מחלה

(ראה גם: חולה, מדוה, רפואה, רופא)

תנ"ך:

ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך, והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך. (שמות טו כו)

ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימך, והסירותי מחלה מקרבך. (שם כג כה)

והסיר ה' ממך כל חולי, וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך. (דברים ז טו)

ידבק ה' בך את הדבר עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה. יככה ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך. (שם כח כא)

יככה ה' בשחין מצרים ובעפולים ובגרב ובחרס אשר לא תוכל להרפא. (שם שם כז, וראה שם עוד)

בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה. ויסב את פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' לאמר… (מלכים ב כ א)

אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו, כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות. ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם. ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם… (תהלים קז יז)

ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו עד למעלה חליו, וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים. (דברי הימים ב טז יב)

זהר:

מחלות שיש בבני אדם דהיינו ירוקין וקסטרין, שהרפואה שלהם אינה תלויה אלא במראה אחד של ברזל קלל הנוצץ לעינים, ויש לבעל המחלה להסתכל בו, ואינו מתרפא עד שמעביר המראה לצד זה ולצד זה… (תרומה תתמ, וראה שם עוד)

פתח ואמר, כך למדנו, בימים הראשונים טרם שבא יעקב, היה האדם בשלוה בביתו (בלי שום מחלות), כשהגיע זמנו מת בלי מחלה, כיון שבא יעקב, בקש לפני הקב"ה, אמר לו, רבונו של עולם, אם טוב לפניך יפול בן אדם במחלה ב' או ג' ימים ואחר כך יאסף לעמו, לצוות אל ביתו ולשוב מעונותיו, אמר לו טוב, ואתה תהיה סימן לעולם. תא חזי מה כתוב בו, ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, חלה כתוב, מה שלא היה לאדם מקודם לכן.

 אחר שמת לא היה אדם שהיה לו מחלה ולא מת מן המחלה, עד שבא חזקיה, מה כתוב בו, בימים ההם חלה חזקיה למות וגו',תא חזי מה כתוב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה', אמר לו אם טוב לפניך שאנשים ירפאו ממחלתם ויודו שמך ויכירו וישובו אחר כך בתשובה שלמה, ובני העולם יהיו זכאים לפניך, אמר לו הקב"ה יפה, אתה תהיה סימן בעולם, וכך היה, וזהו שכתוב מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו… (שם תתקצח)

מדרגה חמישית מדרגה זו נחלקת לשתי מדרגות, לימין ולשמאל, והן נקראות שוקים, הן משיגות לרדוף ולהזיק, משום שכאן כח הרדיפה של כל המחלות וכל רע הרודפים אחר הרשעים, וכשדין הזה מתקרב, אז הרצים יצאו דחופים, ואלו הרצים הם למטה, לרדוף ולהזיק, וכל אלו נקראים רודפים, ועל זה כתוב קלים היו רודפינו מנשרי שמים… 

קשר הראשון (מרגלין דס"א) בו עומד גוון חושך בתוך ערפל, כמו הצומח בקללה מתחת אבן העומד עליו שאינו צומח, (כך) זה הקשר, עומד להזיק את הזכאי, שיש בו זכיות, ואין לו זכות אבות שיתחזק בהם ויגינו עליו. וקשרים האחרים (מרגלין דס"א) רודפים אחרי הרשעים שהטו דרכיהם מקודם לכן, ורודפים אחריהם, ואחר כל אלו שנראה בהם רושם להיכר, כי כל אלו הראוים להענש, מלאך אחד שליח קדוש מצד הגבורה יורד ורושם בהם רשימה, ורשימה ההיא ניכרת למעלה לכל אלו בעלי הדין, וכשהרשימה נודעת להם, מי שראוי למחלות מכים אותו במחלות, ומי שראוי למכאובים ולשאר עונשים עושים לו כן, והכל הם ראוים ברשימה ההיא, ומשום זה אלו הקשרים עומדים כולם לאחור, ובועטים באלו הבועטים באדונם, ובכל אלו שראוי לבעוט בהם, חוץ מצדיקים וחסידים שיש להם זכות אבות. ומחלות רודפים אחריהם, אשר אלו (הקשרים) אינם שולטים עליהם, ואין המחלות באות עליהם מצד זה. ואם תאמר מאיזה מקום באות עליהם המחלות, בא וראה, כתוב וה' חפץ דכאו החלי, היינו שחפץ להכות אותו ולתת לו מחלות כדי לזכות אותו לעולם הבא. אבל אינם באות מסטרא אחרא, ואלו נקראים יסורין של אהבה, והכל עולה במשקל אחד. (פקודי תסב, ועיין שם עוד)

פתח שלישי הוא פתח העומד בקיום, לדעת כל אלו אשר הדין יעבור אליהם, בין למחלות בין למכאובים בין לעניות, דין שאינו עומד למות, כשהשער של הפתח הזה סגור, אז נרשם הדין על האדם, שאין מחזירים אותו חוץ בכח תפלה חזקה ותשובה שלמה, שכתוב יסגור על איש ולא יפתח… (שם תקמז, ועיין שם עוד)

פתח השלישי, בפתח הזה יש ממונה אחר ושמו אנגריון, וזהו עומד על כל אלו המחלות והמכאובים והחלחולים ואש העצמות, (דהיינו שאין בהם מיתה, הנמשכים מדינים דשמאל), כי ממנו יוצאים כמה וכמה אלפים ורבבות הממונים עמו על כל אלו מחלות ומכאובים כמו שלמדנו.

פתח הרביעי כאן יש רוח אחד שנברא במיעוט הירח ונקרא אסכרא, והוא עומד על מיתת ילדים, והוא נראה (לילדים) וצוחק עמהם עד שממית אותם, והוא נדמה להם כאשה, כמו אמו של הילד ומניקה אותם, וצוחקת בהם ואוחזת בהם וממיתה אותם. 

באמצע היכל הזה עומד רוח אחד שנקרא אגירסון, זה נתמנה על כל אלו שמתים מי"ג עד כ' שנים, זו היא המיתה שלהם (מיד הממונה ההוא), כמו שהעמדנו, וזה הוא בהתחברותו עם נחש ההוא שאמרנו, שעומד עמו והולך אחריו… (שם תתע, ועיין שם עוד)

והיינו שלמדנו בברייתא של רבי אליעזר, מה שכתוב בקר לא עבות, כלומר כשהוא בוקר מי שיש לו כאבים וחליים אינו נלכד בעבות (במדת הדין). (זהר חדש בראשית תקלד)

תחת טבורו נמצא רושם אחד בציור ראש של אדם, ב' שערות לבנה ושחורה תלויות בו, אדם זה נכשל באשת איש מימים רחוקים ולא שב מאותו עון, מחלות רודפות אחריו, ועל כן אחת מהמחלות היא, שצריך להטיל מי רגלים ואינו יכול, כי עד עתה אותו עוון תלוי על ערפו של נחש עקלתון ובזה שולט עליו, וזהו לסוף הימים לעת זקנה. ואם חזר בתשובה בזמן שהוא בכחו, אותו הרושם ממעט צורתו, ושערות אינן תלויות בו כלל. ואם חזר בתשובה בסוף ימיו, כשהמחלות כבר רודפות אחריו, אז אותו הרושם מתקמט, ושערות תלויות בו, והמחלה היא אינה סרה ממנו, משום שהעוון תלוי על ערפו של הנחש. משום שנחש ההוא כיון שנאחז באותו עון על עורפו, אין מי שיתיר הקשר מערפו, משם שאותו הנחש אין לו רשות בימי נעוריו של האדם לקשור עור ההוא על עורפו (אלא בימי הזקנה), ואז קושר אותו בקשרים חזקים… (שם יתרו רכ, ועיין שם עוד)

ספרא:

השחפת – וכי לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה ובשרו שמור עליו, תלמוד לומר ואת השחפת, מלמד שהוא נשחף, או עתים שהוא שחוף אבל נוח לו ואינו מקדיח, תלמוד לומר ואת הקדחת, מלמד שהוא מקדיח, או עתים שהוא מקדיח אבל סבור בעצמו שיחיה, תלמוד לומר מכלות עינים, או הוא אינו סבור בעצמו שיחיה, אבל אחרים סבורים בו שיחיה, תלמוד לומר ומדיבות נפש. (בחקותי פרק ד)

תלמוד בבלי:

אמר רבי שמעון בן לקיש, כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, ואין רשף אלא יסורין, שנאמר מזי רעב ולחומי רשף. אמר ליה רבי יוחנן הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, שנאמר ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין, שנאמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר, ואין טוב אלא תורה… אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא, כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין, שנאמר וה' חפץ דכאו החלי, יכול אפילו לא קבלם מאהבה, תלמוד לומר אם תשים אשם נפשו, מה אשם לדעת, אף יסורין לדעת, ואם קבלם מה שכרו, יראה זרע יאריך ימים, ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר וחפץ ה' בידו יצלח… דבר זה מתורתך תלמדנו, קל וחומר משן ועין, מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה… והיינו דרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, נאמר ברית במלח, דכתיב ולא תשבית מלח ברית אלקיך, ונאמר ברית ביסורין, דכתיב אלה דברי הברית, מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם… (ברכות ה א, וראה עוד ערך יסורין)

רבי יוחנן חלש, על לגביה רבי חנינא, אמר ליה חביבין עליך יסורין, אמר ליה לא הן ולא שכרן, אמר ליה הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה, אמאי, לוקים רבי יוחנן לנפשיה, אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. רבי אליעזר חלש, על לגביה רבי יוחנן, חזא דהוה גני בבית אפל, גלייה לדרעיה ונפל נהורא… אדהכי והכי אמר ליה חביבין עליך יסורין, אמר ליה לא הן ולא שכרן, אמר ליה הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה. (שם ה ב)

תניא נמי הכי, תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר למות תוצאות, תוצאות בגימטריא הכי הוו, קשה שבכלן אסכרא, ניחא שבכולן נשיקה… (שם ח א)

מה עשה הקב"ה הביא יסורין על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה… אמר לו בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים… מאי והטוב בעיניך עשיתי… רבי לוי אמר שגנז ספר רפואות… (שם י א)

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם. אמר רבא אם תלמיד חכם הוא, צריך שיחלה עצמו עליו, מאי טעמא, אילימא משום דכתיב ואין חולה מכם עלי ואין גולה את אזני, דילמא מלך שאני, אלא מהכא, ואני בחלותם לבושי וגו'. (שם יב ב)

דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר, עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן, סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון. (שם כה א)

רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף, למחר כי אתא בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף, אמר ליה מאי טעמא לא אתא מר לפרקא, אמר ליה דהוה חליש לבאי ולא מצינא, אמר ליה אמאי לא טעמת מידי ואתית… תנו רבנן כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו… וכשחלה רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו… (שם כח ב)

תנו רבנן מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל, שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים, כיון שראה אותם עלה לעליה ובקש עליו רחמים, בירידתו אמר להם לכו שחלצתו חמה, אמרו לו וכי נביא אתה, אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני, אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל… ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי, אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה, הניח ראשו בן ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה… (שם לד ב)

תניא אידך, אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקין ולא שתה מים, ביום ידאג מן ריח הפה, ובלילה ידאג מפני אסכרה. תנו רבנן המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים, וכמה, אמר רב חסדא קיתון לפת, אמר רב מרי אמר רבי יוחנן הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו, אבל כל יומא לא… ואמר רב מרי אמר רבי יוחנן הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו, אבל כל יומא לא, מאי טעמא משום דקשה לחולשא דלבא. אמר רב חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעין, ולא עוד אלא שדגים קטנים פרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם. אמר רבי חמא ברבי חנינא הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב. (שם מ א)

