונמצא מצווים ועומדים לשמר את השלמים מכל נזק, וכמו שהראה ר' חנינא בן דוסא לתלמידיו, שאין הערוד ממית כי אם החטא (ברכות ל"ג), ולפי זה יחלק מין האדם לב', השומרים הצלם והדמות על האופן הנזכר, ואלו שלא ישמרוהו, ואלו נגד הראשונים כמדרגת הבעלי חיים נגד האדם המדבר, והוא ענין הבכורה של ישראל. וזה שאמר בכתובות דרש בר קפרא גדולים מעשי צדיקים ממעשה שמים וארץ וכו', שמעשה שמים וארץ שהוא הסדור הטבעי הוא על דרך אחד בלתי משתנה, ומעשה צדיקים הטבע השני המגיע להם על ידי ההשגחה האישית בשתי ידים, אחת לפי הנראה ואחת לפי האמת… (שם ט א שער טו)

אחר הדברים האלה – הקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים, כדי שידעו שהמגיע להם אינו מפאת המזל או זכותם, אף שגם בעד אלו ראוי להודות, כי אם מצד החסד, ולכן גם לא פקד את אברהם ושרה בתחילת ענינם, וסבב שיתעורר כאן על הדבר כדי להודיעו. (שם טו א שער יז)

…והוא יתברך חלק את בריותיו לג' ממשלות, עולם השכלים הנבדלים, שהם שכל בפועל עומדים לפניו ראשונה, הקצה האחר הוא העולם השפל, והאדם נכבד ממנו, שופע עליו שכל בכח, ואחר כך בעזר האלקי ובהישרה תורתית שבשכל הפועל וכמעט משותף לקצה העליון, וביניהם העולם האמצעי הגלגלים וכו', כדי שימצאו ב' מנהגות, הטבע הנוהג על ידי השפעת השכלים העליונים ואינו משתנה כמוהם, וההנהגה השניה על פי השכלים האנושיים השלמים, האותות והמופתים ששמה התורה לשכר ועונש מצותיה, ויונהג על ידי שלמי האנשים הדבקים בו. וכן במדרש שיר פרשה ח', מלך הכבוד, שחולק כבוד ליראיו, הרכיב את אליהו על סוסו, מסר שרביטו למשה וכו', רוצה לומר בתת השי"ת ממשלה לאחד השלמים אינו לצורך עצמו כי אם לתועלתם ושלמותם וכבודם, וכל אחד מהם כשותף של הקב"ה כביכול, אליהו המקנא קנאת האמת רודה בנמצאות בעצירת המטר, ולהוריד אש משמים, ולהחיות בן האלמנה וכו'. וכן משה ושלמה… (שמות יב א שער לח)

בהבדל בין חסיד והצדיק, שאם הם מסוג אחד בהכרח האחד יותר או פחות מהמדה, והתיר הספק, הצדיק הוא השלם בצד נימוסי, הצודק ברוב כלליו, וחהסיד מישר ומשלים הנמוס הזה כשיבא הצורך לצאת מהצדק הכולל לאיזו סבה, כגון בבא מציעא, הכי דיינינן לך ולכל אלמי (גברתנים) חברך, וזה שאמר על הבורא "צדיק וישר הוא", ואם כן אין בו עוול כלל. ועל מקרים אלו אמר "כי יפלא ממך דבר למשפט", בדין שאי אפשר לדונו לפי החוקים הכוללים, ונתן רשות ביד בית דין לישר הנמוס ולתקנו לענין החלקי המיוחד… (שמות יח א שער מג)

…וזה שביאר משה רבינו ע"ה בשיר של פגעים המיוחס אליו על עבודת המשכן. "יושב בסתר עליון", הם הראשונים שרק יצילם מפח יקוש וכו' הרעות הגדולות הבאות לענוש רשעי האומות כאשר תמלא סאתם, וכן היה ללוט, אחר כך אמר "כי אתה ה' מחסי" וכו', הכת השניה שנגע לא יקרב באהליך וכו' ואפילו אם תרמוס כפיר ותנין לא יזיקו, כי מלאכיו ישמרך, אמנם לא יהיה באופן מפורסם, ונוכל לתלותו במקרה, כגון בדניאל שאמרו שהאריות שבעים ולא אכלוהו, וכאשר השליכו האחרים ראו שאינו כן. ובמדרש ג' כי ידע שמי, עליו אמר אני בעצמי אשגבהו, וכאשר יקראני אענהו, ועמו אנוכי בצרה והצלתו ביד רמה ובפרסום. וכן בתהלים צ"ח "הושיעה לו ימינו וגו' הודיע ה' ישועתו" וגו'. וסיים "ישפוט תבל בצדק", כי במשפט זה שומר מדרגת הנמצאים להיות לעליונים שררה טבעית על שתחתיהם, כך שכל הנמצאים לצורך האדם ותחת ממשלתו, וזהו היחס שלאומה הישראלית עם העו"ג, כמו שאמר "לא יתיצב איש בפניכם" וגו', אם הם שומרים דמותם וצלמם. ולפי שההנהגה זו כפי שלמות האנשים וזכות מחשבותיהם וצדק פעולותיהם, תחייב שמועטים מהם, ואפילו אחד יוכל לעשות חיל בהנהגת העולם כולו, מה שיוכלו לעשות כמה רבבות אלפי ישראל, כמו שאמר במשלי ז' "וצדיק יסוד עולם", כי ימשך אל האיכות יותר מהכמות… (שם לח לא שער נו)

מהר"י יעבץ:

…כי צדקת הצדיק ורשעת הרשע לא תשלם כי אם בשנאתם, כי כאשר ישנא הצדיק את הרשע אז יהיה צדיק גמור, והרשע בשנאו את הצדיק יהיה רשע גמור, כי זה יורה על היותם הפכים כאש והמים. וכבר כתב זה הר"ן ז"ל בפסוק "ואיבה אשית", כי זו קללה לאדם יותר מלנחש, ולמה נאמר בקללת הנחש, ותירץ כי להיותו קרוב לטבע האדם לו היה לו חברה עם בני האדם היה חוזר לטבעו הראשון, ועתה באיבתו נחתמה קללתו. (אבות ב יא)

…וטעם הנסיון, כי הקב"ה מתפאר עם הצדיקים, ויש מקטרגין, וכל שכן אותם אשר קבלו שכר הרשעים כי מזלותיהם מקטרגין, ועל כן נסה את אברהם עשר נסיונות כנגד עשרה דורות אשר קבל שכרם… (שם ה ג)

…וכבר אמרו רז"ל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, כי יצרו של אדם גדול מצומצם כי לא יניחהו להפשט, והוא אצלו כחרב היוצאה מנרתקה, דמיון חום השמש היוצא ביום המעונן כי הוא מתצמצם, ואלו היה מתפשט לא היה חומו כל כך, אבל הרשעים מניחים את יצרם להתפשט בכל גופם לרוחה… והצדיק מושל ביצרו כגבור, כאומרו (ש"ב כ"ג) "צדיק מושל יראת אלקים", ומכאן תעמוד על אמרם ז"ל רשעים נדמה להם כחוט השערה, וצדיקים נדמה להם כהר גבוה ותלול. (שם שם ד)

אחז"ל האבות הן הן המרכבה, ועם שבאלו המלות כללו חכמה נפלאה לא יכילה ספר, המכוון דרך כלל מדבריהם, כי השכינה שורה בארץ על ידי החסידים המתעסקים בעבודתו והיודעים סודותיו שמתוכם ימשכו ליראה את השם הנכבד והנורא, ולאהבה אותו אהבה עזה כמות. ואבותינו הקדושים עלו בסולם המעלות, עד היותם מעון לשכינה, כי בזמנם לא היו עסוקים בעבודת השם זולתם, ויחידי הדורות ההם היו מעשה ידיהם וילידי ביתם, כאומרו (בראשית י"ב) "ואת הנפש אשר עשו", וזכותם תלו בהם… (תהלים כט א)

זמרו לה' חסידיו – כי הדבקים בא-ל ית' מדקדק עמהם כחוט השערה, ומשה רבינו ע"ה ובני אהרן לראיה, וכל שיהיו יותר קרובים אליו יתברך ידקדק יותר במעשיהם… וסוד הענין כי הקרובים אליו נדונים באפו, ולרוב מהירות ענשו יכלה כרגע… (שם ל ה)

בך ה' חסיתי – דע כי בב' פנים ישגיח השי"ת על חסידיו, הא' שתיקן מערכתו כאומר (שבת קנ"ו) מאי דעתך דקאי צדק במערב, אנא מהדרנא ומקימנא ליה במזרח, וכן יתקן דרכיו אשר ילך בהם ויצליח בהם, ויתערבו בזו ההשגחה ב' דברים, מעשה ידי הצדיקים וברכתו ית', כאמרם ז"ל "בכל משלח ידך" (דברים ט"ו), יכול יושב ובטל, תלמוד לומר בכל אשר תעשה, וכן אם יהיה נרדף מאויביו יתן לו מגן וצנה להנצל מהם. הב' גבוהה ונשאה מאד מהא', איננה דרך הטבע כלל, וזה יהיה כאשר אזלת יד הטבע להנצל, ואפס עצור ועזוב, אז יוריד חסדו משמי מרומיו וישגיח על הצדיק ההוא ויציל אותו מכל צרותיו… (שם לא ב)

מנורת המאור:

הלמד תורה ומקיימה כדין וכהלכה נקרא צדיק, והמפליג יותר מהראוי עליו להטיב למי שאין לו חוק עליו או למי שהוא מחוייב בעשות עמו יותר מהראוי נקרא חסיד, ועל זה אמרו לפנים משורת הדין. וכל זאת המעלה במדות מוסיף אדם כפי היתרון שיש לו במעלות השכליות. ועל זה אמרו בפרק שני דאבות ולא עם הארץ חסיד, נמצא שיתרון צדקותו וחסידותיו כפי יתרון חכמתו ושלמותו, לפיכך כל אחד ואחד מוסיף במעלתו בעולם הבא כפי שלמותו. (נר ד כלל ב חלק ב פרק ב)

אברבנאל:

בתוך העיר – צדיקים לפי ערך העיר ולא גמורים, שאז אין המשחית מבחין, מה שאינו כן בצדיק גמור. וכן פירשו מה שאמרו בשבבותיה דרב לא הוי דברא… אתחזי להו שהוא משום האי גברא דמשאיל מרא וחצינא לבית הקברות, דאינו צדיק גמור, והמשחית לא יבחינו, מה שאינו כן רב שהיה מבחינו בתוך השכונה… (בראשית יח כד)

…ובמה שאמר ר' כרוספדאי בשם ר' יוחנן שיום הכפורים הוא כפרה לבינוניים יש בו ב' דרכים: א' צדיקים רובם זכויות, ורשעים רובם עונות כדעת הרמב"ם בספר המדע וההשלמה. דעת ב' צדיקים הם שזכו באיזו מצוה אף על פי שעונותיהם מרובים מזכויותיהם, הם צדיקים גמורים, ולהיפך ברשעים כדעת רש"י, ר' אושעיא הזקן מטרני, רמב"ן בשער הגמול והר"ן…. (ויקרא כג כז)

מי בכם – אין בכם צדיק שלם שלא יצילהו האלקים. או אם יש ביניכם צדיק שגם כן הלך חשכים בגלות יבטח בה', כי שכרו לפניו בעולם הנשמות… (ישעיה נ י)

כאשר ימצא – מודיעו שאף על פי שישראל לא ישובו בגלותם כראוי, יגאלם בעת פקודתם בעבור הצדיקים, ובעבור שיהיו אחרי הגאולה כולם צדיקים. (שם סה ח)

שלשת האנשים – הצלת נח היתה לתת הצלה לעולם שנברא בי' מאמרות שלא יהיה לחנם, דניאל נתפס רק על כבוד ה' שעבד לו, ואיוב נתפס רק על פי השטן, ואמר שאם יענש העולם על ידי תגבורת א' מיסודותיו, על ידי עצירת מים, שלוח החיות שבא מהפסד האויר, חרב שבא מתגבורת יסוד האש, עם כל זה כל אחד מצדיקים אלו יציל רק את נפשו. (יחזקאל יד טז)

ספורנו:

ונח מצא חן – להציל גם בניו ובנותיו, לא מפני שהיה ראוי לכך, אבל על צד חנינה זכהו הא-ל ית' לזה, שאמרו ושלשת האנשים האלה בתוכם נח דניאל ואיוב חי ה' אם בנים ואם בנות יצילו המה לבדם ינצלו, וזה כי לא למדו את דורם לדעת את ה' כאברהם, משה ושמואל וזולתם כאמרם ז"ל, עילם, והם דניאל וחבריו זכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. וכן נח אף על פי שהוכיח על המעשים המקלקלים ענין המדינות לא הורה אותם לדעת הא-ל ית' וללכת בדרכיו אף על פי שהוא היה צדיק תמים בעיון ובמעשה, כי אמנם הצדיק המשלים עצמו בלבד הוא ראוי שימלט עצמו בלבד, אבל המשלים גם את זולתו הוא ראוי שימלט גם את זולתו, כי בזה יש תקוה שיחזירם בתשובה. (בראשית ו ח)

וראיתיה לזכר ברית עולם – אשגיח במסובב ממנה והיא תפלת הצדיקים ועמדם בפרץ למען אשיב חימה מהשחית כמו זוכר ברית עולם. (שם ט טז)

המכסה אני – ראוי שלא לכסות מאברהם מדת טובי, ולהודיעו שאם היה בין הרשעים איזה מנין צדיקים שבו תקות תשובה לרשעים הייתי מטה כלפי חסד להאריך לרשעים אולי ישובו, כי לא יחפוץ במות המת, ושמבלי תקות תשובה יעשה בם משפט. (שם יח יז)

ויתן לך את ברכת אברהם – כאמרו "והיה ברכה", ובזה בלמדו דעת את העם בזה תהיה ברכת הא-ל ית'. לך ולזרעך אתך לרשתך – כי כשיהיה גם הזרע מורה צדק יהיה ראוי לירש, ויהיה בזה קדוש ה' לא הפכו, כענין "ישראל אשר בך אתפאר", כי בזה ישמח ה' במעשיו. (שם כח ד)

הן עוד היום גדול – הצדיק ימאס את העול גם כן אל האחרים, כאמרו תועבת צדיקים איש עול, (שם כט ז)

אם נא מצאתי חן בעיניך – אם אותי אהבת כמו שראוי מצד הקורבה, אין ראוי שתעזבני, וזה כי נחשתי שבאה בביתי ברכה לרגליך ברבות המקנה ושאר נכסים, כאמרם ז"ל תכף לתלמיד חכם ברכה. (שם ל כז)

לא יכול לו – לרוב דבקותו תמיד בא-ל ית' במחשבה ובדבור. (שם לב כו)

אשר גר שם אברהם ויצחק – כי אמנם זכרון חסדי הצדיקים בארץ מגוריהם מטיב לבניהם שם טוב ואהבת חסד בעיני יושבי הארץ, הפך הרשעים, שנאמר בהם הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקומו ויירשו ארץ. (שם לה כז)

ויצילהו מידם – במניעת הפעל הפתאומי המוליד מעוות לא יוכל לתקון, שיפול בכמוהו גם הצדיק לפעמים, כענין ראובן עם בלהה כאמרו פחז כמים. (שם לז כא)

ויקרא בהם שמי ושם אבותי – לא שם תרח ונחור, כי הצדיקים לא יקרא עליהם שם אבותיהם הרשעים, וכן בהפך כאמרם רז"ל דקרינן לרשיעא אפילו בר צדיקא רשיעא בני רשיעא, שלא יתיחס לאביו הצדיק אבל יתיחס לאיזה מאבותיו הרשעים, ולכן התפלל עליהם שיהיו מוכנים ונעזרים לעבודת הא-ל יתברך באופן שיהיו ראוים להתיחס לאברהם וליצחק על דרך יחד לבנו ליראה את שמך. (שם מח טז)

והתהלכתי בתוככם – …כי אמנם בכל מקום שיהיו שם צדיקי הדור הוא קדוש משכני עליון שבו תשלם כוונתי, כאמרו השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. (שם כו יב)

להיטיבך – יותר ממלאכי השרת כראוי למנוסה לפניו. (דברים ח טז)

מדרש שמואל:

ולא עם הארץ חסיד – כבר ידעת שהצדיק היא מדה ממוצעת בין הרשע ובין החסיד, ואם הוא עם הארץ שיש לו מעלות ומדות וראוי הוא ליישוב הארץ לא יתכן להפליג בצדקו להיות חסיד, אבל צדיק משמע שיתכן שיגיע עם הארץ להקרא צדיק.. (אבות ב ו)

ואפשר עוד שנתכוון לספר בשבח המקבל עול תורה והוא כי אפילו עול מלכות שמים מעבירין ממנו, וכוונת עול מלכות שמים היא על השכינה, כי היא נקראת מדת המלכות, כי היא המנהגת את העולם, וכולם נתונים תחת עולה, והיא הגוזרת הן טוב הן רע, אמנם המקבל עליו עול תורה הוא מושל ביראת אלקים, והיא גוזרת והצדיק מבטל ודוחה את הגזרות אשר גזרה מלכות שמים ולא מיבעיא העול אשר תגזור בכל שנה ושנה, אלא אפילו עול דרך ארץ, שהוא מה שנגזר מתחלת בריאת העולם, והיא דרך ארץ ודרך העולם להנהיג כן אפילו אותו עול מבטל אותו הצדיק כשהוא רוצה… (שם ג ו)

ואפשר עוד בהיות כי שם אדם הוא השם החשוב מכלם, ולפעמים בדור ימצא שלם אחד בתכלית השלמות די רוח א-להין קדישין ביה ומקנאין בו לאחד משלשה סבות, יש מקנאים בו שלא היו רוצים שתהיה בו אותו השלמות, ועל זה אמר התנא הקנאה, ויש מקנאים בו לסבת שהם היו מתאוים להיות כמוהו, ועל היותם חסרים ממנו מקנאין בו, ועל זה אמר והתאוה, ויש שמקנאים בו מפני הכבוד, בחשבם כי לו לבדו יכבדו העולם, כי לו יאתה, ועל זה אמר והכבוד, ואמר מוציאין את האדם מן העולם, להודיענו כי כשרואה הקב"ה שכלם מקנאים בו וכלם שלא לשמה, הקב"ה מסלק אותו השלם מן העולם, וזהו שאמר מוציאין את האדם, כלומר אותו האדם החשוב אשר יצדק עליו שם אדם, ולא יהיה עליהם סתרה, ויסור צלו מעליהם. (שם ד כז)

לחם דמעה:

…ועוד שהצדיק מרכבה לשכינה, ושם תנוח ההשפעה האלקית ומשם תתפשט, שעל זה התפלל משה רבינו ע"ה, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, ובכל זאת אין המשכן מיותר, אלא ומעשה ידינו כוננהו, שעל ידי המשכן ועבודתו הצדיקים מטהרים ומתכוננים, ונמצא שיותר נחת רוח והגנה לעולם בצדיק. (איכה א ט)

רוח אפינו – או על צדיק שבכל דור שהוא חיות שארית ישראל, וגם הוא נלכד – הרשיע ונעשה צדוקי. (שם ד כ)

ספר חרדים:

האנשים הצדיקים אור תכלת זה מאיר על ראשיהם, ואף על אשר היו חטאים ושבו בתשובה שלמה בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם, דוגמת מלאכי השרת, דכתיב ויבואו שני המלאכים וגו' וירא לוט, ושם איתה בזוהר וירא לוט, חמא לשכינתא… והסבה ששורה על ראשיהם מפני שהם חרדים מפניו ית', שנאמר וגובה להם ויראה להם, ושם אור זה יראה ומצא מין את מינו וניעור, וכן הצדיקים תמיד יראים מפניו, שאין מסיחים דעתם ממנו ית', ולכך שורה על ראשיהם, ולכך נקראו הצדיקים מלאכי השרת, כדאיתא בסוף מסכת קידושין מאן מלאכי השרת, רבנן, ואמאי קרי להו מלאכי השרת, משום דמצויינים כמלאכי השרת. ופירש רש"י במלבושים נאים. והרמז שתמיד יעטו כמעיל חרדה מלפניו… ובכמה דוכתי בזוהר מפורש שמאיר אור זה על ראש הצדיקים, ועל זה נאמר וה' בראשם, ועכשיו הדבר נסתר, ולעתיד יהיה נגלה, דכתיב וה' עליהם יראה, וגם בעולם הזה אחר הפרד הנשמות מן הגוף בבואה אל גן עדן עליהם יראה האור הזה לעיני כל היושבים שם… (פרק ג)

הצדיקים נקראים פני שכינה, עין אור שכינה מאירה על פניהם ומתביישין בענוה ויראה והם בכובד ראש, והיינו דכתיב "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" (שמות כ'), יראתו רמז לשכינה הנקרא יראה, וממנה פניהם מאירים, דכתיב חכמת אדם תאיר פניו, פירוש כשזכה אדם שהחכמה נקראת חכמתו על דרך שאמרו בגמרא אהא דכתיב כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה, דקודם שיזכה בחכמה היטב נקראת תורת ה', ואחר זכותו בה נקראת תורתו, נקראת נמי חכמתו, ומיד מאירה פניו… (פרק ד דברי כבושין)

שערי קדושה:

ונמצא, כי כל זמן שלא קיים תרי"ג מצות נקרא "צדיק שאינו גמור", כי לא על חנם התפלל משה רבינו ע"ה תפלות כמנין "ואתחנן" ליכנס בארץ, אלא להשלים נפשו בקיום כל תרי"ג מצוות, וכאשר יקיים כולן, אלא שעדיין לא נקנו בו גם כן המדות הטובות בקנין גמור, אלא על ידי מלחמתו עם היצר הרע, הנה זה נקרא צדיק גמור הכובש את יצרו. וכאשר יוטבעו בו כל המדות הטובות בטבע גמור, עד שקיים התרי"ג מצוות בשמחה מאהבה, בלי גרוי יצר הרע כלל יען נזדכך החומר לגמרי… הנה זה נקרא חסיד גמור, כי כן דוד המלך ע"ה להיות מוטבע במדות טובות ובקיום המצוות, קרא עצמו חסיד… כלל העולה, כי קיום התרי"ג מצות על ידי היות יצר הרע באדם והוא מתגבר עליו נקרא צדיק, וכשקיים על ידי ביטול היצר הרע, שזה יורה קנין מדות הטובות בטבע גמור, הנה זה נקרא חסיד גמור. עוד יש מדרגת חסידות למעלה מזו שאין למעלה ממנה, והאיש הזה נקרא קדוש, והיא נזכרת בספר התיקונים ובספר הזוהר במקומות הרבה… הגומל חסד עם קונו, נקרא חסיד וקדוש, יען כי נזדכך מכל מיני טומאה, וקידש עצמו בקדושתו יתברך, כי לשון קדושה לשון הכנה והזמנה, כי עושה עצמו מרכבה אל קדושתו יתברך, ואינו חושש לכבוד עצמו אלא לכבוד קונו כנ"ל… (חלק א שער ד)

