מזוזה

תנ"ך:

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. (דברים ו ט)

זהר:

אמר רבי אבא, בכמה מקומות רחם הקב"ה על בניו, עשה אדם בית, והקב"ה אומר לו כתוב שמי ושים לפתחך, ואתה תשב בתוך הבית, ואני אשב לחוץ אצל פתחך לשמור אותך… (בא פא)

והיא מצוה שמינית, שהיא מזוזה, השכינה נקראת מזוזה מצד עמוד האמצעי, (דהיינו ז"א), שהוא אותיות הוי"ה, ומצד הצדיק (דהיינו יסוד), שהוא סוד ברית שנקרא שד-י, ש-די הוא חותם המלך שהוא הוי"ה. (ועל כן במזוזה יש) הוי"ה (בפנים המזוזה, כנגד עמוד האמצעי), וש-די (בחוץ למזוזה כנגד היסוד). (פנחס תתנא)

מצוה, שהאדם יקבע מזוזה לפתחו, שיהיה כל אדם נשמר על ידי הקב"ה כשיוצא וכשיבא, וזה סוד ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. כי סוד המזוזה הוא נמצא תמיד על הפתח, וזה הוא הפתח של מעלה, (שהוא המלכות, שהיא פתח לז"א, בסוד זה השער לה'), וזה הוא מדרגה שנקרא שומר, להמצא בשמירה, כי האדם אינו שומר, חוץ משמירה של הקב"ה, שהוא שומר תמיד, ונמצא בפתח הבית, והאדם בפנים (הבית). ועוד כדי שלא ישכח האדם זכרון הקב"ה לעולם. וטעם זה הוא כמו ציצית, כמו שהוא אומר וראיתם אותו וזכרתם את כל וגו', כיון שהאדם רואה זכרון ההוא, נזכר בעצמו לעשות מצות אדונו, וסוד האמונה היא, שמזוזה כוללת דכר ונוקבא יחד.

בספרו של שלמה (כתוב), סמוך לפתח, כנגד ב' מדרגות, מזדמן שד אחד, שיש לו רשות להזיק, והוא עומד בצד שמאל (של הפתח). נושא אדם את עיניו ורואה סוד השם של אדונו (שבמזוזה), ונזכר בו, אין יכול להזיק. ואם תאמר אם כן, כשיוצא מן פתח לחוץ הרי השד עומד אז לימינו והמזוזה לשמאלו, ואיך נשמר האדם אם (המזוזה) שורה לשמאלו? אלא כל מה שעשה הקב"ה כל דבר ודבר הולך אחר מינו. באדם נמצאים ב' מדרגות, אחת מימינו ואחת משמאלו, אותה שבימין נקראת יצר הטוב, ואותה שבשמאל נקראת יצר הרע, כיון שיוצא האדם מפתח ביתו, אותו השד נושא עיניו, ורואה את יצר הרע כשהוא שורה לשמאל, הוא נמשך לאותו הצד, והוסר מימין, ואז באותו צד (שמאל) עומד אז השם של אדונו, ואינו יכול לקרב אליו להזיק לו. והאדם יוצא וניצל, וכשנכנס נמצא השם הקדוש עומד לימינו, ואינו יכול לקטרג עליו.

ועל כן צריך אדם ליזהר שלא יעשה טנוף ולכלוך בשער ביתו, ולא ישפוך שם מים עכורים, שלא יעשה בזיון אצל שם אדונו, שאז יש רשות לאותו המחבל לחבל, משום זה יזהר האדם בזה, ויזהר האדם שלא ידחה מפתח ביתו את השם של אדונו.

וכשהאדם מתקן מזוזה לפתחו, כשאותו האדם נכנס לביתו, יצר הרע ההוא והשד ההוא שומרים אותו בעל כרחם, ואומרים זה השער לה' צדיקים יבואו בו. וכשלא נמצאת מזוזה לפתחו של אדם, היצר הרע ואותו השד (מתחזקים) ומתתקנים יחד, ומניחים ידיהם על ראשו בזמן שנכנס, ופותחים ואומרים אוי לו לפלוני שיצא מרשות אדונו. מאותו זמן הוא נמצא בלי שמירה, שאין מי שישמור עליו, הרחמן יצילנו… (ואתחנן עב, ועיין שם עוד)

תא חזי כמה יש לבני אדם לשמור דרכיהם כדי שיעסקו בעבודת רבונם ויזכו לחיי עולם. תחת הכסא של המלך הקדוש (המלכות) יש מדורים עליונים, ובמקום ההוא של הכסא נקשרת המזוזה, להציל האדם מכמה מיני דינים, המוכנים לעורר בהם בני אדם בעולם ההוא. כעין זה עשה הקב"ה לישראל ונתן להם מצוות התורה, כדי שיעסקו בהן, ויהיו נצולים בעולם הזה מכמה בעלי הדין, מכמה מקטרגים הפוגשים בבני אדם בכל יום…

תא חזי, אדם צריך לרשום בפתח ביתו את השם הקדוש, שהוא אמונת כל, כי בכל מקום שהשם הקדוש נמצא, מינים רעים אינם נמצאים שם, ואינם יכולים לקטרג על בני אדם, כמו שכתוב "לא תאונה אליך רעה".

המקום שפתח הבית שורה שם, הוא כעין של מעלה. המקום שפתח הבית העליון שורה, נקרא מזוזה, שהוא תקון הבית ופתח הבית. ממזוזה ההיא בורחים בעלי חוק, ובעלי הדין אינם נמצאים לפניו, וכנגד זה למטה, כשהאדם מתקן מזוזה לפתח ביתו, וזה השם הקדוש (ש-די) רשום באותיותיו, הרי אותו האדם מעוטר בעטרותיו של אדונו, ומינים הרעים אינם קרבים לפתח ביתו, ואינם נמצאים שם. (שם קז, ועיין שם עוד)

תא חזי, מצד שפחה זו יצאו כמה רוחות חוקרי דין שמקטרגים נגד ישראל, ובאים לקטרג עליהם. והקב"ה עשה שמירה לישראל כמו אב הרוצה לשמור את בנו מכל מקרה. אמר הקב"ה לישראל, כמה מקטרגים מוכנים כנגדכם, עסקו בעבודתי, ואני אהיה שומר אתכם מבחוץ, אתם תהיו נתונים בבתיכם מבפנים ותהיו ישנים במטתכם, ואני אהיה שומר עליכם מבחוץ ומסביב מטותיכם. ותא חזי, בשעה שאלו מינים הרעים קרבים לפתחו של אדם, נושאים ראשם ומסתכלים בהשם הקדוש הנראה מבחוץ, שהוא ש-די, המעטר בעטרותיו, שם הזה שולט על כולם, ממנו יראים ובורחים, ואינם קרבים לפתחו של אדם.

אמר לו רבי יצחק, אם כן ירשום האדם שם הזה ש-די בפתח הבית, ולא יותר, למה כל הפרשה, אמר לו יפה הוא, כי שם הזה אינו מתעטר אלא באלו האותיות כולם הרשומים ברשימת המלך, וכשנכתבה כל הפרשה, אז מתעטר שם הזה בעטרותיו, והמלך (ז"א) יוצא בכל צבאותיו כולם רשומים ברשימת המלך (שהיא המלכות), אז מפחדים מפניו, ובורחים מפניו… תא חזי, והיה (של והיה אם שמע), הוא שם קדוש (הוי"ה), ממטה ומלמעלה, ו"ה י"ה (שזה מורה על החכמה שבקו שמאל, שאינה מאירה אלא ממטה למעלה), כדי שיהיה האדם נשמר מכל הצדדים מבפנים ומבחוץ. אמר רבי אבא כמה צבאות קדושים מוכנים בשעה ההיא שאדם מניח מזוזה לפתחו, כולם מכריזים ואומרים זה השער לה' וגו'.

