קרבן – נזיר

(ראה גם: נזיר)

תנ"ך:

וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני יונה, אל הכהן אל פתח אהל מועד. ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וקדש את ראשו ביום ההוא. והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם, והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. וזאת תורת הנזיר, ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו אל פתח אהל מועד. והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת, ואיל אחד תמים לשלמים. וסל מצות סולת חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן, ומנחתם ונסכיהם. והקריב הכהן לפני ה', ועשה את חטאתו ואת עולתו. ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות, ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו… ולקח הכהן את הזרע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד, ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו. והניף אותם הכהן תנופה לפני ה' קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה, ואחר ישתה הנזיר יין. זאת תורת הנזיר אשר ידור קרבנו לה' על נזרו מלבד אשר תשיג ידו, כפי נדרו אשר ידור כן יעשה על תורת נזרו. (במדבר ו י)

זהר:

אם כן, (שנזיר מתדבק כל כך בימין), למה (כתוב בו אחר כך) וכפר עליו. הוא משום שבא עתה (אחר שהשלים ימי נזרו) להתחבר עמהם, (עם ג' הבחינות דקו שמאל, ולהתירו ביין ושכר וענבים), אלו המקומות אין מקבלים אותו, עד שיתיעץ עם כהן, ויכפר עליו, כי משום שמתחילה השליך אותם לחוץ, (כי התנזר מהם), כיון שעתה בא אליהם, צריך להתחבר עם תקונים של כפרה, ויקבלו אותו, וזה הוא סוד הדבר. (נשא קכט)

ספרי:

וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי על איזו נפש חטא בה שצריך כפרה, על שציער נפשו מן היין, והלא דברים קל וחומר, ומה אם המצער נפשו מן היין צריך כפרה, קל וחומר למצער נפשו על כל דבר. רבי ישמעאל אומר בנזיר טמא הכתוב מדבר, שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, שמטמא למתים. (נשא ל ונזיר כב א)

והזיר לה' את ימי נזרו, כל אשמות שבתורה מעכבות הכפרה חוץ מזה, ר' ישמעאל אומר אף זה מעכב, שנאמר והזיר לה', אימתי והזיר, בזמן שהביא כבש בן שנתו לאשם. (שם לא)

ולקח הכהן את הזרוע בשלה, אין בשלה אלא שלמה, ר' שמעון בן יוחי אומר אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל, וחלת מצה אחת אם נפרסה או נחסרה פסולה, ורקיק מצה אחד מן הסל, שאם נפרס או חסר פסול… (שם לו, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

גופא נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא אלא קרבן אחד, נטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני מביא קרבן על כל אחד ואחד מתחיל ומונה מיד, דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו, הביא חטאתו ונטמא והביא חטאתו ונטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד… (נזיר יח ב, וראה שם עוד)

תגלחת טומאה כיצד, היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני, ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום, דברי ר' עקיבא… (שם מד ב)

תגלחת הטהרה כיצד, היה מביא ג' בהמות חטאת עולה ושלמים, ושוחט את השלמים ומגלח עליהם, דברי רבי יהודה, רבי אלעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת, שהחטאת קודמת בכל מקום, ואם גלח על אחת משלשתן יצא, רבן שמעון בן גמליאל אומר הביא ג' בהמות ולא פירש, הראויה לחטאת תקרב חטאת, לעולה תקרב עולה, לשלמים תקרב שלמים. תנו רבנן וגלח הנזיר פתח אהל מועד וגו', בשלמים הכתוב מדבר, שנאמר ושחטו פתח אהל מועד, אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר, או אינו אלא פתח אהל מועד ממש, אמרת, אם כן דרך בזיון הוא… (שם מה א, וראה שם עוד)

היה מבשל את השלמים או שלקן, הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחת ונותן על כפי הנזיר, ומניפן, ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים, רבי שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין ולהיטמא למתים… (שם מה ב)

נזירות היתה באה שתי ידות כמצה של תודה חלות ורקיקין ואין בה רבוכה, נמצא עשרה קבין ירושלמית שהן ששה עשרונות ועודיין… (מנחות עח א, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

וביום השמיני, להוציא את השביעי, או אינו אלא להוציא את התשיעי, נאמר כאן שמיני ונאמר להלן שמיני, ומיום השמיני והלאה וגו', מה שמיני האמור להלן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, אף שמיני האמור כאן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה. אילו אמר תורים יכול הרבה, תלמוד לומר יביא שתי תורים, לא אמרתי אלא שתים, יכול יביא תורים ובני יונה, תלמוד לומר או שני בני יונה, יכול יביא פרידה אחת מזו ופרידה אחת מזו, תלמוד לומר שתי תורים או שני בני יונה, מכאן אמרו אין מביאין תורין כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורין, אל הכהן אל פתח אהל מועד, מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם עד שיביאם אל פתח אהל מועד… (במדבר י לב)

