רב רבנות

(ראה גם: זקן, חכם, למוד, מלמד, סנהדרין, רבנות, תלמיד)

זהר חדש:

הוא היה אומר, כעס תלמיד חכם גדול מכולן, במה דברים אמורים, בדברים שהם כנגד הקב"ה, דאמרה תורה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', אבל בדברים אחרים אסור לו לכעוס. והרב אצל תלמיד, כדי שיהא מצוי בכבודו ובמוראו מותר… (נח מד)

תלמוד בבלי:

ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה. והתניא אל ידור, לא קשיא הא דכייף ליה הא דלא כייף ליה. (ברכות ח א)

והא אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו, ותניא רבי אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל. (שם כז א)

…מיהו מורה הלכה בפני רבך את, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. (שם לא ב)

אשרי תלמיד שרבו מודה לו. (שם לב א)

הבוצע הוא פושט ידו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו הרשות בידו. (שם מז א)

…אמר לו ר' יהודה עד כאן העזת פניך ברבך, אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך. (שם סב א)

אמר רבי אבהו אמר לו הקב"ה למשה עכשו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס ישראל מה תהא עליהם… כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור, ומיץ אפים יוציא ריב, כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות. (שם סג ב)

אמרו ליה רבך קטיל קני באגמא הוה. (שבת צה א)

ותנא דבי רבי ישמעאל לימדך תורה דרך ארץ, בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו. (שם קיד א)

אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי, כדתיב והיו עיניך רואות את מוריך. (עירובין יג ב)

בני יהודה גמרו מחד רבה נתקיימה תורתן בידם, בני גליל דלא גמרי מחד רבה לא נתקיימה תורתן בידם. (שם נג א)

…מכאן א"ר אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים… ומניין שחייב להראות לו פנים, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם… דתניא שלשה שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע וגדול בימינו וקטן בשמאלו… (שם נד ב)

מהו לאורויי במקום רבו, א"ל אפילו ביעתא בכותחא. (שם סב ב)

כל מקום שיש בו חילול השם אין חולקין כבוד לרב. אמר רבא בפניו אסור וחייב מיתה, שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה. והא תניא ר"א אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן… אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש… זעירי אמר רבי חנינא נקרא חוטא, שנאמר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך. (שם סג א)

כדאמר רב הונא אמר רב, ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום ר"מ לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. (פסחים ג ב)

תנא תלמיד לא ירחץ עם רבו, ואם רבו צריך לו מותר… (שם נא א)

איבעיא להו תלמיד אצל רבו מאי… כי אתינן לבי רב יוסף אמר לן לא צרכתו, מורא רבך כמורא שמים. מיתיבי עם הכל אדם מיסב ואפילו תלמיד אצל רבו, כי תניא ההיא בשוליא דנגרי. (שם קח א)

…אמר לו רבי למדני תורה, אמר איני מלמדך, אמר לו אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות, אמר לו בני יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק… (שם קיב א)

והאמר רב גידל אמר רב כל תלמיד חכם היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר… לא קשיא הא ברבה הא בתלמידא… (שקם קיז א)

…אמר לו שלום עליך רבי ותלמידי, רבי שלמדתני תורה ברבים, ותלמידי שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד, אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, קל וחומר קטנים לגדולים… (ראש השנה כה ב)

…כיון דתלמידים הוו לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך. (שם לא ב)

אמר רב יהודה המהלך לימין רבו הרי זה בור… והתניא המהלך כנגד רבו הרי זה בור, אחורי רבו הרי זה מגסי הרוח, לא צריכא דמצדד אצדודי. (יומא לז א)

המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, מאי טעמא, כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן… (שם פז א)

והאמר ר' יצחק מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת, מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבוליה אפי רביה. (סוכה כז ב)

…ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו, ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם… (שם כח א)

והיינו דאמר רבי חנינא הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן. רבי חנינא בר פפא רמי, כתיב לקראת צמא התיו מים, וכתיב הוי כל צמא לכו למים, אם תלמיד הגון הוא לקראת צמא התיו מים, ואי לא הוי כל צמא לכו למים. רבי חנינא בר חמא רמי, כתיב יפוצו מעינותיך חוצה, וכתיב יהיו לך לבדך, אם תלמיד הגון הוא יפוצו מעינותיך חוצה, ואם לאו יהיו לך לבדך. (תענית ז א)

רבא אמר אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר והוא לא פנים קלקל, מאי תקנתיה, ירבה עליו רעים, שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה, כל שכן אם הוכשרו מעשיו בפני רבו מעיקרא. (שם ח א)

וא"ר אבהו מניין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע, שנאמר ואתה פה עמד עמדי. (מגילה כא א)

…אמרו ליה למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת… (מועד קטן ט א)

תא שמע מנודה לרב מנודה לתלמיד, מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב. (שם טז א)

…א"ל הכי אמר ר' יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו כי מלאך ה' צב-אות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו. (שם יז א)

רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו. (חגיגה ה א)

דרבי יעקב איש כפר חיטיא הוה מקביל אפיה דרביה כל יומא. (שם שם ב)

…וחכם זה תלמיד המחכים את רבותיו. (שם יד א)

…אמר ליה אני ישמעאל בר' יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי, אמר ליה וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי, אמר ליה וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה, אמר ליה וכי משה אתה, אמר ליה וכי רבך אלקים הוא. (יבמות קה ב)

נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא, זה כתב ידו של רבי… דאי אשמעינן אביו משום דשכיח גביה, אבל רבו לא, ואי אשמעינן רבו משום דאית ליה אימתיה דרביה, אבל אביו לא… (כתובות כח א)

אמר רבי יהושע בן לוי כל מלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו חוץ מהתרת מנעל, אמר רב לא אמרן אלא במקום שאין מכירין אותו, אבל במקום שמכירין אותו לית לן בה… אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המונע תלמידיו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד, שנאמר למס מרעהו חסד, רב נחמן בר יצחק אומר אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת ש-די יעזוב. (שם צו א)

…אמר לו בני נהוג נשיאותך ברמים זרוק מרה בתלמידים. (שם קג ב)

ושמע מינה לא שרי למישרי נדרא באתרא דרביה. (נדרים ח ב)

לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, א"ל רבי החייתני… (שם מ א)

תניא לאהבה את ה' אלקיך לשמע בקולו ולדבקה בו, שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם אשנה שיקרוני רבי… (שם סב א)

וכמה כדי שאילת שלום, כדי שאומר שלום תלמיד לרב. (נזיר כ ב)

…דבר אחר רב לך, רב יש לך, ומנו יהושע. דבר אחר רב לך, שלא יאמרו הרב כמה קשה ותלמיד כמה סרבן. (סוטה יג ב)

אתמר קרא ושנה ולא שימש ת"ח, ר' אלעזר אומר הרי זה עם הארץ, ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור, ר' ינאי אומר הרי זה כותי, רב אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש… תנא התנאים מבלי עולם, אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתן… מאי קטן שלא כלו לו חדשיו, הכא תרגימו זה תלמיד חכם המבעט ברבותיו, רבי אבא אמר זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. דא"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, כי רבים חללים הפילה זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה, זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה. ועד כמה עד ארבעין שנין. איני והא רבה אורי, בשוין. (שם כב א)

שמעת מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב, אמר אביי כולה משום כבודו דכהן גדול הוא. (שם מ ב)

תנו רבנן הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר… תלמיד לרב אין לו שיעור, וכמה, א"ר ששת עד פרסה, ולא אמרן אלא רבו שאינו מובהק אבל רבו מובהק שלש פרסאות. (שם מו ב)

…כי מטו לפיתחא בעו למדקריה, אמר להו יאמרו רבן דקרו. (גיטין נו א)

…מאי את אויבים בשער, אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר ואת והב בסופה, אל תקרי בס­פה אלא בס­פה. (קידושין ל ב)

אמר רב מתנא אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול, הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, שנאמר, וה' הולך לפניהם יומם… תנו רבנן מפני שיבה תקום, יכול אפילו מפני זקן אשמאי, תלמוד לומר זקן, ואין זקן אלא חכם… יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק, תלמוד לומר תקום והדרת, לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור, יכול יהדרנו בממון, תלמוד לומר והדרת, מה קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור שאין בו חסרון כיס… רבי שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח, תלמוד לומר זקן ויראת… (שם לב א וב, וראה שם עוד)

והא רבי חייא הוה יתיב בי מסחיתא וחליף ואזיל רבי שמעון בר רבי ולא קם מקמיה, ואיקפד, ואתא אמר ליה לאבוה שני חומשים שניתי לו בספר תהלים ולא עמד מפני… ואמר לו שמא בהן יושב ומהרהר… תנא איזוהי קימה שיש בה הידור הוי אומר זה ד' אמות. אמר אביי לא אמרן אלא ברבו שאינו מובהק, אבל ברבו המובהק מלא עיניו. אביי מכי הוה חזי ליה לאודניה דחמרא דרב יוסף דאתי הוה קאים… ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח, תלמוד לומר זקן ויראת, אמר אביי נקטינן דאי מקיף חיי… רבינא הוה יתיב קמיה דר' ירמיה מדיפתי חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא, אמר כמה חציף האי גברא, א"ל דלמא ממתא מחסיא ניהו דגיסי בה רבנן… אמר ר' אייבו אמר רבי ינאי אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים… (שם לג א)

א"ר אלעזר כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח, שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלקים… דאמר ר' אלעזר אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה. לייט עלה אביי. (שם שם ב)

…כי לית ליה לרבי יוסי כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי דנפיש, כדי שאילת הרב לתלמיד שלום עליך אית ליה. (בבא קמא עג ב)

…א"ל עכנא עכנא פתח פומיך ויכנס הרב אצל התלמיד, ולא פתח, יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח, יכנס תלמיד אבל הרב, פתח ליה. (שם קיז ב)

תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד, תלמיד לרב מנין, תלמוד לומר הוכח תוכיח מכל מקום. (בבא מציעא לא א)

אבדתו ואבדת רבו שלו קודם, אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא… תנו רבנן רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה, דברי ר"מ, רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו. רבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זה הוא רבו, אמר רב כגון רב סחורה דאסברן זוהמא ליסטרון, שמואל קרע מאניה עליה ההוא מרבנן דאסבריה אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון… קבעי מיניה רב חסדא מרב הונא תלמיד וצריך לו רבו מאי, אמר ליה חסדא חסדא לא צריכנא לך, את צריכת לי. עד ארבעין שנין איקפדי אהדדי ולא עיילי לגבי הדדי. יתיב רב חסדא ארבעין תעניתא משום דחלש דעתיה דרב הונא, יתיב רב הונא ארבעין תעניתא משום דחשדיה לרב חסדא… ותנן רבו שלמדו חכמה, מאי חכמה, רוב חכמתו. (שם לג א)

…לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה שמואל ירחינאה חכים יתקרי ורבי לא יתקרי. (שם פה ב)

אמרו ליה רבנן לרבא שאיל לן מר (לענין שאלה בבעלים), אקפיד, אמר להו לאפקועי ממונאי קא בעיתו, אדרבה אתון שאילתון לי, דאילו אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא, אתון לא מציתו לאישתמוטי, ולא היא, איהו שאיל להו ביומא דכלה, אינהו שאילו ליה בשאר יומי. (שם צז א)

…אשר אין חליפות למו ולא יראו פני אלקים, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, חד אמר כל שאינו מניח בן, וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד. (בבא בתרא קטז א)

מר סבר חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ומר סבר אין חולקין, והלכתא חולקין, והלכתא אין חולקין… לא קשיא הא דפליג ליה רביה יקרא הא דלא פליג ליה רביה יקרא. (שם קיט ב)

אמר רבי זירא אם יכפור רבי יוחנן ברבי אלעזר תלמידו יכפור ברבי ינאי רבו… (שם קנד ב)

…אמרו לו תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצעים אין מכשירין, והוא מי ביצים דרש להו… תנא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו… ותניא תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא אם כן היה רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל… (סנהדרין ה ב)

ר' יהושע בן קרחה אומר מניין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר מניין שלא ישתוק, שנאמר לא תגורו מפני איש… (שם ו ב)

אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו. (שם יט ב)

אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב, מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו, שנאמר מונע בר יקבוהו לאום… עולא בר ישמעאל אומר מנקבין אותו ככברה… ואם למדו מה שכרו, אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכות כיוסף, שנאמר וברכה לראש משביר, ואין משביר אלא יוסף, שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר… (שם צא ב)

רב נחמן אמר זה הקורא רבו בשמו, דאמר רבי יוחנן מפני מה נענש גיחזי, מפני שקרא לרבו בשמו. (שם ק א)

דאמר רב יוסי בר חוני בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, בנו משלמה, ותלמידו איבעית אימא ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ואיבעית אימא ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו. (שם קה ב)

וא"ר יוחנן בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו, ולבסוף קראו חברו ולבסוף קראו תלמידו, בתחלה קראו רבו ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי, ולבסוף קראו חבירו, אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלקים נהלך ברגש, ולבסוף קראו תלמידו, גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב. (שם קו ב)

אמר רב חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר בהצותם על ה'. א"ר חמא ברבי חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה, שנאמר המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'. א"ר חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה, שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. א"ר אבהו כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר וידבר העם באלקים ובמשה. (שם קי א)

…א"ל רבא ציית מאי דאמר לך רבך. (שבועות יח א)

…יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו… (מכות ח א)

תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנאמר וחי, עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. אמר ר' זעירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון. א"ר יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו… (שם י א)

אמר רבה שמע מינה לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין. (ע"ז ה ב)

דתנן הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס… כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם… אמר להו הני מילי סברא אבל גמרא מרב אחד עדיף כי היכי דלא ליפלוג לישני. (שם יט א)

יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר. (אבות א ו)

רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים. (שם ד יב)

הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד… (שם ו ג)

תנו רבנן היה הוא ואביו ורבו בשבי הוא קודם לרבו, ורבו קודם לאביו, אמו קודמת לכולם. (הוריות יג א)

דתני רבי חייא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה, אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין, ואם לאו תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה פרוש הימנו. (חולין ו א)

דאמר רב יהודה אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא. אמר רבי זירא אמר רב כל השונה לתלמיד שאין הגון כזורק אבן למרקוליס, שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד. (שם קלג א)

דכתיב ויקרא יעבץ לאלקי ישראל לאמור אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמדי ועשה מרעתי לבלתי עצבי וכו', אם ברך תברכני בתורה, והרבית את גבולי בתלמידים, והיתה ידך עמדי שלא ישתכח תלמודי מלבי… בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה, אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה', ואם לאו עשיר ורש נפגשו, עושה כולם ה', מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש, טיפש לזה עושה אותו חכם, זו משנת ר' נתן. (תמורה טז א)

א"ל רב משרשיא לבניה… וכי יתביתו קמי רבכון חזו לפומיה דרבכון, שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך… (כריתות ו א)

וכן בתלמוד תורה אם זכה הבן לפני הרב הרב קודם את האב בכל מקום, מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו. (כריתות כח א)

א"ל רב לחייא בריה וכן א"ל רב הונא לרבה בריה… וכשאתה שותה מים שפוך מהן ואחר כך תן לתלמידך, כדתניא לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהן… רב אשי אמר הילכך האי תלמידא דשפיך קמי רביה לית ביה משום אפקירותא. (תמיד כז ב)

אמר רב פפא אפילו כי הא מילתא לימא איניש ולא נשתוק קמיה רביה, משום שנאמר אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. (נדה כז א)

תלמוד ירושלמי:

כהן מהו שיטמא לכבוד רבו, ר' ינאי זעירא דמך חמוי הוא הוה חמוי והוא הוה רביה, שאל לר"י ואסר ליה, שמע ר' אחא ומר יטמאו לו תלמידיו… (ברכות כג א)

ר' מנא מיקל לאילין דמתמניי בכסף, רבי אימי קרא עליהון אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם, א"ר יאשיה וטלית שעליו כמרדעת של חמור, א"ר שיין זה שהוא מתמני בכסף אין עומדין מפניו ואין קורין אותו רבי והטלית שעליו כמרדעת של חמור. רבי זעירא וחד מן רבנן הוון יתיבין, עבר חד מן אילין דמיתמני בכסף, אמר יתיה דמן רבנין לרבי זעירא נעביד נפשין תניי ולא ניקום לון מן קמוי, תירגם יעקב איש כפר גבורייא הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם, הוא יורה יודע הוא יורה הנה הוא תפוס זהב וכסף, לא בכספייא איתמני וכל רוח אין בקרבו, לא חכים כלום, הוי אומרים בעיתון ממנייה וה' בהיכל קדשו, הא ר' יצחק בר לעזר בכנישתא מדרתא דקיסרין. ר' אמי שאל לר' סימון שמעת שממנין זקינים בחוצה לארץ, א"ל שמעתי שאין ממנין זקינים בחוצה לארץ, א"ר לוי ולא מקרא מלא הוא, בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם, הוא כל ישיבה שלך לא יהא אלא על אדמתך. רבנן דקיסרין אומרין ממנין זקינים בחוצה לארץ על מנת לחזור… (בכורים יא ב, וראה שם עוד)

רבי שמואל בשם רבי זעירא אילולא דייו אלא שהיה מקבל פני רבו שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה… והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן, אלא והיה כל מבקש ה'… רבי חלבו ר' הונה בשם רב כתיב ויאמר אליהו התשבי וגו', והלא אליהו טירונין לנביאים היה, אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו כילו עמד לפני השכינה… כתיב והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי, והלא לא משרת אלא לפני עלי, אלא ללמד שכל שירות ששרת לפני עלי רבו כילו שרת לפני שכינה. (עירובין לא א)

עשרה קרעים אסורין באיחוי, הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה… מנין ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו… איזהו רבו כל שפתח לו תחילה, דברי רבי אליעזר, רבי יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו, רבי יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו אפילו בדבר אחד. ר' אבהו בשם ר"י הלכה כדברי מי שהוא אומר כל שרוב תלמודו ממנו… (מועד קטן יז א)

תלת עשר שנין עלול קומי רביה דלא צריך ליה, (היה בא לפניו אחר כך שלש עשרה שנה ואף על פי שלא היה צריך לשמעתתיה), ר' שמואל בשם רבי זעירא אילו לא דייו אלא שהיה מקביל פני רבו, שכל המקביל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. (סנהדרין נו א)

תוספתא:

…ואיזה הוא רבו שלימדו תורה ולא רבו שלימדו אומנות… (בבא מציעא פרק ב)

מי שיש לו תלמידים ותלמידיו קוראין אותו רבי נשתכחו תלמידיו קוראין אותו רבן, נשתכחו אילו ואלו קוראין אותו בשמו. (עדיות פרק ג)

אבות דרבי נתן:

מעשה שאירע בר' יאשיה ובר' מתיא בן חרש שהיו שניהם יושבים ועוסקין בדברי תורה פירש ר' יאשיה לדרך ארץ, א"ל ר' מתיא בן חרש, רבי מה לך לעזוב דברי אלקים חיים ולשטוף בדרך ארץ, ואף על פי שאתה רבי ואני תלמידך אין טוב לעזוב דברי אלקים חיים ולשטוף בדרך ארץ… (א א)

והעמידו תלמידים הרבה, שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים. (שם ב ט)

רבי מאיר אומר אם למדת מרב אחד אל תאמר דיי אלא לך אצל חכם ולמוד תורה, ואל תלך אצל הכל אלא למי שהוא קרוב לך מתחלה, שנאמר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. חובה הוא לאדם שישמש שלשה תלמידי חכמים כגון ר"א ורבי יהושע ור"ע…(ג ו)

יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב כיצד, מלמד שיעשה לו את רבו קבע וילמד ממנו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות, טעם שהניח לו במקרא סוף שיאמר לו במשנה, טעם שהניח לו במדרש סוף שיאמר לו בהלכות… נמצא האדם ההוא יושב במקומו ומלא טוב וברכה. (ח א)

היה ר' מאיר אומר הלומד תורה מרב אחד למה הוא דומה, לאחד שהיה לו שדה אחת וזרע מקצתה חטים ומקצתה שעורים ומקצתה זיתים ובמקצתה אילנות ונמצא להאדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שלומד מב' ג' דומה למי שיש לו שדות הרבה, אחת זרע חטין ואחת זרע שעורים ונטע אחת זיתים ואחת אילנות, ונמצא אדם והוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה. (שם ב)

…ילמדו כל אדם ממשה רבינו שאמר ליהושע בחר לנו אנשים, בחר לי לא נאמר אלא בחר לנו, מלמד שעשאהו כמותו אף על פי שהוא רבו ויהושע תלמידו… ומנין שכבוד רבו חביב עליו ככבוד שמים, שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם, שקלו כנגד השכינה. (כז ד)

מסכת סופרים:

והתני ר' חיננא בר פפא פנים בפנים דבר ה', פנים תרי, בפנים תרי הוא ארבעה אפין, פנים של אימא למקרא, פנים בינוניות למשנה, פנים שוחקות להש"ס פנים מסבירות לאגדה. ר' נחמיה בשם ר' יעקב בר ינאי כמים הפנים לפנים, בנוהג שבעולם יש לך רב רוצה ללמד ותלמיד שאינו רוצה ללמוד, תלמיד רוצה ללמוד והרב אינו רוצה ללמדו, בראם הכא הרב רוצה ללמד והתלמיד רוצה ללמוד. (טז א וב)

מסכת כלה:

ר' אליעזר בן יעקב אומר כל הנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו ואומר דבר שלא שמע מפי רבו והחולק על ישיבתו של רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, וכל האומר דבר בשם רבו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי… אי זהו רבו שלמדו משנה ותלמוד, אבל לא מקרא דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו, ר' יוסי אומר כל שהאיר עינו במשנתו… (פרק ב)

לא יפטר אדם לא מאצל רבו ולא מאצל חברו עד שיטול ממנו רשות, ילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום, שעמד על פתח הגן וקרא לו לאדם שנאמר ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה. (פרק ט)

מסכת דרך ארץ רבא:

וההולך אחרי רבו אינו רשאי ליפטר מאחריו עד שיטול ממנו רשות… והנפטר מרבו בין שהוא גדול מרבו ובין שרבו גדול ממנו אומר לו הריני פטור. (פרק ד)

מדרש רבה:

הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים (ישעיה ח'), וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו, אלא מלמד שהיו חביבים עליו כבניו, וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו הכל צווחים ווי. (בראשית מב ד)

ר"ע אומר אם היו לך תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך, זה או זה, ואם שניהם כאחד טובים. (שם סא ג)

א"ר אבא בא אחא בנוהג שבעולם התלמיד יושב לפני רבו, ומשהוא גומר התלמיד אומר לרב יגעתיך… (שמות מא ד)

הלכה בתוך כמה אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן, כך שנו רבותינו בתוך ד' אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן, שנאמר מפני שיבה תקום, ושואל בשלומו בתוך ד' אמות. ואיזה הידור שאמרה תורה והדרת, שלא יעמדו במקומו ולא ישב במקומו ולא יהא סותר את דבריו, וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה, ולא יקפוץ להשיב, ולא יהא נכנס בתוך דבריו, שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלו נקרא רשע לפני המקום ותלמודו משתכח ושנותיו מתקצרות, ולסוף הוא בא לידי עניות, שנאמר (קהלת ח') וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלקים. מורא זו איני יודע מהו, כשהוא אומר מפני שיבה תקום ויראת מאלקיך, הוי זה מוראת הרב… (במדבר טו יג)

כיצד, אמרו לעצל רבך בעיר לך ולמוד תורה ממנו, והוא משיב אותן ואומר להן מתיירא אני מן הארי שבדרך, מנין שנאמר (משלי כ"ו) אמר עצל שחל בדרך. אמרו לו הרי רבך בתוך המדינה עמוד ולך אצלו, אמר להן מתיירא אני שלא יהא ארי בתוך הרחובות, שנאמר ארי ברחובות, אמרו לו הרי הוא דרך אצל ביתך, אמר להן והארי בחוץ, שנאמר אמר עצל ארי בחוץ, אמרו ליה בתוך הבית, השיב להן ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול אני מחזר ובא… (דברים ח ז)

האלף לך שלמה, רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן הרב נוטל אלף ותלמיד נוטל שכר מאתים, מה טעם האלף לך שלמה. ר' אלכסנדרי אמר אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שישלימנו לאחרים, מה טעם האלף לך שלמה. (שיר ח יד)

טובים השנים מן האחד, טובים השנים שהם יגעין בתורה מן הא' שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו, כי אם יפולו האחד יקים את חברו, שאם שכח הלכה אחד מהם חבירו מחזיר ההלכה, והחוט המשולש לא במהרה ינתק זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן. (קהלת ד יד)

א"ר לוי לרב שהיה מצוה את תלמידו ואומר לו לא תטה משפט והוא מטה משפט, לא תכיר פנים והוא מכיר פנים, א"ל התלמיד ר' לך שרי ולי אסור. (שם ח ח)

מדרש תנחומא:

…אמרו לו והרי אמרת והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון, מה הוא ודאי מניח לו לישון… אמר להם בעשירי תורה אני מדבר, כיצד היה אדם גדול ועשיר בתורה למד תלמידים הרבה ורבץ תורה ברבים ושבע מן התורה, אף על פי שהוא מת אין התלמידים שהעמיד מניחין לו לישון אלא יושבין ועוסקין תלמידיו בתורה ובתלמוד ובהלכה ואגדות ואומרים תלמידיו הלכות ושמועות משמו ומזכירין שמו בכל שעה, ואין מניחין אותו לישון בקבר… (תשא ג)

ארשב"ל אדם שלמדו רבו את התורה, עד שלא למדו היה הרב לומד ותלמידו עונה אחריו, משלמדו אומר לו רבי נאמר אני ואתה… אמר רשב"ל אסור לתלמיד חכם להורות הלכה בצבור עד שיהו דברי תורה עריבין על שומעיהם ככלה הזו שהיא עריבה על בעלה ומתאוה להיות שומע את דבריה… (שם טז)

…ולכך נמשלה התורה למים, שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים, כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקני מים, כך לא יתבייש לומר לקטן ממנו למדני תורה למדני דבר זה. וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה בלא מחיר, כך כל הרוצה ללמוד תורה לומד בלא מחיר ובלא כסף, שנאמר לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר. (ויקהל ח)

דבר אחר אם שמוע תשמע, אם שמעת לקול רבך סופך שאחרים שומעים לך. (כי תבא ד)

שוחר טוב:

א"ר לוי הרב אמר אחד והתלמיד אמר אחד, הרב אמר (דברים ה') מי יתן והיה לבבם זה להם, והתלמיד אמר (במדבר י"א) ומי יתן את כל עם ה' נביאים, לא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעולם הזה, אבל לעולם הבא שניהם מתקיימין… (מזמור יד)

אמר רבי חייא תלמיד הולך לפני רבו בלילה מי נוטל הפנס לא התלמיד, והקב"ה נוטל את הפנס לפני ישראל, שנאמר (שמות י"ג) וה' הולך לפניהם יומם, הוי וענותך תרבני. רבי לוליאני בשם רבי ישמעאל אמר בנוהג שבעולם הרב אומר והתלמיד עונה, אבל הקב"ה אינו כן (שמות י"ט) משה ידבר והאלקים יעננו בקול… אמר רבי אבא ראית מימיך הרב והתלמיד עסוקין בתורה, והרב אומר לתלמיד הוגעתיך, רב לך, והקב"ה לימד תורה לישראל ארבעים יום ובסוף אמר להן הוגעתי אתכם וצערתי, שנאמר (דברים א') ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמר (רב לכם). אמר רבי שמעון בנוהג שבעולם התלמיד והרב עומדין הרב אומר לתלמיד לך והמתן לי במקום פלוני והתלמיד הולך ממתין לו, והקב"ה אומר ליחזקאל (יחזקאל ג') קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך, וכתיב ואצא אל הבקעה וגו'. (מזמור יח)

תנא דבי אליהו רבא:

פעם אחת הייתי מהלך בתוך הגולה שבבבל ונכנסתי לעיר גדולה של ישראל ואין שם עכו"ם כלל, ומצאתי שם מלמד תינוקות אחד וישבו לפניו מאתים נערים שרובן בני שמונה עשרה שנה ובני עשרים שנה, ולשנה האחרת חזרתי לשם ומצאתי את התלמידים ואין רבם ביניהם, אלא בן אחד בלבד שהוא היה בן בנו, שבשביל מעשיהם המקלקלים של אותן נערים מת רבן ומתה אשתו ומת בנו ומת בן בנו ומתו כל הנערים שרובן בני שמונה עשרה ובני עשרים ולא נשתיירו רק הקטנים… (פרק יח)

והרב הרודה את תלמידו ודיין וכהן העובד ע"ג … כולן יעברו ממלאכתן וילכו ויעשו מלאכה אחרת, ואם חזרו ועשו תשובה מרפאין אותן, ואם לאו עונשין אותן… (פרק כג)

ילקוט שמעוני:

ויעשו כדבר משה, קיימו עליהן מצות משה רבן, שבח לתלמיד שמקיים עליו מצות רבו… (ויקרא פרק י, תקכח)

רש"י:

לחכם לב – שלמד חכמה מרבו יקרא נבון סופו שיהיה נבון בדברים מפולפל בחכמתו ויקראו אותו נבון. ומתק שפתים יוסיף לקח – כשאדם מטעים דבריו לתלמיד וממתיק דבריו בטעמים יוסיף לקח. (משלי טז כא)

…ורבותינו דרשו בתלמיד היושב לפני רבו, אם יודע ברבו שיחזיר לו תשובה על כל דבר שישאלהו ידקדק וישאל שמועתו, ואם לאו ישתוק. אל תתאו למטעמותיו – אלא פרוש ממנו ולך לפני רב הגון ולא תביישהו בשאלות אחר שלא ידע להשיב. (שם כג ב)

רמב"ן:

ומתאבל אדם על רבו שלמדו חכמה בחליצת מנעל ושאר דיני אבילות, דאמרינן (מו"ק כ"ה ב') כי נח נפשיה דר' יוחנן יתיב רבי אמי עליה שבעה ושלשים, א"ר אבא בריה דרבי חייא בר אבא ר' אמי לגרמיה הוא דעבד, דא"ר אבא בריה דר"ח בר אבא אמר רבי יוחנן אפילו רבו שלמדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד. ואתמר בירושלמי בפרק היה קורא כד דמך רבי חייא בר אדא דהוא בר אחתיה דבר קפרא קבל ר"ש בן לקיש עלויה תנחומין דהוה רביה, נימא תלמידא דבר נשא חביב עליה כבריה, וכל שכן שמקבל תנחומין תלמיד על רבו… (תורת האדם ענין קרובים המתאבלים)

משנה תורה:

אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו, או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו, אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס… וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב, שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, אמרו חכמים אם הרב דומה למלאך ה' צב-אות תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו.