אשרי חלקם של ישראל, כי אז נכרים ישראל, שהם בני המלך הקדוש, כי כולם רשומים ממנו, רשומים בגופם, ברושם הקדוש (של ברית מילה), רשומים בלבושם, בעיטוף של מצוה, רשומים בראשם בבתים של התפילין, שהם שם של אדונם, רשומים בידיהם ברצועות של קדושה, רשומים בנעליהם בנעל של מצוה, (בקרבן פסח כתיב נעליכם ברגליכם, ובחליצה). רשומים בשדה בזריעה וקצירה, רשומים בבתיהם במזוזה בפתח. בכל דבר הם רשומים שהם בני מלך העליון, אשרי חלקם. (שם קטו, ועיין שם עוד)

עוד אמר רבי אבא, כתוב ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, ישמר צאתך נכון, אבל ובואך מה פירושו, הרי מי שנכנס לביתו אינו מפחד. אלא אדם הזה המשים רושם קדוש לביתו בדברי שם העליון, (המזוזה), הוא משומר מכל, כשיוצא אותו אדם ממדורו לשער הבית, נושא עיניו ורואה הרושם הקדוש, ומעיין בפתחו, כשיוצא האדם הוא מלוה אותו ושומרו. כשנכנס האדם הוא מכריז לפניו, הזהרו בכבוד צורת המלך הקדוש, וכל זה הוא משום אותו הרושם של השם הקדוש שנרשם בפתחו. ולא די לו לאדם שנשמר בביתו, אלא שהקב"ה שומר אותו כשנכנס וכשיוצא, שכתוב, ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם. אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

תא חזי, רוח רע הזה השורה בין הפתחים, אוי לו לאדם שאינו יודע להזהר ממנו, ואינו רושם פתח ביתו בשם עליון קדוש, שימצא עמו, כי יש לו לאותו רוח רע שס"ה משמשים רעים מקטרגים (בשס"ה ימות השנה), כל אחד משמש ביומו, וכולם נמצאים עמו בכל ימי השנה, ומקטרגים עליו למעלה ולמטה, וכולם נמצאים עמו ביום ובלילה, ביום הם מקטרגים עליו, ובלילה מצערים אותו בחלומו. כשיוצא לקטרג עליו, כשהוא נכנס, משימים ידיהם על כתפיו ואומרים לו, אוי לו לפלוני שיצא מרשות אדונו, אוי לו לפלוני בעולם הזה ובעולם הבא. משום זה צריכים בני האמונה להיות רשומים בכל, להיות רשומים ברושם אדונם, (דהיינו במצוות), שיראו מהם כל צדדי מינים הרעים, ויהיו שמורים בעולם הזה ובעולם הבא. אשרי חלקם של ישראל, עליהם כתוב, ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. (שם קלב)

ותנינן אמר רבי יוסי בר יהודה, פתח המצוין במזוזה אין מזיק ואין שטן ואין פגע רע מתקרב אליו, מפני שהקב"ה שומר הפתח, ואפילו בשעה שניתן רשות למלאך המשחית לחבל, זוקף עיניו ורואה ששם ש-די עומד על הפתח, כדכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף, לפיכך צריך האדם שיהא תמיד מצוי במצות מזוזה. (זהר חדש רות תנז)

מכילתא:

…והדין נותן, אם למדת על מזוזה שהוא נוהג בקטנים כבגדולים, יכול אף תפילין ינהגו בקטנים כגדולים, תלמוד לומר ושמרת את החוקה הזאת, לא אמרתי אלא במי שיודע לשמר תפילין… (בא פרשה יז)

…מימינם זו מזוזה, ומשמאלם זו תפילין. (בשלח פרשה ה)

ספרי:

על מזוזות ביתך ובשעריך, שומע אני שתי מזוזות ביתך, תלמוד לומר בשניה מזוזות, ריבוי אחר ריבוי למעט, דברי רבי ישמעאל, ורבי יצחק אומר אינו צריך, הרי הוא אומר ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, זה בנה אב בכל מקום שנאמר מזוזות הרי אין בכלל שתים, עד שיפרוט לך הכתוב שתי מזוזות. מזוזות ביתך, על ימין ובכניסה, או אינו אלא על ימין ביציאה, תלמוד לומר על מזוזות ביתך, על ביאתך של ימין בכניסה. ובשעריך, שומע אני שערי בתים והלולים והרפת ומתבן ובית התבן בית הבקר ואוצרות תבואה במשמע, תלמוד לומר ביתך, מה ביתך מקום כבוד ובית דירה במשמע. שומע אני אפילו שערי בילקאות ובימסיאות ומרחצאות במשמע, תלמוד לומר ביתך, מה ביתך מקום כבוד ובית דירה, אף שערי בית כבוד ובית דירה. שומע אני אפילו שערי בית המקדש במשמע, תלמוד לומר ביתך, מה ביתך חול, אף שעריך חול, מכאן אמרו הלשכות שהן פתוחות לקודש תוכן קדש, פתוחות לחול תוכן חול.

חביבים ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות, תפילין בראש ותפילין בזרע, מזוזה בפתחיהם, ציצית על ארבע כנפות כסותך, ועליה אמר דוד שבע ביום הללתיך… משל למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת בכל תכשיטיך כדי שתהא רצויה לי, כך אמר להם הקב"ה לישראל, הוו מצויינים במצוות, כדי שתהיו רצויים לי, וכך הוא אומר יפה את רעיתי כתרצה יפה את, שאת רצויה לי. (ואתחנן לו)

תלמוד בבלי:

…והיכא מנח ליה (לנר חנוכה)… והילכתא משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין. (שבת כב א)

אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים, הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה… (שם כג ב)

תנו רבנן בעוון נדרים בנים מתים, דברי רבי אלעזר ברבי שמעון… פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי, חד אמר בעוון מזוזה, וחד אמר בעוון ביטול תורה, מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה, חד אמר בעוון מזוזה וחד אמר בעוון ציצית. בשלמא למאן דאמר בעוון מזוזה, דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך, וכתיב בתריה למען ירבו ימיכם וימי בניכם… (שם לב ב)

…ורמינהו, קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה, מאי מזוזה, מזוזה שבתפילין, וקרי להו לתפילין מזוזה, אין… תא שמע הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס, קלף במקום בשר, דוכסוסטוס במקום שיער… (שם עט ב, וראה שם עוד)

…אמר רב אדא בר אהבה למעוטי ציצית לטליתו ומזוזה לפתחו. תניא נמי הכי, ושוין שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו (בשבת) שהוא חייב, מאי טעמא, אמר רב יוסף לפי שאין קבוע להם זמן. אמר ליה אביי אדרבה, מדאין להם זמן, כל שעתא ושעתא זמניה הוא, אלא אמר רב נחמן אמר רבי יצחק ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע הואיל ובידו להפקירן. (שם קלא א)

אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל, אמר ליה תני מר מידי בצורת הפתח, אמר ליה אין, תנינא, כיפה רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין, ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת. אמר אביי הכל מודים אם גבוהה עשרה ואין ברגליה שלשה, אי נמי יש ברגליה שלשה ואין גבוהה עשרה ולא כלום, כי פליגי ביש ברגליה ג' וגבוהה עשרה ואין רחבה ארבעה, ויש בה לחוק להשלימה לארבעה, רבי מאיר סבר חוקקין להשלים, ורבנן סברי אין חוקקין להשלים… (עירובין יא ב)

תא שמע המשכיר בית לחבירו, על השוכר לעשות לו מזוזה, התם הא אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא… (פסחים ד א)

שבעה מנודין לשמים… ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו… (שם קיג ב)

…ורבנן לטעמייהו, דאמרי סוכה דירת ארעי בעינן, ולא מיחייבא במזוזה… תנו רבנן, בשעריך, אחד שערי בתים ואחד שערי חצירות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות יש בהן חובת מצוה למקום, משום שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. אמר ליה אביי לרב ספרא הני אבולי דמחוזא (שערי עיר מחוזא) מאי טעמא לא עבדו להו רבנן מזוזה, אמר ליה הנהו חזוק לאקרא דכובי הוא דעבידי (לשם הבנין שעל גביהם). אמר ליה ואקרא דכובי גופא תבעי מזוזה, דהא אית בה דירה לשומר בית האסורין, דהא תניא בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן הכנסת חייבת במזוזה, אלא אמר אביי משום סכנה, (שלא יאמר המלך כשפים עשיתם בשערי עירי). דתניא מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע, ושל רבים פעמים ביובל, ואמר רבי יהודה מעשה באטבין אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי, ומצאו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז… תני רב כהנא קמיה דרב יהודה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות פטורים מן המזוזה, מפני שהנשים נאותות בהן, ומאי נאותות, רוחצות. אמר ליה רב יהודה טעמא דרוחצות, הא סתמא חייבין, והתניא רפת בקר פטורה מן המזוזה, אלא מאי נאותות מתקשטות, והכי קתני, אף על פי שהנשים מתקשטות בהן פטורין… תנאי היא, דתניא ביתך, ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות שפטורין מן המזוזה, ויש מחייבין, באמת אמרו בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה ושהנשים נאותות בהן פטורים מן המזוזה…

תני רב שמואל בר יהודה קמיה דרבה ששה שערים פטורין מן המזוזה, בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות, ושער המדי (כיפה) ושער שאינו מקורה, ושער שאינו גבוה י'… תנו רבנן בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין חייבת במזוזה, פשיטא, מהו דתימא ביתך ולא ביתה, ביתך ולא בתיהם, קמשמע לן. ואימא הכי נמי, אמר קרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם, הני בעו חיי והני לא בעו חיי, אלא ביתך למה לי, כדרבא, דאמר רבא דרך ביאתך, וכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא… (יומא י ב, וראה שם עוד)

…מאן תנא להא דתנו רבנן בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה… מאי טעמא, דבית כתיב בהו בכולהו… (סוכה ג א)

אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית… (מגילה ח ב)

אביי שרא לדבי בר חבו למיכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב, כמאן, כי האי תנא, דתניא רבי ירמיה אומר משום רבינו, תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב, ואין צריכות שרטוט, והלכתא תפילין אין צריכין שרטוט, מזוזות צריכין שרטוט, אידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב, מאי טעמא, מיגרס גריסין. (שם יח ב)