…והביא כבש ולא איל, בן שנתו לעצמו ולא בן שנה לשני עולם, לאשם הרי זה קנס, א"ר שמעון לא מצינו אשם שיבא לבטל אלא זה בלבד, שכן כתוב אחריו והימים הראשונים יפלו, מי שיש לו ראשונים ואחרונים סותרות, מנין אם אמר הריני נזיר ק' יום ונטמא סוף מאה חסר יום אחד מנין שהוא סותר את הכל, תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו, מי שיש לו אחרונים סותר וזה יש לו אחרונים… (שם שם לד)

וזאת תורת, לקרבן טהרה או אף לקרבן טומאה, תלמוד לומר ביום מלאת ימי נזרו, לא אמרתי אלא במי שיש פסק לנזירותו, ביום מלאת, ביום יביא ולא בלילה, יביא אותו, הוא יביא את עצמו ואין אחרים מביאין אותו. (שם שם לו)

וסל מצות, מצוה שיביא בסל, אין לי אלא סל, מנין את מרבה שאר הכלים, תלמוד לומר סל וסל, וסל מצות כלל, חלות מצות פרט, אין בכלל אלא מה שבפרט, מלמד שאין טעון ד' מינין כתודה… ומנחתם ונסכיהם לעולה ולשלמים, או אף לחטאת ולאשם כדרך שהוא אומר במצורע שמביא מנחה על חטאתו ואשמו ועולתו, שנאמר וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה וגו', היה מביא ג' עשרונים עשרון לכל מין ומין, יכול אף בנזיר כן, תלמוד לומר ואת האיל יעשה זבח שלמים וגו', ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו, והלא איל היה בכלל ומנחתם ונסכיהם, ויצא מן הכלל ולימד על הכלל, מה האיל שהוא שלמים מיוחד שהוא בא בנדר ובנדבה טעון נסכים, אף כל הבאים בנדר ובנדבה שיטענו נסכים. (שם שם לח)

והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עולתו, מלמד שהחטאת קרב קודם עולה בכל מקום. ואת האיל יעשה זבח שלמים, מגיד שהעולה קודמת לשלמים. על סל המצות, שיקדים הלחם לזביחת האיל, שאין הלחם קדוש אלא בדם הזבח, ועשה הכהן את מנחתו וגו' לענין שאמרנו, וגלח הנזיר פתח אהל מועד, רבי יאשיה אומר בשלמים הכתוב מדבר… (שם שם לט, וראה שם עוד)

ולקח הכהן את הזרוע בשלה, אין בשלה אלא שלימה, דבר אחר ולקח הכהן את הזרוע יכול חיה, תלמוד לומר בשלה, אי בשלה יכול בפני עצמה, תלמוד לומר מן האיל, מלמד שנתבשל עם האיל, כיצד הוא עושה, חותכה עד שהוא מניח כשערה, לא הקדש בולע מן החול ולא החול בולע מן הקדש… (שם שם מ)

רמב"ן:

וטעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו נתפרש, ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות, כי הוא עתה נזיר מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלקיו, כענין שנאמר "ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים"… והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בהתאוות העולם. (במדבר ו יד)

זאת תורת הנזיר – …ויתכן שיאמר זאת תורת הנזיר שידור את קרבנו על נזרו, כלומר שלא יפרש דבר בקרבנו רק ידור אביא קרבן על נזרי, שיאמר בסתם הריני נזיר, כי כיון שנדר בנזיר נזיר הוא בקרבן הנזכר. וחזר ואמר "מלבד אשר תשיג ידו", שאם היה עשיר ירבה בקרבנו, וכפי נדרו אשר ידור בקרבנות בין עשיר בין עני כן יעשה על תורת נזרו, לרבות ולא למעט, והזכיר זה ללמד שאם היה עשיר ורצה להרבות קרבנות או שנדר בתחלה הריני נזיר ואקריב אלף עולות ושלמים שיביא את כולן ביום מלאת, ולא ישתה יין עד הקריבו את כולם, כי הכל תורת נזרו… (שם שם כא)

משנה תורה:

תגלחת הטהרה כיצד היא, כשיגמור הנזיר ימי נזירותו מביא שלש בהמות כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים, הביא שלשתן ולא פירש, הראויה לחטאת תקריב חטאת, והראויה לשלמים שלמים והראויה לעולה עולה. ומביא עם איל השלמים ששה עשרונות ושני שלישי עשרון סולת, אופה מהן עשרים חלה, עשר חלות מצות ועשרה רקיקי מצות ומושח העשרים ברביעית שמן, ושעור זה הלכה למשה מסיני, ומביא העשרים בכלי אחד.