כיצד מלמדים, הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה, כדי שיהו כלם רואים הרב ושומעים דבריו. ולא ישב הרב על הכסא ותלמידיו על הקרקע, אלא או הכל על הארץ או הכל על הכסאות. ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים, וקודם חורבן בית שני נהגו הכל ללמד לתלמידים והם יושבים…

הרב שלמד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה. וכן לא יאמר התלמיד הבנתי והוא לא הבין, אלא חוזר ושואל אפילו כמה פעמים, ואם כעס עליו רבו ורגז, יאמר לו רבי תורה היא וללמוד אני צריך ודעתי קצרה…

אין שואלין את הרב כשיכנס למדרש עד שתתישב דעתו עליו… ואין שואלין שנים כאחד, ואין שואלין את הרב מענין אחר אלא מאותו הענין שהן עסוקין בו כדי שלא יתבייש. ויש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו ובמעשים שעושה בפניהם כדי לחדדן, וכדי שידע אם זוכרים הם מה שלמדם או אינם זוכרים. ואין צריך לומר שיש לו רשות לשאול אותם בענין אחר שאין עוסקין בו כדי לזרזם… (תלמוד תורה ד א והלאה, וראה שם עוד)

כשם שאדם מצוה בכבוד אביו ויראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יתר מאביו, שאביו מביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא… ואין לך כבוד גדול מכבוד הרב, ולא מורא ממורא הרב, אמרו חכמים מורא רבך כמורא שמים, לפיכך אמרו, כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר "בהצותם על ה'…

איזהו חולק על רבו, זה שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו, ורבו קיים, ואף על פי שרבו במדינה אחרת. ואסור לאדם להורות בפני רבו לעולם, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. היה בינו ובין רבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה מותר להשיב, ולהפריש מן האיסור אפילו בפני רבו מותר להורות… שכל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב. במה דברים אמורים בדבר שנקרה מקרה, אבל לקבוע עצמו להוראה ולישב ולהורות לכל שואל אפילו הוא בסוף העולם ורבו בסוף העולם אסור לו להורות עד שימות רבו, אלא אם כן נטל רשות מרבו. ולא כל מי שמת רבו מותר לו לישב ולהורות בתורה, אלא אם כן היה תלמיד שהגיע להוראה. (שם ה א והלאה)

ואסור לו לתלמיד לקרות לרבו בשמו ואפילו שלא בפניו, והוא שיהיה השם פלאי שכל השומע ידע שהוא פלוני, ולא יזכיר שמו בפניו ואפילו לקרות לאחרים ששמם כשם רבו כדרך שעושה בשם אביו, אלא ישנה את שמם אפילו לאחר מותם. ולא יתן שלום לרבו או יחזיר לו שלום כדרך שנותנים לריעים ומחזירים זה לזה, אלא שוחח לפניו ואומר לו ביראה וכבוד שלום עלי רבי, ואם נתן לו רבו שלום יחזיר לו שלום עליך רבי ומורי.

וכן לא יחלוץ תפיליו לפני רבו, ולא יסב אלא יושב כיושב לפני המלך, ולא יתפלל לא לפני רבו ולא לאחר רבו ולא בצד רבו, ואין צריך לומר שאסור לו להלך בצידו אלא יתרחק לאחר רבו ולא יהא מכוון כנגד אחוריו ואחר כך יתפלל. ולא יכנס עם רבו במרחץ, ולא ישב במקום רבו, ולא יכריע דבריו בפניו, ולא יסתור את דבריו, ולא ישב לפניו עד שיאמר לו שב, ולא יעמוד מלפניו עד שיאמר לו עמוד או עד שיטול רשות לעמוד. וכשיפטר מרבו לא יחזור לו לאחוריו אלא נרתע לאחוריו ופניו כנגד פניו.

וחייב לעמוד מפני רבו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו, ולא יראה קומתו ואחר כך ישב. וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל.

אין חולקין כבוד לתלמיד בפני רבו אלא אם כן דרך רבו לחלוק לו כבוד. וכל המלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו, ואם היה במקום שאין מכירין אותו ולא היו לו תפילין וחש שמא יאמרו עבד הוא אינו נועל לו מנעלו ואינו חולצו. וכל המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד ופורק ממנו יראת שמים. וכל תלמיד שמזלזל דבר מכל כבוד רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל.

ראה רבו עובר על דברי תורה אומר לו לימדתנו רבינו כך וכך. וכל זמן שמזכיר שמועה בפניו אומר לו כך לימדתנו רבינו. ואל יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שיזכיר שם אומרו. וכשימות רבו קורע כל בגדיו עד שהוא מגלה את לבו, ואינו מאחה לעולם. במה דברים אמורים ברבו מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו, אבל אם לא למד ממנו רוב חכמתו הרי זה תלמיד חבר ואינו חייב בכבודו בכל אלו הדברים, אבל עומד מלפניו, וקורע עליו כשם שהוא קורע על כל המתים שהוא מתאבל עליהם, אפילו לא למד ממנו אלא דבר אחד בין קטן בין גדול עומד מלפניו וקורע עליו.

הרב המובהק שרצה למחול על כבודו בכל הדברים האלו או באחד מהן לכל תלמידיו או לאחד הרשות בידו, ואף על פי שמחל חייב התלמיד להדרו ואפילו בשעה שמחל.

כשם שהתלמידים חייבין בכבוד הרב, כך הרב צריך לכבד את תלמידיו ולקרבן, כך אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וצריך אדם להזהר בתלמידיו ולאוהבם שהם הבנים המהנים לעולם הזה ולעולם הבא.

התלמידים מוסיפין חכמת הרב ומרחיבין לבו, אמרו חכמים, הרבה חכמה למדתי מרבותי, ויותר מחברי ומתלמידי יותר מכולם, וכשם שעץ קטן מדליק את הגדול כך תלמיד קטן מחדד הרב עד שיוציא ממנו בשאלותיו חכמה מפוארה. (שם ה א והלאה, וראה שם עוד)

…ואם היה רבו, הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו. (תשובה ב ט)

ויש עבירות קלות מאלו, ואף על פי כן אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעולם הבא, וכדאי הן להתרחק מהן ולהזהר בהן. ואלו הן… והמבזה רבותיו… (תשובה ג יד)

ומהן חמשה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהן, ואלו הן… והמבזה רבותיו, שדבר זה גורם לו לדחפו ולטרדו כגחזי, ובזמן שנטרד לא ימצא מלמד ומורה לו דרך האמת. (שם ד ב)

פגע באבדת רבו עם אבדת אביו, אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת, ואם לאו של רבו קודמת, והוא שיהיה רבו מובהק, שרוב חכמתו של תורה למד ממנו. (גזלה ואבדה יב ב)

תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו, שנאמר וחי, עשה לו כדי שיחייה, וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין. וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו. (רוצח ושמירת נפש ז א)

הרב שהוא מקריא ברצונו לתלמידים בכל עת שירצה ואיזו מסכתא שירצה והם היו קבועים לבא תמיד ונשמט להן ממסכתא למסכתא הרי הן שאולין אצלו ואין הוא שאול להם, וביום הפרק שהכל באין לשמוע ענין אותו מועד הרי הוא שאול להם והם אינן שאולין לו. (שאלה ופקדון ב ד)

ספר חסידים:

שורש ענוה במקום שיש גדולה וכבוד ירחיק עצמו ולא יכלול עצמו עם שאר בני אדם… מכאן למד רבן גמליאל כתב שפיר מילתא באנפאי ובאנפי חבראי. ועוד כתיב שאמר הקב"ה לישעיה (ו' ח') את מי אשלח ומי ילך לנו, מכאן למדה תורה דרך ענוה לרבנים… ולא יכבד שם רבו בפני רבו אחר, ולא את רבו בפניו שיאמר לרבו פלוני רבך… (טו)

דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו (משלי כ"ה), אם מצא אדם רב שמלמדו תורה והרב יודע סתרי תורה דברים שלא נתנו לגלות אלא לאב בית דין וצנוע, והתלמיד חפץ לבו לכך, אל ילמד לו אם אינו ראוי לכך, או אם הוא ראוי לכך והוא רוצה לילך בהשבעות שידע יותר לבסוף יהיה לו למכשול כמו אחר. (רצב)

שאל אביך ויגדך (דברים ל"ב) ואם תדע שלא ידע להשיב, זקניך ויאמרו לך, מגיד לך הכתוב שאם שאל תלמיד לרבו ואינו יודע להשיב אל ישאל לפניו לחכם אחר פן יתבייש רבו. (רצט)

ובכל קנינך קנה בינה (משלי ד'), שיהא לו רב שידע ויבין מה הוא לומד, אף על פי שאינו לומד אלא עברי צריך שיהא מבין מה הוא לומד, כשלומד מקרא צריך להבין לו כשהגיע לדברי יראת שמים, כגון לכבד את התורה ולומד לו שהבורא בשמים והוא הנותן והוא המפרנס, ויראה לו שבשמים הוא, ואם יגדל ילמדוהו שיש גן עדן וגיהנם, כי הילדים לבם כלב הגדולים בחלום סבורים שהכל אמת… (דש)

תחלה צריך שיהא לו רב וחבר ירא שמים להזהירו שלא יהיה זולל וסובא ולא יחלל שבת, ושיהא לו רב טוב וחבר טוב להזהירו מן הנשים, וכשלוקח אשה להזהירו מן הנדות בימי טומאה, שלא להושיט מידו לידה ויחזיר אפילו לחם… (שה)

לא יתן אדם את בנו ללמוד לפני כעסנים, כי יכום או יענישום, כי אחד לא נתן שכר המלמד כששאל השכירות מהרה, אמר לתלמידו יהי רצון שלא תצליח בלימודך, אמר לו החכם מה פשעו, ואמר לאביו שמע לעצתי ותשכור מלמד אחר לבנך שלא יהיה כעסן… (שו)

…ואם אביו משכיר לו רבו ולא היה הרב מלמדו אלא בשכר, נמצא האב קודם, ואם למדו יותר תורה אף על פי שאביו מהדין היה לו להיות קודם, ויודע שרבו יכעוס יקדים לרבו. (תקעט)

ואם הרב לא היה רוצה ללמוד אלא בשכירות, ויהודי או יהודית נותנים השכירות ללמדו, אז אבידת הבעל הנותן קודם. (תקפה)

אם יש לאדם תלמידים יעסוק בתקנתם, וכך אם רב אחד טוב בעיר ויש לו תלמידים טובים כתלמידיו יעסוק בתקנתם כמו בתקנת תלמידיו, ואם יש לו תוספות ואין לרב אחר שהוא טוב תוספות, לא יחשוב לא אשאיל לו ויבואו תלמידיו לפני ללמוד, לכך אמר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, וכתיב ואהבת לרעך כמוך. (תתקסז)

אם יבואו תלמידים במקום אחד לפני הרב להיות בביתו מתאכסנים ויש רב אחר בעיר מוטב שילמדו מן הרב שבבית, וכתיב (משלי כ"ג) "בין תבין את אשר לפניך", אם יודע כמו האחר. אם רואה הרב שחפצים ללמוד לפני רב אחר יאמר להם לפני מי שאתם חפצים ללמוד תלמדו לא אקפיד ואין לבי עליכם. לא מכל הרבנים זוכה אדם ללמוד, שאפילו לחוצה לארץ הולך אדם ללמוד לפני רב. (תתקסח)

מי שהוא חריף ומפולפל ובעבור ענותנותו ילך במקום שהרב אומר לתלמידיו ההלכה ואותו הרב אינו חריף ומפולפל ויתבייש שזה יושב שם, אותו חריף חוטא אף על פי שאינו מקשה לו. (תתקעב)

מדה יהיה לאהבה, לא יאהב אדם את רבו והוא יודע שאין לו הצלחה לפניו, ובעבור אהבתו ילמוד לפניו או יניח בנו ללמוד לפניו, וכתיב (משלי י"ז) את פני מבין חכמה, למדו לפני מבין ואם לאו הרי לך עון שאתה מכבד את רבך והיית לומד לפני אחר יותר מלפני רבך, וגם מאבד לבנו תלמידו, והכל לפי השעה… (תתקעג)