אלשיך:

והנה יפלא בעיני יעקב מדוע המשילו בכל מעשה ידיו, ולכך הראהו הסולם, שהצדיק מקיים כל העולמות ועולה על גביהם, כי לשם קיום העולם חולק ה' נשמות קדושות בכל דור להקימו ולקיימו, והתקין את האדם עולם קטן, שחומרו יכלול הד' יסודות, והנפש החיונית נותנת חיות ותנועה בחומר כאיכות הגלגל, והרוח מעין עולם המלאכים, והנשמה שמעולם העליון, ובקיים האדם המצוות בד' חלקיו יתקדשו כולם, וישלשל השפע עד לארץ… (בראשית כח יא)

אבל שאולה – שדרך הצדיקים הגדולים שבמותם יעברו דרך שאול להעלות עמם מהנידונים שם. (שם לז לה)

ועתה שא נא חטאתי – ולא שאל תחילה מחילה מה', כי ה' מקפיד יותר על כבוד הצדיק מכבוד עצמו, כבירבעם שהקפיד על שליחות ידו אל הנביא ולא על זביחתו במזבח… (שמות י יח)

וישמע יתרו – … ועוד מלמדנו מעלת המתחבר לצדיק, שהבלתי אדוקים בע"ז שמעו גם כן ולא שתו לב, והוא שהיה כומר אדוק נתגייר, וכל זה על התחברו למשה. (שם יח א)

ועשו לי מקדש – שלצדיקים יש כח לעשות למטה מושב רוחני קדוש עד שיהיה ראוי לושכנתי בתוכם ממש, ולא רק התפשטות כבוד מלמעלה. (שם כה ח)

בקרובי אקדש – שעל ידי סילוק הצדיקים מתמלאת השכינה שפע קדושה עליון שנעשה יחוד. (ויקרא י ח)

…או כל זה שיסיר מהם המניעים ללמוד התורה, כי בהיות כולם עושים רצונו של מקום ישנה להם המזל, מה שאינו כן בצדיק יחיד שאינו משנה לו, כבתענית כ"ה על רבה ורב חסדא… (שם כו ג)

צדיק וישר – צדיק הוא על קו הדין, העברות בעולם הזה וכן העונש, וישר – לפנים משורת הדין, נותן השכר בעולם הבא, שאז אינו בעל תכלית. (דברים לב ד)

רוכב שמים – או רוצה לומר עליהם רק רוכב, ובך מעונתו, כי הצדיקים מקיימים כל העולם, ולכן ויגרש מפניך אויב – זהו צלם אלקים שעל פניך יגרש שר האומות מפניך. (שם לג כו)

כעץ שתול – שנפש הצדיק נטועה למעלה בקדושה ונטועה בסוד שהוא תורת ה', ובפשט הנקרא תורתו, ועל ידי שעוסק בתורה יומם ולילה כמשקה נפשו להוציא פירות שהם חדושי תורה לכל נפש המתייחס אליה, ועל כן חילק ה' בכל דור נשמות הראויות לחדש לפי צורך הדור, ואם יתרשל מהתורה יתגלגל שוב ויהי כנותן פריו שלא בעתו. וחטאים בעדת צדיקים – וגם הצדיקים לא יטעו בעולם הזה על ידי הצלחת הרשעים. (תהלים א ג וה)

ותחסרהו מעט – כענין צדיק מושל, שחכמי ישראל נדמו לאלקים. תעטרהו – ומתגדל שמך על ידם. (שם ח ה)

רננו צדיקים – העושים המוטל עליהם, בה' – שלא בזכותכם תזכו לעתיד לבא, אלא בחסד ה'. לישרים – העושים לפנים משורת הדין, נאוה תהלה – על חסידותם, או על ידי הישרים ירננו הצדיקים. (שם לג א)

שומר כל עצמותיו – הגם שאחת מהם לא נשברה, וממנה יקום לתחיית המתים, שומר בצדיק כל עצמותיו לבל ירקבו. (שם לד כא)

ואין רשע – שרשעים כלים מיד וחרבותיהם קיימות, מה שאינו כן הצדיק, שאחרי מותו שייכות נפשו מרחפת על הארץ ותגינה, כמתושלח שהגינו ז' ימי אבלו מבא המבול, והמן שדחה גזרתו לי"ג באדר, ז' אחר מיתת משה. (שם לז י)

חטאתי מה אפעל – מה אשמתי, שהיה לך לשמרני מהחטא, שאפילו בהמתם של צדיקים נשמרת מהחטא. למה שמתני למפגע – עבור עונות הדור, ואיני יכול לישא הכל לבדי. (איוב ז כ)

ומעפר אחר – הצדיק שנבלע מהעולם בבחרותו יושתל בגלגול אחר, כי לטובתו מהרו לשתלו בארץ העליונה, כנודע על דרך האמת. (שם ח יט, ועיין שם עוד)

לא ראו טובה – עדיין לא הגיעה עת מיתתו, כי צדיק מראים לו ירח לפני כן מקומו בגן עדן, ונפשו הולכת לשם כל לילה, אם כן כל זה רק לדכאו ביסורין. (שם ט כה)

בשחת תטבלני – …או אפילו צדיקים יטבילם בנהר דינור לטהרם, ואחר ילבישום ב' חלוקי דרבנן של מעשים טובים בגן עדן של מטה לרוח, ושל מחשבה טובה בגן עדן של מעלה לנשמה, ועתה יפחד שלא ילבישוהו. (שם שם לא)

הלא-ל יסכן – אינו רוצה שיהיה רק צדיק בינו לבין עצמו, כי אם שילחם נגד כל הרעות שידע. (שם כב ב)

בני אמי נחרו – הצדיקים בני השכינה סובלים החרון עבורי ומתו על קדוש השם. (שיר א ט)

וזרח השמש – אינו כן בצדיק, אף על פי שמת גם כן והארץ מבלה אותם, הם כשמש שגם כאשר שקע פועל, וביתר שאת, כברז"ל שיש לו שם נרתק ובריכה של מים להתיש כחו, וכן הצדיק לא יגיע אליו חסרון בהסתלקו, אלא אדרבא שם עיקר זריחתו ומקומו. (קהלת א ה)

מהר"ל:

…וכמו שאמר אליהו, שאמר הקב"ה נצחוני בני נצחוני בני, ועל זה תמהים ביותר, וגם בזה אין תימה כלל, כי לשון זה שמשו בו חכמים כאשר דבר אחר הוא מצד המקבל, וכיון שהוא מצד המקבל שהוא האדם, ולא מצד הנותן, דבר זה נקרא שנצחו אותו ית', שהרי הדבר נעשה לפי דעת המקבל, ודבר זה חכמה גדולה, שלא רצו לומר שהשי"ת חזר ואמר יפה אמרתם, שאם כן היה משמע שיש שנוי וחזרה אצלו, אבל בלשון זה מה שאמר נצחוני בני, אין הפירוש רק שהדבר נעשה על דעת המקבל, והוא יתברך עושה רצון המקבל, אף כי אינו מצד הנותן כפי המדה שלו, רק נעשה כפי דעת המקבל, כי לפי שהמקבל חפץ המדריגה העליונה הזאת שתהא הלכה כרבים, והוציאה מן המדה ונעשה דעת המקבל, נקרא נצוח, ודבר זה אמרו גם כן בפרק אלו מגלחין, אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מי מושל בי צדיק, שנאמר צדיק מושל ביראת אלקים, אני גוזר גזרה והוא מבטלה. הרי כי הלשון הזה פשוט, כי כאשר הצדיק על ידי בקשתו מבטל המדה, דבר שהוא מדת הנותן ונעשה על דעת המקבל, כגון שגזר דבר והצדיק הוא מבטל דבר שהוא במדת דינו נקרא דבר זה נצוח. וכבר בארנו שכך ראוי להיות נקרא, ואין ראוי לומר שהוא חוזר, שאם כן היה אצלו שנוי חס ושלום, אבל נקרא שמעביר מדתו לעשות רצון המקבל, כי המקבל גם כן הוא שלו, ולכך אמר נצחוני בני, כי בני הם והם שלו, ובזה מה שאני עושה גם כן הוא דעתי ורצוני… (באר הגולה באר ד ד"ה בפרק הזהב)

פרק בתרא דתענית, אמר ר' חלבו א"ר אליעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן והוא יושב ביניהן, וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו. ועל דבר זה מרמזין באצבע ואומרים הנה זהו דבר יוצא מן הדעת, שתהא במקום קדושה שהעולם הבא נבדל מן הגשמיות, והיה שם נערות ובחרות שיהיה מחול לצדיקים. ועתה דע כי בדברים אלו באו לגלות רב טוב הצפון לצדיקים לעתיד בגן עדן, ורמזו אותו בלשון חכמה מאד, וזה כי המחול מיוחד לבתולות בפרט, כדכתיב אז תצא בתולה במחול בחורים וזקנים וגו'. ודבר זה נראה לחוש כי המחול הוא לבתולה, וזה מפני כי המחול הוא שמחה בפועל, ואינו כמו השמחה בלב שאינו בפועל רק השמחה בלב… ומפני כי לעתיד בגן עדן השמחה בפועל, זה בעצמו נקרא מחול לצדיקים, שרוצה לומר שיהיה שמחתם בפועל, לא כמו השמחה שהוא בלב שאינה בפועל. ומפני כי השמחה לעתיד לצדיקים השמחה הזאת היא בו יתברך, כדכתיב שמחו צדיקים בה', ולכך אמר שהוא יתברך יושב ביניהם וכל אחד מראה עליו באצבעו, כלומר שאין השמחה אל הצדיקים רק בו יתברך, וזהו שכל אחד מראה עליו באצבעו, כלומר כי זהו שמחתם, וכמו שמביא הכתוב לראיה "ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו וגו' נגילה ונשמחה בישועתו"… (שם)

…וכן ענין הצדיקים ומעלתם במחול הזה, שהוא התפשטות מן החמרי לגמרי עד שיהיו פונים אליו יתברך מתחברים עם השי"ת כמו שמתחברים כל הנקודות שהם על העיגול עם האמצעי במה שהם פונים אליו ונמשכים אליו על ידי הקוים הנמשכים אל האמצעי, וזה שאמר שיש מחול לצדיקים הוא התעלות מן החמרי, עד שיהיו נמשכים אחר השי"ת כמו שימשכו כל הנקודות אשר הם העיגול אל הנקודה האמצעית, והוא יתברך עם כל זה נבדל מן הצדיקים כמו שנבדל האמצעי מן העיגל כמו שהתבאר.

והבן מה שאמר שיהיה להם מחול, אשר כל מחול הוא סבוב, שלא יאמר כי יש לכל צדיק מעלה מיוחדת ואין אחד כולל כל הדביקות, ולפיכך אמר שיהיה להם מחול שהולך בסבוב, ואילו לא היה זה מחול היה כל צדיק מיוחד בדביקות מיוחד, ולא שהיה לו דביקות מכל, אבל כאשר יש לו מחול שהולך בסבוב הוא נגד השי"ת בכל החלקים אשר הם נוכח הנקודה האמצעית, ומזה יש ללמוד כי יש לצדיק לעתיד חבור אל השי"ת, לא מצד מה רק מצד הכל, כאשר המחול שהולך בסבוב הוא כולל כל העיגול. והבן הדברים האלו, וזה הוא המחול שיש לצדיקים, ואלו דברים גדולים ונוראים כאשר תבין אותם. ואמר שמראים עליו באצבע, רוצה לומר כי הצדיקים מצד התעלות הזה יש להם דביקות עם אמתתו במה שהוא יתברך מיוחד ונבדל מן הנמצאים, ולפיכך מראים עליו באצבעם, הוא הכרת המהות, במה שהוא נבדל מכל הנמצאים. (שם)

…ור"א בן שמוע אומר על עמוד אחד (עומד העולם), סובר כי הארץ יש לה דביקות בו ית' על ידי צדיק אחד במה שהארץ נתנה לבני אדם, ויש בבני אדם צדיק אחד הרי כי הארץ יש לה חבור אל צדיק, ועל ידי הצדיק יש לה חבור אל השי"ת, כי הצדיקים יש להם דביקות אל השי"ת, כי זהו מעלת הצדיק, הרי העולם עומד על צדיק אחד… והאמצעי נקרא צדיק, בעבור שאין הצדיק יוצא מן האמצע אל שום קצה רק אינו נוטה מן הנקודה האמצעית… (שם באר ו)

…ולא כן הצדיק, אשר כל ימיו היה צדיק ונבדל מן ענין עולם החמרי, אחר שהוא נבדל לגמרי מן עולם הזה, לכך עין לא ראתה בעולם הגשמי הזה מה שהוא אל הצדיק הנבדל. אבל ר' אבהו חולק ואומר במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, וטעם זה דבר מופלג ועמוק מאד מאד, וזה כי הצדיקים אף שהם צדיקים גמורים, מכל מקום מדרגתו ומעלתו של צדיק הוא מן עולם הזה, כי הוא נברא ונולד בעולם הזה, אבל זה שהיה כל ימיו רשע וחזר בתשובה להיות צדיק, אין ספק כי הפרישה מן הדבר יותר במעלה ממי שלא היה צריך לפרוש, לכך אמרו אצל התורה כי הפורש מן התורה יותר רחוק מן התורה ממי שלא ראה תורה מימיו… וזה שפירש מן החטא שהיה נוטה אל עולם הזה הגשמי הוא יותר במעלה ממי שלא היה נוטה אחריו כלל, ולפיכך המדרגה הזאת שהיא יציאה מן החטא לא באה לו מצד עולם הזה, לפי שבעל תשובה מסלק החמרי אשר בו החטא, וסלוק החמרי אינו רק מצד עולם העליון שאין במדרגה ההיא נמצא שום חמרי, ובאותה מדרגה עליונה הוא סלוק החמרי, ולפיכך במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד… (תפארת ישראל פרק נז)

…ואמר כי צדיק אחד יהיה בסוף כמה דורות, ויהיו שייכים אליו אלו ההגות, ועם שהם רחוקים מן האדם שהוא בעולם המורגש, ובקש להראות הצדיק הזה אליו רוצה לומר להראות מדרגתו ומקומו במציאות הזה, כי כל צדיק וצדיק יש לו מדרגה מיוחדת במציאות ורצה לעמוד על מדרגתו במציאות עולם הזה, והשיב לו הקב"ה חזור לאחוריך, שישיג בדורות שמסודרים אחריו במציאות זו ימצא מדרגתו ומקומו במציאות העולם הזה… (שם פרק סג)

רבי אבא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא, כי לאדם שטוב לפני נתן חכמה והדעת… פירוש דבר זה כי יש ללמוד מן המגילה הזאת דרכי ה' אשר נוהג עם הצדיקים ועם הרשעים, כי השי"ת נותן הצלחה ועושר לרשע, כדי שיבא הצדיק ויטול מן הרשע. ומה שאינו נותן לצדיק רק על ידי רשע, בשביל שהרשע אינו חסר תמיד ומבקש עושר ומאסף אותו, אשר דבר זה מדה מגונה להיות עינו חסרה לאסוף עושר, ואלו הצדיקים די להם בשלהם, ואינו רודף ומבקש להתעשר, כמו שמבקש הרשע, ומפני כך אין הצדיק מוכן לעושר כל כך כאשר אינו מבקש ורודף אחר העושר, רק הרשע מוכן לזה, ולכך אמר כי לטוב לפניו נתן חכמה ודעת, מפני שהטוב שהוא אצל הצדיק שהוא מבקש החכמה והדעת, והוא מוכן לזה ביותר… כי העושר צריך שיקנה על ידי שהוא רודף אחר העושר ועינו לא תשבע וזה אינו טוב, ולחוטא נתן לו לאסוף ולכנוס… והצדיק מוכן לקבל מן הרשע כל אשר קנה ואסף, וזה מפני כי הצדיק בולע הרשע מפני רשעתו, ובזה בולע גם כן עושרו, ולכך יותר צדיק מוכן לקבל עושר על ידי הרשע… כי הצדיק אינו מוכן לזה, רק הצדיק מוכן לחכמה ודעת, ועוד מאחר שהצדיק מוכן לחכמה ודעת שהוא קנין שכלי בלתי גשמי, אינו מוכן מוכן לקנינים גשמיים, הוא העושר, ולכך אין הצדיק מוכן לזה רק הרשע שהוא גשמי מוכן לעושר… (אור חדש)

איש יהודי… ובמדרש (אסתר רבה ו' ב') ושמו מרדכי, הרשעים קודמים לשמם, אבל הצדיקים שמן קודם להן… לפי שדומין לבוראן, דכתיב (שמות ו' ג') ושמי ה'. וביאור זה השם מורה בכל מקום על המהות, נקרא אדם וזה מורה על מהותו שהוא נברא מן האדמה, והצדיק שייך אצלו השם קודם, כי הצדיק מציאותו ומהותו אינו יוצא מסדר שסדר השי"ת בבריאה מה שיהיה האדם, ולפיכך אצל הצדיק כתיב ושמו מרדכי, כי המהות שלו הוא כסדר הבריאה שברא השי"ת, לכך השם הוא קודם, אבל הרשע אין לו המציאות בסדר העולם, שתאמר המהות הוא קודם, כי אדרבה הרשע יוצא מן סדר הבריאה, ולכך הרשע קודם לשמו, כי אין מהותו נמצא בסדר העולם… (שם)

ומזה תבין גם כן מה שאמרו (אסתר רבה ט' ב') שאין הקב"ה מניח הצדיק בצרה יותר מג' ימים, וזה שיש לישראל דביקות אל השי"ת מצד היושר והצדק שנמצא בהם, ולפיכך דביקים בו יתברך, כי כל אשר עמו הכל יושר, ובשלשה יש בו היושר, כי כל שלשה יש בו אמצע, שהאמצע הוא היושר והשנים הם הקצוות, ולכך אין ראוי שיהיה הצדיק בצרה יותר מג' ימים, מאחר כי בשלשה יש בו מדת הצדק שהוא מדת היושר ומצד זה יש דביקות לצדיק עם השי"ת. וחולקים מצד מה הדביקות בו יתברך יותר, כי למר הדביקות הזה הוא מצד התורה שהיא שכלית ומצד זה הוא הדביקות בו יתברך, ובודאי היו בעלי תורה והיו לומדים תורה בתמידות, ולכך הוציאם השי"ת מן הצרה הזאת, ולמר הדביקות בו יתברך הוא מצד שהיו מתענין ומתפללין אל השי"ת… (שם ד"ה וצומו עלי)

ויאמר המן בלבו. במדרש הרשעים ברשות לבם… אבל הצדיקים לבם ברשותם. פירוש המדרש כי הלב הוא התחלת המחשבה והדעת אשר יחשוב בלבו, והרשע אין לו מעלה עליונה, ואדרבא עצם הרשע הוא ההעדר הגמור, ואיך לא יהיה הרשע שבו ההעדר ברשות הלב, שהוא התחלה. אבל הצדיק עצם מעלתו הוא עליון מאד, ואיך לא יהיה ברשותו הלב שהוא התחלה. לכך הרשע הוא ברשות לבו, אבל הצדיק יש לו מדריגה אלקית עליונה מאד, לכך הלב שהוא התחלת מחשבה בלבד ברשות הצדיק שיש לו מדרגה עליונה… (שם)

נח איש צדיק – הואיל והזכירו ספר בשבחו. אינו מספר בשבחו אלא כאשר מזכיר אצלו רשעים, כי הרשעים גורמים שהשי"ת מסתיר פניו מן העולם, ולפיכך צריך להזכיר את הצדיק לברכה… שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים – מפני שהקדים תולדות המעשים לפני תולדות הבנים, שמע מינה שאלו עיקר. ויראה לי הטעם, מפני שבתולדות משותף האדם עם הקב"ה ית"ש, והקב"ה הוא העיקר והמעשים טובים הם מצד האדם בלבד, לכך אמרו שעיקר תולדות שלהם הם המעשים טובים… (גור אריה בראשית ו ט)

פנה הודה וכו' – ונראה שמזכיר ג' דברים, לפי שהצדיק בעיר מדריך האנשים בקרבה ביראת שמים שהוא מצות עשה ולא תעשה, והם מצות השי"ת, והשני שהוא משכיל אותם בחכמה, והשלישי ללמד אותם מדות טובות והגונות, כנגד הראשון אומר פנה הודה, כי ההוד הוא לשון שבח, כמו הודו לה', ועל האיש שהוא ירא אלקים נאמר עליו שראוי לשבח אותו, וכנגד החכמה שהוא מלמד אותם נאמר פנה זיוה, הנאמר על החכמה שהיא זיו, הדרה הוא רמז על המדות המשובחות שהם תפארת לעושיה… (שם כח י)

של"ה:

ונוכל לומר ולחלק בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה, דהיינו צדיק גמור עדיף מבעל תשובה כשהוא מיראה, ובעל תשובה עדיף מצדיק גמור כשהוא שב מאהבה, אמנם יש גם כן בענין רמז גדול, כי אלו היה האדם נשאר בכתנות אור כמו שנברא שלא המשיך על עצמו היצר הרע היה צדיק גמור, אחר כך כשנתלבש בכתנות עור אז אין לו תקנה אלא בתשובה, וכן כל תולדותיו הנמשכים אחריו בעכירות החומר… (שער הגדול, ועיין שם עוד)