…שומע אני בין עקורה בין שאינה עקורה, תלמוד לומר מזוזה, מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד… ורבי שמעון בר רבי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית, אמר הקב"ה, דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים, והוצאתים מעבדות לחירות, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע בפניהם. (קדושין כב ב)

ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמה, מזוזה… ונקיש מזוזה לתלמוד תורה, לא סלקא דעתך, דכתיב למען ירבו ימיכם, גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי… (שם לד א)

ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העובדי כוכבים יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם… (גיטין מה א)

בעו מיניה מרב ששת, מזוזה על מי, מזוזה, האמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא, אלא מקום מזוזה על מי, אמר להו רב ששת תניתוה, דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו, והאי נמי לאו מעשה אומן הוא, אפשר הוא בגובתא דקניא (ותולה אותו). (בבא מציעא קא ב)

…דתניא רבי אליעזר אומר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת, מאי טעמא, דאמר קרא ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת באש, וכיון דאיכא מזוזה לא אפשר, דכתיב לא תעשון כן לה' אלקיכם… (סנהדרין עא א)

…אלא שנעשו גרים גרורים (לימות המשיח), ומניחין תפילין בראשיהן תפילין בזרועותיהם ציצית בבגדיהם מזוזה בפתחיהם… (עבודה זרה ג ב)

אונקלוס בן קלונימוס איגייר, שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה… כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא אותיב בידיה עלה, ואמר להו מאי האי, אמרו ליה אימא לן את, אמר להו מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, איגיור. (שם יא א)

…שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו, אפילו כתב אחד מעכבן, פשיטא, אמר רבי יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקוצה של יו"ד, והא נמי פשיטא, אלא לכאידך דרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה, פסולה… (מנחות כט א, וראה שם עוד)

אתמר נמי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רב אחא בר בר חנה אמר רבי יוחנן מזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת כשרה, ובלבד שלא יעשנה כקובה, ובלבד שלא יעשנה כזנב (שורות רחבות וקצרות). אמר רב חסדא על הארץ בשיטה אחרונה, איכא דאמרי בסוף שיטה, ואיכא דאמרי בתחלת שיטה… אמר רב חלבו חזינא ליה לרב הונא דכריך לה מאחד כלפי שמע, ועושה פרשיותיה סתומות. מיתיבי אמר רבי שמעון בן אלעזר רבי מאיר היה כותבה על דוכסוסתוס כמין דף, ועושה ריוח מלמעלה וריוח מלמטה, ועושה פרשיותיה פתוחות, אמרתי לו רבי מה טעם, אמר לי הואיל ואין סמוכות מן התורה… והאידנא נהוג עלמא בסתומות… אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה אגרת פסולה מאי טעמא אתיא כתיבה כתיבה מספר. ואמר רב יהודה אמר שמואל תלאה במקל פסולה, מאי טעמא, בשעריך בעינן. תניא נמי הכי תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה, של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן זכר למזוזה. ואמר רב יהודה אמר שמואל מצוה להניחה בתוך חללו של פתח פשיטא, בשעריך אמר רחמנא, סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים, כמה דמרחק מעלי, קאמשמע לן.

ואמר רב יהודה אמר שמואל כתבה על שני דפין פסולה… ואמר רב יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר, מאי היכר ציר, אמר רב אדא אבקתא (החור שציר הדלת סובב בו)… אמר רב יהודה אמר שמואל עשאה כמין נגר (מסמר) פסולה… אמר רבי זירא אמר רב מתנא אמר שמואל מצוה להניחה בתחלת שליש העליון. רב הונא אמר מגביה מן הקרקע טפח ומרחיק מן הקורה טפח, וכל הפתח כולו כשר למזוזה…

דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא העמיק לה טפח פסולה, לימא מסייעא ליה, הניחה בפצין או שטלה עליה מלבן, אם יש שם טפח צריך מזוזה אחרת, אם לאו אינו צריך מזוזה אחרת, כי תניא ההיא בפתח שאחרי הדלת… תנא העמיד לה מלבן של קנים חותך שפופרת ומניחה… ואמר רבא הא הני פיתחי שימאי פטורין מן המזוזה… פליגי בה רב ריחומי ואבא יוסי, חד אמר דלית להו תקרה, וחד אמר דלית להו שקופי. אמר רב חסדא אכסדרא פטורה מן המזוזה, לפי שאין לה פצימין, הא יש לה פצימין חייב, לחיזוק תקרה הוא דעבידי, הכי קאמר, אף על פי שיש לה פצימין פטורה, שאין עשויין אלא לחיזוק לתקרה…

תנו רבנן, בית שער הפתוח לגינה ולקיטונית, רבי יוסי אומר נידון כקיטונית, וחכמים אומרים נידון כבית שער… והילכתא כרב ושמואל לחומרא. איתמר לול פתוח מן הבית לעליה, אמר רב הונא אם יש לו פתח אחד חייב במזוזה אחת, אם יש לו ב' פתחין חייב בשתי מזוזות. אמר רב פפא שמע מינה מדרב הונא האי אינדרונא דאית ליה ארבעה באבי חייב בארבע מזוזות, פשיטא, לא צריכא, אף על גב דרגיל בחד… רב פפא איקלע לבי מר שמואל, חזא ההוא פיתחא דלא הוה ליה אלא פצים אחד משמאלא ועבידא ליה מזוזה, אמר ליה כמאן, כרבי מאיר, אימר דאמר רבי מאיר מימין, משמאל מי אמר, מאי היא, דתניא ביתך ביאתך מן הימין, אתה אומר מן הימין, או אינו אלא משמאל, תלמוד לומר ביתך, מאי תלמודא, אמר רבה דרך ביאתך מן הימין, דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר… מאי רבי מאיר, דתניא בית שאין לו אלא פצים אחד, רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין, מאי טעמייהו דרבנן, מזוזות כתיב, מאי טעמא דרבי מאיר, דתניא מזוזות, שומע אני מיעוט מזוזות שתים, כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה, שאין תלמוד לומר, הוי ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, מיעטו הכתוב למזוזה אחת…

תנו רבנן וכתבתם, יכול יכתבנה על האבנים, נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה, מה להלן על הספר, אף כאן על הספר, או כלך לדרך זו, נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה, מה להלן על האבנים אף כאן על האבנים, נראה למי דומה, דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה הנוהגת לדורות, ואין דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה שאינה נוהגת לדורות, וכמו שנאמר להלן, ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו… אמר קרא וכתבתם, כתיבה תמה, והדר על המזוזות. ומאחר דכתיב וכתבתם, האי גזרה שוה למה לי, אי לאו גזירה שוה הוה אמינא ליכתבה אאבנא וליקבעה אסיפא, קאמשמע לן. (שם לא ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן, חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות… רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. (שם מג ב)

תניא נמי הכי, הדר בפונדקי בארץ ישראל והשוכר בית בחוצה לארץ, כל שלשים יום פטור מן המזוזה, מכאן ואילך חייב, אבל השוכר בית בארץ ישראל עושה מזוזה לאלתר משום ישוב ארץ ישראל. (שם מד א)

תלמוד ירושלמי:

ארטבון שלח לרבינו הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון, אמר ליה שלח לי מילה דטבא דכוותיה, שלח ליה חד מזוזה, אמר ליה מה אנא שלחי לך מילה דלית לה טימי, ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר, אמר ליה חפציך וחפצי לא ישוו בה, לא עוד אלא דאת שלחית לי מילה דאנא מנטיר לה, ואנא שלחית לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרא לך, דכתיב בהתהלכך תנחה אותך וגו'. (פאה ד א)

דתני בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה… רבי אומר ארבע אמות אף על פי שאין שם ארבע דפנות, רבי שמעון אומר ארבע דפנות אף על פי שאין שאין שם ארבע אמות, רבי יודה אומר ארבע אמות וארבע דפנות, וכן היה רבי יודה מחייב במזוזה (לסוכת החג בחג, דדירת קבע היא). מסתברא רבי יודה יודי לאילין רבנין, אילין רבנין לא יודון לרבי יודא, (רבי יודה יודה דאם יש בסוכה או ד' אמות או ד' דפנות כשרה דיעבד, אבל רבנן לא יודו לרבי יהודה לענין מזוזה ולענין טובל למעשר, אלא אף על פי שיש ד' אמות וד' דפנות פטור)… (מעשרות טז ב)