כתיב "ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה'" (מ"ב ד'), כי לא היה הנביא מניח תלמיד ללמוד לפניו אלא הבדוקים לו שהיו יראי ה', והרי גחזי היה לפניו, אז כשבא לפניו לא החמיץ עדיין עד שבא להודפה, אמר אלישע הרי רעתו לא נודע בגלוי, ואם אעזוב אותו יאמרו על חנם גרשו, לכך המתין עד שחטא בדבר שגרוע בישראל לא היה עושה כן… לומר הרבה יש לו לאדם לסבול עד שיגרש את תלמידו עבור תרעומת בני אדם עד שיודע בושתו. (תתקצ)

רבינו יונה:

עשה לך רב, שאפילו אתה יודע כמותו, עשה אותו רב עליך, מפני שאדם זוכר מה שלמדו רבו יותר ממה שאדם לומד מעצמו, ועוד כי פעמים יבין הדבר יותר ממנו ונמצא מלמדו, ואפילו אם שניהם שוים בחכמה. (אבות א ו)

עשה לך רב והסתלק מן הספק, רוצה לומר שיקבל חבירו לרב אף על פי שלא נחכם יותר ממני, ואפילו אם לא השיג אל חכמתו, כדי שיסתלק מן הספק, שפעמים החכם יסתפק בהוראה ואינו יודע מה לומר, ויסתפק אם יתיר ושמא הוא אסור ותארע תקלה על ידו, ואם יאסור מספק אולי נמצא מפסיד ממונם של ישראל והתורה חסה עליו, על כן יעשה חבירו רב וישאל ממנו ספקותיו ויעשה הוראה על פיו, אם הדבר הוא פשוט אליו ואפילו להיתר, אף כשאינו גדול כמותו בחכמה. וכן אמרו הגאונים ז"ל כל היכא דלמר מספקא ליה ולמר פשיטא ליה הלכתא כמאן דפשיטא ליה אפילו תלמיד לפני הרב. (שם שם טז)

ואל תהי ראש לשועלים, רוצה לומר שנוח לו לאדם להיות תלמיד למי שגדול ממנו בחכמה, שנמצא בכל יום מוסיף על חכמתו, מהיותו רב למי שקטון ממנו בחכמה, שנמצא פוחת והולך מחכמתו… (שם ד כא)

מאירי:

וכן החושד בכשרים סבת התעכב התשובה ממנו לפי דעתי, אף על פי שאין בענין גוף עברה, בחשדו אותו אחר שלא חמסו ולא ביישו, מכל מקום היא מדה תביאהו להיות הצדיקים כרשעים אצלו ומצדיקים הרבים לא זכו בו, ויהיו כל בני אדם שוים אצלו כצדיק כרשע, אחר שהוא חושד בפעולת הצדיק כמו שראוי לחשוד בפועל אדם רשע, ועם זאת המחשבה לא יכריח טבעו להיותו שומע למצות חכמים כי יחשדם גם כן בדבריהם. וכן לא ישמע לתוכחתם אחר שהוא חושדם שהם יכשלו בהם במה שמוכיחים בני האדם. וכבר הביאה זאת המחשבה לדורות הקדמונים להמשך אחר העברות ולבלתי שמוע עצה וקבל תוכחת, כאמרם "ויהי בימי שפוט השופטים", דור ששופט את שופטיו, אומרין לו טול קיסם מבין שניך, והוא אומר לו טול קורה מבין עיניך… (משיב נפש מאמר א פרק ד)

מדרש שמואל:

אי נמי כוונת השלם הזה להזהיר לאדם נבון וחכם בתורת ה' שילמד אותה לאחרים ולא תהיה לו לבדו, כי מונע בר יקבוהו לאום, ויעשה את עצמו רב ללמד לאחרים מה שהוא יודע, ואמר עשה לך רב, שיהיה טורח בדבר זה ויסובב מעיר לעיר כשמואל הנביא ללמד את בני יהודה קשת, מלחמתה של תורה, ואם לא תמצא מי שירצה ללמוד עמך בתורת תלמיד וזה מרוב גאותו וגאונו עם כל זה אל תקפיד אתה בזה, רק אמור לו שיבא וילמוד בזה מכל מקום ואפילו שיהיה נקרא חבר. (אבות א ו)

ובספר לב אבות כתב עשה לך רב, כלומר תקבלהו עליך לרב, וכדי לקבל תועלת מן הרב צריך שהתלמיד יאמין לו מאז ויסמוך על דבריו, וזה שאמר והסתלק מן הספק, כלומר לא תספק כלל בדברי רבך אלא סמוך עליו, כי זולת זה לא יועיל לך. (שם שם טז)

מנורת המאור:

אף על פי שהחולק עם כל אדם גורם כל הרעות שבעולם, החולק עם רבו הוא עון פלילי, וחורבן עולם נחשב לו, כאלו חולק עם השכינה… ולעולם יתיירא אדם ממה שאירע לקרח ועדתו בחלקם עם משה, כדאמרינן התם, עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא… (נר ב כלל ז חלק ב פרק ג)

תומר דבורה:

ראשונה – המתגאה על תלמידיו גורם שהתפארת יתגאה ויתעלה מעל נצח והוד, שהם למודי ה' תלמידי התפארת, והמשפיל עצמו ומלמדה באהבה, גם התפארת ישפיל עצמו אל תלמידיו וישפיעם, לפיכך יהיה האדם נוח לתלמידיו וילמדם כאשר יוכלון שאת, והתפארת בזכותו ישפיע בלמודי ה' כפי בחינתם הראויה אליהם.

שנית המתגאה בתורתו על העני ומבזה אותו, כההוא עובדא עם אליהו, שנדמה לרבי שמעון בן אלעזר כעני מכוער להכשילו, שזחה דעתו עליו וגינה את העני והוא הוכיח על פניו מומו, כי המתגאה על העני גורם שהתפארת יתגאה על היסוד ולא ישפיע בו, ואם תהיה דעתו של חכם מיושבת עליו עם העני, אז התפארת ישפיע ביסוד, לפיכך ייחשב העני מאד אצל החכם, ויקרבהו, וכך ייחשב למעלה היסוד אצל התפארת ויתקשר בו.

שלישית המתגאה בתורתו על עמא דארעא, שהוא כלל עם ה' גורם שהתפארת יתגאה מעל המלכות ולא ישפיע בה, אלא יהיה דעתו מעורבת עם הבריות, וכל עם הישוב חשובים לפניו, מפני שהם למטה בסוד הארץ… אלא יתנהג עמהם בנחת על פי דרכם כעין התפארת, שהוא משפיע למלכות ומנהיגה כפי עניות דעתה… (פרק ז)

מהר"ל:

…ופירוש דבר זה אחר שהזוג שלפניהם תקנו את האדם בענין הנהגת ביתו, כי ביתו קרוב אל האדם, גם ביארנו לך לפני זה כי הנהגת ביתו דומה ומתיחס אל הנהגת האדם כמו שאמרנו, בא הזוג אשר אחריהם והם תלמידים שלהם לתקן ענין האדם איך ינהג עם הבריות, ודבר זה חוץ מביתו וזה גם כן קרוב אליו כי הרב והחבר חוץ לביתו, אך אתם קרובים לו ביותר, ואחר כך שאר האדם, כי האדם נמצא עם רבו ואחר כך עם חבירו ואחר כך עם שאר האדם, לכך אמר עשה לך רב, כי מה שאמר עשה לך רב אין הכונה על הרב שהוא רב מובהק, שעל ידי זה לא היה אומר עשה לך רב, אבל פירוש הדבר שיעשה לו רב, אף אם אינו ראוי לו להיות רב, וזהו עשה לך שעל כל פנים אי אפשר שלא ילמד ממנו דבר מה, ודי לו באותו דבר שלמד שעושה אותו לרב. וכן קנה לך חבר, אצל חבר שייך לומר קנה לך, מפני שהחבר הוא קנינו, ולא כן הרב שאין הרב קנינו… אבל החבר לפעמים עושה צרכו כמו דרך החברים לעשות… (דרך חיים א ו)

…ובשביל זה היה ראוי שלא לסמוך לקרא בשם רב רק מי שיהיה שם שמים מתאהב על ידו, לא מי שיתחלל שם כבודו על ידו יותר על זה שנותן כבוד התורה למי שאין ראוי לה. ובמדרש ר' תנחומא בשם ר' תנחום בר חייא רבי מני בשם ר' יוסי בן זבידא, נואף אשה חסר לב כל המקבל עליו שררה בשביל להנות ממנה אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה משחית נפשו הוא יעשנה… (שם ד ד, וראה שם עוד וערך שררה)

והקצבה שנותנים לרב או מה שמקבל מן הקידושין אפשר כי זה שכר בטלה שבשביל כך הוא משועבד ללמד אחרים, ואינו עוסק במלאכה, ואין כאן איסור מה אני בחנם אף אתם בחנם, שאין השכר בא בשביל התורה רק בשביל הביטול בלבד ממלאכתו ולא בעינן כאן בטילה דמוכח, שזה דוקא שייך בבטול שעה אחת דאפשר שלא היה עושה דבר, אבל שיהיה מבטל תמיד בודאי אי אפשר שלא היה אפשר לו להרויח בדבר מה, וכהאי גוונא לא בעי בטילה דמוכח… ובדור הזה הלואי שלא יחמירו על עצמם ולא יקילו גם כן יותר מדאי עד שהבעלי בתים חושבים כי זהו עצם הלומדים להנות משל אחרים, ואף יש להם לשאול, ובזה הורידו והשפילו כבוד התורה עד לארץ, אך אין לחוש בדור הזה אשר בעונותיו לא נמצא תלמיד חכם בו. (שם ד ה)

יהי כבוד חברך חביב וכו'… ויש לך לדעת כי שני חבירים נקראו כאשר האחד הוא לתועלת השני ובזה הם חבירים, ולפיכך אף על גב שהרב מלמד את התלמיד, מכל מקום בצד מה נחשב התלמיד שהוא לתועלת הרב, ומפני כך אמר שיהיה כבוד תלמידך ככבוד חבירך, אחר שגם הרב מקבל תועלת מן התלמיד. ועוד יש לך לדעת כי כל שני דברים אשר יש להם שתוף ביחד כמו הרב והתלמיד שיש להם שתוף וצירוף ביחד, כמו שבארנו למעלה בפרק משה קבל בתחלתו, וכל צירוף וחבור בעולם יש ביניהם התיחסות מה, ולכך אמר מצד הצירוף הזה שיש לרב אל התלמיד יהיה נחשב בעיני הרב הצירוף הזה שווי גמור עד שיהיה נחשב לו כבודו ככבוד חבירו אשר יש לו שווי וצירוף אליו לגמרי, וכאלו היה חבירו… ולאחר שכל שני חבירים הם משלימים זה לזה… הנה מצד זה יש לו דמיון אל הרב שהוא השלמתו של תלמיד, ומפני כך אמר יהי כבוד חבירך כמורא רבך, שיש לתלמיד לקבל מורא מרבו אשר הוא משלים אותו… ומורא רבך כמורא שמים, כי גם מצד מה הרב דומה למורא שמים, שכשם שהשי"ת עלה לאדם וסבתו, כך הרב הוא עלה וסבה לתלמיד שקבל ממנו חכמתו, ולפיכך מורא רבך כמורא שמים, כי כאשר יש צד בחינה שכלית שהתלמיד יש לו דמיון אל החבר ולחבר יש דמיון אל הרב, ולרב יש דמיון למורא שמים, כי כל זה בחינה שכלית, ולפיכך יש לשקול מפני הכבוד כאלו היה לגמרי כך, אבל לא שיהיה נחשב התלמיד כמו הרב, כי אין כל כך הדמיון הזה… (שם ד יב)