והיה כצדיק כרשע… וכאן כלל ב' הענינים, אם מיתת הצדיק הוא להיות כל העולם כצדיק, והוא דרך הראשון שיקחו מוסר ויתעוררו, או כרשע, כלומר אף אם הוא צדיק ותפס איזה חטא אשר בזה הוא כרשע ונתפס, גם זה צדיק, עוד אמר חלילה שנית כי המדה ממדות הקב"ה הוא, שלפעמים מת צדיק בלא טעם מטעמים הנ"ל, רק מצד שלא הוכיח את הדור, כדאיתא בשבת פרק במה בהמה, בענין והתוית תי"ו. ועל זה הוכיחם הנביא, שוטטו בחוצות ירושלים וגו' אם תמצאו איש אמונה, וקשה, וכי לא היו כמה נביאים וחסידי עליון ובעלי אמונה הלא החרש והמסגר היו, אלא הוכיחם שלא היו משוטטים בחוצות לראות מעשה כל אחד ואחד ולהוכיחו, ואף שהם צדיקים גמורים בני עליה, מכל מקום נתחייבו מחמת זה… (מסכת תענית)

רמח"ל:

…ודבר זה נעשה בשעתו לישראל, להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם, ונמשכת תולדתו זאת לכל אחד מישראל לדור דורים, שאמנם אור קדושה נמשך מלפניו ית' ומקיף כל צדיק מישראל, ומבדילו מכל שאר בני האדם, ומנשאו למעלה מהם, ומשימו עליון על כלם, ומתחדש דבר זה בישראל בחג הסוכות על ידי הסוכה. (דרך ה' חלק ב פרק ח ב)

ואולם אפשר שיעשה נס להודיע אמיתת השגחתו ויכלתו, ואפשר שיעשהו לפי שכך יאות במעשה ההוא… והנה כבר יקרה שיעשה הקב"ה נסים על ידי עבדיו הקרובים לו, להראות החבה שהוא מחבב אותם בהכח שמוסר להם להיותם שולטים על הבריאה, וכפי מדרגתם בקורבה אליו יתברך כך יהי הכח לשיעשו על ידם נסים ונפלאות… (מאמר העקרים)

…לא כן בהיות האדם משליט את נשמתו, כי אז גם הקב"ה יאיר פניו אליו ויעלהו לעילוי גדול להיות כאחד מן השרפים, כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, וכמו שהיה לדור דעה על הר סיני, וכמו שיהיה לעתיד לבא בזמן שנאמר "אשפוך את רוחי על כל בשר" וגו'… (דעת תבונות עח)

…ותראי כמה כבוד גדול חלק הבורא ב"ה אל הצדיקים שחשבם שותפים אליו, וכמו שאמרו ז"ל עמי אתה – עימי אתה, כי באמת חלק הניח להם בתיקונו של עולם ובשכלול הבריאה, וכמו שזכרתי למעלה עד שנמצא תיקון הבריאה, כביכול, מחולק בין הקב"ה והצדיקים, שאינו נשלם אלא בשניהם, והנה כביכול, כנסת ישראל לבה גס בהקב"ה כאשה לבעלה, וזה מצד היות לה חלק בתיקון העולם עצמו, כמו שזכרנו, אשר על כן יש לה פתחון פה לפניו ויכולה להרים ראש, אשר לא "כמאן דאכיל דלאו דיליה דבהית לאסתכולי באפיה", אלא נהנין מזיו השכינה מתוך שמחה והרמת ראש…

והנה הוא ית"ש משפיע לתחתונים רק כפי הכנתם, על כן נוגע לצדיקים להיות הם הולכים ומתקנים מעט מעט את הטבע החשוך הזה, שהרי כפי מה שהם יתקנו בה כך ישפיע האדון ב"ה השפעות חדשות ומעולות לערך ההכנה והתיקון הנעשה בטבע התחתונים. על כן הצדיקים מקריבים לפני האדון ב"ה מציאות הכנה חדשה ותיקון חדש בטבע החשוך שזכרנו, והקב"ה יענם בהשפעה מעולה לפי ערך ההכנה ההיא. והראוי לצדיקים להרבות במציאות התחתונים הכנה על הכנה ותיקון על תיקון ולעומתם ישפיע האדון ב"ה השפעה על השפעה בתוספות עילוי על עילוי… (שם תנח)

ואמנם הכונה הכללית היא לקשר כל הנמצאים התחתונים והעליונים, וזה באותם הסדרים המתוקנים לזה, וזה בבחינת עבדים המתקבצים תחת צל אדוניהם. אמנם עוד לצדיקים ענין פרטי בבחינת העבודה המסורה בידם, כמו שזכרנו, שהוא לגמור תיקון הבריאה מחדש כמו שהודעתיך בהזמנים בכל יום תיקון חדש במה שנוגע להם, כדי שישפיע לעומתם האדון ב"ה שפע ברכה כנגד התעוררותם והזמנתם… (שם קס)

כלי יקר:

…ומה שנאמר במספר גדול "שנה" לשון יחיד, ובמספר קטן (ושבע) "שנים" לשון רבים, לפי שהחסידים אף על פי שכל ימיהם שלמים מכל מקום יותר הם קונין שלימות בשנים האחרונות, הקרובים לשערי מות, מבימים הקודמים, הן מצד שזקני תלמידי חכמים מוסיפין חכמה, הן מצד שאז הם הולכים ומתקרבים ביותר אל האור הנצחי, על כן כל השנים הקודמות נחשבים לשנה אחת בערך השנים האחרונות… (בראשית כג א)

ויצא יעקב – …ויש לפרש לאידך גיסא, שדוקא יציאתו של יעקב עשתה רושם, אבל לא יציאת אברהם ויצחק, לפי שהמה הלכו עם כל בני ביתם ולא נשאר במקום שום צדיק, על כן לא עשו רושם ביציאתם, כי הרשעים שנשארו שמה אינן מקפידין על יציאת הצדיקים, ואדרבה שמחים בצאתם, אבל ההולך ממקום שצדיקים מצויים שם, אז יציאתו עושה רושם, כי הצדיקים שנשארו קשה עליהם פרידתם כי דעתם נוחה ממנו, ואינו דומה זכות של מועטין לזכות של מרובים… (שם כח י)

עזי וזמרת י-ה – הורה בפסוקים אלו שהצדיקים מהפכים מדת הדין לרחמים, זהו שאמר עזי היינו תוקף וחוזק של מדת הדין, ישמח בה צדיק, כי שמחה לצדיק עשות משפטי ה' אמת… מכל מקום ויהי לי לישועה, שנהפכו לי לרחמים ולתשועה, ובדין הקב"ה עושה עמי חסד זה מדה כנגד מדה, כי גם אני מברך את ה' על הרעה כשם שאני מברכו על הטובה… (שמות טו ב)

…וסמיכות זה (על כפרת מיתת צדיקים) מביאים המדרשים בד' מקומות, א', סמיכות מיתת בני אהרן ליום הכפורים המכפר, ב', סמיכות מרים לפרה. ג', סמיכת מיתת אהרן לבגדי כהונה המכפרים, ד', סמך מיתת אהרן לשבירת הלוחות. לפי שמן כל צדיק יגיע לבני דורות ד' מיני תועלת, האחד הוא שכל העולם ניזון בזכותו, כארז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינה בני, וזהו סמיכת מיתת מרים לפרה, אם העגל, שבאה לתקן קלקול בנה. השני, שהצדיק מלמד להועיל דרך ה' ומצוה, על כן דומה פטירתו כשבירת הלוחות. הג', שזכותו מגינה כצל וכבגד ובמותו סר צלם, וזה סמיכות לבגדי כהונה, והד', שהוא מכפר עליהם במיתתו, וזהו סמיכות ליום הכפורים. (במדבר כ ב)

…ותדע כי בילקוט בישעיה מסיק גדול סילוקם של צדיקים לפני מי שאמר והיה העולם יותר מן צ"ח קללות שבמשנה תורה ומחורבן בית המקדש… לא שזה גדול במהות, אלא שהנזק המגיע לעולם בסילוק נשמת הצדיק הוא גדול מן הנזק המגיע לעולם בסילוק הרוחניות מן הבית המקדש, לפי שהקב"ה חפץ בהוויתו וקיומו של עולם, ונפש הצדיק נותנת יותר הוייה וקיום לעולם מכל הרוחנית שהיו בבית המקדש, לפי שצדיק אחד יסוד עולם ונשמתו חצובה מתחת כסא הכבוד, על כן יש בה קדושה גדולה ונותנת הויה וקיום לכל העולם… (שם לג מט)

…וכן מה שפירש שקשה מיתתן של צדיקים כשבירת הלוחות מבואר על זה האופן, שקם אלעזר בנו תחתיו, כמו הלוחות שניות שקמו תחת הראשונים שנשברו, וממילא נשמע שפטירת אהרן דומה לשבירת הלוחות, ובא להאשימם בתוכחותיו על שחזרו לאחוריהם מיראה מפני מלך ערד, והיה להם לבטוח שזכותו של אהרן תלחם להם גם במותו, כדרך שמצינו שהארון שבו היו שברי לוחות היה יוצא ובא עמהם למלחמה, כך הצדיק הנפטר הדומה לשברי לוחות זכותו תעמוד להם גם במותו, שכן משה לא נענה עד שאמר זכור לעבדיך לאברהם וגו'. (דברים י ו)

אור החיים:

…עוד ירצה על דרך אומרם כי הצדיקים מהפכים החומר לעשותו צורה, והרשעים מהפכים צורה לחומר… והוא אומרו לא ידון רוחי, פירוש לא יהיה לו רצון מהם לעולם, פירוש מעתה ועד עולם, ואפילו עולם הנצחי, והטעם בשגם – שגם רוחניות שבו הפכו ועשאו בשר וזהו איבוד הנפש… (בראשית ו ג)

ויחשבה לו צדקה – או שהבטיחו שבניו יהיו צדיקים, ודבר זה אינו בידו של הקב"ה, אמר הכתוב והאמין בה' שכן יעשה, ולא הרהר אחר מדותיו, ויחשבה ה' לאברהם צדקה שהפליא להצדיק. או ירמוז שהגם שמאת ה' היתה זאת להיות ל' צדיקים בעולם, אם כן הוא חפץ להטות אדם לדרך הישר, ואין לאיש הזה משפט צדקה, מעתה הל' צדיקים מוכרחים במעשיהם, לזה אמר שאף על פי כן ויחשבה ה' לו צדקה, פירוש לזרע המוזכר בסמוך, דכתיב והיה זרעך וגו', ששם רמז המספר ל'. (שם טו ו)

אברהם הוליד – … או באמצעות אביו הצדיק נשמעה תפלתו, או לצד שלא נתפרשה צדקתו… או על אף בדמותו לו במעשה הטוב לא ישוה לו, כי אביו זיכה לו, מה שאינו כן אברהם שנתעצם להשיג בוראו מעצמו, ועל כן נקרא אוהבו, שאהבו לפני שהאיר ה' פניו אליו. או מדרגת יצחק היתה גדולה כצדיק בן צדיק, כי פעולת אב רשע תחשיך מאור הבן. (שם כה יט)

…ועוד תדע שכל מקור ישאף למינו, וזה סוד בירורי ניצוצי הקדושה באמצעות נשמות ישראל ועסק תורתם, והצדיקים העצומים יכירו בהביטם באדם רשע לברר ממנו כח החיוני באמצעות ראיה הדקה שתעשה בו נפש הצדיק כאבן השואבת לברזל, וזה שבאמצעות שאני עובר בתוך מצרים ימות כל בכור מעצמו, שיצא מהם החיוניות שתמות גם בחינת נפש של קליפת בכור מצרים, ובזה לא נתעצם שום גלות כבחינת גלות ושעבוד מצרים, שאבד כח הקליפה העצום שהוא בכור… (שמות יא ה)

ועתה הניחה לי – …והנה גלוי וידוע לפניו את אשר יצטער נאמן ביתו באבדן מולדתו, ובראותו ית' כי אין מקום להניח דאגתו בקש ממשה דבר שיניח לו, והוא לבל נצטער על הדבר, ואז יהיה מציאות לחרות אפו ויהי לו נחת רוח, וכביכול ריצהו ואמר ואעשה אותך לגוי גדול… (שם לב י)

כי ימוך – פרשה זו תרמוז ענין גדול, כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות, כי העיקר תלוי בתחתונים ואמר ומכר מאחוזתו על משכן העדות, שהוא אחוזתו ית' שבו השרה שכינתו, ובעונותינו נמכר ביד האומות, והודיע כי גאולתו ביד צדיק קרוב אל ה', כי הקב"ה קרא לצדיקים אח כביכול, דכתיב "למען אחי ורעי", והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם… (ויקרא כה כה)

וימלא אחרי – השלים אחר רצונו ית', לצד שיש באדם ב' יועצים, יועץ רע וטוב ללכת אחר ה', הוא השלים ומלא אחר חלק ה'. אבל ביהושע לא היתה רוח אחרת להטעותו מדרך השכל, כי משה מנעו, ויש כח בתפלת צדיקים גם לבחינה זו בסוד צדיק מושל ביראת ה', על כן זכה כלב שנקרא עבד ה'. (במדבר יד כה)

אל תפן אל מנחתם – …דע כי הצדיקים יש כח בהם להפקיע זכות הנמצאת לרשעים כשיראו שמוחלטים ברע, והוא סוד צדיק מושל ביראת אלקים, פירוש מושל ביראת ה' שיעשה האדם, אם יראה בעיניהם להפקיע זכותו, ויש בידם מה שאין הקב"ה כביכול עושה, ותמצא בדין שלמטה כיוצא בזה, שיכולים בית דין להפקיר נכסי אדם רשע… (שם טז טו)

ומספר את רובע ישראל – …כנגד הצדיקים אמר רובע ישראל, פירוש שיש בהם צדיקים לאין מספר, ותדע שהצדיקים הגם שיהיו מעטים יפליא במספרם, ורשעים בהיפך… ודקדק לומר רובע, שהצדיקים רבוצים באהלים, לפי שהשכינה רובעת עליהם, גם יש סוד בדבר, שהם יסובבו יחוד וזווג העולמות… (שם כג י)

אל פניו – …על דרך אומרם ז"ל שהצדיקים מטעימם ה' סמוך למיתתם מעין עולמם, וישנים מתוך שמחה… (דברים ז י)

איש האלקים – יתבאר על דרך אומרם ז"ל אם יבא הקב"ה לישב בדין עם אברהם יצחק ויעקב אינם יכולים לעמוד בפניו, הא למדת כי מה שמועילים הצדיקים במעשיהם ובהתעצמותם בעולם הזה אינו אלא לזכות מכח הרחמים, אבל בדין לא, וכאן הודיע הכתוב כי צדיק זה נתעצם ופעל הטוב אפילו בערך בחינת הדין הרמוז באלקים. (שם לג א)

הגר"א:

למען תלך בדרך טובים – …טוב הוא המטיב עם הבריות, וצדיק הוא מבפנים ועושה צדקות ונותן משלו לבריות בחנם, אף שלא היו ראויים להטיב עמהם, הוא עוד עושה עמהם צדקה. והצדיקים מטיבים יותר מן הטובים, ולכן הם מועטים, כי קשה לאדם לעשות צדקה עם הבריות, אבל להטיב לבריות, דהיינו שלא לעשות רע אף למי שהיה ראוי לעשות לו רע לפי הדין, זהו דרכם של רוב בני אדם ,לכן כתיב אצל הטובים דרך, שהוא דרך רחב, אבל אצל הצדיקים כתב וארחות צדיקים – שאינן אלא ליחידי סגולה… לכן אמר וארחות צדיקים – לתת להם משלו אף שהם נתחייבו ליתן לו מן הדין… (משלי ב כ)

מדרכיו ישבע סוג לב – כמו שנאמר בישעיה "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", והיינו כאשר הצדיק טוב לבריות אז נוטל הפירות בעולם הזה, וכאשר אפשר לעשות מן הפירות קרן אז אין נותנים אפילו הפירות רק העלים… (שם יד יד)

עיר גבורים עלה חכם – …כל חכם וצדיק עולה בכל לילה ולומד שם, ויש מהם צדיקים גדולים שהיו עולים אפילו בהקיץ וביום, וכל אחד הוריד עוז מבטחה, מובחר שבמבטחה, כמו ישעיה שהביא הקדושה, ויחזקאל הביא ברוך כבוד ה' ממקומו. (שם כא כב)

במתי מעט – …כן הקב"ה בזמן שישראל עושים רצונו של מקום יש לכל צדיק ממשלה מיוחדת, כמו שאמר ותגזר אומר ויקם לך, וכן אמרו חז"ל מי מושל בי, צדיק מושל ביראת אלקים, וכל אחד לפי המצוה הנזהר בה מאד יש בידו לבטל גזירה אחת מדה כמדת מצותיו, וזהו "ככוכבי השמים לרוב", הוא לענין הממשלה… (קול אליהו הגדה)

אמרו צדיק כי טוב – …ושם צדיק ורשע מונח על ענינים שבין אדם למקום, ושם טוב ורע מונח על ענינים שבין אדם לחבירו, ובזה יבואר הפסוקים על נכון, אמרו צדיק כי טוב, היינו שבמעשיו הטיב גם לבריות, כי פרי מעלליהם יאכלו, כי המצות שבין אדם למקום עיקר שכרן בעולם הבא, והמצוות שבין אדם לחבירו שהוא מטיב בזה לבני אדם מקבל שכרו גם בעולם הזה… (דברי אליהו ישעיה)

זכר צדיק לברכה – איתא בזוהר "שמי" עם י"ה שס"ה הוא כנגד לא תעשה, "זכרי" עם ו"ה הוא רמ"ח כנגד מצות עשה. הכלל אם משבחין הצדיק במעשיו משבחין שקיים כל המצות עשה, ואם מגנין הרשע מגנין אותו שעבר על לא תעשה, לכך אמר הכתוב "זכר צדיק לברכה", בצדיק כשמברכין ומשבחין אותו הוא זכר במצות עשה… (שם משלי)

מצודת דוד:

ויאחז צדיק – בכל זאת דרכו, כי יודע שהטוב יקבל בתענוג הנפשי. יוסיף אומץ – בראותו רע הסדור בהצלחות עולם הזה. (איוב יז ט)

לא יגרע מצדיק – המוכיח את דורו הרשעים, את עיניו – עד שיושיבנו לפני מלכים. (שם לו ז)

תניא:

…והא דאמרינן בעלמא דמחצה על מחצה מקרי בינוני ורוב זכיות מקרי צדיק, הוא שם מושאל לענין שכר ועונש, לפי שנדון אחר רובו ומקרי צדיק בדינו מאחר שזוכה בדין, אבל לענין אמיתת שם התואר והמעלה של מעלת ומדרגות חלוקות צדיקים ובינונים, אמרו רז"ל צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר ולבי חלל בקרבי, שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית, אבל כל מי שלא הגיע למדרגה זו, אף שזכיותיו מרובים על עונותיו אינו במעלת ומדרגת צדיק כלל. ולכן אמרו רז"ל במדרש, ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור וכו', וכמו שכתוב וצדיק יסוד עולם… (ליקוטי אמרים פרק א)

והנה כשהאדם מגביר נפשו האלקית ונלחם כל כך עם הבהמית עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי, כמו שכתוב "ובערת הרע מקרבך", ואין הרע נהפך לטוב ממש, נקרא צדיק שאינו גמור, וצדיק ורע לו, דהיינו שיש בו עדיין מעט מזער רע בחלל השמאלי אלא שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו, ולכן נדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי, אבל באמת אלו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו היה נהפך לטוב ממש. וביאור הענין, כי הנה צדיק גמור שנהפך הרע שלו לטוב, ולכן נקרא צדיק וטוב לו, הוא על ידי הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע, דהיינו למאוס מאד בתענוגי עולם הזה, להתענג בם בתענוגות בני אדם למלאת תאות הגוף בלבד ולא לעבודת ה', מפני היותם נמשכים ונשפעים מהקליפה וס"א, וכל מה שהוא מהס"א הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית הנשאה מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתרה הנ"ל, כי הם זה לעומת זה… וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הס"א והמיאוס ברע בתכלית, וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית על כן נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ולא הוסרו הבגדים הצואים לגמרי מכל וכל, ולכן לא נהפך לטוב ממש, מאחר שיש לו איזה אחיזה עדיין בבגדים הצואים, אלא שהוא בטל במיעוטו וכלא חשוב, ולכן נקרא צדיק ורע כפוף ובטל לו, ועל כן גם אהבתו לה' אינה בתכלית, ולכן נקרא צדיק שאינו גמור, והנה מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות בענין בחינת מיעוט הרע הנשאר מאחת מארבע יסודות הרעים ובענין ביטולו במיעוטו בששים או באלף ורבבה. והן הם בחינת צדיקים הרבים שבכל הדורות. אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר ר' שמעון בר יוחאי ראיתי בני עליה והם מועטים, שלכן נקראים בני עליה, שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה… (שם פרק י)

ובזה יובן מה שאמר "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים לאשר לא עבדו". שההפרש בין עובד אלקים לצדיק הוא שעובד הוא לשון הוה, שהוא באמצע העבודה שהיא המלחמה עם היצר הרע להתגבר עליו ולגרשו מהעיר קטנה שלא יתלבש באברי הגוף שהוא באמת עבודה ועמל גדול להלחם בו תמיד, והיינו הבינוני. אבל הצדיק נקרא עבד ה' בשם התואר, כמו שם חכם או מלך שכבר נעשה חכם או מלך, כך זה כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה עם הרע כי ויגרשהו וילך לו ולבו חלל בקרבו… (שם פרק טו)