תנו רבנן, טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים, כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים, כל ירק חי מוריק וכל קטן מקטין, וכל נפש משיב את הנפש, וכל קרוב לנפש משיב את הנפש, כרוב למזון ותרדין לרפואה, אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו… והא תניא ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה, ואלו הן, כרוב ותרדין מי סיסין דבש וקיבה והרת ויותרת הכבד… תנו רבנן דג קטן מליח פעמים שהוא ממית בשבעה בשבעה עשר ובעשרים ושבעה, ואמרי לה בעשרים ושלשה, ולא אמרן אלא במטוי ולא מטוי, אבל מטוי (צלוי) שפיר לית לן בה… (שם מד ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן, אספרגוס יפה ללב וטוב לעינים וכל שכן לבני מעים, והרגיל בו יפה לכל גופו, והמשתכר הימנו קשה לכל גופו… (שם נא א)

אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות, יורדי הים, הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא… דכתיב אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם וגו'… אמר רב יהודה שלשה צריכין שימור, ואלו הן חולה חתן וכלה… (שם נד ב)

והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה, סוף בא לידי כאב לב, שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב… והתניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות, האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים ומוריגי בהמה ושדרו של דג, ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו, והשותה שמרי יין, והמקנח בסיד ובחרסית, והמקנח בצרור שקנח בו חבירו, ויש אומרים אף התולה עצמו בית הכסא יותר מדאי… (שם נה א)

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, כל חולי ולא חולי מעים, כל כאב ולא כאב לב, כל מיחוש ולא מיחוש ראש, כל רעה ולא אשה רעה. (שבת יא א, וראה עוד חולה-בקור שבת יב א)

אמר רבי יצחק בריה דרב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר, אמר מר עוקבא מאי קראה, כי יפול הנופל ממנו, ממנו להביא ראיה… (שם לב א, וראה עוד ערך חולה)

אמר רב אושעיא כל הממרק עצמו לעבירה חבורות ופצעין יוצאין בו, שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע, ולא עוד אלא שנדון בהדרוקן, שנאמר ומכות חדרי בטן, אמר רב נחמן בר יצחק סימן לעבירה הדרוקן. תנו רבנן ג' מיני הדרוקן הן, של עבירה עבה, ושל רעב תפוח, ושל כשפים דק, שמואל הקטן חש ביה…

תנו רבנן ד' סימנין הן, סימן לעבירה הדרוקן, סימן לשנאת חנם ירקון, סימן לגסות הרוח עניות, סימן ללשון הרע אסכרא. תנו רבנן אסכרה באה לעולם על המעשר, רבי אלעזר ברבי יוסי אומר על לשון הרע… תא שמע כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי ורבי שמעון, נשאלה שאלה זו בפניהם, מכה זו מפני מה מתחלת בבני מעים וגומרת בפה… (שם לג א)

דתניא אכל ולא שתה אכילתו דם, וזה תחילת חולי מעיים, אכל ולא הלך ד' אמות אכילתו מרקבת, וזהו תחילת ריח רע, הנצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו, וזהו תחילת ריח זוהמא… (שם מא א)

מיתיבי, המקנח בדבר שהאור שולטת בו שיניו התחתונות נושרות, לא קשיא, הא בלחין הא ביבישין. הנצרך לפנות ואינו נפנה, רב חסדא ורבינא חד אמר רוח רעה שולטות בו, וחד אמר רוח זוהמא שולטת בו… (שם פב א)

תסתיים דאבוה דשמואל הוא דאמר יין בתוך העין אסור על גב העין מותר, מדאמר שמואל שורה אדם פיתו ביין ונותנו על גב העין בשבת… אלא הכי אמר שמואל טובה טיפת צונן שחרית, ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם. הוא היה אומר, יד לעין תקצץ, יד לחוטם תקצץ, (שרוח רעה שורה על היד שחרית קודם שיטול)… יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס… (שם קח ב, וראה עוד רפואה)

החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ (בשבת), אבל מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא, החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן ולא שמן ורד… (שם קיא א, וראה שם עוד וערך רפואה)

ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממתי בחולי מעים, דאמר מר רובן של צדיקים מתים בחולי מעים. (שם קיח ב)

כדרב עולא בריה דרב עילאי, דאמר כל צרכי חולה נעשין על ידי ארמאי בשבת, וכדרב המנונא, דאמר רב המנונא דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה, אמר רב יהודה אמר שמואל לחיה ל' יום… אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפילו בתקופת תמוז, שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא… (שם קכט א)

דתניא אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת, אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר אף טורפין יין ושמן, אמר רבי שמעון בן אלעזר פעם אחת חש רבי מאיר במעיו ובקשנו לטרוף לו יין ושמן ולא הנחנו, אמרנו לו דבריך יבטלו בחייך… אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דסומק (אדום), דאכתי לא איבלע ביה דמא, ליתרחו (לחכות) ליה עד דאיבלע ביה דמא ולימהלוה, דירוק דאכתי לא נפל ביה דמיה, ליתרחו עד דנפל ביה דמיה ולימהליה… (שם קלד א, וראה שם עוד)

קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא, אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל ז' להברותו, איבעיא להו מי בעינן מעת לעת, תא שמע דתני לודאי יום הבראתו כיום הולדו… דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת, ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת. (שם קלז א)

…דאמר רב חסדא סלקא חייא קטיל גברא חייא… תנו רבנן לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו, ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו, וחלה ונטה למות, ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה, מפני שהשעה צריכה לו… ואמר אביי אמרה לי אם, האי מאן דאית ליה חולשא דליבא לייתי בישרא דאטמא ימינא דדיכרא, ולייתי כבויי דרעיתא דניסן (צפיעי בקר), ואי ליכא כבויי דרעיתא לייתי סוגייני דערבתא (קיסמין של ערבה) ונכבביה וניכול ונשתי בתריה חמרא מרקא… (עירובין כט א וב)

שלשה מתין כשהן מספרין, ואלו הן חולי מעיין, חיה והדרוקן, למאי נפקא מינה, למשמושי בהו זוודתא (לזמן תכריכין). (שם מא ב)

אמר רבי יהושע בן לוי… חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם לראשך, חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגרגרותיך, חש במעיו יעסוק בתורה, שנאמר רפאות תהי לשרך, חש בעצמותיו יעסוק בתורה, שנאמר ושקוי לעצמותיך, חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא. אמר רב יהודה ברבי חייא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם נותן סם לחבירו לזה יפה ולזה קשה, אבל הקב"ה אינו כן, נתן תורה לישראל סם חיים לכל גופו, שנאמר ולכל בשרו מרפא. (שם נד א)

דתנא משמיה דרבי עקיבא כל הטועם כלום קודם שיבדיל מיתתו באסכרה. (פסחים קה א)

דתניא העומד בפני הנר ערום הוי נכפה, והמשמש מטתו לאור הנר הויין ליה בנין נכפין… (שם קיב ב, וראה שם עוד)

רב הונא בריה דרב יהושע חלש, על רב פפא לשיולי ביה, חזייה דחליש לי עלמא, אמר להו צביתו ליה זוודתא (הכינו לו תכריכין), לסוף איתפח (הבריא), הוה מיכסיף רב פפא למיחזייה, אמר ליה מאי חזית, אמר ליה אין הכי הוה, ואמר להו הקב"ה הואיל ולא מוקים במיליה לא תקימו בהדיה… (ראש השנה יז א)

היה רבי מאיר אומר, שנים שעלו למטה וחוליין שוה, וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שוה, זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל… זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה, מפני מה זה נענה וזה לא נענה, זה התפלל תפלה שלימה נענה, וזה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה. רבי אלעזר אמר כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין… (שם יח א)

איכא דאמרי בערסן, וכדרבה בן יונתן דאמר רבה בר יונתן אמר רבי יחיאל ערסן יפה לחולה. (יומא מז א)

חולה מאכילין אותו על פי בקיאין, אמר רבי ינאי חולה אומר צריך ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה, מאי טעמא לב יודע מרת נפשו… רופא אומר צריך, וחולה אומר אינו צריך, שומעין לרופא, מאי טעמא תונבא הוא דנקיט ליה (שטות אחזתו)… מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו, מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר, ועוד אמר רבי מתיא בן חרש החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת… (שם פג א)

רבי יוחנן חש בצפידנא (חולי שינים וחניכיים), אזל גבה דההיא מטרוניתא עבדא ליה מלתא חמשה ומעלי שבתא, אמר לה בשבת מאי, אמרה ליה לא צריכת… אמר רב נחמן בר יצחק שאני צפידנא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים… לימא מסייע ליה, מי שאחזו ירקון מאכילין אותו בשר חמור, מי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת, דברי רבי מתיא בן חרש, וחכמים אומרים באילו אין בהם משום רפואה, באלו למעוטי מאי, מאי לאו למעוטי סם, לא למעוטי מקיזין דם לסרונכי. הכי נמי מסתברא, דתניא שלשה דברים אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי ששמע משום רבי מתיא בן חרש מקיזין דם לסרונכי בשבת, ומי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת, וחכמים אומרים באלו אין בהן משום רפואה… (שם פד א, וראה שם עוד)

ואנשי מעמד מתכנסין לבית הכנסת ויושבין ד' תעניות בשני בשבת, בשלישי ברביעי ובחמישי… ברביעי על אסכרא שלא תיפול על התינוקות… (תענית כז ב)

משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב, והיינו דתנן משמת רבן גמליאל בטל כבוד תורה… (מגילה כא א)

אלו הן הממונים שהיו במקדש… בן אחייה על חולי מעיים, על ידי שהיו הכהנים מהלכין יחפים על הרצפה והיו אוכלין בשר ושותין מים היו באין לידי חולי המעים, והוה ידע האי דין חמר טב למעייא, והאי דין חמר סמם למעייא (איזה יין טוב ואיזה רע למעיים). (שקלים יג א וב)

בראשונה היו מניחין את המוגמר תחת חולי מעים מתים, והיו חולי מעים חיים מתביישין, התקינו שיהיו מניחין תחת הכל מפני כבודן של חולי מעיים חיים… ואמר רבי יוחנן הכל חייבין לעמוד מפני נשיא חוץ מאבל וחולה, ואמר רבי יוחנן לכל אומרים שבו, חוץ מאבל וחולה. (מועד קטן כז ב)

הכל חייבין בראיה חוץ… והחולה… (חגיגה ב א)

ההוא דאתא לקמיה דרבי אמר ליה רבי בעלתי ולא מצאתי דם, אמרה לו, רבי, עדיין בתולה הייתי, ושני בצורת הוה, ראה רבי שפניהם שחורים, צוה עליהם והכניסום למרחץ והאכילום והשקום והכניסום לחדר בעל ומצא דם, אמר לו לך זכה במקחך, קרי רבי עליהם צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ… מיתיבי, תמרים שחרית וערבית יפות, במנחה רעות, בצהרים אין כמותן, ומבטלות שלשה דברים, מחשבה רעה וחולי מעים ותחתוניות… (כתובות י ב)

וצינים ופחים בידי שמים נינהו, והתניא הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים, שנאמר צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם… והאמר רב יוסף וכן תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין, ארבע מיתות לא בטלו… ומי שנתחייב בחנק או טובע בנהר או מת בסרונכי, אלא איפוך, אריא וגנבי בידי שמים, צינים ופחים בידי אדם. (שם ל א)

אמר אביי אמרה לי אם, האי בר שית דטרקא ליה עקרבא ביומא דמישלם שית לא חיי, מאי אסותיה, מררתא דדיה חיורתא בשיכרא נשפייה ונשקייה. האי בר שית דטריק ליה זיבורא ביומא דמישלם שתא לא חיי, מאי אסותיה אצותא דדיקלא במיא נשפייה ונשקייה. (שם נ א)

…ודילמא הא קא משמע לן, דסתם מניקות חולות נינהו, איתמר אמר רבי יהושע בן לוי מוסיפין לה יין, שהיין יפה לחלב. (שם סה ב)