…אבל הרב שכבר יש לו התורה ואין מתקרב אל התורה עתה ראוי שיהיה בשמחה ובשלימות, כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, ולפיכך צריך שיהיה הרב בשמחה, וקאמר אי בעית אימא הא והא ברב, הא קודם דפתח בשמעתתא ראוי שיהיה לו שמחה כדי שיהיה לבו רחב בתורה, ואי משום כבוד התורה הרי עדיין לא התחיל בתורה, אבל כאשר התורה יצאת מפיו התורה עצמה היא של אש, ומאחר שהיא של אש צריך שיהיה יראה במקום אש, משל לאדם שמתקרב עצמו אל המלך, קודם שמגיע אליו יש לו שמחה, וכאשר הוא לפני המלך אז ראוי שיהיה לו אימת מלכות, וכך ראוי לאדם שיהיה בשמחה ובשלימות קודם, שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, כדאמר שם, וכאשר הוא עם התורה מפני כבוד השכינה שהשכינה עם התורה ראוי שישב באימה וביראה. (נתיב התורה פרק ו)

ובפרק ב' דחגיגה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, אם הרב דומה למלאך ה' צב-אות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. ודבר זה מבואר כי בארנו בפרק משה קבל כי התלמיד והרב יש להם חבור וצירוף ביחד ביותר, ואין לך חבור כמו תלמיד והרב, ואם ילמד תורה מתלמיד חכם שאינו הגון יהיה לו חבור וצירוף אל רשע, ודבר זה מדה פחותה, שהרי אמרו אל תתחבר לרשע. והא דאמר ורבי מאיר היכי גמר התורה מאחר… ויראה דהכי קאמר, דודאי היכא שאפשר לו ללמוד אותם במקום אחר אסור לעשות דבר זה, אבל רבי מאיר לא היה אפשר לו ללמוד במקום אחר, והשתא שפיר שהוא מדמה זה לרימון, שאין מצויין במקום אחר… ולפיכך מותר גם כן ללמוד תורה מרב שאינו הגון, כאשר לא ימצא אותה תורה במקום אחר ללמוד אף מרב שאינו הגון. ועוד יש לומר, והוא עיקר, רבי מאיר סמך אהא שהתורה היא נבדלת מן האדם שיש לו החטא, ואין לתורה החטא ההוא רק מצד האדם אשר מקבל התורה, וכמו שהרימון אשר יש לו קליפה והאוכל שבתוכו נבדל מן הקליפה, ואף שהקליפה רעה, בשביל כך לא נתקלקל התוך שהתוך נבדל מן החיצון, כך נבדל השכל האלקי הוא התורה, ועומדת בפני עצמה, ואין בה החטא, ולפיכך למד ממנו. אבל רבנן אמרי שאסור, שאין להצטרף לרע, והתורה שהיא אצל שאינו הגון, הדבור שיוצא ממנו כיון שהוא דבור הרשע, לכך המקבל התורה הוא מצטרף על הרע… (שם פרק ח, וראה עוד ערך למוד)

…והטעם כי הדיין שנתלה בבריות וצריך להם פסול הוא לדין, כי אין ראוי שיהיה צריך אל אשר הוא דן, ומעתה אוי לנו מיום הדין, כי הדיינים והם הרבנים שהם במדינות אלו כולם תלוים בראשים וביחידי הקהל שכל שנה או שלש שנים הם חוזרים להעמיד אותו על רבנות שלו, ואיך לא יהיה ירא מפניהם אותם שהוא נמסר בידם באולי לא יחזירו אותו לרבנותו, וראוי לומר כי דיין כמו זה פסול מדינא, דלא גרע מדיין דשאל שאלתא. וכל זה ממעשה הדור הזה עם שאר דברים שהם בארצות האלו, כי הבעלי בתים אין מאמינים להרב, כי יראים באולי יצא חוץ לשורה, ולכך יש לחוש גם כי הרב ירא מן בעלי הבתים אם לא יעשה רצונם, וגם זה מכשלה לכמה וכמה דברים… (נתיב הדין ב)

ובפרק חלק אמר רב חסדא כל החולק על רבו כאלו חולק על השכינה… ד' דברים הזכירו אלו חכמים, ובכולם אמרו שהעושה כאלו עשה לשכינה. ורוצה לומר כי יש לרב אל תלמידו דמיון לשכינה, כי הרב שהוא עלה לחכמתו הרי הוא דומה אל העלה במה, ובשביל כך יש כאן שתוף במה לשכינה, ואף באביו ואמו אמרו כך, שהוקש כבודם לכבוד המקום, וכך הוא ברבו שהשלים אותו בתורה, כי אין האדם נחשב מציאות שלם רק בתורה, והרי הרב מביא אותו לעולם הבא… ומכל מקום הוצרך לאשמועינן כי כל אחד חמור יותר, ובכל אחד צריך לאשמועינן שיש אל הרב חומר השכינה מצד השתתפות שניהם בשם, כי הרב נחשב בשם עלה. ויש לך לדעת להבין ולהעמיק בענין זה, כי הדברים האלו לא נאמרו בהרחבת הלשון שמי שחולק על רבו או אחד מכל אלו כאלו עושה דבר זה לשכינה, אבל דברים אלו נאמרו בביאור לגמרי, וזה כי תמצא גם כן לענין הכבוד הפך זה, כדאמרינן במסכת סוכה חייב אדם להקביל את פני רבו ברגל… ובודאי דבר זה כי כמו שחייב להקביל פני שכינה ברגל חייב גם כן להקביל פני רבו, מפני כי רבו שהוא עלה לו יש לו דמיון אל השי"ת שהוא עלת הכל. הנה המתנגד אל רבו כאלו הוא מתנגד אל השכינה, כיון שעל שניהם נקרא שם עלה, ויאמר כי הוא מתנגד אל עלתו. וכן הקבלת פני רבו במה שכל קבלת פנים הוא לאמתת עצמו של רבו, ויאמר על זה שהיה מקבל פני עלתו וכל הדברים שהם מגיעים אל אמתתו כמו שהוא דבר זה, החולק על רבו, שהוא רוצה לדחות את רבו, שזהו עושה לאמיתת רבו. וכן כאשר מקבל פני רבו, שהפנים הוא הכרת אמתת עצמו, ולכך מקבל פני רבו נחשב כאלו הוא עושה לשכינה, ודבר זה ענין עמוק מאד. וכן אשר פורק מאתו יראת חכמים, הן לבזות את החכם בעצמו, או לבזות אדם אחר בפני חכם, שדבר זה מה שאינו מקפיד על כבוד החכם ואינו חושש לו, וזהו מעוט היראה, דבר זה נחשב אפיקורוס ופריקת יראת שמים, וכל ענין זה כי החכמים אשר הם דבקים עם השכינה הן לענין האהבה והן לענין היראה הכל נחשב כאלו נעשה לשכינה, ואין להאריך יותר. (נתיב יראת השם ה)

 …ומה שדוקא ברגל, כי הוא נקרא מועד אשר בו מתיעד ומתחבר הכל אשר ראוי להתחבר, ולפיכך חייב אדם בראיה ולעלות לרגל ויתייעד עם השכינה, וכך בתלמיד שאמרו (אבות פ"ד) מורא רבך כמורא שמים, יש לו ייעוד עם רבו ברגל. (חידושי אגדות ראש השנה ט"ז ב)

אך נראה לומר כמשמעו, כי מאחר שמרים ידו כאשר חולץ תפילין ודבר זהו עושה לפני רבו, כי צריך האדם להשפיל אבריו לפני רבו ולהיות נכנע, והרמת יד לפני רבו הוא כנגד רבו. ואף על גב כי להסיר מצנפת שלו או שאר דבר אינו נחשב הרמת יד, היינו מפני שאינו נחשב מעשה, אבל חליצת התפילין דבר זה מעשה נחשב… (שם סנהדרין קא ב)

אור החיים:

…והנכון לתת טעם לרמב"ם הוא שסובר שבזמן הזה אין דעת שלמה שתקרא גדול להתיר לו ללמוד מחכם רשע, שדוקא ר' מאיר שהיה שלם בדעת ובידיעה הוא שהותר לו הדבר שאין לחוש ודאי שילמד ממנו רשעו, ואולי כי לזה דייק התלמוד ואמר ר' מאיר קרא אשכח ודרש וכו', ר' מאיר רמון מצא וכו', פירוש דוקא גדר זה של רבי מאיר הוא שיש לו בהיתר זה לפי שהוא ודאי יזרוק הקליפה ולא יאכל אלא האוכל, וסברא זו נכונה וסמוכה מעצמה היא, לזה סתם רמב"ם לאסור ללמוד מהרב שאינו כמלאך בין לגדול בין לקטן, כי הדורות נתמעטו ואין לנו היתר זה אלא בר' מאיר וכיוצא, וצא ולמד מדבריהם ז"ל שאמרו אם הראשונים כמלאכים וכו', ועל פי זה יתבאר אומרו "שמור ושמעת את כל הדברים", פירוש אימתי אני מתנה עליך שאין לך להבין שמועה אלא מאדם שהוא משמר התורה והמצות, אלא דוקא למי שהוא קטן וחסר לשמוע כל הדברים או רובם, שהרוב ככל, אבל הגדול שאינו צריך לשמוע אלא חלק קטן יכול הוא לשמוע אפילו מאדם שאינו שומר תורה ומצות. וכר' מאיר שהיה לומד תורה מאחר הגם שלא היה משמר תורה ומצוות, שהיה זורק קליפתו ואוכל תוכו. (דברים יב כח)

רוח חיים:

עשה לך רב, פירוש בחנם, כמו שאמרו (נדרים ל"ז) מה אני בחנם וכו'. וקנה לך חבר אפילו בממון. ואמר עשה לך רב, אף כי אינו ראוי להיות לך רב, וקנה לך חבר להתיעץ עמו גם בעניני עבודת הבורא, כי אם חכם אתה בעיניך היצר הרע יוכל לסמא עיניך ויישיר לך העקוב והרכסים… והוי דן את כל האדם לכף זכות, כי בלתי זאת לא תכון חבורתך עמו כי יתראה בעיניך כי הרב או החבר אינם עושים כהוגן ויפול מריבה ביניכם, לכן אמר והוי דן את כל האדם לכף זכות. (אבות א ו)