איתא בזוהר הקדש דצדיקא דאתפטר בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי וכו'. וצריך להבין, תינח בעולמות עליונים אשתכח יתיר בעלותו שמה, אבל בעולם הזה איך אשתכח יתיר. ויש לומר על דרך מה שקבלתי על מאמר חז"ל דשבק חיים לכל חי, כנודע שחיי הצדיק אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים שהם אמונה ויראה ואהבה, כי באמונה כתיב וצדיק באמונתו יחיה, וביראה כתיב ויראת ה' לחיים, ובאהבה כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים וחסד הוא אהבה, ושלשה מדות אלו הם בכל עולם ועולם עד רום המעלות הכל לפי ערך בחינת מעלות העולמות זה עם זה בדרך עילה ועלול כנודע. והנה בהיות הצדיק חי על פני האדמה היו שלשה מדות אלו בתוך כלי ולבוש שלהם בבחינת מקום גשמי, שהיא בחינת נפש הקשורה בגופו, וכל תלמידיו אינם מקבלים רק הארת מדות אלו וזיון המאיר חוץ לכלי זה על ידי דבוריו ומחשבותיו הקדושים, ולכן אמרו רז"ל שאין אדם עומד על דעת רבו וכו'. אבל לאחר פטירתו לפי שמתפרדים בחינת הנפש שנשארה בקבר מבחינת הרוח שבגן עדן שהן שלש מדות הללו, לפיכך יוכל כל הקרוב אליו לקבל חלק מבחינת רוחו שבגן עדן, הואיל ואינה בתוך כלי ולא בבחינת מקום גשמי כנודע מרז"ל על יעקב אבינו ע"ה שנכנס עמו גן עדן, וכן כתב בספר עשרה מאמרות שאויר גן עדן מתפשט סביב כל אדם ונרשמים באויר זה כל מחשבותיו ודבוריו הטובים בתורה ועבודת ה', (וכן להיפך ח"ו נרשמים באויר המתפשט מגיהנם סביב כל אדם). הלכך נקל מאד לתלמידיו לקבל חלקם מבחינת רוח רבם העצמיות שהם אמונתו ויראתו ואהבתו אשר עבד בהם את ה', ולא זיוום בלבד המאיר חוץ לכלי, לפי שבחינת רוחו העצמית מתעלה בעילוי אחר עילוי להכלל בבחינת נשמתו שבגן עדן העליון שבעולמות העליונים. ונודע שכל דבר שבקדושה אינו נעקר לגמרי מכל וכל ממקומו ומדרגתו הראשונה, גם לאחר שנתעלה למעלה למעלה. ובחינה זו הראשונה שנשארה למטה בגן עדן התחתון במקומו ומדרגתו הראשונה היא המתפשטת בתלמידיו, כל אחד כפי בחינת התקשרותו וקרבתו אליו בחייו ובמותו באהבה רבה… (אגרת הקדש כז, ועיין שם עוד)

רוח חיים:

צדיק חסיד ישר ונאמן – הנה האדם מיום הולדו עד שובו לעפרו אשר לוקח משם צריך ללחוץ היצר לבל ילכדנו במצודתו, ודבר זה ביכלתו לעשות אם כל ימיו מתאמץ ללחום מלחמתו ולא יתרפה מהביט בכל דרכיו שלא יוכל לצודו ולקחת נפשו משם, כי היצר הרע מלומד מלחמה מנוער, ולכן מאד צריך להתגבר עליו, ואם מתגבר עליו ואינו נוטה כלל מדרך התורה הוא הנקרא צדיק, ואם ירגיל בזה ויוסיף עליו זהירות נקרא חסיד. אך כל זמן היותו חי על האדמה הוא בטורח רב במצור מלחמה, ולכן קראו חכמים מיתת צדיקים נח נפשיה, כי אז ינוח על משכבו. ועם היות שאמרו חז"ל (ברכות ס"ד) תלמידי חכמים אין להם מנוחה בעולם הבא גם כן, אבל שם אין מלחמה וטרדא רק קיבול שכר. אך הטרדא היא קודם כיבוש יצרו, אבל אחר כבוש יצרו והוא לעבד לו וההרגל יתהפך אליו לטבע, אז אין לו עוד מלחמה… ועם כל זה היצר הרע עוד לא ישיב רוחו ממנו בכל רק עדיין יחפש מקום שיוכל ללכדו, אם לא שרגלי חסידיו ישמור ה', שיעמידנו על עמדו שלא יכשל. (אבות ו א)

מלבי"ם:

ונח מצא חן – …ומבואר בסוד חכמי חרשים שה' ערך הנהגת העולם שיתנהג כפי מעשה התחתונים, אם לחסד אם לשבט, וזה רק כל זמן שיש על כל פנים אדם אחד בעולם שיחול עליו הנהגת ההשגחה לפי מעשיו, ואז ההנהגה תתנהג לפי הכנת הדור ומעשיהם, אבל כשאין שום אדם בארץ הראוי שתחול עליו ההשגחה אז לא יביט על הנהגת התחתונים רק אז תתעורר מדת החסד הבאה מלמעלה מבלי השקף על הזכות והמעשה… (בראשית ו ח)

והיה ברכה – כי בשאין איש בארץ שתחול עליו ההשגחה האישית ינהיג ה' את עולמו לפי הטבע הסדורה מבלי ישקיף על הנהגת התחתונים, אבל כשיש צדיק בארץ שיוריד ברכת ההשגחה לפי מעשיו, אז תתנהג ההנהגה הכללית לפי מעשיו, והוא הצינור המגיר ברכת שמים מעל על כל העולם… (שם יב ב)

אולי יש – כי בזה שאין המשחית מבחין בין טוב ורע בארו חז"ל שדוקא בין צדיק שאינו גמור ובין רשע אינו מבחין, אבל צדיקים גמורים יבחין גם המשחית… ועל זה טען אברהם אולי יש חמשים צדיקים שאינם צדיקים גמורים, רק שהם צדיקים בתוך העיר הזאת, שלפי ערך אנשי סדום הם צדיקים, ואותם לא יבחין המשחית להצילם, ואם כן האף תספה ולא תשא למען למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה, שהם רק צדיקים בקרבה לפי ערך אנשי סדום. (שם יח כד)

חלילה לך – רוצה לומר הלא אתה השופט משפט הכלל וצריך אתה לדון מעשה הרשע לפי מקומו באשר הוא שם, שמי שהוא צדיק בערך אנשי מקומו כבר יחשב שם לצדיק, הגם שבמקום אחר בין אנשים צדיקים יהיה רשע, ואם כן חלילה להמית מי שהוא צדיק עם רשע, רוצה לומר שהוא צדיק בערך הרשע, הגם שוהיה כצדיק כרשע, הגם שהצדיק הזה יהיה כרשע שבמקום אחר יחשב גם כן לרשע. (שם שם כה)

ויהי כי זקן יצחק – הנה תכלית בריאת העולם הוא כדי שימצא איש צדיק וטוב אשר תלוה אליו ההשגחה האלקית ויהיה מעון לשכינת ה' בארץ, כמו שאמרו "כי זה כל האדם", כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, ובאשר אדם כזה מציאותו מעט ויקר, ואי אפשר שיתקיים לבדו בעולם, נבראו עמו כל המון בני אדם שיכינו לו צרכיו ויהיו לו לצוותא, כמו שאמר "כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה"… (שם כז א)

…כי מסלת השלמים שתים המה, יש אשר יהיה ענין החומר עליו ויצרו יסיתהו לחטא, רק הוא יתגבר על יצרו, וזה הנקרא כובש, ויש אשר כבר המית את יצרו ופסקה תאותו, וזה נקרא צדיק. והנה הראשון צריך להכניע את חמרו ושלא יהיה לו חלק ונחלה בעושר ונחלה בל ישבית אותו מעבודת ה', אבל השני שגם כחותיו החמריים באו בברית בל יתאוו לדבר מלבד אשר תצוה הנפש להעזר בהצלחה הנפשית, לא יחשיך אותו ההון והמשרה מעבודת ה', וזה יהיה מדרגת ישראל לעתיד… (שם שם ה)

היה אתה לעם מול האלקים – תהיה אתה האמצעי שעומד בין האלקים ובין העם עד שהורדת השפע האלקי תהיה על ידך, ובין במה שצריך להעלות כל הדברים הארציים והשפלים אל האלקות. בענין שתהיה אתה הסולם להוריד עליונים למטה ולהעלות תחתונים למעלה. (שמות יח יט)

ונקי וצדיק – הנקי הוא בהשקף אל עצמו שהוא עצמו חף מפשע, והצדיק הוא בהשקף אל אחרים שאחרים יצדיקו אותו, והגם שהוא רשע בפני עצמו… (שם כג ז)

וכבר התבאר במשלי שיש הבדל בין החכם ובין הצדיק, שהחכם למד וקבל חוקי החכמה מן התורה ומפי חכמים, ויודע כולם ידיעה למודית, אבל הצדיק הוא מי שהתרגל להתנהג כפי חוקי החכמה על פי השכל המעשי, הגם שאינו חכם הוא יעשה כל דבר כפי החכמה על ידי הרגלו, והוא בטוח יותר שלא ימוט מחוקי החכמה, שכבר נסה ובחן כל דבר בהרגלו השמושי… (שם שם ח)

והתהלכתי בתוככם – הם שני מיני מדרגות, היות האלקות בתוכם ממש, בהיות נפשם אלקית, ועל ידי הקדושה תשוב להיות מושלמת ופועלת במציאות באופן שידמו הצדיקים כהאריס שנעשה שותף אל המלך בפרדס, הגם שאינו קנינו הוא שותף אליו מצד עבודתו שתקנו וגדרו ויטעהו שורק, כן הצדיקים אריסי ה' אשר שמרו את הפרדס הגדול שהוא העולם, שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות על ידי התורה והמצוה, יטיילו עם המלך במלאכתו ישבו ונעשו שותף להקב"ה במעשה בראשית, ואומר להם הריני כיוצא בכם, כי הם במעשיהם ינענעו טורי המערכת, ולפי גזרתם ינהיגו העולם לחסד ולשבט, כמו שאמרו, מי מושל בי, צדיק. ומצד הב' והייתי לכם לאלקים – מצד הנהגתו את הצדיקים בעצמם כפי רצונו עליהם לטובה, ויהיה מוראו עליהם בהכירם גדולתו ורוממותו, ועל שני דברים אלה אמר (יחזקאל כ"ו כ"ז) "ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם, והיה משכני עליהם והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם"… (ויקרא כו יב)

…וה' ערך שני עולמות האלה על אופן שהנהגת רוח אלקים חיים את העולם הגדול ימשך לפי מה שינהיגו הנפשות את עולמיהם הקטנים, רוצה לומר את גויותיהם, שאם הם מושלים על גויותיהם ומנהיגות אותם בבחירה החפשית לדכא כל כחות הגויה תחת ממשלת הנפש, כן גם בעולם הגדול יתבטלו הטבעיים לפני האלקות, ואז תבוטל הטבע גם בעולם הגדול, ויתנהגו העולמות בהנהגה אלקית נסיית למעלה מן הטבע, אבל אם לא יכניעו את הגויות תחת ממשלת הנפש, והעבדים שהם כחות החומריים יתפרצו מתחת אדוניהם שהם הנפשות, כן גם בעולם הגדול תגבר הטבע והנהגה הנסית האלקית תתעלם ותסתתר, ובזה יש כח להצדיקים למשול בכל מעשה בראשית, שלפי מה שתמשול נפשם האלקית על גויתם כן ימשלו על החומריים שבעולם הגדול… (במדבר יט א, תורה אור)

משה עבד ה' – נקרא כך גם אחרי מותו, כבחז"ל אף שם עומד ומשמש, כי הצדיק העוסק בשלמות הדור והדורות שאחריו עבודתו מתמדת אחר מותו. (יהושע א א)

אשר בלבבך – שהצדיקים יכולים ללכת אחר הערת לבם שאינו מהיצר, ועוד כי ה' עמך, ואולי היא הערת רוח הקדש. (שמ"ב ז ג)

ואין רשע – שאין לו שורש חזק במציאות, ורק קיום מקרי, וצדיק יסוד עולם – שיש לו קיום חזק במציאות מצד שלמות נפשו וההשגחה, וכעבור סופה הוא יסוד לעולם כמו בנח. (משלי י כה)

צדיק – המשתמש בחכמה לעשות צדק בפועל. (שם יא כט)

מתהלך בתומו – צדיק עושה הצדק, ותמים עושה הכל לשם ה' ולא לפניות, ואם כן יעמוד בצדקו. אשרי בניו – כי שכר התמימות יעמד להם. (שם כ ז)

יגיל אבי צדיק – המחנך נקרא אב, וצדיק הוא שהולך בטוב מחמת בחירתו, ואם כן יוכל להתמוטט, ואין השמחה תמידית, אבל יולד חכם ישמח – הוא האב הטבעי, וחכם תלוי בטבעו בלידה, וזה תמידי ואפשר לשמח בו. (שם כג כד)

ברבות צדיקים – ולא אמר במשול, כי אינם מושלים ביד חזקה, וגם מתיעצים ביניהם ואין אחד מנהיג לבדו. (שם כט א)

להתיצב על ה' – הרעות הראשונות שבאו בפגעי הטבע יכלו לבא אם ה' יסלק השגחתו מהצדיק לשמרו מהם, אך השחין וכו' יכלו לבא רק על ידי השגחת ה' נגד הטבע, כי הצדיק נשמר במאכלו ומשתהו, כך שלא יבאוהו בדרך הטבע כלל. (איוב ב א)

ויאחז צדיק – יתגבר בדרכו בחשבו כי על חטאי נענשתי, יוסיף אומץ – יחשב שלא התאמצתי בעבודת ה'. (שם יז ט)

שם צדיק מציין מי שמשתמש בחוקי החכמה לעשות צדק מצד שהתרגל להתנהג כפי חוקי החכמה בטבעו על פי שכל המעשי והשמושי בכל הפרטים אשר יגיעו לפניו בכל עת, הגם שהוא אינו חכם שלא קבל ולמד חוקי החכמה בלימוד ערוך מפי אחרים, רק התרגל בהם בטבעו לעשותם על פי שכל המעשי… (הכרמל)

רש"ר הירש:

נח איש צדיק – צדיק בניגוד לחמס, ותמים בניגוד להשחתת הדרך, מי שנותן לכל את המגיע לו הרי הוא צדיק, הצדיק הוא אובייקטיבי לכל, הוא רואה כל דבר מבחינת חובתו, ולא מבחינת עניינו האישי. עיקר הוראת "צדק" היא צדק סוציאלי, והוא קשור בדרך כלל עם "פעל" ו"עשה", פעולת צדיק, עשה צדקה, ואילו "תמים" קשור בדרך כלל עם "הלך" ו"דרך", התפתחות האדם להשלמת אישיותו הוא… מאבק מעין זה שהוטל על נח בדורו בודאי פוגם בשלמות הנפשית, אך מאידך, גם אם נפגמה מידת היושר והמוסריות, הרי היא שקולה בעיני ה' כנגד שלמות נפשית הנרכשת בדור מעולה. ויש משמעות לכך, שהוא אומר בדורותיו אצל תמים ולא אצל צדיק, הרבה יותר קשה לשמור על צדק ויושר בדור של אנשי חמס, מלשמור על תמימות מוסרית בדור של משחיתי דרך. מידת "איש צדיק" ינקה מהתמימות המוסרית, והתמימות המוסרית ינקה מיסוד הכל, ממידת "את האלקים התהלך נח", בני דורו לעגו לו, והוא ויתר על חברתם ונלוה רק אל ה', כך הוא היה ראוי לשם נח, וכך נתן עתיד לאנושות. (בראשית ו ט)

צדיק לפני – לעיל נקרא צדיק תמים, ושתי המידות הללו כלולות כאן במידת צדיק, שכן עשיית החובה בכללותה איננה אלא עשיית צדק, לא רק מצות שבין אדם לחברו, אלא גם מצות המוסר הן מצות של צדק, הרוח והחיים, והחיל והכח אינם שלנו וברשותנו, הכל פקדון בידינו, ועלינו לנהוג בהם במידת הצדק, מי שפורק מעליו את עול המוסר, מי שמבזבז כחות הקנויים לה', ועובר גבולות שנקבעו בידי ה', הרי זה רשע לפני ה', כגנב זה המלסטם את הבריות.

צדיק לפני – יש אדם שהוא צדיק בעיני הבריות, ואיננו צדיק בעיני ה', ולהיפך. ועוד: המושגים שהבריות מייחסים למלים אינם תמיד נכונים ואמיתיים, המלים מוסר צדק וכו' יהיו תמיד מטבע עובר לסוחר, אך האדם מסלף את תוכן המלים ומייחס להן את מטרותיו ודעותיו, משום כך הוא מדגיש צדיק לפני – כרוחי. (שם ז א)

האף תספה צדיק עם רשע – …לא שהוא מטיל ספק בדבר, אם אמנם ינצלו הצדיקים מהשואה שתבוא על הרשעים, גם אם נגזרה כליה גמורה על סדום ובנותיה, הצדיקים שבקרבה ימלטו. אולם יודע אברהם את נפש הצדיק… האם אין להתחשב גם בצער זה, שהצדיקים מצטערים בצרתם של חבריהם לשעבר, האם אין בכך משום ספות צדיק עם רשע, משום הענשת הצדיק אגב ענשם של הרשעים, האם אין בכוחו של אותו צדיק להביא לידי כך שה' יסלח לכלל הרשעים למען הצדיקים – לטובת הצדיקים, לחשוך מהם אותם יסורי נפש כבדים…

בתוך העיר – מובלט פעמים, הן בשאלתו של אברהם והן בתשובתו של ה', הצדיק שבסדום כפי שדמותו מצטיירת לעיני אברהם, ואשר למענו ינצל צבור החוטאים כולו, אינו מפקיר את ההמונים מתוך יהירות וזחיחות הדעת, אותו צדיק בסדום לא באפס מעשה יסתכל באבדנם המוסרי של בני עירו, אף אין הוא מתבודד בד' אמותיו ואומר שלום עלי נפשי אני את נפשי הצלתי, שכן אם כך הוא עושה, בעצם התנהגותו זו כבר הוציא את עצמו מכלל הצדיקים, שהרי לא יצא ידי החובה הגדולה המוטלת עליו בסביבתו המיוחדת, ופחות מכל ראוי הוא שלמענו ינצלו הרבים… צדיקו של אברהם שרוי בתוך העיר, בקשר ער וחי לכל סביבתו, אותו צדיק לעולם אינו פוסק מלהוכיח ומלהורות, מלמחות ומלתקן, גם אם רחוקה התקוה להצלחה, לעולם אינו מתייאש מן האדם… (שם יח כו)

ויותר יעקב לבדו – לדעת חז"ל (חולין צ"א) נשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. רכוש שצדיק זכה לו ביושר, אפילו אינו אלא שוה פרוטה, הרי הוא קדוש בעיניו, הוא לא יבזבז אותו, והוא אחראי על שימושו היעיל. אלפי זוזים הרי הם בעיניו כשרוך נעל, בשעה שיש להוציא אותם למטרה נעלה, אך ערכו של שרוך נעל עולה לאלפי זוזים בשעה שהוא עומד להתבזבז ללא טעם וללא מטרה… (שם לב כה)

צדיק – בהפך הנבל, הוא איש החוק והתפקיד, המעמיד מחשבותיו ורצונו לשרות ה' ותורתו. (תהלים יד ה)

רבות רעות צדיק – עם כל ההבטחות לצדיק אין חייו נקיים מצרות, כי הוא חי בחברה עוינת, בה אין הצדק מושל. (שם לד כ)

העמק דבר:

בית אל – ולא א-ל בית אל כמו שקרא תחלה למקום, שראה שם המלאכים עולים ויורדים, דשם הוא אות על השגחת ה' שבכל מקום שעומד הצדיק, והכל מתפעלים בשבילו במדת הרחמים, אבל במקום המצומצם של הצדיק עצמו סביביו נשערה מאד ובכח הדין הקשה שהוא שם אלקים… (בראשית לה טו)

ותרועת מלך בו – על הצדיק שאינו עושה נסים בקביעות, ומה שמועיל בתפלתו אינו נסי, רק כך הנהגת מלכות שמים. או כשם שעל ידי אותות בני חיל בתרועת מלחמה נגשים אל המלך, כך בני אדם הנגשים לעשות איזה דבר גדול ומצליח בשם ה' אינו אלא אתערותא דלעילא. (במדבר כג כא)

יקימך ה' לו – עתה הברכה למתנהגים בפרישות ודביקות שנדרש לזה סייעתא דשמיא, כי תשמר – המתנהג בדביקות ירצה להבדל לפעמים ממעשה הדביקות כשמסירים הדברים המביאים הדביקות, אך הכרח לשמרם. והלכת בדרכיו – כשתעסוק במצות בין אדם לחברו במדות ה' מה הוא רחום וכו', ויתן לך סייעתא שמיד תשוב לדביקות. (דברים כו ט)

מוהר"ן:

הבחינה הראשונה כשרואה את הצדיק, כמו שכתוב (ישעיה ל') "והיו עיניך רואות את מוריך", וזאת הבחינה מבטלת המדות רעות הנמשכין משני היסודות דומם צומח, היינו עצבות ותולדותיה, ותאוות רעות, כי צדיק הדור נקרא אם, על שם שהוא מניק לישראל באור תורתו, והתורה נקראת חלב… גם אנו רואים בחוש כשהתינוק עוסק בדברי שטות שלו, אף על פי שיש לו תאוה גדולה לזה, אף על פי כן כשרואה את אמו, הוא משליך כל תאוותיו אחר כתפיו ומושך את עצמו לאמו. נמצא שנתבטלין המדות רעות של שני היסודות דומם צומח על ידי הסתכלות פני הצדיק… (ד ח)

ואי אפשר לבא לאמת אלא על ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם, ועל ידי שמקבל מהם עצתם נחקק בו אמת, כמ"ש (תהלים נ"א) "הן אמת חפצת", כשאתה חפץ אמת בטוחות "ובסתום חכמה תודיעני", כי העצות שמקבל מהם הוא בחינת נשואין וזווג… (ז ג, וראה עוד אמת)

אך מאין מקבלין הרוח חיים, דע שעיקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק והרב שבדור, כי עיקר רוח החיים הוא בתורה, כמ"ש (בראשית א') ורוח אלקים מרחפת על פני המים, הוא התורה, והצדיקים דבקים בתורה, ועל כן עיקר הרוח חיים הוא אצלם, וכשהוא מקושר להצדיק והרב שבדור כשהוא מתאנח ומאריך רוחיה ממשיך רוח החיים מהצדיק שבדור, שהוא דבוק בהתורה אשר שם הרוח, וזהו שנקרא הצדיק (במדבר כ"ז) "איש אשר רוח בו", שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד (כפירש"י שם), כי הצדיק ממשיך ומשלים הרוח חיים של כל אחד ואחד כנ"ל… (ח ב)

והנה כשמתאנח, ממשיך רוח החיים אל החסרון שמתאנח עליו ומשלים אותו. אך להתגרות ברשעים אי אפשר, כי כשמתגרה בהרשע והוא מתאנח וממשיך הרוח מהרב שלו, דקליפה, והרוח שלו גדול בשעתו, ועל כן כל צורריו יפיח בהם כנ"ל, ויוכל להזיק לו חס ושלום, ועל כן לאו כל אדם יכול להתגרות ברשעים, אם לא מי שהוא צדיק גמור, וצדיק גמור הוא כשהוא בבחינת (משלי י"ב) "לא יאונה לצדיק כל און", דהיינו שכבר גרש וביטל כל הרע שלו עד שבטוח שלא יארע לו שום מכשול עבירה… וכשהצדיק רוצה להשפילו, הוא מוכרח לירד להמדה רעה ההיא שהגביר עליו הרשע, והכניעה, ולקלקל הצנור ההוא של הרשע, שמקבל משם החיות שלו. ועל כן מוכרח שיהיה זה הצדיק צדיק גמור שאין בו שום רע, למען לא יהיה כח להרוח סערה שהוא הרוח חיים של הרשע לשלוט ולהזיק חס ושלום להצדיק, בעת שיורד להמדה רעה של הרשע לקלקלה, כי אין להרע שום תפיסה חס ושלום רק מה שיורד לתוכה הוא להכניעה ולהשפילה… מה שאינו כן צדיק שאינו גמור, אף שאין לו שום עבירה, אף על פי כן עדיין לא הבדיל הרע לגמרי, והרע עדיין בכח, ועל כן אסור לו להתגרות ברשעים, כי יש מקום להרע לאחוז בו ויוכל להזיק לו חס ושלום האריכת רוח של הרשע שהוא גדול בשעתו בבחינת רוח סערה כנ"ל… (ח ה)

וענין זה להעלות התפלה מבחינת הר ושדה לבחינת בית, בחינת עיר אלקינו, כדי שיתגלה מלכותו גם לעכו"ם שיהיה להם גם כן השגה באלקותו ית"ש אי אפשר להעשות כי אם על ידי צדיקי הדור, כמו שאמרו חז"ל (ב"ב קי"ו) מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, כי עיקר התפילה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור. כי יש בעלי גאוה שאינם רוצים שילכו לצדיקים, ואומרים שהן בעצמם יכולים להתפלל, ומונעים גם אחרים כשיש להם צער או חולה לילך לצדיקים… כי הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים (חולין ס' ב'), ומשגר תפילה סדורה בפיו כדי שיהנה מתפילתו… (י ד)

כי יראה ואהבה אי אפשר לקבל כי אם על ידי צדיקי הדור, כי הצדיק הדור הוא המגלה היראה והאהבה.

הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השי"ת, כי יש בכל דבר רצון השי"ת, הן בכלל הבריאה, דהיינו מה שהשי"ת רצה לברא את העולם בכלל, וכן בפרטי הבריאה בכל דבר ודבר בפרט יש רצון השי"ת… והצדיק מחפש ומבקש תמיד אחר אלו הרצונות להשיג ולידע רצון השי"ת בכל דבר, כגון מפני מה היה רצון השי"ת שהארי יהיה לו כח וגבורה כזו ובזו התמונה… (יז א)

וזהו החילוק בין השומע מפי הרב או מפי התלמיד או מפי הספר. כי הצדיקים הם גבורי כח עושי דברו (תהלים ק"ג), שהם עושים ובונים הדיבור של הקב"ה, היינו הלשון הקדש שבו נברא העולם, בבחינות נמלך בנשמותיהם של צדיקים וברא את העולם (ב"ר ח'), כי על ידי השעשועים שראה הקב"ה שיקבל מנשמותיהם של צדיקים, על ידי זה "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" (תהלים ל"ג), היינו שנעשה הדיבור של לשון הקדש שבו נברא העולם, כי הצדיקים הם בבחינת עושי דברו, שהם עושים הדיבור של הקב"ה שידבר ויברא את העולם, וכל זה היתה קודם הבריאה. גם עכשיו כשרוצים הצדיקים לשמוע איזה דיבור מהקב"ה הם עושים תחלה את הדיבור ובונים אותו, היינו על ידי מעשיהם הטובים זוכים לשמוע דיבורים מהקב"ה, נמצא שאלו הדיבורים נתהוו ונבנו על ידם, וזה בחינת (תהלים ק"ג) "עושי דברו לשמוע בקול דברו"… (יט ט)

…וצריכין אנו לקבל תוכחתם אף על פי שתוכחה שלהם היא לפעמים דרך בזיון שמבזים אותנו, אף על פי כן צריכין אנו לקבל תוכחתם כדי לקבל על ידו את החסד כנ"ל, כי מה שתוכחתם הולכת לפעמים בדרך ביזוי, צריך לדון אותם לכף זכות, כי אין אדם נתפס על צערו, כי סובלים צער גדול מאתנו, כי אפילו מה שהוא טוב אצלינו הוא רעה אצל הצדיקים… היינו כי עסקים ושיחת חולין שלנו הוא בודאי רעה אצלם, אלא אפילו טובותינו, היינו התפלה שהיא בערכנו רק טוב, הוא רעה אצל הצדיקים בבחינת ותפלתי ברעותיהם, כי תפילתנו מבלבלת אותם, כי כל העירבוב הדעת וכל הבלבולים וכל השטותים שיש לנו לפעמים הכל נמשך בתפלתנו, כי כל הבלבולים וכו' וכל המחשבות שחושב האדם לפעמים הכל באים על דעתו בשעת התפלה דייקא… וכל התפלות האלו עם כל העירבובים באין אל הצדיקים, כי הצדיקים הם בחינת משיח, שאליו באין כל התפלות להעלותן, בבחינת (ישעיה מ"ח) "ותהילתי אחטם לך", שכל התהלות באין לבחינת משיח, שהוא בחינת חוטם, בחינת (איכה ד') "רוח אפינו משיח ה'"… (ל ז)

וכלל הדבר, שמאד יקר הכיסופין וההשתוקקות לדבר שבקדושה, כי על ידם נתהוה נפש ונגמר על ידי הדיבור כנ"ל… וכך להיפך כמה רעות גורמים הכיסופין לדבר רע חס ושלום, כי הנפש שנתהוה על ידי כיסופין רעים מתגלגלת לפעמים לתוך הצדיק ותוכל להחטיאו חס ושלום… ולפעמים הצדיק מתקן הנפש רעה שמתגלגלת אליו, וכן הרשע מקלקל הנפש קדושה שמתגלגלת בתוכו. על זה אמר הכתוב יש צדיקים שמגיע וכו', כי בודאי נופלים לו הרהורי עבירה בעת שמגיע אליו נפש רעה מכיסופין רעים, אך אחר כך אפשר שתחטיאו, ואפשר שהוא יתקן הנפש… (לא, וראה עוד ערך נפש)

…והנמלה המונחת בתוך פי הנחש הוא בחינות חכם הדור, שהוא חכם הישר והצדיק, ובעל מדות טובות, ומחמת שהוא חכם גדול דקדושה ונכנס באלו החכמות, אזי כשאלו החכמים נכנסים בחקירתם לחקור באלו החכמות, אז יש לו צער גדול מאד, ויש לו מלחמה גדולה עמהם, היינו עם בחינת הנחש הנ"ל, כי מתגברים עליו מאד בלבולים ואמונות כוזביות, והוא בחינת מבטח בוגד, שמתגבר עליו בטחון בוגד שאינו בטחון שלם ואמת כראוי, שזהו בחינת אמונות כוזביות… (סג)

אך דע, אם יש צדיק גדול שהוא בחינת משה, הוא צריך דווקא לעיין בדברי האפיקורסית אלו, ואף שאי אפשר לישבם כנ"ל, עם כל זה על ידי עיונו שמעיין שם, הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסית הזאת, כי אלו המבוכות והקשיות של האפיקורסית הזאת הבא מחלל הפנוי הם בבחינת שתיקה, מאחר שאין עליהם שכל ואותיות ליישבם כנ"ל… ועל כן הצדיק שהוא בחינות משה, בחינות שתיקה, יכול לעיין בדברי המבוכות אלו שהם בחינות שתיקה כנ"ל, וצריך דוקא לעיין כדי להעלות הנשמות שנפלו לשם כנ"ל… (סד ג, וראה שם עוד וערך מדע)

הנה ידוע כי ההשפעות והברכות אי אפשר להם לבוא לעולם אלא על ידי הצדיק, כי הצדיק יש לו ידים במה לקבלם, דהיינו אהבה ויראה, כי הם הידים לקבל בהם כל ההשפעות וכל הברכות, וצריך הצדיק כזה לגנוז האהבה והיראה כדי שלא יקטרגו המקטרגים עליו ויגזלו ממנו השפעות. וזהו "המכסה שמים בעבים", היינו אש ומים, היינו כשהצדיק יכול לכסות שמים, היינו אש ומים, היינו האהבה והיראה שלו, אזי "המכין לארץ מטר", היינו שיכול להמשיך כל הברכות שהם בחינת מטר. אך כשהצדיק הוא מפורסם גדול, אזי המקטרגים יודעים ומשגיחים עליו היטב, ואינם מניחים לו להוריד השפע, והקב"ה נותן בלב צדיק אחר להחזיק עליו במחלוקת כדי לכסותו, ויוכל להוריד השפע, וזהו מחלוקת שהיא לשם שמים, היינו לשם צדיק שהוא מכונה בשם שמים מחמת שיש לו אהבה ויראה… (חפ)

הנה הצדיקים אשר בכל דור ודור כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע אנו רואין בחוש הראות שיש בהם צדיקים אשר מזגם וטבעם טוב מאד, וטובים המה לכל. ויש אשר הוא צדיק אמת ואין מזגו וטבעו נוחה עם המון עם, ולפעמים נראה ממנו כעס וקפידה. הנה ידוע שכל צדקת הצדיקים הוא לוקח מאור התורה, כי היא המורה דרך, וממנה לקוחה צדקתו. והנה הצדיק אשר השיג מאור גדול ממאור התורה, ומעשיו גם כן בשוים לפי השגתו בתורה, אזי צדקתו ותורתו שניהם מתישבים בשובה ונחת, לפיכך דעתו נוחה עם הבריות, והצדיק אשר אור חכמת התורה שהשיג גדלה מאד ממעשיו, אזי התורה מרתחת בו האש הקדושה של התורה, ואי אפשר שתהא דעתו נוחה עם הבריות ומעורבת עם המון עם כמו הצדיק הנ"ל. וזה שארז"ל (תענית ד') האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא דקא מרתחת ביה, לפי שגדלה תורתו מאד. (ק)

העיקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל, כשאמרז"ל (ספרי שופטים) אפילו אומר לך על ימין שמאל וכו', ולהשליך מאתו כל החכמות ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו אינו בשלימות, ואינו מקושר להצדיק… (קכג)

כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה, כי אלישע פעם נכתב עליו איש האלקים ופעם אלישע סתם, וארז"ל (זהר בשלח מ"ד) כשהיו בני הנביאים אצלו היה נקרא איש האלקים, וכשהיה לבדו נקרא אלישע סתם. (קסא)

"צופה רשע לצדיק ומבקש" וגו', פירוש מה שרשעים עושים יסורים לצדיקים ורודפים את הצדיקים זה סיבה מאת השי"ת כדי שיתבונן הצדיק ויפשפש במעשיו, נמצא שהרשע הוא כמו צופה, כשומר העיר שנקרא צופה, כן הרשע הוא שומר את הצדיק מליפול בגשמיות. פירוש אחר, מעט המחלקות שיש על צדיקים היא טובה להם, כי המחלוקת היא כמו מכסה להם שלא יתגלו ויתפרסמו ביותר מכדי הצורך… אבל אלו הרשעים מרבים במחלוקת מרבים במכסה עד שאין כח בצדיקים לסבול… אבל וה' לא יעזבנו בידו. (רח)

…כי דע שהצדיק האמת הנ"ל מקבל דיבור פיו הקדוש מבעלי צדקה, וזה בחינת (תהלים קי"ט) "נדבות פי רצה נא ה'", שהצדיק מקבל דיבור פיו מנדיבי לב, דהיינו בעלי צדקה, וצדקה היא בחינת מים, בבחינת (שם קי"ד) "ההופכי הצור אגם מים", הצור זה בחינת (תהלים ע"ג) צור לבבי… ועל ידי הצדקה נעשה פה קדוש של הצדיק כנ"ל… והצדיק הוא בחינת (דברים ל"ג) "בכור שורו הדר לו", ובכור נוטל פי שנים, היינו שדיבור פיו הקדוש יש לו שני משמעות, ומזה בא שיש כח ויניקה להצבועים הנ"ל לינק מהם, להפוך דבריהם אל השקר שלהם, מאחר שהדיבור הקדוש בעצמו יש לו שני משמעות, בבחינת פי שנים כנ"ל.

אבל באמת הוא טובה להצדיק האמת, מה שנמצאים אלו השקרנים המתדמים אליהם, כי יש רשעים שנותנין צדקה לצדיקים, ועל ידי הצדקה נעשה בחינת יבק, היינו י'חוד ב'רכה ק'דושה. וכל ג' בחינות אלו נאמרו במים שהוא בחינת צדקה כנ"ל… ובחינת היבק בקדושה הוא בחינת זווגין דקדושה, ואצלם נתקלקל זאת היניקה ונעשה אצלם ניאוף רחמנא ליצלן. ועל כן הצדקה שלהם היא רעה אצל הצדיק, כי הצדיק מקבל דיבור פיו הקדוש מן הצדקה, וכשנתקלקל אצלם הנ"ל גורם פגם לדיבור פיו של הצדיק, שמקבל משם כנ"ל. ועל כן היא טובה מה שנמצאים השקרנים הנ"ל, שאזי אלו הרשעים הנותנים צדקה פונין אליהם ונותנין להם… ואזי ניצול הצדיק האמת מפגם הצדקה שלהם כנ"ל. אבל עיקר כח יניקת השקרנים הנ"ל הוא רק מאלו הצדיקים הגדולים ההולכים בגדולות כנ"ל, אבל מאלו העוסקים בתורה תמיד ומתנהגים בפשיטות אין להם יניקה וכח כנ"ל. (תנינא טו)

ועל כן מוכרח הצדיק הגדול לירד וליפול לתוך פשיטות והליכות איש פשוט ממש איזה עת, כי על ידי זה הוא מחיה את כל הפשוטים הנ"ל, יהיה מי שיהיה, ואפילו אומות העולם, כי הוא מחיה עצמו בבחינת התורה הנעלמת בעשרה מאמרות המלובשין בתוך העולם, וממנו מקבלין חיות כל הפשוטים הנ"ל, וכל אחד כפי קירובו יותר אל הקדושה ואל הצדיק הנ"ל, כן הוא מקבל ממנו חיות גבוה יותר… (תנינא עח)

…ועל כן צריכין הצדיקים האמיתיים לדבר עם ההמון שיחת חולין, והם מלבישין בהם התורה, והם מקשרים אותם באלו הדיבורים ממקום שהם, כי הם אינם רחוקים מאלו הדיבורים והסיפורים שהצדיק מדבר עמם, ועל ידי זה מקשר אותן ומעלה אותן להשי"ת. וזה בחינת שהוא נושא ונותן בדבריו של מקום, דהיינו שהוא מדבר עם כל אחד לפי מקומו, במקום שהוא, והוא נושא אותן הדיבורים ונותן אותם להשי"ת, כי הוא מקשרם לשרשם לבחינת חכמה עילאה, נמצא שהצדיק האמת מקשר חכמה תתאה עם חכמה עילאה, ובשביל זה כשהצדיק נפטר מן העולם חס ושלום, אזי יש צער גדול להשי"ת, כי השי"ת אינו רוצה במיתתן של רשעים כי בטובתם שיזכו לשוב בתשובה, והצדיק היה מקשרם ומעלה אותן להשי"ת… (תנינא צא)

שפת אמת:

תולדות נח… ולהבין מה פירוש צדיק, בזוהר הקדש מאן דנטיר ברית אקרי צדיק, פירוש ברית עיקר נקודה הפנימיות שיש בכל דבר שהוא עיקר החיות, כתיב אם לא בריתי וגו' חוקות שמים וארץ לא שמתי, פירוש כל הבריאה נראה כמו חוקה, כיון שאין נעשה רצונו ית' אין טעם למה השי"ת נותן להם חיות, אבל יש נקודה פנימית בכל דבר שנולד ממנה כבוד להשי"ת, כדכתיב ולכבודי בראתיו, ונקודה זו נקראת ברית, ולכן השומר ברית נקרא צדיק, כי הוא מיישב הקושיא ומצדיק הויות הנבראים, ולכן נאמר צדיק יסוד עולם, וכן איתא שצדיקים מקיימין העולם וכו'… (נח תרל"ד)

כתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ובגמרא תענית איתא, לא הכל לאורה, צדיקים לאורה ולישרים שמחה. פרש"י שם דשמחה עדיף מאורה. ונראה כי ישר הוא כמו שהיה קודם החטא, דכתיב עשה את האדם ישר, ואחר החטא שנעשה תערובות טוב ורע אז נעשה בחינת צדיק ורשע, כי צדיק הוא ברובו, אבל בחינת ישר הוא שלא יהיה שום התנגדות, לכן כתיב בנח איש צדיק, ואברהם אבינו התחיל לתקן כל שורש החטא, והוא הדרך שזכו בני ישראל בכח התורה… ועל זה כתוב ולישרי לב שמחה, כי שמחה הוא כשאין תערובות סט"א כלל… (שם תרנ"ב)

במדרש תנחומא… וזה היה הפרש של נח הצדיק לאברהם החסיד, דאיתא חסיד העושה לפנים משורת הדין, פירוש הצדיק בודאי זהיר ומקיים כל המוטל עליו, אבל החסיד מחפש בגנזי המלך ומדבק עצמו בפנימיות של המצוה ואינו עושה כדי לצאת ידי חובתו, רק במצות ה' חפץ מאד ומחפש אחר המצות תמיד, ועל ידי זה מתגלה לו שורש המצוה, ולכן כתיב תורתי, שכל מצוה יש לה שורש גבוה מאד, רק התלבשות אור המצוה הוא בגשמיות… ובנח כתיב צדיק היה בדורותיו, אבל אברהם אבינו ע"ה היה שורש לכל הדורות עד לעתיד, אין קורין אבות אלא לג'… (לך לך תרמ"ב)

במדרש ויהי רעב, עין ה' אל וגו' המיחלים לחסדו… וכמו שאמרו חז"ל אף על פי שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשין רק מתנת חנם, וכיון שהם מצפים רק לחסדו, הקב"ה ממלא משאלות לבם ומכניס אותם למקומות כאלה שיהיו צריכים לחסדו, כדי לגלגל על ידיהם חסד עליו, ומהאי טעמא טרף נתן ליראיו, ע"ש וכל היסורין שעברו על אברהם אע"ה היה הכל הכנה… לירש הארץ, ורעב הכנה אל התורה… (שם תרנ"ז)

במדרש ואחר עורי נקפו זאת וכו'… והאמת כי בכלל העולם נקראו בני ישראל צדיקים, כמו שכתוב ועמך כולם צדיקים, שנפתח להם שערי הקדושה, אבל בכל איש בפרט המילה הוא אור זרוע לצדיק, ואבר זה הוא עדות שנמצא הקדושה בכל האדם רק שהיא נגנזת, וכמו כן בני ישראל הם עדות כי נמצא הקדושה בעולם… (וירא תרנ"א)

במדרש יודע ה' ימי תמימים… וכמו שהצדיקים שוברים כח הטבע ומבטלים גשמיות שלהם בעבור מצות הבורא ית', כן בכחם להפוך הטבע ולהעלות הזמן לדבוק בשרש העליון, לכן כתיב בא בימים, שהעלה כל הימים שלו להיות קיימים לעד… (חיי שרה תרמ"א)

במדרש יודע ה' ימי תמימים וכו'… שמעתי מפי אמו"ז ז"ל הצדיקים מקיימין את העולם, מקיימין מלשון קיום שטר, כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא, אך הצדיקים הם מוציאין מכח אל הפועל ומבררין ומעידין איך כל רשימה וכל שינוי זמנים הכל על פי הנהגת השי"ת ותורתו ומצותיו, והמה מכירים החותם אמת מאור תורה שנמצא בכל מקום, וכשמתברר זאת אז נגמר רצונו ית', ונתברר כי ההסתר תוך הטבע היה למעליותא, כי על ידי זה מושכין הארה מעולם העליון… (שם תרמ"ד)

ופרצת ימה וקדמה וכו'… דאיתא שם ש-די שאמר לעולמו די, שהיתה מתרחבת והולכת בלי שיעור, והצמצום היה עבור הרשעים שאינם כדאי להשתמש וכו', כמו שאמרו חז"ל שלכך גנז אור הראשון וכו', נמצא כל גבולי ארץ מתבטלין להצדיק, כי הצדיקים מקיימין העולם ולכן אין המצרים עומדין בפניהם… (ויצא תרל"ו)

בפסוק ויבא יעקב שלם ויחן את פני העיר… שבא החן על העיר… וזהו ענין השבת, כי זה החן נמצא רק על ידי הביטול אליו ית', וכפי מה שכל העולם ומלואו בטל אצל האדם ויודע כי תכלית הכל לכבודו ית', על ידי זה נמצא החן בעיני הקב"ה, כי זה תכלית כל הבריאה לכבודו ברא… כן יש מזה במקום של הצדיק שהוא מעלה החן על המקום… (וישלח תרמ"ד)

בפסוק והוא נער, שעשה מעשה נערות… כי יש צדיק תחתון וצדיק עליון, ובודאי כן דרך הצדיק לתקן מקודם כל הגוף ועדיין הוא בבחינת נער, ואחר כך בא לתקן השורש הוא בחינת זקנה, כמו שכתוב נער הייתי וגם זקנתי, וכל זמן שהיה יוסף בבחינת צדיק התחתון היה מוציא דבה על אחיו והיה מקנטרם בדברים, ואחר כך כשנתעלה להיות צדיק עליון וכל עסקיו היה בשמים, ושם ראה זכותן של השבטים, שכשהצדיק מתעלה ורואה מעלות בני ישראל הוא מלמד עליהם זכות ומושיע להם בכח עליון… (וישב תרמ"ד)