ואלו שכופין אותו להוציא, מוכה שחין ובעל פוליפוס… ועל כולן אמר רבי מאיר אף על פי שהתנה עמה, יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל, ועכשיו איני יכולה לקבל, וחכמים אומרים מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין מפני שממקתו… תניא אמר רבי יוסי שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים עשרים וארבעה מוכי שחין הן, וכולן אמרו חכמים תשמיש קשה להן, ובעלי ראתן קשה מכולן, ממאי הוי, דתניא הקיז דם ושימש הויין ליה בנים ויתקין, הקיזו שניהם ושימשו הויין לו בנים בעלי ראתן… מאי סימניה, דלפן עיניה ודייבי נחיריה ואייתי ליה רירא מפומיה ורמו דידבי עילויה, ומאי אסותיה, אמר אביי פילא ולודנא גירדא דאגוזא וגירדא דאשפא וכליל מלכא ומתחלא דדיקלא סומקא, ושליק להו בהדי הדדי ומעייליה לביתא דשישא, ואי לא איכא ביתא דשישא מעייל ליה לבית דשב לבני ואריחא, ונטיל ליה תלת מאה כסי על רישיה עד דרפיא ארעיתא דמוחיה (שגולגלתו מתרככת), וקרע ליה למוחיה ומייתי ארבע טרפי דאסא (עלי הדס), ומדלי כל חד כרעא ומותיב חד ושקיל בצבתא וקלי ליה, דאי לא הדר עלויה. מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי של בעלי ראתן, רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה (שתנשב רוח אחת על שניהם), רבי אלעזר לא עייל באהליה, רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההוא מבואה, רבי יהושע בן לוי מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר אילת אהבים ויעלת חן, אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא… (שם עז א וב)

והתניא מת מתוך השחוק סימן יפה לו… מת מחולי מעים סימן יפה לו, מפני שרובם של צדיקים מיתתן בחולי מעיים. (שם קג ב)

רבן שמעון בן גמליאל אומר (אינו מוציא את אשתו) אף לא מנוה רעה לנוה יפה, מפני שהנוה היפה בודק… כדשמואל, דאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעים. (שם קי ב)

…הזהר בשלשה דברים, אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות, ואל תרבה בעמידה שעמידה קשה ללב, ואל תרבה בהליכה, שהליכה קשה לעינים, אלא שליש בישיבה… (שם קיא א)

אמר רבי יונתן כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו… ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטות בו, שנאמר ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש, איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש, הוי אומר אלו התחתוניות. (נדרים כב א)

אמר רב אחא בר חנינא כל המבקר חולה נוטל אחד מששים בצערו, אמרי ליה אם כן ליעלון שיתין ולוקמוה, אמר ליה בעישורייתא דבי רבי, (כל אחד נוטל א' מששים ממה ששייר שלפניו), ובבן גילו… (שם לט ב, וראה שם עוד)

אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי, רב המנונא אמר חוזר לימי עלומיו, שנאמר רוטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו, כל משכבו הפכת בחליו. אמר רב יוסף לומר דמשכח למודו. רב יוסף חלש, איעקר ליה למודיה, אהדריה אביי קמיה… ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא, גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה, של חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט, והכל יכולים לכבותה, וזו של חולה של שמים היא, ומי יכול לכבותה… דאמר רב יהודה דיבורא קשיא לעינא ומעלי לאישתא. אמר רבא האי אישתא אי לאו דפרונקא דמלאכא דמחתא מעלי כחזירא לדקלי חד לתלתין יומין, וכי תירייקי לגופא… (שם מא א, וראה שם עוד וערך חולה-בקור)

דאמר שמואל דמסוכר ואכיל בישרא דצפרא פרח ליביה כצפרא… אביי אמר כגון דכייבין ליה עיניה, דדגים קשין לעינים… (שם נד ב)

דאמר שמואל האי ערבוביתא (עפרורית) דרישא מתיא לידי עוירא, דמאני מתיא לידי שעמומיתא, ערבוביתא דגופא מתיא לידי שיחני וכיבי. שלחו מתם הזהרו בערבוביתא. (שם פא א)

אסא ברגליו, דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו, ואמר רב יהודה אמר רב שאחזתו פדגרא, אמר ליה מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן, היכי דמי פדגרא, אמר ליה כמחט בבשר החי, מנא ידע, איכא דאמרי מיחש הוה חש ביה, ואיכא דאמרי מרביה שמע ליה… (סוטה י א)

אמר רב מרי שמע מיניה האי מאן דנפיש זיבליה חולי מעיים הוא… (שם מב ב)

תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע, אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים, ואחד שמת בו, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו. (שם מז א)

המביא גט והניחו זקן או חולה… אמר רבא לא שנו אלא זקן שלא הגיע לגבורות, וחולה, שרוב חולים לחיים, אבל זקן שהגיע לגבורות וגוסס, שרוב גוססין למיתה… (גיטין כח א)

מאי קורדייקוס, אמר שמואל דנכתיה חמרא חדתא דמעצרתא… הא קא משמע לן דהא רוחא קורדייקוס שמה, למאי נפקא מינה, לקמיעא… (שם סז ב)

אמר רבי יהושע בן לוי אכל בשר שור בלפת ולן בלבנה בלילי י"ד או ט"ו בתקופת תמוז, אחזתו אחילו, תנא והממלא כריסו מכל דבר אחזתו אחילו, אמר רב פפא אפילו מתמרי… מאי אחילו, אמר רבי אלעזר אש של עצמות, מאי אש של עצמות, אמר אביי אש גרמי… תני רבי חייא הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף, סעודתך שהנאתך ממנה משוך ידך הימנה, ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך. אמר מר עוקבא האי מאן דשתי טיליא חיורא אחזתו ויתק… תנו רבנן המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית, מיושב אוחזתו דלריא, היא מלמעלה והוא מלמטה אוחזתו דלריא, מאי דלריה, אמר רבי יהושע בן לוי סם דלריא דרדרא, מאי דרדרא, אמר אביי מוריאקא דחוחי… אמר אביי מי שאינו בקי בדרך ארץ (שאין לו כח לשמש), ליתי ג' קפיזי קורטמי דחוחי ונידוקינהו ונשלקינהו בחמרא ונישתי, אמר רבי יוחנן הן הן החזירוני לנערותי. (שם ע א, וראה שם עוד)

…כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן… (קדושין פב א)

תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית. (בבא קמא פ א)

רפוי, הכהו חייב לרפאותו, תנו רבנן עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה חייב לרפאותו, וחייב ליתן לו דמי שבתו, שלא מחמת המכה אינו חייב לרפאותו… דתניא דבי רבי ישמעאל אומר ורפא ירפא, מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות… כדתניא, הרי שעבר על דברי רופא ואכל דבש או כל מיני מתיקה, מפני שדבש וכל מיני מתיקה קשין למכה, והעלה מכתו גרגותני, יכול יהא חייב לרפאותו, תלמוד לומר רק, מאי גרגותני, אמר אביי נאתא כריכתא… (שם פה א)

…ותניא מחלה זו מרה, ולמה נקרא שמה מחלה, ששמונים ושלשה חלאין יש בה, מחלה בגימטריא הכי הוו, וכולן פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלן. (שם צב ב)

…אם היו חלאים באין עליו או שהיה מקבר את בניו אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך, זכר נא מי הוא נקי אבד… (בבא מציעא נח ב)

אמר רבי חביבין יסורין, קבל עליה תליסר שני, שית בצמירתא ושבע בצפרנא… (שם פה א)

עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו, מכלל דחלה חלי אחריתי. תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע, אחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיו, ואחד שגירה דובין בתינוקות, ואחד שמת בו. (שם פז א)

והסיר ה' ממך כל חולי, אמר רב זו עין, רב לטעמיה, דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד, אמר תשעין ותשעה בעין רעה ואחד בדרך ארץ. ושמואל אמר זו הרוח, שמואל לטעמיה, דאמר שמואל הכל ברוח, ולשמואל הא איכא הרוגי מלכות, הנך נמי אי לאו זיקא עבדי להו סמא וחיי. רבי חנינא אמר זו צינה, דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. רבי יוסי בר חנינא אומר זו צואה, דאמר מר צואת החוטם וצואת האוזן רובן קשה ומיעוטן יפה. רבי אלעזר אמר זו מרה, תניא נמי הכי, מחלה זו מרה, ולמה נקרא שמה מחלה, שהיא מחלת כל גופו של אדם… (שם קז ב)

דאמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת, מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא, ומאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה, ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמידי. (שם קיג ב)

רבי שמעון בן יוחי אמר אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה שרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקב"ה בגלגל חמה, אמר אביי היינו דאמרי אינשי אידלו יומא אידלי קצירא. (בבא בתרא טז ב)

חזא דכתיב בראש כל מותא אנא דם, בראש כל חיין אנא חמר, אלא מעתה דנפיל מאיגרא ומית ודנפיל מדיקלא ומית דמא קטליה… אלא הכי בעי למיכתב, בראש כל מרעין אנא דם, בראש כל אסוון אנא חמר… (שם נח ב)

אמר רב יהודה אמר רב, מעשה בנכרית אחת שהיתה חולה ביותר, אמרה אם תעמוד ההיא אשה מחוליה תלך ותעבוד לכל עבודה זרה שבעולם, כיון שהגיעה לפעור, שאלה לכומרים במה עובדין לזו, אמרו לה אוכלין תרדין ושותין שכר ומתריזין בפניה, אמרה מוטב שתחזור ההיא אשה לחוליה, ולא תעבוד עבודה זרה בכך. (סנהדרין סד א)

אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא, ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל, אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו… (שם עה א)

והלוחש על המכה (אין לו חלק לעולם הבא), אמר רבי יוחנן וברוקק בה, לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה, איתמר רב אמר אפילו נגע צרעת (פסוק זה שאין בו שם)… תנו רבנן סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת, ומעבירין כלי על גב העין בשבת… (שם קא א, וראה שם עוד וערך רפואה)

תנו רבנן כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו… נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין, אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי, שאמר חביבין יסורין. אמר לו עקיבא זו מנין לך. אמר מקרא אני דורש, בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו… וכתיב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה, וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה, אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין… (שם קא א)

והאמר רב יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה, להגן שאני… (שבועות טו ב)

…ומעשה באחד שבלע נימא של מים, והתיר רבי נחמיה להחם לו חמין בשבת, אדהכי והכי אמר רב הונא בריה דרב יהושע ליגמע חלא. אמר רב אידי בר אבין האי מאן דבלע זיבורא מחייא לא חיי, מיהו לשקייה רביעתא דחלא שמגז, אפשר דחיי פורתא עד דמפקיד לביתיה. תנו רבנן לא ישתה אדם מים בלילה, ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה, מאי סכנה, סכנת שברירי, ואם צחי מאי תקנתיה, אי איכא אחרינא בהדיה ליתרייה ולימא ליה צחינא מיא… (עבודה זרה יב ב)

מתרפאין מהן (מעכו"ם) ריפוי ממון אבל לא ריפוי נפשות… אילימא ריפוי ממון בשכר, ריפוי נפשות בחנם, ליתני מתרפאין מהן בשכר אבל לא בחנם, אלא ריפוי ממון דבר שאין בו סכנה, ריפוי נפשות דבר שיש בו סכנה, והאמר רב יהודה אפילו ריבדא דכוסילתא (הקזת דם) לא מתסינן מינייהו, אלא ריפוי ממון בהמתו, ריפוי נפשות גופיה… אמר רב חסדא אבל אם אמר לו סם פלוני יפה לו סם פלוני רע לו מותר… מיתיבי לא ישא ויתן אדם עם המינין, ואין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה… שאני מינות דמשכא, דאתי למימשך בתרייהו… אמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהם, ואיכא דאמרי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מכה של חלל אין מתרפאין מהם, מאי בינייהו גב היד וגב הרגל, דאמר רב אדא בר מתנה אמר רב גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל, ומחללין עליהן את השבת. אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב כל מכה שצריכה אומד מחללין עליה את השבת, אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן והאי אישתא צמירתא כמכה של חלל דמי, ומחללין עליה את השבת. מהיכן מכה של חלל, פירש רבי אמי מן השפה ולפנים. בעי רבי אליעזר ככי ושיני מאי, כיון דאקושי נינהו כמכה דבראי דמו, או דלמא כיון דגואי קיימי כמכה של חלל דמו, אמר אביי תא שמע החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ, חושש הוא דלא, הא כאיב ליה טובא שפיר דמי, דלמא תנא כי היכא דכאיב ליה טובא חושש נמי קרי ליה… האי פדעתא סכנתא היא (פצע מכת חרב), ומחללין עליה את השבת, מאי אסותא, למיפסק דמא תחלי בחלא, לאסוקי גרדא דיבלא וגירדא דאסנא או ניקרא מקילקלתא. אמר רב ספרא האי עינבתא (אבעבוע) פרוונקא דמלאכא דמותא היא… אמר רבא האי סימטא (נפח העומד באדם) פרוונקא דאשתא היא, מאי אסותיה… רבי יעקב חש בפיקעא (פי הטבעת), אורי ליה רבי אמי ואמרי לה רבי אסי אורי ליה ליתי שב ביני אהלא תולנא וצייר ליה בחללא דבי צוארא וליכריך עילויה נירא ברקא, וטמיש ליה בנטפא חיורא, וליקליה ובדר ליה עילויה… רבי אבהו חש באודניה, אורי ליה רבי יוחנן ואמרי ליה בי מדרשא כי הא דאמר אביי אמרה לי אם לא איברי כולייתא אלא לאודנא… רבי יהודה שרא למיכחל עינא בשבת, אמר להו רב שמואל בר יהודה מאן ציית ליהודה מחיל שבי, לסוף חש בעיניה, שלח ליה שרי או אסיר, שלח ליה לכולי עלמא שרי לדידך אסיר… מאי טעמא, דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו… (שם כז א, וראה שם עוד וערך רפואה)