…לכן אמר אהוב את המלאכה, כי את המלאכה יאהב, וכי גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים (ברכות ח'), ורוצה לומר יותר מאשר יהנה מתורתו ומיראת שמים שבו, כגון רב, ואם היה ראש ומנהיג פן היה נלכד בשחיתותם ובפח הגאוה, ואמר ושנא את הרבנות, כי ברבנות ושררה נהפוך הוא, אף כי אי אפשר לעולם בלא רבנים ופרנסים, ולפעמים מוכרח לאדם להיות רב, אך יהיה זאת לו אך מצד ההכרח, אבל ברצונו ישנא את הרבנות להתפרנס מזה, ויאהב יותר המלאכה. ועל דרך צחות יתפרש אהוב את המלאכה נמשך אל הרבנות, והיינו מלאכת הרבנות יאהב, והוא הלימוד והבקיאות בהוראה, ולשנוא את הרבנות והתרברבות בעצם. ובעונותינו הרבים עתה הדבר להיפך, אוהבים הרבנות ושונאים מלאכתה, לדעת להורות בדת ודין בבקיאות ועיון. ואמנם ההוראות דבר יקר הוא ומי יורה דעה ומי ידון אם לא השרידים אשר ה' קורא, אבל הרב יאהב רק את מלאכת ההוראה היינו הלימוד, כי מלאכת מצוה היא אבל הרבנות אף שיהיה רב ישנאנה… (שם א י)

רש"ר הירש:

ורב בשום מקום אין רב הגדול בשנים, אלא תמיד הגדול במספר ועצמה, בסופו של דבר יתברר, כי הרב רק עבד למען הצעיר. (בראשית כה כג)

מוהר"ן:

אבל יש טומאה הנ"ל מבחינה אחרת, כי דע שעל ידי רבנים ודיינים שאינם כשרים, שעושין עוות הדין, על ידי זה באה טומאה הנ"ל חס ושלום, כי על ידי עוות המשפט, שהוא בחינת (תהלים קכ"ב) "כסאות למשפט" נופלין בחינת אהבות מן המרכבה… וכשנפגם המרכבה, בחינת כסאות למשפט על ידי עיוות הדין, אזי נופלים משם אהבות נפולות, ועל ידי האהבות הנפולות בא חס ושלום החימום והטומאה הנ"ל… (תנינא ה יא)

לפעמים השי"ת עושה מופתים על ידי בעלי הפוסקים, בבחינת (דה"א ט"ז) "מופתיו ומשפטי פיהו", שעל ידי משפטי פיהו, שפוסק שיהיה כך, נעשה מופת, כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק וכשפוסק באיסור והיתר וכיוצא מקבלין דעתו, כמו כן כשפוסק באיזה ענין מקבלין דעתו ונעשין מופתים על ידו. וזהו בחינת המופתים שמספרים מהגאונים שהיו בדורות שלפנינו. (תנינא מא)

חכמה ומוסר:

ד', כיון שמבקשי החכמה הם בגדר החיים יתעורר בו תשוקה לכסוף לרב ומורה דרכי החכמה בתשוקה נפלאה מאד, כי היא תשוקת החיים, וכאשר ישיגו ישמרהו כבבת עין, וייקר כל רגע שבתו אצלו,ויאהבהו אהבה נפלאה כאשר יאהב את החיים, והפורש ממנו כפורש מן החיים. (חלק א מ)

…ואף על פי כן אמר לו רשב"י מעקימת פניך ניכר שתלמיד חכם אתה, אל יחזור הבן אצל אביו. פירוש כי דן אותו כמורה הלכה בפני רבו וחייב מיתה. והנה מכל הסוגיה (מעילה י"ז א') מוכח שתלמיד חכם גדול היה כבר אז, והראיה שבחרו בו לילך עם רשב"י, וגם רשב"י בחר בו, והנה שמר כבוד רבו כי פנה עצמו לצד אחר ודבר בלחש כמדבר לפני רבו, ואף על פי כן דן אותו רשב"י למיתה, ולולא קביל עליו כבר היה מת… בשביל העדר הכבוד מעט שגרם לרבו, דן אותו שאין לו אהבת התורה, וחייב מיתה, ואמרנו בזה דז"ל (שבת קי"ט) המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו, פירוש מורה הלכה בפני רבו, שאינו מבזה אותו רק גורם העדר הכבוד יש לו רפואה למכתו, מיתה, מה שאינו כן המבזה אין לו רפואה. ויש עוד דברים בזה לאיים…

ואמרנו אילו לא היה לישראל רק מצות אימתא דרביה כמה יכול לזכך את האדם. וזהו עשה לך רב וקנה לך חבר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, כי הלא בזה תקנה לך כבוד חכמים ינחלו בה קנות לו אהבת וחביבות הידיעה. (שם פא)

ידוע מה שאמרו חכמי החנוך, כי המתלמד צריך לדעת אודות מלמדו שני דברים, אשר המה יתנו לו עוז לקבל הלימודיות ממלמדו בשמחה ובחפץ לב. והוא אחד – כי מלמדו חכם ממנו ויודע מה טובה לפניו יותר ממנו. השני – כי מלמדו דורש טובתו מאד, לא טובת עצמו, או כוונה אחרת, אך להעמידם את המתלמד על גרם המעלות אשר ידרוש טובת בנו על הצלחה ועושר. וכשיבורר אצלו זאת בהכרה נכונה, כי המלמד דורש טובתו וגם כי הוא יודע טובתו יותר ממנו עצמו, אז ימסור עצמו לרבו קנין ממש, ולכל אשר יצוונו יעשה בשמחה גדולה… (חלק ב רכה)

שעורי דעת:

אף גם בזה יש לראות את גודל מסורתינו, אצל חכמי האומות הם מתחילים מן הסוף, דברי הקודמים ישמשו להם רק כמין חומר, לא כן אצל חכמי ישראל, כל דעת גדולי הדורות מצטרפת אצלם לבנין אחד, שפסגתו מוכתרת בכתר התורה הכתובה והמסורה. לידי מדרגה זו אפשר להגיע רק מי שיש לו רב, ששמש אותו ושמסר לו רוב חכמתו. ואפילו אם לא שמע ממנו דבר אחד, ידע איך לכוין דעת רבו בהבנת דבר מתוך דבר על פי דמות דיוקנו. מלבד זה כל שהמשך תורתו הוא המשך מתורת רבו, הרי עדיין לומדים אנו מפי רבו, כמאמר חז"ל על הכתוב "אחרי מותי", שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו… על כרחך אין זה מפני החביבות לבד, אלא מפני קריבות הדעת בין הרב ותלמידו, תורת הרב מצטיירת במדה רבה בצורת התלמיד ונכרת בהליכותיו, מהות הרב ממשיכה לחיות ולפעול בתלמיד, כענין שמצינו "אגורה באהליך עולמים"… כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר (יבמות צ"ז). ישנה דעה מוטעת בעולם, כי יש לך אדם שתכונתו כולה רב, ואדם שכולו תלמיד אבל האמת היא ההפך, אי אפשר להיות רב כהלכה למי שאינו תלמיד כהלכה, שבאמת ענינם אחד, מפני אשר הכח לו לסמוך את דעתו לדעת רבו יהיה בכחו לסמוך את דעת תלמידו אליו, כדאמרינן, אם שמע תשמע, אם שמעת לקול רבך, סופך שאחרונים שומעים לך (מ"ר כי תשא). מי שיש לו רב יכול להעמיד תלמידים הרבה, אשר בקבלם את צורת תורתו הוא, קבל יקבלו את תורת רבותיו, ויסמכו דעתם לדעת קדמונינו, כי רק באופן זה יש לכוון צורתא דשמעתתא ולאסוקא שמעתתא אליבא דהלכתא. (חלק א עמוד רטו)

ולכן הרוצה להרגיל עצמו לדון בכל דבר בישרות דעת, עליו לשמוע ולכוון דעתו לדעת רבו. כי מלבד מה שעל פי רוב יש לו לרב יותר נסיון החיים, ודעת זקנים היא יותר מיושבת, הרי דעת תורה קובעת את ישרות המחשבה לשפוט על הכל יותר במשפט ישר ונכון.

אולם מלבד זה ישנה חשיבות מיוחדת לדברי הרב מפני שיש לזה ערך סגולי. מצינו בגמרא (סוכה ל"ב ב')… הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא… וכן ידעו חז"ל כי מצוה שיכולה ליעשות בהדס של שלשה עלין ובהדס של אחד ושנים, כשחכם גדול כרב כהנא אומר אפילו תרי וחד ומפיק מפומיה כי בתרי וחד נעשית המצות, נעשה רושם על תרי וחד ונתעלה מדרגתם וחשובים ביותר לעשות בהם המצוה, הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא…

בכלל הננו רגילים לדון על כל דבר לפי ערכו הגשמי ואיננו מרגישים את התועליות והסגולות שנותנים דברים רוחניים… וכשאין מתחשבים עם הרוחניות ודאי אי אפשר להרגיש שדבורו של הרב עשה רושם על הדבר וטוב לעשות כפי דבריו, בשביל שבזה קבל מעלה וחשיבות יתירה, אלא מוצאים סבות אחרות גשמיות, שבשבילם חושבים שאין כדאי לשמוע לדבריו. אבל חז"ל ידעו את גודל חשיבות הדברים הרוחניים ואת רב כחם, והבינו כמה גדול הכח של שמיעת דברי הרב עד כדי כך שכדאי לעשות דבר שהרב בעצמו אינו אלא מוסיף דבר להקל, ומכל מקום כיון שיצא הדבר מפיו כבר השיג מעלה, והדור מצוה היא לעשות כקולתו.

כמו כן עלינו להתבונן מה נורא הוא העונש המגיע לזה שחסרה לו ההכרה הדרושה בחובתו להתחשב כראוי עם דעת רבו ולהזהר בכבודו, ממה שמצינו בגמרא חגיגה.. אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך… אמנם אי אפשר לנו להשיג בשכלנו היאך מענישים בעונש מר כזה לתלמיד יקר כר' יוסי בן דורמסקית, אבל על כל פנים למדין אנו מזה שני דברים, א', עד כמה ידעו והרגישו את החסרון והקלקול כשאין נוהגין כבוד לרב כראוי. ב', כמה גדול היה תוקף דרישתם מתלמידיהם והגבתם על כל חסרון שמצאו בהם. ולא כמו שרגילים עכשיו לחשוב כי אדם גדול צריך להיות נראה רק כוותרן ומטיב, כי רואים אנו שאחרי כל אהבתם לתלמידיהם ורכות לבם… בכל זאת בדברים רבים דרשו מתלמידיהם בכל תוקף וענשו אותם עונשים מרים וקשים… (חלק ג עמוד עט, וראה שם עוד)

רבינו ירוחם:

ויהי למס עובד, ברש"י ויהי לכל אחיו ישראל למס עובד לפסוק להם הוראות של תורה וסדר עיבורין. לומדים מכאן ברור מה זה רבנות ומשימתה באמת. הנה קראה אותה התורה בשם מס עובד, המתמנה לרב הוא עבד המחויב לספק לצבור תורה והוראה, זהו תפקידו של הרב, הנה יששכר היה למס, מוטל היה עליו לספק לכל הכלל ישראל לפסוק להם הוראות של תורה ולהודיע בינה לעתים. (דעת תורה בראשית מט טו)

מכתב מאליהו:

…ואפילו בשביל עון קל לכאורה נענש התלמיד ומסתלק ממנו רבו, עיין רבינו יונה בשערי תשובה "ונאמר על האנשים אשר לא יערכו מחשבות תמיד להתבונן ביראת ה', ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו" וגו'. מהי כאן התביעה? שחסרה ההעמקה התמידית במחשבות של יראת שמים. ומהו העונש? כבר פירשו רז"ל הכתוב הזה בסילוקן של צדיקים כנ"ל, מי שאינו מעמיק בלמודים לוקחים ממנו רבותיו.