תני כל הלשכות שהיו במקדש היו פטורות מן המזוזה חוץ מלשכת פלהדרין שהיא דירה לכהן גדול שבעת ימים בשנה, אמר רבי יהודה אף היא גזירה גזרו עליה. בשעריך, אית תניי תני פרט לשערי הר הבית והעזרות, אית תניי תני לרבות, מאן דאמר פרט רבי יהודה, מאן דאמר לרבות רבנן, יאות אמר רבי יהודה מה טעמא דרבנן, בשעריך, וכי בית דירה הן, התיב רבי יוסי בי רבי בון והתני בשעריך לרבות שערי המדינה, וכי בית דירה הן, לא שבהן הן נכנסין לבית דירה, והכא שבהן היו נכנסין לבית דירה. חולדת המולים (חורים שבגבעות) חייבת במזוזה, לולים אלו על גב אלו חייבין במזוזה, הן דו דרס אסקופתה ארעייתא, (שכולן סמוכין על האיסקופה התחתונה מצרפן כאילו הן אחת, וחייבין במזוזה). (יומא ד ב)

רבי יודה בר פזי אמר רבי יהושע בן לוי שאל ולמה לי נן אמרין יש בספרים מה שאין בתפילין ומזוזות, שהספרים נכתבין בשני דפין ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא בדף אחד. התיב רבי יצחק בריה דרבי חייה כתוב דרבה שהספרים נכתבין בשתי עורות, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא בעור אחד, אמרון חברייא קומי רבי מנא נאמר דף אחד בשני עורות לית היא דרבה, אמר לון שכן אפילו ספרים אינן נכתבין כן. תולין בספרים, (אם שכח אות או תיבה), אין תולין לא בתפילין ולא במזוזות. ספרים שכתבן כתפילין וכמזוזות אין תולין בהן, תפילין ומזוזות שכתבן כספרים תולין בהן (אם כתבן יונית כספרים). רבי זעירה בשם רבי אימי היה כותב אלה עם עם (בכתב כהה), אם היתה הפרשה עשויה כן (כולה), כשר, ואם לאו פסול. רבי זעירה בשם רבי אימי בר חיננא ככתב ספרים כן כתב תפילין ומזוזות. רבי זעירה בשם רב ניקב נקב ביריכו של ה"א, אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול… (מגילה י ב, וראה שם עוד)

ודא מזוזה יהבין לה היכא, רבי זעירה רב יהודה בשם שמואל, משלשו ונותנו בתחילת שליש העליון, רבי חלבו בשם רב חונה חוצה את הפתח ומשלשו, ונותנה בסוף שליש התחתון, מה ביניהון, מקום מזוזה ביניהון. בר טברי שאל לרבי יצחק, הגע עצמך שהיה שער גבוה, אמר לו נותנה כנגד כתיפיו. בית מדרשיה דרבי חנינה עביד כן. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק בית מזוזתו של רבי היה עשוי כמין נגר תלייה בדלת סכנה שאין בה מצוה, חקק בראש המקל והניחו במקום שאינו ראוי לו, סכנה שאין בה מצוה. רב בא בשם רב יהודה ואפילו לא סמרו, (דלא קבע המקל במסמרות פסול), והא תני והוא שסמרו, אמר רבי יוסה והוא שייחדו לכן. של בית מליון היו עושין כן בפולמסיות, (כשהלכו למלחמה היה להם מקל מיוחד שהמזוזה קבוע בו, והיו מעמידין אותו אצל הפתחים במקום שחנו שם). שמואל אמר נתנה לפני מטפח פסולה, רבי זעירא בשם שמואל צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח, (דהיינו סוף הגלילה לצד חוץ). בית שיש לו שני פתחים נותן ברגיל, היו שניהן רגילין נותן בחזית, (פתח הנראה יותר לעוברים), היו שניהן חזית, נותן על איזה מהן שירצה. פתח שהוא פתוח לגג ולגינה הרי הוא כפתוח לחיל דברי רבי יוסה בי רבי יהודה, וחכמים אומרים הרי הוא כפתוח לשוק.

הדר בחוצה לארץ והדר בפונדקי ארץ ישראל שלשים יום אינו צריך ליתן מזוזה, הדר בבורגנין שלשים יום צריך ליתן מזוזה, השוכר בית ישראל צריך ליתן מזוזה, השוכר בית מעכו"ם צריך ליתן מזוזה, וכשהוא יוצא נוטל, ובשל ישראל אסור לעשות כן. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה מפני מעשה שאירע, מעשה באחד שנטל והיה קובר את בניו. הדר בפונדקי חוצה לארץ שלשים יום אינו צריך ליתן מזוזה… תפילה ומזוזה מי קודם, שמואל אמר מזוזה קודמת, רב חונה אמר תפילה קודמת. מה טעמיה דשמואל, שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות, מה טעמא דרב חונה, שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברים. מתניתא מסייעה לשמואל, תפילה שבלת עושין אותה מזוזה, מזוזה שבלת אין עושין אותה תפילין, למה, שמעלין בקודש ואין מורידין. (שם לג ב)

תוספתא:

התולה מזוזתו בפתחו סכנה ואין בה מצוה, נתנה במקל ותלאה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה, של בית מונבז היו עושין בפונדקאות. (מגילה פרק ד)

מדרש רבה:

הדא הוא דכתיב אור זרוע לצדיק וגו' (תהלים צ"ז), ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מ"ב), זרה הקב"ה את התורה ואת המצוות להנחילם לישראל לחיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל… וכתבתם על מזוזות… (במדבר יז ז)

ויקח קרח… בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה, אמר לו חייב במזוזה, אמר לו כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית… (שם יח ב)

דבר אחר מהו לוית חן, אמר רבי פנחס בר חמא לכל מקום שתלך המצוות מלוות אותך, כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, אם עשית לך דלת המזוזות מלוות אותך, שנאמר (דברים ו') וכתבתם על מזוזות ביתך… (דברים ו ג)

…ומהו לשמר מזוזות פתחי, אמר רבי יהודה בר סימא וכי יש מזוזות בבתי כנסיות, אלא מה המזוזה הזו אינה זזה מהפתח, כך לא תהא זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות… (שם ז ב)

…דבר אחר שמאלו תחת לראשי זו מזוזה, תני רבי שמעון בן יוחאי וכתבתם על מזוזות ביתך, ביאתך מן השוק לביתך… (שיר ב יז)

מדרש תנחומא:

…ראה מה הקב"ה מקלס לישראל, הנך יפה רעיתי הנך יפה, הנך יפה במעשים הנך יפה במעשי אבותך, הנך יפה בבית והנך יפה בשדה, בבית במזוזה, וכתבתם על מזוזות ביתך, בשדה בתרומות ובמעשרות… (תצוה ה)

מסכת סופרים:

נר חנוכה מצוה להניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים, שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל, לקיים מה שנאמר מה יפית ומה נעמת, מה יפית במזוזה, ומה נעמת בנר חנוכה… (פרק כ ה)

מסכת מזוזה:

אין כותבין מזוזות לא על גבי עורות בהמה טמאה, ולא על גבי עורות חיה טמאה, אבל כותבין על גבי עורות נבלות ועל עורות טרפות, ואין חוששין שמא עורות לבובין המה. צריך להניח שטה אחת לכל צד, כדברי רבי שמעון בן אלעזר. נקבה במקום הכתב פסולה, במקום הריוח כשרה. עשאה ווין זיינין, ווין כפופין פשוטים פשוטין כפופים, פתוחים סתומים סתומים פתוחים, או ששינה אותיותיה או שנכתבה עברית הרי זו פסולה… (פרק א)

המזוזה נכתבת על הימין בכניסתו מן השוק לבית שער וביציאתו מן החצר לבית שער… גננא שיש לה פצים מן החצר נותן דרך יציאתו מן הגנה לחצר, ואם יש לה בית שער נותן מכאן ומכאן. קיטוניות שהן פתוחין לטרקלין נותן דרך הנעלה, ואם היה רגיל על כולם, נותן דרך כולם. בתים לפנים זה מזה, נותן דרך כניסתו לכולם… פתח שהיא משמשת שני פתחים וכותל רחב טפח נותן מזוזה אחת כדברי רבי יהודה, יותר מכאן שני מזוזות. המזוזה ניתנה מן החצי למעלה דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מטפח ולמטה ומטפח ולמעלה. חקק בכותל והרחיק טפח ונתנה, הרי זו מזוזה כשרה, יותר מכאן פסולה. חקק במקל ונתנה הרי זו פסולה, נתנה בשפופרת תלאה אחר הדלת אחר המזוזה, רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל. בית חדש, כיון שגמרו חייב במזוזה, הגר בפונדק בארץ ישראל שלשים יום חייב במזוזה, השוכר נותן מיד, ובחוצה לארץ פטרו, והשוכר נותן שלשים יום. השוכר בית מן הנכרי ומן הכותי נותן מזוזה מיד, וכשיצא יטלנה, והשוכר מישראל יתן מזוזה מיד, ואם נתן לא יטול… הלוקח מלבן מן הנכרי לא ידליק עד שיבדקנו, שהמזוזה נבדקת אחת לכ"ה שנה דברי רבי שמעון, רבי יעקב אומר עד זמן מרובה, אבל הכל שוין שאם היה מעביר ממקום למקום שצריכה בדיקה… (פרק ב)

שוחר טוב:

…מה מזוזה אחת אף תפילין אחת, אמר רבי יודן אם כן למה נאמר לשמור מזוזות פתחי, שאם יהיו לו לאדם שני פתחים חייב ליתן מזוזה בזה ובזה… (תהלים ח)

ילקוט שמעוני:

פסח ה' על הפתח, והלא דברים קל וחומר, ומה אם דם פסח מצרים הקל, שלא היה אלא לפי שעה, ואינו נוהג ביום ובלילה, ואינו נוהג לדורות, כתיב ולא יתן המשחית, מזוזה חמורה, שיש בה עשרה שמות המיוחד, ונוהגת ביום ובלילה, ונוהגת לדורות, על אחת כמה וכמה שלא יתן המשחית, ומי גרם, עונותינו, שנאמר עונותיכם הטו אלה וגו'… (שמות פרק יב, רו)

גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם, פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה, חד אמר בעוון מזוזה וחד אמר בעוון ציצית, מאן דאמר בעוון ציצית מאי טעמא, אמר רבי כהנא וכן תני שילא אמר קרא גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, רב נחמן בר יצחק אמר אפילו למאן דאמר בעון מזוזה נמי מהכא, לא במחתרת מצאתים, שעשו פתחיהם כמחתרת. (ירמיה פרק ב, רסז)

תרגום יונתן:

וכתבתם – ותקבעינון בתולתא לקבל תקי על סיפי ביתך, (בשליש העליון של גובה השער נגד חלק השביעי, דהיינו טפח החיצון). (דברים ו ט)

רש"י:

המזוזות – הן הזקופות מכאן לפתח ואחת מכאן… (שמות יב ז)

מזוזת – מזזות כתיב, שאין צריך אלא אחת, ובשעריך – לרבות שערי חצרות ושערי מדינות ושערי עיירות. (דברים ו ט)

רמב"ן:

…ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון. והחמיר מאד בענין הזה, כמו שחייב כרת באכילת חמץ ובעזיבת הפסח, והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באמת ובאותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפנינו בבקר ובערב, כמו שאמרו אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך… והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלקים, כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה, כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פינות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול יותר מאד על עושי רצונו שהוציאנו מאותו עבדות לחירות… והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין לעליון בתחתונים חפץ, מלבד זה שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו… (שמות יג טז)

משנה תורה:

כיצד כותבין את המזוזה, כותבין שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע על דף אחד ביריעה אחת, ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה, כמו חצי צפורן, ואם כתבה בשנים או בשלשה דפין כשירה, ובלבד שלא יעשנה כזנב, או כמו עגול, או כקובה, ואם עשה כאחת מאלה פסולה, כתבה שלא על הסדר, כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה, כתבה בשני עורות, אף על פי שתפרן פסולה, ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה, ולא מן הגליונים של ספר תורה אין כותבין עליו מזוזה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ומצוה לעשות ריוח שבין פרשת שמע לוהיה אם שמוע פרשה סתומה, ואם עשה אותה פתוחה כשירה, לפי שאינה סמוכה לה מן התורה, וצריך להזהר בתגין שבה, ואלו הן התגין שעושין במזוזה… ואם לא עשה תגין או שהוסיף בהן או גרע מהן לא פסל, ואם כתבה שלא בשירטוט או שלא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפילו אות אחת הרי זו פסולה.

מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ, כנגד הרויח שבין פרשה לפרשה ש-די, ואין בזה הפסד, לפי שהוא מבחוץ, אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא, שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל, שזהו דבר המהנה בהבלי עולם.

ומצוה לכתוב על הארץ בשטה אחרונה, בין בראש בין באמצע השטה, נהגו כל הסופרים לכתוב אותה בשתים ועשרים שיטות, ועל הארץ בראש שיטה אחרונה. ואלו האותיות שבראש כל שיטה על הסדר…

כשכופלין אותה גוללין אותה מסוף השיטה לתחלתה, עד שתמצא כשיפתח הקורא לקראות יקרא מראש השטה לסופה, ואחר שגוללה מניחה בשפופרת של קנה או של עץ או של כל דבר, ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר או חופר במזוזת הפתח ומכניס בה המזוזה. וקודם שיקבענה במזוזת הפתח מברך תחלה ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו לקבוע מזוזה, ואינו מברך בשעת כתיבתה, שקביעתה זו היא המצוה. תלאה במקל פסולה, שאין זו קבועה, הניחה אחרי הדלת לא עשה כלום, חפר במזוזת הפתח והכניס המזוזה כמו נגר והיא כבריח הקרשים בטבעות, פסולה. העמיק לה טפח פסולה, חתך קנה והכניס בו מזוזה ואחר כך חיבר הקנה אל קנים אחרים והעמיד מן הכל מזוזת הפתח פסולה, מפני שקדמה קביעת המזוזה לעשיית מזוזת הפתח.

מזוזת היחיד נבדקת פעמים בשבוע, ומזוזת רבים פעמים ביובל, שמא נקרעה ממנה אות אחת, או נמחקה, מפני שהיא קובע בכתלים מרקבת. הכל חייבין במזוזה אפילו נשים ועבדים, ומחנכים את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם, השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל פטור מן המזוזה ל' יום, אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד.

המשכיר בית לחבירו על השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה, אפילו היה נותן שכר על קביעתה, מפני שהמזוזה חובת הדר היא ואינה חובת הבית, וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא, ואם היה הבית של כותי הרי זה נוטלה כשיצא. (תפילין ומזוזה פרק ה)

עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה, ואלו הן, שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף, ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה השער גובה עשרה טפחים או יותר, ויהיה הבית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע, בית שאין לו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה, ואם יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בשוה, אף על פי שהוא עגול או בעל חמש זויות, ואין צריך לומר שאם היה ארכו יתר על רחבו, הואיל ויש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה…

בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף, אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יתר חייב במזוזה, ואם אין בהן עשרה טפחים פטורין, מפני שאין לו משקוף.

בית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה, היה מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה, יראה לי שאם היה הקירוי כנגד הפתח שהוא חייב במזוזה, ומעמידין הדלתות ואחר כך קובעין את המזוזה. הר הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה פטורין לפי שהן של קדש. בית הכנסת של כפרים שהאורחין דרין בו, חייב במזוזה, ואין בית הכנסת של כרכין אם היה בו בית דירה חייב. כל השערים שהיו במקדש לא היה להם מזוזות חוץ משער ניקנור ושלפנים ממנו, ושל לשכת פרהדרין מפני שהלשכה הזאת היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי הפרשה.

בית התבן בית הבקר בית אוצרות פטורין מן המזוזה, שנאמר ביתך, ביתך המיוחד לך, פרט לאלו וכיוצא בהן. לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה, חייבות במזוזה, שהרי יש בה יחוד לדירת אדם. בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה, מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה. לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה, שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן, אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה, וזה פתוח לזה, הואיל והפנימי חייב במזוזה, כולן חייבין, ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה.

בית הכסא ובית המרחץ ובית הטבילה ובית הבורסקי וכיוצא בהם פטורין מן המזוזה, לפי שאינן עשויין לדירת כבוד. סוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין מן המזוזה, לפי שאינן עשויין לדירת קבע… החנויות שבשוקים פטורין מפני שאינן קבועים לדירה.

בית שיש לו פתחים הרבה, אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחת מהן, חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח, פתח קטן שבין בית לעליה חייב במזוזה, חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי ועל שער החדר החיצון ועל שער הבית, שכולן עשויין לדירה וקבועין.

פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו, אם רגיל לצאת ולבא באותו הפתח חייב במזוזה, פתח שבין שני בתים הולכין אחר הציר של דלת, מקום שהציר נראה עמו, שם קובעין את המזוזה.

והיכן קובעין את המזוזה, בתוך חלל של פתח, בטפח הסמוך לחוץ בתחלת שליש העליון של גובה השער, ואם קבעה למעלה מזה כשרה, והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח. וצריך לקובעה על ימין הנכנס לבית, ואם קבעה בשמאל פסולה, ובית של שותפין חייב במזוזה.