ושוחט החטאת תחלה ואחר כך העולה, ואחר כך שלמים ואחר כך מגלח, ואם גלח אחר ששחט החטאת או העולה יצא, ומבשל השלמים או שולקן ולוקח מן הרוטב של זבחי השלמים ונותן על השער, ואחר כך משליכו לאש תחת דוד השלמים ואם השליכו תחת החטאת יצא.

והיכן מגלח שערו, בעזרת הנשים בלשכת הנזירים שהיתה שם בקרן מזרחית דרומית ושם מבשלין את שלמיהן ומשליכין שערן לאש, ואם גלח במדינה יצא, ובין שגלח במדינה ובין שגלח במקדש תחת הדוד הוא משליך שערו, ואינו מגלח עד שיהיה פתח העזרה פתוח, שנאמר פתח אהל מועד, לא שיגלח כנגד הפתח שזה בזיון מקדש הוא.

ואחר כך נוטל הכהן את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק אחד ונותנן על כפי הנזיר או הנזירה ומניפן, ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים… (נזירות ח א)

שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן כשרים ואין עולים לבעלים לשם חובה, ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם ולא מתנות ולא זרוע. שלש בהמות אלו והלחם הבא עמהם הכל מן החולין כשאר נדרי הקדש, כמו שיתבאר במקומו.

האומר הריני נזיר על מנת שאגלח ממעות מעשר שני הרי זה נזיר ואינו מביא קרבנותיו מן המעשר אלא מן החולין… (שם שם יב, וראה שם עוד ופרק ט)

חזקוני:

שתי תורים – כבש בן שנתו, שלשה ענינים כנגד יין, תגלחת, טומאה. (במדבר ו י)

כבש אחד, וכבשה אחת ואיל אחד – שלשה דברים להתיר שלשה איסורי נזיר, וכנגדן יש באיל עצמו שלשה מיני אכילות, למזבח, לכהן ולבעלים. ואיל אחד תמים לשלמים – שמחה על מה שהשלים מה שנדר, ואיל זה טעון סמיכה ותנופה בחזה ושוק ואימורים ובזרוע בשלה. (שם שם יד)

ספורנו:

והנזיר יתן גם הזרוע שהוא היד כמוסר לכהן את פועל ידיו שהיה עד הנה להזיר לה'… (ויקרא ח ב)

העמק דבר:

והביא – מבואר דמתחיל למנות גם עד שלא הביא האשם, אלא דפליגי הרמב"ם והראב"ד אי דוקא דמכל מקום יביא אשמו למחר, הא אם לא הביא כלל מעכב כמשמעות לשון הגמרא נזיר ס', או שאינו מעכב כלל. (במדבר ו יב)

וסל מצות – שבא כמו תודה לה' שמביאים לחם להודות ולהלל על הנס, כך בא כאן להודות לה' על שעזרו לכך להיות קדוש לה'… אלא שבתודה מביאים גם לחם חמץ, מה שאינו כן כאן אין מקום לחמץ שאינו עולה על המזבח משום שמעורב בו תחבולות אנוש. (שם שם טו)

והקריב הכהן – את הנזיר והקרבנות עם הסל… שהרי רשאי ליכנס בכל עזרת ישראל, ומהראוי לקרבו לפנים כדי שיחול עליו ביותר כח הקדושה. (שם שם טז)

את הזרוע בשלה – …והנה הציווי בזה ללמדנו שהנזיר השיג מעלת הכהונה בקדושה, זולת שאינו יכול לעבוד בבית המקדש, ועל כן מה שעל פי דין מותר בדיעבד בכל האיסורין שרי כאן לכתחלה, שיבטל קדושת שומן הזרוע חלק הכהן בבשר האיל, והנזיר יאכלנו, ומשום הכי המצוה כמו כן שיהיו מונחים כל החלות בסל אחד, בלי חשש משום פירורין מחלק הכהן ללחמי הנזיר, כיון שעל פי דין אין לחוש ובטלים בהיתר. (שם שם יט)

---

הלימוד לעילוי נשמת:

• יונתן בן אפרים פישל
• שילת בת יהודה
• ידידה אשת חיל
• רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
• אלי ישראל בן מדלן
• אפרים פישל בן מנוחה
• נתנאל חיים בן אברהם

ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.