צרף צרוף

תלמוד בבלי:

אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, כתיב הכא וימלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכתיב התם ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתיב בדעתו תהומות נבקעו. (ברכות נה א)

דתנן הכלי מצרף את מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה… אלמא קסבר צירוף דרבנן, ופליגא דרבי חנין דאמר צירוף דאורייתא, שנאמר כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, הכתוב עשה כל מה שבכף אחת… (פסחים יט א)

א"ר אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר, שהרי אמרה תורה משרת, וזעירי אמר אף שאור בל תקטירו… (שם מג ב)

אמר רבי שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, וכתיב אמרת ה' צרופה, זכה משמחתו, לא זכה צורפתו. ריש לקיש אמר מגופיה דקרא נפקא, זכה צורפתו לחיים, לא זכה צורפתו למיתה. (יומא עב ב)

מתקיף לה רב הושעיא לא יהא אלא אויר ואויר פחות משלשה טפחים בסוכה קטנה מי פסיל, אמר ליה רבי אבא זה מצטרף וישנים תחתיו, וזה מצטרף ואין ישנים תחתיו. ומי איכא מידי דאצטרופי מצטרף והוא עצמו אינו כשר, אמר רבי יצחק בן אלישב אין, טיט הנרוק יוכיח, שמצטרף לארבעים סאה, והטובל בו לא עלתה לו טבילה. (סוכה יט א)

מצרפים שקלים לדרכונות מפני משוי הדרך… (שקלים ה א)

ואלו שכופין אותו להוציא… והמצרף נחושת (שאומנות מסרחת היא)… (כתובות עז א)

הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה, מנא הני מילי, א"ר חנין דאמר קרא כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת… (חגיגה כג ב, וראה שם עוד)

אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר צירוף אחר צירוף… (כתובות קיב ב)

…ולרבנן נמי הכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין, אמרי לך רבנן התם לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה. ור"ש לית ליה צירוף… (נזיר ד א)

דריש רבי עקיבא איש ואשה זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן, אמר רבא ודאשה עדיפא מדאיש, האי מצרף והאי לא מצרף, (אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא מחובר הוא ונקרא אש). (סוטה יז א)

אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', אלא מה אני מקים הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם, מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה, מחשבה שאין בה פרי אין הקב"ה מצרפה למעשה… (קידושין מ א)

אמר רבי חמא בר חנינא כשהקב"ה מטהר שבטים שבטו של לוי מטהר תחילה, שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה, אמר רבי יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים, שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף. (שם ע ב)

…ממון מצטרף מלקות לא מצטרף. (מכות ה א)

מדרש רבה:

רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות. וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות. דבר אחר הא-ל תמים דרכו זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט') ומצאת את לבבו נאמן לפניך, אמרת ה' צרופה, שצרפו הקב"ה בכבשן האש. (בראשית מד א)

אבות דרבי נתן:

רבי יוסי אומר צדיקים גמורים אין מצרפין אותם, רשעים גמורים אין מצרפין אותם, את מי הן מצרפין בינונים. (פרק מא טו)

פסיקתא:

דבר אחר כי פקד ה' את חנה, זה שאמר הכתוב מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו (משלי כ"ז), מהו מצרף לכסף וכור לזהב, אלא כשם שהצורף הזה מכניס את הכסף לאש ואת הזהב לכור ואינו משהם בהם, כך הקב"ה צורף את הצדיקים כל אחד ואחד מהם לפי כבודו, הוי מצרף לכסף וכור לזהב. מהו ואיש לפי מהללו, הקב"ה צורף את הצדיק לפי מעלליו, וכן אתה מוצא שרה צירפה הקב"ה עשרים וחמש שנים משבאת לארץ ישראל, כמה שכתב ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן… והולידה בת תשעים שנה שהיה אברהם בן מאה שנה כשנולד יצחק… ורבקה אף היא צירפה הקב"ה לפי כחה עשרים שנה… וחנה צירפה הקב"ה אף היא לפי כחה, וכמה צירף אותה, אמרו רבותינו תשע עשרה שנה. (פרשה מג כי פקד ה' את חנה)

שוחר טוב:

הא-ל תמים דרכו, אמר רב לא נתן הקב"ה את המצות לישראל אלא כדי לצרף אותן, שנאמר אמרת ה' צרופה… דבר אחר הא-ל תמים דרכו זה אברהם, שנאמר (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים, אמרת ה' צרופה, שצירפו הקב"ה בעשר נסיונות ואלו הן… (מזמור יח)

בחנני ה' ונסני, בחנני כאברהם, שנאמר (בראשית כ"ב) והאלקים נסה את אברהם, ועמד בנסיונו, נסני כיצחק שנסיתו ועמד, צרפה כליותי, צרפני כיוסף שצרפתו ומצאתו נאמן… (מזמור כו)

צרופה אמרתך מאד, מהו צרופה אמרתך, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו קערה של כסף נתן הכסף לצורף, אמר לו צרפהו לי הכניסו לכור, צירפו והוציאו, אמר לו שוב צרפהו פעם שנית ועוד צרפהו פעם שלישית, כך הקב"ה צורף את התורה מ"ט פעמים, וכן הוא אומר כל אמרת א-לוה צרופה, ואומר (תהלים י"ב) אמרות ה' אמרות טהורות וגו', ז' ז' פעמים הרי מ"ט פנים התורה נדרשת, לכך נאמר (משלי ל') כל אמרת א-לוה צרופה, ואומר צרופה אמרתך מאד. (מזמור קיט)

ילקוט שמעוני:

צרופה אמרתך מאד, א"ר אבין דברי תורה נמשלו לקונדיטון, יש בו יין, כי טובים דודיך מיין, יש בו דבש, ומתוקים מדבש ונופת צופים, יש בו פלפלין צרופה אמרתך מאד. דבר אחר צרופה אמרתך מאד, כצורף הזה שהוא מכניס את הזהב לכור שנים או שלשה פעמים עד שהוא מזקקו, כך יש פרשה בתורה שנאמרה ונשנית ונשתלשה, וכן כל התורה כולה נאמרה בסיני, ונשנית באהל מועד, ונשתלשה בערבות מואב. (תהלים קיט, תתעח)

רש"י:

צרופה – ברורה. (שמואל ב כב לא)

רד"ק:

צרופה – הכל ברור ונקי ביושר ואמונה בלי סיג. (שם)

אלשיך:

בחנת – הוא להראות מה נמצא, כגון בוחן להראות שהוא זהב. צרפתני – הוא יותר קשה לנקות מכל הסיגים, וזה שאמרו לא היה דוד ראוי לאותו חטא, היינו שחלילה החטיאו בכונה, אלא שלא היה לו חטא קודם, והיה ראוי שימנעהו מלחטא, ומה שלא מנעו היה כדי ללמד תשובה. (תהלים יז ג)

וצריך לברר למה לא השיא ליצחק אשה אחרת שיצא ממנה עשו, או השיאו אשה שלא יצא ממנה עשו כלל, ומדוע לא ילדה בשני עבורים והיה נתקן צערה ולא היתה מפסידה י' בנים, ויעקב לא היה מצטער בשכונת עשו ט' חדשים, ולא היה ריב הברכות כי יעקב היה הראשון, ועוד. אמנם כתבנו שבמתן תורה דבר ה' היה עם כל אחד ואחד מישראל, וזה אפשר רק כשפסקה זוהמת נחש מהם, ולשם כך היה צריך אלף דורות, אך בלי תורה היו אלו הדורות אובדים, ולכן סלק תתקע"ד מהם ושתלם בכל דור ודור, וחשב מחשבות למרק כ"ו הדורות בשיעור מופלג, והוא מאברהם עד מתן תורה שמירקו בכבשן ובי' נסיונות, ונשא את הגר בערלות, ויצחק נולד אחר שמל ואחר שפסק דם נדות משרה, שהוא מחלאת זוהמת נחש, וממנו עיקר יצירת הולד, ובשרה לא היה דם טבעי. ועוד מרק את יצחק על ידי העקדה, ואחר שנקדש כעולה לא יכול לשאת זולת בת זוגו הקדושה, ואם היתה מתעברת פעמים היה מעורב בכל ולד זוהמא, ועוד שהיא בבחרותה ויש לה דם נדה, על כן גזר שיהיו תאומים וישאב האחד כל הזוהמא. (בראשית כה כ)

מלבי"ם:

פעל צרף בא על התכת המתכיות בכור על האש לצרפו ולנקותו מהסיגים… (הכרמל)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• יונתן בן אפרים פישל
• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.