חייב אדם להזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה, ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים הראשונים, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים, והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטא, שנאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. בריך רחמנא דסייען. (שם פרק ו)

רבינו בחיי:

…ודע שמתוך מצוה זו יתבארו עקרי התורה והאמונה, החדוש וההשגחה והנבואה. שבפרשה ראשונה היחוד והגמול ותלמוד תורה, ובשניה עונש ושכר ויציאת מצרים. וקבלו רז"ל שמזוזה בשליש העליון של הפתח, וכן בירושלמי, כי ירמוז לסוף הבנין, שהוא הכבוד השלישי הנכתב בשם ש-די ואדנות, ולכן שם של ש-די אחרי המזוזה, וכן מזוזה במספר שם אד-ני, השומר על האדם מבפנים והיא מבחוץ. ובפשט, העמים חושבים שהצלחת הבית תלויה במזל, ואנו כותבים על הבית השם המשדד המערכה, לרמז שממנו השפע… (דברים ו ט)

שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד, ידוע כי ההשגחה שופעת בשפלים על בני אדם בכללים ובפרטים, והשמירה דבקה בהם, שאלמלא השמירה היו ישראל הפקר נמסרים למקרים, ועל ענין השמירה נקרא הקב"ה שומר ישראל… ומפני ששאר האומות חלק הכוכבים והמזלות ולא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא, לקחם לחלקו יתברך, לכן השמירה חלה בהם יותר מכל העמים… וכדי לקבע אמונה זו שהשמירה חלה בישראל,ושהקב"ה שומר אותם בכל עת ובכל זמן ביום ובלילה, לכך קבעה לנו תורה מצות מזוזה להניחה על פתחי בתינו כדי שנתכוין אל העיקר הזה בכל פעם ופעם שאנו נכנסין אל הבתים, שהשמירה חלה בנו ושופעת עלינו, לא תפרד ממנו אפילו רגע, וגם בלילה כשאנו ישנים על מטותינו בתוך בתינו, שמירתו יתברך מקפת אותנו מבחוץ ומגינה עלינו. ולכך נצטוינו במצות מזוזה לכתוב בה ענין היחוד ותלמוד תורה בפרשה ראשונה, ואמיתת עונש ושכר בפרשה שניה, והנה זה עדות ומופת על שלשה דברים: על אמיתת הנבואה, ועל חידוש העולם, ועל ההשגחה, כי זכרון יציאת מצרים באותות ובמופתים שנעשו שם מחייב כל זה ומעיד עליו, וכיון שכן, מי שקונה מזוזה וקבעה בפתחו שהוא נכנס ויוצא תדיר דרך שם, הרי זה מסכים במחשבתו ומודה שהוא מאמין בשלשה דברים הללו, שהם עיקר האמונה והתורה.

…ויש מן הגאונים שמצריכים במזוזה עיבוד ושרטוט לשמה כספר תורה, ושתהיה כתיבתה בדוכסוסטוס במקום שער, שהוא מהצד שהשער צומח בו, וקלף במקום הבשר… והכתיבה בקנה, שכן אמרו לפיכך זכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות. וצריך שיכתוב בדיו, לא בשאר הסמנין, ושתהיה הכתיבה מרובעת, שכן אמרו אין נכתבין אלא אשורית. 

וצריך שתתבונן כי יש במזוזה השם המיוחד בפנים ושם ש-די מבחוץ, והיה זה מפני שאומות העולם חושבין שאין ההצלחה מצויה בבתים כי אם במקרה כפי מערכת הכוכבים המנהיגים את העולם השפל הזה, כגון אלו שאומרין מיום שקנה פלוני בית זה או נשא אשה זו, מאותה השעה נתעשר ונתעלה מזלו כפי המזל והשעה והרגע שהיה בתקפו ובמעלתו. וידוע כי אין להסתכל בזה, כי אין הרגעים ועתות היום אלא להקב"ה… ועל כן באה המצוה הזאת הנתונה במזוזות הבתים להורות, שאין הצלחת הבתים תלויה כי אם באחד אשר הוציאנו מצרים ובשמו ש-די שהוא משדד ומנצח מערכת הכוכבים, שכח מעלתם לפי המקרה, וכחו עליון עליהם לפי העונש והשכר, כי מי שבראם מאין, הוא יכול לבטלם ולהחזירם לאין, אין צריך לומר להשפיל את כחם… (כד הקמח מזוזה)

הרקאנטי:

וכתבתם וגו' טעם מצוה זו לפי פשטה ידועה, כדי שיזכור את בוראו בבואו ובצאתו. ואמנם על דרך האמת המזוזה רמז לכנסת ישראל של מעלה וקביעותה היא בפתחי שערים, כמו שאמרו רז"ל על המדה ההיא… ובהיותה על הפתח כל מיני משחית ומזיקים בורחין מפניה, וזה רמז במלת מזוזה שאותיותיו "זז מות", ויש במזוזה י' שמות כנגד י' ההויות, וקבעו ש-די בחוץ נגד והיה סימן לדבר והיה ש-די בצריך, זהו יושב בסתר עליון בצל ש-די יתלונן בשיר של פגעים, והיתה קביעותה בפתחים, כי כנסת ישראל היא השער להכנס לשם ה'. ויש מפרשים כי השערים הרמוזים במלת ובשעריך רמז לחמשים שערי בינה, וכבר ידעת בענין התפילין כי הפרשה היא רומזת למדת החסד, ורמז בזה הפסוק שבאלו השערים הנזכרים יתייחדו זרועות עולם, שהם הגדולה והגבורה. מדרש רות פתח רבי יודא ואמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, אשריהם ישראל שהם מזויינין תמיד במצות, בשבתם בלכתם בשכבם ובקומם, דכתיב בשבתך בביתך וגו', היו ישראל מעוטרים בתורה ובמצוות כדי שידבקו בקב"ה, דכתיב ואתם הדבקים בה', וכל הדבק בקונו אינו ניזוק לעולם… ותנינן אמר רבי יהודה ברבי יוסי, פתח המצויה במזוזה אין מזיק ואין שטן ולא פגע רע מתקרב לשם, מפני שהקב"ה שומר אפילו בשעה שנתן רשות למלאך המשחית לחבל, זוקף עיניו ורואה ששם הקב"ה עומד על הפתח כביכול, ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, לפיכך צריך האדם שיהיה תמיד במזוזה. והנך רואה כי הוזכרו בזאת הפרשה י' מצות כנגד עשרה מאמרות… (ואתחנן דף פג)

אור ה':

…וכן מצות מזוזה, ואם אינה זמנית היא מהחלק הזה, שכאשר יראה האדם פרשת שמע, שהיא קבלת עול מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע שבה הייעודים הגופיים, איך שיהיה אם יגבר בו השכל או החומר, יתעורר לשוב אל השם, אם לאהבת האמת עצמו, ואם לתקוות הייעודים. ולזה התחכמה התורה שתהיה בכל שערי הבתים והחצרות והעיירות, שמי שבא בא' מיומא, כוונה ממנו שימצא מעורר באיזה מקום שיהיה, ולפי שהמעורר הזה הוא חוץ ממנו, הערימה התורה במצות ציצית, ששמו סימן וזכר לכל המצוות… (מאמר ב כלל ו פרק ב)

מהר"ל:

…וכנגד משה, שהיה מקבל תורה מן השמים ולמדה לישראל, היה מביא משל מן בית מלא ספרים, כי התורה ציותה לנו לקבוע מזוזה על הבית כדי לקבע בנו תורת השי"ת, וכדכתיב במזוזה "ודברת בם בשבתך בביתך וגו'", והיה סובר כי בית מלא ספרים בודאי פטור מן המזוזה, אחר שמצות המזוזה כדי לקבע בנו תורת השי"ת, והרי הבית כולו מלא ספרים. וכאשר ישיב לו משה, כי בית מלא ספרים פטור מן המזוזה, שכך היה לפי דעת קרח, יאמר אם כן למה לנו אדם מיוחד לקבל התורה על ידו להשלים את ישראל בתורה, שהרי אפשר לנו להגיע אל מדרגת התורה בלא משה שהוא יחיד, כי כולנו קדושים… וגם בזה נפל, שאדרבא בית מלא ספרים חייב במזוזה יחידית, נבדלת מן הבית, שהרי המזוזה חוץ לבית כמו ציצית גם כן חוץ לבגד, כי אין כל הבית מוכן מה שמוכן לו חלק אחד שהוא נבדל מן הבית, ולפיכך בית מלא ספרים חייב במזוזה, כי לא יקבל כל הבית הקדושה כמו המזוזה, שהוא דבר קודש, הוא דבר מקצת הבית. וכן לא יקבל התורה כל ישראל כאחד, רק אחד, הוא משה רבינו ע"ה, אשר הוא נבדל מן ישראל במעלתו… (תפארת ישראל פרק כב)

…ומי שאומר שהמזוזה צריכה שרטוט, לפי שהמזוזה גם כן לשמירה שלא יוזק, וכמו שאמרו ז"ל בפירוש (מנחות ל"ג ב'), מלך בשר ודם הוא בפנים ועבדיו מבחוץ משמרים אותו, והקב"ה עבדיו בפנים ומלך מלכי המלכים משמר אותם בחוץ. הרי לך כי המזוזה היא השמירה, וכל שמירה שלא יוזק דבר, דבר זה בודאי הוא מצד היושר, ודבר זה כמו מעשה המן, שלא יהו מבקשים שום טובה כלל, רק שלא יהיו כלים מן האויב, ולכך צריכה המגילה שרטוט יותר ויותר. ויש לומר גם כן כי המזוזה אינה רק תורה, שהרי כתוב בה פרשה מהתורה, ולכך מזוזה צריכה שרטוט, אבל התפילין אף על גב שבתפילין יש בהם גם כן פרשיות התורה, אינו דומה, כי התפילין צריכין תיקון ד' בתים, והם נקראים טוטפות… לכך לא נקרא על התפילין שם תורה, רק המזוזה, שאין בה רק שתי פרשיות תורה, לכך דין תורה עליהם וצריכה שרטוט כמו התורה. (אור חדש ד"ה לקיים את אגרת הפורים)