תנו רבנן, פעם אחת חש רבי במעיו, אמר כלום יש אדם שיודע יין תפוחים של עובדי כוכבים אסור או מותר, אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי פעם אחת חש אבא במעיו והביאו לו יין תפוחים של עובדי כוכבים של ע' שנה, ושתה ונתרפא… (שם מ ב)

תנו רבנן, אשר נשיא יחטא, פרט לחולה, משום דהוה ליה חולה אידחי ליה מנשיאותיה, אמר רב אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע… (הוריות י א)

אמר רב יהודה האי מאן דאכל תלתא תקלי חלתית אליבנא ריקנא מישתלח משכיה… אמר רב יוסף האי מאן דאכיל שיתסרי ביעי וארבעי אמגוזי ושב בוטיתא דפרחי ושתי רביעתא דדובשא בתקופת תמוז אליבא ריקנא מתעקר תליה דליביה. (חולין נט א)

אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה, שמלח סדומית יש שמסמאה את העינים… (שם קה ב)

 

…ומעשה באחד שבקש להשתין מים ולא השתין, ונמצא כריסו צבה… תנו רבנן שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום, בשעה שאדם נצרך, אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר… תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן, סילון החוזר מביא אדם לידי ירקון, אמר רבה בר רב הונא אמר רב קטינא אמר ריש לקיש דם רבה שחין רבה, שכבת זרע רבה צרעת רבה, צואה רבה הדרוקן רבה, מי רגלים רבים ירקון רבה… רוח קצרית באה עליו, מאי ניהו תנא רוח בן נפלים באה עליו… (בכורות מד ב)

ועשיתי מרעתי, שלא יהא בי מיחוש ראש ומיחוש אזנים ומיחוש עינים… (תמורה טז א)

אמר רבי שמעון בן יוחי ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו, האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה… והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים, והמקיז דם ומשמש מטתו… (נדה יז א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

ומעבירין על העין בשבת, מעשה בי רבי עקיבא שאחזתו העין והעבירו עליו כלים בשבת. רב ורבי חייא רבה תריהון אמרין תשעים ותשעה מתים בעין ואחד בידי שמים. רבי חנינא ושמואל תריהון אמרין צ"ט מתים בצינה ואחד בידי שמים. רב אמר כדעתיה ורבי חנינה אמר כדעתיה, רב על ידי דהוה שרי תמן דעינא בישא שכיחא תמן, הוה אמר צ"ט מתים בעיינה וא' בידי שמים, רבי חנינא על דהוה שרי בצפרין דצינתה תמן, הווה אמר צ"ט מתים בצינה ואחד בידי שמים. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן תשעים ותשעה מתים בשרב ואחד בידי שמים, ורבנן אמרו תשעים ותשעה מתים בפשיעה ואחד בידי שמים, (שאינם נזהרים מקור וחום וריבוי המאכלות והמשגלות והכעס). רבי חוניא יעקב מעפרתים בשם רבי והסיר ה' ממך כל חולי זה שריפה, רבי חונה ותני לה בשם רבי אלעזר בן יעקב והסיר ה' ממך כל חולי זו רעיון (הרהורים רעים, כפחד), דאמר רבי אבון והסיר ה' ממך כל חולי זה יצר הרע, שראשו מתוק וסופו מר, רבי תנחומא בשם רבי אלעזר רבי מנחמה בשם רב והסיר ה' ממך כל חולי, זה המרה, דאמר רב אליעזר תשעים ותשעה מתים במרה ואחד בידי שמים. (שבת עה ב)

חברייא בשם רב בא בר זבדא כל שהוא מן השפה ולפנים מרפין אותו בשבת, התיב רבי זעירא והתני החושש שיניו לא יגמא בהן חומץ, ולא מן השפה ולפנים הוא, לא אמר כן אלא רבי זעירא בשם רבי בר זבדא כל שהוא מן החלל ולפנים מרפין אותו. רבי זעירא רבי בא רב זוטרא רבי חנינא בשם רבי מעלין עצם של ראש בשבת, רבי חנינא בשם רבי מעלין בנות אזנים בשבת (גידי אזנים שיורדין למטה ומתפרקין הלחיים). תמן אמרין בשם רבי יוחנן עין שמרדה מרפין אותה בשבת. רבי אבהו בשם רבי יוחנן גבות ידים וגבות רגלים סכנה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן ההן סימוקא סכנה, אמר רבי אבון לוקטין לו עוקץ עקרב בשבת… (שם עו א, וראה שם עוד)

מה בין מסוכן מה בין חולה, חולה כדרך הארץ, ומסוכן כל שקפץ עליו החולי, דרך הארץ הקרובים נכנסין אצלו והרחוקים לאחר ג' ימים, ואם קפץ עליו החולי אילו ואילו נכנסין אצלו מיד. (גיטין לז ב)

מדרש רבה:

ולא חשכת וגו', שלא תאמר כל החלאים שחוץ לגוף אינן לחלאים, אלא מעלה אני עליך כאילו אמרתי לך הקרב עצמך ולא עיכבת. (בראשית נו י)

ויגוע, אמר רבי יהודה בר אלעאי החסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעים בעשרה ועשרים יום, לאמר שהחולי ממרק, רבי יהודה אמר כל מי שנאמר בו גויעה מת בחולי מעים. (שם סב ב)

…נחת רבי שמואל בן נחמן למיסחי, חמי לרבי דהוה קאים קומי סדרא רבה, ראה פניו חולניות, אמר ליה למה פניך חולניות, אמר כן וכן אשתדר לי כתבין מן מלכותא, אמר ליה איתא סחי, דברייך עביד לנו נסין… (שם סג יב)

…יעקב תבע את החולי, אמר לפניו, רבון העולמים, אדם מת בלא חולי אינו מיישב בין בניו, מתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים הוא מיישב בין בניו, אמר לו הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, (בראשית מ"ח) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה… חזקיה חידש חולי שיתרפא, אמר לו העמדת אותו עד יום מותו, אלא מתוך שאדם חולה ועומד חולה ועומד הוא עושה תשובה, אמר לו הקב"ה חייך, דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל, הדא הוא דכתיב, (ישעיה ל"ח) מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו. אמר רבי שמואל בר נחמן מכאן שהיה בין חולי לחולי חולי כבד משניהם. (שם סה ד)

ותמת עזובה, מלמד שנחלית ונהגו בה מנהג מתה, וגם כלב עזבה… מהו ויקח לו, אחר שנתרפאת עשה בה מעשה ליקוחין… חלאה ונערה, לא חלאה ונערה הואי, אלא מרים היתה, ולמה נקראת חלאה ונערה, שחלתה וננערה מחלייה והחזירה הקב"ה לנערותה… (שמות א כא)

דבר אחר לעשות לרוח משקל, בנוהג שבעולם הבריות אומרים איש פלוני רוחו יתירה, איש פלוני רוחו קצרה, שנתנה בו רוח קטקטון, ומים תכן במדה, אדם היה משוקל, חציו מים וחציו דם, בשעה שהוא זוכה לא המים רבין על הדם ולא הדם רבין על המים, ובזמן שחוטא פעמים שהמים רבין על הדם ונעשה אדריפוקוס, ופעמים שהדם רבין על המים ונעשה מצורע, הדא הוא דכתיב אדם – או דם. (ויקרא טו ב)

רבי יוחנן אמר אסור לילך במזרחו של מצורע ד' אמות, ורבי שמעון אמר אפילו מאה אמה, ולא פליגי, מאן דאמר ד' אמות בשעה שאין הרוח יוצא, ומאן דאמר מאה אמה בשעה שהרוח יוצא. רבי מאיר לא אכיל ביעי מן מבואה דמצורע, רבי אמי ורבי אסי לא הוו עיילי למבואתו של מצורע, ריש לקיש כד הוה חמי חד מנהון במדינתא מרגם להון באבנייא… (שם טז ג)

דבר אחר בעצלתים ימך המקרה, על ידי שהאדם הזה מתעצל לכסות את ראשו כראוי, ימך המקרה, הרי הוא נעשה ראומטיקוס, ובשפלות ידים, על ידי שהאדם הזה משתפל לקנח גופו כראוי יעלה גופו חטטין… (שם יט ד)

רבנן אמרי מבקש אתה שלא לחוש באזניך ולא אחד מאיבריך, הטה אזניך לתורה, ואת נוחל חיים. (דברים י א)

משל למה הדבר דומה, לשנים שנכנסו לחנות, אחד אכל פת קיבר וקטנית, ואחד אכל פת נקיה ובשר שמן ושתה יין ישן ומיני אגרטין ויצא חולה, דין אכל מילין קלילין ואיתנזק, ודין אכל מילין בורין ולא איתנזק, כך ראית מימיך חמור עוית עליו, גמל עוית עליו, אלא היכן היסורין מצויין, בבני האדם, תני רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא… (קהלת א לט)

ג' דברים קשים לגוף, מכת הלב קשה לגוף, מכת חולי מעים קשה לגוף ממכת הלב, וחסרון כיס קשה מכולן. (שם ז מו)

כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל לאהבני לך, דבר אחר כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם כל חלאים שאומות העולם מביאין עלי בשביל שאני אוהבת אותך. דבר אחר כי חולת אהבה אני, אף על פי שאני חולה אהובה אני לו. תני עד שלא יחלה אדם אוכל מה שמוצא, כיון שחלה מבקש לאכול כל מיני תענוגים… (שיר ב יד)

פרקי דרבי אליעזר:

מופת רביעי, מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה, אלא אם היה בדרך או בשוק היה עוטש והיתה נשמתו יוצאה מנחיריו, עד שבא יעקב אבינו בקש רחמים על זאת… (פרק נב)

ילקוט ראובני:

והסיר ה' ממך כל חולי, זו חולי נפש, שהיתה מצרים מלאה גלולים ושקוצים, והיה בהם תכונות רעות, וזהו מדוה מצרים הזב מבשרם, שהוא בשר חמורים, באופן שתהיה שלם במעלות הנפש ובמעלות המדות, כאומרם ז"ל כשיצאו ישראל ממצרים היה בהם עורים ופסחים ופוסחים על ב' סעפים הנאמר באליהו ז"ל, והמתין להם ג' חדשים עד שיבריאו, וזהו בחדש השלישי, וזהו והסיר ה' ממך כל חולי. (דברים עקב)

חובת הלבבות:

והתבוננתי עוד במחלות הללו הבאים עליו, ואמרתי מדוע לא יוגן מפניהם או שלא יבואו עליו, ומצאתי לטוב לו להרתיעו מלחטוא, ולהכניעו לאלקיו ולהישיר את דרכיו, כמו שאמר "והוכח במכאוב על משכבו" (איוב ל"ג י"ט). והתבוננתי עוד בהשתלט החום והקור עליו והרגשתו רעלי בעלי חיים הטורפים והמזיקים, וידעתי כי הרגשתו בכך טובה לו, שאילו לא היה מרגיש כאב לא היה מבחין בעונש שמים, כי אם יאמר לו אני אצערך לא ידע מה זה צער, לפיכך ניתן בו להרגיש במיני צער אלה שיהו לו דוגמא, כמו שאמר בחום ובשרב, "כי הנה יום בא בוער כתנור" (מלאכי ג' י"ט), ואמר בהמשילו את העונש לרעל "חמת תנינים יינם" (דברים ל"ב ל"ג)… (שער ב הבחינה פרק ב)

…ואחרי כן יעברו עליו (על הילד) חלאים ומקרים מכאיבים כדי שיכיר העולם ולא יעלם ממנו ענינו, שיבטח בו וימשלו בו תאותיו והיה כבהמות לא ישכיל ולא יבין, כמו שאמר (תהלים ל"ב) "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין"… (שם פרק ה)

וכשירצה הבורא להעיר אותך ולהוכיחך, יצוה אחד מן המשרתים להסתלק מעבודתך ויחלה האבר ההוא מגופך או שנים או כולם, ויחלה וידוה עד עת ידוע, ואם תקיצי ותשובי אליו יצוהו לשוב לעבודתך וירפא גופך וישוב לענינו הראשון, כמו שאמר הכתוב (תהלים ק"ז) "אוילים מדרך פשעם וגו' כל אוכל תתעב נפשם וגו' ויזעקו אל ה' וגו' ישלח דברו וירפאם"… (שער ג עבודת האלקים פרק ט)

וכן נאמר בענין הבריאות והחולי כי על האדם לבטוח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסיבות אשר מטבעם זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו כמו שצוה הבורא יתעלה (שמות כ"א כ"א) "ורפא ירפא", מבלי שיבטח על סיבות הבריאות והחולי שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא, וכאשר יבטח בבורא ירפאהו מחליו בסיבה ובלתי סיבה, כמו שכתוב (תהלים ק"ז) "ישלח דברו וירפאם וגו'", ואפשר שירפאה בדבר המזיק הרבה, כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים שריפא היזקם במלח… (שער ד הבטחון פרק ד)

אבן עזרא:

והנה כל החלאים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחד שומר התורה מהם, וזהו וברך את לחמך וגו', ויש תחלואים באים מחוץ לגוף, בעבור שנוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, ועל זה כתוב והסירותי מחלה מקרבך, והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב "גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים"… (שמות כג כה)

…וסבת טומאתה שבעה ימים עד שובה אל המרובע (רבע החודש), וכן ימצא בימי החולי, כי השנוי יראה עד סוף כל ז'. (ויקרא יב ב)

ביום השלישי יחינו – בהיפך כל חולה, שאז יכאב ביותר. (הושע ו ב)

רמב"ן:

אל תביט אחריך – …ועוד בו ענין כי הראות באויר הדבר ובכל החלאים הנדבקים יזיק מאד וידביקם, וכן המחשבה בהם, ולכן יסגר האיש המצורע וישב בדד, וכן נשוכי החיות השוטות ככלב השוטה וזולתו, כאשר יקרה ויראה מים וכל מראה, יחזו בהם דמות המזיק וימותו, כמו שאמרו במסכת יומא, והזכירוהו אנשי הטבע… (בראשית יט יז)

…והנה הברכות האלה כפי פשוטן עם היותן רבות כלליות כענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה, אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, כי שם יבטיח במאכל ומשתה ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו, ועל כן היו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן, ונחיה ימים מלאים, כמו שאמר "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא", וכן אמר תחלה "כי אני ה' רופאך". והטעם בזה, כי הברכות ההן אף על פי שהם נסים, הם מן הנסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהן, כאשר פירשתי, והם אפילו ליחיד העובד, כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצוות ה' אלקיו, ישמרהו הא-ל מן החולי והעקרות והשכול, וימלאו ימיו בטובה, אבל אלו ברכות כלליות…

כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם ולא בארצם, לא בכללם ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולא להשמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר כי אני ה' רופאך. וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים, רק בנביאים כאשר היה ענין אסא וחזקיהו בחלותו, ואמר הכתוב "גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים", ואלו היה דבר הרופאים נוהג בהם, מה טעם שיזכיר הרופאים, אין האשם רק בעבור שלא דרש השם, אבל הוא כאשר יאמר אדם לא אוכל מצה בחג המצות כי אם חמץ. אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך". והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו. וכך אמרו כל עשרין ותרתין שנין דמלך רבה בר יוסף, אפילו אומנא לביתיה לא קרא. והמשל להם, תרעא דלא פתיח לאסיא. והוא מאמרם שאין דרכם של בני אדם ברפואות, אלא שנהגו, שאלו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר היה עליו עונש חטאו, ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות, והשם הניחם למקרה הטבעים. וזו היא כוונתם באמרם, "ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות", לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות, כי נהג ברפואות, והוא לא היה מעדת השם ושחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו ברפואותו, לא מפני חשש שמא ימות בידו אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא, ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר, שכבר נהגו… אבל ברצות השם דרכי איש, אין לו עסק ברפואות. (ויקרא כו יא)

רשב"ם:

והסירותי מחלה – שבאה על ידי מים רעים, כמו שפירשתי במרה. (שמות כג כה)

רד"ק:

תחלואיכי – חולי הנפש, העונות. ויש מפרשים על הגוף, שגם הנפש נענה בהם. המשביע – על החולה שימאס מאכל, וה' עושה חסד לאדם ששולח חלאים לכפרה וירפאו. כנשר – על ידי הבריאות מתחדש ומתחלף… (תהלים קג ד וה)

אוילים – החולים שתחלה חליו קל ויכבד, ולא ידעו שהוא מלאך כדי שישובו, ולא חשבו וירגישו על מה החולי, עד שיכבד מאד. (שם קז יז)

השמש – החום ייבש בליחה, וירח יוסיפה, והחום והקור סבת התחלואים, וישמרך מהם. ישמר את נפשך – מהתחלואים, ואם יבואוך יהיו מירוק עונות, אבל לא תמות מהם. (שם קכא ו וח)

כוזרי:

אמר החבר, ישראל באומות כלב באברים, הוא רב חלאים מכלם ורב בריאות מכולם… שהוא בחלאים הפוגעים אותו בכל עת מדאגות ויגונות ופחד ונטירה ושנאה והאהבה וסכנות, ומזגו עם העתים בהפוך ובשנוי מתוספת ומגרעת הנשימה מבלעדי המאכלים הרעים והמשתה הרע והתנועות והטרחים והשינה והקיצה, כלם פועלים בו, וזולתו מן האברים במנוחה.

אמר הכוזרי, כבר נתבאר לי איך הוא רב חלאים מכל האברים, ואיך הוא רב בריאות מכלם? אמר החבר היתכן שתתעכב בו ליחה שתעשה בו מורסא או סרטן או תבלול או חבורה או בטול הרגשה או רפיון, כאשר יתכן בשאר האברים… אם כן צערו והרגשתו הם מביאים עליו רוב החלאים, והם הסבה לדחות מעליו בהתחלת פגיעתם, קודם שיתישבו. (מאמר ב לה-מב)

…ומזה כל מה שנזכר בהלכות שחיטה והלכות טריפה, שיש בהם מן החכמות מה שנעלם רובו מגאלינוס, ואם אינו כן, למה לא זכר בחליים מה שאנו רואים אותו בעינינו, במה שהעידה התורה עליו מחלי הריאה והלב, כמו סמוך ללב וסמוך לדופן, והדבק האונות וחסרונם ויתרונם… (מאמר ד לא, וראה שם עוד)

משנה תורה:

כענין שאמרו באונסין, כך אמרו בחלאים, כיצד, מי שחלה ונטה למות, ואמרו הרופאים שרפואותו בדבר פלוני מאיסורין שבתורה עושין ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים, שאפילו במקום סכנה אין מתרפאין בהן, ואם עבר ונתרפא עונשין אותו בית דין עונש הראוי לו. (יסודי התורה ה ו)

וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהא נקביו, או מי שמעיו קשין, אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש, ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות, והוא עיקר לכל החלאים, ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה, אפילו ממאכלים הטובים, הוא שאמר שלמה בחכמתו: "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו", כלומר, שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע, ולשונו מלדבר אלא בצרכיו. (דעות ד טו)

שכבת זרע הוא כח הגוף וחייו ומאור העינים, וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים… והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו, אמרו חכמי הרופאים, אחד מאלף מת בשאר חלאים, והאלף מרוב תשמיש… (שם שם יט, וראה שם עוד)

כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורנו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו, אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו, או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו, או אם תבא מכת דבר או מכת בצורת לעולם.

וכל המנהגות הטובים האלו שאמרנו אין ראוי לנהוג בהן אלא הבריא, אבל החולה, או מי שאחד מאבריו חולה, או מי שנהג מנהג רע שנים רבות, יש לכל אחד מהם דרכים אחרים והנהגות כפי חליו, כמו שיתבאר בספר הרפואות, ושינוי וסת תחילת החולי. (שם שם כ וכא)

ספר חסידים:

אחד היה חולה עד מות, והיה אחד מתלוצץ, אמר לו תקנה לי החולי שלך, תן לי כך וכך, אמר לו אתן לך, מיד עמד החולה, וזה חלה ומת. (תלה)

…יש עת במיני חלאים יוצאים לעולם לילדים, כגון אבעבועות ביד מלאכים משולחים, נפקא מינה כשמגידות הנשים זו לזו (מעשיהן הנסתרים) ויש ילדים שם, יש מן המלאכים המשלחים על הילדים אותן החלאים, ונפקא מינה שיתפללו להקב"ה שלא יקבלו בני ביתו מאחרים ולא אחרים מהם. ובזמן שישראל עושים רצון בוראם כתיב (דברים ל' ז') ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך… (תסג)

אם החזן מתפלל על החולה שמזקת לבריות אין לענות אמן אחריו, נשים היו לוקחות עשבים לבשל כשחלו עושות אם יחיה שבעת ימים יתרפא, ואם למות שימות בתוך השבע ימים, וכן מי שנכפה היה אחד מלחש לחישות אם יתרפא יתרפא בתוך תשעה ימים, ומאלו היו מתים בתוך תשעה ימים, אמר החכם עתידים ליתן את הדין, שממיתים את האדם קודם זמנו. (תסז)

אם חלה שום אדם אל יתלה חולי זו שמחמת שום מאכל או שום משקה בא חליו, ולא ה' פעל כל זאת, ואפילו חבלוהו בני אדם רעים, אלא יאמר עונותיו גרמו לו, שהרי כתיב (זכריה ח' י') "ואשלח את כל האדם איש ברעהו"… לכן יתפלל אדם על מיני פגעים, נגעי אדם ונגעי שמים. (תשנא)

מבעלי התוספות:

ויכלו המים – עד יעקב לא היה חולשא, ומה שחלה ישמעאל היה מפני עין הרע. (בראשית כא טו)

רבינו בחיי:

שלח לך – …הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועל האדם לעשות כל דבר שיצטרך וימסור השאר בידי שמים, ועל כן במלחמה או במחלה עליו להכין כלי זיין ומאכלים מבריאים וכו', ואחר כך אין לו לבטוח אלא בה'… (במדבר יג ב)

מאירי:

בכל לילה – הוא זמן הכבדת החולי. (תהלים ו ז)

רב אוכל – ויש מפרשים על רוב מאכל שהוא סבת החלאים וריוח הרופאים. (משלי יג כב)

בעל הטורים:

כל המחלה – מחלה אותיות הלחם, ואותיות המלח, לומר לך שפ"ג מיני חלאים תלוים במרה, ופת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלתן, ולכך סמך לו עינות מים. רופאך – הפ"א רפויה, שרפואה בידי שמים באה בשופי, ושבידי אדם באה בקושי, על כן ורפא דגושה. (שמות טו כו)

עקדה:

ובכל מקום שציותה תורה על זכירה, צותה על מעשה מיוחד שתעשה עמו, וכן בענין הבטחון אמר זכור תזכר את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה. ועל זה הדרך אמרו הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים, רוצה לומר שיכול ללבוש בגדים ולשבת בבית החורף, או במקום שהאויר שולט בו… (דברים ו ד)

וכן המלחמות שהן לרוב על עניני ממון או מרעה וכדומה, ויש מלחמה יותר מסוכנת, מלחמת הליחויות בגוף הנכרת על הפנים, כמו מדוע אתה ככה דל (שמואל ב' י"ג), והמכיר בתקונה צריך להיות יותר מבראשונה, שבה יפשרו ביניהם… ועוד יותר מסוכנת מלחמת התקוממות התכונות, כקנאה תאוה חמדה וזדון, המרימות יד בשכל, הניכרת גם כן בפני האדם, ורופאה צריך להיות חכם ושלם מהראשונים, כי הוא רופא נפשות, ונלמד מהמלחמה הראשונה על האחרות… (שם כ א)

אברבנאל:

כל המחלה – במצרים לא היו מחלות טבעיות כי אם נסיות, וסבת חולי נפשם, ואם כן אין להם רפואה בטבע, וענינם היה להכות, ובישראל טעמם להיטיבם, כי המצוות הם לצרכנו לרפאות חולי נפשנו, ולא כמצוות האדון לעבדו, שאם יעבור עליהם העונש תלוי ברצון האדון. (שמות טו כו)

ספורנו:

ושבתי בשלום – מן החלאים המעבירים גם כן את האדם על דעת קונו, והוא רוח רעה שהזכירו חז"ל. (בראשית כח כא)

וברך את לחמך – שיזונו ולא יולידו מותרות מחליאות, והסירותי מחלה מקרבך – הבאה מצד האויר או המערכת. (שמות כג כה)

כי יהיה בעור בשרו – וזה יהיה ברוב אם לא יטהר הזרע מדם הנדות. שאת – כולם מיני צרעת, ומראיהן לבן כמו שבא בקבלה, ואין בהן ממיני הצרעת שספרו הרופאים, זולתי המורפיאה ואלבראם והנתק. אמנם שאר מיני הצרעת החזקים שספרו, שהם סרטן לכל הגוף בכלל, באות בתוכחות על עון, כאמרם ז"ל כל שיש בו א' מד' מראות הללו אינן אלא מזבח כפרה, אבל שאר מיני הצרעת שספרו הרופאים לא יהיו בעמנו כלל על צד מזבח כפרה, אם לא יהיה עמנו בתכלית הקלקול חס ושלום, כשאר מדוי מצרים הרעים, או מצד חטא בהנהגת המאכל והמשתה וזולתם, ולא תהיה בהם טומאה כלל. (ויקרא יג ב)

כל חולי – אפילו המורגלים לבא מצד המערכת, הרעים – המתדבקים, אשר ידעת – שלקו על הים כמבואר למעלה. לא ישימם בך – אף על פי שיתנם בשונאיך, לא ידבקו בך, כענין יפול מצדך אלף וגו' אליך לא יגש. (דברים ז יד)

אלשיך:

…ורצה לזכות את ישראל בשורש האמונה בהשגחתו, בל יחשבו שהמחלה טבעית או מקרית, כי אם בהשגחה גמורה, והעוון הוא המדכא ומחליא, ועשה על כך מופת בגדול החלאים, בצרעת, שמייחסים אותה לטבע, ואין מוצאים תרופה לגודל רעתה, וה' מרפאו לפי מעשיו על ידי משרתיו הכהנים… (ויקרא יג א, וראה שם עוד)

ישלח דברו וירפאם – שמהדבור יברא מלאך, והוא המרפא בעצם, ולכן נרפא על ידי פלוני וסם פלוני. וימלט משחיתותם – יאריך החולי עד שימלטנו משחיתות גיהנם הראוים לו בעוונו. (תהלים קז כ)

שערי קדושה:

הנה כאשר חטא בעץ הדעת טוב ורע גרם תערובת הזה בכל העולמות, ואין לך דבר שאינו כלול מטוב ורע, ונמצא כי גוף האדם הנוצר מארבעת יסודות התחתונים, והנה הם כלולים טוב ורע. וגוף האדם נוצר מן הטוב שבארבע יסודות, אש רוח מים עפר, אמנם מן הרע שבהם נוצרו בגוף ד' מרות, שהם הלבנה השחורה האדומה והירוקה, וכאשר תתגבר איזו מהם מבחינת הרע שבהן על בחינת הטוב שבהן באים חולאים ונגעים על האדם, ואם תתגבר ביותר תמית לגוף האדם… (חלק א שער א)

מהר"ל:

ואת הילד – שאחזתו חמה, רש"י. ומה שאמרו בהפועלים עד יעקב אבינו ע"ה לא הוה חולשה, תירץ הר"מ דזה בידי שמים, ולא הבא בידי אדם כגון עין הרע. ודבר זה אין לו טעם שרוב החלאים על ידי עין הרע, אלא שקודם יעקב לא היה חולשה החולי, כי אם צער מהתנגדות המזגים בגוף, ומיעקב אבינו והלאה היתה חולשה, וזה שאמר, "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב". (גור אריה בראשית כא יד)

…ולכן אמר הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים, כי הצינה והחום אינם פועלים אלא האדם מתפעל מהם, ודבר זה אינו ביד הפועל התפעלות של מקבל הפעולה, שאינה מפעולות פועל, וכן יראת שמים מקבל המקבל ממנו בעצמו היראה, ואינו בפועל. (שם דברים י יב)

…ובפרק קמא דברכות, "זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובתמים ואת הטוב בעיניך עשיתי", מאי הטוב בעיניך עשיתי, זה שסמך גאולה לתפלה, רבי לוי אמר שגנז ספר רפואות. ומה מאד יש לתמוה באיזה ענין נזכר כאן שסמך גאולה לתפלה, או שגנז ספר רפואות, אבל בודאי מחלקותם כי כאשר חלה חזקיה והתפלל אל השי"ת שירפא אותו מחליו, אמר הטוב בעיניך עשיתי, כלומר כי ראוי שתרפאני בשביל כי הטוב בעיניך עשיתי, למר סבר כי סתם חולי מחמת רוחות ופגעי הזמן הוא, ולכך אמר והטוב בעיניך עשיתי, מי שהיה סומך גאולה לתפלה, ואמרו ז"ל כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל אותו היום, כלומר שאין פגעים חיצוניים שולטים בו, ולכך אין ראוי שיהיה ניזוק מן הפגעים רעים. ולמר שגנז ספר רפואות, סבר כי סתם חולי הוא שחולה מפני טבע, מה שהוא שינוי בטבעו שהגיע לו, ולכך התפלל ואמר שגנז ספר רפואות, שלא יהיו בטוחים על הטבע, רק יתפללו אל השי"ת שיציל אותם… ולמר שסמך גאולה לתפלה היה ירא, כי הפגעים הרוחניים היו שולטים, ומחמתם הוא חולי, ולמאן דאמר שגנז ספר רפואות היה ירא שהוא חולי מפני טבעו, כך יראה… (נצח ישראל פרק ל)

ולכך אמר אחריו, אם יש לאדם חולי בגופו, שכל אשר הוא חולה יוצא מן הסדר, יעסוק בתורה שהיא סדר העולם, ואז האדם אשר היה מקבל חולי, שהוא שינוי, יחזור אל הסדר, שהוא בריאתו. ואמר עוד חש בראשו וכו', כי כאשר יבא שינוי לגוף, כמו כל הדברים שהם שינויים בגוף, על ידי התורה שהיא סדר העולם מחזרת את הגוף שהיה בו שינוי אל סדר שלו, כי אל סדר התורה נמשך הכל, כמו שאמרנו… ואמר אחר כך חש בגרונו יעסוק בתורה, הגרון הוא למטה מן הראש, אשר שם השכל, והגרון יוצא ממנו הדבור, והגרון כלי אל השכל הדברי, והוא למטה מן שכל עיוני, ואמר כי אף אם יעסוק בתורה ימשוך לו על ידי התורה רפואה, אף כי הוא יותר רחוק מן השכל… ואמר כי בשר ודם נותן סם לחבירו, כי מפני שאי אפשר שלא יהיה לאותו סם איכות, או שהוא קר או שהוא חם, וכיוצא בזה מן האיכויות ואם הסם ההוא קר אז מזיק לאברים הקרים, ואם הוא חם מזיק לאברים החמים, אבל התורה היא רפואה כללית, כי אין בתורה איכות, רק כי היא שכל אלקי העליון, ובשביל כך התורה הוא סם חיים ורפואה אל הכל… כי בתורה נברא העולם, ובה סדר השי"ת הכל כסדר הראוי לו, כמו שהתבאר, לכך על ידי התורה הוא חוזר אל סדר הראוי, ומפני שבתורה נברא העולם, לכך כאשר יש חסרון בבריאה, יושלם על ידי התורה שהיא רפואת כל הגוף, ויש לפרש, כי המאמר הזה רוצה לומר, כמו שהתורה מחזרת חולי הגוף אל הסדר, כמו שהתבאר, כך התורה מחזרת אנשי חולי הנפש אל הסדר, אף אם יש בהם חולי הנפש התורה היא מחזרת הכל אל סדרו. וחולי הנפש כאשר האדם יש לו חסרון בשכלו ובמחשבתו, והחטא במחשבה הוא בכמה דברים. ועוד יש חולי הנפש בכח הדברי שהוא למטה מן השכלי, כאשר ידוע, ועוד יש חולי הנפש בכחות הגוף של האדם, שהם התאוה והקנאה וכל הדברים אשר מהם החטא, ועוד יש חולי הנפש במעשה, דהיינו פעולת החטא בעצמו, וכנגד זה אמר החש בראשו יעסק בתורה כי בראש המחשבה, והתורה היא רפואת חולי הנפש הזה… (נתיב התורה פרק א)

והסיר ה' ממך וגו', יש לך לדעת כי ארבע יסודות הם בעולם, ובהם העולם נוהג בשווי, ועל ידם יוצא העולם מן השווי ומקבל האדם שנוי והוא החולי. ומי שסובר והסיר ה' ממך כל החולי זו עין הרע, כי עין הרע יש בו כח אשר שורף ומקבל האדם היזק מן המזיק בעל עין הרע, אשר יש לו כח אשיי שורף, וסבר כי יסוד האש עיקר, שעל ידו בא שינוי בעולם לפי כח היסוד הזה. ולמאן דאמר זו הרוח, סובר, כי על ידי יסוד הרוח יוצא האדם ממזגו ומן השווי, ולכך אמר זה הרוח, ומי שסובר זו הצינה סובר, כי השנוי נעשה על ידי יסוד השלישי שהוא יסוד המים, שאין הקור רק במים, והוא שמוציא את האדם מן השווי ומתחדש ממנו החולי. ומאן דאמר זו צואה סובר כי השנוי אשר מתחדש באדם הוא יסוד העפר…

אמנם מי שסובר זו מרה, סבר כי שנוי האדם הוא על ידי אשר הוא דבק בנבראים ההעדר, וזה תבין מלשון מרה, שנאמר ואחריתה כיום מר (עמוס ח' י'), שנאמר על ההעדר אשר דבק בנבראים… וזה שאמר והסיר ה' ממך כל חולי זו מרה, כי המרה דבק בה ההעדר ביותר כמו שאמרו פ"ג חלאים תלויים במרה, וכאלו אמר שההעדר אשר דבק באדם הוא שנוי וחולי לאדם…

הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים, יש לך לדעת כי הקור והחום הם דברים הפכים, ומפני שהם הפכים יוצאים אל הקצה ויוצאים מן היושר, ולפיכך אמר שאין זה ברשות הקב"ה, כי הוא יתברך היושר בעצמו, ולפיכך אלו שהם הפכים היוצאים מן השווי אל הקצה לגמרי אינם ביד הקב"ה, והם נמשכים אחר הבריאה… (חידושי אגדות בבא מציעא קז ב)

של"ה:

עוד הזהירו רז"ל שירחיק אדם עצמו מהסכנות ומהלסטים ומחברים ומכותל רעוע… וכתב רמ"א בטור יו"ד סימן קט"ז שיש לברוח מהעיר כשדבר בעיר, ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר ולא בסופו. וכל אלו הדברים משום סכנה, ושומר נפשו ירחק מהם, וכן נוהגין העולם. ואני תמה אודות מכת אבעבועות קטנות ההולכת בין התינוקות, הנקרא בלאטרי"ן בר מינן, למה אין נזהרין להבריח התינוקות ולצאתם מן העיר, ובודאי עתידים האבות ליתן דין על מיתות יונקי שדים שלא חטאו, ולא חשבו להבריחם… (שער האותיות אות ד)

כלל הדברים, הטובה שברפואות היא שמירת הבריאות, אשר הוא התרחק האדם מהמאכלים והמשקים הגסים והכבדים המסכנים החולאים וגם מהרבות מהמאכלים והמשקים אף על פי שהם קלים, לפי שמרבים הם עפושים בבני אדם וגורמין להם סבות ומקרים לבא לידי חולאים, וכשהוא זהיר בדברים אלו לא יצטרך לרופא זולתי אם יהא לו טבע רעוע. ואם יצטרך לו, אף על פי שהתירו לשאול ממנו עצה, כאמרם ז"ל ורפא ירפא, מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות, יתפלל לפני השי"ת ויצעק ויתחנן לו, והוא ישמע תפלתו, וגם ילך אצל חכם שיתפלל בעדו, כדאמרינן בפרק יש נוחלין, דרש רבי פנחס בר חמא, כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים… ועל כולם ישים בטחונו בבורא עולם אשר בידו לשמור הבריאות ולרפאות החולאים, כמו שאמר אני ה' רופאך. (שם אות ק סעיף ה)

אור החיים:

אני ה' רופאיך – במחלות שאינן בידי שמים. (שמות טו כו)

ואת מימיך – שמהם יוולד הכחישות ותולדות החלאים וליחויות רעות, וסמך לזה לא תהיה משכלה וגו', ויברך לחמם אף שיהיו מרובים וזקנים. (שם כג כה)

והסיר ה' ממך – על דעת חז"ל הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים, בכל זאת יסירם אחר שהאדם הביאם על עצמו, ואת האחרים לא ישימם בך. (דברים ז טו)

הכתב והקבלה:

כל המחלה – חולי בא מהחלקים הקשים שבגוף, ומדוה נאמר על חולי הבא מהליחויות. (שמות טו כו)

מלבי"ם:

כל המחלה – גם במצרים לא היו מחלות טבעיות, כי אם נסיות בסבת חולי נפשם, ואם כן אין להם רפואה בטבע, וענינם היה להכות, ובישראל טעם החולי הוא להיטיבם, כי המצוות הם לצרכנו לרפאות חולי נפשנו… (שם )

שם חולי מציין רק החולי הפנימי והמתדבק ומושרש בו מיצירתו מעצמו על ידי הריסות עמודי גויתו ובריאתו, ומכאוב יציין הרגשת הגוף את הכאב אשר יכאיבו בו, ובא גם על ידי הכאה מבחוץ. (הכרמל)

רש"ר הירש:

חולה – הוא עיכוב של התפתחות, על כן ההבראה נקראת תעלה. (בראשית מח א)

דותה – הלשון "חלה" בא על המצב האוביקטיבי-גופני של החולה, ו"דוה" מציין יותר את ההרגשה הסוביקטיבית, הדכאון של החולה. (ויקרא יב ב)

העמק דבר:

כל חולי – שאדם מביא על עצמו. וכל מדוה – הבאים בעונש. (דברים ז טו)

מוהר"ן:

…כי כל החולאת באין על ידי בחינת מחלוקת כי כל החולאת הם בחינת מחלוקת, שאין שלום בעצמיו והיסודות מתגברין זה על זה ואין מתנהגים בשלום, במזג השוה, ועל ידי זה בא חולאת כידוע. ועל כן כשמבזה תלמיד חכם ופוגם בשלום על כן אין רפואה למכתו כנ"ל, כי עיקר הרפואה על ידי השלום כנ"ל, בבחינות "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (ישעיה נ"ז). (יד יב)

כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים. והנה הנפש מתגעגעת תמיד לעשות רצון יוצרה, וכשרואה שאין האדם עושה רצונו ית' חס ושלום אזי היא מתגעגעת מאד לחזור לשרשה, ומתחלת להמשיך עצמה להסתלק מגוף האדם, ומזה נחלה האדם על ידי שנחלש כח הנפש, על ידי שממשכת עצמה ממנו מחמת שאין ממלא רצונה, כי היא רוצה רק שיעשה רצון המקום ב"ה. ומה שהאדם חוזר לבריאותו על ידי רפואות הוא מחמת שהנפש רואה שזה האדם יכול לכוף עצמו לעשות היפך תאוותו ורגילותו, כי הוא מורגל באכילת לחם ושאר מאכלים ועכשיו כופה תאוותו ומקבל רפואות וסמים מרים בשביל בריאותו. ומחמת שהנפש רואה שהוא יכול לכוף תאותו בשביל איזה תכלית על כן היא חוזרת אליו, כי היא מצפה שיכוף תאוותו בשביל התכלית האמיתי, לעשות רצון יוצרו ית'. (רסח)

ודע שיש חילוק בין החולאים, כי יש חולאת שהוא בחינת צומח, כמו שזורעין גרעין בארץ, והוא נרקב ויוצא ממנו שמנונית, ונעשין גידין ניתוספין אלו על אלו עד שנעשה השורש וממנו יוצא כמו ענפים ומאלו ענפים עוד ענפים עד שצומח הפרי, כמו כן יש חולאת שגדל באדם כמה שנים ויש חולאת שהוא באדם בתולדה מאביו ואמו, ואינו נתגלה אלא לעת זקנותו. ובשעת צמיחת וגידול החולאת אזי החולאת נסתר ונעלם מעין כל חי, ואין שום אדם יודע ממנו רק שיש מיחושים שנולדים באדם אז בעת גידול החולאת שהם סימנים על החולאת. וכן ברפואת העשבים יש גם כן חילוקים שיש חולאת שיוכל להתרפאות על ידי עשב אחד, ויש חולאת גדול מזה שצריכין לרפואתו מורכבים להרכיב כמה עשבים לרפואה… ויש חולאת שאין מועיל לו שום רפואה, כי כח החולאת גדול מכח העשבים. ובתחלת צמיחת החולאת קודם שנצמח ונתגלה היו יכולין לרפאות אותו בקל, רק שאז היה נעלם ונסתר מעיני כל, ואין יודע ממנו רק השי"ת לבד. אבל כשאוחזין בבחינת דבר ה', בחינת תפלה כנ"ל, שאזי מקבלין הרפואה מכל הדברים שבעולם, אפילו מלחם ומים, בבחינת בכל מתרפאין כנ"ל, אזי יכולין להתרפאות אפילו בעת צמיחת החולאת בעת שהוא נסתר מעין האדם… וזהו בחינת "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (שמות ט"ו)… כי אני ה' רופאך אני ה' דייקא, היינו בעת צמיחת המחלה שאז אין יודע ממנו רק אני ה', אז ארפא אותך על ידי בחינת דבר ה' בחינת תפלה, ולא יבא לידי מחלה כלל כי יתרפא מקודם בעת צמיחתו כנ"ל… (תנינא א יא, וראה שם עוד)

מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כחו, וכל החולאת הבאין אל האדם כולם באין רק מקלקול השמחה, כי יש עשרה מיני נגינה, שהם בחינת שמחה, כ"ש (תהלים צ"ב) עלי עשור וגו' כי שמחתני ה' בפעליך וגו'. ואלו יו"ד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפיקין, והם מחיין אותן, ועל כן כשיש קלקול ופגם בהשמחה שהיא בחינת יו"ד מיני נגינה, על ידי זה באין חולאת מן היו"ד מיני דפיקין שנתקלקלין על ידי קלקול היו"ד מיני נגינין שהם השמחה. כי כל מיני חולאת כלולים ביו"ד מיני דפיקין, וכן כל מיני נגונים כלולים ביו"ד מיני נגינה, וכפי קלקול השמחה והניגון כן בא חולאת כנ"ל, וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה היא רפואה גדולה… (שם כד)

שם משמואל:

ומעתה יש לפרש, הא דזה שריפא את אברהם הלך להציל את לוט, ולא נחשב כשתי שליחויות, דהנה ענין קושי הרפואה מבארים הרופאים שהוא מחמת שבמקום המחלה או אבר הנחלה נמצאים בו מיני בעלי חיים דקים מאד, שאין נראים אלא על ידי כלי הבטה המגדילים את הנראה, והם אוכלים במקום החתך ומונעים אותו מלהתרפא, ובודאי הם כחות חיצוניים המתלבשים במיני בעלי חיים אלו, וכענין מה שכתוב בספר צרור המור (פרשת קרח) בסיבת מגפה שהיא מצב רוח עועים רחמנא ליצלן, הנכנס באדם מצד רוח הטומאה, והרופאים אומרים שהוא מעיפוש האויר, רואין ואינן יודעין מה רואין, והכל הולך לדרך אחד. והפירוש כנ"ל שרוח עועים שמצד הטומאה מתלבש במיני בעלי חיים אלה להזיק לבני אדם. ולדעתי ככה הוא מה שביארו הרופאים בקושי הרפואה. ושמעתי סיוע לדעת הרופאים מדברי הש"ס יבמות ק"כ, רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על המגוייד אין מעידין מפני שיכול להכוות ולחיות, ואי אפשר לפרש אלא מפני שידוע שחום האש מסלק את בעלי החיים הדקים האלה. ולפי זה יש לומר שכל ענין הרפואה שבא על ידי מופת או על ידי מלאך הוא נמי על דרך זה, שמסלקין או ממיתין את בעלי החיים האלה, או מונעים אותן מלאכול מקום החתך, ואז ממילא מעלה ארוכה בדרך הטבע כח החיות האדם. ובודאי שגם המלאך המרפא מסייעהו להוסיף כח וחזוק להתרפא מהר אחר סילוק מניעת הרפואה כנ"ל… (בראשית וירא תר"פ)

ר' צדוק:

…והכלל בכל חולי הטבע נמשך אחר הרוחניות של חולי וכשהחולי מתפשט באויר היינו שרוחניות ההיזק וכח הרע המביא אותה המחלה הוא גם כן מתפשט על ידי האויר. ור' יהושע בן לוי מיכרך וכו' אפילו בתוך אויר הרע ממש ומוכרך בו התורה מצלת ושורפת ומכלה כל אוירים רעים שסביבותיה… (חלק ב צדקת הצדיק רכג עמוד צט)

…והענין על פי מה שאמרו בגמרא (בבא בתרא נ"ח) בראש כל אסוון אנא חמר, והוא על פי הפסיקתא להפטרה זו, כך הוא אומנותי, בדבר שאני מכה אני מרפא, אדם מכה באיזמל ומרפא ברטייה, אומנותי אינה כן, שנאמר, "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך". ועיקר הרפואה שנצרך הוא מפני קלקול הנחש, דלולי הקלקול לא היה צריך רפואה, וכמו שאמרו (בראשית רבה פרשה י') על הפסוק ומחץ מכתו ירפא, מחץ מכתו של עולם ירפא. וכן נדרש (ויקרא רבה פרשה י') והסיר ה' ממך כל חולי זה יצר הרע וכו', והיינו שהיצר הרע הוא הגורם לכל החלאים, דבלא הקלקול לא היה שום חולי. ובקלקול הנחש איתא, "סחטה ענבים ונתנה לו" (בראשית רבה י"ט), ואף שיש מחלוקת בזה… וכיון ששורש הקלקול היה על ידי היין, ועל ידי זה באו כל החולאים, לכן בו בעצמו השי"ת מרפא, כמו שנאמר וממכותיך ארפאך, וזה שאמר בראש כל אסוון אנא חמר… (פרי צדיק דברים שופטים טו)

תורה תמימה:

אביך חולה – לרז"ל עד יעקב לא הוה חולשא, דאם לא כן אין לאפרים לומר "חולה", אלא לומר שהאחים בריאים וכדומה, אלא שאם היה אומר כך, היה יוסף מבין שמת, כי אז עוד לא ידעו ממחלה… (בראשית מח א)

חכמה ומוסר:

…והנה הבלתי יודע בחכמה הרפואה ובסימניה להכיר המחלות, יחשבהו לחי גמור, בעת אשר הרופא יחשבהו למת ממש, מעתה מי המיתו, הלא חכמת הרפואה היא אשר חשבתו במתים, אחר כך הרופא אשר יגלה את אזניו כי מחלה עזה ומסוכנת תקפתהו, ויזרזו לתפוש לרפואות ולבקש תרופות, יעורר בו בזה תשוקת חיים, ובזריזות יחל החולה להשתדל בכל מיני השתדלות ובלי רפיון לחפש תרופה למכתו האנושה, ואז כבר בא על ידי זה החיים, ובצדק נתן לו גדר חי. מעתה מי החיה אותו, חכמת הרפואה החיתהו, כי היא העירה אותו על החיים. הענין הזה הוא גם כן בנפש האדם, ממש כן הוא ועוד ביתר שאת, כי ידוע הוא מחכמת הרפואה, אשר הרופא העיקרי במחלות הגוף הוא הטבע בעצמו, היינו טבע משטר הבריאות אשר היה לו בטרם נחלה, לוחם עם המחלה החדשה מקרוב באה, לפרוע פרעות בסדרי מזגיה, והרופא הוא רק עוזר להטבע במלחמתו, ואם כן הטבע לוחם מלחמת החולה גם בלי ידיעתו, אבל לא כן בנפש… (חלק א סימן מ)

בספר שערי תשובה שער ד' אות י"ב וכן ישים וכו' כמו שנאמר (משלי י"ח י"ד) "רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה". פירוש כאשר יחלה הגוף הנפש תסבול חליו, מלשון "ומי מכלכל את יום בואו" (מלאכי ג' ב'), כלומר תעזור לגוף ותסעדהו כאשר תדבר על לבו ותנחמהו לקבל ולסבול, אבל כאשר הנפש חולה, ונכאה מן היגון והדאגה, מי ינחם הנפש ומי יסבול ויסעד אותה, הנה כי הדאגה ומרירות הלב יכבדו מחלי הגוף, כי הנפש סועדת הגוף בחליו, אבל כשהנפש חולה ונכאה מיגונה לא יסעדנה הגוף, ואם תמצא את החוטא תלאה ותקרה אותו צרה ויצדיק עליו את הדין ויקבל המוסר באהבה, יהיה זה לו למגן מן היסורים הרבים הראויין לבא עליו, כמו שנאמר "כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור" (תהלים ע"ו י"א), פירוש כאשר צער האדם יודה אותך, כלומר שיודה אותך האדם בעת צערו…

והנה כל החולים יזהירו את החולים מבלי לדחוק את השעה, ובזה תהיה רפואתם יותר קרובה לבא, אבל במה לחזק את החולה שלא יהיה בהול על התרפאותו, לזה אין להם רפואה, אבל חז"ל גילו לנו סודות במה יתחזק לקבל הכל בשמחה, והמבין יבין מזה, כי אמונה מחוייבת בטבע, אחרי כי הרופאים גם כן מזהירים על זאת, אלא שאינם יודעים במה יתנחם החולה בחליו, ועל כרחך באמונה כנ"ל, וזהו כוונת הפסוק (חבקוק ב' ד') "וצדיק באמונתו יחיה", פירוש האמונה מחיהו… והנה האמונה נותנת בו לב טוב להבין, כי הם רק שלוחא דרחמנא לרחם על האדם להחזירו למוטב להתענג חיי עד… והנה הוא כבר ידוע אשר אמר בדרשות הר"ן ז"ל, כי אנחנו רואים אשר כל המאכלים טובים בטעם, וסמי המרפאים הם תפלים בלי טעם, ומהם גם מרים כלענה, מפני כי ה' עשה את האדם ישר, ומעתה כיון שאנו רואים כי האמונה מחיה ומחזקת את האדם ונותנת לו לב טוב במשתה תמיד, הרי לאות ולמופת כי האמונה היא מאכל לאדם גם בטבע זה העולם… (חלק ב רצה)

רבינו ירוחם:

את אימתי אשלח וגו'… תמיד חשבנו על ענין כלל המחלות, אם הן באות מצד האדם, כי מתהוה איזה קלקול בטבעיו של האדם וזה גורם למחלתו, אבל יותר מסתבר כי המחלה באה אל האדם שלוחה בתפקידה, כי אמנם הלא רואים באמת דברים נפלאים במחלות, הרי יש להן טבעים וחוקים קבועים במהלכן, גם יש להן זמנים קבועים, אשר תדע מראש לכמה ימים תעשנה, ומתי יתחילו להחלש ולסור מן האדם, וישנם כאלה אשר לא תוכל להרפא מהן כלל… רואים אנו מכל זה, כי מחלות אינן מקרים בעלמא, אלא כי כולן הן מאלה אשר "נאמנים בשליחותם", כתות כתות של שלוחים. וטעות גדולה היא אשר חושבים אנשים כשרואים המשכת המחלה לאמר, כי הרופא לא כיוון לנכון רפוי המחלה, המחלות לא תזוזנה בשום אופן טרם ישלמו מעשיהן, כי הלא על זה נאמנות הן בשליחותן…

כשמבינים כן ענין המחלות, כי אינן חלילה דברים של מקרים בעלמא, אלא כי שלוחי המקום הם, גדודים רבים, וגם עם "מדים" מיוחדים לכל גדוד… לפי זה מבינים כבר די טוב, כי צריכים באמת להיתר על מעשה הרפואות, כי באמת מה שייך רפואות ועצות נגד שלוחים הנאמנים בשליחותם. על פסוק "ורפא ירפא" (שמות כ"א י"ט) כתב האבן עזרא, לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו מבחוץ, רק כל חלי שהוא בפנים הגוף ביד השם לרפאותו… הנה כי על חלי שהוא בפנים, אמנם אין היתר לרפאות לדברי האבן עזרא ז"ל, כי האומנם מה באמת שייך רפואות נגד שלוחי המקום, יבא המשלח הקב"ה כי הוא יכאיב ויחבש. (שמות משפטים כג כז)

…אכן להביננו איך פרצנו כל הגדרים ענש לנו השי"ת מדה כנגד מדה, וזו היא מחלת הנערבען (עצבים) רחמנא ליצלן, ותוצאותיה הן, כי אין גם כן להגוף שום גדר, כידוע מחלת העצבים שהיא מעין שגעון אשר אין לו שום מעצור, לא בדבורו ולא במדותיו, וזהו המדה כנגד מדה, להבין איך שברנו ופרצנו כל הגדרים. והרפואה היא, לחזק דברי תורתינו הקדושה, ולעשות דבריה כגחלי אש, ולגדור פרצת דברי השכל, ובזה נרפא בע"ה גם לחזוק גופינו, כי רפואת הנפש היא רפואת הגוף. והמבין יבין כי מחלת הנפש היא מחלת הגוף, ואין מחלה גדולה בהנפש כמו החטא, ובזה יחלה גם הגוף ומאבד כח המחשבה… (דעת חכמה ומוסר סימן קפא)

מכתב מאליהו:

…והרמב"ן הוסיף באיסור ההבטה, כי הראות באויר הדבר, ובכל החליים הנדבקים יזיק מאד וידביקם, וכן המחשבה בהם, ולכן יסגר האיש המצורע… והענין הוא, שכמו שבגשמיות מצאנו בעלי חיים דקים וקטנים מאד (חיידקים) אשר פורחים באויר ומחליאים את כל החי אשר יכנסו בו, כן הבחינה הרוחנית שבחולי, שהיא מציאות תוכן החולי, תגיע אל האדם על ידי התחברותו אליה, אם במגע או אפילו בראיה. ואליבא דאמת, זהו המחליא את האדם, ולא החידק הגשמי אשר נראה במיקרוסקופים, וכבר אמרו חז"ל לא הערוד ממית, אלא החטא ממית, כי הגורם הגשמי שאנו רואים בחוש, אשר המית או החליא, אינו בא אלא לשם נסיון, לכסות על התוכן הרוחני. (ואין להקשות, אם כן למה יועילו סמי הרפואה, הרי אינם מתקנים את הרוחניות? התשובה היא, כי כמו שגשמיות החולי היא לשם נסיון, כך גם הרפואה הגשמית נסיון היא, ובאמת האדם מתרפא רק מצד הסבה הרוחנית, אם מפני שתיקן את מעשיו, או משום מדתו יתברך שלא החזיק לעד אפו, או משום שיודה להקב"ה ויתוקן על ידי זה, או שגם הרפואה באה לנסיון)… (חלק א עמוד קנו)

…לכאורה דעות חלוקות נאמרו כאן בענין רפוי החולים (ראה ערך רפואה), שיטת הרמב"ן שדורש ה' לא ידרוש ברופא, ואין לרופא חלק בבית עושי רצון ה', ושיטת הרמב"ם שהדעה הזאת שלא לדרוש ברופאים היא דעה קלה ומשובשת, וכשם שהרעב מותר לו וצריך הוא לאכול, ואין בזה משום חסרון אמונה, כן החולה צריך ומותר לו לדרוש ברופא, להשתמש ברפואות טבעיות, ולהודות להשי"ת שברא רפואות בעולמו. אך הדבר צריך עיון, שכן הרמב"ן מביא מקרא מפורש התובע מאסא אשר דרש ברופאים, מכאן לכאורה ראיה חזקה נגד שיטת הרמב"ם.

כשנתעמק בדבר נווכח ששיטות הרמב"ם והרמב"ן אינן חלוקות, אלא שכל אחד מדבר על מדרגה אחרת. המדרגה העליונה היא, שמבחין האדם בכל מקריו ובכל אשר סובב אותו את הנהגת השי"ת הישירה, שאינה תלויה בסבות, והוא יפנה בכל אשר הוא צריך רק אל השי"ת, כי הוא מקור לכל, במדרגה זו, אם יחלה האדם ילך אל הנביא לדרוש לסבה הרוחנית של מחלתו, לידע מה השי"ת שואל מעמו, כדי לתקן את אשר עיוות, אם ילך אדם זה אל הרופא להתרפא ברפואה טבעית, בזה פונה לבו מהשי"ת, שכן מעשהו מורה כאילו אפשר חס ושלום לעקוף את רצון הבורא, ולהתרפא בלי לתקן את השורש הפנימי שגרם למחלה, את אשר חיסר ועיוות בעבודת ה'…

במדרגה התחתונה מבחין האדם בסבות טבעיות, לכן השי"ת מסתיר את הנהגתו ממנו, ומנהיגו באמצעות סבות טבעיות, כדברי הרמב"ן, "וה' הניחם למקרה הטבעים". אדם זה, אף שבודאי מוטל עליו להתפלל אל השי"ת לרפאותו, צריך להשתמש ברפואות טבעיות, ולהודות להשי"ת על שהמציא לו רפואה לחליו… אדם הנמצא במדרגה זו, ובכל זאת מונע את עצמו מרפואה, משום שחושש להשתמש באמצעים טבעיים, עליו כותב הרמב"ם שזו איוולת, ודעתו קלה ומשובשת, כי הכלל הוא שעבודת האדם צריכה להיות לפי מדרגתו… (חלק ג עמוד רעא)

…בדברי הזהר האלו מבואר מהלך הסתלקות האדם מן העולם הזה, אין המיתה מסובבת על ידי חולי, כי לולא שיעקב אבינו ע"ה ביקש רחמים שיחלה האדם קודם מותו, כדי שיתעורר לתשובה שלמה בראותו שחיותו הולכת וכלה, לא היה חולי בעולם, יוצא איפוא שהחולי הוא מסובב מהמיתה שנגזרה, ולא סבה אליה, סבת המיתה אצל הצדיקים היא, שהנפש רואה את גילויו של עולם האמת, ובזה כבר מתבטל אצלה ונשלל ממנה כל ענין הגשמיות, ומסתלק ממנה הגוף… (שם עמוד רפג)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• יונתן בן אפרים פישל
• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.