במדרש נסו ואין רודף וכו', ערק רשיעא ולית דרדפין ליה, וצדיקים ככפיר יבטח, ובודאי זה תליא בזה, כפי בטחון הצדיק אף על פי שהרשע רודף אחריו, כדכתיב במדרש ראה כת של כלבים וישב לו ביניהם, אז וילך אל ארץ, כי כל רדיפות הרשע כדי שיבא הצדיק לבטחון האמת. (וישב תרמ"ח)

ויהי ה' את יוסף, דכתיב רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'. לכן רבות רעות מסבבים אותם, וה' אתנו, וכן הוא במדת הצדיק אות ברית קודש שכל המקרות מזדמנים דוקא במקום הזה, והערלה סובבת, ולכן חתם הקב"ה אות ברית להציל הצדיק… (שם תרנ"ט)

במדרש בני אם ערבת וכו'… והנה בחינת יהודה ויוסף הם ב' בחינות, כי יש צדיק שהוא איש מנוחה, והבורא ית' משפיע עליו רוח קדושה בלי יגיעות נפש ובשר, ויש צדיק שעומד בצדקו ועובר עליו כמה דרכים ומקומות עקלקלות עד שבא אל נכון, ושניהם צריכין להיות, והם בחינת ימי המעשה ושבת קודש, ויוסף הוא בחינת השבת, ויהודה ימי עבודה… (ויגש תרל"ט)

בפסוק כרע רבץ וגו', אמו"ז ז"ל אמר, כי הגם שיוסף הוא הצדיק, ועליו נאמר אור זרוע לצדיק, מכל מקום יהודה גבר באחיו והוא בחינת לישרי לב שמחה, ורש"י פירש ישר עדיף מצדיק, וביאר כי יהודה בכחו להעלות כל הנופלים ליישר אורחותם, וזה כרע רבץ, אפילו בשעת נפילה וכו', והכלל כי השבטים ישרי לב, והם עומדים לתקן הטבע, כי בחינת יוסף הוא למעלה מהטבע, כי הוא בחינת עץ החיים, ויהודה תיקון עץ הדעת… (ויחי תרנ"ג)

במדרש חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר, כי הרשעים להם כל הבחירה והניחם הקב"ה לרשות לבם, אבל הצדיקים מבקשים להיות תחת רשותו ית' ושינוטל מהם הבחירה לגמרי, לכן הקב"ה רוצה ורודה אותם ביסורים ובמוסר… (שמות תרמ"ה)

וא"ע ורמב"ן מקשים על צעקת משה רע"ה, הלא הקב"ה הבטיחו "ואכבדה בפרעה"… אך נראה כי מדרך הצדיק לצעוק אף על מה שנבטח, שמאמר השי"ת הוא אחר שלימות פעולותיו של האדם, ותפילה וצעקה בכלל פעולת אדם השלם לאלקיו, ולזאת מה שיהיה נושע על ידי תפלה וצעקה היא הישועה שנבטח אליו… (בשלח תרל"א)

כתיב עם חסיד תתחסד וכו', הצדיקים הם כלים אשר על ידיהם מנהיג הקב"ה העולם בחסד ורחמים, ולהיפוך אצל רשעים אמרו חז"ל הן הן המזיקים. עם חסיד תתחסד הוא החסד שמתגלגל בעולם על ידי אברהם אבינו ע"ה, גבר תמים הוא יצחק עולה תמימה, ועל ידם מתגלה משפט ה' בעולם… (זכור תרמ"ט)

בפסוק ומרדכי לא יכרע… גם פרשנו כי הוא הכנה לדורות, שבכל דור יש צדיק והוא לא יזוז מאמונתו בכל מיני שמדות, ואמת כי זה כחו של משה רע"ה כידוע שמרדכי שורש משה רבינו ע"ה… (פורים תרמ"ג)

במדרש איש יהודי, יחידי… הוכן מקודם צדיק כזה שיוכל להגין על כל הדור, ולכן נקרא יחידי, שהיה כלל כל הדור. וכמו שיש בענין המצות חילוקים, כמו שאמרו הכופר בע"ז כמקיים כל התורה, כמו כן בנפשות ישראל שיש לכל אחד מצוה מיוחדת, וזה היה מיוחד למרדכי הצדיק, והיה מגין בזה על כל הדור. ויתכן שרמזו חז"ל באמרם שאם אין ישראל עושין תשובה הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן וכו', והיינו שאם אין הפרטים יכולין לשוב יזמין הקב"ה צדיק גדול וממילא יעמוד כנגדו רשע גדול, וכפי תיקון הצדיק יתוקנו כל הפרטים… אבל לעתיד מלך המשיח שהוא המושיע לכללות בני ישראל יעמוד נגדו מלך כהמן, ובזכות משיחנו יהיה מפלה לאותו רשע. (שם תרמ"ז)

במגלת אסתר איש יהודי וגו' במדרש מוכן לגאולה, דחז"ל דרשו הגלה מעצמו להודיע כי בכל גלות הקב"ה מכין צדיק אשר הוא אינו בגלות ונכנס בין הגולים, כדי להיות הכנה לגאולה, ולכן כתיב ומרדכי לא יכרע, שהיה מוכן שהוא לא יכרע… (שם תר"ן)

איש יהודי, במדרש איתא שנדמה לאברהם שגייר גיורים, דכתיב ורבים וגו' מתיהדים. פירוש שהאדם עץ השדה, כמו שיש באילנות מזריע זרע, כן יש בצדיקים שבכחם להמשיך נפשות לזרוע צדיקים בארץ, ופירוש איש יהודי שעושה יהודים בעולם, ועל זה כתיב אור זרוע לצדיק, שהצדיק יש בו אור להזריע ולהוליד פרי עץ חיים והנה סיום הפסוק ולישרי לב שמחה, זה בחינת בעלי תשובה שצריכים ליישר העקמומיות, אבל למחיית עמלק צריכין לצדיק גמור מעיקרו… (שם תרנ"ח)

במדרש צדיק כתמר יפרח, צדיקים יש להם תאוה, ומה תאותם, הקב"ה, נפשי אויתיך וכו' והלא הרשעים מלאים תאוה, אך היא תאוה חיצוניות ובמקרה, וצדיקים באים לתאוה אמיתית בעצם, דאיתא קנאה תאוה וכבוד מוציאין האדם מן העולם, שהם מדות שהנפש מתעוררת בהם, אם כן יש בהם פנימיות, וכשם שהם מוציאים הרשעים מן העולם העליון, כך הצדיקים בתאותם וקנאתם לכבוד ה' מוציא אותם מעולם הזה, ועל ידי התשוקה מתדבקין בעולם העליון… ובאמת זה מדת הצדיק יסוד עולם, כי הנפש נמשכת אחר השורש, אבל ערלה מכסה, ובהסרת הערלה מתדבקת הנפש למעלה בכח ברית מילה… (במדבר תרנ"ו)

ענין קריאת רות בשבועות, שהוא ענין תורה שבעל פה, שהקב"ה מבקש שבני ישראל במעשיהן יוסיפו על התורה שבכתב, כי הרי מעשה צדיקים הם תורה, ונעשה ממעשי בועז ורות מגילה שהיא ברוח הקדש… (שבועות תרל"ג)

במדרש רות, אם היה ראובן יודע שהקב"ה כותב עליו למען הציל וגו' על כתפו היה מוליכו… להגיד שבחן של הצדיקים הללו, כי בודאי מאחר שזכו שנעשה ממעשיהם פרשה בתורה, והקב"ה כתב מעשיהם בספר, בודאי היה להם כוונות רבות ונשגבות מאד, ועם כל זה ראינו שלא עלה על דעתם שהקב"ה יכתוב דבריהם, שאם לא כן על כתפו היה מוליכו ועגלות היה מאכילה, וזה לאות כי לא עלה על דעתם להיות מעשיהם נזכרים לפניו ית"ש, להיפוך מדורות השפלים, כי מי שנדמה לו שעשה קצת עבודה מגביה לבו עד לשמים… (שם תר"נ)

בענין מי מריבה… דהנה יש כלל הצריך לפרט ויש פרט הצריך לכלל, פירוש שיש צדיקים גדולים ומשה רבינו ע"ה על כולם, שהם ממשיכין כל הכלל אחריהם, ויש צדיקים שזכות הציבור מסייעתן והוא פרט הצריך לכלל, וכזה מצינו שאמר משה רבינו ע"ה על יהושע שידע להלוך נגד כל רוחו של כל אחד, והוא מדריגה פחותה ממעלת משה שהמשיך הכלל אחריו… (חקת תר"נ)

ובמשנה כל שיש בו ג' דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה וכו', וכבר כתבנו מזה, כי הצדיק מעורר חסד א-ל כל היום, והרשע ידע לכוין שעה שהקב"ה כועס וזועם. וענין על פי המדרש צדקתך וגו' משפטיך תהום רבה, משל הצדיקים בדירתן וכו', כי הצדיקים מקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות, פירוש על ידי זה שמבטלין אליו ית' ומיחלים לחסדו, לכן נתגלה להם אור חדש בכל יום… (בלק תרמ"ו)

במדרש איכה… כבר כתבנו במקום אחר על פי מה שאמרו הרים אתכם על דייניכם, פירוש שעל ידי מעשים שנמצאים בפרטי בני ישראל, כך בא מזה הרהורים אל צדיקי הדור, גם כן, לכן על ידי שכח הצדיק יפה לתקן החטאים שמגיע אליו, ממילא ניתקן כל החטא שבהמון בני ישראל… שמעלה וזכות להצדיק שעובד עבודה לשמים לתקן הדברים שקילקלו אחרים וידיהם מתנקות כנ"ל, אך משה רבינו ע"ה לא היה יכול לסבול חטא כלל… (דברים תרל"ז)

במדרש ספרים נכתבין בכל לשון וכו'… כמו שאמרו ועלהו לא יבול, דרשו חז"ל אפילו שיחת חולין וכו', פירוש על ידי רוב עסק התורה של התלמיד חכם מתקדש פיהם, ממילא שורה קדושה וחיות בכל השיחה היוצאת מפיהם, ולטעם זה הלביש הבורא ית' התורה בזה הלבוש בספירות הללו, כדי שעל ידי זה יהיה חיות לכל הלשונות… (שם תרל"ט)

הקדים אתם נצבים לפרשת תשובה, שהראה משה רבינו ע"ה לבני ישראל כח התשובה… ואמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. אבל פירוש דבריהם שודאי צדיק גמור חביב יותר לפני השי"ת, אבל הם אמרו בענין עמידתן שעמידת צדיק הישר בעולם הזה להיות עושה כל מעשיו בעולם הזה לשם שמים, כי בודאי יראת ה' אין לו שיעור, ואם היה האדם תמיד ביראה לפני השי"ת כראוי לא היה באפשרי לעשות שום דבר מעולם הזה. אבל ביראת האדם היתה להיות קבוע יראת ה' בלבו, ושיכול לעשות עניני עולם הזה, ומכל מקום לא יפרוק עול מלכות שמים ויראתו. אבל בעל תשובה צריך להיות תמיד יראת ה' על פניו… ואין חידוש שעמידתו יותר גבוהה מצדיק, כי הוא בכח השי"ת, כי אין לבעל תשובה מקום מצד עצמו כנ"ל, וזהו אתם נצבים וגו'… (נצבים תרל"ג)

שם משמואל:

מפני מי המבול, ברש"י אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול. והדבר יפלא לאמר על צדיק תמים שבצדקתו הציל את כל העולם, שהיה מסופק בביאת המבול אחר שכבר אמר לו השי"ת והוא עצמו הוא הנביא בזה… ונראה שהוא כעין שאמר יונה הנביא כי ידעתי כי אתה א-ל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, וזהו הענין שלא האמין נח שיבוא המבול, כי חשב שעוד יעשו תשובה וינחם ה' על הרעה, שידוע שכן מדת הצדיקים שאינם יכולין להאמין עד כמה מגיעה רשעת הרשע. אך כאשר כבר ירד המבול ידע שאין עוד תקוה… (נח תרע"ג)

ויזכר אלקים את נח ואת החיה וגו', פירש"י מה זכר להם להבהמות, זכות שלא השחיתו את דרכם קודם לכן ושלא שמשו בתבה. ויש להבין שבעלי חיים אינם בעלי בחירה ולא שייך בהם זכות וחובה. ונראה על פי מה דאיתא בש"ס יומא י"ח, אחיו הכהנים אי איכא אינש דאית ביה מילתא מידע ידע ביה ומהדר ליה בתשובה. ונראה הפירוש שבאשר אחיו הכהנים הם דבוקים בו ובטלים אליו, בצדקתו הכניס בהם הרהורי תשובה אף בלי אומר ובלי דברים, כידוע מענין צדיקי הדורות, שהכניסו הרהורי תשובה בכל הדבקים אליהם, וזהו סימן מובהק לידע מי הוא צדיק הדור ומי הוא הדבק אליו… והנה בעלי חיים הם טפלים לאדם, ועל כן בדור המבול שנתקלקל כל הדור נתקלקלו עמהם כל בעלי החיים זולת מיוחדים שבהשגחת ה' עליהם לקיום המין לא היו נגררין אחרי מרבית אנשי הדור אלא אחר צדיקי הדור נח ומתושלח, מה גם בתיבה שהיו בודאי בטלין אל נח שהוא היה הזן ומפרנס אותם, על כן הכניס בהם טהרה להיות נפרשים אפילו מן המותר להם ולא שמשו בתבה כלל, ולפי זה כל הזכות היתה שייכת רק לנח… (שם תרע"ה)

הנה לפי סדר לידת השבטים מתיחס חודש כסלו לגד, ולפי סדר הדגלים מתיחס לבנימין… ולפי קבלת האר"י ז"ל שאין חודש כסלו מתיחס אלא לבנימין, יש לומר דגם ניצוח האויבים בא מכח בנימין, והיינו דהנה ידוע שיוסף הוא צדיק דלעילא, ובנימין הוא צדיק דלתתא. וענין צדיק דלעילא הוא להמשיך השפעה ממעלה למטה, כמו שכתוב (בראשית מ"ז) ויכלכל יוסף וגו'. וענין צדיק דלתתא הוא להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים ולהעלות את תפילתם ועבודתם לרצון לפניו יתברך שמו ממטה למעלה. וזה עצמו הוא שם החודש כסלו, והוא נגזר מלשון כסל כסלים והכליות נקראות כסלים, ותשוקה באה מן הכליות… ובכח מדה זו ישראל נוצחין לאומות העולם, דיש להן אחיזה רק מצד החכמה, אבל מדת התשוקה להשי"ת אין נמצאת בהם כלל, אפילו בטובים שבהם, כמו שנאמר (שיר ו') אני לדודי ודודי לי… (חיי שרה תרע"ב)

במד"ר (פרשה ס"ג) גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו, בזמן שהצדיק נולד גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק… אבל העיקר נראה על פי דברי המדרש רבה דבזמן שהצדיק נולד רק גילה אחת, ובזמן שהוא צדיק בן צדיק גילה כפולה… ונראה דהנה ענין השמחה בלידת הצדיק היא משום שבאמצעות הצדיק נמשכות קדושה וברכה לעולם, אך באשר נשמתו של אדם נעלמת ורוחנית ודקה עד מאד, על כן הקדושה והברכה הנמשכות באמצעותה הן נמי נעלמות ואינם מרגישים אלא הרוחניים, ולדידהו מתוספת תוספת אור וגילה בזמן שהצדיק נולד, אבל כשהוא צדיק בן צדיק ומושך הצדיק בעת הולדתו מלבוש קדוש לולד, אם כן באמצעות מלבוש קדוש זה נמשכות קדושה וברכה גם לנגלים שהם מלבושי הרוחניים, וזהו גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק, שהגילה כפולה הן ברוחניים והן בגשמיים, שהם מלבושי הרוחניים, והיינו הא דבמדרש תנחומא שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים, שמים וארץ, חמה ולבנה וכוכבים ומזלות, שהם מלבושי הרוחניים, מפני שיצחק היה לו גוף קדוש ומלבוש קדוש שהמשיך לו אברהם אבינו ע"ה, על כן שמחו גם הם. אבל בלידת אברהם הנה מבואר בכתבי האר"י ז"ל שתרח בא על אשתו בימי נדתה, ומזה נולד אברהם, באשר החיצונים שהיתה נשמתו בשביה אצלם לא הניחו את נשמתו להפרד מהם לירד לעולם הזה, אלא כשראו זיווג טמא ומאוס כזה חשבו שבודאי תחזור הנשמה אצלם מטונפת עוד יותר. וממוצא הדברים שהמלובש היה טמא ומאוס, על כן לא שמחו בו שמים וארץ חמה ולבנה וכוכבים ומזלות, שהם ששת הקצוות, אלא בנקודה הפנימית המתיחסת לשביעי בודאי נתוסף אור בלידת אברהם נמי… (תולדות תרע"ג)

ויחן את פני העיר, במדרש רבה נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום. ויש להבין למה נכתב דוקא במקום זה, ונראה על פי מה שחכמים הגידו, כאשר ארץ ישראל בשפל המצב היא צריכה לצדיק גדול שיגביהנה משפל מצבה, והנה אז קודם ירושה וישיבה בודאי לא היתה ארץ ישראל כל כך במרום המעלה, ותדע שהיתה פטורה מתרומות ומעשרות, ובודאי כשנכנס בה יעקב הגביה אותה במדרגה גבוהה ממה שהיתה קודם שנכנס בה… (וישלח תרע"ה)

והנה בזוהר הקדש שדוגמת מלאכי השרת לעילא הם ישראל לתתא, ולפי האמור שיש שני סוגי מלאכים לעילא, כן נמי הם שני סוגי עבודת ישראל לתתא, והיינו שדוגמת מלאכי שבת וארץ ישראל לעילא יש צדיקים שכל ענינם הוא שירות ותשבחות, נהירו דאנפין השתוקקות ממטה למעלה, ויגבה לבם בדרכי ה' ובהתרוממות הנפש, וכמו שנאמר (ש"א ב') רמה קרני בה', וזה ענין יוסף הצדיק, ועל כן כתיב ביה (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, והם קרנות צדיק, ויש צדיקים שענינם לסבול עול תורה, וכמו שכתוב (בראשית מ"ט) יששכר חמור גרם וגו' ויט שכמו לסבול, ומואס בתענוגי עולם הזה, ויערב וימתק לו שפע אלקי מכל חללי דעלמא, והם דוגמת מלאכי חול וחוצה לארץ המשמשים להורדת שפע אלקי כנ"ל. ושני סוגי הצדיקים נקראים שור וחמור דקדושה, יוסף הצדיק שור, ויששכר חמור… (שם תר"פ)

ונראה לפרש, דהנה בספר ישמח משה להרה"ק ר"מ טייטלבוים זצ"ל פירש אהא דאיתא במדרש שהיו נדב ואביהוא מהלכים אחר משה ואהרן, ואמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואנחנו ננהיג את הדור, והדברים תמוהין, שחס ושלום לומר בפשיטות שהתאוו למיתתם כדי לירש את גדולתם. ופירש על פי דברי הש"ס חגיגה ה', הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, הא בבתי בראי וליכא תמן עציבותא, אבל בבתי גואי כתיב במסתרים וגו'. ואמר הוא זצ"ל כי יש שני מיני צדיקים, יש ששרשם בבתי בראי, ויש צדיקים גדולים יותר מאד ששרשם בבתי גואי, והצדיקים ששרשם בבתי בראי נראה בפניהם עוז וחדוה והתפעלות אהבה ויראה ותנועות יוצאין מן הסדר, וכענין שפירשו ז"ל בפסוק באהבתה תשגה תמיד, אבל צדיקים היותר גדולים ששרשם בבתי גואי אין נראה בהם שום התפעלות חיצונית. ומשה ואהרן היו צדיקים היותר גדולים ושרשם מבתי גואי, על כן לא נראתה בהם שום התפעלות חיצונית, ונדב ואביהוא היו שרשם מבתי בראי, והיו עבודתם ותפילתם בהתפעלות יתירה, על כן חשבו שלהנהגת הדור יותר טוב צדיקים כאלה שנראה מהם התפעלות ואהבה ויראה.