ויש אשר ברוב ימים וברוב הרגל אובדת השפעת הרב מהתלמיד ואיננה. למעשה אין כל הבדל בדבר מהי הסבה שגרמה לזה, אם מצד הרב או מצד התלמיד, כשפוסקת השפעתו הרי איננו רבו עוד, ולכן יש על האדם לקבוע במסמרות את לימודו שלמד מרבו לבל יתחמק ממנו במשך הזמן וישתכח כליל… 

על האדם להכיר את רבו כי רבו הוא, כי בלא זה לא יגיע לכדי למוד ממנו. זהו שאמרו ז"ל באבות, "עשה לך רב", ואם גם יש לו ספק קל בזה שוב לא ילמד ממנו כלל… כללו של דבר, על האדם להזהר מאד ברבותיו ובכל האפשרויות ללמוד, כי רבים מאד העיכובים העלולים להביא להכשלת הלימוד. (חלק ב עמוד רנב)

מצינו עוד דבר דומה לזה המבהיר יותר את הענין הנ"ל. אמרו רז"ל "פרנס לפי הדור", בשעה שהמלמד למעלה ממדרגת הבנת תלמידו, יבטל אותו התלמיד בלבו, בחשבו כי אין ממש בדברי רבו. למשל אם התלמיד הוא מגושם ורחוק מרוחניות וברצון רבו לבאר לו את השקפת האיש הרוחני, יהיה לצחוק בעיני תלמידו. אולם אם הרב יהיה גדול הרבה יותר, והתלמיד יראה בעיניו עד כמה רבו בעצמו הוא למעלה הרבה מכל השפעה גשמית, בהכרח ירגיש בעצמו התבטלות לעומת רבו ויקבלו באימה על עצמו, אף אם לא יבינהו, זוהי בחינת "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", מה שאין כן אם הרב איננו כל כך למעלה ממדרגת התלמיד, על כזה אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור.

משום זה הלא טוב אם יהיה ערך הרב מתאים לערך התלמיד, כי אז יבינהו התלמיד וילמד ממנו כערכו. ואם הרב גדול יותר מזה, רק יפסיד תלמידו על ידו. אמנם אם מדרגת הרב גדולה כל כך עד שגם התלמיד הפחות יתבטל לעומתו, בודאי לא יבא הפסד לתלמידו על ידו ואדרבא יתעלה עוד יותר.

נמצא שבבחינה האמצעית נהי דבאשמת פחיתות התלמיד הוא אשר לא יבין את רבו הגדול ממנו, מכל מקום גם הרב אחראי בדבר, כי אילו התעלה יותר היה פועל לטובה אפילו על התלמיד הפחות. (שם עמוד רפ)

ברם לא רק בכמות זכויותיו נכפלות, אלא יתכן שגם באיכות ובהעמקה יתוספו לו זכויות יותר גדולות ממה שהיה יכול לזכות על ידי עבודתו הוא. יתכן שהרב יעלה את התלמיד להשגות יותר גדולות ממה שהיה בכח הרב להשיג, ואז יהיו גם לרב על ידי זה זכויות כאלו שמצד עצמו לא היה שייך אליהן כלל.

אלישע ביקש מאליהו בשעת הסתלקותו "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" (מ"ב ב' ט'), והרי נתמלאה בקשתו, כי אליהו החיה מת אחד, ואלישע החיה שני מתים… וצריך ביאור כיצד יתכן דבר זה, גם צריך לברר מדוע תלה אליהו את הדבר בתנאי שיראה בהסתלקותו, כמו שנאמר שם, "אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן"…

אולם לצדיקים יש חיבור עם נשמתם העליונה. אם מקבלים הארות ממנה גם בעודה עלי אדמות, כנזכר לעיל בשם האר"י ז"ל, "ומשם שואבת לו חיים מלמעלה תמיד, ומריקה אל נשמתו אשר בתוכו". אך עצם נשמתם העליונה מוסתרת גם מהם, כי לולא זאת היתה מתבטלת אצלם הבחירה, כאמור. ככל שיגדל הצדיק בתורה ובמצות ובזיכוך טמטום לבבו, כן יזכה להארה ולפנימיות יתר, בהכפלת שמות הצדיקים רומזת התורה על הארת נשמתם העליונה על התחתונה.

בשעת מיתתו זוכה הצדיק שנשמתו העליונה תתאחד עם התחתונה בשלמות… ויש כמה דרגות בזה. המדרגה העליונה היא מיתת נשיקה שהוזכרה במיתת צדיקים גדולים, שמסתלקים מן העולם תוך דביקותם בו ית'. מדרגה יותר נמוכה היא, שהצדיק מסתלק מתוך התגלות נשמתו העליונה אליו, ודבקותו בה…

ההוא יומא דאשכבתיה דרבי, נפקא בת קלא ואמרה, כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי עולם הבא (כתובות ק"ג). הדבר צריך ביאור, מי שלמד כל ימיו אצל רבינו הקדוש ורק בשעת פטירתו לא היה אצלו, מדוע עליו לא נאמר שמזומן הוא לחיי עולם הבא?… הסברנו שבזמן המיתה מתחברת הנשמה התחתונה עם הנשמה העליונה, והנשמה העליונה באה אז לידי התגלות, כיון שמתבטל המסך הגשמי, שמבדיל ביניהן בחייהן לצורך הבחירה, והרי מי שזוכה אז לראות את רבו עולה בדרגת העולם הבא שלו, יכול ללמוד מזה הרבה יותר ממה שלמד בימי חייו, שעה שנשמתו העליונה של רבו היתה עדיין בהעלם. למוד זה של הכרת המציאות הפנימית של רבו, נכנס לעומק לב התלמיד שדבק ברבו, ועליית התלמיד אחר כך מנקודה זו ולמעלה, לכן יכול לעלות יותר ממה שרבו עלה, כיון שלרבו לא היה למוד כזה בחייו…

בשעת מיתה התגלות הפנימיות של הרב היא גדולה, ולכן השפעתו חזקה ביותר, וכל גילוי של פנימיות אמתית משפיע על פנים המקבל. התלמיד מקבל מאורו הפנימי של הרב, כיון שהרב והתלמיד המשפיע והמושפע מתאחדים באחוד נפשי פנימי, דברים היוצאים מפנימיות הלב נכנסים אל הלב. ההשפעה הרוחנית האמיתית היא מלב אל לב על ידי דבקות הלבבות.

ברם, על ידי דבקות הלבבות שבין רב ותלמיד נוספת רוחניות ופנימיות גם לרב, כי על ידי ההתחברות וההתאחדות הרוחנית של הרב והתלמיד, מקבל גם הרב מהתלמיד. הזכות (ז' פתוחה) שיזכך והעלה את תלמידו חוזרת אל הרב. הזכיויות שנתוספו לרב על ידי זיכוי התלמיד, אינן רק בבחינת היותו כלי לעליית התלמיד, אלא יותר מזה – הוא מקבל זכות נפשית מהתלמיד. זהו ההבדל שבין "כלי למצוה", ל"פרי המצוה", שמעלת הפרי חוזרת אל העץ, שהרי הפרי נותן טעם וריח לעץ, בבחינת "טעם עצו ופריו שווין". כשהתלמיד מקבל את תורת רבו, והוא דבק ברבו דבקות פנימית לבבית, אז מגיעים לאיחוד פנימי, ומתחברים כאחד ממש, וכל המחובר אל הטהור טהור. (בבחינה זו אפשר לבאר כיצד תלמידיו של אחר העלוהו לעולם הבא).

זהו הביאור העמוק יותר בדבריו של בעל "חובות הלבבות" שהבאנו בפתח דברינו. על ידי זיכוי הרבים נוספת לאדם זכות ורוחניות, אשר לא היה יכול להשיגה בכחות עצמו לבד. זוהי הכפלת הזכויות שמוזכרת שם, הגדלת רוחניות המשפיע… (חלק ג עמוד כו והלאה)

הרי שההכרעה על זמני ההתחסדות וההתרכזות בתוך עצמו קשה היא עד מאד, וכרוכה בסכנות רבות. קשה לו לאדם להכריע בדברים כאלה בעצמו. כי בכל הכרעה אפשר ומוכרח שתתערב בו מעצת היצר. על כזה ועל כיוצא בזה נאמר "עשה לך רב", כי רק רבו האוהבו והמכירו בכל פרטי תכונותיו על כל גבורותיו וחולשותיו, הוא יכול לתת לו את העצה הנכונה והמתאימה לדרגתו הפרטית. (שם עמוד לז)

…הסבר הדברים הוא, שאם אין האדם מנצל את המשפיעים הגדולים לקנות בתוך עצמו ערכים פנימיים של תורה ויראת שמים, אלא אפילו היראה אצלו רק בגדר מצות אנשים מלומדה, אז צריך לקחת ממנו את רבותיו הגדולים. הרי רבותיו אינם יכולים לנסך לתוכו רוחניות פנימית, אלא הם עבורו רק כלים לרוחניות, שאם מנצל את האפשרות ללמוד ולשאוף מהם, יוכל לקנות על ידם את הפנימיות. הרב המלמד את התלמיד נותן לו בזה את האמצעים לגלות את פנימיות עצמו. אחרי שהרב מסר לו את ה"וידעת היום", עבודת התלמיד היא לבא אל "והשבות אל לבבך", להכניס את הדברים אל תוך לבו ולהפכם לנכס פנימי. אמנם אם התלמיד מסתפק בזה שאכן יש לו רב גדול, ושהוא נמצא במקום תורה, ומזניח בזה את העבודה העצמית הפנימית, וכל תורתו ועבודתו נשארות חיצוניות ושטחיות, אז אין עצה אחרת מאשר "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר". ההשגחה העליונה גוזרת לעשות את הנתוח המסוכן של סילוק הצדיקים, כמו שצריך לפעמים לעשות לחולה ניתוח מסוכן, כיון שרק הוא נותן סיכויים להצלת חייו. אז יש תקוה, שכאשר צריך האדם לעמול בכחות עצמיים להגיע אל הפנימיות, יהא לבו קרוב אליו ית' באמת, והיראה תהיה טהורה, ולא מלומדת מחמת הרגל חיצוני גרידא… (שם עמוד קלה)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• יונתן בן אפרים פישל
• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.