של"ה:

המזוזה אשר בפתח הבית, עם הכניסה ויציאה אשר מאסף האדם אל ביתו, מה שחננו ה' להכניס ולהוציא, והכל יהיה באמת ובאמונה סוד משא ומתן באמונה, דהיינו מה שהאדם מכניס לביתו, כלומר מה שמרויח יהיה באמונה, גם אחר כך מה שמוציא יהיה באמונה, שלא יוציא לדברים בטלים לתאוה יתרה רק תהיה הוצאתו הכל לשמים… (מסכת חולין)

רמח"ל:

הפרשה ראשונה, בה יתכוון האדם להתחזק באהבתו יתברך בכל תנאיה… וליתקן בכל בחינות מצבו של אדם, דהיינו בשבתך בביתך ובלכתך וגו', ולתקן בחינת הבית שלו, והיינו וכתבתם… (דרך ה' חלק ד פרק ד ח)

כלי יקר:

ויקח קרח – …ובמדרש שלקח טליתות ומזוזה לטענה נגד משה, ונראה שהוא מהכתוב "יצאו פתח אהליהם", לחרף ולגדף על המזוזה, וכברבינו בחיי… וכן מצוות אלו להזכיר ה', והעדה כולם קדושים ואינם צריכים לדבר המזכיר, ולכן נענש גם טפם, כבבמה מדליקין, רבי יהודה ורבי מאיר, חד אמר בנים מתים בעוון ציצית, ולחד בעוון מזוזה… (במדבר טז א)

אור החיים:

…ביד חזקה – ה' מצילנו מידו על ידי תורה שנתנה מימינו, ובזרע נטויה – בתפילין של יד, ובמורא גדול – בתפילין של ראש, ובאותות – ציצית שהם אות על עבדותנו, ובמופתים – מזוזה המרתיעה הקליפות… (דברים כו ה)

הכתב והקבלה:

…ותקנו בברכה "לקבע מזוזה", ולא אמר לקבע כתב במזוזה וכדומה, לכן נראה שמזוזה מלשון זיז ותנועה, שהדלת מתנועעת על המזוזה, וציוה ה' שבכל תנועת נפש וגוף האדם ישכין השם הנכבד, ויתנועע רק על פיו, ותמשול יראתו על הנפש, ולתכלית זו תקנו להניח היד על המזוזה בצאתו ובבואו, לעשות קביעות לכל תנועותיו, וכן הברכה, וכן בתפילין אין הברכה על הקשירה, כי אם על הכוונה כנ"ל. (שם ו ט)

רש"ר הירש:

אל המשקוף ואל שתי המזוזות – במושג הבית קודמת המזוזה, ההבדלה הסוציאלית מול מה שמחוץ לבית, אך בתולדה קודם המשקוף הרומז על ההכרה בהשי"ת. (שמות יב כב)

העמק דבר:

על מזוזות – משמע במסמר מבחוץ, ובשעריך – בתוך חקיקה, כי השער כלפי המקום שאינו נקי, וטוב שתהיה המזוזה סגורה. (דברים ו ט)

מוהר"ן:

וזהו בחינת מזוזה, וזהו "והיה ש-די בצריך וכסף וכו'", כי ש-די הוא בחינת ברית וכו', עיין שם, וזה בחינת ש-די שאמר לעולמו די, דהיינו ששמח בחלקו ואומר די למה שיש לו ואינו מתאוה יותר, שזהו בחינת שבירת תאוות ממון שזוכין על ידי שמירת הברית כנ"ל. מבואר שעל ידי מצות מזוזה נתבטל חמדת הממון, ועל כן וכתבתם על מזוזות וכו' כנגד לא תחמוד כנ"ל. עתה בוא וראה נפלאות ה', כי מבואר בירושלמי פאה (ובב"ר ל"ה) ארטבן שלח לרבי חד מרגליתא טבא, שלח ליה רבי חדא מזוזה. ולכאורה הוא פלא מדוע שלח לו מזוזה דייקא ולא מצוה אחרת. אך על פי מה שגילה רבינו ז"ל בהתורה הזאת מבואר הענין היטב, כי מזוזה דייקא מבטל חמדת הממון, ועל כן שלח לו מזוזה דייקא, כי ארטבן שלח לו מרגליתא טבא, היינו עשירות וממון, כי היה שוה ממון הרבה, ועשה עיקר החשיבות מזה… (כג בסופו)

שפת אמת:

מזוזה בימין נר חנוכה משמאל, כי המצוה להדליק על הפתח מבחוץ, כי הפתח משמש כניסה ויציאה, ומזוזה דרך ביאתך מן הימין, ונר חנוכה דרך יציאה משמאל, כי צריכין שמירה בביאה ויציאה, כדכתיב ה' ישמר צאתך ובואך, ונר חנוכה הוא להיות הרגש קצת הארה אפילו כשאנו בחוץ… (חנוכה תרנ"ז)

עוד יובן מזוזה בימין נר חנוכה משמאל, שהם שמירה אצל הפתח, ומזוזה מציל האדם כמו שכתוב בזוהר הקדוש מזוזת – זז מות. אבל נר חנוכה משמאל הוא חיבה יתירה להנקם מאויב, דכתיב עזה כמות אהבה, זה בחינת מזוזה מימין, קשה כשאול קנאה להנקם, כמו שכתוב רשפיה רשפי אש… עוד ב' מצוות מזוזה ונר חנוכה כמו תפילין של ראש ושל יד, ואיתא שם ה' נקרא עליך זה תפילין שבראש, והוא בחינת תורה אור, חלק הראש והנשמה דכתיב ביה למען תהיה תורת ה' בפיך, וכמו כן מזוזה שהיא פרשיות שבתורה חתימות שם ש-די מלבר והוי"ה מלגאו, שניהם גימטריא ש"ם, ותפילין של יד כתיב ביה וקשרתם, שהוא שעבוד הגוף במעשה, והוא בחינת נר מצוה, וזהו נר חנוכה, חנו כה, כמו ידכה, יד כהה. ולכן מזוזה למעלה ונר חנוכה למטה, כמו תפילין של ראש ושל יד, וכמו שיש ב' רשימות באדם חותם על זרועך ועל לבך, כן במקום ודירת איש ישראל מזוזה ונר חנוכה. (שם תרנ"ח)

מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל, כי הרשעים עמדו להשכיחם תורתך, ומזוזה הוא להזכיר לאדם תורת ה' ומצוותיו, וכתוב נר לרגלי דבריך, וכן איתא שתכלה רגל מן השוק, ופירש מו"ז ז"ל שהוא לבטל הרגילות והטבעיות… (שם תרנ"ט)

במדרש לשקד על דלתותי, דלת לפנים מדלת וכו'. מזוזות פתחי כמו מזוזה קבוע וכו'. כי בכל פתיחת פתח חדש נולד כח הסט"א גם כן, כמו שכתוב לפתח חטאת רובץ, לכן צוה לקבוע מזוזה בפתח כמו שכתוב בזהר הקדש זז מות. והיא התערובת שנעשה אחר חטא הראשון, והעצה דלת לפנים מדלת היא כמו חותם בתוך חותם, שאין שם מגע נכרי… והנה ב' פתחים אלו הם ב' הדלתין שבשם הוי"ה ב"ה, והנקודה שבתוך הדלתין הן הן המזוזות, והבן. ואם הפתיחה היא כראוי, מביאה לאדם לידי תשובה, והוא פתיחת דלת הפנימית, ועל ידי זה מגרש הסט"א… (דברים תבא תרל"ו)

שם משמואל:

בש"ס מנחות מ"ג רבי אלעזר בן יעקב אומר כל מי שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. נראה דציצית ומזוזה ותפילין הם בזכות ג' האבות, ציצית בזכות אברהם, כבמדרש רבה מ"ג אמר לו הקב"ה אתה אמרת אם מחוט, חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית וכו', עיין שם. מזוזה בזכות יצחק, מזוזת זז מות, והיינו כי מות מסטרא דשמאלא, ובמה שיצחק מדתו יראה, כמו שכתב ופחד יצחק וגו' (בראשית ל"א), קו השמאל של הקדושה בזה גרם שנופל פחד ה' על הכחות החיצוניים שלא יקרבו לקדושה, ובזה הוא זז מות, כי כל ענין מיתה הוא התקרבות כחות חיצוניים, כמבואר בהאריז"ל, וזה הוא ענין מזוזה כבזוהר הקדוש… ובמה שכתבנו שמזוזה היא על ידי מדתו של יצחק, שעל ידי שהוא היה פחד ה' תמיד לנגד עיניו, זכה לעומתו שהחיצוניים יהיה פחד ה' לנגד עיניהם, ודחלין וערקין ולא קרבין לפתחא דבר נש. יש לפרש הענין, דמזוזה בימין ונר חנוכה משמאל, היינו דמזוזה היא בחינת שמאל דוחה, מדתו של יצחק, וכל שהוא מימין הכניסה הוא לשמאל האדם שבבית… ונר חנוכה הוא בבחינת ימין מקרבת, להאיר את החושך, והוא רומז למנורה שהיא בדרום קו הימין… ועל כן מזוזה ונר חנוכה מצילין מדינה של גיהנם… (בראשית מקץ תרע"ב)