ונראה להוסיף, דצדיקים ששרשם בבתי גואי הם בבחינת מוח ושכל, ושבבתי בראי הם בבחינת לב, והיינו כי ידוע שהמוח קר והלב חם, על כן הם שבבחינת לב הם מתלהבים ורשפיה רשפי אש, על כן נראה מהם תנועות והתפעלות ורגש הנפש, אבל אותם שבבחינת מוח ושכל הם במתינות וישוב הדעת ביותר. והנה אף שלהצדיקים מבחינת בתי גואי מעלה יתירה על הצדיקים שהם מבחינת בתי בראי, שהם מעולם ההסתר והנעלם, והמתינות וישוב הדעת ביותר, יש באינך צדיקים שהם מבחינת בתי בראי נמי מעלה בענין הגבהת העולמות, דהיות ידוע דהאדם עולם קטן, וכפי תהלוכת העולם הקטן מתנהג העולם הגדול בכלל. ועל כן הצדיקים שבבחינת בתי בראי עבודתם ניכרת בחיצוניות הם משלחים זיקי אש דת גם לחיצוניות העולם הגדול, ועל כן אפילו אנשים שחסר להם כח פנימי ואינם רק מה שניכר בהם בחיצוניותם נמי מקום להם להתעורר מחמת קדושת הצדיקים האלו, ואפילו באין אומר ואין דברים, ואפילו בריחוק מקום שאין רואין ולא שומעים, ההתפעלות הגדולה שלהם נמי ביכולתם להגביה את עצמם מחמתם יותר מאשר על ידי הצדיקים הגדולים יותר שהם מבחינת בתי גואי שאינן ניכרות צדקתם ועבודתם באברים החיצונים כלום…. (ויגש תרע"ז)

ועל כן השבטים שראו את יוסף יוצא ופניו מצהילות מן הברכות, וידעו ביעקב שבודאי לא היה מברך אם היה חשש שיתגדל גם חלק הרע, וחשבו שבודאי כח המלוכה שבו מסייע. היינו שכמו שבכלל שמצות מלך היא שתהא אימתו עליך. והטעם יש לומר כמו שאמר לי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בשם כ"ק זקני זצללה"ה מקאצק, שפשוטי העם יכולין לפגום במחשבתם את הצדיק חס ושלום, והוא זצללה"ה אמר שחז"ל תקנו זה במה שאמרו ומורא רבך כמורא שמים, שמחמת היראה הם נבדלים ממנו ועומדים מרחוק. כמו כן נאמר במלך שלבו לב כל העם, שכמו שהלב מרגיש כאב כל האברים, כן כל מחשבות לא טובות ודברים מכוערים פוגמים את המלך, ולזה באה המצוה שתהא אימתו עליך, ובזה יהיה תיקון מעט. והנה כמו שבכלל כן הוא בפרט, באותו אדם עצמו, שאם החלק הטוב שבו מבהיק ממנו זיו ופחד, שוב אין החלק הרע שבו מקבל חלק בברכה… ובאמת גם ברכת יוסף נמי לאו מטעם כח המלוכה שבו, אלא מחמת שהוא ירא את ה'… שכמו שהוא עמד מרחוק לבלי להתקרב לדבר שאינו ראוי, כן בכל ראות עיניו אינו יכול להתקרב שום דבר חיצוני שאינו ראוי… (ויחי תרע"ג)

ולפי האמור יש לפרש מאמר ז"ל (סנהדרין צ"ט) מקום שבעלי תשובה עומדים שם צדיקים גמורים אינם עומדים שם. ולכאורה בלתי מובן למה הפסידו צדיקים גמורים שלא להגיע לאותה מעלה… אך יש לומר דהנה צדיקים גמורים התקרבו כל אחד במדה פרטית, זה באהבה ובזה ביראה וכו', וזה נקרא צדיקים גמורים. אבל בעל תשובה נקרא זה שהוא בטל לרצון השי"ת בתכלית הביטול בכל חושיו, ואין לו מדה מיוחדת, על כן התחברותו ודביקותו נמי כללית, ובעל תשובה אין הכונה שהיה חוטא מקודם דוקא, אלא שהוא בטל לגמרי ונמשך אחר רצון השי"ת… (וארא תרע"ד)

ענין שמחת פורים נראה דהנה בש"ס תענית ט"ו לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים לאורה וישרים לשמחה, דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. פירש"י ישרים עדיפי מצדיקים. נראה הפירוש דצדיק נקרא מי שבא מעשה לידו וכפה את יצרו וניצל, כענין יוסף הצדיק, אבל ישרים הוא שנתישר בו כל עקום והפך חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא, ועל כן כמו שהצדיק דחה את יצרו ממנו, כן נמי זוכה לאורה להאיר את החושך, אבל עדיין החושך במציאות, אבל ישרים זוכין גם לשמחה, היינו כי כתיב (דהי"א ט"ז) עוז וחדוה במקומו, והעדר השמחה בא מפאת כחות החיצוניים, וכאשר יעביר רוח הטומאה מן הארץ אז תהיה תכלית השמחה בעולם… ועל כן ישרים שהפכו הרע שבהן לטוב זוכין לשמחה אמיתית… (פורים תרע"ה)

ונראה דזה עצמו הוא ענין בעלי תשובה, כבזוהר הקדש זכאין אינון מאריהון דתשובה, דהא בשעתא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קב"ה, מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים וכו', כי צדיקים גמורים צריכין להעלות גם את עולם הטבע וסדר הזמנים, ועל כן הם מתקרבין מיום ליום ומדרגא לדרגא בכדי שיעלו גם את סדר הזמנים עמם, אבל מאריהון דתשובה מתקרבין דרך דילוג כנ"ל למעלה מן הסדר, ובזה יש לפרש דברי הש"ס שלהי פסחים וידי אדם מתחת כנפיהם ידו כתיב, זה ידו של הקב"ה שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, והיינו שמתקרבין דרך דילוג למעלה מן הסדר… (ויקהל תרע"ח)

במכילתא החודש הזה לכם, ובפייט שזה היה סוד לא גילה אותו לראשונים… ונראה דהנה קודם לכן כבר היו צדיקים גדולים בעולם, אדם הראשון חסיד גדול היה, נח צדיק תמים, חנוך מתושלח, אך כולם היתה צדקתם בפרישתם מהעולם, אדם הראשון מפורש שם בעירובין שפרש מאשתו, וכן כולם שהיו נבדלים לגמרי מעניני זה העולם, ודבר אין להם עם אדם. אבל אבות העולם פתחו דרך אחרת להיות מעורב בזה העולם, ומכל מקום להיות מובדל ממנו, ומובן שזוהי מעלה גבוהה עוד יותר, וזה תכלית בריאת האדם בעולם הזה, למשוך את הכל לקדושה. והדורות הראשונים לא הגיעו למדה זו, ודי שיפקיעו את עצמם, ועל כן לא הקריבו בני נח שלמים שיש בהם אכילת בעלים, שזה מורה לעשות מאכילה גשמית עבודה קדושה, ונגמר זה הענין ביציאת מצרים… (פקודי תרע"ג)

ונראה דהנה ישראל בעמדם על הר סיני היו ברום המעלה… ובזה פרשתי בפשיטות את דבר הזוהר הקדש (ח"ג קנ"ג) דמשיח עתיד לאהדרא צדיקיא בתיובתא… אך נראה שנזקקין לתשובה עבור קוצר העלותם את פשוטי העם ולהמשיכם אחרי השי"ת, כי זוהי תעודתם, ועל זה יהיו צריכים לתשובה… (שבועות תרע"ט)

ר' צדוק:

אין גזירה יוצאת מפי הקב"ה אלא בהסכמת צדיקי הדור (שהם בית דינו), כמ"ש באידרא רבא (קמ"ב ב') "סוד ה' ליריאיו" ועד דלא אסכימו לא נחתין דינין לעלמא. ואיך יהיה זה והלא הם אדרבא מתפללים בעדם, רק שהוא בענין אחר הדומה לו, כענין שהיה בדוד המע"ה בכבשה (וירמיה היה בבני ענתות, וגלות י' שבטים היה ישעיה בשבנא…). ולכך צריך שמירה בזה שלא יצא לעולם דבר רע מפיו. ולכך הצדיק נתפס ובהדי הוצא לקי כרבא, ובודאי הכל במשפט רק שהוא כנ"ל מפני שהסכים והוא גרם לפורענותם, ולכך ממנו מתחיל כדאיתא בב"ק (צ"ב) כענין מדה טובה שאמרו במתפלל על חבירו וכו' נענה תחלה, ולא היה צדיק שניצול מזה לגמרי רק משיח, ואין כאן מקום להאריך עוד. (חלק ב צדקת הצדיק פז עמוד כה)

ועל כן אליהו הוכרח להחיות בן הצרפית כדי שלא יענש גם הוא על זה, שעל ידו בא הקטרוג. וכן מרדכי אף שתיקן את עצמו כיון דלא תיקן אלא עצמו לבד ושאר בני ישראל הרואים להמן מסתמא נשתחוו לו בדבר המלך, וגרם בזה התעוררות קטרוג הראשון דצלם וסעודה ועל ידי זה גרם הגזירה על כנסת ישראל, וגם על מרדכי כי הוא הגורם. וזה טעם מ"ש (בב"ק ס' ב') כי תצא אש וגו' ונאכל גדיש, דהפורעניות מתחלת מן הצדיקים, והיינו לפי שהם הגורמים הקטרוג, דלכן בדור שכולו חייב גם כן בן דוד בא, ש"וירא כי אין איש וגו' ותושע לו זרועו" וגו', מה שאינו כן כשיש מיעוט צדיקים גורמים הקטרוג על השאר, ועל כן גם הם בכלל העונש. ולפי שהשי"ת חפץ להיטיב וכל העונש לחטאים על אפו ועל חמתו, על כן עיקר ההתחלה על הגורם, ולכן גם במרדכי היה עיקר התחלת הגזירה עליו ורצה לתלותו קודם כולם אלו עלה בידו… אבל באמת הוא בתשובתו פעל דעל ידי זה בא גם כן התעוררות התשובה מן השמים לכל ישראל על ידי הגזירה הנמשך מזה, ותיקן באמת בזה את עצמו ואת כלל ישראל… (שם ישראל קדושים עמוד צח)

צדיק הוא המוגדר על פי שורת הדין, והוא הכובש את יצרו ואין מניחו להתפשט במוח לב וכבד, אבל לא נצחו עדיין שיוכל להמשיך עליו גם אור מקיף, כי עדיין לא שלם באור פנימי הקודם והוא דבוק בתורה לבד, כמשנ"ת לעיל אות ח', ומתנהג על פי התורה שכוללת גדרים במחשבה דבור ומעשה. וזה מדרגת יוסף הצדיק ובנימין הצדיק זרעא דרחל עלמא דאתגליא כמ"ש במקום אחר. וחסיד הוא כדוד המלך ע"ה שקרא לנפשיה חסיד, דמלך הוא המנצח, והוא כשכבר נצחו ליצר שהרגו בתענית… (חלק ג קומץ המנחה יא עמוד כג)

וידוע דיש ב' מיני עבדות, לאכפייא ולאהפכא, והראשון לדרגא דיוסף הצדיק והב' הוא מקום שבעלי תשובה עומדים שנתהפך המר למתוק, ואין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם, כי אין בכחם להפך ונכשלים בו. כי מקום שבעלי תשובה עומדים היינו מקום החטא עצמו שנהפך לזכות, ואצל הצדיקים גמורים הוא חטא וחסרון. ויפה כתב בספר הישר לרבינו תם שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד מפני שהוא רע, ובאמת בגמרא מפורש דהוא למעלתם, אבל שניהם אמת, כי באמת הצדיקים גמורים אין יכולים לעמוד בו מפני שהוא רע אצלם, ומעלת הבעלי תשובה גדולה שנהפך המר למתוק… (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רלט)

עוד שם בזוהר הקדש… וצדיק היינו שמקיים כל התורה כולה ואף דקדוקי מצות דרבנן, דאם לא כן לא נקרא צדיק… רק כל זמן שיש לו הרגש בגוף ויש לו עסק עוד להתגבר על יצרו נקרא צדיק, וצריך לאורה שיאיר לו השי"ת, אך אחר כך שזוכה ליישרות הלב אז לישרי לב שמחה. ואיתא (ר"ה ז') האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני ובשביל שאזכה בה לחיי עולם הבא הרי זה צדיק גמור, וכשעושה על מנת לקבל פרס אף שהוא צדיק גמור מכל מקום הוא מסטרא דעבד שעושה בשביל הפרס, וכשפורש מדבר שהוא כנגד רצון אדונו, הוא אך מיראת העונש, אבל מי שזוכה לישרות הלב אז עושה המצות עשה מצד אהבת השי"ת, וכשפורש מרע הוא מצד יראה עלאה… (פרי צדיק צו ח)

בנים אתם לה' אלקיכם… צדיקים לאורה וישרים לשמחה (תענית ט"ו), שהצדיק הוא שיש לו עוד עסק עם היצר הרע שצריך להיות גבור הכובש את יצרו הוא זוכה לאורה שיאיר לו שיוכל לכובשו, וישרים היינו שכבר זכה לישרות הלב שיש לו רק לב אחד לאביו שבשמים הוא זוכה לשמחה, ומכל מקום כתיב אור צדיקים ישמח, שעל ידי שזוכה הצדיק לאור על ידי זה זוכה אחר כך ממילא ליישר הלב גם כן, וזוכה לבחינת ולישרי לב שמחה… (ראה יג)

…וצדיק נקרא מי ששומר את דרכיו לילך בדרך הטוב והישר לפניו ית' בדרך התורה גם אם אינו מרגיש בעצמו עוד טעם ומתיקות בעסק הקדושה להיות שמח בעבודתו, כאמרם ז"ל (תענית י"ד) צדיקים לאורה וישרים לשמחה, כמו שנאמר אור זרוע לצדיק, היינו כענין הזריעה שמתחילת הזריעה איננו יודע עוד מה יצמח מזה, אבל ולישרי לב שמחה, מפני שהוא כבר מרגיש טעם ומתיקות בהעבודה עד שנולד מזה השמחה בלבו… (ראש השנה א)

חכמה ומוסר:

והנה ידוע כי הצדיקים מורגלים בסבל עד קצה האחרון, די מה שאמרו ז"ל "אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי" (ברכות ס"א), וכל הגדול מחברו הלא יצרו גדול הימנו, ואמרו ז"ל על אברהם אע"ה "מר דרור", מה המר הזה כל זמן שאדם ממשמש בו ידיו מתמרמרות, כך אברהם אע"ה היה תמיד מסגף וממרמר עצמו, והיה נרדף מכולם… כל הנביאים וכל הצדיקים היה הסבל לחמם, "בי ישוב יהפך ידו כל היום" אמר ירמיה ע"ה, ונאמר על יששכר "חמור גרם וגו' ויט שכמו לסבול", ואמרו "לעולם ישים אדם עצמו כשור לעול" (ע"ז ה'), ובארנו כי הצדיקים עמלם יותר משור לעול, כי השור רק בגופו, והצדיקים בגופם ונפשם ובדעתם, במחשבה, וביותר בעיון, וביותר בכל כח העיון, וביותר בלי הפסק רגע כל ימי חייהם, וביותר בשבירת המדות תמיד, ובפגם הדק נענשו תיכף, ובשבירת הרצון כל ימיהם, ובסגירת החושים כל ימיהם, היאומן כי יסופר סבל כזה, ורק לשבר האוזן אמרו "כשור לעול" וכו', אבל האמת אין שום דמיון, עמל הצדיקים לעמל השור וחמור…

ועוד הצעה, הרי הצדיקים היה הגיהנם פתוח לפניהם, כמו שאמרו "לעולם יראה דיין כאילו גיהנם פתוחה לפניו מתחתיו" (יבמות ק"ט),וכל אדם דיין לעצמו, ובפרט משה רבינו ע"ה אשר התורה נתנה לו במתנה, והיו לו עיונים בכל רגע ורגע איך להתנהג על פי התורה, הלא היה צריך הגיהנם להיות תמיד פתוח לפניו, ומכל שכן שהיה שופט ישראל… (חלק א לו)

ועל פי זה אמרנו כי מה שנראה לכאורה צדיק מת ונקבר בארץ, ורשע מת ונקבר בארץ, אבל כרחוק מזרח ממערב קבורת צדיק לרשע, כי הצדיק אשר נתפעל הרבה מגבורת השי"ת הגדול והקדוש בשמים, ולא בשמים לבד, אף גם ובארץ, כי בבחינה יותר להתפעל מכדור הארץ המגושם, ונמצא כי כדור הארץ קבל הנאה גדולה מהתבוננות הצדיק, אשר יכיר ממנו גדולתו ית' כידוע כי זה עלוי העולם, ולכן כשגופו שוכב בו, הוא מהנה אותו ברוחניותו הנעימה והמתוקה והמשמחת לבבות, מה שאינו כן הרשע… (שם נה)

דעו אחי את אשר אומר לכם דבר חדש… מצינו בענין סדום הנ"ל "אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר", ופירש הח' רא"ע ז"ל "שהם יראים את ה' בפרהסיא, ולכאורה למה דוקא בפרהסיא, והלא והצנע לכת עם אלקיך כתיב? אמנם יובן בהקדם מה שנתעוררתי מדברי קדשו של הספורנו ז"ל, על טעם אם יש וגו', ולכאורה באמת אינו מובן טעם המדה לשאת לכל המקום בשביל חמשים צדיקים, ומכל שכן עשרה צדיקים. אבל תהלה, נודע לי על ידי האיש הנפלא הלזה ז"ל, כי היסוד המחילה בעבורם הוא, מפני שהם יחזירום לתשובה. ומה"ס על ידי עשרה קרוב ולא על ידי פחות מעשרה, ולכן דוקא בתוך העיר, בפרהסיא, כי בהצנע טוב להם ולא לאחרים, כי אחרים הלא לא יראו ללמד מהם, ולכן דוקא בפרהסיא כדי שיהיה תקוה להשיבם בתשובה… (שם צב)

…והנה צדיק נקרא, מי שהוא כובש את יצרו, כי עדיין רוצה לחטא, אבל גובר על יצרו, ולכן עדיין אינו רואה היושר לאמיתו, ואינו אלא רק בבחינת כח שיוציא לפועל אחר כך להבין היושר. וזהו "לצדיק", האור, היינו בחינת הרגש הישרות, אינו אלא רק "זרוע", להבין אחר כך כשיגיע למדרגת "ישר", מה שאינו כן "ולישרי לב שמחה", תכף ומיד, כי יבין ישרותו ית' בכל הנהגותיו, שאין שמחה כדבר הישר והצדק, כי ישרותו באין סוף, וצדקתו המתחברת עם הישר שלו אי סוף, וכאשר דעתו נתישרה, נעשה דבק בהיושר ההוא, ואין שמחה כזו. (חלק ב צד)

ובזה יבואר הקושיא על הא דמצינו ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו, ופעם מצינו ששקולה מיתתן יותר משריפת וכו'. והענין, כי תכלית המקדש להוסיף יראה מהנסים שנעשו שם, אך המקדש בעצמו לא יוכל לבנות עצמו, ובזה מעשה הצדיקים יותר מבית המקדש, וכדאיתא (כתובות ה') מקדש ה' כוננו ידיך. אבל זה הצדיק שאינו יכול לתקן הדור אלא רק מה שנלמד ממנו מעצמו, הוא איננו אלא רק כבית המקדש… (שם רסב)

ובזה נוכל להסביר אמרם ז"ל "אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר". הענין כי כבר מבואר בשם הגר"א ז"ל, כי הצדיק הוא דמיון כלי מלא שכששופכין עליו המים יורדים מעל הכלי, כן הצדיק המלא י"ש היראה הולכת על כל גדותיו ונהנין ממנו כל העולם… ולכן כשיש צדיקים בעיר זורחת יראתם על כל אנשי העיר, וזהו הטעם שאמר (אבות ו' י"א) "אם אתה נותן לי אלף אלפי אלפים וכו' איני דר אלא במקום תורה", כי במקום תורה הוא קרוב לקבלת האור… לכן אמר אם בארזים, אשר יש להם לחלוחית מן הקרקע בעצמו, עם כל זה נפלה שלהבת, היינו הצדיקים אשר מעשה מצותם יש להם שורש ולחלוחית יר"א, עם כל זה הקב"ה מסלק אותם קודם זמנן שמא יחטאו, מה יעשו אזובי הקיר, אשר הלחלוחית שלהם מן הקיר, והקיר מן הארץ, בודאי חלילה עלולים לשלהבת, היינו ההמון אשר הם רק מקבלים אור היראה מן הצדיקים שבדור, חס ושלום יפחדו מן חמת תבערת השי"ת. על כן נשובה נא בתשובה וירחם עלינו. (שם שנז)

שעורי דעת:

במדרש איתא, "מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב ותגזר אומר ויקם לך"…. נפלאים דברי המדרש, משה יגזור וה' יקיים, איך זה אפשר כי משה יצוה את ה'? ומה כחו שתועיל גזרתו? זה אחד מן הדברים התמוהים והמופלאים שקשים להבין. וכשמוצאים ומרגישים מעט את רגש הדבר, לא יקשה כלל. המאמין הגדול בה', המרגיש השגחתו כי מלא כל הארץ כבודו ומשגיח הוא על הכל, אצלו מורגשת ביותר מציאותו יתברך וקרבת אלקים בעולם, ותפלתו יוצאת מקרבו יותר בטוחה, כי יודע הוא, שהיא מגעת אל ה'. האדם שאינה מבוררת אצלו כל כך האמונה, אף שהוא מאמין במציאות ה', אבל מכיון שאמונתו אינה בהירה, תפלתו אינה כל כך בטוחה… (חלק ב עמוד קצד, וראה עוד ערך תפלה)

רבינו ירוחם:

…רואים אנו מזה הערה נאורה בענין "צדיק מט לפני רשע", שהוא ממש ענין של התהפכות כל הבריאה, ועם כל החשבונות הצודקים שהיה ליעקב בזה, סוף סוף היתה עליו תביעה בעד שפלות יותר מדאי, אתה השפלת עצמך, אתה למדת אותם עליך אלופים לראש, את עכרת את המעין ונתת את הרשע אלוף לראש וכו'…

אמרו ז"ל (סוטה מ"א) כל המחניף לרשע סופו נופל בידו, ולמדו זה מירמיהו הנביא שנענש כ"כ על דבר של כל שהוא, על שאמר "כן יעשה ה'", עם כל שהוא השפלה, כל שהוא התמוטטות לפני רשע, כבר "נופל הוא בידו", ובמשך הזמן גם יראה זה בפועל… אשרי לאדם שאינו מט לפני רשע, והוא המצליח באמת, ואצלנו בשפלותנו הוא להיפך, כשאדם יוצא לרחוב מרגיש הוא תיכף שכולם אדונים עליו, ונעשה באמת עבד לעולם. (דעת תורה בראשית עמוד רא)

מכתב מאליהו:

כי יודע ה' דרך צדיקים, בזה תרגום מלת "יודע" הוא "אוהב", והיינו כי השי"ת אוהב את דרך הצדיקים. והנה יש שני מיני אהבה, האחד האהבה שהיא בטבע, והשני אהבה מפני איזה סיבה, האהבה שנקראת "ידיעה" היא ממין השני, היינו שאיזה ידיעה היא הטעם לאהבה, זה הוא עיקר אושר הצדיק, אשר ירגיש כי אהוב הוא אצל הקב"ה בעצמו… הצדיק בעצמו מה מאד ירגיש הצדיק באושרו, בידעו כי הוא בעצמו על ידי מעשיו ודרכיו הוא אשר קנה לו אהבתו של הקב"ה, וזהו אשר נאמר כאן שהשי"ת אוהב את "דרך" הצדיקים, כי הדרך שהלכו בו הצדיקים היא הסיבה לאהבתו. (חלק א עמוד פז)

כשנדקדק במאורע הזה של הצלת הכלל על ידי צדיק, בהתכללו עמהם, נוכל להבחין בו ג' בחינות. א', הצדיק הריהו אוהב את בני דורו או בני סביבתו במסירות נפש, ואם תפגע בהם מדת הדין לא יוכל לחיות בלתם. הרי קיומם הוא דבר הצריך לו מאד מאד, הנוגע לחייו ממש, וכיון שהוא ראוי להתקיים, צריך שיתקיימו גם הם.