…וכן נמי מזוזה ונר חנוכה, כמו שאמרנו לעיל, שמזוזה היא שמירה שלא יכנס דבר חיצוני לפנים, דוגמת שמירת לא תעשה, ונר חנוכה הוא פרסומי ניסא, התפשטותו והתרחבותו של גבול הקדושה, ומובן ביותר על פי מה שכתב הב"ח שהחטא שבשבילו התגברו היונים מתחילה הוא קרירות ועצלות בעבודה, וממילא כשעשו תשובה ונצחום התחילו בעבודה מחדש בהתלהבות יתרה, ועל זה מורה הנס בנרות שהלהב עולה, אם כן מצות הנרות מצילין מעונש של שלג, וכן תפילין ופריעה… אחר שמזוזה וציצית והכרתת הערלה מצילות מגיהנם של אש… ויש לומר עוד, שמה שהזוהר הקדוש פרט מצוות אלו, אף שבודאי יש עוד מצוות שסגולתן זו לשמירה מכחות חיצוניים, וזהו להתרחבות גבול הקדושה, ובכלל כל מצוות לא תעשה ומצוות עשה, היינו טעמא ששלשה אלו מקבילין לנפש רוח ונשמה, או גוף ונפש ושכל בלשון מהר"ל, כי מילה ופריעה הן חותם הגוף, וציצית ותפילין הן בנפש, היינו שמעוררות כחות הנפש לחסות בסתר כנפי השכינה, שזה ענין ציצית, וגם תפילין הוא מלשון חיבור בהשי"ת, והוא דוגמת בית המקדש, ונרות חנוכה ומזוזה הם בשכל, כי נר רומז לנר ה' נשמת האדם, והוא אור השכל, וכן מזוזה זז מות, שמיתה היא היפוך התדבקות הנשמה בהאדם, שהוא השכל, וכמו שכתב (איוב ד') "ימותו ולא בחכמה", ועל כן מזוזה שהיא זז מות היא בשכל…

ומעתה יובן, שמי שאין לו ציצית או שאין לו מזוזה, שמכל מקום הוא מניח תפילין ומדליק נר חנוכה, והוא כדמיון מינוי המלך, בעוד שלא נהדפו שארית הכנענים מארץ ישראל. ולפי זה יש להבין מעט הטעם, דבאם אין לו מזוזה מדליק בימין הכניסה, להורות על ענינו, שהוא משמש גם במקום מזוזה… (שם תרע"ד, וראה שם עוד)

מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל, נראה בטעמו של דבר על פי מאמרם ז"ל (סנהדרין ק"ז) לעולם תהא ימין מקרבת. והנה בהרב ז"ל שענין מזוזה שכותבין פרשיות אלו, שיש בהן יחודו ואהבתו ית"ש בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, וקובעין בפתח הבית להעלות את הבית וכל אשר בו רכושו וקנינו להיות בטלין לאהבת השם. והנה אמרו ז"ל (יומא י"א) דרך ביאתך, וכי עקר אינש כרעא דימינא עקר ברישא. ויש להבין, הלא בעל הבית עומד בפנים, אם כן למה צותה התורה דרך ביאתך, ולא דרך יציאתך. ונראה הטעם מאחר שהכוונה להעלות כל מה שבבית לשם ה', והמזוזה היא כסא לשם ה' המקרב את כל אשר בבית תחת כנפי חסדו ית"ש, והקירוב הוא בימין המקרבת, וימין דרך ביאתך רמז לימין השכינה שבפתח הבית, כבמדרש, שבעל הבית עומד בפנים והשי"ת עומד בחוץ וימינו מקרבת, על כן מזוזה בימין דרך ביאתו לבית, שזה ימין השכינה שבפתח הבית.

אבל נר חנוכה שהכוונה להאיר את רשות הרבים, לדחות את כחות החיצוניים שברשות הרבים, ולזה נצרך שמאל דוחה, והוא שמאל השכינה שבפתח הבית, אבל לענין בעל הבית העומד בפנים הוא להיפוך, נר חנוכה מימין ומזוזה לשמאל, כי בחינת נר חנוכה שיתפשט האור האלקי לרשות הרבים, וכל התפשטות היא בכח ימין, וכוונת המזוזה להעלות הכל לשרשו לשם ה', וכל ענין העליה לשרשו מתייחס לשמאל כידוע בדברי חכמי האמת… (חנוכה תרפ"ג ליל ו)

במכילתא (פרשת בשלח י"ד) והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, מימינם זו מזוזה שעתידין ישראל לעשות, ומשמאלם זו תפילין. יש לפרש דהנה בקריעת ים סוף היו שני ענינים, אחד שנדחה החומר כמו שכתב המהר"ל, והיינו שאין הגוף והחומר של הישראלי מושל כל כך על כחות הנפש שלו, והשני שעוד עלו לרום המעלות עד שראתה שפחה על הים וכו', ואלו הן שתי המצוות מזוזה ותפילין, כי מזוזה היא שלא יהיה ביכולת הרע לקרב אל הבית, וכמו שאמרו חז"ל נוטריקון זז מות, ותפילין הן להתקשר בהשי"ת, ובזכות שתי מצוות אלו שעתידין ישראל לקיים זכו ישראל לשני הענינים על הים. (פסח תרע"א ליל שביעי)

ונראה עוד לומר, שמזה נמשך הא דאמרו ז"ל בש"ס מנחות מ"ג, חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות, תפילין ציצית ומזוזה, שלעומת שהיו מוקפין מכל צד בטומאה ויצאו מהן לתחת כנפי השכינה, זכו להיות מוקפין מכל צד במצוות מקבילין אלה נוכח אלה. כי תפילין הן במוח והן לשעבד מחשבות שכלו ולבו להשי"ת, כמו שכתב הטור, הן לעומת חטא עבודה זרה שהוא במוח. ציצית הן לעומת חטא גילוי עריות, כבש"ס מנחות מ"ד, באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, מזוזה היא לעומת חטא שפיכות דמים, כבזוהר הקדש נוטריקון זז מות. (ויקרא תזריע תרע"ד)

פרי צדיק:

במכילתא והמים להם חומה מימינם זו מזוזה, ומשמאלם זו תפילין. לא אמר בשביל מזוזה שעתידין ישראל לעשות, אך כאן פירש שהמים נעשה חומה והגנה, ועל ידי המים זכו שיוקבע בהם קדושת מזוזה וקדושת תפילין. דהענין מזוזה הוא מה שהשי"ת שומר על הפתח, וכעין מה שנאמר "ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא", והמשחית הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע, אך אז הועיל רק לשעה, ומצות מזוזה היא בבחינת אור המקיף, וזה על ידי אמונה, וכן נאמר "וייראו העם את ה' ויאמינו בה'", יראה ואמונה, על ידי האמונה שהאמינו זכו לקדושת מזוזה, לבחינת אור מקיף, ועל ידי היראה זכו ומשמאלם, זו תפילין, שזכו על ידי נס המים ליראה, להיות גבור הכובש את יצרו, כקדושת תפילין של יד לשעבד תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו ית"ש…

אך יש להבין, למה זכר מצות מזוזה יותר משאר מצוות שעתידין לקיים, אבל הענין כמו שאמרנו, שאז זכו ליראה ואמונה, ותפלה באה על ידי יראה שעומד לפני המלך, כמו שנאמר א' שפתי תפתח, שם אדנות מורה על יראה, כמו שנאמר אם אדונים אני איה מוראי, וכן תפילין של יד משמאלם מורה גם כן על יראה פחד יצחק להיות גבור כובש את יצרו. והנה מצות מזוזה עדיין לא נזכר כלל, שנאמר בפרשת שמע והיה אם שמע במשנה תורה, מה שאינו כן מצות תפילין, אף שלא היה להם כל הד' פרשיות, מכל מקום כיון שנאמר למשה בפרשת קדש וגו', והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, כבר זכו לקדושת תפילין, ומשום הכי במזוזה אמר שעתידין לעשות, מה שאינו כן בתפילין לא אמר שעתידין לעשות, שכבר הופיע בהם קדושת מצות תפילין על ידי מאמר השי"ת והיה לך לאות וגו'. וזה שזכר מצות מזוזה, דמצות מזוזה היא שזוכה להרגיש האור מקיף דמהימנותא שלימותא, ועל ידי זה בטוח מן החטא, ואתפני יצר הרע מתמן, ועל ידי זה זכו לומר שירה אז ישיר, דאיתא במכילתא, שבשכר האמונה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה… (פסח נג)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• יונתן בן אפרים פישל
• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.