ב', הפעולה הזו של הצלת הכלל במסירות נפש כזו, ורחמי ה' לתת לצדיק את מבוקשו זה, הם גילוי עצום של כבוד ה' עד אין לשער, ואין קץ ללימודים היוצאים מהם. ולגילוי זה צריכים למציאות שניהם, הצדיק המתחסד והכלל שהוא מתחסד עמהם, נמצא שיש להם זכות קיום בהיותם "כלים" לגילוי, כי על קיומם בעולם יגדל כח ה', מדת טובו, לעיני כל הנבראים.

ג', כיון שיש לצדיק דביקות גדולה כזו בהשי"ת ובמדותיו, והצדיק הזה הרי הוא דבוק עם הכלל עד קצה ההתאחדות, אם כן גם הכלל, בהרגישם גדולת צדיק זה שהוא אוהבם ומוסר נפשו עליהם כל כך, אי אפשר שלא יתעוררו לקראת מדת טובו של הצדיק, להרגיש גם הם התאחדות הפנימית הזאת, ועל כן כאשר יוכיחם הצדיק, כל אחד מהם ישמע בלבו הד של דבריו ויתעורר לקראתם יצרו הטוב, ועל פי חשבון זה ראוי לרחם עליהם כבר עכשיו, כי זהו גדר מדת הרחמים.

הרי שלש שהן אחת, כי החיבור, הכלליות של חסד, היא היא הקידוש ה', היא שגורמת שהצדיק מרגיש שחייו אינם חיים בלי הכלל, ושיקבל הכלל תוכחה היוצאה מן לב אדם זה שהוא מאוחד עמהם כל כך. (שם עמוד קמט)

…ולא עוד, אלא הצדיק היותר גדול, חלק חשוב של הסייעתא דשמיא שלו באה לו מפני צורך הציבור. מי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה, וכשחטאו ישראל אמר לו הקב"ה "לך רד", ואמרו ז"ל (ברכות ל"ב) רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו, גדולה למה לך… בנערותו שנתן עינו ולבו להיות מיצר בצרת אחיו, התחיל מהלך זה, שבזכות מה שנתן את עצמו להכלל, השפיע לו הקב"ה סייעתא דשמיא שיוכל לתת עוד יותר, וככה חוזר חלילה, וכל מה שהיה נותן יותר, היה מתגדל יותר, עד שכאשר מסר נפשו על ישראל זכה שיקראו כל ישראל על שמו… (שם עמוד קנא, וראה שם עוד)

אמרו ז"ל "ראה הקב"ה שצדיקים מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור". אמנם מה איכפת אם יהיו דורות של צדיקים ודורות בלי צדיקים? ברור דהיינו שכל דור ודור עומד בזכות צדיקו, וכשנתעמק נבחין, דהיינו בשביל שהצדיק באמיתת פנימיותו פועל על בני דורו, כי היוצא מן הלב נכנס ללב, וכל צדיק במעשיו הפנימיים והרגשת לבבו יפעול ממילא על רואיו, משום זה גדולה היא תשובת הצבור, דאי אפשר שלא ימצא בצבור אחד שיהיה פנימי יותר, ומגביה בזה את מדריגת כולם בתשובתם. (שם עמוד רמח)

לא נקרא צדיק אלא מי שיבחין שהכל אינו אלא לעבודתו ית', ולא יגזול מהשי"ת מאומה, זהו הנאמר על נח, "נח איש צדיק תמים וגו'"… עתה הדברים ברורים, כל הצדיקים בבחינת השלמה חלקם – מזלם, בהכרח שישוו, שאם חיסר משהו הרי גזלן ורשע הוא, ולא צדיק, ואם השלים הרי הוא צדיק, כי הרי השלים כל חלקו, כן כל צדיק ממלא חלקו המיוחד לו. אמנם ישנן עוד מדרגות למעלה מחלקו ומזלו, וזהו הנדרש בנח לגנאי, דאילו היה בדורו של אברהם והשלים חלקו בצדק ממש, מכל מקום לא נחשב לכלום, כי אברהם גילה בדורו גילוי כבודו ית' בהתפשטות חלקו לחלקי כל העולם כולו במשך י' דורות שלמים, אולם בבחינת מילוי חלקו בנאמנות היה נח שוה לכל צדיקי עולם… (חלק ב עמוד קנז)

גדר זה מצינו בכמה מקומות, אמרו ז"ל "צדיק נתפס בעון הדור", כי הרי הוא מלמד את בני דורו ומתפלל ומתחסד עמהם, נמצא שהדור משמש ככלי לצדקת הצדיק, אבל מהצד השני מכיון שבעת ובעונה אחת משתמש הדור בצדיק ללמוד ממנו וליהנות מחסדו, הרי הצדיק הוא גם כלי לדור, ועל כן כאשר אין הדור לומד מהצדיק, כי מדרגתו כל כך הרבה למעלה מהם עד שאין להם כל תפיסה בו להבינו, אז הצדיק מסתלק מן הדור… (שם עמוד רעו)

ובגדר זה נוכל להבין גם את ענין "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", כי ברור הוא שאין הכוונה שהצדיק גוזר דבר שהוא נגד רצון הבורא יתברך חס ושלום, אלא הענין הוא כאמרם ז"ל שיש צדיקים שכל העולם מתקיים בזכותם, שכל המתרחש בעולם אמצעי הוא שילמד ממנו הצדיק להתעלות בעבודתו הנשגבה. ואפשרויות אלו של למודי הצדיק הן הנותנות קיום לדור כולו, גם לשפלים שבו, כך מתפרש אמרם ז"ל שכולם חיים בזכות הצדיק, כלומר להיות כלים לצדיק, כגון שיוכל לראות את חסדי השי"ת העצומים שזן את העולם כולו בחינם, ובראות הצדיק הנמצא במדרגה גבוהה זו דבר שיש בו הסתר לכבוד ה', בדין שיבקש מהשי"ת שימנענו אף אם כרוך בדבר שינוי הנהגתו ית', וזה שנקרא "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"… (שם עמוד קפד)

…אולם לצדיקים יש חיבור עם נשמתם העליונה, הם מקבלים הארות ממנה גם בעודם עלי אדמות, כנזכר לעיל בשם האר"י ז"ל, "ומשם שואבת לו חיים מלמעלה תמיד, ומריקה אל נשמתו אשר בתוכו". אך עצם נשמתם העליונה מוסתרת גם מהם, כי לולא זאת היתה מתבטלת אצלם הבחירה, כאמור, ככל שיגדל הצדיק בתורה ובמצוות ובזיכוך טמטום לבבו, כן יזכה להארה ולפנימיות יתר, בהכפלת שמות הצדיקים רומזת התורה על הארת נשמתם העליונה על התחתונה.

בשעת מיתתו זוכה הצדיק שנשמתו העליונה תתאחד עם התחתונה בשלמות, איתא בגמרא (מו"ק כ"ח) שמיתת הצדיקים היא "כמשחל בניתא מחלבא" (כמשוך שער מחלב), מיתה מתוך דבקות, בלי התנגדות הגוף. ויש כמה דרגות בזה, המדרגה העליונה היא מיתת נשיקה שהוזכרה במיתת צדיקים גדולים, ושמסתלקים מן העולם תוך דביקותם בו ית'. מדרגה יותר נמוכה היא שהצדיק מסתלק מתוך התגלות נשמתו העליונה אליו, ודביקותו בה… ועל ידי התדבקותו באור עליון זה, הוא נפרד מהגוף בלי עיכובים מצד החומריות, עתה זוכה הוא לגילויים עליונים יותר מכבוד ה', שלא זכה להם עדיין בחייו, כי לא יראני האדם וחי, שכן אילו השיגם בחיים חיותו, היתה מתבטלת בחירתו… (חלק ג עמוד כח)

כיצד נותן הצדיק את זכיותיו? על ידי שמרגיש במצבם האמיתי של הרשעים, שהם האומללים שבבריות, נושא בעול עמהם בענים הרוחני, ומתפלל עליהם בלב שבור ורצוץ שיחזרו בתשובה, או לפחות שיתנהגו עמהם בשמים ברחמים גדולים, וינצלו מאבדון. אם דבר זה נגע ללבו עד כדי כך, שכל זכיותיו לא תשוינה בעיניו לעומת נפשו של אחד מהם, חש הוא בהרגשה אמיתית שלא יוכל ליהנות לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, אם הרשע הזה בא על ענשו, הרי זה כאילו הוא מוותר על כל שכר עולם הבא שלו, ובלבד שינצלו הם מרעתם, בזה הגיע לדרגת השלמות בעשיית חסד ברוחניות. וכן מצינו במשה רבינו ע"ה, שאמר "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות ל"ב), תפלה במסירות נפש כזו, בודאי מתקבלת.

אולם על החיוב בזה למדנו מדברי המשנה והגמרא, (מכות י"א), איתא במשנה שכשמת כהן גדול חוזר ההורג בשוגג מגלותו בעיר המקלט… שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו. כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דר' יהושע בן לוי, ולא אישתעי אליהו בהדיה (לא דבר אתו) תלתא יומי, הרי שהצדיקים נתבעים כאחראים על אסון המתרחש בדורם ובסביבתם, כיון שהיה להם להתפלל בעדם.

תפלת הצדיק עבור הרשע, שעל ידה שואף הצדיק לעשות חסד עם הרשע, מהווה גילוי כבוד ה' יתברך גדול ונשגב. כי כל בחירה טובה הינה גילוי כבודו יתברך, ובחירה במעשה של חסד במסירות כזו הינה גילוי עוד יותר נעלה. ומאחר וסבת הגילוי הזה היוו חטאי הרשעים, שכן הם גרמו לצדיק להתעורר לתפלתו ולחסדו, באים הם לידי תיקונם בזה, כי גרמו לגילוי במקום ההסתר שנעשה על ידם. ושוב אין צריכים הרשעים לתיקון בדרך של עונש. כאשר הקב"ה ממלא את בקשת הצדיק ומציל את הרשעים מרעתם, נוצר שוב גילוי גדול מהכרת טובה הרבה לקב"ה ששופע לבו של הצדיק, בראותו את חסדי ה' הבלתי מוגבלים. בדרך זו מועילה תפלת הצדיק בעד חברו, כיון שהוא נעשה כלי לעליית הצדיק בגילוי מדת החסד והכרת טובה לקב"ה. כך הועילה תפלת ר' מאיר על שכניו הבריונים שיעשו תשובה, פירוש שהקב"ה יעלה את נקודת הבחירה שלהם.

אם היה ביד הצדיק לגלות גילויים כאלה, ולתקן בזה חטאי דורו, ולא עשה זאת, הרי במשפט שמים מטילים עליו את האחריות לתוצאות הרעות שפוגעות בחוטאים על ידי מדת הדין. ואז פעמים שגם הוא, הצדיק יתחייב בנפשו על שמנע עצמו מחסד, ולפי מדרגתו גזלן הוא על שהעדיף שזכיותיו תשארנה לו לבדו, ולא הרגיש בחיוב של "ישראל ערבים זה לזה", להעניק ממעלותיו וצדקותיו לחבריו, ולהתפלל עליהם במסירות נפש. וכשגוזרים על הצדיק מיתה מסבה זו, הרי שוב מתגלה כבוד ה' בעשותו משפט מדוקדק בצדיק, ומתגלים גם רחמיו יתברך הגדולים, שחס אפילו על הרשעים, ומעניש את עבדיו הצדיקים על מנעם תפלותיהם מהם…

עוד איתא שם במשנה, "אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומינו אחר תחתיו… חוזר במיתתו של שני. ומפרשת הגמרא, "זה שנמשח בימיו מאי הוה ליה למעבד" (הרי עוד לא היה כהן גדול כשהרג זה). "היה לו לבקש רחמים שיגמר דינו לזכות ולא ביקש". הביאור הוא, שאם מתפלל הצדיק עבור הרשע, והחטא מגיע על ידי זה לתיקונו, כדלעיל, הרי בדין שמים כבר נפטר החוטא מעונשו, ואינו זקוק עוד לתיקון על ידי גלות. במצב כזה מסבבים מן השמים שיראו בית דין איזו זכות בעד הרוצח, כי זהו גדר "אלקים נצב בעדת א-ל", שהקב"ה נותן בהם דעת ומנהל את הכרעתם אל האמת הפנימית המוחלטת הידועה אך למעלה. זהו גדר "דין אמת לאמיתו", כלומר יש "דין אמת", ויש מדרגה יותר גדולה, "דין אמת לאמיתו".

למדנו עד היכן מגיעה חובת ההתחסדות בצדקה גשמית ורוחנית, מה הוא גדר הגזילה ברוחניות, והסבר עונש המיתה הכרוך בה וכיצד מועילה תפלת צדיק בעד ריעו, ואפילו בעד רשע. (שם עמוד פה)

כבר ביארנו כי בעל תשובה זוכה לסייעתא דשמיא יותר גדולה ממי שלא חטא, כמו שקטוע רגלים שאינו יכול לעלות בעצמו במדרגות ישאוהו למעלה… נמצא שהשי"ת מגלה יותר את חסדו על בעלי תשובה, כי מאשפות ירים אביון, אמנם חלקו של האדם בעבודת ה' גדול יותר אצל צדיק מעיקרו, כי הוא בעצמו מגלה את כבוד קונו על ידי בחירתו הטובה… (שם עמוד רכו)

…לפי זה הבחינה של "נכוה מחופתו של חברו" הינה גם מעין אותו גדר, כי את תוכן ההשגה של חברו אין הצדיק רואה, ורק לענין אשר חסר לו מגביהים אותו לראות מדרגת שכרו של חברו, למען יעריך לעומתה את מדרגת עצמו, ויענש במרירות החרטה… אך ראיית שכרם של אחרים אפשרית רק כיון שלפי מדרגתו של הצדיק בעל החסרון יש בו בחינה של חיצוניות. כי הצדיק הדבוק בו ית' בשלמות, אין לו דבקות עם שום דבר אשר חוץ ממנו, כי כל שאיפתו היא רק הויה ולא השגה מבחוץ, מה שאין כן הדבק ברצונותיו בהיותו בעולם הזה, הרי דבק הוא לעולם שחוץ ממנו, נמצא שהוא מדביק ומקשר את עצמו במחשבתו וברצונו לעולמות של אחרים, ובזה הוא מעניש את עצמו.

נמצא שהצדיק השלם אין לו שום שייכות אל העולמות של חברו, אבל בעל החסרון בדבקו ברע, על ידי זה מדביק ומקשר הוא את עצמו אל מה שחוץ ממנו, ומקנה לעצמו את אפשרות הבחנת הראיה בעולמות של אחרים, דבקות אשר כל צורתה ותוכנה הוא, הכנה לאפשרות החרטה שתשיגו לאחר הסתלקות הדמיונות, ובזה מעניש הוא את עצמו… (שם עמוד רלד)

אך הצדיק הגמור, מתוך השגת כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, מגיע למסירות נפש בשמחה, ומקבל עליו יסורי הגלות באהבה, ועל ידי זה זוכה שמתגלה לו אור הגאולה הפנימית ומתדבק בו, וזהו מעלהו למעלה מסבל היסורים, כפי שנתבאר לעיל. וזהו הביאור העמוק למה שכתב הרמח"ל שיתכן שלצדיק הגמור יתגלה אורו של משיח אף לפני התגלותו לכלל העולם… (שם עמוד רמה)

…וברור שדבר זה הוא שינוי מן הקצה אל הקצה בסדרי החלקים והגילויים שנקבעו בבריאה ולכאורה קשה, איך זה ביד האדם לגרום לשינוי יסודי כזה. אך אם מצד אחד העת היא מסוגלת להתחלפות הגילויים, ומצד שני קיים צדיק גדול שמוכן להטיח דברים כלפי מעלה, היינו לתת ביטוי להרגשיו האמיתיים, שאינו יכול לסבול את ההסתר הבא מצד מדת הדין, אז יתכן שינוי מזל יסודי מאד, והקב"ה ידון את הכל מפאת המבט החדש, והיינו שאמרו ז"ל שהקב"ה הסכים על ידם… (חלק ד עמוד קו)

הגמרא מספרת (ב"מ פ"ה) "כל שני יסורי דרבי אלעזר ב"ר שמעון לא שכיב אינש בלא זימניה" (לא מת אדם קודם זמנו)… וביאור הענין עיין בספר דרך ה' (ח"ב פ"ג ח) שהצדיק כשמקבל באהבה יסוריו לתועלת דורו, "באותו מעשה מיטיב לדורו שמכפר להם". ועוד כתב שם באופן הכפרה, שנמצאת מדת הדין מפוייסת, וגם חסד גדול הוא, כי מכיון שהם צדיקים תתפייס במועט בהם כבמרובה בחוטאים עצמם.

והענין הוא על פי אמרם ז"ל על הפסוק "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד" (ויקרא י'), "כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס, אם כן באלו כל שכן ברשעים". (רש"י זבחים קט"ו). והנה כל עונש בעולם הזה הוא ללמד, והלימוד אפשרי בשתי דרכים, או שהחוטא מתייסר ולומד מיסוריו, או שהצדיק מוסר נפשו באהבתו לכלל ומקבל על עצמו יסורין שילמדו גם אחרים ממנו על דרך קל וחומר הנ"ל, (ואולי אלה הם נקראים יסורין של אהבה)… והנה ככל אשר יגדל הצדיק וככל אשר יקטן החטא הקל שהיה סיבה חיצונית ליסוריו, עוד תגדל הקל וחומר בכפלי כפליים, וזהו שאמר רמח"ל שמדת הדין מתפייסת במועט מהם וכו'.

ובבראשית רבה (ל"ג ג') אחר שמביא המעשים המובאים בגמרא מוסיף מעשה נפלא… וידע (רבי חייא) שהוא נזוף… א"ר יוסי ב"ר אבין כל אותן שלשים יום שהיה רבי חייא רבה נזוף מרבינו אליף לרב בר אחתיה כל כללי דאורייתא… הלכתא דבבלאי… לסוף תלתין יומין אתא אליהו זכור לטוב בדמותיה דר' חייא רבה אצל רבינו ויהב ידיה על שיניה ואתסי (רפא אותו).

וצריך עיון, שהמדרש עצמו מביא קודם לכן שהלכו יסורין של רבי על ידי המעשה שריחם על השרצים שהיו מוציאים להריגה… אבל לפי מה שביארנו לעיל הכל מבואר. כי זה שנתכרכמו פניו של רבי על ידי דבריו של רבי חייא הריהו פחיתת ערך במשהו במדרגת רבינו הקדוש, על כל פנים בבחינת "מיחזי" (נראה) לעין העולם, ולא היו יכולים ללמוד ממנו באותו תוקף כמו שהיו לומדים מקודם, וממילא לא היה עוד צורך ביסוריו בשביל הכלל. ועוד לימדו לרבי שצער שלשים יום של נזיפת רבי חייא היה נכנס במקום צער השיניים של רבי לכפר על הכלל, וזהו הטעם שבא אליהו בסוף השלושים יום וריפא אותו בדמות רבי חייא, וזה לאות על גודל מדרגת רבי חייא.

וענין שתי המעשיות שעל ידיהן הלכו יסוריו של רבי הוא משום שלהסתלקות היסורין צריכין לשני תנאים, שישלם לימודו של הצדיק עצמו מיסוריו, ועוד שיוסר הצורך ללימודי הכלל. עוד למדנו שבזכות הצער הזה של רבי חייא קיבל רב ממנו כל כללי תלמוד בבלי שמפיו אנו חיים עד היום. למדנו ערך צער הצדיקים. (שם עמוד רב, וראה עוד ערך יסורין)

ראה הקב"ה שצדיקים מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור (יומא ל"ח). והקשה המהר"ל, אם כן איך יהיה דור שכולו חייב, הרי יהיה הצדיק השתול בדור ההוא? ותירץ, שצדיק זה הוא צדיק של דור שכולו חייב, ולכאורה אין דבריו מובנים.

אבל הביאור הוא, שהצדיק של דור שכולו חייב גם הוא חסר הרבה, אך לגבי המדה המיוחדת של דור שכולו חייב הוא צדיק. "בעקבות משיחא חוצפא יסגי", וזוהי המדה של דור שכולו חייב. חוצפא יסגי פירושו אנוכיות מופרזת, ואם כן הצדיק של אותו דור הוא ההיפך מזה, דהיינו ותרן ובעל צדקה וחסד. וזהו מה שאמרו ז"ל, (וי"ר סוף פ' ל"ו) "אם ראית זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה לך והטפל בחסדים". (שם עמוד רסז)

יש רשע במדות וצדיק במדות. "עני המהפך בחררה ובא חברו ונטלה נקרא רשע" (קידושין נ"ט). ועיין מהר"ל (נתיבות עולם נתיב הצדקה פ"ג) שנקרא רשע מפני שנכנס לגבול אחר בכח, זה שאינו מוותר מראה ששולט בו כח הנטילה, אם כך הוא הדור ויש שם אחד שמוותר – הוא מתקן הדור כולו.

"בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי" (סוטה מ"ט) והיינו דור שכולו חייב, כי כיון שחצופים כל כך ודאי הם "נוטלים" גדולים, ואם יש שם אחד שמוותר, הרי זה צדיק לפי הדור.

ובזה מבוארים דברי מהר"ל שהבאנו בראש דברינו, שהקשה שאם שתלם בכל דור איך יכול להיות דור שכולו חייב. ותירוצו הוא, שלעולם הדור הוא כולו חייב, אלא שיש שם אחד שבדור נחשב צדיק הוא "צדיק לפי הדור". והביאור כנ"ל שהצדיק של דור שכולו חייב גם הוא חסר, אך בפרט שהדור לקה בו הוא צדיק. הכל חוטפים והוא וותרן ובעל צדקה, ובזה מציל הוא את הדור ומכין הגאולה. (חלק ה עמוד תסז)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

לזיווג הגון:

• אבידן בן אברהם

ולרפואת:

• יעל בת שלומית

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.